דילוג לתוכן המרכזי

בגרות בלשון עיקרי, מותאם 011241 - קיץ 2025, מועד ב'

שאלון עיקרי, נוסח מותאם · שאלון 011241 · שאלון מותאם · קיץ, מועד ב' · 16 שאלות · 3 שעות

בחינת הבגרות בלשון, קיץ 2025, מועד ב', כל 16 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה. במטלת הכתיבה - חיבור לדוגמה בציון מלא, המבנה שלו והסבר לפי רכיבי ההערכה.

הוראות הבחינה (כמו בשאלון)

א. משך הבחינה: שלוש שעות.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני חלקים.
חלק ראשון – הבנה והבעה – 50 נקודות
חלק שני – לשון – 50 נקודות
פרק א: שם המספר
פרק ב: תחביר / פרק ג: מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר (נספח 2).
ד. הוראה מיוחדת: יש לענות על השאלות בגוף שאלון זה לפי ההוראות.
שימו לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
נספחים: נספח 1 – מאמרים; נספח 2 – דף עזר.

חלק ראשון – הבנה והבעה

ההוראות לחלק זה

(50 נקודות)
קראו את המאמרים 1–3 שבנספח 1 המצורף, וענו על כל השאלות 1–5 שלפניכם.
הקפידו על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
(נספח 1 – מאמרים: לפניכם שלושה מאמרים. קראו אותם, וענו על השאלות בשאלון המחברת המצורף.)

שאלה 1 · טאבו לשוני ותקינות פוליטית: השוואה ויישום על קטע

הבנת הנקרא11 נקודותמאמר 1
א.

כותבת מאמר 1 מבחינה בין שתי תופעות לשוניות: טאבו לשוני ותקינות פוליטית.
במה שונה המניע לטאבו הלשוני מן המניע לתקינות הפוליטית? כתבו עד שני משפטים. נסחו את תשובתכם באמצעות השוואה. (4 נקודות)

ב.

לפניכם קטע. קראו אותו, וענו על השאלות שאחריו.
בשנת 2017 החליטה הוצאת ספרים אמריקאית להוציא לאור באנגלית את ספר הילדים "דירה להשכיר", מאת לאה גולדברג, שפורסם לראשונה ב־1948. הסיפור "דירה להשכיר" מתאר מקרה המתרחש בבניין דירות בן חמש קומות שבו בכל קומה גר בעל חיים אחר. בתרגום לאנגלית התעורר קושי בשל הדמות המכונה "חתולה כושית", וההוצאה לאור דרשה לשנות את שמה. לבסוף הוחלט לתאר את החתולה כבעלת פרווה מושלמת ושחורה כמו חצות הלילה.
(מעובד על פי ויינברג, א' (2017). חתולה כושית? לא אצלנו: הבעיה בגרסה האנגלית של "דירה להשכיר". ynet)
(1) איזו משתי התופעות באה לידי ביטוי בקטע זה? הקיפו את התשובה הנכונה. (2 נקודות)
– טאבו לשוני
– תקינות פוליטית
(2) הסבירו כיצד התופעה הלשונית שהקפתם בסעיף (1) באה לידי ביטוי בקטע. (5 נקודות)

◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה

המניע לטאבו הלשוני הוא פחד או יראה (האדם מקשר בין אמירת המילה ובין התממשות התופעה המפחידה), ואילו המניע לתקינות הפוליטית הוא שיקולים אידאולוגיים על פי נורמות חברתיות – הרצון שלא לפגוע באנשים מקבוצות שונות בחברה.

היכן במאמר: פסקה ב: "הטאבו הלשוני נוצר עקב פחד או יראה: האדם מקשר בין הזכרת מילה המציינת תופעה מפחידה ובין התממשות התופעה". פסקה ג: "המונח 'תקינות פוליטית' מבטא בחירת מילים משיקולים אידאולוגיים, על פי נורמות חברתיות", "כדי שלא לפגוע באנשים מקבוצות שונות בחברה".

מה נדרש: השאלה שואלת על המניע (מה גורם לתופעה) – לא על הדוגמאות ולא על התוצאה. בשתי התופעות מחליפים מילה במילה אחרת, ולכן הדבר המשותף אינו התשובה; ההבדל הוא למה מחליפים.

ניסוח השוואה: משפט אחד, שני צדדים, ומילת ניגוד/השוואה ביניהם: "ואילו", "לעומת זאת", "בעוד ש...". גם שני משפטים שבשני מופיע "לעומת זאת" מתקבלים.

טעות נפוצה: לכתוב שני משפטים נפרדים בלי מילת השוואה ("המניע לטאבו הוא פחד. המניע לתקינות הוא אידאולוגיה.") או לחבר ב"ו" או ב"או" – זו אינה השוואה מנוסחת. טעות נוספת: לכתוב מה התופעה עושה (מחליפה מילים) במקום מה מניע אותה.

סעיף ב

תשובה

(1) תקינות פוליטית.
(2) הכינוי "כושית" נושא מטען שלילי של השפלה וזלזול על רקע השתייכות גזעית־אתנית, ולכן תיאור החתולה בכינוי זה נתפס כפוגעני כלפי קבוצה בחברה. ההוצאה לאור דרשה לשנות את הכינוי, כי לפי גישת התקינות הפוליטית יש לבחור מילים משיקולים אידאולוגיים – להחליף מילה פוגענית במילה ניטרלית שאינה פוגעת באנשים מקבוצות שונות. לכן החתולה תוארה במקום זה "כבעלת פרווה מושלמת ושחורה כמו חצות הלילה".

(1) למה תקינות פוליטית ולא טאבו לשוני: אין כאן פחד שאמירת המילה תגרום לדבר מפחיד לקרות (מניע הטאבו – פסקה ב). יש כאן חשש לפגוע בקבוצה בחברה על רקע השתייכות אתנית – בדיוק מה שמתואר בפסקה ג: התקינות הפוליטית "רגישה בייחוד לקבוצות של מיעוטים בחברה מבחינת השתייכות אתנית".

(2) איך בונים הסבר מלא (5 נקודות): שלושה רכיבים, וכל אחד מעוגן בקטע ובמאמר:
1. המילה הבעייתית ולמה: "כושית" – כינוי שנושא משמעות של השפלה כלפי שחורים (גם מאמר 3, פסקה ד, אומר שאין לומר "כושי" "מפני שמילה זו נושאת מטען היסטורי של השפלה ודיכוי").
2. הפעולה: ההוצאה לאור דרשה להחליף את הכינוי.
3. הקישור לתופעה: ההחלפה נעשתה משיקולים אידאולוגיים־חברתיים – כדי לא לפגוע בקבוצה – והמילה הוחלפה בתיאור ניטרלי ("שחורה כמו חצות הלילה"). זה מה שמגדיר את התקינות הפוליטית במאמר 1, פסקה ג.

טעות נפוצה: לספר מחדש את הקטע ("החליטו לתרגם את הספר והחליפו את השם") בלי להסביר למה המילה פוגענית ובלי לקשר להגדרה של התקינות הפוליטית.

שאלה 2 · מאפייני סגנון עיוני־מידעי במאמר 1

הבנת הנקרא3 נקודותמאמר 1

מאמר 1 הוא מאמר עיוני־מידעי. לפניכם רשימה של חמישה מאפיינים של כתיבה.
הקיפו שלושה מאפיינים של סגנון כתיבה עיוני־מידעי הבאים לידי ביטוי במאמר 1. (3 נקודות)

•הבעת עמדת הכותב בנוגע לתופעה והצדקתה
•הסברים של מושגים
•שימוש רב בדימויים, במטפורות ובלשון ציורית לצורך שכנוע
•כתיבה אובייקטיבית
•התמקדות בתיאור של תופעה והתפתחותה
◂ פתרון מלא לשאלה 2
תשובה
•הסברים של מושגים
•כתיבה אובייקטיבית
•התמקדות בתיאור של תופעה והתפתחותה

מה בודקים: מאמר מידע נועד להסביר ולתאר, לא לשכנע. לכן מחפשים במאמר 1 סימנים של הסבר ותיאור, ופוסלים סימנים של מאמר עמדה.

הנכונים – ועדות מן המאמר:

•הסברים של מושגים: הכותבת מגדירה "טאבו חברתי", "טאבו לשוני" ("כלומר איסור לבטא מילים מסוימות", פסקה א) ו"תקינות פוליטית" (פסקה ג); יש גם הערות שוליים המסבירות "נורמה" ו"אפליה מתקנת".
•כתיבה אובייקטיבית: גוף שלישי, אין "אני", הדעות מובאות בשם אחרים ("רבים מן המבקרים... טוענים", פסקה ה; "לפי הבלשן רפאל ניר", פסקה ו; "לדעת חוקרים מסוימים", פסקה ח), ומוצגים גם צדדים חיוביים ("חלק מן המאבק... הצליח למדי").
•תיאור התופעה והתפתחותה: פסקה ד מתארת היכן ומתי החלה התקינות הפוליטית ("בקמפוסים... לקראת סוף שנות השמונים") ואיך התפתחה; פסקות ו–ז מתארות את ביטוייה בישראל.

הפסולים:

•הבעת עמדת הכותב והצדקתה – מאפיין של מאמר עמדה; הכותבת אינה מכריעה בעד או נגד.
•לשון ציורית לצורך שכנוע – אין במאמר שכנוע, והלשון עניינית.

שאלה 3 · מחקר אבננטי ועמדת כותבת מאמר 2; השוואת עמדות מאמרים 2 ו־3

הבנת הנקרא8 נקודותמאמר 2מאמר 3
א.

כותבת מאמר 2 מתארת את המחקר של אלסיו אבננטי (פסקה ו).
הסבירו כיצד מסקנת המחקר תומכת בעמדתה של כותבת מאמר 2 בנוגע לתקינות פוליטית. (4 נקודות)

ב.

האם עמדתו של כותב מאמר 3 בנוגע לתקינות הפוליטית עולה בקנה אחד עם עמדתה של כותבת מאמר 2 בנוגע לתקינות הפוליטית? הוכיחו את קביעתכם באמצעות ציטוט אחד מכל אחד מן המאמרים:
מאמר 2 ומאמר 3. (4 נקודות)

◂ פתרון מלא לשאלה 3

סעיף א

תשובה

מסקנת המחקר היא שאנו רגישים פחות לכאב של אנשים מקבוצות אחרות, כלומר תכונות של גזענות נובעות מאינסטינקטים אנושיים מולדים. כותבת מאמר 2 מתנגדת לתקינות הפוליטית וטוענת שהיא אינה פותרת את בעיית הגזענות. המחקר תומך בעמדתה: אם הגזענות מולדת, הרי החלפת מילים במילים חלופיות לא תשנה את התכונות והמחשבות שלנו – היא רק תסתיר אותן. לכן תקינות פוליטית אינה יכולה לתקן את הגזענות שאנשים מבטאים.

