בגרות בלשון עיקרי, מותאם 011241 - חורף 2024
שאלון עיקרי, נוסח מותאם · שאלון 011241 · שאלון מותאם · חורף · 17 שאלות · 3:30 שעות
בחינת הבגרות בלשון, חורף 2024, כל 17 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה. במטלת הכתיבה - חיבור לדוגמה בציון מלא, המבנה שלו והסבר לפי רכיבי ההערכה.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
שימו לב: בבחינה זו יש הנחיות מיוחדות. יש לענות על השאלות על פי הנחיות אלה.
א. משך הבחינה: שלוש שעות וחצי.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני חלקים.
חלק ראשון – הבנה והבעה – 50 נקודות
חלק שני – לשון – 50 נקודות
פרק א: שם המספר
פרק ב: תחביר / פרק ג: מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר (נספח 2).
ד. הוראה מיוחדת: יש לענות על השאלות בגוף שאלון זה לפי ההוראות.
שימו לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
נספחים: נספח 1 – מאמרים; נספח 2 – דף עזר.
הנחיות מיוחדות למועד זה: בפרק ב (תחביר) ובפרק ג (מערכת הצורות) – "בפרק זה חמש שאלות (לכל שאלה – 12 נקודות). תוכלו לענות, באופן מלא או חלקי, על כל השאלות בפרק זה, אך מספר הנקודות שתוכלו לצבור בפרק לא יעלה על 40 נקודות."
חלק ראשון – הבנה והבעה
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
קראו את המאמרים 1–3 שבנספח 1 המצורף, וענו על כל השאלות 1–6 שלפניכם.
הקפידו על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
(נספח 1 – מאמרים: לפניכם שלושה מאמרים. קראו אותם, וענו על השאלות בשאלון המחברת המצורף.)
שאלה 1 · הדעה המקובלת על השיעמום
בשלושת המאמרים הכותבים מביעים התנגדות לדעה מקובלת הרווחת בציבור בנוגע לשיעמום.
מהי הדעה המקובלת שהכותבים מתנגדים לה? (3 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 1
הדעה המקובלת היא שהשיעמום הוא דבר שלילי, ולכן יש להימנע ממנו ולברוח ממנו (או לבטל אותו מהר ככל האפשר).
מה נדרש: לא דעת הכותבים (שהשיעמום חשוב), אלא הדעה הרווחת בציבור שהם יוצאים נגדה. משפט אחד שלם מספיק – בשאלה יש שורה אחת.
היכן זה מופיע בשלושת המאמרים:
המכנה המשותף: השיעמום נתפס כשלילי, ולכן נוהגים להימנע ממנו. כל אחד מן הכותבים מציג אחר כך את עמדתו ההפוכה – לשיעמום יש תפקידים חיוביים.
טעות נפוצה: לכתוב את עמדת הכותבים ("השיעמום טוב ולא מזיק") במקום הדעה שהם מתנגדים לה; לנסח במבנה של המלצה ("צריך להימנע משיעמום") או בחצי משפט ("שהשיעמום שלילי") – יש לנסח משפט שלם: "הדעה המקובלת היא ש...".
שאלה 2 · הסכנות בהיעדר שיעמום אצל ילדים
על פי מאמר 1, מה הן הסכנות הטמונות בהיעדר שיעמום אצל ילדים? (3 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 2
שתיים מן הסכנות האלה:
– היעדר שיעמום פוגע בהתפתחות התקינה של ילדים.
– הוא עלול להפוך את הילדים לחסרי שקט ולחרדתיים, ולנטוע בהם תחושה מוטעית שהחיים צריכים להיות רצף בלתי פוסק של עשייה תכליתית ולעיתים גם תחרותית.
– הוא פוגע ביצירתיות של הילדים – ביכולת שלהם לפתח רעיונות חדשים ומקוריים.
מה נדרש: "הסכנות" – ברבים, ולכן יש לכתוב לפחות שתיים, על פי מאמר 1 בלבד.
היכן זה מופיע:
איך מנסחים: הופכים את התועלת לסכנה – "השיעמום חיוני להתפתחות" ← "היעדר שיעמום פוגע בהתפתחות". כל סכנה במשפט נפרד ובמילים שלכם.
טעות נפוצה: לכתוב סכנה אחת בלבד, או להביא מידע ממאמר 2 (תלות במסכים) – השאלה מפנה למאמר 1.
שאלה 3 · מטרת הניסוי
במאמר 2 הכותבת מתארת ניסוי. כתבו מה הייתה מטרת הניסוי. (5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 3
מטרת הניסוי הייתה לבחון את הקשר בין שיעמום לבין יצירתיות, כלומר לבדוק אם השיעמום משפיע על היכולת לחשוב באופן יצירתי (אם אנשים משועממים חושבים באופן יצירתי יותר).
מה נדרש: מטרה – מה רצו החוקרים לבדוק, ולא מה עשו בניסוי (מהלך) או מה גילו (ממצא).
היכן זה מופיע: מאמר 2, פסקה ב: "במחקרים נמצא כי אנשים משועממים חושבים באופן יצירתי יותר... באחד הניסויים שבחן זאת". המילה "זאת" מפנה אל הקשר שבין שיעמום ליצירתיות – זה מה שהניסוי בחן.
למה זו המטרה: במהלך הניסוי קבוצה אחת עשתה פעילות משעממת יותר (קריאת מספרים בקול) וקבוצה אחרת פעילות משעממת פחות (העתקת מספרים), ואחר כך נבדקה אצל כולם "היכולת האסוציאטיבית" – מספר השימושים היצירתיים לחפץ. ההשוואה בין הקבוצות מראה שהחוקרים רצו לדעת כיצד רמת השיעמום משפיעה על היצירתיות.
ניסוח מומלץ למטרה: "מטרת הניסוי הייתה לבדוק / לבחון..." + שם פועל.
טעות נפוצה: לתאר את מהלך הניסוי ("קבוצה אחת העתיקה מספרים...") או את התוצאה ("נמצא שהמשועממים יצירתיים יותר") במקום את המטרה.
שאלה 4 · המלצות להורים
כותבת מאמר 3 ממליצה להורים כיצד לנהוג כשילדיהם משתעממים.
על פי מאמר 3, כתבו שתי המלצות שונות זו מזו. (8 נקודות)
המלצה 1: ______
המלצה 2: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 4
המלצה 1: על ההורים לא לשאת באחריות לשיעמום של הילד, אלא לאפשר לו להשתעמם ולהתמודד עם השיעמום בעצמו.
המלצה 2: על ההורים לכוון את הילד לפתח תחביבים, כלומר לפתח אצלו תחומי עניין וסקרנות, כדי שיוכל להעסיק את עצמו.
מה נדרש: שתי המלצות שונות זו מזו – כלומר המלצה מן התחום "מה לא לעשות / לשחרר" והמלצה מן התחום "מה כן לעשות". שתי וריאציות של אותו רעיון ("לא לפתור לילד את השיעמום" ו"לא לשאת באחריות לשיעמום") ייחשבו המלצה אחת.
היכן זה מופיע:
שימו לב למילים "עם זאת" בפתיחת פסקה ט – הן מסמנות מעבר להמלצה מסוג אחר, משלימה לראשונה.
