דילוג לתוכן המרכזי

בגרות בלשון שאלון עיקרי 011281 - חורף מאוחר 2021 (מרץ)

שאלון עיקרי (הבנה, הבעה ולשון) · שאלון 011281 · חורף מאוחר (מרץ) · 15 שאלות · 3 שעות

בחינת הבגרות בלשון, חורף מאוחר 2021 (מרץ), כל 15 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה. במטלת הכתיבה - חיבור לדוגמה בציון מלא, המבנה שלו והסבר לפי רכיבי ההערכה.

הוראות הבחינה (כמו בשאלון)

שים לב: בבחינה זו יש הנחיות מיוחדות. יש לענות על השאלות על פי הנחיות אלה.
א. משך הבחינה: שלוש שעות.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני חלקים.
חלק ראשון — הבנה והבעה — 50 נקודות
חלק שני — לשון — 50 נקודות
פרק א: שם המספר, אותיות השימוש ומילות היחס
פרק ב: תחביר / פרק ג: מערכת הצורות — יש לבחור באחד הפרקים
סך הכול — 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר לנבחן (נספח 2).
ד. הוראה מיוחדת: יש לענות על השאלות בגוף שאלון זה לפי ההוראות.
שים לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה לשימושך. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
ההנחיות בשאלון זה מנוסחות בלשון זכר ומכוונות לנבחנות ולנבחנים כאחד.
נספחים: נספח 1 — טקסטים; נספח 2 — דף עזר לנבחן.
הנחיות מיוחדות למועד זה: בפרק ב (תחביר) חמש שאלות 6–10 ובפרק ג (מערכת הצורות) חמש שאלות 11–15, לכל שאלה — 12 נקודות. "תוכל לענות, באופן מלא או חלקי, על כל השאלות בפרק, אך מספר הנקודות שתוכל לצבור לא יעלה על 40 נקודות." מטלת הכתיבה (שאלה 4) — 23 נקודות.

חלק ראשון — הבנה והבעה

ההוראות לחלק זה

(50 נקודות)
קרא את הטקסטים 1–3 שבנספח 1 המצורף, וענה על כל השאלות 1–4 שלפניך.
הקפד על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
(נספח 1 — טקסטים: לפניך שלושה טקסטים. קרא אותם, וענה על השאלות בשאלון המחברת המצורף.)

שאלה 1 · התפיסה המקובלת שטקסט 1 מערער עליה ואופן הצדקת הטענה

הבנת הנקרא7 נקודותטקסט 1
א.

כותבת טקסט 1, מרגרט הפרנן, מערערת על תפיסה מקובלת.
מהי התפיסה המקובלת שהכותבת מערערת עליה?
הקף את התשובה הנכונה. (3 נקודות)
(1) התחרות פוגעת בשיתוף הפעולה בחברה.
(2) בתחרות העיקר הוא הדרך, ולא התוצאה.
(3) תחרות גורמת נזקים רבים.
(4) לתחרות יש תועלת רבה.

ב.

בטקסט 1 הכותבת מבססת ומצדיקה את טענתה המרכזית בנוגע לתחרות.
הסבר באיזה אופן הכותבת מצדיקה טענה זו. (4 נקודות)

◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה

(4) לתחרות יש תועלת רבה.

הדרך: מחפשים בטקסט את המילים "תפיסה" או "מקובל". בפסקה א כתוב: "ההסבר של הבנקאי סותר את התפיסה הקלסית כי לתחרות יש תועלת". "קלסית" = מקובלת, ידועה. הכותבת מציגה את התפיסה הזאת כדי לערער עליה, ובהמשך הטקסט היא מביאה דוגמאות לנזקי התחרות.

למה לא האפשרויות האחרות:

•(1) ו־(3) הן עמדת הכותבת עצמה (התחרות מזיקה, פוגעת בשיתוף הפעולה), ולא התפיסה שהיא מערערת עליה.
•(2) הפוכה למסר שהתלמידים הפנימו לפי פסקה ב: "לא הדרך חשובה, אלא התוצאה". זו אינה התפיסה שהכותבת מערערת עליה.

טעות נפוצה: לבחור ב־(3), כי זו הטענה המרכזית של הטקסט. השאלה שואלת על התפיסה שנגדה הכותבת טוענת, לא על טענתה.

סעיף ב

תשובה

הכותבת מצדיקה את טענתה המרכזית — שלתחרות נזקים רבים (בניגוד לתפיסה שהיא מועילה) — באמצעות דוגמאות מתחומים שונים: בתחום הבנקאות התחרות בין הבנקים גרמה למשבר הכלכלי של 2008; בתחום החינוך היא גרמה ל"מגפת ההעתקות"; בתחום הספורט היא מובילה לרמאות, לשימוש בסמים ולפציעות; בתחום המדע מדענים מפסיקים לשתף זה את זה במידע. ריבוי התחומים מראה שהנזק אינו מקרי אלא תופעה רחבה.

מה נדרש: לא רק לציין את הטענה, אלא להסביר איך היא מבוססת — מהו אמצעי הביסוס.

הטענה המרכזית: לתחרות נזקים רבים, והתפיסה שהיא מועילה אינה נכונה (פסקה א: "התחלתי לתהות שמא יש תחומים נוספים שגם בהם התחרות מזיקה").

אמצעי הביסוס — דוגמאות מתחומים שונים:

•בנקאות (פסקה א): הבנקים חיקו זה את זה ונתנו הלוואות מסוכנות, "וכך גרמו למשבר הגדול".
•חינוך (פסקה ב): "מגפת ההעתקות" — עלייה של חמישים אחוז לפחות בבריטניה.
•ספורט (פסקאות ג–ד): רמאות, סמים, פציעות; שמונים אחוז מהילדים נוטשים את הספורט; אתלטים מתקשים ליצור קשרים חברתיים.
•מדע (פסקה ה): מדענים "כבר לא מדברים זה עם זה".
•עבודה וצרכנות (פסקאות ו–ז): פגיעה בשיתוף הפעולה בין עובדים; בגדים זולים המיוצרים בתנאי עבודה ירודים.

הכותבת משלבת גם נתונים (חמישים אחוז, שמונים אחוז), ריאיון ומחקר — אבל עיקר הביסוס הוא מגוון התחומים: אם התחרות מזיקה בכל כך הרבה תחומים, הטענה נעשית משכנעת.

טעות נפוצה: לכתוב רק "היא מביאה דוגמאות" בלי לפרט מאילו תחומים, או רק לחזור על הטענה בלי להסביר איך היא מבוססת.

שאלה 2 · תחרותיות לעומת הישגיות

הבנת הנקרא8 נקודותטקסט 2טקסט 3

כותב טקסט 2, ליאור זך־מאור, משווה בין המושג "תחרותיות" ובין המושג "הישגיות".

א.

מה המסקנה העולה מהשוואה זו? (4 נקודות)

ב.

איזה משני המושגים — "תחרותיות" או "הישגיות" — בא לידי ביטוי בטקסט 3 בפסקה ה?
נמק את תשובתך על פי טקסטים 2 ו־3. (4 נקודות)

◂ פתרון מלא לשאלה 2

סעיף א

תשובה

המסקנה היא שלהישגיות יש יתרונות על פני התחרותיות, ולכן עדיף לטפח סביבה הישגית: הישגיות מתמקדת בשיפור האישי, בתהליך ובחוסן הנפשי, ואילו תחרותיות מופרזת עלולה להזיק לספורטאי — לגרום לו להתאמן מעבר ליכולתו, להיפצע ולהישבר גופנית ונפשית.

הדרך: מסקנה של השוואה היא הכרעה — מה עדיף, ולא רק פירוט ההבדלים.

ההשוואה בטקסט:

•תחרותיות (פסקאות א, ג–ה): מאמץ להיות טוב יותר מאדם אחר; הניצחון "קדוש"; "איכות הביצוע חשובה פחות מן הניצחון"; סביבה תחרותית מדיי "מזיקה והרסנית" — פציעות, שבירה גופנית ונפשית, הגעה מותשת לתחרות.
•הישגיות (פסקאות א–ב, ו): שאיפה אישית להגיע להישגים, "אינה קשורה בהשוואה... לאדם אחר"; סביבה הישגית "מדגישה את חשיבות התהליך, את השיפור ביכולת, את החוסן הנפשי, ומנטרלת את הנטייה לתחרותיות מוגזמת".

המסקנה: הצירוף "לעומת זאת" בראש פסקה ו מסמן שהסביבה ההישגית מוצגת כחלופה הטובה. לכן המסקנה: להישגיות יתרונות, והם עולים על אלה של התחרותיות.

טעות נפוצה: לכתוב רק את ההבדל בין המושגים ("תחרותיות — מול אחרים, הישגיות — אישית") בלי לנסח מסקנה (מה עדיף ומדוע).

סעיף ב

תשובה

המושג "הישגיות". לפי טקסט 2, הישגיות היא אישית לחלוטין ואינה קשורה בהשוואה לאדם אחר. בטקסט 3, בפסקה ה, ד"ר גאן בחר שלא למקד את תשומת הלב של בנו בהשוואת ריצתו לשאר הילדים, אלא בשיפור שהשיג לעומת התוצאה הקודמת שלו — הבן למד "להתחרות רק בשעון" ולהרגיש שהוא "מתחרה בעצמו".

שלושה רכיבים נדרשים: (1) המושג; (2) מאפיין שלו לפי טקסט 2; (3) הביטוי שלו בפסקה ה של טקסט 3.

(1) המושג: הישגיות — אף שבפסקה מופיעה המילה "תחרות", המהות היא השיפור האישי.
(2) טקסט 2, פסקה א: "ההישגיות היא אישית לחלוטין ואינה קשורה בהשוואה או ביחס לאדם אחר"; פסקה ו: סביבה הישגית מדגישה "את השיפור ביכולת".
(3) טקסט 3, פסקה ה: "ד"ר גאן בחר שלא למקד את תשומת הלב של בנו בהשוואת ריצתו לשאר הילדים, אלא בשיפור שהשיג בתוצאה לעומת התוצאה הקודמת"; "המתחרה החשוב ביותר הוא הם עצמם".

הקשר: בשני המקרים המדד הוא האדם עצמו ולא האחרים — זו בדיוק ההגדרה של הישגיות.

טעות נפוצה: לענות "תחרותיות" בגלל המילים "תחרות ריצה" ו"מתחרה", או לנמק רק מטקסט אחד.

שאלה 3 · הבעיה, דרך ההתמודדות של ההורים ועמדת המומחים

הבנת הנקרא12 נקודותטקסט 3

על פי פסקה ה בטקסט 3, הכותבת סבורה כי "שינוי דרך החשיבה של ילדים על תחרות" הוא דרך להתמודד עם בעיה.

א.

מהי הבעיה, על פי תחילתו של טקסט 3? (4 נקודות)

ב.

