בגרות בלשון שאלון עיקרי 011281 - חורף 2021, מועד נבצרים
שאלון עיקרי (הבנה, הבעה ולשון) · שאלון 011281 · חורף, מועד נבצרים · 16 שאלות · 3 שעות
בחינת הבגרות בלשון, חורף 2021, מועד נבצרים, כל 16 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה. במטלת הכתיבה - חיבור לדוגמה בציון מלא, המבנה שלו והסבר לפי רכיבי ההערכה.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
שים לב: בבחינה זו יש הנחיות מיוחדות. יש לענות על השאלות על פי הנחיות אלה.
א. משך הבחינה: שלוש שעות.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני חלקים.
חלק ראשון — הבנה והבעה — 50 נקודות
חלק שני — לשון — 50 נקודות
פרק א: שם המספר, אותיות השימוש ומילות היחס
פרק ב: תחביר / פרק ג: מערכת הצורות — יש לבחור באחד הפרקים
סך הכול — 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר לנבחן (עמוד 9).
ד. הוראות מיוחדות: 1. יש לקרוא את הטקסטים שבעמודים 4–8, ולענות על השאלות בגוף שאלון זה, לפי ההוראות. 2. הקפד על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
שים לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה לשימושך. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
ההנחיות בשאלון זה מנוסחות בלשון זכר ומכוונות לנבחנות ולנבחנים כאחד.
הנחיות מיוחדות למועד זה: בפרק ב (תחביר) ובפרק ג (מערכת הצורות) חמש שאלות, לכל שאלה — 12 נקודות. "תוכל לענות, באופן מלא או חלקי, על כל השאלות, אך מספר הנקודות שתוכל לצבור בפרק לא יעלה על 40 נקודות." מטלת הכתיבה (שאלה 5) מזכה ב־26 נקודות.
חלק ראשון — הבנה והבעה (50 נקודות)
ההוראות לחלק זה
לפניך שלושה טקסטים. קרא אותם, וענה על השאלות שאחריהם.
ענה על כל השאלות 1–5 שלפניך לפי הטקסטים 1–3 שקראת.
הקפד על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
שאלה 1 · הנושא המרכזי המשותף לטקסט 1 ולטקסט 2
מהו הנושא המרכזי המשותף לטקסט 1 ולטקסט 2?
הקף את התשובה הנכונה ביותר. (3 נקודות)
I. פיתוח הסקרנות בעידן האינטרנט.
II. התמורות בהתפתחות האינטרנט.
III. השפעת האינטרנט על יכולות החשיבה.
IV. שיתוף מידע בין אנשים בעידן האינטרנט.
◂ פתרון מלא לשאלה 1
III. השפעת האינטרנט על יכולות החשיבה.
הדרך: הנושא המרכזי המשותף צריך להתאים לשני הטקסטים כולם, ולא רק לפסקה אחת או לטקסט אחד. בודקים כל אפשרות מול שני הטקסטים.
לכן III מתאימה לשניהם.
למה לא האחרות:
טעות נפוצה: לבחור ב־IV, משום שזה נושא בולט בטקסט 2 – אבל הוא אינו מופיע בטקסט 1.
שאלה 2 · השוואה בין העבר להווה בטקסט 1 ובטקסט 2
בכל אחד מן הטקסטים: טקסט 1 וטקסט 2, יש השוואה בין העבר ובין ההווה.
כתוב פסקה ובה תשווה בין העבר ובין ההווה מבחינת צריכת המידע (מטקסט 1) ומבחינת האופן שבו אנו זוכרים דברים (מטקסט 2). את תשובתך עליך לכתוב באופן לכיד ומקושר (לא בטבלה ולא בנקודות). (6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 2
בשני הטקסטים מתואר שינוי גדול שחל בין העבר להווה בעקבות האינטרנט. מבחינת צריכת המידע, לפי טקסט 1, האדם הממוצע כיום צורך מידע רב הרבה יותר מן האדם הממוצע לפני כמה עשורים: מבוגר אמריקאי צורך מדי יום מידע בהיקף של עשרות ספרים, והצריכה ממשיכה לגדול בכשישה אחוזים בשנה. מבחינת האופן שבו אנו זוכרים דברים, לפי טקסט 2, בעבר, בעולם שבו הקשרים היו פנים אל פנים, חילקו בני האדם את האחריות לזכירה בין חברי הקבוצה הקרובה – בני משפחה, חברים ועמיתים – וכל אחד זכר חלק מן המידע וידע למי לפנות כדי להיזכר בשאר. לעומת זאת, כיום האינטרנט מחליף את השותפים האנושיים: אנו "פורקים" מידע למחשב במקום לשמור אותו במוחנו, ולכן אנו זוכרים פחות פרטים בעצמנו. אם כן, בהווה אנו צורכים הרבה יותר מידע מבעבר, אך שומרים ממנו בזיכרוננו פחות, משום שאנו סומכים על האינטרנט שיזכור בשבילנו.
מה נדרש: שני היבטים של השוואה – (1) צריכת מידע: עבר מול הווה (טקסט 1); (2) האופן שבו אנו זוכרים: עבר מול הווה (טקסט 2) – בפסקה רציפה ומקושרת.
היכן המידע:
איך בונים פסקה לכידה:
1. משפט פתיחה (משפט מארגן) המציג את שני תחומי ההשוואה.
2. תחום ראשון – עבר מול הווה, במילות ניגוד ("לעומת", "ואילו").
3. תחום שני – עבר מול הווה ("בעבר... לעומת זאת, כיום...").
4. משפט סיכום שמחבר את שני התחומים (צורכים יותר – זוכרים פחות).
לקבלת מלוא הנקודות צריך שבכל תחום יופיעו שני צדי ההשוואה (עבר והווה), ולא רק תיאור ההווה.
טעות נפוצה: לכתוב רק את מצב ההווה ("היום אנו צורכים הרבה מידע") בלי לציין מה היה בעבר; לכתוב בנקודות או בשני משפטים נפרדים בלי מילות קישור.
שאלה 3 · ביקורת ניקולס קאר; תפקיד הדוגמה של סוקרטס
בטקסט 1 בפסקה ג מוצגת ביקורת של הסופר ניקולס קאר בנוגע להשפעות של הטכנולוגיה על חיינו.
איזה מן המחקרים המתוארים בטקסט 1 מבסס את הביקורת של קאר? הקף את התשובה הנכונה ונמק אותה. (5 נקודות)
I. המחקר שנערך באוניברסיטת קליפורניה (פסקה ב)
II. המחקר שנערך בבריטניה (פסקה ד)
III. המחקר של גרי סמול (פסקה ה)
הנימוק: ______
בטקסט 1 בפסקה ט הכותב מזכיר את סוקרטס כדי לחזק טענה.
הקף את הטענה שהכותב רוצה לחזק. (3 נקודות)
I. האנושות יצאה נשכרת מהעלאת המידע על הכתב.
II. העלאת מידע על הכתב פוגמת בזיכרון.
III. זמינות המידע תמיד הייתה בעיה.
IV. זמינות המידע עשויה להיות יתרון.
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
II. המחקר שנערך בבריטניה (פסקה ד).
הנימוק: קאר טוען שהקריאה באינטרנט רוויה בהסחות דעת, ושהן עלולות ליצור הפרעות ריכוז ולפגוע בדרך הלמידה שלנו. המחקר בבריטניה הראה שהסחת הדעת שגרם משחק מחשב מייד לאחר האזנה לסיפור – בדומה לזפזופ בין אתרים באינטרנט – פגעה באופן ניכר בגיבוש הזיכרון של הנבדקים, כלומר פגעה בלמידה. כך המחקר מאשש את טענתו של קאר.
