מתכונת 8 בלשון ובעברית (שאלון 011271) - פתרון מלא
פרק הלשון (מיזם הכתיבה) · שאלון 011271 · במבנה של הבגרות · 11 שאלות · שעתיים
מבחן מתכונת בלשון במבנה של בחינת הבגרות. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא - פתרו בזמן של הבחינה, ורק אחר כך פתחו את הפתרונות.
מבנה המתכונת
א. משך הבחינה: שעתיים.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שלושה פרקים.
פרק א – שם המספר ואותיות השימוש – 20 נקודות
פרק ב – תחביר / פרק ג – מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים – 80 נקודות
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר (עמוד 4).
ד. הוראה מיוחדת: יש להקפיד על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
שימו לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
פרק א: חובה – שם המספר ואותיות השימוש
ההוראות לחלק זה
(20 נקודות)
ענו על שאלה 1 שלפניכם.
שאלה 1 · שם המספר – בחירת הצורה הנכונה
במשפטים שלפניכם הקיפו את הצורות הנכונות של שם המספר מבין האפשרויות הנתונות.
◂ פתרון מלא לשאלה 1
הכלל הבסיסי: לפני כל הכרעה שואלים: מה הדבר הנספר, ומה מינו? במספרים 3–10 (וגם באחדות של מספרים מורכבים כמו 17, 52, 367) הצורה "הפוכה": לזכר – הצורה עם ה' (שבעה, שישה, שלושה), לנקבה – הצורה בלי ה' (שבע, שש, שלוש). במספרים 1–2 הצורות רגילות: זכר – אחד, שניים; נקבה – אחת, שתיים.
1. בת חמישים ושתיים. הגיל נמסר בשנים: בת 52 = בת 52 שנה. "שנה" – נקבה, ולכן האחדות בנקבה: שְׁתַּיִם. (מין האישה אינו הקובע – גם "בן חמישים ושתיים".)
2. בשבעה עשר ערבי שירה. הנספר הוא "עֶרֶב" – זכר. 17 בזכר: שִׁבְעָה עָשָׂר (בנקבה: שְׁבַע עֶשְׂרֵה).
3. שלוש מאות שישים ושבעה כרטיסים. "כרטיס" – זכר, ולכן האחדות בצורת זכר: שִׁבְעָה. ("שלוש מאות" ו"שישים" אינם משתנים לפי מין הנספר.)
4. שיר מספר תשע. אחרי המילה "מספר" המספר אינו מונה כמות אלא משמש שם (מזהה) של הפריט, ולכן הוא בא בצורת נקבה – גם כשהשם שלפניו זכר: שיר מספר תֵּשַׁע, אוטובוס מספר שתיים.
5. מאה ושש עשרה שנים. "שנה" – נקבה, ולכן 16 בנקבה: שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה (בזכר: שִׁשָּׁה עָשָׂר).
6. שלושים וארבעה אלף צפיות. כאן נספרים האלפים: "אלף" – זכר, ולכן 34 בצורת זכר: שלושים וְאַרְבָּעָה אלף – אף שהשם האחרון, "צפיות", הוא נקבה.
7. כשלושה מיליון פעמים. גם כאן הנספר הוא המיליונים: "מיליון" – זכר, ולכן: שְׁלוֹשָׁה מיליון – אף ש"פעמים" נקבה.
8. מחמש הסדנאות. "סדנה" – נקבה, ולכן 5 בנקבה: חָמֵשׁ. לפני שם מיודע (הסדנאות) בא הנסמך, ובנקבה צורת הנסמך (חֲמֵשׁ) נכתבת כמו צורת הנפרד: חמש הסדנאות. חֲמֵשֶׁת היא צורת הנסמך של הזכר (חמשת החושים).
9. כשישים ושניים אחוזים. "אחוז" – זכר, ולכן האחדות בצורת זכר: שְׁנַיִם.
10. פי שישה. הצירוף "פי + מספר" (כפל) בא תמיד בצורת זכר: פי שניים, פי שלושה, פי שישה.
טעות נפוצה: לכתוב "שלושים וארבע אלף" או "שלוש מיליון" לפי מין הצפיות והפעמים – הנספר הוא "אלף" ו"מיליון"; לכתוב "שיר מספר תשעה" לפי מין המילה שיר – אחרי "מספר" תמיד נקבה; לכתוב "חמשת הסדנאות" – חמשת היא צורת זכר.
פרק ב: תחביר
ההוראות לחלק זה
(80 נקודות)
לפניכם שני פרקים: פרק ב – תחביר, פרק ג – מערכת הצורות.
בחרו בפרק שלמדתם: בפרק ב – תחביר או בפרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרתם ענו על השאלות לפי ההוראות.
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 2–6 (לכל שאלה – 20 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
שאלה 2 · סוגי משפטים, תחימת פסוקיות ואיברים, תפקידים תחביריים
לפניכם שלושה משפטים.
(1) התחנות הישנות בעיר מוזנחות, ואילו בתחנה המרכזית החדשה הכול נקי, מואר ונוח. ______
(2) הקו החדש מעודד שימוש בתחבורה ציבורית בקרב התושבים. ______
(3) כשמנהלי הרכבת חנכו את התחנה, הם הבטיחו שהרכבות יגיעו כל עשר דקות. ______
ציינו ליד כל משפט את הסוג התחבירי שלו.
ציינו מעל כל אחת מן המילים המסומנות בקו את התפקיד התחבירי שלה.
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
(1) משפט איחוי (מאוחה)
(2) משפט פשוט
(3) משפט מורכב
איך מזהים את סוג המשפט: סופרים את הנשואים ובודקים איך מחוברים חלקי המשפט.
טעות נפוצה: לקבוע שמשפט (1) מורכב משום שיש בו שני חלקים – אבל "ואילו" מאחה שני משפטים שווים, ואף אחד מהם אינו תפקיד בתוך האחר.
סעיף ב
(1) [התחנות הישנות בעיר מוזנחות,] [ואילו בתחנה המרכזית החדשה הכול נקי, מואר ונוח.] – איבר א, איבר ב.
(3) [כשמנהלי הרכבת חנכו את התחנה,] – פסוקית תיאור זמן; הם הבטיחו [שהרכבות יגיעו כל עשר דקות.] – פסוקית מושא.
