בגרות בלשון שאלון עיקרי 011281 - קיץ 2018
שאלון עיקרי (הבנה, הבעה ולשון) · שאלון 011281 · קיץ · 15 שאלות · 3 שעות
בחינת הבגרות בלשון, קיץ 2018, כל 15 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה. במטלת הכתיבה - חיבור לדוגמה בציון מלא, המבנה שלו והסבר לפי רכיבי ההערכה.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
א. משך הבחינה: שלוש שעות.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני חלקים.
חלק ראשון — הבנה והבעה — 50 נקודות
חלק שני — לשון — 50 נקודות
פרק א: שם המספר, אותיות השימוש ומילות היחס
פרק ב: תחביר / פרק ג: מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים
סה"כ — 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: אין.
ד. הוראות מיוחדות: 1. יש לקרוא את הטקסטים שבנספח ולענות על השאלות בגוף שאלון זה, לפי ההוראות.
2. לכתיבת טיוטה אפשר להשתמש בעמודים האחרונים (20–21) של השאלון.
ההנחיות בשאלון זה מנוסחות בלשון זכר ומכוונות לנבחנות ולנבחנים כאחד.
נספח: טקסטים.
חלק ראשון — הבנה והבעה
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
קרא את הטקסטים (1)–(4) שבנספח המצורף, וענה על כל השאלות 1–3 שלפניך.
הקפד על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
(נספח: לפניך ארבעה טקסטים. קרא אותם, וענה על השאלות בשאלון המחברת המצורף.)
שאלה 1 · הטענה הרווחת והטענה המרכזית בטקסט 1
בטקסט 1 הכותבת רוצה להפריך טענה רווחת.
כתוב מהי הטענה הרווחת שהכותבת רוצה להפריך. (5 נקודות)
כתוב מהי הטענה המרכזית העולה מטקסט 1. (5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
הטענה הרווחת היא ש"העולם שייך לצעירים": שוק העבודה מעדיף עובדים צעירים, משום שעובדים מבוגרים (בני חמישים ומעלה) נתפסים כמיושנים, כאיטיים וכפחות מועילים למעסיק – ולכן עדיף לא להעסיק אותם.
איפה בטקסט: הטענה הרווחת מופיעה כבר בפסקה הראשונה, בציטוט "העולם שייך לצעירים", כך תמיד אמרו לנו" (שורה 2), ומפורטת בפסקה השנייה בדבריה של רנדליך: "שוק העבודה הישראלי מחפש אנשים צעירים", "היום אנחנו מעריכים פחות את הניסיון, ומחפשים אחר חדשנות ומהירות. מועמדים מבוגרים נתפסים מיושנים ואיטיים" (שורות 8–10).
איך מזהים שזו הטענה שהכותבת רוצה להפריך: מיד אחרי הצגתה באות מילים המסמנות הסתייגות וניגוד: "גם אם זה לא נכון" (שורה 10), ובפתיחת הפסקה השלישית – "אולם, לדבריה של רנדליך, לעובדים מבוגרים יש ערך רב" (שורה 12). כלומר, הכותבת מציגה את הדעה המקובלת כדי לסתור אותה.
מה צריך לכתוב: את הדעה עצמה (מעדיפים צעירים / מבוגרים אינם רצויים בעבודה) וגם את הנימוק שבבסיסה (מבוגרים נתפסים מיושנים ואיטיים, הניסיון אינו מוערך). די בניסוח אחד ברור.
טעות נפוצה: לכתוב את טענת הכותבת עצמה ("לעובדים מבוגרים יש יתרונות") במקום הטענה שהיא מפריכה, או לתאר רק את התופעה ("קשה למבוגרים למצוא עבודה") בלי הדעה שמאחוריה.
סעיף ב
הטענה המרכזית היא שלעובדים מבוגרים יש יתרונות רבים וערך רב בעבור המעסיק – ידע וניסיון, יציבות ונאמנות למקום העבודה, מתינות, צניעות ונכונות להקשיב, חוכמת חיים ויכולת להתמודד עם לחץ – ולכן כדאי להעסיק אותם (ואכן מעסיקים מתחילים להכיר ביתרונות אלה).
איפה בטקסט: הטענה עולה מן הפסקות השלישית והרביעית. בפסקה השלישית: "לעובדים מבוגרים יש ערך רב בעבור המעסיק" – ומפורטים היתרונות: ידע וניסיון, שמירה על מקום העבודה זמן רב, נאמנות, "מתינות, נכונות להקשיב, צניעות ופתיחות" (שורות 12–16). בפסקה הרביעית: "מעסיקים מתחילים להכיר ביתרונות של עובדים מבוגרים, ואף מעדיפים אותם על פני צעירים" (שורות 17–18), ובעל המסעדה מדבר על "יתרון מובהק לעסק" (שורה 19). גם הפסקה האחרונה מביעה תקווה ש"מעסיקים רבים יגלו את היתרונות שבהעסקת אנשים מבוגרים" (שורה 23).
איך מנסחים טענה מרכזית: משפט אחד או שניים שמסכמים את העמדה של הטקסט כולו – לא פרט אחד ממנו. בטקסט שמפריך דעה רווחת, הטענה המרכזית היא בדרך כלל ההפך מן הדעה המופרכת: הדעה הרווחת – מבוגרים מיושנים ואין טעם להעסיקם; הטענה המרכזית – למבוגרים יתרונות רבים, וכדאי להעסיקם. כדאי לצרף שתיים–שלוש דוגמאות ליתרונות כדי להראות שהטענה מבוססת על הטקסט.
טעות נפוצה: לכתוב רק יתרון אחד (למשל "עובדים מבוגרים נאמנים") – זהו נימוק, לא הטענה המרכזית; או לכתוב את תיאור הבעיה מן הפסקה הראשונה (גילנות, קושי להתקבל לעבודה).
שאלה 2 · כתיבה ממזגת: סקירה על עמדות בנוגע לשילוב עובדים מבוגרים
כתיבה ממזגת (30 נקודות)
בחברה חדשה, שבה עובדים אנשים צעירים, המנהלים מתלבטים בשאלה אם לשלב בחברה עובדים מבוגרים ובעלי ניסיון.
על פי ארבעת הטקסטים שקראת, כתוב סקירה שמטרתה להציג לפני מנהלי החברה עמדות שונות בנוגע לשאלה זו.
הקפד על דרכי מסירה מקובלות ועל אזכור מקורות המידע בגוף הסקירה ובסופה (ביבליוגרפיה).
כתוב בהיקף של 250–300 מילים. השתמש בעמודים 4–5 לכתיבת טיוטה, ואת הסקירה כתוב בעמודים 6–7.
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 2
שילוב עובדים מבוגרים בחברה – עמדות שונות
מנהלי החברה מתלבטים אם לשלב בה עובדים מבוגרים ובעלי ניסיון. בסקירה זו יוצגו עמדות שונות בשאלה זו, על פי ארבעה מקורות.
רוב המקורות מדגישים את יתרונותיהם של העובדים המבוגרים. לפי רוטנשטרייך רובין (2017), לעובדים מבוגרים יש ערך רב בעבור המעסיק: הם בעלי ידע וניסיון רב, היציבות חשובה להם ולכן הם נאמנים למקום העבודה ונשארים בו זמן רב, והם מאופיינים במתינות, בצניעות, בפתיחות ובנכונות להקשיב. מעסיקים המעסיקים עובדים כאלה מעידים כי הם מתמודדים היטב עם מצבי לחץ, יוצרים אווירה טובה ומשמשים דוגמה לצעירים. גם שני (2010) מדווח על מחקרים שמצאו כי עם הגיל מתעצמות האינטליגנצייה הרגשית והאינטליגנצייה החברתית: בני השישים ומעלה הבינו קונפליקט טוב יותר מצעירים וחזו טוב יותר את תוצאותיו, ולכן החוקרים ממליצים להקצות למבוגרים תפקידי מפתח, כגון ניהול משא ומתן וייעוץ. פילמר (2017) מוסיף כי אנשים מבוגרים יכולים לשמש "מייבינים", כלומר יועצים המכוונים את הצעירים על פי ניסיונם ומלמדים אותם לחשוב על הטווח הארוך, דבר שאי אפשר ללמוד באוניברסיטה.
