דילוג לתוכן המרכזי

בגרות בלשון שאלון עיקרי 011281 - חורף 2017

שאלון עיקרי (הבנה, הבעה ולשון) · שאלון 011281 · חורף · 16 שאלות · 3 שעות

בחינת הבגרות בלשון, חורף 2017, כל 16 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה. במטלת הכתיבה - חיבור לדוגמה בציון מלא, המבנה שלו והסבר לפי רכיבי ההערכה.

הוראות הבחינה (כמו בשאלון)

א. משך הבחינה: שלוש שעות.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני חלקים.
חלק ראשון – הבנה והבעה – 50 נקודות
פרק א: הבנת הנקרא
פרק ב: כתיבה ממזגת
חלק שני – לשון – 50 נקודות
פרק א: שם המספר ומילות היחס
פרק ב: תחביר / פרק ג: מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים
סה"כ – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: אין.
ד. הוראות מיוחדות: (1) יש לקרוא את הטקסטים שבנספח ולענות על השאלות בגוף שאלון זה, לפי ההוראות. (2) לכתיבת טיוטה אפשר להשתמש בעמודים האחרונים (24–25) של השאלון.
ההנחיות בשאלון זה מנוסחות בלשון זכר ומכוונות לנבחנות ולנבחנים כאחד.
נספח: טקסטים.

חלק ראשון – הבנה והבעה

ההוראות לחלק זה

(50 נקודות)
קרא את הטקסטים 1–3 שבנספח המצורף, וענה על השאלות בפרקים שלפניך.
הקפד על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.

פרק א: הבנת הנקרא (26 נקודות)
ענה על כל השאלות 1–4.

פרק ב: כתיבה ממזגת (24 נקודות)
ענה על שאלה 4.

שאלה 1 · טענה משותפת ותפקידה של הערת העיתונאי

הבנת הנקרא8 נקודותטקסט 1טקסט 2טקסט 3
א.

משלושת הטקסטים 1–3 שקראת עולה טענה משותפת.
נסח במשפט אחד או בשני משפטים את הטענה המשותפת. (4 נקודות)

ב.

בטקסט 1, שורות 44–45, העיתונאי מעיר לקן רובינסון: "ובכל זאת, אנשים יצירתיים ומוצלחים רבים, ואפילו אתה, כולם תוצרים של מערכת חינוך שלא טיפחה את היצירתיות שלהם, בלשון המעטה".
מהי המטרה של הערה זו בטקסט זה? הסבר. (4 נקודות)

◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה

שלושת הטקסטים טוענים כי מערכת החינוך הנוכחית, המבוססת על העברת ידע מוכן, על שינון ועל למידה סבילה, אינה מטפחת את היצירתיות של התלמידים ואת יכולתם ללמוד בעצמם, ולכן יש לשנות אותה ולהעביר את הדגש ללמידה פעילה, יצירתית ועצמאית.

מה נדרש: טענה אחת שמשותפת לשלושת הטקסטים – לא סיכום של כל טקסט בנפרד – בניסוח כללי, במשפט אחד או בשניים.

איך מוצאים אותה: שואלים מה כל כותב אומר על מערכת החינוך כיום ולאן הוא רוצה לשנות אותה, ומחפשים את המכנה המשותף:

•טקסט 1 – המערכת "נוקשה, ארכאית, אובססיבית לציונים ולהאחדה" (שורות 30–31), ולדברי רובינסון "הגישה שלנו לחינוך מדכאת כמה מן היכולות הכי חשובות [...] — היכולת לחשיבה יצירתית" (שורות 39–41). הכיוון שהוא מציע: חינוך אישי המעודד יצירתיות (שורות 59–63, 71–74).
•טקסט 2 – "מערכת חינוך המושתתת על עקרונות של שינון המידע הנכון [...] ועל שיעורים פרונטליים שבהם המורה הוא מקור הידע — אינה יכולה להוציא מתוכה בוגרים שיצליחו להמציא המצאות חדשות" (שורות 18–21). הכיוון: ערכי תנועת המייקרים (שורות 37–57).
•טקסט 3 – דוהרטי צופה שתנועת המייקרים תשנה את החינוך "מחוויה פסיבית שבה תלמידים יושבים על כיסאותיהם ומקשיבים למישהו שמדבר" לחוויה שבה התלמידים "בונים, יוצרים ומשתפים אחרים בתהליך" (שורות 24–27).

המכנה המשותף: הביקורת על המערכת (אינה מטפחת יצירתיות ולמידה עצמאית) והקריאה לשנות אותה ללמידה פעילה ויצירתית. תשובה מלאה כוללת את שני המרכיבים – מה לא טוב במערכת היום ולאיזה כיוון יש לשנות.

טעות נפוצה: לכתוב טענה שמופיעה רק בחלק מן הטקסטים (למשל "יש לשלב בבתי הספר את תנועת המייקרים" – זה בטקסטים 2–3 בלבד), או לסכם כל טקסט בנפרד במקום לנסח טענה אחת.

סעיף ב

תשובה

ההערה מציגה טענת נגד (הסתייגות) לעמדתו של רובינסון: אם מערכת החינוך מדכאת את היצירתיות, כיצד צמחו ממנה אנשים יצירתיים ומוצלחים – ובהם רובינסון עצמו? מטרתה לאפשר לרובינסון להתמודד עם הטענה ולחדד את עמדתו: מצד אחד הוא מודה שלא הכול אבוד, ושגם הוא עצמו נהנה ממערכת חינוך ציבורית לא מושלמת; מצד אחר הוא מפריך את הטענה – רבים מן האנשים שתרמו תרומות עצומות לא למדו הרבה בבית הספר, והצליחו "לאו דווקא בזכות מוסדות החינוך — פעמים רבות הם הצליחו למרות מוסדות אלה". כך הטקסט מתמודד עם טענת הנגד ונעשה מאוזן ומשכנע יותר, ומכין את הקורא לעמדה שיש לשנות את בית הספר ולא לבטלו.

מספור השורות: בשאלון המודפס המשפט מופיע בשורות 44–45; במאמר שבעמוד זה הוא בשורות 51–52.

מה נדרש: לזהות את התפקיד של ההערה במבנה הטקסט (לא רק לחזור על תוכנה) ולהסביר אותו.

שלב 1 – מה ההערה עושה? המילים "ובכל זאת" מסמנות ניגוד: העיתונאי מעמת את רובינסון עם עובדה שנראית כסותרת את טענתו – אנשים יצירתיים רבים, ואפילו הוא, למדו במערכת שלא טיפחה יצירתיות. זו טענת נגד. היא באה מיד אחרי הביקורת על המבחנים הסטנדרטיים (שורות 45–50), ונשענת גם על מה שנאמר קודם לכן: רבים מן המובילים בכלכלה החדשה "לא הסתדרו בילדותם במערכת החינוך" (שורות 42–44).

שלב 2 – מה קורה אחריה (שורות 52–58)? רובינסון משיב בשני מהלכים:

•הודאה חלקית: "נכון, אני לא מנסה לומר שהכול אבוד לגמרי. אני בעצמי למדתי במערכת חינוך ציבורית שלא הייתה מושלמת [...]. אי־אפשר להגיד ששום דבר טוב אינו צומח ממערכת החינוך" (שורות 52–55).
•הפרכה: "עם זאת רבים מן האנשים שתרמו תרומות עצומות [...] לא למדו הרבה בבית הספר [...]. אנשים שלמדו במוסדות החינוך הצליחו לאו דווקא בזכות מוסדות החינוך — פעמים רבות הם הצליחו למרות מוסדות אלה" (שורות 55–58). כלומר, העובדה שאנשים מוצלחים יצאו מן המערכת אינה מוכיחה שהמערכת היא שטיפחה אותם.

שלב 3 – מה התועלת לטקסט? הצגת טענת נגד והתמודדות איתה מראות שהעמדה נשקלה מכל הצדדים, ומחזקות את אמינות הטקסט. ההודאה החלקית מתיישבת גם עם הפסקה הבאה: "שלא כמו איליץ', רובינסון אינו מציע לבטל את בתי הספר" (שורה 59), אלא לשנות אותם.

טעות נפוצה: להסתפק ב"העיתונאי לא מסכים עם רובינסון" – יש להסביר מה ההערה משיגה בטקסט (מאפשרת לרובינסון לסייג את דבריו ולהפריך את טענת הנגד).

שאלה 2 · חשיבות הכישלון ועיקרון משותף נוסף

הבנת הנקרא9 נקודותטקסט 1טקסט 2טקסט 3
א.

לפניך ציטוט מ"שירי סוף הדרך" מאת לאה גולדברג.
לַמְּדֵנִי, אֱלֹהַי, בָּרֵךְ וְהִתְפַּלֵּל
עַל סוד עָלֶה קָמֵל, עַל נֹגַהּ פְּרִי בָּשֵׁל,
עַל הַחֵרוּת הַזֹּאת: לִרְאוֹת, לָחוּשׁ, לִנְשֹׁם,
לָדַעַת, לְיַחֵל, לְהִכָּשֵׁל.
(מתוך גולדברג, ל'. שירים, כרך שני. בני ברק: ספריית פועלים, 1986)
על פי ציטוט זה, המשוררת מבקשת את היכולת לברך על כמה דברים, ובהם הכישלון.
לפי טקסט 1 וטקסט 2 שקראת, הסבר את החשיבות של עקרון הכישלון בתחום הלמידה. (4 נקודות)

ב.

נסח עיקרון נוסף המוזכר בשלושת הטקסטים 1–3 ועשוי לתרום לתהליך הלמידה של התלמידים. (5 נקודות)

◂ פתרון מלא לשאלה 2

סעיף א

תשובה

הכישלון הוא חלק הכרחי מתהליך הלמידה והיצירה, ולכן אין לראות בו דבר שלילי שיש להימנע ממנו.

•טקסט 1: רובינסון מציע להנחיל את הרעיון "שכישלון יכול להיות חיובי", כי "כישלון הוא חלק הכרחי מתהליך יצירה של דברים חדשים". חבר שלו, חתן פרס נובל לכימיה, סיפר שלפחות 90% מניסוייו נכשלו, אך ראה בהם "תהליך שבו מגלים מה לא עובד כדי לגלות מה עובד". בית ספר שמונע מהתלמידים לטעות והופך את הטעות ל"אות קין" מונע מהם גם יצירה מקורית, והם לומדים להסתמך על תשובות מוכנות ולא לחשוב בעצמם.
•טקסט 2: הכישלון קשור לשניים מערכי תנועת המייקרים: עשייה וניסוי בלתי פוסקים – לזהות רעיונות כושלים ולזנוח אותם או לשפרם; ונחישות והתמדה – התלמידים הממציאים "חווים על בשרם כישלון חוזר ונשנה ומבינים כי אין דרך אחרת להצלחה", וכך הם מוכנים טוב יותר לחיים שמחוץ לבית הספר.

מה נדרש: הסבר מדוע הכישלון חשוב בלמידה, על פי שני הטקסטים (מכל טקסט רעיון משלו). הציטוט של גולדברג הוא רק פתיחה – אין צורך לנתח אותו.

היכן בטקסטים:

•טקסט 1, הפסקה שבשורות 75–83: "פתרון נוסף הוא הנחלת הרעיון שכישלון יכול להיות חיובי" (שורה 75); "אם מחנכים תלמידים שיש רק תשובה אחת נכונה [...] הם לומדים להסתמך על תשובות מוכנות ולא לחשוב בעצמם" (שורות 75–77); "כישלון הוא חלק הכרחי מתהליך יצירה של דברים חדשים" וסיפור חתן פרס נובל (שורות 77–80); "אם בבית הספר מונעים מן התלמידים לטעות, מונעים מהם גם יצירה מקורית" (שורה 81); "אם הופכים את הטעות לאות קין" (שורה 82).
•טקסט 2: הערך הראשון – "לזהות רעיונות כושלים ולזנוח אותם או לשפרם" (שורות 38–39); הערך השני – "נכונות להתמודד עם כישלונות יום־יומיים" (שורה 48) ו"התלמידים הממציאים חווים על בשרם כישלון חוזר ונשנה ומבינים כי אין דרך אחרת להצלחה" (שורות 49–50).

הניסוח: משפט מסכם ("הכישלון הוא חלק הכרחי מן הלמידה, כי...") ואחריו פירוט לפי כל טקסט, במילים שלך ועם ציטוט קצר.

טעות נפוצה: לכתוב רק "לומדים מטעויות" בלי לבסס על הטקסטים, או להתבסס על טקסט אחד בלבד.

סעיף ב

תשובה

למידה אישית ועצמאית, המותאמת לכישרונותיו ולתחומי העניין של כל תלמיד.

•טקסט 1: רובינסון מציע "הפיכה של הלמידה לאישית יותר; עידוד סקרנותו של כל תלמיד ותלמיד והדגשת הכישרון הייחודי שלו" (שורות 71–72), ודוגל "בהתאמת תכניות הלימודים לכישרון ולצרכים הייחודיים של כל תלמיד" (שורות 61–62).
•טקסט 2: הערך השלישי של תנועת המייקרים הוא "למידה אישית ועצמית" (שורה 54): יש לעזור לתלמיד למצוא משימה שהוא יכול להיקשר אליה רגשית, ואז "הוא ירצה ללמוד יותר משהמורה ירצה ללמד" (שורות 54–57).
•טקסט 3: לפי דוהרטי, יש לעודד את התלמידים להעלות רעיונות משלהם ולפתח "מיזמים שמעניינים אותם" (שורות 4–8), והדבר החשוב ביותר הוא "עצם היכולת ללמוד ולהיות לומדים עצמאיים" (שורות 11–12).