ניסוח: משפט שלם בלשון המלצה ("על ההורים...", "מומלץ ש...") ולא שם פעולה תלוש ("שחרור אחריות.").
שאלה 5 · מקור תחושת האשמה של ההורים
במאמר 3 בפסקה ו כתוב שההורים מרגישים אחראים ואולי גם אשמים.
על פי מאמר 1, הסבירו מה עשוי להיות מקורה של תחושת האשמה של ההורים בנוגע לשיעמום של ילדיהם. (6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 5
מקור תחושת האשמה הוא ההתניה התרבותית של החברה המערבית: בחברה זו רווחת התפיסה שיש למלא כל רגע פנוי בעשייה, והיא מצויה במרדף אין־סופי אחר שיפור, לימוד, צמיחה והתייעלות. לכן ישיבה בחוסר מעש ובבטלה נחשבת כמוה כהודאה בכישלון. הורים שהפנימו תפיסה זו חשים שאם ילדם משתעמם – הם נכשלו בתפקידם, ולכן הם מרגישים אשמים.
מה נדרש: שני רכיבים – (1) המקור עצמו: התניה תרבותית / התפיסה של החברה המערבית; (2) הסבר: מה אומרת התפיסה הזאת ואיך היא יוצרת אשמה אצל ההורים. מאחר שהשאלה מקשרת בין שני מאמרים, ההסבר צריך לחבר את התפיסה במאמר 1 אל ההורים במאמר 3.
היכן זה מופיע: מאמר 1, פסקה ה: "הסיבה האחרת היא התניה תרבותית. הצורך למלא בעשייה כל רגע פנוי הוא אחד מן השינויים שחלו בחברה המערבית. אנחנו מצויים במרדף אין־סופי אחר שיפור, לימוד, צמיחה והתייעלות. ישיבה בחוסר מעש ובבטלה גמורה, כמוה כהודאה בכישלון".
החיבור למאמר 3: אם בטלה היא "הודאה בכישלון", ילד משועמם נראה להורים כסימן לכך שהם נכשלו – ולכן הם "מרגישים אחראים ואולי גם אשמים, ומייד מנסים למצוא רעיון לפעילות מעניינת" (מאמר 3, פסקה ו).
טעות נפוצה: לכתוב רק את ההסבר ("ההורים חושבים שבטלה היא כישלון") בלי לציין את המקור – ההתניה התרבותית / החברה המערבית; או להביא את הסיבה הראשונה ממאמר 1 (ההתמכרות למכשירים), שאינה קשורה לאשמה.
שאלה 6 · מטלת כתיבה: סקירה – מהו שיעמום והיבטיו החיוביים
מטלת כתיבה (25 נקודות)
בכיתתכם ייערך דיון בנושא: חשיבותו של השיעמום.
לקראת הדיון כתבו סקירה על פי מאמרים 2 ו־3: הגדירו מהו שיעמום והציגו את היבטיו החיוביים.
כתבו בהיקף של 100–200 מילים.
הקפידו על דרכי מסירה מקובלות ועל אזכור מקורות המידע בגוף הסקירה ובסופה (ביבליוגרפיה).
השתמשו בעמוד זה לכתיבת טיוטה, ואת הסקירה כתבו בעמודים 6–7.
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 6
השיעמום – לא רק תחושה מטרידה
רבים מאיתנו רואים בשיעמום מצב שיש לברוח ממנו, אולם חוקרים ומומחים מצביעים על כך שיש לו גם צדדים חיוביים.
שיעמום הוא תחושה לא נעימה של חוסר נוחות, אדישות וריקנות. הוא מופיע בדרך כלל כשאנו עוסקים בפעילות חד־גונית או מוכרת שאין בה אתגר (מרגלית, 2019; שפילמן, 2019). למעשה, זהו אות פנימי המסמן לנו שהמצב הנוכחי אינו עונה על צרכינו (שפילמן, 2019).
דווקא בתחושה זו טמונים יתרונותיו. ראשית, השיעמום מניע אותנו לצאת מן המצב הנוכחי ולחפש עיסוק משמעותי יותר (מרגלית, 2019; שפילמן, 2019). שנית, הוא מעודד יצירתיות: כשהסביבה החיצונית אינה מעניינת אותנו, המחשבות נודדות, והחשיבה האסוציאטיבית שמתעוררת מאפשרת לבחון בעיות מזווית חדשה ולמצוא להן פתרונות מקוריים (מרגלית, 2019). שלישית, אצל ילדים השיעמום מאלץ לבחור מה לעשות, ובכך מסייע להם להכיר את עצמם, לגלות תחומי עניין ולפתח עצמאות ואחריות לרווחתם הנפשית (שפילמן, 2019).
נראה אפוא שבמינון מתאים השיעמום אינו מזיק, אלא אף חיוני להתפתחותנו.
ביבליוגרפיה
מרגלית, ל' (דצמבר, 2019). אנחנו ממש לא אוהבים להשתעמם, אבל חשוב מאוד שזה יקרה לנו מדי פעם. מעריב. אוחזר מ־maariv.co.il.
שפילמן, מ' (יוני, 2019). אל תפחדו לשעמם את הילדים שלכם. ynet. אוחזר מ־ynet.co.il.
(מספר מילים: 141, בלי הכותרת ורשימת המקורות)
1. מה המטלה דורשת – שני תבחינים, בסדר הזה: (א) הגדרה – מהו שיעמום; (ב) היבטים חיוביים – מה התועלת שבשיעמום. רק ממאמרים 2 ו־3 (מאמר 1 אינו חלק מן המטלה). אין להביע עמדה אישית ואין לכתוב טיעון.
2. איסוף החומר:
3. מבנה הסקירה:
4. מילות קישור: "אולם" (ניגוד בפתיחה), "למעשה" (הבהרה), "דווקא" (מעבר מן השלילי לחיובי), "ראשית / שנית / שלישית" (מנייה), "ובכך" (תוצאה), "אפוא" (סיכום).
5. עמידה בתבחינים:
6. טעויות אופייניות:
חלק שני – לשון
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
בחלק זה שלושה פרקים. ענו על שני פרקים: על פרק א – חובה, ועל אחד מן הפרקים ב–ג.
פרק א: שם המספר – חובה (10 נקודות)
ענו על שאלה 7.
לפניכם שני פרקים: פרק ב – תחביר ופרק ג – מערכת הצורות.
בחרו בפרק שלמדתם: פרק ב – תחביר או פרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרתם ענו על השאלות לפי ההוראות.
ציינו את שם הפרק שבחרתם: ______
פרק ב: תחביר (40 נקודות)
בפרק זה חמש שאלות, 8–12 (לכל שאלה – 12 נקודות).
תוכלו לענות, באופן מלא או חלקי, על כל השאלות בפרק זה, אך מספר הנקודות שתוכלו לצבור בפרק לא יעלה על 40 נקודות.
שימו לב: תוכלו להיעזר בנספח 2 – דף העזר.
פרק ג: מערכת הצורות (40 נקודות)
בפרק זה חמש שאלות, 13–17 (לכל שאלה – 12 נקודות).
תוכלו לענות, באופן מלא או חלקי, על כל השאלות בפרק זה, אך מספר הנקודות שתוכלו לצבור בפרק לא יעלה על 40 נקודות.
שימו לב: תוכלו להיעזר בנספח 2 – דף העזר.