מנגד, שורק (2017) טוען כי בימינו ערכו של הניסיון אבד: מה שהמבוגרים יכולים ללמד כבר אגור במכונות החכמות, הוותק מביא עמו ספקנות, שחיקה ועייפות, ובתחומים המשתנים במהירות, כמו הכלכלה, מומחה צעיר יועיל יותר מבנקאי ותיק. לדבריו, גם בתחום החברתי ההורים מתקשים ללמד את ילדיהם כיצד להתנהג, משום שהנורמות השתנו. נוסף על כך, לדברי רוטנשטרייך רובין (2017), בשוק העבודה רווחת התפיסה שמועמדים מבוגרים מיושנים ואיטיים, ושני (2010) מציין כי עם הגיל נחלשות כמה יכולות קוגניטיביות, למשל פתרון משוואות מתמטיות.
לסיכום, רוב המקורות מציגים את העובדים המבוגרים כנכס בזכות ניסיונם, יציבותם וחוכמתם הרגשית והחברתית, ואילו מקור אחד מטיל ספק בערכו של הניסיון בעולם המשתנה במהירות. מנהלי החברה יוכלו לשקול את הטיעונים לכאן ולכאן ולהחליט אם לשלב בה עובדים מבוגרים, ובאילו תפקידים.
ביבליוגרפיה
פילמר, ק' (9/2/2017). חכמי החיים. אלכסון. אוחזר מ־http://alaxon.co.il
רוטנשטרייך רובין, ד' (5/11/2017). למה מעסיקים בישראל לא רוצים להעסיק עובדים מבוגרים? מאקו. אוחזר מ־www.mako.co.il
שורק, י' (2017). ניסיון החיים והמוות. הד החינוך, מאי 2017, עמ' 56–60.
שני, ר' (31/8/2010). מחקרים מוכיחים: החוכמה עולה עם הגיל. ynet, ידיעות אחרונות. אוחזר מ־www.ynet.co.il
(מספר מילים: 269, בלי הכותרת ורשימת המקורות)
1. מה המטלה דורשת: סקירה (לא מאמר טיעון) שמציגה למנהלי החברה עמדות שונות בשאלה אם לשלב עובדים מבוגרים ובעלי ניסיון, על פי ארבעת הטקסטים, בהיקף של 250–300 מילים, עם אזכור מקורות בגוף הסקירה וביבליוגרפיה בסופה. אין להביע עמדה אישית – תפקיד הסוקר הוא להציג את העמדות בצורה מאורגנת והוגנת, ולהשאיר את ההחלטה למנהלים.
2. איסוף החומר – מה כל טקסט תורם:
3. המבנה:
הארגון הוא לפי עמדות ולא לפי טקסטים – כך הסקירה ממזגת מידע ממקורות שונים ואינה סיכום של ארבעה טקסטים בזה אחר זה.
4. איך הסקירה עומדת בתבחינים:
5. טעויות נפוצות:
שאלה 3 · כתיבה אישית: במי להתייעץ בהתלבטות
לא במיקוד תשפ"ז
לפניך כמה התלבטויות האופייניות לבני נוער ולבוגרים בארץ.
בחר בהתלבטות אחת המוּכרת לך מחייך האישיים. תאר את ההתלבטות, כתוב במי התייעצת או במי תתייעץ כדי להחליט, הסבר מדוע בחרת להתייעץ דווקא בו, ובאיזה אופן המידע שקראת במאמרים (או באחד מהם) תומך בבחירתך. (10 נקודות)
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 3
(תשובה לדוגמה – כל התלבטות מן הרשימה וכל יועץ מתאים מתקבלים, בתנאי שארבעת הרכיבים מופיעים)
ההתלבטות שלי היא באיזה מקצוע לבחור בעתיד. אני אוהב מדעים ומתעניין גם בהוראה, ואני מתלבט אם ללמוד הנדסה, שבה השכר גבוה, או לימודי חינוך, שבהם אוכל לעבוד עם אנשים. כדי להחליט אתייעץ עם סבי, שעבד כמהנדס במשך שלושים שנה ובשנותיו האחרונות בעבודה הדריך מהנדסים צעירים. בחרתי בו משום שהוא מכיר את שני העולמות מניסיונו, הוא מכיר אותי היטב, והוא יכול לספר לי מה היה משמח אותו בעבודה ומה התסכל אותו לאורך השנים. בחירה זו נתמכת בטקסט 3: פילמר ממליץ למצוא "מייבין", אדם מבוגר המגלם את "העצמי העתידי" שלנו, משום שאנשים שחיו חיים ארוכים יכולים להעריך טוב יותר מה "יעבוד" ומה "לא יעבוד" ומסייעים לחשוב על הטווח הארוך. גם טקסט 4 מחזק את בחירתי: לפי המחקרים, מבוגרים בעלי אינטליגנצייה רגשית וחברתית גבוהה ומחליטים החלטות שקולות, ולכן החוקרים ממליצים להקצות להם תפקידי ייעוץ.
(מספר מילים: 131)
ארבעה רכיבים חובה – ובתשובה לדוגמה:
1. תיאור ההתלבטות – מה הן האפשרויות ומה מקשה להחליט (הנדסה מול חינוך, שכר מול עבודה עם אנשים).
2. במי התייעצת / תתייעץ – אדם מסוים (סבא, מהנדס בדימוס).
3. מדוע דווקא בו – נימוק אישי: ניסיונו בתחום, היכרותו עם הכותב, יכולתו לספר מה היה טוב ומה קשה.
4. איך המאמרים תומכים בבחירה – קישור מפורש לטקסט, עם שם הטקסט ופרט ממנו: "מייבין" ו"העצמי העתידי" מטקסט 3; אינטליגנצייה רגשית וחברתית והמלצה על תפקידי ייעוץ מטקסט 4. אפשר להיעזר גם בטקסט 1 (יתרונות הניסיון, "חוכמת חיים").
אפשרות אחרת לגיטימית: לבחור דווקא ביועץ צעיר (למשל חבר שסיים את המסלול לפני שנה) ולתמוך בכך בטקסט 2 – שורק טוען שבעולם המשתנה במהירות "מומחה צעיר יסייע ככל הנראה הרבה יותר" ושהצעירים "מיטיבים לדעת" כיצד לנהוג. העיקר הוא שהקשר בין הבחירה לבין המאמר יהיה מנומק.
מבנה ולשון: פסקה אחת רציפה וקוהרנטית, בגוף ראשון (זו כתיבה אישית), עם מילות קישור של סיבה ("משום ש", "ולכן") ושל הוספה ("גם"), בכתיב ובפיסוק תקינים.
טעות נפוצה: לתאר את ההתלבטות בהרחבה ולשכוח את הרכיב הרביעי – הקשר למאמרים; או לכתוב "המאמרים תומכים בבחירתי" בלי לומר מה נאמר בהם ובאיזה טקסט.
חלק שני — לשון
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
בחלק זה שלושה פרקים. עליך לענות על שני פרקים: על פרק א — חובה, ועל אחד מן הפרקים ב–ג.
פרק א: שם המספר, אותיות השימוש ומילות היחס — חובה (10 נקודות)
בפרק זה ענה על שאלות 4–5.
לפניך שני פרקים: פרק ב — תחביר, פרק ג — מערכת הצורות.
בחר בפרק שלמדת: בפרק ב — תחביר או בפרק ג — מערכת הצורות.
בפרק שבחרת ענה על השאלות לפי ההוראות.
ציין את שם הפרק שבחרת: ______
פרק ב: תחביר (40 נקודות)
בפרק זה ענה על ארבע מן השאלות 6–10 (לכל שאלה — 10 נקודות).
