בגרות בלשון פרק הלשון 011271 - חורף 2022, מועד נבצרים
פרק הלשון (מיזם הכתיבה) · שאלון 011271 · חורף, מועד נבצרים · 11 שאלות · שעתיים
בחינת הבגרות בלשון, חורף 2022, מועד נבצרים, כל 11 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
א. משך הבחינה: שעתיים.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שלושה פרקים.
פרק א – שם המספר ואותיות השימוש – 20 נקודות
פרק ב – תחביר / פרק ג – מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים – 80 נקודות
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר לנבחן (עמוד 8).
ד. הוראות מיוחדות: 1. יש לקרוא את המאמרים שבעמודים 4–7, ולענות על השאלות בגוף שאלון זה, לפי ההוראות.
2. הקפד על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
שים לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה לשימושך. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
ההנחיות בשאלון זה מנוסחות בלשון זכר ומכוונות לנבחנות ולנבחנים כאחד.
פרק א: חובה – שם המספר ואותיות השימוש
ההוראות לחלק זה
(20 נקודות)
(קרא את שלושת המאמרים שלפניך. השאלות בפרקי הלשון הן בזיקה למאמרים.)
ענה על שאלה 1 שלפניך.
שאלה 1 · שם המספר: כתיבה במילים ובחירת צורה נכונה
לפניך ארבעה משפטים. בכל משפט יש מספר מודגש. כתוב את המספר המודגש במילים.
(1) מספר התלמידים והתלמידות הלומדים בבתי הספר הטכנולוגיים בפיקוח משרד החינוך הוא בערך 149,000 ______.
(2) מספר התלמידים והתלמידות הלומדים במגמה הטכנולוגית באוסטרייה הוא פי 2 ______ ממספר התלמידים והתלמידות הלומדים במגמה זו בישראל.
(3) בתוכנית הלימודים של החינוך המקצועי בגרמניה יש 16 ______ תחומי התמחות.
(4) ממחקרים עולה כי כיום, בתחילת המאה ה־21 ______, רוב האנשים העובדים במשרה חלקית הם חסרי הכשרה מקצועית.
הקף במשפט שלפניך את הצורות הנכונות של שם המספר מבין האפשרויות.
בשנת הלימודים תשע"ט, שהחלה ב שְׁתַּיִם / שְׁנַיִם בספטמבר, שנת אלפיים ו שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה / שְׁמוֹנָה עֶשְׂרֵה, נוספו לבתי הספר מקצועות לימוד טכנולוגיים.
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
(1) מֵאָה אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה אֶלֶף
(2) פי שְׁנַיִם
(3) שִׁשָּׁה עָשָׂר (תחומי התמחות)
(4) המאה הָעֶשְׂרִים וְאַחַת
(1) 149,000 – מאה ארבעים ותשעה אלף. קוראים את המספר כ"149 אלפים": מספר האלפים (149) מתאים למילה אֶלֶף, שהיא שם עצם זכר, ולכן: מאה ארבעים ותשעה (בזכר – עם ה') אלף. "מאה" ו"ארבעים" אינן משתנות. אחרי 10 אומרים "אלף" ביחיד (מאה ארבעים ותשעה אלף, לא "אלפים").
(2) פי 2 – פי שניים. אחרי המילה "פי" (כפל) המספר בא בצורת זכר: פי שניים, פי שלושה, פי עשרה.
(3) 16 תחומי התמחות – שישה עשר. "תחום" – שם עצם זכר; מ־11 עד 19 בזכר: האחדות עם ה' (שִׁשָּׁה) והעשרות – עָשָׂר: שִׁשָּׁה עָשָׂר. שימו לב: "תחומי" היא צורת הנסמך של שם העצם (תחומי התמחות), ואין לה השפעה על צורת המספר.
(4) המאה ה־21 – המאה העשרים ואחת. זהו מספר סודר מעל 10: אומרים את המספר היסודי, מיודע, אחרי שם העצם ובהתאמה למינו. "מאה" – שם עצם נקבה, ולכן: העשרים ואחת (לא "ואחד"). כמו "השנה העשרים ואחת", "הכיתה השתים עשרה".
טעות נפוצה: "המאה העשרים ואחד" (התאמה לזכר); "מאה ארבעים ותשע אלף" (בלי ה'); "שש עשרה תחומי התמחות" (צורת נקבה עם שם עצם זכר).
סעיף ב
בשְׁנַיִם בספטמבר; שנת אלפיים ושְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה.
(הגייה: בִּשְׁנַיִם, וּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה)
1. בִּשְׁנַיִם בספטמבר. בתאריך, היום בחודש נקרא במספר זכר (כמו "יום"): באחד בספטמבר, בשניים בספטמבר, בחמישה עשר בספטמבר. לכן שְׁנַיִם ולא שְׁתַּיִם.
2. אלפיים ושְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה. בשנים המספר נקרא בצורת נקבה ("שנה" – נקבה). 18 בנקבה: שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה (בסגול; שְׁמוֹנָה עֶשְׂרֵה בקמץ היא צורה שגויה – ב־18 בזכר אומרים שְׁמוֹנָה עָשָׂר).
סיכום הכלל: יום בחודש – זכר; שנה – נקבה.
טעות נפוצה: לבחור "שְׁתַּיִם" בתאריך (מתוך הרגל לספור בנקבה), או לבלבל בין שְׁמוֹנֶה (נקבה) לשְׁמוֹנָה (זכר).
פרק ב: תחביר
ההוראות לחלק זה
(80 נקודות)
לפניך שני פרקים: פרק ב – תחביר, פרק ג – מערכת הצורות.
בחר בפרק שלמדת: בפרק ב – תחביר או בפרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרת ענה על השאלות לפי ההוראות.
ציין את שם הפרק שבחרת: ______
בפרק זה ענה על ארבע מן השאלות 2–6 (לכל שאלה – 20 נקודות).
שים לב: בכל שאלה שתבחר, ענה על כל הסעיפים.
שאלה 2 · סוגי משפטים ותפקידים תחביריים
לפניך שלושה משפטים. קרא אותם, וענה על הסעיפים שאחריהם.
I. בתי ספר מקצועיים הם בתי ספר המתמחים בהקניה של כישורים טכניים הנדרשים בשוק העבודה. ______
II. בתי הספר המקצועיים מכוונים להשתלבות מיידית בשוק העבודה, ואילו בתי הספר העיוניים מכוונים למסלול של השכלה גבוהה. ______
III. על פי הנתונים מן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, התעשייה בארץ סובלת ממחסור חמור בהנדסאים, ברַתָּכִים, במַסגרים ובבעלי מקצועות טכניים אחרים. ______
ציין ליד כל משפט את סוגו התחבירי.
