בגרות בלשון שאלון עיקרי 011281 - קיץ 2024
שאלון עיקרי (הבנה, הבעה ולשון) · שאלון 011281 · קיץ · 16 שאלות · 3:30 שעות
בחינת הבגרות בלשון, קיץ 2024, כל 16 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה. במטלת הכתיבה - חיבור לדוגמה בציון מלא, המבנה שלו והסבר לפי רכיבי ההערכה.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
א. משך הבחינה: שלוש שעות וחצי.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני חלקים.
חלק ראשון – הבנה והבעה – 50 נקודות
חלק שני – לשון – 50 נקודות
פרק א: שם המספר ואותיות השימוש
פרק ב: תחביר / פרק ג: מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר (נספח 2).
ד. הוראה מיוחדת: יש לענות על השאלות בגוף שאלון זה לפי ההוראות.
שימו לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
נספחים: נספח 1 – מאמרים; נספח 2 – דף עזר.
הנחיות מיוחדות למועד זה: שימו לב: בבחינה זו יש הנחיות מיוחדות. יש לענות על השאלות על פי הנחיות אלה.
פרק ב: תחביר – בפרק זה חמש שאלות, 7–11 (לכל שאלה – 12 נקודות).
תוכלו לענות, באופן מלא או חלקי, על כל השאלות בפרק זה, אך מספר הנקודות שתוכלו לצבור בפרק לא יעלה על 40 נקודות.
פרק ג: מערכת הצורות – בפרק זה חמש שאלות, 12–16 (לכל שאלה – 12 נקודות).
תוכלו לענות, באופן מלא או חלקי, על כל השאלות בפרק זה, אך מספר הנקודות שתוכלו לצבור בפרק לא יעלה על 40 נקודות.
חלק ראשון – הבנה והבעה
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
קראו את המאמרים 1–3 שבנספח 1 המצורף, וענו על כל השאלות 1–5 שלפניכם.
הקפידו על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
(נספח 1 – מאמרים: לפניכם שלושה מאמרים. קִראו אותם, וענו על השאלות בשאלון המחברת המצורף.)
שאלה 1 · פעולות המבטאות סולידריות – זיהוי ונימוק
לפניכם תיאורים של ארבע פעולות (1)–(4), ולאחר כל תיאור יש שאלה.
הקיפו את התשובה הנכונה על השאלה שלאחר כל תיאור. ענו על פי המאמרים. (4 נקודות)
(1) בזמן המלחמה האירו מדינות שונות ברחבי העולם בניינים בנורות שיצרו את צורת דגל ישראל.
האם פעולת המדינות מבטאת סולידריות? כן / לא
(2) חברת הסעות נשכרה על ידי העירייה כדי להסיע ילדים מיישובים מפונים ל"יום כיף".
האם הפעולה של חברת ההסעות מבטאת סולידריות? כן / לא
(3) בתקופת המלחמה סייע אזרח ישראלי לנפגעי המלחמה בכל מה שנדרש, והתנה זאת בצילום מעשיו ובפרסומם.
האם פעולת האזרח הישראלי מבטאת סולידריות? כן / לא
(4) בתקופת המלחמה אנשים רבים תלו על צווארם דסקית ובה הכיתוב: "השיבו אותם הביתה".
האם פעולת האנשים מבטאת סולידריות? כן / לא
בחרו מסעיף א באחת מן הפעולות שאינה מבטאת סולידריות, ציינו את מספרה, ונמקו את תשובתכם על פי מאמר 1. (3 נקודות)
מספר הפעולה: ______
נימוק על פי מאמר 1:
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
(1) כן
(2) לא
(3) לא
(4) כן
הכלי להכרעה: במאמר 1 יש שני קריטריונים ברורים:
(1) כן. הארת בניינים בצבעי הדגל היא סמל של הזדהות, בדיוק כמו התלבושת הצהובה של מכבי תל אביב: אין בה תועלת מעשית, אך היא מבטאת הזדהות "שניכרה לעיני כול".
(2) לא. חברת ההסעות נשכרה – כלומר קיבלה תשלום. היא פעלה מתוך אינטרס כלכלי, ולא מתוך הזדהות.
(3) לא. אמנם האזרח עזר, אבל הוא התנה את עזרתו בצילום ובפרסום – כלומר ביקש להפיק ממנה תועלת אישית (תדמית, פרסום). זה סותר את התנאי "אינו מפיק מכך תועלת אישית".
(4) כן. הדסקית היא סמל חיצוני של הזדהות עם החטופים ומשפחותיהם – "ביטוי חיצוני" של סולידריות (פסקה ז), גם אם אין בה כדי לשנות את המצב.
טעות נפוצה: לסמן "כן" בפעולה (3) רק משום שהאזרח עזר בפועל. השאלה איננה אם נעשה מעשה טוב, אלא אם הוא נעשה בלי אינטרס אישי.
סעיף ב
אפשרות א – פעולה (2): חברת ההסעות קיבלה מן העירייה תשלום בעבור הסעת ילדי המפונים. היא פעלה מתוך אינטרס כלכלי, ולכן פעילותה אינה סולידרית. במאמר 1 נכתב ש"מי שפועל מתוך סולידריות ולשם הסולידריות אינו מפיק מכך תועלת אישית", ושהאכפתיות היא מוכנות לפעול "למען מטרה, שאינה נובעת מן האינטרס האישי של החברים בה".
אפשרות ב – פעולה (3): האזרח התנה את עזרתו בצילום מעשיו ובפרסומם, כלומר רצה להפיק מן העזרה תועלת אישית (תדמית ופרסום). לכן פעולתו אינה סולידרית: לפי מאמר 1, "מי שפועל מתוך סולידריות ולשם הסולידריות אינו מפיק מכך תועלת אישית, התועלת היא עבור הכלל בלבד".
מה נדרש – שני רכיבים:
1. הסבר הפעולה – מה בדיוק בפעולה שבחרתם מראה שיש בה אינטרס אישי ("נשכרה" = קיבלה תשלום; "התנה" = דרש תמורה).
2. הקריטריון ממאמר 1 – ציטוט או פרפרזה של הקביעה שסולידריות אינה מפיקה תועלת אישית (פסקה ח), או שהאכפתיות אינה נובעת מאינטרס אישי (פסקה ה).
החיבור בין השניים הוא הנימוק: "הפעולה X כוללת תועלת אישית Y, ולכן אינה עומדת בתנאי שבמאמר 1".
טעות נפוצה: לכתוב רק את הכלל מן המאמר בלי להסביר מה בפעולה עצמה מעיד על אינטרס אישי, או להפך – לתאר את הפעולה בלי לקשר אותה לקריטריון שבמאמר. כל אחת מן התשובות החלקיות האלה מקבלת רק חלק מן הניקוד.
שאלה 2 · מאפייני סגנון עיוני־מידעי במאמר 1
מאמר 1 הוא מאמר עיוני־מידעי. לפניכם רשימה של חמישה מאפיינים של כתיבה.
הקיפו שני מאפיינים של סגנון כתיבה עיוני־מידעי הבאים לידי ביטוי במאמר 1. (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 2
הסברים רבים של מושגים – המאמר בנוי כולו מהגדרות: מהי סולידריות (פסקה א), ובפסקות ד–ו הגדרה מפורשת של כל אחד משלושת המושגים "אמון", "אכפתיות" ו"אחווה" (המושג מודגש, אחריו קו מפריד וההגדרה). יש גם הערת שוליים שמסבירה את המונח "אמפתיה".
כתיבה אובייקטיבית בלי הבעת עמדה – הכותב מציג מידע בגוף שלישי, בלשון עניינית, ואינו מנסה לשכנע את הקורא בעמדה שלו. אין "לדעתי", אין פנייה לקורא ואין שאלות רטוריות.
למה לא האחרים:
טעות נפוצה: לבחור "טענת כותב" – משום שמאמר 1 מכריע מה היא סולידריות. הגדרה אינה טענה; הכותב מסביר ואינו מתווכח.
שאלה 3 · החשש המשותף להתפוגגות הסולידריות ודרכי מניעה
מהו החשש המשותף שכותבי המאמרים 2 ו־3 מעלים? (4 נקודות)
על פי כל אחד משני המאמרים, מאמר 2 ומאמר 3, מה אפשר לעשות כדי למנוע את התממשותו של חשש זה? (4 נקודות)
על פי מאמר 2: ______
על פי מאמר 3: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
שני הכותבים חוששים שהסולידריות לא תימשך זמן רב, אלא תתפוגג (תתפורר, תימוג) עם הזמן.
היכן זה מופיע:
ניסוח התשובה: החשש הוא טענה, לא שאלה: "הסולידריות עלולה להתפוגג / לא תימשך לאורך זמן". את הנושא – הסולידריות (או ביטוייה: הערבות ההדדית, ההתנדבות, שיתופי הפעולה) – יש לציין במפורש.
