בגרות בלשון עיקרי, מותאם 011241 - חורף 2023
שאלון עיקרי, נוסח מותאם · שאלון 011241 · שאלון מותאם · חורף · 16 שאלות · 3 שעות
בחינת הבגרות בלשון, חורף 2023, כל 16 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה. במטלת הכתיבה - חיבור לדוגמה בציון מלא, המבנה שלו והסבר לפי רכיבי ההערכה.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
א. משך הבחינה: שלוש שעות.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני חלקים.
חלק ראשון – הבנה והבעה – 50 נקודות
חלק שני – לשון – 50 נקודות
פרק א: שם המספר
פרק ב: תחביר / פרק ג: מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר (נספח 2).
ד. הוראה מיוחדת: יש לענות על השאלות בגוף שאלון זה לפי ההוראות.
שימו לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
נספחים: נספח 1 – מאמרים; נספח 2 – דף עזר.
חלק ראשון – הבנה והבעה
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
קראו את המאמרים 1–3 שבנספח 1 המצורף, וענו על כל השאלות 1–5 שלפניכם.
הקפידו על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
(נספח 1 – מאמרים: לפניכם שלושה מאמרים. קִראו אותם, וענו על השאלות בשאלון המחברת המצורף.)
שאלה 1 · סתירה בין פסקה ה לפסקה א במאמר 1
במאמר 1 עמדת הכותב בפסקה ה בנוגע למטרת הנימוסים סותרת תפיסה המוצגת בפסקה א.
הסבירו את הסתירה. (5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 1
בפסקה ה הכותב טוען שמטרת הנימוסים, ומה שהם משיגים בפועל, היא יצירת שוויון בין בני האדם: העצירה הקצרה בשעת המעשה המנומס מאפשרת לנו לראות את הזולת ומזכירה לשני הצדדים שהם "באותה הסירה" ושווים מבחינה אנושית – "תודעה חיה ונוכחת של השוויון בין בני האדם".
עמדה זו סותרת את התפיסה שרווחה בחברה הישראלית החלוצית (פסקה א). חברה זו ראתה בנימוסים סמל של "העולם הישן" – עולם של מעמדות נוקשים ושל הייררכייה, כלומר של חוסר שוויון, שממנו רצתה להשתחרר; לכן הצברים העדיפו את ה"דוגרי" כדי לבטא שוויוניות.
מה נדרש: להציג שתי תפיסות באותו תבחין – מטרת הנימוסים / הקשר בין נימוסים לשוויון – ולהראות שהן הפוכות זו לזו.
צד אחד – פסקה ה (עמדת הכותב): "רגעים כאלה מזכירים לשני הצדדים שהם באותה הסירה, שהם שווים מבחינה אנושית... נימוסים כאלה משיגים את המטרה המבורכת... תודעה חיה ונוכחת של השוויון בין בני האדם". כלומר: נימוסים יוצרים שוויון.
צד שני – פסקה א (תפיסת החברה החלוצית): הנימוסים ביטאו "את העולם הישן... עולם של מעמדות נוקשים ושל הייררכייה שאין לסטות ממנה". כלומר: נימוסים הם סמל לחוסר שוויון, ולכן הצברים דחו אותם ובחרו ב"דוגרי" "כדי לבטא שוויוניות מופגנת".
האירוניה שהכותב מצביע עליה: דווקא הנימוסים משיגים את השוויון שה"דוגרי" ניסה להשיג ו"נכשל בה זה עשרות שנים".
מבנה תשובה מומלץ: "בפסקה ה הכותב טוען ש... לעומת זאת, בפסקה א מוצגת התפיסה ש... הסתירה היא ש..."
טעות נפוצה: להשוות בין שני דברים שונים – למשל "בפסקה א הנימוסים צבועים, ובפסקה ה הם מבטאים רגש וכוונה". זו אינה הסתירה בנוגע למטרת הנימוסים; השאלה מכוונת לציר שוויון / חוסר שוויון, שמופיע בסוף פסקה ה.
שאלה 2 · טענת האחרים ועמדת הכותב; הסכמת כותבי מאמרים 2–3
כותב מאמר 1 מציג בפסקה ד טענה של אחרים הקשורה בהתנהגות מנומסת, ומביע את דעתו עליה.
(1) נסחו במשפט אחד את הטענה של האחרים. (3 נקודות)
(2) כתבו במשפט אחד את דעתו של כותב המאמר על טענה זו. (3 נקודות)
האם כותבי המאמרים האחרים (מאמר 2 ומאמר 3) עשויים להסכים עם דעתו של כותב מאמר 1? בססו את דבריכם על שני המאמרים (2–3). (3 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
(1) הטענה של האחרים: מחוות הנימוס (כללי הנימוס) צבועות ומלאכותיות.
(2) דעת הכותב: ייתכן שמחוות הנימוס צבועות ומלאכותיות, אך חשיבותן רבה, משום שהן מבטאות הכרה בזולת ובמצבו.
איך מזהים את טענת האחרים: פסקה ד נפתחת בשאלות "צבוע? מלאכותי?" – הכותב "משמיע" כאן את קולם של המבקרים, כאילו הוא שואל בשמם. זו הטענה שהוא עומד להתייחס אליה.
איך מזהים את דעת הכותב: מיד אחר כך: "יכול להיות, אך המחוות האלה מבטאות הכרה במצבו של הזולת". המילים "יכול להיות" הן הודאה חלקית (הוא מוכן לקבל שאולי יש בכך צביעות), ו"אך" פותחת את ההסתייגות – העיקר בעיניו הוא ערכן של המחוות. זהו מבנה טיעוני של הודאה והסתייגות (הכרה בטענה הנגדית ודחייתה).
ניסוח: בכל סעיף משפט אחד שלם, במילים שלכם. ב־(2) כדאי לכלול את שני הרכיבים: ההודאה ("ייתכן ש...") וההסתייגות ("אך הן חשובות כי...").
טעות נפוצה: ב־(2) לכתוב רק "הוא לא מסכים" בלי להסביר מה עמדתו, או להשמיט את ההודאה החלקית ולכתוב שהכותב חושב שהמחוות אינן צבועות כלל.
סעיף ב
כן, כותבי המאמרים האחרים עשויים להסכים עם דעתו של כותב מאמר 1: גם הם מכירים בכך שהנימוס עשוי להיות מלאכותי או צבוע, ובכל זאת רואים בו דבר חשוב.
ביסוס ממאמר 2: "המטרה של התנהגות מנומסת היא למנוע פגיעה בזולת" (פסקה א); "הנימוס חיוני במיוחד ביחסים עם זרים, והוא מתבטא בצורך לכבד אותם ולא לפגוע בהם" (פסקה ה). (אפשר גם: "אני סבור כי מאחר שהנימוס מבטא התחשבות בזולת, הוא צריך להיות מכוון גם כלפי הקרובים לנו" – פסקה ו; "בחיי היום־יום יש חשיבות הן לרגשות הן לנימוס" – פסקה ז.)
ביסוס ממאמר 3: כללי הנימוס הם "כלי חברתי המקדם את התרבות כולה" (פסקה ז); "מדובר בצורת ביטוי חיונית מאוד מבחינה חברתית, אך לא אותנטית" (פסקה ד).
מה נדרש: עמדה ברורה (מסכימים / לא מסכימים) + ביסוס מכל אחד משני המאמרים. ציטוט מדויק במירכאות או פרפרזה עם ציון המקום.
