מתכונת 10 בלשון ובעברית (שאלון 011271) - פתרון מלא
פרק הלשון (מיזם הכתיבה) · שאלון 011271 · במבנה של הבגרות · 11 שאלות · שעתיים
מבחן מתכונת בלשון במבנה של בחינת הבגרות. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא - פתרו בזמן של הבחינה, ורק אחר כך פתחו את הפתרונות.
מבנה המתכונת
א. משך הבחינה: שעתיים.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שלושה פרקים.
פרק א – שם המספר ואותיות השימוש – 20 נקודות
פרק ב – תחביר / פרק ג – מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים – 80 נקודות
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר (עמוד 4).
ד. הוראה מיוחדת: יש להקפיד על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
שימו לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
פרק א: חובה – שם המספר ואותיות השימוש
ההוראות לחלק זה
(20 נקודות)
ענו על שאלה 1 שלפניכם.
שאלה 1 · שם המספר
לפניכם קטע ובו אפשרויות להגיית שם המספר וכן מספרים מודגשים. הקיפו את הצורה הנכונה מבין האפשרויות להגיית שם המספר, וכתבו במילים את המספרים המודגשים (אין צורך לנקד).
שְׁנֵי / שְׁתֵּי הסקרים שנערכו בעיר בנושא הרגלי הקריאה של בני נוער פורסמו בעלון העֶשְׂרִים וְאַרְבַּע / העֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה של הספרייה העירונית בשנת 2019 ______.
8 ______ הדפים הראשונים של העלון מוקדשים לתיאור הסקרים, ואילו הממצאים מובאים החל מעמוד מספר עֶשֶׂר / עֲשָׂרָה. הסקרים נערכו בשְׁלוֹשִׁים וְאַחַת / שְׁלוֹשִׁים וְאֶחָד ספריות שכונתיות.
בסקרים השתתפו 48 ______ בני נוער. מספר המשתתפים מן הכיתות העליונות היה פי 7 ______ ממספר המשתתפים מן הכיתות הנמוכות.
ממצאי הסקרים הראו כי מחסור בזמן פנוי הוא אחת מתֵּשַׁע / תִּשְׁעַת הסיבות שציינו המשתתפים לירידה בקריאה. המשתתפים ניסחו 6 ______ המלצות לעידוד הקריאה: מועדוני קריאה, שעות פתיחה ארוכות יותר, ספרים דיגיטליים, מפגשים עם סופרים, פינות ישיבה נוחות ותחרויות קריאה.
◂ פתרון מלא לשאלה 1
הכלל הבסיסי: במספרים 3–10 (וגם באחדות שבמספרים 21 ומעלה) שם המספר "הפוך" במינו: עם שם עצם זכר – צורה עם ה' (שלושה, ארבעה); עם שם עצם נקבה – צורה בלי ה' (שלוש, ארבע). במספרים אחד ושניים המספר מתאים למין שם העצם כרגיל (אחד/אחת, שניים/שתיים). לכן תמיד שואלים קודם: מה מינו של שם העצם הנספר?
1. שְׁנֵי הסקרים. "סקר" – זכר (סקר אחד), ולכן שניים; לפני שם עצם (כאן מיודע – "הסקרים") באה צורת הנסמך: שְׁנֵי. שְׁתֵּי היא צורת הנקבה ("שתי הספריות").
2. העלון העשרים וארבעה. מספר סודר מ־11 ומעלה נכתב כמספר יסודי, בא אחרי שם העצם, מיודע ומתאים לו במין. "עלון" – זכר, ולכן באחדות: אַרְבָּעָה (עם ה'). אַרְבַּע היא צורת הנקבה.
3. בשנת 2019 – אלפיים ותשע עשרה. שנים נקראות בצורת נקבה ("שנה" – נקבה): תשע עשרה (ולא "תשעה עשר").
4. שמונת הדפים. "דף" – זכר, ולכן שמונה (צורת הזכר); לפני שם עצם מיודע באה צורת הנסמך: שְׁמוֹנַת הדפים.
5. עמוד מספר עֶשֶׂר. כאן המספר אינו סופר עמודים אלא מזהה עמוד (מספר סתמי), והמספר הסתמי נאמר בצורת נקבה: עֶשֶׂר (כמו "כיתה מספר שלוש"). עֲשָׂרָה היא צורת הזכר.
6. בשלושים ואחת ספריות. "ספרייה" – נקבה, ולכן באחדות: אַחַת. (אֶחָד היא צורת הזכר: "שלושים ואחד סניפים".)
7. ארבעים ושמונה בני נוער. "בני נוער" – זכר (רבים של "בן"), ולכן באחדות: שמונה (צורת הזכר, עם ה').
8. פי שבעה. במבנה הכפל "פי..." משתמשים בצורת הזכר של המספר: פִּי שִׁבְעָה (כמו "פי שניים", "פי שלושה"), ולא "פי שבע". שימו לב: זה שונה מן המספר הסתמי (סעיף 5), שבא בצורת נקבה.
9. אחת מתֵּשַׁע הסיבות. "סיבה" – נקבה, ולכן תשע. בנקבה צורת הנסמך זהה לצורת הנפרד, ולכן גם לפני שם עצם מיודע אומרים "תשע הסיבות". תִּשְׁעַת היא צורת הנסמך של הזכר ("תשעת הדפים").
10. שש המלצות. "המלצה" – נקבה, ולכן שש (בלי ה').
טעות נפוצה: לכתוב "תשעת הסיבות" ו"שישה המלצות" (כאילו "סיבה" ו"המלצה" זכר); לכתוב "אלפיים ותשעה עשר" בשנה; לבחור "עמוד מספר עשרה"; לכתוב "פי שבע".
פרק ב: תחביר
ההוראות לחלק זה
(80 נקודות)
לפניכם שני פרקים: פרק ב – תחביר, פרק ג – מערכת הצורות.
בחרו בפרק שלמדתם: בפרק ב – תחביר או בפרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרתם ענו על השאלות לפי ההוראות.
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 2–6 (לכל שאלה – 20 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
שאלה 2 · סוגי משפטים והמרת משפט פשוט
לפניכם שלושה משפטים.
I. אף על פי שרופאים ממליצים שבני נוער יישנו לפחות שמונה שעות בלילה, רבים מהם הולכים לישון אחרי חצות.
II. בגלל עומס המטלות בתקופת הבחינות מתקצרות שעות השינה של תלמידים רבים.
III. שינה מספקת משפרת את הזיכרון ואת הריכוז, לכן תלמידים רבים מקפידים לישון היטב לפני מבחנים.
(1) ציינו את הסוג התחבירי של כל אחד מן המשפטים.
משפט I: ______
משפט II: ______
משפט III: ______
(2) אם המשפט מורכב, תחמו את הפסוקית / הפסוקיות, וציינו את התפקיד התחבירי שלהן;
אם המשפט הוא משפט איחוי, תחמו את איבריו.
המירו את משפט II במשפט מסוג תחבירי אחר, ושמרו על הקשר הלוגי שבמשפט הנתון.
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
(1) משפט I: מורכב. משפט II: פשוט. משפט III: מאוחה (איחוי / מחובר).
(2)
I. [אף על פי שרופאים ממליצים [שבני נוער יישנו לפחות שמונה שעות בלילה],]פסוקית תיאור ויתור רבים מהם הולכים לישון אחרי חצות.
– [אף על פי שרופאים ממליצים שבני נוער יישנו לפחות שמונה שעות בלילה] – פסוקית תיאור ויתור.
