מתכונת 1 בלשון ובעברית (שאלון 011271) - פתרון מלא
פרק הלשון (מיזם הכתיבה) · שאלון 011271 · במבנה של הבגרות · 11 שאלות · שעתיים
מבחן מתכונת בלשון במבנה של בחינת הבגרות. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא - פתרו בזמן של הבחינה, ורק אחר כך פתחו את הפתרונות.
מבנה המתכונת
א. משך הבחינה: שעתיים.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שלושה פרקים.
פרק א – שם המספר ואותיות השימוש – 20 נקודות
פרק ב – תחביר / פרק ג – מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים – 80 נקודות
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר (עמוד 4).
ד. הוראה מיוחדת: יש להקפיד על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
שימו לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
פרק א: חובה – שם המספר ואותיות השימוש
ההוראות לחלק זה
(20 נקודות)
ענו על שאלה 1 שלפניכם.
שאלה 1 · שם המספר: בחירת הצורה הנכונה
במשפטים שלפניכם הקיפו את הצורות הנכונות של שם המספר מבין האפשרויות הנתונות.
בתחרות השתתפו ארבעים ותשע / ארבעים ותשעה שחקניות ושחקנים מכל רחבי הארץ.
◂ פתרון מלא לשאלה 1
הכלל הבסיסי: במספרים 3–10 (וגם באחדות שבתוך מספר מורכב, כמו "ותשעה", "ושישה") שם המספר "הפוך" למין שם העצם: עם שם עצם זכר – הצורה עם ה' (תשעה, שלושה); עם שם עצם נקבה – הצורה בלי ה' (תשע, שלוש). לכן בכל משפט שואלים קודם: מה הנספר, ומה מינו? – ורק אחר כך בוחרים צורה.
1. שולחן מספר שישים וארבע. אחרי המילה "מספר" המספר אינו סופר כמות אלא מזהה (שם של שולחן) – זהו מספר סתמי, והוא נאמר תמיד בצורת נקבה: ארבע (ולא ארבעה), אף ש"שולחן" הוא זכר. כך גם "אוטובוס מספר שבע", "דירה מספר שלוש".
2. התחרות השתים עשרה. מספר סודר מ־11 ומעלה נאמר במספר היסודי, מיודע, אחרי שם העצם, ומתאים לו במין. "תחרות" – נקבה (תחרות אחת), ולכן השתים עשרה (כמו "הכיתה השתים עשרה"). "שנים עשר" היא צורת הזכר.
3. בשבעה עשר בנובמבר. בתאריכים הימים בחודש נאמרים בצורת זכר, כי הנספר הנסתר הוא "יום" (היום השבעה עשר בחודש): שבעה עשר. "שבע עשרה" – נקבה, שגוי בתאריך.
4. ארבעים ותשעה שחקניות ושחקנים. כשנספרים יחד שמות נקבה וזכר, ההתאם הוא לזכר: "ותשעה" (צורת זכר), גם אם המילה הקרובה למספר ("שחקניות") היא נקבה.
5. שלוש מאות ושישה עשר משחקים. "משחק" – זכר (משחק אחד). במספרים 11–19 בזכר: האחדות עם ה' + "עשר": שישה עשר. "שש עשרה" היא צורת הנקבה. "שלוש מאות" זהה בשתי האפשרויות: "מאה" היא נקבה, ולכן תמיד "שלוש מאות".
6. ארבעה עשר אחוזים. "אחוז" – זכר (אחוז אחד), ולכן ארבעה עשר ולא "ארבע עשרה".
7. פי שלושה. אחרי "פי" (כפולה – כמה פעמים יותר) המספר בא בצורת זכר: פי שניים, פי שלושה, פי ארבעה. "פי שלוש" שגוי.
8. חמש הקבוצות. "קבוצה" – נקבה (קבוצה אחת), ולכן צורת הנקבה חמש (בצורת הנסמך חֲמֵשׁ, לפני צירוף מיודע). "חמשת" היא צורת הנסמך של הזכר (חמשת הימים) – לא מתאימה לשם עצם נקבה.
9. בשנת אלפיים ארבע עשרה. "שנה" – נקבה, ולכן את מספר השנה קוראים בנקבה: ארבע עשרה (ולא ארבעה עשר).
10. לכשלושים ושבעה אלף צפיות. כאן הנספר הקרוב למספר הוא המילה אלף, והיא זכר (אלף אחד). לכן "שבעה" בצורת זכר: שלושים ושבעה אלף (כמו "שבעת אלפים", "שבעה עשר אלף"). "צפיות" (נקבה) אינו קובע את המין כאן, כי המספר סופר אלפים.
טעות נפוצה: "שולחן מספר שישים וארבעה" (התאמה ל"שולחן" במקום מספר סתמי בנקבה); "ארבעים ותשע שחקניות ושחקנים" (התאמה למילה הקרובה בלבד); "שלושים ושבע אלף צפיות" (התאמה ל"צפיות" במקום ל"אלף").
פרק ב: תחביר
ההוראות לחלק זה
(80 נקודות)
לפניכם שני פרקים: פרק ב – תחביר, פרק ג – מערכת הצורות.
בחרו בפרק שלמדתם: בפרק ב – תחביר או בפרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרתם ענו על השאלות לפי ההוראות.
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 2–6 (לכל שאלה – 20 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
שאלה 2 · סוגי משפטים, תחימת פסוקיות ואיברים, תפקידים תחביריים
לפניכם שלושה משפטים.
(1) מה שראינו בסרט היה מפתיע. ______
(2) התלמידים אספו בגדים חמים למשפחות נזקקות, ובסוף החודש הם העבירו את התרומה לעמותה. ______
(3) אם תצאו מן הבית מוקדם, הנסיעה לעבודה תהיה קצרה. ______
ציינו ליד כל משפט את הסוג התחבירי שלו.
ציינו את התפקיד התחבירי של המילים והצירופים המסומנים בקו.
במשפט (1): היה ______
במשפט (2): חמים ______
במשפט (3): הנסיעה לעבודה ______
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
(1) משפט מורכב
(2) משפט איחוי
(3) משפט מורכב
טעות נפוצה: לסווג את (1) כמשפט פשוט כי יש בו רק "היה" כפועל בולט – "ראינו" הוא נשוא נוסף בתוך הפסוקית.
סעיף ב
(1) [מה שראינו בסרט]פסוקית נושא היה מפתיע.