למה "כן": דעת כותב מאמר 1 היא "ייתכן שהנימוסים צבועים, אבל יש בהם ערך – הם מבטאים הכרה בזולת". שני הכותבים האחרים מחזיקים בעמדה דומה מאוד:
הערה: תשובה של הסכמה חלקית יכולה להתקבל אם היא מבוססת – למשל, שבן זאב מסכים שיש לנימוס ערך, אך סבור שבמשפחה הכנות חשובה ממנו (פסקה ו). העיקר הוא ביסוס נכון משני המאמרים.
טעות נפוצה: לכתוב "כן" ולהביא ביסוס רק ממאמר אחד, או להעתיק דוגמה ("מה נשמע", חנופה) במקום משפט שמבטא את עמדת הכותב.
שאלה 3 · טבלת השוואה: הבעת רגשות ונימוסים (מאמר 2)
כותב מאמר 2 משווה בין הבעת רגשות ובין נימוסים.
על פי מאמר 2, השלימו את הטבלה שלפניכם: כתבו מה המשותף להבעת רגשות ולנימוסים, וציינו שני הבדלים ביניהם. (6 נקודות)
| הבעת רגשות | נימוסים | |
|---|---|---|
| המשותף | ||
| ההבדלים | ||
◂ פתרון מלא לשאלה 3
| הבעת רגשות | נימוסים | |
|---|---|---|
| המשותף | יסוד של התחשבות בזולת | יסוד של התחשבות בזולת |
| ההבדלים (1) | התחשבות עמוקה יותר בזולת | התחשבות שטחית יותר בזולת |
| ההבדלים (2) | תגובה כנה וספונטנית | תגובה לא כנה ולא ספונטנית |
(הבדל אפשרי נוסף: ביטוי לערכים עמוקים / ביטוי לערכים שטחיים בלבד.)
היכן במאמר: כל המידע נמצא בפסקה ב של מאמר 2: "כמו בנימוס גם בהבעת רגשות יש יסוד של התחשבות בזולת, אולם בהבעת רגשות מדובר בהתחשבות עמוקה יותר... רגשות הם תגובה כנה וספונטנית, המבטאת את הערכים העמוקים שלנו, ואילו התנהגות מנומסת נחשבת להתנהגות לא כנה ולא ספונטנית, המבטאת ערכים שטחיים בלבד".
סימני הלשון שמכוונים: "כמו... גם" – מסמן את המשותף; "אולם", "ואילו" – מסמנים את ההבדלים.
כללי מילוי טבלת השוואה:
1. כל הבדל נכתב באותה שורה ובאותו תבחין לשני הצדדים (עומק ההתחשבות; כנות וספונטניות; סוג הערכים) – אחרת אין השוואה.
2. כותבים בצירופים קצרים, בשמות עצם / שמות פעולה ("התחשבות עמוקה", "תגובה כנה"), לא משפטים שלמים ולא העתקה של שורות מהמאמר.
3. במשותף כותבים דבר שנכון לשני הצדדים – "יסוד של התחשבות בזולת".
טעות נפוצה: לכתוב משפטים ארוכים או להעתיק את כל הפסקה לתוך התאים; לכתוב בשורת "ההבדלים" שני תבחינים שונים (למשל "כנה" מול "שטחית"); לבחור במשותף את "מסתירים רגשות" – זה מאפיין רק את הנימוס.
שאלה 4 · "הולך ופוחת הדור" ועמדת כותב מאמר 3
לפניכם ציטוט מפסקה ו במאמר 3: "במשך מאות שנים מעולם לא פסקה הקובלנה הידועה, כי הולך ופוחת הדור".
הסבירו את הביטוי "הולך ופוחת הדור" בהקשר של נושא המאמר. (3 נקודות)
מהי דעתו של כותב מאמר 3 על הקובלנה הידועה? הקיפו את התשובה הנכונה. (2 נקודות)
(1) הוא שולל לחלוטין את הקובלנה הנשמעת מצד רבים ומתנגד לה נחרצות.
(2) הוא מסכים עם הקובלנה הידועה, ובה בעת הוא אינו מאשים את הדור הצעיר.
(3) הוא מסכים עם הקובלנה הידועה ורואה בדור הצעיר את האשם העיקרי בדבר.
(4) הוא אינו מסכים עם הקובלנה הידועה ואומר שכך טענו בכל דור.
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
בהקשר של המאמר הביטוי פירושו שבני האדם נעשים עם הזמן פחות ופחות מנומסים – כל דור צעיר נחשב מנומס פחות מן הדור שקדם לו.
פירוש מילולי: "הולך ופוחת" = הולך וקטן, נעשה פחות ופחות. "פוחת הדור" – הדור נעשה פחות טוב מקודמו.
בהקשר של המאמר: השאלה מבקשת במפורש לקשר לנושא – נימוסים. במשפט הקודם בפסקה ו נאמר: "הדעה הרווחת היא שהדור הצעיר כיום מנומס פחות מקודמו", ואחר כך מובא סקר שבו חוסר נימוס נחשב "הבעיה הגדולה ביותר". לכן "הולך ופוחת הדור" כאן = התלונה שהדורות נעשים פחות ופחות מנומסים.
טעות נפוצה: להסביר רק את המשמעות הכללית ("הדור הולך ומתקלקל", "הדור נעשה גרוע יותר") בלי לקשור לנימוסים – זה לא עונה על הדרישה "בהקשר של נושא המאמר".
סעיף ב
(2) הוא מסכים עם הקובלנה הידועה, ובה בעת הוא אינו מאשים את הדור הצעיר.
התשובה: (2).
הוא מסכים: הכותב מתאר תהליך אמיתי – "במאה האחרונה נדמה כי הואץ שחרור סד הנימוסים באופן חסר תקדים", "גינונים רשמיים התרופפו" (פסקה ו), ו"עם הזמן אנשים מרגישים מחויבים פחות לכללי הנימוס" (פסקה ז). כלומר, לדעתו הנימוסים אכן הולכים ונחלשים.
הוא אינו מאשים את הדור הצעיר: את ההסבר הוא תולה בשינויים חברתיים – "שוויון ופתיחות שהעולם טרם ידע כמותם" במאה העשרים, ובכך שהיום אפשר להפר נימוסים בלי לשלם מחיר: "אולי פשוט משום שזה אפשרי. המחיר שנגבה על הפרת כללי הנימוס כיום נמוך לאין־שיעור". האחריות אינה מוטלת על הצעירים.
למה לא האחרות:
שאלה 5 · מטלת כתיבה: סקירה על היחס הדו־ערכי לנימוסים בחברה
מטלת כתיבה (25 נקודות)
לקראת פעילות בנושא נימוסים והליכות שעתידה להתקיים בתנועת הנוער שאתם חברים בה, התבקשתם לכתוב סקירה על היחס הדו־ערכי לנימוסים בחברה. בסקירה הציגו את תרומתם של הנימוסים להתנהלות תקינה בחברה ואת ההסתייגויות מהם.
התבססו על מאמרים 1 ו־2.
הקפידו על דרכי מסירה מקובלות ועל אזכור מקורות המידע בגוף הסקירה ובסופה (ביבליוגרפיה).
כתבו בהיקף של 100–200 מילים. השתמשו בעמוד זה לכתיבת טיוטה, ואת הסקירה כתבו בעמודים 7–8.
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 5
הנימוס – בין התחשבות לצביעות
מחוות של נימוס, כמו החזקת דלת או תנועת יד של תודה לנהג, נראות לעיתים עניין שולי, אולם יש להן משמעות חברתית רבה. עם זאת, הנימוסים אינם נתפסים רק באור חיובי.
