בגרות בלשון שאלון עיקרי 011281 - קיץ 2023
שאלון עיקרי (הבנה, הבעה ולשון) · שאלון 011281 · קיץ · 15 שאלות · 3 שעות
בחינת הבגרות בלשון, קיץ 2023, כל 15 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה. במטלת הכתיבה - חיבור לדוגמה בציון מלא, המבנה שלו והסבר לפי רכיבי ההערכה.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
א. משך הבחינה: שלוש שעות.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני חלקים.
חלק ראשון – הבנה והבעה – 50 נקודות
חלק שני – לשון – 50 נקודות
פרק א: שם המספר ואותיות השימוש
פרק ב: תחביר / פרק ג: מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר (נספח 2).
ד. הוראה מיוחדת: יש לענות על השאלות בגוף שאלון זה לפי ההוראות.
שימו לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
נספחים: נספח 1 – טקסטים; נספח 2 – דף עזר.
חלק ראשון – הבנה והבעה
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
קראו את הטקסטים 1–3 שבנספח 1 המצורף, וענו על כל השאלות 1–4 שלפניכם.
הקפידו על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
(נספח 1 – טקסטים: לפניכם שלושה טקסטים. קִראו אותם, וענו על השאלות בשאלון המחברת המצורף.)
שאלה 1 · תרשים: טענת הנגד והטענה המרכזית בכל טקסט
לפניכם תרשים המציג את רכיבי המידע העיקריים בשלושת הטקסטים. עיינו בתרשים, וענו על הסעיפים א–ב שאחריו.

נסחו במשפט אחד את טענת הנגד הרווחת ששלושת הטקסטים מתייחסים אליה, וכתבו אותה במשבצת המתאימה בתרשים. (4 נקודות)
לפניכם רשימה של טענות. בחרו מן הרשימה את הטענה המרכזית של כל אחד מן הטקסטים, וכתבו כל טענה במשבצת המתאימה בתרשים. (9 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
טענת הנגד הרווחת: מדעי הרוח אינם נחוצים בימינו.
(ניסוחים מתקבלים נוספים: לימודי מדעי הרוח אינם רלוונטיים לשוק העבודה של ימינו. / אין תועלת מעשית בלימודי מדעי הרוח.)
מה זו טענת נגד? טענה שהכותב מציג כדי לדחות אותה. כאן שלושת הטקסטים טוענים בעד מדעי הרוח, ולכן טענת הנגד היא העמדה ההפוכה – שמדעי הרוח אינם נחוצים.
היכן היא מופיעה בכל טקסט:
איך מנסחים: משפט חיווי אחד, כללי, שמתאים לשלושת הטקסטים יחד.
טעות נפוצה: לכתוב עובדה במקום טענה ("יש ירידה במספר הנרשמים למדעי הרוח") – זה מצב, לא טענה; לנסח את הטענה כשאלה; או לכתוב "מדעי הרוח חשובים" – זו הטענה של הכותבים, ולא טענת הנגד.
סעיף ב
טקסט 1: מדעי הרוח מקנים מיומנויות חשובות, והם כלי מהותי בחינוך לערכים.
טקסט 2: ההפריה ההדדית בין מדעי הרוח ובין התחומים הטכנולוגיים חיונית לשוק העבודה.
טקסט 3: מדעי הרוח מעניקים משמעות לחיינו ומגבירים את הנאתנו מהם.
הדרך: הטענה המרכזית היא מה שהכותב רוצה לשכנע בו לאורך רוב הטקסט, ולא פרט או רקע. בודקים איזו טענה "מכסה" את רוב הפסקות.
למה לא שלוש הטענות האחרות:
טעות נפוצה: לנסח את הטענות במילים שלכם – השאלה דורשת לבחור מן הרשימה ולהעתיק.
שאלה 2 · מטרת הצגת גלגולי המילה "מועבט"
לשם מה עמרי לבנת (טקסט 3) מציג בנאומו את גלגוליה של המילה "מועבט"? הקיפו את התשובה הנכונה. (3 נקודות)
(1) כדי להדגים מחקר במדעי הרוח שאין לו תועלת בחיינו.
(2) כדי להדגים את גלגולה של מילה בערבית שהשתרבבה לשפה העברית.
(3) כדי להדגים את הפופולריות של מדעי הרוח בקרב הציבור.
(4) כדי להדגים נושא מחקרי במדעי הרוח הלקוח מסביבתנו וקרוב לחיינו.
◂ פתרון מלא לשאלה 2
(4) כדי להדגים נושא מחקרי במדעי הרוח הלקוח מסביבתנו וקרוב לחיינו.
התשובה: (4).
איפה זה כתוב: מיד אחרי הסיפור על המילה הנואם עצמו אומר מה מטרתו: "אני מספר את הסיפור הזה כדי להמחיש את קִרבתם התמידית של מדעי הרוח אלינו. למעשה, במדעי הרוח חוקרים ברצינות את מה שמצוי סביבנו ובתוכנו כל הזמן." מילה משיר פופ פופולרי היא דוגמה לדבר יום־יומי שמתברר כנושא למחקר רציני.
למה לא האחרות:
טעות נפוצה: לבחור (2) – תשובה שחוזרת על פרטי הסיפור ואינה עונה על "לשם מה".
שאלה 3 · קטע מאת שטרסלר: קישור לטקסט 1 ולטקסט 3
לפניכם קטע קצר מתוך מאמר מאת נחמיה שטרסלר.
הכול יודעים כי מי שלומד הנדסה, מדעי המחשב או מִנהל עסקים משׂתכר הרבה יותר ממי שלומד מדעי המדינה, היסטוריה או פילוסופיה. לכן מי שבוחרים ללמוד תחום "כיפי" שקַל ללמוד אותו, שהוא בעצם תחביב נחמד, בלי להביא בחשבון את ההכנסה הזעומה שבצידו, יבואו בטענות רק לעצמם. אם לומדים תחום שאין לו ביקוש בשוק העבודה, אין לטעון אחר כך שהשכר נמוך מדי. הפרשי השכר הגבוהים במשק מאותתים לנו מה כדאי ללמוד ומה לא. האיתות הנוכחי הוא חד וברור: כדאי ללמוד את כל מה שקשור בהיי־טק, בהנדסה, במחשוב ובמדע אם רוצים שבעתיד ההכנסה תהיה גבוהה. זהו גם אינטרס של המדינה: כיום יש צורך מובהק בבוגרים מתחומי ההיי־טק והטכנולוגיה. תחומים אלה הם מנוע הצמיחה של המשק שמגביר את ההכנסות ואת הייצוא ומוביל לצמיחה כלכלית וליצירת מקומות עבודה.
(מעובד על פי שטרסלר, נ' [28 באוגוסט 2012] ללמוד בכיף או ללמוד מקצוע. הארץ. אוחזר מ־ haaretz.co.il)
טענתו של שטרסלר בקטע הקצר תומכת בְּגישה המוצגת בטקסט 1.
באיזו גישה המוצגת בטקסט 1 טענתו של שטרסלר תומכת? (4 נקודות)
שטרסלר מכנה את מקצועות מדעי הרוח: "תחום 'כיפי'[...] שהוא בעצם תחביב נחמד".
האם כותב טקסט 3 עשוי להסכים עם עמדתו של שטרסלר שאין במדעי הרוח אלא "כיף" בלבד? הסבירו את קביעתכם על פי טקסט 3. (5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
טענתו של שטרסלר תומכת בגישה הדוגלת בלימוד מקצוע מעשי שיבטיח פרנסה טובה, עצמאות כלכלית ומעמד חברתי ראוי.