(2) [התלמידים אספו בגדים חמים למשפחות נזקקות,]איבר א [ובסוף החודש הם העבירו את התרומה לעמותה.]איבר ב
(3) [אם תצאו מן הבית מוקדם,]פסוקית תנאי הנסיעה לעבודה תהיה קצרה.
טעות נפוצה: לתחום ב־(1) רק את "שראינו בסרט" – גם "מה" שייכת לפסוקית; לקרוא לפסוקית ב־(3) "פסוקית זמן".
סעיף ג
היה – אוגד
חמים – לוואי
הנסיעה לעבודה – נושא
טעות נפוצה: לסמן את "היה" כנשוא; לסמן את "חמים" כתיאור אופן.
שאלה 3 · סוגי נשואים, חלקי דיבור ותפקידים תחביריים
לפניכם חמישה משפטים ובהם נשואים מסוגים שונים.
I. מתי תתחילו לרכוב לבית הספר באופניים?
II. אסור שנרכב בלי קסדה.
III. קורקינט חשמלי הוא לא צעצוע.
IV. שבילי האופניים נהיו בטוחים יותר.
V. לפעמים האוטובוסים איטיים וצפופים.
בכל משפט – סמנו קו מתחת לכל נשוא שבו.
לפניכם ארבעה משפטים ובכל אחד מהם המילה "מתחילים" מסומנת בקו.
I. בשבוע הבא אנחנו מתחילים קורס רכיבה.
II. בקבוצת הרכיבה יש שנים עשר מתחילים.
III. רוכבים מתחילים צריכים להתאמן בשטח פתוח.
IV. ציוד המתחילים כולל קסדה ומגני ברכיים.
(1) הקיפו את שני המשפטים שבהם המילה "מתחילים" היא באותו חלק דיבור.
(2) ציינו את התפקיד התחבירי של המילה "מתחילים" בכל אחד מן המשפטים שהקפתם.
במשפט ___ התפקיד התחבירי של המילה "מתחילים" הוא ______ .
במשפט ___ התפקיד התחבירי של המילה "מתחילים" הוא ______ .
לפניכם שני משפטים פשוטים ובכל אחד מהם המילה "נשאלים" מסומנת בקו.
I. רוב הנשאלים העדיפו לנסוע באוטובוס.
II. בימים אלה נשאלים התושבים על הרגלי הנסיעה שלהם.
בכל משפט ציינו מעל המילה "נשאלים" את חלק הדיבור שלה. שימו לב: אין לציין את התפקיד התחבירי.
לפניכם שני משפטים פשוטים, ובכל אחד מהם המילה "קצרים" מסומנת בקו.
I. מסלולי האופניים בפארק קְצָרִים.
II. מסלולים קְצָרִים מתאימים לרוכבים צעירים.
נועם טען שבשני המשפטים המילה "קצרים" היא נשוא, ואילו הדר טענה שהיא נשוא רק באחד מהם.
מי מהשניים צודק? נמקו, וציינו את התפקיד התחבירי של המילה "קצרים" בכל אחד מן המשפטים.
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
I. מתי תתחילו לרכוב לבית הספר באופניים?
II. אסור שנרכב בלי קסדה.
III. קורקינט חשמלי הוא (לא) צעצוע.
IV. שבילי האופניים נהיו בטוחים יותר.
V. לפעמים האוטובוסים איטיים וצפופים.
I – נשוא מורחב: "תתחילו לרכוב" – פועל עזר (תתחילו) + שם פועל (לרכוב); שניהם יחד הנשוא.
II – נשוא מודלי + נשוא בפסוקית: "אסור" – נשוא מודלי (איסור/חובה). אחריו [שנרכב בלי קסדה] – פסוקית נושא (מה אסור?), ובה הנשוא "נרכב". מסמנים את שניהם.
III – נשוא שמני: "צעצוע" (עם "לא" השוללת). "הוא" – אוגד בין הנושא "קורקינט" לנשוא השמני; אינו חלק מן הנשוא.
IV – נשוא שמני עם אוגד פועלי: "נהיו" הוא אוגד (כמו "היו" / "נעשו"); הנשוא – "בטוחים". בדיקה: "שבילי האופניים בטוחים יותר" – המשפט שלם גם בלי "נהיו".
V – נשוא כולל שמני: "איטיים וצפופים" – שני שמות תואר המחוברים ב־ו' ומתארים את "האוטובוסים"; אין אוגד. "לפעמים" – תיאור זמן.
טעות נפוצה: ב־II לשכוח את "אסור"; ב־IV לסמן את "נהיו"; ב־I לסמן רק "תתחילו".
סעיף ב
(1) משפטים II ו־IV (בשניהם "מתחילים" – שם עצם).
(2) במשפט II התפקיד התחבירי של המילה "מתחילים" הוא נושא.
במשפט IV התפקיד התחבירי של המילה "מתחילים" הוא לוואי.
שלב 1 – חלק הדיבור:
לכן II ו־IV.
שלב 2 – התפקיד התחבירי:
טעות נפוצה: לבחור את I ו־II כי בשניהם יש "אנשים"; לכתוב במשפט IV "נושא".
סעיף ג
I. נשאלים – שם עצם.
II. נשאלים – פועל.
I – שם עצם: "הנשאלים" – האנשים שנשאלו בסקר; מיודעת, באה אחרי הכמת "רוב" ומשמשת כשם של בני אדם. הנשוא הוא "העדיפו".
II – פועל: "נשאלים" הוא הנשוא – בינוני של נפעל (ש-א-ל), והנושא הוא "התושבים" (התושבים נשאלים). אפשר להטות: "נשאלו", "יישאלו".
הדרך להכריע: בודקים את תפקיד הצורה במשפט: נשוא – פועל; שם של מי שהפעולה נעשית בו, אחרי כמת או בסמיכות – שם עצם.
סעיף ד
הדר צודקת.
במשפט I – "קצרים" היא נשוא (נשוא שמני): היא אומרת משהו על הנושא "מסלולי (האופניים)", ואין במשפט נשוא אחר.
במשפט II – "קצרים" היא לוואי של "מסלולים" (אילו מסלולים? – קצרים); הנשוא במשפט זה הוא "מתאימים".
הדרך: מוצאים קודם את הנשוא בכל משפט, ואחר כך קובעים את תפקיד שם התואר.
משפט I: הנושא – "מסלולי האופניים" ("בפארק" – תיאור מקום). מה נאמר על המסלולים? – שהם קצרים. אין במשפט פועל או מילה אחרת שמוסרת מידע על הנושא, ולכן "קצרים" היא נשוא שמני (בלי אוגד). בדיקה: "מסלולי האופניים בפארק הם קצרים".