טעות נפוצה: לנסח את החשש כשאלה ("איך לשמר...?", "כמה זמן...?"), או לכתוב שהחשש הוא שהאמון ייסדק – האמון הוא הגורם, ואילו החשש המשותף לשני המאמרים נוגע לסולידריות עצמה.
סעיף ב
על פי מאמר 2: יש לחזק (לשמור) את האמון בחברה – בין חברי הקבוצה ובין חלקי החברה – משום שהאמון הוא תנאי לקיומה של הסולידריות.
על פי מאמר 3: יש ליצור סדר חדש של "קומונינג" – התארגנות אנושית שיתופית שבה קהילות וארגונים ממונים על מרחבי החיים ועל המשאבים המשותפים של החברים בהם.
מאמר 2: הכותב קובע ש"אמון הוא גם גורם הכרחי לשימורה של סולידריות" (פסקה ה), ומדגים בקורונה: "מן הרגע שהאמון נסדק... הסולידריות התפוררה" (פסקה ו). מכאן הדרך למנוע את התפוגגותה: לשמור על האמון ולחזק אותו – למשל, על ידי הקפדה שכל אחד יישא בנטל במידה שווה ויפעל מתוך דאגה כנה לזולת (פסקה ה).
מאמר 3: אורי קנדל מציע "לנצל את התקופה הזאת כדי ליצור סדר חדש" (פסקה ה) – "קומונינג", התארגנות שיתופית מקומית ש"צומחת מלמטה" (פסקות ה–ו), כשתפקיד המדינה הוא ליצור תנאים ומדיניות שיתמכו בה (פסקה ז).
ניסוח: בכל אחד מן המאמרים יש לכתוב פעולה ("לחזק את האמון", "ליצור סדר חדש של קומונינג") ולהסביר אותה בקצרה – מה הקומונינג, מדוע האמון.
טעות נפוצה: לכתוב "ליצור סדר חדש" בלי להסביר מהו; לכתוב "לחזק את האמונה" במקום "את האמון"; או לכתוב על פי מאמר 3 רק ש"המדינה צריכה לעודד מעורבות אזרחית" – זה אמצעי לתמיכה בקומונינג, ולא הרעיון המרכזי.
שאלה 4 · תרומת הסולידריות לפרט; היחס בין סולידריות לקומונינג
ענו על שני הסעיפים שלפניכם על פי מאמר 3.
על פי מאמר 3, מהי תרומתה של הסולידריות לפרט עצמו הפועל למען האחרים? (3 נקודות)
על פי מאמר 3, מהו היחס שבין סולידריות לקומונינג? הקיפו את התשובה הנכונה. (3 נקודות)
(1) קומונינג מונע את המשך הסולידריות.
(2) קומונינג הוא ביטוי לסולידריות.
(3) סולידריות היא תחליף לקומונינג.
(4) סולידריות היא התולדה של קומונינג.
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
הפרט המתנדב זוכה בתחושה של משמעות, המגרשת – ולו לשעות ספורות – את תחושת חוסר האונים.
היכן: מאמר 3, פסקה ג: "גם מי שהתנדבו קיבלו המון – הם זכו בתחושה של משמעות שגירשה ולוּ לשעות ספורות את תחושת חוסר האונים".
מה בדיוק שואלים: תרומה לפרט – למתנדב עצמו, ולא לחברה או לנזקקים. המילה "גם" בפסקה מסמנת את המעבר מן התרומה לאחרים אל התרומה למתנדב.
טעות נפוצה: לכתוב את תרומת הסולידריות לחברה ("מילאו את הצרכים הרבים", "הוקמו התארגנויות") – זו התעלמות מן המילה המודגשת בשאלה "לפרט".
סעיף ב
(2) קומונינג הוא ביטוי לסולידריות.
התשובה: (2).
במאמר 3 הקומונינג מוצג כדרך לשמר את "העשייה החברתית המשותפת והמשתפת" (פסקה ה) – כלומר את הסולידריות שהתגלתה במלחמה. הקומונינג הוא "התארגנות אנושית שיתופית" שבה הקהילה דואגת לצורכי כל חבריה "באופן שמאחד ומונע קיטוב" (פסקה ח). זוהי בדיוק סולידריות שבאה לידי ביטוי בפעולה מאורגנת.
למה לא האחרות:
שאלה 5 · מטלת כתיבה: סקירה – הגדרת הסולידריות והתנאים לקיומה
מטלת כתיבה (25 נקודות)
לקראת כינוס העוסק בהתנדבות בני נוער במסגרת שנת שירות או מכינה קדם־צבאית, נתבקשתם להכין סקירה בנושא הסולידריות. בסקירה נסחו הגדרה לסולידריות, וכתבו את התנאים לקיומה של סולידריות בחברה.
התבססו על מאמרים 1 ו־2.
כתבו בהיקף של 100–200 מילים. הקפידו על דרכי מסירה מקובלות ועל אזכור מקורות המידע בגוף הסקירה ובסופה (ביבליוגרפיה).
השתמשו בעמוד זה לכתיבת טיוטה, ואת הסקירה כתבו בעמודים 7–8.
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 5
סולידריות: הגדרה ותנאים לקיומה
סולידריות היא תחושת שייכות של אדם למעגל חברתי והזדהות שלו עם אנשים, קבוצות וקהילות אחרים (בועז, 2023; שורק, 2015). המושג מבטא ערבות בין אזרחים (בועז, 2023), והזדהות זו יכולה לנבוע מאמפתיה, מקִרבה רעיונית או מערכים משותפים. זוהי מחויבות כלפי הזולת שהאדם מקבל עליו מרצון ומבטא ברגשותיו ובמעשיו (שורק, 2015).
כדי שסולידריות תתקיים, נדרשים כמה תנאים. התנאי הבסיסי הוא אמון בין חברי הקבוצה: רק כשאדם בוטח בחבריו הוא מוכן לפעול ואף להסתכן למענם (שורק, 2015). כדי שהאמון יישמר, על חברי הקבוצה להרגיש שכל אחד נושא בנטל במידה שווה ופועל מתוך דאגה כנה לזולת ולא מתוך מניעים אישיים (בועז, 2023).
תנאי נוסף הוא אכפתיות – "דבק" קהילתי המתבטא במוכנות לפעול יחד למען מטרה שאינה משרתת אינטרס אישי. התנאי השלישי הוא אחווה, כלומר שילוב של אהבה, דאגה ושותפות גורל; בלעדיה לא סביר שאדם ישלם מחיר בעבור רווחתם של אחרים (שורק, 2015).
אמון, אכפתיות ואחווה הם אפוא היסודות שעליהם נשענת הסולידריות בכל קבוצה.
ביבליוגרפיה
בועז, ח' (אוקטובר, 2023). סולידריות כמשאב מתכלה. מכון ון ליר בירושלים. אוחזר מ־vanleer.org.il.
שורק, י' (ינואר, 2015). סולידריות. לקסי־קיי, גיליון מס' 3. אוחזר מ־kaye.ac.il.
(מספר מילים: 148, בלי הכותרת ורשימת המקורות)
1. מה המטלה דורשת – שני תבחינים:
(א) הגדרה לסולידריות – ממוזגת משני המאמרים.
(ב) התנאים לקיומה. שימו לב: המילה "תנאים" אינה מופיעה כך במאמרים. במאמר 1 התנאים הם "שלושת המושגים... העומדים בבסיסה" – אמון, אכפתיות ואחווה (פסקות ג–ו); במאמר 2 – האמון כ"גורם הכרחי לשימורה" ופירוטו: נשיאה שווה בנטל ומניעים כנים (פסקה ה). אין צורך בעמדה אישית, בדוגמאות ההיסטוריות או בסוגי הסולידריות.
2. איסוף החומר (כדאי בטבלה):
3. מבנה הסקירה:
4. קישוריות: "כדי ש...", "התנאי הבסיסי", "תנאי נוסף", "התנאי השלישי", "כלומר", "אפוא" – מילים המסמנות מנייה של תנאים והבהרה. אין צורך ב"לעומת זאת" או ב"לכן" – אין כאן ניגוד או מסקנה.
5. עמידה בתבחינים:
6. טעויות אופייניות:
חלק שני – לשון
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
בחלק זה שלושה פרקים. ענו על שני פרקים: על פרק א – חובה, ועל אחד מן הפרקים ב–ג.
פרק א: שם המספר ואותיות השימוש – חובה (10 נקודות)
בפרק זה ענו על שאלה 6.
לפניכם שני פרקים: פרק ב – תחביר, פרק ג – מערכת הצורות.
בחרו בפרק שלמדתם: בפרק ב – תחביר או בפרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרתם ענו על השאלות לפי ההוראות.
פרק ב: תחביר (40 נקודות)
בפרק זה חמש שאלות, 7–11 (לכל שאלה – 12 נקודות).
תוכלו לענות, באופן מלא או חלקי, על כל השאלות בפרק זה, אך מספר הנקודות שתוכלו לצבור בפרק לא יעלה על 40 נקודות.
פרק ג: מערכת הצורות (40 נקודות)
בפרק זה חמש שאלות, 12–16 (לכל שאלה – 12 נקודות).
