מתכונת 1 בלשון ובעברית (שאלון 011281) - פתרון מלא
שאלון עיקרי (הבנה, הבעה ולשון) · שאלון 011281 · במבנה של הבגרות · 16 שאלות · 3 שעות
מבחן מתכונת בלשון במבנה של בחינת הבגרות. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא - פתרו בזמן של הבחינה, ורק אחר כך פתחו את הפתרונות.
מבנה המתכונת
א. משך הבחינה: שלוש שעות.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני חלקים.
חלק ראשון – הבנה והבעה – 50 נקודות
חלק שני – לשון – 50 נקודות
פרק א: שם המספר ואותיות השימוש
פרק ב: תחביר / פרק ג: מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר (נספח 2).
ד. הוראה מיוחדת: יש לענות על השאלות בגוף שאלון זה לפי ההוראות.
שימו לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
נספחים: נספח 1 – מאמרים; נספח 2 – דף עזר.
חלק ראשון – הבנה והבעה
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
קראו את המאמרים 1–3 שבנספח 1 המצורף, וענו על כל השאלות 1–5 שלפניכם.
הקפידו על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
(נספח 1 – מאמרים: לפניכם שלושה מאמרים. קראו אותם, וענו על השאלות בשאלון המחברת המצורף.)
שאלה 1 · טקסט שימושי: עקרונות לתאורת חוץ אחראית
לפניכם טבלה ובה חמישה עקרונות לתאורת חוץ אחראית (עובד על פי עקרונות שפרסמו ארגונים בין־לאומיים העוסקים בתאורה ובשמירה על שמי הלילה).
| מספר | העיקרון | הסבר |
|---|---|---|
| 1 | תועלת | כל תאורה צריכה לשרת מטרה ברורה. לפני שמתקינים תאורה, יש לשאול אם היא נחוצה. |
| 2 | כיוון | יש להפנות את האור רק אל השטח שבו הוא נחוץ – בדרך כלל כלפי מטה – ולהסתיר את מקור האור. |
| 3 | עוצמה | האור צריך להיות חזק רק במידה הנדרשת, ולא יותר מזה. |
| 4 | שליטה | יש להדליק את האור רק כאשר יש בו צורך, למשל באמצעות שעון זמן או חיישן תנועה. |
| 5 | גוון | יש להעדיף אור בגוון חם (צהבהב), שיש בו מעט ככל האפשר אור כחול. |
לפניכם ארבעה תיאורים של תאורה בשכונה. ציינו ליד כל תיאור את מספר העיקרון מן הטבלה, שאינו מיושם בו. (4 נקודות)
I. בפארק השכונתי הותקנו פנסים כדוריים, המפיצים אור לכל הכיוונים, וגם כלפי השמיים. ______
II. במגרש החניה הוחלפו הנורות הצהובות הישנות בנורות לד לבנות־כחלחלות. ______
III. השביל הצר שבגינה הציבורית מואר בזרקורים עזים, כמו אלה שמאירים מגרש כדורגל. ______
IV. הפנס שבכניסה לבניין דולק כל הלילה, אף שהדיירים נכנסים ויוצאים רק לעיתים רחוקות. ______
עיקרון 5 בטבלה ממליץ להעדיף אור בגוון חם, שיש בו מעט אור כחול.
הסבירו מדוע עיקרון זה חשוב:
(1) על פי מאמר 1 – מבחינת שמי הלילה. (2 נקודות)
(2) על פי מאמר 2 – מבחינת בריאות האדם. (2 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
I. עיקרון 2 (כיוון).
II. עיקרון 5 (גוון).
III. עיקרון 3 (עוצמה).
IV. עיקרון 4 (שליטה).
הדרך: לכל תיאור שואלים: מה בדיוק לא תקין בתאורה? ואז מחפשים בטבלה את העיקרון שעוסק בתכונה הזאת – הכיוון, הגוון, העוצמה או זמן ההדלקה.
טעות נפוצה: לכתוב עיקרון 1 (תועלת) לתיאורים III או IV. בשניהם התאורה נחוצה – הבעיה היא בעוצמה שלה (III) או בזמן שבו היא דולקת (IV).
סעיף ב
(1) על פי מאמר 1, האור הכחול שנורות הלד הלבנות פולטות מתפזר באטמוספרה יותר מאור צהוב, ולכן הוא מגביר את זוהר השמיים ומסתיר את הכוכבים. אור בגוון חם מתפזר פחות, ולכן הוא מזהם פחות את שמי הלילה.
(2) על פי מאמר 2, חשיפה לאור בלילה, ובייחוד לאור כחול, מעכבת את הפרשת ההורמון מלטונין, המאותת לגוף שהגיע זמן השינה. לכן אור בגוון חם, שיש בו מעט אור כחול, פוגע פחות בשינה ובשעון הביולוגי שלנו.
מה נדרש: שני הסברים שונים, כל אחד ממאמר אחר ומהיבט אחר. בכל הסבר צריך לקשר בין האור הכחול לבין הנזק שהוא גורם – ומכאן להסיק מדוע אור חם עדיף.
(1) מאמר 1, פסקה ו: "האור הכחול שנורות הלד הלבנות פולטות מתפזר באטמוספרה יותר מאור צהוב, ולכן הוא מגביר את זוהר השמיים". את המושג "זוהר שמיים" מגדירה פסקה ב: כיפת אור מעל הערים, הנוצרת כש"האור הנפלט כלפי מעלה מתפזר בחלקיקי האוויר ובאבק". שרשרת ההסבר: אור כחול ← מתפזר יותר ← יותר זוהר שמיים ← פחות כוכבים נראים.
(2) מאמר 2, פסקה ה: "בשעות החשכה מפריש הגוף את ההורמון מלטונין, המאותת לו שהגיע זמן השינה. חשיפה לאור בשעות הלילה, ובייחוד לאור כחול, מעכבת את הפרשת המלטונין". שרשרת ההסבר: אור כחול בלילה ← פחות מלטונין ← פגיעה באיתות לגוף שהגיע זמן לישון.
שימו לב: בסעיף (2) נשאלתם על בריאות האדם. מאמר 2 מתאר גם את הפגיעה בבעלי חיים (צבים, ציפורים, חרקים), אבל היא אינה קשורה דווקא לגוון האור הכחול ואינה עונה על השאלה.
טעות נפוצה: לכתוב "אור כחול מזיק" בלי להסביר איך (פיזור באטמוספרה / עיכוב הפרשת המלטונין), או לכתוב בשני הסעיפים את אותו הסבר.
שאלה 2 · מאמר 1: מגבלת הלוויינים ותפקיד המשפט המסכם
במאמר 1, בפסקה ה, מוצגות שתי הערכות שונות לקצב שבו עולה בהירות שמי הלילה.
כתבו מהן שתי ההערכות, והסבירו מדוע לדברי החוקרים ההערכה המבוססת על תצלומי הלוויינים חלקית. (3 נקודות)
מאמר 1 מסתיים במשפטים: "ובכל זאת, לזיהום האור יש תכונה שאין לזיהומים אחרים: אפשר להפסיק אותו ברגע. כשמכבים פנס, הזיהום שהוא יוצר נעלם מייד, בלי להשאיר עקבות."
מהו התפקיד של משפטים אלה בסיום המאמר?
הקיפו את התשובה הנכונה. (3 נקודות)
(1) להוכיח שאין דרך להתמודד עם זיהום האור, משום שהוא הולך ומחמיר.
(2) להציג את נורות הלד כפתרון מלא לבעיית זיהום האור.
(3) לסיים בנימה של תקווה: בניגוד לזיהומים אחרים, את זיהום האור אפשר לעצור מייד.
(4) להשוות בין חומרת הנזקים של זיהום האור לחומרת הנזקים של זיהום האוויר.
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
על פי תצלומי הלוויינים בהירות השמיים עולה בכשני אחוזים בשנה, ואילו על פי תצפיות המתנדבים היא עולה בכעשרה אחוזים בשנה. ההערכה המבוססת על הלוויינים חלקית, משום שהלוויינים אינם קולטים היטב את האור הכחול הנפלט מנורות הלד הלבנות, ולכן חלק מן האור שמזהם את השמיים אינו נמדד בהם.
מה נדרש: שלושה רכיבים – (1) ההערכה של הלוויינים; (2) ההערכה של התצפיות; (3) הסיבה לכך שהלוויינים מציגים תמונה חלקית.
היכן זה בטקסט (פסקה ה):
איך לנסח: את שתי ההערכות כדאי להציג בהשוואה ("ואילו", "לעומת זאת"), ואחר כך לכתוב את ההסבר במשפט סיבה ("משום ש...", "כיוון ש..."). אפשר להוסיף את המשמעות: מכיוון שבשנים האחרונות מותקנות יותר ויותר נורות לד (פסקה ו), חלק גדל והולך מן האור "נעלם" מעיני הלוויינים – ולכן הפער בין ההערכות גדול.
טעות נפוצה: להסתפק בהבדל בין המספרים (2% לעומת 10%) בלי להסביר מדוע הלוויינים טועים, או לכתוב שהלוויינים "אינם מדויקים" בלי לציין את האור הכחול של נורות הלד.
סעיף ב
(3) לסיים בנימה של תקווה: בניגוד לזיהומים אחרים, את זיהום האור אפשר לעצור מייד.
התשובה: (3).