מה נדרש: עיקרון אחר מן הכישלון (שכבר נדון בסעיף א), שמופיע בכל שלושת הטקסטים, בניסוח של עיקרון ("יש ל..."/"למידה ש...").

הדרך: עוברים על הצעותיו של כל כותב ומחפשים את מה שחוזר בשלושתם. הצעות שמופיעות בטקסט אחד בלבד (הכשרת מורים ואוטונומיה לבתי הספר – טקסט 1, שורות 73–74) או בשניים (מעבדות יצירה ומרחבי מייקרים – טקסטים 2–3) אינן מתאימות. המשותף לכולם הוא התאמת הלמידה לתלמיד היחיד ולעניין שלו, וטיפוח לומד עצמאי.

תשובה נוספת שמתקבלת: עידוד המוטיבציה והרצון ללמוד – טקסט 1: "יצירת מוטיבציה ללמוד" (שורות 49–50); טקסט 2: משימה מותאמת אישית שבזכותה התלמיד "ירצה ללמוד" (שורות 54–57); טקסט 3: "לעורר בהם מוטיבציה" (שורה 9) והדוגמה של הטלפון הנייד (שורות 13–17).

לניקוד מלא: ניסוח העיקרון + ביסוס קצר מכל אחד משלושת הטקסטים.

טעות נפוצה: לנסח שוב את עקרון הכישלון, או לנסח עיקרון שמופיע רק בשניים מן הטקסטים (למשל "למידה בעשייה ובבנייה", שאינה מופיעה בטקסט 1).

שאלה 3 · "תן לאדם דג" – למידה עצמאית

הבנת הנקרא9 נקודותטקסט 1טקסט 2טקסט 3
א.

לפניך פתגם ידוע:
"תן לאדם דג, הוא ישבע ליום אחד. למד אותו לדוג, הוא ישבע כל חייו".
האם הרעיון המובע בפתגם עולה בקנה אחד עם הרעיונות המובעים בטקסטים 1–3 שקראת? נמק את דבריך על פי טקסט אחד או יותר. (4 נקודות)

ב.

לדעתך, האם מוסדות החינוך שלמדת בהם "העניקו לך דג" או "לימדו אותך לדוג"?
נמק את דבריך, והדגם אותם. (5 נקודות)

◂ פתרון מלא לשאלה 3

סעיף א

תשובה

כן. הפתגם טוען שעדיף להקנות לאדם מיומנות שתשרת אותו כל חייו מאשר לתת לו פתרון מוכן שיספיק לזמן קצר. זה גם רעיון הטקסטים: עדיף ללמד את התלמידים איך ללמוד ולחשוב בעצמם מאשר להעביר להם ידע מוכן לשינון.

•טקסט 3: לפי דוהרטי, "לא תוכן הלימוד חשוב, אלא עצם היכולת ללמוד ולהיות לומדים עצמאיים. זה מה שיכין אותם לחיים" (שורות 11–12). התוכן הוא "הדג", והיכולת ללמוד היא "הדיג".
•טקסט 2: הכותב מבקר מערכת המבוססת על שינון ועל שיעורים פרונטליים "שבהם המורה הוא מקור הידע" (שורות 18–20) – "נתינת דג" – וטוען ש"ילד שלמד איך ללמוד ולעבוד [...] יוכל לרכוש לעצמו ידע חדש בכל גיל" (שורות 59–60) – "לימוד דיג", שמשרת כל החיים.

מה נדרש: (1) עמדה ברורה – כן/לא; (2) פירוש הפתגם במונחי חינוך; (3) נימוק מטקסט אחד לפחות.

פירוש הפתגם: "לתת דג" = להעביר ידע מוכן, שמספיק לבחינה הקרובה; "ללמד לדוג" = להקנות מיומנויות למידה ועצמאות, שמשרתות את הלומד לאורך כל חייו.

החיבור לטקסטים: טקסט 3 (המטרה – לומדים עצמאיים, שורות 10–12), טקסט 2 (ביקורת על השינון, שורות 18–21; ילד שלמד ללמוד ירכוש ידע בכל גיל, שורות 59–60), ואפשר גם טקסט 1: תלמידים שמחנכים אותם שיש "רק תשובה אחת נכונה" לומדים "להסתמך על תשובות מוכנות ולא לחשוב בעצמם" (שורות 75–77) – כלומר מקבלים "דג" ולא לומדים "לדוג".

טעות נפוצה: לענות "כן" בלי לפרש את המטפורה – יש להראות מה הוא "הדג" ומה הוא "הדיג" בהקשר של הטקסטים.

סעיף ב

תשובה

(תשובה לדוגמה – כל עמדה מנומקת ומודגמת מתקבלת.)
לדעתי, בית הספר שלי "העניק לי דג" ברוב המקצועות, ורק לעיתים "לימד אותי לדוג". ברוב השיעורים המורה הציג את החומר, ואנחנו נדרשנו לשנן אותו ולהשיב עליו במבחן; למשל, בהיסטוריה למדנו בעל־פה תאריכים ואירועים, ואחרי המבחן שכחתי את רובם. לעומת זאת, בעבודת החקר בביולוגיה בחרנו בעצמנו שאלה, חיפשנו מקורות, תכננו ניסוי וניתחנו את התוצאות. בעבודה זו טעינו כמה פעמים ונאלצנו לתקן, ולמדתי איך לחפש מידע ואיך להסיק מסקנות – מיומנויות שאני משתמש בהן עד היום. לכן אני חושב שבית הספר צריך להרבות במשימות מן הסוג השני.

מה נדרש: (1) עמדה אישית ברורה; (2) נימוק – מדוע זה "דג" או "דיג"; (3) דוגמה קונקרטית לפחות אחת מן הניסיון האישי.

מבנה מומלץ: משפט עמדה ← הסבר במונחי הפתגם (ידע מוכן לעומת מיומנות ועצמאות) ← דוגמה (ואם העמדה מורכבת – דוגמה לכל צד) ← משפט סיכום.

הקשר לטקסטים: אף שהשאלה אישית, כדאי להשתמש במושגים מן הטקסטים: שינון, שיעור פרונטלי, למידה פעילה, למידה עצמאית, כישלון כחלק מהלמידה.

טעות נפוצה: לכתוב עמדה כללית ("בית הספר לא מלמד לחשוב") בלי דוגמה מוחשית, או לחזור על דברי הטקסטים במקום לכתוב על הניסיון האישי.

שאלה 4 · כתיבה ממזגת: סקירה על מצב מערכת החינוך ועל דרכים לקדמה

מטלת כתיבה24 נקודותטקסט 1טקסט 2טקסט 3

נבחרת להשתתף בכינוס בנושא "החינוך במאה ה־21". על פי שלושת הטקסטים 1–3 שקראת, כתוב סקירה על מצבה של מערכת החינוך כיום ועל הדרכים לקידומה.
כתוב בהיקף של כ־300 מילים.
הקפד על דרכי מסירה מקובלות ועל אזכור מקורות המידע בגוף הסקירה ובסופה (ביבליוגרפיה).

◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 4
סקירה לדוגמה בציון מלא

מערכת החינוך במאה ה־21: מן השינון אל היצירה

בעשורים האחרונים נשמעת ביקורת גוברת על מערכת החינוך, ולצידה מוצעות דרכים לקדם אותה. לסוגיה זו חשיבות רבה, משום שבית הספר מעצב את דמותו של הדור הבא. סקירה זו מציגה, על פי שלושה מקורות, את מצבה של מערכת החינוך כיום ואת הדרכים לקידומה.

על פי המחנך הבריטי סר קן רובינסון, מערכות החינוך הציבוריות תוכננו לצורכי המאה ה־19 ותחילת המהפכה התעשייתית, וגם כיום הן נוקשות ואובססיביות לציונים, לאחידות ולמבחנים סטנדרטיים. לדבריו, המערכת אינה מכירה ברוב כישרונותיהם של התלמידים, מעדיפה מקצועות "שימושיים" על פני מוזיקה ואמנויות, ומדכאת את היצירתיות ואת התיאבון הטבעי של הילדים ללמוד (שכטר, 2014). גם רועי צזנה (2015) טוען כי מערכת המבוססת על שינון מידע לקראת מבחנים רבים ועל שיעורים פרונטליים אינה יכולה להצמיח ממציאים, אף על פי שדווקא בעידן הבינה המלאכותית העולם זקוק להם. דייל דוהרטי, אבי תנועת המייקרים, מוסיף כי כיום הלמידה היא חוויה פסיבית, שבה התלמידים יושבים ומקשיבים למי שמדבר (Ed Tech Mindset, 2015).

עם זאת, הכותבים אינם קוראים לבטל את בית הספר, אלא מציעים דרכים לשנותו. רובינסון ממליץ להפוך את הלמידה לאישית יותר, לעודד את סקרנותו ואת כישרונו הייחודי של כל תלמיד, להשקיע בהכשרת מורים ולהעניק לבתי הספר אוטונומיה (שכטר, 2014). צזנה (2015) מציע להנחיל לתלמידים כבר מגיל צעיר את ערכי תנועת המייקרים: עשייה וניסוי בלתי פוסקים, נחישות והתמדה מול כישלונות ולמידה אישית ועצמית. לדבריו, מורים ברחבי העולם כבר מקימים מעבדות יצירה או מטילים על התלמידים משימות קבוצתיות, כגון יצירת צעצועים מלגו או תכנות משחק פשוט. ברוח דומה, דוהרטי מתאר "מרחבי מייקרים" בבתי הספר, שבהם התלמידים לומדים למידה פעילה ומפתחים מיזמים המעניינים אותם, ולדבריו המטרה החשובה ביותר היא להפוך אותם ללומדים עצמאיים (Ed Tech Mindset, 2015). שני המקורות הראשונים מדגישים גם כי יש לראות בכישלון חלק הכרחי מתהליך הלמידה והיצירה, ולא סימן לחוסר הצלחה.

לסיכום, שלושת המקורות מסכימים כי מערכת החינוך של היום, הנשענת על שינון ועל אחידות, אינה מכינה את התלמידים לעולם המשתנה. לדעת הכותבים, הדרך לקדם אותה עוברת דרך למידה פעילה ואישית, המעודדת יצירתיות, סקרנות ועצמאות.

רשימת מקורות
צזנה, ר' (דצמבר 2015). העולם זקוק לממציאים. הד החינוך, עמ' 34–37.
שכטר, א' (26 בדצמבר 2014). "לוקחים ילדים בני 4 ומוציאים להם את החשק ללמוד". TheMarker. אוחזר מ־www.themarker.com
Ed Tech Mindset – מבט לעתיד הטכנולוגיה בחינוך (יוני 2015). "החשיבה המייקרית תחולל תמורה בחינוך" (ריאיון עם דייל דוהרטי). אוחזר מ־www.mindcet.org

(מספר מילים: 312, בלי הכותרת ורשימת המקורות)

דרישות המשימה: סקירה (טקסט מידע – לא מאמר עמדה) המבוססת על שלושת הטקסטים, בשני תתי־נושאים: (1) מצבה של מערכת החינוך כיום; (2) הדרכים לקדמה. היקף – כ־300 מילים; אזכור מקורות בגוף הטקסט ורשימה ביבליוגרפית בסוף.

מבנה:

•כותרת המבטאת את הנושא.
•פתיחה: הצגת הנושא וחשיבותו, ומה הסקירה תציג.
•פסקה 1 – המצב כיום: הביקורת מכל שלושת המקורות – מערכת שתוכננה למהפכה התעשייתית, נוקשה ואובססיבית לציונים ולמבחנים, אינה מכירה בכישרונות ומדכאת יצירתיות (טקסט 1, שורות 12–20, 25–31, 39–42, 45); שינון ושיעורים פרונטליים שאינם מצמיחים ממציאים (טקסט 2, שורות 10–21); למידה פסיבית (טקסט 3, שורות 24–26).
•פסקה 2 – דרכים לקידום: למידה אישית, עידוד סקרנות וכישרון, הכשרת מורים ואוטונומיה (טקסט 1, שורות 71–74); שלושת ערכי המייקרים ושילובם בהוראה (טקסט 2, שורות 27–32, 37–57); מרחבי מייקרים, למידה פעילה ולומדים עצמאיים (טקסט 3, שורות 2–12); יחס חיובי לכישלון (טקסט 1, שורות 75–83; טקסט 2, שורות 47–53).
•סיכום: המכנה המשותף למקורות, בלי להוסיף דעה אישית.

מיזוג: המידע מאורגן לפי תתי־נושאים ולא לפי טקסטים – בכל פסקה משולבים כמה מקורות, בעזרת מילות קישור: "גם", "מוסיף כי", "עם זאת", "ברוח דומה", "לסיכום".