שים לב: בכל שאלה שתבחר, ענה על כל הסעיפים.
פרק ג: מערכת הצורות (40 נקודות)
בפרק זה ענה על ארבע מן השאלות 11–15 (לכל שאלה — 10 נקודות).
שים לב: בכל שאלה שתבחר, ענה על כל הסעיפים.
שם המספר ואותיות השימוש
שאלה 4 · כתיבת מספרים במילים: יריד תעסוקה
לפניך קטע ובו מספרים מודגשים. כתוב במילים את המספרים המודגשים.
יש צורך לנקד רק את המילה שמונה (במשפטים שבהם מופיעה הספרה 8).

ב־13 ______ בנובמבר בשנה שעברה התקיים יריד התעסוקה "דרוש ניסיון" לבני שישים ומעלה המבקשים לחזור ולהשתלב בשוק העבודה.
היריד התקיים בתל אביב, בגני התערוכה באולם 11 ______ .
ליריד הגיעו כ־4,000 ______ מבקרים ו־45 ______ מעסיקים,
ולמבקרים בו הוצעו כ־800 ______ משֹרות.
ביריד נערכו הרצאות וניתן ייעוץ. מספר המבקרים שניתן להם ייעוץ היה גדול פי 2 ______ ממספר המבקרים שנכחו בהרצאות. לאור הצלחת היריד הודיעו מארגניו: "נמשיך לקדם את תעסוקת המבוגרים גם בשנת 2018 ______ ". כדי ליצור קשר עם מארגני היריד "דרוש ניסיון", יש להתקשר למספר *3196 — כוכבית, שלוש, ______, תשע, שש.
◂ פתרון מלא לשאלה 4
שיטה: לכל מספר שואלים שלוש שאלות: (1) מה סוג המספר – מונה רגיל, תאריך, מספר סתמי (מספר המשמש שם או מספור), "פי"? (2) מה מינו של שם העצם הנמנה – זכר או נקבה? (3) האם יש לפני המספר אות שימוש (ו, כ, ב) שהגייתה משתנה?
טעות נפוצה: לכתוב "שְׁמוֹנָה מאות" (צורת זכר) – מאה היא נקבה; לכתוב "אלפיים ושמונה עשר" – בשנה בא מספר נקבה; ולכתוב "פי שתיים".
שאלה 5 · נטיית מילות היחס
לא במיקוד תשפ"ז
לפניך שני משפטים א–ב ובכל משפט שתי אפשרויות לנטיית מילת היחס, אך רק אחת מהן תקינה.
בכל משפט הקף את מילת היחס שנטייתה תקינה.
רבים מן המבוגרים חשים שהם מצוידים בכוחות ובמשאבים, ולִפְנֵיהֶם / לְפָנֵיהֶם עוד תקופת חיים ארוכה.
המעסיקה פנתה לאחת העובדות הוותיקות ואמרה לה: "מילאת היטב את המשימה שהטלתי עָלֶיךָ / עָלַיִךְ".
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
וְלִפְנֵיהֶם (האפשרות הראשונה)
הכלל: מילת היחס "לִפְנֵי" נוטה בכינויי הגוף כמו שם עצם ברבים בסמיכות: לְפָנַי, לְפָנֶיךָ, לְפָנָיו, לְפָנֵינוּ, לִפְנֵיכֶם, לִפְנֵיהֶם. בגופים "אתם" ו"הם" (הסיומות ־כֶם, ־הֶם, ־כֶן, ־הֶן) ההטעמה עוברת לסוף המילה והתנועה הקמוצה נעלמת, ולכן אומרים לִפְנֵיהֶם – בדיוק כמו לִפְנֵיכֶם – ולא "לְפָנֵיהֶם".
טעות נפוצה: להקיש מ"לְפָנָיו" או מ"לְפָנֵינוּ" ולומר "לְפָנֵיהֶם".
סעיף ב
עָלַיִךְ (האפשרות השנייה)
הכלל: הפנייה היא לאישה ("לאחת העובדות... ואמרה לה", "מילאת" – נוכחת), ולכן צריך את נטיית גוף נוכחת: עָלַיִךְ. הצורה עָלֶיךָ היא של גוף נוכח (פנייה לגבר).
ההבחנה בין הגופים: אתה – עָלֶיךָ, לְפָנֶיךָ, אֵלֶיךָ; את – עָלַיִךְ, לְפָנַיִךְ, אֵלַיִךְ.
טעות נפוצה: לבחור בצורה עָלֶיךָ משום שבדיבור היומיומי אומרים "עלֵיך" גם לאישה.
תחביר
שאלה 6 · משפט מורכב, סוגי נשוא, המרת משפט ויתור
לפניך משפט שסומנו בו הנשואים.
המבוגרים הולכים ומאבדים את חשיבותם, מפני שמה שהם יכולים ללמד את הצעירים כבר אגוּר ומתועד במכונות החכמות.
(1) ציין את הסוג התחבירי של המשפט: מורכב או איחוי (מחובר) ______
(2) • איזה מן הנשואים המסומנים במשפט יוצא דופן מבחינת סוגו? העתק אותו. ______
לפניך משפט.
אף על פי שהזיכרון לטווח קצר מתרופף עם הגיל, הִשׂיגה קבוצת המבוגרים תוצאות טובות יותר במשחק הזיכרון.
המר את המשפט במשפט מסוג תחבירי אחר שישמור על הקשר הלוגי שבמשפט.
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
(1) משפט מורכב.
המבוגרים הולכים ומאבדים את חשיבותם, [מפני ש[מה שהם יכולים ללמד את הצעירים]פסוקית נושא כבר אגור ומתועד במכונות החכמות.]פסוקית תיאור סיבה
(הפסוקית "מה שהם יכולים ללמד את הצעירים" היא פסוקית נושא בתוך פסוקית הסיבה.)
(2) היוצא דופן: יכולים ללמד – נשוא מורחב.
הסוג המשותף לשני האחרים (הולכים ומאבדים; אגור ומתועד): נשוא כולל (חלק כולל – שני נשואים שווי תפקיד המחוברים בו' החיבור).
(1) קביעת סוג המשפט. יש שלושה נשואים, אבל רק אחד מהם במשפט העיקרי:
מכיוון שיש פסוקיות התלויות בעיקרי – המשפט מורכב ולא איחוי.
(2) סוגי הנשואים.
טעות נפוצה: לקבוע שהמשפט מחובר בגלל ו' החיבור שב"הולכים ומאבדים" – ו' זו מחברת בין שני נשואים של אותו נושא (חלק כולל), לא בין שני משפטים.
סעיף ב
משפט איחוי: הזיכרון לטווח קצר אומנם מתרופף עם הגיל, אך (אבל / אולם) קבוצת המבוגרים השיגה תוצאות טובות יותר במשחק הזיכרון.
(אפשר גם משפט פשוט: למרות התרופפות הזיכרון לטווח קצר עם הגיל, השיגה קבוצת המבוגרים תוצאות טובות יותר במשחק הזיכרון.)
שלב 1 – הקשר הלוגי: "אף על פי ש" היא מילת שעבוד של ויתור: [אף על פי שהזיכרון לטווח קצר מתרופף עם הגיל] היא פסוקית תיאור ויתור. כלומר, היינו מצפים שהמבוגרים יצליחו פחות, ובכל זאת הם הצליחו יותר.
שלב 2 – המרה: המשפט הנתון מורכב, ולכן צריך לכתוב משפט איחוי או פשוט באותו קשר.
טעות נפוצה: להחליף רק את מילת השעבוד במילת שעבוד אחרת ("למרות ש", "אף ש") – המשפט נשאר מורכב; או לבחור מילת קישור של ניגוד בלי "אומנם"/"ובכל זאת" – "אבל" לבדה מתקבלת בדרך כלל, אך "ואילו" (ניגוד בין שני נושאים) אינה מבטאת ויתור.
