בגרות בלשון שאלון עיקרי 011281 - קיץ 2021, מועד ב'
שאלון עיקרי (הבנה, הבעה ולשון) · שאלון 011281 · קיץ, מועד ב' · 17 שאלות · 3 שעות
בחינת הבגרות בלשון, קיץ 2021, מועד ב', כל 17 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה. במטלת הכתיבה - חיבור לדוגמה בציון מלא, המבנה שלו והסבר לפי רכיבי ההערכה.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
שים לב: בבחינה זו יש הנחיות מיוחדות. יש לענות על השאלות על פי הנחיות אלה.
א. משך הבחינה: שלוש שעות.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני חלקים.
חלק ראשון – הבנה והבעה – 50 נקודות
חלק שני – לשון – 50 נקודות
פרק א: שם המספר, אותיות השימוש ומילות היחס
פרק ב: תחביר / פרק ג: מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר לנבחן (נספח 2).
ד. הוראה מיוחדת: יש לענות על השאלות בגוף שאלון זה לפי ההוראות.
שים לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה לשימושך. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
ההנחיות בשאלון זה מנוסחות בלשון זכר ומכוונות לנבחנות ולנבחנים כאחד.
נספחים: נספח 1 – טקסטים; נספח 2 – דף עזר לנבחן.
הנחיות מיוחדות למועד זה: בפרק ב (תחביר) ובפרק ג (מערכת הצורות) יש חמש שאלות, לכל שאלה – 12 נקודות. שים לב: תוכל לענות, באופן מלא או חלקי, על כל השאלות בפרק, אך מספר הנקודות שתוכל לצבור בפרק לא יעלה על 40 נקודות.
חלק ראשון – הבנה והבעה
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
קרא את הטקסטים 1–3 שבנספח 1 המצורף, וענה על כל השאלות 1–6 שלפניך.
הקפד על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
(נספח 1 – טקסטים: לפניך שלושה טקסטים. קרא אותם, וענה על השאלות בשאלון המחברת המצורף.)
שאלה 1 · טענה רווחת משותפת בטקסטים 1 ו־3
בטקסטים 1 ו־3 מוצגת טענה משותפת הרווחת בציבור בנוגע לקשר שבין עבודה ובין אושר.
נסח את הטענה. (5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 1
הטענה הרווחת היא שאנשים היו מאושרים יותר אילו לא היו צריכים לעבוד, כלומר שעבודה אינה מביאה אושר ועדיף שלא לעבוד מלעבוד.
איך מזהים טענה רווחת: מחפשים ביטויים שמראים שרבים מחזיקים בדעה: "התפיסה הרווחת", "רבים סבורים".
היכן זה בטקסטים:
המשותף: בשני הטקסטים הטענה היא שהימנעות מעבודה תגרום לאדם אושר רב יותר. זו התשובה – בניסוח אחד שמכליל את שני המקורות.
שימו לב: שתי הכותבות מציגות את הטענה כדי לדחות אותה ("גם אלה הן תפיסות שגויות"; "סברה זו – בטעות יסודה"). השאלה מבקשת את הטענה הרווחת עצמה, ולא את עמדת הכותבות.
טעות נפוצה: לכתוב את עמדת הכותבות ("עבודה יכולה לגרום אושר") במקום הטענה הרווחת, או להביא רק את החלק שמופיע בטקסט 1 ("עבודה קלה עדיפה מעבודה קשה") – חלק זה אינו מופיע בטקסט 3 ולכן אינו משותף.
שאלה 2 · עמדת הכותבת – עבודה מן הבית
מה יכולה להיות דעתה של כותבת טקסט 1 בנוגע לעבודה המתבצעת באופן קבוע מן הבית?
הקף את התשובה הנכונה. (4 נקודות)
(1) צריך לעבוד מן הבית מפני שבבית העובדים מאושרים יותר מבמקום העבודה.
(2) מומלץ שלא לעבוד מן הבית מכיוון שבבית שולטת תרבות הצריכה המערבית.
(3) מחקרים מלמדים שעבודה מן הבית מספקת הרבה יותר, לכן צריך לעבוד מן הבית.
(4) כדאי שלא לעבוד מן הבית מכיוון שאין תחליף לקשרים אישיים במקום העבודה.
◂ פתרון מלא לשאלה 2
(4) כדאי שלא לעבוד מן הבית מכיוון שאין תחליף לקשרים אישיים במקום העבודה.
התשובה: (4).
הדרך: הטקסט אינו עוסק בעבודה מן הבית, ולכן צריך להסיק את העמדה ממה שהכותבת אומרת על מקום העבודה. עבודה קבועה מן הבית פירושה שאין מפגש יום־יומי עם המנהל ועם העמיתים.
הביסוס: טקסט 1, פסקה ח: "לקשרים בעבודה, בייחוד בקרב הדור הצעיר, יש חשיבות רבה, ואין תחליף לקשר אישי. הצורך בקשר הוא מולד וטבעי"; "קשרים בין־אישיים הם בסיס להצלחה". מכאן שהכותבת הייתה ממליצה שלא לוותר על הקשר האישי במקום העבודה.
למה לא האחרות:
שאלה 3 · הסיבה להתנדבות לפי טקסט 2
אנשים רבים מתנדבים בארגוני סיוע לנזקקים ועוסקים בפעילויות רבות התורמות לחברה ולקהילה.
לפי פסקות ג–ד בטקסט 2, מה יכולה להיות הסיבה שאנשים מתנדבים ועוסקים בפעילויות כאלה? נמק את דבריך. (5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 3
אנשים מתנדבים משום שהנתינה לאחרים גורמת להם אושר. לפי פסקה ד, המשתתפים במחקרים תיארו את רגעי האושר שלהם כרגעים של שלווה, סיפוק גדול ושלמות עצמית, וברוב המקרים תחושות אלה היו קשורות "בנתינה ובגרימת אושר לאדם אחר". נוסף על כך, לפי פסקה ג, אושר מתמשך נובע מחיים בעלי משמעות, והתנדבות למען נזקקים ולמען הקהילה מעניקה לחיים משמעות.
מה נדרש: (1) הסיבה – ההתנדבות מסבה למתנדב אושר; (2) נימוק מתוך פסקות ג–ד.
הביסוס בטקסט:
הקישור: השאלה מתארת התנדבות וסיוע לנזקקים, והטקסט אינו מזכיר התנדבות במפורש. לכן צריך לקשר בין הדוגמה (התנדבות) לבין העיקרון הכללי שבטקסט (נתינה ומשמעות מביאות אושר).
טעות נפוצה: לכתוב סיבה כללית שאינה מן הטקסט ("כי חשוב לעזור", "כי זה ערך") או לכתוב רק את הסיבה בלי לצטט או לנסח את הביסוס מפסקות ג–ד.
שאלה 4 · האם טקסט 2 תומך בממצא מטקסט 3
לפניך ממצא של מחקרים המוזכר בפסקה ד בטקסט 3: "עושר מסב לאנשים אושר, ונראה שאנשים מאושרים צוברים עושר רב יותר מאחרים".
האם הכתוּב בפסקה ה בטקסט 2 תומך בממצא זה? נמק את דבריך. (5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 4
לא. הכתוב בפסקה ה בטקסט 2 אינו תומך בממצא, אלא סותר אותו. לפי טקסט 2 המשתתפים במחקרים כלל לא התייחסו לכסף כשתיארו את האושר שלהם, ואנשים ששכרם גבוה מן השכר הממוצע לא דיווחו על קשר בין רמת האושר שלהם ובין גובה השכר. כלומר, לפי טקסט 2 מעבר לרמת הכנסה מסוימת הנדרשת לתחושת ביטחון, עושר אינו מגביר אושר – בניגוד לממצא שבטקסט 3.
הדרך: משווים את הממצא (עושר ← אושר) למה שנאמר על כסף בטקסט 2, פסקה ה.
טקסט 2, פסקה ה: "עניין בולט שאליו המשתתפים במחקרים לא התייחסו כלל הוא כסף"; "אנשים ששכרם גבוה מן השכר הממוצע במשק, לא דיווחו על קשר בין רמת האושר שלהם ובין גובה השכר"; ובסוף הפסקה: שביעות רצון תלויה באופן שבו האדם תופס את עבודתו "ולאו דווקא ביוקרה המקצועית ובהכנסה שהיא מקנה לו".
