דילוג לתוכן המרכזי

בגרות בלשון פרק הלשון 011271 - קיץ 2026

פרק הלשון (מיזם הכתיבה) · שאלון 011271 · קיץ · 11 שאלות · שעתיים

בחינת הבגרות בלשון, קיץ 2026, כל 11 השאלות כמו בשאלון. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה.

הוראות הבחינה (כמו בשאלון)

א. משך הבחינה: שעתיים.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שלושה פרקים.
פרק א – שם המספר ואותיות השימוש – 20 נקודות
פרק ב – תחביר / פרק ג – מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים – 80 נקודות
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר (עמוד 4).
ד. הוראה מיוחדת: יש להקפיד על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
שימו לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.

פרק א: חובה – שם המספר ואותיות השימוש

ההוראות לחלק זה

(20 נקודות)
ענו על שאלה 1 שלפניכם.

שאלה 1 · שם המספר ואותיות השימוש

שם המספר20 נקודות
א.

לפניכם משפטים, ובהם מספרים מודגשים וכן אפשרויות להגיית שם המספר ואותיות השימוש.
כתבו במילים את המספרים המודגשים (אין צורך לנקד), והקיפו את הצורה הנכונה מבין האפשרויות המוצעות להגיית שם המספר ואות השימוש.

•במחקר שפורסם בשנת 2013 ______ בדקו את ההשפעות של השירה במקהלה על חבריה.
•שְׁמוֹנִים וּשְׁתַּיִם / שְׁמוֹנִים וְשְׁנַיִם / שְׁמוֹנִים וּשְׁנַיִם / שְׁמוֹנִים וְשְׁתַּיִם אחוזים מן המשתתפים במחקר ישנו טוב יותר, לאחר שהאזינו למוזיקה מרגיעה.
•בימינו אנשים מאזינים למוזיקה פי 3 ______ יותר מבעבר שאז הושמעה המוזיקה בעיקר ברדיו ובתקליטים.
•עד כה השתתפה ישראל בתחרות האירוויזיון אַרְבָּעִים וְשֶׁבַע / אַרְבָּעִים וְשִׁבְעָה פעמים.
•4 ______ הזכיות של ישראל בתחרות האירוויזיון ריגשו מאוד את הציבור הישראלי.
•הדירוג הנמוך ביותר של ישראל בתחרות האירוויזיון היה בשנת 1993 כשישראל הגיעה למקום ה־24 ______.
•חצי הגמר הראשון בתחרות האירוויזיון בשנת 2026 יתקיים בִּשְׁנֵים עָשָׂר / בְּשְׁנֵים עָשָׂר / בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה / בְּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה במאי.
•הזמר קיבל 17,533 ______ תגובות ברשתות החברתיות לאחר שניצח בתחרות.
ב.

לפניכם ציטוט מן השיר "הזמנה לחתונה" שכתב אורי בנאי.
"שש עשרה אביבים מלאו לבת ראש הכפר,
שתי עיניה כוכבים ושערה מפוזר."
בציטוט יש שני שמות מספר, אך אחד מהם שגוי.
כתבו את הצורה התקינה של שם המספר השגוי. ______

◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה
•בשנת אלפיים ושלוש עשרה
•שְׁמוֹנִים וּשְׁנַיִם אחוזים (האפשרות השלישית)
•פי שלושה
•אַרְבָּעִים וְשֶׁבַע פעמים (האפשרות הראשונה)
•ארבע הזכיות
•למקום העשרים וארבעה
•בִּשְׁנֵים עָשָׂר במאי (האפשרות הראשונה)
•שבעה עשר אלף חמש מאות שלושים ושלוש תגובות

הכלל הבסיסי: במספרים 3–10 (וגם באחדות שבתוך מספר גדול) שם המספר "הפוך" למין שם העצם: עם שם עצם זכר – צורה עם ה' בסוף (שלושה, ארבעה); עם שם עצם נקבה – צורה בלי ה' (שלוש, ארבע). לכן בכל משפט שואלים קודם: מה מינו של שם העצם הנספר?

1. אלפיים ושלוש עשרה. בציון שנה המספר נקרא בצורת נקבה (שָׁנָה – נקבה): 13 = שלוש עשרה (ולא "שלושה עשר"). 2000 = אלפיים.

2. שְׁמוֹנִים וּשְׁנַיִם.

•"אחוז" – שם עצם זכר, ולכן 2 = שְׁנַיִם (שְׁתַּיִם היא צורת הנקבה). האפשרויות עם "שְׁתַּיִם" נפסלות.
•ו' החיבור לפני שווא (שְׁ) נהגית וּ (שורוק), כי אי אפשר לפתוח מילה בשני שוואים: וּשְׁנַיִם. לכן "וְשְׁנַיִם" שגויה.

3. פי שלושה. אחרי המילה "פי" (בהשוואה של כפל) בא שם המספר בצורה עם ה': פי שניים, פי שלושה, פי ארבעה (ולא "פי שלוש").

4. אַרְבָּעִים וְשֶׁבַע.

•"פעם" – שם עצם נקבה (פעם אחת, שתי פעמים), ולכן 7 = שֶׁבַע (שִׁבְעָה היא צורת הזכר). העשרות (ארבעים) זהות בשני המינים.
•ו' החיבור לפני שֶׁ (סגול, לא שווא) נהגית כרגיל בשווא: וְשֶׁבַע.

5. ארבע הזכיות. "זכייה" – נקבה, ולכן ארבע. לפני שם עצם מיודע (הזכיות) המספר בא בצורת סמיכות; בנקבה צורת הנסמך זהה לצורת הנפרד (חוץ משתיים – שתי), ולכן "ארבע הזכיות" ולא "ארבעת הזכיות" (ארבעת – נסמך של הזכר: ארבעת הימים).

6. למקום העשרים וארבעה. מספר סודר מ־11 ומעלה מובע במספר יסודי מיודע, הבא אחרי שם העצם ומתאים לו במין. "מקום" – זכר, ולכן העשרים וארבעה (ולא "וארבע").

7. בִּשְׁנֵים עָשָׂר במאי.

•בתאריך היום בחודש נקרא כמספר זכר (כמו "יום"): שְׁנֵים עָשָׂר, ולא שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה.
•ב' השימוש לפני שווא נהגית בִּ (חיריק): בִּשְׁנֵים (ולא בְּשְׁנֵים – שני שוואים בתחילת מילה).

8. שבעה עשר אלף חמש מאות שלושים ושלוש תגובות.

•האלפים: "אלף" – שם עצם זכר, ולכן 17 אלף = שבעה עשר אלף.
•המאות: "מאה" – נקבה, ולכן חמש מאות.
•האחדות האחרונות מתאימות לשם העצם הנספר: "תגובה" – נקבה, ולכן שלושים ושלוש.

טעות נפוצה: לכתוב "שלושה עשר" בשנה; לבחור "וְשְׁנַיִם" (שכחת הכלל של ו' לפני שווא); לכתוב "ארבעת הזכיות"; לכתוב "שבע עשרה אלף" (כאילו האלפים מתאימים לתגובות).

סעיף ב

תשובה

שישה עשר אביבים

שלב 1 – מאתרים את שני שמות המספר: "שש עשרה" (אביבים) ו"שתי" (עיניה).

שלב 2 – בודקים את מין שם העצם של כל אחד:

•"עין" – שם עצם נקבה (עין אחת, שתי עיניים), ולכן "שתי עיניה" – תקין (שתי – צורת הנסמך של "שתיים" לפני שם עצם).
•"אביב" – שם עצם זכר (אביב אחד), ולכן 16 צריך לבוא בצורת הזכר: שישה עשר אביבים. "שש עשרה" היא צורת הנקבה – שגויה.

תזכורת: במספרים 11–19 בזכר: האחדות עם ה' והעשרת בלי ה' (שישה עשר); בנקבה – הפוך (שש עשרה).

טעות נפוצה: לתקן את "שתי" ל"שני" – "עין" היא נקבה, ולכן "שתי" נכונה.

פרק ב: תחביר

ההוראות לחלק זה

(80 נקודות)
לפניכם שני פרקים: פרק ב – תחביר, פרק ג – מערכת הצורות.
בחרו בפרק שלמדתם: בפרק ב – תחביר או בפרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרתם ענו על השאלות לפי ההוראות.
ציינו את שם הפרק שבחרתם: ______

בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 2–6 (לכל שאלה – 20 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.

שאלה 2 · סוגי משפטים וחלקים כוללים; המרה לתנאי; ניתוח תפקידים

תחביר20 נקודות
א.

לפניכם שני משפטים, ובהם חלקים כוללים.
I. המוזיקה אינה משפיעה על אורך החיים או על המשכיות המין האנושי. ______
II. החינוך המוזיקלי אינו עומד בראש סדר העדיפויות של מערכת החינוך, וכך מועבר להורים ולילדים מסר שגוי בנוגע לחשיבותו. ______
(1) ציינו ליד כל אחד מן המשפטים את הסוג התחבירי שלו.

