בגרות בלשון שאלון עיקרי 011281 - קיץ 2026, מועד ב'
שאלון עיקרי (הבנה, הבעה ולשון) · שאלון 011281 · קיץ, מועד ב' · 16 שאלות · 3:30 שעות
בחינת הבגרות בלשון, קיץ 2026, מועד ב', כל 16 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה. במטלת הכתיבה - חיבור לדוגמה בציון מלא, המבנה שלו והסבר לפי רכיבי ההערכה.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
שימו לב: בבחינה במועד זה יש הנחיות מיוחדות. יש לענות על השאלות על פי הנחיות אלה. (במסגרת)
א. משך הבחינה: שלוש שעות וחצי.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני חלקים.
חלק ראשון – הבנה והבעה – 44 נקודות
חלק שני – לשון – 56 נקודות
פרק א: שם המספר ואותיות השימוש
פרק ב: תחביר / פרק ג: מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר (נספח 2).
ד. הוראה מיוחדת: יש לענות על השאלות בגוף שאלון זה לפי ההוראות.
שימו לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
נספחים: נספח 1 – מאמרים; נספח 2 – דף עזר.
הנחיות מיוחדות למועד זה: (בראש החלק השני, במסגרת) בחלק זה שלושה פרקים. ענו על ארבע שאלות סך הכול, כמפורט להלן (לכל שאלה – 14 נקודות). תוכלו לענות על ארבע השאלות מתוך שאלות 6–11 (פרק א – שם המספר ופרק ב – תחביר) או מתוך שאלות 6, 12–16 (פרק א – שם המספר ופרק ג – מערכת הצורות). שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
חלק ראשון – הבנה והבעה
ההוראות לחלק זה
(44 נקודות)
קראו את המאמרים 1–3 שבנספח 1 המצורף, וענו על כל השאלות 1–5 שלפניכם.
הקפידו על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
(נספח 1 – מאמרים: לפניכם שלושה מאמרים. קראו אותם, וענו על השאלות בשאלון המחברת המצורף.)
שאלה 1 · תגובת יועצת או תגובת צ'אטבוט – לפי ממצאי המחקר
לפניכם הודעה שכתבה נערה, ואחריה יש שתי תגובות.
היה לי יום עמוס מאוד בבית הספר. בתקופה האחרונה אני לחוצה כי יש עומס אדיר של מבחנים, ואני לא מצליחה להספיק הכול. אני מאוכזבת מעצמי.
תגובה 1
נשמע שאת עוברת תקופה מלחיצה מאוד, וזה טבעי להרגיש תסכול ואכזבה כשיש כל כך הרבה דרישות. הקושי שלך להספיק הכול לא אומר עלייך משהו רע. את לא לבד בתחושה הזאת. הרבה אנשים חווים עומס כזה, בייחוד בתקופות של מבחנים. אני כאן איתך, ואפשר לתכנן יחד איך לשמור על איזון בתקופה הזאת.
תגובה 2
מעניין אותי לדעת איך את מארגנת את הזמן שלך בתקופות כאלה, ואם קיבלת על עצמך יותר מדי משימות. כדאי לבנות סדר עדיפויות ברור שיבהיר לך את מידת החשיבות של כל משימה. זה גם יאפשר לך לבחון אם את מלחיצה את עצמך לשווא.
על פי פסקה ד במאמר 1, קבעו בנוגע לכל אחת משתי התגובות אם היא עשויה להיות תגובה של יועצת בית הספר או תגובה של הצ'אטבוט, והקיפו את התשובה הנכונה. (2 נקודות)
תגובה 1: יועצת בית הספר / הצ'אטבוט
תגובה 2: יועצת בית הספר / הצ'אטבוט
בחרו באחת מן התגובות, ונמקו את קביעתכם על פי פסקה ד. העתיקו מן התגובה שבחרתם משפט אחד שישמש דוגמה לנימוק שכתבתם. (4 נקודות)
התגובה שבחרתי: תגובה 1 / תגובה 2
נימוק: ______
דוגמה: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
תגובה 1: הצ'אטבוט.
תגובה 2: יועצת בית הספר.
הדרך: קוראים את פסקה ד במאמר 1 ומוצאים בה את ההבדל בין סוגי התגובות, ואז בודקים לאיזה סוג מתאימה כל תגובה.
בפסקה ד מתואר מחקר שבו הושוו תשובות של מטפלים אנושיים לתשובות של צ'אט GPT. נמצא שהבינה המלאכותית השתמשה "בעיקר [ב]אסטרטגיות תמיכה, כגון הבעת אמפתיה, עידוד והענקת תחושות של הכלה וביטחון", ואילו המטפלים האנושיים "נטו יותר לתת עצות, למסור מידע, לעודד את הפונה לעסוק בחקירה עצמית ולנתח דפוסים".
טעות נפוצה: לבחור לפי התחושה ("התגובה החמה יותר היא בטח של אדם") ולא לפי הממצאים בפסקה ד. דווקא התגובה האמפתית יותר מתאימה לצ'אטבוט.
סעיף ב
תשובה אפשרית א – תגובה 1 (הצ'אטבוט):
נימוק: התגובה מביעה אמפתיה, מעודדת ומעניקה תחושה של הכלה וביטחון, ואינה נותנת עצות. לפי פסקה ד, אלה האסטרטגיות שבהן השתמשה בעיקר הבינה המלאכותית.
דוגמה: "נשמע שאת עוברת תקופה מלחיצה מאוד, וזה טבעי להרגיש תסכול ואכזבה כשיש כל כך הרבה דרישות." (או: "הקושי שלך להספיק הכול לא אומר עלייך משהו רע." / "את לא לבד בתחושה הזאת.")
תשובה אפשרית ב – תגובה 2 (יועצת בית הספר):
נימוק: בתגובה יש עצה מעשית, והיא מעודדת את הנערה לחקור את עצמה ולנתח את דפוסי ההתנהגות שלה. לפי פסקה ד, כך נוטים להגיב מטפלים אנושיים.
דוגמה: "כדאי לבנות סדר עדיפויות ברור שיבהיר לך את מידת החשיבות של כל משימה." (או: "מעניין אותי לדעת איך את מארגנת את הזמן שלך בתקופות כאלה, ואם קיבלת על עצמך יותר מדי משימות." / "זה גם יאפשר לך לבחון אם את מלחיצה את עצמך לשווא.")
מה נדרש – שלושה רכיבים: (1) לסמן תגובה; (2) נימוק שמקשר בין מאפיין של התגובה לבין ממצא בפסקה ד; (3) משפט אחד מועתק מן התגובה שמדגים את המאפיין.
איך בונים את הנימוק: מתחילים במאפיין שבתגובה ("התגובה מביעה אמפתיה ומעודדת" או "התגובה נותנת עצה ומזמינה חקירה עצמית") וממשיכים במה שנאמר בפסקה ד ("הבינה המלאכותית השתמשה בעיקר באסטרטגיות תמיכה" / "המטפלים האנושיים נטו לתת עצות ולעודד חקירה עצמית").
איך בוחרים דוגמה: הדוגמה צריכה להתאים בדיוק לנימוק. אם הנימוק הוא "עצה", מעתיקים את המשפט עם "כדאי ל..."; אם הנימוק הוא "אמפתיה", מעתיקים משפט שמכיר ברגשות הנערה. מעתיקים משפט שלם אחד, במדויק ובמירכאות.
טעות נפוצה: לכתוב נימוק כללי ("כי זה נשמע כמו מחשב") בלי להתבסס על פסקה ד, או להעתיק דוגמה שאינה מדגימה את הנימוק – למשל לנמק ב"עצות" ולהעתיק את "אני כאן איתך".
שאלה 2 · הביקורת על הסיוע של הבינה המלאכותית בתחום הנפשי
על פי מאמרים 1–3, מהי הביקורת בנוגע לסיוע שמעניקה הבינה המלאכותית בתחום הנפשי?
הקיפו את התשובה הנכונה. (4 נקודות)
(1) האמפתיה שמעניקה הבינה המלאכותית למטופלים היא מדומה ואינה אמיתית.
(2) יותר ויותר אנשים מעדיפים להיעזר בכלי בינה מלאכותית ובצ'אטבוטים.
(3) הבינה המלאכותית לא נועדה לתמוך בבריאות הנפש.
(4) הסיוע שמעניקה הבינה המלאכותית אינו כולל מתן עצות.
◂ פתרון מלא לשאלה 2
(1) האמפתיה שמעניקה הבינה המלאכותית למטופלים היא מדומה ואינה אמיתית.
התשובה: (1).
למה: זו הביקורת המשותפת לשלושת המאמרים:
למה לא האחרות:
טעות נפוצה: לבחור תשובה שנכונה לגבי מאמר אחד בלבד או שהיא מידע נכון אך אינה "ביקורת". השאלה מבקשת את מה שמשותף לשלושת המאמרים ושהוא ביקורת.
שאלה 3 · סגנון כתיבה מרצה – הוכחה והסכנה שבו
בפסקה ד במאמר 2 נכתב כי לבינה המלאכותית יש סגנון כתיבה מרַצה.
העתיקו ממאמר 3 משפט אחד המוכיח זאת. (4 נקודות)
על פי ד"ר לירז מרגלית, כותבת מאמר 3, הסבירו מהי הסכנה בסגנון כתיבה מרַצה. (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
"התגובות של הבינה המלאכותית עקביות, רגועות, מחזקות, ובעיקר אינן מעוררות מחלוקת."
או: "הבינה המלאכותית לומדת כל הזמן את מה שאנחנו רוצים לשמוע ממנה."
או: "הבינה המלאכותית אינה מאתגרת עמדות, אלא משקפת אותן בצורה חכמה ומעודנת."
