בגרות בלשון פרק הלשון 011271 - קיץ 2020
פרק הלשון (מיזם הכתיבה) · שאלון 011271 · שאלון מותאם · קיץ · 11 שאלות · שעתיים
בחינת הבגרות בלשון, קיץ 2020, כל 11 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
עברית: לשון – שאלון מותאם
א. משך הבחינה: שעתיים.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שלושה פרקים.
פרק א — שם המספר — 20 נקודות
פרק ב — תחביר / פרק ג — מערכת הצורות — יש לבחור באחד הפרקים — 80 נקודות
סך הכול — 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר לנבחן (עמ' 10–11).
ד. הוראות מיוחדות: 1. יש לקרוא את הטקסטים שבעמודים 4–9 ולענות על השאלות בגוף שאלון זה, לפי ההוראות.
2. הקפד על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
שים לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה לשימושך. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
ההנחיות בשאלון זה מנוסחות בלשון זכר ומכוונות לנבחנות ולנבחנים כאחד.
פרק א: שם המספר — חובה
ההוראות לחלק זה
קרא את שלושת הטקסטים שלפניך. השאלות בפרקי הלשון הן בזיקה לטקסטים.
פרק א: שם המספר — חובה (20 נקודות)
ענה על שאלה 1.
שאלה 1 · שם המספר: הסקר על השימוש בטלפון החכם
בקטעים שלפניך הקף את הצורה הנכונה של כל שם מספר מבין שתי האפשרויות הנתונות.
ממצאי הסקר הראו כי המשתתפים בסקר השתמשו בטלפון החכם שלהם אלפיים שש מאות ושבע עשרה / אלפיים שש מאות ושבעה עשר פעמים ביום בממוצע; בקרב רבים מן המשתתפים היה מספר הפעמים גדול פי שתיים / שניים מן הממוצע.
הזמן הממוצע שבו הם השתמשו בטלפון החכם שלהם הוא מאה ארבעים וחמש / מאה ארבעים וחמישה דקות ליום.
שלושת / שלוש הרשתות החברתיות הפופולריות ביותר בקרב המשתתפים בסקר הן פייסבוק, ואטסאפ ואינסטגרם. אחד עשר / אחת עשרה אחוזים מן המשתתפים בסקר אמרו כי בסביבות השעה שלוש לפנות בוקר הם בודקים אם קיבלו הודעות בטלפון שלהם.
◂ פתרון מלא לשאלה 1
הכלל הבסיסי: במספרים 3–10 (וגם באחדות שבתוך מספר מורכב) שם המספר "הפוך" למין שם העצם: עם שם עצם זכר – צורה עם ה' בסוף (שלושה, חמישה, שישה); עם שם עצם נקבה – צורה בלי ה' (שלוש, חמש, שש). במספרים 11–19 יש התאמה גם במילה "עשר": זכר – אחד עשר, שישה עשר; נקבה – אחת עשרה, שש עשרה. לכן בכל פריט שואלים קודם: מה הנספר ומה מינו?
1. בשנת אלפיים ושלוש עשרה. "שנה" היא נקבה, והשנים נקראות תמיד בצורת נקבה: 13 = שלוש עשרה (כמו "אלפיים ועשרים", "אלפיים ושמונה עשרה").
2. שישים ושלושה אלף. כאן הנספר המיידי של 3 הוא "אלף" – שם עצם זכר – ולכן שלושה (כמו "שלושת אלפים", "שלושה אלף"). העשרות (שישים) זהות לשני המינים. המילה "תוצאות" (נקבה) אינה קובעת את צורת "שלושה", כי "שלושה" סופר את האלפים.
3. חמישה ימים. "יום" – זכר, ולכן חמישה (עם ה').
4. אלפיים שש מאות ושבע עשרה פעמים. "פעם" – נקבה ("פעם אחת"), ולכן 17 = שבע עשרה. "מאה" – נקבה, ולכן שש מאות. ו' החיבור לפני שווא נהגית וּ: וּשְׁבַע עשרה.
5. פי שניים. אחרי "פי" (בהשוואת כמויות) באה צורת הזכר: פי שניים, פי שלושה, פי עשרה. "שתיים" אינה הצורה המקובלת בצירוף זה.
6. מאה ארבעים וחמש דקות. "דקה" – נקבה, ולכן חמש (בלי ה'). ו' החיבור: וְחָמֵשׁ.
7. שלוש הרשתות. "רשת" – נקבה, ולכן שלוש. לפני שם עצם מיודע בא שם המספר בצורת נסמך; בנקבה צורת הנסמך זהה לנפרד (שלוש, חמש, שש), ולכן "שלוש הרשתות" ולא "שלושת הרשתות". ("שלושת" היא צורת הנסמך של הזכר – "שלושת הימים".)
8. אחד עשר אחוזים. "אחוז" – זכר, ולכן אחד עשר.
9. שישה מיליון. "מיליון" – שם עצם זכר (כמו "אלף"), ולכן שישה מיליון. גם כאן הנספר המיידי הוא "מיליון", לא "גולשים".
10. בשש עשרה קבוצות. "קבוצה" – נקבה, ולכן שש עשרה. ב' השימוש לפני שי"ן בתנועה נהגית בשווא: בְּשֵׁשׁ עשרה.
טעות נפוצה: לבחור "שלושת הרשתות" (בטעות חושבים שלפני ה' הידיעה תמיד בא "שלושת"); לקבוע את צורת "שלושה/שלוש" לפי המילה "תוצאות" במקום לפי "אלף"; לבחור "שש מיליון" משום ש"מיליון" נשמע כמו מספר ולא כשם עצם.
פרק ב: תחביר
ההוראות לחלק זה
לפניך שני פרקים: פרק ב — תחביר ופרק ג — מערכת הצורות.
בחר בפרק שלמדת: פרק ב — תחביר או פרק ג — מערכת הצורות.
בפרק שבחרת ענה על השאלות לפי ההוראות.
ציין את שם הפרק שבחרת: ______
פרק ב: תחביר (80 נקודות)
בפרק זה ענה על ארבע מן השאלות 2–6 (לכל שאלה — 20 נקודות).
שים לב: בכל שאלה שתבחר, ענה על כל הסעיפים.
תוכל להיעזר בדף העזר לנבחן (עמ' 10–11).
שאלה 2 · סוג המשפט, תחימת פסוקיות ואיברים, תפקידים תחביריים
לפניך שני משפטים.
(1) סקר שנערך לאחרונה הראה שהצעירים מבלים כיום פחות זמן ברשתות החברתיות. ______
(2) זמן השימוש שלי בפייסבוק צומצם לארבעים דקות בלבד, ולא קרה שום אסון. ______
ציין לכל משפט את הסוג התחבירי שלו.
ציין את התפקיד התחבירי של כל אחת מן המילים המסומנות בקו במשפטים (1) ו־(2).
לאחרונה ______
בפייסבוק ______
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
(1) משפט מורכב.
(2) משפט איחוי (מאוחה / מחובר).
