דילוג לתוכן המרכזי

בגרות בלשון שאלון עיקרי 011281 - קיץ 2025, מועד ב'

שאלון עיקרי (הבנה, הבעה ולשון) · שאלון 011281 · קיץ, מועד ב' · 16 שאלות · 3 שעות

בחינת הבגרות בלשון, קיץ 2025, מועד ב', כל 16 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה. במטלת הכתיבה - חיבור לדוגמה בציון מלא, המבנה שלו והסבר לפי רכיבי ההערכה.

הוראות הבחינה (כמו בשאלון)

א. משך הבחינה: שלוש שעות.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני חלקים.
חלק ראשון – הבנה והבעה – 50 נקודות
חלק שני – לשון – 50 נקודות
פרק א: שם המספר ואותיות השימוש
פרק ב: תחביר / פרק ג: מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר (נספח 2).
ד. הוראה מיוחדת: יש לענות על השאלות בגוף שאלון זה לפי ההוראות.
שימו לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
נספחים: נספח 1 – מאמרים; נספח 2 – דף עזר.

חלק ראשון – הבנה והבעה

ההוראות לחלק זה

(50 נקודות)
קראו את המאמרים 1–3 שבנספח 1 המצורף, וענו על כל השאלות 1–5 שלפניכם.
הקפידו על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
(נספח 1 – מאמרים: לפניכם שלושה מאמרים. קראו אותם, וענו על השאלות בשאלון המחברת המצורף.)

שאלה 1 · טאבו לשוני ותקינות פוליטית: השוואה ויישום על קטע

הבנת הנקרא11 נקודותמאמר 1
א.

כותבת מאמר 1 מבחינה בין שתי תופעות לשוניות: טאבו לשוני ותקינות פוליטית.
במה שונה המניע לטאבו הלשוני מן המניע לתקינות הפוליטית? כתבו עד שני משפטים. נסחו את תשובתכם באמצעות השוואה. (4 נקודות)

ב.

לפניכם קטע. קראו אותו, וענו על השאלות שאחריו.
בשנת 2017 החליטה הוצאת ספרים אמריקאית להוציא לאור באנגלית את ספר הילדים "דירה להשכיר", מאת לאה גולדברג, שפורסם לראשונה ב־1948. הסיפור "דירה להשכיר" מתאר מקרה המתרחש בבניין דירות בן חמש קומות שבו בכל קומה גר בעל חיים אחר. בתרגום לאנגלית התעורר קושי בשל הדמות המכונה "חתולה כושית", וההוצאה לאור דרשה לשנות את שמה. לבסוף הוחלט לתאר את החתולה כבעלת פרווה מושלמת ושחורה כמו חצות הלילה.
(מעובד על פי ויינברג, א' (2017). חתולה כושית? לא אצלנו: הבעיה בגרסה האנגלית של "דירה להשכיר". ynet)
(1) איזו משתי התופעות באה לידי ביטוי בקטע זה? הקיפו את התשובה הנכונה. (2 נקודות)
– טאבו לשוני
– תקינות פוליטית
(2) הסבירו כיצד התופעה הלשונית שהקפתם בסעיף (1) באה לידי ביטוי בקטע. (5 נקודות)

◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה

המניע לטאבו הלשוני הוא פחד או יראה (האדם מקשר בין אמירת המילה ובין התממשות התופעה המפחידה), ואילו המניע לתקינות הפוליטית הוא שיקולים אידאולוגיים על פי נורמות חברתיות – הרצון שלא לפגוע באנשים מקבוצות שונות בחברה.

היכן במאמר: פסקה ב: "הטאבו הלשוני נוצר עקב פחד או יראה: האדם מקשר בין הזכרת מילה המציינת תופעה מפחידה ובין התממשות התופעה". פסקה ג: "המונח 'תקינות פוליטית' מבטא בחירת מילים משיקולים אידאולוגיים, על פי נורמות חברתיות", "כדי שלא לפגוע באנשים מקבוצות שונות בחברה".

מה נדרש: השאלה שואלת על המניע (מה גורם לתופעה) – לא על הדוגמאות ולא על התוצאה. בשתי התופעות מחליפים מילה במילה אחרת, ולכן הדבר המשותף אינו התשובה; ההבדל הוא למה מחליפים.

ניסוח השוואה: משפט אחד, שני צדדים, ומילת ניגוד/השוואה ביניהם: "ואילו", "לעומת זאת", "בעוד ש...". גם שני משפטים שבשני מופיע "לעומת זאת" מתקבלים.

טעות נפוצה: לכתוב שני משפטים נפרדים בלי מילת השוואה ("המניע לטאבו הוא פחד. המניע לתקינות הוא אידאולוגיה.") או לחבר ב"ו" או ב"או" – זו אינה השוואה מנוסחת. טעות נוספת: לכתוב מה התופעה עושה (מחליפה מילים) במקום מה מניע אותה.

סעיף ב

תשובה

(1) תקינות פוליטית.
(2) הכינוי "כושית" נושא מטען שלילי של השפלה וזלזול על רקע השתייכות גזעית־אתנית, ולכן תיאור החתולה בכינוי זה נתפס כפוגעני כלפי קבוצה בחברה. ההוצאה לאור דרשה לשנות את הכינוי, כי לפי גישת התקינות הפוליטית יש לבחור מילים משיקולים אידאולוגיים – להחליף מילה פוגענית במילה ניטרלית שאינה פוגעת באנשים מקבוצות שונות. לכן החתולה תוארה במקום זה "כבעלת פרווה מושלמת ושחורה כמו חצות הלילה".

(1) למה תקינות פוליטית ולא טאבו לשוני: אין כאן פחד שאמירת המילה תגרום לדבר מפחיד לקרות (מניע הטאבו – פסקה ב). יש כאן חשש לפגוע בקבוצה בחברה על רקע השתייכות אתנית – בדיוק מה שמתואר בפסקה ג: התקינות הפוליטית "רגישה בייחוד לקבוצות של מיעוטים בחברה מבחינת השתייכות אתנית".

(2) איך בונים הסבר מלא (5 נקודות): שלושה רכיבים, וכל אחד מעוגן בקטע ובמאמר:
1. המילה הבעייתית ולמה: "כושית" – כינוי שנושא משמעות של השפלה כלפי שחורים (גם מאמר 3, פסקה ד, אומר שאין לומר "כושי" "מפני שמילה זו נושאת מטען היסטורי של השפלה ודיכוי").
2. הפעולה: ההוצאה לאור דרשה להחליף את הכינוי.
3. הקישור לתופעה: ההחלפה נעשתה משיקולים אידאולוגיים־חברתיים – כדי לא לפגוע בקבוצה – והמילה הוחלפה בתיאור ניטרלי ("שחורה כמו חצות הלילה"). זה מה שמגדיר את התקינות הפוליטית במאמר 1, פסקה ג.

טעות נפוצה: לספר מחדש את הקטע ("החליטו לתרגם את הספר והחליפו את השם") בלי להסביר למה המילה פוגענית ובלי לקשר להגדרה של התקינות הפוליטית.

שאלה 2 · מאפייני סגנון עיוני־מידעי במאמר 1

הבנת הנקרא3 נקודותמאמר 1

מאמר 1 הוא מאמר עיוני־מידעי. לפניכם רשימה של חמישה מאפיינים של כתיבה.
הקיפו שלושה מאפיינים של סגנון כתיבה עיוני־מידעי הבאים לידי ביטוי במאמר 1. (3 נקודות)

•הבעת עמדת הכותב בנוגע לתופעה והצדקתה
•הסברים של מושגים
•שימוש רב בדימויים, במטפורות ובלשון ציורית לצורך שכנוע
•כתיבה אובייקטיבית
•התמקדות בתיאור של תופעה והתפתחותה
◂ פתרון מלא לשאלה 2
תשובה
•הסברים של מושגים
•כתיבה אובייקטיבית
•התמקדות בתיאור של תופעה והתפתחותה

מה בודקים: מאמר מידע נועד להסביר ולתאר, לא לשכנע. לכן מחפשים במאמר 1 סימנים של הסבר ותיאור, ופוסלים סימנים של מאמר עמדה.

הנכונים – ועדות מן המאמר:

•הסברים של מושגים: הכותבת מגדירה "טאבו חברתי", "טאבו לשוני" ("כלומר איסור לבטא מילים מסוימות", פסקה א) ו"תקינות פוליטית" (פסקה ג); יש גם הערות שוליים המסבירות "נורמה" ו"אפליה מתקנת".
•כתיבה אובייקטיבית: גוף שלישי, אין "אני", הדעות מובאות בשם אחרים ("רבים מן המבקרים... טוענים", פסקה ה; "לפי הבלשן רפאל ניר", פסקה ו; "לדעת חוקרים מסוימים", פסקה ח), ומוצגים גם צדדים חיוביים ("חלק מן המאבק... הצליח למדי").
•תיאור התופעה והתפתחותה: פסקה ד מתארת היכן ומתי החלה התקינות הפוליטית ("בקמפוסים... לקראת סוף שנות השמונים") ואיך התפתחה; פסקות ו–ז מתארות את ביטוייה בישראל.

הפסולים:

•הבעת עמדת הכותב והצדקתה – מאפיין של מאמר עמדה; הכותבת אינה מכריעה בעד או נגד.
•לשון ציורית לצורך שכנוע – אין במאמר שכנוע, והלשון עניינית.

שאלה 3 · מחקר אבננטי ועמדת כותבת מאמר 2; השוואת עמדות מאמרים 2 ו־3

הבנת הנקרא8 נקודותמאמר 2מאמר 3
א.

כותבת מאמר 2 מתארת את המחקר של אלסיו אבננטי (פסקה ו).
הסבירו כיצד מסקנת המחקר תומכת בעמדתה של כותבת מאמר 2 בנוגע לתקינות פוליטית. (4 נקודות)

ב.

האם עמדתו של כותב מאמר 3 בנוגע לתקינות הפוליטית עולה בקנה אחד עם עמדתה של כותבת מאמר 2 בנוגע לתקינות הפוליטית? הוכיחו את קביעתכם באמצעות ציטוט אחד מכל אחד מן המאמרים:
מאמר 2 ומאמר 3. (4 נקודות)

◂ פתרון מלא לשאלה 3

סעיף א

תשובה

מסקנת המחקר היא שאנו רגישים פחות לכאב של אנשים מקבוצות אחרות, כלומר תכונות של גזענות נובעות מאינסטינקטים אנושיים מולדים. כותבת מאמר 2 מתנגדת לתקינות הפוליטית וטוענת שהיא אינה פותרת את בעיית הגזענות. המחקר תומך בעמדתה: אם הגזענות מולדת, הרי החלפת מילים במילים חלופיות לא תשנה את התכונות והמחשבות שלנו – היא רק תסתיר אותן. לכן תקינות פוליטית אינה יכולה לתקן את הגזענות שאנשים מבטאים.

שלב 1 – מה מסקנת המחקר? פסקה ו: "המסקנה היא שאנחנו רגישים פחות לכאב של אנשים מקבוצות אחרות". פסקה ה מכלילה: "תכונות של גזענות נובעות מאינסטינקטים אנושיים מוּלדים".

שלב 2 – מה עמדת הכותבת? היא מתנגדת לתקינות הפוליטית: "הנחה זו [שאם נתבטא במילים חלופיות ישתנו המחשבות] מעולם לא אוששה" (פסקה ב); התקינות הפוליטית "אינה פותרת בעיות, אלא מתעלמת מהן" (פסקה ג); "מִשְׁטוּר הדעות והמחשבות שלנו לא יהפוך אותנו לטובים יותר" (פסקה ח).

שלב 3 – הקישור (זה עיקר הניקוד): מסקנה שהגזענות מולדת ← שינוי מילים לא ישנה תכונה מולדת ← התקינות הפוליטית אינה משיגה את מטרתה. כך המחקר משמש ראיה לטענת הכותבת.

