בגרות בלשון שאלון עיקרי 011281 - חורף 2018
שאלון עיקרי (הבנה, הבעה ולשון) · שאלון 011281 · חורף · 15 שאלות · 3 שעות
בחינת הבגרות בלשון, חורף 2018, כל 15 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה. במטלת הכתיבה - חיבור לדוגמה בציון מלא, המבנה שלו והסבר לפי רכיבי ההערכה.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
א. משך הבחינה: שלוש שעות.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני חלקים.
חלק ראשון — הבנה והבעה — 50 נקודות
חלק שני — לשון — 50 נקודות
פרק א: שם המספר, אותיות השימוש ומילות היחס
פרק ב: תחביר / פרק ג: מערכת הצורות — יש לבחור באחד הפרקים
סה"כ — 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: אין.
ד. הוראות מיוחדות: 1. יש לקרוא את הטקסטים שבנספח ולענות על השאלות בגוף שאלון זה, לפי ההוראות.
2. לכתיבת טיוטה אפשר להשתמש בעמודים האחרונים (19–20) של השאלון.
ההנחיות בשאלון זה מנוסחות בלשון זכר ומכוונות לנבחנות ולנבחנים כאחד.
נספח: טקסטים.
חלק ראשון — הבנה והבעה
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
קרא את הטקסטים (1)–(4) שבנספח המצורף, וענה על כל השאלות 1–3 שלפניך.
הקפד על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
(נספח: לפניך ארבעה טקסטים. קרא אותם, וענה על השאלות בשאלון המחברת המצורף.)
שאלה 1 · כתיבה ממזגת: סקירה על המכבייה בשלושה היבטים
כתיבה ממזגת (30 נקודות)
בשנים האחרונות לפני כל מכבייה מתעורר דיון ציבורי בדבר חשיבותה של המכבייה והמשך קיומה.
על סמך ארבעת הטקסטים (1)–(4) שקראת, כתוב סקירה שמטרתה להביא לפני מקבלי ההחלטות מידע שיסייע להם להכריע בשאלה אם להמשיך לקיים את משחקי המכבייה או לבטלם.
בסקירה דון בשאלה זו משלושה היבטים, על פי בחירתך: מקצוענות בספורט, ציונות ולאומיות, יחסי ישראל עִם יהודי התפוצות, ערך השוויון.
הקפד על דרכי מסירה מקובלות ועל אזכור מקורות המידע בגוף הסקירה ובסופה (ביבליוגרפיה).
כתוב בהיקף של כ־250–300 מילים. השתמש בעמודים 2–3 לכתיבת טיוטה, ואת הסקירה כתוב בעמודים 4–5.
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 1
המכבייה – מידע לקראת החלטה
בשנים האחרונות נשמעים קולות המערערים על הצורך לקיים את המכבייה, "האולימפיאדה של העם היהודי". סקירה זו מציגה מידע על המכבייה בשלושה היבטים: הרמה המקצועית בספורט, התרומה לציונות ולאומיות, והקשר בין ישראל ליהודי התפוצות.
מבחינה מקצועית, המקורות מסכימים כי רמת התחרויות במכבייה אינה גבוהה. ההישגים בה בינוניים ולעיתים אף נמוכים, בין היתר משום שספורטאים יהודים מצטיינים אינם חשים קשר ליהדותם ונמנעים מלהשתתף (צמרת, 2002). רבים מבכירי הספורטאים הישראלים מדירים את רגליהם מן האירוע, וזכייה במדליה בו אינה נרשמת בין ההישגים הבולטים שלהם (ברגר, 2009). זאת ועוד, התחרויות אינן מעוררות עניין בציבור, והתקשורת כמעט אינה מסקרת אותן (קאופמן, 2013).
לעומת זאת, בהיבט הציוני והלאומי תרמה המכבייה רבות. יוסף יקותיאלי, שהגה אותה, ביקש לטפח באמצעותה את התרבות היהודית ולהבליט את מרכזיותה של ארץ ישראל (צמרת, 2002), ורעיון "יהדות השרירים" שעמד ברקע הקמתה קירב צעירים יהודים מעשרות מדינות אל העשייה הציונית (בולשטיין, 2017). המכבייה הראשונה הרימה את המורל ביישוב, ובמכבייה השנייה נשארו בארץ רבים מן המשתתפים, אף שהבריטים הגבילו את העלייה (צמרת, 2002). גם אחרי קום המדינה שימשה המכבייה להצגת רעיון קיבוץ הגלויות (קאופמן, 2013). עם זאת, חשיבותה הציונית הולכת ופוחתת (צמרת, 2002; קאופמן, 2013).
בהיבט הקשר עם יהודי התפוצות הדעות חלוקות. קאופמן (2013) טוען כי רוב הישראלים אינם מתעניינים בקהילות שבתפוצות, ורוב יהודי התפוצות משתלבים בארצותיהם ואינם רואים בישראל מרכז רוחני. מנגד, בולשטיין (2017) סבור שהמכבייה ממחישה את מרכזיותה של ישראל, שכן רק בה נפגשים ספורטאים יהודים מכל היבשות, וצמרת (2002) מדגיש כי קשרי דם ותרבות, ובהם תרבות הגוף, מחברים בין חלקי העם הפזור.
לסיכום, המכבייה אינה מצטיינת ברמתה הספורטיבית, אך יש לה ערך ציוני ויהודי, אף שערך זה נשחק בשנים האחרונות.
ביבליוגרפיה
בולשטיין, א' (6/7/2017). המכבייה: זה לא רק ספורט. ישראל היום. אוחזר מ־http://www.israelhayom.co.il
ברגר, א' (21/7/2009). מכבייה זה ליהודים. אוחזר מ־www.mako.co.il
צמרת, צ' (2002). המכביות: המשחקים האולימפיים של העם היהודי. בתוך ח' קאופמן וח' חריף (עורכים), תרבות הגוף והספורט בישראל במאה העשרים (עמ' 114–128). ירושלים: יד בן צבי.
קאופמן, ח' (2/8/2013). האם עוד יש משמעות למכביות. פורטל המאמנים של ישראל. אוחזר מ־http://sport4me.co.il
(מספר מילים: 259, בלי הכותרת ורשימת המקורות)
1. מה המטלה דורשת:
2. איסוף החומר לפי היבטים (טבלה: היבט × טקסט):
3. מבנה הסקירה:
4. מילות קישור ששימשו: "בין היתר משום ש", "זאת ועוד", "לעומת זאת", "עם זאת", "מנגד", "שכן", "לסיכום". הן מסמנות את הקשרים הלוגיים (סיבה, הוספה, ניגוד, ויתור) ואת המעבר בין ההיבטים.
5. עמידה בתבחינים:
6. טעויות אופייניות:
שאלה 2 · עמדה אישית בעקבות הסקירה
לא במיקוד תשפ"ז
בעקבות הסקירה שכתבת, כתוב מהי עמדתך בנוגע להמשך קיומה של המכבייה. ציין איזה מן הנימוקים שקראת בטקסטים השפיע על עמדתך. הסבר את תשובתך. (7 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 2
אני סבור שיש להמשיך לקיים את המכבייה, אף שרמתה הספורטיבית אינה גבוהה. הנימוק שהשפיע עליי ביותר הוא הנימוק של בולשטיין (טקסט 4): המכבייה ממחישה את מרכזיותה של ישראל בעולם היהודי, ורק בה יכולים ספורטאים יהודים מכל היבשות להיפגש. נימוק זה שכנע אותי משום שבתקופה שבה רוב יהודי התפוצות משתלבים בארצותיהם ומתרחקים מישראל, כפי שמתאר קאופמן בטקסט 2, יש צורך דווקא באירועים שמפגישים צעירים יהודים עם המדינה ועם בני גילם הישראלים. גם אם התחרויות עצמן אינן מקצועיות, המפגש הזה מחזק את תחושת השייכות לעם אחד, ולעיתים אף מוביל לעלייה, כמו במקרה של טל ברודי. לכן ערכה של המכבייה אינו נמדד במדליות אלא בקשר שהיא יוצרת.
מה נדרש – שלושה רכיבים:
1. עמדה ברורה בשאלת המשך המכבייה (בעד המשך קיומה / בעד ביטולה / בעד המשך בשינויים).
2. נימוק אחד מן הטקסטים שהשפיע על העמדה – לציין במפורש מאיזה טקסט הוא לקוח.
3. הסבר – למה דווקא הנימוק הזה משכנע (לא רק לחזור עליו).
דרך הבנייה: משפט עמדה ← הצגת הנימוק ומקורו ← הסבר והרחבה (דוגמה, קישור לנתון מטקסט אחר) ← משפט סיום שחוזר לעמדה.
אפשרות לעמדה הפוכה (גם היא מקבלת ציון מלא): "יש לבטל את המכבייה. שכנע אותי נימוקו של קאופמן (טקסט 2) שהתחרויות חובבניות, אין בהן עניין לציבור והתקשורת אינה מסקרת אותן; אם גם ערכה הלאומי הולך ופוחת, אין הצדקה להשקיע בה משאבים רבים. כך גם ברגר (טקסט 3) מעידה שבכירי הספורטאים נמנעים מלהשתתף בה."
נימוקים אפשריים נוספים: עידוד עלייה (טקסט 3; טקסט 1 – "מכביית עלייה"); מקור הכנסה לתיירות (טקסט 3); חיזוק הסולידריות היהודית (טקסט 2, שורות 17–21); מנגד – ריח של גזענות (טקסט 3), אשליה שאנחנו מוכנים לארח אולימפיאדה (טקסט 3).
לשון: בשאלה זו מותר ונדרש לכתוב בגוף ראשון ("אני סבור"). יש להקפיד על משפטים שלמים, על מילות קישור ("משום ש", "לכן", "אף ש") ועל פיסוק.
טעות נפוצה: לכתוב עמדה בלי לציין איזה נימוק מן הטקסטים השפיע עליה, או להעתיק את הנימוק בלי להסביר מדוע הוא משכנע.
