מתכונת 2 בלשון ובעברית (שאלון 011271) - פתרון מלא
פרק הלשון (מיזם הכתיבה) · שאלון 011271 · במבנה של הבגרות · 11 שאלות · שעתיים
מבחן מתכונת בלשון במבנה של בחינת הבגרות. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא - פתרו בזמן של הבחינה, ורק אחר כך פתחו את הפתרונות.
מבנה המתכונת
א. משך הבחינה: שעתיים.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שלושה פרקים.
פרק א – שם המספר ואותיות השימוש – 20 נקודות
פרק ב – תחביר / פרק ג – מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים – 80 נקודות
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר (עמוד 4).
ד. הוראה מיוחדת: יש להקפיד על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
שימו לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
פרק א: חובה – שם המספר ואותיות השימוש
ההוראות לחלק זה
(20 נקודות)
ענו על שאלה 1 שלפניכם.
שאלה 1 · שם המספר ואותיות השימוש
לפניכם משפטים ובהם מספרים מודגשים וכן אפשרויות להגיית שם המספר ואותיות השימוש.
כתבו במילים את המספרים המודגשים (אין צורך לנקד), והקיפו את הצורה הנכונה מבין האפשרויות להגיית שם המספר.
בִּשְׁמוֹנֶה / בִּשְׁמוֹנַת / בְּשְׁמוֹנֶה / בְּשְׁמוֹנַת שנות פעילותו הראשונות ערכו חבריו מבצעי ניקיון ב־36 ______ גנים ושכונות ברחבי העיר.
עֲשָׂרָה / עֲשֶׂרֶת בתי הספר שהשתתפו במבצע אספו גם קרטונים, סוללות ובגדים. כמות הבקבוקים שנאספה הייתה גדולה פי 4 ______ מכמות הקרטונים.
◂ פתרון מלא לשאלה 1
השאלה הראשונה בכל פריט: מה מינו של שם העצם הנספר? מ־3 עד 10 (וגם באחדות שבתוך מספר גדול) הצורה "הפוכה": עם זכר – צורה עם ה' או ת' (שלושה, שמונה בקמץ, עשרה); עם נקבה – בלי ה' (שלוש, שמונה בסגול, עשר).
1. ב־18 במרץ – שמונה עשר. את היום בחודש קוראים בצורת זכר (כמו "יום"): שמונה עשר במרץ (כמו "חמישה עשר בשבט"). לא "שמונה עשרה" – זו צורת הנקבה.
2. 16,738 בקבוקים – שישה עשר אלף שבע מאות שלושים ושמונה. מפרקים לפי מרכיבים:
3. אֶחָד מן הפרויקטים. אַחַד (בפתח) היא צורת הנסמך, והיא באה רק בסמיכות לפני שם עצם ("אַחַד הפרויקטים"). לפני מילת היחס "מן" אין סמיכות, ולכן באה צורת הנפרד: אֶחָד מן הפרויקטים. המין – זכר, כמו "פרויקט".
4. בפעם ה־12 – השתים עשרה. מספר סודר מ־11 ומעלה מובע במספר היסודי המיודע, והוא מתאים במין לשם העצם. "פעם" – נקבה, ולכן: בפעם השתים עשרה (ולא "השנים עשר", שהיא צורת הזכר). הכתיב התקני הוא "שתים עשרה" (ביו"ד אחת), אך גם הכתיב "שתיים עשרה" מתקבל.
5. בשנת אַלְפַּיִם חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה. שנים נקראות תמיד בצורת נקבה (שנה – נקבה): חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה ולא חֲמִשָּׁה עָשָׂר (צורת הזכר).
6. בִּשְׁמוֹנֶה שנות פעילותו.
7. ב־36 גנים ושכונות – שלושים ושישה. הנספרים הם שני שמות עצם: "גנים" (זכר) ו"שכונות" (נקבה). כשנספרים יחד שמות עצם משני המינים, המספר בא בצורת זכר: שלושים ושישה – גם אם שם העצם הקרוב למספר או האחרון ברשימה הוא נקבה.
8. שִׁבְעִים וּשְׁלוֹשָׁה אחוזים. "אחוז" – זכר, ולכן שְׁלוֹשָׁה (שָׁלוֹשׁ היא צורת הנקבה). ו' החיבור לפני שווא נהגית בשורוק: וּשְׁלוֹשָׁה (ולא וְשְׁלוֹשָׁה – שני שוואים בתחילת מילה). שתי האפשרויות האחרות הן צורות נקבה ולכן נפסלות: וְשָׁלוֹשׁ (צורת הנפרד של הנקבה), ו־וּשְׁלוֹשׁ (צורת הנסמך של הנקבה, כמו "שְׁלוֹשׁ שנים", שאינה באה כאחדות במספר מורכב).
9. עֲשֶׂרֶת בתי הספר. "בית ספר" – זכר. המספר בא לפני צירוף מיודע ("בתי הספר"), ולכן הוא בסמיכות: צורת הנסמך של הזכר – עֲשֶׂרֶת (כמו "עשרת הדיברות").
10. פי 4 – פי ארבעה. אחרי "פי" המספר בא בצורת זכר: פי שניים, פי שלושה, פי ארבעה.
טעות נפוצה: לבחור אַחַד לפני "מן"; לכתוב "שלושים ושש גנים ושכונות" (התאמה לשם העצם האחרון בלבד); לבחור בִּשְׁמוֹנַת לפני "שנות" (צורת הזכר); לבחור עֲשָׂרָה לפני צירוף מיודע; לכתוב "השנים עשר" בפעם ה־12.
פרק ב: תחביר
ההוראות לחלק זה
(80 נקודות)
לפניכם שני פרקים: פרק ב – תחביר, פרק ג – מערכת הצורות.
בחרו בפרק שלמדתם: בפרק ב – תחביר או בפרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרתם ענו על השאלות לפי ההוראות.
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 2–6 (לכל שאלה – 20 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
שאלה 2 · סוגי משפטים, המרה לפסוקית תנאי ותפקידים במשפט פשוט
לפניכם שני משפטים.
I. מי שישן פחות משבע שעות בלילה מתקשה להתרכז בשיעורים. ______
II. אומנם בני נוער רבים נהנים לגלוש ברשתות עד שעות הלילה המאוחרות, אך האור של המסך משבש את שעון הגוף שלהם. ______
(1) ציינו ליד כל אחד מן המשפטים את הסוג התחבירי שלו.
(2) המירו את משפט I במשפט מורכב בעל פסוקית תנאי.
לפניכם משפט פשוט.
תלמידי השכבה השתתפו בשבועות האחרונים בסדנה מעניינת על הרגלי שינה.
נתחו את המשפט: ציינו מעל המילים במשפט את התפקידים התחביריים שלהן.
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
(1)
I. משפט מורכב: [מי שישן פחות משבע שעות בלילה]פסוקית נושא מתקשה להתרכז בשיעורים.
II. משפט איחוי (מאוחה): [אומנם בני נוער רבים נהנים לגלוש ברשתות עד שעות הלילה המאוחרות,]איבר א [אך האור של המסך משבש את שעון הגוף שלהם.]איבר ב
(2) אם אדם ישן פחות משבע שעות בלילה, הוא מתקשה להתרכז בשיעורים.
(אפשר גם: "אם תישן פחות משבע שעות בלילה, תתקשה להתרכז בשיעורים." / "אם ישנים פחות משבע שעות בלילה, מתקשים להתרכז בשיעורים.")
שיטה: מסמנים את הנשואים. שני נשואים = יותר מפסוקית אחת; אז בודקים אם חלק אחד תלוי בחלק האחר (מורכב) או ששני החלקים שווי מעמד (איחוי).
משפט I – מורכב. נשואים: "ישן" ו"מתקשה להתרכז" (נשוא מורחב). המשפט העיקרי "מתקשה להתרכז בשיעורים" חסר נושא – שואלים "מי מתקשה?" – והתשובה היא החלק [מי שישן פחות משבע שעות בלילה]. לכן זו פסוקית נושא. היא נפתחת בצירוף "מי ש..." – פתיחה אופיינית לפסוקית נושא ("מי ש", "מה ש").