משפט II: הנשוא הוא הפועל "מתאימים". "קצרים" באה מיד אחרי "מסלולים", מתאימה לו במין ובמספר ועונה על "אילו מסלולים?" – לכן היא לוואי, חלק מן הנושא "מסלולים קצרים". ("לרוכבים צעירים" – מושא.)
המסקנה: התפקיד של שם התואר נקבע לפי מקומו במבנה המשפט: אם הוא מוסר את המידע על הנושא – נשוא; אם הוא מתאר שם עצם שלפניו – לוואי. לכן הדר צודקת.
טעות נפוצה: לכתוב ששם תואר הוא תמיד לוואי, או לסמן במשפט II גם את "קצרים" כנשוא.
שאלה 4 · תפקידים תחביריים במשפט פשוט; תפקידי פסוקיות
לפניכם משפט פשוט שהחלקים התחביריים בו נתחמו.
ציינו מעל כל חלק תחבירי את התפקיד התחבירי שלו.
[במהלך הסיור] [יתעדו] [המשתתפים] [הצעירים] [נופים [עוצרי נשימה]].
(כל חלק תחום בסוגריים מרובעים; סוגריים פנימיים מסמנים חלק שבתוך חלק.)
לפניכם שני משפטים מורכבים שהפסוקיות בהם נתחמו.
ציינו מעל כל פסוקית את התפקיד התחבירי שלה.
(1) [כדי שהתמונות יהיו חדות], רצוי [שהצלם יחזיק את המצלמה ביציבות].
(2) [מי שמצלם בשעות הזריחה], נהנה מן האור הרך [המעניק לנוף גוון זהוב].
(הפסוקיות תחומות בסוגריים מרובעים.)
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
[במהלך הסיור] – תיאור
[יתעדו] – נשוא
[המשתתפים] – נושא
[הצעירים] – לוואי
[נופים עוצרי נשימה] – מושא; [עוצרי נשימה] – לוואי (של "נופים")
סדר העבודה – תמיד מן הנשוא:
1. הנשוא – הפועל הנטוי: יתעדו.
2. הנושא – מי יתעדו? המשתתפים. ההתאמה מאשרת: יתעדו (רבים, עתיד) – המשתתפים (זכר, רבים).
3. הצעירים – שם תואר המתאים ל"המשתתפים" במין, במספר וביידוע ומפרט אותם (אילו משתתפים?) – לוואי.
4. נופים עוצרי נשימה – יתעדו מה? הצירוף משלים את הפועל "תיעד", ולכן הוא מושא (מושא בלי "את", כי "נופים" אינו מיודע). בתוכו – "עוצרי נשימה" (צירוף סמיכות תוארי) מתאר אילו נופים, ולכן הוא לוואי של "נופים". זו הסיבה שהוא תחום בסוגריים פנימיים.
5. במהלך הסיור – מציין מתי יתעדו – תיאור (זמן). "במהלך" פותח צירוף יחס, ולכן הצירוף כולו הוא חלק אחד.
טעות נפוצה: לכתוב ש"נופים" הוא נושא כי הוא בא בסוף המשפט – הנושא הוא מי שמבצע את הפעולה ומתאים לנשוא (המשתתפים); לשכוח לציין את התפקיד של החלק הפנימי "עוצרי נשימה".
סעיף ב
(1) [כדי שהתמונות יהיו חדות] – פסוקית תכלית (תיאור תכלית); [שהצלם יחזיק את המצלמה ביציבות] – פסוקית נושא.
(2) [מי שמצלם בשעות הזריחה] – פסוקית נושא; [המעניק לנוף גוון זהוב] – פסוקית לוואי.
השיטה: מוצאים את הנשוא של המשפט העיקרי ושואלים עליו שאלות: מי/מה? (נושא), את מי/מה? (מושא), מתי/למה/לשם מה? (תיאור). פסוקית שמפרטת שם עצם – פסוקית לוואי.
משפט (1). הנשוא העיקרי: רצוי (נשוא שמני).
משפט (2). הנשוא העיקרי: נהנה.
טעות נפוצה: לזהות את "כדי שהתמונות יהיו חדות" כפסוקית סיבה (סיבה עונה על "מדוע?", תכלית – על "לשם מה?"); לכתוב ש"מי שמצלם..." היא פסוקית לוואי בגלל ה־ש' – "מי" אינו שם עצם שהפסוקית מתארת, והפסוקית כולה היא הנושא של "נהנה".
שאלה 5 · תמורה, פסוקיות הפותחות ב"מי", המרת "לא רק... אלא גם"
לפניכם קטע קצר, ובו שני משפטים.
בזכות ריקי, כלבת נחייה מאומנת, יכולה נועה לנוע בבטחה ברחובות העיר. בתוכנית האימון של כלבי הנחייה נלמדות שלוש מיומנויות עיקריות: עצירה לפני מדרגות, עקיפת מכשולים והמתנה ליד מעבר חצייה.
השלימו את הטבלה שלפניכם:
| התמורה | המילה או המילים שהתמורה ממירה | התפקיד התחבירי של המילה או המילים שהתמורה ממירה |
|---|---|---|
לפניכם שני משפטים מורכבים, ובכל אחד מהם המילה "מי" מוגדלת.
I. המאלפים בודקים מי מבין הגורים מתאים יותר לעבודה עם אדם עיוור.
II. מי שמגדל גור לפני תחילת האימון, נפרד ממנו לאחר שנה.
(1) בכל אחד מן המשפטים תחמו את הפסוקית שפותחת במילה "מי", וציינו מעל כל פסוקית את התפקיד התחבירי שלה.
(2) מהו התפקיד התחבירי של המילה "מי" במשפט I? ______
לפניכם משפט.
כלב הנחייה מעניק לבעליו לא רק עצמאות בתנועה, אלא גם חברות נאמנה.
המירו את המשפט הנתון במשפט חדש בלי להשתמש במבנה של "לא... אלא...". שמרו על משמעות המשפט.
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
| התמורה | המילה או המילים שהתמורה ממירה | התפקיד התחבירי של המילה או המילים שהתמורה ממירה |
|---|---|---|
| כלבת נחייה מאומנת | ריקי | תיאור (סיבה) |
| עצירה לפני מדרגות, עקיפת מכשולים והמתנה ליד מעבר חצייה | מיומנויות | נושא |
מהי תמורה: צירוף שבא אחרי מילה אחרת, מכנה אותה בשם אחר או מפרט אותה, וממלא אותו תפקיד כמוה. בדיקה: אפשר למחוק את המילה המומרת ולהציב את התמורה במקומה ("בזכות כלבת נחייה מאומנת יכולה נועה לנוע...").
