בגרות בלשון שאלון עיקרי 011281 - קיץ 2019
שאלון עיקרי (הבנה, הבעה ולשון) · שאלון 011281 · קיץ · 16 שאלות · 3 שעות
בחינת הבגרות בלשון, קיץ 2019, כל 16 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה. במטלת הכתיבה - חיבור לדוגמה בציון מלא, המבנה שלו והסבר לפי רכיבי ההערכה.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
א. משך הבחינה: שלוש שעות.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני חלקים.
חלק ראשון — הבנה והבעה — 50 נקודות
חלק שני — לשון — 50 נקודות
פרק א: שם המספר, אותיות השימוש ומילות היחס
פרק ב: תחביר / פרק ג: מערכת הצורות — יש לבחור באחד הפרקים
סה"כ — 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: אין.
ד. הוראה מיוחדת: יש לקרוא את הטקסטים שבנספח ולענות על השאלות בגוף שאלון זה, לפי ההוראות.
שים לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה לשימושך. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
ההנחיות בשאלון זה מנוסחות בלשון זכר ומכוונות לנבחנות ולנבחנים כאחד.
נספח: טקסטים.
חלק ראשון — הבנה והבעה
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
קרא את הטקסטים (1)–(3) שבנספח המצורף, וענה על כל השאלות 1–4 שלפניך.
הקפד על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
(נספח: לפניך שלושה טקסטים. קרא אותם, וענה על השאלות בשאלון המחברת המצורף.)
שאלה 1 · הגדרת "חדשות כזב" והשימוש של מנהיגים במושג
הגדר את המושג "חדשות כזב", על פי טקסטים 1 ו־2. (4 נקודות)
על פי טקסטים 1 ו־3, האם השימוש של מנהיגים בימינו במושג "חדשות כזב" תוֹאֵם את השימוש המקובל במושג זה? נמק את קביעתך. (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
חדשות כזב הן ידיעות שקריות ומזויפות – כתבות שהן המצאה מוחלטת, כתבות ששונו בהן חלקים באופן מגמתי או סאטירה שהקוראים רואים בה ידיעה אמיתית – המופצות במכוון כדי להשיג רווח כלשהו: כלכלי, פוליטי, חברתי או תדמיתי.
מה נדרש: הגדרה אחת ממוזגת, שיש בה רכיב משני הטקסטים. הגדרה טובה עונה על שתי שאלות: מה זה (סוג הידיעות) ולמה מפיצים אותן (המטרה).
רכיב מטקסט 1 – מה הן: בשורות 13–15: "המונח 'חדשות כזב' כולל קשת רחבה של הטעיות ובְדיות – כתבות שהן המצאה מוחלטת, שינויים מגמתיים של חלקים מסוימים בכתבה וכתבות שהן סאטירה מוחלטת, אבל כזאת שהקוראים אינם חשים בה אלא רואים בה ידיעה אמיתית". כלומר: ידיעות שקריות או מטעות.
רכיב מטקסט 2 – למה מפיצים אותן: בשורות 8–9: "חדשות כזב הן חדשות מזויפות שמופצות במכוון לְשם השגת רווח כלשהו. הרווח יכול להיות כלכלי, פוליטי, חברתי או תדמיתי".
איך מנסחים: פותחים ב"חדשות כזב הן..." (שם הקטגוריה – ידיעות), מוסיפים את המאפיין (שקריות, הטעיות ובדיות) ואת המטרה (במכוון, לשם רווח). אין צורך במירכאות; עדיף לנסח במילים שלך.
טעות נפוצה: להביא רק את ההגדרה מטקסט 2 (רווח) בלי הרכיב מטקסט 1, או להביא דוגמה (הסיפור על החיים בירח) במקום הגדרה.
סעיף ב
לא, השימוש של מנהיגים במושג אינו תואם את השימוש המקובל בו.
מנהיגים מכנים "חדשות כזב" ("פייק ניוז") כל סיפור חדשותי שאינו תואם את עמדותיהם, וגם ביקורת ומאמרי דעה שנכתבים נגדם, וזאת כדי להדוף ביקורת המופנית אליהם. ואילו השימוש המקובל במושג הוא לציון ידיעות שקריות – דיווחים שהעובדות שבהם אינן נכונות – ולא לציון דעות או עמדות שמנוגדות לעמדת המנהיג.
שלבי התשובה: (1) קביעה ברורה – "לא תואם"; (2) מה עושים המנהיגים; (3) מה השימוש המקובל; (4) ההבדל ביניהם.
טקסט 1, שורות 22–24: "נעשה שימוש מגמתי במושג 'חדשות כזב' בכל פעם שמנהיג כלשהו מנסה להדוף ביקורת המופנית כלפיו. מנהיגים מאשימים... בהפצת 'פייק ניוז' כאשר מתפרסם סיפור חדשותי שאינו תואם את עמדותיהם". המילה "מגמתי" כבר רומזת שזה שימוש חריג.
טקסט 3, שורות 16–21: סונדר אומר: "כשמנהיג כלשהו אומר 'פייק ניוז' הוא מתכוון לביקורת, למאמרי דעה שמנוגדים לעמדה שלו... כשאנחנו מדברים על 'פייק ניוז' אנחנו מתכוונים לדיווחים שקריים מבחינת העובדות, לסיפור שקרי, לא לדעות או לעמדות פוליטיות".
ההבדל המרכזי: שקר עובדתי (השימוש המקובל) לעומת ביקורת או דעה שאינה נוחה למנהיג (השימוש של המנהיגים). כדאי להשתמש במילת ניגוד: "ואילו", "לעומת זאת".
טעות נפוצה: לכתוב רק "לא" ולתאר את השימוש של המנהיגים, בלי להציג את השימוש המקובל – ואז אין השוואה ואין נימוק מלא.
שאלה 2 · טענה משותפת לדוגמאות בטקסטים 1 ו־2
בטקסט 1 בשורות 20–21 ובטקסט 2 בשורות 12–14 מובאות דוגמאות המבססות טענה משותפת. נסח את הטענה. (3 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 2
חדשות הכזב משפיעות על אירועים פוליטיים ועל מאורעות חשובים (כמו בחירות ומשאלי עם).
הדרך: קוראים את הדוגמאות בשני המקומות ושואלים: "מה הן מוכיחות?" – הטענה היא ההכללה שהדוגמאות הן מקרים פרטיים שלה.
הדוגמאות המשותפות: הבחירות בארצות הברית והברקזיט. המילים "כגון" ו"למשל" מסמנות שזו דוגמה; מה שבא לפניהן הוא הטענה: חדשות הכזב משפיעות על אירועים פוליטיים / מאורעות חשובים.
טעות נפוצה: לכתוב את הדוגמאות עצמן ("הבחירות בארצות הברית והברקזיט") במקום הטענה הכללית, או לנסח טענה כללית מדי שאינה קשורה לדוגמאות ("חדשות כזב הן תופעה מסוכנת").
שאלה 3 · תרשים "איך תזהה פייק ניוז?" וחשיבה ביקורתית
עיין בתרשים שלפניך.
מעובד על פי תרשים בדף "פייק ניוז" בוויקיפדיה. תרגום: אביתר, ג', על פי מידע מאתר IFLA.
אחת מן ההמלצות שבתרשים היא *"בדוק את ההטיות שלך ואת דעותיך הקדומות"*. המלצה זו שונה משאר ההמלצות בתרשים. הסבר במה שונה ההמלצה הזאת משְאר ההמלצות בתרשים, והעתק מטקסט 3 משפט שיכול לשמש נימוק להמלצה זו. (5 נקודות)
אחת מן המטרות של תוכנית הלימודים בעברית (לשון, הבנה והבעה) היא "פיתוח חשיבה ביקורתית בעקבות קריאת טקסטים".
(עברית — תוכנית הלימודים לבית הספר העל־יסודי, ירושלים תשס"ג, 2003, עמ' 14)
גם מטקסטים 1 ו־2 וגם מן התרשים אפשר ללמוד על החשיבות של פיתוח חשיבה ביקורתית.
האם שיעורי העברית (לשון, הבנה והבעה) שלמדת במהלך שנותיך בבית הספר סייעו לך בפיתוח חשיבה ביקורתית?
נמק את תשובתך או הדגם את דבריך. (6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
השוני: זו ההמלצה היחידה שדורשת מן הקורא בדיקה פנימית – בחינה עצמית של דעותיו ועמדותיו ושל השפעתן על שיפוטו. כל שאר ההמלצות עוסקות בבדיקה חיצונית של פרטי הידיעה עצמה: האתר שבו פורסמה, תאריך הפרסום, הכותבים, המקורות התומכים, הכותרת וכדומה.
משפט מטקסט 3 (נימוק): "אנשים נוטים להאמין לדיווחים שמאששים את הדעות המקוריות שלהם, שנותנים תוקף לעמדות שלהם". (שורה 23)
או: "אם הדיווח השקרי עולה בקנה אחד עם העמדה של אותם אנשים, יש סיכוי גדול שהם יאמינו לו". (שורות 23–24)
שלב 1 – למצוא את המכנה המשותף של שאר ההמלצות. עוברים על שבע ההמלצות האחרות: בדוק את האתר, קרא מעבר לכותרת, בדוק מי הם הכותבים, בדוק אם המקורות תומכים, בדוק את תאריך הפרסום, אולי זוהי בדיחה, שאל את המומחים. בכולן הקורא בודק משהו בידיעה או מחוץ לעצמו (אתר, כותב, תאריך, מקורות, מומחים).