דרכי מסירה: מסירה עקיפה ("טוען כי", "לדבריו") ואזכור המקור בסוגריים – שם המחבר ושנה (שכטר, 2014); למקור בלי מחבר – שם המקור ושנה (Ed Tech Mindset, 2015). הריאיון עם רובינסון מאוזכר בשם כותב הכתבה (שכטר), אף שהדברים הם של רובינסון. ברשימת המקורות – שם המחבר (ובהיעדר מחבר – שם המקור), שנה, כותרת, שם כתב העת או האתר, ועמודים כשיש; המקורות בעברית לפי סדר האל"ף־בי"ת, ואחריהם המקור ששמו לועזי.

לשון: משלב ענייני וגוף שלישי, משפטים מגוונים ומקושרים, כתיב ופיסוק תקינים.

טעות נפוצה: לסכם כל טקסט בפסקה נפרדת (סיכום ולא מיזוג); לשלב דעה אישית ("לדעתי") בסקירה; להשמיט את אזכור המקורות בגוף הטקסט או את הביבליוגרפיה; לכתוב רק על המצב ולהזניח את הדרכים לקידום (או להפך).

חלק שני – לשון

ההוראות לחלק זה

(50 נקודות)
בחלק זה שלושה פרקים. עליך לענות על שני פרקים: על פרק א – חובה, ועל אחד מן הפרקים ב–ג.

פרק א: שם המספר ומילות היחס – חובה (10 נקודות)
ענה על שאלות 5–6.

לפניך שני פרקים: פרק ב – תחביר ופרק ג – מערכת הצורות.
בחר בפרק שלמדת: בפרק ב – תחביר או בפרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרת ענה על השאלות לפי ההוראות.
ציין את שם הפרק שבחרת: ______

פרק ב: תחביר (40 נקודות)
בפרק זה עליך לענות על ארבע שאלות.
ענה על ארבע מן השאלות 7–11 (לכל שאלה – 10 נקודות).
שים לב: בכל שאלה שתבחר, ענה על כל הסעיפים.

פרק ג: מערכת הצורות (40 נקודות)
בפרק זה עליך לענות על ארבע שאלות.
ענה על ארבע מן השאלות 12–16 (לכל שאלה – 10 נקודות).
שים לב: בכל שאלה שתבחר, ענה על כל הסעיפים.

שם המספר ואותיות השימוש

שאלה 5 · שם המספר: כתיבה במילים, הגייה ומספר אחרי "פי"

שם המספר6 נקודות
א.

לפניך משפטים. במשפטים שבהם מודגשים מספרים – כתוב את המספרים במילים, במשפטים שבהם יש אפשרויות בחירה – הקף את הצורה הנכונה של שם המספר ושל אות השימוש. אין צורך לנקד.

•ב־15 ______ בספטמבר 2016 הגיעו מאות מייקרים לאירוע השנתי המרכזי של תנועת המייקרים בישראל שהתקיים בשדות ים.
•זה היה מרתון בן חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם / חֲמִשִּׁים וְשְׁתַּיִם / חֲמִשִּׁים וְשְׁנַיִם / חֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם שעות, ובמהלכו בנו המשתתפים פרויקטים טכנולוגיים מאתגרים.
•ניצני המהפכה התעשייתית ניכרו כבר במאה ה־שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה / שְׁמוֹנָה־עֶשְׂרֵה.
•סרטון שפורסם באתר יוטיוב ובו מוצגת המצאה חדשה זכה ליותר מ־34,000 ______ צפיות.
ב.

במשפט שלפניך הקף את התשובות הנכונות.
בעברית התקנית לאחר המילית פִּי המשמשת להכפלה יבוא מספר בצורת נקבה / זכר.
לכן יש לומר, למשל, פי שלושה / שלוש.

◂ פתרון מלא לשאלה 5

סעיף א

תשובה
•ב־חמישה עשר בספטמבר (נהגה: בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר)
•חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שעות (האפשרות הראשונה)
•במאה ה־שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה (האפשרות הראשונה)
•מ־שלושים וארבעה אלף צפיות (נהגה: מִשְּׁלוֹשִׁים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף)

הכלל הבסיסי: במספרים 3–10 (וגם באחדות שבתוך מספר מורכב) צורת המספר "הפוכה" למין שם העצם: עם זכר – צורה עם ה' (שלושה, ארבעה, חמישה); עם נקבה – בלי ה' (שלוש, ארבע, חמש). לכן תמיד שואלים קודם: מה מינו של הנספר?

1. ב־15 בספטמבר – חמישה עשר. בתאריך, היום בחודש נקרא בצורת זכר (כאילו נאמר "ביום החמישה עשר"). ב' השימוש לפני חטף פתח (חֲ) מקבלת את תנועת החטף: בַּחֲמִשָּׁה.

2. חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שעות. "שעה" – נקבה, ולכן שְׁתַּיִם (שְׁנַיִם היא צורת הזכר). ו' החיבור לפני שווא נהגית וּ (שורוק): וּשְׁתַּיִם; "וְשְׁ־" היא צורה בלתי אפשרית – אין שני שוואים בתחילת מילה.

3. המאה ה־שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה. מספר סודר מ־11 ומעלה הוא מספר יסודי מיודע, המתאים במין לשם העצם. "מאה" – נקבה, ולכן 18 = שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה (בנקבה: שְׁמוֹנֶה; שְׁמוֹנָה היא צורת הזכר).

4. מ־34,000 – שלושים וארבעה אלף. "אלף" הוא שם עצם זכר, ולכן האחדות באות בצורת זכר: ארבעה (אלף). הנספר "צפיות" אינו קובע כאן – המספר מתאים ל"אלף". מ' השימוש לפני ש' – מִשְּׁ־ (חיריק ודגש).

טעות נפוצה: "חמש עשרה בספטמבר" (התאריך נקרא בזכר); "שלושים וארבע אלף" (בהתאמה ל"צפיות" במקום ל"אלף"); בחירה ב"שמונה־עשרה" (בקמץ) – צורת זכר.

סעיף ב

תשובה

זכר; פי שלושה.

הכלל: אחרי "פִּי" (כפל) בא המספר בצורת זכר: פי שניים, פי שלושה, פי ארבעה, פי עשרה – משום ש"פי" (פֶּה) הוא שם עצם זכר, ו"פי שלושה" פירושו במקור "שלושה פיות", כלומר שלוש מנות.

טעות נפוצה: "פי שתיים", "פי שלוש" – זו הצורה הרווחת בדיבור, אך אינה תקנית.

שאלה 6 · מילות היחס: הגייה נכונה ונטייה

שם המספר4 נקודות

לא במיקוד תשפ"ז

א.

לפניך דברים שאמר מארגן הכנס לעידוד היצירתיות לכתבת שסיקרה את האירוע. בדבריו מודגשות מילות היחס כפי שהוא הגה אותן.
"לְפָנֵיךְ נמצאים מיטב המוחות במדינה. מעולם לא נתקלתי באנשים יצירתיים כָּמוֹהֶם. ניכר כי היצירתיות זורמת אֶצְלָהֶם בדם, ועלינו להעניק לָהֶם את כל הכלים הנדרשים לפיתוח היצירתיות שֶׁלָּהֶם".
הקף רק את מילות היחס שהגייתן שגויה.

ב.

כתוב את הנטייה של מילת היחס "בשביל" בצורת הנסתרים. ______

◂ פתרון מלא לשאלה 6

סעיף א

תשובה

יש להקיף: לְפָנֵיךְ, כָּמוֹהֶם, אֶצְלָהֶם.
הצורות התקינות: לְפָנַיִךְ (לכתבת – נוכחת), כְּמוֹתָם, אֶצְלָם.
"לָהֶם" ו"שֶׁלָּהֶם" – תקינות.

השיטה: לכל מילת יחס בודקים את הנטייה בגוף ובמין הנכונים, ומשווים לנטייה התקנית.

•לְפָנֵיךְ – שגויה. המארגן פונה לכתבת – נוכחת. "לפני" נוטה כמו שם ברבים: לְפָנַיִךְ (נוכחת), לְפָנֶיךָ (נוכח). "לְפָנֵיךְ" היא הגייה דיבורית שאינה תקנית לאף אחד מהמינים.
•כָּמוֹהֶם – שגויה. הנטייה התקנית של "כמו" בנסתרים: כְּמוֹתָם (כמוני, כמוך, כמוהו, כמוה, כמונו, כמוכם, כמותם).
•אֶצְלָהֶם – שגויה. "אצל" נוטה כמו שם ביחיד, והסיומת בנסתרים היא ־ָם: אֶצְלָם (כמו אצלו, אצלה, אצלם).
•לָהֶם – תקינה. ל' בנסתרים: לָהֶם.
•שֶׁלָּהֶם – תקינה. "של" בנסתרים: שֶׁלָּהֶם.

טעות נפוצה: לסמן גם את "להם" ו"שלהם" בגלל הדמיון ל"אצלהם"; לפספס את "לפניך" – הבעיה בה היא התנועה (לְפָנֵיךְ במקום לְפָנַיִךְ).

סעיף ב

תשובה

בִּשְׁבִילָם

"בשביל" נוטה כמו שם ביחיד (בשבילי, בשבילו, בשבילה), ולכן בנסתרים הסיומת היא ־ָם: בִּשְׁבִילָם – כמו אצלם, בגללם.

טעות נפוצה: "בשבילהם" – צורה דיבורית שגויה.

תחביר

שאלה 7 · סוגי משפטים, פסוקיות ותפקידים; המרת שני משפטים למשפט שאלה

תחביר10 נקודות
א.

(1) לפניך שלושה משפטים. קרא אותם, וציין ליד כל משפט את סוגו התחבירי: פשוט, מורכב, איחוי (מחובר).
I. אני חושב שמערכת חינוך המושתתת על עקרונות של שינון מידע ופליטתו אינה יכולה להוציא מתוכה בוגרים שימציאו המצאות חדשות. ______
II. אירועי העשור האחרון: העלייה בכוחה של הכלכלה היצירתית והמשבר במערכות החינוך בעולם, גרמו לחשיפת התאוריות של רובינסון בקרב קהלים רבים. ______
III. הבעיה היא שכאשר הילדים נכנסים למוסדות החינוך הרשמיים התיאבון שלהם ללמידה דועך. ______
(2) בכל אחד מן המשפטים I–III –

•אם קבעת שהמשפט מורכב, תחם את הפסוקית / הפסוקיות, וציין מעל כל פסוקית את תפקידה התחבירי.
•אם קבעת שהמשפט הוא משפט איחוי (מחובר), תחם את האיברים שבו.

(3) במשפטים I–III סומנו מילים בקו. ציין את תפקידן התחבירי.
משפט I: בוגרים ______
משפט II: בעולם ______
משפט III: ללמידה ______

ב.

לפניך שני משפטים על פי הריאיון שנערך עם דייל דוהרטי (טקסט 3). קרא אותם וענה על הסעיפים שאחריהם.
קולה של תנועת המייקרים במערכת החינוך גובר. מה דעתך על תופעה זו?
(1) המר את שני המשפטים במשפט שאלה פשוט אחד.
(2) כתוב משפט שבו כל המשפט שכתבת בסעיף ב(1) ישמש פסוקית נשוא.

◂ פתרון מלא לשאלה 7

סעיף א

תשובה

(1)–(2)
I. משפט מורכב: אני חושב [שמערכת חינוך המושתתת על עקרונות של שינון מידע ופליטתו אינה יכולה להוציא מתוכה בוגרים [שימציאו המצאות חדשות]פסוקית לוואי]פסוקית מושא.
II. משפט פשוט.
III. משפט מורכב: הבעיה היא [ש[כאשר הילדים נכנסים למוסדות החינוך הרשמיים]פסוקית תיאור זמן התיאבון שלהם ללמידה דועך]פסוקית נשוא.
(3) בוגרים – מושא (ישיר); בעולם – לוואי; ללמידה – לוואי.

שיטה: מסמנים בכל משפט את הנשואים. נשוא אחד – פשוט. יותר מנשוא אחד – בודקים אם יש פסוקית התלויה בעיקרי (מורכב) או איברים שווי מעמד (איחוי).

משפט I – מורכב, ובו פסוקית בתוך פסוקית.

•עיקרי: "אני חושב" (נושא: אני; נשוא: חושב).
•[שמערכת חינוך... המצאות חדשות] – פסוקית מושא: עונה על "חושב מה?", ומשלימה את הפועל "חושב". בתוכה: נושא – מערכת חינוך; נשוא – אינה יכולה להוציא.
•[שימציאו המצאות חדשות] – פסוקית לוואי של "בוגרים": "איזה בוגרים?" – כאלה שימציאו.
•"המושתתת על עקרונות..." – צירוף בינוני מיודע המתאר את "מערכת חינוך" (לוואי). מי שמתייחס אל ה' הזיקה + בינוני כאל "אשר" – רואה בו פסוקית לוואי נוספת; בכל מקרה סוג המשפט אינו משתנה.

משפט II – פשוט. יש בו נשוא אחד בלבד: "גרמו". "העלייה בכוחה... והמשבר..." היא תמורה ל"אירועי העשור האחרון" (הנושא), ואין בה נשוא. העלייה, המשבר, החשיפה – שמות פעולה, לא נשואים.

משפט III – מורכב.

•עיקרי: "הבעיה היא" – נושא: הבעיה; אוגד: היא. חסר נשוא – והפסוקית ממלאת אותו.
•[ש... דועך] – פסוקית נשוא: מה היא הבעיה? – שהתיאבון דועך.
•בתוכה [כאשר הילדים נכנסים למוסדות החינוך הרשמיים] – פסוקית תיאור זמן (מתי דועך התיאבון?).

