בגרות בלשון שאלון עיקרי 011281 - קיץ 2022
שאלון עיקרי (הבנה, הבעה ולשון) · שאלון 011281 · קיץ · 17 שאלות · 3 שעות
בחינת הבגרות בלשון, קיץ 2022, כל 17 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה. במטלת הכתיבה - חיבור לדוגמה בציון מלא, המבנה שלו והסבר לפי רכיבי ההערכה.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
א. משך הבחינה: שלוש שעות.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני חלקים.
חלק ראשון – הבנה והבעה – 50 נקודות
חלק שני – לשון – 50 נקודות
פרק א: שם המספר ואותיות השימוש
פרק ב: תחביר / פרק ג: מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר (נספח 2).
ד. הוראה מיוחדת: יש לענות על השאלות בגוף שאלון זה לפי ההוראות.
שימו לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
נספחים: נספח 1 – מאמרים; נספח 2 – דף עזר.
חלק ראשון – הבנה והבעה
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
קראו את המאמרים 1–3 בנספח 1 המצורף, וענו על כל השאלות 1–6 שלפניכם.
הקפידו על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
(נספח 1 – מאמרים: לפניכם שלושה מאמרים. קראו אותם, וענו על השאלות בשאלון המחברת המצורף.)
שאלה 1 · הנדסת אקלים ודרכים אחרות להתמודדות עם משבר האקלים
על פי מאמרים 1–2, מהי הנדסת אקלים ומהי מטרתה? (4 נקודות)
מלבד הנדסת אקלים, במאמר 3 מוצעות גם שתי דרכים אחרות להתמודדות עם משבר האקלים.
מה הן שתי הדרכים? הביאו דוגמה אחת מן המאמר לכל אחת מן הדרכים. (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
מהי: הנדסת אקלים היא התערבות מדעית ומכוּונת של האדם, רחבת היקף, במערכת האקלים של כדור הארץ, באמצעות מיזמים טכנולוגיים שמשנים את המאפיינים של האוקיינוסים, היבשות, המערכות האקולוגיות והאטמוספרה (למשל פיזור חלקיקים באטמוספרה או סילוק פחמן דו־חמצני מן האוויר).
מטרתה: לקרר את כדור הארץ ולעצור את ההתחממות העולמית, וכך לפתור את משבר האקלים.
מה נדרש: שני רכיבים – הגדרה (מהי) ומטרה (לשם מה) – ושילוב של שני המאמרים, כי השאלה מפנה למאמרים 1–2.
ההגדרה:
מחברים את שני הרכיבים: התערבות מכוונת של האדם + באמצעים טכנולוגיים רחבי היקף + שמשנים את מערכת האקלים.
המטרה:
ניסוח: כותבים במילים שלנו ובמשפטים שלמים, ולא מעתיקים משפט אחד מן המאמר.
טעות נפוצה: לכתוב רק דוגמה ("פיזור חלקיקים") במקום הגדרה, או להסתפק במאמר אחד בלבד.
סעיף ב
דרך 1 – הפחתת הפליטה של גזי חממה. דוגמה: מעבר לשימוש באנרגיות מתחדשות (או: הגברת השימוש בתחבורה ציבורית / מעבר לתזונה מן הצומח).
דרך 2 – הסתגלות למציאות החדשה. דוגמה: שימוש בזני צמחים שיכולים לשרוד בתקופות בצורת ויובש (או: מציאת דרכים להתמודד עם שיטפונות והצפות ולמנוע אותם).
איפה: מאמר 3, פסקה ג. הפסקה בנויה כרשימה: "אחד הפתרונות לבעיית משבר האקלים הוא הפחתת הפליטה של גזי חממה...", ואחר כך "פתרון אחר הוא הסתגלות...". צירופי המעבר "אחד הפתרונות" ו"פתרון אחר" מסמנים את שתי הדרכים.
הדוגמאות:
נדרשת דוגמה אחת לכל דרך – די בה.
טעות נפוצה: להביא את הנדסת האקלים (למשל זריעת עננים מפסקה ד) כאחת הדרכים – השאלה מבקשת דרכים מלבד הנדסת אקלים; או לכתוב שתי דוגמאות לאותה דרך ולא לציין את הדרך עצמה.
שאלה 2 · הצעה המנוגדת לתפיסה המקובלת
במאמר 1 בפסקה ג מובאות כמה הצעות לקירור כדור הארץ. אחת מהן מנוגדת לתפיסה המקובלת בנוגע לשמירה על הסביבה. הסבירו את הניגוד הזה. (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 2
ההצעה היא לזהם את האוויר בחלקיקים (חלקיקי חומצה גופרתית) כדי לצמצם את חדירת קרני השמש, וכך למנוע את התחממות כדור הארץ. הצעה זו מנוגדת לתפיסה המקובלת, שלפיה שמירה על הסביבה פירושה מאבק בזיהום: שוחרי הסביבה נאבקים במשבר האקלים, שנובע בעצמו מזיהום כדור הארץ, ואילו כאן מוצע להגביר את הזיהום כדי לפתור אותו.
איך עונים: (1) מזהים את ההצעה; (2) מציגים את התפיסה המקובלת; (3) מראים במה ההצעה הפוכה לה.
(1) ההצעה: מאמר 1, פסקה ג: "ההצעה המעשית ביותר היא גם הפשוטה ביותר – לזהם את האוויר. זיהום האוויר בחלקיקים עשוי לצמצם את החדירה של קרני השמש". (ההצעות האחרות בפסקה – מראות בחלל ואבקה באוקיינוסים – אינן מנוגדות לתפיסה המקובלת באופן הזה.)
(2) התפיסה המקובלת: כדי לשמור על הסביבה יש להפחית את הזיהום; משבר האקלים עצמו נגרם בגלל זיהום (פליטת גזי חממה – הערת שוליים 2).
(3) הניגוד: הפתרון המוצע משתמש בדבר שגרם לבעיה – בזיהום – כדי לפתור אותה. מה שנחשב בדרך כלל למזיק לסביבה מוצג כאן כמציל אותה.
טעות נפוצה: לתאר רק את ההצעה (פיזור חלקיקים) בלי להסביר במה היא מנוגדת לתפיסה המקובלת – התשובה חייבת להציג את שני צדי הניגוד.
שאלה 3 · ההשוואה בין המהפכה התעשייתית להנדסת אקלים
במאמר 1 בפסקה ו אילן קורן משווה בין המהפכה התעשייתית ובין הנדסת אקלים בימינו.
מה אפשר להבין מהשוואה זו?
הקיפו את התשובה הנכונה. (3 נקודות)
I. הנדסת אקלים עשויה להזיק פחות מן המהפכה התעשייתית.
II. המהפכה התעשייתית צריכה להיות הפתרון למשבר האקלים גם כיום.
III. הנדסת אקלים מזיקה לא פחות מן המהפכה התעשייתית.
IV. התוצאות של הנדסת אקלים יהיו זהות לתוצאות המהפכה התעשייתית.
◂ פתרון מלא לשאלה 3
I. הנדסת אקלים עשויה להזיק פחות מן המהפכה התעשייתית.
התשובה: I.
למה: בפסקה ו קורן אומר שגם המהפכה התעשייתית היא "סוג של הנדסת אקלים – לא מבוקרת ומזיקה לסביבה", ואז מנגיד: "ואילו השימוש בהנדסת אקלים, כפי שמציעים החוקרים, הוא שימוש מבוקר". מילת הניגוד "ואילו" מעמידה את השתיים זו מול זו: האחת לא מבוקרת ומזיקה, האחרת מבוקרת. מכאן אפשר להסיק שהנדסת אקלים עשויה להזיק פחות. (המילה "עשויה" מתאימה, כי קורן גם מודה ש"הפחד מוצדק".)
למה לא האחרות:
שאלה 4 · טיפול בתסמינים ולא בגורמים
על פי מאמר 2 פסקה ד, הכותבת סבורה שפתרונות למשבר האקלים באמצעות הנדסת אקלים הם בבחינת טיפול בתסמינים ולא בגורמים לבעיה.
ציינו את התסמינים. ______
ציינו את הגורמים לבעיה. ______
(6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 4
התסמינים: שינויי האקלים – התחממות כדור הארץ ומזג אוויר קיצוני (שיטפונות, בצורות), וכן העלייה בריכוז הפחמן הדו־חמצני באטמוספרה וקרינת השמש המחממת.
הגורמים לבעיה: הגורמים המזהמים – המזהמות הגדולות: מדינות, חברות ותעשיות שגורמות לפליטת גזי חממה, והשימוש בפחם, בנפט ובגז.
הבנת הדימוי: הכותבת משתמשת בדימוי רפואי – מחלה ותסמינים. תסמין הוא הסימן החיצוני שאנחנו רואים (חום, למשל); הגורם הוא מה שיוצר את המחלה. בהנדסת אקלים מקררים את כדור הארץ – כלומר מטפלים בסימן (ההתחממות), אבל לא עוצרים את מה שגורם לה.
התסמינים – איפה: מאמר 2, פסקה ב: "לשיכוך ולמיתון של כמה מן התסמינים של שינויי האקלים". אלה הם שינויי האקלים עצמם: התחממות כדור הארץ, מזג אוויר קיצוני, שיטפונות וכדומה. כל אחד מהם מתקבל.
