בגרות בלשון עיקרי, מותאם 011241 - חורף 2022, מועד נבצרים
שאלון עיקרי, נוסח מותאם · שאלון 011241 · שאלון מותאם · חורף, מועד נבצרים · 16 שאלות · 3 שעות
בחינת הבגרות בלשון, חורף 2022, מועד נבצרים, כל 16 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה. במטלת הכתיבה - חיבור לדוגמה בציון מלא, המבנה שלו והסבר לפי רכיבי ההערכה.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
א. משך הבחינה: שלוש שעות.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני חלקים.
חלק ראשון – הבנה והבעה – 50 נקודות
חלק שני – לשון – 50 נקודות
פרק א: שם המספר
פרק ב: תחביר / פרק ג: מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר לנבחן (נספח 2).
ד. הוראה מיוחדת: יש לענות על השאלות בגוף שאלון זה לפי ההוראות.
שים לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה לשימושך. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
ההנחיות בשאלון זה מנוסחות בלשון זכר ומכוונות לנבחנות ולנבחנים כאחד.
נספחים: נספח 1 – מאמרים; נספח 2 – דף עזר לנבחן.
חלק ראשון – הבנה והבעה
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
קרא את המאמרים 1–3 שבנספח 1 המצורף, וענה על השאלות 1–5 שלפניך.
הקפד על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
(נספח 1 – מאמרים: לפניך שלושה מאמרים. קרא אותם, וענה על השאלות בשאלון המחברת המצורף.)
שאלה 1 · הסכנה בהקמת בתי ספר מקצועיים ובהיעדרם
כותרת מאמר 1 היא בתי ספר מקצועיים – הזדמנות גדולה או סכנה לחברה?
לפי כותב מאמר 1, מהי הסכנה בהקמת בתי ספר מקצועיים? (4 נקודות)
כותבת מאמר 3 מזהירה מפני סכנה אחרת לחברה אם לא יתקיים מסלול לימודים מקצועי. מהי הסכנה? (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
הסכנה היא הסללה: בתי הספר המקצועיים מוקמים בעיקר בשכונות חלשות, ולכן תלמידים מקבוצות אוכלוסייה מסוימות, בני נוער מרקע קשה, מופנים מראש למקצועות כמו שרברבות וטבחות, ואילו צעירים מאוכלוסיות אחרות זוכים להיות עורכי דין ורופאים. כך נוצרת אפליה, והפערים בחברה מתרחבים, כי יכולת ההשתכרות הגבוהה נעשית נחלתה של קבוצה אחת בלבד.
היכן זה כתוב:
איך בונים תשובה מלאה: (1) שם הסכנה – הסללה; (2) מה פירושה – התלמידים אינם בוחרים, המסלול נקבע בעבורם; (3) מי נפגע ומה התוצאה – קבוצות מוחלשות, אפליה והרחבת פערים. הכותרת שואלת "הזדמנות או סכנה", והתשובה צריכה להציג את צד ה"סכנה" בלבד.
טעות נפוצה: לכתוב רק את המילה "הסללה" בלי להסביר מה היא ומדוע היא מסוכנת לחברה.
סעיף ב
הסכנה היא "הסללה הפוכה": כופים על כל התלמידים ללמוד בבתי ספר עיוניים. כמחצית מהם אינם מתאימים לחינוך העיוני ואינם מקבלים תעודת בגרות, ולכן הם מסיימים את התיכון בהרגשת כישלון, שמביאה לדימוי עצמי נמוך ולחוסר ביטחון – במקום להצליח ולשגשג במסלול מקצועי שמתאים להם.
היכן זה כתוב:
ההבדל בין שני הסעיפים: במאמר 1 הסכנה היא שתלמידים יופנו בכוח לחינוך המקצועי; במאמר 3 הסכנה היא הפוכה – שתלמידים יופנו בכוח לחינוך העיוני. בשני המקרים מדובר בהסללה, אבל בכיוונים מנוגדים. תשובה מלאה מציינת את ההסללה ההפוכה ואת תוצאתה (כישלון, דימוי עצמי נמוך).
טעות נפוצה: לחזור על התשובה של סעיף א (הסללה לחינוך המקצועי) – השאלה מדגישה "סכנה אחרת".
שאלה 2 · דברי פרופסור יונה וקישורם למאמר 1
יוסי יונה הוא פרופסור לפילוסופיה של החינוך וממייסדי "הקשת הדמוקרטית המזרחית".
קרא את הקטע שלפניך ובו דבריו בנוגע לחינוך המקצועי, וענה על השאלה שאחריו.
כשסיימתי את לימודיי באחד מבתי הספר היסודיים בפריפריה הופניתי לבית ספר מקצועי במסלול מַסְגְּרוּת. אני חייב להודות שהדבר ציער אותי מאוד. רציתי ללמוד בבית ספר עיוני, אך נקבע שאיני מתאים למסלול זה, ולכן נשלחתי לבית ספר מקצועי. עשיתי מאמצים כבירים וממושכים להשתלב בו, אך כשלתי כישלון חרוץ ומחפיר. הגעתי למסקנה שעליי ללמוד בבית ספר אקסטרני, ומשם הגעתי לאוניברסיטה.
לאילו שורות במאמר 1 אפשר לקשר את דבריו של פרופסור יונה? נמק את תשובתך. (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 2
השורות: 34–37 (וגם 45–47).
נימוק: פרופסור יונה, תלמיד מן הפריפריה, הופנה לבית ספר מקצועי אף שרצה ללמוד בבית ספר עיוני – "נקבע שאיני מתאים". זו בדיוק ההסללה שמתוארת בשורות 34–37: תלמידים מרקע קשה ומשכונות חלשות מופנים למקצועות כמו שרברבות. המסלול לא היה בחירה שלו אלא "בחירה של החברה בעבור התלמיד" (שורות 45–47), ולכן גם נכשל בו.
תשובות אפשריות נוספות: שורות 17–18 (התלמידים "נתונים להסללה") או שורות 48–49 (קבלה לבית הספר "על פי אזור מגוריהם ולא על פי רצונם") – בתנאי שהנימוק מקשר בין ההפניה הכפויה של יונה לבין ההסללה.
הדרך: מחפשים בדברי יונה את המילים המרכזיות – "פריפריה", "הופניתי", "רציתי... אך נקבע", "נשלחתי" – ומחפשים במאמר 1 שורות שמתארות את אותה תופעה.
ההתאמה:
מבנה תשובה מלאה: מספרי שורות + מה כתוב בהן (במילים שלך) + מה בדברי יונה מתאים לכך. הנימוק חייב להתייחס לשני הטקסטים.
טעות נפוצה: לקשר את דבריו לשורות 25–33 בטענה שבית הספר המקצועי "הציל" אותו – דבריו מראים בדיוק את ההפך: הוא נכשל במסלול שנכפה עליו, והצליח רק כשבחר בעצמו.
שאלה 3 · טענת נגד והפרכתה
במאמר 3 הכותבת מעלה טענות נגד, ומפריכה אותן.
ציין טענת נגד אחת שהכותבת מעלה, וכתוב את ההפרכה של הכותבת לטענה זו. (6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 3
תשובה אפשרית א:
טענת הנגד: חבל לבזבז שלוש או ארבע שנים בחינוך מקצועי, שכן את מה שלומדים בבית הספר המקצועי אפשר ללמוד בתוך כמה חודשים אחרי התיכון (שורות 23–26).
ההפרכה: חשיבות לימודי התיכון אינה במקצועות הלימוד עצמם אלא בכלים ובחוויות שהתלמיד רוכש ושילוו אותו כל חייו. ולעומת זאת, שנות לימוד בתיכון עיוני שמסתיימות בלי בגרות מביאות להרגשת כישלון, לדימוי עצמי נמוך ולחוסר ביטחון (שורות 26–32).
