דילוג לתוכן המרכזי

בגרות בלשון שאלון עיקרי 011281 - קיץ 2017

שאלון עיקרי (הבנה, הבעה ולשון) · שאלון 011281 · קיץ · 16 שאלות · 3 שעות

בחינת הבגרות בלשון, קיץ 2017, כל 16 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה. במטלת הכתיבה - חיבור לדוגמה בציון מלא, המבנה שלו והסבר לפי רכיבי ההערכה.

הוראות הבחינה (כמו בשאלון)

עברית: הבנה, הבעה ולשון – על פי תכנית הרפורמה ללמידה משמעותית
א. משך הבחינה: שלוש שעות.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני חלקים.
חלק ראשון — הבנה והבעה — 50 נקודות
פרק א: הבנת הנקרא
פרק ב: כתיבה ממזגת
חלק שני — לשון — 50 נקודות
פרק א: שם המספר, אותיות השימוש ומילות היחס
פרק ב: תחביר / פרק ג: מערכת הצורות — יש לבחור באחד הפרקים
סה"כ — 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: אין.
ד. הוראות מיוחדות: 1. יש לקרוא את הטקסטים שבנספח ולענות על השאלות בגוף שאלון זה, לפי ההוראות. 2. לכתיבת טיוטה אפשר להשתמש בעמודים האחרונים (24–25) של השאלון.
ההנחיות בשאלון זה מנוסחות בלשון זכר ומכוונות לנבחנות ולנבחנים כאחד.
נספח: טקסטים.

חלק ראשון — הבנה והבעה (50 נקודות)

ההוראות לחלק זה

קרא את הטקסטים שבנספח המצורף, וענה על השאלות בפרקים שלפניך.
הקפד על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.

פרק א: הבנת הנקרא (25 נקודות)
ענה על כל השאלות 1–3.

פרק ב: כתיבה ממזגת (25 נקודות)
ענה על שאלה 4.

(נספח: לפניך שלושה טקסטים. קרא אותם, וענה על השאלות בשאלון המחברת המצורף.)

שאלה 1 · שינוי היעדים של תנועות הנוער, סיבותיו והערכים שנשמרו

הבנת הנקרא14 נקודותטקסט 1טקסט 2טקסט 3
א.

בטקסטים 1 ו־2 מתואר שינוי שחל ביעדים של תנועות הנוער בארץ במהלך השנים.
על פי שני הטקסטים (טקסט 1 וטקסט 2) ציין מה היו היעדים של תנועות הנוער בעבר, ומה הם היעדים של תנועות הנוער מסוף המאה ה־20 עד היום. (6 נקודות)

ב.

כתוב שתי סיבות שהביאו לשינוי ביעדים של תנועות הנוער: סיבה מטקסט 1 וסיבה מטקסט 2. (4 נקודות)

ג.

על אף השינוי ביעדים של תנועות הנוער במהלך השנים, הערכים הבסיסיים של התנועות מראשית התהוותן לא השתנו.
על פי שלושת הטקסטים שקראת, ציין ערך אחד שנשמר בתנועות הנוער, והסבר כיצד הוא בא לידי ביטוי בימינו. (4 נקודות)

◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה

בעבר: תנועות הנוער חתרו להגשמה לאומית־ציונית וחברתית משותפת: תקומה לאומית והעלאת עולים לארץ, חלוציות והתיישבות חקלאית־קיבוצית, נאמנות לתרבות העברית והנחלת השפה העברית, השתלבות במערך ההגנה, ובתחום החברתי – קדמה סוציאלית, כלומר עולם שבו גם השכבות החלשות יזכו לדיור, לתזונה, לחינוך ולבריאות (טקסט 1). בטקסט 2: ההגשמה הייתה יציאה להתיישבות חלוצית בקיבוצים (גרעיני נח"ל) ותרומה לצורכי הביטחון של המדינה.
מסוף המאה ה־20 עד היום: היעדים מגוונים ונקבעים לפי דרכה של כל תנועה, ומכוונים בעיקר לקהילה: מסגרות חדשות של "הגשמה עצמית" שמטרתן לחולל שינוי בחברה, כגון "קיבוץ עירוני" שנועד לצמצם פערים באמצעות פעילות חינוכית (טקסט 1); הדרכה בזמן שהמדריך עדיין חניך, יציאה לשנת שירות למען הקהילה (סיוע לבעלי צרכים מיוחדים, לבתי ספר ולנוער שנפלט ממסגרות) והתגייסות לשירות משמעותי בצה"ל (טקסט 2).

מה נדרש: שני צדדים של השוואה (עבר / הווה), ובכל צד מידע משני הטקסטים. תשובה שמביאה רק טקסט אחד, או רק את העבר, אינה מלאה.

היכן המידע:

•טקסט 1, עבר – שורות 7–9: התנועות "דגלו בִקדמה סוציאלית" וחתרו לעולם שבו "גם תושבי הפריפריה והשכבות החלשות... יזכו לדיור ולתזונה הולמים, לשירותי חינוך... ולשירותי בריאות"; שורות 11–16: "חרתו על דגלן את היעדים הלאומיים והחברתיים" – "רעיון התקומה הלאומית", "להעלות לארץ המוני עולים", "התיישבות חקלאית־קיבוצית", "התרבות העברית החדשה ולהנחלת השפה העברית", "השתלבות חבריהן במערך ההגנה".
•טקסט 2, עבר – שורות 2–4 ו־18–19: בוגרי התנועות היו "חברי גרעיני נח"ל וחברי קיבוצים", החניכים "נקראו לצאת להגשמה המשלבת התיישבות חלוצית ותרומה לצורכי הביטחון".
•טקסט 1, היום – שורות 53–58: "בוגרים שלא השלימו עם הסחף האינדיווידואלי נטו לחפש אפיקי הגשמה חדשים", למשל "קיבוץ עירוני" "שמטרתו לצמצם פערים בחברה הישראלית בעיקר באמצעות פעילות חינוכית".
•טקסט 2, היום – שורות 20–26: "ההתיישבות החלוצית אינה יעד מרכזי בהגשמה"; "נוספו יעדי הגשמה מגוונים, כגון הדרכה בזמן שהמדריך הוא חניך בעצמו, יציאה לשנת שירות או התגייסות לשירות משמעותי בצה"ל"; בשנת השירות הם פועלים למען הקהילה.

ניסוח: כדאי לארגן את התשובה בשתי פסקאות (עבר / היום) ולכתוב במילים שלך, לא כרשימת ציטוטים. יש לציין לפחות שני יעדים בכל צד.

טעות נפוצה: לכתוב את הסיבות לשינוי (משבר ההגשמה, האינדיווידואליזם) במקום את היעדים עצמם – הסיבות נשאלות בסעיף ב.

סעיף ב

תשובה

סיבה מטקסט 1: השינויים החברתיים, התרבותיים והפוליטיים בחברה הישראלית בסוף המאה ה־20: הקונצנזוס סביב הערכים והיעדים המשותפים נפרם, והחברה מצפה מהצעיר להוכיח את עצמו ואת הישגיו באופן אישי (אינדיווידואלי) ומתגמלת על הישגים אישיים – ולכן קשה לחנך ליעדים משותפים.
סיבה מטקסט 2: הבעיות שלשמן הוקמו תנועות הנוער החלוציות נפתרו או השתנו, האידאולוגיות שלהן התרוקנו ממשמעותן, ויעד ההגשמה העיקרי – הקמת גרעיני התיישבות בקיבוצים – כבר לא היה רלוונטי (משבר ההגשמה).

טקסט 1, שורות 46–52: "השינויים החברתיים, התרבותיים והפוליטיים שפקדו את החברה הישראלית בסוף המאה ה־20 השפיעו על אופי פעילותן של תנועות הנוער. בחברה הישראלית החילונית נפרם הקונצנזוס... הציפייה הרווחת היא כי הצעיר הישראלי יוכיח את כוחו ואת הישגיו באופן אינדיווידואלי". המילים "השפיעו על" ו"על רקע זה" (שורה 53) מסמנות קשר של סיבה ותוצאה.

טקסט 2, שורות 5–9: "הבעיות, שלצורך פתרונן הקימו הדורות הקודמים את תנועות הנוער החלוציות, נפתרו או השתנו, וכך האידאולוגיות של תנועות הנוער התרוקנו ממשמעותן... יעד ההגשמה העיקרי... כבר לא היה רלוונטי. נוצר אפוא צורך לתור אחר יעדים חדשים". "אפוא" מסמנת מסקנה – כלומר מה שלפניה הוא הסיבה.

שימו לב: הסיבות שונות זו מזו: בטקסט 1 הסיבה היא שינוי בחברה (מעבר לאינדיווידואליזם); בטקסט 2 הסיבה היא שהיעדים עצמם מוצו (הבעיות נפתרו). יש לכתוב כל סיבה כמשפט מנומק, ולא מילה אחת ("משבר").

סעיף ג

תשובה

הערך: הגשמה עצמית – חינוך לערכים שמתבטא במעשים ולא רק בהצהרות. כבר בראשית דרכן תנועות הנוער לא הסתפקו בהצהרות של חניכיהן על נאמנות לערכים, אלא חינכו אותם לרתום את חייהם להגשמת הערכים (טקסט 1). ערך זה נשמר גם היום: בוגרי התנועות יוצאים לשנת שירות ומגשימים בה את הערכים שעליהם התחנכו בעשייה למען הקהילה (טקסט 2), והרכזים בתנועות מדגישים שהם תובעים מן החניכים "לא רק חשיבה, אלא גם עשייה" (טקסט 3).
(תשובה אפשרית נוספת: ערך הסולידריות והצמצום של פערים חברתיים – בעבר דגלו התנועות בקדמה סוציאלית ובעולם שבו גם השכבות החלשות זוכות לשירותים בסיסיים (טקסט 1); היום הוא בא לידי ביטוי ב"קיבוץ עירוני" שנועד לצמצם פערים (טקסט 1), בסיוע לבעלי צרכים מיוחדים ולנוער שנפלט ממסגרות (טקסט 2) ובחינוך לסולידריות בקהילה ולשוויון האדם (טקסט 3).)

מה נדרש: (1) לשיים ערך אחד שהיה קיים מראשית התנועות; (2) להסביר כיצד הוא בא לידי ביטוי היום, בעזרת מידע מן הטקסטים. אין לכתוב יעד (כמו "התיישבות בקיבוץ") – יעד הוא דבר שהשתנה; ערך הוא העיקרון שמאחוריו.

איפה מוצאים את הערך בעבר: טקסט 1, שורות 21–24: התנועות "לא הסתפקו בהצהרות של חניכיהן ובוגריהן על נאמנותם לערכים... אלא חינכו אותם גם לרתום את חייהם למען הגשמת הערכים הללו. בתנועות הנוער כינו זאת 'הגשמה עצמית'".

איפה מוצאים את ביטויו היום:

•טקסט 1, שורות 55–58: מסגרות פעולה חדשות "שמטרתן ליישם את עקרון 'ההגשמה העצמית'" – למשל "קיבוץ עירוני".
•טקסט 2, שורות 23–26: שנת שירות – "כך הם מגשימים את הערכים שעליהם התחנכו בתנועה".
•טקסט 3, שורות 22–23 ו־28–29: "מה שחשוב בעינינו הוא לא רק להגיד מה הם הערכים שלנו אלא גם לפעול על פיהם"; "תובעים מהם לא רק חשיבה, אלא גם עשייה. חינוך לערכים צריך להיות מגובה במעשים"; ובסיום: "הם לא רק מדברים, אלא גם עושים".

הניסוח במשפט הפתיחה של השאלה ("על אף השינוי ביעדים...") רומז למבנה התשובה: היעד השתנה (קיבוץ ← שנת שירות / קיבוץ עירוני), אבל הערך (להגשים בעצמך) נשאר.

טעות נפוצה: לבחור ערך ולהביא דוגמה רק מן העבר, או לכתוב כמה ערכים בלי להסביר אף אחד מהם.

שאלה 2 · קולות ספקנים וקולות המפריכים אותם

הבנת הנקרא6 נקודותטקסט 3
א.

בטקסט 3 אפשר לזהות קולות המביעים פקפוק, הסתייגות והטלת ספק בערכה של הפעילות של תנועות הנוער כיום.
הבא לכך שתי הוכחות מטקסט 3. (4 נקודות)

ב.

הבא מטקסט 3 ציטוט המפריך קולות אלה. (2 נקודות)

◂ פתרון מלא לשאלה 2

סעיף א

תשובה

הוכחה 1: בפתיחה הכותבת שואלת "האם תנועות הנוער בישראל יכולות להציב חלופה ערכית לחברה הישראלית? האם יש בכוחן וברצונן לכונן סולידריות...?", ומציינת ש"יש ספקנים מפוכחים המשיבים בשלילה גמורה" (שורות 1–3).
הוכחה 2: ירון גירש אומר: "צריך להיזהר מלראות בו [בחינוך בתנועה] פתרון קסם שיחולל את השינוי" (שורה 9), ומוסיף שבעלי התפקידים "צריכים להחליט מה התפקיד החברתי של התנועות, ולאן הם רוצים להובילן" (שורות 13–14).
(הוכחות אפשריות נוספות: הכותרת "בניין חברה או בניין למשחקי חברה?"; השאלות בסוף הטקסט: "אופטימים? נאיבים? מתקני עולם תמימים?" (שורות 52–53).)

מה מחפשים: משפטים שמביעים ספק אם לתנועות הנוער יש היום ערך והשפעה. סימנים לשוניים לספק: שאלות רטוריות, מילים כמו "ספקנים", "להיזהר", "תמימים", "נאיבים", ניגוד ("אבל").

הוכחות אפשריות (כל שתיים):
1. שאלות הפתיחה (שורות 1–3) והמשפט "יש ספקנים מפוכחים המשיבים בשלילה גמורה" – כלומר יש מי שסבורים שהתנועות אינן יכולות להציב חלופה ערכית.
2. דברי גירש (שורה 9): "לחינוך בתנועה יש כוח ועוצמה, אבל צריך להיזהר מלראות בו פתרון קסם" – הסתייגות מן ההערכה שהתנועה תשנה את החברה.
3. דברי גירש (שורות 13–14): "הם צריכים להחליט מה התפקיד החברתי של התנועות" – רמז לכך שהתפקיד אינו ברור.
4. הכותרת: "בניין חברה או בניין למשחקי חברה?" – ספק אם התנועות בונות חברה או רק מספקות בילוי.
5. השאלות בסיום (שורות 52–53): "אופטימים? נאיבים? מתקני עולם תמימים?".

לכל הוכחה כדאי לצרף ציטוט קצר והסבר במילה או שתיים מה מביע בו ספק.

טעות נפוצה: להביא את דברי הרכזים (אהלי, סיזל, אברקי) – הם דווקא מביעים ביטחון בערכי התנועה, ואינם מטילים בהם ספק.