הגורמים – איפה: מאמר 2, פסקה ה: "האחראיות העיקריות ליצירת משבר האקלים – המזהמות הגדולות: מדינות וחברות שגורמות לפליטת גזי חממה"; פסקה ח: יש להפסיק את "השימוש בפחם, בנפט ובגז", ו"הבעיה... היא בעיה של אנשים שמוּנעים מכוח ואינטרסים".
חלוקת הנקודות: 3 נקודות לכל רכיב; מספיק לציין תסמין אחד מוגדר וגורם אחד מוגדר, אך כדאי לנסח בבירור.
טעות נפוצה: להחליף בין התסמינים לגורמים (למשל לכתוב "התחממות כדור הארץ" כגורם), או לכתוב כגורם את "הנדסת האקלים" עצמה.
שאלה 5 · הקשר בין יחסים בין־לאומיים להנדסת אקלים
כותרת מאמר 3 היא "מה הקשר בין יחסים בין־לאומיים להנדסת אקלים?".
על פי המאמר, מהי התשובה על שאלה זו? (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 5
השימוש בהנדסת אקלים מחייב תיאום והסכמה בין־לאומיים, כי פעולותיה חוצות גבולות ונעשות באטמוספרה, השייכת לכולם. מדינה אחת עלולה להשתמש בהנדסת אקלים על דעת עצמה כדי לקדם את האינטרסים שלה – ביטחון או כלכלה (למשל מדינה המפיקה נפט) – ובכך לפגוע במדינות אחרות. לכן, כדי למנוע סכסוכים ולקבל החלטות המוסכמות על כולם, יש צורך במנגנונים בין־לאומיים ובדיון דיפלומטי בנושא.
השאלה בכותרת נענית לאורך פסקות ד–ו. כדאי לבנות את התשובה משלושה רכיבים:
1. הקשר הבסיסי – צורך בהסכמה: פסקה ד: זריעת עננים "חוצה גבולות ונעשה במרחב השייך לכולנו – האטמוספרה, לכן נדרשת הסכמה בין־לאומית לכך"; פסקה ה: "השימוש בהן מצריך תיאום והסכמה בין־לאומיים".
2. הסכנה – פגיעה במדינות אחרות: פסקה ה: מדינה עלולה להחליט "על דעת עצמה" להשתמש בהנדסת אקלים "משיקולי ביטחון או כלכלה"; הדוגמה – מדינה מפיקת נפט שתפחית את הקרינה "וכך תצמצם את היכולת של מדינות אחרות להשתמש באנרגיות חלופיות".
3. המסקנה – מנגנונים בין־לאומיים: פסקה ו: יש צורך ב"מנגנונים הבין־לאומיים... כדי למנוע סכסוכים ולהביא להסכמות", והעיסוק בנושא "יחייב את הקהילה הבין־לאומית לדון בנושא גם בכלים דיפלומטיים".
ניסוח: תשובה רציפה, במילים שלכם, המחברת בין הרכיבים בקשרים לוגיים ("מכיוון ש...", "לכן...").
טעות נפוצה: לענות רק "צריך הסכמה בין־לאומית" בלי להסביר למה (פעולה חוצת גבולות; אינטרסים של מדינות; סכנת סכסוכים).
שאלה 6 · סקירה: דרכי התמודדות עם משבר האקלים וסכנותיהן
מטלת כתיבה (25 נקודות)
לקראת יום עיון בבית ספרכם בנושא איכות הסביבה, התבקשתם לכתוב סקירה על משבר האקלים. בסקירה הציגו דרכים שונות להתמודדות עם משבר האקלים, וכתבו על הסכנות שדרכי התמודדות מסוימות עלולות לגרום.
התבססו על מאמרים 1 ו־2 בלבד.
הקפידו על דרכי מסירה מקובלות ועל אזכור מקורות המידע בגוף הסקירה ובסופה (ביבליוגרפיה).
כתבו בהיקף של 100–200 מילים.
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 6
משבר האקלים – דרכי התמודדות וסכנותיהן
משבר האקלים, שנגרם בעיקר בשל פליטת גזי חממה בעקבות פעילות האדם, מחייב למצוא דרכים להתמודד עמו. דרך אחת היא לטפל בשורש הבעיה: להפסיק את השימוש בפחם, בנפט ובגז, לעבור לאנרגיות מתחדשות, כמו אנרגיית השמש והרוח, ולשחזר אזורים טבעיים (חסון, 2021; שניידר, 2019).
דרך אחרת היא הנדסת אקלים – התערבות טכנולוגית מכוונת שנועדה לקרר את כדור הארץ. בתחום זה מוצעות שתי שיטות עיקריות: פיזור חלקיקים זעירים באטמוספרה כדי לצמצם את קרינת השמש, ושאיבה של פחמן דו־חמצני מן האוויר וטמינתו באדמה (חסון, 2021; שניידר, 2019).
עם זאת, מדענים מזהירים מפני הסכנות שבהנדסת אקלים. לדבריהם, היא עלולה לגרום לגשם חומצי ולפגיעה בשכבת האוזון, ואם יפסיקו לפזר את החלקיקים, כדור הארץ עלול להתחמם בבת אחת (חסון, 2021). שניידר (2019) מוסיפה כי השימוש בה עלול לגרום לבצורות, לסופות ולשיטפונות, ואף לסכסוכים בין מדינות על משאבי טבע. נוסף על כך, קיום פתרון טכנולוגי עלול לגרום למזהמים לא לפעול להפחתת הפליטה (חסון, 2021). שני הכותבים מדגישים כי הנדסת אקלים מטפלת בתסמיני המשבר ולא בגורמים לו (חסון, 2021; שניידר, 2019).
רשימת מקורות
חסון, נ' (2021). שהאדם יהרוס את האקלים? החזון הזה הוא כבר לא נחלת השוליים. מוסף הארץ. אוחזר מן האתר haaretz.co.il.
שניידר, ל' (מאי, 2019). הפתרון הכוזב למשבר האקלים. הארץ. אוחזר מן האתר haaretz.co.il.
(מספר מילים: 161, בלי הכותרת ורשימת המקורות)
שלב 1 – איסוף המידע לפי רכיבי המטלה. שני רכיבי תוכן: (א) דרכים שונות להתמודדות; (ב) סכנות של דרכים מסוימות. רק ממאמרים 1 ו־2 – מאמר 3 אסור בשימוש.
שלב 2 – מבנה.
שלב 3 – מיזוג ואזכור מקורות. המידע מאורגן לפי נושאים ולא לפי מאמרים: בכל פסקה משולב מידע משני המאמרים. אזכור בגוף הטקסט בשתי צורות: בסוגריים בסוף המשפט – (חסון, 2021) – ובתוך המשפט – "שניידר (2019) מוסיפה כי...". כשאותו מידע מופיע בשני המאמרים – (חסון, 2021; שניידר, 2019). בסוף – רשימת מקורות בסדר אלפביתי לפי שם המשפחה.
שלב 4 – לשון. משפטים במילים שלנו (לא העתקה), גוף שלישי, משלב רשמי, בלי הבעת עמדה אישית ("לדעתי") – הסקירה מוסרת מידע.
בדיקת היקף: 100–200 מילים בלי הכותרת ורשימת המקורות.
טעות נפוצה: להשתמש במידע ממאמר 3 (למשל הסתגלות או זריעת עננים); לכתוב רק על הנדסת אקלים ולא על דרכים שונות; לסכם כל מאמר בנפרד ("מאמר 1 אומר... מאמר 2 אומר...") במקום למזג; לשכוח את רשימת המקורות או את האזכור בגוף הטקסט.
חלק שני – לשון
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
בחלק זה שלושה פרקים. ענו על שני פרקים: על פרק א – חובה, ועל אחד מן הפרקים ב–ג.
פרק א: שם המספר ואותיות השימוש – חובה (10 נקודות)
בפרק זה ענו על שאלה 7.
לפניכם שני פרקים: פרק ב – תחביר, פרק ג – מערכת הצורות.
בחרו בפרק שלמדתם: בפרק ב – תחביר או בפרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרתם ענו על השאלות לפי ההוראות.
ציינו את שם הפרק שבחרתם: ______
פרק ב: תחביר (40 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 8–12 (לכל שאלה – 10 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
פרק ג: מערכת הצורות (40 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 13–17 (לכל שאלה – 10 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
שם המספר ואותיות השימוש
שאלה 7 · שם המספר ואותיות השימוש: שש עובדות על אקלים
לפניכם משפטים ובהם מודגשות אפשרויות להגיית שם המספר וכן מודגשים בהם מספרים. הקיפו את הצורה הנכונה מבין האפשרויות להגיית שם המספר, וכתבו במילים את המספרים המודגשים (אין צורך לנקד).
שֵׁשׁ / שִׁשָּׁה עובדות על אקלים
◂ פתרון מלא לשאלה 7
הכלל הבסיסי: במספר היסודי 3–10 (וגם באחדות שאחרי העשרות) שם המספר "הפוך" למין שם העצם: עם שם עצם זכר – צורה עם ה' (שלושה, חמישה); עם שם עצם נקבה – צורה בלי ה' (שלוש, חמש). לכן שואלים תמיד: מה מינו של שם העצם הנספר?
