מתכונת 5 בלשון ובעברית (שאלון 011271) - פתרון מלא
פרק הלשון (מיזם הכתיבה) · שאלון 011271 · במבנה של הבגרות · 11 שאלות · שעתיים
מבחן מתכונת בלשון במבנה של בחינת הבגרות. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא - פתרו בזמן של הבחינה, ורק אחר כך פתחו את הפתרונות.
מבנה המתכונת
א. משך הבחינה: שעתיים.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שלושה פרקים.
פרק א – שם המספר ואותיות השימוש – 20 נקודות
פרק ב – תחביר / פרק ג – מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים – 80 נקודות
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר (עמוד 4).
ד. הוראה מיוחדת: יש להקפיד על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
שימו לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
פרק א: חובה – שם המספר ואותיות השימוש
ההוראות לחלק זה
(20 נקודות)
ענו על שאלה 1 שלפניכם.
שאלה 1 · שם המספר ואותיות השימוש
לפניכם קטע ובו אפשרויות להגיית שם המספר וכן מספרים מודגשים. הקיפו את הצורה הנכונה מבין האפשרויות להגיית שם המספר, וכתבו במילים את המספרים המודגשים (אין צורך לנקד).
בשְׁמוֹנָה עָשָׂר / שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בינואר פורסמו תוצאות סקר שערכה מועצת התלמידים בעירנו זו הפעם ה־17 ______. הסקר בדק את הקשר בין גידול חיות מחמד ובין תחושת הבדידות של בני נוער. בסקר השתתפו 835 ______ תלמידות ותלמידים, והם התבקשו לדרג את תחושת הבדידות שלהם בסולם שבין 1 ל־10 ______.
ממצאי הסקר הראו שבקרב בני נוער המגדלים כלב או חתול, תחושת הבדידות נמוכה ב־6 ______ אחוזים בממוצע. רוב בעלי הכלבים סיפרו שהם יוצאים עם הכלב לטיול לפחות פעמיים ביום, ובתֵּשַׁע / תִּשְׁעָה / תִּשְׁעַת החודשים האחרונים הם לא החמיצו אף יום.
שיעור המשתתפים שדיווחו על מצב רוח טוב היה גבוה פי שְׁנַיִם / שְׁתַּיִם בקרב מגדלי בעלי חיים בהשוואה לשאר המשתתפים. עוד עולה מן הסקר שרק כְּשְׁלוֹשִׁים / כִּשְׁלוֹשִׁים אחוזים מן המשתתפים אינם מגדלים בבית בעל חיים כלשהו.
ואיך מטפלים נכון בחיית מחמד?
וטרינרית מן העיר פרסמה 11 ______ המלצות לבעלי כלבים צעירים, ובהן היא מונה חָמֵשׁ / חֲמִשָּׁה כללים בסיסיים לטיול בטוח ברחוב.
◂ פתרון מלא לשאלה 1
הכלל הבסיסי: במספר היסודי 3–10 (ובאחדות שבתוך מספר מורכב) שם המספר "הפוך" למין שם העצם: עם שם עצם זכר – צורה עם ה' (חמישה, תשעה); עם שם עצם נקבה – צורה בלי ה' (חמש, תשע). לכן תמיד שואלים קודם: מה מינו של שם העצם הנספר?
1. בִּשְׁמוֹנָה עָשָׂר בינואר. בתאריך, היום בחודש נקרא כמספר זכר (כאילו "ביום השמונה עשר"): שְׁמוֹנָה עָשָׂר. שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה היא צורת הנקבה.
2. הפעם השבע עשרה. מספר סודר מ־11 ומעלה נכתב כמספר יסודי מיודע, בא אחרי שם העצם ומתאים לו במין. "פעם" – נקבה, ולכן: הפעם השבע עשרה (ולא "השבעה עשר").
3. שמונה מאות שלושים וחמישה תלמידות ותלמידים. כשהנספרים הם שמות עצם משני המינים (תלמידות – נקבה, תלמידים – זכר), שם המספר בא בצורת זכר. צריך לקרוא עד סוף הצירוף: המילה הראשונה אחרי המספר היא "תלמידות", אבל אחריה בא "ותלמידים". "מאה" – נקבה, ולכן "שמונה מאות"; 35 – שלושים וחמישה (זכר).
4. בין 1 לעשר. כאן המספר אינו סופר דבר; הוא מספר סתמי (נקודה על סולם, מספר כשלעצמו). מספר סתמי נאמר תמיד בצורת נקבה: אחת, שתיים, שלוש... עשר (ולא "עשרה").
5. בשישה אחוזים. "אחוז" – זכר, ולכן שִׁשָּׁה (עם ה').
6. וּבְתִשְׁעַת החודשים. "חודש" – זכר → תשעה; לפני שם עצם מיודע (החודשים) משתמשים בצורת הנסמך: תִּשְׁעַת. (תֵּשַׁע היא צורת הנקבה, ותִּשְׁעָה היא צורת הנפרד, שאינה באה לפני שם מיודע.) הגייה: ו' החיבור לפני ב' נקראת וּ, והב' נקראת בשווא – וּבְתִשְׁעַת (אחרי השווא הת' רפה, בלי דגש).
7. פי שְׁנַיִם. אחרי "פי" (כפל) המספר נאמר בצורת זכר: פי שניים, פי שלושה, פי עשרה. שְׁתַּיִם היא צורת הנקבה.
8. כִּשְׁלוֹשִׁים אחוזים. אות השימוש כ' לפני שווא (שְׁ) נקראת בחיריק: כִּשְׁלוֹשִׁים – אי אפשר לפתוח מילה בשני שוואים (כְּשְׁ־).
9. אחת עשרה המלצות. "המלצה" – נקבה: אַחַת עֶשְׂרֵה (לא "אחד עשר", ולא הצירוף השגוי "אחת עשר").
10. חֲמִשָּׁה כללים. "כלל" – זכר, ולכן חֲמִשָּׁה (עם ה'). חָמֵשׁ היא צורת הנקבה.
טעות נפוצה: לכתוב "שמונה מאות שלושים וחמש" (בגלל "תלמידות" שבא מיד אחרי המספר); "בין 1 לעשרה" (מספר סתמי הוא תמיד בנקבה); "השבעה עשר" ל"פעם"; לבחור כְּשְׁלוֹשִׁים עם שני שוואים.
פרק ב: תחביר
ההוראות לחלק זה
(80 נקודות)
לפניכם שני פרקים: פרק ב – תחביר, פרק ג – מערכת הצורות.
בחרו בפרק שלמדתם: בפרק ב – תחביר או בפרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרתם ענו על השאלות לפי ההוראות.
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 2–6 (לכל שאלה – 20 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
שאלה 2 · סוגי משפטים, חלק כולל, המרת מורכב למאוחה
לפניכם שלושה משפטים.
I. בחורף התושבים מגדלים בגינה הקהילתית ירקות עלים, ואילו בקיץ הם שותלים בה ירקות פרי. ______
II. מי שמבקר בגינה בשעות הבוקר יגלה שהיא מלאה בפעילות. ______
III. בגינה הקהילתית צומחים עשבי תיבול, פרחי בר ועצי פרי צעירים. ______
(1) כתבו ליד כל משפט את הסוג התחבירי שלו.