הדרך: קודם מנסחים את טענתו של קאר, ואחר כך בודקים איזה מחקר מראה תוצאה שמתאימה לה.
טענת קאר (פסקה ג): קבלת מידע מיידית "עלולה ליצור אצלנו הפרעות ריכוז ולהשפיע על דרך הלמידה שלנו"; "הקריאה באינטרנט רוויה בהסחות דעת".
המחקר בבריטניה (פסקה ד): "הסחת הדעת שגרם המשחק, בדומה לזפזופ בין אתרים באינטרנט, פגעה באופן ניכר בגיבוש הזיכרון של הנבדקים". זה בדיוק המנגנון שקאר מזהיר מפניו – הסחת דעת ← פגיעה בלמידה ובזיכרון. גם פתיחת הפסקה במילה "ואכן" מסמנת שבאה ראיה התומכת בטענה הקודמת.
למה לא האחרים:
בנימוק צריך לקשר במפורש בין טענת קאר לבין ממצא המחקר.
טעות נפוצה: לבחור ב־III משום שהוא "מחקר על המוח", בלי לשים לב שתוצאתו סותרת את הביקורת.
סעיף ב
IV. זמינות המידע עשויה להיות יתרון.
הטענה מופיעה במשפט הראשון של פסקה ט: "זו אינה התקופה הראשונה... שבה זמינות המידע מעוררת בתחילה מחלוקת, ולבסוף מתברר שהיא יתרון ולא בעיה". הדוגמה של סוקרטס – שחשש שהכתב יפגע בזיכרון, ובסוף התברר שהאנושות "יצאה נשׂכרת" מן המידע הכתוב – היא ראיה היסטורית לטענה זו: כמו שהחשש מן הכתב התברר כמוטעה, כך אולי גם החשש מן האינטרנט.
למה לא האחרות:
טעות נפוצה: לבחור ב־I – להתבלבל בין הדוגמה (מה קרה עם הכתב) לבין הטענה הכללית (זמינות מידע יכולה להיות יתרון).
שאלה 4 · יתרונות האינטרנט על פני אדם; מה הדהים את החוקרים
על פי טקסט 2, ציין שלושה יתרונות שונים שיש להיעזרות באינטרנט על פני היעזרות באדם. (3 נקודות)
I. ______
II. ______
III. ______
בטקסט 2 בפסקה ז כתוב: "נדהמנו לגלות".
הסבר מה הדהים את החוקרים ומדוע? (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
(שלושה מן האפשרויות)
I. האינטרנט זמין תמיד.
II. היקף המידע שבאינטרנט גדול לאין שיעור מן המידע האגור בראשו של כל אדם, ולעיתים אף מזה של קבוצה שלמה של אנשים ("יודע הכול").
III. האינטרנט מעודכן תמיד.
אפשרויות נוספות: אין באינטרנט סכנה של איבוד מידע או שכחה (למעט בעת הפסקות חשמל); המידע נשלף ממנו לעיתים מהר יותר מן המידע שאנו שולפים מזיכרוננו.
היכן: טקסט 2, פסקה ה: "האינטרנט אינו דומה לשום אדם שפגשנו אי פעם: הוא תמיד זמין ויודע הכול. היקף המידע... גדול לאין שיעור מזה האגור בראשו של כל אדם... הוא מעודכן תמיד, ולמעט היעלמויות כמו בעת הפסקות חשמל, אין סכנה של איבוד מידע או שכחה". ופסקה ו: "המידע מן האינטרנט נשלף לעיתים מהר יותר מזה שאנו שולפים מזיכרונותינו".
שימו לב ל"שונים": "יודע הכול" ו"היקף המידע גדול" הם בעצם אותו יתרון – אם כותבים את שניהם, נספרים כיתרון אחד. כדאי לבחור שלושה יתרונות מתחומים שונים: זמינות, היקף, עדכניות (או: אין שכחה, מהירות שליפה).
טעות נפוצה: לכתוב יתרון שאינו מן הטקסט (למשל "האינטרנט חינמי") או לחזור על אותו יתרון בניסוח אחר.
סעיף ב
מה הדהים: החוקרים גילו שאפילו משתתפים שתשובותיהם הועתקו מילה במילה מאתר באינטרנט היו משוכנעים שהם זכרו את המידע בזכות היכולות שלהם, ולא בזכות "גוגל" (ובאופן כללי – מי שנעזר באינטרנט דירג את יכולת הזכירה שלו גבוה יותר ממי שלא נעזר בו).
מדוע: משום שהיה ברור שהתשובות לא באו מזיכרונם – הן הועתקו מן האינטרנט – ובכל זאת הם ייחסו את הידע לעצמם. הממצא מראה עד כמה האינטרנט משטשש את הגבול בין הזיכרון האישי שלנו ובין המידע שבאינטרנט, עד שאנשים חושבים שהם יודעים יותר ממה שהם יודעים באמת.
מה נדרש: שני חלקים – (1) מה הדהים (הממצא); (2) מדוע זה מדהים (הפער בין המציאות לבין מה שהמשתתפים חשבו).
היכן: פסקה ז: "נדהמנו לגלות שאפילו משתתפים שתשובותיהם הועתקו מילה במילה מאתר באינטרנט היו משוכנעים שהם זכרו את המידע בזכות היכולות שלהם ולא בזכות 'גוגל'". המילה "אפילו" מסמנת את המקרה הקיצוני והמפתיע.
ההסבר למה זה מפתיע נשען על פסקאות ו–ח: "המיידיות שבה תוצאות החיפוש מופיעות על המסך יכולה לטשטש את הגבולות בין זיכרונותינו האישיים ובין האוצרות הדיגיטליים" (פסקה ו), ו"נוצר דור של אנשים הבטוחים שהם יודעים יותר... אולם למעשה... הם יודעים פחות" (פסקה ח).
טעות נפוצה: לכתוב רק "הקבוצה שנעזרה בגוגל דירגה את עצמה גבוה יותר" בלי להסביר מה מפתיע בכך – שהתשובות לא באו מזיכרונם.
שאלה 5 · מטלת כתיבה: סקירה על היקף השימוש באינטרנט בישראל והשפעתו על המוח ועל הזיכרון
מטלת כתיבה (26 נקודות)
לקראת דיון שיעסוק בשימוש באינטרנט בבית הספר כתוב על פי טקסטים 1 ו־3 שקראת, סקירה שתשמש בסיס לדיון.
בסקירה כתוב על היקף השימוש באינטרנט בישראל, ופרט את השפעת השימוש באינטרנט על המוח ועל הזיכרון.
הקפד על דרכי מסירה מקובלות ועל אזכור מקורות המידע בגוף הסקירה ובסופה (ביבליוגרפיה).
כתוב בהיקף של 100–200 מילים. השתמש בעמוד זה לכתיבת טיוטה, ואת הסקירה כתוב בעמודים 13–14.
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 5
האינטרנט בחיינו: היקף השימוש והשפעתו על המוח
האינטרנט נעשה חלק מרכזי בחייהם של הישראלים. על פי מחקר עולמי, 30% מהישראלים גולשים ברשת יותר מחמש שעות ביום — כמעט כפול מן הממוצע בעולם, ו־22% מהישראלים משתמשים בטלפון החכם יותר מחמש שעות ביום. כמו כן 70% מהישראלים גולשים בפייסבוק לפחות פעם ביום, ו־44% נכנסים ליוטיוב מדי יום (גולדנברג, 2015).