התרומה המרכזית של הנימוסים היא ההתחשבות בזולת: הם נועדו למנוע פגיעה באחר, בעיקר פגיעות קטנות ובלתי מכוונות (בן־זאב, 2002). מעשה מנומס מבטא הכרה בזולת ובמצבו, והרגע הקצר שבו אנו עוצרים למענו מזכיר לשני הצדדים שהם שווים מבחינה אנושית (מלצר, 2022). נוסף על כך, הנימוס חיוני במיוחד במפגש בין זרים מרקע תרבותי שונה, שכן הוא מבטא כבוד כלפיהם ומונע עלבון שלא במתכוון (בן־זאב, 2002).
לצד זאת, לנימוסים יש גם צדדים בעייתיים. התנהגות מנומסת עשויה להיות מלאכותית ולא כנה, להסתיר את הרגשות האמיתיים ואף להטעות את הזולת (מלצר, 2022; בן־זאב, 2002). יתרה מזאת, אנשים בלתי מוסריים עלולים להיעזר בנימוס כדי להסוות את התנהגותם (בן־זאב, 2002). בעבר אף ראתה החברה הישראלית החלוצית בנימוסים טקסים ריקים, המייצגים עולם של מעמדות נוקשים, וסברה שהם מנוגדים לישירות שביקשה לטפח (מלצר, 2022).
אם כן, הנימוסים מקדמים יחסים מתחשבים בין בני אדם, אף שיש בהם גם מידה של שטחיות ושל צביעות.
ביבליוגרפיה
בן־זאב, א' (נובמבר, 2002). רגשות ונימוס. מקור ראשון. אוחזר מ־ makorrishon.co.il/nrg.
מלצר, י' (מרץ, 2022). זה שעולה או זה שיורד? אלכסון. אוחזר מ־ alaxon.co.il.
(מספר מילים: 173, בלי הכותרת ורשימת המקורות)
1. מה המטלה דורשת – שני תבחינים: (א) תרומת הנימוסים להתנהלות תקינה בחברה; (ב) ההסתייגויות מהם (הביקורת עליהם, החסרונות שמייחסים להם). "דו־ערכי" = יחס שיש בו גם צד חיובי וגם צד שלילי. הסקירה מציגה את שני הצדדים כמידע מן המאמרים, בלי עמדה אישית.
2. איסוף החומר:
פריטים שמופיעים בשני המאמרים (צביעות / חוסר כנות; הכרה בזולת ומניעת פגיעה בו) הם הבסיס למיזוג.
3. מבנה הסקירה:
4. מילות קישור: "אולם", "עם זאת", "נוסף על כך", "שכן", "לצד זאת", "יתרה מזאת", "אם כן", "אף ש". הן מסמנות את המעבר מתרומה להסתייגות (ניגוד), הוספה, סיבה וסיכום.
5. עמידה בתבחינים:
6. טעויות אופייניות:
חלק שני – לשון
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
בחלק זה שלושה פרקים. ענו על שני פרקים: על פרק א – חובה, ועל אחד מן הפרקים ב–ג.
פרק א: שם המספר – חובה (10 נקודות)
ענו על שאלה 6.
לפניכם שני פרקים: פרק ב – תחביר ופרק ג – מערכת הצורות.
בחרו בפרק שלמדתם: פרק ב – תחביר או פרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרתם ענו על השאלות לפי ההוראות.
ציינו את שם הפרק שבחרתם: ______
פרק ב: תחביר (40 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 7–11 (לכל שאלה – 10 נקודות).
שימו לב: • בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
פרק ג: מערכת הצורות (40 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 12–16 (לכל שאלה – 10 נקודות).
שימו לב: • בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
שם המספר ואותיות השימוש
שאלה 6 · שם המספר
בקטע שלפניכם הקיפו את הצורות הנכונות של שם המספר מבין האפשרויות הנתונות.
בארבעה עשר / ארבע עשרה בספטמבר 2010 פורסמו תוצאות של סקר שבדק את הקשר בין הרגלי הנימוס של אנשים ובין רמת ההכנסה שלהם בישראל.
הסקר נערך בקרב תשע מאות תשעים ושתיים / תשע מאות תשעים ושניים נשים וגברים, והם התבקשו לדווח כיצד הם מתנהגים במצבים שונים. על סמך תשובותיהם ניתן לכל אחד מהם ציון בין 0 ל־4. הציון הממוצע שלהם היה קרוב לשלושה / שלוש.
ממצאי הסקר הראו שככל שאדם מנומס יותר, הכנסתו גבוהה יותר: עלייה של עשרה / עשר אחוזים בציון הנימוס לוּותה בעלייה בהכנסתו של אותו אדם.
כמו כן, הסקר בדק היכן נתקלים בהתנהגות לא מנומסת, ובשלוש / שלושת המקומות הראשונים נמצאים מרכזי קניות, מקומות עבודה ושדות תעופה. שיעור המשיבים שדיווחו על חוסר נימוס במשרדי ממשלה היה גבוה פי אחת וחצי / אחד וחצי בהשוואה לשיעור המשיבים בסקר דומה שנערך בארצות הברית.
נתון נוסף הוא שניו־יורק היא העיר שתושביה הם המנומסים ביותר, ואילו תושבי פריז ולונדון נמצאים רק במקום החמש עשרה / חמישה עשר.
ואיך אפשר לחנך לנימוסים? תמי לנצוט ליבוביץ, מומחית לנימוסים, פרסמה יותר מאחת עשרה / אחד עשר מאמרים בתחום, ובספרה "סיביליטי" שהתפרסם לפני כשבע עשרה / שבעה עשר שנים, היא מונה תשע / תשעה עצות להתנהגות מנומסת כלפי הזולת.
◂ פתרון מלא לשאלה 6
הכלל הבסיסי: במספר היסודי 3–10 (וגם ביחידות שבתוך מספר מורכב, 13–19) המספר "הפוך" למין שם העצם הנספר: עם שם עצם זכר – צורה עם ה' (שלושה, עשרה, חמישה עשר); עם שם עצם נקבה – צורה בלי ה' (שלוש, עשר, חמש עשרה). לכן בכל מקום שואלים קודם: מהו שם העצם הנספר, ומה מינו?
1. בארבעה עשר בספטמבר. בתאריך, היום בחודש נאמר בצורת זכר – כאילו כתוב "ביום הארבעה עשר בספטמבר" (יום – זכר).
2. תשע מאות תשעים ושניים נשים וגברים. כשהנספרים הם שמות עצם משני המינים (נשים – נקבה, גברים – זכר), המספר בא בצורת זכר. "מאה" היא נקבה, ולכן "תשע מאות"; ו־92 – תשעים ושניים. קוראים את המשפט עד סופו: אחרי "נשים" בא "וגברים".
3. קרוב לשלוש. כאן המספר אינו סופר שום דבר – זה ציון על סולם, מספר כשלעצמו (מספר סתמי). מספר סתמי נאמר תמיד בצורת נקבה: אחת, שתיים, שלוש, ארבע.
4. עשרה אחוזים. "אחוז" – זכר, ולכן עשרה (עם ה').
5. ובשלושת המקומות. "מקום" – זכר → שלושה. לפני שם עצם מיודע ("המקומות") המספר בא בצורת נסמך: שְׁלֹשֶׁת המקומות (כמו "שלושת הילדים"). "שלוש" היא צורת נקבה. הגייה: ב' לפני שווא נהגית בחיריק – בִּשְׁלֹשֶׁת, ו־ו' החיבור לפני ב' נהגית וּ – וּבִשְׁלֹשֶׁת.