1. שֵׁשׁ עובדות. "עובדה" – נקבה, ולכן שֵׁשׁ (שִׁשָּׁה היא צורת הזכר).
2. חֲמִשִּׁים וְאַרְבַּע מעלות. "מעלה" – נקבה. העשרות (חמישים) זהות בשני המינים; האחדות לפי הכלל: נקבה – אַרְבַּע. ו' החיבור לפני תנועה רגילה (אַ) נשארת וְ: וְאַרְבַּע.
3. שלושים וחמישה אלף בני אדם. כאן הנספר הקרוב הוא אלף – שם עצם זכר (אלפים), ולכן "חמישה אלף" (ולא "חמש אלף"). 35,000 = שלושים וחמישה אלף.
4. פי חמישה. אחרי "פי" (בהשוואת כמויות) בא שם המספר בצורת הזכר: פי שניים, פי שלושה, פי חמישה.
5. שנת אלפיים עשרים ואחת. בשנים המספר נקרא בצורת נקבה (שנה – נקבה): עשרים ואחת.
6. ועידת האקלים העשרים ושש. מספר סודר מ־11 ומעלה נכתב כמספר יסודי מיודע, ומתאים במין לשם העצם. "ועידה" – נקבה, ולכן העשרים ושש (ולא "העשרים ושישה").
7. בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר בנובמבר. בתאריך, היום בחודש נקרא במספר זכר (כמו "יום"): שלושה עשר בנובמבר, ולא "שלוש עשרה". (ב' השימוש לפני שווא נקראת בחיריק – בִּשְׁלוֹשָׁה.)
8. שְׁלוֹשׁ הוועידות. "ועידה" – נקבה, ולכן שְׁלוֹשׁ. בנקבה צורת הנסמך זהה לצורת הנפרד (חוץ משתיים – שְׁתֵּי), ולכן גם לפני שם עצם מיודע אומרים "שלוש הוועידות". שְׁלוֹשֶׁת היא צורת הנסמך של הזכר ("שלושת הימים").
9. אַחַד המדענים. "אחד" לפני שם עצם מיודע ברבים הוא צורת נסמך (סמיכות: אחד מתוך המדענים), והנסמך מנוקד אַחַד – בפתח בשתי ההברות, כמו "אַחַד העם". אֶחָד היא צורת הנפרד, הבאה אחרי שם העצם ("מדען אֶחָד").
10. במקום החֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם. "מקום" – זכר, ולכן שְׁנַיִם (שְׁתַּיִם היא צורת הנקבה). מספר סודר מעל 10 – מספר יסודי מיודע אחרי שם העצם. ו' החיבור לפני שווא נהגית וּ: וּשְׁנַיִם.
טעות נפוצה: לכתוב "חמש אלף" (אלף הוא זכר); לכתוב "שלוש עשרה בנובמבר" (התאריך בזכר); לבחור "שלושת הוועידות" או "אֶחָד המדענים"; לכתוב "העשרים ושישה" לוועידה.
תחביר
שאלה 8 · סוגי משפטים והמרת משפט פשוט
לפניכם שלושה משפטים.
I. אף כי כולם מסכימים שחייבים לצמצם את פליטת גזי החממה, האמצעים להשגת מטרה זו שנויים במחלוקת.
II. בשל התפרצות הר הגעש פינטובו שבפיליפינים ירדה הטמפרטורה בעולם בכחצי מעלה.
III. גזי החממה יישארו באטמוספרה אלפי שנים, לכן משבר האקלים לא ייפתר במהרה.
(1) ציינו את הסוג התחבירי של כל אחד מן המשפטים.
משפט I: ______
משפט II: ______
משפט III: ______
(2) אם המשפט מורכב, תחמו את הפסוקית / הפסוקיות, וציינו את התפקיד התחבירי שלהן;
אם המשפט הוא משפט איחוי, תחמו את איבריו.
המירו את משפט II במשפט מסוג תחבירי אחר, ושמרו על הקשר הלוגי שבמשפט הנתון.
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
(1) משפט I: מורכב. משפט II: פשוט. משפט III: מאוחה (איחוי / מחובר).
(2)
I. [אף כי כולם מסכימים [שחייבים לצמצם את פליטת גזי החממה],]פסוקית תיאור ויתור האמצעים להשגת מטרה זו שנויים במחלוקת.
– [אף כי כולם מסכימים שחייבים לצמצם את פליטת גזי החממה] – פסוקית תיאור ויתור.
– [שחייבים לצמצם את פליטת גזי החממה] – פסוקית מושא (בתוך פסוקית הוויתור).
III. [גזי החממה יישארו באטמוספרה אלפי שנים,]איבר א' [לכן משבר האקלים לא ייפתר במהרה.]איבר ב'
שיטה: מסמנים את הנשואים. נשוא אחד – משפט פשוט. יותר מנשוא אחד – בודקים אם יש פסוקית התלויה בעיקרי (מילת שעבוד: ש, כי, אף כי, מפני ש...) – משפט מורכב; או שני איברים שווי מעמד המחוברים במילת קישור של איחוי (ו, אבל, לכן, ואילו...) – משפט מאוחה.
משפט I – מורכב, ופסוקית בתוך פסוקית.
משפט II – פשוט. נשוא אחד בלבד: "ירדה" (נושא: הטמפרטורה). "בשל התפרצות הר הגעש פינטובו שבפיליפינים" הוא צירוף יחס – תיאור סיבה – ולא פסוקית: אין בו נשוא. גם "שבפיליפינים" אינו פסוקית, כי אין בו נשוא (ש' + צירוף יחס – לוואי).
משפט III – מאוחה. שני נשואים: "יישארו", "ייפתר". "לכן" היא מילת קישור של תוצאה באיחוי; כל איבר עומד בפני עצמו כמשפט.
טעות נפוצה: במשפט I לסמן רק פסוקית אחת (לא לראות שפסוקית המושא נמצאת בתוך פסוקית הוויתור), או לקרוא לפסוקית הוויתור "פסוקית ניגוד". במשפט II – לסווג כמורכב בגלל "שבפיליפינים".
סעיף ב
משפט מורכב: הטמפרטורה בעולם ירדה בכחצי מעלה מפני שהר הגעש פינטובו שבפיליפינים התפרץ.
או משפט מאוחה: הר הגעש פינטובו שבפיליפינים התפרץ, לכן הטמפרטורה בעולם ירדה בכחצי מעלה.
שלב 1 – הקשר הלוגי: "בשל" מציינת סיבה: הסיבה – התפרצות הר הגעש; התוצאה – ירידת הטמפרטורה.
שלב 2 – הפיכת הצירוף לפסוקית: את שם הפעולה "התפרצות" הופכים לפועל נטוי: "הר הגעש התפרץ". כך נוצר נשוא שני, והמשפט כבר אינו פשוט.
שלב 3 – בחירת סוג:
טעות נפוצה: להחליף את "בשל" ב"בגלל" או ב"עקב" – זה עדיין צירוף יחס, והמשפט נשאר פשוט; או להשתמש ב"אבל" ולשנות את הקשר הלוגי.
שאלה 9 · פסוקיות "כי", תפקידים תחביריים, חלקי דיבור
לפניכם שלושה משפטים מורכבים.
I. בתחילתו של ספר המדע הבדיוני מאת קים סטנלי רובינסון מסופר כי גל חום קטלני מכה בהודו.
II. הטענה כי הפתרון למשבר האקלים הוא הנדסת אקלים נתונה במחלוקת בין החוקרים.
III. השימוש בטכנולוגיה של הנדסת אקלים יהיה מוגבל כי נדרשת הסכמה בין־לאומית לכך.
בכל אחד מן המשפטים יש פסוקית הפותחת במילה "כי". תחמו כל אחת מן הפסוקיות, וכתבו מעליה את תפקידה התחבירי.
לפניכם משפט פשוט.
מהשימוש בהנדסת אקלים עלולות להיגרם תופעות לוואי קשות.
נתחו את המשפט: כתבו מעל כל אחת מן המילים את תפקידה התחבירי.
לפניכם משפט, ובו שלוש מילים מודגשות.
המזהמים הגדולים אינם משלמים את המחיר המטריד של ההרס הסביבתי.
כתבו מעל כל אחת מן המילים המסומנות בקו את חלק הדיבור שאליו היא שייכת.
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
I. בתחילתו של ספר המדע הבדיוני מאת קים סטנלי רובינסון מסופר [כי גל חום קטלני מכה בהודו.] – פסוקית נושא.
II. הטענה [כי הפתרון למשבר האקלים הוא הנדסת אקלים] נתונה במחלוקת בין החוקרים. – פסוקית לוואי.
III. השימוש בטכנולוגיה של הנדסת אקלים יהיה מוגבל [כי נדרשת הסכמה בין־לאומית לכך.] – פסוקית תיאור סיבה.
העיקרון: אותה מילה ("כי") יכולה לפתוח פסוקיות שונות. התפקיד נקבע לפי התפקיד שהפסוקית ממלאת במשפט העיקרי: שואלים שאלה על הנשוא או על השם שלפני הפסוקית.
