דילוג לתוכן המרכזי

בגרות בלשון עיקרי, מותאם 011241 - קיץ 2023

שאלון עיקרי, נוסח מותאם · שאלון 011241 · שאלון מותאם · קיץ · 15 שאלות · 3 שעות

בחינת הבגרות בלשון, קיץ 2023, כל 15 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה. במטלת הכתיבה - חיבור לדוגמה בציון מלא, המבנה שלו והסבר לפי רכיבי ההערכה.

הוראות הבחינה (כמו בשאלון)

א. משך הבחינה: שלוש שעות.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני חלקים.
חלק ראשון – הבנה והבעה – 50 נקודות
חלק שני – לשון – 50 נקודות
פרק א: שם המספר
פרק ב: תחביר / פרק ג: מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר (נספח 2).
ד. הוראה מיוחדת: יש לענות על השאלות בגוף שאלון זה לפי ההוראות.
שימו לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
נספחים: נספח 1 – טקסטים; נספח 2 – דף עזר.

חלק ראשון – הבנה והבעה

ההוראות לחלק זה

(50 נקודות)
קראו את הטקסטים 1–3 שבנספח 1 המצורף, וענו על כל השאלות 1–4 שלפניכם.
הקפידו על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
(נספח 1 – טקסטים: לפניכם שלושה טקסטים. קִראו אותם, וענו על השאלות בשאלון המחברת המצורף.)

שאלה 1 · תרשים: טענת הנגד והטענה המרכזית בכל טקסט

הבנת הנקרא13 נקודותטקסט 1טקסט 2טקסט 3

לפניכם תרשים המציג את רכיבי המידע העיקריים בשלושת הטקסטים. עיינו בתרשים, וענו על הסעיפים א–ב שאחריו.

א.

נסחו במשפט אחד את טענת הנגד הרווחת ששלושת הטקסטים מתייחסים אליה, וכתבו אותה במשבצת המתאימה בתרשים. (4 נקודות)

ב.

לפניכם רשימה של טענות. בחרו מן הרשימה את הטענה המרכזית של כל אחד מן הטקסטים, וכתבו כל טענה במשבצת המתאימה בתרשים. (9 נקודות)

•מדעי הרוח מצויים במשבר חמור בהיקפו שאין לו פתרון.
•מדעי הרוח מעניקים משמעות לחיינו ומגבירים את הנאתנו מהם.
•חשוב לרכוש מקצוע שיבטיח פרנסה טובה, עצמאות כלכלית ומעמד חברתי ראוי.
•מדעי הרוח מקנים מיומנויות חשובות, והם כלי מהותי בחינוך לערכים.
•הטכנולוגיה והמִחשוב משפיעים במידה רבה על חיינו ומעצבים אותם.
•ההפריה ההדדית בין מדעי הרוח ובין התחומים הטכנולוגיים חיונית לשוק העבודה.
◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה

טענת הנגד הרווחת: מדעי הרוח אינם נחוצים בימינו.
(ניסוחים מתקבלים נוספים: לימודי מדעי הרוח אינם רלוונטיים לשוק העבודה של ימינו. / אין תועלת מעשית בלימודי מדעי הרוח.)

מה זו טענת נגד? טענה שהכותב מציג כדי לדחות אותה. כאן שלושת הטקסטים טוענים בעד מדעי הרוח, ולכן טענת הנגד היא העמדה ההפוכה – שמדעי הרוח אינם נחוצים.

היכן היא מופיעה בכל טקסט:

•טקסט 1 (פסקות א–ב): הורים ומחנכים מעדיפים "מקצוע מעשי שיבטיח פרנסה טובה", ו"כמעט בכל מדינה בעולם רואים בתחומי הרוח והאומנויות תחומים לא חיוניים".
•טקסט 2 (פסקה ב): "חוסר הרלוונטיות של השכלה בתחום מדעי הרוח לשוק העבודה בימינו".
•טקסט 3 (פסקה 2): השאלה שהנואם מייחס לקהל – "מה לעזאזל הבחור הזה עושה עם הלימודים שלו? ובכלל במה עוסקים כל אלה שלמדו במחלקה למדעי הרוח?" – מבטאת את ההנחה שאין בלימודים אלה תועלת.

איך מנסחים: משפט חיווי אחד, כללי, שמתאים לשלושת הטקסטים יחד.

טעות נפוצה: לכתוב עובדה במקום טענה ("יש ירידה במספר הנרשמים למדעי הרוח") – זה מצב, לא טענה; לנסח את הטענה כשאלה; או לכתוב "מדעי הרוח חשובים" – זו הטענה של הכותבים, ולא טענת הנגד.

סעיף ב

תשובה

טקסט 1: מדעי הרוח מקנים מיומנויות חשובות, והם כלי מהותי בחינוך לערכים.
טקסט 2: ההפריה ההדדית בין מדעי הרוח ובין התחומים הטכנולוגיים חיונית לשוק העבודה.
טקסט 3: מדעי הרוח מעניקים משמעות לחיינו ומגבירים את הנאתנו מהם.

הדרך: הטענה המרכזית היא מה שהכותב רוצה לשכנע בו לאורך רוב הטקסט, ולא פרט או רקע. בודקים איזו טענה "מכסה" את רוב הפסקות.

•טקסט 1 – מפסקה ד ואילך הכותבת מציגה את עמדת נוסבאום: מדעי הרוח הם "כלי מהותי בחינוך לערכים דמוקרטיים" (פסקה ד), והם מקנים מיומנויות – חוש ביקורת וסקרנות (פסקה ה), הבנת השפעת העבר והיכרות עם תרבויות (פסקה ו), דמיון ואמפתיה (פסקה ז).
•טקסט 2 – אחרי הצגת המשבר (פסקות א–ב) בא המפנה "אך": "בין תחום מדעי הרוח ובין התחומים הטכנולוגיים... יש קשרים והפריה הדדית" (פסקה ג); השיח המשותף על בינה מלאכותית (פסקה ד), הכישורים האנושיים הנדרשים בשוק העבודה (פסקה ה), מדעי הרוח הדיגיטליים (פסקה ו), והמסקנה שמיומנויות אלה "יהיו חיוניות בשוק העבודה העתידי" (פסקה ז).
•טקסט 3 – הנואם מסביר שהרוח "היא בדיוק מה שטוען את החיים שלנו במשמעות", ושלמדו "להעניק משמעות יתרה לחיים", "להתענג" ו"ליהנות מן היום־יום"; גם בסיום: היכולת לראות את השקוף "אמורה להיטיב את חיינו ולהסב לנו הנאה יום־יומית".

למה לא שלוש הטענות האחרות:

•"מדעי הרוח מצויים במשבר חמור... שאין לו פתרון" – המשבר מוזכר כרקע, ואף טקסט אינו טוען שאין לו פתרון (טקסט 2 אף צופה "פריחה").
•"חשוב לרכוש מקצוע שיבטיח פרנסה טובה..." – זו העמדה שטקסט 1 מציג בפתיחתו ומבקר, כלומר חלק מטענת הנגד.
•"הטכנולוגיה והמִחשוב משפיעים... על חיינו" – עובדת רקע בטקסט 2 (פסקה ב), לא הטענה שהכותב מבקש להוכיח.

טעות נפוצה: לנסח את הטענות במילים שלכם – השאלה דורשת לבחור מן הרשימה ולהעתיק.

שאלה 2 · מטרת הצגת גלגולי המילה "מועבט"

הבנת הנקרא3 נקודותטקסט 3

לשם מה עמרי לבנת (טקסט 3) מציג בנאומו את גלגוליה של המילה "מועבט"? הקיפו את התשובה הנכונה. (3 נקודות)
(1) כדי להדגים מחקר במדעי הרוח שאין לו תועלת בחיינו.
(2) כדי להדגים את גלגולה של מילה בערבית שהשתרבבה לשפה העברית.
(3) כדי להדגים את הפופולריות של מדעי הרוח בקרב הציבור.
(4) כדי להדגים נושא מחקרי במדעי הרוח הלקוח מסביבתנו וקרוב לחיינו.

◂ פתרון מלא לשאלה 2
תשובה

(4) כדי להדגים נושא מחקרי במדעי הרוח הלקוח מסביבתנו וקרוב לחיינו.

התשובה: (4).

איפה זה כתוב: מיד אחרי הסיפור על המילה הנואם עצמו אומר מה מטרתו: "אני מספר את הסיפור הזה כדי להמחיש את קִרבתם התמידית של מדעי הרוח אלינו. למעשה, במדעי הרוח חוקרים ברצינות את מה שמצוי סביבנו ובתוכנו כל הזמן." מילה משיר פופ פופולרי היא דוגמה לדבר יום־יומי שמתברר כנושא למחקר רציני.

למה לא האחרות:

•(1) הפוך מכוונת הנואם – הוא מראה שהמחקר קשור לחיינו ומעשיר אותם.
•(2) זה תוכן הסיפור, לא מטרתו. השאלה היא "לשם מה".
•(3) הנואם אינו טוען שמדעי הרוח פופולריים; השיר הוא הפופולרי.

טעות נפוצה: לבחור (2) – תשובה שחוזרת על פרטי הסיפור ואינה עונה על "לשם מה".

שאלה 3 · קטע מאת שטרסלר: קישור לטקסט 1 ולטקסט 3

הבנת הנקרא9 נקודותטקסט 1טקסט 3

לפניכם קטע קצר מתוך מאמר מאת נחמיה שטרסלר.
הכול יודעים כי מי שלומד הנדסה, מדעי המחשב או מִנהל עסקים משׂתכר הרבה יותר ממי שלומד מדעי המדינה, היסטוריה או פילוסופיה. לכן מי שבוחרים ללמוד תחום "כיפי" שקַל ללמוד אותו, שהוא בעצם תחביב נחמד, בלי להביא בחשבון את ההכנסה הזעומה שבצידו, יבואו בטענות רק לעצמם. אם לומדים תחום שאין לו ביקוש בשוק העבודה, אין לטעון אחר כך שהשכר נמוך מדי. הפרשי השכר הגבוהים במשק מאותתים לנו מה כדאי ללמוד ומה לא. האיתות הנוכחי הוא חד וברור: כדאי ללמוד את כל מה שקשור בהיי־טק, בהנדסה, במחשוב ובמדע אם רוצים שבעתיד ההכנסה תהיה גבוהה. זהו גם אינטרס של המדינה: כיום יש צורך מובהק בבוגרים מתחומי ההיי־טק והטכנולוגיה. תחומים אלה הם מנוע הצמיחה של המשק שמגביר את ההכנסות ואת הייצוא ומוביל לצמיחה כלכלית וליצירת מקומות עבודה.
(מעובד על פי שטרסלר, נ' [28 באוגוסט 2012] ללמוד בכיף או ללמוד מקצוע. הארץ. אוחזר מ־ haaretz.co.il)

א.

טענתו של שטרסלר בקטע הקצר תומכת בְּגישה המוצגת בטקסט 1.
באיזו גישה המוצגת בטקסט 1 טענתו של שטרסלר תומכת? (4 נקודות)

ב.