מה פירוש "מרַצה": סגנון שמטרתו לרצות את השומע – לומר לו את מה שנעים לו, להסכים איתו ולא להכעיס אותו.
היכן במאמר 3: כל שלושת המשפטים נמצאים בפסקה ב. כל אחד מהם מראה שהבינה המלאכותית אומרת לנו מה שאנחנו רוצים לשמוע:
מעתיקים משפט אחד, שלם, במירכאות.
טעות נפוצה: להעתיק משפט ממאמר 2 (שם מופיעה המילה "מרַצה" עצמה) במקום ממאמר 3, או להעתיק משפט שמתאר את השיחה האנושית ("תמיד יהיה רגע שבו מישהו יאמר משהו שלא נוח לנו לשמוע") – הוא מנוגד לסגנון המרצה ואינו מוכיח אותו.
סעיף ב
סגנון כתיבה מרצה פוגע בהתפתחות הנפשית של בני הנוער, בחוסן הרגשי שלהם ובכושר קבלת ההחלטות, וגם ביכולת לפתח אמפתיה. כאשר הבינה המלאכותית רק אומרת להם את מה שהם רוצים לשמוע, הם אינם מתרגלים הקשבה למשוב לא נוח, התמודדות עם אכזבות והבנה שאנשים שונים רואים את אותו המצב אחרת. כך הם לא ילמדו לשאת מורכבות, אי־ודאות וביקורת, ויתרגלו לצפות שהעולם תמיד יתאים את עצמו אליהם.
היכן במאמר 3: פסקה ג (העיקר), ובהשלמה פסקות ד–ה.
שרשרת ההסבר (סיבה ← תוצאה):
1. הבינה המלאכותית "שואפת לצמצם אי־נוחות" – מספרת לנו את מה שנעים לנו לשמוע (פסקות ב–ג).
2. אבל בגיל ההתבגרות בני הנוער "אמורים לתרגל בדיוק את מה שאין בשיח עם הבינה המלאכותית: הקשבה למשוב לא נוח, התמודדות עם אכזבות והבנה שאנשים שונים רואים את אותו המצב אחרת" (פסקה ג).
3. לכן נפגעים "התפתחות נפשית, חוסן רגשי ויכולת קבלת החלטות", שנבנים "גם מעימות, מחוסר הסכמה", וגם היכולת להבין שלאחרים יש עולם פנימי שונה – "הבסיס לאמפתיה" (פסקה ג).
4. תוצאה נוספת: פגיעה ביכולת "לשאת מורכבות, אי־ודאות וביקורת" (פסקה ד) וציפייה "שהעולם תמיד יתאים את עצמו אלינו" (פסקה ה).
לניקוד מלא: לא מספיק לכתוב "זה מסוכן לבני נוער". צריך לומר מה נפגע (התפתחות נפשית, חוסן, אמפתיה) ולמה (אין להם תרגול של התמודדות עם משוב לא נוח ועם עמדות שונות). מנסחים במילים שלכם, לא בהעתקה רצופה.
טעות נפוצה: לכתוב את הסכנות שבמאמר 2 (פגיעה בפרטיות, תלות רגשית) – השאלה מבקשת את דברי כותבת מאמר 3 ואת הסכנה של הסגנון המרצה דווקא.
שאלה 4 · שאלות במאמרים ותפקידן – שאלה רטורית
בשלושת המאמרים הכותבות משתמשות בשאלות מסוגים שונים שתפקידיהן שונים.
לפניכם ארבע שאלות מן המאמרים.
(1) האם אפשר להיעזר בבינה המלאכותית בתחום בריאות הנפש? (מאמר 1, פסקה ב)
(2) האם צ'אטבוטים יכולים להחליף את המטפל האנושי המעניק אמפתיה ויוצר קשר אישי? (מאמר 1, פסקה ג)
(3) מדוע כדאי לנו בכלל לטרוח לפתח מערכות יחסים חדשות? (מאמר 2, פסקה ח)
(4) לשם מה היא עושה זאת? (מאמר 3, פסקה ב)
מבין ארבע השאלות הקיפו את השאלה יוצאת הדופן מבחינת התפקיד שלה במאמר. (2 נקודות)
נמקו את קביעתכם. (2 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
(3) מדוע כדאי לנו בכלל לטרוח לפתח מערכות יחסים חדשות? (מאמר 2, פסקה ח)
הדרך: בודקים לגבי כל שאלה אם הכותבת עונה עליה בהמשך המאמר.
סעיף ב
שאלה (3) היא שאלה רטורית: הכותבת אינה מצפה לתשובה ואינה עונה עליה, אלא משתמשת בה כדי להביע את עמדתה – שמי שיש לו צ'אטבוט ש"מבין אותו טוב כל כך" עלול לוותר על קשרים אנושיים חדשים. לעומת זאת שאר השאלות הן שאלות "אמיתיות": הכותבות משיבות עליהן במאמר, ובכך הן מציגות את הנושא ומספקות לקוראים מידע.
מבנה הנימוק: (1) מה סוג השאלה היוצאת דופן ומה תפקידה; (2) מה תפקידן של שאר השאלות – הניגוד ביניהן הוא לב התשובה.
שאלה רטורית היא שאלה שהתשובה עליה מובנת מן ההקשר, והיא משמשת אמצעי שכנוע: היא מבטאת טענה בצורת שאלה. במאמר 2, פסקה ח, השאלה "מדוע כדאי לנו בכלל לטרוח...?" משמעה "נדמה לנו שאין צורך לטרוח" – וכך הכותבת ממחישה את הסכנה שהבינה המלאכותית תחליף מערכות יחסים אנושיות ("כך נוצרת תחרות חדשה בין תוכנה... ובין חבר קרוב").
שאר השאלות הן שאלות שהכותבת מעלה כדי להציג נושא או לעורר עניין, ומיד משיבה עליהן (שאלות פתיחה / שאלות מנחות).
טעות נפוצה: לכתוב רק "היא שאלה רטורית" בלי להסביר מה זה אומר ובלי לומר במה שונות ממנה שאר השאלות – הנימוק חייב לכלול את ההשוואה.
שאלה 5 · מטלת כתיבה: סקירה – סיבות ובעיות בשימוש בבינה מלאכותית לסיוע נפשי
מטלת כתיבה (22 נקודות)
לקראת שבוע "אינטרנט בטוח" התבקשתם לכתוב סקירה בנושא השימוש בכלֵי בינה מלאכותית.
על פי מאמרים 1–2, כתבו סקירה, והציגו בה את הסיבות שבגללן אנשים מעדיפים להשתמש בכלֵי הבינה המלאכותית לשם קבלת סיוע נפשי ואת הבעיות שבשימוש בכלים אלה למטרה זו.
כתבו בהיקף של 100–200 מילים.
הקפידו על דרכי מסירה מקובלות ועל אזכור מקורות המידע בגוף הסקירה ובסופה (ביבליוגרפיה).
השתמשו בעמוד זה ובעמוד הבא לכתיבת טיוטה, ואת הסקירה כתבו בעמוד 8.
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 5
בינה מלאכותית ככלי לתמיכה נפשית: סיבות ובעיות
בשנים האחרונות פונים אנשים רבים לצ'אטבוטים מבוססי בינה מלאכותית כדי לקבל תמיכה רגשית (פרנקנברג, 2025). לשימוש זה כמה סיבות, אך הוא מעורר גם לא מעט בעיות.
הסיבה הבולטת היא הזמינות: הצ'אטבוט נגיש בכל שעה ובכל מקום, וחוסך את החיפוש המייגע אחר מטפל מתאים. נוסף על כך עלותו נמוכה בהרבה מזו של טיפול פסיכולוגי, ולעיתים השימוש בו אף אינו כרוך בתשלום (פרלמן, 2025; פרנקנברג, 2025). סיבה אחרת היא ההתאמה האישית: הכלים מתבססים על מאגרי נתונים גדולים, ולכן הם יכולים לאבחן במדויק את מצבו של הפונה, והם מגיבים בסגנון תומך ואמפתי המותאם לכל אדם (פרלמן, 2025; פרנקנברג, 2025).
עם זאת, לשימוש בכלים אלה יש מחיר. ראשית, המשתמשים מוותרים על פרטיותם, והמידע הרגיש שהם מוסרים עלול להישמר, לשמש לצרכים אחרים ואף להשפיע על החלטותיהם. שנית, האמפתיה של המכונה אינה אמיתית אלא חיקוי בלבד (פרלמן, 2025; פרנקנברג, 2025). זאת ועוד, הזמינות התמידית עלולה ליצור תלות רגשית, להחליש את הצורך בקשרים אנושיים ולפגוע ביכולת להתמודד עם רגשות באופן עצמאי (פרנקנברג, 2025).
נמצא אפוא שהיתרונות המעשיים של הבינה המלאכותית בתחום הנפשי מלווים בסיכונים ממשיים, ולכן לדברי אנשי מקצוע שילובה בטיפול מחייב זהירות (פרלמן, 2025).
ביבליוגרפיה
פרלמן, ג' (16 במרץ 2025). בטיפול עם בינה מלאכותית? אתר מכון דוידסון לחינוך מדעי. אוחזר מ־davidson.org.il.
פרנקנברג, ע' (18 במאי 2025). השותפה הסמויה: כך הבינה המלאכותית חודרת למערכות היחסים שלנו. הארץ. אוחזר מ־haaretz.co.il.
(מספר מילים: 178, בלי הכותרת ורשימת המקורות)
1. מה המטלה דורשת – שני תבחינים: (א) הסיבות שבגללן אנשים מעדיפים להשתמש בכלי בינה מלאכותית לשם קבלת סיוע נפשי; (ב) הבעיות שבשימוש בכלים אלה למטרה זו. רק על פי מאמרים 1 ו־2. לא נדרשת עמדה אישית, ולא מביאים מידע ממאמר 3.
