מתכונת 9 בלשון ובעברית (שאלון 011271) - פתרון מלא
פרק הלשון (מיזם הכתיבה) · שאלון 011271 · במבנה של הבגרות · 11 שאלות · שעתיים
מבחן מתכונת בלשון במבנה של בחינת הבגרות. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא - פתרו בזמן של הבחינה, ורק אחר כך פתחו את הפתרונות.
מבנה המתכונת
א. משך הבחינה: שעתיים.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שלושה פרקים.
פרק א – שם המספר ואותיות השימוש – 20 נקודות
פרק ב – תחביר / פרק ג – מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים – 80 נקודות
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר (עמוד 4).
ד. הוראה מיוחדת: יש להקפיד על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
שימו לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
פרק א: חובה – שם המספר ואותיות השימוש
ההוראות לחלק זה
(20 נקודות)
ענו על שאלה 1 שלפניכם.
שאלה 1 · שם המספר: חמישה נתונים על ספריית בית הספר
לפניכם משפטים ובהם מודגשות אפשרויות להגיית שם המספר וכן מודגשים בהם מספרים. הקיפו את הצורה הנכונה מבין האפשרויות להגיית שם המספר, וכתבו במילים את המספרים המודגשים (אין צורך לנקד).
חֲמִשָּׁה / חָמֵשׁ נתונים על ספריית בית הספר
◂ פתרון מלא לשאלה 1
הכלל הבסיסי: במספר היסודי 3–10 (וגם באחדות שאחרי העשרות ובמספרים 13–19) שם המספר "הפוך" למין שם העצם: עם שם עצם זכר – צורה עם ה' (שלושה, שבעה); עם שם עצם נקבה – צורה בלי ה' (שלוש, שבע). לכן שואלים תמיד: מה מינו של שם העצם הנספר?
1. חֲמִשָּׁה נתונים. "נתון" – זכר (נתונים), ולכן חֲמִשָּׁה (חָמֵשׁ היא צורת הנקבה).
2. ארבעה עשר אלף ספרים. הנספר הקרוב הוא אלף – שם עצם זכר (אלפים), ולכן "ארבעה עשר אלף" (ולא "ארבע עשרה אלף"), גם אם הספרים עצמם היו נקבה. 14,000 = ארבעה עשר אלף.
3. שְׁלוֹשִׁים וְשִׁבְעָה ספרים. "ספר" – זכר. העשרות (שלושים) זהות בשני המינים; האחדות לפי הכלל: זכר – שִׁבְעָה (שֶׁבַע היא צורת הנקבה).
4. שנת אלף תשע מאות תשעים ושמונה. בשנים המספר נקרא בצורת נקבה (שנה – נקבה): תשעים ושמונה – נהגה שְׁמוֹנֶה, בצורת הנקבה (ולא שְׁמוֹנָה – צורת הזכר; בכתב בלי ניקוד שתי הצורות זהות). גם "מאות" – נקבה: תשע מאות.
5. פי חמישה עשר. אחרי "פי" (בהשוואת כמויות) בא שם המספר בצורת הזכר: פי שניים, פי שבעה, פי חמישה עשר (ולא "פי חמש עשרה").
6. שבוע הקריאה השבעה עשר. מספר סודר מ־11 ומעלה נכתב כמספר יסודי מיודע, אחרי שם העצם, ומתאים לו במין. "שבוע" – זכר, ולכן השבעה עשר (ולא "השבע עשרה").
7. אַחַד עָשָׂר במאי. בתאריך, היום בחודש נקרא במספר זכר (כמו "יום"): אחד עשר במאי, ולא "אחת עשרה".
8. אַרְבַּע ההרצאות. "הרצאה" – נקבה, ולכן אַרְבַּע. בנקבה צורת הנסמך של אַרְבַּע זהה לצורת הנפרד, ולכן גם לפני שם עצם מיודע אומרים "ארבע ההרצאות". אַרְבַּעַת היא צורת הנסמך של הזכר ("ארבעת הימים").
9. המהדורה העֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם. "מהדורה" – נקבה, ולכן שְׁתַּיִם (שְׁנַיִם היא צורת הזכר). מספר סודר מעל 10 – מספר יסודי מיודע אחרי שם העצם, המתאים לו במין.
10. אַחַד הספרים. "אחד" לפני שם עצם מיודע ברבים הוא צורת נסמך (אחד מתוך הספרים), והנסמך מנוקד אַחַד – בפתח בשתי ההברות. אֶחָד היא צורת הנפרד, הבאה אחרי שם העצם ("ספר אֶחָד").
טעות נפוצה: לכתוב "ארבע עשרה אלף" (אלף הוא זכר); לבחור "אַחַת עֶשְׂרֵה במאי" (התאריך בזכר); לבחור "ארבעת ההרצאות" או "אֶחָד הספרים"; לכתוב "פי חמש עשרה".
פרק ב: תחביר
ההוראות לחלק זה
(80 נקודות)
לפניכם שני פרקים: פרק ב – תחביר, פרק ג – מערכת הצורות.
בחרו בפרק שלמדתם: בפרק ב – תחביר או בפרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרתם ענו על השאלות לפי ההוראות.
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 2–6 (לכל שאלה – 20 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
שאלה 2 · סוג המשפט, תיחום פסוקיות ואיברים, תפקידים תחביריים
לפניכם שלושה משפטים.
(1) בחוץ כבר נושבת רוח קרה, ובחדר עוד בוערת האש באח. ______
(2) נשב כאן בשקט עד שהמדריך יסיים את ההסבר. ______
(3) שלושים ושניים תלמידים מן השכבה השתתפו בתחרות המדעים, המיועדת לבני נוער המתעניינים ברובוטיקה. ______
ציינו ליד כל משפט את הסוג התחבירי שלו.
ציינו את התפקיד התחבירי של כל אחד מן החלקים המסומנים בקו במשפטים.
האש: ______ ההסבר: ______ שלושים ושניים תלמידים: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
(1) משפט איחוי (מאוחה).
