דילוג לתוכן המרכזי

בגרות בלשון פרק הלשון 011271 - חורף 2021

פרק הלשון (מיזם הכתיבה) · שאלון 011271 · חורף · 11 שאלות · שעתיים

בחינת הבגרות בלשון, חורף 2021, כל 11 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה.

הוראות הבחינה (כמו בשאלון)

א. משך הבחינה: שעתיים.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שלושה פרקים.
פרק א — שם המספר, אותיות השימוש ומילות היחס — 20 נקודות
פרק ב — תחביר / פרק ג — מערכת הצורות — יש לבחור באחד הפרקים — 80 נקודות
סך הכול — 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר לנבחן (עמוד 8).
ד. הוראות מיוחדות: 1. יש לקרוא את הטקסטים שבעמודים 4-7, ולענות על השאלות בגוף שאלון זה, לפי ההוראות. 2. הקפד על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
שים לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה לשימושך. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
ההנחיות בשאלון זה מנוסחות בלשון זכר ומכוונות לנבחנות ולנבחנים כאחד.
קרא את שלושת הטקסטים שלפניך. השאלות בפרקי הלשון הן בזיקה לטקסטים.

פרק א: חובה — שם המספר ואותיות השימוש (20 נקודות)

ההוראות לחלק זה

ענה על שאלה 1 שלפניך.

שאלה 1 · שם המספר – תיקון צורות שגויות

שם המספר20 נקודות

לפניך שני קטעים ובהם שמות מספר מודגשים — מקצתם תקינים ומקצתם שגויים.
כתוב מעל כל אחד משמות המספר השגויים את צורתו התקינה.

כישלונות מפורסמים
אם תחפשו בגוגל "כישלונות מפורסמים", תקבלו יותר מחֲמִשִּׁים וְאַחַת מיליון תוצאות. מבין הכישלונות המפורסמים ומעוררי ההשראה תוכלו למצוא את חֲמֵשֶׁת העובדות המרתקות האלה: וולט דיסני, יוצר דמותו של מיקי מאוס שזכה בעֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם פרסים, פוטר מעבודתו בתפקיד עיתונאי בטענה שהוא אינו יצירתי מספיק ואין לו רעיונות מקוריים; אברהם לינקולן, הנשיא השֵׁשׁ עֶשְׂרֵה של ארצות הברית, הובס בכמה מערכות בחירות עד שזכה בבחירות לנשיאות, והושבע לנשיא בשנת אֶלֶף שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת שִׁשִּׁים וְאַחַת; מספר הפעמים שבהן נדחה ספרו הראשון של דוקטור סוס גדול ביותר מפי שְׁנַיִם ממספר הפעמים שבהן נדחה הספר הראשון בסדרת "הארי פוטר"; שחקן הכדורגל הארגנטינאי ליונל מסי הודח מנבחרת הכדורגל שבה שיחק כשהיה בן אֶחָד עֶשְׂרֵה בשל קומתו הנמוכה. לימים נהפך מסי לאחד מגדולי הכדורגלנים בכל הזמנים; ג'יימס דייסון, שהמציא את שואב האבק המפורסם, ערך חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים מֵאָה עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה ניסיונות עד שהצליח לבנות אב־טיפוס לשואב האבק שלו.

הידעתם?
ערבי כישלונות נערכים כיום במָאתַיִם חֲמִשִּׁים וְאַרְבָּעָה ערים שונות ברחבי העולם.
בישראל נערך ערב כישלונות בִּשְׁלִישִׁי במאי 2020, ולכל אחד מן המשתתפים הוקצו שבע דקות כדי לספר על הכישלון האישי שלו.

◂ פתרון מלא לשאלה 1
תשובה

שגויים (6) – הצורה התקינה:
1. מחֲמִשִּׁים וְאַחַת מיליון ← חֲמִשִּׁים וְאֶחָד (מיליון)
2. את חֲמֵשֶׁת העובדות ← חֲמֵשׁ (העובדות)
3. הנשיא השֵׁשׁ עֶשְׂרֵה ← (ה)שִּׁשָּׁה עָשָׂר
4. בן אֶחָד עֶשְׂרֵה ← אַחַת עֶשְׂרֵה
5. במָאתַיִם חֲמִשִּׁים וְאַרְבָּעָה ערים ← מָאתַיִם חֲמִשִּׁים וְאַרְבַּע
6. בִּשְׁלִישִׁי במאי ← בִּשְׁלוֹשָׁה (במאי)
תקינים (לא מתקנים): עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם פרסים; בשנת אֶלֶף שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת שִׁשִּׁים וְאַחַת; פִּי שְׁנַיִם; חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים מֵאָה עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה ניסיונות.

השיטה: לכל מספר מודגש שואלים: (1) מהו שם העצם הנספר ומה מינו? (2) האם זה מספר יסודי, סודר, תאריך, שנה או מספר סתמי? (3) האם המספר נסמך (לפני שם עצם מיודע)? רק אחר כך בודקים את הצורה. בין 3 ל־19 המספר "הפוך" למין הנספר: לזכר – צורה עם ה' (שְׁלוֹשָׁה, שִׁשָּׁה עָשָׂר), לנקבה – צורה בלי ה' (שָׁלוֹשׁ, אַחַת עֶשְׂרֵה). 1 ו־2 מתאימים למין הנספר כרגיל.

השגויים:
1. חֲמִשִּׁים וְאֶחָד מיליון – "מיליון" הוא שם עצם זכר (מיליון אֶחָד), ולכן גם יחידות המספר בזכר: וְאֶחָד. ו' החיבור לפני תנועה רגילה (אֶ) נקראת בשווא: וְאֶחָד.
2. חֲמֵשׁ העובדות – "עובדה" – נקבה, ולכן חמש בלי ת'. לפני שם עצם מיודע בא המספר בצורת נסמך; בנקבה הנסמך הוא חֲמֵשׁ (כמו "שְׁלוֹשׁ הָעוּבְדוֹת"). חֲמֵשֶׁת הוא נסמך זכר (חֲמֵשֶׁת הַפְּרָסִים).
3. הנשיא השִּׁשָּׁה עָשָׂר – זה מספר סודר (מקומו של לינקולן ברשימת הנשיאים). מ־11 ומעלה אין צורת סודר מיוחדת, ומשתמשים במספר היסודי בהתאם למין: "נשיא" – זכר, ולכן שִׁשָּׁה עָשָׂר, מיודע כמו שם העצם: הַשִּׁשָּׁה עָשָׂר. שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה היא צורת הנקבה.
4. בן אַחַת עֶשְׂרֵה – בגיל, הנספר המובלע הוא "שנים" (בן אחת עשרה שנה), ושָׁנָה – נקבה. לכן אַחַת עֶשְׂרֵה (ולא "אֶחָד עֶשְׂרֵה", שמערב זכר ונקבה). כך גם "בת שֵׁשׁ", "בן עֶשֶׂר".
5. מָאתַיִם חֲמִשִּׁים וְאַרְבַּע ערים – "עיר" היא שם עצם נקבה (אף שברבים "ערים" בסיומת ־ים), ולכן וְאַרְבַּע בלי ה'. שם המספר נקבע לפי מין הנספר ולא לפי הסיומת שלו. ב' לפני מָאתַיִם נקראת בשווא: בְּמָאתַיִם.
6. בִּשְׁלוֹשָׁה במאי – בתאריך, הנספר המובלע הוא "יום" (בשלושה ימים בחודש מאי), ויום – זכר, ולכן שְׁלוֹשָׁה. "שלישי" הוא מספר סודר ("יום שלישי" בשבוע), ואין בו שימוש בתאריך. הגייה: ב' השימוש לפני שווא (שְׁ) נקראת בחיריק: בִּשְׁלוֹשָׁה.

התקינים:

•עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם פרסים – "פרס" – זכר: שְׁנַיִם. ו' החיבור לפני שווא נקראת וּ (שורוק): וּשְׁנַיִם.
•אֶלֶף שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת שִׁשִּׁים וְאַחַת – שנה נקראת בנקבה (שנה – נקבה): וְאַחַת; "מֵאָה" – נקבה, ולכן שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת.
•פִּי שְׁנַיִם – בביטוי "פי שניים" המספר הוא סתמי/כפולה, ונאמר בצורת הזכר שְׁנַיִם.
•חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים מֵאָה עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה ניסיונות – "אלף" – זכר, ולכן חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים (צורת זכר נסמכת); "ניסיון" – זכר, ולכן וְשִׁשָּׁה.

טעות נפוצה: לקבוע את המין לפי הסיומת – "ערים" נראית כמו זכר אבל "עיר" היא נקבה; ולשכוח שבגיל ובשנה הנספר המובלע הוא "שנה" (נקבה) ובתאריך – "יום" (זכר).