•אם המשפט מורכב, תחמו את הפסוקית, וכתבו את התפקיד התחבירי שלה.
•אם המשפט הוא משפט איחוי (מאוחה/מחובר), תחמו את איבריו.

(2) בכל משפט סמנו קו מתחת לחלק הכולל.
(3) ציינו את התפקיד התחבירי המשותף לחלקים הכוללים בשני המשפטים. ______

ב.

לפניכם משפט פשוט.
באמצעות השקעה בחינוך מוזיקלי מגיל צעיר נטפח דור של אנשים יצירתיים.
המירו את המשפט במשפט מורכב בעל קשר לוגי של תנאי.

ג.

לפניכם משפט פשוט.
בגלל חשיבותה של המוזיקה היא נלמדת מגיל צעיר.
נתחו את המשפט: ציינו מעל המילים את התפקידים התחביריים שלהן.

◂ פתרון מלא לשאלה 2

סעיף א

תשובה

(1)+(2)
I. משפט פשוט: המוזיקה אינה משפיעה על אורך החיים או על המשכיות המין האנושי.
II. משפט איחוי (מאוחה/מחובר): [החינוך המוזיקלי אינו עומד בראש סדר העדיפויות של מערכת החינוך,]איבר א [וכך מועבר להורים ולילדים מסר שגוי בנוגע לחשיבותו.]איבר ב
(3) מושא.

שיטה: מסמנים בכל משפט את הנשואים. נשוא אחד – משפט פשוט; שני נשואים – בודקים אם חלק אחד תלוי בחלק האחר (מורכב) או ששני החלקים שווי מעמד ומחוברים במילת איחוי (משפט איחוי).

משפט I – משפט פשוט. יש בו נשוא אחד: "אינה משפיעה" (נושא: המוזיקה). "או" אינה מחברת כאן שני משפטים אלא שני צירופים שווי תפקיד – "על אורך החיים" ו"על המשכיות המין האנושי" – ולכן הם חלק כולל. שואלים: המוזיקה אינה משפיעה על מה? – הצירופים משלימים את הפועל "משפיע על", ולכן הם מושא.

משפט II – משפט איחוי. שני נשואים: "אינו עומד" ו"מועבר".

•איבר א: החינוך המוזיקלי אינו עומד בראש סדר העדיפויות של מערכת החינוך (נושא: החינוך, נשוא: אינו עומד).
•איבר ב: וכך מועבר להורים ולילדים מסר שגוי בנוגע לחשיבותו (נושא: מסר – בא אחרי הנשוא; נשוא: מועבר).
•"וכך" (=ולכן) היא מילת איחוי של תוצאה; כל איבר יכול לעמוד בפני עצמו כמשפט, ולכן זה משפט איחוי ולא מורכב.
•החלק הכולל: "להורים ולילדים" – שני רכיבים שווי תפקיד המחוברים ב־ו'. מועבר מסר למי? – להורים ולילדים: משלים של הפועל "מועבר ל..." – מושא.

(3) התפקיד המשותף – מושא. בשני המשפטים החלק הכולל משלים את הפועל בעזרת מילת יחס (משפיעה על, מועבר ל).

טעות נפוצה: לסמן במשפט II את "החינוך המוזיקלי... מערכת החינוך" כחלק כולל, או לתחום את איבר ב בלי "וכך"; לכתוב "תיאור" לחלקים הכוללים.

סעיף ב

תשובה

אם נשקיע בחינוך מוזיקלי מגיל צעיר, נטפח דור של אנשים יצירתיים.
(אפשר גם: "בתנאי שנשקיע / אילו נשקיע...")

שלב 1 – מה משתנה: במשפט הפשוט התנאי מובע בצירוף שמני ("באמצעות השקעה"). כדי ליצור משפט מורכב הופכים את הצירוף לפסוקית – עם נשוא משלה – והופכים את שם הפעולה "השקעה" לפועל נטוי: נשקיע (באותו גוף כמו "נטפח" – אנחנו).

שלב 2 – מילת השעבוד: קשר של תנאי מובע ב"אם" (או "בתנאי ש־", "במקרה ש־").
[אם נשקיע בחינוך מוזיקלי מגיל צעיר,] – פסוקית תיאור תנאי; נטפח דור של אנשים יצירתיים – המשפט העיקרי.

בדיקה: שני נשואים (נשקיע, נטפח), חלק אחד תלוי בחלק האחר – משפט מורכב; שום מידע לא נוסף ולא נגרע. אחרי פסוקית בראש המשפט בא פסיק.

טעות נפוצה: לכתוב "אם נשקיע... ולכן נטפח" (ערבוב תנאי ותוצאה), או לכתוב משפט איחוי ("נשקיע..., ולכן נטפח...") – זה קשר של סיבה ותוצאה ולא משפט מורכב בקשר של תנאי.

סעיף ג

תשובה

בגלל חשיבותה של המוזיקה – תיאור (סיבה); בתוכו: של המוזיקה – לוואי
היא – נושא
נלמדת – נשוא
מגיל צעיר – תיאור (זמן); בתוכו: צעיר – לוואי

שיטה: מוצאים את הנשוא, אחר כך את הנושא, ואז שואלים שאלות על שאר החלקים.

•נלמדת – נשוא: פועל נטוי (בינוני, נפעל).
•מה נלמדת? היא – נושא: כינוי גוף שמתאים לנשוא במין ובמספר (נקבה, יחידה). "היא" מתייחסת למוזיקה.
•בגלל חשיבותה של המוזיקה – תיאור (סיבה): עונה על השאלה "מדוע נלמדת?". "בגלל" פותחת צירוף של סיבה (לא פסוקית – אין בו נשוא). הגרעין: חשיבותה; של המוזיקה – לוואי (חשיבות של מה?).
•מגיל צעיר – תיאור (זמן): עונה על "ממתי נלמדת?". צעיר – לוואי של "גיל" (איזה גיל?).

טעות נפוצה: לסמן "המוזיקה" כנושא (היא בתוך צירוף התיאור, והנושא הוא "היא"), או לסמן "מגיל צעיר" כמושא.

שאלה 3 · פסוקיות, קשרים לוגיים, מבעים מודאליים, הסגר; המרה לאיחוי; מילות שאלה

תחביר20 נקודות
א.

לפניכם שני משפטים מורכבים, ובכל אחד מהם יש פסוקית.
I. ייתכן שהמוזיקה אינה צורך חיוני בחיי האדם כמו מים ומזון.
II. ברור שלמוזיקה תרומה רבה לחיי האדם.
(1) ציינו את התפקיד התחבירי המשותף לשתי הפסוקיות במשפטים. ______
(2) בין שני המשפטים I–II יש קֶשֶׁר לוגי. ציינו מהו. ______
(3) ציינו מעל כל נשוא של החלק העיקרי במשפטים I–II את משמעותו מבין האפשרויות האלה:
הבעת רגש, הבעת ספק, ברירה, הבעת ודאות.
(4) לפניכם משפט פשוט, ובו הסגר.
מוזיקה חיה מעצימה את התגובה הרגשית כנראה בגלל טבעה הדינמי והמשתנה.

•סמנו קו מתחת להסגר במשפט.
•באיזה מן המשפטים I–II שלעיל, משמעות הנשוא של החלק העיקרי זהה למשמעות ההסגר במשפט זה? ______
ב.

לפניכם משפט מורכב.
צלילי המוזיקה מקיפים אותנו מכל עבר בלי שאנחנו שמים לב לכך.
המירו את המשפט במשפט איחוי (מאוחה/מחובר).

ג.

לפניכם שלושה משפטים ובהם מילות שאלה. ציינו את התפקיד התחבירי של מילת השאלה בכל משפט.
I. מה ישיר האומן בהופעה? ______
II. מי שר את הבלדה הנפוליטנית? ______
III. של מי הביצוע החדש לשיר הישן? ______

◂ פתרון מלא לשאלה 3

סעיף א

תשובה

(1) פסוקית נושא.
(2) ויתור / ניגוד / הסתייגות.
(3) I. ייתכן – הבעת ספק. II. ברור – הבעת ודאות.
(4) • מוזיקה חיה מעצימה את התגובה הרגשית כנראה בגלל טבעה הדינמי והמשתנה.

•במשפט I.

(1) פסוקית נושא. בשני המשפטים החלק העיקרי הוא מילה אחת – "ייתכן", "ברור" – והיא הנשוא. שואלים: מה ייתכן? – [שהמוזיקה אינה צורך חיוני בחיי האדם כמו מים ומזון]; מה ברור? – [שלמוזיקה תרומה רבה לחיי האדם]. הפסוקית היא מה שהנשוא אומר עליו דבר, כלומר הנושא. בדיקה בהמרה לשם: "תרומתה הרבה של המוזיקה ברורה".

