בגרות בלשון שאלון עיקרי 011281 - מועד מיוחד 2020
שאלון עיקרי (הבנה, הבעה ולשון) · שאלון 011281 · שאלון מותאם · מועד מיוחד · 16 שאלות · 3 שעות
בחינת הבגרות בלשון, מועד מיוחד 2020, כל 16 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה. במטלת הכתיבה - חיבור לדוגמה בציון מלא, המבנה שלו והסבר לפי רכיבי ההערכה.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
עברית: הבנה, הבעה ולשון – שאלון מותאם
א. משך הבחינה: שלוש שעות.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני חלקים.
חלק ראשון — הבנה והבעה — 50 נקודות
חלק שני — לשון — 50 נקודות
פרק א: שם המספר
פרק ב: תחביר / פרק ג: מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים
סך הכול — 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דפי עזר לנבחן (עמ' 8–9).
ד. הוראה מיוחדת: יש לענות על השאלות בגוף שאלון זה, לפי ההוראות.
שים לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה לשימושך. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
ההנחיות בשאלון זה מנוסחות בלשון זכר ומכוונות לנבחנות ולנבחנים כאחד.
חלק ראשון — הבנה והבעה
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
לפניך שלושה טקסטים 1–3.
קרא אותם, וענה על השאלות 1–5 שאחריהם.
ענה על השאלות 1–5 שלפניך לפי הטקסטים שקראת.
הקפד על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
שאלה 1 · הבעיה שבטקסט 3 וההתייחסות אליה בטקסט 1
בטקסט 3 מתוארת בעיה שיש אליה התייחסות בטקסט 1.
הסבר מהי הבעיה הזאת. (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 1
הבעיה היא שתוכניות בנייה ישנות, שאושרו לפני שנחקק "חוק החופים" בשנת 2004, אינן כפופות לחוק, ולכן יזמים יכולים לממש אותן ולבנות גם בתחום שהחוק אוסר בו בנייה (במרחק 100 מטרים מקו החוף). כך הן מאיימות על החופים הפתוחים לציבור – למשל התוכנית לבניית "כפר הנופש בצת", שפורסמה ב־1992.
הדרך: מחפשים בטקסט 3 את מה שהכותבים נאבקים נגדו, ובודקים איפה אותו עניין מופיע בטקסט 1.
בטקסט 3, פסקה ב: תוכנית "כפר הנופש בצת" "פורסמה ביוני 1992 לפני שאוּשר 'חוק החופים' (בשנת 2004), וחוק זה אינו חל על תוכניות שקדמו לו". לכן התוכנית "איימה... להתממש מחדש", והארגון טוען ש"אין להשלים עם תוכניות ישנות".
בטקסט 1, פסקה ג: "חוק החופים מגביל... את הבנייה בקרבת הים, אך הוא אינו חל על תוכניות שאושרו לפני חקיקתו... תוכניות בניין עיר שאושרו לפני חקיקת החוק יכולות להתממש" – והכותבת מכנה זאת "פִּרצה זו בחוק החופים". בפסקה ה היא אף מזכירה במפורש "בנייה תיירותית של כפרי נופש בחוף בֶּצֶת" כדוגמה לתוכניות ישנות ש"צצות חדשים לבקרים".
תשובה מלאה כוללת: (1) מהי הבעיה – תוכניות שאושרו לפני 2004 אינן כפופות לחוק החופים (פרצה בחוק); (2) מה התוצאה – אפשר לבנות על החוף ולצמצם את החוף הפתוח לציבור. אפשר לציין את חוף בצת כדוגמה.
טעות נפוצה: לכתוב באופן כללי "בנייה על החופים" בלי להסביר שהבעיה המיוחדת היא שהחוק אינו חל על התוכניות הישנות.
שאלה 2 · מי מבין הכותבים יהיה מרוצה מן ההחלטה
טקסטים 1 ו־2 נכתבו בשנת 2014, ואילו טקסט 3 נכתב בשנת 2020.
מי מבין כותבי הטקסטים, קשת רוזנבלום או הלל שוקן, יהיה מרוצה מן ההחלטה המתוארת בטקסט 3? נמק את תשובתך. (6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 2
קשת רוזנבלום תהיה מרוצה מן ההחלטה שתוכנית "כפר הנופש בצת" לא תמומש והחוף יישאר שטח ציבורי פתוח. היא מתריעה שרצועת החוף הפתוחה לציבור תצטמצם מאוד בגלל בנייה מסיבית, ומזכירה במפורש את הבנייה התיירותית המתוכננת בחוף בצת כאחד המיזמים המאיימים על החוף. היא מציגה בהסכמה את עמדת התומכים בתיקון החוק, שלפיה החופים שייכים לכולנו ולכן השיקול הציבורי חייב להיות ראשון במעלה. ההחלטה בטקסט 3 מגשימה בדיוק את מה שהיא מבקשת: החוף נשאר פתוח לכלל הציבור.
(לעומתה, הלל שוקן לא היה מרוצה: לדעתו הדרישה לרצועת חוף נקייה מפיתוח מזיקה, והוא מבקר את הארגונים הירוקים שנאבקו לסגור את הפרצה בחוק.)
מה נדרש: (1) לבחור כותב; (2) לנמק על פי עמדתו בטקסט שלו, ולקשר אותה להחלטה שבטקסט 3.
ההחלטה בטקסט 3 (פסקה ג): "הוחלט לאחרונה שתוכנית 'כפר הנופש בצת' לא תמומש והחוף יישמר שטח ציבורי פתוח".
עמדת רוזנבלום (טקסט 1):
מדוע לא שוקן (טקסט 2): בפסקה ו: "הדרישה הגורפת לרצועת חוף עירונית נקייה מפיתוח היא מזיקה"; בפסקה ב הוא מתאר בלעג את מי ש"נחלצים... לסגור פרצה בחוק"; ובפסקה ז: "המטרה אינה לשמור על שטחים פתוחים".
טעות נפוצה: לנמק רק "כי היא בעד הסביבה" בלי ראיה מן הטקסט, או לא לקשר את הנימוק להחלטה עצמה (החוף נשאר פתוח לציבור).
שאלה 3 · השוואה בין אשדוד לניס ומסקנת הכותב
בטקסט 2 הכותב משווה בין העיר אשדוד ובין העיר ניס, ומסיק מסקנה מהשוואה זו.
על פי טקסט 2, השווה בין שתי הערים האלה, על פי שני תבחינים (קריטריונים) שתבחר.
בתשובתך ציין גם את התבחינים, וכתוב מהי מסקנתו של הכותב מהשוואה זו. (8 נקודות)
(שים לב: יש לכתוב פסקה רציפה, לא בטבלה ולא בנקודות).