משפט 1: "כלבת נחייה מאומנת" – מגדירה מי היא ריקי ומוקפת בפסיקים. "בזכות ריקי" עונה על "מדוע / בזכות מה יכולה נועה לנוע בבטחה?" – תיאור סיבה (הנשוא: יכולה לנוע – נשוא מורחב; הנושא: נועה).
משפט 2: "עצירה לפני מדרגות, עקיפת מכשולים והמתנה ליד מעבר חצייה" – מפרטת את "(שלוש) מיומנויות", אחרי נקודתיים. מה נלמדות? – "שלוש מיומנויות עיקריות", ולכן "מיומנויות" הוא נושא (הנשוא: נלמדות; הנושא בא אחרי הנשוא, ו"בתוכנית האימון..." – תיאור).
טעות נפוצה: במשפט 2 לכתוב ש"מיומנויות" הוא מושא – משום שהוא בא אחרי הנשוא. הפועל "נלמדות" סביל, ומה שנלמד הוא הנושא.
סעיף ב
(1) I. המאלפים בודקים [מי מבין הגורים מתאים יותר לעבודה עם אדם עיוור.] – פסוקית מושא.
II. [מי שמגדל גור לפני תחילת האימון,] נפרד ממנו לאחר שנה. – פסוקית נושא.
(2) נושא.
(1) משפט I – פסוקית מושא. הנשוא בעיקרי הוא "בודקים", והנושא "המאלפים". מה בודקים? – [מי מבין הגורים מתאים יותר...]. הפסוקית משלימה את הפועל "בודקים" ולכן היא פסוקית מושא (שאלה עקיפה הפותחת במילת שאלה "מי").
משפט II – פסוקית נושא. הנשוא בעיקרי הוא "נפרד". מי נפרד מן הגור? – [מי שמגדל גור לפני תחילת האימון]. כל הפסוקית ממלאת את מקום הנושא, ולכן היא פסוקית נושא ("מי ש..." = "האדם ש...").
(2) "מי" במשפט I – נושא בתוך הפסוקית: מי מתאים? – "מי". הנשוא בפסוקית: "מתאים"; "מבין הגורים" – לוואי של "מי".
טעות נפוצה: לכתוב שבמשפט II הפסוקית היא פסוקית לוואי (בגלל "ש"), או ש"מי" במשפט I הוא מושא (בגלל שהפסוקית כולה היא מושא). תפקיד המילה נקבע בתוך הפסוקית, ותפקיד הפסוקית נקבע ביחס לעיקרי.
סעיף ג
כלב הנחייה מעניק לבעליו עצמאות בתנועה וגם חברות נאמנה.
(אפשר גם: "...עצמאות בתנועה, ונוסף על כך / ואף / וכן חברות נאמנה.")
הקשר הלוגי: המבנה "לא רק... אלא גם..." מבטא הוספה (עם הדגשה של הפריט השני). שני הדברים נכונים: הכלב מעניק עצמאות וגם חברות.
ההמרה: משמיטים את "לא רק" ו"אלא" ומחברים את שני הרכיבים במילת קישור של הוספה: "וגם", "וכן", "ואף", "ונוסף על כך". הרכיבים נשארים מושאים כוללים של "מעניק".
טעות נפוצה: לבחור מילת קישור של ניגוד ("אבל", "אולם") או להשאיר "אלא" – אז המשמעות משתנה או שההמרה לא בוצעה.
שאלה 6 · פיסוק; פסוקית לוואי והחלק העיקרי
לפניכם קטע.
זרעים של זנים ישנים הם אוצר שאסור לאבד אומרת ד"ר אלון אגרונומית ותיקה. לדבריה זנים כאלה מותאמים היטב לאקלים המקומי. אולם כאשר החקלאים עוברים לזנים מסחריים, הזנים הישנים נשכחים. בבנק הזרעים הקהילתי נשמרים היום זרעים של גידולים רבים חיטה עדשים חומוס ואבטיחים.
הוסיפו סימני פיסוק בקטע לפי ההנחיות שלפניכם.
לפניכם שני משפטים מורכבים.
I. התקופה שבה כדאי שמתנדבים יגיעו לבנק הזרעים היא סוף הקיץ.
II. זרעים הנשמרים במקום קר ויבש מחזיקים מעמד שנים רבות כי הקור מאט את ההזדקנות שלהם.
(1) בשני המשפטים יש פסוקית בעלת אותו תפקיד תחבירי.
תחמו בכל אחד מן המשפטים פסוקית זו.
(2) מהו התפקיד התחבירי המשותף לשתי הפסוקיות? ______
(3) העתיקו מכל אחד מן המשפטים רק את החלק העיקרי.
משפט I: ______
משפט II: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
"זרעים של זנים ישנים הם אוצר שאסור לאבד", אומרת ד"ר אלון, אגרונומית ותיקה. לדבריה, זנים כאלה מותאמים היטב לאקלים המקומי. אולם כאשר החקלאים עוברים לזנים מסחריים, הזנים הישנים נשכחים. בבנק הזרעים הקהילתי נשמרים היום זרעים של גידולים רבים: חיטה, עדשים, חומוס ואבטיחים.
(הסימנים שנוספו מודגשים.)
מירכאות לדיבור ישיר: הציטוט הוא "זרעים של זנים ישנים הם אוצר שאסור לאבד" – דברי ד"ר אלון במילותיה. שמים מירכאות בתחילתו ובסופו, ואחרי המירכאות הסוגרות פסיק המפריד בין הציטוט לבין משפט המסירה ("אומרת ד"ר אלון").
פסיק לתמורה: "אגרונומית ותיקה" מגדירה מיהי ד"ר אלון – תמורה. מפרידים אותה בפסיק: ד"ר אלון, אגרונומית ותיקה. (התמורה מסיימת את המשפט, ולכן אחריה באה נקודה.)
פסיק להסגר: "לדבריה" – צירוף המציין את מקור הדברים ואינו חלק מן המבנה התחבירי של המשפט – הסגר. אחריו בא פסיק.
נקודתיים לתמורה מפרטת: "גידולים רבים" – ואחר כך פירוט הגידולים. לפני פירוט שבא אחרי מילה כוללת שמים נקודתיים (אחרי "גידולים רבים").
