דילוג לתוכן המרכזי

בגרות בלשון פרק הלשון 011271 - חורף 2018

פרק הלשון (מיזם הכתיבה) · שאלון 011271 · חורף · 12 שאלות · שעתיים

בחינת הבגרות בלשון, חורף 2018, כל 12 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה.

הוראות הבחינה (כמו בשאלון)

א. משך הבחינה: שעתיים.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שלושה פרקים.
פרק א — שם המספר, אותיות השימוש ומילות היחס — 20 נקודות
פרק ב — תחביר / פרק ג — מערכת הצורות — יש לבחור באחד הפרקים — 80 נקודות
סה"כ — 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: אין.
ד. הוראות מיוחדות: 1. יש לקרוא את הטקסטים שבעמודים 2–7, ולענות על השאלות בגוף שאלון זה, לפי ההוראות.
2. לכתיבת טיוטה אפשר להשתמש בעמודים האחרונים (20–21) של השאלון.
3. הקפד על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
ההנחיות בשאלון זה מנוסחות בלשון זכר ומכוונות לנבחנות ולנבחנים כאחד.

פרק א: חובה — שם המספר, אותיות השימוש ומילות היחס

ההוראות לחלק זה

(20 נקודות)
(קרא את ארבעת הטקסטים שלפניך. השאלות בפרקי הלשון הן בזיקה לטקסטים.)
ענה על שאלות 1–2 שלפניך.

שאלה 1 · שם המספר: מכביות לאורך השנים

שם המספר14 נקודות
א.

לפניך קטע. במשפטים אחדים בקטע כתובות אפשרויות להגיית שם המספר, ובמשפטים אחרים מודגשים מספרים.
במשפטים שבהם כתובות אפשרויות להגיית שם המספר הקף את הצורה הנכונה של שם המספר,
ובמשפטים שבהם מודגשים מספרים, כתוב במילים את המספרים המודגשים (אין צורך לנקד).
במכבייה הרביעית בשנת 1953 השתתפו 890 ספורטאים מעשרים וְאֶחָד / וְאַחַת ארצות.
במכבייה התשיעית בשנת 1973 השתתפו 2,694 ______ ספורטאים וספורטאיות מ־27 ארצות.
המכבייה ה־20 נערכה בשנת אַלְפַּיִם וְשְׁבַע עֶשְׂרֵה / אַלְפַּיִם וְשִׁבְעָה עָשָׂר / אַלְפַּיִם וּשְׁבַע עֶשְׂרֵה / אַלְפַּיִם וּשִׁבְעָה עָשָׂר.
טקס הפתיחה של המכבייה ה־20 נערך באיצטדיון טדי בירושלים ב־ 6 ______ ביולי 2017.
מספר הארצות שהשתתפו במכבייה האחרונה גדול פי 4 ______ ממספר הארצות שהשתתפו בה בשנותיה הראשונות.

ב.

כתוב במילים את המספר 18 בכותרת התמונה שלפניך. נקד את המספר 18 ניקוד שיבטא את ההגייה התקנית.
מדליות שהופקו לקראת המכבייה ה־18 ______

ג.

לפניך פרסום של האקדמיה ללשון העברית (מתוך דף הפייסבוק של האקדמיה ללשון העברית).

בפרסום של האקדמיה ללשון העברית מוצגת טעות רווחת בהגיית שם מספר, ומתחתיה מוצגת הצורה התקנית.
הסבר מדוע "חמש שקל" הוא טעות.

◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה
•מעשרים וְאַחַת ארצות
•אלפיים שש מאות תשעים וארבעה ספורטאים וספורטאיות
•בשנת אַלְפַּיִם וּשְׁבַע עֶשְׂרֵה (האפשרות השלישית)
•ב־שישה ביולי
•גדול פי ארבעה

הכלל הבסיסי: מ־3 עד 10 (וגם באחדות שבתוך מספר מורכב) שם המספר "הפוך" למין שם העצם: עם זכר – צורה עם ה' (שלושה, ארבעה); עם נקבה – צורה בלי ה' (שלוש, ארבע). רק 1 ו־2 מתאימים "רגיל" (אחד/אחת, שניים/שתיים). לכן שואלים תמיד: מה מינו של שם העצם הנספר?

1. עשרים וְאַחַת ארצות. "ארץ" – נקבה (ארץ טובה), ולכן אַחַת. ו' החיבור לפני אות שאינה שוואית, שאינה בומ"ף ושאינה בחטף נקראת בשווא: וְאַחַת (האל"ף מנוקדת בפתח מלא, לא בחטף).

2. אלפיים שש מאות תשעים וארבעה ספורטאים וספורטאיות. כשהנספרים הם קבוצה מעורבת של זכרים ונקבות, משתמשים בצורת הזכר. "מאה" – נקבה, ולכן "שש מאות"; האחדות – זכר: "ארבעה". (עשרות, מאות ואלפים – אותה צורה בשני המינים, חוץ מ"שש/שלוש… מאות", שבהן "מאה" היא הנספרת.)

3. אַלְפַּיִם וּשְׁבַע עֶשְׂרֵה. בשנים קוראים את המספר בצורת נקבה ("שנה" – נקבה), ולכן 17 = שְׁבַע עֶשְׂרֵה (שִׁבְעָה עָשָׂר היא צורת הזכר). ו' החיבור לפני שווא נקראת וּ: וּשְׁבַע. כך נשארת רק האפשרות השלישית.

4. ב־6 ביולי – שישה. בתאריך, היום בחודש נקרא כמספר זכר (כמו "יום"): "בשישה ביולי".

5. פי ארבעה. אחרי "פי" (פי שניים, פי שלושה) משתמשים בצורת הזכר.

טעות נפוצה: לבחור "וְשְׁבַע" (שני שוואים בראש מילה אינם אפשריים); לכתוב "שש ביולי"; לכתוב "ארבע" בספורטאים וספורטאיות.

סעיף ב

תשובה

המכבייה השְּׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה (במילים: ה־שמונה עשרה).

הכלל: מספר סודר מ־11 ומעלה נכתב כמספר יסודי, מיודע, הבא אחרי שם העצם ומתאים לו במין.

•"מכבייה" – נקבה, ולכן 18 בנקבה: שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה (בזכר: שְׁמוֹנָה עָשָׂר).
•הניקוד: שְׁמוֹנֶה – בסגול בסוף (בנקבה), עֶשְׂרֵה – ע' בסגול, ש' בשווא, ר' בצירי. אחרי ה' הידיעה השי"ן דגושה: הַשְּׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה.

טעות נפוצה: "המכבייה השמונה עשר" (זכר) או "השְׁמוֹנָה עֶשְׂרֵה" (ערבוב זכר ונקבה). כדאי לזכור: בנקבה – שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, בזכר – שְׁמוֹנָה עָשָׂר.

סעיף ג

תשובה

המילה "שקל" היא שם עצם ממין זכר, ומ־3 עד 10 שם המספר עם שם עצם זכר בא בצורה עם ה' – "חמישה". "חמש" היא צורת הנקבה, ולכן "חמש שקל" שגוי. (ובנוסף: אחרי 2 ומעלה שם העצם בא ברבים – "שקלים" ולא "שקל".)

השלבים: (1) מינו של שם העצם: "שקל" – זכר (שקל אחד, שני שקלים). (2) הכלל: מ־3 עד 10 – זכר עם ה' (חמישה שקלים), נקבה בלי ה' (חמש אגורות). (3) "חמש" היא צורת הנקבה – אינה מתאימה לשם עצם זכר.

תוספת: גם "שקל" ביחיד אחרי מספר גדול מאחד אינו תקני – אומרים "חמישה שקלים". התשובה המלאה מתייחסת בעיקר להתאמה במין.

טעות נפוצה: לכתוב רק "צריך לומר חמישה שקלים" בלי לנמק. צריך לציין את מין שם העצם ואת כלל ההתאמה.

שאלה 2 · מילות היחס: נטייה וצירוף מוצרך

שם המספר6 נקודות

לא במיקוד תשפ"ז

לפניך שלושה משפטים, ובכל משפט חסרה מילת יחס.
במשפטים (1)–(2) כתוב את מילת היחס הנתונה בנטייתה הנכונה, ובמשפט (3) הקף את מילת היחס המתאימה מבין האפשרויות הנתונות.
(1) נשיא המדינה בירך את משתתפי המכבייה ה־20 ואמר להם: "ברוכים הבאים לירושלים! ברוכים הבאים לישראל! ברוכים הבאים הביתה. כמה כיף לראות ______ (את) כאן בירושלים, בירת ישראל הנצחית."
(2) בטקס פתיחת המכבייה ה־19 אמר ראש הממשלה: "אני פונה אליכם, אורחינו מחו"ל: חלק לא קטן ______ (מן) מבקרים פה בפעם הראשונה. אחרי שתגיעו לשיאים ותזכו במדליות, צאו וטיילו בארץ. הארץ הזו שלכם."
(3) נבחרת הוותיקים של ישראל בכדורגל ניצחה אֶת הַ / בַּ / נֶגֶד הַ / לַ משחק שנערך נגד נבחרת ארגנטינה.

◂ פתרון מלא לשאלה 2
תשובה

(1) לראות אֶתְכֶם
(2) חלק לא קטן מִכֶּם
(3) ניצחה בַּמשחק

(1) אֶתְכֶם. הנשיא פונה אל המשתתפים בגוף שני רבים ("ברוכים הבאים", "אמר להם"), ולכן "את" בנטיית נוכחים: אֶתְכֶם. (נטיית "את": אוֹתִי, אוֹתְךָ, אוֹתָךְ, אוֹתוֹ, אוֹתָהּ, אוֹתָנוּ, אֶתְכֶם, אֶתְכֶן, אוֹתָם, אוֹתָן.) הצורה "אוֹתְכֶם" נפוצה בדיבור אך אינה תקנית.

(2) מִכֶּם. הפנייה היא אל "אורחינו מחו"ל" – נוכחים רבים ("אליכם", "שלכם"), ולכן "מן" בנטיית נוכחים: מִכֶּם. (נטיית "מן": מִמֶּנִּי, מִמְּךָ, מִמֵּךְ, מִמֶּנּוּ, מִמֶּנָּה, מִמֶּנּוּ, מִכֶּם, מִכֶּן, מֵהֶם, מֵהֶן.) "מִמְּכֶם" אינה תקנית.

(3) בַּ. הפועל "ניצח" במשמעות "זכה בתחרות" מוצרך במילת היחס ב: ניצחה במשחק. את מי ניצחה? – "ניצחה את נבחרת ארגנטינה" (את היריב מנצחים, ובתחרות מנצחים ב־). כאן אחרי המילה בא "משחק", ולכן: ניצחה בַּמשחק. הניקוד בַּ – ב' בפתח ודגש בשם עצם מיודע (ב + הַ).

