דילוג לתוכן המרכזי

בגרות בלשון שאלון עיקרי 011281 - קיץ 2018

שאלון עיקרי (הבנה, הבעה ולשון) · שאלון 011281 · קיץ · 15 שאלות · 3 שעות

בחינת הבגרות בלשון, קיץ 2018, כל 15 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה. במטלת הכתיבה - חיבור לדוגמה בציון מלא, המבנה שלו והסבר לפי רכיבי ההערכה.

הוראות הבחינה (כמו בשאלון)

א. משך הבחינה: שלוש שעות.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני חלקים.
חלק ראשון — הבנה והבעה — 50 נקודות
חלק שני — לשון — 50 נקודות
פרק א: שם המספר, אותיות השימוש ומילות היחס
פרק ב: תחביר / פרק ג: מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים
סה"כ — 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: אין.
ד. הוראות מיוחדות: 1. יש לקרוא את הטקסטים שבנספח ולענות על השאלות בגוף שאלון זה, לפי ההוראות.
2. לכתיבת טיוטה אפשר להשתמש בעמודים האחרונים (20–21) של השאלון.
ההנחיות בשאלון זה מנוסחות בלשון זכר ומכוונות לנבחנות ולנבחנים כאחד.
נספח: טקסטים.

חלק ראשון — הבנה והבעה

ההוראות לחלק זה

(50 נקודות)
קרא את הטקסטים (1)–(4) שבנספח המצורף, וענה על כל השאלות 1–3 שלפניך.
הקפד על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
(נספח: לפניך ארבעה טקסטים. קרא אותם, וענה על השאלות בשאלון המחברת המצורף.)

שאלה 1 · הטענה הרווחת והטענה המרכזית בטקסט 1

הבנת הנקרא10 נקודותטקסט 1
א.

בטקסט 1 הכותבת רוצה להפריך טענה רווחת.
כתוב מהי הטענה הרווחת שהכותבת רוצה להפריך. (5 נקודות)

ב.

כתוב מהי הטענה המרכזית העולה מטקסט 1. (5 נקודות)

◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה

הטענה הרווחת היא ש"העולם שייך לצעירים": שוק העבודה מעדיף עובדים צעירים, משום שעובדים מבוגרים (בני חמישים ומעלה) נתפסים כמיושנים, כאיטיים וכפחות מועילים למעסיק – ולכן עדיף לא להעסיק אותם.

איפה בטקסט: הטענה הרווחת מופיעה כבר בפסקה הראשונה, בציטוט "העולם שייך לצעירים", כך תמיד אמרו לנו" (שורה 2), ומפורטת בפסקה השנייה בדבריה של רנדליך: "שוק העבודה הישראלי מחפש אנשים צעירים", "היום אנחנו מעריכים פחות את הניסיון, ומחפשים אחר חדשנות ומהירות. מועמדים מבוגרים נתפסים מיושנים ואיטיים" (שורות 8–10).

איך מזהים שזו הטענה שהכותבת רוצה להפריך: מיד אחרי הצגתה באות מילים המסמנות הסתייגות וניגוד: "גם אם זה לא נכון" (שורה 10), ובפתיחת הפסקה השלישית – "אולם, לדבריה של רנדליך, לעובדים מבוגרים יש ערך רב" (שורה 12). כלומר, הכותבת מציגה את הדעה המקובלת כדי לסתור אותה.

מה צריך לכתוב: את הדעה עצמה (מעדיפים צעירים / מבוגרים אינם רצויים בעבודה) וגם את הנימוק שבבסיסה (מבוגרים נתפסים מיושנים ואיטיים, הניסיון אינו מוערך). די בניסוח אחד ברור.

טעות נפוצה: לכתוב את טענת הכותבת עצמה ("לעובדים מבוגרים יש יתרונות") במקום הטענה שהיא מפריכה, או לתאר רק את התופעה ("קשה למבוגרים למצוא עבודה") בלי הדעה שמאחוריה.

סעיף ב

תשובה

הטענה המרכזית היא שלעובדים מבוגרים יש יתרונות רבים וערך רב בעבור המעסיק – ידע וניסיון, יציבות ונאמנות למקום העבודה, מתינות, צניעות ונכונות להקשיב, חוכמת חיים ויכולת להתמודד עם לחץ – ולכן כדאי להעסיק אותם (ואכן מעסיקים מתחילים להכיר ביתרונות אלה).

איפה בטקסט: הטענה עולה מן הפסקות השלישית והרביעית. בפסקה השלישית: "לעובדים מבוגרים יש ערך רב בעבור המעסיק" – ומפורטים היתרונות: ידע וניסיון, שמירה על מקום העבודה זמן רב, נאמנות, "מתינות, נכונות להקשיב, צניעות ופתיחות" (שורות 12–16). בפסקה הרביעית: "מעסיקים מתחילים להכיר ביתרונות של עובדים מבוגרים, ואף מעדיפים אותם על פני צעירים" (שורות 17–18), ובעל המסעדה מדבר על "יתרון מובהק לעסק" (שורה 19). גם הפסקה האחרונה מביעה תקווה ש"מעסיקים רבים יגלו את היתרונות שבהעסקת אנשים מבוגרים" (שורה 23).

איך מנסחים טענה מרכזית: משפט אחד או שניים שמסכמים את העמדה של הטקסט כולו – לא פרט אחד ממנו. בטקסט שמפריך דעה רווחת, הטענה המרכזית היא בדרך כלל ההפך מן הדעה המופרכת: הדעה הרווחת – מבוגרים מיושנים ואין טעם להעסיקם; הטענה המרכזית – למבוגרים יתרונות רבים, וכדאי להעסיקם. כדאי לצרף שתיים–שלוש דוגמאות ליתרונות כדי להראות שהטענה מבוססת על הטקסט.

טעות נפוצה: לכתוב רק יתרון אחד (למשל "עובדים מבוגרים נאמנים") – זהו נימוק, לא הטענה המרכזית; או לכתוב את תיאור הבעיה מן הפסקה הראשונה (גילנות, קושי להתקבל לעבודה).

שאלה 2 · כתיבה ממזגת: סקירה על עמדות בנוגע לשילוב עובדים מבוגרים

מטלת כתיבה30 נקודותטקסט 1טקסט 2טקסט 3טקסט 4

כתיבה ממזגת (30 נקודות)
בחברה חדשה, שבה עובדים אנשים צעירים, המנהלים מתלבטים בשאלה אם לשלב בחברה עובדים מבוגרים ובעלי ניסיון.
על פי ארבעת הטקסטים שקראת, כתוב סקירה שמטרתה להציג לפני מנהלי החברה עמדות שונות בנוגע לשאלה זו.
הקפד על דרכי מסירה מקובלות ועל אזכור מקורות המידע בגוף הסקירה ובסופה (ביבליוגרפיה).
כתוב בהיקף של 250–300 מילים. השתמש בעמודים 4–5 לכתיבת טיוטה, ואת הסקירה כתוב בעמודים 6–7.

◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 2
סקירה לדוגמה בציון מלא

שילוב עובדים מבוגרים בחברה – עמדות שונות
מנהלי החברה מתלבטים אם לשלב בה עובדים מבוגרים ובעלי ניסיון. בסקירה זו יוצגו עמדות שונות בשאלה זו, על פי ארבעה מקורות.

רוב המקורות מדגישים את יתרונותיהם של העובדים המבוגרים. לפי רוטנשטרייך רובין (2017), לעובדים מבוגרים יש ערך רב בעבור המעסיק: הם בעלי ידע וניסיון רב, היציבות חשובה להם ולכן הם נאמנים למקום העבודה ונשארים בו זמן רב, והם מאופיינים במתינות, בצניעות, בפתיחות ובנכונות להקשיב. מעסיקים המעסיקים עובדים כאלה מעידים כי הם מתמודדים היטב עם מצבי לחץ, יוצרים אווירה טובה ומשמשים דוגמה לצעירים. גם שני (2010) מדווח על מחקרים שמצאו כי עם הגיל מתעצמות האינטליגנצייה הרגשית והאינטליגנצייה החברתית: בני השישים ומעלה הבינו קונפליקט טוב יותר מצעירים וחזו טוב יותר את תוצאותיו, ולכן החוקרים ממליצים להקצות למבוגרים תפקידי מפתח, כגון ניהול משא ומתן וייעוץ. פילמר (2017) מוסיף כי אנשים מבוגרים יכולים לשמש "מייבינים", כלומר יועצים המכוונים את הצעירים על פי ניסיונם ומלמדים אותם לחשוב על הטווח הארוך, דבר שאי אפשר ללמוד באוניברסיטה.

מנגד, שורק (2017) טוען כי בימינו ערכו של הניסיון אבד: מה שהמבוגרים יכולים ללמד כבר אגור במכונות החכמות, הוותק מביא עמו ספקנות, שחיקה ועייפות, ובתחומים המשתנים במהירות, כמו הכלכלה, מומחה צעיר יועיל יותר מבנקאי ותיק. לדבריו, גם בתחום החברתי ההורים מתקשים ללמד את ילדיהם כיצד להתנהג, משום שהנורמות השתנו. נוסף על כך, לדברי רוטנשטרייך רובין (2017), בשוק העבודה רווחת התפיסה שמועמדים מבוגרים מיושנים ואיטיים, ושני (2010) מציין כי עם הגיל נחלשות כמה יכולות קוגניטיביות, למשל פתרון משוואות מתמטיות.

לסיכום, רוב המקורות מציגים את העובדים המבוגרים כנכס בזכות ניסיונם, יציבותם וחוכמתם הרגשית והחברתית, ואילו מקור אחד מטיל ספק בערכו של הניסיון בעולם המשתנה במהירות. מנהלי החברה יוכלו לשקול את הטיעונים לכאן ולכאן ולהחליט אם לשלב בה עובדים מבוגרים, ובאילו תפקידים.

ביבליוגרפיה
פילמר, ק' (9/2/2017). חכמי החיים. אלכסון. אוחזר מ־http://alaxon.co.il
רוטנשטרייך רובין, ד' (5/11/2017). למה מעסיקים בישראל לא רוצים להעסיק עובדים מבוגרים? מאקו. אוחזר מ־www.mako.co.il
שורק, י' (2017). ניסיון החיים והמוות. הד החינוך, מאי 2017, עמ' 56–60.
שני, ר' (31/8/2010). מחקרים מוכיחים: החוכמה עולה עם הגיל. ynet, ידיעות אחרונות. אוחזר מ־www.ynet.co.il

(מספר מילים: 269, בלי הכותרת ורשימת המקורות)

1. מה המטלה דורשת: סקירה (לא מאמר טיעון) שמציגה למנהלי החברה עמדות שונות בשאלה אם לשלב עובדים מבוגרים ובעלי ניסיון, על פי ארבעת הטקסטים, בהיקף של 250–300 מילים, עם אזכור מקורות בגוף הסקירה וביבליוגרפיה בסופה. אין להביע עמדה אישית – תפקיד הסוקר הוא להציג את העמדות בצורה מאורגנת והוגנת, ולהשאיר את ההחלטה למנהלים.

