דילוג לתוכן המרכזי

בגרות בלשון שאלון עיקרי 011281 - קיץ 2023

שאלון עיקרי (הבנה, הבעה ולשון) · שאלון 011281 · קיץ · 15 שאלות · 3 שעות

בחינת הבגרות בלשון, קיץ 2023, כל 15 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה. במטלת הכתיבה - חיבור לדוגמה בציון מלא, המבנה שלו והסבר לפי רכיבי ההערכה.

הוראות הבחינה (כמו בשאלון)

א. משך הבחינה: שלוש שעות.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני חלקים.
חלק ראשון – הבנה והבעה – 50 נקודות
חלק שני – לשון – 50 נקודות
פרק א: שם המספר ואותיות השימוש
פרק ב: תחביר / פרק ג: מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר (נספח 2).
ד. הוראה מיוחדת: יש לענות על השאלות בגוף שאלון זה לפי ההוראות.
שימו לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
נספחים: נספח 1 – טקסטים; נספח 2 – דף עזר.

חלק ראשון – הבנה והבעה

ההוראות לחלק זה

(50 נקודות)
קראו את הטקסטים 1–3 שבנספח 1 המצורף, וענו על כל השאלות 1–4 שלפניכם.
הקפידו על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
(נספח 1 – טקסטים: לפניכם שלושה טקסטים. קִראו אותם, וענו על השאלות בשאלון המחברת המצורף.)

שאלה 1 · תרשים: טענת הנגד והטענה המרכזית בכל טקסט

הבנת הנקרא13 נקודותטקסט 1טקסט 2טקסט 3

לפניכם תרשים המציג את רכיבי המידע העיקריים בשלושת הטקסטים. עיינו בתרשים, וענו על הסעיפים א–ב שאחריו.

א.

נסחו במשפט אחד את טענת הנגד הרווחת ששלושת הטקסטים מתייחסים אליה, וכתבו אותה במשבצת המתאימה בתרשים. (4 נקודות)

ב.

לפניכם רשימה של טענות. בחרו מן הרשימה את הטענה המרכזית של כל אחד מן הטקסטים, וכתבו כל טענה במשבצת המתאימה בתרשים. (9 נקודות)

•מדעי הרוח מצויים במשבר חמור בהיקפו שאין לו פתרון.
•מדעי הרוח מעניקים משמעות לחיינו ומגבירים את הנאתנו מהם.
•חשוב לרכוש מקצוע שיבטיח פרנסה טובה, עצמאות כלכלית ומעמד חברתי ראוי.
•מדעי הרוח מקנים מיומנויות חשובות, והם כלי מהותי בחינוך לערכים.
•הטכנולוגיה והמִחשוב משפיעים במידה רבה על חיינו ומעצבים אותם.
•ההפריה ההדדית בין מדעי הרוח ובין התחומים הטכנולוגיים חיונית לשוק העבודה.
◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה

טענת הנגד הרווחת: מדעי הרוח אינם נחוצים בימינו.
(ניסוחים מתקבלים נוספים: לימודי מדעי הרוח אינם רלוונטיים לשוק העבודה של ימינו. / אין תועלת מעשית בלימודי מדעי הרוח.)

מה זו טענת נגד? טענה שהכותב מציג כדי לדחות אותה. כאן שלושת הטקסטים טוענים בעד מדעי הרוח, ולכן טענת הנגד היא העמדה ההפוכה – שמדעי הרוח אינם נחוצים.

היכן היא מופיעה בכל טקסט:

•טקסט 1 (פסקות א–ב): הורים ומחנכים מעדיפים "מקצוע מעשי שיבטיח פרנסה טובה", ו"כמעט בכל מדינה בעולם רואים בתחומי הרוח והאומנויות תחומים לא חיוניים".
•טקסט 2 (פסקה ב): "חוסר הרלוונטיות של השכלה בתחום מדעי הרוח לשוק העבודה בימינו".
•טקסט 3 (פסקה 2): השאלה שהנואם מייחס לקהל – "מה לעזאזל הבחור הזה עושה עם הלימודים שלו? ובכלל במה עוסקים כל אלה שלמדו במחלקה למדעי הרוח?" – מבטאת את ההנחה שאין בלימודים אלה תועלת.

איך מנסחים: משפט חיווי אחד, כללי, שמתאים לשלושת הטקסטים יחד.

טעות נפוצה: לכתוב עובדה במקום טענה ("יש ירידה במספר הנרשמים למדעי הרוח") – זה מצב, לא טענה; לנסח את הטענה כשאלה; או לכתוב "מדעי הרוח חשובים" – זו הטענה של הכותבים, ולא טענת הנגד.

סעיף ב

תשובה

טקסט 1: מדעי הרוח מקנים מיומנויות חשובות, והם כלי מהותי בחינוך לערכים.
טקסט 2: ההפריה ההדדית בין מדעי הרוח ובין התחומים הטכנולוגיים חיונית לשוק העבודה.
טקסט 3: מדעי הרוח מעניקים משמעות לחיינו ומגבירים את הנאתנו מהם.

הדרך: הטענה המרכזית היא מה שהכותב רוצה לשכנע בו לאורך רוב הטקסט, ולא פרט או רקע. בודקים איזו טענה "מכסה" את רוב הפסקות.

•טקסט 1 – מפסקה ד ואילך הכותבת מציגה את עמדת נוסבאום: מדעי הרוח הם "כלי מהותי בחינוך לערכים דמוקרטיים" (פסקה ד), והם מקנים מיומנויות – חוש ביקורת וסקרנות (פסקה ה), הבנת השפעת העבר והיכרות עם תרבויות (פסקה ו), דמיון ואמפתיה (פסקה ז).
•טקסט 2 – אחרי הצגת המשבר (פסקות א–ב) בא המפנה "אך": "בין תחום מדעי הרוח ובין התחומים הטכנולוגיים... יש קשרים והפריה הדדית" (פסקה ג); השיח המשותף על בינה מלאכותית (פסקה ד), הכישורים האנושיים הנדרשים בשוק העבודה (פסקה ה), מדעי הרוח הדיגיטליים (פסקה ו), והמסקנה שמיומנויות אלה "יהיו חיוניות בשוק העבודה העתידי" (פסקה ז).
•טקסט 3 – הנואם מסביר שהרוח "היא בדיוק מה שטוען את החיים שלנו במשמעות", ושלמדו "להעניק משמעות יתרה לחיים", "להתענג" ו"ליהנות מן היום־יום"; גם בסיום: היכולת לראות את השקוף "אמורה להיטיב את חיינו ולהסב לנו הנאה יום־יומית".

למה לא שלוש הטענות האחרות:

•"מדעי הרוח מצויים במשבר חמור... שאין לו פתרון" – המשבר מוזכר כרקע, ואף טקסט אינו טוען שאין לו פתרון (טקסט 2 אף צופה "פריחה").
•"חשוב לרכוש מקצוע שיבטיח פרנסה טובה..." – זו העמדה שטקסט 1 מציג בפתיחתו ומבקר, כלומר חלק מטענת הנגד.
•"הטכנולוגיה והמִחשוב משפיעים... על חיינו" – עובדת רקע בטקסט 2 (פסקה ב), לא הטענה שהכותב מבקש להוכיח.

טעות נפוצה: לנסח את הטענות במילים שלכם – השאלה דורשת לבחור מן הרשימה ולהעתיק.

שאלה 2 · מטרת הצגת גלגולי המילה "מועבט"

הבנת הנקרא3 נקודותטקסט 3

לשם מה עמרי לבנת (טקסט 3) מציג בנאומו את גלגוליה של המילה "מועבט"? הקיפו את התשובה הנכונה. (3 נקודות)
(1) כדי להדגים מחקר במדעי הרוח שאין לו תועלת בחיינו.
(2) כדי להדגים את גלגולה של מילה בערבית שהשתרבבה לשפה העברית.
(3) כדי להדגים את הפופולריות של מדעי הרוח בקרב הציבור.
(4) כדי להדגים נושא מחקרי במדעי הרוח הלקוח מסביבתנו וקרוב לחיינו.

◂ פתרון מלא לשאלה 2
תשובה

(4) כדי להדגים נושא מחקרי במדעי הרוח הלקוח מסביבתנו וקרוב לחיינו.

התשובה: (4).

איפה זה כתוב: מיד אחרי הסיפור על המילה הנואם עצמו אומר מה מטרתו: "אני מספר את הסיפור הזה כדי להמחיש את קִרבתם התמידית של מדעי הרוח אלינו. למעשה, במדעי הרוח חוקרים ברצינות את מה שמצוי סביבנו ובתוכנו כל הזמן." מילה משיר פופ פופולרי היא דוגמה לדבר יום־יומי שמתברר כנושא למחקר רציני.

למה לא האחרות:

•(1) הפוך מכוונת הנואם – הוא מראה שהמחקר קשור לחיינו ומעשיר אותם.
•(2) זה תוכן הסיפור, לא מטרתו. השאלה היא "לשם מה".
•(3) הנואם אינו טוען שמדעי הרוח פופולריים; השיר הוא הפופולרי.

טעות נפוצה: לבחור (2) – תשובה שחוזרת על פרטי הסיפור ואינה עונה על "לשם מה".

שאלה 3 · קטע מאת שטרסלר: קישור לטקסט 1 ולטקסט 3

הבנת הנקרא9 נקודותטקסט 1טקסט 3

לפניכם קטע קצר מתוך מאמר מאת נחמיה שטרסלר.
הכול יודעים כי מי שלומד הנדסה, מדעי המחשב או מִנהל עסקים משׂתכר הרבה יותר ממי שלומד מדעי המדינה, היסטוריה או פילוסופיה. לכן מי שבוחרים ללמוד תחום "כיפי" שקַל ללמוד אותו, שהוא בעצם תחביב נחמד, בלי להביא בחשבון את ההכנסה הזעומה שבצידו, יבואו בטענות רק לעצמם. אם לומדים תחום שאין לו ביקוש בשוק העבודה, אין לטעון אחר כך שהשכר נמוך מדי. הפרשי השכר הגבוהים במשק מאותתים לנו מה כדאי ללמוד ומה לא. האיתות הנוכחי הוא חד וברור: כדאי ללמוד את כל מה שקשור בהיי־טק, בהנדסה, במחשוב ובמדע אם רוצים שבעתיד ההכנסה תהיה גבוהה. זהו גם אינטרס של המדינה: כיום יש צורך מובהק בבוגרים מתחומי ההיי־טק והטכנולוגיה. תחומים אלה הם מנוע הצמיחה של המשק שמגביר את ההכנסות ואת הייצוא ומוביל לצמיחה כלכלית וליצירת מקומות עבודה.
(מעובד על פי שטרסלר, נ' [28 באוגוסט 2012] ללמוד בכיף או ללמוד מקצוע. הארץ. אוחזר מ־ haaretz.co.il)

א.

טענתו של שטרסלר בקטע הקצר תומכת בְּגישה המוצגת בטקסט 1.
באיזו גישה המוצגת בטקסט 1 טענתו של שטרסלר תומכת? (4 נקודות)

ב.