טעות נפוצה: "ניצחה את המשחק" – צירוף נפוץ בדיבור, אך המשחק אינו היריב; ב־(1) "אותכם" וב־(2) "ממכם".

פרק ב: תחביר

ההוראות לחלק זה

לפניך שני פרקים: פרק ב — תחביר, פרק ג — מערכת הצורות.
בחר בפרק שלמדת: בפרק ב — תחביר או בפרק ג — מערכת הצורות.
בפרק שבחרת ענה על השאלות לפי ההוראות.
ציין את שם הפרק שבחרת: ______

פרק ב: תחביר (80 נקודות)
בפרק זה עליך לענות על ארבע שאלות.
ענה על ארבע מן השאלות 3–7 (לכל שאלה — 20 נקודות).
שים לב: בכל שאלה שתבחר, ענה על כל הסעיפים.

שאלה 3 · תחימת פסוקיות ותפקידן; נשוא מורחב

תחביר20 נקודות
א.

לפניך שלושה משפטים מורכבים I–III.
בכל אחד מן המשפטים I–III תחם את הפסוקית, וציין מעליה את תפקידה התחבירי במשפט.
I. יקותיאלי קיווה כי בצד הספורט תשמש המכבייה גם במה ליהודי העולם לקיום תחרויות בתחומי האומנות: שירה, ציור, פיסול וכדומה.
II. השאלה היא אם מבחינה לאומית יש ערך לקיומם של משחקי המכבייה.
III. נראה כי במשך השנים איבדו המכביות את כוח המשיכה שלהן.

ב.

לפניך שני משפטים I–II. קרא אותם, וענה על הסעיפים שאחריהם.
I. בשנים האחרונות הולכת ופוחתת החשיבות הלאומית של המכבייה.
II. המכבייה הראשונה תרמה להרמת המורל בקרב יושבי הארץ, והיא אף הרימה את קרנה של התנועה הציונית בקרב יהדות התפוצות.
(1) בכל אחד מן המשפטים I–II הקף את כל הנשואים.
(2) רק אחד מן הנשואים שהקפת במשפטים אלה אינו נשוא מורחב.
העתק אותו. ______

◂ פתרון מלא לשאלה 3

סעיף א

תשובה

I. יקותיאלי קיווה [כי בצד הספורט תשמש המכבייה גם במה ליהודי העולם לקיום תחרויות בתחומי האומנות: שירה, ציור, פיסול וכדומה.]פסוקית מושא
II. השאלה היא [אם מבחינה לאומית יש ערך לקיומם של משחקי המכבייה.]פסוקית נשוא
III. נראה [כי במשך השנים איבדו המכביות את כוח המשיכה שלהן.]פסוקית נושא

שיטה: מוצאים את מילת השעבוד (כי, אם, ש…) – ממנה מתחילה הפסוקית. אחר כך בודקים איזה רכיב חסר במשפט העיקרי: הפסוקית ממלאת את מקומו.

I – פסוקית מושא. המשפט העיקרי: "יקותיאלי קיווה" – יש נושא (יקותיאלי) ונשוא (קיווה). שואלים: למה קיווה? – לכך שהמכבייה תשמש במה. הפסוקית משלימה את הפועל "קיווה" (קיווה ל…), ולכן היא פסוקית מושא. בתוך הפסוקית: נשוא – תשמש, נושא – המכבייה, "שירה, ציור, פיסול וכדומה" – תמורה/פירוט של "תחומי האומנות". הפסוקית נמשכת עד סוף המשפט.

II – פסוקית נשוא. המשפט העיקרי: "השאלה היא" – יש נושא (השאלה) ואוגד (היא), אבל אין נשוא. מהי השאלה? – [אם מבחינה לאומית יש ערך…]. הפסוקית ממלאת את תפקיד הנשוא. סימן היכר: אוגד ("היא") שאחריו פסוקית.

III – פסוקית נושא. המשפט העיקרי: "נראה" – נשוא בלי נושא. מה נראה? – [כי במשך השנים איבדו המכביות את כוח המשיכה שלהן]. הפסוקית ממלאת את תפקיד הנושא. סימן היכר: פועל או תואר כמו "נראה", "ידוע", "חשוב", "ברור" בראש המשפט ואחריו "כי/ש…".

טעות נפוצה: ב־III לסמן "פסוקית מושא" (כי "נראה" נשמע כמו פועל שיש לו השלמה). שואלים "מה נראה?" – התשובה היא הנושא. ב־II לסמן "פסוקית מושא" בגלל "אם"; "אם" כאן פירושה "האם" (שאלה עקיפה), לא תנאי.

סעיף ב

תשובה

(1) משפט I: הולכת ופוחתת.
משפט II: תרמה להרמת; הרימה.
(2) הנשוא שאינו נשוא מורחב: הרימה.

איך מוצאים נשואים: שואלים מה נאמר על הנושא. במשפט I הנושא הוא "החשיבות (הלאומית של המכבייה)" – והיא "הולכת ופוחתת". במשפט II (משפט מאוחה) שני איברים: נושא האיבר הראשון – "המכבייה (הראשונה)", נושא האיבר השני – "היא".

נשוא מורחב – נשוא שיש בו שני רכיבים: רכיב "עזר" (פועל או תואר המציין שלב, אופן, מגמה או יחס אל הפעולה) ורכיב שמבטא את עיקר הפעולה (שם פועל או שם פעולה).

•הולכת ופוחתת – "הולכת" מציינת תהליך הדרגתי ומתמשך, ו"פוחתת" – את הפעולה עצמה. שני הרכיבים יחד מבטאים מה קורה לחשיבות, ולכן זה נשוא מורחב.
•תרמה להרמת – "תרמה ל…" מציינת את יחס הנושא לפעולה, ושם הפעולה "הרמת (המורל)" מבטא את עיקר הפעולה (= המכבייה העלתה את המורל). לכן גם זה נשוא מורחב.
•הרימה – פועל אחד, שמבטא לבדו את הפעולה; "את קרנה" הוא מושא. זה נשוא פועלי רגיל.

שימו לב: "אף" אינו חלק מן הנשוא – זה תיאור (מילת הוספה/הדגשה).

טעות נפוצה: להקיף ב־II רק "תרמה" ולהשאיר את "להרמת" מחוץ לנשוא (ולנתח אותו כמושא), ואז לא למצוא נשוא מורחב שני; או לחשוב ש"הולכת ופוחתת" הם שני נשואים נפרדים בחלק כולל.

שאלה 4 · משפט מאוחה, חלק כולל, ו' החיבור; תמורה

תחביר20 נקודות
א.

לפניך משפט. קרא אותו, וענה על הסעיפים שאחריו.
המכבייה השלישית הייתה אמורה להיערך בשנת 1938, אולם מאורעות הדמים בארץ, הזעזועים הגדולים באירופה, השואה של העם היהודי ומלחמת העצמאות — כל אלה גרמו לדחיית המכבייה, והיא נערכה רק בשנת 1950.
(1) ציין את סוגו התחבירי של המשפט. ______
(2) במשפט יש חלק כולל. ציין מהו תפקידו התחבירי. ______
(3) מה תפקידו התחבירי של הצירוף "כל אלה" במשפט, ומדוע בחר הכותב להוסיף צירוף זה למשפט?
(4) במשפט זה ו"ו החיבור מופיעה פעמיים:
ומלחמת העצמאות ______
והיא ______
ציין בין אֵילו חלקים במשפט היא מחברת בכל פעם.

ב.

לפניך שני משפטים I–II. קרא אותם, וענה על הסעיפים שאחריהם.
I. בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים התמודד העַם היהודי עִם איום חיצוני — אנטישמיות חריפה וקיצונית.
II. המכבייה השביעית שנערכה בשנת 1965 זכורה בזכות השתתפותו של מרק ספיץ, שחיין אמריקני בן 15, שהגיע למכבייה עם נבחרת יהודי ארצות הברית ולימים נעשה למהיר שחייני העולם.
(1) בכל אחד מן המשפטים I–II יש תמורה. הקף אותה.
(2) העתק מכל אחד מן המשפטים I–II את המילה או את הצירוף שהתמורה ממירה, וציין את תפקידם התחבירי במשפט.
משפט I: ______ התפקיד התחבירי: ______
משפט II: ______ התפקיד התחבירי: ______

◂ פתרון מלא לשאלה 4

סעיף א

תשובה

(1) משפט מאוחה (משפט איחוי) – שלושה איברים:
[המכבייה השלישית הייתה אמורה להיערך בשנת 1938,] [אולם מאורעות הדמים בארץ, הזעזועים הגדולים באירופה, השואה של העם היהודי ומלחמת העצמאות — כל אלה גרמו לדחיית המכבייה,] [והיא נערכה רק בשנת 1950.]
(2) החלק הכולל "מאורעות הדמים בארץ, הזעזועים הגדולים באירופה, השואה של העם היהודי ומלחמת העצמאות" – נושא.
(3) "כל אלה" – תמורה (תמורה מסכמת) לחלק הכולל, ובכך הוא חלק מן הנושא. הכותב הוסיף אותו משום שהנושא ארוך מאוד ומורכב מארבעה רכיבים; עד שהקורא מגיע אל הנשוא הוא עלול לאבד את החוט. "כל אלה" מסכם את כל הרכיבים במילה אחת, מחזיר את הקורא אל הנושא ומדגיש שכל הגורמים יחד גרמו לדחייה.
(4) ומלחמת העצמאות – מחברת בין רכיבי החלק הכולל (בין הנושאים: מאורעות הדמים, הזעזועים, השואה ומלחמת העצמאות).
והיא – מחברת בין האיברים של המשפט המאוחה: בין האיבר השני ("…כל אלה גרמו לדחיית המכבייה") לאיבר השלישי ("היא נערכה רק בשנת 1950").

(1) סוג המשפט: מסמנים נשואים: "הייתה אמורה (להיערך)", "גרמו", "נערכה" – שלושה נשואים, כל אחד עם נושא משלו, בלי מילת שעבוד. החלקים מחוברים ב"אולם" (ניגוד) וב־ו' (הוספה/תוצאה) – מילות קישור של איחוי. לכן זה משפט מאוחה בן שלושה איברים.

(2) החלק הכולל: ארבעה רכיבים שווי תפקיד, המופרדים בפסיקים ומחוברים ב־ו' לפני האחרון. שואלים "מה גרם לדחיית המכבייה?" – הם, ולכן זה נושא. הנשוא "גרמו" בא ברבים בהתאמה לנושא המרובה.

