בגרות בלשון שאלון עיקרי 011281 - חורף 2022, מועד נבצרים
שאלון עיקרי (הבנה, הבעה ולשון) · שאלון 011281 · חורף, מועד נבצרים · 16 שאלות · 3 שעות
בחינת הבגרות בלשון, חורף 2022, מועד נבצרים, כל 16 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה. במטלת הכתיבה - חיבור לדוגמה בציון מלא, המבנה שלו והסבר לפי רכיבי ההערכה.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
א. משך הבחינה: שלוש שעות.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני חלקים.
חלק ראשון – הבנה והבעה – 50 נקודות
חלק שני – לשון – 50 נקודות
פרק א: שם המספר ואותיות השימוש
פרק ב: תחביר / פרק ג: מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר לנבחן (נספח 2).
ד. הוראה מיוחדת: יש לענות על השאלות בגוף שאלון זה לפי ההוראות.
שים לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה לשימושך. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
ההנחיות בשאלון זה מנוסחות בלשון זכר ומכוונות לנבחנות ולנבחנים כאחד.
נספחים: נספח 1 – מאמרים; נספח 2 – דף עזר לנבחן.
חלק ראשון – הבנה והבעה
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
קרא את המאמרים 1–3 שבנספח 1 המצורף, וענה על כל השאלות 1–5 שלפניך.
הקפד על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
(נספח 1 – מאמרים: לפניך שלושה מאמרים. קרא אותם, וענה על השאלות בשאלון המחברת המצורף.)
שאלה 1 · הסכנה בהקמת בתי ספר מקצועיים ובהיעדרם
כותרת מאמר 1 היא בתי ספר מקצועיים – הזדמנות גדולה או סכנה לחברה?
לפי כותב מאמר 1, מהי הסכנה בהקמת בתי ספר מקצועיים? (4 נקודות)
כותבת מאמר 3 מזהירה מפני סכנה אחרת לחברה אם לא יתקיים מסלול לימודים מקצועי. מהי הסכנה? (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
הסכנה היא הסללה: בתי הספר המקצועיים מוקמים בעיקר בשכונות חלשות, ולכן תלמידים מקבוצות אוכלוסייה מסוימות, בני נוער מרקע קשה, מופנים מראש למקצועות כמו שרברבות וטבחות, ואילו צעירים מאוכלוסיות אחרות זוכים להיות עורכי דין ורופאים. כך נוצרת אפליה, והפערים בחברה מתרחבים, כי יכולת ההשתכרות הגבוהה נעשית נחלתה של קבוצה אחת בלבד.
היכן זה כתוב:
איך בונים תשובה מלאה: (1) שם הסכנה – הסללה; (2) מה פירושה – התלמידים אינם בוחרים, המסלול נקבע בעבורם; (3) מי נפגע ומה התוצאה – קבוצות מוחלשות, אפליה והרחבת פערים. הכותרת שואלת "הזדמנות או סכנה", והתשובה צריכה להציג את צד ה"סכנה" בלבד.
טעות נפוצה: לכתוב רק את המילה "הסללה" בלי להסביר מה היא ומדוע היא מסוכנת לחברה.
סעיף ב
הסכנה היא "הסללה הפוכה": כופים על כל התלמידים ללמוד בבתי ספר עיוניים. כמחצית מהם אינם מתאימים לחינוך העיוני ואינם מקבלים תעודת בגרות, ולכן הם מסיימים את התיכון בהרגשת כישלון, שמביאה לדימוי עצמי נמוך ולחוסר ביטחון – במקום להצליח ולשגשג במסלול מקצועי שמתאים להם.
היכן זה כתוב:
ההבדל בין שני הסעיפים: במאמר 1 הסכנה היא שתלמידים יופנו בכוח לחינוך המקצועי; במאמר 3 הסכנה היא הפוכה – שתלמידים יופנו בכוח לחינוך העיוני. בשני המקרים מדובר בהסללה, אבל בכיוונים מנוגדים. תשובה מלאה מציינת את ההסללה ההפוכה ואת תוצאתה (כישלון, דימוי עצמי נמוך).
טעות נפוצה: לחזור על התשובה של סעיף א (הסללה לחינוך המקצועי) – השאלה מדגישה "סכנה אחרת".
שאלה 2 · דברי פרופסור יונה וקישורם למאמר 1
יוסי יונה הוא פרופסור לפילוסופיה של החינוך וממייסדי "הקשת הדמוקרטית המזרחית".
קרא את הקטע שלפניך ובו דבריו בנוגע לחינוך המקצועי, וענה על השאלה שאחריו.
כשסיימתי את לימודיי באחד מבתי הספר היסודיים בפריפריה הופניתי לבית ספר מקצועי במסלול מַסְגְּרוּת. אני חייב להודות שהדבר ציער אותי מאוד. רציתי ללמוד בבית ספר עיוני, אך נקבע שאיני מתאים למסלול זה, ולכן נשלחתי לבית ספר מקצועי. עשיתי מאמצים כבירים וממושכים להשתלב בו, אך כשלתי כישלון חרוץ ומחפיר. הגעתי למסקנה שעליי ללמוד בבית ספר אקסטרני, ומשם הגעתי לאוניברסיטה.
לאילו שורות במאמר 1 אפשר לקשר את דבריו של פרופסור יונה? נמק את תשובתך. (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 2
השורות: 28–30 (וגם 37–39).
נימוק: פרופסור יונה, תלמיד מן הפריפריה, הופנה לבית ספר מקצועי אף שרצה ללמוד בבית ספר עיוני – "נקבע שאיני מתאים". זו בדיוק ההסללה שמתוארת בשורות 28–30: תלמידים מרקע קשה ומשכונות חלשות מופנים למקצועות כמו שרברבות. המסלול לא היה בחירה שלו אלא "בחירה של החברה בעבור התלמיד" (שורות 37–39), ולכן גם נכשל בו.
תשובות אפשריות נוספות: שורות 13–14 (התלמידים "נתונים להסללה") או שורות 40–41 (קבלה לבית הספר "על פי אזור מגוריהם ולא על פי רצונם") – בתנאי שהנימוק מקשר בין ההפניה הכפויה של יונה לבין ההסללה.
הדרך: מחפשים בדברי יונה את המילים המרכזיות – "פריפריה", "הופניתי", "רציתי... אך נקבע", "נשלחתי" – ומחפשים במאמר 1 שורות שמתארות את אותה תופעה.
ההתאמה:
מבנה תשובה מלאה: מספרי שורות + מה כתוב בהן (במילים שלך) + מה בדברי יונה מתאים לכך. הנימוק חייב להתייחס לשני הטקסטים.
טעות נפוצה: לקשר את דבריו לשורות 20–26 בטענה שבית הספר המקצועי "הציל" אותו – דבריו מראים בדיוק את ההפך: הוא נכשל במסלול שנכפה עליו, והצליח רק כשבחר בעצמו.
שאלה 3 · טענת נגד והפרכתה
במאמר 3 הכותבת מעלה טענות נגד, ומפריכה אותן.
ציין טענת נגד אחת שהכותבת מעלה, וכתוב את ההפרכה של הכותבת לטענה זו. (6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 3
תשובה אפשרית א:
טענת הנגד: חבל לבזבז שלוש או ארבע שנים בחינוך מקצועי, שכן את מה שלומדים בבית הספר המקצועי אפשר ללמוד בתוך כמה חודשים אחרי התיכון (שורות 20–22).
ההפרכה: חשיבות לימודי התיכון אינה במקצועות הלימוד עצמם אלא בכלים ובחוויות שהתלמיד רוכש ושילוו אותו כל חייו. ולעומת זאת, שנות לימוד בתיכון עיוני שמסתיימות בלי בגרות מביאות להרגשת כישלון, לדימוי עצמי נמוך ולחוסר ביטחון (שורות 22–27).
תשובה אפשרית ב:
טענת הנגד: לכל התלמידים אותן יכולות ואותם כישורים, ולכן כולם צריכים ללמוד במסלול העיוני (שורות 14–15).
ההפרכה: המתנגדים טועים; הילדים שונים זה מזה – "אין תבנית שמתאימה לכלל האנשים", ולכן לכל אחד מתאים מסלול למידה אחר (שורות 15–19).
תשובה אפשרית ג:
טענת הנגד: יש חשש שתלמידים בני עדות המזרח מן הפריפריה יוסללו לחינוך המקצועי, וכבר בגיל 14 ייקבע שיעבדו בעבודת כפיים (שורות 1–3).
ההפרכה: החשש התברר כמוטעה; בפועל ההסללה הזאת הוחלפה ב"הסללה הפוכה" – כפייה של לימודים עיוניים על כל התלמידים (שורות 1–5).