פרק ב: תחביר (80 נקודות)

ההוראות לחלק זה

לפניך שני פרקים: פרק ב — תחביר, פרק ג — מערכת הצורות.
בחר בפרק שלמדת: בפרק ב — תחביר או בפרק ג — מערכת הצורות.
בפרק שבחרת ענה על השאלות לפי ההוראות.
ציין את שם הפרק שבחרת: ______

בפרק זה עליך לענות על ארבע שאלות.
ענה על ארבע מן השאלות 2-6 (לכל שאלה — 20 נקודות).
שים לב: בכל שאלה שתבחר, ענה על כל הסעיפים.

שאלה 2 · סוגי משפטים; פסוקיות ופירוק משפט מורכב

תחביר20 נקודות
א.

לפניך שני משפטים I-II.
I. עם השנים הפעוט גדֵל, והטעויות המקסימות שלו נכחדות בהדרגה. ______
II. בשלב מסוים אנו מפסיקים להתפעל מן הטעויות שלו או לצחוק מהן. ______

•ציין ליד כל משפט את הסוג התחבירי שלו.
•אם המשפט מורכב, תחם את הפסוקית או הפסוקיות שבו; אם המשפט הוא משפט איחוי, תחם את איבריו.
ב.

לפניך משפט מורכב.
אף על פי שאנו חיים בתרבות שמקדשת את המצוינות, אנו שוכחים שהדרך למצוינות רצופה למידה מטעויות.
(1) תחם את הפסוקיות במשפט, וציין מעל כל פסוקית את התפקיד התחבירי שלה.
(2) על פי המשפט, כתוב שתי עובדות על מצוינות. נסח כל עובדה במשפט פשוט.

•______
•______
◂ פתרון מלא לשאלה 2

סעיף א

תשובה

I. משפט איחוי: [עם השנים הפעוט גדֵל,]איבר א [והטעויות המקסימות שלו נכחדות בהדרגה.]איבר ב
II. משפט פשוט.

שיטה: מסמנים את הנשואים. נשוא אחד (גם אם הוא מורחב או כולל) – משפט פשוט; שני נשואים – בודקים אם הם באיברים שווי מעמד (איחוי) או שאחד מהם בפסוקית התלויה בעיקרי (מורכב).

משפט I – משפט איחוי. שני נושאים ושני נשואים: "הפעוט – גדֵל", "הטעויות – נכחדות". כל חלק יכול לעמוד לבדו כמשפט, והם מחוברים בו' החיבור (קשר של הוספה/זמן) – לכן שני איברים שווי מעמד.

משפט II – משפט פשוט. נושא: אנו; נשוא מורחב: "מפסיקים להתפעל... או לצחוק" – פועל עזר (מפסיקים) + שני שמות פועל המחוברים ב"או". "להתפעל" ו"לצחוק" אינם נשואים נפרדים אלא חלקים כוללים בתוך הנשוא המורחב, ויש רק פועל נטוי אחד. "בשלב מסוים" – תיאור זמן.

טעות נפוצה: לסווג את משפט II כמאוחה בגלל "או" – "או" מחברת כאן שני שמות פועל (חלקים כוללים), ולא שני משפטים.

סעיף ב

תשובה

(1) [אף על פי שאנו חיים בתרבות [שמקדשת את המצוינות],]פסוקית ויתור (ובתוכה [שמקדשת את המצוינות] – פסוקית לוואי) אנו שוכחים [שהדרך למצוינות רצופה למידה מטעויות.]פסוקית מושא
(2) • התרבות מקדשת את המצוינות.

•הדרך למצוינות רצופה למידה מטעויות.

(1) ניתוח:

•המשפט העיקרי: "אנו שוכחים" (נושא: אנו; נשוא: שוכחים).
•[אף על פי שאנו חיים בתרבות שמקדשת את המצוינות] – פסוקית ויתור: מילת השעבוד "אף על פי ש" מציגה עובדה שהייתה אמורה למנוע את העיקרי, ובכל זאת הוא מתקיים.
•בתוך פסוקית הוויתור: [שמקדשת את המצוינות] – פסוקית לוואי של "תרבות" (איזו תרבות? – שמקדשת את המצוינות). זו פסוקית בתוך פסוקית, ולכן התחימה שלה בתוך התחימה הגדולה.
•[שהדרך למצוינות רצופה למידה מטעויות] – פסוקית מושא: משלימה את הפועל "שוכחים" (שוכחים מה? / את מה?). המרה לשם: "אנו שוכחים את הקשר בין מצוינות ללמידה מטעויות".

(2) שתי עובדות במשפטים פשוטים: מחפשים את הפסוקיות שבהן מוזכרת המצוינות, ומנסחים כל אחת כמשפט עצמאי עם נשוא אחד:

•מן פסוקית הלוואי: "התרבות מקדשת את המצוינות" (ש' הזיקה מוחלפת בשם העצם שהיא מייצגת – התרבות).
•מן פסוקית המושא: "הדרך למצוינות רצופה למידה מטעויות".

טעות נפוצה: לסמן פסוקית אחת ארוכה מ"אף על פי" ועד "המצוינות" בלי לזהות בתוכה את פסוקית הלוואי, או לכתוב בסעיף (2) משפט שיש בו עדיין ש' זיקה ("שמקדשת...") – זה אינו משפט פשוט עצמאי.

שאלה 3 · פסוקיות הפותחות ב"כי"; תפקידים תחביריים; הסגר

תחביר20 נקודות
א.

לפניך שלושה משפטים מורכבים ובהם המילית כי מוגדלת.
I. מניסויים שנערכו עולה כי אנשים הצליחו ללמוד מצְפייה בכישלון של אדם אחר.
II. פישבך חושבת שערבי כישלונות מאפשרים למידה מכישלונות כי במהלכם אנו לא עסוקים בהגנה על האגו.
III. מוריו של אלברט איינשטיין לא יכלו לנבא כי איינשטיין יהיה אחד הגאונים בהיסטוריה, שכן הוא התקשה בלימודים.
(1) בכל אחד מן המשפטים תחם את הפסוקית הפותחת במילית כי, וציין מעל הפסוקית שתחמת את התפקיד התחבירי שלה במשפט.
(2) ציין את התפקיד התחבירי של כל אחת מן המילים המסומנות בקו במשפטים I ו־II.
במשפט I: בכישלון ______
במשפט II: למידה ______
על האגו ______

ב.

לפניך משפט.
בישראל נערכים "ערבי כישלונות" — אירועים שבהם מנהלים בכירים בחברות מספרים בגילוי לב לכאורה על הכישלונות שלהם.
(1) העתק את ההסגר מן המשפט. ______
(2) הסבר את תפקידו של ההסגר במשפט זה. ______

◂ פתרון מלא לשאלה 3

סעיף א

תשובה

(1)
I. מניסויים שנערכו עולה [כי אנשים הצליחו ללמוד מצפייה בכישלון של אדם אחר.] – פסוקית נושא.
II. פישבך חושבת שערבי כישלונות מאפשרים למידה מכישלונות [כי במהלכם אנו לא עסוקים בהגנה על האגו.] – פסוקית סיבה.
III. מוריו של אלברט איינשטיין לא יכלו לנבא [כי איינשטיין יהיה אחד הגאונים בהיסטוריה,] שכן הוא התקשה בלימודים. – פסוקית מושא.
(2) בכישלון – לוואי; למידה – מושא; על האגו – לוואי.

העיקרון: "כי" יכולה לפתוח פסוקיות מסוגים שונים. היא שקולה ל"ש" (פסוקית נושא/מושא – תוכן) או ל"משום ש" (פסוקית סיבה). ההכרעה היא לפי השאלה שהפסוקית עונה עליה ביחס למשפט העיקרי.

I – פסוקית נושא. העיקרי: "מניסויים שנערכו עולה". שואלים: מה עולה? – "כי אנשים הצליחו ללמוד...". הפסוקית היא הדבר שעולה, כלומר הנושא של הנשוא "עולה". אפשר להחליף ב"ש": "עולה שאנשים הצליחו".

II – פסוקית סיבה. כאן "כי" = "משום ש": למה ערבי כישלונות מאפשרים למידה? – כי במהלכם איננו עסוקים בהגנה על האגו. (במשפט יש גם פסוקית מושא אחרת – [שערבי כישלונות מאפשרים למידה מכישלונות] – אבל השאלה היא על הפסוקית הפותחת ב"כי".)

III – פסוקית מושא. העיקרי: "מוריו... לא יכלו לנבא" – לנבא מה? – "כי איינשטיין יהיה...". הפסוקית משלימה את הפועל "לנבא" (= "לא יכלו לנבא את גאונותו"). שימו לב: הסיבה במשפט הזה מובעת ב"שכן", לא ב"כי".