◂ פתרון מלא לשאלה 3
הכותב משווה בין ניס לאשדוד מבחינת המרחק של הבנייה מקו החוף ומבחינת מעמדן כערי תיירות. בניס העיר בנויה לכל אורך החוף במרחק של פחות ממאה מטרים מקו המים, בבנייה רציפה בגובה 7–8 קומות, ואילו באשדוד בתי העיר רחוקים מקו החוף 250 עד 550 מטרים. גם מבחינת התיירות יש הבדל גדול: ניס היא מאתרי התיירות החשובים באירופה, ולעומתה אשדוד בקושי נמצאת על מפת תיירות הפנים של ישראל. מכאן מסיק הכותב שבנייה צפופה הקרובה לחוף, כמו בניס, אינה פוגעת בעיר אלא דווקא מצמיחה עיר תוססת ומצליחה שהחוף הוא חלק מחיי היום־יום שלה, ולכן הדרישה של הארגונים הירוקים לרצועת חוף עירונית נקייה מפיתוח מוטעית ומזיקה.
מבנה תשובה בציון מלא: פסקה רציפה ש(1) מציינת במפורש שני תבחינים; (2) משווה את שתי הערים בכל תבחין, עם מילות השוואה ("ואילו", "לעומת", "בעוד ש"); (3) מסיימת במסקנת הכותב.
תבחינים אפשריים (טקסט 2, פסקות ג–ה) – יש לבחור שניים:
המסקנה: היא בפסקות ה–ו: "הטעות של הארגונים ה'ירוקים'"; "הדרישה הגורפת לרצועת חוף עירונית נקייה מפיתוח היא מזיקה". כלומר: בנייה צפופה ליד החוף עדיפה, והרחקת הבנייה מן החוף (מטרת חוק החופים) אינה מיטיבה עם התושבים.
שימו לב: "לכאורה מצבו של תושב אשדוד טוב יותר" (פסקה ד) – המילה "לכאורה" מסמנת שהכותב חושב שבפועל ההפך נכון. אין לכתוב שהמסקנה היא שאשדוד טובה יותר.
טעות נפוצה: לכתוב בטבלה או בנקודות, לא לשיים את התבחינים, או להביא נתונים על עיר אחת בלבד בכל תבחין.
שאלה 4 · הערך החשוב בעיני הכותבים והדרך למימושו
בשני הטקסטים 1 ו־2 מוזכרים ערכים שלפיהם נקבעת הבנייה על החופים.
לדעת שני כותבי הטקסטים, איזה מן הערכים שלפניך הוא הערך החשוב ביותר?
הקף את התשובה הנכונה. (2 נקודות)
— שמירה על המגוון הביולוגי
— רווחתו של הציבור ואיכות חייו
— מלחמה ביזמים ובאֵילי הון
— שמירה על זכות הקניין הפרטי
לדעת כל אחד מכותבי הטקסטים 1–2, מהי הדרך הראויה למימוש הערך בתשובה שהקפת בסעיף א? (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
רווחתו של הציבור ואיכות חייו
הדרך: מחפשים ערך שמופיע אצל שני הכותבים, אף שהם חלוקים בדעותיהם.
פסילת המסיחים: המגוון הביולוגי מוזכר אצל שוקן רק כתוצאת לוואי ("עירוניות נכונה תגן גם על... המגוון הביולוגי") ואינו הערך העיקרי; מלחמה ביזמים אינה ערך שאחד מהם מציג כמטרה (שוקן אף תומך בבנייה); זכות הקניין הפרטי אינה מוצגת כערך אצל אף אחד מהם.
שימו לב: שני הכותבים מסכימים על הערך, ונחלקים רק בדרך להשגתו – זה מה שנשאל בסעיף ב.
סעיף ב
לדעת קשת רוזנבלום (טקסט 1), הדרך היא לשמור על החופים פתוחים לציבור ולהגביל את הבנייה עליהם – באמצעות חוק החופים ותיקונו, שיחסום את היתרי הבנייה הישנים שניתנו לפני חקיקת החוק. כך כל הציבור יוכל להגיע לחוף ולנפוש בו בעלות אפסית.
לעומתה, לדעת הלל שוקן (טקסט 2), הדרך היא "עירוניות נכונה": לבנות בצפיפות גם לאורך החוף (להקים "מגדלים" לפי עקרונות נכונים), כך שהחוף יהיה חלק מחיי העיר; להכביד על השימוש ברכב פרטי, לגבות מחיר אמיתי על חנייה ולהשקיע בתחבורה ציבורית מגוונת.
מה נדרש: שתי דרכים – אחת לכל כותב – רצוי בניסוח השוואתי.
רוזנבלום – הגבלת הבנייה ושמירה על חוף פתוח: פסקה ג – חוק החופים אוסר בנייה עד 100 מטרים מקו החוף, ו"מטרת תיקון החוק היא לחסום את היתרי הבנייה שניתנו לפני חקיקת חוק החופים, ולבחון את תוכנית הבנייה בהתחשב בשטח החוף ובאינטרס הציבורי"; פסקה ד – הציבור יכול "לנפוש בו בעלויות אפסיות".
שוקן – עירוניות נכונה ובנייה צפופה: פסקה ו – "רצוי שפעילים אלה יתמכו בהגברת הצפיפות העירונית ובהקמת 'מגדלים'... יתמכו בכל אמצעי שיכביד על המשתמשים להגיע בכלי רכב פרטי; ידרשו לגבות מחיר אמיתי עבור חנייה; וישקיעו במערכות הסעה ציבורית מגוּונות"; פסקה ז – "עירוניוּת נכונה תגן גם על 'הריאות הירוקות'". הדוגמה שלו היא ניס, שבה החוף "חלק אינטגרלי מן העיר" ומגיעים אליו ברגל.
טעות נפוצה: לכתוב אצל שוקן "לבנות על החוף" בלבד – יש להראות שהבנייה היא חלק מתפיסה של עירוניות צפופה עם תחבורה ציבורית, שמטרתה רווחת התושבים.
שאלה 5 · מטלת כתיבה: סקירה על החופים בישראל
מטלת כתיבה (26 נקודות)
לקראת "שבוע אדם וים" של "המועצה לישראל יפה" ו"רשות הטבע והגנים" התבקשת להציג לתלמידי כיתתך סקירה בנושא החופים בישראל. בסקירתך תאר את הבנייה בחופי הארץ כיום, את החקיקה בתחום ואת הדעות השונות הנוגעות לתיקון החוק.
כתוב את הסקירה על סמך שלושת הטקסטים שקראת.
הקפד על דרכי מסירה מקובלות ועל אזכור מקורות המידע בגוף הסקירה ובסופה (ביבליוגרפיה).
כתוב בהיקף של כ־150–250 מילים.
השתמש בעמוד 12 לכתיבת טיוטה, ואת הסקירה כתוב בעמודים 13–14.
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 5
הבנייה בחופי ישראל והמחלוקת על תיקון חוק החופים
רצועת החוף של ישראל נתונה בלחץ בנייה כבד. יזמים ועיריות גילו את הערך הכלכלי של החוף, ובשנות התשעים, בהיעדר חקיקה, נבנו על החוף מיזמי ענק, כמו מגדלי חוף הכרמל בחיפה (רוזנבלום, 2014). כיום יש לכל תושב פחות מסנטימטר וחצי של חוף פתוח בממוצע, ומיזמים חדשים, כגון כפרי נופש בחוף בצת ובחוף פלמחים, עלולים לצמצם את החוף הפתוח עוד יותר (רוזנבלום, 2014).
