בגרות בלשון עיקרי, מותאם 011241 - חורף 2026
שאלון עיקרי, נוסח מותאם · שאלון 011241 · שאלון מותאם · חורף · 15 שאלות · 3 שעות
בחינת הבגרות בלשון, חורף 2026, כל 15 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה. במטלת הכתיבה - חיבור לדוגמה בציון מלא, המבנה שלו והסבר לפי רכיבי ההערכה.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
א. משך הבחינה: שלוש שעות.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני חלקים.
חלק ראשון – הבנה והבעה – 50 נקודות
חלק שני – לשון – 50 נקודות
פרק א: שם המספר
פרק ב: תחביר / פרק ג: מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר (נספח 2).
ד. הוראה מיוחדת: יש לענות על השאלות בגוף שאלון זה לפי ההוראות.
שימו לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
נספחים: נספח 1 – מאמרים; נספח 2 – דף עזר.
חלק ראשון – הבנה והבעה
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
קראו את המאמרים 1–3 שבנספח 1 המצורף, וענו על כל השאלות 1–4 שלפניכם.
הקפידו על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
(נספח 1 – מאמרים: לפניכם שלושה מאמרים. קראו אותם, וענו על השאלות בשאלון המחברת המצורף.)
שאלה 1 · ביקורת רוטנר על חידושי המילים והתגובה לה
במאמר 2 הכותבת רחלי רוטנר מבקרת את פעילותה של האקדמיה ללשון העברית, בעיקר בתחום חידושי המילים.
מהי הביקורת של רחלי רוטנר על חידושי המילים? הקיפו את התשובה הנכונה. (3 נקודות)
(1) הם מפתים ואינם מתאימים לציבור.
(2) הם מוגשים ללא ליווי של דוגמאות שימושיות.
(3) הם אינם קליטים.
(4) הם נכפים על הציבור.
הצירוף "צפיית רצף" הוא חידוש שקבעה האקדמיה ללשון העברית, כדי להחליף את המילה הלועזית "בינג'" (צפייה ברצף בפרקים של סדרת טלוויזיה).
(מתוך דף הפייסבוק של האקדמיה ללשון העברית)
כיצד החידוש "צפיית רצף" מחזק את הביקורת של רחלי רוטנר?
הסבירו את תשובתכם על פי מאמר 2. (5 נקודות)
במאמר 3 הכותבת רונית גדיש דוחה את הביקורת של רחלי רוטנר על חידושי המילים של האקדמיה ללשון.
הביאו ממאמר 3 טיעון אחד נגד הביקורת של רוטנר על חידושי המילים. (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
(3) הם אינם קליטים.
הדרך: מחפשים במאמר 2 את המקומות שבהם רוטנר מדברת על החידושים עצמם, ובודקים כל אפשרות מול הטקסט.
התשובה – (3). בפסקה ב רוטנר כותבת: "כמעט שום חידוש לא נטמע באמת בשפת היום־יום", ובפסקה ג – "הבעיה היא שאין אלטרנטיבות ראויות". את "תג הקבצה" היא מתארת כ"צירוף ארוך, מסורבל וחסר דמיון", ובפסקה ד היא דורשת מילים "קצרות, אטרקטיביות ומהנות" ו"מילים כיפיות שמתגלגלות על הלשון". כלומר, לטענתה החידושים אינם נקלטים בפי הדוברים – הם אינם קליטים.
למה לא האפשרויות האחרות:
טעות נפוצה: לבחור ב־(1) בגלל המילה "מפתים" שמופיעה במאמר – בלי לשים לב שרוטנר מציגה אותה כדרישה, לא כביקורת.
סעיף ב
החידוש "צפיית רצף" מחזק את הביקורת של רוטנר, משום שזהו צירוף של שתי מילים עבריות שבא במקום מילה לועזית אחת קצרה – "בינג'". רוטנר טוענת שמילים חדשות צריכות להיות קצרות, קליטות ואטרקטיביות כדי שהדוברים יאמצו אותן, והיא מבקרת את האקדמיה על כך שהיא מציעה צירופים ארוכים ומסורבלים, כמו "תג הקבצה" במקום "האשטאג". "צפיית רצף" ארוך ומסורבל בדיוק כמו "תג הקבצה", ולכן לפי רוטנר הוא לא ייקלט, והדוברים ימשיכו להעדיף את המילה הלועזית הקצרה והנוחה "בינג'".
מה נדרש: (1) לומר מה מיוחד בחידוש "צפיית רצף" לעומת "בינג'"; (2) לקשר זאת לביקורת של רוטנר – כלומר להביא את הדרישה שלה מחידושי מילים; (3) להסיק שהחידוש אינו עונה על הדרישה, ולכן הוא דוגמה נוספת לטענתה.
היכן זה בטקסט:
ההסבר: "בינג'" היא מילה אחת בת הברה אחת; "צפיית רצף" הוא צירוף של שתי מילים וארבע הברות (צְ־פִי־יַת רֶ־צֶף) – בדיוק "צירוף בן ארבע הברות" שרוטנר לועגת לו. לכן החידוש ממחיש את טענתה שהאקדמיה מציעה חלופות ארוכות ומסורבלות שאינן קליטות, והציבור יעדיף את המילה הלועזית.
רמת תשובה מלאה: לא מספיק לכתוב "החידוש ארוך". צריך לכתוב גם מה רוטנר דורשת (מילים קצרות וקליטות) וגם מה המשמעות (הדוברים לא יאמצו את החידוש ויעדיפו את הלועזית). אפשר להוסיף את ההשוואה ל"תג הקבצה".
טעות נפוצה: לכתוב שהחידוש "מחליש" את הביקורת, או להסביר על פי מאמר 3 (גדיש) במקום על פי מאמר 2.
סעיף ג
תשובה אפשרית א: גדיש טוענת שגם מילים כמו "גלידה", "פצצה" ו"מונית" נשמעו מוזרות לדוברים בתחילת הדרך, אך עם הזמן הן נקלטו בשפה, וכיום הן נשמעות טבעיות לגמרי. כך יקרה גם לחידושים החדשים, אם הציבור יאמץ אותם.
תשובה אפשרית ב: גדיש טוענת שמילים רבות שחידשה האקדמיה כבר מוכרות לכול ומשמשות בשפה, למשל "כריך", "משוב", "מסרון" ו"צג", ואפילו חידושים חדשים יותר, כמו "תצרף" ו"הסכת", מתחילים להיקלט. מכאן שאין זה נכון שהחידושים אינם נטמעים בשפה.
מה נדרש: טיעון אחד של גדיש, שעונה דווקא על הביקורת על חידושי המילים (ולא על הביקורת על בזבוז הכסף), מנוסח במשפט מלא שמראה למה הוא דוחה את הביקורת.
מה בדיוק טענה רוטנר: החידושים אינם קליטים – "כמעט שום חידוש לא נטמע באמת בשפת היום־יום" (מאמר 2, פסקה ב).
היכן התשובה במאמר 3:
שימו לב: הטיעון בפסקה ד (ועדות מינוח, התנדבות ולא על חשבון משלם המיסים) עונה בעיקר על טענת הכסף, ופסקה ב (המחקר הוא עיקר העשייה) עונה על השאלה מה האקדמיה עושה – הם אינם הטיעון המבוקש כאן.
טעות נפוצה: להעתיק את רשימת המילים בלי להסביר מה היא מוכיחה, או להביא טיעון שעוסק בכסף ובתקציב.
שאלה 2 · תהליך חידוש המילים – השוואה בין גדיש לרוטנר
כיצד נעשה תהליך חידושי המילים באקדמיה ללשון על פי רונית גדיש (מאמר 3), וכיצד הייתה רחלי רוטנר (מאמר 2) רוצה שתהליך זה ייעשה? (5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 2
על פי רונית גדיש, את חידושי המילים באקדמיה קובעות ועדות מינוח בתחומים רבים ומגוונים, שחבריהן הם מומחים המתנדבים לעבודה זו, ורוב המונחים שייכים למילונים מקצועיים. לעומת זאת, רחלי רוטנר הייתה רוצה שהאקדמיה תפעל כמו משרד פרסום ותתחשב בציבור שאמור להשתמש במילים: שתלמד את קהל היעד ואת הרגליו הלשוניים, תתאים לו חידושים קצרים ומפתים, ואף תבדוק את המילים החדשות בקבוצות ביקורת לפני שתפרסם אותן.
מה נדרש: שני צדדים – (1) התהליך בפועל לפי גדיש; (2) התהליך הרצוי לפי רוטנר – מנוסחים כהשוואה ("לעומת זאת", "ואילו").
היכן זה בטקסט:
הרעיון שמאחורי ההשוואה: אצל גדיש התהליך מקצועי – מומחים קובעים מונחים לתחומי ידע; אצל רוטנר התהליך צריך להיות שיווקי – מכוון אל הציבור הרחב ואל טעמו.