(2) משפט מורכב.
(3) משפט מורכב.
הדרך: סופרים נשואים ובודקים מה מקשר ביניהם.
טעות נפוצה: לכתוב "פשוט" למשפט (3), משום שאין בו מילת שעבוד "ש" או "כי". ה' הזיקה לפני בינוני (המיועדת = שמיועדת) היא מילת שעבוד.
סעיף ב
(1) [בחוץ כבר נושבת רוח קרה,] – איבר א; [ובחדר עוד בוערת האש באח.] – איבר ב.
(2) נשב כאן בשקט [עד שהמדריך יסיים את ההסבר] – פסוקית זמן.
(3) שלושים ושניים תלמידים מן השכבה השתתפו בתחרות המדעים, [המיועדת לבני נוער [המתעניינים ברובוטיקה]] – פסוקית לוואי (לשם "תחרות המדעים"), ובתוכה פסוקית לוואי [המתעניינים ברובוטיקה] (לשם "בני נוער").
(1) איחוי. האיבר הראשון: "בחוץ כבר נושבת רוח קרה" (נושא: רוח, נשוא: נושבת, תיאור מקום: בחוץ). האיבר השני: "ובחדר עוד בוערת האש באח" (נושא: האש, נשוא: בוערת, תיאור מקום: בחדר, באח). ו' החיבור שייכת לאיבר השני.
(2) פסוקית זמן. "עד ש..." עונה על השאלה "עד מתי נשב?" – עד שהמדריך יסיים את ההסבר. זו פסוקית זמן (מציינת את גבול הזמן של הפעולה). בתוך הפסוקית: נושא – המדריך, נשוא – יסיים, מושא – את ההסבר.
(3) שתי פסוקיות לוואי, האחת בתוך האחרת.
איך מזהים: ה' הזיקה + בינוני שאחרי שם עצם = פסוקית לוואי. מתחמים בסוגריים מרובעים כל פסוקית מתחילתה (מילת השעבוד) ועד סופה.
טעות נפוצה: לסגור את הפסוקית הראשונה אחרי "לבני נוער" ולהשאיר את "המתעניינים ברובוטיקה" מחוצה לה; לזהות "המיועדת..." כתמורה בגלל הפסיק שלפניה.
סעיף ג
האש – נושא.
ההסבר – מושא.
שלושים ושניים תלמידים – נושא.
טעות נפוצה: לכתוב "מושא" ל"האש" כי היא באה אחרי הפועל – אבל היא עושה את הפעולה ("בוערת"), והנשוא מתאים לה במין (בוערת – נקבה); לכתוב "תיאור" לשם המספר.
שאלה 3 · זיהוי נשואים; חלקים כוללים וקשרים לוגיים; שכתוב משפט
לפניכם משפט.
אף על פי שטיפוס על קירות מלאכותיים המותאמים לילדים יהיה כנראה בטוח יותר מטיפוס על צוקים בטבע, הורים רבים עדיין עומדים על המשמר לאורך כל האימון.
מתחו קו מתחת לכל אחד מן הנשואים במשפט.
לפניכם שלושה משפטים.
I. הטיפוס על קיר מלאכותי אינו אלא הכנה לטיפוס על סלעים אמיתיים. ______
II. מדריכי הטיפוס סבורים שהסכנה העיקרית היא לא בגובה הקיר, אלא בחוסר הריכוז של המטפס. ______
III. באימון הראשון יש התרגשות רבה וגם חשש מסוים. ______
(1) בשניים מן המשפטים יש חלקים כוללים. מתחו קו מתחת לחלקים הכוללים, וציינו מעליהם את תפקידיהם התחביריים.
(2) ציינו ליד כל אחד מן המשפטים הכוללים את הקשר הלוגי בין החלקים הכוללים שבו.
(3) כתבו מחדש את משפט I בלי הצירוף "אינו אלא" ובלי לשנות את משמעות המשפט.
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
אף על פי שטיפוס על קירות מלאכותיים המותאמים לילדים יהיה כנראה בטוח יותר מטיפוס על צוקים בטבע, הורים רבים עדיין עומדים על המשמר לאורך כל האימון.
הנשואים: מותאמים; (יהיה) בטוח; עומדים על המשמר.
הדרך: מחפשים בכל חלק של המשפט את מה שנאמר על הנושא.
1. "המותאמים" – "קירות מלאכותיים המותאמים לילדים" = קירות מלאכותיים אשר מותאמים לילדים. ה' הידיעה לפני בינוני משמשת כאן כמילת זיקה (ה"א הזיקה), ולכן "המותאמים" הוא נשוא של פסוקית לוואי (נושא: קירות – בהשמטה; נשוא: מותאמים). לנשוא זה יש גם משלים משלו – "לילדים" (מותאמים למי?) – כמו לכל נשוא פועלי.
2. "בטוח" – בפסוקית הוויתור: נושא – "טיפוס"; מה נאמר עליו? שהוא בטוח (יותר). "בטוח" הוא נשוא שמני, ו"יהיה" הוא אוגד המציין את הזמן (אפשר גם לסמן "יהיה בטוח" כולו). "כנראה" – הסגר, ואינו חלק מן הנשוא.
3. "עומדים על המשמר" – במשפט העיקרי: נושא – "הורים"; הנשוא הוא ביטוי כבול שלם ("עומד על המשמר" = נשאר ערני ודרוך), ולכן מותחים קו מתחת לכל הביטוי. ("עדיין" – תיאור זמן; "לאורך כל האימון" – תיאור זמן.)
טעות נפוצה: לסמן רק "עומדים" (הביטוי הכבול הוא יחידה אחת), או לפספס את "המותאמים" משום שאינו פועל נטוי בזמן עבר או עתיד.
סעיף ב
(1)
II. מדריכי הטיפוס סבורים שהסכנה העיקרית היא לא בגובה הקיר, אלא בחוסר הריכוז של המטפס – חלקים כוללים בתפקיד נשוא (של פסוקית המושא).
