מתכונת 3 בלשון ובעברית (שאלון 011271) - פתרון מלא
פרק הלשון (מיזם הכתיבה) · שאלון 011271 · במבנה של הבגרות · 11 שאלות · שעתיים
מבחן מתכונת בלשון במבנה של בחינת הבגרות. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא - פתרו בזמן של הבחינה, ורק אחר כך פתחו את הפתרונות.
מבנה המתכונת
א. משך הבחינה: שעתיים.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שלושה פרקים.
פרק א – שם המספר ואותיות השימוש – 20 נקודות
פרק ב – תחביר / פרק ג – מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים – 80 נקודות
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר (עמוד 4).
ד. הוראה מיוחדת: יש להקפיד על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
שימו לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
פרק א: חובה – שם המספר ואותיות השימוש
ההוראות לחלק זה
(20 נקודות)
ענו על שאלה 1 שלפניכם.
שאלה 1 · שם המספר ואותיות השימוש
לפניכם משפטים ובהם מספרים מודגשים וכן אפשרויות להגיית שם המספר ואותיות השימוש.
כתבו במילים את המספרים המודגשים (אין צורך לנקד), והקיפו את הצורה הנכונה מבין האפשרויות להגיית שם המספר ואותיות השימוש.
◂ פתרון מלא לשאלה 1
הכלל הבסיסי: במספרים 3–10 (וגם באחדות שבמספרים המורכבים) צורת המספר "הפוכה" למין שם העצם: עם שם עצם זכר – צורה עם ה' בסוף (חמישה, שבעה); עם שם עצם נקבה – צורה בלי ה' (שלוש, שש). לכן שואלים תמיד: מה מינו של שם העצם הנספר? ובמקרים מיוחדים (תאריך, שנה, מספר סתמי, "פי", גיל) – זוכרים את הכלל המיוחד.
1. ב־17 במאי – שבעה עשר. היום בחודש נקרא כמספר זכר (כאילו נאמר "היום השבעה עשר"): שבעה עשר במאי, ולא "שבע עשרה".
2. השנה 2023 – אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וְשָׁלוֹשׁ. את השנה קוראים בצורת נקבה (שָׁנָה – נקבה), ולכן "שָׁלוֹשׁ" (ולא שלושה). ו' החיבור נהגית וְ (בשווא) לפני רוב האותיות, והאות ש' כאן מנוקדת בקמץ (שָׁלוֹשׁ) – לכן וְשָׁלוֹשׁ. הצורה וּשְׁלוֹשׁ שגויה פעמיים: ו' שורוק באה רק לפני אות בשווא או לפני בומ"ף, ו"שְׁלוֹשׁ" בשווא היא צורת הנסמך, שאינה מתאימה כאן (אחרי המספר אין שם עצם).
3. שֵׁשׁ התחרויות. "תחרות" – נקבה, ולכן שש. לפני שם עצם מיודע בא שם המספר בצורת הנסמך. בנקבה אין לנסמך סיומת ־ת, והצורה שֵׁשׁ נשארת כמות שהיא: שֵׁשׁ התחרויות. שֵׁשֶׁת היא צורת הנסמך של הזכר ("ששת הימים").
4. שני מיליון. "מיליון" – שם עצם זכר, והמספר 2 בא לפניו בצורת הנסמך: שְׁנֵי מיליון (ולא "שניים מיליון" ולא "שתי מיליון", אף ש"שקלים" בא אחריו – המספר מתאים ל"מיליון").
5. בשלוש קטגוריות. "קטגוריה" – נקבה, ולכן שלוש (בלי ה').
6. בִּשְׁנֵי הימים. "יום" – זכר, ולכן צורת הזכר; לפני שם העצם – צורת הנסמך שְׁנֵי (שְׁתֵּי היא צורת הנקבה: "שתי השעות"). ב' השימוש לפני אות בשווא נהגית בִּ (בחיריק), משום שאין שני שוואים בתחילת מילה: בִּשְׁנֵי. הצורות בְּשְׁנֵי ובְּשְׁתֵּי אינן אפשריות.
7. פי חמישה. אחרי המילה "פי" (כפל) בא שם המספר בצורת זכר: פי שניים, פי שלושה, פי חמישה. לכן "פי חמישה" ולא "פי חמש".
8. בביתן שלושים ואחת. כאן 31 אינו סופר ביתנים – הוא מספר סתמי המציין את מספרו של הביתן. מספר סתמי נקרא תמיד בצורת נקבה: שלושים ואחת (כמו "כיתה שלוש", "קו חמש").
9. שְׁמוֹנֶה אבנים. "אבנים" הוא רבים של "אֶבֶן" – שם עצם נקבה (אבן אחת, אבן גדולה), אף שצורת הרבים שלו מסתיימת ב־ים. לכן שְׁמוֹנֶה (בסגול, צורת הנקבה). שְׁמוֹנָה (בקמץ) היא צורת הזכר ("שמונה ימים").
10. בני שלוש עשרה. בציון גיל ("בן/בני...") הכוונה לשנים – נקבה – ולכן המספר בא בצורת נקבה: בני שלוש עשרה (כמו "בת שלוש עשרה").
טעות נפוצה: לבחור "שְׁמוֹנָה אבנים" בגלל הסיומת ־ים (מינו של שם העצם נקבע לפי היחיד – אֶבֶן); לבחור "וּשְׁלוֹשׁ" בשורוק; לכתוב "שניים מיליון"; לכתוב "ביתן שלושים ואחד" (זה מספר סתמי ולכן נקבה); לכתוב "פי חמש".
פרק ב: תחביר
ההוראות לחלק זה
(80 נקודות)
לפניכם שני פרקים: פרק ב – תחביר, פרק ג – מערכת הצורות.
בחרו בפרק שלמדתם: בפרק ב – תחביר או בפרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרתם ענו על השאלות לפי ההוראות.
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 2–6 (לכל שאלה – 20 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
שאלה 2 · סוגי משפטים, חלק כולל, המרת מורכב למאוחה
לפניכם שלושה משפטים.
I. אומנם בני נוער רבים יודעים על חשיבות השינה, אך רבים מהם ישנים פחות מן הנדרש. ______
II. כאשר אנחנו ישנים מעט, אנחנו מרגישים שקשה לנו להתרכז בשיעורים. ______
III. לשינה טובה תורמים חדר חשוך, שעת שינה קבועה והימנעות ממסכים לפני השינה. ______
(1) כתבו ליד כל משפט את הסוג התחבירי שלו.
– אם המשפט מורכב, תחמו את הפסוקית או הפסוקיות, וכתבו את התפקיד התחבירי של כל פסוקית.
– אם המשפט הוא משפט איחוי, תחמו את איבריו.
(2) באחד המשפטים יש חלק כולל. העתיקו את החלק הכולל, וכתבו את התפקיד התחבירי שלו.
החלק הכולל: ______
התפקיד התחבירי: ______
לפניכם משפט מורכב.
תלמידים רבים מתקשים לקום מוקדם בבוקר, משום שבגיל ההתבגרות השעון הביולוגי נוטה לשעות מאוחרות יותר.
המירו את המשפט במשפט איחוי, שיבטא את אותו קשר לוגי.