שיטה: מסמנים את הנשואים בכל משפט.
טעות נפוצה: לקבוע שמשפט (1) הוא משפט פשוט, כי "יש בו נושא אחד – סקר". המבחן הוא מספר הנשואים, לא מספר הנושאים.
סעיף ב
(1) סקר [שנערך לאחרונה]פסוקית לוואי הראה [שהצעירים מבלים כיום פחות זמן ברשתות החברתיות.]פסוקית מושא
(2) [זמן השימוש שלי בפייסבוק צומצם לארבעים דקות בלבד,]איבר א [ולא קרה שום אסון.]איבר ב
משפט (1):
משפט (2):
טעות נפוצה: לתחום בפסוקית המושא רק את "שהצעירים מבלים" – הפסוקית כוללת את כל המשלימים של הנשוא שלה עד סוף המשפט ("כיום", "פחות זמן", "ברשתות החברתיות").
סעיף ג
לאחרונה – תיאור (זמן).
בפייסבוק – לוואי.
לאחרונה – נמצאת בתוך פסוקית הלוואי "שנערך לאחרונה" ומשלימה את הנשוא "נערך": מתי נערך? – לאחרונה. משלים של פועל העונה על "מתי" הוא תיאור (תיאור זמן).
בפייסבוק – אינה מתייחסת לפועל "צומצם" אלא לשם העצם "השימוש": איזה שימוש? – השימוש בפייסבוק. צירוף יחס המאפיין שם עצם הוא לוואי. ("זמן השימוש שלי בפייסבוק" כולו הוא צירוף הנושא.)
טעות נפוצה: לקבוע ש"בפייסבוק" הוא תיאור מקום משום שהוא פותח ב־ב'. שואלים למי הוא מתחבר – לשם העצם "השימוש", ולכן לוואי.
שאלה 3 · נושא סתמי, המרת כותרות, משפט מורכב בקשר ויתור
לפניך הכותרת של טקסט 2.
מחמיצים ונהנים: הכירו את "ג'ומו"
העתק את החלק. ______
לא במיקוד תשפ"ז
לפניך כותרת של כתבה שהתפרסמה ברשת.
הפחד מהחמצה: הכוח שמניע אתכם בחיים
לפניך שני משפטים.
(1) אני מוזמן לאירועים מעניינים רבים.
(2) אני בוחר לא להגיע לכל האירועים.
המר את שני המשפטים במשפט מורכב בקשר לוגי מתאים. ______
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
מהו נושא סתמי: משפט שאין בו נושא מפורש, והפועל בא בגוף שלישי רבים (בעבר, בהווה או בעתיד), כדי לומר שהפעולה נעשית בידי אנשים לא מוגדרים / בני אדם בכלל.
החלק הראשון – "מחמיצים ונהנים": שני נשואים ("מחמיצים", "נהנים") בגוף שלישי, רבים, הווה, ואין נושא. לא ידוע ולא חשוב מי מחמיץ – הכוונה לאנשים באופן כללי. זהו נושא סתמי.
החלק השני – "הכירו את 'ג'ומו'": הפועל "הכירו" כאן הוא צורת ציווי בגוף שני רבים (פנייה לקוראים: הכירו!). הנושא הוא "אתם" – הנמען, ולא סתמי. (בכותרת זו "הכירו" אינו עבר, כי הוא פונה לקורא.)
טעות נפוצה: לבחור דווקא ב"הכירו את ג'ומו" משום שגם בו אין נושא כתוב. שם הנושא מובן – הקוראים שאליהם פונים בציווי; בסתמי אין נמען ואין עושה מוגדר.
סעיף ב
(אפשר גם: הכוח שמניע אתכם בחיים הוא הפחד מהחמצה. / מה שמניע אתכם בחיים הוא הפחד מהחמצה.)
הדרך: הנקודתיים בכותרת מחליפות את האוגד. במשפט שמני אוגד (הוא/היא/הם) מקשר בין הנושא לנשוא, ולכן מוסיפים "הוא" במקום הנקודתיים:
הפחד מהחמצה הוא הכוח שמניע אתכם בחיים.
התפקיד של "הפחד מהחמצה" תלוי בניסוח: בנוסח שבו הוא בא ראשון הוא נושא – עליו מדובר, ו"הכוח שמניע אתכם" הוא מה שנאמר עליו. אם הופכים את הסדר ("הכוח שמניע אתכם בחיים הוא הפחד מהחמצה") או כותבים "מה שמניע אתכם בחיים הוא הפחד מהחמצה" – הצירוף "הפחד מהחמצה" הוא הנשוא (מה שנאמר על הנושא). התשובה צריכה להתאים למשפט שכתבת.
טעות נפוצה: לכתוב משפט בלי אוגד ובלי נקודתיים ("הפחד מהחמצה הכוח שמניע אתכם") – זה אינו משפט תקין; או לציין "מושא" לצירוף שמני שבא לפני אוגד.
סעיף ג
אף על פי שאני מוזמן לאירועים מעניינים רבים, אני בוחר לא להגיע לכולם.
(אפשר גם: למרות שאני מוזמן... / אני בוחר לא להגיע לכל האירועים, אף על פי שאני מוזמן לאירועים מעניינים רבים.)
שלב 1 – הקשר הלוגי: יש ציפייה שמי שמוזמן לאירועים רבים ומעניינים יגיע אליהם, ובפועל הוא בוחר לא להגיע לכולם. ציפייה שאינה מתממשת – קשר של ויתור.
שלב 2 – משפט מורכב: קשר הוויתור במשפט מורכב מובע בפסוקית ויתור הנפתחת במילת שעבוד: אף על פי ש־ / אף ש־ / למרות ש־ / הגם ש־. הפסוקית מכילה את מה שהיה אמור למנוע את התוצאה (ההזמנה), והמשפט העיקרי – את מה שקרה בכל זאת (הבחירה לא להגיע):
[אף על פי שאני מוזמן לאירועים מעניינים רבים,]פסוקית ויתור אני בוחר לא להגיע לכולם.
בדיקה: משפט עיקרי אחד ופסוקית אחת התלויה בו; פסיק אחרי הפסוקית כשהיא באה בראש המשפט; כדי לא לחזור על "האירועים" כותבים "לכולם".
טעות נפוצה: לכתוב משפט איחוי ("אני מוזמן לאירועים רבים, אבל אני בוחר לא להגיע לכולם") – הקשר נכון אך סוג המשפט לא; או לבחור קשר של סיבה ("מפני שאני מוזמן...") שאינו מתאים לתוכן.
שאלה 4 · חלקים כוללים, מבנה "אין... אלא..." ופיסוק
לפניך שני משפטים, ובהם חלקים כוללים.
(1) "ג'ומו" אינו רק ההנאה שבהחמצה, אלא גם הידיעה שהשמיים לא ייפלו אם פספסת דבר מה.
(2) סִגרו את ואטסאפ, פייסבוק, אינסטגרם וטוויטר, והעולם ישוב לשלוותו.
כתוב את משפט (1) מחדש בלי להשתמש במבנה "אין... אלא...".
