בגרות בלשון פרק הלשון 011271 - קיץ 2024
פרק הלשון (מיזם הכתיבה) · שאלון 011271 · קיץ · 11 שאלות · 2:15 שעות
בחינת הבגרות בלשון, קיץ 2024, כל 11 השאלות כמו בשאלון. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
שימו לב: בבחינה זו יש הנחיות מיוחדות. יש לענות על השאלות על פי הנחיות אלה.
עברית: לשון
א. משך הבחינה: שעתיים ורבע.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שלושה פרקים.
פרק א – שם המספר ואותיות השימוש – 20 נקודות
פרק ב – תחביר / פרק ג – מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים – 80 נקודות
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר (עמוד 4).
ד. הוראה מיוחדת: יש להקפיד על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
שימו לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
הנחיות מיוחדות למועד זה: בפרק ב (תחביר) ובפרק ג (מערכת הצורות) חמש שאלות בכל פרק (לכל שאלה – 20 נקודות). תוכלו לענות, באופן מלא או חלקי, על כל השאלות בפרק זה, אך מספר הנקודות שתוכלו לצבור בפרק לא יעלה על 80 נקודות.
פרק א: שם המספר ואותיות השימוש – חובה
ההוראות לחלק זה
פרק א: חובה – שם המספר ואותיות השימוש (20 נקודות)
ענו על שאלה 1 שלפניכם.
שאלה 1 · שם המספר ואותיות השימוש
לפניכם משפטים ובהם מספרים מודגשים וכן אפשרויות להגיית שם המספר ואותיות השימוש.
כתבו במילים את המספרים המודגשים (אין צורך לנקד), והקיפו את הצורה הנכונה מבין האפשרויות להגיית שם המספר.
בִּשְׁלוֹשׁ / בִּשְׁלֹשֶׁת / בְּשְׁלוֹשׁ / בְּשְׁלֹשֶׁת שנות קיומה היא פעלה ב־54 ______ ערים ויישובים ברחבי הארץ.
אַרְבָּעָה / אַרְבַּעַת תחומי ההתנדבות העיקריים היו איסוף מזון, גיוס תרומות, הסעות והסברה ברשתות החברתיות. שיעור המתנדבים באיסוף מזון היה גבוה פי 3 ______ משיעור המתנדבים שהשתתפו בפעילויות הסברה ברשתות החברתיות.
◂ פתרון מלא לשאלה 1
הכלל הבסיסי: במספר היסודי 3–10 (וגם באחדות שבתוך מספר מורכב) שם המספר "הפוך" למין שם העצם הנספר: עם שם עצם זכר – צורה עם ה' (שלושה, שישה); עם שם עצם נקבה – צורה בלי ה' (שלוש, שש). לכן בכל משפט שואלים קודם: מה הנספר, ומה מינו?
1. ב־5 בדצמבר – חמישה. בתאריך, היום בחודש נקרא כמספר זכר (כמו "יום" – זכר): חמישה בדצמבר, לא "חמש בדצמבר".
2. 14,486 מתנדבים – ארבעה עשר אלף ארבע מאות שמונים ושישה. מפרקים את המספר לחלקיו, וכל חלק מתאים לשם העצם שהוא סופר:
3. היא אֶחָד מן המיזמים. הנספר הוא "המיזמים" (זכר), ולכן אחד ולא אחת – גם אם הנושא "היא" (העמותה). הצורה אַחַד היא צורת נסמך והיא באה רק לפני שם עצם בלי מילת יחס ("אַחַד המיזמים"). כשבאה אחריו "מן", משתמשים בצורת הנפרד: אֶחָד מן המיזמים.
4. בפעם ה־17 – שבע עשרה. זהו מספר סודר ("הפעם השבע עשרה"). מ־11 ומעלה מבטאים מספר סודר במספר יסודי מיודע, המתאים במין לשם העצם. "פעם" – נקבה, ולכן שבע עשרה (ולא "שבעה עשר").
5. בשנת אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וְאַחַת. בשנים המספר נקרא בצורת נקבה (שנה – נקבה), ולכן "ואחת" ולא "ואחד". ו' החיבור לפני אַ (תנועה מלאה, לא שווא) נקראת וְ – וְאַחַת.
6. בִּשְׁלוֹשׁ שנות קיומה.
7. ב־54 ערים ויישובים – חמישים וארבעה. הנספר הוא צירוף של שם עצם נקבה (ערים) ושם עצם זכר (יישובים). כשהנספרים מעורבים במין – משתמשים בצורת הזכר: חמישים וארבעה.
8. אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אחוזים.
9. אַרְבַּעַת תחומי ההתנדבות. "תחום" – זכר, ולכן ארבעה; לפני שם עצם בסמיכות (תחומי ההתנדבות) באה צורת הנסמך – אַרְבַּעַת. אַרְבָּעָה היא צורת הנפרד ואינה באה לפני נסמך.
10. פי 3 – שלושה. אחרי המילה "פי" (פי שניים, פי שלושה) המספר בא בצורת הזכר.
טעות נפוצה: "חמש בדצמבר" (בתאריך – זכר); "בִּשְׁלֹשֶׁת שנות" (שלושת – רק לזכר); "ארבעים ושמונֶה אחוזים" (אחוז – זכר); "שבעה עשר" בפעם ה־17 (פעם – נקבה).
פרק ב: תחביר
ההוראות לחלק זה
לפניכם שני פרקים: פרק ב – תחביר, פרק ג – מערכת הצורות.
בחרו בפרק שלמדתם: בפרק ב – תחביר או בפרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרתם ענו על השאלות לפי ההוראות.
ציינו את שם הפרק שבחרתם: ______
פרק ב: תחביר (80 נקודות)
בפרק זה חמש שאלות, 2–6 (לכל שאלה – 20 נקודות).
תוכלו לענות, באופן מלא או חלקי, על כל השאלות בפרק זה, אך מספר הנקודות שתוכלו לצבור בפרק לא יעלה על 80 נקודות.
שאלה 2 · סוגי משפטים, המרה לפסוקית זמן, ניתוח משפט פשוט
לפניכם שלושה משפטים.
I. בתקופת הקורונה המגבלות על ההתקהלות היו מחמירות מאוד, אך הציבור הישראלי עמד בהן. ______
II. בסוף המאה התשע עשרה נוספה למושג "סולידריות" משמעות פוליטית בעקבות התארגנויות של עובדים נגד מעסיקים בנוגע לזכויותיהם. ______
III. יש דברים רבים שאנחנו יכולים לעשות לשימור העשייה החברתית גם ביום שאחרי המלחמה. ______
(1) ציינו ליד כל אחד מן המשפטים את הסוג התחבירי שלו.
(2) המירו את משפט II במשפט מורכב בעל פסוקית זמן.
לפניכם משפט פשוט.