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
(1)
I. משפט איחוי (מאוחה / מחובר): [אומנם בני נוער רבים יודעים על חשיבות השינה,]איבר א [אך רבים מהם ישנים פחות מן הנדרש.]איבר ב
II. משפט מורכב: [כאשר אנחנו ישנים מעט,]פסוקית תיאור זמן אנחנו מרגישים [שקשה לנו להתרכז בשיעורים.]פסוקית מושא
III. משפט פשוט.
(2) החלק הכולל: חדר חשוך, שעת שינה קבועה והימנעות ממסכים לפני השינה. התפקיד התחבירי: נושא.
שיטה: בכל משפט מסמנים את הנשואים. נשוא אחד – משפט פשוט; יותר מנשוא אחד – בודקים אם יש פסוקית התלויה במשפט העיקרי (משפט מורכב) או שני איברים שווי מעמד המחוברים במילת קישור של איחוי (משפט איחוי).
משפט I – משפט איחוי. שני נשואים: "יודעים", "ישנים". כל חלק יכול לעמוד בפני עצמו כמשפט, והחלקים מחוברים בצמד "אומנם... אך" – קשר של ויתור/ניגוד. "אך" היא מילת קישור של איחוי (לא מילת שעבוד), ולכן לפנינו שני איברים שווי מעמד:
איבר א: אומנם בני נוער רבים יודעים על חשיבות השינה – נושא: בני נוער (רבים – לוואי), נשוא: יודעים.
איבר ב: אך רבים מהם ישנים פחות מן הנדרש – נושא: רבים (מהם), נשוא: ישנים.
משפט II – משפט מורכב, שתי פסוקיות.
משפט III – משפט פשוט. יש בו נשוא אחד בלבד: "תורמים". "שעת שינה" ו"הימנעות" הם שמות, לא נשואים.
(2) החלק הכולל – נושא. "חדר חשוך, שעת שינה קבועה והימנעות ממסכים לפני השינה" – שלושה רכיבים שווי תפקיד, המחוברים בפסיקים וב־ו' החיבור, וכולם נקשרים לאותו נשוא. שואלים "מי/מה תורמים?" – הם התורמים, ולכן זה נושא. ההתאמה מאשרת: "תורמים" ברבים, כי הנושא מרובה. הנושא בא אחרי הנשוא; "לשינה טובה" – מושא (תורם ל...).
טעות נפוצה: ב־(1) לסמן רק את פסוקית הזמן ולא לזהות את פסוקית המושא [שקשה לנו להתרכז בשיעורים]. ב־(2) לכתוב "מושא" רק משום שהחלק הכולל בא אחרי הנשוא – המיקום אינו קובע; שואלים "מה תורם?".
סעיף ב
בגיל ההתבגרות השעון הביולוגי נוטה לשעות מאוחרות יותר, ולכן תלמידים רבים מתקשים לקום מוקדם בבוקר.
(אפשר גם: "...ועל כן / ולפיכך / ומשום כך תלמידים רבים מתקשים לקום מוקדם בבוקר.")
שלב 1 – זיהוי הקשר הלוגי: "משום ש..." היא מילת שעבוד של סיבה: [משום שבגיל ההתבגרות השעון הביולוגי נוטה לשעות מאוחרות יותר] היא פסוקית תיאור סיבה. הסיבה – השעון הביולוגי; התוצאה – הקושי לקום.
שלב 2 – המרה לאיחוי: במשפט איחוי קשר של סיבה ותוצאה מבוטא במילת קישור של תוצאה ("לכן", "על כן", "לפיכך", "משום כך") בראש האיבר השני. לכן מקדימים את הסיבה לאיבר הראשון ואת התוצאה לאיבר השני:
[בגיל ההתבגרות השעון הביולוגי נוטה לשעות מאוחרות יותר,] [ולכן תלמידים רבים מתקשים לקום מוקדם בבוקר.]
בדיקה: שני איברים שווי מעמד, כל אחד משפט עצמאי, אותו תוכן ואותו קשר (סיבה–תוצאה).
טעות נפוצה: להשאיר משפט מורכב (להחליף "משום ש" ב"כיוון ש" או ב"מפני ש" – אלה שוב מילות שעבוד), או לכתוב משפט איחוי בקשר אחר (למשל ניגוד – "אבל").
שאלה 3 · פסוקיות, ניתוח משפט פשוט, המרת איחוי לפשוט
לפניכם משפט מורכב.
אם בערב תניחו מחוץ לחדר השינה את הטלפון שאתם גולשים בו, סביר שתירדמו מהר יותר.
תחמו את הפסוקיות, וציינו מעל כל פסוקית את התפקיד התחבירי שלה.
לפניכם משפט פשוט.
התלמידים משתמשים באפליקציות מעקב לשיפור השינה שלהם.
נתחו את המשפט: ציינו מעל כל אחת מן המילים בו את התפקיד התחבירי שלה.
לפניכם משפט איחוי.
בשנה האחרונה גדל השימוש של בני הנוער ברשתות החברתיות בשעות הלילה, ולכן נפגעה איכות השינה שלהם.
המירו את המשפט במשפט פשוט, ושמרו על הקשר הלוגי שבמשפט הנתון.
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
[אם בערב תניחו מחוץ לחדר השינה את הטלפון [שאתם גולשים בו]פסוקית לוואי ,]פסוקית (תיאור) תנאי סביר [שתירדמו מהר יותר.]פסוקית נושא
שיטה: מסמנים את הנשואים: "תניחו", "גולשים", "סביר", "תירדמו". "סביר" אינו נפתח במילת שעבוד – הוא הנשוא של המשפט העיקרי. כל נשוא אחר שייך לפסוקית.
1. פסוקית תנאי – [אם בערב תניחו מחוץ לחדר השינה את הטלפון שאתם גולשים בו]: נפתחת ב"אם" ומציינת את התנאי שבו יתקיים העיקרי (תירדמו מהר יותר רק אם תניחו את הטלפון בחוץ). היא כוללת בתוכה את פסוקית הלוואי, ולכן גבולה נמשך עד הפסיק. ("בערב" – תיאור זמן, ו"מחוץ לחדר השינה" – תיאור מקום, של "תניחו".)
2. פסוקית לוואי (משועבדת לפסוקית התנאי) – [שאתם גולשים בו]: מתארת את שם העצם "הטלפון" (איזה טלפון? – שאתם גולשים בו). המילה "בו" (מילה מוסבת) מחזירה אל "הטלפון".
3. פסוקית נושא – [שתירדמו מהר יותר]: שואלים "מה סביר?" – שתירדמו מהר יותר. הנשוא "סביר" חסר נושא בתוך העיקרי, והפסוקית ממלאת את מקומו. מבחן: "הירדמות מהירה יותר סבירה".
סכמה: [אם בערב תניחו מחוץ לחדר השינה את הטלפון [שאתם גולשים בו]] סביר [שתירדמו מהר יותר].
טעות נפוצה: לסגור את פסוקית התנאי לפני פסוקית הלוואי (אחרי "הטלפון") ולהשאיר את [שאתם גולשים בו] מחוצה לה; לכתוב "פסוקית מושא" לפסוקית שאחרי "סביר" – "סביר" אינו פועל שמקבל מושא; הפסוקית היא הנושא שלו.
