בגרות בלשון פרק הלשון 011271 - חורף 2022
פרק הלשון (מיזם הכתיבה) · שאלון 011271 · חורף · 11 שאלות · שעתיים
בחינת הבגרות בלשון, חורף 2022, כל 11 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
א. משך הבחינה: שעתיים.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שלושה פרקים.
פרק א – שם המספר ואותיות השימוש – 20 נקודות
פרק ב – תחביר / פרק ג – מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים – 80 נקודות
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר לנבחן (עמוד 9).
ד. הוראות מיוחדות: 1. יש לקרוא את המאמרים שבעמודים 4–8, ולענות על השאלות בגוף שאלון זה, לפי ההוראות.
2. הקפד על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
שים לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה לשימושך. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
ההנחיות בשאלון זה מנוסחות בלשון זכר ומכוונות לנבחנות ולנבחנים כאחד.
פרק א: חובה – שם המספר ואותיות השימוש
ההוראות לחלק זה
(20 נקודות)
(קרא את שלושת המאמרים שלפניך. השאלות בפרקי הלשון הן בזיקה למאמרים.)
ענה על שאלה 1 שלפניך.
שאלה 1 · שם המספר ואותיות השימוש
לפניך משפטים ובהם מספרים מודגשים וכן אפשרויות להגיית שם המספר. כתוב במילים את המספרים המודגשים (אין צורך לנקד), והקף את הצורה הנכונה מבין האפשרויות להגיית שם המספר.
◂ פתרון מלא לשאלה 1
הכלל הבסיסי: במספרים 3–10 (וגם באחדות שבתוך מספר מורכב) שם המספר "הפוך" למין שם העצם: עם שם עצם זכר – צורה עם ה' (שלושה, ארבעה); עם שם עצם נקבה – צורה בלי ה' (שלוש, ארבע). בכל פריט שואלים קודם: מה הנספר, ומה מינו?
1. 83,000 – שמונים ושלושה אלף. הנספר הישיר של האחדות הוא אֶלֶף (זכר), ולא "תוצאות". לכן: שמונים ושלושה אלף (כמו "שלושה אלף"). מעל עשרה אלפים משתמשים בצורת היחיד "אלף": שמונים ושלושה אלף (לא "אלפים").
2. בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר ביולי; בשנת אלפיים ואחת עשרה.
3. בְּעֶשֶׂר השנים. "שנה" – נקבה, ולכן עֶשֶׂר. לפני שם עצם מיודע (השנים) משתמשים בצורת הנסמך; בנקבה צורת הנסמך זהה לצורת הנפרד – עֶשֶׂר השנים. עֲשֶׂרֶת היא צורת הנסמך של הזכר ("עשרת הימים").
4. שֵׁשׁ מֵאוֹת אַרְבָּעִים וְאַרְבָּעָה נשים וגברים; בני שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה; שבעים ואחד אחוזים.
5. שְׁלוֹשָׁה מיתרונותיו; פי ארבעה.
6. גיליון מספר מֵאָה וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. אחרי המילה "מספר" המספר אינו סופר גיליונות אלא מזהה גיליון מסוים – זה המספר הסתמי, ובו משתמשים תמיד בצורת הנקבה, גם כשהשם שלפניו זכר. לכן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה ולא שְׁנֵים עָשָׂר. ו' החיבור לפני שווא (שְׁ) נהגית וּ: וּשְׁתֵּים (אי אפשר לפתוח מילה בשני שוואים). כך נפסלות וְשְׁתֵּים ו־וְשְׁנֵים.
טעות נפוצה: "שמונים ושלוש אלף" (בהתאמה לתוצאות במקום לאלף); "ארבע עשרה ביולי"; "עשרת השנים"; "שש מאות ארבעים וארבע נשים וגברים" (התאמה לשם הקרוב בלבד); "פי ארבע"; "מספר מאה ושנים עשר".
פרק ב: תחביר
ההוראות לחלק זה
(80 נקודות)
לפניך שני פרקים: פרק ב – תחביר, פרק ג – מערכת הצורות.
בחר בפרק שלמדת: בפרק ב – תחביר או בפרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרת ענה על השאלות לפי ההוראות.
ציין את שם הפרק שבחרת: ______
בפרק זה ענה על ארבע מן השאלות 2–6 (לכל שאלה – 20 נקודות).
שים לב: בכל שאלה שתבחר, ענה על כל הסעיפים.
שאלה 2 · פסוקיות, ניתוח משפט פשוט, המרת איחוי לפשוט
לפניך משפט מורכב.
אם תקראו תגוביות על כתבות שעוסקות באקטיביסטים צעירים, ייתכן שתיתקלו בביקורת שלילית על האקטיביסטים.
תחם את הפסוקיות, וציין מעל כל פסוקית את התפקיד התחבירי שלה.
לפניך משפט פשוט.
האקטיביסטים נעזרים באמצעי התקשורת לקידום המסרים שלהם.
נתח את המשפט: ציין מעל כל אחת מן המילים בו את התפקיד התחבירי שלה.
לפניך משפט איחוי.
בשנים האחרונות התפתח האינטרנט, ולכן אנו נחשפים לחוסר השוויון ברחבי העולם.
המר את המשפט במשפט פשוט, ושמור על הקשר הלוגי שבמשפט הנתון.
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
[אם תקראו תגוביות על כתבות [שעוסקות באקטיביסטים צעירים]פסוקית לוואי ,]פסוקית (תיאור) תנאי ייתכן [שתיתקלו בביקורת שלילית על האקטיביסטים.]פסוקית נושא
שיטה: מסמנים את הנשואים: "תקראו", "עוסקות", "ייתכן", "תיתקלו". "ייתכן" אינו נפתח במילת שעבוד – הוא הנשוא של המשפט העיקרי. כל נשוא אחר שייך לפסוקית.
1. פסוקית תנאי – [אם תקראו תגוביות על כתבות שעוסקות באקטיביסטים צעירים]: נפתחת ב"אם" ומציינת את התנאי שבו יתקיים העיקרי. היא כוללת בתוכה את פסוקית הלוואי, ולכן גבולה נמשך עד הפסיק.
2. פסוקית לוואי (משועבדת לפסוקית התנאי) – [שעוסקות באקטיביסטים צעירים]: מתארת את שם העצם "כתבות" (אילו כתבות? – שעוסקות באקטיביסטים). מבחן: אפשר להמיר בשם תואר – "כתבות העוסקות באקטיביסטים".
3. פסוקית נושא – [שתיתקלו בביקורת שלילית על האקטיביסטים]: שואלים "מה ייתכן?" – שתיתקלו בביקורת. הנשוא "ייתכן" חסר נושא בתוך העיקרי, והפסוקית ממלאת את מקומו. מבחן: "ייתכן היתקלות בביקורת שלילית".
סכמה: [אם תקראו תגוביות על כתבות [שעוסקות באקטיביסטים צעירים]] ייתכן [שתיתקלו בביקורת שלילית על האקטיביסטים].
