מתכונת 7 בלשון ובעברית (שאלון 011271) - פתרון מלא
פרק הלשון (מיזם הכתיבה) · שאלון 011271 · במבנה של הבגרות · 11 שאלות · שעתיים
מבחן מתכונת בלשון במבנה של בחינת הבגרות. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא - פתרו בזמן של הבחינה, ורק אחר כך פתחו את הפתרונות.
מבנה המתכונת
א. משך הבחינה: שעתיים.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שלושה פרקים.
פרק א – שם המספר ואותיות השימוש – 20 נקודות
פרק ב – תחביר / פרק ג – מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים – 80 נקודות
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר (עמוד 4).
ד. הוראה מיוחדת: יש להקפיד על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
שימו לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
פרק א: חובה – שם המספר ואותיות השימוש
ההוראות לחלק זה
(20 נקודות)
ענו על שאלה 1 שלפניכם.
שאלה 1 · שם המספר ואותיות השימוש
במשפטים שלפניכם מספרים מודגשים וכן אפשרויות להגיית שם המספר. כתבו במילים את המספרים המודגשים (אין צורך לנקד), והקיפו את הצורה הנכונה מבין האפשרויות להגיית שם המספר.
◂ פתרון מלא לשאלה 1
הכלל הבסיסי: במספרים 3–10 (ובאחדות שבמספרים מורכבים) שם המספר "הפוך" למין שם העצם: לזכר – צורה עם ה' (שלושה, ארבעה), לנקבה – צורה בלי ה' (שלוש, ארבע). לכן בכל משפט שואלים קודם: מה מין שם העצם הנספר? ואם הנספר מיודע ("ה...") – שם המספר בא בצורת נסמך.
1. 13 פרקים – שלושה עשר. "פֶּרֶק" – זכר. 13 בזכר: שְׁלוֹשָׁה עָשָׂר (בנקבה: שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה).
2. 348 עמודים – שלוש מאות ארבעים ושמונה. "מֵאָה" – נקבה, ולכן 300 = שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת. "עמוד" – זכר, ולכן האחדות בצורת זכר: שמונה (שְׁמוֹנָה).
3. חֲמֵשֶׁת הצעדים. "צַעַד" – זכר, ולכן 5 בזכר: חֲמִשָּׁה. לפני שם עצם מיודע (הצעדים) בא הנסמך: חֲמֵשֶׁת. (חָמֵשׁ היא צורת הנקבה, וחֲמֵשׁ – נסמך הנקבה: "חֲמֵשׁ השאלות".)
4. פרק מספר 9 – תשע. אחרי המילה "מספר" (פרק מספר, חדר מספר) המספר משמש שם ולא כמות, ונקרא תמיד בצורת נקבה: מספר תשע.
5. אַחַד החברים. "אחד מן החברים" – לפני שם עצם מיודע ברבים בא הנסמך: אַחַד (פתח בח'). אֶחָד היא צורת הנפרד ("חבר אֶחָד").
6. עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שנים. "שנה" – נקבה, ולכן 22 בנקבה: עשרים ושתיים. ו' החיבור לפני שווא נהגית וּ (שורוק): וּשְׁתַּיִם. (בשתי האפשרויות המספר זהה; ההבדל הוא רק בהגיית ו' החיבור.)
7. אַרְבַּע מאות. "מֵאָה" – נקבה, ולכן 4 בנקבה: אַרְבַּע (בלי ה'). אַרְבָּעָה היא צורת הזכר. הנספר האחרון (תשבצים, זכר) אינו קובע כאן – נספרות המאות.
8. 34,000 הורדות – שלושים וארבעה אלף. כאן נספרים האלפים: "אלף" – זכר, ולכן 34 אלף בצורת זכר: שלושים וארבעה אלף – גם כשהנספר האחרון (הורדות) הוא נקבה.
9. 14 מיליון – ארבעה עשר. "מיליון" – זכר, ולכן: ארבעה עשר מיליון (ולא "ארבע עשרה", אף ש"חידות" נקבה).
10. שֵׁשׁ החידות. "חִידָה" – נקבה, ולכן 6 בנקבה: שֵׁשׁ. בנקבה צורת הנסמך של 6 זהה לצורת הנפרד: שֵׁשׁ החידות. שֵׁשֶׁת היא צורת הנסמך של הזכר ("שֵׁשֶׁת ימי הבריאה").
טעות נפוצה: לכתוב "שלושים וארבע אלף" (לפי מין ההורדות) או "ארבע עשרה מיליון" (לפי מין החידות) – שוכחים שהנספר הוא "אלף" / "מיליון"; ולכתוב "תשעה" אחרי "פרק מספר".
פרק ב: תחביר
ההוראות לחלק זה
(80 נקודות)
לפניכם שני פרקים: פרק ב – תחביר, פרק ג – מערכת הצורות.
בחרו בפרק שלמדתם: בפרק ב – תחביר או בפרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרתם ענו על השאלות לפי ההוראות.
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 2–6 (לכל שאלה – 20 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
שאלה 2 · סוגי משפטים, קשר של סיבה ותוצאה, המרה לוויתור
לפניכם שלושה משפטים.
I. לאחרונה התגלה כי ילדים מנגנים הם קשובים יותר מילדים שאינם לומדים מוזיקה. ______
II. נגינה קבועה גורמת לשיפור בזיכרון ולחיזוק הביטחון העצמי. ______
III. נגינה בהרכב נחשבת לפעילות חברתית יותר מנגינה לבד, ולכן היא מהנה יותר לילדים רבים. ______
ציינו ליד כל משפט את הסוג התחבירי שלו.
לפניכם משפט נוסף.
IV. המורה למוזיקה מרוצה מן הכיתה כי בכל שיעור יש לה תלמידים קשובים.
(1) ציינו את הקשר הלוגי במשפט זה. ______
(2) לשניים מבין המשפטים I, II, III שבראש השאלה יש אותו קשר לוגי שיש במשפט IV.
העתיקו מכל אחד מהם את המילה המבטאת את הקשר הלוגי.
______ ______
(3) המילה "קשובים" מסומנת בקו במשפט I ובמשפט IV.
ציינו מעל כל אחת מן המילים את התפקיד התחבירי שלה.
לפניכם משפט איחוי (מאוחה, מחובר).
הנגינה בכינור קשה מאוד בשנה הראשונה, אך ילדים רבים מתמידים בה.
המירו את המשפט במשפט מורכב שישמור על הקשר הלוגי שבמשפט הנתון.
______
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
I. משפט מורכב: לאחרונה התגלה [כי ילדים מנגנים הם קשובים יותר מילדים [שאינם לומדים מוזיקה.]] – "כי... מוזיקה" – פסוקית נושא; בתוכה "שאינם לומדים מוזיקה" – פסוקית לוואי.
II. משפט פשוט.
III. משפט מאוחה (איחוי, מחובר).
משפט I – מורכב.
משפט II – פשוט: נשוא אחד – "גורמת"; נושא – "נגינה" ("קבועה" – לוואי). "לשיפור בזיכרון ולחיזוק הביטחון העצמי" – מושא כולל (שני איברים שתלויים בנשוא "גורמת ל־"). אין פסוקית ואין שני משפטים עצמאיים.