מהי טענת נגד: טענה של הצד שחולק על הכותבת (כאן – "מתנגדי החינוך המקצועי"), שהכותבת מביאה במאמר כדי לדחות אותה. הפרכה היא הנימוק שבו הכותבת מראה שהטענה שגויה.
איך מאתרים: מחפשים ביטויים שמציגים את דעת האחרים – "הם מוסיפים ומסבירים... כי" (שורות 20–21), "מסבירים שלכולם..." (שורות 14–15), "החשש שמא..." (שורה 1) – ומיד אחריהם ביטויים של דחייה: "הגיע הזמן לנפץ את הטיעון הזה, שכן הוא מטעה ושגוי" (שורה 23), "אבל למען האמת הם טועים" (שורה 15), "היה מוטעה" (שורה 3).
מבנה תשובה מלאה: שני חלקים נפרדים ומסומנים – טענת הנגד (מה המתנגדים אומרים) וההפרכה (מה הכותבת עונה ולמה). ההפרכה צריכה לכלול את הנימוק, לא רק "הכותבת אומרת שהם טועים".
טעות נפוצה: להציג כ"טענת נגד" את עמדת הכותבת עצמה (למשל "החינוך המקצועי מונע כישלון"), או לכתוב הפרכה בלי נימוק.
שאלה 4 · משפט מן התלמוד – משמעות וביטוי במאמרים
בתלמוד הבבלי כתוב: "אֵין אָדָם לוֹמֵד תּוֹרָה אֶלָּא מִמָּקוֹם שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ" (מסכת עבודה זרה, דף י"ט, עמוד א').
מבין המשפטים שלפניך, הקף את המשפט המבטא את משמעות המשפט מן התלמוד. (2 נקודות)
(1) הלימוד צריך להיעשות מתוך רצון.
(2) אדם אינו יכול ללמוד מתוך רצון.
(3) מקומה של התורה הוא בליבו של האדם.
(4) אדם צריך ללמוד בכל מקום.
הסבר כיצד הרעיון במשפט זה בא לידי ביטוי במאמר 1 או במאמר 3. (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
(1) הלימוד צריך להיעשות מתוך רצון.
התשובה: (1).
פירוש המשפט: "חָפֵץ" = רוצה. "ממקום שליבו חפץ" = מן התחום שהלב רוצה בו. כלומר, אדם לומד באמת רק את מה שהוא רוצה ללמוד – הלימוד מצליח כשהוא נעשה מתוך רצון ובחירה.
למה לא האחרות:
טעות נפוצה: לבחור ב־(3) בגלל המילים "מקום" ו"לב" שמופיעות במשפט.
סעיף ב
תשובה אפשרית – מאמר 1:
הכותב מדגיש שהבחירה במסלול המקצועי צריכה להיות בחירה חופשית של התלמיד, לפי רצונו ולא לפי אזור מגוריו. לדבריו, אם אין לתלמיד בחירה אמיתית, זו "בחירה של החברה בעבור התלמיד", ולכן הוא מציע לפתוח מגמות מקצועיות בבתי הספר העיוניים כדי שרכיב הבחירה יתממש (שורות 37–44). זה הרעיון שבמשפט מן התלמוד: לימוד מוצלח הוא לימוד שהתלמיד רוצה בו.
תשובה אפשרית – מאמר 3:
הכותבת טוענת שאין תבנית אחת שמתאימה לכולם: לכל ילד כישורים ותחומי עניין משלו, ולכן לכל אחד מתאים מסלול למידה אחר (שורות 9–10, 17–19). ילדים שתחומי העניין שלהם מקצועיים ייכשלו אם יכפו עליהם לימודים עיוניים, אך יוכלו "להצליח ולשגשג" במסלול המקצועי (שורות 15–16, 28–30). כלומר, אדם מצליח ללמוד כשהוא לומד את מה שליבו חפץ בו.
הדרך: (1) מנסחים את הרעיון של המשפט במילים פשוטות – לימוד מצליח רק כשהוא מתוך רצון; (2) מאתרים במאמר את המקום שבו הכותב מדבר על רצון / בחירה / התאמה לתחומי העניין של התלמיד; (3) מקשרים במפורש בין השניים.
מילות מפתח: במאמר 1 – "רצונם של התלמידים", "בחירה חופשית", "רכיב הבחירה"; במאמר 3 – "תחומי העניין שלהם", "אין תבנית שמתאימה לכלל האנשים", "מסלול אחר של למידה".
שים לב: יש לבחור במאמר אחד בלבד. תשובה מלאה כוללת את הרעיון מן המאמר, הפניה למקומו ומשפט שמקשר אותו לתלמוד.
טעות נפוצה: להסביר רק את משמעות המשפט מן התלמוד (כמו בסעיף א) בלי להראות היכן הרעיון מופיע במאמר.
שאלה 5 · מטלת כתיבה: סקירה על יתרונות החינוך המקצועי־טכנולוגי ודרכי קידומו
מטלת כתיבה (26 נקודות)
אתה נציג מועצת הנוער, והוזמנת להשתתף בדיון באגף החינוך ביישוב שבו אתה מתגורר בנושא קידום החינוך המקצועי־טכנולוגי ביישוב.
כתוב סקירה, והצג בה את יתרונות החינוך המקצועי־טכנולוגי ואת הדרכים לקידומו.
בסקירתך התבסס על מאמרים 1 ו־2.
הקפד על דרכי מסירה מקובלות ועל אזכור של מקורות המידע בגוף הסקירה ובסופה (ביבליוגרפיה).
כתוב בהיקף של 100–200 מילים.
את הסקירה כתוב בעמודים 8–9 (תוכל להשתמש בעמודים 6–7 לכתיבת טיוטה).
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 5
יתרונות החינוך המקצועי־טכנולוגי ודרכים לקידומו
בשנים האחרונות סובל המשק בישראל ממחסור חמור בעובדים מקצועיים, כגון הנדסאים, שרברבים ומפעילי מכונות (מזרב, 2017; קורן, 2015). לכן חשוב לבחון מה תורם החינוך המקצועי־טכנולוגי וכיצד אפשר לקדם אותו.
לחינוך המקצועי־טכנולוגי כמה יתרונות. ראשית, הוא מכשיר את התלמידים למקצועות שיש להם ביקוש רב בשוק העבודה, ובכך מבטיח להם תעסוקה והכנסה קבועה ולעיתים אף שכר גבוה (מזרב, 2017). שנית, הוא מאפשר לבני נוער שהחינוך העיוני אינו מתאים להם להצליח בחיים ולתרום לחברה, במקום להיפלט ממנה (מזרב, 2017). זאת ועוד, תלמידים בעלי "ידי זהב" יכולים להגיע בזכותו להצלחה מקצועית וכלכלית בתחומים מתקדמים, כמו רובוטיקה (קורן, 2015).
כדי לקדם את החינוך המקצועי יש לשפר את תדמיתו. אחת הדרכים לכך היא לפתוח מגמות טכנולוגיות בבתי ספר עיוניים ויוקרתיים, הפתוחות גם לתלמידים חזקים (מזרב, 2017; קורן, 2015). דרך נוספת היא להשקיע בחינוך זה משאבים רבים, למשל בציוד מתקדם ובמבנים (קורן, 2015), ולהקפיד בו על אמות מידה גבוהות (מזרב, 2017). כמו כן מוצע להקים בתי ספר מקצועיים ליד מפעלים, כדי שהתלמידים ייישמו את הנלמד בעבודה מעשית (קורן, 2015).
אם יאומצו דרכים אלה, החינוך המקצועי עשוי להיתפס כבחירה מכובדת ומבוקשת.
ביבליוגרפיה
מזרב, א' (2017). בתי ספר מקצועיים — הזדמנות גדולה או סכנה לחברה? הגיע זמן חינוך. אוחזר מ־edunow.org.il.
קורן, א' (2015). סטף ורטהיימר ממציא מחדש את החינוך המקצועי; סטודנט לפילוסופיה מקבל פי 4 מהנדסאי. TheMarker. אוחזר מ־themarker.com.
(מספר מילים: 173, בלי הכותרת ורשימת המקורות)
1. מה המטלה דורשת – שני תבחינים: (א) יתרונות החינוך המקצועי־טכנולוגי; (ב) הדרכים לקידומו. סקירה שעוסקת רק באחד מהם אינה מלאה. מאמר 3 אינו חלק מן המטלה.
2. איסוף החומר:
פריט המשותף לשני המאמרים (המחסור בעובדים; מגמות בתוך בתי ספר עיוניים) מובא פעם אחת עם אזכור כפול – זה לב המיזוג.