(3) "כל אלה": צירוף המכנה שוב את אותו הדבר שכבר נאמר – תמורה, הבאה אחרי מקבילתה (החלק הכולל) ומתפקדת באותו תפקיד (נושא). הקו המפריד (—) מסמן את המעבר מן הפירוט אל הסיכום. ניתוח אפשרי אחר: יש המנתחים את המבנה כמשפט ייחוד, שבו הרשימה היא האיבר המיוחד ו"כל אלה" הוא הנושא (המצביע על המיוחד). גם בניתוח זה מטרת הכותב זהה – לסכם רשימה ארוכה ולהבהיר את המבנה.

(4) ו' החיבור: כדי לדעת מה ו' מחברת, בודקים מה נמצא משני צדיה. "ומלחמת העצמאות" – משני הצדדים שמות עצם שווי תפקיד → חיבור בתוך חלק כולל. "והיא נערכה" – אחרי ו' בא משפט שלם (נושא + נשוא) → חיבור בין איברים של משפט מאוחה.

טעות נפוצה: ב־(1) לכתוב "משפט מורכב" (כי המשפט ארוך); ב־(3) לכתוב "נושא" בלי להסביר את היחס לחלק הכולל, או לא לנמק מדוע נוסף הצירוף.

סעיף ב

תשובה

(1) משפט I: התמורה – אנטישמיות חריפה וקיצונית.
משפט II: התמורה – שחיין אמריקני בן 15.
(2) משפט I: (עם) איום חיצוני – התפקיד התחבירי: מושא.
משפט II: (של) מרק ספיץ – התפקיד התחבירי: לוואי.

תמורה – צירוף שמני המכנה שוב, בשם אחר, את אותו הדבר שנזכר לפניו (המקבילה, "הממורה"), באותו תפקיד תחבירי. הבדיקה: אפשר למחוק אחד מן השניים, והמשפט נשאר תקין ובאותה משמעות.

משפט I: "איום חיצוני" = "אנטישמיות חריפה וקיצונית" (מה היה האיום? – האנטישמיות). התמורה מופרדת בקו מפריד. התפקיד: הפועל "התמודד" מוצרך במילת היחס עם – "התמודד עם מה?" – עם איום חיצוני → מושא. (התמורה מקבלת אותו תפקיד – גם היא חלק מן המושא.)

משפט II: "מרק ספיץ" = "שחיין אמריקני בן 15". התמורה תחומה בפסיקים. התפקיד: "השתתפותו של מרק ספיץ" – "של מרק ספיץ" מאייך את שם הפעולה "השתתפותו" (השתתפות של מי?) → לוואי.

שימו לב: [שהגיע למכבייה עם נבחרת יהודי ארצות הברית ולימים נעשה למהיר שחייני העולם] היא פסוקית לוואי (המתארת את ספיץ), ואינה חלק מן התמורה הנדרשת.

טעות נפוצה: לכתוב במשפט II שהתפקיד הוא "נושא" (כי ספיץ הוא "גיבור" המשפט). הנושא של המשפט הוא "המכבייה השביעית"; מרק ספיץ הוא רק לוואי בתוך התיאור "בזכות השתתפותו של מרק ספיץ".

שאלה 5 · חלקים כוללים: תפקיד וקשר לוגי; המרת מילת קישור

תחביר20 נקודות
א.

לפניך שלושה משפטים I–III, ובהם חלקים כוללים. קרא אותם, וענה על הסעיפים שאחריהם.
I. הספורטאים היהודים אינם רק נציגי מולדותיהם, אלא גם נציגי העם היהודי.
II. הספורטאים אינם משתתפים באליפות אסיה, אלא באליפות אירופה.
III. בימינו המכבייה היא אירוע שאין לו כל הצדקה לאומית או ספורטיבית.
(1) בכל אחד מן המשפטים I–III סמן את החלק הכולל.
(2) ציין את תפקידו התחבירי של כל חלק כולל שסימנת.
התפקיד התחבירי של החלק הכולל במשפט I: ______
התפקיד התחבירי של החלק הכולל במשפט II: ______
התפקיד התחבירי של החלק הכולל במשפט III: ______
(3) ציין את הקשר הלוגי בכל אחד מן החלקים הכוללים.
הקשר הלוגי בחלק הכולל במשפט I: ______
הקשר הלוגי בחלק הכולל במשפט II: ______
הקשר הלוגי בחלק הכולל במשפט III: ______

ב.

לפניך ציטוט מדבריה של ספורטאית.
"בתחום הספורט אתה נמדד על פי מעשיך ולא על פי מי שאתה". (אלתה גיבסון, שחקנית טניס)
(1) ציין מהו הקשר הלוגי במשפט זה. ______
(2) בחר מבין מילות הקישור שלפניך מילת קישור אחת מתאימה, וכתוב את המשפט מחדש באמצעותה. שמור על משמעותו המקורית של המשפט.
או, אלא, אִם, ואילו

◂ פתרון מלא לשאלה 5

סעיף א

תשובה

(1) I. הספורטאים היהודים אינם [רק נציגי מולדותיהם, אלא גם נציגי העם היהודי.]
II. הספורטאים אינם משתתפים [באליפות אסיה, אלא באליפות אירופה.]
III. בימינו המכבייה היא אירוע שאין לו כל הצדקה [לאומית או ספורטיבית.]
(2) I – נשוא (נשוא שמני; "אינם" – אוגד).
II – מושא.
III – לוואי (של "הצדקה").
(3) I – הוספה ("לא רק… אלא גם").
II – ניגוד (שלילה והעמדת חלופה במקומה, "לא… אלא").
III – ברירה ("או"; בהקשר השלילה – אף לא אחת מן החלופות).

שיטה: חלק כולל = שני רכיבים או יותר שווי תפקיד, המתייחסים לאותה מילה במשפט ומחוברים במילת קישור. מוצאים את מילת הקישור (אלא, או, ו־), בודקים מה יש משני צדיה, ושואלים את שאלת התפקיד על הרכיבים יחד.

I – נשוא. הנושא: "הספורטאים (היהודים)"; "אינם" – אוגד שלילי. מה נאמר על הספורטאים? – שהם נציגי מולדותיהם וגם נציגי העם היהודי. שני שמות עצם המשמשים יחד כנשוא שמני. הקשר: "לא רק… אלא גם" – הוספה (מוסיפים תפקיד שני על הראשון).

II – מושא. "משתתפים ב…" – הפועל מוצרך במילת היחס ב: "משתתפים במה?" – באליפות אסיה / באליפות אירופה → מושא. הקשר: "אינם… אלא" – ניגוד (שוללים חלופה אחת ומעמידים במקומה אחרת). שימו לב: כאן אין "גם", ולכן זו לא הוספה.

III – לוואי. "לאומית או ספורטיבית" – שני שמות תואר המאייכים את שם העצם "הצדקה" (איזו הצדקה?) → לוואי. החלק הכולל נמצא בתוך פסוקית הלוואי [שאין לו כל הצדקה לאומית או ספורטיבית]. הקשר: "או" – ברירה. במשפט שלילי "או" מבטא שאף אחת מן האפשרויות אינה מתקיימת (לא לאומית ולא ספורטיבית).

טעות נפוצה: לסמן ב־I את "נציגי מולדותיהם… נציגי העם" כמושא (כי הם באים אחרי "אינם"); "אינם" אינו פועל אלא אוגד, ולכן מה שאחריו הוא נשוא. וגם: לכתוב "הוספה" ב־II מתוך הרגל ל"לא רק… אלא גם".

סעיף ב

תשובה

(1) ניגוד (שלילה והעמדת חלופה: נמדד על פי זה ולא על פי זה).
(2) "בתחום הספורט אתה נמדד לא על פי מי שאתה, אלא על פי מעשיך."

(1) "על פי מעשיך ולא על פי מי שאתה" – הדובר מעמיד שתי אמות מידה זו מול זו, מקבל אחת ושולל את האחרת. זהו קשר של ניגוד.

(2) בחירת מילת הקישור:

•אלא – מבטאת ניגוד של "לא X אלא Y": באה אחרי שלילה, ולכן צריך להעביר את השלילה לפני החלופה שנשללת: "לא על פי מי שאתה, אלא על פי מעשיך". ✔
•ואילו – מבטאת ניגוד בין שני נושאים שונים (X עושה כך, ואילו Y עושה אחרת); כאן הנושא אחד ("אתה"), ולכן אינה מתאימה.
•או – ברירה, משנה את המשמעות.
•אִם – תנאי, משנה את המשמעות.

בדיקה: המשמעות נשמרה – הספורטאי נמדד במעשיו, לא בזהותו.

טעות נפוצה: לכתוב "אתה נמדד על פי מעשיך אלא על פי מי שאתה" – בלי שלילה לפני "אלא", המשפט שגוי ואף הופך את המשמעות.

שאלה 6 · דו־משמעות תחבירית; פסוקית מצומצמת

תחביר20 נקודות

לא במיקוד תשפ"ז

א.

בראש כל אחד מן הסעיפים (1)–(3) שלפניך יש משפט דו־משמעי מודגש.
בכל סעיף ענה על השאלה או השאלות שאחרי המשפט.
(1) בני הזוג התאהבו במכבייה.

•הקף את המילה היוצרת את הדו־משמעות במשפט.
•אפשר לנתח את המילה היוצרת דו־משמעות במשפט בשני תפקידים תחביריים שונים. ציין את שני התפקידים התחביריים.

תפקיד תחבירי: ______
תפקיד תחבירי: ______
(2) דנה ביקשה מדניאלה את הכרטיס שלה למופע הפתיחה של המכבייה.
כתוב את שתי המשמעויות השונות העולות ממשפט זה.
משמעות I: ______
משמעות II: ______
(3) אֵם הספורטאית, שהתרגשה מאוד מן ההישג בתחרות, הודתה למאמן.
לפניך שלוש שאלות. הקף רק את השאלה שהתשובה עליה אינה חד־משמעית על פי המשפט.
מי הודתה? מי התרגשה? למי היא הודתה?

ב.