(2) המילים המסומנות:

•בכישלון – לוואי של "צפייה" (צפייה במה? – בכישלון). זה משלים של שם פעולה, ולכן תפקידו לוואי ולא מושא.
•למידה – מושא של הנשוא "מאפשרים" (מאפשרים מה? – למידה).
•על האגו – לוואי של שם הפעולה "הגנה" (הגנה על מה?).

טעות נפוצה: לסמן את "בכישלון" ואת "על האגו" כמושאים בגלל מילת היחס. מושא משלים נשוא (פועל); כשהמשלים שייך לשם עצם (צפייה, הגנה) – הוא לוואי.
טעות נפוצה נוספת: לקבוע שכל "כי" פותחת פסוקית סיבה.

סעיף ב

תשובה

(1) לכאורה
(2) ההסגר מביע את עמדת הכותב: באמצעותו הכותב מטיל ספק בתוכן הדברים – הוא רומז שגילוי הלב של המנהלים אינו בהכרח אמיתי.

מהו הסגר: מילה או צירוף שאינם קשורים תחבירית לשום חלק במשפט, ובאמצעותם הדובר מביע את עמדתו כלפי התוכן (ודאות, ספק, הערכה) או את מקור הדברים. אפשר להשמיט אותם, והמשפט נשאר תקין: "...מספרים בגילוי לב על הכישלונות שלהם".

(1) "לכאורה" – אינו מתאר את אופן הסיפור ואינו משלים שום מילה; הוא הערה של הכותב.

(2) "לכאורה" = "כביכול, לפי מה שנראה". בכך הכותבת מסתייגת: היא אינה בטוחה שהמנהלים אכן מספרים בגילוי לב – היא מטילה ספק בכנות הדברים.

טעות נפוצה: לכתוב את התפקיד התחבירי ("הסגר") או "מוסיף מידע" במקום להסביר מה ההסגר מביע במשפט הזה – הטלת ספק.

שאלה 4 · סוגי נשואים; מבנה "אין... אלא"; קשר השוואה

תחביר20 נקודות
א.

לפניך חמישה משפטים.
I. נבירה בכישלון יכולה דווקא לטרפד הישגים.
II. הסטארט־אפ הראשון של ביל גייטס היה כישלון חרוץ.
III. איך שני הדברים האלה עולים בקנה אחד?
IV. האמונה באנשים מוכשרים הולכת ומתחזקת.
V. באימון היומי שלה היא הולכת ורצה במסלול קבוע בפארק.
(1) הקף את מספרי המשפטים שהנשוא בהם הוא נשוא מורחב.
(2) ציין את מספריהם של המשפטים שלא הקפת, וציין את סוג הנשוא בכל משפט.
______
(3) במה שונה משמעות המילה "הולכת" במשפט IV ממשמעות המילה "הולכת" במשפט V?
______

ב.

לפניך שלושה ציטוטים בנוגע לכישלון.
I. כישלון הוא מעקף. הוא אינו רחוב ללא מוצא. (זיג זיגלר)
II. כל ההצלחות בחיים אינן אלא כישלונות שהוחמצו. (רומן גארי)
III. להצלחה אבות רבים — הכישלון יתום. (עממי)
(1) כתוב את ציטוט I במבנה "אין... אלא...".
______
(2) כתוב את ציטוט II במשפט במבנה רגיל (לא במבנה "אינו... אלא...").
______
(3) המר את ציטוט III במשפט איחוי, ובו במקום הקו המפריד תהיה מילת קישור המבטאת קשר לוגי של השוואה.
______

◂ פתרון מלא לשאלה 4

סעיף א

תשובה

(1) I, III, IV
(2) משפט II – נשוא שמני; משפט V – נשוא כולל.
(3) במשפט IV "הולכת" מציינת התקדמות הדרגתית / התמשכות של התהליך (האמונה מתחזקת בהדרגה), ואילו במשפט V "הולכת" מציינת פעולה פיזית של הליכה – צעידה ממש.

נשוא מורחב = פועל נטוי (פועל עזר או צירוף) שאינו שלם בלי השלמה צמודה, ושניהם יחד מבטאים פעולה אחת.

•I – נשוא מורחב: "יכולה לטרפד" – פועל עזר (יכולה) + שם פועל. "דווקא" – הסגר/תיאור.
•III – נשוא מורחב: "עולים בקנה אחד" – צירוף כבול (ניב) שמשמעותו "מתאימים זה לזה"; אי אפשר לפרק אותו לנשוא + תיאור, ולכן הוא נשוא אחד מורחב.
•IV – נשוא מורחב: "הולכת ומתחזקת" – "הולכת ו..." כאן אינה הליכה אלא סימן של תהליך מתמשך והדרגתי; שתי המילים יחד הן נשוא אחד (= מתחזקת בהדרגה).

(2)

•II – נשוא שמני: "כישלון (חרוץ)" – שם עצם; "היה" – אוגד המקשר בין הנושא "הסטארט־אפ" לנשוא השמני. "חרוץ" – לוואי.
•V – נשוא כולל: "הולכת ורצה" – שני פעלים של פעולות ממשיות (היא הולכת, והיא רצה), שווי תפקיד ביחס לנושא "היא" – חלקים כוללים בתפקיד נשוא.

(3) ההבדל בין IV ל־V הוא בדיוק ההבדל בין נשוא מורחב לנשוא כולל: ב־IV "הולכת" איבדה את משמעות ההליכה ומשמשת לציון הדרגתיות/התמשכות; ב־V היא שומרת על משמעותה המילונית – הליכה ברגליים.

טעות נפוצה: לסמן את V כנשוא מורחב כמו IV בגלל המבנה הזהה "הולכת ו...". ההכרעה היא לפי המשמעות: האם יש שתי פעולות ממשיות (כולל) או פעולה אחת שמתמשכת (מורחב).

סעיף ב

תשובה

(1) כישלון אינו רחוב ללא מוצא אלא מעקף.
(2) כל ההצלחות בחיים הן (רק) כישלונות שהוחמצו.
(3) להצלחה אבות רבים, ואילו הכישלון יתום. (אפשר גם: "...אבות רבים, אבל / אולם / אך הכישלון יתום")

(1) "אין/אינו X אלא Y" = לא X, אלא Y. בציטוט שני משפטים: חיובי ("הוא מעקף") ושלילי ("אינו רחוב ללא מוצא"). במבנה "אינו... אלא" החלק השלול בא אחרי "אינו", והחלק החיובי אחרי "אלא": "כישלון אינו רחוב ללא מוצא אלא מעקף". כך המשמעות נשמרת: הכישלון הוא מעקף, ולא סוף הדרך.

(2) "אינן אלא" = "הן רק". המבנה "אין X אלא Y" כשאין בו ניגוד אמיתי הוא מבנה הדגשה/צמצום: "ההצלחות אינן אלא כישלונות" = "ההצלחות הן רק כישלונות". במבנה רגיל: "כל ההצלחות בחיים הן (רק) כישלונות שהוחמצו" – משפט שמני עם אוגד "הן".

(3) קשר השוואה (ניגוד בין שני צדדים): הקו המפריד מעמיד את ההצלחה מול הכישלון. מילת הקישור הטיפוסית להשוואה: "ואילו"; מקובלות גם "אבל", "אולם", "אך". שומרים על שני איברים שלמים שווי מעמד, עם פסיק לפני מילת הקישור.

טעות נפוצה: בסעיף (2) לכתוב משפט עם שלילה ("ההצלחות אינן כישלונות") – זה הופך את המשמעות. "אינן אלא" פירושו חיוב מודגש, לא שלילה.

שאלה 5 · פירוק משפט מורכב; השלמת מילות קישור לפי קשר לוגי

תחביר20 נקודות
א.

לפניך משפט.
בסמסטר האחרון של השנה ניגשתי שוב לבחינה שנכשלתי בה בסמסטר הראשון, והצלחתי בה לאחר שלמדתי מהטעויות שלי בבחינה הראשונה.
פְּרֵק את המשפט לארבעה משפטים פשוטים, לפי הסדר הכרונולוגי.
I. ______
II. ______
III. ______
IV. ______

ב.

לפניך קטע שהושמטו ממנו מילות הקישור. הוסף בו את מילות הקישור המתאימות לפי הקשר הלוגי שבסוגריים.
(במסגרת)
אפשר להניח ש______ (ויתור) ממש תתאמצו, תתקשו לחשוב על אנשים שנהנים להיכשל, ______ (סיבה) בחברה ההישגית והתחרותית שלנו אנו מכוונים להצלחה ______ (הוספה) לסלידה מכישלון. משחר ילדותנו מחנכים אותנו לראות בחוסר הצלחה ______ (ברירה) באי־עמידה ביעדים תוצאה של פגם בהתנהלותנו או באישיות שלנו. ______ (ויתור) ______ (תנאי) תשאלו יועצים ארגוניים ופסיכולוגים, הם יאמרו לכם שכישלון הוא כוח מניע מן החזקים שבנמצא.