תשובה אפשרית ב:
טענת הנגד: לכל התלמידים אותן יכולות ואותם כישורים, ולכן כולם צריכים ללמוד במסלול העיוני (שורות 16–17).
ההפרכה: המתנגדים טועים; הילדים שונים זה מזה – "אין תבנית שמתאימה לכלל האנשים", ולכן לכל אחד מתאים מסלול למידה אחר (שורות 18–22).
תשובה אפשרית ג:
טענת הנגד: יש חשש שתלמידים בני עדות המזרח מן הפריפריה יוסללו לחינוך המקצועי, וכבר בגיל 14 ייקבע שיעבדו בעבודת כפיים (שורות 2–3).
ההפרכה: החשש התברר כמוטעה; בפועל ההסללה הזאת הוחלפה ב"הסללה הפוכה" – כפייה של לימודים עיוניים על כל התלמידים (שורות 1–6).
מהי טענת נגד: טענה של הצד שחולק על הכותבת (כאן – "מתנגדי החינוך המקצועי"), שהכותבת מביאה במאמר כדי לדחות אותה. הפרכה היא הנימוק שבו הכותבת מראה שהטענה שגויה.
איך מאתרים: מחפשים ביטויים שמציגים את דעת האחרים – "הם מוסיפים ומסבירים... כי" (שורות 23–24), "מסבירים שלכולם..." (שורות 16–17), "החשש שמא..." (שורה 2) – ומיד אחריהם ביטויים של דחייה: "הגיע הזמן לנפץ את הטיעון הזה, שכן הוא מטעה ושגוי" (שורות 26–27), "אבל למען האמת הם טועים" (שורה 18), "היה מוטעה" (שורה 3).
מבנה תשובה מלאה: שני חלקים נפרדים ומסומנים – טענת הנגד (מה המתנגדים אומרים) וההפרכה (מה הכותבת עונה ולמה). ההפרכה צריכה לכלול את הנימוק, לא רק "הכותבת אומרת שהם טועים".
טעות נפוצה: להציג כ"טענת נגד" את עמדת הכותבת עצמה (למשל "החינוך המקצועי מונע כישלון"), או לכתוב הפרכה בלי נימוק.
שאלה 4 · משפט מן התלמוד – משמעות וביטוי במאמרים
בתלמוד הבבלי כתוב: "אֵין אָדָם לוֹמֵד תּוֹרָה אֶלָּא מִמָּקוֹם שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ" (מסכת עבודה זרה, דף י"ט, עמוד א').
מבין המשפטים שלפניך, הקף את המשפט המבטא את משמעות המשפט מן התלמוד. (2 נקודות)
(1) הלימוד צריך להיעשות מתוך רצון.
(2) אדם אינו יכול ללמוד מתוך רצון.
(3) מקומה של התורה הוא בליבו של האדם.
(4) אדם צריך ללמוד בכל מקום.
הסבר כיצד הרעיון במשפט זה בא לידי ביטוי במאמר 1 או במאמר 3. (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
(1) הלימוד צריך להיעשות מתוך רצון.
התשובה: (1).
פירוש המשפט: "חָפֵץ" = רוצה. "ממקום שליבו חפץ" = מן התחום שהלב רוצה בו. כלומר, אדם לומד באמת רק את מה שהוא רוצה ללמוד – הלימוד מצליח כשהוא נעשה מתוך רצון ובחירה.
למה לא האחרות:
טעות נפוצה: לבחור ב־(3) בגלל המילים "מקום" ו"לב" שמופיעות במשפט.
סעיף ב
תשובה אפשרית – מאמר 1:
הכותב מדגיש שהבחירה במסלול המקצועי צריכה להיות בחירה חופשית של התלמיד, לפי רצונו ולא לפי אזור מגוריו. לדבריו, אם אין לתלמיד בחירה אמיתית, זו "בחירה של החברה בעבור התלמיד", ולכן הוא מציע לפתוח מגמות מקצועיות בבתי הספר העיוניים כדי שרכיב הבחירה יתממש (שורות 45–53). זה הרעיון שבמשפט מן התלמוד: לימוד מוצלח הוא לימוד שהתלמיד רוצה בו.
תשובה אפשרית – מאמר 3:
הכותבת טוענת שאין תבנית אחת שמתאימה לכולם: לכל ילד כישורים ותחומי עניין משלו, ולכן לכל אחד מתאים מסלול למידה אחר (שורות 12–13, 21–22). ילדים שתחומי העניין שלהם מקצועיים ייכשלו אם יכפו עליהם לימודים עיוניים, אך יוכלו "להצליח ולשגשג" במסלול המקצועי (שורות 19, 33–36). כלומר, אדם מצליח ללמוד כשהוא לומד את מה שליבו חפץ בו.
הדרך: (1) מנסחים את הרעיון של המשפט במילים פשוטות – לימוד מצליח רק כשהוא מתוך רצון; (2) מאתרים במאמר את המקום שבו הכותב מדבר על רצון / בחירה / התאמה לתחומי העניין של התלמיד; (3) מקשרים במפורש בין השניים.
מילות מפתח: במאמר 1 – "רצונם של התלמידים", "בחירה חופשית", "רכיב הבחירה"; במאמר 3 – "תחומי העניין שלהם", "אין תבנית שמתאימה לכלל האנשים", "מסלול אחר של למידה".
שים לב: יש לבחור במאמר אחד בלבד. תשובה מלאה כוללת את הרעיון מן המאמר, הפניה למקומו ומשפט שמקשר אותו לתלמוד.
טעות נפוצה: להסביר רק את משמעות המשפט מן התלמוד (כמו בסעיף א) בלי להראות היכן הרעיון מופיע במאמר.
שאלה 5 · מטלת כתיבה: סקירה על יתרונות החינוך המקצועי־טכנולוגי ודרכי קידומו
מטלת כתיבה (26 נקודות)
אתה נציג מועצת הנוער, והוזמנת להשתתף בדיון באגף החינוך ביישוב שבו אתה מתגורר בנושא קידום החינוך המקצועי־טכנולוגי ביישוב.
כתוב סקירה, והצג בה את יתרונות החינוך המקצועי־טכנולוגי ואת הדרכים לקידומו.
בסקירתך התבסס על מאמרים 1 ו־2.
הקפד על דרכי מסירה מקובלות ועל אזכור של מקורות המידע בגוף הסקירה ובסופה (ביבליוגרפיה).
כתוב בהיקף של 100–200 מילים.
את הסקירה כתוב בעמודים 9–10 (תוכל להשתמש בעמודים 7–8 לכתיבת טיוטה).
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 5
יתרונות החינוך המקצועי־טכנולוגי ודרכים לקידומו
בשנים האחרונות סובל המשק בישראל ממחסור חמור בעובדים מקצועיים, כגון הנדסאים, שרברבים ומפעילי מכונות (מזרב, 2017; קורן, 2015). לכן חשוב לבחון מה תורם החינוך המקצועי־טכנולוגי וכיצד אפשר לקדם אותו.
לחינוך המקצועי־טכנולוגי כמה יתרונות. ראשית, הוא מכשיר את התלמידים למקצועות שיש להם ביקוש רב בשוק העבודה, ובכך מבטיח להם תעסוקה והכנסה קבועה ולעיתים אף שכר גבוה (מזרב, 2017). שנית, הוא מאפשר לבני נוער שהחינוך העיוני אינו מתאים להם להצליח בחיים ולתרום לחברה, במקום להיפלט ממנה (מזרב, 2017). זאת ועוד, תלמידים בעלי "ידי זהב" יכולים להגיע בזכותו להצלחה מקצועית וכלכלית בתחומים מתקדמים, כמו רובוטיקה (קורן, 2015).