המסקנה: לפי טקסט 2, כסף חשוב רק עד רמה מסוימת ("כדי שהם ירגישו ביטחון"), ומעבר לה אין קשר בין שכר לאושר. לכן טקסט 2 אינו תומך בטענה ש"עושר מסב לאנשים אושר".
אפשר להוסיף (הסתייגות): גם טקסט 3 עצמו מסייג (פסקה ג: ההכנסה קשורה לאושר "אך פחות מן הצפוי"), אבל השאלה שואלת על טקסט 2 בלבד.
טעות נפוצה: לענות "כן" או "לא" בלי נימוק מן הטקסט, או להסתמך על המשפט "נדרשת לאנשים רמה מסוימת של הכנסה" כדי לטעון שיש תמיכה – המשפט מדבר על ביטחון בסיסי, ומיד אחריו נאמר שמעבר לכך אין קשר.
שאלה 5 · שיבוץ קטע בטקסט 3
לפניך קטע. קרא אותו, וענה על השאלה שאחריו.
על פי מחקר שבדק את תפיסות העבודה של מזכירוֹת בארצות הברית, יש שלוש תפיסות השונות זו מזו בנוגע לעבודה: עבודה היא לצורך פרנסה; עבודה היא קריירה; עבודה היא ייעוד. המסקנות היו שהמזכירות שראו בעבודתן ייעוד היו מאושרות יותר ובריאות יותר מן המזכירות שראו בעבודתן קריירה. המזכירות שראו בעבודתן מקור פרנסה בלבד היו הכי פחות מאושרות. (במסגרת)
(מעובד על פי יעל אלנתן, "בדרך אל האושר", דבר ראשון, 16/11/2018)
לוּ התבקשת לשבץ את הקטע הזה בטקסט 3, היכן בטקסט היית משבץ אותו? ציין באיזו פסקה, ונמק את דבריך על פי הקטע ועל פי טקסט 3. (6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 5
הייתי משבץ את הקטע בפסקה ו בטקסט 3 (אחרי המשפט "הדרך שבה הם רואים את העבודה שלהם – משרה סתמית, קריירה חשובה או ייעוד אמיתי – תלויה רק בהם").
נימוק: בפסקה ו הכותבת טוענת שלא משנה באיזו עבודה אנשים עובדים, אלא כיצד הם תופסים אותה – כמשרה סתמית, כקריירה חשובה או כייעוד אמיתי – ושתפיסה זו קובעת אם העבודה תעניק להם אושר. הקטע מציג את אותן שלוש תפיסות בדיוק (פרנסה, קריירה, ייעוד) ומביא מחקר שמראה שמי שראו בעבודתם ייעוד היו המאושרים ביותר ומי שראו בה פרנסה בלבד היו הכי פחות מאושרים. לכן הקטע מבסס בדוגמה מחקרית את הטענה שבפסקה ו.
מה נדרש (שלושה רכיבים): (1) מספר הפסקה; (2) מה נאמר בפסקה בטקסט 3; (3) מה נאמר בקטע, ומה הקשר ביניהם.
הדרך: מחפשים בטקסט 3 את המילים הייחודיות לקטע – "קריירה", "ייעוד". הן מופיעות רק בפסקה ו: "משרה סתמית, קריירה חשובה או ייעוד אמיתי".
ההתאמה:
תפקיד הקטע בטיעון: דוגמה/ממצא מחקרי התומך בטענת הכותבת.
טעות נפוצה: לבחור בפסקה ב (שם מוזכרים "משרה מספקת" ומנהלים מאושרים) רק בגלל המילה "משרה", או לציין את הפסקה בלי להסביר את הקשר בין הקטע לטענה שבה.
שאלה 6 · מטלת כתיבה: סקירה על אושר במקום העבודה
מטלת כתיבה (25 נקודות)
לקראת יריד תעסוקה לבני נוער בחופש הגדול שיתקיים בבית ספרך, התבקשת להכין סקירה על אושר במקום העבודה.
כתוב סקירה ובה תציג את הדרכים למדידת אושר בחיי האדם, את הקשר בין אושר לעבודה ואת הגורמים המשפיעים על האושר במקום העבודה.
התבסס על טקסטים 1 ו־3 בלבד.
הקפד על דרכי מסירה מקובלות ועל אזכור מקורות המידע בגוף הסקירה ובסופה (ביבליוגרפיה).
כתוב בהיקף של 100–200 מילים. השתמש בעמוד זה לכתיבת טיוטה, ואת הסקירה כתוב בעמודים 7–8.
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 6
מה הופך עבודה למקור של אושר?
רוב האנשים מבלים חלק ניכר מחייהם בעבודה, ולכן חוקרים מבקשים לברר כיצד מודדים אושר ומה הקשר בינו ובין העבודה.
אף שאושר הוא עניין סובייקטיבי, יש דרכים למדוד אותו. שיטה אחת בודקת את הרגשתו של האדם בהווה, ב"כאן ועכשיו" שלו, ואילו שיטה אחרת בוחנת את יחסו לאירועים שקרו לו בעבר (אלנתן, 2018).
הקשר בין אושר לעבודה הוא דו־כיווני: עובד מאושר נוטה להיות יצירתי ופורה יותר ומחויב למקום עבודתו, ומנגד, הצלחה בעבודה וסביבת עבודה טובה מגבירות את תחושת האושר (ליובומירסקי, 2015). זאת ועוד, אנשים מאושרים צפויים להשתכר יותר בהמשך חייהם (ליובומירסקי, 2015).
האושר במקום העבודה מושפע מכמה גורמים. הגורם העיקרי הוא החשיבות שהעובד מייחס לעבודתו: עליה להיות מאתגרת, אפשרית לביצוע ומשמעותית בעיניו (אלנתן, 2018). גם עבודה מגוונת שמאפשרת עצמאות מגבירה את האושר (ליובומירסקי, 2015). גורם נוסף הוא הקשרים האישיים במקום העבודה, ובכלל זה הקשר עם המנהל (אלנתן, 2018; ליובומירסקי, 2015). לעומת זאת, ההכנסה משפיעה על האושר פחות מן הצפוי (ליובומירסקי, 2015).
נמצא אפוא שהאושר בעבודה תלוי לא רק בעבודה עצמה, אלא בעיקר במשמעות שהעובד מוצא בה.
ביבליוגרפיה
אלנתן, י' (2018). בדרך אל האושר. דבר ראשון. אוחזר מאתר davar1.co.il.
ליובומירסקי, ס' (2015). העבודה משמחת. אלכסון. אוחזר מאתר alaxon.co.il.
(מספר מילים: 164, בלי הכותרת ורשימת המקורות)
1. מה המטלה דורשת – שלושה תבחינים, ובסדר הזה:
(א) דרכים למדידת אושר; (ב) הקשר בין אושר לעבודה; (ג) גורמים המשפיעים על האושר במקום העבודה. כל תבחין מקבל פסקה משלו. אין להשתמש בטקסט 2 ("בלבד"), ואין להביע עמדה אישית.
2. איסוף החומר – היכן נמצא כל תבחין:
3. מבנה הסקירה:
4. מילות קישור ששימשו: "ולכן", "אף ש", "ואילו", "ומנגד", "זאת ועוד", "גם", "גורם נוסף", "לעומת זאת", "אפוא".
5. עמידה בתבחינים:
6. טעויות אופייניות:
חלק שני – לשון
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
בחלק זה שלושה פרקים. עליך לענות על שני פרקים: על פרק א – חובה, ועל אחד מן הפרקים ב–ג.
פרק א: שם המספר ואותיות השימוש – חובה (10 נקודות)
ענה על שאלה 7.
לפניך שני פרקים: פרק ב – תחביר, פרק ג – מערכת הצורות.
בחר בפרק שלמדת: פרק ב – תחביר או פרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרת ענה על השאלות לפי ההוראות.
פרק ב: תחביר (40 נקודות)
בפרק זה חמש שאלות, 8–12 (לכל שאלה – 12 נקודות).
שים לב: תוכל לענות, באופן מלא או חלקי, על כל השאלות בפרק זה, אך מספר הנקודות שתוכל לצבור בפרק לא יעלה על 40 נקודות.
פרק ג: מערכת הצורות (40 נקודות)
בפרק זה חמש שאלות, 13–17 (לכל שאלה – 12 נקודות).