2. איסוף החומר:
מסמנים את הפריטים המשותפים (זמינות, עלות, התאמה אישית, אמפתיה מדומה, פרטיות) – הם הבסיס למיזוג.
3. מבנה הסקירה:
4. מילות קישור ששימשו: "אך", "נוסף על כך", "סיבה אחרת", "ולכן", "עם זאת", "ראשית", "שנית", "זאת ועוד", "נמצא אפוא". הן מסמנות את המעבר בין התבחינים (ניגוד: "עם זאת"), את המנייה בתוך כל תבחין ואת הסיכום.
5. עמידה בתבחינים:
6. טעויות אופייניות:
חלק שני – לשון
ההוראות לחלק זה
(56 נקודות)
בחלק זה שלושה פרקים. ענו על ארבע שאלות סך הכול, כמפורט להלן (לכל שאלה – 14 נקודות).
תוכלו לענות על ארבע השאלות מתוך שאלות 6–11 (פרק א – שם המספר ופרק ב – תחביר)
או מתוך שאלות 6, 12–16 (פרק א – שם המספר ופרק ג – מערכת הצורות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
פרק א: שם המספר ואותיות השימוש – שאלה 6
פרק ב: תחביר – שאלות 7–11
פרק ג: מערכת הצורות – שאלות 12–16
שם המספר ואותיות השימוש
שאלה 6 · שם המספר ואותיות השימוש
לפניכם משפטים, ובהם אפשרויות להגיית שם המספר ואותיות השימוש וכן מספרים מודגשים.
הקיפו את הצורה הנכונה מבין האפשרויות המוצעות להגיית שם המספר ואותיות השימוש, וכן כתבו במילים את המספרים המודגשים (אין צורך לנקד).
לקראת יום העברית תשפ"ו הזמינה האקדמיה ללשון העברית את הציבור לבחור את מילת השנה.
לפניכם טבלה, ובה כמה מתוצאות ההצבעה.
| המילה | הביתה | בינה מלאכותית | תקווה | נִרמול |
|---|---|---|---|---|
| שיעור הבוחרים במילה | 25% | 15% | 14% | 7% |
עיינו בטבלה, וענו על שתי השאלות (1)–(2). על כל אחת מן השאלות כתבו תשובה מלאה, ואת המספרים מן הטבלה כתבו במילים.
(1) כמה אחוזים מן המשתתפים בסקר בחרו בצירוף "בינה מלאכותית" למילת השנה?
(2) כמה אחוזים מן המשתתפים בסקר בחרו במילה "נִרמול" למילת השנה?
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
הכלל הבסיסי: במספר היסודי 3–10 (וגם באחדות שבתוך מספר מורכב) שם המספר "הפוך" למין שם העצם: עם שם עצם זכר – צורה עם ה' או ת' (שלושה, ארבעה); עם שם עצם נקבה – צורה בלי ה' (שלוש, ארבע). לכן תמיד שואלים קודם: מה מינו של שם העצם הנספר?
1. בשנת אלפיים עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם.
2. בִּשְׁמוֹנָה באוגוסט. היום בחודש נקרא כמספר יסודי זכר (כמו "יום"): שְׁמוֹנָה באוגוסט. שְׁמוֹנֶה היא צורת הנקבה, ו"שְׁמִינִי" הוא מספר סודר, שאינו משמש בתאריך.
3. במאה העשרים ואחת. מספר סודר מ־11 ומעלה מובע במספר יסודי מיודע, המתאים במינו לשם העצם. "מאה" – נקבה, ולכן "ואחת" (ולא "ואחד"). הה' באה לפני המספר: "המאה העשרים ואחת".
4. חמשת אלפים ארבעים וארבע תגובות.
5. שְׁלֹשֶׁת החששות. "חשש" – זכר, ולכן הצורה היא שְׁלוֹשָׁה. לפני שם עצם מיודע ("החששות") באה צורת הנסמך – שְׁלֹשֶׁת. "שָׁלוֹשׁ" ו"שְׁלוֹשׁ" הן צורות נקבה.
6. פי שניים. אחרי "פי" (כפל, "פעמיים") בא שם המספר בצורת הזכר: פי שניים, פי שלושה, פי עשרה.
7. מאמר מספר אחת. כאן "1" אינו סופר מאמרים אלא מספר מזהה (מספר סתמי, אחרי המילה "מספר"). במספר הסתמי משתמשים תמיד בצורת הנקבה: מספר אחת, מספר שתיים – גם כשהמילה שלפניו זכר.
טעות נפוצה: לכתוב "מאמר מספר אחד"; לכתוב "ארבעים וארבעה תגובות" (תגובה – נקבה); לבחור "וְשְׁתַּיִם" בלי לשים לב לכלל של ו' לפני שווא; לכתוב "חמש אלף" במקום "חמשת אלפים".
סעיף ב
(1) חמישה עשר אחוז (או: חמישה עשר אחוזים) מן המשתתפים בחרו בצירוף "בינה מלאכותית" למילת השנה.
(2) שבעה אחוזים מן המשתתפים בחרו במילה "נרמול" למילת השנה.
מה נדרש: תשובה מלאה – משפט שלם שחוזר על השאלה – והמספר במילים.
"אחוז" – שם עצם זכר, ולכן:
טעות נפוצה: לכתוב "חמש עשרה אחוז" או "שבע אחוזים" (כאילו "אחוז" נקבה), או לענות במספר בלבד בלי משפט שלם.
תחביר
שאלה 7 · סוגי משפטים; חלקי דיבור ותפקידים תחביריים
לפניכם שלושה משפטים, ובכל אחד מהם מסומנת מילה.
I. כלי הבינה המלאכותית עשויים להפחית סימני דיכאון וחרדה, עם זאת על פי התפיסה המקובלת, שימוש קבוע בכלים אלה אינו חלופה לטיפול אנושי. ______
II. כאשר צעירים משתמשים בצ'אטים מבוססי בינה מלאכותית, הם כותבים בדרך כלל פניות אישיות הנוגעות לקבלת החלטות. ______
III. את התשובות של המומחים ושל הצ'אטבוט דירגו חוקרים מתחום הפסיכולוגיה בלי ידיעת מקור התשובות. ______
ציינו ליד כל אחד מן המשפטים את הסוג התחבירי שלו.
לפניכם טבלה, ובה המילים המסומנות בקו במשפטים I–III. כתבו ליד כל מילה בטבלה מהו חלק הדיבור שאליו היא שייכת ואת התפקיד התחבירי שלה.
| חלק הדיבור | התפקיד התחבירי | |
|---|---|---|
| קבוע (משפט I) | ||
| נוגעות (משפט II) | ||
| חוקרים (משפט III) |
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
I. משפט איחוי (מאוחה / מחובר): [כלי הבינה המלאכותית עשויים להפחית סימני דיכאון וחרדה,]איבר א [עם זאת על פי התפיסה המקובלת, שימוש קבוע בכלים אלה אינו חלופה לטיפול אנושי.]איבר ב
II. משפט מורכב: [כאשר צעירים משתמשים בצ'אטים מבוססי בינה מלאכותית,]פסוקית תיאור זמן הם כותבים בדרך כלל פניות אישיות [הנוגעות לקבלת החלטות.]פסוקית לוואי
III. משפט פשוט.
שיטה: מסמנים את הנשואים. נשוא אחד – משפט פשוט. יותר מנשוא אחד – בודקים אם יש פסוקית התלויה בעיקרי (מורכב) או שני איברים שווי מעמד המחוברים במילת קישור של איחוי (איחוי).
משפט I – איחוי. שני נשואים: "עשויים להפחית" (נשוא מורחב) ו"אינו חלופה" ("אינו" – אוגד, "חלופה" – נשוא). כל חלק הוא משפט עצמאי, והחלקים מחוברים ב"עם זאת" – מילת קישור של ויתור/ניגוד הפותחת איבר שני ואינה משעבדת. איבר א: נושא – כלי (הבינה המלאכותית); איבר ב: נושא – שימוש (קבוע בכלים אלה). "על פי התפיסה המקובלת" הוא הסגר/תיאור בתוך האיבר השני, לא איבר נפרד.
משפט II – מורכב, שתי פסוקיות.
משפט III – פשוט. נשוא אחד בלבד: "דירגו". נושא: חוקרים (לוואי: מתחום הפסיכולוגיה); מושא: את התשובות של המומחים ושל הצ'אטבוט (מוקדם, לפני הנשוא); תיאור: בלי ידיעת מקור התשובות. "ידיעת" היא שם פעולה ולא פועל, ולכן אין כאן פסוקית.
טעות נפוצה: לא לזהות את פסוקית הלוואי שבמשפט II, משום שהיא פותחת בה' הזיקה ולא ב"ש"; לראות במשפט III משפט מורכב בגלל "בלי ידיעת"; לראות ב"מושא מוקדם" (את התשובות...) את הנושא.
סעיף ב
| חלק הדיבור | התפקיד התחבירי | |
|---|---|---|
| קבוע (משפט I) | שם תואר | לוואי |
| נוגעות (משפט II) | פועל (בינוני) | נושא + נשוא (ה' הזיקה – נושא, נוגעות – נשוא בפסוקית הלוואי) |
| חוקרים (משפט III) | שם עצם | נושא |
קבוע – שם תואר, לוואי. מתאר את שם העצם "שימוש" ("איזה שימוש? – קבוע") ומתאים לו במין ובמספר.