שטרסלר מכנה את מקצועות מדעי הרוח: "תחום 'כיפי'[...] שהוא בעצם תחביב נחמד".
האם כותב טקסט 3 עשוי להסכים עם עמדתו של שטרסלר שאין במדעי הרוח אלא "כיף" בלבד? הסבירו את קביעתכם על פי טקסט 3. (5 נקודות)

◂ פתרון מלא לשאלה 3

סעיף א

תשובה

טענתו של שטרסלר תומכת בגישה הדוגלת בלימוד מקצוע מעשי שיבטיח פרנסה טובה, עצמאות כלכלית ומעמד חברתי ראוי.
(מתקבל גם: בגישה של מקבלי ההחלטות המעודדת צמיחה כלכלית וטיפוח דורות של אנשי טכנולוגיה והנדסה / בגישה המעלה את קרנם של לימודים בתחומים ריאליים ושל מיומנויות מעשיות.)

הדרך: מוצאים בטקסט 1 גישה שמתאימה לעיקר דבריו של שטרסלר – ללמוד מה שמכניס כסף ומקדם את המשק.

•בטקסט 1: פסקה א – הורים ומחנכים רוצים שילדיהם "ילמדו מקצוע מעשי שיבטיח פרנסה טובה, עצמאות כלכלית ומעמד חברתי ראוי"; פסקה ב – מקבלי ההחלטות "ההולכים שבי אחר הרעיון של צמיחה כלכלית, ופועלים כדי להצמיח דורות של אנשי טכנולוגיה והנדסה".
•אצל שטרסלר: "כדאי ללמוד את כל מה שקשור בהיי־טק, בהנדסה, במחשוב ובמדע אם רוצים שבעתיד ההכנסה תהיה גבוהה" (= פרנסה טובה), ו"זהו גם אינטרס של המדינה... מנוע הצמיחה של המשק" (= צמיחה כלכלית).

לכן טענתו תומכת בגישה המעדיפה מקצועות מעשיים וריאליים על פני מדעי הרוח.

טעות נפוצה: לכתוב את עמדת נוסבאום – זו העמדה ההפוכה; שטרסלר אינו תומך בה.

סעיף ב

תשובה

לא. כותב טקסט 3 לא יסכים עם עמדתו של שטרסלר שמדעי הרוח הם "כיף" בלבד.
אומנם גם הוא מציין שהעיסוק במדעי הרוח מסב הנאה בחיי היום־יום – בזכותם אפשר "להתבונן בחיים בעניין", "להתענג" על מילה בשיר פופ ו"ליהנות מן היום־יום". אולם לדבריו מדעי הרוח גם מעניקים כלי חשיבה מיוחדים: הם מלמדים להביט במציאות "בעיניים חדות ומפוכחות", להיות ערים למתחים ולעימותים בחברה, להיות ביקורתיים, לחשוף עוולות ולחקור את האי־שוויון – וכך להיטיב גם את חייהם של מי שסביבנו.

הבנת השאלה: "אין במדעי הרוח אלא 'כיף' בלבד" = מדעי הרוח הם רק כיף ותו לא. השאלה היא אם כותב טקסט 3 מסכים שזה כל מה שיש בהם.

מבנה תשובה מלאה:
1. עמדה: לא יסכים.
2. ויתור (אומנם): גם לדעתו יש במדעי הרוח הנאה – "להתבונן בחיים בעניין ולהתענג באמת על מילה סתמית לכאורה בשיר פופ"; "למדנו ליהנות מן היום־יום".
3. ההבדל (אולם): לדבריו הם מעניקים הרבה מעבר לכיף – "אולם בו בזמן למדנו להביט במציאות בעיניים חדות ומפוכחות, נהפכנו עֵרים יותר למתחים, לעימותים ולדילמות"; "נעשינו... ערניים וביקורתיים יותר"; "עלינו לחשוף את העוולות... לחקור את האי־שוויון"; והיכולת הזאת "מוכרחה להיטיב גם את חייהם של מי שסביבנו".
4. מסקנה: בעיניו מדעי הרוח הם גם כלי חשיבה וביקורת ותרומה לחברה, ולא תחביב בלבד.

טעות נפוצה: לקרוא את המשפט הפוך ולענות "כן, הוא מסכים, כי לדעתו יש במדעי הרוח עוד דברים מלבד כיף" – זו בדיוק אי־הסכמה עם שטרסלר. וגם: לענות רק "לא" בלי לבסס את ההסבר על דברים מטקסט 3.

שאלה 4 · מטלת כתיבה: סקירה על מצב מקצועות מדעי הרוח וחשיבותם

מטלת כתיבה25 נקודותטקסט 1טקסט 2

מטלת כתיבה (25 נקודות)
לקראת ערב בחירת מגמות בבית הספר, כתבו סקירה על המצב של מקצועות מדעי הרוח בשנים האחרונות ועל החשיבות של מקצועות אלה כיום.
התבססו על טקסטים 1 ו־2. כתבו בהיקף של 100–200 מילים.
הקפידו על דרכי מסירה מקובלות ועל אזכור מקורות המידע בגוף הסקירה ובסופה (ביבליוגרפיה).
השתמשו בעמוד זה לכתיבת טיוטה, ואת הסקירה כתבו בעמודים 7–8.

◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 4
סקירה לדוגמה בציון מלא

מדעי הרוח: משבר מתמשך וחשיבות שאינה פוחתת
בשלושת העשורים האחרונים מקצועות מדעי הרוח נמצאים במשבר מתמשך. שיעור הסטודנטים הנרשמים ללימודים אלה ירד מ־30% ל־5% בלבד, והתופעה אינה מוגבלת לישראל: כמעט בכל העולם רואים בתחומים אלה תחומים לא חיוניים, ויש אוניברסיטאות שאף סגרו את הפקולטות למדעי הרוח (ואזן־סיקרון, 2017; סיימון, 2021). את המשבר מייחסים בעיקר לשוק העבודה: מקבלי ההחלטות מעדיפים הכשרה טכנולוגית ומיומנויות מעשיות שיתרמו לצמיחה הכלכלית, והשכלה במדעי הרוח נתפסת כלא רלוונטית (ואזן־סיקרון, 2017; סיימון, 2021).

עם זאת, שני המקורות מדגישים כי דווקא כיום חשיבותם של מקצועות אלה רבה. ראשית, הם מחנכים לערכים דמוקרטיים: לימודי ספרות והיסטוריה מפתחים רגישות לזולת ואמפתיה, ומצמצמים דעות קדומות כלפי האחר (ואזן־סיקרון, 2017). שנית, הם מפתחים חשיבה ביקורתית, הנחוצה במיוחד בעידן של הצפת מידע ושל מידע כוזב (ואזן־סיקרון, 2017; סיימון, 2021). שלישית, הם חיוניים גם לעולם הטכנולוגי: שאלות מוסריות שמעוררות טכנולוגיות כמו בינה מלאכותית מחייבות שיתוף פעולה בין מהנדסים ובין אנשי מדעי הרוח, וכישורי חשיבה לוגית ומוסרית יידרשו בשוק העבודה העתידי (סיימון, 2021).

נמצא אפוא שאף שמעמדם של מדעי הרוח נחלש, תרומתם לחברה ולכלכלה בימינו משמעותית.

ביבליוגרפיה
ואזן־סיקרון, ל' (ספטמבר, 2017). אל תשאלו למי צלצלו הפעמונים. תקראו את הטקסט. הד החינוך. אוחזר מ־hedhachinuch.co.il.
סיימון, ת' (מרץ, 2021). מדעי הרוח נחוצים מאי פעם. הארץ. אוחזר מ־haaretz.co.il.

(מספר מילים: 164, בלי הכותרת ורשימת המקורות)

1. מה המטלה דורשת – שני תבחינים:
(א) המצב של מקצועות מדעי הרוח בשנים האחרונות – הירידה במספר הנרשמים, הזילות, הסיבות למשבר.
(ב) החשיבות של מקצועות אלה כיום – מה הם תורמים לפרט, לחברה ולשוק העבודה.
אין להוסיף עמדה אישית ואין להביא מידע מטקסט 3.

2. איסוף החומר:

•מצב: טקסט 1, פסקה ב – מקבלי ההחלטות מעדיפים טכנולוגיה והנדסה, "זילות" של מדעי הרוח, "תחומים לא חיוניים", מספר הנרשמים יורד; פסקה ג – "משבר עצום בהיקפו", ממשלות מעדיפות מיומנויות שימושיות. טקסט 2, פסקה א – העשור השלישי של ירידה, מ־30% ל־5%, משבר כלל־עולמי, סגירת פקולטות; פסקה ב – חוסר רלוונטיות לשוק העבודה.
•חשיבות: טקסט 1, פסקה ד – חינוך לערכים דמוקרטיים, רגישות לזולת; פסקה ה – חוש ביקורת וסקרנות; פסקה ו – הבנת השפעת העבר, מניעת דעות קדומות; פסקה ז – דמיון ואמפתיה. טקסט 2, פסקות ג–ד – הפריה הדדית עם הטכנולוגיה ושיח על שאלות מוסריות; פסקה ה – חשיבה ביקורתית בעידן מידע כוזב; פסקה ז – חשיבה לוגית, ביקורתית ומוסרית חיוניות בשוק העבודה העתידי.

3. מבנה הסקירה:

•כותרת עניינית שמבטאת את שני התבחינים.
•פסקה ראשונה – המצב: נתונים ממוזגים משני הטקסטים (הירידה, היקף עולמי) והסיבה המשותפת לשניהם (העדפת שוק העבודה והטכנולוגיה) – עם אזכור כפול.
•פסקה שנייה – החשיבות: מעבר במילת ניגוד ("עם זאת"), ואחריה מנייה: "ראשית / שנית / שלישית". המידע מאורגן לפי סוגי תרומה ולא לפי טקסטים; חשיבה ביקורתית מופיעה בשני הטקסטים ולכן מובאת פעם אחת עם שני אזכורים.
•סיום – משפט מסכם אחד המחבר בין שני התבחינים ("אף שמעמדם... נחלש, תרומתם... משמעותית"), בלי "לסיכום" ובלי עמדה אישית.

4. עמידה בתבחינים:

•תוכן: שני התבחינים מכוסים, כל פריט רלוונטי, אין מידע מחוץ לטקסטים 1–2.
•ארגון ומיזוג: מיזוג אמיתי – באותה פסקה מידע משני הטקסטים; פריטים משותפים מאוחדים; פרופורציה סבירה בין המצב לחשיבות.
•דרכי מסירה: פרפרזה, בלי ציטוטים ארוכים; אזכור בגוף הסקירה (שם משפחה, שנה) וביבליוגרפיה מסודרת לפי סדר האלף־בית.
•לשון: משלב ענייני, גוף שלישי, מילות קישור (עם זאת, ראשית, שנית, שלישית, אפוא), משפטים שלמים, היקף בטווח.