– [שבני נוער יישנו לפחות שמונה שעות בלילה] – פסוקית מושא (בתוך פסוקית הוויתור).
III. [שינה מספקת משפרת את הזיכרון ואת הריכוז,]איבר א' [לכן תלמידים רבים מקפידים לישון היטב לפני מבחנים.]איבר ב'
שיטה: מסמנים את הנשואים. נשוא אחד – משפט פשוט. יותר מנשוא אחד – בודקים אם יש פסוקית התלויה בעיקרי (מילת שעבוד: ש, כי, אף על פי ש, מפני ש...) – משפט מורכב; או שני איברים שווי מעמד המחוברים במילת קישור של איחוי (ו, אבל, לכן, ואילו...) – משפט מאוחה.
משפט I – מורכב, ופסוקית בתוך פסוקית.
משפט II – פשוט. נשוא אחד בלבד: "מתקצרות" (נושא: שעות – הנשוא בא לפני הנושא, ומתאים לו בנקבה רבות). "בגלל עומס המטלות בתקופת הבחינות" הוא צירוף יחס – תיאור סיבה – ולא פסוקית: אין בו נשוא.
משפט III – מאוחה. שני נשואים: "משפרת", "מקפידים". "לכן" היא מילת קישור של תוצאה באיחוי; כל איבר עומד בפני עצמו כמשפט.
טעות נפוצה: במשפט I לסמן רק פסוקית אחת (לא לראות שפסוקית המושא נמצאת בתוך פסוקית הוויתור), או לקרוא לפסוקית הוויתור "פסוקית ניגוד"; במשפט II לחשוב ש"בגלל" פותחת פסוקית.
סעיף ב
משפט מורכב: שעות השינה של תלמידים רבים מתקצרות בתקופת הבחינות מפני שהם עמוסים במטלות.
או משפט מאוחה: בתקופת הבחינות תלמידים רבים עמוסים במטלות, לכן שעות השינה שלהם מתקצרות.
(מתקבלת כל המרה שבה הסיבה מובעת בפסוקית או באיבר בעל נשוא, למשל: "...מפני שבתקופת הבחינות יש להם מטלות רבות".)
שלב 1 – הקשר הלוגי: "בגלל" מציינת סיבה: הסיבה – עומס המטלות; התוצאה – התקצרות שעות השינה.
שלב 2 – הפיכת הצירוף לפסוקית: את הצירוף "עומס המטלות" הופכים למשפט בעל נשוא: "הם עמוסים במטלות" / "יש להם מטלות רבות". כך נוצר נשוא שני, והמשפט כבר אינו פשוט.
שלב 3 – בחירת סוג:
טעות נפוצה: להחליף את "בגלל" ב"עקב" או ב"בשל" – זה עדיין צירוף יחס, והמשפט נשאר פשוט; או להשתמש ב"אבל" ולשנות את הקשר הלוגי.
שאלה 3 · פסוקיות הפותחות ב'אם'; המרה לתכלית; הסגר; המרה לוויתור
לפניכם שני משפטים מורכבים, ובהם המילה אם מוגדלת.
(1) אנשים רבים שואלים אם אפשר ללמוד שפה חדשה בגיל מבוגר.
(2) תלמידי השפה יתקדמו מהר יותר אם הם ישוחחו עם דוברי השפה בכל יום.
לפניכם שני משפטים, ובכל אחד מהם מילה מסומנת בקו.
(1) לימוד של שפה חדשה משפר אולי גם את הזיכרון ואת יכולת הריכוז.
(2) ייתכן שלימוד של שפה חדשה משפר גם את הזיכרון ואת יכולת הריכוז.
לפניכם משפט.
מבוגרים רבים הלומדים שפה חדשה אחרי גיל שישים מצליחים לשוחח בה בחופשיות.
המירו את המשפט במשפט מורכב בעל פסוקית ויתור.
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
(2) תלמידי השפה יתקדמו מהר יותר [אם הם ישוחחו עם דוברי השפה בכל יום.]פסוקית תנאי
(או: תלמידי השפה ישוחחו עם דוברי השפה בכל יום כדי שיתקדמו מהר יותר / כדי שתלמידי השפה יתקדמו מהר יותר, עליהם לשוחח עם דוברי השפה בכל יום.)
הקושי: המילה "אם" פותחת שני סוגים של פסוקיות.
ההמרה לתכלית: בקשר של תנאי – התנאי (השיחה היומית) מביא לתוצאה (התקדמות מהירה). בקשר של תכלית הופכים את התוצאה למטרה: מילת השעבוד "כדי ש" נכנסת לפני המטרה – [כדי שתלמידי השפה יתקדמו מהר יותר], והפעולה שנעשית למען המטרה ("הם ישוחחו עם דוברי השפה בכל יום") עוברת למשפט העיקרי. בפסוקית חייב להיות נשוא נטוי ("יתקדמו"), ולכן "כדי להתקדם" (שם פועל, בלי נושא משלו) אינו התשובה המבוקשת.
טעות נפוצה: לזהות כל פסוקית הפותחת ב"אם" כפסוקית תנאי. מבחן: אם אפשר להחליף את "אם" ב"האם" – זו שאלה עקיפה (פסוקית מושא). ובהמרה – להכניס את "כדי ש" לפני השיחה עם הדוברים, וכך להפוך את היחס בין האמצעי למטרה.
סעיף ב
הסגר – מילה או צירוף שאינם קשורים תחבירית לאף רכיב במשפט; אפשר להשמיט אותם והמשפט נשאר שלם, והם מוסיפים את עמדת הדובר.
תפקיד ההסגר: מבע של עמדת המוען – אפשרות וספק. הכותב אינו קובע שהלימוד משפר את הזיכרון, אלא מציג זאת כהשערה, וכך הוא מסתייג מטענה שאולי אינה מוכחת.
טעות נפוצה: לבחור "ייתכן" בגלל הדמיון במשמעות. ההכרעה תחבירית: האם אפשר להשמיט את המילה בלי לפגוע במבנה המשפט? וגם – לכתוב שההסגר מביע ודאות: "אולי" מביע את ההפך.
סעיף ג
אף על פי שמבוגרים רבים לומדים שפה חדשה אחרי גיל שישים, הם מצליחים לשוחח בה בחופשיות.
(או: אף שמבוגרים רבים לומדים... / למרות שמבוגרים רבים לומדים... / מבוגרים רבים מצליחים לשוחח בשפה חדשה בחופשיות, אף על פי שהם לומדים אותה אחרי גיל שישים.)
שלב 1: במשפט הפשוט "הלומדים שפה חדשה אחרי גיל שישים" הוא לוואי של "מבוגרים". הוא מציין מצב שהיה עשוי למנוע את ההצלחה בשיחה (לימוד בגיל מאוחר) – בדיוק משמעות הוויתור.
שלב 2: בונים פסוקית עם מילת שעבוד של ויתור (אף על פי ש, אף ש, למרות ש, הגם ש) + נושא ונשוא: [אף על פי שמבוגרים רבים לומדים שפה חדשה אחרי גיל שישים].
שלב 3: המשפט העיקרי: "הם מצליחים לשוחח בה בחופשיות" ("הם" מחליף את "המבוגרים").
בדיקה: שני נשואים (לומדים, מצליחים לשוחח), אותו תוכן, קשר של ויתור.