נוגעות – פועל, נושא + נשוא. זו צורת בינוני של הפועל "נגע" (שורש נ-ג-ע, בניין קל). בתוך פסוקית הלוואי [הנוגעות לקבלת החלטות] ה' הזיקה שבראשה מחליפה את "ש" ומייצגת את שם העצם "פניות" – היא הנושא של הפסוקית, ו"נוגעות" הוא הנשוא שלה ("פניות ש[הן] נוגעות"). לכן במילה "הנוגעות" יש גם נושא וגם נשוא.
חוקרים – שם עצם, נושא. שואלים "מי דירגו?" – חוקרים. ההתאמה מאשרת: "דירגו" ברבים כמו "חוקרים". הנושא בא אחרי הנשוא, והמושא "את התשובות" הוקדם לראש המשפט.
טעות נפוצה: לכתוב ש"נוגעות" הוא שם תואר בתפקיד לוואי. צורת הבינוני כאן היא פועל עם משלים ("נוגעות לקבלת החלטות"), ויחד עם ה' הזיקה היא יוצרת פסוקית.
שאלה 8 · נשוא, אוגד, "יש" ו"אין", חלקי דיבור, המרה לפסוקית תנאי
לפניכם שלושה משפטים.
I. המובילים הפכו את השולחן לצורך פירוקו.
II. הצ'אטבוט נהפך לחברי הטוב ביותר.
III. בימינו הבינה המלאכותית הופכת את הקערה על פיה בתחום חיפוש המידע.
בכל משפט מתחו קו מתחת לנשוא.
לפניכם שני משפטים, ובכל אחד מהם המילה "יש" מסומנת בקו.
– לשם הגנה על המטופלים יש להתחשב בנושאי פרטיות וסודיות. ______
– יש שלושה סוגים של אמפתיה: קוגניטיבית, רגשית ומוטיבציונית. ______
כתבו ליד כל משפט מילה שיכולה להחליף את המילה "יש" בלי לשנות את משמעות המשפט.
לפניכם שני משפטים, ובכל אחד מהם מילה המסומנת בקו.
– לפגישה עם מטפל אנושי אין תחליף. ______
– שיחה עם צ'אטבוט אינה תחליף לפגישה עם פסיכולוג. ______
כתבו ליד כל משפט את התפקיד התחבירי של המילה המסומנת בקו.
לפניכם איור המציג דו־שיח משעשע בין נער לאביו.
(1) לאיזה חלק דיבור שייכת המילה "מקרר" בפנייה של הנער לאביו? ______
(2) לאיזה חלק דיבור שייכת המילה "מקרר" על פי תשובת האב? ______
לפניכם משפט פשוט. המירו אותו במשפט מורכב בקשר לוגי מתאים.
הבינה המלאכותית יכולה להפנות את המשתמש לאיש מקצוע במקרה של זיהוי מצוקה נפשית.
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
I. המובילים הפכו את השולחן לצורך פירוקו.
II. הצ'אטבוט נהפך לחברי הטוב ביותר.
III. בימינו הבינה המלאכותית הופכת את הקערה על פיה בתחום חיפוש המידע.
הרעיון בשאלה: אותו שורש (ה-פ-כ) בשלושה תפקידים שונים.
I – הנשוא: הפכו. פועל במשמעותו הממשית (סובבו את השולחן). "את השולחן" – מושא; "לצורך פירוקו" – תיאור תכלית.
II – הנשוא: לחברי הטוב ביותר. "נהפך ל..." הוא אוגד (כמו "נעשה", "היה", "נהיה"): הוא קושר בין הנושא "הצ'אטבוט" לבין מה שנאמר עליו, ואינו מציין פעולה. מה שנאמר על הנושא הוא "חברי הטוב ביותר", ולכן הוא הנשוא (נשוא שמני). בדיקה: "הצ'אטבוט – חברי הטוב ביותר".
III – הנשוא: הופכת את הקערה על פיה. זהו ניב (צירוף כבול) שמשמעו "משנה את המצב מן היסוד". המילים בניב אינן מתפרקות לתפקידים נפרדים, ולכן כל הניב הוא הנשוא. "בימינו" ו"בתחום חיפוש המידע" – תיאורים.
טעות נפוצה: לסמן במשפט II את "נהפך" כנשוא (הוא אוגד), ובמשפט III לסמן רק "הופכת" ולראות ב"את הקערה" מושא.
סעיף ב
משפט 1: צריך / חשוב / כדאי (גם: רצוי).
משפט 2: קיימים.
משפט 1 – "יש" מודאלי. "יש" + שם פועל ("יש להתחשב") מבטא חובה או צורך, ויחד הם נשוא מודאלי. לכן מחליפים במילה מודאלית: "צריך להתחשב", "חשוב להתחשב", "כדאי להתחשב".
משפט 2 – "יש" של קיום. "יש שלושה סוגים" פירושו "קיימים שלושה סוגים"; "יש" הוא נשוא (מילה דמוית פועל), ו"סוגים" הוא הנושא. ההחלפה צריכה להתאים לנושא במין ובמספר: קיימים (זכר רבים, כמו "סוגים").
טעות נפוצה: במשפט 2 לכתוב "קיים" או "ישנם" בלי התאמה, או להחליף בשני המשפטים באותה מילה.
סעיף ג
"אין" – נשוא.
"אינה" – אוגד.
"אין" – נשוא. "אין" הוא ההפך של "יש" של קיום: "אין תחליף" = "לא קיים תחליף". הוא הנשוא (מילה דמוית פועל), והנושא הוא "תחליף".
"אינה" – אוגד. "אינה" היא מילת שלילה בנטייה (אינני, אינך, אינו, אינה) העומדת בין הנושא לנשוא השמני: נושא – "שיחה (עם צ'אטבוט)", נשוא – "תחליף". היא מתאימה לנושא במין ובמספר (שיחה – אינה), כמו אוגד ("שיחה היא לא תחליף").
טעות נפוצה: לכתוב ששתי המילים הן "מילות שלילה" או "תיאור" – נדרש התפקיד התחבירי, והוא שונה בשני המשפטים.
סעיף ד
(1) פועל.
(2) שם עצם.
(1) פועל. הנער אומר "המזגן אינו מְקָרֵר" – כלומר המזגן אינו מצנן. "מְקָרֵר" היא צורת בינוני של הפועל "קירר" (שורש ק-ר-ר, בניין פיעל), והיא הנשוא במשפט ("אינו" – מילת שלילה).
(2) שם עצם. האב עונה "נכון, אלה שני מכשירים שונים", כלומר הוא מבין את "מקרר" כשמו של מכשיר החשמל לקירור מזון – שם עצם. ההומור נוצר מן הכפל: אותה צורה כתובה היא גם פועל וגם שם עצם.
טעות נפוצה: לכתוב "שם תואר" ב־(1). הניקוד מְקָרֵר והמשמעות "מצנן" מראים שזו פעולה – פועל בבינוני.
סעיף ה
הבינה המלאכותית יכולה להפנות את המשתמש לאיש מקצוע אם היא מזהה אצלו מצוקה נפשית.
(אפשר גם: "...במקרה שהיא מזהה אצלו מצוקה נפשית" / "...כאשר היא מזהה אצלו מצוקה נפשית".)
שלב 1 – זיהוי הקשר: "במקרה של זיהוי מצוקה נפשית" הוא תיאור תנאי: ההפניה לאיש מקצוע מתרחשת רק אם מתקיים התנאי.
שלב 2 – הפיכת הצירוף לפסוקית: מחליפים את שם הפעולה "זיהוי" בפועל נטוי ("מזהה"), מוסיפים נושא ("היא" – הבינה המלאכותית) ומילת שעבוד של תנאי ("אם", "במקרה ש"). מתקבל משפט מורכב: העיקרי "הבינה המלאכותית יכולה להפנות את המשתמש לאיש מקצוע" + [אם היא מזהה אצלו מצוקה נפשית] – פסוקית תיאור תנאי.
בדיקה: יש שני נשואים ("יכולה להפנות", "מזהה"); הפסוקית תלויה בעיקרי; המשמעות נשמרה.
טעות נפוצה: לכתוב משפט איחוי ("...מזהה מצוקה, ולכן מפנה...") או להשאיר שם פעולה ("אם יש זיהוי של מצוקה") – אז אין פועל בפסוקית והמשפט נשאר בעצם פשוט.
שאלה 9 · פסוקיות ותפקידן, חלקים כוללים, תפקידים תחביריים, המרה לאיחוי
לפניכם משפט מורכב שפסוקיותיו נתחמו (בשאלון הפסוקיות מסומנות במסגרות ובחצים).
השימוש בצ'אטבוטים ובכלים טכנולוגיים אחרים חוסך למשתמש זמן ומאמץ, [משום שהוא פוטר אותו מן התהליך המורכב והמתיש של חיפוש מטפל, [שכולל מפגשים ראשוניים מרובים ובדיקות התאמה]].
(1) ציינו מעל כל פסוקית את התפקיד התחבירי שלה.
(2) העתיקו מן המשפט לטבלה ארבעה חלקים כוללים לפי התפקיד התחבירי שלהם.
| מושא כולל | לוואי כולל |
|---|---|
לפניכם משפט.
בשל זמינותה אנשים רבים משתמשים יום־יום בבינה המלאכותית.
(1) נתחו את המשפט: ציינו מעל המילים את התפקידים התחביריים שלהן.
(2) המירו את המשפט במשפט איחוי (מאוחה/מחובר) בעל אותה המשמעות.
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
(1) [משום שהוא פוטר אותו מן התהליך המורכב והמתיש של חיפוש מטפל, ...] – פסוקית תיאור סיבה.
[שכולל מפגשים ראשוניים מרובים ובדיקות התאמה] – פסוקית לוואי.