שאלה 7 · הסגר, סוגי משפטים, המרה לפסוקית לוואי ולתמורה
לפניך ארבעה משפטים, ובהם מילים מסומנות בקו.
I. לפי החוקרים, בד בבד עם הקשיים הגופניים והנפשיים המתלווים להזדקנות, לגיל המבוגר יש גם יתרונות.
II. למרבה הצער, איננו יכולים לפגוש את "העצמי העתידי" האמיתי שלנו.
III. הקשבתי בעניין רב לדברי החוקרים שהרצו בכינוס.
IV. מה שהתקיים בדורות הקודמים נכון, לכאורה, שבעתיים בימינו.
(1) • בשלושה מן המשפטים התפקיד התחבירי של המילים המסומנות בקו הוא הסגר.
ציין את מספריהם. ______ ______ ______
(2) • איזה מן המשפטים I–IV יוצא דופן מבחינת סוגו התחבירי? ציין את מספרו. ______
לפניך משפט.
הביטקוין הוא מטבע דיגיטלי בין־לאומי, והוא אינו מנוהל על ידי ממשלה או בנק.
(1) המר את המשפט הנתון במשפט מורכב שיש בו פסוקית לוואי.
(2) המר את המשפט הנתון במשפט פשוט שיש בו תמורה.
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
(1) הסגר: משפטים I, II, IV.
במשפט III – "לדברי החוקרים": מושא.
תרומת ההסגר (שניים מתוך השלושה):
(2) יוצא דופן: משפט II – משפט פשוט.
הסוג המשותף לשאר: משפט מורכב.
(1) זיהוי הסגר. הסגר הוא מילה או צירוף שאינם קשורים תחבירית לשום חלק במשפט – הם מביעים את עמדת הדובר, את מקור המידע או הסתייגות, ואפשר להשמיט אותם בלי לפגוע במבנה המשפט. בדרך כלל הם מופרדים בפסיקים.
(2) סוג המשפטים. סופרים נשואים ומחפשים פסוקיות:
לכן II יוצא דופן.
טעות נפוצה: לסווג את משפט I כפשוט משום שאין בו "ש" או "אשר" – ה' הזיקה לפני בינוני ("המתלווים" = "אשר מתלווים") פותחת פסוקית לוואי.
סעיף ב
(1) הביטקוין הוא מטבע דיגיטלי בין־לאומי [שאינו מנוהל על ידי ממשלה או בנק]פסוקית לוואי.
(2) הביטקוין, מטבע דיגיטלי בין־לאומי, אינו מנוהל על ידי ממשלה או בנק.
המשפט הנתון הוא משפט איחוי: שני איברים – [הביטקוין הוא מטבע דיגיטלי בין־לאומי,] [והוא אינו מנוהל על ידי ממשלה או בנק.] – המחוברים בו' החיבור; "הוא" באיבר השני מפנה לביטקוין.
(1) פסוקית לוואי: הופכים את האיבר השני לפסוקית שמתארת את "מטבע": מחליפים את "והוא" במילת השעבוד "ש" (או "אשר"): "מטבע... שאינו מנוהל...". הפסוקית מצטרפת לשם "מטבע" ומשמשת לו לוואי (איזה מטבע? – שאינו מנוהל...).
(2) תמורה: תמורה היא צירוף שמני שבא מיד אחרי שם, מתייחס לאותו דבר וממלא אותו תפקיד. הופכים את האיבר הראשון ("הוא מטבע דיגיטלי בין־לאומי") לצירוף "מטבע דיגיטלי בין־לאומי", ומציבים אותו בין פסיקים אחרי "הביטקוין". נשאר נשוא אחד – "אינו מנוהל" – ולכן המשפט פשוט. התמורה מתארת את הנושא "הביטקוין" ואף היא בתפקיד נושא.
טעות נפוצה: בסעיף (2) להשאיר "הוא" ("הביטקוין, הוא מטבע...") – אז יש שני נשואים; או לשכוח את הפסיקים סביב התמורה.
שאלה 8 · דרך מסירה, תפקידי פסוקיות, פסוקית מצומצמת
לפניך קטע.
1 מדוע האינטליגנצייה החברתית והאינטליגנצייה הרגשית מתעצמות עם השנים?
2 הביולוגים סבורים שמדובר בהתפתחות נירו־ביולוגית. לעומתם הפסיכולוגים מאמינים כי מדובר
3 בהתפתחות רגשית. מחקר בשדה הפסיכולוגיה הראה כי מבוגרים שולטים ביעילות רבה במנגנון
4 הבקרה הרגשית שלהם.
5 יכולת זו היא שעושה אותם לחכמים יותר.
(1) • ציין מהי דרך מסירת הדברים בשורות 2–4 בקטע. ______
ציין את התפקיד התחבירי המשותף לפסוקיות אלה. ______
(2) • ציין את התפקיד התחבירי של הפסוקית במשפט האחרון בקטע (שורה 5). ______
לפניך שני משפטים מורכבים.
I. לאחר עיבוד הנתונים התברר כי קבוצת המבוגרים זכתה בציון הגבוה ביותר.
II. כדאי להקצות לאנשים מבוגרים תפקידי מפתח בתחום החברתי, כמו תפקידי ייעוץ וניהול משא ומתן.
(1) תחם בכל משפט את הפסוקית. (אחת הפסוקיות היא פסוקית מצומצמת.)
(2) ציין את התפקיד התחבירי המשותף לשתי הפסוקיות שתחמת. ______
(3) כתוב מחדש את המשפט בעל הפסוקית המצומצמת: הפוך את הפסוקית המצומצמת לפסוקית רגילה.
לא במיקוד תשפ"ז
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
(1) דרך המסירה: דיבור עקיף (מסירה עקיפה).
התפקיד המשותף: פסוקיות מושא.
(2) [שעושה אותם לחכמים יותר] – פסוקית נשוא.
התרומה: המבנה "יכולת זו היא ש..." הוא מבנה הדגשה – הוא מבליט את הנושא "יכולת זו" ומדגיש שדווקא יכולת זו (השליטה בבקרה הרגשית), ולא דבר אחר, היא שעושה את המבוגרים לחכמים יותר.
(1) דרך המסירה. בשורות 2–4 מובאים דבריהם של אחרים (הביולוגים, הפסיכולוגים, המחקר) לא כלשונם, בלי מירכאות ובלי נקודתיים, אלא כתוכן המשולב במשפט הכותב באמצעות "ש"/"כי": "סבורים שמדובר...", "מאמינים כי מדובר...", "הראה כי מבוגרים שולטים...". זו מסירה עקיפה.
בכל אחד משלושת המשפטים הפסוקית עונה על השאלה "מה?" ומשלימה פועל של אמירה/חשיבה: סבורים מה? מאמינים מה? הראה מה? – לכן אלה פסוקיות מושא.
(2) הפסוקית בשורה 5. "יכולת זו היא [שעושה אותם לחכמים יותר]": נושא – יכולת זו; אוגד – היא; הנשוא הוא הפסוקית כולה – פסוקית נשוא.
אפשר היה לכתוב משפט פשוט: "יכולת זו עושה אותם לחכמים יותר". הבחירה במבנה "X הוא ש..." יוצרת הדגשה: היא מעמידה את "יכולת זו" במרכז ויוצרת ניגוד מרומז לגורמים אחרים – לא ההתפתחות הביולוגית אלא דווקא השליטה הרגשית היא הסיבה לחוכמה. כך הקטע מסתיים בתשובה חד־משמעית לשאלה שבשורה 1.
טעות נפוצה: לזהות את "שעושה אותם..." כפסוקית לוואי של "יכולת" – אבל אחרי האוגד "היא" הפסוקית אינה מתארת את השם אלא אומרת עליו משהו – זה הנשוא.
סעיף ב
(1) I. לאחר עיבוד הנתונים התברר [כי קבוצת המבוגרים זכתה בציון הגבוה ביותר].
