דילוג לתוכן המרכזי

בגרות בלשון שאלון עיקרי 011281 - קיץ 2021, מועד ב'

שאלון עיקרי (הבנה, הבעה ולשון) · שאלון 011281 · קיץ, מועד ב' · 17 שאלות · 3 שעות

בחינת הבגרות בלשון, קיץ 2021, מועד ב', כל 17 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה. במטלת הכתיבה - חיבור לדוגמה בציון מלא, המבנה שלו והסבר לפי רכיבי ההערכה.

הוראות הבחינה (כמו בשאלון)

שים לב: בבחינה זו יש הנחיות מיוחדות. יש לענות על השאלות על פי הנחיות אלה.
א. משך הבחינה: שלוש שעות.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני חלקים.
חלק ראשון – הבנה והבעה – 50 נקודות
חלק שני – לשון – 50 נקודות
פרק א: שם המספר, אותיות השימוש ומילות היחס
פרק ב: תחביר / פרק ג: מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר לנבחן (נספח 2).
ד. הוראה מיוחדת: יש לענות על השאלות בגוף שאלון זה לפי ההוראות.
שים לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה לשימושך. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
ההנחיות בשאלון זה מנוסחות בלשון זכר ומכוונות לנבחנות ולנבחנים כאחד.
נספחים: נספח 1 – טקסטים; נספח 2 – דף עזר לנבחן.
הנחיות מיוחדות למועד זה: בפרק ב (תחביר) ובפרק ג (מערכת הצורות) יש חמש שאלות, לכל שאלה – 12 נקודות. שים לב: תוכל לענות, באופן מלא או חלקי, על כל השאלות בפרק, אך מספר הנקודות שתוכל לצבור בפרק לא יעלה על 40 נקודות.

חלק ראשון – הבנה והבעה

ההוראות לחלק זה

(50 נקודות)
קרא את הטקסטים 1–3 שבנספח 1 המצורף, וענה על כל השאלות 1–6 שלפניך.
הקפד על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
(נספח 1 – טקסטים: לפניך שלושה טקסטים. קרא אותם, וענה על השאלות בשאלון המחברת המצורף.)

שאלה 1 · טענה רווחת משותפת בטקסטים 1 ו־3

הבנת הנקרא5 נקודותטקסט 1טקסט 3

בטקסטים 1 ו־3 מוצגת טענה משותפת הרווחת בציבור בנוגע לקשר שבין עבודה ובין אושר.
נסח את הטענה. (5 נקודות)

◂ פתרון מלא לשאלה 1
תשובה

הטענה הרווחת היא שאנשים היו מאושרים יותר אילו לא היו צריכים לעבוד, כלומר שעבודה אינה מביאה אושר ועדיף שלא לעבוד מלעבוד.

איך מזהים טענה רווחת: מחפשים ביטויים שמראים שרבים מחזיקים בדעה: "התפיסה הרווחת", "רבים סבורים".

היכן זה בטקסטים:

•טקסט 1, פסקה ד: "התפיסה הרווחת בעולם היא כי עדיף שלא לעבוד מלעבוד, ושעבודה קלה עדיפה מעבודה קשה".
•טקסט 3, פסקה ו: "רבים סבורים שהם היו מאושרים יותר, אילו יכלו שלא לעבוד".

המשותף: בשני הטקסטים הטענה היא שהימנעות מעבודה תגרום לאדם אושר רב יותר. זו התשובה – בניסוח אחד שמכליל את שני המקורות.

שימו לב: שתי הכותבות מציגות את הטענה כדי לדחות אותה ("גם אלה הן תפיסות שגויות"; "סברה זו – בטעות יסודה"). השאלה מבקשת את הטענה הרווחת עצמה, ולא את עמדת הכותבות.

טעות נפוצה: לכתוב את עמדת הכותבות ("עבודה יכולה לגרום אושר") במקום הטענה הרווחת, או להביא רק את החלק שמופיע בטקסט 1 ("עבודה קלה עדיפה מעבודה קשה") – חלק זה אינו מופיע בטקסט 3 ולכן אינו משותף.

שאלה 2 · עמדת הכותבת – עבודה מן הבית

הבנת הנקרא4 נקודותטקסט 1

מה יכולה להיות דעתה של כותבת טקסט 1 בנוגע לעבודה המתבצעת באופן קבוע מן הבית?
הקף את התשובה הנכונה. (4 נקודות)
(1) צריך לעבוד מן הבית מפני שבבית העובדים מאושרים יותר מבמקום העבודה.
(2) מומלץ שלא לעבוד מן הבית מכיוון שבבית שולטת תרבות הצריכה המערבית.
(3) מחקרים מלמדים שעבודה מן הבית מספקת הרבה יותר, לכן צריך לעבוד מן הבית.
(4) כדאי שלא לעבוד מן הבית מכיוון שאין תחליף לקשרים אישיים במקום העבודה.

◂ פתרון מלא לשאלה 2
תשובה

(4) כדאי שלא לעבוד מן הבית מכיוון שאין תחליף לקשרים אישיים במקום העבודה.

התשובה: (4).

הדרך: הטקסט אינו עוסק בעבודה מן הבית, ולכן צריך להסיק את העמדה ממה שהכותבת אומרת על מקום העבודה. עבודה קבועה מן הבית פירושה שאין מפגש יום־יומי עם המנהל ועם העמיתים.

הביסוס: טקסט 1, פסקה ח: "לקשרים בעבודה, בייחוד בקרב הדור הצעיר, יש חשיבות רבה, ואין תחליף לקשר אישי. הצורך בקשר הוא מולד וטבעי"; "קשרים בין־אישיים הם בסיס להצלחה". מכאן שהכותבת הייתה ממליצה שלא לוותר על הקשר האישי במקום העבודה.

למה לא האחרות:

•(1) בטקסט אין השוואה בין אושר בבית לאושר במקום העבודה.
•(2) תרבות הצריכה המערבית מוזכרת בפסקה ד בהקשר של התפיסה ש"רק הנאה גורמת אושר", ולא בהקשר של הבית.
•(3) בטקסט אין מחקרים על עבודה מן הבית.

שאלה 3 · הסיבה להתנדבות לפי טקסט 2

הבנת הנקרא5 נקודותטקסט 2

אנשים רבים מתנדבים בארגוני סיוע לנזקקים ועוסקים בפעילויות רבות התורמות לחברה ולקהילה.
לפי פסקות ג–ד בטקסט 2, מה יכולה להיות הסיבה שאנשים מתנדבים ועוסקים בפעילויות כאלה? נמק את דבריך. (5 נקודות)

◂ פתרון מלא לשאלה 3
תשובה

אנשים מתנדבים משום שהנתינה לאחרים גורמת להם אושר. לפי פסקה ד, המשתתפים במחקרים תיארו את רגעי האושר שלהם כרגעים של שלווה, סיפוק גדול ושלמות עצמית, וברוב המקרים תחושות אלה היו קשורות "בנתינה ובגרימת אושר לאדם אחר". נוסף על כך, לפי פסקה ג, אושר מתמשך נובע מחיים בעלי משמעות, והתנדבות למען נזקקים ולמען הקהילה מעניקה לחיים משמעות.

מה נדרש: (1) הסיבה – ההתנדבות מסבה למתנדב אושר; (2) נימוק מתוך פסקות ג–ד.

הביסוס בטקסט:

•פסקה ד: תחושות האושר "היו קשורות בחוויה בחברת אדם אהוב, בנתינה ובגרימת אושר לאדם אחר". התנדבות היא בדיוק נתינה לאחר.
•פסקה ג: לפי ההגדרה השנייה "אושר הוא מצב מתמשך, הנובע מחיים בעלי משמעות". עשייה למען החברה והקהילה היא עשייה בעלת משמעות.

הקישור: השאלה מתארת התנדבות וסיוע לנזקקים, והטקסט אינו מזכיר התנדבות במפורש. לכן צריך לקשר בין הדוגמה (התנדבות) לבין העיקרון הכללי שבטקסט (נתינה ומשמעות מביאות אושר).

טעות נפוצה: לכתוב סיבה כללית שאינה מן הטקסט ("כי חשוב לעזור", "כי זה ערך") או לכתוב רק את הסיבה בלי לצטט או לנסח את הביסוס מפסקות ג–ד.

שאלה 4 · האם טקסט 2 תומך בממצא מטקסט 3

הבנת הנקרא5 נקודותטקסט 2טקסט 3

לפניך ממצא של מחקרים המוזכר בפסקה ד בטקסט 3: "עושר מסב לאנשים אושר, ונראה שאנשים מאושרים צוברים עושר רב יותר מאחרים".
האם הכתוּב בפסקה ה בטקסט 2 תומך בממצא זה? נמק את דבריך. (5 נקודות)

◂ פתרון מלא לשאלה 4
תשובה

לא. הכתוב בפסקה ה בטקסט 2 אינו תומך בממצא, אלא סותר אותו. לפי טקסט 2 המשתתפים במחקרים כלל לא התייחסו לכסף כשתיארו את האושר שלהם, ואנשים ששכרם גבוה מן השכר הממוצע לא דיווחו על קשר בין רמת האושר שלהם ובין גובה השכר. כלומר, לפי טקסט 2 מעבר לרמת הכנסה מסוימת הנדרשת לתחושת ביטחון, עושר אינו מגביר אושר – בניגוד לממצא שבטקסט 3.

הדרך: משווים את הממצא (עושר ← אושר) למה שנאמר על כסף בטקסט 2, פסקה ה.

טקסט 2, פסקה ה: "עניין בולט שאליו המשתתפים במחקרים לא התייחסו כלל הוא כסף"; "אנשים ששכרם גבוה מן השכר הממוצע במשק, לא דיווחו על קשר בין רמת האושר שלהם ובין גובה השכר"; ובסוף הפסקה: שביעות רצון תלויה באופן שבו האדם תופס את עבודתו "ולאו דווקא ביוקרה המקצועית ובהכנסה שהיא מקנה לו".

המסקנה: לפי טקסט 2, כסף חשוב רק עד רמה מסוימת ("כדי שהם ירגישו ביטחון"), ומעבר לה אין קשר בין שכר לאושר. לכן טקסט 2 אינו תומך בטענה ש"עושר מסב לאנשים אושר".

אפשר להוסיף (הסתייגות): גם טקסט 3 עצמו מסייג (פסקה ג: ההכנסה קשורה לאושר "אך פחות מן הצפוי"), אבל השאלה שואלת על טקסט 2 בלבד.

טעות נפוצה: לענות "כן" או "לא" בלי נימוק מן הטקסט, או להסתמך על המשפט "נדרשת לאנשים רמה מסוימת של הכנסה" כדי לטעון שיש תמיכה – המשפט מדבר על ביטחון בסיסי, ומיד אחריו נאמר שמעבר לכך אין קשר.