(3) תפקידי המילים:

•בוגרים – מושא ישיר: "להוציא מה?" – בוגרים. מושא ישיר בלתי מיודע בא בלי "את".
•בעולם – לוואי: מאפיין את "מערכות החינוך" (אילו מערכות? – שבעולם); אינו מתאר את הנשוא "גרמו".
•ללמידה – לוואי: משלים את שם העצם "התיאבון" (תיאבון למה? – ללמידה), ולא את הפועל "דועך".

טעות נפוצה: לקבוע שמשפט II מורכב בגלל אורכו או בגלל הנקודתיים; לזהות במשפט III רק את פסוקית הזמן ולפספס את פסוקית הנשוא; לסמן "בעולם" כתיאור מקום.

סעיף ב

תשובה

(1) מה דעתך על התגברות קולה של תנועת המייקרים במערכת החינוך?
(2) השאלה היא מה דעתך על התגברות קולה של תנועת המייקרים במערכת החינוך.

(1) צירוף למשפט פשוט: "תופעה זו" במשפט השני מפנה למשפט הראשון כולו. מחליפים את ההפניה בתוכן המשפט הראשון – אבל בלי נשוא נוסף, כדי שהמשפט יישאר פשוט: הופכים את הנשוא "גובר" לשם פעולה – "התגברות": "מה דעתך על התגברות קולה של תנועת המייקרים במערכת החינוך?" – נשוא אחד בלבד (משפט שמני: נושא – דעתך, נשוא – מה). אפשר גם: "מה דעתך על הגברת הקול..." או "על כך שקולה... גובר" – אבל הנוסח האחרון יוצר פסוקית, ולכן אינו מתאים.

(2) פסוקית נשוא: פסוקית נשוא באה אחרי נושא ואוגד ("הבעיה היא ש...", "השאלה היא..."). משפט שאלה הופך לפסוקית בלי סימן השאלה; מילת השאלה "מה" היא מילת השעבוד: השאלה היא [מה דעתך על התגברות...]פסוקית נשוא.

טעות נפוצה: ב־(1) לכתוב "מה דעתך על כך שקולה... גובר?" – זה משפט מורכב; ב־(2) ליצור פסוקית מושא ("שאלתי מה דעתך...") במקום פסוקית נשוא.

שאלה 8 · חלקים כוללים; המרת איחוי למורכב; "אין... אלא" ו"ולא"

תחביר10 נקודות
א.

לפניך משפטים בעלי חלקים כוללים.
I. לעומת השמרנות של מערכות החינוך ניצבת תנועת המייקרים המתבססת על חדשנות, על יצירתיות ועל המצאה.
II. לפני עשור או שני עשורים המחירים של מדפסות תלת־ממד, לוחות מחשוב זעירים וחכמים ורובוטים היו מאות אלפי דולרים.
III. הערך העליון של תנועת המייקרים הוא עשייה וניסוי בלתי פוסקים.
בכל משפט סמן את כל החלקים הכוללים, וכתוב מעל כל חלק כולל שסימנת את תפקידו התחבירי במשפט.

ב.

לפניך שני משפטים.
I. אמנם רובינסון אינו מציע לבטל את בתי הספר כמו איליץ', אך הוא מציע פתרונות רדיקליים לא פחות מן הפתרונות של איליץ'.
II. רובינסון אינו מציע לבטל את בתי הספר כמו איליץ', אלא לחשוב מחדש על התפקידים של בתי הספר.
(1) המר את משפט I במשפט מורכב, ושמור על הקֶשר הלוגי שבו.
(2) כתוב מחדש את משפט II בלי להשתמש במבנה של "אין... אלא...". השתמש במילה "וְלא".

◂ פתרון מלא לשאלה 8

סעיף א

תשובה

I. [על חדשנות, על יצירתיות ועל המצאה] – מושא עקיף.
II. [עשור או שני עשורים] (לפני עשור או שני עשורים) – תיאור זמן;
[מדפסות תלת־ממד, לוחות מחשוב זעירים וחכמים ורובוטים] – לוואי;
[זעירים וחכמים] – לוואי.
III. [עשייה וניסוי] – נשוא.

מהו חלק כולל: שני רכיבים או יותר באותו תפקיד תחבירי, הקשורים לאותה מילה, ומחוברים בפסיק, ב"ו" או ב"או". את התפקיד קובעים לפי השאלה ששואלים אל המילה שהם קשורים אליה.

I. מושא עקיף. "המתבססת על מה?" – על חדשנות, על יצירתיות ועל המצאה. שלושה רכיבים בעלי אותה מילת יחס ("על"), המשלימים את הפועל "מתבססת" (מתבסס על) – מושא עקיף.

II. שלושה חלקים כוללים – אחד מהם בתוך אחר.

•"לפני עשור או (לפני) שני עשורים" – שני רכיבים המחוברים ב"או" ועונים על "מתי?" – תיאור זמן.
•"מדפסות תלת־ממד, לוחות מחשוב זעירים וחכמים ורובוטים" – "המחירים של מה?" – שלושה רכיבים המאפיינים את "המחירים" – לוואי.
•בתוכו "זעירים וחכמים" – שני תארים של "לוחות מחשוב" – לוואי.
•הנושא: המחירים; הנשוא: היו מאות אלפי דולרים.

III. נשוא. משפט שמני: נושא – הערך העליון; אוגד – הוא; נשוא – "עשייה וניסוי (בלתי פוסקים)". "בלתי פוסקים" הוא לוואי משותף לשני הרכיבים, ולכן החלק הכולל עצמו הוא "עשייה וניסוי".

טעות נפוצה: לפספס במשפט II את החלק הכולל הפנימי "זעירים וחכמים" או את "עשור או שני עשורים"; לסמן במשפט III "נושא" רק משום שהחלק בא אחרי "הוא".

סעיף ב

תשובה

(1) אף על פי שרובינסון אינו מציע לבטל את בתי הספר כמו איליץ', הוא מציע פתרונות רדיקליים לא פחות מן הפתרונות של איליץ'.
(אפשר גם: "למרות ש...", "אף ש...", "הגם ש...")
(2) רובינסון מציע לחשוב מחדש על התפקידים של בתי הספר, ולא לבטל אותם כמו איליץ'.

(1) שלב 1 – הקשר הלוגי: הצמד "אמנם... אך" מבטא ויתור (ניגוד): למרות שהוא אינו מבטל את בתי הספר, פתרונותיו רדיקליים.
שלב 2 – המרה למורכב: במשפט מורכב ויתור מובע במילת שעבוד של ויתור: "אף על פי ש", "למרות ש", "אף ש". מילת השעבוד באה בראש האיבר שהיה עם "אמנם", ו"אך" נמחקת:
[אף על פי שרובינסון אינו מציע לבטל את בתי הספר כמו איליץ',]פסוקית ויתור הוא מציע פתרונות רדיקליים...
בדיקה: פסוקית אחת התלויה בעיקרי, ואותו קשר (ויתור).

(2) "לא... אלא" לעומת "ולא": המבנה "אינו X אלא Y" שולל דבר אחד ומעמיד במקומו דבר אחר (ניגוד־תיקון). בלי "אלא" מקדימים את מה שרובינסון כן מציע, ואחריו – ב"ולא" – את מה שהוא שולל: "רובינסון מציע לחשוב מחדש על התפקידים של בתי הספר, ולא לבטל אותם כמו איליץ'." המשמעות נשמרת – מה שנשלל ומה שבא במקומו.

טעות נפוצה: ב־(1) להשאיר "אך" לצד "אף על פי ש" (כפל קשר), או לבחור מילת ניגוד שאינה ויתור ("בעוד ש"); ב־(2) לכתוב "רובינסון אינו מציע לבטל..., ולא לחשוב מחדש" – זה הופך את המשמעות.

שאלה 9 · פתגמים: חלק ייחוד, נושא סתמי, פנייה; פסוקית מצומצמת

תחביר10 נקודות

לא במיקוד תשפ"ז

א.

לפניך פתגמים בנושא חינוך ולמידה.
I. [כל מה שצריך ללמוד לעשות,] לומדים בתוך כדי עשייה. (אריסטו)
II. דעת מתוך כפייה, אין לה קיום בנשמה. (אפלטון)
III. לך אל נמלה, עצל, ראה דרכיה וחכם. (משלי ו, ו)
(בפתגם I הפסוקית "כל מה שצריך ללמוד לעשות" תחומה במסגרת.)
(1) • אחד מן הפתגמים הוא משפט בעל חלק ייחוד. ציין את מספרו. ______

•הקף את חלק הייחוד בפתגם שציינת את מספרו.
•כתוב את המשפט בעל חלק הייחוד במבנה רגיל (בלי חלק ייחוד).

(2) באחד הפתגמים הנושא הוא סתמי. ציין את מספרו. ______
(3) ציין את התפקיד התחבירי של הפסוקית התחומה, של הצירוף ושל המילה המסומנים בקו בפתגמים I וְ־III.
משפט I: כל מה שצריך ללמוד לעשות ______
בתוך כדי עשייה ______
משפט III: עצל ______
(4) לפי חוקרי הלשון, הפתגמים מביעים אמת כללית, והם מבקשים ללמד מוסר השכל ולתת עצה, אזהרה או הנחיה להתנהגות טובה. הניסוח של הפתגמים מסייע להשגת מטרות אלה.
בחר באחד הפתגמים I–III שלעיל, והסבר בעזרת שימוש במונחים תחביריים כיצד הניסוח של הפתגם שבחרת מסייע להשגת המטרות שציינו חוקרי הלשון.

ב.

לפניך משפט מורכב. קרא אותו וענה על השאלות שאחריו.
ההצעה שנשתתף ביריד המייקרים עוררה התלהבות רבה בכיתה.
(1) תחם את הפסוקית במשפט, וכתוב מעליה את תפקידה התחבירי.
(2) המר את הפסוקית שבמשפט זה בפסוקית מצומצמת.
(3) איזה מידע מן המשפט המקורי אבד כשהפסוקית שבו נהפכה לפסוקית מצומצמת?

◂ פתרון מלא לשאלה 9

סעיף א

תשובה

(1) פתגם II. חלק הייחוד: "דעת מתוך כפייה". במבנה רגיל: לדעת מתוך כפייה אין קיום בנשמה.
(2) פתגם I ("לומדים").
(3) [כל מה שצריך ללמוד לעשות] – פסוקית מושא (מושא ישיר); בתוך כדי עשייה – תיאור זמן; עצל – פנייה.
(4) (לדוגמה) פתגם III: הפתגם בנוי מפעלי ציווי (לך, ראה, חכם) – הוראה ישירה לנמען, שמעבירה הנחיה להתנהגות. הפנייה "עצל" מכוונת את העצה למי שזקוק לה ומדגישה את ההתנהגות הפסולה. זהו משפט איחוי שאיבריו מסודרים כשלבים (לך – ראה – וחכם), והאיבר האחרון מציג את התוצאה – מוסר ההשכל.

(1) חלק ייחוד. במשפט בעל חלק ייחוד רכיב מוצא לראש המשפט ומופרד בפסיק, ובמקומו נשאר במשפט כינוי המפנה אליו. בפתגם II: "דעת מתוך כפייה," – ובמשפט נשאר הכינוי "לה" (אין לה קיום). מחזירים את הרכיב למקום הכינוי, עם מילת היחס: "לדעת מתוך כפייה אין קיום בנשמה". כאן חלק הייחוד מתפקד כ"נושא־מושא" של "אין ל־".

(2) נושא סתמי. בפתגם I הנשוא "לומדים" בא בגוף שלישי רבים בלי נושא כתוב, והכוונה לכל אדם ("אנשים לומדים") – זה נושא סתמי. (בפתגם III אין נושא כתוב, אבל הפעלים בציווי, והנושא הוא הנמען – "אתה"; זה אינו נושא סתמי.)

(3) תפקידים.

•[כל מה שצריך ללמוד לעשות] – פסוקית מושא. "לומדים מה?" – כל מה שצריך ללמוד לעשות. הפסוקית משלימה את הפועל "לומדים" ובאה לפניו (מושא מוקדם).
•בתוך כדי עשייה – תיאור זמן. "מתי לומדים?" – תוך כדי עשייה (בזמן העשייה). (יש המקבלים גם תיאור אופן.)
•עצל – פנייה. המילה מופנית ישירות אל הנמען ומופרדת בפסיקים; אין לה קשר תחבירי לשאר המשפט.

(4) כיצד הניסוח משרת את המטרה – אפשרויות נוספות:

•פתגם I: הנושא הסתמי ("לומדים") הופך את הקביעה לכללית – נכונה לכל אדם ובכל זמן; פסוקית המושא המוקדמת מבליטה את הנושא ("כל מה שצריך ללמוד").
•פתגם II: חלק הייחוד מעמיד בראש המשפט את הנושא שעליו נאמר הדבר – "דעת מתוך כפייה" – ומדגיש אותו; המבנה הקצר והשלילי ("אין לה קיום") יוצר אזהרה חדה.

טעות נפוצה: לזהות את פתגם III כבעל נושא סתמי (הנושא שם הוא הנמען, "אתה"); לסמן את "עצל" כנושא; ב־(4) להסביר את תוכן הפתגם בלי להשתמש במונחים תחביריים.