3. מבנה הסקירה:
4. עמידה בתבחינים:
5. טעויות אופייניות:
חלק שני – לשון
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
בחלק זה שלושה פרקים. עליך לענות על שני פרקים: על פרק א – חובה, ועל אחד מן הפרקים ב–ג.
פרק א: שם המספר ואותיות השימוש – חובה (10 נקודות)
ענה על שאלה 6.
לפניך שני פרקים: פרק ב – תחביר, פרק ג – מערכת הצורות.
בחר בפרק שלמדת: בפרק ב – תחביר או בפרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרת ענה על השאלות לפי ההוראות.
ציין את שם הפרק שבחרת: ______
פרק ב: תחביר (40 נקודות)
בפרק זה ענה על ארבע מן השאלות 7–11 (לכל שאלה – 10 נקודות).
שים לב: בכל שאלה שתבחר, ענה על כל הסעיפים.
פרק ג: מערכת הצורות (40 נקודות)
בפרק זה ענה על ארבע מן השאלות 12–16 (לכל שאלה – 10 נקודות).
שים לב: בכל שאלה שתבחר, ענה על כל הסעיפים.
שם המספר ואותיות השימוש
שאלה 6 · שם המספר: כתיבה במילים ובחירת צורה נכונה
לפניך ארבעה משפטים. בכל משפט יש מספר מודגש. כתוב את המספר המודגש במילים.
(1) מספר התלמידים והתלמידות הלומדים בבתי הספר הטכנולוגיים בפיקוח משרד החינוך הוא בערך 149,000 ______.
(2) מספר התלמידים והתלמידות הלומדים במגמה הטכנולוגית באוסטרייה הוא פי 2 ______ ממספר התלמידים והתלמידות הלומדים במגמה זו בישראל.
(3) בתוכנית הלימודים של החינוך המקצועי בגרמניה יש 16 ______ תחומי התמחות.
(4) ממחקרים עולה כי בתחילת המאה ה־21 ______ רוב האנשים העובדים במשרה חלקית היו חסרי הכשרה מקצועית.
הקף במשפט שלפניך את הצורות הנכונות של שם המספר מבין האפשרויות.
בשנת הלימודים תשע"ט, שהחלה ב שְׁתַּיִם / שְׁנַיִם בספטמבר, שנת אלפיים ו שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה / שְׁמוֹנָה עֶשְׂרֵה, נוספו לבתי הספר מקצועות לימוד טכנולוגיים.
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
(1) מֵאָה אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה אֶלֶף
(2) פי שְׁנַיִם
(3) שִׁשָּׁה עָשָׂר (תחומי התמחות)
(4) המאה הָעֶשְׂרִים וְאַחַת
(1) 149,000 – מאה ארבעים ותשעה אלף. קוראים את המספר כ"149 אלפים": מספר האלפים (149) מתאים למילה אֶלֶף, שהיא שם עצם זכר, ולכן: מאה ארבעים ותשעה (בזכר – עם ה') אלף. "מאה" ו"ארבעים" אינן משתנות. אחרי 10 אומרים "אלף" ביחיד (מאה ארבעים ותשעה אלף, לא "אלפים").
(2) פי 2 – פי שניים. אחרי המילה "פי" (כפל) המספר בא בצורת זכר: פי שניים, פי שלושה, פי עשרה.
(3) 16 תחומי התמחות – שישה עשר. "תחום" – שם עצם זכר; מ־11 עד 19 בזכר: האחדות עם ה' (שִׁשָּׁה) והעשרות – עָשָׂר: שִׁשָּׁה עָשָׂר. שימו לב: "תחומי" היא צורת הנסמך של שם העצם (תחומי התמחות), ואין לה השפעה על צורת המספר.
(4) המאה ה־21 – המאה העשרים ואחת. זהו מספר סודר מעל 10: אומרים את המספר היסודי, מיודע, אחרי שם העצם ובהתאמה למינו. "מאה" – שם עצם נקבה, ולכן: העשרים ואחת (לא "ואחד"). כמו "השנה העשרים ואחת", "הכיתה השתים עשרה".
טעות נפוצה: "המאה העשרים ואחד" (התאמה לזכר); "מאה ארבעים ותשע אלף" (בלי ה'); "שש עשרה תחומי התמחות" (צורת נקבה עם שם עצם זכר).
סעיף ב
בשְׁנַיִם בספטמבר; שנת אלפיים ושְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה.
(הגייה: בִּשְׁנַיִם, וּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה)
1. בִּשְׁנַיִם בספטמבר. בתאריך, היום בחודש נקרא במספר זכר (כמו "יום"): באחד בספטמבר, בשניים בספטמבר, בחמישה עשר בספטמבר. לכן שְׁנַיִם ולא שְׁתַּיִם.
2. אלפיים ושְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה. בשנים המספר נקרא בצורת נקבה ("שנה" – נקבה). 18 בנקבה: שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה (בסגול; שְׁמוֹנָה עֶשְׂרֵה בקמץ היא צורה שגויה – ב־18 בזכר אומרים שְׁמוֹנָה עָשָׂר).
סיכום הכלל: יום בחודש – זכר; שנה – נקבה.
טעות נפוצה: לבחור "שְׁתַּיִם" בתאריך (מתוך הרגל לספור בנקבה), או לבלבל בין שְׁמוֹנֶה (נקבה) לשְׁמוֹנָה (זכר).
תחביר
שאלה 7 · סוגי משפטים ותפקידים תחביריים
לפניך שלושה משפטים. קרא אותם, וענה על הסעיפים שאחריהם.
I. בתי ספר מקצועיים הם בתי ספר המתמחים בהקניה של כישורים טכניים הנדרשים בשוק העבודה. ______
II. בתי הספר המקצועיים מכוונים להשתלבות מיידית בשוק העבודה, ואילו בתי הספר העיוניים מכוונים למסלול של השכלה גבוהה. ______
III. על פי הנתונים מן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, התעשייה בארץ סובלת ממחסור חמור בהנדסאים, ברַתָּכִים, במַסגרים ובבעלי מקצועות טכניים אחרים. ______
ציין ליד כל משפט את סוגו התחבירי.
בכל אחד מן המשפטים I–III —
במשפטים I–III יש מילים וצירופים המסומנים בקו. ציין מעל כל מילה או צירוף המסומנים בקו את התפקיד התחבירי שלה/שלו.
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
I. משפט פשוט (מתקבל גם: משפט מורכב – אם רואים בה"א שלפני "המתמחים" ו"הנדרשים" ה"א הזיקה).
II. משפט איחוי (מאוחה).
III. משפט פשוט.
השיטה: מסמנים בכל משפט את הנשואים.
משפט I – פשוט. נשוא אחד: "(הם) בתי ספר" – נשוא שמני, והאוגד "הם". "המתמחים" ו"הנדרשים" הם צורות בינוני מיודעות בה"א הידיעה, הבאות אחרי שם העצם ומתארות אותו – הן משמשות לוואי ("בתי ספר המתמחים...", "כישורים הנדרשים..."), ולכן אינן נשואים של פסוקיות.
משפט II – איחוי. שני נשואים: "מכוונים" (פעמיים) – כל אחד בחלק עצמאי משלו. החלקים מחוברים במילת הקישור "ואילו" – קשר של ניגוד. אין חלק שתלוי בחלק אחר, ולכן זה משפט איחוי.
משפט III – פשוט. נשוא אחד: "סובלת" (נושא: התעשייה). "בהנדסאים, ברתכים, במסגרים ובבעלי מקצועות טכניים אחרים" הם חלקים כוללים, לא נשואים נוספים.
הערה: יש המנתחים את ה"א שלפני הבינוני ("המתמחים", "הנדרשים") כה"א הזיקה (= ש־), ולפי גישה זו משפט I הוא משפט מורכב עם פסוקיות לוואי. בתשובה המקובלת משפט I הוא משפט פשוט.
טעות נפוצה: לסמן את משפט III כמורכב בגלל הפסיק אחרי הצירוף הפותח, או את משפט II כמורכב בגלל "ואילו" – "ואילו" היא מילת איחוי.
סעיף ב
II. [בתי הספר המקצועיים מכוונים להשתלבות מיידית בשוק העבודה,]איבר א [ואילו בתי הספר העיוניים מכוונים למסלול של השכלה גבוהה.]איבר ב
(במשפט III – משפט פשוט – אין מה לתחום. במשפט I, אם נקבע שהוא מורכב לפי גישת ה"א הזיקה: בתי ספר מקצועיים הם בתי ספר [המתמחים בהקניה של כישורים טכניים]פסוקית לוואי [הנדרשים בשוק העבודה]פסוקית לוואי.)
תחימת איברים: כל איבר הוא משפט שלם שיכול לעמוד בפני עצמו:
מילת הקישור "ואילו" שייכת לאיבר השני ונכללת בתוך התחימה שלו. הקשר: ניגוד (בין יעדי שני סוגי בתי הספר).