טעות נפוצה: לתחום את פסוקית התנאי רק עד "כתבות" ולהשאיר את פסוקית הלוואי מחוצה לה; לכתוב "פסוקית מושא" לפסוקית שאחרי "ייתכן" – "ייתכן" אינו פועל שמקבל מושא; הפסוקית היא הנושא שלו.
סעיף ב
האקטיביסטים – נושא
נעזרים – נשוא
באמצעי – מושא
התקשורת – לוואי (של "באמצעי")
לקידום – תיאור (תכלית)
המסרים – לוואי (של "לקידום")
שלהם – לוואי (של "המסרים")
שלב 1 – נושא ונשוא: מי נעזרים? – האקטיביסטים (נושא); נעזרים – נשוא פועלי (מתאים לנושא: רבים, זכר).
שלב 2 – משלים של הפועל: "נעזרים" מחייב השלמה במילת היחס ב־ (נעזר במשהו). "באמצעי" הוא מושא: נעזרים במה? – באמצעי (התקשורת). אי אפשר להשמיט אותו בלי לפגוע במשמעות הפועל.
שלב 3 – תיאור: "לקידום" עונה על השאלה "לשם מה?" – תיאור תכלית. הוא אינו מחויב על ידי הפועל.
שלב 4 – לוואים: "התקשורת" – סומך של "אמצעי" (אמצעי התקשורת) → לוואי. "המסרים" – סומך של "קידום" (קידום המסרים) → לוואי. "שלהם" – מתאר את "המסרים" (של מי?) → לוואי.
טעות נפוצה: לכתוב "תיאור" ל"באמצעי" (כאילו "באיזה אופן"); כאן הוא המשלים ההכרחי של "נעזרים" – מושא. טעות נוספת: לכתוב "מושא" ל"המסרים" – הוא סומך בצירוף "קידום המסרים", ולכן לוואי.
סעיף ג
בזכות התפתחות האינטרנט בשנים האחרונות אנו נחשפים לחוסר השוויון ברחבי העולם.
(אפשר גם: בעקבות / בגלל / עקב / בשל / הודות להתפתחות האינטרנט בשנים האחרונות...)
שלב 1 – הקשר הלוגי: "ולכן" מציינת סיבה ותוצאה. הסיבה – התפתחות האינטרנט; התוצאה – החשיפה לחוסר השוויון.
שלב 2 – למשפט פשוט נשאר נשוא אחד: משאירים את התוצאה כמשפט העיקרי ("אנו נחשפים...") והופכים את הסיבה לצירוף שמני: הפועל "התפתח" הופך לשם הפעולה התפתחות, והנושא "האינטרנט" הופך לסומך – "התפתחות האינטרנט".
שלב 3 – מילת יחס של סיבה: בזכות / בעקבות / בגלל / עקב / בשל / הודות ל־. הצירוף "בזכות התפתחות האינטרנט" הוא תיאור סיבה.
בדיקה: במשפט החדש נשוא אחד בלבד ("נחשפים") – משפט פשוט.
טעות נפוצה: לכתוב "מפני שהאינטרנט התפתח..." – זו פסוקית, והמשפט נעשה מורכב, לא פשוט. טעות נוספת: לבחור מילת יחס של ויתור או תכלית ("למרות", "לשם") ולשנות את הקשר.
שאלה 3 · סוגי נשוא, חלקים כוללים, הסגר
לפניך שלושה משפטים.
I. הדוגמה האישית היא דרך טובה לטיפוח אקטיביזם.
II. העלאת המודעות לבעיות יכולה להתבטא בעידוד ילדים להשתתפות בהפגנות.
III. רוזה פארקס נהפכה לסמל במאבק לשוויון בין שחורים ללבנים בארצות הברית.
(1) מתח קו מתחת לכל הנשואים במשפטים.
(2) ציין את מספר המשפט שהנשוא בו יוצא דופן מבחינת הסוג. ______
(3) מהו סוגו של הנשוא היוצא דופן? ______
לפניך שני משפטים ובהם חלקים כוללים.
I. האקטיביסטים מבקשים רווחה לחברה ולא רווח לעצמם.
II. קהילות האקטיביסטים הן מקומיות או בין־לאומיות.
(1) מתח קו מתחת לכל אחד מן החלקים הכוללים במשפטים I ו־ II.
(2) ציין מהו התפקיד התחבירי של כל חלק כולל.
במשפט I ______
במשפט II ______
(3) ציין מהו הקשר הלוגי בכל חלק כולל.
במשפט I ______
במשפט II ______
לפניך שני משפטים ובכל אחד מהם מילה מסומנת בקו.
I. נראה שהיום, יותר מאי פעם, צעירים ברחבי העולם מעורבים בסביבתם.
II. היום, כנראה, צעירים ברחבי העולם מעורבים בסביבתם יותר משהיו אי פעם.
(1) מבין שתי המילים המסומנות בקו הקף את המילה שהתפקיד התחבירי שלה הוא הסגר.
(2) הסבר את תפקידו של ההסגר במשפט זה.
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
(1)
I. הדוגמה האישית היא דרך טובה לטיפוח אקטיביזם. ("היא" – אוגד)
II. העלאת המודעות לבעיות יכולה להתבטא בעידוד ילדים להשתתפות בהפגנות.
III. רוזה פארקס נהפכה לסמל במאבק לשוויון בין שחורים ללבנים בארצות הברית. ("נהפכה" – אוגד)
(2) משפט II
(3) נשוא מורחב (נשוא פועלי).
משפט I – נשוא שמני: הנושא "הדוגמה האישית"; מה נאמר עליה? שהיא דרך (טובה). הנשוא הוא שם עצם – נשוא שמני. "היא" מקשרת בין הנושא לנשוא – אוגד (אפשר להשמיט: "הדוגמה האישית – דרך טובה").
משפט III – נשוא שמני עם אוגד פועלי: "נהפכה" אינו מוסר פעולה שלמה; הוא מקשר בין הנושא "רוזה פארקס" לבין מה שנאמר עליה – שהיא (ל)סמל. פעלים כמו היה, נהיה, נעשה, נהפך ל־ משמשים אוגד, והשם שאחריהם הוא הנשוא השמני (רוזה פארקס = סמל).
משפט II – יוצא הדופן: "יכולה להתבטא" – פועל נטוי המציין יכולת + שם פועל שמשלים אותו. זה נשוא מורחב, סוג של נשוא פועלי. הנשוא אינו שם עצם ואין בו אוגד – ולכן הוא שונה משני האחרים.
טעות נפוצה: לסמן במשפט III רק את "נהפכה" כנשוא פועלי ולבחור במשפט III כיוצא דופן. "נהפך ל־" הוא אוגד, והנשוא הוא השם "סמל"; שני המשפטים I ו־III הם בעלי נשוא שמני.