סעיף ב

תשובה

"מה שבטוח הוא שהדברים נובעים אצלם ממקום עמוק ומאמין, וכפי שהם מעידים על עצמם — הם לא רק מדברים, אלא גם עושים" (שורות 53–54).

איך מזהים הפרכה: אחרי שהכותבת חוזרת על הספקות בצורת שאלות ("אופטימים? נאיבים? מתקני עולם תמימים?"), היא עונה עליהן במילים "מה שבטוח הוא..." – ביטוי של ודאות שמבטל את הספק. הטענה המפריכה: הרכזים אינם תמימים, כי דבריהם "נובעים ממקום עמוק ומאמין" והם מגבים אותם במעשים ("לא רק מדברים, אלא גם עושים").

(אפשר לקבל גם ציטוט כמו "האופטימיות והערכים שגירש מדבר עליהם מתבטאים בבהירות בשיחה עם שלושה רכזים בוגרים" (שורה 15), אך הציטוט מן הסיום הוא ההפרכה הישירה.)

שאלה 3 · ערך לתנועת נוער חדשה – הבעת עמדה מנומקת

הבנת הנקרא5 נקודותטקסט 1טקסט 2טקסט 3

אילו היית מקים תנועת נוער חדשה, איזה ערך היית רוצה להנחיל לחניכים בתנועה?
תוכל לבחור בערך שהוזכר בטקסטים שקראת או בערך אחר החשוב בעיניך.
בתשובתך הצג את הערך, ונמק מדוע בחרת בו. (5 נקודות)

◂ פתרון מלא לשאלה 3
תשובה

אילו הקמתי תנועת נוער חדשה, הייתי רוצה להנחיל לחניכים את ערך הסובלנות וקבלת האחר. בחברה הישראלית חיים זה לצד זה אנשים בעלי דעות, דתות, מוצאים ואורחות חיים שונים, ולעתים קרובות השונות הזאת מובילה לפירוד ולאלימות. לדעתי, נוער שילמד להקשיב לעמדה שונה משלו ולכבד אותה גם כשהוא אינו מסכים איתה, יוכל לנהל ויכוח בלי שנאה ולבנות חברה מלוכדת יותר. לכן הייתי מקיים בתנועה פעילויות משותפות לבני נוער מקבוצות שונות ושיחות פתוחות על נושאים שנויים במחלוקת – כפי שאהלי מתאר את "קיום דיאלוג" כעיקרון מנחה. חינוך כזה לא יישאר בגדר מילים, אלא יתבטא בדרך שבה החניכים יתנהגו כלפי האחר בחיי היום־יום.

מה נבדק: (1) הצגה ברורה של ערך אחד (מילה או צירוף: סובלנות, סולידריות, שוויון, אחריות אישית, התנדבות, אהבת הארץ וכו'); (2) נימוק – מדוע הערך חשוב, ורצוי גם כיצד יבוא לידי ביטוי בתנועה; (3) ניסוח רציף ותקין.

מבנה מומלץ (4–6 משפטים):

•משפט פתיחה שמציג את הערך ("הייתי רוצה להנחיל לחניכים את ערך...").
•נימוק אחד או שניים: מצב בחברה שהערך עונה עליו / התועלת לחניכים ולחברה. מילות קישור: "שכן", "משום ש", "לכן".
•אפשר לקשר לטקסטים (למשל לדברי הרכזים בטקסט 3) – אך אין חובה.
•משפט סיום שמחזק את הבחירה.

שימו לב: זו שאלה פתוחה – כל ערך מקובל אם הוא מנומק היטב. מה שאינו מקובל: יעד במקום ערך ("לצאת לשנת שירות" הוא דרך, לא ערך), רשימה של כמה ערכים בלי נימוק, או נימוק כללי וריק ("כי זה חשוב").

טעות נפוצה: לכתוב משפט אחד בלבד ("הייתי בוחר בערך השוויון כי הוא חשוב") – תשובה כזו אינה מנמקת.

שאלה 4 · כתיבה ממזגת: סקירה על מעורבות תנועות הנוער בחינוך ובחברה

מטלת כתיבה25 נקודותטקסט 1טקסט 2טקסט 3

לקראת פרסומה של חוברת שתעסוק בתנועות הנוער בארץ התבקשת לכתוב סקירה שתשמש מבוא לחוברת.
על פי שלושת הטקסטים 1–3 שקראת, כתוב סקירה ותאר בה את מעורבותן של תנועות הנוער בחינוך ובחברה בארץ־ישראל על רקע המציאות המשתנה — מראשית הציונות עד ימינו.
הקפד על דרכי מסירה מקובלות ועל אזכור מקורות המידע בגוף הסקירה ובסופה (ביבליוגרפיה).
כתוב בהיקף של כ־300 מילים.
את הסקירה כתוב בעמודים 4–5 (תוכל להשתמש בעמודים 6–7 לכתיבת טיוטה).

◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 4
סקירה לדוגמה בציון מלא

תנועות הנוער בארץ: מעורבות בחינוך ובחברה לאורך השנים
תנועות הנוער פועלות בארץ כבר יותר ממאה שנה, ולאורך כל התקופה הן שימשו גורם חינוכי וחברתי מרכזי. עם זאת, אופי מעורבותן השתנה בהתאם למציאות המשתנה.

בתקופת היישוב ובשנותיה הראשונות של המדינה חרתו תנועות הנוער על דגלן יעדים לאומיים וחברתיים: הן דגלו בתקומה הלאומית ובהעלאת עולים, בהתיישבות חקלאית־קיבוצית, בהנחלת השפה העברית ובהשתלבות במערך ההגנה (אדלר, 2007). בוגרי התנועות יצאו בגרעיני נח"ל להתיישבות חלוצית ולתרומה לביטחון, וכך הדריכו בדוגמה אישית את החניכים הצעירים (אבן, 2014). בחברה שבה כמעט כל ילד היה עולה או בן לעולים, התנועות היו מסגרת שבה הכירו הילדים את ערכי החברה החדשה ואת נופי הארץ, והן חינכו את חניכיהן לא להסתפק בהצהרות אלא להגשים את הערכים בחייהם. תרומתן ניכרה גם בתרבות: בתנועות התפתחו שירים וריקודים עממיים, סגנון הלבוש הישראלי והסלנג העברי (אדלר, 2007).

בסוף המאה העשרים השתנה המצב. הבעיות שלשמן קמו התנועות נפתרו, ההתיישבות בקיבוצים איבדה מחשיבותה (אבן, 2014), והחברה הישראלית החלה להעדיף הישגים אישיים על פני יעדים משותפים. ההסכמה הרחבה סביב הערכים שאיחדו בעבר את הציבור התפוררה, ולכן קשה היה לחנך את החניכים ליעדים משותפים (אדלר, 2007). בעקבות זאת עברו התנועות משבר ונדרשו לחפש דרכי הגשמה חדשות.

כיום מעורבותן של התנועות מגוונת ומכוונת בעיקר לקהילה. בוגרים רבים יוצאים לשנת שירות ומסייעים לבעלי צרכים מיוחדים, לבתי ספר ולבני נוער שנפלטו ממסגרות (אבן, 2014), ואחרים מקימים "קיבוצים עירוניים" שנועדו לצמצם פערים חברתיים באמצעות חינוך (אדלר, 2007). החינוך בתנועות עצמן מבקש להציע חלופה לתחרותיות בבית הספר: החניכים לומדים לגבש עמדות, לקבל אחריות ולהיות מעורבים בחברה, והתנועות תובעות מהם לא רק חשיבה אלא גם עשייה (דקל, 2016). מעמדן של התנועות אף זכה להכרה ממלכתית, כשמועצת תנועות הנוער קיבלה את פרס ישראל, וארגונים עסקיים ומשרדי ממשלה פונים אליהן כדי לשלב בני נוער בפעילות למען הקהילה (אבן, 2014).

היעדים השתנו לאורך השנים, אך תנועות הנוער ממשיכות לחנך להגשמת ערכים במעשים ולתרום לחברה הישראלית.

ביבליוגרפיה
אבן, נ' (2014). המסע אל ההגשמה החדשה בתנועות הנוער — לחנך ל'ערכים' ולא ל'צורות'. עמ' 197–219.
אדלר, ח' (2007). תנועות הנוער ועיצובה של החברה החדשה. זמן יהודי חדש, כרך רביעי. אוחזר מ־www.kotar.co.il
דקל, נ' (נובמבר 2016). תנועות הנוער: בניין חברה או בניין למשחקי חברה? הד החינוך, עמ' 40–43.

(מספר מילים: 289, בלי הכותרת ורשימת המקורות)

1. מה המטלה דורשת: סקירה (טקסט מידע ממזג, לא מאמר עמדה) על מעורבותן של תנועות הנוער בחינוך ובחברה על רקע המציאות המשתנה – מראשית הציונות עד ימינו. כלומר, התבחין הוא ציר זמן: מה הייתה המעורבות בעבר, מה גרם לשינוי, ומה היא כיום. יש להיעזר בשלושת הטקסטים.

2. איסוף החומר:

•עבר: טקסט 1, שורות 7–16 (יעדים לאומיים וחברתיים), 21–29 (הגשמה עצמית, קליטת עולים), 30–36 (תרבות, לבוש, סלנג); טקסט 2, שורות 1–4 (גרעיני נח"ל, דוגמה אישית).
•הסיבות לשינוי: טקסט 1, שורות 46–52 (אינדיווידואליזם, פירוק הקונצנזוס); טקסט 2, שורות 5–9 (הבעיות נפתרו, משבר ההגשמה).
•היום: טקסט 1, שורות 53–58 (קיבוץ עירוני); טקסט 2, שורות 17–37 (יעדים מגוונים, שנת שירות, פרס ישראל, שיתוף פעולה עם ארגונים); טקסט 3, שורות 20–29 (חינוך לערכים מול לחץ הציונים, "לא רק חשיבה, אלא גם עשייה").

3. מבנה הסקירה:

•כותרת עניינית שמבטאת את נושא הסקירה.
•פתיחה: הצגת הנושא והכרזה על כיוון הסקירה (מעורבות שהשתנתה לאורך השנים) – בלי להעתיק את ניסוח המטלה.
•גוף – מאורגן לפי תקופות ולא לפי טקסטים: (א) העבר – יעדים לאומיים, חברתיים ותרבותיים; (ב) המציאות המשתנה – הסיבות לשינוי; (ג) ההווה – מעורבות בקהילה ובחינוך. בכל פסקה מידע ממוזג מכמה טקסטים.
•סיום: משפט מכליל (היעדים השתנו, החינוך להגשמה נשאר), בלי עמדה אישית.

4. מילות קישור וארגון: "עם זאת" (ניגוד), "בתקופת... / בסוף המאה העשרים / כיום" (רצף זמנים), "בעקבות זאת" (תוצאה), "גם", "אף" (הוספה), "אך" (ניגוד בסיום).

5. עמידה בתבחינים:

•תוכן: כל המידע רלוונטי לתבחין "מעורבות בחינוך ובחברה על רקע המציאות המשתנה"; מכל טקסט נלקחו פריטים מרכזיים; אין מידע חיצוני ואין עמדה אישית.
•מיזוג וארגון: הארגון לפי ציר זמן; פריטים מטקסטים שונים משולבים באותה פסקה (למשל עבר: טקסט 1 + טקסט 2; הווה: שלושת הטקסטים).
•דרכי מסירה ואזכור מקורות: פרפרזה במילים שלי; ציטוט ישיר קצר אחד בלבד ("קיבוצים עירוניים") במירכאות; אזכור בסוגריים (שם משפחה, שנה) בגוף הסקירה; ביבליוגרפיה בסוף, מסודרת לפי סדר האלף־בית.
•לשון: משלב ענייני, גוף שלישי, משפטים שלמים, פיסוק תקין; ההיקף קרוב ל־300 מילים.

6. טעויות אופייניות:

•סיכום כל טקסט בנפרד ("בטקסט 1 נאמר... בטקסט 2 נאמר...") במקום מיזוג לפי נושאים או תקופות.
•התעלמות מן הרכיב "המציאות המשתנה" – תיאור העבר בלבד או ההווה בלבד.
•הבאת פרטים לא רלוונטיים (למשל פירוט רב של שמות הרכזים בטקסט 3 ודבריהם).
•העתקת משפטים שלמים מן הטקסטים בלי מירכאות, או השמטת האזכורים והביבליוגרפיה.
•הוספת עמדה אישית ("לדעתי תנועות הנוער הן הדבר החשוב ביותר...") – בסקירה אין מקום לכך.

חלק שני — לשון (50 נקודות)

ההוראות לחלק זה

בחלק זה שלושה פרקים. עליך לענות על שני פרקים: על פרק א — חובה, ועל אחד מן הפרקים ב–ג.

פרק א: שם המספר, אותיות השימוש ומילות היחס — חובה (10 נקודות)
בפרק זה ענה על שאלות 5–6.

לפניך שני פרקים: פרק ב — תחביר, פרק ג — מערכת הצורות.
בחר בפרק שלמדת: בפרק ב — תחביר או בפרק ג — מערכת הצורות.
בפרק שבחרת ענה על השאלות לפי ההוראות.
ציין את שם הפרק שבחרת: ______

פרק ב: תחביר (40 נקודות)
בפרק זה עליך לענות על ארבע שאלות.
ענה על ארבע מן השאלות 7–11 (לכל שאלה — 10 נקודות).
שים לב: בכל שאלה שתבחר, ענה על כל הסעיפים.

פרק ג: מערכת הצורות (40 נקודות)
בפרק זה עליך לענות על ארבע שאלות.
ענה על ארבע מן השאלות 12–16 (לכל שאלה — 10 נקודות).
שים לב: בכל שאלה שתבחר, ענה על כל הסעיפים.

שם המספר ואותיות השימוש

שאלה 5 · שם המספר: נתונים מתרשים, כתיבת מספרים במילים, ו' החיבור

שם המספר8 נקודות
א.

עיין בתרשים שלפניך.
התפלגות חניכי תנועות הנוער לפי כיתה (על פי אומדן 2015)

(מתוך ראמ"ה: הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך ומשרד החינוך [פברואר 2016]. תנועות הנוער בישראל. אוחזר מ־http://cms.education.gov.il)
ענה על שתי השאלות שלפניך על פי התרשים.
כתוב כל תשובה במשפט שלם, ואת המספרים מן התרשים כתוב במילים.

•כמה אחוזים מכלל חניכי תנועות הנוער בישראל הם תלמידי כיתה ז'?
•כמה אחוזים מכלל חניכי תנועות הנוער בישראל הם תלמידי כיתה י"ב?
ב.

לפניך משפטים, ובהם מספרים מודגשים. כתוב במילים את המספרים המודגשים (אין צורך לנקד).

