בגרות בלשון שאלון עיקרי 011281 - חורף 2021
שאלון עיקרי (הבנה, הבעה ולשון) · שאלון 011281 · חורף · 16 שאלות · 3 שעות
בחינת הבגרות בלשון, חורף 2021, כל 16 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה. במטלת הכתיבה - חיבור לדוגמה בציון מלא, המבנה שלו והסבר לפי רכיבי ההערכה.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
א. משך הבחינה: שלוש שעות.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני חלקים.
חלק ראשון — הבנה והבעה — 50 נקודות
חלק שני — לשון — 50 נקודות
פרק א: שם המספר, אותיות השימוש ומילות היחס
פרק ב: תחביר / פרק ג: מערכת הצורות — יש לבחור באחד הפרקים
סך הכול — 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר לנבחן (נספח 2).
ד. הוראה מיוחדת: יש לענות על השאלות בגוף שאלון זה לפי ההוראות.
שים לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה לשימושך. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
ההנחיות בשאלון זה מנוסחות בלשון זכר ומכוונות לנבחנות ולנבחנים כאחד.
נספחים: נספח 1 — טקסטים; נספח 2 — דף עזר לנבחן.
חלק ראשון — הבנה והבעה
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
קרא את הטקסטים 1-3 שבנספח 1 המצורף, וענה על כל השאלות 1-5 שלפניך.
הקפד על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
(נספח 1 — טקסטים: לפניך שלושה טקסטים. קרא אותם, וענה על השאלות בשאלון המחברת המצורף.)
שאלה 1 · השגיאות בילדות ובבגרות – השוואה
על פי טקסט 1, כתוב פסקה ובה השווה בין השגיאות בילדות ובין השגיאות בבגרות מן הבחינות האלה: היחס של החברה לשגיאות ויכולת הלמידה מן השגיאות.
את תשובתך עליך לכתוב באופן לכיד ומקושר (לא בטבלה ולא בנקודות). (6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 1
בילדות החברה מתייחסת לשגיאות של הילד באהדה: מגיבים עליהן בחיוכים ובחיזוקים, ואלה מעודדים אותו להמשיך ולנסות גם אם ישגה שוב. אחרי החיוכים אומרים לו את המילה או את המשפט באופן הנכון, וכך הוא לומד משגיאותיו ומתקן אותן. לעומת זאת, בבגרות היחס לשגיאות שונה לחלוטין: מפסיקים להתפעל מהן, מותחים ביקורת ואף "מענישים" על הטעויות – פוסלים פתרון, מורידים ציון, מלגלגים ומקניטים. יחס כזה מדכא את הרצון לנסות, מעמיס מטען רגשי שלילי ומונע השתתפות בדיון, ולכן היכולת ללמוד מן הטעויות נפגעת: התלמיד מעדיף לשמור את מחשבותיו לעצמו כדי שלא להיפגע.
מה נדרש: השוואה בשני ממדים – (1) היחס של החברה לשגיאות, (2) יכולת הלמידה מהן – בכל אחת משתי התקופות, בפסקה רציפה עם מילת השוואה ("לעומת זאת", "ואילו", "בניגוד לכך").
היכן זה בטקסט:
מבנה מומלץ: משפט על הילדות (יחס + למידה) ← מילת ניגוד ← משפט על הבגרות (יחס + למידה). כך כל ממד מופיע בשני הצדדים.
טעות נפוצה: לתאר רק את היחס ולשכוח את יכולת הלמידה (או להפך), או לכתוב בנקודות ולא בפסקה מקושרת.
שאלה 2 · הטענה המרכזית בטקסט 2 והסתייגויות ממנה
כתוב במשפט אחד מהי הטענה המרכזית העולה מטקסט 2. (4 נקודות)
______
בטקסט 2 בפסקות ד-ה הכותבת גלי וינרב מציגה שתי הסתייגויות מן הטענה המרכזית.
העתק מראשית פסקה ד מילה או מילים הרומזות לקורא כי הפסקות הבאות יעסקו בהסתייגויות. (2 נקודות)
______
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
הטענה המרכזית: רובנו מתקשים מאוד ללמוד מכישלונות – הכישלון אינו מקדם למידה אלא דווקא מונע אותה.
איך מוצאים טענה מרכזית: בודקים את הכותרת ואת פסקת הפתיחה של הדיון. הכותרת: "למה רובנו מתקשים ללמוד מכישלונות?". בפסקה ב, אחרי התפיסה הרווחת ("מכישלונות אפשר ללמוד"), מוצגים ממצאי פישבך: "כשאנחנו נכשלים, קשה לנו מאוד להפיק לקחים", "בפועל התוצאה הפוכה: כישלון מונע למידה".
כל שאר הטקסט משרת את הטענה הזאת: פסקה ג מסבירה למה (הגנה על האגו), ופסקות ד–ח מציגות מקרים חריגים ודרכים.
ניסוחים מקובלים: "קשה מאוד ללמוד מכישלונות" / "כישלון מונע למידה" / "רובנו מתקשים ללמוד מכישלונות".
טעות נפוצה: לכתוב את התפיסה שמופרכת ("מכישלונות אפשר ללמוד") – זו טענת המנהלים בפסקה א, שהכותבת מטילה בה ספק.
סעיף ב
בכל זאת
פסקה ד נפתחת במשפט "יש נסיבות שבהן בכל זאת לומדים מכישלון". הצירוף "בכל זאת" מבטא ויתור/הסתייגות: למרות הטענה שכישלון מונע למידה, יש מצבים שבהם כן לומדים ממנו.
שתי ההסתייגויות: (1) כשאין אפשרות להימנע מן המשימה שנכשלנו בה (פסקה ד – הדוגמה של האימא); (2) כשאנחנו משוכנעים שאנחנו מתאימים למשימה והכישלון הוא רק תקלה (פסקה ה).
טעות נפוצה: להעתיק את המשפט כולו או את "למשל" – המילה "למשל" פותחת דוגמה, ולא מסמנת הסתייגות.
שאלה 3 · תגובת כותבת טקסט 2 לדרך המוצעת בטקסט 3
בטקסט 3 מוצעת דרך שבאמצעותה יהיה אפשר לגרום לתלמידים שלא לחשוש מכישלונות בדרך אל ההצלחה.
מה יכולה להיות התגובה של גלי וינרב, כותבת טקסט 2, על הדרך המוצעת בטקסט 3?
הסבר את דבריך והבא להם הוכחה מטקסט 2. (6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סביר להניח שגלי וינרב הייתה תומכת בדרך המוצעת בטקסט 3. בטקסט 3 מוצע ללמד את התלמידים על הכישלונות ועל הקשיים של אנשים מפורסמים ומעוררי השראה, כלומר ללמוד מכישלונות של אחרים. וינרב טוענת שקשה ללמוד מכישלון שלנו משום שאנחנו עסוקים בהגנה על האגו, אבל מכישלונות של אחרים אפשר ללמוד, כי הם אינם פוגעים באגו שלנו.
הוכחה מטקסט 2: "בניסויים שנערכו נראה כי אנשים כן הצליחו ללמוד מצפייה בכישלון של אדם אחר" (פסקה ז); וגם: "כשאנחנו שומעים על כישלונות של אחרים אנחנו לא עסוקים בהגנה על האגו שלנו, ולכן גם אין סכנה שנתייאש מהתחום כולו" (פסקה ח).
מה נדרש: שלושה רכיבים – (1) העמדה של וינרב (תומכת); (2) הסבר – מה המשותף לדרך שבטקסט 3 ולרעיון שבטקסט 2; (3) הוכחה – ציטוט מטקסט 2.
שלב 1 – מהי הדרך בטקסט 3: פסקה ו – ללמד את התלמידים "לא רק על הצלחותיהם... אלא גם על הכישלונות שלהם, הקשיים שעימם התמודדו והדרכים שבהן הם פעלו"; פסקה ז – הלמידה הזאת הגבירה את המוטיבציה ואת האמונה ביכולת.
שלב 2 – מה מתאים לזה בטקסט 2: פישבך מסבירה שהכישלון האישי פוגע באגו ולכן מונע למידה (פסקה ג), אבל צפייה בכישלון של אחר אינה מעוררת צורך להגן על האגו (פסקות ז–ח, "ערבי כישלונות"). הדרך בטקסט 3 היא בדיוק למידה מכישלון של אחרים.
שלב 3 – ציטוט: אחד מן המשפטים שבתשובה (פסקה ז או ח).
