בגרות בלשון שאלון עיקרי 011281 - קיץ 2026
שאלון עיקרי (הבנה, הבעה ולשון) · שאלון 011281 · קיץ · 17 שאלות · 3 שעות
בחינת הבגרות בלשון, קיץ 2026, כל 17 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה. במטלת הכתיבה - חיבור לדוגמה בציון מלא, המבנה שלו והסבר לפי רכיבי ההערכה.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
א. משך הבחינה: שלוש שעות.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני חלקים.
חלק ראשון – הבנה והבעה – 50 נקודות
חלק שני – לשון – 50 נקודות
פרק א: שם המספר ואותיות השימוש
פרק ב: תחביר / פרק ג: מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר (נספח 2).
ד. הוראה מיוחדת: יש לענות על השאלות בגוף שאלון זה לפי ההוראות.
שימו לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
נספחים: נספח 1 – מאמרים; נספח 2 – דף עזר.
חלק ראשון – הבנה והבעה (50 נקודות)
ההוראות לחלק זה
קראו את המאמרים 1–3 שבנספח 1 המצורף, וענו על כל השאלות 1–6 שלפניכם.
הקפידו על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
(נספח 1 – מאמרים: לפניכם שלושה מאמרים. קראו אותם, וענו על השאלות בשאלון המחברת המצורף.)
שאלה 1 · הטענה המרכזית של כותבת מאמר 1
על פי פסקות א–ג במאמר 1, כתבו את הטענה המרכזית של כותבת המאמר. (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 1
הטענה המרכזית: למוזיקה יש שימושים רבים מאוד בעבור הפרט והחברה גם יחד, ולכן היא חשובה לרוב האנשים בכל התרבויות במשך אלפי שנים (אף שאין לה תכלית הישרדותית).
איך מאתרים טענה מרכזית: מחפשים את המשפט שהכותבת עומדת מאחוריו ושכל השאר משרת אותו. בפסקות א–ב הכותבת מביאה דוגמה ("שירת המרפסות" בתקופת הקורונה) וממצא ממחקר (ההאזנה למוזיקה דורגה במקום הגבוה ביותר). אלה ראיות, לא הטענה עצמה.
היכן הטענה: בפסקה ג הכותבת מציגה תחילה את עמדתו של החוקר סטיבן פינקר (המוזיקה "חסרת תכלית מבחינה הישרדותית"), ואז מסתייגת ממנה במילת הניגוד "אולם": "ייתכן שהיכולת המוזיקלית עצמה לא פתרה שום בעיה הישרדותית... אולם ברור שלמוזיקה יש שימושים רבים מאוד בעבור החברה והפרט גם יחד". המילה "ברור" מסמנת את עמדת הכותבת. משפט השאלה שבסוף הפסקה ("מהו סוד קסמה של המוזיקה, שגורם לה להיות חשובה כל כך בעבור רוב האנשים בכל התרבויות במשך אלפי שנים?") מנסח את אותה טענה מזווית נוספת: המוזיקה חשובה לבני האדם בכל מקום ובכל זמן.
תשובה מלאה: אחד משני הניסוחים – "למוזיקה שימושים רבים בעבור הפרט והחברה" או "המוזיקה חשובה לרוב האנשים בכל התרבויות במשך אלפי שנים" – בניסוח שלם ובמילים שלכם.
טעות נפוצה: לכתוב את עמדתו של פינקר ("המוזיקה חסרת תכלית") – זו העמדה שהכותבת מסתייגת ממנה; או לכתוב פרט מן הדוגמה ("אנשים שרו במרפסות") במקום טענה כללית.
שאלה 2 · השימוש במוזיקה בחברות שבטיות ובחברה המודרנית
במשפט שלפניכם הקיפו את האפשרות הנכונה מבין שתי המילים המודגשות. (2 נקודות)
לדעת כותבת מאמר 1, בהקשר החברתי יש דמיון / שוני בין השימוש במוזיקה בחברות שבטיות ובין השימוש בה בחברה המודרנית.
העתיקו ממאמר 1 משפט אחד המוכיח את תשובתכם. (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
דמיון
מה נשאל: "לדעת כותבת מאמר 1" – כלומר המסקנה של הכותבת, לא הרושם הראשון.
בפסקה ו הכותבת פותחת ב"לכאורה נראה כי שימושים כאלה במוזיקה רחוקים מן האופן שבו המוזיקה שזורה בחיינו בחברה המודרנית". המילה "לכאורה" מסמנת מראית עין שהכותבת עומדת לדחות, ואכן היא ממשיכה ב"אך אם ניתן את דעתנו על כך, נמצא כי לרוב שימושי המוזיקה בחברות שבטיות יש בימינו מקבילות". "מקבילות" = דברים דומים. לכן לדעתה יש דמיון.
טעות נפוצה: לבחור "שוני" בגלל המשפט הראשון בפסקה, בלי לשים לב ל"לכאורה... אך".
סעיף ב
"לרוב שימושי המוזיקה בחברות שבטיות יש בימינו מקבילות שלבשו כסות אחרת: המנונים לאומיים, שירים שהם 'הפסקול של המדינה', שירה משותפת במשחקי כדורגל ושירה בהופעות ענק בפארק." (פסקה ו)
מה נדרש: העתקה מדויקת של משפט מן המאמר (במירכאות), שמוכיח דמיון.
המשפט שבפסקה ו אומר במפורש שלשימושים השבטיים יש "מקבילות" בימינו, ש"לבשו כסות אחרת" – כלומר המהות זהה והצורה בלבד השתנתה. הדוגמאות שאחרי הנקודתיים (המנונים, שירה משותפת במשחקי כדורגל ובהופעות) מראות את הדמיון: גם בהן המוזיקה מלווה אירועים קבוצתיים, כמו בטקסים השבטיים.
אפשר להעתיק את המשפט עד הנקודתיים ("...יש בימינו מקבילות שלבשו כסות אחרת") – זה החלק המוכיח.
טעות נפוצה: להעתיק את המשפט "לכאורה נראה כי שימושים כאלה במוזיקה רחוקים..." – הוא מבטא דווקא את מראית העין של השוני; או להעתיק משפט מפסקה ד או ה, שמתאר רק את החברות השבטיות ואינו משווה.
שאלה 3 · הטענה המרכזית של מאמר 2
מהי הטענה המרכזית העולה ממאמר 2? הקיפו את התשובה הנכונה. (3 נקודות)
(1) בהופעות חיות מידת האדיבות של האנשים בקהל זה כלפי זה היא רבה.
(2) רק למוזיקה שמנוגנת בתיאום יש השפעה על רגשותיהם ועל התנהגותם של בני אדם.
(3) למוזיקה חיה יש השפעה רבה יותר על רגשותיהם ועל התנהגותם של בני אדם מלמוזיקה מוקלטת.
(4) בימינו אנו נהנים מגישה בלתי מוגבלת ליצירות קלסיות ולביצועים של אומנים חדשים.
◂ פתרון מלא לשאלה 3
(3)
הדרך: טענה מרכזית צריכה לכסות את רוב המאמר, לא פרט אחד ממנו.
המאמר נבנה סביב השאלה שבסוף פסקה ב: "מדוע אנו משקיעים כסף, יוצאים מן הבית ומגיעים במיוחד להופעות חיות...?". התשובה נפרשת בשני חלקים:
תשובה (3) מאחדת את שני החלקים ומשווה בין חיה למוקלטת – זה לב המאמר.
למה לא האחרות:
(1) פרט מפסקה ח בלבד – תוצאה אחת של התיאום.
(2) המילה "רק" מגזימה; המאמר אינו טוען שמוזיקה אחרת אינה משפיעה (פסקה ג: "מוזיקה מעוררת בבני אדם תגובות רגשיות שונות").
(4) פרט מן הרקע בפסקה ב, שמציג את השאלה ולא את התשובה.
שאלה 4 · מצב מצוי ומצב רצוי בחינוך המוזיקלי; הוכחה ממאמר אחר
כותבת מאמר 3 מתארת פער בין מצב מצוי ובין מצב רצוי בנוגע לחינוך המוזיקלי.
על פי מאמר 3, הסבירו מהו המצב המצוי ומהו המצב הרצוי. (5 נקודות)
לטענת כותבת מאמר 3, המוזיקה יכולה להיות כלי המגשר בין מגוון זהויות ומסורות (על פי פסקה ה).