סעיף ב
התלמידים – נושא
משתמשים – נשוא
באפליקציות – מושא
מעקב – לוואי (של "באפליקציות")
לשיפור – תיאור (תכלית)
השינה – לוואי (של "לשיפור")
שלהם – לוואי (של "השינה")
שלב 1 – נושא ונשוא: משתמשים – נשוא פועלי. מי משתמשים? – התלמידים (נושא; מתאים לנשוא: רבים, זכר).
שלב 2 – משלים של הפועל: "משתמשים" מחייב השלמה במילת היחס ב־ (משתמש במשהו). "באפליקציות" הוא מושא: משתמשים במה? – באפליקציות. אי אפשר להשמיט אותו בלי לפגוע במשמעות הפועל.
שלב 3 – תיאור: "לשיפור" עונה על השאלה "לשם מה?" – תיאור תכלית. הוא אינו מחויב על ידי הפועל, ואפשר להשמיט אותו: "התלמידים משתמשים באפליקציות מעקב".
שלב 4 – לוואים: "השינה" – סומך של "שיפור" (שיפור השינה) → לוואי. "שלהם" – מתאר את "השינה" (של מי?) → לוואי. "מעקב" – סומך של "אפליקציות" (אפליקציות מעקב: אילו אפליקציות?) → לוואי.
טעות נפוצה: לכתוב "תיאור" ל"באפליקציות" (כאילו "באיזה אופן"); כאן הוא המשלים ההכרחי של "משתמשים" – מושא. טעות נוספת: לכתוב "מושא" ל"השינה" – הוא סומך בצירוף "שיפור השינה", ולכן לוואי.
סעיף ג
בגלל הגידול בשימוש של בני הנוער ברשתות החברתיות בשעות הלילה בשנה האחרונה נפגעה איכות השינה שלהם.
(אפשר גם: בעקבות / עקב / בשל / מחמת / מפאת / כתוצאה מ־ + הגידול בשימוש...; אפשר גם: בגלל גידול השימוש של בני הנוער ברשתות החברתיות...)
שלב 1 – הקשר הלוגי: "ולכן" מציינת סיבה ותוצאה. הסיבה – השימוש ברשתות החברתיות בלילה גדל; התוצאה – איכות השינה נפגעה.
שלב 2 – למשפט פשוט נשאר נשוא אחד: משאירים את התוצאה כמשפט העיקרי ("נפגעה איכות השינה שלהם") והופכים את הסיבה לצירוף שמני: הפועל "גדל" הופך לשם הפעולה גידול, והנושא "השימוש" נקשר אליו – "הגידול בשימוש (של בני הנוער ברשתות החברתיות)". התיאורים "בשעות הלילה" ו"בשנה האחרונה" נשארים בצירוף.
שלב 3 – מילת יחס של סיבה: בגלל / בעקבות / עקב / בשל / מחמת / מפאת / כתוצאה מ־. הצירוף "בגלל הגידול בשימוש..." הוא תיאור סיבה. ("בזכות" ו"הודות ל־" מציינות סיבה לדבר רצוי, ואינן מתאימות כאן, כי התוצאה – פגיעה בשינה – שלילית.)
בדיקה: במשפט החדש נשוא אחד בלבד ("נפגעה") – משפט פשוט.
טעות נפוצה: לכתוב "מפני שהשימוש ברשתות החברתיות גדל..." – זו פסוקית, והמשפט נעשה מורכב, לא פשוט. טעות נוספת: לבחור מילת יחס של ויתור או תכלית ("למרות", "לשם") ולשנות את הקשר.
שאלה 4 · תמורה, הסגר, יצירת משפט מורכב בעל פסוקית לוואי
לפניכם משפט, ובו תמורה.
נגנים רבים מתמחים בכלי מיתר, כמו כינור וצ'לו, כבר מגיל צעיר.
לפניכם משפט מודגש, ובו הסגר.
ההופעה הראשונה של התזמורת נמשכה שעתיים, ולמרבה השמחה כל הכרטיסים נמכרו מראש. (מנהלת האולם)
______
לפניכם שני משפטים.
(1) את השיר "ירושלים של זהב" כתבה נעמי שמר.
(2) השיר "ירושלים של זהב" הוא אחד השירים העבריים המוכרים ביותר.
על פי שני המשפטים, כתבו משפט מורכב בעל פסוקית לוואי.
______
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
מהי תמורה: רכיב הבא מיד אחרי רכיב אחר במשפט, מתייחס לאותו דבר ומפרט או מבהיר אותו. התמורה מופרדת בפסיקים, ואפשר להשמיט אותה בלי לפגוע במבנה המשפט. התמורה ממלאת את אותו תפקיד של הרכיב שהיא ממירה.
במשפט: "כמו כינור וצ'לו" – בא בין פסיקים מיד אחרי "בכלי מיתר" ומפרט אילו כלים (דוגמות). בהשמטה: "נגנים רבים מתמחים בכלי מיתר כבר מגיל צעיר" – המשפט שלם. לכן זו התמורה, והמילים שהיא ממירה הן "בכלי (מיתר)" ("מיתר" – לוואי של "כלי", סומך בצירוף סמיכות).
התפקיד: הפועל "מתמחים" דורש השלמה במילת יחס קבועה – מתמחים במשהו. השלמה של הפועל במילת יחס = מושא. (ולא תיאור: "בכלי מיתר" אינו עונה על "איפה?" אלא על "במה מתמחים?".) "כבר מגיל צעיר" – תיאור זמן; "נגנים" – נושא; "רבים" – לוואי.
טעות נפוצה: להעתיק את התמורה בלי "כמו", או להעתיק "כלי" בלי ה־ב' ("בכלי" – המושא כולל את מילת היחס); לקבוע "תיאור מקום" במקום "מושא" בגלל ה־ב'.
סעיף ב
(אפשר גם: "לפי מנהלת האולם, ..." / "...נמכרו מראש, כך לדברי מנהלת האולם".)
מהו הסגר: מילה או צירוף שהכותב מוסיף כדי להביע את עמדתו כלפי התוכן (למרבה השמחה, למרבה הצער, לדעתי, כנראה) או כדי לציין את מקור המידע (לדברי..., לפי..., כך נטען). ההסגר אינו קשור תחבירית לאף רכיב במשפט ואינו ממלא בו תפקיד – אפשר להשמיט אותו, והמשפט נשאר שלם.
ההסגר במשפט: "למרבה השמחה" – מביע את רגשה של הדוברת (שמחה) על כך שכל הכרטיסים נמכרו. בלעדיו: "וכל הכרטיסים נמכרו מראש" – משפט תקין.
ההמרה: הדוברת מופיעה בסוגריים – זו דרך מסירה שמצביעה על מקור הדברים. כדי להכניס אותה למשפט כהסגר משתמשים בצירוף של ציון מקור: "לדברי מנהלת האולם," או "לפי מנהלת האולם," בראש המשפט ואחריו פסיק. שאר המשפט נשאר כמות שהוא – גם ההסגר "למרבה השמחה" נשמר.