שטרסלר מכנה את מקצועות מדעי הרוח: "תחום 'כיפי'[...] שהוא בעצם תחביב נחמד".
האם כותב טקסט 3 עשוי להסכים עם עמדתו של שטרסלר שאין במדעי הרוח אלא "כיף" בלבד? הסבירו את קביעתכם על פי טקסט 3. (5 נקודות)

◂ פתרון מלא לשאלה 3

סעיף א

תשובה

טענתו של שטרסלר תומכת בגישה הדוגלת בלימוד מקצוע מעשי שיבטיח פרנסה טובה, עצמאות כלכלית ומעמד חברתי ראוי.
(מתקבל גם: בגישה של מקבלי ההחלטות המעודדת צמיחה כלכלית וטיפוח דורות של אנשי טכנולוגיה והנדסה / בגישה המעלה את קרנם של לימודים בתחומים ריאליים ושל מיומנויות מעשיות.)

הדרך: מוצאים בטקסט 1 גישה שמתאימה לעיקר דבריו של שטרסלר – ללמוד מה שמכניס כסף ומקדם את המשק.

•בטקסט 1: פסקה א – הורים ומחנכים רוצים שילדיהם "ילמדו מקצוע מעשי שיבטיח פרנסה טובה, עצמאות כלכלית ומעמד חברתי ראוי"; פסקה ב – מקבלי ההחלטות "ההולכים שבי אחר הרעיון של צמיחה כלכלית, ופועלים כדי להצמיח דורות של אנשי טכנולוגיה והנדסה".
•אצל שטרסלר: "כדאי ללמוד את כל מה שקשור בהיי־טק, בהנדסה, במחשוב ובמדע אם רוצים שבעתיד ההכנסה תהיה גבוהה" (= פרנסה טובה), ו"זהו גם אינטרס של המדינה... מנוע הצמיחה של המשק" (= צמיחה כלכלית).

לכן טענתו תומכת בגישה המעדיפה מקצועות מעשיים וריאליים על פני מדעי הרוח.

טעות נפוצה: לכתוב את עמדת נוסבאום – זו העמדה ההפוכה; שטרסלר אינו תומך בה.

סעיף ב

תשובה

לא. כותב טקסט 3 לא יסכים עם עמדתו של שטרסלר שמדעי הרוח הם "כיף" בלבד.
אומנם גם הוא מציין שהעיסוק במדעי הרוח מסב הנאה בחיי היום־יום – בזכותם אפשר "להתבונן בחיים בעניין", "להתענג" על מילה בשיר פופ ו"ליהנות מן היום־יום". אולם לדבריו מדעי הרוח גם מעניקים כלי חשיבה מיוחדים: הם מלמדים להביט במציאות "בעיניים חדות ומפוכחות", להיות ערים למתחים ולעימותים בחברה, להיות ביקורתיים, לחשוף עוולות ולחקור את האי־שוויון – וכך להיטיב גם את חייהם של מי שסביבנו.

הבנת השאלה: "אין במדעי הרוח אלא 'כיף' בלבד" = מדעי הרוח הם רק כיף ותו לא. השאלה היא אם כותב טקסט 3 מסכים שזה כל מה שיש בהם.

מבנה תשובה מלאה:
1. עמדה: לא יסכים.
2. ויתור (אומנם): גם לדעתו יש במדעי הרוח הנאה – "להתבונן בחיים בעניין ולהתענג באמת על מילה סתמית לכאורה בשיר פופ"; "למדנו ליהנות מן היום־יום".
3. ההבדל (אולם): לדבריו הם מעניקים הרבה מעבר לכיף – "אולם בו בזמן למדנו להביט במציאות בעיניים חדות ומפוכחות, נהפכנו עֵרים יותר למתחים, לעימותים ולדילמות"; "נעשינו... ערניים וביקורתיים יותר"; "עלינו לחשוף את העוולות... לחקור את האי־שוויון"; והיכולת הזאת "מוכרחה להיטיב גם את חייהם של מי שסביבנו".
4. מסקנה: בעיניו מדעי הרוח הם גם כלי חשיבה וביקורת ותרומה לחברה, ולא תחביב בלבד.

טעות נפוצה: לקרוא את המשפט הפוך ולענות "כן, הוא מסכים, כי לדעתו יש במדעי הרוח עוד דברים מלבד כיף" – זו בדיוק אי־הסכמה עם שטרסלר. וגם: לענות רק "לא" בלי לבסס את ההסבר על דברים מטקסט 3.

שאלה 4 · מטלת כתיבה: סקירה על מצב מקצועות מדעי הרוח וחשיבותם

מטלת כתיבה25 נקודותטקסט 1טקסט 2

מטלת כתיבה (25 נקודות)
לקראת ערב בחירת מגמות בבית הספר, כתבו סקירה על המצב של מקצועות מדעי הרוח בשנים האחרונות ועל החשיבות של מקצועות אלה כיום.
התבססו על טקסטים 1 ו־2. כתבו בהיקף של 100–200 מילים.
הקפידו על דרכי מסירה מקובלות ועל אזכור מקורות המידע בגוף הסקירה ובסופה (ביבליוגרפיה).
השתמשו בעמוד זה לכתיבת טיוטה, ואת הסקירה כתבו בעמודים 7–8.

◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 4
סקירה לדוגמה בציון מלא

מדעי הרוח: משבר מתמשך וחשיבות שאינה פוחתת
בשלושת העשורים האחרונים מקצועות מדעי הרוח נמצאים במשבר מתמשך. שיעור הסטודנטים הנרשמים ללימודים אלה ירד מ־30% ל־5% בלבד, והתופעה אינה מוגבלת לישראל: כמעט בכל העולם רואים בתחומים אלה תחומים לא חיוניים, ויש אוניברסיטאות שאף סגרו את הפקולטות למדעי הרוח (ואזן־סיקרון, 2017; סיימון, 2021). את המשבר מייחסים בעיקר לשוק העבודה: מקבלי ההחלטות מעדיפים הכשרה טכנולוגית ומיומנויות מעשיות שיתרמו לצמיחה הכלכלית, והשכלה במדעי הרוח נתפסת כלא רלוונטית (ואזן־סיקרון, 2017; סיימון, 2021).

עם זאת, שני המקורות מדגישים כי דווקא כיום חשיבותם של מקצועות אלה רבה. ראשית, הם מחנכים לערכים דמוקרטיים: לימודי ספרות והיסטוריה מפתחים רגישות לזולת ואמפתיה, ומצמצמים דעות קדומות כלפי האחר (ואזן־סיקרון, 2017). שנית, הם מפתחים חשיבה ביקורתית, הנחוצה במיוחד בעידן של הצפת מידע ושל מידע כוזב (ואזן־סיקרון, 2017; סיימון, 2021). שלישית, הם חיוניים גם לעולם הטכנולוגי: שאלות מוסריות שמעוררות טכנולוגיות כמו בינה מלאכותית מחייבות שיתוף פעולה בין מהנדסים ובין אנשי מדעי הרוח, וכישורי חשיבה לוגית ומוסרית יידרשו בשוק העבודה העתידי (סיימון, 2021).

נמצא אפוא שאף שמעמדם של מדעי הרוח נחלש, תרומתם לחברה ולכלכלה בימינו משמעותית.

ביבליוגרפיה
ואזן־סיקרון, ל' (ספטמבר, 2017). אל תשאלו למי צלצלו הפעמונים. תקראו את הטקסט. הד החינוך. אוחזר מ־hedhachinuch.co.il.
סיימון, ת' (מרץ, 2021). מדעי הרוח נחוצים מאי פעם. הארץ. אוחזר מ־haaretz.co.il.

(מספר מילים: 164, בלי הכותרת ורשימת המקורות)

1. מה המטלה דורשת – שני תבחינים:
(א) המצב של מקצועות מדעי הרוח בשנים האחרונות – הירידה במספר הנרשמים, הזילות, הסיבות למשבר.
(ב) החשיבות של מקצועות אלה כיום – מה הם תורמים לפרט, לחברה ולשוק העבודה.
אין להוסיף עמדה אישית ואין להביא מידע מטקסט 3.

2. איסוף החומר:

•מצב: טקסט 1, פסקה ב – מקבלי ההחלטות מעדיפים טכנולוגיה והנדסה, "זילות" של מדעי הרוח, "תחומים לא חיוניים", מספר הנרשמים יורד; פסקה ג – "משבר עצום בהיקפו", ממשלות מעדיפות מיומנויות שימושיות. טקסט 2, פסקה א – העשור השלישי של ירידה, מ־30% ל־5%, משבר כלל־עולמי, סגירת פקולטות; פסקה ב – חוסר רלוונטיות לשוק העבודה.
•חשיבות: טקסט 1, פסקה ד – חינוך לערכים דמוקרטיים, רגישות לזולת; פסקה ה – חוש ביקורת וסקרנות; פסקה ו – הבנת השפעת העבר, מניעת דעות קדומות; פסקה ז – דמיון ואמפתיה. טקסט 2, פסקות ג–ד – הפריה הדדית עם הטכנולוגיה ושיח על שאלות מוסריות; פסקה ה – חשיבה ביקורתית בעידן מידע כוזב; פסקה ז – חשיבה לוגית, ביקורתית ומוסרית חיוניות בשוק העבודה העתידי.

3. מבנה הסקירה:

•כותרת עניינית שמבטאת את שני התבחינים.
•פסקה ראשונה – המצב: נתונים ממוזגים משני הטקסטים (הירידה, היקף עולמי) והסיבה המשותפת לשניהם (העדפת שוק העבודה והטכנולוגיה) – עם אזכור כפול.
•פסקה שנייה – החשיבות: מעבר במילת ניגוד ("עם זאת"), ואחריה מנייה: "ראשית / שנית / שלישית". המידע מאורגן לפי סוגי תרומה ולא לפי טקסטים; חשיבה ביקורתית מופיעה בשני הטקסטים ולכן מובאת פעם אחת עם שני אזכורים.
•סיום – משפט מסכם אחד המחבר בין שני התבחינים ("אף שמעמדם... נחלש, תרומתם... משמעותית"), בלי "לסיכום" ובלי עמדה אישית.

4. עמידה בתבחינים:

•תוכן: שני התבחינים מכוסים, כל פריט רלוונטי, אין מידע מחוץ לטקסטים 1–2.
•ארגון ומיזוג: מיזוג אמיתי – באותה פסקה מידע משני הטקסטים; פריטים משותפים מאוחדים; פרופורציה סבירה בין המצב לחשיבות.
•דרכי מסירה: פרפרזה, בלי ציטוטים ארוכים; אזכור בגוף הסקירה (שם משפחה, שנה) וביבליוגרפיה מסודרת לפי סדר האלף־בית.
•לשון: משלב ענייני, גוף שלישי, מילות קישור (עם זאת, ראשית, שנית, שלישית, אפוא), משפטים שלמים, היקף בטווח.