הביאו הוכחה אחת ממאמר 1 או ממאמר 2 שיכולה לתמוך בטענה זו. (3 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
המצב המצוי: אף על פי שכולם מבינים את חשיבות המוזיקה, מערכת החינוך אינה משלבת אותה במידה מספקת. בגני הילדים רואים במוזיקה "העשרה" או "תוספת" בלבד ולא חלק מהותי מתוכנית הלימודים, וכך מחמיצים את ההזדמנות לטפח את יכולות הילדים ומעבירים להורים ולילדים מסר שגוי על חשיבותה.
המצב הרצוי: חינוך מוזיקלי בגני הילדים יהיה מקצוע חובה מפוקח: ישקיעו בהכשרת מורים מקצועיים למוזיקה המתמחים בגיל הרך ויקבעו להם תקן של עובדי הוראה, יפתחו ויטמיעו בגנים תוכניות לימוד מקצועיות ומבוססות מחקר, ויפקחו על הפעילויות המוזיקליות כדי להבטיח את איכותן.
איך מזהים: מצב מצוי = מה שקורה היום (פסקה ג); מצב רצוי = מה שצריך לקרות (פסקה ד). את המעבר מסמן המשפט "הגיע הזמן לשינוי ממשי בעניין זה", ואחריו ביטויי חובה: "צריך להיות", "יש להשקיע", "יש לפתח", "נחוץ".
המצב המצוי (פסקה ג): "במערכת החינוך לא משלבים תחום זה במידה מספקת"; "רואים בתחום זה 'העשרה' או 'תוספת' בלבד לתוכנית הלימודים ולא חלק מהותי בה".
המצב הרצוי (פסקה ד): "מקצוע חובה מפוקח"; הכשרת מורים מקצועיים ותקן; תוכניות לימוד מקצועיות ומבוססות מחקר; פיקוח מקצועי.
לציון מלא יש להסביר את שני המצבים, במילים שלכם, ובמצב הרצוי לכלול כמה מן הצעדים (לא די לכתוב "שהמצב ישתפר"). כדאי לנסח בניגוד ברור: "כיום... ואילו הכותבת רוצה ש...".
טעות נפוצה: לכתוב במצב הרצוי את התועלת ("דור של אזרחים יצירתיים", פסקה ה) במקום את השינוי עצמו; או לתאר רק אחד מן המצבים.
סעיף ב
הוכחה ממאמר 1: התיאום שבו מתבצעת המוזיקה יוצר בין אנשים – גם בקבוצה גדולה ובלי קשר עין או מגע – תחושת חיבור ושייכות, ששום פעילות אחרת אינה יכולה ליצור (פסקה ז).
או – הוכחה ממאמר 2: בהופעות חיות התיאום שיוצר המקצב המשותף משפיע על מידת הנדיבות של האנשים זה כלפי זה: אף שאנשים מסתירים את הבמה, כולם שמחים ומחייכים זה לזה, שרים ורוקדים יחד (פסקות ח, י).
מה צריך להוכיח: "מגשר" = מחבר ומקרב בין אנשים שונים. מחפשים במאמרים 1–2 מידע על כך שהמוזיקה מחברת בין אנשים.
אפשרויות ממאמר 1:
אפשרויות ממאמר 2:
די בהוכחה אחת ממאמר אחד, מנוסחת כמשפט שלם, עם הקשר הברור לטענה (המוזיקה מקרבת בין אנשים).
טעות נפוצה: להביא הוכחה ממאמר 3 עצמו, או מידע על השפעת המוזיקה על הרגשות של היחיד (קורטיזול, ויסות רגשות) – זה אינו מראה חיבור בין אנשים.
שאלה 5 · מטרות הכתיבה של המאמרים
לפניכם רשימת מטרות בכתיבת מאמרים.
– להנחות ולהדריך את הקוראים
– למתוח ביקורת ולהשפיע על מקבלי ההחלטות
– לדווח על פעולות ואירועים
– להציג טענות המבוססות על מידע מהימן
– לתאר חוויות אישיות
מהי המטרה העיקרית המשותפת למאמרים 1 ו־2? העתיקו אותה מן הרשימה. (2 נקודות)
______
מהי המטרה העיקרית של מאמר 3? העתיקו אותה מן הרשימה. (2 נקודות)
______
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
להציג טענות המבוססות על מידע מהימן
איך מזהים מטרה: בודקים במה הכותב משתמש לאורך כל המאמר.
מאמרים 1 ו־2 הם מאמרי מידע: הם מציגים טענות (המוזיקה חשובה לפרט ולחברה; מוזיקה חיה משפיעה יותר) ומבססים אותן על מחקרים: "ממחקר שערכנו" (מאמר 1, פסקה ב), "במחקר התברר" (פסקה ח), "אחד הממצאים שהתגלו בעקביות במחקרים" (פסקה י); "מחקר חדש שנערך באוניברסיטת ציריך" (מאמר 2, פסקה ד), "מחקר משנת 2021" (פסקה ז). שני המאמרים גם פורסמו באתר חינוך מדעי.
למה לא האחרות: הם אינם נותנים הוראות לקורא (להנחות), אינם תוקפים גורם כלשהו (ביקורת), אינם מדווחים על אירוע אקטואלי, והחוויות האישיות שבהם (שירת המרפסות, "אם הייתם בהופעה") הן דוגמאות בלבד.
סעיף ב
למתוח ביקורת ולהשפיע על מקבלי ההחלטות
מאמר 3 הוא מאמר עמדה. הכותבת מבקרת את מערכת החינוך: "במערכת החינוך לא משלבים תחום זה במידה מספקת, ובכך מועבר מסר שגוי" (פסקה ג). כותרת המקור אף אומרת "אך מערכת החינוך כושלת בנושא". אחר כך היא פונה למקבלי ההחלטות בדרישות מעשיות: "הגיע הזמן לשינוי ממשי", "צריך להיות במעמד של מקצוע חובה מפוקח", "יש להשקיע", "נחוץ פיקוח" (פסקה ד). מי שיכול לקבוע תקן, תוכניות לימוד ופיקוח הוא מערכת החינוך – כלומר מקבלי ההחלטות.
טעות נפוצה: לבחור "להנחות ולהדריך את הקוראים" בגלל ביטויי החובה. ההנחיות אינן מופנות לקורא הרגיל (איך לנהוג), אלא דרישות ממערכת החינוך.
שאלה 6 · מטלת כתיבה: סקירה על השפעת המוזיקה על נפש האדם ועל החברה
מטלת כתיבה (25 נקודות)
לקראת דיון שיעסוק בשילוב שיעורי מוזיקה בבית ספרכם התבקשתם לכתוב סקירה.
בסקירתכם כתבו על השפעתה של המוזיקה על נפש האדם ועל החברה.
התבססו על מאמרים 1 ו־2 בלבד. כתבו בהיקף של 100–200 מילים.
הקפידו על דרכי מסירה מקובלות ועל אזכור מקורות המידע בגוף הסקירה ובסופה (ביבליוגרפיה).
השתמשו בעמוד זה ובעמוד הבא לכתיבת טיוטה, ואת הסקירה כתבו בעמוד 7.
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 6
השפעתה של המוזיקה על הנפש ועל החברה
המוזיקה מלווה את בני האדם מאז ומעולם, ובכל תרבות יש לה ביטוי כלשהו (גרנות, 2022). מחקרים מראים כי השפעתה ניכרת הן בעולמו הפנימי של היחיד הן ביחסים שבין בני האדם.
ראשית, המוזיקה משפיעה על נפש האדם. היא מעוררת זיכרונות, דימויים ואסוציאציות, ובעזרתה אנשים מעצימים רגש מסוים או משנים מצב רוח שלילי לחיובי (גרנות, 2022). להשפעה זו יש גם ביטוי גופני: האזנה למוזיקה מורידה את רמת הקורטיזול, ההורמון הקשור במתח נפשי (גרנות, 2022). השפעה חזקה במיוחד יש למוזיקה חיה, שכן היא מגבירה את הפעילות באזורי המוח האחראים לעיבוד רגשות ולוויסותם (יניב, 2024).
שנית, המוזיקה משפיעה על החברה. מאז ימי השבטים היא תורמת לגיבוש הקהילה (יניב, 2024), וגם כיום, בהמנונים לאומיים או בשירה משותפת במגרשי הכדורגל, היא יוצרת תחושת חיבור ושייכות בזכות התיאום שבין המשתתפים (גרנות, 2022). זאת ועוד, נמצא כי תיפוף משותף בקצב מתואם מגביר את הנכונות לעזור לזולת (יניב, 2024).