בכל אחד מן המשפטים I–III —
במשפטים I–III יש מילים וצירופים המסומנים בקו. ציין מעל כל מילה או צירוף המסומנים בקו את התפקיד התחבירי שלה/שלו.
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
I. משפט פשוט (מתקבל גם: משפט מורכב – אם רואים בה"א שלפני "המתמחים" ו"הנדרשים" ה"א הזיקה).
II. משפט איחוי (מאוחה).
III. משפט פשוט.
השיטה: מסמנים בכל משפט את הנשואים.
משפט I – פשוט. נשוא אחד: "(הם) בתי ספר" – נשוא שמני, והאוגד "הם". "המתמחים" ו"הנדרשים" הם צורות בינוני מיודעות בה"א הידיעה, הבאות אחרי שם העצם ומתארות אותו – הן משמשות לוואי ("בתי ספר המתמחים...", "כישורים הנדרשים..."), ולכן אינן נשואים של פסוקיות.
משפט II – איחוי. שני נשואים: "מכוונים" (פעמיים) – כל אחד בחלק עצמאי משלו. החלקים מחוברים במילת הקישור "ואילו" – קשר של ניגוד. אין חלק שתלוי בחלק אחר, ולכן זה משפט איחוי.
משפט III – פשוט. נשוא אחד: "סובלת" (נושא: התעשייה). "בהנדסאים, ברתכים, במסגרים ובבעלי מקצועות טכניים אחרים" הם חלקים כוללים, לא נשואים נוספים.
הערה: יש המנתחים את ה"א שלפני הבינוני ("המתמחים", "הנדרשים") כה"א הזיקה (= ש־), ולפי גישה זו משפט I הוא משפט מורכב עם פסוקיות לוואי. בתשובה המקובלת משפט I הוא משפט פשוט.
טעות נפוצה: לסמן את משפט III כמורכב בגלל הפסיק אחרי הצירוף הפותח, או את משפט II כמורכב בגלל "ואילו" – "ואילו" היא מילת איחוי.
סעיף ב
II. [בתי הספר המקצועיים מכוונים להשתלבות מיידית בשוק העבודה,]איבר א [ואילו בתי הספר העיוניים מכוונים למסלול של השכלה גבוהה.]איבר ב
(במשפט III – משפט פשוט – אין מה לתחום. במשפט I, אם נקבע שהוא מורכב לפי גישת ה"א הזיקה: בתי ספר מקצועיים הם בתי ספר [המתמחים בהקניה של כישורים טכניים]פסוקית לוואי [הנדרשים בשוק העבודה]פסוקית לוואי.)
תחימת איברים: כל איבר הוא משפט שלם שיכול לעמוד בפני עצמו:
מילת הקישור "ואילו" שייכת לאיבר השני ונכללת בתוך התחימה שלו. הקשר: ניגוד (בין יעדי שני סוגי בתי הספר).
טעות נפוצה: לתחום את "ואילו" מחוץ לאיברים, או לחלק את המשפט לפי הפסיק בלבד בלי לבדוק שכל חלק הוא משפט שלם.
סעיף ג
I. בהקניה – מושא.
II. בשוק – לוואי.
III. על פי הנתונים מן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – תיאור.
בהקניה – מושא. הפועל "מתמחה" מצריך השלמה במילת היחס ב־: מתמחים במה? – בהקניה. השלמה של פועל באמצעות מילת יחס היא מושא (עקיף).
בשוק – לוואי. "בשוק" אינו נקשר לפועל "מכוונים" אלא לשם הפעולה "השתלבות": השתלבות היכן? – בשוק העבודה. מילה או צירוף שמשלימים או מתארים שם עצם הם לוואי (כמו "השתלבות מיידית").
על פי הנתונים מן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – תיאור. הצירוף מתאר את הנסיבות של כל המשפט – על מה מבוססת הקביעה (מקור הידיעה). זו אינה השלמה הכרחית של הפועל "סובלת" (שהמושא שלו הוא "ממחסור"), אלא תוספת נסיבתית – תיאור (אפשר לפרט: תיאור אופן / מקור).
טעות נפוצה: לסמן "בשוק" כתיאור מקום – יש לבדוק למה הצירוף מתקשר: לשם עצם (לוואי) או לפועל (תיאור / מושא).
שאלה 3 · פסוקיות הפותחות ב"כי"; המרה למשפט איחוי
לפניך ארבעה משפטים מורכבים, ובכל אחד מהם פסוקית שפותחת במילה "כי".
I. מנהלי בתי הספר המקצועיים טוענים כי הם יכולים לשנות את המצב.
II. הטענה כי תלמידים מסוימים יכולים לממש את יכולותיהם רק בבתי ספר מקצועיים אינה מקובלת על כולם.
III. ניכר כי המתנגדים לבתי ספר מקצועיים אינם מיישמים עקרונות חינוכיים.
IV. המגמה הטכנולוגית בבית הספר הריאלי בחיפה גדלה כי הביקוש למקצועות טכנולוגיים הולך וגדל.
תחם בכל משפט את הפסוקית, וציין מעליה את התפקיד התחבירי שלה.
המר את משפט IV במשפט איחוי. שמור על הקשר הלוגי שבמשפט.
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
I. מנהלי בתי הספר המקצועיים טוענים [כי הם יכולים לשנות את המצב.]פסוקית מושא
II. הטענה [כי תלמידים מסוימים יכולים לממש את יכולותיהם רק בבתי ספר מקצועיים]פסוקית לוואי אינה מקובלת על כולם.
III. ניכר [כי המתנגדים לבתי ספר מקצועיים אינם מיישמים עקרונות חינוכיים.]פסוקית נושא
IV. המגמה הטכנולוגית בבית הספר הריאלי בחיפה גדלה [כי הביקוש למקצועות טכנולוגיים הולך וגדל.]פסוקית תיאור סיבה
העיקרון: אותה מילת שעבוד ("כי") יכולה לפתוח פסוקיות בתפקידים שונים. את התפקיד קובעים לפי השאלה שהפסוקית עונה עליה במשפט העיקרי, או לפי התפקיד של השם שאפשר להציב במקומה.
I – פסוקית מושא. טוענים מה? – "כי הם יכולים לשנות את המצב". הפסוקית משלימה את הפועל "טוענים" (אפשר להמיר: "טוענים טענה"/"טוענים זאת"). הנושא של המשפט העיקרי – "מנהלי".
