בגרות בלשון פרק הלשון 011271 - קיץ 2026
פרק הלשון (מיזם הכתיבה) · שאלון 011271 · קיץ · 11 שאלות · שעתיים
בחינת הבגרות בלשון, קיץ 2026, כל 11 השאלות כמו בשאלון. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
א. משך הבחינה: שעתיים.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שלושה פרקים.
פרק א – שם המספר ואותיות השימוש – 20 נקודות
פרק ב – תחביר / פרק ג – מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים – 80 נקודות
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר (עמוד 4).
ד. הוראה מיוחדת: יש להקפיד על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
שימו לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
פרק א: חובה – שם המספר ואותיות השימוש
ההוראות לחלק זה
(20 נקודות)
ענו על שאלה 1 שלפניכם.
שאלה 1 · שם המספר ואותיות השימוש
לפניכם משפטים, ובהם מספרים מודגשים וכן אפשרויות להגיית שם המספר ואותיות השימוש.
כתבו במילים את המספרים המודגשים (אין צורך לנקד), והקיפו את הצורה הנכונה מבין האפשרויות המוצעות להגיית שם המספר ואות השימוש.
לפניכם ציטוט מן השיר "הזמנה לחתונה" שכתב אורי בנאי.
"שש עשרה אביבים מלאו לבת ראש הכפר,
שתי עיניה כוכבים ושערה מפוזר."
בציטוט יש שני שמות מספר, אך אחד מהם שגוי.
כתבו את הצורה התקינה של שם המספר השגוי. ______
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
הכלל הבסיסי: במספרים 3–10 (וגם באחדות שבתוך מספר גדול) שם המספר "הפוך" למין שם העצם: עם שם עצם זכר – צורה עם ה' בסוף (שלושה, ארבעה); עם שם עצם נקבה – צורה בלי ה' (שלוש, ארבע). לכן בכל משפט שואלים קודם: מה מינו של שם העצם הנספר?
1. אלפיים ושלוש עשרה. בציון שנה המספר נקרא בצורת נקבה (שָׁנָה – נקבה): 13 = שלוש עשרה (ולא "שלושה עשר"). 2000 = אלפיים.
2. שְׁמוֹנִים וּשְׁנַיִם.
3. פי שלושה. אחרי המילה "פי" (בהשוואה של כפל) בא שם המספר בצורה עם ה': פי שניים, פי שלושה, פי ארבעה (ולא "פי שלוש").
4. אַרְבָּעִים וְשֶׁבַע.
5. ארבע הזכיות. "זכייה" – נקבה, ולכן ארבע. לפני שם עצם מיודע (הזכיות) המספר בא בצורת סמיכות; בנקבה צורת הנסמך זהה לצורת הנפרד (חוץ משתיים – שתי), ולכן "ארבע הזכיות" ולא "ארבעת הזכיות" (ארבעת – נסמך של הזכר: ארבעת הימים).
6. למקום העשרים וארבעה. מספר סודר מ־11 ומעלה מובע במספר יסודי מיודע, הבא אחרי שם העצם ומתאים לו במין. "מקום" – זכר, ולכן העשרים וארבעה (ולא "וארבע").
7. בִּשְׁנֵים עָשָׂר במאי.
8. שבעה עשר אלף חמש מאות שלושים ושלוש תגובות.
טעות נפוצה: לכתוב "שלושה עשר" בשנה; לבחור "וְשְׁנַיִם" (שכחת הכלל של ו' לפני שווא); לכתוב "ארבעת הזכיות"; לכתוב "שבע עשרה אלף" (כאילו האלפים מתאימים לתגובות).
סעיף ב
שישה עשר אביבים
שלב 1 – מאתרים את שני שמות המספר: "שש עשרה" (אביבים) ו"שתי" (עיניה).
שלב 2 – בודקים את מין שם העצם של כל אחד:
תזכורת: במספרים 11–19 בזכר: האחדות עם ה' והעשרת בלי ה' (שישה עשר); בנקבה – הפוך (שש עשרה).
טעות נפוצה: לתקן את "שתי" ל"שני" – "עין" היא נקבה, ולכן "שתי" נכונה.
פרק ב: תחביר
ההוראות לחלק זה
(80 נקודות)
לפניכם שני פרקים: פרק ב – תחביר, פרק ג – מערכת הצורות.
בחרו בפרק שלמדתם: בפרק ב – תחביר או בפרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרתם ענו על השאלות לפי ההוראות.
ציינו את שם הפרק שבחרתם: ______
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 2–6 (לכל שאלה – 20 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
שאלה 2 · סוגי משפטים וחלקים כוללים; המרה לתנאי; ניתוח תפקידים
לפניכם שני משפטים, ובהם חלקים כוללים.
I. המוזיקה אינה משפיעה על אורך החיים או על המשכיות המין האנושי. ______
II. החינוך המוזיקלי אינו עומד בראש סדר העדיפויות של מערכת החינוך, וכך מועבר להורים ולילדים מסר שגוי בנוגע לחשיבותו. ______
(1) ציינו ליד כל אחד מן המשפטים את הסוג התחבירי שלו.
(2) בכל משפט סמנו קו מתחת לחלק הכולל.
(3) ציינו את התפקיד התחבירי המשותף לחלקים הכוללים בשני המשפטים. ______
לפניכם משפט פשוט.
באמצעות השקעה בחינוך מוזיקלי מגיל צעיר נטפח דור של אנשים יצירתיים.
המירו את המשפט במשפט מורכב בעל קשר לוגי של תנאי.
לפניכם משפט פשוט.
בגלל חשיבותה של המוזיקה היא נלמדת מגיל צעיר.
נתחו את המשפט: ציינו מעל המילים את התפקידים התחביריים שלהן.
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
(1)+(2)
I. משפט פשוט: המוזיקה אינה משפיעה על אורך החיים או על המשכיות המין האנושי.
II. משפט איחוי (מאוחה/מחובר): [החינוך המוזיקלי אינו עומד בראש סדר העדיפויות של מערכת החינוך,]איבר א [וכך מועבר להורים ולילדים מסר שגוי בנוגע לחשיבותו.]איבר ב
(3) מושא.