(2) ויתור / ניגוד. משפט I אומר שהמוזיקה אולי אינה צורך חיוני, ומשפט II אומר שבכל זאת תרומתה רבה. אפשר לחבר: "אף על פי שייתכן שהמוזיקה אינה צורך חיוני, ברור שלמוזיקה תרומה רבה" (ויתור), או "ייתכן ש..., אבל ברור ש..." (ניגוד/הסתייגות).

(3) מבעים מודאליים. נשוא כמו "ייתכן", "ברור" מבטא את עמדת הדובר כלפי התוכן שבפסוקית:

•ייתכן – הבעת ספק: הדובר אינו בטוח.
•ברור – הבעת ודאות: הדובר בטוח בדבר.

(4) ההסגר – "כנראה". מילה שאינה קשורה תחבירית לשום חלק במשפט ומבטאת את עמדת הכותב; אפשר להשמיט אותה והמשפט נשאר תקין: "מוזיקה חיה מעצימה את התגובה הרגשית בגלל טבעה...". "כנראה" מבטאת ספק (הכותב אינו בטוח בסיבה) – כמו "ייתכן" במשפט I.

טעות נפוצה: ב־(1) לכתוב "פסוקית מושא" (אין כאן פועל שהפסוקית משלימה – "ייתכן"/"ברור" הם הנשוא והפסוקית היא הנושא); ב־(4) לסמן כהסגר את "בגלל טבעה הדינמי והמשתנה" – זהו תיאור סיבה, הקשור לנשוא.

סעיף ב

תשובה

צלילי המוזיקה מקיפים אותנו מכל עבר, ואנחנו לא שמים לב לכך.
(אפשר גם: "...אך / אבל אנחנו לא שמים לב לכך.")

שלב 1 – הניתוח: המשפט העיקרי: "צלילי המוזיקה מקיפים אותנו מכל עבר". [בלי שאנחנו שמים לב לכך] – פסוקית (תיאור אופן/מצב) הפותחת במילת השעבוד "בלי ש־".

שלב 2 – ההמרה: במשפט איחוי שני האיברים שווי מעמד. מבטלים את מילת השעבוד "בלי ש־" והופכים את הפסוקית למשפט עצמאי שלילי ("אנחנו לא שמים לב לכך"), ומחברים במילת איחוי – "ו־" או "אבל/אך":
[צלילי המוזיקה מקיפים אותנו מכל עבר,] [ואנחנו לא שמים לב לכך.]

בדיקה: שני איברים, כל אחד משפט שלם; המשמעות לא השתנתה.

טעות נפוצה: להשאיר מילת שעבוד ("כשאנחנו לא שמים לב", "מבלי ש...") – אז המשפט נשאר מורכב.

סעיף ג

תשובה

I. מה – מושא
II. מי – נושא
III. של מי – נשוא

שיטה: עונים על השאלה במשפט חיווי – התשובה תופסת את מקום מילת השאלה ואת תפקידה התחבירי.

•I. מה – מושא. תשובה: "האומן ישיר שיר ידוע בהופעה". הנושא הוא "האומן", הנשוא "ישיר", והמילה "מה" עומדת במקום מה שהאומן ישיר – המושא (ישיר את מה?).
•II. מי – נושא. תשובה: "הזמר שר את הבלדה". "מי" עומדת במקום מבצע הפעולה ומתאימה לנשוא "שר"; "את הבלדה הנפוליטנית" – מושא.
•III. של מי – נשוא. תשובה: "הביצוע החדש לשיר הישן הוא של הזמרת". אין במשפט פועל: הנושא הוא "הביצוע" (לשיר הישן – לוואי, החדש – לוואי), ו"של מי" הוא מה שנאמר על הנושא – נשוא (שמני).

טעות נפוצה: ב־III לכתוב "לוואי" (כי "של" נראית כמו לוואי) – אבל כאן "של מי" אינו מתאר שם עצם אחר, אלא הוא החלק שאומר משהו על הנושא; ב־I לכתוב "נושא" רק כי מילת השאלה בראש המשפט.

שאלה 4 · דרכי מסירה: דיבור עקיף, הסגר, דיבור ישיר; חלקי דיבור

תחביר20 נקודות
א.

לפניכם משפט מורכב בדיבור עקיף.
המוזיקאים מצהירים שהמוזיקה חשובה מאוד בחייהם.
(1) תחמו את הפסוקית, וציינו מעליה את התפקיד התחבירי שלה במשפט.
(2) המירו את המשפט במשפט פשוט בעל הסגר. השתמשו במידע שבמשפט בלבד.
(3) המירו את המשפט במשפט בדיבור ישיר.

ב.

לפניכם קטע, ובו ארבע מילים המסומנות בקו.
חובבי מוזיקה ומעריצים של זמרים ולהקות אומרים שאין כמו האנרגיות בהופעה חיה.
אם אתם מעריצים להקה או זמר ונוהגים ללכת להופעות שלהם או אם אתם נגנים חובבים בעצמכם, אתם בוודאי מזדהים עם האמירה הזאת.
ציינו מעל לכל מילה המסומנת בקו את חלק הדיבור שלה.

ג.

לפניכם איור המציג דו־שיח דמיוני ומשעשע בין מיץ תפוזים למלפפון.

(האיור נוצר באמצעות בינה מלאכותית)
(1) מהו חלק הדיבור של המילה "משקה" בשאלתו של מיץ התפוזים? ______
(2) מהו חלק הדיבור של המילה "משקה" בתשובתו של המלפפון? ______

◂ פתרון מלא לשאלה 4

סעיף א

תשובה

(1) המוזיקאים מצהירים [שהמוזיקה חשובה מאוד בחייהם.] – פסוקית מושא.
(2) לדברי המוזיקאים, המוזיקה חשובה מאוד בחייהם. (אפשר גם: על פי המוזיקאים / על פי הצהרת המוזיקאים / לפי המוזיקאים, ...)
(3) המוזיקאים מצהירים: "המוזיקה חשובה מאוד בחיינו".

(1) פסוקית מושא. העיקרי: "המוזיקאים מצהירים" (נושא: המוזיקאים, נשוא: מצהירים). שואלים: מצהירים מה? – [שהמוזיקה חשובה מאוד בחייהם]. הפסוקית משלימה את פועל האמירה "מצהירים", ולכן היא פסוקית מושא. זו הדרך הרגילה למסור דברים בדיבור עקיף.

(2) משפט פשוט עם הסגר. מבטלים את הפועל "מצהירים" ומבטאים את מקור הדברים בצירוף שאינו קשור תחבירית לשאר המשפט – הסגר: "לדברי המוזיקאים,". אחריו בא פסיק. עכשיו במשפט נשוא אחד בלבד – "חשובה" (נושא: המוזיקה), ולכן הוא פשוט.

(3) דיבור ישיר. מצטטים את דברי הדוברים כפי שאמרו אותם:

•אחרי פועל האמירה באות נקודתיים, והדברים בתוך מירכאות.
•מוחקים את "ש־".
•משנים את הגוף לגוף הדובר: "בחייהם" (הם) ← "בחיינו" (אנחנו – המוזיקאים מדברים על עצמם).

טעות נפוצה: ב־(3) להשאיר "בחייהם" בתוך הציטוט; ב־(2) להשאיר פועל אמירה ("המוזיקאים מצהירים כי...") – המשפט נשאר מורכב.

סעיף ב

תשובה

חובבי (מוזיקה) – שם עצם
(ו)מעריצים (של זמרים) – שם עצם
(אתם) מעריצים (להקה) – פועל
(נגנים) חובבים – שם תואר

הקושי: צורות הבינוני (חובב, מעריץ) יכולות לשמש שם עצם, שם תואר או פועל. מחליטים לפי התפקיד בהקשר.

•חובבי (מוזיקה) – שם עצם: הוא הנושא של "אומרים" ובא בסמיכות (חובבי מוזיקה = אנשים שאוהבים מוזיקה). מציין אנשים, ואפשר להוסיף לו ה' הידיעה: "החובבים".
•מעריצים (של זמרים) – שם עצם: מחובר ב־ו' ל"חובבי" – גם הוא חלק מהנושא, ומציין קבוצת אנשים ("המעריצים של זמרים").
•(אם אתם) מעריצים (להקה) – פועל: זהו הנשוא של "אתם", מציין פעולה בהווה ויש לו מושא ישיר ("להקה"). אפשר להעביר לזמן אחר: "אם העֲרַצְתֶּם להקה".
•(נגנים) חובבים – שם תואר: מתאר את שם העצם "נגנים" (אילו נגנים? חובבים, לא מקצועיים) ומתאים לו במין ובמספר.

טעות נפוצה: לכתוב "פועל" לכל צורות הבינוני, או לסמן את שני המופעים של "מעריצים" באותו חלק דיבור.

סעיף ג

תשובה

(1) פועל
(2) שם עצם

ההומור באיור נובע מכך שאותה מילה, "משקה", מתפרשת בשני חלקי דיבור שונים.