טעות נפוצה: לתאר את הניסוי (מחט, יד, שחורים ולבנים) בלי לנסח את המסקנה ובלי להראות את הקשר לעמדה נגד התקינות הפוליטית. שאלת "כיצד תומך" דורשת את שלושת השלבים.

סעיף ב

תשובה

לא. עמדתו של כותב מאמר 3 בנוגע לתקינות הפוליטית אינה עולה בקנה אחד עם עמדתה של כותבת מאמר 2: כותבת מאמר 2 מתנגדת לתקינות הפוליטית, ואילו כותב מאמר 3 תומך בה.
ציטוט ממאמר 2: "היא [התקינות הפוליטית] נהפכה למעין 'משטרה' של דעות שכל עיסוקה הוא להשליט כללים, המונעים מאיתנו להתבטא בחופשיות ומחנכים אותנו להשתמש ב'לשון נקייה'" (פסקה ג).
ציטוט ממאמר 3: "הערות שאינן תקינות פוליטית הן הערות שכל כוונתן להשפיל ולהשתיק את מושאן" (פסקה ו).
(ציטוטים אפשריים נוספים – מאמר 2: "הנחה זו מעולם לא אוששה"; "התקינות הפוליטית מעולם לא שיפרה את הסובלנות וההקשבה"; מאמר 3: "מכאן שבין התקינות הפוליטית ובין הצביעות אין ולא כלום"; "על מי מגינה הסלידה האופנתית כל כך מתקינות פוליטית? על הפוגעים".)

שלב 1 – קביעה ברורה: "לא, העמדות אינן עולות בקנה אחד" + ניסוח של כל עמדה: מאמר 2 – נגד (כבר הכותרת: "אנשי הפוליטיקלי קורקט הם הגזענים ביותר"); מאמר 3 – בעד (הכותב מציג את טיעוני המתנגדים כדי להפריך אותם).

שלב 2 – ציטוט מכל מאמר: הציטוט חייב להוכיח את העמדה, לא סתם להזכיר את הנושא. במאמר 3 צריך להיזהר: הכותב מביא גם את דברי המתנגדים ("היא כופה על אנשים לומר דברים שהם אינם מאמינים בהם") – ציטוט כזה מבטא את עמדת המתנגדים, לא את עמדתו, ולכן אינו מתאים. יש לבחור משפט שבו הכותב עצמו מדבר בעד התקינות הפוליטית או מפריך את המתנגדים.

שלב 3 – ציטוט מדויק: במירכאות, מילה במילה, ורצוי לציין פסקה.

טעות נפוצה: לצטט ממאמר 3 את הטיעון של המתנגדים כאילו הוא עמדת הכותב, ולכן לקבוע בטעות ששני הכותבים מתנגדים.

שאלה 4 · דרך הטיעון במאמר 3

הבנת הנקרא3 נקודותמאמר 3

כותב מאמר 3 מביע את עמדתו בנוגע לתקינות הפוליטית.
מהי הדרך העיקרית שבה משתמש כותב מאמר 3 להצדקת עמדתו?
הקיפו את התשובה הנכונה. (3 נקודות)
– הוא מציג את הרקע להתפתחות התקינות הפוליטית.
– הוא מפריך את נימוקי המתנגדים לתקינות הפוליטית.
– הוא משתמש בציטוטים מפי מומחים בתחום הגזענות.
– הוא מדגים את חשיבות הדוגריות של הישראלים.

◂ פתרון מלא לשאלה 4
תשובה

הוא מפריך את נימוקי המתנגדים לתקינות הפוליטית.

איך מזהים: בפסקה ג הכותב מכריז על המבנה: "אני רוצה להציע תשובות על שני טיעונים של רבים מן המתנגדים". אחר כך:

•פסקה ד – הטיעון הראשון (צביעות כפויה) ← הפרכה: "הקביעה – השגויה", "האמת היא שמותר...", "מכאן שבין התקינות הפוליטית ובין הצביעות אין ולא כלום".
•פסקות ה–ו – הטיעון השני (פגיעה בחופש הביטוי ובדוגריות) ← הפרכה: הישירות "היא מילה נקייה יותר לגסות רוח", "מדוע להעדיף את חירותו של עושה העוול על פני זכותו של הקורבן?".

זהו מבנה של טיעון־נגד והפרכה.

למה לא האחרות:

•רקע להתפתחות – מופיע במאמר 1 (פסקה ד), לא במאמר 3.
•ציטוטי מומחים – אין במאמר 3 ציטוטים של מומחים.
•חשיבות הדוגריות – הפוך: הכותב טוען שלדוגריות "אין... כל ערך".

שאלה 5 · מטלת כתיבה: סקירה – מהי תקינות פוליטית ונימוקי המתנגדים לה

מטלת כתיבה25 נקודותמאמר 2מאמר 3

מטלת כתיבה (25 נקודות)
תקינות פוליטית נועדה להביא לשינוי חיובי בחברה, אולם היא שנויה במחלוקת.
לקראת דיון במסגרת "יום השפה העברית" בכיתתכם התבקשתם לכתוב סקירה בנושא התקינות הפוליטית.
בסקירה הסבירו מהי תקינות פוליטית, והציגו את נימוקי המתנגדים לה. התבססו על מאמרים 2 ו־3.
כתבו בהיקף של 100–200 מילים.
הקפידו על דרכי מסירה מקובלות ועל אזכור מקורות המידע בגוף הסקירה ובסופה (ביבליוגרפיה).
השתמשו בעמוד זה לכתיבת טיוטה, ואת הסקירה כתבו בעמודים 7–8.

◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 5
סקירה לדוגמה בציון מלא

תקינות פוליטית ונימוקי המתנגדים לה
תקינות פוליטית היא גישה חברתית הדורשת להימנע מביטויים פוגעניים ולהחליף מילים פוגעניות או לא נעימות במילים ניטרליות או מעודנות, שאין להן משמעות שלילית (טריגר ורוזנבלום, 2007; מרגלית, 2020). מטרת הגישה היא למנוע תחושת עלבון או נחיתות בקרב קבוצות בחברה, למשל על רקע גיל, מגדר או גזע. כך, למשל, מעדיפים לומר "אזרח ותיק" במקום "זקן" (מרגלית, 2020).

אף שמטרת הגישה ראויה, היא זוכה להתנגדות רבה. המתנגדים טוענים שהיא מביאה לצביעות: היא כופה על אנשים לומר דברים שאינם מאמינים בהם, וכך נוצר פער בין מחשבותיהם ובין התנהגותם (טריגר ורוזנבלום, 2007; מרגלית, 2020). נימוק נוסף הוא שהגישה פוגעת בחופש הביטוי, שכן היא מונעת מאנשים להתבטא בחופשיות (מרגלית, 2020), ובישראל אף נטען שהיא שוללת את הישירות – ה"דוגריות" – המוערכת כל כך (טריגר ורוזנבלום, 2007). עוד טוענים המתנגדים שהיא מסרבלת את השפה ומביאה לתוצאות מגוחכות (טריגר ורוזנבלום, 2007).

זאת ועוד, מעולם לא הוכח ששינוי המילים משנה את המחשבות. לפי מרגלית (2020), הגזענות רק עוברת אל מתחת לפני השטח, ותחושות שליליות שאינן נאמרות עלולות לבוא לידי ביטוי בדרכים הרסניות יותר. מכאן שהתקינות הפוליטית אינה פותרת את הבעיות אלא מתעלמת מהן, ואף עלולה להקצין אותן.

ביבליוגרפיה
טריגר, צ' ורוזנבלום, ע' (2007). פוליטיקלי קורקט. בתוך: מטלון ר' (עורכת), ללא מילים – התרבות הישראלית בראי השפה (עמ' 330–332). דביר.
מרגלית, ל' (2020). אנשי ה"פוליטיקלי קורקט" הם הגזענים ביותר. TheMarker.

(מספר מילים: 177, בלי הכותרת ורשימת המקורות)

1. מה המטלה דורשת – שני תבחינים: (א) מהי תקינות פוליטית – הגדרה, מטרה ודוגמה; (ב) נימוקי המתנגדים לה. לא נדרשים: תולדות התופעה, הנימוקים של התומכים (ההפרכות של טריגר) או עמדה אישית.

2. איסוף החומר:

•הגדרה ומטרה: מאמר 2, פסקה ב (החלפת מילים פוגעניות במילים ניטרליות; מניעת עלבון ונחיתות; "אזרח ותיק" במקום "זקן"); מאמר 3, פסקה א ("גישה חברתית הדורשת מאנשים... להימנע מאמירת ביטויים פוגעניים").
•נימוקי המתנגדים: מאמר 2 – ההנחה שמילים משנות מחשבות לא אוששה (ב); אינה פותרת בעיות אלא מתעלמת מהן, "משטרה" של דעות המונעת התבטאות חופשית (ג); הגזענות עוברת אל מתחת לפני השטח ועלולה להקצין (ד); צביעות – פער בין מחשבה להתנהגות (ז). מאמר 3 – צביעות כפויה, סרבול השפה ותוצאות מגוחכות (ד); פגיעה בחופש הביטוי ובדוגריות הישראלית (ה).
•הפריטים המשותפים (הבסיס למיזוג): צביעות; פגיעה בחופש הביטוי.

3. שימו לב למלכודת במאמר 3: טריגר תומך בתקינות הפוליטית; הוא מציג את טיעוני המתנגדים כדי להפריך אותם. בסקירה לוקחים ממנו רק את הטיעונים ומייחסים אותם למתנגדים ("המתנגדים טוענים..."), ולא כותבים שטריגר עצמו מתנגד.

4. מבנה הסקירה:

•כותרת עניינית.
•פסקת פתיחה – תבחין א: הגדרה ממוזגת משני המאמרים (אזכור כפול), מטרה ודוגמה.
•פסקת גוף – תבחין ב: משפט מעבר ("אף שמטרת הגישה ראויה, היא זוכה להתנגדות"), ואחריו הנימוקים, מן המשותף לשני המאמרים אל הייחודי לכל אחד.
•פסקת סיום – הנימוק המהותי ביותר (התקינות אינה משנה מחשבות ואף עלולה להקצין) כמסקנה, בלי "לסיכום" ובלי עמדה אישית.

5. מילות קישור ששימשו: "כך, למשל", "אף ש...", "נימוק נוסף", "שכן", "גם", "זאת ועוד", "מכאן ש..." – מסמנות הדגמה, ויתור, הוספה, סיבה ומסקנה.

6. עמידה בתבחינים:

•תוכן: שני רכיבי המטלה מכוסים; כל המידע לקוח מן המאמרים; אין עמדה אישית.
•ארגון ומיזוג: הסקירה מאורגנת לפי התבחינים ולא לפי המאמרים; פריטים משותפים מובאים פעם אחת עם שני אזכורים.
•דרכי מסירה ואזכור מקורות: פרפרזה ולא העתקה; אזכור (שם משפחה, שנה) בגוף הטקסט, גם בצורה "לפי מרגלית (2020)"; ביבליוגרפיה לפי סדר הא"ב.
•לשון: משלב ענייני, גוף שלישי, משפטים שלמים, היקף בטווח.

7. טעויות אופייניות:

•לייחס לטריגר עמדה נגד התקינות הפוליטית, או להביא את ההפרכות שלו כאילו הן חלק מנימוקי המתנגדים.
•להקדיש את רוב הסקירה להגדרה ולדוגמאות ("זקן", "כושי") ולקצר בנימוקים.
•סיכום כל מאמר בנפרד במקום מיזוג.
•פתיחה שמעתיקה את ניסוח המטלה ("לקראת יום השפה העברית..."), סיום "לסיכום, לדעתי...".
•השמטת אזכורים בגוף הסקירה או השמטת הביבליוגרפיה.

חלק שני – לשון

ההוראות לחלק זה

(50 נקודות)
בחלק זה שלושה פרקים. ענו על שני פרקים: על פרק א – חובה, ועל אחד מן הפרקים ב–ג.