שיטה: מסמנים בכל משפט את הנשואים. נשוא אחד – משפט פשוט; שני נשואים – בודקים אם חלק אחד תלוי בחלק האחר (מורכב) או ששני החלקים שווי מעמד ומחוברים במילת איחוי (משפט איחוי).
משפט I – משפט פשוט. יש בו נשוא אחד: "אינה משפיעה" (נושא: המוזיקה). "או" אינה מחברת כאן שני משפטים אלא שני צירופים שווי תפקיד – "על אורך החיים" ו"על המשכיות המין האנושי" – ולכן הם חלק כולל. שואלים: המוזיקה אינה משפיעה על מה? – הצירופים משלימים את הפועל "משפיע על", ולכן הם מושא.
משפט II – משפט איחוי. שני נשואים: "אינו עומד" ו"מועבר".
(3) התפקיד המשותף – מושא. בשני המשפטים החלק הכולל משלים את הפועל בעזרת מילת יחס (משפיעה על, מועבר ל).
טעות נפוצה: לסמן במשפט II את "החינוך המוזיקלי... מערכת החינוך" כחלק כולל, או לתחום את איבר ב בלי "וכך"; לכתוב "תיאור" לחלקים הכוללים.
סעיף ב
אם נשקיע בחינוך מוזיקלי מגיל צעיר, נטפח דור של אנשים יצירתיים.
(אפשר גם: "בתנאי שנשקיע / אילו נשקיע...")
שלב 1 – מה משתנה: במשפט הפשוט התנאי מובע בצירוף שמני ("באמצעות השקעה"). כדי ליצור משפט מורכב הופכים את הצירוף לפסוקית – עם נשוא משלה – והופכים את שם הפעולה "השקעה" לפועל נטוי: נשקיע (באותו גוף כמו "נטפח" – אנחנו).
שלב 2 – מילת השעבוד: קשר של תנאי מובע ב"אם" (או "בתנאי ש־", "במקרה ש־").
[אם נשקיע בחינוך מוזיקלי מגיל צעיר,] – פסוקית תיאור תנאי; נטפח דור של אנשים יצירתיים – המשפט העיקרי.
בדיקה: שני נשואים (נשקיע, נטפח), חלק אחד תלוי בחלק האחר – משפט מורכב; שום מידע לא נוסף ולא נגרע. אחרי פסוקית בראש המשפט בא פסיק.
טעות נפוצה: לכתוב "אם נשקיע... ולכן נטפח" (ערבוב תנאי ותוצאה), או לכתוב משפט איחוי ("נשקיע..., ולכן נטפח...") – זה קשר של סיבה ותוצאה ולא משפט מורכב בקשר של תנאי.
סעיף ג
בגלל חשיבותה של המוזיקה – תיאור (סיבה); בתוכו: של המוזיקה – לוואי
היא – נושא
נלמדת – נשוא
מגיל צעיר – תיאור (זמן); בתוכו: צעיר – לוואי
שיטה: מוצאים את הנשוא, אחר כך את הנושא, ואז שואלים שאלות על שאר החלקים.
טעות נפוצה: לסמן "המוזיקה" כנושא (היא בתוך צירוף התיאור, והנושא הוא "היא"), או לסמן "מגיל צעיר" כמושא.
שאלה 3 · פסוקיות, קשרים לוגיים, מבעים מודאליים, הסגר; המרה לאיחוי; מילות שאלה
לפניכם שני משפטים מורכבים, ובכל אחד מהם יש פסוקית.
I. ייתכן שהמוזיקה אינה צורך חיוני בחיי האדם כמו מים ומזון.
II. ברור שלמוזיקה תרומה רבה לחיי האדם.
(1) ציינו את התפקיד התחבירי המשותף לשתי הפסוקיות במשפטים. ______
(2) בין שני המשפטים I–II יש קֶשֶׁר לוגי. ציינו מהו. ______
(3) ציינו מעל כל נשוא של החלק העיקרי במשפטים I–II את משמעותו מבין האפשרויות האלה:
הבעת רגש, הבעת ספק, ברירה, הבעת ודאות.
(4) לפניכם משפט פשוט, ובו הסגר.
מוזיקה חיה מעצימה את התגובה הרגשית כנראה בגלל טבעה הדינמי והמשתנה.
לפניכם משפט מורכב.
צלילי המוזיקה מקיפים אותנו מכל עבר בלי שאנחנו שמים לב לכך.
המירו את המשפט במשפט איחוי (מאוחה/מחובר).
לפניכם שלושה משפטים ובהם מילות שאלה. ציינו את התפקיד התחבירי של מילת השאלה בכל משפט.
I. מה ישיר האומן בהופעה? ______
II. מי שר את הבלדה הנפוליטנית? ______
III. של מי הביצוע החדש לשיר הישן? ______
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
(1) פסוקית נושא.
(2) ויתור / ניגוד / הסתייגות.
(3) I. ייתכן – הבעת ספק. II. ברור – הבעת ודאות.
(4) • מוזיקה חיה מעצימה את התגובה הרגשית כנראה בגלל טבעה הדינמי והמשתנה.
(1) פסוקית נושא. בשני המשפטים החלק העיקרי הוא מילה אחת – "ייתכן", "ברור" – והיא הנשוא. שואלים: מה ייתכן? – [שהמוזיקה אינה צורך חיוני בחיי האדם כמו מים ומזון]; מה ברור? – [שלמוזיקה תרומה רבה לחיי האדם]. הפסוקית היא מה שהנשוא אומר עליו דבר, כלומר הנושא. בדיקה בהמרה לשם: "תרומתה הרבה של המוזיקה ברורה".