משפט III – מאוחה: שני איברים עצמאיים, לכל אחד נשוא משלו: (1) "נגינה בהרכב נחשבת לפעילות חברתית יותר..."; (2) "היא מהנה יותר לילדים רבים". ביניהם מילת הקישור "ולכן" (קשר של סיבה ותוצאה), ואין שעבוד של אחד לשני.
טעות נפוצה: לא לזהות את פסוקית הנושא (לסמן רק את פסוקית הלוואי), או לסמן את "כי..." כפסוקית סיבה – כאן "כי" היא מילת שעבוד של תוכן (= ש־), לא "מפני ש".
סעיף ב
(1) קשר של סיבה ותוצאה (סיבתיות).
(2) משפט II: "גורמת" (גורמת ל־); משפט III: "ולכן" (לכן).
(3) במשפט I – קשובים: נשוא; במשפט IV – קשובים: לוואי.
(1) "כי" במשפט IV פירושו "מפני ש": הסיבה לכך שהמורה מרוצה מן הכיתה היא שבכל שיעור יש לה תלמידים קשובים ← סיבה ותוצאה.
(2) מחפשים במשפטים I–III מילה שמבטאת סיבה/תוצאה:
(3)
אותה מילה, אותו חלק דיבור (שם תואר) – ותפקיד תחבירי שונה לפי ההקשר.
טעות נפוצה: להעתיק את "כי" ממשפט I במקום את "גורמת" ממשפט II.
סעיף ג
אף על פי שהנגינה בכינור קשה מאוד בשנה הראשונה, ילדים רבים מתמידים בה.
(אפשר גם: אף ש־ / למרות ש־ / גם אם...; או: ילדים רבים מתמידים בנגינה בכינור אף על פי שהיא קשה מאוד בשנה הראשונה.)
שלב 1 – לזהות את הקשר: "אך" כאן אינה ניגוד פשוט בין שני דברים שונים, אלא ויתור: היינו מצפים שאם הנגינה קשה מאוד, ילדים יפסיקו לנגן – ובכל זאת רבים מתמידים בה. (מבחן: אפשר להוסיף "ובכל זאת" – "הנגינה בכינור קשה מאוד בשנה הראשונה, ובכל זאת ילדים רבים מתמידים בה").
שלב 2 – להמיר למשפט מורכב: הופכים את האיבר שמציג את "המכשול" (הנגינה קשה) לפסוקית תיאור ויתור הנפתחת במילת שעבוד של ויתור: "אף על פי ש־", "אף ש־", "למרות ש־". את האיבר השני משאירים כמשפט עיקרי, ומשמיטים את "אך" (אין מילת קישור כפולה).
התוצאה: [אף על פי שהנגינה בכינור קשה מאוד בשנה הראשונה], ילדים רבים מתמידים בה.
טעות נפוצה: להמיר בקשר של סיבה ("מפני שהנגינה קשה...") – זה משנה את הקשר הלוגי; או להשאיר "אך" יחד עם "אף על פי ש".
שאלה 3 · פסוקיות הפותחות ב"כי"; המרה; פירוק משפט לשלושה משפטים
לפניכם שני משפטים מורכבים, ובכל אחד מהם המילית "כי" מוגדלת.
(1) הטענה כי משחקי מחשב פוגעים בריכוז מעסיקה חוקרים רבים.
(2) רבים מן התושבים מעדיפים לנסוע ברכבת כי היא מהירה יותר מן האוטובוס.
לפניכם משפט.
הצלמת הציגה בתערוכה תמונות של ציפורים נדירות שהיא צילמה באגם שנמצא בצפון הארץ.
פָּרקו את המשפט לשלושה משפטים.
(1) ______
(2) ______
(3) ______
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
(2) רבים מן התושבים מעדיפים לנסוע ברכבת [כי היא מהירה יותר מן האוטובוס.]פסוקית סיבה
(או משפט פשוט: בשל מהירותה של הרכבת רבים מן התושבים מעדיפים לנסוע בה.)
"כי" יכולה לפתוח פסוקיות שונות, ולכן בודקים לאיזה רכיב במשפט הפסוקית מתחברת:
ההמרה: מבטאים את אותו קשר של סיבה ותוצאה במבנה אחר: איחוי – "...ולכן..."; או משפט פשוט – "בשל / בגלל מהירותה של הרכבת...". אסור לשנות את המשמעות (למשל להפוך את הסיבה לתוצאה).
טעות נפוצה: לקרוא לפסוקית ב־(1) "פסוקית סיבה" רק בגלל המילה "כי"; לתחום ב־(1) עד סוף המשפט – הפסוקית מסתיימת לפני "מעסיקה".
סעיף ב
(1) הצלמת הציגה בתערוכה תמונות של ציפורים נדירות.
(2) היא (הצלמת) צילמה את הציפורים (את התמונות) באגם.
(3) האגם נמצא בצפון הארץ.
שיטה: שלושה נשואים – "הציגה", "צילמה", "נמצא" – ולכן שלושה משפטים. בכל פסוקית שפותחת ב־ש מחליפים את ה־ש' בשם העצם שהיא מתארת:
טעות נפוצה: לכתוב משפט שפותח ב"ש" ("שנמצא בצפון הארץ"); להשמיט מידע, כמו "נדירות" או "בתערוכה".
שאלה 4 · סוגי נשוא, צירוף למשפט מורכב, תמורה והסגר
לפניכם ארבעה משפטים.
I. ההתנדבות בקהילה היא חוויה מעצימה.
II. בני נוער רבים היו פעילים בארגוני התנדבות בשנה האחרונה.
III. אתמול נערך בבית הספר יריד התרמה.
IV. התנדבות איננה עבודה בתשלום.
(1) מתחו קו מתחת לנשוא בכל אחד מן המשפטים.
(2) כתבו את מספר המשפט שבו הנשוא יוצא דופן מבחינת סוגו: ______, וציינו את סוגו: ______
(3) חברו את משפטים I–II למשפט אחד מורכב בקשר לוגי מתאים.
לפניכם שני משפטים.
I. הפניות לארגוני ההתנדבות הולכות ומתרבות לקראת החגים.
II. המתנדבים אורזים חבילות מזון ומחלקים אותן למשפחות.
(1) הקיפו את מספר המשפט שהנשוא בו הוא נשוא מורחב.
(2) מדוע משתמשים במשפט זה בנשוא מורחב? ______
לפניכם משפט, ובו תמורה והסגר.
פעילויות התנדבות קצרות למשל איסוף בגדים לנזקקים יעזרו מן הסתם לתלמידים להכיר את עולם ההתנדבות.
(1) הוסיפו פסיקים לפני התמורה ואחריה.
(2) • מתחו קו מתחת להסגר.
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
(1)
I. ההתנדבות בקהילה היא חוויה (מעצימה).
II. בני נוער רבים היו פעילים בארגוני התנדבות בשנה האחרונה.
III. אתמול נערך בבית הספר יריד התרמה.
IV. התנדבות איננה עבודה (בתשלום).
(2) המשפט היוצא דופן: III; סוגו: נשוא פועלי.
(3) בני נוער רבים היו פעילים בארגוני התנדבות בשנה האחרונה מפני שההתנדבות בקהילה היא חוויה מעצימה.
(מתקבלות גם מילות סיבה אחרות: כיוון ש / משום ש / כי.)