על פי טקסט 3, כיצד הורים מנסים להתמודד עם הבעיה? (4 נקודות)

ג.

על פי המומחים, האם דרך ההתמודדות של ההורים עם הבעיה היא נכונה? נמק את קביעתך. (4 נקודות)

◂ פתרון מלא לשאלה 3

סעיף א

תשובה

הבעיה היא שתחרות עלולה לגרום ללחץ מופרז על הילדים: הם רוצים לנצח, וכשהם אינם עומדים בציפיות — הם מתאכזבים.

היכן: פסקה א — "הם סבורים שתחרות עלולה לגרום ללחץ מופרז על הילדים. לדעתם, ילדים רוצים להיות הטובים ביותר ולנצח בתחרות, וכשהם אינם עומדים בציפיות, הם מתאכזבים".

איך מנסחים: במילים שלנו ובמשפט שלם, ומציינים את הבעיה עצמה (לחץ ואכזבה), לא את הפתרון של ההורים (זה סעיף ב).

טעות נפוצה: לכתוב "ההורים חושבים שתחרות היא מילה גסה" — זו עמדה, לא הבעיה. הבעיה היא מה שהתחרות גורמת לילדים.

סעיף ב

תשובה

ההורים מכריזים שכל הילדים ניצחו, או נמנעים מראש ממצבים של תחרות (למשל מעניקים גביעי השתתפות במקום גביעי ניצחון).

היכן: פסקה א — "כדי להגן על הילדים מפני אכזבה, אימהות ואבות שכוונתם טובה מכריזים שכל הילדים ניצחו או נמנעים מראש ממצבים של תחרות"; ובפסקה ב — "מַדף מלא בגביעי השתתפות במקום גביעי ניצחון".

כל אחת מהדרכים האלה מקבלת ניקוד מלא; כדאי לציין את שתי הדרכים שבפסקה א.

טעות נפוצה: לכתוב את הדרך שהמומחים ממליצים עליה (לשנות את דרך החשיבה, להסביר שהמאמץ חשוב) — זו אינה הדרך של ההורים.

סעיף ג

תשובה

לא. לפי המומחים להתפתחות הילד, תחרויות שנערכות מדי פעם דווקא מיטיבות עם הילדים: הן מכינות אותם להצלחות ולהפסדים בהמשך החיים, שהרי לא תמיד יצליחו להשיג את מטרותיהם, ועוזרות להם לפתח מיומנויות חשובות כמו אמפתיה, התמדה ומשחק לפי תור. לכן הימנעות מתחרות או הכרזה שכולם ניצחו מונעות מהילדים את התועלת הזאת.

קביעה + נימוק:

•קביעה: הדרך אינה נכונה. פסקה ב פותחת בשאלה רטורית "אך האם מַדף מלא בגביעי השתתפות... טוב יותר להתפתחות הילד?" ועונה: "לא בהכרח".
•נימוק (פסקה ב): "מומחים להתפתחות הילד מציינים שתחרויות שנערכות מדי פעם עשויות דווקא להיטיב עם הילדים. התחרות מכינה אותם להצלחות ולהפסדים בהמשך החיים... יעזרו להם לפתח מיומנויות חשובות כמו אמפתיה, התמדה ומשחק לפי תור".

אפשר להוסיף מפסקה ג: התחרות מפתחת הערכה עצמית ותחושת מסוגלות עצמית.

טעות נפוצה: לכתוב רק "לא" או רק "תחרות טובה לילדים" בלי לפרט במה היא תורמת. נימוק מלא מסביר למה ההימנעות מתחרות פוגעת בילד.

שאלה 4 · מטלת כתיבה: סקירה על נזקי התחרות ועל הדרכים להתמודד עימם

מטלת כתיבה23 נקודותטקסט 1טקסט 2

מטלת כתיבה (23 נקודות)
לקראת השתתפות בית ספרך בתחרות מחוזית, ייערך דיון שיעסוק בהיבטים שונים של התחרות.
לקראת הדיון כתוב סקירה והצג בה את הנזקים שהתחרות גורמת בתחום החינוך, בתחום המדע ובתחום הספורט ואת הדרכים להתמודד עם הנזקים. הסתמך על טקסטים 1 ו־2.
הקפד על דרכי מסירה מקובלות ועל אזכור מקורות המידע בגוף הסקירה ובסופה (ביבליוגרפיה).
כתוב את הסקירה בהיקף של 100–200 מילים.
את הסקירה כתוב בעמוד 7 (תוכל להשתמש בעמוד זה לכתיבת טיוטה).

◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 4
סקירה לדוגמה בציון מלא

נזקי התחרות ודרכים להתמודד עימם
נהוג לחשוב שתחרות מועילה לאדם ולחברה, אך בבדיקה מעמיקה מתברר שבתחומים רבים היא גורמת נזקים לא מעטים.

בתחום החינוך, הלחץ להצליח בכל מחיר דוחף סטודנטים להעתיק עבודות, ובבריטניה עלה שיעור ההעתקות בחמישים אחוז לפחות בתוך ארבע שנים (הפרנן, 2014). בתחום המדע, מדענים נמנעים מלשתף את עמיתיהם במידע ובתובנות מחשש שיקדימו אותם, וכך נפגעת התקדמות המחקר (הפרנן, 2014).

גם בתחום הספורט נזקי התחרות רבים: הרצון לנצח מוביל לרמאות, לשימוש בסמים ולפציעות קשות (הפרנן, 2014). סביבה תחרותית מדיי גורמת לספורטאים להתאמן מעבר ליכולתם, ועלולה לשבור אותם גופנית ונפשית (זך־מאור, 2016). נוסף על כך, ספורטאים שהקדישו את ילדותם לאימונים מתקשים בבגרותם ליצור קשרים חברתיים (הפרנן, 2014).

כדי להתמודד עם נזקים אלה מוצע לטפח בתוכנו ובמוסדותינו את הסבלנות ואת הכישורים החברתיים הדרושים לשיתוף פעולה (הפרנן, 2014). בספורט מומלץ ליצור סביבה הישגית, המעריכה את הספורטאי על פי השקעתו ואיכות ביצועיו ולא רק על פי ניצחונותיו, ומעודדת אימון משותף (זך־מאור, 2016).

כך אפשר לשמור על השאיפה להצליח בלי לשלם את המחיר הכבד של התחרות.

ביבליוגרפיה
הפרנן, מ' (2014). תחרות קטלנית. אלכסון. אוחזר מאתר alaxon.co.il.
זך־מאור, ל' (אפריל 2016). מהי הישגיות ותחרותיות בספורט סיבולת? אוחזר מאתר shvoong.co.il.

(מספר מילים: 158, בלי הכותרת ורשימת המקורות)

1. מה המטלה דורשת — שני תבחינים: (א) הנזקים שהתחרות גורמת בשלושה תחומים בדיוק: חינוך, מדע וספורט; (ב) הדרכים להתמודד עם הנזקים. אין לכתוב על בנקאות, על עבודה או על צרכנות (מופיעים בטקסט 1, אך אינם מבוקשים), ואין להביא עמדה אישית.

2. איסוף החומר:

•טקסט 1 (הפרנן): חינוך — לחץ להצליח בכל מחיר, מגפת העתקות, עלייה של 50% לפחות בבריטניה (פסקה ב); ספורט — רמאות, סמים, פציעות, נטישת ספורט, קושי של אתלטים ליצור קשרים חברתיים (פסקאות ג–ד); מדע — מדענים לא משתפים מידע מפחד, נפגעת ההתקדמות (פסקה ה); דרך התמודדות — לזהות בתוכנו ובמוסדות את הכישרון, הסבלנות והכישורים החברתיים לשיתוף פעולה (פסקה ח).
•טקסט 2 (זך־מאור): ספורט — סביבה תחרותית מדיי גורמת להתאמן מעבר ליכולת, להיפצע, להישבר גופנית ונפשית (פסקה ה); דרך התמודדות — סביבה הישגית: הערכה לפי השקעה ואיכות ביצוע, אימון משותף (פסקה ו).

נקודת המיזוג העיקרית: הספורט — שני הטקסטים מתארים בו נזקים, ולכן הפסקה על הספורט משלבת את שניהם.

3. מבנה:

•כותרת עניינית.
•פתיחה: התפיסה המקובלת (תחרות מועילה) מול הטענה שיש לה נזקים — משפט שמכין את הקורא לנושא.
•גוף: פסקה לנזקי החינוך והמדע, פסקה לנזקי הספורט (ממוזגת משני הטקסטים), פסקה לדרכי ההתמודדות (אחת מכל טקסט).
•סיום: משפט מכליל קצר, בלי עמדה אישית.

4. מילות קישור: "אך", "וכך", "גם", "נוסף על כך", "כדי ל־", "כך" — הן מסמנות ניגוד, תוצאה, הוספה ותכלית.

5. עמידה בתבחינים:

•תוכן: שלושת התחומים המבוקשים ושתי דרכי התמודדות; כל פריט נלקח מהטקסטים.
•ארגון ומיזוג: המידע מאורגן לפי נושאים (חינוך ומדע, ספורט, דרכי התמודדות) ולא לפי טקסטים; בפסקת הספורט משולב מידע משני המקורות.
•דרכי מסירה ואזכור: ניסוח במילים שלי, אזכור (שם, שנה) אחרי כל פריט, ביבליוגרפיה בסוף לפי סדר הא"ב.
•לשון: משלב ענייני, גוף שלישי או "אנו" כללי, משפטים שלמים, היקף בטווח 100–200.

6. טעויות אופייניות:

•סיכום כל טקסט בנפרד ("בטקסט 1 נאמר... בטקסט 2 נאמר...") במקום מיזוג לפי נושאים.
•השמטת אחד התחומים (בדרך כלל המדע) או השמטת דרכי ההתמודדות.
•הוספת נזקי הבנקאות או הצרכנות — מידע שאינו מבוקש.
•פתיחה שמעתיקה את המטלה ("לקראת השתתפות בית ספרך בתחרות...").
•היעדר אזכור מקורות בגוף הסקירה או השמטת הביבליוגרפיה.

חלק שני — לשון

ההוראות לחלק זה

(50 נקודות)
בחלק זה שלושה פרקים. עליך לענות על שני פרקים: על פרק א — חובה, ועל אחד מן הפרקים ב–ג.

פרק א: שם המספר ואותיות השימוש — חובה (10 נקודות)
ענה על שאלה 5.

לפניך שני פרקים: פרק ב — תחביר, פרק ג — מערכת הצורות.
בחר בפרק שלמדת: בפרק ב — תחביר או בפרק ג — מערכת הצורות.
בפרק שבחרת ענה על השאלות לפי ההוראות.
ציין את שם הפרק שבחרת: ______

פרק ב: תחביר (40 נקודות)
בפרק זה חמש שאלות 6–10. לכל שאלה — 12 נקודות.
שים לב: תוכל לענות, באופן מלא או חלקי, על כל השאלות בפרק, אך מספר הנקודות שתוכל לצבור לא יעלה על 40 נקודות.