שם המספר ואותיות השימוש
שאלה 7 · שם המספר
במשפטים שלפניכם הקיפו את הצורות הנכונות של שם המספר מבין האפשרויות הנתונות.
◂ פתרון מלא לשאלה 7
השאלה המנחה בכל פריט: מה מינו של שם העצם הנספר? במספרים 3–10 (ובאחדות שבתוך מספר מורכב) הצורה "הפוכה" למין: עם זכר – צורה עם ה'/ת' בסוף (חמישה, שלושת); עם נקבה – צורה בלי ה' (חמש, שלוש). ב־11–19 עם זכר: אחד עשר, שבעה עשר; עם נקבה: אחת עשרה, שבע עשרה.
1. באחד עשר באוגוסט. בתאריך, היום בחודש נקרא כמספר זכר (כמו "יום" – זכר): "באחד עשר באוגוסט", ולא "באחת עשרה".
2. תשע ההצעות. "הצעה" – נקבה, ולכן תשע. בנקבה צורת הנסמך זהה לצורת הנפרד, ולכן גם לפני שם עצם מיודע אומרים "תשע ההצעות". ("תשעת" היא צורת הנסמך של הזכר – "תשעת הימים".)
3. עשרים ושניים אלף. המספר מתאים ל"אלף" – לא לתלמידות ולתלמידים. "אלף" הוא שם עצם זכר, ולכן: עשרים ושניים אלף (כמו "שלושת אלפים").
4. בשלושת המקומות. "מקום" – זכר, ולכן שלושה; לפני שם עצם מיודע ("המקומות") באה צורת הנסמך – שלושת. "שלוש" היא צורת נקבה.
5. פי עשרים וחמישה. אחרי המילה "פי" המספר בא בצורת זכר: פי שניים, פי שלושה, פי עשרה – ולכן פי עשרים וחמישה.
6. חמישים ותשעה תלמידים. "תלמיד" – זכר. העשרות (חמישים) זהות בשני המינים; האחדות – לפי הכלל: זכר עם ה' – ותשעה.
7. שלושים ושישה אחוזים. "אחוז" – זכר, ולכן ושישה.
8. שבע עשרה פעמים. "פעם" – שם עצם נקבה (פעם אחת, פעמיים), ולכן שבע עשרה (נקבה: בלי ה' באחדות, עם ה' ב"עשרה").
9. שמונה עשר מיליון. המספר מתאים ל"מיליון" – זכר (מיליון אחד), ולכן שמונה עשר – ולא ל"הודעות".
10. מספר אחת. כאן המספר אינו סופר דבר – הוא שם או סימן מזהה ("מספר אחת", כמו "מקום ראשון"). זהו המספר הסתמי, הבא תמיד בצורת נקבה: אחת, שתיים, שלוש – גם כשמדובר באדם זכר ("אתה").
טעות נפוצה: להתאים את המספר לשם העצם שאחרי "אלף" או "מיליון" ("עשרים ושתיים אלף תלמידות") במקום ל"אלף"/"מיליון" עצמם; לכתוב "מספר אחד" בגלל המילה "אתה"; לכתוב "שבעה עשר פעמים" – "פעם" היא נקבה.
תחביר
שאלה 8 · סוגי משפטים, תיחום פסוקיות ואיברים, קשר של סיבה ותוצאה
לפניכם שלושה משפטים.
(1) בעת האחרונה נמצא כי אנשים משועממים הם יצירתיים יותר מאנשים שאינם חווים שיעמום. ______
(2) שיעמום גורם לעיתים ליצירת דברים מדהימים. ______
(3) קריאת מספָּרים היא פעילות פסיבית יותר מהעתקה שלהם, ולכן היא משעממת יותר. ______
ציינו ליד כל משפט את הסוג התחבירי שלו.
לשניים מן המשפטים (1), (2), (3) יש אותו קשר לוגי.
______ ______
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
משפט (1) – משפט מורכב.
משפט (2) – משפט פשוט.
משפט (3) – משפט איחוי (מאוחה / מחובר).
שיטה: מסמנים בכל משפט את הנשואים. נשוא אחד – משפט פשוט. יותר מנשוא אחד – בודקים את הקשר בין החלקים: אם חלק אחד תלוי בחלק אחר ומשמש בו בתפקיד תחבירי (ונפתח במילת שעבוד כמו ש־, כי, אשר) – משפט מורכב; אם החלקים שווי מעמד ומחוברים במילת קישור כמו ו־, אבל, לכן – משפט איחוי.
טעות נפוצה: לסווג את משפט (2) כמורכב בגלל שם הפעולה "יצירת", או את משפט (3) כמורכב בגלל המילה "ולכן" – "לכן" אינה מילת שעבוד.
סעיף ב
(1) בעת האחרונה נמצא [כי אנשים משועממים הם יצירתיים יותר מאנשים [שאינם חווים שיעמום]]
הפסוקית החיצונית [כי אנשים משועממים ... שיעמום] – פסוקית נושא; הפסוקית הפנימית [שאינם חווים שיעמום] – פסוקית לוואי (בתוך פסוקית הנושא).
(3) [קריאת מספָּרים היא פעילות פסיבית יותר מהעתקה שלהם,]איבר א [ולכן היא משעממת יותר.]איבר ב
משפט (1) – משפט מורכב בעל שתי פסוקיות, אחת בתוך השנייה.
משפט (3) – משפט איחוי בעל שני איברים.
טעות נפוצה: לזהות רק את פסוקית הלוואי ולפספס את פסוקית הנושא; או לתחום את פסוקית הנושא רק עד המילה "מאנשים" – פסוקית הנושא כוללת גם את פסוקית הלוואי שבתוכה.
סעיף ג
משפט (3): "ולכן" היא מילת קישור של תוצאה: הסיבה – קריאת מספרים היא פעילות פסיבית; התוצאה – היא משעממת יותר.
משפט (2): כאן הקשר הסיבתי אינו מבוטא במילת קישור, אלא במילת תוכן – הפועל "גורם (ל־)": השיעמום הוא הסיבה, ויצירת הדברים המדהימים היא התוצאה. (אפשר לנסח מחדש: "בגלל השיעמום נוצרים לעיתים דברים מדהימים".)
משפט (1) אינו מבטא סיבה ותוצאה: "כי" שבו אינה "כי" של סיבה (= מפני ש), אלא "כי" של תוכן (= ש־), הפותחת פסוקית נושא ("נמצא כי..." = "נמצא ש...").
טעות נפוצה: לבחור את משפט (1) בגלל המילה "כי" ולהעתיק אותה. יש לבדוק את תפקידה: אפשר להחליף אותה ב"ש־", ולא ב"מפני ש־" – ולכן אין בה קשר של סיבה. מילת התוכן "גורם" מבטאת קשר לוגי גם בלי מילת קישור.
שאלה 9 · ניתוח משפט פשוט, נשוא מורחב, המרת איחוי למורכב
לפניכם שני משפטים פשוטים, ובכל אחד מהם נעשה שימוש במילה "נהגו".
(1) בעבר הרחוק אנשים נהגו בלי רדיו.
(2) בעבר אנשים נהגו לצעוד בלי אוזניות.
המשמעות במשפט (1) ______
המשמעות במשפט (2) ______
לפניכם משפט איחוי (מאוחה, מחובר).
חלק מן השיעורים משעממים, אך המורים אינם משנים את צורת הלמידה.