I – פסוקית נושא. הנשוא בעיקרי: "מסופר" (בינוני סביל). שואלים: מה מסופר? – "כי גל חום קטלני מכה בהודו". אין במשפט העיקרי נושא אחר; הפסוקית היא הנושא. בדיקה: "סיפור על גל חום מסופר" – אפשר להמיר בשם בתפקיד נושא. ("בתחילתו של ספר..." – תיאור מקום.)
II – פסוקית לוואי. הפסוקית באה מיד אחרי שם העצם "הטענה" ומפרטת את תוכנו: איזו טענה? – הטענה כי הפתרון הוא הנדסת אקלים. היא מתארת שם ולא נשוא, ולכן היא לוואי. הנשוא של העיקרי: "נתונה" (במחלוקת); הנושא: "הטענה".
III – פסוקית תיאור סיבה. כאן "כי" = מפני ש. שואלים: מדוע השימוש יהיה מוגבל? – כי נדרשת הסכמה. אפשר להחליף ב"מפני ש" בלי לשנות משמעות – סימן לסיבה.
טעות נפוצה: ב־I לכתוב "פסוקית מושא" (כמו אחרי "סיפר כי"); אבל "מסופר" הוא סביל ואין לו נושא אחר – הפסוקית היא הנושא. ב־II לכתוב "פסוקית מושא" או "נושא".
סעיף ב
מהשימוש – תיאור; בהנדסת – לוואי; אקלים – לוואי; עלולות להיגרם – נשוא מורחב; תופעות – נושא; לוואי – לוואי; קשות – לוואי.
שלב 1 – הנשוא: "עלולות להיגרם" – פועל מודאלי + שם פועל: נשוא מורחב (שתי מילים, תפקיד אחד).
שלב 2 – הנושא: מה עלול להיגרם? – "תופעות". ההתאמה מאשרת: עלולות (רבות) – תופעות (רבות, נקבה). הנושא בא אחרי הנשוא.
שלב 3 – התיאור: "מהשימוש" – מנין ייגרמו התופעות? / בגלל מה? – צירוף יחס המתאר את הנסיבות של הנשוא: תיאור (סיבה/מקור).
שלב 4 – הלוואים:
שימו לב: המילה "לוואי" כאן היא חלק מצירוף הסמיכות "תופעות לוואי", ותפקידה התחבירי הוא – במקרה – גם "לוואי".
טעות נפוצה: לנתח את "מהשימוש" כנושא (אין נושא עם מ' היחס); לנתח את "עלולות" לבד כנשוא ו"להיגרם" כמושא.
סעיף ג
המזהמים – שם עצם; משלמים – פועל; המטריד – שם תואר.
שלוש המילים הן צורות בינוני (מְזַהֵם, מְשַׁלֵּם, מַטְרִיד), וחלק הדיבור נקבע לפי התפקיד במשפט:
טעות נפוצה: לכתוב "בינוני" – זו צורה, לא חלק דיבור; צריך להכריע לפי התפקיד.
שאלה 10 · תנאי בטל ותנאי קיים; פירוק קטע למשפטים פשוטים
לפניכם שני משפטים.
I. אילו טיפלה הקהילה הבין־לאומית בגורמים להרס הסביבה, המזהמים הגדולים היו משלמים את המחיר הכלכלי ולא גורמים אחרים. ______
II. הקהילה המדעית עוסקת בנושא הנדסת האקלים זה כמה שנים, ואילו ארגונים בין־לאומיים עדיין אינם עוסקים מספיק בנושא זה. ______
(1) כתבו ליד כל משפט את הסוג התחבירי שלו.
(2) אחד המשפטים הוא בעל קשר לוגי של תנאי בטל. המירו אותו במשפט בעל קשר לוגי של תנאי קיים.
כתבו את המשפט מחדש:
לפניכם קטע קצר.
באמצעות 450 אלף עצים, שיישתלו בערי ישראל במסגרת תוכנית חדשה של הממשלה, תיפתר בעיית המחסור החמור ב"ריאות ירוקות" בערים. חשוב להבין שבעידן של שינויי אקלים העצים הם חלק מן התשתית העירונית, ותרומתם חיונית להפחתת זיהום האוויר בערים.
כתבו על פי קטע זה שלושה משפטים פשוטים, שבכל אחד מהם הנושא התחבירי יהיה עצים / העצים.
השמיטו מידע על פי הצורך.
משפט 1: ______
משפט 2: ______
משפט 3: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
(1) משפט I: מורכב. משפט II: מאוחה (איחוי / מחובר).
(2) אם הקהילה הבין־לאומית תטפל בגורמים להרס הסביבה, המזהמים הגדולים ישלמו את המחיר הכלכלי ולא גורמים אחרים.
(1) משפט I – מורכב. [אילו טיפלה הקהילה הבין־לאומית בגורמים להרס הסביבה,] – פסוקית תיאור תנאי, הנפתחת במילת השעבוד "אילו". העיקרי: "המזהמים הגדולים היו משלמים את המחיר הכלכלי ולא גורמים אחרים".
משפט II – מאוחה. שני איברים שווי מעמד, כל אחד משפט שלם, המחוברים ב"ואילו" – מילת קישור של ניגוד באיחוי. ("ואילו" ≠ "אילו": "ואילו" מנגידה, "אילו" פותחת תנאי.)
(2) מתנאי בטל לתנאי קיים.
לכן מחליפים "אילו" ב"אם", "טיפלה" ב"תטפל", ו"היו משלמים" ב"ישלמו".
טעות נפוצה: להחליף רק את "אילו" ב"אם" ולהשאיר "היו משלמים" ("אם טיפלה... היו משלמים") – זה עדיין מבנה של תנאי בטל; או לסווג את משפט II כמורכב בגלל "ואילו".
סעיף ב
משפט 1: 450 אלף עצים יישתלו בערי ישראל (במסגרת תוכנית חדשה של הממשלה).
משפט 2: העצים יפתרו את בעיית המחסור החמור ב"ריאות ירוקות" בערים.
משפט 3: העצים הם חלק מן התשתית העירונית.
(משפטים קבילים אחרים: העצים תורמים להפחתת זיהום האוויר בערים. / העצים חיוניים להפחתת זיהום האוויר בערים.)
שני תנאים לכל משפט: (1) פשוט – נשוא אחד, בלי מילת שעבוד ובלי פסוקית; (2) הנושא הוא "עצים" או "העצים".
איך מפרקים: מחפשים בקטע כל מידע שנאמר על העצים, והופכים אותו למשפט שבו העצים עושים או מתוארים:
1. "עצים, שיישתלו בערי ישראל" – פסוקית הלוואי הופכת למשפט עצמאי: "450 אלף עצים יישתלו בערי ישראל" (נושא: עצים; נשוא: יישתלו).
2. "באמצעות... עצים... תיפתר בעיית המחסור" – במשפט המקורי הנושא הוא "בעיית". כדי שהעצים יהיו הנושא מעבירים לפעיל: "העצים יפתרו את בעיית המחסור...".
3. "העצים הם חלק מן התשתית העירונית" – במקור זו פסוקית מושא ("חשוב להבין ש..."); משמיטים את "חשוב להבין ש" ומקבלים משפט פשוט (נשוא שמני "חלק" עם אוגד "הם").
אפשרות נוספת: "ותרומתם חיונית" → "העצים תורמים להפחתת זיהום האוויר" / "העצים חיוניים להפחתת זיהום האוויר".
בדיקה: בכל משפט נשוא אחד, ואין "ש" או "כי".
טעות נפוצה: להשאיר את "שיישתלו" (נוצר משפט מורכב); לכתוב "בעיית המחסור תיפתר באמצעות העצים" – כאן הנושא הוא "בעיית", לא "העצים"; לכתוב "חשוב להבין שהעצים..." – משפט מורכב.
שאלה 11 · סוגי נשוא, צירוף למשפט מורכב, תמורה והסגר
לפניכם ארבעה משפטים.
I. משבר האקלים הוא איום קיומי.
II. אירועי האקלים נעשו קיצוניים יותר בשנים האחרונות.
III. נעשה הכול עבור כדור הארץ.
IV. אדישות אינה מדיניות.
(1) מתחו קו מתחת לנשוא בכל אחד מן המשפטים.
(2) כתבו את מספר המשפט שבו הנשוא יוצא דופן מבחינת סוגו: ______, וציינו את סוגו: ______
(3) חברו את משפטים I–II למשפט אחד מורכב בקשר לוגי מתאים.
לפניכם שני משפטים.
I. הקריאות להתערבות מכוּונת במערכת האקלים של כדור הארץ הולכות וגוברות בקרב הקהילה המדעית.
II. פליטת גזי החממה גוברת ומסכנת את האדם והסביבה.
(1) הקיפו את מספר המשפט שהנשוא בו הוא נשוא מורחב.
(2) מדוע משתמשים במשפט זה בנשוא מורחב? ______
לפניכם משפט, ובו תמורה והסגר.