פרק ג: מערכת הצורות (40 נקודות)
בפרק זה חמש שאלות 11–15. לכל שאלה — 12 נקודות.
שים לב: תוכל לענות, באופן מלא או חלקי, על כל השאלות בפרק, אך מספר הנקודות שתוכל לצבור לא יעלה על 40 נקודות.

שם המספר ואותיות השימוש

שאלה 5 · שם המספר: שנים, תאריכים, מספר סתמי, נסמך

שם המספר10 נקודות
א.

לפניך משפטים ובהם מספרים ושמות מספר מודגשים.
במשפטים שבהם מספרים מודגשים כתוב את המספרים במילים (אין צורך לנקד), ובמשפטים שבהם אפשרויות מודגשות של שם המספר, הקף את הצורה המתאימה למשפט.

•בשנת אַלְפַּיִם וּשְׁמוֹנָה עָשָׂר / אַלְפַּיִם וּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה נערכה ברוסיה תחרות גביע העולם בכדורגל (המונדיאל).
•בשלבי המוקדמות למונדיאל התחרו 209 נבחרות על 32 ______ מקומות.
•במוקדמות המונדיאל קיוותה ישראל לנצח את שְׁלוֹשׁ / שְׁלֹשֶׁת הנבחרות: אלבניה, מקדוניה וליכטנשטיין, אך התבדתה.
•במשחקי חצי הגמר ניצחה צרפת את בלגיה בתוצאה אַחַת-אפס / אֶחָד-אפס.
•במשחק הגמר בין נבחרת קרואטיה לנבחרת צרפת שנערך בחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה / חֲמִשָּׁה עָשָׂר ביולי ניצחה נבחרת צרפת, וזכתה בתואר אלופת העולם.
•כ־7500 ______ אוהדים ליוו את קבוצת הפועל באר שבע במשחקה נגד מכבי פתח תקווה לפני שלוש שנים.
•ממחקר חדש שעסק בתופעת ההעתקות עלה כי 16 ______ אחוזים מן הסטודנטים בישראל הגישו עבודות שאדם אחר כתב בעבורם. עוד עלה במחקר כי מספר הסטודנטים שהעתיקו עבודות מן האינטרנט היה גדול פי 2 ______ ממספר הסטודנטים ששילמו למישהו שיכתוב בעבורם את העבודה.
ב.

לפניך שני משפטים, ובכל אחד מהם שם מספר מודגש — אחד מהם שגוי, והאחר תקין.
הקף את שם המספר התקין, וכתוב מעל שם המספר השגוי את צורתו התקינה.

•ילדים בני שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שעוסקים בספורט סבורים שהדבר החשוב ביותר בספורט הוא לנצח.
•חברות טיולים מציעות לציבור אוהדי הכדורגל חבילות תיירות ובהן טיסות ישירות, כרטיסים למשחק, שהות של שָׁלוֹשׁ לילות במלון וארוחות בוקר.
◂ פתרון מלא לשאלה 5

סעיף א

תשובה
•אַלְפַּיִם וּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה
•32 – שלושים ושניים (מקומות)
•שְׁלוֹשׁ (הנבחרות)
•אַחַת-אפס
•חֲמִשָּׁה עָשָׂר (ביולי)
•7500 – שבעת אלפים וחמש מאות (אוהדים)
•16 – שישה עשר (אחוזים)
•פי 2 – פי שניים

כלל היסוד: שם המספר מתאים במין לשם המנוי. בזכר (3–10) — צורה עם ה' בסוף (שלושה, שישה); בנקבה — בלי ה' (שלוש, שש). במספרים 11–19 בזכר: "עָשָׂר" (חֲמִשָּׁה עָשָׂר), בנקבה: "עֶשְׂרֵה" (חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה).

•אַלְפַּיִם וּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה — בשנים המנוי הוא שנה (נקבה): "שנת אלפיים ושמונה עשרה" = השנה ה־2018. לכן צורת נקבה: שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה. הגייה: ו' החיבור לפני שווא (שְׁ) נהגית וּ — וּשְׁמוֹנֶה.
•32 מקומות — שלושים ושניים — "מקום" זכר (מקום אחד). בעשרות + יחידות היחידה באה בצורה נפרדת (לא נסמכת): ושניים (ולא "ושני").
•שְׁלוֹשׁ הנבחרות — "נבחרת" נקבה, והמספר בא בצירוף מיודע ("את ... הנבחרות"), ולכן בצורת נסמך. הנסמך של שָׁלוֹשׁ (נקבה) הוא שְׁלוֹשׁ; שְׁלֹשֶׁת הוא נסמך של זכר (שְׁלֹשֶׁת הימים).
•אַחַת-אפס — בתוצאות משחק משתמשים במספר הסתמי, ומספר סתמי בעברית בא בצורת נקבה: אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלוֹשׁ (כמו "שתיים-אפס").
•חֲמִשָּׁה עָשָׂר ביולי — בתאריכים המנוי הוא יום (זכר): "היום החמישה עשר בחודש יולי". לכן צורת זכר: חֲמִשָּׁה עָשָׂר.
•7500 אוהדים — שבעת אלפים וחמש מאות — "אלף" זכר, ולכן 7000 = שִׁבְעַת אֲלָפִים (נסמך זכר). "מאה" נקבה, ולכן 500 = חֲמֵשׁ מֵאוֹת. (שם המנוי "אוהדים" אינו משנה את צורת האלפים והמאות.)
•16 אחוזים — שישה עשר — "אחוז" זכר (אחוז אחד), ולכן שִׁשָּׁה עָשָׂר.
•פי 2 — פי שניים — אחרי "פי" בא שם המספר בצורת זכר נפרדת: פי שניים, פי שלושה ("גדול פי שלושה").

טעות נפוצה: לבחור "שְׁלֹשֶׁת הנבחרות" כי "נשמע" נכון; לכתוב "חמש עשרה ביולי" (המנוי הוא יום, זכר); לכתוב "שבעה אלפים" או "שבע אלף".

סעיף ב

תשובה
•שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה — תקין (מקיפים).
•שָׁלוֹשׁ — שגוי; הצורה התקינה: שְׁלוֹשָׁה (לילות).
•בני שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה — בגיל המנוי הנסתר הוא שנים ("בני שתים עשרה שנה"), ו"שנה" נקבה. לכן צורת נקבה: שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה — תקין.
•שָׁלוֹשׁ לילות — "לילה" הוא שם זכר (לילה אחד, לילה טוב), אף שהוא מסתיים ב־ה'. לכן יש לכתוב שְׁלוֹשָׁה לילות.

טעות נפוצה: לחשוב ש"לילה" נקבה בגלל הסיומת ־ה, ולסמן את "שלוש לילות" כתקין; או לתקן "שתים עשרה" ל"שנים עשר" (כאילו המנוי הוא "ילדים").

תחביר

שאלה 6 · סוגי משפטים, מושא, נשוא מורחב, המרה לסיבה ותוצאה

תחביר12 נקודות

לפניך שני משפטים.
I. האסטרטגיה של התחרות מעודדת ריבים, ולעיתים קרובות היא פוגעת בשיתוף הפעולה בין עמיתים בעבודה. ______
II. אתלטים בריטים שהשקיעו בילדותם את כל זמנם באימונים מתקשים בבגרותם ליצור קשרים חברתיים. ______

א.
•ציין ליד כל אחד מן המשפטים I–II את הסוג התחבירי שלו.
•אם המשפט מורכב, תחם את הפסוקית, וציין מעליה את התפקיד התחבירי שלה; אם המשפט הוא משפט איחוי, תחם את איבריו.
ב.

(1) העתק מכל אחד מן המשפטים I–II מילה או צירוף שתפקידם התחבירי הוא מושא.
משפט I: ______ משפט II: ______
(2) העתק מאחד מן המשפטים I–II צירוף מילים שתפקידו התחבירי הוא נשוא מורחב. ______

ג.

המר את משפט II במשפט מסוג תחבירי כלשהו, שיבטא קשר של סיבה ותוצאה.

◂ פתרון מלא לשאלה 6

סעיף א

תשובה

I. משפט איחוי: [האסטרטגיה של התחרות מעודדת ריבים,]איבר א [ולעיתים קרובות היא פוגעת בשיתוף הפעולה בין עמיתים בעבודה.]איבר ב
II. משפט מורכב: אתלטים בריטים [שהשקיעו בילדותם את כל זמנם באימונים]פסוקית לוואי מתקשים בבגרותם ליצור קשרים חברתיים.

שיטה: מסמנים את הנשואים. שני נשואים — בודקים אם שני החלקים שווי מעמד (איחוי) או שאחד מהם תלוי בשני (מורכב).

משפט I — איחוי. נשואים: "מעודדת", "פוגעת". כל חלק הוא משפט שלם בפני עצמו (לכל אחד נושא משלו: האסטרטגיה / היא), והם מחוברים ב־ו' החיבור — מילת קישור של איחוי (קשר של הוספה). אין מילת שעבוד.
איבר א: נושא — האסטרטגיה (של התחרות — לוואי), נשוא — מעודדת, מושא — ריבים.
איבר ב: תיאור זמן — לעיתים קרובות, נושא — היא, נשוא — פוגעת, מושא — בשיתוף הפעולה...

משפט II — מורכב. נשואים: "השקיעו", "מתקשים (ליצור)". החלק [שהשקיעו בילדותם את כל זמנם באימונים] נפתח ב־ש' ואינו עומד בפני עצמו. הוא בא מיד אחרי "אתלטים בריטים" ומאפיין אותם — אילו אתלטים? אלה שהשקיעו... לכן זו פסוקית לוואי (הלוואי של "אתלטים"). המשפט העיקרי: אתלטים בריטים מתקשים בבגרותם ליצור קשרים חברתיים.

טעות נפוצה: במשפט II לתחום גם את "מתקשים בבגרותם..." בתוך הפסוקית — הפסוקית נגמרת ב"באימונים", ואחריה מתחיל הנשוא של המשפט העיקרי.

סעיף ב

תשובה

(1) משפט I: ריבים / בשיתוף (הפעולה בין עמיתים בעבודה).
משפט II: את (כל) זמנם (באימונים) / קשרים (חברתיים).
(2) מתקשים ליצור (משפט II).

(1) מושא = השלמה הכרחית של הפועל, ששואלים עליה "את מה / במה / ל..." (מושא ישיר או עקיף).

•I: "מעודדת מה?" — ריבים (מושא ישיר בלי "את" כי הוא לא מיודע). "פוגעת במה?" — בשיתוף הפעולה (מושא עקיף; "בין עמיתים בעבודה" — לוואי).
•II: "השקיעו את מה?" — את כל זמנם (בתוך הפסוקית). "ליצור מה?" — קשרים חברתיים (מושא של שם הפועל).