(2) ויתור / ניגוד. משפט I אומר שהמוזיקה אולי אינה צורך חיוני, ומשפט II אומר שבכל זאת תרומתה רבה. אפשר לחבר: "אף על פי שייתכן שהמוזיקה אינה צורך חיוני, ברור שלמוזיקה תרומה רבה" (ויתור), או "ייתכן ש..., אבל ברור ש..." (ניגוד/הסתייגות).
(3) מבעים מודאליים. נשוא כמו "ייתכן", "ברור" מבטא את עמדת הדובר כלפי התוכן שבפסוקית:
(4) ההסגר – "כנראה". מילה שאינה קשורה תחבירית לשום חלק במשפט ומבטאת את עמדת הכותב; אפשר להשמיט אותה והמשפט נשאר תקין: "מוזיקה חיה מעצימה את התגובה הרגשית בגלל טבעה...". "כנראה" מבטאת ספק (הכותב אינו בטוח בסיבה) – כמו "ייתכן" במשפט I.
טעות נפוצה: ב־(1) לכתוב "פסוקית מושא" (אין כאן פועל שהפסוקית משלימה – "ייתכן"/"ברור" הם הנשוא והפסוקית היא הנושא); ב־(4) לסמן כהסגר את "בגלל טבעה הדינמי והמשתנה" – זהו תיאור סיבה, הקשור לנשוא.
סעיף ב
צלילי המוזיקה מקיפים אותנו מכל עבר, ואנחנו לא שמים לב לכך.
(אפשר גם: "...אך / אבל אנחנו לא שמים לב לכך.")
שלב 1 – הניתוח: המשפט העיקרי: "צלילי המוזיקה מקיפים אותנו מכל עבר". [בלי שאנחנו שמים לב לכך] – פסוקית (תיאור אופן/מצב) הפותחת במילת השעבוד "בלי ש־".
שלב 2 – ההמרה: במשפט איחוי שני האיברים שווי מעמד. מבטלים את מילת השעבוד "בלי ש־" והופכים את הפסוקית למשפט עצמאי שלילי ("אנחנו לא שמים לב לכך"), ומחברים במילת איחוי – "ו־" או "אבל/אך":
[צלילי המוזיקה מקיפים אותנו מכל עבר,] [ואנחנו לא שמים לב לכך.]
בדיקה: שני איברים, כל אחד משפט שלם; המשמעות לא השתנתה.
טעות נפוצה: להשאיר מילת שעבוד ("כשאנחנו לא שמים לב", "מבלי ש...") – אז המשפט נשאר מורכב.
סעיף ג
I. מה – מושא
II. מי – נושא
III. של מי – נשוא
שיטה: עונים על השאלה במשפט חיווי – התשובה תופסת את מקום מילת השאלה ואת תפקידה התחבירי.
טעות נפוצה: ב־III לכתוב "לוואי" (כי "של" נראית כמו לוואי) – אבל כאן "של מי" אינו מתאר שם עצם אחר, אלא הוא החלק שאומר משהו על הנושא; ב־I לכתוב "נושא" רק כי מילת השאלה בראש המשפט.
שאלה 4 · דרכי מסירה: דיבור עקיף, הסגר, דיבור ישיר; חלקי דיבור
לפניכם משפט מורכב בדיבור עקיף.
המוזיקאים מצהירים שהמוזיקה חשובה מאוד בחייהם.
(1) תחמו את הפסוקית, וציינו מעליה את התפקיד התחבירי שלה במשפט.
(2) המירו את המשפט במשפט פשוט בעל הסגר. השתמשו במידע שבמשפט בלבד.
(3) המירו את המשפט במשפט בדיבור ישיר.
לפניכם קטע, ובו ארבע מילים המסומנות בקו.
חובבי מוזיקה ומעריצים של זמרים ולהקות אומרים שאין כמו האנרגיות בהופעה חיה.
אם אתם מעריצים להקה או זמר ונוהגים ללכת להופעות שלהם או אם אתם נגנים חובבים בעצמכם, אתם בוודאי מזדהים עם האמירה הזאת.
ציינו מעל לכל מילה המסומנת בקו את חלק הדיבור שלה.
לפניכם איור המציג דו־שיח דמיוני ומשעשע בין מיץ תפוזים למלפפון.

(האיור נוצר באמצעות בינה מלאכותית)
(1) מהו חלק הדיבור של המילה "משקה" בשאלתו של מיץ התפוזים? ______
(2) מהו חלק הדיבור של המילה "משקה" בתשובתו של המלפפון? ______
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
(1) המוזיקאים מצהירים [שהמוזיקה חשובה מאוד בחייהם.] – פסוקית מושא.
(2) לדברי המוזיקאים, המוזיקה חשובה מאוד בחייהם. (אפשר גם: על פי המוזיקאים / על פי הצהרת המוזיקאים / לפי המוזיקאים, ...)
(3) המוזיקאים מצהירים: "המוזיקה חשובה מאוד בחיינו".
(1) פסוקית מושא. העיקרי: "המוזיקאים מצהירים" (נושא: המוזיקאים, נשוא: מצהירים). שואלים: מצהירים מה? – [שהמוזיקה חשובה מאוד בחייהם]. הפסוקית משלימה את פועל האמירה "מצהירים", ולכן היא פסוקית מושא. זו הדרך הרגילה למסור דברים בדיבור עקיף.
(2) משפט פשוט עם הסגר. מבטלים את הפועל "מצהירים" ומבטאים את מקור הדברים בצירוף שאינו קשור תחבירית לשאר המשפט – הסגר: "לדברי המוזיקאים,". אחריו בא פסיק. עכשיו במשפט נשוא אחד בלבד – "חשובה" (נושא: המוזיקה), ולכן הוא פשוט.
(3) דיבור ישיר. מצטטים את דברי הדוברים כפי שאמרו אותם:
טעות נפוצה: ב־(3) להשאיר "בחייהם" בתוך הציטוט; ב־(2) להשאיר פועל אמירה ("המוזיקאים מצהירים כי...") – המשפט נשאר מורכב.