טעות נפוצה: לכתוב רק את דעתה של רוטנר על החידושים (שהם לא קליטים) במקום לתאר איך היא רוצה שהתהליך ייעשה; או לכתוב את שני הצדדים בלי מילת השוואה.
שאלה 3 · יחס הכותבת וסגנון הכתיבה
במאמר 1 ניכר יחסה של הכותבת טלי בן־יהודה כלפי פעילותה של האקדמיה ללשון העברית.
מהו יחס זה? כתבו כיצד הוא בא לידי ביטוי בלשון כתיבתה, והביאו מן המאמר דוגמה לדבריכם. (4 נקודות)
סגנון הכתיבה של רחלי רוטנר במאמר 2 שונה מסגנון הכתיבה במאמרים 1 ו־ 3.
ציינו שני מאפיינים ייחודיים של סגנון הכתיבה במאמר 2, והביאו לכל מאפיין דוגמה מן המאמר (מילה, צירוף או משפט). (4 נקודות)
המאפיין: ______ דוגמה: ______
המאפיין: ______ דוגמה: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
טלי בן־יהודה מתייחסת לפעילות האקדמיה ללשון העברית בכבוד ובהערכה רבה. יחס זה בא לידי ביטוי בשימוש בשמות תואר ובצירופים בעלי משמעות חיובית ומעצימה כשהיא מתארת את פעולות האקדמיה. לדוגמה: "שתי משימות כבדות משקל", "מחקר דקדקני", "מאגר עצום", "בפעולתה הענפה", "המידע העשיר", "כתב העת המדעי הנחשב".
שלושה רכיבים נדרשים: (1) היחס – כבוד, הערכה, הוקרה, הערצה; (2) איך הוא בא לידי ביטוי בלשון – מילים בעלות קונוטציה חיובית, שמות תואר מעצימים, תיאור הישגים; (3) דוגמה מדויקת מן המאמר.
דוגמאות אפשריות מן המאמר:
למה זה הגיוני: הכותבת הייתה מנכ"לית האקדמיה (הערת שוליים 1), והמאמר נכתב לכבוד שנת השבעים של האקדמיה ("בת שבעים וצופה אל הבאות"), ולכן הוא מציג את פעולותיה באור חיובי.
טעות נפוצה: לכתוב יחס "ניטרלי" או "אובייקטיבי" בגלל שזה מאמר מידע; או לכתוב "יחס חיובי" בלי להסביר במה הוא ניכר בלשון.
סעיף ב
מאפיין: שימוש בלשון דיבור ובסלנג. דוגמה: "האקדמיה קופצת לי לפעמים לראש" / "נותנת עבודה" / "יש מצב" / "גם בן־יהודה לא עשה חיים".
מאפיין: לשון צינית וסרקסטית (הומור עוקצני). דוגמה: "לפעמים אני נזכרת שאני משלמת לאקדמיה ללשון העברית" / "להתאמץ ולעשות קצת יותר מלזרוק הגדרות של שלוש מילים ולקוות שזה יתפוס".
(אפשר גם: כתיבה אישית בגוף ראשון – "אני אזרחית משלמת מיסים", "אני עצמי חיה ונושמת את השפה"; פנייה ישירה אל אנשי האקדמיה – "תצטרכו, אנשי האקדמיה, להתאמץ"; שאלות רטוריות – "אנחנו לא שווים את זה?".)
הדרך: משווים את מאמר 2 למאמרים 1 ו־3, שכתובים בלשון רשמית, עניינית ומליצית למדי ("מופקדת על מחקרה", "יצוין בייחוד"). מה ב־2 "בולט" ואינו מופיע בשניים האחרים?
מאפיינים אפשריים ודוגמאות:
1. לשון דיבור / סלנג: "קופצת לי לראש", "נותנת עבודה", "יש מצב שהם היו מפרגנים", "חברֶה", "מה יש?", "לא עשה חיים", "קלללל", "היי".
2. ציניות וסרקזם: "לפעמים אני נזכרת שאני משלמת לאקדמיה"; "מוציא מתוכו בכל שנה סחורה גרועה יותר ויותר"; "לזרוק הגדרות של שלוש מילים ולקוות שזה יתפוס".
3. כתיבה אישית (גוף ראשון יחיד): "אני אזרחית משלמת מיסים", "אני עצמי חיה ונושמת את השפה", "סבתא שלי הייתה אומרת 'טקסי'".
4. פנייה ישירה לנמען (גוף שני): "תצטרכו, אנשי האקדמיה, להתאמץ"; "אתם יכולים להראות לנו...?".
5. שאלות רטוריות: "אנחנו לא שווים את זה?"; "מה, אליעזר בן־יהודה לא היה רעיונאי?".
6. מילים לועזיות: "אטרקטיביות", "דינמי", "יו נואו".
כדי לקבל ניקוד מלא: שני מאפיינים שונים זה מזה, ולכל אחד דוגמה שמתאימה לו בדיוק (למשל, "אני נזכרת שאני משלמת" מתאימה לציניות וגם לכתיבה אישית – כדאי לבחור לכל מאפיין דוגמה אחרת).
טעות נפוצה: לכתוב מאפיין של תוכן ("היא מבקרת את האקדמיה") במקום מאפיין של סגנון; או לכתוב שני מאפיינים שהם בעצם אותו דבר ("לשון דיבור" ו"סלנג").
שאלה 4 · מטלת כתיבה: סקירה על מטרות האקדמיה ללשון העברית והתפתחות פעילותה
מטלת כתיבה (25 נקודות)
במסגרת ציון "יום העברית" בבית ספרכם התבקשתם לכתוב סקירה על האקדמיה ללשון העברית.
בסקירתכם הציגו את מטרותיה של האקדמיה ללשון העברית, שנקבעו לה בעת הקמתה, והסבירו את ההתפתחות שחלה בפעילותה בעשורים האחרונים.
התבססו על מאמרים 1 ו־ 3 בלבד.
כתבו בהיקף של 100–200 מילים.
הקפידו על דרכי מסירה מקובלות ועל אזכור מקורות המידע בגוף הסקירה ובסופה (ביבליוגרפיה).
השתמשו בעמוד 6 לכתיבת טיוטה, ואת הסקירה כתבו בעמודים 7–8.
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 4
האקדמיה ללשון העברית – ממחקר הלשון אל הציבור הרחב
האקדמיה ללשון העברית הוקמה בשנת 1953 מכוח חוק, והיא המוסד העליון ללשון העברית והממשיכה של ועד הלשון. מטרתה הכללית היא לעצב ולכוון את דמותה הרוחנית של המדינה, ולחקור, לשמר ולטפח את הלשון העברית (בן־יהודה, 2024; גדיש, 2019).
בעת הקמתה הוטלו על האקדמיה שתי משימות מרכזיות: לחקור את העברית לכל תקופותיה וענפיה, ולכוון את התפתחותה של העברית בת ימינו – למשל באמצעות קביעת כללי דקדוק, כתיב ופיסוק וחידוש מילים עבריות במקום מילים לועזיות. שתי המשימות שלובות זו בזו, שכן הכוונת הלשון מתבססת על המחקר (בן־יהודה, 2024).
בעשורים האחרונים הרחיבה האקדמיה את פעילותה ופנתה אל הציבור הרחב, ובעיקר אל הדור הצעיר, כדי לחבב עליו את העברית. לשם כך היא פועלת ברשתות החברתיות, מפעילה מרכז למידה ותרבות ומציעה השתלמויות (בן־יהודה, 2024). נוסף על כך היא הפכה את אתר הבית שלה ל"מרכז למילה העברית": שוכלל בו מנוע החיפוש, נוספו לו מילון עברי-עברי ויישומון לנטיית הפועל, וכל אחד יכול לפנות למערכת פניות ייעודית ולקבל תשובה מקצועית במהירות (גדיש, 2019).
נראה אפוא שהאקדמיה, שהוקמה כמוסד מחקר, פועלת כיום גם כדי להתקרב אל דוברי העברית.
ביבליוגרפיה
בן־יהודה, ט' (2024). בת שבעים וצופה אל הבאות. האקדמיה ללשון העברית. אוחזר מ־hebrew-academy.org.il.
גדיש, ר' (יולי, 2019). השירות האמיתי של האקדמיה ללשון [...] מאקו. אוחזר מ־mako.co.il.
(מספר מילים: 167, בלי הכותרת ורשימת המקורות)
1. מה המטלה דורשת – שני תבחינים:
2. מה לא להכניס: את הוויכוח בין רוטנר לגדיש ואת עמדתכם האישית – הסקירה היא טקסט מידע, ומאמר 2 אינו חלק מן המטלה. גם רשימת המילים שחודשו (מאמר 3, פסקה ה) אינה עונה על אף אחד מן התבחינים.
3. מבנה:
4. אמצעי לכידות: "בעת הקמתה", "שכן", "בעשורים האחרונים", "לשם כך", "נוסף על כך", "אפוא".