כדי לקדם את החינוך המקצועי יש לשפר את תדמיתו. אחת הדרכים לכך היא לפתוח מגמות טכנולוגיות בבתי ספר עיוניים ויוקרתיים, הפתוחות גם לתלמידים חזקים (מזרב, 2017; קורן, 2015). דרך נוספת היא להשקיע בחינוך זה משאבים רבים, למשל בציוד מתקדם ובמבנים (קורן, 2015), ולהקפיד בו על אמות מידה גבוהות (מזרב, 2017). כמו כן מוצע להקים בתי ספר מקצועיים ליד מפעלים, כדי שהתלמידים ייישמו את הנלמד בעבודה מעשית (קורן, 2015).
אם יאומצו דרכים אלה, החינוך המקצועי עשוי להיתפס כבחירה מכובדת ומבוקשת.
ביבליוגרפיה
מזרב, א' (2017). בתי ספר מקצועיים — הזדמנות גדולה או סכנה לחברה? הגיע זמן חינוך. אוחזר מ־edunow.org.il.
קורן, א' (2015). סטף ורטהיימר ממציא מחדש את החינוך המקצועי; סטודנט לפילוסופיה מקבל פי 4 מהנדסאי. TheMarker. אוחזר מ־themarker.com.
(מספר מילים: 173, בלי הכותרת ורשימת המקורות)
1. מה המטלה דורשת – שני תבחינים: (א) יתרונות החינוך המקצועי־טכנולוגי; (ב) הדרכים לקידומו. סקירה שעוסקת רק באחד מהם אינה מלאה. מאמר 3 אינו חלק מן המטלה.
2. איסוף החומר:
פריט המשותף לשני המאמרים (המחסור בעובדים; מגמות בתוך בתי ספר עיוניים) מובא פעם אחת עם אזכור כפול – זה לב המיזוג.
3. מבנה הסקירה:
4. עמידה בתבחינים:
5. טעויות אופייניות:
חלק שני – לשון
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
בחלק זה שלושה פרקים. עליך לענות על שני פרקים: על פרק א – חובה, ועל אחד מן הפרקים ב–ג.
פרק א: שם המספר – חובה (10 נקודות)
ענה על שאלה 6.
לפניך שני פרקים: פרק ב – תחביר ופרק ג – מערכת הצורות.
בחר בפרק שלמדת: פרק ב – תחביר או פרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרת ענה על השאלות לפי ההוראות.
ציין את שם הפרק שבחרת: ______
פרק ב: תחביר (40 נקודות)
בפרק זה ענה על ארבע מן השאלות 7–11 (לכל שאלה – 10 נקודות).
שים לב: בכל שאלה שתבחר, ענה על כל הסעיפים. תוכל להיעזר בנספח 2 – דף עזר לנבחן.
פרק ג: מערכת הצורות (40 נקודות)
בפרק זה ענה על ארבע מן השאלות 12–16 (לכל שאלה – 10 נקודות).
שים לב: בכל שאלה שתבחר, ענה על כל הסעיפים. תוכל להיעזר בנספח 2 – דף עזר לנבחן.
שם המספר ואותיות השימוש
שאלה 6 · שם המספר: בחירת הצורה הנכונה
במשפטים שלפניך הקף את הצורה הנכונה של כל אחד משמות המספר המודגשים.
◂ פתרון מלא לשאלה 6
1. מאה ארבעים ותשעה אלף
2. פי שניים
3. שישה עשר (תחומי התמחות)
4. כשישים ושישה (אחוזים)
5. המאה העשרים ואחת
6. בשניים בספטמבר
7. משלושה עשורים
8. הכינוס האחד עשר
9. חמש פעמים
10. אולם מספר עשרים ושבע
הכלל המרכזי: מספר יסודי מתאים במינו לשם העצם הנספר. בשמות עצם זכר האחדות (3–10) והמספרים 11–19 באים עם ה"א בסוף (שלושה, שישה עשר); בשמות עצם נקבה – בלי ה"א (שלוש, שש עשרה). לכן בכל פריט שואלים קודם: מהו שם העצם הנספר, ומהו מינו?
1. מאה ארבעים ותשעה אלף. הנספר הוא "אלף" – שם עצם זכר (אלף אחד, שני אלפים). לכן: ותשעה אלף. "מאה" ו"ארבעים" אינן משתנות לפי המין.
2. פי שניים. אחרי "פי" (כפל) המספר בא בצורת זכר: פי שניים, פי שלושה, פי עשרה.
3. שישה עשר תחומי התמחות. "תחום" – זכר (תחום אחד) → שישה עשר. הצורה "תחומי" (נסמך) אינה משנה את המין.
4. כשישים ושישה אחוזים. "אחוז" – זכר (אחוז אחד) → ושישה. המאה העשרים ואחת – זהו מספר סודר מעל 10: המספר היסודי, מיודע, בא אחרי שם העצם ומתאים למינו. "מאה" – נקבה → העשרים ואחת.
5. בשניים בספטמבר. בתאריך היום בחודש נקרא בצורת זכר (כמו "יום"): באחד, בשניים, בשלושה בספטמבר. "שני" היא צורת נסמך (שני ימים) ואינה באה בתאריך.
6. משלושה עשורים. "עשור" – זכר (עשור אחד) → שלושה.
7. הכינוס האחד עשר. סודר מעל 10 – מספר יסודי מיודע אחרי שם העצם ובהתאמה למינו. "כינוס" – זכר → האחד עשר.
8. חמש פעמים. "פעם" – שם עצם נקבה (פעם אחת, שתי פעמים) → חמש.
9. אולם מספר עשרים ושבע. אחרי המילה "מספר" (מספור, שם או ציון של חדר, קו, אולם) המספר הוא מספר סתמי – אינו סופר דבר, ולכן הוא בא בצורת נקבה: עשרים ושבע (כמו "קו מספר שבע", "חדר מספר שלוש").
טעות נפוצה: "חמישה פעמים" (כאילו "פעם" זכר); "המאה העשרים ואחד"; "אולם מספר עשרים ושבעה" – בלבול בין מספר סתמי למספר שסופר שם עצם זכר; "שש עשרה תחומי התמחות".
תחביר
שאלה 7 · תחימת פסוקיות לוואי, סוגי משפטים ותפקיד תחבירי של צירוף
לפניך משפט מורכב, ובו שתי פסוקיות. קרא אותו, וענה על הסעיפים שאחריו.
בתי ספר מקצועיים הם בתי ספר המתמחים בהקניית כישורים טכניים הנדרשים בשוק העבודה.
(1) [בתי ספר מקצועיים הם בתי ספר המתמחים בהקניית כישורים טכניים] [הנדרשים בשוק העבודה.]
(2) בתי ספר מקצועיים הם בתי ספר [המתמחים בהקניית כישורים טכניים [הנדרשים בשוק העבודה.]]
לפניך שני משפטים. קרא אותם, וענה על השאלה שאחריהם.
(1) בתי הספר המקצועיים מכַוונים להשתלבות מיידית בשוק העבודה, ואילו בתי הספר העיוניים מכוונים למסלול של השכלה גבוהה. ______
(2) על פי הנתונים מן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, התעשייה בישראל סובלת ממחסור חמור בהנדסאים, ברַתָּכִים ובמסגרים. ______
ציין ליד כל משפט את סוגו התחבירי.
לפניך חמישה משפטים. קרא אותם, וענה על השאלה שאחריהם.
(1) לעיתים קרובות הדיון בעניין בתי הספר המקצועיים מתמקד בהכנת התלמידים לאוניברסיטה ולא במימוש המרבי של יכולותיהם.
(2) רוב התלמידים הלומדים בבתי ספר מקצועיים יהיו זכאים לתעודת מקצוע בסיום לימודיהם.
(3) סטף ורטהיימר רוצה להקים מחדש את בתי הספר המקצועיים.
(4) נושא המאמר הוא בתי הספר המקצועיים.
(5) בשנות התשעים נסגרו רוב בתי הספר המקצועיים.
בכל אחד מן המשפטים מודגש בקו הצירוף "בתי ספר מקצועיים".
כתוב מעל כל צירוף את התפקיד התחבירי שלו.
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
משפט (2).