שים לב: תוכל לענות, באופן מלא או חלקי, על כל השאלות בפרק זה, אך מספר הנקודות שתוכל לצבור בפרק לא יעלה על 40 נקודות.
שם המספר ואותיות השימוש
שאלה 7 · שם המספר ואותיות השימוש
לפניך קטע ושלושה משפטים, ובהם מספרים מודגשים וכן אפשרויות להגיית שם המספר. כתוב במילים את המספרים המודגשים (אין צורך לנקד), והקף את הצורה הנכונה מבין האפשרויות להגיית שם המספר.
בכתבה שפורסמה באתר "מעריב" בעֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה / עֶשְׂרִים וְשִׁשִּׁי במרץ 2021 הוצגו נתונים של האו"ם בנוגע למדד האושר העולמי. לפי הנתונים, נראה כי ישראל היא מקום טוב לחיות בו. המדד התבסס על סקר עולמי שנערך במֵאָה חֲמִשִּׁים וְאַרְבָּעָה / מֵאָה חֲמִשִּׁים וְאַרְבַּע מדינות. המשתתפים בסקר התבקשו לדרג את מידת האושר שלהם מ־1 ______ עד 10 ______ על פי שֵׁשׁ / שֵׁשֶׁת השאלות שהובאו בו. על פי הסקר, פינלנד היא המדינה המאושרת בעולם, וישראל מדורגת בו במקום ה־12 ______.
הידעת? (במסגרת)
– על פי סקר שהשתתפו בו יותר משְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה אֶלֶף / שְׁלוֹשָׁה עָשָׂר אֶלֶף בעלי מקצוע, 5 ______ המקצועות שבהם העובדים הם המאושרים ביותר הם זמרים, כבאים, מכונאי מטוסים, רופאי ילדים ומרצים.
– פרופסור טל בן שחר, מומחה למדעי האושר, המציא שיטה למדידת אושרם של מנהלים, והוא מכנה את שיטתו "מנהלים פי 10 ______".
– על פי סקר שפורסם בשנת אַלְפַּיִם וּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה / אַלְפַּיִם וּשְׁמוֹנָה עֶשְׂרֵה, יש קשר בין תחושת השליטה האישית של בני אדם על חייהם ובין רמת האושר שלהם.
◂ פתרון מלא לשאלה 7
הכלל הבסיסי: מ־3 עד 10 (וגם באחדות של 13–19 ושל העשרות־ואחדות) שם המספר "הפוך" למין שם העצם: עם שם עצם זכר – צורה עם ה' (שלושה, ארבעה, עשרה); עם שם עצם נקבה – צורה בלי ה' (שלוש, ארבע, עשר). לכן תמיד שואלים קודם: מה מינו של שם העצם הנספר?
1. בעֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה במרץ. בתאריך, היום בחודש נקרא במספר יסודי זכר (כאילו "בעשרים ושישה ימים בחודש"), ולא במספר סודר. "עשרים ושישי" הוא מספר סודר – פסול בתאריך.
2. במֵאָה חֲמִשִּׁים וְאַרְבַּע מדינות. "מדינה" – נקבה, ולכן ארבע (בלי ה'). העשרות והמאות זהות לשני המינים. ו' החיבור לפני א' בפתח (אַ) נקראת וְ (וְאַרְבַּע) – בשתי האפשרויות זהה; ההבדל הוא רק במין.
3. מאחת עד עשר. כאן המספרים אינם סופרים דבר – הם ציונים בסולם (1 עד 10). זהו המספר הסתמי, ובמספר הסתמי משתמשים תמיד בצורת הנקבה: אחת, שתיים, שלוש... עשר.
4. שֵׁשׁ השאלות. "שאלה" – נקבה, ולכן שֵׁשׁ. בנקבה צורת הנסמך זהה לצורת הנפרד (חוץ משתיים – שתי), ולכן גם לפני שם עצם מיודע אומרים "שש השאלות". שֵׁשֶׁת היא צורת הנסמך של הזכר ("ששת הימים").
5. במקום השנים עשר. מ־11 ומעלה אין צורות סודרות מיוחדות: הסודר נכתב כמספר יסודי מיודע, אחרי שם העצם, ומתאים לו במין. "מקום" – זכר, ולכן: (במקום) השנים עשר. (בנקבה היה: "בדרגה השתים עשרה".)
6. משְׁלוֹשָׁה עָשָׂר אֶלֶף. "אלף" הוא שם עצם זכר, ולכן המספר שלפניו בא בצורת זכר: שלושה עשר אלף (כמו "שלושה אלפים"). "שלוש עשרה אלף" שגוי – המספר אינו מתאים ל"בעלי מקצוע" אלא ל"אלף".
7. חמשת המקצועות. "מקצוע" – זכר, ולכן חמישה; לפני שם עצם מיודע (המקצועות) משתמשים בצורת הנסמך של הזכר – חֲמֵשֶׁת.
8. פי עשרה. בביטוי "פי..." (כפל) שם המספר בא בצורת זכר: פי שניים, פי שלושה, פי עשרה.
9. בשנת אַלְפַּיִם וּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה. בשנים המספר נקרא בצורת נקבה ("שָׁנָה" – נקבה): 18 = שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה. שְׁמוֹנָה היא צורת הזכר (שמונה עשר). ו' החיבור לפני שווא (שְׁ) נקראת וּ: וּשְׁמוֹנֶה.
טעות נפוצה: לכתוב "מאחד עד עשרה" (בסולם משתמשים במספר הסתמי – נקבה); לכתוב "שלוש עשרה אלף" (המספר מתאים ל"אלף" – זכר); לכתוב "במקום השתים עשרה" או "במקום השנים עשרה"; לכתוב "חמש המקצועות".
תחביר
שאלה 8 · סוגי משפטים, הסגר, המרה לפסוקית תנאי
לפניך שלושה משפטים.
I. "משאבי אנוש", לדברי פרופסור יובל, הוא מושג נורא משום שהעובד מרגיש שמתייחסים אליו כאל משאב. ______
II. העיסוק בסוגיית האושר בעבודה מעלה שאלות מורכבות על מהות האושר ועל תפקידו של מקום העבודה בקשר לכך. ______
III. לא כל עבודה גורמת אושר לעובד, אך כידוע מִשרה מסַפקת, חיי עבודה יעילים ומשכורת נוחה תורמים לאושרו של העובד בדרכים רבות. ______
ציין ליד כל משפט את סוגו התחבירי.
(1) מהו התפקיד התחבירי של הצירוף המסומן בקו במשפט I? ______
(2) מהי התרומה של השימוש בצירוף זה למשפט זה? ______
(3) העתק ממשפט III מילה שתפקידה התחבירי זהה לתפקיד התחבירי של הצירוף המסומן במשפט I. ______
לפניך משפט.
אנשים שאינם מאושרים בעבודתם הנוכחית לא יהיו מאושרים גם בעבודה הבאה שלהם.
המר את המשפט במשפט מורכב בעל פסוקית תנאי.
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
I. משפט מורכב.
II. משפט פשוט.
III. משפט מחובר (מאוחה).
שיטה: מסמנים בכל משפט את הנשואים. נשוא אחד – פשוט. יותר מנשוא אחד – בודקים: אם חלק אחד תלוי בחלק אחר (פותח במילת שעבוד כמו "ש", "משום ש") – מורכב; אם יש שני איברים שווי מעמד המחוברים במילת איחוי ("אך", "ו", "לכן") – מחובר.
סעיף ב
I. "משאבי אנוש", לדברי פרופסור יובל, הוא מושג נורא [משום שהעובד מרגיש [שמתייחסים אליו כאל משאב.]]
[משום שהעובד מרגיש שמתייחסים אליו כאל משאב] – פסוקית תיאור סיבה; ובתוכה [שמתייחסים אליו כאל משאב] – פסוקית מושא.
III. [לא כל עבודה גורמת אושר לעובד,]איבר א [אך כידוע מִשרה מסַפקת, חיי עבודה יעילים ומשכורת נוחה תורמים לאושרו של העובד בדרכים רבות.]איבר ב
משפט I – שתי פסוקיות, אחת בתוך השנייה.
משפט III – שני איברים. האיבר הראשון: נושא – עבודה (כל – לוואי כמת), נשוא – גורמת. האיבר השני נפתח ב"אך": נושא – חלק כולל "מִשרה מסַפקת, חיי עבודה יעילים ומשכורת נוחה", נשוא – תורמים. "כידוע" הוא הסגר בתוך האיבר השני.