טעות נפוצה: לתחום את "ואילו" מחוץ לאיברים, או לחלק את המשפט לפי הפסיק בלבד בלי לבדוק שכל חלק הוא משפט שלם.
סעיף ג
I. בהקניה – מושא.
II. בשוק – לוואי.
III. על פי הנתונים מן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – תיאור.
בהקניה – מושא. הפועל "מתמחה" מצריך השלמה במילת היחס ב־: מתמחים במה? – בהקניה. השלמה של פועל באמצעות מילת יחס היא מושא (עקיף).
בשוק – לוואי. "בשוק" אינו נקשר לפועל "מכוונים" אלא לשם הפעולה "השתלבות": השתלבות היכן? – בשוק העבודה. מילה או צירוף שמשלימים או מתארים שם עצם הם לוואי (כמו "השתלבות מיידית").
על פי הנתונים מן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – תיאור. הצירוף מתאר את הנסיבות של כל המשפט – על מה מבוססת הקביעה (מקור הידיעה). זו אינה השלמה הכרחית של הפועל "סובלת" (שהמושא שלו הוא "ממחסור"), אלא תוספת נסיבתית – תיאור (אפשר לפרט: תיאור אופן / מקור).
טעות נפוצה: לסמן "בשוק" כתיאור מקום – יש לבדוק למה הצירוף מתקשר: לשם עצם (לוואי) או לפועל (תיאור / מושא).
שאלה 8 · פסוקיות הפותחות ב"כי"; המרה למשפט איחוי
לפניך ארבעה משפטים מורכבים, ובכל אחד מהם פסוקית שפותחת במילה "כי".
I. מנהלי בתי הספר המקצועיים טוענים כי הם יכולים לשנות את המצב.
II. הטענה כי תלמידים מסוימים יכולים לממש את יכולותיהם רק בבתי ספר מקצועיים אינה מקובלת על כולם.
III. ניכר כי המתנגדים לבתי ספר מקצועיים אינם מיישמים עקרונות חינוכיים.
IV. המגמה הטכנולוגית בבית הספר הריאלי בחיפה גדלה כי הביקוש למקצועות טכנולוגיים הולך וגדל.
תחם בכל משפט את הפסוקית, וציין מעליה את התפקיד התחבירי שלה.
המר את משפט IV במשפט איחוי. שמור על הקשר הלוגי שבמשפט.
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
I. מנהלי בתי הספר המקצועיים טוענים [כי הם יכולים לשנות את המצב.]פסוקית מושא
II. הטענה [כי תלמידים מסוימים יכולים לממש את יכולותיהם רק בבתי ספר מקצועיים]פסוקית לוואי אינה מקובלת על כולם.
III. ניכר [כי המתנגדים לבתי ספר מקצועיים אינם מיישמים עקרונות חינוכיים.]פסוקית נושא
IV. המגמה הטכנולוגית בבית הספר הריאלי בחיפה גדלה [כי הביקוש למקצועות טכנולוגיים הולך וגדל.]פסוקית תיאור סיבה
העיקרון: אותה מילת שעבוד ("כי") יכולה לפתוח פסוקיות בתפקידים שונים. את התפקיד קובעים לפי השאלה שהפסוקית עונה עליה במשפט העיקרי, או לפי התפקיד של השם שאפשר להציב במקומה.
I – פסוקית מושא. טוענים מה? – "כי הם יכולים לשנות את המצב". הפסוקית משלימה את הפועל "טוענים" (אפשר להמיר: "טוענים טענה"/"טוענים זאת"). הנושא של המשפט העיקרי – "מנהלי".
II – פסוקית לוואי. הפסוקית באה אחרי שם העצם "הטענה" ומפרטת את תוכנה: איזו טענה? – הטענה כי... (פסוקית לוואי של תוכן). העיקרי: "הטענה אינה מקובלת על כולם" – הנושא "הטענה", הנשוא "(אינה) מקובלת". הפסוקית "תקועה" בין הנושא לנשוא – סימן מובהק לפסוקית לוואי.
III – פסוקית נושא. במשפט העיקרי יש רק נשוא – "ניכר" – ואין נושא. מה ניכר? – "כי המתנגדים... אינם מיישמים עקרונות חינוכיים". הפסוקית ממלאת את מקום הנושא ("ניכר הדבר"). צורת הנשוא בזכר יחיד ("ניכר") מתאימה לנושא פסוקי.
IV – פסוקית תיאור סיבה. גדלה מדוע? – כי הביקוש הולך וגדל. "כי" שקולה כאן ל"משום ש", "מפני ש" – מילים של סיבה.
טעות נפוצה: לקבוע בכל המשפטים "פסוקית מושא" רק משום שהפסוקית פותחת ב"כי"; לא לזהות את פסוקית הנושא במשפט III (משפט עיקרי בלי נושא).
סעיף ב
הביקוש למקצועות טכנולוגיים הולך וגדל, ולכן המגמה הטכנולוגית בבית הספר הריאלי בחיפה גדלה.
(אפשר גם: "...ועל כן / ולפיכך / ומשום כך המגמה...")
שלב 1 – הקשר: פסוקית התיאור [כי הביקוש... הולך וגדל] מבטאת סיבה; המשפט העיקרי (המגמה גדלה) – תוצאה.
שלב 2 – המרה: במשפט איחוי קשר סיבה–תוצאה מבוטא במילת קישור של תוצאה (לכן, על כן, לפיכך, משום כך) בראש האיבר השני. לכן הסיבה עוברת לאיבר הראשון והתוצאה לאיבר השני:
[הביקוש למקצועות טכנולוגיים הולך וגדל,] [ולכן המגמה הטכנולוגית בבית הספר הריאלי בחיפה גדלה.]
טעות נפוצה: לכתוב "המגמה גדלה, כי/מפני שהביקוש..." – זה נשאר משפט מורכב; או לכתוב "המגמה גדלה, ולכן הביקוש גדל" – הפיכת הסיבה והתוצאה.
שאלה 9 · חלקים כוללים, נשוא ואוגד, מבנה "לא רק... אלא גם"
לפניך שלושה משפטים בעלי חלקים כוללים. קרא אותם, וענה על הסעיפים שאחריהם.
I. תלמידי בית הספר מממשים את יכולותיהם ואת כישוריהם המולדים.
II. פחחות, מכונאות, מסגרות, מזכירות ועיצוב אופנה נעשו מקצועות לכל דבר.
III. בתי הספר המקצועיים ידועים בפוטנציאל שלהם לצמצום פערים או ליצירתם.
(1) סמן את כל החלקים הכוללים במשפטים I–III, וכתוב מעל כל חלק את התפקיד התחבירי שלו.
(2) באיזה משפט הקשר הלוגי בין החלקים הכוללים יוצא דופן? ______
(3) ציין את הקשר הלוגי בין החלקים הכוללים במשפט היוצא דופן. ______
(4) קרא את שני המשפטים שלפניך, וציין מעל כל אחת מן המילים המסומנות בקו את התפקיד התחבירי שלה.
– דור ההורים של היום מוֹנע מילדיו חינוך מקצועי, כפי שעשו דורות רבים של הורים לפניו.
– פחחות, מכונאות, מסגרות, מזכירות ועיצוב אופנה נעשו מקצועות לכל דבר.
לפניך משפט מודגש המנוסח במבנה "לא... אלא..."
מתנגדי החינוך המקצועי פוגעים לא רק בחינוך המקצועי, אלא גם בתלמידים שיכולים להצליח בו.
הקף את המשפט המבטא את משמעותו של המשפט המודגש.
– מתנגדי החינוך המקצועי פוגעים רק בתלמידים שיכולים להצליח בו.
– מתנגדי החינוך המקצועי פוגעים קודם כול בחינוך המקצועי ורק לאחר מכן בתלמידים שיכולים להצליח בו.
– מתנגדי החינוך המקצועי פוגעים גם בחינוך המקצועי וגם בתלמידים שיכולים להצליח בו.
– מתנגדי החינוך המקצועי אינם פוגעים אלא בתלמידים שיכולים להצליח בו.
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
(1)
I. "את יכולותיהם" / "ואת כישוריהם המולדים" – חלקים כוללים בתפקיד מושא.
II. "פחחות" / "מכונאות" / "מסגרות" / "מזכירות" / "ועיצוב אופנה" – חלקים כוללים בתפקיד נושא.
III. "לצמצום פערים" / "או ליצירתם" – חלקים כוללים בתפקיד לוואי.
(2) משפט III.
(3) ברירה.
(4) עשו – נשוא; נעשו – אוגד.