התערבות מכוּונת של האדם באקלים למשל קירור מלאכותי של כדור הארץ תגרום כנראה למשבר חמור יותר מן המשבר הנוכחי.
(1) הוסיפו פסיקים לפני התמורה ואחריה.
(2) • מתחו קו מתחת להסגר.
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
(1)
I. משבר האקלים הוא איום (קיומי).
II. אירועי האקלים נעשו קיצוניים (יותר) בשנים האחרונות.
III. נעשה הכול עבור כדור הארץ.
IV. אדישות אינה מדיניות.
(2) המשפט היוצא דופן: III; סוגו: נשוא פועלי.
(3) משבר האקלים הוא איום קיומי מפני שאירועי האקלים נעשו קיצוניים יותר בשנים האחרונות.
(1)–(2) סוגי הנשוא:
בשלושה משפטים הנשוא שמני, ורק ב־III הוא פועלי – ולכן III יוצא דופן.
ההבדל בין II ל־III: באותו פועל "נעשה" יש שני שימושים. ב־II "נעשו" + תואר = "הפכו להיות" (אוגד; הנשוא שמני); ב־III "נעשה" = בוצע (פועל עיקרי, הנשוא פועלי).
(3) צירוף למורכב: הקשר ההגיוני: התגברות האירועים הקיצוניים היא הסיבה לכך שהמשבר הוא איום קיומי. לכן משתמשים במילת שעבוד של סיבה (מפני ש / כיוון ש / משום ש / כי), ומשפט II הופך לפסוקית תיאור סיבה. אפשר גם קשר של תוצאה: "אירועי האקלים נעשו קיצוניים... כך שמשבר האקלים הוא איום קיומי".
טעות נפוצה: ב־(1) לסמן את "הוא", "נעשו" או "אינה" כחלק מן הנשוא (אלה אוגדים); ב־(3) לחבר ב"ו" או ב"לכן" – זה משפט מאוחה, לא מורכב.
סעיף ב
(1) משפט I.
(2) הנשוא המורחב "הולכות וגוברות" מציין תהליך – התגברות הדרגתית ומתמשכת של הקריאות (התחזקות, התעצמות לאורך זמן).
(1) במשפט I הנשוא הוא "הולכות וגוברות" – צירוף של פועל עזר ("הולך") ופועל עיקרי ("גובר") המבטא יחד משמעות אחת: נשוא מורחב. במשפט II יש נשוא כולל: "גוברת ומסכנת" – שני פעלים שווי תפקיד המחוברים ב־ו', כל אחד מהם נשוא בפני עצמו (הפליטה גוברת; הפליטה מסכנת).
(2) הצירוף "הולך ו..." מוסיף לפועל משמעות של תהליך מתמשך והדרגתי: לא רק שהקריאות גוברות, אלא הן מתחזקות עוד ועוד עם הזמן. זה התפקיד הסמנטי של הנשוא המורחב כאן.
טעות נפוצה: לבחור במשפט II בגלל שיש בו שני פעלים – אבל שם כל פועל עומד בפני עצמו (נשוא כולל), ואילו ב־I שני הפעלים יחד הם נשוא אחד.
סעיף ג
(1)+(2) התערבות מכוּונת של האדם באקלים, למשל קירור מלאכותי של כדור הארץ, תגרום כנראה למשבר חמור יותר מן המשבר הנוכחי.
(1) התמורה: "למשל קירור מלאכותי של כדור הארץ" – דוגמה לאותו דבר שנזכר לפניה ("התערבות מכוונת של האדם באקלים"), בעלת אותו תפקיד (נושא). את התמורה תוחמים בפסיקים משני צדיה, כי היא מידע נוסף שאפשר להשמיט בלי לפגוע במבנה המשפט: "התערבות מכוונת של האדם באקלים תגרום...".
(2) ההסגר: "כנראה" – מילה שאינה קשורה תחבירית לשום חלק במשפט ואינה ממלאת תפקיד תחבירי; היא מביעה את עמדת הכותב כלפי התוכן. אפשר להשמיט אותה והמשפט נשאר תקין.
תפקידה: הבעת חוסר ודאות / ספק / הסתייגות – הכותב אינו קובע בוודאות שהמשבר יחמיר, אלא מעריך שזה סביר. (הסגרים אחרים מביעים ודאות – "ללא ספק" – או מקור מידע – "לדברי המדענים".)
טעות נפוצה: לשים פסיק רק לפני התמורה (חייבים גם אחריה); לסמן את "למשל" כהסגר; לכתוב שתפקיד ההסגר "להסביר" בלי לציין את עמדת הכותב.
שאלה 12 · חלקים כוללים, קשרים לוגיים, מבנה "לא... אלא"
לפניכם שלושה משפטים, ובכל אחד מהם חלק כולל.
I. הטיפול במשבר האקלים מתמקד בתסמינים ולא במחלה.
II. אנחנו יכולים להפחית את פליטת גזי החממה או להנדס את האקלים.
III. חשוב שהאנושות תמצא פתרונות שימנעו פגיעה לא רק בסביבה אלא גם ביחסים בין מדינות.
(1) מתחו קו מתחת לחלק הכולל בכל אחד מן המשפטים.
(2) כתבו מעל כל חלק כולל את תפקידו התחבירי.
(3) ציינו את הקשר הלוגי בין החלקים הכוללים בכל משפט.
משפט I: ______
משפט II: ______
משפט III: ______
כתבו את משפט I במבנה של "לא... אלא...", ושמרו על הקשר הלוגי שבו.
◂ פתרון מלא לשאלה 12
סעיף א
(1)+(2)
I. הטיפול במשבר האקלים מתמקד בתסמינים ולא במחלה. – מושא כולל.
II. אנחנו יכולים להפחית (את פליטת גזי החממה) או להנדס (את האקלים). – נשוא (מורחב) כולל.
III. חשוב שהאנושות תמצא פתרונות שימנעו פגיעה לא רק בסביבה אלא גם ביחסים (בין מדינות). – לוואי כולל.
(3) משפט I: ניגוד. משפט II: ברירה. משפט III: הוספה (ריבוי).
חלק כולל: שני רכיבים או יותר שווי תפקיד, המתייחסים לאותה מילה במשפט ומחוברים במילת קישור (ו, או, ולא, לא רק... אלא גם). כדי לקבוע את התפקיד שואלים שאלה מן המילה שהם מתייחסים אליה.
I – מושא כולל; ניגוד. "מתמקד" – במה? "בתסמינים" ו"במחלה". שניהם משלימים את הפועל (מתמקד ב...) – מושא. "ולא" שוללת את הרכיב השני ומעמידה אותו מול הראשון – ניגוד.
II – נשוא מורחב כולל; ברירה. "יכולים להפחית..." ו"(יכולים) להנדס..." – "יכולים" משותף לשני שמות הפועל, וכל צירוף הוא נשוא מורחב (מודאלי + שם פועל). שני הנשואים המורחבים מחוברים ב"או" – ברירה (אחת משתי האפשרויות). את "יכולים", המשותף לשני הרכיבים, אין מסמנים בקו: החלק הכולל הוא רק הרכיבים המחוברים ב"או" – "להפחית... או להנדס...". (את "את פליטת גזי החממה" ו"את האקלים" אפשר לכלול בסימון או להשאיר בחוץ.)
III – לוואי כולל; הוספה. "פגיעה" – במה? "לא רק בסביבה אלא גם ביחסים". הצירופים מתארים את שם הפעולה "פגיעה" – לוואי. "לא רק... אלא גם" מוסיפה את השני על הראשון – הוספה (ריבוי). החלק הכולל נמצא בתוך פסוקית הלוואי [שימנעו פגיעה...], שבתוך פסוקית הנושא [שהאנושות תמצא פתרונות...].
טעות נפוצה: ב־I לקרוא לקשר "הוספה" ("ולא" אינה מוסיפה אלא שוללת); ב־III לכתוב "ניגוד" בגלל "אלא" – "אלא גם" היא הוספה; ב־II לכתוב "מושא כולל" (שמות הפועל הם חלק מן הנשוא המורחב).
סעיף ב
הטיפול במשבר האקלים לא מתמקד במחלה אלא בתסמינים.
(או: הטיפול במשבר האקלים אינו מתמקד במחלה אלא בתסמינים.)
המבנה "לא X אלא Y" שולל את X ומעמיד במקומו את Y – זה קשר של ניגוד, כמו במשפט המקורי ("Y ולא X"). לכן הופכים את הסדר: מה שנשלל ("במחלה") בא אחרי "לא", ומה שקיים ("בתסמינים") בא אחרי "אלא".
בדיקה: המשמעות זהה – הטיפול מתמקד בתסמינים, ואינו מתמקד במחלה. המבנה החדש מדגיש את החלק שאחרי "אלא".
טעות נפוצה: לכתוב "לא רק במחלה אלא גם בתסמינים" – זה משנה את הקשר להוספה ואת המשמעות; או להפוך את הסדר ("לא בתסמינים אלא במחלה") – משמעות הפוכה.
מערכת הצורות
שאלה 13 · שורש ובניין; מיון פעלים לפי שורש
לפניכם קטע ובו פעלים מודגשים.
