בגרות בלשון פרק הלשון 011271 - חורף מאוחר 2021 (מרץ)
פרק הלשון (מיזם הכתיבה) · שאלון 011271 · חורף מאוחר (מרץ) · 11 שאלות · שעתיים
בחינת הבגרות בלשון, חורף מאוחר 2021 (מרץ), כל 11 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
שים לב: בבחינה זו יש הנחיות מיוחדות. יש לענות על השאלות על פי הנחיות אלה.
א. משך הבחינה: שעתיים.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שלושה פרקים.
פרק א – שם המספר, אותיות השימוש ומילות היחס – 20 נקודות
פרק ב – תחביר / פרק ג – מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים – 80 נקודות
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר לנבחן (עמוד 9).
ד. הוראות מיוחדות: 1. יש לקרוא את הטקסטים שבעמודים 4–8, ולענות על השאלות בגוף שאלון זה, לפי ההוראות.
2. הקפד על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
שים לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה לשימושך. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
ההנחיות בשאלון זה מנוסחות בלשון זכר ומכוונות לנבחנות ולנבחנים כאחד.
הנחיות מיוחדות למועד זה: בפרק ב (תחביר) חמש שאלות 2–6 ובפרק ג (מערכת הצורות) חמש שאלות 7–11, לכל שאלה — 24 נקודות. "שים לב: תוכל לענות, באופן מלא או חלקי, על כל השאלות בפרק, אך מספר הנקודות שתוכל לצבור לא יעלה על 80."
פרק א: חובה — שם המספר ואותיות השימוש
ההוראות לחלק זה
(20 נקודות)
(קרא את שלושת הטקסטים שלפניך. השאלות בפרקי הלשון הן בזיקה לטקסטים.)
ענה על שאלה 1 שלפניך.
שאלה 1 · שם המספר: שנים, תאריכים, מספר סתמי, נסמך
לפניך משפטים ובהם מספרים ושמות מספר מודגשים.
במשפטים שבהם מספרים מודגשים כתוב את המספרים במילים (אין צורך לנקד), ובמשפטים שבהם אפשרויות מודגשות של שם המספר, הקף את הצורה המתאימה למשפט.
לפניך שני משפטים, ובכל אחד מהם שם מספר מודגש — אחד מהם שגוי, והאחר תקין.
הקף את שם המספר התקין, וכתוב מעל שם המספר השגוי את צורתו התקינה.
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
כלל היסוד: שם המספר מתאים במין לשם המנוי. בזכר (3–10) — צורה עם ה' בסוף (שלושה, שישה); בנקבה — בלי ה' (שלוש, שש). במספרים 11–19 בזכר: "עָשָׂר" (חֲמִשָּׁה עָשָׂר), בנקבה: "עֶשְׂרֵה" (חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה).
טעות נפוצה: לבחור "שְׁלֹשֶׁת הנבחרות" כי "נשמע" נכון; לכתוב "חמש עשרה ביולי" (המנוי הוא יום, זכר); לכתוב "שבע אלף" (אלף זכר) או "חמש מאה".
סעיף ב
טעות נפוצה: לחשוב ש"לילה" נקבה בגלל הסיומת ־ה, ולסמן את "שלוש לילות" כתקין; או לתקן "שתים עשרה" ל"שנים עשר" (כאילו המנוי הוא "ילדים").
פרק ב: תחביר
ההוראות לחלק זה
(80 נקודות)
לפניך שני פרקים: פרק ב — תחביר, פרק ג — מערכת הצורות.
בחר בפרק שלמדת: בפרק ב — תחביר או בפרק ג — מערכת הצורות.
בפרק שבחרת ענה על השאלות לפי ההוראות.
ציין את שם הפרק שבחרת: ______
בפרק זה חמש שאלות 2–6. לכל שאלה — 24 נקודות.
שים לב: תוכל לענות, באופן מלא או חלקי, על כל השאלות בפרק, אך מספר הנקודות שתוכל לצבור לא יעלה על 80.
שאלה 2 · סוגי משפטים, מושא, נשוא מורחב, המרה לסיבה ותוצאה
לפניך שני משפטים.
I. האסטרטגיה של התחרות מעודדת ריבים, ולעיתים קרובות היא פוגעת בשיתוף הפעולה בין עמיתים בעבודה. ______
II. אתלטים בריטים שהשקיעו בילדותם את כל זמנם באימונים מתקשים בבגרותם ליצור קשרים חברתיים. ______
(1) העתק מכל אחד מן המשפטים I–II מילה או צירוף שתפקידם התחבירי הוא מושא.
משפט I: ______ משפט II: ______
(2) העתק מאחד מן המשפטים I–II צירוף מילים שתפקידו התחבירי הוא נשוא מורחב. ______
המר את משפט II במשפט מסוג תחבירי כלשהו, שיבטא קשר של סיבה ותוצאה.
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
I. משפט איחוי: [האסטרטגיה של התחרות מעודדת ריבים,]איבר א [ולעיתים קרובות היא פוגעת בשיתוף הפעולה בין עמיתים בעבודה.]איבר ב
II. משפט מורכב: אתלטים בריטים [שהשקיעו בילדותם את כל זמנם באימונים]פסוקית לוואי מתקשים בבגרותם ליצור קשרים חברתיים.
שיטה: מסמנים את הנשואים. שני נשואים — בודקים אם שני החלקים שווי מעמד (איחוי) או שאחד מהם תלוי בשני (מורכב).
משפט I — איחוי. נשואים: "מעודדת", "פוגעת". כל חלק הוא משפט שלם בפני עצמו (לכל אחד נושא משלו: האסטרטגיה / היא), והם מחוברים ב־ו' החיבור — מילת קישור של איחוי (קשר של הוספה). אין מילת שעבוד.
איבר א: נושא — האסטרטגיה (של התחרות — לוואי), נשוא — מעודדת, מושא — ריבים.
איבר ב: תיאור זמן — לעיתים קרובות, נושא — היא, נשוא — פוגעת, מושא — בשיתוף הפעולה...