6. פי אחד וחצי. אחרי "פי" המספר נאמר בצורת זכר: פי שניים, פי שלושה, פי אחד וחצי.
7. במקום החמישה עשר. מספר סודר מ־11 ומעלה נאמר כמספר יסודי מיודע, והוא מתאים במין לשם העצם שהוא מתאר. "מקום" – זכר, ולכן החמישה עשר.
8. אחד עשר מאמרים. "מאמר" – זכר: אחד עשר (שני חלקי המספר בצורת זכר; "אחד עשרה" הוא צירוף שגוי).
9. כשבע עשרה שנים. "שנה" – נקבה → שבע עשרה (בלי ה' בחלק הראשון, ועם ה' ב"עשרה" – כך נראה המספר בנקבה בין 11 ל־19). הגייה: כ' לפני שווא נהגית בחיריק – כִּשְׁבַע עֶשְׂרֵה.
10. תשע עצות. "עצה" – נקבה, ולכן תשע (בלי ה').
שיטת עבודה: (1) מקיפים בעיפרון את שם העצם הנספר; (2) קובעים את מינו (אם צריך – בעזרת שם תואר: "עצה טובה" → נקבה); (3) בודקים אם זה תאריך, מספר סתמי או מספר סודר; (4) רק אז בוחרים צורה.
טעות נפוצה: לבחור "תשעים ושתיים" בגלל המילה "נשים" בלי לקרוא עד "וגברים"; לבחור "החמש עשרה" (בלבול עם המספר הסתמי); "אחת עשרה מאמרים"; "תשעה עצות" (עצה היא נקבה).
תחביר
שאלה 7 · ניתוח משפט פשוט; סוג תחבירי, קשר ויתור והמרה
לפניכם משפט פשוט.
לעיתים התנהגות מנומסת מסתירה את רגשותינו האמיתיים.
נתחו את המשפט: ציינו מעל המילים שבו את התפקידים התחביריים שלהן.
לפניכם שני משפטים.
(1) למרות התועלת שבנימוסים הם נתפסו ריקים מתוכן.
הסוג התחבירי: ______
(2) הנימוסים הם תולדה של עולם מעמדי והייררכי, ואף על פי כן הם מפתחים תודעה של שוויון בין בני אדם.
הסוג התחבירי: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
לעיתים – תיאור; התנהגות – נושא; מנומסת – לוואי (של "התנהגות"); מסתירה – נשוא; את רגשותינו – מושא; האמיתיים – לוואי (של "רגשותינו").
[לעיתים]תיאור [התנהגות [מנומסת]לוואי]נושא [מסתירה]נשוא [את רגשותינו [האמיתיים]לוואי]מושא.
שלב 1 – הנשוא: הפועל הנטוי "מסתירה" – נשוא פועלי.
שלב 2 – הנושא: שואלים "מי מסתירה?" – "התנהגות". ההתאמה מאשרת: התנהגות (נקבה, יחידה) – מסתירה (נקבה, יחידה).
שלב 3 – המושא: "מסתירה את מה?" – "את רגשותינו". "את" לפני שם מיודע מסמנת מושא.
שלב 4 – התיאור: "מתי / באיזו תדירות?" – "לעיתים": תיאור (זמן). מותר לכתוב "תיאור" בלבד, בלי סוג.
שלב 5 – הלוואים: "מנומסת" מתארת את "התנהגות" ו"האמיתיים" מתארת את "רגשותינו"; שתיהן שמות תואר המתאימים במין, במספר וביידוע לשם שלפניהם – לוואי.
טעות נפוצה: לסמן "מנומסת" כחלק מהנושא בלי לציין שהיא לוואי, או לסמן "האמיתיים" כמושא נפרד.
סעיף ב
או: לנימוסים יש תועלת, ובכל זאת הם נתפסו ריקים מתוכן. (משפט איחוי)
סוג המשפט – משפט (1): פשוט. יש בו נשוא אחד בלבד: "נתפסו" (נושא: הם; "ריקים מתוכן" – משלים את הנשוא). "למרות התועלת שבנימוסים" הוא צירוף יחס – תיאור ויתור – ולא פסוקית: אין בו נשוא. ה־ש' ב"שבנימוסים" אינה פותחת פסוקית; "שבנימוסים" = "שיש בנימוסים" בקיצור, והוא לוואי של "התועלת".
משפט (2): איחוי. שני נשואים: "הם (תולדה)" ו"מפתחים". כל חלק יכול לעמוד כמשפט עצמאי, והם מחוברים במילת הקישור "ואף על פי כן" – מילת איחוי (לא שעבוד):
[הנימוסים הם תולדה של עולם מעמדי והייררכי,]איבר א [ואף על פי כן הם מפתחים תודעה של שוויון בין בני אדם.]איבר ב
הקשר הלוגי – ויתור. בשני המשפטים יש מצב שהיה צפוי למנוע את התוצאה, והתוצאה מתקיימת בכל זאת: יש תועלת – ובכל זאת נתפסו ריקים; הם תולדה של עולם מעמדי – ובכל זאת מפתחים שוויון. סמני הוויתור: "למרות", "ואף על פי כן".
ההמרה. משנים את הסוג (פשוט → מורכב או איחוי) ושומרים על קשר הוויתור ועל ההיגיון:
שימו לב לסדר: הוויתור ("יש תועלת") הוא הנתון, ו"נתפסו ריקים מתוכן" הוא מה שקרה בכל זאת.
טעות נפוצה: לסמן את משפט (1) כמורכב בגלל ה־ש' ב"שבנימוסים"; לכתוב "ניגוד" במקום ויתור; בהמרה לכתוב שוב משפט פשוט ("על אף התועלת...") או להפוך את סדר החלקים ("למרות שהנימוסים נתפסו ריקים מתוכן, יש בהם תועלת") – זה משנה את המשמעות.
שאלה 8 · פסוקיות "כי"; סוגי משפטים, סיבה ותוצאה ותפקידי "נימוס"
לפניכם ארבעה משפטים מורכבים, ובהם נתחמו פסוקיות הפותחות במילת השעבוד "כי".
(1) במשך מאות שנים מעולם לא פסקה התלונה הידועה [כי הולך ופוחת הדור.]
(2) יותר מחצי מן הנשאלים טענו [כי חוסר נימוס הוא הבעיה הגדולה ביותר של החברה האנושית.]
(3) נימוסים עשויים להטעות [כי הם אינם מבטאים בהכרח את יחסנו האמיתי לזולת.]
(4) הדעה הרווחת היא [כי הדור הצעיר כיום מנומס פחות מקודמו.]
לפניכם שלושה משפטים.
(1) נימוס מסתיר רגשות ועמדות של הפרט, ולכן יש בו מידה לא מבוטלת של צביעות.
(2) יש דמיון בין נימוס לחנופה, משום שבשניהם אנשים נמנעים מהצגת הדברים באופן גלוי.
(3) חשיבות היתר שמוקנית לנימוס נובעת מהשפעתו הרבה על אופי המפגשים החברתיים עם הזולת.
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
(1) פסוקית לוואי
(2) פסוקית מושא
(3) פסוקית סיבה (תיאור סיבה)
(4) פסוקית נשוא
אותה מילת שעבוד – תפקידים שונים. "כי" יכולה לפתוח פסוקית סיבה (= מפני ש) או פסוקית תוכן (= ש). מכריעים לפי השאלה שהפסוקית עונה עליה:
סימן עזר לפסוקית נשוא: נושא + אוגד (הוא/היא/הם) + פסוקית.