סעיף ב
חובבי (מוזיקה) – שם עצם
(ו)מעריצים (של זמרים) – שם עצם
(אתם) מעריצים (להקה) – פועל
(נגנים) חובבים – שם תואר
הקושי: צורות הבינוני (חובב, מעריץ) יכולות לשמש שם עצם, שם תואר או פועל. מחליטים לפי התפקיד בהקשר.
טעות נפוצה: לכתוב "פועל" לכל צורות הבינוני, או לסמן את שני המופעים של "מעריצים" באותו חלק דיבור.
סעיף ג
(1) פועל
(2) שם עצם
ההומור באיור נובע מכך שאותה מילה, "משקה", מתפרשת בשני חלקי דיבור שונים.
(1) פועל. מיץ התפוזים רואה את המלפפון משקה את הפרחים בצינור ושואל "אתה משקה?" – כלומר "האם אתה מַשְׁקֶה (את הפרחים)?". "משקה" כאן היא נשוא בהווה, בניין הפעיל (שורש ש-ק-י: הִשְׁקָה – מַשְׁקֶה), ומציינת פעולה.
(2) שם עצם. המלפפון עונה "אני לא משקה, אני מלפפון" – הוא מבין "משקה" כשם של דבר – משקה (כמו מיץ התפוזים עצמו), ומשווה אותו ל"מלפפון" (שם עצם). המילה כאן מציינת סוג של דבר ולא פעולה.
טעות נפוצה: לכתוב "שם תואר" ל־(2), או לכתוב את אותו חלק דיבור לשני המקרים בלי לבדוק את ההקשר.
שאלה 5 · חלקים כוללים ותמורה; זיהוי נושא ונשוא; צירוף משפטים למורכב
לפניכם משפט בעל שני חלקים כוללים.
אנו משתמשים במוזיקה לשיפור הביצועים בפעילות גופנית, לריכוז טוב יותר בלימודים או להפגת השיעמום בעת ביצוע פעולות שגרה יום־יומיות, כגון נהיגה או הדחת כלים.
(1) ציינו את הסוג התחבירי של המשפט. ______
(2) אחד מן החלקים הכוללים מסומן במשפט. ציינו את התפקיד התחבירי שלו. ______
(3) חוץ מן החלק הכולל המסומן, יש במשפט חלק כולל נוסף, שתפקידו תמורה.
לפניכם שלושה משפטים. ציינו את הנושא ואת הנשוא של כל משפט.
I. בחברות שבטיות יש למוזיקה תפקידים חברתיים.
הנושא: ______ הנשוא: ______
II. השימוש העיקרי במוזיקה בחברות שבטיות הוא בהקשר חברתי.
הנושא: ______ הנשוא: ______
III. החברות השבטיות נוהגות ללוות את טקסיהן במוזיקה.
הנושא: ______ הנשוא: ______
לפניכם שני משפטים.
I. האזנה למוזיקה יכולה לשפר את מצב הרוח.
II. המוזיקה מורידה את רמת ההורמון קורטיזול המזוהה עם מתח נפשי.
המירו את שני המשפטים במשפט מורכב ובו קשר לוגי מתאים.
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
(1) משפט פשוט.
(2) תיאור (תכלית).
(3) • התמורה הכוללת: (כגון) נהיגה או הדחת כלים.
(1) משפט פשוט. יש במשפט נשוא אחד בלבד – "משתמשים" (נושא: אנו). כל השאר צירופים שמניים (שמות פעולה: שיפור, ריכוז, הפגה, ביצוע) – לא נשואים.
(2) תיאור (תכלית). שלושת הרכיבים המסומנים – "לשיפור הביצועים", "לריכוז", "להפגת השיעמום" – שווי תפקיד ומחוברים בפסיק וב"או", ולכן הם חלק כולל. שואלים: משתמשים במוזיקה לשם מה? – לשיפור / לריכוז / להפגה. הם מציינים את מטרת השימוש – תיאור (תכלית). ("במוזיקה" הוא המושא: משתמשים במה?)
(3) התמורה הכוללת והביטוי המכליל.
טעות נפוצה: ב־(2) לכתוב "מושא" (כי הצירופים פותחים ב־ל'); ב־(3) להעתיק "ביצוע פעולות שגרה" כביטוי המכליל ולכתוב שתפקידו "תיאור".
סעיף ב
I. הנושא: תפקידים (חברתיים); הנשוא: יש.
II. הנושא: השימוש (העיקרי במוזיקה); הנשוא: בהקשר (חברתי).
III. הנושא: החברות (השבטיות); הנשוא: נוהגות ללוות.
הקושי: בשלושת המשפטים מופיעות אותן מילים (מוזיקה, חברות שבטיות), אבל בתפקידים שונים.
טעות נפוצה: ב־I לכתוב "מוזיקה" כנושא; ב־II לכתוב "הוא" כנשוא (הוא האוגד); ב־III לכתוב רק "נוהגות" כנשוא.
סעיף ג
האזנה למוזיקה יכולה לשפר את מצב הרוח כי היא מורידה את רמת ההורמון קורטיזול המזוהה עם מתח נפשי.
(אפשר גם: "מפני ש / משום ש / כיוון ש..."; או: "מכיוון שהמוזיקה מורידה את רמת ההורמון קורטיזול..., האזנה לה יכולה לשפר את מצב הרוח.")
שלב 1 – מה הקשר הלוגי? משפט II מסביר למה האזנה למוזיקה משפרת את מצב הרוח: הורדת הורמון המתח היא הסיבה, ושיפור מצב הרוח הוא התוצאה. לכן הקשר הוא סיבה.
שלב 2 – משפט מורכב: בקשר של סיבה במשפט מורכב משתמשים במילת שעבוד של סיבה (כי, מפני ש־, משום ש־, כיוון ש־), והופכים את משפט II לפסוקית תיאור סיבה:
האזנה למוזיקה יכולה לשפר את מצב הרוח [כי היא מורידה את רמת ההורמון קורטיזול המזוהה עם מתח נפשי.]
כדי לא לחזור על המילה "מוזיקה" משתמשים בכינוי "היא".