תוכלו לענות, באופן מלא או חלקי, על כל השאלות בפרק זה, אך מספר הנקודות שתוכלו לצבור בפרק לא יעלה על 40 נקודות.
שם המספר ואותיות השימוש
שאלה 6 · שם המספר ואותיות השימוש
לפניכם משפטים ובהם מספרים מודגשים וכן אפשרויות להגיית שם המספר ואותיות השימוש.
כתבו במילים את המספרים המודגשים (אין צורך לנקד), והקיפו את הצורה הנכונה מבין האפשרויות להגיית שם המספר.
בִּשְׁלוֹשׁ / בִּשְׁלֹשֶׁת / בְּשְׁלוֹשׁ / בְּשְׁלֹשֶׁת שנות קיומה היא פעלה ב־54 ______ ערים ויישובים ברחבי הארץ.
אַרְבָּעָה / אַרְבַּעַת תחומי ההתנדבות העיקריים היו איסוף מזון, גיוס תרומות, הסעות והסברה ברשתות החברתיות. שיעור המתנדבים באיסוף מזון היה גבוה פי 3 ______ משיעור המתנדבים שהשתתפו בפעילויות הסברה ברשתות החברתיות.
◂ פתרון מלא לשאלה 6
השאלה הראשונה בכל פריט: מה מינו של שם העצם הנספר? מ־3 עד 10 (וגם באחדות שבתוך מספר גדול) הצורה "הפוכה": עם זכר – צורה עם ה' או ת' (שלושה, ארבעה); עם נקבה – בלי ה' (שלוש, ארבע).
1. ב־5 בדצמבר – חמישה. בתאריך היום בחודש נקרא בצורת זכר (כמו "יום"): חמישה בדצמבר (כמו "שבעה באוקטובר"). לא "חמש" ולא "חמישי".
2. 14,486 מתנדבים – ארבעה עשר אלף ארבע מאות שמונים ושישה. מפרקים לפי מרכיבים:
3. אֶחָד מן המיזמים. הצורה אַחַד (בפתח) היא צורת הנסמך, והיא באה רק בסמיכות לפני שם עצם ("אַחַד המיזמים"). לפני מילת היחס "מן" אין סמיכות, ולכן משתמשים בצורת הנפרד: אֶחָד מן המיזמים. המין – זכר, כמו "מיזם".
4. בפעם ה־17 – השבע עשרה. מספר סודר מ־11 ומעלה מובע במספר היסודי המיודע, והוא מתאים במין לשם העצם. "פעם" – נקבה, ולכן: בפעם השבע עשרה (ולא "השבעה עשר", שהיא צורת הזכר).
5. בשנת אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וְאַחַת. שנים נקראות תמיד בצורת נקבה (שנה – נקבה): וְאַחַת ולא וְאֶחָד. ו' החיבור לפני אות שאינה בשווא ואינה מאותיות בומ"ף נהגית בשווא: וְאַחַת.
6. בִּשְׁלוֹשׁ שנות קיומה.
7. ב־54 ערים ויישובים – חמישים וארבעה. הנספרים הם שני שמות עצם: "ערים" (נקבה) ו"יישובים" (זכר). כשנספרים יחד שמות עצם משני המינים, המספר בא בצורת זכר: חמישים וארבעה.
8. אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אחוזים. "אחוז" – זכר, ולכן שְׁמוֹנָה (בקמץ; שְׁמוֹנֶה בסגול היא צורת הנקבה). ו' החיבור לפני שווא נהגית בשורוק: וּשְׁמוֹנָה.
9. אַרְבַּעַת תחומי ההתנדבות. "תחום" – זכר. המספר בא לפני צירוף מיודע ("תחומי ההתנדבות"), ולכן הוא בסמיכות: צורת הנסמך של הזכר – אַרְבַּעַת (כמו "ארבעת המינים").
10. פי 3 – פי שלושה. אחרי "פי" המספר בא בצורת זכר: פי שניים, פי שלושה, פי עשרה.
טעות נפוצה: לא להקיף את אֶחָד (או לבחור אַחַד); לכתוב "חמישים וארבע ערים ויישובים" (ההתאמה לשם העצם הקרוב בלבד); לכתוב "ארבעה תחומי ההתנדבות" בלי סמיכות; שגיאות כתיב כמו "ארבה עשר" או "הרבע עשר".
תחביר
שאלה 7 · סוגי משפטים, המרה לפסוקית זמן, ניתוח משפט פשוט
לפניכם שלושה משפטים.
I. בתקופת הקורונה המגבלות על ההתקהלות היו מחמירות מאוד, אך הציבור הישראלי עמד בהן. ______
II. בסוף המאה התשע עשרה נוספה למושג "סולידריות" משמעות פוליטית בעקבות התארגנויות של עובדים נגד מעסיקים בנוגע לזכויותיהם. ______
III. יש דברים רבים שאנחנו יכולים לעשות לשימור העשייה החברתית גם ביום שאחרי המלחמה. ______
(1) ציינו ליד כל אחד מן המשפטים את הסוג התחבירי שלו.
(2) המירו את משפט II במשפט מורכב בעל פסוקית זמן.
לפניכם משפט פשוט.
בעקבות האירועים תזדקק החברה הישראלית לריפוי רחב היקף.
נתחו את המשפט: ציינו מעל המילים שבמשפט את התפקידים התחביריים שלהן.
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
(1)
I. משפט מאוחה; הקשר הלוגי: ניגוד. [בתקופת הקורונה המגבלות על ההתקהלות היו מחמירות מאוד,] [אך הציבור הישראלי עמד בהן.]
II. משפט פשוט.
III. משפט מורכב: יש דברים רבים [שאנחנו יכולים לעשות לשימור העשייה החברתית גם ביום שאחרי המלחמה.]פסוקית לוואי
(2) בסוף המאה התשע עשרה נוספה למושג "סולידריות" משמעות פוליטית [לאחר שעובדים התארגנו נגד מעסיקים בנוגע לזכויותיהם.]פסוקית זמן
(אפשר גם: "אחרי ש...", "כאשר...", ובלבד שבפסוקית יש נשוא נטוי.)
שיטה: מסמנים בכל משפט את הנשואים. נשוא אחד – משפט פשוט. שני נשואים – בודקים אם החלקים שווי מעמד ומחוברים במילת איחוי (מאוחה) או שחלק אחד תלוי בחברו ונפתח במילת שעבוד (מורכב).
I – מאוחה, קשר של ניגוד. שני נשואים: "היו מחמירות", "עמד". כל איבר עומד בפני עצמו, ו"אך" היא מילת איחוי של ניגוד: המגבלות היו קשות – ובכל זאת הציבור עמד בהן.
איבר א: נושא – המגבלות (על ההתקהלות – לוואי); נשוא – היו מחמירות ("היו" אוגד, "מחמירות" נשוא); בתקופת הקורונה – תיאור זמן.
איבר ב: נושא – הציבור (הישראלי – לוואי); נשוא – עמד; בהן – מושא.
II – פשוט. יש בו נשוא אחד: "נוספה" (נושא: משמעות; פוליטית – לוואי; למושג – מושא; בסוף המאה – תיאור זמן). "בעקבות התארגנויות של עובדים..." הוא צירוף יחס (תיאור) – אין בו נשוא, ולכן אינו פסוקית.
III – מורכב. המשפט העיקרי: "יש דברים רבים" (יש – נשוא קיומי; דברים – נושא; רבים – לוואי). הפסוקית [שאנחנו יכולים לעשות לשימור העשייה החברתית גם ביום שאחרי המלחמה] מתארת את שם העצם "דברים" – אילו דברים? – ולכן היא פסוקית לוואי. היא נמשכת עד סוף המשפט. הצירוף "שאחרי המלחמה" אינו פסוקית נפרדת: אין בו נשוא; הוא לוואי של "ביום" בתוך הפסוקית.
(2) המרה לפסוקית זמן. "בעקבות" מציין מה קרה קודם (וגרם לשינוי). כדי ליצור פסוקית זמן הופכים את שם הפעולה "התארגנויות" לנשוא נטוי – "התארגנו", מוסיפים נושא – "עובדים", ופותחים במילת שעבוד של זמן – "לאחר ש" / "אחרי ש". כך מתקבלת פסוקית שלמה: [לאחר שעובדים התארגנו נגד מעסיקים בנוגע לזכויותיהם].
טעות נפוצה: ב־(1) לסמן את "שאחרי המלחמה" כפסוקית (זמן או לוואי), או לשכוח לכתוב את הקשר הלוגי מעל המשפט המאוחה. ב־(2) לכתוב "לאחר שהתארגנויות של עובדים..." – זה אוסף מילים בלי נשוא; או להמציא מילת שעבוד שאינה קיימת ("בעקבות ש...").
סעיף ב
בעקבות האירועים – תיאור
תזדקק – נשוא
החברה – נושא; הישראלית – לוואי (של "החברה")
לריפוי – מושא; רחב – לוואי (של "ריפוי"); היקף – לוואי (של "רחב")
סדר העבודה:
1. הנשוא – הפועל הנטוי: תזדקק.