III. באימון הראשון יש התרגשות רבה וגם חשש מסוים – חלקים כוללים בתפקיד נושא.
(2) במשפט II – ניגוד; במשפט III – ריבוי והוספה.
(3) הטיפוס על קיר מלאכותי הוא הכנה לטיפוס על סלעים אמיתיים. (אפשר גם: "...הוא רק הכנה...")
מהו חלק כולל: שני רכיבים (או יותר) באותו תפקיד תחבירי, הקשורים לאותה מילה במשפט.
משפט I – אין חלק כולל. "אינו אלא" אינו מחבר שני רכיבים; זהו ביטוי הדגשה שמשמעותו "הוא רק / הוא בדיוק". יש רכיב אחד בלבד: "הכנה לטיפוס על סלעים אמיתיים".
משפט II – נשוא כולל. המשפט מורכב: [שהסכנה העיקרית היא לא בגובה הקיר, אלא בחוסר הריכוז של המטפס] – פסוקית מושא של "סבורים". בתוך הפסוקית: נושא – "הסכנה", אוגד – "היא", ומה נאמר על הסכנה? "(לא) בגובה הקיר" ו"בחוסר הריכוז של המטפס" – שני נשואים שמניים לאותו נושא. הצמד "לא... אלא" מבטא ניגוד (שלילת האחד וקביעת האחר).
משפט III – נושא כולל. מה יש באימון הראשון? "התרגשות רבה" ו"חשש מסוים" – שני נושאים לאותו נשוא "יש" (נשוא של קיום). הנושא בא אחרי הנשוא. מילת הקישור "וגם" מבטאת ריבוי והוספה – אף שהתוכן מנוגד (התרגשות מול חשש), הקשר הלשוני הוא הוספה.
(3) שכתוב משפט I: "אינו אלא" = "הוא" (בהדגשה). לכן: "הטיפוס על קיר מלאכותי הוא הכנה לטיפוס על סלעים אמיתיים." (אפשר גם: "...הוא רק הכנה...").
טעות נפוצה: בסעיף (2) לכתוב במשפט III "ניגוד" בגלל המשמעות (התרגשות מול חשש). שואלים על הקשר שמבטאת מילת הקישור – "וגם" היא הוספה. בסעיף (1) לסמן במשפט II את "מדריכי... המטפס" כולו, או לכתוב "תיאור מקום" – הצירופים מוסרים את עיקר הנאמר על הסכנה, ולכן הם נשוא.
שאלה 4 · תפקידי בינוני; תיאורים; פסוקית נושא; פסוקיות "כי"
לפניכם קטע, ובו תיאור של מרוץ עממי בעיר חוף מפי אחת הצופות.
אני רואה בהתרגשות כיצד הם רצים לאורך הטיילת. המתחילים מתקדמים לאט בקבוצה צפופה, ואילו המתחרים עוקפים בקלות מימין את הרצים המתנשפים.
(1) ציינו מעל כל מילה המסומנת בקו את התפקיד התחבירי שלה.
(2) העתיקו מן הקטע שתי מילים שהתפקיד התחבירי המשותף להן הוא תיאור.
______ , ______
(3) לפניכם חלק ממשפט.
המתחרים עוקפים בקלות מימין את הרצים המתנשפים.
המירו חלק זה במשפט מורכב בעל פסוקית נושא.
לפניכם ארבעה משפטים מורכבים, ובהם נתחמו פסוקיות המתחילות במילת השעבוד "כי".
I. בקרב רצים רבים רווחת האמונה [כי ריצה בבוקר בריאה יותר מריצה בערב.]
II. רצים רבים מאזינים למוזיקה בזמן הריצה [כי היא מסיחה את דעתם מן המאמץ.]
III. המאמן הסביר לנו [כי חימום לפני הריצה מונע פציעות.]
IV. הכלל החשוב ביותר במרוץ ארוך הוא [כי כל רץ שומר על הקצב שלו.]
ציינו מעל כל פסוקית את התפקיד התחבירי שלה.
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
(1) רצים – נשוא; המתחילים – נושא; מתקדמים – נשוא; המתחרים – נושא.
(2) שתיים מאלה: כיצד / בהתרגשות / לאט / בקלות / מימין / (לאורך הטיילת) / (בקבוצה צפופה).
(3) מי שמתחרה עוקף בקלות מימין את הרצים המתנשפים. (או: אלה שמתחרים עוקפים...)
(1) בינוני – נשוא או שם עצם? צורת הבינוני יכולה לשמש פועל או שם עצם. מכריעים לפי התפקיד במשפט:
(2) תיאורים – עונים על איך / היכן / באיזה מצב הפעולה נעשית:
הסעיף מבקש מילים, ולכן הכי בטוח לבחור מילים בודדות: כיצד, בהתרגשות, לאט, בקלות, מימין.
(3) פסוקית נושא: הופכים את הנושא "המתחרים" (בינוני מיודע = "אלה שמתחרים") לפסוקית: [מי שמתחרה]פסוקית נושא עוקף בקלות מימין את הרצים המתנשפים. הפסוקית עונה על "מי עוקף?". שמים לב להתאמה: "מי שמתחרה – עוקף" (יחיד) או "אלה שמתחרים – עוקפים".
טעות נפוצה: ב־(1) לסמן את "רצים" כשם עצם ("רצים" = אנשים שרצים); ב־(2) להעתיק את "המתנשפים" (לוואי) או "הרצים" (מושא); ב־(3) לכתוב פסוקית לוואי ("הרצים שמתחרים עוקפים...") – שם הנושא הוא "הרצים", והפסוקית רק מתארת אותו.
סעיף ב
I. פסוקית לוואי
II. פסוקית סיבה (תיאור סיבה)
III. פסוקית מושא
IV. פסוקית נשוא
אותה מילת שעבוד – תפקידים שונים. "כי" יכולה לפתוח פסוקית סיבה (= מפני ש) או פסוקית תוכן (= ש). מכריעים לפי השאלה שהפסוקית עונה עליה:
סימן עזר לפסוקית נשוא: נושא + אוגד (הוא/היא/הם) + פסוקית.