פרק א: שם המספר ואותיות השימוש – חובה (10 נקודות)
בפרק זה ענו על שאלה 6.

לפניכם שני פרקים: פרק ב – תחביר, פרק ג – מערכת הצורות.
בחרו בפרק שלמדתם: בפרק ב – תחביר או בפרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרתם ענו על השאלות לפי ההוראות.

פרק ב: תחביר (40 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 7–11 (לכל שאלה – 10 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.

פרק ג: מערכת הצורות (40 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 12–16 (לכל שאלה – 10 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.

שם המספר ואותיות השימוש

שאלה 6 · שם המספר ואותיות השימוש

שם המספר10 נקודות

לפניכם משפטים ובהם אפשרויות להגיית שם המספר ואותיות השימוש וכן מספרים מודגשים.
הקיפו את הצורה הנכונה מבין האפשרויות להגיית שם המספר, וכתבו במילים את המספרים המודגשים (אין צורך לנקד).

•לאחרונה דנו חברי הכנסת באַחַד / אֶחָד הסעיפים של חוק העונשין.

בחוק זה סעיף מספר 144 ______ עוסק בגזענות.

•בשנת אלפיים עֶשְׂרִים וְשְׁנַיִם / עֶשְׂרִים וְשְׁתַּיִם / עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם / עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם חוקקה הכנסת כמה חוקים נגד גזענות.
•הכתב הפלילי של חברת החדשות סיקר 287 ______ אירועי הסתה.
•שָׁלוֹשׁ / שְׁלוֹשׁ / שְׁלֹשֶׁת הצעות החוק של הממשלה הובאו להצבעה במליאה.
•מספר התיקים שנפתחו לבני נוער במשטרת בריטניה בעשור האחרון הוא פי 4 ______ ממספרם בעשור הקודם.
•בפגישה ה־15 ______ של הוועדה לקידום מעמד האישה עסקו במאבק באלימות נגד נשים. בפגישה השתתפו 36 ______ נציגות ונציגים של ארגונים שונים.
•בתאריך שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה / שְׁמוֹנָה עָשָׂר / שְׁמוֹנָה עֶשְׂרֵה בדצמבר 2016 פורסם המאמר "כוחה של מילה" שעוסק בתקינות פוליטית.
•דוח שנתי שפורסם בשנת 2021 מלמד על עלייה של 12 ______ אחוזים בשימוש בכינויים ניטרליים.
◂ פתרון מלא לשאלה 6
תשובה
•באַחַד הסעיפים
•סעיף מספר מאה ארבעים וארבע
•בשנת אלפיים עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם
•מאתיים שמונים ושבעה אירועי הסתה
•שְׁלוֹשׁ הצעות החוק
•פי ארבעה
•בפגישה החמש עשרה
•שלושים ושישה נציגות ונציגים
•שְׁמוֹנָה עָשָׂר בדצמבר
•שנים עשר אחוזים

הכלל הבסיסי: במספרים 3–10 (וגם באחדות שבתוך מספר מורכב) שם המספר "הפוך" למין שם העצם: עם זכר – צורה עם ה' (שלושה, שבעה); עם נקבה – בלי ה' (שלוש, שבע). לכן שואלים תמיד: מה מינו של שם העצם הנספר?

1. בְּאַחַד הסעיפים. לפני שם עצם מיודע ברבים ("הסעיפים") באה צורת הנסמך: אַחַד (זכר) / אַחַת (נקבה). "סעיף" – זכר, ולכן אַחַד, ולא אֶחָד (צורת הנפרד, הבאה אחרי שם העצם: סעיף אֶחָד).

2. סעיף מספר מאה ארבעים וארבע. אחרי המילה "מספר" המספר אינו סופר אלא מזהה – זהו מספר סתמי, והוא נאמר תמיד בצורת נקבה: ארבע (ולא ארבעה), גם אם "סעיף" זכר.

3. עשרים וּשְׁתַּיִם. "שנה" – נקבה, ולכן בשנים קוראים את המספר בנקבה: שתיים (ולא שניים). ו' החיבור לפני אות בשווא נהגית וּ (שורוק): וּשְׁתַּיִם.

4. מאתיים שמונים ושבעה אירועי הסתה. "אירוע" – זכר, ולכן שבעה (עם ה'). "מאתיים" ו"שמונים" זהים לשני המינים.

5. שְׁלוֹשׁ הצעות החוק. "הצעה" – נקבה, ולכן צורת הנקבה. לפני שם עצם מיודע (צירוף מיודע "הצעות החוק") באה צורת הנסמך: שְׁלוֹשׁ (בשווא), ולא שָׁלוֹשׁ (נפרד). שְׁלֹשֶׁת היא צורת הנסמך של הזכר (שְׁלֹשֶׁת הימים) – לא מתאימה.

6. פי ארבעה. אחרי "פי" (כפולה) המספר בא בצורת זכר: פי שניים, פי שלושה, פי ארבעה.

7. בפגישה החמש עשרה. מספר סודר מ־11 ומעלה הוא מספר יסודי מיודע הבא אחרי שם העצם ומתאים לו במין. "פגישה" – נקבה: הפגישה החמש עשרה (כמו "הכבשה החמש עשרה").

8. שלושים ושישה נציגות ונציגים. כשנספרים יחד זכרים ונקבות, ההתאם הוא לזכר, ולכן שישה (צורת זכר).

9. שְׁמוֹנָה עָשָׂר בדצמבר. בתאריך, הימים בחודש נקראים בצורת זכר (כמו "יום"): שְׁמוֹנָה עָשָׂר. שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה היא צורת הנקבה; שְׁמוֹנָה עֶשְׂרֵה מערבת זכר ונקבה ושגויה.

10. שנים עשר אחוזים. "אחוז" – זכר, ולכן שנים עשר (ולא שתים עשרה).

טעות נפוצה: לכתוב "סעיף מספר מאה ארבעים וארבעה" (התאמה ל"סעיף" במקום מספר סתמי בנקבה); לבחור "שמונה עשרה בדצמבר"; לכתוב "שלושים ושש נציגות ונציגים" (התאמה לשם העצם הקרוב בלבד).

תחביר

שאלה 7 · סוגי משפטים, תפקידים תחביריים, המרה למשפט פשוט

תחביר10 נקודות
א.

לפניכם שלושה משפטים.
I. מכיוון שאנשים אינם אוהבים כללים המונעים מהם חופש דיבור, העוינות שלהם כלפי התקינות הפוליטית הייתה רק עניין של זמן. ______
II. תופעת התקינות הפוליטית החלה להתפתח בקמפוסים של אוניברסיטאות בארצות הברית לקראת סוף שנות השמונים של המאה ה־20. ______
III. הרחקה מכוונת של רגשות ומחשבות מן התודעה מאפשרת שליטה בדחפים, אך היא הרסנית לנפש האדם. ______
(1) ציינו ליד כל אחד מן המשפטים את הסוג התחבירי שלו.

•אם המשפט מורכב, תחמו את הפסוקית/הפסוקיות שבו, וציינו את התפקיד התחבירי שלהן.
•אם המשפט הוא משפט איחוי, תחמו את איבריו.

(2) ציינו את התפקיד התחבירי של המילים המסומנות בקו בכל אחד מן המשפטים.
I. חופש ______
II. בארצות הברית ______
III. הרסנית ______

ב.

לפניכם משפט מורכב.
לאחר שהוחלפה המילה "זקן" במילים "אזרח ותיק", הוחל השינוי על כל הפרסומים של המדינה.
המירו את המשפט במשפט פשוט בעל אותה המשמעות.

◂ פתרון מלא לשאלה 7

סעיף א

תשובה

(1)
I. משפט מורכב: [מכיוון שאנשים אינם אוהבים כללים [המונעים מהם חופש דיבור]פסוקית לוואי,]פסוקית סיבה העוינות שלהם כלפי התקינות הפוליטית הייתה רק עניין של זמן.
II. משפט פשוט.
III. משפט איחוי: [הרחקה מכוונת של רגשות ומחשבות מן התודעה מאפשרת שליטה בדחפים,]איבר א [אך היא הרסנית לנפש האדם.]איבר ב
(2) I. חופש – מושא; II. בארצות הברית – לוואי; III. הרסנית – נשוא.

שיטה: מסמנים נשואים. נשוא אחד – פשוט. יותר מאחד – בודקים אם חלק אחד תלוי בחלק אחר (מורכב) או שהחלקים שווי מעמד ומחוברים במילת איחוי (איחוי).

משפט I – מורכב, עם פסוקית בתוך פסוקית. נשואים: "אינם אוהבים", "המונעים", "הייתה (עניין)".

•העיקרי: "העוינות שלהם כלפי התקינות הפוליטית הייתה רק עניין של זמן" (נושא: העוינות; נשוא: עניין, אוגד: הייתה).
•[מכיוון שאנשים אינם אוהבים כללים ...] – פסוקית סיבה: נפתחת במילת השעבוד "מכיוון ש" ועונה על "מדוע?". הפסוקית נמשכת עד הפסיק וכוללת את הפסוקית הפנימית.
•[המונעים מהם חופש דיבור] – פסוקית לוואי לשם "כללים" (איזה כללים?). ה' הזיקה ("ה־מונעים" = שמונעים) פותחת אותה.

משפט II – פשוט. נשוא אחד: "החלה להתפתח" (נשוא מורחב). כל השאר – צירופים שמניים ותיאורים.

משפט III – איחוי. שני נשואים: "מאפשרת", "הרסנית". "אך" היא מילת קישור של איחוי (ניגוד), ושני החלקים עומדים כל אחד בפני עצמו. איבר ב: נושא – היא, נשוא – הרסנית.

(2)

•חופש – מושא: משלים את הפועל "מונעים" (מונעים מהם מה? – חופש). "מהם" – מושא נוסף, "דיבור" – לוואי של "חופש".
•בארצות הברית – לוואי: מתאר את השם "אוניברסיטאות" (אוניברסיטאות איפה? – אוניברסיטאות שבארצות הברית); הוא צמוד לשם ולא לפועל "החלה".
•הרסנית – נשוא שמני (שם תואר) של הנושא "היא" באיבר ב.

טעות נפוצה: לתחום ב־I רק את פסוקית הלוואי, או לסגור את פסוקית הסיבה לפני "המונעים". ב־(2) לכתוב "תיאור מקום" ל"בארצות הברית" – שואלים למי הוא מתייחס: לשם "אוניברסיטאות", ולכן לוואי.

סעיף ב

תשובה

לאחר החלפת המילה "זקן" במילים "אזרח ותיק" הוחל השינוי על כל הפרסומים של המדינה.

שלב 1 – זיהוי הפסוקית: [לאחר שהוחלפה המילה "זקן" במילים "אזרח ותיק"] – פסוקית זמן ("לאחר ש...").

שלב 2 – המרה לצירוף שמני: כדי לקבל משפט פשוט מבטלים את הנשוא שבפסוקית והופכים אותו לשם פעולה: "הוחלפה" ← "החלפת". מילת השעבוד "לאחר ש" הופכת למילת היחס "לאחר". כך הפסוקית נעשית תיאור זמן: "לאחר החלפת המילה 'זקן' במילים 'אזרח ותיק'".

בדיקה: נשאר נשוא אחד בלבד – "הוחל" – ולכן המשפט פשוט, והמשמעות (סדר הזמנים) לא השתנתה. אפשר גם: "אחרי החלפת...", "בעקבות החלפת..." (שינוי קל בקשר מתקבל רק אם המשמעות נשמרת).

טעות נפוצה: להשאיר פועל נטוי ("לאחר שהחליפו...") – זה עדיין משפט מורכב.

שאלה 8 · פסוקיות מושא, המרה להסגר, חלקים כוללים

תחביר10 נקודות
א.