(2)
| מושא כולל | לוואי כולל |
|---|---|
| זמן ומאמץ | בצ'אטבוטים ובכלים טכנולוגיים אחרים |
| מפגשים ראשוניים (מרובים) ובדיקות התאמה | המורכב והמתיש |
(1) תפקידי הפסוקיות:
(2) חלקים כוללים – שני רכיבים או יותר באותו תפקיד, הקשורים לאותה מילה, המחוברים בו' או בפסיק.
טעות נפוצה: לכתוב "בצ'אטבוטים ובכלים..." כמושא כולל – הוא אינו משלים פועל אלא מפרט את שם הפעולה "השימוש", ולכן הוא לוואי. גם "למשתמש" אינו חלק כולל – יש בו רכיב אחד בלבד.
סעיף ב
(1) בשל זמינותה – תיאור (סיבה); אנשים – נושא; רבים – לוואי; משתמשים – נשוא; יום־יום – תיאור (זמן); בבינה – מושא; המלאכותית – לוואי.
(2) הבינה המלאכותית זמינה (למשתמשים), לכן אנשים רבים משתמשים בה יום־יום.
(אפשר גם: "יש לבינה המלאכותית זמינות, ולכן / ועל כן אנשים רבים משתמשים בה יום־יום.")
(1) הניתוח:
אין במשפט פסוקית – זהו משפט פשוט.
(2) ההמרה לאיחוי: הקשר בין "זמינותה" לבין השימוש הוא סיבה–תוצאה. במשפט איחוי מביאים את הסיבה באיבר הראשון (כמשפט שלם עם נשוא: "הבינה המלאכותית זמינה") ואת התוצאה באיבר השני, הפותח במילת קישור של תוצאה: "לכן", "על כן", "לפיכך". שימו לב להמיר את "בבינה המלאכותית" ב"בה" כדי לא לחזור על השם.
טעות נפוצה: לכתוב "אנשים רבים משתמשים בבינה המלאכותית, כי היא זמינה" – "כי" נחשבת כאן מילת שעבוד, והתוצאה היא משפט מורכב ולא איחוי.
שאלה 10 · תמורה, פסוקיות הפותחות ב"מי", המרת "לא רק... אלא גם"
לפניכם קטע קצר, ובו שני משפטים.
בזכות האמפתיה, הזדהות עמוקה עם רגשותיו של האחר, התעצבו הקשרים האנושיים. במחקר שעסק באמפתיה הוצעו שלושה סוגים שונים של אמפתיה: אמפתיה קוגניטיבית, אמפתיה רגשית ואמפתיה מוטיבציונית.
השלימו את הטבלה שלפניכם:
| התמורה | המילה או המילים שהתמורה ממירה | התפקיד התחבירי של המילה או המילים שהתמורה ממירה |
|---|---|---|
לפניכם שני משפטים מורכבים, ובכל אחד מהם המילה "מי" מוגדלת.
I. החוקרים בדקו מי קיבל דירוג גבוה יותר במדדי האמפתיה וההקשבה.
II. מי שמשתמש בבינה המלאכותית לקבלת תמיכה רגשית, מוותר על פרטיותו.
(1) בכל אחד מן המשפטים תחמו את הפסוקית שפותחת במילה "מי", וציינו מעל כל פסוקית את התפקיד התחבירי שלה.
(2) מהו התפקיד התחבירי של המילה "מי" במשפט I? ______
לפניכם משפט.
כלי הבינה המלאכותית מסייעים לנו לא רק בהפחתה של תחושת הבדידות, אלא גם בהענקת תחושת ביטחון.
המירו את המשפט הנתון במשפט חדש בלי להשתמש במבנה של "לא... אלא...". שמרו על משמעות המשפט.
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
| התמורה | המילה או המילים שהתמורה ממירה | התפקיד התחבירי של המילה או המילים שהתמורה ממירה |
|---|---|---|
| הזדהות עמוקה עם רגשותיו של האחר | האמפתיה | תיאור (סיבה) |
| אמפתיה קוגניטיבית, אמפתיה רגשית ואמפתיה מוטיבציונית | סוגים | נושא |
מהי תמורה: צירוף שבא אחרי מילה אחרת, מכנה אותה בשם אחר או מפרט אותה, וממלא אותו תפקיד כמוה. בדיקה: אפשר למחוק את המילה המומרת ולהציב את התמורה במקומה ("בזכות הזדהות עמוקה... התעצבו").
משפט 1: "הזדהות עמוקה עם רגשותיו של האחר" – מגדירה את "האמפתיה" ומוקפת בפסיקים. "בזכות האמפתיה" עונה על "מדוע התעצבו הקשרים?" – תיאור סיבה (הנשוא: התעצבו; הנושא: הקשרים האנושיים).
משפט 2: "אמפתיה קוגניטיבית, אמפתיה רגשית ואמפתיה מוטיבציונית" – מפרטת את "(שלושה) סוגים", אחרי נקודתיים. מה הוצעו? – "שלושה סוגים שונים של אמפתיה", ולכן "סוגים" הוא נושא (הנשוא: הוצעו; הנושא בא אחרי הנשוא).
טעות נפוצה: במשפט 2 לכתוב ש"סוגים" הוא מושא – משום שהוא בא אחרי הנשוא. הפועל "הוצעו" סביל, ומה שהוצע הוא הנושא.
סעיף ב
(1) I. החוקרים בדקו [מי קיבל דירוג גבוה יותר במדדי האמפתיה וההקשבה.] – פסוקית מושא.
II. [מי שמשתמש בבינה המלאכותית לקבלת תמיכה רגשית,] מוותר על פרטיותו. – פסוקית נושא.
(2) נושא.
(1) משפט I – פסוקית מושא. הנשוא בעיקרי הוא "בדקו", והנושא "החוקרים". מה בדקו? – [מי קיבל דירוג גבוה יותר...]. הפסוקית משלימה את הפועל "בדקו" ולכן היא פסוקית מושא (שאלה עקיפה הפותחת במילת שאלה "מי").
משפט II – פסוקית נושא. הנשוא בעיקרי הוא "מוותר". מי מוותר על פרטיותו? – [מי שמשתמש בבינה המלאכותית לקבלת תמיכה רגשית]. כל הפסוקית ממלאת את מקום הנושא, ולכן היא פסוקית נושא. ("מי ש..." = "האדם ש...").
(2) "מי" במשפט I – נושא בתוך הפסוקית: מי קיבל דירוג? – "מי". הנשוא בפסוקית: "קיבל"; המושא: "דירוג".
טעות נפוצה: לכתוב שבמשפט II הפסוקית היא פסוקית לוואי (בגלל "ש"), או ש"מי" במשפט I הוא מושא (בגלל שהפסוקית כולה היא מושא). תפקיד המילה נקבע בתוך הפסוקית, ותפקיד הפסוקית נקבע ביחס לעיקרי.
סעיף ג
כלי הבינה המלאכותית מסייעים לנו בהפחתה של תחושת הבדידות וגם בהענקת תחושת ביטחון.
(אפשר גם: "...בהפחתה של תחושת הבדידות, ונוסף על כך / ואף / וכן בהענקת תחושת ביטחון.")
הקשר הלוגי: המבנה "לא רק... אלא גם..." מבטא הוספה (עם הדגשה של הפריט השני). שני הדברים נכונים: הכלים מסייעים בהפחתת הבדידות וגם בהענקת ביטחון.
ההמרה: משמיטים את "לא רק" ו"אלא" ומחברים את שני הרכיבים במילת קישור של הוספה: "וגם", "וכן", "ואף", "ונוסף על כך". הרכיבים נשארים תיאורים כוללים של "מסייעים".
טעות נפוצה: לבחור מילת קישור של ניגוד ("אבל", "אולם") או להשאיר "אלא" – אז המשמעות משתנה או שההמרה לא בוצעה.
שאלה 11 · הסגר ותרומתו, פסוקית נושא, תפקידים תחביריים, פירוק משפט מורכב
לפניכם קטע קצר, ובו שני משפטים.
לטענת הפסיכולוגים, הבעת אמפתיה מובילה לתוצאות חיוביות בטיפול נפשי. עם זאת האמפתיה של הבינה המלאכותית, למרבה הצער, אינה אמיתית.
(1) מתחו קו מתחת לשני ההסגרים בקטע.
(2) העתיקו מאחד המשפטים הסגר אחד, וציינו את תרומתו למשמעות המשפט.
ההסגר: ______ התרומה: ______
(3) המירו רק את המשפט הראשון בקטע במשפט מורכב בעל פסוקית נשוא.
לפניכם שלושה משפטים, ובכל אחד מהם הצירוף "הבינה המלאכותית" מסומן בקו.
כתבו מעל כל אחד מן הצירופים המסומנים בקו את התפקיד התחבירי שלו.
I. ביישומונים רבים שולבה הבינה המלאכותית לשם שיפור חוויית המשתמשים.
II. בלי הבינה המלאכותית תחומי בריאות רבים לא יוכלו להתפתח מבחינה טכנולוגית.
III. מחקרים בדקו אם התגובות של הבינה המלאכותית הן אמפתיות.
לפניכם משפט מורכב.
בכתבה תוארו מקרים שבהם אנשי רפואה נתנו המלצות שגויות למטופלים על פי מידע שקיבלו מצ'אטבוטים.
פרקו את המשפט לשלושה משפטים פשוטים, על פי סדר האירועים.
(1) ______
(2) ______
(3) ______
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
(1) לטענת הפסיכולוגים; למרבה הצער.
(2) ההסגר: לטענת הפסיכולוגים – התרומה: ציון מקור הדברים, וכך הוא מבסס את הטענה ומעניק לה מהימנות.
או: ההסגר: למרבה הצער – התרומה: הבעת רגש / עמדה של הדובר כלפי הנאמר (צער על כך שהאמפתיה אינה אמיתית).