(מתקבל גם: בגישה של מקבלי ההחלטות המעודדת צמיחה כלכלית וטיפוח דורות של אנשי טכנולוגיה והנדסה / בגישה המעלה את קרנם של לימודים בתחומים ריאליים ושל מיומנויות מעשיות.)
הדרך: מוצאים בטקסט 1 גישה שמתאימה לעיקר דבריו של שטרסלר – ללמוד מה שמכניס כסף ומקדם את המשק.
לכן טענתו תומכת בגישה המעדיפה מקצועות מעשיים וריאליים על פני מדעי הרוח.
טעות נפוצה: לכתוב את עמדת נוסבאום – זו העמדה ההפוכה; שטרסלר אינו תומך בה.
סעיף ב
לא. כותב טקסט 3 לא יסכים עם עמדתו של שטרסלר שמדעי הרוח הם "כיף" בלבד.
אומנם גם הוא מציין שהעיסוק במדעי הרוח מסב הנאה בחיי היום־יום – בזכותם אפשר "להתבונן בחיים בעניין", "להתענג" על מילה בשיר פופ ו"ליהנות מן היום־יום". אולם לדבריו מדעי הרוח גם מעניקים כלי חשיבה מיוחדים: הם מלמדים להביט במציאות "בעיניים חדות ומפוכחות", להיות ערים למתחים ולעימותים בחברה, להיות ביקורתיים, לחשוף עוולות ולחקור את האי־שוויון – וכך להיטיב גם את חייהם של מי שסביבנו.
הבנת השאלה: "אין במדעי הרוח אלא 'כיף' בלבד" = מדעי הרוח הם רק כיף ותו לא. השאלה היא אם כותב טקסט 3 מסכים שזה כל מה שיש בהם.
מבנה תשובה מלאה:
1. עמדה: לא יסכים.
2. ויתור (אומנם): גם לדעתו יש במדעי הרוח הנאה – "להתבונן בחיים בעניין ולהתענג באמת על מילה סתמית לכאורה בשיר פופ"; "למדנו ליהנות מן היום־יום".
3. ההבדל (אולם): לדבריו הם מעניקים הרבה מעבר לכיף – "אולם בו בזמן למדנו להביט במציאות בעיניים חדות ומפוכחות, נהפכנו עֵרים יותר למתחים, לעימותים ולדילמות"; "נעשינו... ערניים וביקורתיים יותר"; "עלינו לחשוף את העוולות... לחקור את האי־שוויון"; והיכולת הזאת "מוכרחה להיטיב גם את חייהם של מי שסביבנו".
4. מסקנה: בעיניו מדעי הרוח הם גם כלי חשיבה וביקורת ותרומה לחברה, ולא תחביב בלבד.
טעות נפוצה: לקרוא את המשפט הפוך ולענות "כן, הוא מסכים, כי לדעתו יש במדעי הרוח עוד דברים מלבד כיף" – זו בדיוק אי־הסכמה עם שטרסלר. וגם: לענות רק "לא" בלי לבסס את ההסבר על דברים מטקסט 3.
שאלה 4 · מטלת כתיבה: סקירה על מצב מקצועות מדעי הרוח וחשיבותם
מטלת כתיבה (25 נקודות)
לקראת ערב בחירת מגמות בבית הספר, כתבו סקירה על המצב של מקצועות מדעי הרוח בשנים האחרונות ועל החשיבות של מקצועות אלה כיום.
התבססו על טקסטים 1 ו־2. כתבו בהיקף של 100–200 מילים.
הקפידו על דרכי מסירה מקובלות ועל אזכור מקורות המידע בגוף הסקירה ובסופה (ביבליוגרפיה).
השתמשו בעמוד זה לכתיבת טיוטה, ואת הסקירה כתבו בעמודים 7–8.
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 4
מדעי הרוח: משבר מתמשך וחשיבות שאינה פוחתת
בשלושת העשורים האחרונים מקצועות מדעי הרוח נמצאים במשבר מתמשך. שיעור הסטודנטים הנרשמים ללימודים אלה ירד מ־30% ל־5% בלבד, והתופעה אינה מוגבלת לישראל: כמעט בכל העולם רואים בתחומים אלה תחומים לא חיוניים, ויש אוניברסיטאות שאף סגרו את הפקולטות למדעי הרוח (ואזן־סיקרון, 2017; סיימון, 2021). את המשבר מייחסים בעיקר לשוק העבודה: מקבלי ההחלטות מעדיפים הכשרה טכנולוגית ומיומנויות מעשיות שיתרמו לצמיחה הכלכלית, והשכלה במדעי הרוח נתפסת כלא רלוונטית (ואזן־סיקרון, 2017; סיימון, 2021).
עם זאת, שני המקורות מדגישים כי דווקא כיום חשיבותם של מקצועות אלה רבה. ראשית, הם מחנכים לערכים דמוקרטיים: לימודי ספרות והיסטוריה מפתחים רגישות לזולת ואמפתיה, ומצמצמים דעות קדומות כלפי האחר (ואזן־סיקרון, 2017). שנית, הם מפתחים חשיבה ביקורתית, הנחוצה במיוחד בעידן של הצפת מידע ושל מידע כוזב (ואזן־סיקרון, 2017; סיימון, 2021). שלישית, הם חיוניים גם לעולם הטכנולוגי: שאלות מוסריות שמעוררות טכנולוגיות כמו בינה מלאכותית מחייבות שיתוף פעולה בין מהנדסים ובין אנשי מדעי הרוח, וכישורי חשיבה לוגית ומוסרית יידרשו בשוק העבודה העתידי (סיימון, 2021).
נמצא אפוא שאף שמעמדם של מדעי הרוח נחלש, תרומתם לחברה ולכלכלה בימינו משמעותית.
ביבליוגרפיה
ואזן־סיקרון, ל' (ספטמבר, 2017). אל תשאלו למי צלצלו הפעמונים. תקראו את הטקסט. הד החינוך. אוחזר מ־hedhachinuch.co.il.
סיימון, ת' (מרץ, 2021). מדעי הרוח נחוצים מאי פעם. הארץ. אוחזר מ־haaretz.co.il.
(מספר מילים: 164, בלי הכותרת ורשימת המקורות)
1. מה המטלה דורשת – שני תבחינים:
(א) המצב של מקצועות מדעי הרוח בשנים האחרונות – הירידה במספר הנרשמים, הזילות, הסיבות למשבר.
(ב) החשיבות של מקצועות אלה כיום – מה הם תורמים לפרט, לחברה ולשוק העבודה.
אין להוסיף עמדה אישית ואין להביא מידע מטקסט 3.
2. איסוף החומר:
3. מבנה הסקירה:
4. עמידה בתבחינים:
5. טעויות אופייניות:
חלק שני – לשון
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
בחלק זה שלושה פרקים. ענו על שני פרקים: על פרק א – חובה, ועל אחד מן הפרקים ב–ג.
פרק א: שם המספר ואותיות השימוש – חובה (10 נקודות)
בפרק זה ענו על שאלה 5.
לפניכם שני פרקים: פרק ב – תחביר, פרק ג – מערכת הצורות.
בחרו בפרק שלמדתם: בפרק ב – תחביר או בפרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרתם ענו על השאלות לפי ההוראות.
פרק ב: תחביר (40 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 6–10 (לכל שאלה – 10 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
פרק ג: מערכת הצורות (40 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 11–15 (לכל שאלה – 10 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
שם המספר ואותיות השימוש
שאלה 5 · שם המספר ואותיות השימוש
לפניכם משפטים ובהם אפשרויות להגיית שם המספר ואותיות השימוש וכן מספרים מודגשים.