שימוש נרחב כל כך מעורר שאלות על השפעת האינטרנט על המוח ועל הזיכרון. מצד אחד, לפי קרצר (2016), הזמינות המיידית של המידע והסחות הדעת ברשת עלולות לפגוע בריכוז ובדרך הלמידה, ומחקרים מראים כי זפזופ בין אתרים פוגע בגיבוש הזיכרון. נוסף על כך, אנשים שיודעים שהמידע יהיה זמין להם גם בעתיד זוכרים פחות פרטים, משום שהאינטרנט משמש להם "זיכרון חיצוני". מצד אחר, מחקרים מצאו כי גלישה באינטרנט מפעילה יותר אזורים במוח מקריאה בספר, בייחוד אזורים הקשורים לקבלת החלטות ולחשיבה מורכבת (קרצר, 2016).
לסיכום, הישראלים גולשים ברשת שעות רבות, ולכן חשוב שיכירו את השפעות האינטרנט על המוח וימצאו את שביל הזהב בין שימוש מושכל לשימוש מזיק.
ביבליוגרפיה
גולדנברג, ר' (2015). 30% מהישראלים גולשים באינטרנט יותר מחמש שעות ביום. גלובס. אוחזר מ־globes.co.il.
קרצר, א' (2016). טובעים בים המידע. מכון דוידסון. אוחזר מ־davidson.weizmann.ac.il.
(מספר מילים: 153, בלי הכותרת ורשימת המקורות)
1. מה המטלה דורשת – שני תבחינים:
אין לכלול עמדה אישית, ואין צורך במידע מטקסט 2 (המטלה מגדירה טקסטים 1 ו־3).
2. מבנה:
3. לכידות ומילות קישור: "כמו כן", "מצד אחד... מצד אחר", "נוסף על כך", "משום ש", "לסיכום", "ולכן". משפט המעבר "שימוש נרחב כל כך מעורר שאלות..." מחבר בין התבחין הראשון לשני.
4. מיזוג ואזכור מקורות: המידע מנוסח במילים שלנו (לא העתקה של משפטים שלמים). אזכור בגוף הטקסט בשתי דרכים מקובלות: "(גולדנברג, 2015)" בסוף המשפט, ו"לפי קרצר (2016)" בתחילתו. בסוף – ביבליוגרפיה בסדר אלפביתי (שם משפחה, אות ראשונה, שנה, כותרת, מקור).
5. לשון: משלב ענייני, גוף שלישי, בלי "אני" ובלי שאלות רטוריות; נתונים מספריים מדויקים כמו בטקסט.
טעויות נפוצות: לכתוב רק על אחד התבחינים (בעיקר להשמיט את ההשפעה החיובית או את הנתונים); להעתיק פסקאות מן הטקסט; לשכוח את הביבליוגרפיה או את האזכור בגוף הסקירה; להוסיף עמדה אישית ("לדעתי צריך לגלוש פחות"); לחרוג מטווח המילים.
חלק שני — לשון (50 נקודות)
ההוראות לחלק זה
בחלק זה שלושה פרקים. עליך לענות על שני פרקים: על פרק א — חובה, ועל אחד מן הפרקים ב–ג.
פרק א: שם המספר ואותיות השימוש — חובה (10 נקודות)
בפרק זה ענה על שאלה 6.
לפניך שני פרקים: פרק ב — תחביר, פרק ג — מערכת הצורות.
בחר בפרק שלמדת: פרק ב — תחביר או פרק ג — מערכת הצורות.
בפרק שבחרת ענה על השאלות לפי ההוראות.
פרק ב: תחביר (40 נקודות)
בפרק זה חמש שאלות 7–11. לכל שאלה — 12 נקודות. תוכל לענות, באופן מלא או חלקי, על כל השאלות, אך מספר הנקודות שתוכל לצבור בפרק לא יעלה על 40 נקודות.
שים לב: תוכל להיעזר בדף העזר לנבחן (עמ' 9).
פרק ג: מערכת הצורות (40 נקודות)
בפרק זה חמש שאלות 12–16. לכל שאלה — 12 נקודות. תוכל לענות, באופן מלא או חלקי, על כל השאלות, אך מספר הנקודות שתוכל לצבור בפרק לא יעלה על 40 נקודות.
שים לב: תוכל להיעזר בדף העזר לנבחן (עמ' 9).
שם המספר ואותיות השימוש
שאלה 6 · תיקון שמות מספר שגויים
לפניך משפטים, ובהם שמות מספר מודגשים — מקצתם תקינים ומקצתם שגויים.
כתוב מעל כל אחד משמות המספר השגויים את צורתו התקינה.
◂ פתרון מלא לשאלה 6
חמש צורות שגויות – וזה תיקונן:
תקינים (אין לשנותם): אלפיים ותשע עשרה; שבעה עשר שקלים; שלושים ושתיים מדינות; תרשים מספר תשע; בני שש עשרה.
הכלל הבסיסי: בודקים לכל מספר מהו שם העצם הנספר ומה מינו. ב־3–19 (ובאחדות שבתוך מספר גדול) שם המספר "הפוך" למין: עם זכר – צורה עם ה' (שלושה, שישה עשר); עם נקבה – בלי ה' (שלוש, שש עשרה). ב־1–2 המספר מתאים למין (אחד/אחת, שניים/שתיים).
1. ב־11 ביוני – אַחַד עָשָׂר (שגוי). היום בחודש נקרא כמספר זכר, כי הנספר הוא "יום" (הָאַחַד עָשָׂר בַּיּוֹם). לכן לא "אחת עשרה".
אַלְפַּיִם וּתְשַׁע עֶשְׂרֵה – תקין. השנה נקראת בצורת נקבה (שָׁנָה – נקבה): תשע עשרה. ו' החיבור לפני שווא (תְּ) נקראת וּ – וּתְשַׁע.
2. 8,462 ספרים – ...שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם (שגוי בסופו). "ספרים" – זכר, ולכן שניים ולא שתיים. "שמונת אלפים" (צורת נסמך לפני אלפים) ו"ארבע מאות" (מאה – נקבה) תקינים. ו' החיבור לפני שווא – וּשְׁנַיִם.
16 אחוזים – שִׁשָּׁה עָשָׂר (שגוי). "אחוז" – זכר, ולכן שישה עשר.
3. 17 שקלים – שִׁבְעָה עָשָׂר – תקין. "שקל" – זכר.
פי 2 – פִּי שְׁנַיִם (שגוי). אחרי "פי" (כפולה) בא המספר בצורת זכר: פי שניים, פי שלושה, פי עשרה.
4. 32 מדינות – שְׁלוֹשִׁים וּשְׁתַּיִם – תקין. "מדינה" – נקבה.
במקום ה־15 – הַחֲמִשָּׁה עָשָׂר (שגוי). מעל עשר אין מספר סודר מיוחד, ומשתמשים במספר היסודי המיודע, המתאים במינו לשם העצם: "מקום" – זכר, ולכן הַחֲמִשָּׁה עָשָׂר.
5. תרשים מספר 9 – תֵּשַׁע – תקין. אחרי "מספר" (לציון מספרו של פריט) בא המספר הסתמי, שצורתו צורת הנקבה: מספר אחת, מספר תשע.
בני 16 – שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה – תקין. בגיל הנספר הוא "שנים" (שָׁנָה – נקבה): בני שש עשרה (שנה).
טעות נפוצה: "לתקן" את "אלפיים ותשע עשרה" או את "בני שש עשרה" לצורת זכר, ולהשאיר את "אחת עשרה ביוני" – כלומר להפוך את כללי השנה והיום; לכתוב "פי שתיים" בהשפעת הדיבור.