סעיף ב

תשובה

(1) ההצעה [שנשתתף ביריד המייקרים]פסוקית לוואי עוררה התלהבות רבה בכיתה.
(2) ההצעה להשתתף ביריד המייקרים עוררה התלהבות רבה בכיתה.
(3) אבד המידע על הגוף – מי ישתתף (אנחנו, גוף מדברים) – ועל הזמן (עתיד), כי שם הפועל אינו מציין גוף וזמן.

(1) הפסוקית [שנשתתף ביריד המייקרים] מפרטת את תוכן ההצעה – "איזו הצעה?" – ולכן היא פסוקית לוואי של "ההצעה". המשפט העיקרי: ההצעה עוררה התלהבות רבה בכיתה (נושא: ההצעה; נשוא: עוררה).

(2) פסוקית מצומצמת היא פסוקית שהנשוא שלה הוא שם פועל ואין בה מילת שעבוד ונושא: "שנשתתף" ← "להשתתף".

(3) הפועל "נשתתף" מציין גוף (אנחנו) וזמן (עתיד); שם הפועל "להשתתף" אינו מציין אותם. לכן לא ברור עוד מי ישתתף ביריד – אנחנו, הכיתה כולה או מישהו אחר.

טעות נפוצה: לקבוע שזו פסוקית מושא (בגלל הדמיון ל"הציעו שנשתתף"); ב־(2) להשאיר את "ש" ("שלהשתתף") או לכתוב שם פעולה ("ההצעה להשתתפות").

שאלה 10 · תקינות תחבירית בהזמנה; משפט מורכב תקין; דו־משמעות

תחביר10 נקודות

לא במיקוד תשפ"ז

א.

לפניך הזמנה לכינוס ממציאים. המשפטים שבהזמנה מוספרו.
כינוס הממציאים השנתי של ישראל
(1) כינוס הממציאים השנתי של ישראל נועד לכם, יזמי וממציאי העתיד.
(2) הכינוס נערך במתכונת פתוחה הנועדה לכל יזם בכל שלב.
(3) קיומה של חברה יצירתית תומכת היא היעד שלנו.
(4) בכינוס אפשר להתרשם ולצפות בתצוגה של המצאות חדשות.
(5) בכינוסים שלנו באים לידי ביטוי חדוות היצירה ונחישות הרוח.
(6) אנחנו כאן בכדי להגשים חלומות!
(7) במידה ואתם מעוניינים להשתתף בכינוס, הירשמו באתר שלנו.
בכל אחד מן המשפטים שבהזמנה יש בעיית תקינות אחת.
(1) כתוב את מספרי המשפטים (1)–(5). העתק מכל אחד מן המשפטים את החלק שאינו תקין וכתוב לידו את הנוסח התקין.
(2) בחר באחד החלקים שאינם תקינים במשפטים (1)–(5), והסבר את בעיית התקינות בחלק שבחרת באמצעות שימוש במונחים תחביריים.
(3) המר את שני המשפטים המודגשים (6) ו־(7) במשפט מורכב תקין. תוכל להשמיט מילים.

ב.

לפניך משפט שיש בו דו־משמעות.
הוגי ההמצאות, שהוצגו בכינוס, הם דמויות מעוררות השראה.
(1) נסח שאלה שתבהיר מהי הדו־משמעות שבמשפט.
(2) כתוב שני משפטים שכל אחד מהם יבטא משמעות אחת של המשפט הדו־משמעי.
I. ______
II. ______

◂ פתרון מלא לשאלה 10

סעיף א

תשובה

(1)
(1) יזמי וממציאי העתיד ← יזמי העתיד וממציאיו
(2) הנועדה ← שנועדה (או: הנועדת)
(3) היא היעד שלנו ← הוא היעד שלנו
(4) להתרשם ולצפות בתצוגה ← להתרשם מתצוגה של המצאות חדשות ולצפות בה
(5) באים לידי ביטוי ← באות לידי ביטוי
(2) (לדוגמה) משפט (5): הנושא הוא חלק כולל – "חדוות היצירה ונחישות הרוח" – שני רכיבים בלשון נקבה, ולכן הנשוא צריך להתאים לו במין ובמספר: נקבה רבות – "באות". הנשוא "באים" (זכר רבים) אינו מתאים לנושא.
(3) אם אתם מעוניינים להשתתף בכינוס, שבו אנו מגשימים חלומות, הירשמו באתר שלנו.

(1)–(2) הבעיות והכללים:

•(1) סמיכות כפולה: "יזמי וממציאי העתיד" – שני נסמכים לנסמך אחד. בעברית התקנית לכל נסמך יש סומך משלו, ולכן: "יזמי העתיד וממציאיו" (או "יזמי העתיד וממציאי העתיד").
•(2) ה' הזיקה לפני פועל בעבר: "הנועדה" – ה' הזיקה (במשמעות "אשר") באה רק לפני בינוני. לפני פועל בעבר יש להשתמש ב"ש"/"אשר": "שנועדה", או בבינוני: "הנועדת".
•(3) התאמת האוגד לנושא: הנושא הוא "קיומה" (זכר יחיד; "של חברה..." הוא לוואי), ולכן האוגד הוא "הוא": "קיומה של חברה יצירתית תומכת הוא היעד שלנו". ההתאמה ל"חברה" שגויה.
•(4) מושא משותף לפעלים בעלי מילות יחס שונות: "להתרשם מ־" אבל "לצפות ב־"; אי אפשר ששני הפעלים יחלקו מושא אחד במילת יחס אחת. לכן: "להתרשם מתצוגה... ולצפות בה".
•(5) התאמת הנשוא לנושא: הנושא בא אחרי הנשוא – "חדוות היצירה ונחישות הרוח" – חלק כולל בלשון נקבה, ולכן "באות".

(3) מה לא תקין ב־(6)–(7): "במידה ו..." אינו צירוף תקני במשמעות תנאי – יש להשתמש ב"אם". "בכדי" – הצורה המקובלת היא "כדי" (ובמשפט המשולב אפשר להשמיט אותה). המשפט המשולב: [אם אתם מעוניינים להשתתף בכינוס,]פסוקית תנאי [שבו אנו מגשימים חלומות,]פסוקית לוואי הירשמו באתר שלנו. (אפשר גם: "אם אתם מעוניינים להשתתף בכינוס, שנועד להגשמת חלומות, הירשמו באתר שלנו.")

טעות נפוצה: לתקן את משפט (3) ל"קיומה... היא" מתוך התאמה למילה הקרובה "חברה"; ב־(3) להשאיר "במידה ו".

סעיף ב

תשובה

(1) מה הוצג בכינוס – ההמצאות או הוגי ההמצאות (הממציאים)?
(2)
I. ההמצאות הוצגו בכינוס, והוגיהן הם דמויות מעוררות השראה.
II. הממציאים הוצגו בכינוס, והם דמויות מעוררות השראה.

מקור הדו־משמעות: הפסוקית [שהוצגו בכינוס] היא פסוקית לוואי, אבל אפשר לקשור אותה לשני שמות: לנסמך "הוגי" (הממציאים הוצגו – למשל הוצגו לקהל) או לסומך "ההמצאות" (ההמצאות הוצגו בתצוגה). שני השמות ברבים, והפועל "הוצגו" מתאים לשניהם.

הפתרון: בכל משפט קושרים את הפעולה "הוצגו" במפורש לשם אחד בלבד – למשל בפירוק לשני איברים או בניסוח מחדש של הצירוף.

טעות נפוצה: לשאול שאלה כללית ("מה פירוש המשפט?") שאינה מצביעה על שתי האפשרויות; לכתוב משפטים שעדיין נשארים דו־משמעיים ("הוגי ההמצאות שהוצגו בכינוס מעוררים השראה").

שאלה 11 · תמורה: זיהוי, המומר ותפקידו, משפט שמני

תחביר10 נקודותטקסט 1

לפניך קטע על פי טקסט 1, ובו מילים וצירופים מודגשים.
בשנת 1970 פרסם הפילוסוף האוסטרי איוואן איליץ' את ספרו הידוע "ביטול בית הספר". בשנת 2006, שלושים ושש שנה לאחר פרסום הספר, עלה המחנך והמרצה הבריטי סר קן רובינסון על הבמה בוועידה של TED, ובהרצאה שכותרתה היא "האם בתי הספר הורגים יצירתיות?" הוא ביטא את חששותיו בנוגע למערכת החינוך כיום, חששות הדומים לאלה שהביע איליץ' בספרו. מערכות החינוך הציבוריות, טען רובינסון, תוכננו על פי צרכים כלכליים שהתאימו לתקופה שבה הומצאו, תחילת המהפכה התעשייתית.

א.

מבין המילים והצירופים המודגשים, הקף רק את המילים והצירופים שתפקידם התחבירי הוא תמורה.

ב.

העתק לטבלה שלפניך כל אחת מן התמורות שהקפת, וציין את המילה או המילים שאותן היא ממירה ואת התפקיד התחבירי של המילה הזאת או המילים האלה במשפט.

התמורההמילה או המילים שהיא ממירההתפקיד התחבירי
ג.

לעיתים קרובות מקורה של התמורה הוא במשפט שמני שנשואו הוא שם עצם.
בחר באחת התמורות שהקפת בקטע, וכתוב משפט שמני באמצעות התמורה שבחרת ובאמצעות המילה או המילים שהיא ממירה.

◂ פתרון מלא לשאלה 11

סעיף א

תשובה

יש להקיף (שש תמורות):
איוואן איליץ'; "ביטול בית הספר"; שלושים ושש שנה לאחר פרסום הספר; סר קן רובינסון; חששות הדומים לאלה שהביע איליץ' בספרו; תחילת המהפכה התעשייתית.

מהי תמורה: רכיב שמני הבא אחרי רכיב אחר (המומר), מתייחס לאותו דבר בדיוק, ממלא את אותו תפקיד תחבירי ואפשר להחליף בו את המומר בלי לשנות את המבנה. מבחן ההחלפה: מוחקים את המומר ושמים במקומו את התמורה – המשפט נשאר תקין.

נבדוק כל מודגש:

•1970 – לוואי של "בשנת" (איזו שנה?) – לא תמורה.
•איוואן איליץ' – תמורה ל"הפילוסוף האוסטרי" ("פרסם איוואן איליץ' את ספרו").
•"ביטול בית הספר" – תמורה ל"ספרו הידוע".
•שלושים ושש שנה לאחר פרסום הספר – תמורה ל"בשנת 2006", מופרדת בפסיקים.
•המרצה – חלק מן החלק הכולל "המחנך והמרצה" (המומר) – לא תמורה.
•סר קן רובינסון – תמורה ל"המחנך והמרצה הבריטי".
•בוועידה של TED – תיאור מקום – לא תמורה.
•"האם בתי הספר הורגים יצירתיות?" – נשוא בפסוקית "שכותרתה היא..." (נושא: כותרתה; אוגד: היא) – לא תמורה.
•חששות הדומים לאלה שהביע איליץ' בספרו – תמורה ל"חששותיו בנוגע למערכת החינוך כיום".
•תחילת המהפכה התעשייתית – תמורה ל"התקופה שבה הומצאו".

טעות נפוצה: לסמן את שם ההרצאה "האם בתי הספר..." – הוא בא אחרי אוגד ולכן הוא נשוא; לסמן את "1970" או "TED" רק משום שהם שמות.

סעיף ב

תשובה
התמורההמילה או המילים שהיא ממירההתפקיד התחבירי
איוואן איליץ'הפילוסוף האוסטרינושא
"ביטול בית הספר"(את) ספרו הידועמושא ישיר
שלושים ושש שנה לאחר פרסום הספרבשנת 2006תיאור זמן
סר קן רובינסוןהמחנך והמרצה הבריטינושא
חששות הדומים לאלה שהביע איליץ' בספרו(את) חששותיו בנוגע למערכת החינוך כיוםמושא ישיר
תחילת המהפכה התעשייתית(ל)תקופה שבה הומצאומושא עקיף

שיטה: לכל תמורה מוצאים את המומר שלפניה (בדרך כלל צמוד, לעיתים מופרד בפסיק), ושואלים על המומר את השאלה התחבירית ביחס לנשוא של המשפט שהוא נמצא בו. לתמורה יש אותו תפקיד כמו למומר.

•הפילוסוף האוסטרי – נושא: מי פרסם? – הפילוסוף.
•ספרו הידוע – מושא ישיר: פרסם את מה? (עם "את").
•בשנת 2006 – תיאור זמן: מתי עלה?
•המחנך והמרצה הבריטי – נושא: מי עלה על הבמה? (הנושא בא אחרי הנשוא "עלה").
•חששותיו – מושא ישיר: ביטא את מה?
•לתקופה – מושא עקיף: בתוך פסוקית הלוואי [שהתאימו לתקופה...] – התאימו למה? הפועל "התאים ל־" מחייב השלמה במילת יחס.

טעות נפוצה: לציין את תפקידו של "תקופה" כתיאור זמן – כאן היא משלימה את הפועל "התאימו" (התאים ל־), ולכן היא מושא עקיף.

סעיף ג

תשובה

סר קן רובינסון הוא המחנך והמרצה הבריטי.
(או: איוואן איליץ' הוא הפילוסוף האוסטרי; "ביטול בית הספר" הוא ספרו הידוע של איליץ'; תחילת המהפכה התעשייתית היא התקופה שבה הומצאו מערכות החינוך.)