שאלה 3 · טענות של אחרים בטקסט 4
במאמרי טיעון רבים הכותבים מביאים טענות של אחרים, השונות מטענות הכותבים.
על פי טקסט 4, כתוב שתי טענות של אחרים שהכותב מביא, וליד כל טענה העתק את הביטוי הלשוני (מילים, צירופים) המעיד שהיא טענה של אחרים. (10 נקודות)
הסבר כיצד הבאת דברים של אחרים מסייעת לכותבי מאמרים בחיזוק דבריהם. (3 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
טענה 1: היהודים חלשים בגוף ובנפש.
הביטוי המעיד שזו טענה של אחרים: "ראו ביהודים" ("באותה תקופה ראו ביהודים אנשים חלשים בגוף ובנפש", שורה 2).
טענה 2: אם יתחזקו היהודים מבחינה פיזית, ישתפר מעמדם בזירה המדינית.
הביטוי: "התנועה הציונית הצעירה סברה כי" (שורות 2–3).
טענה 3: המכבייה היא "אירוע גזעני" / יש לערער על התובנה שאנחנו עם אחד.
הביטוי: "בעולם יש קולות לא מעטים המנסים לערער עליה", "מי שניסו בזמן האחרון להבאיש את ריחה של המכבייה ולהדביק לה תווית שקרית של 'אירוע גזעני'" (שורות 9–11).
(די בשתיים מן הטענות. אפשר גם: "אפשר להתווכח על החשיבות הספורטיבית של המכבייה" – שורה 7 – הכותב מרמז שיש מי שמפקפק בחשיבות הספורטיבית.)
מה זו "טענה של אחרים": עמדה או דעה שהכותב מביא בשם אנשים אחרים – בדרך כלל כדי לבסס עליה את דבריו או כדי להפריך אותה. היא מסומנת בביטויים כמו "יש הטוענים", "רבים סבורים", "סברו", "ראו ב…", "יש קולות", "מי שניסו".
איך מוצאים: קוראים את טקסט 4 ומחפשים פעלים של אמירה או חשיבה שהנושא שלהם אינו הכותב (ראו, סברה, מנסים לערער), וביטויים המציגים אנשים בלתי מוגדרים (קולות, מי ש…).
לכל טענה שני חלקים בתשובה: (1) ניסוח הטענה עצמה בקצרה; (2) העתקת הביטוי הלשוני המעיד. מי שמעתיק רק את הביטוי בלי לנסח את הטענה – או להפך – אינו מקבל ניקוד מלא.
מה הכותב עושה עם הטענות: את טענתו של נורדאו ושל התנועה הציונית הוא מקבל – היא הרקע להצלחת המכבייה. את טענת "האירוע הגזעני" הוא דוחה בתוקף ("תווית שקרית", "סובלים — סובלים מאוד").
טעות נפוצה: להביא טענה של הכותב עצמו (למשל "המכבייה ממחישה את מרכזיותה של ישראל") – זו מסקנתו של בולשטיין, לא טענה של אחרים.
סעיף ב
הבאת דברים של אחרים מחזקת את דברי הכותב בשתי דרכים:
מה נדרש: הסבר כללי של התפקיד הרטורי של הבאת דברי אחרים במאמר טיעון. אפשר להסתפק בדרך אחת מוסברת היטב (3 נקודות), אבל כדאי להזכיר את שתיהן.
שתי הדרכים:
1. הסתמכות על סמכות / תמיכה – הכותב "מגייס" אחרים לצדו (בטקסט 4: נורדאו והתנועה הציונית).
2. הצגת טענת נגד והפרכתה – הכותב מראה שהוא מכיר את הטענות האחרות ודוחה אותן (בטקסט 4: "תווית שקרית של 'אירוע גזעני'").
דוגמה מן הטקסט מחזקת את ההסבר, אך השאלה שואלת על מאמרים בכלל ("לכותבי מאמרים"), ולכן העיקר הוא ההסבר הכללי.
טעות נפוצה: לכתוב רק "כדי לחזק את דבריו" – זו חזרה על השאלה. צריך להסביר איך הדבר מחזק: אמינות, סמכות, הפרכת המתנגדים.
חלק שני — לשון
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
בחלק זה שלושה פרקים. עליך לענות על שני פרקים: על פרק א — חובה, ועל אחד מן הפרקים ב–ג.
פרק א: שם המספר, אותיות השימוש ומילות היחס — חובה (10 נקודות)
בפרק זה ענה על שאלות 4–5.
לפניך שני פרקים: פרק ב — תחביר, פרק ג — מערכת הצורות.
בחר בפרק שלמדת: בפרק ב — תחביר או בפרק ג — מערכת הצורות.
בפרק שבחרת ענה על השאלות לפי ההוראות.
ציין את שם הפרק שבחרת: ______
פרק ב: תחביר (40 נקודות)
בפרק זה ענה על ארבע מן השאלות 6–10 (לכל שאלה — 10 נקודות).
שים לב: בכל שאלה שתבחר, ענה על כל הסעיפים.
פרק ג: מערכת הצורות (40 נקודות)
בפרק זה עליך לענות על ארבע מן השאלות 11–15 (לכל שאלה — 10 נקודות).
שים לב: בכל שאלה שתבחר, ענה על כל הסעיפים.
שם המספר ואותיות השימוש
שאלה 4 · שם המספר: מכביות לאורך השנים
לפניך קטע. במשפטים אחדים בקטע כתובות אפשרויות להגיית שם המספר, ובמשפטים אחרים מודגשים מספרים.
במשפטים שבהם כתובות אפשרויות להגיית שם המספר הקף את הצורה הנכונה של שם המספר,
ובמשפטים שבהם מודגשים מספרים, כתוב במילים את המספרים המודגשים (אין צורך לנקד).
במכבייה הרביעית בשנת 1953 השתתפו 890 ספורטאים מעשרים וְאֶחָד / וְאַחַת ארצות.
במכבייה התשיעית בשנת 1973 השתתפו 2,694 ______ ספורטאים וספורטאיות מ־27 ארצות.
המכבייה ה־20 נערכה בשנת אַלְפַּיִם וְשְׁבַע עֶשְׂרֵה / אַלְפַּיִם וְשִׁבְעָה עָשָׂר / אַלְפַּיִם וּשְׁבַע עֶשְׂרֵה / אַלְפַּיִם וּשִׁבְעָה עָשָׂר.
טקס הפתיחה של המכבייה ה־20 נערך באיצטדיון טדי בירושלים ב־ 6 ______ ביולי 2017.
מספר הארצות שהשתתפו במכבייה האחרונה גדול פי 4 ______ ממספר הארצות שהשתתפו בה בשנותיה הראשונות.
כתוב במילים את המספר 18 בכותרת התמונה שלפניך. נקד את המספר 18 ניקוד שיבטא את ההגייה התקנית.
מדליות שהופקו לקראת המכבייה ה־18 ______
לפניך פרסום של האקדמיה ללשון העברית (מתוך דף הפייסבוק של האקדמיה ללשון העברית).
בפרסום של האקדמיה ללשון העברית מוצגת טעות רווחת בהגיית שם מספר, ומתחתיה מוצגת הצורה התקנית.
הסבר מדוע "חמש שקל" הוא טעות.
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
הכלל הבסיסי: מ־3 עד 10 (וגם באחדות שבתוך מספר מורכב) שם המספר "הפוך" למין שם העצם: עם זכר – צורה עם ה' (שלושה, ארבעה); עם נקבה – צורה בלי ה' (שלוש, ארבע). רק 1 ו־2 מתאימים "רגיל" (אחד/אחת, שניים/שתיים). לכן שואלים תמיד: מה מינו של שם העצם הנספר?
1. עשרים וְאַחַת ארצות. "ארץ" – נקבה (ארץ טובה), ולכן אַחַת. ו' החיבור לפני אות שאינה שוואית, שאינה בומ"ף ושאינה בחטף נקראת בשווא: וְאַחַת (האל"ף מנוקדת בפתח מלא, לא בחטף).
2. אלפיים שש מאות תשעים וארבעה ספורטאים וספורטאיות. כשהנספרים הם קבוצה מעורבת של זכרים ונקבות, משתמשים בצורת הזכר. "מאה" – נקבה, ולכן "שש מאות"; האחדות – זכר: "ארבעה". (עשרות, מאות ואלפים – אותה צורה בשני המינים, חוץ מ"שש/שלוש… מאות", שבהן "מאה" היא הנספרת.)
3. אַלְפַּיִם וּשְׁבַע עֶשְׂרֵה. בשנים קוראים את המספר בצורת נקבה ("שנה" – נקבה), ולכן 17 = שְׁבַע עֶשְׂרֵה (שִׁבְעָה עָשָׂר היא צורת הזכר). ו' החיבור לפני שווא נקראת וּ: וּשְׁבַע. כך נשארת רק האפשרות השלישית.
4. ב־6 ביולי – שישה. בתאריך, היום בחודש נקרא כמספר זכר (כמו "יום"): "בשישה ביולי".
5. פי ארבעה. אחרי "פי" (פי שניים, פי שלושה) משתמשים בצורת הזכר.
טעות נפוצה: לבחור "וְשְׁבַע" (שני שוואים בראש מילה אינם אפשריים); לכתוב "שש ביולי"; לכתוב "ארבע" בספורטאים וספורטאיות.
סעיף ב
המכבייה השְּׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה (במילים: ה־שמונה עשרה).
הכלל: מספר סודר מ־11 ומעלה נכתב כמספר יסודי, מיודע, הבא אחרי שם העצם ומתאים לו במין.
טעות נפוצה: "המכבייה השמונה עשר" (זכר) או "השְׁמוֹנָה עֶשְׂרֵה" (ערבוב זכר ונקבה). כדאי לזכור: בנקבה – שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, בזכר – שְׁמוֹנָה עָשָׂר.