לפניכם שני משפטים מורכבים, ובכל אחד מהם פסוקית אחת.
I. המונח "תקינות פוליטית" מלמד כי המילים נבחרו משיקולים אידאולוגיים.
II. "המרת מילים קיימות במילים אחרות לא תשרת את המטרה שלנו", טוענים מבקרי התקינות הפוליטית.
(1) תחמו את הפסוקית בכל אחד מן המשפטים.
(2) ציינו את התפקיד התחבירי המשותף לפסוקיות שתחמתם. ______
(3) המירו את משפט II במשפט פשוט בעל הסגר.

ב.

לפניכם שלושה משפטים, ובכל אחד מהם יש חלק כולל.
I. גישת התקינות הפוליטית רגישה למיעוטים בחברה מבחינה עדתית ודתית.
II. לדעת רבים, התקינות הפוליטית אינה פותרת בעיות, אלא מתעלמת מהן לחלוטין.
III. עדיין לא הוחלט אם היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות תתכנס בירושלים או בתל אביב.
השלימו את הטבלה שלפניכם – העתיקו את החלק הכולל בכל משפט, וציינו את התפקיד התחבירי שלו ואת הקשר הלוגי שבו.

החלק הכוללהתפקיד התחבירי של החלק הכולל במשפטהקשר הלוגי בחלק הכולל
משפט I
משפט II
משפט III
◂ פתרון מלא לשאלה 8

סעיף א

תשובה

(1)
I. המונח "תקינות פוליטית" מלמד [כי המילים נבחרו משיקולים אידאולוגיים].
II. ["המרת מילים קיימות במילים אחרות לא תשרת את המטרה שלנו",] טוענים מבקרי התקינות הפוליטית.
(2) מושא (פסוקית מושא).
(3) לטענת מבקרי התקינות הפוליטית, המרת מילים קיימות במילים אחרות לא תשרת את המטרה שלהם (או: שלנו).

(1)–(2)

•משפט I: העיקרי – "המונח 'תקינות פוליטית' מלמד". הפועל "מלמד" צריך השלמה: מלמד מה? – [כי המילים נבחרו משיקולים אידאולוגיים]. הפסוקית נפתחת ב"כי" ומשלימה את הפועל – פסוקית מושא. ("תקינות פוליטית" במירכאות היא תמורה לשם "המונח", לא פסוקית – אין בה נשוא.)
•משפט II: זהו משפט מסירה ישירה: הציטוט שבמירכאות הוא תוכן הטענה. העיקרי – "טוענים מבקרי התקינות הפוליטית" (נשוא: טוענים; נושא: מבקרי, הבא אחרי הנשוא). טוענים מה? – הציטוט כולו, ולכן הוא פסוקית מושא (פסוקית מסירה ישירה בתפקיד מושא).
•המשותף: שתי הפסוקיות הן מושא.

(3) המרה למשפט פשוט בעל הסגר: הופכים את "טוענים מבקרי התקינות הפוליטית" לצירוף בלי נשוא, שאינו קשור תחבירית לשאר המשפט: "לטענת מבקרי התקינות הפוליטית" (גם: "לדברי מבקרי...", "לדעת מבקרי..."). את הציטוט הופכים לתוכן המשפט עצמו, בלי מירכאות; ומאחר שהדברים אינם מצוטטים עוד מפי הדוברים, מתאימים את הכינוי לגוף שלישי – "שלהם" (גם "שלנו" מתקבל). מפרידים את ההסגר בפסיק. נשאר נשוא אחד – "תשרת" – ולכן המשפט פשוט.

טעות נפוצה: לכתוב "מבקרי התקינות הפוליטית טוענים שהמרת..." – זו מסירה עקיפה, ועדיין משפט מורכב. או להוסיף הסגר חיצוני ("לצערנו") ולהשאיר את "טוענים".

סעיף ב

תשובה
החלק הכוללהתפקיד התחביריהקשר הלוגי
משפט Iעדתית ודתיתלוואיהוספה (ריבוי)
משפט IIאינה פותרת (בעיות), אלא מתעלמת (מהן לחלוטין)נשואניגוד
משפט IIIבירושלים או בתל אביבתיאור (מקום)ברירה

מהו חלק כולל: שני רכיבים (או יותר) באותו תפקיד תחבירי, הקשורים לאותה מילה במשפט ומחוברים במילת קישור. מזהים את מילת הקישור, ושואלים מה התפקיד של כל אחד מן הרכיבים.

•I: "עדתית ודתית" – שני שמות תואר המתארים את השם "מבחינה" ← לוואי; "ו" – הוספה.
•II: "אינה פותרת... אלא מתעלמת..." – שני נשואים של אותו נושא ("התקינות הפוליטית") ← נשוא כולל; "לא... אלא" – ניגוד (שלילת האחד והעמדת האחר במקומו). "לדעת רבים" – הסגר.
•III: החלק הכולל נמצא בתוך הפסוקית [אם היחידה הממשלתית... תתכנס בירושלים או בתל אביב]: "בירושלים או בתל אביב" – שני תיאורי מקום של הנשוא "תתכנס" ← תיאור (מקום); "או" – ברירה.

טעות נפוצה: ב־II לכתוב "משפט איחוי" – אין כאן שני נושאים ושני משפטים שלמים, אלא נשוא כולל לנושא אחד. ב־III לכתוב "מושא" בגלל ש"בירושלים" בא אחרי הפועל.

שאלה 9 · נושא, נשוא ואוגד; הסגר, מושא כולל ותמורה; פסוקית בתוך פסוקית

תחביר10 נקודות
א.

לפניכם חמישה משפטים, ובכל אחד מהם יש מילה המסומנת בקו.
I. גישת התקינות הפוליטית נהפכה למעין "משטרה" של דעות המשליטה כללים.
II. היא עלולה להקצין התנהגויות והתבטאויות שליליות.
III. בארצות הברית, למשל, אין לומר על אדם שהוא "שחור".
IV. תחום אחר הקשור בתופעת התקינות הפוליטית הוא העיסוק בגילו של אדם.
V. בשנים האחרונות נעשו ניסיונות לצמצום תופעת הגילנות, אפליה על רקע גיל.
(1) מיינו בטבלה שלפניכם את המילים המסומנות בקו במשפטים לפי התפקיד התחבירי.

נושאאוגדנשוא

(2) העתיקו מן המשפטים I–V דוגמה אחת לכל אחד מן התפקידים שלפניכם.
נשוא מורחב: ______
הסגר: ______
מושא כולל: ______
תמורה: ______

ב.

לפניכם משפט מורכב, ובו שתי פסוקיות.
ההנחה של רבים מאיתנו היא כי מה שישנה את המחשבות ואת התחושות שלנו, הוא שינויים בדרכי ההתבטאות.
תחמו את הפסוקיות במשפט, וציינו את התפקיד התחבירי של כל אחת מהן.

◂ פתרון מלא לשאלה 9

סעיף א

תשובה

(1)

נושאאוגדנשוא
היא (II)נהפכה (I), הוא (IV)אין (III), נעשו (V)

(2)
נשוא מורחב: עלולה להקצין (II)
הסגר: למשל (III)
מושא כולל: התנהגויות והתבטאויות (II)
תמורה: אפליה על רקע גיל (V)

(1) איך מכריעים:

•נהפכה (I) – אוגד: הפועל "נהפך ל..." מקשר בין הנושא "גישת" לבין הנשוא השמני "(למעין) משטרה". המשמעות העיקרית נמצאת ב"משטרה", ו"נהפכה" רק מקשר ומציין זמן (כמו "נעשה", "היה").
•היא (II) – נושא: על מי מדובר? – היא; הנשוא "עלולה להקצין".
•אין (III) – נשוא: "אין לומר" – נשוא מודאלי/קיומי ("אין" בצירוף שם פועל = אסור). זהו נשוא, לא אוגד, כי אין כאן נושא ונשוא שמני שהוא מקשר ביניהם.
•הוא (IV) – אוגד: מקשר בין הנושא "תחום" לבין הנשוא השמני "העיסוק". ("הוא" כאן אינו נושא – הנושא הוא "תחום".)
•נעשו (V) – נשוא פועלי: "נעשו ניסיונות" = ניסיונות נעשו. הנושא "ניסיונות" בא אחרי הנשוא. כאן "נעשו" הוא פועל של עשייה ולא אוגד, כי אין אחריו נשוא שמני.

(2)

•נשוא מורחב: "עלולה להקצין" – פועל מודאלי (עלולה) + שם פועל.
•הסגר: "למשל" – מילה המוסגרת בפסיקים, שאינה קשורה תחבירית לשאר המשפט.
•מושא כולל: "התנהגויות והתבטאויות" – שני מושאים של "להקצין", מחוברים ב"ו" ("שליליות" – לוואי לשניהם).
•תמורה: "אפליה על רקע גיל" – מסבירה את "תופעת הגילנות" ובאה באותו תפקיד (אפשר להחליף אותה במקומה), מופרדת בפסיק.

טעות נפוצה: לסמן "הוא" (IV) כנושא, או "נעשו" (V) כאוגד – בודקים אם יש אחריו נשוא שמני. ב"נעשו ניסיונות" אין.

סעיף ב

תשובה

ההנחה של רבים מאיתנו היא [כי [מה שישנה את המחשבות ואת התחושות שלנו]פסוקית נושא, הוא שינויים בדרכי ההתבטאות]פסוקית נשוא.

שלב 1 – העיקרי: "ההנחה של רבים מאיתנו היא..." – נושא: ההנחה; אוגד: היא; והנשוא חסר – הוא כל מה שבא אחרי "כי". לכן [כי ... בדרכי ההתבטאות] היא פסוקית נשוא: היא אומרת מהי ההנחה. הפסוקית נמשכת עד סוף המשפט.

שלב 2 – פסוקית בתוך פסוקית: בתוך פסוקית הנשוא יש מבנה של נושא–אוגד–נשוא: "[מה שישנה...] הוא שינויים". מה הם שינויים בדרכי ההתבטאות? – "מה שישנה את המחשבות ואת התחושות שלנו" – זה הנושא, ולכן [מה שישנה את המחשבות ואת התחושות שלנו] היא פסוקית נושא ("הוא" – אוגד, "שינויים" – נשוא).

איך מתחמים: פסוקית הנושא מתחילה ב"מה ש" ונגמרת בפסיק; פסוקית הנשוא מתחילה ב"כי" וכוללת את פסוקית הנושא.

טעות נפוצה: לסגור את פסוקית הנשוא בפסיק (אחרי "שלנו") – כך נשאר "הוא שינויים..." בלי מקום. הפסיק סוגר רק את הפסוקית הפנימית.

שאלה 10 · קשרים לוגיים, המרה לאיחוי, פיסוק, מילות שאלה

תחביר10 נקודות
א.

לפניכם שלושה משפטים.
I. טאבו חברתי הוא איסור על מעשים מסוימים, ואילו טאבו לשוני הוא איסור על אמירת דברים מסוימים.
II. חרף הכוונות הטובות של תנועת התקינות הפוליטית היא מושכת ביקורת מחוגים שונים.
III. גישת התקינות הפוליטית נועדה לקידום שוויון זכויות מלא בין קבוצות שונות באוכלוסייה.
(1) העתיקו מכל אחד משלושת המשפטים את המילה המציינת את הקשר הלוגי, וציינו את סוג הקשר הלוגי.
משפט I: המילה המציינת את הקשר הלוגי: ______ סוג הקשר הלוגי: ______
משפט II: המילה המציינת את הקשר הלוגי: ______ סוג הקשר הלוגי: ______
משפט III: המילה המציינת את הקשר הלוגי: ______ סוג הקשר הלוגי: ______
(2) המירו את משפט II במשפט איחוי בלי לשנות את הקשר הלוגי.

ב.

לפניכם משפט, ובו שתי מילות חיבור מודגשות, אך רק לפני אחת מהן מסומן פסיק.
איש מאיתנו אינו מעוניין בקבלת הערות על מראהו החיצוני או על ההתנהגות שלו, וכולנו יכולים להסתפק בהתייחסות עניינית.
מדוע יש פסיק לפני וי"ו החיבור, אך אין פסיק לפני מילת החיבור "או"?
בתשובתכם השתמשו במונחים תחביריים.