הקשר בין תמורה למשפט שמני: התמורה והמומר מציינים את אותו דבר, ולכן אפשר לחבר ביניהם במשפט שמני: נושא + אוגד + נשוא שהוא שם עצם. האוגד מתאים לנושא במין ובמספר (הוא/היא/הם).

לדוגמה: [סר קן רובינסון]נושא [הוא]אוגד [המחנך והמרצה הבריטי]נשוא.

טעות נפוצה: לכתוב משפט פועלי ("סר קן רובינסון עלה על הבמה") או לשכוח את האוגד, כך שנוצר צירוף ולא משפט.

מערכת הצורות

שאלה 12 · השורש י/ו-צ-ר: זיהוי, בניינים ושמות פעולה, בינוני

מערכת הצורות10 נקודות
א.

לפניך צירופים ומשפטים. בכל אחד מהם מודגשת מילה.
אֶצֹר יצירה. אוֹצֵר תערוכה נוֹצְרִים זיכרונות מוּצָר תעשייתי
מָצוֹר על העיר החברה מְצֵרָה על עגמת הנפש שנגרמה לנוסעים.
תּוֹצֶרֶת כחול־לבן
(1) מן המילים המודגשות, הקף רק את המילים הגזורות מן השורש י/ו-צ-ר.
(2) העתק את המילים שאינן גזורות מן השורש י/ו-צ-ר, וציין את השורש של כל אחת מן המילים שהעתקת.

ב.

לפניך שלושה שמות פועל מן השורש י/ו-צ-ר. ציין את הבניין של כל אחד משמות הפועל, וכתוב את שם הפעולה של כל אחד משמות הפועל.
לִיצֹר הבניין ______, שם הפעולה: ______
לְהִוָּצֵר הבניין ______, שם הפעולה: ______
לְיַצֵּר הבניין ______, שם הפעולה: ______

ג.

לפניך שני פתגמים הלקוחים מן המקורות. בכל אחד מהם מודגשת מילה.
I. "אוי לי מיוֹצְרִי ואוי לי מִיִּצְרִי" (התלמוד הבבלי).
II. "כי הנה כחומר ביד היוֹצֵר" (מן הפיוט).
(1) ציין לאיזה חלק דיבור שייכות המילים המודגשות בשני המשפטים. ______
(2) על פי המילים המודגשות בשני המשפטים, ציין שני מאפיינים של חלק הדיבור שציינת בסעיף ג(1).

◂ פתרון מלא לשאלה 12

סעיף א

תשובה

(1) יש להקיף: אֶצֹר, מוּצָר, תּוֹצֶרֶת.
(2) אוֹצֵר – א-צ-ר; נוֹצְרִים – נ-צ-ר; מָצוֹר – צ-ו-ר (אפשר גם צ-ר-ר); מְצֵרָה – צ-ר-ר.

השיטה: מפרידים את אותיות התבנית (תחיליות, סופיות, אותיות משקל), מזהים את המשקל או הבניין, ומשחזרים את השורש לפי הגזרה. ההקשר עוזר להבחין בין שורשים דומים.

גזורות מ־י-צ-ר:

•אֶצֹר (יצירה) – עתיד, גוף מדבר, בניין קל (בניקוד מלא: אֶצֹּר). השורש י-צ-ר נוהג בעתיד כמו גזרת פ"נ: הי' נבלעת והאות שאחריה מקבלת דגש (כמו אֶצֹּק מ־י-צ-ק). המשמעות – אצור, אצייר יצירה.
•מוּצָר – בינוני של הופעל בגזרת פ"י/ו (מוּקְטָל, כמו מוּשָׁב): דבר שיוצר.
•תּוֹצֶרֶת – משקל תּוֹקֶטֶת (כמו תּוֹלֶדֶת), ת' המשקל + ו' שבאה במקום הי' של השורש.

אינן גזורות מ־י-צ-ר:

•אוֹצֵר (תערוכה) – בינוני קל, משקל פּוֹעֵל; האל"ף היא אות שורש: א-צ-ר (אוֹצָר – מקום שאוצרים בו).
•נוֹצְרִים (זיכרונות) – בינוני קל מ־נ-צ-ר (שומרים); השווא בצ' מראה שזו תבנית פּוֹעֲלִים (כמו שׁוֹמְרִים). אילו היה נפעל מ־י-צ-ר היה "נוֹצָרִים".
•מָצוֹר (על העיר) – משקל מִקְטָל בגזרת ע"ו (מָקוֹל, כמו מָקוֹם); השורש צ-ו-ר ("צר על העיר"), ויש המשייכים אותו ל־צ-ר-ר.
•מְצֵרָה (על עגמת הנפש) – בינוני של הפעיל בגזרת ע"ע (מֵצֵר ← מְצֵרָה, כמו מֵסֵב ← מְסִבָּה): צ-ר-ר, "מצטערת".

טעות נפוצה: להקיף את "נוצרים" בגלל הדמיון ל"נוצר" (נפעל); להקיף את "אוצר" כאילו הא' היא סימן עתיד.

סעיף ב

תשובה

לִיצֹר – קל, שם הפעולה: יְצִירָה
לְהִוָּצֵר – נפעל, שם הפעולה: הִוָּצְרוּת
לְיַצֵּר – פיעל, שם הפעולה: יִצּוּר (ייצור)

שמות הפעולה לפי הבניינים: קל – קְטִילָה (וגם משקלים אחרים); נפעל – הִקָּטְלוּת; פיעל – קִטּוּל; הפעיל – הַקְטָלָה; התפעל – הִתְקַטְּלוּת. (לפועל ולהופעל אין שם פעולה.)

•לִיצֹר – לִקְטֹל: בניין קל. שם הפעולה במשקל קְטִילָה: יְצִירָה.
•לְהִוָּצֵר – לְהִקָּטֵל: בניין נפעל. בגזרת פ"י/ו הו' חוזרת ומופיעה כעיצור כפול (לְהִוָּלֵד, לְהִוָּדַע). שם הפעולה במשקל הִקָּטְלוּת: הִוָּצְרוּת.
•לְיַצֵּר – לְקַטֵּל: בניין פיעל (פתח בפ"א הפועל ודגש בע"ן). שם הפעולה במשקל קִטּוּל: יִצּוּר (בכתיב מלא: ייצור).

טעות נפוצה: לכתוב "יצירה" גם לפיעל, או "היווצרות" כשם פעולה של קל.

סעיף ג

תשובה

(1) בינוני (בינוני פועל, בניין קל, המשמש כשם).
(2) (א) מאפיין שמני: הבינוני מקבל תוספות של שם – ה' הידיעה (היוֹצֵר) וכינוי קניין חבור (יוֹצְרִי = היוצר שלי), וגם מילת יחס מוצמדת (מ־).
(ב) מאפיין פועלי: הבינוני נגזר משורש ובניין – י-צ-ר בבניין קל, בתבנית פּוֹעֵל – ומציין את מבצע הפעולה (מי שיוצר).

איך מזהים: "יוֹצֵר" – תבנית פּוֹעֵל, הבינוני של בניין קל (כמו כּוֹתֵב, שׁוֹמֵר). בשני הפתגמים הוא אינו משמש נשוא אלא שם: "מיוצרי" – מן הבורא שלי; "ביד היוצר" – ביד האומן (הקדר).

הבינוני – חלק דיבור "כפול":

•תכונות של שם: מקבל ה' הידיעה (היוצר), כינויי קניין (יוצרי), מילות יחס (מיוצרי), יכול לשמש בסמיכות ולבוא בתפקידים של שם (כאן – מושא עקיף/לוואי ולא נשוא); נוטה במין ובמספר בלבד (יוצר, יוצרת, יוצרים), לא בגוף.
•תכונות של פועל: נגזר משורש ובבניין, ומציין עושה פעולה.

לניקוד מלא יש לציין שני מאפיינים, ורצוי – מאפיין שמני ומאפיין פועלי, עם הדגמה מן המילים.

טעות נפוצה: לכתוב "שם עצם" בלבד או "פועל" בלבד, בלי לזהות שזו צורת בינוני.

שאלה 13 · זיהוי בניינים; משמעויות שורש מנוגדות; ל"א ול"י

מערכת הצורות10 נקודות
א.

לפניך ארבעה משפטים, ובהם פעלים מודגשים.
I. מערכות החינוך הציבוריות תֻּכְנְנוּ על פי צרכים כלכליים והתאימו לתקופה שבה הוּקְמוּ.
II. כיום ממשלות רבות כּוֹפוֹת על בתי הספר מערכות של מבחנים סטנדרטיים והן מאמינות שמתן הזדמנות להיבחן שוב יַעֲלֶה את ממוצע הציונים.
III. אנשים מוכשרים רבים חושבים שהם לא מוכשרים משום שהדבר שהם טובים בו לא הָעֳרַךְ בבית הספר או אפילו הוּקַע.
IV. רובינסון מוֹדֶה שהוא עצמו למד במערכת שהוא מוֹחֶה נגדה.
(1) הקף את המשפט ששני הפעלים המודגשים שבו נוטים באותו בניין.
(2) ציין את הבניין של שני הפעלים שהקפת. ______
(3) העתק את שאר הפעלים המודגשים, וציין את הבניין של כל אחד מהם.

ב.

(1) לפניך משפט. במשפט זה מודגשות שתי מילים ולהן שורש משותף.
לדברי רובינסון, מערכת החינוך המֻכֶּרֶת לנו כיום מעוררת תחושת נִכּוּר בקרב תלמידים רבים.
ציין את השורש המשותף לשתי המילים המודגשות. ______
(2) הקף את המשפט המבטא את היחס הנכון בין משמעויות השורש של המילים מֻכֶּרֶת ונִכּוּר.
— משמעות השורש של שתי המילים זהה.
— משמעות השורש של המילה הראשונה מנוגדת למשמעות השורש של המילה השנייה.
— משמעות השורש של המילה הראשונה היא משמעות מוחשית, ואילו משמעות השורש של המילה השנייה היא מופשטת.
— המשמעות הנלווית (הקונוטציה) של השורש של שתי המילים היא שלילית.
(3) לפניך ארבעה זוגות משפטים, בכל זוג מודגשות שתי מילים.
ציין את מספרי הזוגות שהיחס בין משמעויות השורש של המילים המודגשות שבהם זהה ליחס הכתוב במשפט שהקפת בסעיף ב(2). ______
זוג I: מדינות העולם השלישי הזקוקות לעזרה מארצות רווחה מכונות גם מדינות נֶחְשָׁלוֹת.
יש הטוענים כי קשיים וייסורים מְחַשְּׁלִים את האדם.
זוג II: חותמת הדואר הֻטְבְּעָה על המכתב.
הספינה טָבְעָה בים.
זוג III: "בראשית בָּרָא א־להים את השמים ואת הארץ" (בראשית, א, א).
במקומות שונים בעולם מְבָרְאִים יערות כדי להשתמש בעצים לצורכי התעשייה.
זוג IV: הקפדנו לִשְׁמֹר על הכללים.
המוזאון מְשַׁמֵּר ממצאים ארכאולוגיים.

ג.

לפניך ארבעה צירופים. בכל צירוף מודגש שם.
הַרְצָאָה מרתקת הַמְצָאָה מעניינת הַבְנָיָה של ידע
הוֹרָאָה אחרת
מיין בטבלה שלפניך את השמות המודגשים לפי הגזרה.

גזרת נחי ל"י/הגזרת נחי ל"א
◂ פתרון מלא לשאלה 13

סעיף א

תשובה

(1) משפט III.
(2) הופעל (הָעֳרַךְ, הוּקַע).
(3) תֻּכְנְנוּ – פֻּעַל; הוּקְמוּ – הֻפְעַל; כּוֹפוֹת – קל; יַעֲלֶה – הפעיל; מוֹדֶה – הפעיל; מוֹחֶה – קל.

השיטה: מזהים את סימני הבניין (תחילית, תנועות, דגש) ומשחזרים את השורש לפי הגזרה; כשיש ספק – מעבירים לעבר, נסתר.

•תֻּכְנְנוּ – פֻּעַל. קובוץ באות הראשונה, שורש מרובע ת-כ-נ-נ (תִּכְנֵן – פיעל; תֻּכְנַן – פֻּעַל). סביל: מישהו תכנן את המערכות.
•הוּקְמוּ – הֻפְעַל. ה' + שורוק – סימן הופעל בגזרת ע"ו (ק-ו-ם): הוּקַם, הוּקְמוּ. פעיל: הֵקִים.
•כּוֹפוֹת – קל. בינוני פּוֹעֵל בגזרת ל"י (כ-פ-י): כּוֹפֶה, כּוֹפָה, כּוֹפוֹת (כמו בּוֹנוֹת).
•יַעֲלֶה – הפעיל. פתח בתחילית העתיד (יַקְטִיל), ל"י (ע-ל-י); בקל ובהפעיל הצורה "יַעֲלֶה" זהה, ולכן מכריע ההקשר: כאן לפועל יש מושא ישיר ("את ממוצע הציונים") והמשמעות גורמת – "יגרום לממוצע לעלות" – ולכן זה הפעיל (עבר: הֶעֱלָה). בקל הפועל עומד: "הממוצע יַעֲלֶה".
•הָעֳרַךְ – הֻפְעַל. קמץ קטן וחטף קמץ (הָעֳ־) הם תחליף לקובוץ לפני אות גרונית (ע): הֻקְטַל ← הָעֳרַךְ, ע-ר-ך. פעיל: הֶעֱרִיךְ.
•הוּקַע – הֻפְעַל. שורוק אחרי ה' – הופעל בגזרת פ"י/ו (י-ק-ע), כמו הוּרַד. פעיל: הוֹקִיעַ.
•מוֹדֶה – הפעיל. בינוני מַקְטִיל בגזרת פ"י/ו ול"י (י-ד-י): מוֹדֶה, עבר הוֹדָה (כמו מוֹרֶה מ־י-ר-י).
•מוֹחֶה – קל. בינוני פּוֹעֵל, ל"י (מ-ח-י): מָחָה, מוֹחֶה (כמו קוֹנֶה).