סעיף ב
(1)
I. האקטיביסטים מבקשים רווחה לחברה ולא רווח לעצמם.
II. קהילות האקטיביסטים הן מקומיות או בין־לאומיות.
(2) במשפט I: מושא. במשפט II: נשוא.
(3) במשפט I: ניגוד. במשפט II: ברירה.
חלק כולל = שני רכיבים (או יותר) שווי תפקיד, המחוברים במילת קישור או בפסיק ומתייחסים לאותו רכיב במשפט.
משפט I: מה מבקשים האקטיביסטים? – "רווחה לחברה" ו"(לא) רווח לעצמם". שני הרכיבים משלימים את הפועל "מבקשים" – מושא. מילת הקישור "ולא" מציבה את שני הרכיבים זה מול זה – ניגוד (זה – ולא זה).
משפט II: הנושא "קהילות האקטיביסטים", האוגד "הן", ומה נאמר על הקהילות? – "מקומיות או בין־לאומיות": שני שמות תואר שהם נשוא שמני כולל. מילת הקישור "או" – ברירה (אחת משתי אפשרויות).
טעות נפוצה: לסמן במשפט I רק "רווחה ולא רווח" בלי המשלימים "לחברה", "לעצמם" – כל רכיב כולל את הלוואים שלו. טעות נוספת: לכתוב "לוואי" במשפט II בגלל ששמות התואר מתארים את הקהילות; אחרי אוגד הם נשוא.
סעיף ג
(1) II. כנראה
(2) ההסגר מביע את עמדת הכותב כלפי הנאמר: הוא מביע ספק / הסתייגות – הכותב אינו קובע בוודאות שהצעירים מעורבים יותר מבעבר, אלא מציג זאת כהערכה.
(1) למה "כנראה" ולא "נראה":
(2) תפקיד ההסגר: הסגר אינו מוסיף מידע על העולם אלא על יחס הדובר לדברים. "כנראה" מביע הסתייגות וספק – הדבר סביר אך אינו ודאי. (הסגרים אחרים יכולים להביע ודאות – "ללא ספק", או מקור – "לדברי החוקרים".)
טעות נפוצה: ב־(2) לכתוב "תפקידו להוסיף מידע" או "להדגיש" – כנראה אינו מדגיש אלא מחליש את הוודאות.
שאלה 4 · תמורה; חלקי דיבור ותפקידים תחביריים
לפניך שלושה משפטים ובכל אחד מהם יש תמורה.
I. בעידן של פוליטיקה חדשה אנחנו האזרחים מציבים דרישות למדינה.
II. סַפרו לילדיכם גם על אנשים, ובייחוד על ילדים אחרים, שפועלים למען מטרות שחשובות להם.
III. מורים ומחנכים מסיבים את תשומת ליבם של האקטיביסטים הצעירים לשני סוגי אוכלוסיות: האוכלוסייה שהם שייכים אליה ו"שאר העולם".
(1) בכל אחד מן המשפטים I–III מתח קו מתחת לתמורה.
(2) בכל אחד מן המשפטים I– III ציין מעל המילה/המילים שהתמורה ממירה את התפקיד התחבירי שלה/שלהן.
לפניך שלושה משפטים ובהם מילים מסומנות בקו.
I. בכל פעם שאני רואה את ה"מטרידים" הטובים האלה אני נפעמת.
II. כיום יותר ויותר משפחות מנהלות עם ילדיהן שיח מתמשך.
III. בדרך זו השומעים יקבלו רעיונות לפעולה.
השלם את הטבלה שלפניך: ציין את חלק הדיבור ואת התפקיד התחבירי של כל אחת מן המילים המסומנות במשפטים.
| המילה | חלק הדיבור | התפקיד התחבירי |
|---|---|---|
| מטרידים | ||
| מנהלות | ||
| מתמשך | ||
| שומעים |
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
I. בעידן של פוליטיקה חדשה אנחנו האזרחים מציבים דרישות למדינה. – התמורה "האזרחים" ממירה את "אנחנו": נושא.
II. ספרו לילדיכם גם על אנשים, ובייחוד על ילדים אחרים, שפועלים למען מטרות שחשובות להם. – התמורה ממירה את "על אנשים": מושא.
III. מורים ומחנכים מסיבים את תשומת ליבם של האקטיביסטים הצעירים לשני סוגי אוכלוסיות: האוכלוסייה שהם שייכים אליה ו"שאר העולם". – התמורה ממירה את "לשני סוגי אוכלוסיות": מושא.
מהי תמורה: רכיב שבא מיד אחרי רכיב אחר, מתייחס לאותו דבר בדיוק ומפרט, מזהה או מצמצם אותו. לתמורה אותו תפקיד כמו לרכיב שהיא ממירה, ולכן אפשר להעמיד אותה במקומו: "האזרחים מציבים דרישות".
משפט I: "אנחנו" – מי אנחנו? – האזרחים. "האזרחים" מזהה את "אנחנו". מי מציבים דרישות? – אנחנו → נושא.
משפט II: "על אנשים" – והתמורה מצמצמת: "ובייחוד על ילדים אחרים" (תמורה מצמצמת – חלק מתוך הכלל). ספרו על מי? – על אנשים → מושא של "ספרו". שים לב: מילת היחס "על" חוזרת בתמורה, כמו ברכיב המומר. פסוקית הלוואי [שפועלים למען...] מתארת את האנשים/הילדים, והיא אינה חלק מן התמורה.
משפט III: "לשני סוגי אוכלוסיות" – אילו? – "האוכלוסייה שהם שייכים אליה ו'שאר העולם'" (תמורה מפרטת, אחרי נקודתיים). "מסיבים את תשומת הלב למשהו" – "לשני סוגי אוכלוסיות" הוא המשלים של הפועל → מושא.
טעות נפוצה: לסמן את "אנחנו" כתמורה במשפט I (התמורה באה אחרי הרכיב שהיא ממירה); במשפט III לסמן רק "האוכלוסייה" – התמורה כוללת את שני הרכיבים, כי היא מפרטת שני סוגים.
סעיף ב
| המילה | חלק הדיבור | התפקיד התחבירי |
|---|---|---|
| מטרידים | שם עצם | מושא |
| מנהלות | פועל | נשוא |
| מתמשך | שם תואר | לוואי |
| שומעים | שם עצם | נושא |
העיקרון: כל ארבע המילים הן צורות בינוני (מַטְרִיד, מְנַהֵל, מִתְמַשֵּׁךְ, שׁוֹמֵעַ). צורת הבינוני יכולה לשמש פועל, שם עצם או שם תואר – וחלק הדיבור נקבע לפי תפקידה במשפט, לא לפי צורתה.
טעות נפוצה: לכתוב "פועל" ל"מטרידים" ול"שומעים" רק משום שהם נראים כמו פעלים בהווה. המבחן: אם אפשר להוסיף לפניהם "ה" ולשאול "מי?" – הם שמות עצם.
שאלה 5 · מבנה "אין... אלא", מילות שאלה, שלטי מחאה
לפניך משפט במבנה "אין... אלא...".