בתי ספר מקצועיים הם בתי ספר [המתמחים בהקניית כישורים טכניים [הנדרשים בשוק העבודה.]פסוקית לוואי (של "כישורים טכניים")]פסוקית לוואי (של "בתי ספר")
שתי הפסוקיות – פסוקיות לוואי.
שלב 1 – המשפט העיקרי: "בתי ספר מקצועיים הם בתי ספר" – נושא: בתי ספר (מקצועיים); אוגד: הם; נשוא: בתי ספר. כל מה שבא אחר כך מתאר שמות עצם, ולכן אינו חלק מן העיקרי.
שלב 2 – הפסוקיות: הצורות "המתמחים" ו"הנדרשים" הן בינוני עם ה"א הזיקה (ה' = אשר): המתמחים = אשר מתמחים; הנדרשים = אשר נדרשים. כל אחת פותחת פסוקית.
למה (1) שגוי: בתחימה (1) המשפט העיקרי נכלל בתוך הסוגריים יחד עם הפסוקית הראשונה – תחימה כזאת אינה מפרידה בין העיקרי לפסוקית, ואינה מראה שהפסוקית השנייה תלויה ב"כישורים" שבתוך הראשונה.
טעות נפוצה: לסגור את הפסוקית הראשונה אחרי "טכניים" כאילו שתי הפסוקיות עומדות זו לצד זו ומתארות את אותה מילה; לכתוב "פסוקית נשוא" לפסוקית הראשונה בגלל שהיא באה אחרי הנשוא.
סעיף ב
(1) משפט איחוי (מאוחה).
(2) משפט פשוט.
(1) משפט איחוי. יש בו שני חלקים שכל אחד מהם יכול לעמוד בפני עצמו כמשפט: [בתי הספר המקצועיים מכוונים להשתלבות מיידית בשוק העבודה,] [ואילו בתי הספר העיוניים מכוונים למסלול של השכלה גבוהה.] בכל איבר נושא ונשוא משלו (בתי הספר – מכוונים), ומילת הקישור "ואילו" (ניגוד) מחברת ביניהם. אין כאן מילת שעבוד – שני האיברים שווי מעמד.
(2) משפט פשוט. יש בו נשוא אחד בלבד – "סובלת" (הנושא: התעשייה). "על פי הנתונים מן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה" הוא צירוף יחס (תיאור), לא פסוקית – אין בו נשוא. "בהנדסאים, ברתכים ובמסגרים" – חלקים כוללים (לוואי של "מחסור"). חלקים כוללים אינם הופכים משפט לאיחוי.
טעות נפוצה: לקבוע שמשפט (2) מורכב בגלל הפסיק שאחרי צירוף הפתיחה, או מאוחה בגלל רשימת החלקים הכוללים.
סעיף ג
(1) לוואי (של "בעניין"; צירוף סמיכות "עניין בתי הספר").
(2) תיאור מקום ("בבתי ספר מקצועיים").
(3) מושא.
(4) נשוא (נשוא שמני; "הוא" – אוגד).
(5) לוואי (של "רוב"; מתקבל גם: חלק מן הנושא "רוב בתי הספר המקצועיים").
השיטה: מוצאים בכל משפט את הנושא והנשוא, ואז שואלים על הצירוף: למי הוא קשור ועל איזו שאלה הוא עונה.
(1) לוואי. נושא: הדיון; נשוא: מתמקד. "בעניין" מפרט איזה דיון – לוואי של "הדיון". הצירוף המסומן, "בתי הספר המקצועיים", הוא הסומך בצירוף הסמיכות "(ב)עניין בתי הספר המקצועיים": הוא מפרט איזה עניין, ולכן הוא לוואי של "בעניין".
(2) תיאור מקום. הנושא: רוב (התלמידים); הנשוא: יהיו זכאים. "הלומדים" – לוואי של "התלמידים"; היכן לומדים? – בבתי ספר מקצועיים: תיאור מקום של "הלומדים". (לפי גישת ה"א הזיקה "הלומדים בבתי ספר מקצועיים" היא פסוקית לוואי, והצירוף הוא תיאור מקום בתוכה.)
(3) מושא. נשוא מורחב: "רוצה להקים"; להקים את מה? – את בתי הספר המקצועיים. "את" לפני שם מיודע – סימן המושא.
(4) נשוא. משפט שמני: נושא – "נושא (המאמר)", אוגד – "הוא", נשוא – "בתי הספר המקצועיים" (מה נאמר על הנושא).
(5) לוואי. הנשוא: נסגרו; מה נסגר? – רוב בתי הספר המקצועיים. בצירוף הסמיכות "רוב בתי הספר" הנסמך "רוב" הוא גרעין הנושא, והסומך "בתי הספר המקצועיים" – לוואי שלו.
טעות נפוצה: לכתוב "נושא" בכל משפט שבו הצירוף נשמע כמו "מי שעושה"; לבלבל בין נשוא (4) לנושא בגלל מבנה "X הוא Y" – הנושא בא לפני האוגד והנשוא אחריו.
שאלה 8 · פסוקיות הפותחות ב"כי"; נשוא מורחב
לפניך שלושה משפטים, ובכל אחד מהם פסוקית שפותחת במילית "כי".
(1) מנהלי בתי הספר המקצועיים טוענים כי הם יכולים לשנות את המצב.
(2) ניכר כי המתנגדים לבתי הספר המקצועיים אינם מיישמים עקרונות חינוכיים.
(3) המגמה הטכנולוגית בבית הספר הריאלי בחיפה גדלה כי הביקוש למקצועות הטכנולוגיים הולך וגדל.
תחם בכל משפט את הפסוקית הפותחת במילית "כי" וציין מעליה את התפקיד התחבירי שלה.
העתק ממשפטים (1)–(3) שני נשואים מורחבים.
______
______
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
(1) מנהלי בתי הספר המקצועיים טוענים [כי הם יכולים לשנות את המצב.]פסוקית מושא
(2) ניכר [כי המתנגדים לבתי הספר המקצועיים אינם מיישמים עקרונות חינוכיים.]פסוקית נושא
(3) המגמה הטכנולוגית בבית הספר הריאלי בחיפה גדלה [כי הביקוש למקצועות הטכנולוגיים הולך וגדל.]פסוקית תיאור סיבה
העיקרון: אותה מילית שעבוד ("כי") יכולה לפתוח פסוקיות בתפקידים שונים. התפקיד נקבע לפי השאלה שהפסוקית עונה עליה במשפט העיקרי.
(1) פסוקית מושא. טוענים מה? – כי הם יכולים לשנות את המצב. הפסוקית משלימה את הפועל "טוענים" (אפשר להציב במקומה "טוענים זאת"). לעיקרי יש נושא משלו – "מנהלי".
(2) פסוקית נושא. במשפט העיקרי יש רק נשוא – "ניכר" – ואין נושא. מה ניכר? – כי המתנגדים... אינם מיישמים עקרונות חינוכיים. הפסוקית ממלאת את מקום הנושא ("ניכר הדבר"); הנשוא בזכר יחיד מתאים לנושא פסוקי.
(3) פסוקית תיאור סיבה. המגמה גדלה מדוע? – כי הביקוש הולך וגדל. "כי" שקולה כאן ל"משום ש", "מפני ש".
טעות נפוצה: לקבוע "פסוקית מושא" בכל משפט רק משום שהפסוקית פותחת ב"כי"; לא לזהות שבמשפט (2) אין לעיקרי נושא.
סעיף ב
יכולים לשנות (משפט 1)
הולך וגדל (משפט 3)
מהו נשוא מורחב: נשוא שבנוי משני רכיבים – פועל (או צורה דמוית פועל) שמשמעותו אינה שלמה בלי השלמה, ושם פועל או פועל נוסף שמשלים אותו – ושני הרכיבים מתייחסים לאותו נושא.