משפט II – איחוי. נשואים: "נהנים לגלוש" (נשוא מורחב; הנושא: בני נוער) ו"משבש" (הנושא: האור). כל חלק הוא משפט שלם בעל נושא ונשוא משלו, והחלקים מחוברים בצמד "אומנם... אך" – קשר של ויתור (ניגוד). "אך" היא מילת קישור של איחוי, ולכן שני האיברים שווי מעמד.
(2) המרה לפסוקית תנאי. הקשר בין שני חלקי משפט I הוא למעשה קשר של תנאי: אם מתקיים הדבר הראשון (שינה קצרה) – מתקיים השני (קושי להתרכז). ממירים את פסוקית הנושא לפסוקית הנפתחת ב"אם", ומכיוון שהמשפט העיקרי מאבד את נושאו, מוסיפים לו נושא ("הוא") – או כותבים את שני החלקים בגוף נוכח ("אם תישן..., תתקשה...").
בדיקה: [אם אדם ישן פחות משבע שעות בלילה,]פסוקית תנאי הוא מתקשה להתרכז בשיעורים.
טעות נפוצה: ב־(1) לסמן את פסוקית הנושא בלי המילה "מי" (הפסוקית מתחילה ב"מי", לא ב"שישן"). ב־(2) להשאיר משפט עיקרי בלי נושא ("אם אדם ישן פחות משבע שעות בלילה, מתקשה להתרכז") – זה משפט חסר.
סעיף ב
תלמידי – נושא
השכבה – לוואי
השתתפו – נשוא
בשבועות האחרונים – תיאור (בשבועות – תיאור; האחרונים – לוואי)
בסדנה – מושא
מעניינת – לוואי
על הרגלי שינה – לוואי (של "סדנה"; שינה – לוואי של "הרגלי")
שלב 1 – הנשוא: הפועל הנטוי "השתתפו".
שלב 2 – הנושא: "מי השתתפו?" – תלמידי (השכבה). ההתאמה מאשרת: תלמידי (רבים, זכר) – השתתפו (רבים). "השכבה" הוא הסומך בצירוף הסמיכות "תלמידי השכבה" – לוואי (תלמידים של מה?).
שלב 3 – המושא: הפועל "השתתף" מחייב השלמה במילת היחס ב': "השתתפו במה?" – בסדנה. זהו מושא (השלמה שהפועל מחייב, לא נסיבה של מקום). "מעניינת" מתארת את הסדנה (איזו סדנה?) – לוואי. גם "על הרגלי שינה" מתאר את הסדנה (סדנה על מה? = איזו סדנה) – לוואי; בתוכו "שינה" – הסומך של "הרגלי" – לוואי.
שלב 4 – התיאור: "בשבועות האחרונים" – מתי? – תיאור (זמן); "האחרונים" מתאר את השבועות – לוואי. לפי תוכנית הלימודים אין צורך לציין את סוג התיאור.
טעות נפוצה: לסמן "בסדנה" כתיאור מקום (בגלל מילת היחס ב'); הפועל "השתתף" מחייב את ההשלמה "ב...", ולכן זה מושא. טעות נוספת: לסמן "על הרגלי שינה" כמושא – הצירוף אינו משלים את הפועל "השתתפו" אלא מתאר את שם העצם "סדנה".
שאלה 3 · תחימת פסוקיות לוואי, סוגי משפטים ותפקיד תחבירי של צירוף
לפניכם משפט מורכב, ובו שתי פסוקיות. קראו אותו, וענו על הסעיפים שאחריו.
הנמל הישן הוא אתר המושך מבקרים האוהבים לצפות בסירות הדייגים.
(1) [הנמל הישן הוא אתר המושך מבקרים] [האוהבים לצפות בסירות הדייגים.]
(2) הנמל הישן הוא אתר [המושך מבקרים [האוהבים לצפות בסירות הדייגים.]]
לפניכם שני משפטים. קראו אותם, וענו על השאלה שאחריהם.
(1) בחורף הדייגים נשארים בנמל, אבל באביב הם יוצאים לים כמעט בכל לילה. ______
(2) לדברי דייגים ותיקים, אוכלוסיות הדגים בים נפגעות מזיהום, מדיג יתר ומהתחממות המים. ______
ציינו ליד כל משפט את סוגו התחבירי.
לפניכם חמישה משפטים. קראו אותם, וענו על השאלה שאחריהם.
(1) בישיבת המועצה התמקד הדיון בגורל הסירות הישנות ולא בהרחבת הנמל.
(2) רוב הדייגים העובדים בסירות הישנות יוצאים לים לפני הזריחה.
(3) ראש העירייה הבטיח לשפץ את הסירות הישנות.
(4) האטרקציה העיקרית בנמל היא הסירות הישנות.
(5) בסערה האחרונה ניזוקו רוב הסירות הישנות.
בכל אחד מן המשפטים מודגש בקו הצירוף "הסירות הישנות".
כתבו מעל כל צירוף את התפקיד התחבירי שלו.
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
משפט (2).
הנמל הישן הוא אתר [המושך מבקרים [האוהבים לצפות בסירות הדייגים.]פסוקית לוואי (של "מבקרים")]פסוקית לוואי (של "אתר")
שתי הפסוקיות – פסוקיות לוואי.
שלב 1 – המשפט העיקרי: "הנמל הישן הוא אתר" – נושא: הנמל (הישן); אוגד: הוא; נשוא: אתר. כל מה שבא אחר כך מתאר שמות עצם, ולכן אינו חלק מן העיקרי.
שלב 2 – הפסוקיות: הצורות "המושך" ו"האוהבים" הן בינוני עם ה"א הזיקה (ה' = אשר): המושך = אשר מושך; האוהבים = אשר אוהבים. כל אחת פותחת פסוקית.
למה (1) שגוי: בתחימה (1) המשפט העיקרי נכלל בתוך הסוגריים יחד עם הפסוקית הראשונה – תחימה כזאת אינה מפרידה בין העיקרי לפסוקית, ואינה מראה שהפסוקית השנייה תלויה ב"מבקרים" שבתוך הראשונה.
טעות נפוצה: לסגור את הפסוקית הראשונה אחרי "מבקרים", כאילו שתי הפסוקיות עומדות זו לצד זו ומתארות את אותה מילה; לכתוב "פסוקית נשוא" לפסוקית הראשונה משום שהיא באה אחרי הנשוא.
סעיף ב
(1) משפט איחוי (מאוחה).
(2) משפט פשוט.
(1) משפט איחוי. יש בו שני חלקים שכל אחד מהם יכול לעמוד בפני עצמו כמשפט: [בחורף הדייגים נשארים בנמל,] [אבל באביב הם יוצאים לים כמעט בכל לילה.] בכל איבר נושא ונשוא משלו (הדייגים – נשארים; הם – יוצאים), ומילת הקישור "אבל" (ניגוד) מחברת ביניהם. אין כאן מילת שעבוד – שני האיברים שווי מעמד.
(2) משפט פשוט. יש בו נשוא אחד בלבד – "נפגעות" (הנושא: אוכלוסיות הדגים). "לדברי דייגים ותיקים" הוא צירוף (הסגר) ולא פסוקית – אין בו נשוא. "מזיהום, מדיג יתר ומהתחממות המים" – חלקים כוללים (שלושה רכיבים שמשלימים את אותו נשוא, "נפגעות"). חלקים כוללים אינם הופכים משפט לאיחוי.
טעות נפוצה: לקבוע שמשפט (2) מורכב בגלל הפסיק שאחרי צירוף הפתיחה, או מאוחה בגלל רשימת החלקים הכוללים.
סעיף ג
(1) לוואי (של "בגורל"; צירוף סמיכות "גורל הסירות הישנות").
(2) תיאור מקום ("בסירות הישנות").
(3) מושא.