הבחנה חשובה: "מוֹדֶה" ו"מוֹחֶה" נראים זהים, אבל ב"מודה" המ"ם היא סימן בינוני והשורש י-ד-י (הפעיל), ואילו ב"מוחה" המ"ם היא אות שורש (קל).

טעות נפוצה: להקיף את משפט IV (מודה–מוחה) בגלל הדמיון החיצוני; להקיף את משפט I (תוכננו–הוקמו – שניהם סבילים אך בבניינים שונים: פֻּעַל והֻפְעַל).

סעיף ב

תשובה

(1) נ-כ-ר.
(2) יש להקיף: "משמעות השורש של המילה הראשונה מנוגדת למשמעות השורש של המילה השנייה."
(3) זוגות I ו־III.

(1) מֻכֶּרֶת – בינוני של הופעל בגזרת פ"נ: הנו"ן נבלעה ובמקומה דגש בכ' (מֻנְכֶּרֶת ← מֻכֶּרֶת); עבר: הֻכַּר, פעיל: הִכִּיר. נִכּוּר – משקל קִטּוּל (שם פעולה של פיעל), נ' היא אות שורש. השורש המשותף: נ-כ-ר.

(2) "מוכרת" – ידועה, קרובה ומוכרת; "ניכור" – זרות, ריחוק (מן "נוכרי" – זר). אותו שורש נושא כאן שתי משמעויות מנוגדות: היכרות לעומת זרות.

(3) בודקים כל זוג:

•זוג I – מנוגדות. "נחשלות" – חלשות, מפגרות בהתפתחותן; "מחשלים" – מחזקים, מקשיחים. חולשה לעומת חוזק.
•זוג II – לא מנוגדות. "הוטבעה" – הוחתמה; "טבעה" – שקעה במים. אלה שתי משמעויות שונות שאינן הפכים (שורשים הומונימיים).
•זוג III – מנוגדות. "ברא" – יצר יש מאין; "מבראים" – כורתים ומשמידים יער (בירוא). יצירה לעומת השמדה.
•זוג IV – לא מנוגדות. "לשמור על הכללים" – לקיים; "משמר" – שומר על המצב, מגן מכליה. המשמעויות קרובות.

טעות נפוצה: לבחור בזוג II רק משום שהמשמעויות שונות מאוד – שונות אינה ניגוד.

סעיף ג

תשובה
גזרת נחי ל"י/הגזרת נחי ל"א
הַרְצָאָה (ר-צ-י)הַמְצָאָה (מ-צ-א)
הַבְנָיָה (ב-נ-י)
הוֹרָאָה (י-ר-י)

הקושי: כל ארבעת השמות הם שמות פעולה של הפעיל (משקל הַקְטָלָה), ובשלושה מהם מופיעה א' – אבל היא אינה בהכרח אות שורש. בגזרת ל"י/ה, במשקל הַקְטָלָה, האות השלישית מתחלפת לעיתים בא' (הַרְצָאָה, הוֹרָאָה) ולעיתים ב־י' (הַבְנָיָה, הַפְנָיָה).

הבדיקה – מעבירים לפועל:

•הַרְצָאָה ← הִרְצָה, מַרְצֶה: ר-צ-י – ל"י.
•הַמְצָאָה ← הִמְצִיא, מַמְצִיא: מ-צ-א – ל"א (הא' נשמרת בכל הנטייה).
•הַבְנָיָה ← הִבְנָה, מַבְנֶה: ב-נ-י – ל"י.
•הוֹרָאָה ← הוֹרָה, מוֹרֶה: י-ר-י – פ"י ול"י.

טעות נפוצה: למיין את "הרצאה" ואת "הוראה" בל"א בגלל האל"ף הכתובה – הפועל (הרצה, הורה, בלי א') מגלה שהשורש ל"י.

שאלה 14 · משקלים ותצורה בבסיס וצורן; חלופות למילה "מייקר"

מערכת הצורות10 נקודות
א.

לפניך חמישה משפטים, ובכל אחד מהם מודגש שם.

•יצירתיות היא תהליך של הפעלת הדִּמְיוֹן.
•אלמנט נוסף הוא הנחלת הרעיון שכִּשָּׁלוֹן יכול להיות חיובי.
•כמה מן המיזמים הם: יצירת צעצועים מלגו, תכנות משחק או צילום סִרְטוֹן.
•יש לנו תֵּאָבוֹן עצום ללמידה.
•הפִּתְרוֹנוֹת שרובינסון מציע קיצוניים לא פחות.

(1) מבין השמות המודגשים, הקף את השם שנוצר בדרך של בסיס וצורן גזירה סופי.
(2) ציין את צורן הגזירה הסופי בשם שהקפת ואת משמעות הצורן הסופי בשם זה.
צורן הגזירה הסופי ______ משמעות צורן הגזירה הסופי ______
(3) מיין את ארבעת השמות המודגשים הנותרים לשתי קבוצות על פי משקלם.
קבוצה I: ______
קבוצה II: ______

ב.

באקדמיה ללשון העברית טרם נקבעה חלופה למילה הלועזית "מייקר".
לפניך החלופות שדוברי העברית משתמשים בהן.
יַצְרָן, יוֹצֵר, תַּחְבִּיבָן, מַמְצִיא,
יַצְרָנַאי, מְפַתֵּחַ, עֶשְׂיָן, בּוֹרֵא
(1) בטבלה שלפניך, מיין את המילים לשתי קבוצות על פי דרך התצורה, וציין את דרך התצורה של כל אחת מן הקבוצות.

(2) על פי רשימת המילים שלעיל, ציין ארבע אפשרויות ליצירת שמות בעברית שמשמעותם בעלי מקצוע.

◂ פתרון מלא לשאלה 14

סעיף א

תשובה

(1) סִרְטוֹן.
(2) צורן הגזירה הסופי: ־וֹן; משמעותו: הקטנה (סרט קצר).
(3) קבוצה I – משקל קִטְלוֹן: דִּמְיוֹן, פִּתְרוֹנוֹת (פִּתְרוֹן).
קבוצה II – משקל קִטָּלוֹן: כִּשָּׁלוֹן, תֵּאָבוֹן.

ההבדל בין משקל ובין בסיס + צורן: במשקל משבצים שורש בתבנית (קִטְלוֹן, קִטָּלוֹן), והסיומת ־וֹן היא חלק מן התבנית. בתצורה של בסיס + צורן מצרפים סיומת למילה שלמה קיימת, וכל הבסיס נשמר.

(1)–(2) סִרְטוֹן = הבסיס "סֶרֶט" + הצורן ־וֹן (בהתאמת תנועות: סִרְט־). צורן ־וֹן מציין כאן הקטנה: סרטון הוא סרט קצר (כמו עִתּוֹן, אִישׁוֹן, כְּבִשׂוֹן).

(3) המשקלים:

•דִּמְיוֹן – ד-מ-י בתבנית קִטְלוֹן (שווא בע' הפועל, י' השורש עיצורית). פִּתְרוֹן – פ-ת-ר, קִטְלוֹן (הדגש בפ' הוא דגש קל בתחילת מילה).
•כִּשָּׁלוֹן – כ-ש-ל בתבנית קִטָּלוֹן (דגש בע' הפועל וקמץ). תֵּאָבוֹן – ת-א-ב ("תָּאַב" – השתוקק) בתבנית קִטָּלוֹן: הא' הגרונית אינה מקבלת דגש, ולכן החיריק בת' התארך לצירי (תשלום דגש): תִּאָּבוֹן ← תֵּאָבוֹן.

טעות נפוצה: לשייך את "תאבון" לקִטְלוֹן או לבסיס + צורן (כאילו מן המילה "תאב") – הקמץ בע' הפועל והצירי מראים שזה קִטָּלוֹן; להקיף את "דמיון" או "פתרון" בגלל הסיומת ־וֹן.

סעיף ב

תשובה

(1)

שורש ומשקל (תצורה שורשית / לא קווית)בסיס וצורן גזירה (תצורה קווית)
יַצְרָן, יוֹצֵר, מַמְצִיא, מְפַתֵּחַ, עֶשְׂיָן, בּוֹרֵאתַּחְבִּיבָן, יַצְרָנַאי

(2)
1. משקל קַטְלָן – יַצְרָן, עֶשְׂיָן.
2. צורת בינוני (פּוֹעֵל / מַקְטִיל / מְקַטֵּל) – יוֹצֵר, בּוֹרֵא, מַמְצִיא, מְפַתֵּחַ.
3. בסיס + צורן ־ָן – תַּחְבִּיבָן.
4. בסיס + צורן ־אי – יַצְרָנַאי.

(1) הבדיקה: לכל מילה שואלים – האם אפשר לזהות בה מילה שלמה קיימת + סיומת (בסיס וצורן), או שורש שהוכנס לתבנית (שורש ומשקל)?

•יַצְרָן – י-צ-ר במשקל קַטְלָן (כמו רַקְדָן, שַׁקְרָן). עֶשְׂיָן – ע-ש-י במשקל קַטְלָן (הפתח הפך לסגול לפני הגרונית והשווא).
•יוֹצֵר, בּוֹרֵא – בינוני של קל (פּוֹעֵל); מַמְצִיא – בינוני של הפעיל (מַקְטִיל); מְפַתֵּחַ – בינוני של פיעל (מְקַטֵּל). כולם שורש + תבנית.
•תַּחְבִּיבָן = הבסיס "תַּחְבִּיב" + ־ָן (אי אפשר לחלץ ממנו שורש ומשקל מקובלים: ת' היא חלק מן הבסיס).
•יַצְרָנַאי = הבסיס "יַצְרָן" + ־אי.

(2) הרשימה מדגימה ארבעה אמצעים לציון בעלי מקצוע או עיסוק: משקל קַטְלָן; הבינוני של הבניינים (המציין עושה פעולה); הצורן ־ָן (תחביבן, כמו מחשבן); הצורן ־אי (יצרנאי, כמו עיתונאי).

טעות נפוצה: למיין את "יצרן" עם "תחביבן" בגלל הסיומת ־ן – ב"יצרן" אין בסיס עצמאי "יצר" + ־ן אלא שורש במשקל קַטְלָן.

שאלה 15 · שורשים תנייניים; שיווק ומימון; שורש ובניין, פעיל וסביל

מערכת הצורות10 נקודות
א.

לפניך שני משפטים, ובהם פעלים מודגשים.

•שנחאי הַמְּמַקֶּמֶת בראש רשימת הערים המצליחות במבחנים הבין־לאומיים, מבין המדינות האסייאתיות, מִתְמַקֶּדֶת כיום בקידום החשיבה היצירתית.
•רִאֲיַנְתִּי אנשים רבים בשנים האחרונות.

(1) ציין את הבניין של כל אחד מן הפעלים המודגשים.
מְמַקֶּמֶת ______ מִתְמַקֶּדֶת ______
רִאֲיַנְתִּי ______
(2) שלושת הפעלים המודגשים נגזרו משורשים תנייניים. השלם את הטבלה שלפניך.

השורש הראשונישם העצםהשורש התנייני
מְמַקֶּמֶת
מִתְמַקֶּדֶת
רִאֲיַנְתִּי
ב.

לפניך שתי מילים: שִׁווּק ומִמּוּן.

•ציין מה מייחד את דרך היווצרותם של השורשים של המילים האלה.
•בחר באחת מן המילים, והסבר כיצד נוצר השורש שלה.
ג.

לפניך שני משפטים, ובהם שני פעלים מודגשים.
I. נאומה של השׂרה תֻּזְמַן לשעת צפיית השיא.
II. השׂרה תֻּזְמַן לנאום בכנס.
(1) ציין את השורש ואת הבניין של כל אחד מן הפעלים המודגשים.
משפט I: תֻּזְמַן ______ ______
משפט II: תֻּזְמַן ______ ______
(2) כתוב את הצורה הפעילה של כל אחד מן הפעלים המודגשים (בגוף ובזמן שתבחר).
משפט I: תֻּזְמַן ______
משפט II: תֻּזְמַן ______

◂ פתרון מלא לשאלה 15

סעיף א

תשובה

(1) מְמַקֶּמֶת – פיעל; מִתְמַקֶּדֶת – התפעל; רִאֲיַנְתִּי – פיעל.
(2)

השורש הראשונישם העצםהשורש התנייני
מְמַקֶּמֶתק-ו-םמָקוֹםמ-ק-ם
מִתְמַקֶּדֶתי-ק-דמוֹקֵדמ-ק-ד
רִאֲיַנְתִּיר-א-ירְאָיוֹן (ריאיון)ר-א-י-ן

שורש תנייני נוצר משם עצם שכבר נגזר משורש (השורש הראשוני): אותיות שאינן שורשיות בשם (מ' של משקל, ן' של סופית) הופכות לאותיות שורש, ומן השורש החדש גוזרים פעלים.