למה לא האחרים: "טוענים", "ניכר", "אינם מיישמים", "גדלה" – נשואים פשוטים (פועל אחד; "אינם" היא מילת שלילה). "הולך" כאן אינו פועל תנועה – לכן אין לנתח אותו כנשוא נפרד.
טעות נפוצה: להעתיק את "אינם מיישמים" כנשוא מורחב – מילת שלילה עם פועל אינה נשוא מורחב.
שאלה 9 · חלקים כוללים וקשר לוגי ביניהם; נשוא ואוגד
לפניך שני משפטים בעלי חלקים כוללים. קרא אותם, וענה על השאלות שאחריהם.
(1) בבתי ספר מקצועיים תלמידים רבים יכולים לממש את יכולותיהם ואת כישוריהם המולדים. ______
(2) בתי הספר המקצועיים ידועים בפוטנציאל שלהם לצמצום פערים או ליצירתם. ______
לפניך שני משפטים, ובכל אחד מהם מילה המסומנת בקו. קרא את המשפטים, וענה על השאלה שאחריהם.
(1) דור ההורים של היום מונע מילדיו חינוך מקצועי, כפי שעשו דורות רבים של הורים לפניו.
(2) פחחות, מכונאות, מסגרות, מזכירות ועיצוב אופנה נעשו מקצועות לכל דבר.
כתוב מעל כל אחת מן המילים המסומנות בקו במשפטים את התפקיד התחבירי שלה.
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
(1) [את יכולותיהם] [ואת כישוריהם המולדים] – חלקים כוללים בתפקיד מושא; קשר לוגי: ריבוי (הוספה).
(2) [לצמצום פערים] [או ליצירתם] – חלקים כוללים בתפקיד לוואי (של "בפוטנציאל"); קשר לוגי: ברירה.
מהם חלקים כוללים: שני רכיבים (או יותר) באותו תפקיד תחבירי, שמתייחסים לאותה מילה במשפט ומחוברים בפסיק או במילת קישור. המשפט נשאר פשוט.
(1) נשוא מורחב: "יכולים לממש"; לממש את מה? – את יכולותיהם ואת כישוריהם המולדים. שני הצירופים משלימים את אותו פועל, ובכל אחד "את" – סימן המושא. ה־ו' מבטאת הוספה: גם את היכולות וגם את הכישורים. ("המולדים" – לוואי של "כישוריהם", חלק מן החלק הכולל השני.)
(2) נושא: בתי הספר; נשוא: ידועים. "בפוטנציאל" – מושא (ידועים במה?), ו"שלהם" לוואי שלו. איזה פוטנציאל? – לצמצום פערים או ליצירתם: שני הצירופים מתארים את שם העצם "פוטנציאל", ולכן לוואי. המילה "או" מבטאת ברירה – אחת משתי אפשרויות.
טעות נפוצה: לסמן במשפט (2) "מושא" (כאילו הצירופים תלויים ב"ידועים"); לכתוב "ניגוד" במקום "ברירה" במשפט עם "או".
סעיף ב
(1) עשו – נשוא.
(2) נעשו – אוגד.
(1) "עשו" – נשוא. בפסוקית [כפי שעשו דורות רבים של הורים לפניו] הנושא "דורות", ו"עשו" מציין את הפעולה שלהם – פועל בעל משמעות מלאה, ולכן נשוא (פועלי).
(2) "נעשו" – אוגד. הנושא: פחחות, מכונאות... (חלקים כוללים); מה נאמר עליהם? – מקצועות לכל דבר: זה הנשוא (שמני). "נעשו" כאן פירושו "הפכו להיות" – הוא מקשר בין הנושא לנשוא ומציין זמן ושינוי מצב, אך אינו מתאר פעולה. פועל כזה (היה, נעשה, נהיה) משמש אוגד.
המבחן: אפשר להשמיט את האוגד ולהציב "הם" במשפט בהווה: "פחחות... הם מקצועות לכל דבר" – המשמעות נשמרת. ב־(1) אי אפשר להשמיט את "עשו".
טעות נפוצה: לנתח את "נעשו" כנשוא רק משום שזו צורת פועל.
שאלה 10 · צירוף משפטים לקטע; ניתוח תפקידים תחביריים
לפניך שלושה משפטים. כתוב אותם בקטע אחד לכיד. היעזר במילות הקישור המתאימות.
לפניך משפט פשוט.
בשל סגירת בתי הספר המקצועיים תעשיינים מתקשים למצוא עובדים מוכשרים.
נתח את המשפט: ציין את התפקידים התחביריים של המילים בו.
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
בתי הספר המקצועיים נסגרו, ולכן המשק נקלע למחסור חמור בעובדים מקצועיים, שנדרשים בתחומים רבים, כמו טקסטיל, מלונאות ותעשייה.
(אפשר גם: "בעקבות סגירת בתי הספר המקצועיים נקלע המשק למחסור חמור בעובדים מקצועיים. עובדים אלה נדרשים בתחומים רבים, כמו טקסטיל, מלונאות ותעשייה.")
שלב 1 – הקשרים בין המשפטים:
שלב 2 – כתיבה: לא חוזרים פעמיים על "עובדים מקצועיים"; משתמשים בכינוי או בפסוקית. שומרים על כל המידע (גם הדוגמאות "טקסטיל, מלונאות ותעשייה").
שלב 3 – פיסוק: פסיק לפני "ולכן" במשפט איחוי, ופסיק לפני "כמו" (תמורה/פירוט).
טעות נפוצה: לחבר הכול ב־ו' החיבור בלבד ("בתי הספר נסגרו והמשק נקלע...") – כך הקשר הסיבתי אינו מפורש; להפוך את הסיבה והתוצאה ("המשק נקלע למחסור, ולכן בתי הספר נסגרו").
סעיף ב
בשל סגירת – תיאור סיבה
בתי הספר – לוואי (של "סגירת")
המקצועיים – לוואי (של "בתי הספר")
תעשיינים – נושא
מתקשים למצוא – נשוא (נשוא מורחב)
עובדים – מושא
מוכשרים – לוואי (של "עובדים")
(מתקבל גם: מתקשים – נשוא, למצוא – מושא)
שלב 1 – נשוא: הפעולה – "מתקשים (למצוא)". "מתקשים" + שם פועל שמשלים אותו ושניהם אמורים על אותו נושא – נשוא מורחב. (יש המנתחים "מתקשים" כנשוא ו"למצוא" כמושא שלו – גם זה מתקבל.)
שלב 2 – נושא: מי מתקשים? – תעשיינים (התאמה ברבים זכר).
שלב 3 – מושא: למצוא את מי / מה? – עובדים (השלמה ישירה של הפועל, בלי "את" כי השם אינו מיודע).
שלב 4 – תיאור: מדוע מתקשים? – בשל סגירת בתי הספר: "בשל" היא מילת יחס של סיבה, ולכן תיאור סיבה.
שלב 5 – לוואים: "בתי הספר" – סומך של "סגירת" (סגירת מה?) → לוואי; "המקצועיים" – שם תואר של "בתי הספר" → לוואי; "מוכשרים" – שם תואר של "עובדים" → לוואי.
טעות נפוצה: לסמן "עובדים" כנושא בגלל שזו צורת בינוני; לסמן "בתי הספר" כנושא של "מתקשים"; לשכוח שצירוף "בשל + שם" הוא תיאור סיבה ולא מושא.
שאלה 11 · קשרים לוגיים, המרה למשפט מורכב, תמורה
לפניך שלושה משפטים. קרא אותם, וענה על השאלות שאחריהם.
(1) בתי ספר מקצועיים הוקמו לשם הקניית כישורים טכניים לתלמידים. ______
(2) הקמת בתי ספר מקצועיים גורמת להסללה של קבוצות אוכלוסייה מסוימות. ______
(3) על אף המחסור החמור בבעלי מקצועות טכניים לא מוקמים במדינת ישראל בתי ספר מקצועיים. ______
______
לפניך שני משפטים, ובכל אחד מהם יש תמורה. קרא אותם, וענה על השאלות שאחריהם.