טעות נפוצה: לכתוב שוינרב "הייתה מתנגדת" משום שלטענתה "כישלון מונע למידה" – הטענה הזאת נוגעת לכישלון שלנו, ולא לכישלון של אחרים. טעות נוספת: להביא הוכחה מטקסט 3 במקום מטקסט 2.
שאלה 4 · הטענה הרווחת שטקסט 3 מפריך
כותבת טקסט 3, אור ב. שמש, מפריכה טענה רווחת. כתוב מהי הטענה הרווחת שהכותבת מפריכה. (4 נקודות)
______
לפניך התחלה של משפט, וארבע אפשרויות להשלמת המשפט.
הקף את ההשלמה הנכונה. (2 נקודות)
לפי טקסט 3, תלמידים שמאמינים בטענה הרווחת —
(1) לא יחוו תחושת כישלון.
(2) לא יצליחו ללמוד מכישלון.
(3) יהיו נחושים בדעתם להצליח.
(4) יוכלו להפיק תועלת מן הכישלון.
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
הטענה הרווחת היא שרק בעלי כישרון מצליחים – כלומר שהכישרון חשוב להצלחה יותר מן המאמץ, ולכן כישלון וקושי מוכיחים שאין לאדם מספיק כישרון.
איך מזהים טענה רווחת: מחפשים ביטויים שמעידים שרבים מחזיקים בה. פסקה ג: "אנו נוטים להאמין שגיבורינו מוכשרים במיוחד... נחשוב שדרכם לפסגה הייתה סלולה רק בזכות יכולותיהם המופלאות"; פסקה ד: "האמונה שהאנשים המצליחים הם רק אלה שיש להם כישרון הולכת ומתחזקת"; פסקה ו: "רוב התלמידים מאמינים כי כישרון חשוב יותר ממאמץ".
איך הכותבת מפריכה אותה: "אך למעשה ההצלחה... הייתה בזכות הנחישות, ההתמדה והמאמץ שלהם, לא פחות מבזכות הכישרון" (פסקה ג); "המציאות מוכיחה כי למאמץ ולהתמדה יש לעיתים תרומה רבה יותר להצלחה משיש לכישרון" (פסקה ד), וכן הדוגמאות בפסקה א (אדיסון, גייטס, רולינג, איינשטיין).
טעות נפוצה: לכתוב את עמדת הכותבת ("מאמץ חשוב להצלחה") במקום את הטענה שהיא מפריכה.
סעיף ב
(2)
פסקה ה: "תלמידים שמאמינים שצריך כישרון ייחודי כדי להצליח, יראו בכל כישלון וקושי הוכחה שהם אינם כישרוניים במיוחד, ולכן הם לא ירצו להתאמץ וישקיעו פחות בלמידה". כלומר הכישלון אינו מלמד אותם דבר – הוא רק משכנע אותם לוותר. לכן (2).
(1) שגויה – הם דווקא חווים כישלון ומפרשים אותו כחוסר כישרון. (3) ו־(4) הפוכות לנאמר בטקסט: הם "לא ירצו להתאמץ".
שאלה 5 · מטלת כתיבה: סקירה על הקשיים בלמידה מכישלונות ועל הדרכים ללמוד מהם
מטלת כתיבה (26 נקודות)
ללמידה מכישלונות ומטעויות חשיבות רבה, אולם היא כרוכה בקשיים. לקראת קבלת התעודות בסיום המחצית ביקשה ממך מחנכת הכיתה להכין הרצאה לשיעור חינוך העוסקת בלמידה מכישלונות.
לקראת ההרצאה כתוב סקירה על פי שלושת הטקסטים שקראת. בסקירתך הצג את הקשיים הכרוכים בלמידה מכישלונות ואת הדרכים שבהן אפשר ללמוד מכישלונות.
הקפד על דרכי מסירה מקובלות ועל אזכור מקורות המידע בגוף הסקירה ובסופה (ביבליוגרפיה).
כתוב בהיקף של 150-250 מילים. השתמש בעמוד זה לכתיבת טיוטה, ואת הסקירה כתוב בעמודים 7-8.
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 5
כישלון כהזדמנות: הקשיים בלמידה מכישלונות והדרכים להתגבר עליהם
רבים מאמינים שכישלון הוא חלק בלתי נפרד מכל תהליך למידה, אולם בפועל קשה מאוד ללמוד ממנו. סקירה זו מציגה את הקשיים הכרוכים בלמידה מכישלונות ואת הדרכים שבהן אפשר בכל זאת ללמוד מהם.
הקושי הראשון נוגע ליחס של הסביבה לטעויות. בילדות טעויות זוכות לחיוך ולעידוד, אך בגיל מבוגר יותר הן גוררות ביקורת, הורדת ציון ולגלוג, ואלה מדכאים את הרצון לנסות (קליימן צופן, 2016). קושי נוסף הוא הפגיעה באגו: הכישלון תופס את כל תשומת הלב שלנו, ובמקום ללמוד ממנו אנו עסוקים בהגנה על הדימוי העצמי, ולעיתים אף נוטשים את התחום כולו (וינרב, 2019). זאת ועוד, תלמידים רבים סבורים שההצלחה תלויה בעיקר בכישרון, ולכן הם רואים בכל כישלון הוכחה לכך שאין להם כישרון, ומפסיקים להתאמץ (שמש, 2017).
עם זאת, יש דרכים להתמודד עם הקשיים האלה. ראשית, חשוב ליצור אווירה תומכת: לקיים בכיתה תהליך רפלקטיבי בסבלנות ובעידוד, ולנסח ביקורת כך שתשלב מסרים חיוביים (קליימן צופן, 2016; וינרב, 2019). שנית, אפשר ללמוד מכישלונות של אחרים, שכן הם אינם מאיימים על האגו שלנו, כפי שקורה ב"ערבי כישלונות" (וינרב, 2019). דרך זו באה לידי ביטוי גם בלמידה על הקשיים והכישלונות של אנשים מעוררי השראה, המגבירה את המוטיבציה של התלמידים ואת אמונתם ביכולתם (שמש, 2017).
לסיכום, למידה מכישלונות אינה מובנת מאליה, אך יחס סובלני לטעויות והיחשפות לכישלונות של אחרים יכולים להפוך את הכישלון למנוף להצלחה.
ביבליוגרפיה
וינרב, ג' (2019). באנו לבאס: למה רובנו מתקשים ללמוד מכישלונות? גלובס. אוחזר מהאתר globes.co.il.
קליימן צופן, ח' (2016). למידה מטעויות: על הזכות והחובה לשגות. הגיע זמן חינוך. אוחזר מהאתר edunow.org.il.
שמש, א"ב (2017). למה חשוב ללמד על כישלונותיהם של אנשים מעוררי השראה? הגיע זמן חינוך. אוחזר מהאתר edunow.org.il.
(מספר מילים: 207, בלי הכותרת ורשימת המקורות)
1. מה המטלה דורשת – שני תבחינים, שלושה מקורות: (א) הקשיים הכרוכים בלמידה מכישלונות; (ב) הדרכים שבהן אפשר ללמוד מהם. יש להתבסס על שלושת הטקסטים, ולכן כל טקסט צריך להופיע לפחות פעם אחת באזכור. אין להביע עמדה אישית.
2. איסוף החומר:
3. המיזוג: הרעיון המשותף לטקסטים 2 ו־3 – למידה מכישלונות של אחרים – נכתב כרעיון אחד עם שני אזכורים, וכך גם הרעיון המשותף לטקסטים 1 ו־2 – אווירה תומכת וביקורת מעודדת ("קליימן צופן, 2016; וינרב, 2019"). זה ההבדל בין סקירה ממזגת לבין סיכום של כל טקסט בנפרד.
4. מבנה:
5. לשון ודרכי מסירה: משלב ענייני, גוף שלישי/רבים כללי; אזכור בסוגריים (שם משפחה, שנה) אחרי כל מידע; מסירה עקיפה ולא העתקה; ביבליוגרפיה בסדר האלף־בית (ו, ק, ש) עם שם כתב העת מודגש.
טעות נפוצה: לכתוב רק על שני טקסטים (המטלה דורשת שלושה), להציג רק את הדרכים, או לסכם כל טקסט בפסקה נפרדת בלי מיזוג.
חלק שני — לשון
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
בחלק זה שלושה פרקים. עליך לענות על שני פרקים: על פרק א — חובה, ועל אחד מן הפרקים ב-ג.
פרק א: שם המספר ואותיות השימוש — חובה (10 נקודות)
בפרק זה ענה על שאלה 6.
לפניך שני פרקים: פרק ב — תחביר, פרק ג — מערכת הצורות.