טעות נפוצה: במשפט I לתחום רק פסוקית אחת ([משום ש...]) ולא לזהות את פסוקית המושא שבתוכה; או לתחום את "לדברי פרופסור יובל" כפסוקית – אין בו נשוא, הוא הסגר.
סעיף ג
(1) הסגר.
(2) הצירוף מציין את מקור הדברים: הוא מייחס את הטענה ש"משאבי אנוש" הוא מושג נורא לפרופסור יובל. כך הכותבת מבססת את הטענה על דברי מומחה ומבהירה שזו עמדתו (ולא בהכרח קביעה שלה).
(3) כידוע
(1) הסגר: "לדברי פרופסור יובל" אינו קשור תחבירית לשום רכיב במשפט – אינו נושא, אינו נשוא ואינו משלים אותם. הוא מופרד בפסיקים, ואם נשמיט אותו המשפט יישאר שלם ותקין: "'משאבי אנוש' הוא מושג נורא משום ש...".
(2) תרומתו: הסגר מוסיף את נקודת המבט של הכותב על הדברים – כאן הוא מוסר את מקור המידע (מי אמר). תרומה זו חשובה בטקסט מידעי: היא מעניקה לטענה סמכות (פרופסור, חוקר אושר) ומבחינה בין דברי המומחה לבין דברי הכותבת.
(3) כידוע: במשפט III המילה "כידוע" מופיעה בתחילת האיבר השני, אינה קשורה תחבירית לשאר האיבר, ומבטאת עמדה של הכותב (הדבר ידוע לכול) – גם היא הסגר.
טעות נפוצה: לכתוב ב־(1) "תיאור" (כי הצירוף פותח במילת יחס "ל"), או לכתוב ב־(2) רק "הוא מוסיף מידע" בלי לומר איזה מידע (מקור הדברים).
סעיף ד
אם אנשים אינם מאושרים בעבודתם הנוכחית, הם לא יהיו מאושרים גם בעבודה הבאה שלהם.
(אפשר גם: "אנשים לא יהיו מאושרים גם בעבודה הבאה שלהם, אם הם אינם מאושרים בעבודתם הנוכחית.")
שלב 1 – ניתוח המשפט הנתון: [שאינם מאושרים בעבודתם הנוכחית] היא פסוקית לוואי של "אנשים" (אילו אנשים?). המשפט העיקרי: "אנשים... לא יהיו מאושרים גם בעבודה הבאה שלהם".
שלב 2 – המשמעות: אי־האושר בעבודה הנוכחית הוא התנאי לאי־האושר בעבודה הבאה.
שלב 3 – ההמרה: הופכים את פסוקית הלוואי לפסוקית שפותחת במילת התנאי "אם" (או "במקרה ש"), ומוסיפים במשפט העיקרי נושא ("הם") כדי שיהיה שלם. אחרי פסוקית תנאי הבאה בראש המשפט שמים פסיק.
בדיקה: המשפט מורכב (שני נשואים: "אינם מאושרים", "יהיו מאושרים"), הפסוקית פותחת ב"אם" ועונה על השאלה "באיזה תנאי?", והתוכן נשמר.
טעות נפוצה: להשאיר את "ש" ("אם אנשים שאינם מאושרים...") – כך נשארת פסוקית לוואי ואין פסוקית תנאי; או לשנות את המשמעות ("אם אנשים יהיו מאושרים...").
שאלה 9 · סוגי נשואים, חלקי דיבור, חלקים כוללים וקשר לוגי
לפניך חמישה משפטים פשוטים.
I. בשנים האחרונות עולם העבודה הולך ומשתנה.
II. כסף ופרנסה נהפכו בימינו לסיבות משניות לאושר בעבודה.
III. עובד מאושר מקפיד לבצע את עבודתו ביעילות וביצירתיות.
IV. פסיכולוגים רואים באושר חוויה או רגש.
V. קשרים בין אנשים הם בסיס להצלחה.
הקף את מספרי המשפטים שיש בהם נשוא פועלי.
ציין את מספרו של המשפט שהנשוא הפועלי בו אינו נשוא מורחב. ______
לפניך שלוש מילים בצורת הבינוני המסומנות בקו במשפט III. כתוב מהו חלק הדיבור של כל אחת מן המילים (אל תכתוב את התפקיד התחבירי).
עובד ______; מאושר ______; מקפיד ______
בשלושה מן המשפטים יש חלק כולל.
(1) מתח קו מתחת לחלק הכולל בכל אחד מן המשפטים האלה.
(2) באחד מן המשפטים האלה הקשר הלוגי בין החלקים הכוללים שונה מן הקשר הלוגי בין החלקים הכוללים שבשני המשפטים האחרים.
ציין את מספר המשפט הזה, וכתוב את הקשר הלוגי במשפט זה.
מספר המשפט: ______
הקשר הלוגי: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
I, III, IV.
נשוא פועלי הוא נשוא שהגרעין שלו פועל נטוי (כולל נשוא מורחב – פועל עזר + שם פועל).
טעות נפוצה: להקיף גם את משפט II רק משום שיש בו פועל נטוי; כאן "נהפכו" משמש אוגד, כמו "נעשתה" ב"הפצת המידע נעשתה זמינה".
סעיף ב
IV.
מבין המשפטים שבהם נשוא פועלי (I, III, IV):
בדיקת עקביות: אילו היינו רואים ב"הולך ומשתנה" שני נשואים מחוברים (נשוא כולל), היו בתרגיל ארבעה משפטים עם חלק כולל, ובסעיף ד נאמר שיש שלושה בלבד.
סעיף ג
עובד – שם עצם; מאושר – שם תואר; מקפיד – פועל.
צורת בינוני יכולה לשמש פועל, שם עצם או שם תואר; מכריעים לפי התפקוד במשפט.
טעות נפוצה: לכתוב את התפקיד התחבירי (נושא, לוואי, נשוא) במקום חלק הדיבור – ההוראה אוסרת זאת במפורש.
סעיף ד
(1)
II. כסף ופרנסה נהפכו בימינו לסיבות משניות לאושר בעבודה.
III. עובד מאושר מקפיד לבצע את עבודתו ביעילות וביצירתיות.
IV. פסיכולוגים רואים באושר חוויה או רגש.
(2) מספר המשפט: IV. הקשר הלוגי: ברירה (בחירה / חלופה).
חלק כולל – שני רכיבים או יותר בעלי אותו תפקיד תחבירי, המתייחסים לאותה מילה במשפט ומחוברים במילת קישור או בפסיק.
לכן המשפט השונה הוא IV: בו הקשר הוא ברירה, ואילו ב־II וב־III הקשר הוא הוספה.
טעות נפוצה: לסמן ב־I את "הולך ומשתנה" כחלק כולל; לכתוב בקשר הלוגי את מילת הקישור ("או") במקום שם הקשר (ברירה).
שאלה 10 · מבנה "אינו... אלא", קשר לוגי, תפקידים תחביריים
לפניך שני ציטוטים.
I. אושר אינו אלא זיכרון של הסבל. (פנחס שדה)
II. כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. כל משפחה אומללה היא אומללה בדרכה שלה. (לב טולסטוי)
כתוב את ציטוט I מחדש בלי להשתמש במבנה "אינו... אלא...". שמור על משמעות המשפט.
ציטוט II בנוי משני משפטים.
(1) ציין את הקשר הלוגי בין שני המשפטים בציטוט II. ______
(2) מהי מילת הקישור המתאימה לחבר בין שני המשפטים בציטוט II? ______
לפניך משפט.
בשנים האחרונות סוגיית האושר בעבודה מעוררת שאלות מורכבות.
נתח את המשפט: ציין מעל המשפט את התפקידים התחביריים של המילים בו.
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
אושר הוא רק זיכרון של הסבל.
(אפשר גם: "אושר הוא אך ורק זיכרון של הסבל" / "אושר הוא בסך הכול זיכרון של הסבל".)
מה מבטא המבנה: "X אינו אלא Y" – פירושו "X הוא רק Y". המבנה שולל כל אפשרות אחרת ומצמצם את X ל־Y; זהו מבנה של הגבלה (צמצום) שמשמש גם להדגשה.
ההמרה: מחליפים את השלילה "אינו... אלא" במילת הגבלה – "רק", "אך ורק", "בלבד": "אושר הוא רק זיכרון של הסבל" / "אושר הוא זיכרון של הסבל בלבד".