(1) פועל. מיץ התפוזים רואה את המלפפון משקה את הפרחים בצינור ושואל "אתה משקה?" – כלומר "האם אתה מַשְׁקֶה (את הפרחים)?". "משקה" כאן היא נשוא בהווה, בניין הפעיל (שורש ש-ק-י: הִשְׁקָה – מַשְׁקֶה), ומציינת פעולה.

(2) שם עצם. המלפפון עונה "אני לא משקה, אני מלפפון" – הוא מבין "משקה" כשם של דבר – משקה (כמו מיץ התפוזים עצמו), ומשווה אותו ל"מלפפון" (שם עצם). המילה כאן מציינת סוג של דבר ולא פעולה.

טעות נפוצה: לכתוב "שם תואר" ל־(2), או לכתוב את אותו חלק דיבור לשני המקרים בלי לבדוק את ההקשר.

שאלה 5 · חלקים כוללים ותמורה; זיהוי נושא ונשוא; צירוף משפטים למורכב

תחביר20 נקודות
א.

לפניכם משפט בעל שני חלקים כוללים.
אנו משתמשים במוזיקה לשיפור הביצועים בפעילות גופנית, לריכוז טוב יותר בלימודים או להפגת השיעמום בעת ביצוע פעולות שגרה יום־יומיות, כגון נהיגה או הדחת כלים.
(1) ציינו את הסוג התחבירי של המשפט. ______
(2) אחד מן החלקים הכוללים מסומן במשפט. ציינו את התפקיד התחבירי שלו. ______
(3) חוץ מן החלק הכולל המסומן, יש במשפט חלק כולל נוסף, שתפקידו תמורה.

•העתיקו את התמורה הכוללת. ______
•העתיקו את הביטוי המכליל שהתמורה ממירה. ______
•כתבו את התפקיד התחבירי של הביטוי המכליל. ______
ב.

לפניכם שלושה משפטים. ציינו את הנושא ואת הנשוא של כל משפט.
I. בחברות שבטיות יש למוזיקה תפקידים חברתיים.
הנושא: ______ הנשוא: ______
II. השימוש העיקרי במוזיקה בחברות שבטיות הוא בהקשר חברתי.
הנושא: ______ הנשוא: ______
III. החברות השבטיות נוהגות ללוות את טקסיהן במוזיקה.
הנושא: ______ הנשוא: ______

ג.

לפניכם שני משפטים.
I. האזנה למוזיקה יכולה לשפר את מצב הרוח.
II. המוזיקה מורידה את רמת ההורמון קורטיזול המזוהה עם מתח נפשי.
המירו את שני המשפטים במשפט מורכב ובו קשר לוגי מתאים.

◂ פתרון מלא לשאלה 5

סעיף א

תשובה

(1) משפט פשוט.
(2) תיאור (תכלית).
(3) • התמורה הכוללת: (כגון) נהיגה או הדחת כלים.

•הביטוי המכליל: פעולות (שגרה יום־יומיות).
•התפקיד התחבירי של הביטוי המכליל: לוואי.

(1) משפט פשוט. יש במשפט נשוא אחד בלבד – "משתמשים" (נושא: אנו). כל השאר צירופים שמניים (שמות פעולה: שיפור, ריכוז, הפגה, ביצוע) – לא נשואים.

(2) תיאור (תכלית). שלושת הרכיבים המסומנים – "לשיפור הביצועים", "לריכוז", "להפגת השיעמום" – שווי תפקיד ומחוברים בפסיק וב"או", ולכן הם חלק כולל. שואלים: משתמשים במוזיקה לשם מה? – לשיפור / לריכוז / להפגה. הם מציינים את מטרת השימוש – תיאור (תכלית). ("במוזיקה" הוא המושא: משתמשים במה?)

(3) התמורה הכוללת והביטוי המכליל.

•התמורה: "נהיגה או הדחת כלים" – שני רכיבים המחוברים ב"או" (חלק כולל), והם מפרטים דוגמאות לביטוי כללי שבא לפניהם. מילת הפירוט "כגון" מקשרת ביניהם.
•הביטוי המכליל: "פעולות (שגרה יום־יומיות)" – הנהיגה והדחת הכלים הן סוגים של פעולות שגרה.
•תפקיד הביטוי המכליל – לוואי: "פעולות" בא בצירוף "ביצוע פעולות" – סמיכות שבה הנסמך הוא "ביצוע" והסומך "פעולות" מאפיין אותו (ביצוע של מה?). הסומך בסמיכות הוא לוואי. לתמורה ולביטוי המכליל יש תמיד אותו תפקיד – גם התמורה כאן היא לוואי.

טעות נפוצה: ב־(2) לכתוב "מושא" (כי הצירופים פותחים ב־ל'); ב־(3) להעתיק "ביצוע פעולות שגרה" כביטוי המכליל ולכתוב שתפקידו "תיאור".

סעיף ב

תשובה

I. הנושא: תפקידים (חברתיים); הנשוא: יש.
II. הנושא: השימוש (העיקרי במוזיקה); הנשוא: בהקשר (חברתי).
III. הנושא: החברות (השבטיות); הנשוא: נוהגות ללוות.

הקושי: בשלושת המשפטים מופיעות אותן מילים (מוזיקה, חברות שבטיות), אבל בתפקידים שונים.

•I. נשוא: יש – נשוא קיומי (דמוי פועל). נושא: תפקידים – הדבר שקיים. "למוזיקה" – מושא (יש למי?), "בחברות שבטיות" – תיאור מקום, "חברתיים" – לוואי. הנושא בא אחרי הנשוא.
•II. נשוא: בהקשר (חברתי) – נשוא שמני, ו"הוא" – אוגד המקשר בין הנושא לנשוא. נושא: השימוש (העיקרי – לוואי, במוזיקה – לוואי, בחברות שבטיות – לוואי). שואלים: מה נאמר על השימוש? – שהוא בהקשר חברתי.
•III. נשוא: נוהגות ללוות – נשוא מורחב: "נוהגות" אינו שלם בלי שם הפועל "ללוות", ושניהם יחד הם הנשוא. נושא: החברות (השבטיות – לוואי). "את טקסיהן" – מושא.

טעות נפוצה: ב־I לכתוב "מוזיקה" כנושא; ב־II לכתוב "הוא" כנשוא (הוא האוגד); ב־III לכתוב רק "נוהגות" כנשוא.

סעיף ג

תשובה

האזנה למוזיקה יכולה לשפר את מצב הרוח כי היא מורידה את רמת ההורמון קורטיזול המזוהה עם מתח נפשי.
(אפשר גם: "מפני ש / משום ש / כיוון ש..."; או: "מכיוון שהמוזיקה מורידה את רמת ההורמון קורטיזול..., האזנה לה יכולה לשפר את מצב הרוח.")

שלב 1 – מה הקשר הלוגי? משפט II מסביר למה האזנה למוזיקה משפרת את מצב הרוח: הורדת הורמון המתח היא הסיבה, ושיפור מצב הרוח הוא התוצאה. לכן הקשר הוא סיבה.

שלב 2 – משפט מורכב: בקשר של סיבה במשפט מורכב משתמשים במילת שעבוד של סיבה (כי, מפני ש־, משום ש־, כיוון ש־), והופכים את משפט II לפסוקית תיאור סיבה:
האזנה למוזיקה יכולה לשפר את מצב הרוח [כי היא מורידה את רמת ההורמון קורטיזול המזוהה עם מתח נפשי.]
כדי לא לחזור על המילה "מוזיקה" משתמשים בכינוי "היא".

טעות נפוצה: לבחור במילת איחוי ("ולכן", "לפיכך") – אז המשפט מאוחה ולא מורכב; או לבחור קשר הפוך ("האזנה משפרת... ולכן המוזיקה מורידה...").

שאלה 6 · פירוק משפט מורכב לפשוטים; פיסוק

תחביר20 נקודות
א.

לפניכם משפט מורכב.
בתקופת מגפת הקורונה הצליחה השירה המשותפת להחזיר לאנשים את תחושת "היחד" שנלקחה מהם עקב ההגבלות שהוטלו בשל המגפה.
פרקו את המשפט לשלושה משפטים פשוטים על פי סדר הגיוני.
(1) ______
(2) ______
(3) ______

ב.

לפניכם קטע שאין בו סימני פיסוק. פסקו את הקטע על פי ההנחיות שאחריו.
הקפידו על פיסוק בולט וברור.
ד"ר לורה בראון מומחית בהתפתחות ילדים טוענת שילדים שלומדים מוזיקה מפעילים בו בזמן את חוש השמיעה את חוש הראייה ואת יכולת התנועה העדינה והגסה לדבריה למידה זו גם תורמת לשיפור הכישורים הלשוניים שלהם ד"ר בראון מסכמת שחוויה מוזיקלית עשירה הכוללת שירה הקשבה ותנועה מעניקה לילדים צעירים תועלת רבה ככל שהם מתקדמים ללמידה פורמלית יותר

•סמנו נקודות בסופי המשפטים.
•פסקו הסגר.
•פסקו תמורה.
•פסקו חלקים כוללים.
◂ פתרון מלא לשאלה 6

סעיף א

תשובה

(1) בשל מגפת הקורונה הוטלו הגבלות.
(2) עקב ההגבלות נלקחה מן האנשים תחושת "היחד".
(3) בתקופת מגפת הקורונה הצליחה השירה המשותפת להחזיר לאנשים את תחושת "היחד".