פסיקים בין חלקים כוללים: הגידולים שווי התפקיד: חיטה, עדשים, חומוס ואבטיחים – פסיק בין כל שניים, ולפני האחרון ו' החיבור בלי פסיק.
(המשפט "אולם כאשר החקלאים עוברים לזנים מסחריים, הזנים הישנים נשכחים." כבר מפוסק: הפסיק מפריד בין פסוקית הזמן שבראש המשפט לבין העיקרי.)
טעות נפוצה: לשים נקודתיים אחרי "אומרת ד"ר אלון" (כשמשפט המסירה בא אחרי הציטוט, מפרידים בפסיק ולא בנקודתיים); לשים פסיק לפני "ואבטיחים"; לשכוח את הפסיק שאחרי ההסגר "לדבריה".
סעיף ב
(1)
I. התקופה [שבה כדאי שמתנדבים יגיעו לבנק הזרעים] היא סוף הקיץ.
II. זרעים [הנשמרים במקום קר ויבש] מחזיקים מעמד שנים רבות כי הקור מאט את ההזדקנות שלהם.
(2) פסוקית לוואי.
(3) משפט I: התקופה היא סוף הקיץ.
משפט II: זרעים מחזיקים מעמד שנים רבות.
(1)–(2) פסוקיות הלוואי:
(3) החלק העיקרי = המשפט בלי כל הפסוקיות:
טעות נפוצה: לזהות את הפסוקית שבמשפט I כפסוקית תיאור זמן (בגלל המילה "תקופה") – הפסוקית אינה מתארת את הפועל אלא את שם העצם "התקופה", ולכן היא פסוקית לוואי; לתחום במשפט I רק [שמתנדבים יגיעו לבנק הזרעים]; ב־(3) להשאיר במשפט II את "כי הקור מאט את ההזדקנות שלהם".
פרק ג: מערכת הצורות
ההוראות לחלק זה
(80 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 7–11 (לכל שאלה – 20 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו ענו על כל הסעיפים.
שאלה 7 · שורש ובניין של פעלים, ציווי, שורש משותף
לפניכם קטע ובו פעלים מודגשים.
(במסגרת)
להלן כמה כללים לטיול בטוח בימי הקיץ:
לפניכם טבלה, ובה שבעה מן הפעלים המודגשים בקטע.
בטבלה נתחו את הפעלים – ציינו את השורש ואת הבניין של כל פועל.
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| הוּסְרוּ | ||
| הֵעָזְרוּ | ||
| לְמַלֵּא | ||
| נוֹהֲגִים | ||
| תִּצְטָרְפוּ | ||
| מַגִּיעִים | ||
| הַרְאוּ |
ציינו את הזמן (הדרך) המשותף לפעלים שלפניכם, על פי הקשרם בקטע.
תַּכְנְנוּ, הֵעָזְרוּ, לִבְשׁוּ, הַקְפִּידוּ, שְׁתוּ, הַרְאוּ
הזמן (הדרך): ______
לפניכם רשימת מילים.
מִקָּח, מַקְלַחַת, לָקַחַת, מַחְלָקָה, מֶלְקָחַיִם, קְהִלָּה
(1) מבין המילים שברשימה, הקיפו שלוש מילים הגזורות מאותו השורש.
(2) ציינו את השורש המשותף למילים שהקפתם. ______
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| הוּסְרוּ | ס-ו-ר | הופעל |
| הֵעָזְרוּ | ע-ז-ר | נפעל |
| לְמַלֵּא | מ-ל-א | פיעל |
| נוֹהֲגִים | נ-ה-ג | קל (פעל) |
| תִּצְטָרְפוּ | צ-ר-ף | התפעל |
| מַגִּיעִים | נ-ג-ע | הפעיל |
| הַרְאוּ | ר-א-י (ר-א-ה) | הפעיל |
השיטה: מורידים תחיליות וסופיות של נטייה (ה־/ת־ של עתיד וציווי, מ־ של בינוני, ־וּ, ־ים, ־וֹת), מזהים את סימני הבניין ומשחזרים אותיות שורש שנעלמו. כשיש ספק – מעבירים לעבר נסתר.
טעות נפוצה: לסמן "נוהגים" בנפעל (הנו"ן נראית כמו סימן נפעל, אבל היא שורשית); לכתוב שורש צ-ט-ר או ט-ר-ף ל"תצטרפו"; לסמן "מגיעים" בקל (שורש ג-י-ע אינו קיים); לסמן "העזרו" בהפעיל בגלל ה' בתחילת המילה.
סעיף ב
ציווי
כל הפעלים הם הוראות לקורא, בגוף נוכחים ("אתם"): "תכננו את המסלול", "לבשו בגדים בהירים", "שתו מים". הקטע כולו הוא רשימת כללים, וזה מבנה הציווי: צורת העתיד בלי ת' בהתחלה – תְּתַכְנְנוּ → תַּכְנְנוּ, תֵּעָזְרוּ → הֵעָזְרוּ, תִּלְבְּשׁוּ → לִבְשׁוּ, תַּקְפִּידוּ → הַקְפִּידוּ, תִּשְׁתּוּ → שְׁתוּ, תַּרְאוּ → הַרְאוּ.
טעות נפוצה: לכתוב "עבר" בגלל "תכננו" ו"הקפידו", שבכתיב בלי ניקוד נראים כמו עבר רבים. ההקשר והניקוד מכריעים: בעבר – תִּכְנְנוּ, הִקְפִּידוּ (חיריק); בציווי – תַּכְנְנוּ, הַקְפִּידוּ (פתח), וזו פנייה לקורא.
סעיף ג
(1) מִקָּח, לָקַחַת, מֶלְקָחַיִם
(2) ל-ק-ח
לכל מילה – השורש:
הקושי: בכל המילים יש ל' וק' (ובחלקן ח'), והן נראות קרובות. צריך לזהות אילו אותיות שייכות לתבנית (מ־ של מַקְטֶלֶת ומַקְטָלָה) ואילו לשורש, ולשים לב לאות שורש שנעלמה (הדגש בק' של מִקָּח).
טעות נפוצה: לבחור "מקלחת" (ק-ל-ח – אותן אותיות בסדר אחר) או "מחלקה" (ח-ל-ק); לפסול את "מקח" כי לא רואים בו ל'.
שאלה 8 · כִּבּוּ וכָבוֹד: משפחות שורש; הנחתה/נחתה/נחה בעתיד
לפניכם משפט, ובו שתי מילים מודגשות.