– אם המשפט מורכב, תחמו את הפסוקית או הפסוקיות, וכתבו את התפקיד התחבירי של כל פסוקית.
– אם המשפט הוא משפט איחוי, תחמו את איבריו.
(2) באחד המשפטים יש חלק כולל. העתיקו את החלק הכולל, וכתבו את התפקיד התחבירי שלו.
החלק הכולל: ______
התפקיד התחבירי: ______
לפניכם משפט מורכב.
הגינה זוכה לאהדה רבה בקרב תושבי השכונה כיוון שהיא מחברת בין שכנים מכל הגילים.
המירו את המשפט במשפט איחוי, שיבטא את אותו קשר לוגי.
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
(1)
I. משפט איחוי (מאוחה / מחובר): [בחורף התושבים מגדלים בגינה הקהילתית ירקות עלים,]איבר א [ואילו בקיץ הם שותלים בה ירקות פרי.]איבר ב
II. משפט מורכב: [מי שמבקר בגינה בשעות הבוקר]פסוקית נושא יגלה [שהיא מלאה בפעילות.]פסוקית מושא
III. משפט פשוט.
(2) החלק הכולל: עשבי תיבול, פרחי בר ועצי פרי צעירים. התפקיד התחבירי: נושא.
שיטה: מסמנים את הנשואים, ואז בודקים אם החלקים שווי מעמד (איחוי) או שאחד מהם תלוי בעיקרי (מורכב).
משפט I – משפט איחוי. שני נשואים: "מגדלים", "שותלים". שני החלקים שווי מעמד ומחוברים ב"ואילו" – מילת קישור של ניגוד (השוואה בין החורף לקיץ):
איבר א: בחורף התושבים מגדלים בגינה הקהילתית ירקות עלים – נושא: התושבים, נשוא: מגדלים.
איבר ב: ואילו בקיץ הם שותלים בה ירקות פרי – נושא: הם, נשוא: שותלים.
משפט II – משפט מורכב, שתי פסוקיות.
משפט III – משפט פשוט. נשוא אחד: "צומחים". "בגינה הקהילתית" – תיאור מקום.
(2) החלק הכולל – נושא. "עשבי תיבול, פרחי בר ועצי פרי צעירים" – שלושה רכיבים שווי תפקיד, המחוברים בפסיק וב־ו', וכולם קשורים לנשוא "צומחים". מה צומח? – הם; לכן נושא (הנשוא ברבים מתאים לנושא המרובה). הנושא בא אחרי הנשוא.
טעות נפוצה: לנתח את "מי" כנושא של העיקרי ולפספס שהפסוקית כולה היא הנושא; ב־(2) לכתוב "מושא" כי החלק הכולל בא אחרי הנשוא.
סעיף ב
הגינה מחברת בין שכנים מכל הגילים, ולכן היא זוכה לאהדה רבה בקרב תושבי השכונה.
(אפשר גם: "...ועל כן / ולפיכך / ומשום כך היא זוכה לאהדה רבה בקרב תושבי השכונה.")
שלב 1 – זיהוי הקשר הלוגי: "כיוון ש..." היא מילת שעבוד של סיבה: [כיוון שהיא מחברת בין שכנים מכל הגילים] – פסוקית תיאור סיבה. הסיבה – החיבור בין השכנים; התוצאה – האהדה לגינה.
שלב 2 – המרה לאיחוי: מבטאים סיבה–תוצאה במילת קישור של תוצאה ("ולכן", "ועל כן", "ולפיכך") בראש האיבר השני; הסיבה עוברת לאיבר הראשון:
[הגינה מחברת בין שכנים מכל הגילים,] [ולכן היא זוכה לאהדה רבה בקרב תושבי השכונה.]
שימו לב: באיבר הראשון כותבים "הגינה" במקום "היא", כדי שהמשפט יהיה מובן בפני עצמו.
טעות נפוצה: להחליף את "כיוון ש" ב"מפני ש" או ב"משום ש" – המשפט נשאר מורכב; או לבחור מילת קישור של קשר אחר ("אבל", "וגם").
שאלה 3 · תנאי בטל ותנאי קיים; פירוק קטע למשפטים פשוטים
לפניכם שני משפטים.
I. אילו סללה העירייה נתיבי אופניים רציפים, תושבים רבים היו רוכבים לעבודה באופניים במקום לנסוע במכונית. ______
II. בערים רבות באירופה נוסעים תושבים רבים לעבודה באופניים, ואילו בישראל רק מעטים רוכבים לעבודה. ______
(1) כתבו ליד כל משפט את הסוג התחבירי שלו.
(2) אחד המשפטים הוא בעל קשר לוגי של תנאי בטל. המירו אותו במשפט בעל קשר לוגי של תנאי קיים.
כתבו את המשפט מחדש:
לפניכם קטע קצר.
בחודשים האחרונים הוחלפו בעיר שלנו עשרות אוטובוסים ישנים באוטובוסים חשמליים, שנוסעים כמעט בלי רעש. נהגי הקווים מספרים שהאוטובוסים החשמליים נוחים לנהיגה. גם הנוסעים מרוצים, כי האוטובוסים החדשים אינם פולטים עשן.
כתבו על פי קטע זה שלושה משפטים פשוטים, שבכל אחד מהם הנושא התחבירי יהיה אוטובוסים / האוטובוסים.
השמיטו מידע על פי הצורך.
משפט 1: ______
משפט 2: ______
משפט 3: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
(1) משפט I: מורכב. משפט II: מאוחה (איחוי / מחובר).
(2) אם העירייה תסלול נתיבי אופניים רציפים, תושבים רבים ירכבו לעבודה באופניים במקום לנסוע במכונית.
(מתקבל גם תנאי קיים בהווה, למשל: "אם העירייה סוללת נתיבי אופניים רציפים, תושבים רבים רוכבים לעבודה...".)
(1) משפט I – מורכב. [אילו סללה העירייה נתיבי אופניים רציפים,] – פסוקית תיאור תנאי, הנפתחת במילת השעבוד "אילו". העיקרי: "תושבים רבים היו רוכבים לעבודה באופניים במקום לנסוע במכונית".
משפט II – מאוחה. שני איברים שווי מעמד, כל אחד משפט שלם (נשואים: "נוסעים", "רוכבים"), המחוברים ב"ואילו" – מילת קישור של ניגוד באיחוי. ("ואילו" ≠ "אילו": "ואילו" מנגידה, "אילו" פותחת תנאי.)
(2) מתנאי בטל לתנאי קיים.
לכן מחליפים "אילו" ב"אם", "סללה" ב"תסלול", ו"היו רוכבים" ב"ירכבו".
טעות נפוצה: להחליף רק את "אילו" ב"אם" ולהשאיר "היו רוכבים" ("אם סללה... היו רוכבים") – זה עדיין מבנה של תנאי בטל; או לסווג את משפט II כמורכב בגלל "ואילו".