משפט (1) – איחוי. הגבול בין האיברים הוא מילת הקישור: איבר א – "התחנות הישנות בעיר מוזנחות"; איבר ב – "ואילו בתחנה המרכזית החדשה הכול נקי, מואר ונוח". מילת הקישור "ואילו" שייכת לאיבר השני.
משפט (3) – מורכב. העיקרי: "הם הבטיחו" (נושא: הם, נשוא: הבטיחו).
משפט (2) פשוט – אין בו מה לתחום.
טעות נפוצה: לכלול את "הם הבטיחו" בתוך פסוקית המושא, או לקרוא לפסוקית ה־כש־ "פסוקית סיבה".
סעיף ג
נקי – נשוא (כולל)
שימוש – מושא
הרכבת – לוואי
נקי – באיבר השני של משפט (1): מה נאמר על "הכול"? שהוא נקי, מואר ונוח. שלושת שמות התואר הם נשואים לאותו נושא, מחוברים בפסיק ובו' – נשוא כולל, ו"נקי" הוא רכיב בו.
שימוש – במשפט (2): הקו החדש מעודד את מה? "(את ה)שימוש בתחבורה ציבורית". זו השלמה של הפועל "מעודד" – מושא.
הרכבת – במשפט (3): "מנהלי הרכבת" הוא צירוף סמיכות; הנסמך "מנהלי" הוא הנושא בפסוקית הזמן, והסומך "הרכבת" מאפיין אותו (מנהלים של מה?) – לוואי.
טעות נפוצה: לסמן "הרכבת" כנושא בגלל ה' הידיעה – בסמיכות הגרעין הוא הנסמך (מנהלי), והסומך הוא לוואי.
שאלה 3 · פסוקיות הפותחות ב"כי"; המרה למשפט איחוי
לפניכם ארבעה משפטים מורכבים, ובכל אחד מהם פסוקית שפותחת במילה "כי".
I. מנהלים רבים מדווחים כי העובדים שלהם יעילים יותר בבית.
II. ההחלטה כי העובדים יגיעו למשרד פעמיים בשבוע התקבלה בהסכמה רחבה.
III. מתברר כי עבודה מהבית חוסכת לעובדים זמן נסיעה רב.
IV. עובדים רבים חשים בדידות כי הם אינם פוגשים את עמיתיהם במשרד.
תחמו בכל משפט את הפסוקית, וציינו מעליה את התפקיד התחבירי שלה.
המירו את משפט IV במשפט איחוי. שמרו על הקשר הלוגי שבמשפט.
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
I. מנהלים רבים מדווחים [כי העובדים שלהם יעילים יותר בבית.]פסוקית מושא
II. ההחלטה [כי העובדים יגיעו למשרד פעמיים בשבוע]פסוקית לוואי התקבלה בהסכמה רחבה.
III. מתברר [כי עבודה מהבית חוסכת לעובדים זמן נסיעה רב.]פסוקית נושא
IV. עובדים רבים חשים בדידות [כי הם אינם פוגשים את עמיתיהם במשרד.]פסוקית תיאור סיבה
העיקרון: אותה מילת שעבוד ("כי") יכולה לפתוח פסוקיות בתפקידים שונים. את התפקיד קובעים לפי השאלה שהפסוקית עונה עליה במשפט העיקרי, או לפי התפקיד של השם שאפשר להציב במקומה.
I – פסוקית מושא. מדווחים מה? – "כי העובדים שלהם יעילים יותר בבית". הפסוקית משלימה את הפועל "מדווחים" (אפשר להמיר: "מדווחים על יעילות העובדים" / "מדווחים זאת"). הנושא של המשפט העיקרי – "מנהלים". בתוך הפסוקית: נושא – העובדים, נשוא – יעילים.
II – פסוקית לוואי. הפסוקית באה אחרי שם העצם "ההחלטה" ומפרטת את תוכנה: איזו החלטה? – ההחלטה כי העובדים יגיעו... (פסוקית לוואי של תוכן). העיקרי: "ההחלטה התקבלה בהסכמה רחבה" – הנושא "ההחלטה", הנשוא "התקבלה". הפסוקית "תקועה" בין הנושא לנשוא – סימן מובהק לפסוקית לוואי.
III – פסוקית נושא. במשפט העיקרי יש רק נשוא – "מתברר" – ואין נושא. מה מתברר? – "כי עבודה מהבית חוסכת לעובדים זמן נסיעה רב". הפסוקית ממלאת את מקום הנושא ("מתברר הדבר"). צורת הנשוא בזכר יחיד ("מתברר") מתאימה לנושא פסוקי.
IV – פסוקית תיאור סיבה. חשים בדידות מדוע? – כי הם אינם פוגשים את עמיתיהם. "כי" שקולה כאן ל"משום ש", "מפני ש" – מילים של סיבה.
טעות נפוצה: לקבוע בכל המשפטים "פסוקית מושא" רק משום שהפסוקית פותחת ב"כי"; לא לזהות את פסוקית הנושא במשפט III (משפט עיקרי בלי נושא).
סעיף ב
עובדים רבים אינם פוגשים את עמיתיהם במשרד, ולכן הם חשים בדידות.
(אפשר גם: "...ועל כן / ולפיכך / ומשום כך הם חשים בדידות.")
שלב 1 – הקשר: פסוקית התיאור [כי הם אינם פוגשים את עמיתיהם במשרד] מבטאת סיבה; המשפט העיקרי (עובדים רבים חשים בדידות) – תוצאה.
שלב 2 – המרה: במשפט איחוי קשר סיבה–תוצאה מבוטא במילת קישור של תוצאה (לכן, על כן, לפיכך, משום כך) בראש האיבר השני. לכן הסיבה עוברת לאיבר הראשון והתוצאה לאיבר השני. את הכינוי "הם" מעבירים לאיבר השני, ובאיבר הראשון כותבים את שם העצם המלא:
[עובדים רבים אינם פוגשים את עמיתיהם במשרד,] [ולכן הם חשים בדידות.]
טעות נפוצה: לכתוב "עובדים רבים חשים בדידות, כי/מפני שהם..." – זה נשאר משפט מורכב; או לכתוב "עובדים רבים חשים בדידות, ולכן הם אינם פוגשים את עמיתיהם" – הפיכת הסיבה והתוצאה.