שמור על משמעות המשפט. ______
הסבר מהי תרומתו של המבנה "אין... אלא..." להעברת המסר של הכותב במשפט (1). ______
הסבר מדוע במשפט (2) לא סומן פסיק לפני וי"ו החיבור הראשונה (לפני המילה "וטוויטר"), ומדוע סומן פסיק לפני וי"ו החיבור השנייה (לפני המילה "והעולם"). ______
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
משפט (1): "ג'ומו" הוא הנושא, "אינו" הוא אוגד (שלילי). מה נאמר על ג'ומו? – שהוא "ההנאה שבהחמצה" וגם "הידיעה שהשמיים לא ייפלו...". שני הצירופים האלה הם רכיבים שווי תפקיד של אותו נשוא שמני – זהו החלק הכולל. ("שהשמיים לא ייפלו אם פספסת דבר מה" היא פסוקית בתוך הרכיב השני.)
משפט (2): באיבר הראשון "סִגרו את ואטסאפ, פייסבוק, אינסטגרם וטוויטר" – הנשוא "סִגרו" (ציווי). מה לסגור? – ואטסאפ, פייסבוק, אינסטגרם וטוויטר: ארבעה רכיבים המחוברים בפסיקים וב־ו', כולם משלימים את הפועל אחרי "את" – מושא.
הקשר הלוגי: בשני המשפטים הרכיבים מצטרפים זה לזה – "לא רק... אלא גם" (1), ופסיקים + ו' החיבור (2). זהו קשר של הוספה (ריבוי והוספה). שים לב: "אלא" במבנה "לא רק... אלא גם" אינו ניגוד אלא הוספה.
טעות נפוצה: לכתוב "ניגוד" בגלל המילה "אלא". "לא רק X אלא גם Y" פירושו X וגם Y – הוספה.
סעיף ב
"ג'ומו" הוא ההנאה שבהחמצה וגם הידיעה שהשמיים לא ייפלו אם פספסת דבר מה.
הדרך: "אינו רק X אלא גם Y" = "הוא X וגם Y". מחליפים את האוגד השלילי "אינו" באוגד החיובי "הוא", מוחקים את "רק" ואת "אלא", ומחברים את שני רכיבי הנשוא בו' החיבור ("וגם" / "ו־" / "וכן").
בדיקה: המשמעות נשמרה – ג'ומו הוא שני הדברים יחד; החלק הכולל נשאר נשוא, והקשר נשאר הוספה. אין עוד פסיק לפני ו' החיבור, כי שני רכיבי חלק כולל המחוברים ב־ו' אינם מופרדים בפסיק.
טעות נפוצה: לכתוב "ג'ומו הוא רק ההנאה שבהחמצה" או "ג'ומו אינו ההנאה שבהחמצה אלא הידיעה..." – שני הנוסחים משנים את המשמעות (צמצום / ניגוד).
סעיף ג
המבנה "אין (אינו) רק... אלא גם..." נועד להדגשה: הוא מבליט את החלק השני של המשפט – "הידיעה שהשמיים לא ייפלו אם פספסת דבר מה" – ומציג אותו כמשמעות נוספת וחשובה של ה"ג'ומו", מעבר למשמעות הצפויה (ההנאה שבהחמצה).
הדרך: משווים את המשפט המקורי לנוסח שכתבת בסעיף ב. התוכן זהה, אבל במבנה "אינו רק... אלא גם..." החלק הראשון מוצג כמשהו מוכר שאינו מספיק ("לא רק"), והחלק השני מוצג כחידוש ("אלא גם"). כך תשומת הלב של הקורא מופנית אל החלק השני, וזה המסר שהכותב רוצה להבליט: ה"ג'ומו" הוא גם רוגע והשלמה – אין אסון אם מחמיצים.
טעות נפוצה: לכתוב רק "המבנה מוסיף מידע" – צריך לציין את הפונקציה (הדגשה / הבלטה) ומה בדיוק מודגש.
סעיף ד
לפני "וטוויטר" לא סומן פסיק, כי ו' זו מחברת את הרכיב האחרון של חלק כולל (המושא: ואטסאפ, פייסבוק, אינסטגרם וטוויטר), ולפני ו' החיבור בין רכיבי חלק כולל אין פסיק.
לפני "והעולם" סומן פסיק, כי ו' זו מחברת בין שני איברים של משפט איחוי ("סגרו את..." / "והעולם ישוב לשלוותו"), ובמשפט איחוי מפרידים בפסיק בין האיברים.
שני תפקידים שונים של אותה ו':
1. בתוך חלק כולל – הרכיבים מופרדים בפסיקים, אבל לפני הרכיב האחרון, הבא עם ו' החיבור, אין פסיק: "ואטסאפ, פייסבוק, אינסטגרם וטוויטר".
2. בין איברי משפט איחוי – כל איבר הוא משפט שלם (יש לו נשוא משלו: "סִגרו" / "ישוב"), ובין האיברים בא פסיק, גם כשהם מחוברים ב־ו': "..., והעולם ישוב לשלוותו".
איך מזהים: בודקים מה בא אחרי ה־ו'. אם רק שם עצם שהוא עוד רכיב באותו תפקיד – חלק כולל, בלי פסיק. אם משפט חדש עם נושא ונשוא משלו – איבר חדש, עם פסיק.
טעות נפוצה: לנמק "כי זה סוף הרשימה" בלי לומר שמדובר בחלק כולל לעומת משפט איחוי – התשובה המלאה צריכה את שני המונחים.
שאלה 5 · פסוקית מצומצמת דו־משמעית, תמורה, הסגר ולוואי
לפניך משפט דו־משמעי, ובו פסוקית מצומצמת.
המורה ביקש מן התלמידים להשתתף בקבוצת הוואטסאפ של הכיתה.
לא במיקוד תשפ"ז
לפניך משפט, ובו תמורה.
היישומונים ואטסאפ ווייז הם היישומונים הפופולריים ביותר בקרב כלל הגולשים.
לפניך קטע קצר ובו המילה "לדבריו" כתובה פעמיים, ומסומנת בכל פעם בקו.
ציין מעל כל אחת מן המילים המסומנות בקו את התפקיד התחבירי שלה.
בהרצאה דיבר המרצה על תופעת ה"פומו". לדבריו, תופעה זו משפיעה לרעה על חיינו. איש מן הנוכחים לא הביע התנגדות לדבריו של המרצה.
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
(אפשר גם: המורה ביקש מן התלמידים שיאפשרו לו להשתתף בקבוצת הוואטסאפ של הכיתה.)
הפסוקית המצומצמת: פסוקית שאין בה נשוא נטוי אלא שם פועל ("להשתתף"), ואין בה נושא מפורש. היא משלימה את הפועל "ביקש": מה ביקש? – להשתתף בקבוצה. לכן זו פסוקית מושא (מצומצמת). אפשר להמיר אותה בפסוקית מלאה: "ש... ישתתפו".