שלב 1 – מה מסקנת המחקר? פסקה ו: "המסקנה היא שאנחנו רגישים פחות לכאב של אנשים מקבוצות אחרות". פסקה ה מכלילה: "תכונות של גזענות נובעות מאינסטינקטים אנושיים מוּלדים".

שלב 2 – מה עמדת הכותבת? היא מתנגדת לתקינות הפוליטית: "הנחה זו [שאם נתבטא במילים חלופיות ישתנו המחשבות] מעולם לא אוששה" (פסקה ב); התקינות הפוליטית "אינה פותרת בעיות, אלא מתעלמת מהן" (פסקה ג); "מִשְׁטוּר הדעות והמחשבות שלנו לא יהפוך אותנו לטובים יותר" (פסקה ח).

שלב 3 – הקישור (זה עיקר הניקוד): מסקנה שהגזענות מולדת ← שינוי מילים לא ישנה תכונה מולדת ← התקינות הפוליטית אינה משיגה את מטרתה. כך המחקר משמש ראיה לטענת הכותבת.

טעות נפוצה: לתאר את הניסוי (מחט, יד, שחורים ולבנים) בלי לנסח את המסקנה ובלי להראות את הקשר לעמדה נגד התקינות הפוליטית. שאלת "כיצד תומך" דורשת את שלושת השלבים.

סעיף ב

תשובה

לא. עמדתו של כותב מאמר 3 בנוגע לתקינות הפוליטית אינה עולה בקנה אחד עם עמדתה של כותבת מאמר 2: כותבת מאמר 2 מתנגדת לתקינות הפוליטית, ואילו כותב מאמר 3 תומך בה.
ציטוט ממאמר 2: "היא [התקינות הפוליטית] נהפכה למעין 'משטרה' של דעות שכל עיסוקה הוא להשליט כללים, המונעים מאיתנו להתבטא בחופשיות ומחנכים אותנו להשתמש ב'לשון נקייה'" (פסקה ג).
ציטוט ממאמר 3: "הערות שאינן תקינות פוליטית הן הערות שכל כוונתן להשפיל ולהשתיק את מושאן" (פסקה ו).
(ציטוטים אפשריים נוספים – מאמר 2: "הנחה זו מעולם לא אוששה"; "התקינות הפוליטית מעולם לא שיפרה את הסובלנות וההקשבה"; מאמר 3: "מכאן שבין התקינות הפוליטית ובין הצביעות אין ולא כלום"; "על מי מגינה הסלידה האופנתית כל כך מתקינות פוליטית? על הפוגעים".)

שלב 1 – קביעה ברורה: "לא, העמדות אינן עולות בקנה אחד" + ניסוח של כל עמדה: מאמר 2 – נגד (כבר הכותרת: "אנשי הפוליטיקלי קורקט הם הגזענים ביותר"); מאמר 3 – בעד (הכותב מציג את טיעוני המתנגדים כדי להפריך אותם).

שלב 2 – ציטוט מכל מאמר: הציטוט חייב להוכיח את העמדה, לא סתם להזכיר את הנושא. במאמר 3 צריך להיזהר: הכותב מביא גם את דברי המתנגדים ("היא כופה על אנשים לומר דברים שהם אינם מאמינים בהם") – ציטוט כזה מבטא את עמדת המתנגדים, לא את עמדתו, ולכן אינו מתאים. יש לבחור משפט שבו הכותב עצמו מדבר בעד התקינות הפוליטית או מפריך את המתנגדים.

שלב 3 – ציטוט מדויק: במירכאות, מילה במילה, ורצוי לציין פסקה.

טעות נפוצה: לצטט ממאמר 3 את הטיעון של המתנגדים כאילו הוא עמדת הכותב, ולכן לקבוע בטעות ששני הכותבים מתנגדים.

שאלה 4 · דרך הטיעון במאמר 3

הבנת הנקרא3 נקודותמאמר 3

כותב מאמר 3 מביע את עמדתו בנוגע לתקינות הפוליטית.
מהי הדרך העיקרית שבה משתמש כותב מאמר 3 להצדקת עמדתו?
הקיפו את התשובה הנכונה. (3 נקודות)
– הוא מציג את הרקע להתפתחות התקינות הפוליטית.
– הוא מפריך את נימוקי המתנגדים לתקינות הפוליטית.
– הוא משתמש בציטוטים מפי מומחים בתחום הגזענות.
– הוא מדגים את חשיבות הדוגריות של הישראלים.

◂ פתרון מלא לשאלה 4
תשובה

הוא מפריך את נימוקי המתנגדים לתקינות הפוליטית.

איך מזהים: בפסקה ג הכותב מכריז על המבנה: "אני רוצה להציע תשובות על שני טיעונים של רבים מן המתנגדים". אחר כך:

•פסקה ד – הטיעון הראשון (צביעות כפויה) ← הפרכה: "הקביעה – השגויה", "האמת היא שמותר...", "מכאן שבין התקינות הפוליטית ובין הצביעות אין ולא כלום".
•פסקות ה–ו – הטיעון השני (פגיעה בחופש הביטוי ובדוגריות) ← הפרכה: הישירות "היא מילה נקייה יותר לגסות רוח", "מדוע להעדיף את חירותו של עושה העוול על פני זכותו של הקורבן?".

זהו מבנה של טיעון־נגד והפרכה.

למה לא האחרות:

•רקע להתפתחות – מופיע במאמר 1 (פסקה ד), לא במאמר 3.
•ציטוטי מומחים – אין במאמר 3 ציטוטים של מומחים.
•חשיבות הדוגריות – הפוך: הכותב טוען שלדוגריות "אין... כל ערך".

שאלה 5 · מטלת כתיבה: סקירה – מהי תקינות פוליטית ונימוקי המתנגדים לה

מטלת כתיבה25 נקודותמאמר 2מאמר 3

מטלת כתיבה (25 נקודות)
תקינות פוליטית נועדה להביא לשינוי חיובי בחברה, אולם היא שנויה במחלוקת.
לקראת דיון במסגרת "יום השפה העברית" בכיתתכם התבקשתם לכתוב סקירה בנושא התקינות הפוליטית.
בסקירה הסבירו מהי תקינות פוליטית, והציגו את נימוקי המתנגדים לה. התבססו על מאמרים 2 ו־3.
כתבו בהיקף של 100–200 מילים.
הקפידו על דרכי מסירה מקובלות ועל אזכור מקורות המידע בגוף הסקירה ובסופה (ביבליוגרפיה).
השתמשו בעמוד זה לכתיבת טיוטה, ואת הסקירה כתבו בעמודים 7–8.

◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 5
סקירה לדוגמה בציון מלא

תקינות פוליטית ונימוקי המתנגדים לה
תקינות פוליטית היא גישה חברתית הדורשת להימנע מביטויים פוגעניים ולהחליף מילים פוגעניות או לא נעימות במילים ניטרליות או מעודנות, שאין להן משמעות שלילית (טריגר ורוזנבלום, 2007; מרגלית, 2020). מטרת הגישה היא למנוע תחושת עלבון או נחיתות בקרב קבוצות בחברה, למשל על רקע גיל, מגדר או גזע. כך, למשל, מעדיפים לומר "אזרח ותיק" במקום "זקן" (מרגלית, 2020).

אף שמטרת הגישה ראויה, היא זוכה להתנגדות רבה. המתנגדים טוענים שהיא מביאה לצביעות: היא כופה על אנשים לומר דברים שאינם מאמינים בהם, וכך נוצר פער בין מחשבותיהם ובין התנהגותם (טריגר ורוזנבלום, 2007; מרגלית, 2020). נימוק נוסף הוא שהגישה פוגעת בחופש הביטוי, שכן היא מונעת מאנשים להתבטא בחופשיות (מרגלית, 2020), ובישראל אף נטען שהיא שוללת את הישירות – ה"דוגריות" – המוערכת כל כך (טריגר ורוזנבלום, 2007). עוד טוענים המתנגדים שהיא מסרבלת את השפה ומביאה לתוצאות מגוחכות (טריגר ורוזנבלום, 2007).

זאת ועוד, מעולם לא הוכח ששינוי המילים משנה את המחשבות. לפי מרגלית (2020), הגזענות רק עוברת אל מתחת לפני השטח, ותחושות שליליות שאינן נאמרות עלולות לבוא לידי ביטוי בדרכים הרסניות יותר. מכאן שהתקינות הפוליטית אינה פותרת את הבעיות אלא מתעלמת מהן, ואף עלולה להקצין אותן.

ביבליוגרפיה
טריגר, צ' ורוזנבלום, ע' (2007). פוליטיקלי קורקט. בתוך: מטלון ר' (עורכת), ללא מילים – התרבות הישראלית בראי השפה (עמ' 330–332). דביר.
מרגלית, ל' (2020). אנשי ה"פוליטיקלי קורקט" הם הגזענים ביותר. TheMarker.

(מספר מילים: 177, בלי הכותרת ורשימת המקורות)

1. מה המטלה דורשת – שני תבחינים: (א) מהי תקינות פוליטית – הגדרה, מטרה ודוגמה; (ב) נימוקי המתנגדים לה. לא נדרשים: תולדות התופעה, הנימוקים של התומכים (ההפרכות של טריגר) או עמדה אישית.

2. איסוף החומר:

•הגדרה ומטרה: מאמר 2, פסקה ב (החלפת מילים פוגעניות במילים ניטרליות; מניעת עלבון ונחיתות; "אזרח ותיק" במקום "זקן"); מאמר 3, פסקה א ("גישה חברתית הדורשת מאנשים... להימנע מאמירת ביטויים פוגעניים").
•נימוקי המתנגדים: מאמר 2 – ההנחה שמילים משנות מחשבות לא אוששה (ב); אינה פותרת בעיות אלא מתעלמת מהן, "משטרה" של דעות המונעת התבטאות חופשית (ג); הגזענות עוברת אל מתחת לפני השטח ועלולה להקצין (ד); צביעות – פער בין מחשבה להתנהגות (ז). מאמר 3 – צביעות כפויה, סרבול השפה ותוצאות מגוחכות (ד); פגיעה בחופש הביטוי ובדוגריות הישראלית (ה).
•הפריטים המשותפים (הבסיס למיזוג): צביעות; פגיעה בחופש הביטוי.