II. כדאי [להקצות לאנשים מבוגרים תפקידי מפתח בתחום החברתי, כמו תפקידי ייעוץ וניהול משא ומתן]. (פסוקית מצומצמת)
(2) פסוקית נושא.
(3) כדאי שיקצו (שנקצה) לאנשים מבוגרים תפקידי מפתח בתחום החברתי, כמו תפקידי ייעוץ וניהול משא ומתן.
משפט I: "התברר" – מה התברר? – "כי קבוצת המבוגרים זכתה...". הפסוקית היא הנושא של הנשוא "התברר" (הפועל "התברר" אין לו נושא אחר במשפט): פסוקית נושא. "לאחר עיבוד הנתונים" – תיאור זמן במשפט העיקרי, מחוץ לפסוקית.
משפט II: "כדאי" הוא נשוא (מילה מודאלית). מה כדאי? – "להקצות לאנשים מבוגרים תפקידי מפתח...". זה הנושא – אבל הוא בנוי משם פועל ("להקצות") עם משלימים משלו (למי? לאנשים מבוגרים; את מה? תפקידי מפתח), בלי מילת שעבוד ובלי נשוא נטוי: פסוקית נושא מצומצמת. "כמו תפקידי ייעוץ..." הוא חלק מן הפסוקית, כי הוא מפרט את "תפקידי מפתח".
(3) הפיכה לפסוקית רגילה: מוסיפים מילת שעבוד ("ש") והופכים את שם הפועל לפועל נטוי עם נושא (סתמי – "שיקצו", או בגוף מדברים – "שנקצה"). התפקיד נשאר פסוקית נושא.
(פסוקית מצומצמת אינה כלולה במיקוד הנוכחי; הסעיף מובא כפי שהופיע בבחינה.)
טעות נפוצה: לכלול את "כדאי" בתוך הפסוקית – "כדאי" הוא הנשוא של המשפט העיקרי.
שאלה 9 · ו' החיבור: איחוי וחלקים כוללים; ייחוד; דו־משמעות
לפניך ארבעה משפטים I–IV, ובכל אחד מהם מודגשת וי"ו החיבור.
I. המכונית גמאה כבישים רבים, והיא בטוחה פחות מאחותה החדישה.
II. צעירים יכולים להיות מקובעים, ואדם בן חמישים יכול להיות מודרני ומעודכן.
III. ניסיונם של זקני השבט היה מקור חסר תחליף של חוכמה וידע.
IV. ותק פירושו שחיקה ועייפות.
(1) • ציין בין אילו חלקים במשפט מחברת וי"ו החיבור במשפטים I ו־II.
במשפט I ______
במשפט II ______
(2) ציין את התפקיד התחבירי של החלקים שוי"ו החיבור מחברת ביניהם במשפטים III ו־IV.
במשפט III ______
במשפט IV ______
(3) אחד המשפטים I–IV הוא משפט בעל חלק ייחוד. נסח אותו כמשפט רגיל, בלי חלק ייחוד.
לפניך משפט דו־משמעי.
המֵיזם מיועד למבוגרים ולצעירים יצירתיים.
כתוב את שתי המשמעויות של המשפט.
משמעות I: ______ .
משמעות II: ______ .
לא במיקוד תשפ"ז
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
(1) במשפטים I ו־II ו' החיבור מחברת בין שני איברים (שני משפטים עצמאיים) של משפט איחוי.
I – קשר של סיבה–תוצאה: "ולכן" (על כן / לפיכך): המכונית גמאה כבישים רבים, ולכן היא בטוחה פחות מאחותה החדישה.
II – קשר של ניגוד: "אבל" (אך / ואילו / אולם): צעירים יכולים להיות מקובעים, ואילו אדם בן חמישים יכול להיות מודרני ומעודכן.
(2) III – לוואי ("חוכמה וידע" – חלק כולל בתפקיד לוואי של "מקור").
IV – נשוא ("שחיקה ועייפות" – חלק כולל בתפקיד נשוא).
(3) משפט IV: פירושו של ותק הוא שחיקה ועייפות. (או: ותק הוא שחיקה ועייפות.)
(1) משפטים I ו־II. בכל אחד מהם יש שני נשואים, ולכל נשוא נושא משלו: I – המכונית גמאה / היא בטוחה; II – צעירים יכולים להיות / אדם בן חמישים יכול להיות. כל צד הוא משפט שלם, ולכן ו' החיבור מחברת כאן בין איברים של משפט איחוי.
ו' החיבור היא מילת קישור "כללית", ולכן צריך לברר מהקשר מהו הקשר הלוגי:
(2) משפטים III ו־IV. כאן ו' מחברת בין שני שמות בתוך צירוף, כלומר בין רכיבים של חלק כולל, ותפקידו של החלק הכולל הוא תפקיד הרכיבים:
(3) חלק ייחוד. במשפט IV השם "ותק" עומד בראש המשפט, ואחריו המשפט חוזר אליו בכינוי (פירושו). זהו חלק ייחוד: הנושא התחבירי הוא "פירושו", ו"ותק" מוצא לפני המשפט להדגשה. משפט רגיל מחזיר את השם למקומו במקום הכינוי: "פירושו של ותק הוא שחיקה ועייפות".
(משפטים בעלי חלק ייחוד אינם כלולים במיקוד הנוכחי; תת־סעיף (3) מובא כפי שהופיע בבחינה.)
טעות נפוצה: לכתוב במשפט I מילת ניגוד ("אבל") – אין כאן ניגוד אלא סיבה ותוצאה; ובמשפט IV לזהות את "שחיקה ועייפות" כנושא.
סעיף ב
משמעות I: המיזם מיועד לכל המבוגרים, ולצעירים שהם יצירתיים ("יצירתיים" מתאר רק את הצעירים).
משמעות II: המיזם מיועד למבוגרים יצירתיים ולצעירים יצירתיים ("יצירתיים" מתאר גם את המבוגרים וגם את הצעירים).
מקור הדו־משמעות: הלוואי "יצירתיים" בא בסוף הצירוף "למבוגרים ולצעירים", ולא ברור אם הוא מתייחס רק לשם הקרוב אליו (צעירים) או לחלק הכולל כולו (מבוגרים וצעירים). זו דו־משמעות תחבירית: לאותן מילים שני ניתוחים.
כדי לנסח כל משמעות בבירור כדאי לכתוב משפט שבו אין עוד מקום לספק, למשל: "המיזם מיועד לכל המבוגרים ולצעירים היצירתיים" / "המיזם מיועד למבוגרים יצירתיים ולצעירים יצירתיים".
(דו־משמעות תחבירית אינה כלולה במיקוד הנוכחי; הסעיף מובא כפי שהופיע בבחינה.)
שאלה 10 · העלמת עושה הפעולה; שיבושים תחביריים
לא במיקוד תשפ"ז
לפניך קטע על פי טקסט 2.
האם בימינו יְמנו מנהל לבית הספר רק בשל הוותק שלו? האם ותיק הרופאים ימונה למנהל המחלקה? אולי נהגו כך בעבר. כיום דורשים התאמה לתפקידי ניהול. (במסגרת)
במשפטים שבקטע לא מצוינים עושי הפעולה.
ציין שתי דרכים תחביריות שונות להעלמת עושה הפעולה שבאות לידי ביטוי בקטע, והבא לכל דרך דוגמה מן הקטע.
דרך אחת: ______ דוגמה מן הקטע: ______
דרך נוספת: ______ דוגמה מן הקטע: ______
לפניך ארבעה משפטים I–IV, ובכל אחד מהם יש שיבוש בתחום התחביר.
I. מה עושים שמגיעים לגיל פרישה?
II. שנה שעברה נערך יריד תעסוקה למבוגרים בגני התערוכה בתל אביב.
III. ביריד התעסוקה נאמר למבקרים כי במידה והם ירצו לקבל סיוע בכתיבת קורות החיים, הם יוכלו לפנות לנציג מהמיזם "דרוש ניסיון".