ג.

לפניכם שלושה משפטי שאלה, ובכל משפט מילת שאלה המסומנת בקו.
I. איזה חופש נפגע בגלל התקינות הפוליטית? ______
II. מדוע רבים בישראל אינם אוהבים את התקינות הפוליטית? ______
III. על מי מגינה הסלידה האופנתית כל כך מתקינות פוליטית? ______
ציינו ליד כל משפט שאלה את התפקיד התחבירי של מילת השאלה שבו.

◂ פתרון מלא לשאלה 10

סעיף א

תשובה

(1)
משפט I: ואילו – השוואה / עימות.
משפט II: חרף – ויתור / הסתייגות.
משפט III: נועדה – תכלית.
(2) הכוונות של תנועת התקינות הפוליטית טובות, ולמרות זאת היא מושכת ביקורת מחוגים שונים.
(אפשר גם: "...טובות, אף על פי כן / בכל זאת / עם זאת היא מושכת ביקורת...")

(1)

•I – "ואילו": השוואה/עימות. שני דברים דומים (שני סוגי טאבו) מוצגים זה מול זה כדי להבליט את ההבדל ביניהם.
•II – "חרף": ויתור. "חרף" = למרות. יש ציפייה (כוונות טובות ← לא תהיה ביקורת), והתוצאה מנוגדת לה. "חרף" כאן היא מילת יחס הפותחת תיאור ויתור.
•III – "נועדה": תכלית. "נועדה ל..." מציין את המטרה שלשמה קיימת הגישה (כמו "כדי", "במטרה ל").

(2) המרה לאיחוי: במשפט איחוי, קשר של ויתור מבוטא במילת קישור באיבר השני: "למרות זאת", "אף על פי כן", "בכל זאת", "עם זאת". כדי לבנות איבר ראשון שלם הופכים את הצירוף "הכוונות הטובות" למשפט: "הכוונות... טובות" ("טובות" נעשה נשוא).
[הכוונות של תנועת התקינות הפוליטית טובות,] [ולמרות זאת היא מושכת ביקורת מחוגים שונים.]

טעות נפוצה: להשתמש ב"אף על פי ש..." או "למרות ש..." – אלה מילות שעבוד, והתוצאה משפט מורכב. או לבחור "אבל" בלבד – זה קשר ניגוד, לא ויתור (יש המקבלים "אך" רק בצירוף "אך למרות זאת").

סעיף ב

תשובה

לפני וי"ו החיבור יש פסיק משום שהיא מחברת בין שני איברים של משפט איחוי (שני משפטים שווי מעמד, לכל אחד נושא ונשוא משלו), ואילו לפני "או" אין פסיק משום שהיא מחברת בין שני רכיבים של חלק כולל (שני רכיבים באותו תפקיד – לוואים של השם "הערות") בתוך איבר אחד.

ניתוח:

•[איש מאיתנו אינו מעוניין בקבלת הערות על מראהו החיצוני או על ההתנהגות שלו,] – איבר א: נושא "איש", נשוא "אינו מעוניין".
•[וכולנו יכולים להסתפק בהתייחסות עניינית.] – איבר ב: נושא "כולנו", נשוא "יכולים להסתפק".

ה־ו' מחברת שני איברים של משפט איחוי – ובין איברי איחוי שמים פסיק (גם לפני ו').

"על מראהו החיצוני או על ההתנהגות שלו" – שני רכיבים באותו תפקיד (שניהם לוואים של השם "הערות": הערות על מה?), הקשורים לאותה מילה: זהו חלק כולל בקשר של ברירה. בין שני האחרונים בחלק כולל, לפני מילת החיבור, אין פסיק.

טעות נפוצה: להסביר בלי מונחים ("כי זה משפט חדש") – השאלה דורשת "משפט איחוי", "איברים", "חלק כולל".

סעיף ג

תשובה

I. איזה – לוואי.
II. מדוע – תיאור (סיבה).
III. על מי – מושא.

שיטה: מילת השאלה ממלאת את התפקיד של התשובה. עונים על השאלה ובודקים את תפקיד התשובה.

•I: "חופש הביטוי נפגע" – התשובה מתארת את השם "חופש" ← לוואי. (הנושא הוא "חופש"; "איזה" צמוד אליו.)
•II: "מפני ש... רבים אינם אוהבים" – התשובה היא סיבה ← תיאור (סיבה).
•III: "מגינה על הפוגעים" – הפועל "מגינה" דורש השלמה במילת היחס "על" ← מושא. הנושא הוא "הסלידה".

טעות נפוצה: לכתוב ש"איזה" הוא נושא – הוא רק מצמצם את "חופש"; או ש"על מי" הוא תיאור.

שאלה 11 · חלקי דיבור ותפקידים, סוגי פסוקיות, פירוק משפט

תחביר10 נקודות
א.

לפניכם קטע, ובו מילים מודגשות.
התחום האתני מעסיק מאוד את האמריקנים, בייחוד את אוכלוסיות המהגרים שבהן קבוצות שונות מעוניינות בשימור תרבותן וזהותן הנפרדות. במקרים אלה הגורם המניע אינו רק שיח הזכויות, אלא גם שיח הזהויות.
(מעובד על פי ההרצאה "תקינות פוליטית ומוגבלות", רוביק רוזנטל, 22/6/2009)
לפניכם טבלה, ובה המילים המודגשות בקטע. כתבו ליד כל מילה בטבלה מהו חלק הדיבור שאליו היא שייכת ואת תפקידה התחבירי על פי הקטע שלעיל.

המילהחלק הדיבורהתפקיד התחבירי
מהגרים
מעוניינות
נפרדות
גורם
ב.

לפניכם שלושה משפטים מורכבים, שפסוקיותיהם נתחמו.
I. לא ברור [אם שינויים בשפה משפרים את מידת הסובלנות ואת ההקשבה בחברה].
II. השאלה [אם חירותו של עושה העוול עדיפה על זכותו של הקורבן], מעסיקה את הכותב.
III. [אם שימוש במילה מסוימת אינו מקובל בחברה], המילה תוגדר "טאבו לשוני".
כתבו מעל כל פסוקית את התפקיד התחבירי שלה.

ג.

לפניכם משפט מודגש.
משתמשי הרשת החברתית שחשבונותיהם נחסמו גילו לאחרונה שהסיבה לחסימה היא ההתבטאות שלהם במילים לא תקינות פוליטית ברשומות (פוסטים) שלהם.
על פי המשפט המודגש, כתבו שלושה משפטים פשוטים, וסדרו אותם בסדר הכרונולוגי של האירועים.
משפט 1: ______
משפט 2: ______
משפט 3: ______

◂ פתרון מלא לשאלה 11

סעיף א

תשובה
המילהחלק הדיבורהתפקיד התחבירי
מהגריםשם עצםלוואי
מעוניינותפועלנשוא
נפרדותשם תוארלוואי
גורםשם עצםנושא

חלק הדיבור נקבע לפי המילה בהקשר; התפקיד – לפי הקשר שלה למילים אחרות במשפט.

•מהגרים – שם עצם ("המהגרים" = האנשים שהיגרו; מיודע ב־ה'). בא אחרי "אוכלוסיות" בסמיכות (אוכלוסיות של מהגרים) ← לוואי (נסמך–סומך: הסומך הוא לוואי).
•מעוניינות – פועל (בינוני, צורת פֻּעַל), כאן בתפקיד נשוא של הנושא "קבוצות" בפסוקית [שבהן קבוצות שונות מעוניינות...].
•נפרדות – שם תואר המתאר את "תרבותן וזהותן" ← לוואי (לחלק כולל; ההתאם ברבות).
•גורם – שם עצם ("הגורם" – מיודע), הנושא של הנשוא "אינו (רק) שיח" ← נושא. "המניע" – לוואי שלו.

טעות נפוצה: לכתוב ש"גורם" הוא פועל (גורם = מביא לידי) – כאן יש לו ה' הידיעה ואחריו לוואי, ולכן הוא שם עצם. ב"מעוניינות" לכתוב "שם תואר" – בהקשר הזה הוא מתפקד כפועל־נשוא.

סעיף ב

תשובה

I. פסוקית נושא.
II. פסוקית לוואי.
III. פסוקית תנאי.

המלכודת: בשלושת המשפטים הפסוקית נפתחת ב"אם", אבל התפקיד שונה. המילה הפותחת אינה קובעת – קובעת השאלה שהפסוקית עונה עליה.

•I – נושא: "לא ברור" הוא נשוא (שם תואר) בלי נושא. מה לא ברור? – [אם שינויים... בחברה]. ה"אם" כאן = "האם" (שאלה עקיפה), לא תנאי.
•II – לוואי: איזו שאלה? – [אם חירותו... הקורבן]. הפסוקית מפרטת את תוכן השם "השאלה" וצמודה אליו. הנושא – "השאלה", הנשוא – "מעסיקה".
•III – תנאי: "אם" = במקרה ש... הפסוקית מציינת את התנאי שבו מתקיים העיקרי ("המילה תוגדר...").

טעות נפוצה: לכתוב "פסוקית תנאי" בכל שלושת המשפטים בגלל המילה "אם". בדיקה: אפשר להחליף ב"האם"? – אז זו אינה פסוקית תנאי.

סעיף ג

תשובה

משפט 1: משתמשי הרשת החברתית התבטאו במילים לא תקינות פוליטית ברשומות שלהם.
משפט 2: חשבונותיהם נחסמו.
משפט 3: הם גילו זאת לאחרונה.

שלב 1 – פירוק לאירועים: במשפט שלושה תכנים: (א) גילו לאחרונה... (העיקרי); (ב) [שחשבונותיהם נחסמו] – פסוקית לוואי; (ג) [שהסיבה לחסימה היא ההתבטאות שלהם...] – פסוקית מושא, ובה מידע על אירוע שקרה קודם – ההתבטאות.

שלב 2 – סדר כרונולוגי: קודם התבטאו (הסיבה), אחר כך נחסמו (התוצאה), ולבסוף גילו את הסיבה. סדר הכתיבה במשפט המקורי שונה מסדר האירועים.

שלב 3 – משפטים פשוטים: בכל משפט נשוא אחד בלבד; את שם הפעולה "ההתבטאות" הופכים לפועל "התבטאו". במשפט 3 משתמשים במילה מפנה ("זאת") כדי שלא יהיה צורך בפסוקית. גם "הם גילו לאחרונה את סיבת החסימה" מתקבל.

טעות נפוצה: לכתוב משפט 3 עם פסוקית ("הם גילו שהחשבונות נחסמו בגלל...") – זה כבר אינו משפט פשוט; או לסדר לפי סדר המשפט המקורי ולא לפי סדר האירועים.

מערכת הצורות

שאלה 12 · ניתוח פעלים: שורש ובניין; מילים מאותו שורש

מערכת הצורות10 נקודות
א.

לפניכם קטע, ובו פעלים מודגשים.
הגישה הקְרוּיָה "תקינות פוליטית" נוֹעֲדָה להבטיח התנהגות מנומסת. תומכיה מניחים כי אם נשנה את דרכי ההתבטאות, ישתנו גם המחשבות והתחושות שלנו. הנחה זו מעולם לא אֻשְּׁשָׁה ולא הוּכְחָה בשום מחקר. לדעת המתנגדים, כללי התקינות הפוליטית מוֹנעים מאנשים לְהַבִּיעַ את דעותיהם בחופשיות. לכן רבים מִתְקוֹמְמִים על כללים אלה. הם אינם מְעֻנְיָנִים שיכפו עליהם לומר דברים שהם אינם מאמינים בהם.
בטבלה שלפניכם נתחו את הפעלים המודגשים בקטע – ציינו את השורש ואת הבניין של כל פועל.