הקיפו את הצורה הנכונה מבין האפשרויות להגיית שם המספר, וכתבו במילים את המספרים המודגשים (אין צורך לנקד).
לפניכם איור שפורסם בדף של האקדמיה ללשון העברית ברשתות החברתיות.
קראו את הכתוב בו, וענו על השאלה שאחריו.

מבין שתי האפשרויות שלפניכם הקיפו את התשובה הנכונה על השאלה שבאיור.
אחת ועוד אחת / אחד ועוד אחד
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
השאלה הראשונה בכל פריט: מה מינו של שם העצם הנספר? במספרים 3–10 (וגם באחדות של עשרות־ואחדות) הצורה עם ה' באה עם שם עצם זכר (שלושה, תשעה), והצורה בלי ה' באה עם שם עצם נקבה (שלוש, תשע).
1. אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם. שנה נקראת בצורת נקבה (שָׁנָה – נקבה), ולכן 2 = שְׁתַּיִם. ו' החיבור לפני אות בשווא נהגית וּ (שורוק): וּשְׁתַּיִם. "וְשְׁתַּיִם" אינה אפשרית – אין שני שוואים בתחילת הברה.
2. חמישים ותשעה מוסדות. "מוסד" – זכר (מוסד אחד), ולכן האחדות בצורה עם ה': תשעה. העשרות (חמישים) זהות בשני המינים.
3. עשר האוניברסיטאות. "אוניברסיטה" – נקבה, ולכן עשר. לפני שם עצם מיודע בא שם המספר בצורת הנסמך; בנקבה צורת הנסמך של עשר זהה לנפרד – "עשר האוניברסיטאות" (בזכר היה "עשרת").
4. שלוש מאות חמישים ואחד אלף וחמש מאות. מפרקים: 351 אלף + 500.
5. עשרים וחמישה אחוזים. "אחוז" – זכר, ולכן חמישה (עם ה').
6. פי שְׁלוֹשָׁה. אחרי "פי" (פי שניים, פי שלושה, פי עשרה) שם המספר בא בצורת הזכר.
7. בִּשְׁנֵי המקצועות. "מקצוע" – זכר, ולפני שם עצם מיודע – צורת הנסמך: שְׁנֵי (בנקבה: שְׁתֵּי).
8. במקום השלישי. "ה־3" הוא מספר סודר. מספר סודר מ־1 עד 10 יש לו צורה מיוחדת (ראשון, שני, שלישי...), והוא מתאים במינו ובידיעה לשם העצם – כאן "מקום/המקצוע" (זכר, מיודע): השלישי.
9. בְּאַרְבַּע נקודות. "נקודה" – נקבה, ולכן אַרְבַּע (אַרְבָּעָה היא צורת הזכר).
טעות נפוצה: לכתוב "חמישים ותשע" (שוכחים ש"מוסד" זכר), "עשרת האוניברסיטאות" (צורת זכר), או "שלושה מאות" (מאה היא נקבה).
סעיף ב
אחת ועוד אחת
הכלל: כשמונים, סופרים או מחשבים בלי שם עצם נספר (חשבון, מספר טלפון, מספר עמוד/חדר), משתמשים במספר הסתמי, ותמיד בצורת הנקבה: אחת, שתיים, שלוש...
לכן: "1+1" נקרא "אחת ועוד אחת – שתיים", כמו "שלוש כפול ארבע".
טעות נפוצה: לבחור "אחד ועוד אחד" מתוך תחושה ש"מספר" הוא זכר. אין כאן שם עצם נספר, ולכן הצורה היא נקבה.
תחביר
שאלה 6 · תפקידים תחביריים; סוגי משפטים; נשואים
לפניכם משפט פשוט.
למרבה הצער, ההשפעה מתבטאת כיום בזילות של התחומים האלה.
נתחו את המשפט: ציינו מעל המילים שבמשפט את התפקידים התחביריים שלהן.
לפניכם שני משפטים.
I. ממשלות שואפות לפתח את הכלכלה שלהן, ולכן הן דוגלות בהקניית מיומנויות שימושיות.
הסוג התחבירי: ______
II. יש צורך בלימוד בסיסי גם על דתות ותרבויות בעולם, מפני שבורות היא אחת הסיבות העיקריות לגיבוש דעות קדומות על האחר.
הסוג התחבירי: ______
(1) מתחו קו מתחת לכל נשוא במשפטים I–II.
(2) ציינו ליד כל אחד מן המשפטים את הסוג התחבירי שלו.
אם המשפט מורכב, תחמו את הפסוקית שבו, וציינו את התפקיד התחבירי שלה.
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
למרבה הצער – הסגר
ההשפעה – נושא
מתבטאת – נשוא
כיום – תיאור
בזילות של התחומים האלה – מושא (של התחומים האלה – לוואי של "זילות"; האלה – לוואי של "התחומים")
שיטה: נשוא ← נושא ← שאלות על שאר המילים.
טעות נפוצה: לסמן "למרבה הצער" כתיאור (אופן/סיבה), או לסמן "בזילות" כתיאור.
סעיף ב
(1) הנשואים: שואפות לפתח, דוגלות (משפט I); יש, אחת הסיבות (משפט II).
(2)
I. משפט איחוי (מאוחה / מחובר).
II. משפט מורכב: יש צורך בלימוד בסיסי גם על דתות ותרבויות בעולם, [מפני שבורות היא אחת הסיבות העיקריות לגיבוש דעות קדומות על האחר.] – פסוקית תיאור סיבה.
(1) הנשואים.
(2) סוג המשפט.
ההבדל שעוזר להכריע: "ולכן" (איחוי) לעומת "מפני ש" (שעבוד) – שתיהן מבטאות סיבה ותוצאה, אבל רק מילת שעבוד יוצרת פסוקית.
טעות נפוצה: לסמן רק "שואפות" כנשוא בלי "לפתח"; לשכוח את הנשוא "יש"; לסמן את משפט I כמורכב בגלל הקשר הלוגי של סיבה ותוצאה.
שאלה 7 · תפקיד הצירוף "מדעי הרוח"; חלקים כוללים
לפניכם ארבעה משפטים, ובהם מודגש הצירוף "מדעי הרוח".
בכל אחד מן המשפטים כתבו מעל הצירוף "מדעי הרוח" את התפקיד התחבירי שלו.
I. פריחת מדעי הרוח נראית באופק.
II. בשנים האחרונות מתפתח שיח בין מי שעוסקים בטכנולוגיה ובין מי שעוסקים במדעי הרוח.
III. ברור לנו כי מדעי הרוח יכולים לסייע לנו בפיתוח חשיבה ביקורתית.
IV. הודות למדעי הרוח נלמדים ערכים כגון צדק, אמת ומוסר.
לפניכם שני משפטים, ובהם חלקים כוללים.
I. לא רק המהנדסים אלא גם אנשים מתחום מדעי הרוח עונים על שאלות אלה.
II. החוקרת מייחסת חשיבות רבה ללימודי היסטוריה בהקשר העולמי ולא רק בהקשר המקומי.
(1) בכל אחד מן המשפטים I–II מתחו קו מתחת לחלק הכולל.
(2) ציינו מעל כל חלק כולל את התפקיד התחבירי שלו במשפט.
(3) ציינו מהו הקשר הלוגי המשותף שבין החלקים הכוללים בשני המשפטים. ______
(4) נסחו מחדש את משפט I בלי להשתמש במבנה "לא... אלא...". שמרו על משמעות המשפט הנתון.
