מתכונת 4 בלשון ובעברית (שאלון 011271) - פתרון מלא
פרק הלשון (מיזם הכתיבה) · שאלון 011271 · במבנה של הבגרות · 11 שאלות · שעתיים
מבחן מתכונת בלשון במבנה של בחינת הבגרות. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא - פתרו בזמן של הבחינה, ורק אחר כך פתחו את הפתרונות.
מבנה המתכונת
א. משך הבחינה: שעתיים.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שלושה פרקים.
פרק א – שם המספר ואותיות השימוש – 20 נקודות
פרק ב – תחביר / פרק ג – מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים – 80 נקודות
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר (עמוד 4).
ד. הוראה מיוחדת: יש להקפיד על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
שימו לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
פרק א: חובה – שם המספר ואותיות השימוש
ההוראות לחלק זה
(20 נקודות)
ענו על שאלה 1 שלפניכם.
שאלה 1 · שם המספר ואותיות השימוש
במשפטים שלפניכם יש אפשרויות להגיית שם המספר וכן מספרים מודגשים.
הקיפו את הצורה הנכונה מבין האפשרויות להגיית שם המספר, וכתבו במילים את המספרים המודגשים (אין צורך לנקד).
◂ פתרון מלא לשאלה 1
הכלל הבסיסי: במספר היסודי 3–10 (ובאחדות שבתוך מספר גדול יותר) צורת המספר "הפוכה" למין שם העצם: עם שם עצם זכר – צורה עם ה' (שלושה, שבעה); עם שם עצם נקבה – בלי ה' (שלוש, שבע). לכן תמיד שואלים קודם: מה מינו של שם העצם הנספר?
1. בְּעֶשְׂרִים וְאֶחָד במאי. בתאריך, היום בחודש נקרא כמספר זכר (כאילו נאמר "היום העשרים ואחד"): עֶשְׂרִים וְאֶחָד. "וְאַחַת" היא צורת הנקבה, ו"וְאַחַד" (בפתח) היא צורת הנסמך (כמו באַחַד עָשָׂר), שאינה באה כאן. הגיית ב' השימוש: האות שאחריה (עֶ) מנוקדת בסגול ולא בשווא, ולכן ב' נשארת בשווא: בְּעֶשְׂרִים; וכך גם ו' החיבור לפני אֶ: וְאֶחָד.
2. שש העצות. "עצה" – נקבה, ולכן שֵׁשׁ. לפני שם עצם מיודע בא שם המספר בסמיכות, אבל בנקבה צורת הנסמך זהה לנפרד: "שש העצות" (בזכר היה "ששת").
3. שלושים וארבעה אלף רצות ורצים. המספר שלפני "אלף" סופר את האלפים, ו"אֶלֶף" הוא שם עצם זכר – לכן המספר בא בצורת זכר: שלושים וארבעה אלף, בלי קשר למין הנספרים (גם "34,000 רצות" = שלושים וארבעה אלף רצות). מ־11 ומעלה "אלף" בא ביחיד: שלושים וארבעה אלף (מתקבלת גם הצורה "אלפי").
4. בִּשְׁנֵי הקילומטרים. "קילומטר" – זכר, ולכן שְׁנַיִם (ולא שְׁתַּיִם); לפני שם עצם (ובמיוחד לפני שם מיודע – הקילומטרים) באה צורת הנסמך: שְׁנֵי. הגיית ב': לפני אות בשווא (שְׁ) ב' השימוש נהגית בחיריק – בִּשְׁ (אין שני שוואים בראש מילה). לכן לא "בִּשְׁתֵּי" (צורת נקבה) ולא "בִּשְׁנַיִם" (צורת נפרד, שאינה באה לפני שם עצם).
5. פי שלושים ושמונה. אחרי "פי" בא שם המספר בצורת זכר: פי שניים, פי שלושה, פי שלושים ושמונה (34,000 גדול מ־900 בערך פי 38).
6. תְּשַׁע מֵאוֹת. "מֵאָה" – שם עצם נקבה, ולכן תְּשַׁע (צורת הנקבה); תִּשְׁעָה היא צורת הזכר (תשעה ילדים).
7. וּשְׁמוֹנִים וְשִׁבְעָה אחוזים. "אחוז" – זכר, ולכן שִׁבְעָה (עם ה'). הגיית ו' החיבור: לפני שווא (שְׁמוֹנִים) ו' נהגית וּ (שורוק): וּשְׁמוֹנִים; לפני שִׁבְעָה (חיריק) – וְשִׁבְעָה.
8. שלוש עשרה פעמים. "פעם" – נקבה, ולכן 13 = שלוש עשרה (בנקבה: שלוש + עשרה).
9. ארבעה עשר מיליון. "מיליון" – זכר, ולכן 14 = ארבעה עשר.
10. מספר חָמֵשׁ. אחרי המילה "מספר" המספר אינו סופר דבר, אלא מציין מספר מזהה (מספר סתמי). במספר הסתמי משתמשים תמיד בצורת הנקבה: "מספר חמש" (כמו "מספר אחת", "מספר שתיים").
טעות נפוצה: "תִּשְׁעָה מאות" (מאה היא נקבה); "מספר חֲמִשָּׁה"; "בְּשְׁנֵי" או "וְשְׁמוֹנִים" עם שני שוואים; "שלושה עשר פעמים" (פעם היא נקבה); "שלושים וארבע אלף" (אלף הוא זכר).
פרק ב: תחביר
ההוראות לחלק זה
(80 נקודות)
לפניכם שני פרקים: פרק ב – תחביר, פרק ג – מערכת הצורות.
בחרו בפרק שלמדתם: בפרק ב – תחביר או בפרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרתם ענו על השאלות לפי ההוראות.
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 2–6 (לכל שאלה – 20 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
שאלה 2 · משפט איחוי ומשפט מורכב; קשרים לוגיים; חלק הדיבור של צורות בינוני
לפניכם שני משפטים.
(1) העירייה הבינה את החשיבות של תחבורה ציבורית בשעות הלילה, ולפיכך היא הוסיפה קווי לילה חדשים. ______
(2) רבים ממשיכים לנסוע לעבודה באופניים אפילו אם הדרך ארוכה ומעייפת. ______
במשפט (1): ______ במשפט (2): ______
במשפט (1): ______
במשפט (2): ______
לפניכם שני משפטים, ובהם צורות בינוני מסומנות בקו.