שלב 2 – מה מיוחד בהמלצה הזאת. "בחן אם עמדותיך ודעותיך משפיעות על שיפוטך לגבי הידיעה" – כאן הקורא בודק את עצמו. זו בדיקה פנימית, רפלקטיבית. בתשובה צריך לנסח את שני צדי ההשוואה: "ההמלצה הזאת... ואילו שאר ההמלצות...".
שלב 3 – נימוק מטקסט 3. מחפשים בטקסט 3 מקום שמסביר למה הדעות שלנו מסוכנות לשיפוט. בפסקה "באילו מקרים אנשים נוטים להאמין לפייק ניוז?" (שורות 23–24) סונדר אומר שאנשים מאמינים לדיווחים שמאששים את דעותיהם, ושאם דיווח שקרי תואם את עמדתם – סביר שיאמינו לו. זה בדיוק הנימוק: מכיוון שאנו נוטים להאמין למה שתואם את דעותינו, עלינו לבדוק את ההטיות שלנו. מעתיקים משפט שלם ובמירכאות.
טעות נפוצה: להעתיק משפט שאינו מנמק את ההמלצה הזאת (למשל על "חוק העדר", שורות 24–26, שעוסק דווקא באנשים שאין להם עמדה), או לתאר את ההמלצה בלי להשוות אותה לשאר ההמלצות.
סעיף ב
תשובה אפשרית (עמדה חיובית):
לדעתי, שיעורי העברית סייעו לי לפתח חשיבה ביקורתית. בשיעורי הבנת הנקרא למדנו להבחין בין עובדה לדעה, לזהות את עמדת הכותב ואת הנימוקים שהוא מביא לה, ולשאול אם הנימוקים משכנעים. למשל, כשקראנו מאמרי עמדה בנושא אחד שנכתבו מנקודות מבט שונות, השווינו ביניהם וגילינו שכל כותב בחר עובדות שתומכות בעמדתו והשמיט אחרות. בעקבות זאת אני שם לב היום, כשאני קורא ידיעה ברשת, מי כתב אותה, על אילו מקורות היא מתבססת ואם הכותרת מגזימה. גם כתיבת סקירות, שבהן נדרשנו לציין את המקור של כל פרט מידע, הרגילה אותי לבדוק מאין מגיע המידע ולא לקבל אותו כמובן מאליו.
תשובה אפשרית (עמדה שלילית):
לדעתי, שיעורי העברית סייעו לי רק במידה מועטה בפיתוח חשיבה ביקורתית. רוב הזמן בשיעורים הוקדש לתרגול דקדוק ולמענה על שאלות שהתשובות עליהן נמצאות בטקסט, ולא לדיון בשאלה אם מה שכתוב בטקסט נכון ואמין. כמעט שלא קראנו ידיעות מן הרשת ולא תרגלנו בדיקה של מקורות, כפי שממליץ התרשים. את מה שאני יודע על בדיקת אמינותו של מידע למדתי בעיקר מחוץ לשיעורים.
מה נדרש: עמדה אישית ברורה (כן / לא / במידה מסוימת) ונימוק או דוגמה מן הניסיון האישי בשיעורי העברית. כל עמדה מתקבלת, ובלבד שהיא מנומקת. ההערכה מתבססת גם על איכות הכתיבה: תשובה לכידה, מנוסחת באופן ברור ותקין ומפוסקת כהלכה.
מבנה מומלץ (פסקה אחת):
1. משפט עמדה שעונה על השאלה במפורש: "לדעתי, שיעורי העברית סייעו / לא סייעו לי...".
2. נימוק או דוגמה קונקרטיים: מה למדנו (להבחין בין עובדה לדעה, לזהות עמדה ונימוקים, להשוות טקסטים, לציין מקורות) ואיך זה קשור לחשיבה ביקורתית.
3. קישור לנושא – למשל ליכולת לזהות חדשות כזב, כפי שמציעים טקסט 2 ("קריאה ביקורתית ותשומת לב לפרטים") והתרשים.
4. אפשר לסיים במשפט מסכם קצר.
מה זו חשיבה ביקורתית (כדי שהדוגמה תהיה רלוונטית): לא לקבל מידע כמובן מאליו – לבדוק מקור, להבחין בין עובדה לדעה, לזהות הטיות, להעריך נימוקים. דוגמה שאינה קשורה לכך ("למדתי בניינים") אינה מספיקה, אלא אם מסבירים את הקשר.
טעות נפוצה: להביע עמדה בלי נימוק או דוגמה; לחזור על מה שכתוב בטקסטים במקום לכתוב על הניסיון האישי; לכתוב רשימה של מילים במקום פסקה לכידה.
שאלה 4 · מטלת כתיבה: סקירה על חדשות כזב
מטלת כתיבה (28 נקודות)
בשבוע הלאומי לגלישה בטוחה ברשת תיערך פעילות שתוקדש לנושא "חדשות כזב".
לקראת הפעילות כתוב סקירה בנושא זה. בסקירה תאר את תופעת חדשות הכזב, הצג את השלכותיה ואת דרכי ההתמודדות עימה.
הקפד על דרכי מסירה מקובלות ועל אזכור מקורות המידע בגוף הסקירה ובסופה (ביבליוגרפיה).
כתוב בהיקף של כ־150–250 מילים. השתמש בעמוד זה לכתיבת טיוטה, ואת הסקירה כתוב בעמודים 7–8.
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 4
חדשות כזב: תופעה, השלכות ודרכי התמודדות
חדשות כזב הן ידיעות מזויפות המופצות במכוון כדי להשיג רווח כלכלי, פוליטי, חברתי או תדמיתי (לב, 2017). התופעה אינה חדשה: כבר בשנת 1835 פרסם עיתון בניו־יורק סדרת מאמרים בדויים על חיים בירח (בוחבוט, 2018). עם זאת, הרשתות החברתיות שינו את היקפה. ברשתות אלה הפיקוח על אמינות התוכן נמוך, וידיעות שקריות מתפשטות במהירות ונעשות ויראליות (בוחבוט, 2018; לב, 2017).
להפצת חדשות הכזב השלכות חמורות. לפי שני מקורות, הן השפיעו על אירועים פוליטיים מרכזיים, כמו הבחירות לנשיאות ארצות הברית ומשאל העם על הברקזיט בבריטניה (בוחבוט, 2018; לב, 2017). בהודו אף הובילו ידיעות כוזבות על חוטפי ילדים למקרי אלימות קשים (בוחבוט, 2018). נוסף על כך, פרופסור סונדר מזהיר כי התופעה עלולה לגרום לאנשים לפקפק בכל מה שהם קוראים, ובכך לפגוע במעמד העיתונות והתקשורת כולה (יוקד, 2017).
כדי להתמודד עם התופעה פועלות ענקיות הטכנולוגיה: פייסבוק השיקה כלי המאפשר לגולשים להתריע על ידיעות לא אמינות, וגוגל מסמנת ידיעות מזויפות ומסירה תוצאות חיפוש בעייתיות (יוקד, 2017). חוקרים אמריקאים אף מפתחים, במימון הממשל, תוכנה שתעריך את הסבירות שידיעה מסוימת מזויפת (יוקד, 2017). עם זאת, המפתח להתמודדות הוא חינוך לאוריינות דיגיטלית ולחשיבה ביקורתית (בוחבוט, 2018): כל קורא יכול לזהות ידיעה כוזבת אם יבדוק את מקורה, את זהות המחבר, את הכותרת ואת התוכן (לב, 2017).
ביבליוגרפיה
בוחבוט, ה' (2018, 8 באוקטובר). "חדשות כזב": קיצור תולדות ה"פייק ניוז". ynet.
יוקד, צ' (2017, 29 בנובמבר). שני פרופסורים אמריקאים ינסו לנצח את ה"פייק ניוז". הארץ.
לב, א' (2017, 4 באפריל). 4 שיטות בדוקות לזיהוי "פייק ניוז". חורים ברשת.
(מספר מילים: 196, בלי הכותרת ורשימת המקורות)
1. מה המטלה דורשת – שלושה תבחינים, משלושת הטקסטים:
(א) תיאור התופעה – מה הן חדשות כזב, מתי ואיך התפשטו; (ב) השלכותיה; (ג) דרכי ההתמודדות עימה. כל תבחין צריך לקבל ייצוג, ואין להוסיף עמדה אישית.
2. איסוף החומר – היכן נמצא המידע:
כדאי לבנות טבלה: שורות = שלושת התבחינים, עמודות = שלושת הטקסטים, ולסמן מידע שמופיע ביותר מטקסט אחד.
3. מבנה הסקירה:
4. מילות קישור ששימשו: "עם זאת", "אף", "נוסף על כך", "ובכך", "כדי ל־", "אם". הן מראות את הקשרים הלוגיים (ניגוד, הוספה, תוצאה, תכלית, תנאי).
5. עמידה בתבחינים:
6. טעויות אופייניות:
חלק שני — לשון
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
בחלק זה שלושה פרקים. עליך לענות על שני פרקים: על פרק א — חובה, ועל אחד מן הפרקים ב–ג.