מקור הדו־משמעות: בפסוקית מצומצמת אין נושא, והקורא צריך להסיק מי עושה את הפעולה. כאן יש שני "מועמדים":
1. התלמידים ישתתפו – המורה ביקש מהם להצטרף לקבוצה.
2. המורה ישתתף – המורה ביקש מן התלמידים (רשות) להצטרף בעצמו לקבוצה שלהם.
ההמרה: כדי לבטל את הדו־משמעות ממירים את הפסוקית המצומצמת בפסוקית מלאה עם נשוא נטוי, שמגלה בגופו ובמספרו מי העושה: "שהם ישתתפו" (התלמידים) לעומת "שהוא ישתתף" / "שיאפשרו לו להשתתף" (המורה).
טעות נפוצה: לכתוב שני משפטים שבשניהם נשארת פסוקית מצומצמת ("להשתתף") – הדו־משמעות לא בוטלה.
סעיף ב
זיהוי התמורה: תמורה היא שם עצם (או צירוף) הבא צמוד לשם עצם אחר, מתייחס לאותו דבר בדיוק וממלא אותו תפקיד. "היישומונים" ו"ואטסאפ ווייז" הם אותו דבר; אפשר להשמיט כל אחד מהם והמשפט נשאר תקין ("ואטסאפ ווייז הם..."). לכן "ואטסאפ ווייז" היא תמורה לנושא "היישומונים". (ו' החיבור בתוך התמורה מחברת שני רכיבים שלה – זו תמורה כוללת.)
ההמרה לנשוא: במשפט שמני הנשוא בא אחרי האוגד. מעבירים את "ואטסאפ ווייז" למקום הנשוא, ואת "היישומונים הפופולריים ביותר..." למקום הנושא:
נושא: היישומונים הפופולריים ביותר בקרב כלל הגולשים; אוגד: הם; נשוא: ואטסאפ ווייז.
טעות נפוצה: לסמן כתמורה את "היישומונים הפופולריים ביותר" – זה הנשוא המקורי, לא תמורה. תמורה צמודה לשם שהיא מתארת.
סעיף ג
"לדבריו" הראשונה ("לדבריו, תופעה זו משפיעה...") – הסגר.
"לדבריו" השנייה ("התנגדות לדבריו של המרצה") – לוואי.
"לדבריו" הראשונה – הסגר: היא אינה קשורה תחבירית לאף חלק במשפט "תופעה זו משפיעה לרעה על חיינו"; היא מוסרת מאיפה בא המידע (מקור הדברים – המרצה) ומופרדת בפסיק. אם נשמיט אותה, המשפט שלם ותקין. זהו הסגר (וזו גם אחת מדרכי המסירה – מסירת דברי אחר בהסגר).
"לדבריו" השנייה – לוואי: היא נקשרת לשם העצם "התנגדות": איזו התנגדות? – התנגדות לדבריו של המרצה. צירוף יחס המשלים שם עצם הוא לוואי. ("של המרצה" הוא לוואי ל"דבריו".)
הכלל: אותה מילה יכולה למלא תפקידים שונים. מה שקובע הוא הקשר שלה לשאר המשפט: מנותקת ומופרדת בפסיק – הסגר; משלימה שם עצם – לוואי.
טעות נפוצה: לכתוב "מושא" ל"לדבריו" השנייה, בגלל הפועל "הביע". אבל מה שהביעו הוא "התנגדות" (מושא), ו"לדבריו" מתאר את ההתנגדות – לכן לוואי.
שאלה 6 · צירוף משפטים לקטע לכיד, המרת פסוקית לוואי לפסוקית סיבה
לפניך חמישה משפטים. חבר אותם לקטע לכיד ומקושר. השתמש במילות קישור מתאימות, והשמט מילים לפי הצורך.
(1) מיליוני אנשים ברחבי העולם רשומים כיום ברשתות חברתיות מקוונות.
(2) הרשתות החברתיות מאפשרות למשתתפים בהן לשתף את חבריהם במידע, בתמונות ובאירועים חשובים.
(3) לרשתות החברתיות יש חסרונות.
(4) השימוש המופרז ברשתות החברתיות עלול לגרום להתמכרות.
(5) ההתמכרות לרשתות החברתיות מעלה את הסיכויים לדיכאון ולחרדה.
לפניך משפט מורכב, ובו פסוקית לוואי.
חברת הטכנולוגיה שפיתחה כלי להגבלת זמן השימוש ברשתות החברתיות זכתה בפרס.
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
מיליוני אנשים ברחבי העולם רשומים כיום ברשתות חברתיות מקוונות, המאפשרות להם לשתף את חבריהם במידע, בתמונות ובאירועים חשובים. אולם לרשתות אלה יש גם חסרונות: למשל, השימוש המופרז בהן עלול לגרום להתמכרות, שמעלה את הסיכויים לדיכאון ולחרדה.
שלב 1 – מציאת הקשרים בין המשפטים:
שלב 2 – השמטת חזרות: במקום לחזור על "הרשתות החברתיות" בכל משפט משתמשים בכינויים ובהפניות: "להם" (=לאנשים), "לרשתות אלה", "בהן"; "ההתמכרות לרשתות החברתיות" נבלעת בפסוקית "שמעלה".
שלב 3 – בדיקה: כל המידע של חמשת המשפטים נשמר; כל מילת קישור מתאימה לקשר הלוגי; הפיסוק תקין (פסיק לפני פסוקית לוואי מוסגרת, נקודתיים לפני הדוגמה).
טעות נפוצה: לחבר את כל המשפטים ב־ו' ("ו... ו... ו...") בלי לבטא את הניגוד ואת ההדגמה; או להשאיר את החזרות על "הרשתות החברתיות" – הקטע אינו לכיד.
סעיף ב
(אפשר גם: מפני ש־ / כיוון ש־ / הואיל ו־ / בגלל ש־; או בראש המשפט: "משום שחברת הטכנולוגיה פיתחה כלי..., היא זכתה בפרס.")
תחימה: הפסוקית נפתחת ב־ש' מיד אחרי שם העצם "חברת הטכנולוגיה" ומאפיינת אותו (איזו חברה? – זו שפיתחה כלי...). היא נגמרת לפני הנשוא של המשפט העיקרי "זכתה". כך: חברת הטכנולוגיה [שפיתחה כלי להגבלת זמן השימוש ברשתות החברתיות] זכתה בפרס.
ההמרה: ההיגיון של המשפט מרמז שהפרס ניתן בגלל פיתוח הכלי. מוציאים את הפסוקית מן הנושא, ומחברים אותה לנשוא "זכתה" בעזרת מילת שעבוד של סיבה (משום ש־, מפני ש־, כיוון ש־, הואיל ו־). עכשיו היא עונה על השאלה "מדוע זכתה?" – פסוקית תיאור סיבה.
טעות נפוצה: להשאיר את הפסוקית צמודה לשם העצם ולהחליף רק את מילת השעבוד ("חברת הטכנולוגיה משום שפיתחה... זכתה בפרס") – המשפט אינו תקין; או לכתוב משפט איחוי ("...פיתחה כלי, ולכן זכתה בפרס") – זו אינה פסוקית סיבה.