סעיף ב
משפט 1: האוטובוסים החשמליים נוסעים כמעט בלי רעש.
משפט 2: האוטובוסים החשמליים נוחים לנהיגה.
משפט 3: האוטובוסים החדשים אינם פולטים עשן.
(משפטים קבילים אחרים: אוטובוסים ישנים הוחלפו בעיר שלנו באוטובוסים חשמליים. / אוטובוסים חשמליים החליפו בעיר שלנו עשרות אוטובוסים ישנים. לא מתקבל "עשרות אוטובוסים ישנים הוחלפו...", כי בו הנושא הוא "עשרות".)
שני תנאים לכל משפט: (1) פשוט – נשוא אחד, בלי מילת שעבוד ובלי פסוקית; (2) הנושא הוא "אוטובוסים" או "האוטובוסים".
איך מפרקים: מחפשים בקטע כל מידע שנאמר על האוטובוסים, והופכים אותו למשפט שבו האוטובוסים עושים או מתוארים:
1. "באוטובוסים חשמליים, שנוסעים כמעט בלי רעש" – פסוקית הלוואי הופכת למשפט עצמאי: "האוטובוסים החשמליים נוסעים כמעט בלי רעש" (נושא: האוטובוסים; נשוא: נוסעים).
2. "נהגי הקווים מספרים שהאוטובוסים החשמליים נוחים לנהיגה" – במקור זו פסוקית מושא; משמיטים את "נהגי הקווים מספרים ש" ומקבלים משפט פשוט (נשוא שמני: "נוחים").
3. "כי האוטובוסים החדשים אינם פולטים עשן" – במקור זו פסוקית סיבה; משמיטים את "גם הנוסעים מרוצים, כי" ומקבלים משפט פשוט (נשוא: "פולטים").
אפשרות נוספת: "הוחלפו... עשרות אוטובוסים ישנים" – במשפט המקורי הנושא הוא "עשרות" (נסמך), ו"אוטובוסים" הוא רק הסומך שלו. כדי ש"אוטובוסים" יהיה הנושא משמיטים את "עשרות": "אוטובוסים ישנים הוחלפו בעיר שלנו באוטובוסים חשמליים" (או בפעיל: "אוטובוסים חשמליים החליפו... עשרות אוטובוסים ישנים").
בדיקה: בכל משפט נשוא אחד, ואין "ש" או "כי".
טעות נפוצה: להשאיר את "שנוסעים" (נוצר משפט מורכב); לכתוב "נהגי הקווים מספרים שהאוטובוסים..." – משפט מורכב שהנושא שלו הוא "נהגי"; לכתוב "הנוסעים מרוצים מן האוטובוסים" – כאן הנושא הוא "הנוסעים".
שאלה 4 · הסגר; פסוקיות "אם"; תנאי בטל
לפניכם ארבעה משפטים.
I. ברור שמחסור בשינה פוגע ביכולת הריכוז של תלמידים.
II. למרבה ההפתעה, רופאים רבים ממליצים על מנוחה קצרה בשעות הצהריים.
III. בעצם, השינה היא הזמן שבו המוח מסדר את הזיכרונות של היום.
IV. הרגלי השינה שלנו משתנים כנראה עם הגיל.
(1) בשלושה מתוך ארבעת המשפטים יש הסגר. הקיפו את ההסגר בכל אחד משלושת המשפטים הללו.
(2) מבין שלושת המשפטים שיש בהם הסגר, העתיקו את ההסגר שמבטא ספק והסתייגות. ______
לפניכם משפט נוסף, ובו מסומנות שתי מילים.
לטענתה שינה ארוכה בסוף השבוע אינה מפצה על לילות קצרים, אבל חוקרים אחרים מפקפקים בטענתה.
ציינו מעל כל אחת מן המילים המסומנות את התפקיד התחבירי שלה.
לפניכם שני משפטים, ובהם מילת השעבוד "אם" מוגדלת.
I. האם באמת חשוב כל כך אם ילדים נרדמים בשעה שמונה או בשעה תשע?
II. השאלה המרכזית במחקר היא אם תנומה שנמשכת יותר משעה מועילה לגוף.
(1) בכל אחד משני המשפטים תחמו את הפסוקית הפותחת במילת השעבוד אם, וציינו מעליה את התפקיד התחבירי שלה.
(2) לפניכם משפט ובו פסוקית תנאי קיים.
אם נקפיד על שעת שינה קבועה, נרגיש רעננים יותר בבוקר.
המירו את התנאי הקיים בתנאי בטל, ונסחו את המשפט מחדש.
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
(1) II. למרבה ההפתעה; III. בעצם; IV. כנראה.
(2) כנראה
מהו הסגר: מילה או צירוף שמבטאים את עמדת הדובר כלפי התוכן (רגש, ודאות, ספק, הסתייגות), אינם קשורים תחבירית לשום חלק במשפט, ואפשר להשמיט אותם בלי לפגוע בשלמות המשפט.
(2) "כנראה" מבטא ספק ואי־ודאות. "בעצם" מבטא דווקא ודאות והבהרה, ו"למרבה ההפתעה" – רגש.
טעות נפוצה: להקיף את "ברור" במשפט I – הוא אינו הסגר אלא נשוא.
סעיף ב
לטענתה – הסגר
טענתה – מושא
הלקח: אותה מילה יכולה למלא תפקידים שונים – קובעים לפי הקשר שלה במשפט, לא לפי משמעותה.
סעיף ג
(1)
I. האם באמת חשוב כל כך [אם ילדים נרדמים בשעה שמונה או בשעה תשע?] – פסוקית נושא.
II. השאלה המרכזית במחקר היא [אם תנומה שנמשכת יותר משעה מועילה לגוף.] – פסוקית נשוא.
(2) אילו הקפדנו (היינו מקפידים) על שעת שינה קבועה, היינו מרגישים רעננים יותר בבוקר.
(אפשר גם: לוּ הקפדנו... , היינו מרגישים...)
(1) "אם" אינה תמיד מילת תנאי. בודקים מה התפקיד של הפסוקית כולה במשפט העיקרי.
(2) תנאי קיים ← תנאי בטל.
טעות נפוצה: ב־(1) לכתוב "פסוקית תיאור תנאי" רק בגלל "אם"; ב־(2) להשאיר "אם" ולשנות רק את הזמן ("אם הקפדנו... הרגשנו") או לכתוב "אילו נקפיד... נרגיש" (עתיד אינו מתאים לתנאי בטל).
שאלה 5 · חלקים כוללים, מילות שאלה, פיסוק
לפניכם שני משפטים שיש בהם חלקים כוללים.
I. שני היסודות של חברות אמיתית הם האמון והנאמנות.
II. הקושי בחברות אינו יצירת הקשר אלא שמירה עליו לאורך שנים, ולשם כך דרושה סבלנות.
(1) מתחו קו מתחת לחלק הכולל בכל אחד משני המשפטים.