(1)–(2) סוגי הנשוא:
בשלושה משפטים הנשוא שמני, ורק ב־III הוא פועלי – ולכן III יוצא דופן.
ההבדל בין II ל־III: ב־II יש צורה של הפועל "היה", אבל היא רק מקשרת בין הנושא לשם התואר ומציינת את הזמן – אוגד; הנשוא הוא "פעילים". ב־III "נערך" הוא הפועל העיקרי, והוא עצמו הנשוא.
(3) צירוף למורכב: הקשר ההגיוני: היות ההתנדבות חוויה מעצימה היא הסיבה לכך שבני נוער רבים פעילים בארגוני התנדבות. לכן משתמשים במילת שעבוד של סיבה (מפני ש / כיוון ש / משום ש / כי), ומשפט I הופך לפסוקית תיאור סיבה. (אפשר גם להקדים את הפסוקית: "מפני שההתנדבות בקהילה היא חוויה מעצימה, בני נוער רבים היו פעילים...")
טעות נפוצה: ב־(1) לסמן את "היא", "היו" או "איננה" כחלק מן הנשוא (אלה אוגדים); ב־(2) לבחור ב־II בגלל "היו"; ב־(3) לחבר ב"ו" או ב"לכן" – זה משפט מאוחה, לא מורכב.
סעיף ב
(1) משפט I.
(2) הנשוא המורחב "הולכות ומתרבות" מציין תהליך – עלייה הדרגתית ומתמשכת במספר הפניות ככל שהחגים מתקרבים.
(1) במשפט I הנשוא הוא "הולכות ומתרבות" – צירוף של פועל עזר ("הולך") ופועל עיקרי ("מתרבה") המבטא יחד משמעות אחת: נשוא מורחב. במשפט II יש נשוא כולל: "אורזים... ומחלקים..." – שני פעלים שווי תפקיד המחוברים ב־ו', כל אחד מהם נשוא בפני עצמו (המתנדבים אורזים; המתנדבים מחלקים).
(2) הצירוף "הולך ו..." מוסיף לפועל משמעות של תהליך מתמשך והדרגתי: לא רק שיש הרבה פניות, אלא מספרן גדל עוד ועוד עם הזמן. זה התפקיד הסמנטי של הנשוא המורחב כאן.
טעות נפוצה: לבחור במשפט II בגלל שיש בו שני פעלים – אבל שם כל פועל עומד בפני עצמו (נשוא כולל), ואילו ב־I שני הפעלים יחד הם נשוא אחד.
סעיף ג
(1)+(2) פעילויות התנדבות קצרות, למשל איסוף בגדים לנזקקים, יעזרו מן הסתם לתלמידים להכיר את עולם ההתנדבות.
(1) התמורה: "למשל איסוף בגדים לנזקקים" – דוגמה לאותו דבר שנזכר לפניה ("פעילויות התנדבות קצרות"), בעלת אותו תפקיד (נושא). את התמורה תוחמים בפסיקים משני צדיה, כי היא מידע נוסף שאפשר להשמיט בלי לפגוע במבנה המשפט: "פעילויות התנדבות קצרות יעזרו...".
(2) ההסגר: "מן הסתם" – צירוף שאינו קשור תחבירית לשום חלק במשפט ואינו ממלא תפקיד תחבירי; הוא מביע את עמדת הכותב כלפי התוכן. אפשר להשמיט אותו והמשפט נשאר תקין. (מותר גם לתחום אותו בפסיקים: "יעזרו, מן הסתם, לתלמידים...".)
תפקידו: הבעת הערכה / סבירות – הכותב מניח שהפעילויות יעזרו, אבל אינו קובע זאת כעובדה ודאית. (הסגרים אחרים מביעים ודאות – "ללא ספק" – או מקור מידע – "לדברי המורים".)
טעות נפוצה: לשים פסיק רק לפני התמורה (חייבים גם אחריה); לסמן את "למשל" כהסגר; לכתוב שההסגר מביע ודאות מלאה – "מן הסתם" מביע הנחה ולא קביעה.
שאלה 5 · תמורה; צירוף משפטים לנשוא שמני; אוגד ונושא
לפניכם שני משפטים ובהם תמורות.
I. בערב הקולינרי הכנו מאכלי בצק מסורתיים, כמו בורקס, מלאווח וג'חנון.
II. תבלינים חריפים, בעיקר הפלפל הצ'ילי, מעניקים למנה את הטעם המיוחד שלה.
השלימו את הטבלה שלפניכם: העתיקו מכל משפט את התמורה, את המילה או המילים שהתמורה ממירה ואת התפקיד התחבירי של המילה או המילים שהתמורה ממירה.
| מספר המשפט | התמורה | המילה או המילים שהתמורה ממירה | התפקיד התחבירי של המילה או המילים שהתמורה ממירה |
|---|---|---|---|
| I. | |||
| II. |
לפניכם שני משפטים.
מספר המשתתפים בערבי הבישול של המתנ"ס עולה. זהו הישג מרשים במיוחד.
(1) כתבו את שני המשפטים במשפט אחד פשוט בעל נשוא שמני.
(2) ציינו את הנושא ואת הנשוא של המשפט שכתבתם.
נושא: ______
נשוא: ______
לפניכם שני משפטים, ובשניהם מודגשת המילה היא.
I. המדריכה היא טבחית מנוסה.
II. היא מלמדת בערבי הבישול כבר עשר שנים.
ציינו מעל המילה היא בכל אחד מן המשפטים את התפקיד התחבירי שלה.
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
| מספר המשפט | התמורה | המילה או המילים שהתמורה ממירה | התפקיד התחבירי |
|---|---|---|---|
| I. | (כמו) בורקס, מלאווח וג'חנון | מאכלי (בצק מסורתיים) | מושא |
| II. | בעיקר הפלפל הצ'ילי | תבלינים (חריפים) | נושא |
מהי תמורה: צירוף שבא אחרי שם עצם (או צירוף), מתייחס לאותו דבר ממש ומפרט, מצמצם או מסביר אותו. אפשר להציב את התמורה במקום המומר, והמשפט יישאר תקין. התמורה מופרדת בדרך כלל בפסיקים.
שימו לב: בטבלה כותבים את התפקיד של המילה שהתמורה ממירה, ולא "תמורה".
טעות נפוצה: להעתיק את המילים נכון אבל לכתוב תפקיד שגוי, למשל "תיאור" ל"מאכלי בצק" או "לוואי" ל"תבלינים".
סעיף ב
(1) עליית מספר המשתתפים בערבי הבישול של המתנ"ס היא הישג מרשים במיוחד.
(אפשר גם: העלייה במספר המשתתפים בערבי הבישול של המתנ"ס היא הישג מרשים במיוחד.)
(2) נושא: עליית / העלייה (במספר המשתתפים...); נשוא: הישג (מרשים במיוחד).
שלב 1 – לזהות את הקשר בין המשפטים: "זהו" במשפט השני מפנה לכל המשפט הראשון: העובדה שהמספר עולה היא ההישג.
שלב 2 – להפוך את המשפט הראשון לצירוף שמני: כדי שהמשפט יהיה פשוט (נשוא אחד, בלי פסוקית), ממירים את הפועל "עולה" בשם הפעולה שלו – עלייה – בסמיכות: "עליית מספר המשתתפים..." (או: "העלייה במספר המשתתפים..."). הצירוף הזה יהיה הנושא.