IV. ביריד אמרה הנציגה לאחד המבקרים: "כמובן שנשמור על קשר!"
בחר בשלושה מן המשפטים I–IV, והשלם את הטבלה שלפניך: ציין את מספרו של כל משפט שבחרת, העתק את השיבוש מהמשפט, וכתוב את הנוסח התקין לכל שיבוש שהעתקת.
| מספר המשפט | השיבוש במשפט | הנוסח התקין |
|---|---|---|
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
דרך אחת: משפט סביל (פועל סביל). דוגמה: "האם ותיק הרופאים ימונה למנהל המחלקה?"
דרך נוספת: משפט בעל נושא סתמי (פועל בגוף שלישי רבים בלי נושא). דוגמה: "האם בימינו יְמנו מנהל לבית הספר...?" / "אולי נהגו כך בעבר" / "כיום דורשים התאמה לתפקידי ניהול".
דרך 1 – סביל. "ותיק הרופאים ימונה" – "ימונה" הוא פועל בבניין פֻּעַל (סביל של פיעל). הנושא התחבירי ("ותיק הרופאים") הוא מי שהפעולה נעשית בו, ואילו מי שממנה אותו אינו מוזכר. במשפט פעיל היה צריך לכתוב: "האם (ההנהלה) תמנה את ותיק הרופאים?".
דרך 2 – נושא סתמי. "יְמנו מנהל", "נהגו כך", "דורשים התאמה" – פועל בגוף שלישי רבים (או בינוני רבים) בלי נושא במשפט. הכוונה ל"אנשים" באופן כללי, ולכן עושה הפעולה אינו מזוהה.
שימו לב: "התאמה" (שם פעולה) היא דרך שלישית להסתיר עושה – שם הפעולה מציין את הפעולה בלי מי שעושה אותה; גם תשובה זו סבירה כשהיא מנומקת, אבל העיקר הן שתי הדרכים התחביריות המובהקות: סביל וסתמי.
(משפט בעל נושא סתמי אינו כלול במיקוד הנוכחי, אך הוא מובא כאן כפי שהופיע בבחינה.)
טעות נפוצה: לכתוב פעמיים אותה דרך עם שתי דוגמאות ("יְמנו" ו"נהגו" – שתיהן סתמי).
סעיף ב
| מספר המשפט | השיבוש במשפט | הנוסח התקין |
|---|---|---|
| I | שמגיעים | כשמגיעים (כאשר מגיעים) |
| II | שנה שעברה | בשנה שעברה |
| III | במידה והם ירצו | אם ירצו |
| IV | כמובן שנשמור | כמובן, נשמור על קשר! (או: ודאי שנשמור / ברור שנשמור) |
(די בשלושה מן הארבעה.)
(תיקון מבנים לא תקינים אינו כלול במיקוד הנוכחי; הסעיף מובא כפי שהופיע בבחינה.)
טעות נפוצה: להעתיק את המשפט כולו בעמודת "השיבוש" – יש להעתיק רק את המילים המשובשות.
מערכת הצורות
שאלה 11 · שורש ובניין, מילים מאותו שורש, נטיית עתיד, הגייה
לפניך קטע על פי הפסקה הראשונה מטקסט 2, ובו פעלים מודגשים.
1 המבוגרים הולכים ומאבדים את חשיבותם, מפני שמה שהם יְכוֹלִים ללמד את הצעירים כבר אָגוּר וּמְתֹעָד
2 במכונות החכמות. ככל שנקדש את החדשנות וככל שבחיינו יתרופף הקשר לערכי העבר, יוֹסִיפוּ הזקנים
3 ויאבדו את ערכם. הניסיון הנצבר בתודעתם של מבוגרים אינו מועיל לצעירים בני זמננו, ואולי אף מַזִּיק,
4 ולשווא נְקוֹנֵן על כך.
(1) ציין את השורש של הפעלים: יוֹסִיפוּ (שורה 2) ______ מַזִּיק (שורה 3) ______
(2) ציין את הבניין של הפעלים: מְתֹעָד (שורה 1) ______ נְקוֹנֵן (שורה 4) ______
(3) I. לפניך צירופים ומשפטים, ובהם מילים מודגשות. מבין המילים המודגשות הקף רק את המילים שנוצרו מאותו השורש של הפועל אָגוּר שבשורה 1 בקטע.
II. העתק את המילים שלא הקפת בתת־סעיף (3) I, וציין את השורש של כל מילה.
(4) כתוב את צורת העתיד בגוף מדבר (גוף ראשון, יחיד) של הפועל יְכוֹלִים (שורה 1): ______
(1) לפניך משפטים, ובכל משפט שני פעלים מודגשים: פועל המשקף את ההגייה הנכונה ופועל המשקף הגייה שגויה. בכל משפט הקף את הפועל המשקף את ההגייה הנכונה.
(2) בחר בפועל אחד שהקפת, ונמק את תשובתך.
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
(1) יוֹסִיפוּ – י-ס-ף; מַזִּיק – נ-ז-ק.
(2) מְתֹעָד – פֻּעַל (פועל); נְקוֹנֵן – פיעל.
(3) I. מקיפים: מַאַגְרֵי (מידע), (ה)אוֹגֵר.
II. שֶׁאָגוּר – ג-ו-ר; (ה)מְגֵרָה – ג-ר-ר; יָגֹרְתִּי – י-ג-ר.
(4) אוּכַל.
(1) שורשים.
(2) בניינים.
(3) מאותו שורש כמו אָגוּר. אָגוּר = נשמר, נאסף (בינוני פָּעוּל של קל), שורש א-ג-ר.
(4) עתיד מדבר של "יכולים": השורש י-כ-ל; פועל זה נוטה בעתיד באופן מיוחד: אוּכַל, תּוּכַל, יוּכַל, נוּכַל. לכן – אוּכַל.
טעות נפוצה: להקיף את "שאגור" בגלל הדמיון בכתיב לאָגוּר שבקטע – אבל זו צורת עתיד של "לגור".
סעיף ב
(1) מֻכְחָשׁ; הִשְׁתַּנָּה.
(2) (די בנימוק אחד) מֻכְחָשׁ – בינוני של בניין הופעל (משקל מֻקְטָל: הִכְחִישׁ – הֻכְחַשׁ – מֻכְחָשׁ). הכ"ף נושאת שווא נח ובאה אחרי תנועה (מֻ), כלומר היא סוגרת הברה, ולכן אין בה דגש קל והיא נהגית רפה [kh]: מֻכְ־חָשׁ (כמו מֻכְשָׁר). בבניין הופעל אין דגש חזק בפ' הפועל, ולכן הצורה בדגש (מֻכְּחָשׁ, "מוּקְחָשׁ") שגויה.
או: הִשְׁתַּנָּה – עבר, נסתר, בניין התפעל, גזרת ל"י; בעבר נסתר פעלי ל"י מסתיימים בקמץ + ה (הִשְׁתַּנָּה, הִתְגַּלָּה, בָּנָה). הצורה בסגול (־ֶּה) שייכת לבינוני/עתיד (מִשְׁתַּנֶּה, יִשְׁתַּנֶּה).
מֻכְּחָשׁ / מֻכְחָשׁ: שתי הצורות בנויות באותה תבנית – בינוני של בניין הופעל, משקל מֻקְטָל (הסביל של הִכְחִישׁ: הֻכְחַשׁ – מֻכְחָשׁ, כמו מֻסְבָּר, מֻכְשָׁר). ההבדל ביניהן הוא רק הדגש בכ"ף.
הכלל: אותיות בג"ד כפ"ת מקבלות דגש קל רק בראש הברה – בתחילת מילה או אחרי שווא נח. כאן הכ"ף עצמה נושאת שווא נח ובאה מיד אחרי התנועה u (מֻ), כלומר היא סוגרת את ההברה הראשונה: מֻכְ־חָשׁ. לכן היא רפה ונהגית [kh] – "מוּכְחָשׁ". גם דגש חזק אין כאן, כי בבניין הופעל בגזרת השלמים פ' הפועל אינה דגושה (מֻקְטָל, לא "מֻקְּטָל"). לכן ההגייה הנכונה: מֻכְחָשׁ, והצורה מֻכְּחָשׁ ("מוּקְחָשׁ") שגויה.