(2) ציינו את התפקיד התחבירי המשותף לחלקים הכוללים בשני המשפטים. ______
(3) ציינו את הקשר הלוגי שבין החלקים הכוללים בכל אחד משני המשפטים.
במשפט I: ______ במשפט II: ______
לפניכם שני משפטי שאלה.
I. על מי בני נוער סומכים בשעות קשות?
II. כיצד חברים יכולים לשמור על קשר מרחוק?
בכל אחד מן המשפטים ציינו מעל כל מילת שאלה את התפקיד התחבירי שלה.
הוסיפו בפסקה שלפניכם סימני פיסוק לפי ההוראות.
הוסיפו פסיק בין חלקים כוללים, פסיק בין איברים במשפט איחוי, פסקו תמורה, פסקו הסגר והוסיפו מירכאות לציון דיבור ישיר.
חבר אמיתי הוא מי שנשאר לצידך גם ברגעים הקשים, אומרת מיכל היועצת של השכבה. לדעתה כדאי שבני הנוער ישאלו את עצמם אם הם מקשיבים לחבריהם או רק מדברים על עצמם. היא ממליצה לבחור חברים כנים סבלניים ונאמנים. חברות אינה תמיד קלה ופשוטה אבל היא שווה את המאמץ.
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
(1)
I. שני היסודות של חברות אמיתית הם האמון והנאמנות.
II. הקושי בחברות אינו יצירת הקשר אלא שמירה עליו לאורך שנים, ולשם כך דרושה סבלנות.
(2) נשוא.
(3) במשפט I – הוספה; במשפט II – ניגוד.
(1) איתור החלק הכולל: חלק כולל הוא שני איברים (או יותר) שממלאים אותו תפקיד ביחס לאותה מילה, ומחוברים במילת קישור או בפסיק.
(2) בשני המשפטים החלק הכולל בא אחרי אוגד (הם / אינו) ומוסר מידע על הנושא ← נשוא (נשוא שמני).
(3)
טעות נפוצה: לכתוב "נושא" בתור התפקיד המשותף (כי הנושא מופיע ראשון במשפט); לכלול את "ולשם כך דרושה סבלנות" בחלק הכולל; לכתוב "ויתור" במקום "ניגוד" במשפט II.
סעיף ב
I. על מי – מושא.
II. כיצד – תיאור (אופן).
שיטה: מילת השאלה ממלאת את התפקיד של התשובה שלה. עונים על השאלה במשפט חיווי ובודקים את תפקיד המילה שהחליפה את מילת השאלה.
I. על מי – מושא. תשובה: "בני נוער סומכים על חבריהם הקרובים בשעות קשות". הפועל "סומך" מחייב משלים במילת היחס "על" (סומך על), ולכן "על חבריהם" – וגם "על מי" – הוא מושא. ("בשעות קשות" – תיאור זמן.)
II. כיצד – תיאור. תשובה: "חברים יכולים לשמור על קשר מרחוק בעזרת שיחות וידאו קבועות". המילה עונה על השאלה "באיזה אופן?" ← תיאור (אופן). שימו לב: "יכולים לשמור" – נשוא מורחב (מודלי); "על קשר" – מושא; "מרחוק" – תיאור.
טעות נפוצה: לכתוב "מילת שאלה" (זה חלק דיבור/סוג מילה, לא תפקיד), או לסמן "על מי" כתיאור.
סעיף ג
"חבר אמיתי הוא מי שנשאר לצידך גם ברגעים הקשים", אומרת מיכל, היועצת של השכבה. לדעתה, כדאי שבני הנוער ישאלו את עצמם אם הם מקשיבים לחבריהם או רק מדברים על עצמם. היא ממליצה לבחור חברים כנים, סבלניים ונאמנים. חברות אינה תמיד קלה ופשוטה, אבל היא שווה את המאמץ.
עוברים על ההוראות אחת אחת ומאתרים בקטע את המקום של כל אחת:
1. מירכאות לדיבור ישיר: הדברים שמיכל אומרת הם הציטוט – "חבר אמיתי... ברגעים הקשים". המירכאות נפתחות לפני "חבר" ונסגרות לפני הפסיק שאחרי "הקשים" (המשפט המציג "אומרת מיכל" אינו חלק מן הציטוט).
2. פסיק לפני תמורה: "מיכל, היועצת של השכבה" – "היועצת של השכבה" מציינת את אותה ישות כמו "מיכל" ← תמורה, ומפרידים אותה בפסיק.
3. פסיק אחרי הסגר: "לדעתה," – צירוף שמוסר את מקור הדעה ואינו קשור תחבירית למשפט ← הסגר.
4. פסיק בין חלקים כוללים: "חברים כנים, סבלניים ונאמנים" – שלושה לוואים כוללים; פסיק בין הראשון לשני, ו־ו' לפני האחרון.
5. פסיק בין איברי משפט איחוי: "חברות אינה תמיד קלה ופשוטה, אבל היא שווה את המאמץ" – שני איברים עם נשוא לכל אחד, מחוברים ב"אבל" ← פסיק לפני "אבל".
אין לשנות את סימני הפיסוק הקיימים (את הנקודות ואת הפסיק שאחרי "הקשים"). אין צורך בפסיק בין שני איברים כוללים המחוברים ב־ו' או ב"או" ("קלה ופשוטה", "מקשיבים... או רק מדברים").
טעות נפוצה: לשים את המירכאות בסוף הקטע כולו; להוסיף פסיק לפני "גם ברגעים הקשים" (אין שם הסגר – זה תיאור זמן); "לתקן" נקודות קיימות לפסיקים; לשים פסיק לפני "ופשוטה".
שאלה 6 · פירוק משפט למשפטים פשוטים; הסגר
לפניכם משפט.
יואב התחיל להתנדב בכלבייה העירונית מפני שהוא אימץ משם גור כלבים, ובתוך חודשים ספורים הוא גייס עשרות תלמידים מבית ספרו ליום האימוץ שנערך בחופשת הקיץ.
כתבו על פי משפט זה שלושה משפטים פשוטים, שבכל אחד מהם הנושא התחבירי יהיה "יואב". השמיטו מידע לפי הצורך, וכתבו את המשפטים בסדר כרונולוגי.
(1) ______
(2) ______
(3) ______
לפניכם שני משפטים ובכל אחד מהם מילה מסומנת בקו.
(1) מצער שבכל שנה ננטשים כלבים רבים.
(2) בכל שנה, לצערי, ננטשים כלבים רבים.
______
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
(1) יואב אימץ גור כלבים מהכלבייה העירונית.
(2) יואב התחיל להתנדב בכלבייה העירונית.
(3) יואב גייס בתוך חודשים ספורים עשרות תלמידים מבית ספרו ליום האימוץ.
שלב 1 – מוצאים את הנשואים: "התחיל (להתנדב)", "אימץ", "גייס", "נערך". שלושה מהם נאמרים על יואב; "נערך" נאמר על יום האימוץ, ולכן הוא אינו יכול לשמש משפט שנושאו "יואב". את פסוקית הלוואי [שנערך בחופשת הקיץ] משמיטים (או הופכים לצירוף: "ליום האימוץ בחופשת הקיץ").