טעות נפוצה: לכתוב "למרות הלימוד בגיל מאוחר, מבוגרים רבים מצליחים..." – זה משפט פשוט (צירוף שמני ולא פסוקית); או להשתמש ב"אבל" – זה משפט איחוי.
שאלה 4 · סוגי נשוא, חלקים כוללים, הסגר
לפניכם שלושה משפטים.
I. החזרות השבועיות הן הבסיס להצלחת התזמורת.
II. ילדים רבים מתחילים ללמוד נגינה כבר בגיל צעיר.
III. התזמורת הייתה המקום החשוב ביותר בחייו של הנגן הצעיר.
(1) מתחו קו מתחת לכל הנשואים במשפטים.
(2) ציינו את מספר המשפט שהנשוא בו יוצא דופן מבחינת הסוג. ______
(3) מהו סוגו של הנשוא היוצא דופן? ______
לפניכם שני משפטים ובהם חלקים כוללים.
I. הנגנים מחפשים בתזמורת הנאה משותפת ולא תהילה אישית.
II. הקטעים בקונצרט יהיו קלאסיים או מודרניים.
(1) מתחו קו מתחת לכל אחד מן החלקים הכוללים במשפטים I ו־ II.
(2) ציינו מהו התפקיד התחבירי של כל חלק כולל.
במשפט I ______
במשפט II ______
(3) ציינו מהו הקשר הלוגי בכל חלק כולל.
במשפט I ______
במשפט II ______
לפניכם שני משפטים ובכל אחד מהם מילה מסומנת בקו.
I. טוב שהקונצרט השנתי של התזמורת יתקיים כמתוכנן למרות הסערה.
II. הקונצרט השנתי של התזמורת, למזלנו, יתקיים כמתוכנן למרות הסערה.
(1) מבין שתי המילים המסומנות בקו הקיפו את המילה שהתפקיד התחבירי שלה הוא הסגר.
(2) הסבירו את תפקידו של ההסגר במשפט זה.
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
(1)
I. החזרות השבועיות הן הבסיס להצלחת התזמורת. ("הן" – אוגד)
II. ילדים רבים מתחילים ללמוד נגינה כבר בגיל צעיר.
III. התזמורת הייתה המקום החשוב ביותר בחייו של הנגן הצעיר. ("הייתה" – אוגד)
(2) משפט II
(3) נשוא מורחב (נשוא פועלי).
משפט I – נשוא שמני: הנושא "החזרות (השבועיות)"; מה נאמר עליהן? שהן הבסיס (להצלחת התזמורת). הנשוא הוא שם עצם – נשוא שמני. "הן" מקשרת בין הנושא לנשוא – אוגד (אפשר להשמיט: "החזרות השבועיות – הבסיס להצלחת התזמורת").
משפט III – נשוא שמני עם אוגד פועלי: "הייתה" אינו מוסר פעולה; הוא מקשר בין הנושא "התזמורת" לבין מה שנאמר עליה – שהיא המקום (החשוב ביותר). "היה" הוא אוגד (בהווה אפשר להחליפו באוגד "היא": "התזמורת היא המקום החשוב ביותר..."), והשם שאחריו הוא הנשוא השמני.
משפט II – יוצא הדופן: "מתחילים ללמוד" – פועל נטוי ("מתחילים") + שם פועל שמשלים אותו ("ללמוד"). זה נשוא מורחב, סוג של נשוא פועלי. הנשוא אינו שם עצם ואין בו אוגד – ולכן הוא שונה משני האחרים. ("נגינה" – מושא של "ללמוד"; "כבר בגיל צעיר" – תיאור זמן.)
טעות נפוצה: לסמן במשפט III רק את "הייתה" כנשוא פועלי ולבחור במשפט III כיוצא דופן. "הייתה" הוא אוגד, והנשוא הוא השם "המקום"; שני המשפטים I ו־III הם בעלי נשוא שמני. טעות נוספת: לסמן במשפט II רק "מתחילים" – הנשוא המורחב כולל את שם הפועל.
סעיף ב
(1)
I. הנגנים מחפשים בתזמורת הנאה משותפת ולא תהילה אישית.
II. הקטעים בקונצרט יהיו קלאסיים או מודרניים.
(2) במשפט I: מושא. במשפט II: נשוא.
(3) במשפט I: ניגוד. במשפט II: ברירה.
חלק כולל = שני רכיבים (או יותר) שווי תפקיד, המחוברים במילת קישור או בפסיק ומתייחסים לאותו רכיב במשפט.
משפט I: מה מחפשים הנגנים? – "הנאה משותפת" ו"(לא) תהילה אישית". שני הרכיבים משלימים את הפועל "מחפשים" – מושא. מילת הקישור "ולא" מציבה את שני הרכיבים זה מול זה – ניגוד (זה – ולא זה). "בתזמורת" – תיאור מקום, ואינו חלק מן החלק הכולל.
משפט II: הנושא "הקטעים (בקונצרט)", האוגד "יהיו", ומה נאמר על הקטעים? – "קלאסיים או מודרניים": שני שמות תואר שהם נשוא שמני כולל. מילת הקישור "או" – ברירה (אחת משתי אפשרויות).
טעות נפוצה: לסמן במשפט I רק "הנאה ולא תהילה" בלי הלוואים "משותפת", "אישית" – כל רכיב כולל את הלוואים שלו. טעות נוספת: לכתוב "לוואי" במשפט II בגלל ששמות התואר מתארים את הקטעים; אחרי אוגד הם נשוא.
סעיף ג
(1) II. למזלנו
(2) ההסגר מביע את עמדת הכותב כלפי הנאמר – רגש של שמחה / הקלה: הכותב שמח שהקונצרט לא בוטל. ההסגר אינו מוסיף מידע על הקונצרט עצמו, אלא על יחס הכותב אליו.
(1) למה "למזלנו" ולא "טוב":
(2) תפקיד ההסגר: הסגר אינו מוסיף מידע על העולם אלא על יחס הדובר לדברים. "למזלנו" מביע רגש – שמחה והקלה על כך שהקונצרט יתקיים. (הסגרים אחרים יכולים להביע ספק – "כנראה", ודאות – "ללא ספק", או מקור – "לדברי המנצח".)
טעות נפוצה: ב־(1) לבחור ב"טוב" כי גם הוא מביע הערכה של הכותב – אבל במשפט I הוא נשוא שהפסוקית תלויה בו. ב־(2) לכתוב "תפקידו להוסיף מידע" או "להביע ספק" – "למזלנו" אינו מטיל ספק בדברים, אלא מביע רגש כלפיהם.
שאלה 5 · תפקידים תחביריים; סוגי משפטים; נשואים
לפניכם משפט פשוט.
לשמחתנו, בני הנוער מתעניינים לאחרונה בספרים של הסופרים הישראליים.
נתחו את המשפט: ציינו מעל המילים שבמשפט את התפקידים התחביריים שלהן.
לפניכם שני משפטים.
I. ספריות רבות רוצות למשוך קוראים צעירים, ולכן הן מקיימות מפגשים עם סופרים.
הסוג התחבירי: ______
II. יש חשיבות רבה לקריאה כבר בגיל צעיר, מפני שהספר הוא אחד הכלים החשובים להעשרת השפה.
הסוג התחבירי: ______
(1) מתחו קו מתחת לכל נשוא במשפטים I–II.
(2) ציינו ליד כל אחד מן המשפטים את הסוג התחבירי שלו.
אם המשפט מורכב, תחמו את הפסוקית שבו, וציינו את התפקיד התחבירי שלה.