II – פסוקית לוואי. הפסוקית באה אחרי שם העצם "הטענה" ומפרטת את תוכנה: איזו טענה? – הטענה כי... (פסוקית לוואי של תוכן). העיקרי: "הטענה אינה מקובלת על כולם" – הנושא "הטענה", הנשוא "(אינה) מקובלת". הפסוקית "תקועה" בין הנושא לנשוא – סימן מובהק לפסוקית לוואי.
III – פסוקית נושא. במשפט העיקרי יש רק נשוא – "ניכר" – ואין נושא. מה ניכר? – "כי המתנגדים... אינם מיישמים עקרונות חינוכיים". הפסוקית ממלאת את מקום הנושא ("ניכר הדבר"). צורת הנשוא בזכר יחיד ("ניכר") מתאימה לנושא פסוקי.
IV – פסוקית תיאור סיבה. גדלה מדוע? – כי הביקוש הולך וגדל. "כי" שקולה כאן ל"משום ש", "מפני ש" – מילים של סיבה.
טעות נפוצה: לקבוע בכל המשפטים "פסוקית מושא" רק משום שהפסוקית פותחת ב"כי"; לא לזהות את פסוקית הנושא במשפט III (משפט עיקרי בלי נושא).
סעיף ב
הביקוש למקצועות טכנולוגיים הולך וגדל, ולכן המגמה הטכנולוגית בבית הספר הריאלי בחיפה גדלה.
(אפשר גם: "...ועל כן / ולפיכך / ומשום כך המגמה...")
שלב 1 – הקשר: פסוקית התיאור [כי הביקוש... הולך וגדל] מבטאת סיבה; המשפט העיקרי (המגמה גדלה) – תוצאה.
שלב 2 – המרה: במשפט איחוי קשר סיבה–תוצאה מבוטא במילת קישור של תוצאה (לכן, על כן, לפיכך, משום כך) בראש האיבר השני. לכן הסיבה עוברת לאיבר הראשון והתוצאה לאיבר השני:
[הביקוש למקצועות טכנולוגיים הולך וגדל,] [ולכן המגמה הטכנולוגית בבית הספר הריאלי בחיפה גדלה.]
טעות נפוצה: לכתוב "המגמה גדלה, כי/מפני שהביקוש..." – זה נשאר משפט מורכב; או לכתוב "המגמה גדלה, ולכן הביקוש גדל" – הפיכת הסיבה והתוצאה.
שאלה 4 · חלקים כוללים, נשוא ואוגד, מבנה "לא רק... אלא גם"
לפניך שלושה משפטים בעלי חלקים כוללים. קרא אותם, וענה על הסעיפים שאחריהם.
I. תלמידי בית הספר מממשים את יכולותיהם ואת כישוריהם המוּלדים.
II. פחחוּת, מכונאות, מסגרוּת, מזכירוּת ועיצוב אופנה נעשו מקצועות לכל דבר.
III. בתי הספר המקצועיים ידועים בפוטנציאל שלהם לצמצום פערים או ליצירתם.
(1) סמן את כל החלקים הכוללים במשפטים I–III, וכתוב מעל כל חלק את התפקיד התחבירי שלו.
(2) באיזה משפט הקשר הלוגי בין החלקים הכוללים יוצא דופן? ______
(3) ציין את הקשר הלוגי בין החלקים הכוללים במשפט היוצא דופן. ______
(4) קרא את שני המשפטים שלפניך, וציין מעל כל אחת מן המילים המסומנות בקו את התפקיד התחבירי שלה.
– דור ההורים של היום מוֹנע מילדיו חינוך מקצועי, כפי שעשו דורות רבים של הורים לפניו.
– פחחוּת, מכונאות, מסגרוּת, מזכירוּת ועיצוב אופנה נעשו מקצועות לכל דבר.
לפניך משפט מודגש המנוסח במבנה "לא... אלא..."
מתנגדי החינוך המקצועי פוגעים לא רק בחינוך המקצועי, אלא גם בתלמידים שיכולים להצליח בו.
הקף את המשפט המבטא את משמעותו של המשפט המודגש.
– מתנגדי החינוך המקצועי פוגעים רק בתלמידים שיכולים להצליח בו.
– מתנגדי החינוך המקצועי פוגעים קודם כול בחינוך המקצועי ורק לאחר מכן בתלמידים שיכולים להצליח בו.
– מתנגדי החינוך המקצועי פוגעים גם בחינוך המקצועי וגם בתלמידים שיכולים להצליח בו.
– מתנגדי החינוך המקצועי אינם פוגעים אלא בתלמידים שיכולים להצליח בו.
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
(1)
I. "את יכולותיהם" / "ואת כישוריהם המולדים" – חלקים כוללים בתפקיד מושא.
II. "פחחות" / "מכונאות" / "מסגרות" / "מזכירות" / "ועיצוב אופנה" – חלקים כוללים בתפקיד נושא.
III. "לצמצום פערים" / "או ליצירתם" – חלקים כוללים בתפקיד לוואי.
(2) משפט III.
(3) ברירה.
(4) עשו – נשוא; נעשו – אוגד.
(1) זיהוי החלקים הכוללים ותפקידם. חלקים כוללים הם שני רכיבים או יותר באותו תפקיד, המתייחסים לאותה מילה במשפט. בודקים לאיזו מילה הם נקשרים ושואלים את השאלה המתאימה:
(2)–(3) הקשר הלוגי. ב־I וב־II החלקים מחוברים ב־ו' החיבור (ואת כישוריהם; ועיצוב אופנה) – קשר של הוספה (צירוף). ב־III הם מחוברים במילה "או" – קשר של ברירה. לכן משפט III יוצא דופן.
(4) נשוא מול אוגד.
טעות נפוצה: ב־III לסמן את החלקים הכוללים כמושא של "ידועים"; ב־(4) לסמן גם את "נעשו" כנשוא רגיל רק משום שהוא פועל בעבר – יש לבדוק אם הוא דורש השלמה שמנית (אוגד).
סעיף ב
מתנגדי החינוך המקצועי פוגעים גם בחינוך המקצועי וגם בתלמידים שיכולים להצליח בו.
הכלל: המבנה "לא רק X, אלא גם Y" מבטא הוספה (צירוף) בהדגשה: גם X וגם Y נכונים, והדגש הוא על Y. אין כאן ניגוד ואין כאן סדר זמנים.
למה לא האחרות:
טעות נפוצה: לבלבל בין "לא X אלא Y" (ניגוד: Y במקום X) לבין "לא רק X אלא גם Y" (הוספה: X וגם Y).
שאלה 5 · תפקידים תחביריים, חלקי דיבור של צורות בינוני, פיסוק
לפניך משפט פשוט.
בשל סגירת בתי הספר המקצועיים תעשיינים מתקשים למצוא עובדים מוכשרים.
(1) נתח את המשפט: ציין את התפקידים התחביריים של המילים בו.