המתנדבים שכִּבּוּ את השריפה בחורש זכו לכָּבוֹד רב.
(1) בטבלה שלפניכם שובצו שתי המילים. השלימו בשורת הכותרת בכל עמודה את השורש לפי המילים ששובצו בטבלה.
| השורש: ______ | השורש: ______ |
|---|---|
| כִּבּוּ | כָּבוֹד |
(2) לפניכם רשימת מילים: מיינו בטבלה את המילים על פי השורשים שכתבתם בשורת הכותרת בטבלה.
מְכֻבָּד, כָּבוּי, הִתְכַּבְּדוּת, מְכַבֶּה, כִּבּוּד, מְכֻבֶּה
(3) כתבו מן השורש של המילה כָּבוֹד שם תואר בבניין נפעל. ______
(4) כתבו מן השורש של המילה כִּבּוּ שם במשקל בעלי מקצוע. ______
לפניכם טבלה ובה שלושה משפטים. בכל משפט יש פועל מודגש.
השלימו את הטבלה: ציינו את השורש של הפועל המודגש, וכתבו לכל פועל מודגש פועל באותו הבניין ובאותו הגוף אך בזמן עתיד.
| השורש | פועל באותו הבניין ובאותו הגוף אך בזמן עתיד | |
|---|---|---|
| המדריכה הִנְחֲתָה את המטיילים בשביל התלול. | ||
| הציפור נָחֲתָה על הענף הגבוה. | ||
| אחרי הטיפוס הארוך הקבוצה נָחָה בצל העצים. |
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
(1)–(2)
| השורש: כ-ב-י/ה | השורש: כ-ב-ד |
|---|---|
| כִּבּוּ | כָּבוֹד |
| כָּבוּי, מְכַבֶּה, מְכֻבֶּה | מְכֻבָּד, הִתְכַּבְּדוּת, כִּבּוּד |
(3) נִכְבָּד
(4) כַּבַּאי
(1) השורשים.
(2) מיון – הדרך: מסירים צורנים ובודקים מה האות השלישית שנשארת – ד' או י'/ה' (או שאין אות שלישית, כי ה' של ל"י נשמטה):
שימו לב לזוגות הדומים: כִּבּוּ/כִּבּוּד ו־מְכֻבֶּה/מְכֻבָּד – ההבדל באות האחרונה מכריע.
(3) נִכְבָּד – בינוני של נפעל (נִקְטָל, כמו נִפְלָא, נֶחְמָד) המשמש שם תואר: אורח נכבד = מכובד, ראוי לכבוד.
(4) כַּבַּאי – משקל קַטָּל/קַטָּאי של בעלי מקצוע (כמו נַגָּר, צַבָּע; בל"י: כַּבַּאי, בַּנַּאי).
טעות נפוצה: לשבץ את "כיבוד" או "מכובה" בעמודה הלא נכונה בגלל הדמיון בצורה; לכתוב "מְכֻבָּד" ב־(3) (זה פֻּעַל, לא נפעל); לכתוב ב־(4) "מְכַבֶּה" (בינוני של פיעל, לא משקל בעלי מקצוע).
סעיף ב
| השורש | עתיד | |
|---|---|---|
| המדריכה הִנְחֲתָה את המטיילים בשביל התלול. | נ-ח-י/ה | תַּנְחֶה |
| הציפור נָחֲתָה על הענף הגבוה. | נ-ח-ת | תִּנְחַת |
| אחרי הטיפוס הארוך הקבוצה נָחָה בצל העצים. | נ-ו-ח | תָּנוּחַ |
הדרך: קובעים את המשמעות לפי ההקשר, ממנה את השורש ואת הבניין, ואז נוטים באותו בניין בעתיד, נסתרת ("היא").
טעות נפוצה: לכתוב "תִּנְחַת" גם במשפט הראשון (שם הת' אינה שורשית); לכתוב בעתיד "תִּנְחֶה" (קל) במקום "תַּנְחֶה" (הפעיל); לכתוב "תָּנִיחַ" (הפעיל – "תניח את התיק") במשפט השלישי; לשנות גוף ("ינחת", "אנוח").
שאלה 9 · השלמת פעלים ושמות עצם על פי שורש
לפניכם קטע שחסרים בו פעלים. קראו אותו, וכתבו בכל מקום ריק את הפועל המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
בחופשת הקיץ נפתחה במתנ"ס השכונתי סדנת בישול לבני נוער. ההודעה על פתיחת הסדנה ______ (ש-מ-ח) את ההורים, ועשרות תלמידים ______ (ר-ש-ם) אליה כבר ביום הראשון. בתחילת השיעור הראשון התלמידים ______ (ק-ב-צ) סביב שולחן העבודה, ובאותו שיעור הם ______ (ל-מ-ד) את כללי הבטיחות במטבח.
כיום המשתתפים ______ (ב-ש-ל) בכל שיעור ארוחה שלמה. המדריך מסביר להם שהירקות צריכים ______ (ש-ט-ף) היטב לפני החיתוך. אחר כך המשתתפים מקלפים את הירקות, חותכים אותם לקוביות ו______ (כ-נ-ס) אותם לסיר. כל אחד רשאי ______ (ש-נ-י) את התיבול לפי טעמו.
לפניכם קטע שחסרים בו שמות עצם. קראו אותו, וכתבו בכל מקום ריק את שם העצם המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
בישול משותף יוצר ______ (ק-ר-ב) רבה בין המשתתפים, אבל הוא גם דורש מאמץ. כדי שהמנה תצליח, דרושה ______ (ס-ב-ל) רבה, ויש לקרוא בעיון את ה______ (ש-ל-ב) של ההכנה לפני שמבצעים אותם. גם ה______ (צ-ו-ר) של המנה בצלחת חשובה, כי "אוכלים קודם בעיניים". לאורך הסדנה המדריך נותן למשתתפים ______ (י-ע-ץ) מעשיות, ואף לוקח אותם ל______ (ס-י-ר) בשוק כדי לגלות להם את ה______ (ס-ו-ד) של בחירת ירקות טריים. בסוף כל שיעור, כשכולם יושבים לאכול את מה שהכינו, הם כבר מחכים ל______ (ת-כ-נ) הבא שיבשלו יחד.
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
שימחה (ש-מ-ח); נרשמו (ר-ש-ם); התקבצו (ק-ב-צ) (מתקבל גם: נקבצו, קובצו); למדו (ל-מ-ד); מבשלים (ב-ש-ל); להישטף (ש-ט-ף); מכניסים (כ-נ-ס); לשנות (ש-נ-י).