בחר בפרק שלמדת: בפרק ב — תחביר או בפרק ג — מערכת הצורות.
בפרק שבחרת ענה על השאלות לפי ההוראות.
ציין את שם הפרק שבחרת: ______
פרק ב: תחביר (40 נקודות)
בפרק זה ענה על ארבע מן השאלות 7-11 (לכל שאלה — 10 נקודות).
שים לב: בכל שאלה שתבחר, ענה על כל הסעיפים.
פרק ג: מערכת הצורות (40 נקודות)
בפרק זה ענה על ארבע מן השאלות 12-16 (לכל שאלה — 10 נקודות).
שים לב: בכל שאלה שתבחר, ענה על כל הסעיפים.
שם המספר ואותיות השימוש
שאלה 6 · שם המספר – תיקון צורות שגויות
לפניך שני קטעים ובהם שמות מספר מודגשים — מקצתם תקינים ומקצתם שגויים.
כתוב מעל כל אחד משמות המספר השגויים את צורתו התקינה.
כישלונות מפורסמים
אם תחפשו בגוגל "כישלונות מפורסמים", תקבלו יותר מחֲמִשִּׁים וְאַחַת מיליון תוצאות. מבין הכישלונות המפורסמים ומעוררי ההשראה תוכלו למצוא את חֲמֵשֶׁת העובדות המרתקות האלה: וולט דיסני, יוצר דמותו של מיקי מאוס שזכה בעֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם פרסים, פוטר מעבודתו בתפקיד עיתונאי בטענה שהוא אינו יצירתי מספיק ואין לו רעיונות מקוריים; אברהם לינקולן, הנשיא השֵׁשׁ עֶשְׂרֵה של ארצות הברית, הובס בכמה מערכות בחירות עד שזכה בבחירות לנשיאות, והושבע לנשיא בשנת אֶלֶף שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת שִׁשִּׁים וְאַחַת; מספר הפעמים שבהן נדחה ספרו הראשון של דוקטור סוס גדול ביותר מפי שְׁנַיִם ממספר הפעמים שבהן נדחה הספר הראשון בסדרת "הארי פוטר"; שחקן הכדורגל הארגנטינאי ליונל מסי הודח מנבחרת הכדורגל שבה שיחק כשהיה בן אֶחָד עֶשְׂרֵה בשל קומתו הנמוכה. לימים נהפך מסי לאחד מגדולי הכדורגלנים בכל הזמנים; ג'יימס דייסון, שהמציא את שואב האבק המפורסם, ערך חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים מֵאָה עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה ניסיונות עד שהצליח לבנות אב־טיפוס לשואב האבק שלו.
הידעתם?
ערבי כישלונות נערכים כיום במָאתַיִם חֲמִשִּׁים וְאַרְבָּעָה ערים שונות ברחבי העולם.
בישראל נערך ערב כישלונות בִּשְׁלִישִׁי במאי 2020, ולכל אחד מן המשתתפים הוקצו שבע דקות כדי לספר על הכישלון האישי שלו.
◂ פתרון מלא לשאלה 6
שגויים (6) – הצורה התקינה:
1. מחֲמִשִּׁים וְאַחַת מיליון ← חֲמִשִּׁים וְאֶחָד (מיליון)
2. את חֲמֵשֶׁת העובדות ← חֲמֵשׁ (העובדות)
3. הנשיא השֵׁשׁ עֶשְׂרֵה ← (ה)שִּׁשָּׁה עָשָׂר
4. בן אֶחָד עֶשְׂרֵה ← אַחַת עֶשְׂרֵה
5. במָאתַיִם חֲמִשִּׁים וְאַרְבָּעָה ערים ← מָאתַיִם חֲמִשִּׁים וְאַרְבַּע
6. בִּשְׁלִישִׁי במאי ← בִּשְׁלוֹשָׁה (במאי)
תקינים (לא מתקנים): עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם פרסים; בשנת אֶלֶף שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת שִׁשִּׁים וְאַחַת; פִּי שְׁנַיִם; חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים מֵאָה עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה ניסיונות.
השיטה: לכל מספר מודגש שואלים: (1) מהו שם העצם הנספר ומה מינו? (2) האם זה מספר יסודי, סודר, תאריך, שנה או מספר סתמי? (3) האם המספר נסמך (לפני שם עצם מיודע)? רק אחר כך בודקים את הצורה. בין 3 ל־19 המספר "הפוך" למין הנספר: לזכר – צורה עם ה' (שְׁלוֹשָׁה, שִׁשָּׁה עָשָׂר), לנקבה – צורה בלי ה' (שָׁלוֹשׁ, אַחַת עֶשְׂרֵה). 1 ו־2 מתאימים למין הנספר כרגיל.
השגויים:
1. חֲמִשִּׁים וְאֶחָד מיליון – "מיליון" הוא שם עצם זכר (מיליון אֶחָד), ולכן גם יחידות המספר בזכר: וְאֶחָד. ו' החיבור לפני תנועה רגילה (אֶ) נקראת בשווא: וְאֶחָד.
2. חֲמֵשׁ העובדות – "עובדה" – נקבה, ולכן חמש בלי ת'. לפני שם עצם מיודע בא המספר בצורת נסמך; בנקבה הנסמך הוא חֲמֵשׁ (כמו "שְׁלוֹשׁ הָעוּבְדוֹת"). חֲמֵשֶׁת הוא נסמך זכר (חֲמֵשֶׁת הַפְּרָסִים).
3. הנשיא השִּׁשָּׁה עָשָׂר – זה מספר סודר (מקומו של לינקולן ברשימת הנשיאים). מ־11 ומעלה אין צורת סודר מיוחדת, ומשתמשים במספר היסודי בהתאם למין: "נשיא" – זכר, ולכן שִׁשָּׁה עָשָׂר, מיודע כמו שם העצם: הַשִּׁשָּׁה עָשָׂר. שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה היא צורת הנקבה.
4. בן אַחַת עֶשְׂרֵה – בגיל, הנספר המובלע הוא "שנים" (בן אחת עשרה שנה), ושָׁנָה – נקבה. לכן אַחַת עֶשְׂרֵה (ולא "אֶחָד עֶשְׂרֵה", שמערב זכר ונקבה). כך גם "בת שֵׁשׁ", "בן עֶשֶׂר".
5. מָאתַיִם חֲמִשִּׁים וְאַרְבַּע ערים – "עיר" היא שם עצם נקבה (אף שברבים "ערים" בסיומת ־ים), ולכן וְאַרְבַּע בלי ה'. שם המספר נקבע לפי מין הנספר ולא לפי הסיומת שלו. ב' לפני מָאתַיִם נקראת בשווא: בְּמָאתַיִם.
6. בִּשְׁלוֹשָׁה במאי – בתאריך, הנספר המובלע הוא "יום" (בשלושה ימים בחודש מאי), ויום – זכר, ולכן שְׁלוֹשָׁה. "שלישי" הוא מספר סודר ("יום שלישי" בשבוע), ואין בו שימוש בתאריך. הגייה: ב' השימוש לפני שווא (שְׁ) נקראת בחיריק: בִּשְׁלוֹשָׁה.
התקינים:
טעות נפוצה: לקבוע את המין לפי הסיומת – "ערים" נראית כמו זכר אבל "עיר" היא נקבה; ולשכוח שבגיל ובשנה הנספר המובלע הוא "שנה" (נקבה) ובתאריך – "יום" (זכר).
תחביר
שאלה 7 · סוגי משפטים; פסוקיות ופירוק משפט מורכב
לפניך שני משפטים I-II.
I. עם השנים הפעוט גדֵל, והטעויות המקסימות שלו נכחדות בהדרגה. ______
II. בשלב מסוים אנו מפסיקים להתפעל מן הטעויות שלו או לצחוק מהן. ______
לפניך משפט מורכב.
אף על פי שאנו חיים בתרבות שמקדשת את המצוינות, אנו שוכחים שהדרך למצוינות רצופה למידה מטעויות.
(1) תחם את הפסוקיות במשפט, וציין מעל כל פסוקית את התפקיד התחבירי שלה.
(2) על פי המשפט, כתוב שתי עובדות על מצוינות. נסח כל עובדה במשפט פשוט.
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
I. משפט איחוי: [עם השנים הפעוט גדֵל,]איבר א [והטעויות המקסימות שלו נכחדות בהדרגה.]איבר ב
II. משפט פשוט.
שיטה: מסמנים את הנשואים. נשוא אחד (גם אם הוא מורחב או כולל) – משפט פשוט; שני נשואים – בודקים אם הם באיברים שווי מעמד (איחוי) או שאחד מהם בפסוקית התלויה בעיקרי (מורכב).