למה: כמעט כל המאמר מתאר בעיה קשה ומחמירה: רוב בני האדם חיים תחת שמיים מזוהמים (פסקה ד), הבהירות עולה בכעשרה אחוזים בשנה (פסקה ה), ואפילו נורות הלד החסכוניות מגדילות את כמות האור (פסקה ו). מילת הקישור "ובכל זאת" מסמנת ויתור/ניגוד למה שנאמר קודם: למרות כל הקשיים – יש תכונה מעודדת. הכותבת מציינת שזיהום האור שונה מזיהומים אחרים ("תכונה שאין לזיהומים אחרים"), כי אפשר להפסיק אותו "ברגע", "בלי להשאיר עקבות". כך המאמר מסתיים בנימה אופטימית, המרמזת שהפתרון בידינו.
למה לא האחרות:
שאלה 3 · השוואה: הצגת ההשפעה על בני האדם במאמרים 2 ו־3
גם במאמר 2 וגם במאמר 3 נזכרת ההשפעה של התאורה בלילה על בני האדם, אך כל אחד מן הכותבים מציג השפעה זו באופן שונה.
השוו בין האופן שבו מוצגת השפעה זו בשני המאמרים, והעתיקו מכל מאמר ביטוי המדגים את דבריכם. (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 3
כותב מאמר 2 מציג את ההשפעה של התאורה בלילה על בני האדם בזהירות, כשאלה שעדיין נחקרת ושאין עליה תשובה ודאית, ואילו כותבת מאמר 3 מציגה אותה כעובדה ודאית – כ"נזק" שהיא משתמשת בו כנימוק לעמדתה.
ביטוי ממאמר 2: "הממצאים עד כה אינם חד־משמעיים" (או: "חוקרים בודקים אם יש קשר...").
ביטוי ממאמר 3: "הנימוק השני הוא הנזק: לבעלי החיים, לשינה שלנו...".
מה נדרש: (1) השוואה – לנסח את ההבדל במילת ניגוד ("ואילו", "לעומת זאת"); (2) ביטוי מועתק מכל אחד מן המאמרים, שמדגים את ההבדל.
מאמר 2, פסקה ה – הצגה זהירה ומסויגת. הכותב מציג עובדה מבוססת (אור כחול מעכב את הפרשת המלטונין), אבל כשהוא מגיע לשאלה אם התאורה פוגעת בבריאות הוא משתמש בביטויים של ספק: "חוקרים בודקים אם יש קשר", "הממצאים עד כה אינם חד־משמעיים", "קשה לבודד את השפעת התאורה שבחוץ מהשפעת המסכים שבבית". גם ההמלצה מנוסחת בזהירות: "כבר עכשיו כדאי לנקוט זהירות".
מאמר 3, פסקה ג – הצגה נחרצת. הכותבת אינה מסייגת: "הנימוק השני הוא הנזק: לבעלי החיים, לשינה שלנו...". הפגיעה בשינה מוצגת כעובדה ומשמשת נימוק לטענה שיש לפעול נגד זיהום האור.
מדוע יש הבדל: מאמר 2 הוא מאמר מידע – מטרתו לדווח על מצב הידע, ולכן הוא מבחין בין מה שכבר הוכח לבין מה שעדיין נבדק. מאמר 3 הוא מאמר עמדה – מטרתו לשכנע, ולכן הכותבת מציגה את הנזק כוודאי. (ההסבר אינו חובה, אבל הוא מחזק את התשובה.)
טעות נפוצה: לכתוב מה כל מאמר אומר על ההשפעה (מלטונין, שינה) במקום להשוות איך היא מוצגת (בזהירות לעומת בנחרצות); או לחבר את שתי העמדות ב"ו" בלי מילת ניגוד.
שאלה 4 · מאמר 3: טענת נגד והפרכתה; תפקיד הפתיחה
במאמר 3, בפסקה ד, הכותבת מציגה טענת נגד לעמדתה ומפריכה אותה.
כתבו את טענת הנגד ואת שני הנימוקים שבאמצעותם הכותבת מפריכה אותה. (4 נקודות)
טענת הנגד: ______
נימוק 1: ______
נימוק 2: ______
מאמר 3 נפתח בשאלה "מתי בפעם האחרונה ראיתם את שביל החלב?" ובסיפור על טיול לילה של הכותבת עם ילדיה (פסקה א).
הסבירו מהו התפקיד של פתיחה זו במאמר. כתבו שני תפקידים. (3 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
טענת הנגד: תאורה ברחובות מעניקה ביטחון – רחוב חשוך מזמין פשיעה ותאונות, ולכן אין לצמצם את התאורה.
נימוק 1: במחקר גדול שנערך באנגליה ובוויילס, ברשויות שכיבו או עמעמו את פנסי הרחוב, לא נמצאה עדות לעלייה בתאונות הדרכים או בפשיעה.
נימוק 2: אור חזק מדי אינו משפר בהכרח את הבטיחות, כי הסנוור שהוא יוצר מקשה על נהגים ועל הולכי רגל לראות את מה שנמצא בצל.
איך מזהים טענת נגד: מחפשים ביטוי שמייחס את הטענה לאחרים. פסקה ד נפתחת במילים "רבים יטענו כי תאורה היא ביטחון: רחוב חשוך מזמין פשיעה ותאונות, ואסור לחסוך בתאורה על חשבון בטיחות התושבים". זו טענה הסותרת את עמדת הכותבת (שיש לצמצם את התאורה).
איך מזהים את ההפרכה: אחרי טענת הנגד באה מילת ניגוד: "החשש מובן, אך העובדות אינן תומכות בו בהכרח". הכותבת מוותרת קודם ("החשש מובן") ואחר כך מפריכה בשני נימוקים:
1. נימוק מחקרי: "במחקר גדול שנערך באנגליה ובוויילס... נבחנו נתונים מ־62 רשויות מקומיות... החוקרים לא מצאו עדות לכך שהשינויים הובילו לעלייה במספר תאונות הדרכים או בפשיעה".
2. נימוק לוגי: המילים "זאת ועוד" מסמנות הוספה של נימוק שני: "אור חזק מדי אינו משפר בהכרח את הבטיחות: הסנוור שהוא יוצר מקשה... לראות את מה שנמצא בצל".
שימו לב: את טענת הנגד צריך לנסח כטענה (תאורה היא ביטחון / צמצום התאורה יפגע בבטיחות), ולא כעובדה או כשאלה.
טעות נפוצה: לכתוב את "החשש מובן" כנימוק – זה ויתור, ולא הפרכה; או לכתוב רק את הנימוק המחקרי ולשכוח את הנימוק השני, הפותח ב"זאת ועוד".
סעיף ב
תפקיד 1: לעורר את עניין הקוראים ולשתף אותם – השאלה הרטורית פונה ישירות אל הקוראים וגורמת להם להבין שגם הם אולי לא ראו את שביל החלב זמן רב.
תפקיד 2: להמחיש את הבעיה באמצעות סיפור אישי ומרגש – בתה של הכותבת, בת עשר, מעולם לא ראתה שמיים אמיתיים, משום שגדלה בעיר שבה "הלילה כבר אינו לילה". הסיפור מציג את נושא המאמר (זיהום האור) ומכין את הקוראים לטענה שיש לפעול נגדו.
מה נדרש: שני תפקידים שונים של הפתיחה – לא תיאור של מה שכתוב בה, אלא למה הכותבת בחרה לפתוח כך.
תפקיד 1 – פנייה אל הקוראים ועירור עניין. "מתי בפעם האחרונה ראיתם את שביל החלב?" היא שאלה רטורית: הכותבת אינה מצפה לתשובה, אלא רוצה שכל קורא יבדוק את עצמו ויגלה שאינו זוכר. הפנייה בגוף שני ("ראיתם") יוצרת קשר אישי עם הקוראים ומושכת אותם להמשיך לקרוא.
תפקיד 2 – המחשת הבעיה והצגת הנושא. הסיפור על הבת ש"שאלה בתדהמה מה הן כל הנקודות הלבנות שבשמיים" הוא דוגמה מוחשית ומרגשת לטענה המרכזית: ילדי העיר אינם מכירים שמיים אמיתיים. המשפט "היא גדלה בעיר שבה הלילה כבר אינו לילה" מוביל ישירות לנושא – זיהום האור – ולטענה בפסקה ב שהגיע הזמן לטפל בו.
תוספת אפשרית (מבנה מסגרת): הפתיחה מתקשרת לסיום המאמר: "אולי יום אחד ישאלו ילדינו על הכוכבים לא מתוך תדהמה, אלא מתוך סקרנות". המילה "תדהמה" חוזרת מן הפתיחה, וכך נוצרת מסגרת לטיעון.
טעות נפוצה: לכתוב רק "לעורר עניין" פעמיים במילים שונות, או לסכם את הסיפור בלי לומר מה תפקידו.
שאלה 5 · מטלת כתיבה: סקירה על נזקי זיהום האור ועל הדרכים לצמצמו
מטלת כתיבה (25 נקודות)
לקראת "שבוע הסביבה" בבית הספר התבקשתם לכתוב לעיתון בית הספר סקירה על הנזקים של זיהום האור ועל הדרכים לצמצם אותו. התבססו על מאמרים 2 ו־3.
כתבו בהיקף של 100–200 מילים.
הקפידו על דרכי מסירה מקובלות ועל אזכור מקורות המידע בגוף הסקירה ובסופה (ביבליוגרפיה).