תחביר
שאלה 7 · סוג המשפט ותפקידים תחביריים
לפניך שני משפטים.
I. אהרֹן צ'חנובר ואברהם הרשקו, מדענים ישראלים מהטכניון בחיפה, זכו בפרס נובל לכימיה בשנת 2004, ולפיכך הם הוזמנו לטקס בלשכתו של שר המדע. ______
II. השאלה מי ינצח במשחק הכדורגל אינה מטרידה אותי כי הקבוצה שאני אוהד אינה משתתפת בו. ______
אם המשפט הוא משפט איחוי תחם את איבריו.
ציין מעל הצירוף והמילים המסומנים בקו במשפטים את התפקידים התחביריים שלהם.
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
I. משפט איחוי (מאוחה): [אהרֹן צ'חנובר ואברהם הרשקו, מדענים ישראלים מהטכניון בחיפה, זכו בפרס נובל לכימיה בשנת 2004,]איבר א [ולפיכך הם הוזמנו לטקס בלשכתו של שר המדע.]איבר ב
II. משפט מורכב: השאלה [מי ינצח במשחק הכדורגל]פסוקית תמורה אינה מטרידה אותי [כי הקבוצה [שאני אוהד]פסוקית לוואי אינה משתתפת בו.]פסוקית סיבה
משפט I – משפט איחוי. יש שני נשואים: "זכו", "הוזמנו". כל חלק הוא משפט שלם (לחלק השני נושא משלו – "הם"), והחלקים מחוברים במילת הקישור "ולפיכך" – מילת איחוי של סיבה ותוצאה (החלק השני הוא תוצאה של הראשון). אין כאן מילת שעבוד, ולכן החלקים שווי מעמד:
איבר א: נושא – אהרן צ'חנובר ואברהם הרשקו (נושא כולל); נשוא – זכו.
איבר ב: נושא – הם; נשוא – הוזמנו.
משפט II – משפט מורכב, שלוש פסוקיות (אחת משובצת בתוך אחרת).
טעות נפוצה: לסמן את [מי ינצח...] כפסוקית מושא (כאילו "שואל מי ינצח") – אבל אין כאן פועל שהיא משלימה; היא מבארת את שם העצם "השאלה", ולכן היא תמורה. עוד טעות: לתחום את פסוקית הסיבה בלי לזהות בתוכה את פסוקית הלוואי.
סעיף ב
משפט I: מדענים ישראלים מהטכניון בחיפה – תמורה; לכימיה – לוואי; הם – נושא.
משפט II: מי – נושא (בפסוקית); אינה – אוגד.
טעות נפוצה: לכתוב "לוואי" לצירוף "מדענים ישראלים..." (כי הוא מתאר את הנושא) – אבל צירוף שמני המציין את אותו דבר כמו שם העצם שלפניו הוא תמורה.
שאלה 8 · חלקים כוללים; המרה לפסוקית תיאור
לפניך משפט בעל חלק כולל.
שני האיומים על אזור החוף הם בנייה על שטח נרחב וכריית חול לבנייה.
(1) ציין את הסוג התחבירי של המשפט. ______
(2) בבסיסו של משפט כולל זה יש שני משפטים. כתוב את שני המשפטים שבבסיס משפט זה.
1. ______
2. ______
(3) המר את המשפט הנתון במשפט פועלי בלי לשנות את סוג המשפט.
(4) ציין את התפקיד התחבירי המשותף של הצירוף והמילה המסומנים בקו במשפט. ______
לפניך שני משפטים I-II.
המר כל אחד מן המשפטים במשפט שתהיה בו פסוקית תיאור המתאימה לתוכן המשפט, וציין את סוג פסוקית התיאור.
I. השירים העבריים נדחקו הצידה עם כניסתה של מוזיקת הפופ והרוק לארץ.
סוג פסוקית התיאור ______
II. אנו נעשה בדק בית ערכי יסודי, שיביא לשינוי היחס כלפי המדינה.
סוג פסוקית התיאור ______
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
(1) משפט פשוט (בעל חלק כולל – נשוא כולל).
(2) 1. איום אחד על אזור החוף הוא בנייה על שטח נרחב.
2. איום שני על אזור החוף הוא כריית חול לבנייה.
(3) בנייה על שטח נרחב וכריית חול לבנייה מאיימות על אזור החוף.
(4) לוואי.
(1) משפט פשוט. יש בו נשוא אחד (שמני): נושא – "שני האיומים על אזור החוף"; אוגד – "הם"; נשוא – "בנייה על שטח נרחב וכריית חול לבנייה". הנשוא בנוי משני רכיבים שווי תפקיד המחוברים ב־ו' – נשוא כולל. חלק כולל אינו הופך את המשפט למורכב או למאוחה: יש בו רק נשוא אחד (כולל), ולכן הוא פשוט.
(2) פירוק המשפט הכולל: כל רכיב של החלק הכולל עובר למשפט משלו, ושאר המשפט חוזר. כיוון שכל משפט מציג איום אחד, מתאימים את הנושא: "איום אחד... הוא בנייה..." / "איום שני... הוא כריית חול...". (מקובלת גם חזרה מילולית: "אחד האיומים על אזור החוף הוא...".)
(3) המרה למשפט פועלי: הופכים את שם העצם "האיומים" לפועל "מאיימות", ואת רכיבי הנשוא הכולל – לנושא כולל: "בנייה על שטח נרחב וכריית חול לבנייה מאיימות על אזור החוף". המשפט נשאר פשוט (נשוא אחד) ועדיין יש בו חלק כולל (נושא כולל); הנשוא – פועלי. הפועל ברבות, כי הנושא כולל שני שמות נקבה.
(4) לוואי. "על אזור החוף" מצמצם את "האיומים" (איזה איומים? – על אזור החוף); "לבנייה" מצמצם את "(כריית) חול" (איזה חול? – לבנייה). שניהם צירופי יחס הנסמכים לשם עצם – לוואי.
טעות נפוצה: ב־(1) לכתוב "משפט מאוחה" בגלל ה־ו'; ב־(3) ליצור משפט מורכב ("האיומים הם ש...") – וכך לשנות את סוג המשפט; ב־(4) לכתוב "תיאור" ל"לבנייה" (תכלית) – אבל הוא קשור לשם העצם ולא לפועל.
סעיף ב
I. השירים העבריים נדחקו הצידה כאשר נכנסה לארץ מוזיקת הפופ והרוק.
סוג פסוקית התיאור: פסוקית זמן.
(אפשרות נוספת: ...נדחקו הצידה משום שנכנסה לארץ מוזיקת הפופ והרוק – פסוקית סיבה.)
II. אנו נעשה בדק בית ערכי יסודי כדי שהיחס כלפי המדינה ישתנה.
סוג פסוקית התיאור: פסוקית תכלית.
הדרך: מזהים את היחס הלוגי שבמשפט, והופכים את הצירוף השמני המבטא אותו לפסוקית בעלת נשוא, הפותחת במילת שעבוד מתאימה.
I. "עם כניסתה של מוזיקת הפופ והרוק" מציין מתי נדחקו השירים – תיאור זמן. הופכים את שם הפעולה "כניסתה" לפועל "נכנסה" ופותחים ב"כאשר" / "כש־" / "לאחר ש־": [כאשר נכנסה לארץ מוזיקת הפופ והרוק] – פסוקית זמן. (אפשר לפרש גם כסיבה: "משום ש..." – ובלבד שהסוג שנכתב מתאים למילת השעבוד.)