(3) טענת הפסיכולוגים היא שהבעת אמפתיה מובילה לתוצאות חיוביות בטיפול נפשי.
(1) מהו הסגר: מילה או צירוף שהדובר מכניס למשפט כדי להעיר על הנאמר (מקור, עמדה, רגש, מידת ודאות). ההסגר אינו קשור תחבירית לאף רכיב במשפט ואינו ממלא תפקיד כמו נושא או תיאור, ולכן אפשר להשמיט אותו בלי לפגוע במבנה; בדרך כלל הוא מופרד בפסיקים.
(2) התרומה:
(3) פסוקית נשוא: פסוקית שממלאת את מקום הנשוא. הופכים את ההסגר לנושא ("טענת הפסיכולוגים"), מוסיפים אוגד ("היא") ואחריו את תוכן הטענה כפסוקית הפותחת ב"ש":
טענת הפסיכולוגים היא [שהבעת אמפתיה מובילה לתוצאות חיוביות בטיפול נפשי] – פסוקית נשוא.
טעות נפוצה: ב־(3) לכתוב "הפסיכולוגים טוענים שהבעת אמפתיה..." – זו פסוקית מושא (טוענים מה?), לא פסוקית נשוא. סימן לפסוקית נשוא: "X היא ש..." / "X הוא ש...".
סעיף ב
משפט I: נושא.
משפט II: תיאור (תנאי) – "בלי הבינה המלאכותית".
משפט III: לוואי – "של הבינה המלאכותית" (לוואי של "התגובות").
I – נושא. מה שולב? – הבינה המלאכותית. הנשוא "שולבה" (סביל) מתאים לה במין ובמספר. הנושא בא אחרי הנשוא; "ביישומונים רבים" – תיאור מקום, "לשם שיפור..." – תיאור תכלית.
II – תיאור (תנאי). הצירוף "בלי הבינה המלאכותית" פירושו "אם לא תהיה הבינה המלאכותית" – הוא מציין את התנאי שבו תחומי הבריאות לא יתפתחו. הנושא במשפט הוא "תחומי (בריאות רבים)", והנשוא "לא יוכלו להתפתח".
III – לוואי. הצירוף נמצא בתוך פסוקית המושא [אם התגובות של הבינה המלאכותית הן אמפתיות]. "של הבינה המלאכותית" מפרט את שם העצם "התגובות" (תגובות של מי?) – לוואי.
טעות נפוצה: במשפט III לכתוב "נושא" – הנושא בפסוקית הוא "התגובות" ("הן" – אוגד, "אמפתיות" – נשוא); הבינה המלאכותית רק מתארת אותו.
סעיף ג
(1) אנשי רפואה קיבלו מידע מצ'אטבוטים.
(2) הם נתנו המלצות שגויות למטופלים (על פי מידע זה).
(3) בכתבה תוארו מקרים אלה.
שלב 1 – זיהוי המשפטים שבתוך המשפט המורכב:
שלב 2 – סידור לפי סדר האירועים בזמן: קודם קיבלו אנשי הרפואה מידע מצ'אטבוטים; אחר כך נתנו על פיו המלצות שגויות; ולבסוף המקרים תוארו בכתבה.
שלב 3 – כל משפט פשוט ושלם: נשוא אחד בכל משפט, ומחליפים מילים מקשרות בכינויים ("הם", "מקרים אלה", "על פי מידע זה") כדי ששלושת המשפטים יהיו מובנים ברצף.
טעות נפוצה: לפרק לפי סדר המילים במשפט ("בכתבה תוארו מקרים" ראשון) ולא לפי סדר האירועים, או להשאיר באחד המשפטים "ש..." – אז הוא אינו פשוט.
מערכת הצורות
שאלה 12 · שורש ובניין של פעלים; שורש משותף; צורת העתיד
לפניכם קטע, ובו פעלים מודגשים.
בשנים האחרונות פותחו תוכנות המדמות מענה אנושי ומבוססות על בינה מלאכותית. תוכנות אלה מֻכָּרוֹת לכולנו בשם "צ'אטבוטים", והשימוש בהן נָפוֹץ בכל העולם. הן תֻּכְנְתוּ להביע אמפתיה, כלומר לגרום למשתמשים להרגיש שהן מִזְדַּהוֹת איתם ומרגישות חמלה כלפיהם. יוצרי התוכנות מקווים שהן יוֹעִילוּ למשתמשים כי הן עֲשׂוּיוֹת להפחית חרדה.
בטבלה שלפניכם נתחו את הפעלים המודגשים – ציינו את השורש ואת הבניין של כל פועל.
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| מֻכָּרוֹת | ||
| נָפוֹץ | ||
| תֻּכְנְתוּ | ||
| מִזְדַּהוֹת | ||
| יוֹעִילוּ | ||
| עֲשׂוּיוֹת |
לפניכם ארבעה צירופים, ובכל אחד מהם שם מודגש.
בִּינָה מלאכותית, הַבְנָיָה חברתית, הִתְבּוֹנְנוּת פנימית, תְּבוּנָה אנושית
(1) הקיפו את השם יוצא הדופן מבחינת השורש, וציינו את השורש שלו. ______
(2) ציינו את השורש המשותף לשלושת השמות האחרים. ______
לפניכם משפט, ובו פועל מודגש.
הצלחת הטיפול נִזְקְפָה לזכותו של הצוות המטפל.
הקיפו את צורת העתיד של הפועל נִזְקְפָה.
תִּזְקֹף, תִּזְדַּקֵּף, תַּזְקִיף, תִּזָּקֵף
◂ פתרון מלא לשאלה 12
סעיף א
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| מֻכָּרוֹת | נ-כ-ר | הופעל |
| נָפוֹץ | פ-ו-ץ | נפעל |
| תֻּכְנְתוּ | ת-כ-נ-ת | פועל |
| מִזְדַּהוֹת | ז-ה-י | התפעל |
| יוֹעִילוּ | י-ע-ל | הפעיל |
| עֲשׂוּיוֹת | ע-ש-י | פעל (קל) |
השיטה: מורידים את אותיות התבנית (מ' של הבינוני, ת' של העתיד, סיומות ־וּ/־וֹת), מזהים את סימני הבניין, משחזרים את אותיות השורש החסרות, ובודקים בצורת העבר, נסתר.
טעות נפוצה: לכתוב ל"מזדהות" שורש ז-ד-ה (בלי לזהות את ההידמות), ל"נפוץ" – נ-פ-צ או בניין קל, ול"מוכרות" – מ-כ-ר ("מוֹכְרוֹת" בקל היא צורה אחרת).
סעיף ב
(1) הַבְנָיָה – השורש: ב-נ-י.
(2) ב-י-ן (ב-ו-ן).
(1) הַבְנָיָה – ב-נ-י. זה שם פעולה בבניין הפעיל (מִשְׁקַל הַקְטָלָה, כמו הַפְנָיָה ← הִפְנָה): "הִבְנָה" – "הבנייה" של משמעות. הנ' היא אות שורש שנייה, והי' היא האות השלישית של ל"י, שמופיעה בשם הפעולה (הַפְנָיָה, הַקְנָיָה). ההקשר "הבנייה חברתית" (קונסטרוקציה) קשור לבנייה, לא להבנה.
(2) ב-י-ן / ב-ו-ן – בִּינָה, הִתְבּוֹנְנוּת, תְּבוּנָה.
כולם במשמעות של שכל והבנה.
טעות נפוצה: לחשוב ש"התבוננות" גזורה מ־ב-נ-נ (בגלל שתי הנו"נים) – זו תבנית התפולל של ע"ו/י, כמו התעוררות (ע-ו-ר).
סעיף ג
תִּזָּקֵף
שלב 1 – זיהוי הבניין: נִזְקְפָה – נִ־ בעבר + שווא בפ' הפועל = נפעל, עבר, נסתרת (כמו נִכְתְּבָה). שורש ז-ק-פ.
שלב 2 – העתיד של נפעל: תבנית יִקָּטֵל: הנו"ן של הבניין נבלעת, ובמקומה בא דגש באות הראשונה של השורש, והתנועה צירי בהברה האחרונה – תִּזָּקֵף ("ההצלחה תִּזָּקֵף לזכותו").
למה לא האחרות: תִּזְקֹף – קל (תִּקְטֹל); תִּזְדַּקֵּף – התפעל (עם שיכול והידמות); תַּזְקִיף – הפעיל (תַּקְטִיל).
טעות נפוצה: לבחור תִּזְקֹף, משום שהיא "נשמעת" כמו עתיד פשוט – זו צורת הקל, ולא העתיד של נפעל.
שאלה 13 · שורשים, בניין קל, גזירת פועל, מילה מאותו השורש; פעיל וסביל
לפניכם קטע, ובו צורות פועל מודגשות.
מי שהִמְצִיא את הצ'אטבוט לא האמין שאנשים יעדיפו שיחה איתו על שיחה עם חבר אנושי. כאשר מִתְעוֹרְרוֹת בעיות, אנשים נוטים להיעזר בצ'אטבוט, משום שהוא מכיר אותם היטב ויכול לָדַעַת מה בדיוק הם רוֹצִים לשמוע.
(1) ליד כל צורת פועל מודגשת כתבו את השורש שלה.
הִמְצִיא השורש: ______
מִתְעוֹרְרוֹת השורש: ______
לָדַעַת השורש: ______
רוֹצִים השורש: ______
(2) מבין צורות הפועל המודגשות בקטע, הקיפו את שתי הצורות הנוטות בבניין פעל (קל).
(3) כתבו פועל מן השורש של שם הפועל לָדַעַת בבניין פיעל בזמן הווה ביחיד. ______
(4) לפניכם רשימת מילים.