•לפי התרשים, שיעור התלמידים המשתתפים בתנועות הנוער בכיתה ד' גדול פי 3 ______ ויותר משיעור התלמידים המשתתפים בתנועות הנוער בכיתה י"ב.
•בכל קיץ הסוכנות היהודית שולחת מדריכים ל־*196* ______ מחנות קיץ בארצות הברית ובקנדה.
•בנסיעה באוטובוס קראו החניכים בקולי קולות: "המדריך שלנו הוא מספר 1 ______".
•בשנת 2015 היו *52,967* ______ חניכים ומדריכים בתנועת בני עקיבא.
ג.

במשפט שלפניך הקף את הצורה הנכונה של שם המספר ושל אות השימוש הנלווית אליו.
מחנה הקיץ של אחת מתנועות הנוער יחל השנה בעֶשְׂרִים וְחֲמִשָּׁה / עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ / עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה / עֶשְׂרִים וַחֲמִישִׁי ביולי.

◂ פתרון מלא לשאלה 5

סעיף א

תשובה
•אחד עשר אחוזים מכלל חניכי תנועות הנוער בישראל הם תלמידי כיתה ז'.
•חמישה אחוזים מכלל חניכי תנועות הנוער בישראל הם תלמידי כיתה י"ב.

קריאת התרשים: בתרשים העוגה כל פלח מסומן בשם הכיתה ובאחוז: כיתה ז' – 11%, כיתה י"ב – 5%.

הכלל: המילה "אחוז" היא שם עצם זכר (אחוז אחד, אחוזים רבים), ולכן שם המספר בא בצורת הזכר:

•11 בזכר: אַחַד עָשָׂר (בנקבה: אחת עשרה). מ־11 ומעלה שם העצם בא בדרך כלל ברבים: "אחד עשר אחוזים" (מקובל גם "אחוז").
•5 בזכר: חֲמִשָּׁה – מספרי 3–10 "הפוכים": עם שם עצם זכר הם באים עם ה' בסוף (חמישה אחוזים), ועם נקבה בלי ה' (חמש כיתות).

משפט שלם: התשובה צריכה לכלול נושא ונשוא ולחזור על נתוני השאלה, ולא להסתפק במספר לבד.

טעות נפוצה: "אחת עשרה אחוזים" / "חמש אחוזים" – התאמה למילה "כיתה" (נקבה) במקום למילה הנספרת "אחוזים".

סעיף ב

תשובה
•פי שלושה
•ל־מאה תשעים ושישה מחנות קיץ
•מספר אחת
•חמישים ושניים אלף תשע מאות שישים ושבעה חניכים ומדריכים

1. פי שלושה. אחרי המילה "פי" (כפל) משתמשים בצורת הזכר של שם המספר: פי שניים, פי שלושה, פי ארבעה. ("פי שלוש" אינו תקני.)

2. מאה תשעים ושישה מחנות. "מחנה" הוא שם עצם זכר (מחנה אחד, מחנות רבים) – אף שצורת הרבים שלו מסתיימת ב־ות. לכן האחדות בצורת זכר: שישה. "מאה" ו"תשעים" זהים בשני המינים. ו' החיבור באה לפני המספר האחרון בלבד: מאה תשעים ושישה. הגייה: לְמֵאָה.

3. מספר אחת. כאן "1" אינו סופר מדריכים, אלא מציין דירוג / מספר מזהה ("מספר אחת" – הכי טוב). אחרי המילה "מספר" בא המספר הסתמי, ותמיד בצורת הנקבה: מספר אחת, מספר שתיים, מספר שלוש – גם כשהמדובר בזכר ("המדריך").

4. חמישים ושניים אלף תשע מאות שישים ושבעה. הנספרים – "חניכים ומדריכים" – זכר, ולכן כל האחדות בצורת זכר:

•52 אלף: חמישים ושניים אלף ("אלף" אינו משנה את מין המספר שלפניו כאן – מונים את האלפים בצורת זכר, כמו שנים עשר אלף, חמישים ושניים אלף).
•900: תשע מאות ("מאה" נקבה, ולכן תשע ולא תשעה).
•67: שישים ושבעה (זכר, בהתאם ל"חניכים").

טעות נפוצה: "מאה תשעים ושש מחנות" (טעות במין המילה "מחנה" בגלל הסיומת ־ות); "מספר אחד"; "תשעה מאות".

סעיף ג

תשובה

עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה (האפשרות השלישית).

שם המספר: בתאריך, היום בחודש נקרא כמספר יסודי בזכר (כמו "יום" – זכר): עשרים וחמישה ביולי. לכן נפסלות "עשרים וחמש" (נקבה) ו"עשרים וחמישי" (מספר סודר – אין אומרים "העשרים וחמישי ביולי" בעברית התקנית).

אות השימוש: ו' החיבור לפני אות עם חטף נקראת בתנועה המתאימה לחטף: לפני חֲ (חטף פתח) – וַ: וַחֲמִשָּׁה. הצורה "וְחֲמִשָּׁה" (שווא לפני חטף) אינה אפשרית, כי אין שני שוואים ברצף בתחילת מילה.

טעות נפוצה: לבחור "עשרים וחמש" כי התאריך מתייחס ל"שנה" או ל"ביולי"; או "וְחֲמִשָּׁה" בלי לשים לב לחטף.

שאלה 6 · מילות היחס בנטייה: אליכם, אצלם

שם המספר2 נקודות

לא במיקוד תשפ"ז

לפניך קטע מהזמנה למחנה קיץ של אחת מתנועות הנוער.
בקטע מודגשות שתי מילות יחס בנטייה, אולם אחת מהן אינה תקינה.
(במסגרת)
הורי החניכים שלום,
אנו פונים אֲלֵיכֶם בבקשה לבוא ולסייע לנו במהלך המחנה.
נוכחות ההורים במחנה חשובה ונחוצה. הורים המעוניינים להתנדב יפנו למרכזים ויירשמו אֶצְלָהֶם מראש.
מבין מילות היחס המודגשות בקטע הקף את מילת היחס שנטייתה אינה תקינה, וכתוב אותה בצורתה התקינה. ______

◂ פתרון מלא לשאלה 6
תשובה

המילה שאינה תקינה: אֶצְלָהֶם. הצורה התקינה: אֶצְלָם.

הכלל: מילות היחס נוטות בשתי קבוצות:

•מילות יחס הנוטות כמו שם עצם ביחיד (אצל, את, עם, ב, ל): בגוף רבים נסתרים הסיומת היא ־ָם / ־ָן: אֶצְלָם, אֶצְלָן (כמו סִפְרָם).
•מילות יחס הנוטות כמו שם עצם ברבים (אל, על, אחרי, לפני): לפני הסיומת יש י', והסיומת היא ־ֵיהֶם / ־ֵיכֶם: אֲלֵיהֶם, אֲלֵיכֶם, עֲלֵיהֶם (כמו סְפָרֵיהֶם).

ולכן: אֲלֵיכֶם – תקינה ("אל" נוטה כרבים). אֶצְלָהֶם – אינה תקינה: "אצל" נוטה כיחיד, ולכן אֶצְלָם (כמו "אצלו, אצלה, אצלכם, אצלם").

טעות נפוצה: "אצלהם", "איתהם", "בשבילהם" – נטייה שגויה שנוצרת בהשפעת "להם" / "אליהם".

תחביר

שאלה 7 · סוגי משפטים, קשר הוויתור, המרה, טענה ותפקידים

תחביר10 נקודות
א.

לפניך שלושה משפטים. קרא אותם, וציין לאחר כל משפט את סוגו התחבירי: פשוט, מורכב, איחוי (מחובר).
I. למרות זיקתן של רוב תנועות הנוער למסגרות המפלגתיות של המבוגרים הן שמרו על מעמדן העצמאי. ______
II. אמנם הם מייצגים תנועות בעלות אופי שונה ואידאולוגיה שונה, אבל יש ביניהם שיתוף והבנה. ______
III. אף כי הפיכתה של השפה העברית לשפת ההוראה והדיבור היא פרי המאבק המוצלח של הסתדרות המורים, הרי היה לבני הנוער חלק נכבד בהצלחה הזאת. ______

ב.

ציין את הקֶשר הלוגי המשותף לכל המשפטים. ______

ג.

המר את משפט II במשפט מסוג תחבירי אחר שישמור על הקֶשר הלוגי שבמשפט.

ד.

בכל אחד מן המשפטים I–III סמן את החלק שבו מובאת הטענה של הכותב.

ה.

ציין את התפקיד התחבירי של כל אחת מן המילים המסומנות בקו במשפטים.
במשפט I: הן ______
במשפט II: הם ______
במשפט III: היא ______ הזאת ______

◂ פתרון מלא לשאלה 7

סעיף א

תשובה

I. משפט פשוט.
II. משפט איחוי (מחובר).
III. משפט מורכב.

שיטה: סופרים נשואים (פעלים נטויים או נשואים שמניים). נשוא אחד – פשוט. כמה נשואים – בודקים: פסוקית התלויה בעיקרי ונפתחת במילת שעבוד (ש, כי, אף כי, כאשר...) – מורכב; איברים שווי מעמד המחוברים במילת איחוי (ו, אבל, אולם, לכן...) – איחוי.

I – פשוט. נשוא אחד: "שמרו" (נושא: הן). "למרות זיקתן של רוב תנועות הנוער למסגרות המפלגתיות של המבוגרים" אינו פסוקית: אין בו נשוא, אלא צירוף שמני הפותח במילת היחס "למרות" – תיאור ויתור.

II – איחוי. שני נשואים: "מייצגים" ו"יש". כל חלק הוא משפט עצמאי, והחלקים מחוברים בצמד "אמנם... אבל" – קשר של ויתור (ניגוד). "אבל" היא מילת איחוי.
[אמנם הם מייצגים תנועות בעלות אופי שונה ואידאולוגיה שונה,] [אבל יש ביניהם שיתוף והבנה.]

III – מורכב. שני נשואים: "היא פרי" (נשוא שמני עם אוגד) ו"היה". "אף כי" היא מילת שעבוד, ולכן החלק הראשון הוא פסוקית התלויה בעיקרי:
[אף כי הפיכתה של השפה העברית לשפת ההוראה והדיבור היא פרי המאבק המוצלח של הסתדרות המורים,]פסוקית תיאור ויתור הרי היה לבני הנוער חלק נכבד בהצלחה הזאת.
המילה "הרי" בראש העיקרי אינה הופכת את המשפט לאיחוי – היא רק מדגישה את הניגוד.

טעות נפוצה: לסווג את I כמורכב בגלל "למרות" (מילת יחס, לא מילת שעבוד), ואת III כאיחוי בגלל "הרי".

סעיף ב

תשובה

קשר של ויתור.

בכל שלושת המשפטים יש מצב שהיה צפוי למנוע את מה שמתואר בחלק העיקרי, ובכל זאת הדבר מתקיים:

•I: "למרות זיקתן... הן שמרו על מעמדן העצמאי" – מילת יחס של ויתור.
•II: "אמנם... אבל..." – צמד של ויתור באיחוי.
•III: "אף כי... הרי..." – מילת שעבוד של ויתור.

הקשר הלוגי זהה, והוא מובע בשלושה אמצעים תחביריים שונים: צירוף יחס במשפט פשוט, איחוי ושעבוד.

טעות נפוצה: לכתוב "ניגוד". בין ניגוד לוויתור יש קרבה, אך "למרות", "אף כי" ו"אמנם... אבל" הם סמני ויתור מובהקים.

סעיף ג

תשובה

משפט מורכב: אף על פי שהם מייצגים תנועות בעלות אופי שונה ואידאולוגיה שונה, יש ביניהם שיתוף והבנה.
(אפשר גם משפט פשוט: למרות ייצוגן של תנועות בעלות אופי שונה ואידאולוגיה שונה, יש ביניהם שיתוף והבנה.)

שלב 1: משפט II הוא משפט איחוי בקשר של ויתור ("אמנם... אבל").
שלב 2: בוחרים סוג אחר – מורכב או פשוט – ומילה המבטאת ויתור באותו סוג:

•מורכב: מילת שעבוד של ויתור (אף על פי ש, אף ש, אף כי, למרות ש, הגם ש) בראש הפסוקית: [אף על פי שהם מייצגים תנועות בעלות אופי שונה ואידאולוגיה שונה,]פסוקית ויתור יש ביניהם שיתוף והבנה.
•פשוט: מילת יחס של ויתור (למרות, על אף) + צירוף שמני (שם פעולה במקום הפועל): "למרות ייצוגן של תנועות שונות...".

שלב 3 – בדיקה: במשפט החדש לא נשארה מילת איחוי ("אבל"), והתוכן לא השתנה.

טעות נפוצה: לכתוב "אף על פי שהם מייצגים..., אבל יש ביניהם..." – שילוב של מילת שעבוד ומילת איחוי באותו משפט.

סעיף ד

תשובה

I. הן שמרו על מעמדן העצמאי.
II. (אבל) יש ביניהם שיתוף והבנה.
III. (הרי) היה לבני הנוער חלק נכבד בהצלחה הזאת.

הכלל: במבנה של ויתור יש שני חלקים: חלק המוותר – עובדה שהכותב מודה בה ("אמנם", "למרות", "אף כי"), וחלק העיקר – הטענה שהכותב רוצה להדגיש, אף שהיה אפשר לצפות לדבר הפוך. הטענה באה תמיד בחלק שאחרי "אבל / הרי" או בחלק העיקרי, ולא בחלק שמוצג במילת הוויתור.

•I: "למרות זיקתן..." – הוויתור; הטענה: הן שמרו על מעמדן העצמאי.
•II: "אמנם הם מייצגים תנועות... שונה" – הוויתור; הטענה: יש ביניהם שיתוף והבנה.
•III: "אף כי הפיכתה של השפה... פרי המאבק... של הסתדרות המורים" – הוויתור; הטענה: היה לבני הנוער חלק נכבד בהצלחה הזאת.

טעות נפוצה: לסמן את החלק שבא במילת הוויתור, כי הוא ארוך ומפורט יותר.

סעיף ה

תשובה

I: הן – נושא.
II: הם – נושא.
III: היא – אוגד; הזאת – לוואי.

•הן (I) – נושא: מי שמרו על מעמדן? הן (= רוב תנועות הנוער). הנשוא "שמרו" מתאים לו בגוף ובמספר.
•הם (II) – נושא: מי מייצגים? הם (= הרכזים). נשוא: מייצגים.
•היא (III) – אוגד: בפסוקית "הפיכתה של השפה העברית... היא פרי המאבק" הנושא הוא "הפיכתה", הנשוא השמני הוא "פרי (המאבק)", ו"היא" – כינוי גוף המקשר בין הנושא לנשוא (אפשר להחליפו ב"הייתה" בעבר). כינוי גוף שבא בין נושא לנשוא שמני ומתאים לנושא הוא אוגד ולא נושא.
•הזאת (III) – לוואי: מתאר את שם העצם "ההצלחה" ומתאים לו במין, במספר וביידוע (ההצלחה הזאת). כינוי רמז הבא אחרי שם עצם מיודע הוא לוואי.