שאלה 4 · חלק דיבור ותפקיד תחבירי; פירוק משפט למשפטים פשוטים
לפניכם משפטים, ובהם מילים מסומנות בקו.
(1) מספר הַמִּתְנַדְּבִים בגינה הקהילתית הולך וגדל.
(2) הגינה מטופחת בזכות תושבי השכונה שֶׁמִּתְנַדְּבִים בה בשעות הפנאי.
(3) בגינה אנו מְגַדְּלִים ירקות ותבלינים בלי חומרי הדברה.
(4) בחודשים האחרונים מְגַדְּלִים ותיקים מן המושבים הסמוכים מלמדים את התושבים לשתול ולהשקות.
השלימו את הטבלה שלפניכם: ציינו בה את חלק הדיבור ואת התפקיד התחבירי של כל אחת מן המילים המסומנות בקו במשפטים (1)–(4).
| מספר המשפט | המילה | חלק הדיבור | התפקיד התחבירי |
|---|---|---|---|
| (1) | הַמִּתְנַדְּבִים | ||
| (2) | שֶׁמִּתְנַדְּבִים | ||
| (3) | מְגַדְּלִים | ||
| (4) | מְגַדְּלִים |
לפניכם משפט.
בגינה הקהילתית הילדים לומדים לטפל בערוגות, המאפשרות להם להכיר מקרוב את הירקות שהם אוכלים בארוחות היומיות.
פרקו את המשפט לשלושה משפטים פשוטים.
(1) ______
(2) ______
(3) ______
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
| מספר המשפט | המילה | חלק הדיבור | התפקיד התחבירי |
|---|---|---|---|
| (1) | הַמִּתְנַדְּבִים | שם עצם | לוואי |
| (2) | שֶׁמִּתְנַדְּבִים | פועל | נשוא (ש־ – נושא) |
| (3) | מְגַדְּלִים | פועל | נשוא |
| (4) | מְגַדְּלִים | שם עצם | נושא |
הרעיון: צורת הבינוני (מִתְנַדְּבִים, מְגַדְּלִים) יכולה לשמש פועל – כשהיא מציינת פעולה ואפשר להעביר אותה לעבר או לעתיד – או שם עצם – כשהיא מציינת את האנשים שעושים את הפעולה (אפשר להוסיף לה ה' הידיעה, להצמיד לה לוואי, והיא יכולה לשמש נושא או סומך).
טעות נפוצה: לכתוב תפקיד תחבירי ("נושא") בעמודת חלק הדיבור, או "שם פועל" במקום "פועל"; לכתוב ב־(1) "נושא" – הנושא הוא "מספר", לא "המתנדבים".
סעיף ב
(1) בגינה הקהילתית הילדים לומדים לטפל בערוגות.
(2) הערוגות מאפשרות לילדים להכיר מקרוב את הירקות.
(3) הילדים אוכלים את הירקות בארוחות היומיות.
(מתקבל כל סדר של המשפטים, וכל ניסוח שבו בכל משפט נשוא נטוי אחד, בלי מילות שעבוד ובלי כינויים שאין להם הפניה.)
שלב 1 – למצוא את כל הנשואים הנטויים. כל נשוא = משפט פשוט אחד:
שלב 2 – להחליף את מילות השעבוד והכינויים בשמות שהם מפנים אליהם:
שלב 3 – לבדוק: בכל משפט נשוא נטוי אחד, אין מילות שעבוד (ש, ה' הזיקה), ולא אבד פרט מן המשפט המקורי ("בגינה הקהילתית", "מקרוב", "בארוחות היומיות" – כל אחד במשפט שהוא שייך אליו).
טעות נפוצה: להשאיר כינויים בלי הפניה ("הן מאפשרות להם", "הם אוכלים"); להשאיר "המאפשרות" או "ש" בתחילת המשפט; לפרק את "לומדים לטפל" או את "מאפשרות להכיר" לשני משפטים – שם הפועל אינו נשוא נטוי.
שאלה 5 · תמורה; המרת מורכב לפשוט עם תמורה; ציווי
לפניכם משפט ובו תמורה.
לפני היציאה לטיול במדבר אנו אורזים ציוד חיוני, כמו כובע רחב שוליים, בקבוקי מים ונעליים נוחות.
(1) סמנו קו מתחת לתמורה במשפט.
(2) העתיקו מן המשפט את הביטוי המכליל שהתמורה ממירה. ______
(3) ציינו את התפקיד התחבירי של הביטוי המכליל. ______
לפניכם משפט מורכב.
"שביל ישראל" ו"שביל הגולן" הם מסלולי הליכה ארוכים, המושכים אליהם מטיילים רבים בכל שנה.
המירו את המשפט המורכב במשפט פשוט שיש בו תמורה.
לפניכם קטע קצר העוסק בכללי בטיחות בטיול במדבר.
למטיילים במדבר יש לא מעט כללי בטיחות. מטיילים מנוסים מתחילים את ההליכה בשעות הבוקר המוקדמות, ובכל שעה הם שותים מים. בימי שרב הם אינם יוצאים למסלולים ארוכים, ולפני הטיול הם מודיעים לקרובים על המסלול.
על פי הקטע הקצר כתבו ארבעה משפטים פשוטים בציווי, שמיועדים למטייל המתכוון לצאת לטיול במדבר.
בכל משפט כתבו כלל בטיחות אחד.
1. ______
2. ______
3. ______
4. ______
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
(1) (כמו) כובע רחב שוליים, בקבוקי מים ונעליים נוחות
(2) ציוד חיוני
(3) מושא
תמורה = רכיב שבא אחרי שם או צירוף ומפרט אותו, ממלא אותו תפקיד ואפשר להעמידו במקומו. כאן התמורה היא תמורה מפרטת: "כמו" פותחת פירוט של הביטוי המכליל.
(1) "כובע רחב שוליים, בקבוקי מים ונעליים נוחות" – שלוש דוגמאות לציוד חיוני (מילת הפתיחה "כמו" יכולה להיכלל או לא).
(2) הביטוי המכליל – "ציוד חיוני": זה מה שהתמורה מפרטת.
(3) שואלים "אנו אורזים את מה?" – ציוד חיוני. זה המשלים הישיר של הפועל "אורזים" = מושא (בלי "את", כי "ציוד" אינו מיודע). התמורה ממלאת אותו תפקיד: "אנו אורזים כובע, בקבוקי מים ונעליים".