מָצוּי, מוֹצָא, תַּמְצִית, יְצִיאָה
הקיפו את המילה שגזורה מאותו השורש של הפועל הִמְצִיא.
לפניכם שני משפטים, ובכל אחד מהם יש פועל מודגש.
(1) מבין הפעלים המודגשים העתיקו את הפועל הפָּעִיל, וציינו את השורש ואת הבניין שלו.
הפועל הפעיל: ______ השורש: ______ הבניין: ______
(2) מבין הפעלים המודגשים העתיקו את הפועל הסָבִיל, וציינו את השורש ואת הבניין שלו.
הפועל הסביל: ______ השורש: ______ הבניין: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 13
סעיף א
(1) הִמְצִיא – מ-צ-א; מִתְעוֹרְרוֹת – ע-ו-ר; לָדַעַת – י-ד-ע; רוֹצִים – ר-צ-י.
(2) לָדַעַת, רוֹצִים.
(3) מְיַדֵּעַ (מיידע).
(4) מָצוּי.
(1) השורשים:
(2) בניין קל: לָדַעַת ורוֹצִים. (הִמְצִיא – הפעיל; מִתְעוֹרְרוֹת – התפעל.)
(3) מְיַדֵּעַ: פיעל, הווה, יחיד: מְקַטֵּל. מן י-ד-ע: מְיַדֵּעַ ("המורה מיידע את ההורים"). בגזרת פ"י/ו בפיעל הי' נשמרת כאות שורש רגילה; בכתיב חסר ניקוד כותבים "מיידע" (יו"ד כפולה באמצע מילה).
(4) מָצוּי – מ-צ-א. בינוני פעול של קל (קָטוּל) מן מ-צ-א, בכתיב שבו הא' נעלמת (מָצוּי = נמצא, קיים).
טעות נפוצה: ב־(4) לבחור "תמצית" בגלל המ' והצ' – השורש שלה מ-צ-ת; ב־(1) לכתוב ע-ר-ר ל"מתעוררות" ו־ד-ע-ת ל"לדעת".
סעיף ב
(1) הפועל הפעיל: מְאַבְחֲנִים – השורש: א-ב-ח-נ, הבניין: פיעל.
(2) הפועל הסביל: (ה)מְּבֻסֶּסֶת – השורש: ב-ס-ס, הבניין: פועל.
איך מבחינים בין פעיל לסביל: הפועל הסביל מציין שהפעולה נעשתה לנושא בידי מישהו אחר (התוכנה בוססה על ידי מפתחים); בפועל הפעיל הנושא עושה את הפעולה (הכלים מאבחנים). גם הצורה עוזרת: הבניינים הסבילים פועל והופעל מסומנים בקובוץ/שורוק.
(1) מְאַבְחֲנִים – א-ב-ח-נ, פיעל. מְ־ בשווא + פתח באות הראשונה של השורש (מְאַ־) = בינוני פיעל (מְקַטְלְלִים, כמו מְתַרְגְּמִים; החטף בח' – בגלל הגרונית). ארבע אותיות שורש: א-ב-ח-נ (מן "אבחנה"). הנושא "כלי בינה מלאכותית" עושה את הפעולה.
(2) מְּבֻסֶּסֶת – ב-ס-ס, פועל. מְ־ + קובוץ באות הראשונה + דגש באות השנייה = בינוני פועל (מְקֻטֶּלֶת), נקבה יחידה. הפעיל המקביל: מְבַסֶּסֶת (פיעל). התוכנה עצמה אינה מבססת – היא בוססה על בינה מלאכותית.
טעות נפוצה: לכתוב ל"מבוססת" שורש ב-ס-ס ובניין פיעל (בלי לשים לב לקובוץ), או לכתוב ל"מאבחנים" שורש ב-ח-נ (להוריד את הא' כאילו היא תחילית).
שאלה 14 · מילה שאולה ושורשים, שורש ומשקל, פעלים בהקשר, תפקיד התי"ו, צורן סופי
לפניכם משפט, ובו שלוש מילים מודגשות.
בִּטּוּיִים בּוֹטִים אינם משמשים בּוֹטִים שנועדו לתת מענה נפשי.
(1) מבין המילים המודגשות, הקיפו את המילה שמקורה בלעז.
(2) ציינו מעל שתי המילים האחרות את השורש של כל אחת מהן.
לפניכם משפט, ובו שם מודגש.
גם מַבָּט יכול להביע אמפתיה.
(1) ציינו את השורש של השם מַבָּט. ______
(2) הקיפו את המשקל של השם מַבָּט.
מַקְטָל, קַטָּל, קַטֶּלֶת, מַקְטֵל
(3) כתבו פועל מן השורש של השם מַבָּט בבניין הפעיל, בעתיד, בגוף מדבר. ______
לפניכם משפט, ובו שני פעלים מודגשים.
הבינה המלאכותית מתוכנתת לְהָשִׁיט / לְהוֹשִׁיט לנו עזרה בכל בעיה שאנו מפנים אליה.
הקיפו את הפועל המתאים להקשר של המשפט.
לפניכם שני משפטים, ובכל אחד מהם מילה מודגשת.
ציינו ליד כל משפט את התפקיד של האות תי"ו המוגדלת בכל מילה מודגשת: שורשית או מוספית.
לפניכם משפט, ובו שתי מילים מודגשות.
הגולשת ביקשה מן החזאית: גַּלִּי(1) לי אם מחר יהיה הים גַּלִּי(2).
(1) השלימו את המשפט שלפניכם.
הפועל גַּלִּי(1) גזור מן השורש ______ ונוטה בבניין ______, ובזמן / דרך ______.
(2) ציינו את משמעות הצורן הסופי בשם גַּלִּי(2). ______
◂ פתרון מלא לשאלה 14
סעיף א
(1) בּוֹטִים (השנייה – "בוטים שנועדו לתת מענה נפשי").
(2) בִּטּוּיִים – ב-ט-א; בּוֹטִים (הראשונה, "ביטויים בוטים") – ב-ט-י.
(1) המילה הלועזית – בּוֹטִים השנייה. "בוט" (מן האנגלית bot, קיצור של robot) – תוכנה אוטומטית; ברבים "בוטים". ההקשר מכריע: "בוטים שנועדו לתת מענה נפשי" – תוכנות. אין לה שורש עברי.
(2) השורשים:
שתי המילים "בוטים" כתובות והוגים אותן אותו דבר, אבל זו הומונימיה – מקור ומשמעות שונים לגמרי.
טעות נפוצה: לסמן את "בוטים" הראשונה כלועזית, או לכתוב לשתי המילים העבריות אותו שורש.
סעיף ב
(1) נ-ב-ט.
(2) מַקְטָל.
(3) אַבִּיט (מקובל גם: אַנְבִּיט).
(1) נ-ב-ט. המ' בפתח היא תחילית של המשקל. הדגש בב' בא במקום נו"ן שנבלעה – סימן לגזרת פ"נ: מַנְבָּט ← מַבָּט (כמו מַטָּע מ־נ-ט-ע, מַגָּע מ־נ-ג-ע).
(2) מַקְטָל. מ' + פתח, האות הראשונה בשווא (כאן נבלעה הנ' והדגש בא במקומה), קמץ בהברה האחרונה: מַ(נ)בָּט = מַקְטָל, כמו מַגָּע, מַסָּע.
("קַטָּל" – אין בו מ' תחילית; "מַקְטֵל" – צירי בסוף, כמו מַפְתֵּחַ.)
(3) אַבִּיט. הפעיל, עתיד, מדבר (אני): אַקְטִיל. מן נ-ב-ט: אַנְבִּיט ← אַבִּיט – הנ' נבלעת ובמקומה דגש בב' (כמו אַפִּיל, אַגִּיעַ). (הִבִּיט – עבר.)
טעות נפוצה: לכתוב שורש ב-ט-ט או מ-ב-ט; לבחור קַטָּל בגלל הדגש.
סעיף ג
לְהוֹשִׁיט
לְהוֹשִׁיט – י-ש-ט, הפעיל (פ"י/ו: לְהוֹקִיר, לְהוֹשִׁיב): לשלוח יד, לתת. "להושיט עזרה" – לעזור.
לְהָשִׁיט – ש-ו-ט, הפעיל (ע"ו: לְהָקִים, לְהָשִׁיב): להפליג כלי שיט ("להשיט סירה").
שני הפעלים בהפעיל ונשמעים דומים, וההבדל בתנועה שאחרי הה' (קמץ בע"ו, חולם בפ"י/ו) נובע מן השורש. ההקשר "עזרה" מחייב את לְהוֹשִׁיט.
טעות נפוצה: לבחור "להשיט" בגלל הדמיון בצליל, בלי לבדוק את השורש והמשמעות.
סעיף ד
מַשְׁחִית – ת' שורשית.
מַרְאִית – ת' מוספית.
מַשְׁחִית – שורשית. זה פועל בבינוני של הפעיל (מַקְטִיל, כמו מַזְהִיר) מן השורש ש-ח-ת ("השחית", "שחיתות"). הת' היא האות השלישית של השורש.
מַרְאִית – מוספית. השורש ר-א-י/ה ("ראה"); הת' היא חלק מן המשקל (מַקְטִית, כמו מַרְבִּית מ־ר-ב-י), ואינה חלק מן השורש. "למראית עין" – רק כלפי חוץ.
איך בודקים: מנסים לגזור מילים נוספות מן השורש. אם הת' נשמרת בכל הנטיות (השחית, נשחת, שחיתות) – היא שורשית. אם היא נעלמת (ראה, מראה, ראייה) – היא מוספית.
טעות נפוצה: לקבוע "מוספית" ל"משחית" רק משום שהמילה מסתיימת ב־ית כמו "מראית".