◂ פתרון מלא לשאלה 5

סעיף א

תשובה

I. בסמסטר הראשון נכשלתי בבחינה.
II. למדתי מן הטעויות שלי בבחינה הראשונה.
III. בסמסטר האחרון של השנה ניגשתי שוב לבחינה.
IV. הצלחתי בבחינה (בה).

שלב 1 – מוצאים את הנשואים: ניגשתי, נכשלתי, הצלחתי, למדתי – ארבעה נשואים, ולכן ארבעה משפטים פשוטים.

שלב 2 – מסדרים לפי הזמן, לא לפי סדר המילים במשפט:
1. הכישלון – "בסמסטר הראשון" (מתוך פסוקית הלוואי "שנכשלתי בה בסמסטר הראשון").
2. הלמידה מהטעויות – "לאחר שלמדתי" מראה שהיא קדמה להצלחה, וההיגיון מחייב שבאה לפני הניגשות השנייה.
3. הניגשות שוב – "בסמסטר האחרון של השנה".
4. ההצלחה.

שלב 3 – מנסחים כל משפט כמשפט עצמאי: מוחקים מילות קישור (ש, ו, לאחר ש), ומחליפים כינויים ושל' זיקה בשם העצם המלא: "נכשלתי בה" ← "נכשלתי בבחינה". אין להוסיף מידע ואין להשמיט מידע ("שוב", "של השנה", "הראשונה").

טעות נפוצה: לכתוב את המשפטים בסדר הופעתם ("ניגשתי שוב" ראשון), או להשאיר "שנכשלתי בה" – זו עדיין פסוקית ולא משפט פשוט.

סעיף ב

תשובה

אפשר להניח שגם אם (אפילו אם / אף אם / אף ש) ממש תתאמצו, תתקשו לחשוב על אנשים שנהנים להיכשל, משום ש (מפני ש / מכיוון ש / כי) בחברה ההישגית והתחרותית שלנו אנו מכוונים להצלחה ו (וגם / ואף) לסלידה מכישלון. משחר ילדותנו מחנכים אותנו לראות בחוסר הצלחה או באי־עמידה ביעדים תוצאה של פגם בהתנהלותנו או באישיות שלנו. עם זאת (אולם / אבל / אך / אף על פי כן / לעומת זאת), אם תשאלו יועצים ארגוניים ופסיכולוגים, הם יאמרו לכם שכישלון הוא כוח מניע מן החזקים שבנמצא.

שיטה: לכל קשר לוגי יש מילות קישור אופייניות; בודקים גם את התחביר – אם אחרי המילה בא משפט שלם (פסוקית) או שם עצם.

•ויתור (1) – "גם אם / אף אם / אפילו אם": מילת ויתור שמשלבת תנאי – גם בתנאי שתתאמצו, התוצאה לא תשתנה. היא באה אחרי "אפשר להניח ש", ולכן נכתבת צמודה: "שגם אם". מתקבלת גם מילת הוויתור "אף ש" ("אפשר להניח שאף שממש תתאמצו..."), אך "גם אם / אפילו אם" מתאימות יותר, כי הן משלבות ויתור עם תנאי היפותטי.
•סיבה – "משום ש / מפני ש / מכיוון ש / כי": מסבירה למה קשה לחשוב על אנשים שנהנים להיכשל.
•הוספה – "ו / וגם / ואף": מצרפת שני חלקים כוללים – "להצלחה ולסלידה מכישלון".
•ברירה – "או": שתי אפשרויות שוות – "בחוסר הצלחה או באי־עמידה ביעדים".
•ויתור (2) – "עם זאת / אולם / אבל / אך / אף על פי כן": המשפט האחרון סותר את הציפייה שעלתה מן הקודם (מחנכים אותנו לראות בכישלון פגם – ובכל זאת המומחים רואים בו כוח מניע). כיוון שמילת הקישור עומדת בתחילת משפט חדש ואחריה פסוקית תנאי, נדרשת מילת קישור של איחוי (עם זאת, אולם), ולא מילת שעבוד כמו "אף על פי ש".
•תנאי – "אם": "אם תשאלו... הם יאמרו".

טעות נפוצה: בוויתור השני – לבלבל עם ניגוד פשוט; הקשר כאן הוא ויתור, כי מה שנאמר קודם היה אמור להוביל למסקנה הפוכה.

שאלה 6 · תפקידי המילה "זו"; חלקי דיבור; "נעשתה" – אוגד או נשוא

תחביר20 נקודות
א.

לפניך ארבעה משפטים.
I. זו טעות חמורה. ______
II. טעות זו חמורה. ______
III. חשבתי שטעיתי בשאלה הקודמת, אך התברר שטעיתי בזו. ______
IV. הטעות החוזרת הזו במבחני התלמידים חוזרת גם בכתיבתם ברשתות החברתיות. ______
(1) ליד כל משפט ציין את התפקיד התחבירי של המילה זו.
(2) • ציין את התפקיד התחבירי של המילה "טעות" במשפט I. ______

•ציין את התפקיד התחבירי של המילה "טעות" במשפט II. ______

(3) לפניך משפט IV, ובו המילה "חוזרת" מסומנת בקו.
IV. הטעות החוזרת הזו במבחני התלמידים חוזרת גם בכתיבתם ברשתות החברתיות.
ציין מעל כל מילה המסומנת בקו את חלק הדיבור שלה (לא את התפקיד התחבירי).

ב.

לפניך שני משפטים, ובכל אחד מהם המילה "נעשתה" מסומנת בקו.
I. תחושת הכישלון נעשתה בלתי נסבלת ככל שהתרבו הכישלונות.
II. הטעות נעשתה בהיסח הדעת.
(1) בכל אחד מן המשפטים, I-II, ציין מעל המילה "נעשתה" את התפקיד התחבירי שלה.
(2) כתוב עבור כל אחד מן המשפטים מילה שיכולה להמיר את המילה "נעשתה" המסומנת בו תוך שמירה על משמעות המשפט.
משפט I: ______ משפט II: ______

◂ פתרון מלא לשאלה 6

סעיף א

תשובה

(1) I. נושא; II. לוואי; III. מושא; IV. לוואי.
(2) במשפט I – נשוא; במשפט II – נושא.
(3) הַחוֹזֶרֶת – שם תואר; חוֹזֶרֶת – פועל.

העיקרון: אותה מילה (כינוי רמז "זו") יכולה למלא תפקידים שונים לפי מקומה ויחסה לשאר המשפט.

(1)

•I – נושא. "זו טעות חמורה" = משפט שמני: "זו" – הנושא (על מה מדובר), "טעות" – הנשוא (מה נאמר עליו), "חמורה" – לוואי של טעות. משמעות: "הדבר הזה הוא טעות חמורה".
•II – לוואי. "טעות זו" – "זו" מצמצמת את "טעות" (איזו טעות? – זו). הנושא: טעות; הנשוא: חמורה.
•III – מושא. "טעיתי בזו" – "זו" עומדת במקום שם עצם (בשאלה הזו) ומשלימה את הפועל "טעיתי" באמצעות מילת היחס ב' (טעה ב...).
•IV – לוואי. "הטעות החוזרת הזו" – כינוי רמז מיודע אחרי שם עצם מיודע: לוואי.

(2) במשפט I "טעות" היא נשוא שמני (אין אוגד; "זו" – נושא). במשפט II "טעות" היא נושא, והנשוא הוא "חמורה" (תואר).
מבחן ההבחנה: "זו" לפני שם עצם לא מיודע ← נושא (זו טעות = זאת טעות); "זו" אחרי שם העצם ← לוואי (טעות זו = הטעות הזאת).

(3)

•החוזרת – שם תואר: בא עם ה' הידיעה ומתאר את "הטעות" (איזו טעות?), תפקידו לוואי. (צורת בינוני שמשמשת כשם תואר.)
•חוזרת – פועל: בזמן הווה, נשוא המשפט – מציין פעולה (הטעות חוזרת גם ברשתות).

טעות נפוצה: לכתוב בסעיף (3) תפקידים תחביריים (לוואי/נשוא) במקום חלקי דיבור; ולסמן את "זו" במשפט I כלוואי.

סעיף ב

תשובה

(1) I. נעשתה – אוגד; II. נעשתה – נשוא.
(2) משפט I: הייתה / נהפכה / הפכה / נהייתה. משפט II: קרתה / התרחשה.