טעות נפוצה: לכתוב שהביטוי המכליל הוא נושא (הנושא הוא "אנו"); לסמן גם את "לפני היציאה לטיול במדבר" כחלק מן התמורה.
סעיף ב
מסלולי הליכה ארוכים, כגון "שביל ישראל" ו"שביל הגולן", מושכים אליהם מטיילים רבים בכל שנה.
או: "שביל ישראל" ו"שביל הגולן", מסלולי הליכה ארוכים, מושכים אליהם מטיילים רבים בכל שנה.
ניתוח המשפט המורכב: "שביל ישראל" ו"שביל הגולן" – נושא (חלק כולל); "הם" – אוגד; "מסלולי הליכה ארוכים" – נשוא; [המושכים אליהם מטיילים...] – פסוקית לוואי (ה' הזיקה = "אשר מושכים").
השיטה – שני צעדים:
1. ביטול מילת השעבוד: הופכים את פסוקית הלוואי לחלק העיקרי – "מושכים אליהם מטיילים רבים..." נעשה הנשוא של המשפט החדש. כך נשאר נשוא אחד בלבד – משפט פשוט.
2. השמטת האוגד והפיכת הנשוא השמני לתמורה: "הם מסלולי הליכה ארוכים" → "מסלולי הליכה ארוכים", שבא בין פסיקים צמוד לשמות השבילים ומתאר אותם. (או להפך: הביטוי המכליל בראש, והשבילים כתמורה מפרטת עם "כגון" / "כמו".)
בדיקה: נשוא אחד ("מושכים"); התמורה מסומנת בפסיקים ומתייחסת לנושא.
טעות נפוצה: להשאיר את האוגד ("הם מסלולי הליכה ארוכים ומושכים..." – יוצר משפט מאוחה), או להשאיר "המושכים" עם ה' הזיקה – זה עדיין פסוקית.
סעיף ג
1. התחל את ההליכה בשעות הבוקר המוקדמות!
2. שתה מים בכל שעה!
3. אל תצא למסלולים ארוכים בימי שרב!
4. (לפני הטיול) הודע לקרובים על המסלול!
(מתקבלות גם צורות נקבה או רבים: התחילי / התחילו, שתי / שתו, אל תצאי / אל תצאו, הודיעי / הודיעו.)
ציווי = צורת פועל מיוחדת לגוף שני (נוכח/ת/ים), הפונה ישירות אל הנמען. הציווי נגזר מן העתיד בלי תחילית הגוף: תתחיל → התחל, תשתה → שתה, תודיע → הודע.
שלילה בציווי: אין ציווי שלילי בעברית; משתמשים ב"אל" + עתיד: "אל תצא" (ולא "לא תצא", ולא "אל צא").
דרישות:
טעות נפוצה: לכתוב פעלים בעתיד או בהווה ("אתה שותה מים", "תשתה"), או להשתמש בשם הפועל או ב"יש" ("יש לשתות מים", "לא לצאת בשרב") – אלה אינם ציווי.
שאלה 6 · חלקים כוללים, קשרים לוגיים, מבנה "לא... אלא"
לפניכם שלושה משפטים, ובכל אחד מהם חלק כולל.
I. מארגני הקמפיין לתזונה בריאה בחרו בהסברה ולא בהפחדה.
II. התלמידים יכולים להביא מהבית ארוחת עשר בריאה או לקנות פרי בקפטריה.
III. חשוב שבתי הספר יעבדו עם ספקים שמוכרים מזון לא רק טעים אלא גם בריא.
(1) מתחו קו מתחת לחלק הכולל בכל אחד מן המשפטים.
(2) כתבו מעל כל חלק כולל את תפקידו התחבירי.
(3) ציינו את הקשר הלוגי בין החלקים הכוללים בכל משפט.
משפט I: ______
משפט II: ______
משפט III: ______
כתבו את משפט I במבנה של "לא... אלא...", ושמרו על הקשר הלוגי שבו.
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
(1)+(2)
I. מארגני הקמפיין לתזונה בריאה בחרו בהסברה ולא בהפחדה. – מושא כולל.
II. התלמידים יכולים להביא (מהבית ארוחת עשר בריאה) או לקנות (פרי בקפטריה). – נשוא (מורחב) כולל.
III. חשוב שבתי הספר יעבדו עם ספקים שמוכרים מזון לא רק טעים אלא גם בריא. – לוואי כולל.
(3) משפט I: ניגוד. משפט II: ברירה. משפט III: הוספה (ריבוי).
חלק כולל: שני רכיבים או יותר שווי תפקיד, המתייחסים לאותה מילה במשפט ומחוברים במילת קישור (ו, או, ולא, לא רק... אלא גם). כדי לקבוע את התפקיד שואלים שאלה מן המילה שהם מתייחסים אליה.
I – מושא כולל; ניגוד. "בחרו" – במה? "בהסברה" ו"בהפחדה". שניהם משלימים את הפועל (בחר ב...) – מושא. "ולא" שוללת את הרכיב השני ומעמידה אותו מול הראשון – ניגוד.
II – נשוא מורחב כולל; ברירה. "יכולים להביא..." ו"(יכולים) לקנות..." – "יכולים" משותף לשני שמות הפועל, וכל צירוף הוא נשוא מורחב (מודאלי + שם פועל). שני הנשואים המורחבים מחוברים ב"או" – ברירה (אחת משתי האפשרויות). את "יכולים", המשותף לשני הרכיבים, אין מסמנים בקו: החלק הכולל הוא רק הרכיבים המחוברים ב"או" – "להביא... או לקנות...". (את "מהבית ארוחת עשר בריאה" ו"פרי בקפטריה" אפשר לכלול בסימון או להשאיר בחוץ.)
III – לוואי כולל; הוספה. "מזון" – איזה מזון? "לא רק טעים אלא גם בריא". שני שמות התואר מתארים את שם העצם "מזון" – לוואי. "לא רק... אלא גם" מוסיפה את השני על הראשון – הוספה (ריבוי). החלק הכולל נמצא בתוך פסוקית הלוואי [שמוכרים מזון...], שבתוך פסוקית הנושא [שבתי הספר יעבדו עם ספקים...] של הנשוא "חשוב".