3. שימו לב למלכודת במאמר 3: טריגר תומך בתקינות הפוליטית; הוא מציג את טיעוני המתנגדים כדי להפריך אותם. בסקירה לוקחים ממנו רק את הטיעונים ומייחסים אותם למתנגדים ("המתנגדים טוענים..."), ולא כותבים שטריגר עצמו מתנגד.

4. מבנה הסקירה:

•כותרת עניינית.
•פסקת פתיחה – תבחין א: הגדרה ממוזגת משני המאמרים (אזכור כפול), מטרה ודוגמה.
•פסקת גוף – תבחין ב: משפט מעבר ("אף שמטרת הגישה ראויה, היא זוכה להתנגדות"), ואחריו הנימוקים, מן המשותף לשני המאמרים אל הייחודי לכל אחד.
•פסקת סיום – הנימוק המהותי ביותר (התקינות אינה משנה מחשבות ואף עלולה להקצין) כמסקנה, בלי "לסיכום" ובלי עמדה אישית.

5. מילות קישור ששימשו: "כך, למשל", "אף ש...", "נימוק נוסף", "שכן", "גם", "זאת ועוד", "מכאן ש..." – מסמנות הדגמה, ויתור, הוספה, סיבה ומסקנה.

6. עמידה בתבחינים:

•תוכן: שני רכיבי המטלה מכוסים; כל המידע לקוח מן המאמרים; אין עמדה אישית.
•ארגון ומיזוג: הסקירה מאורגנת לפי התבחינים ולא לפי המאמרים; פריטים משותפים מובאים פעם אחת עם שני אזכורים.
•דרכי מסירה ואזכור מקורות: פרפרזה ולא העתקה; אזכור (שם משפחה, שנה) בגוף הטקסט, גם בצורה "לפי מרגלית (2020)"; ביבליוגרפיה לפי סדר הא"ב.
•לשון: משלב ענייני, גוף שלישי, משפטים שלמים, היקף בטווח.

7. טעויות אופייניות:

•לייחס לטריגר עמדה נגד התקינות הפוליטית, או להביא את ההפרכות שלו כאילו הן חלק מנימוקי המתנגדים.
•להקדיש את רוב הסקירה להגדרה ולדוגמאות ("זקן", "כושי") ולקצר בנימוקים.
•סיכום כל מאמר בנפרד במקום מיזוג.
•פתיחה שמעתיקה את ניסוח המטלה ("לקראת יום השפה העברית..."), סיום "לסיכום, לדעתי...".
•השמטת אזכורים בגוף הסקירה או השמטת הביבליוגרפיה.

חלק שני – לשון

ההוראות לחלק זה

(50 נקודות)
בחלק זה שלושה פרקים. ענו על שני פרקים: על פרק א – חובה, ועל אחד מן הפרקים ב–ג.

פרק א: שם המספר – חובה (10 נקודות)
ענו על שאלה 6.

לפניכם שני פרקים: פרק ב – תחביר, פרק ג – מערכת הצורות.
בחרו בפרק שלמדתם: בפרק ב – תחביר או בפרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרתם ענו על השאלות לפי ההוראות.
ציינו את שם הפרק שבחרתם: ______

פרק ב: תחביר (40 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 7–11 (לכל שאלה – 10 נקודות).
שימו לב: • בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים. • תוכלו להיעזר בנספח 2 – דף העזר.

פרק ג: מערכת הצורות (40 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 12–16 (לכל שאלה – 10 נקודות).
שימו לב: • בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים. • תוכלו להיעזר בנספח 2 – דף העזר.

שם המספר ואותיות השימוש

שאלה 6 · שם המספר: בחירת הצורה הנכונה

שם המספר10 נקודות

במשפטים שלפניכם הקיפו את הצורות הנכונות של שם המספר מבין האפשרויות הנתונות.

•סעיף מספר מאה ארבעים וחמישה / מאה ארבעים וחמש לחוק העונשין עוסק בהתאגדות אסורה.
•הפגישה האחת עשרה / אחד עשר של הוועדה לקידום מעמד האישה התקיימה בשלושים ואחת / שלושים ואחד במרץ.

בפגישה השתתפו שלושים ושש / שלושים ושישה נציגות ונציגים של ארגונים שונים.

•הכתב הפלילי סיקר מאה ותשעה עשר / מאה ותשע עשרה אירועי הסתה.
•דוח שנתי שפורסם בשנת 2021 מלמד על עלייה של שתים עשרה / שנים עשר אחוזים בשימוש בכינויים ניטרליים.
•מספר התיקים שנפתחו לבני נוער במשטרת בריטניה בעשור האחרון הוא פי חמישה / חמש ממספרם בעשור הקודם.
•שלוש / שלושת הצעות החוק של הממשלה הובאו להצבעה במליאה.
•על פי הפדרציה הבין־לאומית לכדורגל, במשחקי גביע העולם בכדורגל בסוף שנת אלפיים עשרים ושניים / אלפיים עשרים ושתיים נכחו בממוצע בכל משחק כחמישים ושלושה אלף / חמישים ושלוש אלף צופים.
◂ פתרון מלא לשאלה 6
תשובה
•סעיף מספר מאה ארבעים וחמש
•הפגישה האחת עשרה
•בשלושים ואחד במרץ
•שלושים ושישה נציגות ונציגים
•מאה ותשעה עשר אירועי הסתה
•שנים עשר אחוזים
•פי חמישה
•שלוש הצעות החוק
•שנת אלפיים עשרים ושתיים
•כחמישים ושלושה אלף צופים

הכלל הבסיסי: במספרים 3–10 (וגם באחדות שבתוך מספר מורכב, כמו "ושישה", "ושלושה") שם המספר "הפוך" למין שם העצם: עם שם עצם זכר – הצורה עם ה' (שישה, חמישה); עם שם עצם נקבה – הצורה בלי ה' (שש, חמש). לכן בכל משפט שואלים קודם: מה הנספר, ומה מינו? – ורק אחר כך בוחרים צורה.

1. סעיף מספר מאה ארבעים וחמש. אחרי המילה "מספר" המספר אינו סופר כמות אלא מזהה (שם של סעיף) – זהו מספר סתמי, והוא נאמר תמיד בצורת נקבה: חמש (ולא חמישה), אף ש"סעיף" הוא זכר. כך גם "חדר מספר שלוש", "קו מספר ארבע".

2. הפגישה האחת עשרה. מספר סודר מ־11 ומעלה נאמר במספר היסודי, מיודע, אחרי שם העצם, ומתאים לו במין. "פגישה" – נקבה, ולכן האחת עשרה (כמו "השורה האחת עשרה"). "אחד עשר" היא צורת הזכר.

3. בשלושים ואחד במרץ. בתאריכים הימים בחודש נאמרים בצורת זכר, כי הנספר הנסתר הוא "יום" (היום השלושים ואחד בחודש): שלושים ואחד, וכן "בעשרים ושלושה בינואר". "שלושים ואחת" – נקבה, שגוי בתאריך.

4. שלושים ושישה נציגות ונציגים. כשנספרים יחד שמות נקבה וזכר, ההתאם הוא לזכר: "ושישה" (צורת זכר), גם אם המילה הקרובה למספר ("נציגות") היא נקבה.

5. מאה ותשעה עשר אירועי הסתה. "אירוע" – זכר (אירוע אחד). במספרים 11–19 בזכר: האחדות עם ה' + "עשר": תשעה עשר. "תשע עשרה" היא צורת הנקבה. "מאה" זהה לשני המינים.

6. שנים עשר אחוזים. "אחוז" – זכר (אחוז אחד), ולכן שנים עשר ולא "שתים עשרה".

7. פי חמישה. אחרי "פי" (כפולה – כמה פעמים יותר) המספר בא בצורת זכר: פי שניים, פי שלושה, פי חמישה. "פי חמש" שגוי.

8. שלוש הצעות החוק. "הצעה" – נקבה (הצעה אחת), ולכן צורת הנקבה שלוש (בצורת הנסמך שְׁלוֹשׁ, לפני צירוף מיודע). "שלושת" היא צורת הנסמך של הזכר (שלושת הימים) – לא מתאימה לשם עצם נקבה.

9. שנת אלפיים עשרים ושתיים. "שנה" – נקבה, ולכן את מספר השנה קוראים בנקבה: ושתיים (ולא ושניים).

10. כחמישים ושלושה אלף צופים. כאן הנספר הקרוב למספר הוא המילה אלף, והיא זכר (אלף אחד). לכן "שלושה" בצורת זכר: חמישים ושלושה אלף (כמו "שלושת אלפים", "שלושה עשר אלף"). "צופים" אינו קובע את המין כאן, כי המספר סופר אלפים.

טעות נפוצה: "סעיף מספר מאה ארבעים וחמישה" (התאמה ל"סעיף" במקום מספר סתמי בנקבה); "שלושים ושש נציגות ונציגים" (התאמה למילה הקרובה בלבד); "חמישים ושלוש אלף" (התאמה ל"צופים" או לנקבה במקום ל"אלף").

תחביר

שאלה 7 · סוגי משפטים, תפקידים תחביריים, המרה למשפט פשוט

תחביר10 נקודות
א.

לפניכם שני משפטים.
(1) מכיוון שאנשים אינם אוהבים מגבלות על חופש הדיבור, העוינות שלהם כלפי התקינות הפוליטית מובנת. ______
(2) הרחקה מכוונת של רגשות ומחשבות מן התודעה מאפשרת שליטה בדחפים, אך היא הרסנית לנפש האדם. ______

•ציינו ליד כל אחד מן המשפטים את הסוג התחבירי שלו.

– אם המשפט מורכב, תחמו את הפסוקית שבו, וציינו את תפקידה התחבירי.
– אם המשפט הוא משפט איחוי, תחמו את איבריו.

•לפניכם שלוש המילים המסומנות בקו במשפטים (1)–(2).

ציינו ליד כל אחת מן המילים את התפקיד התחבירי שלה במשפט.
על חופש – ______
שליטה – ______
הרסנית – ______

ב.

לפניכם משפט מורכב.
לאחר שהוחלפה המילה "זקן" במילים "אזרח ותיק", הוחל השינוי על כל הפרסומים של המדינה.
המירו את המשפט במשפט פשוט בעל אותה המשמעות.