2. הנושא – מי תזדקק? החברה. ההתאמה מאשרת: תזדקק (נקבה, יחידה) – החברה. "הישראלית" – לוואי (שם תואר המתאים ל"החברה" ביידוע, במין ובמספר).
3. המושא – תזדקק למה? לריפוי. הפועל "נזקק" מחייב השלמה במילת היחס ל־, ולכן "לריפוי" הוא מושא.
4. הלוואים של המושא – "רחב היקף" הוא צירוף סמיכות של שם תואר: "רחב" הוא לוואי של "ריפוי", ו"היקף" הוא לוואי של "רחב" (מפרט באיזה מובן הריפוי רחב).
5. התיאור – "בעקבות האירועים" מציין את הנסיבה (סיבה/זמן) של ההזדקקות. "בעקבות" הוא צירוף יחס, ולכן "בעקבות האירועים" כולו הוא יחידה אחת – תיאור.
טעות נפוצה: לנתח את "בעקבות האירועים" כתיאור + לוואי (או תיאור + תיאור). "בעקבות" כאן אינה שם עצם אלא מילת יחס מורכבת, ולכן אין לפצל את הצירוף.
שאלה 8 · פסוקיות נושא, לוואי ותכלית; חלקים כוללים
לפניכם שני משפטים מורכבים, ובהם פסוקיות המסומנות בקו.
I. מי שמצטרף לארגוני התנדבות, נחשף ליצירתיות ולרוח האנושית הבאות לידי ביטוי בארגונים אלה.
II. כדי שתתקיים סולידריות לאורך זמן, חשוב שיישמר האמון בין החברים בקבוצה.
(1) מהו התפקיד התחבירי המשותף לשתי הפסוקיות המסומנות בקו? ______
(2) בכל אחד מן המשפטים I ו־II יש פסוקית נוספת, שאינה מסומנת בקו.
בכל משפט תחמו את הפסוקית הנוספת, וציינו מעליה את התפקיד התחבירי שלה.
לפניכם שני משפטים, ובכל אחד מהם יש חלק כולל.
I. בחברה סולידרית יש התנדבות רבה, מתן עזרה ותמיכה רחבה.
II. כל אחד מן החברים בקבוצה פועל ממניעים כנים של דאגה לזולת ולא מסיבות אישיות.
(1) מתחו קו מתחת לחלק הכולל בכל אחד מן המשפטים.
(2) השלימו את הטבלה שלפניכם – ציינו את התפקיד התחבירי של החלק הכולל בכל משפט ואת הקשר הלוגי שבחלק הכולל.
| משפט | התפקיד התחבירי של החלק הכולל במשפט | הקשר הלוגי בחלק הכולל |
|---|---|---|
| משפט I | ||
| משפט II |
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
(1) פסוקית נושא.
(2)
I. מי שמצטרף לארגוני התנדבות, נחשף ליצירתיות ולרוח האנושית [הבאות לידי ביטוי בארגונים אלה.]פסוקית לוואי
II. [כדי שתתקיים סולידריות לאורך זמן,]פסוקית תכלית (תיאור תכלית) חשוב שיישמר האמון בין החברים בקבוצה.
(1) פסוקית נושא – בשני המשפטים.
(2) הפסוקיות הנוספות:
טעות נפוצה: לזהות את פסוקית התכלית כסיבה; להשאיר את המילה "כדי" מחוץ לתחימה; לא לזהות את "הבאות..." כפסוקית משום שאין בה "ש".
סעיף ב
(1)
I. בחברה סולידרית יש התנדבות רבה, מתן עזרה ותמיכה רחבה.
II. כל אחד מן החברים בקבוצה פועל ממניעים כנים של דאגה לזולת ולא מסיבות אישיות.
(2)
| משפט | התפקיד התחבירי של החלק הכולל במשפט | הקשר הלוגי בחלק הכולל |
|---|---|---|
| משפט I | נושא | הוספה (ריבוי) |
| משפט II | תיאור (סיבה) | ניגוד |
חלק כולל – שני רכיבים או יותר שממלאים אותו תפקיד ונקשרים לאותו נשוא, מחוברים בפסיק או במילת קישור.
משפט I. הנשוא: "יש" (נשוא קיומי). מה יש? "התנדבות רבה", "מתן עזרה", "תמיכה רחבה" – שלושה רכיבים שווי תפקיד, ולכן החלק הכולל הוא נושא. הקשר ביניהם – הוספה (מנייה בפסיק וב־ו' החיבור). "בחברה סולידרית" – תיאור מקום, אינו חלק מן החלק הכולל.
משפט II. הנשוא: "פועל"; הנושא: "כל אחד". מדוע פועל? "ממניעים כנים של דאגה לזולת" ו"(ולא) מסיבות אישיות" – שני רכיבים שווי תפקיד: תיאור (סיבה). "ולא" מציין ניגוד בין הרכיבים (זה – ולא זה). את הקו יש למתוח על שני הרכיבים, כולל "ולא".
טעות נפוצה: לכתוב בטבלה את החלק הכולל עצמו ("התנדבות רבה, מתן עזרה...") במקום את תפקידו (נושא / תיאור); לסמן רק חלק מן הרכיבים (למשל בלי "ולא מסיבות אישיות").
שאלה 9 · הסגר ותרומתו; תמורה
לפניכם שני משפטים, ובכל אחד מהם יש הסגר.
I. סולידריות היא תחושת שייכות של אדם למעגל חברתי, לפי הסוציולוג אמיל דורקהיים.
II. ודאי יש דברים שאנחנו כחברה יכולים לעשות לשימור העשייה החברתית המשותפת.
(1) מתחו קו מתחת להסגר בכל אחד מן המשפטים.
(2) הסבירו את תרומתו של ההסגר בכל משפט.
משפט I: ______
משפט II: ______
לפניכם שני משפטים, ובכל אחד מהם יש תמורה.
I. המושגים: אמון, אכפתיות ואחווה קשורים קשר ישיר בסולידריות.
II. היום, בתקופה הקשה של מלחמת אוקטובר 2023, נדמה שאמון הציבור נתון לחברה הישראלית.
השלימו את הטבלה שלפניכם – העתיקו מכל משפט את התמורה ואת המילה שהיא ממירה, וציינו את התפקיד התחבירי של המילה שהתמורה ממירה.
| התמורה | המילה שהתמורה ממירה | התפקיד התחבירי של המילה שהתמורה ממירה | |
|---|---|---|---|
| משפט I | |||
| משפט II |
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
(1)
I. סולידריות היא תחושת שייכות של אדם למעגל חברתי, לפי הסוציולוג אמיל דורקהיים.
II. ודאי יש דברים שאנחנו כחברה יכולים לעשות לשימור העשייה החברתית המשותפת.
(2)
משפט I – ההסגר מציין את מקור הדברים (מי אמר זאת).
משפט II – ההסגר מביע את עמדת הדובר: ודאות והחלטיות בנוגע לנאמר.
הסגר הוא מילה או צירוף שאינם קשורים תחבירית לשום חלק במשפט (אינם נושא, נשוא, מושא, תיאור או לוואי). אפשר להשמיט אותם, והמשפט יישאר שלם. ההסגר מוסיף מידע על הדובר – מקור הדברים או יחסו אליהם.
I – "לפי הסוציולוג אמיל דורקהיים". אם נשמיט אותו – "סולידריות היא תחושת שייכות של אדם למעגל חברתי" – המשפט שלם. תרומתו: מציין את מקור הטענה, ובכך מייחס אותה לדורקהיים. יש לסמן את כל הצירוף, לא רק את "לפי".
II – "ודאי". בלעדיו: "יש דברים שאנחנו כחברה יכולים לעשות..." – משפט שלם. המילה מבטאת את יחס הדובר לתוכן – ביטחון וודאות (מבע מודאלי של ודאות).
טעות נפוצה: לסמן רק את מילת היחס "לפי"; לכתוב תרומה כללית ("מוסיף מידע") בלי לפרט מהו המידע – מקור הדברים או עמדת הדובר.
סעיף ב
| התמורה | המילה שהתמורה ממירה | התפקיד התחבירי של המילה שהתמורה ממירה | |
|---|---|---|---|
| משפט I | אמון, אכפתיות ואחווה | המושגים | נושא |
| משפט II | בתקופה הקשה של מלחמת אוקטובר 2023 | היום | תיאור (זמן) |
תמורה היא מילה או צירוף הבאים מיד אחרי חלק במשפט, מפרטים או מבהירים אותו, ומתייחסים לאותו דבר בדיוק. אפשר להחליף ביניהם: להשמיט את המומר ולהשאיר את התמורה, והמשפט יישאר תקין. לתמורה אין תפקיד משלה – היא "יורשת" את תפקיד המילה שהיא ממירה.