5. טעויות אופייניות:

•סיכום כל טקסט בנפרד, או "מיזוג לכאורה" ("שני הכותבים עוסקים במצב מדעי הרוח") בלי להראות מה משותף.
•פירוט של רכיב חשיבות אחד בכמה משפטים כאילו היו אלה רכיבים שונים.
•ציטוטים ארוכים במירכאות במקום ניסוח במילים שלכם.
•ייחוס מסורבל או שגוי ("לדברי סיקרון טוענת ש...", "לטענת" כשאין מדובר בטענה), או שימוש ב"הן... הן..." כשמדובר בכותב אחד.
•ניסוח עמום: "החשיבות חשובה מאוד", "יש בזילה בתחום" – "זילות" פירושה ירידת ערך, הקלת ראש.
•פתיחה שמעתיקה את המטלה ("לקראת ערב בחירת מגמות...") או סיום עם עמדה אישית ("לדעתי כדאי לבחור במגמה...").

חלק שני – לשון

ההוראות לחלק זה

(50 נקודות)
בחלק זה שלושה פרקים. ענו על שני פרקים: על פרק א – חובה, ועל אחד מן הפרקים ב–ג.

פרק א: שם המספר – חובה (10 נקודות)
ענו על שאלה 5.

לפניכם שני פרקים: פרק ב – תחביר, פרק ג – מערכת הצורות.
בחרו בפרק שלמדתם: בפרק ב – תחביר או בפרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרתם ענו על השאלות לפי ההוראות.

פרק ב: תחביר (40 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 6–10 (לכל שאלה – 10 נקודות).
שימו לב: • בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים. • תוכלו להיעזר בנספח 2 – דף העזר.

פרק ג: מערכת הצורות (40 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 11–15 (לכל שאלה – 10 נקודות).
שימו לב: • בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים. • תוכלו להיעזר בנספח 2 – דף העזר.

שם המספר ואותיות השימוש

שאלה 5 · שם המספר: בחירת הצורה הנכונה; מספר סתמי

שם המספר10 נקודות
א.

במשפטים שלפניכם הקיפו את הצורות הנכונות של שם המספר מבין האפשרויות הנתונות.

•בשנת תשפ"ב פעלו בישראל חמישים ותשע / חמישים ותשעה מוסדות לימוד אקדמיים.
•מספר הסטודנטים בשנה זו עמד על כשלוש מאות חמישים ואחד אלף / שלוש מאות חמישים ואחת אלף.
•מבין עשר / עשרת האוניברסיטאות בישראל, האוניברסיטה הפתוחה היא הגדולה ביותר.
•בעשור האחרון חלה ירידה של עשרים וחמש / עשרים וחמישה אחוזים במספר הסטודנטים הלומדים במחלקה למדעי הרוח.
•מספר הסטודנטים הלומדים כיום לתואר בהנדסה ובמדעים מדויקים גדול פי שלושה / שלוש ממספר הסטודנטים הלומדים במחלקה למדעי הרוח.
•הירידה הגדולה ביותר במספר הסטודנטים חלה בשתי / שני המקצועות: ספרות ולשון עברית. במקום השלישי / שלושה – ההיסטוריה של עם ישראל.
•בעשרים וארבע / וארבעת השנים האחרונות חלה ירידה גם במספר התלמידים הניגשים לבחינת בגרות מורחבת במקצועות היסטוריה וספרות.
•למרות הירידה בביקוש ללימודי מדעי הרוח, ממוצע ציוני הבגרות של הסטודנטים הלומדים מדעי הרוח דווקא עלה בכמעט חמישה / חמש נקודות בעשור האחרון.
ב.

לפניכם איור שפורסם בדף של האקדמיה ללשון העברית ברשתות החברתיות.
קראו את הכתוב בו, וענו על השאלה שאחריו.

מבין שתי האפשרויות שלפניכם הקיפו את התשובה הנכונה על השאלה המוצגת באיור.
אחת ועוד אחת / אחד ועוד אחד

◂ פתרון מלא לשאלה 5

סעיף א

תשובה
•חמישים ותשעה מוסדות
•כשלוש מאות חמישים ואחד אלף
•עשר האוניברסיטאות
•עשרים וחמישה אחוזים
•פי שלושה
•בשני המקצועות
•במקום השלישי
•בעשרים וארבע השנים
•חמש נקודות

השאלה הראשונה בכל פריט: מה מינו של שם העצם הנספר? במספרים 3–10 (וגם באחדות שבתוך מספר כמו 25, 59) הצורה עם ה' באה עם שם עצם זכר (שלושה, תשעה), והצורה בלי ה' באה עם שם עצם נקבה (שלוש, תשע). מוצאים את המין לפי צורת היחיד: מוסד אחד, אוניברסיטה אחת.

1. חמישים ותשעה מוסדות. "מוסד" – זכר (מוסד אחד), ולכן תשעה (עם ה'). העשרות (חמישים) זהות בזכר ובנקבה.

2. שלוש מאות חמישים ואחד אלף. הנספר של הצירוף כולו הוא "אלף" – זכר (אלף אחד), ולכן ואחד (ולא ואחת). "שלוש" מתאים ל"מאות" (מאה – נקבה), ולכן שלוש ולא שלושה.

3. עשר האוניברסיטאות. "אוניברסיטה" – נקבה, ולכן עשר. לפני שם עצם מיודע בא שם המספר בצורת הנסמך; בנקבה צורת הנסמך זהה לצורת הנפרד – "עשר האוניברסיטאות". "עשרת" היא צורת הנסמך של זכר (עשרת הדיברות).

4. עשרים וחמישה אחוזים. "אחוז" – זכר (אחוז אחד), ולכן חמישה.

5. פי שלושה. אחרי "פי" שם המספר בא תמיד בצורת הזכר: פי שניים, פי שלושה, פי עשרה.

6. בשני המקצועות. "מקצוע" – זכר; לפני שם עצם מיודע באה צורת הנסמך: שְׁנֵי המקצועות (בנקבה: שְׁתֵּי השפות).

7. במקום השלישי. כאן נדרש מספר סודר (מה הסדר – במקום איזה?). המספר הסודר מ־1 עד 10 יש לו צורה מיוחדת: ראשון, שני, שלישי. "שלושה" הוא מספר יסודי (כמות), ואינו מתאים כאן.

8. בעשרים וארבע השנים. "שנה" – נקבה, ולכן ארבע (בלי ה'). "ארבעת" היא צורת הנסמך של הזכר (ארבעת הימים), ואינה מתאימה לשם עצם בנקבה.

9. חמש נקודות. "נקודה" – נקבה (נקודה אחת), ולכן חמש.

טעות נפוצה: לבחור "חמישים ותשע" או "עשרים וחמש" כי הצורה בלי ה' "נשמעת" רגילה יותר; לבחור "עשרת האוניברסיטאות" ו"וארבעת השנים" בגלל ה' הידיעה שאחרי המספר; לכתוב "ואחת אלף" בגלל המילה "מאות" שלפניו – אבל המילה הקובעת היא "אלף".

סעיף ב

תשובה

אחת ועוד אחת

הכלל: כשמונים, סופרים או מחשבים בלי שם עצם נספר (חשבון, מספר טלפון, מספר עמוד/חדר), משתמשים במספר הסתמי, ותמיד בצורת הנקבה: אחת, שתיים, שלוש...
לכן: "1+1" נקרא "אחת ועוד אחת – שתיים", כמו "שלוש כפול ארבע".

טעות נפוצה: לבחור "אחד ועוד אחד" מתוך תחושה ש"מספר" הוא זכר. אין כאן שם עצם נספר, ולכן הצורה היא נקבה.

תחביר

שאלה 6 · תפקידים תחביריים; סוגי משפטים; נשוא מורחב

תחביר10 נקודות
א.

לפניכם משפט פשוט שהחלקים התחביריים בו נתחמו.
[למרבה הצער,] [ההשפעה] [מתבטאת] [כיום] [בזילות [של התחומים [האלה.]]]
ציינו מעל כל חלק תחבירי את התפקיד התחבירי שלו.

ב.

לפניכם שני משפטים.
(1) ממשלות שואפות לפתח את הכלכלה שלהן, ולכן הן דוגלות בהקניית מיומנויות שימושיות.
הסוג התחבירי: ______
(2) יש צורך בלימוד בסיסי על דתות ותרבויות בעולם, מפני שבורות היא אחת הסיבות העיקריות לגיבוש דעות קדומות על האחר.
הסוג התחבירי: ______

•ציינו ליד כל משפט את הסוג התחבירי שלו.

אם המשפט מורכב, תחמו את הפסוקית שבו, וציינו את התפקיד התחבירי שלה.

•באחד המשפטים (1)–(2) יש נשוא מורחב.

העתיקו אותו. ______ .

◂ פתרון מלא לשאלה 6

סעיף א

תשובה

[למרבה הצער,] – הסגר
[ההשפעה] – נושא
[מתבטאת] – נשוא
[כיום] – תיאור
[בזילות...] – מושא
[של התחומים...] – לוואי (של "זילות")
[האלה] – לוואי (של "התחומים")

שיטה: החלקים כבר נתחמו בשאלה – התיבות הפנימיות הן לוואים בתוך החלק הגדול. סדר העבודה: נשוא ← נושא ← שאלות על שאר המילים.

•מתבטאת – נשוא: הפועל הנטוי (בינוני, נקבה יחידה).
•מה מתבטא? ההשפעה – נושא. מתאים לנשוא במין ובמספר (ההשפעה מתבטאת).
•כיום – תיאור (זמן): עונה על "מתי?".
•בזילות – מושא: הפועל "מתבטא" מחייב משלים במילת היחס ב' ("מתבטא ב..."). השאלה היא "במה מתבטאת?", לא "איפה" – ולכן זה מושא ולא תיאור מקום.
•של התחומים – לוואי של "זילות" (זילות של מה?); האלה – לוואי של "התחומים" (אילו תחומים?). לוואי בתוך לוואי.
•למרבה הצער – הסגר: צירוף שמבטא את עמדת הכותב כלפי הנאמר, אינו קשור תחבירית לאף חלק במשפט, ואפשר להשמיט אותו. מופרד בפסיק.

טעות נפוצה: לסמן "למרבה הצער" כתיאור (אופן/סיבה), או לסמן "בזילות" כתיאור.

סעיף ב

תשובה

(1) משפט איחוי (מאוחה / מחובר).
(2) משפט מורכב: יש צורך בלימוד בסיסי על דתות ותרבויות בעולם, [מפני שבורות היא אחת הסיבות העיקריות לגיבוש דעות קדומות על האחר.] – פסוקית תיאור סיבה.
הנשוא המורחב: שואפות לפתח (משפט 1).

סוג המשפט.