שאלה 5 · שיבוץ קטע בטקסט 3

הבנת הנקרא6 נקודותטקסט 3

לפניך קטע. קרא אותו, וענה על השאלה שאחריו.
על פי מחקר שבדק את תפיסות העבודה של מזכירוֹת בארצות הברית, יש שלוש תפיסות השונות זו מזו בנוגע לעבודה: עבודה היא לצורך פרנסה; עבודה היא קריירה; עבודה היא ייעוד. המסקנות היו שהמזכירות שראו בעבודתן ייעוד היו מאושרות יותר ובריאות יותר מן המזכירות שראו בעבודתן קריירה. המזכירות שראו בעבודתן מקור פרנסה בלבד היו הכי פחות מאושרות. (במסגרת)
(מעובד על פי יעל אלנתן, "בדרך אל האושר", דבר ראשון, 16/11/2018)
לוּ התבקשת לשבץ את הקטע הזה בטקסט 3, היכן בטקסט היית משבץ אותו? ציין באיזו פסקה, ונמק את דבריך על פי הקטע ועל פי טקסט 3. (6 נקודות)

◂ פתרון מלא לשאלה 5
תשובה

הייתי משבץ את הקטע בפסקה ו בטקסט 3 (אחרי המשפט "הדרך שבה הם רואים את העבודה שלהם – משרה סתמית, קריירה חשובה או ייעוד אמיתי – תלויה רק בהם").
נימוק: בפסקה ו הכותבת טוענת שלא משנה באיזו עבודה אנשים עובדים, אלא כיצד הם תופסים אותה – כמשרה סתמית, כקריירה חשובה או כייעוד אמיתי – ושתפיסה זו קובעת אם העבודה תעניק להם אושר. הקטע מציג את אותן שלוש תפיסות בדיוק (פרנסה, קריירה, ייעוד) ומביא מחקר שמראה שמי שראו בעבודתם ייעוד היו המאושרים ביותר ומי שראו בה פרנסה בלבד היו הכי פחות מאושרים. לכן הקטע מבסס בדוגמה מחקרית את הטענה שבפסקה ו.

מה נדרש (שלושה רכיבים): (1) מספר הפסקה; (2) מה נאמר בפסקה בטקסט 3; (3) מה נאמר בקטע, ומה הקשר ביניהם.

הדרך: מחפשים בטקסט 3 את המילים הייחודיות לקטע – "קריירה", "ייעוד". הן מופיעות רק בפסקה ו: "משרה סתמית, קריירה חשובה או ייעוד אמיתי".

ההתאמה:

•"עבודה היא לצורך פרנסה" (בקטע) = "משרה סתמית" (בטקסט).
•"עבודה היא קריירה" = "קריירה חשובה".
•"עבודה היא ייעוד" = "ייעוד אמיתי".
•המסקנה בקטע (ייעוד ← יותר אושר) מחזקת את הטענה בפסקה ו שהאושר תלוי בדרך שבה האדם רואה את עבודתו, ולא בעבודה עצמה ("לא משנה באיזו עבודה אנשים עובדים").

תפקיד הקטע בטיעון: דוגמה/ממצא מחקרי התומך בטענת הכותבת.

טעות נפוצה: לבחור בפסקה ב (שם מוזכרים "משרה מספקת" ומנהלים מאושרים) רק בגלל המילה "משרה", או לציין את הפסקה בלי להסביר את הקשר בין הקטע לטענה שבה.

שאלה 6 · מטלת כתיבה: סקירה על אושר במקום העבודה

מטלת כתיבה25 נקודותטקסט 1טקסט 3

מטלת כתיבה (25 נקודות)
לקראת יריד תעסוקה לבני נוער בחופש הגדול שיתקיים בבית ספרך, התבקשת להכין סקירה על אושר במקום העבודה.
כתוב סקירה ובה תציג את הדרכים למדידת אושר בחיי האדם, את הקשר בין אושר לעבודה ואת הגורמים המשפיעים על האושר במקום העבודה.
התבסס על טקסטים 1 ו־3 בלבד.
הקפד על דרכי מסירה מקובלות ועל אזכור מקורות המידע בגוף הסקירה ובסופה (ביבליוגרפיה).
כתוב בהיקף של 100–200 מילים. השתמש בעמוד זה לכתיבת טיוטה, ואת הסקירה כתוב בעמודים 7–8.

◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 6
סקירה לדוגמה בציון מלא

מה הופך עבודה למקור של אושר?
רוב האנשים מבלים חלק ניכר מחייהם בעבודה, ולכן חוקרים מבקשים לברר כיצד מודדים אושר ומה הקשר בינו ובין העבודה.

אף שאושר הוא עניין סובייקטיבי, יש דרכים למדוד אותו. שיטה אחת בודקת את הרגשתו של האדם בהווה, ב"כאן ועכשיו" שלו, ואילו שיטה אחרת בוחנת את יחסו לאירועים שקרו לו בעבר (אלנתן, 2018).

הקשר בין אושר לעבודה הוא דו־כיווני: עובד מאושר נוטה להיות יצירתי ופורה יותר ומחויב למקום עבודתו, ומנגד, הצלחה בעבודה וסביבת עבודה טובה מגבירות את תחושת האושר (ליובומירסקי, 2015). זאת ועוד, אנשים מאושרים צפויים להשתכר יותר בהמשך חייהם (ליובומירסקי, 2015).

האושר במקום העבודה מושפע מכמה גורמים. הגורם העיקרי הוא החשיבות שהעובד מייחס לעבודתו: עליה להיות מאתגרת, אפשרית לביצוע ומשמעותית בעיניו (אלנתן, 2018). גם עבודה מגוונת שמאפשרת עצמאות מגבירה את האושר (ליובומירסקי, 2015). גורם נוסף הוא הקשרים האישיים במקום העבודה, ובכלל זה הקשר עם המנהל (אלנתן, 2018; ליובומירסקי, 2015). לעומת זאת, ההכנסה משפיעה על האושר פחות מן הצפוי (ליובומירסקי, 2015).

נמצא אפוא שהאושר בעבודה תלוי לא רק בעבודה עצמה, אלא בעיקר במשמעות שהעובד מוצא בה.

ביבליוגרפיה
אלנתן, י' (2018). בדרך אל האושר. דבר ראשון. אוחזר מאתר davar1.co.il.
ליובומירסקי, ס' (2015). העבודה משמחת. אלכסון. אוחזר מאתר alaxon.co.il.

(מספר מילים: 164, בלי הכותרת ורשימת המקורות)

1. מה המטלה דורשת – שלושה תבחינים, ובסדר הזה:
(א) דרכים למדידת אושר; (ב) הקשר בין אושר לעבודה; (ג) גורמים המשפיעים על האושר במקום העבודה. כל תבחין מקבל פסקה משלו. אין להשתמש בטקסט 2 ("בלבד"), ואין להביע עמדה אישית.

2. איסוף החומר – היכן נמצא כל תבחין:

•דרכי מדידה: טקסט 1, פסקה ג – שתי שיטות: הרגשה בהווה ("כאן ועכשיו") ומבט לעבר. (בפסקה ב יש גם שאלה ישירה "כן/לא" – אפשר להזכיר.) טקסט 3 אינו עוסק במדידה, ולכן פסקה זו מבוססת על מקור אחד – זה תקין.
•הקשר בין אושר לעבודה: טקסט 3, פסקות ד–ה – קשר סיבתי דו־כיווני (אושר ← פוריות ויצירתיות; הצלחה וסביבה טובה ← אושר), וגם הכנסה גבוהה יותר בהמשך החיים. (אפשר גם טקסט 1, פסקה ד – "האם הייתי עובד בה בלי תמורה כספית" כמבחן לקשר.)
•גורמים במקום העבודה: טקסט 1, פסקה ה – חשיבות העבודה ושלושה תנאים (מאתגרת, אפשרית לביצוע, משמעותית); פסקה ח – קשר אישי עם המנהל. טקסט 3, פסקה ב – עבודה מגוונת, עצמאות, משמעות; פסקה ג – הכנסה (פחות מן הצפוי), זהות, עמיתים וחברים; פסקה ו – האופן שבו האדם רואה את עבודתו.

3. מבנה הסקירה:

•כותרת עניינית.
•פתיחה (משפט אחד): מציגה את הנושא בלי להעתיק את המטלה.
•גוף – שלוש פסקות לפי התבחינים, עם משפט פתיחה שמכריז על התבחין ("יש דרכים למדוד אותו", "הקשר בין אושר לעבודה הוא דו־כיווני", "האושר במקום העבודה מושפע מכמה גורמים").
•מיזוג: בפסקת הגורמים מידע משני הטקסטים; פריט משותף (קשרים אישיים) מובא פעם אחת עם אזכור כפול (אלנתן, 2018; ליובומירסקי, 2015).
•סיום – משפט מכליל, בלי "לסיכום" ובלי עמדה אישית.

4. מילות קישור ששימשו: "ולכן", "אף ש", "ואילו", "ומנגד", "זאת ועוד", "גם", "גורם נוסף", "לעומת זאת", "אפוא".

5. עמידה בתבחינים:

•תוכן: שלושת התבחינים מכוסים; כל המידע מטקסטים 1 ו־3; אין מידע מטקסט 2 ואין עמדה אישית.
•ארגון: לפי תבחינים ולא לפי טקסטים; פסקה לכל תבחין.
•דרכי מסירה ואזכור: פרפרזה ולא העתקה; אזכור בסוגריים (שם משפחה, שנה) ורשימה ביבליוגרפית לפי סדר הא"ב.
•לשון: משלב ענייני, גוף שלישי, משפטים שלמים, היקף בטווח הנדרש.

6. טעויות אופייניות:

•שימוש בטקסט 2 (למשל הנוסחה "מעט הנאה והרבה משמעות" או הקשר בין שכר לאושר מטקסט 2) – המטלה מגבילה לטקסטים 1 ו־3.
•השמטת אחד התבחינים, בדרך כלל דרכי המדידה.
•ערבוב בין "הקשר בין אושר לעבודה" לבין "הגורמים לאושר במקום העבודה" – הראשון הוא השפעה הדדית, השני הוא תנאים בעבודה.
•סיכום כל טקסט בנפרד במקום מיזוג; פתיחה שמעתיקה את המטלה ("לקראת יריד התעסוקה...").
•השמטת האזכורים בגוף הסקירה או הביבליוגרפיה.

חלק שני – לשון

ההוראות לחלק זה

(50 נקודות)
בחלק זה שלושה פרקים. עליך לענות על שני פרקים: על פרק א – חובה, ועל אחד מן הפרקים ב–ג.

פרק א: שם המספר ואותיות השימוש – חובה (10 נקודות)
ענה על שאלה 7.

לפניך שני פרקים: פרק ב – תחביר, פרק ג – מערכת הצורות.
בחר בפרק שלמדת: פרק ב – תחביר או פרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרת ענה על השאלות לפי ההוראות.

פרק ב: תחביר (40 נקודות)
בפרק זה חמש שאלות, 8–12 (לכל שאלה – 12 נקודות).
שים לב: תוכל לענות, באופן מלא או חלקי, על כל השאלות בפרק זה, אך מספר הנקודות שתוכל לצבור בפרק לא יעלה על 40 נקודות.

פרק ג: מערכת הצורות (40 נקודות)
בפרק זה חמש שאלות, 13–17 (לכל שאלה – 12 נקודות).
שים לב: תוכל לענות, באופן מלא או חלקי, על כל השאלות בפרק זה, אך מספר הנקודות שתוכל לצבור בפרק לא יעלה על 40 נקודות.

שם המספר ואותיות השימוש

שאלה 7 · שם המספר ואותיות השימוש

שם המספר10 נקודות

לפניך קטע ושלושה משפטים, ובהם מספרים מודגשים וכן אפשרויות להגיית שם המספר. כתוב במילים את המספרים המודגשים (אין צורך לנקד), והקף את הצורה הנכונה מבין האפשרויות להגיית שם המספר.
בכתבה שפורסמה באתר "מעריב" בעֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה / עֶשְׂרִים וְשִׁשִּׁי במרץ 2021 הוצגו נתונים של האו"ם בנוגע למדד האושר העולמי. לפי הנתונים, נראה כי ישראל היא מקום טוב לחיות בו. המדד התבסס על סקר עולמי שנערך במֵאָה חֲמִשִּׁים וְאַרְבָּעָה / מֵאָה חֲמִשִּׁים וְאַרְבַּע מדינות. המשתתפים בסקר התבקשו לדרג את מידת האושר שלהם מ־1 ______ עד 10 ______ על פי שֵׁשׁ / שֵׁשֶׁת השאלות שהובאו בו. על פי הסקר, פינלנד היא המדינה המאושרת בעולם, וישראל מדורגת בו במקום ה־12 ______.
הידעת? (במסגרת)
– על פי סקר שהשתתפו בו יותר משְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה אֶלֶף / שְׁלוֹשָׁה עָשָׂר אֶלֶף בעלי מקצוע, 5 ______ המקצועות שבהם העובדים הם המאושרים ביותר הם זמרים, כבאים, מכונאי מטוסים, רופאי ילדים ומרצים.
– פרופסור טל בן שחר, מומחה למדעי האושר, המציא שיטה למדידת אושרם של מנהלים, והוא מכנה את שיטתו "מנהלים פי 10 ______".
– על פי סקר שפורסם בשנת אַלְפַּיִם וּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה / אַלְפַּיִם וּשְׁמוֹנָה עֶשְׂרֵה, יש קשר בין תחושת השליטה האישית של בני אדם על חייהם ובין רמת האושר שלהם.