5. דרכי מסירה ואזכור מקורות: המידע נמסר בדרך עקיפה (בלי ציטוטים ארוכים), ובסוף כל פסקה מופיע אזכור בסוגריים – שם משפחה ושנה; כשהמידע משני המקורות – שניהם, מופרדים בנקודה ופסיק. בביבליוגרפיה המקורות מסודרים לפי סדר האל"ף־בי"ת של שמות הכותבים, ושם האתר מודגש.
6. לשון: משלב רשמי, גוף שלישי, משפטים שלמים, פיסוק תקין.
טעות נפוצה: לעסוק רק בתבחין אחד (רק המטרות או רק ההתפתחות); להעתיק משפטים שלמים מן המאמרים; להביא מידע ממאמר 2; לשכוח את האזכור בגוף הטקסט או את הביבליוגרפיה; לחרוג מ־200 מילים.
חלק שני – לשון
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
בחלק זה שלושה פרקים. ענו על שני פרקים: על פרק א – חובה, ועל אחד מן הפרקים ב–ג.
פרק א: שם המספר – חובה (10 נקודות)
ענו על שאלה 5.
לפניכם שני פרקים: פרק ב – תחביר ופרק ג – מערכת הצורות.
בחרו בפרק שלמדתם: פרק ב – תחביר או פרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרתם ענו על השאלות לפי ההוראות.
ציינו את שם הפרק שבחרתם: ______
פרק ב: תחביר (40 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 6–10 (לכל שאלה – 10 נקודות).
שימו לב: • בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
פרק ג: מערכת הצורות (40 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 11–15 (לכל שאלה – 10 נקודות).
שימו לב: • בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
שם המספר ואותיות השימוש
שאלה 5 · שם המספר – בחירת הצורה הנכונה
במשפטים שלפניכם הקיפו את הצורות הנכונות של שם המספר מבין האפשרויות הנתונות.
◂ פתרון מלא לשאלה 5
הכלל הבסיסי: במספרים 3–10 (וגם ביחידות שבתוך מספר גדול, למשל 49, 45,000) שם המספר "הפוך" למין שם העצם הנספר: עם שם עצם זכר – הצורה עם ה' (שלושה, שישה, תשעה); עם שם עצם נקבה – הצורה בלי ה' (שלוש, חמש, תשע). לכן בכל משפט שואלים קודם: מהו שם העצם הנספר, מה מינו, והאם הוא מיודע?
1. ארבעים ותשעה חברות וחברים. הנספרים הם קבוצה מעורבת של נשים וגברים. כשסופרים יחד זכר ונקבה, שם המספר בא בצורת זכר: תשעה (העשרות "ארבעים" זהות בשני המינים).
2. בחמש ישיבות. "ישיבה" – נקבה, ולכן חמש. שם העצם אינו מיודע, ולכן אין צורך בצורת נסמך. "חמשת" היא צורת הנסמך של הזכר ("חמשת הימים").
3. שישה שמות. "שֵׁם" הוא שם עצם זכר (שם טוב, שם חדש), אף שצורת הרבים שלו מסתיימת ב־ות. לכן שישה.
4. הכינוס השמונה עשר. מספר סודר מ־11 ומעלה נאמר כמספר יסודי מיודע, הבא אחרי שם העצם ומתאים לו במין. "כינוס" – זכר, ולכן שמונה עשר (שְׁמוֹנָה עָשָׂר). "שמונה עשרה" היא צורת הנקבה.
5. כארבעים וחמישה אלף. המילה "אלף" היא שם עצם זכר, והיחידות שלפניה מתאימות לה: חמישה אלף (כמו "חמשת אלפים"). לכן ארבעים וחמישה אלף ולא "וחמש אלף".
6. שלוש המילים. "מילה" – נקבה, ושם העצם מיודע (המילים), ולכן צריך צורת נסמך. בנקבה צורת הנסמך היא שְׁלוֹשׁ, והיא נכתבת כמו צורת הנפרד. "שלושת" היא צורת הנסמך של הזכר ("שלושת הספרים").
7. מאמר מספר אחת. אחרי המילה "מספר" שם המספר אינו סופר מאמרים, אלא משמש שם מזהה – שם מספר סתמי. המספר הסתמי נאמר תמיד בצורת נקבה: מספר אחת, חדר מספר שתיים – גם אם שם העצם זכר.
8. בשנת אלפיים ותשע עשרה. במניין השנים שם המספר בא בצורת נקבה (על משקל "שנה"), ולכן 19 = תשע עשרה. "תשעה עשר" היא צורת הזכר.
9. פי שבעה. אחרי "פי" (בכפל) שם המספר נאמר בצורת זכר: פי שניים, פי שלושה, פי שבעה.
10. בעשרה בינואר. בתאריך, היום בחודש נאמר במספר יסודי בצורת זכר (על משקל "יום"): בעשרה בינואר, בעשרים ושניים בספטמבר. זו הדרך המקובלת לציון היום בחודש בעברית בת ימינו, ולכן התשובה היא "בעשרה". (הסודר "בעשירי" מוכר בעיקר מן הלשון הספרותית והמסורתית – "בעשירי בטבת" – ובשאלה זו הוא אינו התשובה הנדרשת.)
טעות נפוצה: לכתוב "שש שמות" בגלל הסיומת ־ות; "ארבעים ותשע חברות וחברים" לפי המילה הקרובה; "מספר אחד"; "פי שבע".
תחביר
שאלה 6 · סוג המשפט, חלק כולל, דיבור ישיר ועקיף
לפניכם שני משפטים.
(1) חשוב שנבין מה עומד במרכז עשייתה של האקדמיה ללשון העברית. ______
(2) האקדמיה שמה דגש על פעילות לציבור הרחב, ועם צמיחת המרשתת והרשתות החברתיות היא החלה לפעול גם בהן. ______
לפניכם משפט בעל חלק כולל (משפט כולל).
מילים אמורות להשתלב בחיי היום־יום בטבעיות ובקלילות.
סמנו קו תחת החלק הכולל במשפט, וציינו את התפקיד התחבירי שלו במשפט. ______
לפניכם משפט בדיבור ישיר.
הגיע הזמן לבקש מאנשי האקדמיה: "תַראו לנו מה עשיתם בכסף שלנו כל השנים!"
המירו את המשפט במשפט בדיבור עקיף.
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
(1) משפט מורכב.
חשוב [שנבין [מה עומד במרכז עשייתה של האקדמיה ללשון העברית]].
[שנבין מה עומד במרכז עשייתה של האקדמיה ללשון העברית] – פסוקית נושא;
[מה עומד במרכז עשייתה של האקדמיה ללשון העברית] – פסוקית מושא (בתוך פסוקית הנושא).
(2) משפט איחוי (משפט מאוחה).
[האקדמיה שמה דגש על פעילות לציבור הרחב], [ועם צמיחת המרשתת והרשתות החברתיות היא החלה לפעול גם בהן].
איבר א: האקדמיה שמה דגש על פעילות לציבור הרחב; איבר ב: ועם צמיחת המרשתת והרשתות החברתיות היא החלה לפעול גם בהן.
שיטה: סופרים נשואים ומחפשים מילות קישור. נשוא שבא אחרי מילת שעבוד (ש־, מה, אם...) פותח פסוקית – המשפט מורכב. שני משפטים עצמאיים, שלכל אחד נושא ונשוא, המחוברים במילת חיבור (ו־, אבל, אולם...) – משפט איחוי.
משפט (1) – מורכב, ובו פסוקית בתוך פסוקית.
משפט (2) – משפט איחוי.
טעות נפוצה: לסגור את פסוקית הנושא לפני "מה עומד..." כאילו שתי הפסוקיות עומדות זו לצד זו; לתחום את איבר ב החל מ"והרשתות" (שם הוי"ו מחברת חלקים כוללים).
סעיף ב
מילים אמורות להשתלב בחיי היום־יום בטבעיות ובקלילות. – תיאור (תיאור אופן).
מהו חלק כולל: שתי מילים או יותר הממלאות אותו תפקיד תחבירי ביחס לאותה מילה במשפט, ומחוברות בוי"ו או בפסיק.
ניתוח: "מילים" – נושא; "אמורות להשתלב" – נשוא (נשוא מורחב: אמורות + שם פועל). שואלים על הנשוא: איך אמורות המילים להשתלב? – "בטבעיות" וגם "בקלילות". שתי המילים עונות על אותה שאלה, ולכן הן חלק כולל, והתפקיד שלהן – תיאור (תיאור אופן).
למה לא "בחיי היום־יום": זה צירוף אחד (סמיכות), ואין לו "שותף" באותו תפקיד – ולכן הוא אינו חלק כולל.
טעות נפוצה: לסמן רק "ובקלילות" (צריך לסמן את שני חלקי הכולל); לכתוב "לוואי" או "מושא" – המילים מתארות את הפעולה ולא שם עצם.
סעיף ג
הגיע הזמן לבקש מאנשי האקדמיה שיראו לנו מה הם עשו בכסף שלנו כל השנים.