משפט I – משפט איחוי. שני נושאים ושני נשואים: "הפעוט – גדֵל", "הטעויות – נכחדות". כל חלק יכול לעמוד לבדו כמשפט, והם מחוברים בו' החיבור (קשר של הוספה/זמן) – לכן שני איברים שווי מעמד.
משפט II – משפט פשוט. נושא: אנו; נשוא מורחב: "מפסיקים להתפעל... או לצחוק" – פועל עזר (מפסיקים) + שני שמות פועל המחוברים ב"או". "להתפעל" ו"לצחוק" אינם נשואים נפרדים אלא חלקים כוללים בתוך הנשוא המורחב, ויש רק פועל נטוי אחד. "בשלב מסוים" – תיאור זמן.
טעות נפוצה: לסווג את משפט II כמאוחה בגלל "או" – "או" מחברת כאן שני שמות פועל (חלקים כוללים), ולא שני משפטים.
סעיף ב
(1) [אף על פי שאנו חיים בתרבות [שמקדשת את המצוינות],]פסוקית ויתור (ובתוכה [שמקדשת את המצוינות] – פסוקית לוואי) אנו שוכחים [שהדרך למצוינות רצופה למידה מטעויות.]פסוקית מושא
(2) • התרבות מקדשת את המצוינות.
(1) ניתוח:
(2) שתי עובדות במשפטים פשוטים: מחפשים את הפסוקיות שבהן מוזכרת המצוינות, ומנסחים כל אחת כמשפט עצמאי עם נשוא אחד:
טעות נפוצה: לסמן פסוקית אחת ארוכה מ"אף על פי" ועד "המצוינות" בלי לזהות בתוכה את פסוקית הלוואי, או לכתוב בסעיף (2) משפט שיש בו עדיין ש' זיקה ("שמקדשת...") – זה אינו משפט פשוט עצמאי.
שאלה 8 · פסוקיות הפותחות ב"כי"; תפקידים תחביריים; הסגר
לפניך שלושה משפטים מורכבים ובהם המילית כִּי מוגדלת.
I. מניסויים שנערכו עולה כִּי אנשים הצליחו ללמוד מצְפייה בכישלון של אדם אחר.
II. פישבך חושבת שערבי כישלונות מאפשרים למידה מכישלונות כִּי במהלכם אנו לא עסוקים בהגנה על האגו.
III. מוריו של אלברט איינשטיין לא יכלו לנבא כִּי איינשטיין יהיה אחד הגאונים בהיסטוריה, שכן הוא התקשה בלימודים.
(1) בכל אחד מן המשפטים תחם את הפסוקית הפותחת במילית כִּי, וציין מעל הפסוקית שתחמת את התפקיד התחבירי שלה במשפט.
(2) ציין את התפקיד התחבירי של כל אחת מן המילים המסומנות בקו במשפטים I ו־II.
במשפט I: בכישלון ______
במשפט II: למידה ______
על האגו ______
לפניך משפט.
בישראל נערכים "ערבי כישלונות" — אירועים שבהם מנהלים בכירים בחברות מספרים בגילוי לב לכאורה על הכישלונות שלהם.
(1) העתק את ההסגר מן המשפט. ______
(2) הסבר את תפקידו של ההסגר במשפט זה. ______
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
(1)
I. מניסויים שנערכו עולה [כי אנשים הצליחו ללמוד מצפייה בכישלון של אדם אחר.] – פסוקית נושא.
II. פישבך חושבת שערבי כישלונות מאפשרים למידה מכישלונות [כי במהלכם אנו לא עסוקים בהגנה על האגו.] – פסוקית סיבה.
III. מוריו של אלברט איינשטיין לא יכלו לנבא [כי איינשטיין יהיה אחד הגאונים בהיסטוריה,] שכן הוא התקשה בלימודים. – פסוקית מושא.
(2) בכישלון – לוואי; למידה – מושא; על האגו – לוואי.
העיקרון: "כי" יכולה לפתוח פסוקיות מסוגים שונים. היא שקולה ל"ש" (פסוקית נושא/מושא – תוכן) או ל"משום ש" (פסוקית סיבה). ההכרעה היא לפי השאלה שהפסוקית עונה עליה ביחס למשפט העיקרי.
I – פסוקית נושא. העיקרי: "מניסויים שנערכו עולה". שואלים: מה עולה? – "כי אנשים הצליחו ללמוד...". הפסוקית היא הדבר שעולה, כלומר הנושא של הנשוא "עולה". אפשר להחליף ב"ש": "עולה שאנשים הצליחו".
II – פסוקית סיבה. כאן "כי" = "משום ש": למה ערבי כישלונות מאפשרים למידה? – כי במהלכם איננו עסוקים בהגנה על האגו. (במשפט יש גם פסוקית מושא אחרת – [שערבי כישלונות מאפשרים למידה מכישלונות] – אבל השאלה היא על הפסוקית הפותחת ב"כי".)
III – פסוקית מושא. העיקרי: "מוריו... לא יכלו לנבא" – לנבא מה? – "כי איינשטיין יהיה...". הפסוקית משלימה את הפועל "לנבא" (= "לא יכלו לנבא את גאונותו"). שימו לב: הסיבה במשפט הזה מובעת ב"שכן", לא ב"כי".
(2) המילים המסומנות:
טעות נפוצה: לסמן את "בכישלון" ואת "על האגו" כמושאים בגלל מילת היחס. מושא משלים נשוא (פועל); כשהמשלים שייך לשם עצם (צפייה, הגנה) – הוא לוואי.
טעות נפוצה נוספת: לקבוע שכל "כי" פותחת פסוקית סיבה.
סעיף ב
(1) לכאורה
(2) ההסגר מביע את עמדת הכותב: באמצעותו הכותב מטיל ספק בתוכן הדברים – הוא רומז שגילוי הלב של המנהלים אינו בהכרח אמיתי.
מהו הסגר: מילה או צירוף שאינם קשורים תחבירית לשום חלק במשפט, ובאמצעותם הדובר מביע את עמדתו כלפי התוכן (ודאות, ספק, הערכה) או את מקור הדברים. אפשר להשמיט אותם, והמשפט נשאר תקין: "...מספרים בגילוי לב על הכישלונות שלהם".
(1) "לכאורה" – אינו מתאר את אופן הסיפור ואינו משלים שום מילה; הוא הערה של הכותב.
(2) "לכאורה" = "כביכול, לפי מה שנראה". בכך הכותבת מסתייגת: היא אינה בטוחה שהמנהלים אכן מספרים בגילוי לב – היא מטילה ספק בכנות הדברים.
טעות נפוצה: לכתוב את התפקיד התחבירי ("הסגר") או "מוסיף מידע" במקום להסביר מה ההסגר מביע במשפט הזה – הטלת ספק.
שאלה 9 · סוגי נשואים; מבנה "אין... אלא"; קשר השוואה
לפניך חמישה משפטים.
I. נבירה בכישלון יכולה דווקא לטרפד הישגים.
II. הסטארט־אפ הראשון של ביל גייטס היה כישלון חרוץ.
III. איך שני הדברים האלה עולים בקנה אחד?
IV. האמונה באנשים מוכשרים הולכת ומתחזקת.
V. באימון היומי שלה היא הולכת ורצה במסלול קבוע בפארק.
(1) הקף את מספרי המשפטים שהנשוא בהם הוא נשוא מורחב.
(2) ציין את מספריהם של המשפטים שלא הקפת, וציין את סוג הנשוא בכל משפט.
______
(3) במה שונה משמעות המילה "הולכת" במשפט IV ממשמעות המילה "הולכת" במשפט V?
______
לפניך שלושה ציטוטים בנוגע לכישלון.
I. כישלון הוא מעקף. הוא אינו רחוב ללא מוצא. (זיג זיגלר)
II. כל ההצלחות בחיים אינן אלא כישלונות שהוחמצו. (רומן גארי)
III. להצלחה אבות רבים — הכישלון יתום. (עממי)
(1) כתוב את ציטוט I במבנה "אין... אלא...".
______
(2) כתוב את ציטוט II במשפט במבנה רגיל (לא במבנה "אינו... אלא...").
______
(3) המר את ציטוט III במשפט איחוי, ובו במקום הקו המפריד תהיה מילת קישור המבטאת קשר לוגי של השוואה.
______
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
(1) I, III, IV
(2) משפט II – נשוא שמני; משפט V – נשוא כולל.