משבר האקלים נהפך למוּבָן מאליו, אולם הניסיון לפתור אותו באמצעות התערבות במערכת האקלים יוֹבִיל לפגיעה בשכבת האוזון. מרגע שיַתְחִילוּ לְהַנְדֵּס את האקלים, לא יהיה אפשר להפסיק, כי אם יפסיקו, כדור הארץ יתחמם. כדי למנוע את הפגיעה בכדור הארץ נִזְדַּקֵּק לפתרונות אחרים.
נתחו בטבלה שלפניכם את הפעלים המודגשים: ציינו את השורש ואת הבניין של כל אחד מהם.
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| מוּבָן | ||
| יוֹבִיל | ||
| יַתְחִילוּ | ||
| לְהַנְדֵּס | ||
| נִזְדַּקֵּק |
מיינו את הפעלים שלפניכם לשתי קבוצות על פי השורש, וכתבו בראש כל עמודה את השורש המשותף.
יָמִיט (אסון), נוֹטֶה, מִתְמוֹטֵט, מָט (לנפול), מֻטֶּה
| השורש: ______ | השורש: ______ |
|---|---|
◂ פתרון מלא לשאלה 13
סעיף א
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| מוּבָן | ב-ו-ן (ב-י-ן) | הופעל |
| יוֹבִיל | י-ב-ל | הפעיל |
| יַתְחִילוּ | ת-ח-ל | הפעיל |
| לְהַנְדֵּס | ה-נ-ד-ס | פיעל |
| נִזְדַּקֵּק | ז-ק-ק | התפעל |
מוּבָן – ב-ו-ן, הופעל. מ' בשורוק בתחילת המילה + קמץ באות השנייה = בינוני של הופעל בגזרת ע"ו (כמו מוּקָם, מוּכָן). שתי אותיות נראות: ב, ן; הו' של מוּ־ היא סימן הופעל, ואות השורש האמצעית (ו/י) נעלמה. (מוּבָן = מה שהבינו אותו – סביל של "הֵבִין".)
יוֹבִיל – י-ב-ל, הפעיל. עתיד, גוף נסתר ("הניסיון יוביל"). ו' בחולם אחרי תחילית העתיד + חיריק מלא לפני האות האחרונה = הפעיל בגזרת פ"י/ו (כמו יוֹרִיד, יוֹדִיעַ; עבר: הוֹבִיל). הו' מייצגת את י' השורש. השורש מוכר גם מן המילים יְבוּל, הוֹבָלָה.
יַתְחִילוּ – ת-ח-ל, הפעיל. עתיד, נסתרים. מורידים את התחילית י־ ואת הסופית ־וּ ונשארים ת-ח-ל. פתח בתחילית העתיד + חיריק מלא לפני האות האחרונה = הפעיל (יַקְטִילוּ, כמו יַזְמִינוּ). שימו לב: הת' היא אות שורש (מן "התחלה"), ולא ת' של התפעל – אין כאן "הִתְ" בעבר (הִתְחִיל = הִ + תְחִיל, במשקל הִקְטִיל).
לְהַנְדֵּס – ה-נ-ד-ס, פיעל. שם פועל במשקל לְקַטֵּל, בשורש מרובע: לְ + הַנְדֵּס (כמו לְתַרְגֵּם, לְגַלְגֵּל). הה' כאן אינה סימן הפעיל אלא אות שורש (מן "הנדסה"); הוכחה: בעבר "הִנְדֵּס" (כמו תִּרְגֵּם), בעתיד "יְהַנְדֵּס" – הה' נשארת.
נִזְדַּקֵּק – ז-ק-ק, התפעל. עתיד, גוף מדברים ("אנחנו"). מורידים את נִ־ (תחילית העתיד) ונשאר זְדַּקֵּק. בהתפעל, כשהאות הראשונה של השורש היא ז', הת' של הבניין מתחלפת ונעשית ד' ועוברת מקום (שיכול והידמות): נִתְזַקֵּק ← נִזְדַּקֵּק (כמו הִזְדַּקֵּן, הִזְדַּמֵּן). השורש: ז-ק-ק (מן "זקוק", "נזקק").
טעות נפוצה: ב"יַתְחִילוּ" לכתוב בניין התפעל ושורש ח-ל-ל; ב"לְהַנְדֵּס" לכתוב הפעיל ושורש נ-ד-ס; ב"נִזְדַּקֵּק" לכתוב שורש ד-ק-ק או בניין נפעל (בגלל נִ־).
סעיף ב
| השורש: מ-ו-ט | השורש: נ-ט-י/ה |
|---|---|
| יָמִיט, מִתְמוֹטֵט, מָט | נוֹטֶה, מֻטֶּה |
בכל הפעלים נראות האותיות מ ו־ט, ולכן צריך לבדוק לפי מבנה הצורה מאיזה שורש היא.
שורש מ-ו-ט (ע"ו):
שורש נ-ט-י/ה (פ"נ ול"י):
המבחן: בצורות של מ-ו-ט המ' היא אות שורש בכל מקום, ואין סיומת ־ה. בצורות של נ-ט-י/ה יש סיומת ־ֶה (ל"י), ובמֻטֶּה המ' היא תחילית של בינוני.
טעות נפוצה: לשייך את "מֻטֶּה" לשורש מ-ו-ט (כי הוא מתחיל במ'), או את "יָמִיט" לשורש י-מ-ט / מ-י-ט.
שאלה 14 · שמות תואר לפי דרכי תצורה; צורן נטייה; צורנים סופיים
לפניכם צירופי מילים ובהם שמות תואר מודגשים.
גל חום עוצמתי, זן נדיר, שינויים עולמיים, הנדסת אקלים לא מבוקרת, סכנות הכרוכות בהתערבות באקלים, האמצעי הראשון
(1) מיינו בטבלה את שמות התואר על פי דרכי התצורה שלהם.
| שמות תואר שנוצרו בדרך של שורש ומשקל – שמות תואר במשקלי הבינוני | שמות תואר שנוצרו בדרך של שורש ומשקל – שמות תואר במשקלים אחרים | שמות תואר שנוצרו בדרך של בסיס וצורן גזירה סופי |
|---|---|---|
(2) ציינו בטבלה ליד כל שם תואר הנוטה במשקלי הבינוני את הבניין שלו.
לפניכם משפט וצירוף, ובכל אחד מהם מילה מודגשת.
I. האנושות צְרִיכָה פתרון למשבר האקלים. ______
II. תרבות הצְרִיכָה ______
(1) הקיפו את המילה המודגשת שיש בה צורן נטייה, וציינו את משמעותו.
(2) המילה שלא הקפתם – ציינו את המשקל שלה ואת משמעות המשקל.
לפניכם שני משפטים. בכל אחד מהם מילה מודגשת, ובה צורן גזירה סופי.
I. פליטת פחמן דו־חַמְצָנִי היא אחת הסיבות למשבר האקלים.
II. בוועידת האקלים התנהל ויכוח קוֹלָנִי על הנזקים מהנדסת אקלים.
(1) מהי המשמעות המשותפת לשני הצורנים הסופיים? ______
(2) כתבו מהו הצורן הסופי בכל אחת מן המילים המודגשות.
חַמְצָנִי ______
קוֹלָנִי ______
◂ פתרון מלא לשאלה 14
סעיף א
| שורש ומשקל – משקלי הבינוני | שורש ומשקל – משקלים אחרים | בסיס וצורן גזירה סופי |
|---|---|---|
| מבוקרת – בניין פועל (פוּעל); כרוכות – בניין פעל (קל) | נדיר | עוצמתי, עולמיים, ראשון |
בסיס + צורן גזירה סופי: מזהים מילה קיימת (בסיס) + סיומת:
שורש ומשקל – בינוני: צורת בינוני המשמשת שם תואר:
שורש ומשקל – משקל אחר: נדיר – משקל קָטִיל (כמו עָשִׁיר, צָעִיר), שורש נ-ד-ר. אינו צורת בינוני.
המבחן: אם אפשר למצוא בתוך שם התואר מילה שלמה + סיומת – בסיס וצורן. אם רואים שורש בתבנית – שורש ומשקל, ואז בודקים אם התבנית היא של בינוני (מְקֻטָּל, קָטוּל, נִקְטָל, מַקְטִיל...).
טעות נפוצה: לשייך את "ראשון" לשורש ומשקל (משקל קִטְלוֹן); לשייך את "כרוכות" לבניין פיעל; לכתוב בניין "פיעל" ל"מבוקרת" (מְבַקֶּרֶת היא פיעל; מְבֻקֶּרֶת – פועל).
סעיף ב
(1) המילה המוקפת: צְרִיכָה במשפט I ("האנושות צריכה"). צורן הנטייה ־ָה מציין נקבה (יחידה).
(2) צְרִיכָה בצירוף II ("תרבות הצריכה"): המשקל – קְטִילָה; משמעות המשקל – שם פעולה (של בניין פעל / קל).
שתי מילים זהות בכתיב ובהגייה, אבל שונות במבנה:
I – "האנושות צְרִיכָה": זו צורת הנקבה של שם התואר/המבע המודאלי צָרִיךְ (צָרִיךְ – צְרִיכָה – צְרִיכִים – צְרִיכוֹת). כאן ־ָה היא צורן נטייה – היא אינה יוצרת מילה חדשה, אלא מתאימה את המילה למין הנושא (האנושות – נקבה). משמעות הצורן: נקבה.