(2) נשוא מורחב = פועל נטוי + שם פועל המשלים אותו: "מתקשים ליצור". הפועל "מתקשים" לבדו אינו שלם ("מתקשים" במה?), ושם הפועל "ליצור" משלים את המשמעות.

טעות נפוצה: לכתוב "באימונים" כמושא — זה תיאור (מקום/עניין); או לכתוב "מתקשים" בלבד כנשוא מורחב.

סעיף ג

תשובה

אתלטים בריטים השקיעו בילדותם את כל זמנם באימונים, ולכן בבגרותם הם מתקשים ליצור קשרים חברתיים.
(או: משום שאתלטים בריטים השקיעו בילדותם את כל זמנם באימונים, הם מתקשים בבגרותם ליצור קשרים חברתיים.)

הקשר הלוגי המובלע: ההשקעה המלאה באימונים בילדות היא הסיבה, והקושי ליצור קשרים חברתיים בבגרות הוא התוצאה.

אפשרות א — משפט איחוי: מילת קישור של תוצאה בראש האיבר השני (ולכן, ועל כן, ומשום כך): [אתלטים בריטים השקיעו...באימונים,] [ולכן בבגרותם הם מתקשים...].
אפשרות ב — משפט מורכב: פסוקית סיבה הנפתחת במילת שעבוד של סיבה (משום ש, מפני ש, כיוון ש, היות ש): [משום שאתלטים בריטים השקיעו...], הם מתקשים...
השאלה מתירה כל סוג תחבירי, כל עוד הקשר מפורש.

טעות נפוצה: להפוך את הכיוון ("הם מתקשים... ולכן השקיעו") או להשאיר את פסוקית הלוואי ולהוסיף רק "ולכן" בלי לבנות משפט תקין.

שאלה 7 · תחימת פסוקיות, המרות ויתור, ניתוח תפקידים

תחביר12 נקודות
א.

לפניך שני משפטים מורכבים.
I. התחרות בין היצרנים נחשבת לחיובית בעיני הצרכנים כי היא גורמת להוזלת המוצרים.
II. מי שאינו מנסה אינו נכשל.
בכל משפט תחם את הפסוקית, וציין מעליה את התפקיד התחבירי שלה.

ב.

לפניך שני משפטים.
I. העתקת עבודות היא עבירה חמורה על תקנון האוניברסיטה.
II. שיעור ההעתקות של עבודות עלה בחמישים אחוז בארבע השנים האחרונות.
(1) המר את שני המשפטים I–II במשפט מורכב, שיבטא את הקשר הלוגי הקיים ביניהם.
(2) המר את שני המשפטים I–II במשפט איחוי, שיבטא את הקשר הלוגי הקיים ביניהם.

ג.

לפניך משפט.
מה גרם למשבר בענף הבנקאות העולמי?
נתח את המשפט: ציין מעל כל מילה את התפקיד התחבירי שלה.

◂ פתרון מלא לשאלה 7

סעיף א

תשובה

I. התחרות בין היצרנים נחשבת לחיובית בעיני הצרכנים [כי היא גורמת להוזלת המוצרים.]פסוקית סיבה (תיאור סיבה)
II. [מי שאינו מנסה]פסוקית נושא אינו נכשל.

משפט I: נשואים: "נחשבת", "גורמת". "כי" היא מילת שעבוד של סיבה — הפסוקית עונה על השאלה "מדוע התחרות נחשבת לחיובית?". לכן [כי היא גורמת להוזלת המוצרים] היא פסוקית תיאור סיבה. המשפט העיקרי: התחרות בין היצרנים נחשבת לחיובית בעיני הצרכנים.

משפט II: נשואים: "אינו מנסה", "אינו נכשל". שואלים "מי אינו נכשל?" — התשובה היא כל החלק "מי שאינו מנסה", ולכן זו פסוקית נושא. אפשר להחליף אותה בשם: "הנמנע מניסיון אינו נכשל". "מי ש..." הוא פתיח טיפוסי לפסוקית נושא (או מושא, לפי תפקידה בעיקרי).

טעות נפוצה: ב־II לתחום רק את "שאינו מנסה" ולסמן פסוקית לוואי של "מי". "מי" אינו שם עצם במשפט העיקרי, ולכן הפסוקית כולה (כולל "מי") היא הנושא.

סעיף ב

תשובה

(1) אף על פי שהעתקת עבודות היא עבירה חמורה על תקנון האוניברסיטה, שיעור ההעתקות של עבודות עלה בחמישים אחוז בארבע השנים האחרונות.
(2) העתקת עבודות היא עבירה חמורה על תקנון האוניברסיטה, ולמרות זאת שיעור ההעתקות של עבודות עלה בחמישים אחוז בארבע השנים האחרונות.

שלב 1 — הקשר הלוגי: מצופה שאם העתקה היא עבירה חמורה, יעתיקו פחות — אבל קרה ההפך. זהו קשר של ויתור (ניגוד בין הציפייה למציאות).

(1) מורכב: משפט I הופך לפסוקית ויתור במילת שעבוד: אף על פי ש, אף ש, למרות ש, הגם ש. [אף על פי שהעתקת עבודות היא עבירה חמורה...], שיעור ההעתקות... עלה...
(2) איחוי: מילת קישור של ויתור/ניגוד בראש האיבר השני: ולמרות זאת, ובכל זאת, אף על פי כן, אך, אולם. [העתקת עבודות היא עבירה חמורה...,] [ולמרות זאת שיעור ההעתקות... עלה...].

טעות נפוצה: להשתמש ב"למרות" + שם ("למרות היותה עבירה...") — זה צירוף, לא פסוקית, והמשפט נעשה פשוט. וב־(2): לכתוב "למרות ש" — זו מילת שעבוד, והמשפט יהיה מורכב ולא איחוי.

סעיף ג

תשובה

מה – נושא; גרם – נשוא; למשבר – מושא; בענף – לוואי; הבנקאות – לוואי; העולמי – לוואי.

שלב 1 — נשוא: "גרם" (פועל נטוי, עבר, נסתר).
שלב 2 — נושא: מי/מה גרם? — מה. מילת השאלה היא כאן הנושא (בתשובה: "התחרות גרמה...").
שלב 3 — השלמת הפועל: גרם למה? — למשבר: מושא (עקיף, במילת היחס ל־).
שלב 4 — הלוואים: "בענף" מאפיין את "משבר" (איזה משבר? המשבר בענף) — לוואי. "הבנקאות" — נסמך־סומך: לוואי של "ענף". "העולמי" — שם תואר בזכר יחיד, מתאים ל"ענף" (ענף הבנקאות העולמי) — לוואי.

טעות נפוצה: לסמן "מה" כמושא (כי מילת שאלה "נראית" כמו השלמה), או לסמן "בענף" כתיאור מקום — הוא מאפיין את שם העצם "משבר", ולא את הפועל.

שאלה 8 · חלק כולל, אוגד ונשוא, "למעשה" כמושא וכהסגר

תחביר12 נקודות
א.

לפניך משפט ובו חלק כולל.
בסביבה הישגית המאמנים בוחנים גם את איכות הביצועים של הספורטאים ולא רק את תוצאות התחרות.
(1) סמן בקו את החלק הכולל במשפט, וציין את התפקיד התחבירי שלו. ______
(2) לפניך ארבעה משפטים. הקף את המשפט שהמשמעות שלו זהה למשמעות של המשפט הנתון.
— בסביבה הישגית המאמנים בוחנים קודם כול את איכות הביצועים של הספורטאים, ורק אחר כך את תוצאות התחרות.
— בסביבה הישגית המאמנים בוחנים את איכות הביצועים של הספורטאים ואת תוצאות התחרות.
— בסביבה הישגית אין המאמנים בוחנים אלא את תוצאות התחרות.
— בסביבה הישגית אין המאמנים בוחנים את תוצאות התחרות, אלא את איכות הביצועים של הספורטאים.

ב.

לפניך שלושה זוגות משפטים, ובכל משפט מילה מסומנת בקו.
זוג I: • התאוריה של ד"ר גאן נהפכה למעשה.

•המתאבק הפך את יריבו על הגב.

זוג II: • אם נעשה זאת, נזכה בפרס הגדול ביותר.

•התחרות בין הספורטאים נעשתה קשה.

זוג III: • הישגיות היא הרגשה אישית.

•בזכות נחישותה היא השיגה הישגים נאים.

בכל זוג ציין מעל כל מילה המסומנת בקו את התפקיד התחבירי שלה.

ג.

לפניך שני משפטים, ובכל אחד מהם מסומנת בקו המילה "למעשה". ציין מעל כל מילה המסומנת בקו את התפקיד התחבירי שלה במשפט.
I. התנגדתי למעשה זה משום שהוא סותר את עמדתי.
II. רוב המתחרים במרוץ טוענים שהם אינם שותפים למשחק התחרותי, אולם, למעשה, הם שמים לב היטב מי לפניהם ומי אחריהם.

◂ פתרון מלא לשאלה 8

סעיף א

תשובה

(1) בסביבה הישגית המאמנים בוחנים גם את איכות הביצועים של הספורטאים ולא רק את תוצאות התחרות. התפקיד התחבירי: מושא.
(2) המשפט השני: "בסביבה הישגית המאמנים בוחנים את איכות הביצועים של הספורטאים ואת תוצאות התחרות."

(1) חלק כולל = שני רכיבים או יותר שווי תפקיד, הקשורים לאותה מילה במשפט. כאן שני הרכיבים מחוברים בצמד "גם... ולא רק...": "את איכות הביצועים של הספורטאים" ו"את תוצאות התחרות". שואלים: "בוחנים את מה?" — לכן התפקיד: מושא (ישיר, עם "את"). "בסביבה הישגית" — תיאור מקום; "המאמנים" — נושא; "בוחנים" — נשוא.

(2) "גם X ולא רק Y" פירושו: שני הדברים נבחנים (קשר של ריבוי/הוספה), ללא סדר וללא העדפה. לכן המשפט הזהה הוא "...בוחנים את איכות הביצועים... ואת תוצאות התחרות".

•הראשון מוסיף סדר זמנים ("קודם כול... ורק אחר כך") שאין במקור.
•השלישי ("אין... אלא") = רק תוצאות — ההפך.
•הרביעי ("אין... את התוצאות, אלא את איכות הביצועים") שולל את התוצאות — אבל במקור גם הן נבחנות.

טעות נפוצה: לבחור במשפט הרביעי, כי הוא מזכיר את איכות הביצועים כעיקר. "ולא רק" אינו שולל — הוא מוסיף.