(3) במשפט IV "הולכת" מציינת התקדמות הדרגתית / התמשכות של התהליך (האמונה מתחזקת בהדרגה), ואילו במשפט V "הולכת" מציינת פעולה פיזית של הליכה – צעידה ממש.
נשוא מורחב = פועל נטוי (פועל עזר או צירוף) שאינו שלם בלי השלמה צמודה, ושניהם יחד מבטאים פעולה אחת.
(2)
(3) ההבדל בין IV ל־V הוא בדיוק ההבדל בין נשוא מורחב לנשוא כולל: ב־IV "הולכת" איבדה את משמעות ההליכה ומשמשת לציון הדרגתיות/התמשכות; ב־V היא שומרת על משמעותה המילונית – הליכה ברגליים.
טעות נפוצה: לסמן את V כנשוא מורחב כמו IV בגלל המבנה הזהה "הולכת ו...". ההכרעה היא לפי המשמעות: האם יש שתי פעולות ממשיות (כולל) או פעולה אחת שמתמשכת (מורחב).
סעיף ב
(1) כישלון אינו רחוב ללא מוצא אלא מעקף.
(2) כל ההצלחות בחיים הן (רק) כישלונות שהוחמצו.
(3) להצלחה אבות רבים, ואילו הכישלון יתום. (אפשר גם: "...אבות רבים, אבל / אולם / אך הכישלון יתום")
(1) "אין/אינו X אלא Y" = לא X, אלא Y. בציטוט שני משפטים: חיובי ("הוא מעקף") ושלילי ("אינו רחוב ללא מוצא"). במבנה "אינו... אלא" החלק השלול בא אחרי "אינו", והחלק החיובי אחרי "אלא": "כישלון אינו רחוב ללא מוצא אלא מעקף". כך המשמעות נשמרת: הכישלון הוא מעקף, ולא סוף הדרך.
(2) "אינן אלא" = "הן רק". המבנה "אין X אלא Y" כשאין בו ניגוד אמיתי הוא מבנה הדגשה/צמצום: "ההצלחות אינן אלא כישלונות" = "ההצלחות הן רק כישלונות". במבנה רגיל: "כל ההצלחות בחיים הן (רק) כישלונות שהוחמצו" – משפט שמני עם אוגד "הן".
(3) קשר השוואה (ניגוד בין שני צדדים): הקו המפריד מעמיד את ההצלחה מול הכישלון. מילת הקישור הטיפוסית להשוואה: "ואילו"; מקובלות גם "אבל", "אולם", "אך". שומרים על שני איברים שלמים שווי מעמד, עם פסיק לפני מילת הקישור.
טעות נפוצה: בסעיף (2) לכתוב משפט עם שלילה ("ההצלחות אינן כישלונות") – זה הופך את המשמעות. "אינן אלא" פירושו חיוב מודגש, לא שלילה.
שאלה 10 · פירוק משפט מורכב; השלמת מילות קישור לפי קשר לוגי
לפניך משפט.
בסמסטר האחרון של השנה ניגשתי שוב לבחינה שנכשלתי בה בסמסטר הראשון, והצלחתי בה לאחר שלמדתי מהטעויות שלי בבחינה הראשונה.
פְּרֵק את המשפט לארבעה משפטים פשוטים, לפי הסדר הכרונולוגי.
I. ______
II. ______
III. ______
IV. ______
לפניך קטע שהושמטו ממנו מילות הקישור. הוסף בו את מילות הקישור המתאימות לפי הקשר הלוגי שבסוגריים.
(במסגרת)
אפשר להניח ש______ (ויתור) ממש תתאמצו, תתקשו לחשוב על אנשים שנהנים להיכשל, ______ (סיבה) בחברה ההישגית והתחרותית שלנו אנו מכוונים להצלחה ______ (הוספה) לסלידה מכישלון. משחר ילדותנו מחנכים אותנו לראות בחוסר הצלחה ______ (ברירה) באי־עמידה ביעדים תוצאה של פגם בהתנהלותנו או באישיות שלנו. ______ (ויתור) ______ (תנאי) תשאלו יועצים ארגוניים ופסיכולוגים, הם יאמרו לכם שכישלון הוא כוח מניע מן החזקים שבנמצא.
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
I. בסמסטר הראשון נכשלתי בבחינה.
II. למדתי מן הטעויות שלי בבחינה הראשונה.
III. בסמסטר האחרון של השנה ניגשתי שוב לבחינה.
IV. הצלחתי בבחינה (בה).
שלב 1 – מוצאים את הנשואים: ניגשתי, נכשלתי, הצלחתי, למדתי – ארבעה נשואים, ולכן ארבעה משפטים פשוטים.
שלב 2 – מסדרים לפי הזמן, לא לפי סדר המילים במשפט:
1. הכישלון – "בסמסטר הראשון" (מתוך פסוקית הלוואי "שנכשלתי בה בסמסטר הראשון").
2. הלמידה מהטעויות – "לאחר שלמדתי" מראה שהיא קדמה להצלחה, וההיגיון מחייב שבאה לפני הניגשות השנייה.
3. הניגשות שוב – "בסמסטר האחרון של השנה".
4. ההצלחה.
שלב 3 – מנסחים כל משפט כמשפט עצמאי: מוחקים מילות קישור (ש, ו, לאחר ש), ומחליפים כינויים ושל' זיקה בשם העצם המלא: "נכשלתי בה" ← "נכשלתי בבחינה". אין להוסיף מידע ואין להשמיט מידע ("שוב", "של השנה", "הראשונה").
טעות נפוצה: לכתוב את המשפטים בסדר הופעתם ("ניגשתי שוב" ראשון), או להשאיר "שנכשלתי בה" – זו עדיין פסוקית ולא משפט פשוט.
סעיף ב
אפשר להניח שגם אם (אפילו אם / אף אם / אף ש) ממש תתאמצו, תתקשו לחשוב על אנשים שנהנים להיכשל, משום ש (מפני ש / מכיוון ש / כי) בחברה ההישגית והתחרותית שלנו אנו מכוונים להצלחה ו (וגם / ואף) לסלידה מכישלון. משחר ילדותנו מחנכים אותנו לראות בחוסר הצלחה או באי־עמידה ביעדים תוצאה של פגם בהתנהלותנו או באישיות שלנו. עם זאת (אולם / אבל / אך / אף על פי כן / לעומת זאת), אם תשאלו יועצים ארגוניים ופסיכולוגים, הם יאמרו לכם שכישלון הוא כוח מניע מן החזקים שבנמצא.
שיטה: לכל קשר לוגי יש מילות קישור אופייניות; בודקים גם את התחביר – אם אחרי המילה בא משפט שלם (פסוקית) או שם עצם.
טעות נפוצה: בוויתור השני – לבלבל עם ניגוד פשוט; הקשר כאן הוא ויתור, כי מה שנאמר קודם היה אמור להוביל למסקנה הפוכה.
שאלה 11 · תפקידי המילה "זו"; חלקי דיבור; "נעשתה" – אוגד או נשוא
לפניך ארבעה משפטים.
I. זו טעות חמורה. ______
II. טעות זו חמורה. ______
III. חשבתי שטעיתי בשאלה הקודמת, אך התברר שטעיתי בזו. ______
IV. הטעות החוזרת הזו במבחני התלמידים חוזרת גם בכתיבתם ברשתות החברתיות. ______
(1) ליד כל משפט ציין את התפקיד התחבירי של המילה זו.
(2) • ציין את התפקיד התחבירי של המילה "טעות" במשפט I. ______
(3) לפניך משפט IV, ובו המילה "חוזרת" מסומנת בקו.
IV. הטעות החוזרת הזו במבחני התלמידים חוזרת גם בכתיבתם ברשתות החברתיות.
ציין מעל כל מילה המסומנת בקו את חלק הדיבור שלה (לא את התפקיד התחבירי).
לפניך שני משפטים, ובכל אחד מהם המילה "נעשתה" מסומנת בקו.
I. תחושת הכישלון נעשתה בלתי נסבלת ככל שהתרבו הכישלונות.
II. הטעות נעשתה בהיסח הדעת.
(1) בכל אחד מן המשפטים, I-II, ציין מעל המילה "נעשתה" את התפקיד התחבירי שלה.
(2) כתוב עבור כל אחד מן המשפטים מילה שיכולה להמיר את המילה "נעשתה" המסומנת בו תוך שמירה על משמעות המשפט.
משפט I: ______ משפט II: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
(1) I. נושא; II. לוואי; III. מושא; IV. לוואי.