◂ פתרון מלא לשאלה 7

סעיף א

תשובה

משפט (1): משפט מורכב.
[מכיוון שאנשים אינם אוהבים מגבלות על חופש הדיבור,]פסוקית סיבה העוינות שלהם כלפי התקינות הפוליטית מובנת.
משפט (2): משפט איחוי.
[הרחקה מכוונת של רגשות ומחשבות מן התודעה מאפשרת שליטה בדחפים,]איבר א [אך היא הרסנית לנפש האדם.]איבר ב
על חופש – לוואי
שליטה – מושא
הרסנית – נשוא

שיטה: מסמנים את הנשואים. נשוא אחד – משפט פשוט. יותר מנשוא אחד – בודקים אם חלק אחד תלוי בחלק אחר (משפט מורכב) או שהחלקים שווי מעמד ומחוברים במילת קישור של איחוי (משפט איחוי).

משפט (1) – מורכב. נשואים: "אינם אוהבים", "מובנת".

•המשפט העיקרי: "העוינות שלהם כלפי התקינות הפוליטית מובנת" (נושא: העוינות; נשוא: מובנת). הוא עומד בפני עצמו.
•[מכיוון שאנשים אינם אוהבים מגבלות על חופש הדיבור] – פסוקית סיבה: נפתחת במילת השעבוד "מכיוון ש" ועונה על השאלה "מדוע העוינות מובנת?". הפסוקית נגמרת בפסיק.

משפט (2) – איחוי. נשואים: "מאפשרת", "הרסנית". "אך" היא מילת קישור של איחוי (ניגוד), ולכל איבר נושא ונשוא משלו: איבר א – נושא "הרחקה", נשוא "מאפשרת"; איבר ב – נושא "היא", נשוא "הרסנית". אף איבר אינו ממלא תפקיד בתוך האחר.

התפקידים:

•על חופש – לוואי: הצירוף מתאר את השם "מגבלות" (אילו מגבלות? – מגבלות על חופש הדיבור). הוא צמוד לשם ולא לפועל "אוהבים" – הפועל "אוהבים" כבר קיבל את המושא שלו: "מגבלות".
•שליטה – מושא: משלים את הפועל "מאפשרת" (מאפשרת מה? – שליטה). "בדחפים" – לוואי של "שליטה".
•הרסנית – נשוא (שם תואר בתפקיד נשוא) של הנושא "היא" באיבר ב.

טעות נפוצה: לכתוב ש"על חופש" הוא מושא בגלל מילת היחס "על" – בודקים למי הצירוף מתייחס: לשם "מגבלות", ולכן לוואי. במשפט (2) לכתוב "משפט מורכב" בגלל המילה "אך" – "אך" אינה מילת שעבוד.

סעיף ב

תשובה

לאחר החלפת המילה "זקן" במילים "אזרח ותיק" הוחל השינוי על כל הפרסומים של המדינה.

שלב 1 – זיהוי הפסוקית: [לאחר שהוחלפה המילה "זקן" במילים "אזרח ותיק"] – פסוקית זמן ("לאחר ש...").

שלב 2 – המרה לצירוף שמני: כדי לקבל משפט פשוט מבטלים את הנשוא שבפסוקית והופכים אותו לשם פעולה: "הוחלפה" ← "החלפת". מילת השעבוד "לאחר ש" הופכת למילת היחס "לאחר". כך הפסוקית נעשית תיאור זמן: "לאחר החלפת המילה 'זקן' במילים 'אזרח ותיק'".

בדיקה: נשאר נשוא אחד בלבד – "הוחל" – ולכן המשפט פשוט, והמשמעות (סדר הזמנים) לא השתנתה. מתקבל גם: "אחרי החלפת...", "בעקבות החלפת...".

טעות נפוצה: להשאיר פועל נטוי ("לאחר שהחליפו...") – זה עדיין משפט מורכב.

שאלה 8 · פסוקיות מושא, מסירה ישירה והמרה להסגר; חלקים כוללים

תחביר10 נקודות
א.

לפניכם שני משפטים מורכבים, ובכל אחד מהם פסוקית אחת.
(1) המונח "תקינות פוליטית" מלמד כי המילים נבחרו משיקולים אידאולוגיים.
(2) מבקרי התקינות הפוליטית טוענים: "המרת מילים קיימות במילים אחרות לא תשרת את המטרה שלנו".

•תחמו את הפסוקית בכל אחד מן המשפטים.
•ציינו את התפקיד התחבירי המשותף לפסוקיות. ______
•המירו את משפט (2) במשפט פשוט בעל הסגר.
ב.

לפניכם שני משפטים, ובכל אחד מהם יש חלק כולל.
(1) גישת התקינות הפוליטית רגישה למיעוטים בחברה מבחינה עדתית ודתית.
(2) עדיין לא הוחלט אם היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות תתכנס בירושלים או בתל אביב.
השלימו את הטבלה שלפניכם – העתיקו את החלק הכולל בכל משפט, וציינו את התפקיד התחבירי שלו ואת הקשר הלוגי שבו.

החלק הכוללהתפקיד התחבירי של החלק הכולל במשפטהקשר הלוגי בחלק הכולל
משפט (1)
משפט (2)
◂ פתרון מלא לשאלה 8

סעיף א

תשובה

(1) המונח "תקינות פוליטית" מלמד [כי המילים נבחרו משיקולים אידאולוגיים].
(2) מבקרי התקינות הפוליטית טוענים: ["המרת מילים קיימות במילים אחרות לא תשרת את המטרה שלנו"].
התפקיד התחבירי המשותף: (פסוקית) מושא.
המרה: לטענת מבקרי התקינות הפוליטית, המרת מילים קיימות במילים אחרות לא תשרת את המטרה שלהם (מתקבל גם: שלנו).

תחימה ותפקיד:

•משפט (1): העיקרי – "המונח 'תקינות פוליטית' מלמד". הפועל "מלמד" צריך השלמה: מלמד מה? – [כי המילים נבחרו משיקולים אידאולוגיים]. הפסוקית נפתחת ב"כי" ומשלימה את הפועל – פסוקית מושא. ("תקינות פוליטית" שבמירכאות אינה פסוקית – אין בה נשוא; היא תמורה לשם "המונח".)
•משפט (2): זהו משפט של מסירה ישירה: אחרי הנקודתיים בא ציטוט במירכאות. העיקרי – "מבקרי התקינות הפוליטית טוענים" (נושא: מבקרי; נשוא: טוענים). טוענים מה? – הציטוט כולו, ולכן הוא פסוקית מושא (פסוקית מסירה ישירה בתפקיד מושא). התחימה כוללת את המירכאות.
•המשותף: שתי הפסוקיות הן פסוקיות מושא.

המרה למשפט פשוט בעל הסגר: הופכים את "מבקרי... טוענים" לצירוף בלי נשוא, שאינו קשור תחבירית לשאר המשפט: "לטענת מבקרי התקינות הפוליטית" (מתקבל גם "לדברי מבקרי...", "לדעת מבקרי..."). את הציטוט הופכים לתוכן המשפט עצמו, בלי נקודתיים ובלי מירכאות; ומכיוון שהדברים כבר אינם מובאים מפי הדוברים, מתאימים את הכינוי לגוף שלישי – "שלהם" (גם "שלנו" מתקבל). מפרידים את ההסגר בפסיק. נשאר נשוא אחד – "תשרת" – ולכן המשפט פשוט.

טעות נפוצה: לכתוב "מבקרי התקינות הפוליטית טוענים שהמרת..." – זו מסירה עקיפה, והמשפט עדיין מורכב. טעות נוספת: לתחום במשפט (2) את "מבקרי התקינות הפוליטית טוענים" כפסוקית – זה המשפט העיקרי.

סעיף ב

תשובה
החלק הכוללהתפקיד התחביריהקשר הלוגי
משפט (1)עדתית ודתיתלוואיהוספה
משפט (2)בירושלים או בתל אביבתיאור (מקום)ברירה

מהו חלק כולל: שני רכיבים (או יותר) באותו תפקיד תחבירי, הקשורים לאותה מילה במשפט ומחוברים במילת קישור. מזהים את מילת הקישור ושואלים מה התפקיד של כל רכיב.

•משפט (1): "עדתית ודתית" – שני שמות תואר המתארים את השם "מבחינה" (באיזו בחינה?) ← לוואי; מילת הקישור "ו" – קשר של הוספה.
•משפט (2): החלק הכולל נמצא בתוך הפסוקית [אם היחידה הממשלתית... תתכנס בירושלים או בתל אביב]: "בירושלים", "בתל אביב" – שני תיאורי מקום של הנשוא "תתכנס" (איפה תתכנס?) ← תיאור (מקום); מילת הקישור "או" – קשר של ברירה.

טעות נפוצה: במשפט (2) לכתוב "מושא" בגלל ש"בירושלים" בא אחרי הפועל – הפועל "תתכנס" אינו דורש השלמה; הצירוף מוסיף מידע על המקום. במשפט (1) לכתוב "תיאור" – "עדתית ודתית" מתארים שם ("מבחינה"), לא פועל.

שאלה 9 · נושא, נשוא ואוגד; נשוא מורחב, הסגר ומושא כולל; פסוקית בתוך פסוקית

תחביר10 נקודות
א.

לפניכם ארבעה משפטים, ובכל אחד מהם יש מילה המסומנת בקו.
(1) התקינות הפוליטית נהפכה למעין "משטרה" של דעות המשליטה כללים.
(2) היא עלולה להקצין התנהגויות והתבטאויות שליליות.
(3) בארצות הברית, למשל, אין לומר על אדם שהוא "שחור".
(4) תחום אחר הקשור בתופעת התקינות הפוליטית הוא העיסוק בגילו של אדם.

•מיינו בטבלה שלפניכם את המילים המסומנות בקו במשפטים לפי התפקיד התחבירי שלהן.
נושאאוגדנשוא
•העתיקו מן המשפטים (1)–(4) דוגמה אחת לכל אחד מן התפקידים שלפניכם.

נשוא מורחב: ______
הסגר: ______
מושא כולל: ______

ב.

לפניכם משפט מורכב, ובו שתי פסוקיות.
ההנחה של רבים מאיתנו היא כי מה שישנה את המחשבות ואת התחושות שלנו, הוא שינויים בדרכי ההתבטאות.
תחמו את הפסוקיות במשפט, וציינו את התפקיד התחבירי של כל אחת מהן.