2. איסוף החומר – מה כל טקסט תורם:

•טקסט 1 (רוטנשטרייך רובין): בעד – ידע וניסיון, יציבות, נאמנות, מתינות, צניעות, פתיחות, התמודדות עם לחץ, דוגמה לצעירים (פסקות 3–4). גם הצגת הדעה הנגדית הרווחת – "מועמדים מבוגרים נתפסים מיושנים ואיטיים" (פסקה 2).
•טקסט 2 (שורק): נגד – הידע "אגור ומתועד במכונות החכמות", ותק = אובדן תמימות (ספקנות), שחיקה ועייפות, בתחום הכלכלי מומחה צעיר עדיף, בתחום החברתי הצעירים יודעים יותר. (בסוף הטקסט הכותב קורא לשינוי חברתי שיחזיר לניסיון את ערכו, אך עיקר טענתו הוא שכיום הניסיון אינו נכס.)
•טקסט 3 (פילמר): בעד – המבוגר כ"מייבין", יועץ שמכוון את הצעירים לפי ניסיונו, ראייה לטווח ארוך.
•טקסט 4 (שני): בעד – אינטליגנצייה רגשית וחברתית מתעצמות עם הגיל, המחקר על הקונפליקט, ההמלצה להקצות למבוגרים תפקידי ניהול משא ומתן וייעוץ; מנגד – ירידה ביכולת הקוגניטיבית (משוואה מתמטית).

3. המבנה:

•פתיחה – הצגת השאלה ומטרת הסקירה ("בסקירה זו יוצגו עמדות שונות...").
•גוף, פסקה א – העמדה התומכת: שלושה מקורות, מקושרים בביטויים "לפי", "גם... מדווח", "מוסיף כי".
•גוף, פסקה ב – העמדה המסתייגת: נפתחת ב"מנגד", ומרחיבה ב"נוסף על כך".
•סיום – "לסיכום": סיכום שתי העמדות והחזרה אל מטרת הסקירה (ההחלטה של המנהלים), בלי עמדה אישית.

הארגון הוא לפי עמדות ולא לפי טקסטים – כך הסקירה ממזגת מידע ממקורות שונים ואינה סיכום של ארבעה טקסטים בזה אחר זה.

4. איך הסקירה עומדת בתבחינים:

•תוכן: שתי עמדות לפחות, מכל ארבעת הטקסטים, עם נימוקים מפורטים לכל עמדה; מידע מדויק בלי סילוף.
•מיזוג ומבנה: פתיחה–גוף–סיום, פסקה לכל עמדה, מילות קישור של הוספה ("גם", "מוסיף", "נוסף על כך") ושל ניגוד ("מנגד", "ואילו").
•דרכי מסירה ואזכור מקורות: דיבור עקיף ברוב הסקירה ("טוען כי", "מציין כי"), ציטוט ישיר קצר במירכאות ("מייבינים"), שם המחבר ושנת הפרסום בגוף הטקסט, וביבליוגרפיה מסודרת לפי סדר האלף־בית בסוף.
•לשון: משלב רשמי, גוף שלישי, משפטים שלמים ופיסוק תקין.

5. טעויות נפוצות:

•להביע עמדה אישית ("לדעתי כדאי לשלב עובדים מבוגרים") – בסקירה מציגים עמדות, לא מכריעים.
•להתבסס רק על חלק מן הטקסטים, או להציג רק עמדה אחת – המטלה מבקשת "עמדות שונות" על פי ארבעת הטקסטים.
•לסכם כל טקסט בנפרד בלי מיזוג ובלי מילות קישור ביניהם.
•להעתיק משפטים שלמים מן הטקסטים בלי מירכאות, או לשכוח את הביבליוגרפיה.
•לחרוג מן ההיקף (פחות מ־250 או יותר מ־300 מילים).

שאלה 3 · כתיבה אישית: במי להתייעץ בהתלבטות

מטלת כתיבה10 נקודותטקסט 1טקסט 2טקסט 3טקסט 4

לא במיקוד תשפ"ז

לפניך כמה התלבטויות האופייניות לבני נוער ולבוגרים בארץ.

•באיזו מגמה לבחור כדי להרחיב את לימודיי בתיכון?
•באיזה מסלול לבחור בשירותי הצבאי? באיזה תפקיד?
•האם לצאת לשנת שירות?
•מה כדאי לי ללמוד בעתיד? באיזה מקצוע לבחור?
•באיזה סוג של עבודה כדאי לי לעבוד?

בחר בהתלבטות אחת המוּכרת לך מחייך האישיים. תאר את ההתלבטות, כתוב במי התייעצת או במי תתייעץ כדי להחליט, הסבר מדוע בחרת להתייעץ דווקא בו, ובאיזה אופן המידע שקראת במאמרים (או באחד מהם) תומך בבחירתך. (10 נקודות)

◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 3
סקירה לדוגמה בציון מלא

(תשובה לדוגמה – כל התלבטות מן הרשימה וכל יועץ מתאים מתקבלים, בתנאי שארבעת הרכיבים מופיעים)
ההתלבטות שלי היא באיזה מקצוע לבחור בעתיד. אני אוהב מדעים ומתעניין גם בהוראה, ואני מתלבט אם ללמוד הנדסה, שבה השכר גבוה, או לימודי חינוך, שבהם אוכל לעבוד עם אנשים. כדי להחליט אתייעץ עם סבי, שעבד כמהנדס במשך שלושים שנה ובשנותיו האחרונות בעבודה הדריך מהנדסים צעירים. בחרתי בו משום שהוא מכיר את שני העולמות מניסיונו, הוא מכיר אותי היטב, והוא יכול לספר לי מה היה משמח אותו בעבודה ומה התסכל אותו לאורך השנים. בחירה זו נתמכת בטקסט 3: פילמר ממליץ למצוא "מייבין", אדם מבוגר המגלם את "העצמי העתידי" שלנו, משום שאנשים שחיו חיים ארוכים יכולים להעריך טוב יותר מה "יעבוד" ומה "לא יעבוד" ומסייעים לחשוב על הטווח הארוך. גם טקסט 4 מחזק את בחירתי: לפי המחקרים, מבוגרים בעלי אינטליגנצייה רגשית וחברתית גבוהה ומחליטים החלטות שקולות, ולכן החוקרים ממליצים להקצות להם תפקידי ייעוץ.

(מספר מילים: 131)

ארבעה רכיבים חובה – ובתשובה לדוגמה:
1. תיאור ההתלבטות – מה הן האפשרויות ומה מקשה להחליט (הנדסה מול חינוך, שכר מול עבודה עם אנשים).
2. במי התייעצת / תתייעץ – אדם מסוים (סבא, מהנדס בדימוס).
3. מדוע דווקא בו – נימוק אישי: ניסיונו בתחום, היכרותו עם הכותב, יכולתו לספר מה היה טוב ומה קשה.
4. איך המאמרים תומכים בבחירה – קישור מפורש לטקסט, עם שם הטקסט ופרט ממנו: "מייבין" ו"העצמי העתידי" מטקסט 3; אינטליגנצייה רגשית וחברתית והמלצה על תפקידי ייעוץ מטקסט 4. אפשר להיעזר גם בטקסט 1 (יתרונות הניסיון, "חוכמת חיים").

אפשרות אחרת לגיטימית: לבחור דווקא ביועץ צעיר (למשל חבר שסיים את המסלול לפני שנה) ולתמוך בכך בטקסט 2 – שורק טוען שבעולם המשתנה במהירות "מומחה צעיר יסייע ככל הנראה הרבה יותר" ושהצעירים "מיטיבים לדעת" כיצד לנהוג. העיקר הוא שהקשר בין הבחירה לבין המאמר יהיה מנומק.

מבנה ולשון: פסקה אחת רציפה וקוהרנטית, בגוף ראשון (זו כתיבה אישית), עם מילות קישור של סיבה ("משום ש", "ולכן") ושל הוספה ("גם"), בכתיב ובפיסוק תקינים.

טעות נפוצה: לתאר את ההתלבטות בהרחבה ולשכוח את הרכיב הרביעי – הקשר למאמרים; או לכתוב "המאמרים תומכים בבחירתי" בלי לומר מה נאמר בהם ובאיזה טקסט.

חלק שני — לשון

ההוראות לחלק זה

(50 נקודות)
בחלק זה שלושה פרקים. עליך לענות על שני פרקים: על פרק א — חובה, ועל אחד מן הפרקים ב–ג.

פרק א: שם המספר, אותיות השימוש ומילות היחס — חובה (10 נקודות)
בפרק זה ענה על שאלות 4–5.

לפניך שני פרקים: פרק ב — תחביר, פרק ג — מערכת הצורות.
בחר בפרק שלמדת: בפרק ב — תחביר או בפרק ג — מערכת הצורות.
בפרק שבחרת ענה על השאלות לפי ההוראות.
ציין את שם הפרק שבחרת: ______

פרק ב: תחביר (40 נקודות)
בפרק זה ענה על ארבע מן השאלות 6–10 (לכל שאלה — 10 נקודות).
שים לב: בכל שאלה שתבחר, ענה על כל הסעיפים.

פרק ג: מערכת הצורות (40 נקודות)
בפרק זה ענה על ארבע מן השאלות 11–15 (לכל שאלה — 10 נקודות).
שים לב: בכל שאלה שתבחר, ענה על כל הסעיפים.

שם המספר ואותיות השימוש

שאלה 4 · כתיבת מספרים במילים: יריד תעסוקה

שם המספר8 נקודות

לפניך קטע ובו מספרים מודגשים. כתוב במילים את המספרים המודגשים.
יש צורך לנקד רק את המילה שמונה (במשפטים שבהם מופיעה הספרה 8).

ב־13 ______ בנובמבר בשנה שעברה התקיים יריד התעסוקה "דרוש ניסיון" לבני שישים ומעלה המבקשים לחזור ולהשתלב בשוק העבודה.
היריד התקיים בתל אביב, בגני התערוכה באולם 11 ______ .
ליריד הגיעו כ־4,000 ______ מבקרים ו־45 ______ מעסיקים,
ולמבקרים בו הוצעו כ־800 ______ משֹרות.
ביריד נערכו הרצאות וניתן ייעוץ. מספר המבקרים שניתן להם ייעוץ היה גדול פי 2 ______ ממספר המבקרים שנכחו בהרצאות. לאור הצלחת היריד הודיעו מארגניו: "נמשיך לקדם את תעסוקת המבוגרים גם בשנת 2018 ______ ". כדי ליצור קשר עם מארגני היריד "דרוש ניסיון", יש להתקשר למספר *3196 — כוכבית, שלוש, ______, תשע, שש.

◂ פתרון מלא לשאלה 4
תשובה
•ב־13 בנובמבר – בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר (בנובמבר)
•באולם 11 – (באולם) אַחַת עֶשְׂרֵה
•כ־4,000 מבקרים – כְּאַרְבַּעַת אֲלָפִים (מבקרים)
•ו־45 מעסיקים – וְאַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה (מעסיקים)
•כ־800 משׂרות – כִּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת (משׂרות)
•פי 2 – פִּי שְׁנַיִם
•בשנת 2018 – (בשנת) אַלְפַּיִם וּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה
•*3196 – כוכבית, שלוש, אַחַת, תשע, שש

שיטה: לכל מספר שואלים שלוש שאלות: (1) מה סוג המספר – מונה רגיל, תאריך, מספר סתמי (מספר המשמש שם או מספור), "פי"? (2) מה מינו של שם העצם הנמנה – זכר או נקבה? (3) האם יש לפני המספר אות שימוש (ו, כ, ב) שהגייתה משתנה?