טעות נפוצה: לסמן את כל הפסוקיות כפסוקיות סיבה בגלל "כי"; לסמן את I כפסוקית מושא או כפסוקית נושא.
שאלה 5 · "לא... אלא", חלקים כוללים, פסוקיות "אם"
לפניכם משפט במבנה "לא... אלא...".
ההצלחה של הספרייה השכונתית לא הייתה תלויה בתקציב אלא במתנדבים.
נסחו מחדש את כל המשפט בלי להשתמש במבנה "לא... אלא...".
שמרו על משמעות המשפט.
______
לפניכם שני משפטים ובהם חלקים כוללים.
(1) האם הספרייה תרכוש השנה ספרי עיון או ספרי קריאה?
(2) הספרנית החדשה סבלנית ולא קפדנית.
במשפט (1) ______ ; במשפט (2) ______ .
לפניכם שני משפטים מורכבים, ובכל אחד מהם פסוקית הפותחת במילה "אם".
(1) אם תירשמו לחוג הקריאה, תקבלו כרטיס קורא בחינם.
(2) הספרנית בדקה אם הספר החדש כבר הגיע לספרייה.
בכל אחד מן המשפטים (1) ו־(2) תחמו את הפסוקית הפותחת ב"אם", וציינו מעליה את התפקיד התחבירי שלה.
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
ההצלחה של הספרייה השכונתית הייתה תלויה במתנדבים ולא בתקציב.
(אפשר גם: ההצלחה של הספרייה השכונתית הייתה תלויה במתנדבים, לא בתקציב.)
מה עושה המבנה "לא... אלא"? הוא שולל דבר אחד ("בתקציב") ומעמיד במקומו דבר אחר ("במתנדבים"), ומדגיש את המידע החדש שבא אחרי "אלא".
איך ממירים: מקדימים את החלק המחויב ושוללים אחריו את החלק האחר ב"ולא": "ההצלחה... הייתה תלויה במתנדבים ולא בתקציב". הנשוא "הייתה תלויה" עובר לצורת חיוב, והמשמעות (במה כן ובמה לא) נשמרת.
טעות נפוצה: לכתוב "ההצלחה הייתה תלויה בתקציב ולא במתנדבים" – זה הופך את המשמעות; או להשאיר את "אלא" במשפט.
סעיף ב
(1) האם הספרייה תרכוש השנה ספרי עיון או ספרי קריאה? – קשר של ברירה.
(2) הספרנית החדשה סבלנית ולא קפדנית. – קשר של ניגוד.
חלק כולל = שני רכיבים או יותר בעלי אותו תפקיד תחבירי, המתייחסים לאותה מילה במשפט ומחוברים במילת קישור.
משפט (1): נושא – הספרייה; נשוא – תרכוש; השנה – תיאור זמן. מה תרכוש? "ספרי עיון" או "ספרי קריאה" – שני מושאים לאותו פועל: מושא כולל. "או" מציינת ברירה – אחת משתי אפשרויות.
משפט (2): נושא – הספרנית (החדשה – לוואי). מה נאמר עליה? שהיא "סבלנית" ולא "קפדנית" – שני שמות תואר בתפקיד נשוא לאותו נושא: נשוא כולל. "ולא" מציינת ניגוד – חיוב של רכיב אחד ושלילה של האחר.
טעות נפוצה: למתוח קו רק מתחת לרכיב אחד ("ספרי קריאה") – החלק הכולל כולל את כל הרכיבים ואת מילת הקישור; או לכתוב "הוספה" במשפט (2).
סעיף ג
(1) [אם תירשמו לחוג הקריאה,] תקבלו כרטיס קורא בחינם. – פסוקית תיאור תנאי.
(2) הספרנית בדקה [אם הספר החדש כבר הגיע לספרייה.] – פסוקית מושא.
אותה מילה – שני תפקידים. כדי לקבוע את תפקיד הפסוקית שואלים מה היא עושה במשפט העיקרי.
משפט (1): העיקרי – "תקבלו כרטיס קורא בחינם". הפסוקית "אם תירשמו לחוג הקריאה" מציבה תנאי לקיום העיקרי (רק אם תירשמו – תקבלו). "אם" כאן היא מילת שעבוד של תנאי, ואפשר להחליף אותה ב"במקרה ש־" – פסוקית תיאור תנאי.
משפט (2): העיקרי – "הספרנית בדקה". מה בדקה? "אם הספר החדש כבר הגיע לספרייה". הפסוקית משלימה את הפועל "בדקה" – פסוקית מושא. "אם" כאן פירושה "האם" (שאלה עקיפה), ואי אפשר להחליף אותה ב"במקרה ש־".
מבחן ההחלפה: "במקרה ש־" מתאים → תנאי; "האם" מתאים → פסוקית מושא.
טעות נפוצה: לסמן את שתי הפסוקיות כפסוקיות תנאי רק בגלל המילה "אם".
שאלה 6 · צירוף משפטים לקטע; ניתוח תפקידים תחביריים
לפניכם שלושה משפטים. כתבו אותם בקטע אחד לכיד. היעזרו במילות הקישור המתאימות.
לפניכם משפט פשוט.
עקב היובש הממושך נאלצו חקלאים רבים לוותר על גידול תירס.
נתחו את המשפט: ציינו את התפקידים התחביריים של המילים בו.
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
החורף האחרון היה שחון במיוחד, ולכן מפלס המים במאגרים של האזור ירד מאוד. מאגרים אלה משמשים להשקיית שדות, מטעים וגנים ציבוריים.
(אפשר גם: "בעקבות החורף השחון במיוחד ירד מאוד מפלס המים במאגרים של האזור, שמשמשים להשקיית שדות, מטעים וגנים ציבוריים." / "מפלס המים במאגרים של האזור ירד מאוד, משום שהחורף האחרון היה שחון במיוחד. המאגרים משמשים...")
שלב 1 – הקשרים בין המשפטים:
שלב 2 – כתיבה: לא חוזרים פעמיים על "מאגרי המים"; משתמשים בכינוי או בפסוקית. שומרים על כל המידע (גם הפירוט "שדות, מטעים וגנים ציבוריים").