המוזיקה, אם כן, איננה בידור בלבד: היא מסייעת לאדם לווסת את רגשותיו ומחזקת את הקשרים בין בני האדם.
ביבליוגרפיה
גרנות, ר' (יולי, 2022). סוד קסמה של המוזיקה. אתר מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע. אוחזר מ־davidson.org.il.
יניב, ע' (יוני, 2024). המוזיקה של המוח. אתר מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע. אוחזר מ־davidson.org.il.
(מספר מילים: 158, בלי הכותרת ורשימת המקורות.)
1. מה המטלה דורשת – שני תבחינים: השפעת המוזיקה (א) על נפש האדם ו(ב) על החברה. רק מתוך מאמרים 1 ו־2 ("בלבד") – מאמר 3, על החינוך המוזיקלי, אינו מקור לסקירה, אף שהמטלה מוצגת כהכנה לדיון על שיעורי מוזיקה. אין לכתוב עמדה אישית בעד או נגד שיעורי מוזיקה.
2. איסוף החומר – היכן נמצא המידע:
כדאי לרשום טבלה: שורות = שני התבחינים, עמודות = שני המאמרים. כך רואים מה משותף (ההשפעה הרגשית, התיאום והחיבור) ומה ייחודי לכל מאמר.
3. מבנה הסקירה:
4. מילות קישור: "הן... הן", "ראשית", "שנית", "גם", "שכן", "וגם כיום", "זאת ועוד", "אם כן". הן מסמנות את החלוקה לתבחינים, הוספה, סיבה והכללה.
5. עמידה בתבחינים:
6. טעויות אופייניות:
חלק שני – לשון (50 נקודות)
ההוראות לחלק זה
בחלק זה שלושה פרקים. ענו על שני פרקים: על פרק א – חובה, ועל אחד מן הפרקים ב–ג.
פרק א: שם המספר ואותיות השימוש – חובה (10 נקודות)
בפרק זה ענו על שאלה 7.
לפניכם שני פרקים: פרק ב – תחביר, פרק ג – מערכת הצורות.
בחרו בפרק שלמדתם: בפרק ב – תחביר או בפרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרתם ענו על השאלות לפי ההוראות.
ציינו את שם הפרק שבחרתם: ______
פרק ב: תחביר (40 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 8–12 (לכל שאלה – 10 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
פרק ג: מערכת הצורות (40 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 13–17 (לכל שאלה – 10 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
שם המספר ואותיות השימוש
שאלה 7 · שם המספר ואותיות השימוש
לפניכם משפטים, ובהם מספרים מודגשים וכן אפשרויות להגיית שם המספר ואותיות השימוש.
כתבו במילים את המספרים המודגשים (אין צורך לנקד), והקיפו את הצורה הנכונה מבין האפשרויות המוצעות להגיית שם המספר ואות השימוש.
לפניכם ציטוט מן השיר "הזמנה לחתונה" שכתב אורי בנאי.
"שש עשרה אביבים מלאו לבת ראש הכפר,
שתי עיניה כוכבים ושערה מפוזר."
בציטוט יש שני שמות מספר, אך אחד מהם שגוי.
כתבו את הצורה התקינה של שם המספר השגוי. ______
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
הכלל הבסיסי: במספרים 3–10 (וגם באחדות שבתוך מספר מורכב) שם המספר "הפוך" למין שם העצם: עם שם עצם זכר – צורה עם ה' (שלושה, ארבעה, שבעה); עם שם עצם נקבה – צורה בלי ה' (שלוש, ארבע, שבע). תמיד מתחילים בשאלה: מה מינו של הנספר?
1. שנת אלפיים ושלוש עשרה. בשנים המספר נקרא בצורת נקבה (שָׁנָה – נקבה): 13 = שלוש עשרה. 2000 = אלפיים (צורת הזוגי של אלף).
2. שְׁמוֹנִים וּשְׁנַיִם אחוזים.
3. פי שלושה. אחרי "פי" (כפולות) בא שם המספר בצורת הזכר הנפרדת: פי שניים, פי שלושה, פי עשרה. אין כאן שם עצם נספר שקובע מין.
4. אַרְבָּעִים וְשֶׁבַע פעמים. "פעם" – נקבה (פעם אחת, פעמיים), ולכן שֶׁבַע ולא שִׁבְעָה. ו' החיבור לפני ש' בסגול – וְ רגילה.
5. ארבע הזכיות. "זכייה" – נקבה, ולכן ארבע. בנקבה צורת הנסמך זהה לצורת הנפרד (חוץ מ־שתיים ← שתי), ולכן גם לפני שם עצם מיודע: ארבע הזכיות (ולא "ארבעת הזכיות", שהיא צורת נסמך של זכר).
6. למקום העשרים וארבעה. מספר סודר מ־11 ומעלה נאמר כמספר יסודי מיודע, הבא אחרי שם העצם ומתאים לו במין. "מקום" – זכר, ולכן העשרים וארבעה. ה"א הידיעה מצטרפת למספר: "למקום ה־24" ← "למקום העשרים וארבעה".
7. בִּשְׁנֵים עָשָׂר במאי.
8. שבעה עשר אלף חמש מאות שלושים ושלוש תגובות. מפרקים את המספר לפי הסדר ובודקים את המין של כל רכיב:
טעות נפוצה: "שבע עשרה אלף" (המין של האלפים נקבע לפי "אלף", לא לפי התגובות); "ארבעת הזכיות"; "העשרים וארבע" (התאמה ל"מקום" – זכר); "פי שלוש".
סעיף ב
שישה עשר אביבים
שני שמות המספר: "שש עשרה אביבים" ו"שתי עיניה".
בשיר נבחרה הצורה השגויה כנראה בגלל המשקל והחריזה; בעברית תקנית: "שישה עשר אביבים".
תחביר
שאלה 8 · סוגי משפטים וחלקים כוללים; המרה לתנאי; ניתוח תפקידים
לפניכם שני משפטים, ובהם חלקים כוללים.
I. המוזיקה אינה משפיעה על אורך החיים או על המשכיות המין האנושי. ______
II. החינוך המוזיקלי אינו עומד בראש סדר העדיפויות של מערכת החינוך, וכך מועבר להורים ולילדים מסר שגוי בנוגע לחשיבותו. ______
(1) ציינו ליד כל אחד מן המשפטים את הסוג התחבירי שלו.
(2) בכל משפט סמנו קו מתחת לחלק הכולל.
(3) ציינו את התפקיד התחבירי המשותף לחלקים הכוללים בשני המשפטים. ______
לפניכם משפט פשוט.
באמצעות השקעה בחינוך מוזיקלי מגיל צעיר נטפח דור של אנשים יצירתיים.
המירו את המשפט במשפט מורכב בעל קשר לוגי של תנאי.
לפניכם משפט פשוט.
בגלל חשיבותה של המוזיקה היא נלמדת מגיל צעיר.
נתחו את המשפט: ציינו מעל המילים את התפקידים התחביריים שלהן.
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
(1)+(2)
I. משפט פשוט: המוזיקה אינה משפיעה על אורך החיים או על המשכיות המין האנושי.
II. משפט איחוי (מאוחה/מחובר): [החינוך המוזיקלי אינו עומד בראש סדר העדיפויות של מערכת החינוך,]איבר א [וכך מועבר להורים ולילדים מסר שגוי בנוגע לחשיבותו.]איבר ב
(3) מושא
משפט I – משפט פשוט. יש בו נשוא אחד בלבד: "אינה משפיעה" (נשוא מורחב/פועלי עם מילת שלילה; נושא: המוזיקה).
החלק הכולל: "על אורך החיים או על המשכיות המין האנושי" – שני רכיבים שווי תפקיד, המחוברים במילת הברירה "או", ושניהם משלימים את אותו פועל. שואלים: "משפיעה על מה?" – זה מושא (מילת היחס "על" מוצרכת על ידי הפועל "משפיע").
משפט II – משפט איחוי. שני נשואים: "אינו עומד" ו"מועבר". כל חלק יכול לעמוד כמשפט עצמאי, והם מחוברים ב"וכך" – מילת קישור של איחוי המבטאת תוצאה (בגלל שהחינוך המוזיקלי אינו בראש סדר העדיפויות – מועבר מסר שגוי).
החלק הכולל: "להורים ולילדים" – שני רכיבים בתפקיד זהה, מחוברים בו' החיבור. "מועבר למי?" – מושא ("להעביר משהו למישהו").
(3) התפקיד המשותף – מושא. בשני המשפטים החלק הכולל משלים את הפועל באמצעות מילת יחס שהפועל דורש (משפיע על, מועבר ל).