(2) במשפט I – נשוא; במשפט II – נושא.
(3) הַחוֹזֶרֶת – שם תואר; חוֹזֶרֶת – פועל.
העיקרון: אותה מילה (כינוי רמז "זו") יכולה למלא תפקידים שונים לפי מקומה ויחסה לשאר המשפט.
(1)
(2) במשפט I "טעות" היא נשוא שמני (אין אוגד; "זו" – נושא). במשפט II "טעות" היא נושא, והנשוא הוא "חמורה" (תואר).
מבחן ההבחנה: "זו" לפני שם עצם לא מיודע ← נושא (זו טעות = זאת טעות); "זו" אחרי שם העצם ← לוואי (טעות זו = הטעות הזאת).
(3)
טעות נפוצה: לכתוב בסעיף (3) תפקידים תחביריים (לוואי/נשוא) במקום חלקי דיבור; ולסמן את "זו" במשפט I כלוואי.
סעיף ב
(1) I. נעשתה – אוגד; II. נעשתה – נשוא.
(2) משפט I: הייתה / נהפכה / הפכה / נהייתה. משפט II: קרתה / התרחשה.
I – אוגד. "נעשתה" כאן אינה פעולה אלא מקשרת בין הנושא "תחושת הכישלון" לנשוא השמני "בלתי נסבלת" ומציינת שינוי מצב (= נהייתה). מבחן: "תחושת הכישלון בלתי נסבלת" – המשפט עדיין שלם בלי "נעשתה". לכן היא אוגד (פועל עזר), והנשוא – "בלתי נסבלת". תחליף: הייתה / נהפכה / נהייתה.
II – נשוא. "הטעות נעשתה" = הטעות קרתה (נפעל של ע-ש-י/ה במשמעות "בוצעה/התרחשה"). כאן "נעשתה" היא הפועל העיקרי, ואי אפשר להשמיט אותה: "הטעות בהיסח הדעת" – אינו משפט. "בהיסח הדעת" – תיאור אופן. תחליף: קרתה / התרחשה.
טעות נפוצה: לסמן את שתי ההיקרויות כנשוא. בודקים אם אחרי "נעשתה" בא שם תואר/שם עצם שמתאר את הנושא – אם כן, "נעשתה" היא אוגד.
מערכת הצורות
שאלה 12 · שורשים וגזירת מילים מאותו שורש; "נַעֲנֶה" – זמן ותפקיד הנ'
לפניך קטע, ובו מילים מודגשות.
מצד אחד אנו יודעים שבכל עֲשִׂיָּה יכולות להיות טעויות ומהן אפשר ללמוד, ומצד אחר אנו דורשים מן התלמידים הצלחה, תְּשׁוּבוֹת נְכוֹנוֹת והַבָּעַת רעיונות מלאים. אז מה בדיוק אני רוצה? שנקבל תשובות שְׁגוּיוֹת כתשובות נכונות רק כדי שלא להעליב את התלמיד או לְדַכֵּא את היצירתיות שלו? ממש לא!
בטבלה שלפניך ציין את השורש של כל מילה, וכתוב מילה נוספת על פי ההנחיות.
| עֲשִׂיָּה | תְּשׁוּבוֹת | נְכוֹנוֹת | הַבָּעַת | שְׁגוּיוֹת | לְדַכֵּא | |
|---|---|---|---|---|---|---|
| השורש | ||||||
| כתוב מילה לפי ההנחיה | שם עצם אחר מאותו השורש | פועל בבניין הפעיל מאותו השורש | פועל בבניין פיעל מאותו השורש | פועל בבניין קל מאותו השורש | שם פועל מאותו השורש ובאותו הבניין | פועל מאותו השורש ובאותו הבניין בזמן עתיד ובגוף מדבר |
לפניך שלושה משפטים, ובכל אחד מהם פועל מודגש.
(1) ציין את השורש המשותף לשלושת הפעלים המודגשים. ______
(2) ציין ליד כל משפט את הזמן של הפועל המודגש בו.
(3) שלושת הפעלים המודגשים מתחילים באות נו"ן המשמשת בהם מוספית (תחילית).
◂ פתרון מלא לשאלה 12
סעיף א
| עֲשִׂיָּה | תְּשׁוּבוֹת | נְכוֹנוֹת | הַבָּעַת | שְׁגוּיוֹת | לְדַכֵּא | |
|---|---|---|---|---|---|---|
| השורש | ע-ש-י/ה | ש-ו-ב | כ-ו-ן | נ-ב-ע | ש-ג-י/ה | ד-כ-א |
| מילה לפי ההנחיה | מַעֲשֶׂה / מַעֲשִׂיָּה / תַּעֲשִׂיָּה | הֵשִׁיב / הֵשִׁיבוּ / נָשִׁיב / תָּשִׁיב | כִּוֵּן / כּוֹנֵן / אֲכַוֵּן / נְכַוֵּן | נָבַע / נוֹבְעִים / תִּנְבַּע | לִשְׁגּוֹת | אֲדַכֵּא |
השיטה: מסירים אותיות שימוש ותבנית (ה' הידיעה, ת' של משקל, מ' של בינוני, ל' של שם פועל, סיומות ־ות/־ה), ומשחזרים אותיות שורש חסרות לפי הגזרה.
טעות נפוצה: לכתוב ב"נכונות" שורש נ-כ-ן (הנ' היא סימן נפעל), וב"הבעת" שורש ב-ע-ה או ב-ע-י (הדגש מסגיר נ' חסרה).
סעיף ב
(1) ע-נ-י/ה
(2) כשילד נַעֲנֶה – הווה; המורה נַעֲנָה – עבר; מה נַעֲנֶה – עתיד.
(3) הפועל היוצא דופן: "מה נַעֲנֶה לילד..." (המשפט השלישי).
תפקיד הנ' בו: ציון זמן עתיד, גוף מדברים (אנחנו).
תפקיד הנ' בשני האחרים: מוספית הבניין – סימן בניין נפעל.
(1) מסירים את הנ' המוספית: נַ־עֲנֶה ← ע-נ-ה. האות האחרונה ה' – גזרת ל"י/ה: ע-נ-י/ה.
(2) קובעים לפי ההקשר והתבנית:
(3) בשני הראשונים הנ' היא סימן הבניין נפעל (נִפְעַל – בעבר ובבינוני הנ' בתחילת המילה). בשלישי הפועל בבניין קל, והנ' היא תחילית עתיד – סימן של גוף מדברים (אנחנו). ההקשר מכריע: "מה נענה לילד... אותנו" – אנחנו העונים.
טעות נפוצה: לקבוע זמן רק לפי הצורה – "נַעֲנֶה" זהה בכתב ובניקוד בהווה נפעל ובעתיד קל; רק ההקשר (מי עושה את הפעולה) מכריע.
שאלה 13 · מיון לגזרות; צורן גזירה וצורן נטייה
לפניך קטע, ובו מילים מודגשות.
החוקרים גילו שהלמידה על כישלונות של מדענים מְעוֹרְרֵי השראה גורמת לתלמידים לָחוּשׁ מוטיבציה ללמוד מדע, להאמין ביכולתם, והיא מַמְרִיצָה אותם לְהַגִּיעַ להֶשֵּׂגִים גבוהים יותר בטווח הארוך. בלמידה כזאת המדענים מעוררי ההשראה משמשים עבור התלמידים מודל לחִקּוּי המדגים את הרעיון כי המאמץ מִשְׁתַּלֵּם וכי כישלון וקֹשִׁי הם בלתי נמנעים בדרך להצלחה.
(1) בטבלה שלפניך מיין את המילים המודגשות לפי הגזרות.
| מילים בגזרת השלמים | מילים בגזרות הנחים | מילים בגזרת החסרים |
|---|---|---|
(2) העתק את המילים שמיינת לגזרות הנחים, וציין את השורש של כל אחת מהן.
______
לפניך שני צירופים, ובכל צירוף יש מילה מודגשת.
פיתוח יְצִירָתִיּוּת, כיווני חשיבה יְצִירָתִיִּים
לפניך משפטים המתארים את דרכי ההיווצרות של כל אחת מן המילים המודגשות.
בכל משפט השלם את המידע החסר, והקף את האפשרות הנכונה מבין שתי האפשרויות המוצעות בו.
למילה יצירתי נוסף הצורן ______ , סוג הצורן הוא צורן נטייה / צורן גזירה, ומשמעותו היא ______ .
למילה יצירתי נוסף הצורן ______ , סוג הצורן הוא צורן נטייה / צורן גזירה, ומשמעותו היא ______ .