הפועלהשורשהבניין
קְרוּיָה
נוֹעֲדָה
אֻשְּׁשָׁה
הוּכְחָה
לְהַבִּיעַ
מִתְקוֹמְמִים
מְעֻנְיָנִים
ב.

לפניכם רשימת מילים.
נְפִילָה, אַפְלָיָה, פְּלִיאָה, לְהַפְלוֹת, מַפָּלָה, מֻפְלֶה
(1) הקיפו את שלוש המילים הגזורות מאותו השורש.
(2) ציינו את השורש המשותף למילים שהקפתם. ______

◂ פתרון מלא לשאלה 12

סעיף א

תשובה
הפועלהשורשהבניין
קְרוּיָהק-ר-אקל (פעל)
נוֹעֲדָהי/ו-ע-דנפעל
אֻשְּׁשָׁהא-ש-שפועל
הוּכְחָהי/ו-כ-חהופעל
לְהַבִּיעַנ-ב-עהפעיל
מִתְקוֹמְמִיםק-ו/י-םהתפעל
מְעֻנְיָנִיםע-נ-י-ןפועל

שיטה: מסירים תחיליות וסופיות של נטייה, מזהים את סימני הבניין (תנועות, דגש, תחילית), ומה שנשאר – אותיות השורש. כשחסרה אות, שואלים איזו אות נוטה להיעלם (נ', י'/ו', ה'/י' בסוף).

•קְרוּיָה – בינוני פָּעוּל (כמו כְּתוּבָה) ← קל. ק-ר + א' השורש שנשמטה בכתיב (קָרוּא ← קְרוּיָה). שורש ק-ר-א.
•נוֹעֲדָה – עבר נסתרת. נ' בתחילת עבר + חולם (נוֹ־) – סימן של נפעל בשורש שפ"ו בו י'/ו' (כמו נוֹלְדָה, נוֹסְדָה). שורש י/ו-ע-ד (מוֹעֵד, יָעַד).
•אֻשְּׁשָׁה – קובוץ באות הראשונה + דגש באות השנייה + קמץ ← פֻּעַל (סביל של פיעל: אִשֵּׁשׁ ← אֻשַּׁשׁ). שורש א-ש-ש – כאן הוא נוטה כשלמים.
•הוּכְחָה – ה' + שורוק בעבר ← הֻפְעַל (סביל של הוֹכִיחַ). השורוק מחליף את הקובוץ בשורשים שפ"ו בו י'/ו' (כמו הוּלְדָה). שורש י/ו-כ-ח (וִיכּוּחַ, הוֹכָחָה).
•לְהַבִּיעַ – שם פועל לְהַ...ִי ← הפעיל. הדגש ב־ב' מעיד על נ' שנבלעה (לְהַנְבִּיעַ ← לְהַבִּיעַ), כמו לְהַגִּיד. שורש נ-ב-ע (מַבָּע, נוֹבֵעַ).
•מִתְקוֹמְמִים – תחילית מִתְ־ ← התפעל, בינוני רבים. בשורשים שע' הפועל שלהם ו'/י' ההתפעל נבנה בהכפלת האות האחרונה: הִתְקוֹמֵם. שורש ק-ו/י-ם (קָם, קוֹמְמוּת).
•מְעֻנְיָנִים – מְ + קובוץ ← בינוני פֻּעַל בשורש מרובע (כמו מְתֻרְגָּם). ארבע אותיות שורש: ע-נ-י-ן (עִנְיֵן, עִנְיָן).

טעות נפוצה: לכתוב ל"נוֹעֲדָה" בניין הפעיל (בגלל החולם, כמו הוֹעִיד) – בהפעיל יש ה' בתחילת העבר; כאן נ'. ל"לְהַבִּיעַ" לכתוב שורש ב-י-ע / ב-ו-ע – הדגש ב־ב' מראה שחסרה נ'.

סעיף ב

תשובה

(1) אַפְלָיָה, לְהַפְלוֹת, מֻפְלֶה.
(2) פ-ל-י/ה.

ניתוח כל מילה:

•נְפִילָה – נ-פ-ל (משקל קְטִילָה).
•אַפְלָיָה – פ-ל-י/ה (משקל אַקְטָלָה; י' השורש מופיעה בסוף: אַפְלָיָה, כמו אַשְׁוָיָה).
•פְּלִיאָה – פ-ל-א (קְטִילָה; א' היא אות שורש).
•לְהַפְלוֹת – שם פועל בהפעיל; הסיום ־וֹת מעיד על שורש ל"י/ה (כמו לְהַרְאוֹת, לְהַפְנוֹת). שורש פ-ל-י/ה.
•מַפָּלָה – נ-פ-ל: הדגש ב־פ' מעיד על נ' שנבלעה (מַנְפָּלָה ← מַפָּלָה), כמו מַתָּנָה.
•מֻפְלֶה – בינוני הֻפְעַל (מֻ־) עם סיום ־ֶה של ל"י/ה (כמו מֻפְנֶה). שורש פ-ל-י/ה.

טעות נפוצה: לצרף את "מַפָּלָה" לקבוצה (פ-ל + ה בסוף) – ה־ה' בסוף היא סיומת נקבה, והדגש ב־פ' מצביע על שורש נ-פ-ל.

שאלה 13 · שורשים דומים, בניינים, תִּקְנִי פועל ושם תואר, יָשִׁיר

מערכת הצורות10 נקודות
א.

לפניכם משפטים, ובהם פעלים ושמות מודגשים.
– התקינות הפוליטית הוֹבִילָה לשינוי בדרכי ההתבטאות.
– בביקור בעכו כדאי לשלב בִּלּוּי בעיר העתיקה.
– ביקשנו מן השכן להשקות את הצמחים כדי שלא יִבְּלוּ בהיעדרנו.
– בעל המלון דיווח על הרס של ציוד ועל בְּלַאי גבוה מן הרגיל.
– יש לצקת את הבְּלִילָה אל תבנית העוגה.
(1) ציינו מעל כל מילה מודגשת את השורש שלה.
(2) מבין המילים המודגשות העתיקו את שני הפעלים, וציינו את הבניין של כל אחד מהם.
הפועל: ______ הבניין: ______
הפועל: ______ הבניין: ______

ב.

לפניכם משפט, ובו שתי מילים מודגשות.
אל תִּקְנִי(1) מוצר שאינו תִּקְנִי(2).
השלימו את שני המשפטים שלפניכם.

•המילה תִּקְנִי(1) גזורה מן השורש ______ ונוטה בבניין ______ ובגוף ______.
•המילה תִּקְנִי(2) נוצרה בדרך של בסיס וצורן סופי, מן הבסיס ______ ומן הצורן הסופי ______, שמשמעותו ______.
ג.

לפניכם בדיחה משעשעת.

המילה יָשִׁיר משמשת בבדיחה גם בתפקיד שם תואר וגם בתפקיד פועל. השלימו את הטבלה שלפניכם.
המילה יָשִׁיר בתפקיד שם תואר:

השורשהמשקל

המילה יָשִׁיר בתפקיד פועל:

השורשהבניין
◂ פתרון מלא לשאלה 13

סעיף א

תשובה

(1)
הוֹבִילָה – י/ו-ב-ל
בִּלּוּי – ב-ל-י/ה
יִבְּלוּ – נ-ב-ל
בְּלַאי – ב-ל-י/ה
בְּלִילָה – ב-ל-ל
(2)
הפועל: הובילה – הבניין: הפעיל
הפועל: ייבלו (יִבְּלוּ) – הבניין: קל (פעל)

(1) חמש מילים עם ב-ל – וחמישה מקורות אפשריים. מכריעים לפי הצורה:

•הוֹבִילָה – ה + חולם בעבר ← הפעיל של שורש פ"י/ו (כמו הוֹשִׁיבָה). שורש י/ו-ב-ל (יְבוּל, מוֹבִיל).
•בִּלּוּי – משקל קִטּוּל (שם פעולה של פיעל: בִּלָּה ← בִּלּוּי). הי' בסוף היא אות השורש של ל"י/ה (כמו נִסּוּי, צִפּוּי). שורש ב-ל-י/ה.
•יִבְּלוּ – עתיד, רבים. הדגש ב־ב' אחרי חיריק מעיד על נ' שנבלעה (יִנְבְּלוּ ← יִבְּלוּ), כמו יִפְּלוּ. שורש נ-ב-ל (נָבַל, נוֹבֵל), בניין קל.
•בְּלַאי – שם הקשור לבִלָּיוֹן (התבלות): "בְּלַאי" מן ב-ל-י/ה (בָּלָה = התיישן ונשחק). הי' שבסוף המילה היא אות השורש של ל"י/ה, והא' אינה שורשית (כמו בשם המוכר "בְּלוֹיֵי סְחָבוֹת" מאותו שורש).
•בְּלִילָה – משקל קְטִילָה, ושתי האותיות האחרונות זהות: ב-ל-ל (בָּלַל = עירבב).

(2) רק שתי מילים נטויות בזמן ובגוף: הוֹבִילָה (עבר, נסתרת, הפעיל) ויִבְּלוּ (עתיד, נסתרים, קל – אֶפְעַל/יִפְעֲלוּ: יִנְבְּלוּ ← יִבְּלוּ). השאר – שמות.

טעות נפוצה: לתת שורש ב-ל-ל ל"יִבְּלוּ" (יש בו ב' ו־ל' בלבד) – הדגש ב־ב' מצביע על נ' חסרה בתחילת השורש.

סעיף ב

תשובה
•המילה תִּקְנִי(1) גזורה מן השורש ק-נ-י/ה ונוטה בבניין קל (פעל) ובגוף נוכחת.
•המילה תִּקְנִי(2) נוצרה בדרך של בסיס וצורן סופי, מן הבסיס תֶּקֶן ומן הצורן הסופי ־ִי, שמשמעותו שם תואר (תכונה: "שיש בו / העומד ב...").

תִּקְנִי(1) – פועל: "אל תִּקְנִי" – ציווי שלילי (אל + עתיד), פונה לאישה: גוף נוכחת. מסירים את התחילית תִּ־ (עתיד, נוכחת) ואת הסופית ־ִי (נוכחת) – נשאר ק-נ. בשורשי ל"י/ה הה' נעלמת לפני סיומת: תִּקְנֶה ← תִּקְנִי. שורש ק-נ-י/ה, בניין קל (קָנָה – יִקְנֶה).

תִּקְנִי(2) – שם תואר: מוצר תִּקְנִי = מוצר העומד בתֶּקֶן. הבסיס "תֶּקֶן" + הצורן ־ִי, היוצר שם תואר מן השם (כמו עוֹנָתִי, יְסוֹדִי). ה־ת' כאן היא חלק מן הבסיס, לא תחילית של עתיד.

הבחנה: אותו רצף אותיות – שתי מילים שונות. הקשר התחבירי מכריע: אחרי "אל" – פועל; אחרי "מוצר שאינו" – שם תואר.

טעות נפוצה: לכתוב ל"תִּקְנִי(1)" שורש ת-ק-ן (כמו בבסיס של המילה השנייה).

סעיף ג

תשובה

שם תואר: השורש י-ש-ר, המשקל קָטִיל.
פועל: השורש ש-י-ר, הבניין קל (פעל).

הבדיחה: הנוסע שואל אם האוטובוס יָשִׁיר (שם תואר: נוסע בלי עצירות), והנהג עונה "הוא גם ישיר וגם ירקוד" – כאן יָשִׁיר הוא פועל בעתיד (ירקוד ↔ ישיר).

•שם תואר: יָשִׁיר – קמץ + חיריק מלא (י) בין אותיות השורש ← משקל קָטִיל (כמו עָשִׁיר, נָדִיר). השורש י-ש-ר (יָשָׁר, ישירות).
•פועל: יָשִׁיר – הוא יָשִׁיר (מחר) – עתיד, נסתר. התחילית יָ־ היא סימן העתיד, והחיריק המלא – סימן של שורש ע"י בבניין קל (שָׁר – יָשִׁיר, כמו שָׂם – יָשִׂים). השורש ש-י-ר (שִׁיר, שִׁירָה).