שלב 3 – פיסוק: פסיק לפני "ולכן" במשפט איחוי, ופסיקים בין הפריטים ברשימה.
טעות נפוצה: לחבר הכול ב־ו' החיבור בלבד ("החורף היה שחון והמפלס ירד...") – כך הקשר הסיבתי אינו מפורש; להפוך את הסיבה והתוצאה ("המפלס ירד, ולכן החורף היה שחון").
סעיף ב
עקב היובש – תיאור סיבה
הממושך – לוואי (של "היובש")
נאלצו לוותר – נשוא (נשוא מורחב)
חקלאים – נושא
רבים – לוואי (של "חקלאים")
על גידול – מושא
תירס – לוואי (של "גידול")
(מתקבל גם: נאלצו – נשוא, לוותר – מושא)
שלב 1 – נשוא: "נאלצו (לוותר)". "נאלצו" + שם פועל שמשלים אותו, ושניהם אמורים על אותו נושא – נשוא מורחב. (יש המנתחים "נאלצו" כנשוא ו"לוותר" כמושא שלו – גם זה מתקבל.)
שלב 2 – נושא: מי נאלצו? – חקלאים (התאמה ברבים זכר). הנשוא בא כאן לפני הנושא – סדר המילים אינו משנה את התפקידים.
שלב 3 – מושא: לוותר על מה? – על גידול (הפועל "ויתר" מחייב השלמה במילת היחס "על").
שלב 4 – תיאור: מדוע נאלצו? – עקב היובש: "עקב" היא מילת יחס של סיבה, ולכן תיאור סיבה.
שלב 5 – לוואים: "הממושך" – שם תואר של "היובש" → לוואי; "רבים" – שם תואר של "חקלאים" → לוואי; "תירס" – סומך של "גידול" (גידול של מה?) → לוואי.
טעות נפוצה: לסמן "היובש" כנושא משום שהוא בא בראש המשפט; לסמן "תירס" כמושא – המושא הוא "(על) גידול", ו"תירס" מפרט אותו.
פרק ג: מערכת הצורות
ההוראות לחלק זה
(80 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 7–11 (לכל שאלה – 20 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו ענו על כל הסעיפים.
שאלה 7 · בניין משותף, שורש ושם פועל; פרטי נטייה; חלקי דיבור; הגייה נכונה
לפניכם שלושה משפטים.
– עורכת הדין מְסַנְגֶּרֶת על משפחות שנקלעו לחובות.
– אם תְּסַיְּמִי את החודש בלי חובות, תוכלי לחסוך לטיול.
– חברת האשראי זִכְּתָה את החשבון שלה בסכום של העסקה שבוטלה.
(1) כתבו את הבניין המשותף לפעלים המודגשים. ______
(2) השלימו את הטבלה שלפניכם: כתבו את השורש ואת שם הפועל של כל אחד מן הפעלים.
| מְסַנְגֶּרֶת | תְּסַיְּמִי | זִכְּתָה | |
|---|---|---|---|
| השורש | |||
| שם הפועל |
לפניכם שני משפטים, ובכל אחד מהם מודגש הפועל רָצוּ.
(1) בשבוע שעבר לקוחות רבים רָצוּ לסניף הבנק הקרוב, כדי להפקיד צ'קים לפני השביתה.
(2) הלקוחות רָצוּ לקבל הלוואה בריבית נמוכה, אבל הבנק סירב.
הקיפו את כל הפרטים הדקדוקיים המשותפים לשתי צורות הפועל.
זמן, שורש, בניין, גוף
לפניכם שלושה משפטים, ובהם צורות בינוני מודגשות.
– הלוואה בריבית גבוהה היא צעד מְיֻתָּר.
– מַשְׁקִיעִים זהירים משיגים רווח נִכָּר לאורך שנים.
– הבנק גּוֹבֶה עמלה על כל העברה.
כתבו מעל לכל מילה מודגשת את חלק הדיבור שלה.
לפניכם משפט, ובו שתי צורות פועל מודגשות. הקיפו את צורת הפועל הנכונה.
תשלום המשכנתה יִדָּחֶה / יִדְחֶה בחודש בגלל תקלה במערכת של הבנק.
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
(1) פיעל.
(2)
| מְסַנְגֶּרֶת | תְּסַיְּמִי | זִכְּתָה | |
|---|---|---|---|
| השורש | ס-נ-ג-ר | ס-י-ם | ז-כ-י/ה |
| שם הפועל | לְסַנְגֵּר | לְסַיֵּם | לְזַכּוֹת |
(1) פיעל – הסימנים:
(2) השורשים ושמות הפועל:
טעות נפוצה: לזהות את "מסנגרת" כשורש ס-נ-ג (כאילו הר' והת' הן סיומת) או לכתוב שורש של חמש אותיות עם הת'; לכתוב ל"תסיימי" שורש ס-ו-ם; לכתוב ל"זיכתה" שורש ז-כ-ת או בניין קל, ושם פועל לִזְכּוֹת.
סעיף ב
זמן, בניין, גוף.
ניתוח שתי הצורות:
המשותף: זמן – עבר; בניין – קל; גוף – נסתרים (שלישי רבים). השונה: השורש (ר-ו-ץ לעומת ר-צ-י/ה). בכתיב ובניקוד הצורות זהות (ההבדל נשמע רק בהטעמה), וההקשר מכריע: "רצו לסניף" (תנועה למקום) לעומת "רצו לקבל" (רצון, ואחריו שם פועל).
טעות נפוצה: להקיף גם "שורש" משום שהצורות זהות, או לא להקיף "בניין" בגלל ההבדל במשמעות.
סעיף ג
מְיֻתָּר – שם תואר; מַשְׁקִיעִים – שם עצם; נִכָּר – שם תואר; גּוֹבֶה – פועל.
הכלל: צורת בינוני יכולה לשמש פועל, שם תואר או שם עצם; מכריעים לפי התפקוד במשפט.