(5) כתבו את משפט II מחדש כך שהצירוף "חשיבות רבה" יהיה נושא המשפט.
שמרו על משמעות המשפט הנתון.
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
I. לוואי
II. מושא
III. נושא
IV. תיאור (סיבה)
הכלל: התפקיד נקבע לפי הקשר של הצירוף למילה שהוא תלוי בה, לא לפי משמעותו.
טעות נפוצה: ב־IV לסמן "מדעי הרוח" כנושא (כי "הם" מלמדים) או כמושא; ב־III לסמן "פסוקית נושא" במקום התפקיד של הצירוף בתוך הפסוקית.
סעיף ב
(1)
I. לא רק המהנדסים אלא גם אנשים מתחום מדעי הרוח עונים על שאלות אלה.
II. החוקרת מייחסת חשיבות רבה ללימודי היסטוריה בהקשר העולמי ולא רק בהקשר המקומי.
(2) I. נושא; II. לוואי.
(3) הוספה (ריבוי והוספה).
(4) גם המהנדסים וגם אנשים מתחום מדעי הרוח עונים על שאלות אלה.
(אפשר גם: המהנדסים ואנשים מתחום מדעי הרוח עונים על שאלות אלה.)
(5) חשיבות רבה מיוחסת (על ידי החוקרת) ללימודי היסטוריה בהקשר העולמי ולא רק בהקשר המקומי.
(1)–(2) מהו חלק כולל: שני רכיבים או יותר באותו תפקיד תחבירי, הקשורים לאותה מילה במשפט.
(3) הקשר הלוגי – הוספה. "לא רק... אלא גם" ו"... ולא רק..." פירושם: שני הדברים נכונים, ואחד מתווסף על השני. אין כאן ניגוד – לא נשלל אף אחד מן הרכיבים.
(4) ניסוח בלי "לא... אלא": מחליפים במילות הוספה אחרות – "גם... וגם...", "הן... הן...", או ו' החיבור. הנשוא נשאר ברבים ("עונים"), כי הנושא הכולל מציין רבים.
(5) הפיכת "חשיבות רבה" לנושא: במשפט המקורי "חשיבות רבה" היא מושא (מייחסת מה?). כדי שתהיה נושא – הופכים את המשפט לסביל: מייחסת (פיעל) ← מיוחסת (פועל), בהתאמה לנושא (חשיבות – נקבה יחידה). מבצע הפעולה יכול להופיע אחרי "על ידי" או להיות מושמט. אפשר גם: "החשיבות שהחוקרת מייחסת ללימודי היסטוריה... רבה."
טעות נפוצה: לכתוב "ניגוד" בגלל המילה "אלא" ולהתעלם מ"לא רק"; לנסח את (4) "אנשים מתחום מדעי הרוח עונים... ולא רק מהנדסים" (עדיין אותו מבנה); ב־(5) להשאיר את "חשיבות" בתפקיד מושא ("לפי החוקרת, יש חשיבות...") או לכתוב צירוף במקום משפט.
שאלה 8 · הסגר; פסוקיות "אם"; תנאי בטל
לפניכם ארבעה משפטים.
I. ספק אם יימצא פתרון לבעיה המתוארת במאמרים.
II. כמה חוקרים, מדענים מתחום מדעי הרוח, התעניינו בכך לפניי, למרבה השמחה.
III. במדעי הרוח, למעשה, אנו חוקרים ברצינות את מה שמצוי סביבנו ובתוכנו כל הזמן.
IV. אנו נמצאים אולי בפתחו של עידן חדש בתחום התעסוקה.
(1) בשלושה מתוך ארבעת המשפטים יש הסגר. הקיפו את ההסגר בכל אחד משלושת המשפטים הללו.
(2) מבין שלושת המשפטים שיש בהם הסגר, העתיקו את ההסגר שמבטא ספק והסתייגות. ______
לפניכם משפט נוסף, ובו מסומנות שתי מילים.
לדעתה חוש הביקורת מתפתח כבר בגיל הרך, אולם חוקרים אחדים חולקים על דעתה.
ציינו מעל כל אחת מן המילים המודגשות את התפקיד התחבירי שלה.
לפניכם שני משפטים, ובהם מילת השעבוד "אם" מוגדלת.
I. האם באמת נורא כל כך אם מקצועות שאין להם ביקוש ייעלמו ממפת המחקר והלמידה?
II. השאלה היא אם הגשת עבודה שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית היא מוסרית.
(1) בכל אחד משני המשפטים תחמו את הפסוקית הפותחת במילת השעבוד אם, וציינו מעליה את התפקיד התחבירי שלה.
(2) לפניכם משפט ובו פסוקית תנאי קיים.
אם נחקור ברצינות רבה את האי־שוויון בין הקבוצות החברתיות השונות, נוכל לחשוף עוולות שמתרחשות בארץ ומחוץ לה.
המירו את התנאי הקיים בתנאי בטל, ונסחו את המשפט מחדש.
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
(1) II. למרבה השמחה; III. למעשה; IV. אולי.
(2) אולי
מהו הסגר: מילה או צירוף שמבטאים את עמדת הדובר כלפי התוכן (רגש, ודאות, ספק, הסתייגות), אינם קשורים תחבירית לשום חלק במשפט, ואפשר להשמיט אותם בלי לפגוע בשלמות המשפט.
(2) "אולי" מבטא ספק ואי־ודאות. "למעשה" מבטא דווקא ודאות, ו"למרבה השמחה" – רגש.
טעות נפוצה: להקיף את "ספק" במשפט I – הוא אינו הסגר אלא נשוא.
סעיף ב
לדעתה – הסגר
דעתה – מושא
הלקח: אותה מילה יכולה למלא תפקידים שונים – קובעים לפי הקשר שלה במשפט, לא לפי משמעותה.
סעיף ג
(1)
I. האם באמת נורא כל כך [אם מקצועות שאין להם ביקוש ייעלמו ממפת המחקר והלמידה?] – פסוקית נושא.
II. השאלה היא [אם הגשת עבודה שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית היא מוסרית.] – פסוקית נשוא.
(2) אילו חקרנו (היינו חוקרים) ברצינות רבה את האי־שוויון בין הקבוצות החברתיות השונות, היינו יכולים לחשוף (היינו חושפים) עוולות שמתרחשות בארץ ומחוץ לה.
(1) "אם" אינה תמיד מילת תנאי. בודקים מה התפקיד של הפסוקית כולה במשפט העיקרי.
(2) תנאי קיים ← תנאי בטל.
טעות נפוצה: ב־(1) לכתוב "פסוקית תיאור תנאי" רק בגלל "אם"; ב־(2) להשאיר "אם" ולשנות רק את הזמן ("אם חקרנו... יכולנו") או לכתוב "אילו נחקור... נוכל" (עתיד אינו מתאים לתנאי בטל).
שאלה 9 · תמורה; צירוף משפטים לנשוא שמני; דו־משמעות
לפניכם שני משפטים ובהם תמורות.
I. בחוג לפילוסופיה חקרתי מושגים מחיי היום־יום, כמו אהבה, צדק ואמת.
II. לימודי הרוח, בעיקר לימוד ההיסטוריה, מקנים לנו את ההבנה שאנחנו אזרחי העולם החיים ב"כפר גלובלי".
השלימו את הטבלה שלפניכם: העתיקו מכל משפט את התמורה, את המילה או המילים שהתמורה ממירה ואת התפקיד התחבירי של המילה או המילים שהתמורה ממירה.
| מספר המשפט | התמורה | המילה או המילים שהתמורה ממירה | התפקיד התחבירי של המילה או המילים שהתמורה ממירה |
|---|---|---|---|
| I. | |||
| II. |
לפניכם שני משפטים.