טעות נפוצה: לסמן במשפט II את "החינוך... מערכת החינוך" כחלק כולל; לכתוב ב־(3) "תיאור" – "להורים ולילדים" אינו מציין מקום, זמן או סיבה, אלא את מקבלי המסר.
סעיף ב
אם נשקיע בחינוך מוזיקלי מגיל צעיר, נטפח דור של אנשים יצירתיים.
שלב 1 – מה הופך לפסוקית: הצירוף "באמצעות השקעה בחינוך מוזיקלי מגיל צעיר" מבטא את האמצעי/התנאי לתוצאה. שם הפעולה "השקעה" הופך לפועל נטוי – "נשקיע" (באותו גוף כמו "נטפח", אנחנו).
שלב 2 – מילת השעבוד: תנאי מובע ב"אם" (או "במקרה ש"). הפסוקית נפתחת ב"אם", ואחריה פסיק לפני המשפט העיקרי:
[אם נשקיע בחינוך מוזיקלי מגיל צעיר,]פסוקית תיאור תנאי נטפח דור של אנשים יצירתיים.
בדיקה: שני נשואים (נשקיע, נטפח), פסוקית אחת התלויה בעיקרי – משפט מורכב; התוכן לא השתנה.
טעות נפוצה: להשאיר שם פעולה ("אם תהיה השקעה..." – זה תקין, אבל "אם בהשקעה..." אינו משפט) או לבחור מילת סיבה ("מפני ש") במקום תנאי.
סעיף ג
בגלל חשיבותה – תיאור (סיבה); של המוזיקה – לוואי (של "חשיבותה"); היא – נושא; נלמדת – נשוא; מגיל – תיאור (זמן); צעיר – לוואי (של "גיל").
שלב 1 – הנשוא: הפועל הנטוי "נלמדת" (נפעל, הווה).
שלב 2 – הנושא: "מה נלמדת?" – "היא" (כינוי גוף שמחליף את "המוזיקה"). ההתאמה: היא – נלמדת (נקבה, יחידה).
שלב 3 – המשלימים:
המבנה: [תיאור + לוואי] [נושא] [נשוא] [תיאור + לוואי].
טעות נפוצה: לסמן את "המוזיקה" כנושא (היא חלק מצירוף יחס שמתאר את "חשיבותה"); לסמן "מגיל צעיר" כמושא.
שאלה 9 · פסוקיות נושא, נשוא מודאלי והסגר; המרה לאיחוי; תפקיד מילות שאלה
לפניכם שני משפטים מורכבים, ובכל אחד מהם יש פסוקית.
I. ייתכן שהיכולת המוזיקלית לא פתרה שום בעיה הישרדותית בעבור המין האנושי.
II. ברור שלמוזיקה שימושים רבים מאוד בעבור החברה והפרט גם יחד.
(1) ציינו את התפקיד התחבירי המשותף לשתי הפסוקיות במשפטים. ______
(2) בין שני המשפטים I–II יש קֶשֶׁר לוגי. ציינו מהו. ______
(3) ציינו מעל כל נשוא של החלק העיקרי במשפטים I–II את משמעותו מבין האפשרויות האלה:
הבעת רגש, הבעת ספק, ברירה, הבעת ודאות.
(4) לפניכם משפט פשוט, ובו הסגר.
מוזיקה חיה מעצימה את התגובה הרגשית כנראה בגלל טבעה הדינמי והמשתנה.
לפניכם משפט מורכב.
המוזיקה יכולה להיכחד בלי שיחול שום שינוי באורחות חיינו.
המירו את המשפט במשפט איחוי (מאוחה/מחובר).
לפניכם שלושה משפטים ובהם מילות שאלה. ציינו את התפקיד התחבירי של מילת השאלה בכל משפט.
I. מה ישיר האומן בהופעה? ______
II. מי שר את הבלדה הנפוליטנית? ______
III. של מי הביצוע החדש לשיר הישן? ______
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
(1) פסוקית נושא
(2) ויתור / ניגוד / הסתייגות
(3) I. ייתכן – הבעת ספק. II. ברור – הבעת ודאות.
(4) • מוזיקה חיה מעצימה את התגובה הרגשית כנראה בגלל טבעה הדינמי והמשתנה.
(1) פסוקית נושא. בשני המשפטים החלק העיקרי הוא מילה אחת – "ייתכן", "ברור" – שהיא נשוא. שואלים: "מה ייתכן?" – [שהיכולת המוזיקלית לא פתרה שום בעיה...]; "מה ברור?" – [שלמוזיקה שימושים רבים...]. הפסוקית עונה על שאלת הנושא, ולכן היא פסוקית נושא. אפשר להמיר בשם: "ברורים השימושים הרבים של המוזיקה".
ניתוח: [ייתכן]נשוא [שהיכולת המוזיקלית לא פתרה שום בעיה הישרדותית בעבור המין האנושי.]פסוקית נושא
(2) ויתור / ניגוד. המשפט הראשון מודה בעובדה ("ייתכן" שהמוזיקה לא עזרה להישרדות), והשני קובע טענה הפוכה בכיוונה ("ברור" שיש לה שימושים רבים). בקטע המקורי (מאמר 1, פסקה ג) הם מחוברים ב"אולם" – מילת ויתור/ניגוד. אפשר לחבר: "אף על פי שייתכן ש..., ברור ש...".
(3) משמעות הנשואים. "ייתכן" מביע שהדובר אינו בטוח – הבעת ספק. "ברור" מביע שהדובר בטוח – הבעת ודאות. אלה נשואים מודאליים: הם אינם מתארים פעולה אלא את עמדת הדובר כלפי התוכן שבפסוקית.
(4) ההסגר – "כנראה". הסגר הוא מילה או צירוף שאינו קשור תחבירית לשום חלק במשפט ומביע את עמדת הדובר; אפשר להשמיט אותו והמשפט נשאר שלם: "מוזיקה חיה מעצימה את התגובה הרגשית בגלל טבעה הדינמי והמשתנה". "כנראה" = ייתכן, לא בטוח – הבעת ספק, כמו "ייתכן" במשפט I.
טעות נפוצה: ב־(1) לכתוב "פסוקית מושא" כי הפסוקית באה אחרי המילה העיקרית; ב־(4) לסמן "בגלל טבעה הדינמי" (זה תיאור סיבה, חלק מן המשפט) כהסגר.
סעיף ב
המוזיקה יכולה להיכחד, למרות זאת לא יחול שום שינוי באורחות חיינו.
(אפשר גם: "...ובכל זאת / ואף על פי כן / ועם זאת לא יחול שום שינוי באורחות חיינו".)
שלב 1 – הקשר הלוגי: הפסוקית [בלי שיחול שום שינוי באורחות חיינו] מתארת מצב שהיינו מצפים שלא יתקיים: אם המוזיקה תיעלם, היינו מצפים לשינוי – ובכל זאת לא יהיה שינוי. זה קשר של ויתור (בניגוד לציפייה).
שלב 2 – המרה לאיחוי: שני איברים עצמאיים, ובראש השני מילת קישור של ויתור באיחוי: "למרות זאת", "בכל זאת", "אף על פי כן", "עם זאת". הפועל "שיחול" הופך לפועל עצמאי עם שלילה: "לא יחול".
[המוזיקה יכולה להיכחד,]איבר א [למרות זאת לא יחול שום שינוי באורחות חיינו.]איבר ב
טעות נפוצה: לכתוב "למרות ש..." או "אף על פי ש..." – אלה מילות שעבוד, והמשפט נשאר מורכב.
סעיף ג
I. מושא
II. נושא
III. נשוא
השיטה: עונים על השאלה במשפט שלם, ובודקים את תפקיד המילה שמחליפה את מילת השאלה.
I. מה – מושא. תשובה: "האומן ישיר שיר אהבה בהופעה". הנושא הוא "האומן" (הוא ישיר), ו"מה" הוא מה שהוא ישיר – מושא ישיר.
II. מי – נושא. תשובה: "הזמרת שרה את הבלדה". "מי" הוא מבצע הפעולה; "את הבלדה" הוא המושא (מסומן ב"את"), ולכן "מי" הוא נושא.
III. של מי – נשוא. במשפט אין פועל; זה משפט שמני. תשובה: "הביצוע החדש לשיר הישן של הזמרת". מה נאמר על הביצוע? שהוא של מישהו – זה הנשוא (נשוא שמני, צירוף יחס). "הביצוע" הוא הנושא, "החדש" ו"לשיר הישן" – לוואים.