(4) נשוא (נשוא שמני; "היא" – אוגד).
(5) לוואי (של "רוב"; מתקבל גם: חלק מן הנושא "רוב הסירות הישנות").
השיטה: מוצאים בכל משפט את הנושא ואת הנשוא, ואז שואלים על הצירוף: למה הוא קשור ועל איזו שאלה הוא עונה.
(1) לוואי. נושא: הדיון; נשוא: התמקד; התמקד במה? – "בגורל" (מושא). הצירוף המסומן, "הסירות הישנות", הוא הסומך בצירוף הסמיכות "(ב)גורל הסירות הישנות": הוא מפרט של מה הגורל, ולכן הוא לוואי של "בגורל".
(2) תיאור מקום. הנושא: רוב (הדייגים); הנשוא: יוצאים. "העובדים" – לוואי של "הדייגים"; היכן עובדים? – בסירות הישנות: תיאור מקום של "העובדים". (לפי גישת ה"א הזיקה "העובדים בסירות הישנות" היא פסוקית לוואי, והצירוף הוא תיאור מקום בתוכה.)
(3) מושא. הנשוא: "הבטיח לשפץ" (נשוא מורחב); לשפץ את מה? – את הסירות הישנות. "את" לפני שם מיודע – סימן המושא.
(4) נשוא. משפט שמני: נושא – "האטרקציה (העיקרית בנמל)", אוגד – "היא", נשוא – "הסירות הישנות" (מה נאמר על הנושא).
(5) לוואי. הנשוא: ניזוקו; מה ניזוק? – רוב הסירות הישנות. בצירוף הסמיכות "רוב הסירות" הנסמך "רוב" הוא גרעין הנושא, והסומך "הסירות הישנות" – לוואי שלו.
טעות נפוצה: לכתוב "נושא" במשפט (4) משום שהצירוף נשמע כמו העיקר; הנושא בא לפני האוגד והנשוא אחריו. במשפט (5) לכתוב "מושא" משום שהצירוף בא אחרי הנשוא – "ניזוקו" הוא פועל סביל, ומה שניזוק הוא הנושא.
שאלה 4 · סוגי נשואים, חלקי דיבור ותפקידים תחביריים
לפניכם חמישה משפטים ובהם נשואים מסוגים שונים.
I. האם תספיקו לאכול ארוחת בוקר לפני הלימודים?
II. רצוי שנאכל ירקות בכל ארוחה.
III. ממתקים הם לא תחליף לארוחה מזינה.
IV. בשנים האחרונות לחם מקמח מלא נהיה פופולרי יותר.
V. לעיתים מנות המסעדה גדולות ושמנות מדי.
בכל משפט – סמנו קו מתחת לכל נשוא שבו.
לפניכם ארבעה משפטים ובכל אחד מהם המילה "מנחים" מסומנת בקו.
I. בסדנת הבישול הבריא יש שני מנחים מנוסים.
II. התזונאית הציגה לנו עקרונות מנחים לבחירת מזון.
III. ניסיון המנחים עזר לנו להכין ארוחה מאוזנת.
IV. התזונאים מנחים את ההורים בבחירת מזון לילדיהם.
(1) הקיפו את שני המשפטים שבהם המילה "מנחים" היא באותו חלק דיבור.
(2) ציינו את התפקיד התחבירי של המילה "מנחים" בכל אחד מן המשפטים שהקפתם.
במשפט ___ התפקיד התחבירי של המילה "מנחים" הוא ______ .
במשפט ___ התפקיד התחבירי של המילה "מנחים" הוא ______ .
לפניכם שני משפטים פשוטים ובכל אחד מהם המילה "נבדקים" מסומנת בקו.
I. רוב הנבדקים דיווחו על שיפור בתחושה הכללית.
II. בימים אלה נבדקים הרגלי האכילה של התלמידים בכמה בתי ספר.
בכל משפט ציינו מעל המילה "נבדקים" את חלק הדיבור שלה. שימו לב: אין לציין את התפקיד התחבירי.
לפניכם שני משפטים פשוטים, ובכל אחד מהם המילה "בריאות" מסומנת בקו.
I. הארוחות במזנון בית הספר בְּרִיאוֹת.
II. ארוחות בְּרִיאוֹת נמכרות במזנון בית הספר.
יונתן טען שבשני המשפטים המילה "בריאות" היא נשוא, ואילו מאיה טענה שהיא נשוא רק באחד מהם.
מי מהשניים צודק? נמקו, וציינו את התפקיד התחבירי של המילה "בריאות" בכל אחד מן המשפטים.
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
I. האם תספיקו לאכול ארוחת בוקר לפני הלימודים?
II. רצוי שנאכל ירקות בכל ארוחה.
III. ממתקים הם (לא) תחליף (לארוחה מזינה).
IV. בשנים האחרונות לחם מקמח מלא נהיה פופולרי יותר.
V. לעיתים מנות המסעדה גדולות ושמנות מדי.
I – נשוא מורחב: "תספיקו לאכול" – פועל (תספיקו) + שם פועל (לאכול) המשלים אותו. שניהם יחד הם הנשוא.
II – נשוא מודלי + נשוא בפסוקית: "רצוי" הוא נשוא מודלי (מילה המביעה הערכה/רצוי: רצוי, כדאי, צריך, אסור). אחריו באה [שנאכל ירקות בכל ארוחה] – פסוקית נושא (מה רצוי?), ובה נשוא משלה: "נאכל". ההוראה היא לסמן כל נשוא – לכן שניים.
III – נשוא שמני: "תחליף" (עם "לא" השוללת ועם המשלים "לארוחה מזינה"). "הם" – אוגד, המקשר בין הנושא "ממתקים" לנשוא השמני. האוגד אינו חלק מן הנשוא.
IV – נשוא שמני עם אוגד פועלי: "נהיה" אינו פועל של פעולה אלא מקשר (כמו "היה" / "נעשה") – אוגד; הנשוא הוא "פופולרי". בדיקה: "לחם מקמח מלא פופולרי יותר" – המשפט עומד גם בלי "נהיה".
V – נשוא כולל שמני: "גדולות ושמנות" – שני שמות תואר המחוברים ב־ו', ושניהם אומרים משהו על "מנות". אין אוגד בכלל. "לעיתים" – תיאור זמן; "מדי" – תיאור.
טעות נפוצה: ב־II לסמן רק "נאכל" ולשכוח את "רצוי"; ב־IV לסמן את "נהיה" כנשוא במקום "פופולרי"; ב־III לסמן את "הם".
סעיף ב
(1) משפטים I ו־III (בשניהם "מנחים" – שם עצם).
(2) במשפט I התפקיד התחבירי של המילה "מנחים" הוא נושא.
במשפט III התפקיד התחבירי של המילה "מנחים" הוא לוואי.
שלב 1 – חלק הדיבור בכל משפט:
לכן השניים הם I ו־III.
שלב 2 – התפקיד התחבירי:
טעות נפוצה: לכתוב במשפט I "מושא" (כי "מנחים" בא אחרי "יש"); לכתוב במשפט III "נושא" – הנושא הוא "ניסיון".
סעיף ג
I. נבדקים – שם עצם.
II. נבדקים – פועל.
I – שם עצם: "הנבדקים" הם אנשים שהשתתפו בבדיקה; המילה מיודעת ומכומתת ("רוב הנבדקים") ומשמשת כשם של בני אדם. הנשוא במשפט הוא "דיווחו".
II – פועל: "נבדקים" הוא הנשוא – פעולה בהווה (בינוני של בניין נפעל, ב-ד-ק), והנושא הוא "הרגלי (האכילה)" (ההרגלים נבדקים). אפשר להטות בזמנים: "נבדקו", "ייבדקו" – סימן לפועל.
הדרך להכריע: צורת בינוני יכולה לשמש פועל, שם עצם או שם תואר. אם היא הנשוא – פועל; אם היא מציינת את מי שהפעולה נעשית בו, ובאה אחרי כמת או בסמיכות – שם עצם.