______
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
(יתקבל גם: בעבר – תיאור זמן, הרחוק – לוואי, אנשים – נושא, נהגו – נשוא, בלי רדיו – תיאור אופן.)
ניתוח משפט (1):
משפט (2) – הנשוא: כאן "נהגו" אינו מספיק לבדו ("אנשים נהגו" – מה נהגו?). הוא פועל עזר שמשמעותו "היו רגילים", ואחריו בא שם הפועל "לצעוד" שמשלים אותו. פועל נטוי + שם פועל המהווים יחד יחידת משמעות אחת = נשוא מורחב. לכן מותחים קו מתחת ל"נהגו לצעוד" – שתי המילים יחד.
המשמעויות: אותו פועל ואותו שורש (נ-ה-ג), שתי משמעויות שונות: "נהג" מלשון נהיגה ברכב (משפט 1 – הקשר: "בלי רדיו", כמו ברכב), ו"נהג" מלשון מנהג, הרגל (משפט 2 – הקשר: "נהגו לצעוד").
טעות נפוצה: לסמן במשפט (2) רק את "נהגו" או רק את "לצעוד"; להתעלם מן ההוראה "סמנו קו" ולנתח את המשפט במקום לסמן; לנתח את "הרחוק" כתיאור.
סעיף ב
(או: המורים אינם משנים את צורת הלמידה, גם אם חלק מן השיעורים משעממים.)
[אף על פי שחלק מן השיעורים משעממים]פסוקית (תיאור) ויתור
התפקידים התחביריים:
ההמרה:
1. הקשר הלוגי: "אך" מבטאת כאן ויתור (ניגוד בין ציפייה למציאות): היינו מצפים שאם השיעורים משעממים המורים ישנו את הלמידה – ובכל זאת אינם משנים.
2. במשפט מורכב ויתור מבוטא בפסוקית תיאור ויתור הנפתחת במילת שעבוד: "אף על פי ש־", "למרות ש־", "אף ש־", "גם אם".
3. התוכן שמסביר מה "היינו מצפים שיקרה" (השיעורים משעממים) נכנס לפסוקית; התוצאה המפתיעה (המורים אינם משנים) – למשפט העיקרי.
טעות נפוצה: להמיר בקשר של סיבה ("מפני שהמורים אינם משנים... השיעורים משעממים") – הקשר משתנה; או להשאיר משפט איחוי עם מילת קישור אחרת ("אולם", "ובכל זאת").
שאלה 10 · פסוקיות תיאור, המרה לפסוקית נושא, צורות בינוני
לפניכם שלושה משפטים מורכבים, ובכל אחד מהם יש פסוקית תיאור.
(1) אדם השואף להצלחה אינו נרתע מפעילויות בעלות ערך, גם אם הפעילויות משעממות.
(2) אם ההתראות לא נותנות לכם מנוחה, בטלו אותן.
(3) כשילד מתלונן לפני הוריו על שיעמום, הוא למעשה פונה אליהם בבקשת עזרה.
______
לפניכם שני משפטים, ובהם צורות בינוני מסומנות בקו.
(1) המניע לפעולה היה דווקא השיעמום.
(2) ההרצאה המשעממת הסתיימה סוף־סוף.
השלימו את הטבלה שלפניכם: ציינו את התפקיד התחבירי ואת חלק הדיבור של כל צורת בינוני.
| צורת הבינוני | התפקיד התחבירי | חלק הדיבור |
|---|---|---|
| משפט 1: המניע | ||
| משפט 2: המשעממת |
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
(2) [אם ההתראות לא נותנות לכם מנוחה,]פסוקית (תיאור) תנאי בטלו אותן.
(3) [כשילד מתלונן לפני הוריו על שיעמום,]פסוקית (תיאור) זמן הוא למעשה פונה אליהם בבקשת עזרה.
[מי ששואף להצלחה]פסוקית נושא
איך מזהים פסוקית תיאור: מחפשים את מילת השעבוד שבראש הפסוקית, ובודקים איזו שאלה היא עונה עליה ביחס לפועל שבמשפט העיקרי. הפסיק מסמן את גבול הפסוקית.
ההמרה לפסוקית נושא:
1. מה "הנושא" של משפט (1)? – "אדם השואף להצלחה" (מי אינו נרתע?).
2. מחליפים את הנושא השמני בפסוקית הנפתחת ב"מי ש־": [מי ששואף להצלחה] – והיא משמשת נושא של "אינו נרתע".
3. שאר המשפט נשאר כמות שהוא, בלי מידע חדש.
טעות נפוצה: לתחום במשפט (1) מן המילה "אם" ולקבוע תנאי במקום ויתור – הצירוף כולו "גם אם" הוא מילת השעבוד; לתחום את "השואף להצלחה" כפסוקית תיאור; בהמרה – לכתוב "אדם ששואף להצלחה..." (זו פסוקית לוואי, לא פסוקית נושא).
סעיף ב
| צורת הבינוני | התפקיד התחבירי | חלק הדיבור |
|---|---|---|
| משפט 1: המניע | נושא | שם עצם |
| משפט 2: המשעממת | לוואי | שם תואר |
הרקע: לצורת הבינוני שלושה שימושים – פועל (בהווה: "השיעמום מניע אותנו"), שם עצם (מציין דבר או אדם: "המניע", "המורה") ושם תואר (מתאר שם עצם: "הרצאה משעממת"). מכריעים לפי התפקיד במשפט.
טעות נפוצה: לכתוב "פועל" לכל צורת בינוני; לכתוב "שם פעולה" כחלק דיבור (שם פעולה הוא סוג של שם עצם, ואינו צורת בינוני).
שאלה 11 · תמורה, הסגר, יצירת משפט מורכב בעל פסוקית לוואי
לפניכם משפט, ובו תמורה.
הילדים מתמכרים לגירויים חיצוניים, כמו טלוויזיה ומשחקי מחשב, לצורך סיפוק ועניין.
לפניכם משפט מודגש, ובו הסגר.
למטלה זו נדרשו כמויות עצומות של זמן ואנרגייה, ולמרבה הצער היא הייתה משעממת עד אימה. (ג'ר"ר טולקין)
______
לפניכם שני משפטים.
(1) את הספר "ההוביט" כתב הסופר ג'ר"ר טולקין.
(2) הספר "ההוביט" הוא אחד מיצירות הספרות הקלסיות של המאה ה־20.
על פי שני המשפטים, כתבו משפט מורכב בעל פסוקית לוואי.
______
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
מהי תמורה: רכיב הבא מיד אחרי רכיב אחר במשפט, מתייחס לאותו דבר ומפרט או מבהיר אותו. התמורה מופרדת בפסיקים, ואפשר להשמיט אותה בלי לפגוע במבנה המשפט. התמורה ממלאת את אותו תפקיד של הרכיב שהיא ממירה.
במשפט: "כמו טלוויזיה ומשחקי מחשב" – בא בין פסיקים מיד אחרי "לגירויים חיצוניים" ומפרט אילו גירויים (דוגמות). בהשמטה: "הילדים מתמכרים לגירויים חיצוניים לצורך סיפוק ועניין" – המשפט שלם. לכן זו התמורה, והמילים שהיא ממירה הן "לגירויים (חיצוניים)" ("חיצוניים" – לוואי של "גירויים").