שלב 3 – נשוא שמני: הנשוא הוא שם עצם – "הישג" (עם הלוואי "מרשים במיוחד"), והאוגד "היא" מקשר בין הנושא לנשוא (מתאים לנושא "עלייה" – נקבה).
(2) נושא: הגרעין "עליית" (או הצירוף כולו). נשוא: "הישג" (או "הישג מרשים במיוחד"). "היא" – אוגד, לא חלק מהנשוא.
טעות נפוצה: לכתוב "מספר המשתתפים... עולה, וזהו הישג..." (משפט מאוחה) או "העובדה שמספר המשתתפים עולה היא הישג" (משפט מורכב) – אלה אינם משפטים פשוטים.
סעיף ג
I. אוגד
II. נושא
הכלל: כינוי הגוף (הוא, היא, הם, הן) יכול להיות נושא או אוגד. אוגד בא בין נושא לנשוא שמני ומקשר ביניהם; נושא הוא מי שמבצע את הפעולה או שעליו נאמר הנשוא.
טעות נפוצה: לסמן "היא" במשפט I כנושא – הנושא כבר נמצא ("המדריכה").
שאלה 6 · חלקים כוללים, נשוא ואוגד, מבנה "לא רק... אלא גם"
לפניכם שלושה משפטים בעלי חלקים כוללים. קראו אותם, וענו על הסעיפים שאחריהם.
I. המטיילים הקימו את האוהלים ואת פינת הבישול לפני השקיעה.
II. פנסים, שקי שינה, מזרנים וכירת גז היו ציוד חובה בטיול.
III. המדריכים הציגו לנו את האפשרות של לינה באוהלים או של לינה תחת כיפת השמיים.
(1) סמנו את כל החלקים הכוללים במשפטים I–III, וכתבו מעל כל חלק את התפקיד התחבירי שלו.
(2) באיזה משפט הקשר הלוגי בין החלקים הכוללים יוצא דופן? ______
(3) ציינו את הקשר הלוגי בין החלקים הכוללים במשפט היוצא דופן. ______
(4) קראו את שני המשפטים שלפניכם, וציינו מעל כל אחת מן המילים המסומנות בקו את התפקיד התחבירי שלה.
– בחניון הלילה היו רק שני ברזים.
– פנסים, שקי שינה, מזרנים וכירת גז היו ציוד חובה בטיול.
לפניכם משפט מודגש המנוסח במבנה "לא רק... אלא גם..."
הטיול השנתי מחזק לא רק את הכושר הגופני של התלמידים, אלא גם את הקשרים החברתיים ביניהם.
הקיפו את המשפט המבטא את משמעותו של המשפט המודגש.
– הטיול השנתי מחזק רק את הקשרים החברתיים בין התלמידים.
– הטיול השנתי מחזק גם את הכושר הגופני של התלמידים וגם את הקשרים החברתיים ביניהם.
– הטיול השנתי מחזק קודם כול את הכושר הגופני של התלמידים ורק לאחר מכן את הקשרים החברתיים ביניהם.
– הטיול השנתי אינו מחזק אלא את הקשרים החברתיים בין התלמידים.
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
(1)
I. "את האוהלים" / "ואת פינת הבישול" – חלקים כוללים בתפקיד מושא.
II. "פנסים" / "שקי שינה" / "מזרנים" / "וכירת גז" – חלקים כוללים בתפקיד נושא.
III. "של לינה באוהלים" / "או של לינה תחת כיפת השמיים" – חלקים כוללים בתפקיד לוואי.
(2) משפט III.
(3) ברירה.
(4) היו (בחניון הלילה) – נשוא; היו (ציוד חובה) – אוגד.
(1) זיהוי החלקים הכוללים ותפקידם. חלקים כוללים הם שני רכיבים או יותר באותו תפקיד, המתייחסים לאותה מילה במשפט. בודקים לאיזו מילה הם נקשרים ושואלים את השאלה המתאימה:
(2)–(3) הקשר הלוגי. ב־I וב־II החלקים מחוברים ב־ו' החיבור (ואת פינת הבישול; וכירת גז) – קשר של הוספה (צירוף). ב־III הם מחוברים במילה "או" – קשר של ברירה: אפשר לבחור באחת משתי האפשרויות. לכן משפט III יוצא דופן.
(4) נשוא מול אוגד.
טעות נפוצה: ב־III לסמן את החלקים הכוללים כמושא של "הציגו"; ב־(4) לסמן את שתי ההופעות של "היו" באותו תפקיד רק משום שזו אותה מילה – יש לבדוק אם הפועל מציין קיום (נשוא) או מחבר את הנושא לשם (אוגד).
סעיף ב
הטיול השנתי מחזק גם את הכושר הגופני של התלמידים וגם את הקשרים החברתיים ביניהם.
הכלל: המבנה "לא רק X, אלא גם Y" מבטא הוספה (צירוף) בהדגשה: גם X וגם Y נכונים, והדגש הוא על Y. אין כאן ניגוד ואין כאן סדר זמנים.
למה לא האחרות:
טעות נפוצה: לבלבל בין "לא X אלא Y" (ניגוד: Y במקום X) לבין "לא רק X אלא גם Y" (הוספה: X וגם Y).
פרק ג: מערכת הצורות
ההוראות לחלק זה
(80 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 7–11 (לכל שאלה – 20 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו ענו על כל הסעיפים.
שאלה 7 · שורש, בניין וגוף של פעלים; חלקי דיבור; משקלי "מחיקה"
לפניכם שלושה משפטים, ובכל אחד מהם מודגש פועל.
(1) ציינו ליד כל משפט את השורש של הפועל המודגש בו.
(2) שניים מן הפעלים נוטים באותו הבניין. ציינו את הפעלים. ______, ______
(3) שניים מן הפעלים נוטים באותו הגוף. ציינו את הפעלים. ______, ______
לפניכם דו־שיח קצר ומשעשע בין שני חניכים במחנה קיץ.
נועה: מה אתה עושה כאן לבד עם המשקפת?
איתי: אני צוֹפֶה בציפורים.
נועה: באמת? לא ידעתי שאתה צוֹפֶה! באיזה שבט אתה?
(1) מהו חלק הדיבור של המילה "צופה" בתשובתו של איתי? ______
(2) מהו חלק הדיבור של המילה "צופה" בתשובתה של נועה? ______
לפניכם טבלה, ובה שני משפטים. בכל משפט מודגשת המילה מחיקה.
השלימו את הטבלה שלפניכם: ציינו את חלק הדיבור של המילה מחיקה בכל משפט ואת המשקל שלה.
| חלק הדיבור | המשקל | |
|---|---|---|
| בחדר האוכל של המחנה תלינו לוחית לבנה מְחִיקָה, ועליה כתבנו בטוש את סדר היום. | ||
| מְחִיקָה של תמונות ישנות מן הטלפון פינתה מקום לצילומי הטיול. |
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
(1) הִתְנָה – ת-נ-י (אפשר גם ת-נ-ה); הִתְפַּזְּרָה – פ-ז-ר; הוֹבִילָה – י-ב-ל.