בשנת 2004 נחקק "חוק החופים", האוסר בנייה במרחק של 100 מטרים מקו החוף. אולם החוק אינו חל על תוכניות שאושרו לפני חקיקתו, ולכן בשנת 2012 הועלתה הצעה לתקן פרצה זו (רוזנבלום, 2014).
על תיקון החוק חלוקות הדעות. חברי כנסת וארגונים ירוקים תומכים בו, משום שהחוף הוא המפלט היחיד שכל הציבור יכול ליהנות ממנו כמעט בלי עלות (רוזנבלום, 2014). גם החברה להגנת הטבע (2020) טוענת כי אין להשלים עם תוכניות ישנות שנכתבו לפני שהשתנתה התודעה הציבורית בנוגע לחופים, ובזכות מאבקה הוחלט שחוף בצת יישאר פתוח. לעומתם, שוקן (2014) סבור שהדרישה לרצועת חוף עירונית נקייה מפיתוח מזיקה. לדבריו, בניס הבנייה הצפופה לאורך החוף יצרה עיר תוססת שהחוף הוא חלק מחיי היום־יום שלה, ואילו באשדוד, שבה הבנייה מרוחקת מן החוף, התושבים נאלצים להגיע לים ברכב פרטי.
נראה אפוא שהמחלוקת אינה רק על הבנייה עצמה, אלא על השאלה כיצד החוף ישרת בצורה הטובה ביותר את כלל הציבור.
ביבליוגרפיה
החברה להגנת הטבע (5 בפברואר 2020). חוף טוב הכול טוב: חוף בצת יישאר פתוח. אתר החברה להגנת הטבע. אוחזר מ־teva.org.il.
רוזנבלום, ק' (5 במאי 2014). כיצד תיראה רצועת החוף של ישראל בעשור הקרוב? הארץ. אוחזר מ־haaretz.co.il.
שוקן, ה' (10 במאי 2014). הדרך לגיהינום רצופה כוונות ירוקות. הארץ. אוחזר מ־haaretz.co.il.
(מספר מילים: 204, בלי הכותרת ורשימת המקורות)
שלושת רכיבי התוכן שהמטלה דורשת – וכולם חייבים להופיע:
1. הבנייה בחופים כיום (פסקה 1): לחץ הבנייה, מיזמי הענק משנות התשעים, פחות מסנטימטר וחצי חוף לתושב, מיזמים עתידיים (טקסט 1, פסקות א, ב, ה, ו).
2. החקיקה (פסקה 2): חוק החופים (2004) ואיסור הבנייה עד 100 מטרים מן החוף, הפרצה – החוק אינו חל על תוכניות ישנות – וההצעה לתקן אותה (2012) (טקסט 1, פסקה ג).
3. הדעות השונות על תיקון החוק (פסקה 3): התומכים – חברי כנסת, ארגונים ירוקים והחברה להגנת הטבע (טקסטים 1, 3); המתנגד – הלל שוקן, עם הנימוק והדוגמה של ניס ואשדוד (טקסט 2).
מבנה: כותרת; פתיחה שמציגה את הנושא; גוף בשלוש פסקות לפי שלושת הרכיבים; סיום קצר שמסכם את מוקד המחלוקת. אין בסקירה דעה אישית של הכותב – הסיום מסכם, לא מכריע.
מיזוג ולכידות: המידע מאורגן לפי נושאים ולא לפי טקסטים (לא "בטקסט 1 כתוב... בטקסט 2 כתוב..."). מילות קישור: "אולם", "ולכן", "גם", "לעומתם", "ואילו", "אפוא".
דרכי מסירה ואזכור מקורות: דיווח עקיף ("שוקן סבור ש...", "החברה להגנת הטבע טוענת כי..."), אזכור בסוגריים (שם המחבר, שנה) אחרי כל פרט מידע, ושם הכותב בגוף המשפט עם השנה בסוגריים. הציטוט של יעל דורי מוסר בדיווח עקיף ומשויך למקור שבו הופיע (רוזנבלום). בסוף – ביבליוגרפיה לפי סדר הא"ב: שם משפחה, אות ראשונה של השם הפרטי, תאריך, כותרת, שם הבמה בהדגשה, "אוחזר מ־".
לשון: משלב ענייני, משפטים שלמים, פיסוק תקין, בלי "אני" ובלי לשון דיבור.
טעות נפוצה: להשמיט את אחד הרכיבים (בעיקר את הדעות השונות, או לא לכלול את טקסט 3); להעתיק משפטים שלמים מן הטקסטים; לשכוח את הביבליוגרפיה או לא לסדר אותה לפי הא"ב; לחרוג מטווח המילים.
חלק שני — לשון
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
בחלק זה שלושה פרקים. עליך לענות על שני פרקים: על פרק א — חובה, ועל אחד מן הפרקים ב–ג.
פרק א: חובה — שם המספר (10 נקודות)
ענה על שאלה 6.
לפניך שני פרקים: פרק ב — תחביר ופרק ג — מערכת הצורות.
בחר בפרק שלמדת: פרק ב — תחביר או פרק ג — מערכת הצורות.
בפרק שבחרת ענה על השאלות לפי ההוראות.
ציין את שם הפרק שבחרת: ______
פרק ב: תחביר (40 נקודות)
בפרק זה ענה על ארבע מן השאלות 7–11. (לכל שאלה — 10 נקודות)
שים לב: בכל שאלה שתבחר, ענה על כל הסעיפים.
תוכל להיעזר בדפי העזר לנבחן (עמ' 8–9).
פרק ג: מערכת הצורות (40 נקודות)
בפרק זה ענה על ארבע מן השאלות 12–16. (לכל שאלה — 10 נקודות)
שים לב: בכל שאלה שתבחר, ענה על כל הסעיפים.
תוכל להיעזר בדפי העזר לנבחן (עמ' 8–9).
שם המספר ואותיות השימוש
שאלה 6 · שם המספר – בחירת הצורה הנכונה
הקף את הצורה הנכונה של כל אחד משמות המספר במשפטים שלפניך.
◂ פתרון מלא לשאלה 6
הכלל הבסיסי: במספר היסודי 3–10, וגם ב־13–19 ובעשרות־ואחדות, צורת המספר "הפוכה" למין שם העצם: עם שם עצם זכר – הצורה עם ה' (שלושה, שבעה, תשעה; שלושה עשר); עם שם עצם נקבה – הצורה בלי ה' (שלוש, שבע, תשע; שלוש עשרה). לכן בכל משפט מוצאים קודם את שם העצם הנספר ובודקים את מינו.
טעות נפוצה: לקבוע את המין לפי סיומת הרבים ("כיסאות" – כאילו נקבה; "שנים" – כאילו זכר). בודקים תמיד לפי היחיד: כיסא (זכר), שנה (נקבה). טעות נוספת: "ארבעת התוכניות" – "ארבעת" שייכת רק לזכר.