I. "המושגים" – אילו? "אמון, אכפתיות ואחווה" (התמורה, אחרי נקודתיים). הנשוא: "קשורים"; מי קשורים? המושגים – נושא. בדיקה: "אמון, אכפתיות ואחווה קשורים קשר ישיר בסולידריות" – תקין.
II. "היום" – מתי בדיוק? "בתקופה הקשה של מלחמת אוקטובר 2023" (התמורה, בין פסיקים). המשפט העיקרי: "נדמה [שאמון הציבור...]"; "היום" מציין מתי נדמה – תיאור זמן. בדיקה: "בתקופה הקשה של מלחמת אוקטובר 2023 נדמה ש..." – תקין.
טעות נפוצה: להחליף בין העמודות – לכתוב את התמורה בעמודת "המילה שהתמורה ממירה"; לכתוב בעמודה השלישית את תפקיד התמורה במקום את תפקיד המילה המומרת (בפועל הם זהים), או להעתיק מילים במקום לכתוב תפקיד.
שאלה 10 · פיסוק קטע; תפקידים וחלקי דיבור של צורות בינוני
לפניכם קטע.
המועצה הישראלית להתנדבות ערכה סקר בקרב אלף משיבים. על פי נתוני הסקר שיעור המתנדבים מתחילת המלחמה הוא כמעט חמישים אחוז. כמעט מחצית מהמתנדבים בעת מלחמה מתנדבים גם בשגרה. רוב המתנדבים בוחרים לסייע באיסוף מוצרים באריזה ובחלוקת ציוד ומזון. רונית בר מנכ"לית המועצה הישראלית להתנדבות מציינת במציאות שבה יש מאות אלפי מפונים שיעור התנדבות של כמעט חמישים אחוז הוא נתון מרשים שמלמד על הסולידריות בחברה הישראלית ועל החוסן שלה.
בקטע סומנו רק הנקודות בסופי המשפטים. הוסיפו סימני פיסוק בקטע לפי ההנחיות שלפניכם.
בקטע סומנו בקו שלוש מילים.
ציינו מעל כל אחת מן המילים המסומנות בקו את התפקיד התחבירי שלה ואת חלק הדיבור שבו היא משמשת בקטע.
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
המועצה הישראלית להתנדבות ערכה סקר בקרב אלף משיבים. על פי נתוני הסקר, שיעור המתנדבים מתחילת המלחמה הוא כמעט חמישים אחוז. כמעט מחצית מהמתנדבים בעת מלחמה מתנדבים גם בשגרה. רוב המתנדבים בוחרים לסייע באיסוף מוצרים, באריזה ובחלוקת ציוד ומזון. רונית בר, מנכ"לית המועצה הישראלית להתנדבות, מציינת: "במציאות שבה יש מאות אלפי מפונים, שיעור התנדבות של כמעט חמישים אחוז הוא נתון מרשים שמלמד על הסולידריות בחברה הישראלית ועל החוסן שלה".
לפי ההנחיות, אחת־אחת:
1. הסגר – "על פי נתוני הסקר" מציין את מקור המידע ואינו קשור תחבירית למשפט; הוא בא בראש המשפט, ולכן פסיק אחריו: "על פי נתוני הסקר, שיעור המתנדבים...".
2. תמורה – "מנכ"לית המועצה הישראלית להתנדבות" מבהירה מי היא "רונית בר". תמורה באמצע משפט מוקפת בשני פסיקים: "רונית בר, מנכ"לית המועצה הישראלית להתנדבות, מציינת".
3. דיבור ישיר – אחרי פועל האמירה "מציינת" באים נקודתיים, והמובאה כולה בתוך מירכאות: מציינת: "במציאות... שלה". הנקודה הסופית באה אחרי המירכאות הסוגרות.
4. פסיק אחרי פסוקית לוואי – [שבה יש מאות אלפי מפונים] היא פסוקית לוואי של "במציאות". אחריה מתחיל המשפט העיקרי ("שיעור התנדבות... הוא נתון מרשים"), ולכן מפרידים בפסיק: "מפונים, שיעור התנדבות". (הפסוקית "שמלמד על הסולידריות..." צמודה לשם העצם ואין לפניה פסיק.)
5. חלקים כוללים – "באיסוף מוצרים, באריזה ובחלוקת ציוד ומזון" – שלושה רכיבים שווי תפקיד; פסיק בין הראשון לשני, ו־ו' החיבור לפני האחרון.
טעות נפוצה: לשכוח את הנקודתיים והמירכאות או לשים אותם במקום אחר; לשים את הפסיק לפני פסוקית הלוואי במקום אחריה; להוסיף פסיקים שלא נדרשו (למשל לפני "שמלמד" או בין "ציוד" ל"מזון").
סעיף ב
מתנדבים ("כמעט מחצית מהמתנדבים בעת מלחמה מתנדבים גם בשגרה") – נשוא; פועל.
מפונים – נושא; שם עצם.
מרשים – לוואי; שם תואר.
שלוש המילים הן צורות בינוני. צורת בינוני יכולה לשמש פועל, שם עצם או שם תואר – והתפקיד במשפט הוא שקובע.
מתנדבים – נשוא, פועל. במשפט "כמעט מחצית מהמתנדבים בעת מלחמה מתנדבים גם בשגרה" הנושא הוא "מחצית" (כמעט מחצית מהמתנדבים), ו"מתנדבים" אומר מה הם עושים – זה הנשוא, ולכן הוא משמש פועל (בהווה). שימו לב: "מהמתנדבים" שלפניו הוא שם עצם (בעלי התכונה), ואילו המילה המסומנת היא הפועל.
מפונים – נושא, שם עצם. בפסוקית [שבה יש מאות אלפי מפונים] הנשוא הוא "יש" (נשוא קיומי). מה יש? "מאות אלפי מפונים" – הנושא. "מפונים" כאן הם בני אדם ("אנשים שפונו"), כלומר שם עצם. מבחינת המבנה "מאות אלפי מפונים" הוא צירוף שבו המספר נסמך ו"מפונים" הוא הנספר; הנושא – הצירוף כולו ובמרכזו "מפונים".
מרשים – לוואי, שם תואר. "נתון מרשים" – המילה מתארת את שם העצם "נתון" (איזה נתון?), ולכן היא לוואי ומשמשת שם תואר.
טעות נפוצה: לכתוב ש"מפונים" הוא מושא – אחרי "יש" בא נושא, לא מושא; לציין רק את התפקיד או רק את חלק הדיבור.
שאלה 11 · המרה לפסוקית סיבה, סוגי נשואים, משמעויות "יש", אוגד
לפניכם משפט מורכב.
פעילי התנועה "אזרחים למען אזרחים", שנחשפו לבקשות סיוע של משפחות נזקקות, עזרו להן ככל האפשר.
המירו את המשפט במשפט מורכב בעל פסוקית סיבה.
לפניכם שתי אמירות בנושא סולידריות.
I. מעולם איש לא נהיה עני כשנתן משלו לזולת. (אנה פרנק)
II. כאשר עכבישים פועלים יחד, הם יכולים לקשור אריה. (פתגם אתיופי)
סמנו בקו את כל הנשואים בשתי האמירות.
לפניכם שני משפטים, ובכל אחד מהם המילה "יש" מסומנת בקו.
I. כדי לענות על שאלה זו יש להתייחס למושג "אמון".
II. בחברה כזאת יש גם שיעור גבוה של התנדבות.
כתבו את המשמעות של המילה "יש" בכל אחד מן המשפטים.
המשמעות של "יש" במשפט I: ______
המשמעות של "יש" במשפט II: ______
לפניכם שלושה משפטים, ובהם מילים המסומנות בקו.
I. אין טובה גדולה יותר מהגשת עזרה לאחיך.
II. סולידריות לא פורמלית אינה מכּורח צו או חוק.
III. הסולידריות היא רבת כוח, והיא מתגברת במיוחד בשעות משבר.
כתבו מעל כל מילה המסומנת בקו את התפקיד התחבירי שלה.
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
פעילי התנועה "אזרחים למען אזרחים" עזרו למשפחות נזקקות ככל האפשר, מכיוון שהם נחשפו לבקשות הסיוע שלהן.
או: מכיוון שפעילי התנועה "אזרחים למען אזרחים" נחשפו לבקשות הסיוע של משפחות נזקקות, הם עזרו להן ככל האפשר.
שלב 1 – זיהוי: במשפט הנתון [שנחשפו לבקשות סיוע של משפחות נזקקות] היא פסוקית לוואי של "פעילי התנועה". מבחינת התוכן היא מסבירה מדוע עזרו – כלומר מבטאת סיבה.
שלב 2 – המרה: מחליפים את "ש" הלוואי במילת שעבוד של סיבה – "מכיוון ש", "משום ש", "מפני ש", "כיוון ש", "הואיל ו" – ומוסיפים לפסוקית נושא משלה ("הם" / "פעילי התנועה").