השתמשו בעמוד זה לכתיבת טיוטה, ואת הסקירה כתבו בעמודים 7–8.
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 5
להחזיר את הלילה: נזקי זיהום האור והדרכים לצמצמו
התאורה המלאכותית מאפשרת לנו לפעול גם אחרי השקיעה, אך לשימוש לא נבון בה יש מחיר: זיהום אור. בסקירה זו יוצגו הנזקים של זיהום האור והדרכים לצמצם אותו.
זיהום האור פוגע קודם כול בבעלי החיים (שחר, 2026; אבירם, 2026), שרבים מהם זקוקים לחושך. צבי ים שבקעו נמשכים אל אורות החוף ומתרחקים מן הים, ציפורים נודדות מתבלבלות וחגות סביב בניינים מוארים, וחרקים רבים מתים סביב הפנסים (שחר, 2026). נוסף על כך, אור בלילה, ובייחוד אור כחול, מעכב את הפרשת המלטונין, ההורמון המאותת לגוף שהגיע זמן השינה, אם כי השפעתו על הבריאות עדיין נחקרת (שחר, 2026). אבירם (2026) מוסיפה כי אור המופנה אל השמיים הוא בזבוז של חשמל ושל כסף ציבורי.
עם זאת, שני הכותבים מדגישים שאין צורך לוותר על התאורה, אלא יש להשתמש בה בתבונה. שניהם ממליצים על פנסים מוסתרים המכוונים את האור כלפי מטה, על נורות בגוון חם ועל עמעום התאורה או כיבויה כשאין בה צורך (שחר, 2026; אבירם, 2026). אבירם (2026) מציעה גם לחייב בעלי עסקים לכבות שלטים מוארים אחרי חצות, ומזכירה שגם התושבים יכולים לכבות תאורה מיותרת בביתם.
צעדים פשוטים אלה יכולים לצמצם את הנזקים של זיהום האור ולהשיב לנו את שמי הלילה.
ביבליוגרפיה
אבירם, מ' (2026). הגיע הזמן לכבות את האור.
שחר, י' (2026). כשהלילה אינו חשוך.
(מספר מילים: 184, בלי הכותרת ורשימת המקורות)
1. מה המטלה דורשת – שני תבחינים: (א) הנזקים של זיהום האור; (ב) הדרכים לצמצם אותו. המטלה אינה מבקשת להסביר מהו זיהום אור או מה מקורותיו, ואינה מבקשת עמדה אישית. כדאי לסמן את שני התבחינים במטלה ולוודא שכל אחד מהם מקבל פסקה משלו.
2. איסוף החומר – היכן נמצא המידע:
כדאי לסדר את הפריטים בטבלה של שתי עמודות (מאמר 2 / מאמר 3) לכל תבחין, ולסמן את הפריטים המשותפים (הנזק לבעלי החיים; פנסים מוסתרים, גוון חם, כיבוי כשאין צורך; "לא לחזור לחושך" – מאמר 2, פסקה ו; מאמר 3, פסקה ו). הם הבסיס למיזוג.
3. מבנה הסקירה:
(א) הנזקים: פותחים בפריט המשותף (הנזק לבעלי החיים) עם אזכור כפול, מפרטים את הדוגמאות ממאמר 2, מוסיפים את הנזק לבני האדם (תוך שמירה על הסייג של מאמר 2 – "עדיין נחקרת"), ומסיימים בפריט שמופיע רק במאמר 3 (בזבוז).
(ב) הדרכים: משפט מעבר המציג את העיקרון המשותף ("להשתמש בתאורה בתבונה"), הדרכים המשותפות לשני המאמרים עם אזכור כפול, ואחריהן הדרכים שמופיעות רק במאמר 3.
4. מילות קישור ששימשו: "אך", "קודם כול", "נוסף על כך", "אם כי", "מוסיפה כי", "עם זאת", "אלא", "גם". הן מסמנות את הארגון (מעבר מנזק לנזק ומן הנזקים אל הדרכים) ואת הקשרים הלוגיים (הוספה, ניגוד, ויתור).
5. עמידה בתבחינים:
6. טעויות אופייניות:
חלק שני – לשון
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
בחלק זה שלושה פרקים. ענו על שני פרקים: על פרק א – חובה, ועל אחד מן הפרקים ב–ג.
פרק א: שם המספר ואותיות השימוש – חובה (10 נקודות)
בפרק זה ענו על שאלה 6.
לפניכם שני פרקים: פרק ב – תחביר, פרק ג – מערכת הצורות.
בחרו בפרק שלמדתם: בפרק ב – תחביר או בפרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרתם ענו על השאלות לפי ההוראות.
פרק ב: תחביר (40 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 7–11 (לכל שאלה – 10 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
פרק ג: מערכת הצורות (40 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 12–16 (לכל שאלה – 10 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
שם המספר ואותיות השימוש
שאלה 6 · שם המספר ואותיות השימוש
לפניכם משפטים ובהם אפשרויות להגיית שם המספר ואותיות השימוש וכן מספרים מודגשים.
הקיפו את הצורה הנכונה מבין האפשרויות להגיית שם המספר ואותיות השימוש, וכתבו במילים את המספרים המודגשים (אין צורך לנקד).
◂ פתרון מלא לשאלה 6
הכלל הבסיסי: במספר היסודי מ־3 עד 10 (וגם באחדות של 13–19 ושל העשרות־ואחדות) שם המספר "הפוך" למין שם העצם: עם שם עצם זכר – צורה עם ה' בסוף (שלושה, שבעה, חמישה); עם שם עצם נקבה – צורה בלי ה' (שלוש, שבע, חמש). לכן תמיד מתחילים בשאלה: מה מינו של שם העצם הנספר?
1. בִּשְׁתֵּי ערים.
2. שְׁמוֹנֶה וּשְׁלוֹשִׁים.
3. שִׁבְעַת הכוכבים. "כוכב" – שם עצם זכר, ולכן הצורה היא שִׁבְעָה; לפני שם עצם מיודע ("הכוכבים") משתמשים בצורת הנסמך – שִׁבְעַת. (שֶׁבַע היא צורת הנקבה, ושְׁבַע היא צורת הנסמך של הנקבה – "שבע הערים".)
4. ב־22 באפריל – עשרים ושניים. בתאריך, היום בחודש נקרא כמספר זכר (כמו "יום"): עשרים ושניים באפריל, ולא "עשרים ושתיים".
5. אלפיים ושבע; שעה אחת.
6. שלושה עשר כוכבים. "כוכב" – זכר. במספרים 13–19 בזכר: האחדות עם ה' והעשרת "עָשָׂר": שלושה עשר (בנקבה: שלוש עשרה).
7. הכוכב האחד עשר. מספר סודר מ־11 ומעלה נכתב כמספר יסודי מיודע, הבא אחרי שם העצם ומתאים לו במין. "כוכב" – זכר, ולכן: הכוכב האחד עשר (בנקבה: הפעם האחת עשרה).
8. פנס מספר שתיים. כאן "2" אינו סופר פנסים, אלא מציין מספר מזהה (המספר הסתמי, אחרי המילה "מספר"). במספר הסתמי משתמשים תמיד בצורת הנקבה: מספר אחת, מספר שתיים, מספר שלוש – גם כשהמילה שלפניו זכר.
9. ארבעים וחמש דקות. "דקה" – נקבה, ולכן 45 = ארבעים וחמש (העשרות זהות לשני המינים; האחדות – לפי הכלל: נקבה בלי ה').
טעות נפוצה: לכתוב "פנס מספר שניים" (כאילו המספר מתאים ל"פנס"); לכתוב "עשרים ושתיים באפריל" (התאריך נקרא בזכר); לכתוב "שלוש עשרה כוכבים" או "הכוכב האחת עשרה"; לבחור "שְׁבַע הכוכבים" (צורת נקבה) לפני שם עצם זכר.
תחביר
שאלה 7 · סוגי משפטים, חלק כולל, קשר של ויתור והמרה
לפניכם שלושה משפטים.
I. לפני שהומצאה הנורה החשמלית, ראו בני האדם בכל לילה בהיר אלפי כוכבים. ______
II. הפנסים הישנים פיזרו אור לכל עבר, ואילו הפנסים החדשים מכוונים את האור כלפי מטה. ______
III. החוקרים גילו שבהירות השמיים עולה בכל שנה. ______
כתבו ליד כל משפט את הסוג התחבירי שלו.
– אם המשפט מורכב, תחמו את הפסוקית, וכתבו את התפקיד התחבירי שלה.
– אם המשפט הוא משפט איחוי, תחמו את איבריו. (6 נקודות)
לפניכם משפט ובו חלק כולל.
בחושך צדים, מנווטים ומתרבים בעלי חיים רבים.
העתיקו את החלק הכולל, וכתבו את התפקיד התחבירי שלו. (2 נקודות)
החלק הכולל: ______
התפקיד התחבירי: ______
לפניכם משפט איחוי.
אומנם התאורה ברחובות חיונית לבטיחות, אך אפשר לעמעם אותה בשעות המאוחרות של הלילה.