II. במשפט המקורי פסוקית הלוואי "שיביא לשינוי היחס" מתארת את מטרת בדק הבית. ממירים אותה לפסוקית תכלית בעזרת "כדי ש־" / "על מנת ש־": [כדי שהיחס כלפי המדינה ישתנה] – עונה על השאלה "לשם מה נעשה בדק בית?". הפסוקית החדשה מתארת את הפועל "נעשה" ולא את שם העצם.
טעות נפוצה: ב־II להשאיר פסוקית לוואי ("בדק בית ש...") – זו אינה פסוקית תיאור; לכתוב "כדי לשנות את היחס" – זה צירוף שם פועל (תיאור תכלית), לא פסוקית, כי אין בו נשוא.
שאלה 9 · המרות לפסוקיות; נשוא מורחב ושמני; אוגד ונשוא
לפניך ארבעה משפטים.
I. האם אתה מתקשה בלימודים?
II. בבית ספרנו תוכל לקבל שיעור פרטי במחיר של שני שקלים בלבד.
III. המטרה של מיזם השיעורים הפרטיים היא מתן הזדמנות לכל תלמיד.
IV. המיזם רק התחיל, וכבר נרשמו מאה תלמידים.
(1) המר את משפטים I ו־II במשפט אחד מורכב בקשר לוגי של תנאי.
(2) המר את משפטים I ו־II במשפט אחד מורכב שיש בו פסוקית נושא.
(3) המר את משפט IV במשפט מורכב בקשר לוגי של ויתור.
(4) העתק מן המשפטים I-IV נשואים מן הסוגים האלה:
נשוא מורחב ______ נשוא שמני ______
לפניך שני משפטים.
I. הנגישות למידע הפכה שוויונית יותר לעומת העבר הלא רחוק.
II. בסופו של כל יום לימודים התלמידים הופכים את הכיסאות ומניחים אותם על השולחנות.
(1) ציין את התפקיד התחבירי של כל אחת מן המילים המסומנות בקו במשפטים.
הפכה ______ הופכים ______
(2) המר את המילה "הפכה" במשפט I במילה אחרת שיש לה אותה משמעות ואותו תפקיד תחבירי.
______
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
(1) אם אתה מתקשה בלימודים, בבית ספרנו תוכל לקבל שיעור פרטי במחיר של שני שקלים בלבד.
(2) מי שמתקשה בלימודים יוכל לקבל בבית ספרנו שיעור פרטי במחיר של שני שקלים בלבד.
(3) אף על פי שהמיזם רק התחיל, כבר נרשמו מאה תלמידים.
(4) נשוא מורחב: תוכל לקבל (משפט II). נשוא שמני: מתן (הזדמנות לכל תלמיד) (משפט III).
(1) תנאי. משפט השאלה I הוא בעצם התנאי לתוכן של II. הופכים אותו לפסוקית הפותחת ב"אם": [אם אתה מתקשה בלימודים] – פסוקית תנאי; העיקרי: "בבית ספרנו תוכל לקבל שיעור פרטי...". (גם "אם אתה מתקשה... תוכל..." בסדר הפוך מתקבל.)
(2) פסוקית נושא. הנושא של המשפט החדש צריך להיות פסוקית: [מי שמתקשה בלימודים] – מי יוכל לקבל? – מי שמתקשה. הנשוא "יוכל לקבל" בגוף שלישי, כי הנושא הוא הפסוקית. אפשרות נוספת: [כל מי שמתקשה בלימודים] יוכל...
(3) ויתור. בין שני האיברים של IV יש ניגוד בין המצופה למצוי: למרות שהמיזם רק התחיל – כבר נרשמו רבים. במשפט מורכב משתמשים במילת שעבוד של ויתור: "אף על פי ש־" / "למרות ש־" / "אף ש־": [אף על פי שהמיזם רק התחיל] – פסוקית ויתור.
(4) נשואים.
טעות נפוצה: ב־(2) לכתוב "מי שמתקשה בלימודים – תוכל..." (חוסר התאמה בגוף); ב־(3) להשאיר משפט איחוי ("המיזם רק התחיל, ובכל זאת נרשמו...") – זה ויתור, אבל לא במשפט מורכב; ב־(4) להעתיק "מתקשה" כנשוא שמני – בינוני הוא נשוא פועלי.
סעיף ב
(1) הפכה – אוגד. הופכים – נשוא.
(2) נעשתה / נהייתה.
(1) במשפט I "הפכה" פירושו "נעשתה": הוא מקשר בין הנושא "הנגישות למידע" לבין הנשוא השמני "שוויונית (יותר)" ואין לו משמעות של פעולה – לכן הוא אוגד (אוגד פועלי). במשפט II "הופכים" מציין פעולה ממשית (מטים את הכיסאות), יש לו מושא – "את הכיסאות" – ולכן הוא נשוא (פועלי).
בדיקה: אם אפשר להחליף את הפועל ב"נעשה / היה" והמשפט נשאר הגיוני, הוא אוגד.
(2) מילה אחרת שהיא אוגד באותה משמעות: "נעשתה" / "נהייתה" ("הנגישות למידע נעשתה שוויונית יותר"). שימו לב להתאמה בנקבה, בעבר.
טעות נפוצה: לכתוב "היא" או "הייתה" ב־(2) – "הייתה" משנה את המשמעות (מצב ולא שינוי).
שאלה 10 · פסוקית לוואי; המרות; חלקים כוללים
לפניך משפט מורכב.
תשרי הוא חודש החגים, שבו מספר ימי החופשה גדול ממספר ימי הלימודים.
(1) תחם את הפסוקית במשפט, וציין מעליה את התפקיד התחבירי שלה.
(2) העתק מן המשפט את שני הנשואים שלו.
______ ______
(3) המר את המשפט במשפט פשוט ובו תמורה.
(4) המר את המשפט במשפט איחוי.
לפניך שני משפטים, ובכל משפט צירוף מסומן בקו.
I. אנשים רבים ושונים רואים באינטרנט כלי ליצירת קשרים חברתיים.
II. הפער בין שכבות האוכלוסייה ילך ויגדל.
(1) מבין שני הצירופים המסומנים בקו, העתק את הצירוף שבו וי"ו החיבור משמשת לחיבור בין חלקים כוללים. ______
(2) מהו התפקיד התחבירי של הצירוף האחר? ______
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
(1) תשרי הוא חודש החגים, [שבו מספר ימי החופשה גדול ממספר ימי הלימודים.]פסוקית לוואי
(2) חודש (החגים); גדול.
(3) תשרי, חודש החגים, מאופיין במספר ימי חופשה גדול ממספר ימי הלימודים.
(4) תשרי הוא חודש החגים, ובו מספר ימי החופשה גדול ממספר ימי הלימודים.
(1) פסוקית לוואי. הפסוקית נפתחת ב"שבו" (ש־ + מילת יחס עם כינוי המתייחס לשם העצם) ומתארת את "חודש החגים": איזה חודש? – שבו מספר ימי החופשה גדול...
(2) שני הנשואים – שניהם שמניים:
(3) משפט פשוט עם תמורה: הנשוא "חודש החגים" נעשה תמורה לנושא "תשרי" (בין פסיקים), והפסוקית הופכת לצירוף בתוך המשפט, כך שנשאר נשוא אחד בלבד: "תשרי, חודש החגים, מאופיין במספר ימי חופשה גדול ממספר ימי הלימודים". (אפשר גם: "בתשרי, חודש החגים, מספר ימי החופשה גדול ממספר ימי הלימודים" – נשוא אחד: גדול.)
(4) משפט איחוי: מחליפים את מילת השעבוד "שבו" במילת איחוי + כינוי: "ובו" – [תשרי הוא חודש החגים,] [ובו מספר ימי החופשה גדול ממספר ימי הלימודים.] שני איברים שווי מעמד, הקשר – הוספה.