האינטרנט אינו רק מקור מידע אלא גם כלי תקשורת המניע לפעולה.
(1) נסח מחדש את המשפט בלי להשתמש במבנה "אין... אלא...". שמור על משמעות המשפט.
(2) הסבר את היתרון של הניסוח של המשפט הנתון על פני הניסוח שכתבת.
לפניך שלושה משפטים ובכל אחד מהם מילת שאלה מסומנת בקו.
ציין ליד כל משפט את התפקיד התחבירי של מילת השאלה המסומנת בו.
I. מי הם האקטיביסטים המגדירים מחדש את גבולות העשייה לשינוי חברתי? ______
II. מדוע הם בוחרים בפעילות זאת? כנראה בשל החינוך שהם קיבלו בבית. ______
III. כמה אקטיביסטים אתה מכיר? ______
לפניך משפטים משלטים שנישאו בהפגנות שונות.
I. אנחנו כבר לא העם ששותק
II. העם דורש צדק חברתי
III. צאו לכיכרות – המדינה בצרות
IV. דברים רעים קורים כשאנשים טובים שותקים
(1) שניים מן השלטים מנוסחים במשפט מורכב.
בכל אחד מהם תחם את הפסוקית וכתוב מעליה את התפקיד התחבירי שלה.
(2) במשפט III יש קו מפריד במקום מילת קישור.
כתוב מילת קישור שיכולה להמיר את הקו המפריד במשפט. ______
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
(1) האינטרנט הוא מקור מידע וכלי תקשורת המניע לפעולה.
(אפשר גם: האינטרנט הוא גם מקור מידע וגם כלי תקשורת המניע לפעולה.)
(2) המשפט הנתון מנוסח במבנה של הדגשה: הוא מבליט את החלק השני – שהאינטרנט הוא גם כלי תקשורת המניע לפעולה – כחשוב יותר ואף מפתיע, לעומת התפקיד הצפוי והמוכר של האינטרנט כמקור מידע. בניסוח שלי שני התפקידים מוצגים כשווים, בלי הדגשה.
(1) ההמרה: המבנה "אינו רק X אלא גם Y" אומר בעצם ש־X ו־Y נכונים שניהם. לכן מחברים את שני הנשואים בקשר של הוספה: "הוא X ו־Y" או "הוא גם X וגם Y". חשוב לשמור על שני הרכיבים – לא להשמיט אף אחד מהם.
(2) היתרון: "לא רק... אלא גם" הוא מבנה הדגשה. החלק הראשון ("מקור מידע") מוצג כידוע ומובן מאליו, והחלק השני ("כלי תקשורת המניע לפעולה") מוצג כחידוש – הוא מקבל את הדגש. בהקשר של מאמר 3 זה בדיוק מה שהכותבת רוצה להבליט: האינטרנט מניע בני נוער לפעולה. בניסוח פשוט עם "ו" שני התפקידים שקולים, והדגש נעלם.
טעות נפוצה: ב־(1) לכתוב "האינטרנט הוא כלי תקשורת המניע לפעולה ולא מקור מידע" – זה הופך את המשמעות. ב־(2) לכתוב רק "המשפט יפה יותר / ברור יותר" בלי להסביר מה מודגש.
סעיף ב
I. נושא
II. תיאור (סיבה)
III. לוואי
שיטה: התפקיד של מילת השאלה הוא התפקיד של התשובה שתבוא במקומה. עונים על השאלה במשפט שלם ובודקים את תפקיד התשובה.
טעות נפוצה: ב־III לכתוב "מושא" – "כמה" אינה המושא אלא מתארת את המושא "אקטיביסטים".
סעיף ג
(1)
I. אנחנו כבר לא העם [ששותק]פסוקית לוואי
IV. דברים רעים קורים [כשאנשים טובים שותקים]פסוקית (תיאור) זמן
(2) כי (אפשר גם: משום ש־ / מכיוון ש־ / מאחר ש־)
(1) זיהוי המשפטים המורכבים: מחפשים מילת שעבוד (ש־, כש־...) ושני נשואים.
(2) הקשר בשלט III: "צאו לכיכרות" – הקריאה לפעולה; "המדינה בצרות" – הסיבה לקריאה. לכן מילת הקישור צריכה לציין סיבה: "צאו לכיכרות כי המדינה בצרות".
טעות נפוצה: ב־(1) לבחור בשלט III כמשפט מורכב; ב־(2) לכתוב "ולכן" – "ולכן" מציגה את החלק השני כתוצאה ("צאו לכיכרות, ולכן המדינה בצרות"), וזה הופך את ההיגיון.
שאלה 6 · פסוקית ויתור והמרה; פירוק משפט לפשוטים
לפניך משפט.
המבוגרים משיבים על שאלות האקטיביסטים הצעירים בכנות, גם אם שאלות מסוימות מעוררות בהם תחושת אי־נוחות.
(1) ציין את הסוג התחבירי של המשפט. ______
(2) אם המשפט מורכב, תחם את הפסוקית, וציין מעליה את התפקיד התחבירי שלה;
אם המשפט הוא משפט איחוי, תחם את איבריו.
(3) המר את המשפט במשפט מסוג תחבירי אחר, ושמור על הקשר הלוגי שבמשפט הנתון.
לפניך משפט על פי מאמר 1.
דפני ליף הקימה אוהל בשדרות רוטשילד בתל אביב מפני שלא הצליחה למצוא בעיר דירה להשכרה במחיר הוגן, ובתוך שבועות ספורים היא סחפה אחריה אלפי אנשים בישראל למחאה החברתית הגדולה שהתרחשה בשנת 2011.
כתוב על פי משפט זה שלושה משפטים פשוטים, שבכל אחד מהם הנושא התחבירי יהיה "דפני ליף". השמט מידע לפי הצורך, וכתוב את המשפטים בסדר כרונולוגי.
(1) ______
(2) ______
(3) ______
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
(1) משפט מורכב.
(2) המבוגרים משיבים על שאלות האקטיביסטים הצעירים בכנות, [גם אם שאלות מסוימות מעוררות בהם תחושת אי־נוחות.]פסוקית (תיאור) ויתור
(3) משפט איחוי: שאלות מסוימות מעוררות במבוגרים תחושת אי־נוחות, ולמרות זאת הם משיבים בכנות על שאלות האקטיביסטים הצעירים. (אפשר גם: ואף על פי כן / ועם זאת / ובכל זאת)
או משפט פשוט: על אף התעוררותה של תחושת אי־נוחות אצל המבוגרים הם משיבים בכנות על שאלות האקטיביסטים הצעירים.
(1)–(2) הסוג והפסוקית: שני נשואים: "משיבים", "מעוררות". החלק השני נפתח ב"גם אם" – מילת שעבוד של ויתור; הוא תלוי בעיקרי ואינו יכול לעמוד לבדו → משפט מורכב, ו[גם אם שאלות מסוימות מעוררות בהם תחושת אי־נוחות] היא פסוקית תיאור ויתור. המשמעות: למרות הקושי (אי־הנוחות), הדבר מתקיים (המבוגרים משיבים בכנות).