(1) הקמת בתי ספר מקצועיים עלולה לגרום להסללה של קבוצות אוכלוסייה מסוימות למקצועות כמו שרברבות וטבחות.
(2) אם בתי הספר המקצועיים יקבלו ילדים רק משום שהם גרים באזורים מסוימים, ובמיוחד באזורי מצוקה, יגדלו הפערים בחברה.
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
(1) תכלית – "לשם".
(2) סיבה ותוצאה – "גורמת" (ל־).
(3) ויתור – "על אף".
המרה: אף על פי שיש מחסור חמור בבעלי מקצועות טכניים, לא מוקמים במדינת ישראל בתי ספר מקצועיים.
(אפשר גם: למרות ש / אף ש / על אף ש...)
(1) תכלית. בתי הספר הוקמו לשם מה? – לשם הקניית כישורים. "לשם" (כמו "כדי", "על מנת") מבטאת מטרה.
(2) סיבה ותוצאה. הקמת בתי הספר היא הסיבה, וההסללה היא התוצאה. הקשר מובע בפועל "גורמת" (ל־) – פועל שמשמעותו סיבתית (כמו "מביא ל־", "גורם ל־").
(3) ויתור. היינו מצפים שבגלל המחסור יקימו בתי ספר מקצועיים, ובכל זאת אינם מוקמים – תוצאה הפוכה מן הצפוי. "על אף" (כמו "למרות", "חרף") – מילת יחס של ויתור.
ההמרה למשפט מורכב: הופכים את צירוף היחס "על אף המחסור..." לפסוקית תיאור ויתור: מחליפים את מילת היחס במילת שעבוד של ויתור (אף על פי ש / למרות ש / אף ש) ויוצרים לפסוקית נשוא ("יש מחסור"): [אף על פי שיש מחסור חמור בבעלי מקצועות טכניים,] לא מוקמים במדינת ישראל בתי ספר מקצועיים.
טעות נפוצה: לכתוב "על אף המחסור..." עם פסיק ולחשוב שזה משפט מורכב – בלי נשוא בחלק הראשון אין פסוקית; לבחור ב"ולכן"/"אבל" – כך נוצר משפט איחוי ולא מורכב.
סעיף ב
(1) התמורה: "כמו שרברבות וטבחות"; היא ממירה את "למקצועות" – לוואי (של "הסללה").
(2) התמורה: "ובמיוחד באזורי מצוקה"; היא ממירה את "באזורים (מסוימים)" – תיאור מקום (של "גרים").
מהי תמורה: צירוף שבא אחרי מילה או צירוף במשפט ומפרט, מדגים או מצמצם אותו, ו"ממלא" את אותו תפקיד תחבירי. אפשר להציב את התמורה במקום הרכיב שהיא ממירה.
(1) "כמו שרברבות וטבחות" מדגים אילו מקצועות – הוא תמורה של "למקצועות". התפקיד של "למקצועות": הסללה למה? – למקצועות; הצירוף תלוי בשם העצם "הסללה", ולכן לוואי.
(2) "ובמיוחד באזורי מצוקה" מצמצם ומדגיש חלק מן האזורים – תמורה של "באזורים מסוימים". בפסוקית [משום שהם גרים באזורים מסוימים]: גרים היכן? – באזורים, ולכן תיאור מקום. הפסיקים משני צדי התמורה מסמנים אותה.
טעות נפוצה: לסמן כתמורה את "קבוצות אוכלוסייה מסוימות" או את "רק משום שהם גרים..."; לכתוב את תפקיד התמורה עצמה במקום את תפקיד המילה שהיא ממירה.
מערכת הצורות
שאלה 12 · שורש ובניין; ניתוח מלא של נִרְאֶה בשני הקשרים
לפניך ארבעה משפטים. בכל משפט יש פועל מודגש (ובסוגריים אותו הפועל מנוקד).
ציין בטבלה את השורש ואת הבניין של כל אחד מן הפעלים.
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| טראומת ההסללה הובילה (הוֹבִילָה) את ורטהיימר להשיק את הפרויקט שלו. | ||
| במקום שבני הנוער ייפלטו (יִפָּלְטוּ) לרחוב הם ישתלבו בשוק העבודה. | ||
| התעשיינים מתלוננים (מִתְלוֹנְנִים) על מחסור באלפי עובדים. | ||
| ההסללה ההפוכה בישראל נהוגה (נְהוּגָה) לא מעט שנים. |
לפניך שני משפטים. קרא אותם, והשלם את הטבלה שאחריהם.
(1) התעשיינים מתלוננים על מחסור באלפי עובדים, ופתרון אינו נִרְאֶה באופק.
(2) אם משרד החינוך יפתח עוד בתי ספר מקצועיים, נִרְאֶה שינוי כבר בעשור הקרוב.
| הפועל | שורש | בניין | זמן | גוף |
|---|---|---|---|---|
| נראה (משפט 1) | ||||
| נראה (משפט 2) |
◂ פתרון מלא לשאלה 12
סעיף א
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| הוֹבִילָה | י-ב-ל | הפעיל |
| יִפָּלְטוּ | פ-ל-ט | נפעל |
| מִתְלוֹנְנִים | ל-ו-נ | התפעל |
| נְהוּגָה | נ-ה-ג | קל (פעל) |
טעות נפוצה: לזהות את "נהוגה" כנפעל בגלל הנו"ן בראשה; לכתוב ו-ב-ל או ה-ב-ל ל"הובילה"; ל-נ-נ ל"מתלוננים".
סעיף ב
| הפועל | שורש | בניין | זמן | גוף |
|---|---|---|---|---|
| נראה (משפט 1) | ר-א-י/ה | נפעל | הווה | נסתר (גוף שלישי, יחיד) |
| נראה (משפט 2) | ר-א-י/ה | קל (פעל) | עתיד | מדברים (גוף ראשון, רבים) |
אותה צורה – שני ניתוחים. הצורה נִרְאֶה משותפת לשני בניינים, ולכן מכריעים לפי ההקשר: מיהו הנושא ומה המשמעות.
משפט 1: הנושא הוא "פתרון" (זכר, יחיד, נסתר), והפתרון אינו נִצְפֶּה – משמעות סבילה. זהו בינוני (הווה) של נפעל: נ' של נפעל + שווא + סגול בסוף (כמו נִבְנֶה, נִקְנֶה). הגוף – נסתר.
משפט 2: אין נושא מפורש; מי יראה שינוי? – אנחנו. הנו"ן היא תחילית העתיד של גוף ראשון רבים (נִכְתֹּב, נִרְאֶה), והפועל פעיל – זהו עתיד של בניין קל. השינוי הוא מושא: נראה את מה? – שינוי.
השורש: ר-א-י/ה (רָאָה) – גזרת ל"י: האות השלישית נעלמת ובסוף הצורה סגול + ה"א.
טעות נפוצה: לנתח את שתי הצורות באותו אופן; לכתוב בניין נפעל במשפט 2 בגלל הנו"ן בראש המילה – בעתיד של קל הנו"ן היא סימן הגוף.
שאלה 13 · השלמת פעלים ושמות עצם לפי שורש
לפניך קטע, שחסרים בו פעלים. קרא אותו, וכתוב בכל מקום ריק את הפועל המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
בשנים האחרונות ______ (צ-מ-צ-ם) מספרם של התלמידים הלומדים בבתי ספר מקצועיים בארץ, וכיום לומדים בהם כ־10,000 תלמידים בלבד.
מערכת החינוך המקצועית מעניקה הכשרה מקצועית לבני נוער בני 14–18, והיא ______ (י-ע-ד) בעיקר לתלמידים ש ______ (פ-ל-ט) ממערכת החינוך הרגילה או שמתקשים להשתלב בה.