קרנם של מקצועות מדעי הרוח יורדת. זהו משבר עצום בהיקפו.
(1) כתבו את שני המשפטים במשפט אחד פשוט בעל נשוא שמני.
(2) ציינו את הנושא ואת הנשוא של המשפט שכתבתם.
נושא: ______
נשוא: ______
לפניכם משפט דו־משמעי.
אחותה של חברתי שסיימה את הלימודים במדעי הרוח מצאה עבודה בחברת היי־טק.
כתבו שאלה שבאמצעותה יהיה ברור מהי הדו־משמעות במשפט.
לא במיקוד תשפ"ז
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
| מספר המשפט | התמורה | המילה או המילים שהתמורה ממירה | התפקיד התחבירי |
|---|---|---|---|
| I. | (כמו) אהבה, צדק ואמת | מושגים (מחיי היום־יום) | מושא |
| II. | בעיקר לימוד ההיסטוריה | לימודי הרוח | נושא |
מהי תמורה: צירוף שבא אחרי שם עצם (או צירוף), מתייחס לאותו דבר ממש ומפרט, מצמצם או מסביר אותו. אפשר להציב את התמורה במקום המומר, והמשפט יישאר תקין. התמורה מופרדת בדרך כלל בפסיקים.
שימו לב: בטבלה כותבים את התפקיד של המילה שהתמורה ממירה, ולא "תמורה".
טעות נפוצה: להעתיק את המילים נכון אבל לכתוב תפקיד שגוי, למשל "תיאור" ל"מושגים" או "לוואי" ל"לימודי הרוח".
סעיף ב
(1) ירידת קרנם של מקצועות מדעי הרוח היא משבר עצום בהיקפו.
(2) נושא: ירידת (קרנם של מקצועות מדעי הרוח); נשוא: משבר (עצום בהיקפו).
שלב 1 – לזהות את הקשר בין המשפטים: "זהו" במשפט השני מפנה לכל המשפט הראשון: העובדה שהקרן יורדת היא המשבר.
שלב 2 – להפוך את המשפט הראשון לצירוף שמני: כדי שהמשפט יהיה פשוט (נשוא אחד, בלי פסוקית), ממירים את הפועל "יורדת" בשם הפעולה שלו – ירידת – בסמיכות: "ירידת קרנם של מקצועות מדעי הרוח". הצירוף הזה יהיה הנושא.
שלב 3 – נשוא שמני: הנשוא הוא שם עצם – "משבר" (עם הלוואי "עצום בהיקפו"), והאוגד "היא" מקשר בין הנושא לנשוא (מתאים לנושא "ירידה" – נקבה).
(2) נושא: הגרעין "ירידת" (או הצירוף כולו). נשוא: "משבר" (או "משבר עצום בהיקפו"). "היא" – אוגד, לא חלק מהנשוא.
טעות נפוצה: לכתוב "קרנם של מקצועות מדעי הרוח יורדת, וזהו משבר..." (משפט מאוחה) או "העובדה שקרנם יורדת היא משבר" (משפט מורכב) – אלה אינם משפטים פשוטים.
סעיף ג
מי סיימה את הלימודים במדעי הרוח?
(התשובה יכולה להיות: האחות – או: החברה.)
מקור הדו־משמעות: פסוקית הלוואי "שסיימה את הלימודים במדעי הרוח" יכולה להתייחס לשני שמות עצם שלפניה, ששניהם נקבה יחידה:
1. ל"אחותה" – האחות סיימה את הלימודים (והיא מצאה עבודה);
2. ל"חברתי" – החברה סיימה את הלימודים, ואחותה מצאה עבודה.
השאלה המבררת: שאלה שהתשובה עליה שונה בשתי הקריאות – "מי סיימה את הלימודים במדעי הרוח?". (הנשוא "מצאה" ברור – האחות מצאה עבודה בשתי הקריאות, ולכן השאלה "מי מצאה עבודה?" אינה חושפת את הדו־משמעות.)
טעות נפוצה: לשאול "מי מצאה עבודה?" או "היכן נמצא מקום העבודה?" – שאלות שאין להן שתי תשובות במשפט הזה.
שאלה 10 · חלק דיבור ותפקיד תחבירי; פיסוק
לפניכם משפטים, ובהם מילים מסומנות בקו.
I. מספר הנרשמים ללימודים במדעי הרוח באוניברסיטאות הולך ויורד משנה לשנה.
II. המשבר מאופיין בירידה מתמשכת במספר הסטודנטים שנרשמים ללימודים בתחום זה.
III. במדעי הרוח אנו חוקרים ברצינות את מה שמצוי סביבנו ובתוכנו כל הזמן.
IV. בשבועות האחרונים חוקרים מתחומים שונים דנים בחשיבות של מדעי הרוח.
השלימו את הטבלה שלפניכם: ציינו בה את חלק הדיבור ואת התפקיד התחבירי של כל אחת מן המילים המסומנות בקו במשפטים I–IV.
| מספר המשפט | המילה | חלק הדיבור | התפקיד התחבירי |
|---|---|---|---|
| I. | הנרשמים | ||
| II. | שנרשמים | ||
| III. | חוקרים | ||
| IV. | חוקרים |
לפניכם קטע שסומנו בו הנקודות בסופי המשפטים בלבד.
הוסיפו בקטע סימני פיסוק לפי ההנחיות שלפניכם.
– פסקו תמורה.
– פסקו הסגר.
– סמנו מירכאות ונקודתיים לציון דיבור ישיר.
– סמנו פסיק בין חלקים כוללים.
– סמנו פסיק בין איברים במשפט איחוי.
יש מומחים הטוענים כי בשנים הקרובות תגבר הדרישה ללימודי פילוסופיה ספרות והיסטוריה. בשוק העבודה הולכת וגוברת ההכרה בחשיבותם של מקצועות אלה וכיום הם זוכים לפריחה מחודשת. דן שוואבל סופר ומוביל דעה טוען לדעתי מקצועות הטכנולוגיה יאבדו מן הרלוונטיות שלהם עם התפתחות הבינה המלאכותית. שוואבל מסביר כי חברות יחפשו דווקא את בוגרי מדעי הרוח בעלי הכישורים החיוניים להצלחה.
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
| מספר המשפט | המילה | חלק הדיבור | התפקיד התחבירי |
|---|---|---|---|
| I. | הנרשמים | שם עצם | לוואי |
| II. | שנרשמים | פועל | נשוא (ש־ – נושא) |
| III. | חוקרים | פועל | נשוא |
| IV. | חוקרים | שם עצם | נושא |
הרעיון: צורת הבינוני (נרשמים, חוקרים) יכולה לשמש פועל (מציינת פעולה, יש לה נושא, אפשר להחליף בעבר/עתיד) או שם עצם (מציינת את מבצעי הפעולה, אפשר להוסיף ה' הידיעה או לוואי).
טעות נפוצה: לבלבל בין חלק דיבור לתפקיד תחבירי (למשל לכתוב "נושא" בעמודת חלק הדיבור), או לכתוב "שם פועל" במקום "פועל".
סעיף ב
יש מומחים הטוענים כי בשנים הקרובות תגבר הדרישה ללימודי פילוסופיה, ספרות והיסטוריה. בשוק העבודה הולכת וגוברת ההכרה בחשיבותם של מקצועות אלה, וכיום הם זוכים לפריחה מחודשת. דן שוואבל, סופר ומוביל דעה, טוען: "לדעתי, מקצועות הטכנולוגיה יאבדו מן הרלוונטיות שלהם עם התפתחות הבינה המלאכותית". שוואבל מסביר כי חברות יחפשו דווקא את בוגרי מדעי הרוח בעלי הכישורים החיוניים להצלחה.