(2) במשפט יש שלוש צורות בינוני. ציין את חלק הדיבור של כל אחת מהן.
מתקשים ______
עובדים ______
מוכשרים ______
לפניך משפט שחסרים בו שני פסיקים.
לטענת אנשי חינוך הילדים שונים זה מזה לכן לכל אחד מתאים מסלול אחר של למידה.
(1) הוסף למשפט את שני הפסיקים החסרים.
(2) ציין את הסיבה להוספת כל פסיק.
הסיבה להוספת הפסיק הראשון: ______
הסיבה להוספת הפסיק השני: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
(1)
בשל סגירת – תיאור סיבה
בתי הספר – לוואי (של "סגירת")
המקצועיים – לוואי (של "בתי הספר")
תעשיינים – נושא
מתקשים למצוא – נשוא (נשוא פועלי מורחב)
עובדים – מושא
מוכשרים – לוואי (של "עובדים")
(2)
מתקשים – פועל
עובדים – שם עצם
מוכשרים – שם תואר
(1) הניתוח, שלב אחר שלב:
1. נשוא: "מתקשים למצוא" – פועל נטוי (בינוני) ואחריו שם פועל שמשלים אותו; יחד הם נשוא מורחב. (אפשר גם לנתח: "מתקשים" – נשוא, "למצוא" – מושא; המקובל – נשוא מורחב.)
2. נושא: מי מתקשים? – "תעשיינים".
3. מושא: למצוא את מי? – "עובדים" (השלמה של שם הפועל "למצוא").
4. לוואי: איזה עובדים? – "מוכשרים".
5. תיאור סיבה: מדוע מתקשים? – "בשל סגירת בתי הספר המקצועיים". "בשל" היא מילת יחס של סיבה (כמו "בגלל", "עקב"). בתוך הצירוף: "סגירת" – גרעין התיאור; "בתי הספר" – לוואי (סומך) של "סגירת"; "המקצועיים" – לוואי של "בתי הספר".
שימו לב: המשפט פותח בתיאור, והנושא בא אחריו – אבל זה עדיין משפט פשוט עם נשוא אחד.
(2) צורות הבינוני – חלק הדיבור לפי התפקיד: צורת בינוני יכולה לשמש פועל, שם עצם או שם תואר; מכריעים לפי תפקידה במשפט.
טעות נפוצה: לכתוב ש"עובדים" הוא פועל משום שזו צורת בינוני של הפועל "עבד"; לסמן את "בשל סגירת" כנושא משום שהוא בא בראש המשפט.
סעיף ב
(1) לטענת אנשי חינוך, הילדים שונים זה מזה, לכן לכל אחד מתאים מסלול אחר של למידה.
(2)
הפסיק הראשון: מפריד בין צירוף פתיחה שמציין את מקור הטענה ("לטענת אנשי חינוך" – מבע של ייחוס / תיאור בראש המשפט) לבין המשפט עצמו.
הפסיק השני: מפריד בין שני איברים של משפט איחוי (משפט מאוחה), לפני מילת הקישור "לכן".
השלב הראשון – מבנה המשפט: יש שני נשואים: "(הם) שונים" ו"מתאים". "לכן" היא מילת קישור של תוצאה במשפט איחוי:
[לטענת אנשי חינוך, הילדים שונים זה מזה,] [לכן לכל אחד מתאים מסלול אחר של למידה.]
פסיק 1 – אחרי "לטענת אנשי חינוך": צירוף שמציין מקור לדברים או את מי שטוען אותם ("לטענת", "לדעת", "לדברי", "לפי") ובא בראש המשפט מופרד בפסיק. הפסיק מבהיר שהצירוף אינו חלק מן הנושא ("אנשי חינוך הילדים").
פסיק 2 – לפני "לכן": בין איברי משפט איחוי מפרידים בפסיק, לפני מילת הקישור.
טעות נפוצה: לשים פסיק אחרי "לכן" ("לכן, לכל אחד...") במקום לפניה; לנמק "כי יש הפסקה בדיבור" – זה אינו נימוק תחבירי.
שאלה 6 · קשרים לוגיים, המרה למשפט מורכב, תמורה
לפניך שלושה משפטים. קרא אותם, וענה על הסעיפים שאחריהם.
I. בתי ספר מקצועיים נועדו להקניית כישורים טכניים הנדרשים בשוק העבודה.
II. הקמת בתי ספר מקצועיים גורמת להסללה של קבוצות אוכלוסייה מסוימות.
III. על אף המחסור החמור בבעלי מקצועות טכניים לא מוקמים במדינת ישראל בתי ספר מקצועיים.
(1) כתוב מהו הקֶשֶׁר הלוגי בכל משפט, והעתק את המילה המציינת קשר לוגי זה.
משפט I – הקשר הלוגי ______; המילה המציינת את הקשר הלוגי ______
משפט II – הקשר הלוגי ______; המילה המציינת את הקשר הלוגי ______
משפט III – הקשר הלוגי ______; המילה המציינת את הקשר הלוגי ______
(2) המר את משפט III במשפט מורכב. שמור על הקשר הלוגי שבמשפט.
לפניך שני משפטים. קרא אותם, וענה על הסעיפים שאחריהם.
I. הקמת בתי ספר מקצועיים עלולה לגרום להסללה של קבוצות אוכלוסייה מסוימות למקצועות כמו שרברבות וטבחות.
II. אם בתי הספר המקצועיים יקבלו אליהם ילדים רק משום שהם גרים באזורים מסוימים, ובמיוחד באזורי מצוקה, הפערים בחברה יגדלו.
(1) בכל אחד מן המשפטים I–II יש תמורה. מתח קו מתחת לכל תמורה.
(2) בכל אחד מן המשפטים I–II ציין מעל המילה/המילים שהתמורה ממירה את התפקיד התחבירי שלה/שלהן.
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
(1)
משפט I – תכלית; נועדו (ל־)
משפט II – סיבה ותוצאה; גורמת (ל־)
משפט III – ויתור; על אף
(2) אף על פי שיש מחסור חמור בבעלי מקצועות טכניים, לא מוקמים במדינת ישראל בתי ספר מקצועיים.
(אפשר גם: "למרות ש/ אף ש/ על אף ש...")
(1) הקשר הלוגי במשפט פשוט. קשר לוגי אינו מבוטא רק במילות קישור; במשפט פשוט הוא יכול להתבטא בפועל או במילת יחס.
(2) ההמרה למשפט מורכב: הופכים את צירוף היחס "על אף המחסור החמור..." לפסוקית בעלת נשוא משלה, הנפתחת במילת שעבוד של ויתור ("אף על פי ש", "למרות ש", "אף ש"):
[אף על פי שיש מחסור חמור בבעלי מקצועות טכניים,]פסוקית תיאור ויתור לא מוקמים במדינת ישראל בתי ספר מקצועיים.