פרק ג: מערכת הצורות
ההוראות לחלק זה
לפניך שני פרקים: פרק ב — תחביר ופרק ג — מערכת הצורות.
בחר בפרק שלמדת: פרק ב — תחביר או פרק ג — מערכת הצורות.
בפרק שבחרת ענה על השאלות לפי ההוראות.
ציין את שם הפרק שבחרת: ______
פרק ג: מערכת הצורות (80 נקודות)
בפרק זה ענה על ארבע מן השאלות 7–11 (לכל שאלה — 20 נקודות).
שים לב: בכל שאלה שתבחר, ענה על כל הסעיפים.
תוכל להיעזר בדף העזר לנבחן (עמ' 10–11).
שאלה 7 · שורש ובניין של שבעה פעלים
לפניך שבעה משפטים. בכל משפט יש פועל מודגש, ובסוגריים אותו הפועל מנוקד.
ציין בטבלה את השורש ואת הבניין של כל אחד מן הפעלים המודגשים.
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| לאנשים בימינו חשוב להיות מעודכנים (מְעֻדְכָּנִים) בנעשה. | ||
| האנשים מוצפים (מוּצָפִים) במידע. | ||
| המשתמשים מתחילים להתקומם (לְהִתְקוֹמֵם) נגד חברות הטכנולוגיה. | ||
| יש אנשים שהחליטו שלא להיכנע (לְהִכָּנַע) לַצורך להיות מעודכן כל הזמן. | ||
| "ג'ומו" מעיד (מֵעִיד) על התבגרות והתפכחות. | ||
| הוצאתי (הוֹצֵאתִי) את הטלוויזיה מהבית. | ||
| נוכחתי (נוֹכַחְתִּי) לדעת שאפשר גם בלעדיה. |
◂ פתרון מלא לשאלה 7
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| מְעֻדְכָּנִים | ע-ד-כ-ן | פֻּעַל (פועל) |
| מוּצָפִים | צ-ו-ף | הֻפְעַל (הופעל) |
| לְהִתְקוֹמֵם | ק-ו-ם | הִתְפַּעֵל (התפעל) |
| לְהִכָּנַע | כ-נ-ע | נִפְעַל (נפעל) |
| מֵעִיד | ע-ו-ד | הִפְעִיל (הפעיל) |
| הוֹצֵאתִי | י-צ-א | הִפְעִיל (הפעיל) |
| נוֹכַחְתִּי | י/ו-כ-ח | נִפְעַל (נפעל) |
השיטה: מורידים את אותיות השימוש (תחיליות, סופיות, מ' הבינוני, ה' ול' של שם הפועל, ת' של התפעל), ומזהים את סימני הבניין לפי הניקוד.
1. מְעֻדְכָּנִים – מורידים מ' (בינוני) ו־ים (רבים): ע-ד-כ-ן, שורש מרובע. מ' בשווא וקובוץ אחריה (מְ־ֻ) וקמץ בהברה האחרונה – בינוני פֻּעַל (כמו מְסֻדָּר). בשורש מרובע אין דגש, כי אין עיצור אמצעי אחד להכפיל.
2. מוּצָפִים – מורידים מ' ו־ים: נשארות צ-פ. מ' בשורוק (מוּ־) וקמץ – בינוני הֻפְעַל בגזרת ע"ו: השורש צ-ו-ף (כמו מוּקָם מן ק-ו-ם; הפעיל: הֵצִיף). השורוק במ' מסמן את ה־ֻ של הופעל, וה־ו' של השורש נעלמה.
3. לְהִתְקוֹמֵם – מורידים לְהִתְ־: נשאר קוֹמֵם. השורש ק-ו-ם. סימני הבניין: לְהִתְ־ בראש וצירה בסוף – הִתְפַּעֵל. בגזרת ע"ו נוטה ההתפעל לעיתים בדגם "הִתְפּוֹלֵל" (קוֹמֵם – חולם אחרי פ' השורש וכפל ל' השורש).
4. לְהִכָּנַע – לְהִ־ + דגש בפ' השורש (כּ) + קמץ: שם פועל בנפעל (לְהִכָּתֵב). השורש כ-נ-ע. הדגש ב־כּ הוא תשלום על ה־נ' של נפעל שנבלעה.
5. מֵעִיד – מ' בצירה וחיריק מלא: בינוני הִפְעִיל בגזרת ע"ו (כמו מֵקִים, מֵבִין). השורש ע-ו-ד (קשור ל"עֵד", "עדות"). בבינוני הפעיל של ע"ו התחילית מ' מנוקדת בצירה (מֵ־).
6. הוֹצֵאתִי – מורידים ־תִי (עבר, גוף ראשון יחיד): נשאר הוֹצֵא. ה' בחולם (הוֹ־) וצירה – הִפְעִיל בגזרת פ"י (הוֹרִיד, הוֹשִׁיב). החולם מסמן את י' השורש (פ"י), וא' בסוף היא ל' השורש. השורש י-צ-א ("יָצָא"). שים לב: הפעיל ולא הופעל – בהופעל היה "הוּצֵאתִי" (שורוק).
7. נוֹכַחְתִּי – מורידים ־תִּי: נשאר נוֹכַח. נ' בחולם בראש – נִפְעַל בגזרת פ"י/פ"ו (נוֹלַד, נוֹדַע). השורש י/ו-כ-ח (הוֹכִיחַ, וִכּוּחַ). בנפעל של פ"י/פ"ו מופיעה הו' של השורש כחולם אחרי הנ'.
טעות נפוצה: לזהות את מוּצָפִים כבינוני פוּעַל משורש מ-צ-ף או כנפעל; לזהות את הוֹצֵאתִי כהופעל (בגלל הו'); לכתוב את השורש של נוֹכַחְתִּי כ־נ-כ-ח, ולשכוח שנ' בראש העבר היא תחילית הנפעל.
שאלה 8 · מיון לפי שורש: ע-ל-ה / ע-ל-ם; ר-ו-ץ / ר-צ-י
לפניך צירופים ומשפטים, ובהם מילים מודגשות.
העלאה בשכר, עוֹלים חדשים, עלוּת כספית, טקסט עָלוּם (אנסין),
חברי הוא עילוּי בנגינה בכינור.
פוּתַח מנגנון שמעלים את הפוסטים הפוגעניים מעיני הגולשים.
מיין בטבלה את המילים המודגשות לשתי קבוצות לפי השורש.
לפניך שלושה משפטים, ובכל אחד מהם פועל מודגש.
ציין את השורש ואת הבניין של כל אחד מן הפעלים.
שורש: ______ בניין: ______
שורש: ______ בניין: ______
שורש: ______ בניין: ______
כתוב את שם הפועל של כל אחד משני הפעלים שלפניך.
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
| שורש ע-ל-ה | שורש ע-ל-ם |
|---|---|
| העלאה, עולים, עלות, עילוי | עלום, מעלים |
השיטה: לכל מילה מורידים את אותיות התבנית ומחפשים את שלוש אותיות השורש, ואז בודקים את המשמעות בהקשר.