סעיף ג
המילה "שקל" היא שם עצם ממין זכר, ומ־3 עד 10 שם המספר עם שם עצם זכר בא בצורה עם ה' – "חמישה". "חמש" היא צורת הנקבה, ולכן "חמש שקל" שגוי. (ובנוסף: אחרי 2 ומעלה שם העצם בא ברבים – "שקלים" ולא "שקל".)
השלבים: (1) מינו של שם העצם: "שקל" – זכר (שקל אחד, שני שקלים). (2) הכלל: מ־3 עד 10 – זכר עם ה' (חמישה שקלים), נקבה בלי ה' (חמש אגורות). (3) "חמש" היא צורת הנקבה – אינה מתאימה לשם עצם זכר.
תוספת: גם "שקל" ביחיד אחרי מספר גדול מאחד אינו תקני – אומרים "חמישה שקלים". התשובה המלאה מתייחסת בעיקר להתאמה במין.
טעות נפוצה: לכתוב רק "צריך לומר חמישה שקלים" בלי לנמק. צריך לציין את מין שם העצם ואת כלל ההתאמה.
שאלה 5 · מילות היחס: נטייה וצירוף מוצרך
לא במיקוד תשפ"ז
לפניך שלושה משפטים, ובכל משפט חסרה מילת יחס.
במשפטים (1)–(2) כתוב את מילת היחס הנתונה בנטייתה הנכונה, ובמשפט (3) הקף את מילת היחס המתאימה מבין האפשרויות הנתונות.
(1) נשיא המדינה בירך את משתתפי המכבייה ה־20 ואמר להם: "ברוכים הבאים לירושלים! ברוכים הבאים לישראל! ברוכים הבאים הביתה. כמה כיף לראות ______ (את) כאן בירושלים, בירת ישראל הנצחית."
(2) בטקס פתיחת המכבייה ה־19 אמר ראש הממשלה: "אני פונה אליכם, אורחינו מחו"ל: חלק לא קטן ______ (מן) מבקרים פה בפעם הראשונה. אחרי שתגיעו לשיאים ותזכו במדליות, צאו וטיילו בארץ. הארץ הזו שלכם."
(3) נבחרת הוותיקים של ישראל בכדורגל ניצחה אֶת הַ / בַּ / נֶגֶד הַ / לַ משחק שנערך נגד נבחרת ארגנטינה.
◂ פתרון מלא לשאלה 5
(1) לראות אֶתְכֶם
(2) חלק לא קטן מִכֶּם
(3) ניצחה בַּמשחק
(1) אֶתְכֶם. הנשיא פונה אל המשתתפים בגוף שני רבים ("ברוכים הבאים", "אמר להם"), ולכן "את" בנטיית נוכחים: אֶתְכֶם. (נטיית "את": אוֹתִי, אוֹתְךָ, אוֹתָךְ, אוֹתוֹ, אוֹתָהּ, אוֹתָנוּ, אֶתְכֶם, אֶתְכֶן, אוֹתָם, אוֹתָן.) הצורה "אוֹתְכֶם" נפוצה בדיבור אך אינה תקנית.
(2) מִכֶּם. הפנייה היא אל "אורחינו מחו"ל" – נוכחים רבים ("אליכם", "שלכם"), ולכן "מן" בנטיית נוכחים: מִכֶּם. (נטיית "מן": מִמֶּנִּי, מִמְּךָ, מִמֵּךְ, מִמֶּנּוּ, מִמֶּנָּה, מִמֶּנּוּ, מִכֶּם, מִכֶּן, מֵהֶם, מֵהֶן.) "מִמְּכֶם" אינה תקנית.
(3) בַּ. הפועל "ניצח" במשמעות "זכה בתחרות" מוצרך במילת היחס ב: ניצחה במשחק. את מי ניצחה? – "ניצחה את נבחרת ארגנטינה" (את היריב מנצחים, ובתחרות מנצחים ב־). כאן אחרי המילה בא "משחק", ולכן: ניצחה בַּמשחק. הניקוד בַּ – ב' בפתח ודגש בשם עצם מיודע (ב + הַ).
טעות נפוצה: "ניצחה את המשחק" – צירוף נפוץ בדיבור, אך המשחק אינו היריב; ב־(1) "אותכם" וב־(2) "ממכם".
תחביר
שאלה 6 · תחימת פסוקיות ותפקידן; נשוא מורחב
לפניך שלושה משפטים מורכבים I–III.
בכל אחד מן המשפטים I–III תחם את הפסוקית, וציין מעליה את תפקידה התחבירי במשפט.
I. יקותיאלי קיווה כי בצד הספורט תשמש המכבייה גם במה ליהודי העולם לקיום תחרויות בתחומי האומנות: שירה, ציור, פיסול וכדומה.
II. השאלה היא אם מבחינה לאומית יש ערך לקיומם של משחקי המכבייה.
III. נראה כי במשך השנים איבדו המכביות את כוח המשיכה שלהן.
לפניך שני משפטים I–II. קרא אותם, וענה על הסעיפים שאחריהם.
I. בשנים האחרונות הולכת ופוחתת החשיבות הלאומית של המכבייה.
II. המכבייה הראשונה תרמה להרמת המורל בקרב יושבי הארץ, והיא אף הרימה את קרנה של התנועה הציונית בקרב יהדות התפוצות.
(1) בכל אחד מן המשפטים I–II הקף את כל הנשואים.
(2) רק אחד מן הנשואים שהקפת במשפטים אלה אינו נשוא מורחב.
העתק אותו. ______
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
I. יקותיאלי קיווה [כי בצד הספורט תשמש המכבייה גם במה ליהודי העולם לקיום תחרויות בתחומי האומנות: שירה, ציור, פיסול וכדומה.]פסוקית מושא
II. השאלה היא [אם מבחינה לאומית יש ערך לקיומם של משחקי המכבייה.]פסוקית נשוא
III. נראה [כי במשך השנים איבדו המכביות את כוח המשיכה שלהן.]פסוקית נושא
שיטה: מוצאים את מילת השעבוד (כי, אם, ש…) – ממנה מתחילה הפסוקית. אחר כך בודקים איזה רכיב חסר במשפט העיקרי: הפסוקית ממלאת את מקומו.
I – פסוקית מושא. המשפט העיקרי: "יקותיאלי קיווה" – יש נושא (יקותיאלי) ונשוא (קיווה). שואלים: למה קיווה? – לכך שהמכבייה תשמש במה. הפסוקית משלימה את הפועל "קיווה" (קיווה ל…), ולכן היא פסוקית מושא. בתוך הפסוקית: נשוא – תשמש, נושא – המכבייה, "שירה, ציור, פיסול וכדומה" – תמורה/פירוט של "תחומי האומנות". הפסוקית נמשכת עד סוף המשפט.
II – פסוקית נשוא. המשפט העיקרי: "השאלה היא" – יש נושא (השאלה) ואוגד (היא), אבל אין נשוא. מהי השאלה? – [אם מבחינה לאומית יש ערך…]. הפסוקית ממלאת את תפקיד הנשוא. סימן היכר: אוגד ("היא") שאחריו פסוקית.
III – פסוקית נושא. המשפט העיקרי: "נראה" – נשוא בלי נושא. מה נראה? – [כי במשך השנים איבדו המכביות את כוח המשיכה שלהן]. הפסוקית ממלאת את תפקיד הנושא. סימן היכר: פועל או תואר כמו "נראה", "ידוע", "חשוב", "ברור" בראש המשפט ואחריו "כי/ש…".
טעות נפוצה: ב־III לסמן "פסוקית מושא" (כי "נראה" נשמע כמו פועל שיש לו השלמה). שואלים "מה נראה?" – התשובה היא הנושא. ב־II לסמן "פסוקית מושא" בגלל "אם"; "אם" כאן פירושה "האם" (שאלה עקיפה), לא תנאי.
סעיף ב
(1) משפט I: הולכת ופוחתת.
משפט II: תרמה להרמת; הרימה.
(2) הנשוא שאינו נשוא מורחב: הרימה.
איך מוצאים נשואים: שואלים מה נאמר על הנושא. במשפט I הנושא הוא "החשיבות (הלאומית של המכבייה)" – והיא "הולכת ופוחתת". במשפט II (משפט מאוחה) שני איברים: נושא האיבר הראשון – "המכבייה (הראשונה)", נושא האיבר השני – "היא".
נשוא מורחב – נשוא שיש בו שני רכיבים: רכיב "עזר" (פועל או תואר המציין שלב, אופן, מגמה או יחס אל הפעולה) ורכיב שמבטא את עיקר הפעולה (שם פועל או שם פעולה).
שימו לב: "אף" אינו חלק מן הנשוא – זה תיאור (מילת הוספה/הדגשה).
טעות נפוצה: להקיף ב־II רק "תרמה" ולהשאיר את "להרמת" מחוץ לנשוא (ולנתח אותו כמושא), ואז לא למצוא נשוא מורחב שני; או לחשוב ש"הולכת ופוחתת" הם שני נשואים נפרדים בחלק כולל.
שאלה 7 · משפט מאוחה, חלק כולל, ו' החיבור; תמורה
לפניך משפט. קרא אותו, וענה על הסעיפים שאחריו.
המכבייה השלישית הייתה אמורה להיערך בשנת 1938, אולם מאורעות הדמים בארץ, הזעזועים הגדולים באירופה, השואה של העם היהודי ומלחמת העצמאות — כל אלה גרמו לדחיית המכבייה, והיא נערכה רק בשנת 1950.
(1) ציין את סוגו התחבירי של המשפט. ______
(2) במשפט יש חלק כולל. ציין מהו תפקידו התחבירי. ______
(3) מה תפקידו התחבירי של הצירוף "כל אלה" במשפט, ומדוע בחר הכותב להוסיף צירוף זה למשפט?