סעיף ב

תשובה

זוג I: נהפכה – אוגד; הפך – נשוא.
זוג II: נעשה – נושא + נשוא; נעשתה – אוגד.
זוג III: היא (הישגיות היא הרגשה אישית) – אוגד; היא (בזכות נחישותה היא השיגה) – נושא.

הכלל: אוגד מקשר בין נושא לנשוא שמני ("התאוריה — למעשה", "התחרות — קשה", "הישגיות — הרגשה"). פעלים כמו נהיה, נעשה, נהפך (ל־) ומילים כמו הוא/היא/הם יכולים להיות אוגד — אך רק כשאחריהם בא נשוא שמני ולא כשיש להם משמעות פעולה משלהם.

זוג I: "התאוריה נהפכה למעשה" — = הייתה למעשה; הנשוא הוא "למעשה" (נשוא שמני), ו"נהפכה" רק מקשר → אוגד. "המתאבק הפך את יריבו" — פעולה ממשית (הִפנה, סובב) עם מושא "את יריבו" → נשוא (פועלי).
זוג II: "אם נעשה זאת" — עתיד, גוף מדברים: "(אנחנו) נעשה". הפועל מכיל בתוכו את הנושא (נושא סמוי) והוא גם הנשוא → נושא + נשוא (הנושא "אנחנו" כלול בצורת הפועל: נ' העתיד מסמנת את הגוף). "התחרות נעשתה קשה" — = הייתה קשה; הנשוא "קשה" → אוגד.
זוג III: "הישגיות היא הרגשה אישית" — "היא" מקשר בין "הישגיות" לנשוא השמני "הרגשה" → אוגד. "בזכות נחישותה היא השיגה" — "היא" עונה על "מי השיגה?" → נושא; הנשוא הוא "השיגה".

טעות נפוצה: לסמן "נעשה" בזוג II כאוגד בגלל הדמיון ל"נעשתה" — בדקו אם אחריו בא נשוא שמני; כאן בא מושא ("זאת"), והמשמעות היא "נבצע".

סעיף ג

תשובה

I. למעשה – מושא.
II. למעשה – הסגר.

I: "התנגדתי למה?" — למעשה זה (מילת היחס ל־ + שם העצם "מעשה"). זו השלמה הכרחית של הפועל "התנגד (ל־)" → מושא (עקיף). "זה" — לוואי.
II: "למעשה" = בפועל, באמת. היא מבטאת את עמדת הדובר כלפי הנאמר, אינה קשורה תחבירית לאף מילה ואפשר להשמיט אותה בלי לפגוע במבנה המשפט; היא אף מוקפת בפסיקים → הסגר.

טעות נפוצה: ב־I לסמן תיאור ("למעשה" כמילת הסגר מוכרת) בלי לבדוק את ההקשר — כאן המשמעות היא "לפעולה הזאת".

שאלה 9 · תמורה ותפקידה; פירוק משפט לשלושה משפטים

תחביר12 נקודות
א.

לפניך שלושה משפטים, ובכל אחד מהם יש תמורה.
I. תחרויות מפתחות אצל הילדים מיומנויות חשובות, כמו אמפתיה, התמדה ומשחק לפי תור.
II. לפי דוקטור טימותי גאן, מומחה להתפתחות ילדים, התחרות מפתחת אצל הילדים הערכה עצמית.
III. בשנת 2008, שנת המשבר הכלכלי העולמי, ריאיינתי בנקאי בכיר מבנק אמריקני גדול.
(1) בכל אחד מן המשפטים סמן את התמורה.
(2) בכל אחד מן המשפטים כתוב מעל המילה או המילים שהתמורה ממירה את התפקיד התחבירי שלהן במשפט.

ב.

לפניך משפט.
המעבדות מלאות במדענים מבריקים שכבר לא מדברים זה עם זה בגלל הפחד שאחד מעמיתיהם ישיג הישגים מרשימים יותר משלהם.
פרק את המשפט לשלושה משפטים.
משפט 1: ______
משפט 2: ______
משפט 3: ______

◂ פתרון מלא לשאלה 9

סעיף א

תשובה

(1) I. (כמו) אמפתיה, התמדה ומשחק לפי תור
II. מומחה להתפתחות ילדים
III. שנת המשבר הכלכלי העולמי
(2) I. מיומנויות (חשובות) – מושא
II. לפי דוקטור טימותי גאן – הסגר
III. בשנת 2008 – תיאור (זמן)

תמורה = צירוף שמני הבא מיד אחרי שם, מתייחס לאותו דבר ומפרט או מבהיר אותו; בדרך כלל מופרד בפסיקים. לתמורה אותו תפקיד כמו של המומר, ולכן כדי למצוא את התפקיד בודקים את המילים שהיא ממירה.

I: "כמו אמפתיה, התמדה ומשחק לפי תור" מפרטת אילו "מיומנויות חשובות" (תמורה פירוטית בעזרת "כמו"). המומר: "מיומנויות (חשובות)" — "מפתחות מה?" → מושא.
II: "מומחה להתפתחות ילדים" מזהה מיהו דוקטור טימותי גאן. המומר: "לפי דוקטור טימותי גאן" — צירוף המציין את מקור הדברים ואינו קשור לנשוא → הסגר.
III: "שנת המשבר הכלכלי העולמי" מבהירה מהי שנת 2008. המומר: "בשנת 2008" — מתי ריאיינתי? → תיאור זמן.

טעות נפוצה: לכתוב את התפקיד של התמורה עצמה בניסוח אחר ("תמורה") או לבחור מילה שאינה המומר (למשל ב־II "התחרות"). השאלה מבקשת את תפקיד המומר.

סעיף ב

תשובה

משפט 1: המעבדות מלאות במדענים מבריקים.
משפט 2: המדענים (הם) כבר לא מדברים זה עם זה בגלל הפחד.
משפט 3: אחד מעמיתיהם (אחד העמיתים של המדענים) ישיג הישגים מרשימים יותר משלהם.

שיטה: מוצאים את הנשואים — כל נשוא הוא בסיס למשפט נפרד: "מלאות", "מדברים", "ישיג".

•[המעבדות מלאות במדענים מבריקים] — המשפט העיקרי.
•[שכבר לא מדברים זה עם זה בגלל הפחד] — פסוקית לוואי של "מדענים". מורידים את ש' ומחזירים את שם העצם שהיא מאפיינת: "המדענים כבר לא מדברים זה עם זה בגלל הפחד".
•[שאחד מעמיתיהם ישיג הישגים מרשימים יותר משלהם] — פסוקית לוואי (תוכן) של "הפחד". מורידים את ש': "אחד מעמיתיהם ישיג..." — אפשר לכתוב "אחד העמיתים של המדענים" כדי שהמשפט יהיה מובן בפני עצמו.

בדיקה: כל משפט שלם ועצמאי, אין בו מילת שעבוד, וכל המידע של המשפט המקורי נשמר.

טעות נפוצה: להשאיר ש' בתחילת משפט 2 או 3, או לפרק לשניים בלבד (לא לזהות שגם "ישיג" הוא נשוא של פסוקית נפרדת).

שאלה 10 · פיסוק: הסגר וחלק כולל; חלקי דיבור

תחביר12 נקודות
א.

לפניך משפט שהוסרו ממנו הפסיקים.
לדברי מנהל הסוכנות האמריקנית נגד סמים בספורט השאיפה לנצח בתחרויות ספורט פוגעת בהוגנות במשמעת ובסובלנות.
(1) סמן במשפט שני פסיקים.
(2) ציין את הנימוק להוספת כל אחד מן הפסיקים.
הנימוק להוספת הפסיק הראשון: ______
הנימוק להוספת הפסיק השני: ______

ב.

לפניך משפט ובו שש מילים מסומנות בקו.
מאמנים מיומנים מחזקים את החוסן הנפשי של המתאמנים שלהם ומנטרלים את הנטייה שלהם לתחרותיות מוגזמת.
ציין מעל כל מילה המסומנת בקו את חלק הדיבור שלה (שים לב: לא את התפקיד התחבירי).

◂ פתרון מלא לשאלה 10

סעיף א

תשובה

(1) לדברי מנהל הסוכנות האמריקנית נגד סמים בספורט, השאיפה לנצח בתחרויות ספורט פוגעת בהוגנות, במשמעת ובסובלנות.
(2) הפסיק הראשון — פסיק אחרי הסגר ("לדברי מנהל...בספורט").
הפסיק השני — פסיק בין רכיבי חלק כולל (בהוגנות, במשמעת ובסובלנות).

הפסיק הראשון: "לדברי מנהל הסוכנות האמריקנית נגד סמים בספורט" מציין את מקור הדברים; הוא אינו קשור תחבירית לנשוא "פוגעת" — זהו הסגר. הסגר בתחילת המשפט מופרד ממנו בפסיק. הפסיק בא בסוף ההסגר — אחרי "בספורט" (ולא אחרי "האמריקנית"), כי "נגד סמים בספורט" הוא חלק משם הסוכנות.
הפסיק השני: "בהוגנות, במשמעת ובסובלנות" — שלושה רכיבים שווי תפקיד (מושא של "פוגעת") = חלק כולל. בין רכיבי חלק כולל מפרידים בפסיק, ולפני הרכיב האחרון בא ו' החיבור במקום פסיק.

טעות נפוצה: לשים פסיק בין הנושא "השאיפה לנצח בתחרויות ספורט" לנשוא "פוגעת" — אסור להפריד בפסיק בין נושא לנשוא.

סעיף ב

תשובה

מאמנים – שם עצם; מיומנים – שם תואר; מחזקים – פועל; (ה)מתאמנים – שם עצם; (ו)מנטרלים – פועל; מוגזמת – שם תואר.

הקושי: כל המילים הן בצורת בינוני (מְקַטְּלִים, מְקֻטָּל, מִתְקַטֵּל), וצורת בינוני יכולה לשמש שם עצם, שם תואר או פועל. מכריעים לפי התפקוד בהקשר:

•מאמנים — מציין בעלי מקצוע ("המאמנים"), והוא הנושא שמתואר → שם עצם.
•מיומנים — מתאר את "מאמנים" (אילו מאמנים? מיומנים) → שם תואר.
•מחזקים — מציין פעולה בהווה ויש לו מושא ("את החוסן") → פועל.
•המתאמנים — מקבל ה' הידיעה וכינוי קניין ("שלהם"), ומציין בני אדם → שם עצם.
•ומנטרלים — פעולה מקבילה ל"מחזקים", עם מושא ("את הנטייה") → פועל.
•מוגזמת — מתאר את "תחרותיות" ומתאים לה במין ובמספר → שם תואר.

טעות נפוצה: לכתוב "נושא", "נשוא", "לוואי" — אלה תפקידים תחביריים, והשאלה מבקשת חלקי דיבור.