טעות נפוצה: לכתוב לפועל בניין הפעיל – הצורה דומה לעתיד הפעיל בשורשי ע"ו (יָשִׁיב, יָקִים), ולכן הצורה לבדה אינה מכריעה. מכריעים לפי השורש והמשמעות: יָשִׁיר = "ישמיע שיר", עתיד של שָׁר (ש-י-ר) בבניין קל, כמו שָׂם – יָשִׂים; אין פועל "הֵשִׁיר" במשמעות זו.

שאלה 14 · שמות פעולה ובניינים, משקלי קִטְלוֹן וקִטָּלוֹן, הבחנה בין שורשים

מערכת הצורות10 נקודות
א.

לפניכם קטע, ובו שמות פעולה מודגשים.
התקינות הפוליטית מציעה הֲמָרָה של מילים קיימות במילות תחליף שיוצרות הֶבְדֵּל במשמעות הנלווית. ההִתְפַּתְּחוּת של התקינות הפוליטית החלה בעקבות ניסיון קִדּוּם השוויון וקַבָּלַת האחר, אולם יש הטוענים שהיא הביאה להֵעָלְמוּת הכֵּנוּת בשיח.
העתיקו מן הקטע שני זוגות של שמות פעולה, שבכל זוג השמות יהיו באותו הבניין, וציינו את הבניין המשותף לשמות בכל זוג.
זוג 1: ______, ______ הבניין המשותף: ______
זוג 2: ______, ______ הבניין המשותף: ______

ב.

לעיתים הפועל ושם הפעולה שלו אינם באותו הבניין. לפניכם ארבעה זוגות של פעלים ושמות פעולה.
(1) הקיפו את הזוג שבו הפועל ושם הפעולה אינם באותו הבניין.
הִסִּיק – הֶסֵּק נִשְׁנָה – הִשָּׁנוּת
צִוָּה – צַוָּאָה עָסַק – עִסּוּק
(2) כתבו מעל שאר הזוגות את הבניין המשותף לפועל ולשם הפעולה.

ג.

לפניכם שמות בצורת הרבים.
פִּסְלוֹנִים, עֶקְרוֹנוֹת, פִּזְמוֹנִים, סִרְטוֹנִים, זִכְרוֹנוֹת
בטבלה שלפניכם מיינו את השמות על פי צורת היחיד.

שורש ומשקל: משקל קִטְלוֹןשורש ומשקל: משקל קִטָּלוֹןבסיס וצורן סופי
ד.

לפניכם שני משפטים, ובכל אחד מהם זוג מילים מודגשות. בכל משפט הקיפו את המילה המודגשת המתאימה.

•המנחה הִשִּׁירָה / הֵישִׁירָה מבט אל המצלמה והודיעה על תחילת התוכנית.
•חניכי תנועת הנוער הוֹתִירוּ / הִתִּירוּ שטח נקי בסיום הפעולה.
◂ פתרון מלא לשאלה 14

סעיף א

תשובה

זוג 1: הֲמָרָה, הֶבְדֵּל – הבניין המשותף: הפעיל.
זוג 2: קִדּוּם, קַבָּלַת (קַבָּלָה) – הבניין המשותף: פיעל.

לכל שם פעולה מתאימים את הפועל שלו:

•הֲמָרָה ← הֵמִיר (הפעיל; שורש מ-ו/י-ר, שם פעולה של הפעיל בשורשי ע"ו, כמו הֲבָנָה, הֲקָמָה).
•הֶבְדֵּל ← הִבְדִּיל (הפעיל; משקל הֶקְטֵל, כמו הֶסְבֵּר).
•הִתְפַּתְּחוּת ← הִתְפַּתֵּחַ (התפעל) – אין לו בן זוג.
•קִדּוּם ← קִדֵּם (פיעל; משקל קִטּוּל).
•קַבָּלָה ← קִבֵּל (פיעל; משקל קַטָּלָה).
•הֵעָלְמוּת ← נֶעֱלַם (נפעל; משקל הִקָּטְלוּת) – אין לו בן זוג.

הלקח: לבניין אחד יכולים להיות כמה משקלי שם פעולה: הפעיל – הַקְטָלָה / הֶקְטֵל; פיעל – קִטּוּל / קַטָּלָה.

טעות נפוצה: לזווג את "קַבָּלָה" עם "הֲמָרָה" בגלל הסיום ־ָה. הבניין נקבע לפי הפועל, לא לפי הסיומת.

סעיף ב

תשובה

(1) עָסַק – עִסּוּק.
(2) הִסִּיק – הֶסֵּק: הפעיל; נִשְׁנָה – הִשָּׁנוּת: נפעל; צִוָּה – צַוָּאָה: פיעל.

•הִסִּיק – הֶסֵּק: הִסִּיק – הפעיל (נ-ס-ק, הנ' נבלעה: הִנְסִיק ← הִסִּיק); הֶסֵּק – משקל הֶקְטֵל של הפעיל (כמו הֶסְבֵּר). ← הפעיל.
•נִשְׁנָה – הִשָּׁנוּת: נִשְׁנָה – נפעל (ש-נ-י/ה); הִשָּׁנוּת – משקל הִקָּטְלוּת של נפעל. ← נפעל.
•צִוָּה – צַוָּאָה: צִוָּה – פיעל (דגש באות השנייה); צַוָּאָה – משקל קַטָּלָה של פיעל (כמו קַבָּלָה). ← פיעל.
•עָסַק – עִסּוּק: עָסַק – קל (פָּעַל), אבל עִסּוּק – משקל קִטּוּל, שהוא שם הפעולה של פיעל (שם הפעולה של קל היה "עֲסִיקָה"). ← הזוג החריג.

טעות נפוצה: לבחור "צִוָּה – צַוָּאָה" כי הצורה "צַוָּאָה" נראית שונה מ"צִוּוּי". גם קַטָּלָה הוא משקל של שם פעולה בפיעל.

סעיף ג

תשובה
משקל קִטְלוֹןמשקל קִטָּלוֹןבסיס וצורן סופי
פִּזְמוֹנִיםעֶקְרוֹנוֹת, זִכְרוֹנוֹתפִּסְלוֹנִים, סִרְטוֹנִים

שיטה: מחזירים כל מילה ליחיד, ואז בודקים: האם יש שם קיים + ־וֹן (בסיס וצורן), או שורש בתבנית?

•פִּזְמוֹן – אין שם "פֶּזֶם" בעברית; שורש פ-ז-ם בתבנית קִטְלוֹן (כמו שִׁלְטוֹן, דִּמְיוֹן).
•עִקָּרוֹן (רבים: עֶקְרוֹנוֹת), זִכָּרוֹן (רבים: זִכְרוֹנוֹת) – ביחיד יש דגש באות השנייה וקמץ: משקל קִטָּלוֹן (כמו עִפָּרוֹן). ברבים הקמץ נחטף והדגש נעלם, ולכן חשוב לבדוק את היחיד.
•פִּסְלוֹן = פֶּסֶל + ־וֹן (פסל קטן); סִרְטוֹן = סֶרֶט + ־וֹן (סרט קצר) – בסיס וצורן סופי של הקטנה.

טעות נפוצה: למיין לפי צורת הרבים – "עֶקְרוֹנוֹת" ו"פִּזְמוֹנִים" נראים שניהם כמו קִטְלוֹן; רק צורת היחיד מבדילה ביניהם.

סעיף ד

תשובה
•הֵישִׁירָה (מבט)
•הוֹתִירוּ (שטח נקי)
•הֵישִׁירָה מבט = הסתכלה ישר. השורש י-ש-ר (יָשָׁר), בניין הפעיל: הֵישִׁיר (בשורשים שפ' הפועל שלהם י' מקורית – הֵי־, כמו הֵיטִיב). לעומת זאת הִשִּׁירָה מן נ-ש-ר (הנ' נבלעה ← דגש ב־ש'): השירה עלים, נוצות – "גרמה לנשירה". לא מתאים להקשר.
•הוֹתִירוּ שטח נקי = השאירו. השורש י/ו-ת-ר (יָתָר, נוֹתָר), הפעיל: הוֹתִיר. לעומת זאת הִתִּירוּ מן נ-ת-ר (הנ' נבלעה ← דגש ב־ת') = התירו איסור/קשר. לא מתאים להקשר.

הלקח: דגש באות הראשונה שאחרי ה' בהפעיל מעיד על פ"נ; חולם או צירי + י' אחרי ה' – על פ"י/ו. המשמעות בהקשר מכריעה.

שאלה 15 · שם פועל וחלקי דיבור, משקלים, דרך תצורה, אל"ף שורשית

מערכת הצורות10 נקודות
א.

לפניכם משפטים, ובהם מילים מודגשות.

•התקינות הפוליטית מסרבלת את השפה ומְבִיאָה לתוצאות מגוחכות.
•במחקר על תקינות פוליטית הובא נָתוּן מפתיע מאוד.
•אנשים שאכפת להם משוויון חברתי מְבַטְּאִים באופן לא מוּדָע יחס שלילי כלפי אחרים.

(1) ליד כל אחת מן המילים שלפניכם ציינו שם פועל מאותו השורש ובאותו הבניין.
מְבִיאָה – ______
נָתוּן – ______
מְבַטְּאִים – ______
(2) ליד כל אחת מן המילים שלפניכם ציינו את חלק הדיבור שהיא שייכת אליו על פי המשפטים לעיל.
נָתוּן – ______
מְבַטְּאִים – ______
מוּדָע – ______

ב.

לפניכם רשימת שמות.
מַקְפִּיא, מְאַוְרֵר, מַגֶּבֶת, מֵדִיחַ, שׁוֹאֵב (אבק)
(1) העתיקו את השם שאינו בצורת הבינוני, וציינו את משקלו.
השם: ______ המשקל: ______
(2) העתיקו שני שמות הגזורים באותו המשקל, וציינו את המשקל המשותף להם.
שני השמות: ______ ______ המשקל המשותף: ______

ג.

לפניכם ארבעה שמות.
מַהוּת, שֵׁרוּת, שְׁטוּת, טָעוּת
הקיפו את השם יוצא הדופן מבחינת דרך התצורה.

ד.

לפניכם רשימת שמות, ובכל אחד מהם האות אל"ף מודגשת.
שְׁגִיאָה, מְחָאָה, הַחְטָאָה, הַלְוָאָה, בְּרִיאָה, תַּחְלוּאָה, הַמְצָאָה
הקיפו את שלושת השמות שבהם האות אל"ף שייכת לשורש של המילה.

◂ פתרון מלא לשאלה 15

סעיף א

תשובה

(1) מְבִיאָה – לְהָבִיא; נָתוּן – לָתֵת; מְבַטְּאִים – לְבַטֵּא.
(2) נָתוּן – שם עצם; מְבַטְּאִים – פועל; מוּדָע – שם תואר.

(1)

•מְבִיאָה – בינוני הפעיל (מֵ־/מְ־ + חיריק מלא) של ב-ו-א ← שם הפועל בהפעיל: לְהָבִיא.
•נָתוּן – צורת פָּעוּל (בינוני סביל של קל) מן נ-ת-ן ← שם הפועל בקל: לָתֵת (בשורש נ-ת-ן נעלמות שתי הנונים: לִנְתֹּן ← לָתֵת).
•מְבַטְּאִים – מְ + פתח + דגש באות השנייה ← בינוני פיעל של ב-ט-א ← לְבַטֵּא.

(2) חלק הדיבור לפי ההקשר:

•נָתוּן – "הובא נָתוּן מפתיע": יש לו לוואי ("מפתיע") והוא הנושא של "הובא" – משמש כשם עצם (פריט מידע), לא כפועל.
•מְבַטְּאִים – הנשוא של "אנשים", מציין פעולה בהווה ומקבל מושא ("יחס") ← פועל.
•מוּדָע – מתאר את השם "אופן" ("באופן לא מודע") ← שם תואר.