(1) זיהוי החלקים הכוללים ותפקידם. חלקים כוללים הם שני רכיבים או יותר באותו תפקיד, המתייחסים לאותה מילה במשפט. בודקים לאיזו מילה הם נקשרים ושואלים את השאלה המתאימה:
(2)–(3) הקשר הלוגי. ב־I וב־II החלקים מחוברים ב־ו' החיבור (ואת כישוריהם; ועיצוב אופנה) – קשר של הוספה (צירוף). ב־III הם מחוברים במילה "או" – קשר של ברירה. לכן משפט III יוצא דופן.
(4) נשוא מול אוגד.
טעות נפוצה: ב־III לסמן את החלקים הכוללים כמושא של "ידועים"; ב־(4) לסמן גם את "נעשו" כנשוא רגיל רק משום שהוא פועל בעבר – יש לבדוק אם הוא דורש השלמה שמנית (אוגד).
סעיף ב
מתנגדי החינוך המקצועי פוגעים גם בחינוך המקצועי וגם בתלמידים שיכולים להצליח בו.
הכלל: המבנה "לא רק X, אלא גם Y" מבטא הוספה (צירוף) בהדגשה: גם X וגם Y נכונים, והדגש הוא על Y. אין כאן ניגוד ואין כאן סדר זמנים.
למה לא האחרות:
טעות נפוצה: לבלבל בין "לא X אלא Y" (ניגוד: Y במקום X) לבין "לא רק X אלא גם Y" (הוספה: X וגם Y).
שאלה 10 · תפקידים תחביריים, חלקי דיבור של צורות בינוני, פיסוק
לפניך משפט פשוט.
בשל סגירת בתי הספר המקצועיים תעשיינים מתקשים למצוא עובדים מוכשרים.
(1) נתח את המשפט: ציין את התפקידים התחביריים של המילים בו.
(2) במשפט יש שלוש צורות בינוני. ציין את חלק הדיבור של כל אחת מהן.
מתקשים ______
עובדים ______
מוכשרים ______
לפניך משפט שחסרים בו שני פסיקים.
לטענת אנשי חינוך הילדים שונים זה מזה לכן לכל אחד מתאים מסלול אחר של למידה.
(1) הוסף למשפט את שני הפסיקים החסרים.
(2) ציין את הסיבה להוספת כל פסיק.
הסיבה להוספת הפסיק הראשון: ______
הסיבה להוספת הפסיק השני: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
(1)
בשל סגירת – תיאור סיבה
בתי הספר – לוואי (של "סגירת")
המקצועיים – לוואי (של "בתי הספר")
תעשיינים – נושא
מתקשים למצוא – נשוא (נשוא פועלי מורחב)
עובדים – מושא
מוכשרים – לוואי (של "עובדים")
(2)
מתקשים – פועל
עובדים – שם עצם
מוכשרים – שם תואר
(1) הניתוח, שלב אחר שלב:
1. נשוא: "מתקשים למצוא" – פועל נטוי (בינוני) ואחריו שם פועל שמשלים אותו; יחד הם נשוא מורחב. (אפשר גם לנתח: "מתקשים" – נשוא, "למצוא" – מושא; המקובל – נשוא מורחב.)
2. נושא: מי מתקשים? – "תעשיינים".
3. מושא: למצוא את מי? – "עובדים" (השלמה של שם הפועל "למצוא").
4. לוואי: איזה עובדים? – "מוכשרים".
5. תיאור סיבה: מדוע מתקשים? – "בשל סגירת בתי הספר המקצועיים". "בשל" היא מילת יחס של סיבה (כמו "בגלל", "עקב"). בתוך הצירוף: "סגירת" – גרעין התיאור; "בתי הספר" – לוואי (סומך) של "סגירת"; "המקצועיים" – לוואי של "בתי הספר".
שימו לב: המשפט פותח בתיאור, והנושא בא אחריו – אבל זה עדיין משפט פשוט עם נשוא אחד.
(2) צורות הבינוני – חלק הדיבור לפי התפקיד: צורת בינוני יכולה לשמש פועל, שם עצם או שם תואר; מכריעים לפי תפקידה במשפט.
טעות נפוצה: לכתוב ש"עובדים" הוא פועל משום שזו צורת בינוני של הפועל "עבד"; לסמן את "בשל סגירת" כנושא משום שהוא בא בראש המשפט.
סעיף ב
(1) לטענת אנשי חינוך, הילדים שונים זה מזה, לכן לכל אחד מתאים מסלול אחר של למידה.
(2)
הפסיק הראשון: מפריד בין צירוף פתיחה שמציין את מקור הטענה ("לטענת אנשי חינוך" – מבע של ייחוס / תיאור בראש המשפט) לבין המשפט עצמו.
הפסיק השני: מפריד בין שני איברים של משפט איחוי (משפט מאוחה), לפני מילת הקישור "לכן".
השלב הראשון – מבנה המשפט: יש שני נשואים: "(הם) שונים" ו"מתאים". "לכן" היא מילת קישור של תוצאה במשפט איחוי:
[לטענת אנשי חינוך, הילדים שונים זה מזה,] [לכן לכל אחד מתאים מסלול אחר של למידה.]
פסיק 1 – אחרי "לטענת אנשי חינוך": צירוף שמציין מקור לדברים או את מי שטוען אותם ("לטענת", "לדעת", "לדברי", "לפי") ובא בראש המשפט מופרד בפסיק. הפסיק מבהיר שהצירוף אינו חלק מן הנושא ("אנשי חינוך הילדים").
פסיק 2 – לפני "לכן": בין איברי משפט איחוי מפרידים בפסיק, לפני מילת הקישור.
טעות נפוצה: לשים פסיק אחרי "לכן" ("לכן, לכל אחד...") במקום לפניה; לנמק "כי יש הפסקה בדיבור" – זה אינו נימוק תחבירי.
שאלה 11 · קשרים לוגיים, המרה למשפט מורכב, תמורה
לפניך שלושה משפטים. קרא אותם, וענה על הסעיפים שאחריהם.
I. בתי ספר מקצועיים נועדו להקניית כישורים טכניים הנדרשים בשוק העבודה.
II. הקמת בתי ספר מקצועיים גורמת להסללה של קבוצות אוכלוסייה מסוימות.
III. על אף המחסור החמור בבעלי מקצועות טכניים לא מוקמים במדינת ישראל בתי ספר מקצועיים.
(1) כתוב מהו הקֶשֶׁר הלוגי בכל משפט, והעתק את המילה המציינת קשר לוגי זה.
משפט I – הקשר הלוגי ______; המילה המציינת את הקשר הלוגי ______
משפט II – הקשר הלוגי ______; המילה המציינת את הקשר הלוגי ______
משפט III – הקשר הלוגי ______; המילה המציינת את הקשר הלוגי ______
(2) המר את משפט III במשפט מורכב. שמור על הקשר הלוגי שבמשפט.
לפניך שני משפטים. קרא אותם, וענה על הסעיפים שאחריהם.
I. הקמת בתי ספר מקצועיים עלולה לגרום להסללה של קבוצות אוכלוסייה מסוימות למקצועות כמו שרברבות וטבחות.
II. אם בתי הספר המקצועיים יקבלו אליהם ילדים רק משום שהם גרים באזורים מסוימים, ובמיוחד באזורי מצוקה, הפערים בחברה יגדלו.
(1) בכל אחד מן המשפטים I–II יש תמורה. מתח קו מתחת לכל תמורה.
(2) בכל אחד מן המשפטים I–II ציין מעל המילה / המילים שהתמורה ממירה את התפקיד התחבירי שלה/שלהן.
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
(1)
משפט I – תכלית; נועדו (ל־)
משפט II – סיבה ותוצאה; גורמת (ל־)
משפט III – ויתור; על אף
(2) אף על פי שיש מחסור חמור בבעלי מקצועות טכניים, לא מוקמים במדינת ישראל בתי ספר מקצועיים.
(אפשר גם: "למרות ש/ אף ש/ על אף ש...")
(1) הקשר הלוגי במשפט פשוט. קשר לוגי אינו מבוטא רק במילות קישור; במשפט פשוט הוא יכול להתבטא בפועל או במילת יחס.
(2) ההמרה למשפט מורכב: הופכים את צירוף היחס "על אף המחסור החמור..." לפסוקית בעלת נשוא משלה, הנפתחת במילת שעבוד של ויתור ("אף על פי ש", "למרות ש", "אף ש"):
[אף על פי שיש מחסור חמור בבעלי מקצועות טכניים,]פסוקית תיאור ויתור לא מוקמים במדינת ישראל בתי ספר מקצועיים.
בפסוקית חייב להיות נשוא – "יש" (או: "שהמחסור... חמור").