טעות נפוצה: לכתוב "מנהלת האולם אמרה ש..." – זו פסוקית מושא (דיבור עקיף), ולא הסגר; או להשמיט את "למרבה השמחה" בהמרה.
סעיף ג
השיר "ירושלים של זהב", שכתבה נעמי שמר, הוא אחד השירים העבריים המוכרים ביותר.
[שכתבה נעמי שמר]פסוקית לוואי
(אפשר גם: "השיר 'ירושלים של זהב', שהוא אחד השירים העבריים המוכרים ביותר, נכתב בידי נעמי שמר" / "את השיר 'ירושלים של זהב', שהוא אחד השירים העבריים המוכרים ביותר, כתבה נעמי שמר".)
מהי פסוקית לוואי: פסוקית הנפתחת ב־ש' / אשר (או ב־ה' הזיקה) ומתארת שם עצם שבא לפניה – כמו שם תואר, אבל במבנה של משפט.
הדרך:
1. מוצאים את שם העצם המשותף לשני המשפטים: השיר "ירושלים של זהב".
2. מחליטים איזה משפט יהיה עיקרי ואיזה יהפוך לפסוקית. בתשובה: משפט (2) – העיקרי; משפט (1) – הפסוקית.
3. ממירים את משפט (1) לפסוקית: מוחקים את שם העצם המשותף ("את השיר 'ירושלים של זהב'") ומוסיפים ש' בראש: "שכתבה נעמי שמר" (=שאותו כתבה).
4. מציבים את הפסוקית מיד אחרי שם העצם שהיא מתארת, בין פסיקים.
בדיקה: במשפט שני נשואים ("כתבה", "(הוא) אחד"); הפסוקית מתארת את "השיר" ואפשר להשמיט אותה – המשפט העיקרי נשאר שלם. אין מידע שנוסף או חסר.
טעות נפוצה: לחבר את המשפטים ב־ו' ("נעמי שמר כתבה את השיר, והוא אחד..." – משפט איחוי); למקם את הפסוקית רחוק משם העצם ("...המוכרים ביותר, שכתבה נעמי שמר" – כאן הפסוקית נצמדת ל"שירים").
שאלה 5 · חלק כולל; המרה לקשר של ויתור; תפקידים והמרה לפסוקית תנאי
לפניכם שני משפטים.
(1) הקבוצה מצפה מכל משתתף להגעה לכל האימונים ולשמירה על כושר גופני גם בחופשות.
(2) ילדים רבים מצטרפים לקבוצת הכדורעף של השכונה בכל שנה.
העתיקו אותו ______
ציינו את התפקיד התחבירי שלו במשפט. ______
לפניכם משפט.
מי שלומד שפה זרה בגיל צעיר זוכה ביתרון משמעותי בהמשך חייו.
יתרון ______ משמעותי ______
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
התפקיד: מושא (מושא כולל).
(אפשר גם: הקבוצה מצפה מכל משתתף להגעה לכל האימונים ולשמירה על כושר גופני גם בחופשות, ובכל זאת / ולמרות זאת ילדים רבים מצטרפים אליה בכל שנה.)
החלק הכולל: חלקים כוללים הם שני רכיבים (או יותר) בעלי אותו תפקיד במשפט, המחוברים בו' החיבור או בפסיק. הקבוצה מצפה (למה?) – "להגעה לכל האימונים" ו"לשמירה על כושר גופני": שני הדברים שהיא מצפה להם. הפועל "מצפה" מחייב את מילת היחס "ל־" (מצפה למשהו), ולכן זה מושא כולל. ("מכל משתתף" – מושא נוסף, לא חלק מן הכולל.)
בדיקה: אפשר לפרק לשני משפטים – "הקבוצה מצפה מכל משתתף להגעה לכל האימונים" / "הקבוצה מצפה מכל משתתף לשמירה על כושר גופני גם בחופשות".
קשר של ויתור: הקשר הלוגי בין המשפטים: למרות הדרישות הקשות (נוכחות בכל אימון, כושר גם בחופשות) – ילדים רבים מצטרפים לקבוצה. התוצאה מפתיעה ביחס לנסיבה – זה ויתור.
כדי למנוע חזרה אפשר להחליף את "לקבוצת הכדורעף של השכונה" ב"אליה".
טעות נפוצה: להצמיד את מילת הוויתור למשפט הלא נכון – "אף על פי שילדים רבים מצטרפים לקבוצה, היא מצפה..." – כך המשמעות משתבשת.
סעיף ב
סוג המשפט: שני נשואים – "לומד" ו"זוכה". "מי ש..." פותח פסוקית שמשמשת נושא לנשוא העיקרי: מי זוכה ביתרון? – [מי שלומד שפה זרה בגיל צעיר]. לכן: משפט מורכב ובו פסוקית נושא.
יתרון – מושא. הפועל "זוכה" דורש את מילת היחס "ב־" (זוכה במשהו): זוכה במה? – ביתרון. צירוף של מילת יחס שהפועל מחייב = מושא. (הקו מסמן רק את "יתרון", אבל התפקיד הוא של כל הצירוף "ביתרון".)
משמעותי – לוואי. שם תואר המתאר את שם העצם "יתרון" (איזה יתרון? – משמעותי) ומתאים לו במין ובמספר. רכיב שמתאר שם עצם = לוואי.
המרה לפסוקית תנאי: המשמעות של "מי ש..." כאן היא כללית – כל מי שילמד ייהנה מיתרון. אפשר לנסח זאת כתנאי: "אם אדם לומד שפה זרה בגיל צעיר, הוא זוכה ביתרון משמעותי בהמשך חייו". הפסוקית "אם..." היא פסוקית תנאי, והמשפט נשאר מורכב.
טעות נפוצה: לכתוב "תיאור" ל"ביתרון" (בגלל ה־ב') – אבל "ב־" כאן היא מילת יחס שהפועל "זוכה" מחייב, ולכן מושא; בהמרה להשאיר את "מי ש..." ("אם מי שלומד...") – כך לא נוצרת פסוקית תנאי תקינה.
שאלה 6 · פיסוק קטע; תפקידים וחלקי דיבור של צורות בינוני
לפניכם קטע.
העירייה ערכה סקר בקרב שבע מאות תושבים. לפי תוצאות הסקר רוב התושבים מבקרים בבריכה העירונית לפחות פעם בשבוע. רבים מן הילדים בעיר משתתפים בחוגי שחייה כבר מגיל צעיר. התושבים ביקשו להאריך את שעות הפתיחה להוסיף שיעורי שחייה למבוגרים ולהקים מגלשת מים. מיכל דהן מנהלת מחלקת הספורט בעירייה אמרה בשעות שבהן יש מצילים רבים בבריכה המתרחצים חשים ביטחון מוגבר.
בקטע סומנו רק הנקודות בסופי המשפטים. הוסיפו סימני פיסוק בקטע לפי ההנחיות שלפניכם.
בקטע סומנו בקו שלוש מילים.
ציינו מעל כל אחת מן המילים המסומנות בקו את התפקיד התחבירי שלה ואת חלק הדיבור שבו היא משמשת בקטע.
