בגרות בלשון פרק הלשון 011271 - קיץ 2023
פרק הלשון (מיזם הכתיבה) · שאלון 011271 · קיץ · 11 שאלות · שעתיים
בחינת הבגרות בלשון, קיץ 2023, כל 11 השאלות כמו בשאלון. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
א. משך הבחינה: שעתיים.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שלושה פרקים.
פרק א – שם המספר ואותיות השימוש – 20 נקודות
פרק ב – תחביר / פרק ג – מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים – 80 נקודות
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר (עמוד 4).
ד. הוראה מיוחדת: יש להקפיד על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
שימו לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
פרק א: חובה – שם המספר ואותיות השימוש
ההוראות לחלק זה
(20 נקודות)
ענו על שאלה 1 שלפניכם.
שאלה 1 · שם המספר ואותיות השימוש
לפניכם משפטים ובהם אפשרויות להגיית שם המספר ואותיות השימוש וכן מספרים מודגשים.
הקיפו את הצורה הנכונה מבין האפשרויות להגיית שם המספר, וכתבו במילים את המספרים המודגשים (אין צורך לנקד).
לפניכם איור שפורסם בדף של האקדמיה ללשון העברית ברשתות החברתיות.
קראו את הכתוב בו, וענו על השאלה שאחריו.

מבין שתי האפשרויות שלפניכם הקיפו את התשובה הנכונה על השאלה שבאיור.
אחת ועוד אחת / אחד ועוד אחד
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
הכלל הבסיסי: במספר היסודי 3–10 (וגם באחדות שבתוך מספר כמו 25, 59) צורת המספר "הפוכה" למין שם העצם: עם שם עצם זכר – צורה עם ה' בסוף (שלושה, תשעה, חמישה); עם שם עצם נקבה – צורה בלי ה' (שלוש, עשר, ארבע). לכן בכל משפט שואלים קודם: מה מינו של שם העצם הנספר? אחר כך בודקים אם יש יידוע (צורת נסמך) ואיך נהגית אות השימוש שלפני המספר.
1. אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם.
2. חֲמִשִּׁים וְתִשְׁעָה מוסדות. "מוסד" – זכר, ולכן האחדות בצורת זכר: תִּשְׁעָה (עם ה'). העשרות (חמישים) זהות לזכר ולנקבה. ו' החיבור לפני ת' בחיריק נהגית וְ: וְתִשְׁעָה.
3. מבין עֶשֶׂר האוניברסיטאות. "אוניברסיטה" – נקבה, ולכן עֶשֶׂר (בלי ה'). לפני שם עצם מיודע (האוניברסיטאות) באה צורת הנסמך; בנקבה אין לנסמך של 3–10 סיומת ־ת (עֶשֶׂר נשאר עֶשֶׂר), ולכן "עשר האוניברסיטאות" (ולא "עשרת", שהיא צורת הזכר: עשרת הדיברות).
4. שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת חֲמִשִּׁים וְאֶחָד אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת. פורקים את המספר: 351 אלף + 500.
5. עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אחוזים. "אחוז" – זכר, ולכן חֲמִשָּׁה (עם ה').
6. פִּי שְׁלוֹשָׁה. אחרי "פי" (כמות כפולה) משתמשים בצורת הזכר: פי שניים, פי שלושה, פי עשרה. כאן אין שם עצם נספר, והביטוי "פי שלושה" הוא הצורה התקנית.
7. בִּשְׁנֵי המקצועות. "מקצוע" – זכר, ולכן שְׁנֵי (שְׁתֵּי היא צורת הנקבה). לפני שם עצם מיודע באה צורת הנסמך: שְׁנַיִם ← שְׁנֵי. ב' השימוש לפני שווא נהגית בחיריק: בִּשְׁנֵי.
8. במקום ה־3 – השלישי. כאן המספר מציין סדר (באיזה מקום), ולכן משתמשים במספר הסודר. מ־1 עד 10 יש למספר הסודר צורות מיוחדות (ראשון, שני, שלישי...), והוא בא אחרי שם העצם ומתאים לו במין וביידוע: "המקום" – זכר מיודע, ולכן השלישי.
9. בְּאַרְבַּע נקודות. "נקודה" – נקבה, ולכן אַרְבַּע (בלי ה'). אַרְבָּעָה היא צורת הזכר.
טעות נפוצה: לכתוב "עשרת האוניברסיטאות" (צורת זכר); לכתוב "שלוש מאות חמישים ואחת אלף" (אלף הוא זכר); לכתוב "שלושה" במקום "השלישי" – כשמדובר בסדר צריך מספר סודר.
סעיף ב
אחת ועוד אחת
בתרגיל חשבון (1+1) המספרים אינם סופרים שום שם עצם – הם מספרים מופשטים. במספר המופשט (הסתמי) משתמשים תמיד בצורת הנקבה: אחת ועוד אחת שוות שתיים; שלוש כפול ארבע; עמוד מספר אחת. לכן התשובה הנכונה היא "אחת ועוד אחת".
טעות נפוצה: לבחור "אחד ועוד אחד" מפני שזו הצורה המוכרת מן הדיבור. צורת הזכר נכונה רק כשהמספר סופר שם עצם זכר ("ספר אחד").
פרק ב: תחביר
ההוראות לחלק זה
(80 נקודות)
לפניכם שני פרקים: פרק ב – תחביר, פרק ג – מערכת הצורות.
בחרו בפרק שלמדתם: בפרק ב – תחביר או בפרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרתם ענו על השאלות לפי ההוראות.
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 2–6 (לכל שאלה – 20 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
שאלה 2 · ניתוח משפט פשוט; נשואים וסוגי משפטים
לפניכם משפט פשוט.
למרבה הצער, ההשפעה מתבטאת כיום בזילות של התחומים האלה.
נתחו את המשפט: ציינו מעל המילים שבמשפט את התפקידים התחביריים שלהן.
לפניכם שני משפטים.
I. ממשלות שואפות לפתח את הכלכלה שלהן, ולכן הן דוגלות בהקניית מיומנויות שימושיות.
הסוג התחבירי: ______
II. יש צורך בלימוד בסיסי גם על דתות ותרבויות בעולם, מפני שבורות היא אחת הסיבות העיקריות לגיבוש דעות קדומות על האחר.
הסוג התחבירי: ______
(1) מתחו קו מתחת לכל נשוא במשפטים I–II.