•משפט (1) – משפט איחוי (מאוחה). יש בו שני משפטים עצמאיים ושווי מעמד, ולכל אחד נושא ונשוא משלו: "ממשלות שואפות לפתח את הכלכלה שלהן" / "הן דוגלות בהקניית מיומנויות שימושיות". כל אחד יכול לעמוד לבדו. הם מחוברים במילת הקישור "ולכן" (סיבה ותוצאה) – מילת קישור של איחוי, לא מילת שעבוד.
•משפט (2) – משפט מורכב. "מפני ש..." היא מילת שעבוד: החלק שאחריה אינו יכול לעמוד לבדו, והוא משמש חלק במשפט העיקרי. שואלים: מדוע יש צורך בלימוד? – מפני שבורות היא אחת הסיבות... ולכן זו פסוקית תיאור סיבה. התחימה מתחילה במילת השעבוד "מפני ש" ונמשכת עד סוף המשפט. (בפסוקית: "בורות" – נושא, "היא" – אוגד, "אחת הסיבות" – נשוא שמני; במשפט העיקרי "יש" – נשוא, "צורך" – נושא.)

ההבדל שעוזר להכריע: "ולכן" (איחוי) לעומת "מפני ש" (שעבוד) – שתיהן מבטאות סיבה ותוצאה, אבל רק מילת שעבוד יוצרת פסוקית.

הנשוא המורחב – "שואפות לפתח". נשוא מורחב בנוי מפועל שאינו שלם במשמעותו + שם פועל שמשלים אותו: שואפות – למה? לפתח. שני החלקים יחד הם הנשוא. במשפט (2) אין נשוא מורחב: "יש" הוא נשוא קיומי, ו"אחת הסיבות" – נשוא שמני.

טעות נפוצה: לסמן את משפט (1) כמורכב בגלל הקשר של סיבה ותוצאה; לתחום בטעות גם את "יש צורך..." כפסוקית; להעתיק רק "שואפות" בלי "לפתח" (או "לפתח את הכלכלה" – המושא אינו חלק מהנשוא).

שאלה 7 · תפקיד הצירוף "מדעי הרוח"; חלקים כוללים

תחביר10 נקודות
א.

לפניכם ארבעה משפטים, ובהם מודגש הצירוף "מדעי הרוח".
בכל משפט כתבו מעל הצירוף "מדעי הרוח" את התפקיד התחבירי שלו.
(1) פריחת מדעי הרוח נראית באופק.
(2) בשנים האחרונות מתפתח שיח בין מי שעוסקים בטכנולוגיה ובין מי שעוסקים במדעי הרוח.
(3) ברור לנו כי מדעי הרוח יכולים לסייע לנו בפיתוח חשיבה ביקורתית.
(4) הודות למדעי הרוח נלמדים ערכים כגון צדק, אמת ומוסר.

ב.

לפניכם משפטים, ובהם חלקים כוללים.
(1) לא רק מהנדסים אלא גם אנשים מתחום מדעי הרוח עונים על שאלות אלה.
(2) החוקרת מייחסת חשיבות רבה ללימודי היסטוריה בהקשר העולמי ולא רק בהקשר המקומי.

•בכל אחד מן המשפטים (1)–(2) מתחו קו מתחת לחלק הכולל.
•ציינו מעל כל חלק כולל את התפקיד התחבירי שלו במשפט.
•ציינו מהו הקשר הלוגי המשותף שבין החלקים הכוללים בשני המשפטים. ______
•נסחו מחדש את משפט (1) בלי להשתמש במבנה "לא... אלא...".

שמרו על משמעות המשפט הנתון.

◂ פתרון מלא לשאלה 7

סעיף א

תשובה

(1) לוואי
(2) מושא
(3) נושא
(4) תיאור (סיבה)

הכלל: התפקיד נקבע לפי הקשר של הצירוף למילה שהוא תלוי בה, לא לפי משמעותו.

•(1) – לוואי. "פריחת מדעי הרוח" – צירוף סמיכות: "פריחת" הוא הגרעין והנושא של "נראית", ו"מדעי הרוח" מצמצם אותו (פריחה של מה?). הסומך בסמיכות הוא לוואי.
•(2) – מושא. "מדעי הרוח" נמצא בפסוקית "מי שעוסקים במדעי הרוח". הפועל "עוסק" מחייב משלים במילת היחס ב' (עוסק ב...): במה עוסקים? – במדעי הרוח.
•(3) – נושא. בתוך הפסוקית "כי מדעי הרוח יכולים לסייע לנו..." – מי יכולים לסייע? מדעי הרוח. הנשוא: "יכולים לסייע" (נשוא מורחב). (הפסוקית כולה היא פסוקית נושא של "ברור", אבל השאלה היא על הצירוף עצמו.)
•(4) – תיאור סיבה. "הודות ל..." היא מילת יחס של סיבה: מדוע נלמדים ערכים? – הודות למדעי הרוח. הנושא של המשפט הוא "ערכים" (ערכים נלמדים).

טעות נפוצה: ב־(4) לסמן "מדעי הרוח" כנושא (כי "הם" מלמדים) או כמושא; ב־(3) לסמן "פסוקית נושא" במקום התפקיד של הצירוף בתוך הפסוקית.

סעיף ב

תשובה
•(1) לא רק מהנדסים אלא גם אנשים מתחום מדעי הרוח עונים על שאלות אלה. – נושא

(2) החוקרת מייחסת חשיבות רבה ללימודי היסטוריה בהקשר העולמי ולא רק בהקשר המקומי. – לוואי

•הקשר הלוגי: הוספה.
•גם מהנדסים וגם אנשים מתחום מדעי הרוח עונים על שאלות אלה. (או: מהנדסים ואנשים מתחום מדעי הרוח עונים על שאלות אלה.)

מהו חלק כולל: שני רכיבים או יותר באותו תפקיד תחבירי, הקשורים לאותה מילה במשפט.

•משפט (1): הנשוא "עונים" – מי עונים? מהנדסים וגם אנשים. שני הנושאים יחד הם החלק הכולל: "לא רק מהנדסים אלא גם אנשים" (מילות הקישור כלולות בתחימה; "מתחום מדעי הרוח" – לוואי של "אנשים", ואפשר לכלול אותו בקו). תפקיד: נושא.
•משפט (2): "בהקשר העולמי" ו"בהקשר המקומי" מצמצמים את "לימודי היסטוריה" – לימודי היסטוריה באיזה הקשר? לכן החלק הכולל הוא לוואי.

הקשר הלוגי – הוספה. "לא רק... אלא גם" ו"... ולא רק..." פירושם: שני הדברים נכונים, ואחד מתווסף על השני. אין כאן ניגוד – לא נשלל אף אחד מן הרכיבים.

ניסוח בלי "לא... אלא": מחליפים במילות הוספה אחרות – "גם... וגם...", "הן... הן...", או ו' החיבור. הנשוא נשאר ברבים ("עונים"), כי הנושא הכולל מציין רבים. המבנה "לא רק... אלא גם" הוא מבנה הדגשה – הוא מבליט את הרכיב השני (אנשי מדעי הרוח); בניסוח החדש ההדגשה נחלשת, אבל המשמעות נשמרת.

טעות נפוצה: לכתוב "ניגוד" בגלל המילה "אלא" ולהתעלם מ"לא רק"; לסמן ב־(2) "תיאור" במקום לוואי; לנסח את המשפט מחדש "אנשים מתחום מדעי הרוח עונים... ולא רק מהנדסים" – זה עדיין אותו מבנה, או "אנשים מתחום מדעי הרוח עונים ולא מהנדסים" – שינוי משמעות.

שאלה 8 · הסגר; פסוקיות "אם"; תנאי בטל

תחביר10 נקודות
א.

לפניכם שלושה משפטים, ובכל אחד מהם יש הסגר.
(1) כמה חוקרים, מדענים מתחום מדעי הרוח, התעניינו בכך לפניי, למרבה השמחה.
(2) במדעי הרוח, למעשה, אנו חוקרים ברצינות את מה שמצוי סביבנו ובתוכנו כל הזמן.
(3) אנו נמצאים אולי בפתחו של עידן חדש בתחום התעסוקה.

•הקיפו את ההסגר בכל אחד מן המשפטים (1)–(3).
•מבין שלושת ההסגרים, העתיקו את ההסגר המבטא ספק והסתייגות. ______
ב.

לפניכם משפט נוסף, ובו מסומנות בקו שתי מילים.
לדעתה חוש הביקורת מתפתח כבר בגיל הרך, אולם חוקרים אחדים חולקים על דעתה.
ציינו מעל כל אחת מן המילים המסומנות בקו את התפקיד התחבירי שלה.

ג.

לפניכם שני משפטים, ובהם הוגדלה מילת השעבוד "אם".
(1) השאלה היא אם הגשת עבודה שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית היא מוסרית.
(2) אם נחקור ברצינות רבה את האי־שוויון בין הקבוצות החברתיות השונות, נוכל לחשוף עוולות שמתרחשות בארץ ומחוץ לה.

•בכל אחד מן המשפטים (1)–(2) תחמו את הפסוקית הפותחת במילת השעבוד אם, וציינו מעל כל פסוקית את התפקיד התחבירי שלה.
•החליפו את מילת השעבוד "אם" שבמשפט (2) במילת השעבוד "אילו", וכתבו את משפט (2) מחדש.
◂ פתרון מלא לשאלה 8

סעיף א

תשובה
•(1) למרבה השמחה; (2) למעשה; (3) אולי.
•ההסגר המבטא ספק: אולי

מהו הסגר: מילה או צירוף שמבטאים את עמדת הדובר כלפי התוכן (רגש, ודאות, ספק, הסתייגות), אינם קשורים תחבירית לשום חלק במשפט, ואפשר להשמיט אותם בלי לפגוע בשלמות המשפט.

•(1) – למרבה השמחה: מבטא רגש של הדובר. ("מדענים מתחום מדעי הרוח" הוא תמורה ל"כמה חוקרים", לא הסגר – הוא מתייחס לאותם אנשים ומפרט מי הם.)
•(2) – למעשה: מבטא הדגשה והבהרה של הדובר ("בעצם"). אפשר להשמיט: "במדעי הרוח אנו חוקרים ברצינות...".
•(3) – אולי: מבטא ספק. אפשר להשמיט: "אנו נמצאים בפתחו של עידן חדש".

ההסגר של ספק והסתייגות – "אולי": הדובר אינו בטוח שאכן נמצאים בפתחו של עידן חדש. "למעשה" מבטא דווקא ודאות, ו"למרבה השמחה" – רגש.

טעות נפוצה: להקיף במשפט (1) את התמורה "מדענים מתחום מדעי הרוח" כי גם היא מופרדת בפסיקים; להעתיק "למעשה" כהסגר של ספק.

סעיף ב

תשובה

לדעתה – הסגר
דעתה – מושא

•לדעתה – הסגר: מוסר את מקור הדעה (דרך מסירה של דברי אחר), אינו קשור תחבירית לנשוא "מתפתח", ואפשר להשמיט אותו: "חוש הביקורת מתפתח כבר בגיל הרך".
•דעתה – מושא: הפועל "חולקים" מחייב משלים במילת היחס "על" (חולק על...): על מה חולקים? – על דעתה.

הלקח: אותה מילה יכולה למלא תפקידים שונים – קובעים לפי הקשר שלה במשפט, לא לפי משמעותה.

סעיף ג

תשובה
•(1) השאלה היא [אם הגשת עבודה שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית היא מוסרית.] – פסוקית נשוא.