◂ פתרון מלא לשאלה 9

סעיף א

תשובה
נושאאוגדנשוא
היא (2)נהפכה (1), הוא (4)אין (3)

נשוא מורחב: עלולה להקצין (2)
הסגר: למשל (3)
מושא כולל: התנהגויות והתבטאויות (2)

מיון המילים – איך מכריעים:

•נהפכה (1) – אוגד: "נהפך ל..." מקשר בין הנושא "התקינות הפוליטית" לבין הנשוא השמני "(למעין) משטרה". עיקר המשמעות נמצא ב"משטרה"; "נהפכה" רק מקשר ומציין זמן (כמו "היה", "נעשה").
•היא (2) – נושא: על מי מדובר? – היא; הנשוא – "עלולה להקצין".
•אין (3) – נשוא: "אין לומר" = אסור לומר. "אין" + שם פועל הוא נשוא (נשוא מודאלי במבנה של "אין"). אין כאן נושא ונשוא שמני שהוא מקשר ביניהם, ולכן אינו אוגד.
•הוא (4) – אוגד: מקשר בין הנושא "תחום" לבין הנשוא השמני "העיסוק". ("הוא" כאן אינו נושא – הנושא הוא "תחום", ואחריו לוואים: "אחר", "הקשור בתופעת...".)

דוגמאות לתפקידים:

•נשוא מורחב: "עלולה להקצין" – פועל מודאלי (עלולה) + שם פועל, ושניהם יחד הם הנשוא.
•הסגר: "למשל" – מילה המוסגרת בפסיקים, שאינה קשורה תחבירית לשום מילה במשפט.
•מושא כולל: "התנהגויות והתבטאויות" – שני מושאים של "להקצין", מחוברים ב"ו" ("שליליות" – לוואי לשניהם).

טעות נפוצה: לסמן את "הוא" (4) כנושא בגלל שזה כינוי גוף – בודקים אם יש לפניו נושא אחר ואחריו נשוא שמני; אם כן, "הוא" הוא אוגד. ולהפך: "אין" (3) אינו אוגד, כי אחריו שם פועל ולא נשוא שמני.

סעיף ב

תשובה

ההנחה של רבים מאיתנו היא [כי [מה שישנה את המחשבות ואת התחושות שלנו]פסוקית נושא, הוא שינויים בדרכי ההתבטאות]פסוקית נשוא.

שלב 1 – העיקרי: "ההנחה של רבים מאיתנו היא..." – נושא: ההנחה; אוגד: היא; והנשוא חסר – הוא כל מה שבא אחרי "כי". מהי ההנחה? – [כי ... בדרכי ההתבטאות], ולכן זו פסוקית נשוא. הפסוקית נמשכת עד סוף המשפט.

שלב 2 – פסוקית בתוך פסוקית: בתוך פסוקית הנשוא יש מבנה של נושא–אוגד–נשוא: "[מה שישנה...] הוא שינויים". מה הם שינויים בדרכי ההתבטאות? – "מה שישנה את המחשבות ואת התחושות שלנו". זה הנושא, ולכן [מה שישנה את המחשבות ואת התחושות שלנו] היא פסוקית נושא ("הוא" – אוגד, "שינויים" – נשוא).

איך מתחמים: פסוקית הנושא מתחילה ב"מה ש" ונגמרת בפסיק; פסוקית הנשוא מתחילה ב"כי" וכוללת את פסוקית הנושא.

טעות נפוצה: לסגור את פסוקית הנשוא בפסיק (אחרי "שלנו") – כך נשאר "הוא שינויים..." בלי מקום. הפסיק סוגר רק את הפסוקית הפנימית.

שאלה 10 · קשרים לוגיים והמרה לאיחוי; ניתוח משפט פשוט בתחימה

תחביר10 נקודות
א.

לפניכם שני משפטים.
(1) טאבו חברתי הוא איסור על מעשים מסוימים, ואילו טאבו לשוני הוא איסור על אמירת דברים מסוימים.
(2) על אף הכוונות הטובות של תנועת התקינות הפוליטית היא מושכת ביקורת מחוגים שונים.

•העתיקו מכל אחד משני המשפטים את המילה המציינת את הקשר הלוגי, וציינו את סוג הקשר הלוגי.

משפט (1): המילה המציינת את הקשר הלוגי: ______ סוג הקשר הלוגי: ______
משפט (2): המילה המציינת את הקשר הלוגי: ______ סוג הקשר הלוגי: ______

•המירו את משפט (2) במשפט איחוי בלי לשנות את הקשר הלוגי.
ב.

במשפט שלפניכם נתחמו המילים.
[תופעת [התקינות [הפוליטית]]] [החלה להתפתח] [בקמפוסים [של ארצות [הברית]]].
נתחו את המשפט: ציינו מעל המילים התחומות את התפקידים התחביריים שלהן.

◂ פתרון מלא לשאלה 10

סעיף א

תשובה

משפט (1): ואילו – השוואה / עימות.
משפט (2): על אף – ויתור / הסתייגות.
המרה: הכוונות של תנועת התקינות הפוליטית טובות, אף על פי כן (למרות זאת / בכל זאת) היא מושכת ביקורת מחוגים שונים.

הקשרים:

•משפט (1) – "ואילו": השוואה / עימות. שני דברים דומים (שני סוגי טאבו) מוצגים זה מול זה כדי להבליט את ההבדל ביניהם.
•משפט (2) – "על אף": ויתור / הסתייגות. "על אף" = למרות. יש ציפייה (כוונות טובות ← לא תהיה ביקורת), והתוצאה מנוגדת לציפייה. כאן "על אף" היא מילת יחס הפותחת תיאור ויתור ("על אף הכוונות הטובות..."), ולכן המשפט פשוט.

המרה לאיחוי: במשפט איחוי, קשר של ויתור מבוטא במילת קישור הפותחת את האיבר השני: "אף על פי כן", "למרות זאת", "בכל זאת", "עם זאת". כדי לבנות איבר ראשון שלם הופכים את הצירוף "הכוונות הטובות" למשפט: "הכוונות ... טובות" ("טובות" נעשה נשוא).
[הכוונות של תנועת התקינות הפוליטית טובות,]איבר א [אף על פי כן היא מושכת ביקורת מחוגים שונים.]איבר ב

טעות נפוצה: להשתמש ב"אף על פי ש..." או "למרות ש..." – אלה מילות שעבוד, והתוצאה משפט מורכב ולא איחוי. טעות נוספת: "אבל" לבדו – זה קשר של ניגוד, לא ויתור.

סעיף ב

תשובה

[תופעת [התקינות [הפוליטית]לוואי]לוואי]נושא [החלה להתפתח]נשוא מורחב [בקמפוסים [של ארצות [הברית]לוואי]לוואי]תיאור.
כלומר: תופעת התקינות הפוליטית – נושא; התקינות הפוליטית – לוואי (של "תופעת"); הפוליטית – לוואי (של "התקינות"); החלה להתפתח – נשוא מורחב; בקמפוסים של ארצות הברית – תיאור (מקום); של ארצות הברית – לוואי (של "בקמפוסים"); הברית – לוואי (של "ארצות").

שיטה – מן הגדול אל הקטן: קודם מזהים את התפקידים של שלוש התיבות הגדולות (החלקים העיקריים של המשפט), ואחר כך את התיבות הפנימיות – כל תיבה פנימית מתארת את המילה שלפניה.

התיבות הגדולות:

•[החלה להתפתח] – נשוא מורחב: פועל שאינו שלם בעצמו ("החלה") + שם פועל ("להתפתח"); שניהם יחד מבטאים את הפעולה.
•[תופעת התקינות הפוליטית] – נושא: מה החלה להתפתח? – התופעה. הגרעין הוא "תופעת".
•[בקמפוסים של ארצות הברית] – תיאור (מקום): איפה החלה להתפתח? – בקמפוסים... הצירוף מתייחס לנשוא ומוסיף מידע על המקום.

התיבות הפנימיות – לוואים:

•"התקינות הפוליטית" – לוואי של "תופעת" (סמיכות: איזו תופעה? – תופעת התקינות); בתוכו "הפוליטית" – לוואי (שם תואר) של "התקינות".
•"של ארצות הברית" – לוואי של "בקמפוסים" (אילו קמפוסים?); בתוכו "הברית" – לוואי של "ארצות" (סמיכות: ארצות הברית).

טעות נפוצה: לכתוב ש"של ארצות הברית" הוא תיאור מקום נפרד – הוא אינו מתייחס לפועל אלא לשם "קמפוסים", ולכן לוואי. טעות נוספת: לסמן רק "החלה" כנשוא ואת "להתפתח" כמושא – "החלה להתפתח" הוא נשוא מורחב.

שאלה 11 · חלקי דיבור ותפקידים תחביריים; פירוק משפט למשפטים פשוטים

תחביר10 נקודות
א.

לפניכם קטע, ובו מילים מודגשות.
התחום האתני מעסיק מאוד את האמריקנים, בייחוד את אוכלוסיות המהגרים שבהן קבוצות שונות מעוניינות בשימור תרבותן וזהותן הנפרדות. במקרים אלה הגורם המניע אינו רק שיח הזכויות, אלא גם שיח הזהויות.
(מעובד על פי ההרצאה "תקינות פוליטית ומוגבלות", רוביק רוזנטל, 22/6/2009)
לפניכם טבלה, ובה המילים המודגשות בקטע.
כתבו ליד כל מילה בטבלה מהו חלק הדיבור שאליו היא שייכת ואת תפקידה התחבירי על פי הקטע שלעיל.

המילהחלק הדיבורהתפקיד התחבירי
מהגרים
מעוניינות
נפרדות
גורם
ב.

לפניכם משפט מודגש.
משתמשי הרשת החברתית שחשבונותיהם נחסמו גילו לאחרונה שהסיבה לחסימה היא ההתבטאות שלהם במילים לא תקינוֹת פוליטית ברשומות (פוסטים) שלהם.
על פי המשפט המודגש, כתבו שלושה משפטים פשוטים, וסדרו אותם בסדר הכרונולוגי של האירועים.
משפט 1: ______
משפט 2: ______
משפט 3: ______

◂ פתרון מלא לשאלה 11

סעיף א

תשובה
המילהחלק הדיבורהתפקיד התחבירי
מהגריםשם עצםלוואי
מעוניינותפועלנשוא
נפרדותשם תוארלוואי
גורםשם עצםנושא

חלק הדיבור נקבע לפי המילה בהקשר שלה; התפקיד התחבירי – לפי הקשר שלה למילים אחרות במשפט.