טעות נפוצה: להשאיר "למרות המחסור החמור..." (צירוף בלי נשוא – זה עדיין משפט פשוט); או לכתוב "יש מחסור..., אך לא מוקמים..." – זה משפט איחוי, לא מורכב.
סעיף ב
(1)
I. התמורה: "כמו שרברבות וטבחות".
II. התמורה: "ובמיוחד באזורי מצוקה".
(2)
I. "למקצועות" – לוואי (של "הסללה").
II. "באזורים (מסוימים)" – תיאור מקום.
מהי תמורה: רכיב שבא אחרי רכיב אחר במשפט, מתייחס לאותו דבר (מפרט, מבהיר או מצמצם אותו) ו"מחליף" אותו – אפשר להציב את התמורה במקומו והמשפט נשאר תקין. לתמורה אותו תפקיד כמו לרכיב שהיא ממירה.
משפט I: "כמו שרברבות וטבחות" מפרט אילו מקצועות – דוגמאות למקצועות. הוא ממיר את "למקצועות". "למקצועות" נקשר לשם הפעולה "הסללה" (הסללה לאן? – למקצועות), ולכן תפקידו לוואי.
משפט II: "ובמיוחד באזורי מצוקה" מצמצם ומדגיש חלק מן "האזורים המסוימים". הוא ממיר את "באזורים (מסוימים)". בפסוקית [משום שהם גרים באזורים מסוימים] – גרים היכן? – באזורים: תיאור מקום. בדיקה: "משום שהם גרים באזורי מצוקה" – המשפט תקין, ולכן זו תמורה.
טעות נפוצה: לכתוב את התפקיד של התמורה עצמה כ"תמורה" ולא לציין את התפקיד של הרכיב המומר; ב־I לסמן "למקצועות" כמושא של "לגרום" – "לגרום" משלים את "להסללה", ו"למקצועות" משלים את שם העצם "הסללה".
מערכת הצורות
שאלה 12 · שורש ובניין של פעלים; שורש של שמות
לפניך חמישה משפטים, ובהם מילים מודגשות.
I. החברה הישראלית מְקַדֶּשֶׁת את תְּעוּדַת הבגרות והוֹפֶכֶת אותה לחסרת ערך בעבור תלמידים רבים.
II. כך מְשַׁנִּים את התַּדְמִית של החינוך המקצועי.
III. ההֶשֵּׂגִים של תלמידים רבים אינם מאפשרים להם להתקבל לאוניברסיטה, ומנהלי בתי הספר המקצועיים מְעֻנְיָנִים לשנות מצב זה.
IV. לפי ההסללה ההפוכה יש לִכְפּוֹת על כלל התלמידים לימודים בבתי ספר עיוניים.
V. אם בתי הספר יקבלו רק תלמידים שגָּרִים באזורים מסוימים, הפערים בחברה יגדלו, והניעות החברתית תִּתְמוֹטֵט.
בטבלה שלפניך נתח את כל הפעלים המודגשים במשפטים לשורש ולבניין.
| הפעלים | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| מְקַדֶּשֶׁת | ||
| הוֹפֶכֶת | ||
| מְשַׁנִּים | ||
| מְעֻנְיָנִים | ||
| לִכְפּוֹת | ||
| גָּרִים | ||
| תִּתְמוֹטֵט |
ציין את השורש של כל אחד מן השמות המודגשים במשפטים.
תְּעוּדָה ______ , תַּדְמִית ______ , הֶשֵּׂגִים ______
◂ פתרון מלא לשאלה 12
סעיף א
| הפעלים | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| מְקַדֶּשֶׁת | ק-ד-ש | פיעל |
| הוֹפֶכֶת | ה-פ-כ | קל (פעל) |
| מְשַׁנִּים | ש-נ-י/ה | פיעל |
| מְעֻנְיָנִים | ע-נ-י-נ | פוּעל |
| לִכְפּוֹת | כ-פ-י/ה | קל (פעל) |
| גָּרִים | ג-ו-ר | קל (פעל) |
| תִּתְמוֹטֵט | מ-ו-ט | התפעל |
השיטה: מסירים את אותיות התבנית (מ' של הבינוני, ל' של שם הפועל, ת' של העתיד, סיומות ־ת, ־ים), מזהים את סימני הבניין ומשחזרים את אותיות השורש לפי הגזרה. כשיש ספק – מעבירים לעבר, נסתר.
טעות נפוצה: לסמן "הופכת" כהפעיל בגלל ה"א בתחילתה; לכתוב שורש מ-ט-ט ל"תתמוטט"; לכתוב בניין פיעל ל"מעוניינים" – הקובוץ שאחרי המ' הוא סימן הפוּעל.
סעיף ב
תְּעוּדָה – ע-ו-ד
תַּדְמִית – ד-מ-י/ה
הֶשֵּׂגִים – נ-ש-ג
השיטה בשמות: מסירים תחיליות וסופיות של המשקל (ת' בתחילת המילה, ־ית, ־ה, ה' של משקל הֶקְטֵל) ומשחזרים אותיות שחסרו.
טעות נפוצה: לכתוב ת-ע-ד או י-ע-ד ל"תעודה"; ש-ג-ג ל"הישגים" (בלי לזהות את הנו"ן שנבלעה); ת-ד-מ ל"תדמית".
שאלה 13 · שמות פעולה לפי בניינים; צורות בינוני
לפניך רשימה של שמונה שמות הנוטים במשקלי שמות הפעולה.
הַשְׁבָּחָה, הִדּוּק, הֶקֵּף, הוֹפָעָה, כַּלְכָּלָה, טִיּוּב, הֲמָרָה, פִּרְסוּם
מיין בטבלה שלפניך את השמות על פי בניינים.
כתוב את הבניין בראש כל עמודה.
לפניך משפט.
תעשיינים מתקשים למצוא עובדים מוכשרים.
השלם את הטבלה שלפניך: העתק מן המשפט שלוש צורות בינוני, ציין את הבניין, את השורש ואת חלק הדיבור של כל אחת מן המילים שהעתקת.
| צורות הבינוני | בניין | שורש | חלק דיבור |
|---|---|---|---|
◂ פתרון מלא לשאלה 13
סעיף א
| הפעיל | פיעל |
|---|---|
| הַשְׁבָּחָה | הִדּוּק |
| הֶקֵּף | כַּלְכָּלָה |
| הוֹפָעָה | טִיּוּב |
| הֲמָרָה | פִּרְסוּם |
השיטה: לכל בניין פעיל יש משקלים קבועים לשם הפעולה:
הפעיל:
פיעל:
טעות נפוצה: לשבץ את "הדוק" בהפעיל בגלל הה"א שבתחילתו, ואת "כלכלה" כמשקל נפרד שאינו שייך לבניין.
סעיף ב
עמודה אחת: הפעיל (הַשְׁבָּחָה, הֶקֵּף, הוֹפָעָה, הֲמָרָה).
עמודה שנייה: פיעל (הִדּוּק, כַּלְכָּלָה, טִיּוּב, פִּרְסוּם).
שמות הבניינים נכתבים בראש העמודות לפי המיון בסעיף א. בדיקה: מעבירים כל שם לפועל בעבר – הִשְׁבִּיחַ, הִקִּיף, הוֹפִיעַ, הֵמִיר (הפעיל); הִדֵּק, כִּלְכֵּל, טִיֵּב, פִּרְסֵם (פיעל). הפועל בעבר מאשר את הבניין.
טעות נפוצה: לכתוב בראש העמודה את המשקל ("הַקְטָלָה", "קִטּוּל") במקום את שם הבניין.
סעיף ג
| צורות הבינוני | בניין | שורש | חלק דיבור |
|---|---|---|---|
| מתקשים | התפעל | ק-ש-י/ה | פועל |
| עובדים | קל (פעל) | ע-ב-ד | שם עצם |
| מוכשרים | הופעל | כ-ש-ר | שם תואר |
איתור צורות הבינוני: בינוני הוא צורת ההווה של הפועל (כולל בינוני של קל בתבנית קוֹטֵל, ובבניינים האחרים – עם מ' בראש המילה, חוץ מנפעל). "תעשיינים" אינו בינוני (שם עצם עם הסופית ־יין), ו"למצוא" הוא שם פועל.
טעות נפוצה: לכתוב "פיעל" ל"מתקשים" (כי יש בו דגש באות השנייה) – המ' + ת' הן סימן התפעל; לכתוב "פועל" כחלק הדיבור של כל צורות הבינוני.
שאלה 14 · שורש ובניין; מְכַוְּנִים ומְכֻוָּנִים; מיון לפי גזרות
לפניך ארבעה משפטים, ובהם חמישה פעלים מודגשים.
קרא את ארבעת המשפטים, וענה על הסעיפים (1)–(2) שאחריהם.