I – אוגד. "נעשתה" כאן אינה פעולה אלא מקשרת בין הנושא "תחושת הכישלון" לנשוא השמני "בלתי נסבלת" ומציינת שינוי מצב (= נהייתה). מבחן: "תחושת הכישלון בלתי נסבלת" – המשפט עדיין שלם בלי "נעשתה". לכן היא אוגד (פועל עזר), והנשוא – "בלתי נסבלת". תחליף: הייתה / נהפכה / נהייתה.

II – נשוא. "הטעות נעשתה" = הטעות קרתה (נפעל של ע-ש-י/ה במשמעות "בוצעה/התרחשה"). כאן "נעשתה" היא הפועל העיקרי, ואי אפשר להשמיט אותה: "הטעות בהיסח הדעת" – אינו משפט. "בהיסח הדעת" – תיאור אופן. תחליף: קרתה / התרחשה.

טעות נפוצה: לסמן את שתי ההיקרויות כנשוא. בודקים אם אחרי "נעשתה" בא שם תואר/שם עצם שמתאר את הנושא – אם כן, "נעשתה" היא אוגד.

פרק ג: מערכת הצורות (80 נקודות)

ההוראות לחלק זה

(יש לבחור בפרק ב — תחביר או בפרק ג — מערכת הצורות.)
בפרק זה עליך לענות על ארבע שאלות.
ענה על ארבע מן השאלות 7-11 (לכל שאלה — 20 נקודות).
שים לב: בכל שאלה שתבחר, ענה על כל הסעיפים.

שאלה 7 · שורשים וגזירת מילים מאותו שורש; "נַעֲנֶה" – זמן ותפקיד הנ'

מערכת הצורות20 נקודות
א.

לפניך קטע, ובו מילים מודגשות.
מצד אחד אנו יודעים שבכל עֲשִׂיָּה יכולות להיות טעויות ומהן אפשר ללמוד, ומצד אחר אנו דורשים מן התלמידים הצלחה, תְּשׁוּבוֹת נְכוֹנוֹת והַבָּעַת רעיונות מלאים. אז מה בדיוק אני רוצה? שנקבל תשובות שְׁגוּיוֹת כתשובות נכונות רק כדי שלא להעליב את התלמיד או לְדַכֵּא את היצירתיות שלו? ממש לא!
בטבלה שלפניך ציין את השורש של כל מילה, וכתוב מילה נוספת על פי ההנחיות.

עֲשִׂיָּהתְּשׁוּבוֹתנְכוֹנוֹתהַבָּעַתשְׁגוּיוֹתלְדַכֵּא
השורש
כתוב מילה לפי ההנחיהשם עצם אחר מאותו השורשפועל בבניין הפעיל מאותו השורשפועל בבניין פיעל מאותו השורשפועל בבניין קל מאותו השורששם פועל מאותו השורש ובאותו הבנייןפועל מאותו השורש ובאותו הבניין בזמן עתיד ובגוף מדבר
ב.

לפניך שלושה משפטים, ובכל אחד מהם פועל מודגש.

•כשילד נַעֲנֶה בחיזוקים ובחיוכים מהסביבה, הוא אינו חושש לומר מילים חדשות. ______
•המורה נַעֲנָה לבקשת התלמידים לדחות את המבחן. ______
•מה נַעֲנֶה לילד כשישאל אותנו אם הוא הצליח או נכשל? ______

(1) ציין את השורש המשותף לשלושת הפעלים המודגשים. ______
(2) ציין ליד כל משפט את הזמן של הפועל המודגש בו.
(3) שלושת הפעלים המודגשים מתחילים באות נו"ן המשמשת בהם מוספית (תחילית).

•הקף את הפועל היוצא דופן מבחינת תפקיד האות נו"ן המוספית.
•ציין את תפקיד האות נו"ן המוספית בפועל שהקפת. ______
•ציין את תפקיד האות נו"ן המוספית המשותף לשני הפעלים האחרים (שלא הקפת). ______
◂ פתרון מלא לשאלה 7

סעיף א

תשובה
עֲשִׂיָּהתְּשׁוּבוֹתנְכוֹנוֹתהַבָּעַתשְׁגוּיוֹתלְדַכֵּא
השורשע-ש-י/הש-ו-בכ-ו-ןנ-ב-עש-ג-י/הד-כ-א
מילה לפי ההנחיהמַעֲשֶׂה / מַעֲשִׂיָּה / תַּעֲשִׂיָּההֵשִׁיב / הֵשִׁיבוּ / נָשִׁיב / תָּשִׁיבכִּוֵּן / כּוֹנֵן / אֲכַוֵּן / נְכַוֵּןנָבַע / נוֹבְעִים / תִּנְבַּעלִשְׁגּוֹתאֲדַכֵּא

השיטה: מסירים אותיות שימוש ותבנית (ה' הידיעה, ת' של משקל, מ' של בינוני, ל' של שם פועל, סיומות ־ות/־ה), ומשחזרים אותיות שורש חסרות לפי הגזרה.

•עֲשִׂיָּה – ע-ש-י/ה. משקל קְטִילָה של ל"י: עֲשִׂיָּה (כמו בְּנִיָּה) – הי' הכפולה היא אות השורש השלישית. שם עצם אחר: מַעֲשֶׂה, מַעֲשִׂיָּה, תַּעֲשִׂיָּה.
•תְּשׁוּבוֹת – ש-ו-ב. ת' בראש המילה – תחילית של משקל תְּקוּלָה (גזרת ע"ו), והשורוק הוא ו' השורש. הפעיל: הֵשִׁיב (הֵקִים), נָשִׁיב, תָּשִׁיב.
•נְכוֹנוֹת – כ-ו-ן. נ' – סימן נפעל (בינוני נפעל של ע"ו: נָכוֹן, כמו נָבוֹן). פיעל בע"ו בא בתבנית פִּעֵל רגילה (כִּוֵּן) או בתבנית פּוֹלֵל (כּוֹנֵן).
•הַבָּעַת – נ-ב-ע. משקל הַקְטָלָה (הַבָּעָה; בנסמך: הַבָּעַת). הדגש בב' מעיד על נ' שנבלעה (חסרי פ"נ, כמו הַכָּרָה מ־נ-כ-ר). קל: נָבַע, נוֹבֵעַ, יִנְבַּע.
•שְׁגוּיוֹת – ש-ג-י/ה. משקל קָטוּל (בינוני פעול של קל): שָׁגוּי, כמו בָּנוּי – הו' שבסוף היא י' השורש. שם פועל בקל: לִשְׁגּוֹת (כמו לִבְנוֹת).
•לְדַכֵּא – ד-כ-א. ל' + דגש באות השנייה + צירי – שם פועל בפיעל (לְדַבֵּר). עתיד, גוף מדבר: אֲדַכֵּא (א' בחטף פתח, כמו אֲדַבֵּר).

טעות נפוצה: לכתוב ב"נכונות" שורש נ-כ-ן (הנ' היא סימן נפעל), וב"הבעת" שורש ב-ע-ה או ב-ע-י (הדגש מסגיר נ' חסרה).

סעיף ב

תשובה

(1) ע-נ-י/ה
(2) כשילד נַעֲנֶה – הווה; המורה נַעֲנָה – עבר; מה נַעֲנֶה – עתיד.
(3) הפועל היוצא דופן: "מה נַעֲנֶה לילד..." (המשפט השלישי).
תפקיד הנ' בו: ציון זמן עתיד, גוף מדברים (אנחנו).
תפקיד הנ' בשני האחרים: מוספית הבניין – סימן בניין נפעל.

(1) מסירים את הנ' המוספית: נַ־עֲנֶה ← ע-נ-ה. האות האחרונה ה' – גזרת ל"י/ה: ע-נ-י/ה.

(2) קובעים לפי ההקשר והתבנית:

•"כשילד נַעֲנֶה בחיזוקים" – נפעל, הווה (בינוני): נַעֲנֶה, כמו נִבְנֶה (הנ' בפתח בגלל הע' הגרונית). המשמעות: מקבלים אותו בחיזוקים.
•"המורה נַעֲנָה" – נפעל, עבר נסתר: נַעֲנָה (נִבְנָה). הסיומת ־ָה של ל"י בעבר. המשמעות: הסכים לבקשה.
•"מה נַעֲנֶה לילד" – קל, עתיד, גוף מדברים: אנחנו נַעֲנֶה (כמו נִבְנֶה – אֶעֱנֶה, תַּעֲנֶה, נַעֲנֶה). המשמעות: מה נשיב לו.

(3) בשני הראשונים הנ' היא סימן הבניין נפעל (נִפְעַל – בעבר ובבינוני הנ' בתחילת המילה). בשלישי הפועל בבניין קל, והנ' היא תחילית עתיד – סימן של גוף מדברים (אנחנו). ההקשר מכריע: "מה נענה לילד... אותנו" – אנחנו העונים.