טעות נפוצה: ב־III לכתוב "לוואי" כי "של" מסמן בדרך כלל לוואי. כאן "של מי" אינו מצומד לשם עצם אלא מוסר את העיקר שנאמר על הנושא.
שאלה 10 · דיבור עקיף, ישיר והסגר; חלקי דיבור
לפניכם משפט מורכב בדיבור עקיף.
המוזיקאים מצהירים שהמוזיקה חשובה מאוד בחייהם.
(1) תחמו את הפסוקית, וציינו מעליה את התפקיד התחבירי שלה במשפט.
(2) המירו את המשפט במשפט פשוט בעל הסגר. השתמשו במידע שבמשפט בלבד.
(3) המירו את המשפט במשפט בדיבור ישיר.
לפניכם קטע, ובו ארבע מילים המסומנות בקו.
חובבי מוזיקה ומעריצים של זמרים ולהקות אומרים שאין כמו האנרגיות בהופעה חיה. אם אתם מעריצים להקה או זמר ונוהגים ללכת להופעות שלהם או אם אתם נגנים חובבים בעצמכם, אתם בוודאי מזדהים עם האמירה הזאת.
ציינו מעל לכל מילה המסומנת בקו את חלק הדיבור שלה.
לפניכם איור המציג דו־שיח דמיוני ומשעשע בין מיץ תפוזים למלפפון.
(האיור נוצר באמצעות בינה מלאכותית)
(1) מהו חלק הדיבור של המילה "משקה" בשאלתו של מיץ התפוזים? ______
(2) מהו חלק הדיבור של המילה "משקה" בתשובתו של המלפפון? ______
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
(1) המוזיקאים מצהירים [שהמוזיקה חשובה מאוד בחייהם.]פסוקית מושא
(2) לדברי המוזיקאים, המוזיקה חשובה מאוד בחייהם.
(אפשר גם: "על פי המוזיקאים / על פי הצהרת המוזיקאים, ...")
(3) המוזיקאים מצהירים: "המוזיקה חשובה מאוד בחיינו".
(1) פסוקית מושא. "המוזיקאים מצהירים מה?" – [שהמוזיקה חשובה מאוד בחייהם]. הפסוקית משלימה את פועל האמירה "מצהירים" ומחליפה מושא ("מצהירים על חשיבות המוזיקה"). זו פסוקית דיבור עקיף.
(2) הסגר. את פועל האמירה "מצהירים" הופכים לצירוף מוסר: "לדברי", "לדעת", "על פי". הצירוף מופרד בפסיק ואינו קשור לשום חלק אחר במשפט – זה הסגר. המשפט שנשאר, "המוזיקה חשובה מאוד בחייהם", הוא משפט פשוט (נשוא אחד: חשובה). השתמשו רק במידע שבמשפט – לא מוסיפים שם של מוזיקאי.
(3) דיבור ישיר. במעבר מעקיף לישיר:
טעות נפוצה: ב־(3) להשאיר "בחייהם" בתוך המירכאות; ב־(2) לכתוב "המוזיקאים מצהירים, המוזיקה חשובה..." – זה אינו הסגר.
סעיף ב
חובבי (מוזיקה) – שם עצם
(ו)מעריצים (של זמרים) – שם עצם
(אתם) מעריצים (להקה) – פועל
(נגנים) חובבים – שם תואר
השיטה: אותה צורה יכולה להיות שם עצם, שם תואר או פועל (בינוני). מכריע התפקיד בהקשר.
טעות נפוצה: לסמן את שני ה"מעריצים" באותו חלק דיבור; לסמן "חובבים" כשם עצם.
סעיף ג
(1) פועל
(2) שם עצם
מקור ההומור: המלפפון מחזיק צינור ומשקה את הפרחים, ולכן מיץ התפוזים שואל "אתה מַשְׁקֶה?" – כלומר האם אתה משקה (את הגינה). המלפפון מבין את המילה כשם עצם – מַשְׁקֶה (נוזל לשתייה, כמו המיץ עצמו) – ועונה "אני לא משקה, אני מלפפון".
(1) פועל – בינוני של בניין הפעיל (הִשְׁקָה – מַשְׁקֶה), נשוא עם הנושא "אתה"; פעולה של השקיה.
(2) שם עצם – "אני לא משקה, אני מלפפון": "משקה" עומד מול "מלפפון", שני שמות עצם המציינים מה הוא. משקל מַקְטֶה (שם עצם, כמו מַרְאֶה).
טעות נפוצה: להחליף בין השניים. הרמז הוא בציור – המלפפון משקה את הפרחים.
שאלה 11 · חלקים כוללים ותמורה; נושא ונשוא; צירוף משפטים בקשר סיבה
לפניכם משפט בעל שני חלקים כוללים.
אנו משתמשים במוזיקה לשיפור הביצועים בפעילות גופנית, לריכוז טוב יותר בלימודים או להפגת השיעמום בעת ביצוע פעולות שגרה יום־יומיות, כגון נהיגה או הדחת כלים.
(1) ציינו את הסוג התחבירי של המשפט. ______
(2) אחד מן החלקים הכוללים מסומן במשפט. ציינו את התפקיד התחבירי שלו. ______
(3) חוץ מן החלק הכולל המסומן, יש במשפט חלק כולל נוסף, שתפקידו תמורה.
לפניכם שלושה משפטים. ציינו את הנושא ואת הנשוא של כל משפט.
I. בחברות שבטיות יש למוזיקה תפקידים חברתיים.
הנושא: ______ הנשוא: ______
II. השימוש העיקרי במוזיקה בחברות שבטיות הוא בהקשר חברתי.
הנושא: ______ הנשוא: ______
III. החברות השבטיות נוהגות ללוות את טקסיהן במוזיקה.
הנושא: ______ הנשוא: ______
לפניכם שני משפטים.
I. האזנה למוזיקה יכולה לשפר את מצב הרוח.
II. המוזיקה מורידה את רמת ההורמון קורטיזול המזוהה עם מתח נפשי.
המירו את שני המשפטים במשפט מורכב ובו קשר לוגי מתאים.
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
(1) משפט פשוט
(2) תיאור (תכלית)
(3) • התמורה הכוללת: כגון נהיגה או הדחת כלים
(1) משפט פשוט. נשוא אחד בלבד – "משתמשים" (נושא: אנו). כל השאר צירופים שמניים: "שיפור", "ריכוז", "הפגת", "ביצוע" הם שמות פעולה, לא פעלים נטויים.
(2) תיאור (תכלית). שלושת הרכיבים המסומנים – "לשיפור הביצועים", "לריכוז", "להפגת השיעמום" – שווי תפקיד, מחוברים בפסיק וב"או", ועונים על השאלה "לשם מה אנו משתמשים במוזיקה?" – תיאור תכלית. ("במוזיקה" הוא המושא: משתמשים במה?)
(3) התמורה. תמורה היא רכיב שבא אחרי רכיב אחר, באותו תפקיד, ומפרט אותו. "כגון נהיגה או הדחת כלים" מפרט את "פעולות שגרה יום־יומיות" – אלה דוגמאות לפעולות. התמורה כוללת שני רכיבים (נהיגה / הדחת כלים) המחוברים ב"או" – לכן היא חלק כולל.
הביטוי המכליל: "פעולות (שגרה יום־יומיות)". תפקידו: בצירוף "בעת ביצוע פעולות" – "פעולות" הוא הסומך של "ביצוע" (ביצוע של מה?), כלומר לוואי. התמורה מקבלת את אותו תפקיד – לוואי.
טעות נפוצה: ב־(2) לכתוב "מושא" (כי הרכיבים מתחילים ב־ל'); ב־(3) לכתוב שהביטוי המכליל הוא "תיאור" – "בעת ביצוע" הוא התיאור כולו, ו"פעולות" הוא לוואי בתוכו.
סעיף ב
I. הנושא: תפקידים (חברתיים); הנשוא: יש.
II. הנושא: השימוש (העיקרי במוזיקה); הנשוא: בהקשר (חברתי). ("הוא" – אוגד)
III. הנושא: החברות (השבטיות); הנשוא: נוהגות ללוות.
I – נשוא קיומי. "יש" מציין קיום ומתפקד כנשוא (דמוי פועל). שואלים "מה יש?" – "תפקידים" (חברתיים – לוואי). "למוזיקה" – מושא (יש למי?), "בחברות שבטיות" – תיאור מקום.