◂ פתרון מלא לשאלה 7
תשובה
•בעֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה במרץ (האפשרות הראשונה)
•במֵאָה חֲמִשִּׁים וְאַרְבַּע מדינות (האפשרות השנייה)
•מ־אחת עד עשר
•שֵׁשׁ השאלות
•במקום השנים עשר
•משְׁלוֹשָׁה עָשָׂר אֶלֶף בעלי מקצוע (האפשרות השנייה)
•חמשת המקצועות
•מנהלים פי עשרה
•בשנת אַלְפַּיִם וּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה (האפשרות הראשונה)

הכלל הבסיסי: מ־3 עד 10 (וגם באחדות של 13–19 ושל העשרות־ואחדות) שם המספר "הפוך" למין שם העצם: עם שם עצם זכר – צורה עם ה' (שלושה, ארבעה, עשרה); עם שם עצם נקבה – צורה בלי ה' (שלוש, ארבע, עשר). לכן תמיד שואלים קודם: מה מינו של שם העצם הנספר?

1. בעֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה במרץ. בתאריך, היום בחודש נקרא במספר יסודי זכר (כאילו "בעשרים ושישה ימים בחודש"), ולא במספר סודר. "עשרים ושישי" הוא מספר סודר – פסול בתאריך.

2. במֵאָה חֲמִשִּׁים וְאַרְבַּע מדינות. "מדינה" – נקבה, ולכן ארבע (בלי ה'). העשרות והמאות זהות לשני המינים. ו' החיבור לפני א' בפתח (אַ) נקראת וְ (וְאַרְבַּע) – בשתי האפשרויות זהה; ההבדל הוא רק במין.

3. מאחת עד עשר. כאן המספרים אינם סופרים דבר – הם ציונים בסולם (1 עד 10). זהו המספר הסתמי, ובמספר הסתמי משתמשים תמיד בצורת הנקבה: אחת, שתיים, שלוש... עשר.

4. שֵׁשׁ השאלות. "שאלה" – נקבה, ולכן שֵׁשׁ. בנקבה צורת הנסמך זהה לצורת הנפרד (חוץ משתיים – שתי), ולכן גם לפני שם עצם מיודע אומרים "שש השאלות". שֵׁשֶׁת היא צורת הנסמך של הזכר ("ששת הימים").

5. במקום השנים עשר. מ־11 ומעלה אין צורות סודרות מיוחדות: הסודר נכתב כמספר יסודי מיודע, אחרי שם העצם, ומתאים לו במין. "מקום" – זכר, ולכן: (במקום) השנים עשר. (בנקבה היה: "בדרגה השתים עשרה".)

6. משְׁלוֹשָׁה עָשָׂר אֶלֶף. "אלף" הוא שם עצם זכר, ולכן המספר שלפניו בא בצורת זכר: שלושה עשר אלף (כמו "שלושה אלפים"). "שלוש עשרה אלף" שגוי – המספר אינו מתאים ל"בעלי מקצוע" אלא ל"אלף".

7. חמשת המקצועות. "מקצוע" – זכר, ולכן חמישה; לפני שם עצם מיודע (המקצועות) משתמשים בצורת הנסמך של הזכר – חֲמֵשֶׁת.

8. פי עשרה. בביטוי "פי..." (כפל) שם המספר בא בצורת זכר: פי שניים, פי שלושה, פי עשרה.

9. בשנת אַלְפַּיִם וּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה. בשנים המספר נקרא בצורת נקבה ("שָׁנָה" – נקבה): 18 = שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה. שְׁמוֹנָה היא צורת הזכר (שמונה עשר). ו' החיבור לפני שווא (שְׁ) נקראת וּ: וּשְׁמוֹנֶה.

טעות נפוצה: לכתוב "מאחד עד עשרה" (בסולם משתמשים במספר הסתמי – נקבה); לכתוב "שלוש עשרה אלף" (המספר מתאים ל"אלף" – זכר); לכתוב "במקום השתים עשרה" או "במקום השנים עשרה"; לכתוב "חמש המקצועות".

תחביר

שאלה 8 · סוגי משפטים, הסגר, המרה לפסוקית תנאי

תחביר12 נקודות

לפניך שלושה משפטים.
I. "משאבי אנוש", לדברי פרופסור יובל, הוא מושג נורא משום שהעובד מרגיש שמתייחסים אליו כאל משאב. ______
II. העיסוק בסוגיית האושר בעבודה מעלה שאלות מורכבות על מהות האושר ועל תפקידו של מקום העבודה בקשר לכך. ______
III. לא כל עבודה גורמת אושר לעובד, אך כידוע מִשרה מסַפקת, חיי עבודה יעילים ומשכורת נוחה תורמים לאושרו של העובד בדרכים רבות. ______

א.

ציין ליד כל משפט את סוגו התחבירי.

ב.
•אם המשפט מורכב, תחם את הפסוקית או הפסוקיות שבו, וקבע את תפקידן התחבירי.
•אם המשפט מחובר, תחם את איבריו.
ג.

(1) מהו התפקיד התחבירי של הצירוף המסומן בקו במשפט I? ______
(2) מהי התרומה של השימוש בצירוף זה למשפט זה? ______
(3) העתק ממשפט III מילה שתפקידה התחבירי זהה לתפקיד התחבירי של הצירוף המסומן במשפט I. ______

ד.

לפניך משפט.
אנשים שאינם מאושרים בעבודתם הנוכחית לא יהיו מאושרים גם בעבודה הבאה שלהם.
המר את המשפט במשפט מורכב בעל פסוקית תנאי.

◂ פתרון מלא לשאלה 8

סעיף א

תשובה

I. משפט מורכב.
II. משפט פשוט.
III. משפט מחובר (מאוחה).

שיטה: מסמנים בכל משפט את הנשואים. נשוא אחד – פשוט. יותר מנשוא אחד – בודקים: אם חלק אחד תלוי בחלק אחר (פותח במילת שעבוד כמו "ש", "משום ש") – מורכב; אם יש שני איברים שווי מעמד המחוברים במילת איחוי ("אך", "ו", "לכן") – מחובר.

•I – מורכב: שלושה נשואים: "הוא מושג" (נשוא שמני עם אוגד), "מרגיש", "מתייחסים". "משום ש" ו"ש" הן מילות שעבוד.
•II – פשוט: נשוא אחד בלבד – "מעלה". "העיסוק", "מהות", "תפקידו" הם שמות, לא נשואים.
•III – מחובר: שני נשואים – "גורמת" ו"תורמים" – בשני איברים עצמאיים המחוברים במילת הניגוד "אך", שהיא מילת איחוי.

סעיף ב

תשובה

I. "משאבי אנוש", לדברי פרופסור יובל, הוא מושג נורא [משום שהעובד מרגיש [שמתייחסים אליו כאל משאב.]]
[משום שהעובד מרגיש שמתייחסים אליו כאל משאב] – פסוקית תיאור סיבה; ובתוכה [שמתייחסים אליו כאל משאב] – פסוקית מושא.
III. [לא כל עבודה גורמת אושר לעובד,]איבר א [אך כידוע מִשרה מסַפקת, חיי עבודה יעילים ומשכורת נוחה תורמים לאושרו של העובד בדרכים רבות.]איבר ב

משפט I – שתי פסוקיות, אחת בתוך השנייה.

•המשפט העיקרי: "משאבי אנוש... הוא מושג נורא" (נושא: משאבי אנוש; אוגד: הוא; נשוא: מושג).
•[משום שהעובד מרגיש ...] – פותחת ב"משום ש" ומשיבה על השאלה "מדוע הוא מושג נורא?" – פסוקית תיאור סיבה.
•בתוכה: [שמתייחסים אליו כאל משאב] – משלימה את הפועל "מרגיש" (מרגיש מה?) – פסוקית מושא. הנושא שלה סתמי ("מתייחסים" – מישהו). כיוון שהיא תלויה ב"מרגיש", שנמצא בתוך פסוקית הסיבה, זו פסוקית משועבדת בתוך פסוקית (שעבוד בתוך שעבוד), ולכן הסוגריים מקיפים גם אותה.

משפט III – שני איברים. האיבר הראשון: נושא – עבודה (כל – לוואי כמת), נשוא – גורמת. האיבר השני נפתח ב"אך": נושא – חלק כולל "מִשרה מסַפקת, חיי עבודה יעילים ומשכורת נוחה", נשוא – תורמים. "כידוע" הוא הסגר בתוך האיבר השני.

טעות נפוצה: במשפט I לתחום רק פסוקית אחת ([משום ש...]) ולא לזהות את פסוקית המושא שבתוכה; או לתחום את "לדברי פרופסור יובל" כפסוקית – אין בו נשוא, הוא הסגר.

סעיף ג

תשובה

(1) הסגר.
(2) הצירוף מציין את מקור הדברים: הוא מייחס את הטענה ש"משאבי אנוש" הוא מושג נורא לפרופסור יובל. כך הכותבת מבססת את הטענה על דברי מומחה ומבהירה שזו עמדתו (ולא בהכרח קביעה שלה).
(3) כידוע

(1) הסגר: "לדברי פרופסור יובל" אינו קשור תחבירית לשום רכיב במשפט – אינו נושא, אינו נשוא ואינו משלים אותם. הוא מופרד בפסיקים, ואם נשמיט אותו המשפט יישאר שלם ותקין: "'משאבי אנוש' הוא מושג נורא משום ש...".

(2) תרומתו: הסגר מוסיף את נקודת המבט של הכותב על הדברים – כאן הוא מוסר את מקור המידע (מי אמר). תרומה זו חשובה בטקסט מידעי: היא מעניקה לטענה סמכות (פרופסור, חוקר אושר) ומבחינה בין דברי המומחה לבין דברי הכותבת.

(3) כידוע: במשפט III המילה "כידוע" מופיעה בתחילת האיבר השני, אינה קשורה תחבירית לשאר האיבר, ומבטאת עמדה של הכותב (הדבר ידוע לכול) – גם היא הסגר.

טעות נפוצה: לכתוב ב־(1) "תיאור" (כי הצירוף פותח במילת יחס "ל"), או לכתוב ב־(2) רק "הוא מוסיף מידע" בלי לומר איזה מידע (מקור הדברים).

סעיף ד

תשובה

אם אנשים אינם מאושרים בעבודתם הנוכחית, הם לא יהיו מאושרים גם בעבודה הבאה שלהם.
(אפשר גם: "אנשים לא יהיו מאושרים גם בעבודה הבאה שלהם, אם הם אינם מאושרים בעבודתם הנוכחית.")

שלב 1 – ניתוח המשפט הנתון: [שאינם מאושרים בעבודתם הנוכחית] היא פסוקית לוואי של "אנשים" (אילו אנשים?). המשפט העיקרי: "אנשים... לא יהיו מאושרים גם בעבודה הבאה שלהם".

שלב 2 – המשמעות: אי־האושר בעבודה הנוכחית הוא התנאי לאי־האושר בעבודה הבאה.