בעקבות האירועים תזדקק החברה הישראלית לריפוי רחב היקף.
נתחו את המשפט: ציינו מעל המילים שבמשפט את התפקידים התחביריים שלהן.
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
(1)
I. משפט מאוחה (איחוי); הקשר הלוגי: ניגוד.
[בתקופת הקורונה המגבלות על ההתקהלות היו מחמירות מאוד,] [אך הציבור הישראלי עמד בהן.]
II. משפט פשוט.
III. משפט מורכב: יש דברים רבים [שאנחנו יכולים לעשות לשימור העשייה החברתית גם ביום שאחרי המלחמה.] – פסוקית לוואי.
(2) בסוף המאה התשע עשרה נוספה למושג "סולידריות" משמעות פוליטית לאחר שעובדים התארגנו נגד מעסיקים בנוגע לזכויותיהם.
(אפשר גם: "...אחרי ש... / כאשר עובדים התארגנו...")
שיטה: מסמנים בכל משפט את הנשואים. נשוא אחד – משפט פשוט. יותר מנשוא אחד – בודקים: אם חלק אחד תלוי בחלק אחר ופותח במילת שעבוד (ש־, כאשר, כדי ש...) – משפט מורכב; אם יש שני איברים שווי מעמד המחוברים במילת קישור של איחוי (ו־, אבל, אך, לכן...) – משפט מאוחה.
משפט I – משפט מאוחה, קשר של ניגוד. שני נשואים: "היו מחמירות" (נשוא מורחב/שמני עם אוגד: היו + מחמירות) ו"עמד". כל חלק יכול לעמוד לבדו כמשפט, והחלקים מחוברים במילה "אך" – מילת קישור של ניגוד (המגבלות קשות – ובכל זאת הציבור עמד בהן).
איבר א: נושא – המגבלות (על ההתקהלות – לוואי), נשוא – היו מחמירות.
איבר ב: נושא – הציבור (הישראלי – לוואי), נשוא – עמד, מושא – בהן.
משפט II – משפט פשוט. נשוא אחד בלבד: "נוספה" (נושא: משמעות פוליטית). "התארגנויות" הוא שם פעולה, לא נשוא, ולכן "בעקבות התארגנויות של עובדים..." הוא צירוף שמני בתפקיד תיאור (סיבה), ולא פסוקית.
משפט III – משפט מורכב, פסוקית לוואי. המשפט העיקרי: "יש דברים רבים" (נשוא – יש, נושא – דברים). הפסוקית [שאנחנו יכולים לעשות...] נפתחת ב־ש' הזיקה ומאפיינת את שם העצם "דברים" – עונה על השאלה "אילו דברים?" – לכן היא פסוקית לוואי. בתוכה "יכולים לעשות" הוא נשוא מורחב. "שאחרי המלחמה" אינה פסוקית, כי אין בה נשוא.
(2) המרה לפסוקית זמן. הופכים את הצירוף השמני "בעקבות התארגנויות של עובדים" לפסוקית בעלת נשוא: שם הפעולה "התארגנויות" הופך לפועל "התארגנו", ו"עובדים" – לנושא שלו. מוסיפים מילת שעבוד של זמן: לאחר ש־ / אחרי ש־ / כאשר. התוצאה: ...משמעות פוליטית [לאחר שעובדים התארגנו נגד מעסיקים בנוגע לזכויותיהם]. שומרים על כל המידע ואין מוסיפים מידע.
טעות נפוצה: לסמן את משפט III כמשפט פשוט (לא לזהות את "יכולים לעשות" כנשוא), או לכתוב ב־(2) פסוקית סיבה ("מפני שעובדים התארגנו") במקום פסוקית זמן.
סעיף ב
בעקבות האירועים – תיאור
תזדקק – נשוא
החברה – נושא; הישראלית – לוואי
לריפוי – מושא; רחב היקף – לוואי (של "ריפוי"); ובתוכו: היקף – לוואי (של "רחב")
שיטה: מתחילים מהנשוא, אחריו הנושא, ואז שואלים שאלות על שאר החלקים.
טעות נפוצה: לסמן את "החברה" כמושא משום שהיא באה אחרי הפועל, או לסמן את "לריפוי" כתיאור תכלית. הפועל "נזקק" מחייב את המשלים "ל...", ולכן זהו מושא.
שאלה 3 · פסוקיות נושא, לוואי ותכלית; חלקים כוללים
לפניכם שני משפטים מורכבים, ובהם פסוקיות המסומנות בקו.
I. מי שמצטרף לארגוני התנדבות, נחשף ליצירתיות ולרוח האנושית הבאות לידי ביטוי בארגונים אלה.
II. כדי שתתקיים סולידריות לאורך זמן, חשוב שיישמר האמון בין החברים בקבוצה.
(1) מהו התפקיד התחבירי המשותף לשתי הפסוקיות המסומנות בקו? ______
(2) בכל אחד מן המשפטים I ו־II יש פסוקית נוספת, שאינה מסומנת בקו.
בכל משפט תחמו את הפסוקית הנוספת, וציינו מעליה את התפקיד התחבירי שלה.
לפניכם שני משפטים, ובכל אחד מהם יש חלק כולל.
I. בחברה סולידרית יש התנדבות רבה, מתן עזרה ותמיכה רחבה.
II. כל אחד מן החברים בקבוצה פועל ממניעים כנים של דאגה לזולת ולא מסיבות אישיות.
(1) מתחו קו מתחת לחלק הכולל בכל אחד מן המשפטים.
(2) השלימו את הטבלה שלפניכם – ציינו את התפקיד התחבירי של החלק הכולל בכל משפט ואת הקשר הלוגי שבחלק הכולל.
| התפקיד התחבירי של החלק הכולל במשפט | הקשר הלוגי בחלק הכולל | |
|---|---|---|
| משפט I | ||
| משפט II |
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
(1) פסוקית נושא.
(2)
I. מי שמצטרף לארגוני התנדבות, נחשף ליצירתיות ולרוח האנושית [הבאות לידי ביטוי בארגונים אלה.] – פסוקית לוואי.
II. [כדי שתתקיים סולידריות לאורך זמן,] חשוב שיישמר האמון בין החברים בקבוצה. – פסוקית תיאור תכלית.
(1) שתי הפסוקיות המסומנות – פסוקיות נושא.
(2) הפסוקיות הנוספות:
טעות נפוצה: ב־I לא לזהות את "הבאות" כפותחת פסוקית (ה' הזיקה = ש'); ב־II לסמן את הפסוקית כפסוקית סיבה.