(2) [אם נחקור ברצינות רבה את האי־שוויון בין הקבוצות החברתיות השונות,] נוכל לחשוף עוולות שמתרחשות בארץ ומחוץ לה. – פסוקית תיאור תנאי.

•אילו חקרנו (היינו חוקרים) ברצינות רבה את האי־שוויון בין הקבוצות החברתיות השונות, היינו יכולים לחשוף (היינו חושפים) עוולות שמתרחשות בארץ ומחוץ לה.

"אם" אינה תמיד מילת תנאי. בודקים מה התפקיד של הפסוקית כולה במשפט העיקרי.

•משפט (1) – פסוקית נשוא. המשפט העיקרי: "השאלה היא..." – "השאלה" נושא, "היא" אוגד, וחסר נשוא. מהי השאלה? – אם הגשת עבודה... מוסרית. הפסוקית משלימה את הנושא דרך האוגד, ולכן היא פסוקית נשוא. (בתוכה משובצת פסוקית לוואי: "שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית".)
•משפט (2) – פסוקית תיאור תנאי. כאן "אם" פותחת תנאי: באיזה תנאי נוכל לחשוף עוולות? – אם נחקור... הפסוקית נגמרת בפסיק, ואחריו המשפט העיקרי "נוכל לחשוף עוולות...". ("שמתרחשות בארץ ומחוץ לה" – פסוקית לוואי בתוך המשפט העיקרי, לא חלק מפסוקית התנאי.)

החלפת "אם" ב"אילו" – תנאי קיים ← תנאי בטל.

•"אם" + עתיד = תנאי קיים – אפשרות שעשויה להתקיים.
•"אילו" = תנאי בטל – תנאי שלא התקיים. אחרי "אילו" באים בשני חלקי המשפט עבר או היה + בינוני: "אילו חקרנו / היינו חוקרים..., היינו יכולים לחשוף / היינו חושפים...".
•שומרים על הגוף (אנחנו) ועל שאר המשפט.

טעות נפוצה: לכתוב ב־(1) "פסוקית תיאור תנאי" רק בגלל "אם"; לכלול ב־(2) את "נוכל לחשוף" בתוך הפסוקית; בהמרה – להחליף רק את המילה ולהשאיר עתיד ("אילו נחקור..., נוכל..."), או לשנות רק חלק אחד של המשפט ("אילו חקרנו..., נוכל לחשוף").

שאלה 9 · תמורה; צירוף משפטים לנשוא שמני; דו־משמעות

תחביר10 נקודות
א.

לפניכם שני משפטים ובכל אחד מהם יש תמורה.
(1) בחוג לפילוסופיה חקרתי מושגים מחיי היום־יום, כמו אהבה, צדק ואמת.
(2) לימודי הרוח, בעיקר לימוד ההיסטוריה, מקנים לנו את ההבנה שאנחנו אזרחי העולם החיים ב"כפר גלובלי".
השלימו את הטבלה שלפניכם: העתיקו מכל משפט את התמורה, את המילה או המילים שהתמורה ממירה ואת התפקיד התחבירי של המילה או המילים שהתמורה ממירה.

מספר המשפטהתמורההמילה או המילים שהתמורה ממירההתפקיד התחבירי של המילה או המילים שהתמורה ממירה
(1)
(2)
ב.

לפניכם שני משפטים.
קרנם של מקצועות בתחום מדעי הרוח יורדת. זהו משבר עצום בהיקפו.
כתבו את שני המשפטים במשפט אחד פשוט בעל נשוא שמני.
______

ג.

לפניכם משפט דו־משמעי.
שלחתי חבילה לחברתי מאילת.
– הקיפו את המילה היוצרת את הדו־משמעות במשפט.
– ציינו את שני התפקידים התחביריים האפשריים של מילה זו במשפט. ______ , ______

לא במיקוד תשפ"ז

◂ פתרון מלא לשאלה 9

סעיף א

תשובה
מספר המשפטהתמורההמילה או המילים שהתמורה ממירההתפקיד התחבירי
(1)(כמו) אהבה, צדק ואמתמושגים (מחיי היום־יום)מושא
(2)בעיקר לימוד ההיסטוריהלימודי הרוחנושא

מהי תמורה: צירוף שבא אחרי שם עצם (או צירוף), מתייחס לאותו דבר ממש ומפרט, מצמצם או מסביר אותו. אפשר להציב את התמורה במקום המומר, והמשפט יישאר תקין. התמורה מופרדת בדרך כלל בפסיקים.

•משפט (1): "אהבה, צדק ואמת" הם דוגמאות ל"מושגים מחיי היום־יום" – הם ממירים אותם (מילת הפירוט "כמו" אפשר לכלול או לא). בדיקה: "חקרתי אהבה, צדק ואמת". התפקיד של "מושגים": מושא (חקרתי מה?).
•משפט (2): "בעיקר לימוד ההיסטוריה" מצמצם את "לימודי הרוח" לחלק מרכזי מהם. בדיקה: "לימוד ההיסטוריה מקנה לנו...". התפקיד של "לימודי הרוח": נושא (מי מקנים? – לימודי הרוח; הנשוא "מקנים").

שימו לב: בטבלה כותבים את התפקיד של המילה שהתמורה ממירה, ולא "תמורה".

טעות נפוצה: להעתיק את המילים נכון אבל לכתוב תפקיד שגוי, למשל "תיאור" ל"מושגים" או "לוואי" ל"לימודי הרוח".

סעיף ב

תשובה

ירידת קרנם של מקצועות מדעי הרוח היא משבר עצום בהיקפו.

שלב 1 – לזהות את הקשר בין המשפטים: "זהו" במשפט השני מפנה לכל המשפט הראשון: העובדה שהקרן יורדת היא המשבר.

שלב 2 – להפוך את המשפט הראשון לצירוף שמני: כדי שהמשפט יהיה פשוט (נשוא אחד, בלי פסוקית), ממירים את הפועל "יורדת" בשם הפעולה שלו – ירידת – בסמיכות: "ירידת קרנם של מקצועות (בתחום) מדעי הרוח". הצירוף הזה יהיה הנושא.

שלב 3 – נשוא שמני: הנשוא הוא שם עצם – "משבר" (עם הלוואי "עצום בהיקפו"), והאוגד "היא" מקשר בין הנושא לנשוא ומתאים לנושא "ירידה" (נקבה).

בדיקה: נושא – ירידת (קרנם...); אוגד – היא; נשוא – משבר (עצום בהיקפו). יש נשוא אחד בלבד – המשפט פשוט.

טעות נפוצה: לכתוב "קרנם של מקצועות מדעי הרוח יורדת, וזהו משבר..." (משפט מאוחה) או "העובדה שקרנם יורדת היא משבר" (משפט מורכב) – אלה אינם משפטים פשוטים; לכתוב "ירידת קרנם... גורמת למשבר" – הנשוא פועלי ולא שמני.

סעיף ג

תשובה

המילה: מאילת
התפקידים האפשריים: תיאור (מקום), לוואי

מקור הדו־משמעות: הצירוף "מאילת" יכול להיקשר לשתי מילים שונות במשפט:
1. לנשוא "שלחתי" – תיאור (מקום): מאיפה שלחתי? – מאילת. כלומר: אני הייתי באילת ומשם שלחתי את החבילה לחברתי.
2. לשם העצם "חברתי" – לוואי: איזו חברה? – החברה מאילת (שגרה באילת). כלומר: שלחתי חבילה לחברתי שגרה באילת, ולא ידוע מאיפה שלחתי.

הדרך לגלות: שואלים על המילה שאלה מן הנשוא (מאיפה? – תיאור) ושאלה מן השם שלפניה (איזו? – לוואי). אם שתי השאלות אפשריות בהקשר – המשפט דו־משמעי.

איך מבטלים את הדו־משמעות: "מאילת שלחתי חבילה לחברתי" (תיאור), או "שלחתי חבילה לחברתי שגרה באילת" (לוואי).

טעות נפוצה: להקיף "חבילה" או "לחברתי"; לכתוב שני תפקידים שאינם אפשריים כאן (למשל מושא); לכתוב "תיאור" ו"תיאור מקום" – זה אותו תפקיד.

שאלה 10 · חלק דיבור ותפקיד תחבירי; פירוק משפט למשפטים פשוטים

תחביר10 נקודות
א.

לפניכם משפטים, ובהם מילים מסומנות בקו.
(1) מספר הנרשמים ללימודים במדעי הרוח הולך ויורד.
(2) המשבר מאופיין בירידה מתמשכת במספר הסטודנטים שנרשמים ללימודים בתחום זה.
(3) במדעי הרוח אנו חוקרים ברצינות את מה שמצוי סביבנו.
(4) בשבועות האחרונים חוקרים מתחומים שונים דנים בחשיבות של מדעי הרוח.
השלימו את הטבלה שלפניכם: ציינו בה את חלק הדיבור ואת התפקיד התחבירי של כל אחת מן המילים המסומנות בקו במשפטים (1)–(4).

מספר המשפטהמילהחלק הדיבורהתפקיד התחבירי
(1)הנרשמים
(2)שנרשמים
(3)חוקרים
(4)חוקרים
ב.

לפניכם משפט.
בתחום מדעי הרוח הלומדים מפתחים חשיבה ביקורתית, המסייעת להם לבחון את הכמות הרבה של המידע שהם נחשפים אליה בעידן של ימינו.
פרקו את המשפט לשלושה משפטים פשוטים.
(1) ______
(2) ______
(3) ______

◂ פתרון מלא לשאלה 10

סעיף א

תשובה
מספר המשפטהמילהחלק הדיבורהתפקיד התחבירי
(1)הנרשמיםשם עצםלוואי
(2)שנרשמיםפועלנשוא (ש־ – נושא)
(3)חוקריםפועלנשוא
(4)חוקריםשם עצםנושא

הרעיון: צורת הבינוני (נרשמים, חוקרים) יכולה לשמש פועל (מציינת פעולה, יש לה נושא, אפשר להחליף בעבר/עתיד) או שם עצם (מציינת את מבצעי הפעולה, אפשר להוסיף ה' הידיעה או לוואי).

•(1) – הנרשמים: שם עצם, לוואי. "מספר הנרשמים" – סמיכות; "הנרשמים" = האנשים שנרשמו (יש לו ה' הידיעה). הנושא של "הולך ויורד" הוא "מספר", ו"הנרשמים" הוא הסומך – לוואי.
•(2) – שנרשמים: פועל, נשוא. בפסוקית הלוואי "שנרשמים ללימודים בתחום זה": אפשר להחליף בזמן אחר ("שנרשמו", "שיירשמו") – סימן שזה פועל. בפסוקית זו המילה ש־ משמשת גם נושא (= הסטודנטים), ו"נרשמים" הוא הנשוא.
•(3) – חוקרים: פועל, נשוא. "אנו חוקרים" – הנושא "אנו", "חוקרים" – הפעולה (אנו חקרנו / נחקור).
•(4) – חוקרים: שם עצם, נושא. "חוקרים מתחומים שונים דנים..." – הנשוא הוא "דנים"; מי דנים? – חוקרים (= אנשי מחקר). "מתחומים שונים" – לוואי של "חוקרים".