שלב 3 – שמירה על האזכורים: כשמזיזים את הפסוקית, צריך לבדוק למי מתייחסים "הם", "להן" ו"שלהן". אם הפסוקית באה בראש המשפט, השמות המלאים צריכים להופיע בה ("מכיוון שפעילי התנועה... נחשפו לבקשות הסיוע של משפחות נזקקות"), והכינויים – בעיקרי ("הם עזרו להן"). אם העיקרי בא קודם – השמות בעיקרי והכינויים בפסוקית.
טעות נפוצה: לפתוח את המשפט בכינוי שאין לו הפניה ("מפני שהם נחשפו לבקשות... , פעילי התנועה עזרו להן") – כך לא ברור מי "הם" ולמי "להן".
סעיף ב
I. מעולם איש לא נהיה עני כשנתן משלו לזולת.
II. כאשר עכבישים פועלים יחד, הם יכולים לקשור אריה.
I – שני נשואים.
II – שני נשואים.
טעות נפוצה: לסמן את "נהיה" במקום את "עני"; לסמן רק "יכולים" בלי "לקשור"; לשכוח את נשואי הפסוקיות.
סעיף ג
משפט I: חובה/המלצה – משמעות מודאלית ("יש להתייחס" = צריך להתייחס; נשוא מודאלי).
משפט II: קיום ("יש" = קיים, נמצא; נשוא קיומי).
I – מודליות (חובה, ציווי, המלצה). "יש" בא לפני שם פועל ("להתייחס") ומשמעו "צריך", "מוכרח". זו עמדת הדובר כלפי הפעולה – חובה או המלצה, ולכן זהו נשוא מודאלי ("יש להתייחס" – כמו "צריך להתייחס", "רצוי להתייחס").
II – קיום. "יש" בא לפני שם עצם ("שיעור") ומציין שהדבר קיים: "בחברה כזאת קיים שיעור גבוה של התנדבות". זהו נשוא קיומי, ו"שיעור" הוא הנושא.
הדרך להבחין: "יש" + שם פועל → מודאלי; "יש" + שם עצם → קיומי. אפשר גם לבדוק בהחלפה: "צריך" מתאים ל־I, "קיים" מתאים ל־II.
טעות נפוצה: לכתוב "נשוא" או "אוגד" במקום המשמעות; לכתוב "קיום" בשני המשפטים.
סעיף ד
I. אין – נשוא (נשוא קיומי).
II. אינה – אוגד.
III. היא (הראשונה, "היא רבת כוח") – אוגד; היא (השנייה, "והיא מתגברת") – נושא.
I – "אין": נשוא. "אין" הוא השלילה של "יש" הקיומי: "אין טובה גדולה יותר" = לא קיימת טובה גדולה יותר. מה אין? "טובה" – הנושא. לכן "אין" הוא נשוא (קיומי).
II – "אינה": אוגד. הנושא: "סולידריות" (לא פורמלית – לוואי); הנשוא: "מכּורח צו או חוק". "אינה" מקשרת בין הנושא לנשוא השמני ומתאימה לנושא במין ובמספר (נקבה, יחידה) – זהו אוגד שלילי. אפשר להשמיט אותה ולהכניס "לא": "סולידריות לא פורמלית לא מכורח צו".
III – אותה מילה, שני תפקידים.
כלל אצבע: כינוי גוף שבא בין נושא לנשוא שמני – אוגד; כינוי גוף שבא במקום שם העצם ואחריו נשוא – נושא.
טעות נפוצה: לכתוב ש"אין" הוא אוגד (רק "אינו/אינה" עם נושא מפורש ונשוא שמני הם אוגד); לסמן את שתי ה"היא" כאוגד.
מערכת הצורות
שאלה 12 · שורש ובניין של פעלים; פעלים מן השורשים כ-ו-ן וכ-נ-י
לפניכם קטע, ובו פעלים מודגשים.
במדעי החברה הִתְעוֹרֵר העניין בסולידריות כמושג, המַעֲלֶה את השאלה מה מחבר אותנו זה לזה. סולידריות היא גורם חיוני לקבוצות שמְעֻנְיָנוֹת ליצור לכידות, אך היא כְּרוּכָה גם במחיר מסוים. עם זאת לא תמיד סולידריות יכולה לְהוֹעִיל לאדם או לקבוצה שעימם מִזְדַּהִים.
בטבלה שלפניכם נתחו את הפעלים המודגשים בקטע – ציינו את השורש ואת הבניין של כל פועל.
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| הִתְעוֹרֵר | ||
| מַעֲלֶה | ||
| מְעֻנְיָנוֹת | ||
| כְּרוּכָה | ||
| לְהוֹעִיל | ||
| מִזְדַּהִים |
לפניכם ארבעה פעלים מודגשים.
נְכוֹנִים, מְכִינִים, מְכַנִּים, מְכוֹנְנִים
(1) מבין ארבעת הפעלים המודגשים הקיפו את הפועל היוצא דופן מבחינת השורש, וכתבו מעליו את השורש שלו.
(2) בטבלה שלפניכם מיינו את ארבעת הפעלים המודגשים על פי הבניין.
| נפעל | פיעל | הפעיל |
|---|---|---|
◂ פתרון מלא לשאלה 12
סעיף א
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| הִתְעוֹרֵר | ע-ו/י-ר | התפעל |
| מַעֲלֶה | ע-ל-י | הפעיל |
| מְעֻנְיָנוֹת | ע-נ-י-ן | פועל |
| כְּרוּכָה | כ-ר-ך | קל (פעל) |
| לְהוֹעִיל | י/ו-ע-ל | הפעיל |
| מִזְדַּהִים | ז-ה-י | התפעל |
השיטה: מורידים את אותיות התבנית (תחילית הבינוני מ־, ל' של שם הפועל, ה' של העבר, סיומות), מזהים את סימני הבניין – בעיקר לפי התחילית והתנועה שלה בהווה – ומשחזרים אותיות שורש חסרות. בדיקה נוספת: משפחת מילים מאותו השורש.
טעות נפוצה: לכתוב שורש ע-ר-ר או ע-ו-ר-ר ל"התעורר"; לקבוע ש"מעוניינות" בהתפעל ו"כרוכה" בנפעל – משום שמעבירים בטעות לעבר נסתר ("התעניין", "נכרך") במקום לקבוע לפי תחילית ההווה; לכתוב ז-ד-ה ל"מזדהים" (הד' אינה אות שורש).
סעיף ב
(1) מְכַנִּים – שורש כ-נ-י (שלושת האחרים – מן השורש כ-ו-ן).
(2)
| נפעל | פיעל | הפעיל |
|---|---|---|
| נְכוֹנִים | מְכוֹנְנִים, מְכַנִּים | מְכִינִים |
(1) היוצא דופן – מְכַנִּים, כ-נ-י.
(2) מיון לבניינים:
טעות נפוצה: למיין רק שלושה פעלים ולהשאיר את "מכנים" בחוץ – גם הפועל היוצא דופן צריך להופיע בטבלה (בעמודת פיעל).
שאלה 13 · שורשים ופעלים מאותו שורש; זוגות מילים בעלות שורש משותף; הגייה נכונה
לפניכם קטע, ובו שלוש מילים מודגשות.
ההתנדבות של הציבור בתקופת המלחמה הייתה תְּגוּבָה על מצב חירום. התנדבות זו בדרך כלל גּוֹבָה מחיר מן הפרט, ומידת ההקרבה של הציבור בתקופה זו גְּבוֹהָה יותר מבזמנים רגילים.
ציינו ליד כל מילה את השורש שלה, וכתבו פועל מאותו השורש על פי ההנחיות.
לפניכם משפטים, ובהם מילים מודגשות וממוספרות.
מבין שבע המילים המודגשות צרו שלושה זוגות של מילים, שלכל זוג שורש משותף. ציינו את מספרה של כל מילה, וכתבו את השורש המשותף לכל זוג.
זוג I: ______ , ______ השורש המשותף: ______
זוג II: ______ , ______ השורש המשותף: ______
זוג III: ______ , ______ השורש המשותף: ______
לפניכם משפט, ובו זוג פעלים מודגש. הקיפו את צורת הפועל התקינה בהקשר של המשפט.
◂ פתרון מלא לשאלה 13
סעיף א
שלוש מילים דומות במראה, אבל לכל אחת שורש אחר. מבחינים ביניהן לפי המשקל, לפי המשמעות ולפי משפחת המילים.
טעות נפוצה: לכתוב "גָּבַתִּי" במקום גָּבִיתִי (השמטת היו"ד, כמו "נהנתי" במקום "נהניתי"); לבלבל בין ג-ב-י (גבייה) לג-ב-ה (גובה); לכתוב פועל בגוף או בזמן אחר מן הנדרש.
סעיף ב
זוג I: (1) נוֹצְרוּ, (7) יְצוּרִים – השורש המשותף: י/ו-צ-ר.
זוג II: (2) נְצֹר, (5) נָצוּר – השורש המשותף: נ-צ-ר.
זוג III: (4) נָצוּר, (6) מָצוֹר – השורש המשותף: צ-ו/י-ר.
(המילה (3) צְרוֹר – מן השורש צ-ר-ר – אינה שייכת לאף זוג.)