טעות נפוצה: לבחור במילת איחוי ("ולכן", "לפיכך") – אז המשפט מאוחה ולא מורכב; או לבחור קשר הפוך ("האזנה משפרת... ולכן המוזיקה מורידה...").
שאלה 6 · פירוק משפט מורכב לפשוטים; פיסוק
לפניכם משפט מורכב.
בתקופת מגפת הקורונה הצליחה השירה המשותפת להחזיר לאנשים את תחושת "היחד" שנלקחה מהם עקב ההגבלות שהוטלו בשל המגפה.
פרקו את המשפט לשלושה משפטים פשוטים על פי סדר הגיוני.
(1) ______
(2) ______
(3) ______
לפניכם קטע שאין בו סימני פיסוק. פסקו את הקטע על פי ההנחיות שאחריו.
הקפידו על פיסוק בולט וברור.
ד"ר לורה בראון מומחית בהתפתחות ילדים טוענת שילדים שלומדים מוזיקה מפעילים בו בזמן את חוש השמיעה את חוש הראייה ואת יכולת התנועה העדינה והגסה לדבריה למידה זו גם תורמת לשיפור הכישורים הלשוניים שלהם ד"ר בראון מסכמת שחוויה מוזיקלית עשירה הכוללת שירה הקשבה ותנועה מעניקה לילדים צעירים תועלת רבה ככל שהם מתקדמים ללמידה פורמלית יותר
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
(1) בשל מגפת הקורונה הוטלו הגבלות.
(2) עקב ההגבלות נלקחה מן האנשים תחושת "היחד".
(3) בתקופת מגפת הקורונה הצליחה השירה המשותפת להחזיר לאנשים את תחושת "היחד".
שלב 1 – מוצאים את הנשואים: הצליחה (להחזיר), נלקחה, הוטלו – שלושה נשואים, ולכן שלושה משפטים פשוטים.
שלב 2 – תוחמים את הפסוקיות:
בתקופת מגפת הקורונה הצליחה השירה המשותפת להחזיר לאנשים את תחושת "היחד" [שנלקחה מהם עקב ההגבלות [שהוטלו בשל המגפה]].
שלב 3 – סדר הגיוני (סיבה ← תוצאה, לפי רצף הזמן): קודם הוטלו הגבלות בגלל המגפה; בגללן נלקחה תחושת היחד; ואז השירה המשותפת החזירה אותה. לכן מתחילים מהפסוקית הפנימית ביותר וגומרים במשפט העיקרי.
שלב 4 – משלימים בכל משפט את מה שחסר: מחליפים את "ש־" ואת הכינויים בשמות המלאים: "הוטלו" – מה? הגבלות; "מהם" ← מן האנשים; "המגפה" ← מגפת הקורונה. כל משפט צריך להיות מובן לבדו.
טעות נפוצה: להשאיר במשפט מילת שעבוד או כינוי לא מובן ("היא נלקחה מהם"), או לכתוב את המשפטים בסדר שבו הם מופיעים ולא בסדר הגיוני.
סעיף ב
ד"ר לורה בראון, מומחית בהתפתחות ילדים, טוענת שילדים שלומדים מוזיקה מפעילים בו בזמן את חוש השמיעה, את חוש הראייה ואת יכולת התנועה העדינה והגסה. לדבריה, למידה זו גם תורמת לשיפור הכישורים הלשוניים שלהם. ד"ר בראון מסכמת שחוויה מוזיקלית עשירה הכוללת שירה, הקשבה ותנועה מעניקה לילדים צעירים תועלת רבה ככל שהם מתקדמים ללמידה פורמלית יותר.
נקודות – שלושה משפטים: מחפשים היכן מתחיל נושא חדש עם נשוא חדש:
1. ד"ר לורה בראון... טוענת ש... העדינה והגסה.
2. לדבריה... הלשוניים שלהם.
3. ד"ר בראון מסכמת ש... פורמלית יותר.
תמורה – "מומחית בהתפתחות ילדים": צירוף שמני הבא אחרי "ד"ר לורה בראון", מתייחס לאותה אישה ובאותו תפקיד (נושא). תמורה באמצע המשפט מוקפת בשני פסיקים – לפניה ואחריה.
הסגר – "לדבריה": צירוף שמוסר את מקור הדברים ואינו קשור תחבירית לשאר המשפט. הסגר בראש המשפט מופרד בפסיק אחריו.
חלקים כוללים:
טעות נפוצה: לשים פסיק אחד בלבד אחרי התמורה (ולא לפניה); לשים פסיק לפני ו' החיבור ברכיב האחרון; לשים פסיק לפני "ש־" של פסוקית המושא ("טוענת, שילדים").
פרק ג: מערכת הצורות
ההוראות לחלק זה
(80 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 7–11 (לכל שאלה – 20 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
שאלה 7 · שורש ובניין של פעלים; שמות פעולה ושורשם; יצירת פועל בהווה
לפניכם קטע, ובו פעלים מודגשים.
יש שיַגִּידוּ שהמוזיקה אינה חשובה כל כך, והיא יכולה לְהִכָּחֵד מן העולם בלי שיָחוּל שום שינוי בחיינו. ובכל זאת באמצעות המוזיקה אנחנו חוֹוִים רגשות חיוביים, מְאַוְרְרִים רגשות שליליים, ויש רגעים שחיינו מוּאָרִים בזכותה. צלילי המוזיקה מוֹסִיפִים צבע לעולם.
בטבלה שלפניכם נתחו את הפעלים המודגשים – ציינו את השורש ואת הבניין של כל פועל.
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| יַגִּידוּ | ||
| לְהִכָּחֵד | ||
| יָחוּל | ||
| חוֹוִים | ||
| מְאַוְרְרִים | ||
| מוּאָרִים | ||
| מוֹסִיפִים |
לפניכם צירופי מילים, ובהם שמות פעולה מודגשים.