(2) ציינו ליד כל אחד מן המשפטים את הסוג התחבירי שלו.
אם המשפט מורכב, תחמו את הפסוקית שבו, וציינו את התפקיד התחבירי שלה.
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
[למרבה הצער]הסגר, [ההשפעה]נושא [מתבטאת]נשוא [כיום]תיאור [בזילות של התחומים האלה]מושא.
בתוך המושא: "של התחומים האלה" – לוואי של "זילות"; "האלה" – לוואי של "התחומים".
שיטה: מתחילים מן הנשוא (הפועל הנטוי), מוצאים את הנושא שמתאים לו, ואז שואלים על כל צירוף אחר שאלה שמזהה את תפקידו.
טעות נפוצה: לסמן את "למרבה הצער" כתיאור (סיבה או אופן). הוא אינו מתאר את ההתבטאות אלא מביע את רגש הכותב – לכן הוא הסגר. טעות נוספת: לסמן "בזילות" כתיאור אופן – אבל הפועל "מתבטא" מחייב את ההשלמה ב־, ולכן זה מושא.
סעיף ב
(1) משפט I: שואפות לפתח (נשוא מורחב), דוגלות.
משפט II: יש (נשוא קיומי), אחת הסיבות (נשוא שמני; "היא" – אוגד).
(2)
I. משפט איחוי (מאוחה / מחובר): [ממשלות שואפות לפתח את הכלכלה שלהן,] [ולכן הן דוגלות בהקניית מיומנויות שימושיות.]
II. משפט מורכב: יש צורך בלימוד בסיסי גם על דתות ותרבויות בעולם, [מפני שבורות היא אחת הסיבות העיקריות לגיבוש דעות קדומות על האחר.]פסוקית תיאור סיבה
(1) הנשואים.
(2) הסוג התחבירי.
בדיקה: את הקשר הלוגי עצמו אפשר להביע בשתי הדרכים: בסיבה (מפני ש־, כי – שעבוד) או בתוצאה (לכן, על כן – איחוי). סוג מילת הקישור הוא שקובע את סוג המשפט.
טעות נפוצה: לסמן רק "שואפות" בלי "לפתח"; לשכוח את הנשוא השמני בתוך הפסוקית; לקבוע שמשפט I מורכב רק מפני שיש בו קשר של סיבה – "ולכן" היא מילת איחוי.
שאלה 3 · תפקידו של צירוף; חלקים כוללים ו"לא רק... אלא גם"
לפניכם ארבעה משפטים, ובהם מודגש הצירוף "מדעי הרוח".
בכל אחד מן המשפטים כתבו מעל הצירוף "מדעי הרוח" את התפקיד התחבירי שלו.
I. פריחת מדעי הרוח נראית באופק.
II. בשנים האחרונות מתפתח שיח בין מי שעוסקים בטכנולוגיה ובין מי שעוסקים במדעי הרוח.
III. ברור לנו כי מדעי הרוח יכולים לסייע לנו בפיתוח חשיבה ביקורתית.
IV. הודות למדעי הרוח נלמדים ערכים כגון צדק, אמת ומוסר.
לפניכם שני משפטים, ובהם חלקים כוללים.
I. לא רק המהנדסים אלא גם אנשים מתחום מדעי הרוח עונים על שאלות אלה.
II. החוקרת מייחסת חשיבות רבה ללימודי היסטוריה בהקשר העולמי ולא רק בהקשר המקומי.
(1) בכל אחד מן המשפטים I–II מתחו קו מתחת לחלק הכולל.
(2) ציינו מעל כל חלק כולל את התפקיד התחבירי שלו במשפט.
(3) ציינו מהו הקשר הלוגי המשותף שבין החלקים הכוללים בשני המשפטים. ______
(4) נסחו מחדש את משפט I בלי להשתמש במבנה "לא... אלא...". שמרו על משמעות המשפט הנתון.
(5) כתבו את משפט II מחדש כך שהצירוף "חשיבות רבה" יהיה נושא המשפט.
שמרו על משמעות המשפט הנתון.
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
I. לוואי
II. מושא
III. נושא
IV. תיאור (סיבה)
שיטה: אותו צירוף יכול למלא תפקידים שונים – התפקיד נקבע לפי הקשר שלו למילה אחרת במשפט, לא לפי משמעותו.
טעות נפוצה: ב־IV לא לזהות את "הודות ל־" כמילת יחס של סיבה (ולסמן מושא או נושא). ב־III לסמן "מושא" כי הצירוף בא אחרי "ברור לנו כי" – בתוך הפסוקית הוא הנושא.
סעיף ב
(1) I. לא רק המהנדסים אלא גם אנשים מתחום מדעי הרוח
II. בהקשר העולמי ולא רק בהקשר המקומי
(2) I. נושא; II. לוואי
(3) הוספה
(4) המהנדסים ואנשים מתחום מדעי הרוח עונים על שאלות אלה. / גם המהנדסים וגם אנשים מתחום מדעי הרוח עונים על שאלות אלה.
(5) חשיבות רבה מיוחסת (על ידי החוקרת) ללימודי היסטוריה בהקשר העולמי ולא רק בהקשר המקומי.
(1)–(2) זיהוי החלקים הכוללים ותפקידם. חלק כולל = שני רכיבים (או יותר) שממלאים אותו תפקיד ונקשרים לאותה מילה במשפט.
(3) הקשר הלוגי – הוספה. "לא רק... אלא גם" ו"...ולא רק..." מצרפים רכיב נוסף לרכיב הקיים: גם זה וגם זה נכונים. שום רכיב אינו מבטל את חברו, ולכן זה קשר של הוספה (ריבוי), ולא ניגוד.
(4) ניסוח בלי "לא... אלא". משמרים את הקשר של הוספה במילות קישור אחרות: ו' החיבור או "גם... וגם...": "גם המהנדסים וגם אנשים מתחום מדעי הרוח עונים על שאלות אלה." הנשוא נשאר ברבים, כי הנושא כולל שני רכיבים.