5. טעויות אופייניות:

•סיכום כל טקסט בנפרד, או "מיזוג לכאורה" ("שני הכותבים עוסקים במצב מדעי הרוח") בלי להראות מה משותף.
•פירוט של רכיב חשיבות אחד בכמה משפטים כאילו היו אלה רכיבים שונים.
•ציטוטים ארוכים במירכאות במקום ניסוח במילים שלכם.
•ייחוס מסורבל או שגוי ("לדברי סיקרון טוענת ש...", "לטענת" כשאין מדובר בטענה), או שימוש ב"הן... הן..." כשמדובר בכותב אחד.
•ניסוח עמום: "החשיבות חשובה מאוד", "יש בזילה בתחום" – "זילות" פירושה ירידת ערך, הקלת ראש.
•פתיחה שמעתיקה את המטלה ("לקראת ערב בחירת מגמות...") או סיום עם עמדה אישית ("לדעתי כדאי לבחור במגמה...").

חלק שני – לשון

ההוראות לחלק זה

(50 נקודות)
בחלק זה שלושה פרקים. ענו על שני פרקים: על פרק א – חובה, ועל אחד מן הפרקים ב–ג.

פרק א: שם המספר ואותיות השימוש – חובה (10 נקודות)
בפרק זה ענו על שאלה 5.

לפניכם שני פרקים: פרק ב – תחביר, פרק ג – מערכת הצורות.
בחרו בפרק שלמדתם: בפרק ב – תחביר או בפרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרתם ענו על השאלות לפי ההוראות.

פרק ב: תחביר (40 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 6–10 (לכל שאלה – 10 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.

פרק ג: מערכת הצורות (40 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 11–15 (לכל שאלה – 10 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.

שם המספר ואותיות השימוש

שאלה 5 · שם המספר ואותיות השימוש

שם המספר10 נקודות
א.

לפניכם משפטים ובהם אפשרויות להגיית שם המספר ואותיות השימוש וכן מספרים מודגשים.
הקיפו את הצורה הנכונה מבין האפשרויות להגיית שם המספר, וכתבו במילים את המספרים המודגשים (אין צורך לנקד).

•בשנת אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם / אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וְשְׁתַּיִם פעלו בישראל 59 ______ מוסדות לימוד אקדמיים; מבין 10 ______ האוניברסיטאות הפועלות בישראל, האוניברסיטה הפתוחה היא הגדולה ביותר.
•מספר הסטודנטים בשנה זו היה 351,500 ______ .
•בעשור האחרון חלה ירידה של 25 ______ אחוזים במספר הסטודנטים הלומדים בפקולטה למדעי הרוח. לשם השוואה, מספר הסטודנטים הלומדים כיום לתואר בהנדסה ובמדעים מדויקים גדול פי שְׁלוֹשָׁה / שָׁלוֹשׁ ממספר הלומדים לתואר במדעי הרוח.
•הירידה הגדולה ביותר במספר הלומדים חלה בשְׁתֵּי / שְׁנֵי המקצועות: ספרות ולשון עברית. במקום ה־3 ______ – ההיסטוריה של עם ישראל.
•למרות הירידה בביקוש ללימודי מדעי הרוח ממוצע ציוני הבגרות של סטודנטים במחלקה למדעי הרוח עלה באַרְבַּע / אַרְבָּעָה נקודות בעשור האחרון.
ב.

לפניכם איור שפורסם בדף של האקדמיה ללשון העברית ברשתות החברתיות.
קראו את הכתוב בו, וענו על השאלה שאחריו.

מבין שתי האפשרויות שלפניכם הקיפו את התשובה הנכונה על השאלה שבאיור.
אחת ועוד אחת / אחד ועוד אחד

◂ פתרון מלא לשאלה 5

סעיף א

תשובה
•בשנת אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם (האפשרות הראשונה)
•חמישים ותשעה מוסדות
•עשר האוניברסיטאות
•שלוש מאות חמישים ואחד אלף וחמש מאות
•עשרים וחמישה אחוזים
•פי שְׁלוֹשָׁה
•בשְׁנֵי המקצועות
•במקום השלישי
•באַרְבַּע נקודות

השאלה הראשונה בכל פריט: מה מינו של שם העצם הנספר? במספרים 3–10 (וגם באחדות של עשרות־ואחדות) הצורה עם ה' באה עם שם עצם זכר (שלושה, תשעה), והצורה בלי ה' באה עם שם עצם נקבה (שלוש, תשע).

1. אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם. שנה נקראת בצורת נקבה (שָׁנָה – נקבה), ולכן 2 = שְׁתַּיִם. ו' החיבור לפני אות בשווא נהגית וּ (שורוק): וּשְׁתַּיִם. "וְשְׁתַּיִם" אינה אפשרית – אין שני שוואים בתחילת הברה.

2. חמישים ותשעה מוסדות. "מוסד" – זכר (מוסד אחד), ולכן האחדות בצורה עם ה': תשעה. העשרות (חמישים) זהות בשני המינים.

3. עשר האוניברסיטאות. "אוניברסיטה" – נקבה, ולכן עשר. לפני שם עצם מיודע בא שם המספר בצורת הנסמך; בנקבה צורת הנסמך של עשר זהה לנפרד – "עשר האוניברסיטאות" (בזכר היה "עשרת").

4. שלוש מאות חמישים ואחד אלף וחמש מאות. מפרקים: 351 אלף + 500.

•351 האלפים: "מאה" – נקבה, ולכן שלוש מאות; "אלף" – זכר, ולכן חמישים ואחד אלף.
•500 = חמש מאות (מאה – נקבה).

5. עשרים וחמישה אחוזים. "אחוז" – זכר, ולכן חמישה (עם ה').

6. פי שְׁלוֹשָׁה. אחרי "פי" (פי שניים, פי שלושה, פי עשרה) שם המספר בא בצורת הזכר.

7. בִּשְׁנֵי המקצועות. "מקצוע" – זכר, ולפני שם עצם מיודע – צורת הנסמך: שְׁנֵי (בנקבה: שְׁתֵּי).

8. במקום השלישי. "ה־3" הוא מספר סודר. מספר סודר מ־1 עד 10 יש לו צורה מיוחדת (ראשון, שני, שלישי...), והוא מתאים במינו ובידיעה לשם העצם – כאן "מקום/המקצוע" (זכר, מיודע): השלישי.

9. בְּאַרְבַּע נקודות. "נקודה" – נקבה, ולכן אַרְבַּע (אַרְבָּעָה היא צורת הזכר).

טעות נפוצה: לכתוב "חמישים ותשע" (שוכחים ש"מוסד" זכר), "עשרת האוניברסיטאות" (צורת זכר), או "שלושה מאות" (מאה היא נקבה).

סעיף ב

תשובה

אחת ועוד אחת

הכלל: כשמונים, סופרים או מחשבים בלי שם עצם נספר (חשבון, מספר טלפון, מספר עמוד/חדר), משתמשים במספר הסתמי, ותמיד בצורת הנקבה: אחת, שתיים, שלוש...
לכן: "1+1" נקרא "אחת ועוד אחת – שתיים", כמו "שלוש כפול ארבע".

טעות נפוצה: לבחור "אחד ועוד אחד" מתוך תחושה ש"מספר" הוא זכר. אין כאן שם עצם נספר, ולכן הצורה היא נקבה.

תחביר

שאלה 6 · תפקידים תחביריים; סוגי משפטים; נשואים

תחביר10 נקודות
א.

לפניכם משפט פשוט.
למרבה הצער, ההשפעה מתבטאת כיום בזילות של התחומים האלה.
נתחו את המשפט: ציינו מעל המילים שבמשפט את התפקידים התחביריים שלהן.

ב.

לפניכם שני משפטים.
I. ממשלות שואפות לפתח את הכלכלה שלהן, ולכן הן דוגלות בהקניית מיומנויות שימושיות.
הסוג התחבירי: ______
II. יש צורך בלימוד בסיסי גם על דתות ותרבויות בעולם, מפני שבורות היא אחת הסיבות העיקריות לגיבוש דעות קדומות על האחר.
הסוג התחבירי: ______
(1) מתחו קו מתחת לכל נשוא במשפטים I–II.
(2) ציינו ליד כל אחד מן המשפטים את הסוג התחבירי שלו.
אם המשפט מורכב, תחמו את הפסוקית שבו, וציינו את התפקיד התחבירי שלה.

◂ פתרון מלא לשאלה 6

סעיף א

תשובה

למרבה הצער – הסגר
ההשפעה – נושא
מתבטאת – נשוא
כיום – תיאור
בזילות של התחומים האלה – מושא (של התחומים האלה – לוואי של "זילות"; האלה – לוואי של "התחומים")

שיטה: נשוא ← נושא ← שאלות על שאר המילים.

•מתבטאת – נשוא: הפועל הנטוי (בינוני, נקבה יחידה).
•מה מתבטא? ההשפעה – נושא. מתאים לנשוא במין ובמספר (ההשפעה מתבטאת).
•כיום – תיאור (זמן): עונה על "מתי?".
•בזילות – מושא: הפועל "מתבטא" מחייב משלים במילת היחס ב' ("מתבטא ב..."). השאלה היא "במה מתבטאת?", לא "איפה" – ולכן זה מושא ולא תיאור מקום.
•של התחומים – לוואי של "זילות" (זילות של מה?); האלה – לוואי של "התחומים" (אילו תחומים?). לוואי בתוך לוואי.
•למרבה הצער – הסגר: צירוף שמבטא את עמדת הכותב כלפי הנאמר, אינו קשור תחבירית לאף חלק במשפט, ואפשר להשמיט אותו. מופרד בפסיק.

טעות נפוצה: לסמן "למרבה הצער" כתיאור (אופן/סיבה), או לסמן "בזילות" כתיאור.

סעיף ב

תשובה

(1) הנשואים: שואפות לפתח, דוגלות (משפט I); יש, אחת הסיבות (משפט II).
(2)
I. משפט איחוי (מאוחה / מחובר).
II. משפט מורכב: יש צורך בלימוד בסיסי גם על דתות ותרבויות בעולם, [מפני שבורות היא אחת הסיבות העיקריות לגיבוש דעות קדומות על האחר.] – פסוקית תיאור סיבה.

(1) הנשואים.

•משפט I: שואפות לפתח – נשוא מורחב: "שואפות" אינו שלם בלי שם הפועל "לפתח" (שואפות למה? לפתח). ובאיבר השני – דוגלות (הנושא: הן).
•משפט II: יש – נשוא קיומי (דמוי פועל); הנושא: "צורך". בפסוקית – אחת הסיבות – נשוא שמני; הנושא: "בורות", והאוגד: "היא".

(2) סוג המשפט.