טעות נפוצה: לקבוע זמן רק לפי הצורה – "נַעֲנֶה" זהה בכתב ובניקוד בהווה נפעל ובעתיד קל; רק ההקשר (מי עושה את הפעולה) מכריע.

שאלה 8 · מיון לגזרות; צורן גזירה וצורן נטייה

מערכת הצורות20 נקודות
א.

לפניך קטע, ובו מילים מודגשות.
החוקרים גילו שהלמידה על כישלונות של מדענים מְעוֹרְרֵי השראה גורמת לתלמידים לָחוּשׁ מוטיבציה ללמוד מדע, להאמין ביכולתם, והיא מַמְרִיצָה אותם לְהַגִּיעַ להֶשֵּׂגִים גבוהים יותר בטווח הארוך. בלמידה כזאת המדענים מעוררי ההשראה משמשים עבור התלמידים מודל לחִקּוּי המדגים את הרעיון כי המאמץ מִשְׁתַּלֵּם וכי כישלון וקֹשִׁי הם בלתי נמנעים בדרך להצלחה.
(1) בטבלה שלפניך מיין את המילים המודגשות לפי הגזרות.

מילים בגזרת השלמיםמילים בגזרות הנחיםמילים בגזרת החסרים

(2) העתק את המילים שמיינת לגזרות הנחים, וציין את השורש של כל אחת מהן.
______

ב.

לפניך שני צירופים, ובכל צירוף יש מילה מודגשת.
פיתוח יְצִירָתִיּוּת, כיווני חשיבה יְצִירָתִיִּים
לפניך משפטים המתארים את דרכי ההיווצרות של כל אחת מן המילים המודגשות.
בכל משפט השלם את המידע החסר, והקף את האפשרות הנכונה מבין שתי האפשרויות המוצעות בו.

•המילה יְצִירָתִיּוּת נוצרה כך:

למילה יצירתי נוסף הצורן ______ , סוג הצורן הוא צורן נטייה / צורן גזירה, ומשמעותו היא ______ .

•המילה יְצִירָתִיִּים נוצרה כך:

למילה יצירתי נוסף הצורן ______ , סוג הצורן הוא צורן נטייה / צורן גזירה, ומשמעותו היא ______ .

◂ פתרון מלא לשאלה 8

סעיף א

תשובה

(1)

מילים בגזרת השלמיםמילים בגזרות הנחיםמילים בגזרת החסרים
מַמְרִיצָהמְעוֹרְרֵילְהַגִּיעַ
מִשְׁתַּלֵּםלָחוּשׁהֶשֵּׂגִים
חִקּוּי
קֹשִׁי

(2) מְעוֹרְרֵי – ע-ו-ר; לָחוּשׁ – ח-ו-ש; חִקּוּי – ח-ק-י/ה; קֹשִׁי – ק-ש-י/ה.

השיטה: מוצאים את השורש של כל מילה, ואז בודקים: אם כל שלוש האותיות נשמעות ונכתבות בכל הנטיות – שלמים; אם יש אות ו/י/א/ה שאינה נשמעת כעיצור או מתחלפת – נחים; אם אות שורש נעלמת (לרוב נ' בפ' הפועל, המסומנת בדגש) – חסרים.

שלמים:

•מַמְרִיצָה – מ-ר-ץ, הפעיל בינוני (מַקְטִילָה). כל האותיות נשמעות.
•מִשְׁתַּלֵּם – ש-ל-ם, התפעל (מִתְשַׁלֵּם ← שיכול ת' ו־ש': מִשְׁתַּלֵּם). השיכול אינו הופך את השורש לחריג.

נחים:

•מְעוֹרְרֵי – ע-ו-ר (נע"ו), פיעל בתבנית פּוֹלֵל: מְעוֹרֵר; האות האחרונה נכפלת והו' אינה נשמעת כעיצור.
•לָחוּשׁ – ח-ו-ש (נע"ו), קל: לָקוּם. הו' היא תנועה (שורוק).
•חִקּוּי – ח-ק-י/ה (נל"י), משקל קִטּוּל: חִקּוּי (כמו בִּטּוּי).
•קֹשִׁי – ק-ש-י/ה (נל"י), משקל קֹטֶל של ל"י (כמו יֹפִי).

חסרים:

•לְהַגִּיעַ – נ-ג-ע (חפ"ן), הפעיל: הדגש בג' מעיד שהנ' נבלעה (לְהַנְגִּיעַ ← לְהַגִּיעַ).
•הֶשֵּׂגִים – נ-ש-ג (חפ"ן), משקל הֶקְטֵל (הֶשֵּׂג): הנ' נבלעה בדגש שבש'.

טעות נפוצה: למיין את "מעוררי" בגזרת הכפולים (ע-ר-ר) בגלל שתי הר'; התבנית פּוֹלֵל עם חולם אחרי האות הראשונה מסגירה ע"ו. כן – לשים את "משתלם" בנחים בגלל השיכול.

סעיף ב

תשובה
•יְצִירָתִיּוּת: נוסף הצורן ־וּת, סוג הצורן: צורן גזירה, משמעותו: הפשטה (שם מופשט – התכונה).
•יְצִירָתִיִּים: נוסף הצורן ־ִים, סוג הצורן: צורן נטייה, משמעותו: ציון מספר רבים (ריבוי).

ההבדל בין שני סוגי הצורנים:

•צורן גזירה יוצר מילה חדשה – ערך מילוני חדש, לעיתים בחלק דיבור אחר. "יצירתי" (שם תואר) + ־וּת ← "יצירתיות" (שם עצם): התכונה של מי שהוא יצירתי. הסופית ־וּת מציינת הפשטה (כמו אחריות, מקצועיות).
•צורן נטייה יוצר צורה אחרת של אותה מילה – מין, מספר, נסמך, גוף – בלי לשנות את המשמעות הבסיסית. "יצירתי" + ־ִים ← "יצירתיים": אותו שם תואר, ברבים, בהתאמה לשם העצם "כיווני".

מבחן: האם המילה החדשה תופיע במילון כערך נפרד? "יצירתיות" – כן (צורן גזירה); "יצירתיים" – לא, היא נטייה של "יצירתי" (צורן נטייה).

טעות נפוצה: לכתוב שמשמעות ־וּת היא "נקבה" או "רבות" – בגלל הדמיון לסיומת ־וֹת. ־וּת (בשורוק) היא סופית הפשטה.

שאלה 9 · פעלים הומוניימיים מן השורש ט-ע-י/ה ומשורשים אחרים; שם פעולה

מערכת הצורות20 נקודות
א.

לפניך שלושה זוגות של משפטים, ובכל משפט יש פועל מודגש.
זוג 1: הניסוחים של השאלות מַטְעִים את התלמידים. ______
המורה לתנ"ך מַטְעִים כהלכה את המילים בפסוק. ______
זוג 2: התלמידה טָעֲתָה בפתרון התרגיל. ______
חברתי עָטְתָה מסכה. ______
זוג 3: הילדים יִטְּעוּ עצים לרגל ט"ו בשבט.
על התלמידים לפתח רעיונות יצירתיים בלי לחשוש שאם יִטְעוּ יהיה עליהם לשלם מחיר.
(1) בכל זוג יש פועל מן השורש ט-ע-י/ה ופועל משורש אחר. בכל זוג — ציין מעל הפועל מן השורש האחר את השורש שלו.
(2) בזוגות 1 ו־2 ציין ליד כל משפט את שם הפועל של הפועל המודגש בו.
(3) כתוב את הבניין המשותף לשני הפעלים בכל זוג.
זוג 1: ______ , זוג 2: ______ , זוג 3: ______
(4) כתוב את שם הפעולה באותו הבניין של כל אחד מן הפעלים שלפניך.
עָטְתָה ______
יִטְּעוּ ______

ב.

לפניך שני משפטים, ובכל אחד מהם שני פעלים מודגשים. בכל משפט הקף את הפועל המתאים למשמעות המשפט.
(1) במחקר החדש החוקרים נוֹכְחִים / נוֹכָחִים לדעת כי קשה לנו ללמוד מן הכישלון שלנו, אבל מכישלונות של אחרים אנחנו מצליחים ללמוד.
(2) תוצאות המחקר לא הוֹתִירוּ / הִתִּירוּ ספק: כאשר אנחנו נכשלים קשה לנו מאוד להפיק לקחים.

◂ פתרון מלא לשאלה 9

סעיף א

תשובה

(1) זוג 1: "המורה לתנ"ך מַטְעִים כהלכה את המילים" – ט-ע-ם.
זוג 2: "חברתי עָטְתָה מסכה" – ע-ט-י/ה.
זוג 3: "הילדים יִטְּעוּ עצים" – נ-ט-ע.
(2) זוג 1: מַטְעִים את התלמידים – לְהַטְעוֹת; מַטְעִים את המילים – לְהַטְעִים.
זוג 2: טָעֲתָה – לִטְעוֹת; עָטְתָה – לַעֲטוֹת.
(3) זוג 1: הפעיל; זוג 2: קל; זוג 3: קל.
(4) עָטְתָה – עֲטִיָּה; יִטְּעוּ – נְטִיעָה.