סעיף ב
(1)
I. בחברה סולידרית יש התנדבות רבה, מתן עזרה ותמיכה רחבה.
II. כל אחד מן החברים בקבוצה פועל ממניעים כנים של דאגה לזולת ולא מסיבות אישיות.
(2)
| התפקיד התחבירי של החלק הכולל במשפט | הקשר הלוגי בחלק הכולל | |
|---|---|---|
| משפט I | נושא | הוספה |
| משפט II | תיאור (סיבה) | ניגוד |
מהו חלק כולל? שני רכיבים או יותר שממלאים אותו תפקיד תחבירי ביחס לאותו חלק במשפט, ומחוברים בפסיק או במילת קישור (ו־, או, ולא, אבל...). המשפט נשאר פשוט, כי יש בו נשוא אחד.
משפט I – נושא, קשר של הוספה. הנשוא הוא "יש" (נשוא דמוי פועל, קיום). שואלים: מה יש בחברה סולידרית? – "התנדבות רבה, מתן עזרה ותמיכה רחבה": שלושה רכיבים, כולם הנושא של "יש". הם מחוברים בפסיק וב־ו' החיבור – קשר של הוספה (ריבוי). "בחברה סולידרית" – תיאור מקום.
משפט II – תיאור, קשר של ניגוד. הנשוא "פועל", הנושא "כל אחד". שואלים: מדוע / מאיזו סיבה הוא פועל? – "ממניעים כנים של דאגה לזולת ולא מסיבות אישיות": שני רכיבים בתפקיד תיאור (סיבה). המילים "ולא" מעמידות את הרכיב השני בניגוד לראשון (כך ולא כך) – קשר של ניגוד.
טעות נפוצה: לסמן במשפט I רק "מתן עזרה ותמיכה רחבה" (החלק הכולל כולל את כל הרכיבים); לציין במשפט II "מושא" – הפועל "פועל" אינו מחייב משלים, והרכיבים עונים על "מדוע?".
שאלה 4 · הסגר ותמורה
לפניכם שני משפטים, ובכל אחד מהם יש הסגר.
I. סולידריות היא תחושת שייכות של אדם למעגל חברתי, לפי הסוציולוג אמיל דורקהיים.
II. ודאי יש דברים שאנחנו כחברה יכולים לעשות לשימור העשייה החברתית המשותפת.
(1) מתחו קו מתחת להסגר בכל אחד מן המשפטים.
(2) הסבירו את תרומתו של ההסגר בכל משפט.
משפט I: ______
משפט II: ______
לפניכם שני משפטים, ובכל אחד מהם יש תמורה.
I. המושגים: אמון, אכפתיות ואחווה קשורים קשר ישיר בסולידריות.
II. היום, בתקופה הקשה של מלחמת אוקטובר 2023, נדמה שאמון הציבור נתון לחברה הישראלית.
השלימו את הטבלה שלפניכם – העתיקו מכל משפט את התמורה ואת המילה שהיא ממירה, וציינו את התפקיד התחבירי של המילה שהתמורה ממירה.
| התמורה | המילה שהתמורה ממירה | התפקיד התחבירי של המילה שהתמורה ממירה | |
|---|---|---|---|
| משפט I | |||
| משפט II |
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
(1)
I. סולידריות היא תחושת שייכות של אדם למעגל חברתי, לפי הסוציולוג אמיל דורקהיים.
II. ודאי יש דברים שאנחנו כחברה יכולים לעשות לשימור העשייה החברתית המשותפת.
(2)
משפט I: ההסגר מציין את מקור הדברים – מי אמר/קבע את ההגדרה (הסוציולוג דורקהיים).
משפט II: ההסגר מבטא את עמדת הכותב – ודאות והחלטיות בנוגע לדברים הנאמרים.
מהו הסגר? מילה או צירוף שאינם קשורים תחבירית לשום חלק במשפט (אינם נושא, נשוא, מושא, תיאור או לוואי), ומוסיפים מידע על המשפט כולו: מקור הדברים, עמדת הכותב, יחסו או מידת הוודאות שלו. אפשר להשמיט אותם, והמשפט יישאר תקין. בדרך כלל מפרידים אותם בפסיק.
משפט I – "לפי הסוציולוג אמיל דורקהיים". אם נשמיט אותו – "סולידריות היא תחושת שייכות של אדם למעגל חברתי" – המשפט שלם. הצירוף אינו עונה על שאלה של אחד החלקים, אלא מוסר את מקור הדברים: ההגדרה היא של דורקהיים. בכך הכותב מבסס את ההגדרה על סמכות ומבהיר שאין זו דעתו האישית.
משפט II – "ודאי". אם נשמיט אותו – "יש דברים שאנחנו כחברה יכולים לעשות..." – המשפט שלם. המילה מבטאת את יחס הכותב לדברים: ודאות וביטחון ("אין ספק ש..."), ומחזקת את המסר.
טעות נפוצה: לסמן במשפט II את "כחברה" כהסגר. "כחברה" מתאר את "אנחנו" (באיזו מסגרת?), ולכן הוא קשור תחבירית לנושא ואינו הסגר.
סעיף ב
| התמורה | המילה שהתמורה ממירה | התפקיד התחבירי של המילה שהתמורה ממירה | |
|---|---|---|---|
| משפט I | אמון, אכפתיות ואחווה | המושגים | נושא |
| משפט II | בתקופה הקשה של מלחמת אוקטובר 2023 | היום | תיאור (זמן) |
מהי תמורה? רכיב שבא אחרי חלק במשפט, מפרט או מכנה בשם אחר את אותו דבר עצמו, וממלא אותו תפקיד תחבירי. אפשר להחליף את המומר בתמורה והמשפט יישאר תקין. התמורה מופרדת בפסיקים או בנקודתיים.
משפט I. "המושגים" – כלליים; "אמון, אכפתיות ואחווה" – מפרטים אילו מושגים, ובאים אחרי נקודתיים. בדיקה: "אמון, אכפתיות ואחווה קשורים קשר ישיר בסולידריות" – תקין. מה קשורים? – המושגים, ולכן המומר הוא נושא (הנשוא: קשורים).
משפט II. "היום" – כללי; "בתקופה הקשה של מלחמת אוקטובר 2023" – מפרט ומדייק לאיזה "היום" הכוונה, בין פסיקים. בדיקה: "בתקופה הקשה של מלחמת אוקטובר 2023 נדמה ש..." – תקין. "היום" עונה על "מתי?", ולכן הוא תיאור זמן.
טעות נפוצה: להפוך בין התמורה למומר (המומר בא ראשון, התמורה אחריו), או לכתוב את התפקיד של התמורה עצמה כ"תמורה" במקום את תפקיד המילה המומרת.
שאלה 5 · פיסוק קטע; תפקידים תחביריים וחלקי דיבור
לפניכם קטע.
המועצה הישראלית להתנדבות ערכה סקר בקרב אלף משיבים. על פי נתוני הסקר שיעור המתנדבים מתחילת המלחמה הוא כמעט חמישים אחוז. כמעט מחצית מהמתנדבים בעת מלחמה מתנדבים גם בשגרה. רוב המתנדבים בוחרים לסייע באיסוף מוצרים באריזה ובחלוקת ציוד ומזון. רונית בר מנכ"לית המועצה הישראלית להתנדבות מציינת במציאות שבה יש מאות אלפי מפונים שיעור התנדבות של כמעט חמישים אחוז הוא נתון מרשים שמלמד על הסולידריות בחברה הישראלית ועל החוסן שלה.