(1) ציינו את הקשר הלוגי בין איברי המשפט. ______ (1 נקודה)
(2) המירו את המשפט במשפט מורכב שיבטא את אותו הקשר הלוגי. (1 נקודה)
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
I. משפט מורכב: [לפני שהומצאה הנורה החשמלית,]פסוקית תיאור זמן ראו בני האדם בכל לילה בהיר אלפי כוכבים.
II. משפט איחוי (מאוחה / מחובר): [הפנסים הישנים פיזרו אור לכל עבר,]איבר א [ואילו הפנסים החדשים מכוונים את האור כלפי מטה.]איבר ב
III. משפט מורכב: החוקרים גילו [שבהירות השמיים עולה בכל שנה.]פסוקית מושא
שיטה: בכל משפט מסמנים את הנשואים. נשוא אחד – משפט פשוט; יותר מנשוא אחד – בודקים אם יש פסוקית התלויה במשפט העיקרי ופותחת במילת שעבוד (משפט מורכב), או שני איברים שווי מעמד המחוברים במילת קישור של איחוי (משפט איחוי).
משפט I – משפט מורכב, פסוקית תיאור זמן.
משפט II – משפט איחוי. שני נשואים: "פיזרו", "מכוונים". לכל חלק נושא משלו ("הפנסים הישנים", "הפנסים החדשים"), וכל חלק יכול לעמוד בפני עצמו כמשפט. החלקים מחוברים במילה "ואילו" – מילת קישור של איחוי המבטאת ניגוד/עימות (ולא מילת שעבוד). לכן שני איברים שווי מעמד:
איבר א: הפנסים הישנים פיזרו אור לכל עבר.
איבר ב: ואילו הפנסים החדשים מכוונים את האור כלפי מטה.
משפט III – משפט מורכב, פסוקית מושא.
טעות נפוצה: לסווג את משפט II כמשפט מורכב בגלל המילה "ואילו" – זו מילת קישור של איחוי, ושני האיברים שווי מעמד. ובמשפט I – לתחום את הפסוקית עד סוף המשפט; הפסוקית מסתיימת במילים "הנורה החשמלית", ומה שאחריהן ("ראו בני האדם...") הוא המשפט העיקרי.
סעיף ב
החלק הכולל: צדים, מנווטים ומתרבים.
התפקיד התחבירי: נשוא (נשוא כולל).
מהו חלק כולל: שני רכיבים או יותר בעלי אותו תפקיד תחבירי, הקשורים לאותה מילה במשפט ומחוברים בפסיקים או ב־ו' החיבור.
הניתוח: שואלים "מה עושים בעלי החיים בחושך?" – "צדים", "מנווטים" ו"מתרבים". שלושת הפעלים מתארים פעולות של אותו נושא, בעלי חיים (רבים – לוואי), ולכן שלושתם יחד הם נשוא – נשוא כולל. הנשוא בא כאן לפני הנושא (סדר נשוא–נושא), ו"בחושך" הוא תיאור (מקום/זמן).
שימו לב: המשפט פשוט – אף שיש בו שלושה פעלים, כולם נשואים של אותו נושא, ואין בו פסוקית או איברים נפרדים.
טעות נפוצה: לכתוב "מושא" – משום שבעלי החיים באים אחרי הפעלים. המיקום אינו קובע את התפקיד; שואלים מי צדים? – בעלי החיים. כלומר "בעלי חיים" הוא הנושא, והפעלים הם הנשוא.
סעיף ג
(1) ויתור.
(2) אף על פי שהתאורה ברחובות חיונית לבטיחות, אפשר לעמעם אותה בשעות המאוחרות של הלילה.
(אפשר גם: "למרות שהתאורה...", "אף שהתאורה...", "הגם שהתאורה...")
(1) ויתור. הצמד "אומנם... אך..." מבטא ויתור: הכותב מודה בעובדה שבאיבר הראשון (התאורה חיונית לבטיחות), ובכל זאת קובע את מה שנאמר באיבר השני (אפשר לעמעם אותה) – כלומר האיבר השני מתקיים למרות האיבר הראשון. המילה "אומנם" היא הסימן המובהק לוויתור; בלעדיה "אך" לבדה הייתה מתפרשת גם כניגוד.
(2) המרה למשפט מורכב. במשפט מורכב מבטאים ויתור באמצעות פסוקית תיאור ויתור, הנפתחת במילת שעבוד של ויתור: "אף על פי ש...", "אף ש...", "למרות ש...", "הגם ש...". את הוויתור (מה שמודים בו) מכניסים לפסוקית, ואת הטענה (מה שמתקיים למרות זאת) משאירים במשפט העיקרי:
[אף על פי שהתאורה ברחובות חיונית לבטיחות,]פסוקית תיאור ויתור אפשר לעמעם אותה בשעות המאוחרות של הלילה.
משמיטים את "אומנם" ואת "אך" – הן מילות איחוי, והפסוקית כבר מבטאת את הקשר.
טעות נפוצה: להשאיר את "אך" אחרי פסוקית הוויתור ("אף על פי ש..., אך אפשר...") – זו כפילות של מילות קישור; או להמיר בקשר אחר, למשל סיבה ("מכיוון שהתאורה חיונית...").
שאלה 8 · תפקידים תחביריים, סוגי נשואים, תמורה
לפניכם משפט פשוט.
למרבה הצער, ילדים רבים לא ראו מעולם את שביל החלב.
נתחו את המשפט: ציינו מעל המילים את התפקידים התחביריים שלהן. (4 נקודות)
לפניכם שלושה משפטים.
I. הלילה החשוך הוא משאב טבעי.
II. בערים רבות אין כמעט חושך אמיתי.
III. התושבים יכולים לכבות את האורות המיותרים.
בכל משפט – סמנו קו מתחת לנשוא, וכתבו את סוג הנשוא. (3 נקודות)
משפט I: ______ משפט II: ______ משפט III: ______
לפניכם שני משפטים פשוטים.
שביל החלב נראה בשמיים חשוכים כפס בהיר. שביל החלב הוא הגלקסיה שלנו.
(1) צרפו את שני המשפטים למשפט פשוט אחד שיש בו תמורה. (2 נקודות)
(2) מהו התפקיד התחבירי של התמורה במשפט שכתבתם? ______ (1 נקודה)
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
למרבה הצער – הסגר
ילדים – נושא
רבים – לוואי
(לא) ראו – נשוא
מעולם – תיאור (זמן)
את שביל החלב – מושא (החלב – לוואי של "שביל")
שיטה: מוצאים קודם את הנשוא, אחר כך את הנושא (מי עשה את הפעולה ומתאים לנשוא במין ובמספר), ואחר כך שואלים שאלות על שאר המילים.
טעות נפוצה: לסמן את "למרבה הצער" כתיאור (אופן/סיבה) – הוא אינו מתאר את הראייה, אלא את יחסו של הכותב לדברים; או לסמן את "מעולם" כמושא.
סעיף ב
I. הלילה החשוך הוא משאב (טבעי). – נשוא שמני ("הוא" – אוגד).
II. בערים רבות אין כמעט חושך אמיתי. – נשוא קיומי (דמוי פועל).
III. התושבים יכולים לכבות את האורות המיותרים. – נשוא מורחב.
I – נשוא שמני. הנשוא הוא שם עצם – "משאב" (עם הלוואי "טבעי"); הוא אומר משהו על הנושא "הלילה" (החשוך – לוואי). "הוא" – אוגד, המקשר בין הנושא לנשוא השמני; האוגד אינו חלק מן הנשוא, ולכן אין לסמן אותו. בדיקה: "הלילה החשוך – משאב טבעי" – המשפט עומד גם בלי האוגד.
II – נשוא קיומי (דמוי פועל). "אין" מציינת היעדר של משהו – זה נשוא דמוי פועל (יש/אין). מה אין? – "חושך" (אמיתי – לוואי), וזה הנושא. "בערים רבות" – תיאור מקום, "כמעט" – תיאור (מידה).
III – נשוא מורחב. "יכולים" הוא פועל שאינו משלים את המשמעות לבדו (התושבים יכולים... מה?), ולכן בא אחריו שם הפועל "לכבות". שתי המילים יחד הן הנשוא – נשוא מורחב, המבטא כאן יכולת (מודליות). "את האורות המיותרים" – מושא של "לכבות".
טעות נפוצה: ב־I לסמן את "הוא" כחלק מן הנשוא; ב־II לסמן את "חושך" כנשוא; ב־III לסמן רק את "יכולים" או רק את "לכבות" – בנשוא מורחב מסמנים את שתי המילים.
סעיף ג
(1) שביל החלב, הגלקסיה שלנו, נראה בשמיים חשוכים כפס בהיר.
(אפשר גם: "הגלקסיה שלנו, שביל החלב, נראית בשמיים חשוכים כפס בהיר.")
(2) נושא.
מהי תמורה: צירוף שמני שבא אחרי שם אחר, מתייחס לאותו דבר בדיוק ומפרט או מזהה אותו. לתמורה יש אותו תפקיד תחבירי כמו המילה שהיא ממירה, ואפשר להציב אותה במקומה.
(1) הצירוף: המשפט השני רק מזהה את "שביל החלב" (הוא הגלקסיה שלנו). מוותרים על הנשוא שלו ועל האוגד "הוא", ומצמידים את "הגלקסיה שלנו" ישירות אחרי "שביל החלב" – בין שני פסיקים:
שביל החלב, הגלקסיה שלנו, נראה בשמיים חשוכים כפס בהיר.
בדיקה: יש במשפט נשוא אחד בלבד – "נראה" – ואין בו מילת שעבוד, ולכן הוא פשוט.