(5) המרה לסביל. כדי שהמושא "חשיבות רבה" יהיה נושא, הופכים את הפועל לסביל: מייחסת (פיעל) ← מְיֻחֶסֶת (פועל). הנשוא מתאים לנושא החדש: "חשיבות" – נקבה יחידה ← "מיוחסת". הנושא הקודם (החוקרת) עובר לצירוף "על ידי החוקרת" או מושמט. שאר המשפט נשאר כמות שהוא.
טעות נפוצה: ב־(3) לכתוב "ניגוד" בגלל המילה "אלא" – ההדגשה "לא רק... אלא גם" מוסיפה ואינה מנגידה. ב־(4) לכתוב "אנשים מתחום מדעי הרוח עונים... ולא רק מהנדסים" – זה שוב מבנה "לא רק" ואינו עומד בדרישה. ב־(5) להשאיר את "חשיבות" בתפקיד מושא, או לא להתאים את הנשוא ("מיוחס").
שאלה 4 · הסגר; פסוקיות "אם"; המרת תנאי קיים לבטל
לפניכם ארבעה משפטים.
I. ספק אם יימצא פתרון לבעיה המתוארת במאמרים.
II. כמה חוקרים, מדענים מתחום מדעי הרוח, התעניינו בכך לפניי, למרבה השמחה.
III. במדעי הרוח, למעשה, אנו חוקרים ברצינות את מה שמצוי סביבנו ובתוכנו כל הזמן.
IV. אנו נמצאים אולי בפתחו של עידן חדש בתחום התעסוקה.
(1) בשלושה מתוך ארבעת המשפטים יש הסגר. הקיפו את ההסגר בכל אחד משלושת המשפטים הללו.
(2) מבין שלושת המשפטים שיש בהם הסגר, העתיקו את ההסגר שמבטא ספק והסתייגות. ______
לפניכם משפט נוסף, ובו מסומנות שתי מילים.
לדעתה חוש הביקורת מתפתח כבר בגיל הרך, אולם חוקרים אחדים חולקים על דעתה.
ציינו מעל כל אחת מן המילים המודגשות את התפקיד התחבירי שלה.
לפניכם שני משפטים, ובהם מילת השעבוד "אם" מוגדלת.
I. האם באמת נורא כל כך אם מקצועות שאין להם ביקוש ייעלמו ממפת המחקר והלמידה?
II. השאלה היא אם הגשת עבודה שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית היא מוסרית.
(1) בכל אחד משני המשפטים תחמו את הפסוקית הפותחת במילת השעבוד אם, וציינו מעליה את התפקיד התחבירי שלה.
(2) לפניכם משפט ובו פסוקית תנאי קיים.
אם נחקור ברצינות רבה את האי־שוויון בין הקבוצות החברתיות השונות, נוכל לחשוף עוולות שמתרחשות בארץ ומחוץ לה.
המירו את התנאי הקיים בתנאי בטל, ונסחו את המשפט מחדש.
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
(1) II. למרבה השמחה; III. למעשה; IV. אולי (במשפט I אין הסגר).
(2) אולי
מהו הסגר? מילה או צירוף שאינם קשורים תחבירית לשום חלק במשפט, ומביעים את עמדת הדובר כלפי התוכן: רגש (למרבה השמחה), הסתייגות או ספק (אולי, כנראה), הדגשה או הבהרה (למעשה, כלומר). מבחן: אפשר להשמיט אותם, והמשפט נשאר שלם תחבירית.
(2) ספק והסתייגות – "אולי". הדובר אינו בטוח שאנו בפתחו של עידן חדש. "למרבה השמחה" מביע רגש, ו"למעשה" מביע הדגשה ("בפועל") – לא ספק.
טעות נפוצה: להקיף את "ספק" במשפט I – הוא נשוא, ולא הסגר; להקיף את התמורה "מדענים מתחום מדעי הרוח" רק משום שהיא בין פסיקים.
סעיף ב
לדעתה – הסגר
דעתה – מושא
הלקח: אותה מילה ("דעתה") ממלאת תפקידים שונים – ההחלטה נעשית לפי הקשר שלה במשפט, לא לפי צורתה.
טעות נפוצה: לסמן "לדעתה" כתיאור (אופן) או כמושא, כי הוא מתחיל במילת יחס.
סעיף ג
(1)
I. האם באמת נורא כל כך [אם מקצועות שאין להם ביקוש ייעלמו ממפת המחקר והלמידה]פסוקית נושא?
II. השאלה היא [אם הגשת עבודה שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית היא מוסרית.]פסוקית נשוא
(2) אילו חקרנו (היינו חוקרים) ברצינות רבה את האי־שוויון בין הקבוצות החברתיות השונות, היינו יכולים לחשוף (חושפים) עוולות שמתרחשות בארץ ומחוץ לה.
(1) לא כל "אם" פותחת פסוקית תנאי. התפקיד נקבע לפי המקום של הפסוקית במשפט העיקרי.
(2) תנאי קיים ← תנאי בטל. תנאי קיים (אם + עתיד/הווה) מתאר תנאי שעדיין יכול להתקיים. תנאי בטל מתאר תנאי שלא התקיים (או שאינו מתקיים) ותוצאה שלכן לא קרתה. מבנה התנאי הבטל:
שומרים על הגוף (אנחנו) ועל שאר תוכן המשפט.
טעות נפוצה: ב־(1) לסמן את שתי הפסוקיות כ"פסוקית תנאי" בגלל המילה "אם". ב־(2) לכתוב "אם חקרנו... יכולנו" או "אם נחקור... היינו יכולים" – תנאי בטל דורש "אילו/לו" בפסוקית ו"היה + בינוני" בעיקרי.
שאלה 5 · תמורה; צירוף משפטים לנשוא שמני; דו־משמעות
לפניכם שני משפטים ובהם תמורות.
I. בחוג לפילוסופיה חקרתי מושגים מחיי היום־יום, כמו אהבה, צדק ואמת.
II. לימודי הרוח, בעיקר לימוד ההיסטוריה, מקנים לנו את ההבנה שאנחנו אזרחי העולם החיים ב"כפר גלובלי".
השלימו את הטבלה שלפניכם: העתיקו מכל משפט את התמורה, את המילה או המילים שהתמורה ממירה ואת התפקיד התחבירי של המילה או המילים שהתמורה ממירה.
| מספר המשפט | התמורה | המילה או המילים שהתמורה ממירה | התפקיד התחבירי של המילה או המילים שהתמורה ממירה |
|---|---|---|---|
| I. | |||
| II. |
לפניכם שני משפטים.