תחביר
שאלה 7 · משפט איחוי, תפקידים תחביריים ופיסוק
לפניך משפט.
ביצירות ספרות רבות מופיע מוטיב החברוּת, וסרטי קולנוע ישראליים רבים עוסקים בהוויה החברתית ובמושג ה"חֶבְרֶה".
ציין את הסוג התחבירי של המשפט. ______
ציין את התפקיד התחבירי של כל אחת מן המילים המסומנות בקו במשפט הנתון.
ביצירות ______
החברות ______
בהוויה ______
הסבר מדוע במשפט הנתון סומן פסיק לפני וי"ו החיבור הראשונה (לפני המילה "וסרטי"), ומדוע לא סומן פסיק לפני וי"ו החיבור השנייה (לפני המילה "ובמושג").
השתמש במונחים תחביריים.
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
משפט איחוי (מאוחה / מחובר).
שיטה: מסמנים את הנשואים. יש שני נשואים: "מופיע" (הנושא: מוטיב) ו"עוסקים" (הנושא: סרטי קולנוע). שני החלקים שווי מעמד – כל אחד יכול לעמוד לבדו כמשפט – והם מחוברים בו' החיבור, ואין מילת שעבוד (ש, כי, אשר, כאשר...). לכן זה משפט איחוי.
טעות נפוצה: לקבוע "משפט פשוט" בגלל ו' החיבור, או "מורכב" כי המשפט ארוך. מכריעים לפי מספר הנשואים והקשר בין החלקים.
סעיף ב
[ביצירות ספרות רבות מופיע מוטיב החברוּת,]איבר 1 [וסרטי קולנוע ישראליים רבים עוסקים בהוויה החברתית ובמושג ה"חֶבְרֶה".]איבר 2
הגבול בין האיברים עובר לפני ו' החיבור, שהיא מילת הקישור ושייכת לאיבר השני (כמו ש־ש' השעבוד שייכת לפסוקית).
הקשר הלוגי בין האיברים: ריבוי (הוספה).
סעיף ג
ביצירות – תיאור מקום
החברוּת – לוואי
בהוויה – מושא (חלק ממושא כולל)
טעות נפוצה: לסמן "בהוויה" כתיאור מקום בגלל ה־ב'. בודקים: האם הפועל דורש את מילת היחס? "עוסקים ב..." – כן, ולכן זה מושא.
סעיף ד
לפני וי"ו החיבור הראשונה סומן פסיק משום שהיא מחברת בין שני איברים של משפט איחוי, ובמשפט איחוי נהוג להפריד בפסיק בין האיברים. לפני וי"ו החיבור השנייה לא סומן פסיק משום שהיא מחברת בין שני חלקים כוללים (שני מושאים: "בהוויה החברתית" ו"במושג החברה"), ואין מסמנים פסיק לפני וי"ו החיבור שבין שני החלקים האחרונים של חלק כולל.
הכלל:
בתשובה חובה להשתמש במונחים: "משפט איחוי", "איברים", "חלקים כוללים / מושא כולל".
טעות נפוצה: לכתוב "כי זה המשך המשפט" או "כי יש שם הפסקה" – הסבר לא תחבירי אינו מזכה בניקוד.
שאלה 8 · משפט מורכב, תפקידים תחביריים והמרות
לפניך משפט.
הוגה הדעות נתן רוטנשטרייך טוען שהיישוב הארץ־ישראלי התאפיין במחויבות עמוקה לרעיון הלאומי.
ציין את הסוג התחבירי של המשפט. ______
ציין את התפקיד התחבירי של כל אחת מן המילים המסומנות בקו במשפט הנתון.
נתן רוטנשטרייך ______
היישוב ______
לרעיון ______
המר את המשפט הנתון במשפט פשוט ובו הסגר.
המר את המשפט הנתון במשפט מורכב ובו פסוקית נושא.
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
משפט מורכב.
שני נשואים: "טוען" ו"התאפיין". החלק "שהיישוב... הלאומי" נפתח במילת השעבוד ש' ואינו עומד בפני עצמו – הוא משלים את הנשוא "טוען" (טוען מה?). חלק תלוי כזה הוא פסוקית, ולכן המשפט מורכב.
סעיף ב
הוגה הדעות נתן רוטנשטרייך טוען [שהיישוב הארץ־ישראלי התאפיין במחויבות עמוקה לרעיון הלאומי.]פסוקית מושא
פסוקית מושא: שואלים את הנשוא: "טוען מה?" – שהיישוב התאפיין... הפועל "טוען" מקבל מושא (טוען טענה / טוען ש...). הפסוקית מתחילה במילת השעבוד ש' ונמשכת עד סוף המשפט.
בתוך הפסוקית: נושא – היישוב; נשוא – התאפיין; מושא – במחויבות.
סעיף ג
נתן רוטנשטרייך – תמורה
היישוב – נושא (של הפסוקית)
לרעיון – לוואי
טעות נפוצה: לסמן "לרעיון" כמושא בגלל מילת היחס. בודקים למי הוא מתייחס: לא "התאפיין לרעיון" אלא "מחויבות לרעיון".
סעיף ד
לדברי הוגה הדעות נתן רוטנשטרייך, היישוב הארץ־ישראלי התאפיין במחויבות עמוקה לרעיון הלאומי.
(אפשר גם: "לטענת הוגה הדעות נתן רוטנשטרייך, ..."; "לדעת / לפי הוגה הדעות נתן רוטנשטרייך, ...")
הדרך: הופכים את המשפט העיקרי ("נתן רוטנשטרייך טוען") לצירוף הסגר בפתיחת המשפט, ואת הפסוקית למשפט עצמו (בלי ש').
טעות נפוצה: לשכוח את הפסיק אחרי ההסגר, או להשאיר "טוען ש..." (ואז המשפט נשאר מורכב).
סעיף ה
על ידי הוגה הדעות נתן רוטנשטרייך נטען [שהיישוב הארץ־ישראלי התאפיין במחויבות עמוקה לרעיון הלאומי.]פסוקית נושא
(אפשר גם: "מה שטוען הוגה הדעות נתן רוטנשטרייך הוא שהיישוב הארץ־ישראלי התאפיין במחויבות עמוקה לרעיון הלאומי" – [מה שטוען הוגה הדעות נתן רוטנשטרייך] פסוקית נושא.)
הדרך: פסוקית נושא היא פסוקית שמשמשת נושא של המשפט העיקרי. דרך נוחה: להעביר את הפועל לסביל – "נטען". הנשוא "נטען" זקוק לנושא: מה נטען? – [שהיישוב... התאפיין...] – זו פסוקית הנושא. העושה (רוטנשטרייך) עובר לצירוף "על ידי".
בדרך השנייה, הפסוקית [מה שטוען...] היא הנושא, "הוא" – אוגד, והפסוקית [שהיישוב...] היא הנשוא.