II – "תרבות הצְרִיכָה": זו מילה בפני עצמה – שם עצם: הפעולה של לצרוך (צ-ר-ך, בניין קל). המילה נוצרה בדרך של שורש ומשקל, במשקל קְטִילָה – משקל שם הפעולה של בניין פעל (קל) (כמו כְּתִיבָה, קְנִיָּה). כאן ־ָה היא חלק מן המשקל ולא צורן נטייה.
איך מבחינים: אם אפשר להחליף את המילה בצורת הזכר באותו משפט ("העם צריך פתרון") – יש צורן נטייה. אם אין צורת זכר מקבילה ("תרבות הצריך" – לא קיים) – זה שם עצם במשקל.
טעות נפוצה: להקיף את II בגלל ה־ה' בסוף; לכתוב למשקל "קְטִילָה" את המשמעות "שם תואר" או "מקום".
סעיף ג
(1) שני הצורנים יוצרים שם תואר (משמעות של תכונה, ייחוס).
(2) חַמְצָנִי – הצורן ־ִי (חַמְצָן + ־ִי).
קוֹלָנִי – הצורן ־ָנִי (קוֹל + ־ָנִי).
איך מוצאים את הצורן – מפרקים לבסיס + סיומת, ובודקים שהבסיס הוא מילה קיימת:
המשמעות המשותפת: בשני המקרים הצורן יוצר שם תואר מתוך שם עצם: שיש בו חמצן; שיש בו קולות רמים (רועש).
טעות נפוצה: לכתוב את אותו צורן לשתי המילים (־ָנִי לשתיהן או ־ִי לשתיהן). צריך לבדוק אם הנ' שייכת לבסיס (חמצן) או לצורן (קול ← קולני).
שאלה 15 · שמות פעולה: בניין ושורש; מילה שהיא גם שם וגם פועל
לפניכם קטע, ובו מודגשות מילים במשקלי שמות הפעולה.
יש סַכָּנוֹת רבות בהִתְעָרְבוּת האדם במערכת האקלים: פליטת גזי חממה, הִוָּצְרוּת גשם חומצי, הֲפִיכַת אזורים טבעיים לאזורים עירוניים, בֵּרוּא יערות ועוד. התערבות כזאת תחייב הֶסְכֵּמִים בין מדינות כדי למנוע סִכְסוּכִים על אותם המשאבים.
כתבו מעל כל שם פעולה את הבניין שלו.
לפניכם שני זוגות משפטים, ובהם שמות פעולה מודגשים.
I. – הַגָּשַׁת המחקר על הנדסת אקלים מתעכבת.
– החוק מחייב הַנְגָּשָׁה של מוסדות חינוך לאנשים עם מוגבלויות.
II. – הַדָּחַת החוקר הראשי מצוות המחקר עיכבה את פרסום התוצאות.
– הֲדָחַת כלים היא פעולה שגורמת לבזבוז מים.
(1) באיזה זוג משפטים שני שמות הפעולה המודגשים הם מאותו השורש? ______
(2) בזוג המשפטים שבו שמות הפעולה אינם מאותו השורש, כתבו מעל כל אחד משמות הפעולה את השורש שלו.
לפניכם שתי מילים שיכולות לשמש גם בתפקיד שם וגם בתפקיד פועל.
תַּקִּיף, אָסִיר
בחרו באחת משתי המילים האלה, והשלימו את הטבלה.
| המילה שבחרתם | ניתוח המילה בתפקיד פועל – שורש | בניין | גוף | ניתוח המילה בתפקיד שם – שורש | משקל |
|---|---|---|---|---|---|
◂ פתרון מלא לשאלה 15
סעיף א
סַכָּנוֹת – פיעל; הִתְעָרְבוּת – התפעל; הִוָּצְרוּת – נפעל; הֲפִיכַת – פעל (קל); בֵּרוּא – פיעל; הֶסְכֵּמִים – הפעיל; סִכְסוּכִים – פיעל.
הכלל: לכל בניין משקלים של שם פעולה. מזהים את המשקל ומשייכים לבניין:
| משקל | בניין | בקטע |
|---|---|---|
| קְטִילָה | פעל (קל) | הֲפִיכָה (הֲ – חטף, כי ה' גרונית) |
| הִקָּטְלוּת | נפעל | הִוָּצְרוּת (י-צ-ר, פ"י: הִוָּ־) |
| קִטּוּל; קַטָּלָה | פיעל | בֵּרוּא (צירה במקום חיריק לפני ר', שאינה מקבלת דגש), סִכְסוּךְ (מרובע: קִטְלוּל); סַכָּנָה (קַטָּלָה) |
| הַקְטָלָה; הֶקְטֵל | הפעיל | הֶסְכֵּם (הֶקְטֵל, כמו הֶסְבֵּר) |
| הִתְקַטְּלוּת | התפעל | הִתְעָרְבוּת (קמץ במקום פתח, כי ע' גרונית אינה מקבלת דגש) |
שימו לב:
טעות נפוצה: לשייך את "הֶסְכֵּמִים" לפעל או לפיעל (אין "הִסְכֵּם"); לשייך את "סַכָּנוֹת" לקל; לשייך את "הִוָּצְרוּת" להתפעל בגלל ה־הִ־.
סעיף ב
(1) זוג I (הַגָּשָׁה, הַנְגָּשָׁה – שורש נ-ג-ש).
(2) זוג II: הַדָּחַת – נ-ד-ח; הֲדָחַת – ד-ו-ח.
זוג I – אותו שורש נ-ג-ש:
זוג II – שורשים שונים:
המבחן בניקוד: דגש באות הראשונה של מה שנראה אחרי ה־ה' + פתח בה' – פ"נ (נ' נבלעה). חטף/קמץ בה' ובלי דגש – ע"ו.
טעות נפוצה: לכתוב לשתי המילים בזוג II את אותו שורש; לכתוב ל"הַדָּחַת" שורש ד-ח-ה.
סעיף ג
| המילה | פועל – שורש | בניין | גוף | שם – שורש | משקל |
|---|---|---|---|---|---|
| תַּקִּיף | נ-ק-ף | הפעיל | נוכח (גוף שני, יחיד) או נסתרת (גוף שלישי, יחידה) | ת-ק-ף | קַטִּיל |
או:
| אָסִיר | ס-ו-ר | הפעיל | מדבר / מדברת (גוף ראשון, יחיד/ה) | א-ס-ר | קָטִיל |
תַּקִּיף:
אָסִיר:
טעות נפוצה: לכתוב לפועל ולשם את אותו שורש; בגוף לכתוב "אני/את" במקום המונחים "מדבר", "נוכח", "נסתרת"; לא לציין את שתי האפשרויות לגוף של "תַּקִּיף" (אחת מהן מספיקה).
שאלה 16 · משקלי השם; ת' שורשית; מילים מגזרת ל"י/ה
לפניכם טבלה ובה שמות מודגשים.
כתבו בטבלה את השורש של כל שם, והקיפו את השם שאינו נוטה באותו המשקל של השם המודגש.
| השם | השורש | הקיפו את השם שאינו נוטה באותו המשקל |
|---|---|---|
| שימוש במַסּוֹר עלול להיות מסוכן. | גִּבּוֹר, מַחְסוֹר, מַעֲרוֹךְ | |
| האם הנדסת אקלים היא צעד נָכוֹן? | נָפוֹץ, גָּאוֹן, נֶהֱדָר | |
| האדם לרוב קַנַּאי לפרטיותו. | בַּנַּאי, נַהָג, תְּנַאי |
לפניכם רשימת מילים.
תַּחְבּוּרָה, תְּפוּסָה, תִּמָּהוֹן, תְּגוּבָה, תִּרְגּוּם, תְּבִיעָה
הקיפו רק את המילים שהתי"ו בהן היא אות שורש.
לפניכם רשימת מילים.
הַרְצָאָה, מְלַאי, הִשְׁתַּוּוּת, מִצּוּי, פְּנַאי, הַקְפָּאָה
הקיפו רק את המילים השייכות לגזרת נחי ל"י/ה.
לא במיקוד תשפ"ז
◂ פתרון מלא לשאלה 16
סעיף א
| השם | השורש | השם שאינו נוטה באותו המשקל |
|---|---|---|
| מַסּוֹר | נ-ס-ר | גִּבּוֹר |
| נָכוֹן | כ-ו-ן | גָּאוֹן |
| קַנַּאי | ק-נ-א | תְּנַאי |
מַסּוֹר – נ-ס-ר, משקל מַקְטוֹל. מ' בפתח + דגש בס' (הנ' של השורש נבלעה: מַנְסוֹר ← מַסּוֹר) + חולם. באותו משקל: מַחְסוֹר (ח-ס-ר), מַעֲרוֹךְ (ע-ר-ך; חטף במקום שווא בגלל ע'). גִּבּוֹר – משקל קִטּוֹל (ג-ב-ר), בלי מ' בתחילתו – יוצא דופן.