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
לשמחתנו – הסגר
בני הנוער – נושא (הגרעין: בני; הנוער – לוואי)
מתעניינים – נשוא
לאחרונה – תיאור
בספרים של הסופרים הישראליים – מושא (של הסופרים – לוואי של "ספרים"; הישראליים – לוואי של "הסופרים")
שיטה: נשוא ← נושא ← שאלות על שאר המילים.
טעות נפוצה: לסמן "לשמחתנו" כתיאור (סיבה/אופן), או לסמן "בספרים" כתיאור.
סעיף ב
(1) הנשואים: רוצות למשוך, מקיימות (משפט I); יש, אחד הכלים (משפט II).
(2)
I. משפט איחוי (מאוחה / מחובר).
II. משפט מורכב: יש חשיבות רבה לקריאה כבר בגיל צעיר, [מפני שהספר הוא אחד הכלים החשובים להעשרת השפה.] – פסוקית תיאור סיבה.
(1) הנשואים.
(2) סוג המשפט.
ההבדל שעוזר להכריע: "ולכן" (איחוי) לעומת "מפני ש" (שעבוד) – שתיהן מבטאות סיבה ותוצאה, אבל רק מילת שעבוד יוצרת פסוקית.
טעות נפוצה: לסמן רק "רוצות" כנשוא בלי "למשוך"; לשכוח את הנשוא "יש"; לסמן את "הוא" כנשוא (הוא אוגד); לסמן את משפט I כמורכב בגלל הקשר הלוגי של סיבה ותוצאה.
שאלה 6 · צירוף משפטים לקטע לכיד; תפקידו התחבירי של צירוף בהקשרים שונים
לפניכם שלושה משפטים. כתבו אותם בקטע לָכיד (הוסיפו מילות קישור מתאימות ומאזכרים).
(1) בחצר בית הספר הוקמה גינה קהילתית קטנה.
(2) התלמידים מגדלים בגינה ירקות ותבלינים ומחלקים אותם למשפחות בשכונה.
(3) בשכונה יש משפחות רבות המתקשות לקנות ירקות טריים.
לפניכם שישה משפטים.
ציינו את התפקיד התחבירי של הצירוף המסומן בקו בכל משפט.
(1) רבים חוששים שחופש הביטוי נפגע ברשתות החברתיות.
התפקיד התחבירי: ______
(2) אחד מערכי היסוד של הדמוקרטיה הוא חופש הביטוי.
התפקיד התחבירי: ______
(3) ארגונים רבים תומכים בחופש הביטוי של העיתונאים.
התפקיד התחבירי: ______
(4) ההגנה על חופש הביטוי חשובה לכל חברה דמוקרטית.
התפקיד התחבירי: ______
(5) בזכות חופש הביטוי אפשר לבקר את השלטון בגלוי.
התפקיד התחבירי: ______
(6) ערך אחד, חופש הביטוי, עמד במרכז הדיון בכיתה.
התפקיד התחבירי: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
בשכונה יש משפחות רבות המתקשות לקנות ירקות טריים, ולכן הוקמה בחצר בית הספר גינה קהילתית קטנה. בגינה זו מגדלים התלמידים ירקות ותבלינים, ואת היבול הם מחלקים למשפחות בשכונה.
(אפשרות אחרת: בחצר בית הספר הוקמה גינה קהילתית קטנה. בגינה זו מגדלים התלמידים ירקות ותבלינים ומחלקים אותם למשפחות בשכונה, שכן / משום שבשכונה יש משפחות רבות המתקשות לקנות ירקות טריים.)
מה נדרש: שלושה דברים – (1) לשמור על כל המידע שבשלושת המשפטים; (2) להוסיף מילות קישור שמבטאות את הקשר הלוגי; (3) להשתמש במאזכרים (כינויים כמו "הוא", "אותם", "זו", "הזה") במקום לחזור על אותן מילים.
הקשר הלוגי בין המשפטים: משפט (3) הוא הסיבה – משפחות רבות מתקשות לקנות ירקות טריים; משפט (1) הוא התוצאה – לכן הוקמה הגינה; משפט (2) מתאר מה קורה בגינה. לכן מילות קישור מתאימות: "ולכן", "משום ש", "שכן", "בשל כך".
המאזכרים בתשובה: "בגינה זו" (= הגינה הקהילתית הקטנה), "הם" (= התלמידים), "היבול" / "אותם" (= הירקות והתבלינים).
בדיקה: הקטע צריך להיקרא כרצף אחד, ולא כשלושה משפטים מנותקים; אסור לשנות את התוכן (למשל לא לכתוב שהמשפחות עצמן מגדלות את הירקות).
טעות נפוצה: להוסיף רק "ו" בין המשפטים בלי קשר לוגי; לחזור על "הגינה" ו"הירקות" שוב ושוב בלי מאזכרים; להשמיט פרט (למשל "תבלינים" או "בחצר בית הספר").
סעיף ב
(1) נושא (בפסוקית המושא).
(2) נשוא (נשוא שמני; "הוא" – אוגד).
(3) מושא.
(4) לוואי.
(5) תיאור (תיאור סיבה).
(6) תמורה.
הדרך: בכל משפט מוצאים את הנשוא הקרוב (העיקרי או של הפסוקית) ושואלים מה הקשר של הצירוף אליו או לשם עצם.
(1) נושא. הצירוף נמצא בתוך פסוקית המושא [שחופש הביטוי נפגע ברשתות החברתיות]. בפסוקית: נשוא – "נפגע", ומה נפגע? – חופש הביטוי. לכן נושא (של הפסוקית).
(2) נשוא. משפט שמני: נושא – "אחד מערכי היסוד של הדמוקרטיה"; אוגד – "הוא"; ומה נאמר על הנושא? – שהוא חופש הביטוי. לכן הצירוף הוא נשוא (שמני).
(3) מושא. הפועל "תומכים" מחייב את מילת היחס "ב־" (תומכים במשהו): תומכים במה? – בחופש הביטוי. צירוף יחס שהפועל מחייב = מושא.
(4) לוואי. כאן "על חופש הביטוי" אינו קשור לנשוא "חשובה", אלא לשם הפעולה "ההגנה" (איזו הגנה? – על חופש הביטוי). הצירוף מתאר שם עצם, ולכן הוא לוואי; כל הצירוף "ההגנה על חופש הביטוי" הוא הנושא.
(5) תיאור (סיבה). "בזכות" = בגלל, הודות ל־: מדוע אפשר לבקר את השלטון בגלוי? – בזכות חופש הביטוי. הצירוף מתאר את הנסיבה של הנשוא, ולכן הוא תיאור.
(6) תמורה. "חופש הביטוי" בא בין פסיקים מייד אחרי "ערך אחד" ומציין את אותו דבר בדרך אחרת ומפורשת; אפשר להעמיד אותו במקום הנושא: "חופש הביטוי עמד במרכז הדיון". לכן תמורה.
הלקח: אותו צירוף בדיוק יכול למלא תפקידים שונים – הכול תלוי בקשר שלו לשאר המשפט. בכל פעם בודקים: למה הוא מתחבר – לפועל או לשם עצם?
טעות נפוצה: ב־(4) לכתוב "מושא" כמו ב־(3) בגלל מילת היחס – אבל כאן הצירוף נשען על שם העצם "ההגנה", לא על פועל; ב־(1) לכתוב "מושא" כי הצירוף נמצא בתוך פסוקית המושא – שואלים על תפקידו בתוך הפסוקית.