שלב 2 – קובעים את הסדר הכרונולוגי: "מפני ש..." מציינת סיבה, והסיבה קודמת לתוצאה בזמן: קודם יואב אימץ גור מן הכלבייה, אחר כך התחיל להתנדב בה, ולבסוף ("בתוך חודשים ספורים") גייס תלמידים. לכן הסדר שונה מסדר המילים במשפט הנתון: (1) אימץ, (2) התחיל להתנדב, (3) גייס.
שלב 3 – בודקים שכל משפט פשוט: נשוא אחד בלבד; הנושא "יואב" כתוב בשמו (לא "הוא"); אין מילות שעבוד או איחוי ("מפני ש", "ו"). "התחיל להתנדב" הוא נשוא מורחב אחד, ולכן משפט (2) פשוט. במשפט (1) מחליפים את "משם" ב"מהכלבייה העירונית", כדי שהמשפט יהיה מובן בפני עצמו.
טעות נפוצה: לשמור על סדר המשפט הנתון ולהתחיל ב"התחיל להתנדב"; להשאיר במשפט השלישי את "שנערך בחופשת הקיץ" – זו פסוקית, והמשפט נעשה מורכב; לכתוב "הוא" במקום "יואב".
סעיף ב
למה "לצערי" ולא "מצער":
תפקיד ההסגר: הסגר אינו מוסיף מידע על המציאות, אלא על יחס הדובר לדברים. "לצערי" מביע רגש של צער של הכותב כלפי העובדה שהוא מוסר. (הסגרים אחרים יכולים להביע ספק – "כנראה", ודאות – "ללא ספק", או מקור – "לדברי המומחים".)
טעות נפוצה: לכתוב שתפקיד ההסגר "להוסיף מידע" או "לציין סיבה" – "לצערי" אינו מסביר מדוע כלבים ננטשים, אלא רק מבטא את הרגשתו של הכותב.
פרק ג: מערכת הצורות
ההוראות לחלק זה
(80 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 7–11 (לכל שאלה – 20 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו ענו על כל הסעיפים.
שאלה 7 · ניתוח פעלים: שורש ובניין
לפניכם טבלה ובה שבעה משפטים. בכל משפט מודגש פועל.
ציינו את השורש ואת הבניין של כל אחד מן הפעלים המודגשים.
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| במהלך יריד המדע התלמידים מְשִׁיבִים בסבלנות על שאלות המבקרים. | ||
| התערוכה סֻדְּרָה (סודרה) באולם הספורט של בית הספר. | ||
| כל קבוצה הוּשְׁבָה ליד שולחן נפרד. | ||
| כבר כמה שבועות התלמידים מִתְכּוֹנְנִים ליריד בהתרגשות רבה. | ||
| כל השלטים ליד הניסויים מְתֻרְגָּמִים (מתורגמים) לאנגלית ולערבית. | ||
| בסוף היום התלמידים מְנַקִּים את השולחנות ואת הציוד. | ||
| דלתות האולם צפויות לְהִסָּגֵר (להיסגר) בשעה שש בערב. |
◂ פתרון מלא לשאלה 7
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| מְשִׁיבִים | ש-ו/י-ב | הפעיל |
| סֻדְּרָה | ס-ד-ר | פועל |
| הוּשְׁבָה | י/ו-ש-ב | הופעל |
| מִתְכּוֹנְנִים | כ-ו/י-ן | התפעל |
| מְתֻרְגָּמִים | ת-ר-ג-ם | פועל |
| מְנַקִּים | נ-ק-י/ה | פיעל |
| לְהִסָּגֵר | ס-ג-ר | נפעל |
שיטה: מסירים תחיליות וסופיות של נטייה (זמן, גוף, מספר), מזהים את סימני הבניין (תחילית, תנועות, דגש), ומה שנשאר – אותיות השורש. כשחסרה אות, שואלים איזו אות נוטה להיעלם (ו'/י' באמצע או בתחילת השורש, ה'/י' בסוף).
טעות נפוצה: לכתוב ל"מְשִׁיבִים" בניין פיעל (בגלל ה־מְ בתחילת המילה) – בפיעל יש פתח ודגש (מְשַׁבְּרִים); כאן יש חיריק מלא, הסימן של הפעיל. ל"מִתְכּוֹנְנִים" לכתוב שורש כ-נ-ן – הנ' השנייה היא הכפלה של אות השורש האחרונה, והשורש הוא כ-ו/י-ן (כמו בפועל הֵכִין).
שאלה 8 · מיון לפי שורש; תפקיד הנו"ן; תמריץ
לפניכם חמישה משפטים, ובכל משפט מילה מודגשת.
I. הנגר הוותיק ידוע במוּסַר העבודה שלו.
II. מחר בבוקר הוא יָסוּר לחנות כלי העבודה כדי לקנות דבק.
III. בפינת הסדנה השוליה נוֹסֵר קורות עץ לפי מידה.
IV. למרות יִסּוּרָיו, הנגר המשיך לעבוד עד שסיים את הארון.
V. לפני הצביעה השוליה הֵסִיר את הלכה הישנה מן השולחן.
בטבלה שלפניכם מיינו את המילים המודגשות לפי השורש, וציינו בראש כל עמודה את השורש של המילים שכתבתם בה.
לפניכם שני משפטים, ובכל משפט מילה מודגשת.
I. הנגר אמר לשוליה: "מחר בבוקר נִשְׁלַח את הארון ללקוחה, אחרי שהלכה תתייבש". ______.
II. הארון נִשְׁלַח ללקוחה עוד באותו השבוע, והיא הייתה מרוצה מאוד. ______.
ציינו מהו תפקידה של האות נו"ן בכל אחת מן המילים המודגשות.
לפניכם משפט, ובו מילה מודגשת.
(1) חלק הדיבור של המילה תַּמְרִיץ במשפט זה הוא שם עצם.
ציינו את השורש ואת המשקל של שם זה. ______, ______.
(2) בהקשר אחר המילה תַּמְרִיץ יכולה לשמש בתפקיד פועל.
ציינו את השורש, הבניין והזמן של פועל זה.
______.
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
| י-ס-ר | ס-ו-ר | נ-ס-ר |
|---|---|---|
| מוּסַר, יִסּוּרָיו | יָסוּר, הֵסִיר | נוֹסֵר |
הדרך: לכל מילה מורידים תחיליות וסיומות ובודקים את המשמעות והתבנית.
טעות נפוצה: לשייך את "נוסר" לשורש י-ס-ר (כאילו בניין נפעל "נוֹסַר") – הניקוד נוֹסֵר (צירה) והמשמעות "חותך" מעידים על קל של נ-ס-ר; לשייך את "יָסוּר" לשורש י-ס-ר בגלל הדמיון ל"ייסורים"; לשייך את "מוסר" לשורש ס-ו-ר (כאילו "דבר שהוּסַר") – בצירוף "מוסר העבודה" המשמעות היא כללי התנהגות, ולכן השורש י-ס-ר.