שלב 1 – מוצאים את הנשואים: הצליחה (להחזיר), נלקחה, הוטלו – שלושה נשואים, ולכן שלושה משפטים פשוטים.

שלב 2 – תוחמים את הפסוקיות:
בתקופת מגפת הקורונה הצליחה השירה המשותפת להחזיר לאנשים את תחושת "היחד" [שנלקחה מהם עקב ההגבלות [שהוטלו בשל המגפה]].

•[שנלקחה מהם עקב ההגבלות...] – פסוקית לוואי של "תחושת היחד".
•[שהוטלו בשל המגפה] – פסוקית לוואי של "ההגבלות" (משובצת בתוך הפסוקית הקודמת).

שלב 3 – סדר הגיוני (סיבה ← תוצאה, לפי רצף הזמן): קודם הוטלו הגבלות בגלל המגפה; בגללן נלקחה תחושת היחד; ואז השירה המשותפת החזירה אותה. לכן מתחילים מהפסוקית הפנימית ביותר וגומרים במשפט העיקרי.

שלב 4 – משלימים בכל משפט את מה שחסר: מחליפים את "ש־" ואת הכינויים בשמות המלאים: "הוטלו" – מה? הגבלות; "מהם" ← מן האנשים; "המגפה" ← מגפת הקורונה. כל משפט צריך להיות מובן לבדו.

טעות נפוצה: להשאיר במשפט מילת שעבוד או כינוי לא מובן ("היא נלקחה מהם"), או לכתוב את המשפטים בסדר שבו הם מופיעים ולא בסדר הגיוני.

סעיף ב

תשובה

ד"ר לורה בראון, מומחית בהתפתחות ילדים, טוענת שילדים שלומדים מוזיקה מפעילים בו בזמן את חוש השמיעה, את חוש הראייה ואת יכולת התנועה העדינה והגסה. לדבריה, למידה זו גם תורמת לשיפור הכישורים הלשוניים שלהם. ד"ר בראון מסכמת שחוויה מוזיקלית עשירה הכוללת שירה, הקשבה ותנועה מעניקה לילדים צעירים תועלת רבה ככל שהם מתקדמים ללמידה פורמלית יותר.

נקודות – שלושה משפטים: מחפשים היכן מתחיל נושא חדש עם נשוא חדש:
1. ד"ר לורה בראון... טוענת ש... העדינה והגסה.
2. לדבריה... הלשוניים שלהם.
3. ד"ר בראון מסכמת ש... פורמלית יותר.

תמורה – "מומחית בהתפתחות ילדים": צירוף שמני הבא אחרי "ד"ר לורה בראון", מתייחס לאותה אישה ובאותו תפקיד (נושא). תמורה באמצע המשפט מוקפת בשני פסיקים – לפניה ואחריה.

הסגר – "לדבריה": צירוף שמוסר את מקור הדברים ואינו קשור תחבירית לשאר המשפט. הסגר בראש המשפט מופרד בפסיק אחריו.

חלקים כוללים:

•"את חוש השמיעה, את חוש הראייה ואת יכולת התנועה העדינה והגסה" – שלושה מושאים של "מפעילים". בין הרכיבים פסיק, ולפני הרכיב האחרון – ו' החיבור בלי פסיק.
•"שירה, הקשבה ותנועה" – שלושה רכיבים (מושא של "הכוללת"); פסיק בין שני הראשונים, ו־ו' לפני האחרון.
•("העדינה והגסה" – שני רכיבים בלבד המחוברים ב־ו', ולכן אין ביניהם פסיק.)

טעות נפוצה: לשים פסיק אחד בלבד אחרי התמורה (ולא לפניה); לשים פסיק לפני ו' החיבור ברכיב האחרון; לשים פסיק לפני "ש־" של פסוקית המושא ("טוענת, שילדים").

פרק ג: מערכת הצורות

ההוראות לחלק זה

(80 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 7–11 (לכל שאלה – 20 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.

שאלה 7 · שורש ובניין של פעלים; שמות פעולה ושורשם; יצירת פועל בהווה

מערכת הצורות20 נקודות
א.

לפניכם קטע, ובו פעלים מודגשים.
יש שיַגִּידוּ שהמוזיקה אינה חשובה כל כך, והיא יכולה לְהִכָּחֵד מן העולם בלי שיָחוּל שום שינוי בחיינו. ובכל זאת באמצעות המוזיקה אנחנו חוֹוִים רגשות חיוביים, מְאַוְרְרִים רגשות שליליים, ויש רגעים שחיינו מוּאָרִים בזכותה. צלילי המוזיקה מוֹסִיפִים צבע לעולם.
בטבלה שלפניכם נתחו את הפעלים המודגשים – ציינו את השורש ואת הבניין של כל פועל.

הפועלהשורשהבניין
יַגִּידוּ
לְהִכָּחֵד
יָחוּל
חוֹוִים
מְאַוְרְרִים
מוּאָרִים
מוֹסִיפִים
ב.

לפניכם צירופי מילים, ובהם שמות פעולה מודגשים.
תפילת הוֹדָיָה, הוֹדָאָה באשמה, וִדּוּא פרטים, וִדּוּי אישי
(1) מבין שמות הפעולה המודגשים, הקיפו את שם הפעולה היוצא דופן מבחינת השורש.
(2) ציינו את השורש של שם הפעולה היוצא דופן. ______

ג.

ליד כל אחד מן הצירופים שלפניכם – כתבו פועל בהווה, יחיד, מאותו השורש ובאותו הבניין של שם הפעולה המודגש.
(1) תפילת הוֹדָיָה ______
(2) וִדּוּא פרטים ______

◂ פתרון מלא לשאלה 7

סעיף א

תשובה
הפועלהשורשהבניין
יַגִּידוּנ-ג-דהפעיל
לְהִכָּחֵדכ-ח-דנפעל
יָחוּלח-ו-לקל
חוֹוִיםח-ו-יקל
מְאַוְרְרִיםא-ו-ר-רפיעל
מוּאָרִיםא-ו-רהופעל
מוֹסִיפִיםי-ס-ףהפעיל

השיטה: מורידים את אותיות התבנית (תחיליות העתיד, ל' של שם הפועל, מ' של הבינוני, סיומות ־וּ/־ים), מזהים את סימני הבניין ומשחזרים את אותיות השורש החסרות. כשיש ספק – מעבירים לעבר, נסתר.

•יַגִּידוּ – נ-ג-ד, הפעיל. י' – תחילית עתיד; הפתח בתחילית והחיריק־יו"ד אחרי האות השנייה – תבנית הפעיל בעתיד (יַקְטִילוּ). הדגש בג' בא במקום נ' שנבלעה (יַנְגִּידוּ ← יַגִּידוּ, כמו יַפִּילוּ). עבר: הִגִּיד.
•לְהִכָּחֵד – כ-ח-ד, נפעל. לְהִ־ + דגש באות הראשונה של השורש + צירי – שם הפועל של נפעל (לְהִקָּטֵל, כמו לְהִכָּנֵס). עבר: נִכְחַד.
•יָחוּל – ח-ו-ל, קל. י' בקמץ – תחילית עתיד; השורוק באמצע – סימן גזרת ע"ו בקל (יָקוּם, יָרוּץ). עבר: חָל. ("שינוי יחול" = יתרחש.)
•חוֹוִים – ח-ו-י, קל. בינוני בתבנית קוֹטֵל (קוֹנִים, בּוֹנִים): ח' בחולם, ואחריה ו' – אות שורש (עיצורית), והסיומת ־ים במקום י' של ל"י. יחיד: חוֹוֶה; עבר: חָוָה.
•מְאַוְרְרִים – א-ו-ר-ר, פיעל. מְ־ בשווא + פתח באות הראשונה – בינוני של פיעל בגזרת המרובעים (מְקַטְלְלִים, כמו מְתַרְגְּמִים). ארבע אותיות שורש: א-ו-ר-ר. עבר: אִוְרֵר.
•מוּאָרִים – א-ו-ר, הופעל. מוּ־ + קמץ – בינוני של הופעל בגזרת ע"ו (מוּקָם, מוּבָן). פעיל: הֵאִיר ← סביל: הוּאַר. (חיינו מוארים = מישהו מאיר אותם.)
•מוֹסִיפִים – י-ס-ף, הפעיל. מוֹ־ (מ' בחולם) + חיריק־יו"ד – בינוני של הפעיל בגזרת פ"י (מוֹרִיד, מוֹשִׁיב). הו' באה במקום הי' של השורש. עבר: הוֹסִיף.