קרנם של מקצועות מדעי הרוח יורדת. זהו משבר עצום בהיקפו.
(1) כתבו את שני המשפטים במשפט אחד פשוט בעל נשוא שמני.
(2) ציינו את הנושא ואת הנשוא של המשפט שכתבתם.
נושא: ______
נשוא: ______
לפניכם משפט דו־משמעי.
אחותה של חברתי שסיימה את הלימודים במדעי הרוח מצאה עבודה בחברת היי־טק.
כתבו שאלה שבאמצעותה יהיה ברור מהי הדו־משמעות במשפט.
לא במיקוד תשפ"ז
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
| מספר המשפט | התמורה | המילה או המילים שהתמורה ממירה | התפקיד התחבירי של המילה או המילים שהתמורה ממירה |
|---|---|---|---|
| I. | (כמו) אהבה, צדק ואמת | מושגים (מחיי היום־יום) | מושא |
| II. | בעיקר לימוד ההיסטוריה | לימודי הרוח | נושא |
מהי תמורה? צירוף שבא (בדרך כלל אחרי פסיק) ומפרט, מדגים או מצמצם צירוף אחר במשפט. התמורה נמצאת באותו תפקיד של הצירוף שהיא ממירה, ואפשר להציב אותה במקומו. מילים כמו "כמו", "כגון", "בעיקר", "כלומר" פותחות לעיתים קרובות תמורה.
טעות נפוצה: לכתוב בעמודת התפקיד את התפקיד של התמורה עצמה במקום של הצירוף המומר (או לכתוב "תמורה"); להעתיק ב־I רק "מחיי היום־יום" כמילה המומרת.
סעיף ב
(1) ירידת קרנם של מקצועות מדעי הרוח היא משבר עצום בהיקפו.
(2) נושא: ירידת (קרנם של מקצועות מדעי הרוח); נשוא: משבר (עצום בהיקפו). ("היא" – אוגד)
שלב 1 – מה מחבר את שני המשפטים? "זהו" במשפט השני מפנה לתוכן המשפט הראשון: הירידה היא המשבר. כדי לקבל משפט פשוט (נשוא אחד בלבד), הופכים את הפועל "יורדת" לשם פעולה: יורדת ← ירידה. כך המשפט הראשון כולו הופך לצירוף שמני אחד: "ירידת קרנם של מקצועות מדעי הרוח".
שלב 2 – נשוא שמני. מציבים את הצירוף כנושא, ואת "משבר עצום בהיקפו" כנשוא שמני, עם האוגד "היא" (מתאים לנושא "ירידה" – נקבה יחידה):
[ירידת קרנם של מקצועות מדעי הרוח]נושא [היא]אוגד [משבר עצום בהיקפו]נשוא.
בדיקה: אין במשפט פועל נטוי ואין מילת קישור – נשוא אחד, והוא שם עצם (משבר). זה משפט פשוט בעל נשוא שמני.
(2) הגרעין של הנושא הוא "ירידת" (הנסמך), וכל השאר לוואים שלו; הגרעין של הנשוא הוא "משבר", ו"עצום בהיקפו" לוואי.
טעות נפוצה: לחבר במילת קישור ("קרנם... יורדת, וזהו משבר...") – זה משפט איחוי ולא פשוט; לכתוב "קרנם של מקצועות מדעי הרוח היא משבר" – כך משתנה המשמעות, כי לא הקרן היא המשבר אלא הירידה שלה.
סעיף ג
מי סיימה את הלימודים במדעי הרוח – אחותה או חברתי?
מקור הדו־משמעות: הפסוקית [שסיימה את הלימודים במדעי הרוח] היא פסוקית לוואי, אבל אפשר לקשור אותה לשני שמות עצם שונים במשפט: ל"אחותה" או ל"חברתי". שניהם נקבה יחידה, והפועל "סיימה" מתאים לשניהם, ולכן אין רמז דקדוקי שמכריע.
השאלה צריכה לכוון בדיוק לנקודה הזאת: מי סיימה את הלימודים במדעי הרוח? (אפשר להוסיף: "האחות או החברה?").
טעות נפוצה: לשאול שאלה שאינה נוגעת למקור הדו־משמעות, כגון "מי מצאה עבודה?" או "איפה נמצאת העבודה?" – אלה אינן מבהירות את שתי הקריאות.
שאלה 6 · חלק דיבור מול תפקיד תחבירי; פיסוק
לפניכם משפטים, ובהם מילים מסומנות בקו.
I. מספר הנרשמים ללימודים במדעי הרוח באוניברסיטאות הולך ויורד משנה לשנה.
II. המשבר מאופיין בירידה מתמשכת במספר הסטודנטים שנרשמים ללימודים בתחום זה.
III. במדעי הרוח אנו חוקרים ברצינות את מה שמצוי סביבנו ובתוכנו כל הזמן.
IV. בשבועות האחרונים חוקרים מתחומים שונים דנים בחשיבות של מדעי הרוח.
השלימו את הטבלה שלפניכם: ציינו בה את חלק הדיבור ואת התפקיד התחבירי של כל אחת מן המילים המסומנות בקו במשפטים I–IV.
| מספר המשפט | המילה | חלק הדיבור | התפקיד התחבירי |
|---|---|---|---|
| I. | הנרשמים | ||
| II. | שנרשמים | ||
| III. | חוקרים | ||
| IV. | חוקרים |
לפניכם קטע שסומנו בו הנקודות בסופי המשפטים בלבד.
הוסיפו בקטע סימני פיסוק לפי ההנחיות שלפניכם.
– פסקו תמורה.
– פסקו הסגר.
– סמנו מירכאות ונקודתיים לציון דיבור ישיר.
– סמנו פסיק בין חלקים כוללים.
– סמנו פסיק בין איברים במשפט איחוי.
יש מומחים הטוענים כי בשנים הקרובות תגבר הדרישה ללימודי פילוסופיה ספרות והיסטוריה. בשוק העבודה הולכת וגוברת ההכרה בחשיבותם של מקצועות אלה וכיום הם זוכים לפריחה מחודשת. דן שוואבל סופר ומוביל דעה טוען לדעתי מקצועות הטכנולוגיה יאבדו מן הרלוונטיות שלהם עם התפתחות הבינה המלאכותית. שוואבל מסביר כי חברות יחפשו דווקא את בוגרי מדעי הרוח בעלי הכישורים החיוניים להצלחה.