פרק א: שם המספר, אותיות השימוש ומילות היחס — חובה (10 נקודות)
בפרק זה ענה על שאלות 5–6.
לפניך שני פרקים: פרק ב — תחביר, פרק ג — מערכת הצורות.
בחר בפרק שלמדת: בפרק ב — תחביר או בפרק ג — מערכת הצורות.
בפרק שבחרת ענה על השאלות לפי ההוראות.
ציין את שם הפרק שבחרת: ______
פרק ב: תחביר (40 נקודות)
בפרק זה ענה על ארבע מן השאלות 7–11 (לכל שאלה — 10 נקודות).
שים לב: בכל שאלה שתבחר, ענה על כל הסעיפים.
פרק ג: מערכת הצורות (40 נקודות)
בפרק זה ענה על ארבע מן השאלות 12–16 (לכל שאלה — 10 נקודות).
שים לב: בכל שאלה שתבחר, ענה על כל הסעיפים.
שם המספר ואותיות השימוש
שאלה 5 · שם המספר ואותיות השימוש
במשפטים שלפניך הקף את הצורה הנכונה מבין האפשרויות הנתונות.
במשפטים שלפניך כתוב במילים את המספרים המודגשים. אין צורך לנקד.
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
1. בִּשְׁלוֹשָׁה בספטמבר.
2. וּשְׁמוֹנֶה.
3. אַחַד הקורסים.
כאשר "אחד" בא לפני שם עצם מיודע ברבים (אחד מן הקורסים), הוא בא בצורת נסמך: אַחַד (בפתח), כמו אַחַד הַתַּלְמִידִים. אֶחָד (בסגול וקמץ) היא צורת הנפרד: קורס אֶחָד.
טעות נפוצה: לנקד וְשְׁמוֹנֶה (שני שוואים) או לבחור ב"שמונָה" בגלל ההרגל לספור בזכר.
סעיף ב
1. מאה עשרים ושישה אלף שמועות. במספר באלפים, מספר האלפים מתאים למילה "אלף", שהיא זכר: שלושה אלף, שישה אלף – ולכן 126 אלף = מאה עשרים ושישה אלף (ולא "ושש"), אף על פי ש"שמועה" היא נקבה. ו' החיבור באה כאן לפני עיצור בתנועה מלאה (שִׁשָּׁה), ולכן נהגית בשווא: וְשִׁשָּׁה.
2. בְּשֵׁשֶׁת מכוני המחקר. "מכון" – זכר, ולכן 6 = שישה. לפני שם עצם מיודע ("מכוני המחקר") משתמשים בצורת הנסמך: שֵׁשֶׁת. ב' השימוש לפני שי"ן בצירה נהגית בשווא: בְּשֵׁשֶׁת.
3. פי שישה. אחרי "פי" (כמה פעמים) המספר בא בצורת זכר: פי שניים, פי שלושה, פי שישה.
4. טקסט מספר שתיים. כשהמספר משמש מספר סתמי (מספור, מספר שם – "מספר 2") הוא בא בצורת נקבה: אחת, שתיים, שלוש. לכן "טקסט מספר שתיים" ולא "שניים".
5. את ארבע השיטות. "שיטה" – נקבה, ולכן 4 = ארבע. במספרי הנקבה מ־3 ומעלה צורת הנסמך זהה לצורת הנפרד: ארבע השיטות.
טעות נפוצה: "מאה עשרים ושש אלף" (התאמה ל"שמועות" במקום ל"אלף"); "טקסט מספר שניים"; "בשישה מכוני המחקר" (בלי נסמך).
שאלה 6 · נטיית מילות היחס
לא במיקוד תשפ"ז
בכל אחד מן המשפטים שלפניך הטה את מילת היחס הנתונה בהתאם למשפט.
◂ פתרון מלא לשאלה 6
הדרך: שואלים אל מי מתייחסת מילת היחס – מה הגוף, המין והמספר – ומצרפים את הכינוי החבור המתאים.
1. כלפיהם. היחס כלפי מי? כלפי "כלי התקשורת" – גוף שלישי, רבים, זכר ("כלי" – זכר). "כלפי" נוטה כמו שם עצם ברבים: כְּלַפַּי, כְּלַפֶּיךָ, כְּלַפָּיו, כְּלַפֵּיהֶם.
2. אתכם. האקדמיה פונה ישירות אל הגולשים והגולשות – גוף שני, רבים. בפנייה לקהל מעורב משתמשים בצורת הזכר: אֶתְכֶם (ולא "אותכם", שהוא שיבוש נפוץ). הנטייה: אוֹתִי, אוֹתְךָ, אֶתְכֶם, אֶתְכֶן, אוֹתָם.
טעות נפוצה: "אותכם" במקום "אתכם"; "כלפיו" (התאמה ל"היחס" במקום ל"כלי התקשורת").
תחביר
שאלה 7 · סוגי משפטים, סביל, תמורה והסגר
לפניך קטע על פי טקסט 1, ובו ארבעה משפטים.
I ב־ 25 באוגוסט 1835 פורסמה בעיתון ניו־יורקי סדרה של מאמרים "מדעיים" המתארים לכאורה גילויים חדשים על החיים בירח: עטלפים דמויי אדם, שטח מאבני בזלת ועצי ירח. II ה"חדשות" מן הירח הוצגו באופן שנועד לְשַׁוות להן מידה של אמת. III בכותרת הוזכר האסטרונום המוּכר ג'ון הרשל אף על פי שלא היה לו קשר לפרסום. IV המאמרים נלקחו כביכול מכְּתב עת מדעי, והובאו בהם נתונים כמותיים רבים.
משפט IV יוצא דופן מבחינת סוגו התחבירי.
(1) ציין את סוגו התחבירי של משפט IV. ______
(2) ציין את הסוג התחבירי המשותף למשפטים I–III. ______
בקטע נעשה שימוש במבני משפט סבילים.
מדוע נוסח הקטע באופן הזה? ______
השלם את הטבלה שלפניך: העתק מן הקטע שתי תמורות, העתק את המילה או המילים שכל תמורה ממירה, וציין את התפקיד התחבירי של המילה או המילים שהתמורה ממירה.
| תמורה | המילה או המילים שהתמורה ממירה | התפקיד התחבירי של המילה או המילים שהתמורה ממירה | |
|---|---|---|---|
| 1 | |||
| 2 |
(1) העתק מן הקטע את שתי המילים שתפקידן התחבירי הוא הסגר. ______ ______
(2) ציין מהי מטרת השימוש של הכותב בהסגרים האלה. ______
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
(1) משפט מאוחה (מחובר / משפט איחוי).
(2) משפט מורכב.
שיטה: מסמנים בכל משפט את הנשואים, ובודקים אם יש פסוקית התלויה במשפט העיקרי (מורכב) או שני איברים שווי מעמד (מאוחה).
(1) משפט IV – מאוחה. שני נשואים: "נלקחו", "הובאו". [המאמרים נלקחו כביכול מכתב עת מדעי,] [והובאו בהם נתונים כמותיים רבים.] – כל איבר עומד בפני עצמו, והם מחוברים ב־ו' החיבור (קשר של הוספה). אין מילת שעבוד.
(2) משפטים I–III – מורכבים:
טעות נפוצה: לזהות את משפט I כפשוט, כי "המתארים" אינו נראה כפועל נטוי; ה"א הזיקה לפני בינוני פותחת פסוקית לוואי.
סעיף ב
משום שאין חשיבות לציון עושה הפעולה (או שהוא אינו ידוע) / משום שחשוב יותר להדגיש את הפעולה עצמה (הפרסום, ההצגה, ההזכרה) מאשר לציין מי עשה אותה.
הנשואים הסבילים בקטע: פורסמה, הוצגו, הוזכר, נלקחו, הובאו (פֻּעַל, הֻפְעַל ונִפְעַל).
מה מאפיין משפט סביל: הנושא הוא מקבל הפעולה ("סדרה של מאמרים", "החדשות"), ועושה הפעולה אינו מוזכר. במשפט פעיל היה צריך לכתוב מי פרסם, מי הציג, מי הזכיר – וזה אינו ידוע או אינו חשוב לקטע.
תפקיד המבנה בקטע: המוקד הוא במה שנעשה – פרסום כוזב והצגתו כאמת – ולא בזהות העושים. התשובה צריכה לנסח את המטרה, לא רק לזהות שהמשפטים סבילים.
טעות נפוצה: לכתוב "כי המשפטים בבניינים סבילים" – זה תיאור, לא הסבר של המטרה.
סעיף ג
| תמורה | המילה או המילים שהתמורה ממירה | התפקיד התחבירי | |
|---|---|---|---|
| 1 | עטלפים דמויי אדם, שטח מאבני בזלת ועצי ירח | גילויים (חדשים על החיים בירח) | מושא |
| 2 | ג'ון הרשל | האסטרונום המוכר | נושא |
מהי תמורה: צירוף שמני שבא בצמוד לשם אחר, מתייחס לאותו דבר בדיוק ומפרט או מזהה אותו. היא מקבלת את אותו התפקיד של המילה שהיא ממירה, ואפשר להציב אותה במקומה.