שלב 3 – ההמרה: הופכים את פסוקית הלוואי לפסוקית שפותחת במילת התנאי "אם" (או "במקרה ש"), ומוסיפים במשפט העיקרי נושא ("הם") כדי שיהיה שלם. אחרי פסוקית תנאי הבאה בראש המשפט שמים פסיק.

בדיקה: המשפט מורכב (שני נשואים: "אינם מאושרים", "יהיו מאושרים"), הפסוקית פותחת ב"אם" ועונה על השאלה "באיזה תנאי?", והתוכן נשמר.

טעות נפוצה: להשאיר את "ש" ("אם אנשים שאינם מאושרים...") – כך נשארת פסוקית לוואי ואין פסוקית תנאי; או לשנות את המשמעות ("אם אנשים יהיו מאושרים...").

שאלה 9 · סוגי נשואים, חלקי דיבור, חלקים כוללים וקשר לוגי

תחביר12 נקודות

לפניך חמישה משפטים פשוטים.
I. בשנים האחרונות עולם העבודה הולך ומשתנה.
II. כסף ופרנסה נהפכו בימינו לסיבות משניות לאושר בעבודה.
III. עובד מאושר מקפיד לבצע את עבודתו ביעילות וביצירתיות.
IV. פסיכולוגים רואים באושר חוויה או רגש.
V. קשרים בין אנשים הם בסיס להצלחה.

א.

הקף את מספרי המשפטים שיש בהם נשוא פועלי.

ב.

ציין את מספרו של המשפט שהנשוא הפועלי בו אינו נשוא מורחב. ______

ג.

לפניך שלוש מילים בצורת הבינוני המסומנות בקו במשפט III. כתוב מהו חלק הדיבור של כל אחת מן המילים (אל תכתוב את התפקיד התחבירי).
עובד ______; מאושר ______; מקפיד ______

ד.

בשלושה מן המשפטים יש חלק כולל.
(1) מתח קו מתחת לחלק הכולל בכל אחד מן המשפטים האלה.
(2) באחד מן המשפטים האלה הקשר הלוגי בין החלקים הכוללים שונה מן הקשר הלוגי בין החלקים הכוללים שבשני המשפטים האחרים.
ציין את מספר המשפט הזה, וכתוב את הקשר הלוגי במשפט זה.
מספר המשפט: ______
הקשר הלוגי: ______

◂ פתרון מלא לשאלה 9

סעיף א

תשובה

I, III, IV.

נשוא פועלי הוא נשוא שהגרעין שלו פועל נטוי (כולל נשוא מורחב – פועל עזר + שם פועל).

•I – "הולך ומשתנה": פועל עזר "הולך" + פועל – צירוף המבטא תהליך מתמשך. נשוא פועלי (מורחב).
•III – "מקפיד לבצע": פועל + שם פועל – נשוא פועלי מורחב.
•IV – "רואים": נשוא פועלי פשוט (הנושא: פסיכולוגים).
•II – "נהפכו לסיבות": "נהפכו" אינו מציין כאן פעולה אלא מעבר ממצב למצב, ומקשר בין הנושא "כסף ופרנסה" לבין מה שנאמר עליו – "(ל)סיבות משניות". זהו אוגד (כמו "היה", "נעשה", "נהיה"), והנשוא הוא שמני.
•V – "הם בסיס": נשוא שמני ("בסיס") עם אוגד ("הם").

טעות נפוצה: להקיף גם את משפט II רק משום שיש בו פועל נטוי; כאן "נהפכו" משמש אוגד, כמו "נעשתה" ב"הפצת המידע נעשתה זמינה".

סעיף ב

תשובה

IV.

מבין המשפטים שבהם נשוא פועלי (I, III, IV):

•I – "הולך ומשתנה" – פועל עזר "הולך" + פועל; צירוף זה נחשב נשוא מורחב (פועל עזר המציין את אופן ההתרחשות – תהליך הדרגתי).
•III – "מקפיד לבצע" – פועל + שם פועל – נשוא מורחב.
•IV – "רואים" – פועל אחד בלבד; "באושר" ו"חוויה או רגש" הם משלימים. לכן זהו נשוא פועלי שאינו מורחב.

בדיקת עקביות: אילו היינו רואים ב"הולך ומשתנה" שני נשואים מחוברים (נשוא כולל), היו בתרגיל ארבעה משפטים עם חלק כולל, ובסעיף ד נאמר שיש שלושה בלבד.

סעיף ג

תשובה

עובד – שם עצם; מאושר – שם תואר; מקפיד – פועל.

צורת בינוני יכולה לשמש פועל, שם עצם או שם תואר; מכריעים לפי התפקוד במשפט.

•עובד – שם עצם: מציין אדם (העובד), הוא הגרעין של הנושא, ויש לו לוואי ("מאושר") שמתאר אותו.
•מאושר – שם תואר: מתאר את "עובד" (איזה עובד? – מאושר) ומתאים לו במין ובמספר.
•מקפיד – פועל: מציין פעולה, הוא הנשוא (עם שם הפועל "לבצע"), ואפשר להטותו בזמנים: הקפיד, יקפיד.

טעות נפוצה: לכתוב את התפקיד התחבירי (נושא, לוואי, נשוא) במקום חלק הדיבור – ההוראה אוסרת זאת במפורש.

סעיף ד

תשובה

(1)
II. כסף ופרנסה נהפכו בימינו לסיבות משניות לאושר בעבודה.
III. עובד מאושר מקפיד לבצע את עבודתו ביעילות וביצירתיות.
IV. פסיכולוגים רואים באושר חוויה או רגש.
(2) מספר המשפט: IV. הקשר הלוגי: ברירה (בחירה / חלופה).

חלק כולל – שני רכיבים או יותר בעלי אותו תפקיד תחבירי, המתייחסים לאותה מילה במשפט ומחוברים במילת קישור או בפסיק.

•II: "כסף ופרנסה" – שני נושאים של "נהפכו" (לכן הפועל ברבים). קשר: הוספה (צירוף) – ו' החיבור.
•III: "ביעילות וביצירתיות" – שני תיאורי אופן של "לבצע" (כיצד?). קשר: הוספה.
•IV: "חוויה או רגש" – שני משלימים של "רואים (באושר)". קשר: ברירה – המילה "או" מציגה חלופות.
•I ו־V – אין חלק כולל ("הולך ומשתנה" הוא נשוא מורחב; "בין אנשים" – לוואי אחד).

לכן המשפט השונה הוא IV: בו הקשר הוא ברירה, ואילו ב־II וב־III הקשר הוא הוספה.

טעות נפוצה: לסמן ב־I את "הולך ומשתנה" כחלק כולל; לכתוב בקשר הלוגי את מילת הקישור ("או") במקום שם הקשר (ברירה).

שאלה 10 · מבנה "אינו... אלא", קשר לוגי, תפקידים תחביריים

תחביר12 נקודות

לפניך שני ציטוטים.
I. אושר אינו אלא זיכרון של הסבל. (פנחס שדה)
II. כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. כל משפחה אומללה היא אומללה בדרכה שלה. (לב טולסטוי)

א.

כתוב את ציטוט I מחדש בלי להשתמש במבנה "אינו... אלא...". שמור על משמעות המשפט.

ב.

ציטוט II בנוי משני משפטים.
(1) ציין את הקשר הלוגי בין שני המשפטים בציטוט II. ______
(2) מהי מילת הקישור המתאימה לחבר בין שני המשפטים בציטוט II? ______

ג.

לפניך משפט.
בשנים האחרונות סוגיית האושר בעבודה מעוררת שאלות מורכבות.
נתח את המשפט: ציין מעל המשפט את התפקידים התחביריים של המילים בו.

◂ פתרון מלא לשאלה 10

סעיף א

תשובה

אושר הוא רק זיכרון של הסבל.
(אפשר גם: "אושר הוא אך ורק זיכרון של הסבל" / "אושר הוא בסך הכול זיכרון של הסבל".)

מה מבטא המבנה: "X אינו אלא Y" – פירושו "X הוא רק Y". המבנה שולל כל אפשרות אחרת ומצמצם את X ל־Y; זהו מבנה של הגבלה (צמצום) שמשמש גם להדגשה.

ההמרה: מחליפים את השלילה "אינו... אלא" במילת הגבלה – "רק", "אך ורק", "בלבד": "אושר הוא רק זיכרון של הסבל" / "אושר הוא זיכרון של הסבל בלבד".

טעות נפוצה: לכתוב "אושר הוא זיכרון של הסבל" בלי מילת הגבלה – כך אובדת משמעות הצמצום; או לכתוב "אושר אינו זיכרון של הסבל" – היפוך המשמעות.

סעיף ב

תשובה

(1) ניגוד.
(2) ואילו (אפשר גם: לעומת זאת / אך / אבל / אולם).

(1) ניגוד: המשפט הראשון מתאר את המשפחות המאושרות – כולן דומות זו לזו; המשפט השני מתאר את המשפחות האומללות – כל אחת שונה ("בדרכה שלה"). שני המשפטים מעמידים זה מול זה שני דברים הפוכים: מאושרות לעומת אומללות, דמיון לעומת שוני. זהו קשר של ניגוד (השוואה מנוגדת).

(2) מילת הקישור: "ואילו" היא מילת הניגוד המתאימה ביותר להשוואה בין שני נושאים: "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, ואילו כל משפחה אומללה היא אומללה בדרכה שלה". מתאימות גם "לעומת זאת", "אך", "אבל", "אולם".

טעות נפוצה: לכתוב "ויתור" או "הסתייגות" – אין כאן ציפייה שהתבטלה (כמו "אף על פי ש") אלא העמדה של שני דברים זה מול זה.

סעיף ג

תשובה

בשנים – תיאור (זמן); האחרונות – לוואי
סוגיית – נושא; האושר – לוואי; בעבודה – לוואי
מעוררת – נשוא
שאלות – מושא; מורכבות – לוואי

שיטה: מוצאים את הנשוא, את הנושא המתאים לו, ואחר כך שואלים שאלות על שאר המילים.

•מעוררת – נשוא: פועל נטוי (בינוני, נקבה, יחיד).
•סוגיית – נושא: מה מעוררת? – הסוגיה. הנשוא "מעוררת" מתאים לה (נקבה, יחיד). "סוגיית" היא הנסמך – הגרעין של הנושא.
•האושר – לוואי: הסומך בצירוף "סוגיית האושר" (סוגיה של מה?).
•בעבודה – לוואי: מצמצם את "האושר" (איזה אושר? – האושר בעבודה). אפשר גם לראות בו לוואי של "סוגיית" – בשני המקרים התפקיד הוא לוואי.
•שאלות – מושא: מעוררת מה? – שאלות.
•מורכבות – לוואי: שם תואר המתאר את "שאלות".
•בשנים – תיאור זמן: מתי? – בשנים האחרונות. האחרונות – לוואי של "שנים".

טעות נפוצה: לסמן את "האושר" כנושא (כי הוא "שם העניין"); הנושא הוא הנסמך "סוגיית", שאיתו מתאים הנשוא. וגם לסמן "בעבודה" כתיאור מקום – הוא אינו מתאר את הפועל אלא את השם.

שאלה 11 · תמורה וביטוי מכליל; תחימת פסוקיות

תחביר12 נקודות
א.

לפניך משפט.
כדי שהעובד יהיה מאושר במקום עבודתו, צריכים להתקיים שלושה תנאים: עבודה מאתגרת, עבודה בת ביצוע ועבודה משמעותית בעיני העובד.
(1) מתח קו מתחת לתמורה במשפט.
(2) העתק את הביטוי המכליל במשפט. ______
(3) מהו התפקיד התחבירי של הביטוי המכליל במשפט? ______
(4) על פי המשפט, נסח משפט שמני מן התמורה ומן הביטוי המכליל.

ב.