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
| מספר המשפט | המילה | חלק הדיבור | התפקיד התחבירי |
|---|---|---|---|
| I. | הנרשמים | שם עצם | לוואי |
| II. | שנרשמים | פועל | נשוא (+נושא) |
| III. | חוקרים | פועל | נשוא |
| IV. | חוקרים | שם עצם | נושא |
שתי שאלות נפרדות: חלק הדיבור הוא סוג המילה (שם עצם, פועל...) – הוא נקבע לפי המילה עצמה ולפי המשמעות שלה בהקשר. התפקיד התחבירי הוא מה המילה עושה במשפט (נושא, נשוא, לוואי...). צורת בינוני כמו "נרשמים" או "חוקרים" יכולה להיות פועל (מתארת פעולה בזמן הווה) או שם עצם (מכנה בעלי מקצוע או קבוצת אנשים).
מבחן מהיר: אם אפשר להוסיף לפני המילה "ה" או לכתוב אחריה לוואי ("חוקרים ותיקים") – שם עצם; אם אפשר להחליף את הזמן ("חקרנו") – פועל.
טעות נפוצה: לבלבל בין חלק הדיבור לתפקיד (לכתוב "נשוא" בעמודת חלק הדיבור); לקבוע ש"חוקרים" בשני המשפטים הם אותו חלק דיבור.
סעיף ב
יש מומחים הטוענים כי בשנים הקרובות תגבר הדרישה ללימודי פילוסופיה, ספרות והיסטוריה. בשוק העבודה הולכת וגוברת ההכרה בחשיבותם של מקצועות אלה, וכיום הם זוכים לפריחה מחודשת. דן שוואבל, סופר ומוביל דעה, טוען: "לדעתי, מקצועות הטכנולוגיה יאבדו מן הרלוונטיות שלהם עם התפתחות הבינה המלאכותית". שוואבל מסביר כי חברות יחפשו דווקא את בוגרי מדעי הרוח בעלי הכישורים החיוניים להצלחה.
עוברים על ההנחיות אחת אחת ומחפשים בקטע את המבנה המתאים:
טעות נפוצה: לסגור את התמורה רק בפסיק אחד ("דן שוואבל, סופר ומוביל דעה טוען"); להוסיף פסיק לפני "בעלי הכישורים" כאילו זו תמורה; לשים פסיק גם לפני "והיסטוריה".
פרק ג: מערכת הצורות
ההוראות לחלק זה
(80 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 7–11 (לכל שאלה – 20 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
שאלה 7 · שורש ובניין של פעלים בקטע; שורשים של צורות קרובות
לפניכם קטע ובו פעלים מודגשים.
מדעי הרוח חוקרים ברצינות את מה שמָצוּי סביבנו ובתוכנו כל הזמן. תלמידים למדעי הרוח מִצְטַיְּדִים בכלי חשיבה מיוחדים, ובזכותם הם יכולים להתמודד היטב עם החיים. מקצועות אלה מַקְנִים מיומנויות חיוניות לחיים: לְהַבִּיט במציאות בעיניים פקוחות, להיות עֵרִים לדילמות בחברה שבה אנו חיים וליהנות מן היום־יום שנִדְמֶה שבזכותם הוא נהפך לעשיר וצבעוני. היכולת לראות את השקוף ולעסוק בו תֵּיטִיב את חיינו.
בטבלה שלפניכם נתחו את הפעלים המודגשים בקטע – ציינו את השורש ואת הבניין של כל פועל.
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| מָצוּי | ||
| מִצְטַיְּדִים | ||
| מַקְנִים | ||
| לְהַבִּיט | ||
| עֵרִים | ||
| נִדְמֶה | ||
| תֵּיטִיב |
לפניכם שני משפטים, ובהם מילים מודגשות.
כתבו ליד כל משפט את השורש של המילה המודגשת בו.
(1) יצירות ספרות שונות עוסקות באוכלוסיות מֻדָּרוֹת ובמיעוטים. ______
(2) מן החנות יצאו נשים מְהֻדָּרוֹת. ______
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| מָצוּי | מ-צ-א | קל (פעל) |
| מִצְטַיְּדִים | צ-י-ד | התפעל |
| מַקְנִים | ק-נ-י/ה | הפעיל |
| לְהַבִּיט | נ-ב-ט | הפעיל |
| עֵרִים | ע-ו-ר | קל (פעל) |
| נִדְמֶה | ד-מ-י/ה | נפעל |
| תֵּיטִיב | י-ט-ב | הפעיל |
השיטה: מורידים את אותיות התבנית (מ' של בינוני, ל' של שם הפועל, ת' של עתיד, סיומות ־ים/־ה), מזהים את סימני הבניין (תנועות, דגש, אותיות שימוש), ומשחזרים את אות השורש שנעלמה לפי הגזרה. כשיש ספק – מעבירים לעבר, נסתר.
טעות נפוצה: מָצוּי – נפעל; מִצְטַיְּדִים – שורש צ-ט-י-ד; לְהַבִּיט – שורש ב-י-ט; עֵרִים – שורש ע-ר או התפעל (בגלל "התעורר"); לכתוב שורשי ל"י כאילו היו מרובעים (ק-נ-י-ה).
סעיף ב
(1) נ-ד-ר
(2) ה-ד-ר
שתי המילים נראות דומות, ולכן צריך לזהות בכל אחת את סימני הבניין ולגלות אילו אותיות שייכות לשורש.
הבדיקה: מחפשים מילים מאותה משפחה. "הדיר, הדרה" ← נ-ד-ר; "הדר, הידור" ← ה-ד-ר.
טעות נפוצה: לכתוב מ-ד-ר או ד-ר-ת (לחשוב שהמ' או הת' שייכות לשורש), או מ-ה-ד-ר.
שאלה 8 · משפחות מילים של שני שורשים; נטיית פעלים לעתיד
לפניכם משפט, ובו שתי מילים מודגשות.
הקורס כולל בְּנִיָּה של תוכנה בעזרת בִּינָה מלאכותית.