טעות נפוצה: ב־(2) להעתיק "הוא" כנשוא (זה אוגד) או "תשרי" (נושא); ב־(3) להשאיר את "שבו" – ואז המשפט עדיין מורכב.
סעיף ב
(1) רבים ושונים.
(2) נשוא ("ילך ויגדל" – נשוא אחד).
(1) רבים ושונים – שני שמות תואר שווי תפקיד, ששניהם מתארים את "אנשים" (אנשים רבים, אנשים שונים): לוואי כולל. ו' החיבור מחברת כאן בין שני רכיבים בעלי אותו תפקיד – זו ההגדרה של חלקים כוללים.
(2) ילך ויגדל – נשוא. זהו צירוף כבול שמשמעותו "יגדל בהדרגה". "ילך" אינו מציין הליכה, ואין כאן שתי פעולות נפרדות של אותו נושא; לכן הצירוף כולו הוא נשוא אחד ולא נשוא כולל. בדיקה: אי אפשר לפרק אותו לשני משפטים ("הפער ילך" + "הפער יגדל") בלי לשנות את המשמעות.
טעות נפוצה: לבחור ב"ילך ויגדל" ב־(1) רק משום שיש בו שני פעלים וּו' ביניהם.
שאלה 11 · מבנה "לא... אלא"; הסגר
לפניך שני משפטים המנוסחים באמצעות המבנה "לא... אלא...".
I. לא השופטים בחרו בשיר הזוכה אלא צופי הטלוויזיה.
II. שימוש היתר במילה "מרגש" שוחק לא רק את המילה, אלא גם את מה שהיא מייצגת, כלומר את הרגש.
(1) ציין את הקשר הלוגי בכל אחד מן המשפטים.
משפט I: ______
משפט II: ______
(2) כתוב כל אחד מן המשפטים I, II מחדש בלי להשתמש במבנה "לא... אלא...". שמור על משמעות המשפט.
משפט I: ______
משפט II: ______
לפניך שני משפטים.
I. מאמר זה יועלה, מן הסתם, לאתר המרשתת.
II. האינטרנט מאפשר אנונימיות, לפחות לכאורה.
(1) מהו התפקיד התחבירי המשותף לצירופים המודגשים בקו? ______
(2) מהי המטרה של השימוש בחלק תחבירי זה? הקף את התשובה הנכונה.
(3) לפניך שני משפטים.
I. אלימות, בעיקר פשיעה לאומנית, מפיקה מהגולש הישראלי קשת של רגשות.
II. הגיע הזמן, כנראה, שנעלה לדיון ציבורי את מה שנאמר מפה לאוזן.
הקף את המשפט שבו התפקיד התחבירי של החלק המסומן בקו זהה לתפקיד התחבירי שציינת בסעיף ב (1).
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
(1) משפט I: ניגוד. משפט II: הוספה (ריבוי).
(2) משפט I: צופי הטלוויזיה בחרו בשיר הזוכה, ואילו השופטים לא בחרו בו.
משפט II: שימוש היתר במילה "מרגש" שוחק גם את המילה וגם את מה שהיא מייצגת, כלומר את הרגש.
(1) המבנה "לא X אלא Y" שולל דבר אחד ומעמיד במקומו דבר אחר – ניגוד (השופטים ≠ צופי הטלוויזיה). המבנה "לא רק X אלא גם Y" אינו שולל את X אלא מוסיף עליו את Y – הוספה (ריבוי): המילה נשחקת, ונוסף על כך גם הרגש. ההבדל כולו ב"רק... גם".
(2) ניסוח מחדש – שומרים על אותו קשר לוגי בעזרת מילת קישור אחרת:
טעות נפוצה: לכתוב "ניגוד" גם למשפט II בגלל המילה "אלא"; ב־(2) לשנות את המשמעות, למשל "השופטים וצופי הטלוויזיה בחרו בשיר".
סעיף ב
(1) הסגר.
(2) להביע דעה או הערה של הכותב על הנאמר.
(3) משפט II ("כנראה").
(1) הסגר. "מן הסתם" ו"לפחות לכאורה" אינם קשורים תחבירית לאף חלק במשפט – אפשר להשמיט אותם והמשפט נשאר שלם ותקין ("מאמר זה יועלה לאתר המרשתת"). הם מובדלים בפסיקים ומבטאים את עמדת הכותב.
(2) המטרה: ההסגר מוסיף את יחסו של הכותב לתוכן – מידת ודאות ("מן הסתם" – כנראה), הסתייגות ("לפחות לכאורה" – ייתכן שאין זו אנונימיות אמיתית). הוא אינו מפרט (זה תפקיד התמורה) ואינו מוסיף מידע עובדתי.
(3) משפט II. "כנראה" – הערת הכותב על מידת הוודאות, אפשר להשמיטו: הסגר. במשפט I "בעיקר פשיעה לאומנית" מפרט ומצמצם את "אלימות" – מציין את אותו דבר בפירוט רב יותר: תמורה, ולא הסגר.
טעות נפוצה: לזהות כל צירוף בין פסיקים כהסגר; צריך לבדוק אם הצירוף מתייחס לשם עצם מסוים ומפרט אותו (תמורה) או מבטא את עמדת הכותב (הסגר).
מערכת הצורות
שאלה 12 · שורשים של פעלים ושמות; בניינים
לפניך משפטים, ובהם פעלים ושמות מודגשים.
ציין מעל כל מילה מודגשת את השורש שלה.
לפניך הפעלים מן המשפטים. ציין ליד כל פועל את הבניין שלו.
רְווּיָה הבניין ______
מְעוֹרֶרֶת הבניין ______
יֵחָרְתוּ הבניין ______
הֻרְשְׁתָה הבניין ______
לְהִשְׁתַּמֵּשׁ הבניין ______
נִכָּר הבניין ______
◂ פתרון מלא לשאלה 12
סעיף א
מֵידָע – י-ד-ע; רְווּיָה – ר-ו-י/ה; מְעוֹרֶרֶת – ע-ו/י-ר; יֵחָרְתוּ – ח-ר-ת; הֻרְשְׁתָה – ר-ש-י/ה; לְהִשְׁתַּמֵּשׁ – ש-מ-ש; מֻשָּׂגִים – נ-ש-ג; מְנוֹעַ – נ-ו/י-ע; תְגוּבָה – ג-ו/י-ב; נִכָּר – נ-כ-ר
השיטה: מורידים תחיליות וסופיות של תבנית (מ', ת', ל', ה', ־ים, ־ה, ־וּ), ומשחזרים אותיות שורש שנשמטו – נ' שנבלעה בדגש, י' שהתחלפה ב־ו' או בצירי, ו' אמצעית שנעלמה, ה' סופית שהתחלפה.
טעות נפוצה: לכתוב ש-ג-י/ה או ש-ג-ג ל"מושגים" ו-כ-ר-ר ל"ניכר" – לשכוח לשחזר את הנ' שנבלעה; לכתוב מ-נ-ע ל"מנוע" (מְנִיעָה) – אך המילה קשורה לתנועה (נָע).
סעיף ב
רְווּיָה – קל (פָּעַל); מְעוֹרֶרֶת – פיעל; יֵחָרְתוּ – נפעל; הֻרְשְׁתָה – הופעל; לְהִשְׁתַּמֵּשׁ – התפעל; נִכָּר – נפעל
סימני הבניין:
(שימו לב: "מידע", "מושגים", "מנוע", "תגובה" הם שמות, ולכן אינם ברשימה זו.)