לפניך משפט מורכב.
הנוסחה "מעט הנאה והרבה משמעות" מסבירה מדוע אנשים רואים בגידול ילדים גורם עיקרי לאושר בחייהם, אף על פי שהוא תהליך שמסב להם בצד שמחה וסיפוק גם לא מעט טרדות.
(1) לפניך שתי אפשרויות תחימה של המשפט. הקף את המספר של אפשרות התחימה הנכונה.
I. הנוסחה "מעט הנאה והרבה משמעות" מסבירה [מדוע אנשים רואים בגידול ילדים גורם עיקרי לאושר בחייהם], [אף על פי שהוא תהליך [שמסב להם בצד שמחה וסיפוק גם לא מעט טרדות.]]
II. הנוסחה "מעט הנאה והרבה משמעות" מסבירה [מדוע אנשים רואים בגידול ילדים גורם עיקרי לאושר בחייהם, [אף על פי שהוא תהליך [שמסב להם בצד שמחה וסיפוק גם לא מעט טרדות.]]]
(בשאלון התחימה מסומנת במסגרות; כאן היא מוצגת בסוגריים מרובעים.)
(2) במשפט שבחרת, כתוב מעל הפסוקיות את התפקיד התחבירי שלהן.

◂ פתרון מלא לשאלה 11

סעיף א

תשובה

(1) ...צריכים להתקיים שלושה תנאים: עבודה מאתגרת, עבודה בת ביצוע ועבודה משמעותית בעיני העובד.
(2) שלושה תנאים
(3) נושא
(4) שלושת התנאים לאושרו של העובד במקום עבודתו הם עבודה מאתגרת, עבודה בת ביצוע ועבודה משמעותית בעיני העובד.
(אפשר גם: "עבודה מאתגרת, עבודה בת ביצוע ועבודה משמעותית בעיני העובד הן שלושה תנאים לאושרו של העובד.")

(1) התמורה: אחרי הנקודתיים מפורטים התנאים – "עבודה מאתגרת, עבודה בת ביצוע ועבודה משמעותית בעיני העובד". זו תמורה בצורת חלק כולל: שלושה רכיבים שיחד מזהים ומפרטים את "שלושה תנאים".

(2) הביטוי המכליל: "שלושה תנאים" – הצירוף הכללי שהתמורה מפרטת. (המילה "שלושה" מכריזה מראש על מספר הפריטים.)

(3) נושא: שואלים: מה צריכים להתקיים? – שלושה תנאים. הנשוא "צריכים להתקיים" (נשוא מורחב) בא לפני הנושא ומתאים לו ברבים. לתמורה אותו תפקיד כמו לביטוי המכליל – גם היא נושא.
(בתחילת המשפט [כדי שהעובד יהיה מאושר במקום עבודתו] – פסוקית תיאור תכלית.)

(4) משפט שמני: משפט שהנשוא שלו אינו פועל. מציבים את הביטוי המכליל כנושא, אוגד ("הם"), ואת התמורה כנשוא: "שלושת התנאים... הם עבודה מאתגרת, עבודה בת ביצוע ועבודה משמעותית". אפשר גם בסדר הפוך, עם אוגד בנקבה ("הן").

טעות נפוצה: ב־(3) לכתוב "מושא" כי הצירוף בא אחרי הנשוא; ב־(4) להשאיר פועל ("צריכים להתקיים") – אז המשפט אינו שמני.

סעיף ב

תשובה

(1) אפשרות II.
(2) [מדוע אנשים רואים בגידול ילדים גורם עיקרי לאושר בחייהם, אף על פי ש...] – פסוקית מושא;
[אף על פי שהוא תהליך שמסב להם... טרדות] – פסוקית ויתור (בתוך פסוקית המושא);
[שמסב להם בצד שמחה וסיפוק גם לא מעט טרדות] – פסוקית לוואי (של "תהליך").

(1) למה II: השאלה היא למה מתייחסת פסוקית הוויתור [אף על פי שהוא תהליך...]. "הוא" = גידול ילדים. הוויתור מנוגד לכך שאנשים רואים בגידול ילדים גורם עיקרי לאושר – הם רואים בו מקור אושר אף על פי שהוא מסב טרדות. אין ניגוד בין הטרדות לבין העובדה ש"הנוסחה מסבירה". לכן פסוקית הוויתור תלויה בנשוא "רואים" שבתוך הפסוקית [מדוע...], ונמצאת בתוכה – כמו באפשרות II. (גם בטקסט 2, פסקה ו, הוויתור צמוד לטענה ש"גידול ילדים הוא הגורם העיקרי לאושר".)

(2) תפקידי הפסוקיות:

•פסוקית מושא: [מדוע אנשים רואים...] משלימה את הפועל "מסבירה" – מסבירה מה? הנוסחה מסבירה את הסיבה. פסוקית הפותחת במילת שאלה (מדוע, מה, איך) אחרי פועל כמו "הסביר", "שאל", "ידע" היא בדרך כלל פסוקית מושא (שאלה עקיפה).
•פסוקית ויתור: [אף על פי שהוא תהליך...] – פותחת ב"אף על פי ש" ומציגה עובדה שהייתה אמורה למנוע את התוצאה ולא מנעה.
•פסוקית לוואי: [שמסב להם...] מתארת את "תהליך" (איזה תהליך? – שמסב טרדות).

טעות נפוצה: לזהות את [מדוע...] כפסוקית תיאור סיבה בגלל המילה "מדוע" – הפסוקית אינה מסבירה את הנשוא "מסבירה" אלא משלימה אותו, ולכן היא פסוקית מושא.

שאלה 12 · פירוק משפט מורכב ופיסוק

תחביר12 נקודות
א.

לפניך משפט.
בני דור ה־Z, צעירים בני עשרים וחמש ופחות, שנולדו לתוך עולם טכנולוגי, מביאים עימם תפיסות חדשות בנוגע לציפיות שלהם מן העבודה, לכן הם מתקשים לעבוד תחת לחץ לעומת המבוגרים מהם.
כתוב על פי משפט זה שלושה משפטים פשוטים, שבכל אחד מהם הנושא התחבירי יהיה בני דור ה־Z.
השמט מידע על פי הצורך.
משפט 1: ______
משפט 2: ______
משפט 3: ______

ב.

לפניך קטע שהושמטו ממנו פסיקים.
ד"ר אורית שמאי מרצה בחוג למנהל עסקים באוניברסיטת חיפה טוענת כי ככל שעובדים מאושרים יותר, כך ביצועיהם בעבודה טובים יותר. לטענתה של שמאי מנהלים צריכים לשאוף להגברת האושר של עובדיהם לדאגה לרווחתם להתאמת תנאי העובדים לצורכיהם ולהנהגת מדיניות התואמת את נטייתם ואת כישוריהם. (במסגרת)
הוסף לקטע פסיקים לפי ההוראות האלה:
– פסיקים בין חלקים כוללים
– פסיק לאחר הסגר
– פסיק לפני תמורה ופסיק אחריה

◂ פתרון מלא לשאלה 12

סעיף א

תשובה

משפט 1: בני דור ה־Z הם צעירים בני עשרים וחמש ופחות.
משפט 2: בני דור ה־Z נולדו לתוך עולם טכנולוגי.
משפט 3: בני דור ה־Z מביאים עימם תפיסות חדשות בנוגע לציפיות שלהם מן העבודה.
(אפשר גם: "בני דור ה־Z מתקשים לעבוד תחת לחץ לעומת המבוגרים מהם.")

שלב 1 – פריטי המידע במשפט: (א) תמורה – "צעירים בני עשרים וחמש ופחות"; (ב) פסוקית לוואי – "שנולדו לתוך עולם טכנולוגי"; (ג) האיבר הראשון – "מביאים עימם תפיסות חדשות..."; (ד) האיבר השני – "לכן הם מתקשים לעבוד תחת לחץ...". המשפט כולו מחובר ("לכן"), ובאיבר הראשון יש פסוקית.

שלב 2 – משפט פשוט לכל פריט: בכל משפט "בני דור ה־Z" הוא הנושא, ויש נשוא אחד בלבד:

•מן התמורה – משפט שמני: "בני דור ה־Z הם צעירים..." (אוגד + נשוא שמני).
•מן הפסוקית – "בני דור ה־Z נולדו..." (משמיטים את "ש").
•מן האיבר הראשון – "בני דור ה־Z מביאים...".
•אפשרות רביעית – מן האיבר השני, בלי "לכן" ובמקום "הם" – "בני דור ה־Z".

שלב 3 – בדיקה: בכל משפט נשוא אחד, אין "ש" ואין מילת קישור ("לכן"), והנושא הוא בדיוק "בני דור ה־Z".

טעות נפוצה: להשאיר "לכן" ("לכן בני דור ה־Z מתקשים...") – מילת קישור שמחברת למשפט קודם; או לכתוב "צעירים בני עשרים וחמש..." כנושא.

סעיף ב

תשובה

ד"ר אורית שמאי, מרצה בחוג למנהל עסקים באוניברסיטת חיפה, טוענת כי ככל שעובדים מאושרים יותר, כך ביצועיהם בעבודה טובים יותר. לטענתה של שמאי, מנהלים צריכים לשאוף להגברת האושר של עובדיהם, לדאגה לרווחתם, להתאמת תנאי העובדים לצורכיהם ולהנהגת מדיניות התואמת את נטייתם ואת כישוריהם.

שיטה: לכל הוראה מוצאים בקטע את המבנה המתאים. (הפסיקים שנוספו מודגשים בתשובה.)

•תמורה – פסיק לפניה ופסיק אחריה: "ד"ר אורית שמאי, מרצה בחוג למנהל עסקים באוניברסיטת חיפה, טוענת" – הצירוף "מרצה בחוג..." מזהה את הנושא "ד"ר אורית שמאי". בלי הפסיק השני הנשוא "טוענת" ייקרא כחלק מן התמורה.
•הסגר – פסיק אחריו: "לטענתה של שמאי," – צירוף המוסר את מקור הדברים ואינו קשור תחבירית לשאר המשפט.
•חלקים כוללים – פסיקים ביניהם: "להגברת האושר של עובדיהם, לדאגה לרווחתם, להתאמת תנאי העובדים לצורכיהם ולהנהגת מדיניות..." – ארבעה משלימים של "לשאוף" (לשאוף ל־...). פסיק בין הרכיבים, ולפני הרכיב האחרון ו' החיבור בלי פסיק. ("את נטייתם ואת כישוריהם" – שני רכיבים בלבד המחוברים ב־ו', ולכן אין ביניהם פסיק.)

(הפסיק אחרי "מאושרים יותר" כבר מופיע בקטע – הוא מפריד בין פסוקית ההשוואה "ככל ש..." לבין "כך...".)

טעות נפוצה: לשים פסיק רק לפני התמורה ולא אחריה; לשים פסיק גם לפני "ולהנהגת" (לפני ו' החיבור של הרכיב האחרון).

מערכת הצורות

שאלה 13 · שורש ובניין של פעלים; זמן יוצא דופן

מערכת הצורות12 נקודות
א.

לפניך קטע, ובו פעלים מודגשים.
בעולם הולך ומִשְׁתַּנֶּה צעירים שנוֹלָדִים לתוך עולם הטכנולוגיה ומְצוּיִים בו היטב, נכנסים לשוק העבודה ומְבִיאִים עימם תפיסות חדשות. צעירים שהוריהם מָנְעוּ מהם בילדותם להתמודד עם קושי, מְאֻתְגָּרִים לעיתים בביצוע משימות שמֻטָּלוֹת עליהם, והמעסיקים צריכים להיות ערים לכך.
בטבלה שלפניך כתוב את השורש ואת הבניין של כל אחד מן הפעלים המודגשים.

הפועלהשורשהבניין
מִשְׁתַּנֶּה
נוֹלָדִים
מְצוּיִים
מְבִיאִים
מָנְעוּ
מְאֻתְגָּרִים
מֻטָּלוֹת
ב.