(1) בטבלה שלפניכם שובצו שתי המילים. השלימו בשורת הכותרת בכל עמודה את השורש לפי המילים ששובצו בטבלה.
| השורש: ______ | השורש: ______ |
|---|---|
| בְּנִיָּה | בִּינָה |
(2) לפניכם רשימת מילים: מיינו בטבלה את המילים על פי השורשים שכתבתם בשורת הכותרת בטבלה.
תְּבוּנָה, הִתְבּוֹנְנוּת, בִּנְיָן, מוּבָן, בָּנוּי, מֻבְנֶה
(3) כתבו מן השורש של המילה בִּינָה שם תואר בבניין נפעל. ______
(4) כתבו מן השורש של המילה בְּנִיָּה שם במשקל בעלי מקצוע. ______
לפניכם טבלה ובה שלושה משפטים. בכל משפט יש פועל מודגש.
השלימו את הטבלה: ציינו את השורש של הפועל המודגש, וכתבו לכל פועל מודגש פועל באותו הבניין ובאותו הגוף אך בזמן עתיד.
| השורש | פועל באותו הבניין ובאותו הגוף אך בזמן עתיד | |
|---|---|---|
| הנואמת הצעירה שָׁבְתָה את לב הקהל. | ||
| מערכת החינוך שָׁבְתָה ליום אחד. | ||
| הכלבה האבודה שָׁבָה לביתה. |
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
(1)–(2)
| השורש: ב-נ-י/ה | השורש: ב-י/ו-ן |
|---|---|
| בְּנִיָּה | בִּינָה |
| בִּנְיָן | תְּבוּנָה |
| בָּנוּי | הִתְבּוֹנְנוּת |
| מֻבְנֶה | מוּבָן |
(3) נָבוֹן
(4) בַּנַּאי
(1) מציאת השורשים.
המילים דומות בצליל, אבל הסדר שונה: ב-נ-י לעומת ב-י-ן.
(2) המיון. בכל מילה מורידים את תוספות התבנית ובודקים אם הנ' באה אחרי הב' מיד (ב-נ-י) או בסוף השורש (ב-י-ן):
(3) נָבוֹן. נפעל בגזרת ע"ו: נָקוֹם, נָכוֹן – ומן השורש ב-י/ו-ן: נָבוֹן. זו צורת בינוני המשמשת שם תואר (אדם נבון = בעל בינה).
(4) בַּנַּאי. משקל בעלי המקצוע הנפוץ הוא קַטָּל/קַטַּאי (נַגָּר, צַבָּע, חַשְׁמַלַּאי). מן השורש ב-נ-י: בַּנַּאי – מי שמקצועו בנייה.
טעות נפוצה: לכתוב לבינה את השורש נ-ב-ן או ב-נ-ן; לשבץ "מובן" ו"מבנה" באותה עמודה בגלל הדמיון בצורה; לכתוב ב־(4) "בַּנְיָן" או "בונה" – אלה אינם משקל בעלי מקצוע.
סעיף ב
| השורש | פועל באותו הבניין ובאותו הגוף אך בזמן עתיד | |
|---|---|---|
| הנואמת הצעירה שָׁבְתָה את לב הקהל. | ש-ב-י/ה | תִּשְׁבֶּה |
| מערכת החינוך שָׁבְתָה ליום אחד. | ש-ב-ת | תִּשְׁבֹּת (תשבות) |
| הכלבה האבודה שָׁבָה לביתה. | ש-ו-ב | תָּשׁוּב |
הצעד הראשון – המשמעות. שתי הצורות הראשונות זהות לגמרי (שָׁבְתָה), ורק ההקשר מגלה את השורש:
שלושתם בבניין קל ובגוף נסתרת (היא), ולכן בעתיד כולם מתחילים ב־ת'.
טעות נפוצה: לכתוב פועל משורש אחר (תשתה, תעוף) – יש לשמור על השורש של הפועל המודגש; לכתוב פעמיים "תשבות"; לכתוב בגוף אחר (אשבה, ישוב); לכתוב בטעות "תשבוט".
שאלה 9 · שמות פעולה ובניינים; נֶהֱנֶה/נֶהֱנָה; בסיס וצורן ־ות
לפניכם קטע שנעשה בו שימוש בשמות פעולה.
החוקרת מרתה נוסבאום מייחסת חשיבות רבה למדעי הרוח וקובעת כי הם כלי מהותי בחינוך לערכים. קביעה זו טעונה הסבר והנמקה. מה בין קריאת רומנים ובין חינוך לערכים? לכאורה, לימודי ספרות והיסטוריה הם רק עיון בטקסטים, ופילוסופיה היא התדיינות ברומו של עולם על סוגיות המנותקות מחיי המעשה.
העתיקו מן הקטע ארבעה שמות פעולה מבניינים שונים, וציינו ליד כל אחד משמות הפעולה שהעתקתם את הבניין שלו.
שם הפעולה: ______ הבניין: ______
שם הפעולה: ______ הבניין: ______
שם הפעולה: ______ הבניין: ______
שם הפעולה: ______ הבניין: ______
לפניכם משפט, ובו שני זוגות מילים מודגשות. הקיפו בכל זוג את הפועל המתאים להקשר.
אני נֶהֱנֶה / נֶהֱנָה מלימודיי בדיוק כשם שאבי נֶהֱנֶה / נֶהֱנָה מלימודיו כשהיה בגילי.
לפניכם משפט, ובו מודגשת מילה שנוצרה בדרך של בסיס וצורן סופי.
מַהוּת העיסוק במדעי הרוח היא חינוך לערכים.
(1) כתבו את הבסיס של המילה מַהוּת. ______
(2) ציינו את סוג הצורן הסופי. ______
(3) ציינו את משמעות הצורן הסופי. ______
(4) מבין המילים שלפניכם הקיפו שתי מילים שנוצרו באותה דרך התצורה של המילה מַהוּת.
כַּמּוּת, טָעוּת, אֵיכוּת, דְּמוּת, שְׁטוּת
לא במיקוד תשפ"ז
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
קביעה / קריאה – קל (פעל)
חינוך / לימוד / עיון – פיעל
הסבר / הנמקה – הפעיל
התדיינות – התפעל
(בכל שורה מספיקה דוגמה אחת.)