קבוצת ע-ל-ה (עלייה, הגבהה; גזרת ל"י – ה' השורש נעלמת או מתחלפת):
קבוצת ע-ל-ם (העלמה, הסתרה):
טעות נפוצה: לשבץ את מעלים בקבוצת ע-ל-ה (כאילו "מַעֲלִים" – מרימים). בכתיב חסר הניקוד המילים זהות, ולכן חייבים לקרוא את ההקשר: "מנגנון שמעלים את הפוסטים הפוגעניים מעיני הגולשים" = מסתיר.
סעיף ב
רַצְתִּי – מורידים ־תִּי: נשאר רַץ. שתי אותיות בלבד ותנועה ארוכה בגזרה החסרה ע"ו – בעבר של קל בע"ו נעלמת הו' (קַמְתִּי, שַׂמְתִּי). שם הפועל "לָרוּץ" חושף את הו': שורש ר-ו-ץ, בניין קל.
הִרְצֵיתִי – ה' בחיריק בראש העבר – הִפְעִיל (הִקְטַלְתִּי). בגזרת ל"י בגוף ראשון עבר מופיעה י' עם צירה: הִרְצֵיתִי (כמו הִפְנֵיתִי). השורש ר-צ-י (הַרְצָאָה, מַרְצֶה). משמעות: נשאתי הרצאה.
רָצִיתִי – קמץ בר' וחיריק לפני ־תִי: עבר קל בגזרת ל"י (קָנִיתִי, בָּנִיתִי). השורש ר-צ-י ("רָצָה", רצון).
שים לב: "הרציתי" ו"רציתי" שייכים לאותו שורש ר-צ-י אבל לבניינים שונים ובמשמעויות שונות (הרצאה / רצון), ואילו "רצתי" נראה דומה אך שורשו שונה.
טעות נפוצה: לכתוב את שורש רצתי כ־ר-צ-ת או ר-צ-י. ת' היא סיומת הגוף; משלימים את השורש מצורה אחרת של הפועל (לָרוּץ, רָץ).
סעיף ג
לָרוּץ – שם הפועל בקל בגזרת ע"ו: לָ + קוּם (לָקוּם, לָשׁוּב). הו' של השורש מופיעה כשורוק.
לִרְצוֹת – שם הפועל בקל בגזרת ל"י: לִ + קְטוֹת, הי' של השורש מתחלפת בסיומת ־וֹת (לִקְנוֹת, לִבְנוֹת).
טעות נפוצה: לכתוב "לִרְצוֹת" לשני הפעלים, או "לָרוּצוֹת". כדאי לבדוק כל צורה בהקשר: רצתי 2,000 מטר – רָץ; רציתי שחבריי יידעו – רוֹצֶה.
שאלה 9 · שמות פעולה ובניינם; בסיס וצורן סופי
לפניך משפט.
הביטויים של ה"פומו" הם בדיקה אובססיבית של הדואר האלקטרוני, ריענון חוזר ונשנה של אתרים וקבלה בלתי פוסקת של מידע.
לפניך טבלה. העתק מן המשפט ארבעה שמות פעולה, וציין את הבניין של כל אחד מהם.
| שם הפעולה | הבניין | |
|---|---|---|
| 1 | ||
| 2 | ||
| 3 | ||
| 4 |
לפניך שלושה משפטים, ובהם שלוש מילים מודגשות שנוצרו בדרך של בסיס וצורן סופי.
(1) מה המשותף לבסיסים של שלוש המילים המודגשות?
הקף את התשובה הנכונה.
— הבסיסים הם שמות פעולה.
— הבסיסים הם צורות בינוני.
— הבסיסים שאולים מלעז.
— הבסיסים שייכים לאותו משקל.
(2) ציין את המשמעות של הצורן הסופי בכל מילה על פי ההקשר שלה.
עֲיֵפוּת ______ צוֹלְלָן ______ נוֹכְחִי ______
(3) איזו מבין שלוש המילים המודגשות יוצאת דופן מבחינת חלק הדיבור שלה? ______
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
| שם הפעולה | הבניין | |
|---|---|---|
| 1 | ביטויים | פִּעֵל |
| 2 | בדיקה | קל (פָּעַל) |
| 3 | ריענון | פִּעֵל |
| 4 | קבלה | פִּעֵל |
השיטה: שם פעולה הוא שם עצם המציין את הפעולה של פועל, וכל בניין יוצר אותו במשקל קבוע:
1. בִּטּוּיִים – רבים של בִּטּוּי, משקל קִטּוּל → פיעל (בִּטֵּא, ל"א/ל"י). ("ביטויים" כאן = הדרכים שבהן התופעה מתבטאת.)
2. בְּדִיקָה – משקל קְטִילָה → קל (בָּדַק).
3. רִעֲנוּן – משקל קִטּוּל בשורש מרובע ר-ע-נ-ן → פיעל (רִעֲנֵן).
4. קַבָּלָה – משקל קַטָּלָה → פיעל (קִבֵּל).
מה אינו שם פעולה: "חוזר ונשנה", "בלתי פוסקת", "אובססיבית" – שמות תואר/בינוני; "דואר", "אתרים", "מידע" – שמות עצם רגילים שאינם מציינים פעולה.
טעות נפוצה: לשייך את קבלה לקל (בגלל הדמיון ל"קְטִילָה"). שימו לב לדגש ולקמץ: קַבָּלָה – משקל קַטָּלָה של פיעל.
סעיף ב
(1) הבסיסים הם צורות בינוני.
(2) עֲיֵפוּת – הפשטה (שם מופשט, תכונה/מצב); צוֹלְלָן – בעל מקצוע / עיסוק; נוֹכְחִי – שם תואר (צורן ־י יוצר שם תואר: הקשור לנוכח, של ההווה).
(3) נוֹכְחִי – הוא שם תואר, ואילו עייפות וצוללן הם שמות עצם.
(1) הבסיסים: מורידים את הצורן הסופי מכל מילה:
עָיֵף (בינוני של קל בפעלי מצב, משקל קָטֵל), צוֹלֵל (בינוני קל, קוֹטֵל) ונוֹכֵחַ (בינוני נפעל בפ"י/ו) – כולם צורות בינוני. הם אינם שמות פעולה, אינם שאולים ואינם מאותו משקל (קָטֵל / קוֹטֵל / נִקְטָל).
(2) משמעות הצורן הסופי:
(3) חלק הדיבור: בהקשר "העידן הנוכחי" המילה מתארת את שם העצם "העידן" ומתאימה לו במין, במספר וביידוע – שם תואר. "העייפות" ו"הצוללן" הם שמות עצם (נושא או מושא במשפט). לכן נוכחי יוצאת דופן.
טעות נפוצה: ב־(1) לבחור "שייכים לאותו משקל" – המשקלים שונים; ב־(2) לכתוב לצוללן "מקום" או "הקטנה" – בהקשר ("נשלח לשחרר את העוגן") מדובר באדם שזה עיסוקו.