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
העירייה ערכה סקר בקרב שבע מאות תושבים. לפי תוצאות הסקר, רוב התושבים מבקרים בבריכה העירונית לפחות פעם בשבוע. רבים מן הילדים בעיר משתתפים בחוגי שחייה כבר מגיל צעיר. התושבים ביקשו להאריך את שעות הפתיחה, להוסיף שיעורי שחייה למבוגרים ולהקים מגלשת מים. מיכל דהן, מנהלת מחלקת הספורט בעירייה, אמרה: "בשעות שבהן יש מצילים רבים בבריכה, המתרחצים חשים ביטחון מוגבר".
לפי ההנחיות, אחת־אחת:
1. הסגר – "לפי תוצאות הסקר" מציין את מקור המידע ואינו קשור תחבירית למשפט; הוא בא בראש המשפט, ולכן פסיק אחריו: "לפי תוצאות הסקר, רוב התושבים...".
2. תמורה – "מנהלת מחלקת הספורט בעירייה" מבהירה מי היא "מיכל דהן". תמורה באמצע משפט מוקפת בשני פסיקים: "מיכל דהן, מנהלת מחלקת הספורט בעירייה, אמרה".
3. דיבור ישיר – אחרי פועל האמירה "אמרה" באים נקודתיים, והמובאה כולה בתוך מירכאות: אמרה: "בשעות... מוגבר". הנקודה הסופית באה אחרי המירכאות הסוגרות.
4. פסיק אחרי פסוקית לוואי – [שבהן יש מצילים רבים בבריכה] היא פסוקית לוואי של "בשעות". אחריה מתחיל המשפט העיקרי של הציטוט ("המתרחצים חשים ביטחון מוגבר"), ולכן מפרידים בפסיק: "מצילים רבים בבריכה, המתרחצים".
5. חלקים כוללים – "להאריך את שעות הפתיחה, להוסיף שיעורי שחייה למבוגרים ולהקים מגלשת מים" – שלושה רכיבים שווי תפקיד (מושא של "ביקשו"); פסיק בין הראשון לשני, ו־ו' החיבור לפני האחרון.
טעות נפוצה: לשכוח את הנקודתיים והמירכאות או לשים אותם במקום אחר; לשים את הפסיק לפני פסוקית הלוואי ("בשעות, שבהן...") במקום אחריה; לשים פסיק אחד בלבד סביב התמורה.
סעיף ב
משתתפים – נשוא; פועל.
המתרחצים – נושא; שם עצם.
מוגבר – לוואי; שם תואר.
שלוש המילים הן צורות בינוני. צורת בינוני יכולה לשמש פועל, שם עצם או שם תואר – והתפקיד במשפט הוא שקובע.
משתתפים – נשוא, פועל. במשפט "רבים מן הילדים בעיר משתתפים בחוגי שחייה כבר מגיל צעיר" הנושא הוא "רבים" (מן הילדים – לוואי), ו"משתתפים" אומר מה הם עושים – זה הנשוא, ולכן הוא משמש פועל (בהווה). "בחוגי שחייה" – מושא.
המתרחצים – נושא, שם עצם. במשפט העיקרי שבציטוט, "המתרחצים חשים ביטחון מוגבר", הנשוא הוא "חשים". מי חשים? המתרחצים – הנושא. "המתרחצים" כאן הם בני אדם ("האנשים שמתרחצים בבריכה"), והמילה מיודעת ואין אחריה משלים, ולכן היא שם עצם. היא אינה לוואי של "בבריכה" שלפניה (אין התאמה במין ובמספר), והיא שייכת למשפט העיקרי ולא לפסוקית.
מוגבר – לוואי, שם תואר. "ביטחון מוגבר" – המילה מתארת את שם העצם "ביטחון" (איזה ביטחון?), ולכן היא לוואי ומשמשת שם תואר. "ביטחון" עצמו הוא המושא של "חשים".
טעות נפוצה: לכתוב ש"מוגבר" הוא נשוא (הנשוא הוא "חשים"); לכתוב ש"המתרחצים" הוא מושא; לציין רק את התפקיד או רק את חלק הדיבור.
פרק ג: מערכת הצורות
ההוראות לחלק זה
(80 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 7–11 (לכל שאלה – 20 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו ענו על כל הסעיפים.
שאלה 7 · ניתוח פעלים: שורש ובניין
לפניכם טבלה ובה שבעה משפטים. בכל משפט יש פועל מודגש.
השלימו את הטבלה – ציינו את השורש ואת הבניין של כל אחד מן הפעלים המודגשים.
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| הגינה הקהילתית בשכונה שלנו נִשְׁקֵית בכל בוקר במערכת טפטוף. | ||
| אחד השכנים הוותיקים מוֹרִישׁ לילדי השכונה את סודות הגינון. | ||
| הפגיעה בערוגות בסוף השבוע מְקוֹמֶמֶת את כל המתנדבים. | ||
| בשנה שעברה בָּנִינוּ ערוגות מוגבהות מקרשים ישנים. | ||
| בלילות עכברי שדה מְכַרְסְמִים את שורשי השתילים. | ||
| כל תושב שמגיע לגינה מִשְׁתַּלֵּב במהירות בעבודה. | ||
| לקראת החג התלמידים מְכִינִים שלטים עם שמות הצמחים. |
◂ פתרון מלא לשאלה 7
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| נִשְׁקֵית | ש-ק-י/ה | נפעל |
| מוֹרִישׁ | י-ר-ש | הפעיל |
| מְקוֹמֶמֶת | ק-ו-ם | פיעל |
| בָּנִינוּ | ב-נ-י/ה | קל (פעל) |
| מְכַרְסְמִים | כ-ר-ס-ם | פיעל |
| מִשְׁתַּלֵּב | ש-ל-ב | התפעל |
| מְכִינִים | כ-ו-ן (מתקבל גם כ-ו/י-ן) | הפעיל |
שיטה: מורידים תחיליות וסיומות של נטייה, מזהים את התבנית (הניקוד והאותיות הנוספות) ולפיה את הבניין, ומשלימים אותיות שורש שנעלמו.
טעות נפוצה: לכתוב ב"משתלב" שורש ש-ת-ל-ב או ת-ל-ב (הת' שייכת לבניין); לכתוב ב"מקוממת" שורש ק-מ-ם; לכתוב ב"מוריש" שורש ר-ו-ש או מ-ר-ש; לכתוב ב"מכינים" בניין פיעל (בגלל המ"ם בשווא) או שורש מ-כ-ן.
שאלה 8 · שורש משותף, פועל ושם פעולה; הִתְנַקֵּם ומְקוֹמִי; פעלים סבילים
לפניכם ארבעה משפטים, ובהם מודגשות ארבע מילים.
– חֲשִׁיבָה על העבר עוזרת לקהילה להבין את ההווה.
– ועד השכונה מְחַשֵּׁב את עלות השיפוץ של הבתים הראשונים שנבנו בה.
– חִשּׁוּב גילם של המבנים נעשה בעזרת מסמכים ישנים.
– הוותיקים חָשְׁבוּ שהבתים הישנים ייהרסו.