(3) ההמרה – שומרים על קשר של ויתור:
טעות נפוצה: ב־(2) לכתוב "פסוקית תנאי" בגלל המילה "אם". "גם אם" אינה מציבה תנאי – היא מציינת שהעיקרי מתקיים בכל מקרה, כלומר ויתור. ב־(3) לכתוב "...ולכן הם משיבים" – זה קשר של סיבה ותוצאה.
סעיף ב
(1) דפני ליף לא הצליחה למצוא בעיר דירה להשכרה במחיר הוגן.
(2) דפני ליף הקימה אוהל בשדרות רוטשילד בתל אביב.
(3) דפני ליף סחפה אחריה בתוך שבועות ספורים אלפי אנשים בישראל.
(אפשר להוסיף: ...למחאה החברתית הגדולה של שנת 2011.)
שלב 1 – הנשואים במשפט: "הקימה", "(לא) הצליחה (למצוא)", "סחפה", "התרחשה". שלושה מהם נאמרים על דפני ליף; "התרחשה" נאמר על המחאה – ולכן הוא אינו יכול לשמש משפט שנושאו דפני ליף, ואת פסוקית הלוואי [שהתרחשה בשנת 2011] יש להשמיט או להפוך לצירוף ("של שנת 2011").
שלב 2 – הסדר הכרונולוגי: "מפני ש..." מציינת סיבה – והסיבה קדמה לתוצאה. קודם דפני ליף לא מצאה דירה, אחר כך הקימה אוהל, ובסוף ("בתוך שבועות ספורים") סחפה אחריה אלפים. לכן הסדר הוא (1) לא הצליחה, (2) הקימה, (3) סחפה – שונה מסדר הופעתם במשפט הנתון.
שלב 3 – כל משפט פשוט: נשוא אחד בלבד, הנושא "דפני ליף" מופיע בשמו (לא "היא"), אין מילות שעבוד. "לא הצליחה למצוא" הוא נשוא מורחב אחד – המשפט פשוט.
טעות נפוצה: לשמור על סדר המשפט הנתון (להתחיל ב"הקימה אוהל"); להשאיר במשפט השלישי "שהתרחשה בשנת 2011" – זו פסוקית, והמשפט נעשה מורכב; לכתוב "היא" במקום "דפני ליף".
פרק ג: מערכת הצורות
ההוראות לחלק זה
(80 נקודות)
בפרק זה ענה על ארבע מן השאלות 7–11 (לכל שאלה – 20 נקודות).
שים לב: בכל שאלה שתבחר, ענה על כל הסעיפים.
שאלה 7 · שורש ובניין של צורות פועל; שורשים של מילים דומות
לפניך קטע, ובו צורות פועל מודגשות.
בני נוער ברחבי העולם מְעֹרָבִים בסביבתם, מוּכָנִים להקדיש את זמנם למען הזולת ומְעוֹרְרִים השראה. כשבני נוער שומעים על פעילויות של בני נוער בני גילם, הדבר עָשׂוּי לְהוֹעִיל בחינוך לאקטיביזם. בני הנוער שהתנסו בכך יָעִידוּ שאפשר לפעול למען הזולת גם כאשר עסוקים בחוגים ובבילויים. למרות זאת אם תקראו תגוביות שעוסקות באקטיביסטים צעירים, קרוב לוודאי שתִּתָּקְלוּ בביקורת שלילית.
בטבלה שלפניך נתח את צורות הפועל: ציין את השורש ואת הבניין של כל אחת מהן.
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| מְעֹרָבִים | ||
| מוּכָנִים | ||
| מְעוֹרְרִים | ||
| עָשׂוּי | ||
| לְהוֹעִיל | ||
| יָעִידוּ | ||
| תִּתָּקְלוּ |
לפניך חמש מילים מודגשות. ציין מעל כל מילה מודגשת את השורש שלה.
האקטיביסטים הם נקודת אור באֲפֵלָה, אַפְלָיָה מתקנת, אם ארוץ במדרון, אֶפֹּל,
הוטל אִפּוּל על החקירה, פִּלְאֵי תבל
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| מְעֹרָבִים | ע-ר-ב | פועל (פֻּעַל) |
| מוּכָנִים | כ-ו-ן | הופעל (הֻפְעַל) |
| מְעוֹרְרִים | ע-ו-ר | פיעל |
| עָשׂוּי | ע-ש-י/ה | קל (פָּעַל) |
| לְהוֹעִיל | י-ע-ל | הפעיל |
| יָעִידוּ | ע-ו-ד | הפעיל |
| תִּתָּקְלוּ | ת-ק-ל | נפעל |
שיטה כללית: מסירים תחיליות של זמן/גוף (מְ־, יָ־, תִּ־, לְ־) וסופיות (־ִים, ־וּ), ומזהים את הבניין לפי התבנית והתנועות.
טעות נפוצה: "מוּכָנִים" – לכתוב בניין פועל או שורש "מ-כ-ן"; "מְעוֹרְרִים" – לכתוב שורש ע-ר-ר; "יָעִידוּ" – לכתוב שורש י-ע-ד או בניין קל; "תִּתָּקְלוּ" – לכתוב התפעל (אין כאן ת' של התפעל; התו הראשונה היא תחילית העתיד והשנייה – אות השורש).
סעיף ב
אֲפֵלָה – א-פ-ל
אַפְלָיָה – פ-ל-י/ה
אֶפֹּל – נ-פ-ל
אִפּוּל – א-פ-ל
פִּלְאֵי – פ-ל-א
העיקרון: בכל המילים מופיעים העיצורים פ-ל, אבל רק ניתוח המשקל והמשמעות מגלה איזו אות היא אות שורש ואיזו היא חלק מן המשקל.
טעות נפוצה: לכתוב א-פ-ל לאַפְלָיָה (כאילו מן אֹפֶל) או ל־אֶפֹּל; לכתוב פ-ל-ה לפִּלְאֵי (הא' אינה "נחה" כאן – פלא הוא מן פ-ל-א).
שאלה 8 · שורש, בניין וגוף; עבר נסתר; אות ראשונה כאות שורש; הגייה בהקשר
לפניך משפט, ובו שני פעלים מודגשים.
פעולות אלה מְכֻנּוֹת אקטיביזם, והן פומביות ומְכֻוָּנוֹת אל הציבור.
באיזה מן הפרטים שלפניך שני הפעלים המודגשים שונים זה מזה? הקף את התשובה הנכונה.
בשורש, בבניין, בגוף, בזמן
לפניך שני משפטים, ובהם פעלים מודגשים.