•מהגרים – שם עצם (המהגרים = האנשים שהיגרו; מיודע ב־ה'). הוא בא אחרי "אוכלוסיות" בסמיכות (אוכלוסיות של מהגרים), והסומך מתאר את הנסמך ← לוואי.
•מעוניינות – פועל (צורת בינוני של בניין פֻּעַל), כאן נשוא של הנושא "קבוצות" בפסוקית [שבהן קבוצות שונות מעוניינות בשימור...]: מה קבוצות עושות/מה מצבן? – מעוניינות.
•נפרדות – שם תואר המתאר את "תרבותן וזהותן" ← לוואי (ההתאם ברבות, כי הוא מתאר את שני השמות יחד).
•גורם – שם עצם ("הגורם" – מיודע, ואחריו לוואי "המניע"). הוא הנושא של הנשוא "אינו (רק) שיח..." ← נושא.

טעות נפוצה: לכתוב ש"גורם" הוא פועל (גורם = מביא לידי) – כאן יש לו ה' הידיעה ולוואי אחריו, ולכן הוא שם עצם. ב"מעוניינות" לכתוב "שם תואר" – בהקשר זה המילה מתפקדת כפועל בתפקיד נשוא.

סעיף ב

תשובה

משפט 1: משתמשי הרשת החברתית התבטאו במילים לא תקינות פוליטית ברשומות שלהם.
משפט 2: חשבונותיהם נחסמו.
משפט 3: הם גילו זאת לאחרונה.

שלב 1 – פירוק לאירועים: במשפט שלושה תכנים: (א) "גילו לאחרונה..." – המשפט העיקרי; (ב) [שחשבונותיהם נחסמו] – פסוקית לוואי של "משתמשי"; (ג) [שהסיבה לחסימה היא ההתבטאות שלהם...] – פסוקית מושא, ובה מידע על אירוע שקרה קודם – ההתבטאות.

שלב 2 – סדר כרונולוגי: קודם המשתמשים התבטאו (הסיבה), אחר כך החשבונות נחסמו (התוצאה), ולבסוף הם גילו את הסיבה. סדר הכתיבה במשפט המקורי שונה מסדר האירועים.

שלב 3 – משפטים פשוטים: בכל משפט נשוא אחד בלבד. את שם הפעולה "ההתבטאות" הופכים לפועל "התבטאו". במשפט 3 משתמשים במילה מפנה ("זאת") כדי לא להזדקק לפסוקית. מתקבל גם: "לאחרונה הם גילו את סיבת החסימה".

טעות נפוצה: לכתוב משפט 3 עם פסוקית ("הם גילו שהחשבונות נחסמו בגלל...") – זה כבר אינו משפט פשוט; או לסדר את המשפטים לפי סדרם במשפט המקורי ולא לפי סדר האירועים.

מערכת הצורות

שאלה 12 · ניתוח פעלים: שורש ובניין

מערכת הצורות10 נקודות

לפניכם טבלה ובה שבעה משפטים. בכל משפט מודגש פועל.
ציינו את השורש ואת הבניין של כל אחד מן הפעלים המודגשים.

הפועלהשורשהבניין
תומכי התקינות הפוליטית מְנִיחִים ששינוי דרכי ההתבטאות יביא לשינוי התחושות והמחשבות.
הנחה זו מעולם לא אֻשְּׁשָׁה (אוששה) במחקרים.
הנחה זו גם לא הוּכְחָה בשום מחקר.
לדעת רבים, התקינות הפוליטית מגבילה את חופש הדיבור, ולכן הם מִתְקוֹמְמִים נגדה.
אנשים אינם מְעֻנְיָנִים (מעוניינים) שיכפו עליהם לומר דברים שהם אינם מאמינים בהם.
אנשים שרוצים לשנות את דרכי ההתבטאות שלהם, מְגַלִּים שלא קל לעשות זאת.
אנשים צריכים להפסיק לְהִצָּמֵד (להיצמד) לדעות מפלות.
◂ פתרון מלא לשאלה 12
תשובה
הפועלהשורשהבניין
מְנִיחִיםנ-ו/י-חהפעיל
אֻשְּׁשָׁהא-ש-שפועל
הוּכְחָהי/ו-כ-חהופעל
מִתְקוֹמְמִיםק-ו/י-םהתפעל
מְעֻנְיָנִיםע-נ-י-ןפועל
מְגַלִּיםג-ל-י/הפיעל
לְהִצָּמֵדצ-מ-דנפעל

שיטה: מסירים תחיליות וסופיות של נטייה (זמן, גוף, מספר), מזהים את סימני הבניין (תחילית, תנועות, דגש), ומה שנשאר – אותיות השורש. כשחסרה אות, שואלים איזו אות נוטה להיעלם (ו'/י' באמצע או בתחילת השורש, ה'/י' בסוף).

•מְנִיחִים – בינוני רבים. מְ + חיריק מלא (־ִי־) בין אותיות השורש: זו צורת הבינוני של הפעיל בשורשים שהאות האמצעית שלהם ו'/י' (כמו מֵבִין, מֵקִים; בהטיה: מְבִינִים, מְקִימִים). בעבר: הֵנִיחַ (בהווה: מֵנִיחַ, מְנִיחִים). השורש נ-ו/י-ח (מנוחה, הנחה). (יש גם הצורה מַנִּיחִים, מן הִנִּיחַ – גם היא בבניין הפעיל ובאותו שורש.)
•אֻשְּׁשָׁה – קובוץ באות הראשונה + דגש באות השנייה ← פֻּעַל (הסביל של פיעל: אִשֵּׁשׁ ← אֻשַּׁשׁ, ובנקבה אֻשְּׁשָׁה). השורש א-ש-ש – כאן הוא נוטה כמו שורש שלם (כל האותיות נשמרות).
•הוּכְחָה – ה' + שורוק בעבר ← הֻפְעַל (הסביל של הוֹכִיחַ). שורוק במקום קובוץ מופיע בשורשים שהאות הראשונה שלהם י'/ו' (כמו הוּלְדָה, הוּשְׁבָה). השורש י/ו-כ-ח (ויכוח, הוכחה).
•מִתְקוֹמְמִים – תחילית מִתְ־ ← התפעל, בינוני רבים. בשורשים שהאות האמצעית שלהם ו'/י', ההתפעל נבנה בהכפלת האות האחרונה: הִתְקוֹמֵם (ק-ו-מ-ם). השורש ק-ו/י-ם (קם, קומה).
•מְעֻנְיָנִים – מְ + קובוץ ← בינוני פֻּעַל (סביל של פיעל) בשורש מרובע, כמו מְתֻרְגָּם. ארבע אותיות שורש: ע-נ-י-ן (עניין, עִניֵן).
•מְגַלִּים – מְ + פתח + דגש באות השנייה ← בינוני פיעל (כמו מְדַבְּרִים). הסיום ־ִים בא במקום ה' של הבינוני (מְגַלֶּה ← מְגַלִּים) – סימן לשורש שהאות האחרונה שלו ה'/י'. השורש ג-ל-י/ה (גילוי, גלוי).
•לְהִצָּמֵד – שם פועל לְהִ + דגש באות הראשונה של השורש + צירי ← נפעל (כמו לְהִכָּנֵס). השורש צ-מ-ד (צמוד, צמידות).

טעות נפוצה: לכתוב ל"מְנִיחִים" בניין פיעל (בגלל ה־מְ בתחילת המילה) – בפיעל יש פתח ודגש (מְנַחֲמִים); כאן יש חיריק מלא, הסימן של הפעיל. ל"מְעֻנְיָנִים" לכתוב שורש ע-נ-י/ה – הנ' האחרונה היא אות שורש, כמו במילה "עניין".

שאלה 13 · שורשים דומים ובניינים; יָשִׁיר – שם תואר ופועל

מערכת הצורות10 נקודות
א.

לפניכם משפטים, ובהם פעלים ושמות מודגשים.
– התקינות הפוליטית הוֹבִילָה לשינוי בדרכי ההתבטאות. ______
– בעל המלון דיווח על הרס של ציוד ועל בְּלַאי גבוה מן הרגיל. ______
– יש לצקת את הבְּלִילָה אל תבנית העוגה. ______
– בביקורנו בעכו נְבַלֶּה גם בעיר העתיקה. ______
(1) ציינו ליד כל משפט את השורש של המילה המודגשת.
(2) מבין המילים המודגשות העתיקו את שני הפעלים, וציינו את הבניין של כל אחד מהם.
פועל: ______ הבניין: ______
פועל: ______ הבניין: ______

ב.

לפניכם בדיחה משעשעת.

המילה יָשִׁיר משמשת בבדיחה גם בתפקיד שם תואר וגם בתפקיד פועל.
השלימו את הטבלה שלפניכם.
המילה יָשִׁיר בתפקיד שם תואר:

השורשהמשקל

המילה יָשִׁיר בתפקיד פועל:

השורשהבניין
◂ פתרון מלא לשאלה 13

סעיף א

תשובה

(1)
הוֹבִילָה – י/ו-ב-ל
בְּלַאי – ב-ל-י/ה
בְּלִילָה – ב-ל-ל
נְבַלֶּה – ב-ל-י/ה
(2)
פועל: הובילה – הבניין: הפעיל
פועל: נבלה – הבניין: פיעל

(1) ארבע מילים עם ב-ל – ושלושה שורשים שונים. מכריעים לפי הצורה והמשמעות:

•הוֹבִילָה – ה' + חולם בעבר ← הפעיל של שורש שהאות הראשונה שלו י'/ו' (כמו הוֹשִׁיבָה, הוֹלִידָה). השורש י/ו-ב-ל (יבול, מוביל, הובלה).
•בְּלַאי – התבלות של ציוד מרוב שימוש; קשור לפועל "בָּלָה" (התיישן, נשחק) ולמילה "בִּלָּיוֹן". השורש ב-ל-י/ה. הא' אינה שורשית.
•בְּלִילָה – תערובת (בצק נוזלי); משקל קְטִילָה, ושתי האותיות האחרונות זהות: השורש ב-ל-ל (בָּלַל = עירבב).
•נְבַלֶּה – "נבלה בעיר העתיקה" = נעביר שם זמן. עתיד, גוף מדברים (אנחנו). מסירים את התחילית נְ־ (אנחנו בעתיד) – נשאר ב-ל + ה בסוף; הה' בסוף הפועל בעתיד מעידה על שורש שהאות האחרונה שלו ה'/י'. השורש ב-ל-י/ה (בילוי, בִּלָּה).