טעות נפוצה: לסמן את כל הפסוקיות כפסוקיות סיבה בגלל "כי"; לסמן את (1) כפסוקית מושא.
סעיף ב
שלב 1 – מוצאים את הנשואים ואת מילות הקישור בכל משפט:
לכן משפט (1) יוצא דופן.
שלב 2 – הקשר הלוגי: בכל המשפטים יש סיבה ותוצאה: (1) "ולכן" – התוצאה של הסתרת הרגשות היא צביעות; (2) "משום ש" – הסיבה לדמיון; (3) "נובעת מ" – החשיבות היא התוצאה, וההשפעה הרבה היא הסיבה. שימו לב: במשפט (3) הקשר מובע בפועל ("נובעת מ...") ולא במילת קישור, ובכל זאת זה קשר של סיבה ותוצאה.
שלב 3 – תפקיד המילה "נימוס":
טעות נפוצה: לסמן את משפט (3) כפשוט כי לא שמים לב ל־ש' בתחילת "שמוקנית"; לכתוב בקשר הלוגי "הוספה"; במשפט (2) לכתוב שנימוס הוא נושא (הנושא הוא "דמיון").
שאלה 9 · תמורה וביטוי מכליל; ציווי
לפניכם משפט ובו תמורה.
בניגוד לפשעים פליליים הנימוס נוגע לעניינים שוליים, כמו כללים לניהול שיחה, אופן האכילה וצורת הלבוש.
לפניכם קטע קצר העוסק בכללי נימוס ביפן.
ליפנים יש לא מעט כללי נימוס וכללי התנהגות. אמירת שלום נעשית בקידה קלה, ואת הנעליים הם משאירים בכניסה לבית. היפנים אינם מפגינים רגשות בציבור, ובארוחה הם שותים את המרק ישירות מן הקערה.
על פי הקטע הקצר, כתבו ארבעה משפטים פשוטים בציווי, שמיועדים לתייר המתכוון לבקר ביפן. בכל משפט כתבו כלל נימוס אחד.
(1) ______
(2) ______
(3) ______
(4) ______
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
תמורה = רכיב שבא אחרי שם או צירוף ומפרט אותו, ממלא אותו תפקיד ואפשר להעמידו במקומו. כאן התמורה היא תמורה מפרטת: "כמו" פותחת פירוט של הביטוי המכליל.
התמורה: "כללים לניהול שיחה, אופן האכילה וצורת הלבוש" – שלוש דוגמאות לעניינים שוליים (מילת הפתיחה "כמו" יכולה להיכלל או לא).
הביטוי המכליל: "(ל)עניינים שוליים": זה מה שהתמורה מפרטת.
התפקיד: "נוגע ל..." – הפועל "נוגע" מצריך משלים במילת היחס ל'; שואלים "נוגע למה?" – לעניינים שוליים. משלים הכרחי של הפועל במילת יחס = מושא (מושא עקיף). התמורה ממלאת אותו תפקיד.
טעות נפוצה: לכתוב "תיאור" לביטוי המכליל; לסמן גם את "בניגוד לפשעים פליליים" כחלק מן התמורה.
סעיף ב
(1) אמור שלום בקידה קלה!
(2) השאר את הנעליים בכניסה לבית!
(3) אל תפגין רגשות בציבור!
(4) (בארוחה) שתה את המרק ישירות מן הקערה!
(מתקבלות גם צורות נקבה או רבים: אמרי / אמרו, השאירי / השאירו, אל תפגיני / אל תפגינו, שתי / שתו.)
ציווי = צורת פועל מיוחדת לגוף שני (נוכח/ת/ים), הפונה ישירות אל הנמען. הציווי נגזר מן העתיד בלי תחילית הגוף: תאמר → אמור, תשאיר → השאר, תשתה → שתה.
שלילה בציווי: אין ציווי שלילי בעברית; משתמשים ב"אל" + עתיד: "אל תפגין" (ולא "לא תפגין", ולא "אל הפגן").
דרישות:
טעות נפוצה: לכתוב פעלים בעתיד או בהווה ("אתה אומר שלום", "תאמר"), או להשתמש בשם הפועל או ב"יש" ("יש לומר שלום", "לא להפגין רגשות") – אלה אינם ציווי.
שאלה 10 · נשוא מורחב וסוגי נשוא; חלקים כוללים
לפניכם ארבעה משפטים.
(1) שמירה על כללי הנימוס עשויה למנוע פגיעות בלתי מכוונות.
(2) בזכות כללי הנימוס הקִרבה בין בני אדם נהפכה לנעימה.
(3) מחוות הנימוס מבטאות הכרה במצבו של הזולת.
(4) עם השנים הלכו והתרבו כללי הנימוס.
לפניכם שני משפטים, ובהם חלקים כוללים.
(1) נימוס הוא צורת ביטוי חיונית, אך לא אותנטית.
(2) אדם מסיט את מבטו הצידה באוטובוס או ברכבת בשעה שמישהו לידו מנהל שיחה אישית בטלפון.
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
נשוא מורחב = פועל או שם תואר שאינו שלם במשמעותו ובא אחריו שם פועל או פועל נוסף המשלים אותו, ושניהם יחד הם הנשוא.
הנשואים האחרים:
טעות נפוצה: לסמן את "נהפכה" כנשוא פועלי – ההבדל הוא שבמשפט (2) לא נאמר מה הקרבה עשתה אלא מה היא נעשתה; העיקר הוא התכונה "נעימה".
סעיף ב
חלק כולל = שני רכיבים (או יותר) שווי תפקיד, המחוברים ביניהם ונקשרים לאותה מילה במשפט.
משפט (1): "חיונית" ו"לא אותנטית" – שני תיאורים של "צורת ביטוי" (איזו צורת ביטוי?), מחוברים ב"אך". שניהם לוואי. ("צורת ביטוי" עצמה היא הנשוא, ו"הוא" – אוגד.)
משפט (2): "באוטובוס" ו"ברכבת" – שני צירופי יחס העונים על "היכן מסיט?", מחוברים ב"או". שניהם תיאור (מקום) של הנשוא "מסיט". ("בשעה שמישהו לידו מנהל שיחה" היא פסוקית זמן ואינה חלק מהחלק הכולל.)
הקשר הלוגי – ניגוד: "אך" מחברת שתי תכונות המנוגדות זו לזו בציפייה – משהו חיוני היה צפוי להיות גם אותנטי. זה קשר של ניגוד (ולא ויתור – אין כאן "למרות ש... בכל זאת").
טעות נפוצה: במשפט (2) לסמן גם את "הצידה" כחלק מהחלק הכולל, או לכתוב שהקשר במשפט (1) הוא "הוספה".
שאלה 11 · פסוקיות תנאי ולוואי; הסגר; נשוא ואוגד; "יש" מודאלי וקיומי
לפניכם משפט מורכב.
אם נבחן את התועלת שיש בהתנהגות מנומסת, נוכל להבין את תחום הנימוסים כולו.
תחמו במשפט זה את הפסוקיות, וציינו מעל כל פסוקית את התפקיד התחבירי שלה.
לפניכם משפט ובו הסגר.
אדוני הנכבד, כנראה אינך מבין את חומרת המעשה.
לפניכם משפט, ובו שתי מילים מסומנות בקו.
אין ספק שהשילוב בין רגשות ובין נימוסים אינו פשוט.