השיטה: כשהצורה זהה (הומונימיה), מכריעים לפי המשמעות בהקשר ולפי פרטי הניקוד (דגש, סדר האותיות).

זוג 1 – הפעיל בשניהם (מַקְטִיל, בינוני רבים/יחיד):

•"הניסוחים מַטְעִים את התלמידים" = גורמים להם לטעות ← ט-ע-י/ה, הפעיל, בינוני רבים (מַטְעֶה ← מַטְעִים). שם פועל: לְהַטְעוֹת.
•"המורה מַטְעִים את המילים" = מציין את מקום הטעם (ההטעמה) ← ט-ע-ם, הפעיל, בינוני יחיד (מַקְטִיל). שם פועל: לְהַטְעִים. כאן המ' הסופית היא אות שורש, ולא סיומת רבים.

זוג 2 – קל בשניהם (עבר, נסתרת):

•"טָעֲתָה בפתרון" ← ט-ע-י/ה (קָטְתָה של ל"י: בָּנְתָה; החטף בע' בגלל הגרונית). שם פועל: לִטְעוֹת.
•"עָטְתָה מסכה" = לבשה, כיסתה ← ע-ט-י/ה: אותן אותיות בסדר שונה. שם פועל: לַעֲטוֹת.

זוג 3 – קל בשניהם (עתיד, נסתרים):

•"יִטְּעוּ עצים" ← נ-ט-ע (חפ"ן): הדגש בט' מעיד שהנ' נבלעה (יִנְטְעוּ ← יִטְּעוּ). שם פועל: לִטַּע / לִנְטֹעַ.
•"אם יִטְעוּ" (בלי דגש) ← ט-ע-י/ה: יִקְטְלוּ של ל"י – הי' נשמטה לפני הסיומת (יִבְנוּ).

(4) שם הפעולה בבניין קל – משקל קְטִילָה: ע-ט-י/ה ← עֲטִיָּה (כמו בְּנִיָּה); נ-ט-ע ← נְטִיעָה.

טעות נפוצה: בזוג 1 לחשוב שהשורש השני הוא ט-ע-י/ה בגלל ה־ים; המשמעות (הטעמה) מחייבת ט-ע-ם. בזוג 3 – להתעלם מן הדגש בט', שהוא סימן הנ' החסרה.

סעיף ב

תשובה

(1) נוֹכָחִים
(2) הוֹתִירוּ

(1) נוֹכָחִים – "נוכחים לדעת" = מגלים, מבינים. זה פועל בבניין נפעל משורש י-כ-ח (פ"י): נוֹכַח, נוֹכָחִים (כמו נוֹלָדִים). לעומתו נוֹכְחִים (בשווא) הוא בינוני קל של נ-כ-ח: הנמצאים במקום ("התלמידים הנוכחים בכיתה") – אינו מתאים כאן.

(2) הוֹתִירוּ – "לא הותירו ספק" = לא השאירו ספק. הפעיל של י-ת-ר (פ"י): הוֹתִיר (כמו הוֹשִׁיב). לעומתו הִתִּירוּ הוא הפעיל של נ-ת-ר: התירו = הרשו ("התירו את הכניסה") – אינו מתאים למשמעות.

טעות נפוצה: לבחור לפי צליל מוכר; יש לבדוק את משמעות כל צורה ואת השורש שלה (ו' בהפעיל של פ"י לעומת דגש של נ' חסרה).

שאלה 10 · משקלים של שמות פעולה; המילה היוצאת דופן מבחינת השורש

מערכת הצורות20 נקודות
א.

לפניך קטע, ובו מודגשות המילים: למידה, גיחוך, הקנטה.
מטרת המאמר היא להזכיר לנו את החשיבות של הטעִייה במהלך הלְמִידָה ולחדד את השאלה: איך אפשר לעודד את תלמידינו להציע פתרונות בלי שיחששו מפסילתם, ואיך למנוע מהם את החשש שאם יִטעו ישלמו על כך מחיר כגון גִּחוּךְ, הערה, הורדת ציון במבחן, לגלוג, הַקְנָטָה מצד חברים.
העתק מן הקטע לטבלה שלפניך שתי מילים נוספות באותו משקל של כל אחת מן המילים המודגשות.

מילים במשקל המילה לְמִידָהמילים במשקל המילה גִּחוּךְמילים במשקל המילה הַקְנָטָה
I. ______I. ______I. ______
II. ______II. ______II. ______
ב.

לפניך ארבע קבוצות מילים שבכל אחת מהן יש מילה היוצאת דופן מבחינת השורש.
בכל קבוצה הקף את המילה היוצאת דופן מבחינת השורש, וציין את השורש שלה.
קבוצה 1: תַּחְלוּאָה, מַחֲלַת השפעת, חוֹלִים, מְחִילָה (סליחה) ______
קבוצה 2: רְשׁוּת, הַרְשָׁאָה, מוֹרֶשֶׁת, רִשָּׁיוֹן ______
קבוצה 3: שֵׁב, שִׁיבָה, מוֹשָׁבָה, תְיַשְׁבוּ ______
קבוצה 4: הוֹרֶה יחידני, הוֹרָאָה, נוֹרָה, יִירוּ ______

◂ פתרון מלא לשאלה 10

סעיף א

תשובה
מילים במשקל המילה לְמִידָהמילים במשקל המילה גִּחוּךְמילים במשקל המילה הַקְנָטָה
טְעִיָּה (טעייה)צִיּוּןהֶעָרָה
פְּסִילָה (פסילתם)לִגְלוּגהוֹרָדָה (הורדת)

השיטה: מזהים את המשקל של כל מילה מודגשת (תנועות + תוספות), ואז מחפשים בקטע מילים באותה תבנית – גם אם הן בנטייה (נסמך, כינוי קניין) או בגזרה שמשנה את הצורה.

•לְמִידָה – משקל קְטִילָה (שם הפעולה של קל):

– טְעִיָּה – ט-ע-י/ה, קְטִילָה של ל"י (כמו בְּנִיָּה): הי' הכפולה היא אות השורש.
– פְּסִילָה – מתוך "מפסילתם" (מ' יחס + פסילת + ־ם כינוי): פְּסִילָה, פ-ס-ל.

•גִּחוּךְ – משקל קִטּוּל (שם הפעולה של פיעל):

– צִיּוּן – צ-י-ן (קִטּוּל: חיריק + דגש באות השנייה + שורוק).
– לִגְלוּג – ל-ג-ל-ג, שורש מרובע; קִטּוּל במרובעים בא בתבנית קִטְלוּל (כמו בִּלְבּוּל). שתי האותיות האמצעיות ממלאות את מקום הדגש.

•הַקְנָטָה – משקל הַקְטָלָה (שם הפעולה של הפעיל):

– הֶעָרָה – ע-ו-ר (ע"ו), הַקְטָלָה של ע"ו (כמו הֲבָנָה); הסגול בה' בגלל הע' הגרונית.
– הוֹרָדָה – מתוך "הורדת" (נסמך): י-ר-ד (פ"י), הַקְטָלָה של פ"י (כמו הוֹשָׁבָה).

שימו לב: "מחיר", "מבחן", "פתרונות" ו"החשש" אינם במשקלים האלה.

טעות נפוצה: לא לזהות את "פסילתם" ואת "הורדת" כי הן בנטייה; צריך להחזיר כל מילה לצורת היסוד שלה ואז לבדוק את המשקל.

סעיף ב

תשובה

קבוצה 1: מְחִילָה – מ-ח-ל
קבוצה 2: מוֹרֶשֶׁת – י/ו-ר-ש
קבוצה 3: שִׁיבָה – ש-ו-ב
קבוצה 4: הוֹרֶה – ה-ר-י/ה

השיטה: מוצאים את השורש של כל מילה, ובכל קבוצה שלוש מילים חולקות שורש אחד.

קבוצה 1 – ח-ל-י/ה (מחלה): תַּחְלוּאָה, מַחֲלַת (מַחֲלָה), חוֹלִים. מְחִילָה (סליחה) – משקל קְטִילָה, מ' היא אות שורש: מ-ח-ל (מָחַל).

קבוצה 2 – ר-ש-י/ה (רשות): רְשׁוּת, הַרְשָׁאָה, רִשָּׁיוֹן – כולן מן המשמעות "היתר". מוֹרֶשֶׁת – משקל מִקְטֶלֶת של פ"י (מִוְרֶשֶׁת ← מוֹרֶשֶׁת, כמו מוֹלֶדֶת), מן י/ו-ר-ש (ירושה). המ' היא תחילית המשקל, והו' היא פ' הפועל.