לפי ההנחיות, אחת אחת:
מה לא לפסק: "בעלי הכישורים החיוניים להצלחה" הוא לוואי של "בוגרי מדעי הרוח" (אילו בוגרים?), ולא תמורה – לכן אין לפניו פסיק. וגם אין פסיק לפני "כי" (פסוקית מושא).
טעות נפוצה: לשים פסיק לפני "בעלי הכישורים" כאילו זו תמורה; לשכוח את הפסיק השני שסוגר את התמורה ("ומוביל דעה,"); לשים פסיק לפני "והיסטוריה".
מערכת הצורות
שאלה 11 · שורש ובניין של פעלים בקטע; שורשים בצורות דומות
לפניכם קטע ובו פעלים מודגשים.
מדעי הרוח חוקרים ברצינות את מה שמָצוּי סביבנו ובתוכנו כל הזמן. תלמידים למדעי הרוח מִצְטַיְּדִים בכלי חשיבה מיוחדים, ובזכותם הם יכולים להתמודד היטב עם החיים. מקצועות אלה מַקְנִים מיומנויות חיוניות לחיים: לְהַבִּיט במציאות בעיניים פקוחות, להיות עֵרִים לדילמות בחברה שבה אנו חיים וליהנות מן היום־יום שנִדְמֶה שבזכותם הוא נהפך לעשיר וצבעוני. היכולת לראות את השקוף ולעסוק בו תֵּיטִיב את חיינו.
בטבלה שלפניכם נתחו את הפעלים המודגשים בקטע – ציינו את השורש ואת הבניין של כל פועל.
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| מָצוּי | ||
| מִצְטַיְּדִים | ||
| מַקְנִים | ||
| לְהַבִּיט | ||
| עֵרִים | ||
| נִדְמֶה | ||
| תֵּיטִיב |
לפניכם שני משפטים, ובהם מילים מודגשות.
כתבו ליד כל משפט את השורש של המילה המודגשת בו.
(1) יצירות ספרות שונות עוסקות באוכלוסיות מֻדָּרוֹת ובמיעוטים. ______
(2) מן החנות יצאו נשים מְהֻדָּרוֹת. ______
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| מָצוּי | מ-צ-א | קל (פעל) |
| מִצְטַיְּדִים | צ-י-ד | התפעל |
| מַקְנִים | ק-נ-י/ה | הפעיל |
| לְהַבִּיט | נ-ב-ט | הפעיל |
| עֵרִים | ע-ו-ר | קל (פעל) |
| נִדְמֶה | ד-מ-י/ה | נפעל |
| תֵּיטִיב | י-ט-ב | הפעיל |
שיטה: מסירים תחיליות וסופיות, מזהים את תבנית הבניין לפי התנועות והדגשים, ומשלימים אות שורש שנעלמה.
טעות נפוצה: מצוי – נפעל; מצטיידים – צ-ט-י-ד; להביט – ב-י-ט (כאילו ע"ו); ערים – ע-ר או התפעל (בגלל "התעורר"); מקנים – שורש מרובע.
סעיף ב
(1) נ-ד-ר
(2) ה-ד-ר
(1) מֻדָּרוֹת – קובוץ במ' (מְ־ חסרה, מֻ־) ודגש באות הבאה אחרי המ': בינוני הופעל (מֻקְטָל) בגזרת פ"נ – הנ' נפלה ונשאר במקומה דגש: מֻנְדָּרוֹת ← מֻדָּרוֹת. השורש נ-ד-ר (הִדִּיר = הוציא מן הכלל; הַדָּרָה). המשמעות: אוכלוסיות שהודרו.
(2) מְהֻדָּרוֹת – מ' בשווא, קובוץ באות הראשונה ודגש באות השנייה: בינוני פֻּעַל (מְקֻטָּל). אחרי הסרת המ' נשארות שלוש אותיות שורש – ה-ד-ר (הָדָר, הִדּוּר). המשמעות: לבושות בהידור.
הלקח: שתי המילים נראות דומות ("דר"), אבל ההבדל בתבנית הבניין מגלה שורשים שונים: ב־(1) המ' היא תחילית הופעל והדגש מעיד על נ' שנפלה; ב־(2) הה' היא אות שורש.
טעות נפוצה: לכתוב מ-ד-ר, ד-ר-ת או מ-ה-ד-ר – לא להסיר את מ' הבינוני ואת ות' הנקבה.
שאלה 12 · בנייה ובינה: משפחות שורש; שבתה/שבה בעתיד
לפניכם משפט, ובו שתי מילים מודגשות.
הקורס כולל בְּנִיָּה של תוכנה בעזרת בִּינָה מלאכותית.
(1) בטבלה שלפניכם שובצו שתי המילים. השלימו בשורת הכותרת בכל עמודה את השורש לפי המילים ששובצו בטבלה.
| השורש: ______ | השורש: ______ |
|---|---|
| בְּנִיָּה | בִּינָה |
(2) לפניכם רשימת מילים: מיינו בטבלה את המילים על פי השורשים שכתבתם בשורת הכותרת בטבלה.
תְּבוּנָה, הִתְבּוֹנְנוּת, בִּנְיָן, מוּבָן, בָּנוּי, מֻבְנֶה
(3) כתבו מן השורש של המילה בִּינָה שם תואר בבניין נפעל. ______
(4) כתבו מן השורש של המילה בְּנִיָּה שם במשקל בעלי מקצוע. ______
לפניכם טבלה ובה שלושה משפטים. בכל משפט יש פועל מודגש.
השלימו את הטבלה: ציינו את השורש של הפועל המודגש, וכתבו לכל פועל מודגש פועל באותו הבניין ובאותו הגוף אך בזמן עתיד.
| השורש | פועל באותו הבניין ובאותו הגוף אך בזמן עתיד | |
|---|---|---|
| הנואמת הצעירה שָׁבְתָה את לב הקהל. | ||
| מערכת החינוך שָׁבְתָה ליום אחד. | ||
| הכלבה האבודה שָׁבָה לביתה. |
◂ פתרון מלא לשאלה 12
סעיף א
(1)–(2)
| השורש: ב-נ-י/ה | השורש: ב-י/ו-ן |
|---|---|
| בְּנִיָּה | בִּינָה |
| בִּנְיָן, בָּנוּי, מֻבְנֶה | תְּבוּנָה, הִתְבּוֹנְנוּת, מוּבָן |
(3) נָבוֹן
(4) בַּנַּאי
(1) השורשים.
(2) מיון – הדרך: מסירים צורנים, ובודקים אם נשארות ב-נ + ה/י בסוף (בנייה) או ב-ן עם ו/י באמצע (בינה):
(3) נָבוֹן – בינוני של נפעל בגזרת ע"ו (כמו נָכוֹן, נָבוֹךְ), ומשמש שם תואר: אדם נבון = בעל בינה.
(4) בַּנַּאי – משקל קַטָּל/קַטָּאי של בעלי מקצוע (כמו נַגָּר, סַפָּר; בל"י: בַּנַּאי, קַצַּאי).
טעות נפוצה: לכתוב שורש נ-ב-ן ל"בינה" (הנ' ב"נבון" היא תחילית של נפעל, לא אות שורש); לכתוב ב-נ-י-ה כשורש מרובע; לכתוב "בַּנְיָן" כבעל מקצוע.