סעיף ד
מאיה צודקת.
במשפט I – "בריאות" היא נשוא (נשוא שמני): היא אומרת משהו על הנושא "הארוחות", ואין במשפט נשוא אחר.
במשפט II – "בריאות" היא לוואי של "ארוחות" (אילו ארוחות? – בריאות); הנשוא במשפט זה הוא "נמכרות".
הדרך: בכל משפט מוצאים קודם את הנשוא – מה נאמר על הנושא – ורק אחר כך קובעים את תפקיד שם התואר.
משפט I: הנושא – "הארוחות" ("במזנון בית הספר" – תיאור מקום). מה נאמר על הארוחות? – שהן בריאות. אין במשפט פועל ואין מילה אחרת שמוסרת מידע על הנושא, ולכן "בריאות" היא נשוא שמני (בלי אוגד). בדיקה: אפשר להוסיף אוגד – "הארוחות הן בריאות".
משפט II: הנשוא הוא הפועל "נמכרות" (מה נאמר על הארוחות? – שהן נמכרות). "בריאות" באה מיד אחרי "ארוחות", מתאימה לו במין ובמספר ועונה על השאלה "אילו ארוחות?" – לכן היא לוואי, חלק מן הנושא "ארוחות בריאות". אי אפשר להוסיף כאן אוגד ("ארוחות הן בריאות נמכרות" – אינו משפט).
המסקנה: אותו שם תואר יכול לשמש נשוא או לוואי; התפקיד נקבע לפי מקומו במבנה המשפט ולא לפי חלק הדיבור. לכן מאיה צודקת, ויונתן טועה.
טעות נפוצה: לכתוב ששם תואר הוא תמיד לוואי (ולכן לא לזהות את הנשוא השמני במשפט I), או לחשוב שבמשפט II יש שני נשואים.
שאלה 5 · ניתוח משפט פשוט, נשוא מורחב, המרת איחוי למורכב
לפניכם שני משפטים פשוטים, ובכל אחד מהם נעשה שימוש במילה "עמדו".
(1) בתחנה האחרונה המטיילים עמדו בשקט.
(2) בשעת הצהריים המטיילים עמדו לצאת אל המסלול הארוך.
המשמעות במשפט (1) ______
המשמעות במשפט (2) ______
לפניכם משפט איחוי (מאוחה, מחובר).
הדרך לפסגה תלולה, אך המטיילים אינם מוותרים על חוויית הטיפוס.
______
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
(יתקבל גם: בתחנה – תיאור מקום, האחרונה – לוואי, המטיילים – נושא, עמדו – נשוא, בשקט – תיאור אופן.)
ניתוח משפט (1):
משפט (2) – הנשוא: כאן "עמדו" אינו מספיק לבדו ("המטיילים עמדו אל המסלול" – אין לזה מובן). הוא פועל עזר שמשמעותו "היו קרובים לעשות", ואחריו בא שם הפועל "לצאת" שמשלים אותו. פועל נטוי + שם פועל המהווים יחד יחידת משמעות אחת = נשוא מורחב. לכן מותחים קו מתחת ל"עמדו לצאת" – שתי המילים יחד. ("בשעת הצהריים" – תיאור זמן; "אל המסלול הארוך" – תיאור מקום.)
המשמעויות: אותו פועל ואותו שורש (ע-מ-ד), שתי משמעויות שונות: "עמד" מלשון עמידה על הרגליים (משפט 1 – הקשר: "בשקט", בתחנה), ו"עמד ל־" + שם פועל במשמעות עומד לקרות, עוד מעט (משפט 2 – הקשר: "עמדו לצאת").
טעות נפוצה: לסמן במשפט (2) רק את "עמדו" או רק את "לצאת"; להתעלם מן ההוראה "סמנו קו" ולנתח את המשפט במקום לסמן; לנתח את "האחרונה" כתיאור.
סעיף ב
(או: המטיילים אינם מוותרים על חוויית הטיפוס, אף שהדרך לפסגה תלולה. / למרות שהדרך לפסגה תלולה, ...)
[אף על פי שהדרך לפסגה תלולה]פסוקית (תיאור) ויתור
התפקידים התחביריים:
ההמרה:
1. הקשר הלוגי: "אך" מבטאת כאן ויתור (ניגוד בין ציפייה למציאות): היינו מצפים שאם הדרך תלולה המטיילים יוותרו על הטיפוס – ובכל זאת אינם מוותרים.
2. במשפט מורכב ויתור מבוטא בפסוקית תיאור ויתור הנפתחת במילת שעבוד: "אף על פי ש־", "למרות ש־", "אף ש־".
3. התוכן שיוצר את הציפייה (הדרך תלולה) נכנס לפסוקית; התוצאה המפתיעה (המטיילים אינם מוותרים) – למשפט העיקרי.
טעות נפוצה: להמיר בקשר של סיבה ("מפני שהדרך תלולה, המטיילים אינם מוותרים") – הקשר משתנה; או להשאיר משפט איחוי עם מילת קישור אחרת ("אולם", "ובכל זאת").
שאלה 6 · דיבור עקיף, ישיר והסגר; חלקי דיבור
לפניכם משפט מורכב בדיבור עקיף.
הצלמים מספרים שהמצלמות הישנות מלוות אותם בכל מסעותיהם.
(1) תחמו את הפסוקית, וציינו מעליה את התפקיד התחבירי שלה במשפט.
(2) המירו את המשפט במשפט פשוט בעל הסגר. השתמשו במידע שבמשפט בלבד.
(3) המירו את המשפט במשפט בדיבור ישיר.
לפניכם קטע, ובו ארבע מילים המסומנות בקו.
צעירי השכונה ועוקבים רבים של הצלמת ברשתות החברתיות אומרים שהתערוכה החדשה שלה מרגשת במיוחד. אם אתם עוקבים אחרי הצלמת ברשת, או אם אתם צלמים צעירים בעצמכם, כדאי לכם לבקר בתערוכה.
ציינו מעל לכל מילה המסומנת בקו את חלק הדיבור שלה.
לפניכם דו־שיח דמיוני ומשעשע בין מאוורר לבין בקבוק מים קרים ביום חם.
המאוורר: "אתה כל כך קר! גם אתה מְקָרֵר את החדר?"
הבקבוק: "מה פתאום, אני סתם בקבוק. אני רק גר בתוך מְקָרֵר!"
(1) מהו חלק הדיבור של המילה "מקרר" בשאלתו של המאוורר? ______
(2) מהו חלק הדיבור של המילה "מקרר" בתשובתו של הבקבוק? ______
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
(1) הצלמים מספרים [שהמצלמות הישנות מלוות אותם בכל מסעותיהם.]פסוקית מושא
(2) לדברי הצלמים, המצלמות הישנות מלוות אותם בכל מסעותיהם.
(אפשר גם: "לפי הצלמים / על פי הצלמים, ...")
(3) הצלמים מספרים: "המצלמות הישנות מלוות אותנו בכל מסעותינו".
(1) פסוקית מושא. "הצלמים מספרים מה?" – [שהמצלמות הישנות מלוות אותם בכל מסעותיהם]. הפסוקית משלימה את פועל האמירה "מספרים" ומחליפה מושא ("מספרים על המצלמות הישנות"). זו פסוקית דיבור עקיף.
(2) הסגר. את פועל האמירה "מספרים" הופכים לצירוף מוסר: "לדברי", "לפי", "על פי". הצירוף מופרד בפסיק ואינו קשור לשום חלק אחר במשפט – זה הסגר. המשפט שנשאר, "המצלמות הישנות מלוות אותם בכל מסעותיהם", הוא משפט פשוט (נשוא אחד: מלוות). משתמשים רק במידע שבמשפט – לא מוסיפים שם של צלם.
(3) דיבור ישיר. במעבר מעקיף לישיר:
טעות נפוצה: ב־(3) להשאיר "אותם" או "מסעותיהם" בתוך המירכאות, או לשנות רק אחת משתי המילים; ב־(2) לכתוב "הצלמים מספרים, המצלמות הישנות..." – זה אינו הסגר.