אחד מן הפעלים המודגשים בקטע יוצא דופן מבחינת הזמן שלו. ציין מהו הפועל ומהו הזמן שלו. ______

◂ פתרון מלא לשאלה 13

סעיף א

תשובה
הפועלהשורשהבניין
מִשְׁתַּנֶּהש-נ-י/ההתפעל
נוֹלָדִיםי/ו-ל-דנפעל
מְצוּיִיםמ-צ-אפעל (קל)
מְבִיאִיםב-ו-אהפעיל
מָנְעוּמ-נ-עפעל (קל)
מְאֻתְגָּרִיםא-ת-ג-רפֻּעַל
מֻטָּלוֹתנ-ט-להֻפְעַל

השיטה הכללית: מורידים את סימני התבנית (מ' של הבינוני, ת' של התפעל, סיומות ־ים/־ות/־וּ), מזהים את סימני הבניין ומשחזרים אותיות שורש שנעלמו. כשיש ספק – מעבירים לעבר, נסתר.

•מִשְׁתַּנֶּה – ש-נ-י/ה, התפעל. מ' + ת' + דגש באות השנייה = בינוני התפעל (מִתְקַטֵּל). השורש מתחיל בשי"ן, ולכן הת' מתחלפת במקומה עם הש' (שיכול): מִתְשַׁנֶּה ← מִשְׁתַּנֶּה. הסיומת ־ֶה מעידה על ל"י. עבר: הִשְׁתַּנָּה.
•נוֹלָדִים – י/ו-ל-ד, נפעל. נ' + חולם – סימן נפעל בגזרת פ"י/ו (נוֹקְטָל: נוֹסָף, נוֹלָד). עבר: נוֹלַד. (הנ' אינה אות שורש – "יֶלֶד", "לֵידָה".)
•מְצוּיִים – מ-צ-א, פעל (קל). תבנית קָטוּל – בינוני סביל (פָּעוּל) של קל (כמו כָּתוּב, רָצוּי). מָצוּי נגזר מן "מָצָא"; בצורה זו הא' נעלמת והמילה נוטה כמו ל"י (מָצוּי – מְצוּיִים, כמו רָאוּי – רְאוּיִים). אין בתחילת המילה מ' של בינוני – המ' היא אות שורש.
•מְבִיאִים – ב-ו-א, הפעיל. מ' בשווא + יו"ד אחרי האות השנייה = בינוני הפעיל בע"ו (מֵקִים, מֵבִיא). עבר: הֵבִיא. הו' של השורש אינה נראית.
•מָנְעוּ – מ-נ-ע, פעל (קל). עבר, נסתרים: מָנַע ← מָנְעוּ (כמו כָּתְבוּ). המ' היא אות שורש ולא סימן בינוני – אין אחריה תבנית של בניין.
•מְאֻתְגָּרִים – א-ת-ג-ר, פֻּעַל. מ' בשווא + קובוץ באות הראשונה + דגש = בינוני פֻּעַל (מְקֻטָּל; במרובע מְקֻטְלָל: מְתֻרְגָּם). ארבע אותיות שורש: א-ת-ג-ר ("אתגר", "אִתְגֵּר"). הת' היא אות שורש – אין כאן התפעל, כי ההתפעל מתחיל במִתְ־. פעיל: מְאַתְגֵּר (פיעל).
•מֻטָּלוֹת – נ-ט-ל, הֻפְעַל. מֻ (קובוץ) – סימן הבינוני של הופעל; הדגש בט' בא במקום נ' שנבלעה (פ"נ: מֻנְטָל ← מֻטָּל). פעיל: הִטִּיל.

טעות נפוצה: לכתוב ל"מאותגרים" שורש ת-ג-ר ובניין התפעל; לכתוב ל"מוטלות" שורש ט-ו-ל או ט-ל-ל; לכתוב ל"נולדים" שורש נ-ל-ד.

סעיף ב

תשובה

הפועל: מָנְעוּ; הזמן: עבר.

כל הפעלים המודגשים האחרים הם בצורת בינוני (הווה): מִשְׁתַּנֶּה, נוֹלָדִים, מְצוּיִים, מְבִיאִים, מְאֻתְגָּרִים, מֻטָּלוֹת – כולם בלי סיומת גוף של עבר, ורובם פותחים במ' של בינוני (או בנ' של בינוני נפעל). מָנְעוּ – הסיומת ־וּ אחרי שורש בלי תחילית (מָנַע ← מָנְעוּ) היא סיומת עבר בגוף נסתרים. גם ההקשר תומך: "שהוריהם מנעו מהם בילדותם" – פעולה שהייתה בעבר.

טעות נפוצה: לבחור ב"נולדים" (כי לידה "קרתה בעבר") – הצורה עצמה היא בינוני; קובעים זמן לפי הצורה הדקדוקית, לא לפי התוכן.

שאלה 14 · צורת עתיד, שורש ובניין, שמות פעולה

מערכת הצורות12 נקודות
א.

לפניך משפט.
אנשים העוסקים במקצועות ההוראה והסיעוד נוֹטִים להיות מאושרים, מכיוון שעבודה שיש בה משמעות מְרוֹמֶמֶת את מצב הרוח.
(1) הקף את צורת העתיד של הפועל נוֹטִים במשפט המודגש.
יִטּוּ, יַטּוּ, יֻטּוּ, יִנָּטוּ
(2) • ציין את השורש ואת הבניין של הפועל מְרוֹמֶמֶת.
השורש: ______; הבניין: ______

•הקף את שם הפועל של הפועל מְרוֹמֶמֶת.

לְרַמּוֹת, לְרוֹמֵם, לְהָרִים, לְהִתְרוֹמֵם

•כתוב מן השורש של הפועל מְרוֹמֶמֶת פועל בבניין הפעיל, בגוף נוכח, בציווי. ______
ב.

לפניך שלושה משפטים, ובהם שמות פעולה מודגשים.
(1) פִּרְסוּם של מחקר חדש מגלה כי מבוגרים שיש להם הִזְדַּמְּנוּת לעבוד גם אחרי פְּרִישָׁתָם מן העבודה מאושרים יותר בחייהם.
(2) המחקר נערך לאחר שִׁיבָתָם של הגמלאים לעבודה, וההֵעָנוּת שלהם הייתה רבה.
(3) נמצא שאצל אנשים מבוגרים העבודה חשובה לא רק להַשָּׂגַת רווחה כלכלית; היא גם מחזקת את הדִּמּוּי העצמי ומונעת הֶאָצָה של תהליכי הזדקנות.
מיין את שמות הפעולה לפי הבניין שלהם.

פעל (קל)נפעלהפעילפיעלהתפעל
ג.

מבין הזוגות שלפניך הקף את שני הזוגות שבהם הבניין של שם הפעולה זהה לבניין של הפועל.
נוֹעַד – הִוָּעֲדוּת הִתְחָרֵט – חֲרָטָה מִלֵּא – מִלּוּי נִפְצַע – פְּצִיעָה

◂ פתרון מלא לשאלה 14

סעיף א

תשובה

(1) יִטּוּ
(2) השורש: ר-ו-ם; הבניין: פיעל.
שם הפועל: לְרוֹמֵם.
הפעיל, נוכח, ציווי: הָרֵם.

(1) יִטּוּ. "נוֹטִים" – בינוני של קל (נוֹטֶה – נוֹטִים, כמו בּוֹנֶה – בּוֹנִים), שורש נ-ט-י/ה (נָטָה). בעתיד של קל הנ' נבלעת ובמקומה בא דגש בט' (פ"נ): יִנְטוּ ← יִטּוּ (כמו יִפְּלוּ). "יַטּוּ" – הפעיל (יַטּוּ אוזן); "יֻטּוּ" – הופעל; "יִנָּטוּ" – נפעל. העתיד צריך להישאר בבניין של "נוטים" – קל.

(2) מְרוֹמֶמֶת – ר-ו-ם, פיעל. בגזרת ע"ו בניין פיעל בא בתבנית "פוֹלֵל": האות האחרונה נכפלת והתנועה חולם (מְקוֹמֵם, מְעוֹדֵד). מ' בשווא – סימן הבינוני של פיעל. עבר: רוֹמֵם. לכן השורש ר-ו-ם ("רָם", "הֵרִים") ולא ר-מ-ם.

•שם הפועל: לְרוֹמֵם (פיעל, תבנית לְקוֹמֵם). לְהָרִים – הפעיל; לְהִתְרוֹמֵם – התפעל; לְרַמּוֹת – פיעל של שורש אחר (ר-מ-י, "רמאות").
•הפעיל, נוכח, ציווי: הָרֵם. הפעיל של ר-ו-ם: הֵרִים, מֵרִים, יָרִים; הציווי לנוכח: הָרֵם (כמו הָקֵם, הָבֵא). ההבדל מ"הָרִים" (שם הפועל בלי ל', או עבר) – בציווי צירי: הָרֵם.

טעות נפוצה: לכתוב שורש ר-מ-ם או בניין התפעל; לכתוב ציווי "הָרִים" או "תָּרִים".

סעיף ב

תשובה
פעל (קל)נפעלהפעילפיעלהתפעל
פרישתם, שיבתםהיענותהשגת, האצהפרסום, דימויהזדמנות

משקלי שמות הפעולה: קל – קְטִילָה (ובע"ו – קִיטָה); נפעל – הִקָּטְלוּת; פיעל – קִטּוּל; הפעיל – הַקְטָלָה; התפעל – הִתְקַטְּלוּת.

•פְּרִישָׁתָם – פְּרִישָׁה (קְטִילָה) + כינוי קניין; פ-ר-ש → קל.
•שִׁיבָתָם – שִׁיבָה, ש-ו-ב: שם הפעולה של קל בגזרת ע"ו בא בתבנית קִיטָה (שִׁיבָה, בִּיאָה, קִימָה) → קל.
•הֵעָנוּת – הִקָּטְלוּת של ע-נ-י/ה (נַעֲנָה). הע' גרונית ואינה מקבלת דגש, ולכן החיריק בה' התארך לצירי (תשלום דגש): הִעָּנוּת ← הֵעָנוּת → נפעל.
•הַשָּׂגַת – הַקְטָלָה, נ-ש-ג (הִשִּׂיג); הדגש בש' במקום נ' שנבלעה → הפעיל.
•הֶאָצָה – הַקְטָלָה בגזרת ע"ו (כמו הֲקָמָה), א-ו-ץ (הֵאִיץ); לפני א' גרונית הפתח הפך לסגול → הפעיל.
•פִּרְסוּם – קִטְלוּל של שורש מרובע פ-ר-ס-ם (פִּרְסֵם) → פיעל.
•דִּמּוּי – קִטּוּל, ד-מ-י/ה (דִּמָּה) → פיעל.
•הִזְדַּמְּנוּת – הִתְקַטְּלוּת של ז-מ-ן; כשהשורש פותח בז' הת' מתחלפת עם הז' ומשתנה לד' (שיכול והידמות): הִתְזַמְּנוּת ← הִזְדַּמְּנוּת → התפעל.

טעות נפוצה: לשבץ את "הזדמנות" בהפעיל (בגלל ה' בתחילתה), את "היענות" בהפעיל, או את "שיבתם" בפיעל (בגלל החיריק).

סעיף ג

תשובה

נוֹעַד – הִוָּעֲדוּת; מִלֵּא – מִלּוּי.