I. בזכות הרשתות החברתיות אנו רואים את הדיכוי שחוֹווֹת אוכלוסיות מסוימות.
II. אוכלוסיות רבות חָבוֹת לאקטיביסטים את ההכרה בזכויותיהן.
בטבלה שלפניך ציין את השורש של כל אחד מן הפעלים, וכתוב לכל פועל את צורתו בזמן עבר ובגוף נסתר.
| המילה | השורש | צורת הפועל בעבר נסתר |
|---|---|---|
| חוֹווֹת | ||
| חָבוֹת |
לפניך רשימת מילים.
נוֹאֶשֶׁת, תְּקוּמָה, מְלוּכָה, מַאֲבָק, תְּחוּמָה,
נוֹדֶרֶת, מְבוּכָה, מְחָאָה, אֹכֶל, אוּכַל
ברשימת המילים הקף רק את המילים שהאות הראשונה בהן היא אות שורש.
לפניך שני משפטים, ובכל אחד מהם שתי מילים מודגשות. בכל משפט הקף את המילה המתאימה לתוכן המשפט.
I. כאשר בני נוער מלמדים אחרים נוֹצְרוֹת / נוֹצָרוֹת אצלם תחושות של אחריות ומחויבות.
II. משקיעים רבים קונים דירות ובוחרים לְהַשְׂכִּיר / לִשְׂכֹּר אותן במחיר הוגן לסטודנטים.
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
בשורש.
ניתוח שני הפעלים:
השוואה: בניין – שניהם פֻּעַל; גוף – שניהם נסתרות; זמן – שניהם הווה (בינוני). ההבדל היחיד – השורש.
טעות נפוצה: לחשוב שלשתי המילים אותו שורש כ-ו-ן בגלל הדמיון (מכונות – מכוונות). הכתיב המלא עוזר: מכונות בו' אחת (כ-נ-י/ה), מכוונות בשתי ווי"ם (כ-ו-ן).
סעיף ב
| המילה | השורש | צורת הפועל בעבר נסתר |
|---|---|---|
| חוֹווֹת | ח-ו-י/ה | חָוָה |
| חָבוֹת | ח-ו-ב | חָב |
חוֹווֹת – "אוכלוסיות חוֹווֹת דיכוי" = עוברות, מרגישות. תבנית קוֹטְלוֹת – בינוני של קל בנקבה רבות (כמו קוֹנוֹת, בּוֹנוֹת). אחרי החולם באה ו' עיצורית (וֹ) – זו אות השורש השנייה, והשלישית י/ה נשמטה לפני הסיומת → ח-ו-י/ה. עבר נסתר: חָוָה (כמו קָנָה).
חָבוֹת – "חבות ל... את ההכרה" = חייבות, אסירות תודה. קמץ באות הראשונה וחולם בסיומת: בינוני של קל בגזרת ע"ו (כמו קָמוֹת, שָׁבוֹת). הו' האמצעית של השורש נעלמה → ח-ו-ב (חוב, חובה). עבר נסתר: חָב (כמו קָם, שָׁב).
טעות נפוצה: לכתוב לחָבוֹת שורש ח-ב-י/ה או ח-ב-ב; לכתוב לחוֹווֹת עבר "חִוָּה" (פיעל – "הביע דעה"), שהוא פועל אחר.
סעיף ג
מְלוּכָה, תְּחוּמָה, נוֹדֶרֶת, מְחָאָה, אֹכֶל
שיטה: לכל מילה מוצאים את השורש ובודקים אם האות הראשונה נכללת בו או שהיא חלק מן המשקל (מ־, ת־, נ־, א־).
האות הראשונה היא אות שורש:
האות הראשונה אינה אות שורש:
טעות נפוצה: להקיף את אוּכַל בגלל הדמיון לאֹכֶל; לא להקיף את תְּחוּמָה או את מְחָאָה מתוך הנחה שכל ת'/מ' בתחילת מילה היא חלק מן המשקל.
סעיף ד
I. נוֹצָרוֹת
II. לְהַשְׂכִּיר
I. נוֹצָרוֹת – תחושות "נוצרות" = נבראות, מתהוות. זהו נפעל של י-צ-ר (נוֹצַר, נוֹצֶרֶת, נוֹצָרוֹת), פעולה סבילה/חוזרת. נוֹצְרוֹת הוא בינוני של קל מן נ-צ-ר (נוֹצֵר – שומר: "נוצרות סוד"), ואינו מתאים לתוכן.
סימן ההבחנה: קמץ באות השנייה (צָ) – נפעל של פ"י; שווא (צְ) – קל, קוֹטְלוֹת.
II. לְהַשְׂכִּיר – המשקיעים הם בעלי הדירות, והם נותנים אותן בשכירות לסטודנטים. זה הפעיל (הִשְׂכִּיר – גרם שמישהו ישכור). לִשְׂכֹּר (קל) פירושו לקחת בשכירות – זו פעולת השוכר (הסטודנט), לא המשכיר. גם המבנה מכריע: "להשכיר אותן ... לסטודנטים".
טעות נפוצה: לבחור "לשכור" כי בדיבור מבלבלים בין השניים; לבחור "נוֹצְרוֹת" בלי לשים לב לניקוד.
שאלה 9 · שמות פעולה ובניינים; מְנִיעָה; משקלים
לפניך שלושה משפטים ובכל אחד מהם יש שם פעולה.
I. האקטיביזם הוא כמו ריצת מרתון, ולא כמו ספרינט.
II. לא נוכל לחסל לחלוטין את הגזענות או להפסיק לגמרי את ההתחממות העולמית.
III. לילדים יש זכות להסבר הוגן והגיוני מן המבוגרים.
בכל משפט הקף את שם הפעולה, וכתוב מעליו את הבניין שלו.
לפניך שני משפטים ובכל אחד מהם המילה אִרְגּוּן מודגשת. רק באחד מן המשפטים המשמעות שלה היא שם פעולה. הקף את המשפט שלמילה אִרְגּוּן בו יש משמעות של שם פעולה.
I. בני הנוער יכולים לסייע לאִרְגּוּן חברתי כלשהו מבין הארגונים שהציגו לפניהם.
II. אִרְגּוּן מבצע ההתרמה נמשך זמן רב.
לעיתים שם הפעולה אינו מתאים בבניין לפעלים שאת פעולתם הוא מציין.
לפניך ארבעה שמות פעולה במשקל שם הפעולה של בניין הפעיל. הקף את שם הפעולה שהפעלים שהוא מציין אינם מבניין זה.
הַשְׁרָאָה, הַשְׁעָרָה, הֲמָרָה, הַסָּעָה
לפניך שני משפטים, ובכל אחד מהם המילה מְנִיעָה מודגשת.
I. התקשורת מְנִיעָה יחידים וקבוצות להצטרף לפעולה אקטיביסטית.
II. הממשלה הוציאה צו מְנִיעָה נגד האקטיביסטים.
מבין המילים המודגשות במשפטים I–II, הקף את המילה שהיא צורת בינוני, וכתוב מעליה את שם הפועל שלה.