סעיף ב
צעירי (השכונה) – שם עצם
(ו)עוקבים (רבים של הצלמת) – שם עצם
(אתם) עוקבים (אחרי הצלמת) – פועל
(צלמים) צעירים – שם תואר
השיטה: אותה צורה יכולה להיות שם עצם, שם תואר או פועל (בינוני). מכריע התפקיד בהקשר.
טעות נפוצה: לסמן את שני ה"עוקבים" באותו חלק דיבור; לסמן "צעירים" כשם עצם.
סעיף ג
(1) פועל
(2) שם עצם
מקור ההומור: המאוורר מקרר את החדר, ולכן הוא שואל את הבקבוק הקר "גם אתה מְקָרֵר את החדר?" – כלומר האם גם אתה מוריד את החום בחדר. הבקבוק מסביר בצניעות שהקור שלו אינו שלו: הוא קר רק מפני שהוא גר בתוך מְקָרֵר – המכשיר שבו שומרים מזון ומשקאות. ההומור נוצר מכך שאותה צורה משמשת פעם לפעולה ופעם לחפץ.
(1) פועל – בינוני של בניין פיעל (קֵרֵר – מְקָרֵר). הוא נשוא עם הנושא "אתה", ואחריו מושא ישיר ("את החדר"); הוא מציין פעולה של קירור.
(2) שם עצם – "גר בתוך מקרר": "מקרר" בא אחרי מילת היחס "בתוך" ומציין מקום – חפץ, ולא פעולה. אי אפשר לשים אחריו מושא, ואפשר להוסיף לו ה"א הידיעה או שם תואר ("בתוך המקרר הישן") – כמו לכל שם עצם.
טעות נפוצה: להחליף בין השניים. הרמז בשאלה הוא המושא "את החדר" – רק לפועל יש מושא; הרמז בתשובה הוא מילת היחס "בתוך" – אחריה בא שם עצם.
פרק ג: מערכת הצורות
ההוראות לחלק זה
(80 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 7–11 (לכל שאלה – 20 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו ענו על כל הסעיפים.
שאלה 7 · שורש ובניין; מיון פעלים לפי שורש
לפניכם קטע ובו פעלים מודגשים.
המוזיאון לתולדות העיר הוּקַם לפני שלושים שנה, ובשנה הבאה יוֹרִידוּ בו את מחיר הכניסה לסטודנטים. מדריכים שיַתְמִידוּ בהשתלמויות יוכלו להדריך גם בשפות זרות. בחדר התצוגה החדש הותקנו מסננים מיוחדים כדי לְנַטְרֵל את קרני השמש, המזיקות לציורים העתיקים. ואם לא יהיה מדריך פנוי, נִסְתַּפֵּק בהסברים הכתובים שליד המוצגים.
נתחו בטבלה שלפניכם את הפעלים המודגשים: ציינו את השורש ואת הבניין של כל אחד מהם.
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| הוּקַם | ||
| יוֹרִידוּ | ||
| יַתְמִידוּ | ||
| לְנַטְרֵל | ||
| נִסְתַּפֵּק |
מיינו את הפעלים שלפניכם לשתי קבוצות על פי השורש, וכתבו בראש כל עמודה את השורש המשותף.
הוֹשַׁבְנוּ (את האורחים), שַׁבְנוּ (מן הטיול), שְׁבִי (על הכיסא!), הֵשַׁבְתִּי (את הספר לספרייה), אָשׁוּב (הביתה מוקדם)
| השורש: ______ | השורש: ______ |
|---|---|
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| הוּקַם | ק-ו-ם (ק-י-ם) | הופעל |
| יוֹרִידוּ | י-ר-ד | הפעיל |
| יַתְמִידוּ | ת-מ-ד | הפעיל |
| לְנַטְרֵל | נ-ט-ר-ל | פיעל |
| נִסְתַּפֵּק | ס-פ-ק | התפעל |
הכלל: מסירים את התחיליות והסופיות של הנטייה (י־, נִ־, לְ־, ־וּ), ומזהים את הבניין לפי סימני התבנית: ניקוד התחילית, דגש, התנועה שלפני האות האחרונה. אות שנראית כמו סימן של בניין (ה, ת, נ) יכולה להיות אות שורש – בודקים אותה בצורות אחרות של אותו הפועל.
הוּקַם – ק-ו-ם, הופעל. עבר, נסתר ("המוזיאון הוקם"). הוּ־ בתחילת המילה + קמץ באות השנייה = הופעל בגזרת ע"ו (כמו הוּבַן, הוּשַׁב). נראות רק שתי אותיות: ק, ם; הו' של הוּ־ היא סימן הבניין, ואות השורש האמצעית (ו/י) נעלמה. (הוּקַם = מישהו הֵקִים אותו – הסביל של "הֵקִים"; השורש מוכר גם מן קָם, הֲקָמָה.)
יוֹרִידוּ – י-ר-ד, הפעיל. עתיד, נסתרים ("יורידו את המחיר"). מורידים את התחילית י־ ואת הסופית ־וּ. ו' בחולם אחרי תחילית העתיד + חיריק מלא לפני האות האחרונה = הפעיל בגזרת פ"י/ו (כמו יוֹשִׁיבוּ, יוֹלִידוּ; עבר: הוֹרִיד). הו' מייצגת את י' השורש (מן יָרַד, יְרִידָה, הוֹרָדָה).
יַתְמִידוּ – ת-מ-ד, הפעיל. עתיד, נסתרים. מורידים את י־ ואת ־וּ ונשארים ת-מ-ד. פתח בתחילית העתיד + חיריק מלא לפני האות האחרונה = הפעיל (יַקְטִילוּ, כמו יַרְגִּישׁוּ). שימו לב: הת' היא אות שורש (מן "התמדה", "תמיד"), ולא ת' של התפעל – בעבר "הִתְמִיד" = הִ + תְמִיד, במשקל הִקְטִיל (כמו הִרְגִּישׁ).
לְנַטְרֵל – נ-ט-ר-ל, פיעל. שם פועל במשקל לְקַטֵּל בשורש מרובע: לְ + נַטְרֵל (כמו לְפַרְסֵם, לְתַרְגֵּם). הנ' כאן אינה סימן של נפעל אלא אות שורש (מן "נטרול"); הוכחה: בעבר "נִטְרֵל", בעתיד "יְנַטְרֵל", בבינוני "מְנַטְרֵל" – הנ' נשארת בכל הצורות. בשורש מרובע אין דגש באות השנייה, כי היא בשווא.
נִסְתַּפֵּק – ס-פ-ק, התפעל. עתיד, גוף מדברים ("אנחנו נסתפק"). מורידים את נִ־ (תחילית העתיד) ונשאר סְתַּפֵּק. בהתפעל, כשהאות הראשונה של השורש היא ס' (וכן ש, שׂ), הת' של הבניין מחליפה מקום עם האות הראשונה (שיכול): נִתְסַפֵּק ← נִסְתַּפֵּק (כמו הִסְתַּכֵּל, הִשְׁתַּמֵּשׁ). הדגש באות השנייה והצירי לפני האות האחרונה – כמו בכל התפעל (יִתְקַטֵּל). השורש: ס-פ-ק (מן "מספיק", "סיפוק").
טעות נפוצה: ב"נִסְתַּפֵּק" לכתוב בניין נפעל (בגלל נִ־) או שורש ת-פ-ק; ב"יַתְמִידוּ" לכתוב בניין התפעל; ב"לְנַטְרֵל" לכתוב בניין נפעל ושורש ט-ר-ל.
סעיף ב
| השורש: ש-ו-ב | השורש: י-ש-ב |
|---|---|
| שַׁבְנוּ, הֵשַׁבְתִּי, אָשׁוּב | הוֹשַׁבְנוּ, שְׁבִי |
בכל הפעלים נראות האותיות ש ו־ב, ולכן צריך לבדוק לפי מבנה הצורה מאיזה שורש היא: האם יש בה סימן לי' שנעלמה בתחילת השורש, או סימן לאות אמצעית ו/י.