בודקים לכל זוג את בניין הפועל ואת משקל שם הפעולה:

•נוֹעַד – הִוָּעֲדוּת: נוֹעַד – נפעל בפ"י/ו (י-ע-ד, כמו נוֹלַד). הִוָּעֲדוּת – משקל הִקָּטְלוּת, שם הפעולה של נפעל (בפ"ו הו' חוזרת ומקבלת דגש). זהה.
•הִתְחָרֵט – חֲרָטָה: הפועל בהתפעל (הִתְקַטֵּל), אבל חֲרָטָה במשקל קְטָלָה – אינה שם הפעולה של התפעל (שם הפעולה הצפוי: הִתְחָרְטוּת). לא זהה.
•מִלֵּא – מִלּוּי: מִלֵּא – פיעל (מ-ל-א); מִלּוּי – משקל קִטּוּל, שם הפעולה של פיעל. זהה.
•נִפְצַע – פְּצִיעָה: נִפְצַע – נפעל; פְּצִיעָה – משקל קְטִילָה, שם הפעולה של קל (פָּצַע). לא זהה (שם הפעולה של נפעל: הִפָּצְעוּת).

טעות נפוצה: להניח שכל שם פעולה מאותו שורש שייך לבניין של הפועל שלצידו – מכריעים לפי המשקל של שם הפעולה.

שאלה 15 · בניין משותף, שורש ושם פועל; פרטי נטייה; חלקי דיבור; הגייה נכונה

מערכת הצורות12 נקודות
א.

לפניך שלושה משפטים.
– הסקירה מְתַמְצֶתֶת את הדרכים להגדיר אושר.
– אם לא תְּצַיְּתִי להוראות המנהלים, תוזמני לשימוע.
– היא מִצְּתָה את תפקידה.
(1) כתוב את הבניין המשותף לפעלים המודגשים. ______
(2) השלם את הטבלה שלפניך: כתוב את השורש ואת שם הפועל של כל אחד מן הפעלים.

מְתַמְצֶתֶתתְּצַיְּתִימִצְּתָה
השורש
שם הפועל
ב.

לפניך שני משפטים, ובכל אחד מהם מודגש הפועל תַּעֲלוּ.
(1) אם תַּעֲלוּ לראש ההר, תוכלו ליהנות מן הנוף.
(2) אם תַּעֲלוּ את שכר העובדים, הם יהיו מאושרים.
הקף את כל הפרטים הדקדוקיים המשותפים לשתי צורות הפועל.
זמן, שורש, בניין, גוף

ג.

לפניך שלושה משפטים, ובהם צורות בינוני מודגשות.
– דבר מוּבָן הוא שלא כל עבודה גורמת אושר לאנשים.
– חוקרים עֵרִים לתפיסה נְפוֹצָה בקרב הציבור בנוגע לעבודה.
– רמת אושר גבוהה אצל עוֹבְדִים מעלה את התפוקה שלהם בעבודה.
כתוב מעל לכל מילה מודגשת את חלק הדיבור שלה.

ד.

לפניך משפט, ובו שתי צורות פועל מודגשות. הקף את צורת הפועל הנכונה.
נושא האושר יִדּוֹן / יָדוֹן בהרצאתו של פרופסור יורם יובל.

◂ פתרון מלא לשאלה 15

סעיף א

תשובה

(1) פיעל.
(2)

מְתַמְצֶתֶתתְּצַיְּתִימִצְּתָה
השורשת-מ-צ-תצ-י-תמ-צ-י/ה
שם הפועללְתַמְצֵתלְצַיֵּתלְמַצּוֹת

(1) פיעל – הסימנים:

•מְתַמְצֶתֶת – מ' בשווא + פתח באות הראשונה = בינוני פיעל (מְקַטֶּלֶת; במרובע מְקַטְלֶלֶת: מְתַרְגֶּמֶת).
•תְּצַיְּתִי – עתיד, נוכחת: ת' בשווא + פתח + דגש באות השנייה = פיעל (תְּקַטְּלִי, כמו תְּדַבְּרִי).
•מִצְּתָה – עבר, נסתרת: חיריק באות הראשונה + דגש באות השנייה = פיעל (קִטְּלָה). הצורה המלאה בכתיב: מיצתה.

(2) השורשים ושמות הפועל:

•ת-מ-צ-ת – שורש מרובע (מן "תַּמְצִית"); הת' הראשונה והאחרונה הן אותיות שורש, לא סימני התפעל או נקבה. שם הפועל: לְתַמְצֵת (כמו לְתַרְגֵּם).
•צ-י-ת – הי' היא אות שורש (מכאן הדגש בה: צִיֵּת). שם הפועל: לְצַיֵּת.
•מ-צ-י/ה – "מִצָּה" (מיצה עד תום); בעבר נסתרת הה' נעלמת: מִצְּתָה (כמו גִּלְּתָה). שם הפועל: לְמַצּוֹת (כמו לְגַלּוֹת).

טעות נפוצה: לזהות את "מתמצתת" כהתפעל (בגלל מְתַ־) ולכתוב שורש מ-צ-ת; לכתוב ל"מיצתה" שורש מ-צ-ת או מ-צ-ץ.

סעיף ב

תשובה

זמן, שורש, גוף.

ניתוח שתי הצורות:

•(1) "תַּעֲלוּ לראש ההר" – אתם תעלו בעצמכם: קל (עָלָה – יַעֲלֶה – תַּעֲלוּ). בקל, לפני אות גרונית (ע), החיריק של סימן העתיד הופך לפתח: תִּקְטְלוּ ← תַּעֲלוּ.
•(2) "תַּעֲלוּ את שכר העובדים" – תגרמו לשכר לעלות, עם מושא ישיר: הפעיל (הֶעֱלָה – מַעֲלֶה – יַעֲלֶה – תַּעֲלוּ), משמעות גורמת.

המשותף: זמן – עתיד; שורש – ע-ל-י/ה; גוף – נוכחים. השונה: הבניין (קל לעומת הפעיל). בגלל הגרונית ע' צורות העתיד של שני הבניינים זהות בכתיב ובהגייה, וההקשר בלבד מכריע (משמעות גורמת ומושא "את שכר העובדים").

טעות נפוצה: להקיף גם "בניין" משום שהצורות נראות זהות.

סעיף ג

תשובה

מוּבָן – שם תואר; עֵרִים – שם תואר; נְפוֹצָה – שם תואר; עוֹבְדִים – שם עצם.

הכלל: צורת בינוני יכולה לשמש פועל, שם תואר או שם עצם; מכריעים לפי התפקוד במשפט.

•מוּבָן – שם תואר: מתאר את "דבר" (איזה דבר? – מובן) ומתאים לו; לוואי.
•עֵרִים – שם תואר: מתאר את מצבם של החוקרים (מודעים, קשובים) – תכונה ולא פעולה; משמש נשוא שמני ("חוקרים ערים ל...", כמו "חוקרים מודעים ל...").
•נְפוֹצָה – שם תואר: מתאר את "תפיסה" (איזו תפיסה? – נפוצה); לוואי.
•עוֹבְדִים – שם עצם: מציין בני אדם (העובדים), בא אחרי מילת היחס "אצל" ואינו מציין פעולה.

טעות נפוצה: לכתוב "פועל" לכל צורת בינוני, או לכתוב את התפקיד התחבירי (לוואי, נשוא) במקום חלק הדיבור.

סעיף ד

תשובה

יִדּוֹן

ההקשר: נושא האושר אינו דן בעצמו – דנים בו (בהרצאה). לכן נדרש פועל סביל: נפעל של ד-י-ן.

•יִדּוֹן – עתיד של נפעל (יִקָּטֵל) בגזרת ע"ו/י: חיריק בסימן העתיד ודגש בד' (כמו יִכּוֹן). עבר: נָדוֹן (נידון).
•יָדוֹן – עתיד של קל (יָקוּם, יָדוּן/יָדִין), פעיל: מישהו ידון במשהו – אינו מתאים לנושא "נושא האושר".

טעות נפוצה: לבחור "יָדוֹן" כי "נשמע" כמו "ידון" של הדיבור היום־יומי.

שאלה 16 · מילים בתפקיד פועל ובתפקיד שם; שני שורשים; מיון לפי בניין

מערכת הצורות12 נקודות
א.

לפניך ארבע מילים.
תַּכְשִׁיט, נָבִיא, תַּקְדִּים, תַּקִּיף
(1) איזו מן המילים אינה יכולה לשמש הן בתפקיד פועל הן בתפקיד שם? ______
(2) בחר באחת משלוש המילים המשמשות הן בתפקיד פועל הן בתפקיד שם, והשלם את הטבלה.

המילה שבחרתניתוח המילה בתפקיד פועל: שורשבנייןגוףניתוח המילה בתפקיד שם: שורשמשקל
ב.

לפועל מַרְשִׁים שתי משמעויות: פועל ביחיד ומשמעותו "מעורר התפעלות", ופועל ברבים ומשמעותו "נותנים רשות".
כתוב את השורש של הפועל מַרְשִׁים בכל אחת משתי המשמעויות שלו.
השורש של הפועל ביחיד: ______; השורש של הפועל ברבים: ______

ג.

לפניך רשימת פעלים. מיין את הפעלים בטבלה שלפניך על פי הבניין.
נוֹבֵעַ, נוֹדֶה, נוֹעָץ, נוֹרִישׁ, נוֹרָה, נוֹעֵץ

פעל (קל)נפעלהפעיל
◂ פתרון מלא לשאלה 16

סעיף א

תשובה

(1) תַּכְשִׁיט
(2) אחת מן האפשרויות:

המילהפועל: שורשבנייןגוףשם: שורשמשקל
נָבִיאב-ו-אהפעילמדבריםנ-ב-אקָטִיל
תַּקְדִּיםק-ד-םהפעילנוכח (או נסתרת)ק-ד-םתַּקְטִיל
תַּקִּיףנ-ק-ףהפעילנוכח (או נסתרת)ת-ק-ףקַטִּיל

(1) תַּכְשִׁיט – שם עצם במשקל תַּקְטִיל (שורש כ-ש-ט). אין פועל "הִכְשִׁיט" בהפעיל, ולכן "תכשיט" אינה יכולה להיות צורת עתיד ("אתה תַּכְשִׁיט").

(2) שלוש המילים האחרות:

•נָבִיא – כפועל: "(אנחנו) נָבִיא" – עתיד, גוף מדברים, הפעיל של ב-ו-א (הֵבִיא – יָבִיא – נָבִיא; כמו נָקִים). כשם: "נָבִיא" (מי שמנבא) – שורש נ-ב-א, משקל קָטִיל (כמו פָּקִיד, שָׁלִיחַ).
•תַּקְדִּים – כפועל: "(אתה / היא) תַּקְדִּים" – עתיד, הפעיל של ק-ד-ם (הִקְדִּים). כשם: "תַּקְדִּים" (מקרה קודם שמשמש דוגמה) – שורש ק-ד-ם, משקל תַּקְטִיל (כמו תַּכְשִׁיט, תַּסְרִיט).
•תַּקִּיף – כפועל: "(אתה / היא) תַּקִּיף" – עתיד, הפעיל של נ-ק-ף (הִקִּיף; הדגש בק' במקום נ'). כשם (שם תואר): "תַּקִּיף" (נחרץ, חזק) – שורש ת-ק-ף, משקל קַטִּיל (כמו אַמִּיץ, כַּבִּיר).

שימו לב: בתַּקִּיף התי"ו היא סימן עתיד בפועל, אבל אות שורש בשם – ולכן השורשים שונים. בתַּקְדִּים השורש זהה, והתי"ו היא סימן עתיד בפועל ותחילית של המשקל בשם.

טעות נפוצה: לכתוב משקל "קָטִיל" לתַּקִּיף (חסר הדגש) או שורש נ-ק-ף גם לשם.

סעיף ב

תשובה

ביחיד (מעורר התפעלות): ר-ש-ם.
ברבים (נותנים רשות): ר-ש-י/ה.

ביחיד – ר-ש-ם: "הוא מַרְשִׁים" = יוצר רושם. הפעיל, בינוני, יחיד (מַקְטִיל: מַרְשִׁים, כמו מַזְמִין); המ"ם הסופית היא אות שורש (רוֹשֶׁם, הִרְשִׁים).