טעות נפוצה: לכתוב משפט שבו הפסוקית עדיין משמשת מושא ("נתן רוטנשטרייך אמר ש...").
שאלה 9 · תפקידי הצירוף "חינוך ציוני", העלמת עושה, קשר לוגי
לפניך חמישה משפטים.
ציין ליד כל משפט את התפקיד התחבירי של הצירוף "חינוך ציוני" המודגש בו.
(1) במשך שנים נעשו ניסיונות שונים להגדיר את מטרות החינוך הציוני.
התפקיד התחבירי: ______
(2) במערכת החינוך מייחסים לחינוך הציוני חשיבות רבה.
התפקיד התחבירי: ______
(3) תלמידים רבים בישראל אינם זוכים לחינוך ציוני.
התפקיד התחבירי: ______
(4) גם לאחר שהוקמה המדינה, החינוך הציוני הוא רב־משמעות במערכת החינוך בישראל.
התפקיד התחבירי: ______
(5) בזכות החינוך הציוני שניתן לתלמידים עולים, השתלבותם בארץ קלה יותר.
התפקיד התחבירי: ______
במשפטים (1) ו־(2) עושה הפעולה אינו מוזכר.
ציין בנוגע לכל משפט מהי הדרך התחבירית שננקטה להעלמת עושה הפעולה.
משפט (1) ______
משפט (2) ______
לא במיקוד תשפ"ז
המר את משפטים (2) ו־(3) במשפט אחד בקשר לוגי מתאים.
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
(1) לוואי
(2) מושא
(3) מושא
(4) נושא
(5) תיאור סיבה
שיטה: בכל משפט מוצאים את הנשוא ושואלים מה הקשר בינו (או בין מילה אחרת) ובין הצירוף.
טעות נפוצה: ב־(2) ו־(3) לסמן "תיאור" בגלל ה־ל'; ב־(5) לסמן "תיאור תכלית" במקום סיבה.
סעיף ב
משפט (1): שימוש בפועל סביל ("נעשו" – בניין נפעל), שהנושא שלו ("ניסיונות") הוא מקבל הפעולה ולא עושה אותה.
משפט (2): משפט סתמי – הנשוא "מייחסים" בא בגוף שלישי רבים, בזמן הווה, בלי נושא (נושא סתמי).
טעות נפוצה: לכתוב ב־(2) שהנושא הוא "מערכת החינוך" – זו מילה עם ב' ולכן אינה יכולה להיות נושא.
סעיף ג
אף על פי שבמערכת החינוך מייחסים לחינוך הציוני חשיבות רבה, תלמידים רבים בישראל אינם זוכים לחינוך ציוני.
(אפשר גם: "אומנם במערכת החינוך מייחסים לחינוך הציוני חשיבות רבה, אך / אולם תלמידים רבים בישראל אינם זוכים לחינוך ציוני.")
הדרך: קודם מזהים את היחס בין המשפטים: למרות החשיבות הרבה שמייחסים לחינוך הציוני, תלמידים רבים אינם זוכים לו – זה ויתור (או ניגוד).
שמים פסיק בסוף פסוקית הוויתור כשהיא בראש המשפט.
טעות נפוצה: לחבר בו' ("...חשיבות רבה ותלמידים רבים אינם זוכים...") – ו' מבטאת הוספה ולא את הסתירה שבין המשפטים; או לבחור קשר סיבה ("לכן"), שאינו הגיוני כאן.
שאלה 10 · מבנים "לא... אלא" ו"אין... אלא", פסוקית מצומצמת
לפניך משפט במבנה "לא... אלא..." ובו חלק כולל.
את חוק החופים מקדמים לא רק חברי כנסת רבים אלא גם פעילי סביבה וארגונים ירוקים.
שמור על משמעות המשפט.
לפניך משפט נוסף במבנה "אין... אלא...".
לדעת הלל שוקן, מטרת הארגונים הירוקים אינה אלא שמירה על שטחים פתוחים.
שמור על משמעות המשפט.
לפניך משפט ובו פסוקית מצומצמת.
ראוי שהפעילים למען איכות הסביבה ידְרשו לגבות מחיר אמיתי עבור חנייה.
לא במיקוד תשפ"ז
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
(אפשר גם: "את חוק החופים מקדמים חברי כנסת רבים, פעילי סביבה וארגונים ירוקים.")
טעות נפוצה: לקבוע "ניגוד" בגלל "אלא". "לא X אלא Y" – ניגוד; "לא רק X אלא גם Y" – ריבוי.
סעיף ב
"אין... אלא..." (בלי "רק" ובלי "גם") אינו שולל את מה שבא אחרי "אלא" – הוא מצמצם את המשמעות אליו בלבד: "אינה אלא שמירה" = "היא רק שמירה". זה מבנה של צמצום (הגבלה), שמדגיש את החלק שאחרי "אלא".
בשכתוב משתמשים במילות צמצום: "רק", "אך ורק", "בלבד", "לא... חוץ מ...".
טעות נפוצה: לפרש כשלילה ("המטרה אינה שמירה על שטחים פתוחים") – זו בדיוק ההפך מן המשמעות.
סעיף ג
(אפשר גם: "...ידרשו שיגבו מחיר אמיתי עבור חנייה", "...ידרשו כי ייגבה מחיר אמיתי עבור חנייה".)
מהי פסוקית מצומצמת: פסוקית שאין בה מילת שעבוד ואין בה נשוא נטוי – הנשוא שלה הוא שם פועל ("לגבות"), ויש לה משלימים משלה ("מחיר אמיתי", "עבור חנייה"). אפשר להרחיב אותה לפסוקית רגילה עם "ש" ופועל נטוי.
התפקיד: "ידרשו מה?" – לגבות מחיר... → פסוקית מושא מצומצמת.
ההמרה: מוסיפים מילת שעבוד (ש / כי), נושא (מי יגבה? – הרשויות / העירייה) ופועל נטוי (יגבו). אם הנושא של הפסוקית שונה מנושא המשפט – יש להוסיף אותו.
שימו לב: במשפט יש גם פסוקית רגילה – [שהפעילים... ידרשו לגבות...] היא פסוקית נושא של "ראוי", והפסוקית המצומצמת נמצאת בתוכה. נדרש לתחום רק את המצומצמת.
טעות נפוצה: לתחום את כל החלק "שהפעילים... חנייה" במקום את "לגבות... חנייה".
שאלה 11 · צירוף משפטים לקטע לכיד; משפט דו־משמעי
לפניך חמישה משפטים. חבר אותם לקטע לָכיד ומקושר (הוסף מילות קישור מתאימות).
— המשורר כתב שיר חדש.
— עורך העיתון הציע לפרסם את השיר במרשתת (באינטרנט).
— המשורר דחה את ההצעה.
— המשורר חושש מתגוביות פוגעות.
— המשורר חושש מתגוביות מרושעות.
לפניך משפט דו־משמעי.
הקשבנו לאדריכל החופים, שהרצה על החוף.
נסח את המשפט הדו־משמעי בשני אופנים חד־משמעיים שכל אחד יבטא משמעות אחת בלבד.