תלמידי בתי ספר מקצועיים ה ______ (ע-נ-י-ן) בכך, זכאים להיבחן בבחינת בגרות, אולם בדיון ש ______ (ק-ו-ם) בכנסת בנושא בחינות הבגרות לתלמידי בתי הספר המקצועיים ______ (ט-ע-ן) כי משרד החינוך ______ (פ-ל-י/ה) אותם לרעה משום שאינו ______ (א-פ-ש-ר) להם לגשת לבחינות במועד החורף.
לפניך קטע, שחסרים בו שמות עצם. קרא אותו, וכתוב בכל מקום ריק את שם העצם המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
זאב סטף ורטהיימר הוא תעשיין ישראלי, שזוכה ל ______ (י-ק-ר) מצד החברה והמדינה. הוא המייסד של בתי חרושת מצליחים ושל בתי ספר מקצועיים. את דרכו החל בבית מלאכה קטן לייצור סכינים ששכן ליד ביתו בנהרייה. בית המלאכה גדל ונעשה ל ______ (פ-ע-ל) מצליח מאוד.
בשנות השמונים יזם ורטהיימר את ה ______ (ק-ו-ם) של גוש תפן בגליל המערבי. באזור ה ______ (ע-ש-י/ה) בגוש תפן הוקם גן שמטרתו לפתח ______ (י-ז-ם) בתחום הייצור, והוא מתמקד בייצור המיועד ל ______ (י-צ-א). ב־1964 היה ורטהיימר שותף ב ______ (ב-נ-י/ה) של בית ספר שסיפק לתלמידיו ______ (כ-ש-ר) מקצועית.
בהיותו מנהל ערך סטף ורטהיימר ניסוי להפחתת נטל מס ההכנסה בקֶרב עובדיו. בכך הוא הוכיח כי הפחתת נטל המס מגדילה את ה ______ (פ-ו-ק) של העובדים.
(על פי הערך "סטף ורטהיימר" באתר ויקיפדיה)
◂ פתרון מלא לשאלה 13
סעיף א
1. הצטמצם (מתקבל גם: צומצם)
2. מיועדת
3. (ש)נפלטו
4. (ה)מעוניינים (מתקבל גם: המתעניינים)
5. (ש)התקיים
6. טענו (מתקבל גם: נטען)
7. מפלה
8. מאפשר
השיטה: לכל מקום ריק בודקים (1) מה הזמן לפי ההקשר; (2) מי הנושא – ומכאן המין, המספר והגוף; (3) האם המשמעות פעילה, סבילה או חוזרת – ומכאן הבניין.
1. הצטמצם – עבר ("בשנים האחרונות"), נושא: "מספרם" (זכר יחיד). המספר קטן מעצמו – משמעות של תהליך/חוזר → התפעל. בשורש שאותו הראשונה צ' – שיכול: הת+צמצם → הִצְטַמְצֵם. ("צֻמְצַם" בפוּעל – סביל – מתקבל גם הוא.)
2. מיועדת – הווה, נושא: "היא" (המערכת). מישהו ייעד אותה – סביל של פיעל → בינוני של פוּעל: מְיֻעֶדֶת (כמו מְסֻדֶּרֶת).
3. נפלטו – עבר, נושא: תלמידים (רבים). התלמידים לא פלטו אלא נפלטו – סביל של קל → נפעל.
4. המעוניינים – בינוני של פוּעל (מְעֻנְיָנִים) עם ה"א הזיקה; שורש מרובע. ("המתעניינים" בהתפעל אפשרי במשמעות.)
5. התקיים – עבר, נושא: "דיון" (זכר יחיד); הדיון נערך – התפעל: הִתְקַיֵּם (בגזרת ע"ו הוי"ו מתחלפת ביו"ד).
6. טענו – עבר, נושא סתמי בגוף שלישי רבים ("טענו כי..."), קל. (מתקבל גם נטען – נפעל, סביל, עם פסוקית הנושא "כי משרד החינוך...".)
7. מפלה – הווה, נושא: משרד החינוך (זכר יחיד), משמעות פעילה – פיעל בגזרת ל"י: מְפַלֶּה.
8. מאפשר – הווה (אחרי "אינו"), זכר יחיד, פיעל בשורש מרובע: מְאַפְשֵׁר.
טעות נפוצה: "התצמצם" (בלי שיכול); "נפלטים"/"פלטו" (זמן או בניין שגוי); "מפלים" (התאמה לרבים במקום לנושא "משרד").
סעיף ב
1. (ל)הוקרה (מתקבל גם: יוקרה)
2. (ל)מפעל
3. (ה)הקמה
4. (ה)תעשייה
5. יזמות (מתקבל גם: יוזמות)
6. (ל)ייצוא
7. (ב)בנייה (מתקבל גם: בבניין)
8. הכשרה
9. (ה)תפוקה
השיטה: קובעים לפי ההקשר איזה שם עצם נדרש (שם פעולה? מקום? תכונה?) ומתאימים לו משקל מוכר בשורש הנתון.
1. הוקרה – שם פעולה של הפעיל בגזרת פ"י (הוֹקִיר → הוֹקָרָה, כמו הוֹדָעָה). "זוכה להוקרה" = זוכה להערכה. ("יוקרה" מתאימה גם היא במשמעות.)
2. מפעל – משקל מִקְטָל/מַקְטָל של שמות מקום (מִפְעָל, כמו מִשְׂרָד, מִגְרָשׁ).
3. הקמה – שם פעולה של הפעיל בגזרת ע"ו (הֵקִים → הֲקָמָה, כמו הֲבָנָה).
4. תעשייה – "אזור התעשייה"; משקל תַּקְטִיָּה (תַּעֲשִׂיָּה) בגזרת ל"י.
5. יזמות – בסיס "יזם" + צורן ־וּת (פעילות היזמים); "יוזמות" (משקל קָטְלָה ברבים) מתאימה גם.
6. ייצוא – שם פעולה של פיעל (קִטּוּל): יִצּוּא – "ייצור המיועד לייצוא".
7. בנייה – שם פעולה של קל במשקל קְטִילָה (בְּנִיָּה, בגזרת ל"י). "שותף בבנייה של בית ספר".
8. הכשרה – שם פעולה של הפעיל (הֶקְטֵל/הַקְטָלָה): הַכְשָׁרָה, כמו הַדְרָכָה.
9. תפוקה – משקל תְּקוּלָה בגזרת ע"ו (תְּפוּקָה, כמו תְּנוּעָה, תְּשׁוּבָה).
טעות נפוצה: לכתוב פועל במקום שם ("הפיק", "הקים"); "קימה" במקום "הקמה" (שם הפעולה של קל ולא של הפעיל); "ייצאה"/"יציאה" במקום "ייצוא".
שאלה 14 · צורות בינוני: שורש, בניין וחלק דיבור; בניין של שמות פעולה
לפניך משפט, ובו מסומנות בקו שלוש מילים בצורת הבינוני.
תעשיינים מתקשים למצוא עובדים מוכשרים.
ציין בטבלה שלפניך את השורש ואת הבניין של כל אחת מן המילים המסומנות בקו והקף את חלק הדיבור של כל אחת מהן, על פי המשפט שבפתיח.
| צורת הבינוני | שורש | בניין | הקף את חלק הדיבור הנכון |
|---|---|---|---|
| מתקשים (מִתְקַשִּׁים) | שם עצם / שם תואר / פועל | ||
| עובדים (עוֹבְדִים) | שם עצם / שם תואר / פועל | ||
| מוכשרים (מֻכְשָׁרִים) | שם עצם / שם תואר / פועל |
לפניך שלושה צירופים, ובהם מודגשים שמות פעולה.
ציין את הבניין של כל אחד משמות הפעולה המודגשים.