בפסוקית חייב להיות נשוא – "יש" (או: "שהמחסור... חמור").
טעות נפוצה: להשאיר "למרות המחסור החמור..." (צירוף בלי נשוא – זה עדיין משפט פשוט); או לכתוב "יש מחסור..., אך לא מוקמים..." – זה משפט איחוי, לא מורכב.
סעיף ב
(1)
I. התמורה: "כמו שרברבות וטבחות".
II. התמורה: "ובמיוחד באזורי מצוקה".
(2)
I. "למקצועות" – לוואי (של "הסללה").
II. "באזורים (מסוימים)" – תיאור מקום.
מהי תמורה: רכיב שבא אחרי רכיב אחר במשפט, מתייחס לאותו דבר (מפרט, מבהיר או מצמצם אותו) ו"מחליף" אותו – אפשר להציב את התמורה במקומו והמשפט נשאר תקין. לתמורה אותו תפקיד כמו לרכיב שהיא ממירה.
משפט I: "כמו שרברבות וטבחות" מפרט אילו מקצועות – דוגמאות למקצועות. הוא ממיר את "למקצועות". "למקצועות" נקשר לשם הפעולה "הסללה" (הסללה לאן? – למקצועות), ולכן תפקידו לוואי.
משפט II: "ובמיוחד באזורי מצוקה" מצמצם ומדגיש חלק מן "האזורים המסוימים". הוא ממיר את "באזורים (מסוימים)". בפסוקית [משום שהם גרים באזורים מסוימים] – גרים היכן? – באזורים: תיאור מקום. בדיקה: "משום שהם גרים באזורי מצוקה" – המשפט תקין, ולכן זו תמורה.
טעות נפוצה: לכתוב את התפקיד של התמורה עצמה כ"תמורה" ולא לציין את התפקיד של הרכיב המומר; ב־I לסמן "למקצועות" כמושא של "לגרום" – "לגרום" משלים את "להסללה", ו"למקצועות" משלים את שם העצם "הסללה".
פרק ג: מערכת הצורות
ההוראות לחלק זה
(80 נקודות)
בפרק זה ענה על ארבע מן השאלות 7–11 (לכל שאלה – 20 נקודות).
שים לב: בכל שאלה שתבחר, ענה על כל הסעיפים.
שאלה 7 · שורש ובניין של פעלים; שורש של שמות
לפניך חמישה משפטים, ובהם מילים מודגשות.
I. החברה הישראלית מְקַדֶּשֶׁת את תְּעוּדַת הבגרות והוֹפֶכֶת אותה לחסרת ערך בעבור תלמידים רבים.
II. כך מְשַׁנִּים את התַּדְמִית של החינוך המקצועי.
III. ההֶשֵּׂגִים של תלמידים רבים אינם מאפשרים להם להתקבל לאוניברסיטה, ומנהלי בתי הספר המקצועיים מְעֻנְיָנִים לשנות מצב זה.
IV. לפי ההסללה ההפוכה יש לִכְפּוֹת על כלל התלמידים לימודים בבתי ספר עיוניים.
V. אם בתי הספר יקבלו רק תלמידים שגָּרִים באזורים מסוימים, הפערים בחברה יגדלו, והניעוּת החברתית תִּתְמוֹטֵט.
בטבלה שלפניך נתח את כל הפעלים המודגשים במשפטים לשורש ולבניין.
| הפעלים | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| מְקַדֶּשֶׁת | ||
| הוֹפֶכֶת | ||
| מְשַׁנִּים | ||
| מְעֻנְיָנִים | ||
| לִכְפּוֹת | ||
| גָּרִים | ||
| תִּתְמוֹטֵט |
ציין את השורש של כל אחד מן השמות המודגשים במשפטים.
תְּעוּדָה ______ , תַּדְמִית ______ , הֶשֵּׂגִים ______
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
| הפעלים | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| מְקַדֶּשֶׁת | ק-ד-ש | פיעל |
| הוֹפֶכֶת | ה-פ-כ | קל (פעל) |
| מְשַׁנִּים | ש-נ-י/ה | פיעל |
| מְעֻנְיָנִים | ע-נ-י-נ | פוּעל |
| לִכְפּוֹת | כ-פ-י/ה | קל (פעל) |
| גָּרִים | ג-ו-ר | קל (פעל) |
| תִּתְמוֹטֵט | מ-ו-ט | התפעל |
השיטה: מסירים את אותיות התבנית (מ' של הבינוני, ל' של שם הפועל, ת' של העתיד, סיומות ־ת, ־ים), מזהים את סימני הבניין ומשחזרים את אותיות השורש לפי הגזרה. כשיש ספק – מעבירים לעבר, נסתר.
טעות נפוצה: לסמן "הופכת" כהפעיל בגלל ה"א בתחילתה; לכתוב שורש מ-ט-ט ל"תתמוטט"; לכתוב בניין פיעל ל"מעוניינים" – הקובוץ שאחרי המ' הוא סימן הפוּעל.
סעיף ב
תְּעוּדָה – ע-ו-ד
תַּדְמִית – ד-מ-י/ה
הֶשֵּׂגִים – נ-ש-ג
השיטה בשמות: מסירים תחיליות וסופיות של המשקל (ת' בתחילת המילה, ־ית, ־ה, ה' של משקל הֶקְטֵל) ומשחזרים אותיות שחסרו.
טעות נפוצה: לכתוב ת-ע-ד או י-ע-ד ל"תעודה"; ש-ג-ג ל"הישגים" (בלי לזהות את הנו"ן שנבלעה); ת-ד-מ ל"תדמית".
שאלה 8 · שמות פעולה לפי בניינים; צורות בינוני
לפניך רשימה של שמונה שמות הנוטים במשקלי שמות הפעולה.
הַשְׁבָּחָה, הִדּוּק, הֶקֵּף, הוֹפָעָה, כַּלְכָּלָה, טִיּוּב, הֲמָרָה, פִּרְסוּם
מיין בטבלה שלפניך את השמות על פי בניינים.
כתוב את הבניין בראש כל עמודה.
לפניך משפט.
תעשיינים מתקשים למצוא עובדים מוכשרים.