לפניך משפט מורכב, ובו פסוקית מצומצמת.
רבים ראו במכבייה תשובה על הניסיונות להשפיל את העם היהודי.
(1) תחם את הפסוקית המצומצמת במשפט.
(2) ציין את התפקיד התחבירי של הפסוקית המצומצמת. ______
(3) ציין את התפקיד התחבירי של המילים המסומנות בקו במשפט. ______
(4) • המר את המשפט במשפט פשוט (בלי פסוקית מצומצמת). ______

•במשפט הפשוט שכתבת, ציין מהו התפקיד התחבירי החדש של המילים המסומנות בקו במשפט הנתון. ______
◂ פתרון מלא לשאלה 6

סעיף א

תשובה

(1) המילה: במכבייה.
תפקיד תחבירי 1: תיאור (מקום / זמן) – בני הזוג התאהבו זה בזה בזמן המכבייה ובמקום שבו נערכה.
תפקיד תחבירי 2: מושא – בני הזוג התאהבו במכבייה עצמה (המכבייה היא מושא אהבתם).
(2) משמעות I: דנה ביקשה מדניאלה את הכרטיס של דנה (הכרטיס של דנה נמצא אצל דניאלה, ודנה ביקשה לקבל אותו).
משמעות II: דנה ביקשה מדניאלה את הכרטיס של דניאלה (דנה ביקשה שדניאלה תיתן לה את הכרטיס שלה עצמה).
(3) השאלה שיש להקיף: מי התרגשה?

דו־משמעות תחבירית נוצרת כשאפשר לקשור מילה או צירוף ליותר מרכיב אחד במשפט, או לנתח אותם ביותר מתפקיד אחד.

(1) הפועל "התאהב" מוצרך במילת היחס ב: מתאהבים במישהו או במשהו. לכן "במכבייה" יכול להיות מושא (במה התאהבו? – במכבייה). אבל "במכבייה" יכול לציין גם את המקום או הזמן שבו קרה הדבר (איפה/מתי התאהבו? – במכבייה) – תיאור. במשמעות זו "בני הזוג" התאהבו זה בזה, והמושא ההדדי מובלע.

(2) כינוי השייכות "שלה" (= של + היא) יכול להתייחס לכל אחד משני שמות העצם הנקביים במשפט – "דנה" או "דניאלה". לכן המשמעות משתנה לפי מי שהכרטיס שייך לה. בתשובה צריך לכתוב את שתי המשמעויות במפורש, עם השמות, ולא רק "של זאת או של זאת".

(3) פסוקית הלוואי [שהתרגשה מאוד מן ההישג בתחרות] באה אחרי הצירוף "אם הספורטאית", ולכן אפשר לקשור אותה ל"אם" או ל"ספורטאית" – שתיהן נקבה, ושתיהן יכולות להתרגש. מכאן שהתשובה על "מי התרגשה?" אינה חד־משמעית.

•"מי הודתה?" – האם (היא גרעין הנושא: "אם הספורטאית… הודתה"); חד־משמעי.
•"למי היא הודתה?" – למאמן; חד־משמעי.

טעות נפוצה: ב־(1) לכתוב שני תפקידים שאינם רלוונטיים (למשל "לוואי") או לסמן את "התאהבו" כמילה היוצרת את הדו־משמעות; ב־(3) להקיף "מי הודתה?" מתוך מחשבה שאולי הספורטאית הודתה.

סעיף ב

תשובה

(1) רבים ראו במכבייה תשובה על הניסיונות [להשפיל את העם היהודי.]
(2) פסוקית לוואי (מצומצמת) – מאייכת את "הניסיונות".
(3) "העם היהודי" – מושא (של שם הפועל "להשפיל").
(4) • "רבים ראו במכבייה תשובה על הניסיונות להשפלת העם היהודי." (או: "…על ניסיונות ההשפלה של העם היהודי").

•התפקיד החדש של "העם היהודי": לוואי (סומך של שם הפעולה "השפלת").

פסוקית מצומצמת – פסוקית שאין בה נשוא נטוי ונושא משלה; גרעינה הוא שם פועל (להשפיל), ואין לה מילת שעבוד. היא שקולה לפסוקית מלאה: "…הניסיונות שנעשו כדי להשפיל את העם היהודי" / "הניסיונות שמטרתם להשפיל…".

(1)–(2) הפסוקית: [להשפיל את העם היהודי]. היא באה אחרי שם העצם "הניסיונות" ומתארת אותו (אילו ניסיונות? – להשפיל את העם) → פסוקית לוואי. (המשפט העיקרי: נושא – רבים, נשוא – ראו, מושא – תשובה, תיאור/מושא – במכבייה.)

(3) בתוך הפסוקית: "להשפיל את מי?" – את העם היהודי → מושא (מושא ישיר, עם "את").

(4) ההמרה: מחליפים את שם הפועל בשם פעולה מאותו שורש ובניין: להשפיל (הפעיל) ← הַשְׁפָּלָה, ובסמיכות: הַשְׁפָּלַת העם היהודי. כך נעלם הגרעין הפועלי, ונשאר משפט פשוט עם נשוא אחד ("ראו"). "העם היהודי" הופך מסומך של שם הפעולה – לוואי (במבנה סמיכות הנסמך הוא הגרעין והסומך הוא הלוואי).

טעות נפוצה: לכתוב במשפט הפשוט "להשפלה של העם היהודי" ולקבוע שהתפקיד הוא "מושא" – אחרי המרה לשם פעולה "של העם היהודי" הוא לוואי, לא מושא.

שאלה 7 · שיבושים תחביריים; מילות תנאי

תחביר20 נקודות

לא במיקוד תשפ"ז

לפניך קטע ממאמר שכתבה תלמידה בבחינת הבגרות. בקטע יש שיבושים אחדים בתחום התחביר.
בימינו קיימות תופעות שליליות הקשורות בהתנהגותם של בני נוער והנגרמים מחוסר פעילות חברתית והיעדר מסגרת חברתית אמיתית.
נשאלת השאלה עד כמה תנועת הנוער יכולה לצמצם משמעותית תופעות שליליות מעין אלה? האם היום, שאנו מוקפים באמצעים טכנולוגיים מגוונים, יש מקום לתנועות הנוער של פעם? האם הם רלוונטיות לימינו? פעם החשיפה לאלימות ואלכוהול אינה הייתה רחבה כפי שהיא היום. התפשטות התופעה שבה בני נוער מתבגרים מהר מדי ומושפעים מתרבות רעה גורמים לנו לחשוב מה ניתן לעשות בכדי למגר את התופעה.
לדעתי, תנועת הנוער היא מסגרת חברתית אשר יכולה לתמוך ולעזור לבני נוער.

א.

השלם את הטבלה שלפניך: העתק מן הקטע שלושה שיבושים בתחום התחביר, וכתוב את הנוסח התקין לכל שיבוש.

השיבושהנוסח התקין
1
2
3
ב.

בחר באחד השיבושים שציינת, והסבר במונחים תחביריים מהו השיבוש.

ג.

לפניך רשימת מילות תנאי נפוצות, אך שתיים מהן אינן תקינות:
אם, בְּאִם, במידה ו, אִילו, אילולא, לו
(1) הקף את שתי מילות התנאי שאינן תקינות.
(2) במשפטים שלפניך שבץ מילת תנאי מתאימה מבין מילות התנאי התקינות שברשימה.
I. ______ היית מתאמן יותר, היית יכול לנצח במשְׂחֵה הגמר.
II. ______ תתאמן יותר, יש סיכוי שתוכל להשתתף במכבייה הבאה.
III. ______ קנינו כרטיסים מראש, לא היינו יכולים להשתתף בטקס הפתיחה.

◂ פתרון מלא לשאלה 7

סעיף א

תשובה
השיבושהנוסח התקין
1תופעות שליליות… והנגרמים מחוסר פעילות חברתיתתופעות שליליות… והנגרמות מחוסר פעילות חברתית
2האם הם רלוונטיות לימינו?האם הן רלוונטיות לימינו?
3התפשטות התופעה… גורמים לנו לחשובהתפשטות התופעה… גורמת לנו לחשוב

שיבושים נוספים שאפשר לבחור בהם:

•פעם החשיפה לאלימות ואלכוהול אינה הייתה רחבה ← פעם החשיפה לאלימות ולאלכוהול לא הייתה רחבה.
•האם היום, שאנו מוקפים… ← האם היום, כשאנו / שבו אנו מוקפים…
•מסגרת חברתית אשר יכולה לתמוך ולעזור לבני נוער ← אשר יכולה לתמוך בבני נוער ולעזור להם.
•נשאלת השאלה עד כמה… ? ← נשאלת השאלה עד כמה… . (שאלה עקיפה מסתיימת בנקודה).

איך מחפשים שיבושים תחביריים: בודקים בכל משפט (1) התאמה בין נושא לנשוא ובין שם עצם ללוואי שלו (מין ומספר); (2) שימוש נכון במילות שלילה; (3) מילות זיקה ומילות שעבוד; (4) מילות יחס מוצרכות בפעלים מחוברים.

1. והנגרמים – הלוואי מתייחס ל"תופעות" (נקבה רבות), כמו "הקשורות" שלפניו. לכן: והנגרמות. (הכותבת התאימה בטעות ל"בני נוער", הקרוב יותר.)
2. הם רלוונטיות – כינוי הגוף מחליף את "תנועות הנוער" (נקבה רבות) ומתפקד כנושא; הנשוא "רלוונטיות" בנקבה. לכן: הן.
3. גורמים – הנושא הוא "התפשטות (התופעה)" – נקבה יחידה. כל מה שבאמצע ("שבה בני נוער מתבגרים… ומושפעים…") הוא פסוקית לוואי, ואין להתאים אליה. לכן: גורמת.
4. אינה הייתה – "אין/אינו" שוללת רק הווה (ומשפט שמני); בעבר ובעתיד שוללים ב"לא": לא הייתה.
5. שאנו מוקפים – אחרי "היום" (ציון זמן) נדרשת מילת זמן או מילת זיקה עם כינוי חוזר: כשאנו / שבו אנו.
6. לתמוך ולעזור לבני נוער – שני פעלים מחוברים שכל אחד מהם מוצרך במילת יחס אחרת (תומכים ב, עוזרים ל) אינם יכולים לחלוק השלמה אחת.
(גם "בכדי" אינה תקנית – אבל זו שגיאה מילונית, לא תחבירית, ולכן עדיף לא לבחור בה.)

טעות נפוצה: להעתיק שגיאת כתיב או מילה לא תקנית (כמו "בכדי") במקום שיבוש תחבירי; לתקן בלי להעתיק את השיבוש עצמו.

סעיף ב

תשובה

(דוגמה – שיבוש 3) במשפט "התפשטות התופעה שבה בני נוער מתבגרים מהר מדי ומושפעים מתרבות רעה גורמים לנו לחשוב…" אין התאמה בין הנושא לנשוא. הנושא הוא "התפשטות" – שם עצם בנקבה יחידה ("התופעה…" הוא לוואי שלו, ו"שבה בני נוער מתבגרים…" היא פסוקית לוואי). הנשוא צריך להתאים לנושא במין ובמספר, ולכן צריך לבוא בנקבה יחידה – "גורמת", ולא ברבים "גורמים".