טעות נפוצה: ב־I לקרוא לקשר "הוספה" ("ולא" אינה מוסיפה אלא שוללת); ב־III לכתוב "ניגוד" בגלל "אלא" – "אלא גם" היא הוספה; ב־II לכתוב "מושא כולל" (שמות הפועל הם חלק מן הנשוא המורחב).
סעיף ב
מארגני הקמפיין לתזונה בריאה לא בחרו בהפחדה אלא בהסברה.
(או: מארגני הקמפיין לתזונה בריאה בחרו לא בהפחדה אלא בהסברה.)
המבנה "לא X אלא Y" שולל את X ומעמיד במקומו את Y – זה קשר של ניגוד, כמו במשפט המקורי ("Y ולא X"). לכן הופכים את הסדר: מה שנשלל ("בהפחדה") בא אחרי "לא", ומה שקיים ("בהסברה") בא אחרי "אלא".
בדיקה: המשמעות זהה – המארגנים בחרו בהסברה, ולא בחרו בהפחדה. המבנה החדש מדגיש את החלק שאחרי "אלא".
טעות נפוצה: לכתוב "לא רק בהפחדה אלא גם בהסברה" – זה משנה את הקשר להוספה ואת המשמעות; או להפוך את הסדר ("לא בהסברה אלא בהפחדה") – משמעות הפוכה.
פרק ג: מערכת הצורות
ההוראות לחלק זה
(80 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 7–11 (לכל שאלה – 20 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו ענו על כל הסעיפים.
שאלה 7 · שורש ובניין של פעלים; שורש משותף; צורת העתיד
לפניכם קטע, ובו פעלים מודגשים.
הכלבים במקלט לבעלי חיים שבעירנו מֻקָּפִים בתשומת לב: מתנדבים מאכילים אותם, מטיילים איתם ומנקים את המכלאות. לפני שהתחילו לעבוד, המתנדבים החדשים תֻּדְרְכוּ בידי הווטרינרית של המקלט. בפגישה נָדוֹן בעיקר הטיפול בכלבים מִזְדַּקְּנִים, הזקוקים ליחס סבלני במיוחד. רוב הכלבים במקלט צְפוּיִים למצוא בית חם בתוך כמה חודשים, והמתנדבים יוֹדִיעוּ למשפחות המעוניינות על כל כלב חדש שיגיע.
בטבלה שלפניכם נתחו את הפעלים המודגשים – ציינו את השורש ואת הבניין של כל פועל.
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| מֻקָּפִים | ||
| תֻּדְרְכוּ | ||
| נָדוֹן | ||
| מִזְדַּקְּנִים | ||
| צְפוּיִים | ||
| יוֹדִיעוּ |
לפניכם ארבעה צירופים, ובכל אחד מהם שם מודגש.
מְרוֹם ההר, תַּרְמִית מתוחכמת, הִתְרוֹמְמוּת רוח, הֲרָמָה של משקולות
(1) הקיפו את השם יוצא הדופן מבחינת השורש, וציינו את השורש שלו. ______
(2) ציינו את השורש המשותף לשלושת השמות האחרים. ______
לפניכם משפט, ובו פועל מודגש.
ההרשמה להתנדבות במקלט נִסְגְּרָה כבר בתחילת החודש.
הקיפו את צורת העתיד של הפועל נִסְגְּרָה.
תִּסְתַּגֵּר, תִּסָּגֵר, תִּסְגֹּר, תַּסְגִּיר
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| מֻקָּפִים | נ-ק-ף | הופעל |
| תֻּדְרְכוּ | ת-ד-ר-ך | פועל |
| נָדוֹן | ד-י-ן (ד-ו-ן) | נפעל |
| מִזְדַּקְּנִים | ז-ק-ן | התפעל |
| צְפוּיִים | צ-פ-י (צ-פ-ה) | פעל (קל) |
| יוֹדִיעוּ | י-ד-ע (י/ו-ד-ע) | הפעיל |
השיטה: מורידים את אותיות התבנית (מ' של הבינוני, י' של העתיד, סיומות ־וּ/־וֹת/־ִים), מזהים את סימני הבניין (קובוץ בסבילים, דגש, תחיליות), משחזרים את אותיות השורש החסרות, ובודקים בצורת העבר, נסתר.
טעות נפוצה: לכתוב ל"מזדקנים" שורש ז-ד-ק-ן (בלי לזהות את ההידמות), ל"נדון" – נ-ד-ן או בניין קל, ול"מוקפים" – מ-ק-ף (כאילו המ' היא אות שורש) או ק-ו-ף.
סעיף ב
(1) תַּרְמִית – השורש: ר-מ-י (ר-מ-ה).
(2) ר-ו-ם.
(1) תַּרְמִית – ר-מ-י. משקל תַּקְטִית (כמו תַּכְלִית, תַּגְלִית): הת' שבראש המילה והסיומת ־ִית הן חלק מן המשקל, והשורש מגזרת ל"י – "רִמָּה" (הונה), כמו רַמַּאי. תרמית היא הונאה, ואין לה קשר להרמה.
(2) ר-ו-ם – מְרוֹם, הִתְרוֹמְמוּת, הֲרָמָה.
שלושתם קשורים לפעלים רָם / הֵרִים.
טעות נפוצה: לחשוב ש"התרוממות" גזורה מ־ר-מ-מ (בגלל שתי המ"מים) – זו תבנית התפולל של ע"ו/י, כמו התעוררות (ע-ו-ר); או לצרף את "תרמית" ל"הרמה" בגלל הר' והמ' הסמוכות בשתי המילים.
סעיף ג
תִּסָּגֵר
שלב 1 – זיהוי הבניין: נִסְגְּרָה – נִ־ בעבר + שווא בפ' הפועל = נפעל, עבר, נסתרת (כמו נִכְתְּבָה). שורש ס-ג-ר.
שלב 2 – העתיד של נפעל: תבנית יִקָּטֵל: הנו"ן של הבניין נבלעת, ובמקומה בא דגש באות הראשונה של השורש, והתנועה בהברה האחרונה צירי – תִּסָּגֵר ("ההרשמה תִּסָּגֵר בסוף החודש").