סעיף ב
I. הנו"ן מציינת עתיד, גוף מדברים (אנחנו נשלח).
II. הנו"ן מציינת את הבניין – נפעל (נִקְטַל).
I. "מחר בבוקר (אנחנו) נִשְׁלַח את הארון" – הפעולה תתרחש בעתיד, והדוברים הם הנגר והשוליה (אנחנו); יש גם מושא ("את הארון"). נ' היא תחילית עתיד בגוף מדברים בבניין קל (נִקְטֹל; בגלל הגרונית ח' שבסוף – נִשְׁלַח, כמו נִפְתַּח).
II. "הארון נִשְׁלַח ללקוחה" – עבר, נסתר (הוא), במשמעות סבילה: מישהו שלח את הארון. כאן נ' היא סימן בניין נפעל בעבר (נִקְטַל: נִכְתַּב, נִשְׁבַּר).
ההבחנה: שתי הצורות נכתבות ונהגות אותו דבר; קובעים לפי ההקשר – מיהו הנושא ומהו הזמן.
טעות נפוצה: לכתוב בשני המשפטים "נפעל", או לכתוב רק "אות שימוש" בלי לפרט את התפקיד.
סעיף ג
(1) השורש: מ-ר-ץ; המשקל: תַּקְטִיל.
(2) השורש: מ-ר-ץ; הבניין: הפעיל; הזמן: עתיד.
(1) שם עצם: מורידים את ת' התחילית – נשארים מ-ר-ץ (נִמְרָץ, מֶרֶץ). התבנית: תַּ־מְ־רִי־ץ ← תַּקְטִיל (כמו תַּכְשִׁיט, תַּפְרִיט). משמעות: דבר שנותן מרץ ומעודד לפעול.
(2) פועל: "היא / אתה תַּמְרִיץ את העובדים לסיים בזמן" – ת' היא תחילית עתיד (נוכח או נסתרת), והתבנית תַּקְטִיל היא עתיד של הפעיל (הִמְרִיץ – יַמְרִיץ – תַּמְרִיץ). השורש – מ-ר-ץ; הזמן – עתיד.
שימו לב: משקל תַּקְטִיל של שם העצם דומה לצורת העתיד של הפעיל; ההבחנה היא לפי ההקשר במשפט (שם עצם עם "קיבל" ועם התואר "כספי" לעומת פועל עם נושא ומושא).
טעות נפוצה: לכתוב ת' כאות שורש (ת-מ-ר-ץ), או לכתוב בבניין "קל" או זמן "הווה".
שאלה 9 · השלמת פעלים ושמות לפי השורש בהקשר
לפניכם קטע שחסרים בו פעלים. קראו אותו, וכתבו את הפועל המתאים על פי השורש בסוגריים.
בשנים האחרונות ______ (ג-ד-ל) מאוד מספר החברות המשתמשות ברחפנים למשלוח חבילות. חברות אלה ______ (ק-ו-ם) תחנות שיגור בפאתי הערים, ______ (ש-ד-ר-ג) כל הזמן את מערכות הניווט ו______ (ע-ו-ד) את הלקוחות להזמין משלוחים באוויר. הלקוחות ______ (ח-ס-ך) זמן רב, כי החבילה אינה תקועה בפקקים, ואת הרחפנים עצמם אפשר ______ (ט-ע-ן) בחשמל בתוך זמן קצר.
עם זאת, ______ (ס-כ-ן) רחפנים רבים את המטוסים הטסים בסביבתם. לכן במדינות רבות ______ (ח-י-ב) מפעילי הרחפנים לקבל רישיון, ומפעיל ש______ (ת-פ-ס) בלי רישיון – ______ (ק-נ-ס).
לפניכם קטע שחסרים בו שמות. קראו אותו, וכתבו את השם המתאים על פי השורש בסוגריים.
לפי ______ (ס-ק-ר) שנערך לאחרונה, רוב הלקוחות מרוצים מן ה______ (מ-ה-ר) של המשלוחים ברחפן. משלוחים כאלה תורמים גם ל______ (צ-מ-צ-ם) מספר המשאיות בכבישים. ברחפן מותקנים ______ (ר-כ-ב) אלקטרוניים רבים, ולכן נקבעו ______ (ת-ק-ן) חדשות שנועדו להבטיח את בטיחות הטיסות. ואכן, הפעלת רחפן דורשת ______ (ז-ה-ר) רבה.
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
1. (ג-ד-ל) גָּדַל / גָּדֵל
2. (ק-ו-ם) מְקִימוֹת / הֵקִימוּ
3. (ש-ד-ר-ג) מְשַׁדְרְגוֹת / שִׁדְרְגוּ
4. (ע-ו-ד) (ו)מְעוֹדְדוֹת / (ו)עוֹדְדוּ
5. (ח-ס-ך) חוֹסְכִים
6. (ט-ע-ן) לִטְעֹן (לטעון) / לְהַטְעִין
7. (ס-כ-ן) מְסַכְּנִים
8. (ח-י-ב) מְחֻיָּבִים / חֻיְּבוּ
9. (ת-פ-ס) (ש)נִתְפָּס / (ש)נִתְפַּס / (ש)יִתָּפֵס (ייתפס)
10. (ק-נ-ס) יִקָּנֵס (ייקנס) / נִקְנָס
השיטה לכל חסר: (1) מי הנושא? – לפיו קובעים מין, מספר וגוף (שימו לב: לעיתים הנושא בא אחרי הנשוא); (2) מה הזמן? – הקטע מתאר מצב בהווה; (3) איזה בניין מתאים למשמעות (פעיל/סביל, יוצא/עומד)? (4) נוטים לפי הגזרה.
1. גָּדַל / גָּדֵל – הנושא: "מספר" (זכר יחיד), והוא בא אחרי הנשוא. בניין קל, פועל עומד (המספר עצמו גדל). "בשנים האחרונות" מתאים לעבר (גָּדַל) וגם להווה (גָּדֵל); הכתיב זהה.
2. מְקִימוֹת – נושא: חברות (נקבה רבות); "להקים תחנות" – פעיל, עם מושא. הפעיל ע"ו: מֵקִים – מְקִימוֹת (כמו מֵבִין – מְבִינוֹת). מתקבל גם עבר: הֵקִימוּ.
3. מְשַׁדְרְגוֹת – אותו נושא (החברות), "משדרגות את המערכות". שורש מרובע ← פיעל: מְקַטְלְלוֹת ← מְשַׁדְרְגוֹת. מי שכתב בחסר 2 עבר (הֵקִימוּ) יכול להמשיך בעבר: שִׁדְרְגוּ.
4. (ו)מְעוֹדְדוֹת – החברות מעודדות את הלקוחות (פעיל, עם מושא). פיעל של ע"ו בתבנית פוֹלֵל: מְעוֹדֵד ← מְעוֹדְדוֹת (כמו מְכוֹנְנוֹת). בעבר: עוֹדְדוּ.
5. חוֹסְכִים – נושא: הלקוחות (זכר רבים). בניין קל, בינוני: קוֹטְלִים ← חוֹסְכִים.