טעות נפוצה: לכתוב "פועל" לכל צורת בינוני, או לכתוב את התפקיד התחבירי (לוואי, נושא, נשוא) במקום חלק הדיבור.
סעיף ד
יִדָּחֶה
ההקשר: התשלום אינו דוחה דבר בעצמו – דוחים אותו (מעבירים אותו למועד מאוחר יותר). לכן נדרש פועל סביל: נפעל של ד-ח-י/ה.
טעות נפוצה: לבחור "יִדְחֶה" כי כך נוהגים לבטא בדיבור היום־יומי; בכתיב שתי הצורות זהות (ידחה), וההבדל ניכר רק בהגייה.
שאלה 8 · שורשים וגזירת מילים מאותו שורש; "נִצְפֶּה" – זמן ותפקיד הנ'
לפניכם קטע, ובו מילים מודגשות.
לקראת הטיול השנתי שלחה הרכזת הודעה להורים: "החֲנִיָּה ליד השמורה קטנה, ולכן האוטובוסים יורידו את התלמידים בכניסה. אחרי הגשמים השבילים התחתונים מוּצָפִים, ולכן נלך רק בשביל העליון, וכל תְּזוּזָה ממנו אסורה. בדרך נעבור ליד מערות גְּלוּיוֹת ונעצור לתצפית. בתום המסלול תתחיל הַגָּשַׁת ארוחת הצהריים, ובערב יוכלו התלמידים לְבַטֵּא את החוויות שלהם בערב שירה."
בטבלה שלפניכם ציינו את השורש של כל מילה, וכתבו מילה נוספת על פי ההנחיות.
| חֲנִיָּה | מוּצָפִים | תְּזוּזָה | הַגָּשַׁת | גְּלוּיוֹת | לְבַטֵּא | |
|---|---|---|---|---|---|---|
| השורש | ||||||
| כתבו מילה לפי ההנחיה | שם עצם אחר מאותו השורש | פועל בבניין קל מאותו השורש | פועל בבניין הפעיל מאותו השורש | פועל בבניין נפעל מאותו השורש | שם פועל מאותו השורש ובאותו הבניין | פועל מאותו השורש ובאותו הבניין בזמן עתיד ובגוף מדבר |
לפניכם שלושה משפטים, ובכל אחד מהם פועל מודגש.
(1) ציינו את השורש המשותף לשלושת הפעלים המודגשים. ______
(2) ציינו ליד כל משפט את הזמן של הפועל המודגש בו.
(3) שלושת הפעלים המודגשים מתחילים באות נו"ן המשמשת בהם מוספית (תחילית).
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
| חֲנִיָּה | מוּצָפִים | תְּזוּזָה | הַגָּשַׁת | גְּלוּיוֹת | לְבַטֵּא | |
|---|---|---|---|---|---|---|
| השורש | ח-נ-י/ה | צ-ו-ף | ז-ו-ז | נ-ג-ש | ג-ל-י/ה | ב-ט-א |
| מילה לפי ההנחיה | מַחֲנֶה / חַנְיוֹן | צָף / צָפָה / יָצוּף | הֵזִיז / מֵזִיז / יָזִיז | נִגַּשׁ / נִגְּשׁוּ / נִגֶּשֶׁת | לִגְלוֹת | אֲבַטֵּא |
השיטה: מסירים אותיות שימוש ותבנית (ה' הידיעה, ת' או מ' של משקל, ל' של שם פועל, סיומות ־ות / ־ים / ־ה), ומשחזרים אותיות שורש חסרות לפי סימני הגזרה (דגש שמעיד על נ' שנבלעה, ו' או י' שהן תנועה).
טעות נפוצה: לכתוב ב"מוצפים" שורש מ-צ-ף או י-צ-ף (המ' והו' הן סימני הבניין), וב"הגשת" שורש ג-ש-ה או ג-ו-ש (הדגש מסגיר נ' חסרה); לכתוב "הִגִּישׁ" בתור צורת נפעל – זו צורת הפעיל.
סעיף ב
(1) צ-פ-י/ה
(2) כשהזמר נִצְפֶּה ברחוב – הווה; כוכב שביט נִצְפָּה – עבר; באיזה סרט נִצְפֶּה – עתיד.
(3) הפועל היוצא דופן: "באיזה סרט נִצְפֶּה הערב בקולנוע?" (המשפט השלישי).
תפקיד הנ' בו: ציון זמן עתיד, גוף מדברים (אנחנו).
תפקיד הנ' בשני האחרים: מוספית הבניין – סימן בניין נפעל.
(1) מסירים את הנ' המוספית: נִ־צְפֶּה ← צ-פ-ה. האות האחרונה ה' – גזרת ל"י/ה: צ-פ-י/ה (צָפָה, לִצְפּוֹת).
(2) קובעים לפי ההקשר ולפי התבנית:
(3) בשני המשפטים הראשונים הנ' היא סימן הבניין נפעל (בנפעל, בעבר ובבינוני, הנ' עומדת בראש המילה). במשפט השלישי הפועל בבניין קל, והנ' היא תחילית העתיד של גוף מדברים (אנחנו). ההקשר מכריע: "באיזה סרט נצפה" – אנחנו הצופים, ו"בסרט" הוא המושא.
טעות נפוצה: לקבוע את הזמן רק לפי הצורה – "נִצְפֶּה" זהה בכתב ובניקוד בהווה של נפעל ובעתיד של קל; רק ההקשר (מי עושה את הפעולה, ומילות הזמן) מכריע.
שאלה 9 · השלמת פעלים ושמות עצם על פי שורש
לפניכם קטע שחסרים בו פעלים. קראו אותו וכתבו בכל מקום ריק את הפועל המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
השנה ______ (ס-י-ם) תלמידי שכבת י"א את שנת הלימודים בהצגה מקורית. את התפאורה ______ (ק-ש-ט) תלמידי מגמת האמנות, ואת התלבושות ______ (ס-פ-ק) הורים מתנדבים. לערב ההצגה ______ (ז-מ-ן) המורים את ההורים ואת תלמידי השכבות האחרות.