טעות נפוצה: לכתוב ש"היא" נושא – כי בדרך כלל כינוי גוף בראש משפט הוא נושא. כאן הנושא כבר קיים ("הפיכתה"), ו"היא" רק מקשרת.

שאלה 8 · פסוקיות הפותחות ב"אם", תנאי בטל, דיבור עקיף ושם הפועל

תחביר10 נקודות
א.

לפניך שני משפטים מורכבים, ובכל אחד מהם מילת הקישור "אם" פותחת פסוקית.
I. אם ישאלו את החניכים מה הם הערכים החשובים ביותר בתנועה שהם חברים בה, מה הם יגידו?
II. נטע סיזל: "בעיניי, המדד להצלחה הוא השאלה אם אנחנו מצליחים לגדל אנשים שמגלים מעורבות חברתית".
(1) במשפט I, תחם את כל הפסוקיות, וציין מעל כל פסוקית שתחמת את תפקידה התחבירי במשפט.
(2) במשפט I, המר את מילת הקישור "אם" במילת הקישור "לו", ושנה את המשפט בהתאם.
(3) במשפט II, תחם רק את הפסוקית הפותחת במילת הקישור "אם", וציין מעליה את תפקידה התחבירי במשפט.
(4) משפט II מוסר בדיבור ישיר את דבריה של נטע סיזל.
כתוב את המשפט מחדש כך שימסור את דבריה של נטע סיזל במשפט מורכב בעל פסוקית מושא בדיבור עקיף.

ב.

לפניך שני משפטים, ובהם שמות פועל.
I. בשנות השמונים התעורר הצורך להחליט מה יהיו היעדים החדשים.
II. בשנות התשעים החלו תנועות הנוער להתגבר על המשבר.
(1) הקף את מספרו של המשפט שבו שם הפועל פותח פסוקית מצומצמת, וציין את תפקידה התחבירי של הפסוקית המצומצמת במשפט. ______
(2) ציין את התפקיד התחבירי של שם הפועל במשפט האחר. ______

לא במיקוד תשפ"ז

◂ פתרון מלא לשאלה 8

סעיף א

תשובה

(1) [אם ישאלו את החניכים [מה הם הערכים החשובים ביותר בתנועה [שהם חברים בה]פסוקית לוואי]פסוקית מושא,]פסוקית תנאי מה הם יגידו?
(2) לו שאלו את החניכים מה הם הערכים החשובים ביותר בתנועה שהם חברים בה, מה הם היו אומרים?
(3) ...המדד להצלחה הוא השאלה [אם אנחנו מצליחים לגדל אנשים שמגלים מעורבות חברתית]פסוקית לוואי (של "השאלה").
(4) נטע סיזל אמרה שבעיניה המדד להצלחה הוא השאלה אם הם (חברי התנועה) מצליחים לגדל אנשים שמגלים מעורבות חברתית.

(1) שלוש פסוקיות, זו בתוך זו.

•המשפט העיקרי: "מה הם יגידו?" (נושא: הם; נשוא: יגידו; מושא: מה).
•[אם ישאלו את החניכים...] – פסוקית תנאי: "אם" + התנאי שבו יתקיים העיקרי.
•בתוך פסוקית התנאי: [מה הם הערכים החשובים ביותר בתנועה...] – פסוקית מושא של הפועל "ישאלו" (ישאלו את החניכים – מה? את השאלה מה הם הערכים). זו שאלה עקיפה הפותחת במילת שאלה.
•בתוכה: [שהם חברים בה] – פסוקית לוואי המתארת את "התנועה" (איזו תנועה? שהם חברים בה). ה־בה מחזירה אל "תנועה".

(2) תנאי בטל. "אם" מבטאת תנאי קיים (אפשרי), ואילו "לו" מבטאת תנאי בטל – תנאי שלא התקיים. לכן משנים את הזמנים: בפסוקית – "לו" + עבר (לו שאלו); בעיקרי – היה + בינוני (היו אומרים). אפשר גם "לו היו שואלים...". "יגידו" (עתיד) הופך ל"היו אומרים" (או "היו מגידים" – פחות טבעי).

(3) פסוקית לוואי. הפסוקית [אם אנחנו מצליחים...] באה אחרי שם העצם "השאלה" ומפרטת את תוכנו – איזו שאלה? השאלה אם... פסוקית שבאה אחרי שם עצם ומתארת אותו היא פסוקית לוואי (פסוקית המבהירה את תוכנו של שם עצם מופשט – "השאלה", "העובדה", "הטענה"). כאן "אם" אינה מילת תנאי, אלא מילת שעבוד של שאלה עקיפה (= האם). בתוכה יש פסוקית לוואי נוספת – [שמגלים מעורבות חברתית] – המתארת את "אנשים", אבל השאלה מבקשת לתחום רק את הפסוקית הפותחת ב"אם".

(4) מדיבור ישיר לעקיף. בדיבור עקיף:

•מוסיפים פועל אמירה (אמרה, טענה) ואחריו ש – פסוקית מושא: "נטע סיזל אמרה ש...".
•מורידים את המירכאות ואת הנקודתיים.
•משנים את הגופים: "בעיניי" ← "בעיניה"; "אנחנו" ← "הם" / "חברי התנועה".

טעות נפוצה: ב־(1) לסמן רק את פסוקית התנאי ולהחמיץ את הפסוקיות הפנימיות; ב־(2) להשאיר את העיקרי בעתיד ("לו ישאלו... מה יגידו"); ב־(4) להשאיר "בעיניי" ו"אנחנו".

סעיף ב

תשובה

(1) משפט I: [להחליט מה יהיו היעדים החדשים] – פסוקית מצומצמת בתפקיד לוואי (של "הצורך").
(2) במשפט II, "להתגבר" הוא חלק מנשוא מורחב (החלו להתגבר).

פסוקית מצומצמת היא צירוף של שם פועל עם משלימיו, שממלא תפקיד של פסוקית שלמה – אפשר להמיר אותו בפסוקית בעלת נשוא נטוי: "הצורך שיחליטו מה יהיו היעדים החדשים".

משפט I: נושא – "הצורך", נשוא – "התעורר". "להחליט מה יהיו היעדים החדשים" עונה על השאלה איזה צורך? – ולכן תפקידו לוואי של שם העצם "הצורך". (בתוך הפסוקית המצומצמת יש גם פסוקית מושא: [מה יהיו היעדים החדשים].)

משפט II: "החלו" הוא פועל שאינו שלם במשמעותו (החלו – מה? לעשות דבר), והוא בא יחד עם שם הפועל כנשוא אחד: נשוא מורחב – "החלו להתגבר". הנושא – "תנועות הנוער" – הוא שעושה גם את ההתחלה וגם את ההתגברות, ולכן שם הפועל אינו פסוקית נפרדת אלא חלק מן הנשוא.

טעות נפוצה: לבחור במשפט II, כי שם הפועל בו "מורחב" (להתגבר על המשבר). המבחן: האם אפשר להחליף בפסוקית בעלת נושא משלה? "החלו שיתגברו" – לא אפשרי; "הצורך שיחליטו" – אפשרי.

שאלה 9 · המבנה "לא/אין... אלא", חלקים כוללים ותפקידים

תחביר10 נקודות
א.

לפניך משפט המנוסח במבנה "לא/אין... אלא..."
אנחנו תובעים מן החניכים לא רק חשיבה, אלא גם עשייה.
בניסיון לקצר משפט זה רצה עורך הטקסט לכתוב אותו כך:
אנחנו תובעים מן החניכים חשיבה ועשייה.
הסבר לעורך הטקסט את היתרון שיש לנוסח המקורי של המשפט על פני הנוסח המקוצר.

ב.

לפניך משפט נוסף המנוסח במבנה "לא/אין... אלא..."
אין מדובר בארגון שתפקידו להעסיק את הילדים בשעות הפנאי, אלא במסגרת שמחנכת להגשמת ערכים.
איזה מן המשפטים שלפניך משתמע ממשפט זה? הקף אותו.

•אין מדובר במסגרת שמחנכת להגשמת ערכים.
•מדובר בארגון שתפקידו להעסיק את הילדים בשעות הפנאי.
•מדובר בארגון שתפקידו להעסיק את הילדים בשעות הפנאי ולחנך להגשמת ערכים.
•מדובר במסגרת שמחנכת להגשמת ערכים.
ג.

לפניך שני משפטים שיש בהם חלקים כוללים.
I. זִכרו כי החברה הארץ־ישראלית הייתה חברה שבה כמעט כל ילד היה עולה חדש או בן לעולים חדשים.
II. חינוך לערכים מתבטא במעשים, ולא במילים בלבד.
(1) ציין את הקשר הלוגי בין המילים בכל חלק כולל.
הקשר הלוגי בחלק הכולל במשפט I: ______
הקשר הלוגי בחלק הכולל במשפט II: ______
(2) ציין את התפקיד התחבירי של המילים המסומנות בקו במשפטים.
במשפט I: עולה חדש ______
במשפט II: לערכים ______
(3) כתוב את משפט II במבנה "לא/אין... אלא...". שמור על משמעות המשפט המקורי.

◂ פתרון מלא לשאלה 9

סעיף א

תשובה

בנוסח המקורי המבנה "לא רק... אלא גם" מבטא הוספה עם הדגשה: הוא מציג את החשיבה כדבר המובן מאליו ומדגיש שהדרישה מן החניכים חורגת ממנו – הם נדרשים גם לעשייה. בנוסח המקוצר ("חשיבה ועשייה") שני הרכיבים מוצגים כשווים, בקשר של הוספה פשוט, וההדגשה של העשייה – שהיא עיקר המסר – אובדת.

מה עושה המבנה "לא רק X אלא גם Y": זהו מבנה של הוספה מדורגת: X הוא הדבר הצפוי או הבסיסי, ו־Y – הדבר הנוסף, החשוב או המפתיע, שעליו מושם הדגש. כך הכותב מעביר מסר כפול: גם חשיבה, וחשוב מזה – עשייה.

בנוסח המקוצר: ו' החיבור מחברת שני רכיבים שווי ערך; הקורא אינו יודע שהעשייה היא החידוש וההדגשה. בהקשר הטקסט (סיזל: "חינוך לערכים צריך להיות מגובה במעשים") – העשייה היא עיקר הטענה, ולכן הנוסח המקורי מדויק יותר.

ניסוח מומלץ לתשובה: לציין (1) מה מבטא המבנה המקורי (הוספה + הדגשה של הרכיב השני), (2) מה אובד בנוסח המקוצר.

טעות נפוצה: לכתוב רק "המשפט המקורי ברור יותר" או "יפה יותר" – בלי להסביר את ההדגשה.

סעיף ב

תשובה

מדובר במסגרת שמחנכת להגשמת ערכים. (האפשרות הרביעית)

הכלל: במבנה "לא/אין X אלא Y" (בלי "רק") – X נשלל ו־Y מאושר. זהו קשר של ניגוד ושלילה: הכותב מבטל את X ומעמיד במקומו את Y.

•"אין מדובר בארגון שתפקידו להעסיק..." – נשלל.
•"אלא במסגרת שמחנכת להגשמת ערכים" – זה מה שמדובר בו.

לכן המשפט המשתמע: "מדובר במסגרת שמחנכת להגשמת ערכים".

•האפשרות הראשונה הפוכה (שוללת את Y).
•השנייה מאשרת את X – ההפך מן המשפט.
•השלישית מתאימה למבנה "לא רק... אלא גם" (הוספה), ולא למבנה "אין... אלא" (שלילה).

השוואה לסעיף א: "לא רק חשיבה, אלא גם עשייה" – שני הרכיבים קיימים (הוספה). "אין X, אלא Y" – רק Y קיים (ניגוד).

סעיף ג

תשובה

(1) I: קשר של ברירה (עולה חדש או בן לעולים חדשים).
II: קשר של ניגוד (במעשים, ולא במילים בלבד).
(2) עולה חדש – נשוא (חלק מנשוא כולל, עם האוגד "היה"); לערכים – לוואי (של "חינוך").
(3) חינוך לערכים אינו מתבטא במילים בלבד, אלא במעשים.
(או: חינוך לערכים מתבטא לא במילים בלבד, אלא במעשים.)

(1) הקשר בחלק הכולל נקבע לפי מילת הקישור בין רכיביו:

•I: "עולה חדש או בן לעולים חדשים" – "או" מציינת ברירה (אחת משתי האפשרויות).
•II: "במעשים, ולא במילים בלבד" – "ולא" מציינת ניגוד (רכיב אחד מאושר והשני נשלל).

(2) תפקידים:

•עולה חדש – בפסוקית הלוואי "שבה כמעט כל ילד היה עולה חדש או בן לעולים חדשים": נושא – "ילד" (כמעט כל ילד); "היה" – אוגד; "עולה חדש או בן לעולים חדשים" – נשוא (שמני), והוא החלק הכולל. (התשובה "נשוא כולל" או "חלק מנשוא" – מקובלת.)
•לערכים – צירוף יחס המשלים את שם העצם "חינוך" ומפרט אותו (איזה חינוך? חינוך לערכים) – לוואי. הוא אינו מושא, כי אינו קשור לפועל אלא לשם עצם.

(3) המרה ל"לא/אין... אלא": החלק השלול ("במילים בלבד") עובר אחרי "לא/אין", והחלק המאושר ("במעשים") – אחרי "אלא". שומרים על "בלבד" כדי לא לשנות משמעות: המקור אינו טוען שמילים אינן חשובות כלל, אלא שאין להסתפק בהן.

טעות נפוצה: ב־(2) לכתוב ש"עולה חדש" הוא מושא, כי הוא בא אחרי פועל; "היה" אינו פועל רגיל אלא אוגד, ולכן מה שבא אחריו הוא נשוא.

שאלה 10 · דיברות הצופים: סוגי משפטים, חלק ייחוד; ציווי ופנייה

תחביר10 נקודותטקסט 2

לא במיקוד תשפ"ז

א.

תנועות נוער רבות ניסחו דיברות שמבטאים את ערכיהם.
לפניך כמה מן הדיברות של תנועת "הצופים".
I. הצופה דְּבָרוֹ אמת. ______
II. הצופה איש משמעת. ______
III. הצופה מגן על החי ועל הצומח. ______
IV. הצופה אינו נופל ברוחו, ובצר לו הוא מצטחק. ______
(1) • ציין לאחר כל אחד מן המשפטים I–IV, המשמשים דיברות, את הסוג התחבירי של המשפט: פשוט, מורכב, איחוי (מחובר).

•אם יש במשפט חלקים כוללים — ציין זאת.

(2) אחד הדיברות מנוסח במבנה של משפט בעל חלק ייחוד.

•ציין את מספרו. ______
•העתק מן המשפט את חלק הייחוד. ______
•ציין את תפקידו התחבירי של חלק הייחוד במשפט. ______
•כתוב את המשפט במבנה רגיל (בלי חלק ייחוד). ______
•מה היתרון בניסוח הדיבר במבנה של משפט ייחוד על פני ניסוחו במבנה הרגיל?
ב.