(1) מפקחים בודקים את כרטיסי הנסיעה באוטובוסים.
(2) בתחנות הוצבו שלטים אלקטרוניים, משום שהם מציגים מידע מדויק על זמני ההגעה.
ציינו מעל כל צורת בינוני המסומנת בקו במשפטים את חלק הדיבור שלה. (לא את התפקיד התחבירי.)
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
(2) רבים ממשיכים לנסוע לעבודה באופניים [אפילו אם הדרך ארוכה ומעייפת.]פסוקית ויתור
משפט (1) – משפט איחוי. שני נשואים ("הבינה", "הוסיפה"), וכל אחד מן החלקים יכול לעמוד לבדו כמשפט. איבר א': "העירייה הבינה את החשיבות של תחבורה ציבורית בשעות הלילה"; איבר ב': "ולפיכך היא הוסיפה קווי לילה חדשים". "לפיכך" (= לכן) היא מילת קישור של תוצאה: ההבנה של החשיבות (סיבה) ← הוספת הקווים (תוצאה). לכן הקשר: סיבה ותוצאה.
משפט (2) – משפט מורכב. המשפט העיקרי: "רבים ממשיכים לנסוע לעבודה באופניים" (נושא: רבים; נשוא מורחב: ממשיכים לנסוע). [אפילו אם הדרך ארוכה ומעייפת] – פסוקית ויתור (נושא: הדרך; נשוא: ארוכה ומעייפת): "אפילו אם" היא מילת שעבוד של ויתור – הטענה העיקרית נכונה למרות מה שנאמר בפסוקית: דרך ארוכה ומעייפת הייתה עשויה למנוע את הרכיבה, ובכל זאת רבים ממשיכים לרכוב.
טעות נפוצה: במשפט (2) לכתוב "תנאי" בגלל המילה "אם" – "אפילו אם" (כמו "גם אם") מציינת ויתור. במשפט (1) – לכתוב "סיבה" בלבד או להעתיק רק "ו".
סעיף ב
מפקחים – שם (עצם)
בודקים – פועל
מדויק – (שם) תואר
הכלל: צורת בינוני יכולה לשמש שם עצם (מציינת את מי שעושה או נמצא במצב), שם תואר (מתארת שם עצם) או פועל (פעולה או מצב בהווה, בתפקיד נשוא). קובעים לפי מה שהצורה עושה במשפט.
טעות נפוצה: לכתוב את התפקיד התחבירי (נושא, נשוא, לוואי) במקום חלק הדיבור, או לקבוע ש"מפקחים" הוא פועל כי הוא נשמע כמו "הם מפקחים על..." – כאן אין לו משלים, והוא שם האנשים שבודקים.
שאלה 3 · פסוקיות הפותחות ב"כי" ותפקידים בתוכן; המרת פסוקית סיבה
לפניכם שלושה משפטים מורכבים, ובהם המילית "כי".
I. מחקרים הראו כי בשכונות מוצלות הטמפרטורה נמוכה יותר.
II. לדעת מתכנני ערים, נטיעת עצים ברחובות היא השקעה חכמה כי העצים מצננים את האוויר בקיץ.
III. הטענה היא כי עצים בוגרים מפחיתים את רעש התנועה בעיר.
(1) תחמו את הפסוקיות הפותחות במילית "כי", וכתבו מעל כל פסוקית את תפקידה התחבירי.
(2) כתבו מעל המילים המסומנות בקו במשפטים I–III את תפקידן התחבירי.
לפניכם משפט מורכב נוסף, ובו פסוקית סיבה.
מכיוון שגינות קהילתיות מקרבות בין השכנים, העירייה מעודדת את הקמתן.
נסחו את המשפט מחדש, כך שפסוקית הסיבה תפתח במילית "כי".
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
(1)
I. מחקרים הראו [כי בשכונות מוצלות הטמפרטורה נמוכה יותר.]פסוקית מושא
II. לדעת מתכנני ערים, נטיעת עצים ברחובות היא השקעה חכמה [כי העצים מצננים את האוויר בקיץ.]פסוקית תיאור סיבה
III. הטענה היא [כי עצים בוגרים מפחיתים את רעש התנועה בעיר.]פסוקית נשוא
(2)
I. הטמפרטורה – נושא
II. חכמה – לוואי
III. מפחיתים – נשוא
הרעיון: המילית "כי" יכולה לפתוח פסוקיות בתפקידים שונים. התפקיד נקבע לפי השאלה שהפסוקית עונה עליה ביחס למשפט העיקרי, ולא לפי מילת הפתיחה.
משפט I – פסוקית מושא. העיקרי: "מחקרים הראו". "הראו מה?" – [כי בשכונות מוצלות הטמפרטורה נמוכה יותר]. הפסוקית משלימה את הפועל "הראו" – פסוקית מושא. בתוך הפסוקית: הנשוא הוא שם התואר "נמוכה (יותר)" – נשוא שמני; "מה נמוכה?" – הטמפרטורה – נושא הפסוקית ("בשכונות מוצלות" – תיאור מקום).
משפט II – פסוקית תיאור סיבה. העיקרי שלם: "נטיעת עצים ברחובות היא השקעה חכמה" (נושא: נטיעת; אוגד: היא; נשוא: השקעה). "מדוע?" – [כי העצים מצננים את האוויר בקיץ]. כאן "כי" פירושה "משום ש" – פסוקית תיאור סיבה. חכמה מתארת את שם העצם "השקעה" (איזו השקעה? – השקעה חכמה) – לוואי. "לדעת מתכנני ערים" – הסגר (מציין את מקור הדעה).
משפט III – פסוקית נשוא. העיקרי: "הטענה היא..." – יש נושא ("הטענה") ואוגד ("היא"), אך הנשוא חסר: "הטענה היא מה?" – [כי עצים בוגרים מפחיתים את רעש התנועה בעיר]. פסוקית שבאה אחרי אוגד ומשלימה אותו היא פסוקית נשוא. בתוך הפסוקית: נושא – "עצים" ("בוגרים" – לוואי); מפחיתים – הפועל הנטוי – נשוא הפסוקית; "את רעש" – מושא.