בקטע סומנו רק הנקודות בסופי המשפטים. הוסיפו סימני פיסוק בקטע לפי ההנחיות שלפניכם.
בקטע סומנו בקו שלוש מילים.
ציינו מעל כל אחת מן המילים המסומנות בקו את התפקיד התחבירי שלה ואת חלק הדיבור שבו היא משמשת בקטע.
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
המועצה הישראלית להתנדבות ערכה סקר בקרב אלף משיבים. על פי נתוני הסקר, שיעור המתנדבים מתחילת המלחמה הוא כמעט חמישים אחוז. כמעט מחצית מהמתנדבים בעת מלחמה מתנדבים גם בשגרה. רוב המתנדבים בוחרים לסייע באיסוף מוצרים, באריזה ובחלוקת ציוד ומזון. רונית בר, מנכ"לית המועצה הישראלית להתנדבות, מציינת: "במציאות שבה יש מאות אלפי מפונים, שיעור התנדבות של כמעט חמישים אחוז הוא נתון מרשים שמלמד על הסולידריות בחברה הישראלית ועל החוסן שלה".
עוברים על ההנחיות אחת־אחת ומחפשים בקטע את המבנה המתאים:
1. הסגר – "על פי נתוני הסקר,": הצירוף מציין את מקור המידע ואינו קשור תחבירית לשאר המשפט. הוא בא בראש המשפט, ולכן מסמנים פסיק אחריו.
2. תמורה – "רונית בר, מנכ"לית המועצה הישראלית להתנדבות,": "מנכ"לית המועצה..." מכנה בשם אחר את רונית בר (אותה אישה, אותו תפקיד – נושא). תמורה באמצע משפט מוקפת בשני פסיקים – לפניה ואחריה.
3. דיבור ישיר – מציינת: "...": הפועל "מציינת" מכניס את דבריה המדויקים של רונית בר. לפני הציטוט – נקודתיים; הציטוט כולו – במירכאות, מ"במציאות" עד "החוסן שלה".
4. פסיק אחרי פסוקית לוואי – "במציאות שבה יש מאות אלפי מפונים,": [שבה יש מאות אלפי מפונים] היא פסוקית לוואי של "מציאות" (איזו מציאות?). כל הצירוף "במציאות שבה..." פותח את המשפט, ולכן מסמנים פסיק בסוף הפסוקית, לפני "שיעור התנדבות" – כדי להפריד בינה לבין המשפט העיקרי.
5. חלקים כוללים – "באיסוף מוצרים, באריזה ובחלוקת ציוד ומזון": שלושה רכיבים בתפקיד זהה (משלימים את "לסייע" – לסייע במה?). בין הראשון לשני – פסיק; לפני האחרון – ו' החיבור במקום פסיק.
שימו לב: בין "ציוד ומזון" לא שמים פסיק – זהו חלק כולל פנימי שמחובר ב־ו'.
טעות נפוצה: לסמן רק פסיק אחד סביב התמורה (חייבים שניים); לשכוח לסגור את המירכאות בסוף הציטוט; לשים פסיק אחרי "במציאות" (לפני הפסוקית) במקום אחריה.
סעיף ב
מתנדבים – נשוא; פועל
מפונים – נושא; שם עצם
מרשים – לוואי; שם תואר
שלוש המילים הן צורות בינוני, וצורת הבינוני יכולה לשמש פועל, שם עצם או שם תואר. ההקשר קובע.
מתנדבים – נשוא; פועל. "כמעט מחצית מהמתנדבים בעת מלחמה מתנדבים גם בשגרה": מה הם עושים? – מתנדבים. המילה מתארת פעולה בזמן הווה ומשמשת נשוא של הנושא "מחצית". בדיקה: אפשר להעביר לעבר – "התנדבו גם בשגרה". לכן היא פועל.
מפונים – נושא; שם עצם. "שבה יש מאות אלפי מפונים": המילה מציינת אנשים (מי שפונו מבתיהם) ולא פעולה. מה יש? – מאות אלפי מפונים – זה הנושא של "יש". אפשר להוסיף לה ה' הידיעה ולהשתמש בה כשם: "המפונים". לכן היא שם עצם.
מרשים – לוואי; שם תואר. "נתון מרשים": המילה מתארת תכונה של שם העצם "נתון" (איזה נתון?) ומתאימה לו במין ובמספר. לכן היא שם תואר בתפקיד לוואי.
טעות נפוצה: לסמן את כל צורות הבינוני כפעלים; צריך לבדוק את תפקידן בהקשר.
שאלה 6 · המרה לפסוקית סיבה, נשואים, "יש" ו"אין", אוגד
לפניכם משפט מורכב.
פעילי התנועה "אזרחים למען אזרחים", שנחשפו לבקשות סיוע של משפחות נזקקות, עזרו להן ככל האפשר.
המירו את המשפט במשפט מורכב בעל פסוקית סיבה.
לפניכם שתי אמירות בנושא סולידריות.
I. מעולם איש לא נהיה עני כשנתן מִשלו לזולת. (אנה פרנק)
II. כאשר עכבישים פועלים יחד, הם יכולים לקשור אריה. (פתגם אתיופי)
סמנו בקו את כל הנשואים בשתי האמירות.
לפניכם שני משפטים, ובכל אחד מהם המילה "יש" מסומנת בקו.
I. כדי לענות על שאלה זו יש להתייחס למושג "אמון".
II. בחברה כזאת יש גם שיעור גבוה של התנדבות.
כתבו את המשמעות של המילה "יש" בכל אחד מן המשפטים.
המשמעות של "יש" במשפט I: ______
המשמעות של "יש" במשפט II: ______
לפניכם שלושה משפטים, ובהם מילים המסומנות בקו.
I. אין טובה גדולה יותר מהגשת עזרה לאחיך.
II. סולידריות לא פורמלית אינה מכורח צו או חוק.
III. הסולידריות היא רבת כוח, והיא מתגברת במיוחד בשעות משבר.
כתבו מעל כל מילה המסומנת בקו את התפקיד התחבירי שלה.
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
פעילי התנועה "אזרחים למען אזרחים" עזרו ככל האפשר למשפחות נזקקות, מכיוון שהם נחשפו לבקשות הסיוע שלהן.
או: מכיוון שפעילי התנועה "אזרחים למען אזרחים" נחשפו לבקשות הסיוע של משפחות נזקקות, הם עזרו להן ככל האפשר.
(אפשר גם: מפני ש... / כיוון ש... / משום ש... / הואיל ו...)