(4) במשפט זה ו"ו החיבור מופיעה פעמיים:
ומלחמת העצמאות ______
והיא ______
ציין בין אֵילו חלקים במשפט היא מחברת בכל פעם.
לפניך שני משפטים I–II. קרא אותם, וענה על הסעיפים שאחריהם.
I. בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים התמודד העַם היהודי עִם איום חיצוני — אנטישמיות חריפה וקיצונית.
II. המכבייה השביעית שנערכה בשנת 1965 זכורה בזכות השתתפותו של מרק ספיץ, שחיין אמריקני בן 15, שהגיע למכבייה עם נבחרת יהודי ארצות הברית ולימים נעשה למהיר שחייני העולם.
(1) בכל אחד מן המשפטים I–II יש תמורה. הקף אותה.
(2) העתק מכל אחד מן המשפטים I–II את המילה או את הצירוף שהתמורה ממירה, וציין את תפקידם התחבירי במשפט.
משפט I: ______ התפקיד התחבירי: ______
משפט II: ______ התפקיד התחבירי: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
(1) משפט מאוחה (משפט איחוי) – שלושה איברים:
[המכבייה השלישית הייתה אמורה להיערך בשנת 1938,] [אולם מאורעות הדמים בארץ, הזעזועים הגדולים באירופה, השואה של העם היהודי ומלחמת העצמאות — כל אלה גרמו לדחיית המכבייה,] [והיא נערכה רק בשנת 1950.]
(2) החלק הכולל "מאורעות הדמים בארץ, הזעזועים הגדולים באירופה, השואה של העם היהודי ומלחמת העצמאות" – נושא.
(3) "כל אלה" – תמורה (תמורה מסכמת) לחלק הכולל, ובכך הוא חלק מן הנושא. הכותב הוסיף אותו משום שהנושא ארוך מאוד ומורכב מארבעה רכיבים; עד שהקורא מגיע אל הנשוא הוא עלול לאבד את החוט. "כל אלה" מסכם את כל הרכיבים במילה אחת, מחזיר את הקורא אל הנושא ומדגיש שכל הגורמים יחד גרמו לדחייה.
(4) ומלחמת העצמאות – מחברת בין רכיבי החלק הכולל (בין הנושאים: מאורעות הדמים, הזעזועים, השואה ומלחמת העצמאות).
והיא – מחברת בין האיברים של המשפט המאוחה: בין האיבר השני ("…כל אלה גרמו לדחיית המכבייה") לאיבר השלישי ("היא נערכה רק בשנת 1950").
(1) סוג המשפט: מסמנים נשואים: "הייתה אמורה (להיערך)", "גרמו", "נערכה" – שלושה נשואים, כל אחד עם נושא משלו, בלי מילת שעבוד. החלקים מחוברים ב"אולם" (ניגוד) וב־ו' (הוספה/תוצאה) – מילות קישור של איחוי. לכן זה משפט מאוחה בן שלושה איברים.
(2) החלק הכולל: ארבעה רכיבים שווי תפקיד, המופרדים בפסיקים ומחוברים ב־ו' לפני האחרון. שואלים "מה גרם לדחיית המכבייה?" – הם, ולכן זה נושא. הנשוא "גרמו" בא ברבים בהתאמה לנושא המרובה.
(3) "כל אלה": צירוף המכנה שוב את אותו הדבר שכבר נאמר – תמורה, הבאה אחרי מקבילתה (החלק הכולל) ומתפקדת באותו תפקיד (נושא). הקו המפריד (—) מסמן את המעבר מן הפירוט אל הסיכום. ניתוח אפשרי אחר: יש המנתחים את המבנה כמשפט ייחוד, שבו הרשימה היא האיבר המיוחד ו"כל אלה" הוא הנושא (המצביע על המיוחד). גם בניתוח זה מטרת הכותב זהה – לסכם רשימה ארוכה ולהבהיר את המבנה.
(4) ו' החיבור: כדי לדעת מה ו' מחברת, בודקים מה נמצא משני צדיה. "ומלחמת העצמאות" – משני הצדדים שמות עצם שווי תפקיד → חיבור בתוך חלק כולל. "והיא נערכה" – אחרי ו' בא משפט שלם (נושא + נשוא) → חיבור בין איברים של משפט מאוחה.
טעות נפוצה: ב־(1) לכתוב "משפט מורכב" (כי המשפט ארוך); ב־(3) לכתוב "נושא" בלי להסביר את היחס לחלק הכולל, או לא לנמק מדוע נוסף הצירוף.
סעיף ב
(1) משפט I: התמורה – אנטישמיות חריפה וקיצונית.
משפט II: התמורה – שחיין אמריקני בן 15.
(2) משפט I: (עם) איום חיצוני – התפקיד התחבירי: מושא.
משפט II: (של) מרק ספיץ – התפקיד התחבירי: לוואי.
תמורה – צירוף שמני המכנה שוב, בשם אחר, את אותו הדבר שנזכר לפניו (המקבילה, "הממורה"), באותו תפקיד תחבירי. הבדיקה: אפשר למחוק אחד מן השניים, והמשפט נשאר תקין ובאותה משמעות.
משפט I: "איום חיצוני" = "אנטישמיות חריפה וקיצונית" (מה היה האיום? – האנטישמיות). התמורה מופרדת בקו מפריד. התפקיד: הפועל "התמודד" מוצרך במילת היחס עם – "התמודד עם מה?" – עם איום חיצוני → מושא. (התמורה מקבלת אותו תפקיד – גם היא חלק מן המושא.)
משפט II: "מרק ספיץ" = "שחיין אמריקני בן 15". התמורה תחומה בפסיקים. התפקיד: "השתתפותו של מרק ספיץ" – "של מרק ספיץ" מאייך את שם הפעולה "השתתפותו" (השתתפות של מי?) → לוואי.
שימו לב: [שהגיע למכבייה עם נבחרת יהודי ארצות הברית ולימים נעשה למהיר שחייני העולם] היא פסוקית לוואי (המתארת את ספיץ), ואינה חלק מן התמורה הנדרשת.
טעות נפוצה: לכתוב במשפט II שהתפקיד הוא "נושא" (כי ספיץ הוא "גיבור" המשפט). הנושא של המשפט הוא "המכבייה השביעית"; מרק ספיץ הוא רק לוואי בתוך התיאור "בזכות השתתפותו של מרק ספיץ".
שאלה 8 · חלקים כוללים: תפקיד וקשר לוגי; המרת מילת קישור
לפניך שלושה משפטים I–III, ובהם חלקים כוללים. קרא אותם, וענה על הסעיפים שאחריהם.
I. הספורטאים היהודים אינם רק נציגי מולדותיהם, אלא גם נציגי העם היהודי.
II. הספורטאים אינם משתתפים באליפות אסיה, אלא באליפות אירופה.
III. בימינו המכבייה היא אירוע שאין לו כל הצדקה לאומית או ספורטיבית.
(1) בכל אחד מן המשפטים I–III סמן את החלק הכולל.
(2) ציין את תפקידו התחבירי של כל חלק כולל שסימנת.
התפקיד התחבירי של החלק הכולל במשפט I: ______
התפקיד התחבירי של החלק הכולל במשפט II: ______
התפקיד התחבירי של החלק הכולל במשפט III: ______
(3) ציין את הקשר הלוגי בכל אחד מן החלקים הכוללים.
הקשר הלוגי בחלק הכולל במשפט I: ______
הקשר הלוגי בחלק הכולל במשפט II: ______
הקשר הלוגי בחלק הכולל במשפט III: ______
לפניך ציטוט מדבריה של ספורטאית.
"בתחום הספורט אתה נמדד על פי מעשיך ולא על פי מי שאתה". (אלתה גיבסון, שחקנית טניס)
(1) ציין מהו הקשר הלוגי במשפט זה. ______
(2) בחר מבין מילות הקישור שלפניך מילת קישור אחת מתאימה, וכתוב את המשפט מחדש באמצעותה. שמור על משמעותו המקורית של המשפט.
או, אלא, אִם, ואילו
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
(1) I. הספורטאים היהודים אינם [רק נציגי מולדותיהם, אלא גם נציגי העם היהודי.]
II. הספורטאים אינם משתתפים [באליפות אסיה, אלא באליפות אירופה.]
III. בימינו המכבייה היא אירוע שאין לו כל הצדקה [לאומית או ספורטיבית.]
(2) I – נשוא (נשוא שמני; "אינם" – אוגד).
II – מושא.
III – לוואי (של "הצדקה").
(3) I – הוספה ("לא רק… אלא גם").
II – ניגוד (שלילה והעמדת חלופה במקומה, "לא… אלא").
III – ברירה ("או"; בהקשר השלילה – אף לא אחת מן החלופות).
שיטה: חלק כולל = שני רכיבים או יותר שווי תפקיד, המתייחסים לאותה מילה במשפט ומחוברים במילת קישור. מוצאים את מילת הקישור (אלא, או, ו־), בודקים מה יש משני צדיה, ושואלים את שאלת התפקיד על הרכיבים יחד.
I – נשוא. הנושא: "הספורטאים (היהודים)"; "אינם" – אוגד שלילי. מה נאמר על הספורטאים? – שהם נציגי מולדותיהם וגם נציגי העם היהודי. שני שמות עצם המשמשים יחד כנשוא שמני. הקשר: "לא רק… אלא גם" – הוספה (מוסיפים תפקיד שני על הראשון).
II – מושא. "משתתפים ב…" – הפועל מוצרך במילת היחס ב: "משתתפים במה?" – באליפות אסיה / באליפות אירופה → מושא. הקשר: "אינם… אלא" – ניגוד (שוללים חלופה אחת ומעמידים במקומה אחרת). שימו לב: כאן אין "גם", ולכן זו לא הוספה.