סעיף ב
| השורש | עתיד | |
|---|---|---|
| הנואמת הצעירה שָׁבְתָה את לב הקהל. | ש-ב-י/ה | תִּשְׁבֶּה |
| מערכת החינוך שָׁבְתָה ליום אחד. | ש-ב-ת | תִּשְׁבֹּת (תשבות) |
| הכלבה האבודה שָׁבָה לביתה. | ש-ו-ב | תָּשׁוּב |
הדרך: קובעים את המשמעות לפי ההקשר, ממנה את השורש, ואז נוטים בקל, עתיד, נסתרת ("היא").
טעות נפוצה: לכתוב "תשבות" פעמיים (גם במקום "תשבה"); לכתוב פועל בעתיד מאותו בניין אבל משורש אחר (תשתה, תעוף); לשנות גוף ("ישבות", "אשוב"); לכתוב "תשבוט".
שאלה 13 · שמות פעולה ובניינים; נֶהֱנֶה/נֶהֱנָה; מַהוּת
לפניכם קטע שנעשה בו שימוש בשמות פעולה.
החוקרת מרתה נוסבאום מייחסת חשיבות רבה למדעי הרוח וקובעת כי הם כלי מהותי בחינוך לערכים. קביעה זו טעונה הסבר והנמקה. מה בין קריאת רומנים ובין חינוך לערכים? לכאורה, לימודי ספרות והיסטוריה הם רק עיון בטקסטים, ופילוסופיה היא התדיינות ברומו של עולם על סוגיות המנותקות מחיי המעשה.
העתיקו מן הקטע ארבעה שמות פעולה מבניינים שונים, וציינו ליד כל אחד משמות הפעולה שהעתקתם את הבניין שלו.
שם הפעולה: ______ הבניין: ______
שם הפעולה: ______ הבניין: ______
שם הפעולה: ______ הבניין: ______
שם הפעולה: ______ הבניין: ______
לפניכם משפט, ובו שני זוגות מילים מודגשות. הקיפו בכל זוג את הפועל המתאים להקשר.
אני נֶהֱנֶה / נֶהֱנָה מלימודיי בדיוק כשם שאבי נֶהֱנֶה / נֶהֱנָה מלימודיו כשהיה בגילי.
לפניכם משפט, ובו מודגשת מילה שנוצרה בדרך של בסיס וצורן סופי.
מַהוּת העיסוק במדעי הרוח היא חינוך לערכים.
(1) כתבו את הבסיס של המילה מַהוּת. ______
(2) ציינו את סוג הצורן הסופי. ______
(3) ציינו את משמעות הצורן הסופי. ______
(4) מבין המילים שלפניכם הקיפו שתי מילים שנוצרו באותה דרך התצורה של המילה מַהוּת.
כַּמּוּת, טָעוּת, אֵיכוּת, דְּמוּת, שְׁטוּת
◂ פתרון מלא לשאלה 13
סעיף א
חינוך / לימוד / עיון – פיעל
הסבר / הנמקה – הפעיל
קביעה / קריאה – קל (פעל)
התדיינות – התפעל
(מכל שורה – שם פעולה אחד.)
שמות הפעולה בקטע לפי בניין (משקל שם הפעולה):
על "הנמקה": הפועל המקובל הוא "נִמֵּק" (פיעל), אבל שם הפעולה "הנמקה" נגזר במשקל של הפעיל – כמו "ריקוד" לצד "רָקַד". קובעים את הבניין לפי משקל שם הפעולה, ולכן הנמקה – הפעיל.
מה אינו שם פעולה: "חשיבות" (שם מופשט – בסיס "חשוב" + ־וּת), "ספרות", "סוגיות", "מעשה". לא כל מילה בסיומת ־וּת היא שם פעולה.
טעות נפוצה: להעתיק "חשיבות"; לבחור שני שמות פעולה מאותו בניין (למשל חינוך ולימוד); לכתוב "פיעל" ל"הנמקה".
סעיף ב
אני נֶהֱנֶה מלימודיי בדיוק כשם שאבי נֶהֱנָה מלימודיו כשהיה בגילי.
הכלל בנפעל ל"י: בבינוני (הווה) הסיומת בסגול – נֶהֱנֶה (כמו נִבְנֶה); בעבר נסתר הסיומת בקמץ – נֶהֱנָה (כמו נִבְנָה).
(השורש ה-נ-י/ה; הה' הגרונית גורמת לחטף ולסגול בתחילת המילה: נֶהֱ־ במקום נִהְ־.)
סעיף ג
(1) מה
(2) צורן גזירה
(3) הפשטה (שם מופשט)
(4) כַּמּוּת, אֵיכוּת
(1) הבסיס – "מה": מילת השאלה "מה" + הצורן ־וּת = מַהוּת (מה הדבר בעצמו).
(2) צורן גזירה: הצורן יוצר מילה חדשה עם משמעות חדשה (שם עצם), ולא רק מטה מילה קיימת במין או במספר.
(3) משמעות – הפשטה: הצורן ־וּת יוצר שם מופשט – מושג שאינו מוחשי (כמו ילדוּת, אנושיוּת).
(4) כַּמּוּת ו־אֵיכוּת – גם הן נוצרו ממילת שאלה + ־וּת: כַּמָּה ← כַּמּוּת; אֵיךְ ← אֵיכוּת.
המילים האחרות נוצרו בדרך של שורש ומשקל: טָעוּת (ט-ע-י/ה), דְּמוּת (ד-מ-י/ה), שְׁטוּת (ש-ט-י/ה) – הת' בהן היא חלק ממשקל קְטוּת של ל"י, ואין בהן בסיס שהוא מילה קיימת.
טעות נפוצה: לכתוב בסיס "מהו" עם צורן "ת"; לכתוב משמעות "שייכות" או "מילת שאלה"; לבחור "טעות" או "שטות" רק בגלל הסיומת.
שאלה 14 · משקלי הבינוני בנקבה; חלקי דיבור; יורה – הווה ועתיד
לפניכם שמות עצם מודגשים הנוטים במשקלי הבינוני בנקבה.
עוֹרֶכֶת דין, מְהַנְדֶּסֶת, רוֹפְאָה, מַרְצָה, מְכַשֵּׁפָה, מְפִיקָה
סדרו את שמות העצם בשלושה זוגות לפי הבניין, וציינו את הבניין של כל זוג.
הזוג: ______ , ______ הבניין: ______
הזוג: ______ , ______ הבניין: ______
הזוג: ______ , ______ הבניין: ______
לפניכם קטע, ובו מודגשות מילים.
ציינו מעל כל אחת מן המילים המודגשות את חלק הדיבור שלה.
בשל הירידה התְּלוּלָה במספר הסטודנטים שנִרְשָׁמִים ללימודים במדעי הרוח, חוֹקְרִים מתחומים שונים דָּנִים בחשיבות מקצועות אלה שבהם חוֹקְרִים ברצינות את מה שמצוי סביבנו.
לפניכם צירופים, ובהם מודגשים ארבעה פעלים בזמן הווה.
יוֹרֶה חץ, מוֹחֵל וסולח, נוֹעֵץ מבט, אוֹכֵל לשובע
(1) ציינו את הבניין המשותף לארבעת הפעלים המודגשים. ______
(2) בהקשר אחר – אחד מארבעת הפעלים הוא גם פועל בזמן עתיד. העתיקו פועל זה. ______
(3) ציינו את הבניין של הפועל שהעתקתם, כאשר הוא בזמן עתיד. ______
◂ פתרון מלא לשאלה 14
סעיף א
עוֹרֶכֶת, רוֹפְאָה – קל (פעל)
מְהַנְדֶּסֶת, מְכַשֵּׁפָה – פיעל
מַרְצָה, מְפִיקָה – הפעיל
סימני הבינוני בכל בניין:
שימו לב: "מְפִיקָה" פותחת במ' בשווא כמו פיעל, אבל אין בה פתח ודגש – החיריק המלא (פִי) מסמן הפעיל בגזרת ע"ו.