(2) רק שתי מילים נטויות בזמן ובגוף – הן הפעלים:

•הוֹבִילָה – עבר, נסתרת, בניין הפעיל (הוֹבִיל – יוֹבִיל).
•נְבַלֶּה – עתיד, מדברים, בניין פיעל: פתח באות הראשונה של השורש + דגש באות השנייה (נְבַלֶּה, כמו נְדַבֵּר; העבר: בִּלָּה).

בְּלַאי ובְּלִילָה הם שמות.

טעות נפוצה: לתת ל"נְבַלֶּה" בניין נפעל בגלל ה־נ' בתחילתו – כאן נְ־ היא תחילית העתיד (אנחנו), והדגש ב־ל' והפתח ב־ב' הם סימני פיעל. טעות נוספת: לתת ל"בְּלִילָה" שורש ב-ל-י/ה – שתי למ"דים מעידות על ב-ל-ל.

סעיף ב

תשובה

שם תואר: השורש י-ש-ר, המשקל קָטִיל.
פועל: השורש ש-י-ר, הבניין קל (פעל).

הבדיחה: הנוסע שואל אם האוטובוס יָשִׁיר (שם תואר: נוסע ישר ליעד, בלי עצירות), והנהג עונה "הוא גם ישיר וגם ירקוד" – כאן יָשִׁיר הוא פועל בעתיד (ירקוד ↔ ישיר).

•שם תואר: יָשִׁיר – קמץ באות הראשונה + חיריק מלא (י) באות השנייה ← משקל קָטִיל (כמו עָשִׁיר, נָדִיר). השורש י-ש-ר (יָשָׁר, ישירות).
•פועל: "הוא יָשִׁיר" – עתיד, נסתר. התחילית יָ־ היא סימן העתיד, והחיריק המלא בין האותיות – סימן של שורש שהאות האמצעית שלו י' בבניין קל (שָׁר – יָשִׁיר, כמו שָׂם – יָשִׂים). השורש ש-י-ר (שִׁיר, שִׁירָה).

טעות נפוצה: לכתוב לפועל בניין הפעיל – הצורה דומה לעתיד הפעיל בשורשים כמו יָשִׁיב, יָקִים, ולכן הצורה לבדה אינה מכריעה. מכריעים לפי השורש והמשמעות: יָשִׁיר = ישמיע שיר, העתיד של שָׁר בבניין קל.

שאלה 14 · שמות פעולה ובניינים, צורת עתיד; שורש ומשקל או בסיס וצורן

מערכת הצורות10 נקודות
א.

לפניכם קטע, ובו שמות פעולה מודגשים.
התקינות הפוליטית מציעה הֲמָרָה של מילים קיימות במילות תחליף שיוצרות הֶבְדֵּל במשמעות הנלווית. ההִתְפַּתְּחוּת של התקינות הפוליטית החלה בעקבות ניסיון קִדּוּם (קידום) השוויון וקַבָּלַת האחר, ומטרתה הייתה הִמָּנְעוּת (הימנעות) מפגיעה ברגשות של קבוצות שונות באוכלוסייה.

•העתיקו מן הקטע שני זוגות של שמות פעולה מודגשים, שבכל זוג השמות יהיו באותו הבניין, וציינו את הבניין המשותף לכל זוג.

זוג 1: ______, ______ הבניין: ______
זוג 2: ______, ______ הבניין: ______

•כתבו צורת פועל בעתיד, בגוף מדבר, בשורש ובבניין של שם הפעולה הֲמָרָה. ______
ב.

לפניכם שמות.
פִּסְלוֹן, עִקָּרוֹן (עיקרון), פִּזְמוֹן, סִרְטוֹן, זִכָּרוֹן (זיכרון)
בטבלה שלפניכם מיינו את השמות על פי דרך התצורה שלהם.

שורש ומשקלבסיס וצורן סופי
◂ פתרון מלא לשאלה 14

סעיף א

תשובה

זוג 1: הֲמָרָה, הֶבְדֵּל – הבניין: הפעיל.
זוג 2: קִדּוּם, קַבָּלָה (קַבָּלַת) – הבניין: פיעל.
צורת עתיד בגוף מדבר: אָמִיר.

לכל שם פעולה מתאימים את הפועל שלו – והבניין של הפועל הוא הבניין של שם הפעולה:

•הֲמָרָה ← הֵמִיר (הפעיל; שורש מ-ו/י-ר; משקל הֲקָמָה – שם הפעולה של הפעיל בשורשים שהאות האמצעית שלהם ו'/י', כמו הֲבָנָה, הֲקָמָה).
•הֶבְדֵּל ← הִבְדִּיל (הפעיל; משקל הֶקְטֵל, כמו הֶסְבֵּר, הֶסְכֵּם).
•הִתְפַּתְּחוּת ← הִתְפַּתֵּחַ (התפעל) – אין לו בן זוג בקטע.
•קִדּוּם ← קִדֵּם (פיעל; משקל קִטּוּל).
•קַבָּלָה ← קִבֵּל (פיעל; משקל קַטָּלָה).
•הִמָּנְעוּת ← נִמְנַע (נפעל; משקל הִקָּטְלוּת) – אין לו בן זוג בקטע.

צורת העתיד: שורש מ-ו/י-ר, בניין הפעיל (הֵמִיר – יָמִיר). בגוף מדבר (אני) בעתיד: אָמִיר (כמו אָבִין, אָקִים). בגוף מדברים (אנחנו): נָמִיר.

הלקח: לבניין אחד יכולים להיות כמה משקלי שם פעולה: הפעיל – הַקְטָלָה / הֶקְטֵל; פיעל – קִטּוּל / קַטָּלָה.

טעות נפוצה: לזווג את "קַבָּלָה" עם "הֲמָרָה" בגלל הסיום ־ָה – הבניין נקבע לפי הפועל, לא לפי הסיומת. בצורת העתיד לכתוב "אֲמַר" או "אֶמְרֶה" – אלה מן השורשים א-מ-ר ומ-ר-י/ה, ולא מן מ-ו/י-ר.

סעיף ב

תשובה
שורש ומשקלבסיס וצורן סופי
עִקָּרוֹן, פִּזְמוֹן, זִכָּרוֹןפִּסְלוֹן, סִרְטוֹן

שיטה: מפרקים את הסיום ־וֹן ובודקים מה נשאר: אם נשארת מילה קיימת שהמשמעות שלה קשורה למשמעות השם – זו דרך של בסיס וצורן סופי. אם אין מילה כזו, והאותיות יושבות בתבנית קבועה – זו דרך של שורש ומשקל.

•פִּסְלוֹן = פֶּסֶל + ־וֹן (פסל קטן) – בסיס וצורן סופי (־וֹן של הקטנה).
•סִרְטוֹן = סֶרֶט + ־וֹן (סרט קצר) – בסיס וצורן סופי.
•עִקָּרוֹן – השורש ע-ק-ר במשקל קִטָּלוֹן (חיריק, דגש באות השנייה, קמץ), כמו עִפָּרוֹן.
•זִכָּרוֹן – השורש ז-כ-ר במשקל קִטָּלוֹן.
•פִּזְמוֹן – אין בעברית שם "פֶּזֶם" שממנו נוצר; השורש פ-ז-ם במשקל קִטְלוֹן (כמו שִׁלְטוֹן, דִּמְיוֹן).

טעות נפוצה: לשים את "זִכָּרוֹן" או "עִקָּרוֹן" בעמודת הבסיס והצורן כי יש מילים "זֵכֶר", "עִקָּר" – אבל בשמות אלה יש דגש באות השנייה וקמץ, כלומר תבנית משקל קבועה (קִטָּלוֹן), ולא הדבקה של ־וֹן לבסיס כפי שהוא.

שאלה 15 · השלמת פעלים ושמות עצם לפי שורש

מערכת הצורות10 נקודות
א.

לפניכם קטע שחסרים בו פעלים. כתבו בכל מקום ריק את הפועל המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
פרופסור ג'ונתן היידט הוא פסיכולוג חברתי שנמנה עם רשימת הוגי הדעות המובילים בעולם. בשיעוריו הוא ______ (ר-צ-י) על נושאים כמו ערכים ומוסר, והוא ______ (ד-ו-ן) בהם עם תלמידיו. זה שנים רבות הפרסומים והרעיונות שלו ______ (ז-כ-י) להצלחה אדירה.
פרופסור היידט ______ (פ-צ-ר) בָּנוּ להיחשף לדעות אחרות ולהקשיב להן. לדבריו, חשוב ואף הכרחי שאנחנו ______ (א-ת-ג-ר) את עמדותינו כדי ______ (ק-י-ם) חברה בריאה וטובה יותר. לטענתו, אנחנו מוציאים מן השיח כל מה שעלול לפגוע בנו או באחרים, וכך במקרים רבים אנחנו ______ (מ-נ-ע) מלדבר על נושאים במחלוקת. בסופו של דבר אנחנו ______ (ב-צ-ר) יותר ויותר בדעות שלנו, בתחושת צדק מוחלט ומתוך התגוננות יתר.
(על פי דורי, ר' (2023). התקינות הפוליטית משחיתה את החיפוש אחר האמת. אזהרת טריגר, מוסף כלכליסט)

ב.

לפניכם קטע שחסרים בו שמות עצם. כתבו בכל מקום ריק את שם העצם המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
הומור הוא כלי שיש בו ______ (י-ע-ל) בתחום של ______(ש-ו-ק) מוצרים באמצעות פרסומות. ה______ (ש-מ-ש) בהומור מרכך את הגישה של הצופים כלפי המפרסמים וגורם להם להסתכל עליהם באופן שונה.
______ (ב-ו-ן) במדדים, כמו "סקר הפרסומות הזכורות והאהובות", מגלה כי הצחוק טוב לא רק לבריאות, אלא גם למוצרים שמפרסמים. רוב הפרסומות שנחרתו ב______ (ז-כ-ר) של הצופים הן פרסומות משעשעות.
עם זאת, אחת ה______ (ש-ג-י) של משרדי הפרסום היא שאף על פי שהם מפיקים פרסומת מצחיקה, בסופו של דבר פעמים רבות הם אינם מצליחים לגרום לצופים לזכור או להבין את המסר.
(על פי בייר־לובוביץ', ע' (2012). הצחוק טוב למותג? "פרסומת הומוריסטית זה צל"ש או טר"ש". גלובס)

◂ פתרון מלא לשאלה 15

סעיף א

תשובה

מרצה (ר-צ-י); דן (ד-ו-ן); זוכים (ז-כ-י); מפציר (פ-צ-ר); נאתגר (א-ת-ג-ר); לקיים (ק-י-ם); נמנעים (מ-נ-ע); מתבצרים (ב-צ-ר).