משפט 1: ______
משפט 2: ______
לא במיקוד תשפ"ז
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
המשורר כתב שיר חדש, ועורך העיתון הציע לפרסם אותו במרשתת (באינטרנט). אולם המשורר דחה את ההצעה, משום שהוא חושש מתגוביות פוגעות ומרושעות.
(אפשר גם: "אחרי שהמשורר כתב שיר חדש, הציע לו עורך העיתון לפרסם את השיר במרשתת. המשורר דחה את ההצעה, כי הוא חושש מתגוביות פוגעות ומרושעות.")
שלבי העבודה:
1. מזהים את היחסים הלוגיים: כתיבת השיר ← הצעת העורך (רצף / הוספה, או זמן); ההצעה ← הדחייה (ניגוד: העורך רצה לפרסם, והמשורר סירב); החשש מתגוביות ← הדחייה (סיבה).
2. בוחרים מילות קישור מתאימות: ו' / אחרי ש... (רצף, זמן); אולם / אך / אבל (ניגוד); משום ש / כי / מפני ש / בגלל ש (סיבה).
3. מאחדים את שני המשפטים האחרונים – הם זהים פרט לשם התואר, ולכן מצרפים אותם לחלק כולל: "מתגוביות פוגעות ומרושעות".
4. נמנעים מחזרות: "השיר" ← "אותו"; "המשורר" ← "הוא".
5. מפסקים: פסיק לפני ו' החיבור במשפט איחוי ולפני פסוקית הסיבה.
טעות נפוצה: לחבר הכול בו' ("...והמשורר דחה את ההצעה והוא חושש...") – כך הקשרים של ניגוד וסיבה אינם מובעים; או להשאיר את "המשורר" חוזר ארבע פעמים.
סעיף ב
משפט 1: הקשבנו לאדריכל החופים, שהרצה בנושא החוף (= החוף היה נושא ההרצאה).
משפט 2: הקשבנו לאדריכל החופים, שהרצה כשעמד על החוף / בעודו על שפת הים (= ההרצאה התקיימה על החוף).
מקור הדו־משמעות: הצירוף "על החוף" יכול למלא שני תפקידים שונים בפסוקית "שהרצה על החוף":
1. מושא – הפועל "הרצה" מקבל משלים ב"על" (הרצה על נושא מסוים): ההרצאה עסקה בחוף.
2. תיאור מקום – איפה הרצה? – על החוף: ההרצאה התקיימה בחוף.
הפתרון: מחליפים את "על" בביטוי שמתאים רק לאחד התפקידים: "בנושא / אודות החוף" (מושא) לעומת "כשעמד על החוף / בחוף הים / על שפת הים" (מקום).
טעות נפוצה: לכתוב שני משפטים שעדיין כוללים את הצירוף הדו־משמעי "הרצה על החוף", או לשנות רק את סדר המילים.
מערכת הצורות
שאלה 12 · שורש ובניין של פעלים מנוקדים
לפניך שבעה משפטים. בכל משפט יש פועל מודגש, ובסוגריים אותו הפועל מנוקד.
ציין בטבלה את השורש ואת הבניין של כל אחד מן הפעלים המודגשים.
| הפועל | השורש | הבניין | |
|---|---|---|---|
| (1) | בכנס שייערך בשבוע הבא ירצו (יַרְצוּ) התלמידים הבוגרים לפני התלמידים הצעירים על הפעילות ההתנדבותית שבה הם השתתפו. | ||
| (2) | בכנס יחלקו תעודות הערכה לתלמידים הבוגרים שהצטיינו (הִצְטַיְּנוּ) בפעילותם ההתנדבותית. | ||
| (3) | במחקר נמצאו (נִמְצְאוּ) הוכחות שבני נוער מפיקים תועלת מהתנדבות. | ||
| (4) | תלמידים מתנדבים חשים (חָשִׁים) אחריות חברתית ודאגה לזולת. | ||
| (5) | ההתנדבות מאפשרת (מְאַפְשֶׁרֶת) לבני הנוער להרחיב את האופקים שלהם. | ||
| (6) | הרצון לעזור לזולת מוטבע (מֻטְבָּע) בנפש האדם. | ||
| (7) | המתנדב מתנסה (מִתְנַסֶּה) ביצירת קשרים חדשים. |
◂ פתרון מלא לשאלה 12
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| יַרְצוּ | ר-צ-י/ה | הפעיל |
| הִצְטַיְּנוּ | צ-י-נ | התפעל |
| נִמְצְאוּ | מ-צ-א | נפעל |
| חָשִׁים | ח-ו-ש | קל (פעל) |
| מְאַפְשֶׁרֶת | א-פ-ש-ר | פיעל |
| מֻטְבָּע | ט-ב-ע | הופעל |
| מִתְנַסֶּה | נ-ס-י/ה | התפעל |
השיטה: מורידים אותיות תבנית (אותיות אית"ן בעתיד, מ' של בינוני, נ' של נפעל, ה־ת' של התפעל, סיומות גוף ומספר), מזהים את סימני הבניין לפי הניקוד, ומשחזרים אות שורש חסרה לפי הגזרה. בספק – מעבירים לעבר, נסתר.
טעות נפוצה: ב"הצטיינו" לכתוב שורש צ-ט-י-נ (הט' אינה אות שורש – היא הת' של התפעל); ב"נמצאו" לחשוב שהשורש מתחיל בנ'; ב"מתנסה" לשכוח את הנ' של השורש; ב"ירצו" לבלבל עם רָצוּ (ר-ו-ץ, קל) – הניקוד יַרְצוּ קובע הפעיל.
שאלה 13 · בניין יוצא דופן; גזרות פ"י/ו וע"ו/י; שם הפועל
לפניך קטע, ובו שבעה פעלים מודגשים.
לפעמים התנגדויות בציבור מאיצות טיפול בסוגיות שנויות במחלוקת. בעבר הגיעו לישראל קרקסים מפורסמים, שבהם הופיעו בעלי חיים מאולפים. ארגונים למען בעלי חיים הוכיחו שבזמן האילוף מתעללים בבעלי החיים ומובילים אותם ממקום למקום קשורים בכלובים קטנים. הקהל הבין שבעלי החיים סובלים במהלך אילופם ועובדה זו העיבה על ההנאה מהמופע. בזכות זה, היום קרקסים המופיעים בישראל מציגים בעיקר לוליינים וליצנים.
מהו הבניין המשותף לששת הפעלים המודגשים האחרים? ______
מיין בטבלה שלפניך את ששת הפעלים מאותו הבניין — לשתי גזרות.
| גזרת נחי ע"ו/י | גזרת נחי פ"י/ו |
|---|---|
לפניך ארבעה פעלים.
התכנסו, נוֹדע, המציאו, תְּבלו
הַקף את הפועל ששייך לאחת מן הגזרות בטבלה שבסעיף ג.
כתוב את שם הפועל של הפועל מאיצות. ______
◂ פתרון מלא לשאלה 13
סעיף א
היוצא דופן: קשורים. הבניין: קל (פעל) – בינוני פעול (סביל של קל).