(1) ציינו את השורש המשותף לארבע המילים המודגשות. ______
(2) מבין ארבע המילים המודגשות, העתיקו שני צמדים – בכל צמד יהיו פועל ושם פעולה מאותו הבניין.
ציינו את הבניין המשותף למילים שבאותו הצמד.
צמד I: פועל: ______ ; שם פעולה: ______ ; הבניין: ______
צמד II: פועל: ______ ; שם פעולה: ______ ; הבניין: ______
לפניכם משפט, ובו שתי מילים מודגשות.
לפי אגדה עתיקה, אחד מראשוני הכפר הִתְנַקֵּם בשודדים שפגעו בשכניו, ועד היום הוא נחשב לגיבור מְקוֹמִי.
(1) כתבו את השורש של הפועל הִתְנַקֵּם. ______
(2) המילה מְקוֹמִי נוצרה בדרך של בסיס וצורן סופי.
ציינו את הבסיס של המילה מְקוֹמִי. ______
(3) מבין המילים ברשימה שלפניכם, הקיפו שתי מילים שהשורש שלהן זהה לשורש של הבסיס במילה מְקוֹמִי.
הֵקִים, נְקָמָה, מוּקָם, נָקָם, קָמוּט, נוֹקֵם
לפניכם קטע קצר.
מוזיאון המורשת של העיר שוכן בבניין אבן ישן במרכז השכונה הוותיקה. האולם המרכזי מוקדש לכלי עבודה ולריהוט שנאספו מבתי התושבים לאורך השנים. על הקירות תולים המדריכים לוחות הסבר, ובהם מתוארים חיי המייסדים ותולדות העיר. המבקרים יכולים להוסיף לתערוכה זיכרונות משלהם.
העתיקו מן הקטע שלושה פעלים סבילים משלושה בניינים שונים, וציינו את הבניין של כל אחד מן הפעלים שהעתקתם.
הפועל: ______ הבניין: ______
הפועל: ______ הבניין: ______
הפועל: ______ הבניין: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
(1) ח-ש-ב
(2) צמד I: פועל: מְחַשֵּׁב; שם פעולה: חִשּׁוּב; הבניין: פיעל.
צמד II: פועל: חָשְׁבוּ; שם פעולה: חֲשִׁיבָה; הבניין: קל (פעל).
(1) השורש: בכל המילים חוזרות האותיות ח, ש, ב – ח-ש-ב (גזרת השלמים).
(2) התאמת פועל לשם פעולה לפי הבניין: לכל בניין פעיל יש משקל קבוע של שם פעולה: קל – קְטִילָה, פיעל – קִטּוּל, הפעיל – הַקְטָלָה.
שימו לב: לשני הפעלים משמעות שונה – חָשַׁב (הפעיל את המחשבה) וחִשֵּׁב (ערך חשבון) – וכל שם פעולה שייך לפועל שלו: חֲשִׁיבָה – של חָשַׁב, חִשּׁוּב – של חִשֵּׁב. ההכרעה לפי התבנית, ו"מְחַשֵּׁב" כאן הוא פועל (ועד השכונה מחשב את העלות), לא שם המכשיר מַחְשֵׁב.
טעות נפוצה: לכתוב "פועל" (פֻּעַל) במקום "פיעל" – פֻּעַל הוא הבניין הסביל; לצרף את "חשבו" ל"חישוב" ואת "מחשב" ל"חשיבה".
סעיף ב
(1) נ-ק-ם
(2) מָקוֹם
(3) הֵקִים, מוּקָם
(1) הִתְנַקֵּם – נ-ק-ם. הִתְ־ בתחילת הפועל + דגש באות השנייה של השורש = התפעל (הִתְקַטֵּל, כמו הִתְלַבֵּשׁ). מורידים את תחילית הבניין הִתְ־ ונשארות נ-ק-ם: הנ' כאן היא אות השורש הראשונה, והדגש בק' הוא דגש הבניין. מאותו שורש: נָקַם, נְקָמָה, נוֹקֵם.
(2) הבסיס של מְקוֹמִי – מָקוֹם. מורידים את הצורן הסופי ־ִי (צורן היוצר שם תואר מתוך שם עצם, כמו עִיר – עִירוֹנִי, בַּיִת – בֵּיתִי) ונשאר הבסיס מָקוֹם (הקמץ במ' מתקצר לשווא כשנוספת הסיומת).
(3) השורש של הבסיס "מָקוֹם" – ק-ו-ם (משקל מָקוֹל של ע"ו; המ' היא חלק מן המשקל). מילים מאותו שורש:
האחרות: נְקָמָה, נָקָם, נוֹקֵם – מן השורש נ-ק-ם (כמו הִתְנַקֵּם); קָמוּט – מן השורש ק-מ-ט.
המלכודת: "התנקם" ו"מקומי" נראים קרובים (ק' ו־ם'), ו"נָקָם" נראה כמו נפעל של ק-ו-ם – אבל בנָקָם הנ' היא אות שורש (שם עצם במשקל קָטָל, כמו חָלָב, זָהָב), והשורשים שונים: נ-ק-ם לעומת ק-ו-ם.
טעות נפוצה: לכתוב להתנקם שורש ק-ו-ם (כאילו הנ' היא חלק מן התחילית); להקיף "נקם", "נקמה" או "נוקם"; לכתוב שהבסיס הוא "מקומ" או "קם".
סעיף ג
הפועל: מוקדש – הבניין: הופעל (הֻפְעַל)
הפועל: (ש)נאספו – הבניין: נפעל
הפועל: מתוארים – הבניין: פועל (פֻּעַל)
איך מזהים פועל סביל: הנושא אינו עושה את הפעולה אלא הפעולה נעשית בו ("מישהו הקדיש את האולם", "מישהו אסף אותם", "מישהו תיאר את החיים").
מה אינו סביל: "שוכן" (קל, פעיל – אין מי ששיכן את המוזיאון), "תולים" (קל, פעיל – המדריכים עושים את הפעולה), "יכולים", "להוסיף" (פעילים); "המייסדים", "המבקרים", "המדריכים" – צורות בינוני פעילות המשמשות כאן שמות עצם.
טעות נפוצה: להעתיק את "תולים" (פעיל) או את "המייסדים"; לזהות את "מוקדש" כפיעל או כהפעיל.
שאלה 9 · משקל קיטול ושמות פעולה; שמות תואר: בסיס וצורן, בינוני ובניין, משקל
לפניכם קטע, ובו מודגשים השמות טִפּוּל, קַבָּלָה.
במקלט לבעלי חיים שבעירנו עוסקים המתנדבים בטִפּוּל בכלבים ובחתולים נטושים. הקַּבָּלָה של בעלי חיים חדשים נעשית רק בימים קבועים. העבודה במקלט כוללת את האכלת בעלי החיים, את סידור המחסן ואת כיסוי הכלובים בשמיכות בלילות קרים. אך לא פחות מכך חשובים הליטופים שהמתנדבים מעניקים לגורים.
(1) הקיפו בקטע שלושה שמות נוספים הנוטים באותו המשקל של השם טִפּוּל המודגש בקטע.
(2) ציינו את המשקל המשותף לכל השמות האלה. ______
(3) השמות טִפּוּל, קַבָּלָה גזורים מאותו הבניין.