שלב 1 – מה יש במשפט: הפסוקית [שנחשפו לבקשות סיוע של משפחות נזקקות] היא פסוקית לוואי של "פעילי התנועה". מבחינת התוכן, החשיפה לבקשות היא הסיבה לכך שהפעילים עזרו.
שלב 2 – ההמרה: מחליפים את ש' הזיקה במילת שעבוד של סיבה (מכיוון ש / מפני ש / משום ש / הואיל ו). כך הפסוקית עונה על "מדוע עזרו?" ומתפקדת כתיאור סיבה של הנשוא "עזרו".
שלב 3 – לשמור על משפט מובן: כשמזיזים את הפסוקית צריך לבדוק שכל הכינויים מתייחסים לשם הנכון. אם הפסוקית באה בסוף, מוסיפים בה נושא ("הם") ומעבירים את "משפחות נזקקות" אל המשפט העיקרי, ואז בפסוקית יבוא הכינוי "שלהן". אם הפסוקית באה בהתחלה, הנושא המלא עובר לפסוקית, ובמשפט העיקרי באים "הם" ו"להן".
טעות נפוצה: להשאיר את ש' הזיקה ורק להזיז את הפסוקית (היא נשארת פסוקית לוואי), או להמיר לפסוקית תוצאה/תכלית.
סעיף ב
I. מעולם איש לא נהיה עני כשנתן משלו לזולת.
(נשוא מורכב: נהיה – אוגד, עני – נשוא; אפשר לסמן את "נהיה עני" כולו.)
II. כאשר עכבישים פועלים יחד, הם יכולים לקשור אריה.
בכל אחת מן האמירות שני נשואים, כי שתיהן משפטים מורכבים: יש משפט עיקרי ופסוקית זמן ("כש...", "כאשר..."), ולכל אחד מהם נשוא משלו.
אמירה I:
אמירה II:
טעות נפוצה: לסמן רק "יכולים" בלי "לקשור" (הנשוא המורחב כולל את שניהם); לשכוח את הנשואים שבפסוקיות; לסמן את "איש" או "עכבישים" (אלה נושאים).
סעיף ג
המשמעות של "יש" במשפט I: המלצה / ציווי / חובה – מודליות (= צריך).
המשמעות של "יש" במשפט II: קיום – שקיים (= קיים, נמצא).
דרך הבדיקה: מחליפים את "יש" במילה אחרת ובודקים איזו מתאימה.
משפט I – "יש להתייחס". אחרי "יש" בא שם פועל (להתייחס). אפשר להחליף ב"צריך להתייחס" / "חובה להתייחס". "יש" מבטא כאן מודליות – חובה, הוראה או המלצה – והוא חלק מנשוא מודאלי ("יש להתייחס"). אין כאן נושא מפורש – הפעולה מוטלת על כל מי שעונה.
משפט II – "יש גם שיעור גבוה". אחרי "יש" בא שם עצם (שיעור). אפשר להחליף ב"קיים גם שיעור גבוה" / "נמצא". "יש" כאן הוא נשוא של קיום (נשוא דמוי פועל), והנושא הוא "שיעור".
טעות נפוצה: לכתוב "נשוא" בלי לציין משמעות, או לכתוב "שייכות" במשפט II (שייכות היא "יש ל...": "יש לי ספר").
סעיף ד
I. אין – נשוא
II. אינה – אוגד
III. היא (הראשונה) – אוגד; (ו)היא (השנייה) – נושא
משפט I – "אין" נשוא. "אין" הוא השלילה של "יש" במשמעות קיום (= לא קיימת). מה אין? – "טובה גדולה יותר" – זה הנושא. "אין" לבדו הוא הנשוא (נשוא דמוי פועל).
משפט II – "אינה" אוגד. הנושא – "סולידריות" (לא פורמלית – לוואי); מה נאמר עליה? – "מכורח צו או חוק" – זה הנשוא. "אינה" מקשרת בין הנושא לנשוא (בצורה שלילית) ומתאימה לנושא במין ובמספר (נקבה, יחידה) – זהו אוגד. בדיקה: "סולידריות לא פורמלית היא מכורח..." – אפשר להחליף ב"היא", שהיא אוגד חיובי.
משפט III – משפט מאוחה בעל שני איברים.
הכלל: כינוי גוף שבא אחרי נושא אחר ולפני נשוא שמני – אוגד; כינוי גוף שהוא היחיד שעליו נאמר הנשוא – נושא.
טעות נפוצה: לסמן את שני ה"היא" כנושא או כאוגד; לסמן את "אין" כמילת שלילה בלבד.
פרק ג: מערכת הצורות
ההוראות לחלק זה
לפניכם שני פרקים: פרק ב – תחביר, פרק ג – מערכת הצורות.
בחרו בפרק שלמדתם: בפרק ב – תחביר או בפרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרתם ענו על השאלות לפי ההוראות.
ציינו את שם הפרק שבחרתם: ______
פרק ג: מערכת הצורות (80 נקודות)
בפרק זה חמש שאלות, 7–11 (לכל שאלה – 20 נקודות).
תוכלו לענות, באופן מלא או חלקי, על כל השאלות בפרק זה, אך מספר הנקודות שתוכלו לצבור בפרק לא יעלה על 80 נקודות.
שאלה 7 · שורש ובניין; פועל יוצא דופן
לפניכם קטע, ובו פעלים מודגשים.
במדעי החברה הִתְעוֹרֵר העניין בסולידריות כמושג, המַעֲלֶה את השאלה מה מחבר אותנו זה לזה. סולידריות היא גורם חיוני לקבוצות שמְעֻנְיָנוֹת ליצור לכידות, אך היא כְּרוּכָה גם במחיר מסוים. עם זאת לא תמיד סולידריות יכולה לְהוֹעִיל לאדם או לקבוצה שעימם מִזְדַּהִים.
בטבלה שלפניכם נתחו את הפעלים המודגשים בקטע – ציינו את השורש ואת הבניין של כל פועל.
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| הִתְעוֹרֵר | ||
| מַעֲלֶה | ||
| מְעֻנְיָנוֹת | ||
| כְּרוּכָה | ||
| לְהוֹעִיל | ||
| מִזְדַּהִים |
לפניכם ארבעה פעלים מודגשים.
נְכוֹנִים, מְכִינִים, מְכַנִּים, מְכוֹנְנִים
(1) מבין ארבעת הפעלים המודגשים הקיפו את הפועל היוצא דופן מבחינת השורש, וכתבו מעליו את השורש שלו.