הקושי: בכל המילים מופיעות האותיות צ-ר, ושתי מילים אף נכתבות באופן זהה (נָצוּר). צריך להיעזר במשמעות ובמבנה כדי לזהות את השורש.
זוג I – י/ו-צ-ר (יצירה):
זוג II – נ-צ-ר (שמירה):
זוג III – צ-ו/י-ר (מצור, כיתור):
המילה המיותרת – (3) צְרוֹר (אגודה, חבילה), מן השורש צ-ר-ר.
איך מבחינים בין (4) ל־(5)? ההקשר: "עם שחר נצור על המחנה" – פעולה עתידית שעושים "אנחנו" (עתיד, ע"ו); "סודך נצור בליבי" – תיאור מצב: הסוד שמור (בינוני פעול, נ-צ-ר).
טעות נפוצה: לשבץ את "צרור" באחד הזוגות; לכתוב את המילים בלי מספרן ובלי ניקוד – כך אי אפשר לדעת לאיזו "נצור" הכוונה.
סעיף ג
נַעֲנֶה
הרמז במשפט: "בימינו" ו"לרוב" – תיאור של מצב קבוע בהווה, ולכן נדרשת צורת הווה (בינוני).
הכלל: בבניין נפעל בגזרת ל"י צורת העבר והבינוני נבדלות רק בתנועה האחרונה: עבר – קמץ (נִרְאָה, נַעֲנָה = נענה אתמול); הווה – סגול (נִרְאֶה, נַעֲנֶה = נענה בימינו). (הפתח והחטף פתח בתחילה – בגלל ע' הגרונית.)
לכן: "בימינו הציבור לרוב נַעֲנֶה".
טעות נפוצה: לבחור נַעֲנָה מתוך הרגל. אפשר להיעזר בפועל המוכר "נִרְאֶה" ("הוא נראה עייף עכשיו") ולהקיש ממנו.
שאלה 14 · חלקי דיבור של צורות בינוני; שורש; פעלים סבילים
לפניכם קטע, ובו צורות בינוני מודגשות.
המועצה הישראלית להתנדבות ערכה סקר בקרב אלף משיבים, ולפיו חמישים אחוז מן המשיבים השתתפו בפעילויות התנדבות מתחילת המלחמה, וכמחצית מהמתנדבים בעת מלחמה מִתְנַדְּבִים גם בשגרה. עוד עולה מן הסקר כי רוב המִתְנַדְּבִים בוחרים לסייע באיסוף מוצרים לתרומות. מנכ"לית המועצה הישראלית להתנדבות ציינה כי שיעור התנדבות של כמעט חמישים אחוז במציאות שבה יש מאות אלפי מְפֻנִּים, הוא נתון מַרְשִׁים המלמד על הסולידריות בחברה הישראלית ועל החוסן שלה.
(1) ציינו מעל כל אחת מצורות הבינוני המודגשות את חלק הדיבור שבו היא משמשת בקטע.
(2) לפניכם שני משפטים ובכל משפט מודגשת צורת בינוני. ציינו ליד כל משפט את השורש של צורת הבינוני המודגשת בו.
לפניכם כותרת מאמר 2: סולידריות כמשאב מִתְכַּלֶּה.
(1) מהו חלק הדיבור של המילה מִתְכַּלֶּה שבכותרת? ______
(2) מבין המילים שלפניכם הקיפו את המילה שהיא מאותו השורש של המילה מִתְכַּלֶּה.
כֶּלֶא, כִּלָּיוֹן, יְכֹלֶת, מְכוּלָה
לפניכם קטע, ובו פעלים סבילים.
בתקופת המלחמה אנשים רבים ביקשו להתנדב. אין־ספור התארגנויות חברתיות הוקמו בִן לילה, וקהילות שלמות נולדו בִן רגע. בחברה שיש בה סולידריות יימָּצאו שיעורים גבוהים של התנדבות. קבוצות ששואפות ליצור בתוֹכָן לכידות, יוזמות פעולות שמכוּוָנות לטובת הציבור ובאות לידי ביטוי בעזרה לזולת.
הקיפו בקטע ארבעה פעלים סבילים, וציינו מעל כל פועל סביל שהקפתם את הבניין שלו.
◂ פתרון מלא לשאלה 14
סעיף א
(1)
מִתְנַדְּבִים ("...בעת מלחמה מתנדבים גם בשגרה") – פועל.
הַמִּתְנַדְּבִים ("רוב המתנדבים") – שם עצם.
מְפֻנִּים – שם עצם.
מַרְשִׁים – שם תואר.
(2)
(1) צורת הבינוני משמשת שלושה חלקי דיבור. ההכרעה לפי תפקידה במשפט:
(2) אותה צורה – שני שורשים.
בזכר רבים שתי הצורות זהות; ביחיד הן נבדלות: נתון מַרְשִׁים – הורה מַרְשֶׁה.
טעות נפוצה: לכתוב "שם פועל" או "תואר הפועל" במקום פועל או שם תואר; לכתוב לשני המשפטים אותו שורש.
סעיף ב
(1) שם תואר.
(2) כִּלָּיוֹן
(1) שם תואר. "מִתְכַּלֶּה" היא צורת בינוני בהתפעל, ובכותרת היא מתארת את שם העצם "משאב" (איזה משאב? משאב מתכלה – שנגמר, הולך ואוזל). לכן היא משמשת שם תואר (לוואי).
(2) כִּלָּיוֹן. מִתְכַּלֶּה: מִתְ־ – התפעל; אחרי הורדת התחילית נשארות כ-ל, והסיומת ־ֶה מעידה על ל"י. השורש: כ-ל-י (כָּלָה = נגמר). כִּלָּיוֹן = כליה, השמדה – מאותו השורש (כ-ל-י + הסיומת ־וֹן).
למה לא האחרות: כֶּלֶא – כ-ל-א (בית סוהר); יְכֹלֶת – י-כ-ל (כוח, יכולת); מְכוּלָה – מן השורש כ-ו-ל (מְכַל, הֵכִיל; ארגז הובלה).
טעות נפוצה: לבחור "מכולה" בגלל הדמיון בצליל (מכולה/מתכלה), או "כלא" בגלל אותיות כ-ל.
סעיף ג
הוקמו – הופעל
נולדו – נפעל
יימָּצאו – נפעל
(ש)מכוּוָנות – פועל
פועל סביל מתאר פעולה שנעשתה על ידי מישהו אחר לנושא. הבניינים הסבילים: נפעל (לרוב סביל של קל), פועל (סביל של פיעל) והופעל (סביל של הפעיל). לכן מחפשים פעלים בבניינים האלה ובודקים במבחן "על ידי".
מה אינו סביל: ביקשו (פיעל, פעיל), שואפות ובאות (קל, פעיל), יוזמות (קל, פעיל). המילים "התארגנויות", "התנדבות", "לכידות" הן שמות, לא פעלים.
טעות נפוצה: להקיף פעלים פעילים (ביקשו, שואפות, באות) או שמות (התנדבות, התארגנויות); לזהות את "הוקמו" ולכתוב לו בניין הפעיל.
שאלה 15 · משקלי מקום ומשקלי בעלי מקצוע; משקל קַטֶּלֶת; תפקיד האות ת'
לפניכם רשימת מילים שמשמעותן המשותפת היא מקום.
מֶחְלָף, מְלוּנָה, מוֹעָצָה, מַחְבּוֹא, מוֹסָד, מִבְנֶה, מִפְקָדָה
(1) בטבלה שלפניכם מיינו את המילים שברשימה על פי המשקל.
| מִקְטָל | מִקְטוֹל | מִקְטָלָה |
|---|---|---|
(2) כתבו לכל אחת מן המילים: מוֹעָצָה, מִבְנֶה, מִפְקָדָה שם עצם מאותו השורש במשקל כלשהו שמשמעותו היא בעל מקצוע או תפקיד. שימו לב: על כל שם עצם להיות במשקל אחר.
מוֹעָצָה ______, מִבְנֶה ______, מִפְקָדָה ______
בתשדיר פרסומת מטעם מערך הסייבר הלאומי שמטרתו להעלות את המודעות בנוגע להפצת מידע כוזב נאמר:
כותבי התשדיר גזרו את המילה שַׁתֶּפֶת במשקל נפוץ.
(1) מהו המשקל? ______
(2) המשקל של המילה סייע לכותבי התשדיר להעביר את המסר. הסבירו קביעה זו באמצעות שימוש במונחים לשוניים.
באותו תשדיר נאמר המשפט:
(1) ציינו את השורש ואת המשקל של המילה תַּבְהֵלָה.
השורש: ______ המשקל: ______
(2) מבין המילים שלפניכם הקיפו שתי מילים שתפקיד האות תי"ו בהן זהה לתפקיד האות תי"ו במילה תַּבְהֵלָה.