השלם את הטבלה שלפניך: העתק מן המשפט שלוש צורות בינוני, ציין את הבניין, את השורש ואת חלק הדיבור של כל אחת מן המילים שהעתקת.
| צורות הבינוני | בניין | שורש | חלק דיבור |
|---|---|---|---|
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
| הפעיל | פיעל |
|---|---|
| הַשְׁבָּחָה | הִדּוּק |
| הֶקֵּף | כַּלְכָּלָה |
| הוֹפָעָה | טִיּוּב |
| הֲמָרָה | פִּרְסוּם |
השיטה: לכל בניין פעיל יש משקלים קבועים לשם הפעולה:
הפעיל:
פיעל:
טעות נפוצה: לשבץ את "הדוק" בהפעיל בגלל הה"א שבתחילתו, ואת "כלכלה" כמשקל נפרד שאינו שייך לבניין.
סעיף ב
עמודה אחת: הפעיל (הַשְׁבָּחָה, הֶקֵּף, הוֹפָעָה, הֲמָרָה).
עמודה שנייה: פיעל (הִדּוּק, כַּלְכָּלָה, טִיּוּב, פִּרְסוּם).
שמות הבניינים נכתבים בראש העמודות לפי המיון בסעיף א. בדיקה: מעבירים כל שם לפועל בעבר – הִשְׁבִּיחַ, הִקִּיף, הוֹפִיעַ, הֵמִיר (הפעיל); הִדֵּק, כִּלְכֵּל, טִיֵּב, פִּרְסֵם (פיעל). הפועל בעבר מאשר את הבניין.
טעות נפוצה: לכתוב בראש העמודה את המשקל ("הַקְטָלָה", "קִטּוּל") במקום את שם הבניין.
סעיף ג
| צורות הבינוני | בניין | שורש | חלק דיבור |
|---|---|---|---|
| מתקשים | התפעל | ק-ש-י/ה | פועל |
| עובדים | קל (פעל) | ע-ב-ד | שם עצם |
| מוכשרים | הופעל | כ-ש-ר | שם תואר |
איתור צורות הבינוני: בינוני הוא צורת ההווה של הפועל (כולל בינוני של קל בתבנית קוֹטֵל, ובבניינים האחרים – עם מ' בראש המילה, חוץ מנפעל). "תעשיינים" אינו בינוני (שם עצם עם הסופית ־יין), ו"למצוא" הוא שם פועל.
טעות נפוצה: לכתוב "פיעל" ל"מתקשים" (כי יש בו דגש באות השנייה) – המ' + ת' הן סימן התפעל; לכתוב "פועל" כחלק הדיבור של כל צורות הבינוני.
שאלה 9 · שורש ובניין; מְכַוְּנִים ומְכֻוָּנִים; מיון לפי גזרות
לפניך ארבעה משפטים, ובהם חמישה פעלים מודגשים.
קרא את ארבעת המשפטים, וענה על הסעיפים (1)–(2) שאחריהם.
I. בעתיד מְתֻכְנֶנֶת בניית בתי ספר מקצועיים ליד מפעלים.
II. כל אחד ראוי לְהִשְׂתַּכֵּר בכבוד.
III. היה חשש שמא תלמידים יְסֻלְּלוּ לחינוך מקצועי, וכבר כשהם בני 14 יֵחָרֵץ גורלם לעבוד בעבודת כפיים.
IV. ההסללה ההפוכה נִגְרְמָה בשל סגידה בלתי מתפשרת לתעודת בגרות.
(1) הקף שני פעלים מאותו הבניין.
(2) ציין את השורש ואת הבניין של כל אחד משלושת הפעלים האחרים (שלא הקפת).
הפועל: ______ השורש: ______ הבניין: ______
הפועל: ______ השורש: ______ הבניין: ______
הפועל: ______ השורש: ______ הבניין: ______
לפניך משפט על פי מאמר 1 (שורות 9–10), ובו פועל מודגש. קרא אותו, וענה על הסעיפים שאחריו.
בתי ספר רגילים מכוונים לרוב למסלול של השכלה גבוהה.
את הפועל המודגש אפשר לקרוא בשתי צורות: מְכַוְּנִים או מְכֻוָּנִים.
(1) לשתי צורות הפועל יש מן המשותף, אך הן גם שונות זו מזו.
לפניך פריטים דקדוקיים. הקף רק את הפריטים הדקדוקיים המשותפים לשתי צורות הפועל.
זמן, שורש, בניין, גוף
(2) השורש של הפועל מְכַוְּנִים נוטה על דרך השלמים, אולם יש לשורש זה נטייה גם על דרך גזרת נחי ע"ו/י.
כתוב פועל באותו השורש ובאותו הבניין של הפועל מְכַוְּנִים על דרך גזרת נחי ע"ו/י. ______
לפניך ארבעה משפטים, ובהם שש מילים מודגשות. מיין את המילים בטבלה שלפניך על פי הגזרה הכתובה בראש כל עמודה.
(1) יש תחומי לימוד שעוסקים במה שרָצוּי ולא במה שמָצוּי.
(2) אנשי מערך הרפואה החליטו שלא לִשְׁבֹּת עוד.
(3) מוסד אקדמי צריך לְהַקְנוֹת לסטודנטים יכולות הבנה וחשיבה.
(4) הנוסעת נָחֲתָה בארץ אתמול, וכבר היום עלתה למטוס, והוא הִמְרִיא חזרה לארצה.
| שלמים | נחי ל"י/ה | נחי ל"א |
|---|---|---|
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
תשובה אפשרית א:
(1) מְתֻכְנֶנֶת, יְסֻלְּלוּ (שניהם בבניין פוּעל).
(2) לְהִשְׂתַּכֵּר – ש-כ-ר – התפעל; יֵחָרֵץ – ח-ר-צ – נפעל; נִגְרְמָה – ג-ר-מ – נפעל.
תשובה אפשרית ב:
(1) יֵחָרֵץ, נִגְרְמָה (שניהם בבניין נפעל).
(2) מְתֻכְנֶנֶת – ת-כ-נ-נ – פוּעל; לְהִשְׂתַּכֵּר – ש-כ-ר – התפעל; יְסֻלְּלוּ – ס-ל-ל – פוּעל.
שלב 1 – זיהוי הבניין של כל חמשת הפעלים:
שלב 2 – ההכרעה: בין חמשת הפעלים יש שני זוגות מאותו בניין: פוּעל (מתוכננת, ייסללו) ונפעל (ייחרץ, נגרמה); רק "להשתכר" עומד לבדו (התפעל). לכן כל אחד משני הזוגות הוא תשובה נכונה לסעיף (1), בתנאי שבסעיף (2) מנותחים נכון שלושת הפעלים הנותרים.
טעות נפוצה: לזהות את "מתוכננת" כהתפעל בגלל הת' שאחרי המ' – בהתפעל הבינוני הוא מִתְ־ בחיריק, וכאן מְתֻ־ בקובוץ.
סעיף ב
(1) זמן, שורש, גוף.