משפט II — מורכב. נשואים: "השקיעו", "מתקשים (ליצור)". החלק [שהשקיעו בילדותם את כל זמנם באימונים] נפתח ב־ש' ואינו עומד בפני עצמו. הוא בא מיד אחרי "אתלטים בריטים" ומאפיין אותם — אילו אתלטים? אלה שהשקיעו... לכן זו פסוקית לוואי (הלוואי של "אתלטים"). המשפט העיקרי: אתלטים בריטים מתקשים בבגרותם ליצור קשרים חברתיים.
טעות נפוצה: במשפט II לתחום גם את "מתקשים בבגרותם..." בתוך הפסוקית — הפסוקית נגמרת ב"באימונים", ואחריה מתחיל הנשוא של המשפט העיקרי.
סעיף ב
(1) משפט I: ריבים / בשיתוף (הפעולה בין עמיתים בעבודה).
משפט II: את (כל) זמנם (באימונים) / קשרים (חברתיים).
(2) מתקשים ליצור (משפט II).
(1) מושא = השלמה הכרחית של הפועל, ששואלים עליה "את מה / במה / ל..." (מושא ישיר או עקיף).
(2) נשוא מורחב = פועל נטוי + שם פועל המשלים אותו: "מתקשים ליצור". הפועל "מתקשים" לבדו אינו שלם ("מתקשים" במה?), ושם הפועל "ליצור" משלים את המשמעות.
טעות נפוצה: לכתוב "מתקשים" בלבד כנשוא מורחב (בלי שם הפועל המשלים "ליצור"), או לכתוב את הנושא "אתלטים בריטים" כמושא.
סעיף ג
אתלטים בריטים השקיעו בילדותם את כל זמנם באימונים, ולכן בבגרותם הם מתקשים ליצור קשרים חברתיים.
(או: משום שאתלטים בריטים השקיעו בילדותם את כל זמנם באימונים, הם מתקשים בבגרותם ליצור קשרים חברתיים.)
הקשר הלוגי המובלע: ההשקעה המלאה באימונים בילדות היא הסיבה, והקושי ליצור קשרים חברתיים בבגרות הוא התוצאה.
אפשרות א — משפט איחוי: מילת קישור של תוצאה בראש האיבר השני (ולכן, ועל כן, ומשום כך): [אתלטים בריטים השקיעו...באימונים,] [ולכן בבגרותם הם מתקשים...].
אפשרות ב — משפט מורכב: פסוקית סיבה הנפתחת במילת שעבוד של סיבה (משום ש, מפני ש, כיוון ש, היות ש): [משום שאתלטים בריטים השקיעו...], הם מתקשים...
השאלה מתירה כל סוג תחבירי, כל עוד הקשר מפורש.
טעות נפוצה: להפוך את הכיוון ("הם מתקשים... ולכן השקיעו") או להשאיר את פסוקית הלוואי ולהוסיף רק "ולכן" בלי לבנות משפט תקין.
שאלה 3 · תחימת פסוקיות, המרות ויתור, ניתוח תפקידים
לפניך שני משפטים מורכבים.
I. התחרות בין היצרנים נחשבת לחיובית בעיני הצרכנים כי היא גורמת להוזלת המוצרים.
II. מי שאינו מנסה אינו נכשל.
בכל משפט תחם את הפסוקית, וציין מעליה את התפקיד התחבירי שלה.
לפניך שני משפטים.
I. העתקת עבודות היא עבירה חמורה על תקנון האוניברסיטה.
II. שיעור ההעתקות של עבודות עלה בחמישים אחוז בארבע השנים האחרונות.
(1) המר את שני המשפטים I–II במשפט מורכב, שיבטא את הקשר הלוגי הקיים ביניהם.
(2) המר את שני המשפטים I–II במשפט איחוי, שיבטא את הקשר הלוגי הקיים ביניהם.
לפניך משפט.
מה גרם למשבר בענף הבנקאות העולמי?
נתח את המשפט: ציין מעל כל מילה את התפקיד התחבירי שלה.
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
I. התחרות בין היצרנים נחשבת לחיובית בעיני הצרכנים [כי היא גורמת להוזלת המוצרים.]פסוקית סיבה (תיאור סיבה)
II. [מי שאינו מנסה]פסוקית נושא אינו נכשל.
משפט I: נשואים: "נחשבת", "גורמת". "כי" היא מילת שעבוד של סיבה — הפסוקית עונה על השאלה "מדוע התחרות נחשבת לחיובית?". לכן [כי היא גורמת להוזלת המוצרים] היא פסוקית תיאור סיבה. המשפט העיקרי: התחרות בין היצרנים נחשבת לחיובית בעיני הצרכנים.
משפט II: נשואים: "אינו מנסה", "אינו נכשל". שואלים "מי אינו נכשל?" — התשובה היא כל החלק "מי שאינו מנסה", ולכן זו פסוקית נושא. אפשר להחליף אותה בשם: "הנמנע מניסיון אינו נכשל". "מי ש..." הוא פתיח טיפוסי לפסוקית נושא (או מושא, לפי תפקידה בעיקרי).
טעות נפוצה: ב־II לתחום רק את "שאינו מנסה" ולסמן פסוקית לוואי של "מי". "מי" אינו שם עצם במשפט העיקרי, ולכן הפסוקית כולה (כולל "מי") היא הנושא.
סעיף ב
(1) אף על פי שהעתקת עבודות היא עבירה חמורה על תקנון האוניברסיטה, שיעור ההעתקות של עבודות עלה בחמישים אחוז בארבע השנים האחרונות.
(2) העתקת עבודות היא עבירה חמורה על תקנון האוניברסיטה, ולמרות זאת שיעור ההעתקות של עבודות עלה בחמישים אחוז בארבע השנים האחרונות.
שלב 1 — הקשר הלוגי: מצופה שאם העתקה היא עבירה חמורה, יעתיקו פחות — אבל קרה ההפך. זהו קשר של ויתור (ניגוד בין הציפייה למציאות).
(1) מורכב: משפט I הופך לפסוקית ויתור במילת שעבוד: אף על פי ש, אף ש, למרות ש, הגם ש. [אף על פי שהעתקת עבודות היא עבירה חמורה...], שיעור ההעתקות... עלה...