טעות נפוצה: לכתוב "אושר הוא זיכרון של הסבל" בלי מילת הגבלה – כך אובדת משמעות הצמצום; או לכתוב "אושר אינו זיכרון של הסבל" – היפוך המשמעות.
סעיף ב
(1) ניגוד.
(2) ואילו (אפשר גם: לעומת זאת / אך / אבל / אולם).
(1) ניגוד: המשפט הראשון מתאר את המשפחות המאושרות – כולן דומות זו לזו; המשפט השני מתאר את המשפחות האומללות – כל אחת שונה ("בדרכה שלה"). שני המשפטים מעמידים זה מול זה שני דברים הפוכים: מאושרות לעומת אומללות, דמיון לעומת שוני. זהו קשר של ניגוד (השוואה מנוגדת).
(2) מילת הקישור: "ואילו" היא מילת הניגוד המתאימה ביותר להשוואה בין שני נושאים: "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, ואילו כל משפחה אומללה היא אומללה בדרכה שלה". מתאימות גם "לעומת זאת", "אך", "אבל", "אולם".
טעות נפוצה: לכתוב "ויתור" או "הסתייגות" – אין כאן ציפייה שהתבטלה (כמו "אף על פי ש") אלא העמדה של שני דברים זה מול זה.
סעיף ג
בשנים – תיאור (זמן); האחרונות – לוואי
סוגיית – נושא; האושר – לוואי; בעבודה – לוואי
מעוררת – נשוא
שאלות – מושא; מורכבות – לוואי
שיטה: מוצאים את הנשוא, את הנושא המתאים לו, ואחר כך שואלים שאלות על שאר המילים.
טעות נפוצה: לסמן את "האושר" כנושא (כי הוא "שם העניין"); הנושא הוא הנסמך "סוגיית", שאיתו מתאים הנשוא. וגם לסמן "בעבודה" כתיאור מקום – הוא אינו מתאר את הפועל אלא את השם.
שאלה 11 · תמורה וביטוי מכליל; תחימת פסוקיות
לפניך משפט.
כדי שהעובד יהיה מאושר במקום עבודתו, צריכים להתקיים שלושה תנאים: עבודה מאתגרת, עבודה בת ביצוע ועבודה משמעותית בעיני העובד.
(1) מתח קו מתחת לתמורה במשפט.
(2) העתק את הביטוי המכליל במשפט. ______
(3) מהו התפקיד התחבירי של הביטוי המכליל במשפט? ______
(4) על פי המשפט, נסח משפט שמני מן התמורה ומן הביטוי המכליל.
לפניך משפט מורכב.
הנוסחה "מעט הנאה והרבה משמעות" מסבירה מדוע אנשים רואים בגידול ילדים גורם עיקרי לאושר בחייהם, אף על פי שהוא תהליך שמסב להם בצד שמחה וסיפוק גם לא מעט טרדות.
(1) לפניך שתי אפשרויות תחימה של המשפט. הקף את המספר של אפשרות התחימה הנכונה.
I. הנוסחה "מעט הנאה והרבה משמעות" מסבירה [מדוע אנשים רואים בגידול ילדים גורם עיקרי לאושר בחייהם], [אף על פי שהוא תהליך [שמסב להם בצד שמחה וסיפוק גם לא מעט טרדות.]]
II. הנוסחה "מעט הנאה והרבה משמעות" מסבירה [מדוע אנשים רואים בגידול ילדים גורם עיקרי לאושר בחייהם, [אף על פי שהוא תהליך [שמסב להם בצד שמחה וסיפוק גם לא מעט טרדות.]]]
(בשאלון התחימה מסומנת במסגרות; כאן היא מוצגת בסוגריים מרובעים.)
(2) במשפט שבחרת, כתוב מעל הפסוקיות את התפקיד התחבירי שלהן.
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
(1) ...צריכים להתקיים שלושה תנאים: עבודה מאתגרת, עבודה בת ביצוע ועבודה משמעותית בעיני העובד.
(2) שלושה תנאים
(3) נושא
(4) שלושת התנאים לאושרו של העובד במקום עבודתו הם עבודה מאתגרת, עבודה בת ביצוע ועבודה משמעותית בעיני העובד.
(אפשר גם: "עבודה מאתגרת, עבודה בת ביצוע ועבודה משמעותית בעיני העובד הן שלושה תנאים לאושרו של העובד.")
(1) התמורה: אחרי הנקודתיים מפורטים התנאים – "עבודה מאתגרת, עבודה בת ביצוע ועבודה משמעותית בעיני העובד". זו תמורה בצורת חלק כולל: שלושה רכיבים שיחד מזהים ומפרטים את "שלושה תנאים".
(2) הביטוי המכליל: "שלושה תנאים" – הצירוף הכללי שהתמורה מפרטת. (המילה "שלושה" מכריזה מראש על מספר הפריטים.)
(3) נושא: שואלים: מה צריכים להתקיים? – שלושה תנאים. הנשוא "צריכים להתקיים" (נשוא מורחב) בא לפני הנושא ומתאים לו ברבים. לתמורה אותו תפקיד כמו לביטוי המכליל – גם היא נושא.
(בתחילת המשפט [כדי שהעובד יהיה מאושר במקום עבודתו] – פסוקית תיאור תכלית.)
(4) משפט שמני: משפט שהנשוא שלו אינו פועל. מציבים את הביטוי המכליל כנושא, אוגד ("הם"), ואת התמורה כנשוא: "שלושת התנאים... הם עבודה מאתגרת, עבודה בת ביצוע ועבודה משמעותית". אפשר גם בסדר הפוך, עם אוגד בנקבה ("הן").
טעות נפוצה: ב־(3) לכתוב "מושא" כי הצירוף בא אחרי הנשוא; ב־(4) להשאיר פועל ("צריכים להתקיים") – אז המשפט אינו שמני.
סעיף ב
(1) אפשרות II.
(2) [מדוע אנשים רואים בגידול ילדים גורם עיקרי לאושר בחייהם, אף על פי ש...] – פסוקית מושא;
[אף על פי שהוא תהליך שמסב להם... טרדות] – פסוקית ויתור (בתוך פסוקית המושא);
[שמסב להם בצד שמחה וסיפוק גם לא מעט טרדות] – פסוקית לוואי (של "תהליך").
(1) למה II: השאלה היא למה מתייחסת פסוקית הוויתור [אף על פי שהוא תהליך...]. "הוא" = גידול ילדים. הוויתור מנוגד לכך שאנשים רואים בגידול ילדים גורם עיקרי לאושר – הם רואים בו מקור אושר אף על פי שהוא מסב טרדות. אין ניגוד בין הטרדות לבין העובדה ש"הנוסחה מסבירה". לכן פסוקית הוויתור תלויה בנשוא "רואים" שבתוך הפסוקית [מדוע...], ונמצאת בתוכה – כמו באפשרות II. (גם בטקסט 2, פסקה ו, הוויתור צמוד לטענה ש"גידול ילדים הוא הגורם העיקרי לאושר".)
(2) תפקידי הפסוקיות:
טעות נפוצה: לזהות את [מדוע...] כפסוקית תיאור סיבה בגלל המילה "מדוע" – הפסוקית אינה מסבירה את הנשוא "מסבירה" אלא משלימה אותו, ולכן היא פסוקית מושא.
שאלה 12 · פירוק משפט מורכב ופיסוק
לפניך משפט.
בני דור ה־Z, צעירים בני עשרים וחמש ופחות, שנולדו לתוך עולם טכנולוגי, מביאים עימם תפיסות חדשות בנוגע לציפיות שלהם מן העבודה, לכן הם מתקשים לעבוד תחת לחץ לעומת המבוגרים מהם.
כתוב על פי משפט זה שלושה משפטים פשוטים, שבכל אחד מהם הנושא התחבירי יהיה בני דור ה־Z.
השמט מידע על פי הצורך.
משפט 1: ______
משפט 2: ______
משפט 3: ______
לפניך קטע שהושמטו ממנו פסיקים.