טעות נפוצה: לכתוב ל"נָתוּן" "לִנְתוֹן" או "לְהִנָּתֵן" (נפעל – בניין אחר); או לסווג אותו כפועל בגלל צורת הבינוני.

סעיף ב

תשובה

(1) השם: מַגֶּבֶת – המשקל: מַקְטֶלֶת.
(2) שני השמות: מַקְפִּיא, מֵדִיחַ – המשקל המשותף: מַקְטִיל.

שמות מכשירים רבים נוצרים מצורות הבינוני:

•מַקְפִּיא – בינוני הפעיל (ק-פ-א) ← מַקְטִיל.
•מֵדִיחַ – בינוני הפעיל (ד-ו/י-ח; בשורשי ע"ו התחילית מֵ־) ← גם הוא מַקְטִיל.
•מְאַוְרֵר – בינוני פיעל (מְקַטֵּל).
•שׁוֹאֵב – בינוני קל (קוֹטֵל).
•מַגֶּבֶת – אינה צורת בינוני של אף בניין; זהו משקל שמני מַקְטֶלֶת (נ-ג-ב; הנ' נבלעה – דגש ב־ג'), כמו מַחְבֶּרֶת, מַסֶּכֶת.

טעות נפוצה: לזווג את "מְאַוְרֵר" ו"שׁוֹאֵב" – שניהם בינוני, אבל של בניינים שונים, ולכן לא באותו משקל.

סעיף ג

תשובה

מַהוּת

•מַהוּת = מָה + ־וּת ("מה הוא הדבר") – בסיס וצורן סופי (כמו אֵיכוּת מן "איך", כַּמּוּת מן "כמה"). אין לה שורש.
•שֵׁרוּת – שורש ש-ר-ת ומשקל קִטּוּל (שם הפעולה של שֵׁרֵת בפיעל; ר' אינה מקבלת דגש, ולכן החיריק נעשה צירי: שִׁרּוּת ← שֵׁרוּת).
•שְׁטוּת – שורש ש-ט-י/ה, משקל קְטוּת.
•טָעוּת – שורש ט-ע-י/ה, משקל קָטוּת.

שלושת האחרונים נגזרים בדרך של שורש ומשקל: בשְׁטוּת ובטָעוּת ה־ת' בסוף היא חלק מן המשקל, ובשֵׁרוּת היא אות השורש השלישית.

טעות נפוצה: לבחור "שֵׁרוּת" כי ה־ת' בסופו היא אות שורש – אבל גם הוא נגזר בדרך של שורש ומשקל, כמו השניים האחרים.

סעיף ד

תשובה

הַחְטָאָה, בְּרִיאָה, הַמְצָאָה

שיטה: לכל שם מחפשים פועל מאותו שורש ובודקים אם הא' נשמרת בו.

•הַחְטָאָה – הֶחְטִיא ← ח-ט-א ✓ (משקל הַקְטָלָה).
•בְּרִיאָה – בָּרָא ← ב-ר-א ✓ (קְטִילָה).
•הַמְצָאָה – הִמְצִיא, מָצָא ← מ-צ-א ✓ (הַקְטָלָה).
•שְׁגִיאָה – שָׁגָה ← ש-ג-י/ה; הא' באה במקום י' השורש (קְטִילָה).
•מְחָאָה – מָחָה ← מ-ח-י/ה (קְטָלָה).
•הַלְוָאָה – הִלְוָה ← ל-ו-י/ה (הַקְטָלָה).
•תַּחְלוּאָה – חָלָה ← ח-ל-י/ה (תַּקְטוּלָה).

בשורשי ל"י/ה מופיעה לפני הסיומת ־ָה אל"ף שאינה שורשית.

טעות נפוצה: לבחור "שְׁגִיאָה" (בגלל דמיון ל"בְּרִיאָה") – הפועל הוא "שָׁגָה", לא "שָׁגָא".

שאלה 16 · דרכי תצורה, משמעות צורנים סופיים, מילים שאולות, ראשי תיבות

מערכת הצורות10 נקודות
א.

לפניכם ארבעה שמות.
מִנְעָד, מִנְזָר, מַעֲמָד, מִפְגָּן
(1) הקיפו את השם יוצא הדופן מבחינת דרך התצורה.
(2) ציינו את דרך התצורה של השם יוצא הדופן. ______

ב.

לפניכם ארבעה שמות שנוצרו בדרך של בסיס וצורן סופי.
שְׁאֵלוֹן, תְּשׁוּבוֹן, מוֹעֲדוֹן, חִידוֹן
(1) הקיפו את השם יוצא הדופן מבחינת משמעות הצורן הסופי.
(2) ציינו את משמעות הצורן הסופי המשותפת לשמות האחרים. ______

ג.

לפניכם משפט, ובו שלוש מילים מודגשות.
גישת התַּקִּינוּת הפּוֹלִיטִית יצרה כללים הקובעים אילו מילים אינן תַּקִּינוֹת פוליטית.
ציינו ליד כל אחת מן המילים שלפניכם את משמעות הצורן הסופי המודגש בה.
תַּקִּינוּת: ______ פּוֹלִיטִית: ______ תַּקִּינוֹת: ______

ד.

(1) לפניכם רשימת שמות.
תִּיכוֹנִיסְט, פִּרְסוּמַאי, סוֹלָן, פִיזִיקַאי, מִשְׁפְּטָן
מיינו את השמות בטבלה שלפניכם.

בסיס עברי וצורן סופי עבריבסיס עברי וצורן סופי לועזיבסיס לועזי וצורן סופי עברי

(2) השם התָּנָ"כִי דניאל נעשה נפוץ בשנים האחרונות.
מה מיוחד בבסיס של המילה תָּנָ"כִי? ______

ה.

לפניכם רשימה של בעלי מקצוע שתפקידם אחזקה והפעלה במוסדות.
שָׁרָת, גַּבַּאי, תַּחְזוּקַאי, שַׁמָּשׁ
(1) הקיפו את השם יוצא הדופן מבחינת דרך התצורה.
(2) ציינו את דרך התצורה של השם יוצא הדופן. ______
(3) כיום בגלל התקינות הפוליטית הוחלפה המילה "שָׁרָת" בצירוף "אב בית".
מדוע, לדעתכם, נמנעים כיום מן השימוש במילה "שָׁרָת"?

◂ פתרון מלא לשאלה 16

סעיף א

תשובה

(1) מִנְעָד.
(2) הלחם בסיסים (מִן + עַד).

•מִנְעָד = מִן + עַד (הטווח "מן... עד...") – שתי מילים שהולחמו למילה אחת: הלחם בסיסים.
•מִנְזָר – שורש נ-ז-ר, משקל מִקְטָל.
•מַעֲמָד – שורש ע-מ-ד, משקל מַקְטָל (פתח במקום חיריק לפני ע').
•מִפְגָּן – שורש פ-ג-ן (הִפְגִּין), משקל מִקְטָל.

טעות נפוצה: לנתח את מִנְעָד כמשקל מִקְטָל משורש נ-ע-ד – אין שורש כזה בעברית; המשמעות (טווח מ... עד...) חושפת את שני הבסיסים.

סעיף ב

תשובה

(1) מוֹעֲדוֹן.
(2) אוסף של דברים (קובץ).

•שְׁאֵלוֹן = שְׁאֵלָה + ־וֹן – אוסף של שאלות.
•תְּשׁוּבוֹן = תְּשׁוּבָה + ־וֹן – אוסף של תשובות (פתרונות לתרגילים).
•חִידוֹן = חִידָה + ־וֹן – אוסף של חידות/שאלות.
•מוֹעֲדוֹן = מוֹעֵד + ־וֹן – מקום שבו נפגשים (בזמן קבוע). כאן הצורן מציין מקום, לא אוסף.

טעות נפוצה: לכתוב ב־(2) "הקטנה" – ־וֹן מציין הקטנה במילים כמו סִפְרוֹן, סִרְטוֹן, אבל כאן המשמעות המשותפת היא אוסף.

סעיף ג

תשובה

תַּקִּינוּת: שם עצם מופשט (הפשטה).
פּוֹלִיטִית: נקבה.
תַּקִּינוֹת: ריבוי בנקבה.

•תַּקִּינוּת = תַּקִּין + ־וּת – צורן גזירה היוצר שם עצם מופשט מן שם התואר (המצב או התכונה של היות תקין), כמו אֲמִינוּת, נְכוֹנוּת.
•פּוֹלִיטִית = פּוֹלִיטִי + ־ת – צורן נטייה של נקבה (התאם ל"תקינות", שהיא נקבה).
•תַּקִּינוֹת = תַּקִּינָה + ־וֹת – צורן נטייה של ריבוי בנקבה (מילים... אינן תַּקִּינוֹת).

טעות נפוצה: לבלבל בין ־וּת (שורוק – הפשטה) ובין ־וֹת (חולם – ריבוי). הניקוד והמשמעות בהקשר מבחינים ביניהם.

סעיף ד

תשובה

(1)

בסיס עברי וצורן סופי עבריבסיס עברי וצורן סופי לועזיבסיס לועזי וצורן סופי עברי
פִּרְסוּמַאי, מִשְׁפְּטָןתִּיכוֹנִיסְטסוֹלָן, פִיזִיקַאי

(2) הבסיס של המילה תנ"כי הוא נוטריקון (ראשי תיבות): תנ"ך = תורה, נביאים, כתובים.

(1) מפרקים כל מילה לבסיס ולצורן, ובודקים את מקור כל חלק:

•פִּרְסוּמַאי = פִּרְסוּם (עברי) + ־אי (עברי, בעל מקצוע).
•מִשְׁפְּטָן = מִשְׁפָּט (עברי) + ־ָן (עברי, בעל מקצוע/עיסוק).
•תִּיכוֹנִיסְט = תִּיכוֹן (עברי) + ־יסְט (צורן לועזי, כמו בסוציאליסט, ציוניסט).
•סוֹלָן = סוֹלוֹ (לועזי, מאיטלקית) + ־ָן (עברי).
•פִיזִיקַאי = פִיזִיקָה (לועזי) + ־אי (עברי).

(2) הבסיס "תנ"ך" אינו מילה רגילה אלא ראשי תיבות (נוטריקון) של תורה, נביאים, כתובים; ממנו נגזר שם התואר בצורן ־ִי.

טעות נפוצה: לסווג את "סוֹלָן" כ"עברי ועברי" – "סולו" היא מילה שאולה.

סעיף ה

תשובה

(1) תַּחְזוּקַאי.
(2) בסיס וצורן סופי (תַּחְזוּקָה + ־אי).
(3) משום שלמילה "שָׁרָת" (מן השורש ש-ר-ת – לשרת אחרים) יש משמעות נלווית (קונוטציה) שלילית של נחיתות ומעמד נמוך, ואילו "אב בית" מבטא כבוד, אחריות וסמכות.

(1)–(2)

•תַּחְזוּקַאי = תַּחְזוּקָה (בסיס קיים) + ־אי (צורן בעל מקצוע) – בסיס וצורן סופי.
•שָׁרָת – שורש ש-ר-ת, משקל קַטָּל (ר' אינה מקבלת דגש, ולכן הפתח שלפניה נעשה קמץ).
•שַׁמָּשׁ – שורש ש-מ-ש, משקל קַטָּל.
•גַּבַּאי – שורש ג-ב-י/ה, משקל קַטַּאי.

שלושתם – שורש ומשקל, משקלים של בעלי מקצוע.

(3) התשובה צריכה לקשר לתקינות הפוליטית: מילה שנתפסת כמשפילה מוחלפת במילה ניטרלית או מכבדת. "שָׁרָת" נשמע כמי שמשרת אחרים (קונוטציה של נחיתות), ו"אב בית" מדגיש אחריות על הבית/המוסד.

טעות נפוצה: ב־(3) לענות באופן כללי ("כי זה לא יפה") בלי להסביר את המשמעות הנלווית של המילה.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.