נָכוֹן – כ-ו-ן, משקל נִקְטָל (בינוני נפעל) בגזרת ע"ו: נָקוֹם. הנ' היא תחילית הבניין, הו' – תנועה. באותו משקל (בינוני נפעל): נָפוֹץ (פ-ו-ץ, ע"ו – כמו נָכוֹן), נֶהֱדָר (ה-ד-ר, נִקְטָל עם גרונית: נֶהֱ־). גָּאוֹן – שם עצם (שורש ג-א-ה, כמו גַּאֲוָה), בלי תחילית נ' ואינו בינוני של נפעל – יוצא דופן.
קַנַּאי – ק-נ-א, משקל קַטָּל (קַטָּאי בל"א). פתח באות הראשונה + דגש באות השנייה – משקל בעלי מקצוע ותכונה. באותו משקל: בַּנַּאי (ב-נ-י/ה), נַהָג (נ-ה-ג; קמץ במקום פתח ודגש, כי ה' גרונית). תְּנַאי – שורש ת-נ-י/ה (הִתְנָה); שווא באות הראשונה ובלי דגש באות השנייה – משקל קְטַל (קְטַאי, כמו פְּנַאי); יוצא דופן.
שיטה: משווים את סימני המשקל – תחיליות (מ, נ, ת), ניקוד האות הראשונה, דגש באות השנייה, התנועה האחרונה.
טעות נפוצה: ל"נָכוֹן" לכתוב שורש נ-כ-ן; להקיף את "נַהָג" (בגלל היעדר הדגש – זה תשלום דגש בגרונית, לא משקל אחר).
סעיף ב
תְּפוּסָה (ת-פ-ס), תִּמָּהוֹן (ת-מ-ה), תִּרְגּוּם (ת-ר-ג-ם), תְּבִיעָה (ת-ב-ע).
שיטה: מורידים את הת' ובודקים אם נשאר שורש הגיוני הקשור למשמעות; ובודקים אם יש מילה קרובה שבה הת' נשמרת כאות שורש.
טעות נפוצה: להקיף את "תְּגוּבָה" בגלל הדמיון החיצוני ל"תְּפוּסָה". ההבדל: בלי הת' נשאר ב"תפוסה" רק פ-ס (אין שורש), ואילו ב"תגובה" נשאר שורש שלם ג-ו-ב (הֵגִיב).
סעיף ג
הַרְצָאָה (ר-צ-י/ה), הִשְׁתַּוּוּת (ש-ו-י/ה), מִצּוּי (מ-צ-י/ה), פְּנַאי (פ-נ-י/ה).
שיטה: מוצאים את השורש של כל מילה בעזרת פועל קרוב, ובודקים מהי האות השלישית: י/ה – ל"י; א' – ל"א.
המלכודת: "הַרְצָאָה" ו"הַקְפָּאָה" נראות זהות (הַקְטָאָה), אבל בראשונה הא' היא ממשקל שם הפעולה של ל"י, ובשנייה הא' היא אות שורש. ההכרעה – לפי הפועל: הִרְצָה (בלי א') לעומת הִקְפִּיא (עם א').
טעות נפוצה: להקיף את "מְלַאי" בגלל הסיומת ־ַאי (כמו בפְּנַאי), או לא להקיף את "הַרְצָאָה" בגלל הא'.
שאלה 17 · חלקי דיבור בצורות בינוני; שם הפועל; הגייה ובניין; דרך תצורה
לפניכם שני משפטים.
I. המזהמים הגדולים אינם משלמים את המחיר על ההרס הסביבתי.
II. שימוש בשיטות של הנדסת אקלים יגרום לתעשיות המזהמות להימנע מצמצום הפליטה של גזי חממה.
הקיפו שלוש מילים שהן בצורת הבינוני, וכתבו מעל כל אחת מהן את חלק הדיבור שאליו היא שייכת.
לפניכם משפט, ובו שני פעלים מודגשים.
החל מיום שמיני עצרת (שמחת תורה) ולקראת הסתיו מוסיפים ל"תפילת שמונה עשרה" את המשפט "מַשִּׁיב הרוח ומוֹרִיד הגשם".
בטבלה שלפניכם כתבו את השורש של כל אחד מן הפעלים המודגשים ואת צורת שם הפועל בבניין פעל (קל), על פי השורש שלו.
| המילה | השורש | שם הפועל בבניין פעל (קל) |
|---|---|---|
| מַשִּׁיב | ||
| מוֹרִיד |
(1) לפניכם משפט, ובו שני פעלים מודגשים.
מדעני אקלים נוֹכְחִים / נוֹכָחִים לדעת כי להנדסת אקלים יש גם השפעות ביטחוניות.
הקיפו את הפועל המתאים לתוכן המשפט.
(2) לפניכם משפט, ובו שני פעלים מודגשים.
בוועידת האקלים הקרובה יִדּוֹנוּ / יָדוּנוּ יוזמות להפחתת גזי חממה.
פירוש המילה סְבִיבָתָן הוא "פעיל למען הסביבה".
לפניכם ארבע מילים: שַׂחְקָן, שָׁכֵן, נַגָּן, מַדְּעָן
הקיפו את המילה שנוצרה בדרך התצורה של סְבִיבָתָן.
◂ פתרון מלא לשאלה 17
סעיף א
משפט I: המזהמים – שם עצם; משלמים – פועל.
משפט II: המזהמות – שם תואר.
שלב 1 – מציאת צורות הבינוני: מחפשים צורות הווה (מְקַטֵּל, קוֹטֵל, מַקְטִיל וכו'): מְזַהֲמִים (פיעל), מְשַׁלְּמִים (פיעל), מְזַהֲמוֹת (פיעל). ("הגדולים", "הסביבתי", "שימוש" – אינם בינוני.)
שלב 2 – חלק הדיבור לפי התפקיד:
טעות נפוצה: לכתוב "בינוני" כחלק הדיבור; לבחור ב"המזהמים" ו"המזהמות" כאותו חלק דיבור – זו אותה צורה, אבל באחד היא שם עצם ובשני שם תואר.
סעיף ב
| המילה | השורש | שם הפועל בבניין פעל (קל) |
|---|---|---|
| מַשִּׁיב | נ-ש-ב | לִנְשׁוֹב |
| מוֹרִיד | י-ר-ד | לָרֶדֶת (לֵרֵד) |
מַשִּׁיב – נ-ש-ב (פ"נ), הפעיל. בינוני של הפעיל: מַ + שִּׁיב. הדגש בש' מעיד על נ' שנבלעה (מַנְשִׁיב ← מַשִּׁיב, כמו מַפִּיל מן נ-פ-ל). המשמעות: גורם לרוח לנשוב. בקל: לִנְשׁוֹב (הרוח נושבת). (לא מן ש-ו-ב! "מֵשִׁיב" מן ש-ו-ב נקוד בצירה ובלי דגש.)
מוֹרִיד – י-ר-ד (פ"י), הפעיל. בינוני של הפעיל: ו' בחולם במקום י' השורש (כמו מוֹשִׁיב, מוֹדִיעַ). המשמעות: גורם לגשם לרדת. בקל: לָרֶדֶת (ובצורה הישנה: לֵרֵד).
טעות נפוצה: לכתוב ל"מַשִּׁיב" שורש ש-ו-ב ושם פועל "לָשׁוּב" – המשמעות כאן היא "רוח נושבת", והדגש מוכיח שהשורש פ"נ; לכתוב ל"מוֹרִיד" שורש ו-ר-ד או ר-ו-ד.
סעיף ג
(1) נוֹכָחִים.
(2) • יִדּוֹנוּ – נפעל. • יָדוּנוּ – פעל (קל).
(1) "נוכחים לדעת" = מגלים, מבינים. זה פועל בבניין נפעל מן השורש י-כ-ח (נוֹכַח – נוֹכַחַת – נוֹכָחִים), כמו נוֹלָד – נוֹלָדִים: ברבים התנועה בכ' היא קמץ, ולכן נוֹכָחִים. הצורה נוֹכְחִים (בשווא) היא בינוני פעל (קל) מן השורש נ-כ-ח – "נוכחים באירוע" = נמצאים בו. לכן הפועל המתאים לתוכן המשפט הוא נוֹכָחִים.
(2) יִדּוֹנוּ / יָדוּנוּ – שורש ד-י-ן (ע"י).
טעות נפוצה: לכתוב ל"יִדּוֹנוּ" בניין פיעל או התפעל (בגלל הדגש); לכתוב ל"יָדוּנוּ" בניין הפעיל.
סעיף ד
מַדְּעָן.
דרך התצורה של סְבִיבָתָן: בסיס + צורן גזירה סופי: סְבִיבָה (סביבת־) + ־ָן ← סְבִיבָתָן. בדיוק כך: מַדָּע + ־ָן ← מַדְּעָן – הבסיס "מדע" הוא מילה קיימת, והצורן ־ָן מציין בעל מקצוע/עיסוק.
למה לא האחרות:
טעות נפוצה: לבחור ב"שַׂחְקָן" (גם בו ־ָן בסוף) – אבל כאן ־ָן היא חלק מן המשקל קַטְלָן, ולא סיומת על בסיס קיים.