מה נדרש: הסבר במונחים תחביריים – לשיים את התפקידים (נושא, נשוא, לוואי, פסוקית) ואת הכלל שהופר (התאמה במין ובמספר, שלילה, הצרכה).

הסברים אפשריים לשיבושים האחרים:

•והנגרמים – הלוואי צריך להתאים לשם העצם שהוא מאייך ("תופעות" – נקבה רבות) במין ובמספר.
•הם רלוונטיות – הנושא (כינוי הגוף) צריך להתאים לנשוא ולשם שהוא מחליף ("תנועות הנוער" – נקבה רבות).
•אינה הייתה – מילת השלילה "אין" (ונטיותיה) משמשת לשלילת נשוא בהווה; עם פועל בעבר משתמשים ב"לא".

טעות נפוצה: הסבר כללי כמו "זה לא נשמע טוב" או "צריך לכתוב גורמת" – בלי לזהות נושא ונשוא ובלי לנסח את כלל ההתאמה.

סעיף ג

תשובה

(1) בְּאִם, במידה ו.
(2) I. אִילו / לו היית מתאמן יותר, היית יכול לנצח במשחה הגמר.
II. אם תתאמן יותר, יש סיכוי שתוכל להשתתף במכבייה הבאה.
III. אילולא קנינו כרטיסים מראש, לא היינו יכולים להשתתף בטקס הפתיחה.

(1) "באם" ו"במידה ו" נפוצות בלשון המדוברת ובלשון הפקידותית, אבל אינן תקניות כמילות תנאי. במקומן משתמשים ב"אם". ("במידה ש…" תקינה במשמעות של שיעור ומידה, לא במשמעות תנאי.)

(2) איך בוחרים – לפי סוג התנאי:

•תנאי ממשי (קיים / אפשרי) – "אם": התנאי עשוי להתקיים בעתיד. II: "אם תתאמן יותר, יש סיכוי…" – פועל בעתיד, אפשרות ממשית.
•תנאי בטל (לא התקיים) – "אילו / לו": התנאי לא התקיים במציאות, ובשני החלקים בא "היה + בינוני". I: "אילו היית מתאמן יותר, היית יכול לנצח" – בפועל לא התאמנת ולא ניצחת.
•תנאי בטל שלילי – "אילולא / לולא" = "אילו לא": משמעו שהדבר כן קרה. III: "אילולא קנינו כרטיסים מראש, לא היינו יכולים להשתתף" – בפועל קנינו והשתתפנו.

בדיקה ל־III: "אילו קנינו כרטיסים מראש, לא היינו יכולים להשתתף" – אין היגיון (הכרטיסים מאפשרים השתתפות); לכן נדרשת השלילה שבתוך "אילולא".

טעות נפוצה: לשבץ "אם" ב־I ("אם היית מתאמן") – נפוץ בדיבור, אך בתנאי בטל התקני הוא "אילו/לו"; ולשבץ "אילו" ב־III ולהפוך את המשמעות.

פרק ג: מערכת הצורות

ההוראות לחלק זה

פרק ג: מערכת הצורות (80 נקודות)
בפרק זה עליך לענות על ארבע שאלות.
ענה על ארבע מן השאלות 8–12 (לכל שאלה — 20 נקודות).
שים לב: בכל שאלה שתבחר, ענה על כל הסעיפים.

שאלה 8 · שורש ובניין; הגייה נכונה של פעלים ושמות

מערכת הצורות20 נקודות
א.

לפניך קטע, ובו פעלים מודגשים. קרא את הקטע, וענה על השאלות שאחריו.
כמה דקות לפני טקס פתיחת המכבייה ה־15 אֵרַע אסון נורא: גשר עץ אשר הֻצַּב מעל נחל הירקון המזוהם קרס. עשרות ספורטאים נפלו לנחל. לקראת המכבייה ה־16 הוקם לראשונה אגף המטפל בנושא הבטיחות, כדי להבטיח שמקרים כאלה לא יִשָּׁנוּ.
(1) ציין בטבלה את השורש ואת הבניין של כל אחד מן הפעלים המודגשים בקטע.

הפעליםשורשבניין
אֵרַע
הֻצַּב
יִשָּׁנוּ

(2) הקף את צורת ההווה באותו הבניין של הפועל יִשָּׁנוּ.
שְׁנוּיִים מְשַׁנִּים נִשְׁנִים מְשַׁנְּנִים
(3) במשפט שלפניך כתובה מילה פעמיים: פעם בצורה המשקפת הגייה נכונה ופעם בצורה המשקפת הגייה שגויה.
הקף את הצורה המשקפת את ההגייה הנכונה.
גשר עץ הוצב מעל נחל הירקון המְזֻהָם / מְזֹהָם.

ב.

לפניך קטע, ובו רשמים מטקס הפתיחה של המכבייה העשרים. בקטע מילים מודגשות — מקצתן תקינות ומקצתן אינן תקינות.
במכבייה נִכְרָכִים יחד הפָּן הספורטיבי, האישי והציוני. דוגמה לכך הייתה בטקס הפתיחה של המכבייה העשרים: סְפּוֹרְטָאִי קנדי הֶצִּיע נישואין לבת זוגו כשהוא נרגש ומְעוֹדָד מצהלות של אלפי הצופים. אין ספק כי מאירועים כאלה נוֹלְדוֹת אגדות.
(1) מבין המילים המודגשות הקף רק את המילים שאינן תקינות.
(2) בחר במילה אחת שהקפת, וענה על אחד מן הסעיפים I–II שלפניך.
I. הסבר במונחים דקדוקיים מדוע המילה שבחרת אינה תקינה.
או
II. נקד את המילה שבחרת באופן שישקף הגייה נכונה.

לא במיקוד תשפ"ז

◂ פתרון מלא לשאלה 8

סעיף א

תשובה

(1)

הפעליםשורשבניין
אֵרַעא-ר-עפיעל
הֻצַּבנ-צ-בהופעל
יִשָּׁנוּש-נ-י/הנפעל

(2) נִשְׁנִים
(3) המְזֹהָם

(1) ניתוח הפעלים:

•אֵרַע – א-ר-ע, פיעל. עבר, נסתר. תבנית פיעל: קִטֵּל (דִּבֵּר). האות השנייה של השורש היא ר', שאינה מקבלת דגש, ולכן יש תשלום דגש: החיריק שתחת האות הראשונה מתארך לצירי – אֵרַע (כמו בֵּרַךְ, תֵּאֵר). התנועה האחרונה פתח בגלל העי"ן הגרונית בסוף (כמו שִׁגַּע). עתיד: יְאָרַע; שם הפעולה: אֵרוּעַ (אירוע).
•הֻצַּב – נ-צ-ב, הופעל. ה' בקובוץ – סימן הופעל (הֻקְטַל). הדגש בצ' בא במקום הנו"ן שנבלעה (גזרת פ"נ: הֻנְצַב ← הֻצַּב, כמו הֻפַּל, הֻגַּשׁ). פעיל: הִצִּיב.
•יִשָּׁנוּ – ש-נ-י/ה, נפעל. עתיד, נסתרים. תבנית העתיד של נפעל: יִקָּטֵל – חיריק בתחילית ודגש באות הראשונה של השורש (במקום נו"ן הבניין). הסיומת ־וּ באה במקום אות השורש השלישית (גזרת ל"י). משמעות: "לא יחזרו על עצמם". עבר: נִשְׁנָה.

(2) נִשְׁנִים. הווה (בינוני) של נפעל: נִקְטָל ← נִשְׁנֶה (יחיד), נִשְׁנִים (רבים). הסיחים: שְׁנוּיִים – בינוני סביל של קל (קָטוּל); מְשַׁנִּים – הווה של פיעל (מְשַׁנֶּה); מְשַׁנְּנִים – הווה של פיעל מן השורש ש-נ-ן (לשנן).

(3) מְזֹהָם. הפועל בבניין פוּעל (מְקֻטָּל) מן השורש ז-ה-ם. האות האמצעית ה' גרונית ואינה מקבלת דגש; בשורש זה הקובוץ שתחת הז' מתארך לחולם (תשלום דגש) – מְזֹהָם, כמו טֹהַר / מְטֹהָר. לכן כותבים בכתיב מלא "מזוהם", עם ו'. מְזֻהָם (בקובוץ) משקף הגייה שגויה.

טעות נפוצה: לכתוב ל"ישנו" את הבניין קל (כי הצורה "ישנו" נראית כמו "יִשְׁנוּ"); ההבדל – הדגש בש' והקמץ תחתיה, סימני נפעל. ול"ארע" לכתוב בניין קל (כי בדיבור אומרים "אירע" בלי לחשוב על התבנית).

סעיף ב

תשובה

(1) המילים שאינן תקינות: סְפּוֹרְטָאִי, הֶצִּיע, נוֹלְדוֹת.
(2) (די באחת מן התשובות)

•הֶצִּיע – I. הפועל משורש נ-צ-ע (גזרת פ"נ) בבניין הפעיל. בעבר הפעיל התחילית היא הִ (בחיריק), והנו"ן הראשונה של השורש נבלעת ובמקומה בא דגש באות הבאה (הִנְצִיעַ ← הִצִּיעַ). ובסוף – פתח גנובה תחת העי"ן. II. הִצִּיעַ.
•נוֹלְדוֹת – I. הפועל משורש י-ל-ד (גזרת פ"י) בבניין נפעל, בהווה. בבינוני של נפעל בגזרת פ"י התבנית היא נוֹקְטָל, והאות השנייה של השורש מנוקדת בקמץ: נוֹלָד, נוֹלָדִים, נוֹלָדוֹת. "נוֹלְדוֹת" (בשווא) נשמע כמו בינוני של קל (יוֹלְדוֹת), ואינו צורה תקנית. II. נוֹלָדוֹת.
•סְפּוֹרְטָאִי – I. המילה נוצרה מן הבסיס "ספורט" ומצורן הגזירה ־ַאי (פתח, אל"ף נחה ויו"ד), המציין בעל מקצוע או עיסוק, כמו עִתּוֹנַאי, חַשְׁמַלַּאי. הטעם בהברה האחרונה – "ספורטַאי", ולא "ספורטָאִי" (שתי הברות בסוף). II. סְפּוֹרְטַאי.

איך בודקים כל מילה: מזהים שורש, בניין או משקל, ומשווים את הניקוד המודפס לתבנית התקנית.