(2) בטבלה שלפניכם מיינו את ארבעת הפעלים המודגשים על פי הבניין.
| נפעל | פיעל | הפעיל |
|---|---|---|
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| הִתְעוֹרֵר | ע-ו/י-ר | התפעל |
| מַעֲלֶה | ע-ל-י | הפעיל |
| מְעֻנְיָנוֹת | ע-נ-י-ן | פועל |
| כְּרוּכָה | כ-ר-ך | קל (פעל) |
| לְהוֹעִיל | י/ו-ע-ל | הפעיל |
| מִזְדַּהִים | ז-ה-י | התפעל |
שיטה: מסירים את סימני הבניין, הזמן והגוף (תחיליות וסופיות), מזהים את התבנית ומחזירים אותיות שנשמטו.
טעות נפוצה: לכתוב ב"מזדהים" שורש ז-ד-ה (הד' אינה שורשית – היא ת' ההתפעל); ב"מעלה" לכתוב בניין פיעל; ב"להועיל" לכתוב שורש ה-ע-ל.
סעיף ב
(1) מְכַנִּים – שורש כ-נ-י (בשאר הפעלים השורש כ-ו-ן).
(2)
| נפעל | פיעל | הפעיל |
|---|---|---|
| נְכוֹנִים | מְכוֹנְנִים, מְכַנִּים | מְכִינִים |
(1) בודקים כל פועל:
(2) מיון לפי הבניין: נפעל – נכונים; פיעל – מכוננים (התבנית המיוחדת של ע"ו בפיעל), מכנים; הפעיל – מכינים.
טעות נפוצה: לחשוב ש"מכנים" שייך לשורש כ-ו-ן ("מכינים" בכתיב חסר), או לשייך את "מכוננים" לבניין פועל או התפעל – זו צורת פיעל של ע"ו.
שאלה 8 · שורשים קרובים, פעלים מאותו שורש, צורה נכונה בהקשר
לפניכם קטע, ובו שלוש מילים מודגשות.
ההתנדבות של הציבור בתקופת המלחמה הייתה תְּגוּבָה על מצב חירום. התנדבות זו בדרך כלל גּוֹבָה מחיר מן הפרט, ומידת ההקרבה של הציבור בתקופה זו גְּבוֹהָה יותר מבזמנים רגילים.
ציינו ליד כל מילה את השורש שלה, וכתבו פועל מאותו השורש על פי ההנחיות.
לפניכם משפטים, ובהם מילים מודגשות וממוספרות.
מבין שבע המילים המודגשות צרו שלושה זוגות של מילים, שלכל זוג שורש משותף. ציינו את מספרה של כל מילה, וכתבו את השורש המשותף לכל זוג.
זוג I: ______ , ______ השורש המשותף: ______
זוג II: ______ , ______ השורש המשותף: ______
זוג III: ______ , ______ השורש המשותף: ______
לפניכם משפט, ובו זוג פעלים מודגש. הקיפו את צורת הפועל התקינה בהקשר של המשפט.
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
שלוש המילים נשמעות דומות, אבל לכל אחת שורש אחר. השורש נקבע לפי המשמעות ולפי התבנית.
תְּגוּבָה – משקל תְּקוּלָה (כמו תְּקוּמָה, תְּשׁוּבָה) – משקל של שמות מגזרת ע"ו. ת' בראש היא חלק מהמשקל, והשורש ג-ו/י-ב (הגיב). פועל בהפעיל, עבר, מדבר: הֵגַבְתִּי (כמו הֵקַמְתִּי).
גּוֹבָה – "גובה מחיר" = לוקחת, תובעת. זו צורת בינוני קל, נקבה, של גזרת ל"י: גּוֹבֶה – גּוֹבָה (כמו בּוֹנֶה – בּוֹנָה). השורש ג-ב-י (גבייה). באותו הבניין (קל), עבר, מדבר: גָּבִיתִי (כמו בָּנִיתִי – בעבר מדבר ה' של ל"י הופכת ל־י').
גְּבוֹהָה – שם תואר במשמעות גובה (רם), ממשקל קָטֹל בנקבה (גָּבוֹהַּ – גְּבוֹהָה). ה' כאן היא אות שורש ממשית (מבוטאת – בזכר יש בה מפיק: גָּבוֹהַּ). השורש ג-ב-ה. פועל בקל, עבר, מדבר: גָּבַהְתִּי – הה' נשמרת, כמו בפועל שלם.
טעות נפוצה: לכתוב לשלושתן את השורש ג-ב-ה; לכתוב "גָּבִיתִי" ל"גבוהה" או "גָּבַהְתִּי" ל"גובה" – ההבדל במשמעות קובע את השורש.
סעיף ב
זוג I: (1) נוֹצְרוּ, (7) יְצוּרִים – השורש המשותף: י/ו-צ-ר
זוג II: (2) נְצֹר, (5) נָצוּר – השורש המשותף: נ-צ-ר
זוג III: (4) נָצוּר, (6) מָצוֹר – השורש המשותף: צ-ו/י-ר
(הזוגות יכולים לבוא בכל סדר. המילה צְרוֹר (3) נשארת בלי זוג – שורשה צ-ר-ר.)
בכל המילים מופיעות האותיות צ-ר, ולכן מחליטים לפי המשמעות ולפי התבנית:
הלקח: (4) ו־(5) כתובות ומנוקדות אותו דבר (נָצוּר), אבל שורשן שונה. ב־(5) הנ' שורשית (בינוני סביל), וב־(4) היא תחילית העתיד.
טעות נפוצה: לחבר את (4) ו־(5) לזוג אחד בגלל הכתיב הזהה.
סעיף ג
נַעֲנֶה
הרמז בהקשר: "בימינו... לרוב" – מדובר במה שקורה עכשיו, באופן קבוע. לכן צריך זמן הווה (בינוני).
השורש ע-נ-י (גזרת ל"י), בבניין נפעל:
בגזרת ל"י בנפעל ההבדל בין עבר להווה מתבטא רק בתנועה האחרונה: קמץ – עבר, סגול – הווה. לכן בהקשר זה הצורה התקינה היא נַעֲנֶה.
טעות נפוצה: לבחור "נַעֲנָה" מתוך הרגל להגייה המדוברת, שאינה מבחינה בין עבר להווה.
שאלה 9 · צורות בינוני, שורשים, פעלים סבילים
לפניכם קטע, ובו צורות בינוני מודגשות.
המועצה הישראלית להתנדבות ערכה סקר בקרב אלף משיבים, ולפיו חמישים אחוז מן המשיבים השתתפו בפעילויות התנדבות מתחילת המלחמה, וכמחצית מהמתנדבים בעת מלחמה מִתְנַדְּבִים גם בשגרה. עוד עולה מן הסקר כי רוב המִתְנַדְּבִים בוחרים לסייע באיסוף מוצרים לתרומות. מנכ"לית המועצה הישראלית להתנדבות ציינה כי שיעור התנדבות של כמעט חמישים אחוז במציאות שבה יש מאות אלפי מְפֻנִּים, הוא נתון מַרְשִׁים המלמד על הסולידריות בחברה הישראלית ועל החוסן שלה.