III – לוואי. "לאומית או ספורטיבית" – שני שמות תואר המאייכים את שם העצם "הצדקה" (איזו הצדקה?) → לוואי. החלק הכולל נמצא בתוך פסוקית הלוואי [שאין לו כל הצדקה לאומית או ספורטיבית]. הקשר: "או" – ברירה. במשפט שלילי "או" מבטא שאף אחת מן האפשרויות אינה מתקיימת (לא לאומית ולא ספורטיבית).
טעות נפוצה: לסמן ב־I את "נציגי מולדותיהם… נציגי העם" כמושא (כי הם באים אחרי "אינם"); "אינם" אינו פועל אלא אוגד, ולכן מה שאחריו הוא נשוא. וגם: לכתוב "הוספה" ב־II מתוך הרגל ל"לא רק… אלא גם".
סעיף ב
(1) ניגוד (שלילה והעמדת חלופה: נמדד על פי זה ולא על פי זה).
(2) "בתחום הספורט אתה נמדד לא על פי מי שאתה, אלא על פי מעשיך."
(1) "על פי מעשיך ולא על פי מי שאתה" – הדובר מעמיד שתי אמות מידה זו מול זו, מקבל אחת ושולל את האחרת. זהו קשר של ניגוד.
(2) בחירת מילת הקישור:
בדיקה: המשמעות נשמרה – הספורטאי נמדד במעשיו, לא בזהותו.
טעות נפוצה: לכתוב "אתה נמדד על פי מעשיך אלא על פי מי שאתה" – בלי שלילה לפני "אלא", המשפט שגוי ואף הופך את המשמעות.
שאלה 9 · דו־משמעות תחבירית; פסוקית מצומצמת
לא במיקוד תשפ"ז
בראש כל אחד מן הסעיפים (1)–(3) שלפניך יש משפט דו־משמעי מודגש.
בכל סעיף ענה על השאלה או השאלות שאחרי המשפט.
(1) בני הזוג התאהבו במכבייה.
תפקיד תחבירי: ______
תפקיד תחבירי: ______
(2) דנה ביקשה מדניאלה את הכרטיס שלה למופע הפתיחה של המכבייה.
כתוב את שתי המשמעויות השונות העולות ממשפט זה.
משמעות I: ______
משמעות II: ______
(3) אֵם הספורטאית, שהתרגשה מאוד מן ההישג בתחרות, הודתה למאמן.
לפניך שלוש שאלות. הקף רק את השאלה שהתשובה עליה אינה חד־משמעית על פי המשפט.
מי הודתה? מי התרגשה? למי היא הודתה?
לפניך משפט מורכב, ובו פסוקית מצומצמת.
רבים ראו במכבייה תשובה על הניסיונות להשפיל את העם היהודי.
(1) תחם את הפסוקית המצומצמת במשפט.
(2) ציין את התפקיד התחבירי של הפסוקית המצומצמת. ______
(3) ציין את התפקיד התחבירי של המילים המסומנות בקו במשפט. ______
(4) • המר את המשפט במשפט פשוט (בלי פסוקית מצומצמת). ______
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
(1) המילה: במכבייה.
תפקיד תחבירי 1: תיאור (מקום / זמן) – בני הזוג התאהבו זה בזה בזמן המכבייה ובמקום שבו נערכה.
תפקיד תחבירי 2: מושא – בני הזוג התאהבו במכבייה עצמה (המכבייה היא מושא אהבתם).
(2) משמעות I: דנה ביקשה מדניאלה את הכרטיס של דנה (הכרטיס של דנה נמצא אצל דניאלה, ודנה ביקשה לקבל אותו).
משמעות II: דנה ביקשה מדניאלה את הכרטיס של דניאלה (דנה ביקשה שדניאלה תיתן לה את הכרטיס שלה עצמה).
(3) השאלה שיש להקיף: מי התרגשה?
דו־משמעות תחבירית נוצרת כשאפשר לקשור מילה או צירוף ליותר מרכיב אחד במשפט, או לנתח אותם ביותר מתפקיד אחד.
(1) הפועל "התאהב" מוצרך במילת היחס ב: מתאהבים במישהו או במשהו. לכן "במכבייה" יכול להיות מושא (במה התאהבו? – במכבייה). אבל "במכבייה" יכול לציין גם את המקום או הזמן שבו קרה הדבר (איפה/מתי התאהבו? – במכבייה) – תיאור. במשמעות זו "בני הזוג" התאהבו זה בזה, והמושא ההדדי מובלע.
(2) כינוי השייכות "שלה" (= של + היא) יכול להתייחס לכל אחד משני שמות העצם הנקביים במשפט – "דנה" או "דניאלה". לכן המשמעות משתנה לפי מי שהכרטיס שייך לה. בתשובה צריך לכתוב את שתי המשמעויות במפורש, עם השמות, ולא רק "של זאת או של זאת".
(3) פסוקית הלוואי [שהתרגשה מאוד מן ההישג בתחרות] באה אחרי הצירוף "אם הספורטאית", ולכן אפשר לקשור אותה ל"אם" או ל"ספורטאית" – שתיהן נקבה, ושתיהן יכולות להתרגש. מכאן שהתשובה על "מי התרגשה?" אינה חד־משמעית.
טעות נפוצה: ב־(1) לכתוב שני תפקידים שאינם רלוונטיים (למשל "לוואי") או לסמן את "התאהבו" כמילה היוצרת את הדו־משמעות; ב־(3) להקיף "מי הודתה?" מתוך מחשבה שאולי הספורטאית הודתה.
סעיף ב
(1) רבים ראו במכבייה תשובה על הניסיונות [להשפיל את העם היהודי.]
(2) פסוקית לוואי (מצומצמת) – מאייכת את "הניסיונות".
(3) "העם היהודי" – מושא (של שם הפועל "להשפיל").
(4) • "רבים ראו במכבייה תשובה על הניסיונות להשפלת העם היהודי." (או: "…על ניסיונות ההשפלה של העם היהודי").
פסוקית מצומצמת – פסוקית שאין בה נשוא נטוי ונושא משלה; גרעינה הוא שם פועל (להשפיל), ואין לה מילת שעבוד. היא שקולה לפסוקית מלאה: "…הניסיונות שנעשו כדי להשפיל את העם היהודי" / "הניסיונות שמטרתם להשפיל…".
(1)–(2) הפסוקית: [להשפיל את העם היהודי]. היא באה אחרי שם העצם "הניסיונות" ומתארת אותו (אילו ניסיונות? – להשפיל את העם) → פסוקית לוואי. (המשפט העיקרי: נושא – רבים, נשוא – ראו, מושא – תשובה, תיאור/מושא – במכבייה.)
(3) בתוך הפסוקית: "להשפיל את מי?" – את העם היהודי → מושא (מושא ישיר, עם "את").
(4) ההמרה: מחליפים את שם הפועל בשם פעולה מאותו שורש ובניין: להשפיל (הפעיל) ← הַשְׁפָּלָה, ובסמיכות: הַשְׁפָּלַת העם היהודי. כך נעלם הגרעין הפועלי, ונשאר משפט פשוט עם נשוא אחד ("ראו"). "העם היהודי" הופך מסומך של שם הפעולה – לוואי (במבנה סמיכות הנסמך הוא הגרעין והסומך הוא הלוואי).
טעות נפוצה: לכתוב במשפט הפשוט "להשפלה של העם היהודי" ולקבוע שהתפקיד הוא "מושא" – אחרי המרה לשם פעולה "של העם היהודי" הוא לוואי, לא מושא.
שאלה 10 · שיבושים תחביריים; מילות תנאי
לא במיקוד תשפ"ז
לפניך קטע ממאמר שכתבה תלמידה בבחינת הבגרות. בקטע יש שיבושים אחדים בתחום התחביר.
בימינו קיימות תופעות שליליות הקשורות בהתנהגותם של בני נוער והנגרמים מחוסר פעילות חברתית והיעדר מסגרת חברתית אמיתית.
נשאלת השאלה עד כמה תנועת הנוער יכולה לצמצם משמעותית תופעות שליליות מעין אלה? האם היום, שאנו מוקפים באמצעים טכנולוגיים מגוונים, יש מקום לתנועות הנוער של פעם? האם הם רלוונטיות לימינו? פעם החשיפה לאלימות ואלכוהול אינה הייתה רחבה כפי שהיא היום. התפשטות התופעה שבה בני נוער מתבגרים מהר מדי ומושפעים מתרבות רעה גורמים לנו לחשוב מה ניתן לעשות בכדי למגר את התופעה.
לדעתי, תנועת הנוער היא מסגרת חברתית אשר יכולה לתמוך ולעזור לבני נוער.
השלם את הטבלה שלפניך: העתק מן הקטע שלושה שיבושים בתחום התחביר, וכתוב את הנוסח התקין לכל שיבוש.
| השיבוש | הנוסח התקין | |
|---|---|---|
| 1 | ||
| 2 | ||
| 3 |
בחר באחד השיבושים שציינת, והסבר במונחים תחביריים מהו השיבוש.
לפניך רשימת מילות תנאי נפוצות, אך שתיים מהן אינן תקינות:
אם, בְּאִם, במידה ו, אִילו, אילולא, לו
(1) הקף את שתי מילות התנאי שאינן תקינות.
(2) במשפטים שלפניך שבץ מילת תנאי מתאימה מבין מילות התנאי התקינות שברשימה.
I. ______ היית מתאמן יותר, היית יכול לנצח במשְׂחֵה הגמר.
II. ______ תתאמן יותר, יש סיכוי שתוכל להשתתף במכבייה הבאה.
III. ______ קנינו כרטיסים מראש, לא היינו יכולים להשתתף בטקס הפתיחה.
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
| השיבוש | הנוסח התקין | |
|---|---|---|
| 1 | תופעות שליליות… והנגרמים מחוסר פעילות חברתית | תופעות שליליות… והנגרמות מחוסר פעילות חברתית |
| 2 | האם הם רלוונטיות לימינו? | האם הן רלוונטיות לימינו? |
| 3 | התפשטות התופעה… גורמים לנו לחשוב | התפשטות התופעה… גורמת לנו לחשוב |
שיבושים נוספים שאפשר לבחור בהם:
איך מחפשים שיבושים תחביריים: בודקים בכל משפט (1) התאמה בין נושא לנשוא ובין שם עצם ללוואי שלו (מין ומספר); (2) שימוש נכון במילות שלילה; (3) מילות זיקה ומילות שעבוד; (4) מילות יחס מוצרכות בפעלים מחוברים.