II – נשוא שמני ואוגד. אין פועל. מחלקים בין מה שמדברים עליו לבין מה שנאמר עליו: מדברים על "השימוש העיקרי במוזיקה בחברות שבטיות", ונאמר עליו שהוא "בהקשר חברתי" – נשוא שמני (צירוף יחס). "הוא" – אוגד, המקשר בין הנושא לנשוא ומתאים לנושא (השימוש – הוא).
III – נשוא מורחב. "נוהגות" לבדו אינו מוסר את המידע; הוא נשלם בשם הפועל "ללוות". יחד הם נשוא מורחב: "נוהגות ללוות". הנושא: "החברות" (השבטיות – לוואי); ההתאמה: החברות – נוהגות (נקבה רבות).
טעות נפוצה: ב־I לכתוב "למוזיקה" כנושא; ב־II לכתוב "הוא" כנשוא; ב־III לכתוב רק "נוהגות".
סעיף ג
האזנה למוזיקה יכולה לשפר את מצב הרוח כי היא מורידה את רמת ההורמון קורטיזול המזוהה עם מתח נפשי.
(אפשר גם: "מפני ש / משום ש / כיוון ש..."; או: "מאחר שהמוזיקה מורידה את רמת ההורמון קורטיזול..., האזנה לה יכולה לשפר את מצב הרוח".)
שלב 1 – הקשר הלוגי: משפט II מסביר מדוע משפט I נכון: הקורטיזול קשור במתח, וירידה בו משפרת את מצב הרוח. זה קשר של סיבה ותוצאה (II = הסיבה, I = התוצאה).
שלב 2 – משפט מורכב: משפט מורכב נבנה במילת שעבוד – לסיבה: "כי", "מפני ש", "משום ש", "כיוון ש", "מאחר ש". הסיבה הופכת לפסוקית תיאור סיבה:
האזנה למוזיקה יכולה לשפר את מצב הרוח [כי היא מורידה את רמת ההורמון קורטיזול המזוהה עם מתח נפשי.]פסוקית תיאור סיבה
"המוזיקה" בפסוקית מוחלפת ב"היא" כדי למנוע חזרה.
טעות נפוצה: "ולכן" או "לפיכך" – אלה מילות איחוי, והתוצאה היא משפט מאוחה ולא מורכב; או קשר הפוך ("כי האזנה משפרת את מצב הרוח").
שאלה 12 · פירוק משפט מורכב; פיסוק
לפניכם משפט מורכב.
בתקופת מגפת הקורונה הצליחה השירה המשותפת להחזיר לאנשים את תחושת "היחד" שנלקחה מהם עקב ההגבלות שהוטלו בשל המגפה.
פרקו את המשפט לשלושה משפטים פשוטים על פי סדר הגיוני.
(1) ______
(2) ______
(3) ______
לפניכם קטע שאין בו סימני פיסוק. פסקו את הקטע על פי ההנחיות שאחריו.
הקפידו על פיסוק בולט וברור.
ד"ר לורה בראון מומחית בהתפתחות ילדים טוענת שילדים שלומדים מוזיקה מפעילים בו בזמן את חוש השמיעה את חוש הראייה ואת יכולת התנועה העדינה והגסה לדבריה למידה זו גם תורמת לשיפור הכישורים הלשוניים שלהם ד"ר בראון מסכמת שחוויה מוזיקלית עשירה הכוללת שירה הקשבה ותנועה מעניקה לילדים צעירים תועלת רבה ככל שהם מתקדמים ללמידה פורמלית יותר
◂ פתרון מלא לשאלה 12
סעיף א
(1) בשל מגפת הקורונה הוטלו הגבלות.
(2) עקב ההגבלות נלקחה מן האנשים תחושת "היחד".
(3) בתקופת מגפת הקורונה הצליחה השירה המשותפת להחזיר לאנשים את תחושת "היחד".
שלב 1 – מציאת הנשואים: "הצליחה (להחזיר)", "שנלקחה", "שהוטלו" – שלושה נשואים, ולכן שלושה משפטים.
שלב 2 – זיהוי הפסוקיות:
שלב 3 – סדר הגיוני = סדר הזמנים/סיבתיות: קודם הוטלו הגבלות (בגלל המגפה) ← בגללן נלקחה תחושת היחד ← השירה המשותפת החזירה אותה. לכן הסדר הוא הפוך לסדר שבמשפט המקורי.
שלב 4 – כתיבת משפטים פשוטים עצמאיים: מוחקים את ש' הזיקה, משלימים את מה שהיא החליפה ("ההגבלות", "תחושת היחד") ומחליפים כינויים בשמות ("מהם" ← "מן האנשים"). כל משפט מכיל נשוא אחד בלבד.
טעות נפוצה: לשמור על הסדר שבמשפט המקורי (התוצאה ראשונה); להשאיר "מהם" בלי לומר ממי; להשאיר את המילה "ש" באחד המשפטים.
סעיף ב
ד"ר לורה בראון, מומחית בהתפתחות ילדים, טוענת שילדים שלומדים מוזיקה מפעילים בו בזמן את חוש השמיעה, את חוש הראייה ואת יכולת התנועה העדינה והגסה. לדבריה, למידה זו גם תורמת לשיפור הכישורים הלשוניים שלהם. ד"ר בראון מסכמת שחוויה מוזיקלית עשירה הכוללת שירה, הקשבה ותנועה מעניקה לילדים צעירים תועלת רבה ככל שהם מתקדמים ללמידה פורמלית יותר.
שלב 1 – גבולות המשפטים (נקודות): מחפשים את הנשואים העיקריים: "טוענת" (ואחריו פסוקית מושא עד "והגסה"), "תורמת", "מסכמת" (ואחריו פסוקית מושא עד הסוף). לכן שלוש נקודות: אחרי "והגסה", אחרי "שלהם" ובסוף הקטע.
שלב 2 – תמורה: "מומחית בהתפתחות ילדים" מפרטת מי היא ד"ר לורה בראון – תמורה. תמורה באמצע המשפט מוקפת בשני פסיקים: "ד"ר לורה בראון, מומחית בהתפתחות ילדים, טוענת".
שלב 3 – הסגר: "לדבריה" – צירוף מוסר שאינו קשור תחבירית לשאר המשפט. בתחילת משפט – פסיק אחריו: "לדבריה, למידה זו...".
שלב 4 – חלקים כוללים: בין רכיבים שווי תפקיד שמים פסיק, ולפני האחרון – ו' החיבור במקום פסיק:
מה לא מפסקים: אין פסיק לפני "ש" של פסוקית מושא ("טוענת שילדים", "מסכמת שחוויה") ולא בין נושא לנשוא ("...ותנועה מעניקה").
טעות נפוצה: לשים פסיק אחד בלבד סביב התמורה (רק לפניה או רק אחריה); לשים פסיק בין "והגסה" לבין "לדבריה" במקום נקודה – כך נוצר משפט ארוך שגוי.
מערכת הצורות
שאלה 13 · שורש ובניין של פעלים; שמות פעולה ופעלים בהווה
לפניכם קטע, ובו פעלים מודגשים.
יש שיַגִּידוּ שהמוזיקה אינה חשובה כל כך, והיא יכולה לְהִכָּחֵד מן העולם בלי שיָחוּל שום שינוי בחיינו. ובכל זאת באמצעות המוזיקה אנחנו חוֹוִים רגשות חיוביים, מְאַוְרְרִים רגשות שליליים, ויש רגעים שחיינו מוּאָרִים בזכותה. צלילי המוזיקה מוֹסִיפִים צבע לעולם.
בטבלה שלפניכם נתחו את הפעלים המודגשים – ציינו את השורש ואת הבניין של כל פועל.
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| יַגִּידוּ | ||
| לְהִכָּחֵד | ||
| יָחוּל | ||
| חוֹוִים | ||
| מְאַוְרְרִים | ||
| מוּאָרִים | ||
| מוֹסִיפִים |
לפניכם צירופי מילים, ובהם שמות פעולה מודגשים.
תפילת הוֹדָיָה, הוֹדָאָה באשמה, וִדּוּא פרטים, וִדּוּי אישי
(1) מבין שמות הפעולה המודגשים, הקיפו את שם הפעולה היוצא דופן מבחינת השורש.
(2) ציינו את השורש של שם הפעולה היוצא דופן. ______
ליד כל אחד מן הצירופים שלפניכם – כתבו פועל בהווה, יחיד, מאותו השורש ובאותו הבניין של שם הפעולה המודגש.