סעיף ה
(1) השורש: ג-ל-י; הבניין: פיעל; הזמן / הדרך: ציווי.
(2) הצורן ־ִי יוצר שם תואר (תכונה: "בעל גלים" – ים גלי).
(1) גַּלִּי (1) – ג-ל-י, פיעל, ציווי. הגולשת פונה לחזאית ומבקשת – זו צורת ציווי, נוכחת: גַּלֵּה (נוכח) ← גַּלִּי (נוכחת), מן "גִּלָּה" (גילה, חשף), כמו "נַסִּי", "שַׁנִּי". הדגש בל' והפתח בג' – סימני פיעל; הסיומת ־ִי – נוכחת, והה' של ל"י נשמטה לפניה.
(2) גַּלִּי (2) – צורן ־ִי של שם תואר. "גַּל" + ־ִי = גַּלִּי: ים שיש בו גלים. זהו צורן גזירה שיוצר שם תואר משם עצם (כמו "אנושי", "ימי").
טעות נפוצה: לנתח את שתי המילים כאותה מילה; לכתוב ל"גלי" (1) שורש ג-ל-ל או זמן עתיד/עבר. ההקשר ("ביקשה... גלי לי") מראה שזו בקשה – ציווי.
שאלה 15 · חלקי דיבור וצורות בינוני, בניינים של שמות פעולה, שורשים
לפניכם משפט, ובו מודגשות מילים בצורת הבינוני.
הבינה המלאכותית מְזַהָה את המצב הרגשי של המִּשְׁתַּמְּשִׁים, והיא אינה מִתְקַשָּׁה ליצור אצלם אמון מָלֵא ביכולות שלה.
(1) ציינו מעל כל מילה מודגשת את חלק הדיבור שאליו היא שייכת.
(2) ציינו את הבניין של כל אחת מן המילים האלה:
מְזַהָה ______ מָלֵא ______
לפניכם ארבעה צירופים, ובכל צירוף שני שמות פעולה.
הקיפו את שני הצירופים שבהם שני שמות הפעולה נוטים באותו הבניין, וציינו ליד כל צירוף שהקפתם את הבניין המשותף לשני השמות.
לפניכם רשימת שמות פעולה.
הִתְעָרוּת, עִרְעוּר, הֶעָרָה, עֵרוּי
◂ פתרון מלא לשאלה 15
סעיף א
(1) מְזַהָה – פועל; הַמִּשְׁתַּמְּשִׁים – שם עצם; מִתְקַשָּׁה – פועל; מָלֵא – שם תואר.
(2) מְזַהָה – פיעל; מָלֵא – פעל (קל).
צורת הבינוני יכולה לשמש פועל, שם עצם או שם תואר – ההקשר מכריע.
(1)
(2)
טעות נפוצה: לכתוב ש"המשתמשים" הוא פועל (כי זו צורת בינוני התפעל), ושמזהה הוא בבניין הפעיל (בגלל ה' שבסוף).
סעיף ב
הוֹדָעַת אַזְהָרָה – הפעיל.
שִׁחְזוּר קַבָּלָה – פיעל.
שמות הפעולה ובנייניהם:
שמות הפעולה לפי בניין: קל – קְטִילָה; נפעל – הִקָּטְלוּת; פיעל – קִטּוּל / קַטָּלָה; הפעיל – הַקְטָלָה (אַקְטָלָה); התפעל – הִתְקַטְּלוּת.
טעות נפוצה: לחשוב ש"אזהרה" אינה בהפעיל (בגלל הא' בראש המילה) – אַקְטָלָה היא תבנית של הפעיל; או לחשוב ש"קבלה" היא בקל.
סעיף ג
השורשים:
הבניין המשותף: עִרְעוּר ועֵרוּי – שניהם בתבנית קִטּוּל/קִטְלוּל של פיעל. (הִתְעָרוּת – התפעל; הֶעָרָה – הפעיל.)
טעות נפוצה: לכתוב לכל הארבעה שורש ע-ר-ר או ע-ו-ר בגלל הדמיון; ולא לזהות שעִרְעוּר (מרובע) ועֵרוּי (ל"י) הם באותו בניין.
שאלה 16 · שם ופועל באותה צורה, דרכי תצורה, צורנים סופיים, משקלים
לפניכם בדיחה משעשעת.
המילה מְרִיחָה משמשת בבדיחה גם בתפקיד שם עצם וגם בתפקיד פועל.
השלימו את הטבלאות שלפניכם.
| המילה מְרִיחָה בתפקיד שם עצם – השורש | המשקל |
|---|---|
| המילה מְרִיחָה בתפקיד פועל – השורש | הבניין |
|---|---|
לפניכם שלושה שמות.
מִגְדַּלּוֹר, זַרְקוֹר, מִישׁוֹר
(1) הקיפו את השם יוצא הדופן מבחינת דרך התצורה שלו.
(2) ציינו את דרך התצורה המשותפת לשמות האחרים. ______
לפניכם משפט, ובו שני שמות מודגשים שהצורנים הסופיים בהם מוגדלים.
לכלי הבינה המלאכותית הַטָּיוֹת המשפיעות על אֵיכוּת השיחה בינם ובין המשתמשים.
ציינו מעל כל שם מודגש את משמעות הצורן הסופי המוגדל שבו.
לפניכם רשימת שמות.
חֲלָלִית, תַּפְנִית, עִבְרִית, אֲרוֹנִית
(1) הקיפו את השם שדרך התצורה שלו היא שורש ומשקל.
(2) מעל כל אחד מן השמות האחרים ציינו את משמעות הצורן הסופי.
לפניכם ארבעה שמות.
מְלוּכָה, מְלוּנָה, מְבוּכָה, מְחוּגָה
(1) הקיפו את השם יוצא הדופן מבחינת המשקל.
(2) ציינו את המשקל שלו. ______
◂ פתרון מלא לשאלה 16
סעיף א
שם עצם: השורש – מ-ר-ח; המשקל – קְטִילָה.
פועל: השורש – ר-י-ח (ר-ו-ח); הבניין – הפעיל.
הבדיחה: "סכין מריחה" = סכין למריחת ממרח (כמו ממרח השוקולד שבאיור); הדוברת מבינה אותה כ"סכין שמריחה", כלומר מסוגלת להריח – ולכן הסכין באיור מריחה פרחים.
שם עצם – מְרִיחָה: מ-ר-ח, משקל קְטִילָה. שם פעולה של קל מן "מָרַח" (כמו כְּתִיבָה, סְגִירָה). המ' היא אות שורש.
פועל – מְרִיחָה: ר-י-ח (ר-ו-ח), הפעיל. בינוני, נקבה יחידה, של "הֵרִיחַ" (גזרת ע"ו/י): מֵרִיחַ ← מְרִיחָה (כמו מֵקִים ← מְקִימָה). המ' היא סימן הבינוני, והיו"ד – אות השורש האמצעית.
טעות נפוצה: לכתוב לשתי המילים אותו שורש (מ-ר-ח), או לכתוב שהפועל בבניין קל.
סעיף ב
(1) מִישׁוֹר.
(2) הלחם בסיסים.
(1) מִישׁוֹר – שורש ומשקל: שורש י-ש-ר ("ישר") במשקל מִקְטוֹל (כמו מִכְשׁוֹל). הי' של השורש נראית כאן כחלק מן החיריק־יו"ד.
(2) הלחם בסיסים: שתי מילים מתמזגות למילה אחת, ולעיתים חלק מאחת מהן נשמט:
טעות נפוצה: לבחור "זרקור" כיוצא דופן משום שהוא נשמע כמו משקל (קַטְלוֹל) – בכל מילה שמסתיימת ב"־אור" כדאי לבדוק אם יש בה הלחם עם המילה "אור".
סעיף ג
הַטָּיוֹת – ־וֹת: ריבוי בנקבה (הטייה – הטיות).
אֵיכוּת – ־וּת: שם עצם מופשט.
שני צורנים דומים, שתי משמעויות:
טעות נפוצה: לכתוב "ריבוי" לשניהם – באיכות זו מילה ביחיד, והצורן ־וּת (שורוק) יוצר מילה חדשה ולא ריבוי.
סעיף ד
(1) תַּפְנִית.
(2) חֲלָלִית – כלי רכב (כלי); עִבְרִית – שפה; אֲרוֹנִית – הקטנה.
(1) תַּפְנִית – שורש ומשקל: שורש פ-נ-י ("פנה") במשקל תַּקְטִית (כמו תַּכְלִית, תַּגְלִית). הת' והי' הן חלק מן המשקל; אין כאן בסיס שלם + צורן.
(2) בסיס + צורן ־ִית – לצורן אותה צורה אבל משמעויות שונות:
טעות נפוצה: לכתוב לשלושתם "נקבה" או "שם תואר"; לבחור "חללית" כשורש ומשקל בגלל הדמיון למשקל.
סעיף ה
(1) מְלוּכָה.
(2) קְטוּלָה.
(1) מְלוּכָה – שורש מ-ל-כ. כאן המ' היא אות שורש ("מָלַךְ", "מֶלֶךְ"), ולכן המשקל הוא קְטוּלָה (כמו גְּאוּלָה, קְבוּצָה).
בשלושת האחרים המ' היא תחילית של משקל, והשורש מגזרת ע"ו/י:
בגזרת ע"ו המשקל הוא מְקוּלָה (המקביל ל"מִקְטָלָה"), והו' היא אות השורש האמצעית.
(2) קְטוּלָה.
טעות נפוצה: לראות בכל ארבעת השמות אותו משקל (בגלל הצליל הזהה מְ־וּ־ָה) בלי לבדוק את השורש. הכלל: קודם מוצאים את השורש, ורק אחר כך מזהים את המשקל.