תמורה 1: "...גילויים חדשים על החיים בירח: עטלפים דמויי אדם, שטח מאבני בזלת ועצי ירח". אחרי הנקודתיים מפורטים הגילויים עצמם. בדיקה: "המתארים עטלפים דמויי אדם..." – תקין. התפקיד של "גילויים": מושא של "המתארים" (מתארים מה? גילויים). ("חדשים", "על החיים בירח" – לוואים.)
תמורה 2: "הוזכר האסטרונום המוכר ג'ון הרשל". השם הפרטי מזהה את האסטרונום. בדיקה: "הוזכר ג'ון הרשל" – תקין. התפקיד של "האסטרונום": נושא של הנשוא הסביל "הוזכר" (מי הוזכר?).
שימו לב: אפשר לראות גם את "האסטרונום המוכר" כתמורה של "ג'ון הרשל"; העיקר הוא לציין את התפקיד הנכון של הצירוף כולו – נושא.
טעות נפוצה: לכתוב את התפקיד "תמורה" בעמודה האחרונה, במקום תפקיד המילה המומרת; או לסמן את "בירח" / "לפרסום" כתמורה.
סעיף ד
(1) לכאורה (משפט I), כביכול (משפט IV).
(2) להביע ספק / הסתייגות של הכותב – לציין שהתוכן אינו נכון (המאמרים רק נראו מדעיים, אך היו בדויים).
מהו הסגר: מילה או צירוף שאינם קשורים תחבירית לשום חלק אחר במשפט, ומבטאים את עמדת הדובר כלפי התוכן (ודאות, ספק, הסתייגות, מקור). אפשר להשמיט אותם, והמשפט נשאר תקין.
המטרה: שתי המילים אומרות "כך זה נראה, אבל זה לא נכון". הכותב מסתייג מן התוכן ומבהיר לקורא שהגילויים לא היו אמיתיים ושהמאמרים לא נלקחו באמת מכתב עת מדעי – כלומר, שזה "ברווז עיתונאי".
טעות נפוצה: לסמן את "מדעיים" (במירכאות) כהסגר; המירכאות מביעות הסתייגות, אבל המילה היא לוואי.
שאלה 8 · פתגמים: פסוקיות, אוגד, ייחוד וחלק כולל
לפניך ארבעה פתגמים בנושא אמת ושקר.
I. שקר שנאמר לעיתים תכופות מדי נהפך לאמת. (ולדימיר איליץ' לנין)
II. שקר — אין לו רגליים. (על פי מסכת שבת, דף ק"ד)
III. עונשו של השקרן הוא שהוא אינו יכול להאמין לשום אדם. (ג'ורג' ברנרד שאו)
IV. אתה יכול לרמות כמה אנשים כל הזמן או את כל האנשים זמן מה, אולם אינך יכול לרמות את כל האנשים כל הזמן. (אברהם לינקולן)
שניים מן הפתגמים I–IV הם משפטים מורכבים. תחם בכל אחד מהם את הפסוקית, וציין מעל כל פסוקית שתחמת את התפקיד התחבירי שלה במשפט.
בפתגמים I ו־ III יש מילים שמסומנות בקו.
ציין מעל כל אחת מן המילים שמסומנות בקו את התפקיד התחבירי שלה במשפט.
אחד הפתגמים I–IV מנוסח במבנה של משפט ייחוד.
המר אותו במשפט בעל מבנה רגיל (בלי חלק ייחוד). ______
לא במיקוד תשפ"ז
באחד מן הפתגמים I–IV יש חלק כולל.
(1) סמן בקו את החלק הכולל בפתגם זה.
(2) ציין את הקשר הלוגי שבחלק הכולל שסימנת. ______
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
I. שקר [שנאמר לעיתים תכופות מדי] נהפך לאמת. – פסוקית לוואי.
III. עונשו של השקרן הוא [שהוא אינו יכול להאמין לשום אדם.] – פסוקית נשוא.
איך מוצאים: מחפשים מילת שעבוד (ש־) שפותחת פסוקית, ובודקים איזה תפקיד ממלאת הפסוקית במשפט העיקרי.
פתגם I – פסוקית לוואי. הנושא: "שקר"; הנשוא: "נהפך לאמת". הפסוקית [שנאמר לעיתים תכופות מדי] באה מיד אחרי "שקר" ועונה על השאלה "איזה שקר?" – היא מתארת את שם העצם, ולכן היא פסוקית לוואי. אפשר להמיר אותה בלוואי: "שקר שכיח/חוזר".
פתגם III – פסוקית נשוא. הנושא: "עונשו (של השקרן)"; "הוא" – אוגד. מה נאמר על העונש? – [שהוא אינו יכול להאמין לשום אדם]. הפסוקית היא מה שנאמר על הנושא, כלומר היא הנשוא. סימן היכר: פסוקית נשוא באה לרוב אחרי אוגד (הוא/היא/הם) או אחרי "הוא ש...".
למה II ו־IV אינם מורכבים: II – משפט פשוט (במבנה ייחוד); IV – משפט מאוחה ("...זמן מה, אולם אינך יכול...").
טעות נפוצה: לתחום ב־III את "הוא שהוא" בתוך הפסוקית, או לקרוא לפסוקית ב־III "פסוקית נושא".
סעיף ב
נהפך – אוגד
הוא (הראשון) – אוגד
(ש)הוא – נושא (של הפסוקית)
אינו – אוגד (אוגד שלילי)
נהפך – אוגד. "שקר נהפך לאמת" – הפועל "נהפך" אינו מתאר פעולה של ממש אלא מקשר בין הנושא (שקר) לבין מה שנאמר עליו (אמת), כמו "היה" / "נעשה". פעלים כאלה (היה, נהיה, נעשה, נהפך) משמשים אוגד, ו"לאמת" הוא חלק הנשוא.
הוא (הראשון) – אוגד. "עונשו של השקרן הוא ש..." – כינוי הגוף מקשר בין הנושא לבין הנשוא (הפסוקית). הוא מתאים לנושא במין ובמספר (עונש – זכר יחיד).
(ש)הוא – נושא. בתוך הפסוקית: מי אינו יכול להאמין? – הוא (השקרן). זה נושא הפסוקית.
אינו – אוגד. "הוא אינו יכול להאמין" – "אינו" מקשר בין הנושא "הוא" לבין הנשוא "יכול להאמין" ומבטא שלילה; הוא נוטה בהתאם לנושא (אינו, אינה, אינם). לכן הוא אוגד (אוגד שלילי).
טעות נפוצה: לסמן את שני ה"הוא" כנושא; רק ה"הוא" שבתוך הפסוקית הוא נושא, והראשון מקשר בין נושא לנשוא.
סעיף ג
לשקר אין רגליים. (או: אין לשקר רגליים / אין רגליים לשקר.)
משפט ייחוד: חלק מן המשפט מוצא לראשו ומופרד (כאן בקו מפריד), ובמקומו נשאר במשפט כינוי שמתייחס אליו. בפתגם II: "שקר — אין לו רגליים" – "לו" מתייחס ל"שקר".
ההמרה: מחזירים את החלק המיוחד למקומו התחבירי במקום הכינוי, ומשמיטים את הכינוי ואת הקו: "אין לו רגליים" ← "אין לשקר רגליים" / "לשקר אין רגליים".
ניתוח המשפט הרגיל: "אין" – נשוא (פועל־למחצה, נשוא של קיום), "רגליים" – נושא, "לשקר" – מושא (או תיאור של שייכות, לפי הגישה הנלמדת). המשמעות: שקר אינו מחזיק מעמד לאורך זמן.
טעות נפוצה: להשאיר את הכינוי ("לשקר אין לו רגליים") – אז המבנה עדיין ייחוד.
סעיף ד
(1) פתגם IV: אתה יכול לרמות כמה אנשים כל הזמן או את כל האנשים זמן מה, אולם...
(2) קשר של ברירה ("או").
חלק כולל: שני רכיבים (או יותר) שממלאים אותו תפקיד במשפט ומחוברים במילת חיבור, בלי שנוסף נשוא.
בפתגם IV, באיבר הראשון: "אתה יכול לרמות [כמה אנשים כל הזמן] או [את כל האנשים זמן מה]". כל אחד משני הצירופים הוא מושא + תיאור זמן של "לרמות": כמה אנשים / את כל האנשים – מושא; כל הזמן / זמן מה – תיאור זמן. יש נשוא אחד בלבד ("יכול לרמות"), ולכן זה חלק כולל ולא איחוי.
הקשר הלוגי: "או" מציגה שתי אפשרויות חלופיות – ברירה.
שימו לב: "אולם" שבהמשך אינה מחברת חלק כולל; היא מחברת שני איברים של משפט מאוחה (קשר של ניגוד).
טעות נפוצה: לסמן את כל המשפט עד הסוף, או לציין "ניגוד" (הקשר של "אולם") במקום ברירה.
שאלה 9 · פסוקיות, נשוא מורחב וקשר של סיבה ותוצאה
לפניך משפט מורכב.
אם הדיווח השקרי עולה בקנה אחד עם דעותיהם של הקוראים, יש סיכוי גדול שהם יאמינו לו.
(1) תחם את כל הפסוקיות במשפט, וציין מעל כל פסוקית שתחמת את התפקיד התחבירי שלה.
(2) העתק מן המשפט נשוא מורחב. ______
לפניך קטע על פי טקסט 3.