•נִכְרָכִים – תקינה. כ-ר-ך, נפעל, בינוני רבים: נִקְטָלִים (נִכְרָךְ ← נִכְרָכִים).
•סְפּוֹרְטָאִי – אינה תקינה. הסופית ־ַאי נהגית בהברה אחת (אַי): סְפּוֹרְטַאי. בצורת הרבים: סְפּוֹרְטָאִים – שם כבר יש קמץ תחת הט' וחיריק תחת הא' (וזה מה שגורם לטעות ביחיד).
•הֶצִּיע – אינה תקינה. נ-צ-ע, הפעיל, עבר: הִצִּיעַ (חיריק בה', דגש בצ' בגלל הנו"ן שנבלעה, ופתח גנובה תחת הע'). הצורה המודפסת "הֶצִּיע" – בסגול תחת הה' – משקפת את ההגייה המדוברת "הֶצִיע"; סגול בתחילית הוא סימן של עבר הפעיל רק בגזרות אחרות (כמו הֶעֱמִיד – בגרונית), ולא כאן.
•וּמְעוֹדָד – תקינה. ע-ו-ד, בניין פועל (הסביל של פיעל) בגזרת ע"ו, בתבנית פוֹלַל: מְעוֹדָד (כמו מְקוֹמָם, מְרוֹמָם). ההקשר מחייב צורה סבילה: הספורטאי אינו מעודד אחרים אלא מקבל עידוד מצהלות הצופים, ולכן הקמץ בד' האחרונה (מְעוֹדָד) ולא צירי (מְעוֹדֵד – הווה פעיל של פיעל, "מי שמעודד"). ו' החיבור לפני שווא – וּ.
•נוֹלְדוֹת – אינה תקינה. י-ל-ד, נפעל, בינוני: נוֹלָד, נוֹלֶדֶת, נוֹלָדִים, נוֹלָדוֹת.

טעות נפוצה: להקיף את "מְעוֹדָד" (כי בדיבור אומרים "מְעוֹדֵד" גם במשמעות הסבילה) או את "נִכְרָכִים"; ובסעיף (2) – לבחור מילה תקינה.

שאלה 9 · גזרות ובניינים; שלמים ול"י; שם פועל מאותו שורש

מערכת הצורות20 נקודות
א.

לפניך קטע על פי דבריו של יוסף יקותיאלי, ובו פעלים מודגשים. קרא את הקטע וענה על השאלות שאחריו.
המכבייה, כינוס הספורט העולמי שלנו, תשמש לנו מבחן כוחות ועלייה במדרגות חינוך הספורט, ועל פי תוצאותיה נָכוֹנוּ לנו צעדינו בעתיד. מלבד מבחן הספורט תשמש המכבייה מבחן לאומי למאות ואלפי הצעירים אשר יַעֲלוּ לארץ־ישראל. הם יִשְׁאֲפוּ את אוויר המולדת, יַאֲזִינוּ לשפת עמם הקָמָה לתחייה וְיָשׁוּבוּ לגולה מלאי עוז ומרץ עד בוא זמנם לעלות ארצה.
(1) הקף את הפועל היוצא דופן מבחינת הגזרה, על פי ההקשר בקטע.
נָכוֹנוּ קָמָה יַעֲלוּ יָשׁוּבוּ
(2) הקף את הפועל היוצא דופן מבחינת הבניין, על פי ההקשר בקטע.
יַעֲלוּ יַאֲזִינוּ יָשׁוּבוּ יִשְׁאֲפוּ
(3) הקף את צורת העתיד באותו הבניין של הפועל נָכוֹנוּ.
יָכִינוּ יְכַנּוּ יְכוֹנְנוּ יִכּוֹנוּ

ב.

לפניך משפטים, ובכל משפט מודגשת מילה.

•לא אחת מובעת תְּמִיהָה אם האירוע הזה נחוץ.
•היו שהאמינו כי ההִתְעָרוּת במדינה שבה הם חיים תמחק את האנטישמיות.
•קונסטנטין מטוסביץ' הוא שיאן ישראל בקפיצה לַגֹּבַהּ.
•בשנים האחרונות פָּחֲתָה ההתעניינות במכבייה.
•בארץ־ישראל הִתְהַוָּה "היהודי החדש".
•כיום כמעט אין זכר לחָזוֹן של יקותיאלי שארץ־ישראל תהיה מרכז רוחני לתפוצות.

מיין בטבלה שלפניך את המילים המודגשות על פי הגזרה: גזרת השלמים או גזרת נחי ל"י/ה.

שלמיםנחי ל"י/ה
ג.

לפניך צירופי מילים, ובכל אחד מהם המילה הראשונה מודגשת.
תְּפוּצָה יהודית ______
תּוֹדָעָה לאומית ______
מַסַּע שורשים ______
ליד כל צירוף כתוֹב שם פועל מאותו השורש של המילה המודגשת בכל בניין שתבחר.

◂ פתרון מלא לשאלה 9

סעיף א

תשובה

(1) יַעֲלוּ
(2) יַאֲזִינוּ
(3) יִכּוֹנוּ

שלב ראשון – ניתוח כל הפעלים:

•נָכוֹנוּ – כ-ו-ן, נפעל (עבר; נפעל של ע"ו: נָקוֹם ← נָכוֹן, נָכוֹנוּ), גזרת ע"ו.
•קָמָה – ק-ו-ם, קל (בינוני/עבר נקבה), גזרת ע"ו.
•יַעֲלוּ – ע-ל-י/ה, קל (עתיד), גזרת ל"י (פ"ג).
•יָשׁוּבוּ – ש-ו-ב, קל (עתיד), גזרת ע"ו.
•יִשְׁאֲפוּ – ש-א-ף, קל (עתיד: יִקְטְלוּ; חטף פתח תחת הא' הגרונית), שלמים.
•יַאֲזִינוּ – א-ז-ן, הפעיל (עתיד: יַקְטִילוּ – פתח בתחילית ויו"ד לפני האות האחרונה; חטף פתח תחת הא').

(1) שלושה פעלים בגזרת ע"ו (נכונו, קמה, ישובו); יַעֲלוּ – בגזרת ל"י. (שימו לב: "יעלו" ו"ישובו" בקל – הגזרה היא ההבדל, לא הבניין.)

(2) שלושה פעלים בבניין קל (יעלו, ישובו, ישאפו); יַאֲזִינוּ – בהפעיל. הפתח בתחילית (יַ) לבדו אינו מוכיח הפעיל – גם "יַעֲלוּ" פותח בפתח בגלל הע' הגרונית; הסימן המכריע הוא התנועה i (יו"ד) לפני האות האחרונה של השורש: יַאֲזִינוּ.

(3) יִכּוֹנוּ. עתיד נפעל: יִקָּטֵל, ובגזרת ע"ו: יִקּוֹם ← יִכּוֹן, יִכּוֹנוּ (חיריק בתחילית, דגש בכ' – סימני נפעל בעתיד). הסיחים: יָכִינוּ – הפעיל (הֵכִין); יְכַנּוּ – פיעל מן השורש כ-נ-י (כינה); יְכוֹנְנוּ – פיעל (פולל) של כ-ו-ן (כּוֹנֵן).

טעות נפוצה: לבחור ב־(1) את "נכונו" (כי הוא בבניין אחר) – השאלה היא על הגזרה, לא על הבניין; ב־(3) לבחור "יכוננו" (כי יש בו ו' ונ' כמו בנכונו).

סעיף ב

תשובה
שלמיםנחי ל"י/ה
תְּמִיהָה (ת-מ-ה)הִתְעָרוּת (ע-ר-י/ה)
גֹּבַהּ (ג-ב-ה)הִתְהַוָּה (ה-ו-י/ה)
פָּחֲתָה (פ-ח-ת)חָזוֹן (ח-ז-י/ה)

הקושי: בכמה מן המילים יש ה' בסוף השורש. צריך להבחין בין ה' עיצורית (שורש שלמים – הה' נהגית) לבין ה' נחה (גזרת ל"י/ה – הה' היא רק אם קריאה, ובנטייה מופיעה במקומה י' או שהיא נעלמת).

שלמים:

•תְּמִיהָה – ת-מ-ה; הה' היא עיצור (תָּמַהּ – במפיק). משקל קְטִילָה, כמו כְּתִיבָה; אילו הייתה גזרת ל"י, היינו מצפים ל"תְּמִיָּה" (כמו בְּנִיָּה).
•גֹּבַהּ – ג-ב-ה; המפיק בה' מסמן שהיא עיצור (גָּבַהּ, גָּבוֹהַּ). משקל קֹטֶל (בגרונית: קֹטַל).
•פָּחֲתָה – פ-ח-ת; שלוש אותיות שורש יציבות. קל, עבר, נסתרת (הה' בסוף היא סיומת הגוף, לא אות שורש).

נחי ל"י/ה:

•הִתְעָרוּת – ע-ר-י/ה; שם הפעולה של התפעל (הִתְקַטְּלוּת); האות השלישית נעלמה (כמו הִתְגַּלּוּת). הפועל: הִתְעָרָה.
•הִתְהַוָּה – ה-ו-י/ה; התפעל, עבר; הה' בסוף נחה (כמו הִתְגַּלָּה). שם הפעולה: הִתְהַוּוּת.
•חָזוֹן – ח-ז-י/ה; משקל קָטוֹן, והאות השלישית חסרה (חָזָה, חוֹזֶה).

טעות נפוצה: לשבץ את "תמיהה" ו"גובה" בל"י/ה רק משום שהן נגמרות בה'. בודקים: אם הה' נשמרת בכל הנטיות (ובניקוד יש בה מפיק) – היא אות שורש עיצורית.

סעיף ג

תשובה
•תְּפוּצָה (שורש פ-ו-ץ) – לְהָפִיץ (הפעיל) / לָפוּץ (קל).
•תּוֹדָעָה (שורש י-ד-ע) – לָדַעַת (קל) / לְהוֹדִיעַ (הפעיל) / לְהִתְוַדֵּעַ (התפעל) / לְהִוָּדַע (נפעל).
•מַסַּע (שורש נ-ס-ע) – לִנְסֹעַ (קל) / לְהַסִּיעַ (הפעיל).

השיטה: מזהים את המשקל, מורידים את אותיות המשקל ומשחזרים את השורש, ואחר כך יוצרים ממנו שם פועל בבניין כלשהו.

•תְּפוּצָה – משקל תְּקוּלָה (גזרת ע"ו, כמו תְּקוּמָה, תְּנוּעָה); הת' בהתחלה והה' בסוף – אותיות משקל. השורש פ-ו-ץ → לְהָפִיץ.
•תּוֹדָעָה – משקל תּוֹקָלָה / תּוֹקֶלֶת של פ"י (כמו תּוֹצָאָה, תּוֹלָדָה); הו' באה במקום הי' של השורש. השורש י-ד-ע → לָדַעַת, לְהוֹדִיעַ.
•מַסַּע – משקל מַקְטָל בגזרת פ"נ: הדגש בס' בא במקום הנו"ן שנבלעה (מַנְסַע ← מַסַּע). השורש נ-ס-ע → לִנְסֹעַ, לְהַסִּיעַ.