התפקיד: הפועל "מתמכרים" דורש השלמה במילת יחס קבועה – מתמכרים למשהו. השלמה של הפועל במילת יחס = מושא. (ולא תיאור: "לגירויים" אינו עונה על "לאן?" אלא על "למה מתמכרים?".) "לצורך סיפוק ועניין" – תיאור תכלית.
טעות נפוצה: להעתיק את התמורה בלי "כמו", או להעתיק "גירויים" בלי ה־ל' ("לגירויים" – המושא כולל את מילת היחס); לקבוע "תיאור" במקום "מושא".
סעיף ב
(אפשר גם: "לדברי ג'ר"ר טולקין, ..." / "...עד אימה, כך לדברי ג'ר"ר טולקין".)
מהו הסגר: מילה או צירוף שהכותב מוסיף כדי להביע את עמדתו כלפי התוכן (למרבה הצער, למרבה המזל, לדעתי, כנראה) או כדי לציין את מקור המידע (לדברי..., לפי..., כך נטען). ההסגר אינו קשור תחבירית לאף רכיב במשפט ואינו ממלא בו תפקיד – אפשר להשמיט אותו, והמשפט נשאר שלם.
ההסגר במשפט: "למרבה הצער" – מביע את רגשו של הדובר (צער) על כך שהמטלה הייתה משעממת. בלעדיו: "והיא הייתה משעממת עד אימה" – משפט תקין.
ההמרה: הדובר מופיע בסוגריים – זו דרך מסירה שמצביעה על מקור הדברים. כדי להכניס אותו למשפט כהסגר משתמשים בצירוף של ציון מקור: "לפי ג'ר"ר טולקין," או "לדברי ג'ר"ר טולקין," בראש המשפט ואחריו פסיק. שאר המשפט נשאר כמות שהוא – גם ההסגר "למרבה הצער" נשמר.
טעות נפוצה: לכתוב "ג'ר"ר טולקין אמר ש..." – זו פסוקית מושא (דיבור עקיף), ולא הסגר; או להשמיט את "למרבה הצער" בהמרה.
סעיף ג
הספר "ההוביט", שכתב הסופר ג'ר"ר טולקין, הוא אחד מיצירות הספרות הקלסיות של המאה ה־20.
[שכתב הסופר ג'ר"ר טולקין]פסוקית לוואי
(אפשר גם: "הספר 'ההוביט', שהוא אחד מיצירות הספרות הקלסיות של המאה ה־20, נכתב בידי הסופר ג'ר"ר טולקין" / "את הספר 'ההוביט', שהוא אחד מיצירות..., כתב הסופר ג'ר"ר טולקין".)
מהי פסוקית לוואי: פסוקית הנפתחת ב־ש' / אשר (או ב־ה' הזיקה) ומתארת שם עצם שבא לפניה – כמו שם תואר, אבל במבנה של משפט.
הדרך:
1. מוצאים את שם העצם המשותף לשני המשפטים: הספר "ההוביט".
2. מחליטים איזה משפט יהיה עיקרי ואיזה יהפוך לפסוקית. בתשובה: משפט (2) – העיקרי; משפט (1) – הפסוקית.
3. ממירים את משפט (1) לפסוקית: מוחקים את שם העצם המשותף ("את הספר 'ההוביט'") ומוסיפים ש' בראש: "שכתב הסופר ג'ר"ר טולקין" (=שאותו כתב).
4. מציבים את הפסוקית מיד אחרי שם העצם שהיא מתארת, בין פסיקים.
בדיקה: במשפט שני נשואים ("כתב", "(הוא) אחד"); הפסוקית מתארת את "הספר ההוביט" ואפשר להשמיט אותה – המשפט העיקרי נשאר שלם. אין מידע שנוסף או חסר.
טעות נפוצה: לחבר את המשפטים ב־ו' או ב"ולכן" (משפט איחוי); למקם את הפסוקית רחוק משם העצם ("...של המאה ה־20, שכתב טולקין" – כאן הפסוקית מתארת את "המאה").
שאלה 12 · "יש" קיומי ומודלי, תפקידי מילות שאלה, חלק כולל
לפניכם שני משפטים, ובכל אחד מהם המילה "יש" מסומנת בקו.
(1) לתחושת השיעמום יש מוניטין גרוע.
(2) רוב ההורים רואים בשיעמום דבר שלילי שיש לבטלו מהר ככל האפשר.
כתבו את המשמעות של המילה "יש" במשפט (1) ואת המשמעות של המילה "יש" במשפט (2).
המשמעות של "יש" במשפט (1): ______
המשמעות של "יש" במשפט (2): ______
לפניכם שני משפטי שאלה. בכל אחד מן המשפטים ציינו מעל כל מילת שאלה את התפקיד התחבירי שלה.
(1) למי הילדים פונים כאשר משעמם להם?
(2) כיצד מורים יכולים לגייס את השיעמום לטובת הלמידה?
לפניכם משפט בעל חלק כולל.
הבעיה אינה חיפוש האושר אלא הפגת השיעמום, ולשם כך נדרשת עקשנות. (גוסטב פלובר)
◂ פתרון מלא לשאלה 12
סעיף א
במשפט (1): קיום / שייכות ("יש" קיומי – קיים לה מוניטין).
במשפט (2): המלצה / ציווי / חובה – מודליות ("יש ל־" = צריך, חייבים).
"יש" בשני תפקידים:
איך מבחינים: "יש" + שם עצם → קיום/שייכות. "יש" + שם פועל → מודליות (חובה, המלצה).
טעות נפוצה: לכתוב "קיום" בשני המשפטים, או לכתוב רק "נשוא" – השאלה שואלת על משמעות, לא על תפקיד.
סעיף ב
(1) [למי]מושא הילדים פונים כאשר משעמם להם?
(2) [כיצד]תיאור (אופן) מורים יכולים לגייס את השיעמום לטובת הלמידה?
השיטה: למילת שאלה יש אותו תפקיד כמו התשובה שתבוא במקומה. עונים על השאלה ובודקים את תפקיד התשובה.
טעות נפוצה: לכתוב "מילת שאלה" (חלק דיבור) במקום תפקיד תחבירי; לסמן את "למי" כתיאור – "פונים ל־" היא השלמה של הפועל, כלומר מושא.
סעיף ג
מהו חלק כולל: שני רכיבים (או יותר) הממלאים אותו תפקיד תחבירי ומתייחסים לאותו רכיב במשפט; הם מחוברים בפסיק או במילת קישור (ו־, או, אבל, לא... אלא).
איתור: באיבר הראשון של המשפט: "הבעיה אינה ___ אלא ___". "הבעיה" – נושא; "אינה" – אוגד (שלילי). מה נאמר על הבעיה? – שהיא לא "חיפוש האושר" אלא "הפגת השיעמום". שני הצירופים האלה ממלאים יחד את תפקיד הנשוא (נשוא שמני) – ולכן הם החלק הכולל: "חיפוש האושר אלא הפגת השיעמום".
הקשר הלוגי: המבנה "לא (אינה)... אלא..." מבטא ניגוד: דוחה אפשרות אחת ומעמיד במקומה את האחרת. זהו גם מבנה הדגשה – הוא מבליט את הרכיב שאחרי "אלא".