•ב־13 בנובמבר – בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר. בתאריך הכוונה ליום ("בשלושה עשר ימים בנובמבר"), ו"יום" הוא זכר, לכן המספר בצורת הזכר: שלושה עשר. אות השימוש ב' באה לפני שווא (שְׁ) ולכן היא נהגית בחיריק: בִּשְׁלוֹשָׁה.
•באולם 11 – אַחַת עֶשְׂרֵה. המספר בא אחרי שם העצם ומשמש לזיהוי האולם (כמו "עמוד 11", "חדר 11"), כלומר הוא מספר סתמי, וזה בא תמיד בצורת הנקבה, בלי התאמה למין של "אולם".
•כ־4,000 מבקרים – כְּאַרְבַּעַת אֲלָפִים. "אלף" הוא שם זכר, ולכן המספר 4 בא בצורת הזכר ובסמיכות: אַרְבַּעַת אֲלָפִים (כמו שלושת אלפים). אות השימוש כ' באה לפני א' בפתח, ולכן נהגית כרגיל בשווא: כְּאַרְבַּעַת.
•ו־45 מעסיקים – וְאַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה. "מעסיק" – זכר, ולכן היחידות בצורת הזכר: חמישה. העשרות (ארבעים) זהות לזכר ולנקבה. ו' החיבור לפני ארבעים נהגית בשווא כרגיל: וְאַרְבָּעִים; לפני חֲמִשָּׁה (חטף־פתח) היא נהגית וַ – (ניקוד זה אינו נדרש כאן).
•כ־800 משׂרות – כִּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת. "מאה" – נקבה, ולכן שמונה בצורת הנקבה: שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת (בסגול בסוף, לא "שְׁמוֹנָה"). זה המקום שבו נדרש ניקוד המילה שמונה: כ' השימוש לפני שווא נהגית בחיריק – כִּשְׁמוֹנֶה.
•פי 2 – פִּי שְׁנַיִם. אחרי "פי" בא המספר בצורת זכר (פי שניים, פי שלושה, פי ארבעה), ולא "פי שתיים".
•בשנת 2018 – אַלְפַּיִם וּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה. בשנים המספר בא בצורת הנקבה ("שנה" – נקבה): שמונה עשרה, ולא "שמונה עשר". ו' החיבור לפני שווא נהגית בשורוק: וּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה.
•מספר הטלפון – אַחַת. בספרות של מספר טלפון משתמשים במספר הסתמי, שהוא בצורת נקבה: אחת (כמו "שלוש", "תשע", "שש" שכבר כתובות בשורה).

טעות נפוצה: לכתוב "שְׁמוֹנָה מאות" (צורת זכר) – מאה היא נקבה; לכתוב "אלפיים ושמונה עשר" – בשנה בא מספר נקבה; ולכתוב "פי שתיים".

שאלה 5 · נטיית מילות היחס

שם המספר2 נקודות

לא במיקוד תשפ"ז

לפניך שני משפטים א–ב ובכל משפט שתי אפשרויות לנטיית מילת היחס, אך רק אחת מהן תקינה.
בכל משפט הקף את מילת היחס שנטייתה תקינה.

א.

רבים מן המבוגרים חשים שהם מצוידים בכוחות ובמשאבים, ולִפְנֵיהֶם / לְפָנֵיהֶם עוד תקופת חיים ארוכה.

ב.

המעסיקה פנתה לאחת העובדות הוותיקות ואמרה לה: "מילאת היטב את המשימה שהטלתי עָלֶיךָ / עָלַיִךְ".

◂ פתרון מלא לשאלה 5

סעיף א

תשובה

וְלִפְנֵיהֶם (האפשרות הראשונה)

הכלל: מילת היחס "לִפְנֵי" נוטה בכינויי הגוף כמו שם עצם ברבים בסמיכות: לְפָנַי, לְפָנֶיךָ, לְפָנָיו, לְפָנֵינוּ, לִפְנֵיכֶם, לִפְנֵיהֶם. בגופים "אתם" ו"הם" (הסיומות ־כֶם, ־הֶם, ־כֶן, ־הֶן) ההטעמה עוברת לסוף המילה והתנועה הקמוצה נעלמת, ולכן אומרים לִפְנֵיהֶם – בדיוק כמו לִפְנֵיכֶם – ולא "לְפָנֵיהֶם".

טעות נפוצה: להקיש מ"לְפָנָיו" או מ"לְפָנֵינוּ" ולומר "לְפָנֵיהֶם".

סעיף ב

תשובה

עָלַיִךְ (האפשרות השנייה)

הכלל: הפנייה היא לאישה ("לאחת העובדות... ואמרה לה", "מילאת" – נוכחת), ולכן צריך את נטיית גוף נוכחת: עָלַיִךְ. הצורה עָלֶיךָ היא של גוף נוכח (פנייה לגבר).

ההבחנה בין הגופים: אתה – עָלֶיךָ, לְפָנֶיךָ, אֵלֶיךָ; את – עָלַיִךְ, לְפָנַיִךְ, אֵלַיִךְ.

טעות נפוצה: לבחור בצורה עָלֶיךָ משום שבדיבור היומיומי אומרים "עלֵיך" גם לאישה.

תחביר

שאלה 6 · משפט מורכב, סוגי נשוא, המרת משפט ויתור

תחביר10 נקודותטקסט 2טקסט 4
א.

לפניך משפט שסומנו בו הנשואים.
המבוגרים הולכים ומאבדים את חשיבותם, מפני שמה שהם יכולים ללמד את הצעירים כבר אגוּר ומתועד במכונות החכמות.
(1) ציין את הסוג התחבירי של המשפט: מורכב או איחוי (מחובר) ______

•אם המשפט הוא משפט איחוי (מחובר) — תחם את איבריו, וציין את הסוג התחבירי של כל איבר.
•אם המשפט מורכב — תחם בו את הפסוקיות, וציין מעל כל פסוקית את התפקיד התחבירי שלה.

(2) • איזה מן הנשואים המסומנים במשפט יוצא דופן מבחינת סוגו? העתק אותו. ______

•ציין מהו סוג הנשוא היוצא דופן. ______
•ציין מהו הסוג המשותף לשני הנשואים האחרים. ______
ב.

לפניך משפט.
אף על פי שהזיכרון לטווח קצר מתרופף עם הגיל, הִשׂיגה קבוצת המבוגרים תוצאות טובות יותר במשחק הזיכרון.
המר את המשפט במשפט מסוג תחבירי אחר שישמור על הקשר הלוגי שבמשפט.

◂ פתרון מלא לשאלה 6

סעיף א

תשובה

(1) משפט מורכב.
המבוגרים הולכים ומאבדים את חשיבותם, [מפני ש[מה שהם יכולים ללמד את הצעירים]פסוקית נושא כבר אגור ומתועד במכונות החכמות.]פסוקית תיאור סיבה
(הפסוקית "מה שהם יכולים ללמד את הצעירים" היא פסוקית נושא בתוך פסוקית הסיבה.)
(2) היוצא דופן: יכולים ללמד – נשוא מורחב.
הסוג המשותף לשני האחרים (הולכים ומאבדים; אגור ומתועד): נשוא כולל (חלק כולל – שני נשואים שווי תפקיד המחוברים בו' החיבור).

(1) קביעת סוג המשפט. יש שלושה נשואים, אבל רק אחד מהם במשפט העיקרי:

•המשפט העיקרי: "המבוגרים הולכים ומאבדים את חשיבותם" – נושא: המבוגרים; נשוא: הולכים ומאבדים; מושא: את חשיבותם.
•[מפני ש... במכונות החכמות] – נפתחת במילת השעבוד "מפני ש" ועונה על השאלה "מדוע המבוגרים מאבדים את חשיבותם?" – פסוקית תיאור סיבה.
•בתוך פסוקית הסיבה, מה אגור ומתועד? – "מה שהם יכולים ללמד את הצעירים". זו פסוקית נושא (נפתחת ב"מה ש" ומשמשת נושא לנשוא "אגור ומתועד"). לכן זה משפט מורכב שבו פסוקית משועבדת בתוך פסוקית.

מכיוון שיש פסוקיות התלויות בעיקרי – המשפט מורכב ולא איחוי.

(2) סוגי הנשואים.

•יכולים ללמד – פועל עזר מודאלי (יכולים) + שם פועל (ללמד) המשלים אותו: נשוא מורחב. שני הפעלים יחד הם נשוא אחד, ואי אפשר לפרק אותם לשני נשואים נפרדים ("הם יכולים" לבד אינו שלם).
•הולכים ומאבדים, אגור ומתועד – בכל אחד יש שני נשואים שווי תפקיד המחוברים בו' החיבור ומתייחסים לאותו נושא: נשוא כולל (חלק כולל בתפקיד נשוא). אפשר לפרק: "המבוגרים הולכים... והמבוגרים מאבדים"; "מה שהם יכולים ללמד אגור, ומה שהם יכולים ללמד מתועד".

טעות נפוצה: לקבוע שהמשפט מחובר בגלל ו' החיבור שב"הולכים ומאבדים" – ו' זו מחברת בין שני נשואים של אותו נושא (חלק כולל), לא בין שני משפטים.

סעיף ב

תשובה

משפט איחוי: הזיכרון לטווח קצר אומנם מתרופף עם הגיל, אך (אבל / אולם) קבוצת המבוגרים השיגה תוצאות טובות יותר במשחק הזיכרון.
(אפשר גם משפט פשוט: למרות התרופפות הזיכרון לטווח קצר עם הגיל, השיגה קבוצת המבוגרים תוצאות טובות יותר במשחק הזיכרון.)

שלב 1 – הקשר הלוגי: "אף על פי ש" היא מילת שעבוד של ויתור: [אף על פי שהזיכרון לטווח קצר מתרופף עם הגיל] היא פסוקית תיאור ויתור. כלומר, היינו מצפים שהמבוגרים יצליחו פחות, ובכל זאת הם הצליחו יותר.

שלב 2 – המרה: המשפט הנתון מורכב, ולכן צריך לכתוב משפט איחוי או פשוט באותו קשר.

•איחוי: שני איברים שווי מעמד; את הוויתור מבטאים בצמד "אומנם... אך/אבל/אולם" או ב"...ובכל זאת": [הזיכרון לטווח קצר אומנם מתרופף עם הגיל,] [אך קבוצת המבוגרים השיגה תוצאות טובות יותר.]
•פשוט: הופכים את הפסוקית לצירוף שמני אחרי מילת יחס של ויתור – "למרות", "על אף": למרות התרופפות הזיכרון לטווח קצר...

טעות נפוצה: להחליף רק את מילת השעבוד במילת שעבוד אחרת ("למרות ש", "אף ש") – המשפט נשאר מורכב; או לבחור מילת קישור של ניגוד בלי "אומנם"/"ובכל זאת" – "אבל" לבדה מתקבלת בדרך כלל, אך "ואילו" (ניגוד בין שני נושאים) אינה מבטאת ויתור.

שאלה 7 · הסגר, סוגי משפטים, המרה לפסוקית לוואי ולתמורה

תחביר10 נקודותטקסט 2טקסט 3טקסט 4
א.

לפניך ארבעה משפטים, ובהם מילים מסומנות בקו.
I. לפי החוקרים, בד בבד עם הקשיים הגופניים והנפשיים המתלווים להזדקנות, לגיל המבוגר יש גם יתרונות.
II. למרבה הצער, איננו יכולים לפגוש את "העצמי העתידי" האמיתי שלנו.
III. הקשבתי בעניין רב לדברי החוקרים שהרצו בכינוס.
IV. מה שהתקיים בדורות הקודמים נכון, לכאורה, שבעתיים בימינו.
(1) • בשלושה מן המשפטים התפקיד התחבירי של המילים המסומנות בקו הוא הסגר.
ציין את מספריהם. ______ ______ ______

•במשפט שנותר — ציין את התפקיד התחבירי של המילה/המילים המסומנות. ______
•בחר בשניים מן המשפטים שיש בהם הסגר. ציין את מספרי המשפטים, והסבר במה תורם השימוש בהסגר למשמעות של כל אחד מן המשפטים.