טעות נפוצה: לזהות את כל שלוש הפסוקיות כפסוקיות סיבה בגלל "כי"; לסמן את פסוקית III כפסוקית נושא (הנושא הוא "הטענה" – הפסוקית באה אחרי האוגד). ב־(2) לסמן "חכמה" כנשוא – הנשוא הוא "השקעה", ו"חכמה" מתארת אותה.
סעיף ב
העירייה מעודדת את הקמתן של גינות קהילתיות כי הן מקרבות בין השכנים.
(או: העירייה מעודדת הקמה של גינות קהילתיות, כי גינות אלה מקרבות בין השכנים.)
שלב 1 – זיהוי: [מכיוון שגינות קהילתיות מקרבות בין השכנים] – פסוקית תיאור סיבה; העיקרי – "העירייה מעודדת את הקמתן".
שלב 2 – סדר המשפט: פסוקית הנפתחת ב"כי" (במשמעות סיבה) באה אחרי המשפט העיקרי, ולא בראש המשפט. לכן מעבירים את העיקרי לתחילה.
שלב 3 – תיקון ההפניה: במשפט המקורי הכינוי בסוף "הקמתן" (= ההקמה שלהן) מפנה אחורה אל "גינות קהילתיות" שבפסוקית. כשהעיקרי בא ראשון, "הקמתן" כבר אינה מפנה לשום דבר. לכן מעבירים את שם העצם ("גינות קהילתיות") אל המשפט העיקרי, ובפסוקית מחליפים אותו בכינוי "הן".
[העירייה מעודדת את הקמתן של גינות קהילתיות] [כי הן מקרבות בין השכנים.]פסוקית תיאור סיבה
טעות נפוצה: להחליף רק את מילת הפתיחה – "כי גינות קהילתיות מקרבות בין השכנים, העירייה מעודדת את הקמתן" – משפט שאינו תקין בעברית; או לכתוב "העירייה מעודדת את הקמתן כי גינות קהילתיות מקרבות..." – כך "הקמתן" מפנה קדימה למשהו שעוד לא הוזכר.
שאלה 4 · סוגי נשוא; פסוקיות; חלקים כוללים
לפניכם ארבעה משפטים.
I. נטיעת עצים ברחובות יכולה להוריד את הטמפרטורה בקיץ.
II. בזכות העצים החדשים הרחוב הוא עכשיו מקום מוצל ונעים.
III. העצים הגבוהים מגינים על הולכי הרגל מפני השמש.
IV. בשנים האחרונות הולך ועולה מספר העצים בשכונות החדשות.
(1) העתיקו מן המשפטים I–IV שני נשואים מורחבים.
(2) ציינו מעל כל אחד משני הנשואים האחרים את סוגו.
לפניכם משפט מורכב.
אם העירייה תטע עצים שיספקו צל ברחובות, התושבים יטיילו ברגל גם בשעות הצהריים.
תחמו במשפט זה את הפסוקיות, וציינו מעל כל פסוקית את התפקיד התחבירי שלה.
לפניכם שני משפטים, ובהם חלקים כוללים.
I. הפיקוס הוא עץ צל יעיל, אך בעייתי.
II. בצהרי הקיץ אנשים יושבים מתחת לעצים או בצל הבניינים בשעה שהשמש קופחת.
(1) סמנו קו מתחת לחלק הכולל בכל אחד מן המשפטים.
(2) ציינו מעל כל חלק כולל את התפקיד התחבירי שלו במשפט.
(3) ציינו מהו הקשר הלוגי בחלק הכולל במשפט I. ______
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
(1) I. יכולה להוריד; IV. הולך ועולה.
(2) II. מקום (מוצל ונעים) – נשוא שמני ("הוא" – אוגד); III. מגינים – נשוא פועלי.
נשוא מורחב = פועל או שם תואר שאינו שלם במשמעותו ובא אחריו שם פועל או פועל נוסף המשלים אותו, ושניהם יחד הם הנשוא.
הנשואים האחרים:
טעות נפוצה: לסמן את האוגד "הוא" כנשוא, או לסמן את "מוצל" כנשוא (הוא לוואי של "מקום"); וכן לחשוב ש"הולך" במשפט IV הוא תנועה – מספר העצים אינו הולך לשום מקום.
סעיף ב
[אם העירייה תטע עצים [שיספקו צל ברחובות,]פסוקית לוואי]פסוקית (תיאור) תנאי התושבים יטיילו ברגל גם בשעות הצהריים.
שלב 1 – מציאת הנשואים: "תטע", "יספקו", "יטיילו" – שלושה נשואים, ולכן משפט עיקרי ושתי פסוקיות.
שלב 2 – המשפט העיקרי: "התושבים יטיילו ברגל גם בשעות הצהריים" (נושא: התושבים; נשוא: יטיילו; "ברגל" – תיאור; "גם בשעות הצהריים" – תיאור זמן).
שלב 3 – פסוקית תנאי: [אם העירייה תטע עצים שיספקו צל ברחובות] – נפתחת במילת השעבוד "אם" ומציינת את התנאי לקיום העיקרי. היא מתפקדת כתיאור תנאי של הנשוא "יטיילו".
שלב 4 – פסוקית לוואי משועבדת לפסוקית התנאי: [שיספקו צל ברחובות] – מתארת את שם העצם "עצים" (אילו עצים? כאלה שיספקו צל). היא נמצאת בתוך פסוקית התנאי, ולכן התיחום מקונן: פסוקית הלוואי שייכת לפסוקית התנאי, ושתיהן נסגרות יחד לפני הפסיק.
טעות נפוצה: לסגור את פסוקית התנאי אחרי "עצים", כאילו פסוקית הלוואי אינה חלק ממנה; או לכתוב "פסוקית מושא" לפסוקית הלוואי משום שהיא באה אחרי מושא.
סעיף ג
(1)+(2) I. יעיל, אך בעייתי – לוואי (של "עץ צל").
II. מתחת לעצים או בצל הבניינים – תיאור (מקום).
(3) בחלק הכולל במשפט I הקשר הלוגי הוא ניגוד.