בסיומו של טקסט 2 מוזכרות מילות השיר "שירה, הנוער, שיר עתידנו" שכתב שמואל בס.
לפניך שתי השורות הראשונות של השיר.
שירה, הנוער, שיר עתידנו:
שיר התחדשות, בניין ועלייה.
(1) • המילה "שירה", הפותחת את השיר, היא צורת ציווי (מוארך).
מהו תפקידה התחבירי של המילה "שירה" הפותחת את השיר? ______

•מהו תפקידה התחבירי של המילה "הנוער" המסומנת בקו? ______

(2) שתי השורות הראשונות של השיר רווחות בציבור בגרסה שלפניך:
שירת הנוער שיר עתידנו:
שיר התחדשות, בניין ועלייה.
בגרסה המקורית של השיר (שבראש סעיף ב) המילה הפותחת את השיר היא "שירה", ואילו בגרסה הרווחת בציבור המילה הפותחת את השיר היא "שירת".
ציין לאיזה חלק דיבור שייכת כל אחת משתי המילים.

•"שירה" (בגרסה המקורית): ______
•"שירת" (בגרסה הרווחת): ______
◂ פתרון מלא לשאלה 10

סעיף א

תשובה

(1)
I. משפט פשוט (בעל חלק ייחוד).
II. משפט פשוט.
III. משפט פשוט, יש בו חלק כולל (על החי ועל הצומח – מושא).
IV. משפט איחוי (מחובר).
(2) • מספרו: I.

•חלק הייחוד: הצופה.
•תפקידו התחבירי: לוואי (של "דבר"; בתוך המשפט הוא מיוצג בכינוי החבור ־וֹ ב"דברו").
•מבנה רגיל: דבר הצופה אמת.
•היתרון: חלק הייחוד מעמיד את "הצופה" בראש המשפט ומדגיש אותו כנושא שעליו נאמר הדבר; כך הדיבר פותח – כמו כל שאר הדיברות – במילה "הצופה", והמבנה האחיד מבליט שכל הדיברות עוסקים בדמותו של הצופה.

(1) סוגי המשפטים:

•I – פשוט. נשוא אחד: "אמת" (נשוא שמני), נושא: "דברו". "הצופה" הוא חלק ייחוד – אינו מוסיף נשוא, ולכן המשפט נשאר פשוט.
•II – פשוט. נושא: הצופה; נשוא שמני: איש (משמעת – לוואי).
•III – פשוט עם חלק כולל. נשוא אחד: "מגן"; "על החי ועל הצומח" – שני רכיבים שווי תפקיד (מושא), מחוברים ב־ו' – חלק כולל בתפקיד מושא.
•IV – איחוי. שני נשואים: "נופל" ו"מצטחק"; שני איברים עצמאיים המחוברים ב־ו': [הצופה אינו נופל ברוחו,] [ובצר לו הוא מצטחק.] ("בצר לו" – תיאור זמן/מצב, לא פסוקית.)

(2) חלק ייחוד: רכיב שהוצא לראש המשפט כדי להדגישו, ובמקומו נשאר בתוך המשפט כינוי חוזר המתייחס אליו. ב־I: "הצופה – דברו אמת": ה־ו' בסוף "דברו" (= דבר הצופה) חוזרת אל "הצופה".

•התפקיד נקבע לפי התפקיד של הכינוי החוזר: "דברו" = דבר הצופה – סומך בצירוף סמיכות / שייכות, כלומר לוואי של "דבר".
•מבנה רגיל: מחזירים את חלק הייחוד למקומו ומוחקים את הכינוי: "דבר הצופה אמת" (או "דברו של הצופה אמת").
•היתרון: הדגשה – העמדת "הצופה" בראש המשפט כ"נושא העניין"; ובהקשר הדיברות – שמירה על מבנה אחיד: כל הדיברות פותחים ב"הצופה".

טעות נפוצה: לכתוב ש"הצופה" במשפט I הוא נושא (כמו במשפטים II–IV). שם עצם שבא בראש המשפט ויש לו כינוי חוזר בהמשך הוא חלק ייחוד.

סעיף ב

תשובה

(1) שירה – נשוא (פועל בציווי; הנושא – "אתה" – אינו מופיע).
הנוער – פנייה (ביטוי פנייה, שאינו חלק מן המבנה התחבירי של המשפט).
(2) "שירה" (בגרסה המקורית) – פועל (ציווי מוארך של "שִׁיר").
"שירת" (בגרסה הרווחת) – שם עצם (צורת נסמך של "שירה": שירת הנוער).

(1) "שִׁירָה" כאן היא ציווי מוארך של הפועל "לשיר" (שִׁיר ← שִׁירָה, כמו שְׁמַע ← שִׁמְעָה). פועל בציווי הוא נשוא; הנושא (אתה) מובן מן הצורה ואינו כתוב – משפט פשוט שנושאו נסתר.
"הנוער", המוקף בפסיקים, אינו עושה פעולה בתוך המשפט, אלא הוא מי שאליו פונים – כמו "דני, בוא!". ביטוי פנייה עומד מחוץ למבנה התחבירי (אינו נושא, אף שהוא מי שמתבקש לשיר). "שיר עתידנו" – תמורה ל"הנוער" או מושא פנימי, ואין צורך לנתח אותו כאן.

(2) בגרסה הרווחת "שירת הנוער" הוא צירוף סמיכות: "שִׁירַת" – צורת הנסמך של שם העצם "שִׁירָה", ו"הנוער" – הסומך. המשמעות משתנה: לא "שיר, הנוער!" (קריאה לפעולה), אלא "השירה של הנוער היא שיר עתידנו" – משפט שמני (נושא: שירת הנוער; נשוא: שיר עתידנו). ההבדל ניכר גם בפיסוק: בגרסה המקורית יש פסיקים המפרידים את הפנייה, ובגרסה הרווחת – אין.

טעות נפוצה: לכתוב ש"הנוער" הוא נושא ("הנוער שר") – אבל הפסיקים והציווי מסמנים פנייה.

שאלה 11 · תיקון שיבושים תחביריים; משפטים דו־משמעיים

תחביר10 נקודות

לא במיקוד תשפ"ז

א.

לפניך קטע שפורסם במרשתת, מיומנו של מדריך באחת מתנועות הנוער. בקטע יש שיבושים אחדים בתחום התחביר.
(במסגרת)
שלום,
קוראים לי יהונתן, ואני מדריך של קבוצה בתנועת הנוער אליה אני שייך. השבת היה השבת האחרונה שלי כמדריך, והיא גרמה לי להסתכל אחורה ולראות מה עברתי עד כה. שאני מסתכל על התקופה הזאת של ההדרכה וחושב על השינוי שהחניכים עברו, אני מבין שאולי לא שיניתי אותם מן הקצה אל הקצה, אבל השפעתי והטבעתי בהם חותם. כל חניך קיבל את הדחיפה הגדולה ביותר שיכולתי לתת לו בכדי לממש את הפוטנציאל שלו.
השלם את הטבלה שלפניך: העתק מן הקטע שלושה שיבושים בתחום התחביר, הסבר כל אחד מן השיבושים במונחים תחביריים, וכתוב את הנוסח התקין.

השיבושהֶסבר (במונחים תחביריים)הנוסח התקין
1
2
3
ב.

(1) לפניך משפט דו־משמעי.
אתמול הגיעה הקבוצה מרמת גן.

•הקף את הצירוף שיוצר את הדו־משמעות במשפט.
•את הצירוף שיוצר את הדו־משמעות במשפט אפשר לנתח בשני תפקידים תחביריים שונים.

ציין את שני התפקידים התחביריים השונים של הצירוף. ______ ______
(2) לעתים משפטים דו־משמעיים מובָנים באופן חד־משמעי כשהם נטועים בתוך הֶקשר. כלומר, ההקשר גורם להבנת המשפטים באופן חד־משמעי.
לפניך שני משפטים דו־משמעיים.
I. בחירת יושב ראש מועצת תנועות הנוער הפתיעה אותנו.
II. למדריך אסור להרביץ.
בחר באחד מן המשפטים הדו־משמעיים I–II, וכתוב קטע קצר (שניים־שלושה משפטים) שבו תשבץ את המשפט הדו־משמעי שבחרת כפי שהוא, ובזכות ההקשר תעלה מן המשפט משמעות אחת ברורה.

◂ פתרון מלא לשאלה 11

סעיף א

תשובה
השיבושהֶסבר (במונחים תחביריים)הנוסח התקין
1קבוצה בתנועת הנוער אליה אני שייךפסוקית לוואי חייבת להיפתח במילת השעבוד ש (או אשר); מילת היחס עם הכינוי החוזר באה בתוך הפסוקית, אחרי הנשוא.קבוצה בתנועת הנוער שאני שייך אליה
2השבת היה השבת האחרונהאין התאמה בין הנושא "השבת" (נקבה) לבין האוגד/הנשוא "היה" (זכר).השבת הייתה השבת האחרונה
3שאני מסתכל על התקופה הזאת... אני מביןפסוקית תיאור זמן נפתחת במילת שעבוד של זמן (כש־, כאשר); "ש" לבדה אינה מבטאת את הקשר, והפסוקית נשארת "תלושה".כשאני מסתכל (כאשר אני מסתכל) על התקופה הזאת... אני מבין

(שיבוש נוסף שאפשר לבחור: "השפעתי והטבעתי בהם חותם" – חלק כולל (נשוא כולל) שאיבריו דורשים מילות יחס שונות: השפיע על, הטביע ב. לכן יש לכתוב את המושא לכל פועל: "השפעתי עליהם והטבעתי בהם חותם".)

השיטה: קוראים כל משפט ובודקים: התאמה בין נושא לנשוא; מילות השעבוד בראש כל פסוקית; חלקים כוללים – האם כל רכיב מתאים לחלק המשותף.

1. "אליה אני שייך". זו פסוקית לוואי המתארת את "תנועת הנוער". בעברית התקנית פסוקית לוואי נפתחת ב־ש / אשר, ואם יש בה מילת יחס המחזירה לשם העצם – היא באה בתוך הפסוקית: "התנועה שאני שייך אליה". המבנה "אליה אני שייך" הוא תרגום שאול מאנגלית (to which I belong).

2. "השבת היה". "שבת" היא שם עצם נקבה (שבת שלום, השבת הבאה). הנושא "השבת" והאוגד "היה" חייבים להתאים במין: "השבת הייתה השבת האחרונה". (גם "היא גרמה" בהמשך מראה שהכותב עצמו מתייחס לשבת כנקבה.)

3. "שאני מסתכל... אני מבין". החלק הראשון מציין זמן (בשעה שאני מסתכל), ולכן הוא פסוקית תיאור זמן, הנפתחת ב־כש / כאשר / בשעה ש. "ש" לבדה פותחת פסוקית נושא, מושא או לוואי, ואינה יכולה לפתוח פסוקית זמן בראש משפט.

4. (חלופה) "השפעתי והטבעתי בהם חותם". שני נשואים חולקים מושא אחד, אבל "השפיע" מצריך על ו"הטביע" מצריך ב. בחלק כולל, הרכיב המשותף חייב להתאים לכל אחד מן הרכיבים; כאן אינו מתאים, ולכן יש לפרק: "השפעתי עליהם והטבעתי בהם חותם".

הערה על "בכדי": בעברית התקנית כותבים "כדי לממש"; "בכדי" פירושו בלשון חז"ל "לחינם". זה שיבוש בבחירת מילת הקישור (לשוני־סגנוני) ופחות שיבוש תחבירי מובהק, ולכן עדיף לבחור את השיבושים שבטבלה.

טעות נפוצה: להעתיק משפט ארוך שלם במקום לבודד את השיבוש, או להסביר במונחים לא תחביריים ("זה לא נשמע טוב"). ההסבר צריך לשיים את התופעה: התאמה, מילת שעבוד, חלק כולל.

סעיף ב

תשובה

(1) הצירוף: מרמת גן.
שני התפקידים: לוואי (של "הקבוצה" – הקבוצה שמרמת גן הגיעה) / תיאור מקום (של "הגיעה" – הקבוצה הגיעה מרמת גן).
(2) דוגמה למשפט II: "בפתיחת שנת הפעילות הסבירה הרכזת לחניכים את כללי ההתנהגות בשבט. היא הדגישה שגם כשמדריך כועס, אסור לו לפגוע בחניך. למדריך אסור להרביץ – בשום מקרה ובשום מצב." (בהקשר זה המדריך הוא המכה, וההרבצה אסורה עליו.)
(דוגמה למשפט I: "כולנו היינו בטוחים שיושב ראש המועצה ימנה לתפקיד הרכז את אחד הוותיקים. אבל הוא בחר דווקא בחניכה צעירה ומבטיחה. בחירת יושב ראש מועצת תנועות הנוער הפתיעה אותנו." – כאן יושב הראש הוא הבוחר.)

(1) "מרמת גן" יכול להיקשר לשני רכיבים שונים במשפט:

•לשם העצם הקבוצה – איזו קבוצה? הקבוצה מרמת גן – לוואי. (הקבוצה, שמקורה ברמת גן, הגיעה – אולי ממקום אחר.)
•לפועל הגיעה – מאין הגיעה? מרמת גן – תיאור מקום.

כך נוצרת דו־משמעות מבנית: אותן מילים, שני מבנים תחביריים.

(2) מקור הדו־משמעות:

•I: בצירוף "בחירת יושב ראש" – יושב הראש יכול להיות הנבחר (בחרו יושב ראש למועצה) או הבוחר (יושב הראש בחר במישהו). בשם הפעולה "בחירה" הסומך יכול לציין את הפועל או את המושא.
•II: "למדריך אסור להרביץ" – המדריך יכול להיות המרביץ (אסור לו להכות) או המוכה (אסור להכות אותו, "להרביץ למדריך").

איך כותבים את הקטע: משבצים את המשפט בדיוק כפי שהוא, ולפניו או אחריו משפטים שמכריעים בין הפירושים (מי הבוחר / מי מכה). אסור לשנות את המשפט עצמו (למשל להוסיף "לו" או "אותו"), כי אז ההקשר אינו מה שמבהיר.

טעות נפוצה: לכתוב קטע שבו שתי המשמעויות עדיין אפשריות, או להסביר את הדו־משמעות במקום לכתוב קטע.

מערכת הצורות

שאלה 12 · שורש ובניין, נפעל בשם הפועל, עתיד של ל"י, גזרת ע"ו/י, צורן גזירה

מערכת הצורות10 נקודותטקסט 1טקסט 2

לפניך משפט וקטע קצר על פי הטקסטים, ובהם מילים מודגשות.
(במסגרת)

•בעבר הֻשְׁתַּת החינוך בארץ על ערכים כגון טובת הכלל והחברה, אולם כיום החברה הישראלית מְתַגְמֶלֶת על הישגים אישיים.
•ההגשמה בקיבוץ אינה יכולה לְהֵחָשֵׁב עוד ליעד עיקרי. כיום תנועות הנוער מְעֹרָבוֹת בַּעֲשִׂיָּה החינוכית והציבורית, והן מסגרת לְשִׂיחַ עֶרְכִּי על פי עֶרְכֵי מְגִלַּת העצמאות וצורכי השעה של מְדִינַת ישראל. דּוֹמֶה שמשימתן של תנועות הנוער היא לְהוֹכִיחַ בכל פעם מחדש כי הוֹלְמוֹת אותן מילות השיר: "שירה, הנוער, שיר עתידנו".
א.