שאלה 10 · השלמת פעלים ושמות עצם על פי שורש
לפניך קטע שחסרים בו פעלים. קרא אותו, וכתוב בכל מקום ריק את הפועל המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
החרדה מפני החמצה ______ (ב-ו-א) לידי ביטוי בתחומים רבים בחיינו. בתחום הצרכנות, למשל, החרדה הזאת ______ (ב-ט-א) בחשש של הציבור ______ (פ-ס-ד) הזדמנות לרכוש מוצר או לחוות חוויה.
המפרסמים מודעים היטב לחרדה זו, והם מנצלים אותה כדי ______ (נ-ו-ע) את הציבור לפעולה, כלומר כדי לגרום לציבור לרכוש את המוצר או את השירות שהם מציעים לו.
קל מאוד ______ (ז-ה-י) את הניצול של תופעת "חרדת ההחמצה" בסיסמאות פרסומת כמו: "אל תפספסו את זה!".
השימוש בחרדת ההחמצה ______ (פ-ו-ץ) במיוחד באתרים להזמנת מלונות ברשת. לא משנה באיזה מלון תבחר, תהליך ההזמנה שלך ילווה בקביעות במשפטים ובאזהרות כמו "______ (י/ו-ת-ר) רק שני חדרים פנויים!". מתברר כי השיטה הזאת מצליחה, והיא ______ (א-ו-ץ) באנשים להזמין מהר. החשש של האנשים להחמיץ הזדמנות שהם ______ (ע-נ-י-ן) בה, גובר לעיתים על ההיגיון.
לפניך קטע שחסרים בו שמות עצם. קרא אותו, וכתוב בכל מקום ריק את השם המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
בשנים האחרונות זכתה תעשיית הטלוויזיה ל______ (פ-ר-ח) חסרת תקדים, בעיקר בזכות ריבוי הערוצים החדשים ו______ (פ-ת-ח) של מערכות דיגיטליות חדשות שמביאות את הסדרות הטובות ביותר בעולם לכל מכשיר המחובר לאינטרנט.
בסקר שנערך בשנת 2014 על הרגלי הפנאי של ישראלים, ציינו 45% מן המשתתפים כי ה______ (צ-פ-י) בסדרות היא ה______ (ב-ל-י) המועדף עליהם, יותר מ______ (ק-ר-א) בספרים ומכל פעילות אחרת. סקרים מעודכנים יותר יראו מן הסתם ______ (ע-ל-י) בנתון זה.
לכאורה, חובבי הטלוויזיה אמורים להיות מרוצים מן ה______ (ש-פ-ע) הרב המוצע להם בערוצים השונים, אולם רבים מהם חווים בעיקר ______ (ח-ו-ש) של חרדה ותסכול. החרדה והתסכול נובעים בעיקר מן ה______ (ר-צ-י) של האנשים "להיות בעניינים" ולהשתתף בשיח החברתי ומן החשש שלא יצליחו בכך.
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
באה; מתבטאת (או: מתבטאה); להפסיד (או: שיפסיד); להניע; לזהות; נפוץ; נותרו; מאיצה; מעוניינים.
הקטע המלא: החרדה מפני החמצה באה לידי ביטוי בתחומים רבים בחיינו. בתחום הצרכנות, למשל, החרדה הזאת מתבטאת בחשש של הציבור להפסיד הזדמנות לרכוש מוצר או לחוות חוויה. המפרסמים מודעים היטב לחרדה זו, והם מנצלים אותה כדי להניע את הציבור לפעולה... קל מאוד לזהות את הניצול של תופעת "חרדת ההחמצה"... השימוש בחרדת ההחמצה נפוץ במיוחד באתרים להזמנת מלונות ברשת... "נותרו רק שני חדרים פנויים!"... והיא מאיצה באנשים להזמין מהר. החשש של האנשים להחמיץ הזדמנות שהם מעוניינים בה, גובר לעיתים על ההיגיון.
השיטה: לכל מקום ריק שואלים שלוש שאלות: (1) איזה חלק דיבור/צורה נדרש לפי התחביר (פועל נטוי? שם פועל אחרי "כדי", "קל", "חשש"? בינוני?); (2) איזה בניין נותן את המשמעות; (3) מה הזמן, הגוף והמספר לפי הנושא.
1. באה (ב-ו-א) – "בא לידי ביטוי" הוא צירוף קבוע; הנושא "החרדה" – נקבה יחידה, הווה (בינוני קל בע"ו: בָּאָה).
2. מתבטאת (ב-ט-א) – "מתבטאת ב..." = באה לידי ביטוי; התפעל, הווה, נקבה יחידה (מִתְבַּטֵּאת; גם מִתְבַּטְּאָה מקובל).
3. להפסיד (פ-ס-ד) – אחרי "החשש של הציבור" בא שם פועל (חשש לעשות משהו); הפעיל: לְהַפְסִיד. אפשרות נוספת: "(החשש של הציבור) שיפסיד".
4. להניע (נ-ו-ע) – אחרי "כדי" – שם פועל; "להניע לפעולה" = לגרום לפעול; הפעיל בע"ו: לְהָנִיעַ.
5. לזהות (ז-ה-י) – אחרי "קל מאוד" – שם פועל; פיעל בל"י: לְזַהוֹת.
6. נפוץ (פ-ו-ץ) – הנושא "השימוש", זכר יחיד; "נפוץ" = רווח; נפעל בע"ו: נָפוֹץ.
7. נותרו (י/ו-ת-ר) – "נותרו רק שני חדרים" = נשארו; נפעל בפ"י, עבר, רבים (נוֹתְרוּ), בהתאם לנושא "חדרים". (גם "נותרים" אפשרי בהקשר של הודעה המתעדכנת.)
8. מאיצה (א-ו-ץ) – "מאיצה באנשים" = דוחקת בהם למהר; הפעיל בע"ו, הווה, נקבה (הנושא "היא" = השיטה): מְאִיצָה.
9. מעוניינים (ע-נ-י-ן) – "מעוניינים בה" = רוצים בה; בינוני פֻּעַל, שורש מרובע, רבים (הנושא "הם"): מְעֻנְיָנִים.
טעות נפוצה: לכתוב פועל נטוי במקום שבו התחביר דורש שם פועל ("כדי מניעים"), או לא להתאים את הפועל לנושא – למשל "נותר רק שני חדרים" (הנושא "חדרים" ברבים).
סעיף ב
פריחה; פיתוח (או: הפיתוח / פיתוחן / התפתחות / ההתפתחות); צפייה; בילוי; קריאה; עלייה; שפע; תחושות; רצון.
השיטה: מזהים מה המשמעות הדרושה בהקשר, ובוחרים משקל המתאים למשמעות (לעיתים שם פעולה של בניין מסוים, לעיתים משקל אחר). בודקים גם יידוע ומספר לפי המילים שליד המקום הריק.
1. לפריחה (פ-ר-ח) – "זכתה לפריחה" = שגשוג; משקל קְטִילָה (שם פעולה של קל).