(המשפט כולו הוא משפט איחוי: ", ולשם כך נדרשת עקשנות" הוא איבר שני בקשר של תכלית/תוצאה. החלק הכולל נמצא באיבר הראשון.)
טעות נפוצה: לכתוב "נושא" או "מושא" במקום "נשוא"; לכתוב קשר של "ויתור" במקום "ניגוד"; למתוח קו גם תחת "הבעיה אינה".
מערכת הצורות
שאלה 13 · שורש ובניין של פעלים
לפניכם טבלה ובה שבעה משפטים. בכל משפט יש פועל מודגש.
ציינו בטבלה את השורש ואת הבניין של כל אחד מן הפעלים המודגשים.
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| ההורים מוֹשִׁיבִים את הילדים המשועממים מול המסך. | ||
| מילוי שעות הפנאי של ילדים בפעילויות עלול לנטוע בהם תחושה מֻטְעֵית (מוטעית) שהחיים הם רצף בלתי פוסק של עשייה. | ||
| הגישה כלפי שיעמום צריכה לְהִשְׁתַּנּוֹת. | ||
| כשילד מִתְלוֹנֵן על שיעמום, הוא מעביר את האחריות לכך להורה. | ||
| הספר "ההוביט" קָרוּי על שם עַם ההוביטים שגיבור הספר משתייך אליו. | ||
| פיתוח תחומי עניין אצל ילדים יְאַפְשֵׁר להם להעסיק את עצמם. | ||
| איך היו נִרְאִים חיינו בלי השיעמום? |
◂ פתרון מלא לשאלה 13
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| מוֹשִׁיבִים | י/ו-ש-ב | הפעיל |
| מֻטְעֵית | ט-ע-י | הופעל |
| לְהִשְׁתַּנּוֹת | ש-נ-י | התפעל |
| מִתְלוֹנֵן | ל-י/ו-ן | התפעל |
| קָרוּי | ק-ר-א | קל (פעל) |
| יְאַפְשֵׁר | א-פ-ש-ר | פיעל |
| נִרְאִים | ר-א-י | נפעל |
השיטה הכללית: מורידים את אותיות התבנית (מ' של הבינוני, ל' של שם הפועל, סימני גוף ועתיד, סיומות ־ים/־ות/־ית), מזהים את סימני הבניין (תנועות, דגש, ה' או ת' של התבנית) ומשחזרים את אותיות השורש שנעלמו. כשיש ספק – מעבירים את הפועל לעבר, נסתר (הוא).
טעות נפוצה: לכתוב שורש ש-ת-נ (או ש-ת-נ-י) ל"להשתנות" – בגלל השיכול; שורש ל-נ-ן ל"מתלונן"; שורש פ-ש-ר ל"יאפשר" (כאילו הא' היא סימן עתיד); בניין קל ל"מוטעית" או ל"מושיבים".
שאלה 14 · שורש ובניין; נו"ן שורשית ומוספית; שורש ובניין של מוֹעֵד
ציינו ליד כל אחד מן הפעלים שלפניכם את השורש ואת הבניין שלו.
נְנַדְנֵד השורש: ______ הבניין: ______
נוֹדֶה השורש: ______ הבניין: ______
מְנֻדָּה (מנודה) השורש: ______ הבניין: ______
מֵנִיד עפעף השורש: ______ הבניין: ______
לפניכם שני משפטים, ובכל אחד מהם מודגשת המילה "נָחוּשׁ".
בכל משפט ציינו את חלק הדיבור של המילה המודגשת (פועל, שם עצם, שם תואר), והקיפו את האפשרות הנכונה בנוגע לתפקיד האות נו"ן במילה: מוספית או שורשית.
(1) אדם נָחוּשׁ יצליח במשימותיו.
חלק הדיבור: ______, האות נו"ן היא: מוספית / שורשית.
(2) אם תשולב למידה פעילה בשיעורים, לא נָחוּשׁ שיעמום.
חלק הדיבור: ______, האות נו"ן היא: מוספית / שורשית.
לפניכם משפט, ובו מודגש פועל.
כל אדם מוֹעֵד לעיתים בלשונו.
הקיפו את התשובות הנכונות מבין האפשרויות הנתונות.
הפועל מוֹעֵד במשפט זה נגזר מן השורש י-ע-ד / מ-ע-ד, ונוטה בבניין קל / הפעיל.
◂ פתרון מלא לשאלה 14
סעיף א
נְנַדְנֵד – השורש: נ-ד-נ-ד, הבניין: פיעל
נוֹדֶה – השורש: י-ד-י, הבניין: הפעיל
מְנֻדָּה – השורש: נ-ד-י, הבניין: פועל
מֵנִיד – השורש: נ-י/ו-ד, הבניין: הפעיל
שימו לב: בשלושה מן הפעלים יש נ' בתחילת המילה, ובכל אחד תפקידה שונה: בנ' של נְנַדְנֵד ונוֹדֶה – סימן עתיד; בנְדנד (השנייה), מְנֻדָּה ומֵנִיד – אות שורש.
טעות נפוצה: לכתוב שורש ד-נ-ד או נ-ד-ד ל"ננדנד"; ל"נודה" – שורש נ-ד-י (כאילו הנ' אות שורש) או בניין נפעל; ל"מנודה" – בניין פיעל (זהו הסביל שלו – פועל).
סעיף ב
(1) חלק הדיבור: שם תואר; האות נו"ן: שורשית.
(2) חלק הדיבור: פועל; האות נו"ן: מוספית.
משפט (1): "אדם נָחוּשׁ" – המילה מתארת את שם העצם "אדם" (איזה אדם? – נחוש, בעל נחישות) – שם תואר. השורש נ-ח-ש (נחישות, נְחִישׁוּת), במשקל קָטוּל (כמו חָרוּץ, אָמוּץ) – ולכן הנ' היא שורשית. (ריבוי: נְחוּשִׁים, נקבה: נְחוּשָׁה – הנ' נשמרת בכל הנטיות.)
משפט (2): "לא נָחוּשׁ שיעמום" = (אנחנו) לא נרגיש שיעמום. זהו פועל בעתיד, גוף מדברים, מן השורש ח-ו-ש (חָשׁ, לָחוּשׁ – "חש" = הרגיש), בניין קל: אָחוּשׁ, תָּחוּשׁ, יָחוּשׁ, נָחוּשׁ. הנ' היא סימן העתיד של גוף "אנחנו" – ולכן מוספית. (אפשר לבדוק בהחלפת גוף: "לא תָּחוּשׁ", "לא יָחוּשׁ" – הנ' מתחלפת, כלומר אינה חלק מן השורש.)
הכלל: אות שמתחלפת כשמשנים גוף או זמן – מוספית; אות שנשארת בכל הנטיות – שורשית.
טעות נפוצה: לכתוב במשפט (2) "שם תואר" רק משום שהצורה זהה; לא לשים לב ש"לא נחוש שיעמום" הוא פעולה של "אנחנו".
סעיף ג
השורש: מ-ע-ד; הבניין: קל.
משמעות: "מוֹעֵד בלשונו" = נכשל, "מועד" במובן של מָעַד – החליק, נכשל (בדיבור: אומר דבר שלא התכוון אליו).
התבנית: מוֹעֵד = מ־וֹ־ע־ֵ־ד בתבנית קוֹטֵל – בינוני פועל של בניין קל (כמו כּוֹתֵב, הוֹלֵךְ). המ' כאן היא אות שורש, לא סימן בינוני: עבר – מָעַד; שם פועל – לִמְעֹד; שם פעולה – מְעִידָה.