ציינו את הבניין. ______
(4) למשקלי השמות טִפּוּל, קַבָּלָה יש משמעות משותפת.
ציינו את המשמעות המשותפת למשקלי השמות. ______
לפניכם קטע, ובו שבעה שמות תואר מודגשים.
בעירנו פועל מקלט קְהִלָּתִי לבעלי חיים. הכלבים מסתובבים בו בחופשיות בחצר סְגוּרָה, ובעלי החיים עוברים בדיקה שְׁבוּעִית אצל וטרינר מֻסְמָךְ (מוסמך). המתנדבים עוברים הכשרה מִתְמַשֶּׁכֶת, ובה הם לומדים להיות זְהִירִים במגע עם הגורים. לדבריהם, ההתנדבות במקלט היא חוויה מְרַתֶּקֶת.
(1) מבין שמות התואר המודגשים בקטע, העתיקו שני שמות תואר שדרך התצורה שלהם היא בסיס וצורן סופי.
______, ______
(2) מבין שמות התואר המודגשים בקטע, העתיקו ארבעה שמות תואר הגזורים מצורות הבינוני, וציינו את הבניין של כל אחד מהם.
שם התואר: ______, הבניין: ______
שם התואר: ______, הבניין: ______
שם התואר: ______, הבניין: ______
שם התואר: ______, הבניין: ______
(3) מבין שמות התואר המודגשים בקטע, העתיקו שם תואר שדרך התצורה שלו היא שורש ומשקל, והוא אינו צורת בינוני. כתבו את משקלו.
שם התואר: ______, המשקל: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
(1) סידור, כיסוי, ליטופים
(2) קִטּוּל
(3) פיעל
(4) שמות פעולה
(1)–(2) משקל קִטּוּל. "טִפּוּל" בנוי כך: חיריק באות הראשונה, דגש באות השנייה, שורוק (וּ) לפני האות האחרונה – קִטּוּל (שורש ט-פ-ל). מחפשים בקטע שמות באותה תבנית; בכתיב מלא רואים י' אחרי האות הראשונה ו־ו' לפני האחרונה:
זכרו: המשקל נקבע לפי צורת היחיד – "ליטופים" הוא רבים של לִטּוּף.
לא שייכים: "האכלת" (הַאֲכָלָה – הַקְטָלָה), "עבודה" (עֲבוֹדָה – קְטוֹלָה), "כלובים" (כְּלוּב – קְטוּל: אין דגש ואין חיריק), "שמיכות" (שְׂמִיכָה – קְטִילָה), "מקלט" (מִקְלָט – מִקְטָל).
(3) בניין פיעל. משקל קִטּוּל הוא שם הפעולה של פיעל: טִפֵּל – טִפּוּל, לִטֵּף – לִטּוּף. גם קַבָּלָה (משקל קַטָּלָה) הוא שם פעולה של פיעל: קִבֵּל – קַבָּלָה (כמו בִּקֵּשׁ – בַּקָּשָׁה). הדגש באות השנייה בשני השמות הוא סימן מוכר של פיעל.
(4) המשמעות המשותפת – שמות פעולה. שני המשקלים מציינים את הפעולה עצמה: טִפּוּל = הפעולה של לְטַפֵּל; קַבָּלָה = הפעולה של לְקַבֵּל.
טעות נפוצה: לבחור את "האכלת" או "עבודה" כי גם הם שמות פעולה – השאלה היא על אותו המשקל, לא על אותה משמעות; לבחור את "כלובים" בגלל ה־וּ לפני האות האחרונה; לכתוב ב־(3) "קל" ל"קבלה" בגלל הפתח בהתחלה.
סעיף ב
(1) קְהִלָּתִי, שְׁבוּעִית
(2) סְגוּרָה – קל; מֻסְמָךְ – הופעל; מִתְמַשֶּׁכֶת – התפעל; מְרַתֶּקֶת – פיעל
(3) זְהִירִים – קָטִיל
(1) בסיס וצורן סופי. מחפשים שם תואר שבנוי ממילה שלמה + סיומת גזירה ־ִי (צורן היחס):
משמעות הצורן: "שקשור ל־", "שייך ל־" (קהילתי = של הקהילה; שבועי = שנעשה כל שבוע).
(2) צורות בינוני. בינוני מזהים לפי תבנית ההווה של הבניין:
(3) שורש ומשקל שאינו בינוני – זְהִירִים, משקל קָטִיל. הצורה הבסיסית: זָהִיר (זכר יחיד) – קמץ, חיריק: קָטִיל (כמו בָּהִיר, צָעִיר). ברבים הקמץ הראשון מתקצר לשווא: זְהִירִים. אין בניין שהווה שלו בתבנית קָטִיל, ולכן זה אינו בינוני.
טעות נפוצה: לשכוח ש"סְגוּרָה" היא בינוני פעול של קל ולחפש פועל אחר; לכתוב ל"זהירים" את המשקל קְטִילִים (המשקל נקבע לפי זכר יחיד); לכתוב ל"שבועית" שורש ומשקל – רואים בה את המילה השלמה "שבוע".
שאלה 10 · חלקי דיבור וצורות בינוני, בניינים של שמות פעולה, שורשים
לפניכם משפט, ובו מודגשות מילים בצורת הבינוני.
מתנדבת צעירה מְלַוָּה את המִּשְׁתַּלְּמִים המבוגרים בקורס המחשבים, והיא אינה מִתְעַיֶּפֶת מלהסביר להם שוב ושוב, בקול שָׂמֵחַ, איך שולחים תמונה לנכדים.
(1) ציינו מעל כל מילה מודגשת את חלק הדיבור שאליו היא שייכת.
(2) ציינו את הבניין של כל אחת מן המילים האלה:
מְלַוָּה ______ שָׂמֵחַ ______
לפניכם ארבעה צירופים, ובכל צירוף שני שמות פעולה.
הקיפו את שני הצירופים שבהם שני שמות הפעולה נוטים באותו הבניין, וציינו ליד כל צירוף שהקפתם את הבניין המשותף לשני השמות.
לפניכם רשימת שמות פעולה.
הִתְגָּרוּת, גִּדּוּר, הַגְרָלָה, גֵּרוּי
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
(1) מְלַוָּה – פועל; הַמִּשְׁתַּלְּמִים – שם עצם; מִתְעַיֶּפֶת – פועל; שָׂמֵחַ – שם תואר.
(2) מְלַוָּה – פיעל; שָׂמֵחַ – פעל (קל).
צורת הבינוני יכולה לשמש פועל, שם עצם או שם תואר – ההקשר מכריע.
(1)
(2)
טעות נפוצה: לכתוב ש"המשתלמים" הוא פועל (כי זו צורת בינוני התפעל), או ש"מלווה" הוא שם עצם (כמו "מְלַוֶּה" – מי שמלווה) – כאן יש לו נושא ומושא, ולכן הוא פועל.
סעיף ב
הַדְרָכַת הַקְלָדָה – הפעיל.
בַּקָּשַׁת עִדְכּוּן – פיעל.