"מדובר בבעיה גדולה, בעיקר מפני שהרשתות החברתיות מקילות את הפצתן של ידיעות פיקטיביות", אומר סונדר. "יש סכנה אמיתית שהמגמה הנוכחית של פרסום חדשות כזב תגרום לאנשים להיות ספקנים בנוגע לכל מה שהם קוראים. האמינות של הסיפורים העיתונאיים תהיה בסכנה. לכן חשוב לנו מאוד להציע פתרון שימנע הפצה של חדשות מזויפות באינטרנט, כי בסופו של דבר חדשות אלה פוגעות במעמד העיתונות ובתקשורת כולה".
(1) ציין מהו הקשר הלוגי השכיח בקטע. ______
(2) הקף בקטע שלוש מילים (או צירופים) המעידות על קשר זה.
(3) כתוב על פי הקטע שלושה משפטים פשוטים שכל אחד מהם יבטא תוצאה של פרסום חדשות כזב.
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
(1) [אם הדיווח השקרי עולה בקנה אחד עם דעותיהם של הקוראים,] – פסוקית תנאי; יש סיכוי גדול [שהם יאמינו לו.] – פסוקית לוואי.
(2) עולה בקנה אחד
(1) שתי פסוקיות:
(2) נשוא מורחב – "עולה בקנה אחד". נשוא מורחב הוא נשוא שאינו מילה אחת אלא צירוף שמשמעותו שלמה רק יחד (כאן ניב: "עולה בקנה אחד עם" = מתאים ל־). הפועל "עולה" לבדו אינו מבטא את המשמעות.
טעות נפוצה: לזהות את [שהם יאמינו לו] כפסוקית נושא ("יש ש..."); הנושא הוא "סיכוי", והפסוקית מתארת אותו.
סעיף ב
(1) קשר של סיבה ותוצאה (סיבתיות).
(2) שלושה מבין: מפני ש־; תגרום (ל־); לכן; כי.
(3)
(1)+(2) סיבה ותוצאה. מחפשים את מילות הקישור ואת הפעלים שמבטאים קשר:
ארבע הופעות של אותו קשר – זה הקשר השכיח.
(3) שלושה משפטים פשוטים. משפט פשוט = נשוא אחד ואין בו פסוקית. לכן צריך לפרק ולשכתב:
כל אחד מהם הוא תוצאה של פרסום חדשות כזב, כפי שנדרש.
טעות נפוצה: להעתיק "יש סכנה אמיתית שהמגמה... תגרום..." כמות שהוא – זה משפט מורכב; או לכתוב תוצאה שאינה בקטע.
שאלה 10 · המרות כותרות ודו־משמעות
לא במיקוד תשפ"ז
לפניך שלוש כותרות של ידיעות.
I. המלחמה בפייק ניוז: פייסבוק תפיק מהדורות חדשות מִשלה
II. כך כָּשְׁלָה "טוויטר" במלחמתה בחדשות כזב
III. האיחוד האירופי: הצעה למאבק בחדשות כזב לקראת הבחירות
(1) המר את שני חלקי כותרת I במשפט שתהיה בו פסוקית תכלית מצומצמת. ______
(2) המר את כותרת II במשפט שבו הצירוף "חדשות כזב" יהיה חלק ייחוד. ______
(3) המר את שני חלקי כותרת III במשפט אחד. ______
לפניך שני משפטים דו־משמעיים. בנוגע לכל אחד מן המשפטים כתוב שאלה, שבאמצעותה יהיה ברור מהי הדו־משמעות במשפט.
I. פוטר עוזרו האישי של הפוליטיקאי שהפיץ שקרים ברשת. ______
II. רק לאחר חקירת העיתונאי יוחלט אם להסיר את הכתבה. ______
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
(1) כדי להילחם בפייק ניוז תפיק פייסבוק מהדורות חדשות משלה.
(2) חדשות כזב — כך כשלה "טוויטר" במלחמתה בהן.
(3) האיחוד האירופי הציע הצעה למאבק בחדשות הכזב לקראת הבחירות. (או: האיחוד האירופי הציע להיאבק בחדשות הכזב לקראת הבחירות.)
(1) פסוקית תכלית מצומצמת. פסוקית מצומצמת היא פסוקית שאין בה נושא ונשוא נטוי, אלא שם פועל אחרי מילת קישור. תכלית = למה? לשם מה? – "כדי + שם פועל". הכותרת אומרת שפייסבוק מפיקה מהדורות לשם המלחמה בפייק ניוז, ולכן: "[כדי להילחם בפייק ניוז] תפיק פייסבוק מהדורות חדשות משלה". (פסוקית מלאה הייתה: "כדי שתילחם...".)
(2) חלק ייחוד. מוציאים את "חדשות כזב" לראש המשפט, מפרידים בקו או בפסיק, ובמקומו משאירים כינוי מתאים: "במלחמתה בחדשות כזב" ← "במלחמתה בהן" (נקבה רבות, כמו "חדשות"). מכאן: "חדשות כזב — כך כשלה טוויטר במלחמתה בהן".
(3) משפט אחד. בכותרת III יש שני חלקים בלי נשוא: "האיחוד האירופי:" ו"הצעה למאבק...". הנקודתיים מסמנות דובר/מקור. מצרפים: האיחוד האירופי הוא הנושא, ו"הצעה" הופכת לנשוא פועלי: "האיחוד האירופי הציע הצעה / הציע להיאבק...". "לקראת" אפשר להשאיר או להחליף ב"לפני".
טעות נפוצה: ב־(1) לכתוב "כדי שפייסבוק תילחם" – זו פסוקית מלאה, לא מצומצמת; ב־(2) להשאיר את הצירוף גם בגוף המשפט בלי כינוי.
סעיף ב
I. מי הפיץ שקרים ברשת – העוזר האישי או הפוליטיקאי?
II. האם העיתונאי חקר (הוא שחקר) או נחקר (חקרו אותו)?
I – דו־משמעות של פסוקית לוואי. הפסוקית [שהפיץ שקרים ברשת] יכולה להיות לוואי של "הפוליטיקאי" (הסמוך אליה) או של "עוזרו האישי" (הגרעין של הצירוף "עוזרו האישי של הפוליטיקאי"). לכן לא ברור מי הפיץ את השקרים. השאלה צריכה לחשוף את שתי האפשרויות: "מי הפיץ שקרים ברשת?".
II – דו־משמעות של סמיכות עם שם פעולה. "חקירת העיתונאי" יכולה להתפרש כ"העיתונאי חקר" (העיתונאי הוא עושה הפעולה – הנסמך מקביל לנושא) או כ"חקרו את העיתונאי" (העיתונאי הוא מקבל הפעולה – הסומך מקביל למושא). השאלה: "האם העיתונאי חקר או נחקר?".
טעות נפוצה: לכתוב שאלה שהתשובה עליה אינה מבחינה בין שתי המשמעויות ("מה עשה העיתונאי?"), או לכתוב את שתי המשמעויות בלי לנסח שאלה כנדרש.
שאלה 11 · שיבושים תחביריים ופיסוק
לפניך שתי קבוצות של משפטים. בכל קבוצה הקף את מספרו של המשפט התקין.
קבוצה 1
I. פייסבוק מחקה חשבונות מזויפים, שמפעיליהן ניסו לשנות ולהשפיע על השיח הציבורי.
II. פייסבוק מחקה חשבונות מזויפים, שמפעיליהם ניסו לשנות ולהשפיע על השיח הציבורי.
III. פייסבוק מחקה חשבונות מזויפים, שמפעיליהם ניסו לשנות את השיח הציבורי ולהשפיע עליו.
IV. פייסבוק מחקה חשבונות מזויפים, שמפעיליהן ניסו לשנות את השיח הציבורי ולהשפיע עליו.
קבוצה 2
I. במידה ויוכח שהמועמד ניצח בבחירות בגלל החדשות כזב שהפיץ בנוגע למתנגדיו, יתקיימו בחירות חוזרות.
II. אם יוכח שהמועמד ניצח בבחירות בגלל חדשות הכזב שהפיץ בנוגע למתנגדיו, יתקיימו בחירות חוזרות.
III. במידה ויוכח שהמועמד ניצח בבחירות בגלל חדשות הכזב שהפיץ בנוגע למתנגדיו, יתקיימו בחירות חוזרות.
IV. אם יוכח שהמועמד ניצח בבחירות בגלל החדשות כזב שהפיץ בנוגע למתנגדיו, יתקיימו בחירות חוזרות.
לא במיקוד תשפ"ז
בחר באחד מן השיבושים התחביריים שבקבוצות 1–2 שבסעיף א, והסבר במונחים תחביריים מדוע הוא שגוי.
השיבוש: ______ ההסבר: ______
לא במיקוד תשפ"ז
לפניך קטע שהושמטו ממנו סימני הפיסוק.
בעקבות הביקורת הנוקבת שספגה פייסבוק בנוגע למתן במה חופשית לחדשות כזב אמר מארק צוקרברג מייסד הרשת החברתית יש לנו אחריות גדולה יותר מאשר רק לבנות טכנולוגיה שדרכה זורם מידע לדברי צוקרברג יינקטו צעדי ייעול כדי להגביל את פרסום החדשות הכוזבות בפייסבוק הוא ציין גם כי פייסבוק החלה לשתף פעולה עם סוכנות ידיעות המתמחה באיתור ידיעות מזויפות כדי לצמצם עד כמה שאפשר את תפוצתן ברשת
(1) פַּסֵּק את הקטע במקומות המתאימים לכך. סימני הפיסוק שעליך להוסיף הם: פסיק, נקודה, מירכאות, נקודתיים. הקפד לפַסֵּק באופן ברור ובולט.