פרק ג: מערכת הצורות
ההוראות לחלק זה
(80 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 7–11 (לכל שאלה – 20 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו ענו על כל הסעיפים.
שאלה 7 · שורש ובניין של שמות פועל ופעלים; פועל מתאים להקשר
לפניכם שלושה משפטים, ובכל אחד מהם מודגש שם פועל.
ציינו את השורש ואת הבניין של כל שם פועל מודגש.
לְהָפִיג – השורש: ______ הבניין: ______
לְהוֹפִיעַ – השורש: ______ הבניין: ______
לֵהָפֵךְ – השורש: ______ הבניין: ______
(1) ציינו ליד כל אחד מן הפעלים המודגשים שלפניכם את השורש שלו.
הוֹשִׁיעַ – השורש: ______
הִשְׁעָה – השורש: ______
שִׁעֵר – השורש: ______
נִשְׁעַן – השורש: ______
הִשְׁתַּעֲשֵׁעַ – השורש: ______
(2) ציינו ליד כל אחד מן הפעלים המודגשים שלפניכם את הבניין שלו.
הִשְׁעָה – הבניין: ______
הִשְׁתַּעֲשֵׁעַ – הבניין: ______
(3) לפניכם משפט, ובו שני פעלים מודגשים.
בגלל התנהגות אלימה במגרש, בית הדין המשמעתי של הליגה הִשְׁעָה / הוֹשִׁיעַ את השחקן לשלושה משחקים.
הקיפו את הפועל המתאים להקשר של המשפט.
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
לְהָפִיג – פ-ו-ג, הפעיל
לְהוֹפִיעַ – י-פ-ע, הפעיל
לֵהָפֵךְ – ה-פ-ך, נפעל
שלושת שמות הפועל דומים במראה (ל־ה־פ), אבל לכל אחד שורש ובניין אחרים.
טעות נפוצה: לכתוב ל"להיהפך" את הבניין הפעיל בגלל הה' – כאן הה' היא אות שורש; לכתוב ל"להפיג" שורש נ-פ-ג או ה-פ-ג; לכתוב ל"להופיע" שורש ו-פ-ע או נ-פ-ע.
סעיף ב
(1) הוֹשִׁיעַ – י-ש-ע; הִשְׁעָה – ש-ע-י/ה; שִׁעֵר – ש-ע-ר; נִשְׁעַן – ש-ע-ן; הִשְׁתַּעֲשֵׁעַ – ש-ע-ש-ע.
(2) הִשְׁעָה – הפעיל; הִשְׁתַּעֲשֵׁעַ – התפעל.
(3) הִשְׁעָה
בכל חמשת הפעלים יש ש' וע' – צריך לבדוק מה אות שורש ומה אות תבנית.
(1)+(2):
(3) הִשְׁעָה. "השעה את השחקן לשלושה משחקים" = הרחיק אותו מן המשחקים לזמן מוגבל, כעונש על התנהגות אלימה. "הושיע" (הציל) אינו מתאים להקשר של עונש. ההבחנה: הִשְׁעָה מן ש-ע-י (השעיה), הוֹשִׁיעַ מן י-ש-ע (ישועה).
טעות נפוצה: לכתוב ל"השתעשע" שורש ש-ת-ע או ת-ש-ע, או בניין הפעיל, כי לא שמים לב לחילוף המקום של ת' ההתפעל; לכתוב ל"השעה" בניין התפעל או שורש ש-ע-ע; לכתוב ל"הושיע" שורש ו-ש-ע.
שאלה 8 · השלמת פעלים ושמות לפי שורש
לפניך קטע שחסרים בו פעלים. השלם בכל מקום ריק את הפועל המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
דמיינו תחנה מרכזית שבה המאבטחים אינם ______ (ש-ת-ק) את מי שמנגן בקול, וההנהלה אינה ______ (ג-ב-י/ה) תשלום מאף אחד. להפך: כל נוסע מוזמן לשבת ליד הפסנתר, ונוסעים רבים מתקשים ______ (פ-ר-ד) ממנו ולהמשיך בדרכם. בשעות הערב נוסעים רבים ______ (ר-ג-ש) לשמוע נגנים חובבים. זה איננו חלום: זהו מיזם שפועל בעירנו. פינת הנגינה בתחנה ______ (ש-פ-ץ) לפני שנה, ומאז ______ (י-ב-ל) העירייה מיזם דומה בעוד שלוש תחנות. ההוראות לשימוש בפסנתרים ______ (ת-ר-ג-ם) לארבע שפות, ובשבוע הראשון נוסעים רבים ______ (פ-נ-י/ה) את מבטם אל הפסנתר בפליאה. לדברי מנהלת המיזם, ניגון של שירים מוכרים ______ (פ-ו-ג) את הלחץ של הנוסעים הממהרים.
לפניך קטע שחסרים בו שמות. השלם בכל מקום ריק את השם המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
מחקר חדש בדק כיצד מוזיקה משפיעה על בני אדם בגיל המבוגר. ה______ (ד-ג-ם) כלל כשש מאות משתתפים מגיל שבעים ומעלה. החוקרים מצאו שמשתתפים שלקחו חלק פעם בשבוע ב______ (ש-י-ר) משותפת שמרו על ______ (ז-כ-ר) טוב יותר מאחרים. בניגוד ל______ (ת-פ-ס) הרווחת, ההשפעה הייתה ניכרת גם אצל מי שמעולם לא למד מוזיקה. נוסף על כך, נגינה קבועה בפסנתר האטה את ה______ (י-ר-ד) בכושר התנועה ותרמה ל______ (ד-י-ק) רב יותר בתנועות האצבעות. רבים מן המשתתפים סיפרו שגילו בעצמם ______ (ש-ו-ק) עזה לנגן.
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
משתיקים (ש-ת-ק); גובה (ג-ב-י/ה); להיפרד (פ-ר-ד); מתרגשים (ר-ג-ש); שופצה (ש-פ-ץ); הובילה (י-ב-ל; אפשר גם: מובילה); תורגמו (ת-ר-ג-ם; אפשר גם: מתורגמות); הפנו (פ-נ-י/ה); מפיג (פ-ו-ג).
השיטה: לכל מקום ריק בודקים שלושה דברים: (1) המשמעות – איזה בניין מתאים (פעיל/סביל, גורם, חוזר); (2) הנושא – מין, מספר וגוף; (3) הזמן – לפי ההקשר. אחר כך יוצקים את השורש לתבנית ובודקים את הגזרה.
1. משתיקים – הפעיל (גורם: המאבטחים גורמים למנגן לשתוק), בינוני, זכר רבים (הנושא: המאבטחים). מַקְטִילִים ← מַשְׁתִּיקִים. "שותקים" אינו מתאים, כי יש מושא ("את מי שמנגן").
2. גובה – קל, בינוני, נקבה יחידה (הנושא: ההנהלה). ל"י: גּוֹבָה (כמו בּוֹנָה).
3. להיפרד – שם הפועל של נפעל (אחרי "מתקשים" בא שם פועל, כמו "ולהמשיך" שאחריו). הנוסעים נפרדים מן הפסנתר בעצמם, בלי מושא; "להפריד" (הפעיל) צריך מושא (מפרידים דבר מדבר), ולכן נפעל: לְהִקָּטֵל ← לְהִפָּרֵד.
4. מתרגשים – התפעל (הרגש מתרחש בנושא עצמו), בינוני, זכר רבים (נוסעים רבים). מִתְקַטְּלִים ← מִתְרַגְּשִׁים.