שיטה: לכל מקום ריק קובעים שלושה דברים: (1) זמן וגוף – לפי הנושא ומילות הזמן ("הוא", "אנחנו", "זה שנים רבות"); (2) בניין – לפי המשמעות המוכרת של הפועל בשורש זה; (3) מילת היחס שאחרי המקום הריק – היא רמז לפועל הנכון (מרצה על, דן ב, זוכים ל, מפציר ב, נמנעים מ, מתבצרים ב).

•מרצה (ר-צ-י) – הוא מַרְצֶה על נושאים: הווה, נסתר, בניין הפעיל (הִרְצָה – מַרְצֶה). לא "מְרַצֶּה" (פיעל = משביע רצון).
•דן (ד-ו-ן) – הוא דָּן בהם: הווה, נסתר, בניין קל.
•זוכים (ז-כ-י) – הפרסומים זוֹכִים להצלחה: הווה, רבים, בניין קל. "זה שנים רבות" מציין מצב הנמשך עד היום – לכן הווה.
•מפציר (פ-צ-ר) – הוא מַפְצִיר בנו: הווה, נסתר, בניין הפעיל (הִפְצִיר = ביקש בתוקף).
•נאתגר (א-ת-ג-ר) – שאנחנו נְאַתְגֵּר: עתיד, מדברים, בניין פיעל בשורש מרובע (אִתְגֵּר).
•לקיים (ק-י-ם) – כדי לְקַיֵּם: שם פועל, בניין פיעל (קִיֵּם חברה = יצר והחזיק).
•נמנעים (מ-נ-ע) – אנחנו נִמְנָעִים מלדבר: הווה, מדברים, בניין נפעל.
•מתבצרים (ב-צ-ר) – אנחנו מִתְבַּצְּרִים בדעות: הווה, מדברים, בניין התפעל (התבצר = הסתגר בעמדה שלו).

טעות נפוצה: לכתוב "מתאתגרים" או "נתאתגר" (התפעל) – כאן אנחנו מאתגרים את עמדותינו, ולכן פיעל פעיל עם מושא ישיר. טעות נוספת: "לקום" (קל) במקום "לקיים" – אחרי שם הפועל בא מושא ("חברה"), ולכן נדרש פיעל.

סעיף ב

תשובה

תועלת (י-ע-ל); שיווק (ש-ו-ק); השימוש (ש-מ-ש); התבוננות (ב-ו-ן); בזיכרון / בזיכרונות (ז-כ-ר); השגיאות (ש-ג-י).

שיטה: בוחרים שם עצם מוכר מן השורש שמשמעותו מתאימה למשפט, ובודקים שהוא מתאים מבחינה תחבירית (מספר, יידוע, סמיכות).

•תועלת (י-ע-ל) – "כלי שיש בו תועלת"; משקל תַּקְטֶלֶת, והי' הראשונה של השורש נעלמה ובמקומה ו' (תוֹ־), כמו תוֹצֶרֶת, תוֹלַעַת.
•שיווק (ש-ו-ק) – "בתחום של שיווק מוצרים"; שם הפעולה של שִׁוֵּק (פיעל), משקל קִטּוּל.
•השימוש (ש-מ-ש) – "השימוש בהומור מרכך..."; שם הפעולה של השתמש, משקל קִטּוּל. ה' הידיעה כבר כתובה לפני המקום הריק.
•התבוננות (ב-ו-ן) – "התבוננות במדדים... מגלה"; שם הפעולה של הִתְבּוֹנֵן (התפעל), משקל הִתְקַטְּלוּת.
•(ב)זיכרון / (ב)זיכרונות (ז-כ-ר) – "נחרתו בזיכרון של הצופים"; משקל קִטָּלוֹן.
•השגיאות (ש-ג-י) – "אחת השגיאות" – אחרי "אחת ה..." בא שם עצם ברבים; משקל קְטִילָה (שְׁגִיאָה).

טעות נפוצה: לכתוב "שוק" במקום "שיווק" – "בתחום של שוק מוצרים" אינו מבטא את פעולת השיווק; ובמקום האחרון לכתוב "השגיאה" ביחיד – אחרי "אחת ה..." חייב לבוא רבים.

שאלה 16 · דרכי תצורה ומשמעות צורנים סופיים; שָׁרָת ותקינות פוליטית

מערכת הצורות10 נקודות
א.

לפניכם ארבעה שמות.
מִנְעָד, מִנְזָר, מִצְפֶּה, מִפְגָּן
(1) הקיפו את השם יוצא הדופן מבחינת דרך התצורה.
(2) ציינו את דרך התצורה של השם יוצא הדופן. ______

ב.

לפניכם ארבעה שמות שנוצרו בדרך של בסיס וצורן סופי.
שְׁאֵלוֹן, תְּשׁוּבוֹן, פָּעוֹטוֹן, חִידוֹן
(1) הקיפו את השם יוצא הדופן מבחינת משמעות הצורן הסופי.
(2) ציינו את משמעות הצורן הסופי המשותפת לשמות האחרים. ______

ג.

לפניכם משפט, ובו שלוש מילים מודגשות.
גישת התַּקִּינוּת הפּוֹלִיטִית יצרה כללים הקובעים אילו מילים אינן תַּקִּינוֹת פוליטית.
ציינו ליד כל אחת מן המילים שלפניכם את משמעות הצורן הסופי המודגש בה.
תַּקִּינוּת: ______ פּוֹלִיטִית: ______ תַּקִּינוֹת: ______

ד.

לפניכם רשימה של בעלי מקצוע שתפקידם אחזקה והפעלה במוסדות.
שָׁרָת, גַּבַּאי, תַּחְזוּקַאי, שַׁמָּשׁ
(1) הקיפו את השם יוצא הדופן מבחינת דרך התצורה.
(2) כיום בגלל התקינות הפוליטית הוחלפה המילה "שָׁרָת" בצירוף "אב בית".
לדעתכם, מדוע נמנעים כיום מן השימוש במילה "שָׁרָת"?

◂ פתרון מלא לשאלה 16

סעיף א

תשובה

(1) מִנְעָד.
(2) הלחם בסיסים (בסיס ובסיס): מִן + עַד.

•מִנְעָד = מִן + עַד – הטווח "מן... עד..." (מנעד קולות). שתי מילים שהולחמו למילה אחת: הלחם בסיסים.
•מִנְזָר – השורש נ-ז-ר, משקל מִקְטָל.
•מִצְפֶּה – השורש צ-פ-י/ה, משקל מִקְטָל (בשורשים שהאות האחרונה שלהם ה'/י' המשקל מקבל סיום ־ֶה: מִקְטֶה, כמו מִקְנֶה).
•מִפְגָּן – השורש פ-ג-ן (הִפְגִּין), משקל מִקְטָל.

שלושת האחרונים נוצרו בדרך של שורש ומשקל, ובכולם ה־מ' היא חלק מן המשקל.

טעות נפוצה: לנתח את מִנְעָד כמשקל מִקְטָל משורש נ-ע-ד – אין שורש כזה בעברית; המשמעות (טווח מ... עד...) חושפת את שני הבסיסים.

סעיף ב

תשובה

(1) פָּעוֹטוֹן.
(2) אוסף של דברים (קובץ).

•שְׁאֵלוֹן = שְׁאֵלָה + ־וֹן – אוסף של שאלות.
•תְּשׁוּבוֹן = תְּשׁוּבָה + ־וֹן – אוסף של תשובות (פתרונות לתרגילים).
•חִידוֹן = חִידָה + ־וֹן – אוסף של חידות/שאלות.
•פָּעוֹטוֹן = פָּעוֹט + ־וֹן – מקום שבו שוהים פעוטות (מסגרת לגיל הרך). כאן הצורן מציין מקום, לא אוסף.

טעות נפוצה: לכתוב ב־(2) "הקטנה" – הצורן ־וֹן מציין הקטנה במילים כמו סִפְרוֹן, סִרְטוֹן, אבל בשלושת השמות האלה המשמעות המשותפת היא אוסף.

סעיף ג

תשובה

תַּקִּינוּת: שם עצם מופשט (הפשטה).
פּוֹלִיטִית: נקבה.
תַּקִּינוֹת: ריבוי בנקבה (רבות).

•תַּקִּינוּת = תַּקִּין + ־וּת – הצורן יוצר שם עצם מופשט מן שם התואר: המצב או התכונה של היות תקין (כמו אֲמִינוּת, נְכוֹנוּת).
•פּוֹלִיטִית = פּוֹלִיטִי + ־ת – הצורן מציין נקבה (התאם לשם "התקינות", שהוא נקבה).
•תַּקִּינוֹת = תַּקִּינָה + ־וֹת – הצורן מציין ריבוי בנקבה (מילים... אינן תַּקִּינוֹת).

טעות נפוצה: לבלבל בין ־וּת (שורוק – הפשטה) ובין ־וֹת (חולם – ריבוי). הניקוד והמשמעות בהקשר מבחינים ביניהם.

סעיף ד

תשובה

(1) תַּחְזוּקַאי.
(2) משום שלשורש של המילה "שָׁרָת" (ש-ר-ת – לשרת אחרים) יש משמעות נלווית (קונוטציה) שלילית של נחיתות ומעמד נמוך, ואילו "אב בית" מבטא אחריות, כבוד וסמכות.

(1)

•תַּחְזוּקַאי = תַּחְזוּקָה (בסיס קיים) + ־אי (צורן של בעל מקצוע) – בסיס וצורן סופי.
•שָׁרָת – השורש ש-ר-ת, משקל קַטָּל (ר' אינה מקבלת דגש, ולכן הפתח שלפניה נעשה קמץ).
•שַׁמָּשׁ – השורש ש-מ-ש, משקל קַטָּל.
•גַּבַּאי – השורש ג-ב-י/ה, משקל קַטַּאי.

שלושתם נוצרו בדרך של שורש ומשקל, במשקלים של בעלי מקצוע.

(2) התשובה צריכה לקשר לתקינות הפוליטית: מילה שנתפסת כפוגעת או משפילה מוחלפת במילה ניטרלית או מכבדת. השורש ש-ר-ת מעורר משמעות של מי ש"משרת" אחרים – משמעות נלווית של נחיתות; "אב בית" מדגיש את האחריות של בעל התפקיד על המוסד.

טעות נפוצה: ב־(2) לענות באופן כללי ("כי זו מילה לא יפה") בלי להסביר את המשמעות הנלווית השלילית של המילה.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.