דרך בדיקה: מזהים את התבנית (מֻ_ְ_ָ_ = מֻקְטָל, הופעל), ובודקים היכן עומדת אות בג"ד כפ"ת: אחרי תנועה ובסוף הברה – רפה; כמו מֻכְשָׁר, מֻכְתָּב (הכ"ף רפה בכולן).
הִשְׁתַּנָּה / הִשְׁתַּנֶּה: המשפט מתאר שינוי שכבר קרה – זמן עבר, נסתר: "הערך השתנה". בבניין התפעל בגזרת ל"י, העבר בגוף נסתר מסתיים בקמץ: הִשְׁתַּנָּה (כמו הִתְרַצָּה, הִתְגַּלָּה), ואילו הסגול שייך להווה ולעתיד: הוא מִשְׁתַּנֶּה, הוא יִשְׁתַּנֶּה. לכן ההגייה הנכונה: הִשְׁתַּנָּה.
טעות נפוצה: לבחור במֻכְּחָשׁ בגלל ההגייה הנפוצה בדיבור ("מוּקְחָשׁ"), ובהִשְׁתַּנֶּה בהשפעת צורת ההווה.
שאלה 12 · זיהוי בניינים; יו"ד שורשית; משקל מִקְטוֹל
לפניך משפטים ובהם צורות פועל מודגשות, הנוטות בחמישה בניינים.
(1) מבין שבעת הבניינים בעברית, אֵילו שני בניינים אינם מיוצגים בצורות הפועל המודגשות שלעיל? ______ ______
(2) כתוב פועל הגזור מן השורש של המילה מוּדָעִים ונוטה באחד הבניינים שציינת בתת־סעיף א (1). ______
לפניך רשימה של מילים מודגשות.
נִרְאֵית, זִקְנֵי השבט, יִתְרוֹן, מִישׁוֹרֵי חיים,
נִסּוּי, מדע בִּדְיוֹנִי, תְּמִימוּת, יַשִּׁיקוּ אתר
(1) ברשימת המילים המודגשות הקף רק את אותיות יו"ד השורשיות.
(2) לפניך רשימת מילים.
הקף את המילים הנוטות באותו המשקל של המילה מִישׁוֹר.
מִשְׁעוֹל, תִּינוֹק, מִתּוּן, מִסְתּוֹר, כִּנּוֹר, מִזְמוֹר
◂ פתרון מלא לשאלה 12
סעיף א
(1) הבניינים שאינם מיוצגים: נפעל ופֻּעַל (פועל).
(צורות הפועל: מֵיטִיבִים – הפעיל; לָשׁוּב – קל; לְמַנּוֹת – פיעל; מִזְדַּקֶּנֶת – התפעל; מוּדָעִים – הופעל.)
(2) שורש י-ד-ע: נוֹדַע (נפעל) / יֻדַּע (מְיֻדָּע) (פֻּעַל).
(1) זיהוי הבניין של כל צורה:
מיוצגים: קל, פיעל, הפעיל, התפעל, הופעל. חסרים מתוך שבעה: נפעל ופֻּעַל.
(2) שורש י-ד-ע: בנפעל – נוֹדַע (בפ"י הנ' בחולם: נוֹקְטַל, כמו נוֹלַד); בפֻּעַל – יֻדַּע (בינוני: מְיֻדָּע – "ה' המיודעת"). די בפועל אחד, בבניין שציינתם בסעיף (1).
טעות נפוצה: לזהות את "מֵיטִיבִים" כפיעל בגלל המ' בתחילת המילה, או את "מוּדָעִים" כקל ("ידוע").
סעיף ב
(1) יו"ד שורשית ב: נִרְאֵית (היו"ד – ר-א-י), יִתְרוֹן (היו"ד הראשונה – י-ת-ר), מִישׁוֹרֵי (היו"ד הראשונה – י-ש-ר), נִסּוּי (היו"ד האחרונה – נ-ס-י), בִּדְיוֹנִי (היו"ד שאחרי הד' – ב-ד-י).
אין יו"ד שורשית ב: זִקְנֵי (ז-ק-ן), תְּמִימוּת (ת-מ-ם), יַשִּׁיקוּ (נ-ש-ק).
(2) מִשְׁעוֹל, מִסְתּוֹר, מִזְמוֹר (משקל מִקְטוֹל).
(1) השיטה: לכל מילה מוצאים את השורש, ורק אחר כך בודקים איזו יו"ד היא אחת מאותיות השורש ואיזו היא חלק מן התבנית (משקל, סימן גוף, סיומת).
(2) המשקל של מִישׁוֹר: שורש י-ש-ר; מ' בחיריק + חולם לפני האות האחרונה: מִקְטוֹל (בגזרת פ"י היו"ד נחה: מִיקְטוֹל ← מִישׁוֹר).
טעות נפוצה: להקיף את "מִתּוּן" בגלל המ' שבראשו – המ' כאן היא אות שורש.
שאלה 13 · גזרות ל"י וע"ו; שורשים תנייניים
לא במיקוד תשפ"ז
לפניך קטע ובו מילים מודגשות.
את הילדים עדיין מלמדים שלגיל ולניסיון יש חשיבות. לילדים גדולים יש יותר זְכֻיּוֹת מלילדים קטנים. למשל, הם רַשָּׁאִים להישאר עֵרִים עד שעה מאוחרת. מה אומרים לקטנים? כאשר תגדלו תֵּהָנוּ אף אתם מן הזכויות האלה.
(1) איזו מן המילים המודגשות יוצאת דופן מבחינת הגזרה? ______
מהי גזרתה? ______
מה הגזרה המשותפת למילים האחרות? ______
(2) לפניך רשימת מילים. הקף את המילים שנגזרו מאותה הגזרה של המילה רַשַּׁאי.
קַנַּאי, פְּנַאי, מְצַאי, תְּנַאי, מְלַאי, בְּלַאי
לפניך צירופים ומשפטים, ובהם שמות פועל מודגשים.
העתק רק את שמות הפועל ששורשיהם תנייניים, וציין ליד כל שם פועל שהעתקת את השורש הראשוני שממנו נגזר השורש התנייני של שם הפועל.
◂ פתרון מלא לשאלה 13
סעיף א
(1) יוצאת דופן: עֵרִים. גזרתה: ע"ו (שורש ע-ו-ר).
הגזרה המשותפת לשאר: ל"י (זְכֻיּוֹת – ז-כ-י; רַשָּׁאִים – ר-ש-י; תֵּהָנוּ – ה-נ-י).
(2) פְּנַאי (פ-נ-י), תְּנַאי (ת-נ-י), בְּלַאי (ב-ל-י).
(1) מציאת השורש של כל מילה:
לכן "ערים" יוצאת דופן.
(2) מילים בגזרת ל"י כמו רַשַּׁאי: בכל המילים ברשימה יש א' לפני היו"ד, ולכן צריך לבדוק אם הא' שורשית (ל"א) או לא (ל"י):
דרך בדיקה: מחפשים מילה קרובה מאותו שורש שבה ברור אם יש א' בסוף (קנאה, מצא, מלא) או ה'/י' (פנה, התנה, בלה).
(שאלה שבה התלמיד נדרש לציין את שם הגזרה אינה מופיעה עוד במיקוד הנוכחי; הסעיף מובא כפי שהופיע בבחינה.)
סעיף ב
לְדַמְיֵן – השורש התנייני ד-מ-י-ן, מן השורש הראשוני ד-מ-י (ד-מ-ה; דמיון).
לְתַעֵד – השורש התנייני ת-ע-ד, מן השורש הראשוני ע-ו-ד (תעודה).