טעות נפוצה: לכתוב שורש ג-י-ד ל"יגידו" או א-ר-ר ל"מאווררים" (ולשכוח את הו' העיצורית); לסמן "מוסיפים" בהופעל בגלל ה־מו־ (בהופעל: מוּ בשורוק, בהפעיל: מוֹ בחולם); לכתוב שורש ח-ל-ל ל"יחול".

סעיף ב

תשובה

(1) וִדּוּא
(2) ו-ד-א

שיטה: מוצאים את השורש של כל שם פעולה לפי המשקל שלו ולפי הפועל שממנו הוא נגזר.

•הוֹדָיָה – שם הפעולה של הפעיל בגזרת ל"י (הַקְטָלָה; ה־וֹ מעידה על פ"י): הוֹדָה – שורש י-ד-י.
•הוֹדָאָה – גם היא שם פעולה של הוֹדָה (הודה באשמה) – שורש י-ד-י; הא' באה כאן במקום הי' (כתיב מסורתי).
•וִדּוּי – שם פעולה בתבנית קִטּוּל (פיעל) מהפועל הִתְוַדָּה (וידוי = הודאה בחטא) – שורש י-ד-י (בבניינים פיעל והתפעל הו' מופיעה במקום הי').
•וִדּוּא – שם פעולה בתבנית קִטּוּל של הפועל וִדֵּא (לבדוק ולהיות בטוח) – שורש ו-ד-א: האות האחרונה היא א' (ודאי, ודאות), לא י'.

לכן וִדּוּא יוצא דופן: שלושת האחרים נגזרים מ־י-ד-י (הודיה, הודאה, וידוי – כולם קשורים ל"להודות"), והוא נגזר מ־ו-ד-א.

טעות נפוצה: לבחור "הודאה" בגלל הא' שבה – אבל היא נגזרת מ"הודה" כמו "הודיה".

סעיף ג

תשובה

(1) מוֹדֶה (מודה)
(2) מְוַדֵּא (מוודא)

(1) הוֹדָיָה – שורש י-ד-י, בניין הפעיל (שם הפעולה של הפעיל: הַקְטָלָה, כמו הַרְצָאָה). הווה יחיד של הפעיל בגזרת פ"י ול"י: מַקְטִיל ← מוֹדֶה (כמו מוֹרֶה). העבר: הוֹדָה.

(2) וִדּוּא – שורש ו-ד-א, בניין פיעל (שם הפעולה של פיעל: קִטּוּל, כמו דִּבּוּר). הווה יחיד של פיעל: מְקַטֵּל ← מְוַדֵּא (בכתיב מלא: מוודא). העבר: וִדֵּא.

טעות נפוצה: לכתוב פועל בבניין אחר ("מתוודה" – התפעל, שורש אחר) או בזמן עבר/שם פועל ("הודה", "לוודא") במקום הווה.

שאלה 8 · שורש ובניין של שמות פועל ופעלים דומים

מערכת הצורות20 נקודות
א.

לפניכם שלושה משפטים, ובכל אחד מהם מודגש שם פועל.

•הגולשים ברשתות ניסו לְהָנִיא את האומן מלהופיע, אך הוא הופיע כמתוכנן.
•האומן הבהיר שאין לו כוונה לְהוֹנוֹת את הקהל.
•לפעמים כדאי פשוט לֵהָנוֹת מן המוזיקה.

ציינו את השורש ואת הבניין של כל שם פועל מודגש.
לְהָנִיא – השורש: ______ הבניין: ______
לְהוֹנוֹת – השורש: ______ הבניין: ______
לֵהָנוֹת – השורש: ______ הבניין: ______

ב.

(1) ציינו ליד כל אחד מן הפעלים המודגשים שלפניכם את השורש שלו.
הִתִּיר – השורש: ______
הִתְרָה – השורש: ______
הוֹתִיר – השורש: ______
נִתְרַם – השורש: ______
הִתַּמֵּר – השורש: ______
(2) ציינו ליד כל אחד מן הפעלים המודגשים שלפניכם את הבניין שלו.
הִתִּיר – הבניין: ______
הִתַּמֵּר – הבניין: ______
(3) לפניכם משפט, ובו שני פעלים מודגשים.
הביצוע המרגש של הזמרת לא הִתִּיר / הוֹתִיר עין אחת יבשה.
הקיפו את הפועל המתאים להקשר של המשפט.

◂ פתרון מלא לשאלה 8

סעיף א

תשובה

לְהָנִיא – השורש: נ-ו-א, הבניין: הפעיל
לְהוֹנוֹת – השורש: י-נ-י, הבניין: הפעיל
לֵהָנוֹת – השורש: ה-נ-י, הבניין: נפעל

הקושי: שלוש הצורות נשמעות דומות (לְהָ־/לְהוֹ־/לֵהָ־ + נ'), אבל הן מגזרות ומבניינים שונים. מזהים לפי התנועות:

•לְהָנִיא – נ-ו-א, הפעיל. לְהָ־ בקמץ + חיריק־יו"ד – שם הפועל של הפעיל בגזרת ע"ו (לְהָקִים, לְהָבִין). האות האמצעית ו' נעלמת. עבר: הֵנִיא (שכנע לא לעשות).
•לְהוֹנוֹת – י-נ-י, הפעיל. לְהוֹ־ (ה' בחולם) – סימן הפעיל בגזרת פ"י (לְהוֹרִיד); הסיומת ־וֹת – סימן ל"י (לְהוֹרוֹת, לְהוֹדוֹת). עבר: הוֹנָה (רימה).
•לֵהָנוֹת – ה-נ-י, נפעל. בנפעל שם הפועל הוא לְהִקָּטֵל, עם דגש באות הראשונה. כאן האות הראשונה היא ה' – אות גרונית שאינה מקבלת דגש, ולכן במקום הדגש החיריק מתארך לצירי (תשלום דגש): לְהִהָּנוֹת ← לֵהָנוֹת. הסיומת ־וֹת – ל"י. עבר: נֶהֱנָה.

טעות נפוצה: לכתוב שורש נ-י-א ל"להניא" או ה-נ-י ל"להונות"; לסמן "ליהנות" כהפעיל בגלל ה־ה' שבתחילתו – אבל ה' היא כאן אות שורש.

סעיף ב

תשובה

(1) הִתִּיר – נ-ת-ר; הִתְרָה – ת-ר-י; הוֹתִיר – י-ת-ר; נִתְרַם – ת-ר-ם; הִתַּמֵּר – ת-מ-ר.
(2) הִתִּיר – הפעיל; הִתַּמֵּר – התפעל.
(3) הוֹתִיר.

(1) השורשים – בכל הפעלים יש ת' ור', ולכן צריך לבדוק כל צורה לפי התבנית שלה:

•הִתִּיר – נ-ת-ר: הִ־ + חיריק־יו"ד – הפעיל (הִקְטִיל). הדגש בת' בא במקום נ' שנבלעה (הִנְתִּיר ← הִתִּיר, כמו הִפִּיל). (התיר = הרשה.)
•הִתְרָה – ת-ר-י: הִ־ + שווא + קמץ־ה' בסוף – הפעיל בגזרת ל"י (הִפְנָה, הִקְשָׁה). (התרה = הזהיר.)
•הוֹתִיר – י-ת-ר: הוֹ־ (חולם) – הפעיל בגזרת פ"י (הוֹרִיד). (הותיר = השאיר.)
•נִתְרַם – ת-ר-ם: נִ־ בחיריק + שווא + פתח – נפעל (נִקְטַל), שלוש אותיות שורש שלמות.
•הִתַּמֵּר – ת-מ-ר: תבנית התפעל (הִתְקַטֵּל). כשהאות הראשונה של השורש היא ת', ת' ההתפעל נבלעת בה ונשאר דגש: הִתְתַּמֵּר ← הִתַּמֵּר. (התמר = התרומם כמו עמוד.)

(2) הבניינים:

•הִתִּיר – הפעיל: חיריק־יו"ד אחרי האות השנייה (הִקְטִיל). ההבדל מ"הִתַּמֵּר": אין צירי בסוף ואין דגש באות האמצעית.
•הִתַּמֵּר – התפעל: פתח באות הראשונה, דגש באות האמצעית וצירי – הִתְקַטֵּל (כמו הִתַּמֵּם, הִתַּקֵּן).

(3) הוֹתִיר. המשמעות: הביצוע ריגש כל כך שכולם בכו – הוא לא השאיר אף עין יבשה. "להותיר" (י-ת-ר) = להשאיר; "להתיר" (נ-ת-ר) = להרשות או לשחרר קשר – אינו מתאים להקשר.

טעות נפוצה: לכתוב ת-ר-ר ל"התיר" או י-ת-ר לשני הפעלים "התיר" ו"הותיר"; לסמן "התמר" כהפעיל כי הוא פותח ב־הִ.