למה לא י-ע-ד בהפעיל? בינוני הפעיל של פ"י/ו בא בתבנית מוֹקִיל – עם חיריק ויו"ד אחרי האות השנייה: מוֹעִיד (מן הוֹעִיד – ייעד), כמו מוֹרִיד, מוֹשִׁיב. במילה מוֹעֵד יש צירי ואין יו"ד – ולכן זו אינה צורת הפעיל.
טעות נפוצה: לזהות את המ' כסימן בינוני ולבחור י-ע-ד / הפעיל (בגלל הדמיון למילים "מועד", "ועד").
שאלה 15 · צורות בינוני; משקל יוצא דופן; צורן סופי
לפניכם משפט, ובו שתי צורות בינוני.
בניסוי שנערך לפני כמה שנים, התבקשה קבוצה אחת של נבדקים להעתיק ידנית מספרי טלפון, ועל הקבוצה האחרת הוטלה מטלה מעניינת פחות - לקרוא את המספרים בקול.
העתיקו מן הקטע את שתי צורות הבינוני. לכל אחת – ציינו את הבניין שלה ואת חלק הדיבור שבו היא משמשת בקטע.
(1) צורת בינוני: ______ הבניין: ______ חלק הדיבור: ______
(2) צורת בינוני: ______ הבניין: ______ חלק הדיבור: ______
לפניכם ארבעה שמות.
הֲקָמָה, הֲזָיָה, הוֹרָאָה, הַרְגָּשָׁה
על פי ארבעת השמות, השלימו את הקטע שלפניכם.
מבין ארבעת השמות, יש שם אחד היוצא דופן מבחינת המשקל.
שם זה הוא ______, משקלו הוא ______ ושורשו הוא ______.
המשקל המשותף לשלושת השמות האחרים הוא ______.
לפניכם משפט, ובו מילה מוגדלת שהצורן הסופי מודגש בה.
במשפט שלפניכם הקיפו את התשובה הנכונה מבין האפשרויות, והשלימו את המידע החסר.
סוג הצורן הסופי במילה ישראליוּת הוא נטייה / גזירה, ומשמעותו ______ .
◂ פתרון מלא לשאלה 15
סעיף א
(1) צורת בינוני: נבדקים; הבניין: נפעל; חלק הדיבור: שם עצם.
(2) צורת בינוני: מעניינת; הבניין: פיעל; חלק הדיבור: שם תואר.
איך מאתרים צורת בינוני: מחפשים מילים בתבניות ההווה של הבניינים: קוֹטֵל / קָטוּל (קל), נִקְטָל (נפעל), מְקַטֵּל (פיעל), מְקֻטָּל (פועל), מַקְטִיל (הפעיל), מֻקְטָל (הופעל), מִתְקַטֵּל (התפעל). לא כל מילה שמתחילה במ' היא בינוני ("מספרי", "מטלה" – שמות עצם במשקלים אחרים), ולא כל מילה בנ' היא בינוני ("נערך" – עבר).
מה אינו בינוני: "שנערך" – נפעל עבר (נֶעֱרַךְ): בלי ניקוד הוא נראה כמו הבינוני נֶעֱרָךְ, אבל "לפני כמה שנים" מכריע שזה עבר; "הוטלה" – הופעל עבר; "התבקשה" – התפעל עבר; "להעתיק", "לקרוא" – שמות פועל.
טעות נפוצה: לכתוב "פועל" כחלק הדיבור של "נבדקים"; לבחור מילים כמו "מספרי", "מטלה" או "ידנית" כצורות בינוני.
סעיף ב
השם היוצא דופן מבחינת המשקל הוא הֲזָיָה, משקלו הוא קְטָלָה ושורשו הוא ה-ז-י.
המשקל המשותף לשלושת השמות האחרים הוא הַקְטָלָה.
הקושי: בכל ארבעת השמות יש ה' בתחילת המילה. צריך לבדוק אם היא אות שורש או חלק מן המשקל (ה' של הַקְטָלָה – שם הפעולה של הפעיל).
לכן: היוצא דופן – הֲזָיָה (משקל קְטָלָה, שורש ה-ז-י); לשלושת האחרים – משקל הַקְטָלָה.
טעות נפוצה: לזהות את ה' של "הזיה" כה' המשקל ולחפש שורש ז-י-י או ז-ו-י; לבחור ב"הוראה" או ב"הקמה" כיוצאות דופן בגלל התנועה השונה בה'.
סעיף ג
סוג הצורן הסופי: גזירה; משמעותו: שם מופשט.
צורן נטייה משנה את המילה בתוך אותה מילה – מין, מספר, שייכות (ישראלי ← ישראלית, ישראליים, ישראליוֹת). צורן גזירה יוצר מילה חדשה בעלת משמעות חדשה.
ישראליוּת = ישראלי + ־וּת. הצורן ־וּת יוצר מן התואר "ישראלי" שם עצם חדש, המציין את התכונה המופשטת – מה שמאפיין את הישראלי (כמו יַלְדוּת, אַחְדוּת, אֱנוֹשִׁיּוּת). לכן זהו צורן גזירה, ומשמעותו שם מופשט (תכונה, מהות).
השוו: ישראליוֹת (בתנועת חולם) – ריבוי נקבה של ישראלית: צורן נטייה שמשמעותו רבות. הכתיב זהה, ההגייה והמשמעות שונות – ולכן מכריעים לפי ההקשר: "גאים בישראליות שלהם" – בתכונה, לא בנשים.
טעות נפוצה: לבחור "נטייה" כי הצורה נראית כמו ריבוי נקבה; לכתוב משמעות כללית כמו "שם עצם" במקום שם מופשט.
שאלה 16 · השלמת פעלים ושמות עצם על פי שורש
לפניכם קטע שחסרים בו פעלים. קראו אותו וכתבו בכל מקום ריק את הפועל המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
במחקר ש______ (פ-ר-ס-ם) בשנת 2019, נמצא כי ______ (ח-ו-ל) עלייה ברמת השיעמום, בייחוד אצל בני הנוער. בַּמחקר שנערך בארצות הברית התבקשו הנחקרים ______ (ש-ו-ב) על השאלה: "האם אתה משועמם?" תשובותיהם של הנחקרים שהיו מקבוצות גיל שונות לא ______ (י/ו-ת-ר) מקום לספק, ובעקבותיהן הסיקו החוקרים כי בעשור האחרון רמת השיעמום ______ (ע-ל-י/ה) בכל קבוצות הגיל.
במחקר ציינו החוקרים כי בני הנוער כיום ______ (מ-צ-א) יותר זמן לבד מבעבר ו______ (ב-ל-י/ה) פחות זמן עם חברים. עוד הם ציינו שבמחקר ______ (י-ד-י/ה) בני הנוער כי הם מרבים לשחק בטלפון כדי ______ (פ-ו-ג) את תחושת השיעמום.