(אפשר גם: הגיע הזמן לבקש מאנשי האקדמיה להראות לנו מה הם עשו בכסף שלנו כל השנים.)
השינויים בהמרה מדיבור ישיר לעקיף:
1. מוחקים את הנקודתיים, המירכאות וסימן הקריאה, ומסיימים בנקודה.
2. מוסיפים מילת שעבוד: הציטוט נעשה פסוקית מושא – "ש־" (שיראו). אפשר גם להפוך את הבקשה לשם פועל: "להראות".
3. ציווי → עתיד (או שם פועל): "תַּרְאוּ" ← "שֶׁיַּרְאוּ".
4. התאמת הגוף לנקודת המבט של המוסר: בדיבור הישיר הדובר פונה אל אנשי האקדמיה בגוף שני ("עשיתם"); בדיבור העקיף מדברים עליהם בגוף שלישי: "עשיתם" ← "(הם) עשו". המילים "לנו" ו"שלנו" נשארות, כי הן מתייחסות לדובר עצמו.
התוצאה: משפט מורכב, שבו [שיראו לנו [מה הם עשו בכסף שלנו כל השנים]] – פסוקית מושא, ובתוכה פסוקית מושא נוספת.
טעות נפוצה: להשאיר "עשיתם" או "תראו" (גוף שני); להשאיר מירכאות; לכתוב "שיראו לכם".
שאלה 7 · פסוקית תנאי (קיים ובטל) והמרה לפסוקית זמן; זיהוי נשואים
לפניכם שני משפטים מורכבים.
(1) אילו היה למילה "האשטאג" תחליף חמוד, קצר וקליט בעברית, הדוברים היו מאמצים אותו.
(2) המילים החדשות ייקלטו בשפה, אם ציבור העיתונאים יסכים לוותר מדי פעם על היוקרה שבשימוש במילים הלועזיות.
לפניכם ארבעה משפטים.
(1) אתר הבית של האקדמיה ללשון העברית נהפך למרכז למילה העברית.
(2) פעולות אלה מקרבות את עשייתה של האקדמיה לציבור.
(3) האקדמיה מוציאה לאור ספרים וכתבי עת מדעיים.
(4) אין עוד מוסד שמעניק שירות כזה.
סמנו קו מתחת לכל הנשואים במשפטים.
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
(2) המילים החדשות ייקלטו בשפה, [אם ציבור העיתונאים יסכים לוותר מדי פעם על היוקרה שבשימוש במילים הלועזיות].
(אפשר גם: "...כשציבור העיתונאים יסכים..." / "...ברגע שציבור העיתונאים יסכים...")
תחימה. פסוקית התנאי מתחילה במילת התנאי (אילו / אם) ונגמרת היכן שמתחיל המשפט העיקרי. במשפט (1) הפסוקית באה בראש המשפט ונגמרת לפני הפסיק; במשפט (2) היא באה אחרי הפסיק ונמשכת עד סוף המשפט. מה שנשאר מחוץ לסוגריים הוא המשפט העיקרי ("הדוברים היו מאמצים אותו"; "המילים החדשות ייקלטו בשפה").
תנאי בטל לעומת תנאי קיים.
המרה לפסוקית זמן. מחליפים את מילת התנאי "אם" במילת זמן – "כאשר", "כש־", "ברגע ש־" – ושומרים על שאר המשפט. המשמעות משתנה מעט: במקום "אם יקרה X" (ספק) – "בזמן שיקרה X". הפסוקית עונה כעת על השאלה מתי ייקלטו המילים?
טעות נפוצה: להכליל את המשפט העיקרי בתוך הסוגריים; לכתוב בהבדל רק "באחד יש אילו ובשני אם" בלי להסביר את המשמעות; בהמרה להשתמש במילת קישור שאינה של זמן ("מפני ש...", "אף על פי ש...").
סעיף ב
(1) אתר הבית של האקדמיה ללשון העברית נהפך למרכז (למילה העברית).
(2) פעולות אלה מקרבות את עשייתה של האקדמיה לציבור.
(3) האקדמיה מוציאה לאור ספרים וכתבי עת מדעיים.
(4) אין עוד מוסד שמעניק שירות כזה.
שיטה: בכל משפט מוצאים את הנושא ושואלים מה נאמר עליו. מחפשים נשוא גם בכל פסוקית (כל ש־ שאחריה פועל פותחת פסוקית שיש בה נשוא).
1. "למרכז" – הפועל "נהפך (ל־)" משמש כאן אוגד (כמו "היה ל־", "נעשה"), והוא מקשר בין הנושא "אתר הבית" לבין מה שנאמר עליו – "למרכז" (עם הלוואי "למילה העברית"). לכן הנשוא הוא למרכז (למילה העברית).
2. "מקרבות" – נשוא פועלי. הנושא: פעולות (אלה).
3. "מוציאה לאור" – נשוא פועלי שהוא צירוף כבול (הוציא לאור = פרסם). צריך לסמן את שתי המילים יחד.
4. "אין" – נשוא של קיום (יש/אין); הנושא: מוסד. "מעניק" – הנשוא בפסוקית הלוואי [שמעניק שירות כזה].
טעות נפוצה: לסמן רק "נהפך" במשפט (1); לסמן רק "מוציאה" בלי "לאור"; לשכוח את הנשוא בפסוקית ("מעניק"); לא לזהות את "אין" כנשוא.
שאלה 8 · תמורה וביטוי מכליל, תפקידים תחביריים
לפניכם שני משפטים, ובכל אחד מהם יש תמורה.
(1) העמדת מפעל המילון ההיסטורי, עיקר עשייתה של האקדמיה, כוללת איסוף של הספרות העברית לדורותיה, ניתוח מילים ויצירת בסיס לכתיבת ערכי המילון.
(2) שתי משימות אלה – מחקר הלשון והכוונתה – שונות זו מזו, אך הן גם שלובות זו בזו.
העתיקו את הביטוי המכליל. ______
ציינו את התפקיד התחבירי של הביטוי המכליל. ______
לפניכם שלושה משפטים, ובכל אחד מהם צירוף המסומן בקו.
בכל משפט ציינו מעל הצירוף המסומן בקו את התפקיד התחבירי שלו.
(1) על פי המחקרים, לתחיית העברית אין אח ורע בעולם.
(2) ברוב המילונים הערכים הם על פי סדר האל"ף־בי"ת.
(3) מילים חדשות מתקבלות במליאת האקדמיה על פי החלטת הרוב.
לפניכם משפט פשוט שחלקיו התחביריים נתחמו.
ציינו מעל כל חלק את התפקיד התחבירי שלו.
[את הכוונת [הלשון [העברית]]] [האקדמיה] [מבססת] [על מחקר [עדכני]].
(בשאלון כל חלק תחום במסגרת; כאן המסגרות מסומנות בסוגריים מרובעים, ומסגרת פנימית מסמנת חלק שבתוך חלק.)
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
(1) העמדת מפעל המילון ההיסטורי, עיקר עשייתה של האקדמיה, כוללת איסוף של הספרות העברית לדורותיה, ניתוח מילים ויצירת בסיס לכתיבת ערכי המילון.
(2) שתי משימות אלה – מחקר הלשון והכוונתה – שונות זו מזו, אך הן גם שלובות זו בזו.
מהי תמורה: צירוף שמני שבא אחרי שם עצם, מציין את אותו הדבר בדיוק וממלא אותו תפקיד תחבירי. היא מופרדת בפסיקים או בקווים מפרידים. בדיקה: אפשר להחליף את המומר בתמורה, והמשפט עדיין נכון.
(1) "עיקר עשייתה של האקדמיה" ממירה את "העמדת מפעל המילון ההיסטורי" (אותו דבר בשמות שונים), ומופרדת בשני פסיקים. בדיקה: "עיקר עשייתה של האקדמיה כוללת איסוף...".
(2) "מחקר הלשון והכוונתה" ממירה את "שתי משימות אלה", ומופרדת בשני קווים מפרידים. בדיקה: "מחקר הלשון והכוונתה שונים זה מזה...".
ביטוי מכליל: מילה או צירוף כללי שהתמורה מפרטת את תוכנו. "שתי משימות אלה" – אילו משימות? מחקר הלשון והכוונתה (שני פריטים – תמורה כוללת). התפקיד: "משימות" הוא הנושא של איבר א במשפט: מה שונות זו מזו? – (שתי) משימות (אלה). "שונות" – נשוא. ("שתי" ו"אלה" – לוואים של "משימות".)
שימו לב: במשפט (1) אין ביטוי מכליל – "העמדת מפעל המילון ההיסטורי" אינו מילה כללית שהתמורה מפרטת, אלא שם אחר לאותו דבר.
טעות נפוצה: לסמן את "מפעל המילון ההיסטורי" כתמורה; לכתוב שהתפקיד של הביטוי המכליל הוא מושא; לסמן כביטוי מכליל את "העמדת מפעל המילון".
סעיף ב
(1) על פי המחקרים – הסגר.
(2) על פי סדר האל"ף־בי"ת – נשוא.