(1) ציינו מעל כל אחת מצורות הבינוני המודגשות את חלק הדיבור שבו היא משמשת בקטע.
(2) לפניכם שני משפטים ובכל משפט מודגשת צורת בינוני. ציינו ליד כל משפט את השורש של צורת הבינוני המודגשת בו.
לפניכם משפט: סולידריות היא משאב מִתְכַּלֶּה.
(1) מהו חלק הדיבור של המילה מִתְכַּלֶּה שבמשפט? ______
(2) מבין המילים שלפניכם הקיפו את המילה שהיא מאותו השורש של המילה מִתְכַּלֶּה.
כֶּלֶא, כִּלָּיוֹן, יְכֹלֶת, מְכוּלָה
לפניכם קטע, ובו פעלים סבילים.
בתקופת המלחמה אנשים רבים ביקשו להתנדב. אין־ספור התארגנויות חברתיות הוקמו בִן לילה, וקהילות שלמות נולדו בִן רגע. בחברה שיש בה סולידריות יימָצאו שיעורים גבוהים של התנדבות. קבוצות ששואפות ליצור בתוֹכָן לכידות, יוזמות פעולות שמכוּוָנות לטובת הציבור ובאות לידי ביטוי בעזרה לזולת.
הקיפו בקטע ארבעה פעלים סבילים, וציינו מעל כל פועל סביל שהקפתם את הבניין שלו.
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
(1) מִתְנַדְּבִים (גם בשגרה) – פועל; (ה)מִּתְנַדְּבִים (בוחרים) – שם עצם; מְפֻנִּים – שם עצם; מַרְשִׁים – שם תואר.
(2) נתון מַרְשִׁים – השורש ר-ש-ם; ההורים מַרְשִׁים – השורש ר-ש-י.
(1) הבינוני יכול לשמש פועל, שם עצם או שם תואר. בודקים את התפקיד בהקשר:
(2) שתי צורות זהות – שני שורשים.
טעות נפוצה: לכתוב לשני המשפטים ר-ש-ם; לא לשים לב שבמשפט השני הנושא "ההורים" ברבים, ולכן ־ים היא סופית ריבוי.
סעיף ב
(1) שם תואר.
(2) כִּלָּיוֹן.
(1) "משאב מתכלה" – המילה מתארת תכונה של שם העצם "משאב" (איזה משאב? – כזה שנגמר), ומתאימה לו במין ובמספר. היא אינה מתארת פעולה של נושא, ולכן משמשת שם תואר (צורת בינוני בתפקיד לוואי).
(2) מוצאים את השורש: מִתְכַּלֶּה = מִתְ־ (בינוני התפעל) + כַּלֶּה; הסיומת ־ֶה מעידה על גזרת ל"י, ולכן השורש כ-ל-י (כָּלָה = נגמר).
בודקים את האפשרויות:
טעות נפוצה: לבחור "כלא" או "מכולה" לפי הדמיון החיצוני (כ-ל), בלי לבדוק את האות השלישית ואת המשמעות.
סעיף ג
הוקמו – הופעל
נולדו – נפעל
יימָצאו – נפעל
(ש)מכוּוָנות – פועל
פועל סביל – הנושא אינו מבצע הפעולה אלא מקבל אותה ("מישהו עשה לו"). הבניינים הסבילים העיקריים: נפעל (סביל של קל), פועל (סביל של פיעל), הופעל (סביל של הפעיל).
פעלים שאינם סבילים בקטע: "ביקשו" (פיעל, פעיל), "שואפות", "יוזמות" (קל), "להתנדב", "ליצור" (שמות פועל), "באות" (קל).
טעות נפוצה: לסמן "להתנדב" או "שואפות" כסבילים, או לכתוב לפועל "הוקמו" בניין הפעיל – הפעיל הוא "הקימו", והסביל שלו הוא הופעל.
שאלה 10 · משקלים: מקום, בעל מקצוע, מחלות; שורש ומשקל
לפניכם רשימת מילים שמשמעותן המשותפת היא מקום.
מֶחְלָף, מְלוּנָה, מוֹעָצָה, מַחְבּוֹא, מוֹסָד, מִבְנֶה, מִפְקָדָה
(1) בטבלה שלפניכם מיינו את המילים שברשימה על פי המשקל.
| מִקְטָל | מִקְטוֹל | מִקְטָלָה |
|---|---|---|
(2) כתבו לכל אחת מן המילים: מוֹעָצָה, מִבְנֶה, מִפְקָדָה שם עצם מאותו השורש במשקל כלשהו שמשמעותו היא בעל מקצוע או תפקיד. שימו לב: על כל שם עצם להיות במשקל אחר.
מוֹעָצָה ______, מִבְנֶה ______, מִפְקָדָה ______
בתשדיר פרסומת מטעם מערך הסייבר הלאומי שמטרתו להעלות את המודעות בנוגע להפצת מידע כוזב נאמר:
כותבי התשדיר גזרו את המילה שַׁתֶּפֶת במשקל נפוץ.
(1) מהו המשקל? ______
(2) המשקל של המילה סייע לכותבי התשדיר להעביר את המסר. הסבירו קביעה זו באמצעות שימוש במונחים לשוניים. ______
באותו תשדיר נאמר המשפט:
(1) ציינו את השורש ואת המשקל של המילה תַּבְהֵלָה.
השורש: ______ המשקל: ______
(2) מבין המילים שלפניכם הקיפו שתי מילים שתפקיד האות תי"ו בהן זהה לתפקיד האות תי"ו במילה תַּבְהֵלָה.
תַּקָּלָה, תַּפְאוּרָה, תְּפוּסָה, תְּפוּגָה, תְּפִירָה
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
(1)
| מִקְטָל | מִקְטוֹל | מִקְטָלָה |
|---|---|---|
| מֶחְלָף, מוֹסָד, מִבְנֶה | מַחְבּוֹא | מְלוּנָה, מוֹעָצָה, מִפְקָדָה |
(2) מועצה – יוֹעֵץ; מבנה – בַּנַּאי (או: בּוֹנֶה); מפקדה – מְפַקֵּד.
(1) שיטה: מוצאים את השורש, ומציבים את אותיות השורש במקום ק-ט-ל, תוך התחשבות בשינויים של הגזרה ושל הגרוניות.
(2) בעל מקצוע או תפקיד – כל אחד במשקל אחר:
כך מתקבלים שלושה משקלים שונים: קוטל, קטלאי, מקטל.
טעות נפוצה: למיין לפי הצליל ולא לפי השורש – למשל לשים את "מלונה" ב"מקטול" בגלל השורוק; לכתוב ב־(2) שלושה שמות באותו משקל (יועץ, בונה, פוקד).
סעיף ב
(1) קַטֶּלֶת.