למה לא האחרות: תִּסְגֹּר – קל (תִּקְטֹל); תִּסְתַּגֵּר – התפעל (עם שיכול: הת' עברה אחרי הס'); תַּסְגִּיר – הפעיל (תַּקְטִיל).
טעות נפוצה: לבחור תִּסְגֹּר, משום שהיא "נשמעת" כמו העתיד הפשוט – זו צורת הקל, והיא פעילה (מישהו יסגור), ואילו נִסְגְּרָה סבילה.
שאלה 8 · שורשים דומים, בניינים, סִפְרִי פועל ושם תואר, נָעִים
לפניכם משפטים, ובהם פעלים ושמות מודגשים.
– בערב צָלִינוּ תירס על האש.
– המדריך הרגיע אותנו: גם אם מישהו ייסחף בזרם, השומרים בחוף יַצִּילוּ אותו.
– הצַּלֶּקֶת בברך שלי היא מזכרת מן הנפילה בשביל ההררי.
– את הצִּלּוּם המשפחתי מראש ההר תלינו בסלון.
– הטיול כולו היה הַצְלָחָה גדולה.
(1) ציינו מעל כל מילה מודגשת את השורש שלה.
(2) מבין המילים המודגשות העתיקו את שני הפעלים, וציינו את הבניין של כל אחד מהם.
הפועל: ______ הבניין: ______
הפועל: ______ הבניין: ______
לפניכם משפט, ובו שתי מילים מודגשות.
סִפְרִי(1) כמה עמודים כתבת ביומן הטיול, ובדקי שהסגנון שלך אינו סִפְרִי(2) מדי.
השלימו את שני המשפטים שלפניכם.
לפניכם בדיחה.
בשיט בסירת גומי על הנהר:
נועה: איזה כיף לשוט פה, ממש נָעִים!
אחיה: נכון, ובזכות הזרם אנחנו נָעִים קדימה בלי לחתור בכלל.
המילה נָעִים משמשת בבדיחה גם בתפקיד שם תואר וגם בתפקיד פועל. השלימו את הטבלה שלפניכם.
המילה נָעִים בתפקיד שם תואר:
| השורש | המשקל |
|---|---|
המילה נָעִים בתפקיד פועל:
| השורש | הבניין |
|---|---|
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
(1)
צָלִינוּ – צ-ל-י/ה
יַצִּילוּ – נ-צ-ל
צַלֶּקֶת – צ-ל-ק
צִלּוּם – צ-ל-ם
הַצְלָחָה – צ-ל-ח
(2)
הפועל: צלינו (צָלִינוּ) – הבניין: קל (פעל)
הפועל: יצילו (יַצִּילוּ) – הבניין: הפעיל
(1) חמש מילים עם צ-ל – וחמישה שורשים שונים. מכריעים לפי הצורה:
(2) רק שתי מילים נטויות בזמן ובגוף: צָלִינוּ (עבר, מדברים, קל: צָלָה – יִצְלֶה) ויַצִּילוּ (עתיד, נסתרים, הפעיל: הִצִּיל – יַצִּיל). השאר – שמות.
טעות נפוצה: לתת ל"יַצִּילוּ" שורש בן שתי אותיות או להשלים אות בסוף השורש (יש בו רק צ' ו־ל') – הדגש ב־צ' מצביע על נ' חסרה בתחילת השורש. וכן לחשוב שהת' ב"צַלֶּקֶת" היא אות שורש – היא חלק מן המשקל קַטֶּלֶת.
סעיף ב
סִפְרִי(1) – פועל: "סִפְרִי כמה עמודים" = מְנִי. זהו ציווי הפונה לאישה: גוף נוכחת (כמו "ובדקי" שאחריו). מסירים את הסופית ־ִי (נוכחת) – נשאר ס-פ-ר. הצורה היא ציווי של קל בתבנית קִטְלִי (כמו כִּתְבִי, שִׁמְרִי): סָפַר – יִסְפֹּר – סְפֹר! – סִפְרִי!. שורש ס-פ-ר.
סִפְרִי(2) – שם תואר: סגנון סִפְרִי = סגנון של ספרים, גבוה ורשמי. הבסיס "סֵפֶר" + הצורן ־ִי, היוצר שם תואר מן השם (כמו מַדָּעִי מן מַדָּע, חָדְשִׁי מן חֹדֶשׁ).
הבחנה: אותו רצף אותיות ואותו ניקוד – שתי מילים שונות. ההקשר התחבירי מכריע: בראש המשפט, עם מושא ("כמה עמודים") – פועל; אחרי "הסגנון... אינו" – שם תואר המתאר את הסגנון.
טעות נפוצה: לכתוב ל"סִפְרִי(1)" בניין פיעל – הציווי של פיעל הוא סַפְּרִי (= ספרי לי מה קרה), בפתח ובדגש; כאן הניקוד סִפְרִי והמשמעות היא מְנִי – בניין קל.
סעיף ג
שם תואר: השורש נ-ע-ם, המשקל קָטִיל.
פועל: השורש נ-ו/י-ע, הבניין קל (פעל).
הבדיחה: נועה אומרת שהשיט נָעִים (שם תואר: מהנה, נוח), ואחיה "עונה" במשמעות אחרת – אנחנו נָעִים (פועל: זזים, מתקדמים) עם הזרם.
טעות נפוצה: לתת לשתי המילים אותו השורש. ההבדל הוא בתפקיד הם': בשם התואר היא אות שורש (נְעִימָה – הם' נשמרת), ובפועל היא חלק מסיומת הרבים (נָעָה – בלי ם').
שאלה 9 · משקל קיטול ושם הפעולה; ריפוי והרפיה; משקלי כפיפה
לפניכם קטע, ובו מודגשות המילים "ריפוי" ו"הרפיה".
לרִפּוּי בעזרת תרגילים יש מקום חשוב ברפואה של ימינו. בתהליך השיקום אחרי פציעה הפיזיותרפיסט בונה לכל מטופל תוכנית אישית, ובה תרגילים שמטרתם לחזק את השרירים, לשפר את שיווי המשקל ולהגביר את גמישות המפרקים. בטיפולים הראשונים המטופל מקבל עיסוי ולומד גם טכניקות של הַרְפָּיָה ונשימה עמוקה. כדי להצליח, נדרשים מאמץ יומי בבית ותיאום מתמיד בין המטפל למטופל.