(2) הִתְנָה, הוֹבִילָה (שניהם בבניין הפעיל)
(3) הִתְפַּזְּרָה, הוֹבִילָה (שניהם עבר, נסתרת – היא)
(1) השורשים – כאן ה־ת' מטעה. בשני פעלים יש הִתְ־ בהתחלה, אבל רק באחד מהם ה־ת' שייכת לבניין.
(2) אותו הבניין – הִתְנָה והוֹבִילָה: הפעיל. הִתְנָה = הִקְטָה (הפעיל ל"י); הוֹבִילָה – הפעיל בגזרת פ"י. הִתְפַּזְּרָה בהתפעל.
(3) אותו הגוף – הִתְפַּזְּרָה והוֹבִילָה: עבר, נסתרת (היא). הסיומת ־ָה מציינת נסתרת (הקבוצה התפזרה, הדרך הובילה). ב"הִתְנָה" ה־ה' הסופית אינה סיומת גוף אלא חלק מצורת ל"י – הִתְנָה היא נסתר (הוא – המדריך).
טעות נפוצה: לכתוב ל"הִתְנָה" שורש נ-ו-ה או בניין התפעל; לכתוב ל"הוֹבִילָה" שורש ו-ב-ל בהופעל; לחשוב ש"הִתְנָה" בגוף נסתרת בגלל ה־ה' שבסופה.
סעיף ב
(1) פועל
(2) שם עצם
מקור ההומור: איתי מחזיק משקפת ומסתכל בציפורים, ולכן הוא אומר "אני צוֹפֶה בציפורים" – כלומר מסתכל בהן. נועה מבינה את המילה כשם עצם – צוֹפֶה (חבר בתנועת הצופים) – ושואלת באיזה שבט הוא.
(1) פועל: בינוני של בניין קל, שורש צ-פ-י (צָפָה – צוֹפֶה – יִצְפֶּה), כמו רוֹאֶה, קוֹנֶה. משמש נשוא לנושא "אני", ויש לו משלים: "בציפורים" (צופה במה?).
(2) שם עצם: "לא ידעתי שאתה צופה! באיזה שבט אתה?" – "צופה" מציין כאן מה הוא איתי: חבר בתנועת נוער, כמו "חניך" או "מדריך". ההמשך "באיזה שבט" מראה שהכוונה לשם עצם. אפשר להוסיף לו ה' הידיעה ורבים: "הצופים", "שבט הצופים".
טעות נפוצה: להחליף בין השניים. הרמז הוא בהקשר – "בציפורים" אחרי הפועל, ו"באיזה שבט" אחרי שם העצם.
סעיף ג
| חלק הדיבור | המשקל | |
|---|---|---|
| לוחית לבנה מְחִיקָה | שם תואר | קָטִיל |
| מְחִיקָה של תמונות | שם עצם | קְטִילָה |
שתי מילים בעלות אותה צורה בנקבה:
לוחית לבנה מְחִיקָה – שם תואר, משקל קָטִיל. "מחיקה" מתארת את שם העצם "לוחית" (איזו לוחית? מחיקה – שאפשר למחוק את מה שכתוב עליה) ומתאימה לו במין ובמספר. (שם התואר "לבנה" שבא לפניה מראה שאין כאן צירוף סמיכות "לוחית של מחיקה".) זו צורת הנקבה של שם התואר מָחִיק: בזכר – "טוש מָחִיק", בנקבה – "לוחית מְחִיקָה". המשקל נקבע לפי צורת היסוד (זכר יחיד): קָטִיל (כמו גָּמִישׁ, רָגִישׁ). משקל קָטִיל מציין לא פעם יכולת או אפשרות (שאפשר למחוק אותו, שאפשר לכופף אותו).
מְחִיקָה של תמונות – שם עצם, משקל קְטִילָה. "מחיקה" היא הנושא של המשפט (מה פינה מקום?), ויש לה לוואי – "של תמונות ישנות". זהו שם פעולה של בניין קל (מָחַק – מְחִיקָה), כמו כְּתִיבָה, שְׁמִירָה. כאן המשקל הוא קְטִילָה עצמו – אין לו צורת זכר.
הבדיקה: מעבירים לזכר. "טוש מָחִיק" – מתקבלת מילה תקינה, ולכן זהו שם תואר. "מחיקה של תמונות" – אי אפשר להעביר לזכר; אפשר להחליף בפועל: "כשמחקנו תמונות...".
טעות נפוצה: לכתוב לשם התואר את המשקל קְטִילָה (משקל נקבע לפי הצורה הבסיסית בזכר יחיד).
שאלה 8 · השלמת פעלים ושמות עצם על פי שורש
לפניכם קטע שחסרים בו פעלים. כתבו בכל מקום ריק את הפועל המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
בשנים האחרונות תושבים רבים ______ (ר-ג-ש) שהפסולת הביתית הופכת לבעיה סביבתית חמורה. בעקבות זאת החליטה העירייה ______ (ש-נ-י/ה) את שיטת איסוף האשפה.
ברחובות העיר ______ (ק-ו-ם) על ידי העירייה עשרות מרכזי מִחזור, ותושבים שאינם יודעים היכן ______ (ש-ל-ך) בקבוקים וקרטונים יכולים ______ (ב-ד-ק) זאת באתר העירייה. מדריכי העירייה גם ______ (ל-מ-ד) תלמידים בבתי הספר כיצד למיין פסולת, ובעקבות ההדרכות משפחות רבות ______ (צ-ר-ף) למיזם. בשנה הבאה מתכננת העירייה ______ (ב-נ-י/ה) מפעל קטן להכנת קומפוסט מפסולת אורגנית.
לפניכם קטע שחסרים בו שמות עצם. כתבו בכל מקום ריק את שם העצם המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
בשנים האחרונות חל ______ (ג-ד-ל) בכמות האריזות שאנו זורקים, ולכן עלה גם ______ (ס-פ-ר) הפחים ברחובות. ______ (צ-ר-ך) רבים אינם חושבים על כך בעת ה______ (ק-נ-י/ה) בסופרמרקט.
ה______ (פ-ר-ד) של הפסולת בבית היא צעד ראשון וחשוב: מבקבוקי פלסטיק ממוחזרים אפשר להכין ______ (י-צ-ר) חדשים, כמו ספסלים ו______ (ש-ל-ט) לגינות ציבוריות. ההצלחה תלויה ב______ (ק-פ-ד) של כל התושבים על הכללים, ולכן העירייה שולחת להם ______ (ז-כ-ר) חודשית על מועדי האיסוף.
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
(ר-ג-ש) הרגישו / מרגישים; (ש-נ-י/ה) לשנות; (ק-ו-ם) הוקמו (גם: מוקמים); (ש-ל-ך) להשליך (גם: ישליכו); (ב-ד-ק) לבדוק; (ל-מ-ד) לימדו (גם: מלמדים); (צ-ר-ף) הצטרפו (גם: מצטרפות); (ב-נ-י/ה) לבנות
השיטה: לכל מקום ריק שואלים שלוש שאלות: (1) איזו צורה התחביר דורש – פועל נטוי (ומי הנושא? באיזה זמן?) או שם פועל (אחרי "החליטה", "יודעים היכן", "יכולים", "מתכננת")? (2) איזה בניין מתאים למשמעות? (3) איך נוטה השורש בגזרה שלו?