ציינו מעל כל אחת מן המילים המסומנות בקו את התפקיד התחבירי שלה.
לפניכם משפט, ובו המילה "יש" מופיעה פעמיים ומסומנת בקו. בשתי הפעמים תפקידה התחבירי הוא "נשוא".
יש לתת את הדעת על הבעיה הרצינית שיש לנו.
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
[אם נבחן את התועלת [שיש בהתנהגות מנומסת,]פסוקית לוואי]פסוקית (תיאור) תנאי נוכל להבין את תחום הנימוסים כולו.
שלב 1 – מציאת הנשואים: "נבחן", "יש", "נוכל להבין" – שלושה נשואים, ולכן המשפט העיקרי ושתי פסוקיות.
שלב 2 – המשפט העיקרי: "נוכל להבין את תחום הנימוסים כולו" (נושא סמוי: אנחנו; נשוא מורחב: נוכל להבין; מושא: את תחום הנימוסים).
שלב 3 – פסוקית תנאי: [אם נבחן את התועלת שיש בהתנהגות מנומסת] – נפתחת במילת השעבוד "אם" ומציינת את התנאי לקיום העיקרי. היא מתפקדת כתיאור תנאי של הנשוא "נוכל להבין".
שלב 4 – פסוקית לוואי משועבדת לפסוקית התנאי: [שיש בהתנהגות מנומסת] – מתארת את שם העצם "התועלת" (איזו תועלת? זו שיש בהתנהגות מנומסת). היא נמצאת בתוך פסוקית התנאי, ולכן התיחום מקונן: פסוקית הלוואי שייכת לפסוקית התנאי, ושתיהן נסגרות יחד לפני הפסיק.
טעות נפוצה: לסגור את פסוקית התנאי אחרי "התועלת", כאילו פסוקית הלוואי אינה חלק ממנה; או לכתוב "פסוקית מושא" לפסוקית הלוואי משום שהיא באה אחרי מושא.
סעיף ב
הסגר = מילה או צירוף שאינם קשורים תחבירית לשום חלק במשפט, ובאמצעותם הדובר מביע את עמדתו כלפי תוכן המשפט (ודאות, ספק, הסתייגות, רגש וכדומה). אפשר להשמיט אותם, והמשפט נשאר שלם: "אדוני הנכבד, אינך מבין את חומרת המעשה".
כנראה – הדובר מעריך שהנמען אינו מבין, אבל אינו בטוח בכך; ההסגר מביע ספק, חוסר ודאות.
שימו לב: "אדוני הנכבד" אינו הסגר אלא פנייה – הוא מכוון אל הנמען ואינו מביע עמדה כלפי תוכן המשפט.
טעות נפוצה: לסמן את "אדוני הנכבד" כהסגר; לכתוב שהתפקיד הוא "ודאות" או "הסתייגות" – "כנראה" מבטא ספק.
סעיף ג
אין – נשוא; אינו – אוגד.
"אין" במשפט העיקרי "אין ספק" מציין אי־קיום – נשוא (נשוא דמוי פועל, שלילת "יש"). מה אין? "ספק" – זה הנושא של "אין". הפסוקית [שהשילוב... אינו פשוט] מפרטת את תוכן הספק.
"אינו" בפסוקית [שהשילוב בין רגשות ובין נימוסים אינו פשוט]: הנושא "השילוב", הנשוא השמני "פשוט", ו"אינו" מקשר ביניהם ושולל את הקשר – אוגד (אוגד שלילי, כמו "הוא" בצורה שלילית: השילוב הוא פשוט → השילוב אינו פשוט).
איך מבחינים: "אין" שאחריו שם עצם (אין ספק, אין זמן) = נשוא של אי־קיום. "אינו/אינה" בין נושא לנשוא שמני = אוגד. ("אינו" לפני פועל – "אינו מבין" – הוא מילת שלילה.)
טעות נפוצה: לכתוב ששתי המילים הן "שלילה" בלבד, או לסמן את "אינו" כנשוא.
סעיף ד
שני תפקידים של "יש":
ההחלפה: מחליפים את ה"יש" המודאלי במילה אחרת המביעה חובה / צורך: "צריך לתת את הדעת", "חשוב לתת...", "עלינו לתת...". משמעות המשפט נשמרת.
טעות נפוצה: להקיף את ה"יש" הראשון (כי הוא בא בתחילת המשפט) או להחליף את ה"יש" השני ("הבעיה שקיימת לנו") – הסעיף מבקש להחליף את הנשוא שלא הוקף.
מערכת הצורות
שאלה 12 · שורש ובניין של פעלים
בטבלה שלפניכם נתחו את הפעלים המודגשים – ציינו את השורש ואת הבניין של כל פועל.
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| חשיבות יתר מוקנית (מֻקְנֵית) לנימוס. | ||
| ה"צברים" הוקיעו (הוֹקִיעוּ) את כללי הנימוס. | ||
| נימוסים הצטיירו (הִצְטַיְּרוּ) ככרטיס הכניסה לחברה הגבוהה. | ||
| נימת הסתייגות מנומסת מאפשרת (מְאַפְשֶׁרֶת) להביע עמדה בוטה. | ||
| במאה האחרונה הואץ (הוּאַץ) תהליך ההשתחררות של החברה מן הנימוסים. | ||
| השוטרת מורה (מוֹרָה) לנהג להשתלב בתנועה. | ||
| איני מניח לדלת להיטרק (לְהִטָּרֵק) לך בפרצוף. |
◂ פתרון מלא לשאלה 12
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| מֻקְנֵית | ק-נ-י/ה | הופעל |
| הוֹקִיעוּ | י-ק-ע | הפעיל |
| הִצְטַיְּרוּ | צ-י/ו-ר | התפעל |
| מְאַפְשֶׁרֶת | א-פ-ש-ר | פיעל |
| הוּאַץ | א-ו-ץ | הופעל |
| מוֹרָה | י-ר-י/ה | הפעיל |
| לְהִטָּרֵק | ט-ר-ק | נפעל |
השיטה: מורידים את אותיות הגוף והזמן ואת סימני הבניין, משחזרים את אותיות השורש החסרות, ובודקים בעזרת מילים מאותה משפחה. כשיש ספק – מעבירים את הפועל לעבר, נסתר ("הוא").
טעות נפוצה: "הוקיעו" – הופעל (בגלל ההוֹ־; אבל בהופעל התנועה היא שורוק/קובוץ: הוּ־); שורש צ-ט-ר או צ-ט-י-ר ל"הצטיירו"; שורש י-א-ץ ל"הואץ"; "להיטרק" – הפעיל (בגלל ה־ה' בתחילת המילה).
שאלה 13 · שורש ובניין של מילים מן השורשים ת-ר; פעלים סבילים
בטבלה שלפניכם נתחו את שלוש המילים המודגשות – ציינו את השורש ואת הבניין של כל מילה.
| המילה | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| כללי הנימוס נועדו למנוע חיכוכים מיותרים (מְיֻתָּרִים). | ||
| האֵם התרתה (הִתְרְתָה) בבנה שאם לא יתנהג בנימוס, לא יוכל לצאת עם חבריו. | ||
| כשאני מבקרת בעיר זרה, אני תרה (תָּרָה) ברחובותיה. |
לפניכם קטע קצר.
הנימוס חיוני לבני אדם המצויים יחד, והוא מבטא התחשבות בזולת. גם בהבעת רגשות יש יסוד של התחשבות בזולת, ואפילו מדובר בהתחשבות מהותית יותר, ולכן התנהגות נימוסית נתפסת כהתנהגות בלתי כנה. (במסגרת)
העתיקו מן הקטע שלושה פעלים סבילים, וציינו את הבניין של כל אחד מן הפעלים שהעתקתם.