טעות נפוצה: לשבץ את מפיקה עם פיעל בגלל המ' בשווא, או את מהנדסת עם הפעיל בגלל הה'.
סעיף ב
התלולה – שם תואר
נרשמים – פועל
חוקרים (הראשון) – שם עצם
דנים – פועל
חוקרים (השני) – פועל
הלקח: צורת בינוני יכולה להיות פועל או שם עצם; מכריעים לפי התפקיד במשפט ולפי האפשרות להטות בזמן.
טעות נפוצה: לכתוב "שם פועל" (שם הפועל הוא צורה עם ל': לחקור, לדון) או "תואר הפועל"; לסמן את שני ה"חוקרים" באותו חלק דיבור.
סעיף ג
(1) קל (פעל)
(2) יוֹרֶה
(3) הפעיל
(1) קל: ארבעתם בתבנית קוֹטֵל של בינוני קל: יוֹרֶה (י-ר-י/ה, כמו קוֹנֶה), מוֹחֵל (מ-ח-ל), נוֹעֵץ (נ-ע-ץ), אוֹכֵל (א-כ-ל).
(2)–(3) יוֹרֶה – גם עתיד של הפעיל: מן השורש י-ר-י/ה בבניין הפעיל: הוֹרָה (לימד, הנחה) – עתיד יוֹרֶה ("הוא יורה לתלמידים את הדרך"). בגזרת פ"י/ו של הפעיל העתיד הוא יוֹקְטִיל, ובל"י – יוֹקְטֶה: יוֹרֶה, כמו יוֹדֶה.
למה לא האחרים: "אוֹכֵל" נראה כמו עתיד מדבר ("אני אוֹכַל" מ־י-כ-ל), אבל זו צורה אחרת (אוּכַל) ובניקוד אחר – "אוֹכֵל" בצירי הוא רק בינוני של קל. "מוֹחֵל" ו"נוֹעֵץ" אינם צורות עתיד בשום בניין.
טעות נפוצה: לבחור "אוכל" (בגלל אוּכַל); לזהות את יורה כעתיד אבל לכתוב בניין הופעל או נפעל.
שאלה 15 · פעלים סבילים; צורני גזירה ונטייה; דרכי תצורה
לפניכם קטע שנעשה בו שימוש בפעלים סבילים.
הקיפו בקטע ארבעה פעלים סבילים, וציינו מעל כל אחד מהם את הבניין שלו.
תחומי הרוח והאומנויות נתפסים כיום לא חיוניים. ברשתות החברתיות מועלות השאלות, מה הם המקצועות המבטיחים מעמד חברתי גבוה. החוקרים סוברים כי מדובר במשבר גדול בהיקפו, וכי מקצועות הרוח ייעלמו ממפת המחקר והלמידה.
לפניכם צירוף, ובו מודגשת מילה.
רשתות חֶבְרָתִיּוֹת.
המילה חֶבְרָתִיּוֹת נוצרה בשני שלבים.
בכל אחד מן המשפטים שלפניכם, הקיפו את האפשרות הנכונה, והשלימו את המידע החסר.
– במילה חֶבְרָתִי הצורן הסופי ִי הוא צורן גזירה / נטייה, ומשמעותו ______ .
– במילה חֶבְרָתִיּוֹת הצורן הסופי וֹת הוא צורן גזירה / נטייה, ומשמעותו ______ .
לא במיקוד תשפ"ז
לפניכם שתי מילים.
סִרְטוֹן, יִתְרוֹן
ציינו את דרך התצורה של כל אחת מן המילים.
סִרְטוֹן ______ , יִתְרוֹן ______
לפניכם שני שמות שנוצרו בדרך של בסיס וצורן סופי: הִיסְטוֹרְיוֹן – קוֹלְנוֹעָן.
ציינו מה מיוחד בבסיס של כל מילה.
הִיסְטוֹרְיוֹן ______
קוֹלְנוֹעָן ______
◂ פתרון מלא לשאלה 15
סעיף א
נתפסים – נפעל
מועלות – הופעל
מדובר – פועל (פֻּעַל)
ייעלמו – נפעל
פועל סביל – הנושא אינו מבצע הפעולה אלא "סובל" אותה; הבניינים הסבילים: נפעל (סביל של קל), פועל (סביל של פיעל), הופעל (סביל של הפעיל).
מה אינו סביל: "המבטיחים" (הפעיל – פעיל), "סוברים" (קל), "גבוה" (שם תואר).
טעות נפוצה: להקיף "המבטיחים" או "סוברים"; לכתוב פיעל ל"מדובר" (פיעל הוא הפעיל: מְדַבֵּר).
סעיף ב
– במילה חֶבְרָתִי הצורן הסופי ־ִי הוא צורן גזירה, ומשמעותו: שם תואר (תואר שייכות).
– במילה חֶבְרָתִיּוֹת הצורן הסופי ־וֹת הוא צורן נטייה, ומשמעותו: ריבוי (רבות – נקבה רבות).
שלב 1: חֶבְרָה + ־ִי ← חֶבְרָתִי. הצורן ־ִי יצר מילה חדשה – שם תואר (מה שקשור לחברה) – מחלק דיבור אחר (שם עצם ← שם תואר). לכן זה צורן גזירה.
שלב 2: חֶבְרָתִי + ־וֹת ← חֶבְרָתִיּוֹת. הצורן ־וֹת אינו יוצר מילה חדשה אלא נוטה את אותה מילה למין ולמספר (נקבה רבות, בהתאם ל"רשתות"). לכן זה צורן נטייה, ומשמעותו ריבוי.
איך מבחינים: צורן גזירה ← מילה חדשה במילון (משמעות או חלק דיבור חדשים); צורן נטייה ← אותה מילה בצורה אחרת (מין, מספר, גוף, כינוי).
טעות נפוצה: לכתוב משמעות "שייכות" בלי לציין שזה שם תואר, או לכתוב "נקבה" במקום ריבוי.
סעיף ג
סִרְטוֹן – בסיס וצורן סופי (סֶרֶט + ־וֹן)
יִתְרוֹן – שורש ומשקל (י-ת-ר, משקל קִטְלוֹן)
הלקח: לא כל מילה שמסתיימת ב־וֹן נוצרה בבסיס וצורן. בודקים אם אחרי הסרת הסיומת נשארת מילה קיימת שקשורה במשמעותה.
טעות נפוצה: לכתוב "בסיס וצורן" לשתי המילים בגלל הסיומת, או לכתוב רק את המשמעות ("הקטנה") במקום את דרך התצורה.
סעיף ד
הִיסְטוֹרְיוֹן – הבסיס שאול מלעז (היסטוריה).
קוֹלְנוֹעָן – הבסיס הוא הלחם בסיסים (קולנוע = קול + נוע).
הלקח: המילים נוצרו בשתי "קומות" – קודם נוצר הבסיס (בשאילה או בהלחם), ואחר כך נוסף לו צורן.
טעות נפוצה: לכתוב משמעות ("בעל מקצוע", "מקום") במקום מה שמיוחד בבסיס; לכתוב שבסיס "קולנוען" עברי רגיל.