שורש ש-ו-ב (לשוב, להחזיר):
שורש י-ש-ב (לשבת, להושיב):
המבחן: בצורות של ש-ו-ב רואים פתח או קמץ ליד הש' (שַׁבְנוּ), שורוק אחריה (אָשׁוּב) או צירי בה' (הֵשַׁבְתִּי). בצורות של י-ש-ב רואים ו' בחולם במקום הי' (הוֹשַׁבְנוּ), או שהי' נעלמת בלי שום סימן לו' אמצעית (שְׁבִי, שֵׁב).
טעות נפוצה: לשייך את "שְׁבִי" לשורש ש-ו-ב (בגלל הדמיון ל"שׁוּבִי") או לחשוב שזה שם העצם "שְׁבִי"; לשייך את "הֵשַׁבְתִּי" לשורש י-ש-ב בגלל הדמיון ל"הוֹשַׁבְתִּי".
שאלה 8 · שורשים, שמות פעולה, תפקיד הנו"ן, שמות פועל
לפניכם משפטים ובהם מילים מודגשות.
(1) ציינו מעל כל מילה מודגשת את השורש שלה.
(2) מבין המילים המודגשות העתיקו שתי מילים שהן שמות פעולה, וציינו ליד כל אחת מהן את הבניין שלה.
שם פעולה: ______ הבניין: ______
שם פעולה: ______ הבניין: ______
לפניכם שני משפטים, ובהם שתי מילים מודגשות.
ציינו ליד כל משפט את תפקיד האות נו"ן במילה המודגשת בו.
לפניכם שלושה שמות עצם מודגשים. כתבו ליד כל אחד מהם שם פועל באותו השורש.
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
(1) מַשַּׁב – נ-ש-ב; יוֹשְׁבִים – י-ש-ב; שִׁיבַת – ש-ו-ב; יִשּׁוּב – י-ש-ב; לְהָשִׁיב – ש-ו-ב
(2) שם פעולה: שיבה (שיבת), הבניין: קל (פעל)
שם פעולה: יישוב, הבניין: פיעל
(1) שורשים: בכל המילים יש ש' וב', אבל השורשים שונים.
(2) שמות פעולה: שם פעולה הוא שם עצם שמציין את הפעולה של פועל מסוים, והוא נגזר לפי משקל קבוע לכל בניין.
("משב" הוא שם עצם במשקל מַקְטָל ולא שם הפעולה של "נשב" – שם הפעולה הוא נְשִׁיבָה; "יושבים" – פועל; "להשיב" – שם פועל.)
טעות נפוצה: לכתוב ש-ו-ב או מ-ש-ב ל"משב" (המ' שייכת למשקל, והנו"ן נעלמה); לכתוב ש-ו-ב ל"יישוב" (הי' שורשית); לבלבל בין שם פעולה (שיבה) לבין שם פועל (להשיב).
סעיף ב
שתי מילים זהות בכתיבה ובניקוד, ומשמעותן שונה – ההקשר מכריע.
טעות נפוצה: לכתוב במשפט השני "נו"ן של בניין נפעל" – זו אינה צורת נפעל אלא עתיד של הפעיל; או לכתוב גם במשפט השני את השורש נ-ב-א.
סעיף ג
הקושי: שלוש מילים דומות מאוד (ק', ר' ואחריהן תנועה), ושורשן שונה:
כל שם פועל אחר מאותו השורש מתקבל (למשל: לְהַקְרִיא; לְהִקָּרוֹת – "להתרחש במקרה"; לִקְרוֹן – "להפיץ אור").
טעות נפוצה: לכתוב "לקרוא" גם ל"מקרה" (קָרָה – התרחש; קָרָא – הגה מילים), או "לקרות" ל"הקרנה" (הנו"ן שורשית).
שאלה 9 · השלמת פעלים ושמות על פי השורש
לפניכם קטע שחסרים בו פעלים. קראו אותו, וכתבו בכל מקום ריק את הפועל המתאים על פי השורש בסוגריים.
רעיון השביל הירוק בשכונה ______ (י-ל-ד) לפני חמש שנים, כשהתושבים ביקשו מקום להליכה בין העצים. אדריכלים מתנדבים ______ (ש-ר-ט-ט) את המסלול, והם ______ (ק-ו-י) שהשביל יחבר בין כל הגנים הציבוריים בשכונה. לאורך השביל ______ (ת-ק-ן) ספסלים וברזיות חדשים.
מאז הפתיחה ______ (ש-נ-י) אופייה של השכונה. כיום ______ (ש-ו-ט) בשביל מאות תושבים בכל ערב, ובבקרים אפשר לשמוע ציפורים ה______ (ש-י-ר) על העצים. רוב התושבים ______ (ס-כ-ם) שהשביל הוא המקום האהוב עליהם בשכונה.
לפניכם קטע שחסרים בו שמות. קראו אותו, וכתבו בכל מקום ריק את השם המתאים על פי השורש בסוגריים.
בקצה השביל הוקם ______ (ב-נ-י) קטן, ובו מרכז מבקרים. במרכז מוצגת ______ (ס-ד-ר) מרהיבה של צילומי טבע, וה______ (ב-ק-ר) בו אינו כרוך בתשלום. בכל שבת מוביל ______ (ד-ר-ך) מתנדב סיור לאורך השביל, ומוסיף ______ (ס-ב-ר) קצר על כל צמח. ה______ (ט-י-ל) נמשך כשעה, והמשתתפים נהנים מ______ (ש-ק-ט) ומריח הפרחים. בסוף הסיור מוזמנים המשתתפים להצטרף ל______ (ש-ת-ל) של עצים חדשים. רבים מהם אומרים שכל סיור כזה מזמן להם ______ (ג-ל-י) חדשה.
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
1. (י-ל-ד) – נולד
2. (ש-ר-ט-ט) – שרטטו
3. (ק-ו-י) – קיוו
4. (ת-ק-ן) – הותקנו / התקינו (מתקבל גם: מותקנים) (מתקבל גם: מותקנים) (מתקבל גם: מותקנים)
5. (ש-נ-י) – השתנה (מתקבל גם: שוּנה)
6. (ש-ו-ט) – משוטטים
7. (ש-י-ר) – (ה)שרות (מתקבל גם: (ה)משוררות) (מתקבל גם: (ה)משוררות) (מתקבל גם: (ה)משוררות)
8. (ס-כ-ם) – מסכימים (מתקבל גם: הסכימו) (מתקבל גם: הסכימו) (מתקבל גם: הסכימו)
שיטה: לכל מקום ריק שואלים: (א) מה הנושא – ולכן איזה גוף, מין ומספר; (ב) מה הזמן לפי ההקשר; (ג) מה הבניין לפי המשמעות (פעיל/סביל, עובר/עומד, חוזר).
1. נולד – הנושא: "רעיון השביל" (זכר יחיד), עבר ("לפני חמש שנים"). הרעיון לא הוליד דבר – הוא נולד (משמעות עומדת) ← נפעל, פ"י: נוֹלַד (נִוְלַד ← נוֹלַד, כמו נוֹסַד).
2. שרטטו – הנושא: "אדריכלים" (רבים), עבר; יש מושא ("את המסלול") ← פיעל מרובע: שִׂרְטְטוּ (כמו תִּרְגְּמוּ).
3. קיוו – הנושא: "הם" (האדריכלים), עבר. קִוּוּ (פיעל, ל"י: קִוָּה ← קִוּוּ; הה' נעלמת לפני ־וּ) – הם קיוו שהשביל יחבר בין הגנים.
4. הותקנו – הנושא: "ספסלים וברזיות" (רבים), עבר; הספסלים לא התקינו דבר – מישהו התקין אותם ← הופעל: הוּתְקְנוּ (משמעות סבילה). מתקבל גם הפעיל בלי נושא מפורש: "התקינו ספסלים", וגם בינוני הופעל המתאר מצב: "מותקנים ספסלים".