(1) תפילת הוֹדָיָה ______
(2) וִדּוּא פרטים ______
◂ פתרון מלא לשאלה 13
סעיף א
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| יַגִּידוּ | נ-ג-ד | הפעיל |
| לְהִכָּחֵד | כ-ח-ד | נפעל |
| יָחוּל | ח-ו-ל | קל |
| חוֹוִים | ח-ו-י | קל |
| מְאַוְרְרִים | א-ו-ר-ר | פיעל |
| מוּאָרִים | א-ו-ר | הופעל |
| מוֹסִיפִים | י-ס-ף | הפעיל |
השיטה: מורידים אותיות תבנית (סימני גוף בעתיד, ל' של שם הפועל, מ' של הבינוני, סיומות), מזהים את סימני הבניין ומשחזרים אותיות שורש שנעלמו. בספק – מעבירים לעבר, נסתר.
טעות נפוצה: לנתח "מאווררים" כשורש ו-ר-ר או א-ו-ר; "חווים" כשורש ח-י-י או כנפעל; "מוארים" כפועל בהפעיל; "יגידו" כשורש ג-י-ד.
סעיף ב
(1) וִדּוּא
(2) ו-ד-א
השיטה: מוצאים לכל שם פעולה את הפועל שלו, ומשם את השורש.
לכן שלושה שמות פעולה הם מן השורש י-ד-י, ווִדּוּא יוצא דופן.
טעות נפוצה: לבחור "הודאה" בגלל הא', שאינה אות שורש כאן, או לבחור "וידוי" בגלל הו'.
סעיף ג
(1) מוֹדֶה
(2) מְוַדֵּא
(1) הוֹדָיָה – הפעיל, י-ד-י. משקל הַקְטָלָה הוא שם הפעולה של בניין הפעיל. הווה הפעיל (מַקְטִיל) בגזרות פ"י ול"י: מוֹדֶה (כמו מוֹרֶה, מוֹנֶה). החולם במקום הי' של השורש, והסיומת ־ֶה של ל"י.
(2) וִדּוּא – פיעל, ו-ד-א. משקל קִטּוּל הוא שם הפעולה של פיעל. הווה פיעל: מְקַטֵּל ← מְוַדֵּא (כמו מְמַלֵּא).
טעות נפוצה: לכתוב "מוודה" ל־(2) (זה מן השורש י-ד-י) או "מתוודה" (התפעל); לכתוב "הודה" (עבר) במקום הווה.
שאלה 14 · שורש ובניין של שמות פועל ופעלים; פועל מתאים להקשר
לפניכם שלושה משפטים, ובכל אחד מהם מודגש שם פועל.
ציינו את השורש ואת הבניין של כל שם פועל מודגש.
לְהָנִיא – השורש: ______ הבניין: ______
לְהוֹנוֹת – השורש: ______ הבניין: ______
לֵהָנוֹת – השורש: ______ הבניין: ______
(1) ציינו ליד כל אחד מן הפעלים המודגשים שלפניכם את השורש שלו.
הִתִּיר – השורש: ______
הִתְרָה – השורש: ______
הוֹתִיר – השורש: ______
נִתְרַם – השורש: ______
הִתַּמֵּר – השורש: ______
(2) ציינו ליד כל אחד מן הפעלים המודגשים שלפניכם את הבניין שלו.
הִתִּיר – הבניין: ______
הִתַּמֵּר – הבניין: ______
(3) לפניכם משפט, ובו שני פעלים מודגשים.
הביצוע המרגש של הזמרת לא הִתִּיר / הוֹתִיר עין אחת יבשה.
הקיפו את הפועל המתאים להקשר של המשפט.
◂ פתרון מלא לשאלה 14
סעיף א
לְהָנִיא – נ-ו-א, הפעיל
לְהוֹנוֹת – י-נ-י/ה, הפעיל
לֵהָנוֹת – ה-נ-י/ה, נפעל
שלושת שמות הפועל דומים במראה (ל־ה־נ), אבל לכל אחד שורש ובניין אחרים.
טעות נפוצה: לכתוב ל"ליהנות" את הבניין הפעיל בגלל הה' – כאן הה' היא אות שורש; לכתוב ל"להניא" שורש נ-א-י או ה-נ-א.
סעיף ב
(1) הִתִּיר – נ-ת-ר; הִתְרָה – ת-ר-י/ה; הוֹתִיר – י-ת-ר; נִתְרַם – ת-ר-ם; הִתַּמֵּר – ת-מ-ר.
(2) הִתִּיר – הפעיל; הִתַּמֵּר – התפעל.
(3) הוֹתִיר
בכל חמשת הפעלים יש ת' ור' – צריך לבדוק מה אות שורש ומה אות תבנית.
(1)+(2):
(3) הוֹתִיר. "לא הותיר עין אחת יבשה" = לא השאיר אף עין יבשה – כולם בכו מהתרגשות. "התיר" (נתן רשות / פתח) אינו מתאים להקשר. ההבחנה: הותיר מן י-ת-ר (השאיר), התיר מן נ-ת-ר (היתר).
טעות נפוצה: לכתוב ל"התיר" שורש ת-י-ר או ת-ר-ר; ל"התמר" לכתוב שורש מ-ר-ר או בניין הפעיל, כי לא שמים לב לטמיעת הת'.
שאלה 15 · שורש ומשקל, בסיס וצורנים סופיים, משקלי בעלי מקצוע
לפניכם קטע, ובו מודגשים שלושה שמות.
באחד מן הראיונות שנערכו עם נעמי שמר ז"ל היא נשאלה אם היא מגדירה את עצמה פִּזְמוֹנָאִית או מְשׁוֹרֶרֶת. תשובתה הייתה: "אני מִזְמוֹרָאִית".
(1) ציינו את השורש של השם מְשׁוֹרֶרֶת. ______
(2) כל אחת מן המילים פִּזְמוֹנָאִית, מִזְמוֹרָאִית נוצרה מבסיס ושני צורנים סופיים.
פִּזְמוֹנָאִית הבסיס: ______ משקל הבסיס: ______
מִזְמוֹרָאִית הבסיס: ______ משקל הבסיס: ______
הצורן הסופי: ______ משמעות הצורן: ______
הצורן הסופי: ______ משמעות הצורן: ______
לפניכם רשימה, ובה שמות של בעלי תפקידים בבית ספר למוזיקה.
נַגָּנִים, מַלְחִינִים, מְשׁוֹרְרִים, זַמָּרִים, מוֹרִים, מְעַבְּדִים
מיינו את השמות לשלושה זוגות על פי המשקל.
הזוג: ______, ______
הזוג: ______, ______
הזוג: ______, ______
לפניכם שלושה שמות שדרך תצורתם היא בסיס וצורן סופי.
צֵ'לָן, חֲלִילָן, מוּזִיקַאי
(1) הקיפו את השם היוצא דופן מבחינת הבסיס שלו.
(2) נמקו את תשובתכם. ______
◂ פתרון מלא לשאלה 15
סעיף א
(1) ש-י-ר
(2) • פִּזְמוֹנָאִית – הבסיס: פִּזְמוֹן, משקל הבסיס: קִטְלוֹן.
מִזְמוֹרָאִית – הבסיס: מִזְמוֹר, משקל הבסיס: מִקְטוֹל.
הצורן ־ִית (־ת) – נקבה.
(1) מְשׁוֹרֶרֶת – ש-י-ר. מ' בשווא – בינוני של פיעל. בגזרת ע"ו/י פיעל בא בתבנית פוֹלֵל: חולם אחרי האות הראשונה והאות האחרונה של השורש נכפלת (שׁוֹרֵר, כמו כּוֹנֵן מ־כ-ו-ן). הרי"ש הכפולה אינה מעידה על שורש ש-ר-ר; המשמעות קשורה ל"שיר" ול"שר". מְשׁוֹרֵר ← נקבה: מְשׁוֹרֶרֶת.
(2) בסיס + שני צורנים:
מפרקים מן הסוף: פִּזְמוֹנָאִית = פִּזְמוֹן + ־ַאי + ־ִית.
הצורנים:
ההבדל בין המילים: נעמי שמר בחרה בצורה "מזמוראית" (מזמור – שיר, בעיקר בעל אופי מקודש או חגיגי), שמבטאת עמדה משלה בין "פזמונאית" ל"משוררת".
טעות נפוצה: לכתוב שורש ש-ר-ר ל"משוררת"; לכתוב צורן ־ִי (שייכות) במקום ־ַאי; לפרק "פזמונאית" ל־פזמון + ־ית בלבד.