טעות נפוצה: לכתוב "פעל" ל"מעוררת" (בגלל החולם) או "התפעל" (בהשפעת "התעורר"); לכתוב "פיעל" ל"יחרתו" בגלל הצירי, ו"קל" ל"ניכר".
שאלה 13 · שורש, בניין ושם פועל; צורני סופית
לפניך חמישה משפטים, ובכל אחד מהם פועל מודגש.
השלם את הטבלה שלפניך (במקומות הריקים בלבד).
| הפועל | השורש | הבניין | שם הפועל |
|---|---|---|---|
| הוֹתִיר | |||
| תָּרִים | |||
| נוֹתַר | |||
| מֻתָּר | ▓▓▓ | ||
| הִתְרָה |
לפניך שני משפטים, ובכל אחד מהם מילה מודגשת.
ציין את סוג הצורן הסופי ואת משמעותו בכל אחת מן המילים כֵּנוּת, כִּנּוּיִים.
כֵּנוּת סוג הצורן הסופי ______, משמעות הצורן הסופי ______.
כִּנּוּיִים סוג הצורן הסופי ______, משמעות הצורן הסופי ______.
לא במיקוד תשפ"ז
◂ פתרון מלא לשאלה 13
סעיף א
| הפועל | השורש | הבניין | שם הפועל |
|---|---|---|---|
| הוֹתִיר | י/ו-ת-ר | הפעיל | לְהוֹתִיר |
| תָּרִים | ת-ו/י-ר | קל (פעל) | לָתוּר |
| נוֹתַר | י/ו-ת-ר | נפעל | לְהִוָּתֵר |
| מֻתָּר | נ-ת-ר | הופעל | ▓▓▓ |
| הִתְרָה | ת-ר-י/ה | הפעיל | לְהַתְרוֹת |
חמשת הפעלים נראים דומים (ת' ו־ר' בכולם), אבל שייכים לשורשים שונים. מכריעים לפי הסימנים ולפי המשמעות.
טעות נפוצה: לכתוב נ-ת-ר ל"התרה" (בבלבול עם "הִתִּיר") – אך אין בה דגש בת', והקמץ והה' בסוף מעידים על ל"י; לכתוב "לְהִתָּתֵר" או "לְנוֹתֵר" כשם הפועל של "נותר".
סעיף ב
כֵּנוּת – הצורן הסופי ־וּת: צורן גזירה; משמעותו: הפשטה (שם מופשט – תכונה).
כִּנּוּיִים – הצורן הסופי ־ִים: צורן נטייה; משמעותו: ריבוי (מספר – רבים).
צורן גזירה יוצר מילה חדשה במשמעות חדשה (ולעיתים בחלק דיבר אחר); צורן נטייה רק מטה את המילה (מין, מספר, גוף) בלי ליצור מילה חדשה.
שימו לב: הצורן ־וּת יכול להיות גם צורן נטייה של ריבוי נקבה (כמו בַּקָּשׁוֹת) – לכן תמיד בודקים: האם נוצרה מילה חדשה?
טעות נפוצה: לכתוב ל"כנות" "צורן נטייה – רבות" (בגלל הדמיון לסיומת הרבות ־וֹת).
שאלה 14 · השוואת פעלים (שורש, בניין, גוף, זמן); צורת עבר; בחירת פועל לפי משמעות
לפניך שלושה זוגות של משפטים, ובכל משפט יש פועל מודגש.
בכל זוג ציין מה הם התחומים המשותפים לשני הפעלים ומה הם התחומים השונים ביניהם מבין התחומים האלה: שורש, בניין, גוף וזמן.
זוג 1: • פרט זה נחוץ כי הוא מַשְׁלִים את החסר.
המשותף לשני הפעלים: ______ השוני בין שני הפעלים: ______
זוג 2: • לפי הטקסט, אם נקרא בצורה מעמיקה, תַּעֲלֶה הסבירות שלנו לזכור פרטים.
המשותף לשני הפעלים: ______ השוני בין שני הפעלים: ______
זוג 3: • הילדים רָצוּ ממתקים.
המשותף לשני הפעלים: ______ השוני בין שני הפעלים: ______
בגלל הצפת המידע אנשים נוֹטִים לשכוח עובדות חשובות.
מהי צורת העבר של הפועל נוֹטִים? הקף את התשובה הנכונה.
נָטוּ , הִטּוּ , נִטּוּ , הֻטּוּ
לפניך שני משפטים, ובכל אחד מהם שני פעלים מודגשים. בכל משפט הקף את הפועל המתאים למשמעות המשפט.
(1) שָׁאַלְתִּי / הִשְׁאַלְתִּי את הספר מן הספרייה.
(2) הקהל התבקש לקום על רגליו ולִמְחוֹת / לִמְחֹא כפיים.
◂ פתרון מלא לשאלה 14
סעיף א
זוג 1: המשותף – בניין (הפעיל), זמן (הווה). השוני – שורש (ש-ל-ם / ש-ל-י/ה), גוף (יחיד – הוא / רבים – הם).
זוג 2: המשותף – שורש (ע-ל-י/ה), גוף (נסתרת), זמן (עתיד). השוני – בניין (קל / הפעיל).
זוג 3: המשותף – בניין (קל), גוף (נסתרים – הם), זמן (עבר). השוני – שורש (ר-צ-י/ה / ר-ו/י-ץ).
הדרך: לכל פועל קובעים את ארבעת התחומים לפי ההקשר, ואז משווים.
זוג 1:
הצורה זהה במקרה, אבל השורש והגוף שונים.
זוג 2:
בגלל הע' הגרונית, עתיד קל (תַּעֲלֶה) ועתיד הפעיל (תַּעֲלֶה) זהים בצורה; המשמעות הגורמת ("לגרום לעלות") מעידה על הפעיל.
זוג 3:
טעות נפוצה: בזוג 2 לכתוב שהבניין משותף ("שניהם קל") כי הצורה זהה; בזוג 1 לשכוח שגם הגוף שונה (יחיד/רבים).
סעיף ב
נָטוּ
"נוֹטִים" הוא בינוני של בניין קל בגזרת ל"י, שורש נ-ט-י/ה (נוֹטֶה – נוֹטִים, כמו קוֹנֶה – קוֹנִים). צורת העבר המקבילה (הם): נָטוּ (כמו קָנוּ).
בשלושתם הדגש בט' בא במקום הנ' שנבלעה, אבל בבינוני "נוֹטִים" הנ' נשמרת – סימן שאין כאן בליעה ושהבניין קל.
טעות נפוצה: לבחור "נִטּוּ" בגלל הנ' בתחילת המילה (כאילו נפעל).
סעיף ג
(1) שָׁאַלְתִּי. (2) לִמְחֹא.
(1) שָׁאַלְתִּי (קל, ש-א-ל) – קיבלתי דבר לזמן מוגבל (לקחתי בהשאלה) מן הספרייה. הִשְׁאַלְתִּי (הפעיל) – נתתי למישהו בהשאלה; הפעיל כאן מבטא גרימה (גרמתי לאחר לשאול). מי שלוקח ספר מן הספרייה – שואל אותו; הספרייה היא שמשאילה.
(2) לִמְחֹא (כפיים) – מן השורש מ-ח-א: להכות כף אל כף. לִמְחוֹת – מן השורש מ-ח-י/ה: להביע מחאה, או למחות (לנגב/למחוק). הסיומת ־וֹת מעידה על ל"י, ואילו ־ֹא – על ל"א.
טעות נפוצה: "השאלתי ספר מהספרייה" (שימוש שגוי נפוץ בדיבור); "למחות כפיים".