שמות הפעולה ובנייניהם:
שמות הפעולה לפי בניין: קל – קְטִילָה; נפעל – הִקָּטְלוּת; פיעל – קִטּוּל / קַטָּלָה; הפעיל – הַקְטָלָה; התפעל – הִתְקַטְּלוּת.
טעות נפוצה: לחשוב ש"בקשה" היא בקל (כי אין בה תחילית) – קַטָּלָה היא משקל של שם פעולה בפיעל; או לבחור "השלמת הרשמות" בגלל הה' שבראש שני השמות.
סעיף ג
השורשים:
הבניין המשותף: גִּדּוּר וגֵּרוּי – שניהם בתבנית קִטּוּל של פיעל (בגֵּרוּי הצירי בא במקום הדגש, שהר' אינה מקבלת). (הִתְגָּרוּת – התפעל; הַגְרָלָה – הפעיל.)
טעות נפוצה: לכתוב ל"התגרות" ול"גירוי" שורש ג-ר-ר בגלל הדמיון; או לבחור את הִתְגָּרוּת וגֵּרוּי משום שהן מאותו שורש – השאלה היא על הבניין, ולא על השורש.
שאלה 11 · דרכי תצורה, משמעות צורנים סופיים, מילים שאולות, ראשי תיבות
לפניכם ארבעה שמות מתחום הרפואה.
מַזְרֵק, מַשְׁאֵף, חַיְדַּק, מַלְקֵט
(1) הקיפו את השם יוצא הדופן מבחינת דרך התצורה.
(2) ציינו את דרך התצורה של השם יוצא הדופן. ______
לפניכם ארבעה שמות שנוצרו בדרך של בסיס וצורן סופי.
יַרְחוֹן, רִבְעוֹן, מִבְחָנוֹן, שְׁנָתוֹן
(1) הקיפו את השם יוצא הדופן מבחינת משמעות הצורן הסופי.
(2) ציינו את משמעות הצורן הסופי המשותפת לשמות האחרים. ______
לפניכם משפט, ובו שלוש מילים מודגשות.
זְמִינוּת הרופאים באזור הכַּפְרִי נמוכה, ולכן פועלות בו מרפאות נַיָּדוֹת.
ציינו ליד כל אחת מן המילים שלפניכם את משמעות הצורן הסופי המודגש בה.
זְמִינוּת: ______ כַּפְרִי: ______ נַיָּדוֹת: ______
(1) לפניכם רשימת שמות.
כִּימַאי, מִקְצוֹעָן, קִבּוּצְנִיק, טֶכְנַאי, תְּזוּנַאי
מיינו את השמות בטבלה שלפניכם.
| בסיס עברי וצורן סופי עברי | בסיס עברי וצורן סופי לועזי | בסיס לועזי וצורן סופי עברי |
|---|---|---|
(2) בהרצאה על אורח חיים בריא הוצגה גישה רַמְבַּ"מִית לשמירה על הבריאות: לא לאכול עד שובע מלא ולהקפיד על פעילות גופנית.
מה מיוחד בבסיס של המילה רַמְבַּ"מִית? ______
לפניכם רשימה של בעלי מקצוע במערכת הבריאות.
מַרְדִּים, מְיַלֶּדֶת, מַעְבְּדָן, חוֹבֵשׁ
(1) הקיפו את השם יוצא הדופן מבחינת דרך התצורה.
(2) ציינו את דרך התצורה של השם יוצא הדופן. ______
(3) בעבר כינו רבים את מי שמגיע לקבל טיפול רפואי "חוֹלֶה", וכיום נוהגים רבים במערכת הבריאות לכנות אותו "מְטֻפָּל".
מדוע, לדעתכם, מעדיפים כיום את המילה "מְטֻפָּל"?
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
(1) חַיְדַּק.
(2) הלחם בסיסים (חַי + דַּק).
טעות נפוצה: לנתח את חַיְדַּק כשורש מרובע ח-י-ד-ק – אין שורש כזה בעברית; המשמעות (יצור חי ודק) חושפת את שני הבסיסים.
סעיף ב
(1) מִבְחָנוֹן.
(2) פרסום (כתב עת) המופיע פעם אחת בכל פרק זמן קבוע (חודש, רבע שנה, שנה).
טעות נפוצה: לכתוב ב־(2) "הקטנה" – זו המשמעות של ־וֹן ביוצא הדופן (מִבְחָנוֹן), ואילו בשלושת האחרים המשמעות היא פרסום שמופיע בקביעות.
סעיף ג
זְמִינוּת: שם עצם מופשט (הפשטה).
כַּפְרִי: שם תואר של ייחוס (הקשור לכפר / שייך לכפר).
נַיָּדוֹת: ריבוי בנקבה.
טעות נפוצה: לבלבל בין ־וּת (שורוק – הפשטה) ובין ־וֹת (חולם – ריבוי), או לכתוב ל"כַּפְרִי" "כינוי קניין" (הכפר שלי) – בהקשר "האזור הכפרי" המילה מתארת את האזור, ולכן היא שם תואר.
סעיף ד
(1)
| בסיס עברי וצורן סופי עברי | בסיס עברי וצורן סופי לועזי | בסיס לועזי וצורן סופי עברי |
|---|---|---|
| מִקְצוֹעָן, תְּזוּנַאי | קִבּוּצְנִיק | כִּימַאי, טֶכְנַאי |
(2) הבסיס של המילה רמב"מית הוא ראשי תיבות (נוטריקון): רמב"ם = רבי משה בן מימון.
(1) מפרקים כל מילה לבסיס ולצורן, ובודקים את מקור כל חלק:
(2) הבסיס "רמב"ם" אינו מילה רגילה אלא ראשי תיבות של שם: רבי משה בן מימון. ממנו נגזר שם התואר בצורן ־ִי (ובנקבה ־ִית): גישה רַמְבַּ"מִית = גישה כמו של הרמב"ם.
טעות נפוצה: לסווג את "טֶכְנַאי" כ"עברי ועברי" בגלל הצורן העברי – הבסיס "טכני / טכניקה" שאול מלעז.
סעיף ה
(1) מַעְבְּדָן.
(2) בסיס וצורן סופי (מַעְבָּדָה + ־ָן).
(3) המילה "חוֹלֶה" מגדירה את האדם לפי מחלתו וחולשתו, ויש לה משמעות נלווית (קונוטציה) שלילית; נוסף על כך, לא כל מי שמגיע לטיפול חולה (למשל יולדת, או מי שבא להתחסן). המילה "מְטֻפָּל" ניטרלית: היא מציינת רק שהאדם מקבל טיפול, בלי לתייג אותו לפי מחלתו.
(1)–(2)
שלושתם – שורש ומשקל, משקלים של בעלי מקצוע.
(3) התשובה צריכה להסביר את המשמעות הנלווית של המילים: "חוֹלֶה" מדגיש מחלה וחולשה ומצמיד לאדם תווית; "מְטֻפָּל" (בינוני פֻּעַל של טִפֵּל) מציין רק שהאדם מקבל טיפול, ומתאים גם למי שאינו חולה (למשל יולדת שמטפלת בה מְיַלֶּדֶת).
טעות נפוצה: ב־(3) לענות באופן כללי ("כי זה יותר יפה") בלי להסביר את המשמעות הנלווית של המילה "חולה".