(2) בחר בשני סימני פיסוק שונים שהוספת, והסבר את הסיבה התחבירית להוספת כל אחד מהם.
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
קבוצה 1: משפט III.
קבוצה 2: משפט II.
קבוצה 1 – שתי בדיקות:
נשאר: III.
קבוצה 2 – שתי בדיקות:
נשאר: II.
טעות נפוצה: לבדוק רק שיבוש אחד בכל קבוצה ולבחור משפט שיש בו את השיבוש השני.
סעיף ב
אחד מן ההסברים:
– "שמפעיליהן" – אין התאמה במין בין כינוי השייכות (הכינוי החבור) בפסוקית לבין שם העצם שאליו הוא מתייחס ("חשבונות" – זכר).
– "לשנות ולהשפיע על השיח הציבורי" – שגיאה במילת היחס המוצרכת של הפועל "לשנות": הוא מוצרך "את" ולא "על"; לשני פעלים שמוצרכות להם מילות יחס שונות אין מושא משותף אחד.
– "במידה ויוכח" – מילת שעבוד שגויה להבעת תנאי (צריך "אם").
– "החדשות כזב" – יידוע של הנסמך ולא של הסומך בצירוף סמיכות.
מה נדרש: לציין את הצורה השגויה ולהסביר את הכלל במונחים תחביריים – כינוי חבור, התאמה, מילת יחס מוצרכת, מושא, מילת שעבוד, נסמך וסומך. הסבר כמו "כך לא אומרים" או "זה לא נשמע טוב" אינו מספיק.
דוגמה לתשובה מלאה: השיבוש: "לשנות ולהשפיע על השיח הציבורי". ההסבר: הפועל "לשנות" מוצרך את מילת היחס "את", ואילו "להשפיע" מוצרך "על". במשפט מופיעה רק מילת היחס "על", ולכן כביכול נאמר "לשנות על השיח". יש לכתוב לכל פועל את המושא שלו עם מילת היחס המתאימה: "לשנות את השיח הציבורי ולהשפיע עליו".
טעות נפוצה: לתקן בלי להסביר, או להסביר במונחים לא מדויקים ("מילה לא נכונה").
סעיף ג
(1) בעקבות הביקורת הנוקבת שספגה פייסבוק בנוגע למתן במה חופשית לחדשות כזב אמר מארק צוקרברג, מייסד הרשת החברתית: "יש לנו אחריות גדולה יותר מאשר רק לבנות טכנולוגיה שדרכה זורם מידע". לדברי צוקרברג, יינקטו צעדי ייעול כדי להגביל את פרסום החדשות הכוזבות בפייסבוק. הוא ציין גם כי פייסבוק החלה לשתף פעולה עם סוכנות ידיעות המתמחה באיתור ידיעות מזויפות כדי לצמצם עד כמה שאפשר את תפוצתן ברשת.
(2) שניים מבין ההסברים:
– פסיק אחרי "צוקרברג" – פסיק לפני תמורה ("מייסד הרשת החברתית" היא תמורה של "מארק צוקרברג").
– פסיק אחרי "לדברי צוקרברג" – פסיק אחרי הסגר.
– נקודתיים – לפתיחת דיבור ישיר.
– מירכאות – לציון דיבור ישיר (ציטוט דברי צוקרברג).
– נקודה אחרי "מידע" / "בפייסבוק" / "ברשת" – לציון סוף משפט.
(1) איך מפסקים – מחפשים את גבולות המשפטים ואת המבנים המיוחדים:
(2) הסבר: לכל סימן – מה הוא מסמן ולמה במקום הזה, במונח תחבירי (תמורה, הסגר, דיבור ישיר, סוף משפט).
טעות נפוצה: לשים מירכאות סביב "לדברי צוקרברג..." – זה דיווח עקיף, לא ציטוט; לשים פסיק לפני "כי" של פסוקית מושא; לשכוח את הפסיק שאחרי התמורה.
מערכת הצורות
שאלה 12 · משקל, שורש ובניין, עיצור חסר, גזרה וצורן
לפניך קטע על פי טקסט 1, ובו מילים מודגשות.
I המונח "חדשות כזב" כולל קשת רחבה של הַטְעָיוֹת ובְדָיוֹת. באחת מן הכתבות היְדוּעוֹת לשמצה II פורסם כי יש חיים על הירח. "החדשות מהירח" הֻצְּגוּ באופן שנוֹעַד לְשַׁוּוֹת להן מִדָּה של אמת. III המאמרים נלקחו כביכול מכתב עת מַדָּעִי, הובאו בהם נתונים כמותיים רבים, ובצידם תיאור של הטלסקופ IV ששימש לגִלּוּי.
במה המילים הַטְעָיוֹת, בְּדָיוֹת (שורה I) נבדלות זו מזו? הקף את התשובה הנכונה.
בגזרה, במשקל, בסוג הצורן הסופי, בחלק הדיבור
ציין את השורש ואת הבניין של כל אחד מן הפעלים שלפניך.
יְדוּעוֹת (שורה I): השורש ______ הבניין ______
נוֹעַד (שורה II): השורש ______ הבניין ______
בכל אחת מן המילים: הֻצְּגוּ, מִדָּה (שורה II) יש דגש המציין עיצור חסר. ציין ליד כל מילה את העיצור החסר בה.
הֻצְּגוּ: העיצור החסר ______
מִדָּה: העיצור החסר ______
לפניך זוגות של מילים. הקף את הזוג ששתי המילים שבו שייכות לאותה הגזרה של המילה גִּלּוּי (שורה IV).
לא במיקוד תשפ"ז
אחת מן המילים המודגשות בקטע שבראש השאלה מסתיימת בצורן גזירה.
הקף את המילה, וציין את משמעות הצורן הסופי שבמילה. ______
◂ פתרון מלא לשאלה 12
סעיף א
במשקל.
הדרך: בודקים כל אפשרות – מה משותף ומה שונה.
מה משותף: שתיהן מגזרת ל"י (גזרה – משותפת); בשתיהן הצורן הסופי ־וֹת הוא צורן ריבוי (משותף); שתיהן שמות עצם (משותף).
מה שונה: המשקל – הַקְטָלָה לעומת קְטָלָה.
טעות נפוצה: לבחור "בגזרה" בלי לבדוק את השורשים – לשתי המילים שורש שעיצורו האחרון י'.
סעיף ב
יְדוּעוֹת – השורש: י-ד-ע (י/ו-ד-ע), הבניין: קל (פָּעַל).
נוֹעַד – השורש: י-ע-ד (י/ו-ע-ד), הבניין: נפעל.
יְדוּעוֹת: מסירים את סיומת הריבוי ־וֹת ← יָדוּעַ. התבנית קָטוּל (קמץ אחרי העיצור הראשון ושורוק אחרי השני) היא בינוני פָּעוּל – הבינוני הסביל של בניין קל (כמו כָּתוּב, שָׁמוּר). העיצורים הנותרים: י-ד-ע.
נוֹעַד: הצורה הקצרה – אין תחיליות מלבד נ'. נ' בתחילת פועל עבר + חולם (נוֹ־) – סימן של נפעל בגזרת פ"י/פ"ו: נוֹלַד, נוֹסַד, נוֹעַד. ה־ו' (וֹ) היא שריד של העיצור הראשון (במקור ו'), ולכן השורש: י-ע-ד (ו-ע-ד).
טעות נפוצה: לזהות את "ידועות" כפועל עבר או כבניין פֻּעַל; ולשורש של "נועד" לכתוב נ-ע-ד.
סעיף ג
לְשַׁוּוֹת – פיעל. שם הפועל של פיעל הוא בתבנית לְקַטֵּל; בגזרת ל"י – לְקַטּוֹת (כמו לְנַסּוֹת, לְגַלּוֹת). כאן: לְ + שַׁוּ (דגש בעיצור השני ו') + ־וֹת. השורש: ש-ו-י (ש-ו-ה).
הפעיל: תבנית הִקְטִיל; בל"י – הִקְטָה: הִשְׁוָה (השווה), בינוני מַשְׁוֶה.
התפעל: תבנית הִתְקַטֵּל; כשהעיצור הראשון הוא ש' – שיכול: ת' ההתפעל ו־ש' מתחלפות במקומן (הִתְשַׁוָּה ← הִשְׁתַּוָּה), כמו הִשְׁתַּמֵּשׁ. בינוני: מִשְׁתַּוֶּה.
טעות נפוצה: לכתוב "הִתְשַׁוָּה" (בלי שיכול), או לזהות את "לשוות" כבניין קל בגלל הדמיון ל"להיות".
סעיף ד
הֻצְּגוּ – העיצור החסר הוא י'.
מִדָּה – העיצור החסר הוא ד'.
הֻצְּגוּ: בניין הֻפְעַל (ה' בקובוץ). השורש י-צ-ג – גזרת פ"י שבה י' נטמעת בעיצור שאחריה (כמו בפ"נ): הֻיְצְגוּ ← הֻצְּגוּ. הדגש בצ' "מכפיל" אותה ומחליף את הי' שנעלמה. השוו: הִצִּיג, מֻצָּג.