ד"ר אורית שמאי מרצה בחוג למנהל עסקים באוניברסיטת חיפה טוענת כי ככל שעובדים מאושרים יותר, כך ביצועיהם בעבודה טובים יותר. לטענתה של שמאי מנהלים צריכים לשאוף להגברת האושר של עובדיהם לדאגה לרווחתם להתאמת תנאי העובדים לצורכיהם ולהנהגת מדיניות התואמת את נטייתם ואת כישוריהם. (במסגרת)
הוסף לקטע פסיקים לפי ההוראות האלה:
– פסיקים בין חלקים כוללים
– פסיק לאחר הסגר
– פסיק לפני תמורה ופסיק אחריה
◂ פתרון מלא לשאלה 12
סעיף א
משפט 1: בני דור ה־Z הם צעירים בני עשרים וחמש ופחות.
משפט 2: בני דור ה־Z נולדו לתוך עולם טכנולוגי.
משפט 3: בני דור ה־Z מביאים עימם תפיסות חדשות בנוגע לציפיות שלהם מן העבודה.
(אפשר גם: "בני דור ה־Z מתקשים לעבוד תחת לחץ לעומת המבוגרים מהם.")
שלב 1 – פריטי המידע במשפט: (א) תמורה – "צעירים בני עשרים וחמש ופחות"; (ב) פסוקית לוואי – "שנולדו לתוך עולם טכנולוגי"; (ג) האיבר הראשון – "מביאים עימם תפיסות חדשות..."; (ד) האיבר השני – "לכן הם מתקשים לעבוד תחת לחץ...". המשפט כולו מחובר ("לכן"), ובאיבר הראשון יש פסוקית.
שלב 2 – משפט פשוט לכל פריט: בכל משפט "בני דור ה־Z" הוא הנושא, ויש נשוא אחד בלבד:
שלב 3 – בדיקה: בכל משפט נשוא אחד, אין "ש" ואין מילת קישור ("לכן"), והנושא הוא בדיוק "בני דור ה־Z".
טעות נפוצה: להשאיר "לכן" ("לכן בני דור ה־Z מתקשים...") – מילת קישור שמחברת למשפט קודם; או לכתוב "צעירים בני עשרים וחמש..." כנושא.
סעיף ב
ד"ר אורית שמאי, מרצה בחוג למנהל עסקים באוניברסיטת חיפה, טוענת כי ככל שעובדים מאושרים יותר, כך ביצועיהם בעבודה טובים יותר. לטענתה של שמאי, מנהלים צריכים לשאוף להגברת האושר של עובדיהם, לדאגה לרווחתם, להתאמת תנאי העובדים לצורכיהם ולהנהגת מדיניות התואמת את נטייתם ואת כישוריהם.
שיטה: לכל הוראה מוצאים בקטע את המבנה המתאים. (הפסיקים שנוספו מודגשים בתשובה.)
(הפסיק אחרי "מאושרים יותר" כבר מופיע בקטע – הוא מפריד בין פסוקית ההשוואה "ככל ש..." לבין "כך...".)
טעות נפוצה: לשים פסיק רק לפני התמורה ולא אחריה; לשים פסיק גם לפני "ולהנהגת" (לפני ו' החיבור של הרכיב האחרון).
מערכת הצורות
שאלה 13 · שורש ובניין של פעלים; זמן יוצא דופן
לפניך קטע, ובו פעלים מודגשים.
בעולם הולך ומִשְׁתַּנֶּה צעירים שנוֹלָדִים לתוך עולם הטכנולוגיה ומְצוּיִים בו היטב, נכנסים לשוק העבודה ומְבִיאִים עימם תפיסות חדשות. צעירים שהוריהם מָנְעוּ מהם בילדותם להתמודד עם קושי, מְאֻתְגָּרִים לעיתים בביצוע משימות שמֻטָּלוֹת עליהם, והמעסיקים צריכים להיות ערים לכך.
בטבלה שלפניך כתוב את השורש ואת הבניין של כל אחד מן הפעלים המודגשים.
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| מִשְׁתַּנֶּה | ||
| נוֹלָדִים | ||
| מְצוּיִים | ||
| מְבִיאִים | ||
| מָנְעוּ | ||
| מְאֻתְגָּרִים | ||
| מֻטָּלוֹת |
אחד מן הפעלים המודגשים בקטע יוצא דופן מבחינת הזמן שלו. ציין מהו הפועל ומהו הזמן שלו. ______
◂ פתרון מלא לשאלה 13
סעיף א
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| מִשְׁתַּנֶּה | ש-נ-י/ה | התפעל |
| נוֹלָדִים | י/ו-ל-ד | נפעל |
| מְצוּיִים | מ-צ-א | פעל (קל) |
| מְבִיאִים | ב-ו-א | הפעיל |
| מָנְעוּ | מ-נ-ע | פעל (קל) |
| מְאֻתְגָּרִים | א-ת-ג-ר | פֻּעַל |
| מֻטָּלוֹת | נ-ט-ל | הֻפְעַל |
השיטה הכללית: מורידים את סימני התבנית (מ' של הבינוני, ת' של התפעל, סיומות ־ים/־ות/־וּ), מזהים את סימני הבניין ומשחזרים אותיות שורש שנעלמו. כשיש ספק – מעבירים לעבר, נסתר.
טעות נפוצה: לכתוב ל"מאותגרים" שורש ת-ג-ר ובניין התפעל; לכתוב ל"מוטלות" שורש ט-ו-ל או ט-ל-ל; לכתוב ל"נולדים" שורש נ-ל-ד.
סעיף ב
הפועל: מָנְעוּ; הזמן: עבר.
כל הפעלים המודגשים האחרים הם בצורת בינוני (הווה): מִשְׁתַּנֶּה, נוֹלָדִים, מְצוּיִים, מְבִיאִים, מְאֻתְגָּרִים, מֻטָּלוֹת – כולם בלי סיומת גוף של עבר, ורובם פותחים במ' של בינוני (או בנ' של בינוני נפעל). מָנְעוּ – הסיומת ־וּ אחרי שורש בלי תחילית (מָנַע ← מָנְעוּ) היא סיומת עבר בגוף נסתרים. גם ההקשר תומך: "שהוריהם מנעו מהם בילדותם" – פעולה שהייתה בעבר.
טעות נפוצה: לבחור ב"נולדים" (כי לידה "קרתה בעבר") – הצורה עצמה היא בינוני; קובעים זמן לפי הצורה הדקדוקית, לא לפי התוכן.
שאלה 14 · צורת עתיד, שורש ובניין, שמות פעולה
לפניך משפט.
אנשים העוסקים במקצועות ההוראה והסיעוד נוֹטִים להיות מאושרים, מכיוון שעבודה שיש בה משמעות מְרוֹמֶמֶת את מצב הרוח.
(1) הקף את צורת העתיד של הפועל נוֹטִים במשפט המודגש.
יִטּוּ, יַטּוּ, יֻטּוּ, יִנָּטוּ
(2) • ציין את השורש ואת הבניין של הפועל מְרוֹמֶמֶת.
השורש: ______; הבניין: ______
לְרַמּוֹת, לְרוֹמֵם, לְהָרִים, לְהִתְרוֹמֵם
לפניך שלושה משפטים, ובהם שמות פעולה מודגשים.
(1) פִּרְסוּם של מחקר חדש מגלה כי מבוגרים שיש להם הִזְדַּמְּנוּת לעבוד גם אחרי פְּרִישָׁתָם מן העבודה מאושרים יותר בחייהם.
(2) המחקר נערך לאחר שִׁיבָתָם של הגמלאים לעבודה, וההֵעָנוּת שלהם הייתה רבה.
(3) נמצא שאצל אנשים מבוגרים העבודה חשובה לא רק להַשָּׂגַת רווחה כלכלית; היא גם מחזקת את הדִּמּוּי העצמי ומונעת הֶאָצָה של תהליכי הזדקנות.
מיין את שמות הפעולה לפי הבניין שלהם.
| פעל (קל) | נפעל | הפעיל | פיעל | התפעל |
|---|---|---|---|---|
מבין הזוגות שלפניך הקף את שני הזוגות שבהם הבניין של שם הפעולה זהה לבניין של הפועל.
נוֹעַד – הִוָּעֲדוּת הִתְחָרֵט – חֲרָטָה מִלֵּא – מִלּוּי נִפְצַע – פְּצִיעָה
◂ פתרון מלא לשאלה 14
סעיף א
(1) יִטּוּ
(2) השורש: ר-ו-ם; הבניין: פיעל.
שם הפועל: לְרוֹמֵם.
הפעיל, נוכח, ציווי: הָרֵם.