(2) איחוי: מילת קישור של ויתור/ניגוד בראש האיבר השני: ולמרות זאת, ובכל זאת, אף על פי כן, אך, אולם. [העתקת עבודות היא עבירה חמורה...,] [ולמרות זאת שיעור ההעתקות... עלה...].
טעות נפוצה: להשתמש ב"למרות" + שם ("למרות היותה עבירה...") — זה צירוף, לא פסוקית, והמשפט נעשה פשוט. וב־(2): לכתוב "למרות ש" — זו מילת שעבוד, והמשפט יהיה מורכב ולא איחוי.
סעיף ג
מה – נושא; גרם – נשוא; למשבר – מושא; בענף – לוואי; הבנקאות – לוואי; העולמי – לוואי.
שלב 1 — נשוא: "גרם" (פועל נטוי, עבר, נסתר).
שלב 2 — נושא: מי/מה גרם? — מה. מילת השאלה היא כאן הנושא (בתשובה: "התחרות גרמה...").
שלב 3 — השלמת הפועל: גרם למה? — למשבר: מושא (עקיף, במילת היחס ל־).
שלב 4 — הלוואים: "בענף" מאפיין את "משבר" (איזה משבר? המשבר בענף) — לוואי. "הבנקאות" — נסמך־סומך: לוואי של "ענף". "העולמי" — שם תואר בזכר יחיד, מתאים ל"ענף" (ענף הבנקאות העולמי) — לוואי.
טעות נפוצה: לסמן "מה" כמושא (כי מילת שאלה "נראית" כמו השלמה), או לסמן "בענף" כתיאור מקום — הוא מאפיין את שם העצם "משבר", ולא את הפועל.
שאלה 4 · חלק כולל, אוגד ונשוא, "למעשה" כמושא וכהסגר
לפניך משפט ובו חלק כולל.
בסביבה הישגית המאמנים בוחנים גם את איכות הביצועים של הספורטאים ולא רק את תוצאות התחרות.
(1) סמן בקו את החלק הכולל במשפט, וציין את התפקיד התחבירי שלו. ______
(2) לפניך ארבעה משפטים. הקף את המשפט שהמשמעות שלו זהה למשמעות של המשפט הנתון.
— בסביבה הישגית המאמנים בוחנים קודם כול את איכות הביצועים של הספורטאים, ורק אחר כך את תוצאות התחרות.
— בסביבה הישגית המאמנים בוחנים את איכות הביצועים של הספורטאים ואת תוצאות התחרות.
— בסביבה הישגית אין המאמנים בוחנים אלא את תוצאות התחרות.
— בסביבה הישגית אין המאמנים בוחנים את תוצאות התחרות, אלא את איכות הביצועים של הספורטאים.
לפניך שלושה זוגות משפטים, ובכל משפט מילה מסומנת בקו.
זוג I: • התאוריה של ד"ר גאן נהפכה למעשה.
זוג II: • אם נעשה זאת, נזכה בפרס הגדול ביותר.
זוג III: • הישגיות היא הרגשה אישית.
בכל זוג ציין מעל כל מילה המסומנת בקו את התפקיד התחבירי שלה.
לפניך שני משפטים, ובכל אחד מהם מסומנת בקו המילה "למעשה". ציין מעל כל מילה המסומנת בקו את התפקיד התחבירי שלה במשפט.
I. התנגדתי למעשה זה משום שהוא סותר את עמדתי.
II. רוב המתחרים במרוץ טוענים שהם אינם שותפים למשחק התחרותי, אולם, למעשה, הם שמים לב היטב מי לפניהם ומי אחריהם.
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
(1) בסביבה הישגית המאמנים בוחנים גם את איכות הביצועים של הספורטאים ולא רק את תוצאות התחרות. התפקיד התחבירי: מושא.
(2) המשפט השני: "בסביבה הישגית המאמנים בוחנים את איכות הביצועים של הספורטאים ואת תוצאות התחרות."
(1) חלק כולל = שני רכיבים או יותר שווי תפקיד, הקשורים לאותה מילה במשפט. כאן שני הרכיבים מחוברים בצמד "גם... ולא רק...": "את איכות הביצועים של הספורטאים" ו"את תוצאות התחרות". שואלים: "בוחנים את מה?" — לכן התפקיד: מושא (ישיר, עם "את"). "בסביבה הישגית" — תיאור מקום; "המאמנים" — נושא; "בוחנים" — נשוא.
(2) "גם X ולא רק Y" פירושו: שני הדברים נבחנים (קשר של ריבוי/הוספה), ללא סדר וללא העדפה. לכן המשפט הזהה הוא "...בוחנים את איכות הביצועים... ואת תוצאות התחרות".
טעות נפוצה: לבחור במשפט הרביעי, כי הוא מזכיר את איכות הביצועים כעיקר. "ולא רק" אינו שולל — הוא מוסיף.
סעיף ב
זוג I: נהפכה – אוגד; הפך – נשוא.
זוג II: נעשה – נושא + נשוא; נעשתה – אוגד.
זוג III: היא (הישגיות היא הרגשה אישית) – אוגד; היא (בזכות נחישותה היא השיגה) – נושא.
הכלל: אוגד מקשר בין נושא לנשוא שמני ("התאוריה — למעשה", "התחרות — קשה", "הישגיות — הרגשה"). פעלים כמו נהיה, נעשה, נהפך (ל־) ומילים כמו הוא/היא/הם יכולים להיות אוגד — אך רק כשאחריהם בא נשוא שמני ולא כשיש להם משמעות פעולה משלהם.
זוג I: "התאוריה נהפכה למעשה" — = הייתה למעשה; הנשוא הוא "למעשה" (נשוא שמני), ו"נהפכה" רק מקשר → אוגד. "המתאבק הפך את יריבו" — פעולה ממשית (הִפנה, סובב) עם מושא "את יריבו" → נשוא (פועלי).