•משפט I – משפט איחוי (מאוחה). יש בו שני משפטים עצמאיים ושווי מעמד: "ממשלות שואפות לפתח את הכלכלה שלהן" / "הן דוגלות בהקניית מיומנויות שימושיות". כל אחד יכול לעמוד לבדו. הם מחוברים במילת הקישור "ולכן" (קשר של סיבה ותוצאה) – מילת קישור של איחוי, לא מילת שעבוד.
•משפט II – משפט מורכב. "מפני ש..." היא מילת שעבוד: הפסוקית אינה יכולה לעמוד לבדה ומשמשת חלק במשפט העיקרי. שואלים: מדוע יש צורך בלימוד? – מפני שבורות היא אחת הסיבות... ולכן זו פסוקית תיאור סיבה. התחימה מתחילה במילת השעבוד "מפני ש" ונמשכת עד סוף המשפט.

ההבדל שעוזר להכריע: "ולכן" (איחוי) לעומת "מפני ש" (שעבוד) – שתיהן מבטאות סיבה ותוצאה, אבל רק מילת שעבוד יוצרת פסוקית.

טעות נפוצה: לסמן רק "שואפות" כנשוא בלי "לפתח"; לשכוח את הנשוא "יש"; לסמן את משפט I כמורכב בגלל הקשר הלוגי של סיבה ותוצאה.

שאלה 7 · תפקיד הצירוף "מדעי הרוח"; חלקים כוללים

תחביר10 נקודות
א.

לפניכם ארבעה משפטים, ובהם מודגש הצירוף "מדעי הרוח".
בכל אחד מן המשפטים כתבו מעל הצירוף "מדעי הרוח" את התפקיד התחבירי שלו.
I. פריחת מדעי הרוח נראית באופק.
II. בשנים האחרונות מתפתח שיח בין מי שעוסקים בטכנולוגיה ובין מי שעוסקים במדעי הרוח.
III. ברור לנו כי מדעי הרוח יכולים לסייע לנו בפיתוח חשיבה ביקורתית.
IV. הודות למדעי הרוח נלמדים ערכים כגון צדק, אמת ומוסר.

ב.

לפניכם שני משפטים, ובהם חלקים כוללים.
I. לא רק המהנדסים אלא גם אנשים מתחום מדעי הרוח עונים על שאלות אלה.
II. החוקרת מייחסת חשיבות רבה ללימודי היסטוריה בהקשר העולמי ולא רק בהקשר המקומי.
(1) בכל אחד מן המשפטים I–II מתחו קו מתחת לחלק הכולל.
(2) ציינו מעל כל חלק כולל את התפקיד התחבירי שלו במשפט.
(3) ציינו מהו הקשר הלוגי המשותף שבין החלקים הכוללים בשני המשפטים. ______
(4) נסחו מחדש את משפט I בלי להשתמש במבנה "לא... אלא...". שמרו על משמעות המשפט הנתון.
(5) כתבו את משפט II מחדש כך שהצירוף "חשיבות רבה" יהיה נושא המשפט.
שמרו על משמעות המשפט הנתון.

◂ פתרון מלא לשאלה 7

סעיף א

תשובה

I. לוואי
II. מושא
III. נושא
IV. תיאור (סיבה)

הכלל: התפקיד נקבע לפי הקשר של הצירוף למילה שהוא תלוי בה, לא לפי משמעותו.

•I – לוואי. "פריחת מדעי הרוח" – צירוף סמיכות: "פריחת" הוא הגרעין והנושא של "נראית", ו"מדעי הרוח" מצמצם אותו (פריחה של מה?). הסומך בסמיכות הוא לוואי.
•II – מושא. "מדעי הרוח" נמצא בפסוקית "מי שעוסקים במדעי הרוח". הפועל "עוסק" מחייב משלים במילת היחס ב' (עוסק ב...): במה עוסקים? – במדעי הרוח.
•III – נושא. בתוך הפסוקית "כי מדעי הרוח יכולים לסייע לנו..." – מי יכולים לסייע? מדעי הרוח. הנשוא: "יכולים לסייע" (נשוא מורחב). (הפסוקית כולה היא פסוקית נושא של "ברור", אבל השאלה היא על הצירוף עצמו.)
•IV – תיאור סיבה. "הודות ל..." היא מילת יחס של סיבה: מדוע נלמדים ערכים? – הודות למדעי הרוח. הנושא של המשפט הוא "ערכים" (ערכים נלמדים).

טעות נפוצה: ב־IV לסמן "מדעי הרוח" כנושא (כי "הם" מלמדים) או כמושא; ב־III לסמן "פסוקית נושא" במקום התפקיד של הצירוף בתוך הפסוקית.

סעיף ב

תשובה

(1)
I. לא רק המהנדסים אלא גם אנשים מתחום מדעי הרוח עונים על שאלות אלה.
II. החוקרת מייחסת חשיבות רבה ללימודי היסטוריה בהקשר העולמי ולא רק בהקשר המקומי.
(2) I. נושא; II. לוואי.
(3) הוספה (ריבוי והוספה).
(4) גם המהנדסים וגם אנשים מתחום מדעי הרוח עונים על שאלות אלה.
(אפשר גם: המהנדסים ואנשים מתחום מדעי הרוח עונים על שאלות אלה.)
(5) חשיבות רבה מיוחסת (על ידי החוקרת) ללימודי היסטוריה בהקשר העולמי ולא רק בהקשר המקומי.

(1)–(2) מהו חלק כולל: שני רכיבים או יותר באותו תפקיד תחבירי, הקשורים לאותה מילה במשפט.

•משפט I: הנשוא "עונים" – מי עונים? המהנדסים וגם אנשים. שני הנושאים יחד הם החלק הכולל: "לא רק המהנדסים אלא גם אנשים" (מילות הקישור כלולות בתחימה); "מתחום מדעי הרוח" הוא לוואי של "אנשים". תפקיד: נושא.
•משפט II: "בהקשר העולמי" ו"בהקשר המקומי" מצמצמים את "לימודי היסטוריה" – לימודי היסטוריה באיזה הקשר? לכן החלק הכולל הוא לוואי.

(3) הקשר הלוגי – הוספה. "לא רק... אלא גם" ו"... ולא רק..." פירושם: שני הדברים נכונים, ואחד מתווסף על השני. אין כאן ניגוד – לא נשלל אף אחד מן הרכיבים.

(4) ניסוח בלי "לא... אלא": מחליפים במילות הוספה אחרות – "גם... וגם...", "הן... הן...", או ו' החיבור. הנשוא נשאר ברבים ("עונים"), כי הנושא הכולל מציין רבים.

(5) הפיכת "חשיבות רבה" לנושא: במשפט המקורי "חשיבות רבה" היא מושא (מייחסת מה?). כדי שתהיה נושא – הופכים את המשפט לסביל: מייחסת (פיעל) ← מיוחסת (פועל), בהתאמה לנושא (חשיבות – נקבה יחידה). מבצע הפעולה יכול להופיע אחרי "על ידי" או להיות מושמט. אפשר גם: "החשיבות שהחוקרת מייחסת ללימודי היסטוריה... רבה."

טעות נפוצה: לכתוב "ניגוד" בגלל המילה "אלא" ולהתעלם מ"לא רק"; לנסח את (4) "אנשים מתחום מדעי הרוח עונים... ולא רק מהנדסים" (עדיין אותו מבנה); ב־(5) להשאיר את "חשיבות" בתפקיד מושא ("לפי החוקרת, יש חשיבות...") או לכתוב צירוף במקום משפט.

שאלה 8 · הסגר; פסוקיות "אם"; תנאי בטל

תחביר10 נקודות
א.

לפניכם ארבעה משפטים.
I. ספק אם יימצא פתרון לבעיה המתוארת במאמרים.
II. כמה חוקרים, מדענים מתחום מדעי הרוח, התעניינו בכך לפניי, למרבה השמחה.
III. במדעי הרוח, למעשה, אנו חוקרים ברצינות את מה שמצוי סביבנו ובתוכנו כל הזמן.
IV. אנו נמצאים אולי בפתחו של עידן חדש בתחום התעסוקה.
(1) בשלושה מתוך ארבעת המשפטים יש הסגר. הקיפו את ההסגר בכל אחד משלושת המשפטים הללו.
(2) מבין שלושת המשפטים שיש בהם הסגר, העתיקו את ההסגר שמבטא ספק והסתייגות. ______

ב.

לפניכם משפט נוסף, ובו מסומנות שתי מילים.
לדעתה חוש הביקורת מתפתח כבר בגיל הרך, אולם חוקרים אחדים חולקים על דעתה.
ציינו מעל כל אחת מן המילים המודגשות את התפקיד התחבירי שלה.

ג.

לפניכם שני משפטים, ובהם מילת השעבוד "אם" מוגדלת.
I. האם באמת נורא כל כך אם מקצועות שאין להם ביקוש ייעלמו ממפת המחקר והלמידה?
II. השאלה היא אם הגשת עבודה שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית היא מוסרית.
(1) בכל אחד משני המשפטים תחמו את הפסוקית הפותחת במילת השעבוד אם, וציינו מעליה את התפקיד התחבירי שלה.
(2) לפניכם משפט ובו פסוקית תנאי קיים.
אם נחקור ברצינות רבה את האי־שוויון בין הקבוצות החברתיות השונות, נוכל לחשוף עוולות שמתרחשות בארץ ומחוץ לה.
המירו את התנאי הקיים בתנאי בטל, ונסחו את המשפט מחדש.

◂ פתרון מלא לשאלה 8

סעיף א

תשובה

(1) II. למרבה השמחה; III. למעשה; IV. אולי.
(2) אולי

מהו הסגר: מילה או צירוף שמבטאים את עמדת הדובר כלפי התוכן (רגש, ודאות, ספק, הסתייגות), אינם קשורים תחבירית לשום חלק במשפט, ואפשר להשמיט אותם בלי לפגוע בשלמות המשפט.

•II – למרבה השמחה: מבטא רגש של הדובר. (אגב, "מדענים מתחום מדעי הרוח" הוא תמורה ל"כמה חוקרים", לא הסגר.)
•III – למעשה: מבטא הדגשה/הבהרה של הדובר ("בעצם").
•IV – אולי: מבטא ספק. אפשר להשמיט: "אנו נמצאים בפתחו של עידן חדש".
•I – אין הסגר. "ספק" כאן הוא הנשוא של המשפט (מה מוטל בספק? – אם יימצא פתרון; הפסוקית היא פסוקית נושא). אם נשמיט את "ספק", לא יישאר משפט.

(2) "אולי" מבטא ספק ואי־ודאות. "למעשה" מבטא דווקא ודאות, ו"למרבה השמחה" – רגש.

טעות נפוצה: להקיף את "ספק" במשפט I – הוא אינו הסגר אלא נשוא.

סעיף ב

תשובה

לדעתה – הסגר
דעתה – מושא

•לדעתה – הסגר: מוסר את מקור הדעה (דרך מסירה של דברי אחר), אינו קשור תחבירית לנשוא "מתפתח", ואפשר להשמיט אותו: "חוש הביקורת מתפתח כבר בגיל הרך".
•דעתה – מושא: הפועל "חולקים" מחייב משלים במילת היחס "על" (חולק על...): על מה חולקים? – על דעתה.

הלקח: אותה מילה יכולה למלא תפקידים שונים – קובעים לפי הקשר שלה במשפט, לא לפי משמעותה.