שורש תנייני נוצר משם שכבר נגזר משורש ראשוני: אותיות התבנית של השם (ת', מ', סופית ־וֹן וכדומה) "נדבקות" לשורש ונעשות אותיות שורש חדש.
(יצירת שורשים תנייניים אינה כלולה במיקוד הנוכחי; הסעיף מובא כפי שהופיע בבחינה.)
טעות נפוצה: לזהות את "לתקן" כשורש תנייני משום שהוא מתחיל בת' – צריך לבדוק אם יש שורש ראשוני מוכר בלי הת' (אין "ק-ו-ן" במשמעות זו).
שאלה 14 · שמות פעולה: מיון לפי בניין, שם פועל, שם פעולה מוחשי
(1) לפניך צירופים ומשפטים ובהם מודגשים שמות פעולה.
בַּקָּרַת איכות בְּנִיַּת תוכניות הֲקָלָה בתורנויות תִּפְעוּל של אתר הבית
חברים באו לבקר בלי הַתְרָאָה. כללי ההֶסֵּק הם כללים בסיסיים בלוגיקה ובמתמטיקה.
בטבלה שלפניך מיין את שמות הפעולה לפי בניינים, וציין את הבניין בראש כל עמודה.
(2) כתוב את שם הפועל של שם הפעולה הַתְרָאָה. ______
במקרים רבים שם הפעולה אינו מתאים בבניין לפועל שאת פעולתו הוא מציין.
לפניך ארבעה שמות פעולה. הקף את שם הפעולה שאינו מאותו הבניין של הפועל שאת פעולתו הוא מציין.
הַחְלָטָה, הַשְׁעָרָה, גֵּרוּשׁ, הוֹבָלָה
שמות במשקלי שמות פעולה יכולים לעיתים לציין לא רק פעולה, אלא לציין גם שמות עצם מוחשיים.
לפניך שני זוגות משפטים, ובכל זוג מודגש פעמיים אותו שם: פעם השם מציין פעולה, ופעם הוא מציין שם עצם מוחשי. בכל זוג משפטים הקף רק את השם המציין פעולה.
זוג I:
זוג II:
◂ פתרון מלא לשאלה 14
סעיף א
(1)
| קל | פיעל | הפעיל |
|---|---|---|
| בְּנִיַּת (בנייה) | בַּקָּרַת (בקרה), תִּפְעוּל | הֲקָלָה, הַתְרָאָה, הֶסֵּק |
(2) לְהַתְרוֹת.
השיטה: לכל שם פעולה מזהים את המשקל, ומכל משקל יודעים לאיזה בניין הוא שייך: קל – קְטִילָה; פיעל – קִטּוּל (וגם קַטָּלָה); הפעיל – הַקְטָלָה, הֶקְטֵל.
(2) שם הפועל של הַתְרָאָה: הפועל הוא הִתְרָה (הפעיל, ל"י); שם הפועל בהפעיל ל"י בא בתבנית לְהַקְטוֹת: לְהַתְרוֹת.
טעות נפוצה: לזהות את "הַתְרָאָה" כשם פעולה של התפעל בגלל ה־הת בתחילתה – כאן הת' היא אות שורש (ת-ר-י), ולא חלק מ"הִתְ־".
סעיף ב
הַשְׁעָרָה – משקל הַקְטָלָה (הפעיל), אך הפועל שאת פעולתו היא מציינת הוא שִׁעֵר (פיעל).
בודקים כל שם פעולה מול הפועל שהוא מציין:
טעות נפוצה: לבחור ב"גֵּרוּשׁ" בגלל היעדר הדגש – התנועה צירי באה בתשלום דגש, והמשקל הוא קִטּוּל של פיעל.
סעיף ג
זוג I: האריזה במשפט הראשון ("סיימתי את האריזה של המזוודה").
זוג II: ההזמנה במשפט השני ("ההזמנה שלהם לא הייתה אמיתית").
המבחן: שם המציין פעולה אפשר להחליף בשם פועל או בפועל ("סיימתי לארוז את המזוודה", "שהזמינו אותי"). שם עצם מוחשי הוא חפץ שאפשר לגעת בו, לזרוק אותו, לקבל אותו בדואר.
טעות נפוצה: להקיף בזוג II את המשפט הראשון, משום שהזמנה ליריד נשמעת "פעולה" – אבל היא נשלחה בדואר, ולכן היא חפץ.
שאלה 15 · משקלי הבינוני; חלקי דיבור של צורות בינוני; צורן גזירה וצורן נטייה
לפניך צירופים, ובהם מודגשים שמות עצם במשמעות בעלי תפקיד או בעלי מקצוע.
חַיָּלִים משוחררים, מוֹרִים צעירים, מְהַנְדְּסִים בתחילת דרכם, רוֹפְאִים ותיקים,
מֻמְחִים בתחום המתמטיקה, קַרְיָנִים בטלוויזיה, מְנַהֲלִים של מפעלים
(1) העתק רק את השמות הנוטים במשקלי הבינוני.
(2) ציין את המשקלים של שמות העצם האחרים.
לפניך משפט ובו צורות בינוני.
למה מעסיקים בישראל אינם מעסיקים עובדים מבוגרים?
ציין מעל כל צורת בינוני במשפט את חלק הדיבור שהיא שייכת לו: שם עצם, שם תואר או פועל.
לפניך שני משפטים ובכל אחד מהם מודגשת מילה.
(1) מטרתה של התוכנית החדשה היא לעודד מְעֹרָבוּת של בני נוער בחיי הקהילה.
(2) בימינו יותר ויותר נשים מְעֹרָבוֹת בניהול הבכיר.
שתי המילים המודגשות מסתיימות בצורן סופי.
ציין את סוג הצורן הסופי שבכל אחת מן המילים המודגשות: צורן גזירה או צורן נטייה.
(1) מְעֹרָבוּת ______
(2) מְעֹרָבוֹת ______
לא במיקוד תשפ"ז
◂ פתרון מלא לשאלה 15
סעיף א
(1) מוֹרִים, מְהַנְדְּסִים, רוֹפְאִים, מֻמְחִים, מְנַהֲלִים.
(2) חַיָּלִים – משקל קַטָּל; קַרְיָנִים – משקל קַטְלָן.
השיטה: מעבירים כל שם ליחיד, מוצאים את השורש ובודקים אם התבנית היא תבנית בינוני של אחד הבניינים.
טעות נפוצה: להעתיק את "חיילים" כבינוני, או לחשוב ש"מורים" הוא משקל קוֹטֵל של קל – השורש הוא י-ר-י, והחולם מקורו בפ"י בהפעיל.
סעיף ב
למה מעסיקים (שם עצם) בישראל אינם מעסיקים (פועל) עובדים (שם עצם) מבוגרים (שם תואר)?
השיטה: צורת בינוני יכולה לשמש שם עצם, שם תואר או פועל – מכריע התפקיד שלה במשפט:
טעות נפוצה: לזהות את שתי ההופעות של "מעסיקים" באותו חלק דיבור – אותה צורה בדיוק משמשת פעם שם עצם ופעם פועל.
סעיף ג
(1) מְעֹרָבוּת – צורן גזירה (־וּת).
(2) מְעֹרָבוֹת – צורן נטייה (־וֹת, נקבה רבות).
צורן גזירה יוצר מילה חדשה בעלת משמעות חדשה (ולעיתים חלק דיבור אחר); צורן נטייה רק מוסיף מידע דקדוקי (מין, מספר, גוף) לאותה מילה.
(ההבחנה בין צורן גזירה לצורן נטייה אינה כלולה במיקוד הנוכחי; הסעיף מובא כפי שהופיע בבחינה.)
טעות נפוצה: להתבלבל בגלל הכתיב הדומה (מעורבות) – בלי ניקוד מכריעים לפי ההקשר: "לעודד מעורבות" (שם) לעומת "נשים מעורבות" (תואר/בינוני ברבות).