כשהמוזיקה ______ (פ-ס-ק) והמסך נפתח, השחקנים עלו לבמה. אף אחד מהם לא ______ (ג-מ-ג-ם), ובסוף ההצגה ______ (ק-ו-ם) כל הקהל על רגליו. המנהלת ______ (ב-ט-ח) לשחקנים שבשנה הבאה הם יוכלו ______ (פ-ג-ש) עם שחקנים מקצועיים בתיאטרון העירוני.
לפניכם קטע שחסרים בו שמות עצם. קראו אותו וכתבו בכל מקום ריק את שם העצם המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
מאחורי ההצלחה עמדו חודשים של עבודה. כל תלמיד בשכבה קיבל ______ (פ-ק-ד) משלו: חלק מן התלמידים שיחקו על הבמה, וחלק עבדו מאחורי הקלעים, למשל ב______ (כ-ת-ב) התוכנייה. ה______ (ז-מ-ר) הראשית התאמנה בכל ערב, ובזכות ה______ (ת-מ-ד) שלה קולה נשמע מצוין. בזמן ההצגה צפה הקהל ב______ (ק-ש-ב) רבה, וההצגה השאירה ______ (ר-ש-ם) עז על כולם. ה______ (מ-ס-ר) החשוב ביותר שהתלמידים למדו מן החוויה הוא שעבודת צוות מביאה להצלחה.
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
השנה סיימו תלמידי שכבת י"א את שנת הלימודים... את התפאורה קישטו תלמידי מגמת האמנות, ואת התלבושות סיפקו הורים מתנדבים. לערב ההצגה הזמינו (או: זימנו) המורים את ההורים...
כשהמוזיקה פסקה (או: נפסקה) והמסך נפתח... אף אחד מהם לא גמגם, ובסוף ההצגה קם (או: קמו) כל הקהל על רגליו. המנהלת הבטיחה לשחקנים שבשנה הבאה הם יוכלו להיפגש עם שחקנים מקצועיים...
השיטה: לכל מקום ריק שואלים שלוש שאלות – (1) מה הזמן והצורה? (עבר/הווה/שם פועל, לפי ההקשר); (2) מי הנושא – כדי להתאים גוף, מין ומספר; (3) איזה בניין נותן את המשמעות הנדרשת (פעיל/סביל, יוצא/עומד).
טעות נפוצה: לכתוב "הסתיימו" במקום "סיימו" (למרות המושא "את שנת הלימודים"); לא להתאים את הפועל לנושא ("המנהלת הבטיח", "המוזיקה פסק"); לכתוב "לפגוש עם" במקום "להיפגש עם"; לכתוב שם פעולה ("פגישה") במקום שם פועל אחרי "יוכלו".
סעיף ב
קיבל תפקיד; בכתיבת התוכנייה; הזמרת הראשית; ההתמדה שלה; בהקשבה רבה; השאירה רושם עז; המסר החשוב ביותר.
השיטה: קוראים את ההקשר ומחליטים איזה שם עצם נדרש (מין ומספר לפי ההתאמה), ואז בוחרים משקל מוכר מן השורש.
טעות נפוצה: לכתוב פועל או שם פועל במקום שם עצם ("להתמיד", "להקשיב"); לכתוב "זמר" (זכר) למרות "הראשית" ו"התאמנה"; לכתוב "קשב" (זכר) למרות "רבה"; לכתוב "רישום" במקום "רושם".
שאלה 10 · שמות פעולה ובניינים, צירופים, משקלים
לפניכם רשימה של צירופי מילים.
(1) – העתיקו את שני הצירופים שבכל אחד מהם שתי המילים הן שמות פעולה.
– בצירופים שהעתקתם, ציינו מעל כל שם פעולה את הבניין שלו.
הצירוף: ______ , הצירוף: ______
(2) שלושת הצירופים האחרים בנויים משם עצם ומשם תואר.
– העתיקו את הצירוף ששם התואר בו גזור מצורת בינוני. ______
– ציינו את הבניין של צורת הבינוני. ______
– העתיקו את הצירוף ששם התואר בו נוצר בדרך של בסיס וצורן סופי. ______
לפניכם שני משפטים ובכל אחד מהם המילה "פרסום" מודגשת.
(1) המילה "פרסום" נוטה במשקל שם פעולה, אך רק באחד מן המשפטים היא מבטאת פעולה.
הקיפו את המילה "פרסום" במשפט זה.
(2) ציינו את השורש ואת הבניין של המילה פִּרְסוּם.
השורש: ______ הבניין: ______
לפניכם שני צירופים ובהם מילים מודגשות.
ציינו ליד כל צירוף את המשקל של המילה המודגשת בו.
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
(1) הַגְבָּלַת (הפעיל) יְשִׁיבָה (קל); עִדּוּד (פיעל) הִתְעַמְּלוּת (התפעל).
(2) – מָזוֹן מְעֻבָּד
– פועל (פֻּעַל)
– פְּעִילוּת גּוּפָנִית
(1) שמות פעולה – כל בניין ומשקל שם הפעולה שלו: קל – קְטִילָה; נפעל – הִקָּטְלוּת; פיעל – קִטּוּל; הפעיל – הַקְטָלָה; התפעל – הִתְקַטְּלוּת.
(2) שלושת הצירופים האחרים (שם עצם + שם תואר):
טעות נפוצה: לסמן את "פעילות גופנית" כצירוף של שני שמות פעולה ("פעילות" אינה במשקל שם פעולה של בניין – היא בסיס "פעיל" + ־וּת); לשכוח לכתוב את הבניינים מעל שמות הפעולה; לכתוב ל"מעובד" בניין פיעל במקום פֻּעַל.
סעיף ב
(1) פרסום תוצאות הסקר ייעשה בשבוע הבא.
(2) השורש: פ-ר-ס-ם; הבניין: פיעל.