תפילת הוֹדָיָה, הוֹדָאָה באשמה, וִדּוּא פרטים, וִדּוּי אישי
(1) מבין שמות הפעולה המודגשים, הקיפו את שם הפעולה היוצא דופן מבחינת השורש.
(2) ציינו את השורש של שם הפעולה היוצא דופן. ______
ליד כל אחד מן הצירופים שלפניכם – כתבו פועל בהווה, יחיד, מאותו השורש ובאותו הבניין של שם הפעולה המודגש.
(1) תפילת הוֹדָיָה ______
(2) וִדּוּא פרטים ______
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| יַגִּידוּ | נ-ג-ד | הפעיל |
| לְהִכָּחֵד | כ-ח-ד | נפעל |
| יָחוּל | ח-ו-ל | קל |
| חוֹוִים | ח-ו-י | קל |
| מְאַוְרְרִים | א-ו-ר-ר | פיעל |
| מוּאָרִים | א-ו-ר | הופעל |
| מוֹסִיפִים | י-ס-ף | הפעיל |
השיטה: מורידים את אותיות התבנית (תחיליות העתיד, ל' של שם הפועל, מ' של הבינוני, סיומות ־וּ/־ים), מזהים את סימני הבניין ומשחזרים את אותיות השורש החסרות. כשיש ספק – מעבירים לעבר, נסתר.
טעות נפוצה: לכתוב שורש ג-י-ד ל"יגידו" או א-ר-ר ל"מאווררים" (ולשכוח את הו' העיצורית); לסמן "מוסיפים" בהופעל בגלל ה־מו־ (בהופעל: מוּ בשורוק, בהפעיל: מוֹ בחולם); לכתוב שורש ח-ל-ל ל"יחול".
סעיף ב
(1) וִדּוּא
(2) ו-ד-א
שיטה: מוצאים את השורש של כל שם פעולה לפי המשקל שלו ולפי הפועל שממנו הוא נגזר.
לכן וִדּוּא יוצא דופן: שלושת האחרים נגזרים מ־י-ד-י (הודיה, הודאה, וידוי – כולם קשורים ל"להודות"), והוא נגזר מ־ו-ד-א.
טעות נפוצה: לבחור "הודאה" בגלל הא' שבה – אבל היא נגזרת מ"הודה" כמו "הודיה".
סעיף ג
(1) מוֹדֶה (מודה)
(2) מְוַדֵּא (מוודא)
(1) הוֹדָיָה – שורש י-ד-י, בניין הפעיל (שם הפעולה של הפעיל: הַקְטָלָה, כמו הַרְצָאָה). הווה יחיד של הפעיל בגזרת פ"י ול"י: מַקְטִיל ← מוֹדֶה (כמו מוֹרֶה). העבר: הוֹדָה.
(2) וִדּוּא – שורש ו-ד-א, בניין פיעל (שם הפעולה של פיעל: קִטּוּל, כמו דִּבּוּר). הווה יחיד של פיעל: מְקַטֵּל ← מְוַדֵּא (בכתיב מלא: מוודא). העבר: וִדֵּא.
טעות נפוצה: לכתוב פועל בבניין אחר ("מתוודה" – התפעל, שורש אחר) או בזמן עבר/שם פועל ("הודה", "לוודא") במקום הווה.
שאלה 8 · שורש ובניין של שמות פועל ופעלים דומים
לפניכם שלושה משפטים, ובכל אחד מהם מודגש שם פועל.
ציינו את השורש ואת הבניין של כל שם פועל מודגש.
לְהָנִיא – השורש: ______ הבניין: ______
לְהוֹנוֹת – השורש: ______ הבניין: ______
לֵהָנוֹת – השורש: ______ הבניין: ______
(1) ציינו ליד כל אחד מן הפעלים המודגשים שלפניכם את השורש שלו.
הִתִּיר – השורש: ______
הִתְרָה – השורש: ______
הוֹתִיר – השורש: ______
נִתְרַם – השורש: ______
הִתַּמֵּר – השורש: ______
(2) ציינו ליד כל אחד מן הפעלים המודגשים שלפניכם את הבניין שלו.
הִתִּיר – הבניין: ______
הִתַּמֵּר – הבניין: ______
(3) לפניכם משפט, ובו שני פעלים מודגשים.
הביצוע המרגש של הזמרת לא הִתִּיר / הוֹתִיר עין אחת יבשה.
הקיפו את הפועל המתאים להקשר של המשפט.
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
לְהָנִיא – השורש: נ-ו-א, הבניין: הפעיל
לְהוֹנוֹת – השורש: י-נ-י, הבניין: הפעיל
לֵהָנוֹת – השורש: ה-נ-י, הבניין: נפעל
הקושי: שלוש הצורות נשמעות דומות (לְהָ־/לְהוֹ־/לֵהָ־ + נ'), אבל הן מגזרות ומבניינים שונים. מזהים לפי התנועות:
טעות נפוצה: לכתוב שורש נ-י-א ל"להניא" או ה-נ-י ל"להונות"; לסמן "ליהנות" כהפעיל בגלל ה־ה' שבתחילתו – אבל ה' היא כאן אות שורש.
סעיף ב
(1) הִתִּיר – נ-ת-ר; הִתְרָה – ת-ר-י; הוֹתִיר – י-ת-ר; נִתְרַם – ת-ר-ם; הִתַּמֵּר – ת-מ-ר.
(2) הִתִּיר – הפעיל; הִתַּמֵּר – התפעל.
(3) הוֹתִיר.
(1) השורשים – בכל הפעלים יש ת' ור', ולכן צריך לבדוק כל צורה לפי התבנית שלה:
(2) הבניינים:
(3) הוֹתִיר. המשמעות: הביצוע ריגש כל כך שכולם בכו – הוא לא השאיר אף עין יבשה. "להותיר" (י-ת-ר) = להשאיר; "להתיר" (נ-ת-ר) = להרשות או לשחרר קשר – אינו מתאים להקשר.
טעות נפוצה: לכתוב ת-ר-ר ל"התיר" או י-ת-ר לשני הפעלים "התיר" ו"הותיר"; לסמן "התמר" כהפעיל כי הוא פותח ב־הִ.