שם פעולה הוא שם עצם שמציין את הפעולה של פועל (כתב ← כתיבה). לכל בניין משקל קבוע של שם פעולה:
בוחרים ארבעה שמות, אחד מכל בניין.
הערה על "הנמקה": הפועל הנפוץ הוא "נימק" (פיעל), אבל שם הפעולה "הנמקה" בנוי במשקל של הפעיל (הַקְטָלָה), ולכן הוא משויך להפעיל. אם בחרתם "הסבר" – אל תבחרו גם "הנמקה", כי שניהם מאותו בניין.
טעות נפוצה: להעתיק את "חשיבות" כשם פעולה רק בגלל הסיומת ־וּת – זה שם מופשט (חָשׁוּב + ־וּת), ולא שם פעולה; להעתיק שני שמות פעולה מאותו בניין; לשייך את "הנמקה" לפיעל.
סעיף ב
אני נֶהֱנֶה מלימודיי ... אבי נֶהֱנָה מלימודיו
הפועל משורש ה-נ-י/ה בבניין נפעל. בגזרת ל"י ההבדל בין הזמנים הוא בתנועה של האות האחרונה:
המילה "כשהיה" מכריעה שהחלק השני מתאר עבר.
טעות נפוצה: להגות "נֶהֱנָה" גם בהווה ("אני נהנָה") – זו צורת עבר.
סעיף ג
(1) מה
(2) צורן גזירה
(3) הפשטה (שם מופשט)
(4) כַּמּוּת, אֵיכוּת
(1) הבסיס – "מה". מַהוּת = מָה + ־וּת: "מה הוא הדבר" – העיקר שלו. מורידים את הצורן הסופי ־וּת ונשאר הבסיס – מילת השאלה "מה".
(2) צורן גזירה. הצורן ־וּת יוצר מילה חדשה בעלת משמעות חדשה (מן "מה" נוצר שם עצם). צורן שיוצר מילה חדשה הוא צורן גזירה; צורן נטייה רק משנה צורה של אותה מילה (מין, מספר, גוף).
(3) הפשטה. ־וּת יוצרת שם מופשט – שם של תכונה או מושג, ולא של דבר מוחשי (כמו ילדוּת, אנושיוּת).
(4) כַּמּוּת, אֵיכוּת. גם הן נוצרו מבסיס של מילת שאלה + ־וּת: כַּמָּה ← כַּמּוּת, אֵיךְ ← אֵיכוּת. לעומתן טָעוּת, דְּמוּת, שְׁטוּת נוצרו בדרך של שורש ומשקל: ט-ע-י/ה, ד-מ-י/ה, ש-ט-י/ה – שורשי ל"י, במשקל קְטוּת (הת' באה במקום האות השלישית). אין להן בסיס של מילה קיימת + ־וּת.
טעות נפוצה: לכתוב בסיס "מהו"; לכתוב בסוג הצורן "־ות" במקום "צורן גזירה"; לכתוב במשמעות "מילת שאלה" או "שייכות"; להקיף את "דמות" או "טעות" בגלל הסיומת.
שאלה 10 · משקלי הבינוני בנקבה; חלקי דיבור; בניין משותף ועתיד
לפניכם שמות עצם מודגשים הנוטים במשקלי הבינוני בנקבה.
עוֹרֶכֶת דין, מְהַנְדֶּסֶת, רוֹפְאָה, מַרְצָה, מְכַשֵּׁפָה, מְפִיקָה
סדרו את שמות העצם בשלושה זוגות לפי הבניין, וציינו את הבניין של כל זוג.
הזוג: ______ , ______ הבניין: ______
הזוג: ______ , ______ הבניין: ______
הזוג: ______ , ______ הבניין: ______
לפניכם קטע, ובו מודגשות מילים.
ציינו מעל כל אחת מן המילים המודגשות את חלק הדיבור שלה.
בשל הירידה התְּלוּלָה במספר הסטודנטים שנִרְשָׁמִים ללימודים במדעי הרוח, חוֹקְרִים מתחומים שונים דָּנִים בחשיבות מקצועות אלה שבהם חוֹקְרִים ברצינות את מה שמצוי סביבנו.
לפניכם צירופים, ובהם מודגשים ארבעה פעלים בזמן הווה.
יוֹרֶה חץ, מוֹחֵל וסולח, נוֹעֵץ מבט, אוֹכֵל לשובע
(1) ציינו את הבניין המשותף לארבעת הפעלים המודגשים. ______
(2) בהקשר אחר – אחד מארבעת הפעלים הוא גם פועל בזמן עתיד. העתיקו פועל זה. ______
(3) ציינו את הבניין של הפועל שהעתקתם, כאשר הוא בזמן עתיד. ______
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
עוֹרֶכֶת, רוֹפְאָה – קל (פעל)
מְהַנְדֶּסֶת, מְכַשֵּׁפָה – פיעל
מַרְצָה, מְפִיקָה – הפעיל
שמות העצם האלה הם צורות בינוני (נקבה) שמשמשות לבעלות מקצוע. מזהים את הבניין לפי סימני הבינוני:
טעות נפוצה: לשייך את "מהנדסת" להפעיל בגלל ה־ה' שאחרי המ' – ה־ה' היא אות שורש (הנדסה); לשייך את "מרצה" לפיעל או את "מפיקה" לפיעל בגלל ה־מְ – בע"ו המ' של הפעיל באה בשווא לפני ־ִי־.
סעיף ב
תלולה – שם תואר; נרשמים – פועל; חוקרים (הראשון) – שם עצם; דנים – פועל; חוקרים (השני) – פועל.
איך מבחינים? צורות בינוני ושמות במשקל קָטוּל יכולות להיות שם עצם, שם תואר או פועל. ההכרעה היא לפי ההקשר:
טעות נפוצה: לכתוב "שם פועל" במקום "פועל" (שם פועל הוא צורה עם ל': לחקור); לקבוע שאותה מילה ("חוקרים") היא תמיד אותו חלק דיבור.
סעיף ג
(1) קל (פעל)
(2) יוֹרֶה
(3) הפעיל
(1) קל. ארבעת הפעלים באים בתבנית קוֹטֵל – הבינוני של בניין קל: יוֹרֶה (י-ר-י/ה; בל"י: קוֹטֶה), מוֹחֵל (מ-ח-ל), נוֹעֵץ (נ-ע-ץ), אוֹכֵל (א-כ-ל).