5. שופצה – פֻּעַל (הסביל של פיעל שִׁפֵּץ), עבר, נקבה יחידה: פינת הנגינה לא שיפצה את עצמה – מישהו שיפץ אותה. קֻטְּלָה ← שֻׁפְּצָה (בכתיב מלא: שופצה). הנושא הוא "פינת" (נקבה), לא "הנגינה".
6. הובילה – הפעיל, עבר, נקבה יחידה (הנושא: העירייה). פ"י: הוֹבִילָה (כמו הוֹרִידָה). העבר מתאים ל"ומאז"; אפשר גם בבינוני: "מובילה" (הפעולה נמשכת מאז ועד היום).
7. תורגמו – פֻּעַל, עבר, רבים (ההוראות – מישהו תרגם אותן; סביל). שורש מרובע: תֻּרְגְּמוּ. אפשר גם בבינוני: "מתורגמות".
8. הפנו – הפעיל, עבר, רבים (נוסעים רבים, "בשבוע הראשון"). ל"י: הִפְנוּ (כמו הִשְׁקוּ). "פנו" (קל) אינו מתאים, כי "את מבטם" הוא מושא – מפנים מבט.
9. מפיג – הפעיל, בינוני, זכר יחיד (הנושא: ניגון). ע"ו: מֵפִיג (הֵפִיג, כמו מֵקִים).
בדיקת התאמה: שימו לב לנושאים: "המאבטחים" – זכר רבים; "ההנהלה" – נקבה יחידה; "פינת הנגינה" – נקבה יחידה; "ההוראות" – נקבה רבות; "ניגון" – זכר יחיד (ולא "שירים" הקרובה).
טעות נפוצה: להתאים את הפועל האחרון למילה הקרובה "שירים" ("מפיגים") במקום לנושא "ניגון"; לכתוב "תרגמו" (פעיל) כשהנושא הוא ההוראות עצמן; לכתוב "להפריד" במקום "להיפרד".
סעיף ב
המדגם (ד-ג-ם); בשירה (ש-י-ר); זיכרון (ז-כ-ר); לתפיסה (ת-פ-ס); הירידה (י-ר-ד); לדיוק (ד-י-ק); תשוקה (ש-ו-ק).
השיטה: קובעים מן ההקשר מה המילה צריכה לציין (פעולה, תכונה, קבוצה, רגש) ואת מינה ומספרה לפי המילים הסמוכות (שם תואר, פועל), ואז מתאימים משקל.
1. המדגם – "כלל" (זכר יחיד) – קבוצת המשתתפים שנבחרה למחקר; משקל מִקְטָל (מִדְגָּם, כמו מִשְׁפָּט). "הדגימה" אינה מתאימה ל"כלל" (זכר).
2. בשירה – "משותפת" (נקבה); שם הפעולה של הפועל שָׁר (ש-י-ר), כמו רִיצָה מן רָץ.
3. זיכרון – "טוב" (זכר); משקל קִטָּלוֹן (זִכָּרוֹן, כמו שִׁגָּעוֹן). "זכירה" (נקבה) אינה מתאימה ל"טוב".
4. לתפיסה – "הרווחת" (נקבה יחידה) – מה שרוב האנשים חושבים; משקל קְטִילָה (תְּפִיסָה, כמו בְּדִיקָה), שם הפעולה של תָּפַס. הת' כאן היא אות שורש (תָּפַס), ולא חלק מן המשקל.
5. הירידה – "האטה את הירידה בכושר התנועה"; משקל קְטִילָה (יְרִידָה, כמו כְּתִיבָה), שם הפעולה של יָרַד.
6. לדיוק – "רב" (זכר); משקל קִטּוּל (דִּיּוּק), שם הפעולה של פיעל (דִּיֵּק). הי' היא אות שורש ומקבלת דגש כמו בשלמים.
7. תשוקה – "עזה" (נקבה); משקל תְּקוּלָה בע"ו (תְּשׁוּקָה, כמו תְּנוּעָה). הת' היא חלק מן המשקל, לא מן השורש.
טעות נפוצה: לכתוב "זכירה" במקום "זיכרון" או "דגימה" במקום "מדגם" בלי לבדוק את ההתאמה למילה הסמוכה ("טוב", "כלל" – זכר).
שאלה 9 · משקלים של שמות פעולה; המילה היוצאת דופן מבחינת השורש
לפניכם קטע, ובו מודגשות המילים: קריאה, עיצוב, הדרכה.
לקראת סוף השנה החליטה השכבה להעלות מחזה. הקְרִיאָה הראשונה של התסריט נערכה בכיתה, ואחריה התחיל העִצּוּב של התפאורה. המורה לתיאטרון ליוותה את החזרות והקפידה על הַדְרָכָה אישית של כל שחקן. היא הסבירה שבשלב הזה חשובה שמירה על קשר עין עם השחקנים האחרים, ולא רק על הטקסט. שני תלמידים קיבלו אחריות על התאמה של המוזיקה לסצנות, ושלוש תלמידות – על מיקום התפאורה על הבמה ועל ציוד השחקנים באביזרים. אחרי בחירת התלבושות והקדמת מועד הבכורה בשבוע, הכול היה מוכן.
העתיקו מן הקטע לטבלה שלפניכם שתי מילים נוספות באותו משקל של כל אחת מן המילים המודגשות.
| מילים במשקל המילה קְרִיאָה | מילים במשקל המילה עִצּוּב | מילים במשקל המילה הַדְרָכָה |
|---|---|---|
| I. ______ | I. ______ | I. ______ |
| II. ______ | II. ______ | II. ______ |
לפניכם ארבע קבוצות מילים שבכל אחת מהן יש מילה היוצאת דופן מבחינת השורש.
בכל קבוצה הקיפו את המילה היוצאת דופן מבחינת השורש, וציינו את השורש שלה.
קבוצה 1: מִשְׁקֹלֶת, שִׁקּוּל (דעת), שֶׁקֶל, שֶׁקַע (חשמל) ______
קבוצה 2: תּוֹדָה, הוֹדָעָה, מוֹדִיעִין, יְדִיעָה ______
קבוצה 3: מְכִירָה, מֶכֶר, מַכָּר (ותיק), מוֹכֵר (בחנות) ______
קבוצה 4: הֲלִיכָה, תַּהֲלוּכָה, הוֹלָדָה, מַהֲלָךְ ______
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
| מילים במשקל המילה קְרִיאָה | מילים במשקל המילה עִצּוּב | מילים במשקל המילה הַדְרָכָה |
|---|---|---|
| שְׁמִירָה | מִקּוּם | הַתְאָמָה |
| בְּחִירָה (בחירת) | צִיּוּד | הַקְדָּמָה (הקדמת) |
השיטה: מזהים את המשקל של כל מילה מודגשת (התנועות והתוספות), ואז מחפשים בקטע מילים באותה תבנית – גם אם הן באות בנטייה (בנסמך, עם ה' הידיעה) ולכן נראות מעט אחרת.
– שְׁמִירָה – ש-מ-ר ("שמירה על קשר עין").
– בְּחִירָה – מתוך "בחירת התלבושות" (נסמך): בְּחִירָה, ב-ח-ר.
– מִקּוּם – מ-ק-ם ("מיקום התפאורה"; מִקֵּם).
– צִיּוּד – צ-י-ד ("ציוד השחקנים באביזרים" = לצייד אותם); הי' היא אות שורש, והדגש בה הוא הדגש של המשקל.