זוג II: "אם נעשה זאת" — עתיד, גוף מדברים: "(אנחנו) נעשה". הפועל מכיל בתוכו את הנושא (נושא סמוי) והוא גם הנשוא → נושא + נשוא (הנושא "אנחנו" כלול בצורת הפועל: נ' העתיד מסמנת את הגוף). "התחרות נעשתה קשה" — = הייתה קשה; הנשוא "קשה" → אוגד.
זוג III: "הישגיות היא הרגשה אישית" — "היא" מקשר בין "הישגיות" לנשוא השמני "הרגשה" → אוגד. "בזכות נחישותה היא השיגה" — "היא" עונה על "מי השיגה?" → נושא; הנשוא הוא "השיגה".
טעות נפוצה: לסמן "נעשה" בזוג II כאוגד בגלל הדמיון ל"נעשתה" — בדקו אם אחריו בא נשוא שמני; כאן בא מושא ("זאת"), והמשמעות היא "נבצע".
סעיף ג
I. למעשה – מושא.
II. למעשה – הסגר.
I: "התנגדתי למה?" — למעשה זה (מילת היחס ל־ + שם העצם "מעשה"). זו השלמה הכרחית של הפועל "התנגד (ל־)" → מושא (עקיף). "זה" — לוואי.
II: "למעשה" = בפועל, באמת. היא מבטאת את עמדת הדובר כלפי הנאמר, אינה קשורה תחבירית לאף מילה ואפשר להשמיט אותה בלי לפגוע במבנה המשפט; היא אף מוקפת בפסיקים → הסגר.
טעות נפוצה: ב־I לסמן הסגר (כי "למעשה" מוכרת כמילת הסגר) בלי לבדוק את ההקשר — כאן המשמעות היא "לפעולה הזאת", והיא השלמה של "התנגדתי".
שאלה 5 · תמורה ותפקידה; פירוק משפט לשלושה משפטים
לפניך שלושה משפטים, ובכל אחד מהם יש תמורה.
I. תחרויות מפתחות אצל הילדים מיומנויות חשובות, כמו אמפתיה, התמדה ומשחק לפי תור.
II. לפי דוקטור טימותי גאן, מומחה להתפתחות ילדים, התחרות מפתחת אצל הילדים הערכה עצמית.
III. בשנת 2008, שנת המשבר הכלכלי העולמי, ריאיינתי בנקאי בכיר מבנק אמריקני גדול.
(1) בכל אחד מן המשפטים סמן את התמורה.
(2) בכל אחד מן המשפטים כתוב מעל המילה או המילים שהתמורה ממירה את התפקיד התחבירי שלהן במשפט.
לפניך משפט.
המעבדות מלאות במדענים מבריקים שכבר לא מדברים זה עם זה בגלל הפחד שאחד מעמיתיהם ישיג הישגים מרשימים יותר משלהם.
פרק את המשפט לשלושה משפטים.
משפט 1: ______
משפט 2: ______
משפט 3: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
(1) I. (כמו) אמפתיה, התמדה ומשחק לפי תור
II. מומחה להתפתחות ילדים
III. שנת המשבר הכלכלי העולמי
(2) I. מיומנויות (חשובות) – מושא
II. לפי דוקטור טימותי גאן – הסגר
III. בשנת 2008 – תיאור (זמן)
תמורה = צירוף שמני הבא מיד אחרי שם, מתייחס לאותו דבר ומפרט או מבהיר אותו; בדרך כלל מופרד בפסיקים. לתמורה אותו תפקיד כמו של המומר, ולכן כדי למצוא את התפקיד בודקים את המילים שהיא ממירה.
I: "כמו אמפתיה, התמדה ומשחק לפי תור" מפרטת אילו "מיומנויות חשובות" (תמורה פירוטית בעזרת "כמו"). המומר: "מיומנויות (חשובות)" — "מפתחות מה?" → מושא.
II: "מומחה להתפתחות ילדים" מזהה מיהו דוקטור טימותי גאן. המומר: "לפי דוקטור טימותי גאן" — צירוף המציין את מקור הדברים ואינו קשור לנשוא → הסגר.
III: "שנת המשבר הכלכלי העולמי" מבהירה מהי שנת 2008. המומר: "בשנת 2008" — מתי ריאיינתי? → תיאור זמן.
טעות נפוצה: לכתוב את התפקיד של התמורה עצמה בניסוח אחר ("תמורה") או לבחור מילה שאינה המומר (למשל ב־II "התחרות"). השאלה מבקשת את תפקיד המומר.
סעיף ב
משפט 1: המעבדות מלאות במדענים מבריקים.
משפט 2: המדענים (הם) כבר לא מדברים זה עם זה בגלל הפחד.
משפט 3: אחד מעמיתיהם (אחד העמיתים של המדענים) ישיג הישגים מרשימים יותר משלהם.
שיטה: מוצאים את הנשואים — כל נשוא הוא בסיס למשפט נפרד: "מלאות", "מדברים", "ישיג".
בדיקה: כל משפט שלם ועצמאי, אין בו מילת שעבוד, וכל המידע של המשפט המקורי נשמר.
טעות נפוצה: להשאיר ש' בתחילת משפט 2 או 3, או לפרק לשניים בלבד (לא לזהות שגם "ישיג" הוא נשוא של פסוקית נפרדת).
שאלה 6 · פיסוק: הסגר וחלק כולל; חלקי דיבור
לפניך משפט שהוסרו ממנו הפסיקים.
לדברי מנהל הסוכנות האמריקנית נגד סמים בספורט השאיפה לנצח בתחרויות ספורט פוגעת בהוגנות במשמעת ובסובלנות.
(1) סמן במשפט שני פסיקים.
(2) ציין את הנימוק להוספת כל אחד מן הפסיקים.
הנימוק להוספת הפסיק הראשון: ______
הנימוק להוספת הפסיק השני: ______
לפניך משפט ובו שש מילים מסומנות בקו.
מאמנים מיומנים מחזקים את החוסן הנפשי של המתאמנים שלהם ומנטרלים את הנטייה שלהם לתחרותיות מוגזמת.
ציין מעל כל מילה המסומנת בקו את חלק הדיבור שלה (שים לב: לא את התפקיד התחבירי).