טעות נפוצה: לכתוב "לְהַפְצִיץ" או "לִתְפּוֹץ" (לראות בת' אות שורש); לכתוב "לִסּוֹעַ" (לשכוח את הנו"ן).

שאלה 10 · שורש תנייני; מ' שורשית; בניין וחלק דיבור

מערכת הצורות20 נקודותטקסט 1
א.

לפניך שלושה משפטים, ובהם שלוש מילים מודגשות.

•רבים קיוו כי המכבייה תשמש מָנוֹף להגדלת היישוב היהודי בארץ.
•הקבוצה יכולה לְמַנֵּף את הניצחון שלה כדי לעלות לליגת העל.
•אני שמח ומתרגש לְהָנִיף את דגל המדינה בטקס הפתיחה של המכבייה.

כל אחת מן המילים המודגשות מייצגת שלב בתהליך של יצירת שורש תנייני.
כתוב את שלוש המילים לפי סדר התהליך. ______

לא במיקוד תשפ"ז

ב.

לפניך משפט על פי טקסט 1 ובו שלוש מילים מודגשות.
המכבייה הראשונה תָּרְמָה להֲרָמַת המורל בקרב יושבי הארץ והֵרִימָה את קרנה של התנועה הציונית בקרב יהדות התפוצות.
(1) מבין שלוש המילים המודגשות במשפט הקף את המילה שנוצרה משורש תנייני.
(2) כתוב מהו שם העצם שממנו נגזר השורש התנייני. ______

לא במיקוד תשפ"ז

ג.

לפניך שני משפטים, ובהם שלוש מילים מודגשות.

•ארגון "מכבי" העולמי אימץ את תפיסתו של יקותיאלי, ולרכיב הספורט נוסף גם המֵנִיעַ של חיזוק הקשר בין יהדות התפוצות לארץ, אולם כיום אין כמעט זכר לחזון של יקותיאלי שארץ־ישראל תהיה מרכז רוחני לתפוצות ואמצעי למְנִיעַת התבוללות.
•ספורטאים יהודים מארץ־ישראל היו מְנוּעִים באותה תקופה מהשתתפות באולימפיאדה.

(1) מבין שלוש המילים המודגשות הקף את המילה או את המילים שהאות מ"ם שבהן היא שורשית.
(2) בטבלה שלפניך מיין את שלוש המילים המודגשות לשתי קבוצות לפי הבניין, וציין את הבניין של כל קבוצה.

(3) ציין את חלק הדיבור של המילה מֵנִיעַ שבמשפט הראשון. ______

◂ פתרון מלא לשאלה 10

סעיף א

תשובה

לְהָנִיף ← מָנוֹף ← לְמַנֵּף

שורש תנייני – שורש חדש שנוצר משם עצם שכבר נגזר משורש אחר. אותיות המשקל של שם העצם (כאן – המ' של מָנוֹף) נתפסות כאותיות שורש, ומהן נגזר פועל חדש.

שלבי התהליך:
1. לְהָנִיף – הפועל המקורי: שורש נ-ו-ף, בניין הפעיל (הֵנִיף).
2. מָנוֹף – שם עצם שנגזר מן השורש נ-ו-ף במשקל מָקוֹל (כמו מָנוֹס, מָקוֹם); המ' היא אות משקל.
3. לְמַנֵּף – פועל חדש בבניין פיעל מן השורש התנייני מ-נ-ף: המ' של "מנוף" הפכה לאות שורש (וגם הנו"ן והפ' נשארו). משמעות: להשתמש בדבר כמנוף.

טעות נפוצה: לסדר "מנוף ← להניף ← למנף" (לחשוב ששם העצם קודם לפועל). השורש הראשוני נ-ו-ף קודם; "מנוף" נגזר ממנו; רק אחר כך נגזר מ"מנוף" השורש התנייני.

סעיף ב

תשובה

(1) תָּרְמָה
(2) תְּרוּמָה

ניתוח:

•הֲרָמַת, הֵרִימָה – שורש ר-ו-ם, בניין הפעיל (הֵרִים; שם הפעולה הֲרָמָה, ובסמיכות הֲרָמַת). זה השורש הראשוני.
•תָּרְמָה – שורש ת-ר-ם, בניין קל (תָּרַם, תָּרְמָה). מן השורש ר-ו-ם נגזר שם העצם תְּרוּמָה (במשקל תְּקוּלָה, כמו תְּנוּעָה, תְּקוּמָה; במקור: מה שמרימים ומפרישים לכוהן). הת' של המשקל נתפסה כאות שורש, ומ"תרומה" נגזר הפועל "תָּרַם" – מן השורש התנייני ת-ר-ם.

סימן היכר: כשאות שהיא בדרך כלל אות משקל (ת', מ') מופיעה כאות שורש בפועל, וקיים שם עצם מוכר באותו משקל מן השורש הקצר – לפנינו שורש תנייני.

טעות נפוצה: לכתוב ב־(2) "הרמה" או "רום". שם העצם שממנו נגזר השורש צריך להכיל את כל אותיות השורש התנייני (ת-ר-ם) – תרומה.

סעיף ג

תשובה

(1) מְנִיעַת, מְנוּעִים
(2)

בניין קלבניין הפעיל
מְנִיעַת, מְנוּעִיםמֵנִיעַ

(3) שם עצם

ניתוח המילים:

•מֵנִיעַ – שורש נ-ו-ע, בניין הפעיל, צורת בינוני (מֵקִים ← מֵנִיעַ; עבר: הֵנִיעַ). המ' היא סימן הבינוני – אינה שורשית.
•מְנִיעַת – שורש מ-נ-ע; שם הפעולה של בניין קל במשקל קְטִילָה (מְנִיעָה, ובסמיכות מְנִיעַת). המ' שורשית.
•מְנוּעִים – שורש מ-נ-ע; בינוני סביל של קל במשקל קָטוּל (מָנוּעַ ← מְנוּעִים, כמו כָּתוּב ← כְּתוּבִים). המ' שורשית. משמעות: נמנע מהם להשתתף.

(2) שם פעולה ובינוני פָּעוּל משתייכים לבניין קל (קְטִילָה – שם הפעולה של קל; קָטוּל – הבינוני הסביל של קל). "מֵנִיעַ" – הפעיל.

(3) שם עצם. בהקשר "המניע של חיזוק הקשר" המילה מיודעת ומשמשת נסמך בצירוף "המניע של…" – כלומר הסיבה, המטרה. זו צורת בינוני שהפכה לשם עצם (כמו "מנהל", "מורה"). אפשר לבדוק: "המניע" = "המטרה" – שם עצם. (כפועל – "הוא מֵנִיעַ את המכונה".)

טעות נפוצה: לכתוב ב־(3) "פועל" או "בינוני" רק משום שהתבנית היא של בינוני הפעיל. חלק הדיבור נקבע לפי התפקוד במשפט.

שאלה 11 · דרכי תצורה: שורש ומשקל, בסיס וצורן; משמעות הסופיות

מערכת הצורות20 נקודות
א.

לפניך מונחים מתחום האימון הגופני שחידשה האקדמיה ללשון העברית.
מְסִלַּת כושר — מתקן לאימוני כושר, ובו מסילה קצרה. בשעת הפעלת המתקן המסילה נעה והמתאמן צועד או רץ עליה. שם רוֹוח למתקן זה הוא הֲלִיכוֹן.
מָאוֹץ (סְפְּרִינְט) — מרוץ תחרותי למרחקים קצרים.
לַחֲצִית — מכשיר קפיצי לחיזוק שרירי היד.
מוֹנֵה פסיעות — מכשיר הנישא על גוף האדם ומונה את פסיעותיו על ידי חישת תנועת הגוף.
(1) מיין בטבלה את המילים שלפניך לשתי קבוצות לפי דרך התצורה.
מְסִלָּה הֲלִיכוֹן מָאוֹץ לַחֲצִית מוֹנֵה פסיעות

שורש ומשקלבסיס וצורן סופי

(2) ציין את השורש של כל אחת מן המילים שדרך תצורתן היא שורש ומשקל.

ב.

לפניך משפט, ובו מילים מודגשות.
עשרות אלפי רָצִים וְרָצוֹת השתתפו במֵרוֹץ הלילה של תל אביב.
(1) מהו השורש המשותף למילים המודגשות? ______
(2) מהו חלק הדיבור של המילים רָצִים וְרָצוֹת המודגשות במשפט הנתון? ______

ג.

בכל מכבייה נבחר אחד הספורטאים לשאת את לפיד המכבייה.
לפניך כמה מילים. הקף את המילה המתאימה לְכַנּוֹת את נושא הלפיד, והסבר את תשובתך במונחים דקדוקיים.
לַפִּידוֹן לַפִּידָן לַפִּידוֹת לַפִּידְיָה
הסבר: ______

◂ פתרון מלא לשאלה 11

סעיף א

תשובה

(1)

שורש ומשקלבסיס וצורן סופי
מְסִלָּה, מָאוֹץ, מוֹנֵההֲלִיכוֹן, לַחֲצִית

(2) מְסִלָּה – ס-ל-ל; מָאוֹץ – א-ו-ץ; מוֹנֵה – מ-נ-י/ה.

הבחנה בין שתי הדרכים:

•שורש ומשקל – אותיות השורש "יוצקות" לתבנית (משקל). אי אפשר לחלק את המילה למילה קיימת + סיומת.
•בסיס וצורן סופי – למילה קיימת (בסיס) נוספת סופית, והבסיס נשאר מזוהה (לעיתים בשינוי תנועות).

שורש ומשקל:

•מְסִלָּה – ס-ל-ל (גזרת הכפולים), משקל מְקִלָּה / מְקִטָּה (כמו מְגִלָּה). המ' בהתחלה והה' בסוף – אותיות משקל.
•מָאוֹץ – א-ו-ץ (אָץ = מיהר), משקל מָקוֹל (גזרת ע"ו, כמו מָנוֹס, מָקוֹם) – מקום/פעולה של ריצה מהירה.
•מוֹנֵה – מ-נ-י/ה, משקל קוֹטֵל (צורת הבינוני של קל, כמו בּוֹנֶה); משקל של שמות כלים ובעלי פעולה.

בסיס וצורן סופי:

•הֲלִיכוֹן – הבסיס "הליכה" + צורן ־וֹן (הֲלִיכָה + וֹן ← הֲלִיכוֹן); הסופית מציינת כאן מכשיר / כלי.
•לַחֲצִית – הבסיס "לַחַץ" + צורן ־ִית (לַחַץ + ִית ← לַחֲצִית); הסופית מציינת כאן מכשיר.