1. (ר-ג-ש) הרגישו / מרגישים – נושא: "תושבים" (רבים); המשמעות "חשו" היא של בניין הפעיל: עבר הִרְגִּישׁוּ או הווה מַרְגִּישִׁים. "התרגשו" (התפעל) פירושו "נסערו" – אינו מתאים.
2. (ש-נ-י/ה) לשנות – אחרי "החליטה" בא שם פועל. המשמעות "לעשות שיהיה אחרת" – פיעל: לְשַׁנּוֹת (בגזרת ל"י הסיום ־וֹת, כמו לְנַסּוֹת). "לשנות" בקל (לִשְׁנוֹת) פירושו לחזור על דבר – אינו מתאים.
3. (ק-ו-ם) הוקמו – הנושא: "עשרות מרכזי מחזור" (רבים), והצירוף "על ידי העירייה" מראה שהנושא אינו עושה את הפעולה – יש צורך בבניין סביל: הופעל בגזרת ע"ו – הוּקְמוּ (כמו הוּשְׁבוּ). פעיל: העירייה הֵקִימָה. מתקבל גם ההווה מוּקָמִים (הופעל, בינוני) – גם הוא סביל ומתאים ל"על ידי העירייה".
4. (ש-ל-ך) להשליך – אחרי "יודעים היכן" בא שם פועל; המשמעות "לזרוק" – הפעיל: לְהַשְׁלִיךְ. מתקבל גם עתיד הפעיל יַשְׁלִיכוּ ("היכן ישליכו").
5. (ב-ד-ק) לבדוק – אחרי "יכולים" – שם פועל; בניין קל: לִבְדּוֹק (לִקְטוֹל).
6. (ל-מ-ד) לימדו – נושא: "מדריכי העירייה" (רבים), עבר; המדריכים מעבירים ידע לאחרים ויש מושא ("תלמידים") – בניין פיעל: לִמְּדוּ (לימדו). "למדו" (קל) פירושו רכשו ידע בעצמם – אינו מתאים.
7. (צ-ר-ף) הצטרפו – נושא: "משפחות רבות", עבר ("בעקבות ההדרכות"); המשמעות "נעשו חלק מן המיזם" – בניין התפעל: הִצְטָרְפוּ. בהתפעל, כשהשורש פותח בצ', חלים שיכול (הת' עוברת אחרי הצ') והדמה (ת' ← ט'): הִתְצָרְפוּ ← הִצְטָרְפוּ.
8. (ב-נ-י/ה) לבנות – אחרי "מתכננת" – שם פועל; קל בגזרת ל"י: לִבְנוֹת (כמו לִקְנוֹת).
טעות נפוצה: לכתוב "הקימו" במקום "הוקמו" (הפועל הפעיל אינו מתאים ל"על ידי העירייה"); לכתוב "למדו" במקום "לימדו"; לכתוב "התצרפו" בלי השיכול וההדמה; לכתוב פועל נטוי אחרי "יכולים" ("יכולים בודקים").
סעיף ב
(ג-ד-ל) גידול; (ס-פ-ר) מספר; (צ-ר-ך) צרכנים; (ק-נ-י/ה) קנייה (גם: קניה / קניות); (פ-ר-ד) הפרדה; (י-צ-ר) מוצרים (גם: תוצרים); (ש-ל-ט) שלטים; (ק-פ-ד) הקפדה; (ז-כ-ר) תזכורת
השיטה: בכל מקום ריק בודקים מה ההקשר דורש – משמעות (מה המילה צריכה לומר?), מספר (יחיד או רבים) ומין (לפי ההתאמה: "חל", "עלה" – זכר יחיד; "רבים", "חדשים" – רבים זכר; "היא צעד", "חודשית" – נקבה). אחר כך בוחרים שם מוכר מן השורש.
1. (ג-ד-ל) גידול – "חל ___ בכמות" (זכר, יחיד; = הגדלה, עלייה): גִּדּוּל, משקל קִטּוּל (שם הפעולה של פיעל). "גדילה" היא נקבה ואינה מתאימה ל"חל".
2. (ס-פ-ר) מספר – "עלה גם ___ הפחים" (זכר, יחיד, בסמיכות): מִסְפָּר, משקל מִקְטָל.
3. (צ-ר-ך) צרכנים – "___ רבים אינם חושבים" (אנשים, רבים זכר): צַרְכָנִים, יחיד צַרְכָן – משקל קַטְלָן (בעל עיסוק או תכונה).
4. (ק-נ-י/ה) קנייה – "בעת ה___ בסופרמרקט" (פעולה): קְנִיָּה – שם הפעולה של קל (קְטִילָה); בגזרת ל"י הי' נשמרת כעיצור. מתקבל גם הרבים "הקניות" ("בעת הקניות בסופרמרקט"), וגם הכתיב "קניה".
5. (פ-ר-ד) הפרדה – "ה___ של הפסולת ... היא צעד" (נקבה, יחיד): הַפְרָדָה – שם הפעולה של הפעיל (הַקְטָלָה; הִפְרִיד).
6. (י-צ-ר) מוצרים – "___ חדשים, כמו ספסלים" (רבים זכר, דברים מוחשיים): מוּצָרִים, יחיד מוּצָר – משקל מוּקְטָל בגזרת פ"י/ו (השורוק בא במקום הי', כמו מוּסָף). מתקבל גם "תוצרים" (תּוֹצָר – גם הוא דבר שיוצר, ומתאים ל"חדשים").
7. (ש-ל-ט) שלטים – "ספסלים ו___ לגינות" (רבים זכר, חפצים): שְׁלָטִים, יחיד שֶׁלֶט – משקל קֶטֶל.
8. (ק-פ-ד) הקפדה – "תלויה ב___ ... על הכללים" (פעולה, "מקפידים על"): הַקְפָּדָה – שם הפעולה של הפעיל (הַקְטָלָה; הִקְפִּיד).
9. (ז-כ-ר) תזכורת – "שולחת ___ חודשית" (נקבה, יחיד; הודעה שמזכירה): תִּזְכֹּרֶת, משקל תִּקְטֹלֶת.
טעות נפוצה: לכתוב "גדילה" במקום "גידול" (אינה מתאימה ל"חל"); לכתוב "צורכים" (פועל) במקום שם העצם "צרכנים"; לכתוב "זיכרון" או "הזכרה" במקום "תזכורת" – "זיכרון" הוא זכר ואינו מתאים ל"חודשית", ומשמעותו אחרת.
שאלה 9 · שמות פעולה ובניינים, צירופים, משקלים
לפניכם רשימה של צירופי מילים.
(1) – העתיקו את שני הצירופים שבכל אחד מהם שתי המילים הן שמות פעולה.
– בצירופים שהעתקתם, ציינו מעל כל שם פעולה את הבניין שלו.
הצירוף: ______ , הצירוף: ______
(2) שלושת הצירופים האחרים בנויים משם עצם ומשם תואר.
– העתיקו את הצירוף ששם התואר בו גזור מצורת בינוני. ______
– ציינו את הבניין של צורת הבינוני. ______
– העתיקו את הצירוף ששם התואר בו נוצר בדרך של בסיס וצורן סופי. ______
לפניכם שני משפטים ובכל אחד מהם המילה "תרגום" מודגשת.
(1) המילה "תרגום" נוטה במשקל שם פעולה, אך רק באחד מן המשפטים היא מבטאת פעולה.