(3) על פי החלטת הרוב – תיאור.
הרעיון: אותו צירוף ("על פי...") יכול למלא תפקידים שונים – קובעים את התפקיד לפי הקשר שלו לשאר המשפט, לא לפי צורתו.
(1) הסגר. "על פי המחקרים" מוסר את מקור המידע (דרך מסירה), אינו קשור תחבירית לאף חלק במשפט ומופרד בפסיק. אם נשמיט אותו, המשפט שלם ונכון ("לתחיית העברית אין אח ורע בעולם"). נשוא המשפט: אין.
(2) נשוא. במשפט שמני: "הערכים" – נושא, "הם" – אוגד, ו"על פי סדר האל"ף־בי"ת" – מה נאמר על הערכים? – נשוא (צירוף יחס בתפקיד נשוא). אין פועל אחר במשפט. "ברוב המילונים" – תיאור מקום.
(3) תיאור. הנשוא הוא "מתקבלות"; "על פי החלטת הרוב" מתאר איך / על סמך מה מתקבלות המילים ← תיאור (אופן). הוא קשור לנשוא, ולכן אין להפריד אותו בפסיק כמו הסגר.
טעות נפוצה: לסמן את שלושת הצירופים כהסגר או כתיאור רק משום שהם מתחילים ב"על פי"; במשפט (2) לחשוב ש"הם" הוא הנשוא (זה אוגד).
סעיף ג
[את הכוונת הלשון העברית] – מושא;
[הלשון העברית] – לוואי (של "הכוונת"); [העברית] – לוואי (של "הלשון");
[האקדמיה] – נושא;
[מבססת] – נשוא;
[על מחקר עדכני] – מושא; [עדכני] – לוואי (של "מחקר").
שיטה: מוצאים את הנשוא, את הנושא המתאים לו, ואחר כך את המשלימים; לבסוף – הלוואים בתוך כל צירוף (המסגרות הפנימיות).
למה "על מחקר" מושא ולא תיאור: מילת היחס "על" נקבעת על ידי הפועל (מבססים דבר על דבר), ואי אפשר להחליף אותה במילת יחס אחרת. זה הסימן של מושא.
טעות נפוצה: לסמן את "האקדמיה" כמושא בגלל מיקומה באמצע המשפט; לסמן "על מחקר עדכני" כתיאור; לכתוב תפקיד אחד בלבד למסגרת החיצונית ולשכוח את הלוואים במסגרות הפנימיות.
שאלה 9 · תפקידים תחביריים של צירוף אחד, חלקי דיבור, "לא... אלא"
בכל אחד מן המשפטים כתבו מעל המילים המסומנות בקו את התפקידים התחביריים שלהן.
(1) הבעיה היא שאין חלופות ראויות למילים הלועזיות.
(2) לא נראה שהאקדמיה מצליחה למצוא חלופות ראויות למילים.
(3) מציאת חלופות ראויות היא תנאי לאימוץ של מילים.
(4) בלי חלופות ראויות יעדיפו הדוברים את הלעז על פני העברית.
(5) במקרה זה נראה שהחלופות ראויות.
מהו התפקיד התחבירי של כל אחת מן המילים "החלופות ראויות" במשפט (5)?
החלופות ______ ראויות ______
לפניכם שני משפטים, ובהם מילים המסומנות בקו.
(1) כל התלמידים יכולים להשתתף באולימפיאדת הלשון העברית, ולא רק תלמידים מצטיינים.
(2) חוקרים ויוצרים משתתפים בישיבות האקדמיה ללשון העברית.
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
(1) חלופות – נושא; ראויות – לוואי.
(2) חלופות – מושא; ראויות – לוואי.
(3) חלופות – לוואי; ראויות – לוואי.
(4) (בלי) חלופות – תיאור; ראויות – לוואי.
(5) החלופות – נושא; ראויות – נשוא.
הרעיון: אותו צירוף ממלא תפקיד שונה בכל משפט. "ראויות" הוא שם תואר בכל המשפטים, אבל התפקיד שלו נקבע לפי היחס שלו לשם העצם.
טעות נפוצה: לבלבל בין חלק דיבור (שם תואר) לתפקיד תחבירי (לוואי); לסמן ב־(3) את "חלופות" כמושא ("מציאת" אינו פועל); לסמן ב־(5) את "ראויות" כלוואי.
סעיף ב
(2) חוקרים – שם עצם; (ו)יוצרים – שם עצם; משתתפים – פועל.
חלק הדיבור של צורות בינוני: המילים "מצטיינים", "חוקרים", "יוצרים", "משתתפים" כולן בצורת הבינוני (הווה). צורת הבינוני יכולה לשמש פועל, שם עצם או שם תואר – וקובעים לפי התפקיד במשפט:
מבנה "לא... אלא...". במשפט המקורי שני נושאים ("כל התלמידים", "תלמידים מצטיינים") ונשוא אחד ("יכולים להשתתף"). בהמרה מעמידים את שני הנושאים בראש המשפט במבנה "לא רק X, אלא Y", ואחריהם הנשוא: "לא רק תלמידים מצטיינים, אלא כל התלמידים יכולים להשתתף...". המבנה מדגיש את החלק השני (כל התלמידים).
טעות נפוצה: להשמיט את "רק" ולשנות בכך את המשמעות; לסמן את "חוקרים" ו"יוצרים" כפעלים בגלל צורת ההווה; לכתוב את "מצטיינים" כשם עצם.
שאלה 10 · פיסוק (תמורה, חלק כולל), פירוק משפט מורכב
לפניכם שני משפטים שאין בהם סימני פיסוק. פסקו את המשפטים על פי ההנחיות שאחריהם.
לרגל יום העברית נערך ריאיון עם נשיא האקדמיה ללשון העברית פרופסור אהרן ממן בריאיון הוא הסביר כי רוב אוצר המילים שהאקדמיה ללשון העברית מחדשת מיועד לחוקרים למומחים ולאנשי מקצוע
לפניכם משפט מורכב.
מאות אלפי גולשים העוקבים אחרי עמוד האינסטגרם של האקדמיה ללשון העברית נהנים מן התכנים הלשוניים שהאקדמיה מפרסמת.
פרקו את המשפט לשלושה משפטים פשוטים על פי סדר הגיוני.
(1) ______
(2) ______
(3) ______
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
לרגל יום העברית נערך ריאיון עם נשיא האקדמיה ללשון העברית, פרופסור אהרן ממן. בריאיון הוא הסביר כי רוב אוצר המילים שהאקדמיה ללשון העברית מחדשת מיועד לחוקרים, למומחים ולאנשי מקצוע.
שלב 1 – גבולות המשפטים (נקודות). מחפשים היכן נגמר רעיון שלם עם נשוא משלו:
שלב 2 – תמורה: "פרופסור אהרן ממן" הוא אותו אדם כמו "נשיא האקדמיה ללשון העברית" ← פסיק לפני התמורה. התמורה באה בסוף המשפט, ולכן אחריה – הנקודה.
שלב 3 – חלק כולל: "לחוקרים, למומחים ולאנשי מקצוע" – שלוש מילים באותו תפקיד (למי מיועד אוצר המילים?). פסיק בין שני הראשונים, ולפני הוי"ו של האחרון – בלי פסיק.
איפה אין פסיק: לפני "כי" ("הסביר כי..." – פסוקית מושא צמודה לנשוא), ולפני "שהאקדמיה" (פסוקית לוואי מצמצמת).
טעות נפוצה: לשכוח את הפסיק לפני התמורה; לשים נקודה אחרי "העברית" ולהשאיר את "פרופסור אהרן ממן" במשפט השני; לשים פסיק לפני "ולאנשי מקצוע" או לפני "כי".
סעיף ב
(1) האקדמיה ללשון העברית מפרסמת תכנים לשוניים.
(2) מאות אלפי גולשים עוקבים אחרי עמוד האינסטגרם של האקדמיה ללשון העברית.
(3) הגולשים נהנים מן התכנים הלשוניים האלה.
שלב 1 – מוצאים את כל הנשואים: נהנים (המשפט העיקרי), העוקבים ("העוקבים אחרי..." – ה' הזיקה + בינוני, בתפקיד פסוקית לוואי = "שעוקבים"), מפרסמת (בפסוקית הלוואי "שהאקדמיה מפרסמת"). שלושה נשואים ← שלושה משפטים פשוטים.
שלב 2 – כותבים כל משפט כמשפט שלם ועצמאי:
שלב 3 – סדר הגיוני: קודם האקדמיה מפרסמת תכנים, אחר כך הגולשים עוקבים אחרי העמוד, ובסוף הם נהנים מן התכנים. במשפט השלישי משתמשים בה' הידיעה ובמילת ההפניה "האלה", כדי לקשור אותו למשפטים הקודמים בלי לחזור על הפסוקית.
טעות נפוצה: להשאיר במשפט ש־ או ה' הזיקה ("הגולשים העוקבים...") – כך המשפט אינו פשוט; לכתוב את המשפטים לפי סדר הופעתם במשפט המקורי ולא לפי הסדר ההגיוני.