(2) • איזה מן המשפטים I–IV יוצא דופן מבחינת סוגו התחבירי? ציין את מספרו. ______

•ציין את הסוג התחבירי המשותף לשאר המשפטים. ______
ב.

לפניך משפט.
הביטקוין הוא מטבע דיגיטלי בין־לאומי, והוא אינו מנוהל על ידי ממשלה או בנק.
(1) המר את המשפט הנתון במשפט מורכב שיש בו פסוקית לוואי.
(2) המר את המשפט הנתון במשפט פשוט שיש בו תמורה.

◂ פתרון מלא לשאלה 7

סעיף א

תשובה

(1) הסגר: משפטים I, II, IV.
במשפט III – "לדברי החוקרים": מושא.
תרומת ההסגר (שניים מתוך השלושה):

•I – "לפי החוקרים" מציין את מקור המידע: הטענה אינה של הכותב אלא של החוקרים, וכך היא מקבלת תוקף/אמינות (והכותב אינו לוקח עליה אחריות אישית).
•II – "למרבה הצער" מביע את עמדת הכותב ואת רגשותיו כלפי התוכן: הוא מצטער על כך שאיננו יכולים לפגוש את "העצמי העתידי".
•IV – "לכאורה" מסייג את הטענה ומביע ספק: כך נדמה, אך ייתכן שהדבר אינו נכון באמת.

(2) יוצא דופן: משפט II – משפט פשוט.
הסוג המשותף לשאר: משפט מורכב.

(1) זיהוי הסגר. הסגר הוא מילה או צירוף שאינם קשורים תחבירית לשום חלק במשפט – הם מביעים את עמדת הדובר, את מקור המידע או הסתייגות, ואפשר להשמיט אותם בלי לפגוע במבנה המשפט. בדרך כלל הם מופרדים בפסיקים.

•I "לפי החוקרים", – אפשר להשמיט: "בד בבד... לגיל המבוגר יש גם יתרונות" – המשפט שלם. מציין מקור. הסגר.
•II "למרבה הצער", – אפשר להשמיט; מביע רגש/עמדה של הכותב. הסגר.
•IV ", לכאורה," – אפשר להשמיט; מביע הסתייגות/ספק. הסגר.
•III "לדברי החוקרים" – אי אפשר להשמיט: "הקשבתי בעניין רב" – למה? הפועל "הקשבתי" דורש משלים במילת היחס ל' (הקשיב ל...). לכן זה מושא. אין פסיק, וזה עוד סימן שאין כאן הסגר. (שימו לב שבמשפט I אותו צירוף ממש – "לדברי/לפי החוקרים" – הוא הסגר, כי שם אין פועל שדורש אותו.)

(2) סוג המשפטים. סופרים נשואים ומחפשים פסוקיות:

•I: "הקשיים... המתלווים להזדקנות" – ה' הזיקה + בינוני, שפירושה "אשר מתלווים": פסוקית לוואי של "הקשיים". נשוא העיקרי: יש. מורכב.
•II: נשוא אחד בלבד – "יכולים לפגוש" (נשוא מורחב). פשוט.
•III: [שהרצו בכינוס] – פסוקית לוואי של "החוקרים". מורכב.
•IV: [מה שהתקיים בדורות הקודמים] – פסוקית נושא (מה נכון? – מה שהתקיים...). נשוא: נכון. מורכב.

לכן II יוצא דופן.

טעות נפוצה: לסווג את משפט I כפשוט משום שאין בו "ש" או "אשר" – ה' הזיקה לפני בינוני ("המתלווים" = "אשר מתלווים") פותחת פסוקית לוואי.

סעיף ב

תשובה

(1) הביטקוין הוא מטבע דיגיטלי בין־לאומי [שאינו מנוהל על ידי ממשלה או בנק]פסוקית לוואי.
(2) הביטקוין, מטבע דיגיטלי בין־לאומי, אינו מנוהל על ידי ממשלה או בנק.

המשפט הנתון הוא משפט איחוי: שני איברים – [הביטקוין הוא מטבע דיגיטלי בין־לאומי,] [והוא אינו מנוהל על ידי ממשלה או בנק.] – המחוברים בו' החיבור; "הוא" באיבר השני מפנה לביטקוין.

(1) פסוקית לוואי: הופכים את האיבר השני לפסוקית שמתארת את "מטבע": מחליפים את "והוא" במילת השעבוד "ש" (או "אשר"): "מטבע... שאינו מנוהל...". הפסוקית מצטרפת לשם "מטבע" ומשמשת לו לוואי (איזה מטבע? – שאינו מנוהל...).

(2) תמורה: תמורה היא צירוף שמני שבא מיד אחרי שם, מתייחס לאותו דבר וממלא אותו תפקיד. הופכים את האיבר הראשון ("הוא מטבע דיגיטלי בין־לאומי") לצירוף "מטבע דיגיטלי בין־לאומי", ומציבים אותו בין פסיקים אחרי "הביטקוין". נשאר נשוא אחד – "אינו מנוהל" – ולכן המשפט פשוט. התמורה מתארת את הנושא "הביטקוין" ואף היא בתפקיד נושא.

טעות נפוצה: בסעיף (2) להשאיר "הוא" ("הביטקוין, הוא מטבע...") – אז יש שני נשואים; או לשכוח את הפסיקים סביב התמורה.

שאלה 8 · דרך מסירה, תפקידי פסוקיות, פסוקית מצומצמת

תחביר10 נקודותטקסט 4
א.

לפניך קטע.
1 מדוע האינטליגנצייה החברתית והאינטליגנצייה הרגשית מתעצמות עם השנים?
2 הביולוגים סבורים שמדובר בהתפתחות נירו־ביולוגית. לעומתם הפסיכולוגים מאמינים כי מדובר
3 בהתפתחות רגשית. מחקר בשדה הפסיכולוגיה הראה כי מבוגרים שולטים ביעילות רבה במנגנון
4 הבקרה הרגשית שלהם.
5 יכולת זו היא שעושה אותם לחכמים יותר.
(1) • ציין מהי דרך מסירת הדברים בשורות 2–4 בקטע. ______

•מסירת הדברים בשורות 2–4 נעשית באמצעות שימוש בפסוקיות.

ציין את התפקיד התחבירי המשותף לפסוקיות אלה. ______
(2) • ציין את התפקיד התחבירי של הפסוקית במשפט האחרון בקטע (שורה 5). ______

•הסבר את התרומה של השימוש בפסוקית זו למשפט.
ב.

לפניך שני משפטים מורכבים.
I. לאחר עיבוד הנתונים התברר כי קבוצת המבוגרים זכתה בציון הגבוה ביותר.
II. כדאי להקצות לאנשים מבוגרים תפקידי מפתח בתחום החברתי, כמו תפקידי ייעוץ וניהול משא ומתן.
(1) תחם בכל משפט את הפסוקית. (אחת הפסוקיות היא פסוקית מצומצמת.)
(2) ציין את התפקיד התחבירי המשותף לשתי הפסוקיות שתחמת. ______
(3) כתוב מחדש את המשפט בעל הפסוקית המצומצמת: הפוך את הפסוקית המצומצמת לפסוקית רגילה.

לא במיקוד תשפ"ז

◂ פתרון מלא לשאלה 8

סעיף א

תשובה

(1) דרך המסירה: דיבור עקיף (מסירה עקיפה).
התפקיד המשותף: פסוקיות מושא.
(2) [שעושה אותם לחכמים יותר] – פסוקית נשוא.
התרומה: המבנה "יכולת זו היא ש..." הוא מבנה הדגשה – הוא מבליט את הנושא "יכולת זו" ומדגיש שדווקא יכולת זו (השליטה בבקרה הרגשית), ולא דבר אחר, היא שעושה את המבוגרים לחכמים יותר.

(1) דרך המסירה. בשורות 2–4 מובאים דבריהם של אחרים (הביולוגים, הפסיכולוגים, המחקר) לא כלשונם, בלי מירכאות ובלי נקודתיים, אלא כתוכן המשולב במשפט הכותב באמצעות "ש"/"כי": "סבורים שמדובר...", "מאמינים כי מדובר...", "הראה כי מבוגרים שולטים...". זו מסירה עקיפה.
בכל אחד משלושת המשפטים הפסוקית עונה על השאלה "מה?" ומשלימה פועל של אמירה/חשיבה: סבורים מה? מאמינים מה? הראה מה? – לכן אלה פסוקיות מושא.

(2) הפסוקית בשורה 5. "יכולת זו היא [שעושה אותם לחכמים יותר]": נושא – יכולת זו; אוגד – היא; הנשוא הוא הפסוקית כולה – פסוקית נשוא.
אפשר היה לכתוב משפט פשוט: "יכולת זו עושה אותם לחכמים יותר". הבחירה במבנה "X הוא ש..." יוצרת הדגשה: היא מעמידה את "יכולת זו" במרכז ויוצרת ניגוד מרומז לגורמים אחרים – לא ההתפתחות הביולוגית אלא דווקא השליטה הרגשית היא הסיבה לחוכמה. כך הקטע מסתיים בתשובה חד־משמעית לשאלה שבשורה 1.

טעות נפוצה: לזהות את "שעושה אותם..." כפסוקית לוואי של "יכולת" – אבל אחרי האוגד "היא" הפסוקית אינה מתארת את השם אלא אומרת עליו משהו – זה הנשוא.

סעיף ב

תשובה

(1) I. לאחר עיבוד הנתונים התברר [כי קבוצת המבוגרים זכתה בציון הגבוה ביותר].
II. כדאי [להקצות לאנשים מבוגרים תפקידי מפתח בתחום החברתי, כמו תפקידי ייעוץ וניהול משא ומתן]. (פסוקית מצומצמת)
(2) פסוקית נושא.
(3) כדאי שיקצו (שנקצה) לאנשים מבוגרים תפקידי מפתח בתחום החברתי, כמו תפקידי ייעוץ וניהול משא ומתן.

משפט I: "התברר" – מה התברר? – "כי קבוצת המבוגרים זכתה...". הפסוקית היא הנושא של הנשוא "התברר" (הפועל "התברר" אין לו נושא אחר במשפט): פסוקית נושא. "לאחר עיבוד הנתונים" – תיאור זמן במשפט העיקרי, מחוץ לפסוקית.

משפט II: "כדאי" הוא נשוא (מילה מודאלית). מה כדאי? – "להקצות לאנשים מבוגרים תפקידי מפתח...". זה הנושא – אבל הוא בנוי משם פועל ("להקצות") עם משלימים משלו (למי? לאנשים מבוגרים; את מה? תפקידי מפתח), בלי מילת שעבוד ובלי נשוא נטוי: פסוקית נושא מצומצמת. "כמו תפקידי ייעוץ..." הוא חלק מן הפסוקית, כי הוא מפרט את "תפקידי מפתח".

(3) הפיכה לפסוקית רגילה: מוסיפים מילת שעבוד ("ש") והופכים את שם הפועל לפועל נטוי עם נושא (סתמי – "שיקצו", או בגוף מדברים – "שנקצה"). התפקיד נשאר פסוקית נושא.

(פסוקית מצומצמת אינה כלולה במיקוד הנוכחי; הסעיף מובא כפי שהופיע בבחינה.)

טעות נפוצה: לכלול את "כדאי" בתוך הפסוקית – "כדאי" הוא הנשוא של המשפט העיקרי.

שאלה 9 · ו' החיבור: איחוי וחלקים כוללים; ייחוד; דו־משמעות

תחביר10 נקודותטקסט 2טקסט 1
א.