(2)–(3) יוֹרֶה – גם עתיד של הפעיל. בהפעיל של גזרת פ"י/ו העבר הוא הוֹרָה (לימד, הורה הוראה) והעתיד – הוּא יוֹרֶה (כמו הוֹדָה – יוֹדֶה). כלומר הצורה "יוֹרֶה" יכולה להיות:
שאר הפעלים אינם יכולים להיות עתיד בצורה זו: עתיד של א-כ-ל בגוף מדבר הוא "אֹכַל", ו"אוּכַל" (מן י-כ-ל) נהגה אחרת; מוֹחֵל ונוֹעֵץ הם רק בינוני.
טעות נפוצה: לבחור "אוכל" (בגלל "אוּכַל" – מן י-כ-ל, ניקוד שונה לגמרי); לזהות את "יורה" אבל לשייך אותו בעתיד להופעל או לנפעל.
שאלה 11 · פעלים סבילים; צורן גזירה וצורן נטייה; דרכי תצורה ובסיסים
לפניכם קטע שנעשה בו שימוש בפעלים סבילים.
הקיפו בקטע ארבעה פעלים סבילים, וציינו מעל כל אחד מהם את הבניין שלו.
תחומי הרוח והאומנויות נתפסים כיום לא חיוניים. ברשתות החברתיות מועלות השאלות, מה הם המקצועות המבטיחים מעמד חברתי גבוה. החוקרים סוברים כי מדובר במשבר גדול בהיקפו, וכי מקצועות הרוח ייעלמו ממפת המחקר והלמידה.
לפניכם צירוף, ובו מודגשת מילה.
רשתות חֶבְרָתִיּוֹת.
המילה חֶבְרָתִיּוֹת נוצרה בשני שלבים.
בכל אחד מן המשפטים שלפניכם, הקיפו את האפשרות הנכונה, והשלימו את המידע החסר.
– במילה חֶבְרָתִי הצורן הסופי □ִי הוא צורן גזירה / נטייה, ומשמעותו ______ .
– במילה חֶבְרָתִיּוֹת הצורן הסופי □וֹת הוא צורן גזירה / נטייה, ומשמעותו ______ .
לא במיקוד תשפ"ז
לפניכם שתי מילים.
סִרְטוֹן, יִתְרוֹן
ציינו את דרך התצורה של כל אחת מן המילים.
סִרְטוֹן ______ , יִתְרוֹן ______
לפניכם שני שמות שנוצרו בדרך של בסיס וצורן סופי: הִיסְטוֹרְיוֹן – קוֹלְנוֹעָן.
ציינו מה מיוחד בבסיס של כל מילה.
הִיסְטוֹרְיוֹן ______
קוֹלְנוֹעָן ______
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
נתפסים – נפעל; מועלות – הופעל; מדובר – פועל (פֻּעַל); ייעלמו – נפעל.
פועל סביל מתאר פעולה שנעשית בנושא, בלי לציין (בדרך כלל) מי עושה אותה. הבניינים הסבילים: נפעל (לעיתים קרובות סביל של קל), פֻּעַל (סביל של פיעל), הֻפְעַל (סביל של הפעיל).
לא סבילים: "המבטיחים" – הפעיל (פעיל); "סוברים" – קל (פעיל); "מעמד" – שם עצם, לא פועל.
טעות נפוצה: להקיף את "מעמד" או "המבטיחים" בגלל ה־מ' שבראשם; לשייך את "מועלות" לפֻּעַל.
סעיף ב
– במילה חֶבְרָתִי הצורן הסופי ־ִי הוא צורן גזירה, ומשמעותו שם תואר (שייכות – הקשור לחברה).
– במילה חֶבְרָתִיּוֹת הצורן הסופי ־וֹת הוא צורן נטייה, ומשמעותו ריבוי (רבות).
שלב 1 – גזירה: חֶבְרָה + ־ִי ← חֶבְרָתִי. הצורן ־ִי יוצר מילה חדשה – שם תואר ("של החברה, הקשור בחברה"), ולכן הוא צורן גזירה. (ה־ה' של "חברה" הופכת ל־ת' לפני הצורן, כמו מְדִינָה ← מְדִינָתִי.)
שלב 2 – נטייה: חֶבְרָתִי ← חֶבְרָתִיּוֹת. הצורן ־וֹת אינו יוצר מילה חדשה – זו אותה מילה (חברתי) בצורת נקבה רבות, כדי להתאים לשם העצם "רשתות". צורן שמשנה רק מין/מספר הוא צורן נטייה, ומשמעותו ריבוי (נקבה רבות).
כלל אצבע: אם אחרי הוספת הצורן מחפשים את המילה במילון בערך חדש – גזירה; אם זו אותה מילה בצורה אחרת – נטייה.
טעות נפוצה: לכתוב בשני המקרים "גזירה"; לכתוב במשמעות של ־ִי רק "שייכות" בלי לציין שהוא יוצר שם תואר.
סעיף ג
סִרְטוֹן – בסיס וצורן סופי (סֶרֶט + ־וֹן)
יִתְרוֹן – שורש ומשקל (י-ת-ר, משקל קִטְלוֹן)
שתי המילים מסתיימות ב־וֹן, ולכן צריך לבדוק אם לפני ה־וֹן יש מילה קיימת (בסיס) או רק שורש.
טעות נפוצה: לכתוב על "סרטון" "הקטנה" (זו משמעות הצורן ולא דרך התצורה); לכתוב על שתיהן "בסיס וצורן" רק בגלל הסיומת ־וֹן.
סעיף ד
הִיסְטוֹרְיוֹן – הבסיס (היסטוריה) הוא מילה שאולה מלעז.
קוֹלְנוֹעָן – הבסיס (קולנוע) נוצר בהלחם בסיסים (קול + נוע).
בשתי המילים הצורן הסופי מציין בעל מקצוע (־וֹן, ־ָן), וההבדל הוא במקור הבסיס:
טעות נפוצה: לכתוב את משמעות המילה ("מקום", "בעל מקצוע") במקום את המיוחד בבסיס; לכתוב שאחד הבסיסים לועזי ושהשני "עברי" בלי לציין את ההלחם.