שיטה: לכל מקום ריק קובעים (1) את הזמן לפי הקטע (פתיחת הסדנה – עבר; מה שקורה "כיום" – הווה), (2) את הגוף לפי הנושא, (3) את הבניין לפי המשמעות (פעיל, סביל, חוזר), ורק אז כותבים את הצורה.
טעות נפוצה: "הירקות צריכים לשטוף" – זו משמעות פעילה (מישהו שוטף), אבל הנושא הוא הירקות; "רשמו" במקום "נרשמו"; "לימדו" במקום "למדו".
סעיף ב
קרבה (ק-ר-ב) (מתקבל גם: התקרבות); סבלנות (ס-ב-ל); השלבים (ש-ל-ב); הצורה (צ-ו-ר); עצות (י-ע-ץ); לסיור (ס-י-ר); הסוד / הסודות (ס-ו-ד); למתכון (ת-כ-נ).
שיטה: לכל מקום ריק בודקים את ההתאמה במשפט – מין ומספר לפי הפועל או שם התואר הסמוכים, ויידוע – ובוחרים שם עצם מוכר מן השורש שמתאים למשמעות.
טעות נפוצה: לכתוב "השלב" ביחיד – כינוי המושא "אותם" מחייב רבים; לכתוב "סבל" – זה שם של מצוקה וכאב, ולא תכונה שדרושה בבישול; "יעצות" – בשם "עצה" הי' שבראש השורש נשמטת.
שאלה 10 · "גרם" – פועל ושם עצם; שורשים; משקל ומשמעות
לפניכם בדיחה.
– למה המאזניים במעדנייה תמיד לחוצים?
– כי כל גרם גרם להם לחץ.
המילה "גרם" מופיעה בבדיחה פעמיים, בשני תפקידים שונים: פועל ושם עצם.
(1) נתחו את המילה "גרם" שבבדיחה בתפקיד פועל: ציינו את השורש, הבניין והגוף.
השורש: ______ , הבניין: ______ ,
הגוף: ______ .
(2) האם למילה "גרם" בתפקיד שם עצם יש שורש?
אם כן – ציינו אותו, ואם לא – נמקו מדוע אין לה שורש.
______
לפניכם ארבעה משפטים, ובכל אחד מהם מודגשת מילה.
ציינו ליד כל משפט את השורש של המילה המודגשת בו.
בתחרות כיתתית להצעת מילים חדשות הציע תלמיד את המילה מִקְלֶה – כינוי לחנות שבה קולים (צולים) במקום פולי קפה, גרעינים ואגוזים.
התלמיד חידש את המילה בדרך תצורה של שורש ומשקל.
ציינו את השורש של המילה מִקְלֶה: ______ , ציינו את משמעות משקלה: ______ .
לפניכם ארבעה זוגות מילים.
תְּפוּסָה - תְּבוּסָה, מַלָּח - מַסָּע, מְשִׁיכָה - מְשִׂימָה, מוֹצָא - מִקְרֶה
(1) הקיפו את הזוג שבו שתי המילים נוטות באותו המשקל.
(2) בשאר הזוגות, ציינו מעל כל אחת מן המילים את השורש שלה.
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
(1) השורש: ג-ר-ם, הבניין: קל (פעל), הגוף: נסתר.
(2) לא. למילה "גרם" בתפקיד שם עצם (יחידת משקל) אין שורש, משום שזו מילה שאולה משפה אחרת (מלועזית) – שם לועזי.
הבדיחה: "כל גרם גרם להם לחץ" – "גרם" הראשונה היא שם עצם, יחידת משקל (גְּרַם): כל גרם שמניחים על המאזניים. "גרם" השנייה היא פועל (גָּרַם = היה הסיבה, הביא לידי). המשחק: על המאזניים באמת מופעל "לחץ" בכל פעם שמניחים עליהם משקל.
(1) כפועל – גָּרַם:
(2) כשם עצם: "גרם" (גְּרַם, יחידת משקל) היא מילה שאולה מלועזית (gram). למילים שאולות אין שורש עברי – הן לא נוצרו מצירוף שורש ומשקל, אלא נלקחו בשלמותן משפה אחרת. הדמיון לשורש ג-ר-ם הוא מקרי.
טעות נפוצה: לכתוב ב־(2) את השורש ג-ר-ם גם לשם העצם; לכתוב בניין פיעל; לכתוב גוף מדבר או נוכח.
סעיף ב
מַשְׁקֶה – ש-ק-י/ה
מִשְׁקַל – ש-ק-ל
הַשָּׁקַת – נ-ש-ק
שִׁוּוּק – ש-ו-ק
הרעיון: ארבע מילים דומות בצליל (ש, ק), אבל מארבעה שורשים שונים. מזהים את המשקל, מורידים את האותיות הנוספות ומשלימים אות שנעלמה.
טעות נפוצה: לכתוב ל"השקת" שורש ש-ק-י/ה (כמו "הִשְׁקָה את הצמחים" – אבל שם הפעולה שלו הוא הַשְׁקָיָה, ובהַשָּׁקָה יש דגש בש' במקום הנו"ן); לכתוב ל"משקה" שורש מ-ש-ק; לכתוב ל"שיווק" שורש ש-ו-ו-ק.
סעיף ג
השורש: ק-ל-י/ה; משמעות המשקל: מקום (משקל מִקְטָל, בל"י מִקְטֶה – כמו מַחֲנֶה, מִרְעֶה).
הדרך: מורידים את המ"ם שבראש המילה (תחילית של המשקל מִקְטָל) – נשארות האותיות ק, ל, והה' שבסוף היא ה' של ל"י (כמו מִבְנֶה, מַחֲנֶה, מִרְעֶה). השורש ק-ל-י/ה – כמו בקָלָה (צָלָה על האש), קָלוּי, קְלִיָּה (גרעינים קלויים).
משמעות המשקל: מִקְטָל (בל"י: מִקְטֶה) משמש פעמים רבות לציון מקום: מִשְׂרָד, מִטְבָּח, מִקְלָט, מִפְעָל, מִרְעֶה. "מקלה" הוא המקום שבו קולים את הפולים והגרעינים.
טעות נפוצה: לכתוב שורש מ-ק-ל (המ"ם אינה שורשית) או ק-ל-ל (קל = לא כבד); לכתוב משמעות "כלי" או "פעולה" במקום מקום.