ציין את השורש ואת הבניין של כל אחד מן הפעלים שלפניך.
הֻשְׁתַּת שורש: ______ בניין: ______
מְתַגְמֶלֶת שורש: ______ בניין: ______
מְעֹרָבוֹת שורש: ______ בניין: ______
לְהוֹכִיחַ שורש: ______ בניין: ______
הוֹלְמוֹת שורש: ______ בניין: ______

ב.

ציין את הבניין של שם הפועל לְהֵחָשֵׁב שבקטע. ______

ג.

מהי צורת העתיד של הפועל דּוֹמֶה שבקטע? הקף את התשובה הנכונה.
יְדַמֶּה יִדְמֶה יִדֹּם יִדַּמֶּה

ד.

בקטע מודגשים השמות עֲשִׂיָּה, שִׂיחַ, מְגִלָּה, מְדִינָה
(1) מבין השמות האלה הקף רק את השמות שנגזרו מגזרת ע"ו/י.
(2) ציין את השורש של כל אחד מן השמות האחרים. ______

ה.

תנועות הנוער הן מסגרת לשיח עֶרְכִּי על פי עֶרְכֵי מגילת העצמאות.
מבין שתי המילים המודגשות הקף את המילה שיש בה צורן גזירה, וציין את משמעותו. ______

◂ פתרון מלא לשאלה 12

סעיף א

תשובה

הֻשְׁתַּת – שורש: ש-ת-ת, בניין: הופעל
מְתַגְמֶלֶת – שורש: ת-ג-מ-ל, בניין: פיעל
מְעֹרָבוֹת – שורש: ע-ר-ב, בניין: פועל (פֻּעַל)
לְהוֹכִיחַ – שורש: י-כ-ח, בניין: הפעיל
הוֹלְמוֹת – שורש: ה-ל-ם, בניין: קל (פעל)

השיטה: מסירים תחיליות וסופיות של נטייה (מ' של בינוני, ל' של שם פועל, ־ת / ־וֹת), מזהים את תבנית הבניין ומשחזרים אותיות שורש חסרות לפי הגזרה. אם יש ספק – מעבירים לעבר, נסתר.

•הֻשְׁתַּת – ש-ת-ת, הופעל. קובוץ באות הראשונה (הֻ־) ופתח באות האחרונה = סימני הופעל (הֻקְטַל, כמו הֻגְדַּל). בגזרת ע"ע (שתי אותיות אחרונות זהות) הדגש ב־תּ מסמן את האות הכפולה: הֻשְׁתַּת = הֻ + ש + תּ(ת) (הפועל נוטה כאן כמו פועל שלמים: הִשְׁתִּית – הֻשְׁתַּת, כמו הִגְדִּיל – הֻגְדַּל). המשמעות סבילה: החינוך בוסס על ערכים – אין במשפט מושא, והחינוך הוא מי שהפעולה נעשתה בו. הפעיל המקביל: הִשְׁתִּית (מישהו השתית את החינוך על ערכים).
•מְתַגְמֶלֶת – ת-ג-מ-ל, פיעל. מְ בשווא + פתח באות הראשונה = בינוני של פיעל (מְקַטֶּלֶת; במרובעים: מְקַטְלֶלֶת, כמו מְתַרְגֶּמֶת). הת' אינה סימן של התפעל: בהתפעל היה בא מִתְ־ (חיריק ושווא), וכאן התנועה בת' היא פתח. זה שורש מרובע משני, שנגזר משם העצם "תַּגְמוּל" (שורשו המקורי ג-מ-ל): הת' של המשקל נעשתה אות שורש. עבר: תִּגְמֵל; משמעות: נותנת תגמול.
•מְעֹרָבוֹת – ע-ר-ב, פועל (פֻּעַל). מְ + קובוץ/חולם חסר אחרי האות הראשונה + קמץ = בינוני של פֻּעַל (מְקֻטָּל: מְסֻדָּר). כאן האות השנייה היא ר' – גרונית שאינה מקבלת דגש, ולכן הקובוץ מתארך לחולם (תשלום דגש): מְעֻרָּב ← מְעֹרָב. עבר: עֹרַב; פעיל: עֵרֵב (פיעל).
•לְהוֹכִיחַ – י-כ-ח, הפעיל. לְהַ־ + יו"ד לפני האות האחרונה = שם פועל של הפעיל (לְהַקְטִיל). ה־וֹ אחרי ה' מעידה על גזרת פ"י/ו: לְהַיְכִיחַ ← לְהוֹכִיחַ (כמו לְהוֹדִיעַ, לְהוֹרִיד). עבר: הוֹכִיחַ.
•הוֹלְמוֹת – ה-ל-ם, קל. חולם אחרי האות הראשונה ושווא אחרי השנייה = בינוני פועל של קל (קוֹטְלוֹת: כּוֹתְבוֹת). ה' היא אות שורש ולא סימן של הפעיל. עבר: הָלַם; משמעות: מתאימות.

טעות נפוצה: לכתוב ל"מתגמלת" שורש ג-מ-ל ובניין התפעל (הת' בראש המילה מטעה); לכתוב ל"הוכיח" שורש ו-כ-ח או ה-כ-ח; לזהות את "הולמות" כהפעיל בגלל ה' בראש המילה; לכתוב ל"הושתת" שורש ש-ת-י או ש-י-ת, או לזהות אותו כהפעיל בגלל ה' בראשו – הקובוץ והפתח מעידים על הופעל.

סעיף ב

תשובה

נפעל.

לְהֵחָשֵׁב – שורש ח-ש-ב. שם הפועל של נפעל בא בתבנית לְהִקָּטֵל (לְהִכָּנֵס, לְהִשָּׁמֵר): ה' עם חיריק ודגש באות הראשונה של השורש. כאן האות הראשונה היא ח' – גרונית שאינה מקבלת דגש, ולכן החיריק שבה' מתארך לצירי (תשלום דגש): לְהִחָּשֵׁב ← לְהֵחָשֵׁב (כמו לְהֵעָלֵם, לְהֵרָאוֹת). המשמעות סבילה: להיחשב = להיות נחשב.

טעות נפוצה: לכתוב התפעל בגלל לְהֵ־ (אין כאן ת'), או הפעיל בגלל ה' (בהפעיל: לְהַחְשִׁיב).

סעיף ג

תשובה

יִדְמֶה

דּוֹמֶה – בינוני פועל של בניין קל, בתבנית קוֹטֵל של גזרת ל"י: שורש ד-מ-י (כמו בּוֹנֶה, רוֹאֶה). עבר: דָּמָה. העתיד של קל ל"י בא בתבנית יִקְטֶה: יִבְנֶה, יִרְאֶה ← יִדְמֶה.

למה לא האחרות:

•יְדַמֶּה – עתיד של פיעל (דִּמָּה = השווה, דימה דבר לדבר).
•יִדַּמֶּה – עתיד של התפעל/נתפעל (יתדמה ← יִדַּמֶּה: ייעשה דומה).
•יִדֹּם – עתיד של ד-מ-ם ("דָּמַם" – שתק), שורש אחר.

טעות נפוצה: לבחור "ידמה" בפיעל, כי "דומה" נשמע כמו "מדמה". המבחן – הבינוני: דּוֹמֶה (קל) לעומת מְדַמֶּה (פיעל).

סעיף ד

תשובה

(1) שִׂיחַ (ש-י-ח), מְדִינָה (ד-י-ן).
(2) עֲשִׂיָּה – ע-ש-י (ע-ש-ה); מְגִלָּה – ג-ל-ל.

הדרך: מורידים את אותיות המשקל (מ' בראש, ־ָה בסוף, ־ִיָּה) ובודקים את האותיות הנשארות.

•שִׂיחַ – ש-י-ח. י' באמצע השורש, ואין לה תפקיד במשקל – ע"י (כמו שִׁיר, רִיב). קרובי משפחה: לָשׂוּחַ, שׂוֹחֵחַ.
•מְדִינָה – מ' בראש וסופית ־ָה (משקל מְקִילָה בגזרת ע"י, כמו מְרִיבָה), נשארות ד-י-נ: שורש ד-י-ן (ע"י), כמו דִּין, דַּיָּן. (המילה מקורה ב"מקום שבו דנים" – מחוז שיפוט.)
•עֲשִׂיָּה – משקל קְטִילָה בגזרת ל"י (קְטִיָּה: בְּנִיָּה, קְנִיָּה). הי' המודגשת היא האות השלישית של השורש: ע-ש-י (ע-ש-ה) – גזרת ל"י.
•מְגִלָּה – מ' בראש, ודגש ב־ל' המסמן אות כפולה: ג-ל-ל – גזרת ע"ע (גָּלַל, גְּלִילָה; מגילה – ספר שגוללים אותו).

טעות נפוצה: לכתוב ש"מדינה" משורש מ-ד-נ (המ' נראית כאות שורש); לכתוב ש"מגילה" משורש ג-ל-י ("לגלות").

סעיף ה

תשובה

עֶרְכִּי – צורן הגזירה ־ִי (סופית ־ִי) יוצר שם תואר שמשמעותו יחס / שייכות: עֶרְכִּי = הקשור לערכים, שעוסק בערכים.

שתי המילים בנויות על הבסיס עֵרֶךְ, אבל הסופית שונה:

•עֶרְכֵי (מגילת העצמאות) – צורת נסמך רבים של "ערך": ערכים ← ערכֵי (כמו ספרים ← ספרֵי). ה־ֵי היא סימן נטייה (סמיכות ברבים), והמילה נשארת אותה מילה – "ערכים".
•עֶרְכִּי (שיח ערכי) – בסיס + צורן גזירה ־ִי, היוצר מילה חדשה – שם תואר המתאר את "שיח". משמעות הסופית ־ִי: יחס / שייכות (כמו חינוכי, ציבורי, חברתי).

סימן היכר נוסף: הדגש ב־כּ בעֶרְכִּי (אחרי שווא נח), לעומת כ' רפה בעֶרְכֵי.

טעות נפוצה: להקיף את "ערכי" השני, כי שתי המילים נכתבות בלי ניקוד אותו דבר; צריך להבחין בין סופית נטייה לבין צורן גזירה.

שאלה 13 · יגיע/יגיע: חלקי דיבור ושורשים; שורש כ-ו-ן; צורות תקינות של פעלים

מערכת הצורות10 נקודותטקסט 1
א.

(1) לפניך שני משפטים, ובכל משפט מילה מודגשת.
ציין לאחר כל משפט את חלק הדיבור ואת השורש של המילה המודגשת בו.

•כל חניך יַגִּיעַ לפעולה בזמן. חלק הדיבור: ______ השורש: ______
•חינוך לעבודה עצמית המושתתת על יְגִיעַ כפיים של היחיד היה חידוש בולט. חלק הדיבור: ______ השורש: ______

(2) לפניך רשימת מילים.
יִגַּע, יָגֵעַ, לָגַעַת, יָגַעְתָּ
מיין את המילים בטבלה שלפניך.

מילים שהשורש שלהן זהה לשורש של המילה יַגִּיעַמילים שהשורש שלהן זהה לשורש של המילה יְגִיעַ
ב.

לפניך משפטים, ובהם מילים מודגשות.

•ססמת הצופים היא "הֱיֵה נָכוֹן!" ______
•אדם זה כֵּן במעשיו ובדבריו. ______
•"האם יש בכוחן של תנועות הנוער לְכוֹנֵן סולידריות חברתית?" ______
•המורה לחינוך גופני מכריז לפני כל ריצה: "למקומות, הִכּוֹן, רוץ!" ______

(1) ציין את השורש המשותף לכל המילים המודגשות. ______
(2) ציין לאחר כל משפט את הבניין של המילה המודגשת בו.

ג.

לפניך משפטים ובהם פעלים מודגשים. כל פועל מודגש מובא בשתי צורות: בצורה תקינה ובצורה שאינה תקינה.

•כוחן החברתי של התנועות הִתְבַּטָּא / הִתְבַּטֵּא בפעילותן להשגת היעדים הלאומיים והחברתיים.
•סיזל: "אנחנו מסרבים לקבל את התפיסה שמאחר שהכול מְבֻלְבָּל / מְבֻּלְבָּל , אי־אפשר להגיד כלום על שום נושא."
•אברקי: "בעיניי הערך המוסף שתנועת הנוער מְצִיעָה / מַצִּיעָה הוא התנסות בעולם המבוגרים".

(1) מבין הפעלים המודגשים הקף את צורות הפועל התקינות בלבד.
(2) בחר בפועל אחד שהקפת, ונמק מדוע הוא הצורה התקינה. ______

◂ פתרון מלא לשאלה 13

סעיף א

תשובה

(1) יַגִּיעַ – חלק הדיבור: פועל; השורש: נ-ג-ע.
יְגִיעַ – חלק הדיבור: שם עצם; השורש: י-ג-ע.
(2)

מילים שהשורש שלהן זהה לשורש של המילה יַגִּיעַמילים שהשורש שלהן זהה לשורש של המילה יְגִיעַ
יִגַּע, לָגַעַתיָגֵעַ, יָגַעְתָּ

(1)

•יַגִּיעַ – פועל בעתיד, גוף נסתר ("כל חניך יגיע"), בניין הפעיל (יַקְטִיל). הדגש ב־ג' בא במקום נ' שנבלעה – גזרת פ"נ: יַנְגִּיעַ ← יַגִּיעַ (כמו יַפִּיל, יַבִּיט). עבר: הִגִּיעַ. השורש: נ-ג-ע.
•יְגִיעַ – שם עצם (בצירוף הסמיכות "יְגִיעַ כפיים" = עמל, עבודה קשה), במשקל קְטִיל. הי' היא אות שורש: י-ג-ע (יָגַע = עמל, התעייף). אין בו דגש ב־ג'.

ההבדל בניקוד מכריע: יַגִּיעַ (פתח + דגש) / יְגִיעַ (שווא, בלי דגש).

(2) בודקים בכל מילה אם הי' או הנ' שייכות לשורש:

•יִגַּע – עתיד של קל מן השורש נ-ג-ע ("הוא יִגַּע בדבר"): הדגש ב־ג' מסמן נ' שנבלעה (יִנְגַּע ← יִגַּע), והי' היא סימן עתיד. ← נ-ג-ע.
•לָגַעַת – שם הפועל של נ-ג-ע בקל; בפ"נ הנ' נשמטת ובסוף נוספת ת' (כמו לָשֵׂאת, לָגֶשֶׁת). ← נ-ג-ע.
•יָגֵעַ – שם תואר (עייף), משקל קָטֵל (כמו יָשֵׁן), הי' – אות שורש. ← י-ג-ע.
•יָגַעְתָּ – עבר של קל, גוף נוכח: יָגַע + ־תָּ. ← י-ג-ע.