טעות נפוצה: לבלבל בין חלק דיבור לתפקיד תחבירי (למשל לכתוב "נושא" בעמודת חלק הדיבור), או לכתוב "שם פועל" במקום "פועל".

סעיף ב

תשובה

(1) בתחום מדעי הרוח הלומדים מפתחים חשיבה ביקורתית.
(2) החשיבה הביקורתית מסייעת ללומדים לבחון את הכמות הרבה של המידע. (או: ...מסייעת ללומדים בבחינת הכמות הרבה של המידע.)
(3) הלומדים נחשפים לכמות רבה של מידע בעידן של ימינו.

שלב 1 – למצוא את כל הנשואים. כל נשוא = משפט פשוט אחד:

•מפתחים – הנשוא של המשפט העיקרי (מי מפתחים? הלומדים).
•המסייעת (לבחון) – הנשוא של פסוקית הלוואי "המסייעת להם לבחון..." (ה' בבינוני משמשת כאן כמו "ש": החשיבה שמסייעת). "מסייעת לבחון" – נשוא מורחב.
•נחשפים – הנשוא של פסוקית הלוואי "שהם נחשפים אליה".

שלב 2 – להחליף את מילות הקישור והכינויים בשמות שהם מפנים אליהם:

•ה' של "המסייעת" מפנה ל"חשיבה ביקורתית" ← החשיבה הביקורתית מסייעת...
•"להם" ← ללומדים; "הם" ← הלומדים.
•"אליה" מפנה ל"כמות הרבה של המידע" ← נחשפים לכמות רבה של מידע.

שלב 3 – לבדוק: בכל משפט נשוא אחד, אין מילות שעבוד (ש, ה' הזיקה, כי), ולא אבד שום פרט מן המשפט המקורי ("בתחום מדעי הרוח", "בעידן של ימינו" – כל פרט מופיע במשפט שהוא שייך אליו).

טעות נפוצה: להשאיר כינויים שאין להם הפניה בתוך המשפט החדש ("היא מסייעת להם", "הם נחשפים אליה"); להשאיר "המסייעת" או "ש" בתחילת המשפט; לפרק ל"מסייעת" ול"לבחון" שני משפטים נפרדים – "מסייעת לבחון" הוא נשוא אחד (מורחב).

מערכת הצורות

שאלה 11 · שורש ובניין של פעלים

מערכת הצורות10 נקודות

לפניכם טבלה ובה משפטים. בכל משפט מודגש פועל (ובסוגריים אותו הפועל מנוקד).
נתחו בטבלה כל פועל מודגש: ציינו את השורש ואת הבניין שלו.

הפועלהשורשהבניין
בשנים האחרונות הוספו (הוּסְפוּ) יצירות של סופרים מקבוצות מיעוט לתוכניות הלימודים במדעי הרוח.
בחוג לספרות חוקרים טקסטים שאנחנו מפיקים (מְפִיקִים).
לימודים בתחום מדעי הרוח מקנים (מַקְנִים) מיומנויות חיוניות לחיים.
קראו היטב את ההוראות כדי שלא תטעו (תִּטְעוּ) בתשובותיכם.
היכולת לראות את השקוף תיטיב (תֵּיטִיב) את חיינו.
נדמה (נִדְמֶה) שבזכות הידע הנרכש במדעי הרוח, היום־יום עשיר ומגוון יותר.
בחוג לפילוסופיה חוקרים מושגים שאנחנו משתמשים (מִשְׁתַּמְּשִׁים) בהם ביום־יום.
◂ פתרון מלא לשאלה 11
תשובה
הפועלהשורשהבניין
הוּסְפוּי/ו-ס-ףהופעל
מְפִיקִיםפ-ו-קהפעיל
מַקְנִיםק-נ-י/ההפעיל
תִּטְעוּט-ע-י/הקל (פעל)
תֵּיטִיבי-ט-בהפעיל
נִדְמֶהד-מ-י/הנפעל
מִשְׁתַּמְּשִׁיםש-מ-שהתפעל

שיטה: מסירים את התחיליות (אותיות אית"ן, מ' הבינוני, ה' הבניין) ואת הסופיות (וּ, ִים), מזהים את תבנית הבניין לפי התנועות, ומשלימים אות שורש שנעלמה.

•הוּסְפוּ – שורוק אחרי ה' בעבר: תבנית הופעל בגזרת פ"י/פ"ו (הוּקְטַל ← הוּסַף; כמו הוּלַד, הוּשַׁב). אחרי הסרת ה' והסיומת וּ נשארות ס-פ; האות הראשונה שנעלמה היא י/ו: י/ו-ס-ף (הוסיף, תוספת, יוסף). המשמעות סבילה: יצירות הוּספו (על ידי מישהו).
•מְפִיקִים – מ' של בינוני וחיריק מלא (פִי) באמצע, בלי פתח ודגש: הפעיל בגזרת ע"ו (מֵקִים/מְקִימִים ← מֵפִיק/מְפִיקִים). השורש פ-ו-ק (הֵפִיק, הפקה, תפוקה).
•מַקְנִים – מ' בפתח: מַקְטִיל של הפעיל; בל"י הה' האחרונה נעלמת לפני הסיומת (מַקְנֶה ← מַקְנִים, כמו מַרְאִים). השורש ק-נ-י/ה (הִקְנָה = העניק). זהו "מקנים" ולא מ־ק-נ-ן.
•תִּטְעוּ – ת' עתיד בחיריק ושווא אחרי האות הראשונה: תִּקְטְלוּ של קל. בל"י הה' נשמטת לפני וּ (תִּבְנוּ, תִּקְנוּ). השורש ט-ע-י/ה (טָעָה, טעות). לא ט-ע-ן ולא ט-ע-ם – אין אות שלישית נראית.
•תֵּיטִיב – ת' עתיד בצירי + י' + חיריק מלא לפני האות האחרונה: הפעיל בגזרת פ"י (הֵיטִיב – יֵיטִיב – תֵּיטִיב, כמו תֵּינִיק). השורש י-ט-ב (טוב, היטב, מיטב).
•נִדְמֶה – נ' בחיריק וסגול בסוף: בינוני נפעל בל"י (כמו נִבְנֶה, נִרְאֶה). השורש ד-מ-י/ה (דומה, דימוי).
•מִשְׁתַּמְּשִׁים – מ' + ת' של התפעל. כשהאות הראשונה בשורש היא ש', הת' מתחלפת איתה במקום (שיכול): מִתְשַׁמְּשִׁים ← מִשְׁתַּמְּשִׁים (כמו מִשְׁתַּלֵּם, מִסְתַּכֵּל). השורש ש-מ-ש (שימוש, שמש).

טעות נפוצה: לכתוב "הפעיל" ל"הוספו" (בגלל ה' בהתחלה – אבל השורוק מסמן הופעל, הסביל של הפעיל); לכתוב שורש ה-ס-ף או ס-ף; לכתוב "פיעל" ל"מפיקים" בגלל המ' בשווא; לכתוב שורש ת-ט-ע ל"תטעו"; לכתוב שורש מ-ש-ת-מ-ש או ת-מ-ש ל"משתמשים".

שאלה 12 · בנייה ובינה: מיון לפי שורש; שבתה/שבה בעתיד

מערכת הצורות10 נקודות
א.

לפניכם רשימת מילים.
בְּנִיָּה (בנייה), בִּינָה, תְּבוּנָה, בִּנְיָן (בניין), הִתְבּוֹנְנוּת, מוּבָן, בָּנוּי
בטבלה שלפניכם מיינו את המילים שברשימה לפי השורש.

ב-נ-י/הב-י/ו-ן
ב.

לפניכם טבלה ובה שלושה משפטים. בכל משפט מודגש פועל.
השלימו את הטבלה: ציינו את השורש של כל פועל מודגש והקיפו פועל נוסף באותו הבניין ובאותו הגוף של הפועל המודגש, אך בזמן עתיד.

הפועלהשורש של הפועלפועל באותו הבניין ובאותו הגוף אך בזמן עתיד
הנואמת הצעירה שָׁבְתָה את לב הקהל.תִּשְׁבֹּת (תשבות), תִּשְׁבֶּה, תְּיַשֵּׁב
מערכת החינוך שָׁבְתָה ליום אחד.תָּשׁוּב, תִּשְׁבֶּה, תִּשְׁבֹּת (תשבות)
הכלבה האבודה שָׁבָה לביתה.תָּשׁוּב, תִּשְׁבֹּת (תשבות), תִּשְׁבֶּה
◂ פתרון מלא לשאלה 12

סעיף א

תשובה
ב-נ-י/הב-י/ו-ן
בְּנִיָּה, בִּנְיָן, בָּנוּיבִּינָה, תְּבוּנָה, הִתְבּוֹנְנוּת, מוּבָן

הדרך: מסירים את הצורנים (תחיליות כמו תְּ־, הִתְ־, מוּ־; סופיות כמו ־ָה, ־וּת, ־ָן), ובודקים מה נשאר:

•אם נשארות ב-נ ואחריהן י/ה (או שהאות השלישית נעלמה) ← ב-נ-י/ה (בָּנָה – לבנות).
•אם נשארות ב ון ובאמצע ו/י (או רק ב-ן) ← ב-י/ו-ן (הֵבִין – להבין).

ב-נ-י/ה:

•בְּנִיָּה – שם פעולה של קל במשקל קְטִילָה בל"י (כמו קְנִיָּה, רְאִיָּה); הי' הכפולה היא אות השורש השלישית.
•בִּנְיָן – ב-נ-י + הסיומת ־ָן (כמו קִנְיָן).
•בָּנוּי – בינוני פעול של קל בל"י (כמו קָנוּי, רָצוּי).

ב-י/ו-ן:

•בִּינָה – משקל קִילָה של ע"י (כמו שִׂיחָה, רִיבָה).
•תְּבוּנָה – משקל תְּקוּלָה של ע"ו (כמו תְּקוּמָה, תְּנוּעָה); הת' תחילית.
•הִתְבּוֹנְנוּת – שם פעולה של התפעל בגזרת ע"ו (תבנית הִתְקוֹלְלוּת, כמו הִתְקוֹמְמוּת); הנ' הכפולה היא חזרה על האות האחרונה של השורש.
•מוּבָן – בינוני הופעל בע"ו (כמו מוּקָם, מוּכָן); המ' והשורוק הם סימני הבניין.

טעות נפוצה: לשבץ את "בִּנְיָן" עם בינה בגלל הנ' בסוף (הנ' שם היא חלק מהצורן ־ָן); לשבץ את "הִתְבּוֹנְנוּת" עם בנייה בגלל ב-נ ברצף; לחשוב שהנ' ב"מובן" או ב"תבונה" היא הנ' של ב-נ-י/ה.