(2) התפקיד – נושא. התמורה "הגלקסיה שלנו" ממירה את "שביל החלב", שהוא הנושא של "נראה" (מה נראה? – שביל החלב). בדיקה: "הגלקסיה שלנו נראית בשמיים כפס בהיר" – התמורה יכולה לבוא במקום הנושא.
טעות נפוצה: לכתוב "שביל החלב, שהוא הגלקסיה שלנו, נראה..." – זה משפט מורכב (פסוקית לוואי), ולא משפט פשוט עם תמורה; או לשכוח את הפסיק השני, שאחרי התמורה.
שאלה 9 · קשרים לוגיים ומילות קישור ביחידת שיח ובמשפטים
לפניכם קטע שהושמטו ממנו ארבע מילות קישור. מתחת לקטע יש רשימה של מילות קישור.
האור המלאכותי שינה את חיינו לטובה, (1) ______ הוא מאפשר לנו לעבוד, ללמוד ולבלות גם אחרי השקיעה. (2) ______ יש לו גם מחיר: הוא פוגע בבעלי חיים ומסתיר מאיתנו את הכוכבים. (3) ______ מומחים ממליצים להשתמש בתאורה בתבונה, למשל לכבות את אורות החצר (4) ______ בני הבית הולכים לישון.
רשימת מילות הקישור: לכן, לפני ש, משום ש, אולם
השלימו כל אחד מן המקומות (1)–(4) במילת קישור מתאימה מן הרשימה (השתמשו בכל מילה פעם אחת), וכתבו ליד כל מילה את הקשר הלוגי שהיא מבטאת. (4 נקודות)
לפניכם ארבעה משפטים.
I. כדי שהצבים הקטנים ימצאו את דרכם אל הים, הפקחים מכבים את האורות בחוף בעונת הבקיעה. ______
II. אם נכבה את האור במרפסת, נוכל לראות את הכוכבים. ______
III. בערב בהיר אפשר לצפות בכוכבים בעין בלתי מזוינת או בעזרת משקפת. ______
IV. בשמורת הטבע מותר להשתמש רק בפנסים מוסתרים. ______
ציינו ליד כל משפט את סוג הקשר הלוגי שבו. (4 נקודות)
המירו את משפט I שבסעיף ב במשפט פשוט שיבטא את אותו הקשר הלוגי. (2 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
(1) משום ש – סיבה.
(2) אולם – ניגוד.
(3) לכן – תוצאה (סיבה ותוצאה).
(4) לפני ש – זמן.
שיטה: בכל מקום קוראים את מה שלפניו ואת מה שאחריו ושואלים: מה היחס בין שני החלקים? רק אחר כך בוחרים מילה מן הרשימה.
טעות נפוצה: להחליף בין "משום ש" ובין "לכן" – "משום ש" פותחת את הסיבה, ו"לכן" פותחת את התוצאה. וכן: לכתוב "ויתור" ליד "אולם" – בקטע אין הודאה בעובדה שלמרותה מתקיים דבר אחר, אלא הצגה של צד מנוגד.
סעיף ב
I. תכלית.
II. תנאי.
III. ברירה.
IV. צמצום.
I – תכלית. "כדי ש..." פותחת פסוקית המציינת את המטרה של הפעולה: הפקחים מכבים את האורות לשם כך שהצבים ימצאו את הים. שאלת הבדיקה: "לשם מה?".
II – תנאי. "אם..." פותחת פסוקית המציינת את התנאי שרק בהתקיימותו תתקיים התוצאה: רק אם נכבה את האור – נוכל לראות את הכוכבים.
III – ברירה. המילה "או" מחברת בין שתי אפשרויות ("בעין בלתי מזוינת" / "בעזרת משקפת"), שאפשר לבחור באחת מהן. זה קשר של ברירה, והוא מתקיים בין שני חלקים כוללים (שני תיאורי אופן) בתוך משפט פשוט.
IV – צמצום. המילה "רק" מגבילה את ההיתר לסוג אחד של פנסים (מוסתרים) ומוציאה את כל שאר הפנסים – זה קשר של צמצום (הגבלה).
טעות נפוצה: ב־I לכתוב "סיבה" – הסיבה מסבירה למה קרה דבר (מה גרם לו), ואילו התכלית מציינת לשם מה עושים אותו (מה רוצים שיקרה בעקבותיו). ב־IV לכתוב "תנאי" או "ברירה" – אין כאן תנאי ("אם") ואין שתי אפשרויות לבחירה ("או"); המילה "רק" מצמצמת את מה שמותר, ולכן הקשר הוא צמצום.
סעיף ג
הפקחים מכבים את האורות בחוף בעונת הבקיעה לשם הכוונת הצבים הקטנים אל הים.
(אפשר גם: "...לשם הצלת הצבים הקטנים", "...למען מציאת דרכם של הצבים הקטנים אל הים".)
שלב 1 – מה צריך להשתנות: במשפט I יש שני נשואים – "ימצאו" (בפסוקית התכלית) ו"מכבים" (במשפט העיקרי). כדי שהמשפט יהיה פשוט, צריך לבטל את הפסוקית ולהשאיר נשוא אחד בלבד – "מכבים".
שלב 2 – איך שומרים על התכלית: מחליפים את מילת השעבוד "כדי ש" במילת יחס של תכלית – "לשם", "למען", "לטובת" – ואחריה שם פעולה (או צירוף שמני) במקום הפועל: "ימצאו את דרכם" ← "הכוונת הצבים / מציאת דרכם של הצבים". כך הפסוקית הופכת לתיאור תכלית בתוך משפט פשוט:
הפקחים מכבים את האורות בחוף בעונת הבקיעה [לשם הכוונת הצבים הקטנים אל הים].תיאור תכלית
בדיקה: נשוא אחד ("מכבים"), אין מילת שעבוד – פשוט; הקשר עדיין תכלית (לשם מה מכבים? – לשם הכוונת הצבים).
שימו לב: תשובה כמו "הפקחים מכבים את האורות... כדי לעזור לצבים הקטנים למצוא את דרכם" מכילה "כדי" + שם פועל, ויש המנתחים מבנה זה כפסוקית (פסוקית מצומצמת). הנושא אינו נכלל בחומר לבחינה, ולכן עדיף לבחור במבנה החד־משמעי: מילת יחס + שם פעולה.
טעות נפוצה: להחליף את "כדי ש" במילת שעבוד אחרת של תכלית ("על מנת ש...", "בשביל ש...") – אלה שוב מילות שעבוד, והמשפט נשאר מורכב.
שאלה 10 · דרכי מסירה, פסוקיות במשפט מרובה פסוקיות, צורות בינוני
לפניכם משפט מורכב.
המדריכה אמרה לתלמידים: "הלילה תוכלו לראות את כוכב הלכת נוגה."
(1) תחמו את הפסוקית, וכתבו את התפקיד התחבירי שלה. (1 נקודה)
(2) המירו את המשפט במשפט שבו הדברים נמסרים בדיבור עקיף. (3 נקודות)
לפניכם משפט מורכב.
התושבים שהתלוננו על האור הפולש ביקשו מן העירייה שתחליף את הפנס שמאיר לתוך חדריהם.
(1) תחמו את שלוש הפסוקיות שבמשפט, וכתבו את התפקיד התחבירי של כל אחת מהן. (3 נקודות)
(2) אחת הפסוקיות נמצאת בתוך פסוקית אחרת. העתיקו את הפסוקית המכילה פסוקית אחרת. (1 נקודה)
לפניכם שני משפטים פשוטים, ובכל אחד מהם המילה "נודדות" מודגשת.
I. ציפורים נודדות רבות מתבלבלות בגלל אורות העיר.
II. בכל סתיו נודדות מיליוני ציפורים דרומה.
ציינו ליד כל משפט את חלק הדיבור ואת התפקיד התחבירי של המילה "נודדות". (2 נקודות)
משפט I – חלק הדיבור: ______ התפקיד התחבירי: ______
משפט II – חלק הדיבור: ______ התפקיד התחבירי: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
(1) המדריכה אמרה לתלמידים: ["הלילה תוכלו לראות את כוכב הלכת נוגה."] – פסוקית מושא (בדיבור ישיר).
(2) המדריכה אמרה לתלמידים שבאותו לילה הם יוכלו לראות את כוכב הלכת נוגה.
(אפשר גם: "...כי באותו הלילה יוכלו לראות...", "...שבלילה ההוא הם יוכלו לראות...")
(1) פסוקית מושא. המשפט העיקרי: "המדריכה אמרה לתלמידים" (נושא – המדריכה, נשוא – אמרה, "לתלמידים" – מושא). שואלים: מה אמרה? – הציטוט כולו הוא מה שנאמר, כלומר המושא של "אמרה". זו פסוקית בדרך של דיבור ישיר: היא מסומנת בנקודתיים ובמירכאות, ובה נשוא משלה – "תוכלו לראות" (נשוא מורחב).
(2) המרה לדיבור עקיף – ארבעה שינויים:
1. מסירים את הנקודתיים ואת המירכאות.
2. מוסיפים מילת שעבוד – "ש" או "כי" – בראש הפסוקית.
3. משנים את הגוף: בדיבור הישיר המדריכה פונה לתלמידים בגוף שני ("תוכלו"); בדיבור העקיף המספר מדבר עליהם, ולכן גוף שלישי: "(הם) יוכלו".
4. משנים את מילות הזמן לנקודת המבט של המספר: "הלילה" (הלילה של המדריכה) ← "באותו לילה" / "בלילה ההוא".