– הסללה (הַסְלָלָה) הפוכה ______
– שדרוג (שִׁדְרוּג) למילה "כסף" ______
– סגידה (סְגִידָה) לתעודת בגרות ______
◂ פתרון מלא לשאלה 14
סעיף א
| צורת הבינוני | שורש | בניין | חלק הדיבור |
|---|---|---|---|
| מִתְקַשִּׁים | ק-ש-י/ה | התפעל | פועל |
| עוֹבְדִים | ע-ב-ד | קל (פעל) | שם עצם |
| מֻכְשָׁרִים | כ-ש-ר | הופעל | שם תואר |
שורש ובניין:
חלק הדיבור – לפי התפקיד במשפט: צורת בינוני יכולה לשמש פועל, שם עצם או שם תואר.
טעות נפוצה: לסמן את כל שלוש הצורות "פועל" משום שהן בבניין; לכתוב שורש ק-ש-ש או ק-ש-ה בלי לציין י/ה; לבלבל בין הופעל לפוּעל ב"מוכשרים".
סעיף ב
הַסְלָלָה – הפעיל
שִׁדְרוּג – פיעל
סְגִידָה – קל (פעל)
כל בניין פעיל – משקל שם פעולה משלו: קל – קְטִילָה; פיעל – קִטּוּל; הפעיל – הַקְטָלָה; התפעל – הִתְקַטְּלוּת.
טעות נפוצה: לכתוב "התפעל" ל"הסללה" בגלל הה"א; לכתוב "קל" ל"שדרוג" כי אין בו דגש נראה – בשורש מרובע אין דגש, והמשקל קִטּוּל מזוהה לפי החיריק והשורוק.
שאלה 15 · בניין, שורש ונטייה של פעלים; מיון מילים לפי שורש
לפניך ארבעה משפטים, ובהם חמישה פעלים מודגשים.
קרא את המשפטים, וענה על הסעיפים (1)–(4) שאחריהם.
(1) הקף שני פעלים מאותו הבניין.
(2) ציין את הבניין המשותף לשני הפעלים שהקפת. ______
(3) ציין את השורש של הפעלים שלפניך.
(4) כתוב את הפועל להשתכר בזמן עתיד, גוף מדבר (גוף ראשון, יחיד). ______
לפניך שבעה משפטים, ובכל אחד מהם מודגשת מילה. מיין את המילים בטבלה שלפניך על פי השורש.
| ר-צ-י/ה | ר-ו-ץ | מ-ר-ץ |
|---|---|---|
◂ פתרון מלא לשאלה 15
סעיף א
(1) מְתֻכְנֶנֶת, יְסֻלְּלוּ.
(2) פוּעל.
(3) מְתֻכְנֶנֶת – ת-כ-נ-נ; לְהִשְׂתַּכֵּר – ש-כ-ר; מֻטְעֶה – ט-ע-י/ה.
(4) אֶשְׂתַּכֵּר.
(1)–(2) זיהוי הבניינים:
לכן הזוג מאותו בניין: מתוכננת ויוסללו – פוּעל.
(3) השורשים:
(4) אֶשְׂתַּכֵּר. עתיד מדבר בהתפעל: אֶתְ־ + השורש (אֶתְקַטֵּל); בגלל השׂ' – שיכול: אֶתְשַׂכֵּר → אֶשְׂתַּכֵּר.
טעות נפוצה: לכתוב ש-ת-כ-ר; "אשתכרתי" (עבר) או "אתשכר" (בלי שיכול); לזהות את "מוטעה" כפוּעל.
סעיף ב
| ר-צ-י/ה | ר-ו-ץ | מ-ר-ץ |
|---|---|---|
| רָצוּי | לְהִתְרוֹצֵץ | יַמְרִיצוּ |
| רָצִינוּ | מְרִיצָה | נִמְרֶצֶת |
| מַרְצִים |
השיטה: מסירים את סימני הבניין והנטייה, ובודקים אילו אותיות נשארות ומה המשמעות.
ר-צ-י/ה (רצון / הרצאה):
ר-ו-ץ (ריצה):
מ-ר-ץ (מרץ, נמרצות):
המלכודת: "מַרְצִים" ו"מְרִיצָה" נראות דומות ל"ימריצו" ו"נמרצת", אבל במ"ם שלהן היא סימן הבינוני של הפעיל, ולא אות שורש. מבחן המשמעות מכריע: מרצים – נותנים הרצאה; מריצה – גורמת לריצה.
טעות נפוצה: לשבץ את "מרצים" ואת "מריצה" בעמודת מ-ר-ץ.
שאלה 16 · דרכי תצורה; יוצא דופן מבחינת הגזרה ומבחינת דרך התצורה
לפניך שלושה משפטים, ובהם שמות מודגשים. קרא אותם, וענה על השאלה שאחריהם.
בטבלה שלפניך מיין את השמות המודגשים על פי דרך התצורה שלהם.
| שורש ומשקל | בסיס וצורן סופי |
|---|---|
לפניך שתי קבוצות של שמות.
בכל קבוצה הקף את השם היוצא דופן מבחינת הגזרה.
לא במיקוד תשפ"ז
לפניך שמות של שלושה כלי טיס.
דָּאוֹן, אֲוִירוֹן, מָטוֹס
(1) הקף את השם היוצא דופן מבחינת דרך התצורה.
(2) מהי דרך התצורה של השם שהקפת? ______
(3) מהי דרך התצורה המשותפת לשאר המילים? ______
◂ פתרון מלא לשאלה 16
סעיף א
| שורש ומשקל | בסיס וצורן סופי |
|---|---|
| מַחֲסוֹר | מִקְצוֹעִית |
| תְּעוּדָה | מְלוֹנַאי |
| אֵיכוּתִי |
שתי הדרכים: (1) שורש ומשקל – שורש תלת־עיצורי שנוצק בתבנית (משקל); (2) בסיס וצורן סופי – מילה קיימת (בסיס) שמוסיפים לה סופית גזירה (־ִי, ־ִית, ־אי, ־ון, ־ות...). המבחן: האם אפשר "לקלף" סופית ולקבל מילה קיימת בעברית?
טעות נפוצה: לשבץ את "מחסור" בבסיס וצורן בגלל הצליל "־וֹר"; לחשוב ש"תעודה" היא "תעוד + ה" – הה"א היא חלק מן המשקל, ו"תעוד" אינה מילה.
סעיף ב
קבוצה ראשונה: מְלוּכָה.
קבוצה שנייה: תַּלְמִיד.
קבוצה ראשונה: בשלושה שמות המ' היא תחילית של משקל (מְקוּלָה/מְקִילָה), והשורש הוא מגזרת ע"ו/ע"י: מְנוּחָה – נ-ו-ח; מְשִׂימָה – ש-י-מ; מְרִיבָה – ר-י-ב. במְלוּכָה המ' היא אות שורש: מ-ל-כ (מֶלֶךְ, מָלַךְ) – גזרת השלמים, במשקל קְטוּלָה. לכן היא יוצאת הדופן.
קבוצה שנייה: תַּרְמִית – ר-מ-י/ה (רִמָּה); מִבְנֶה – ב-נ-י/ה; מִפְנֶה – פ-נ-י/ה: שלושתם מגזרת ל"י (האות השלישית נעלמה, ובמקומה סופית ־ִית או סגול + ה"א). תַּלְמִיד – ל-מ-ד, גזרת השלמים.
טעות נפוצה: לבחור ב"תרמית" או ב"תלמיד" רק לפי המשקל (תַּקְטִית/תַּקְטִיל) – השאלה עוסקת בגזרה, לא במשקל.
סעיף ג
(1) מָטוֹס.
(2) שורש ומשקל (ט-ו-ס, משקל מָקוֹל / מִקְטָל בגזרת ע"ו).
(3) בסיס וצורן סופי (דָּאָה/דאה + ־וֹן; אֲוִיר + ־וֹן).
טעות נפוצה: לזהות את "מטוס" כבסיס "טוס" + צורן – המ' היא חלק ממשקל ולא צורן סופי; לזהות את "דאון" כשורש ומשקל ולכן לבחור בו כיוצא הדופן.