חלק כולל = שני רכיבים (או יותר) שווי תפקיד, המחוברים ביניהם ונקשרים לאותה מילה במשפט.
משפט I: "יעיל" ו"בעייתי" – שני תיאורים של "עץ צל" (איזה עץ צל?), מחוברים ב"אך". שניהם לוואי. ("עץ צל" עצמו הוא הנשוא, ו"הוא" – אוגד.)
משפט II: "מתחת לעצים" ו"בצל הבניינים" – שני צירופים העונים על "היכן יושבים?", מחוברים ב"או". שניהם תיאור (מקום) של הנשוא "יושבים". ("בצהרי הקיץ" הוא תיאור זמן, ו"בשעה שהשמש קופחת" היא פסוקית זמן; שניהם אינם חלק מן החלק הכולל.)
(3) ניגוד: "אך" מחברת שתי תכונות המנוגדות זו לזו בציפייה – עץ יעיל אינו צפוי להיות בעייתי (שורשי הפיקוס, למשל, עלולים להרים מדרכות). זה קשר של ניגוד (ולא ויתור – אין כאן "למרות ש... בכל זאת").
טעות נפוצה: במשפט II לסמן גם את "בצהרי הקיץ" כחלק מן החלק הכולל, או לכתוב שהקשר במשפט I הוא "הוספה".
שאלה 5 · תפקידים תחביריים, פסוקיות, המרה למשפט עם הסגר
לפניכם משפט פשוט.
למרבה הצער, מרבית חופי הים סובלים בכל קיץ מפסולת פלסטיק.
נתחו את המשפט: ציינו מעל המילים את התפקידים התחביריים שלהן.
לפניכם שני משפטים מורכבים.
I. ברור לכולנו שפסולת הפלסטיק פוגעת קשות בבעלי החיים הימיים.
II. מארגני המבצע הודיעו: "השנה אספו המתנדבים יותר משלוש טונות של פסולת מן החוף".
(1) בכל אחד מן המשפטים – תחמו את הפסוקית, וכתבו את התפקיד התחבירי שלה.
(2) המירו את משפט II במשפט פשוט בעל הסגר. אין להוסיף מידע.
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
למרבה הצער – הסגר
מרבית חופי הים – נושא (הגרעין: חופי; מרבית – לוואי, הים – לוואי)
סובלים – נשוא
בכל קיץ – תיאור (זמן)
מפסולת פלסטיק – מושא (פלסטיק – לוואי)
שיטה: מוצאים קודם את הנשוא, אחר כך את הנושא (מי/מה עושה את הפעולה ומתאים לנשוא במין ובמספר), ואחר כך שואלים שאלות על שאר המילים.
טעות נפוצה: לסמן "למרבה הצער" כתיאור, או לסמן את "מרבית" כנושא ואת "חופי הים" כלוואי.
סעיף ב
(1)
I. ברור לכולנו [שפסולת הפלסטיק פוגעת קשות בבעלי החיים הימיים.] – פסוקית נושא.
II. מארגני המבצע הודיעו: ["השנה אספו המתנדבים יותר משלוש טונות של פסולת מן החוף".] – פסוקית מושא.
(2) לדברי מארגני המבצע, השנה אספו המתנדבים יותר משלוש טונות של פסולת מן החוף.
(אפשר גם: לפי / על פי / לטענת / כפי שהודיעו... – בתנאי שאין פועל נטוי נוסף: "לפי מארגני המבצע, ...")
(1) משפט I – פסוקית נושא.
המשפט העיקרי: "ברור לכולנו": "ברור" – נשוא (שם תואר בתפקיד נשוא), "לכולנו" – מושא. שואלים: מה ברור לכולנו? – "שפסולת הפלסטיק פוגעת..." – הפסוקית היא הדבר הברור, כלומר הנושא של "ברור". בדיקה בהמרה לשם: "הפגיעה של פסולת הפלסטיק בבעלי החיים ברורה לכולנו". בתוך הפסוקית: נושא – פסולת (הפלסטיק), נשוא – פוגעת, מושא – בבעלי החיים.
משפט II – פסוקית מושא (בדרך של דיבור ישיר).
העיקרי: "מארגני המבצע הודיעו" (נושא – מארגני, נשוא – הודיעו). שואלים: מה הודיעו? – הציטוט כולו הוא מה שהודיעו, כלומר המושא של "הודיעו". הדיבור הישיר מסומן בנקודתיים ובמירכאות.
(2) המרה למשפט פשוט עם הסגר.
מבטלים את הפועל "הודיעו" (שיצר את המשפט העיקרי) ומביעים את מקור הדברים בצירוף שאינו קשור תחבירית לשאר המשפט – הסגר: "לדברי מארגני המבצע,". אחרי ההסגר בא פסיק, והמירכאות יורדות כי זה כבר לא ציטוט. עכשיו יש נשוא אחד בלבד – "אספו" – והנושא הוא "המתנדבים".
טעות נפוצה: להשאיר משפט מורכב ("מארגני המבצע הודיעו שהשנה...") – זה דיבור עקיף, עדיין משפט מורכב; או להוסיף הסגר שלא היה במשפט ("למרבה השמחה, ...") – זה מוסיף מידע ואינו מבטל את הפסוקית.
שאלה 6 · פירוק משפט; תמורה
לפניכם משפט.
בשבוע האחרון שמענו שלהקת תיאטרון הבובות של בית ספרנו זכתה בפרס בפסטיבל ארצי, שלקראתו התלמידים בנו בובות ענק מקרטון ממוחזר.
פרקו את המשפט לשלושה משפטים פשוטים, לפי הסדר הכרונולוגי שלהם.
I. ______
II. ______
III. ______
לפניכם קטע ובו שתי תמורות.
"ההצגה שלנו נולדה מתוך פח המיחזור", מספרת נועה, מנהלת להקת תיאטרון הבובות. "השנה נעבוד על הצגה חדשה לילדי הגן הסמוך. לשם כך נצטרך את החומרים הפשוטים ביותר שיש בכל בית: קרטון, בדים ישנים, פקקים וחוטי צמר. כל מי שאוהב ליצור מוזמן להצטרף אלינו".