(1) הבניינים:

•מְמַקֶּמֶת – מְ + פתח + דגש בע' הפועל + צירי/סגול: בינוני של פיעל (מְקַטֶּלֶת). השורש מ-ק-ם (ממקם).
•מִתְמַקֶּדֶת – מִתְ־ – בינוני של התפעל (מִתְקַטֶּלֶת). השורש מ-ק-ד.
•רִאֲיַנְתִּי – עבר, גוף מדבר, בניין פיעל (קִטַּלְתִּי) משורש מרובע: ר-א-י-ן. החטף פתח בא' – כי א' גרונית אינה מקבלת שווא נח.

(2) השחזור:

•מָקוֹם (ק-ו-ם, משקל מָקוֹל; מ' המשקל) ← מ-ק-ם ← מִקֵּם.
•מוֹקֵד (י-ק-ד, משקל מַקְטֵל בגזרת פ"י; מ' המשקל) ← מ-ק-ד ← הִתְמַקֵּד.
•רְאָיוֹן (ר-א-י + הסיומת ־וֹן; הנו"ן אינה שורשית) ← ר-א-י-ן ← רִאֲיֵן.

טעות נפוצה: לכתוב ק-ו-ם או י-ק-ד כשורש של הפעלים עצמם (זה השורש הראשוני); לסמן "ממקמת" כבניין הפעיל בגלל המ' בתחילת המילה.

סעיף ב

תשובה
•שני השורשים הם שורשים תנייניים שנוצרו משמות עצם, ובשניהם אות שאינה אות שורש בשם (אם קריאה / אות משקל) נעשתה אות שורש בשורש החדש.
•שִׁווּק: מן השם "שׁוּק" (שורש ש-ו-ק, ע"ו, שבו הו' היא אם קריאה) נוצר השורש ש-ו-ק, שבו הו' היא עיצור ("ו" עיצורית) כמו בגזרת השלמים – שִׁוֵּק, מְשַׁוֵּק, שִׁוּוּק. (או: מִמּוּן: מן השם "מָמוֹן" נוצר השורש מ-מ-ן; המ' הראשונה, שאינה שורשית בשם המקורי, נעשתה אות שורש – מִמֵּן, מְמַמֵּן, מִמּוּן.)

איך חושבים: שואלים מאיזה שם נגזר הפועל (שִׁוֵּק – משוק; מִמֵּן – מממון), ובודקים מה קרה לאותיות של השם:

•שוק: בשם "שׁוּק" הו' היא תנועה (u). בשורש החדש היא נעשית עיצור – ולכן בפיעל אומרים שִׁוֵּק (ולא "שׁוֹקֵק", כפי שהיה נוטה פיעל בגזרת ע"ו).
•ממון: "מָמוֹן" נתפס כשם שהמ' הראשונה בו היא מ' של משקל (כמו מָקוֹם); בשורש החדש מ-מ-ן היא נעשית אות שורש, כמו המ' ב־מ-ק-ם (מִקֵּם) שבסעיף א.

טעות נפוצה: לכתוב רק "השורש נוצר משם עצם" בלי להסביר מה מיוחד בו – הפיכת אות לא שורשית לאות שורש.

סעיף ג

תשובה

(1) משפט I: שורש ת-ז-מ-ן, בניין פֻּעַל (עבר, נסתר: "הנאום תֻּזְמַן").
משפט II: שורש ז-מ-ן, בניין הֻפְעַל (עתיד, נסתרת: "השרה תֻּזְמַן").
(2) משפט I: תִּזְמֵן (פיעל; למשל "המארגן תִּזְמֵן את הנאום").
משפט II: הִזְמִין / תַּזְמִין (הפעיל; למשל "הם יַזְמִינוּ את השרה").

המפתח – ההקשר וההתאמה לנושא:

•משפט I: הנושא הוא "נאומה" – "נאום" הוא זכר יחיד, ולכן הפועל הוא בגוף נסתר, ו־ת' היא אות שורש. המשמעות: הנאום נקבע לזמן מסוים – מן "תִּזְמוּן" (שורש תנייני ת-ז-מ-ן). התבנית: קובוץ ושווא – פֻּעַל של שורש מרובע (תֻּזְמַן, כמו תֻּכְנַן). פעיל: תִּזְמֵן (פיעל).
•משפט II: הנושא "השרה" – נקבה, ולכן ת' היא סימן עתיד לנסתרת. המשמעות: היא תקבל הזמנה לנאום – מן "הִזְמִין" (ז-מ-ן). עתיד הֻפְעַל: אֻקְטַל, תֻּקְטַל – תֻּזְמַן. פעיל: הִזְמִין / תַּזְמִין (הפעיל).

טעות נפוצה: לנתח את שני הפעלים באותו אופן (שתי הצורות זהות בכתיבה ובניקוד); להתעלם מכך ש"נאום" הוא זכר ולכן ה־ת' במשפט I אינה סימן עתיד.

שאלה 16 · אל"ף שורשית ומוספית; הגייה תקנית; ציווי תקין

מערכת הצורות10 נקודות
א.

לפניך ארבעה משפטים, ובהם פעלים מודגשים.
קרא את המשפטים וענה על הסעיפים שאחריהם.

•אָסוּר בהקדם לסניף הדואר.
•אָצָה לי הדרך, לכן לא אָאֵט את קצב ההליכה.
•כשאסיים את עבודתי, אוּכַל לנוח.
•"גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי" (תהלים כג, ד).

(1) חלק מאותיות האל"ף בפעלים המודגשים הן שורשיות וחלק הן מוספיות.
הקף את כל אותיות האל"ף השורשיות שבפעלים המודגשים.
(2) מהי משמעות האל"ף בפעלים שבהם היא משמשת מוספית? ______
(3) מן הפעלים המודגשים, מהו הפועל היוצא דופן מבחינת הגוף? ______
ציין את הגוף שלו. ______

ב.

(1) לפניך קטע. נניח שהתבקשת לקרוא אותו בקול. הקף את הצורות שהגייתן נכונה.
איליץ' תִּאֵר / תֵּאֵר את מערכת החינוך המודרנית כפי שהוא ראה אותה – מערכת היירכית שמְבַלְבֶּלֶת / מְבַּלְבֶּלֶת בין הוראה לחינוך ומדכאת את רצונם של התלמידים ללמוד. בהרצאתו ב־TED בִּטָּא / בִּטֵּא סר קן רובינסון עמדה דומה לעמדה של איליץ'.
רובינסון ציין לטובה את רייף אקסווית', מורה בתיכון בלוס אנג'לס, שמצליח ללמד תלמידים עניים לדבר אנגלית שוטפת אף על פי שהם מַגִּיעִים / מְגִיעִים משכונות מהגרים ורובם גּוֹדְלִים / גְּדֵלִים בסביבה שבה שיעור הנשירה של התלמידים גבוה.
(2) בחר בשתיים מן הצורות שהקפת, והסבר מדוע קבעת שהגיית כל אחת מן הצורות שבחרת נכונה.

ג.

לפניך הוראות משחק הלקוחות מאחת הרשתות החברתיות.
כַּנְסוּ למשחק, לַחֲצוּ על הפקודה "שַׁתְּפוּ בציר הזמן שלכם" ואז בַּחֲרוּ "שַׁתֵּף בציר הזמן של חבר".
על פי ההקשר במשפט זה, אחת מצורות הפועל המודגשות אינה תקינה.
— הקף אותה, וכתוב את צורת הפועל התקינה. ______
— העתק את שלוש צורות הפועל התקינות, וציין את הבניין של כל אחת מהן.

◂ פתרון מלא לשאלה 16

סעיף א

תשובה

(1) יש להקיף: הא' באָצָה; הא' השנייה באָאֵט; הא' האחרונה באִירָא.
(2) הא' המוספית היא סימן העתיד בגוף מדבר יחיד (אני).
(3) אָצָה – גוף נסתרת (היא; עבר).

השיטה: לכל פועל משחזרים את השורש; א' שאינה בשורש היא תחילית העתיד (אֶקְטֹל – "אני").

•אָסוּר – ס-ו-ר ("סר אל" – אגיע), עתיד קל, ע"ו: אָסוּר כמו אָקוּם. הא' – מוספית.
•אָצָה – א-ו-ץ ("אץ" – מיהר), עבר קל, נסתרת: אָץ, אָצָה (כמו קָם, קָמָה). הא' – שורשית. נושא הפועל – "הדרך" ("הדרך אצה לי").
•אָאֵט – א-ט-ט (הֵאֵט), עתיד הפעיל, ע"ע, מדבר. הא' הראשונה – מוספית; השנייה – שורשית.
•אוּכַל – י-כ-ל, עתיד קל (אוּכַל, תּוּכַל). הא' – מוספית.
•אֵלֵךְ – ה-ל-ך (נוהג כפ"י: אֵלֵךְ כמו אֵשֵׁב), עתיד קל. הא' – מוספית.
•אִירָא – י-ר-א, עתיד קל. הא' הראשונה – מוספית; הא' האחרונה – שורשית (ל"א).

(3) כל הפעלים הם בעתיד, גוף מדבר (אני) – חוץ מאָצָה, שהוא בעבר, גוף נסתרת.

טעות נפוצה: לא להקיף את הא' השנייה ב"אאט" או את הא' הסופית ב"אירא"; לחשוב ש"אצה" היא "אני אצה" – הנושא הוא "הדרך".

סעיף ב

תשובה

(1) יש להקיף: תֵּאֵר, מְבַלְבֶּלֶת (האפשרות הראשונה), בִּטֵּא, מַגִּיעִים, גְּדֵלִים.
(2) (לדוגמה) תֵּאֵר – פיעל, ובע' הפועל א' גרונית שאינה מקבלת דגש, ולכן החיריק בפ' הפועל מתארך לצירי (תשלום דגש): תִּקֵּר ← תֵּאֵר.
מַגִּיעִים – הפעיל בגזרת פ"נ (נ-ג-ע): הבינוני בתבנית מַקְטִיל, הנ' נבלעה והדגש בג' בא במקומה: מַנְגִּיעִים ← מַגִּיעִים.

הסברים לכל הצורות:

•תֵּאֵר – פיעל, שורש ת-א-ר. א' גרונית – אין בה דגש, ולכן תשלום דגש: חיריק ← צירי (כמו בֵּאֵר, מֵאֵן). "תִּאֵר" שגויה.
•מְבַלְבֶּלֶת – פיעל מרובע (ב-ל-ב-ל), בינוני מְקַטְלֶלֶת. הב' הראשונה באה אחרי שווא נע (מְ) – רפה (v): מְבַלְ־; הב' השנייה באה אחרי שווא נח (לְ) – דגושה (b): ־בֶּלֶת. כלומר: mevalbelet.
•בִּטֵּא – פיעל בגזרת ל"א, עבר נסתר: קִטֵּל – בִּטֵּא (צירי בע' הפועל, כמו מִלֵּא). "בִּטָּא" היא צורה דיבורית בהשפעת השלמים (דִּבֵּר/דִּבַּרְתִּי) – שגויה.
•מַגִּיעִים – הפעיל, נ-ג-ע (הגיע), בינוני מַקְטִיל: מַגִּיעַ, מַגִּיעִים. "מְגִיעִים" (במ' שוואית) שגויה.
•גְּדֵלִים – קל, בינוני של פועל עומד במשקל קָטֵל: גָּדֵל ← גְּדֵלִים (כמו יָשֵׁן – יְשֵׁנִים). "גּוֹדְלִים" שגויה (אינה בינוני של "גָּדֵל").

טעות נפוצה: "בִּטָּא", "מְגִיעִים", "גּוֹדְלִים" – הגיות רווחות בדיבור אך שגויות.

סעיף ג

תשובה

— יש להקיף: כַּנְסוּ; הצורה התקינה: הִכָּנְסוּ.
— לַחֲצוּ – קל; שַׁתְּפוּ – פיעל; בַּחֲרוּ – קל.

הבעיה: "כַּנְסוּ" היא צורת ציווי של פיעל (כַּנֵּס – לאסוף, לכנס אנשים). כאן הכוונה לבוא אל תוך המשחק – משמעות של נפעל (נִכְנַס): ציווי לְרבים – הִכָּנְסוּ (הִקָּטְלוּ). "כַּנְסוּ" היא צורה דיבורית שגויה.

הצורות התקינות:

•לַחֲצוּ – ציווי רבים, קל (קִטְלוּ; ל' בפתח וח' בחטף פתח לפני הגרונית – כמו בַּחֲרוּ).
•שַׁתְּפוּ – ציווי רבים, פיעל (קַטְּלוּ: שַׁתֵּף ← שַׁתְּפוּ).
•בַּחֲרוּ – ציווי רבים, קל (בְּחַר ← בַּחֲרוּ).

טעות נפוצה: לבחור ב"לחצו" או ב"בחרו" (בגלל הפתח שנראה "לא סדיר") – בגזרה שבה ע' הפועל גרונית זו הצורה התקינה.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.