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
(1) לדברי מנהל הסוכנות האמריקנית נגד סמים בספורט, השאיפה לנצח בתחרויות ספורט פוגעת בהוגנות, במשמעת ובסובלנות.
(2) הפסיק הראשון — פסיק אחרי הסגר ("לדברי מנהל...בספורט").
הפסיק השני — פסיק בין רכיבי חלק כולל (בהוגנות, במשמעת ובסובלנות).
הפסיק הראשון: "לדברי מנהל הסוכנות האמריקנית נגד סמים בספורט" מציין את מקור הדברים; הוא אינו קשור תחבירית לנשוא "פוגעת" — זהו הסגר. הסגר בתחילת המשפט מופרד ממנו בפסיק. הפסיק בא בסוף ההסגר — אחרי "בספורט" (ולא אחרי "האמריקנית"), כי "נגד סמים בספורט" הוא חלק משם הסוכנות.
הפסיק השני: "בהוגנות, במשמעת ובסובלנות" — שלושה רכיבים שווי תפקיד (מושא של "פוגעת") = חלק כולל. בין רכיבי חלק כולל מפרידים בפסיק, ולפני הרכיב האחרון בא ו' החיבור במקום פסיק.
טעות נפוצה: לשים פסיק בין הנושא "השאיפה לנצח בתחרויות ספורט" לנשוא "פוגעת" — אסור להפריד בפסיק בין נושא לנשוא.
סעיף ב
מאמנים – שם עצם; מיומנים – שם תואר; מחזקים – פועל; (ה)מתאמנים – שם עצם; (ו)מנטרלים – פועל; מוגזמת – שם תואר.
הקושי: כל המילים הן בצורת בינוני (מְקַטְּלִים, מְקֻטָּל, מִתְקַטֵּל), וצורת בינוני יכולה לשמש שם עצם, שם תואר או פועל. מכריעים לפי התפקוד בהקשר:
טעות נפוצה: לכתוב "נושא", "נשוא", "לוואי" — אלה תפקידים תחביריים, והשאלה מבקשת חלקי דיבור.
פרק ג: מערכת הצורות
ההוראות לחלק זה
(80 נקודות)
בפרק זה חמש שאלות 7–11. לכל שאלה — 24 נקודות.
שים לב: תוכל לענות, באופן מלא או חלקי, על כל השאלות בפרק, אך מספר הנקודות שתוכל לצבור לא יעלה על 80.
שאלה 7 · ניתוח פעלים לשורש ולבניין; פועל מאותו שורש בבניין אחר
לפניך קטע, על פי טקסט 1, ובו פעלים מודגשים.
מאמן הספורט מְתֻסְכָּל מן הנזקים של תחרות לא הוגנת בספורט; אתלטים בריטים מסוימים מתקשים לְהִשְׁתַּלֵּב במצבים חברתיים מורכבים, והם נוֹתָרִים ללא כלים ליצירת קשרים חברתיים; ספורטאים ומאמנים אינם מְבִיאִים בחשבון את הנזקים לספורטאי מסביבה תחרותית מדיי, והמעבדות מְלֵאוֹת במדענים מבריקים שאינם משתפים פעולה ביניהם. בגלל יצר התחרות נוצרו תסבוכות שצריך לְהַתִּיר, האתגר כעת הוא לְזַהוֹת דרכים חדשות לשיתוף פעולה.
בטבלה שלפניך נתח את הפעלים המודגשים בקטע לשורש ולבניין, וכתוב במקומות הריקים בלבד פועל מאותו השורש, בבניין אחר.
| הפועל | השורש | הבניין | פועל מאותו שורש בבניין אחר |
|---|---|---|---|
| מְתֻסְכָּל | (מושחר) | ||
| לְהִשְׁתַּלֵּב | |||
| נוֹתָרִים | |||
| מְבִיאִים | (מושחר) | ||
| מְלֵאוֹת | |||
| לְהַתִּיר | (מושחר) | ||
| לְזַהוֹת |
◂ פתרון מלא לשאלה 7
| הפועל | השורש | הבניין | פועל מאותו שורש בבניין אחר |
|---|---|---|---|
| מְתֻסְכָּל | ת-ס-כ-ל | פֻּעַל | — |
| לְהִשְׁתַּלֵּב | ש-ל-ב | התפעל | שִׁלְּבוּ / שֻׁלְּבוּ / מְשֻׁלָּב / שְׁלוּבִים |
| נוֹתָרִים | י/ו-ת-ר | נפעל | הוֹתַרְנוּ / מְיַתְּרִים / מְיֻתָּרִים / מִתְיַתְּרִים |
| מְבִיאִים | ב-ו-א | הפעיל | — |
| מְלֵאוֹת | מ-ל-א | קל | לְהִתְמַלֵּא / מְמֻלָּא / נִמְלָא / מִלֵּא |
| לְהַתִּיר | נ-ת-ר | הפעיל | — |
| לְזַהוֹת | ז-ה-י/ה | פיעל | הִזְדַּהָה / מְזֻהֶה |
השיטה: מורידים אותיות תבנית (ל' של שם הפועל, מ' של הבינוני, סיומות ־ים/־ות), מזהים את סימני הבניין ומשחזרים אותיות שורש חסרות. כשיש ספק — מעבירים לעבר נסתר.
טעות נפוצה: ב"מתוסכל" לכתוב שורש ס-כ-ל ובניין התפעל (הת' נראית כסימן התפעל); ב"להתיר" לכתוב ה-ת-ר; ב"נותרים" לכתוב שורש נ-ת-ר.
שאלה 8 · שורש משותף (מ-ח-י), בניין, שם פעולה ונטייה; לקרוא/לקרות
לפניך חמישה משפטים, ובכל משפט יש פועל מודגש.
— מאמן הנבחרת מַחְרִים את המשחק בשל התנהגות השחקנים.
— הורים רבים מוֹחִים על עריכת תחרויות בבית הספר.
— ספורטאים מִתְמַחִים בתחומים שונים.
— בדרך כלל בסיום המשחק הקהל מוֹחֵא כפיים למנצחים.
— צפיתי בספורטאי הישראלי שר את "התקווה" ומָחִיתִי דמעה.