סעיף ג

תשובה

(1)
I. האם באמת נורא כל כך [אם מקצועות שאין להם ביקוש ייעלמו ממפת המחקר והלמידה?] – פסוקית נושא.
II. השאלה היא [אם הגשת עבודה שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית היא מוסרית.] – פסוקית נשוא.
(2) אילו חקרנו (היינו חוקרים) ברצינות רבה את האי־שוויון בין הקבוצות החברתיות השונות, היינו יכולים לחשוף (היינו חושפים) עוולות שמתרחשות בארץ ומחוץ לה.

(1) "אם" אינה תמיד מילת תנאי. בודקים מה התפקיד של הפסוקית כולה במשפט העיקרי.

•משפט I – פסוקית נושא. המשפט העיקרי: "(האם באמת) נורא כל כך" – "נורא" הוא נשוא (שם תואר). מה נורא? – שמקצועות ייעלמו. הפסוקית היא הנושא של "נורא". בדיקה בהמרה לשם: "האם היעלמות המקצועות נוראה כל כך?". (בתוך הפסוקית יש פסוקית לוואי משובצת: "שאין להם ביקוש".)
•משפט II – פסוקית נשוא. המשפט העיקרי: "השאלה היא..." – "השאלה" נושא, "היא" אוגד, וחסר נשוא. מהי השאלה? – אם הגשת עבודה... מוסרית. הפסוקית משלימה את הנושא דרך האוגד, ולכן היא פסוקית נשוא. (בתוכה – פסוקית לוואי "שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית".)

(2) תנאי קיים ← תנאי בטל.

•תנאי קיים ("אם" + עתיד) – אפשרות שעשויה להתקיים.
•תנאי בטל – תנאי שלא התקיים או אינו מתקיים: מילת התנאי אילו (או לוּ; בשלילה: אילולא/לולא), ובשני חלקי המשפט – עבר או היה + בינוני: "אילו חקרנו / היינו חוקרים..., היינו יכולים לחשוף / היינו חושפים...".
•שומרים על הגוף (אנחנו) ועל שאר המשפט.

טעות נפוצה: ב־(1) לכתוב "פסוקית תיאור תנאי" רק בגלל "אם"; ב־(2) להשאיר "אם" ולשנות רק את הזמן ("אם חקרנו... יכולנו") או לכתוב "אילו נחקור... נוכל" (עתיד אינו מתאים לתנאי בטל).

שאלה 9 · תמורה; צירוף משפטים לנשוא שמני; דו־משמעות

תחביר10 נקודות
א.

לפניכם שני משפטים ובהם תמורות.
I. בחוג לפילוסופיה חקרתי מושגים מחיי היום־יום, כמו אהבה, צדק ואמת.
II. לימודי הרוח, בעיקר לימוד ההיסטוריה, מקנים לנו את ההבנה שאנחנו אזרחי העולם החיים ב"כפר גלובלי".
השלימו את הטבלה שלפניכם: העתיקו מכל משפט את התמורה, את המילה או המילים שהתמורה ממירה ואת התפקיד התחבירי של המילה או המילים שהתמורה ממירה.

מספר המשפטהתמורההמילה או המילים שהתמורה ממירההתפקיד התחבירי של המילה או המילים שהתמורה ממירה
I.
II.
ב.

לפניכם שני משפטים.
קרנם של מקצועות מדעי הרוח יורדת. זהו משבר עצום בהיקפו.
(1) כתבו את שני המשפטים במשפט אחד פשוט בעל נשוא שמני.
(2) ציינו את הנושא ואת הנשוא של המשפט שכתבתם.
נושא: ______
נשוא: ______

ג.

לפניכם משפט דו־משמעי.
אחותה של חברתי שסיימה את הלימודים במדעי הרוח מצאה עבודה בחברת היי־טק.
כתבו שאלה שבאמצעותה יהיה ברור מהי הדו־משמעות במשפט.

לא במיקוד תשפ"ז

◂ פתרון מלא לשאלה 9

סעיף א

תשובה
מספר המשפטהתמורההמילה או המילים שהתמורה ממירההתפקיד התחבירי
I.(כמו) אהבה, צדק ואמתמושגים (מחיי היום־יום)מושא
II.בעיקר לימוד ההיסטוריהלימודי הרוחנושא

מהי תמורה: צירוף שבא אחרי שם עצם (או צירוף), מתייחס לאותו דבר ממש ומפרט, מצמצם או מסביר אותו. אפשר להציב את התמורה במקום המומר, והמשפט יישאר תקין. התמורה מופרדת בדרך כלל בפסיקים.

•משפט I: "אהבה, צדק ואמת" הם דוגמאות ל"מושגים מחיי היום־יום" – הם ממירים אותם (מילת הפירוט "כמו" אפשר לכלול או לא). בדיקה: "חקרתי אהבה, צדק ואמת". התפקיד של "מושגים": מושא (חקרתי מה?).
•משפט II: "בעיקר לימוד ההיסטוריה" מצמצם את "לימודי הרוח" לחלק מרכזי מהם. בדיקה: "לימוד ההיסטוריה מקנה לנו...". התפקיד של "לימודי הרוח": נושא (מי מקנים? – לימודי הרוח; הנשוא "מקנים").

שימו לב: בטבלה כותבים את התפקיד של המילה שהתמורה ממירה, ולא "תמורה".

טעות נפוצה: להעתיק את המילים נכון אבל לכתוב תפקיד שגוי, למשל "תיאור" ל"מושגים" או "לוואי" ל"לימודי הרוח".

סעיף ב

תשובה

(1) ירידת קרנם של מקצועות מדעי הרוח היא משבר עצום בהיקפו.
(2) נושא: ירידת (קרנם של מקצועות מדעי הרוח); נשוא: משבר (עצום בהיקפו).

שלב 1 – לזהות את הקשר בין המשפטים: "זהו" במשפט השני מפנה לכל המשפט הראשון: העובדה שהקרן יורדת היא המשבר.

שלב 2 – להפוך את המשפט הראשון לצירוף שמני: כדי שהמשפט יהיה פשוט (נשוא אחד, בלי פסוקית), ממירים את הפועל "יורדת" בשם הפעולה שלו – ירידת – בסמיכות: "ירידת קרנם של מקצועות מדעי הרוח". הצירוף הזה יהיה הנושא.

שלב 3 – נשוא שמני: הנשוא הוא שם עצם – "משבר" (עם הלוואי "עצום בהיקפו"), והאוגד "היא" מקשר בין הנושא לנשוא (מתאים לנושא "ירידה" – נקבה).

(2) נושא: הגרעין "ירידת" (או הצירוף כולו). נשוא: "משבר" (או "משבר עצום בהיקפו"). "היא" – אוגד, לא חלק מהנשוא.

טעות נפוצה: לכתוב "קרנם של מקצועות מדעי הרוח יורדת, וזהו משבר..." (משפט מאוחה) או "העובדה שקרנם יורדת היא משבר" (משפט מורכב) – אלה אינם משפטים פשוטים.

סעיף ג

תשובה

מי סיימה את הלימודים במדעי הרוח?
(התשובה יכולה להיות: האחות – או: החברה.)

מקור הדו־משמעות: פסוקית הלוואי "שסיימה את הלימודים במדעי הרוח" יכולה להתייחס לשני שמות עצם שלפניה, ששניהם נקבה יחידה:
1. ל"אחותה" – האחות סיימה את הלימודים (והיא מצאה עבודה);
2. ל"חברתי" – החברה סיימה את הלימודים, ואחותה מצאה עבודה.

השאלה המבררת: שאלה שהתשובה עליה שונה בשתי הקריאות – "מי סיימה את הלימודים במדעי הרוח?". (הנשוא "מצאה" ברור – האחות מצאה עבודה בשתי הקריאות, ולכן השאלה "מי מצאה עבודה?" אינה חושפת את הדו־משמעות.)

טעות נפוצה: לשאול "מי מצאה עבודה?" או "היכן נמצא מקום העבודה?" – שאלות שאין להן שתי תשובות במשפט הזה.

שאלה 10 · חלק דיבור ותפקיד תחבירי; פיסוק

תחביר10 נקודות
א.

לפניכם משפטים, ובהם מילים מסומנות בקו.
I. מספר הנרשמים ללימודים במדעי הרוח באוניברסיטאות הולך ויורד משנה לשנה.
II. המשבר מאופיין בירידה מתמשכת במספר הסטודנטים שנרשמים ללימודים בתחום זה.
III. במדעי הרוח אנו חוקרים ברצינות את מה שמצוי סביבנו ובתוכנו כל הזמן.
IV. בשבועות האחרונים חוקרים מתחומים שונים דנים בחשיבות של מדעי הרוח.
השלימו את הטבלה שלפניכם: ציינו בה את חלק הדיבור ואת התפקיד התחבירי של כל אחת מן המילים המסומנות בקו במשפטים I–IV.

מספר המשפטהמילהחלק הדיבורהתפקיד התחבירי
I.הנרשמים
II.שנרשמים
III.חוקרים
IV.חוקרים
ב.

לפניכם קטע שסומנו בו הנקודות בסופי המשפטים בלבד.
הוסיפו בקטע סימני פיסוק לפי ההנחיות שלפניכם.
– פסקו תמורה.
– פסקו הסגר.
– סמנו מירכאות ונקודתיים לציון דיבור ישיר.
– סמנו פסיק בין חלקים כוללים.
– סמנו פסיק בין איברים במשפט איחוי.
יש מומחים הטוענים כי בשנים הקרובות תגבר הדרישה ללימודי פילוסופיה ספרות והיסטוריה. בשוק העבודה הולכת וגוברת ההכרה בחשיבותם של מקצועות אלה וכיום הם זוכים לפריחה מחודשת. דן שוואבל סופר ומוביל דעה טוען לדעתי מקצועות הטכנולוגיה יאבדו מן הרלוונטיות שלהם עם התפתחות הבינה המלאכותית. שוואבל מסביר כי חברות יחפשו דווקא את בוגרי מדעי הרוח בעלי הכישורים החיוניים להצלחה.

◂ פתרון מלא לשאלה 10

סעיף א

תשובה
מספר המשפטהמילהחלק הדיבורהתפקיד התחבירי
I.הנרשמיםשם עצםלוואי
II.שנרשמיםפועלנשוא (ש־ – נושא)
III.חוקריםפועלנשוא
IV.חוקריםשם עצםנושא

הרעיון: צורת הבינוני (נרשמים, חוקרים) יכולה לשמש פועל (מציינת פעולה, יש לה נושא, אפשר להחליף בעבר/עתיד) או שם עצם (מציינת את מבצעי הפעולה, אפשר להוסיף ה' הידיעה או לוואי).