5. השתנה – הנושא: "אופייה" (זכר יחיד), עבר ("מאז הפתיחה"); הפעולה חלה על הנושא עצמו ← התפעל עם שיכול: הִשְׁתַּנָּה (הִתְשַׁנָּה ← הִשְׁתַּנָּה), ל"י.
6. משוטטים – הנושא: "מאות תושבים" (רבים), הווה ("כיום") ← פיעל בגזרת ע"ו: מְשׁוֹטְטִים (שׁוֹטֵט – כמו מְקוֹמְמִים).
7. השרות – "ציפורים ה______" – ה' הזיקה (= שֶׁשָּׁרוֹת); "ציפורים" – נקבה רבות, הווה ← קל, ע"ו/י: שָׁרוֹת (שָׁר – שָׁרָה – שָׁרִים – שָׁרוֹת).
8. מסכימים – הנושא: "רוב התושבים" (הגרעין "תושבים" – זכר רבים), הווה ← הפעיל: מַסְכִּימִים.
טעות נפוצה: "הוליד" במקום "נולד" (פעיל במקום עומד); "תוקנו" במקום "הותקנו" (תוקנו = שופצו, ואילו הספסלים חדשים); "שרים" (זכר) במקום "שרות" ("ציפורים" – נקבה).
סעיף ב
1. (ב-נ-י) – מבנה / בניין / בניין / בניין
2. (ס-ד-ר) – סדרה
3. (ב-ק-ר) – (ה)ביקור
4. (ד-ר-ך) – מדריך
5. (ס-ב-ר) – הסבר
6. (ט-י-ל) – (ה)טיול
7. (ש-ק-ט) – (מ)שקט
8. (ש-ת-ל) – (ל)שתילה
9. (ג-ל-י) – תגלית (מתקבל גם: התגלות) (מתקבל גם: התגלות) (מתקבל גם: התגלות)
שיטה: בכל מקום ריק בודקים מה התפקיד של השם ואיזה מין ומספר דורשות המילים שסביבו (שם תואר, פועל, "של"), ובוחרים משקל מוכר שמשמעותו מתאימה.
1. מבנה – "הוקם מבנה קטן" (זכר יחיד – "קטן", "הוקם"). משקל מִקְטָל בגזרת ל"י: מִבְנֶה (כמו מִקְנֶה, מִשְׁתֶּה). מתקבל גם בניין (בִּנְיָן, משקל קִטְלָן) – גם הוא זכר יחיד ומתאים ל"הוקם... קטן".
2. סדרה – "מוצגת סדרה מרהיבה של צילומי טבע" (נקבה – "מוצגת", "מרהיבה"; אוסף של צילומים). משקל קִטְלָה: סִדְרָה (כמו שִׂמְלָה).
3. ביקור – "הביקור בו (במרכז) אינו כרוך" (זכר – "אינו כרוך"). שם הפעולה של בִּקֵּר (פיעל) במשקל קִטּוּל: בִּקּוּר.
4. מדריך – "מוביל מדריך מתנדב סיור" – הנושא של "מוביל" (זכר יחיד), אדם ← בינוני הפעיל כשם עצם: מַדְרִיךְ (מַקְטִיל).
5. הסבר – "ומוסיף הסבר קצר" (זכר – "קצר"). משקל הַקְטֵל: הֶסְבֵּר (כמו הֶרְגֵּל).
6. טיול – "הטיול נמשך כשעה" (זכר – "נמשך"). שם הפעולה של טִיֵּל (פיעל, ע"י) במשקל קִטּוּל: טִיּוּל (כמו סִיּוּר).
7. שקט – "נהנים משקט" (זכר יחיד). משקל קֶטֶל: שֶׁקֶט.
8. שתילה – "להצטרף לשתילה של עצים" – שם הפעולה של שָׁתַל (קל) במשקל קְטִילָה: שְׁתִילָה.
9. תגלית – "מזמן להם תגלית חדשה" (נקבה – "חדשה"). משקל תַּקְטִית בגזרת ל"י: תַּגְלִית (כמו תַּכְלִית). מתקבל גם "התגלות" (נקבה), אך "תגלית" מתאימה יותר למשמעות – דבר חדש שמגלים. מתקבל גם "התגלות" (נקבה), אך "תגלית" מתאימה יותר למשמעות – דבר חדש שמגלים. מתקבל גם "התגלות" (נקבה), אך "תגלית" מתאימה יותר למשמעות – דבר חדש שמגלים.
טעות נפוצה: "בנייה" במקום "מבנה" (לא מתאים ל"הוקם... קטן" – הוקם דבר, לא פעולה); "סדר" במקום "סדרה" (לא מתאים ל"מוצגת... מרהיבה" בנקבה); "סברה" במקום "הסבר" (לא מתאים ל"קצר" בזכר); "גילוי" במקום "תגלית" (לא מתאים ל"חדשה" בנקבה).
שאלה 10 · שמות פעולה ובניינים, משקלי קִטְלוֹן וקִטָּלוֹן, הבחנה בין שורשים
לפניכם קטע, ובו שמות פעולה מודגשים.
החפירה הארכאולוגית נמשכה חודשים ארוכים כמעט בלי הֶפְסֵק. בשלב הראשון התבצעה הֲסָרָה זהירה של שכבות העפר, ולאחר מכן החל חִשּׂוּף של רצפת פסיפס עתיקה. ההִתְגַּלּוּת של הפסיפס עוררה התרגשות רבה, והחוקרים הופתעו מהִשָּׁמְרוּת הצבעים לאורך מאות שנים. בעקבות הבַּקָּשָׁה של תושבי האזור הוחלט להציג את הפסיפס במקום שבו נמצא.
העתיקו מן הקטע שני זוגות של שמות פעולה, שבכל זוג השמות יהיו באותו הבניין, וציינו את הבניין המשותף לשמות בכל זוג.
זוג 1: ______, ______ הבניין המשותף: ______
זוג 2: ______, ______ הבניין המשותף: ______
לעיתים הפועל ושם הפעולה שלו אינם באותו הבניין. לפניכם ארבעה זוגות של פעלים ושמות פעולה.
(1) הקיפו את הזוג שבו הפועל ושם הפעולה אינם באותו הבניין.
הִסִּיעַ – הַסָּעָה נִכְנַס – הִכָּנְסוּת
לָמַד – לִמּוּד הִתְנַצֵּל – הִתְנַצְּלוּת
(2) כתבו מעל שאר הזוגות את הבניין המשותף לפועל ולשם הפעולה.
לפניכם שמות בצורת הרבים.
חֶסְכוֹנוֹת, מִלּוֹנִים, עֶלְבּוֹנוֹת, שְׁעוֹנִים, פִּקְדוֹנוֹת
בטבלה שלפניכם מיינו את השמות על פי צורת היחיד.
| שורש ומשקל: משקל קִטְלוֹן | שורש ומשקל: משקל קִטָּלוֹן | בסיס וצורן סופי |
|---|---|---|
לפניכם שני משפטים, ובכל אחד מהם זוג מילים מודגשות. בכל משפט הקיפו את המילה המודגשת המתאימה.
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
זוג 1: הֶפְסֵק, הֲסָרָה – הבניין המשותף: הפעיל.
זוג 2: חִשּׂוּף, בַּקָּשָׁה – הבניין המשותף: פיעל.
(סדר הזוגות אינו משנה.)
לכל שם פעולה מתאימים את הפועל שלו:
הלקח: לבניין אחד יכולים להיות כמה משקלי שם פעולה: הפעיל – הַקְטָלָה / הֶקְטֵל; פיעל – קִטּוּל / קַטָּלָה.
טעות נפוצה: לזווג את "הֲסָרָה" עם "בַּקָּשָׁה" בגלל הסיום ־ָה, או את "הִתְגַּלּוּת" עם "הִשָּׁמְרוּת" בגלל הסיום ־וּת. הבניין נקבע לפי הפועל ולפי המשקל, לא לפי הסיומת.