(1) מבין הפעלים המודגשים, הקף שלושה פעלים שהשורש שלהם משותף.
(2) ציין את השורש של הפעלים שהקפת. ______
(3) העתק את שני הפעלים האחרים, וציין את השורש של כל אחד מהם.
הפועל: ______, השורש: ______.
הפועל: ______, השורש: ______.
(4) • מבין הפעלים המודגשים, העתק שלושה פעלים השייכים לאותו הבניין. ______ ______ ______
(5) כתוב את שם הפעולה של הפועל מוֹחִים. ______
(6) כתוב את צורת העבר בגוף נסתרת של הפועל מוֹחִים. ______
לפניך קטע קצר, ובו שני זוגות פעלים מודגשים. בכל אחד מזוגות הפעלים המודגשים הקף את הצורה הנכונה.
לאחר האימון נזף המאמן בקבוצתו: "כבר הפסדנו בכמה משחקים. מה עוד צריך לִקְרֹא / לִקְרוֹת כדי שתבינו שצריך להגביר את קצב האימונים? אני רוצה לְהַעֲלוֹת / לַעֲלוֹת את הקבוצה שלנו לראש הטבלה, אבל אני זקוק לשיתוף הפעולה שלכם".
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
(1) מוֹחִים, מִתְמַחִים, מָחִיתִי.
(2) מ-ח-י/ה.
(3) מַחְרִים — השורש: ח-ר-ם; מוֹחֵא — השורש: מ-ח-א.
(4) מוֹחִים, מוֹחֵא, מָחִיתִי — בניין קל.
(5) מְחָאָה.
(6) מָחֲתָה.
(1)–(2) השורש המשותף מ-ח-י/ה:
(3) האחרים:
(4) בניין קל: מוֹחִים, מוֹחֵא (שניהם בתבנית פּוֹעֵל) ומָחִיתִי (עבר פָּעַל). מתמחים — התפעל; מחרים — הפעיל.
(5) שם הפעולה: "מוחים" במשמעות מביעים התנגדות — שם הפעולה מְחָאָה (קְטָלָה). אפשר גם מְחִיָּה (קְטִילָה) מן מָחָה במשמעות ניגב — אך כאן ההקשר הוא מחאה.
(6) עבר, נסתרת: הוּא מָחָה → הִיא מָחֲתָה (כמו בָּנְתָה; בגרונית ח' — חטף פתח).
טעות נפוצה: לכלול את "מוחא" בקבוצת השורש מ-ח-י (האל"ף שומרת על מקומה — מ-ח-א), או לכתוב בעבר נסתרת "מחה" (זה נסתר, לא נסתרת).
סעיף ב
לִקְרוֹת; לְהַעֲלוֹת.
טעות נפוצה: לבחור "לקרוא" מתוך הרגל כתיב, או "לעלות" בלי לשים לב למושא הישיר.
שאלה 9 · שמות פעולה בבניינים; שורשים בזוגות מילים; דרכי תצורה
לפניך קטע.
בתחום הבנייה אדריכלים מתחרים בתכנון בניינים, אולם הם אינם מתחשבים בהוצאות הכרוכות במגורים בהם. התחרות גם פוגעת בסיוע ההדדי של העובדים בחברה. הפגיעה במדע גדולה כי התקדמות בתחום הזה מצריכה מן המדענים שיתוף של תוצאות ומסקנות.
העתק מן הקטע שלושה שמות פעולה בבניינים שונים, וציין את הבניין של כל שם פעולה.
I. שם הפעולה: ______, הבניין: ______.
II. שם הפעולה: ______, הבניין: ______.
III. שם הפעולה: ______, הבניין: ______.
לפניך שלושה זוגות מילים.
שִׁירָה — הַשְׁרָאָה מְנֻכָּר — מַכָּר אַפְלָיָה — אֲפֵלָה
(1) הקף את הזוג שבו השורש של שתי המילים זהה.
(2) בשני הזוגות האחרים, ציין מעל כל מילה את השורש שלה.
לפניך מילים מתחום הספורט.
(1) בטבלה שלפניך מיין את המילים לפי דרך התצורה שלהן.
| שורש ומשקל | בסיס וצורן סופי |
|---|---|
(2) מבין המילים שמיינת לבסיס וצורן סופי, ציין שתי מילים שהבסיס שלהן הוא שם פעולה. ______ ______
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
שלושה מתוך (כל אחד מבניין אחר):
– בנייה / פגיעה — קל
– תכנון / סיוע / שיתוף — פיעל
– הוצאות (הוצאה) — הפעיל
– התקדמות — התפעל
שם פעולה = שם המציין את הפעולה של הפועל, ולכל בניין משקל קבוע: קל — קְטִילָה; פיעל — קִטּוּל; הפעיל — הַקְטָלָה; התפעל — הִתְקַטְּלוּת; נפעל — הִקָּטְלוּת.
לא שמות פעולה: "תוצאות", "מסקנות" (שמות שאינם במשקל של שם פעולה), "מתחרים", "מתחשבים", "מצריכה" (פעלים), "מגורים".
טעות נפוצה: לבחור שלושה שמות פעולה מאותו בניין (למשל תכנון, סיוע, שיתוף — כולם פיעל), או לכתוב "תוצאות" כשם פעולה של הפעיל.
סעיף ב
(1) מְנֻכָּר — מַכָּר (שורש משותף: נ-כ-ר).
(2) שִׁירָה — ש-י/ו-ר; הַשְׁרָאָה — ש-ר-י/ה.
אַפְלָיָה — פ-ל-י/ה; אֲפֵלָה — א-פ-ל.
איך מוצאים: מורידים אותיות תבנית (ה' של הַקְטָלָה, א' של אַקְטָלָה, מ' של מַקְטָל), ובודקים מה נשאר; כשהמילה מסתיימת ב־יָה / אָה אחרי שתי אותיות — חושבים על ל"י.
טעות נפוצה: להקיף את "שירה — השראה" או את "אפליה — אפלה" בגלל הצליל הדומה.