תַּקָּלָה, תַּפְאוּרָה, תְּפוּסָה, תְּפוּגָה, תְּפִירָה
◂ פתרון מלא לשאלה 15
סעיף א
(1)
| מִקְטָל | מִקְטוֹל | מִקְטָלָה |
|---|---|---|
| מֶחְלָף | מַחְבּוֹא | מְלוּנָה |
| מוֹסָד | מוֹעָצָה | |
| מִבְנֶה | מִפְקָדָה |
(2) מוֹעָצָה – יוֹעֵץ; מִבְנֶה – בַּנַּאי (או: בּוֹנֶה); מִפְקָדָה – מְפַקֵּד.
(1) הדרך: מזהים את השורש, ומשווים את המילה לתבנית תוך התחשבות בשינויים שהגזרה או האות הגרונית גורמות.
מִקְטָל:
מִקְטוֹל:
מִקְטָלָה:
(2) בעלי מקצוע או תפקיד – במשקלים שונים:
שימו לב לדרישה "במשקל אחר": "יועץ" ו"בונה" שניהם קוֹטֵל, ולכן אם כתבתם יועץ – בחרו בַּנַּאי ל"מבנה".
טעות נפוצה: לשבץ את "מחבוא" במִקְטָל ואת "מבנה" במִקְטָלָה בגלל הסיומת ־ֶה (זו סיומת ל"י, לא סימן נקבה).
סעיף ב
(1) קַטֶּלֶת.
(2) משקל קַטֶּלֶת הוא משקל המציין מחלות (אַדֶּמֶת, שַׁפַּעַת, צַהֶבֶת, דַּלֶּקֶת). הבחירה לגזור את המילה "שַׁתֶּפֶת" (מן השורש ש-ת-פ) במשקל זה מציגה את השיתוף הבלתי מבוקר של מידע כמחלה מדבקת, ובכך מחזקת את המסר בדבר הסכנה שבשיתוף המידע – כמו שגם הצירוף "יכולה להדביק את כולנו" מבהיר.
(1) שַׁתֶּפֶת: השורש ש-ת-פ (שיתוף), התבנית: פתח באות הראשונה, דגש וסגול באות השנייה, סגול לפני האות האחרונה וסיומת ־ֶת – קַטֶּלֶת.
(2) מה נדרש: שני רכיבים – (א) משמעות המשקל: קַטֶּלֶת מציין מחלות; (ב) הקשר למסר: המילה מעבירה את המשמעות של מחלה אל תופעת שיתוף המידע הכוזב, ומציגה אותה כמשהו מזיק ומדבק – כך התשדיר מזהיר מפני הסכנה. הפועל "להדביק" בהמשך המשפט מחזק את הדימוי.
זוהי מילה מחודשת שנגזרה בדרך של שורש ומשקל, וכוחה נובע מכך שהקורא מזהה מיד את המשקל ומשייך אותה למשפחת שמות המחלות.
טעות נפוצה: לכתוב רק שקַטֶּלֶת הוא משקל של מחלות בלי להסביר מה זה תורם למסר (הסכנה, ההדבקה), או להפך – להסביר את המסר בלי לציין את משמעות המשקל.
סעיף ג
(1) השורש: ב-ה-ל; המשקל: תַּקְטֵלָה.
(2) תַּפְאוּרָה, תְּפוּגָה.
(1) תַּבְהֵלָה: מורידים את התי"ו שבראש המילה ואת הסיומת ־ָה ונשארות ב-ה-ל (בהלה, להיבהל, מבוהל). התבנית: תַּ + קְ + טֵ + לָה – תַּקְטֵלָה (כמו תַּרְדֵּמָה). "תבהלה" – הפצת בהלה; גם זו מילה מחודשת של התשדיר.
(2) תפקיד התי"ו: בתבהלה התי"ו היא חלק מן המשקל (תחילית של משקל), לא אות שורש. מחפשים מילים שגם בהן התי"ו אינה אות שורש:
האחרות – התי"ו היא אות שורש: תַּקָּלָה (ת-ק-ל, משקל קַטָּלָה), תְּפוּסָה (ת-פ-ס, קְטוּלָה), תְּפִירָה (ת-פ-ר, קְטִילָה).
טעות נפוצה: לכתוב שורש מרובע (ת-ב-ה-ל) או שורש ה-ב-ל; לכתוב משקל מִקְטָלָה.
שאלה 16 · שמות פעולה ובניינים; דרכי תצורה; צורן סופי – נטייה
לפניכם שני משפטים, ובהם שמות פעולה.
הקיפו ארבעה שמות פעולה בבניינים שונים, וציינו מעל כל שם פעולה את הבניין שלו.
לפניכם צירופי מילים, ובהם שמות מודגשים.
(1) בטבלה שלפניכם מיינו את השמות המודגשים לפי דרך התצורה.
| שורש ומשקל | בסיס וצורן גזירה סופי |
|---|---|
(2) אחד מן השמות המודגשים בראש סעיף ב הוא צורת בינוני.
העתיקו אותו, וציינו את הבניין שלו. ______ ______
לפניכם משפט, ובו ארבע מילים מוגדלות שבכל אחת מהן מודגש הצורן הסופי.
(1) מהו סוג הצורן הסופי המשותף לארבע המילים? הקיפו את התשובה הנכונה.
נטייה / גזירה
(2) מבין ארבע המילים העתיקו את המילה שהצורן הסופי בה יוצא דופן מבחינת המשמעות. ______
(3) ציינו את המשמעות של הצורן היוצא דופן. ______
(4) ציינו את המשמעות המשותפת לצורן הסופי שבשלוש המילים האחרות. ______
לא במיקוד תשפ"ז
◂ פתרון מלא לשאלה 16
סעיף א
התארגנות (או: התבוננות) – התפעל
ארגון – פיעל
עשייה – קל (פעל)
הבנה – הפעיל
שם פעולה הוא שם עצם המציין את הפעולה של הפועל, ולכל בניין משקל קבוע של שם פעולה:
במשפטים יש חמישה שמות פעולה, ושניים מהם בהתפעל (התארגנות, התבוננות). כיוון שנדרשים ארבעה בבניינים שונים, בוחרים רק אחד מן השניים.
לא שמות פעולה: "סולידריות" – שם מופשט שנוצר בסיומת ־ִיּוּת, לא שם פעולה של בניין; "תעמיק" – פועל (הפעיל, עתיד); "מונחים", "מושג" – שמות שאינם מציינים פעולה.
טעות נפוצה: לסמן גם את התארגנות וגם את התבוננות (שניהם התפעל); לסמן את "סולידריות" בגלל הסיומת ־וּת; לא לזהות את "הבנה" (ע"ו בהפעיל: הֵבִין ← הֲבָנָה).
סעיף ב
(1)
| שורש ומשקל | בסיס וצורן גזירה סופי |
|---|---|
| מָהִיר | מַשְׁמָעוּת |
| פְּסוּלִים | רַעֲיוֹנִי |
(2) פְּסוּלִים – קל (פעל).
(1) איך מבחינים? מנסים לזהות בתוך המילה מילה שלמה קיימת + סיומת. אם יש כזאת – בסיס וצורן; אם המילה בנויה משורש בתבנית של משקל – שורש ומשקל.
(2) פְּסוּלִים – קל (פעל). קָטוּל הוא בינוני פָּעוּל של בניין קל (כמו כָּתוּב, סָגוּר): פָּסוּל = שנפסל. "מָהִיר" אינו צורת בינוני – אין בניין שהבינוני שלו בתבנית קָטִיל, והפועל "מִהֵר" (פיעל) הבינוני שלו הוא מְמַהֵר.
טעות נפוצה: לבחור ב־(2) את "מהיר" ולכתוב קל או פיעל; לכתוב שבניין "פסולים" הוא נפעל (בגלל "נפסל") – אין בו נ'.
סעיף ג
(1) נטייה.
(2) תלבושתה.
(3) שייכות (כינוי קניין – "התלבושת שלה").
(4) צורת נקבה (נקבה יחידה).
(1) צורן נטייה. צורן גזירה יוצר מילה חדשה במשמעות חדשה (למשל ־וּת, ־ִי, ־וֹן). צורן נטייה רק משנה את צורת המילה – מין, מספר או כינוי – והמילה נשארת אותה מילה. בארבע המילים הסיומת ־ָה אינה יוצרת מילה חדשה: כחולה היא צורת הנקבה של כחול, ותלבושתה היא "התלבושת שלה".
(2)–(3) תלבושתה – שייכות (קניין). הסיומת ־ָהּ (בכתיב: ה') היא כינוי קניין לנסתרת: תלבושתה = התלבושת של הקבוצה. (המילה תלבושת כבר נקבה בעצמה.)
(4) כחולה, לבנה, צהובה – נקבה. אלה שמות תואר המתאימים לשם העצם "תלבושת" (נקבה): כחול ← כחולה, לבן ← לבנה, צהוב ← צהובה. הצורן מציין מין נקבה.
טעות נפוצה: לכתוב ש־־ָה היא צורן גזירה שמשמעו "צבע" או "בגד" – אין צורן גזירה כזה; לכתוב "שם תואר" או "מגדר" במקום "נקבה".