I. בעתיד מְתֻכְנֶנֶת בניית בתי ספר מקצועיים ליד מפעלים.
II. כל אחד ראוי לְהִשְׂתַּכֵּר בכבוד.
III. היה חשש שמא תלמידים יְסֻלְּלוּ לחינוך מקצועי, וכבר כשהם בני 14 יֵחָרֵץ גורלם לעבוד בעבודת כפיים.
IV. ההסללה ההפוכה נִגְרְמָה בשל סגידה בלתי מתפשרת לתעודת בגרות.
(1) הקף שני פעלים מאותו הבניין.
(2) ציין את השורש ואת הבניין של כל אחד משלושת הפעלים האחרים (שלא הקפת).
הפועל: ______ השורש: ______ הבניין: ______
הפועל: ______ השורש: ______ הבניין: ______
הפועל: ______ השורש: ______ הבניין: ______
לפניך משפט על פי מאמר 1 (שורה 10), ובו פועל מודגש. קרא אותו, וענה על הסעיפים שאחריו.
בתי ספר רגילים מכוונים לרוב למסלול של השכלה גבוהה.
את הפועל המודגש אפשר לקרוא בשתי צורות: מְכַוְּנִים או מְכֻוָּנִים.
(1) לשתי צורות הפועל יש מן המשותף, אך הן גם שונות זו מזו.
לפניך פריטים דקדוקיים. הקף רק את הפריטים הדקדוקיים המשותפים לשתי צורות הפועל.
זמן, שורש, בניין, גוף
(2) השורש של הפועל מְכַוְּנִים נוטה על דרך השלמים, אולם יש לשורש זה נטייה גם על דרך גזרת נחי ע"ו/י.
כתוב פועל באותו השורש ובאותו הבניין של הפועל מְכַוְּנִים על דרך גזרת נחי ע"ו/י. ______
לפניך ארבעה משפטים, ובהם שש מילים מודגשות. מיין את המילים בטבלה שלפניך על פי הגזרה הכתובה בראש כל עמודה.
(1) יש תחומי לימוד שעוסקים במה שרָצוּי ולא במה שמָצוּי.
(2) אנשי מערך הרפואה החליטו שלא לִשְׁבֹּת עוד.
(3) מוסד אקדמי צריך לְהַקְנוֹת לסטודנטים יכולות הבנה וחשיבה.
(4) הנוסעת נָחֲתָה בארץ אתמול, וכבר היום עלתה למטוס, והוא הִמְרִיא חזרה לארצה.
| שלמים | נחי ל"י/ה | נחי ל"א |
|---|---|---|
◂ פתרון מלא לשאלה 14
סעיף א
תשובה אפשרית א:
(1) מְתֻכְנֶנֶת, יְסֻלְּלוּ (שניהם בבניין פוּעל).
(2) לְהִשְׂתַּכֵּר – ש-כ-ר – התפעל; יֵחָרֵץ – ח-ר-צ – נפעל; נִגְרְמָה – ג-ר-מ – נפעל.
תשובה אפשרית ב:
(1) יֵחָרֵץ, נִגְרְמָה (שניהם בבניין נפעל).
(2) מְתֻכְנֶנֶת – ת-כ-נ-נ – פוּעל; לְהִשְׂתַּכֵּר – ש-כ-ר – התפעל; יְסֻלְּלוּ – ס-ל-ל – פוּעל.
שלב 1 – זיהוי הבניין של כל חמשת הפעלים:
שלב 2 – ההכרעה: בין חמשת הפעלים יש שני זוגות מאותו בניין: פוּעל (מתוכננת, ייסללו) ונפעל (ייחרץ, נגרמה); רק "להשתכר" עומד לבדו (התפעל). לכן כל אחד משני הזוגות הוא תשובה נכונה לסעיף (1), בתנאי שבסעיף (2) מנותחים נכון שלושת הפעלים הנותרים.
טעות נפוצה: לזהות את "מתוכננת" כהתפעל בגלל הת' שאחרי המ' – בהתפעל הבינוני הוא מִתְ־ בחיריק, וכאן מְתֻ־ בקובוץ.
סעיף ב
(1) זמן, שורש, גוף.
(2) כּוֹנֵן (למשל: מְכוֹנְנִים / יְכוֹנֵן).
(1) מה משותף ומה שונה:
(2) פיעל בגזרת ע"ו: בבניין פיעל, שורש ע"ו נוטה בתבנית פּוֹלֵל: הוי"ו נעלמת כעיצור, נשמע חולם, והאות האחרונה של השורש נכפלת (כמו קוֹמֵם, עוֹרֵר, רוֹמֵם). לכן: כּוֹנֵן (עבר), מְכוֹנֵן / מְכוֹנְנִים (בינוני), לְכוֹנֵן (שם הפועל). למשל: "הם כּוֹנְנוּ קשרים דיפלומטיים".
טעות נפוצה: לכתוב "הֵכִין" או "מְכִינִים" – אלה מאותו שורש אבל בבניין הפעיל, והשאלה דורשת את בניין הפועל מְכַוְּנִים – פיעל.
סעיף ג
| שלמים | נחי ל"י/ה | נחי ל"א |
|---|---|---|
| לִשְׁבֹּת | רָצוּי | מָצוּי |
| נָחֲתָה | לְהַקְנוֹת | הִמְרִיא |
השיטה: מוצאים את השורש של כל מילה ובודקים את האות האחרונה שלו.
טעות נפוצה: למיין את "מצוי" עם "רצוי" בנחי ל"י בגלל הדמיון הצורני; להוציא את "נחתה" מן השלמים בגלל הנו"ן הפותחת.
שאלה 15 · צורת פועל לפי משמעות, גזרה ומשקל, מְסִירָה כפועל וכשם
לפניך שני משפטים, ובכל אחד מהם שני פעלים מודגשים.
I. שר החוץ הוֹשִׁיט / הֵשִׁיט את ידו לשלום לשגריר החדש.
II. צפינו בסרטון שבו אנשים נִצְלִים / נִצָּלִים מטביעה בלב הים.
(1) בכל משפט הקף את צורת הפועל המתאימה למשמעות המשפט.
(2) ציין את השורש של הצורה הנכונה.
משפט I: ______
משפט II: ______
לפניך רשימת מילים.
תַּעֲנִית, תַּפְרִיט, מַפְחִית, תַּבְנִית, מַחְלִיט
(1) מבין המילים שברשימה הקף רק את המילים מאותה הגזרה של המילה תַּלְמִיד.
(2) העתק מן הרשימה מילה הנוטה באותו משקל של המילה תַּלְמִיד. ______
לפניך משפט, ובו פועל מודגש. קרא אותו, וענה על שני הסעיפים שאחריו.
מערכת החינוך אינה מְסִירָה את אחריותה מתלמידים שלומדים במסלול המקצועי.
(1) כתוב את השורש ואת הבניין של הפועל מְסִירָה שבמשפט.
השורש של הפועל מְסִירָה: ______
הבניין של הפועל מְסִירָה: ______
(2) בהקשר אחר, המילה מְסִירָה יכולה לשמש שם עצם (שם פעולה).
כתוב את השורש ואת המשקל של השם מְסִירָה.
השורש של השם מְסִירָה: ______
המשקל של השם מְסִירָה: ______
לפניך רשימת מילים.
תַּדְפִּיס, תַּבְלִיט, תַּרְשִׁים, תַּחְלִיט
הקף את המילה שאינה יכולה לשמש גם בתפקיד פועל וגם בתפקיד שם עצם, אלא רק באחד התפקידים האלה.
◂ פתרון מלא לשאלה 15
סעיף א
(1) I. הוֹשִׁיט; II. נִצָּלִים.
(2) משפט I: י-ש-ט; משפט II: נ-צ-ל.
משפט I – הוֹשִׁיט (י-ש-ט). "להושיט יד" = לשלוח יד קדימה. הוֹשִׁיט הוא הפעיל בגזרת פ"י (הַיְשִׁיט → הוֹשִׁיט, כמו הוֹשִׁיב, הוֹרִיד). הצורה הֵשִׁיט היא הפעיל של ש-ו-ט (גזרת ע"ו, כמו הֵקִים) ומשמעה "הפליג בכלי שיט" – אינה מתאימה ל"את ידו".
משפט II – נִצָּלִים (נ-צ-ל). "ניצלים מטביעה" = נחלצים מסכנה. נִצָּלִים – נפעל בגזרת פ"נ: נִנְצָלִים → נִצָּלִים; הדגש בצ' בא במקום הנו"ן שנבלעה. הצורה נִצְלִים היא נפעל של צ-ל-י ("צלייה" על האש), כמו נִבְנִים – אינה מתאימה למשמעות.