העתיקו מן הקטע לטבלה שלפניכם את שתי התמורות, כתבו את המילה או המילים שכל תמורה ממירה, והסבירו מה תורם המידע של כל אחת מהן לקטע.
| התמורה | המילה או המילים שהתמורה ממירה | תרומת המידע של התמורה לקטע | |
|---|---|---|---|
| 1 | |||
| 2 |
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
I. התלמידים בנו בובות ענק מקרטון ממוחזר לקראת פסטיבל ארצי. (אפשר גם: "תלמידי הלהקה בנו...")
II. להקת תיאטרון הבובות של בית ספרנו זכתה בפרס בפסטיבל (הארצי).
III. בשבוע האחרון שמענו על כך. (אפשר גם: "...על הזכייה")
שלב 1 – לזהות את שלושת הנשואים ואת הפסוקיות:
שלב 2 – לסדר לפי הזמן: קודם התלמידים בנו את הבובות (לקראת הפסטיבל), אחר כך הלהקה זכתה בפרס (בפסטיבל), ורק אז שמענו על כך. לכן: בנו ← זכתה ← שמענו.
שלב 3 – לכתוב כל משפט כמשפט פשוט ועצמאי: בלי מילות שעבוד ("ש"), ועם השלמת מה שהיה מוסתר בכינוי: "לקראתו" ← "לקראת פסטיבל ארצי"; פסוקית המושא ← "על כך" (או "על הזכייה").
טעות נפוצה: לכתוב את המשפטים לפי סדר הופעתם במשפט המקורי ולא לפי סדר ההתרחשות; להשאיר "ש" בראש משפט (אז זה אינו משפט פשוט); להשאיר "לקראתו" בלי לומר לקראת מה.
סעיף ב
| התמורה | המילה או המילים שהתמורה ממירה | תרומת המידע של התמורה לקטע | |
|---|---|---|---|
| 1 | מנהלת להקת תיאטרון הבובות | נועה | ציון תפקידה של נועה מבהיר מי הדוברת ומדוע היא מוסמכת לספר על ההצגה ועל תוכניות הלהקה. |
| 2 | קרטון, בדים ישנים, פקקים וחוטי צמר | החומרים (הפשוטים ביותר) | הפירוט מבהיר מהם "החומרים הפשוטים ביותר" שהלהקה צריכה, וכך מראה שאפשר ליצור הצגה מחומרים זמינים בכל בית. |
מהי תמורה: צירוף שמני שבא אחרי שם ומציין אותו דבר עצמו בשם אחר; הוא באותו תפקיד תחבירי כמו המילה שהוא ממיר, ואפשר להחליף ביניהם. בדרך כלל מופרד בפסיקים או בנקודתיים.
תמורה 1 – "מנהלת להקת תיאטרון הבובות". מספרת מי? נועה = מנהלת להקת תיאטרון הבובות. זה אותו אדם. התרומה: מציגה את תפקידה של נועה, וכך מבהירה לקורא מי הדוברת ומעניקה סמכות ומהימנות לדבריה על ההצגה ועל תוכניות הלהקה.
תמורה 2 – "קרטון, בדים ישנים, פקקים וחוטי צמר". נצטרך את מה? את "החומרים הפשוטים ביותר" = קרטון, בדים ישנים... – אותם דברים, הפעם בפירוט (והתמורה כאן היא חלק כולל). התרומה: מפרטת ומבהירה את הביטוי הכללי "החומרים הפשוטים ביותר", ומראה שמדובר בחומרים זולים שיש בכל בית – וכך מחזקת את ההזמנה להצטרף ואת הרעיון שההצגה "נולדה מתוך פח המיחזור".
שימו לב: בעמודה האמצעית מעתיקים את המילה המומרת (נועה; החומרים), לא את כל המשפט.
טעות נפוצה: לסמן "הגן הסמוך" או "הפשוטים ביותר" כתמורה – אלה לוואים, לא שם נוסף לאותו דבר; לכתוב בעמודת התרומה "מוסיפה מידע" בלי לומר איזה מידע ולשם מה.
פרק ג: מערכת הצורות
ההוראות לחלק זה
(80 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 7–11 (לכל שאלה – 20 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו ענו על כל הסעיפים.
שאלה 7 · שורש ובניין של פעלים בהקשר
לפניכם טבלה ובה משפטים. בכל משפט יש פועל מודגש.
השלימו את הטבלה – ציינו את השורש ואת הבניין של כל אחד מן הפעלים המודגשים.
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| בדרך הביתה הביצים עלולות לְהִשָּׁבֵר (להישבר). | ||
| השף ביקש שאיש לא יָזוּז מן המטבח עד שהעוגה תצא מן התנור. | ||
| האורחים מִתְיַשְּׁבִים (מתיישבים) סביב השולחן הערוך. | ||
| בארוחת הבוקר רבים שׁוֹתִים מיץ תפוזים טרי. | ||
| בשלב הבא מְגַלְגְּלִים את הבצק לעלה דק. | ||
| בכל יום שישי מוּקָמִים בכיכר דוכנים של מאכלי רחוב. | ||
| תפקידה של השפית הוא לְהוֹרוֹת לטבחים הצעירים כיצד לעבוד. |
◂ פתרון מלא לשאלה 7
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| לְהִשָּׁבֵר | ש-ב-ר | נפעל |
| יָזוּז | ז-ו-ז | קל (פעל) |
| מִתְיַשְּׁבִים | י-ש-ב | התפעל |
| שׁוֹתִים | ש-ת-י | קל (פעל) |
| מְגַלְגְּלִים | ג-ל-ג-ל | פיעל |
| מוּקָמִים | ק-ו-ם | הופעל |
| לְהוֹרוֹת | י-ר-י (אפשר גם י-ר-ה) | הפעיל |
השיטה: (1) מורידים תחיליות וסופיות של נטייה (ל־ של שם הפועל, מ־ של הבינוני, ־ים, ־ות); (2) מזהים את סימני הבניין שנשארו (ה' בתחילה, דגש באות השנייה, ת' של התפעל, תנועת u ב־מוּ/הוּ); (3) מה שנשאר – והאותיות שנפלו לפי הגזרה – הוא השורש.