לפניך ארבעה משפטים I–IV, ובכל אחד מהם מודגשת וי"ו החיבור.
I. המכונית גמאה כבישים רבים, והיא בטוחה פחות מאחותה החדישה.
II. צעירים יכולים להיות מקובעים, ואדם בן חמישים יכול להיות מודרני ומעודכן.
III. ניסיונם של זקני השבט היה מקור חסר תחליף של חוכמה וידע.
IV. ותק פירושו שחיקה ועייפות.
(1) • ציין בין אילו חלקים במשפט מחברת וי"ו החיבור במשפטים I ו־II.

•בכל אחד מן המשפטים I ו־II המר את וי"ו החיבור במילת קישור אחרת שתבטא את הקשר הלוגי שבמשפט.

במשפט I ______
במשפט II ______
(2) ציין את התפקיד התחבירי של החלקים שוי"ו החיבור מחברת ביניהם במשפטים III ו־IV.
במשפט III ______
במשפט IV ______
(3) אחד המשפטים I–IV הוא משפט בעל חלק ייחוד. נסח אותו כמשפט רגיל, בלי חלק ייחוד.

ב.

לפניך משפט דו־משמעי.
המֵיזם מיועד למבוגרים ולצעירים יצירתיים.
כתוב את שתי המשמעויות של המשפט.
משמעות I: ______ .
משמעות II: ______ .

לא במיקוד תשפ"ז

◂ פתרון מלא לשאלה 9

סעיף א

תשובה

(1) במשפטים I ו־II ו' החיבור מחברת בין שני איברים (שני משפטים עצמאיים) של משפט איחוי.
I – קשר של סיבה–תוצאה: "ולכן" (על כן / לפיכך): המכונית גמאה כבישים רבים, ולכן היא בטוחה פחות מאחותה החדישה.
II – קשר של ניגוד: "אבל" (אך / ואילו / אולם): צעירים יכולים להיות מקובעים, ואילו אדם בן חמישים יכול להיות מודרני ומעודכן.
(2) III – לוואי ("חוכמה וידע" – חלק כולל בתפקיד לוואי של "מקור").
IV – נשוא ("שחיקה ועייפות" – חלק כולל בתפקיד נשוא).
(3) משפט IV: פירושו של ותק הוא שחיקה ועייפות. (או: ותק הוא שחיקה ועייפות.)

(1) משפטים I ו־II. בכל אחד מהם יש שני נשואים, ולכל נשוא נושא משלו: I – המכונית גמאה / היא בטוחה; II – צעירים יכולים להיות / אדם בן חמישים יכול להיות. כל צד הוא משפט שלם, ולכן ו' החיבור מחברת כאן בין איברים של משפט איחוי.
ו' החיבור היא מילת קישור "כללית", ולכן צריך לברר מהקשר מהו הקשר הלוגי:

•I: המכונית בטוחה פחות בגלל שגמאה כבישים רבים – תוצאה: ולכן / על כן / לפיכך.
•II: מקובעים לעומת מודרני ומעודכן – שני נושאים בעלי תכונות הפוכות – ניגוד: ואילו / אבל / אך / אולם.

(2) משפטים III ו־IV. כאן ו' מחברת בין שני שמות בתוך צירוף, כלומר בין רכיבים של חלק כולל, ותפקידו של החלק הכולל הוא תפקיד הרכיבים:

•III: "מקור... של חוכמה וידע" – מקור של מה? – הצירוף מתאר את השם "מקור": לוואי.
•IV: "ותק פירושו שחיקה ועייפות" – מה פירושו של הוותק? – שחיקה ועייפות: זה מה שנאמר על הנושא – נשוא (שמני).

(3) חלק ייחוד. במשפט IV השם "ותק" עומד בראש המשפט, ואחריו המשפט חוזר אליו בכינוי (פירושו). זהו חלק ייחוד: הנושא התחבירי הוא "פירושו", ו"ותק" מוצא לפני המשפט להדגשה. משפט רגיל מחזיר את השם למקומו במקום הכינוי: "פירושו של ותק הוא שחיקה ועייפות".

(משפטים בעלי חלק ייחוד אינם כלולים במיקוד הנוכחי; תת־סעיף (3) מובא כפי שהופיע בבחינה.)

טעות נפוצה: לכתוב במשפט I מילת ניגוד ("אבל") – אין כאן ניגוד אלא סיבה ותוצאה; ובמשפט IV לזהות את "שחיקה ועייפות" כנושא.

סעיף ב

תשובה

משמעות I: המיזם מיועד לכל המבוגרים, ולצעירים שהם יצירתיים ("יצירתיים" מתאר רק את הצעירים).
משמעות II: המיזם מיועד למבוגרים יצירתיים ולצעירים יצירתיים ("יצירתיים" מתאר גם את המבוגרים וגם את הצעירים).

מקור הדו־משמעות: הלוואי "יצירתיים" בא בסוף הצירוף "למבוגרים ולצעירים", ולא ברור אם הוא מתייחס רק לשם הקרוב אליו (צעירים) או לחלק הכולל כולו (מבוגרים וצעירים). זו דו־משמעות תחבירית: לאותן מילים שני ניתוחים.

•ניתוח I: [מבוגרים] ו[צעירים יצירתיים] – לוואי לשם אחד.
•ניתוח II: [מבוגרים וצעירים] יצירתיים – לוואי לחלק הכולל.

כדי לנסח כל משמעות בבירור כדאי לכתוב משפט שבו אין עוד מקום לספק, למשל: "המיזם מיועד לכל המבוגרים ולצעירים היצירתיים" / "המיזם מיועד למבוגרים יצירתיים ולצעירים יצירתיים".

(דו־משמעות תחבירית אינה כלולה במיקוד הנוכחי; הסעיף מובא כפי שהופיע בבחינה.)

שאלה 10 · העלמת עושה הפעולה; שיבושים תחביריים

תחביר10 נקודותטקסט 2

לא במיקוד תשפ"ז

א.

לפניך קטע על פי טקסט 2.
האם בימינו יְמנו מנהל לבית הספר רק בשל הוותק שלו? האם ותיק הרופאים ימונה למנהל המחלקה? אולי נהגו כך בעבר. כיום דורשים התאמה לתפקידי ניהול. (במסגרת)
במשפטים שבקטע לא מצוינים עושי הפעולה.
ציין שתי דרכים תחביריות שונות להעלמת עושה הפעולה שבאות לידי ביטוי בקטע, והבא לכל דרך דוגמה מן הקטע.
דרך אחת: ______ דוגמה מן הקטע: ______
דרך נוספת: ______ דוגמה מן הקטע: ______

ב.

לפניך ארבעה משפטים I–IV, ובכל אחד מהם יש שיבוש בתחום התחביר.
I. מה עושים שמגיעים לגיל פרישה?
II. שנה שעברה נערך יריד תעסוקה למבוגרים בגני התערוכה בתל אביב.
III. ביריד התעסוקה נאמר למבקרים כי במידה והם ירצו לקבל סיוע בכתיבת קורות החיים, הם יוכלו לפנות לנציג מהמיזם "דרוש ניסיון".
IV. ביריד אמרה הנציגה לאחד המבקרים: "כמובן שנשמור על קשר!"
בחר בשלושה מן המשפטים I–IV, והשלם את הטבלה שלפניך: ציין את מספרו של כל משפט שבחרת, העתק את השיבוש מהמשפט, וכתוב את הנוסח התקין לכל שיבוש שהעתקת.

מספר המשפטהשיבוש במשפטהנוסח התקין
◂ פתרון מלא לשאלה 10

סעיף א

תשובה

דרך אחת: משפט סביל (פועל סביל). דוגמה: "האם ותיק הרופאים ימונה למנהל המחלקה?"
דרך נוספת: משפט בעל נושא סתמי (פועל בגוף שלישי רבים בלי נושא). דוגמה: "האם בימינו יְמנו מנהל לבית הספר...?" / "אולי נהגו כך בעבר" / "כיום דורשים התאמה לתפקידי ניהול".

דרך 1 – סביל. "ותיק הרופאים ימונה" – "ימונה" הוא פועל בבניין פֻּעַל (סביל של פיעל). הנושא התחבירי ("ותיק הרופאים") הוא מי שהפעולה נעשית בו, ואילו מי שממנה אותו אינו מוזכר. במשפט פעיל היה צריך לכתוב: "האם (ההנהלה) תמנה את ותיק הרופאים?".

דרך 2 – נושא סתמי. "יְמנו מנהל", "נהגו כך", "דורשים התאמה" – פועל בגוף שלישי רבים (או בינוני רבים) בלי נושא במשפט. הכוונה ל"אנשים" באופן כללי, ולכן עושה הפעולה אינו מזוהה.

שימו לב: "התאמה" (שם פעולה) היא דרך שלישית להסתיר עושה – שם הפעולה מציין את הפעולה בלי מי שעושה אותה; גם תשובה זו סבירה כשהיא מנומקת, אבל העיקר הן שתי הדרכים התחביריות המובהקות: סביל וסתמי.

(משפט בעל נושא סתמי אינו כלול במיקוד הנוכחי, אך הוא מובא כאן כפי שהופיע בבחינה.)

טעות נפוצה: לכתוב פעמיים אותה דרך עם שתי דוגמאות ("יְמנו" ו"נהגו" – שתיהן סתמי).

סעיף ב

תשובה
מספר המשפטהשיבוש במשפטהנוסח התקין
Iשמגיעיםכשמגיעים (כאשר מגיעים)
IIשנה שעברהבשנה שעברה
IIIבמידה והם ירצואם ירצו
IVכמובן שנשמורכמובן, נשמור על קשר! (או: ודאי שנשמור / ברור שנשמור)

(די בשלושה מן הארבעה.)

•I – "שמגיעים". המשפט מבטא זמן (מה עושים בזמן שמגיעים לגיל פרישה?), אך "ש" לבדה אינה מילת שעבוד של זמן. צריך מילת זמן: כשמגיעים / כאשר מגיעים.
•II – "שנה שעברה". צירוף הזמן חסר את מילת היחס ב': תיאור זמן מנוסח "בשנה שעברה" (או "אשתקד"). "שנה שעברה" הוא תרגום שאול מן הדיבור.
•III – "במידה ו...". זהו צירוף שאול (מאנגלית/מיידיש) לביטוי תנאי. בעברית תקינה מבטאים תנאי במילת השעבוד "אם": "כי אם ירצו לקבל סיוע... יוכלו לפנות". ("במידה ש" תקין רק במשמעות של שיעור – "במידה שבה...".)
•IV – "כמובן ש...". "כמובן" הוא הסגר (מילת עמדה), ואינו יכול לפתוח פסוקית ב"ש". צריך להפריד אותו בפסיק: "כמובן, נשמור על קשר!", או להשתמש בנשוא שאפשר לשעבד לו פסוקית: "ודאי שנשמור", "ברור שנשמור".

(תיקון מבנים לא תקינים אינו כלול במיקוד הנוכחי; הסעיף מובא כפי שהופיע בבחינה.)

טעות נפוצה: להעתיק את המשפט כולו בעמודת "השיבוש" – יש להעתיק רק את המילים המשובשות.

מערכת הצורות

שאלה 11 · שורש ובניין, מילים מאותו שורש, נטיית עתיד, הגייה

מערכת הצורות10 נקודותטקסט 2
א.