מערכת הצורות
שאלה 11 · ניתוח פעלים: שורש ובניין
לפניכם טבלה ובה שבעה משפטים. בכל משפט יש פועל מודגש.
השלימו את הטבלה – ציינו את השורש ואת הבניין של כל אחד מן הפעלים המודגשים.
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| האקדמיה ללשון העברית נִמְנֵית עם קבוצה של מוסדות מדע ותרבות בישראל. | ||
| האקדמיה ללשון העברית היא המוסד המוֹבִיל את אחד התחומים החשובים בחיים שלנו. | ||
| פרסומי האקדמיה ברשתות החברתיות מְעוֹרְרִים שיח על העברית. | ||
| באקדמיה ללשון אמרו: "לא חָזִינוּ כמה עצימה תהיה הפעילות ברשתות החברתיות". | ||
| אילו היה תחליף חמוד למילה האשטאג, צעירים היו מְפַרְגְּנִים לשפת הקודש. | ||
| מה הן המילים, אם לא רעיון שמִשְׁתַּחֵל לנו למוח? | ||
| המוני הגולשים ברשתות החברתיות מְעִידִים על העניין הרב בתכנים שהאקדמיה ללשון מעלה. |
◂ פתרון מלא לשאלה 11
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| נִמְנֵית | מ-נ-י/ה | נפעל |
| מוֹבִיל | י-ב-ל | הפעיל |
| מְעוֹרְרִים | ע-ו-ר | פיעל |
| חָזִינוּ | ח-ז-י/ה | קל (פעל) |
| מְפַרְגְּנִים | פ-ר-ג-ן | פיעל |
| מִשְׁתַּחֵל | ש-ח-ל | התפעל |
| מְעִידִים | ע-ו-ד | הפעיל |
שיטה: מורידים תחיליות וסיומות של נטייה, מזהים את התבנית (הניקוד והאותיות הנוספות) ולפיה את הבניין, ומשלימים אותיות שורש שנעלמו.
טעות נפוצה: לכתוב ב"משתחל" שורש ש-ת-ח-ל או ת-ח-ל (הת' שייכת לבניין); לכתוב ב"מעוררים" שורש ע-ר-ר; לכתוב ב"מוביל" שורש ב-ו-ל או מ-ב-ל; לכתוב ב"מעידים" שורש ע-י-ד או פיעל (בגלל המ"ם בשווא).
שאלה 12 · שמות פרטיים מן השורש א-ו-ר; תפקיד המ"ם; דרכי תצורה
לפניכם ארבעה שמות פרטיים שיש להם שורש משותף.
יָאִיר, מֵאִיר, מָאוֹר, תָּאִיר
(1) ציינו את השורש המשותף לארבעת השמות הפרטיים. ______
(2) הקיפו את השם הפרטי שאינו פועל.
(3) ציינו את הבניין המשותף לשלושת השמות הפרטיים שהם פעלים. ______
(4) מבין שלושת הפעלים ציינו את הפועל היוצא דופן מבחינת הזמן, וציינו את הזמן שלו.
הפועל: ______ הזמן: ______
(5) לפניכם משפט ובו מודגש פועל נוסף מאותו השורש.
הָאֵר את עינינו.
ציינו את הבניין ואת הזמן/הדרך של הפועל המודגש במשפט.
הבניין: ______ הזמן/הדרך: ______
לפניכם שלושה משפטים, ובכל אחד מהם מודגשת מילה.
ציינו ליד כל משפט את התפקיד של האות מ"ם המוגדלת בכל מילה מודגשת: שורשית או מוספית.
לפניכם שלוש מילים.
תַּשְׁבֵּץ, תַּשְׁחֵץ, תַּצְרֵף (פָּאזל)
(1) הקיפו את המילה היוצאת דופן מבחינת דרך התצורה שלה.
(2) ציינו את דרך התצורה של המילה היוצאת דופן, ופרטו אותה.
דרך התצורה: ______
פירוט: ______
(3) ציינו את דרך התצורה המשותפת לשתי המילים האחרות. ______
◂ פתרון מלא לשאלה 12
סעיף א
(1) א-ו-ר.
(2) מָאוֹר.
(3) הפעיל.
(4) הפועל: מֵאִיר, הזמן: הווה (בינוני).
(5) הבניין: הפעיל, הזמן/הדרך: ציווי.
(1) השורש: בכל השמות חוזרות האותיות א' ו־ר', וביניהן תנועת i או o – סימן של גזרת ע"ו/י (האות האמצעית נעלמה). השורש א-ו-ר (אור, הֵאִיר).
(2) השם שאינו פועל – מָאוֹר: מ' + אוֹר, משקל מָקוֹם (מְקוֹם) – שם עצם (מאור = מקור אור). בשלושת האחרים יש תחיליות נטייה של פועל (יָ־, מֵ־, תָּ־) ותנועת i של הפעיל.
(3) הבניין המשותף – הפעיל: בגזרת ע"ו הפעיל נוטה: עבר הֵאִיר, הווה מֵאִיר, עתיד יָאִיר / תָּאִיר (כמו הֵקִים – מֵקִים – יָקִים). החיריק המלא בהברה האחרונה הוא הסימן.
(4) יוצא הדופן בזמן – מֵאִיר: יָאִיר (הוא יאיר) ותָּאִיר (היא / אתה תאיר) – עתיד; מֵאִיר – הווה (בינוני), עם התחילית מֵ־ של הבינוני (מֵקִים).
(5) הָאֵר – הפעיל, ציווי: הציווי של הפעיל בע"ו בא בתבנית הָקֵם, הָבֵן: ה' בקמץ וצירי ← הָאֵר. הציווי נגזר מן העתיד (תָּאִיר) בהשמטת התחילית והוספת ה'. במשפט "הָאֵר את עינינו" זו בקשה ופנייה ישירה – סימן נוסף של ציווי.
טעות נפוצה: לכתוב שורש י-א-ר או מ-א-ר; לכתוב בניין קל; ב־(5) לכתוב "עבר" (בעבר – הֵאִיר, בצירי ובחיריק).
סעיף ב
נִמְעָנִים – שורשית.
מוֹנְעִים – שורשית.
מוּנָעִים – מוספית.
הדרך: מוצאים את השורש של כל מילה. אם המ"ם היא אחת מאותיות השורש – שורשית; אם היא תחילית של בינוני (מְ־, מוּ־) – מוספית.
הבחנה בין מוֹנְעִים למוּנָעִים: בראשונה חולם (וֹ) ושווא – תבנית קוֹטְלִים של קל, והמ"ם בתוך השורש; בשנייה שורוק (וּ) וקמץ – תבנית מוּקָמִים של הופעל, והמ"ם תחילית. גם ההקשר עוזר: "איננו מונעים מכם" (= לא עוצרים אתכם) לעומת "אנו מונעים מתחושת אחריות" (= התחושה מניעה אותנו).
טעות נפוצה: לכתוב שבכל מילה שמתחילה במ"ם המ"ם מוספית; לזהות את "נמענים" מן השורש ע-נ-י/ה.
סעיף ג
(1) תַּשְׁחֵץ.
(2) דרך התצורה: הלחם בסיסים. פירוט: תשבץ + חץ.
(3) שורש ומשקל.
הדרך: לכל מילה בודקים: האם אפשר לזהות בה שורש של שלוש אותיות ותבנית קבועה (משקל) – או שהיא מורכבת משתי מילים שלמות שחוברו.
לפירוט מלא: צריך לציין את שני הבסיסים – תשבץ וחץ.
טעות נפוצה: לחשוב שתשחץ נוצרה בשורש ומשקל (ש-ח-ץ) בגלל הדמיון לתשבץ ולתצרף; לכתוב בפירוט "תשבץ + חיצים" בלי לזהות את הבסיס "חץ".
שאלה 13 · צורות בינוני – חלק דיבור ובניין; משקלים; משמעות צורנים סופיים
לפניכם משפט, ובו מודגשות מילים בצורות הבינוני.
לאחר שנים של מחקר דקדקני עומד לרשות החוֹקְרִים מאגר טקסטים המְאַפְשֵׁר למִשְׁתַּמְּשִׁים לקבל מענה מֻסְמָךְ (מוסמך) על שאלותיהם.
השלימו את הטבלה שלפניכם: ציינו את חלק הדיבור ואת הבניין של כל אחת מצורות הבינוני המודגשות במשפט.
| צורת הבינוני | חלק הדיבור | הבניין |
|---|---|---|
| חוֹקְרִים | ||
| מְאַפְשֵׁר | ||
| מִשְׁתַּמְּשִׁים | ||
| מֻסְמָךְ (מוסמך) |
לפניכם שני משפטים, ובכל אחד מהם מודגשת המילה "נעימה".
כתבו ליד כל משפט את חלק הדיבור של המילה המודגשת בו ואת המשקל שלה.
(1) נְעִימָה היא מילה נרדפת למנגינה.