הפועל הסביל: ______ הבניין: ______
הפועל הסביל: ______ הבניין: ______
הפועל הסביל: ______ הבניין: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 13
סעיף א
| המילה | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| מְיֻתָּרִים | י-ת-ר | פועל (פֻּעַל) |
| הִתְרְתָה | ת-ר-י/ה | הפעיל |
| תָּרָה | ת-ו/י-ר | פעל (קל) |
המלכודת: בשלוש המילים יש ת' ור', אבל השורשים שונים. מזהים את השורש לפי התבנית ובודקים במשפחת המילים.
טעות נפוצה: לכתוב ל"מיותרים" את השם "פיעל" (צריך פֻּעַל – הדגש והקובוץ); לנתח את "התרתה" כהתפעל; לכתוב ל"תרה" שורש ת-ר-י/ה (כמו "התרתה").
סעיף ב
הפועל הסביל: מצויים – הבניין: פעל (קל) (בינוני פָּעוּל)
הפועל הסביל: מדובר – הבניין: פועל (פֻּעַל)
הפועל הסביל: נתפסת – הבניין: נפעל
איך מזהים פועל סביל: הנושא אינו עושה את הפעולה אלא הפעולה נעשית בו ("מישהו מוצא אותם", "מישהו מדבר על כך", "מישהו תופס את ההתנהגות"). אחר כך מזהים את הבניין לפי התבנית.
מה אינו סביל: "מבטא" (פיעל – פעיל: הנימוס עושה את הפעולה); "התחשבות", "התנהגות", "רגשות" – שמות ולא פעלים; "חיוני", "מהותית", "נימוסית", "כנה" – שמות תואר.
טעות נפוצה: להעתיק שמות (התחשבות, התנהגות) או פעלים פעילים (מבטא); לכתוב "פיעל" ל"מדובר" במקום פֻּעַל.
שאלה 14 · חלקי הדיבור של צורות בינוני; נָעִים; שְׁבִירָה – צורן ומשקל
לפניכם משפט, ובו מודגשות צורות בינוני.
בכל שנה עוֹלִים לישראל עשרות אלפי עוֹלִים חדשים, המִתְמוֹדְדִים עם אתגרים רבים, כמו הצורך להכיר כמה כללי נימוס מְקֻבָּלִים.
ציינו מעל כל אחת מצורות הבינוני המודגשות את חלק הדיבור שלה.
לפניכם טבלה ובה שני משפטים, ובכל משפט מילה מודגשת. השלימו את הטבלה – ציינו את חלק הדיבור ואת השורש של כל אחת מן המילים המודגשות.
| חלק הדיבור | השורש | |
|---|---|---|
| הפרחים מפיצים ריח נָעִים. | ||
| בגלל הערפל כלי הרכב נָעִים באיטיות. |
(1) לפניכם שני משפטים, ובהם מודגשת המילה "שְׁבִירָה".
מבין המילים המודגשות, הקיפו את המילה שיש בה צורן נטייה, וציינו מעליה את משמעותו של צורן הנטייה.
(2) בטבלה שלפניכם – ציינו את המשקל של המילה "שְׁבִירָה" ואת משמעותו של המשקל בכל אחד מן המשפטים.
| המשקל | משמעות המשקל | |
|---|---|---|
| לקראת הערב צפויה שְׁבִירָה של השרב. | ||
| הזכוכית שְׁבִירָה. |
◂ פתרון מלא לשאלה 14
סעיף א
עוֹלִים (הראשון) – פועל; עוֹלִים (השני) – שם עצם; המִתְמוֹדְדִים – פועל; מְקֻבָּלִים – שם תואר.
צורת בינוני יכולה לשמש פועל, שם עצם או שם תואר. אותה צורה בדיוק ("עולים") יכולה להיות פעם פועל ופעם שם עצם, ולכן מכריעים לפי תפקידה במשפט:
סימני עזר: לפני שם עצם אפשר לשים ה' הידיעה ולהוסיף לו לוואי ("העולים החדשים"); שם תואר בא אחרי שם עצם ומתאר אותו; פועל מציין פעולה ומקבל משלימים (מושא, תיאור).
טעות נפוצה: לכתוב לשתי צורות "עולים" אותו חלק דיבור; לא לכתוב את התשובה מעל המילים.
סעיף ב
| חלק הדיבור | השורש | |
|---|---|---|
| הפרחים מפיצים ריח נָעִים. | שם תואר | נ-ע-ם |
| בגלל הערפל כלי הרכב נָעִים באיטיות. | פועל | נ-ו-ע |
משפט 1 – ריח נָעִים: המילה מתארת את שם העצם "ריח" (איזה ריח?) → שם תואר, במשקל קָטִיל (כמו חָבִיב, עָדִין). הי' שייכת למשקל, וה־ם היא אות שורש: נ-ע-ם (נועם, להנעים).
משפט 2 – כלי הרכב נָעִים: המילה מציינת פעולה (זזים), ויש לה נושא ("כלי הרכב") ותיאור ("באיטיות") → פועל. זהו בינוני רבים של קל בגזרת ע"ו (קָם → קָמִים): נָע → נָעִים. ה־ים היא סיומת הרבים, ולכן השורש נ-ו-ע (תנועה, להניע).
דרך הבדיקה: מעבירים ליחיד – "ריח נעים" נשאר "נָעִים" (ה־ם שורשית), אבל "כלי רכב נעים" → "כלי הרכב נָע" (ה־ים נעלמת – היא סיומת).
טעות נפוצה: לכתוב לשתי המילים את השורש נ-ע-ם; לכתוב "שם עצם" במשפט 1.
סעיף ג
(1) הזכוכית שְׁבִירָה – צורן הנטייה ־ָה, ומשמעותו: נקבה.
(2)
| המשקל | משמעות המשקל | |
|---|---|---|
| לקראת הערב צפויה שְׁבִירָה של השרב. | קְטִילָה | שם פעולה |
| הזכוכית שְׁבִירָה. | קָטִיל | תכונה / שם תואר |
שתי מילים זהות במראה, שונות במבנה:
הבדיקה: אם אפשר להחליף את המילה בצורת זכר – יש צורן נטייה. "הזכוכית שבירה" → "הכלי שביר" ✓. "צפויה שבירה" → אין צורת זכר.
טעות נפוצה: להקיף את המילה במשפט הראשון (כי ה־ָה נראית כסיומת), או לכתוב לשתיהן את המשקל קְטִילָה; לכתוב "פעולה" במקום "שם פעולה".
שאלה 15 · השלמת פעלים ושמות עצם על פי שורש
לפניכם קטע שחסרים בו פעלים. כתבו בכל מקום ריק את הפועל המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
בעולם העסקים ______ (י/ו-צ-ר) יחסי קִרבה בין לקוחות או משקיעים ממדינות שונות. אולם קִרבה זאת עלולה ______ (ט-ע-י/ה). אם אנשי העסקים אינם מכירים את כללי הנימוס של המדינה שבה מתנהל העסק, במקרה הטוב עלולה ______ (ג-ר-ם) אי־נעימות, ובמקרה הרע עלול לפרוץ סכסוך ש______ (י/ו-ב-ל) לביטול של עסקה. לכן חשוב ללמוד את כללי הנימוס וההתנהגות של המדינה שבה מנהלים את העסקים. להלן כמה עצות לאנשי עסקים: ביפן אל ______ (פ-ג-ן) רגשות בציבור, בבריטניה הַקפידו ______ (ש-מ-ש) בכמה שיותר מילות נימוס, כמו "תודה" ו"בבקשה", ובצרפת ______ (פ-נ-י/ה) אל המארחים באופן רשמי.