•I – הנרשמים: שם עצם, לוואי. "מספר הנרשמים" – סמיכות; "הנרשמים" = האנשים שנרשמו (יש לו ה' הידיעה). הנושא של "הולך ויורד" הוא "מספר", ו"הנרשמים" הוא הסומך – לוואי.
•II – שנרשמים: פועל, נשוא. בפסוקית הלוואי "שנרשמים ללימודים בתחום זה": אפשר להחליף בזמן אחר ("שנרשמו", "שיירשמו") – סימן שזה פועל. בפסוקית זו המילה ש־ משמשת גם נושא (= הסטודנטים), ו"נרשמים" הוא הנשוא.
•III – חוקרים: פועל, נשוא. "אנו חוקרים" – הנושא "אנו", "חוקרים" – הפעולה (אנו חקרנו / נחקור).
•IV – חוקרים: שם עצם, נושא. "חוקרים מתחומים שונים דנים..." – הנשוא הוא "דנים"; מי דנים? – חוקרים (= אנשי מחקר). "מתחומים שונים" – לוואי של "חוקרים".

טעות נפוצה: לבלבל בין חלק דיבור לתפקיד תחבירי (למשל לכתוב "נושא" בעמודת חלק הדיבור), או לכתוב "שם פועל" במקום "פועל".

סעיף ב

תשובה

יש מומחים הטוענים כי בשנים הקרובות תגבר הדרישה ללימודי פילוסופיה, ספרות והיסטוריה. בשוק העבודה הולכת וגוברת ההכרה בחשיבותם של מקצועות אלה, וכיום הם זוכים לפריחה מחודשת. דן שוואבל, סופר ומוביל דעה, טוען: "לדעתי, מקצועות הטכנולוגיה יאבדו מן הרלוונטיות שלהם עם התפתחות הבינה המלאכותית". שוואבל מסביר כי חברות יחפשו דווקא את בוגרי מדעי הרוח בעלי הכישורים החיוניים להצלחה.

לפי ההנחיות, אחת אחת:

•חלקים כוללים: "פילוסופיה, ספרות והיסטוריה" – שלושה רכיבים באותו תפקיד; פסיק בין הרכיבים, ולפני ו' החיבור האחרונה אין פסיק.
•משפט איחוי: "בשוק העבודה הולכת וגוברת ההכרה... , וכיום הם זוכים לפריחה מחודשת" – שני משפטים עצמאיים (לכל אחד נושא ונשוא משלו), ולכן פסיק לפני "וכיום".
•תמורה: "סופר ומוביל דעה" ממיר את "דן שוואבל" – תמורה נתחמת בפסיקים משני צידיה: "דן שוואבל, סופר ומוביל דעה, טוען".
•דיבור ישיר: אחרי פועל האמירה "טוען" – נקודתיים, והציטוט במירכאות: טוען: "...". המירכאות נסגרות בסוף הציטוט, לפני הנקודה (או אחריה).
•הסגר: "לדעתי" בתוך הציטוט – הסגר, ואחריו פסיק.

מה לא לפסק: "בעלי הכישורים החיוניים להצלחה" הוא לוואי של "בוגרי מדעי הרוח" (אילו בוגרים?), ולא תמורה – לכן אין לפניו פסיק. וגם אין פסיק לפני "כי" (פסוקית מושא).

טעות נפוצה: לשים פסיק לפני "בעלי הכישורים" כאילו זו תמורה; לשכוח את הפסיק השני שסוגר את התמורה ("ומוביל דעה,"); לשים פסיק לפני "והיסטוריה".

מערכת הצורות

שאלה 11 · שורש ובניין של פעלים בקטע; שורשים בצורות דומות

מערכת הצורות10 נקודות
א.

לפניכם קטע ובו פעלים מודגשים.
מדעי הרוח חוקרים ברצינות את מה שמָצוּי סביבנו ובתוכנו כל הזמן. תלמידים למדעי הרוח מִצְטַיְּדִים בכלי חשיבה מיוחדים, ובזכותם הם יכולים להתמודד היטב עם החיים. מקצועות אלה מַקְנִים מיומנויות חיוניות לחיים: לְהַבִּיט במציאות בעיניים פקוחות, להיות עֵרִים לדילמות בחברה שבה אנו חיים וליהנות מן היום־יום שנִדְמֶה שבזכותם הוא נהפך לעשיר וצבעוני. היכולת לראות את השקוף ולעסוק בו תֵּיטִיב את חיינו.
בטבלה שלפניכם נתחו את הפעלים המודגשים בקטע – ציינו את השורש ואת הבניין של כל פועל.

הפועלהשורשהבניין
מָצוּי
מִצְטַיְּדִים
מַקְנִים
לְהַבִּיט
עֵרִים
נִדְמֶה
תֵּיטִיב
ב.

לפניכם שני משפטים, ובהם מילים מודגשות.
כתבו ליד כל משפט את השורש של המילה המודגשת בו.
(1) יצירות ספרות שונות עוסקות באוכלוסיות מֻדָּרוֹת ובמיעוטים. ______
(2) מן החנות יצאו נשים מְהֻדָּרוֹת. ______

◂ פתרון מלא לשאלה 11

סעיף א

תשובה
הפועלהשורשהבניין
מָצוּימ-צ-אקל (פעל)
מִצְטַיְּדִיםצ-י-דהתפעל
מַקְנִיםק-נ-י/ההפעיל
לְהַבִּיטנ-ב-טהפעיל
עֵרִיםע-ו-רקל (פעל)
נִדְמֶהד-מ-י/הנפעל
תֵּיטִיבי-ט-בהפעיל

שיטה: מסירים תחיליות וסופיות, מזהים את תבנית הבניין לפי התנועות והדגשים, ומשלימים אות שורש שנעלמה.

•מָצוּי – בינוני פָּעוּל של קל (כמו כָּתוּב). השורש מ-צ-א: בגזרת ל"א הבינוני הפעול מקבל לעיתים צורה של ל"י – מָצוּי (במקום מָצוּא). אין כאן נ' של נפעל.
•מִצְטַיְּדִים – מ' בינוני + ת' של התפעל שהתחלפה ב־ט' והתחלפה במקומה עם הצ' (שיכול ועיצור: מִתְצַיֵּד ← מִצְטַיֵּד). השורש צ-י-ד (צֵידָה), לא צ-ט-י-ד.
•מַקְנִים – פתח במ' של הבינוני, בלי דגש: מַקְטִיל של הפעיל (כמו מַרְאֶה). שורש ל"י – ק-נ-י/ה (הִקְנָה). זהו "מקנים" (מעניקים), לא מ־ק-נ-ן.
•לְהַבִּיט – תבנית לְהַקְטִיל של הפעיל עם דגש באות השנייה במקום נ' שנפלה (פ"נ): לְהַנְבִּיט ← לְהַבִּיט. השורש נ-ב-ט (מַבָּט, הִבִּיט).
•עֵרִים – בינוני של קל בגזרת ע"ו (כמו מֵת, מֵתִים; עֵר). השורש ע-ו-ר (התעורר, ער).
•נִדְמֶה – נ' בחיריק ובינוני בסגול בסוף: נפעל בל"י (כמו נִבְנֶה). השורש ד-מ-י/ה (דומה, דימוי).
•תֵּיטִיב – ת' עתיד בצירי + י': הפעיל בפ"י (כמו תֵּיטִיב, תֵּינִיק; הֵיטִיב). השורש י-ט-ב (טוב, הֵיטֵב).

טעות נפוצה: מצוי – נפעל; מצטיידים – צ-ט-י-ד; להביט – ב-י-ט (כאילו ע"ו); ערים – ע-ר או התפעל (בגלל "התעורר"); מקנים – שורש מרובע.

סעיף ב

תשובה

(1) נ-ד-ר
(2) ה-ד-ר

(1) מֻדָּרוֹת – קובוץ במ' (מְ־ חסרה, מֻ־) ודגש באות הבאה אחרי המ': בינוני הופעל (מֻקְטָל) בגזרת פ"נ – הנ' נפלה ונשאר במקומה דגש: מֻנְדָּרוֹת ← מֻדָּרוֹת. השורש נ-ד-ר (הִדִּיר = הוציא מן הכלל; הַדָּרָה). המשמעות: אוכלוסיות שהודרו.

(2) מְהֻדָּרוֹת – מ' בשווא, קובוץ באות הראשונה ודגש באות השנייה: בינוני פֻּעַל (מְקֻטָּל). אחרי הסרת המ' נשארות שלוש אותיות שורש – ה-ד-ר (הָדָר, הִדּוּר). המשמעות: לבושות בהידור.

הלקח: שתי המילים נראות דומות ("דר"), אבל ההבדל בתבנית הבניין מגלה שורשים שונים: ב־(1) המ' היא תחילית הופעל והדגש מעיד על נ' שנפלה; ב־(2) הה' היא אות שורש.

טעות נפוצה: לכתוב מ-ד-ר, ד-ר-ת או מ-ה-ד-ר – לא להסיר את מ' הבינוני ואת ות' הנקבה.

שאלה 12 · בנייה ובינה: משפחות שורש; שבתה/שבה בעתיד

מערכת הצורות10 נקודות
א.

לפניכם משפט, ובו שתי מילים מודגשות.
הקורס כולל בְּנִיָּה של תוכנה בעזרת בִּינָה מלאכותית.
(1) בטבלה שלפניכם שובצו שתי המילים. השלימו בשורת הכותרת בכל עמודה את השורש לפי המילים ששובצו בטבלה.

השורש: ______השורש: ______
בְּנִיָּהבִּינָה

(2) לפניכם רשימת מילים: מיינו בטבלה את המילים על פי השורשים שכתבתם בשורת הכותרת בטבלה.
תְּבוּנָה, הִתְבּוֹנְנוּת, בִּנְיָן, מוּבָן, בָּנוּי, מֻבְנֶה
(3) כתבו מן השורש של המילה בִּינָה שם תואר בבניין נפעל. ______
(4) כתבו מן השורש של המילה בְּנִיָּה שם במשקל בעלי מקצוע. ______

ב.

לפניכם טבלה ובה שלושה משפטים. בכל משפט יש פועל מודגש.
השלימו את הטבלה: ציינו את השורש של הפועל המודגש, וכתבו לכל פועל מודגש פועל באותו הבניין ובאותו הגוף אך בזמן עתיד.

השורשפועל באותו הבניין ובאותו הגוף אך בזמן עתיד
הנואמת הצעירה שָׁבְתָה את לב הקהל.
מערכת החינוך שָׁבְתָה ליום אחד.
הכלבה האבודה שָׁבָה לביתה.
◂ פתרון מלא לשאלה 12

סעיף א

תשובה

(1)–(2)

השורש: ב-נ-י/ההשורש: ב-י/ו-ן
בְּנִיָּהבִּינָה
בִּנְיָן, בָּנוּי, מֻבְנֶהתְּבוּנָה, הִתְבּוֹנְנוּת, מוּבָן

(3) נָבוֹן
(4) בַּנַּאי

(1) השורשים.

•בְּנִיָּה – שם פעולה של קל במשקל קְטִילָה בל"י (כמו קְנִיָּה, רְאִיָּה): השורש ב-נ-י/ה (בָּנָה). הי' הכפולה היא אות השורש השלישית.
•בִּינָה – משקל קִילָה של ע"י (כמו שִׂיחָה, רִיבָה); השורש ב-י/ו-ן (הֵבִין, נָבוֹן).