(1) יִטּוּ. "נוֹטִים" – בינוני של קל (נוֹטֶה – נוֹטִים, כמו בּוֹנֶה – בּוֹנִים), שורש נ-ט-י/ה (נָטָה). בעתיד של קל הנ' נבלעת ובמקומה בא דגש בט' (פ"נ): יִנְטוּ ← יִטּוּ (כמו יִפְּלוּ). "יַטּוּ" – הפעיל (יַטּוּ אוזן); "יֻטּוּ" – הופעל; "יִנָּטוּ" – נפעל. העתיד צריך להישאר בבניין של "נוטים" – קל.
(2) מְרוֹמֶמֶת – ר-ו-ם, פיעל. בגזרת ע"ו בניין פיעל בא בתבנית "פוֹלֵל": האות האחרונה נכפלת והתנועה חולם (מְקוֹמֵם, מְעוֹדֵד). מ' בשווא – סימן הבינוני של פיעל. עבר: רוֹמֵם. לכן השורש ר-ו-ם ("רָם", "הֵרִים") ולא ר-מ-ם.
טעות נפוצה: לכתוב שורש ר-מ-ם או בניין התפעל; לכתוב ציווי "הָרִים" או "תָּרִים".
סעיף ב
| פעל (קל) | נפעל | הפעיל | פיעל | התפעל |
|---|---|---|---|---|
| פרישתם, שיבתם | היענות | השגת, האצה | פרסום, דימוי | הזדמנות |
משקלי שמות הפעולה: קל – קְטִילָה (ובע"ו – קִיטָה); נפעל – הִקָּטְלוּת; פיעל – קִטּוּל; הפעיל – הַקְטָלָה; התפעל – הִתְקַטְּלוּת.
טעות נפוצה: לשבץ את "הזדמנות" בהפעיל (בגלל ה' בתחילתה), את "היענות" בהפעיל, או את "שיבתם" בפיעל (בגלל החיריק).
סעיף ג
נוֹעַד – הִוָּעֲדוּת; מִלֵּא – מִלּוּי.
בודקים לכל זוג את בניין הפועל ואת משקל שם הפעולה:
טעות נפוצה: להניח שכל שם פעולה מאותו שורש שייך לבניין של הפועל שלצידו – מכריעים לפי המשקל של שם הפעולה.
שאלה 15 · בניין משותף, שורש ושם פועל; פרטי נטייה; חלקי דיבור; הגייה נכונה
לפניך שלושה משפטים.
– הסקירה מְתַמְצֶתֶת את הדרכים להגדיר אושר.
– אם לא תְּצַיְּתִי להוראות המנהלים, תוזמני לשימוע.
– היא מִצְּתָה את תפקידה.
(1) כתוב את הבניין המשותף לפעלים המודגשים. ______
(2) השלם את הטבלה שלפניך: כתוב את השורש ואת שם הפועל של כל אחד מן הפעלים.
| מְתַמְצֶתֶת | תְּצַיְּתִי | מִצְּתָה | |
|---|---|---|---|
| השורש | |||
| שם הפועל |
לפניך שני משפטים, ובכל אחד מהם מודגש הפועל תַּעֲלוּ.
(1) אם תַּעֲלוּ לראש ההר, תוכלו ליהנות מן הנוף.
(2) אם תַּעֲלוּ את שכר העובדים, הם יהיו מאושרים.
הקף את כל הפרטים הדקדוקיים המשותפים לשתי צורות הפועל.
זמן, שורש, בניין, גוף
לפניך שלושה משפטים, ובהם צורות בינוני מודגשות.
– דבר מוּבָן הוא שלא כל עבודה גורמת אושר לאנשים.
– חוקרים עֵרִים לתפיסה נְפוֹצָה בקרב הציבור בנוגע לעבודה.
– רמת אושר גבוהה אצל עוֹבְדִים מעלה את התפוקה שלהם בעבודה.
כתוב מעל לכל מילה מודגשת את חלק הדיבור שלה.
לפניך משפט, ובו שתי צורות פועל מודגשות. הקף את צורת הפועל הנכונה.
נושא האושר יִדּוֹן / יָדוֹן בהרצאתו של פרופסור יורם יובל.
◂ פתרון מלא לשאלה 15
סעיף א
(1) פיעל.
(2)
| מְתַמְצֶתֶת | תְּצַיְּתִי | מִצְּתָה | |
|---|---|---|---|
| השורש | ת-מ-צ-ת | צ-י-ת | מ-צ-י/ה |
| שם הפועל | לְתַמְצֵת | לְצַיֵּת | לְמַצּוֹת |
(1) פיעל – הסימנים:
(2) השורשים ושמות הפועל:
טעות נפוצה: לזהות את "מתמצתת" כהתפעל (בגלל מְתַ־) ולכתוב שורש מ-צ-ת; לכתוב ל"מיצתה" שורש מ-צ-ת או מ-צ-ץ.
סעיף ב
זמן, שורש, גוף.
ניתוח שתי הצורות:
המשותף: זמן – עתיד; שורש – ע-ל-י/ה; גוף – נוכחים. השונה: הבניין (קל לעומת הפעיל). בגלל הגרונית ע' צורות העתיד של שני הבניינים זהות בכתיב ובהגייה, וההקשר בלבד מכריע (משמעות גורמת ומושא "את שכר העובדים").
טעות נפוצה: להקיף גם "בניין" משום שהצורות נראות זהות.
סעיף ג
מוּבָן – שם תואר; עֵרִים – שם תואר; נְפוֹצָה – שם תואר; עוֹבְדִים – שם עצם.
הכלל: צורת בינוני יכולה לשמש פועל, שם תואר או שם עצם; מכריעים לפי התפקוד במשפט.
טעות נפוצה: לכתוב "פועל" לכל צורת בינוני, או לכתוב את התפקיד התחבירי (לוואי, נשוא) במקום חלק הדיבור.
סעיף ד
יִדּוֹן
ההקשר: נושא האושר אינו דן בעצמו – דנים בו (בהרצאה). לכן נדרש פועל סביל: נפעל של ד-י-ן.
טעות נפוצה: לבחור "יָדוֹן" כי "נשמע" כמו "ידון" של הדיבור היום־יומי.
שאלה 16 · מילים בתפקיד פועל ובתפקיד שם; שני שורשים; מיון לפי בניין
לפניך ארבע מילים.
תַּכְשִׁיט, נָבִיא, תַּקְדִּים, תַּקִּיף
(1) איזו מן המילים אינה יכולה לשמש הן בתפקיד פועל הן בתפקיד שם? ______
(2) בחר באחת משלוש המילים המשמשות הן בתפקיד פועל הן בתפקיד שם, והשלם את הטבלה.
| המילה שבחרת | ניתוח המילה בתפקיד פועל: שורש | בניין | גוף | ניתוח המילה בתפקיד שם: שורש | משקל |
|---|---|---|---|---|---|
לפועל מַרְשִׁים שתי משמעויות: פועל ביחיד ומשמעותו "מעורר התפעלות", ופועל ברבים ומשמעותו "נותנים רשות".
כתוב את השורש של הפועל מַרְשִׁים בכל אחת משתי המשמעויות שלו.
השורש של הפועל ביחיד: ______; השורש של הפועל ברבים: ______
לפניך רשימת פעלים. מיין את הפעלים בטבלה שלפניך על פי הבניין.
נוֹבֵעַ, נוֹדֶה, נוֹעָץ, נוֹרִישׁ, נוֹרָה, נוֹעֵץ
| פעל (קל) | נפעל | הפעיל |
|---|---|---|
◂ פתרון מלא לשאלה 16
סעיף א
(1) תַּכְשִׁיט
(2) אחת מן האפשרויות:
| המילה | פועל: שורש | בניין | גוף | שם: שורש | משקל |
|---|---|---|---|---|---|
| נָבִיא | ב-ו-א | הפעיל | מדברים | נ-ב-א | קָטִיל |
| תַּקְדִּים | ק-ד-ם | הפעיל | נוכח (או נסתרת) | ק-ד-ם | תַּקְטִיל |
| תַּקִּיף | נ-ק-ף | הפעיל | נוכח (או נסתרת) | ת-ק-ף | קַטִּיל |
(1) תַּכְשִׁיט – שם עצם במשקל תַּקְטִיל (שורש כ-ש-ט). אין פועל "הִכְשִׁיט" בהפעיל, ולכן "תכשיט" אינה יכולה להיות צורת עתיד ("אתה תַּכְשִׁיט").