1. והנגרמים – הלוואי מתייחס ל"תופעות" (נקבה רבות), כמו "הקשורות" שלפניו. לכן: והנגרמות. (הכותבת התאימה בטעות ל"בני נוער", הקרוב יותר.)
2. הם רלוונטיות – כינוי הגוף מחליף את "תנועות הנוער" (נקבה רבות) ומתפקד כנושא; הנשוא "רלוונטיות" בנקבה. לכן: הן.
3. גורמים – הנושא הוא "התפשטות (התופעה)" – נקבה יחידה. כל מה שבאמצע ("שבה בני נוער מתבגרים… ומושפעים…") הוא פסוקית לוואי, ואין להתאים אליה. לכן: גורמת.
4. אינה הייתה – "אין/אינו" שוללת רק הווה (ומשפט שמני); בעבר ובעתיד שוללים ב"לא": לא הייתה.
5. שאנו מוקפים – אחרי "היום" (ציון זמן) נדרשת מילת זמן או מילת זיקה עם כינוי חוזר: כשאנו / שבו אנו.
6. לתמוך ולעזור לבני נוער – שני פעלים מחוברים שכל אחד מהם מוצרך במילת יחס אחרת (תומכים ב, עוזרים ל) אינם יכולים לחלוק השלמה אחת.
(גם "בכדי" אינה תקנית – אבל זו שגיאה מילונית, לא תחבירית, ולכן עדיף לא לבחור בה.)
טעות נפוצה: להעתיק שגיאת כתיב או מילה לא תקנית (כמו "בכדי") במקום שיבוש תחבירי; לתקן בלי להעתיק את השיבוש עצמו.
סעיף ב
(דוגמה – שיבוש 3) במשפט "התפשטות התופעה שבה בני נוער מתבגרים מהר מדי ומושפעים מתרבות רעה גורמים לנו לחשוב…" אין התאמה בין הנושא לנשוא. הנושא הוא "התפשטות" – שם עצם בנקבה יחידה ("התופעה…" הוא לוואי שלו, ו"שבה בני נוער מתבגרים…" היא פסוקית לוואי). הנשוא צריך להתאים לנושא במין ובמספר, ולכן צריך לבוא בנקבה יחידה – "גורמת", ולא ברבים "גורמים".
מה נדרש: הסבר במונחים תחביריים – לשיים את התפקידים (נושא, נשוא, לוואי, פסוקית) ואת הכלל שהופר (התאמה במין ובמספר, שלילה, הצרכה).
הסברים אפשריים לשיבושים האחרים:
טעות נפוצה: הסבר כללי כמו "זה לא נשמע טוב" או "צריך לכתוב גורמת" – בלי לזהות נושא ונשוא ובלי לנסח את כלל ההתאמה.
סעיף ג
(1) בְּאִם, במידה ו.
(2) I. אִילו / לו היית מתאמן יותר, היית יכול לנצח במשחה הגמר.
II. אם תתאמן יותר, יש סיכוי שתוכל להשתתף במכבייה הבאה.
III. אילולא קנינו כרטיסים מראש, לא היינו יכולים להשתתף בטקס הפתיחה.
(1) "באם" ו"במידה ו" נפוצות בלשון המדוברת ובלשון הפקידותית, אבל אינן תקניות כמילות תנאי. במקומן משתמשים ב"אם". ("במידה ש…" תקינה במשמעות של שיעור ומידה, לא במשמעות תנאי.)
(2) איך בוחרים – לפי סוג התנאי:
בדיקה ל־III: "אילו קנינו כרטיסים מראש, לא היינו יכולים להשתתף" – אין היגיון (הכרטיסים מאפשרים השתתפות); לכן נדרשת השלילה שבתוך "אילולא".
טעות נפוצה: לשבץ "אם" ב־I ("אם היית מתאמן") – נפוץ בדיבור, אך בתנאי בטל התקני הוא "אילו/לו"; ולשבץ "אילו" ב־III ולהפוך את המשמעות.
מערכת הצורות
שאלה 11 · שורש ובניין; הגייה נכונה של פעלים ושמות
לפניך קטע, ובו פעלים מודגשים. קרא את הקטע, וענה על השאלות שאחריו.
כמה דקות לפני טקס פתיחת המכבייה ה־15 אֵרַע אסון נורא: גשר עץ אשר הֻצַּב מעל נחל הירקון המזוהם קרס. עשרות ספורטאים נפלו לנחל. לקראת המכבייה ה־16 הוקם לראשונה אגף המטפל בנושא הבטיחות, כדי להבטיח שמקרים כאלה לא יִשָּׁנוּ.
(1) ציין בטבלה את השורש ואת הבניין של כל אחד מן הפעלים המודגשים בקטע.
| הפעלים | שורש | בניין |
|---|---|---|
| אֵרַע | ||
| הֻצַּב | ||
| יִשָּׁנוּ |
(2) הקף את צורת ההווה באותו הבניין של הפועל יִשָּׁנוּ.
שְׁנוּיִים מְשַׁנִּים נִשְׁנִים מְשַׁנְּנִים
(3) במשפט שלפניך כתובה מילה פעמיים: פעם בצורה המשקפת הגייה נכונה ופעם בצורה המשקפת הגייה שגויה.
הקף את הצורה המשקפת את ההגייה הנכונה.
גשר עץ הוצב מעל נחל הירקון המְזֻהָם / מְזֹהָם.
לפניך קטע, ובו רשמים מטקס הפתיחה של המכבייה העשרים. בקטע מילים מודגשות — מקצתן תקינות ומקצתן אינן תקינות.
במכבייה נִכְרָכִים יחד הפָּן הספורטיבי, האישי והציוני. דוגמה לכך הייתה בטקס הפתיחה של המכבייה העשרים: סְפּוֹרְטָאִי קנדי הֶצִיע נישואין לבת זוגו כשהוא נרגש וּמְעוֹדָד מצהלות של אלפי הצופים. אין ספק כי מאירועים כאלה נוֹלְדוֹת אגדות.
(1) מבין המילים המודגשות הקף רק את המילים שאינן תקינות.
(2) בחר במילה אחת שהקפת, וענה על אחד מן הסעיפים I–II שלפניך.
I. הסבר במונחים דקדוקיים מדוע המילה שבחרת אינה תקינה.
או
II. נקד את המילה שבחרת באופן שישקף הגייה נכונה.
לא במיקוד תשפ"ז
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
(1)
| הפעלים | שורש | בניין |
|---|---|---|
| אֵרַע | א-ר-ע | פיעל |
| הֻצַּב | נ-צ-ב | הופעל |
| יִשָּׁנוּ | ש-נ-י/ה | נפעל |
(2) נִשְׁנִים
(3) המְזֹהָם
(1) ניתוח הפעלים:
(2) נִשְׁנִים. הווה (בינוני) של נפעל: נִקְטָל ← נִשְׁנֶה (יחיד), נִשְׁנִים (רבים). הסיחים: שְׁנוּיִים – בינוני סביל של קל (קָטוּל); מְשַׁנִּים – הווה של פיעל (מְשַׁנֶּה); מְשַׁנְּנִים – הווה של פיעל מן השורש ש-נ-ן (לשנן).
(3) מְזֹהָם. הפועל בבניין פוּעל (מְקֻטָּל) מן השורש ז-ה-ם. האות האמצעית ה' גרונית ואינה מקבלת דגש; בשורש זה הקובוץ שתחת הז' מתארך לחולם (תשלום דגש) – מְזֹהָם, כמו טֹהַר / מְטֹהָר. לכן כותבים בכתיב מלא "מזוהם", עם ו'. מְזֻהָם (בקובוץ) משקף הגייה שגויה.
טעות נפוצה: לכתוב ל"ישנו" את הבניין קל (כי הצורה "ישנו" נראית כמו "יִשְׁנוּ"); ההבדל – הדגש בש' והקמץ תחתיה, סימני נפעל. ול"ארע" לכתוב בניין קל (כי בדיבור אומרים "אירע" בלי לחשוב על התבנית).
סעיף ב
(1) המילים שאינן תקינות: סְפּוֹרְטָאִי, הֶצִיע, נוֹלְדוֹת.
(2) (די באחת מן התשובות)
איך בודקים כל מילה: מזהים שורש, בניין או משקל, ומשווים את הניקוד המודפס לתבנית התקנית.
טעות נפוצה: להקיף את "וּמְעוֹדָד" (כי בדיבור אומרים "מְעוֹדֵד" גם במשמעות הסבילה) או את "נִכְרָכִים"; ובסעיף (2) – לבחור מילה תקינה.
שאלה 12 · גזרות ובניינים; שלמים ול"י; שם פועל מאותו שורש
לפניך קטע על פי דבריו של יוסף יקותיאלי, ובו פעלים מודגשים. קרא את הקטע וענה על השאלות שאחריו.
המכבייה, כינוס הספורט העולמי שלנו, תשמש לנו מבחן כוחות ועלייה במדרגות חינוך הספורט, ועל פי תוצאותיה נָכוֹנוּ לנו צעדינו בעתיד. מלבד מבחן הספורט תשמש המכבייה מבחן לאומי למאות ואלפי הצעירים אשר יַעֲלוּ לארץ־ישראל. הם יִשְׁאֲפוּ את אוויר המולדת, יַאֲזִינוּ לשפת עמם הקָמָה לתחייה וְיָשׁוּבוּ לגולה מלאי עוז ומרץ עד בוא זמנם לעלות ארצה.