(2) מיון – הדרך: מסירים צורנים, ובודקים אם נשארות ב-נ + ה/י בסוף (בנייה) או ב-ן עם ו/י באמצע (בינה):

•בִּנְיָן (ב-נ-י + צורן ־ָן), בָּנוּי (בינוני פעול של קל, כמו קָנוּי), מֻבְנֶה (בינוני הופעל בל"י, כמו מֻקְנֶה) ← ב-נ-י/ה.
•תְּבוּנָה (משקל תְּקוּלָה, ע"ו), הִתְבּוֹנְנוּת (שם פעולה של התפעל בגזרת ע"ו, תבנית הִתְקוֹלְלוּת), מוּבָן (בינוני הופעל בע"ו, כמו מוּקָם) ← ב-י/ו-ן.

(3) נָבוֹן – בינוני של נפעל בגזרת ע"ו (כמו נָכוֹן, נָבוֹךְ), ומשמש שם תואר: אדם נבון = בעל בינה.

(4) בַּנַּאי – משקל קַטָּל/קַטָּאי של בעלי מקצוע (כמו נַגָּר, סַפָּר; בל"י: בַּנַּאי, קַצַּאי).

טעות נפוצה: לכתוב שורש נ-ב-ן ל"בינה" (הנ' ב"נבון" היא תחילית של נפעל, לא אות שורש); לכתוב ב-נ-י-ה כשורש מרובע; לכתוב "בַּנְיָן" כבעל מקצוע.

סעיף ב

תשובה
השורשעתיד
הנואמת הצעירה שָׁבְתָה את לב הקהל.ש-ב-י/התִּשְׁבֶּה
מערכת החינוך שָׁבְתָה ליום אחד.ש-ב-תתִּשְׁבֹּת (תשבות)
הכלבה האבודה שָׁבָה לביתה.ש-ו-בתָּשׁוּב

הדרך: קובעים את המשמעות לפי ההקשר, ממנה את השורש, ואז נוטים בקל, עתיד, נסתרת ("היא").

•שָׁבְתָה את לב הקהל = כבשה, לקחה בשבי. השורש ש-ב-י/ה (שבי, שבויה). בעבר נסתרת של ל"י הה' מתחלפת ב־ת': שָׁבָה ← שָׁבְתָה (כמו בָּנְתָה). עתיד: תִּשְׁבֶּה (כמו תִּבְנֶה).
•שָׁבְתָה ליום אחד = הפסיקה לעבוד (שביתה). השורש ש-ב-ת; כאן הת' היא אות שורש, והסיומת ־ָה היא נסתרת (כמו כָּתְבָה). עתיד: תִּשְׁבֹּת (תשבות, כמו תִּכְתֹּב).
•שָׁבָה לביתה = חזרה. השורש ש-ו-ב (שיבה, תשובה); עבר נסתרת של ע"ו: שָׁבָה (כמו קָמָה). עתיד: תָּשׁוּב (כמו תָּקוּם).

טעות נפוצה: לכתוב "תשבות" פעמיים (גם במקום "תשבה"); לכתוב פועל בעתיד מאותו בניין אבל משורש אחר (תשתה, תעוף); לשנות גוף ("ישבות", "אשוב"); לכתוב "תשבוט".

שאלה 13 · שמות פעולה ובניינים; נֶהֱנֶה/נֶהֱנָה; מַהוּת

מערכת הצורות10 נקודות
א.

לפניכם קטע שנעשה בו שימוש בשמות פעולה.
החוקרת מרתה נוסבאום מייחסת חשיבות רבה למדעי הרוח וקובעת כי הם כלי מהותי בחינוך לערכים. קביעה זו טעונה הסבר והנמקה. מה בין קריאת רומנים ובין חינוך לערכים? לכאורה, לימודי ספרות והיסטוריה הם רק עיון בטקסטים, ופילוסופיה היא התדיינות ברומו של עולם על סוגיות המנותקות מחיי המעשה.
העתיקו מן הקטע ארבעה שמות פעולה מבניינים שונים, וציינו ליד כל אחד משמות הפעולה שהעתקתם את הבניין שלו.
שם הפעולה: ______ הבניין: ______
שם הפעולה: ______ הבניין: ______
שם הפעולה: ______ הבניין: ______
שם הפעולה: ______ הבניין: ______

ב.

לפניכם משפט, ובו שני זוגות מילים מודגשות. הקיפו בכל זוג את הפועל המתאים להקשר.
אני נֶהֱנֶה / נֶהֱנָה מלימודיי בדיוק כשם שאבי נֶהֱנֶה / נֶהֱנָה מלימודיו כשהיה בגילי.

ג.

לפניכם משפט, ובו מודגשת מילה שנוצרה בדרך של בסיס וצורן סופי.
מַהוּת העיסוק במדעי הרוח היא חינוך לערכים.
(1) כתבו את הבסיס של המילה מַהוּת. ______
(2) ציינו את סוג הצורן הסופי. ______
(3) ציינו את משמעות הצורן הסופי. ______
(4) מבין המילים שלפניכם הקיפו שתי מילים שנוצרו באותה דרך התצורה של המילה מַהוּת.
כַּמּוּת, טָעוּת, אֵיכוּת, דְּמוּת, שְׁטוּת

◂ פתרון מלא לשאלה 13

סעיף א

תשובה

חינוך / לימוד / עיון – פיעל
הסבר / הנמקה – הפעיל
קביעה / קריאה – קל (פעל)
התדיינות – התפעל
(מכל שורה – שם פעולה אחד.)

שמות הפעולה בקטע לפי בניין (משקל שם הפעולה):

•קל – משקל קְטִילָה: קביעה, קריאה.
•פיעל – משקל קִטּוּל: חינוך, לימוד, עיון (עִיּוּן, ע' גרונית – בלי דגש).
•הפעיל – משקל הַקְטָלָה: הנמקה; וגם הסבר (משקל הֶקְטֵל, שם פעולה של הפעיל – הִסְבִּיר).
•התפעל – משקל הִתְקַטְּלוּת: התדיינות.

על "הנמקה": הפועל המקובל הוא "נִמֵּק" (פיעל), אבל שם הפעולה "הנמקה" נגזר במשקל של הפעיל – כמו "ריקוד" לצד "רָקַד". קובעים את הבניין לפי משקל שם הפעולה, ולכן הנמקה – הפעיל.

מה אינו שם פעולה: "חשיבות" (שם מופשט – בסיס "חשוב" + ־וּת), "ספרות", "סוגיות", "מעשה". לא כל מילה בסיומת ־וּת היא שם פעולה.

טעות נפוצה: להעתיק "חשיבות"; לבחור שני שמות פעולה מאותו בניין (למשל חינוך ולימוד); לכתוב "פיעל" ל"הנמקה".

סעיף ב

תשובה

אני נֶהֱנֶה מלימודיי בדיוק כשם שאבי נֶהֱנָה מלימודיו כשהיה בגילי.

הכלל בנפעל ל"י: בבינוני (הווה) הסיומת בסגול – נֶהֱנֶה (כמו נִבְנֶה); בעבר נסתר הסיומת בקמץ – נֶהֱנָה (כמו נִבְנָה).

•"אני ... מלימודיי" – עכשיו, הווה ← נֶהֱנֶה.
•"אבי ... כשהיה בגילי" – בעבר ← נֶהֱנָה.

(השורש ה-נ-י/ה; הה' הגרונית גורמת לחטף ולסגול בתחילת המילה: נֶהֱ־ במקום נִהְ־.)

סעיף ג

תשובה

(1) מה
(2) צורן גזירה
(3) הפשטה (שם מופשט)
(4) כַּמּוּת, אֵיכוּת

(1) הבסיס – "מה": מילת השאלה "מה" + הצורן ־וּת = מַהוּת (מה הדבר בעצמו).

(2) צורן גזירה: הצורן יוצר מילה חדשה עם משמעות חדשה (שם עצם), ולא רק מטה מילה קיימת במין או במספר.

(3) משמעות – הפשטה: הצורן ־וּת יוצר שם מופשט – מושג שאינו מוחשי (כמו ילדוּת, אנושיוּת).

(4) כַּמּוּת ו־אֵיכוּת – גם הן נוצרו ממילת שאלה + ־וּת: כַּמָּה ← כַּמּוּת; אֵיךְ ← אֵיכוּת.
המילים האחרות נוצרו בדרך של שורש ומשקל: טָעוּת (ט-ע-י/ה), דְּמוּת (ד-מ-י/ה), שְׁטוּת (ש-ט-י/ה) – הת' בהן היא חלק ממשקל קְטוּת של ל"י, ואין בהן בסיס שהוא מילה קיימת.

טעות נפוצה: לכתוב בסיס "מהו" עם צורן "ת"; לכתוב משמעות "שייכות" או "מילת שאלה"; לבחור "טעות" או "שטות" רק בגלל הסיומת.

שאלה 14 · משקלי הבינוני בנקבה; חלקי דיבור; יורה – הווה ועתיד

מערכת הצורות10 נקודות
א.

לפניכם שמות עצם מודגשים הנוטים במשקלי הבינוני בנקבה.
עוֹרֶכֶת דין, מְהַנְדֶּסֶת, רוֹפְאָה, מַרְצָה, מְכַשֵּׁפָה, מְפִיקָה
סדרו את שמות העצם בשלושה זוגות לפי הבניין, וציינו את הבניין של כל זוג.
הזוג: ______ , ______ הבניין: ______
הזוג: ______ , ______ הבניין: ______
הזוג: ______ , ______ הבניין: ______

ב.

לפניכם קטע, ובו מודגשות מילים.
ציינו מעל כל אחת מן המילים המודגשות את חלק הדיבור שלה.
בשל הירידה התְּלוּלָה במספר הסטודנטים שנִרְשָׁמִים ללימודים במדעי הרוח, חוֹקְרִים מתחומים שונים דָּנִים בחשיבות מקצועות אלה שבהם חוֹקְרִים ברצינות את מה שמצוי סביבנו.

ג.

לפניכם צירופים, ובהם מודגשים ארבעה פעלים בזמן הווה.
יוֹרֶה חץ, מוֹחֵל וסולח, נוֹעֵץ מבט, אוֹכֵל לשובע
(1) ציינו את הבניין המשותף לארבעת הפעלים המודגשים. ______
(2) בהקשר אחר – אחד מארבעת הפעלים הוא גם פועל בזמן עתיד. העתיקו פועל זה. ______
(3) ציינו את הבניין של הפועל שהעתקתם, כאשר הוא בזמן עתיד. ______

◂ פתרון מלא לשאלה 14

סעיף א

תשובה

עוֹרֶכֶת, רוֹפְאָה – קל (פעל)
מְהַנְדֶּסֶת, מְכַשֵּׁפָה – פיעל
מַרְצָה, מְפִיקָה – הפעיל

סימני הבינוני בכל בניין:

•קל – קוֹטֵל/קוֹטֶלֶת, בלי מ' בתחילה, חולם אחרי האות הראשונה: עוֹרֶכֶת (ע-ר-ך), רוֹפְאָה (ר-פ-א; בל"א – קוֹטְאָה).
•פיעל – מְקַטֵּל: מ' בשווא, פתח באות הראשונה ודגש (אם אפשר) באות השנייה: מְכַשֵּׁפָה (כ-ש-ף), מְהַנְדֶּסֶת (שורש מרובע ה-נ-ד-ס; המרובעים נוטים בפיעל: מְהַנְדֵּס, כמו מְתַרְגֵּם).
•הפעיל – מַקְטִיל: מ' בפתח (או בצירי/קמץ בגזרות): מַרְצָה (ר-צ-י/ה, מַרְצֶה/מַרְצָה, כמו מַרְאָה), מְפִיקָה (פ-ו-ק, ע"ו: מֵפִיק/מְפִיקָה, כמו מְקִימָה).