מערכת הצורות

שאלה 11 · ניתוח פעלים לשורש ולבניין; פועל מאותו שורש בבניין אחר

מערכת הצורות12 נקודות

לפניך קטע, על פי טקסט 1, ובו פעלים מודגשים.
מאמן הספורט מְתֻסְכָּל מן הנזקים של תחרות לא הוגנת בספורט; אתלטים בריטים מסוימים מתקשים לְהִשְׁתַּלֵּב במצבים חברתיים מורכבים, והם נוֹתָרִים ללא כלים ליצירת קשרים חברתיים; ספורטאים ומאמנים אינם מְבִיאִים בחשבון את הנזקים לספורטאי מסביבה תחרותית מדיי, והמעבדות מְלֵאוֹת במדענים מבריקים שאינם משתפים פעולה ביניהם. בגלל יצר התחרות נוצרו תסבוכות שצריך לְהַתִּיר, האתגר כעת הוא לְזַהוֹת דרכים חדשות לשיתוף פעולה.
בטבלה שלפניך נתח את הפעלים המודגשים בקטע לשורש ולבניין, וכתוב במקומות הריקים בלבד פועל מאותו השורש, בבניין אחר.

הפועלהשורשהבנייןפועל מאותו שורש בבניין אחר
מְתֻסְכָּל(מושחר)
לְהִשְׁתַּלֵּב
נוֹתָרִים
מְבִיאִים(מושחר)
מְלֵאוֹת
לְהַתִּיר(מושחר)
לְזַהוֹת
◂ פתרון מלא לשאלה 11
תשובה
הפועלהשורשהבנייןפועל מאותו שורש בבניין אחר
מְתֻסְכָּלת-ס-כ-לפֻּעַל—
לְהִשְׁתַּלֵּבש-ל-בהתפעלשִׁלְּבוּ / שֻׁלְּבוּ / מְשֻׁלָּב / שְׁלוּבִים
נוֹתָרִיםי/ו-ת-רנפעלהוֹתַרְנוּ / מְיַתְּרִים / מְיֻתָּרִים / מִתְיַתְּרִים
מְבִיאִיםב-ו-אהפעיל—
מְלֵאוֹתמ-ל-אקללְהִתְמַלֵּא / מְמֻלָּא / נִמְלָא / מִלֵּא
לְהַתִּירנ-ת-רהפעיל—
לְזַהוֹתז-ה-י/הפיעלהִזְדַּהָה / מְזֻהֶה

השיטה: מורידים אותיות תבנית (ל' של שם הפועל, מ' של הבינוני, סיומות ־ים/־ות), מזהים את סימני הבניין ומשחזרים אותיות שורש חסרות. כשיש ספק — מעבירים לעבר נסתר.

•מְתֻסְכָּל — ת-ס-כ-ל, פֻּעַל. מְ + קובוץ באות הראשונה ודגש באות השלישית — בינוני פֻּעַל של שורש מרובע (מְקֻטְלָל: מְבֻלְבָּל, מְתֻסְכָּל). הת' כאן היא אות שורש (תִּסְכֵּל), ולא סימן התפעל. פעיל: תִּסְכֵּל (פיעל).
•לְהִשְׁתַּלֵּב — ש-ל-ב, התפעל. לְהִתְ־ + שיכול: כשהאות הראשונה של השורש היא ש', הת' מתחלפת עימה (לְהִתְשַׁלֵּב ← לְהִשְׁתַּלֵּב). בבניין אחר: שִׁלֵּב (פיעל), שֻׁלַּב (פֻּעַל), שָׁלוּב (קל).
•נוֹתָרִים — י/ו-ת-ר, נפעל. נוֹ + קמץ (נוֹקְטָל) הוא בינוני נפעל של פ"י/ו (כמו נוֹלָדִים, נוֹסָפִים). עבר: נוֹתַר. בבניין אחר: הוֹתִיר (הפעיל — מופיע בטקסט 1: "הותירו אותם"), יִתֵּר / מְיֻתָּר (פיעל / פֻּעַל).
•מְבִיאִים — ב-ו-א, הפעיל. מְ + חיריק + יו"ד: בינוני הפעיל בגזרת ע"ו (מֵקִים, מֵבִיא ← מְבִיאִים). עבר: הֵבִיא. היו"ד היא חלק מהתבנית ולא אות שורש.
•מְלֵאוֹת — מ-ל-א, קל. צורת בינוני של קל מן הפועל מָלֵא (קָטֵל, כמו יָשֵׁן): מְלֵאָה → מְלֵאוֹת. בבניין אחר: מִלֵּא (פיעל), מֻלָּא (פֻּעַל), הִתְמַלֵּא (התפעל), נִמְלָא (נפעל).
•לְהַתִּיר — נ-ת-ר, הפעיל. לְהַ + יו"ד לפני האות האחרונה (לְהַקְטִיל); הדגש בת' בא במקום הנו"ן הראשונה שנבלעה (לְהַנְתִּיר ← לְהַתִּיר, כמו לְהַפִּיל). עבר: הִתִּיר. (לא ת-ו-ר ולא ה-ת-ר.)
•לְזַהוֹת — ז-ה-י/ה, פיעל. לְ + פתח באות הראשונה (לְקַטֵּל); הסיומת ־וֹת מעידה על ל"י (לְנַסּוֹת, לְגַלּוֹת). הדגש בה' אינו נכתב (ה' גרונית). עבר: זִהָה. בבניין אחר: הִזְדַּהָה (התפעל — ת' מתחלפת ב־ד' אחרי ז'), זֻהָה / מְזֻהֶה (פֻּעַל).

טעות נפוצה: ב"מתוסכל" לכתוב שורש ס-כ-ל ובניין התפעל (הת' נראית כסימן התפעל); ב"להתיר" לכתוב ה-ת-ר; ב"נותרים" לכתוב שורש נ-ת-ר.

שאלה 12 · שורש משותף (מ-ח-י), בניין, שם פעולה ונטייה; לקרוא/לקרות

מערכת הצורות12 נקודות
א.

לפניך חמישה משפטים, ובכל משפט יש פועל מודגש.
— מאמן הנבחרת מַחְרִים את המשחק בשל התנהגות השחקנים.
— הורים רבים מוֹחִים על עריכת תחרויות בבית הספר.
— ספורטאים מִתְמַחִים בתחומים שונים.
— בדרך כלל בסיום המשחק הקהל מוֹחֵא כפיים למנצחים.
— צפיתי בספורטאי הישראלי שר את "התקווה" ומָחִיתִי דמעה.
(1) מבין הפעלים המודגשים, הקף שלושה פעלים שהשורש שלהם משותף.
(2) ציין את השורש של הפעלים שהקפת. ______
(3) העתק את שני הפעלים האחרים, וציין את השורש של כל אחד מהם.
הפועל: ______, השורש: ______.
הפועל: ______, השורש: ______.
(4) • מבין הפעלים המודגשים, העתק שלושה פעלים השייכים לאותו הבניין. ______ ______ ______

•ציין את הבניין שלהם. ______

(5) כתוב את שם הפעולה של הפועל מוֹחִים. ______
(6) כתוב את צורת העבר בגוף נסתרת של הפועל מוֹחִים. ______

ב.

לפניך קטע קצר, ובו שני זוגות פעלים מודגשים. בכל אחד מזוגות הפעלים המודגשים הקף את הצורה הנכונה.
לאחר האימון נזף המאמן בקבוצתו: "כבר הפסדנו בכמה משחקים. מה עוד צריך לִקְרֹא / לִקְרוֹת כדי שתבינו שצריך להגביר את קצב האימונים? אני רוצה לְהַעֲלוֹת / לַעֲלוֹת את הקבוצה שלנו לראש הטבלה, אבל אני זקוק לשיתוף הפעולה שלכם".

◂ פתרון מלא לשאלה 12

סעיף א

תשובה

(1) מוֹחִים, מִתְמַחִים, מָחִיתִי.
(2) מ-ח-י/ה.
(3) מַחְרִים — השורש: ח-ר-ם; מוֹחֵא — השורש: מ-ח-א.
(4) מוֹחִים, מוֹחֵא, מָחִיתִי — בניין קל.
(5) מְחָאָה.
(6) מָחֲתָה.

(1)–(2) השורש המשותף מ-ח-י/ה:

•מוֹחִים — בינוני קל (פּוֹעֵל) בגזרת ל"י: מוֹחֶה → מוֹחִים (כמו בּוֹנִים). מוחים על משהו = מביעים מחאה.
•מִתְמַחִים — בינוני התפעל (מִתְקַטְּלִים): מִתְ + מַחִים; הה"א של השורש נשמטת לפני הסיומת (מִתְמַחֶה → מִתְמַחִים). עבר: הִתְמַחָה (מן "מומחה").
•מָחִיתִי — עבר קל, גוף מדבר, בגזרת ל"י: בנטייה הה"א הופכת ליו"ד (בָּנִיתִי, מָחִיתִי). "מחה דמעה" = ניגב.

(3) האחרים:

•מַחְרִים — ח-ר-ם, הפעיל (מַקְטִיל): המ' היא סימן הבינוני, לא אות שורש. עבר: הֶחֱרִים.
•מוֹחֵא — מ-ח-א, קל, בינוני (פּוֹעֵל) בגזרת ל"א: האל"ף נשמרת (מוֹצֵא, מוֹחֵא). מָחָא כפיים.

(4) בניין קל: מוֹחִים, מוֹחֵא (שניהם בתבנית פּוֹעֵל) ומָחִיתִי (עבר פָּעַל). מתמחים — התפעל; מחרים — הפעיל.
(5) שם הפעולה: "מוחים" במשמעות מביעים התנגדות — שם הפעולה מְחָאָה (קְטָלָה). אפשר גם מְחִיָּה (קְטִילָה) מן מָחָה במשמעות ניגב — אך כאן ההקשר הוא מחאה.
(6) עבר, נסתרת: הוּא מָחָה → הִיא מָחֲתָה (כמו בָּנְתָה; בגרונית ח' — חטף פתח).

טעות נפוצה: לכלול את "מוחא" בקבוצת השורש מ-ח-י (האל"ף שומרת על מקומה — מ-ח-א), או לכתוב בעבר נסתרת "מחה" (זה נסתר, לא נסתרת).

סעיף ב

תשובה

לִקְרוֹת; לְהַעֲלוֹת.

•לִקְרוֹת — מן השורש ק-ר-י/ה (קל): לקרות = להתרחש. "מה עוד צריך לקרות" = מה עוד צריך להתרחש. לִקְרֹא (ק-ר-א) פירושו לקרוא טקסט או לצעוק — אינו מתאים כאן.
•לְהַעֲלוֹת — הפעיל (גורם לפעולה): המאמן רוצה לגרום לקבוצה לעלות; יש מושא "את הקבוצה". לַעֲלוֹת (קל) הוא פועל עומד — הקבוצה עצמה עולה — ולא יכול לבוא עם "את הקבוצה".