טעות נפוצה: לשבץ את "הליכון" בשורש ומשקל (משקל קְטִילוֹן אינו קיים – זו הֲלִיכָה + ון); לכתוב שורש מ-ס-ל ל"מסילה" או נ-ו-ה ל"מונה".

סעיף ב

תשובה

(1) ר-ו-ץ
(2) שם עצם

(1) ר-ו-ץ. רָצִים, רָצוֹת – בינוני של קל בגזרת ע"ו (רָץ, רָצָה, רָצִים, רָצוֹת); מֵרוֹץ – משקל מִקְטָל בגזרת ע"ו (כמו מֵרוֹם). האות ו' נעלמת בנטייה – סימן לגזרת ע"ו.

(2) שם עצם. במשפט "עשרות אלפי רצים ורצות השתתפו…" המילים הן נושא המשפט, והן באות בסמיכות אחרי "אלפי" – הן מציינות אנשים (אצנים), ולא פעולה שמתרחשת. לכן אלה שמות עצם (בינוני ששימש כשם עצם), ולא פעלים.

טעות נפוצה: לכתוב "פועל בהווה" – מבחינת הצורה זה בינוני, אך חלק הדיבור נקבע לפי התפקוד בהקשר: "אלפי רצים" = אלפי אצנים.

סעיף ג

תשובה

לַפִּידָן.
הסבר: המילה נוצרה בדרך של בסיס וצורן סופי – הבסיס "לַפִּיד" + הצורן ־ָן. לצורן ־ָן משמעות של בעל מקצוע, עיסוק או תכונה (כמו שַׁקְרָן, סַבְלָן, כַּדּוּרְסְלָן), ולכן "לפידן" הוא מי שעיסוקו נשיאת הלפיד.

משמעות הצורנים האחרים:

•־וֹן (לַפִּידוֹן) – הקטנה (סְפָרוֹן, דֻּבּוֹן) או כלי/מכשיר (הֲלִיכוֹן) – "לפיד קטן".
•־וֹת (לַפִּידוֹת) – צורן נטייה של רבים/רבות (לפידות = רבים של לפיד), ואינו יוצר מילה חדשה המציינת אדם.
•־ִיָּה (לַפִּידְיָה) – מקום או אוסף (כמו נַגָּרִיָּה, סִפְרִיָּה) – "מקום של לפידים".

לכן רק ־ָן מתאים לאדם העושה את הפעולה.

טעות נפוצה: לבחור "לפידון" ולחשוב ש־ון מציין אדם; או להסביר בלי לשיים את הצורן ואת משמעותו ("כי זה נשמע טוב").

שאלה 12 · גזרת הכפולים; שורש גזור שם; משקלי שמות פעולה; דרך תצורה

מערכת הצורות20 נקודותטקסט 1
א.

לפניך שני משפטים, ובהם שתי מילים מודגשות.

•"שמונים מדינות — לֵב אחד". (סיסמת המכבייה ה־20)
•"צֵל כבד הוטל על המדינה". (טקסט 1, שורות 40–41)

שתי המילים המודגשות שייכות לגזרת הכפולים.
בחר באחת מן המילים לֵב או צֵל, והוכח שהיא שייכת לגזרת הכפולים.

לא במיקוד תשפ"ז

ב.

לפניך שני משפטים, ובהם שתי מילים מודגשות.

•באירוע הפתיחה של המכבייה חברי המשלחות חָגִים סביב האיצטדיון.
•בלוח השנה מצוינים כל החַגִּים והמועדים.

(1) מבין שתי המילים המודגשות הקף את המילה השייכת לגזרת הכפולים.
(2) ציין את השורש של המילה המודגשת האחרת (שלא הקפת). ______
(3) ציין את השורש של המילה מוֹעֲדִים הכתובה במשפט השני. ______

ג.

לפניך מילים מודגשות מתחום הספורט הנוטות במשקלי שמות הפעולה.
הֵאָבְקוּת, שְׂחִיָּה, הִתְעַמְּלוּת, אִגְרוּף, חֲתִירָה,
מִגּוּר (נוקאאוט) — מכת אגרוף שאחריה היריב אינו מסוגל לעמוד שוב על רגליו.
סִבְסוּב — תנועה של שחקן כדורסל שבה רגלו האחת קבועה בַּמָּקום כמו ציר ורגלו השנייה נעה בחופשיות.
(1) השורש של אחת מן המילים המודגשות הוא שורש גזור שם.
ציין את שם העצם שממנו נגזר השורש. ______
(2) מבין המילים המודגשות הקף שתי מילים שהמשקל שלהן משותף, וציין את המשקל. ______
(3) קַשָּׁתוּת היא ענף ספורט שבו קולעים למטרה בחץ וקשת.
האם דרך תצורתה של המילה קַשָּׁתוּת היא כמו דרך התצורה של המילים המודגשות שבראש סעיף ג? נמק את תשובתך.

◂ פתרון מלא לשאלה 12

סעיף א

תשובה

(די באחת)

•לֵב – שורש ל-ב-ב: בנטייה מופיע דגש בב' (לִבּוֹ, לִבִּי, לִבּוֹת), והדגש מעיד על הכפלת האות השנייה והשלישית של השורש (= ב־ב). בצורות אחרות שתי הב' מופיעות במפורש: לְבָבוֹת, לְבָבִי, לִבְלֵב.
•צֵל – שורש צ-ל-ל: בנטייה מופיע דגש בל' (צִלּוֹ, צִלִּי), והוא מעיד על שתי ל'; בצורות אחרות שתי הל' מופיעות במפורש: צְלָלִים, צְלָלִית, הִצְלִיל.

גזרת הכפולים (ע"ע): האות השנייה והשלישית של השורש זהות. בצורה הבסיסית (לֵב, צֵל) נראית רק אחת מהן, ולכן יש להוכיח את השורש.

שתי דרכים להוכחה:
1. דגש בנטייה: כשמוסיפים סיומת, האות הכפולה מקבלת דגש חזק – הוא "מייצג" את האות החסרה: לֵב ← לִבּוֹ; צֵל ← צִלּוֹ. (בלי סיומת אין דגש בסוף מילה.)
2. מילה מאותו שורש שבה שתי האותיות כתובות: לְבָבוֹת, לְבָבִי; צְלָלִים, צְלָלִית.

בדיקה: הוכחה טובה מציגה מילה אחת לפחות וגם מסבירה מה היא מוכיחה (דגש = אות כפולה / שתי אותיות זהות).

טעות נפוצה: לכתוב רק "השורש ל-ב-ב" בלי הוכחה, או להביא מילה שאינה מוכיחה דבר (למשל "לבבי" בלי להראות את שתי הב').

סעיף ב

תשובה

(1) הַחַגִּים
(2) חָגִים – ח-ו-ג
(3) מוֹעֲדִים – י-ע-ד (ו/י-ע-ד)

(1) חַגִּים – ח-ג-ג. רבים של "חַג"; הדגש בג' מעיד על הכפלת האות (חַג + ים ← חַגִּים), כמו לִבּוֹ. וגם: חָגַג, חֲגִיגָה – שתי הג' כתובות.

(2) חָגִים – ח-ו-ג. במשפט הראשון זה פועל: "חברי המשלחות חָגִים סביב האיצטדיון" = מקיפים, מסתובבים במעגל. זה בינוני של קל בגזרת ע"ו (חָג, חָגָה, חָגִים, כמו קָמִים); אין דגש בג'. מאותו שורש: מְחוּגָה, חוּג (מעגל).

(3) מוֹעֲדִים – י-ע-ד. משקל מִקְטֵל בגזרת פ"י: הו' באה במקום הי' של השורש (מִוְעֵד ← מוֹעֵד, כמו מוֹשָׁב, מוֹלֶדֶת). מאותו שורש: יָעַד, יִעוּד, וַעַד.

טעות נפוצה: לכתוב ל"מועדים" שורש מ-ע-ד או ו-ע-ד בלי להבין שהמ' היא אות משקל; לכתוב ל"חגים" שבמשפט הראשון שורש ח-ג-ג (רק משום שהמילה זהה בכתב).

סעיף ג

תשובה

(1) אֶגְרוֹף (המילה "אִגְרוּף", מן השורש א-ג-ר-ף).
(2) שְׂחִיָּה וחֲתִירָה – משקל קְטִילָה.
(3) לא. המילים המודגשות נוצרו בדרך של שורש ומשקל (שמות פעולה במשקלי הבניינים). המילה קַשָּׁתוּת נוצרה בדרך של בסיס וצורן סופי: הבסיס "קַשָּׁת" (מי שיורה בקשת) + הצורן ־וּת (המציין מופשט / תחום עיסוק).

(1) אגרוף ← אֶגְרוֹף. "אִגְרוּף" הוא שם הפעולה של הפועל "אִגְרֵף" (פיעל, שורש מרובע א-ג-ר-ף). השורש נגזר משם העצם אֶגְרוֹף (כף יד קפוצה): האות א' – אות שורש בפועל החדש. זהו שורש גזור שם (כמו ת-י-ק מ"תיק", ת-ר-ם מ"תרומה").

(2) קְטִילָה. שְׂחִיָּה (ש-ח-י/ה; בל"י – קְטִיָּה) וחֲתִירָה (ח-ת-ר; חטף פתח תחת הח' הגרונית) – שתיהן שמות פעולה של בניין קל במשקל קְטִילָה. ניתוח השאר: הֵאָבְקוּת – הִקָּטְלוּת (נפעל); הִתְעַמְּלוּת – הִתְקַטְּלוּת (התפעל); אִגְרוּף, סִבְסוּב – קִטּוּל של שורש מרובע (פיעל); מִגּוּר – קִטּוּל (פיעל).
(אפשר גם לבחור את אִגְרוּף וסִבְסוּב, או אִגְרוּף ומִגּוּר – כולן בשם הפעולה של פיעל – אם ההסבר מציין זאת.)

(3) קשתות – בסיס וצורן. משקל קַטָּלוּת אינו משמש כאן; המילה מתחלקת לשני חלקים מוכרים: קַשָּׁת (שם בעל המקצוע, במשקל קַטָּל) + וּת. לעומת זאת, המילים בסעיף ג הן שמות פעולה – כל אחת מהן נוצרה משורש שנוצק למשקל (קְטִילָה, הִתְקַטְּלוּת, קִטּוּל וכו').

טעות נפוצה: ב־(3) לענות "כן, כי גם היא מסתיימת ב־ות כמו התעמלות". הסיומת ־וּת ב"התעמלות" היא חלק מן המשקל הִתְקַטְּלוּת, ואילו ב"קשתות" היא צורן שנוסף לבסיס קיים.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.