(1) הקיפו בקטע חמישה שמות נוספים הנוטים באותו המשקל של המילה רִפּוּי.
(2) ציינו את המשקל המשותף לכל השמות האלה. ______
(3) לפניכם שלושה היגדים. ציינו ליד כל היגד אם הוא נכון או לא נכון. ונמקו את תשובתכם.
נימוק: ______
נימוק: ______
נימוק: ______
לפניכם שני משפטים, ובכל משפט מודגשת המילה "כפיפה".
ציינו את המשקל של המילה "כפיפה" בכל משפט.
(1) לריצה ארוכה מומלצת נעל בעלת סוליה כְּפִיפָה. המשקל: ______
(2) כְּפִיפָה של הברך אחרי ניתוח נעשית בהדרגה ובזהירות. המשקל: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
(1) שיקום, שיווי, טיפולים, עיסוי, תיאום
(2) קִטּוּל
(3) • לא נכון – "ריפוי" גזור מבניין פיעל (רִפֵּא), ואילו "הרפיה" גזור מבניין הפעיל (הִרְפָּה).
(1)+(2) משקל קִטּוּל: רִפּוּי – חיריק באות הראשונה, דגש באות השנייה ושורוק לפני האות האחרונה. מחפשים בקטע שמות באותה תבנית:
קִטּוּל הוא שם הפעולה של בניין פיעל (רִפֵּא – רִפּוּי, שִׁקֵּם – שִׁקּוּם, טִפֵּל – טִפּוּל, עִסָּה – עִסּוּי, תֵּאֵם – תֵּאוּם).
שימו לב: "תרגילים" (תַּקְטִיל), "תהליך" (תַּקְטִיל), "פציעה" ו"נשימה" (קְטִילָה), "רפואה" (קְטוּלָה), "משקל" ו"מאמץ" (מִקְטָל) – משקלים אחרים.
(3) ההיגדים:
טעות נפוצה: להקיף "תרגילים" (תַּקְטִיל, לא קִטּוּל); לכתוב שורש ר-פ-י ל"ריפוי" בגלל הי'; לחשוב שלשני השמות שורש משותף בגלל ר-פ; לכתוב שהשמות מאותו הבניין רק משום ששניהם שמות פעולה.
סעיף ב
(1) קָטִיל
(2) קְטִילָה
(1) סוליה... כְּפִיפָה – שם תואר, משקל קָטִיל. "כפיפה" מתארת את הסוליה (סוליה שאפשר לכופף אותה) ומתאימה לה במין. דרך התצורה נקבעת לפי צורת היחיד הזכר: כָּפִיף – משקל קָטִיל (כמו גָּמִישׁ, שָׁבִיר – משקל של שמות תואר שמשמעם "שאפשר לעשות בו את הפעולה"). הה' בסוף היא סיומת נקבה.
(2) כְּפִיפָה של הברך – שם עצם, משקל קְטִילָה. כאן מדובר בפעולה – כיפוף הברך ("הכפיפה נעשית בהדרגה"). קְטִילָה הוא משקל שם הפעולה של בניין קל (כמו כְּתִיבָה, שְׁמִירָה) מן הפועל כָּפַף. הה' היא חלק מן המשקל.
טעות נפוצה: לכתוב לשתיהן "קְטִילָה" בלי לשים לב שבמשפט הראשון זה שם תואר בנקבה, שצריך להחזירו לצורת הזכר (כָּפִיף).
שאלה 10 · חלקי דיבור, משמעות צורנים סופיים, שורש ובניין
לפניכם משפט ובו מילים מודגשות הגזורות מאותו השורש.
(1) מעל כל אחת מן המילים המודגשות כתבו את חלק הדיבור שלה.
(2) כתבו פועל הגזור מהשורש המשותף למילים המודגשות, והנוטה בבניין נפעל, בזמן בינוני, ביחיד.
______
לפניכם שני משפטים ובכל אחד מהם המילה "עולמי" מודגשת.
כתבו ליד כל משפט את משמעות הצורן הסופי במילה המודגשת בו.
לפניכם משפט ובו מילים מוגדלות שהצורנים הסופיים בהן מודגשים.
השלימו את המשפטים שלפניכם.
מבין המילים המוגדלות המילה היוצאת דופן מבחינת משמעות הצורן הסופי המודגש היא ______,
ומשמעות הצורן הסופי במילה זו היא ______.
המשמעות המשותפת לצורנים הסופיים המודגשים במילים האחרות היא ______.
לפניכם ארבעה משפטים ובהם המילה "מנצחים" מודגשת.
(1) הקיפו את שני המשפטים שבהם המילה "מנצחים" היא באותו חלק דיבור.
(2) ציינו את חלק הדיבור המשותף למילה "מנצחים" במשפטים שהקפתם. ______
לפניכם משפט ובו שתי מילים מודגשות, אך רק אחת מהן מתאימה להקשר המשפט.
(1) הקיפו את המילה המודגשת המתאימה להקשר המשפט.
(2) ציינו את השורש ואת הבניין של כל אחת מן המילים המודגשות.
מִתְפַּעֲלִים השורש: ______ הבניין: ______
מְתַפְעֲלִים השורש: ______ הבניין: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
(1) מְפֻתַּחַת – שם תואר; הַמְפַתְּחִים – פועל; פִּתּוּחַ – שם עצם.
(2) נִפְתָּח
(1) חלק הדיבור לפי התפקיד במשפט:
(2) נִפְתָּח. השורש המשותף: פ-ת-ח. בינוני נפעל בא בתבנית נִקְטָל (נִשְׁמָר, נִכְתָּב), ולכן: נִפְתָּח. "בינוני" = הווה, יחיד (זכר).
טעות נפוצה: לכתוב את התשובות לא מעל המילים; לכתוב "תואר הפועל" או "שם פעולה" במקום חלקי הדיבור הבסיסיים (שם עצם, שם תואר, פועל); לכתוב ב־(2) "נִפְתַּח" (עבר).
סעיף ב
אותה צורה, שני צורנים שונים:
בדיקה: "העולם שלי התהפך" – מתאים; "אירוע העולם שלי" – אינו הגיוני.
טעות נפוצה: לכתוב "תיאור" במקום "שם תואר".
סעיף ג
המילה היוצאת דופן: אדיבות.
משמעות הצורן הסופי בה: הפשטה (שם עצם מופשט).