לפניך קטע על פי הפסקה הראשונה מטקסט 2, ובו פעלים מודגשים.
1 המבוגרים הולכים ומאבדים את חשיבותם, מפני שמה שהם יְכוֹלִים ללמד את הצעירים כבר אָגוּר וּמְתֹעָד
2 במכונות החכמות. ככל שנקדש את החדשנות וככל שבחיינו יתרופף הקשר לערכי העבר, יוֹסִיפוּ הזקנים
3 ויאבדו את ערכם. הניסיון הנצבר בתודעתם של מבוגרים אינו מועיל לצעירים בני זמננו, ואולי אף מַזִּיק,
4 ולשווא נְקוֹנֵן על כך.
(1) ציין את השורש של הפעלים: יוֹסִיפוּ (שורה 2) ______ מַזִּיק (שורה 3) ______
(2) ציין את הבניין של הפעלים: מְתֹעָד (שורה 1) ______ נְקוֹנֵן (שורה 4) ______
(3) I. לפניך צירופים ומשפטים, ובהם מילים מודגשות. מבין המילים המודגשות הקף רק את המילים שנוצרו מאותו השורש של הפועל אָגוּר שבשורה 1 בקטע.

•מַאַגְרֵי מידע
•אני מקווה שאָגוּר ליד הוריי.
•האוֹגֵר הוא בעל חיים מסדרת המכרסמים.
•עליי לתקן את המְגֵרָה שבשולחן הכתיבה שלי.
•אשר יָגֹרְתִּי בא לי.

II. העתק את המילים שלא הקפת בתת־סעיף (3) I, וציין את השורש של כל מילה.
(4) כתוב את צורת העתיד בגוף מדבר (גוף ראשון, יחיד) של הפועל יְכוֹלִים (שורה 1): ______

ב.

(1) לפניך משפטים, ובכל משפט שני פעלים מודגשים: פועל המשקף את ההגייה הנכונה ופועל המשקף הגייה שגויה. בכל משפט הקף את הפועל המשקף את ההגייה הנכונה.

•אגלה לכם סוד מֻכְּחָשׁ / מֻכְחָשׁ ומודחק היטב.
•לצערנו, הערך של ניסיון החיים הִשְׁתַּנָּה / הִשְׁתַּנֶּה.

(2) בחר בפועל אחד שהקפת, ונמק את תשובתך.

◂ פתרון מלא לשאלה 11

סעיף א

תשובה

(1) יוֹסִיפוּ – י-ס-ף; מַזִּיק – נ-ז-ק.
(2) מְתֹעָד – פֻּעַל (פועל); נְקוֹנֵן – פיעל.
(3) I. מקיפים: מַאַגְרֵי (מידע), (ה)אוֹגֵר.
II. שֶׁאָגוּר – ג-ו-ר; (ה)מְגֵרָה – ג-ר-ר; יָגֹרְתִּי – י-ג-ר.
(4) אוּכַל.

(1) שורשים.

•יוֹסִיפוּ – מורידים את סימני העתיד: י' בתחילה (גוף נסתרים) ו־וּ בסוף. נשאר ־וֹסִיפ־: החולם אחרי סימן העתיד ויו"ד אחרי האות השנייה – תבנית הפעיל בגזרת פ"י/ו (יוֹשִׁיבוּ, יוֹרִידוּ). האות הראשונה של השורש היא י' שהפכה לוֹ: י-ס-ף (הוֹסִיף).
•מַזִּיק – מ' בפתח ויו"ד לפני האות האחרונה – בינוני של הפעיל (מַקְטִיל). הדגש בז' בא במקום נו"ן שנבלעה (מַנְזִיק ← מַזִּיק), כמו מַפִּיל, מַגִּיעַ: נ-ז-ק (הִזִּיק).

(2) בניינים.

•מְתֹעָד – מ' בשווא ותנועת a (קמץ) לפני האות האחרונה – בינוני של פֻּעַל (מְקֻטָּל: מְסֻדָּר). השורש ת-ע-ד; ע' גרונית אינה מקבלת דגש, ולכן הקובוץ שלפניה מתארך לחולם (תשלום דגש): מְתֻעָּד ← מְתֹעָד. משמעות סבילה: מישהו תיעד את הדברים (פיעל), והם מְתֹעָדִים (פֻּעַל).
•נְקוֹנֵן – נ' בשווא היא סימן העתיד בגוף מדברים (אנחנו נקונן). השורש ק-י-ן (קִינָה), גזרת ע"ו/י; בבניין פיעל פעלים בגזרה זו באים בתבנית "פּוֹלֵל" – האות האחרונה נכפלת: קוֹנֵן, מְקוֹנֵן, נְקוֹנֵן (כמו עוֹרֵר, כּוֹנֵן). לכן אין זה נפעל, למרות הנ' שבראש המילה.

(3) מאותו שורש כמו אָגוּר. אָגוּר = נשמר, נאסף (בינוני פָּעוּל של קל), שורש א-ג-ר.

•מַאַגְרֵי מידע – מַאֲגָר (מַקְטָל), א-ג-ר ✓.
•אוֹגֵר (בעל החיים, ששמו בא מכך שהוא אוגר מזון) – קוֹטֵל, א-ג-ר ✓.
•שֶׁאָגוּר ליד הוריי – עתיד, גוף מדבר (אני אָגוּר – מן הפועל לָגוּר): שורש ג-ו-ר (גר, לגור). הא' היא סימן העתיד (אָקוּם, אָשׁוּב).
•הַמְגֵרָה – מגירה בשולחן (משקל מְקֵלָה, כמו מְסִבָּה): שורש ג-ר-ר (גרר – מושכים אותה החוצה).
•יָגֹרְתִּי ("אשר יָגֹרתי בא לי" – ממה שפחדתי בא עליי) – עבר, גוף מדבר, שורש י-ג-ר (פחד).

(4) עתיד מדבר של "יכולים": השורש י-כ-ל; פועל זה נוטה בעתיד באופן מיוחד: אוּכַל, תּוּכַל, יוּכַל, נוּכַל. לכן – אוּכַל.

טעות נפוצה: להקיף את "שאגור" בגלל הדמיון בכתיב לאָגוּר שבקטע – אבל זו צורת עתיד של "לגור".

סעיף ב

תשובה

(1) מֻכְחָשׁ; הִשְׁתַּנָּה.
(2) (די בנימוק אחד) מֻכְחָשׁ – בינוני של בניין הופעל (משקל מֻקְטָל: הִכְחִישׁ – הֻכְחַשׁ – מֻכְחָשׁ). הכ"ף נושאת שווא נח ובאה אחרי תנועה (מֻ), כלומר היא סוגרת הברה, ולכן אין בה דגש קל והיא נהגית רפה [kh]: מֻכְ־חָשׁ (כמו מֻכְשָׁר). בבניין הופעל אין דגש חזק בפ' הפועל, ולכן הצורה בדגש (מֻכְּחָשׁ, "מוּקְחָשׁ") שגויה.
או: הִשְׁתַּנָּה – עבר, נסתר, בניין התפעל, גזרת ל"י; בעבר נסתר פעלי ל"י מסתיימים בקמץ + ה (הִשְׁתַּנָּה, הִתְגַּלָּה, בָּנָה). הצורה בסגול (־ֶּה) שייכת לבינוני/עתיד (מִשְׁתַּנֶּה, יִשְׁתַּנֶּה).

מֻכְּחָשׁ / מֻכְחָשׁ: שתי הצורות בנויות באותה תבנית – בינוני של בניין הופעל, משקל מֻקְטָל (הסביל של הִכְחִישׁ: הֻכְחַשׁ – מֻכְחָשׁ, כמו מֻסְבָּר, מֻכְשָׁר). ההבדל ביניהן הוא רק הדגש בכ"ף.
הכלל: אותיות בג"ד כפ"ת מקבלות דגש קל רק בראש הברה – בתחילת מילה או אחרי שווא נח. כאן הכ"ף עצמה נושאת שווא נח ובאה מיד אחרי התנועה u (מֻ), כלומר היא סוגרת את ההברה הראשונה: מֻכְ־חָשׁ. לכן היא רפה ונהגית [kh] – "מוּכְחָשׁ". גם דגש חזק אין כאן, כי בבניין הופעל בגזרת השלמים פ' הפועל אינה דגושה (מֻקְטָל, לא "מֻקְּטָל"). לכן ההגייה הנכונה: מֻכְחָשׁ, והצורה מֻכְּחָשׁ ("מוּקְחָשׁ") שגויה.
דרך בדיקה: מזהים את התבנית (מֻ_ְ_ָ_ = מֻקְטָל, הופעל), ובודקים היכן עומדת אות בג"ד כפ"ת: אחרי תנועה ובסוף הברה – רפה; כמו מֻכְשָׁר, מֻכְתָּב (הכ"ף רפה בכולן).

הִשְׁתַּנָּה / הִשְׁתַּנֶּה: המשפט מתאר שינוי שכבר קרה – זמן עבר, נסתר: "הערך השתנה". בבניין התפעל בגזרת ל"י, העבר בגוף נסתר מסתיים בקמץ: הִשְׁתַּנָּה (כמו הִתְרַצָּה, הִתְגַּלָּה), ואילו הסגול שייך להווה ולעתיד: הוא מִשְׁתַּנֶּה, הוא יִשְׁתַּנֶּה. לכן ההגייה הנכונה: הִשְׁתַּנָּה.

טעות נפוצה: לבחור במֻכְּחָשׁ בגלל ההגייה הנפוצה בדיבור ("מוּקְחָשׁ"), ובהִשְׁתַּנֶּה בהשפעת צורת ההווה.

שאלה 12 · זיהוי בניינים; יו"ד שורשית; משקל מִקְטוֹל

מערכת הצורות10 נקודות
א.

לפניך משפטים ובהם צורות פועל מודגשות, הנוטות בחמישה בניינים.

•פעמים רבות הצעירים מֵיטִיבִים לדעת מן המבוגרים כיצד להתנהג בחברה.
•האם צריך לָשׁוּב ולהזכיר שנפולאון הצעיר היה חד לאין שיעור מנפולאון המבוגר?
•בעבר נהגו לְמַנּוֹת אנשים לתפקיד לפי הוותק.
•האוכלוסייה הולכת וּמִזְדַּקֶּנֶת.
•צעירים רבים אינם מוּדָעִים לחשיבות ההקשבה למבוגרים.

(1) מבין שבעת הבניינים בעברית, אֵילו שני בניינים אינם מיוצגים בצורות הפועל המודגשות שלעיל? ______ ______
(2) כתוב פועל הגזור מן השורש של המילה מוּדָעִים ונוטה באחד הבניינים שציינת בתת־סעיף א (1). ______

ב.

לפניך רשימה של מילים מודגשות.
נִרְאֵית, זִקְנֵי השבט, יִתְרוֹן, מִישׁוֹרֵי חיים,
נִסּוּי, מדע בִּדְיוֹנִי, תְּמִימוּת, יַשִּׁיקוּ אתר
(1) ברשימת המילים המודגשות הקף רק את אותיות יו"ד השורשיות.
(2) לפניך רשימת מילים.
הקף את המילים הנוטות באותו המשקל של המילה מִישׁוֹר.
מִשְׁעוֹל, תִּינוֹק, מִתּוּן, מִסְתּוֹר, כִּנּוֹר, מִזְמוֹר

◂ פתרון מלא לשאלה 12

סעיף א

תשובה

(1) הבניינים שאינם מיוצגים: נפעל ופֻּעַל (פועל).
(צורות הפועל: מֵיטִיבִים – הפעיל; לָשׁוּב – קל; לְמַנּוֹת – פיעל; מִזְדַּקֶּנֶת – התפעל; מוּדָעִים – הופעל.)
(2) שורש י-ד-ע: נוֹדַע (נפעל) / יֻדַּע (מְיֻדָּע) (פֻּעַל).