– הַתְאָמָה – ת-א-ם ("התאמה של המוזיקה").
– הַקְדָּמָה – מתוך "הקדמת מועד הבכורה" (נסמך): ק-ד-ם.
שימו לב: "חזרות" (חֲזָרָה – משקל קְטָלָה), "תנועה", "אחריות", "תפאורה", "מחזה" ו"בכורה" אינן במשקלים האלה.
טעות נפוצה: לא לזהות את "בחירת" ואת "הקדמת" משום שהן בנטייה (נסמך); צריך להחזיר כל מילה לצורת היסוד שלה ואז לבדוק את המשקל. טעות נוספת: לשבץ את "חזרות" בטור של קְרִיאָה – בחֲזָרָה אין חיריק אחרי האות השנייה.
סעיף ב
קבוצה 1: שֶׁקַע – ש-ק-ע
קבוצה 2: תּוֹדָה – י/ו-ד-י/ה
קבוצה 3: מַכָּר – נ-כ-ר
קבוצה 4: הוֹלָדָה – י/ו-ל-ד
השיטה: מוצאים את השורש של כל מילה (בעזרת פועל או מילה קרובה במשמעות), ובכל קבוצה שלוש מילים חולקות שורש אחד.
קבוצה 1 – ש-ק-ל: מִשְׁקֹלֶת (כלי לשקילה), שִׁקּוּל (דעת) (שִׁקֵּל), שֶׁקֶל (מטבע, ובמקור – מידת משקל) – כולן מן המשמעות "משקל, שקילה". שֶׁקַע (חשמל) – מן ש-ק-ע (שָׁקַע, שְׁקִיעָה): אותו משקל קֶטֶל כמו "שֶׁקֶל" (בפתח בגלל הע' הגרונית), אבל האות האחרונה ע' ולא ל'.
קבוצה 2 – י-ד-ע: הוֹדָעָה (הוֹדִיעַ), מוֹדִיעִין (מידע), יְדִיעָה (יָדַע). תּוֹדָה – מן י/ו-ד-י/ה (הוֹדָה, מוֹדֶה): אין בה ע' שורשית; הת' היא תחילית המשקל, והו' – שרידה של פ' הפועל.
קבוצה 3 – מ-כ-ר: מְכִירָה, מֶכֶר, מוֹכֵר (בחנות) – כולן מן המשמעות "מכירה, תמורת כסף", והמ' בהן היא אות שורש. מַכָּר (ותיק) = אדם שמכירים אותו – מן נ-כ-ר (הִכִּיר): המ' היא תחילית המשקל מַקְטָל, והדגש בכ' מעיד על נ' שנבלעה.
קבוצה 4 – ה-ל-ך: הֲלִיכָה, תַּהֲלוּכָה, מַהֲלָךְ – כולן מן "הלך", והה' בהן היא אות שורש. הוֹלָדָה – משקל הַקְטָלָה של פ"י (הוֹלִיד), מן י/ו-ל-ד: הה' היא תחילית המשקל, והו' – שרידה של פ' הפועל (יָלַד).
טעות נפוצה: בקבוצה 1 לבחור ב"משקולת" משום שהיא ארוכה ושונה בצורתה – המשקל שונה, אבל השורש ש-ק-ל משותף; בקבוצה 3 לחשוב ש"מכר" (ותיק) קשור ל"מכירה" כי המ' נראית שורשית – הדגש בכ' מסגיר את נ-כ-ר.
שאלה 10 · שם ופועל באותה צורה, מילה שאולה, שורש, משקל
לפניכם שני משפטים.
השלימו את הטבלה שלפניכם על פי חלק הדיבור שאליו משתייכת המילה מְנִיעָה בכל משפט.
| המילה מְנִיעָה בתפקיד שם עצם – השורש | המשקל | המילה מְנִיעָה בתפקיד פועל – השורש | הבניין |
|---|---|---|---|
לפניכם משפט, ובו שתי מילים מודגשות.
שחקני כדורגל שגּוֹלִים ממולדתם בגלל מלחמה ממשיכים להבקיע גּוֹלִים גם בנכר.
(1) מבין המילים המודגשות, הקיפו את המילה שמקורה בלעז.
(2) ציינו מעל המילה האחרת את השורש שלה.
לפניכם משפט, ובו פועל מודגש.
מועדון הכדורגל השכונתי נוֹסַד לפני ארבעים שנה.
(1) הקיפו את השורש של הפועל נוֹסַד.
נ-ס-ד, י-ס-ד, ס-ו-ד, ס-ד-י
(2) לפניכם שמות מודגשים.
מוֹסָד ציבורי, סוֹד כמוס, יְסוֹד איתן, מִסְדָּר צבאי
הקיפו את שני השמות המודגשים שגזורים מן השורש של הפועל נוֹסַד.
לפניכם רשימת שמות.
שְׁמוּרָה, מְנוּחָה, תְּרוּמָה, גְּבוּרָה
הקיפו את שני השמות שנוטים במשקל קְטוּלָה.
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
שם עצם (תוכנית מניעה): השורש – מ-נ-ע; המשקל – קְטִילָה.
פועל (האהבה מניעה): השורש – נ-ו-ע; הבניין – הפעיל.
איך מבחינים: במשפט הראשון "מניעה" היא הנשוא – האהבה לכדורגל עושה פעולה (גורמת לשחקניות לפעול, דוחפת אותן), ויש לה מושא ("את השחקניות"). במשפט השני "מניעה" באה אחרי "תוכנית" בסמיכות ומציינת שם של פעולה (מניעה של פציעות = הדרך למנוע אותן) – שם עצם.
שם עצם – מְנִיעָה: מ-נ-ע, משקל קְטִילָה. שם פעולה של קל מן "מָנַע" (כמו כְּתִיבָה, שְׁמִירָה). המ' היא אות שורש.
פועל – מְנִיעָה: נ-ו-ע, הפעיל. בינוני, נקבה יחידה, של "הֵנִיעַ" (גזרת ע"ו/י): מֵנִיעַ ← מְנִיעָה (כמו מֵקִים ← מְקִימָה). המ' היא סימן הבינוני של הפעיל, והחיריק־יו"ד בא במקום האות האמצעית ו' (נָע, תְּנוּעָה, מֵנִיעַ).
טעות נפוצה: לכתוב לשתי המילים אותו שורש (מ-נ-ע) – הצורה זהה, אבל בפועל המ' אינה חלק מן השורש; או לכתוב שהפועל בבניין קל.
סעיף ב
(1) גּוֹלִים השנייה ("להבקיע גולים").
(2) גּוֹלִים הראשונה ("שגולים ממולדתם") – השורש: ג-ל-י.
(1) המילה הלועזית – גּוֹלִים השנייה. "גּוֹל" (מן האנגלית goal) – שער שהובקע במשחק; ברבים "גולים". ההקשר מכריע: "להבקיע גולים" – שערים. למילה שאולה אין שורש עברי.
(2) גּוֹלִים הראשונה – ג-ל-י. כאן זו מילה עברית: "גּוֹלֶה" (יוצא לגלות, עוזב את ארצו בכפייה) – צורת קוֹטֵל של קל בגזרת ל"י; ברבים "גּוֹלִים" (כמו בּוֹנֶה – בּוֹנִים). היא הנשוא בפסוקית "שגולים ממולדתם" (גָּלָה, גָּלוּת).