שאלה 9 · שורש, בסיס ומשקל, צורנים סופיים; מיון שמות לפי משקל

מערכת הצורות20 נקודות
א.

לפניכם קטע, ובו מודגשים שלושה שמות.
באחד מן הראיונות שנערכו עם נעמי שמר ז"ל היא נשאלה אם היא מגדירה את עצמה פִּזְמוֹנָאִית או מְשׁוֹרֶרֶת. תשובתה הייתה: "אני מִזְמוֹרָאִית".
(1) ציינו את השורש של השם מְשׁוֹרֶרֶת. ______
(2) כל אחת מן המילים פִּזְמוֹנָאִית, מִזְמוֹרָאִית נוצרה מבסיס ושני צורנים סופיים.

•ציינו את הבסיס של כל מילה ואת המשקל של כל בסיס.

פִּזְמוֹנָאִית הבסיס: ______ משקל הבסיס: ______
מִזְמוֹרָאִית הבסיס: ______ משקל הבסיס: ______

•ציינו את שני הצורנים הסופיים ואת המשמעות של כל צורן במילה פִּזְמוֹנָאִית או מִזְמוֹרָאִית.

הצורן הסופי: ______ משמעות הצורן: ______
הצורן הסופי: ______ משמעות הצורן: ______

ב.

לפניכם רשימה, ובה שמות של בעלי תפקידים בבית ספר למוזיקה.
נַגָּנִים, מַלְחִינִים, מְשׁוֹרְרִים, זַמָּרִים, מוֹרִים, מְעַבְּדִים
מיינו את השמות לשלושה זוגות על פי המשקל.
הזוג: ______, ______
הזוג: ______, ______
הזוג: ______, ______

ג.

לפניכם שלושה שמות שדרך תצורתם היא בסיס וצורן סופי.
צֵ'לָן, חֲלִילָן, מוּזִיקַאי
(1) הקיפו את השם היוצא דופן מבחינת הבסיס שלו.
(2) נמקו את תשובתכם. ______

◂ פתרון מלא לשאלה 9

סעיף א

תשובה

(1) ש-י-ר
(2) • פִּזְמוֹנָאִית – הבסיס: פִּזְמוֹן, משקל הבסיס: קִטְלוֹן
מִזְמוֹרָאִית – הבסיס: מִזְמוֹר, משקל הבסיס: מִקְטוֹל

•הצורן הסופי: ־אי – משמעות הצורן: בעל מקצוע / עיסוק

הצורן הסופי: ־ית (־ת) – משמעות הצורן: נקבה

(1) מְשׁוֹרֶרֶת – ש-י-ר. מְשׁוֹרֵר הוא בינוני בתבנית מְקוֹטֵל – הצורה של פיעל בגזרת ע"ו/ע"י ("פולל"): האות האחרונה של השורש נכפלת והתנועה באות הראשונה היא חולם (כמו מְרוֹמֵם, מְעוֹדֵד). מורידים את מְ־ ואת סיומת הנקבה ־ֶת, מבטלים את הכפל של הר' ומקבלים ש-ו/י-ר – השורש של שִׁיר, לָשִׁיר.

(2) הבסיס והמשקל. הדרך: מורידים את הצורנים הסופיים (־אִית) ומקבלים את הבסיס – מילה קיימת:

•פִּזְמוֹנָאִית ← פִּזְמוֹן. חיריק באות הראשונה, שווא באות השנייה ו־וֹן בסוף – משקל קִטְלוֹן (כמו כִּשְׁלוֹן, פִּדְיוֹן).
•מִזְמוֹרָאִית ← מִזְמוֹר. שורש ז-מ-ר; מ' בחיריק בתחילה ו־וֹ לפני האות האחרונה – משקל מִקְטוֹל (כמו מִשְׁעוֹל, מִכְשׁוֹל).

הצורנים הסופיים:

•־אי – צורן של בעל מקצוע או עיסוק (עִתּוֹנַאי, חַשְׁמַלַּאי, פִּזְמוֹנַאי).
•־ית – צורן של נקבה (פִּזְמוֹנַאי ← פִּזְמוֹנָאִית).

כלומר: פזמונאית = אישה שעיסוקה כתיבת פזמונים; מזמוראית = אישה שעיסוקה כתיבת מזמורים – נעמי שמר בחרה בכינוי שמבטא כתיבת שירים מושרים (מזמורים).

טעות נפוצה: לכתוב שורש ש-ר-ר ל"משוררת"; לכתוב שהבסיס הוא "פזמונאי" (זו כבר מילה עם צורן ־אי, ולא הבסיס הראשוני); לכתוב ־ית כצורן אחד בעל משמעות "שייכות".

סעיף ב

תשובה

הזוג: נַגָּנִים, זַמָּרִים
הזוג: מַלְחִינִים, מוֹרִים
הזוג: מְשׁוֹרְרִים, מְעַבְּדִים

שיטה: מחזירים כל שם ליחיד (לפי הכלל: קובעים את המשקל לפי צורת היחיד), מזהים את השורש ומציבים אותו בתבנית.

•נַגָּן, זַמָּר – משקל קַטָּל (פתח, דגש באות האמצעית, קמץ) – משקל של בעלי מקצוע (כמו טַבָּח, נַגָּר). שורשים: נ-ג-ן, ז-מ-ר.
•מַלְחִין, מוֹרֶה – משקל מַקְטִיל (בינוני של הפעיל). מַלְחִין – ל-ח-ן (מַ־ + חיריק־יו"ד). מוֹרֶה – י-ר-י: זהו הבינוני של הפעיל (מַקְטִיל) בגזרות פ"י ול"י (הוֹרָה – מוֹרֶה, כמו מוֹדֶה). הצורה נראית שונה בגלל הגזרות, אבל המשקל הוא אותו משקל – מַקְטִיל.
•מְשׁוֹרֵר, מְעַבֵּד – משקל מְקַטֵּל (בינוני של פיעל). מְעַבֵּד – ע-ב-ד; מְשׁוֹרֵר – ש-י-ר בצורת "פולל" של פיעל בגזרת ע"ו/ע"י (מְקוֹטֵל = מְקַטֵּל בגזרה זו).

טעות נפוצה: לזווג "מורים" עם "משוררים" (בגלל ה־ו' שבשניהם) או "מלחינים" עם "מעבדים" (בגלל ה־מ' בתחילה) – יש לבדוק את הבניין שממנו נגזר הבינוני ולא רק את המראה.

סעיף ג

תשובה

(1) חֲלִילָן
(2) בשני השמות "צ'לן" ו"מוזיקאי" הבסיס הוא לועזי (צ'לו, מוזיקה – מילים שאולות), ואילו בשם "חלילן" הבסיס הוא עברי (חליל).

שיטה: מורידים את הצורן הסופי ובודקים מהו הבסיס:

•צֵ'לָן = צ'לו + ־ָן – הבסיס "צ'לו" הוא מילה שאולה (לועזית).
•מוּזִיקַאי = מוזיקה + ־אי – הבסיס "מוזיקה" הוא מילה שאולה (לועזית).
•חֲלִילָן = חליל + ־ָן – הבסיס "חליל" הוא מילה עברית (מקראית).

שלושת השמות מציינים בעל מקצוע/עיסוק (הצורנים ־ן ו־אי), ולכן ההבדל אינו בצורן אלא במקור הבסיס: לועזי או עברי. לכן חלילן יוצא דופן.

טעות נפוצה: לבחור "מוזיקאי" בנימוק שהצורן שלו שונה (־אי ולא ־ן) – השאלה שואלת על הבסיס, לא על הצורן.

שאלה 10 · שמות תואר: דרכי תצורה, בינוני ובניינו, משקל; חלקי דיבור

מערכת הצורות20 נקודות
א.

לפניכם קטע, ובו שמות תואר.
בתרבות המערבית יש שפע מוזיקלי. אפשר ליהנות מגישה כמעט בלתי מוגבלת לשירים חדשים ומרגשים וליצירות של אומנים מוכרים ואפילו של כאלה שאינם ידועים.
(1) העתיקו מן הקטע שני שמות תואר שדרך התצורה שלהם היא בסיס וצורן סופי.
______, ______
(2) העתיקו מן הקטע ארבעה שמות תואר הגזורים מצורות הבינוני, וציינו את הבניין של כל אחד מהם.
שם התואר: ______ הבניין: ______
שם התואר: ______ הבניין: ______
שם התואר: ______ הבניין: ______
שם התואר: ______ הבניין: ______
(3) העתיקו מן הקטע שם תואר שדרך התצורה שלו היא שורש ומשקל, ושאינו צורת בינוני.
ציינו את משקלו.
שם התואר: ______ המשקל: ______

ב.

לפניכם איור המציג דו־שיח דמיוני ומשעשע בין מיץ תפוזים למלפפון.