סעיף ב

תשובה
הפועלהשורשעתיד (להקיף)
הנואמת הצעירה שָׁבְתָה את לב הקהל.ש-ב-י/התִּשְׁבֶּה
מערכת החינוך שָׁבְתָה ליום אחד.ש-ב-תתִּשְׁבֹּת (תשבות)
הכלבה האבודה שָׁבָה לביתה.ש-ו-בתָּשׁוּב

הדרך: קובעים את המשמעות לפי ההקשר, ממנה את השורש, ואז בוחרים את צורת העתיד של אותו שורש בקל, נסתרת ("היא"). שלוש האפשרויות בכל שורה הן צורות עתיד של השורשים הקרובים – רק אחת מהן מאותו שורש.

•שָׁבְתָה את לב הקהל = כבשה, לקחה בשבי. השורש ש-ב-י/ה (שבי, שבויה). בעבר נסתרת של ל"י הה' מתחלפת ב־ת': שָׁבָה ← שָׁבְתָה (כמו בָּנְתָה, קָנְתָה). עתיד: תִּשְׁבֶּה (כמו תִּבְנֶה). "תְּיַשֵּׁב" היא פיעל של י-ש-ב – בניין אחר ושורש אחר.
•שָׁבְתָה ליום אחד = הפסיקה לעבוד (שביתה). השורש ש-ב-ת; כאן הת' היא אות שורש, והסיומת ־ָה היא סימן הנסתרת (כמו כָּתְבָה). עתיד: תִּשְׁבֹּת (תשבות, כמו תִּכְתֹּב).
•שָׁבָה לביתה = חזרה. השורש ש-ו-ב (שיבה, תשובה); עבר נסתרת של ע"ו: שָׁבָה (כמו קָמָה). עתיד: תָּשׁוּב (כמו תָּקוּם).

איך מבחינים בין שתי הצורות "שָׁבְתָה": הצורה הכתובה זהה, ולכן ההקשר מכריע – לשבות את הלב (שבי) לעומת לשבות ממלאכה (שביתה).

טעות נפוצה: להקיף "תשבות" בשתי השורות הראשונות; לכתוב שורש ש-ב-ה עם ה' כאות שורש קבועה בלי לסמן י/ה (מקובל לכתוב ש-ב-י/ה); לכתוב שורש ש-ב-ת לכלבה ששבה לביתה.

שאלה 13 · שמות פעולה ובניינים; מַהוּת – בסיס וצורן

מערכת הצורות10 נקודות
א.

לפניכם קטע שנעשה בו שימוש בשמות פעולה.
החוקרת קובעת כי מדעי הרוח הם כלי מהותי בחינוך לערכים. קביעה זו טעונה הסבר והנמקה. מה בין קריאת רומנים ובין חינוך לערכים? לכאורה, לימודי ספרות והיסטוריה הם רק עיון בטקסטים, ופילוסופיה היא התדיינות על סוגיות ברומו של עולם. (במסגרת)
העתיקו מן הקטע ארבעה שמות פעולה מבניינים שונים, וציינו ליד כל אחד מהם את הבניין שלו.
שם הפעולה: ______ הבניין: ______
שם הפעולה: ______ הבניין: ______
שם הפעולה: ______ הבניין: ______
שם הפעולה: ______ הבניין: ______

ב.

לפניכם משפט, ובו מודגשת מילה שנוצרה בדרך של בסיס וצורן סופי.
מַהוּת העיסוק במדעי הרוח היא חינוך לערכים.
(1) כתבו את הבסיס של המילה מַהוּת. ______
(2) ציינו את סוג הצורן הסופי. ______
(3) ציינו את משמעות הצורן הסופי. ______
(4) מבין המילים שלפניכם הקיפו שתי מילים שנוצרו באותה דרך התצורה של המילה מַהוּת.
כַּמּוּת, טָעוּת, אֵיכוּת, דְּמוּת, שְׁטוּת

◂ פתרון מלא לשאלה 13

סעיף א

תשובה

חינוך / לימוד / עיון – פיעל
הסבר / הנמקה – הפעיל
קביעה / קריאה – קל (פעל)
התדיינות – התפעל
(מכל שורה – שם פעולה אחד.)

שמות הפעולה בקטע לפי בניין (משקל שם הפעולה):

•קל – משקל קְטִילָה: קביעה, קריאה.
•פיעל – משקל קִטּוּל: חינוך, לימוד, עיון (עִיּוּן, ע' גרונית – בלי דגש).
•הפעיל – משקל הַקְטָלָה: הנמקה; וגם הסבר (משקל הֶקְטֵל, שם פעולה של הפעיל – הִסְבִּיר).
•התפעל – משקל הִתְקַטְּלוּת: התדיינות.

על "הנמקה": הפועל המקובל הוא "נִמֵּק" (פיעל), אבל שם הפעולה "הנמקה" נגזר במשקל של הפעיל – כמו "ריקוד" לצד "רָקַד". קובעים את הבניין לפי משקל שם הפעולה, ולכן הנמקה – הפעיל.

מה אינו שם פעולה: "ספרות", "סוגיות". לא כל מילה בסיומת ־וּת היא שם פעולה.

טעות נפוצה: להעתיק "ספרות" או "סוגיות" בגלל הסיומת; לבחור שני שמות פעולה מאותו בניין (למשל חינוך ולימוד); לכתוב "פיעל" ל"הנמקה".

סעיף ב

תשובה

(1) מה
(2) צורן גזירה
(3) הפשטה (שם מופשט)
(4) כַּמּוּת, אֵיכוּת

(1) הבסיס – "מה": מילת השאלה "מה" + הצורן ־וּת = מַהוּת (מה הדבר בעצמו).

(2) צורן גזירה: הצורן יוצר מילה חדשה עם משמעות חדשה (שם עצם), ולא רק מטה מילה קיימת במין או במספר.

(3) משמעות – הפשטה: הצורן ־וּת יוצר שם מופשט – מושג שאינו מוחשי (כמו ילדוּת, אנושיוּת).

(4) כַּמּוּת ו־אֵיכוּת – גם הן נוצרו ממילת שאלה + ־וּת: כַּמָּה ← כַּמּוּת; אֵיךְ ← אֵיכוּת.
המילים האחרות נוצרו בדרך של שורש ומשקל: טָעוּת (ט-ע-י/ה), דְּמוּת (ד-מ-י/ה), שְׁטוּת (ש-ט-י/ה) – הת' בהן היא חלק ממשקל קְטוּת של ל"י, ואין בהן בסיס שהוא מילה קיימת.

טעות נפוצה: לכתוב בסיס "מהו" עם צורן "ת"; לכתוב משמעות "שייכות" או "מילת שאלה"; לבחור "טעות" או "שטות" רק בגלל הסיומת.

שאלה 14 · השלמת פעלים ושמות עצם לפי שורש

מערכת הצורות10 נקודות
א.

לפניכם קטע שחסרים בו פעלים. כתבו בכל מקום ריק את הפועל המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
כשהייתי ילד אהבתי לעיין במפות האטלס, לבדוק אילו מחצבים יש במדינות השונות ולעקוב אחרי זרמי הים לאורך החופים מן הקטבים ועד לקו המשווה. חלמתי שכאשר ______ (ג-ד-ל) אהיה גאוגרף, ו______ (ס-ר-ט-ט) מפות. אולם שנים לאחר מכן כש______ (ג-ל-י/ה) את עולם המחשבים, תחומי העניין והחלומות שלי ______ (ש-נ-י/ה).
במשך השנים התפתחתי בתחום זה, עבדתי בחברות היי־טק ונהניתי מאוד מן העבודה. אבל בזמן האחרון אני ______ (פ-ק-פ-ק) בדרך שבחרתי. אני מוצא את עצמי ______ (מ-ש-ך) שוב לאותן מפות.
בעשורים האחרונים שמים דגש רב על לימוד תחומי המִחשוב השונים, והם אכן חשובים ומשפיעים. אבל איננו ______ (ק-ד-ש) תשומת לב לתחומים אחרים שמאפשרים לנו ______ (ר-א-י/ה) את התמונה הרחבה וללמוד את הלקחים מתחומי הגאוגרפיה, ההיסטוריה והספרות.

ב.

לפניכם קטע שחסרים בו שמות עצם. כתבו בכל מקום ריק את שם העצם המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
בשנת 1950 תיאר דוד בן גוריון את ה______ (ח-ז-י/ה) שהביא ל______ (ק-ו-ם) המכון לתצלומי כתב יד עבריים: "לפני הכול מוטלת עלינו החובה של גאולת הספרות העברית", כתב ביומנו. דבריו של בן גוריון נהפכו למציאות, והוקם מכון מפואר שאיגד תצלומים של כתבי יד עבריים מכל העולם. מכון זה היווה את התשתית ל______ (ח-ק-ר) ההיסטוריה והתרבות היהודית. בבסיס שאיפתו זו של בן גוריון קיימת ה______ (נ-ו-ח) כי הטכנולוגיה יכולה וצריכה לשרת את הרוח האנושית, וכי הכלים הטכנולוגיים יכולים להפוך את אוצרות התרבות לזמינים. מאז קמו ______ (י-ז-ם) רבים המשתמשים בטכנולוגיות מתקדמות כדי לפתח את מקצועות מדעי הרוח, ותחום חדש החל להתפתח – "מדעי הרוח הדיגיטליים". במדעי הרוח הדיגיטליים משתמשים בכלים טכנולוגיים מתקדמים לצורך קידום ופיתוח של תוצרי הרוח, ותחום זה זוכה ל______ (פ-ר-ח) באוניברסיטאות רבות בעולם. מדעי הרוח הדיגיטליים הם גם ______ (ז-מ-ן) מצוינת בעבור אנשי מדעי הרוח להשתלב בעולם העבודה הטכנולוגי.
(מעובד על פי לביא, מ' 2017, אוקטובר־נובמבר. רצוא ושוב: מדעי הרוח הדיגיטליים ושיתוף המונים של הגניזה הקהירית. דעות 81. אוחזר מ־toravoda.org.il)

◂ פתרון מלא לשאלה 14

סעיף א

תשובה

אגדל, (ו)אסרטט, (כש)גיליתי, השתנו, (אני) מפקפק, (את עצמי) נמשך, (איננו) מקדישים, (לנו) לראות

הדרך: לכל מקום ריק בודקים שלושה דברים: הגוף (מי עושה את הפעולה?), הזמן (לפי המילים שמסביב) והבניין (לפי המשמעות). אחר כך יוצקים את השורש לתבנית.