(2) כּוֹנֵן (למשל: מְכוֹנְנִים / יְכוֹנֵן).
(1) מה משותף ומה שונה:
(2) פיעל בגזרת ע"ו: בבניין פיעל, שורש ע"ו נוטה בתבנית פּוֹלֵל: הוי"ו נעלמת כעיצור, נשמע חולם, והאות האחרונה של השורש נכפלת (כמו קוֹמֵם, עוֹרֵר, רוֹמֵם). לכן: כּוֹנֵן (עבר), מְכוֹנֵן / מְכוֹנְנִים (בינוני), לְכוֹנֵן (שם הפועל). למשל: "הם כּוֹנְנוּ קשרים דיפלומטיים".
טעות נפוצה: לכתוב "הֵכִין" או "מְכִינִים" – אלה מאותו שורש אבל בבניין הפעיל, והשאלה דורשת את בניין הפועל מְכַוְּנִים – פיעל.
סעיף ג
| שלמים | נחי ל"י/ה | נחי ל"א |
|---|---|---|
| לִשְׁבֹּת | רָצוּי | מָצוּי |
| נָחֲתָה | לְהַקְנוֹת | הִמְרִיא |
השיטה: מוצאים את השורש של כל מילה ובודקים את האות האחרונה שלו.
טעות נפוצה: למיין את "מצוי" עם "רצוי" בנחי ל"י בגלל הדמיון הצורני; להוציא את "נחתה" מן השלמים בגלל הנו"ן הפותחת.
שאלה 10 · צורת פועל לפי משמעות, גזרה ומשקל, מְסִירָה כפועל וכשם
לפניך שני משפטים, ובכל אחד מהם שני פעלים מודגשים.
I. שר החוץ הוֹשִׁיט / הֵשִׁיט את ידו לשלום לשגריר החדש.
II. צפינו בסרטון שבו אנשים נִצְלִים / נִצָּלִים מטביעה בלב הים.
(1) בכל משפט הקף את צורת הפועל המתאימה למשמעות המשפט.
(2) ציין את השורש של הצורה הנכונה.
משפט I: ______
משפט II: ______
לפניך רשימת מילים.
תַּעֲנִית, תַּפְרִיט, מַפְחִית, תַּבְנִית, מַחְלִיט
(1) מבין המילים שברשימה הקף רק את המילים מאותה הגזרה של המילה תַּלְמִיד.
(2) העתק מן הרשימה מילה הנוטה באותו משקל של המילה תַּלְמִיד. ______
לפניך משפט, ובו פועל מודגש. קרא אותו, וענה על שני הסעיפים שאחריו.
מערכת החינוך אינה מְסִירָה את אחריותה מתלמידים שלומדים במסלול המקצועי.
(1) כתוב את השורש ואת הבניין של הפועל מְסִירָה שבמשפט.
השורש של הפועל מְסִירָה: ______
הבניין של הפועל מְסִירָה: ______
(2) בהקשר אחר, המילה מְסִירָה יכולה לשמש שם עצם (שם פעולה).
כתוב את השורש ואת המשקל של השם מְסִירָה.
השורש של השם מְסִירָה: ______
המשקל של השם מְסִירָה: ______
לפניך רשימת מילים.
תַּדְפִּיס, תַּבְלִיט, תַּרְשִׁים, תַּחְלִיט
הקף את המילה שאינה יכולה לשמש גם בתפקיד פועל וגם בתפקיד שם עצם, אלא רק באחד התפקידים האלה.
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
(1) I. הוֹשִׁיט; II. נִצָּלִים.
(2) משפט I: י-ש-ט; משפט II: נ-צ-ל.
משפט I – הוֹשִׁיט (י-ש-ט). "להושיט יד" = לשלוח יד קדימה. הוֹשִׁיט הוא הפעיל בגזרת פ"י (הַיְשִׁיט → הוֹשִׁיט, כמו הוֹשִׁיב, הוֹרִיד). הצורה הֵשִׁיט היא הפעיל של ש-ו-ט (גזרת ע"ו, כמו הֵקִים) ומשמעה "הפליג בכלי שיט" – אינה מתאימה ל"את ידו".
משפט II – נִצָּלִים (נ-צ-ל). "ניצלים מטביעה" = נחלצים מסכנה. נִצָּלִים – נפעל בגזרת פ"נ: נִנְצָלִים → נִצָּלִים; הדגש בצ' בא במקום הנו"ן שנבלעה. הצורה נִצְלִים היא נפעל של צ-ל-י ("צלייה" על האש), כמו נִבְנִים – אינה מתאימה למשמעות.
מה מבחין בין הצורות: הניקוד. ב־הוֹ (חולם) – פ"י בהפעיל; ב־הֵ (צירי) – ע"ו בהפעיל. ב־נִצָּ (דגש וקמץ) – פ"נ בנפעל; ב־נִצְ (שווא) – ל"י בנפעל.
טעות נפוצה: לכתוב שורש ש-ט-ט או ו-ש-ט ל"הושיט", או צ-ל-ל ל"ניצלים".
סעיף ב
(1) תַּפְרִיט, מַפְחִית, מַחְלִיט.
(2) תַּפְרִיט.
תַּלְמִיד: שורש ל-מ-ד – גזרת השלמים; משקל תַּקְטִיל (ת' בפתח, יו"ד אחרי האות השנייה של השורש).
(1) הגזרה:
(2) המשקל: רק תַּפְרִיט בנוי כמו תַּלְמִיד – תַּקְטִיל. מַפְחִית ומַחְלִיט הם בתבנית מַקְטִיל (בינוני של הפעיל), ותַּעֲנִית ותַּבְנִית – בתבנית תַּקְטִית.
טעות נפוצה: לחשוב שבמַפְחִית הת' האחרונה היא סופית ־ית (כמו בתַּבְנִית) ולכן לסווגו כל"י – יש לבדוק את המשמעות: פִּחֵת, פְּחָת (ת' שורשית).
סעיף ג
(1) השורש: ס-ו-ר; הבניין: הפעיל.
(2) השורש: מ-ס-ר; המשקל: קְטִילָה.
(1) הפועל: במשפט "אינה מסירה את אחריותה" = אינה מורידה מעליה את האחריות (מלשון "להסיר"). הַמ' היא סימן הבינוני של הפעיל, ושתי אותיות בלבד נשמעות – ס, ר – גזרת ע"ו: מְסִירָה כמו מְקִימָה, מְבִינָה. עבר: הֵסִיר; שם הפועל: לְהָסִיר. השורש: ס-ו-ר.