לפניך טבלה ובה שמות עצם מודגשים. ציין בטבלה את השורש של כל שם והקף את המילה שאינה נוטה באותו המשקל של השם המודגש.
| שם העצם | השורש | הקף את המילה שאינה נוטה באותו המשקל |
|---|---|---|
| פעילות האקטיביסטים חושפת את הֶקֵּף הבעיה. | הֶסְכֵּם, הֶשֵּׂג, הֶדֶף | |
| הפגנה היא בִּטּוּי של אקטיביזם. | קִשְׁקוּשׁ, הִדַּמּוּת, עִמּוּת | |
| אקטיביסטים מרגישים הִזְדַּהוּת עם אוכלוסיות מוחלשות. | הֵרָתְמוּת, הִתְרַצּוּת, הִשְׁתַּכְלְלוּת |
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
I. ריצת – קל
II. ההתחממות – התפעל
III. (ל)הסבר – הפעיל
שם פעולה הוא שם עצם המציין את הפעולה של הפועל; לכל בניין משקל שם פעולה משלו.
למה לא מילים אחרות: "מרתון", "ספרינט" – מילים שאולות, לא שמות פעולה; "הגזענות" – בסיס וצורן (גזען + ־וּת), שם מופשט; "זכות" – שם מופשט, לא שם פעולה.
טעות נפוצה: לכתוב ל"הסבר" בניין פיעל, או להקיף ב־III את "זכות".
סעיף ב
II. אִרְגּוּן מבצע ההתרמה נמשך זמן רב.
המבחן: שם פעולה מציין פעולה (אפשר להמיר בפועל: "ארגנו את מבצע ההתרמה"), ואילו שם עצם רגיל מציין דבר / גוף.
טעות נפוצה: לבחור במשפט I כי הצורה זהה; ההכרעה היא לפי המשמעות בהקשר.
סעיף ג
הַשְׁעָרָה
שיטה: לכל שם פעולה מחפשים את הפועל שאת פעולתו הוא מציין.
טעות נפוצה: לבחור "המרה" בגלל החטף־פתח (הֲ) – הוא נובע רק מכך שהה' באה לפני אות גרונית/ע"ו, והפועל הֵמִיר הוא אכן הפעיל.
סעיף ד
I. התקשורת מְנִיעָה (צורת בינוני) – שם הפועל: לְהָנִיעַ.
משפט I: "התקשורת מניעה יחידים... להצטרף" = גורמת להם לנוע, לפעול. זהו פועל בהווה (בינוני), הפעיל, שורש נ-ו-ע (גזרת ע"ו): מֵנִיעַ, מְנִיעָה (כמו מֵקִים, מְקִימָה). שם הפועל: לְהָנִיעַ (כמו לְהָקִים).
משפט II: "צו מניעה" = צו שמונע, אוסר. זהו שם פעולה של קל מן מ-נ-ע (מָנַע) במשקל קְטִילָה (כמו כְּתִיבָה); המ' היא אות שורש.
ההבחנה: שתי המילים נכתבות ונהגות אותו דבר, אבל לכל אחת שורש, בניין וחלק דיבור אחרים. המשמעות בהקשר מכריעה.
טעות נפוצה: לכתוב שם פועל "לִמְנוֹעַ" – זה שם הפועל של המילה שבמשפט II, ולא של צורת הבינוני.
סעיף ה
| שם העצם | השורש | המילה שאינה נוטה באותו המשקל |
|---|---|---|
| הֶקֵּף | נ-ק-ף | הֶדֶף |
| בִּטּוּי | ב-ט-א | הִדַּמּוּת |
| הִזְדַּהוּת | ז-ה-י/ה | הֵרָתְמוּת |
1. הֶקֵּף – שורש נ-ק-ף (הִקִּיף). משקל הֶקְטֵל; הנו"ן נטמעה בק' ונשאר דגש (הֶנְקֵף → הֶקֵּף, גזרת פ"נ).
2. בִּטּוּי – שורש ב-ט-א (בִּטֵּא). משקל קִטּוּל (שם הפעולה של פיעל; הא' נעלמה בכתיב).
3. הִזְדַּהוּת – שורש ז-ה-י/ה (הִזְדַּהָה). משקל הִתְקַטְּלוּת (התפעל); אחרי ז' הת' עוברת שיכול ומתחלפת בד' (הִתְזַהוּת → הִזְדַּהוּת).
טעות נפוצה: לזהות משקל לפי האות הראשונה בלבד ("מתחיל בה' – הֶקְטֵל"); צריך לבדוק אם הה' היא אות שורש (הֶדֶף) ואם יש טמיעה (הִדַּמּוּת, הֵרָתְמוּת).
שאלה 10 · דרכי תצורה של שמות תואר; צורות בינוני וחלקי דיבור
לפניך שלושה משפטים, ובהם שמות תואר מודגשים.
I. הפעילות הגְּלוּיָה של האקטיביסטים גורמת להצטרפותם של יחידים וקבוצות לעשייה החברתית.
II. הקהילות יכולות להיות מְקוֹמִיּוֹת או קהילות וָתִיקוֹת ומְבֻסָּסוֹת.
III. האקטיביסטים הם המובילים הבּוֹלְטִים של הדרישות הללו.
(1) בטבלה שלפניך מיין את שמות התואר שבמשפטים לפי דרכי תצורתם.
| שמות תואר שנוצרו בדרך של שורש ומשקל – שמות תואר במשקלי הבינוני | שמות תואר שנוצרו בדרך של שורש ומשקל – שמות תואר במשקלים אחרים | שמות תואר שנוצרו בדרך של בסיס וצורן גזירה סופי |
|---|---|---|
(2) ציין בטבלה ליד כל שם תואר שנוטה במשקלי הבינוני את הבניין שלו.
לפניך שני משפטים.
I. האקטיביזם שאנו עדים לו כיום אינו פרי יצירתם של אבות רוחניים ושל הוגים אלא של יחידים, ארגונים ועמותות.
II. כדי לעודד אקטיביזם בקרב בני נוער יש לארגן פגישות ביניהם לבין קהילות מוחלשות שזכויותיהן נפגעות.
מבין המילים במשפטים הקף ארבע מילים שהן צורות בינוני, וציין מעל כל צורת בינוני את חלק הדיבור שלה במשפט.
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
| שורש ומשקל – משקלי הבינוני | שורש ומשקל – משקלים אחרים | בסיס וצורן גזירה סופי |
|---|---|---|
| גְּלוּיָה – קל; מְבֻסָּסוֹת – פועל (פֻּעַל); בּוֹלְטִים – קל | וָתִיקוֹת | מְקוֹמִיּוֹת |
שיטה: לכל שם תואר בודקים: האם אפשר לזהות בו בסיס קיים + צורן סופי? אם לא – מוצאים שורש ומשקל, ובודקים אם המשקל הוא משקל של בינוני (צורת הווה של פועל).
בסיס וצורן גזירה סופי:
שורש ומשקל – משקלי הבינוני:
שורש ומשקל – משקלים אחרים:
טעות נפוצה: להכניס את "וָתִיקוֹת" לבינוני; לכתוב ל"גְּלוּיָה" בניין נפעל או פועל (פָּעוּל הוא בינוני סביל של קל); לשכוח את הבניין בעמודת הבינוני.