טעות נפוצה: לבחור "לקרוא" מתוך הרגל כתיב, או "לעלות" בלי לשים לב למושא הישיר.

שאלה 13 · שמות פעולה בבניינים; שורשים בזוגות מילים; דרכי תצורה

מערכת הצורות12 נקודות
א.

לפניך קטע.
בתחום הבנייה אדריכלים מתחרים בתכנון בניינים, אולם הם אינם מתחשבים בהוצאות הכרוכות במגורים בהם. התחרות גם פוגעת בסיוע ההדדי של העובדים בחברה. הפגיעה במדע גדולה כי התקדמות בתחום הזה מצריכה מן המדענים שיתוף של תוצאות ומסקנות.
העתק מן הקטע שלושה שמות פעולה בבניינים שונים, וציין את הבניין של כל שם פעולה.
I. שם הפעולה: ______, הבניין: ______.
II. שם הפעולה: ______, הבניין: ______.
III. שם הפעולה: ______, הבניין: ______.

ב.

לפניך שלושה זוגות מילים.
שִׁירָה — הַשְׁרָאָה מְנֻכָּר — מַכָּר אַפְלָיָה — אֲפֵלָה
(1) הקף את הזוג שבו השורש של שתי המילים זהה.
(2) בשני הזוגות האחרים, ציין מעל כל מילה את השורש שלה.

ג.

לפניך מילים מתחום הספורט.

•מָאוֹץ (ספרינט)
•אִמּוּנִית (טרנינג)
•מִשְׁקֹלֶת (מוט קצר שבקצותיו יש דסקיות מתכת והמשמש לאימוני כושר.)
•הֲלִיכוֹן (מכשיר כושר עשוי מסילה נעה.)
•שִׂיאָן (ספורטאי שהשיג את ההישג הטוב ביותר בתחרות.)

(1) בטבלה שלפניך מיין את המילים לפי דרך התצורה שלהן.

שורש ומשקלבסיס וצורן סופי

(2) מבין המילים שמיינת לבסיס וצורן סופי, ציין שתי מילים שהבסיס שלהן הוא שם פעולה. ______ ______

◂ פתרון מלא לשאלה 13

סעיף א

תשובה

שלושה מתוך (כל אחד מבניין אחר):
– בנייה / פגיעה — קל
– תכנון / סיוע / שיתוף — פיעל
– הוצאות (הוצאה) — הפעיל
– התקדמות — התפעל

שם פעולה = שם המציין את הפעולה של הפועל, ולכל בניין משקל קבוע: קל — קְטִילָה; פיעל — קִטּוּל; הפעיל — הַקְטָלָה; התפעל — הִתְקַטְּלוּת; נפעל — הִקָּטְלוּת.

•בנייה (בְּנִיָּה, ב-נ-י) ופגיעה (פְּגִיעָה, פ-ג-ע) — קְטִילָה → קל.
•תכנון (ת-כ-נ-נ), סיוע (ס-י-ע), שיתוף (ש-ת-פ) — קִטּוּל → פיעל.
•הוצאות — יחיד: הוֹצָאָה (י/ו-צ-א), הַקְטָלָה בפ"י/ו (הַוְצָאָה ← הוֹצָאָה) → הפעיל.
•התקדמות (ק-ד-ם) — הִתְקַטְּלוּת → התפעל.

לא שמות פעולה: "תוצאות", "מסקנות" (שמות שאינם במשקל של שם פעולה), "מתחרים", "מתחשבים", "מצריכה" (פעלים), "מגורים".

טעות נפוצה: לבחור שלושה שמות פעולה מאותו בניין (למשל תכנון, סיוע, שיתוף — כולם פיעל), או לכתוב "תוצאות" כשם פעולה של הפעיל.

סעיף ב

תשובה

(1) מְנֻכָּר — מַכָּר (שורש משותף: נ-כ-ר).
(2) שִׁירָה — ש-י/ו-ר; הַשְׁרָאָה — ש-ר-י/ה.
אַפְלָיָה — פ-ל-י/ה; אֲפֵלָה — א-פ-ל.

•מְנֻכָּר — בינוני פֻּעַל (מְקֻטָּל) של נ-כ-ר (נִכֵּר = הרחיק). מַכָּר — משקל מִקְטָל/מַקְטָל בגזרת פ"נ: מַנְכָּר ← מַכָּר; הדגש בכ' בא במקום הנו"ן שנבלעה. שתי המילים מ־נ-כ-ר (מכיר — הִכִּיר, גם הוא נ-כ-ר).
•שִׁירָה — ש-י/ו-ר (שָׁר, שִׁיר). הַשְׁרָאָה — שם פעולה של הפעיל (הַקְטָלָה) מן הִשְׁרָה: ה' של התבנית + ש-ר + א' במקום ל"י → ש-ר-י/ה. הדמיון ב־ש-ר מטעה.
•אַפְלָיָה — שם פעולה של הפעיל בגזרת ל"י (הַקְטָלָה בצורה אַקְטָלָה, כמו אַזְכָּרָה) מן הִפְלָה (הִבְחִין לרעה) → פ-ל-י/ה; הא' היא אות תבנית. אֲפֵלָה — חושך, מן אָפֵל → א-פ-ל; כאן הא' היא אות שורש.

איך מוצאים: מורידים אותיות תבנית (ה' של הַקְטָלָה, א' של אַקְטָלָה, מ' של מַקְטָל), ובודקים מה נשאר; כשהמילה מסתיימת ב־יָה / אָה אחרי שתי אותיות — חושבים על ל"י.

טעות נפוצה: להקיף את "שירה — השראה" או את "אפליה — אפלה" בגלל הצליל הדומה.

סעיף ג

תשובה

(1)

שורש ומשקלבסיס וצורן סופי
מָאוֹץאִמּוּנִית
מִשְׁקֹלֶתהֲלִיכוֹן
שִׂיאָן

(2) אִמּוּנִית, הֲלִיכוֹן.

(1) בודקים אם אפשר לזהות במילה מילה שלמה קיימת (בסיס) ואחריה סופית — או רק שורש בתבנית.

•מָאוֹץ — שורש א-ו-ץ (אָץ = מיהר) במשקל מָקוֹם (מִקְטָל בגזרת ע"ו: מָקוֹם, מָנוֹס) → שורש ומשקל.
•מִשְׁקֹלֶת — שורש ש-ק-ל במשקל מִקְטֹלֶת, משקל של כלים ומכשירים → שורש ומשקל.
•אִמּוּנִית — הבסיס אִמּוּן + הסופית ־ִית → בסיס וצורן.
•הֲלִיכוֹן — הבסיס הֲלִיכָה + הסופית ־וֹן (ה"א הסופית נשמטת) → בסיס וצורן.
•שִׂיאָן — הבסיס שִׂיא + הסופית ־ָן (בעל תכונה או עיסוק, כמו בַּדְרָן, שַׂחְיָן) → בסיס וצורן.

(2) בסיס שהוא שם פעולה: אִמּוּן (שם פעולה של פיעל — אימן) → אִמּוּנִית; הֲלִיכָה (שם פעולה של קל — הלך) → הֲלִיכוֹן. הבסיס של שִׂיאָן — שִׂיא — אינו שם פעולה.

טעות נפוצה: למיין את "מאוץ" כבסיס + צורן, או את "הליכון" כשורש ומשקל (כאילו משקל קְטִילוֹן). כשמוצאים מילה שלמה קיימת שממנה נגזרה המילה — זו גזירה קווית.

שאלה 14 · שורש ומשקל של שמות; צורני גזירה ונטייה

מערכת הצורות12 נקודות
א.

(1) לפניך משפט ובו שני שמות מודגשים.
מַגֵּפַת ההעתקות היא תּוֹצָאָה של לחץ מופרז על הסטודנטים להצליח בכל מחיר.

•ציין את השורש של המילה מַגֵּפָה. ______
•מבין המילים שלפניך, הקף את המשקל של המילה מַגֵּפָה.

קַטָּלָה, מַקְטֵלָה, הַקְטָלָה, מַקְטֵל

•ציין את השורש של המילה תּוֹצָאָה. ______
•מבין המילים שלפניך, הקף מילה נוספת שמשקלה זהה למשקל של המילה תּוֹצָאָה.

מוֹצָא, תַּחְבּוּלָה, תּוֹרָשָׁה, הַפְרָעָה
(2) לפניך משפט ובו מילה מודגשת.
אומנם לכולנו יש יצר תחרות מלֵדָה, אך יש בנו גם כישרון לעבוד ולחיות בצוותא.

•ציין את השורש של המילה לֵדָה. ______
•מבין המילים שלפניך, הקף את המילה הנוטה באותו המשקל של המילה לֵדָה.

רִיצָה, גְּנֵבָה, שִׂמְלָה, הַתְמָדָה
(3) לפניך משפט ובו מילה מודגשת.
גם לילדים יש תְּחוּשָׁה של הישג.

•ציין את השורש של המילה תְּחוּשָׁה. ______
•מבין המילים שלפניך, הקף את המילה שמשקלה שונה ממשקלה של המילה תְּחוּשָׁה.

תְּנוּמָה, תְּפוּקָה, תְּנוּפָה, תְּפוּסָה
(4) לפניך משפט ובו מילה מודגשת.
ניצחון גורם הֲנָאָה לאנשים תחרותיים.

•הקף את השורש של המילה הֲנָאָה.

נ-א-י/ה, נ-ו-א, ה-נ-י/ה, ה-נ-א

ב.

לפניך משפט ובו מילה מודגשת.
הֶשֵּׂגִיּוּת היא הרגשה אישית לחלוטין.
המשפטים במסגרת שלפניך מתארים את דרך ההיווצרות של המילה הֶשֵּׂגִיּוּת.
בכל משפט השלם את המידע החסר, והקף את האפשרות הנכונה מבין האפשרויות המוצעות בו.
(במסגרת)
למילה הֶשֵּׂג נוסף הצורן ____ , שהוא צורן גזירה / נטייה, שמשמעותו ______, וכך נוצרה המילה הֶשֵּׂגִי.
למילה הֶשֵּׂגִי נוסף הצורן ____ , שהוא צורן גזירה / נטייה, שמשמעותו ______, וכך נוצרה המילה הֶשֵּׂגִיּוּת.

לא במיקוד תשפ"ז

ג.

לפניך שני משפטים, בכל אחד מהם מודגשת מילה.
I. כדי לנצח הקבוצה צְרִיכָה להתאמן שלוש פעמים בשבוע.
II. בספורט, הרצון לנצח גורם לתופעות כמו צְרִיכָה של חומרים אסורים ורמאות.

•ציין את מספרו של המשפט שבמילה צְרִיכָה המודגשת בו יש צורן נטייה ______
•ציין את המשקל של המילה צְרִיכָה במשפט האחר. ______

לא במיקוד תשפ"ז

◂ פתרון מלא לשאלה 14

סעיף א

תשובה

(1) • מַגֵּפָה — שורש נ-ג-ף; משקל: מַקְטֵלָה.