חלק הדיבור: ______ המשקל: ______
(2) האזנתי למנגינה שקטה ונְעִימָה.
חלק הדיבור: ______ המשקל: ______
לפניכם קטע, ובו מילים מודגשות.
האקדמיה ללשון העברית פועלת כדי לעצב ולכוון את דְּמוּתָהּ הרוחנית של המדינה. האקדמיה הקימה את "מפעל המִלּוֹן (מילון) ההִיסְטוֹרִי ללשון העברית", והיא גם קובעת חלופות עבריות למילים לועזיות, כגון המילה רַעֲיוֹנַאי (קוֹפִּירַייטֶר).
ציינו מעל כל מילה מודגשת את משמעות הצורן הסופי שבה.
◂ פתרון מלא לשאלה 13
סעיף א
| צורת הבינוני | חלק הדיבור | הבניין |
|---|---|---|
| חוֹקְרִים | שם עצם | קל (פעל) |
| מְאַפְשֵׁר | פועל | פיעל |
| מִשְׁתַּמְּשִׁים | שם עצם | התפעל |
| מֻסְמָךְ | שם תואר | הופעל |
שני שלבים לכל מילה: (א) הבניין – לפי תבנית הבינוני; (ב) חלק הדיבור – לפי התפקיד במשפט: צורת בינוני המציינת אדם/דבר היא שם עצם; צורה המתארת שם עצם היא שם תואר; צורה המציינת פעולה (נשוא) היא פועל.
טעות נפוצה: לכתוב לכל צורות הבינוני "פועל"; לכתוב ל"משתמשים" בניין פיעל (בגלל המ"ם); לכתוב ל"מוסמך" בניין הפעיל (שם הבינוני מַסְמִיךְ).
סעיף ב
(1) חלק הדיבור: שם עצם, המשקל: קְטִילָה.
(2) חלק הדיבור: שם תואר, המשקל: קָטִיל (בנקבה – קְטִילָה).
הרעיון: שתי מילים זהות בכתב ובהגייה, אבל אחת שם עצם והשנייה שם תואר – ולכן הן שייכות למשקלים שונים.
(1) נְעִימָה = מנגינה – "נעימה היא מילה נרדפת למנגינה": המילה היא הנושא של המשפט ומציינת דבר ← שם עצם. צורת היסוד שלה היא נְעִימָה עצמה (ביחיד, בנפרד), ולכן המשקל קְטִילָה (כמו קְרִיאָה, שְׁתִיקָה).
(2) מנגינה שקטה ונעימה – המילה מתארת את שם העצם "מנגינה" (איזו מנגינה? שקטה ונעימה) ← שם תואר. צורת היסוד (זכר יחיד) היא נָעִים, משקל קָטִיל (כמו צָעִיר, עָשִׁיר, בָּהִיר); "נְעִימָה" היא צורת הנקבה שלו (הקמץ מתקצר לשווא).
הכלל: כדי לקבוע את המשקל של שם תואר, מחזירים אותו לצורת היסוד – זכר יחיד.
טעות נפוצה: לכתוב לשתי המילים אותו משקל (קְטִילָה); לכתוב ל־(2) "שם עצם" בגלל הוי"ו שלפני המילה.
סעיף ג
דְּמוּתָהּ – שייכות / קניין (הדמות שלה).
מִלּוֹן – אוספים (אוסף מילים).
הִיסְטוֹרִי – שם תואר.
רַעֲיוֹנַאי – בעל מקצוע / תפקיד.
הדרך: מפרידים בין הבסיס לצורן הסופי, ושואלים מה הצורן מוסיף למשמעות הבסיס.
טעות נפוצה: לכתוב ל"דמותה" "נקבה" (הצורן אינו מציין מין אלא שייכות – "שלה"); לכתוב ל"מילון" "הקטנה".
שאלה 14 · משקלי שמות פעולה; "פיצה" – פועל ושם עצם; שורשים
לפניכם קטע, ובו מילים מודגשות.
העיתונאית התלוננה על בִּזְבּוּז כספי הציבור הנובע מעצם קִיּוּמָהּ של האקדמיה ללשון העברית. עיקר עשייתה של האקדמיה הוא מחקר והַכְוָנַת (הכוונת) הלשון. אחת מהפעולות החשובות של האקדמיה היא כְּתִיבַת המילון ההיסטורי באמצעות אִסּוּף (איסוף) הספרות העברית לדורותיה, יְצִירַת קונקורדנציה ענקית ועוד. אולם הוֹדָעוֹת לעיתונות בנושא זה אינן מרגשות את הציבור, ולכן אין לנושא זה ביטוי בתקשורת.
(1) מיינו את המילים המודגשות בקטע לשלוש קבוצות על פי המשקל, וציינו את המשקל של כל קבוצת מילים.
המילים: ______ המשקל: ______
המילים: ______ המשקל: ______
המילים: ______ המשקל: ______
(2) ציינו מהי המשמעות המשותפת למשקלים של כל המילים המודגשות בקטע. ______
התמונה שלפניכם מציגה בדיחה משעשעת.
(התמונה נוצרה באמצעות בינה מלאכותית)
(בבועה: "התלוננתי על השירות, והמנהל פיצה אותי.")
"פיצה" משמשת בבדיחה בשני תפקידים שונים: פועל ושם עצם.
(1) נתחו את המילה "פיצה" שבבדיחה בתפקיד פועל: ציינו את השורש, הבניין והגוף.
השורש: ______ הבניין: ______
הגוף: ______
(2) האם למילה "פיצה" בתפקיד שם עצם יש שורש? ______
אם כן – ציינו אותו, ואם לא – נמקו מדוע אין לה שורש.
______
לפניכם שלושה משפטים, ובכל אחד מהם מודגשת מילה. ציינו ליד כל משפט את השורש של המילה המודגשת בו.
(1) הבננה היא "פְּצָצַת אנרגייה". ______
(2) הצירוף "פִּצְפּוּצֵי תירס" הוא החלופה העברית למילה "פופקורן". ______
(3) הֲפָצַת חידושי האקדמיה ללשון נעשית ברשתות החברתיות. ______
לא במיקוד תשפ"ז
◂ פתרון מלא לשאלה 14
סעיף א
(1) המילים: בִּזְבּוּז, קִיּוּמָהּ, אִסּוּף – המשקל: קִטּוּל.
המילים: הַכְוָנַת, הוֹדָעוֹת – המשקל: הַקְטָלָה.
המילים: כְּתִיבַת, יְצִירַת – המשקל: קְטִילָה.
(2) שמות פעולה.
הדרך: מחזירים כל מילה לצורת היחיד הנפרדת (בלי כינוי, בלי סמיכות, בלי ריבוי), מוצאים את השורש ומתאימים לתבנית.
(2) המשמעות המשותפת: שלושת המשקלים – קִטּוּל, הַקְטָלָה, קְטִילָה – הם משקלים של שמות פעולה: הם מציינים את הפעולה של הפועל (אִסֵּף ← אִסּוּף, הוֹדִיעַ ← הוֹדָעָה, כָּתַב ← כְּתִיבָה).
טעות נפוצה: לקבוע את המשקל לפי הצורה הנטויה ("הוֹדָעוֹת" – הוֹקָטוֹת; "כְּתִיבַת" – קְטִילַת); לכתוב במקום המשקל את שם הבניין; לכתוב ב־(2) "מקום" או "תכונה".
סעיף ב
(1) השורש: פ-צ-י/ה, הבניין: פיעל, הגוף: נסתר.
(2) לא. למילה "פיצה" בתפקיד שם עצם אין שורש, משום שזו מילה שאולה משפה אחרת (מאיטלקית) – שם לועזי.
הבדיחה: "המנהל פיצה אותי" – (1) נתן לי פיצוי (פועל); (2) נתן לי פיצה (המאכל) – והאישה בתמונה אכן מחזיקה משולש פיצה.
(1) כפועל – פִּצָּה:
(2) כשם עצם: "פיצה" (המאכל) היא מילה שאולה מאיטלקית (pizza). למילים שאולות אין שורש עברי – הן לא נוצרו מצירוף שורש ומשקל, אלא נלקחו בשלמותן משפה אחרת. הדמיון לשורש פ-צ-י/ה מקרי.
טעות נפוצה: לכתוב בשאלה (2) את השורש פ-צ-י/ה גם לשם העצם; לכתוב בשאלה (1) בניין קל.
סעיף ג
(1) פְּצָצַת – פ-צ-ץ.
(2) פִּצְפּוּצֵי – פ-צ-פ-ץ.
(3) הֲפָצַת – פ-ו-ץ.
הרעיון: שלוש מילים דומות בצליל (פ, צ), אבל משלושה שורשים שונים. מחזירים כל מילה לצורת היסוד, מזהים את המשקל ומשלימים את האות שנעלמה.
טעות נפוצה: להפצה – לכתוב ה-פ-ץ או נ-פ-ץ (הה' היא חלק מן המשקל); לפצפוצים – לכתוב פ-צ-ץ (צריך ארבע אותיות).