שאלה 15 · שמות פעולה – שורש ובניין; מיון לפי גזרה; דרך תצורה של שמות תואר
לפניך ארבעה משפטים, ובכל אחד מהם יש שם פעולה מודגש.
השלם את הטבלה שלפניך.
| שם הפעולה | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| הִשְׁתַּכְלְלוּת | ||
| שִׂיחָה | ||
| פִּיּוּס | ||
| הַפְרָיָה |
מבין המילים שלפניך הקף את ארבע המילים השייכות לאותה הגזרה של המילה הַפְרָיָה.
הַשְׁוָאָה, מִצּוּי, מִלּוּי, שְׂגִיאָה, הַמְצָאָה, קָרוּי, נָשׂוּי, פָּנוּי
לא במיקוד תשפ"ז
לפניך ארבעה שמות מודגשים.
מחקר כַּמּוּתִי אדם שַׁמְרָנִי מעבר בְּטִיחוּתִי חינוך גּוּפָנִי
(1) מהו חלק הדיבור המשותף לשמות המודגשים? ______
(2) מהי דרך התצורה המשותפת לשמות המודגשים? ______
(3) בחר באחד מן השמות המודגשים ופרט את דרך תצורתו.
◂ פתרון מלא לשאלה 15
סעיף א
| שם הפעולה | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| הִשְׁתַּכְלְלוּת | ש-כ-ל-ל | התפעל |
| שִׂיחָה | ש-י/ו-ח | קל (פעל) |
| פִּיּוּס | פ-י-ס | פיעל |
| הַפְרָיָה | פ-ר-י/ה | הפעיל |
הכלל: לכל בניין משקל קבוע של שם פעולה: קל – קְטִילָה (ובע"ו/י גם קִיטָה: שִׂיחָה, שִׁירָה); פיעל – קִטּוּל; הפעיל – הַקְטָלָה; התפעל – הִתְקַטְּלוּת.
טעות נפוצה: לכתוב ש-י-ח ופיעל ל"שיחה" (בגלל החיריק); לכתוב פ-ו-ס ל"פיוס" (בגלל השורוק – זו תנועת המשקל).
סעיף ב
הַשְׁוָאָה, מִצּוּי, שְׂגִיאָה, פָּנוּי (גזרת ל"י – כמו הַפְרָיָה, שורש פ-ר-י/ה).
הַפְרָיָה – שורש פ-ר-י/ה: גזרת ל"י. מחפשים מילים שהאות השלישית בשורשן י'/ה' – גם אם היא אינה נראית, וגם אם במילה מופיעה א'.
ל"י (להקיף):
ל"א (מלכודות – אין א' בכתיב, אבל השורש ל"א):
השיטה: מעבירים כל מילה לפועל בעבר ובודקים: אם בסוף ה' (מִצָּה, פָּנָה) – ל"י; אם בסוף א' (מִלֵּא, קָרָא) – ל"א.
טעות נפוצה: לסמן לפי הכתיב – לבחור במילים שאין בהן א' (מילוי, קרוי, נשוי) ולפסול את "השוואה" ו"שגיאה".
סעיף ג
(1) שם תואר.
(2) בסיס וצורן סופי (גזירה קווית).
(3) לדוגמה: כַּמּוּתִי = הבסיס כַּמּוּת + הצורן הסופי ־ִי. (וכן: שַׁמְרָנִי = שַׁמְרָן + ־ִי; בְּטִיחוּתִי = בְּטִיחוּת + ־ִי; גּוּפָנִי = גּוּף + ־ָנִי.)
(1) שם תואר. כל אחת מן המילים מתארת את שם העצם שלפניה ומתאימה לו במין ובמספר (מחקר כמותי – מחקרים כמותיים).
(2) בסיס וצורן סופי. כל המילים נוצרו מתוך מילה קיימת (בסיס) שנוסף לה הצורן ־ִי, היוצר שמות תואר במשמעות "שייך ל־, קשור ל־".
(3) פירוט:
צריך לציין גם את הבסיס וגם את הצורן.
טעות נפוצה: לכתוב "שורש ומשקל" ל"שמרני" בגלל הדמיון למשקל, או לכתוב רק "גזירה קווית" בלי לפרט בסיס וצורן ב־(3).
שאלה 16 · תפקיד האות מ' בשמות; שורש ומשקל לעומת בסיס וצורן
לפניך רשימה של תשעה שמות.
מוֹרָד, מוֹרָא, מְלוּכָה, מָלוֹן, מְעִידָה (נפילה)
מוֹשָׁבָה, מִקְלָט, מוֹכֶרֶת, מַבָּט
בטבלה שלפניך מיין את השמות על פי תפקיד האות מ"ם.
| שמות שהאות מ"ם בהם שורשית | שמות שהאות מ"ם בהם תחילית |
|---|---|
לפניך רשימה של שבעה שמות.
עֶלְבּוֹן, מְחִירוֹן, פִּקָּדוֹן, שְׁבוּעוֹן, פִּתְרוֹן, סִרְטוֹן, נִסָּיוֹן
(1) בטבלה שלפניך מיין את השמות לשתי קבוצות לפי דרך התצורה.
| שורש ומשקל | בסיס וצורן סופי |
|---|---|
(2) העתק את המילים שכתבת בעמודה בסיס וצורן סופי, וציין ליד כל מילה את משמעות הצורן הסופי בה.
◂ פתרון מלא לשאלה 16
סעיף א
| שמות שהאות מ"ם בהם שורשית | שמות שהאות מ"ם בהם תחילית |
|---|---|
| מְלוּכָה (מ-ל-כ) | מוֹרָד (י-ר-ד) |
| מְעִידָה (מ-ע-ד) | מוֹרָא (י-ר-א) |
| מוֹכֶרֶת (מ-כ-ר) | מָלוֹן (ל-ו/י-ן) |
| מוֹשָׁבָה (י-ש-ב) | |
| מִקְלָט (ק-ל-ט) | |
| מַבָּט (נ-ב-ט) |
הדרך: לכל שם משחזרים את השורש (בעזרת פועל קרוב) ובודקים אם המ' היא אות שורש או תחילית של המשקל (מִקְטָל, מַקְטֵלָה וכו').
מ' שורשית:
מ' תחילית:
טעות נפוצה: לשייך את "מוכרת" לתחיליות בגלל הדמיון ל"מוּכֶּרֶת" (מוכרת לי – נ-כ-ר), ואת "מבט" לשורשיות (מ-ב-ט). ההקשר אינו נתון, ולכן קובעים לפי הניקוד: מוֹכֶרֶת בחולם – מ-כ-ר.
סעיף ב
(1)
| שורש ומשקל | בסיס וצורן סופי |
|---|---|
| עֶלְבּוֹן | מְחִירוֹן |
| פִּקָּדוֹן | שְׁבוּעוֹן |
| פִּתְרוֹן | סִרְטוֹן |
| נִסָּיוֹן |
(2) מְחִירוֹן (מְחִיר + ־וֹן) – קובץ/רשימה (אוסף של מחירים).
שְׁבוּעוֹן (שָׁבוּעַ + ־וֹן) – כתב עת (עיתון) המופיע פעם בשבוע.
סִרְטוֹן (סֶרֶט + ־וֹן) – הקטנה (סרט קצר).
הדרך: מורידים את הסיומת ־וֹן ובודקים מה נשאר:
שורש ומשקל:
בסיס וצורן סופי – ומשמעויות הצורן ־וֹן:
טעות נפוצה: לשייך את "ניסיון" ו"פיקדון" לבסיס וצורן (כאילו "ניסוי + ון", "פקד + ון"); לכתוב לכל המילים את המשמעות "הקטנה" בלי להבחין ביניהן.