ברבים – ר-ש-י/ה: "הם מַרְשִׁים" = נותנים רשות. הפעיל, בינוני, רבים: מַרְשֶׁה ← מַרְשִׁים (ל"י, כמו מַפְנֶה – מַפְנִים); הסיומת ־ִים היא סיומת ריבוי, והה' של השורש נעלמה (הִרְשָׁה, רְשׁוּת).

הדרך: מחליפים את המספר: ביחיד – "מַרְשִׁים" נשאר (המ' חלק מן השורש), ובנקבה "מַרְשִׁימָה"; ברבים – הצורה ביחיד היא "מַרְשֶׁה".

טעות נפוצה: לכתוב את אותו שורש לשתי המשמעויות.

סעיף ג

תשובה
פעל (קל)נפעלהפעיל
נוֹבֵעַ, נוֹעֵץנוֹעָץ, נוֹרָהנוֹדֶה, נוֹרִישׁ

הקושי: כל הפעלים פותחים ב"נוֹ". צריך לברר אם הנ' היא אות שורש (קל), סימן נפעל, או סימן עתיד בגוף מדברים (הפעיל), ולהיעזר בתנועה של האות השנייה.

קל (בינוני פוֹעֵל – צירי באות השנייה):

•נוֹבֵעַ – נ-ב-ע, בינוני קל (כמו כּוֹתֵב); הנ' אות שורש.
•נוֹעֵץ – נ-ע-ץ (נָעַץ יתד), בינוני קל.

נפעל (נוֹקְטָל בפ"י/ו – קמץ באות השנייה):

•נוֹעָץ – י-ע-ץ: "נוֹעַץ ביועץ" (התייעץ); בינוני נפעל (כמו נוֹלָד).
•נוֹרָה – י-ר-י/ה: "הוא נוֹרָה" (ירו בו); נפעל, עבר/בינוני (כמו נוֹדַע).

הפעיל (עתיד, גוף מדברים – הנ' סימן גוף):

•נוֹדֶה – י-ד-י/ה: "(אנחנו) נוֹדֶה" (הוֹדָה – יוֹדֶה – נוֹדֶה).
•נוֹרִישׁ – י-ר-ש: "(אנחנו) נוֹרִישׁ" (הוֹרִישׁ – נוֹרִישׁ); החיריק ביו"ד אחרי האות השנייה הוא סימן הפעיל.

ההבחנה בין נוֹעָץ לנוֹעֵץ: אותו כתיב, ניקוד שונה – קמץ (נפעל, י-ע-ץ) לעומת צירי (קל, נ-ע-ץ).

טעות נפוצה: לשבץ את כל המילים בנפעל בגלל הנ' בתחילתן.

שאלה 17 · דרכי תצורה, צורן גזירה, תפקיד הנו"ן

מערכת הצורות12 נקודות
א.

האקדמיה ללשון העברית ביקשה לחדש מונח עברי לציון אדם המציע את שירותיו לביצוע תיקונים שונים בבית.
לפניך כמה מן ההצעות שנידונו באקדמיה ללשון העברית.
מְתַקֵּן, תִּקּוּנַאי, תַּקָּן, שַׁפְּרָן
(1) איזו מן המילים המוצעות יוצאת דופן מבחינת דרך התצורה שלה, ומהי דרך התצורה שלה?
המילה יוצאת הדופן: ______
דרך התצורה: ______
(2) איזו מן המילים המוצעות היא בצורת הבינוני? ______

ב.

לפניך שני משפטים.
I. המנהל שלנו מִקְצוֹעָן בעבודתו.
II. מִקְצוֹעָן של נשים רבות מסב להן אושר.
הקף את מספר המשפט שבו הצורן הסופי הוא צורן גזירה, ונמק את קביעתך.

לא במיקוד תשפ"ז

ג.

לפניך ארבעה זוגות מילים.
אֵיכוּת – מַהוּת פִּרְיוֹן – רִאשׁוֹן סִפְרִיָּה – תִּיקִיָּה חֲלָלִית – תַּרְמִית
הקף את שני הזוגות ששתי המילים בהם נוצרו באותה דרך תצורה.

ד.

לפניך שש מילים, ובכל אחת מהן מודגשת האות נו"ן.
נָעִים, מִגְוָן, רַקְדָן, מִנְהָג, מַזְגָן, נוֹרָא
מיין בטבלה שלפניך את המילים על פי תפקיד הנו"ן.

נו"ן שורשיתנו"ן מוספית
◂ פתרון מלא לשאלה 17

סעיף א

תשובה

(1) המילה יוצאת הדופן: תִּקּוּנַאי. דרך התצורה: בסיס וצורן סופי (תיקון + ־ַאי).
(2) מְתַקֵּן

(1) הדרך: בודקים אם רואים בתוך המילה מילה שלמה קיימת (בסיס) ואחריה צורן, או שאותיות השורש נוצקו לתבנית.

•תִּקּוּנַאי – הבסיס "תִּקּוּן" שלם, ואחריו הצורן ־ַאי (בעל מקצוע, כמו חַשְׁמַלַּאי, עִתּוֹנַאי) → בסיס וצורן סופי.
•מְתַקֵּן – שורש ת-ק-ן בתבנית בינוני פיעל (מְקַטֵּל) → שורש ומשקל (בניין).
•תַּקָּן – שורש ת-ק-ן במשקל קַטָּל, משקל בעלי מקצוע (נַגָּר, סַפָּר) → שורש ומשקל.
•שַׁפְּרָן – שורש ש-פ-ר במשקל קַטְּלָן (כמו קַבְּלָן) → שורש ומשקל.

לכן תיקונאי היא היחידה שנוצרה מבסיס וצורן.

(2) מְתַקֵּן – צורת הבינוני של פיעל (תִּקֵּן – מְתַקֵּן – יְתַקֵּן): מ' בשווא + פתח + דגש וצירי. צורה זו משמשת כאן כשם עצם (בעל עיסוק).

טעות נפוצה: לבחור בשַׁפְּרָן כיוצאת דופן בגלל הסיומת ־ָן; ־ָן כאן היא חלק מן המשקל קַטְּלָן, ואין במילה בסיס שלם ("שִׁפּוּר" אינו מופיע בה).

סעיף ב

תשובה

משפט I. במשפט זה "מקצוען" היא מילה חדשה שנגזרה מן הבסיס "מקצוע" + הצורן ־ָן, ומשמעותה בעל מקצוע מיומן – אדם (בעל תכונה). הצורן יצר מילה חדשה בעלת משמעות אחרת, ולכן הוא צורן גזירה. במשפט II הצורן ־ָן הוא כינוי קניין (נטייה): "מקצוען" = המקצוע שלהן (של הנשים) – זו אותה מילה "מקצוע" בנטייה.

ההבחנה:

•צורן גזירה יוצר מילה חדשה עם משמעות חדשה, שאפשר למצוא אותה כערך במילון: מִקְצוֹעָן – "אדם שעושה את עבודתו ברמה גבוהה" (כמו בַּדְרָן, פַּחְדָן). ההקשר: "המנהל שלנו מקצוען" – נשוא המתאר את המנהל.
•צורן נטייה (כינוי קניין) אינו יוצר מילה חדשה, אלא מוסיף למילה מידע דקדוקי – כאן שייכות לגוף נסתרות: "מקצוען של נשים רבות" = "המקצוע שלהן" (כמו "ביתן" = הבית שלהן). הכינוי מוקדם ל"של נשים רבות" (כינוי קניין מקדים).

בדיקה: במשפט II אפשר להחליף ב"המקצוע של נשים רבות מסב להן אושר" – המשמעות נשמרת; במשפט I "המנהל שלנו המקצוע שלו בעבודתו" – חסר היגיון.

טעות נפוצה: לנמק רק "כי זה שם תואר" או "כי זה אדם" בלי לומר שהצורן יוצר מילה חדשה, ובלי להסביר מה הצורן במשפט האחר.

סעיף ג

תשובה

אֵיכוּת – מַהוּת; סִפְרִיָּה – תִּיקִיָּה.

הדרך: בכל זוג יש סיומת משותפת (־וּת, ־וֹן, ־ִיָּה, ־ִית), ולכן אי אפשר להכריע לפי הסיומת לבדה. בודקים בכל מילה: האם רואים בה מילה קיימת שלמה (בסיס) שהצורן נוסף אליה – או שאותיות שורש נוצקו לתוך משקל (שהסיומת היא חלק ממנו).

לכל מילה – דרך התצורה:

•אֵיכוּת = "אֵיךְ" + ־וּת; מַהוּת = "מָה" + ־וּת. שתיהן בסיס וצורן סופי (צורן הפשטה); הבסיסים הם מילות שאלה, ואין להן שורש. אותה דרך.
•סִפְרִיָּה = "סֵפֶר" + ־ִיָּה; תִּיקִיָּה = "תִּיק" + ־ִיָּה. שתיהן בסיס וצורן סופי – הצורן ־ִיָּה מציין מקום או אוסף (כמו נַגָּרִיָּה, מַאֲפִיָּה). אותה דרך.
•פִּרְיוֹן – שורש פ-ר-י/ה במשקל קִטְלוֹן (כמו פִּדְיוֹן, זִכְרוֹן, שִׁלְטוֹן); רִאשׁוֹן = "רֹאשׁ" + ־וֹן – בסיס וצורן. דרכים שונות.
•חֲלָלִית = "חָלָל" + ־ִית – בסיס וצורן; תַּרְמִית – שורש ר-מ-י/ה במשקל תַּקְטִית (כמו תַּכְלִית, תַּגְלִית) – שורש ומשקל. דרכים שונות.

סימן עזר: בבסיס וצורן הבסיס נשמר בשלמותו ומשמעותו נשמעת במילה (ראש – ראשון, חלל – חללית, תיק – תיקייה, ספר – ספרייה). בפִּרְיוֹן ובתַּרְמִית התחילית או הסיומת הן חלק מתבנית קבועה שבתוכה יושבות אותיות השורש.

טעות נפוצה: לבחור בפִּרְיוֹן–רִאשׁוֹן רק בגלל הסיומת המשותפת ־וֹן; ברִאשׁוֹן ־וֹן היא צורן שנוסף לבסיס "ראש", ואילו בפִּרְיוֹן היא חלק מן המשקל קִטְלוֹן.

סעיף ד

תשובה
נו"ן שורשיתנו"ן מוספית
נָעִים, מִגְוָן, מִנְהָגרַקְדָן, מַזְגָן, נוֹרָא

הדרך: מוצאים את השורש של כל מילה ובודקים אם הנו"ן נכללת בו.

נו"ן שורשית:

•נָעִים – נ-ע-ם (נוֹעַם, נָעַם), משקל קָטִיל.
•מִגְוָן – ג-ו-ן (גָּוֶן, גִּוֵּן), משקל מִקְטָל; הנו"ן היא האות האחרונה של השורש.
•מִנְהָג – נ-ה-ג (נָהַג), משקל מִקְטָל.

נו"ן מוספית:

•רַקְדָן – ר-ק-ד + ־ָן (משקל קַטְלָן / צורן של בעל עיסוק).
•מַזְגָן – הבסיס "מֶזֶג" (מזג אוויר) + ־ָן (הצורן ־ָן מציין כאן מכשיר); שורש מ-ז-ג – הנו"ן אינה בשורש.
•נוֹרָא – י-ר-א (יִרְאָה), נפעל בפ"י/ו (נוֹקְטָל); הנו"ן היא סימן בניין נפעל.

טעות נפוצה: לשבץ את "מגוון" עם הנו"ן המוספית (כמו רקדן) – אבל ב"גוון" הנו"ן קיימת כבר בשורש; ולשבץ את "נורא" בשורשית בגלל הנו"ן שבראש המילה.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.