שימו לב: "מְפִיקָה" פותחת במ' בשווא כמו פיעל, אבל אין בה פתח ודגש – החיריק המלא (פִי) מסמן הפעיל בגזרת ע"ו.

טעות נפוצה: לשבץ את מפיקה עם פיעל בגלל המ' בשווא, או את מהנדסת עם הפעיל בגלל הה'.

סעיף ב

תשובה

התלולה – שם תואר
נרשמים – פועל
חוקרים (הראשון) – שם עצם
דנים – פועל
חוקרים (השני) – פועל

•הַתְּלוּלָה – שם תואר: מתאר את "הירידה" (איזו ירידה?) ומתאים לו במין, במספר ובידיעה. (תָּלוּל – תְּלוּלָה).
•נִרְשָׁמִים – פועל: בפסוקית "שנרשמים ללימודים" – מציין פעולה, אפשר להטות בזמנים (נרשמו, יירשמו).
•חוֹקְרִים (הראשון) – שם עצם: "חוקרים מתחומים שונים" = אנשי מחקר; הוא הנושא של "דנים".
•דָּנִים – פועל: הנשוא – מה עושים החוקרים? דנים.
•חוֹקְרִים (השני) – פועל: "שבהם חוקרים ברצינות את מה ש..." – מציין פעולה (יש לו מושא: "את מה ש...") ואפשר להטותו בזמן ("חקרו").

הלקח: צורת בינוני יכולה להיות פועל או שם עצם; מכריעים לפי התפקיד במשפט ולפי האפשרות להטות בזמן.

טעות נפוצה: לכתוב "שם פועל" (שם הפועל הוא צורה עם ל': לחקור, לדון) או "תואר הפועל"; לסמן את שני ה"חוקרים" באותו חלק דיבור.

סעיף ג

תשובה

(1) קל (פעל)
(2) יוֹרֶה
(3) הפעיל

(1) קל: ארבעתם בתבנית קוֹטֵל של בינוני קל: יוֹרֶה (י-ר-י/ה, כמו קוֹנֶה), מוֹחֵל (מ-ח-ל), נוֹעֵץ (נ-ע-ץ), אוֹכֵל (א-כ-ל).

(2)–(3) יוֹרֶה – גם עתיד של הפעיל: מן השורש י-ר-י/ה בבניין הפעיל: הוֹרָה (לימד, הנחה) – עתיד יוֹרֶה ("הוא יורה לתלמידים את הדרך"). בגזרת פ"י/ו של הפעיל העתיד הוא יוֹקְטִיל, ובל"י – יוֹקְטֶה: יוֹרֶה, כמו יוֹדֶה.

למה לא האחרים: "אוֹכֵל" נראה כמו עתיד מדבר ("אני אוֹכַל" מ־י-כ-ל), אבל זו צורה אחרת (אוּכַל) ובניקוד אחר – "אוֹכֵל" בצירי הוא רק בינוני של קל. "מוֹחֵל" ו"נוֹעֵץ" אינם צורות עתיד בשום בניין.

טעות נפוצה: לבחור "אוכל" (בגלל אוּכַל); לזהות את יורה כעתיד אבל לכתוב בניין הופעל או נפעל.

שאלה 15 · פעלים סבילים; צורני גזירה ונטייה; דרכי תצורה

מערכת הצורות10 נקודות
א.

לפניכם קטע שנעשה בו שימוש בפעלים סבילים.
הקיפו בקטע ארבעה פעלים סבילים, וציינו מעל כל אחד מהם את הבניין שלו.
תחומי הרוח והאומנויות נתפסים כיום לא חיוניים. ברשתות החברתיות מועלות השאלות, מה הם המקצועות המבטיחים מעמד חברתי גבוה. החוקרים סוברים כי מדובר במשבר גדול בהיקפו, וכי מקצועות הרוח ייעלמו ממפת המחקר והלמידה.

ב.

לפניכם צירוף, ובו מודגשת מילה.
רשתות חֶבְרָתִיּוֹת.
המילה חֶבְרָתִיּוֹת נוצרה בשני שלבים.
בכל אחד מן המשפטים שלפניכם, הקיפו את האפשרות הנכונה, והשלימו את המידע החסר.
– במילה חֶבְרָתִי הצורן הסופי ִי הוא צורן גזירה / נטייה, ומשמעותו ______ .
– במילה חֶבְרָתִיּוֹת הצורן הסופי וֹת הוא צורן גזירה / נטייה, ומשמעותו ______ .

לא במיקוד תשפ"ז

ג.

לפניכם שתי מילים.
סִרְטוֹן, יִתְרוֹן
ציינו את דרך התצורה של כל אחת מן המילים.
סִרְטוֹן ______ , יִתְרוֹן ______

ד.

לפניכם שני שמות שנוצרו בדרך של בסיס וצורן סופי: הִיסְטוֹרְיוֹן – קוֹלְנוֹעָן.
ציינו מה מיוחד בבסיס של כל מילה.
הִיסְטוֹרְיוֹן ______
קוֹלְנוֹעָן ______

◂ פתרון מלא לשאלה 15

סעיף א

תשובה

נתפסים – נפעל
מועלות – הופעל
מדובר – פועל (פֻּעַל)
ייעלמו – נפעל

פועל סביל – הנושא אינו מבצע הפעולה אלא "סובל" אותה; הבניינים הסבילים: נפעל (סביל של קל), פועל (סביל של פיעל), הופעל (סביל של הפעיל).

•נִתְפָּסִים – נ' בחיריק, בינוני נפעל (ת-פ-ס): התחומים נתפסים (על ידי הציבור) – סביל של "תופסים".
•מוּעֲלוֹת – מ' + שורוק: בינוני הופעל בל"י/פ"ע (ע-ל-י/ה): השאלות מועלות – סביל של "מעלים".
•מְדֻבָּר – מ' בשווא, קובוץ ודגש: בינוני פועל (ד-ב-ר): "מדובר ב..." – סביל של "מדברים".
•יֵעָלְמוּ – עתיד נפעל (ע-ל-ם; י' בצירי לפני ע' גרונית, במקום דגש). המקצועות ייעלמו – סביל במבנה (בניין נפעל), אף שבמשמעות הוא פועל עומד.

מה אינו סביל: "המבטיחים" (הפעיל – פעיל), "סוברים" (קל), "גבוה" (שם תואר).

טעות נפוצה: להקיף "המבטיחים" או "סוברים"; לכתוב פיעל ל"מדובר" (פיעל הוא הפעיל: מְדַבֵּר).

סעיף ב

תשובה

– במילה חֶבְרָתִי הצורן הסופי ־ִי הוא צורן גזירה, ומשמעותו: שם תואר (תואר שייכות).
– במילה חֶבְרָתִיּוֹת הצורן הסופי ־וֹת הוא צורן נטייה, ומשמעותו: ריבוי (רבות – נקבה רבות).

שלב 1: חֶבְרָה + ־ִי ← חֶבְרָתִי. הצורן ־ִי יצר מילה חדשה – שם תואר (מה שקשור לחברה) – מחלק דיבור אחר (שם עצם ← שם תואר). לכן זה צורן גזירה.

שלב 2: חֶבְרָתִי + ־וֹת ← חֶבְרָתִיּוֹת. הצורן ־וֹת אינו יוצר מילה חדשה אלא נוטה את אותה מילה למין ולמספר (נקבה רבות, בהתאם ל"רשתות"). לכן זה צורן נטייה, ומשמעותו ריבוי.

איך מבחינים: צורן גזירה ← מילה חדשה במילון (משמעות או חלק דיבור חדשים); צורן נטייה ← אותה מילה בצורה אחרת (מין, מספר, גוף, כינוי).

טעות נפוצה: לכתוב משמעות "שייכות" בלי לציין שזה שם תואר, או לכתוב "נקבה" במקום ריבוי.

סעיף ג

תשובה

סִרְטוֹן – בסיס וצורן סופי (סֶרֶט + ־וֹן)
יִתְרוֹן – שורש ומשקל (י-ת-ר, משקל קִטְלוֹן)

•סִרְטוֹן – בבסיס יש מילה קיימת, סֶרֶט, ונוסף לה הצורן ־וֹן (הקטנה: סרט קצר). כשמסירים את ־וֹן נשארת מילה עצמאית בעלת משמעות ← בסיס וצורן.
•יִתְרוֹן – אמנם יש בעברית המילה "יֶתֶר", אבל "יתרון" (עדיפות) אינה נגזרת ממנה בדרך של בסיס וצורן; המילה בנויה מן השורש י-ת-ר ביציקה לתבנית קִטְלוֹן (כמו פִּתְרוֹן, זִכְרוֹן) ← שורש ומשקל.

הלקח: לא כל מילה שמסתיימת ב־וֹן נוצרה בבסיס וצורן. בודקים אם אחרי הסרת הסיומת נשארת מילה קיימת שקשורה במשמעותה.

טעות נפוצה: לכתוב "בסיס וצורן" לשתי המילים בגלל הסיומת, או לכתוב רק את המשמעות ("הקטנה") במקום את דרך התצורה.

סעיף ד

תשובה

הִיסְטוֹרְיוֹן – הבסיס שאול מלעז (היסטוריה).
קוֹלְנוֹעָן – הבסיס הוא הלחם בסיסים (קולנוע = קול + נוע).

•הִיסְטוֹרְיוֹן = היסטוריה + ־וֹן (צורן של בעל עיסוק; הה' בסוף הבסיס נשמטת). הבסיס "היסטוריה" הוא מילה שאולה מלעז (מיוונית דרך שפות אירופה).
•קוֹלְנוֹעָן = קולנוע + ־ָן (צורן של בעל מקצוע, כמו פסנתר ← פסנתרן). הבסיס "קולנוע" נוצר בעצמו בהלחם בסיסים: קול + נוע (תמונה נעה עם קול).

הלקח: המילים נוצרו בשתי "קומות" – קודם נוצר הבסיס (בשאילה או בהלחם), ואחר כך נוסף לו צורן.

טעות נפוצה: לכתוב משמעות ("בעל מקצוע", "מקום") במקום מה שמיוחד בבסיס; לכתוב שבסיס "קולנוען" עברי רגיל.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.