לפניכם קטע שחסרים בו שמות עצם. כתבו בכל מקום ריק את שם העצם המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
"______ (ק-נ-י/ה) נימוסים לילד היא הדרך העיקרית ללמד אותו מה פירושה של ______ (ח-ש-ב) בזולת", אומרת חוקרת בתחום ההורות והמשפחה. "______ (נ-ה-ג) מנומסת היא ביטוי לערך כבוד האדם וגילוי ______ (ב-ו-ן) לצרכים של הזולת. ילד המתנהג בנימוס מבין שלזולת יש ______ (ז-כ-י/ה) בדיוק כמו שלו".
יש שלושה סוגי נימוסים שיש ללמד את הילד: נימוסי שולחן – כיצד לנהוג בעת הארוחה, נימוסי ______ (שׂ-י-ח) – כל הגינונים הקשורים ב______ (פ-נ-י/ה) אל הזולת, ונימוסים הקשורים ל______ (י/ו-פ-ע) החיצונית – קודים של לבוש באירועים שונים. עם זאת חשוב לתת לילד גם מקום ל______ (ב-ט-א) אישי ולפיתוח זהות עצמית.
◂ פתרון מלא לשאלה 15
סעיף א
בעולם העסקים נוצרים / נוצרו יחסי קִרבה... קִרבה זאת עלולה להטעות... במקרה הטוב עלולה להיגרם אי־נעימות... סכסוך שיוביל / מוביל לביטול של עסקה... ביפן אל תפגינו רגשות בציבור, בבריטניה הַקפידו להשתמש בכמה שיותר מילות נימוס... ובצרפת פנו / תפנו אל המארחים באופן רשמי.
השיטה: לכל מקום ריק שואלים שלוש שאלות: (1) מה הנושא, ובאיזה מין ומספר? (2) מה הזמן או הצורה הנדרשים (עבר/הווה/עתיד, שם פועל אחרי "עלולה", "הקפידו", ציווי או "אל" + עתיד בעצה)? (3) האם המשמעות פעילה או סבילה – ומכאן הבניין.
טעות נפוצה: "נוצרות" ("יחסים" הוא זכר); "לגרום" במקום "להיגרם" (המשמעות כאן סבילה); "אל תפגין" ביחיד או "לא תפגינו"; "להשמש" או "להתשמש".
סעיף ב
"הקניית נימוסים לילד... מה פירושה של התחשבות בזולת"... "התנהגות מנומסת היא ביטוי לערך כבוד האדם וגילוי הבנה לצרכים של הזולת. ילד המתנהג בנימוס מבין שלזולת יש זכויות / זכות בדיוק כמו שלו".
נימוסי שיחה / שיח – כל הגינונים הקשורים בפנייה אל הזולת, ונימוסים הקשורים להופעה החיצונית... מקום לביטוי אישי.
השיטה: בכל מקום ריק בודקים (1) את ההתאמה במשפט – מין ומספר ("היא הדרך" → נקבה; "מנומסת" → נקבה; "החיצונית" → נקבה; "אישי" → זכר), והאם השם נסמך לשם שאחריו; (2) איזה שם מן השורש מתאים למשמעות – לרוב שם פעולה של הבניין המתאים.
טעות נפוצה: "הקנייה נימוסים" (בלי צורת הנסמך); "חשיבה" במקום "התחשבות" (משנה את המשמעות: "התחשבות בזולת"); "נוהג" במקום "התנהגות" (לא מתאים ל"מנומסת"); "בינה" במקום "הבנה".
שאלה 16 · יוצא דופן בשורש, במשקל ובגזרה; דרכי תצורה
(1) מבין המילים המודגשות שלפניכם, הקיפו את המילה היוצאת דופן מבחינת השורש.
כינוי (כִּנּוּי), התנהגות כֵּנָה, התכוֹננות, מכוֹן
(2) לפניכם שתי קבוצות של שמות.
בכל קבוצה הקיפו את השם היוצא דופן מבחינת המשקל.
(3) מבין המילים שלפניכם, הקיפו את המילה היוצאת דופן מבחינת הגזרה.
לא במיקוד תשפ"ז
לפניכם משפטים, ובהם שלוש מילים מודגשות.
(1) ציינו ליד כל מילה את דרך התצורה שלה.
(2) לפניכם שלוש המילים הכתובות לעיל.
ציינו ליד כל אחת מהן מילה אחת שנוצרה באותה דרך תצורה. את המילים בחרו מן הרשימה שלפניכם.
קַטְנוֹעַ, מַזְלָ"ט, מָטוֹס, טְרַקְטוֹר, חֲלָלִית
◂ פתרון מלא לשאלה 16
סעיף א
(1) כינוי
(2) • הנדסה
(3) מציאה
(1) השורש: "כֵּנָה" (כֵּן – אמיתי), "התכוננות" (הִתְכּוֹנֵן) ו"מכון" – כולן מן השורש כ-ו-ן (גזרת ע"ו; בהתפעל של ע"ו האות האחרונה נכפלת: הִתְכּוֹנֵן – כמו הִתְקוֹמֵם). כִּנּוּי – שם הפעולה של פיעל (קִטּוּל) מן הפועל כִּנָּה, בשורש כ-נ-י/ה (גזרת ל"י): הנ' היא אות השורש השנייה, מוכפלת בדגש (סימן הפיעל), והי' שבסוף היא האות השלישית. לכן "כינוי" יוצא דופן.
(2) המשקל:
(3) הגזרה: תְּנַאי (ת-נ-י/ה: הִתְנָה), גָּלוּי (ג-ל-י/ה: גָּלָה), זַכַּאי (ז-כ-י/ה: זָכָה) – כולן בגזרת ל"י. מציאה – השורש מ-צ-א (מָצָא), גזרת ל"א → יוצאת דופן. שימו לב: א' שבסוף "תנאי" ו"זכאי" אינה אות שורש – היא באה במקום הי' (הִתְנָה, זָכָה).
השיטה: בכל רשימה מוצאים קודם את השורש של כל מילה (מורידים תחיליות, סופיות ואותיות משקל), ורק אחר כך משווים. בשאלת משקל בודקים אם האות הראשונה (ה', מ') היא אות משקל או אות שורש.
טעות נפוצה: ב־(1) לבחור "מכון" (בגלל המ'); ב־(2) לבחור "הורדה" (בגלל החולם) או "מניפה"; ב־(3) לבחור "תנאי" או "זכאי" בגלל הא' שבסופן.
סעיף ב
(1) • רַכֶּבֶת – שורש ומשקל
(2) • רַכֶּבֶת – מָטוֹס
(1) דרכי התצורה:
(2) התאמה לפי דרך התצורה:
(מַזְלָ"ט – ראשי תיבות: "מטוס זעיר ללא טייס"; טְרַקְטוֹר – מילה שאולה מלועזית. הן אינן מתאימות לאף אחת משלוש דרכי התצורה.)
טעות נפוצה: לכתוב ל"כרמלית" שורש ומשקל (כ-ר-מ-ל) במקום בסיס (כַּרְמֶל) וצורן; להתאים ל"רכבת" את "טרקטור" רק משום ששתיהן כלי רכב.