לְהִשָּׁבֵר – ש-ב-ר, נפעל. שם הפועל בנפעל הוא לְהִקָּטֵל: ל־ + הִ + דגש באות הראשונה של השורש (שּׁ) + צירה. הנו"ן של נפעל נטמעה בדגש. הבדיקה: בעבר – "נִשְׁבַּר" (הביצה נשברה).
יָזוּז – ז-ו-ז, קל. עתיד בגזרת ע"ו: יָקוּם, יָרוּץ. תנועת u (וּ) באמצע היא האות האמצעית של השורש. בעבר – "זָז", בשם הפועל – "לָזוּז".
מִתְיַשְּׁבִים – י-ש-ב, התפעל. סימני התפעל: מִתְ־ בהווה + דגש באות השנייה של השורש (שּׁ). אחרי ההסרה של מִתְ־ ושל ־ים נשארים י-ש-ב. בהתפעל ה־י' הראשונה נשמרת כעיצור (הִתְיַשֵּׁב), כמו בפועל שלם. הקשר: יָשַׁב, מוֹשָׁב.
שׁוֹתִים – ש-ת-י, קל. בינוני רבים של גזרת ל"י בבניין קל: שׁוֹתֶה – שׁוֹתִים (כמו בּוֹנֶה – בּוֹנִים). ה־וֹ היא תנועת הבינוני בקל (קוֹטֵל), והאות השלישית י' נעלמה לפני ־ים. בעבר – "שָׁתָה".
מְגַלְגְּלִים – ג-ל-ג-ל, פיעל. ארבע אותיות שורש. פעלים מרובעים נוטים בבניין פיעל (מְקַטֵּל ← מְקַטְלֵל): מְ־ + פתח + שווא באמצע + צירה (ברבים – שווא). בדומה ל"מְתַרְגְּמִים", "מְצַלְצְלִים". בעבר – "גִּלְגֵּל".
מוּקָמִים – ק-ו-ם, הופעל. הסימן מוּ־ בהווה הוא סימן ההופעל (מוּקְטָל). בגזרת ע"ו ההופעל נראה כך: מוּקָם, מוּבָן, מוּכָן – האות ו' של השורש אינה נראית, ואחרי מוּ־ באות רק האות הראשונה והאחרונה. הוא הסביל של הפעיל "מֵקִים" (הֵקִים).
לְהוֹרוֹת – י-ר-י, הפעיל. שם הפועל בהפעיל: לְהַקְטִיל. בגזרת פ"י: לְהוֹ־ (לְהוֹרִיד, לְהוֹשִׁיב) – ה־וֹ באה במקום ה־י' הראשונה של השורש. בגזרת ל"י הסיום הוא ־וֹת (לִבְנוֹת, לִשְׁתּוֹת). כך מתקבל לְהוֹרוֹת. בעבר: הוֹרָה, בעתיד: יוֹרֶה; מאותו שורש – מוֹרֶה.
טעות נפוצה: לכתוב ל"לְהִשָּׁבֵר" בניין הפעיל בגלל ה־ה' (בהפעיל: לְהַקְטִיל); לכתוב ל"מוּקָמִים" שורש מ-ק-ם ("מקום") או בניין הפעיל; לכתוב ל"לְהוֹרוֹת" שורש ה-ר-י או ו-ר-ה; לכתוב ל"מִתְיַשְּׁבִים" שורש ת-י-ש-ב.
שאלה 8 · השלמת פעלים ושמות מן השורש בהקשר
לפניכם קטע שחסרים בו פעלים. קראו אותו, וכתבו את הפועל המתאים על פי השורש בסוגריים.
סקר ש______ (י-ז-ם) עמותה העוסקת בחינוך מצא שהשימוש בטלפונים חכמים בזמן השיעורים ______ (ג-ב-ר) מאוד בשנים האחרונות. אנשי חינוך רבים כבר ______ (ב-י-ן) שהטלפון פוגע בלמידה.
על פי ממצאי הסקר, כמחצית מן התלמידים ______ (צ-פ-י) בסרטונים במהלך השיעור. מנהלת של אחד מבתי הספר סיפרה כי בבית ספרה ______ (י-ר-ד) מספר הריבים בין התלמידים מאז שנאסר השימוש בטלפון. לדבריה, ההורים ______ (ש-ת-ף) פעולה עם ההחלטה, והתלמידים ______ (ש-ו-ב) לבלות בחצר.
לפניכם קטע שחסרים בו שמות. קראו אותו, וכתבו את השם המתאים על פי השורש בסוגריים.
מחקרים מראים כי ה______ (ש-פ-ר) בהישגים של תלמידים בבתי ספר שאסרו על השימוש בטלפון קשור לעלייה ביכולת ה______ (ר-כ-ז) שלהם. בזמנם החופשי חזרו הילדים ל______ (שׂ-ח-ק) קבוצתיים בחצר.
עם זאת, יש הורים המתנגדים ל______ (ג-ב-ל) הגורפת, כי הם רוצים לשמור על קשר עם ילדיהם במהלך היום. ______ (י-ר-י) רבים מציעים פתרון ביניים: להשאיר את הטלפונים בתא נעול עד ה______ (פ-ס-ק) הגדולה, וכך להפנות את כל ______ (שׂ-ו-ם) הלב לשיעור. ה______ (מ-ל-צ) של החוקרים ברורה: פחות מסכים – יותר למידה.
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
סקר שיזמה (י-ז-ם); גבר / התגבר (ג-ב-ר); מבינים / הבינו (ב-י-ן); צופים / צפו (צ-פ-י); ירד / יורד (י-ר-ד); שיתפו / משתפים (ש-ת-ף); שבו / שבים (ש-ו-ב).
שיטה: לכל חסר שואלים שלוש שאלות: (1) מה הנושא (מין ומספר)? (2) איזה זמן מתאים (מילים כמו "כבר", "מצא", "מאז")? (3) איזה בניין נותן את המשמעות הנכונה עם המילים שאחריו?
טעות נפוצה: לא להתאים את הפועל לנושא – למשל "גברה" (השימוש – זכר), "צופה" (התלמידים – רבים), "ירדו" (הנושא הוא "מספר" – יחיד); לכתוב "השיבו" (הפעיל, "החזירו") במקום "שבו".