מִדָּה: השורש מ-ד-ד (מָדַד). בשם מִדָּה שני העיצורים הזהים ד-ד נכתבים כאות אחת, והדגש בד' מציין את ה־ד' השנייה שאינה כתובה (כמו סִבָּה מן ס-ב-ב).
טעות נפוצה: ב"הצגו" לכתוב נ' (כמו בפ"נ) – אבל השורש הוא י-צ-ג (כמו ב'ייצוג' וב'נציג'; רק בהפעיל ובהֻפְעַל הי' נטמעת כמו נ' – פ"י).
סעיף ה
עָשׂוּי , רָצוּי
הגזרה של גִּלּוּי: שורש ג-ל-י – גזרת ל"י (גִּלָּה, מְגַלֶּה).
בדיקת הזוגות – משחזרים את השורש בעזרת פועל:
הכלל: בצורות קָטוּל וקִטּוּל של ל"י ושל ל"א הצורה נראית זהה (־וּי), ולכן חייבים לבדוק את הפועל: אם בעבר הוא מסתיים ב־ה (עָשָׂה) – ל"י; אם ב־א (מָצָא) – ל"א.
טעות נפוצה: לבחור לפי הצורה (כל המילים מסתיימות ב־וּי) בלי לשחזר את השורש.
סעיף ו
המילה: מַדָּעִי. משמעות הצורן ־ִי: יצירת שם תואר (שייכות / ייחוס – הקשור למדע).
צורן גזירה יוצר מילה חדשה (בדרך כלל עם משמעות או חלק דיבור חדש), בשונה מצורן נטייה (ריבוי, נקבה, כינוי) שרק מטה את המילה.
טעות נפוצה: לכתוב שהצורן מציין "שלי" (כינוי קניין) – הקשר "כתב עת מדעי" מראה שזה שם תואר.
שאלה 13 · בניינים סבילים, שמות פעולה, שורשים ובינוני
לפניך משפט על פי טקסט 3.
כשמנהיג כלשהו מזכיר את המושג "פייק ניוז" הוא מתכוון למאמרי דעה המנוגדים לעמדה שלו, לחדשות שלדבריו הן חדשות מוטות.
(1) ציין את הבניין של כל אחת מן המילים שלפניך.
מְנֻגָּדִים ______ , מֻטּוֹת ______
(2) כתוב שני שמות פעולה מן השורש של המילה מֻטּוֹת, לפי ההנחיות האלה:
שם פעולה בבניין קל ______
שם פעולה בבניין הפעיל ______
(3) • מבין זוגות המילים שלפניך, הקף את שני הזוגות שהשורש של שתי המילים בהם זהה.
הַנְגָּדָה, הַגָּדָה
הַנְגָּנָה, הֲגָנָה
אוּכַל, אוֹכֵל
הִשִּׁיר, הִנְשִׁיר
(4) העתק מן המשפט שבראש סעיף א צורת בינוני המשמשת בתפקיד שם עצם. ______
לפניך ארבעה צירופים, ובכל אחד מהם מילה מודגשת.
נְשִׂיאוּת ארצות הברית; מַשּׂוֹא פָּנִים (ותרנות וסלחנות, אפליה לטובה של אחד הצדדים);
נְשׂוּא פָּנִים (נכבד, חשוב); מֻשָּׂא להערצה
הקף את המשפט שהנאמר בו נכון:
◂ פתרון מלא לשאלה 13
סעיף א
(1) מְנֻגָּדִים – פֻּעַל; מֻטּוֹת – הֻפְעַל.
(2) קל: נְטִיָּה; הפעיל: הַטָּיָה.
(3) • הזוגות המוקפים: הַנְגָּדָה, הַגָּדָה (נ-ג-ד); הִשִּׁיר, הִנְשִׁיר (נ-ש-ר).
(4) מנהיג (או: המושג).
(1) הבניינים הסבילים:
(2) שמות הפעולה מ־נ-ט-י:
(3) שורשים – מסירים תחיליות ובודקים טמיעה:
(4) בינוני בתפקיד שם עצם: "מנהיג" – צורת בינוני של הפעיל (מַקְטִיל: מַנְהִיג, מ־נ-ה-ג), אבל במשפט היא מציינת אדם ("מנהיג כלשהו" – נושא), כלומר שם עצם. גם "המושג" – בינוני הֻפְעַל (מֻקְטָל: מֻשָּׂג מ־נ-ש-ג) – משמש כאן שם עצם. לעומת זאת "המנוגדים" ו"מוטות" משמשים שמות תואר.
טעות נפוצה: ב־(3) לראות בהֲגָנָה ובהַנְגָּנָה אותו שורש בגלל הדמיון; ב־(4) לבחור ב"מוטות" (שם תואר).
סעיף ב
כל ארבע המילים המודגשות נגזרו מאותו השורש.
השורש המשותף – נ-ש-א: נְשִׂיאוּת (נָשִׂיא + ־וּת), מַשּׂוֹא (מַקְטוֹל, הנ' נטמעה – דגש בשׂ), נְשׂוּא (קְטוּל – בינוני פָּעוּל, נָשׂוּא), מֻשָּׂא (בינוני הֻפְעַל, מֻנְשָׂא ← מֻשָּׂא).
למה שאר הטענות שגויות:
טעות נפוצה: לבחור "צורות בינוני" בגלל המ' בתחילת מַשּׂוֹא ומֻשָּׂא.
שאלה 14 · גזרות, שורש תנייני והגיית מ' בבינוני
לפניך ידיעת הבהרה שפורסמה במרשתת, ובה מילים מודגשות.
בכל הקשור להודעה שהוּפְצָה אמש, הקוֹרֵאת לתוֹשָׁבֵי ירושלים לְהִתְכּוֹנֵן לסערה, אפשר להירגע: מדובר ב"פייק ניוז". להלן התְּגוּבָה של דוברות עיריית ירושלים: "את ההודעה שהופצה ברשתות החברתיות לא פרסמה עיריית ירושלים, ועל פי התַּחֲזִית לא צְפוּיָה סערה בירושלים בסוף השבוע הקרוב".
(1) מבין המילים המודגשות בידיעה, העתק שלוש מילים מגזרת ע"ו. ______ , ______ , ______
(2) מבין המילים המודגשות בידיעה, העתק מילה אחת מגזרת נחי פ"ו. ______
(3) כתוב פועל בבניין נפעל, בזמן עבר ובגוף נסתרת מאותו השורש של הפועל צְפוּיָה. ______
(4) לפניך חמש מילים: תַּחֲזִית, הַמְחָזָה, חַזַּאי, חוֹזֶה, מִתְחַזֶּה
ציין את השורש התנייני של המילה. ______
ציין את שם העצם שממנו נגזר השורש התנייני. ______
ציין את השורש הראשוני של המילה. ______
לא במיקוד תשפ"ז
לפניך דברים שנשא יושב ראש של מועצת תלמידים באחד מבתי הספר, בתום סדנה שעסקה בהתנהגות בטוחה ברשת. בדבריו של יושב ראש המועצה הודגשו פעלים הפותחים באות מ"ם.
בפעלים שהודגשו נקד את המ"ם המוספית, כדי לשקף את ההגייה הנכונה שלה. בחר את הניקוד מבין האפשרויות: מֵ או מַ. הקפד לנקד באופן ברור ובולט.
כל אחד מכיר את תופעת המסרונים, בעיקר מסרוני פרסומת, הנשלחים אל הטלפונים הניידים שלנו בלי הסכמתנו. תופעה זו היא מטרד מעיק, ולכן חשוב לדעת להתמודד איתה. איני משיב על מסרונים ממספר לא מזוהה, ואם אפשר, אני מסיר את שמי מרשימות התפוצה. אני מציע לכם להיות ערים לכך ולנהוג כמוני. כיום גם החוק מגן עלינו מפני תופעה זו, וקובע כי משלוח מסרונים כאלה הוא עבירה פלילית.
◂ פתרון מלא לשאלה 14
סעיף א
(1) הוּפְצָה (פ-ו-ץ), לְהִתְכּוֹנֵן (כ-ו-ן), תְּגוּבָה (ג-ו-ב).
(2) תּוֹשָׁבֵי (י-ש-ב).
(3) נִצְפְּתָה.
(4) • המילה המוקפת: הַמְחָזָה.
(1) גזרת ע"ו – העיצור האמצעי ו' (שאינו נשמע ברוב הצורות):
שימו לב: "הקוֹרֵאת" – ק-ר-א (ל"א, החולם הוא תנועת הבינוני), לא ע"ו.
(2) נחי פ"ו: "תּוֹשָׁבֵי" – תּוֹשָׁב, משקל תּוֹקָל מ־י-ש-ב (יָשַׁב, מוֹשָׁב, הוֹשִׁיב) – ה־וֹ שאחרי הת' היא שריד של ו' הפ'.
(3) נִצְפְּתָה: צְפוּיָה – בינוני פָּעוּל מ־צ-פ-י (ל"י). נפעל עבר: נִקְטַל; בל"י, נסתרת: נִקְטְתָה (כמו נִבְנְתָה, נִרְאֲתָה) ← נִצְפְּתָה.