(האיור נוצר באמצעות בינה מלאכותית)
(1) מהו חלק הדיבור של המילה "משקה" בשאלתו של מיץ התפוזים? ______
(2) מהו חלק הדיבור של המילה "משקה" בתשובתו של המלפפון? ______

◂ פתרון מלא לשאלה 10

סעיף א

תשובה

(1) (ה)מערבית, מוזיקלי
(2) מוגבלת – הופעל
מרגשים – פיעל
מוכרים – הופעל
ידועים – קל
(3) שם התואר: חדשים, המשקל: קָטָל

(1) בסיס + צורן סופי:

•(ה)מערבית = מערב + ־ִית (צורן של שייכות, בנקבה).
•מוזיקלי = מוזיקה + ־לִי (צורן לועזי של שייכות/תכונה, כמו "טכנולוגי" – "מוזיקלי").

(2) שמות תואר מצורות הבינוני – מזהים לפי סימני הבינוני של כל בניין:

•(בלתי) מוגבלת – הופעל: מוּ־ (קובוץ/שורוק) בתחילית – מֻקְטֶלֶת; בזכר: מוּגְבָּל, מֻקְטָל (ג-ב-ל). הגישה מוגבלת = מישהו הגביל אותה.
•מרגשים – פיעל: מְ־ בשווא, פתח באות הראשונה ודגש באמצעית – מְקַטְּלִים; ביחיד: מְרַגֵּשׁ, מְקַטֵּל (ר-ג-ש).
•מוכרים – הופעל: מוּכָּרִים – מֻקְטָלִים, שורש נ-כ-ר (הדגש בכ' במקום נ' שנבלעה). מוּכָּר = שהכירו אותו.
•ידועים – קל: יְדוּעִים – בינוני פָּעוּל (סביל) של קל (קָטוּל), שורש י-ד-ע.

(3) שורש ומשקל, לא בינוני – חדשים: יחיד: חָדָשׁ – משקל קָטָל (כמו חָכָם, יָשָׁר). זהו שם תואר שאינו צורת פועל.

טעות נפוצה: לכתוב "מוכרים" בבניין קל (מוֹכְרִים – אנשים שמוכרים) – בהקשר מדובר באומנים שמכירים אותם, ולכן הופעל; לכתוב "מוזיקלי" כשורש ומשקל.

סעיף ב

תשובה

(1) פועל
(2) שם עצם

(1) פועל. מיץ התפוזים רואה את המלפפון משקה פרחים ושואל "אתה מַשְׁקֶה?" – כלומר האם אתה עושה פעולה של השקיה. מַשְׁקֶה הוא פועל בהווה, בניין הפעיל, שורש ש-ק-י (הִשְׁקָה – מַשְׁקֶה, כמו מַפְנֶה).

(2) שם עצם. המלפפון עונה "אני לא משקה, אני מלפפון" – הוא מבין את המילה כשם של דבר – מַשְׁקֶה (מיץ, מים, כמו מיץ התפוזים עצמו) – ומשווה אותה לשם העצם "מלפפון". שם העצם מַשְׁקֶה נגזר מאותו שורש באותה צורה – ומכאן המשחק המשעשע.

טעות נפוצה: לכתוב "שם תואר" ל־(2), או לכתוב את אותו חלק דיבור בשני המקרים.

שאלה 11 · שמות פעולה במשקל קיטול; השוואת ביטוי ובטלה; משקל קליטה

מערכת הצורות20 נקודות
א.

לפניכם קטע, ובו מודגשות המילים "ביטוי" ו"בטלה".
לא קיימת תרבות שאין בה בִּטּוּי מוזיקלי כלשהו. בתרבות השבטית המוזיקה משמשת למשל בטקסים לציון בקשה לגשמים. בטקסים אלה המוזיקה מנוגנת בליווי שירה וריקודים. כיום המוזיקה גם משמשת להנאה ולהפגת השיעמום בפעולות שגרתיות וברגעי בַּטָּלָה. בקונצרטים ובמופעים המוזיקה החיה יוצרת תחושה של קירוב לבבות.
(1) הקיפו בקטע חמישה שמות נוספים הנוטים באותו המשקל של המילה בִּטּוּי.
(2) ציינו את המשקל המשותף לכל השמות האלה. ______
(3) לפניכם שלושה היגדים. ציינו ליד כל היגד אם הוא נכון או לא נכון. ונמקו את תשובתכם.

•השמות בִּטּוּי, בַּטָּלָה גזורים מאותו הבניין. ______

נימוק: ______

•למשקלי השמות בִּטּוּי, בַּטָּלָה יש משמעות משותפת. ______

נימוק: ______

•לשמות בִּטּוּי, בַּטָּלָה יש שורש משותף. ______

נימוק: ______

ב.

לפניכם שני משפטים, ובכל משפט מודגשת המילה "קליטה".
ציינו את המשקל של המילה "קליטה" בכל משפט.
(1) לשיר הזה יש מנגינה קְלִיטָה. המשקל: ______
(2) הקְלִיטָה של האינטרנט באזורנו גרועה. המשקל: ______

◂ פתרון מלא לשאלה 11

סעיף א

תשובה

(1) ציון, ליווי, ריקודים, שיעמום, קירוב
(2) קִטּוּל
(3) • נכון – שני השמות "ביטוי" ו"בטלה" גזורים מבניין פיעל.

•נכון – למשקלי שני השמות "ביטוי" ו"בטלה" יש משמעות משותפת של שם פעולה.
•לא נכון – השורש של השם "ביטוי" הוא ב-ט-א, ואילו השורש של השם "בטלה" הוא ב-ט-ל.

(1) שמות במשקל קִטּוּל: בִּטּוּי הוא במשקל קִטּוּל (חיריק באות הראשונה, שורוק לפני האחרונה). מחפשים בקטע שמות באותה תבנית:

•צִיּוּן (צ-י-ן), לִוּוּי (ל-ו-י; "בליווי"), רִקּוּדִים (ר-ק-ד; יחיד: ריקוד), שִׁעֲמוּם (ש-ע-מ-ם – קִטְלוּל, משקל קיטול בשורש מרובע), קֵרוּב (ק-ר-ב; "קירוב לבבות" – ר' אינה מקבלת דגש).

(שימו לב: "הפגת" – משקל הַקְטָלָה; "שגרתיות" – בסיס + צורן; "הנאה" – הַקְטָלָה.)

(2) המשקל המשותף – קִטּוּל. זהו משקל שם הפעולה של בניין פיעל (צִיֵּן – צִיּוּן, רִקֵּד – רִקּוּד, קֵרֵב – קֵרוּב).

(3) ההיגדים:

•נכון – אותו בניין (פיעל). בִּטּוּי הוא שם הפעולה של בִּטֵּא (פיעל). בַּטָּלָה – משקל קַטָּלָה, הקשור לבניין פיעל (בִּטֵּל – "בטלה" = מצב של חוסר עשייה).
•נכון – משמעות משותפת. גם קִטּוּל וגם קַטָּלָה הם משקלים של שם פעולה – הם מציינים פעולה או מצב (הביטוי – הפעולה של לבטא; הבטלה – המצב של להיות בטל).
•לא נכון – שורש שונה. בִּטּוּי – מן הפועל בִּטֵּא, שורש ב-ט-א (ל"א; בשם הפעולה הא' מתחלפת בי', כמו מִלּוּי מן השורש מ-ל-א). בַּטָּלָה – מן בָּטֵל, שורש ב-ט-ל. האותיות ב-ט משותפות, אבל האות השלישית שונה.

טעות נפוצה: ב־(1) להקיף את "הפגת" או "הנאה" (שמות פעולה, אבל במשקל אחר – הַקְטָלָה); ב־(3) לקבוע שהשורש משותף רק כי שתי המילים מתחילות ב־ב-ט.

סעיף ב

תשובה

(1) קָטִיל
(2) קְטִילָה

הכלל: קובעים את המשקל לפי צורת היחיד (ולשם תואר – לפי צורת הזכר), ולכן קודם מחליטים מה חלק הדיבור של המילה.

(1) קָטִיל. "מנגינה קליטה" – המילה מתארת את שם העצם "מנגינה" (איזו מנגינה? קליטה = שקל לזכור אותה), ולכן היא שם תואר בנקבה. צורת הזכר: קָלִיט – משקל קָטִיל (כמו שָׁבִיר, פָּרִיךְ – משקל של שמות תואר שמציינים אפשרות: "שאפשר לקלוט אותו"). הקמץ הופך לשווא בנטייה: קָלִיט ← קְלִיטָה.

(2) קְטִילָה. "הקליטה של האינטרנט" – כאן המילה היא שם עצם (יש לה ה' הידיעה והיא נושא המשפט) ומציינת פעולה – קליטת האות. זהו משקל קְטִילָה – משקל שם הפעולה של בניין קל (קָלַט – קְלִיטָה, כמו כָּתַב – כְּתִיבָה).

טעות נפוצה: לכתוב "קְטִילָה" בשני המשפטים – בלי להחזיר את שם התואר לצורת הזכר.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.