שתי המילים נכתבות ונהגות אותו דבר, אבל זו הומונימיה – מקור ומשמעות שונים לגמרי.
טעות נפוצה: לסמן את "גולים" הראשונה כלועזית רק כי היא באה קודם, או לכתוב לה שורש ג-ו-ל / ג-ל-ל.
סעיף ג
(1) י-ס-ד.
(2) מוֹסָד, יְסוֹד.
(1) נוֹסַד – י-ס-ד. נוֹ־ בעבר הוא סימן הבניין נפעל בגזרת פ"י/ו: הנ' היא סימן הבניין, והחולם (וֹ) בא במקום הי' של השורש (נוֹלַד מ־י-ל-ד, נוֹסַף מ־י-ס-ף). לכן השורש אינו נ-ס-ד (הנ' אינה שורשית) ואינו ס-ו-ד (הו' אינה אות שורש אלא תנועה). "נוסד" = הוקם (יָסַד, יְסוֹד).
(2) מן י-ס-ד:
השמות האחרים: סוֹד – ס-ו-ד (סודי, סודיות); מִסְדָּר – ס-ד-ר (סידר, סדר).
טעות נפוצה: לבחור "סוד" בגלל הדמיון בצליל – השורש שלו ס-ו-ד; או לבחור "מסדר" כי יש בו ס-ד ומ' כמו ב"מוסד" – אבל ב"מסדר" האות השלישית היא ר', והשורש ס-ד-ר.
סעיף ד
שְׁמוּרָה, גְּבוּרָה.
הכלל: קודם מוצאים את השורש, ורק אחר כך את המשקל. במשקל קְטוּלָה שלוש אותיות השורש נמצאות במקומות ק-ט-ל.
טעות נפוצה: לבחור לפי הצליל הדומה (מְ־וּ־ָה / תְּ־וּ־ָה) בלי לבדוק אם האות הראשונה היא אות שורש או תחילית.
שאלה 11 · משמעות צורנים סופיים, בסיס וצורן, דרכי תצורה
לפניכם משפט ובו מילים מוגדלות שהצורנים הסופיים בהן מודגשים.
בחודשי הקיץ מצילות מקצועיות שומרות על המשפחות הרוחצות בחוף, ומזכירות להן לנהוג בזהירות במים.
השלימו את המשפטים שלפניכם.
מבין המילים המוגדלות המילה היוצאת דופן מבחינת משמעות הצורן הסופי המודגש היא ______, ומשמעות הצורן הסופי במילה זו היא ______.
המשמעות המשותפת לצורנים הסופיים המודגשים במילים האחרות היא ______.
לפניכם רשימת מילים שנוצרו בדרך של בסיס וצורן סופי.
גּוֹלְשָׁן, תַּקְלִיטָן, מַצְחִיקָן, פְּסַנְתְּרָן
(1) ציינו את המשמעות המשותפת לצורן הסופי בכל המילים ברשימה. ______
(2) העתיקו את שתי המילים שהבסיס שלהן הוא צורת בינוני, וציינו ליד כל מילה את הבניין של הבסיס.
המילה: ______ הבניין: ______
המילה: ______ הבניין: ______
לפניכם משפט ובו מילים מודגשות.
(1) מבין המילים המודגשות העתיקו את המילה שנוצרה בדרך של בסיס וצורן סופי. ______
(2) שתי המילים האחרות נוצרו בדרך של שורש ומשקל.
העתיקו אותן, וכתבו ליד כל אחת מהן את השורש שלה.
המילה: ______ השורש: ______
המילה: ______ השורש: ______
בשיעור לשון התבקשו התלמידים להציע מילה עברית למילה הלועזית "פלייליסט" (רשימת שירים להשמעה).
אחת ההצעות הייתה שִׁירְשִׁימָה, אבל בסופו של דבר הכיתה בחרה בצירוף "רְשִׁימַת שִׁירִים".
מהי דרך התצורה של המילה שִׁירְשִׁימָה? ______
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
המילה היוצאת דופן: זהירות.
משמעות הצורן הסופי בה: הפשטה (שם עצם מופשט).
המשמעות המשותפת במילים האחרות: ריבוי (ריבוי נקבה / רבות).
הדרך: לכל מילה מחפשים את צורת היחיד. אם הסיומת רק הופכת את המילה לרבים – זו סיומת ריבוי; אם היא יוצרת מושג חדש – זו סיומת הפשטה.
שימו לב: המילה "מקצועיות" יכולה בהקשר אחר להיות שם מופשט ("הם הפגינו מקצועיוּת"), אבל כאן היא מתארת את "מצילות" ומתאימה לה במספר – ולכן זו סיומת ריבוי. בזהירוּת הסיומת היא ־וּת (שורוק) ובשאר המילים ־וֹת (חולם); בכתיב בלי ניקוד הן נראות אותו דבר – מכריעים לפי המשמעות וההקשר.
טעות נפוצה: לבחור את "מקצועיות" כיוצאת דופן בלי לבדוק את תפקידה במשפט.
סעיף ב
(1) בעלי עיסוק / מקצוע (מי שעוסק בדבר באופן קבוע).
(2) גולשן – קל (פעל); מצחיקן – הפעיל.
(1) בכל המילים הצורן הוא ־ָן, והוא מציין בעל עיסוק/מקצוע – מי שעוסק בדבר באופן קבוע: גולשן – מי שעוסק בגלישה (על הגלים או ברשת); תקליטן – מי שמשמיע תקליטים ומוזיקה במסיבות; מצחיקן – מי שעיסוקו להצחיק אחרים (בהופעות, בסרטים או בחבורה); פסנתרן – מי שמנגן בפסנתר.
(2) מוצאים את הבסיס – מורידים את ־ָן:
טעות נפוצה: לבחור "תקליטן" בגלל היו"ד שלפני האות האחרונה (נראה כמו מַקְטִיל) – הבסיס "תקליט" הוא שם עצם; או לכתוב למצחיקן בניין קל (צָחַק) – הבסיס מַצְחִיק הוא בינוני הפעיל.
סעיף ג
(1) כרטיסייה
(2) הופעות – י/ו-פ-ע; הקלטות – ק-ל-ט
הדרך: את דרך התצורה של שם קובעים לפי צורת היחיד שלו. מילה שנוצרה בדרך בסיס וצורן סופי "מכילה" מילה קיימת שלמה ואחריה סיומת; במילה שנוצרה בשורש ומשקל אותיות השורש נוצקו לתבנית.
טעות נפוצה: לשבץ את "הופעות" או "הקלטות" בבסיס וצורן בגלל הסיומת ־וֹת – זו סיומת ריבוי, ובצורת היחיד אין צורן נוסף; או לכתוב שורש ה-פ-ע ל"הופעות" – הה' שייכת למשקל.
סעיף ד
הלחם בסיסים
שִׁירְשִׁימָה – הלחם בסיסים. המילה מחברת שתי מילים קיימות לאחת, והאות ר' המשותפת לשתיהן נכתבת פעם אחת בלבד: שִׁיר + רְשִׁימָה ← שִׁירְשִׁימָה (רשימה של שירים). זה ההבדל מצירוף סמיכות (שתי מילים נפרדות – "רשימת שירים"), מבסיס וצורן (אין כאן צורן סופי אלא מילה שלמה שנייה) ומראשי תיבות (רק האותיות הראשונות).
טעות נפוצה: לכתוב "שתי מילים" או "שיר + רשימה" במקום שם הדרך – כותבים את המונח של דף העזר: "הלחם בסיסים".