2. ופיתוח (פ-ת-ח) – "פיתוח של מערכות" = יצירתן ושכלולן; משקל קִטּוּל (שם פעולה של פיעל). גם "התפתחות" (הִתְקַטְּלוּת) מתקבלת.
3. הצפייה (צ-פ-י) – "הצפייה בסדרות"; קְטִילָה בל"י: צְפִיָּה.
4. הבילוי (ב-ל-י) – "הבילוי המועדף" (זכר, לפי "המועדף"); קִטּוּל בל"י: בִּלּוּי.
5. מקריאה (ק-ר-א) – "קריאה בספרים"; קְטִילָה: קְרִיאָה.
6. עלייה (ע-ל-י) – "יראו עלייה בנתון"; קְטִילָה בל"י: עֲלִיָּה.
7. השפע (ש-פ-ע) – "השפע הרב" (זכר); משקל קֶטֶל: שֶׁפַע.
8. תחושות (ח-ו-ש) – "חווים תחושות של חרדה"; משקל תְּקוּלָה בע"ו, ברבים: תְּחוּשׁוֹת.
9. הרצון (ר-צ-י) – "הרצון של האנשים להיות בעניינים"; משקל קָטוֹן: רָצוֹן.
טעות נפוצה: לכתוב "צפיות" או "בילויים" בלי לבדוק התאמה ("היא הבילוי המועדף" – יחיד); לכתוב "חשש" או "חושים" במקום "תחושות" – שורש ח-ו-ש ומשמעות של רגש.
שאלה 11 · יוצא דופן בשורש ובמשקל, דרכי תצורה, סוג הצורן הסופי
לפניך קבוצת מילים. הקף את המילה היוצאת דופן מבחינת השורש.
תַּבְנִית, בְּנוּיָה, לְהִבָּנוֹת, תְּבוּנָה
לפניך קבוצת מילים. הקף את השם היוצא דופן מבחינת המשקל.
מְלוּכָה, מְבוּכָה, מְלוּנָה, מְנוּחָה
המילה יִשּׂוּמוֹן שחידשה האקדמיה ללשון העברית היא החלופה העברית למילה אפליקציה, והמילה צַיְצָן משמשת כדי לציין אדם המשתמש בטוויטר.
ציין את דרך התצורה של כל אחת מן המילים, ופרט אותה.
יִשּׂוּמוֹן דרך התצורה: ______ פירוט: ______
צַיְצָן דרך התצורה: ______ פירוט: ______
לפניך שני משפטים, ובכל אחד מהם מודגשת מילה.
(1) מִשְׁפָּטָן של הנשים שהתפרעו בהפגנה יחל בשבוע הבא.
(2) אביה של חברתי הוא מִשְׁפְּטָן ידוע.
השלם את המשפט שלפניך.
במילה המודגשת במשפט (1) סוג הצורן הסופי הוא ______ ומשמעותו ______,
ובמילה המודגשת במשפט (2) סוג הצורן הסופי הוא ______ ומשמעותו ______.
לא במיקוד תשפ"ז
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
תְּבוּנָה
השיטה: מוציאים את השורש מכל מילה:
לכן תְּבוּנָה (חכמה, הבנה) יוצאת דופן.
טעות נפוצה: לבחור תַּבְנִית בגלל התחילית ת' והסיומת ־ית; צריך לחפש את השורש, לא את התבנית.
סעיף ב
מְלוּכָה
השיטה: מבודדים את השורש בכל מילה, ומה שנשאר הוא המשקל:
לכן מְלוּכָה יוצאת דופן. בשלוש האחרות המ' היא חלק מן המשקל (מְקוּלָה); במלוכה – פ' השורש.
טעות נפוצה: לקבוע לפי המראה החיצוני שכל המילים באותו משקל. חשוב תמיד לבדוק אם המ' שייכת לשורש או למשקל.
סעיף ג
יִשּׂוּמוֹן – דרך התצורה: בסיס וצורן סופי (גזירה קווית). פירוט: הבסיס יִשּׂוּם + הצורן הסופי ־וֹן.
צַיְצָן – דרך התצורה: שורש ומשקל (גזירה מסורגת). פירוט: השורש צ-י-ץ, המשקל קַטְלָן.
יִשּׂוּמוֹן: מזהים בתוך המילה מילה קיימת שלמה – יִשּׂוּם (שם הפעולה של "יִשֵּׂם" – הפעלה, החלה הלכה למעשה). אליה נוסף הצורן הסופי ־וֹן (שמוכר מהקטנה ומשמות של פריטים ותוכנות: עִתּוֹן, מִלּוֹן). זוהי גזירה קווית – בסיס + צורן סופי: יִשּׂוּם + וֹן. המשמעות: כלי ליישום (= אפליקציה).
צַיְצָן: שורש צ-י-ץ (צִיֵּץ, צִיּוּץ – "tweet") שהוכנס למשקל קַטְלָן, משקל של בעלי תכונה או עיסוק (שַׁקְרָן, פַּחְדָן, רַקְדָן). זוהי גזירה מסורגת – שורש ומשקל: הסימן לכך הוא שהתנועות משולבות בין אותיות השורש (צַ־יְ־צָ־ן) ולא נוספות רק בסוף.
טעות נפוצה: לנתח את צייצן כ"ציוץ + ־ן" או "צייץ + ־ן" (בסיס וצורן). המילה נבנתה במשקל קַטְלָן המוכר, כמו רקדן ושקרן, ולכן – שורש ומשקל.
סעיף ד
במילה המודגשת במשפט (1) סוג הצורן הסופי הוא צורן נטייה, ומשמעותו שייכות (המשפט שלהן – גוף שלישי, רבות),
ובמילה המודגשת במשפט (2) סוג הצורן הסופי הוא צורן גזירה, ומשמעותו בעל מקצוע / עיסוק.
ההבדל בין שני סוגי הצורנים:
משפט (1) – מִשְׁפָּטָן: = מִשְׁפָּט + ־ָן (כינוי שייכות לנסתרות): "המשפט שלהן" – של הנשים שהתפרעו. זו אותה מילה "משפט" בנטייה, ולכן צורן נטייה, ומשמעותו שייכות.
משפט (2) – מִשְׁפְּטָן: = מִשְׁפָּט + ־ָן: מילה חדשה שפירושה איש מקצוע בתחום המשפט (עורך דין, שופט). זהו צורן גזירה שמשמעותו בעל מקצוע / עיסוק (כמו בצוללן שבשאלה 9).
איך רואים את ההבדל בכתב: הניקוד – בנטייה "מִשְׁפָּטָן" (קמץ ב־פ', כמו "מִשְׁפָּטִי"), ובגזירה "מִשְׁפְּטָן" (שווא ב־פ'). בהקשר: "משפטן של הנשים... יחל" לעומת "הוא משפטן ידוע".
טעות נפוצה: להחליף בין הסוגים, או לכתוב בשניהם "צורן ־ן" בלי לציין נטייה/גזירה ומשמעות.