סעיף ב
(1) לָמַד – לִמּוּד.
(2) הִסִּיעַ – הַסָּעָה: הפעיל; נִכְנַס – הִכָּנְסוּת: נפעל; הִתְנַצֵּל – הִתְנַצְּלוּת: התפעל.
טעות נפוצה: לבחור "נִכְנַס – הִכָּנְסוּת" כי בשם הפעולה יש ה' בתחילתו ובפועל אין. שם הפעולה של נפעל נבנה תמיד במשקל הִקָּטְלוּת, ולכן הזוג באותו הבניין.
סעיף ג
| משקל קִטְלוֹן | משקל קִטָּלוֹן | בסיס וצורן סופי |
|---|---|---|
| עֶלְבּוֹנוֹת | חֶסְכוֹנוֹת, פִּקְדוֹנוֹת | מִלּוֹנִים, שְׁעוֹנִים |
שיטה: מחזירים כל מילה ליחיד, ואז בודקים: האם יש שם קיים + ־וֹן (בסיס וצורן), או שורש בתבנית?
טעות נפוצה: למיין לפי צורת הרבים – "עֶלְבּוֹנוֹת" ו"חֶסְכוֹנוֹת" נראים זהים במבנה; רק היחיד (עֶלְבּוֹן, בלי דגש וקמץ, לעומת חִסָּכוֹן) מראה את ההבדל.
סעיף ד
הלקח: בהפעיל, דגש באות שאחרי ה' מעיד על שורש שפ' הפועל שלו נ' (הִזִּיל); חולם (הוֹ־) – על שורש שפ' הפועל שלו י'/ו' (הוֹעִיד); צירי בלי דגש – על שורש שע' הפועל שלו ו'/י' (הֵזִיל, הֵעִיד). המשמעות בהקשר מכריעה.
שאלה 11 · מְנָה; אֵיכוּת–אֵיכוּתִי–אֵיכוּתִית; בסיסים שאולים; נִקְלָה/נִקְלֶה
לפניכם שני משפטים, ובהם שתי מילים מודגשות.
– מְנַת הפתיחה של השף הוגשה בצלחת קטנה.
– מָנוֹת אלה מבוססות על ירקות העונה.
(1) ציינו את השורש המשותף לשתי המילים המודגשות. ______
(2) שתי המילים המודגשות מסתיימות בצורן נטייה.
בחרו באחת מן המילים המודגשות, וכתבו מעליה את משמעות הצורן הסופי שלה.
לפניכם משפט, ובו מילה מודגשת.
בתפריט החדש של המסעדה נוספה אפשרות לארוחה אֵיכוּתִית במחיר נמוך.
המילה אֵיכוּתִית נוצרה בשלושה שלבים.
בכל אחד מן המשפטים שלפניכם השלימו את המידע החסר.
– המילה אֵיכוּת נוצרה מן הבסיס ______ ומן הצורן הסופי ־וּת, ומשמעות הצורן היא ______.
– המילה אֵיכוּתִי נוצרה מן הבסיס ______ ומן הצורן הסופי ־ִי, ומשמעות הצורן היא ______.
– במילה אֵיכוּתִית משמעות הצורן הסופי ־ת היא ______.
לפניכם ארבע מילים שנוצרו בדרך של בסיס וצורן סופי.
פִיזִיקַאי, מַחְסְנַאי, קוֹסְמֵטִיקַאי, שִׁרְיוֹנַאי
ציינו במה שונים הבסיסים של המילים פִיזִיקַאי, קוֹסְמֵטִיקַאי מן הבסיסים של המילים מַחְסְנַאי, שִׁרְיוֹנַאי.
לפניכם משפט, ובו שני זוגות פעלים מודגשים. בכל זוג הקיפו את הפועל המתאים להקשר.
הקפה שנִקְלָה / נִקְלֶה במסעדה בימים אלה טעים יותר מן הקפה שנִקְלָה / נִקְלֶה בה לפני עשר שנים.
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
(1) מ-נ-י/ה
(2) מְנַת (הפתיחה) – משמעות הצורן הסופי: סמיכות (צורת הנסמך).
או: מָנוֹת (אלה) – משמעות הצורן הסופי: רבות (נקבה רבות).
(1) השורש: צורת הנפרד היא מְנָה. מורידים את הסופיות (־ַת, ־וֹת) ונשארות מ-נ; האות השלישית היא י/ה, שאינה נשמרת בצורות אלה (כמו בפועל מָנָה – ספר, הקצה; מִנָּה, מִנּוּי). שורש מ-נ-י/ה.
(2) משתי הצורות המודגשות:
טעות נפוצה: לכתוב ל"מנת הפתיחה" שמשמעות הצורן היא "נקבה" – אומנם המילה נקבה, אבל ה־ַת כאן מסמנת את מצב הנסמך; לכתוב לשורש מ-נ-ת.
סעיף ב
– אֵיכוּת: הבסיס אֵיךְ; משמעות הצורן ־וּת: הפשטה (שם מופשט).
– אֵיכוּתִי: הבסיס אֵיכוּת; משמעות הצורן ־ִי: יצירת שם תואר (ייחוס, שייכות – "בעל איכות").
– אֵיכוּתִית: משמעות הצורן ־ת: נקבה.
בכל שלב נוסף צורן סופי למילה שנוצרה בשלב הקודם – לכן הבסיס של כל שלב הוא המילה השלמה של השלב שלפניו.
שלב 1: אֵיךְ + ־וּת → אֵיכוּת – ממילת השאלה "איך" נוצר שם עצם מופשט ("איך הדבר", טיבו). ־וּת = הפשטה (כמו יַלְדוּת, כַּמּוּת ← כַּמָּה). הכ"ף הסופית חוזרת להיות כ' רגילה באמצע המילה.
שלב 2: אֵיכוּת + ־ִי → אֵיכוּתִי – משם העצם נוצר שם תואר: ארוחה "בעלת איכות". ־ִי = ייחוס / יצירת שם תואר (כמו מְקוֹמִי ← מָקוֹם, בֵּיתִי ← בַּיִת).
שלב 3: אֵיכוּתִי + ־ת → אֵיכוּתִית – אותו שם תואר בנקבה, כי הוא מתאר את "ארוחה" (נקבה). ־ת = נקבה.
טעות נפוצה: לכתוב שהבסיס של "איכותי" הוא "איך" (מדלגים על שלב); לכתוב ל־ִי את המשמעות "שייכות לגוף ראשון" (כמו בכינוי "ספרִי") – כאן הצורן יוצר שם תואר.
סעיף ג
הבסיסים של המילים פיזיקאי, קוסמטיקאי (פיזיקה, קוסמטיקה) הם מילים שאולות מלעז (מילים לועזיות), ואילו הבסיסים של מחסנאי, שריונאי (מחסן, שריון) הם מילים עבריות.
מה משותף לכל הארבע: כולן נוצרו מבסיס + הצורן הסופי ־ַאי (בעל מקצוע / עיסוק). לכן ההבדל צריך להיות בבסיסים עצמם.
ההבדל – מקור הבסיס:
טעות נפוצה: לכתוב על תוכן הבסיסים ("מדע ויופי לעומת מחסן וצבא") או על אורך המילים – ההבחנה הנבדקת היא בין בסיס לועזי לבסיס עברי.
סעיף ד
הקפה שנִקְלֶה במסעדה בימים אלה טעים יותר מן הקפה שנִקְלָה בה לפני עשר שנים.
שתי צורות של נפעל בגזרת ל"י, שורש ק-ל-י/ה (קָלָה = צלה, קְלִיָּה):
ההקשר מכריע: "בימים אלה" → הווה → נִקְלֶה; "לפני עשר שנים" → עבר → נִקְלָה.
כלל אצבע: בנפעל ל"י – סגול בסוף = הווה; קמץ בסוף = עבר.
טעות נפוצה: להחליף בין הצורות או לבחור אותה צורה בשני המקומות.