סעיף ד
(1) מוֹצָא - מִקְרֶה.
(2) תְּפוּסָה – ת-פ-ס, תְּבוּסָה – ב-ו-ס;
מַלָּח – מ-ל-ח, מַסָּע – נ-ס-ע;
מְשִׁיכָה – מ-ש-ך, מְשִׂימָה – ש-י-ם (שׂ-י-ם).
הרעיון: בכל זוג המילים נראות דומות, אבל רק בזוג אחד הן באמת באותו משקל. הדרך לבדוק – למצוא את השורש של כל מילה ולראות אילו אותיות נוספו.
(1) מוֹצָא – מִקְרֶה – שתיהן במשקל מִקְטָל:
(2) בשאר הזוגות – שורשים שונים, ולכן משקלים שונים:
טעות נפוצה: לבחור בזוג מַלָּח – מַסָּע בגלל הדמיון בצורה (פתח, דגש, קמץ); לכתוב לתבוסה שורש ת-ב-ס; למשימה שורש מ-ש-ם; למסע שורש מ-ס-ע.
שאלה 11 · משקלי תואר ומשמעותם, משמעות הסופיות, שורשים ק-נ-י / ק-נ-א, נ-ק-י
לפניכם שלושה משפטים, ובהם שמות תואר מודגשים שנוצרו בדרך של שורש ומשקל.
I. המשחק בין שתי הקבוצות היה מְבַדֵּר במיוחד.
II. הרצה החֲסִינָה ביותר לעייפות סיימה את המרוץ ראשונה.
III. רק רץ עַקְשָׁן מסוגל להשלים מרתון בחום כזה.
ציינו מעל כל אחד משמות התואר המודגשים את משקלו.
לפניכם שתי מילים מתחום הספורט שנוצרו בדרך של בסיס וצורן סופי.
ציינו ליד כל אחת מן המילים את הבסיס שלה ואת משמעות הצורן הסופי.
אִמּוּנִית הבסיס ______, משמעות הצורן ______.
סְפּוֹרְטִיבִיּוּת הבסיס ______, משמעות הצורן ______.
לפניכם שלושה שמות מתחום הספורט, הגזורים באותו המשקל.
קַלָּע, רַכָּז, חַתָּר
(1) ציינו את המשקל המשותף לשלושת השמות. ______
(2) ציינו את משמעות המשקל. ______
(3) צרו מן השורש ג-ל-ש שם באותו המשקל, שמשמעו "מי שעוסק בגלישה על גלים". ______
לפניכם משפט, ובו המילה קְנִיָּה מודגשת.
מבין המילים המודגשות שלפניכם, הקיפו את המילה שהשורש שלה אינו זהה לשורש של המילה קְנִיָּה.
קַנְיוֹן, קִנְיָן, קַנַּאי (אוהד), קוֹנֶה
לפניכם משפט, ובו שם פועל מודגש.
הקיפו את המילה שהשורש שלה זהה לשורש של המילה לְנַקּוֹת.
נְקִישָׁה, נִקָּיוֹן, יְנִיקָה, נְקֻדָּה
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
מְבַדֵּר – מְקַטֵּל
חֲסִינָה – קָטִיל (חֲסִינָה היא צורת הנקבה של חָסִין)
עַקְשָׁן – קַטְלָן
הדרך: מזהים את אותיות השורש ומציבים במקומן ק-ט-ל, תוך שמירה על התנועות ועל התחיליות והסיומות. שם תואר בנקבה מעבירים קודם לזכר יחיד.
טעות נפוצה: לכתוב לחסינה "קְטִילָה" (משקל של שם פעולה) – זו צורת נקבה של שם תואר; לכתוב "מקטל" לעקשן.
סעיף ב
אִמּוּנִית – הבסיס: אִמּוּן; משמעות הצורן ־ִית: חפץ / פריט לבוש הקשור לבסיס (בגד לאימון).
סְפּוֹרְטִיבִיּוּת – הבסיס: סְפּוֹרְטִיבִי; משמעות הצורן ־וּת: הפשטה – שם של תכונה (התנהגות הוגנת בספורט).
הדרך: בדרך בסיס וצורן סופי רואים בתוך המילה מילה קיימת שלמה (הבסיס), ואחריה סופית שמוסיפה משמעות.
טעות נפוצה: לכתוב לאימונית את השורש א-מ-ן במקום הבסיס "אימון"; לכתוב לספורטיביות את הבסיס "ספורט" – הבסיס הוא שם התואר ספורטיבי.
סעיף ג
(1) קַטָּל
(2) בעלי מקצוע / עיסוק (מי שעושה את הפעולה כעיסוק קבוע)
(3) גַּלָּשׁ
(1) המשקל: מציבים ק-ט-ל במקום אותיות השורש ושומרים על התנועות: קַלָּע (ק-ל-ע), רַכָּז (ר-כ-ז), חַתָּר (ח-ת-ר) – פתח באות הראשונה, דגש וקמץ באות השנייה = קַטָּל (כמו נַגָּר, צַיָּר).
(2) המשמעות: קַטָּל הוא משקל של בעלי מקצוע ועיסוק: קַלָּע – מי שקולע (למשל לסל), רַכָּז – מי שמרכז את משחק הקבוצה (למשל בכדורסל), חַתָּר – מי שחותר בסירה.
(3) גַּלָּשׁ: ג = ק, ל = ט, ש = ל ← גַּלָּשׁ, מי שגולש על גלים.
טעות נפוצה: לכתוב "גּוֹלֵשׁ" (קוֹטֵל – בינוני של קל, לא המשקל המבוקש) או "גַּלְשָׁן" (קַטְלָן).
סעיף ד
קַנַּאי (אוהד)
השורש של קְנִיָּה: ק-נ-י/ה (קָנָה – רכש; שם הפעולה של קל במשקל קְטִילָה, והי' – האות השלישית של ל"י).
כל המילים חולקות את האותיות ק-נ, ולכן צריך לבדוק את האות השלישית: א' שנשמרת לעומת ה'/י' שמתחלפות.
טעות נפוצה: לבחור "קניון" כי משמעותו (מקום) רחוקה מ"קנייה" – אך שורשו זהה.
סעיף ה
נִקָּיוֹן
השורש של לְנַקּוֹת: נ-ק-י/ה (פיעל: נִקָּה; לְקַטּוֹת בל"י, כמו לְנַסּוֹת).
טעות נפוצה: לבחור "יניקה" בגלל האותיות נ-ק המשותפות.