טעות נפוצה: לשבץ את "יִגַּע" עם י-ג-ע בגלל הי' הראשונה; לכתוב ל"לגעת" שורש ג-ע-ת.

סעיף ב

תשובה

(1) השורש המשותף: כ-ו-ן.
(2) נָכוֹן – נפעל; כֵּן – קל; לְכוֹנֵן – פיעל; הִכּוֹן – נפעל.

(1) בכל המילים נשארות האותיות כ, נ, ובחלקן ו' – גזרת ע"ו: כ-ו-ן.

(2)

•נָכוֹן – נ' בקמץ + חולם = בינוני של נפעל בגזרת ע"ו (נָקוֹם, נָבוֹן). "היה נכון" = היה מוכן.
•כֵּן – שם תואר בתבנית הבינוני של קל בגזרת ע"ו (כמו מֵת, גָּר): כֵּן = ישר, אמיתי. (מקובלת גם התשובה "קל – שם תואר".)
•לְכוֹנֵן – בגזרת ע"ו בניין פיעל בא בתבנית פּוֹלֵל (קוֹמֵם, רוֹמֵם): האות האחרונה נכפלת והתנועה חולם. עבר: כּוֹנֵן; משמעות: לייסד, להקים.
•הִכּוֹן – ציווי של נפעל בגזרת ע"ו: הִכּוֹן (כמו הִקּוֹם); ה' בחיריק + דגש באות הראשונה (כּ) – הסימן של ציווי נפעל (הִקָּטֵל). עבר: נָכוֹן; משמעות: היה מוכן.

טעות נפוצה: לסמן את "הכון" כהפעיל בגלל ה' (בהפעיל: הָכֵן – "הכן את השיעורים"); לסמן את "לכונן" כהתפעל.

סעיף ג

תשובה

(1) הִתְבַּטֵּא, מְבֻלְבָּל (בלי דגש בב' הראשונה), מַצִּיעָה.
(2) דוגמה: מַצִּיעָה – השורש י-צ-ע (גזרת פי"צ), בניין הפעיל. בגזרה זו הי' מתבוללת באות צ' שאחריה, ולכן יש דגש ב־צּ, והבינוני בא בתבנית מַקְטִיל כמו בשלמים: מַצִּיעָה (כמו מַצִּיגָה, מַצִּיתָה). "מְצִיעָה" אינה צורה של אף בניין.
(נימוק אפשרי אחר: הִתְבַּטֵּא – שורש ב-ט-א, גזרת ל"א. בעבר של התפעל התנועה באות השנייה היא צירי (הִתְקַטֵּל), וגם בל"א נשמר הצירי בגוף נסתר: הִתְבַּטֵּא, כמו הִתְמַלֵּא. הצורה "הִתְבַּטָּא" – בקמץ – היא שגיאה בהשפעת פעלי ל"א בקל, כמו מָצָא.)

השיטה: מזהים שורש, בניין וגזרה, ואז בודקים מה התבנית התקינה בבניין ובזמן הנדרש.

•הִתְבַּטֵּא / הִתְבַּטָּא – שורש ב-ט-א (ל"א), התפעל, עבר, נסתר. תבנית התפעל בעבר נסתר: הִתְקַטֵּל – צירי באות השנייה של השורש. בפעלי ל"א הא' נחה ואינה משנה את התנועה: הִתְבַּטֵּא (כמו הִתְנַשֵּׂא, הִתְמַלֵּא). רק בגופים מדבר/נוכח בא קמץ: הִתְבַּטֵּאתִי / הִתְבַּטֵּאתָ.
•מְבֻלְבָּל / מְבֻּלְבָּל – שורש ב-ל-ב-ל (מרובע), בניין פֻּעַל, בינוני (מְקֻטְלָל, כמו מְגֻלְגָּל). ההבדל בין שתי הצורות הוא הדגש בב' הראשונה. הב' באה אחרי מְ בשווא נע, ואחרי תנועה או שווא נע אותיות בג"ד כפ"ת רפות – אין בהן דגש קל. גם דגש חזק אין כאן, כי בפֻּעַל המרובע האות השנייה אינה מוכפלת. לכן: מְבֻלְבָּל (נהגה mevulbal), ואילו "מְבֻּלְבָּל" (mebulbal) – שגיאה נפוצה בדיבור. (הב' השנייה דגושה כדין, כי היא באה אחרי שווא נח: מְבֻלְ־בָּל.)
•מַצִּיעָה / מְצִיעָה – שורש י-צ-ע, גזרת פי"צ (פ"י שאחריה צ'), בניין הפעיל, בינוני. בגזרה זו הי' אינה הופכת ל־ו' (כמו בהוֹרִיד), אלא נבלעת בצ' ומשאירה דגש: מַצִּיעָה (הִצִּיעַ, יַצִּיעַ). "מְצִיעָה" – שגיאה נפוצה בהשפעת פעלי ע"ו בהפעיל (מְבִיאָה, מְקִימָה).

טעות נפוצה: "מְצִיעָה", "הִתְבַּטָּא", "מְבֻּלְבָּל" – כולן נפוצות בדיבור ונחשבות לא תקינות.

שאלה 14 · שמות פעולה בהפעיל, שם פעולה מול שם עצם, גזרת ל"י

מערכת הצורות10 נקודותטקסט 1טקסט 3
א.

לפניך קטע, על פי טקסט 1.
(במסגרת)
תנועות הנוער חתרו לכינונו של עולם שבו גם השכבות החלשות בחברה יזכו לדיור ולתזונה הולמים ולשירותי חינוך טובים ומתקדמים. תנועות הנוער דגלו ברעיון התקומה הלאומית ופעלו להעלאת המוני עולים לארץ. כל התנועות היו אמונות על השתלבות חניכיהן במערך ההגנה על חיי היהודים.
תנועות הנוער היו מסגרת של חינוך מודרני לערכים השואב השראה מתורות של תיקון עולם בידי האדם. תנועת הנוער בארץ הייתה מסגרת שאפשרה הזדהות עם ערכי החברה. היא אפשרה את הכרת שבילי הארץ באמצעות טיולי הליכה בשבילים ובעמקים ושילוב של לימוד והנאה.
תרומתן של תנועות הנוער באה לידי ביטוי בהיבט נוסף — פיתוח התרבות העברית המודרנית. תנועות הנוער השפיעו על השירה והריקוד העממיים וסייעו בהפצת השפה העברית ובהפיכתה לשפת ההוראה בבתי הספר בארץ.
העתק מן הקטע לטבלה שלפניך חמישה שמות פעולה מבניין הפעיל, וציין את השורש של כל שם פעולה שהעתקת.

שם פעולה מבניין הפעילהשורש
1
2
3
4
5
ב.

לפניך הכותרת של טקסט 3 ובה הודגשה המילה "בניין", הכתובה בה פעמיים.
"תנועות הנוער: בניין חברה או בניין למשחקי חברה?"
לאחת מן המילים המודגשות יש משמעות של שם פעולה.
המר אותה בשם פעולה מאותו השורש וכתוב מחדש את הכותרת.

ג.

לפניך ארבעה משפטים, ובכל משפט פועל מודגש.

•התנועה חָרְתָה על דגלה יעדים לאומיים וחברתיים.
•המציאות הִשְׁתַּנְּתָה.
•התנועה עָנְתָה על צורכי השעה.
•ההנהגה הפוליטית לא כָּפְתָה את תפיסת עולמה על התנועה.

(1) מבין הפעלים המודגשים העתק את הפועל היוצא דופן מבחינת הגזרה, וציין את גזרתו.
הפועל היוצא דופן: ______
הגזרה שלו: ______
(2) ציין את הגזרה המשותפת לשאר הפעלים. ______
(3) ציין את שם הפעולה של הפועל כָּפְתָה המודגש במשפט האחרון. ______

◂ פתרון מלא לשאלה 14

סעיף א

תשובה
שם פעולה מבניין הפעילהשורש
1העלאת (המוני עולים)ע-ל-י (ע-ל-ה)
2(מערך) ההגנהג-נ-ן
3השראהש-ר-י (ש-ר-ה)
4הכרת (שבילי הארץ)נ-כ-ר
5הפצת (השפה העברית)פ-ו-ץ

(שימו לב: "הזדהות", "השתלבות", "הפיכתה" אינם שמות פעולה של הפעיל – ראו בהסבר.)

הכלל: שם הפעולה של בניין הפעיל בא במשקל הַקְטָלָה (הַדְרָכָה, הַסְבָּרָה). מחפשים בקטע מילים שמתחילות ב־ה' (או באות שימוש + ה'), עם תנועת a, ומסתיימות ב־ָה / ־ַת.

שמות הפעולה בהפעיל בקטע:

•הַעֲלָאַת (המוני עולים) – הַקְטָלָה בגזרת ל"י/ל"א: הֶעֱלָה ← הַעֲלָאָה. שורש ע-ל-י.
•הַהֲגָנָה (מערך ההגנה) – גזרת ע"ע: הֵגֵן ← הֲגָנָה. שורש ג-נ-ן.
•הַשְׁרָאָה – הִשְׁרָה ← הַשְׁרָאָה. שורש ש-ר-י.
•הַכָּרַת (שבילי הארץ) – גזרת פ"נ: הִכִּיר ← הַכָּרָה (הנ' נבלעה – דגש בכּ). שורש נ-כ-ר.
•הַפָּצַת (השפה העברית) – גזרת ע"ו: הֵפִיץ ← הֲפָצָה. שורש פ-ו-ץ.

מילים שנראות דומות אבל אינן מתאימות:

•הזדהות, השתלבות – משקל הִתְקַטְּלוּת: שמות פעולה של התפעל.
•הפיכתה – משקל קְטִילָה: שם פעולה של קל (הָפַךְ ← הֲפִיכָה).
•השפיעו – פועל, לא שם פעולה.

טעות נפוצה: להעתיק את "הזדהות" או "השתלבות" בגלל ה' בראש המילה.

סעיף ב

תשובה

"תנועות הנוער: בניית חברה או בניין למשחקי חברה?"

זיהוי: "בניין חברה" – הכוונה לפעולה של בנייה, יצירת חברה (תנועות הנוער בונות חברה). "בניין למשחקי חברה" – הכוונה למבנה, מקום פיזי שבו משחקים. לכן ל"בניין" הראשון יש משמעות של שם פעולה.

ההמרה: שם הפעולה של בניין קל מן השורש ב-נ-י הוא בְּנִיָּה (משקל קְטִילָה בגזרת ל"י: קְטִיָּה, כמו קְנִיָּה). בצירוף סמיכות: בניית חברה.

למה זה מעניין: המשחק בכותרת מבוסס על כך ש"בניין" (משקל קִטְיָן) משמש בשתי משמעויות – פעולה ותוצאה/מבנה. ההמרה מבטלת את הדו־משמעות.

טעות נפוצה: להמיר את "בניין" השני, או לכתוב "בנייה של חברה" בלי לשמור על מבנה הכותרת – זה מתקבל, אך העיקר הוא שם הפעולה "בנייה".

סעיף ג

תשובה

(1) הפועל היוצא דופן: חָרְתָה; הגזרה שלו: השלמים (שורש ח-ר-ת).
(2) הגזרה המשותפת: ל"י (ל"ה) – הִשְׁתַּנְּתָה (ש-נ-י), עָנְתָה (ע-נ-י), כָּפְתָה (כ-פ-י).
(3) כְּפִיָּה.

הקושי: כל ארבעת הפעלים מסתיימים ב־ְתָה ונראים דומים. צריך לבדוק אם ה־ת' היא אות שורש או חלק מסיומת הנטייה.

•חָרְתָה – עבר נסתרת של קל: חָרַת + ־ָה ← חָרְתָה. ה־ת' היא אות שורש (ח-ר-ת, כמו "חרת על לוח"), והסיומת היא רק ־ָה. שלוש אותיות שורש יציבות – גזרת השלמים (ח' גרונית אינה משנה את הגזרה).
•עָנְתָה, כָּפְתָה – בגזרת ל"י בעבר נסתרת האות השלישית מתחלפת ב־ת' לפני הסיומת: עָנָה ← עָנְתָה, כָּפָה ← כָּפְתָה (כמו בָּנְתָה, רָאֲתָה). כאן ה־ת' אינה אות שורש. שורשים: ע-נ-י, כ-פ-י.
•הִשְׁתַּנְּתָה – התפעל (הִתְ־, עם שיכול ת'-ש': הִתְשַׁנָּה ← הִשְׁתַּנָּה), ובנסתרת: הִשְׁתַּנְּתָה. שורש ש-נ-י – ל"י.

(3) "כָּפָה" בבניין קל; שם הפעולה של קל במשקל קְטִילָה, ובגזרת ל"י – קְטִיָּה: כְּפִיָּה (כמו בְּנִיָּה, רְאִיָּה).

טעות נפוצה: לכתוב ש"חרתה" היא ל"י ("חָרָה"), ולכתוב שם פעולה "כפייה" עם שורש כ-פ-ת.

שאלה 15 · ת' שאינה שורשית; פועלי לבוש: בניינים, שמות פועל ושורשים משניים

מערכת הצורות10 נקודותטקסט 1
א.

לפניך משפטים ובהם מילים מודגשות.
(במסגרת)

•תְּנוּעוֹת הנוער הארץ־ישראליות היו ברובן תּוֹלָדָה של תנועות הנוער הציוניות בגולה, שקמו בעקבות ההִתְעוֹרְרוּת של בני הנוערים בארצות שבהן צמחו. במרכזה של ההתעוררות הזו עמדה התְּבִיעָה לזְכוּתוֹ של הנוער לקבוע את גורלו בעצמו.
•תנועות הנוער הושפעו מתּוֹרוֹת של תִּקּוּן עולם בידי אדם.
•בשנות השמונים נוצר צורך לָתוּר אחר יעדים חדשים.

מבין המילים המודגשות העתק את המילים שבהן האות תי"ו אינה שורשית, וציין את השורש של כל מילה שהעתקת.

ב.

בטקסט 1 נכתב: "תנועות הנוער תרמו לעיצוב סגנון הלבוש הישראלי".
ברוח זו, לפניך משפטים שבהם פועלי לבוש.
בעברית לוֹבְשִׁים בגדים, ואז פּוֹשְׁטִים או מְסִירִים אותם.
את הכובע חוֹבְשִׁים, כפפות עוֹטִים, ותכשיטים עוֹנְדִים או עוֹדִים.
את הנעליים נוֹעֲלִים, ואז חוֹלְצִים או מַשִּׁילִים אותן.
כתר שָׂמִים על הראש.
(1) • הקף את שני הפעלים שאינם מבניין קל.