(מעובד על פי וינרב, ג', [יולי, 2021]. זה הדבר האחרון שמוח משועמם צריך. גלובס. אוחזר מ־globes.co.il/news)
לפניכם קטע שחסרים בו שמות עצם. קראו אותו וכתבו בכל מקום ריק את שם העצם המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
בשורות טובות לאנשים החוששים מ______ (שׂ-י-ם) משעממות בעבודה. מחקר חדש חושף כי פעולות משעממות וחזרתיות הופכות את העובד ליצירתי יותר. אלה הן בשורות טובות שכן ניתוח ______ (י/ו-צ-א) של מבחני יצירתיות שנערכו בעשרים השנים האחרונות הראה כי היצירתיות הולכת ופוחתת. מומחים טוענים כי אחת הסיבות לכך היא שלל הגירויים שאנשים חשופים אליהם בחיי היום־יום. גירויים אלה מונעים כל אפשרות לחלימה בהקיץ, ל______ (ה-ר-ה-ר) או ל______ (ח-ש-ב), ההכרחיים כל כך לפיתוח (י-כ-ל) ______ יצירתית. במקומות עבודה שיעמום ו______ (ב-ה-י/ה) בתקרה אינם נחשבים לפעולות חיוביות, ומנהלים רואים בהם פעולות המקטינות את ה______ (פ-ו-ק) של העובדים. המחקר החדש עשוי לשנות גישה זו.
(מעובד על פי סוכנויות הידיעות. [ינואר, 2013]. משעמם לכם בעבודה? יופי. כלכליסט. אוחזר מ־calcalist.co.il)
◂ פתרון מלא לשאלה 16
סעיף א
במחקר שפורסם (או: שהתפרסם) בשנת 2019, נמצא כי חלה עלייה... התבקשו הנחקרים להשיב... לא הותירו מקום לספק... רמת השיעמום עלתה (או: עולה) בכל קבוצות הגיל.
בני הנוער כיום מצויים (או: נמצאים) יותר זמן לבד מבעבר ומבלים פחות זמן עם חברים... שבמחקר הודו בני הנוער... כדי להפיג את תחושת השיעמום.
השיטה: לכל מקום ריק שואלים שלוש שאלות – (1) מה התפקיד והזמן? (עבר/הווה/שם פועל, לפי ההקשר); (2) מי הנושא – כדי להתאים גוף, מין ומספר; (3) איזה בניין נותן את המשמעות הנדרשת (פעיל/סביל, יוצא/עומד).
טעות נפוצה: לכתוב פועל פעיל במקום סביל ("שפרסם"); לא להתאים את הפועל לנושא ("רמת השיעמום עלה" – הגרעין "רמת" הוא נקבה); לכתוב שם פעולה ("הפגה") במקום שם פועל אחרי "כדי".
סעיף ב
ממשימות משעממות; ניתוח תוצאות; להרהור או לחשיבה (או: למחשבה); לפיתוח יכולת יצירתית; שיעמום ובהייה בתקרה; את התפוקה של העובדים.
השיטה: קוראים את ההקשר ומחליטים איזה שם עצם נדרש (מין ומספר לפי ההתאמה), ואז בוחרים משקל מוכר מן השורש.
טעות נפוצה: לכתוב פועל במקום שם עצם ("לחשוב", "לבהות"); לכתוב "שימות" או "שימושים" במקום "משימות"; לא להתאים במספר ("משימה משעממות").
שאלה 17 · דרכי תצורה במילים חדשות; שמות פעולה ובניינים; מילה יוצאת דופן
לפניכם רשימת מילים שחידשה האקדמיה ללשון העברית בתחום הפרסום והשיווק.
קִהוּל – זיהוי ובחירה של קהל היעד וריכוז מאמצי השיווק והפרסום בו
רַחֶשֶׁת – מילה, רעיון או אירוע ההופכים לשיחת היום ולמוקד התעניינות הציבור (בלועזית: בָּאז)
אֲתָרוֹן – אתר הממוקד בשיווק של מוצר אחד או של שירות אחד של חברה (בלועזית: מיניסַייט)
רַעֲיוֹנַאי – מי שמופקד על המחשבה המקורית והיצירתית בתחום הפרסום (בלועזית: קופִירַייטר)
תִּסְחֹרֶת – מוצרים הקשורים למותגים ידועים (בלועזית: מרצ'נדייז)
מיינו את המילים בטבלה שלפניכם, לפי דרך התצורה שלהן.
| שורש ומשקל | בסיס וצורן סופי |
|---|---|
לפניכם משפט, ובו שמות פעולה.
המומחים ממליצים לפנות זמן לבטלה, וההסבר שלהם הוא שבזמן זה המחשבות מתפזרות ויש הזדמנות לחשיבה יצירתית.
העתיקו מן המשפט שלושה שמות פעולה מבניינים שונים, וציינו ליד כל אחד מהם את הבניין שלו.
שם הפעולה: ______ הבניין: ______
שם הפעולה: ______ הבניין: ______
שם הפעולה: ______ הבניין: ______
לפניכם שתי קבוצות מילים.
בכל קבוצה הקיפו את המילה היוצאת דופן מבחינת דרך התצורה.
◂ פתרון מלא לשאלה 17
סעיף א
| שורש ומשקל | בסיס וצורן סופי |
|---|---|
| קיהול | אתרון |
| רחשת | רעיונאי |
| תסחורת |
השיטה: בודקים אם אפשר לזהות מילה שלמה קיימת (בסיס) שאליה נוסף צורן בסוף – אז זו דרך בסיס + צורן סופי. אם המילה בנויה משורש שנוצק לתבנית של תנועות (ולפעמים תחילית) – זו דרך שורש ומשקל.
שורש ומשקל:
בסיס + צורן סופי:
טעות נפוצה: לשבץ את "רחשת" בבסיס וצורן (כאילו רחש + ־ת) – ־ֶת כאן היא חלק מן המשקל קַטֶּלֶת; לשבץ את "תסחורת" כבסיס "סחורה" + צורן – יש לה תחילית ת' ותבנית של משקל.
סעיף ב
שלושה מבין שמות הפעולה האלה:
בטלה – פיעל
הסבר – הפעיל
הזדמנות – התפעל
חשיבה (או: מחשבות) – קל (פעל)
מהו שם פעולה: שם עצם המציין את הפעולה של פועל מסוים, ולכל בניין משקל אופייני: קל – קְטִילָה (חֲשִׁיבָה; גם מַחֲשָׁבָה מקובלת כאן), פיעל – קִטּוּל / קַטָּלָה (בַּטָּלָה), הפעיל – הַקְטָלָה / הֶקְטֵל (הֶסְבֵּר), התפעל – הִתְקַטְּלוּת (הִזְדַּמְּנוּת).
מה אינו שם פעולה: "מומחים", "זמן" – שמות עצם שאינם שמות פעולה; "יצירתית" – שם תואר. "ממליצים", "לפנות", "מתפזרות" – פעלים.
טעות נפוצה: לבחור שני שמות פעולה מאותו בניין; לכתוב את בניין "הסבר" כפיעל (בגלל התבנית הקצרה) – "הסביר" הוא הפעיל.
סעיף ג
קבוצה ראשונה: בכל המילים הסיומת ־ָן, אבל רק בחלק מהן היא צורן שנוסף לבסיס.
קבוצה שנייה:
טעות נפוצה: לבחור ב"תמלילן" או ב"תאורן" בגלל ה־ת' בתחילת המילה (הת' שייכת לבסיס תמליל/תאורה); לבחור ב"רמזור" כי "רמז" אינו גלוי לגמרי.