(1) במשפט הראשון "פרסום התוצאות" = הפעולה של לפרסם את התוצאות (אפשר להחליף: "יפרסמו את התוצאות"). במשפט השני "פרסום ענק" הוא מודעה – דבר מוחשי שרואים בדרך, ולא פעולה. שם פעולה שעבר להוראה של דבר מוחשי הוא תופעה מוכרת (כמו "בניין", "מינוי").
(2) פ-ר-ס-ם, פיעל. פִּרְסוּם הוא משקל קִטּוּל של שורש מרובע (קִטְלוּל: תִּרְגּוּם, אִרְגּוּן) – שם הפעולה של פיעל (פִּרְסֵם, מְפַרְסֵם, לְפַרְסֵם). ארבע אותיות השורש: פ-ר-ס-ם; המ"ם אינה סיומת.
טעות נפוצה: לכתוב שורש פ-ר-ס (כאילו ־ום סיומת).
סעיף ג
פְּגִיעָה – קְטִילָה.
סְדִירָה – קָטִיל.
פְּגִיעָה – קְטִילָה. שם הפעולה של בניין קל (פָּגַע – פְּגִיעָה, כמו כָּתַב – כְּתִיבָה). המילה עצמה היא שם עצם ביחיד, ולכן המשקל הוא קְטִילָה.
סְדִירָה – קָטִיל. כאן המילה היא שם תואר בנקבה, המתאים ל"שינה". כדי לקבוע משקל של שם תואר מעבירים אותו לצורת היחיד (זכר): סְדִירָה ← סָדִיר, והמשקל של סָדִיר הוא קָטִיל (כמו אָמִין, זָרִיז). ה־ָה בסוף היא סיומת נקבה, לא חלק מן המשקל.
ההבדל: פגיעה היא שם פעולה – הה' שייכת למשקל (קְטִילָה); סדירה היא נקבה של שם תואר – הה' היא סיומת נטייה (סָדִיר → סְדִירָה).
טעות נפוצה: לכתוב קְטִילָה לשתי המילים.
שאלה 11 · שמות תואר: בסיס וצורן, בינוני ובניין, משקל; חלקי דיבור
לפניכם קטע, ובו שמות תואר.
התיירות העירונית הולכת ומתרחבת. בכל פינה בעיר אפשר למצוא חוויה ייחודית: לשוטט בסמטאות עתיקות, לבקר במוזיאונים פתוחים עד שעות הלילה, להאזין להרצאות מרתקות של מדריכים מוערכים ולצפות בנופים נפלאים מן הגגות.
(1) העתיקו מן הקטע שני שמות תואר שדרך התצורה שלהם היא בסיס וצורן סופי.
______, ______
(2) העתיקו מן הקטע ארבעה שמות תואר הגזורים מצורות הבינוני, וציינו את הבניין של כל אחד מהם.
שם התואר: ______ הבניין: ______
שם התואר: ______ הבניין: ______
שם התואר: ______ הבניין: ______
שם התואר: ______ הבניין: ______
(3) העתיקו מן הקטע שם תואר שדרך התצורה שלו היא שורש ומשקל, ושאינו צורת בינוני.
ציינו את משקלו.
שם התואר: ______ המשקל: ______
לפניכם דו־שיח קצר בין תיירת למדריך בנקודת תצפית.
התיירת: "מה אתה מַרְאֶה לנו עכשיו?"
המדריך: "תסתכלו למטה – איזה מַרְאֶה מדהים!"
(1) מהו חלק הדיבור של המילה "מראה" בשאלה של התיירת? ______
(2) מהו חלק הדיבור של המילה "מראה" בתשובה של המדריך? ______
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
(1) (ה)עירונית, ייחודית
(2) פתוחים – קל; מרתקות – פיעל; מוערכים – הופעל; נפלאים – נפעל
(3) עתיקות – קָטִיל
(1) בסיס + צורן סופי:
(2) שמות תואר מצורות בינוני (מורידים סיומות נקבה/רבים):
(3) עֲתִיקוֹת – עָתִיק, משקל קָטִיל. שורש ע-ת-ק במשקל קָטִיל (כמו יָקִיר, בָּהִיר: קמץ באות הראשונה, חיריק ויו"ד אחרי האות השנייה). בנקבה ברבים הקמץ שבע' נעשה חטף פתח (עֲתִיקוֹת), אבל קובעים את המשקל לפי צורת היחיד הזכר: עָתִיק. אין בו סימן של בינוני (מ', חולם של קוֹטֵל, קָטוּל או נ' של נפעל), ולכן הוא שם תואר בדרך שורש ומשקל שאינו בינוני.
שימו לב: "מתרחבת" היא פועל ("הולכת ומתרחבת"), ולא שם תואר; "מדריכים" הוא כאן שם עצם (בעלי מקצוע), אף שצורתו בינוני הפעיל; "תיירות", "חוויה", "סמטאות", "נופים" – שמות עצם.
טעות נפוצה: לכתוב ל"מוערכים" בניין הפעיל (מַעֲרִיכִים = מי שמעריכים) – בהקשר "מדריכים מוערכים" = שמעריכים אותם, הופעל; לכתוב ל"פתוחים" בניין נפעל; להעתיק את "מתרחבת" כשם תואר.
סעיף ב
(1) פועל
(2) שם עצם
שתי המילים נכתבות ונהגות אותו דבר – ההקשר בלבד מכריע.
(1) פועל – בינוני של הפעיל, שורש ר-א-י/ה (הֶרְאָה – מַרְאֶה, כמו מַקְשֶׁה), עם הנושא "אתה" והמושא "לנו": מה אתה מציג לנו?
(2) שם עצם – משקל מַקְטֶה (כמו מַשְׁקֶה, מַעֲשֶׂה), שפירושו נוף, דבר שרואים. הוא בא אחרי מילת השאלה "איזה" ומתואר בשם התואר "מדהים" – שם תואר מתאר שם עצם.
טעות נפוצה: להחליף בין השתיים; הרמז הוא שבשאלה יש נושא ("אתה") שעושה פעולה, ואילו בתשובה יש שם תואר שמתאר את המילה.