◂ פתרון מלא לשאלה 13
סעיף א
(1)
| מילים בגזרת השלמים | מילים בגזרות הנחים | מילים בגזרת החסרים |
|---|---|---|
| מַמְרִיצָה | מְעוֹרְרֵי | לְהַגִּיעַ |
| מִשְׁתַּלֵּם | לָחוּשׁ | הֶשֵּׂגִים |
| חִקּוּי | ||
| קֹשִׁי |
(2) מְעוֹרְרֵי – ע-ו-ר; לָחוּשׁ – ח-ו-ש; חִקּוּי – ח-ק-י/ה; קֹשִׁי – ק-ש-י/ה.
השיטה: מוצאים את השורש של כל מילה, ואז בודקים: אם כל שלוש האותיות נשמעות ונכתבות בכל הנטיות – שלמים; אם יש אות ו/י/א/ה שאינה נשמעת כעיצור או מתחלפת – נחים; אם אות שורש נעלמת (לרוב נ' בפ' הפועל, המסומנת בדגש) – חסרים.
שלמים:
נחים:
חסרים:
טעות נפוצה: למיין את "מעוררי" בגזרת הכפולים (ע-ר-ר) בגלל שתי הר'; התבנית פּוֹלֵל עם חולם אחרי האות הראשונה מסגירה ע"ו. כן – לשים את "משתלם" בנחים בגלל השיכול.
סעיף ב
ההבדל בין שני סוגי הצורנים:
מבחן: האם המילה החדשה תופיע במילון כערך נפרד? "יצירתיות" – כן (צורן גזירה); "יצירתיים" – לא, היא נטייה של "יצירתי" (צורן נטייה).
טעות נפוצה: לכתוב שמשמעות ־וּת היא "נקבה" או "רבות" – בגלל הדמיון לסיומת ־וֹת. ־וּת (בשורוק) היא סופית הפשטה.
שאלה 14 · פעלים הומוניימיים מן השורש ט-ע-י/ה ומשורשים אחרים; שם פעולה
לפניך שלושה זוגות של משפטים, ובכל משפט יש פועל מודגש.
זוג 1: הניסוחים של השאלות מַטְעִים את התלמידים. ______
המורה לתנ"ך מַטְעִים כהלכה את המילים בפסוק. ______
זוג 2: התלמידה טָעֲתָה בפתרון התרגיל. ______
חברתי עָטְתָה מסכה. ______
זוג 3: הילדים יִטְּעוּ עצים לרגל ט"ו בשבט.
על התלמידים לפתח רעיונות יצירתיים בלי לחשוש שאם יִטְעוּ יהיה עליהם לשלם מחיר.
(1) בכל זוג יש פועל מן השורש ט-ע-י/ה ופועל משורש אחר. בכל זוג — ציין מעל הפועל מן השורש האחר את השורש שלו.
(2) בזוגות 1 ו־2 ציין ליד כל משפט את שם הפועל של הפועל המודגש בו.
(3) כתוב את הבניין המשותף לשני הפעלים בכל זוג.
זוג 1: ______ , זוג 2: ______ , זוג 3: ______
(4) כתוב את שם הפעולה באותו הבניין של כל אחד מן הפעלים שלפניך.
עָטְתָה ______
יִטְּעוּ ______
לפניך שני משפטים, ובכל אחד מהם שני פעלים מודגשים. בכל משפט הקף את הפועל המתאים למשמעות המשפט.
(1) במחקר החדש החוקרים נוֹכְחִים / נוֹכָחִים לדעת כי קשה לנו ללמוד מן הכישלון שלנו, אבל מכישלונות של אחרים אנחנו מצליחים ללמוד.
(2) תוצאות המחקר לא הוֹתִירוּ / הִתִּירוּ ספק: כאשר אנחנו נכשלים קשה לנו מאוד להפיק לקחים.
◂ פתרון מלא לשאלה 14
סעיף א
(1) זוג 1: "המורה לתנ"ך מַטְעִים כהלכה את המילים" – ט-ע-ם.
זוג 2: "חברתי עָטְתָה מסכה" – ע-ט-י/ה.
זוג 3: "הילדים יִטְּעוּ עצים" – נ-ט-ע.
(2) זוג 1: מַטְעִים את התלמידים – לְהַטְעוֹת; מַטְעִים את המילים – לְהַטְעִים.
זוג 2: טָעֲתָה – לִטְעוֹת; עָטְתָה – לַעֲטוֹת.
(3) זוג 1: הפעיל; זוג 2: קל; זוג 3: קל.
(4) עָטְתָה – עֲטִיָּה; יִטְּעוּ – נְטִיעָה.
השיטה: כשהצורה זהה (הומונימיה), מכריעים לפי המשמעות בהקשר ולפי פרטי הניקוד (דגש, סדר האותיות).
זוג 1 – הפעיל בשניהם (מַקְטִיל, בינוני רבים/יחיד):
זוג 2 – קל בשניהם (עבר, נסתרת):
זוג 3 – קל בשניהם (עתיד, נסתרים):
(4) שם הפעולה בבניין קל – משקל קְטִילָה: ע-ט-י/ה ← עֲטִיָּה (כמו בְּנִיָּה); נ-ט-ע ← נְטִיעָה.
טעות נפוצה: בזוג 1 לחשוב שהשורש השני הוא ט-ע-י/ה בגלל ה־ים; המשמעות (הטעמה) מחייבת ט-ע-ם. בזוג 3 – להתעלם מן הדגש בט', שהוא סימן הנ' החסרה.
סעיף ב
(1) נוֹכָחִים
(2) הוֹתִירוּ
(1) נוֹכָחִים – "נוכחים לדעת" = מגלים, מבינים. זה פועל בבניין נפעל משורש י-כ-ח (פ"י): נוֹכַח, נוֹכָחִים (כמו נוֹלָדִים). לעומתו נוֹכְחִים (בשווא) הוא בינוני קל של נ-כ-ח: הנמצאים במקום ("התלמידים הנוכחים בכיתה") – אינו מתאים כאן.
(2) הוֹתִירוּ – "לא הותירו ספק" = לא השאירו ספק. הפעיל של י-ת-ר (פ"י): הוֹתִיר (כמו הוֹשִׁיב). לעומתו הִתִּירוּ הוא הפעיל של נ-ת-ר: התירו = הרשו ("התירו את הכניסה") – אינו מתאים למשמעות.
טעות נפוצה: לבחור לפי צליל מוכר; יש לבדוק את משמעות כל צורה ואת השורש שלה (ו' בהפעיל של פ"י לעומת דגש של נ' חסרה).
שאלה 15 · משקלים של שמות פעולה; המילה היוצאת דופן מבחינת השורש
לפניך קטע, ובו מודגשות המילים: למידה, גיחוך, הקנטה.
מטרת המאמר היא להזכיר לנו את החשיבות של הטעִייה במהלך הלְמִידָה ולחדד את השאלה: איך אפשר לעודד את תלמידינו להציע פתרונות בלי שיחששו מפסילתם, ואיך למנוע מהם את החשש שאם יִטעו ישלמו על כך מחיר כגון גִּחוּךְ, הערה, הורדת ציון במבחן, לגלוג, הַקְנָטָה מצד חברים.
העתק מן הקטע לטבלה שלפניך שתי מילים נוספות באותו משקל של כל אחת מן המילים המודגשות.
| מילים במשקל המילה לְמִידָה | מילים במשקל המילה גִּחוּךְ | מילים במשקל המילה הַקְנָטָה |
|---|---|---|
| I. ______ | I. ______ | I. ______ |
| II. ______ | II. ______ | II. ______ |
לפניך ארבע קבוצות מילים שבכל אחת מהן יש מילה היוצאת דופן מבחינת השורש.
בכל קבוצה הקף את המילה היוצאת דופן מבחינת השורש, וציין את השורש שלה.
קבוצה 1: תַּחְלוּאָה, מַחֲלַת השפעת, חוֹלִים, מְחִילָה (סליחה) ______
קבוצה 2: רְשׁוּת, הַרְשָׁאָה, מוֹרֶשֶׁת, רִשָּׁיוֹן ______
קבוצה 3: שֵׁב, שִׁיבָה, מוֹשָׁבָה, תְיַשְׁבוּ ______
קבוצה 4: הוֹרֶה יחידני, הוֹרָאָה, נוֹרָה, יִירוּ ______
◂ פתרון מלא לשאלה 15
סעיף א
| מילים במשקל המילה לְמִידָה | מילים במשקל המילה גִּחוּךְ | מילים במשקל המילה הַקְנָטָה |
|---|---|---|
| טְעִיָּה (טעייה) | צִיּוּן | הֶעָרָה |
| פְּסִילָה (פסילתם) | לִגְלוּג | הוֹרָדָה (הורדת) |
השיטה: מזהים את המשקל של כל מילה מודגשת (תנועות + תוספות), ואז מחפשים בקטע מילים באותה תבנית – גם אם הן בנטייה (נסמך, כינוי קניין) או בגזרה שמשנה את הצורה.