קְשׁוּרִים – שורש ק-ש-ר, תבנית קָטוּל (קָשׁוּר – קְשׁוּרִים): זהו הבינוני הסביל של בניין קל (פעול). אין בו אף אחד מסימני הפעיל (ה' או מ' בתחילית עם חיריק/צירי, או חולם/שורוק אחרי התחילית).
כל ששת האחרים נטויים בהפעיל (ראו סעיף ב).
טעות נפוצה: לחשוב ש"קשורים" הוא בניין פועל או הופעל – בשניהם הייתה תחילית מ' (מְקֻשָּׁר, מֻקְשָׁר).
סעיף ב
הפעיל.
סימני הפעיל בגזרות הנחות: בעבר הֵ־/הוֹ־ (הֵבִין, הֵעִיבָה, הוֹפִיעוּ, הוֹכִיחוּ); בבינוני מְ־/מוֹ־ עם חיריק מלא באות האחרונה של התבנית (מְאִיצוֹת, מוֹבִילִים). החיריק המלא (־ִי־) לפני האות האחרונה של השורש הוא סימן מובהק של הפעיל.
סעיף ג
| גזרת נחי ע"ו/י | גזרת נחי פ"י/ו |
|---|---|
| מאיצות (א-ו-ץ) | הופיעו (י-פ-ע) |
| הבין (ב-י-ן) | הוכיחו (י-כ-ח) |
| העיבה (ע-ו-ב) | מובילים (י-ב-ל) |
איך מבחינים: בהפעיל –
טעות נפוצה: לשייך את "מאיצות" לפ"א בגלל הא'. הא' כאן היא אות השורש הראשונה, והאמצעית (ו) היא שנעלמה.
סעיף ד
נוֹדע (שורש י-ד-ע, גזרת נחי פ"י/ו).
שימו לב: השאלה היא על גזרה, לא על בניין – "נודע" בנפעל ולא בהפעיל, ובכל זאת הוא שייך לגזרת פ"י/ו.
סעיף ה
לְהָאִיץ
מְאִיצוֹת – הפעיל, שורש א-ו-ץ. שם הפועל בהפעיל: לְהַקְטִיל; בגזרת ע"ו – לְהָקִים, לְהָבִין, ולכן לְהָאִיץ (לפני א' גרונית הקמץ בה' נשמר).
טעות נפוצה: "לאוץ" (שם הפועל של קל, ומשמעותו שונה) או "להאיצות".
שאלה 14 · שמות פעולה ובניינים; בינוני ומשקל
לפניך דוגמאות לפעולות המפירות את חוק שמירת הסביבה החופית.
העתק מן הדוגמאות חמישה שמות פעולה, וציין את הבניין של כל אחד מהם.
| שם הפעולה | הבניין |
|---|---|
לפניך ארבעה שמות מודגשים.
מְיַבֵּשׁ כביסה ______ סיכון מְחֻשָּׁב ______
עוֹרֵךְ דין ______ לָקוֹחַ החנות ______
(1) הקף את השם שאינו צורת בינוני, וציין לידו את המשקל שלו.
(2) ליד כל אחד מן השמות האחרים (בצורות הבינוני) — ציין את הבניין.
◂ פתרון מלא לשאלה 14
סעיף א
| שם הפעולה | הבניין |
|---|---|
| כרייה (כריית) | קל (פעל) |
| הקמה (הקמת) | הפעיל |
| חסימה (חסימת) | קל (פעל) |
| פינוי | פיעל |
| הוצאה | הפעיל |
אפשר גם: הפנייה (הפניית) – הפעיל; הטלה (הטלת) – הפעיל.
משקלי שמות הפעולה: קל – קְטִילָה; נפעל – הִקָּטְלוּת; פיעל – קִטּוּל; הפעיל – הַקְטָלָה; התפעל – הִתְקַטְּלוּת.
בדוגמאות יש שבעה שמות פעולה, ומספיק להעתיק חמישה. "מבנה", "מסלע", "תאורה", "אשפה" – שמות עצם, אבל לא שמות פעולה (אינם מציינים את הפעולה עצמה).
טעות נפוצה: לכתוב "הוצאה" או "הקמה" בבניין קל בגלל השורש הלא שלם; לבחור "מבנה" או "תאורה" כשם פעולה.
סעיף ב
(1) לָקוֹחַ – משקל קָטוֹל.
(2) מְיַבֵּשׁ – פיעל; מְחֻשָּׁב – פועל (פֻּעַל); עוֹרֵךְ – קל (פעל).
איך מזהים בינוני: לכל בניין תבנית בינוני קבועה – קל: קוֹטֵל / קָטוּל; נפעל: נִקְטָל; פיעל: מְקַטֵּל; פועל: מְקֻטָּל; הפעיל: מַקְטִיל; הופעל: מֻקְטָל; התפעל: מִתְקַטֵּל.
טעות נפוצה: לבחור "עורך" כיוצא דופן כי הוא משמש כשם עצם (בעל מקצוע). צורה יכולה לשמש שם עצם ועדיין להיות צורת בינוני – ההכרעה היא לפי התבנית.
שאלה 15 · השלמת פעלים ושמות לפי שורש
לפניך קטע שחסרים בו פעלים. קרא אותו, וכתוב בכל מקום ריק את הפועל המתאים, על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
שעשועוני טלוויזיה רבים ______ (ז-כ-י) לפופולריות בישראל. על תופעה זו ______ (ע-ו-ד) תוצאות של סקרים רבים שבדקו את אחוזי הצפייה בשעשועונים האלה. מתברר כי רבים מן הצופים ______ (ע-נ-י-נ) לא רק בידע שהמשתתפים ______ (פ-ג-נ) בשעשועון, אלא גם בחייהם האישיים של האנשים ה______ (ש-ת-פ) בתוכנית.
לדעת חוקרים, הפופולריות של השעשועונים ______ (א-פ-י-נ) את החברה האמריקנית, ורבים בחברה הישראלית ______ (ח-ק-י) אותה.
לפניך קטע שחסרים בו שמות עצם. קרא אותו, וכתוב בכל מקום ריק את השם המתאים על פי השורש שבסוגרים. אין צורך לנקד.
חופי ישראל עשירים ב______ (שׂ-א-ב) טבעיים, סביבתיים ותרבותיים, ויש להם ערך רב לכל ______ (י/ו-שׁ-ב) המדינה. בשל כך המשרד להגנת הסביבה מפעיל יחידה ארצית להגנה על הסביבה החופית. ה______ (פ-ק-ד) של היחידה הם: שמירת הסביבה החופית, ______ (ט-פ-ל) במפגעים סביבתיים בחוף ובים ומעורבות ב______ (ת-כ-נ-ן) החופים. יחידה זו גם עורכת סקרים ו______ (ח-ק-ר) הקשורים לסביבה הימית, והיא מקיימת פעילויות חינוך ו______ (ס-ב-ר) לציבור בנושאי הסביבה הימית. תוכנית "חוף נקי", למשל, היא אחת מן ה______ (י-ז-מ) של היחידה הארצית להגנה על הסביבה הימית. מטרת התוכנית היא להקטין את כמות ה______ (פ-ס-ל) הימית בישראל ולשפר את רמת ה______ (נ-ק-י) בחופים ובים לטובת הסביבה והציבור בישראל.