התוצאה: המדריכה אמרה לתלמידים [שבאותו לילה הם יוכלו לראות את כוכב הלכת נוגה].פסוקית מושא
המשפט נשאר מורכב, והפסוקית נשארת פסוקית מושא – משתנה רק דרך המסירה.
טעות נפוצה: להשאיר את הגוף השני ("שהלילה תוכלו לראות") – בדיבור עקיף זה אינו תקין; או להשאיר את המירכאות יחד עם "ש".
סעיף ב
(1) התושבים [שהתלוננו על האור הפולש]פסוקית לוואי ביקשו מן העירייה [שתחליף את הפנס [שמאיר לתוך חדריהם]פסוקית לוואי]פסוקית מושא.
– [שהתלוננו על האור הפולש] – פסוקית לוואי (של "התושבים").
– [שתחליף את הפנס שמאיר לתוך חדריהם] – פסוקית מושא (של "ביקשו").
– [שמאיר לתוך חדריהם] – פסוקית לוואי (של "הפנס").
(2) שתחליף את הפנס שמאיר לתוך חדריהם.
שלב 1 – מוצאים את הנשואים: "התלוננו", "ביקשו", "תחליף", "מאיר" – ארבעה נשואים, כלומר משפט עיקרי ושלוש פסוקיות. כל פסוקית נפתחת כאן ב"ש".
שלב 2 – המשפט העיקרי: "התושבים ביקשו מן העירייה" (נושא – התושבים, נשוא – ביקשו, "מן העירייה" – מושא).
שלב 3 – תפקיד כל פסוקית:
(2) פסוקית בתוך פסוקית: "הפנס" הוא המושא של "תחליף", כלומר הוא נמצא בתוך פסוקית המושא. לכן גם פסוקית הלוואי שמתארת אותו נמצאת בתוכה. פסוקית המושא כולה – "שתחליף את הפנס שמאיר לתוך חדריהם" – היא פסוקית מורכבת, המכילה פסוקית לוואי.
טעות נפוצה: לסגור את פסוקית המושא אחרי "הפנס" ("[שתחליף את הפנס]") – פסוקית המושא נמשכת עד סוף המשפט, כי הלוואי של "הפנס" שייך לה; או לכתוב שגם הפסוקית הראשונה היא פסוקית מושא, רק משום שהיא נפתחת ב"ש".
סעיף ג
משפט I – חלק הדיבור: שם תואר; התפקיד התחבירי: לוואי.
משפט II – חלק הדיבור: פועל; התפקיד התחבירי: נשוא.
הרקע: "נודדות" היא צורת בינוני (בניין קל: נָדַד – נוֹדֵד – נוֹדְדוֹת), וצורת הבינוני יכולה לשמש פועל, שם תואר או שם עצם. מכריעים לפי התפקיד במשפט.
משפט I – שם תואר, לוואי. "נודדות" מתארת את "ציפורים" – אילו ציפורים? – ציפורים נודדות (כלומר מן הסוג שנודד). היא מתאימה לשם העצם במין ובמספר ובאה אחריו, כמו שם התואר "רבות" שאחריה. הנשוא של המשפט הוא "מתבלבלות", והנושא – "ציפורים".
משפט II – פועל, נשוא. כאן "נודדות" מתארת פעולה שעושות הציפורים בזמן מסוים ("בכל סתיו"), ולצידה תיאור כיוון ("דרומה"). זה הנשוא של המשפט, והנושא הוא "מיליוני ציפורים" (סדר נשוא–נושא). אפשר להטות את הפועל בזמנים: "נדדו", "ינדדו" – סימן לפועל.
טעות נפוצה: לכתוב במשפט I "פועל" רק משום שהמילה בצורת הווה; או לכתוב במשפט II "שם תואר" משום שהיא באה לפני "ציפורים". שואלים: האם המילה מתארת את שם העצם (שם תואר) או מספרת מה הוא עושה (פועל)?
שאלה 11 · פיסוק, צירוף משפטים ופירוקם
לפניכם קטע ואחריו הנחיות. הוסיפו לקטע סימני פיסוק לפי הנחיות אלה. (5 נקודות)
שעת כדור הארץ מבצע בין־לאומי הנערך מדי שנה בחודש מרץ מזמינה את הציבור לכבות את האורות למשך שעה. לדברי המארגנים המבצע נועד להביע מחויבות לשמירה על כדור הארץ להעלות את המודעות למשבר האקלים ולעודד פעולה למען הסביבה. כשהאורות כבים בבניינים מפורסמים רבים מגלים לפתע את שמי הלילה. סבתא שישבה במרפסת עם נכדיה אמרה להם בהתרגשות כך נראו השמיים כשהייתי ילדה.
לפניכם שלושה משפטים פשוטים.
(1) הצבים הקטנים בוקעים מן הביצים בלילה.
(2) הצבים הקטנים זוחלים אל האופק הבהיר ביותר.
(3) האופק הבהיר ביותר נמצא בדרך כלל מעל הים.
צרפו את שלושת המשפטים למשפט מורכב אחד שיש בו שתי פסוקיות לוואי. (3 נקודות)
לפניכם משפט מורכב.
מאחר שנורות הלד זולות וחסכוניות, רשויות רבות מתקינות יותר ויותר פנסים.
פרקו את המשפט לשני משפטים פשוטים, ושמרו על הקשר הלוגי ביניהם. (2 נקודות)
(1) ______
(2) ______
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
שעת כדור הארץ, מבצע בין־לאומי הנערך מדי שנה בחודש מרץ, מזמינה את הציבור לכבות את האורות למשך שעה. לדברי המארגנים, המבצע נועד להביע מחויבות לשמירה על כדור הארץ, להעלות את המודעות למשבר האקלים ולעודד פעולה למען הסביבה. כשהאורות כבים בבניינים מפורסמים, רבים מגלים לפתע את שמי הלילה. סבתא שישבה במרפסת עם נכדיה אמרה להם בהתרגשות: "כך נראו השמיים כשהייתי ילדה."
שיטה: לכל הנחיה מוצאים בקטע את המבנה המתאים ומוסיפים את הסימן שלו. (הסימנים שנוספו מודגשים בתשובה.)
שימו לב: אין פסיקים סביב "שישבה במרפסת עם נכדיה" – זו פסוקית לוואי המגדירה איזו סבתא, והיא צמודה לשם העצם.
טעות נפוצה: לשים פסיק אחד בלבד בתמורה; לשים פסיק לפני ו' החיבור האחרונה בחלקים הכוללים; לשכוח את המירכאות הסוגרות בדיבור הישיר.
סעיף ב
הצבים הקטנים, שבוקעים מן הביצים בלילה, זוחלים אל האופק הבהיר ביותר, שנמצא בדרך כלל מעל הים.
(אפשר גם: "הצבים הקטנים שבוקעים מן הביצים בלילה זוחלים אל האופק הבהיר ביותר, הנמצא בדרך כלל מעל הים.")
שלב 1 – בוחרים את המשפט העיקרי: המשפט שמתחבר לשני האחרים הוא (2): הוא כולל גם את "הצבים הקטנים" (שמופיעים במשפט 1) וגם את "האופק הבהיר ביותר" (שמופיע במשפט 3). לכן הוא יהיה המשפט העיקרי: "הצבים הקטנים זוחלים אל האופק הבהיר ביותר".
שלב 2 – הופכים את שני המשפטים האחרים לפסוקיות לוואי:
שלב 3 – התוצאה והבדיקה:
הצבים הקטנים [שבוקעים מן הביצים בלילה]פסוקית לוואי זוחלים אל האופק הבהיר ביותר [שנמצא בדרך כלל מעל הים].פסוקית לוואי
שלושה נשואים (בוקעים, זוחלים, נמצא), משפט עיקרי אחד ושתי פסוקיות, שכל אחת מהן מתארת שם עצם (אילו צבים? איזה אופק?) – ולכן שתיהן פסוקיות לוואי. כל המידע נשמר, ואין חזרה על שמות.
טעות נפוצה: לחבר את המשפטים ב־ו' ("...בלילה וזוחלים...") – כך נוצר נשוא כולל או משפט איחוי, ולא פסוקית לוואי; או להשאיר את השם החוזר בתוך הפסוקית ("שהצבים הקטנים בוקעים...").
סעיף ג
(1) נורות הלד זולות וחסכוניות.
(2) לכן רשויות רבות מתקינות יותר ויותר פנסים.
(אפשר גם: "משום כך / על כן / לפיכך רשויות רבות מתקינות...")
שלב 1 – ניתוח: [מאחר שנורות הלד זולות וחסכוניות] היא פסוקית תיאור סיבה (נשוא כולל: "זולות וחסכוניות"); המשפט העיקרי – "רשויות רבות מתקינות יותר ויותר פנסים" – הוא התוצאה.
שלב 2 – פירוק: משמיטים את מילת השעבוד "מאחר ש", והפסוקית הופכת למשפט עצמאי: "נורות הלד זולות וחסכוניות." (המשפט פשוט – יש בו נשוא כולל אחד.)
שלב 3 – שמירה על הקשר: כדי שהיחס של סיבה ותוצאה לא ייעלם, פותחים את המשפט השני במילת קישור של תוצאה: "לכן רשויות רבות מתקינות יותר ויותר פנסים." המילה "לכן" מקשרת בין המשפטים ביחידת שיח, ואינה הופכת את המשפט למורכב.