סעיף ב
I. עֵדִים – פועל (אפשר גם: שם עצם); הוֹגִים – שם עצם
II. מוּחְלָשׁוֹת – שם תואר; נִפְגָּעוֹת – פועל
מה זו צורת בינוני: צורת ההווה של הפועל (בכל בניין). צורה כזאת יכולה לשמש במשפט פועל, שם עצם או שם תואר – וחלק הדיבור נקבע לפי התפקיד.
מילים שאינן בינוני: "יחידים", "ארגונים", "עמותות", "פגישות" – שמות עצם במשקלים אחרים; "לעודד", "לארגן" – שמות פועל.
טעות נפוצה: להקיף "יחידים" או "ארגונים"; לכתוב "שם תואר" ל"נפגעות" – כאן הוא נשוא של פסוקית הלוואי, ולכן פועל.
שאלה 11 · פָּעִיל ופְּעִילָן; נו"ן שורשית; סוגי צורנים
לפניך משפט, ובו מילים מודגשות.
האקדמיה ללשון העברית קבעה שהמילים פָּעִיל, פְּעִילָן ישמשו חלופות עבריות למילה הלועזית "אקטיביסט".
ציין את דרך התצורה של כל מילה מודגשת.
אם קבעת שדרך התצורה של המילה היא שורש ומשקל, ציין את המשקל;
אם קבעת שדרך התצורה היא בסיס וצורן סופי, ציין את הצורן הסופי ואת משמעותו.
פָּעִיל ______
פְּעִילָן ______
לפניך רשימת מילים שנוצרו בדרך של בסיס וצורן סופי. הקף את שלוש המילים שהאות נו"ן בהן היא אות שורש.
פְּעִילָנוּת (אקטיביזם), כֵּנוּת, חָמְרָנוּת, שְׁכֵנוּת, אָמָּנוּת,
זוּלָתָנוּת (אלטרואיזם, נטייה או רצון לעזור לאחר).
לפניך שני משפטים ובכל אחד מהם המילה מִפְלַגְתִּי מודגשת.
I. לצערי, מִפְלַגְתִּי לא עברה את אחוז החסימה.
II. הכינוס המִפְלַגְתִּי הקרוב ייערך בחודש מרץ.
הקף את המילה שהצורן הסופי בה הוא צורן גזירה, וציין את משמעותו. ______
לא במיקוד תשפ"ז
לפניך משפט ובו המילה כַּבָּאִית מודגשת.
בזכות הכַּבָּאִית החדשה כּובתה השרפה במהירות.
למילה כַּבָּאִית במשפט זה יכולים להיות שני פירושים.
(1) ציין את שני הפירושים:
פירוש I: ______ פירוש II: ______
(2) ציין את סוג הצורן הסופי לפי כל פירוש.
סוג הצורן הסופי לפי פירוש I: ______
סוג הצורן הסופי לפי פירוש II: ______
לא במיקוד תשפ"ז
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
פָּעִיל – שורש ומשקל; משקל קָטִיל.
פְּעִילָן – בסיס וצורן סופי: הבסיס פָּעִיל + הצורן הסופי ־ָן; משמעותו: בעל מקצוע או תפקיד (מי שעוסק בדבר באופן קבוע).
פָּעִיל – שורש פ-ע-ל במשקל קָטִיל (כמו פָּקִיד, שָׁלִיט). אין בו בסיס קיים שנוסף לו צורן; הוא נוצר משילוב שורש בתבנית.
פְּעִילָן – נוצר מן המילה הקיימת פָּעִיל (הבסיס) + הצורן הסופי ־ָן. כשמוסיפים צורן לבסיס, הקמץ הראשון מתקצר לשווא (פָּעִיל → פְּעִילָן), כמו בנטייה. הצורן ־ָן מציין בעל מקצוע, תפקיד או עיסוק קבוע (כמו שַׂחְקָן, פַּרְשָׁן) – ומכאן "פעילן": מי שעיסוקו פעילות חברתית.
טעות נפוצה: לכתוב לפְּעִילָן "שורש ומשקל, משקל קְטִילָן". מבחן: אם אפשר לזהות מילה שלמה קיימת (פעיל) שאליה הוצמד צורן – זו גזירה של בסיס וצורן.
סעיף ב
כֵּנוּת, שְׁכֵנוּת, אָמָּנוּת
שיטה: לכל מילה מפרידים את הצורן ־וּת ומזהים את הבסיס. אם הנו"ן שייכת לבסיס עצמו (חלק מן השורש) – היא אות שורש; אם היא חלק מצורן ־ָן שנוסף לפני ־וּת – היא אינה אות שורש.
הנו"ן היא אות שורש:
הנו"ן היא חלק מן הצורן ־ָן:
טעות נפוצה: להקיף את אָמָּנוּת או לא להקיף אותה בגלל הדמיון ל"־ָנוּת" – יש לבדוק את הבסיס: אָמָּן (אמונה, אומן) – הנו"ן מן השורש.
סעיף ג
II. הכינוס המִפְלַגְתִּי – הצורן הסופי ־ִי הוא צורן גזירה; משמעותו: שם תואר (של שייכות – הקשור למפלגה).
צורן גזירה יוצר מילה חדשה (בדרך כלל עם חלק דיבור או משמעות חדשים). צורן נטייה מוסיף למילה מידע דקדוקי (מין, מספר, גוף, שייכות) בלי ליצור מילה חדשה.
טעות נפוצה: לכתוב משמעות "שייכות" במשפט I – שם זו שייכות דקדוקית (שלי), כלומר נטייה, לא גזירה.
סעיף ד
(1) פירוש I: אישה שעוסקת בכיבוי שריפות – לוחמת אש.
פירוש II: כלי רכב כבד הנושא ציוד לכיבוי אש – מכונית כיבוי.
(2) לפי פירוש I: צורן נטייה. לפי פירוש II: צורן גזירה.
פירוש I – לוחמת אש: כַּבַּאי (זכר) → כַּבָּאִית (נקבה), כמו שַׁחְקָן → שַׁחְקָנִית. הצורן ־ית רק מוסיף מין דקדוקי (נקבה) לאותה מילה – צורן נטייה.
פירוש II – רכב כיבוי: מן כַּבַּאי (או מן הבסיס "כבא־") נוצרה מילה חדשה – שם של כלי / מכונה (כמו מַשָּׂאִית, מוֹנִית). הצורן ־ית יוצר מילה חדשה במשמעות חדשה – צורן גזירה.
המשפט "בזכות הכבאית החדשה כובתה השרפה במהירות" מתאים לשני הפירושים, ולכן יש בו דו־משמעות.
טעות נפוצה: להפוך בין הסוגים, או לכתוב בפירוש II "צורן נקבה" – כאן אין הבחנת מין אלא שם של כלי.