– טְעִיָּה – ט-ע-י/ה, קְטִילָה של ל"י (כמו בְּנִיָּה): הי' הכפולה היא אות השורש.
– פְּסִילָה – מתוך "מפסילתם" (מ' יחס + פסילת + ־ם כינוי): פְּסִילָה, פ-ס-ל.
– צִיּוּן – צ-י-ן (קִטּוּל: חיריק + דגש באות השנייה + שורוק).
– לִגְלוּג – ל-ג-ל-ג, שורש מרובע; קִטּוּל במרובעים בא בתבנית קִטְלוּל (כמו בִּלְבּוּל). שתי האותיות האמצעיות ממלאות את מקום הדגש.
– הֶעָרָה – ע-ו-ר (ע"ו), הַקְטָלָה של ע"ו (כמו הֲבָנָה); הסגול בה' בגלל הע' הגרונית.
– הוֹרָדָה – מתוך "הורדת" (נסמך): י-ר-ד (פ"י), הַקְטָלָה של פ"י (כמו הוֹשָׁבָה).
שימו לב: "מחיר", "מבחן", "פתרונות" ו"החשש" אינם במשקלים האלה.
טעות נפוצה: לא לזהות את "פסילתם" ואת "הורדת" כי הן בנטייה; צריך להחזיר כל מילה לצורת היסוד שלה ואז לבדוק את המשקל.
סעיף ב
קבוצה 1: מְחִילָה – מ-ח-ל
קבוצה 2: מוֹרֶשֶׁת – י/ו-ר-ש
קבוצה 3: שִׁיבָה – ש-ו-ב
קבוצה 4: הוֹרֶה – ה-ר-י/ה
השיטה: מוצאים את השורש של כל מילה, ובכל קבוצה שלוש מילים חולקות שורש אחד.
קבוצה 1 – ח-ל-י/ה (מחלה): תַּחְלוּאָה, מַחֲלַת (מַחֲלָה), חוֹלִים. מְחִילָה (סליחה) – משקל קְטִילָה, מ' היא אות שורש: מ-ח-ל (מָחַל).
קבוצה 2 – ר-ש-י/ה (רשות): רְשׁוּת, הַרְשָׁאָה, רִשָּׁיוֹן – כולן מן המשמעות "היתר". מוֹרֶשֶׁת – משקל מִקְטֶלֶת של פ"י (מִוְרֶשֶׁת ← מוֹרֶשֶׁת, כמו מוֹלֶדֶת), מן י/ו-ר-ש (ירושה). המ' היא תחילית המשקל, והו' היא פ' הפועל.
קבוצה 3 – י-ש-ב: שֵׁב (ציווי קל של פ"י, כמו לֵךְ/דַּע), מוֹשָׁבָה (מִקְטָלָה של פ"י: מִוְשָׁבָה ← מוֹשָׁבָה), תְיַשְׁבוּ (עתיד פיעל: תְּיַשְּׁבוּ – הי' נשמרת כעיצור). שִׁיבָה = חזרה – ש-ו-ב (שָׁב, יָשׁוּב), משקל קִילָה של ע"ו.
קבוצה 4 – י-ר-י/ה: הוֹרָאָה (הוֹרָה – לימד, מן י-ר-י/ה), נוֹרָה (נפעל של י-ר-י/ה, "נורה בירי"), יִירוּ (עתיד קל של י-ר-י/ה). הוֹרֶה (יחידני) = אב/אם – מן ה-ר-י/ה (הֵרָיוֹן, הָרָה). הה' בראש המילה היא אות שורש ולא סימן הפעיל.
טעות נפוצה: בקבוצה 4 לבחור ב"נורה" – זו צורת נפעל של י-ר-י/ה; ובקבוצה 3 לבחור ב"שב" – זו צורת ציווי של י-ש-ב שבה ה־י' נשמטת.
שאלה 16 · דרכי תצורה של שמות בעלי מקצוע ושמות תואר; משקלים; צורני נטייה; שורש ומשקל או בסיס וצורן
לפניך הזמנה ל"ערב כישלונות".
(במסגרת)
נכשלים ומִתְגברים בספריית "בית אריאלה" — ערב כישלונות
זה יקרה ביום שלישי 24 באוקטובר בשעות 19:30-21:30 — אירוע מיוחד בהשתתפות יוצרים, סופרים ואומנים בבית אריאלה!
ושוב אנחנו כאן, מדברים איתכם על כישלון. באירוע יופיעו שלושה דוברים, שכל אחד מהם יספר לכם על הכישלון האישי שלו, כישלון שממנו הוא למד והתפתח, ובמבט לאחור נהפך עבורו לִיתְרוֹן.
אחת הדוברות באירוע היא סמדר שיר. שיר כתבה יותר מ־400 ספרים. היא סופרת, עיתונאית, מחזאית ופזמונאית. דובר נוסף הוא ליאור פרנקל, יזם וסופר. ספרו האחרון נהפך במהרה לרב־מכר. הדובר השלישי הוא עיתונאי, תסריטאי, עורך, סופר ישראלי ומנחה סדנאות כתיבה — עומר ברק. עומר ברק כתב את אחד מרבי המכר של שנת 2017 "לחוץ חתונה".
(1) בקטע יש שימוש רב בשמות של בעלי מקצוע שנוצרו בדרכי תצורה שונות. העתק מן הקטע —
(2) בקטע יש שימוש בשמות תואר שנוצרו בדרכי תצורה שונות. העתק מן הקטע —
(3) העתק מן הקטע שם עצם במשקל קִטָּלוֹן (קיטלון): ______ ושם עצם במשקל קִטְלוֹן: ______
(4) העתק מן הקטע שני שמות עצם המסתיימים בצורני נטייה שונים זה מזה, וציין את המשמעות של כל אחד מצורני הנטייה בשמות שהעתקת.
______
לפניך רשימת מילים. הקף את ארבע המילים שנוצרו בדרך של שורש ומשקל.
מַדְעָן, שַׁמְרָן, מִנְהֲלָן, בַּדְרָן, קַבְּלָן, בַּכְיָן, שִׂיאָן אולימפי
◂ פתרון מלא לשאלה 16
סעיף א
(1) • בינוני (שלושה מתוך): יוצרים, דוברים / דוברות / דובר, סופרים / סופרת / סופר, עורך, מנחה.
(2) • בינוני: מיוחד / לחוץ / נוסף.
(3) קִטָּלוֹן: כישלון; קִטְלוֹן: יתרון.
(4) לדוגמה: סופרים – הצורן ־ים מציין רבים; עיתונאית – הצורן ־ית מציין נקבה. (אפשר גם: ספריית – ־ת מציינת נסמך; דוברות – ־ות מציינת רבות.)
(1) שמות בעלי מקצוע:
(2) שמות תואר:
(3) משקלים:
(4) צורני נטייה – סיומות שאינן יוצרות מילה חדשה אלא מציינות מין, מספר או סמיכות: ־ים (רבים: סופרים, יוצרים), ־ית/־ת (נקבה: עיתונאית, סופרת), ־ות (רבות: דוברות), ־ת של נסמך (ספריית "בית אריאלה"). יש לבחור שני שמות שהצורנים שלהם שונים.
טעות נפוצה: בסעיף (1) לכתוב "עיתונאי" כשורש ומשקל – זו גזירה מן הבסיס "עיתון"; ובסעיף (4) לבחור את ־ִית של "עיתונאית" ואת ־ית של "מחזאית" – אלה אותו צורן.
סעיף ב
שַׁמְרָן, בַּדְרָן, קַבְּלָן, בַּכְיָן
ההבחנה: כל המילים מסתיימות ב־ָן, אבל יש שתי דרכי תצורה:
מבחן: אם מורידים את ־ָן ונשארת מילה קיימת (מדע, מנהל, שיא) – בסיס וצורן; אם נשארים רק אותיות שורש – שורש ומשקל.
טעות נפוצה: לסמן את "מדען" כשורש ומשקל בגלל דמיונה ל"שמרן" – המ' בה אינה אות שורש (י-ד-ע), אלא חלק מן הבסיס "מדע".