סעיף ב
השיפור (ש-פ-ר); הריכוז / התרכזות (ר-כ-ז); למשחקים (שׂ-ח-ק); להגבלה (ג-ב-ל); מורים / מורות (י-ר-י); ההפסקה (פ-ס-ק); תשומת (שׂ-ו-ם); ההמלצה (מ-ל-צ).
שיטה: מבינים מן ההקשר איזו משמעות נדרשת, ובוחרים משקל או תבנית שנותנים אותה עם אותיות השורש. בודקים שהשם מתאים למילים שלידו (ה' הידיעה, מילת יחס, סמיכות, שם תואר).
טעות נפוצה: לכתוב פועל במקום שם ("לשפר", "להגביל"); לא להתאים את השם לשם התואר שאחריו ("להגבלות הגורפת", "ההמלצות ... ברורה"); לכתוב "תשומה" במקום צורת הנסמך "תשומת".
שאלה 9 · שמות פעולה ובניינים, צורת עתיד; שורש ומשקל או בסיס וצורן
לפניכם קטע, ובו שמות פעולה מודגשים.
ההֲכָנָה לקונצרט השנתי של תזמורת הנוער נמשכת חודשים. בכל שבוע מתקיימת הִפָּגְשׁוּת (היפגשות) של כל הנגנים, והבַּקָּשָׁה של המנצחת מהם היא לִטּוּשׁ (ליטוש) מתמיד של הנגינה. ההורים מעידים על הִתְקַדְּמוּת ניכרת של ילדיהם, ורבים מן הנגנים מתכננים הֶמְשֵׁךְ לימודי מוזיקה גם אחרי סיום התיכון.
זוג 1: ______, ______ הבניין: ______
זוג 2: ______, ______ הבניין: ______
לפניכם שמות.
מִלּוֹן, כִּשָּׁרוֹן (כישרון), פִּתְרוֹן, מַחְשְׁבוֹן, רִשָּׁיוֹן (רישיון)
בטבלה שלפניכם מיינו את השמות על פי דרך התצורה שלהם.
| שורש ומשקל | בסיס וצורן סופי |
|---|---|
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
זוג 1: הֲכָנָה, הֶמְשֵׁךְ – הבניין: הפעיל.
זוג 2: בַּקָּשָׁה, לִטּוּשׁ – הבניין: פיעל.
צורת עתיד בגוף מדבר: אָכִין.
לכל שם פעולה מתאימים את הפועל שלו – והבניין של הפועל הוא הבניין של שם הפעולה:
צורת העתיד: שורש כ-ו/י-ן, בניין הפעיל (הֵכִין – יָכִין). בגוף מדבר (אני) בעתיד: אָכִין (כמו אָבִין, אָקִים). בגוף מדברים (אנחנו): נָכִין.
הלקח: לבניין אחד יכולים להיות כמה משקלי שם פעולה: הפעיל – הַקְטָלָה / הֶקְטֵל; פיעל – קִטּוּל / קַטָּלָה.
טעות נפוצה: לזווג את "בַּקָּשָׁה" עם "הֲכָנָה" בגלל הסיום ־ָה – הבניין נקבע לפי הפועל, לא לפי הסיומת. בצורת העתיד לכתוב "אֲכוֹנֵן" או "אֶתְכּוֹנֵן" – אלה צורות של פיעל ושל התפעל, ולא של הפעיל.
סעיף ב
| שורש ומשקל | בסיס וצורן סופי |
|---|---|
| כִּשָּׁרוֹן, פִּתְרוֹן, רִשָּׁיוֹן | מִלּוֹן, מַחְשְׁבוֹן |
שיטה: מפרקים את הסיום ־וֹן ובודקים מה נשאר: אם נשארת מילה קיימת שהמשמעות שלה קשורה למשמעות השם – זו דרך של בסיס וצורן סופי. אם אין מילה כזו, והאותיות יושבות בתבנית קבועה – זו דרך של שורש ומשקל.
טעות נפוצה: לשים את "כִּשָּׁרוֹן" בעמודת הבסיס והצורן כי יש מילה "כָּשֵׁר" – אבל בשם זה יש דגש באות השנייה וקמץ, כלומר תבנית משקל קבועה (קִטָּלוֹן), ולא הדבקה של ־וֹן לבסיס כפי שהוא.
שאלה 10 · צורות בינוני – חלק דיבור ובניין; משקלים; משמעות צורנים סופיים
לפניכם משפט, ובו מודגשות מילים בצורות הבינוני.
המאמן המְלַוֶּה את הנבחרת הכין לקראת התחרות תפריט מֻקְפָּד (מוקפד) למִשְׁתַּתְּפִים, כדי שיגיעו בכושר שיא אל מול השׁוֹפְטִים.
השלימו את הטבלה שלפניכם: ציינו את חלק הדיבור ואת הבניין של כל אחת מצורות הבינוני המודגשות במשפט.
| צורת הבינוני | חלק הדיבור | הבניין |
|---|---|---|
| מְלַוֶּה | ||
| מֻקְפָּד (מוקפד) | ||
| מִשְׁתַּתְּפִים | ||
| שׁוֹפְטִים |
לפניכם שני משפטים, ובכל אחד מהם מודגשת המילה "שבירה".
כתבו ליד כל משפט את חלק הדיבור של המילה המודגשת בו ואת המשקל שלה.
(1) שְׁבִירָה של שיא היא רגע מרגש בכל תחרות.
חלק הדיבור: ______ המשקל: ______
(2) הגביע שקיבלה הנבחרת עשוי מזכוכית דקה ושְׁבִירָה.
חלק הדיבור: ______ המשקל: ______
לפניכם קטע, ובו מילים מודגשות.
הגולשת הצעירה זכתה במדליה הראשונה של קְבוּצָתָהּ בתחרות גלישת רוח. גלישת רוח היא ענף ספורט יַמִּי הדורש כוח וריכוז. על התורן של כל גלשן התנופף דִּגְלוֹן צבעוני, ואת טקס הסיום ליווה מוּזִיקַאי מקומי בנגינה על גיטרה.
ציינו מעל כל מילה מודגשת את משמעות הצורן הסופי שבה.