•ציין את הבניין המשותף להם. ______
•כתוב את השורש של כל אחד מן הפעלים שהקפת. ______ ______

(2) כתוב את שם הפועל של הפועל עוֹטִים. ______
(3) כתוב את שם הפועל של הפועל שָׂמִים. ______
(4) ילדים קטנים יוצרים לעתים פועלי לבוש, למשל: לִמְעֹל מעיל, הִתְפַּגַּ'מְתִּי בפיג'מה.
הסבר את התהליך הלשוני שהביא ליצירת השורשים בפעלים שיצרו הילדים.

◂ פתרון מלא לשאלה 15

סעיף א

תשובה

תְּנוּעוֹת – נ-ו-ע
תּוֹלָדָה – י-ל-ד
הַהִתְעוֹרְרוּת – ע-ו-ר (ע-ו/י-ר)
זְכוּתוֹ – ז-כ-י (ז-כ-ה)
תּוֹרוֹת – י-ר-י (י-ר-ה)
(במילים הַתְּבִיעָה – ת-ב-ע, תִּקּוּן – ת-ק-ן, לָתוּר – ת-ו-ר – התי"ו שורשית.)

השיטה: בכל מילה מסירים את אותיות המשקל והנטייה ובודקים אם ה־ת' נשארת בשורש. ת' יכולה להיות: תחילית של משקל (תַּקְטוּל, תּוֹקָלָה), סימן של התפעל (הִתְ־), סיומת (־וּת, ־ות).

ת' שאינה שורשית:

•תְּנוּעוֹת – משקל תְּקוּלָה (תְּשׁוּבָה, תְּקוּמָה) בגזרת ע"ו; ת' – תחילית המשקל, ־וֹת – סיומת רבות. שורש נ-ו-ע (לנוע).
•תּוֹלָדָה – משקל תּוֹקָלָה בגזרת פ"י/ו (תּוֹצָאָה, תּוֹדָעָה); ת' – תחילית. שורש י-ל-ד.
•הַהִתְעוֹרְרוּת – שם פעולה של התפעל (הִתְקַטְּלוּת; בע"ו: הִתְפּוֹלְלוּת); ת' ב־הִתְ־ היא סימן הבניין, ו־ת' בסוף – סיומת ־וּת. שורש ע-ו-ר (ער, להתעורר).
•זְכוּתוֹ – משקל קְטוּת בגזרת ל"י (זְכוּת, רְאוּת); ־וּת – סיומת. שורש ז-כ-י (זכה).
•תּוֹרוֹת – תּוֹרָה, משקל תּוֹקָלָה בגזרת פ"י ול"י: ת' – תחילית; שורש י-ר-י (הוֹרָה = לימד).

ת' שורשית:

•הַתְּבִיעָה – משקל קְטִילָה (שם פעולה של קל): תָּבַע ← תְּבִיעָה; שורש ת-ב-ע.
•תִּקּוּן – משקל קִטּוּל (שם פעולה של פיעל): תִּקֵּן ← תִּקּוּן; שורש ת-ק-ן.
•לָתוּר – שם פועל של קל בגזרת ע"ו (לָקוּם, לָשׁוּב); שורש ת-ו-ר (לחפש).

טעות נפוצה: להעתיק את "התביעה" ואת "תיקון" – בהן ה־ת' בתחילת המילה נראית כתחילית, אבל היא אות שורש.

סעיף ב

תשובה

(1) הפעלים: מְסִירִים, מַשִּׁילִים. הבניין המשותף: הפעיל. השורשים: מְסִירִים – ס-ו-ר; מַשִּׁילִים – נ-ש-ל.
(2) לַעֲטוֹת.
(3) לָשִׂים.
(4) הילדים גזרו פעלים משמות עצם: הם התייחסו לכל העיצורים של שם העצם – כולל אותיות שאינן שורשיות במקור – כאל שורש, ויצקו אותם לתבנית של בניין. מן "מעיל" חילצו את העיצורים מ-ע-ל (כאילו המ' היא אות שורש) ויצרו "לִמְעֹל" בבניין קל; מן המילה השאולה "פיג'מה" חילצו את העיצורים פ-ג'-מ ויצרו "הִתְפַּגַּ'מְתִּי" בבניין התפעל. זהו תהליך של גזירה משנית (גזירה מן השם / יצירת שורש משני), שבו נוצר שורש חדש מתוך מילה קיימת.

(1) בבינוני של קל הצורה היא קוֹטֵל (לוֹבְשִׁים, פּוֹשְׁטִים, חוֹבְשִׁים, עוֹנְדִים, נוֹעֲלִים, חוֹלְצִים), ובע"ו/ל"י – עוֹטִים, עוֹדִים, שָׂמִים – גם הם קל. שני פעלים מתחילים ב־מ' שאינה אות שורש:

•מְסִירִים – הפעיל בגזרת ע"ו: מֵקִים / מֵסִיר (בינוני: מֵקִים, מְקִימִים). עבר: הֵסִיר. שורש ס-ו-ר.
•מַשִּׁילִים – הפעיל (מַקְטִיל) בגזרת פ"נ: מַנְשִׁילִים ← מַשִּׁילִים (דגש בשּׁ במקום הנ'). עבר: הִשִּׁיל. שורש נ-ש-ל (נשל – השיל עור).

(2) עוֹטִים – בינוני קל בגזרת ל"י, שורש ע-ט-י (עָטָה). שם הפועל בקל ל"י: לִקְטוֹת; כשהאות הראשונה גרונית – לַעֲ־: לַעֲטוֹת (כמו לַעֲשׂוֹת).

(3) שָׂמִים – בינוני קל בגזרת ע"י, שורש ש-י-ם. שם הפועל: לָשִׂים (כמו לָשִׁיר).

(4) בעברית רוב הפעלים נגזרים משורש. אך לפעמים דוברים יוצרים פועל משם עצם קיים, והעיצורים של השם – כולל מ' של משקל או מילה לועזית – נעשים שורש חדש. כך נוצרו בעברית גם מילים תקניות, כמו לְמַסְגֵּר (ממסגרת), לְתַכְנֵן (מתוכנית), לְתַקְשֵׁר (מתקשורת). הילדים עושים זאת באופן ספונטני: מ"מעיל" (שורשו במקור מ-ע-ל, אך הילד אינו יודע זאת) ← לִמְעֹל; מ"פיג'מה" ← שורש פ-ג'-מ ← הִתְפַּגַּ'מְתִּי (התפעל – פעולה שאדם עושה לעצמו, כמו הִתְלַבַּשְׁתִּי).

טעות נפוצה: ב־(1) להקיף את "עוטים" או "עודים" (ע"ו/ל"י בקל נראים חריגים); ב־(2) לכתוב "לעטות" כשם פועל של ע-ט-ף ("לעטוף").

שאלה 16 · משקל קטלון, בסיס וצורן סופי, מילה שאולה; הצעות עבריות ל"פריפריה"

מערכת הצורות10 נקודותטקסט 1
א.

לפניך קטע ובו מילים מודגשות.
(במסגרת)
ברֵאָיוֹן שהתפרסם בַבִּטָּאוֹן של אחת מתנועות הנוער אמר אחד הרכזים: "בתנועה שלנו יש נִסָּיוֹן להגדיר מהו טוב ומהו רע. בפעולות בתנועה אנו עוסקים בהקניית ערכים חשובים כמו ערך השִׁוְיוֹן, המאבק בגזענות ועידוד דיאלוג". גם בעָלוֹן של התנועה נכתבו דברים דומים, והודגש היִתְרוֹן של ההשתתפות בתנועת הנוער על פני פעילויות אחרות.
(1) מבין המילים המודגשות הקף את המילה שנוצרה בדרך של בסיס וצורן סופי.
(2) ציין את משמעות הצורן הסופי במילה שהקפת. ______
(3) מיין בטבלה שלפניך את שאר המילים לשתי קבוצות על פי המשקל.

(4) בקטע יש מילה השאולה מלעז.
העתק את המילה. ______
כתוב למילה חלופה עברית. ______

ב.

בטקסט 1 נכתב: "תנועות אלה חתרו אפוא לכינונו של עולם שבו גם תושבי הפריפריה [...] יזכו לדיור ולתזונה הולמים".
האקדמיה ללשון העברית פנתה לציבור בבקשה לסייע לה במציאת חלופה עברית למילה הלועזית פֵּרִיפֶרְיָה.
אחת ההצעות הייתה המילה שׁוּלָה. הצעה זו עוררה זעם בציבור, ראה הכותרת שלפניך.

(על פי ynet — ידיעות אחרונות [23/6/16]. אוחזר מ־www.ynet.co.il)
(1) הסבר מדוע התעורר זעם בציבור על ההצעה "שולָה" כחלופה למילה "פריפריה".
(2) בטבלה שלפניך מובאות הצעות נוספות למילה "פריפריה", והן ממוינות לקבוצות על פי השורש שלהן.
ציין בטבלה שלפניך את השורש של כל קבוצת מילים.

המיליםהֶקֵּף, הֶקֵּפִיָּה, מִקָּף, הֶקֵּפָה, מַקֶּפֶתסוֹבֵבָה, סֶבָּה, סְבוּבָה, סְבָבָהמַעֲטֶפֶת, עוֹטְפָה, מַעֲטָף, עוֹטֵףצְדוּדָה, מֵצַדמִרְחָקָה, רְחוּקִית, מַרְחֶקֶת
השורש

(3) מבין המילים בטבלה העתק מילה אחת שנוצרה בדרך של שורש ומשקל ומשמעות המשקל היא מקום. ______

◂ פתרון מלא לשאלה 16

סעיף א

תשובה

(1) עָלוֹן.
(2) הצורן הסופי ־וֹן מציין הקטנה (עלון = עלה, דף קטן).
(3)

משקל קִטָּלוֹןמשקל קִטְלוֹן
רֵאָיוֹן, בִּטָּאוֹן, נִסָּיוֹןשִׁוְיוֹן, יִתְרוֹן

(4) המילה השאולה: דיאלוג. חלופה עברית: דו־שיח (או: שיח, שיחה).

(1)–(2) בסיס + צורן סופי: עָלוֹן = הבסיס עָלֶה (דף נייר, כמו "עלה של ספר") + הצורן ־וֹן. המילה אינה בנויה במשקל (אין בה תבנית תנועות של קִטָּלוֹן), אלא נוצרה מהצמדת סופית לבסיס קיים. משמעות ־וֹן כאן: הקטנה (כמו סְפָרוֹן, אִישׁוֹן) – עלון הוא דף מידע קטן ודק.

(3) שאר המילים בנויות במשקלים המסתיימים ב־וֹן:

•קִטָּלוֹן – חיריק באות הראשונה ודגש באות השנייה: בִּטָּאוֹן (ב-ט-א), נִסָּיוֹן (נ-ס-י). רֵאָיוֹן (ר-א-י) שייך לאותו משקל: האות השנייה היא א' – גרונית שאינה מקבלת דגש, ולכן החיריק מתארך לצירי (תשלום דגש): רִאָּיוֹן ← רֵאָיוֹן.
•קִטְלוֹן – חיריק באות הראשונה ושווא נח באות השנייה: שִׁוְיוֹן (ש-ו-י), יִתְרוֹן (י-ת-ר).

(4) מילה שאולה: "דיאלוג" – מיוונית (דרך לשונות אירופה), מילה שאינה בנויה משורש ומשקל עבריים. חלופות עבריות: דו־שיח, שיח, שיחה, הידברות.

טעות נפוצה: להקיף "רֵאָיוֹן" או "יִתְרוֹן" כבסיס + ־וֹן; במילים אלה ה־וֹן היא חלק מן המשקל, ואין בסיס עצמאי ("ראי" / "יתר" במשמעות המתאימה) שאליו נוספה הסופית.

סעיף ב

תשובה

(1) המילה "שולה" נגזרה מן המילה "שוליים", ויש לה משמעות שלילית: מי שנמצא "בשוליים" הוא חסר חשיבות, נדחק הצידה ואינו במרכז העניינים. תושבי הפריפריה וראשי הרשויות חשו שהמילה מתייגת אותם כ"שוליים" ופוגעת בהם ("אנחנו שוליים? זו הצעה מגונה"), בעוד המילה הלועזית "פריפריה" נתפסת כמונח גאוגרפי ניטרלי.
(2)

המיליםהֶקֵּף... מַקֶּפֶתסוֹבֵבָה... סְבָבָהמַעֲטֶפֶת... עוֹטֵףצְדוּדָה, מֵצַדמִרְחָקָה... מַרְחֶקֶת
השורשנ-ק-ףס-ב-בע-ט-ףצ-ד-דר-ח-ק

(3) מִרְחָקָה (משקל מִקְטָלָה – משקל של מקום, כמו מִסְעָדָה, מִסְפָּרָה).

(1) כדי להסביר את הזעם יש לקשר בין צורת המילה למשמעותה: "שׁוּלָה" נגזרה מן "שׁוּלַיִם" (כך גם נאמר בכותרת: "שנגזרת מהמילה שוליים"). ל"שוליים" יש משמעות נלווית (קונוטציה) שלילית – דחיקה, נחיתות, חוסר חשיבות ("אנשים בשולי החברה"). המילה מדגישה את הריחוק מן המרכז כפגם, ולכן תושבי הפריפריה וראשי הרשויות נעלבו. (אפשר להוסיף: "שולה" היא גם שם פרטי של אישה, מה שמגביר את הלגלוג.)

(2) השורשים:

•נ-ק-ף: הֶקֵּף (הִקִּיף), מִקָּף, מַקֶּפֶת – הדגש ב־ק' בא במקום נ' שנבלעה (פ"נ): הִנְקִיף ← הִקִּיף.
•ס-ב-ב: סוֹבֵבָה, סֶבָּה, סְבוּבָה, סְבָבָה – גזרת ע"ע (סָבַב, סִבּוּב).
•ע-ט-ף: מַעֲטֶפֶת, עוֹטֵף – שלמים.
•צ-ד-ד: צְדוּדָה, מֵצַד – גזרת ע"ע (צַד, צִדֵּד).
•ר-ח-ק: מִרְחָקָה, רְחוּקִית, מַרְחֶקֶת.

(3) משקל של מקום: המשקל מִקְטָלָה משמש לשמות מקום, בעיקר מקום שבו עושים פעולה או מקום של דבר: מִסְפָּרָה, מִכְבָּסָה, מִסְעָדָה. מִרְחָקָה – "מקום מרוחק". (ייתכן שתתקבל גם מִקָּף – משקל מִקְטָל, המשמש לעתים למקום, כמו מִגְרָשׁ, מִשְׂרָד – אך מִקְטָלָה היא משקל המקום המובהק.)

טעות נפוצה: ב־(1) לכתוב רק "כי זו מילה מצחיקה" או "כי אנשים רגילים לפריפריה" – בלי להסביר את הקשר ל"שוליים"; ב־(2) לכתוב ה-ק-ף לקבוצה הראשונה (ה' של הפעיל אינה אות שורש).

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.