(1) הקף את הפועל היוצא דופן מבחינת הגזרה, על פי ההקשר בקטע.
נָכוֹנוּ קָמָה יַעֲלוּ יָשׁוּבוּ
(2) הקף את הפועל היוצא דופן מבחינת הבניין, על פי ההקשר בקטע.
יַעֲלוּ יַאֲזִינוּ יָשׁוּבוּ יִשְׁאֲפוּ
(3) הקף את צורת העתיד באותו הבניין של הפועל נָכוֹנוּ.
יָכִינוּ יְכַנּוּ יְכוֹנְנוּ יִכּוֹנוּ
לפניך משפטים, ובכל משפט מודגשת מילה.
מיין בטבלה שלפניך את המילים המודגשות על פי הגזרה: גזרת השלמים או גזרת נחי ל"י/ה.
| שלמים | נחי ל"י/ה |
|---|---|
לפניך צירופי מילים, ובכל אחד מהם המילה הראשונה מודגשת.
תְּפוּצָה יהודית ______
תּוֹדָעָה לאומית ______
מַסַּע שורשים ______
לצד כל צירוף כתוב שם פועל מאותו שורש של המילה המודגשת בכל בניין שתבחר.
◂ פתרון מלא לשאלה 12
סעיף א
(1) יַעֲלוּ
(2) יַאֲזִינוּ
(3) יִכּוֹנוּ
שלב ראשון – ניתוח כל הפעלים:
(1) שלושה פעלים בגזרת ע"ו (נכונו, קמה, ישובו); יַעֲלוּ – בגזרת ל"י. (שימו לב: "יעלו" ו"ישובו" בקל – הגזרה היא ההבדל, לא הבניין.)
(2) שלושה פעלים בבניין קל (יעלו, ישובו, ישאפו); יַאֲזִינוּ – בהפעיל. הפתח בתחילית (יַ) לבדו אינו מוכיח הפעיל – גם "יַעֲלוּ" פותח בפתח בגלל הע' הגרונית; הסימן המכריע הוא התנועה i (יו"ד) לפני האות האחרונה של השורש: יַאֲזִינוּ.
(3) יִכּוֹנוּ. עתיד נפעל: יִקָּטֵל, ובגזרת ע"ו: יִקּוֹם ← יִכּוֹן, יִכּוֹנוּ (חיריק בתחילית, דגש בכ' – סימני נפעל בעתיד). הסיחים: יָכִינוּ – הפעיל (הֵכִין); יְכַנּוּ – פיעל מן השורש כ-נ-י (כינה); יְכוֹנְנוּ – פיעל (פולל) של כ-ו-ן (כּוֹנֵן).
טעות נפוצה: לבחור ב־(1) את "נכונו" (כי הוא בבניין אחר) – השאלה היא על הגזרה, לא על הבניין; ב־(3) לבחור "יכוננו" (כי יש בו ו' ונ' כמו בנכונו).
סעיף ב
| שלמים | נחי ל"י/ה |
|---|---|
| תְּמִיהָה (ת-מ-ה) | הִתְעָרוּת (ע-ר-י/ה) |
| גֹּבַהּ (ג-ב-ה) | הִתְהַוָּה (ה-ו-י/ה) |
| פָּחֲתָה (פ-ח-ת) | חָזוֹן (ח-ז-י/ה) |
הקושי: בכמה מן המילים יש ה' בסוף השורש. צריך להבחין בין ה' עיצורית (שורש שלמים – הה' נהגית) לבין ה' נחה (גזרת ל"י/ה – הה' היא רק אם קריאה, ובנטייה מופיעה במקומה י' או שהיא נעלמת).
שלמים:
נחי ל"י/ה:
טעות נפוצה: לשבץ את "תמיהה" ו"גובה" בל"י/ה רק משום שהן נגמרות בה'. בודקים: אם הה' נשמרת בכל הנטיות (ובניקוד יש בה מפיק) – היא אות שורש עיצורית.
סעיף ג
השיטה: מזהים את המשקל, מורידים את אותיות המשקל ומשחזרים את השורש, ואחר כך יוצרים ממנו שם פועל בבניין כלשהו.
טעות נפוצה: לכתוב "לְהַפְצִיץ" או "לִתְפּוֹץ" (לראות בת' אות שורש); לכתוב "לִסּוֹעַ" (לשכוח את הנו"ן).
שאלה 13 · שורש תנייני; מ' שורשית; בניין וחלק דיבור
לפניך שלושה משפטים, ובהם שלוש מילים מודגשות.
כל אחת מן המילים המודגשות מייצגת שלב בתהליך של יצירת שורש תנייני.
כתוב את שלוש המילים לפי סדר התהליך. ______
לא במיקוד תשפ"ז
לפניך משפט על פי טקסט 1 ובו שלוש מילים מודגשות.
המכבייה הראשונה תָּרְמָה להֲרָמַת המורל בקרב יושבי הארץ והֵרִימָה את קרנה של התנועה הציונית בקרב יהדות התפוצות.
(1) מבין שלוש המילים המודגשות במשפט הקף את המילה שנוצרה משורש תנייני.
(2) כתוב מהו שם העצם שממנו נגזר השורש התנייני. ______
לא במיקוד תשפ"ז
לפניך שני משפטים, ובהם שלוש מילים מודגשות.
(1) מבין שלוש המילים המודגשות הקף את המילה או את המילים שהאות מ"ם שבהן היא שורשית.
(2) בטבלה שלפניך מיין את שלוש המילים המודגשות לשתי קבוצות לפי הבניין, וציין את הבניין של כל קבוצה.
(3) ציין את חלק הדיבור של המילה מֵנִיעַ שבמשפט הראשון. ______
◂ פתרון מלא לשאלה 13
סעיף א
לְהָנִיף ← מָנוֹף ← לְמַנֵּף
שורש תנייני – שורש חדש שנוצר משם עצם שכבר נגזר משורש אחר. אותיות המשקל של שם העצם (כאן – המ' של מָנוֹף) נתפסות כאותיות שורש, ומהן נגזר פועל חדש.
שלבי התהליך:
1. לְהָנִיף – הפועל המקורי: שורש נ-ו-ף, בניין הפעיל (הֵנִיף).
2. מָנוֹף – שם עצם שנגזר מן השורש נ-ו-ף במשקל מָקוֹל (כמו מָנוֹס, מָקוֹם); המ' היא אות משקל.
3. לְמַנֵּף – פועל חדש בבניין פיעל מן השורש התנייני מ-נ-ף: המ' של "מנוף" הפכה לאות שורש (וגם הנו"ן והפ' נשארו). משמעות: להשתמש בדבר כמנוף.
טעות נפוצה: לסדר "מנוף ← להניף ← למנף" (לחשוב ששם העצם קודם לפועל). השורש הראשוני נ-ו-ף קודם; "מנוף" נגזר ממנו; רק אחר כך נגזר מ"מנוף" השורש התנייני.
סעיף ב
(1) תָּרְמָה
(2) תְּרוּמָה
ניתוח:
סימן היכר: כשאות שהיא בדרך כלל אות משקל (ת', מ') מופיעה כאות שורש בפועל, וקיים שם עצם מוכר באותו משקל מן השורש הקצר – לפנינו שורש תנייני.
טעות נפוצה: לכתוב ב־(2) "הרמה" או "רום". שם העצם שממנו נגזר השורש צריך להכיל את כל אותיות השורש התנייני (ת-ר-ם) – תרומה.
סעיף ג
(1) מְנִיעַת, מְנוּעִים
(2)
| בניין קל | בניין הפעיל |
|---|---|
| מְנִיעַת, מְנוּעִים | מֵנִיעַ |
(3) שם עצם
ניתוח המילים:
(2) שם פעולה ובינוני פָּעוּל משתייכים לבניין קל (קְטִילָה – שם הפעולה של קל; קָטוּל – הבינוני הסביל של קל). "מֵנִיעַ" – הפעיל.
(3) שם עצם. בהקשר "המניע של חיזוק הקשר" המילה מיודעת ומשמשת נסמך בצירוף "המניע של…" – כלומר הסיבה, המטרה. זו צורת בינוני שהפכה לשם עצם (כמו "מנהל", "מורה"). אפשר לבדוק: "המניע" = "המטרה" – שם עצם. (כפועל – "הוא מֵנִיעַ את המכונה".)
טעות נפוצה: לכתוב ב־(3) "פועל" או "בינוני" רק משום שהתבנית היא של בינוני הפעיל. חלק הדיבור נקבע לפי התפקוד במשפט.
שאלה 14 · דרכי תצורה: שורש ומשקל, בסיס וצורן; משמעות הסופיות
לפניך מונחים מתחום האימון הגופני שחידשה האקדמיה ללשון העברית.
מְסִלַּת כושר — מתקן לאימוני כושר, ובו מסילה קצרה. בשעת הפעלת המתקן המסילה נעה והמתאמן צועד או רץ עליה. שם רוֹוח למתקן זה הוא הֲלִיכוֹן.
מָאוֹץ (סְפְּרִינְט) — מרוץ תחרותי למרחקים קצרים.
לַחֲצִית — מכשיר קפיצי לחיזוק שרירי היד.
מוֹנֵה פסיעות — מכשיר הנישא על גוף האדם ומונה את פסיעותיו על ידי חישת תנועת הגוף.
(1) מיין בטבלה את המילים שלפניך לשתי קבוצות לפי דרך התצורה.
מְסִלָּה הֲלִיכוֹן מָאוֹץ לַחֲצִית מוֹנֵה פסיעות
| שורש ומשקל | בסיס וצורן סופי |
|---|---|
(2) ציין את השורש של כל אחת מן המילים שדרך תצורתן היא שורש ומשקל.
לפניך משפט, ובו מילים מודגשות.
עשרות אלפי רָצִים וְרָצוֹת השתתפו במֵרוֹץ הלילה של תל אביב.