הקיפו את המילה "תרגום" במשפט זה.
(2) ציינו את השורש ואת הבניין של המילה תִּרְגּוּם.
השורש: ______ הבניין: ______
לפניכם שני צירופים ובהם מילים מודגשות.
ציינו ליד כל צירוף את המשקל של המילה המודגשת בו.
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
(1) הַפְחָתַת (הפעיל) זִהוּם (פיעל); חֲסִימַת (קל) הִתְפַּשְּׁטוּת (התפעל).
(2) – אֶנֶרְגְּיָה מִתְחַדֶּשֶׁת
– התפעל
– נוֹף טִבְעִי
(1) שמות פעולה – כל בניין ומשקל שם הפעולה שלו: קל – קְטִילָה; נפעל – הִקָּטְלוּת; פיעל – קִטּוּל; הפעיל – הַקְטָלָה; התפעל – הִתְקַטְּלוּת.
(2) שלושת הצירופים האחרים (שם עצם + שם תואר):
טעות נפוצה: לכתוב ל"זיהום" בניין קל בגלל היעדר הדגש; לא לזהות את "מתחדשת" כבינוני (כי היא משמשת כשם תואר); לשכוח לכתוב את הבניינים מעל שמות הפעולה.
סעיף ב
(1) תרגום מאמרים מדעיים לעברית מקרב את המדע לציבור הרחב.
(2) השורש: ת-ר-ג-ם; הבניין: פיעל.
(1) במשפט השני "תרגום מאמרים" = הפעולה של לתרגם מאמרים (אפשר להחליף: "כשמתרגמים מאמרים..."). במשפט הראשון "התרגום מונח על השולחן" – זהו טקסט מוחשי (הדפים המתורגמים), לא פעולה: פעולה אינה יכולה "להיות מונחת על השולחן".
(2) ת-ר-ג-ם, פיעל. תִּרְגּוּם הוא משקל קִטְלוּל של שורש מרובע (כמו פִּרְסוּם, אִרְגּוּן) – שם הפעולה של פיעל (תִּרְגֵּם, מְתַרְגֵּם, לְתַרְגֵּם). הת' בתחילת המילה היא אות שורש, ולא תחילית של משקל.
טעות נפוצה: לכתוב שורש ר-ג-ם (כאילו הת' תחילית, כמו בתְּשׁוּבָה).
סעיף ג
נְטִיעָה – קְטִילָה.
רְחָבָה – קָטָל.
נְטִיעָה – קְטִילָה. שם הפעולה של בניין קל (נָטַע – נְטִיעָה, כמו כָּתַב – כְּתִיבָה). המילה היא שם עצם ביחיד, והה' שייכת למשקל.
רְחָבָה – קָטָל. כאן המילה היא שם תואר בנקבה, המתאים ל"שדרה". מעבירים לזכר יחיד: רְחָבָה ← רָחָב, והמשקל הוא קָטָל (כמו חָכָם, יָשָׁר). ה־ָה בסוף היא סיומת נקבה, לא חלק מן המשקל.
ההבדל: בנטיעה הה' היא חלק מן המשקל (קְטִילָה); ברחבה היא סיומת נטייה (רָחָב → רְחָבָה).
טעות נפוצה: לכתוב לרחבה "קְטָלָה" – בלי להעביר לזכר יחיד.
שאלה 10 · שם ופועל באותה צורה, דרכי תצורה, צורנים סופיים, משקלים
לפניכם בדיחה.
באימון של קבוצת הכדורגל.
המאמנת: יעל, הכדור אצלך כבר דקה שלמה! מה את עושה?
יעל: הכדור מלא בוץ, אז קודם אני מְסִירָה ממנו את הבוץ, ורק אחר כך תבוא המְּסִירָה.
המילה מְסִירָה משמשת בבדיחה גם בתפקיד שם עצם וגם בתפקיד פועל.
השלימו את הטבלאות שלפניכם.
| המילה מְסִירָה בתפקיד שם עצם – השורש | המשקל |
|---|---|
| המילה מְסִירָה בתפקיד פועל – השורש | הבניין |
|---|---|
לפניכם שלושה שמות.
רַמְזוֹר, מִזְמוֹר, מִדְרְחוֹב
(1) הקיפו את השם יוצא הדופן מבחינת דרך התצורה שלו.
(2) ציינו את דרך התצורה המשותפת לשמות האחרים. ______
לפניכם משפט, ובו שני שמות מודגשים שהצורנים הסופיים בהם מוגדלים.
הקבוצה ניצחה בזכות אַחְדוּת השחקניות והַחְלָטוֹת נבונות של המאמנת.
ציינו מעל כל שם מודגש את משמעות הצורן הסופי המוגדל שבו.
לפניכם ארבעה צירופים, ובכל אחד מהם שם מודגש.
מְכוֹנִית חשמלית, כַּפִּית סוכר, תַּגְלִית מדעית, יַפָּנִית מדוברת
(1) הקיפו את השם שדרך התצורה שלו היא שורש ומשקל.
(2) מעל כל אחד מן השמות האחרים ציינו את משמעות הצורן הסופי.
לפניכם ארבעה שמות.
מְרִיבָה, מְדִינָה, מְשִׁיכָה, מְשִׂימָה
(1) הקיפו את השם יוצא הדופן מבחינת המשקל.
(2) ציינו את המשקל שלו. ______
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
שם עצם: השורש – מ-ס-ר; המשקל – קְטִילָה.
פועל: השורש – ס-ו-ר; הבניין – הפעיל.
הבדיחה: המאמנת מחכה למְסִירָה – העברת הכדור לשחקנית אחרת. יעל משתמשת באותה מילה פעמיים: "אני מְסִירָה ממנו את הבוץ" – מורידה את הבוץ, ורק אחר כך תבוא "המְּסִירָה" – העברת הכדור.
שם עצם – (ה)מְּסִירָה: מ-ס-ר, משקל קְטִילָה. שם פעולה של קל מן "מָסַר" (כמו כְּתִיבָה, סְגִירָה). המ' היא אות שורש. במשפט היא מיודעת בה' ומשמשת נושא של "תבוא".
פועל – מְסִירָה: ס-ו-ר, הפעיל. בינוני, נקבה יחידה, של "הֵסִיר" (גזרת ע"ו/י): מֵסִיר ← מְסִירָה (כמו מֵקִים ← מְקִימָה). המ' היא סימן הבינוני, והחיריק־יו"ד – סימן הפעיל; הו' האמצעית של השורש אינה נראית (סָר, סוּר). במשפט הוא נשוא, ויש לו מושא ("את הבוץ").
טעות נפוצה: לכתוב לשתי המילים אותו שורש (מ-ס-ר), או לכתוב שהפועל בבניין קל.
סעיף ב
(1) מִזְמוֹר.
(2) הלחם בסיסים.
(1) מִזְמוֹר – שורש ומשקל: שורש ז-מ-ר ("זִמֵּר", "זֶמֶר") במשקל מִקְטוֹל (כמו מִכְשׁוֹל, מִשְׁעוֹל).
(2) הלחם בסיסים: שתי מילים מתמזגות למילה אחת, ולעיתים חלק מאחת מהן נשמט:
טעות נפוצה: לבחור "רמזור" כיוצא דופן משום שהוא נשמע כמו מזמור, כלומר כמו שורש ומשקל – כדאי לבדוק אם המילה מכילה שתי מילים מוכרות ("רמז" ו"אור").