(2) השם: "מְסִירָה" במשמעות "העברה" (מסירת כדור, מסירת מידע) – שם הפעולה של בניין קל מן השורש מ-ס-ר (מָסַר). כאן המ' היא אות שורש, והמשקל הוא קְטִילָה (כמו כְּתִיבָה, שְׁמִירָה).
הלקח: אותה צורה כתובה יכולה להיות מנותחת בשני אופנים: המ' יכולה להיות תחילית (סימן בינוני) או אות שורש. ההקשר מכריע.
טעות נפוצה: לכתוב ב־(1) שורש מ-ס-ר ובניין קל (הניתוח של השם) – במשפט מדובר בהסרת אחריות, לא במסירתה.
סעיף ד
תַּחְלִיט
הבדיקה: כל ארבע המילים יכולות לשמש פועל בעתיד של בניין הפעיל ("את/היא תַּקְטִיל"): תַּדְפִּיס, תַּבְלִיט, תַּרְשִׁים, תַּחְלִיט. אבל רק שלוש מהן הן גם שמות עצם במשקל תַּקְטִיל: תַּדְפִּיס (עותק מודפס), תַּבְלִיט (עבודה בולטת, רֶלְיֵף), תַּרְשִׁים (שרטוט, דיאגרמה). תַּחְלִיט אינו שם עצם בעברית – הוא רק פועל ("היא תַּחְלִיט מחר").
טעות נפוצה: לבחור במילה אחרת בלי לבדוק את שתי האפשרויות – לכל מילה שואלים: האם יש משפט שבו היא פועל? האם יש משפט שבו היא שם?
שאלה 11 · דרכי תצורה ומשמעות של משקלים וצורנים
לפניך שתי קבוצות מילים.
קבוצה I: מַגְרֵפָה, כְּלַבְלַב, מָהִיר, מִשְׂרָד, נַיֶּרֶת, מוֹרֶה ______
קבוצה II: מַאֲפִיָּה, מִיָּדִי, מְלוֹנַאי, מִסְרוֹן, שְׁאֵלוֹן, יָדִית ______
ציין ליד כל קבוצה את דרך התצורה המשותפת למילים בה.
לפניך טבלה. מיין בה את המילים משתי קבוצות המילים לפי המשמעות. היעזר בדוגמה.
| המשמעות | מילה מקבוצה I | מילה מקבוצה II |
|---|---|---|
| אוספים (דוגמה) | נַיֶּרֶת | שְׁאֵלוֹן |
| תואר | ||
| הקטנה | ||
| מקומות | ||
| כלים ומכשירים | ||
| מקצוע |
המילה מִקְצוֹעָן מסתיימת בצורן שיכול להתפרש בשתי דרכים: צורן גזירה או צורן נטייה.
שבץ את המילה "מקצוען" במשפט משלך כך שהצורן הסופי בה יהיה צורן גזירה: ______
שבץ את המילה "מקצוען" במשפט משלך כך שהצורן הסופי בה יהיה צורן נטייה: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
קבוצה I: שורש ומשקל.
קבוצה II: בסיס וצורן גזירה (סופי).
קבוצה I – שורש ומשקל: בכל מילה אפשר לזהות שורש שיצוק לתוך תבנית (משקל): מַגְרֵפָה – ג-ר-פ במשקל מַקְטֵלָה; כְּלַבְלַב – כ-ל-ב במשקל קְטַלְטַל; מָהִיר – מ-ה-ר במשקל קָטִיל; מִשְׂרָד – ש-ר-ד במשקל מִקְטָל; נַיֶּרֶת – נ-י-ר במשקל קַטֶּלֶת; מוֹרֶה – י-ר-י/ה, בינוני הפעיל (מַקְטִיל → מוֹרֶה).
קבוצה II – בסיס וצורן גזירה סופי: בכל מילה יש מילה קיימת (בסיס) שנוספה לה סופית: מַאֲפֶה + ִיָּה; מִיָּד + ִי; מָלוֹן + אי; מֶסֶר + וֹן; שְׁאֵלָה + וֹן; יָד + ִית.
טעות נפוצה: לכתוב לקבוצה I "משקל" בלבד, או לקבוצה II "הלחם" – בהלחם מצטרפות שתי מילים, כאן מצטרפת מילה לצורן.
סעיף ב
| המשמעות | מילה מקבוצה I | מילה מקבוצה II |
|---|---|---|
| אוספים (דוגמה) | נַיֶּרֶת | שְׁאֵלוֹן |
| תואר | מָהִיר | מִיָּדִי |
| הקטנה | כְּלַבְלַב | מִסְרוֹן |
| מקומות | מִשְׂרָד | מַאֲפִיָּה |
| כלים ומכשירים | מַגְרֵפָה | יָדִית |
| מקצוע | מוֹרֶה | מְלוֹנַאי |
השיטה: לכל משקל ולכל צורן סופי יש משמעויות אופייניות. מזהים את המשקל או הצורן ובודקים את משמעות המילה.
קבוצה I (משקלים):
קבוצה II (סופיות):
טעות נפוצה: לשבץ את "ידית" בהקטנה (כי ־ית מציינת לעיתים הקטנה, כמו כַּפִּית) ואת "מסרון" בכלים – בודקים את המשמעות: ידית אינה "יד קטנה" אלא חלק של כלי, ומסרון הוא "מסר קטן".
סעיף ג
צורן גזירה: "השרברב שתיקן את הצנרת בביתנו הוא מקצוען אמיתי." (מקצוען = בעל מקצוע, מומחה)
צורן נטייה: "האחיות במחלקה אוהבות את מקצוען ומסורות לו." (מקצוען = המקצוע שלהן)
צורן גזירה ־ָן: יוצר מילה חדשה בעלת משמעות חדשה – מִקְצוֹעַ + ־ָן = מִקְצוֹעָן, "מי שעוסק במקצוע ומיומן בו" (כמו לַמְדָן, שַׁקְרָן). זו מילה במילון, ואפשר להטותה: מקצוענים, מקצועניות.
צורן נטייה ־ָן: כינוי השייכות של נסתרות – מִקְצוֹעָן = "המקצוע שלהן" (כמו סִפְרָן = הספר שלהן, בֵּיתָן). הצורן אינו יוצר מילה חדשה אלא מטה את המילה "מקצוע".
בדיקה במשפט: במשפט של צורן הנטייה חייבת להיות קבוצה של נשים (נסתרות) שהמקצוע שייך להן, ואפשר להחליף ב"המקצוע שלהן". במשפט של צורן הגזירה אפשר להחליף ב"בעל מקצוע מיומן".
טעות נפוצה: במשפט לצורן הנטייה לכתוב נושא בזכר ("הרופאים אוהבים את מקצוען") – הכינוי ־ָן הוא של נסתרות, ובזכר צריך "מקצועם".