◂ פתרון מלא לשאלה 15
סעיף א
זוכים (או: זכו); מעידות; מתעניינים; מפגינים; (ה)משתתפים; מאפיינת (או: אפיינה); מחקים (או: חיקו).
השיטה: לכל מקום ריק בודקים (1) מי הנושא – כדי להתאים מין, מספר וגוף; (2) מה הזמן לפי ההקשר; (3) איזה בניין מתאים למשמעות ולמילת היחס שאחרי החסר.
טעות נפוצה: להתאים את הפועל לשם הקרוב ולא לנושא ("על תופעה זו מעידה" – הנושא הוא "תוצאות", ולכן "מעידות"); לכתוב "מעניינים" (פיעל, משמעות אחרת) במקום "מתעניינים".
סעיף ב
(ב)משאבים; תושבי; (ה)תפקידים; טיפול; (ב)תכנון; (ו)מחקרים; (ו)הסברה; (ה)יוזמות; (ה)פסולת; (ה)ניקיון.
השיטה: בודקים את ההקשר (יחיד/רבים, זכר/נקבה, נסמך), ואת המילים הסמוכות ("טבעיים" – רבים זכר; "הקשורים" – רבים זכר; "הימית" – נקבה).
טעות נפוצה: לכתוב שם שאינו מתאים בהתאם ("מחקר הקשורים", "אחד מן היוזמות"), או לכתוב פועל במקום שם עצם ("לטפל" במקום "טיפול").
שאלה 16 · דרכי תצורה, גזרה, משמעות משקל, צורן סופי
לפניך שתי קבוצות של שמות.
בכל קבוצה הקף את השם היוצא דופן מבחינת דרך התצורה, וכתוב את דרך התצורה שלו.
(1) תִּזְמֹרֶת, מִקְרָא, כַּלְכָּלָה, רוֹקְחוּת ______
(2) מַדְּעָן, שַׂחְקָן, מַעְבְּדָן, תְּאוּרָן ______
לפניך קבוצת מילים.
הקף את המילה היוצאת דופן מבחינת הגזרה, וכתוב את הגזרה שלה.
מְנִיפָה, מְכִירָה, מְרִיצָה, מְדִינָה ______
לפניך קבוצת שמות.
הקף את השם היוצא דופן מבחינת משמעות המשקל, וכתוב את משמעות המשקל שלו.
בָּצִיר, שָׁבִיר, קָטִיף, מָסִיק ______
לפניך שני משפטים, ובכל אחד מהם המילה "גורלי" מודגשת.
(1) "מר גּוֹרָלִי והעולם אכזר". (מתוך השיר: "טיפת מזל", מילים: דני שושן).
(2) המשחק הגּוֹרָלִי בין נבחרת ישראל ובין נבחרת סקוטלנד ישודר מחר בערוץ הספורט.
ציין בנוגע לכל אחת מן המילים המודגשות את סוג הצורן הסופי שלה, ואת משמעות הצורן הסופי.
במילה גּוֹרָלִי במשפט (1) סוג הצורן הסופי ______ משמעות הצורן הסופי ______
במילה גּוֹרָלִי במשפט (2) סוג הצורן הסופי ______ משמעות הצורן הסופי ______
◂ פתרון מלא לשאלה 16
סעיף א
(1) רוֹקְחוּת – בסיס וצורן סופי (רוֹקֵחַ + ־וּת).
(2) שַׂחְקָן – שורש ומשקל (ש-ח-ק + משקל קַטְלָן).
(1) שלושה שמות נוצרו בדרך של שורש ומשקל: תִּזְמֹרֶת – ז-מ-ר + תִּקְטֹלֶת; מִקְרָא – ק-ר-א + מִקְטָל; כַּלְכָּלָה – כ-ל-כ-ל + קַטְלָלָה (משקל של מרובע). רוֹקְחוּת – הבסיס "רוֹקֵחַ" (המילה כולה, כולל התנועה) + הצורן ־וּת (הצירי נחטף לשווא). זו גזירה קווית: בסיס וצורן סופי.
(2) שלושה שמות נוצרו מבסיס + צורן ־ָן: מַדְּעָן ← מַדָּע + ־ָן; מַעְבְּדָן ← מַעְבָּדָה + ־ָן; תְּאוּרָן ← תְּאוּרָה + ־ָן. כל הבסיסים הם מילים קיימות שמתחילות באות תבנית (מ', ת') – לכן אין משקל כזה. שַׂחְקָן – ש-ח-ק במשקל קַטְלָן (כמו רַקְדָן, שַׁקְרָן): שורש ומשקל.
איך מכריעים: אם יש בשם אות תבנית שהיא חלק ממילה קיימת (מַ־ של מדע, תְּ־ של תאורה) – הבסיס הוא מילה, והתצורה קווית. אם השם בנוי מאותיות השורש בלבד + תבנית – שורש ומשקל.
טעות נפוצה: לבחור ב־(2) "תאורן" או "מעבדן" כי "נראים" כמו משקל; לבדוק אם יש מילה קיימת שהיא הבסיס.
סעיף ב
מְכִירָה – גזרת השלמים (שורש מ-כ-ר).
טעות נפוצה: לחשוב שכל הארבע באותו משקל בגלל הדמיון החיצוני (מְ־ ... ־ִיָה) ולא לבדוק אם המ' היא תחילית או אות שורש. בדיקה: "מכר" הוא פועל קיים – לכן המ' שייכת לשורש.
סעיף ג
שָׁבִיר – שם תואר במשמעות של אפשרות (סבילות): שאפשר לשבור אותו.
כל השמות במשקל קָטִיל, אבל למשקל זה כמה משמעויות:
טעות נפוצה: לכתוב רק "שם תואר" בלי המשמעות, או לבחור "מסיק" כי הוא פחות מוכר.
סעיף ד
במשפט (1): צורן נטייה; משמעותו שייכות (כינוי קניין, גוף מדבר – הגורל שלי).
במשפט (2): צורן גזירה; משמעותו יצירת שם תואר (מייחס תכונה – משחק שגורל הנבחרות תלוי בו, מכריע).
ההבחנה: צורן נטייה אינו יוצר מילה חדשה – הוא רק מוסיף מידע דקדוקי (גוף, מספר, שייכות) לאותה מילה. צורן גזירה יוצר מילה חדשה, עם משמעות או חלק דיבור חדשים.
בדיקה: אפשר לומר "הגורל שלי" במשפט (1), אבל לא "המשחק של הגורל שלי" במשפט (2).
טעות נפוצה: לכתוב בשני המקרים "צורן גזירה", או לכתוב כמשמעות "שם תואר" במשפט (1).