(4) שורש תנייני: שורש חדש שנוצר משם עצם קיים, כשאחד מצורני השם (כאן מ' של המשקל) נעשה חלק מן השורש.
טעות נפוצה: לכלול את "הקוראת" בע"ו בגלל ה־וֹ; ב־(3) לכתוב נִצְפָּה (נסתר) במקום נסתרת.
סעיף ב
מַכיר, מֵעיק, מֵשיב, מֵסיר, מַציע, מֵגן.
כולם בינוני של בניין הפעיל (תבנית מַקְטִיל), אבל ניקוד המ' תלוי בגזרה:
איך מכריעים במבחן: משחזרים את השורש בעזרת עבר ושם פעולה: הִכִּיר, הַכָּרָה (נ' נטמעה) – מַ; הֵשִׁיב, הֲשָׁבָה (שורש ש-ו-ב) – מֵ.
טעות נפוצה: "מֵכיר" ו"מֵציע" – שיבושי הגייה נפוצים; ו"מַגן", בהשפעת שם העצם מָגֵן.
שאלה 15 · הגייה, שורש ובניין, שמות תואר וציווי
לפניך שלוש הנחיות I–III לזיהוי חדשות כזב.
בכל הנחיה הודגשו מילה או מילים. ענה על השאלות שלאחר כל הנחיה.
ההנחיות:
I. בָּרְרוּ מיהו המחבר.
בֵּרֵר / בִּרֵר
II. שִׂימוּ לב לכותרת. בִּדְקוּ אם היא קשורה לתוכן הידיעה או אם היא מֻגְזֶמֶת, דְּרָמָטִית, מְעַצְבֶּנֶת במיוחד או לא רֵאָלִית.
שורש ______ בניין ______ שם הפועל ______
III. אם הידיעה מופרכת, בְּדֹק אם היא פורסמה באתר סאטירי.
מֻפְרֶכֶת / מֻפְרַכַת
בהנחיות I–III שלעיל משמשים הפעלים: בָּרְרוּ, שִׂימוּ, בִּדְקוּ, בְּדֹק.
(1) ציין את הזמן (הדרך) של פעלים אלה. ______
(2) בעברית יש דרכים נוספות לניסוח הנחיות. לפניך ההנחיה: בָּרְרוּ מיהו המחבר.
נסח הנחיה זו בדרך אחרת. ______
◂ פתרון מלא לשאלה 15
סעיף א
I. בֵּרֵר.
II. • שורש: שׂ-י-ם; בניין: קל (פָּעַל); שם הפועל: לָשִׂים.
III. • מֻפְרֶכֶת.
I – בֵּרֵר. "בָּרְרוּ" הוא ציווי של פיעל (שורש ב-ר-ר). בפיעל יש דגש בעיצור השני (קִטֵּל), אבל ר' אינה מקבלת דגש; לכן בא תשלום דגש: החיריק שלפני הר' מתארך לצירה: בִּרֵּר ← בֵּרֵר (כמו בֵּרֵךְ, גֵּרֵשׁ). "בִּרֵר" היא הגייה שגויה.
II – שִׂימוּ: ציווי רבים. שורש שׂ-י-ם (גזרת ע"י), בניין קל: שָׂם, יָשִׂים, לָשִׂים. החיריק המלא (שִׂי־) הוא סימן ע"י.
II – שמות התואר בצורת בינוני:
II – שמות התואר האחרים: דְּרָמָטִית, רֵאָלִית. נקודות דמיון:
1. מילים שאולות מלועזית (dramatic, real).
2. נוצרו בדרך של בסיס + צורן סופי (גזירה קווית): דרמה + ־טִי(ת); ריאל + ־ִי(ת).
3. הצורן ־ִי יוצר שם תואר.
4. סיומת הנקבה ־ת (מתאימות ל"היא" – הכותרת).
III – מֻפְרֶכֶת. בינוני הֻפְעַל, נקבה, בתבנית מֻקְטֶלֶת (בסגול-סגול, כמו מֻגְזֶמֶת). הצורה מֻקְטַלַת (בפתח) באה רק כשהעיצור השלישי גרוני (ח', ע'), שכן הגרוניים "מעדיפים" פתח – הנמכת תנועה: מֻפְתַּעַת, מֻשְׁפַּעַת. הכ' אינה גרונית, ולכן אין סיבה לשנות את הסגול.
טעות נפוצה: "בִּרֵר" – הגייה נפוצה אך שגויה; ובשמות התואר – לכלול את "דרמטית" ברשימת הבינוני.
סעיף ב
(1) ציווי.
(2) יש לברר מיהו המחבר. (או: תבררו מיהו המחבר / מבררים מיהו המחבר / לברר מיהו המחבר / כדאי לברר מיהו המחבר.)
(1) ציווי: כל ארבעת הפעלים הם צורות של פנייה ישירה המורה לנמען לעשות פעולה: בָּרְרוּ, שִׂימוּ, בִּדְקוּ (רבים), בְּדֹק (יחיד). זו דרך הציווי.
(2) דרכים אחרות לנסח הנחיה:
כל אחת מהן נכונה, ובלבד שהמשמעות נשארת הנחיה.
טעות נפוצה: לכתוב שוב ציווי ("ברר מיהו המחבר") – זו אותה דרך, רק ביחיד.
שאלה 16 · שורש ובניין, גזרות, מיון לפי שורש ודרכי תצורה
לפניך שלוש מילים שיש להן שורש משותף.
(1) ציין את השורש המשותף לשלוש המילים. ______
(2) ציין את הבניין המשותף לשני שמות הפועל לְדוֹבֵב, לְדַבֵּב. ______
(3) השלם את המשפט שלפניך.
שם הפועל לְדוֹבֵב נוטה על דרך גזרת ______ , ואילו שם הפועל לְדַבֵּב נוטה על דרך גזרת ______ .
לא במיקוד תשפ"ז
לפניך משפטים ובהם מילים מודגשות.
בטבלה שלפניך מיין את המילים המודגשות לשתי קבוצות לפי השורש, וציין בראש כל עמודה את השורש של המילים שבה.
לא במיקוד תשפ"ז
לפניך ארבע מילים הקרובות במשמעותן ומבטאות תכונה.
עָרוּם, רַמַּאי, תַּכְסִיסָן, נוֹכֵל
(1) מבין ארבע המילים הקף את המילה שנוצרה בדרך של בסיס וצורן סופי.
(2) מהי דרך התצורה המשותפת לשלוש המילים האחרות? ______
(3) • מבין שלוש המילים האחרות איזו מילה אינה צורת בינוני? ______
◂ פתרון מלא לשאלה 16
סעיף א
(1) ד-ב-ב
(2) פיעל
(3) לְדוֹבֵב – על דרך גזרת הכפולים (ע"ע); לְדַבֵּב – על דרך גזרת השלמים.
(1) ד-ב-ב. דִּבָּה – הדגש בב' מציין את ה־ב' השנייה של השורש (כמו מִדָּה מ־מ-ד-ד). לְדַבֵּב – שלושת העיצורים גלויים: ד-ב-ב.
(2) פיעל. לְדַבֵּב – תבנית לְקַטֵּל (פתח בעיצור הראשון, דגש וצירה בשני) = שם הפועל של פיעל. לְדוֹבֵב – תבנית לְקוֹטֵב: זו הצורה של בניין פיעל בגזרות ע"ו וע"ע (נקראת גם "פולל"; כמו לְסוֹבֵב, לְעוֹדֵד, לְרוֹמֵם). הבנייה משותפת: שני שמות הפועל הם פיעל.
(3) הגזרה:
כלומר, אותו שורש ואותו בניין, אבל שני דפוסי נטייה – ולכן שתי משמעויות שונות.
טעות נפוצה: לכתוב ש"לדובב" הוא בניין אחר ("פועל") או שהשורש שלו ד-ו-ב.
סעיף ב
| י-ז-ם | ז-מ-ם |
|---|---|
| אֶזֹּם | זָמְמוּ |
| מֵיזָם | מְזִמָּה |
י-ז-ם (יזמה, יוזם):
ז-מ-ם (מזימה, זומם):
איך מבחינים: אל תסתמכו על הדמיון בכתיב (אזם / מזם) – בדקו את המשמעות (יזמה חיובית לעומת מזימה רעה) ואת הניקוד: אֶזֹּם (סגול + דגש) – י-ז-ם; לו הייתה הצורה מ־ז-מ-ם, הייתה נהגית אָזֹם (קמץ, בלי דגש).
טעות נפוצה: לשייך את "אזום" ל־ז-מ-ם בגלל הכתיב, למרות שהמשמעות היא יזמה.
סעיף ג
(1) תַּכְסִיסָן
(2) שורש ומשקל (תצורה מסורגת).
(3) • רַמַּאי
(1) תַּכְסִיסָן = הבסיס תַּכְסִיס + הצורן ־ָן (צורן של בעל מקצוע/תכונה: שַׁקְרָן, פַּחְדָן). זו גזירה קווית – בסיס וצורן סופי.
(2) שורש ומשקל (תצורה מסורגת – השורש "משתלב" בתבנית):
(3) מה אינו בינוני:
טעות נפוצה: לבחור ב־(1) ב"רמאי" בגלל הסיומת ־אי – אבל ־אי כאן היא חלק מן המשקל קַטַּאי ואינה צורן שנוסף לבסיס קיים (אין שם עצם "רַמָּא").