6. לִטְעֹן / לְהַטְעִין – אחרי "אפשר" בא שם פועל. בקל: לִקְטֹל ← לִטְעֹן; גם "להטעין" (הפעיל) מקובל במשמעות זו.
7. מְסַכְּנִים – נושא: רחפנים (זכר רבים), שבא אחרי הנשוא; "מסכנים את המטוסים" – פעיל, עם מושא. פיעל: מְקַטְּלִים ← מְסַכְּנִים.
8. מְחֻיָּבִים – המפעילים אינם מחייבים אחרים, הם עצמם מחויבים (סביל). נושא: מפעילי (הרחפנים) – זכר רבים, אחרי הנשוא. סביל של פיעל – פֻּעַל: מְקֻטָּלִים ← מְחֻיָּבִים (בעבר: חֻיְּבוּ). "מְחַיְּבִים" אינו מתאים: אין במשפט "את" לפני "מפעילי", והמפעילים אינם אלה שמחייבים.
9. (ש)נִתְפָּס – המפעיל אינו תופס, הוא נתפס (סביל), זכר יחיד. נפעל: נִקְטָל ← נִתְפָּס (בעבר נִתְפַּס, בעתיד יִתָּפֵס – גם הן מתקבלות).
10. יִקָּנֵס / נִקְנָס – גם כאן המפעיל מקבל את הקנס ואינו נותן אותו – סביל, נפעל, זכר יחיד. בעתיד (התוצאה של התפיסה): יִקָּטֵל ← יִקָּנֵס; בהווה: נִקְנָס.
טעות נפוצה: להתאים את הפועל לשם הקרוב במקום לנושא האמיתי (למשל "גדלו" בגלל "החברות", או "מסכן" ביחיד); לכתוב פעיל במקום סביל ("מחייבים", "קונס").
סעיף ב
1. (ס-ק-ר) סֶקֶר
2. (מ-ה-ר) (ה)מְהִירוּת
3. (צ-מ-צ-ם) (ל)צִמְצוּם
4. (ר-כ-ב) רְכִיבִים
5. (ת-ק-ן) תַּקָּנוֹת
6. (ז-ה-ר) זְהִירוּת
השיטה: בודקים מה המקום התחבירי של החסר ומה המילים שסביבו מחייבות: מספר (יחיד/רבים), מין (לפי שם התואר או הפועל המתאימים), ומשמעות (שם פעולה, תכונה, דבר...).
1. סֶקֶר – "לפי ___ שנערך" – הפועל בזכר יחיד, ולכן שם בזכר יחיד. משקל קֶטֶל (בדיקה של דעות הציבור).
2. מְהִירוּת – "מרוצים מן ה___ של המשלוחים" = התכונה של היותם מהירים. מָהִיר + ־וּת (צורן של שם מופשט, כמו זְהִירוּת).
3. צִמְצוּם – "תורמים ל___ מספר המשאיות" = הפעולה של הקטנה. שורש מרובע, משקל קִטְלוּל (שם הפעולה של פיעל: צִמְצֵם).
4. רְכִיבִים – "מותקנים ___ אלקטרוניים" – הפועל ושם התואר ברבים זכר, ולכן השם ברבים. רְכִיב (משקל קְטִיל) = חלק שממנו מורכב מכשיר.
5. תַּקָּנוֹת – "נקבעו ___ חדשות" – הפועל ושם התואר בנקבה רבות. תַּקָּנָה (משקל קַטָּלָה) = כלל רשמי, הוראה מחייבת.
6. זְהִירוּת – "דורשת ___ רבה" – שם התואר בנקבה יחידה. זָהִיר + ־וּת – שם מופשט של תכונה.
טעות נפוצה: לכתוב יחיד במקום רבים כשהפועל או התואר ברבים ("רכיב אלקטרוניים", "תקנה חדשות"); לכתוב פועל או שם פועל ("לצמצם", "נזהרים") במקום שם.
שאלה 10 · משקלי שמות פעולה; "קנו" – פועל ושם עצם; שורשים
לפניכם קטע, ובו מילים מודגשות.
לפני עשר שנים הודיעה העירייה על סְגִירַת בית הקולנוע הישן בעיר. אחרי שנים של הזנחה החליטו התושבים לפעול לשִׁפּוּצוֹ (לשיפוצו). תִּקּוּן (תיקון) הגג נעשה בידי מתנדבים, וגִּיּוּס (גיוס) הכספים נמשך שנה שלמה. במסגרת הפרויקט תוכננה גם הוֹסָפַת אולם קטן להצגות ילדים. מאז כְּנִיסַת התושבים לבניין המשופץ, הַזְמָנוֹת לאירועים מגיעות בלי הפסקה.
(1) מיינו את המילים המודגשות בקטע לשלוש קבוצות על פי המשקל, וציינו את המשקל של כל קבוצת מילים.
המילים: ______ המשקל: ______
המילים: ______ המשקל: ______
המילים: ______ המשקל: ______
(2) ציינו מהי המשמעות המשותפת למשקלים של כל המילים המודגשות בקטע. ______
לפניכם בדיחה.
– מה קנו לך ההורים ליום ההולדת?
– קנו.
– הבנתי שקנו, אבל מה הם קנו?
– קנו! סירה צרה וארוכה שחותרים בה במשוט.
"קנו" משמשת בבדיחה בשני תפקידים שונים: פועל ושם עצם.
(1) נתחו את המילה "קנו" שבבדיחה בתפקיד פועל: ציינו את השורש, הבניין והגוף.
השורש: ______ הבניין: ______
הגוף: ______
(2) האם למילה "קנו" בתפקיד שם עצם יש שורש? ______
אם כן – ציינו אותו, ואם לא – נמקו מדוע אין לה שורש.
______
לפניכם שלושה משפטים, ובכל אחד מהם מודגשת מילה. ציינו ליד כל משפט את השורש של המילה המודגשת בו.
(1) תּוֹשָׁב ותיק בעיר תרם לבית הקולנוע את מכונת ההקרנה הישנה שלו. ______
(2) העירייה שלחה תְּשׁוּבָה חיובית למתנדבים רק אחרי כמה חודשים. ______
(3) שְׁבִיתָה של עובדי הבניין עיכבה את פתיחת האולם. ______
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
(1) המילים: שִׁפּוּצוֹ, תִּקּוּן, גִּיּוּס – המשקל: קִטּוּל.
המילים: הוֹסָפַת, הַזְמָנוֹת – המשקל: הַקְטָלָה.
המילים: סְגִירַת, כְּנִיסַת – המשקל: קְטִילָה.
(2) שמות פעולה.
הדרך: מחזירים כל מילה לצורת היחיד הנפרדת (בלי כינוי, בלי סמיכות, בלי ריבוי), מוצאים את השורש ומתאימים לתבנית.
(2) המשמעות המשותפת: שלושת המשקלים – קִטּוּל, הַקְטָלָה, קְטִילָה – הם משקלים של שמות פעולה: הם מציינים את הפעולה של הפועל (תִּקֵּן ← תִּקּוּן, הִזְמִין ← הַזְמָנָה, סָגַר ← סְגִירָה).