סעיף ג
אַחְדוּת – ־וּת: שם עצם מופשט.
הַחְלָטוֹת – ־וֹת: ריבוי בנקבה (הַחְלָטָה – הַחְלָטוֹת).
שני צורנים דומים, שתי משמעויות:
טעות נפוצה: לכתוב "ריבוי" לשניהם – אחדות היא מילה ביחיד, והצורן ־וּת (שורוק) יוצר מילה חדשה ולא ריבוי.
סעיף ד
(1) תַּגְלִית.
(2) מְכוֹנִית – כלי רכב (כלי); כַּפִּית – הקטנה; יַפָּנִית – שפה.
(1) תַּגְלִית – שורש ומשקל: שורש ג-ל-י ("גִּלָּה") במשקל תַּקְטִית (כמו תַּכְלִית). הת' והסיומת ־ִית הן חלק מן המשקל; אין כאן בסיס שלם + צורן.
(2) בסיס + צורן ־ִית – לצורן אותה צורה אבל משמעויות שונות:
טעות נפוצה: לכתוב לשלושתם "נקבה" או "שם תואר"; לבחור "מכונית" כשורש ומשקל בגלל המ' שבתחילתה – בתוכה נמצאת המילה השלמה "מכונה".
סעיף ה
(1) מְשִׁיכָה.
(2) קְטִילָה.
(1) מְשִׁיכָה – שורש מ-ש-ך. כאן המ' היא אות שורש ("מָשַׁךְ"), ולכן המשקל הוא קְטִילָה (כמו כְּתִיבָה, סְגִירָה).
בשלושת האחרים המ' היא תחילית של משקל, והשורש מגזרת ע"ו/י:
בשלושתם המ' שבראש המילה אינה מן השורש, והי' היא אות השורש האמצעית – ולכן המבנה שלהם שונה מקְטִילָה, אף שהצליל דומה. (אין צורך לציין את המשקל שלהם – השאלה היא על יוצא הדופן.)
(2) קְטִילָה.
טעות נפוצה: לראות בכל ארבעת השמות אותו משקל (בגלל הצליל הזהה מְ־ִי־ָה) בלי לבדוק את השורש. הכלל: קודם מוצאים את השורש, ורק אחר כך מזהים את המשקל.
שאלה 11 · משמעות צורנים סופיים, משקלי שמות פעולה, ל"א ול"י
לפניכם קטע, ובו מילים מודגשות.
תזמורת הנוער של העיר העלתה אמש את הקונצרט הַשְּׁנָתִי שלה. קְהָלָהּ הנאמן מילא את האולם עד אפס מקום. חֲלִילָן צעיר ניגן סולו מרגש, ובסיום הערב עלו כל הנגנים לבמה ושרו יחד ברוח של אַחְדוּת.
ציינו מעל כל מילה מודגשת את משמעות הצורן הסופי שבה.
לפניכם קטע, ובו מילים מודגשות.
הוֹפָעָתָהּ של התזמורת בפסטיבל עוררה הִתְרַגְּשׁוּת רבה. המבקרים ציינו שבזכות נִצּוּחוֹ הקפדני של המנצח ושִׁנּוּיֵי הקצב שהכניס ליצירות, נשמעה הנגינה רעננה. הנגנים הצעירים הודו להוריהם על הִשְׁתַּתְּפוּתָם בהכנות לקונצרט, והַקְלָטוֹת של הערב יעלו בקרוב לאתר התזמורת.
(1) מיינו את המילים המודגשות בקטע לשלושה זוגות על פי המשקל, וציינו את המשקל המשותף לכל זוג מילים.
הזוג: ______ , ______ המשקל: ______
הזוג: ______ , ______ המשקל: ______
הזוג: ______ , ______ המשקל: ______
(2) ציינו מהי המשמעות המשותפת למשקלים של כל המילים המודגשות בקטע. ______
לפניכם משפט ובו שני פעלים מודגשים, אך רק אחד מהם מתאים להקשר המשפט.
(1) הקיפו את הפועל המתאים להקשר המשפט.
(2) כתבו כל אחד מן הפעלים בזמן עתיד ובגוף מדבר.
קָרְאוּ ______ , קָרוּ ______
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
הַשְּׁנָתִי – (־ִי) שם תואר (שייכות / יחס: של כל שנה).
קְהָלָהּ – (־ָהּ) שייכות / קניין (הקהל שלה).
חֲלִילָן – (־ָן) בעל מקצוע / עיסוק (מי שמנגן בחליל).
אַחְדוּת – (־וּת) שם מופשט (הפשטה).
הדרך: מפרידים בין הבסיס לצורן הסופי, ושואלים מה הצורן מוסיף למשמעות הבסיס.
טעות נפוצה: לכתוב ל"קהלה" "נקבה" (הצורן אינו מציין מין אלא שייכות – "שלה"); לכתוב ל"השנתי" כינוי קניין ("שלי") – כאן יש ה' הידיעה והמילה מתארת את הקונצרט, ולכן זה שם תואר; לכתוב ל"אחדות" "נקבה" או "רבים".
סעיף ב
(1) הזוג: הוֹפָעָתָהּ, הַקְלָטוֹת – המשקל: הַקְטָלָה.
הזוג: הִתְרַגְּשׁוּת, הִשְׁתַּתְּפוּתָם – המשקל: הִתְקַטְּלוּת.
הזוג: נִצּוּחוֹ, שִׁנּוּיֵי – המשקל: קִטּוּל.
(2) שמות פעולה.
הדרך: מחזירים כל מילה לצורת היחיד הנפרדת (בלי כינוי, בלי סמיכות), מוצאים את השורש ומתאימים לתבנית.
(2) המשמעות המשותפת: שלושת המשקלים – הַקְטָלָה, הִתְקַטְּלוּת, קִטּוּל – הם משקלים של שמות פעולה (שם המציין את הפעולה של הפועל: הִקְלִיט ← הַקְלָטָה, הִתְרַגֵּשׁ ← הִתְרַגְּשׁוּת, נִצֵּחַ ← נִצּוּחַ).
טעות נפוצה: לקבוע את המשקל לפי הצורה הנטויה ("הוֹפָעָתָהּ" – הוֹקָטָתָהּ); לזווג את "הופעתה" עם "השתתפותם" בגלל הכינוי בסוף; לזהות ב"השתתפותם" את הת' השנייה כת' של הבניין ולכתוב שורש ש-ף; לכתוב ב־(2) "מקום" או "תכונה".
סעיף ג
(1) קָרְאוּ.
(2) קָרְאוּ – אֶקְרָא; קָרוּ – אֶקְרֶה.
שני שורשים, שתי משמעויות:
(1) הפועל המתאים: קָרְאוּ (קל, עבר, נסתרים, ל"א – הא' שורשית ונשמרת, כמו מָצְאוּ).
לעומת זאת קָרוּ – ל"י: הה' נעלמת לפני הסיומת ־וּ (כמו בָּנוּ, עָלוּ).
(2) עתיד, מדבר (אני):
טעות נפוצה: לכתוב "נקרא" / "נקרה" (מדברים – "אנחנו") במקום "אני"; לכתוב "אקרה" לשני הפעלים או "אקרא" לשניהם.