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
| צורת הבינוני | חלק הדיבור | הבניין |
|---|---|---|
| מְלַוֶּה | פועל | פיעל |
| מֻקְפָּד | שם תואר | הופעל |
| מִשְׁתַּתְּפִים | שם עצם | התפעל |
| שׁוֹפְטִים | שם עצם | קל (פעל) |
שני שלבים לכל מילה: (א) הבניין – לפי תבנית הבינוני; (ב) חלק הדיבור – לפי התפקיד במשפט: צורת בינוני המציינת אדם/דבר היא שם עצם; צורה המתארת שם עצם היא שם תואר; צורה המציינת פעולה (נשוא, וגם אחרי ה' הזיקה) היא פועל.
טעות נפוצה: לכתוב לכל צורות הבינוני "פועל"; לכתוב ל"משתתפים" בניין פיעל (בגלל המ"ם) או שורש ת-פ-ף; לכתוב ל"מוקפד" בניין הפעיל (בהפעיל הבינוני הוא מַקְפִּיד); לכתוב ל"מלווה" שם עצם (המלווה כאן עושה פעולה ויש לו מושא).
סעיף ב
(1) חלק הדיבור: שם עצם, המשקל: קְטִילָה.
(2) חלק הדיבור: שם תואר, המשקל: קָטִיל (בנקבה – קְטִילָה).
הרעיון: שתי מילים זהות בכתב ובהגייה, אבל אחת שם עצם והשנייה שם תואר – ולכן הן שייכות למשקלים שונים.
(1) שְׁבִירָה של שיא – המילה היא הנושא של המשפט ומציינת פעולה (לשבור שיא) ← שם עצם (שם פעולה). צורת היסוד שלה היא שְׁבִירָה עצמה (יחיד, נפרד), ולכן המשקל קְטִילָה (כמו כְּתִיבָה, סְגִירָה).
(2) זכוכית דקה ושבירה – המילה מתארת את שם העצם "זכוכית" (איזו זכוכית? דקה ושבירה) ← שם תואר. צורת היסוד (זכר יחיד) היא שָׁבִיר, משקל קָטִיל (כמו גָּמִישׁ, עָמִיד, פָּרִיךְ); "שְׁבִירָה" היא צורת הנקבה שלו (הקמץ מתקצר לשווא).
הכלל: כדי לקבוע את המשקל של שם תואר, מחזירים אותו לצורת היסוד – זכר יחיד.
טעות נפוצה: לכתוב לשתי המילים אותו משקל (קְטִילָה); לכתוב ל־(2) "שם עצם" בגלל הוי"ו שלפני המילה.
סעיף ג
קְבוּצָתָהּ – שייכות / קניין (הקבוצה שלה).
יַמִּי – שם תואר (שייך לים).
דִּגְלוֹן – הקטנה (דגל קטן).
מוּזִיקַאי – בעל מקצוע / עיסוק.
הדרך: מפרידים בין הבסיס לצורן הסופי, ושואלים מה הצורן מוסיף למשמעות הבסיס.
טעות נפוצה: לכתוב ל"קבוצתה" "נקבה" (הצורן אינו מציין מין אלא שייכות – "שלה"); לכתוב ל"דגלון" "אוסף".
שאלה 11 · דרכי תצורה; שורש ומשקל; יוצא דופן מבחינת דרך התצורה
לפניכם שלושה משפטים, ובהם שמות מודגשים. קראו אותם, וענו על השאלה שאחריהם.
בטבלה שלפניכם מיינו את השמות המודגשים על פי דרך התצורה שלהם.
| שורש ומשקל | בסיס וצורן סופי |
|---|---|
לפניכם שמות של שני כלים שמשתמשים בהם בגינה.
מזלף (מַזְלֵף), מגרפה (מַגְרֵפָה)
ציינו את השורש ואת המשקל של כל אחד מהם.
לפניכם שמות של שלושה דברים שמגינים עלינו.
שִׁמְשִׁיָּה, גַּגּוֹן, מִקְלָט
(1) הקיפו את השם היוצא דופן מבחינת דרך התצורה.
(2) מהי דרך התצורה של השם שהקפתם? ______
(3) מהי דרך התצורה המשותפת לשאר השמות? ______
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
| שורש ומשקל | בסיס וצורן סופי |
|---|---|
| בָּרָד | סַגְרִירִי |
| כְּפוֹר | שַׁלְגּוֹן |
| סְתָוִי |
שתי הדרכים: (1) שורש ומשקל – שורש תלת־עיצורי שנוצק בתבנית (משקל); (2) בסיס וצורן סופי – מילה קיימת (בסיס) שמוסיפים לה סופית גזירה (־ִי, ־ִית, ־וֹן, ־אי, ־וּת...). המבחן: האם אפשר "לקלף" סופית ולקבל מילה קיימת בעברית?
טעות נפוצה: לשבץ את "כפור" בבסיס וצורן בגלל הצליל "־וֹר" בסופו; לשבץ את "שלגון" בשורש ומשקל – כל המילה "שלג" נשמרת בתוכו, והסופית ־וֹן נוספה עליה.
סעיף ב
מַזְלֵף – השורש: ז-ל-ף; המשקל: מַקְטֵל
מַגְרֵפָה – השורש: ג-ר-ף; המשקל: מַקְטֵלָה
הדרך: מוצאים את השורש (בעזרת מילים קרובות), ומציבים את אותיות קט"ל במקום אותיות השורש, תוך שמירה על התנועות ועל התחילית והסופית.
טעות נפוצה: לכלול את המ' בשורש (מ-ז-ל-ף, מ-ג-ר-ף); לכתוב למגרפה "מַקְטֵל" ולשכוח את הסופית ־ָה, שהיא חלק מן המשקל.
סעיף ג
(1) מִקְלָט.
(2) שורש ומשקל (ק-ל-ט, משקל מִקְטָל).
(3) בסיס וצורן סופי (שֶׁמֶשׁ + ־ִיָּה; גַּג + ־וֹן).
טעות נפוצה: לבחור ב"גגון" כי הוא קצר ונשמע שונה; לזהות את "שמשייה" כשורש ומשקל (כאילו ש-מ-ש במשקל כלשהו) – אבל היא בנויה מן המילה השלמה "שמש" ואחריה הסופית ־ִיָּה.