(1) מהו השורש המשותף למילים המודגשות? ______
(2) מהו חלק הדיבור של המילים רָצִים וְרָצוֹת המודגשות במשפט הנתון? ______
בכל מכבייה נבחר אחד הספורטאים לשאת את לפיד המכבייה.
לפניך כמה מילים. הקף את המילה המתאימה לְכַנּוֹת את נושא הלפיד, והסבר את תשובתך במונחים דקדוקיים.
לַפִּידוֹן לַפִּידָן לַפִּידוֹת לַפִּידְיָה
הסבר: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 14
סעיף א
(1)
| שורש ומשקל | בסיס וצורן סופי |
|---|---|
| מְסִלָּה, מָאוֹץ, מוֹנֵה | הֲלִיכוֹן, לַחֲצִית |
(2) מְסִלָּה – ס-ל-ל; מָאוֹץ – א-ו-ץ; מוֹנֵה – מ-נ-י/ה.
הבחנה בין שתי הדרכים:
שורש ומשקל:
בסיס וצורן סופי:
טעות נפוצה: לשבץ את "הליכון" בשורש ומשקל (משקל קְטִילוֹן אינו קיים – זו הֲלִיכָה + ון); לכתוב שורש מ-ס-ל ל"מסילה" או נ-ו-ה ל"מונה".
סעיף ב
(1) ר-ו-ץ
(2) שם עצם
(1) ר-ו-ץ. רָצִים, רָצוֹת – בינוני של קל בגזרת ע"ו (רָץ, רָצָה, רָצִים, רָצוֹת); מֵרוֹץ – משקל מִקְטָל בגזרת ע"ו (כמו מֵרוֹם). האות ו' נעלמת בנטייה – סימן לגזרת ע"ו.
(2) שם עצם. במשפט "עשרות אלפי רצים ורצות השתתפו…" המילים הן נושא המשפט, והן באות בסמיכות אחרי "אלפי" – הן מציינות אנשים (אצנים), ולא פעולה שמתרחשת. לכן אלה שמות עצם (בינוני ששימש כשם עצם), ולא פעלים.
טעות נפוצה: לכתוב "פועל בהווה" – מבחינת הצורה זה בינוני, אך חלק הדיבור נקבע לפי התפקוד בהקשר: "אלפי רצים" = אלפי אצנים.
סעיף ג
לַפִּידָן.
הסבר: המילה נוצרה בדרך של בסיס וצורן סופי – הבסיס "לַפִּיד" + הצורן ־ָן. לצורן ־ָן משמעות של בעל מקצוע, עיסוק או תכונה (כמו שַׁקְרָן, סַבְלָן, כַּדּוּרְסְלָן), ולכן "לפידן" הוא מי שעיסוקו נשיאת הלפיד.
משמעות הצורנים האחרים:
לכן רק ־ָן מתאים לאדם העושה את הפעולה.
טעות נפוצה: לבחור "לפידון" ולחשוב ש־ון מציין אדם; או להסביר בלי לשיים את הצורן ואת משמעותו ("כי זה נשמע טוב").
שאלה 15 · גזרת הכפולים; שורש גזור שם; משקלי שמות פעולה; דרך תצורה
לפניך שני משפטים, ובהם שתי מילים מודגשות.
שתי המילים המודגשות שייכות לגזרת הכפולים.
בחר באחת מן המילים לֵב או צֵל, והוכח שהיא שייכת לגזרת הכפולים.
לא במיקוד תשפ"ז
לפניך שני משפטים, ובהם שתי מילים מודגשות.
(1) מבין שתי המילים המודגשות הקף את המילה השייכת לגזרת הכפולים.
(2) ציין את השורש של המילה המודגשת האחרת (שלא הקפת). ______
(3) ציין את השורש של המילה מוֹעֲדִים הכתובה במשפט השני. ______
לפניך מילים מודגשות מתחום הספורט הנוטות במשקלי שמות הפעולה.
הֵאָבְקוּת, שְׂחִיָּה, הִתְעַמְּלוּת, אִגְרוּף, חֲתִירָה,
מִגּוּר (נוקאאוט) — מכת אגרוף שאחריה היריב אינו מסוגל לעמוד שוב על רגליו.
סִבְסוּב — תנועה של שחקן כדורסל שבה רגלו האחת קבועה בַּמָּקום כמו ציר ורגלו השנייה נעה בחופשיות.
(1) השורש של אחת מן המילים המודגשות הוא שורש גזור שם.
ציין את שם העצם שממנו נגזר השורש. ______
(2) מבין המילים המודגשות הקף שתי מילים שהמשקל שלהן משותף, וציין את המשקל. ______
(3) קַשָּׁתוּת היא ענף ספורט שבו קולעים למטרה בחץ וקשת.
האם דרך תצורתה של המילה קַשָּׁתוּת היא כמו דרך התצורה של המילים המודגשות שבראש סעיף ג? נמק את תשובתך.
◂ פתרון מלא לשאלה 15
סעיף א
(די באחת)
גזרת הכפולים (ע"ע): האות השנייה והשלישית של השורש זהות. בצורה הבסיסית (לֵב, צֵל) נראית רק אחת מהן, ולכן יש להוכיח את השורש.
שתי דרכים להוכחה:
1. דגש בנטייה: כשמוסיפים סיומת, האות הכפולה מקבלת דגש חזק – הוא "מייצג" את האות החסרה: לֵב ← לִבּוֹ; צֵל ← צִלּוֹ. (בלי סיומת אין דגש בסוף מילה.)
2. מילה מאותו שורש שבה שתי האותיות כתובות: לְבָבוֹת, לְבָבִי; צְלָלִים, צְלָלִית.
בדיקה: הוכחה טובה מציגה מילה אחת לפחות וגם מסבירה מה היא מוכיחה (דגש = אות כפולה / שתי אותיות זהות).
טעות נפוצה: לכתוב רק "השורש ל-ב-ב" בלי הוכחה, או להביא מילה שאינה מוכיחה דבר (למשל "לבבי" בלי להראות את שתי הב').
סעיף ב
(1) הַחַגִּים
(2) חָגִים – ח-ו-ג
(3) מוֹעֲדִים – י-ע-ד (ו/י-ע-ד)
(1) חַגִּים – ח-ג-ג. רבים של "חַג"; הדגש בג' מעיד על הכפלת האות (חַג + ים ← חַגִּים), כמו לִבּוֹ. וגם: חָגַג, חֲגִיגָה – שתי הג' כתובות.
(2) חָגִים – ח-ו-ג. במשפט הראשון זה פועל: "חברי המשלחות חָגִים סביב האיצטדיון" = מקיפים, מסתובבים במעגל. זה בינוני של קל בגזרת ע"ו (חָג, חָגָה, חָגִים, כמו קָמִים); אין דגש בג'. מאותו שורש: מְחוּגָה, חוּג (מעגל).
(3) מוֹעֲדִים – י-ע-ד. משקל מִקְטֵל בגזרת פ"י: הו' באה במקום הי' של השורש (מִוְעֵד ← מוֹעֵד, כמו מוֹשָׁב, מוֹלֶדֶת). מאותו שורש: יָעַד, יִעוּד, וַעַד.
טעות נפוצה: לכתוב ל"מועדים" שורש מ-ע-ד או ו-ע-ד בלי להבין שהמ' היא אות משקל; לכתוב ל"חגים" שבמשפט הראשון שורש ח-ג-ג (רק משום שהמילה זהה בכתב).
סעיף ג
(1) אֶגְרוֹף (המילה "אִגְרוּף", מן השורש א-ג-ר-ף).
(2) שְׂחִיָּה וחֲתִירָה – משקל קְטִילָה.
(3) לא. המילים המודגשות נוצרו בדרך של שורש ומשקל (שמות פעולה במשקלי הבניינים). המילה קַשָּׁתוּת נוצרה בדרך של בסיס וצורן סופי: הבסיס "קַשָּׁת" (מי שיורה בקשת) + הצורן ־וּת (המציין מופשט / תחום עיסוק).
(1) אגרוף ← אֶגְרוֹף. "אִגְרוּף" הוא שם הפעולה של הפועל "אִגְרֵף" (פיעל, שורש מרובע א-ג-ר-ף). השורש נגזר משם העצם אֶגְרוֹף (כף יד קפוצה): האות א' – אות שורש בפועל החדש. זהו שורש גזור שם (כמו ת-י-ק מ"תיק", ת-ר-ם מ"תרומה").
(2) קְטִילָה. שְׂחִיָּה (ש-ח-י/ה; בל"י – קְטִיָּה) וחֲתִירָה (ח-ת-ר; חטף פתח תחת הח' הגרונית) – שתיהן שמות פעולה של בניין קל במשקל קְטִילָה. ניתוח השאר: הֵאָבְקוּת – הִקָּטְלוּת (נפעל); הִתְעַמְּלוּת – הִתְקַטְּלוּת (התפעל); אִגְרוּף, סִבְסוּב – קִטּוּל של שורש מרובע (פיעל); מִגּוּר – קִטּוּל (פיעל).
(אפשר גם לבחור את אִגְרוּף וסִבְסוּב, או אִגְרוּף ומִגּוּר – כולן בשם הפעולה של פיעל – אם ההסבר מציין זאת.)
(3) קשתות – בסיס וצורן. משקל קַטָּלוּת אינו משמש כאן; המילה מתחלקת לשני חלקים מוכרים: קַשָּׁת (שם בעל המקצוע, במשקל קַטָּל) + וּת. לעומת זאת, המילים בסעיף ג הן שמות פעולה – כל אחת מהן נוצרה משורש שנוצק למשקל (קְטִילָה, הִתְקַטְּלוּת, קִטּוּל וכו').
טעות נפוצה: ב־(3) לענות "כן, כי גם היא מסתיימת ב־ות כמו התעמלות". הסיומת ־וּת ב"התעמלות" היא חלק מן המשקל הִתְקַטְּלוּת, ואילו ב"קשתות" היא צורן שנוסף לבסיס קיים.