המשמעות המשותפת במילים האחרות: ריבוי נקבה (רבות).
הדרך: לכל מילה מחפשים את צורת היחיד. אם הסיומת רק הופכת את המילה לרבים – סיומת ריבוי; אם היא יוצרת מושג חדש – סיומת הפשטה.
שימו לב לניקוד: באדיבוּת הסיומת היא ־וּת (שורוק), ובשאר המילים ־וֹת (חולם) – בכתיב חסר הניקוד הן נראות אותו דבר, ולכן מכריעים לפי המשמעות.
סעיף ד
(1) המנצחים קיבלו מדליות זהב בטקס; שמות המנצחים יוכרזו מחר.
(2) שם עצם
ניתוח כל משפט:
לכן המשפט הראשון והרביעי; חלק הדיבור – שם עצם.
רמז: צורת בינוני יכולה לשמש פועל, שם תואר או שם עצם. היא הנשוא? – פועל. היא מתארת שם עצם שלפניה? – שם תואר. היא מציינת אדם/דבר, ואפשר לסמוך אליה או לכמת אותה? – שם עצם.
סעיף ה
(1) מִתְפַּעֲלִים
(2) מִתְפַּעֲלִים – השורש: פ-ע-ל, הבניין: התפעל.
מְתַפְעֲלִים – השורש: ת-פ-ע-ל, הבניין: פיעל.
(1) ההקשר: "המבקרים מתפעלים מן הציורים" – מתרשמים מאוד, מתלהבים. זו המשמעות של מִתְפַּעֵל (התפעל, "מתפעל מ..."). מְתַפְעֵל (פיעל, מן "תפעול") פירושו מפעיל ומתחזק מערכת או מכונה ("מתפעל את המערכת") – וזה אינו מתאים כאן.
(2) ניתוח:
הבחנה מהירה: בהתפעל הת' באה אחרי מ' עם חיריק (מִתְ־); בפיעל של מרובע המ' בשווא והת' בפתח (מְתַ־).
טעות נפוצה: לכתוב למְתַפְעֲלִים בניין הפעיל, או להחליף בין השורשים של שתי המילים.
שאלה 11 · דרכי תצורה במילים חדשות; שמות פעולה ובניינים; מילה יוצאת דופן
לפניכם רשימת מילים בתחום הספורט. חלקן מילים קיימות, וחלקן הצעות שהעלו תלמידים בתחרות לחידוש מילים בבית ספרם.
כַּשֶּׁרֶת – התמכרות לאימוני כושר, כמעט כמו מחלה
תִּלְבֹּשֶׁת – מכלול הבגדים שלובשים חברי קבוצה (מדים)
מַקְפֵּצָה – קרש גמיש שקופצים ממנו למים או אל המזרן
מַחְבְּטוֹן – מחבט קטן וקל לילדים
כּוֹשְׁרַאי – מי שעוסק בהדרכת כושר גופני (מאמן כושר)
מיינו את המילים בטבלה שלפניכם, לפי דרך התצורה שלהן.
| שורש ומשקל | בסיס וצורן סופי |
|---|---|
לפניכם משפט, ובו שמות פעולה.
המאמנת הסבירה כי הגברת קצב הרכיבה בחופשה תביא לחיזוק הגוף ולהתגבשות הקבוצה.
העתיקו מן המשפט שלושה שמות פעולה מבניינים שונים, וציינו ליד כל אחד מהם את הבניין שלו.
שם הפעולה: ______ הבניין: ______
שם הפעולה: ______ הבניין: ______
שם הפעולה: ______ הבניין: ______
לפניכם שתי קבוצות מילים.
בכל קבוצה הקיפו את המילה היוצאת דופן מבחינת דרך התצורה.
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
| שורש ומשקל | בסיס וצורן סופי |
|---|---|
| כשרת | מחבטון |
| תלבושת | כושראי |
| מקפצה |
השיטה: בודקים אם אפשר לזהות מילה שלמה קיימת (בסיס) שאליה נוסף צורן בסוף – אז זו דרך בסיס + צורן סופי. אם המילה בנויה משורש שנוצק לתבנית של תנועות (ולפעמים תחילית או סופית קבועה של המשקל) – זו דרך שורש ומשקל.
שורש ומשקל:
בסיס + צורן סופי:
טעות נפוצה: לשבץ את "כשרת" בבסיס וצורן (כאילו כושר + ת) – ־ֶת כאן היא חלק מן המשקל קַטֶּלֶת, והתנועות שונות מן הבסיס "כושר"; לשבץ את "תלבושת" כבסיס "לבוש" + צורן – יש לה תחילית ת' ותבנית של משקל.
סעיף ב
שלושה מבין שמות הפעולה האלה:
הגברת (הגברה) – הפעיל
רכיבה – קל (פעל)
חיזוק – פיעל
התגבשות – התפעל
מהו שם פעולה: שם עצם המציין את הפעולה של פועל מסוים, ולכל בניין משקל אופייני: קל – קְטִילָה (רְכִיבָה), פיעל – קִטּוּל (חִזּוּק), הפעיל – הַקְטָלָה (הַגְבָּרָה), התפעל – הִתְקַטְּלוּת (הִתְגַּבְּשׁוּת).
מה אינו שם פעולה: "מאמנת" – צורת בינוני (שם עצם); "קצב", "חופשה", "גוף", "קבוצה" – שמות עצם שאינם שמות פעולה. "הסבירה", "תביא" – פעלים.
טעות נפוצה: לבחור שני שמות פעולה מאותו בניין; לכתוב לשם הפעולה "התגבשות" בניין פיעל (בגלל הדגש בב') – "הִתְגַּבֵּשׁ" הוא התפעל; לבחור ב"קבוצה" כשם פעולה.
סעיף ג
קבוצה ראשונה: בכל המילים הסיומת ־ָן, אבל רק בחלק מהן היא צורן שנוסף לבסיס.
קבוצה שנייה:
טעות נפוצה: לבחור ב"כדורסלן" או ב"כדורעפן" כי הבסיס שלהן הוא עצמו הלחם (כדור + סל) – בכל זאת הן נוצרו מבסיס + ־ָן; לבחור ב"תפוז" כי היא דומה בצורתה ל"תשלום" (תַּ־ בתחילת המילה).