(2) שלוש המילים האחרות:
שימו לב: בתַּקִּיף התי"ו היא סימן עתיד בפועל, אבל אות שורש בשם – ולכן השורשים שונים. בתַּקְדִּים השורש זהה, והתי"ו היא סימן עתיד בפועל ותחילית של המשקל בשם.
טעות נפוצה: לכתוב משקל "קָטִיל" לתַּקִּיף (חסר הדגש) או שורש נ-ק-ף גם לשם.
סעיף ב
ביחיד (מעורר התפעלות): ר-ש-ם.
ברבים (נותנים רשות): ר-ש-י/ה.
ביחיד – ר-ש-ם: "הוא מַרְשִׁים" = יוצר רושם. הפעיל, בינוני, יחיד (מַקְטִיל: מַרְשִׁים, כמו מַזְמִין); המ"ם הסופית היא אות שורש (רוֹשֶׁם, הִרְשִׁים).
ברבים – ר-ש-י/ה: "הם מַרְשִׁים" = נותנים רשות. הפעיל, בינוני, רבים: מַרְשֶׁה ← מַרְשִׁים (ל"י, כמו מַפְנֶה – מַפְנִים); הסיומת ־ִים היא סיומת ריבוי, והה' של השורש נעלמה (הִרְשָׁה, רְשׁוּת).
הדרך: מחליפים את המספר: ביחיד – "מַרְשִׁים" נשאר (המ' חלק מן השורש), ובנקבה "מַרְשִׁימָה"; ברבים – הצורה ביחיד היא "מַרְשֶׁה".
טעות נפוצה: לכתוב את אותו שורש לשתי המשמעויות.
סעיף ג
| פעל (קל) | נפעל | הפעיל |
|---|---|---|
| נוֹבֵעַ, נוֹעֵץ | נוֹעָץ, נוֹרָה | נוֹדֶה, נוֹרִישׁ |
הקושי: כל הפעלים פותחים ב"נוֹ". צריך לברר אם הנ' היא אות שורש (קל), סימן נפעל, או סימן עתיד בגוף מדברים (הפעיל), ולהיעזר בתנועה של האות השנייה.
קל (בינוני פוֹעֵל – צירי באות השנייה):
נפעל (נוֹקְטָל בפ"י/ו – קמץ באות השנייה):
הפעיל (עתיד, גוף מדברים – הנ' סימן גוף):
ההבחנה בין נוֹעָץ לנוֹעֵץ: אותו כתיב, ניקוד שונה – קמץ (נפעל, י-ע-ץ) לעומת צירי (קל, נ-ע-ץ).
טעות נפוצה: לשבץ את כל המילים בנפעל בגלל הנ' בתחילתן.
שאלה 17 · דרכי תצורה, צורן גזירה, תפקיד הנו"ן
האקדמיה ללשון העברית ביקשה לחדש מונח עברי לציון אדם המציע את שירותיו לביצוע תיקונים שונים בבית.
לפניך כמה מן ההצעות שנידונו באקדמיה ללשון העברית.
מְתַקֵּן, תִּקּוּנַאי, תַּקָּן, שַׁפְּרָן
(1) איזו מן המילים המוצעות יוצאת דופן מבחינת דרך התצורה שלה, ומהי דרך התצורה שלה?
המילה יוצאת הדופן: ______
דרך התצורה: ______
(2) איזו מן המילים המוצעות היא בצורת הבינוני? ______
לפניך שני משפטים.
I. המנהל שלנו מִקְצוֹעָן בעבודתו.
II. מִקְצוֹעָן של נשים רבות מסב להן אושר.
הקף את מספר המשפט שבו הצורן הסופי הוא צורן גזירה, ונמק את קביעתך.
לא במיקוד תשפ"ז
לפניך ארבעה זוגות מילים.
אֵיכוּת – מַהוּת פִּרְיוֹן – רִאשׁוֹן סִפְרִיָּה – תִּיקִיָּה חֲלָלִית – תַּרְמִית
הקף את שני הזוגות ששתי המילים בהם נוצרו באותה דרך תצורה.
לפניך שש מילים, ובכל אחת מהן מודגשת האות נו"ן.
נָעִים, מִגְוָן, רַקְדָן, מִנְהָג, מַזְגָן, נוֹרָא
מיין בטבלה שלפניך את המילים על פי תפקיד הנו"ן.
| נו"ן שורשית | נו"ן מוספית |
|---|---|
◂ פתרון מלא לשאלה 17
סעיף א
(1) המילה יוצאת הדופן: תִּקּוּנַאי. דרך התצורה: בסיס וצורן סופי (תיקון + ־ַאי).
(2) מְתַקֵּן
(1) הדרך: בודקים אם רואים בתוך המילה מילה שלמה קיימת (בסיס) ואחריה צורן, או שאותיות השורש נוצקו לתבנית.
לכן תיקונאי היא היחידה שנוצרה מבסיס וצורן.
(2) מְתַקֵּן – צורת הבינוני של פיעל (תִּקֵּן – מְתַקֵּן – יְתַקֵּן): מ' בשווא + פתח + דגש וצירי. צורה זו משמשת כאן כשם עצם (בעל עיסוק).
טעות נפוצה: לבחור בשַׁפְּרָן כיוצאת דופן בגלל הסיומת ־ָן; ־ָן כאן היא חלק מן המשקל קַטְּלָן, ואין במילה בסיס שלם ("שִׁפּוּר" אינו מופיע בה).
סעיף ב
משפט I. במשפט זה "מקצוען" היא מילה חדשה שנגזרה מן הבסיס "מקצוע" + הצורן ־ָן, ומשמעותה בעל מקצוע מיומן – אדם (בעל תכונה). הצורן יצר מילה חדשה בעלת משמעות אחרת, ולכן הוא צורן גזירה. במשפט II הצורן ־ָן הוא כינוי קניין (נטייה): "מקצוען" = המקצוע שלהן (של הנשים) – זו אותה מילה "מקצוע" בנטייה.
ההבחנה:
בדיקה: במשפט II אפשר להחליף ב"המקצוע של נשים רבות מסב להן אושר" – המשמעות נשמרת; במשפט I "המנהל שלנו המקצוע שלו בעבודתו" – חסר היגיון.
טעות נפוצה: לנמק רק "כי זה שם תואר" או "כי זה אדם" בלי לומר שהצורן יוצר מילה חדשה, ובלי להסביר מה הצורן במשפט האחר.
סעיף ג
אֵיכוּת – מַהוּת; סִפְרִיָּה – תִּיקִיָּה.
הדרך: בכל זוג יש סיומת משותפת (־וּת, ־וֹן, ־ִיָּה, ־ִית), ולכן אי אפשר להכריע לפי הסיומת לבדה. בודקים בכל מילה: האם רואים בה מילה קיימת שלמה (בסיס) שהצורן נוסף אליה – או שאותיות שורש נוצקו לתוך משקל (שהסיומת היא חלק ממנו).
לכל מילה – דרך התצורה:
סימן עזר: בבסיס וצורן הבסיס נשמר בשלמותו ומשמעותו נשמעת במילה (ראש – ראשון, חלל – חללית, תיק – תיקייה, ספר – ספרייה). בפִּרְיוֹן ובתַּרְמִית התחילית או הסיומת הן חלק מתבנית קבועה שבתוכה יושבות אותיות השורש.
טעות נפוצה: לבחור בפִּרְיוֹן–רִאשׁוֹן רק בגלל הסיומת המשותפת ־וֹן; ברִאשׁוֹן ־וֹן היא צורן שנוסף לבסיס "ראש", ואילו בפִּרְיוֹן היא חלק מן המשקל קִטְלוֹן.
סעיף ד
| נו"ן שורשית | נו"ן מוספית |
|---|---|
| נָעִים, מִגְוָן, מִנְהָג | רַקְדָן, מַזְגָן, נוֹרָא |
הדרך: מוצאים את השורש של כל מילה ובודקים אם הנו"ן נכללת בו.
נו"ן שורשית:
נו"ן מוספית:
טעות נפוצה: לשבץ את "מגוון" עם הנו"ן המוספית (כמו רקדן) – אבל ב"גוון" הנו"ן קיימת כבר בשורש; ולשבץ את "נורא" בשורשית בגלל הנו"ן שבראש המילה.