טעות נפוצה: לכתוב שני משפטים בלי שום מילת קישור – כך הקשר הלוגי אינו נשמר; או לכתוב במשפט השני "משום ש...", ואז הוא שוב מורכב.
מערכת הצורות
שאלה 12 · שורש ובניין של פעלים; פועל סביל ומטרת השימוש בו
לפניכם קטע ובו פעלים מודגשים.
בערים רבות הוּאֲרוּ בשנים האחרונות הכבישים בנורות לד חזקות. האור הלבן מְסַנְוֵר לעיתים את הנהגים ומַטְרִיד את התושבים. השנה הִכִּירָה העירייה בבעיה: בשכונתנו הותקנו פנסים חדשים, המכוונים את האור כלפי מטה, והתאורה בגינות הציבוריות נִכְבֵּית בחצות. אנו מקווים שבקרוב יִתְמַלְּאוּ שמי השכונה שוב בכוכבים.
בטבלה שלפניכם נתחו את הפעלים המודגשים בקטע – ציינו את השורש ואת הבניין של כל פועל. (6 נקודות)
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| הוּאֲרוּ | ||
| מְסַנְוֵר | ||
| מַטְרִיד | ||
| הִכִּירָה | ||
| נִכְבֵּית | ||
| יִתְמַלְּאוּ |
הפועל הוּאֲרוּ שבמשפט הראשון בקטע הוא פועל סביל.
(1) כתבו את צורת הפעיל של הפועל הוּאֲרוּ, באותו הזמן ובאותו הגוף. ______ (1 נקודה)
(2) המירו את המשפט "בערים רבות הוארו בשנים האחרונות הכבישים בנורות לד חזקות" במשפט שהפועל בו פעיל. הוסיפו נושא מתאים. (1 נקודה)
(3) הסבירו מדוע הכותב בחר בפועל סביל במשפט זה. (2 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 12
סעיף א
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| הוּאֲרוּ | א-ו/י-ר | הופעל |
| מְסַנְוֵר | ס-נ-ו-ר | פיעל |
| מַטְרִיד | ט-ר-ד | הפעיל |
| הִכִּירָה | נ-כ-ר | הפעיל |
| נִכְבֵּית | כ-ב-י/ה | נפעל |
| יִתְמַלְּאוּ | מ-ל-א | התפעל |
השיטה הכללית: מורידים את אותיות התבנית (תחיליות של זמן וגוף, מ' של הבינוני, סיומות ־וּ, ־ָה, ־ֵית), מזהים את סימני הבניין ומשחזרים את אותיות השורש החסרות. כשיש ספק – מעבירים את הפועל לעבר, נסתר.
טעות נפוצה: לכתוב שורש ס-נ-ר או ס-ו-ר ל"מסנוור" (הו' כאן היא אות שורש); לכתוב שורש כ-י-ר ל"הכירה" (הדגש בכ' מעיד על נו"ן שנבלעה); לכתוב בניין הפעיל ל"הוארו" (הֵאִירוּ – הפעיל; הוּאֲרוּ – הופעל).
סעיף ב
(1) הֵאִירוּ
(2) בשנים האחרונות האירו הרשויות בערים רבות את הכבישים בנורות לד חזקות.
(3) הכותב בחר בפועל סביל, משום שחשוב לו להדגיש את הפעולה ואת תוצאתה – הכבישים מוארים כיום בנורות לד חזקות – ולא את מי שביצע אותה. מבצעי הפעולה (הרשויות) ברורים מן ההקשר או אינם חשובים לעניין, ובזכות הפועל הסביל "הכבישים" הם הנושא של המשפט, כלומר במרכז הדברים.
(1) הֵאִירוּ. זוגות הבניינים: הופעל הוא הסביל של הפעיל. הוּאֲרוּ – הופעל, עבר, נסתרים; ולכן הפעיל: הֵאִירוּ – הפעיל, עבר, נסתרים (בשורשים שהאות האמצעית שלהם ו'/י' הפעיל בא בתבנית הֵקִים, הֵבִין – ובא' הגרונית: הֵאִיר).
(2) ההמרה: במשפט הסביל הנושא הוא "הכבישים" – הם מה שהוארו. במשפט הפעיל צריך מבצע פעולה בתפקיד נושא, ו"הכבישים" הופכים למושא (עם "את"): "הרשויות האירו את הכבישים...". אפשר לבחור כל נושא הגיוני: "העיריות", "הרשויות המקומיות". הזמן והמספר נשמרים (עבר, רבים).
(3) מטרת הסביל: משתמשים בפועל סביל כאשר:
תשובה מלאה כוללת את שני הרכיבים: מה מודגש (הפעולה/התוצאה/הכבישים) ומה מוצנע (המבצע).
טעות נפוצה: ב־(1) לכתוב "הִאִירוּ" או "אָרוּ"; ב־(2) לשכוח את "את" לפני המושא או לשנות את הזמן; ב־(3) לכתוב רק "כי זה סביל" או להסביר מה המשמעות של המשפט במקום את מטרת הבחירה בסביל.
שאלה 13 · שאילה מלעז, משקלים, דרכי תצורה
לפניכם רשימת מילים.
תְּאוּרָה, מָאוֹר, הֶאָרָה, תֵּאוֹרְיָה
(1) הקיפו את המילה היוצאת דופן. (1 נקודה)
(2) הסבירו מדוע היא יוצאת דופן. ______ (1 נקודה)
(3) ציינו את השורש המשותף לשלוש המילים האחרות. ______ (1 נקודה)
לפניכם ארבעה שמות.
חֲשֵׁכָה, שְׁקִיעָה, אֲפֵלָה, זְרִיחָה
(1) מיינו את השמות לשתי קבוצות לפי המשקל, וציינו את המשקל של כל קבוצה. (2 נקודות)
קבוצה 1: ______ המשקל: ______
קבוצה 2: ______ המשקל: ______
(2) באחת הקבוצות המשקל הוא משקל של שם פעולה. ציינו את הבניין שזהו שם הפעולה שלו. ______ (1 נקודה)
לפניכם משפט ובו ארבעה שמות מודגשים.
בטבלה שלפניכם מיינו את ארבעת השמות המודגשים לפי דרך התצורה שלהם. ליד השם שנוצר בדרך של שורש ומשקל, כתבו גם את השורש שלו. (4 נקודות)
| שורש ומשקל | בסיס וצורן סופי | הלחם בסיסים | ראשי תיבות |
|---|---|---|---|
◂ פתרון מלא לשאלה 13
סעיף א
(1) תֵּאוֹרְיָה
(2) זו מילה שאולה מלעז (theory); אין לה שורש עברי, ולא נוצרה בדרך של שורש ומשקל.
(3) א-ו/י-ר
הדרך: לכל מילה מחפשים שורש ומשקל. מילה שאין לה שורש עברי ואי אפשר להציב אותה בתבנית עברית היא כנראה שאולה מלעז.
טעות נפוצה: לבחור במילה "מָאוֹר" כיוצאת דופן, משום שאין בה ת'; או לחשוב ש"תאוריה" גזורה מן השורש א-ו-ר בגלל הדמיון בצליל.
סעיף ב
(1) קבוצה 1: חֲשֵׁכָה, אֲפֵלָה – המשקל: קְטֵלָה.
קבוצה 2: שְׁקִיעָה, זְרִיחָה – המשקל: קְטִילָה.
(2) קְטִילָה הוא שם הפעולה של בניין קל.
הדרך: מוצאים את השורש של כל שם ומציבים את אותיות קט"ל במקומן, תוך שמירה על התנועות.
(2) קְטִילָה הוא משקל שם הפעולה של בניין קל (שָׁקְעָה – שְׁקִיעָה, זָרְחָה – זְרִיחָה, כמו כָּתַב – כְּתִיבָה). השמות חשכה ואפלה מציינים מצב (היעדר אור), ולא פעולה.
שימו לב: ההבדל בין הקבוצות הוא בתנועה של האות השנייה: צירי (קְטֵלָה) לעומת חיריק מלא (קְטִילָה). החטף בחשכה ובאפלה אינו משנה את המשקל – הוא רק "מחליף" את השווא באות גרונית.
טעות נפוצה: למיין לפי השורש או לפי האות הגרונית (חשכה ואפלה "שונות" כי יש בהן חטף), או לכתוב לקְטִילָה בניין פיעל.
סעיף ג
| שורש ומשקל | בסיס וצורן סופי | הלחם בסיסים | ראשי תיבות |
|---|---|---|---|
| מִתְקָן – ת-ק-ן | תְּאוּרָן | מִגְדַּלּוֹר | דּוּ"חַ |
הדרך: בודקים אם אפשר "לראות" בתוך המילה מילה קיימת שלמה (בסיס), שתי מילים קיימות, או אותיות ראשונות של כמה מילים. אם לא – מחפשים שורש ומשקל.
טעות נפוצה: לשבץ את "תאורן" בשורש ומשקל (שורש א-ו-ר) – אילו נגזר ישר מן השורש, לא הייתה בו הת' של המשקל תְּקוּלָה; העובדה שכל המילה "תאורה" נמצאת בו מראה שהוא נבנה מן הבסיס. וכן: לכתוב ל"מתקן" שורש ק-נ-ה או ת-ק-נ-ן.