שאלה 9 · שורש, בסיס ומשקל, צורנים סופיים; מיון שמות לפי משקל
לפניכם קטע, ובו מודגשים שלושה שמות.
באחד מן הראיונות שנערכו עם נעמי שמר ז"ל היא נשאלה אם היא מגדירה את עצמה פִּזְמוֹנָאִית או מְשׁוֹרֶרֶת. תשובתה הייתה: "אני מִזְמוֹרָאִית".
(1) ציינו את השורש של השם מְשׁוֹרֶרֶת. ______
(2) כל אחת מן המילים פִּזְמוֹנָאִית, מִזְמוֹרָאִית נוצרה מבסיס ושני צורנים סופיים.
פִּזְמוֹנָאִית הבסיס: ______ משקל הבסיס: ______
מִזְמוֹרָאִית הבסיס: ______ משקל הבסיס: ______
הצורן הסופי: ______ משמעות הצורן: ______
הצורן הסופי: ______ משמעות הצורן: ______
לפניכם רשימה, ובה שמות של בעלי תפקידים בבית ספר למוזיקה.
נַגָּנִים, מַלְחִינִים, מְשׁוֹרְרִים, זַמָּרִים, מוֹרִים, מְעַבְּדִים
מיינו את השמות לשלושה זוגות על פי המשקל.
הזוג: ______, ______
הזוג: ______, ______
הזוג: ______, ______
לפניכם שלושה שמות שדרך תצורתם היא בסיס וצורן סופי.
צֵ'לָן, חֲלִילָן, מוּזִיקַאי
(1) הקיפו את השם היוצא דופן מבחינת הבסיס שלו.
(2) נמקו את תשובתכם. ______
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
(1) ש-י-ר
(2) • פִּזְמוֹנָאִית – הבסיס: פִּזְמוֹן, משקל הבסיס: קִטְלוֹן
מִזְמוֹרָאִית – הבסיס: מִזְמוֹר, משקל הבסיס: מִקְטוֹל
הצורן הסופי: ־ית (־ת) – משמעות הצורן: נקבה
(1) מְשׁוֹרֶרֶת – ש-י-ר. מְשׁוֹרֵר הוא בינוני בתבנית מְקוֹטֵל – הצורה של פיעל בגזרת ע"ו/ע"י ("פולל"): האות האחרונה של השורש נכפלת והתנועה באות הראשונה היא חולם (כמו מְרוֹמֵם, מְעוֹדֵד). מורידים את מְ־ ואת סיומת הנקבה ־ֶת, מבטלים את הכפל של הר' ומקבלים ש-ו/י-ר – השורש של שִׁיר, לָשִׁיר.
(2) הבסיס והמשקל. הדרך: מורידים את הצורנים הסופיים (־אִית) ומקבלים את הבסיס – מילה קיימת:
הצורנים הסופיים:
כלומר: פזמונאית = אישה שעיסוקה כתיבת פזמונים; מזמוראית = אישה שעיסוקה כתיבת מזמורים – נעמי שמר בחרה בכינוי שמבטא כתיבת שירים מושרים (מזמורים).
טעות נפוצה: לכתוב שורש ש-ר-ר ל"משוררת"; לכתוב שהבסיס הוא "פזמונאי" (זו כבר מילה עם צורן ־אי, ולא הבסיס הראשוני); לכתוב ־ית כצורן אחד בעל משמעות "שייכות".
סעיף ב
הזוג: נַגָּנִים, זַמָּרִים
הזוג: מַלְחִינִים, מוֹרִים
הזוג: מְשׁוֹרְרִים, מְעַבְּדִים
שיטה: מחזירים כל שם ליחיד (לפי הכלל: קובעים את המשקל לפי צורת היחיד), מזהים את השורש ומציבים אותו בתבנית.
טעות נפוצה: לזווג "מורים" עם "משוררים" (בגלל ה־ו' שבשניהם) או "מלחינים" עם "מעבדים" (בגלל ה־מ' בתחילה) – יש לבדוק את הבניין שממנו נגזר הבינוני ולא רק את המראה.
סעיף ג
(1) חֲלִילָן
(2) בשני השמות "צ'לן" ו"מוזיקאי" הבסיס הוא לועזי (צ'לו, מוזיקה – מילים שאולות), ואילו בשם "חלילן" הבסיס הוא עברי (חליל).
שיטה: מורידים את הצורן הסופי ובודקים מהו הבסיס:
שלושת השמות מציינים בעל מקצוע/עיסוק (הצורנים ־ן ו־אי), ולכן ההבדל אינו בצורן אלא במקור הבסיס: לועזי או עברי. לכן חלילן יוצא דופן.
טעות נפוצה: לבחור "מוזיקאי" בנימוק שהצורן שלו שונה (־אי ולא ־ן) – השאלה שואלת על הבסיס, לא על הצורן.
שאלה 10 · שמות תואר: דרכי תצורה, בינוני ובניינו, משקל; חלקי דיבור
לפניכם קטע, ובו שמות תואר.
בתרבות המערבית יש שפע מוזיקלי. אפשר ליהנות מגישה כמעט בלתי מוגבלת לשירים חדשים ומרגשים וליצירות של אומנים מוכרים ואפילו של כאלה שאינם ידועים.
(1) העתיקו מן הקטע שני שמות תואר שדרך התצורה שלהם היא בסיס וצורן סופי.
______, ______
(2) העתיקו מן הקטע ארבעה שמות תואר הגזורים מצורות הבינוני, וציינו את הבניין של כל אחד מהם.
שם התואר: ______ הבניין: ______
שם התואר: ______ הבניין: ______
שם התואר: ______ הבניין: ______
שם התואר: ______ הבניין: ______
(3) העתיקו מן הקטע שם תואר שדרך התצורה שלו היא שורש ומשקל, ושאינו צורת בינוני.
ציינו את משקלו.