קבוצה 3 – י-ש-ב: שֵׁב (ציווי קל של פ"י, כמו לֵךְ/דַּע), מוֹשָׁבָה (מִקְטָלָה של פ"י: מִוְשָׁבָה ← מוֹשָׁבָה), תְיַשְׁבוּ (עתיד פיעל: תְּיַשְּׁבוּ – הי' נשמרת כעיצור). שִׁיבָה = חזרה – ש-ו-ב (שָׁב, יָשׁוּב), משקל קִילָה של ע"ו.

קבוצה 4 – י-ר-י/ה: הוֹרָאָה (הוֹרָה – לימד, מן י-ר-י/ה), נוֹרָה (נפעל של י-ר-י/ה, "נורה בירי"), יִירוּ (עתיד קל של י-ר-י/ה). הוֹרֶה (יחידני) = אב/אם – מן ה-ר-י/ה (הֵרָיוֹן, הָרָה). הה' בראש המילה היא אות שורש ולא סימן הפעיל.

טעות נפוצה: בקבוצה 4 לבחור ב"נורה" – זו צורת נפעל של י-ר-י/ה; ובקבוצה 3 לבחור ב"שב" – זו צורת ציווי של י-ש-ב שבה ה־י' נשמטת.

שאלה 11 · דרכי תצורה של שמות בעלי מקצוע ושמות תואר; משקלים; צורני נטייה; שורש ומשקל או בסיס וצורן

מערכת הצורות20 נקודות
א.

לפניך הזמנה ל"ערב כישלונות".
(במסגרת)
נכשלים ומִתְגברים בספריית "בית אריאלה" — ערב כישלונות
זה יקרה ביום שלישי 24 באוקטובר בשעות 19:30-21:30 — אירוע מיוחד בהשתתפות יוצרים, סופרים ואומנים בבית אריאלה!
ושוב אנחנו כאן, מדברים איתכם על כישלון. באירוע יופיעו שלושה דוברים, שכל אחד מהם יספר לכם על הכישלון האישי שלו, כישלון שממנו הוא למד והתפתח, ובמבט לאחור נהפך עבורו לִיתְרוֹן.
אחת הדוברות באירוע היא סמדר שיר. שיר כתבה יותר מ־400 ספרים. היא סופרת, עיתונאית, מחזאית ופזמונאית. דובר נוסף הוא ליאור פרנקל, יזם וסופר. ספרו האחרון נהפך במהרה לרב־מכר. הדובר השלישי הוא עיתונאי, תסריטאי, עורך, סופר ישראלי ומנחה סדנאות כתיבה — עומר ברק. עומר ברק כתב את אחד מרבי המכר של שנת 2017 "לחוץ חתונה".
(1) בקטע יש שימוש רב בשמות של בעלי מקצוע שנוצרו בדרכי תצורה שונות. העתק מן הקטע —

•שלושה שמות של בעלי מקצוע שנגזרו בצורות הבינוני: ______ ______ ______
•שם של בעל מקצוע שנוצר בדרך של בסיס וצורן סופי: ______
•שם של בעל מקצוע שנוצר בדרך של שורש ומשקל (לא במשקלי הבינוני): ______

(2) בקטע יש שימוש בשמות תואר שנוצרו בדרכי תצורה שונות. העתק מן הקטע —

•שם תואר בצורת הבינוני: ______
•שם תואר שנוצר בדרך של בסיס וצורן סופי: ______

(3) העתק מן הקטע שם עצם במשקל קִטָּלוֹן (קיטלון): ______ ושם עצם במשקל קִטְלוֹן: ______
(4) העתק מן הקטע שני שמות עצם המסתיימים בצורני נטייה שונים זה מזה, וציין את המשמעות של כל אחד מצורני הנטייה בשמות שהעתקת.
______

ב.

לפניך רשימת מילים. הקף את ארבע המילים שנוצרו בדרך של שורש ומשקל.
מַדְעָן, שַׁמְרָן, מִנְהֲלָן, בַּדְרָן, קַבְּלָן, בַּכְיָן, שִׂיאָן אולימפי

◂ פתרון מלא לשאלה 11

סעיף א

תשובה

(1) • בינוני (שלושה מתוך): יוצרים, דוברים / דוברות / דובר, סופרים / סופרת / סופר, עורך, מנחה.

•בסיס וצורן סופי (אחד מתוך): עיתונאית / עיתונאי, מחזאית, פזמונאית, תסריטאי.
•שורש ומשקל (לא בינוני): יזם.

(2) • בינוני: מיוחד / לחוץ / נוסף.

•בסיס וצורן סופי: אישי / אחרון.

(3) קִטָּלוֹן: כישלון; קִטְלוֹן: יתרון.
(4) לדוגמה: סופרים – הצורן ־ים מציין רבים; עיתונאית – הצורן ־ית מציין נקבה. (אפשר גם: ספריית – ־ת מציינת נסמך; דוברות – ־ות מציינת רבות.)

(1) שמות בעלי מקצוע:

•צורות הבינוני – שם שהוא צורת הבינוני של פועל ומשמש שם עצם: יוֹצֵר (יוצרים) ודוֹבֵר (דוברים, דוברות) וסוֹפֵר (סופרים, סופרת) ועוֹרֵךְ – בינוני קל (קוֹטֵל); מַנְחֶה – בינוני הפעיל (מַקְטִיל של ל"י).
•בסיס וצורן סופי – מילה קיימת + סופית ־אי/־אית (בעל מקצוע): עיתון + אי ← עיתונאי; מחזה + אית ← מחזאית; פזמון + אית ← פזמונאית; תסריט + אי ← תסריטאי.
•שורש ומשקל, לא בינוני – יַזָּם: שורש י-ז-ם במשקל קַטָּל, משקל טיפוסי של בעלי מקצוע (כמו נַגָּר, צַיָּר).

(2) שמות תואר:

•בינוני: מְיֻחָד (בינוני פֻּעַל), לָחוּץ (בינוני פָּעוּל), נוֹסָף (בינוני נפעל של פ"י).
•בסיס וצורן: אִישִׁי (איש + ־י), אַחֲרוֹן (אחר + ־וֹן).

(3) משקלים:

•כִּשָּׁלוֹן – ש' דגושה וקמץ: קִטָּלוֹן (כ-ש-ל).
•יִתְרוֹן – בלי דגש, ת' בשווא: קִטְלוֹן (י-ת-ר). בקטע מנוקד: לִיתְרוֹן.

(4) צורני נטייה – סיומות שאינן יוצרות מילה חדשה אלא מציינות מין, מספר או סמיכות: ־ים (רבים: סופרים, יוצרים), ־ית/־ת (נקבה: עיתונאית, סופרת), ־ות (רבות: דוברות), ־ת של נסמך (ספריית "בית אריאלה"). יש לבחור שני שמות שהצורנים שלהם שונים.

טעות נפוצה: בסעיף (1) לכתוב "עיתונאי" כשורש ומשקל – זו גזירה מן הבסיס "עיתון"; ובסעיף (4) לבחור את ־ִית של "עיתונאית" ואת ־ית של "מחזאית" – אלה אותו צורן.

סעיף ב

תשובה

שַׁמְרָן, בַּדְרָן, קַבְּלָן, בַּכְיָן

ההבחנה: כל המילים מסתיימות ב־ָן, אבל יש שתי דרכי תצורה:

•שורש ומשקל – משקל קַטְלָן / קַטְּלָן: שַׁמְרָן (ש-מ-ר), בַּדְרָן (ב-ד-ר), קַבְּלָן (ק-ב-ל), בַּכְיָן (ב-כ-י/ה). אין מילה קיימת שאליה נוספה הסיומת – יש תבנית קבועה (פתח באות הראשונה, שווא באות השנייה, קמץ לפני הנ').
•בסיס וצורן ־ָן: מַדְעָן (מַדָּע + ־ָן – הדגש נעלם), מִנְהֲלָן (מִנְהָל + ־ָן), שִׂיאָן (שִׂיא + ־ָן). כאן הבסיס הוא מילה קיימת ששומרת על צורתה (מ' התחילית של "מדע"/"מנהל" היא חלק מן הבסיס, לא מן השורש).

מבחן: אם מורידים את ־ָן ונשארת מילה קיימת (מדע, מנהל, שיא) – בסיס וצורן; אם נשארים רק אותיות שורש – שורש ומשקל.

טעות נפוצה: לסמן את "מדען" כשורש ומשקל בגלל דמיונה ל"שמרן" – המ' בה אינה אות שורש (י-ד-ע), אלא חלק מן הבסיס "מדע".

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.