טעות נפוצה: לקבוע את המשקל לפי הצורה הנטויה ("הַזְמָנוֹת" – הַקְטָלוֹת; "סְגִירַת" – קְטִילַת; "שִׁפּוּצוֹ" – קִטּוּלוֹ); לכתוב במקום המשקל את שם הבניין; לכתוב ב־(2) "מקום" או "תכונה".
סעיף ב
(1) השורש: ק-נ-י/ה, הבניין: קל (פעל), הגוף: נסתרים (הם), זמן עבר.
(2) לא. למילה "קנו" בתפקיד שם עצם (סוג של סירה) אין שורש, משום שזו מילה שאולה משפה אחרת (מאנגלית) – שם לועזי.
הבדיחה: "מה קנו לך?" – "קנו": השואל מבין את התשובה כפועל (ההורים קנו), אבל המשיב מתכוון לשם הסירה – קָנוּ (canoe).
(1) כפועל – קָנוּ:
(2) כשם עצם: "קָנוּ" (הסירה) היא מילה שאולה מאנגלית (canoe). למילים שאולות אין שורש עברי – הן לא נוצרו מצירוף שורש ומשקל, אלא נלקחו בשלמותן משפה אחרת. הדמיון לשורש ק-נ-י/ה מקרי.
טעות נפוצה: לכתוב בשאלה (2) את השורש ק-נ-י/ה גם לשם העצם; לכתוב בשאלה (1) בניין פיעל או שורש ק-נ-ן.
סעיף ג
(1) תּוֹשָׁב – י-ש-ב.
(2) תְּשׁוּבָה – ש-ו-ב.
(3) שְׁבִיתָה – ש-ב-ת.
הרעיון: בשלוש המילים יש האותיות ת, ש, ב, אבל הן משלושה שורשים שונים. מחזירים כל מילה לפועל קרוב, מפרידים בין אותיות המשקל לאותיות השורש ומשלימים את האות שנעלמה.
טעות נפוצה: לתושב ולתשובה – לכתוב ת-ש-ב או ת-ו-ש-ב (הת' שייכת למשקל ואינה אות שורש); לשביתה – לכתוב ש-ב-י/ה (הת' כאן אינה סיומת אלא אות שורש).
שאלה 11 · דרכי תצורה ומשמעות של משקלים וצורנים
לפניכם שתי קבוצות מילים.
קבוצה I: מַסְרֵגָה, שְׁפַנְפַּן, תָּקִיף, מִפְרָץ, קְבוּצָה, צַיָּר ______
קבוצה II: סַנְדְּלָרִיָּה, קֵיצִי, חַלְבָּן, דֻּבּוֹן, צִמְחִיָּה, קַשִּׁית ______
ציינו ליד כל קבוצה את דרך התצורה המשותפת למילים בה.
לפניכם טבלה. מיינו בה את המילים משתי קבוצות המילים לפי המשמעות. היעזרו בדוגמה.
| המשמעות | מילה מקבוצה I | מילה מקבוצה II |
|---|---|---|
| אוספים (דוגמה) | קְבוּצָה | צִמְחִיָּה |
| תואר | ||
| הקטנה | ||
| מקומות | ||
| כלים ומכשירים | ||
| מקצוע |
לפניכם שלוש מילים.
רְשַׁמְקוֹל, תַּנַ"ךְ, מִשְׂחָקִיָּה
ציינו ליד כל מילה את דרך התצורה שלה, וכתבו ממה היא נוצרה.
רְשַׁמְקוֹל: ______
תַּנַ"ךְ: ______
מִשְׂחָקִיָּה: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
קבוצה I: שורש ומשקל.
קבוצה II: בסיס וצורן גזירה (סופי).
קבוצה I – שורש ומשקל: בכל מילה אפשר לזהות שורש שיצוק לתוך תבנית (משקל): מַסְרֵגָה – ס-ר-ג במשקל מַקְטֵלָה; שְׁפַנְפַּן – ש-פ-נ במשקל קְטַלְטַל; תָּקִיף – ת-ק-פ במשקל קָטִיל; מִפְרָץ – פ-ר-צ במשקל מִקְטָל; קְבוּצָה – ק-ב-צ במשקל קְטוּלָה; צַיָּר – צ-י-ר במשקל קַטָּל.
קבוצה II – בסיס וצורן גזירה סופי: בכל מילה יש מילה קיימת (בסיס) שנוספה לה סופית: סַנְדְּלָר + ־ִיָּה; קַיִץ + ־ִי; חָלָב + ־ָן; דֹּב + ־וֹן; צֶמַח + ־ִיָּה; קַשׁ + ־ִית.
טעות נפוצה: לכתוב לקבוצה I "משקל" בלבד, או לקבוצה II "הלחם" – בהלחם מצטרפות שתי מילים, כאן מצטרפת מילה לצורן.
סעיף ב
| המשמעות | מילה מקבוצה I | מילה מקבוצה II |
|---|---|---|
| אוספים (דוגמה) | קְבוּצָה | צִמְחִיָּה |
| תואר | תָּקִיף | קֵיצִי |
| הקטנה | שְׁפַנְפַּן | דֻּבּוֹן |
| מקומות | מִפְרָץ | סַנְדְּלָרִיָּה |
| כלים ומכשירים | מַסְרֵגָה | קַשִּׁית |
| מקצוע | צַיָּר | חַלְבָּן |
השיטה: לכל משקל ולכל צורן סופי יש משמעויות אופייניות. מזהים את המשקל או הצורן ובודקים את משמעות המילה.
קבוצה I (משקלים):
קבוצה II (סופיות):
טעות נפוצה: לשבץ את "קשית" בהקטנה – הסופית ־ִית מציינת לעיתים הקטנה (כַּפִּית), אבל קשית אינה "קש קטן" אלא כלי; לשבץ את "צמחייה" או "סנדלרייה" באותה שורה בלי לבדוק – ־ִיָּה מציינת גם אוסף (צמחייה = כלל הצמחים) וגם מקום (סנדלרייה).
סעיף ג
רְשַׁמְקוֹל – הלחם בסיסים: רשם (רושם) + קול.
תַּנַ"ךְ – ראשי תיבות: תורה, נביאים, כתובים.
מִשְׂחָקִיָּה – בסיס וצורן גזירה (סופי): מִשְׂחָק + ־ִיָּה.
ההבחנה בין הדרכים: בהלחם בסיסים מתחברות שתי מילים קיימות למילה אחת (לעיתים חלק מאחת מהן נשמט); בראשי תיבות לוקחים את האותיות הראשונות של כמה מילים ומצרפים אותן, ובכתב מסמנים זאת במירכאות לפני האות האחרונה; בבסיס וצורן מצטרפת למילה קיימת סופית.
טעות נפוצה: לכתוב ל"משחקייה" שורש ומשקל (ש-ח-ק) – בתוך המילה נשמעת המילה "משחק" כולה, ואחריה הסופית; לכתוב ל"רשמקול" ראשי תיבות – כאן לא נלקחו אותיות ראשונות, אלא מילים שלמות.