סעיף ב
נַגָּנִים, זַמָּרִים (קַטָּל)
מַלְחִינִים, מוֹרִים (מַקְטִיל – בינוני הפעיל)
מְשׁוֹרְרִים, מְעַבְּדִים (מְקַטֵּל – בינוני פיעל)
השיטה: מורידים את סיומת הרבים ־ִים, מוצאים את השורש ומשווים את התבנית.
טעות נפוצה: לשבץ "מורים" עם "משוררים" (שניהם עם חולם) או עם "זמרים"; ההכרעה היא לפי הבניין שממנו נגזר הבינוני.
סעיף ג
(1) חֲלִילָן
(2) בשני השמות "צ'לן" ו"מוזיקאי" הבסיס הוא לועזי (צ'לו, מוזיקה), ואילו בשם "חלילן" הבסיס הוא עברי (חליל).
פירוק:
בשלושתם הצורן מציין בעל מקצוע, ולכן ההבדל הוא רק במקור הבסיס: חלילן יוצא דופן כי בסיסו עברי. בנימוק יש להזכיר את שני הצדדים – הלועזי והעברי.
טעות נפוצה: לבחור "מוזיקאי" כי הצורן שלו שונה (־ַאי ולא ־ָן) – השאלה היא על הבסיס, לא על הצורן.
שאלה 16 · שמות תואר: בסיס וצורן, בינוני ובניין, משקל; חלקי דיבור
לפניכם קטע, ובו שמות תואר.
בתרבות המערבית יש שפע מוזיקלי. אפשר ליהנות מגישה כמעט בלתי מוגבלת לשירים חדשים ומרגשים וליצירות של אומנים מוכרים ואפילו של כאלה שאינם ידועים.
(1) העתיקו מן הקטע שני שמות תואר שדרך התצורה שלהם היא בסיס וצורן סופי.
______, ______
(2) העתיקו מן הקטע ארבעה שמות תואר הגזורים מצורות הבינוני, וציינו את הבניין של כל אחד מהם.
שם התואר: ______ הבניין: ______
שם התואר: ______ הבניין: ______
שם התואר: ______ הבניין: ______
שם התואר: ______ הבניין: ______
(3) העתיקו מן הקטע שם תואר שדרך התצורה שלו היא שורש ומשקל, ושאינו צורת בינוני.
ציינו את משקלו.
שם התואר: ______ המשקל: ______
לפניכם איור המציג דו־שיח דמיוני ומשעשע בין מיץ תפוזים למלפפון.
(האיור נוצר באמצעות בינה מלאכותית)
(1) מהו חלק הדיבור של המילה "משקה" בשאלתו של מיץ התפוזים? ______
(2) מהו חלק הדיבור של המילה "משקה" בתשובתו של המלפפון? ______
◂ פתרון מלא לשאלה 16
סעיף א
(1) (ה)מערבית, מוזיקלי
(2) מוגבלת – הופעל; מרגשים – פיעל; מוכרים – הופעל; ידועים – קל
(3) חדשים – קָטָל
(1) בסיס + צורן סופי:
(2) שמות תואר מצורות בינוני (מורידים סיומות נקבה/רבים):
(3) חֲדָשִׁים – חָדָשׁ, משקל קָטָל. שורש ח-ד-ש במשקל קָטָל (כמו חָכָם, יָשָׁר). אין בו סימן של בינוני (מ', חולם של קוֹטֵל, או קָטוּל), ולכן הוא שם תואר בדרך שורש ומשקל שאינו בינוני.
שימו לב: "אומנים" ו"שירים" הם שמות עצם; "ליהנות" – שם פועל; "שפע" – שם עצם.
טעות נפוצה: לכתוב "מוכרים" כבינוני של קל (מוֹכְרִים = מי שמוכר) – בהקשר "אומנים מוכרים" = שמכירים אותם, הופעל; לכתוב ל"ידועים" נפעל.
סעיף ב
(1) פועל
(2) שם עצם
מקור ההומור: המלפפון משקה את הפרחים בצינור, ולכן מיץ התפוזים שואל "אתה מַשְׁקֶה?" – האם אתה משקה (את הגינה). המלפפון מבין את המילה כשם עצם – מַשְׁקֶה, נוזל לשתייה (כמו מיץ) – ועונה "אני לא משקה, אני מלפפון".
(1) פועל – בינוני של הפעיל, שורש ש-ק-י/ה (הִשְׁקָה – מַשְׁקֶה, כמו מַקְשֶׁה), עם הנושא "אתה".
(2) שם עצם – משקל מַקְטֶה (כמו מַרְאֶה, מַטֶּה); עומד מול שם העצם "מלפפון": מה אני? מלפפון, לא משקה.
שתי המילים נכתבות ונהגות אותו דבר – ההקשר בלבד מכריע.
טעות נפוצה: להחליף בין השתיים; הרמז הוא הצינור שבידי המלפפון.
שאלה 17 · משקל קיטול ושם הפעולה; ביטוי ובטלה; משקלי קליטה
לפניכם קטע, ובו מודגשות המילים "ביטוי" ו"בטלה".
לא קיימת תרבות שאין בה בִּטּוּי מוזיקלי כלשהו. בתרבות השבטית המוזיקה משמשת למשל בטקסים לציון בקשה לגשמים. בטקסים אלה המוזיקה מנוגנת בליווי שירה וריקודים. כיום המוזיקה גם משמשת להנאה ולהפגת השיעמום בפעולות שגרתיות וברגעי בַּטָּלָה. בקונצרטים ובמופעים המוזיקה החיה יוצרת תחושה של קירוב לבבות.
(1) הקיפו בקטע חמישה שמות נוספים הנוטים באותו המשקל של המילה בִּטּוּי.
(2) ציינו את המשקל המשותף לכל השמות האלה. ______
(3) לפניכם שלושה היגדים. ציינו ליד כל היגד אם הוא נכון או לא נכון. ונמקו את תשובתכם.
נימוק: ______
נימוק: ______
נימוק: ______
לפניכם שני משפטים, ובכל משפט מודגשת המילה "קליטה".
ציינו את המשקל של המילה "קליטה" בכל משפט.
(1) לשיר הזה יש מנגינה קְלִיטָה. המשקל: ______
(2) הקְלִיטָה של האינטרנט באזורנו גרועה. המשקל: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 17
סעיף א
(1) ציון, ליווי, ריקודים, שיעמום, קירוב
(2) קִטּוּל
(3) • נכון – שני השמות "ביטוי" ו"בטלה" גזורים מבניין פיעל (בִּטֵּא, בִּטֵּל).
(1)+(2) משקל קִטּוּל: בִּטּוּי – חיריק באות הראשונה, דגש באות השנייה ושורוק לפני האות האחרונה. מחפשים בקטע שמות באותה תבנית:
קִטּוּל הוא שם הפעולה של בניין פיעל (בִּטֵּא – בִּטּוּי, לִוָּה – לִוּוּי, רִקֵּד – רִקּוּד, קֵרֵב – קֵרוּב, שִׁעֲמֵם – שִׁעֲמוּם).
שימו לב: "בקשה", "שירה", "הנאה", "הפגת", "תחושה" – משקלים אחרים.
(3) ההיגדים:
טעות נפוצה: להקיף "בקשה" (קַטָּלָה – אותו משקל כמו בטלה, לא כמו ביטוי); לכתוב שורש ב-ט-י ל"ביטוי"; לחשוב שלשני השמות שורש משותף בגלל ב-ט.
סעיף ב
(1) קָטִיל
(2) קְטִילָה
(1) מנגינה קְלִיטָה – שם תואר, משקל קָטִיל. "קליטה" מתארת את המנגינה (מנגינה שקל לקלוט ולזכור) ומתאימה לה במין. דרך התצורה נקבעת לפי צורת היחיד הזכר: קָלִיט – משקל קָטִיל (כמו קָרִיא, שָׁבִיר – משקל של שמות תואר שמשמעם "שאפשר לעשות בו את הפעולה"). ה־ה בסוף היא סיומת נקבה.
(2) הקְּלִיטָה של האינטרנט – שם עצם, משקל קְטִילָה. כאן מדובר בפעולה/במצב של קליטת האות. קְטִילָה הוא משקל שם הפעולה של בניין קל (כמו כְּתִיבָה, שְׁמִירָה) מן הפועל קָלַט. הה' היא חלק מן המשקל.
טעות נפוצה: לכתוב לשתיהן "קְטִילָה" בלי לשים לב שבמשפט הראשון זה שם תואר בנקבה, שצריך להחזירו לצורת הזכר (קָלִיט).