שאלה 15 · השלמת פעלים ושמות על פי השורש
לפניכם קטע שחסרים בו פעלים. קראו אותו, וכתבו בכל מקום ריק את הפועל המתאים על פי השורש בסוגריים.
במשך אלפי השנים שבהן דיברו בעברית, ______ (י-ס-ף) לשפה מילים חדשות. מחדשי השפה בארץ־ישראל בראשית המאה שעברה ______ (ש-ק-ע) את עיקר מאמציהם בחידוש מילים ש______ (א-פ-ש-ר) לדוברים שימוש שוטף בעברית. הם ______ (צ-פ-י) שהיהודים החיים בארץ־ישראל ידברו עברית תקנית ומדויקת.
אולם עם השנים התפתח באופן טבעי גם הסלנג הישראלי, ש______ (י-ע-ד) לענות על הצרכים של דוברי שפה טבעית ומדוברת. הסלנג הוא למעשה יצירות שפה ספונטניות ועממיות, ש______ (י-צ-ר) בתוך קהילות של דוברים מסוימים. הקהילות יכולות להיות קבוצות אנשים ה______ (ש-י-ך) למסגרת משותפת, כמו תנועות נוער, חיילים בצבא או סטודנטים באוניברסיטה. התפקידים של הסלנג בחברה הדוברת עברית בישראל ______ (ד-מ-י) לתפקידי הסלנג בכל חברה בעולם.
לפניכם קטע שחסרים בו שמות. קראו אותו, וכתבו בכל מקום ריק את השם המתאים על פי השורש בסוגריים.
האקדמיה ללשון העברית היא ______ (י-ס-ד) ותיק שהוקם בשנת 1953. בעת ה______ (ק-ו-ם) של האקדמיה הוסדר מעמדה בחוק. למעשה נקבע כי כל משרדי הממשלה ומערכות ה______ (ש-ל-ט) המקומי מחויבים ליישם את החלטות האקדמיה בענייני לשון. אומנם הציבור הרחב אינו מחויב בכך, אך החלטות האקדמיה מספקות לו ______ (י-ד-ע) מועיל.
כעת האקדמיה ללשון עומדת לפני ______ (ש-נ-י): היא הכריזה על יוזמה להקים לה בית חדש. ה______ (י-ב-ל) של היוזמה הזו היא באחריותה של האקדמיה, והיא מתכננת להקים מרכז ארצי ובין־לאומי ללשון העברית שיכונסו בו תחת קורת גג אחת כל יחידות האקדמיה: מוזאון ללשון העברית, ______ (כ-ו-ן) מחקר, מרכז תרבות ועוד. ה______ (ב-נ-י) של בית העברית החדש מבשרת תהליך של התחדשות, ומטרתו העיקרית היא ליצור ______ (ח-ו-ש) של גאווה בקרב דוברי העברית.
◂ פתרון מלא לשאלה 15
סעיף א
1. (י-ס-ף) – נוספו / התווספו
2. (ש-ק-ע) – השקיעו
3. (א-פ-ש-ר) – (ש)אפשרו / (ש)יאפשרו
4. (צ-פ-י) – ציפו / צפו
5. (י-ע-ד) – (ש)נועד
6. (י-צ-ר) – (ש)נוצרות / (ש)נוצרו
7. (ש-י-ך) – (ה)משתייכים / (ה)משתייכות
8. (ד-מ-י) – דומים
שיטה: לכל מקום ריק שואלים: (א) מה הנושא – ולכן איזה גוף, מין ומספר; (ב) מה הזמן לפי ההקשר; (ג) מה הבניין לפי המשמעות (פעיל/סביל, עובר/עומד, הדדי/חוזר).
1. נוספו – הנושא: "מילים חדשות" (נקבה רבות), זמן עבר ("במשך אלפי השנים... דיברו"). המילים לא הוסיפו דבר – הן נוספו (משמעות סבילה/עומדת) ← נפעל, פ"י: נוֹסְפוּ (נִוְסְפוּ ← נוֹסְפוּ). אפשר גם התפעל: הִתְוַסְּפוּ.
2. השקיעו – הנושא: "מחדשי השפה" (רבים), עבר ("בראשית המאה שעברה"); יש מושא ("את עיקר מאמציהם") ← הפעיל: הִשְׁקִיעוּ.
3. אפשרו / יאפשרו – הנושא: "מילים" (ש־ = שהמילים); יש מושא ("שימוש שוטף") ← פיעל מרובע: אִפְשְׁרוּ (עבר) או יְאַפְשְׁרוּ (עתיד – מילים שיאפשרו בעתיד שימוש).
4. ציפו / צפו – הנושא: "הם" (המחדשים), עבר. צִפּוּ (פיעל: קיוו, חיכו) – מתאים ל"שהיהודים... ידברו". אפשר גם צָפוּ (קל: חזו מראש). בל"י הה' נעלמת לפני ־וּ.
5. נועד – הנושא: "הסלנג" (זכר יחיד), עבר; הסלנג לא ייעד – הוא יועד למטרה ← נפעל, פ"י: נוֹעַד (כמו נוֹלַד, נוֹסַד).
6. נוצרות / נוצרו – הנושא: "יצירות שפה" (נקבה רבות; ש־ = שהיצירות). היצירות לא יוצרות – הן נוצרות ← נפעל, פ"י: נוֹצָרוֹת (הווה, כמו הסלנג "הוא" בהווה) או נוֹצְרוּ (עבר).
7. משתייכים / משתייכות – הנושא: "קבוצות אנשים" (ה' הזיקה = שמשתייכים); משמעות של "להיות חלק מ־" ← התפעל עם שיכול: מִשְׁתַּיְּכִים (מִתְשַׁיְּכִים ← מִשְׁתַּיְּכִים). ההתאמה ל"אנשים" (זכר) או ל"קבוצות" (נקבה) – שתיהן מתקבלות.
8. דומים – הנושא: "התפקידים" (זכר רבים), הווה (עובדה כללית) ← קל, ל"י: דּוֹמִים (בינוני – דּוֹמֶה, דּוֹמִים).
טעות נפוצה: "הוסיפו" במקום "נוספו" (פעיל במקום סביל); "נוצרים" (זכר) במקום "נוצרות" ("יצירות" – נקבה); "דומות" ("התפקידים" – זכר); "ייעד" במקום "נועד".
סעיף ב
1. (י-ס-ד) – מוסד
2. (ק-ו-ם) – (ה)הקמה
3. (ש-ל-ט) – (ה)שלטון
4. (י-ד-ע) – מידע
5. (ש-נ-י) – שינוי
6. (י-ב-ל) – (ה)הובלה
7. (כ-ו-ן) – מכון
8. (ב-נ-י) – (ה)בנייה
9. (ח-ו-ש) – תחושה / תחושות
שיטה: בכל מקום ריק בודקים מה התפקיד של השם ואיזה מין ומספר דורשות המילים שסביבו (שם תואר, פועל, "של"), ובוחרים משקל מוכר שמשמעותו מתאימה.
1. מוסד – "מוסד ותיק שהוקם" (זכר יחיד, כמו "ותיק", "הוקם"). משקל מִקְטָל בפ"י: מִיסָד ← מוֹסָד (כמו מוֹעָד).
2. הקמה – "בעת ההקמה של האקדמיה" – שם הפעולה של הֵקִים (הפעיל, ע"ו): הַקְטָלָה ← הֲקָמָה.
3. שלטון – "מערכות השלטון המקומי" (זכר יחיד – "המקומי"). שם בסיומת ־וֹן (שִׁלְטוֹן).
4. מידע – "מספקות לו מידע מועיל" (זכר יחיד – "מועיל"). משקל מִקְטָל בפ"י: מִיְדָע ← מֵידָע (כמו מֵיטָב).
5. שינוי – "עומדת לפני שינוי" – שם הפעולה של שִׁנָּה (פיעל, ל"י): קִטּוּל ← שִׁנּוּי.
6. הובלה – "ההובלה של היוזמה היא באחריותה" (נקבה – "היא"). שם הפעולה של הוֹבִיל (הפעיל, פ"י): הַקְטָלָה ← הוֹבָלָה.
7. מכון – "מכון מחקר" – משקל מָקוֹם בע"ו: מָכוֹן (בסמיכות – מְכוֹן מחקר).
8. בנייה – "הבנייה של בית העברית... מבשרת" (נקבה – "מבשרת"). שם הפעולה של בָּנָה (קל, ל"י): קְטִילָה ← בְּנִיָּה.
9. תחושה – "ליצור תחושה של גאווה" – משקל תְּקוּמָה בע"ו (תְּחוּשָׁה), כמו תְּנוּעָה.
טעות נפוצה: "יסוד" במקום "מוסד" (אינו מתאים ל"שהוקם"); "קימה" במקום "הקמה" (קימה = קימה מן המיטה); "מבנה" במקום "בנייה" (לא מתאים לנשוא בנקבה "מבשרת").