סעיף ג
(1)
| שורש ומשקל | בסיס וצורן סופי |
|---|---|
| מָאוֹץ | אִמּוּנִית |
| מִשְׁקֹלֶת | הֲלִיכוֹן |
| שִׂיאָן |
(2) אִמּוּנִית, הֲלִיכוֹן.
(1) בודקים אם אפשר לזהות במילה מילה שלמה קיימת (בסיס) ואחריה סופית — או רק שורש בתבנית.
(2) בסיס שהוא שם פעולה: אִמּוּן (שם פעולה של פיעל — אימן) → אִמּוּנִית; הֲלִיכָה (שם פעולה של קל — הלך) → הֲלִיכוֹן. הבסיס של שִׂיאָן — שִׂיא — אינו שם פעולה.
טעות נפוצה: למיין את "מאוץ" כבסיס + צורן, או את "הליכון" כשורש ומשקל (כאילו משקל קְטִילוֹן). כשמוצאים מילה שלמה קיימת שממנה נגזרה המילה — זו גזירה קווית.
שאלה 10 · שורש ומשקל של שמות; צורני גזירה ונטייה
(1) לפניך משפט ובו שני שמות מודגשים.
מַגֵּפַת ההעתקות היא תּוֹצָאָה של לחץ מופרז על הסטודנטים להצליח בכל מחיר.
קַטָּלָה, מַקְטֵלָה, הַקְטָלָה, מַקְטֵל
מוֹצָא, תַּחְבּוּלָה, תּוֹרָשָׁה, הַפְרָעָה
(2) לפניך משפט ובו מילה מודגשת.
אומנם לכולנו יש יצר תחרות מלֵדָה, אך יש בנו גם כישרון לעבוד ולחיות בצוותא.
רִיצָה, גְּנֵבָה, שִׂמְלָה, הַתְמָדָה
(3) לפניך משפט ובו מילה מודגשת.
גם לילדים יש תְּחוּשָׁה של הישג.
תְּנוּמָה, תְּפוּקָה, תְּנוּפָה, תְּפוּסָה
(4) לפניך משפט ובו מילה מודגשת.
ניצחון גורם הֲנָאָה לאנשים תחרותיים.
נ-א-י/ה, נ-ו-א, ה-נ-י/ה, ה-נ-א
לפניך משפט ובו מילה מודגשת.
הֶשֵּׂגִיּוּת היא הרגשה אישית לחלוטין.
המשפטים במסגרת שלפניך מתארים את דרך ההיווצרות של המילה הֶשֵּׂגִיּוּת.
בכל משפט השלם את המידע החסר, והקף את האפשרות הנכונה מבין האפשרויות המוצעות בו.
(במסגרת)
למילה הֶשֵּׂג נוסף הצורן ____ , שהוא צורן גזירה / נטייה, שמשמעותו ______, וכך נוצרה המילה הֶשֵּׂגִי.
למילה הֶשֵּׂגִי נוסף הצורן ____ , שהוא צורן גזירה / נטייה, שמשמעותו ______, וכך נוצרה המילה הֶשֵּׂגִיּוּת.
לא במיקוד תשפ"ז
לפניך שני משפטים, בכל אחד מהם מודגשת מילה.
I. כדי לנצח הקבוצה צְרִיכָה להתאמן שלוש פעמים בשבוע.
II. בספורט, הרצון לנצח גורם לתופעות כמו צְרִיכָה של חומרים אסורים ורמאות.
לא במיקוד תשפ"ז
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
(1) • מַגֵּפָה — שורש נ-ג-ף; משקל: מַקְטֵלָה.
(2) • לֵדָה — שורש י/ו-ל-ד; באותו המשקל: גְּנֵבָה.
(3) • תְּחוּשָׁה — שורש ח-ו-ש; משקל שונה: תְּפוּסָה.
(4) • ה-נ-י/ה.
(1) מַגֵּפָה: מ' בפתח + דגש בג' + צירי + ה' בסוף. הדגש בג' בא במקום נו"ן שנבלעה (מַנְגֵּפָה ← מַגֵּפָה) → שורש נ-ג-ף (נָגַף = פגע, היכה). המשקל: מַקְטֵלָה (כמו מַפֵּלָה מן נ-פ-ל, מַסֵּכָה מן נ-ס-ך).
תּוֹצָאָה: ת' + וֹ + צ־א + ה' → שורש י/ו-צ-א. בפ"י/ו התבנית תַּקְטָלָה מופיעה כ־תּוֹקָלָה: תַּוְצָאָה ← תּוֹצָאָה. תּוֹרָשָׁה (י-ר-ש) בנויה בדיוק כך. מוֹצָא — מַקְטָל (מַוְצָא ← מוֹצָא); תַּחְבּוּלָה — תַּקְטוּלָה; הַפְרָעָה — הַקְטָלָה.
(2) לֵדָה: שתי אותיות + ה' — חסרה אות שורש. זו גזרת פ"י/ו: לֵדָה מן יָלַד, והי' נשמטה (כמו דֵּעָה מ־י-ד-ע) → י/ו-ל-ד. המשקל: קְטֵלָה (בפ"י/ו: קֵלָה). גְּנֵבָה — קְטֵלָה בשלמים. רִיצָה — קְטִילָה בע"ו; שִׂמְלָה — קִטְלָה; הַתְמָדָה — הַקְטָלָה.
(3) תְּחוּשָׁה: ת' של התבנית + ח-ו-ש (חָשׁ) → ח-ו-ש; משקל תְּקוּלָה (תְּ + ע"ו: תְּקוּמָה). תְּנוּמָה (נ-ו-ם), תְּפוּקָה (פ-ו-ק), תְּנוּפָה (נ-ו-ף) — כולן באותו משקל. תְּפוּסָה — כאן הת' היא אות שורש (ת-פ-ס, תָּפַס), והמשקל קְטוּלָה. לכן היא השונה.
(4) הֲנָאָה: ה' בחטף פתח היא אות השורש הראשונה (ה' גרונית מקבלת חטף; השוו: נֶהֱנָה), ובסוף באה א' במקום הי' של גזרת ל"י → ה-נ-י/ה. הא' אינה אות שורש, ולכן ה-נ-א שגוי.