(1) זיהוי הבניין של כל צורה:

•מֵיטִיבִים – מ' + יו"ד אחרי האות השנייה: בינוני הפעיל (מַקְטִיל); בגזרת פ"י הפתח הופך לצירי + י: מֵיטִיב (הֵיטִיב), שורש י-ט-ב.
•לָשׁוּב – שם פועל של קל בגזרת ע"ו (לָקוּם), שורש ש-ו-ב.
•לְמַנּוֹת – ל' בשווא, פתח בעי"ן הפועל ודגש באות השנייה: שם פועל של פיעל (לְקַטֵּל; בל"י – לְקַטּוֹת), שורש מ-נ-י.
•מִזְדַּקֶּנֶת – מִתְ־ שבו הת' הפכה לד' אחרי ז' (מִתְזַקֶּנֶת ← מִזְדַּקֶּנֶת): בינוני התפעל, שורש ז-ק-ן.
•מוּדָעִים – מוּ + קמץ: בינוני הופעל בגזרת פ"י/ו (מוּקְטָל), שורש י-ד-ע (הוּדַע).

מיוצגים: קל, פיעל, הפעיל, התפעל, הופעל. חסרים מתוך שבעה: נפעל ופֻּעַל.

(2) שורש י-ד-ע: בנפעל – נוֹדַע (בפ"י הנ' בחולם: נוֹקְטַל, כמו נוֹלַד); בפֻּעַל – יֻדַּע (בינוני: מְיֻדָּע – "ה' המיודעת"). די בפועל אחד, בבניין שציינתם בסעיף (1).

טעות נפוצה: לזהות את "מֵיטִיבִים" כפיעל בגלל המ' בתחילת המילה, או את "מוּדָעִים" כקל ("ידוע").

סעיף ב

תשובה

(1) יו"ד שורשית ב: נִרְאֵית (היו"ד – ר-א-י), יִתְרוֹן (היו"ד הראשונה – י-ת-ר), מִישׁוֹרֵי (היו"ד הראשונה – י-ש-ר), נִסּוּי (היו"ד האחרונה – נ-ס-י), בִּדְיוֹנִי (היו"ד שאחרי הד' – ב-ד-י).
אין יו"ד שורשית ב: זִקְנֵי (ז-ק-ן), תְּמִימוּת (ת-מ-ם), יַשִּׁיקוּ (נ-ש-ק).
(2) מִשְׁעוֹל, מִסְתּוֹר, מִזְמוֹר (משקל מִקְטוֹל).

(1) השיטה: לכל מילה מוצאים את השורש, ורק אחר כך בודקים איזו יו"ד היא אחת מאותיות השורש ואיזו היא חלק מן התבנית (משקל, סימן גוף, סיומת).

•נִרְאֵית – בינוני נקבה של נפעל (נִרְאָה – נִרְאֵית), שורש ר-א-י (ל"י): היו"ד היא אות השורש השלישית. ✓
•זִקְנֵי השבט – זְקֵנִים בסמיכות, שורש ז-ק-ן; היו"ד היא סיומת הרבים בסמיכות. ✗
•יִתְרוֹן – יוֹתֵר, נוֹתַר: שורש י-ת-ר + סופית ־וֹן. היו"ד שורשית. ✓
•מִישׁוֹרֵי חיים – מִישׁוֹר, שורש י-ש-ר (יָשָׁר): היו"ד הראשונה שורשית; היו"ד האחרונה – סיומת רבים בסמיכות. ✓ (רק הראשונה)
•נִסּוּי – שם פעולה של פיעל (נִסָּה – נִסּוּי, קִטּוּל), שורש נ-ס-י: היו"ד האחרונה שורשית. ✓
•בִּדְיוֹנִי – בִּדְיוֹן (בָּדָה, שורש ב-ד-י) + סופית התואר ־ִי: היו"ד שאחרי הד' שורשית; היו"ד האחרונה – סופית. ✓ (רק הראשונה)
•תְּמִימוּת – תָּמִים (קָטִיל), שורש ת-מ-ם; היו"ד שייכת למשקל. ✗
•יַשִּׁיקוּ – עתיד הפעיל (הִשִּׁיק), שורש נ-ש-ק (הנ' נבלעה בדגש שבש'). היו"ד הראשונה – סימן עתיד; השנייה – סימן הפעיל. ✗

(2) המשקל של מִישׁוֹר: שורש י-ש-ר; מ' בחיריק + חולם לפני האות האחרונה: מִקְטוֹל (בגזרת פ"י היו"ד נחה: מִיקְטוֹל ← מִישׁוֹר).

•מִשְׁעוֹל (ש-ע-ל), מִסְתּוֹר (ס-ת-ר), מִזְמוֹר (ז-מ-ר) – מִקְטוֹל ✓.
•תִּינוֹק (י-נ-ק) – תִּקְטוֹל (ת' של המשקל) ✗.
•מִתּוּן (מ-ת-ן) – קִטּוּל ✗ (המ' שורשית, ושורוק ולא חולם).
•כִּנּוֹר – קִטּוֹל ✗ (אין מ' של משקל; דגש באות השנייה).

טעות נפוצה: להקיף את "מִתּוּן" בגלל המ' שבראשו – המ' כאן היא אות שורש.

שאלה 13 · גזרות ל"י וע"ו; שורשים תנייניים

מערכת הצורות10 נקודות

לא במיקוד תשפ"ז

א.

לפניך קטע ובו מילים מודגשות.
את הילדים עדיין מלמדים שלגיל ולניסיון יש חשיבות. לילדים גדולים יש יותר זְכֻיּוֹת מלילדים קטנים. למשל, הם רַשָּׁאִים להישאר עֵרִים עד שעה מאוחרת. מה אומרים לקטנים? כאשר תגדלו תֵּהָנוּ אף אתם מן הזכויות האלה.
(1) איזו מן המילים המודגשות יוצאת דופן מבחינת הגזרה? ______
מהי גזרתה? ______
מה הגזרה המשותפת למילים האחרות? ______
(2) לפניך רשימת מילים. הקף את המילים שנגזרו מאותה הגזרה של המילה רַשַּׁאי.
קַנַּאי, פְּנַאי, מְצַאי, תְּנַאי, מְלַאי, בְּלַאי

ב.

לפניך צירופים ומשפטים, ובהם שמות פועל מודגשים.

•לְדַמְיֵן את "העצמי העתידי"
•לְתַרְגֵּם ספר
•לְתַעֵד את תגובות המשתתפים בניסוי
•לְתַקֵּן את העבודה
•מה גרם לקריין לְהִשְׁתַּתֵּק באמצע המשפט?

העתק רק את שמות הפועל ששורשיהם תנייניים, וציין ליד כל שם פועל שהעתקת את השורש הראשוני שממנו נגזר השורש התנייני של שם הפועל.

◂ פתרון מלא לשאלה 13

סעיף א

תשובה

(1) יוצאת דופן: עֵרִים. גזרתה: ע"ו (שורש ע-ו-ר).
הגזרה המשותפת לשאר: ל"י (זְכֻיּוֹת – ז-כ-י; רַשָּׁאִים – ר-ש-י; תֵּהָנוּ – ה-נ-י).
(2) פְּנַאי (פ-נ-י), תְּנַאי (ת-נ-י), בְּלַאי (ב-ל-י).

(1) מציאת השורש של כל מילה:

•זְכֻיּוֹת – זְכוּת (זָכָה, זוֹכֶה): שורש ז-כ-י; היו"ד חוזרת ומופיעה ברבים (זְכֻיּוֹת) – ל"י.
•רַשָּׁאִים – רַשַּׁאי (רְשׁוּת, הִרְשָׁה): שורש ר-ש-י – ל"י. הא' בצורה זו אינה אות שורש אלא חלק מן המבנה ־ַאי.
•עֵרִים – עֵר (לְהִתְעוֹרֵר, עוֹרֵר): שורש ע-ו-ר – ע"ו.
•תֵּהָנוּ – עתיד נפעל (נֶהֱנָה – יֵהָנֶה – תֵּהָנוּ), שורש ה-נ-י – ל"י.

לכן "ערים" יוצאת דופן.

(2) מילים בגזרת ל"י כמו רַשַּׁאי: בכל המילים ברשימה יש א' לפני היו"ד, ולכן צריך לבדוק אם הא' שורשית (ל"א) או לא (ל"י):

•פְּנַאי – פָּנָה, פָּנוּי: פ-נ-י ✓
•תְּנַאי – הִתְנָה, מַתְנֶה: ת-נ-י ✓
•בְּלַאי – בָּלָה, בָּלוּי: ב-ל-י ✓
•קַנַּאי – קִנְאָה, מְקַנֵּא: ק-נ-א – ל"א ✗
•מְצַאי – מָצָא: מ-צ-א – ל"א ✗
•מְלַאי – מָלֵא: מ-ל-א – ל"א ✗

דרך בדיקה: מחפשים מילה קרובה מאותו שורש שבה ברור אם יש א' בסוף (קנאה, מצא, מלא) או ה'/י' (פנה, התנה, בלה).

(שאלה שבה התלמיד נדרש לציין את שם הגזרה אינה מופיעה עוד במיקוד הנוכחי; הסעיף מובא כפי שהופיע בבחינה.)

סעיף ב

תשובה

לְדַמְיֵן – השורש התנייני ד-מ-י-ן, מן השורש הראשוני ד-מ-י (ד-מ-ה; דמיון).
לְתַעֵד – השורש התנייני ת-ע-ד, מן השורש הראשוני ע-ו-ד (תעודה).

שורש תנייני נוצר משם שכבר נגזר משורש ראשוני: אותיות התבנית של השם (ת', מ', סופית ־וֹן וכדומה) "נדבקות" לשורש ונעשות אותיות שורש חדש.

•לְדַמְיֵן – שורש ד-מ-י-ן. הוא נגזר מן השם דִּמְיוֹן (שורש ד-מ-י/ה + הסופית ־וֹן); הנ' של הסופית הפכה לאות שורש. ✓
•לְתַעֵד – שורש ת-ע-ד, נגזר מן השם תְּעוּדָה (שורש ע-ו-ד, משקל תְּקוּלָה); ה־ת' של המשקל הפכה לאות שורש. ✓
•לְתַרְגֵּם – שורש מרובע ת-ר-ג-ם (מילה שאולה מארמית); אינו נגזר משם עברי משורש ראשוני. ✗
•לְתַקֵּן – שורש ת-ק-ן; הת' היא אות שורש מלכתחילה (תָּקִין, תַּקָּנָה). ✗
•לְהִשְׁתַּתֵּק – שורש ש-ת-ק (שָׁתַק), בניין התפעל עם שיכול ת' וש'. הת' השנייה היא של השורש, ו־תַּ־ היא תוספת הבניין. ✗

(יצירת שורשים תנייניים אינה כלולה במיקוד הנוכחי; הסעיף מובא כפי שהופיע בבחינה.)

טעות נפוצה: לזהות את "לתקן" כשורש תנייני משום שהוא מתחיל בת' – צריך לבדוק אם יש שורש ראשוני מוכר בלי הת' (אין "ק-ו-ן" במשמעות זו).

שאלה 14 · שמות פעולה: מיון לפי בניין, שם פועל, שם פעולה מוחשי

מערכת הצורות10 נקודות
א.

(1) לפניך צירופים ומשפטים ובהם מודגשים שמות פעולה.
בַּקָּרַת איכות בְּנִיַּת תוכניות הֲקָלָה בתורנויות תִּפְעוּל של אתר הבית
חברים באו לבקר בלי הַתְרָאָה. כללי ההֶסֵּק הם כללים בסיסיים בלוגיקה ובמתמטיקה.
בטבלה שלפניך מיין את שמות הפעולה לפי בניינים, וציין את הבניין בראש כל עמודה.

(2) כתוב את שם הפועל של שם הפעולה הַתְרָאָה. ______

ב.