•תּוֹצָאָה — שורש י/ו-צ-א; משקל זהה: תּוֹרָשָׁה.

(2) • לֵדָה — שורש י/ו-ל-ד; באותו המשקל: גְּנֵבָה.
(3) • תְּחוּשָׁה — שורש ח-ו-ש; משקל שונה: תְּפוּסָה.
(4) • ה-נ-י/ה.

(1) מַגֵּפָה: מ' בפתח + דגש בג' + צירי + ה' בסוף. הדגש בג' בא במקום נו"ן שנבלעה (מַנְגֵּפָה ← מַגֵּפָה) → שורש נ-ג-ף (נָגַף = פגע, היכה). המשקל: מַקְטֵלָה (כמו מַפֵּלָה מן נ-פ-ל, מַסֵּכָה מן נ-ס-ך).
תּוֹצָאָה: ת' + וֹ + צ־א + ה' → שורש י/ו-צ-א. בפ"י/ו התבנית תַּקְטָלָה מופיעה כ־תּוֹקָלָה: תַּוְצָאָה ← תּוֹצָאָה. תּוֹרָשָׁה (י-ר-ש) בנויה בדיוק כך. מוֹצָא — מַקְטָל (מַוְצָא ← מוֹצָא); תַּחְבּוּלָה — תַּקְטוּלָה; הַפְרָעָה — הַקְטָלָה.

(2) לֵדָה: שתי אותיות + ה' — חסרה אות שורש. זו גזרת פ"י/ו: לֵדָה מן יָלַד, והי' נשמטה (כמו דֵּעָה מ־י-ד-ע) → י/ו-ל-ד. המשקל: קְטֵלָה (בפ"י/ו: קֵלָה). גְּנֵבָה — קְטֵלָה בשלמים. רִיצָה — קְטִילָה בע"ו; שִׂמְלָה — קִטְלָה; הַתְמָדָה — הַקְטָלָה.

(3) תְּחוּשָׁה: ת' של התבנית + ח-ו-ש (חָשׁ) → ח-ו-ש; משקל תְּקוּלָה (תְּ + ע"ו: תְּקוּמָה). תְּנוּמָה (נ-ו-ם), תְּפוּקָה (פ-ו-ק), תְּנוּפָה (נ-ו-ף) — כולן באותו משקל. תְּפוּסָה — כאן הת' היא אות שורש (ת-פ-ס, תָּפַס), והמשקל קְטוּלָה. לכן היא השונה.

(4) הֲנָאָה: ה' בחטף פתח היא אות השורש הראשונה (ה' גרונית מקבלת חטף; השוו: נֶהֱנָה), ובסוף באה א' במקום הי' של גזרת ל"י → ה-נ-י/ה. הא' אינה אות שורש, ולכן ה-נ-א שגוי.

טעות נפוצה: ב"מגפה" לכתוב ג-פ-ף או מ-ג-פ; ב"תחושה" לבחור באחת מן המילים בתְּקוּלָה כי שוכחים לבדוק אם הת' שייכת לשורש; ב"הנאה" לבחור נ-א-י/ה (כאילו ה' היא אות תבנית).

סעיף ב

תשובה

למילה הֶשֵּׂג נוסף הצורן ־ִי, שהוא צורן גזירה, שמשמעותו שם תואר (ייחוס), וכך נוצרה המילה הֶשֵּׂגִי.
למילה הֶשֵּׂגִי נוסף הצורן ־וּת, שהוא צורן גזירה, שמשמעותו הפשטה (שם מופשט), וכך נוצרה המילה הֶשֵּׂגִיּוּת.

השלב הראשון: הֶשֵּׂג (שם עצם) + ־ִי → הֶשֵּׂגִי (שם תואר: "ספורט הישגי"). הסופית ־ִי יוצרת שם תואר של ייחוס (שייך ל־, קשור ל־), כמו עוֹלָם → עוֹלָמִי.
השלב השני: הֶשֵּׂגִי + ־וּת → הֶשֵּׂגִיּוּת (שם עצם מופשט: התכונה של להיות הישגי), כמו אִישִׁי → אִישִׁיּוּת.
בשני השלבים נוצרה מילה חדשה עם משמעות חדשה ולעיתים חלק דיבור חדש — לכן אלה צורני גזירה. צורן נטייה רק משנה מין, מספר או גוף של אותה מילה (כמו ־ִים, ־וֹת, ־ָה של נקבה).

טעות נפוצה: לסמן את ־ִי כצורן נטייה בגלל הדמיון לכינוי הקניין "שֶׁלִּי" (סִפְרִי). כאן הֶשֵּׂגִי אינו "ההישג שלי" אלא שם תואר.

סעיף ג

תשובה
•משפט I.
•קְטִילָה.

משפט I: "הקבוצה צְרִיכָה להתאמן" — זו צורת הנקבה של צָרִיךְ (שם תואר/בינוני): צָרִיךְ → צְרִיכָה, בהתאמה לנושא "הקבוצה". הסופית ־ָה מציינת מין (נקבה) של אותה מילה — צורן נטייה.
משפט II: "צְרִיכָה של חומרים אסורים" = שימוש, צריכה (consumption) — שם פעולה של צָרַךְ (קל), במשקל קְטִילָה (כמו כְּתִיבָה, שְׁמִירָה). כאן ה־ה' היא חלק מהמשקל.

טעות נפוצה: להפוך את התשובות — לחשוב ששם הפעולה הוא "צורת נקבה" בגלל הסיומת ־ָה.

שאלה 15 · צורני גזירה ונטייה; בינוני כשם עצם, שם תואר ופועל

מערכת הצורות12 נקודות
א.

לפניך צירופים, ובהם שמות מודגשים שיש להם צורן סופי.
משחק רִאשׁוֹן, תוצאות חֲשׁוּבוֹת, פִּסְלוֹן האוסקר, הפסקה אֲרֻכָּה, לדבר צָרְפָתִית
(1) בטבלה שלפניך מיין את השמות המודגשים לשתי קבוצות על פי סוג הצורן הסופי שלהם.

צורן גזירהצורן נטייה

(2) ציין ליד כל שם שמיינת בטבלה את משמעות הצורן הסופי שבו.

לא במיקוד תשפ"ז

ב.

לפניך חמישה משפטים, ובהם מודגשות צורות בינוני.
פגשתי אדם מַרְשִׁים. ההורים טענו שבמשחק היה שיפוט מַפְלֶה. אלה החלטות מְקוֹמְמוֹת.
תחרותיות היא מֻשָּׂג. הבנקים נתנו שירות מְסֻכָּן.
(1) הקף את צורת הבינוני היוצאת דופן מבחינת חלק הדיבור.
(2) מהו חלק הדיבור של הצורה שהקפת? ______
(3) מהו חלק הדיבור המשותף לצורות האחרות? ______
(4) ציין את הבניין של כל אחת מצורות הבינוני שלפניך.
מְקוֹמְמוֹת ______ מֻשָּׂג ______
(5) כתוב משפט משלך שבו המילה מַרְשִׁים תהיה בעלת שורש שונה מזה של המילה מַרְשִׁים במשפט שבתחילת סעיף ב.

◂ פתרון מלא לשאלה 15

סעיף א

תשובה
צורן גזירהצורן נטייה
רִאשׁוֹן — סדר (מספר סודר)חֲשׁוּבוֹת — מספר (רבות)
פִּסְלוֹן — הקטנהאֲרֻכָּה — מין (נקבה)
צָרְפָתִית — שפה

הכלל: צורן גזירה יוצר מילה חדשה במשמעות חדשה; צורן נטייה רק מתאים מילה קיימת למין או למספר.

•רִאשׁוֹן — רֹאשׁ + ־וֹן: מילה חדשה, מספר סודר (הראשון בסדר) → גזירה, משמעות: סדר.
•פִּסְלוֹן — פֶּסֶל + ־וֹן: פסל קטן → גזירה, משמעות: הקטנה.
•צָרְפָתִית — צָרְפַת + ־ִית: שם השפה → גזירה, משמעות: שפה.
•חֲשׁוּבוֹת — חָשׁוּב + ־וֹת: אותה מילה ברבות, בהתאמה ל"תוצאות" → נטייה, משמעות: מספר (רבות).
•אֲרֻכָּה — אָרֹךְ + ־ָה: אותה מילה בנקבה, בהתאמה ל"הפסקה" → נטייה, משמעות: מין (נקבה).

טעות נפוצה: לסווג "צרפתית" כצורן נטייה (כאילו נקבה של "צרפתי"). בצירוף "לדבר צרפתית" זו השפה — מילה בפני עצמה.

סעיף ב

תשובה

(1) מֻשָּׂג.
(2) שם עצם.
(3) שם תואר.
(4) מְקוֹמְמוֹת — פיעל; מֻשָּׂג — הופעל.
(5) למשל: ההורים שלי אינם מַרְשִׁים לי לצפות בטלוויזיה אחרי חצות. (מרשים = נותנים רשות, ר-ש-י/ה)

(1)–(3) כל הצורות בתבנית בינוני, אבל תפקודן שונה:

•אדם מרשים, שיפוט מפלה, החלטות מקוממות, שירות מסוכן — כל אחת באה אחרי שם עצם ומתארת אותו (ומתאימה לו במין ובמספר) → שם תואר.
•"תחרותיות היא מֻשָּׂג" — מֻשָּׂג כאן הוא מונח, רעיון (concept): שם עצם, נשוא שמני אחרי האוגד "היא". לכן הוא יוצא הדופן.

(4)

•מְקוֹמְמוֹת — ק-ו-ם בתבנית פוֹלֵל (מְקוֹמֵם): כך נוטה בניין פיעל בגזרת ע"ו (כמו מְעוֹדֵד, מְרוֹמֵם). עבר: קוֹמֵם.
•מֻשָּׂג — מֻ + דגש בש' (נו"ן שנבלעה, נ-ש-ג) + קמץ: בינוני הופעל (מֻקְטָל, כמו מֻגָּשׁ). עבר: הֻשַּׂג; פעיל: הִשִּׂיג.

(5) במשפט שבסעיף, "אדם מרשים" = עושה רושם → שורש ר-ש-ם (הפעיל: הִרְשִׁים). צריך משפט שבו מרשים = נותנים רשות → שורש ר-ש-י/ה (הפעיל: הִרְשָׁה, מַרְשֶׁה → מַרְשִׁים ברבים). המשפט חייב להבהיר את המשמעות ("מרשים ל... + שם פועל").

טעות נפוצה: ב־(4) לכתוב "פולל" או "התפעל" ל"מקוממות" (פולל היא תבנית בתוך פיעל, לא בניין נפרד); ב־(5) לכתוב משפט שבו "מרשים" שוב פירושו "מרשים ביופיו".

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.