שם התואר: ______ המשקל: ______
לפניכם איור המציג דו־שיח דמיוני ומשעשע בין מיץ תפוזים למלפפון.

(האיור נוצר באמצעות בינה מלאכותית)
(1) מהו חלק הדיבור של המילה "משקה" בשאלתו של מיץ התפוזים? ______
(2) מהו חלק הדיבור של המילה "משקה" בתשובתו של המלפפון? ______
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
(1) (ה)מערבית, מוזיקלי
(2) מוגבלת – הופעל
מרגשים – פיעל
מוכרים – הופעל
ידועים – קל
(3) שם התואר: חדשים, המשקל: קָטָל
(1) בסיס + צורן סופי:
(2) שמות תואר מצורות הבינוני – מזהים לפי סימני הבינוני של כל בניין:
(3) שורש ומשקל, לא בינוני – חדשים: יחיד: חָדָשׁ – משקל קָטָל (כמו חָכָם, יָשָׁר). זהו שם תואר שאינו צורת פועל.
טעות נפוצה: לכתוב "מוכרים" בבניין קל (מוֹכְרִים – אנשים שמוכרים) – בהקשר מדובר באומנים שמכירים אותם, ולכן הופעל; לכתוב "מוזיקלי" כשורש ומשקל.
סעיף ב
(1) פועל
(2) שם עצם
(1) פועל. מיץ התפוזים רואה את המלפפון משקה פרחים ושואל "אתה מַשְׁקֶה?" – כלומר האם אתה עושה פעולה של השקיה. מַשְׁקֶה הוא פועל בהווה, בניין הפעיל, שורש ש-ק-י (הִשְׁקָה – מַשְׁקֶה, כמו מַפְנֶה).
(2) שם עצם. המלפפון עונה "אני לא משקה, אני מלפפון" – הוא מבין את המילה כשם של דבר – מַשְׁקֶה (מיץ, מים, כמו מיץ התפוזים עצמו) – ומשווה אותה לשם העצם "מלפפון". שם העצם מַשְׁקֶה נגזר מאותו שורש באותה צורה – ומכאן המשחק המשעשע.
טעות נפוצה: לכתוב "שם תואר" ל־(2), או לכתוב את אותו חלק דיבור בשני המקרים.
שאלה 11 · שמות פעולה במשקל קיטול; השוואת ביטוי ובטלה; משקל קליטה
לפניכם קטע, ובו מודגשות המילים "ביטוי" ו"בטלה".
לא קיימת תרבות שאין בה בִּטּוּי מוזיקלי כלשהו. בתרבות השבטית המוזיקה משמשת למשל בטקסים לציון בקשה לגשמים. בטקסים אלה המוזיקה מנוגנת בליווי שירה וריקודים. כיום המוזיקה גם משמשת להנאה ולהפגת השיעמום בפעולות שגרתיות וברגעי בַּטָּלָה. בקונצרטים ובמופעים המוזיקה החיה יוצרת תחושה של קירוב לבבות.
(1) הקיפו בקטע חמישה שמות נוספים הנוטים באותו המשקל של המילה בִּטּוּי.
(2) ציינו את המשקל המשותף לכל השמות האלה. ______
(3) לפניכם שלושה היגדים. ציינו ליד כל היגד אם הוא נכון או לא נכון. ונמקו את תשובתכם.
נימוק: ______
נימוק: ______
נימוק: ______
לפניכם שני משפטים, ובכל משפט מודגשת המילה "קליטה".
ציינו את המשקל של המילה "קליטה" בכל משפט.
(1) לשיר הזה יש מנגינה קְלִיטָה. המשקל: ______
(2) הקְלִיטָה של האינטרנט באזורנו גרועה. המשקל: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
(1) ציון, ליווי, ריקודים, שיעמום, קירוב
(2) קִטּוּל
(3) • נכון – שני השמות "ביטוי" ו"בטלה" גזורים מבניין פיעל.
(1) שמות במשקל קִטּוּל: בִּטּוּי הוא במשקל קִטּוּל (חיריק באות הראשונה, שורוק לפני האחרונה). מחפשים בקטע שמות באותה תבנית:
(שימו לב: "הפגת" – משקל הַקְטָלָה; "שגרתיות" – בסיס + צורן; "הנאה" – הַקְטָלָה.)
(2) המשקל המשותף – קִטּוּל. זהו משקל שם הפעולה של בניין פיעל (צִיֵּן – צִיּוּן, רִקֵּד – רִקּוּד, קֵרֵב – קֵרוּב).
(3) ההיגדים:
טעות נפוצה: ב־(1) להקיף את "הפגת" או "הנאה" (שמות פעולה, אבל במשקל אחר – הַקְטָלָה); ב־(3) לקבוע שהשורש משותף רק כי שתי המילים מתחילות ב־ב-ט.
סעיף ב
(1) קָטִיל
(2) קְטִילָה
הכלל: קובעים את המשקל לפי צורת היחיד (ולשם תואר – לפי צורת הזכר), ולכן קודם מחליטים מה חלק הדיבור של המילה.
(1) קָטִיל. "מנגינה קליטה" – המילה מתארת את שם העצם "מנגינה" (איזו מנגינה? קליטה = שקל לזכור אותה), ולכן היא שם תואר בנקבה. צורת הזכר: קָלִיט – משקל קָטִיל (כמו שָׁבִיר, פָּרִיךְ – משקל של שמות תואר שמציינים אפשרות: "שאפשר לקלוט אותו"). הקמץ הופך לשווא בנטייה: קָלִיט ← קְלִיטָה.
(2) קְטִילָה. "הקליטה של האינטרנט" – כאן המילה היא שם עצם (יש לה ה' הידיעה והיא נושא המשפט) ומציינת פעולה – קליטת האות. זהו משקל קְטִילָה – משקל שם הפעולה של בניין קל (קָלַט – קְלִיטָה, כמו כָּתַב – כְּתִיבָה).
טעות נפוצה: לכתוב "קְטִילָה" בשני המשפטים – בלי להחזיר את שם התואר לצורת הזכר.