טעות נפוצה: ב"מגפה" לכתוב ג-פ-ף או מ-ג-פ; ב"תחושה" לבחור באחת מן המילים בתְּקוּלָה כי שוכחים לבדוק אם הת' שייכת לשורש; ב"הנאה" לבחור נ-א-י/ה (כאילו ה' היא אות תבנית).
סעיף ב
למילה הֶשֵּׂג נוסף הצורן ־ִי, שהוא צורן גזירה, שמשמעותו שם תואר (ייחוס), וכך נוצרה המילה הֶשֵּׂגִי.
למילה הֶשֵּׂגִי נוסף הצורן ־וּת, שהוא צורן גזירה, שמשמעותו הפשטה (שם מופשט), וכך נוצרה המילה הֶשֵּׂגִיּוּת.
השלב הראשון: הֶשֵּׂג (שם עצם) + ־ִי → הֶשֵּׂגִי (שם תואר: "ספורט הישגי"). הסופית ־ִי יוצרת שם תואר של ייחוס (שייך ל־, קשור ל־), כמו עוֹלָם → עוֹלָמִי.
השלב השני: הֶשֵּׂגִי + ־וּת → הֶשֵּׂגִיּוּת (שם עצם מופשט: התכונה של להיות הישגי), כמו אִישִׁי → אִישִׁיּוּת.
בשני השלבים נוצרה מילה חדשה עם משמעות חדשה ולעיתים חלק דיבור חדש — לכן אלה צורני גזירה. צורן נטייה רק משנה מין, מספר או גוף של אותה מילה (כמו ־ִים, ־וֹת, ־ָה של נקבה).
טעות נפוצה: לסמן את ־ִי כצורן נטייה בגלל הדמיון לכינוי הקניין "שֶׁלִּי" (סִפְרִי). כאן הֶשֵּׂגִי אינו "ההישג שלי" אלא שם תואר.
סעיף ג
משפט I: "הקבוצה צְרִיכָה להתאמן" — זו צורת הנקבה של צָרִיךְ (שם תואר/בינוני): צָרִיךְ → צְרִיכָה, בהתאמה לנושא "הקבוצה". הסופית ־ָה מציינת מין (נקבה) של אותה מילה — צורן נטייה.
משפט II: "צְרִיכָה של חומרים אסורים" = שימוש, צריכה (consumption) — שם פעולה של צָרַךְ (קל), במשקל קְטִילָה (כמו כְּתִיבָה, שְׁמִירָה). כאן ה־ה' היא חלק מהמשקל.
טעות נפוצה: להפוך את התשובות — לחשוב ששם הפעולה הוא "צורת נקבה" בגלל הסיומת ־ָה.
שאלה 11 · צורני גזירה ונטייה; בינוני כשם עצם, שם תואר ופועל
לפניך צירופים, ובהם שמות מודגשים שיש להם צורן סופי.
משחק רִאשׁוֹן, תוצאות חֲשׁוּבוֹת, פִּסְלוֹן האוסקר, הפסקה אֲרֻכָּה, לדבר צָרְפָתִית
(1) בטבלה שלפניך מיין את השמות המודגשים לשתי קבוצות על פי סוג הצורן הסופי שלהם.
| צורן גזירה | צורן נטייה |
|---|---|
(2) ציין ליד כל שם שמיינת בטבלה את משמעות הצורן הסופי שבו.
לא במיקוד תשפ"ז
לפניך חמישה משפטים, ובהם מודגשות צורות בינוני.
פגשתי אדם מַרְשִׁים. ההורים טענו שבמשחק היה שיפוט מַפְלֶה. אלה החלטות מְקוֹמְמוֹת.
תחרותיות היא מֻשָּׂג. הבנקים נתנו שירות מְסֻכָּן.
(1) הקף את צורת הבינוני היוצאת דופן מבחינת חלק הדיבור.
(2) מהו חלק הדיבור של הצורה שהקפת? ______
(3) מהו חלק הדיבור המשותף לצורות האחרות? ______
(4) ציין את הבניין של כל אחת מצורות הבינוני שלפניך.
מְקוֹמְמוֹת ______ מֻשָּׂג ______
(5) כתוב משפט משלך שבו המילה מַרְשִׁים תהיה בעלת שורש שונה מזה של המילה מַרְשִׁים במשפט שבתחילת סעיף ב.
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
| צורן גזירה | צורן נטייה |
|---|---|
| רִאשׁוֹן — סדר (מספר סודר) | חֲשׁוּבוֹת — מספר (רבות) |
| פִּסְלוֹן — הקטנה | אֲרֻכָּה — מין (נקבה) |
| צָרְפָתִית — שפה |
הכלל: צורן גזירה יוצר מילה חדשה במשמעות חדשה; צורן נטייה רק מתאים מילה קיימת למין או למספר.
טעות נפוצה: לסווג "צרפתית" כצורן נטייה (כאילו נקבה של "צרפתי"). בצירוף "לדבר צרפתית" זו השפה — מילה בפני עצמה.
סעיף ב
(1) מֻשָּׂג.
(2) שם עצם.
(3) שם תואר.
(4) מְקוֹמְמוֹת — פיעל; מֻשָּׂג — הופעל.
(5) למשל: ההורים שלי אינם מַרְשִׁים לי לצפות בטלוויזיה אחרי חצות. (מרשים = נותנים רשות, ר-ש-י/ה)
(1)–(3) כל הצורות בתבנית בינוני, אבל תפקודן שונה:
(4)
(5) במשפט שבסעיף, "אדם מרשים" = עושה רושם → שורש ר-ש-ם (הפעיל: הִרְשִׁים). צריך משפט שבו מרשים = נותנים רשות → שורש ר-ש-י/ה (הפעיל: הִרְשָׁה, מַרְשֶׁה → מַרְשִׁים ברבים). המשפט חייב להבהיר את המשמעות ("מרשים ל... + שם פועל").
טעות נפוצה: ב־(4) לכתוב "פולל" או "התפעל" ל"מקוממות" (פולל היא תבנית בתוך פיעל, לא בניין נפרד); ב־(5) לכתוב משפט שבו "מרשים" שוב פירושו "מרשים ביופיו".