מה מבחין בין הצורות: הניקוד. ב־הוֹ (חולם) – פ"י בהפעיל; ב־הֵ (צירי) – ע"ו בהפעיל. ב־נִצָּ (דגש וקמץ) – פ"נ בנפעל; ב־נִצְ (שווא) – ל"י בנפעל.
טעות נפוצה: לכתוב שורש ש-ט-ט או ו-ש-ט ל"הושיט", או צ-ל-ל ל"ניצלים".
סעיף ב
(1) תַּפְרִיט, מַפְחִית, מַחְלִיט.
(2) תַּפְרִיט.
תַּלְמִיד: שורש ל-מ-ד – גזרת השלמים; משקל תַּקְטִיל (ת' בפתח, יו"ד אחרי האות השנייה של השורש).
(1) הגזרה:
(2) המשקל: רק תַּפְרִיט בנוי כמו תַּלְמִיד – תַּקְטִיל. מַפְחִית ומַחְלִיט הם בתבנית מַקְטִיל (בינוני של הפעיל), ותַּעֲנִית ותַּבְנִית – בתבנית תַּקְטִית.
טעות נפוצה: לחשוב שבמַפְחִית הת' האחרונה היא סופית ־ית (כמו בתַּבְנִית) ולכן לסווגו כל"י – יש לבדוק את המשמעות: פִּחֵת, פְּחָת (ת' שורשית).
סעיף ג
(1) השורש: ס-ו-ר; הבניין: הפעיל.
(2) השורש: מ-ס-ר; המשקל: קְטִילָה.
(1) הפועל: במשפט "אינה מסירה את אחריותה" = אינה מורידה מעליה את האחריות (מלשון "להסיר"). הַמ' היא סימן הבינוני של הפעיל, ושתי אותיות בלבד נשמעות – ס, ר – גזרת ע"ו: מְסִירָה כמו מְקִימָה, מְבִינָה. עבר: הֵסִיר; שם הפועל: לְהָסִיר. השורש: ס-ו-ר.
(2) השם: "מְסִירָה" במשמעות "העברה" (מסירת כדור, מסירת מידע) – שם הפעולה של בניין קל מן השורש מ-ס-ר (מָסַר). כאן המ' היא אות שורש, והמשקל הוא קְטִילָה (כמו כְּתִיבָה, שְׁמִירָה).
הלקח: אותה צורה כתובה יכולה להיות מנותחת בשני אופנים: המ' יכולה להיות תחילית (סימן בינוני) או אות שורש. ההקשר מכריע.
טעות נפוצה: לכתוב ב־(1) שורש מ-ס-ר ובניין קל (הניתוח של השם) – במשפט מדובר בהסרת אחריות, לא במסירתה.
סעיף ד
תַּחְלִיט
הבדיקה: כל ארבע המילים יכולות לשמש פועל בעתיד של בניין הפעיל ("את/היא תַּקְטִיל"): תַּדְפִּיס, תַּבְלִיט, תַּרְשִׁים, תַּחְלִיט. אבל רק שלוש מהן הן גם שמות עצם במשקל תַּקְטִיל: תַּדְפִּיס (עותק מודפס), תַּבְלִיט (עבודה בולטת, רֶלְיֵף), תַּרְשִׁים (שרטוט, דיאגרמה). תַּחְלִיט אינו שם עצם בעברית – הוא רק פועל ("היא תַּחְלִיט מחר").
טעות נפוצה: לבחור במילה אחרת בלי לבדוק את שתי האפשרויות – לכל מילה שואלים: האם יש משפט שבו היא פועל? האם יש משפט שבו היא שם?
שאלה 16 · דרכי תצורה ומשמעות של משקלים וצורנים
לפניך שתי קבוצות מילים.
קבוצה I: מַגְרֵפָה, כְּלַבְלַב, מָהִיר, מִשְׂרָד, נַיֶּרֶת, מוֹרֶה ______
קבוצה II: מַאֲפִיָּה, מִיָּדִי, מְלוֹנַאי, מִסְרוֹן, שְׁאֵלוֹן, יָדִית ______
ציין ליד כל קבוצה את דרך התצורה המשותפת למילים בה.
לפניך טבלה. מיין בה את המילים משתי קבוצות המילים לפי המשמעות. היעזר בדוגמה.
| המשמעות | מילה מקבוצה I | מילה מקבוצה II |
|---|---|---|
| אוספים (דוגמה) | נַיֶּרֶת | שְׁאֵלוֹן |
| תואר | ||
| הקטנה | ||
| מקומות | ||
| כלים ומכשירים | ||
| מקצוע |
המילה מִקְצוֹעָן מסתיימת בצורן שיכול להתפרש בשתי דרכים: צורן גזירה או צורן נטייה.
שבץ את המילה "מקצוען" במשפט משלך כך שהצורן הסופי בה יהיה צורן גזירה: ______
שבץ את המילה "מקצוען" במשפט משלך כך שהצורן הסופי בה יהיה צורן נטייה: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 16
סעיף א
קבוצה I: שורש ומשקל.
קבוצה II: בסיס וצורן גזירה (סופי).
קבוצה I – שורש ומשקל: בכל מילה אפשר לזהות שורש שיצוק לתוך תבנית (משקל): מַגְרֵפָה – ג-ר-פ במשקל מַקְטֵלָה; כְּלַבְלַב – כ-ל-ב במשקל קְטַלְטַל; מָהִיר – מ-ה-ר במשקל קָטִיל; מִשְׂרָד – ש-ר-ד במשקל מִקְטָל; נַיֶּרֶת – נ-י-ר במשקל קַטֶּלֶת; מוֹרֶה – י-ר-י/ה, בינוני הפעיל (מַקְטִיל → מוֹרֶה).
קבוצה II – בסיס וצורן גזירה סופי: בכל מילה יש מילה קיימת (בסיס) שנוספה לה סופית: מַאֲפֶה + ִיָּה; מִיָּד + ִי; מָלוֹן + אי; מֶסֶר + וֹן; שְׁאֵלָה + וֹן; יָד + ִית.
טעות נפוצה: לכתוב לקבוצה I "משקל" בלבד, או לקבוצה II "הלחם" – בהלחם מצטרפות שתי מילים, כאן מצטרפת מילה לצורן.
סעיף ב
| המשמעות | מילה מקבוצה I | מילה מקבוצה II |
|---|---|---|
| אוספים (דוגמה) | נַיֶּרֶת | שְׁאֵלוֹן |
| תואר | מָהִיר | מִיָּדִי |
| הקטנה | כְּלַבְלַב | מִסְרוֹן |
| מקומות | מִשְׂרָד | מַאֲפִיָּה |
| כלים ומכשירים | מַגְרֵפָה | יָדִית |
| מקצוע | מוֹרֶה | מְלוֹנַאי |
השיטה: לכל משקל ולכל צורן סופי יש משמעויות אופייניות. מזהים את המשקל או הצורן ובודקים את משמעות המילה.
קבוצה I (משקלים):
קבוצה II (סופיות):
טעות נפוצה: לשבץ את "ידית" בהקטנה (כי ־ית מציינת לעיתים הקטנה, כמו כַּפִּית) ואת "מסרון" בכלים – בודקים את המשמעות: ידית אינה "יד קטנה" אלא חלק של כלי, ומסרון הוא "מסר קטן".
סעיף ג
צורן גזירה: "השרברב שתיקן את הצנרת בביתנו הוא מקצוען אמיתי." (מקצוען = בעל מקצוע, מומחה)
צורן נטייה: "האחיות במחלקה אוהבות את מקצוען ומסורות לו." (מקצוען = המקצוע שלהן)
צורן גזירה ־ָן: יוצר מילה חדשה בעלת משמעות חדשה – מִקְצוֹעַ + ־ָן = מִקְצוֹעָן, "מי שעוסק במקצוע ומיומן בו" (כמו לַמְדָן, שַׁקְרָן). זו מילה במילון, ואפשר להטותה: מקצוענים, מקצועניות.
צורן נטייה ־ָן: כינוי השייכות של נסתרות – מִקְצוֹעָן = "המקצוע שלהן" (כמו סִפְרָן = הספר שלהן, בֵּיתָן). הצורן אינו יוצר מילה חדשה אלא מטה את המילה "מקצוע".
בדיקה במשפט: במשפט של צורן הנטייה חייבת להיות קבוצה של נשים (נסתרות) שהמקצוע שייך להן, ואפשר להחליף ב"המקצוע שלהן". במשפט של צורן הגזירה אפשר להחליף ב"בעל מקצוע מיומן".
טעות נפוצה: במשפט לצורן הנטייה לכתוב נושא בזכר ("הרופאים אוהבים את מקצוען") – הכינוי ־ָן הוא של נסתרות, ובזכר צריך "מקצועם".