במקרים רבים שם הפעולה אינו מתאים בבניין לפועל שאת פעולתו הוא מציין.
לפניך ארבעה שמות פעולה. הקף את שם הפעולה שאינו מאותו הבניין של הפועל שאת פעולתו הוא מציין.
הַחְלָטָה, הַשְׁעָרָה, גֵּרוּשׁ, הוֹבָלָה

ג.

שמות במשקלי שמות פעולה יכולים לעיתים לציין לא רק פעולה, אלא לציין גם שמות עצם מוחשיים.
לפניך שני זוגות משפטים, ובכל זוג מודגש פעמיים אותו שם: פעם השם מציין פעולה, ופעם הוא מציין שם עצם מוחשי. בכל זוג משפטים הקף רק את השם המציין פעולה.
זוג I:

•סיימתי את האֲרִיזָה של המזוודה בערב שלפני הטיול.
•לאחר פתיחת המוצר השליכו את האֲרִיזָה לפח הכתום.

זוג II:

•סבי קיבל בדואר הַזְמָנָה ליריד התעסוקה.
•אף על פי שחברַיי הציעו לי לבוא איתם לטיול, לא הלכתי כי הרגשתי שההַזְמָנָה שלהם לא הייתה אמיתית.
◂ פתרון מלא לשאלה 14

סעיף א

תשובה

(1)

קלפיעלהפעיל
בְּנִיַּת (בנייה)בַּקָּרַת (בקרה), תִּפְעוּלהֲקָלָה, הַתְרָאָה, הֶסֵּק

(2) לְהַתְרוֹת.

השיטה: לכל שם פעולה מזהים את המשקל, ומכל משקל יודעים לאיזה בניין הוא שייך: קל – קְטִילָה; פיעל – קִטּוּל (וגם קַטָּלָה); הפעיל – הַקְטָלָה, הֶקְטֵל.

•בְּנִיַּת – סמיכות של בְּנִיָּה, משקל קְטִילָה (בגזרת ל"י: בְּנִיָּה), שורש ב-נ-י – קל (בָּנָה).
•בַּקָּרַת – סמיכות של בַּקָּרָה, משקל קַטָּלָה, שורש ב-ק-ר – פיעל (בִּקֵּר, כמו כַּפָּרָה).
•תִּפְעוּל – משקל קִטּוּל, שורש (תנייני) ת-פ-ע-ל – פיעל (תִּפְעֵל).
•הֲקָלָה – משקל הַקְטָלָה, שורש ק-ל-ל – הפעיל (הֵקֵל).
•הַתְרָאָה – הַקְטָלָה, שורש ת-ר-י – הפעיל (הִתְרָה).
•הֶסֵּק – משקל הֶקְטֵל, שורש נ-ס-ק (הנ' נבלעה בדגש שבס') – הפעיל (הִסִּיק).

(2) שם הפועל של הַתְרָאָה: הפועל הוא הִתְרָה (הפעיל, ל"י); שם הפועל בהפעיל ל"י בא בתבנית לְהַקְטוֹת: לְהַתְרוֹת.

טעות נפוצה: לזהות את "הַתְרָאָה" כשם פעולה של התפעל בגלל ה־הת בתחילתה – כאן הת' היא אות שורש (ת-ר-י), ולא חלק מ"הִתְ־".

סעיף ב

תשובה

הַשְׁעָרָה – משקל הַקְטָלָה (הפעיל), אך הפועל שאת פעולתו היא מציינת הוא שִׁעֵר (פיעל).

בודקים כל שם פעולה מול הפועל שהוא מציין:

•הַחְלָטָה – הַקְטָלָה (הפעיל) ← הֶחְלִיט (הפעיל) – מתאים.
•גֵּרוּשׁ – קִטּוּל (פיעל; הר' אינה מקבלת דגש ולכן צירי בג') ← גֵּרֵשׁ (פיעל) – מתאים.
•הוֹבָלָה – הַקְטָלָה בגזרת פ"י/ו (הוֹקְטָלָה) ← הוֹבִיל (הפעיל) – מתאים.
•הַשְׁעָרָה – הַקְטָלָה (הפעיל), אבל הפועל הוא שִׁעֵר ("אני משער ש...") – בניין פיעל; אין "הִשְׁעִיר" במשמעות זו. לכן זה שם הפעולה שאינו מתאים בבניין.

טעות נפוצה: לבחור ב"גֵּרוּשׁ" בגלל היעדר הדגש – התנועה צירי באה בתשלום דגש, והמשקל הוא קִטּוּל של פיעל.

סעיף ג

תשובה

זוג I: האריזה במשפט הראשון ("סיימתי את האריזה של המזוודה").
זוג II: ההזמנה במשפט השני ("ההזמנה שלהם לא הייתה אמיתית").

המבחן: שם המציין פעולה אפשר להחליף בשם פועל או בפועל ("סיימתי לארוז את המזוודה", "שהזמינו אותי"). שם עצם מוחשי הוא חפץ שאפשר לגעת בו, לזרוק אותו, לקבל אותו בדואר.

•זוג I: "סיימתי את האריזה של המזוודה" = סיימתי לארוז – פעולה ✓. "השליכו את האריזה לפח" – הקופסה או העטיפה של המוצר – חפץ מוחשי.
•זוג II: "קיבל בדואר הזמנה" – כרטיס או מכתב – חפץ מוחשי. "ההזמנה שלהם לא הייתה אמיתית" = הם לא באמת התכוונו להזמין אותי – פעולה ✓.

טעות נפוצה: להקיף בזוג II את המשפט הראשון, משום שהזמנה ליריד נשמעת "פעולה" – אבל היא נשלחה בדואר, ולכן היא חפץ.

שאלה 15 · משקלי הבינוני; חלקי דיבור של צורות בינוני; צורן גזירה וצורן נטייה

מערכת הצורות10 נקודות
א.

לפניך צירופים, ובהם מודגשים שמות עצם במשמעות בעלי תפקיד או בעלי מקצוע.
חַיָּלִים משוחררים, מוֹרִים צעירים, מְהַנְדְּסִים בתחילת דרכם, רוֹפְאִים ותיקים,
מֻמְחִים בתחום המתמטיקה, קַרְיָנִים בטלוויזיה, מְנַהֲלִים של מפעלים
(1) העתק רק את השמות הנוטים במשקלי הבינוני.
(2) ציין את המשקלים של שמות העצם האחרים.

ב.

לפניך משפט ובו צורות בינוני.
למה מעסיקים בישראל אינם מעסיקים עובדים מבוגרים?
ציין מעל כל צורת בינוני במשפט את חלק הדיבור שהיא שייכת לו: שם עצם, שם תואר או פועל.

ג.

לפניך שני משפטים ובכל אחד מהם מודגשת מילה.
(1) מטרתה של התוכנית החדשה היא לעודד מְעֹרָבוּת של בני נוער בחיי הקהילה.
(2) בימינו יותר ויותר נשים מְעֹרָבוֹת בניהול הבכיר.
שתי המילים המודגשות מסתיימות בצורן סופי.
ציין את סוג הצורן הסופי שבכל אחת מן המילים המודגשות: צורן גזירה או צורן נטייה.
(1) מְעֹרָבוּת ______
(2) מְעֹרָבוֹת ______

לא במיקוד תשפ"ז

◂ פתרון מלא לשאלה 15

סעיף א

תשובה

(1) מוֹרִים, מְהַנְדְּסִים, רוֹפְאִים, מֻמְחִים, מְנַהֲלִים.
(2) חַיָּלִים – משקל קַטָּל; קַרְיָנִים – משקל קַטְלָן.

השיטה: מעבירים כל שם ליחיד, מוצאים את השורש ובודקים אם התבנית היא תבנית בינוני של אחד הבניינים.

•מוֹרֶה – שורש י-ר-י (הוֹרָה, הפעיל): בינוני הפעיל בגזרת פ"י ול"י (מוֹקְטֶה, כמו מוֹדֶה). ✓
•מְהַנְדֵּס – שורש מרובע ה-נ-ד-ס: בינוני פיעל (מְקַטְלֵל, כמו מְתַרְגֵּם). ✓
•רוֹפֵא – שורש ר-פ-א: בינוני קל (קוֹטֵל). ✓
•מֻמְחֶה – שורש מ-ח-י: בינוני הופעל (מֻקְטֶה, כמו מֻפְנֶה). ✓
•מְנַהֵל – שורש נ-ה-ל: בינוני פיעל (מְקַטֵּל; הה' גרונית ולכן אין דגש). ✓
•חַיָּל – שורש ח-י-ל, משקל קַטָּל (כמו טַבָּח, נַגָּר) – משקל של בעלי מקצוע, לא בינוני.
•קַרְיָן – שורש ק-ר-א/י, משקל קַטְלָן (כמו שַׂחְקָן, רַקְדָן) – עם הסופית ־ָן.

טעות נפוצה: להעתיק את "חיילים" כבינוני, או לחשוב ש"מורים" הוא משקל קוֹטֵל של קל – השורש הוא י-ר-י, והחולם מקורו בפ"י בהפעיל.

סעיף ב

תשובה

למה מעסיקים (שם עצם) בישראל אינם מעסיקים (פועל) עובדים (שם עצם) מבוגרים (שם תואר)?

השיטה: צורת בינוני יכולה לשמש שם עצם, שם תואר או פועל – מכריע התפקיד שלה במשפט:

•מעסיקים (הראשון) – מי אינם מעסיקים? – המעסיקים בישראל: זהו הנושא, שם של בעלי תפקיד – שם עצם. אפשר להוסיף לו ה' הידיעה ("המעסיקים בישראל").
•מעסיקים (השני) – בא אחרי "אינם" ויש לו מושא ("עובדים"): מציין פעולה בזמן הווה – פועל (הנשוא).
•עובדים – את מי אינם מעסיקים? – עובדים: שם של בעלי תפקיד, המושא – שם עצם.
•מבוגרים – מתאר את "עובדים" (אילו עובדים?) ומתאים לו במין ובמספר: שם תואר (לוואי).

טעות נפוצה: לזהות את שתי ההופעות של "מעסיקים" באותו חלק דיבור – אותה צורה בדיוק משמשת פעם שם עצם ופעם פועל.

סעיף ג

תשובה

(1) מְעֹרָבוּת – צורן גזירה (־וּת).
(2) מְעֹרָבוֹת – צורן נטייה (־וֹת, נקבה רבות).

צורן גזירה יוצר מילה חדשה בעלת משמעות חדשה (ולעיתים חלק דיבור אחר); צורן נטייה רק מוסיף מידע דקדוקי (מין, מספר, גוף) לאותה מילה.

•מְעֹרָבוּת – מן התואר מְעֹרָב (פֻּעַל, ע-ר-ב; ע' גרונית ולכן חולם בתשלום דגש) + הסופית ־וּת, היוצרת שם מופשט: "המצב של להיות מעורב". נוצרה מילה חדשה – שם עצם מופשט – ולכן ־וּת הוא צורן גזירה.
•מְעֹרָבוֹת – אותה מילה, מְעֹרָב, בנטייה לנקבה רבות (נשים מעורבות): ־וֹת מציין רק מין ומספר, והמשמעות לא השתנתה – צורן נטייה.

(ההבחנה בין צורן גזירה לצורן נטייה אינה כלולה במיקוד הנוכחי; הסעיף מובא כפי שהופיע בבחינה.)

טעות נפוצה: להתבלבל בגלל הכתיב הדומה (מעורבות) – בלי ניקוד מכריעים לפי ההקשר: "לעודד מעורבות" (שם) לעומת "נשים מעורבות" (תואר/בינוני ברבות).

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.