1. (כאשר) אגדל – "חלמתי שכאשר... אהיה גאוגרף": אני, עתיד (מקביל ל"אהיה"). בניין קל: אֶגְדַּל (גדל = נעשה גדול).
2. (ו)אסרטט – אני, עתיד; שורש מרובע נוטה בפיעל: אֲסַרְטֵט (כמו אֲתַרְגֵּם).
3. (כש)גיליתי – אני, עבר ("שנים לאחר מכן"); פיעל: גִּילִּיתִי (גילה את עולם המחשבים). ל"י – הי' נשמרת בעבר: גיליתי.
4. השתנו – הנושא "תחומי העניין והחלומות" (הם), עבר; התפעל (נעשו שונים, פעולה שקורית מעצמה): הִשְׁתַּנּוּ. הת' מתחלפת במקום עם הש' (הִתְשַׁנּוּ ← הִשְׁתַּנּוּ).
5. (אני) מפקפק – "בזמן האחרון", הווה; שורש מרובע (כפול) בפיעל: מְפַקְפֵּק (= מטיל ספק).
6. נמשך – "אני מוצא את עצמי ___ לאותן מפות": הווה, אני (זכר); נפעל (נמשך = נגרר, מרגיש משיכה): נִמְשָׁךְ. הפעולה קורית לי, ולכן בניין סביל/עומד.
7. (איננו) מקדישים – "איננו" = אנחנו, הווה; הפעיל (להקדיש תשומת לב): מַקְדִּישִׁים.
8. לראות – אחרי "מאפשרים לנו" בא שם פועל: לִרְאוֹת (קל, ל"י – הסיומת ־וֹת).

טעות נפוצה: "אגדיל" (הפעיל – להגדיל משהו אחר) במקום "אגדל"; "השתנה" (יחיד) – הנושא ברבים; "נמשכתי" (עבר) במקום הווה; "מקדשים" (פיעל – לקדש) במקום "מקדישים"; "לרות" או "לראוֹת" בכתיב שגוי; "גלתי" במקום "גיליתי".

סעיף ב

תשובה

(את ה)חזון, (ל)הקמת, (ל)חקר / (ל)מחקר, (ה)הנחה, מיזמים / יזמים, (ל)פריחה, הזדמנות

הדרך: קובעים לפי ההקשר מה צריך להיות הנספר (רעיון, פעולה, אדם), בודקים מין ומספר לפי המילים הקשורות ("רבים", "מצוינת"), ובוחרים משקל מתאים.

1. (את ה)חזון – "תיאר את ה___ שהביא ל...": זכר יחיד ("שהביא"); חָזוֹן – משקל קָטוֹל (ח-ז-י/ה; הי' נעלמת).
2. (ל)הקמת – "שהביא ל___ המכון": שם פעולה של הפעיל בע"ו, הֲקָמָה, ובסמיכות הֲקָמַת המכון.
3. (ל)חקר / (ל)מחקר – "התשתית ל___ ההיסטוריה": חֵקֶר (משקל קֶטֶל) או מֶחְקָר (מִקְטָל), בסמיכות לפני "ההיסטוריה".
4. (ה)הנחה – "קיימת ה___ כי הטכנולוגיה...": נקבה יחידה ("קיימת"); שם פעולה של הפעיל בע"ו – הֲנָחָה (מן הֵנִיחַ = סבר).
5. מיזמים / יזמים – "קמו ___ רבים המשתמשים": זכר רבים; מִיזָמִים (מיזם – פרויקט, משקל מִקְטָל בפ"י) או יַזָּמִים (בעלי היוזמה, משקל קַטָּל של בעלי מקצוע).
6. (ל)פריחה – "זוכה ל___": שם פעולה של קל, משקל קְטִילָה – פְּרִיחָה (כמו בטקסט 2: "הפריחה של מדעי הרוח").
7. הזדמנות – "___ מצוינת": נקבה יחידה; שם פעולה של התפעל – הִזְדַּמְּנוּת (ת' ההתפעל הופכת ל־ד' אחרי ז' ומתחלפת איתה במקום: הִתְזַמְּנוּת ← הִזְדַּמְּנוּת).

טעות נפוצה: "חזיון" (משמעות אחרת – מראה) או "חזות"; "קימה" או "קיום" במקום "הקמת"; "נוחות" או "מנוחה" במקום "הנחה"; "זמן" במקום "הזדמנות" – "זמן מצוינת" אינו מתאים במין; "התזמנות" בכתיב בלי השיכול וההידמות.

שאלה 15 · חלקי דיבור; דרך תצורה; בסיס מיוחד; צורני גזירה ונטייה

מערכת הצורות10 נקודות
א.

לפניכם קטע ובו מודגשות מילים.
ציינו מעל כל אחת מן המילים המודגשות את חלק הדיבור שלה.
בשל הירידה התְּלוּלָה במספר הצעירים שנִרְשָׁמִים ללימודים במדעי הרוח, חוֹקְרִים מתחומים שונים דָּנִים בחשיבות של מקצועות אלה שבהם חוֹקְרִים ברצינות את מה שמצוי סביבנו. (במסגרת)

ב.

(1) לפניכם רשימה של מילים.
הקיפו את המילה היוצאת דופן מבחינת דרך התצורה שלה.
סִרְטוֹן, יִתְרוֹן, בִּטָּחוֹן, דִּכָּאוֹן
(2) מהי דרך התצורה של המילה היוצאת דופן? ______

ג.

לפניכם שני שמות שנוצרו בדרך של בסיס וצורן סופי: הִיסְטוֹרְיוֹן, קוֹלְנוֹעָן.
ציינו מה מיוחד בבסיס של כל אחת מן המילים.
הִיסְטוֹרְיוֹן ______ , קוֹלְנוֹעָן ______

ד.

לפניכם צירוף, ובו מודגשת מילה.
רשתות חֶבְרָתִיּוֹת.
המילה חֶבְרָתִיּוֹת נוצרה בשני שלבים.
בכל אחד מן המשפטים שלפניכם, הקיפו את האפשרות הנכונה, והשלימו את המידע החסר.
במילה חֶבְרָתִי הצורן הסופי ▢ִי הוא צורן גזירה / נטייה, ומשמעותו ______ .
במילה חֶבְרָתִיּוֹת הצורן הסופי ▢וֹת הוא צורן גזירה / נטייה, ומשמעותו ______ .

לא במיקוד תשפ"ז

◂ פתרון מלא לשאלה 15

סעיף א

תשובה

התלולה – שם תואר
נרשמים – פועל
חוקרים (הראשון) – שם עצם
דנים – פועל
חוקרים (השני) – פועל

•הַתְּלוּלָה – שם תואר: מתאר את "הירידה" (איזו ירידה?) ומתאים לו במין, במספר ובידיעה. (תָּלוּל – תְּלוּלָה).
•נִרְשָׁמִים – פועל: בפסוקית "שנרשמים ללימודים" – מציין פעולה, אפשר להטות בזמנים (נרשמו, יירשמו).
•חוֹקְרִים (הראשון) – שם עצם: "חוקרים מתחומים שונים" = אנשי מחקר; הוא הנושא של "דנים".
•דָּנִים – פועל: הנשוא – מה עושים החוקרים? דנים.
•חוֹקְרִים (השני) – פועל: "שבהם חוקרים ברצינות את מה שמצוי סביבנו" – מציין פעולה (יש לו מושא: "את מה ש...") ואפשר להטותו בזמן ("חקרו").

הלקח: צורת בינוני יכולה להיות פועל או שם עצם; מכריעים לפי התפקיד במשפט ולפי האפשרות להטות בזמן.

טעות נפוצה: לכתוב "שם פועל" (שם הפועל הוא צורה עם ל': לחקור, לדון) או "תואר הפועל"; לסמן את שני ה"חוקרים" באותו חלק דיבור.

סעיף ב

תשובה

(1) סִרְטוֹן
(2) בסיס וצורן סופי (סֶרֶט + ־וֹן)

הדרך: מסירים את הסיומת ־וֹן ובודקים מה נשאר – מילה קיימת (← בסיס וצורן) או שורש בלבד (← שורש ומשקל).

•סִרְטוֹן – אחרי הסרת ־וֹן נשארת המילה סֶרֶט, והצורן ־וֹן מוסיף משמעות של הקטנה (סרט קצר). ← בסיס וצורן סופי.
•יִתְרוֹן – השורש י-ת-ר במשקל קִטְּלוֹן/קִטְלוֹן (כמו פִּתְרוֹן, זִכְרוֹן) ← שורש ומשקל.
•בִּטָּחוֹן – השורש ב-ט-ח במשקל קִטָּלוֹן (כמו זִכָּרוֹן, שִׁגָּעוֹן) ← שורש ומשקל.
•דִּכָּאוֹן – השורש ד-כ-א באותו משקל קִטָּלוֹן ← שורש ומשקל.

לכן סרטון יוצאת דופן: רק בה הסיומת ־וֹן נוספה למילה שלמה, ובשלוש האחרות ־וֹן היא חלק מתבנית המשקל.

טעות נפוצה: לבחור "יתרון" כי קיימת המילה "יתר" – אבל "יתרון" אינה "יתר קטן", והיא בנויה בתבנית משקל כמו פתרון; לכתוב ב־(2) את המשמעות ("הקטנה") במקום את דרך התצורה.

סעיף ג

תשובה

הִיסְטוֹרְיוֹן – הבסיס שאול מלעז (היסטוריה).
קוֹלְנוֹעָן – הבסיס הוא הלחם בסיסים (קולנוע = קול + נוע).

•הִיסְטוֹרְיוֹן = היסטוריה + ־וֹן (צורן של בעל עיסוק; הה' בסוף הבסיס נשמטת). הבסיס "היסטוריה" הוא מילה שאולה מלעז (מיוונית דרך שפות אירופה).
•קוֹלְנוֹעָן = קולנוע + ־ָן (צורן של בעל מקצוע, כמו פסנתר ← פסנתרן). הבסיס "קולנוע" נוצר בעצמו בהלחם בסיסים: קול + נוע (תמונה נעה עם קול).

הלקח: המילים נוצרו בשתי "קומות" – קודם נוצר הבסיס (בשאילה או בהלחם), ואחר כך נוסף לו צורן.

טעות נפוצה: לכתוב משמעות ("בעל מקצוע", "מקום") במקום מה שמיוחד בבסיס; לכתוב שבסיס "קולנוען" עברי רגיל.

סעיף ד

תשובה

– במילה חֶבְרָתִי הצורן הסופי ־ִי הוא צורן גזירה, ומשמעותו: שם תואר (תואר שייכות).
– במילה חֶבְרָתִיּוֹת הצורן הסופי ־וֹת הוא צורן נטייה, ומשמעותו: ריבוי (רבות – נקבה רבות).

שלב 1: חֶבְרָה + ־ִי ← חֶבְרָתִי. הצורן ־ִי יצר מילה חדשה – שם תואר (מה שקשור לחברה) – מחלק דיבור אחר (שם עצם ← שם תואר). לכן זה צורן גזירה.

שלב 2: חֶבְרָתִי + ־וֹת ← חֶבְרָתִיּוֹת. הצורן ־וֹת אינו יוצר מילה חדשה אלא נוטה את אותה מילה למין ולמספר (נקבה רבות, בהתאם ל"רשתות"). לכן זה צורן נטייה, ומשמעותו ריבוי.

איך מבחינים: צורן גזירה ← מילה חדשה במילון (משמעות או חלק דיבור חדשים); צורן נטייה ← אותה מילה בצורה אחרת (מין, מספר, גוף, כינוי).

טעות נפוצה: לכתוב משמעות "שייכות" בלי לציין שזה שם תואר, או לכתוב "נקבה" במקום ריבוי.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.