(2) קַטֶּלֶת הוא משקל המציין מחלות (כמו אַדֶּמֶת, שַׁפַּעַת, צַהֶבֶת). הגזירה של "שַׁתֶּפֶת" (מן השורש ש-ת-ף – שיתוף) במשקל זה מציגה את שיתוף המידע הכוזב כמחלה מדבקת, ובכך מחזקת את המסר שיש סכנה בשיתוף המידע ("יכולה להדביק את כולנו").
(1) מציבים את אותיות השורש ש-ת-ף במשקל: שַׁתֶּפֶת = קַטֶּלֶת (פתח באות הראשונה, דגש באות השנייה, סגול–סגול וסופית ־ֶת), כמו אַדֶּמֶת, דַּלֶּקֶת, חַצֶּבֶת.
(2) את התשובה בונים בשלושה שלבים:
1. משמעות המשקל: קַטֶּלֶת הוא המשקל של שמות מחלות.
2. משמעות השורש: ש-ת-ף – שיתוף (שיתוף ידיעות ברשתות).
3. החיבור למסר: המילה החדשה מציגה את שיתוף המידע הכוזב כמחלה מדבקת שמתפשטת מאדם לאדם. המסר מתחזק גם במילים "להדביק את כולנו". כך הקוראים מבינים, בלי הסבר ארוך, שיש להימנע משיתוף ידיעות שלא נבדקו.
טעות נפוצה: לכתוב רק "זה נשמע כמו מחלה" בלי לציין את המונח משקל ואת משמעותו (מחלות), או בלי לקשר לשורש ש-ת-ף.
סעיף ג
(1) השורש: ב-ה-ל; המשקל: תַּקְטֵלָה.
(2) תַּפְאוּרָה, תְּפוּגָה.
(1) מורידים את התחילית ת' ואת הסופית ־ָה: נשארות האותיות ב-ה-ל (בהלה, להיבהל) – זה השורש. המשקל: תַּקְטֵלָה (כמו תַּזְכֵּרָה, תַּסְפֹּרֶת). הת' כאן אינה אות שורש – היא חלק מהמשקל (תחילית משקל).
(2) בודקים בכל מילה אם הת' היא אות שורש או חלק מהמשקל:
דרך הבדיקה: מחפשים מילה אחרת מאותו שורש בלי ת' (פאר, פג). אם מוצאים כזו – הת' אינה שורשית.
טעות נפוצה: לבחור "תפוסה" או "תפירה" בגלל הדמיון למשקלים עם ת' בראש; צריך לבדוק את השורש ולא רק את הצורה.
שאלה 11 · שמות פעולה, דרכי תצורה, צורן סופי
לפניכם שני משפטים, ובהם שמות פעולה.
הקיפו ארבעה שמות פעולה בבניינים שונים, וציינו מעל כל שם פעולה את הבניין שלו.
לפניכם צירופי מילים, ובהם שמות מודגשים.
(1) בטבלה שלפניכם מיינו את השמות המודגשים לפי דרך התצורה.
| שורש ומשקל | בסיס וצורן גזירה סופי |
|---|---|
(2) אחד מן השמות המודגשים בראש סעיף ב הוא צורת בינוני.
העתיקו אותו, וציינו את הבניין שלו. ______ ______
לפניכם משפט, ובו ארבע מילים מוגדלות שבכל אחת מהן מודגש הצורן הסופי.
(1) מהו סוג הצורן הסופי המשותף לארבע המילים? הקיפו את התשובה הנכונה.
נטייה / גזירה
(2) מבין ארבע המילים העתיקו את המילה שהצורן הסופי בה יוצא דופן מבחינת המשמעות. ______
(3) ציינו את המשמעות של הצורן היוצא דופן. ______
(4) ציינו את המשמעות המשותפת לצורן הסופי שבשלוש המילים האחרות. ______
לא במיקוד תשפ"ז
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
התארגנות (או: התבוננות) – התפעל
ארגון – פיעל
עשייה – קל (פעל)
הבנה – הפעיל
שם פעולה הוא שם עצם המציין את הפעולה של הפועל. לכל בניין פעיל יש משקל קבוע של שם פעולה:
במשפטים יש שני שמות פעולה בהתפעל (התארגנות, התבוננות), ולכן בוחרים אחד מהם בלבד, כי ההוראה דורשת ארבעה בניינים שונים.
שימו לב: "סולידריות" ו"מונחים" אינם שמות פעולה; "אחראים" הוא שם תואר.
טעות נפוצה: להקיף גם "התארגנות" וגם "התבוננות" (אותו בניין), או לכתוב ל"הבנה" בניין קל.
סעיף ב
(1)
| שורש ומשקל | בסיס וצורן גזירה סופי |
|---|---|
| מָהִיר, פְּסוּלִים | מַשְׁמָעוּת, רַעֲיוֹנִי |
(2) פְּסוּלִים – בניין קל (פעל).
(1) שיטה: בודקים אם אפשר לפרק את המילה למילה קיימת (בסיס) + סופית גזירה (־ות, ־י, ־ן, ־ית...). אם כן – בסיס וצורן. אם לא – משבצים שורש במשקל.
(2) פְּסוּלִים הוא צורת בינוני סביל של בניין קל (קָטוּל: פָּסוּל – פְּסוּלִים), כמו כָּתוּב, שָׁמוּר. "מעשים פסולים" = מעשים שנפסלו.
טעות נפוצה: לשבץ את "משמעות" בשורש ומשקל (ש-מ-ע) במשקל מַקְטָלוּת – יש לזהות את הבסיס "משמע" ואת הסופית ־ות; ב־(2) לבחור "מהיר" (משקל קָטִיל אינו בינוני).
סעיף ג
(1) נטייה.
(2) תלבושתה.
(3) שייכות / קניין (כינוי קניין: "שלה").
(4) צורת נקבה (התאמה במין).
(1) בכל ארבע המילים הצורן הסופי הוא ־ה, והוא אינו יוצר מילה חדשה בעלת משמעות חדשה אלא רק נוטה את המילה (מוסיף לה מין או כינוי שייכות). לכן זהו צורן נטייה. צורן גזירה, לעומתו, יוצר מילה חדשה (רעיון → רעיוני).
(2)–(3) תלבושתה = התלבושת שלה (של הקבוצה). כאן ־ה היא כינוי קניין לנסתרת – מציינת שייכות. זה הצורן היוצא דופן.
(4) בשלוש המילים האחרות – כחולה, לבנה, צהובה – ־ה מציינת צורת נקבה של שם התואר: כָּחֹל → כְּחֻלָּה, לָבָן → לְבָנָה, צָהֹב → צְהֻבָּה. שמות התואר מתאימים במין לשם העצם "תלבושת" (נקבה).
טעות נפוצה: לבחור "גזירה" משום שהצורן נמצא בסוף המילה; לזהות את ה־ה ב"תלבושתה" כסימן נקבה (המילה "תלבושת" כבר נקבה, וה־ה מוסיפה "שלה").