שאלה 14 · משמעויות הבניינים, דיוקי הגייה בהקשר, יצירת צורות פועל
לפניכם שלושה משפטים, ובכל אחד מהם חסר פועל מן השורש כ-ב-י/ה.
(1) הפנס הישן ______ מעצמו באמצע הלילה. (בניין קל, עבר, נסתר)
(2) השומר ______ את הפנסים בחצות. (בניין פיעל, עבר, נסתר)
(3) הפנסים ______ על ידי השומר. (בניין פֻּעַל, עבר, נסתרים)
(א) השלימו בכל משפט את הפועל לפי ההנחיות שבסוגריים. (3 נקודות)
(ב) הסבירו את ההבדל במשמעות בין הפועל במשפט (1) לבין הפועל במשפט (2). (1 נקודה)
לפניכם שני משפטים, ובכל אחד מהם שתי צורות מודגשות, אך רק אחת מהן מתאימה להקשר המשפט.
(1) הקיפו בכל משפט את הצורה המתאימה להקשר. (2 נקודות)
(2) ציינו את הבניין של כל אחת מן הצורות שהקפתם. (1 נקודה)
הצורה במשפט הראשון: ______ הצורה במשפט השני: ______
לפניכם שלושה משפטים, ובכל אחד מהם חסר פועל.
השלימו את הפועל לפי ההנחיות שבסוגריים. (3 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 14
סעיף א
(א) (1) כָּבָה (2) כִּבָּה (3) כֻּבּוּ
(ב) הפועל כָּבָה (קל) מתאר דבר שקרה לפנס עצמו – הפנס הפסיק לדלוק, ואין מי שמבצע את הפעולה; זה פועל שאינו מקבל מושא (פועל עומד). הפועל כִּבָּה (פיעל) מתאר פעולה שמישהו (השומר) עושה בדבר אחר – הוא גורם לפנסים להפסיק לדלוק; זה פועל שמקבל מושא (פועל יוצא).
(א) יצירת הצורות:
(ב) ההבדל במשמעות:
כלומר: אותו שורש, ובכל בניין משמעות אחרת – בקל מצב או שינוי שקורה מעצמו, בפיעל פעולה שמישהו עושה, ובפועל – אותה פעולה מנקודת המבט של מי שהיא נעשתה בו.
טעות נפוצה: לכתוב "כּוּבָּה" או "כֻּבָּה" במשפט (3) – הנושא "הפנסים" ברבים, ולכן הצורה היא כֻּבּוּ.
סעיף ב
(1) כַּבִּי ; הַדְלֵק
(2) כַּבִּי – פיעל; הַדְלֵק – הפעיל.
מה משותף לשני המשפטים: בשניהם יש מושא – "את האור", "את הפנס" – ופונים אל אדם ומבקשים ממנו לעשות פעולה בדבר אחר. לכן צריך צורת ציווי של פועל יוצא (המקבל מושא).
משפט 1 – כַּבִּי (פיעל). כַּבִּי היא צורת הציווי לנוכחת של פיעל (כַּבֵּה, כַּבִּי, כַּבּוּ – כמו נַסִּי, קַוִּי): פתח באות הראשונה ודגש באות השנייה. פירושה: גרמי לאור להפסיק לדלוק. הצורה כְּבִי היא ציווי של קל (כָּבָה – להפסיק לדלוק בעצמו), פועל שאינו מקבל מושא, ולכן אינה מתאימה ל"כְּבִי את האור".
משפט 2 – הַדְלֵק (הפעיל). הַדְלֵק היא צורת הציווי לנוכח של הפעיל (הִדְלִיק – הַדְלֵק, כמו הַזְמֵן, הַסְבֵּר): ה' בפתח בתחילת המילה. פירושה: גרום לפנס לדלוק. הצורה הִדָּלֵק היא ציווי של נפעל (נִדְלַק – הִדָּלֵק): חיריק בה' ודגש באות הראשונה של השורש; משמעותה סבילה או עומדת ("היה דולק"), ולכן אינה מתאימה לפועל עם מושא.
הכלל: בזוגות של צורות דומות מכריעים לפי המשמעות בהקשר – אם יש מושא ומישהו מבצע את הפעולה, בוחרים בבניין הפעיל־היוצא (פיעל / הפעיל), ולא בבניין שבו הנושא "עובר" את הפעולה (קל עומד / נפעל).
טעות נפוצה: לבחור "הִדָּלֵק" משום שהיא "נשמעת" רשמית יותר; או לכתוב לכַּבִּי בניין הפעיל.
סעיף ג
טעות נפוצה: לכתוב "הִנְטְתָה" או "הִטָּתָה"; לכתוב "נַצִּיא" או "נְיַצֵּא"; לכתוב "יִרְאוּ" (זו צורת קל – הם יראו משהו) במקום יֵרָאוּ (נפעל – הם ייראו, יהיו נראים).
שאלה 15 · משמעויות צורנים סופיים, שיקולי דעת בחידוש מילים, שאילה מלעז
לפניכם ארבעה משפטים, ובכל אחד מהם מילה מודגשת שנוצרה בדרך של בסיס וצורן סופי.
כתבו ליד כל משפט את משמעות הצורן הסופי במילה המודגשת בו. (4 נקודות)
בשיעור לשון התבקשו התלמידים להציע מילה עברית לתופעה הנקראת באנגלית skyglow – כיפת האור הנראית בלילה מעל הערים.
הוצעו שתי מילים: זְהַרְקִיעַ ו־זְהִירָה (מן השורש ז-ה-ר, שממנו נגזרת גם המילה "זוהר").
(1) ציינו את דרך התצורה של כל אחת מן המילים המוצעות. (2 נקודות)
זְהַרְקִיעַ: ______ זְהִירָה: ______
(2) איזו מן המילים מתאימה יותר לשמש מונח לתופעה? נמקו את תשובתכם. (1 נקודה)
לפניכם רשימת מילים.
טֶלֶסְקוֹפּ, כּוֹכָב, גָּלַקְסְיָה, תַּצְפִּית, רָקִיעַ
(1) הקיפו את שתי המילים השאולות מלעז. (2 נקודות)
(2) ציינו את השורש ואת המשקל של המילה תַּצְפִּית. (1 נקודה)
השורש: ______ המשקל: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 15
סעיף א
הדרך: לכל מילה מוצאים את הבסיס ושואלים: מה הוסיף הצורן לבסיס?
טעות נפוצה: לכתוב ל"ספרון" "שם מקום" או "בעל מקצוע" – ההקשר ("ובו מפות") מראה שזה ספר קטן; לכתוב ל"לילי" "כינוי קניין" (הלילה שלי) – ההקשר "עוף לילי" מראה שזה שם תואר; לכתוב ל"בהירות" "ריבוי" – המילה ביחיד ("בהירות השמיים עולה"), והסיומת היא ־וּת (שורוק), ולא ־וֹת של הרבים.
סעיף ב
(1) זְהַרְקִיעַ – הלחם בסיסים (זֹהַר + רָקִיעַ).
זְהִירָה – שורש ומשקל (ז-ה-ר, משקל קְטִילָה).
(2) זְהַרְקִיעַ מתאימה יותר. המילה זְהִירָה כבר קיימת בעברית במשמעות אחרת – צורת הנקבה של שם התואר "זהיר" – ולכן היא עלולה ליצור בלבול. זאת ועוד, משקל קְטִילָה מציין פעולה (שם פעולה של בניין קל), ואילו המילה זְהַרְקִיעַ מתארת את התופעה עצמה – זוהר ברקיע.
(1) דרכי התצורה:
(2) שיקולי הדעת: כשמחדשים מילה בודקים, בין השאר, שהיא אינה מתנגשת במילה קיימת ושמשמעות התבנית מתאימה למושג.
אפשר לקבל גם נימוק אחד בלבד, אם הוא מנוסח היטב (בדרך כלל – ההתנגשות במילה הקיימת).
התשובה המצופה היא אחת – זְהַרְקִיעַ. בחירה ב"זְהִירָה" אינה מזכה בנקודה, גם אם היא מנומקת בכך שהיא קצרה או בנויה בשורש ובמשקל: ההתנגשות במילה קיימת ושכיחה היא פגם מכריע במונח, ונימוקים אלה אינם מתמודדים איתה.
טעות נפוצה: לכתוב ל"זהרקיע" "שתי מילים" או "צירוף" במקום שם הדרך – הלחם בסיסים; או לבחור ב"זהירה" בנימוק שהיא "קצרה יותר", בלי להתייחס לדו־המשמעות.
סעיף ג
(1) טֶלֶסְקוֹפּ, גָּלַקְסְיָה
(2) השורש: צ-פ-י/ה; המשקל: תַּקְטִית
(1) מילים שאולות: מילה שאולה נכנסה לעברית משפה אחרת כמעט בלי שינוי, ואין לה שורש עברי.
(2) תַּצְפִּית – צ-פ-י/ה, תַּקְטִית. הת' בפתח בתחילת המילה ו־ִית בסופה הן חלק מן המשקל; בין הת' ל־ִית באות שתי אותיות השורש צ-פ, והאות השלישית, י/ה, "נבלעת" בסיומת – כמו בתַּכְלִית (כ-ל-י), תַּגְלִית (ג-ל-י), תַּרְבִּית (ר-ב-י). המשמעות קשורה לצפייה – התבוננות ממקום גבוה.
טעות נפוצה: לכתוב ל"תצפית" שורש צ-פ-ת או ת-צ-פ (הת' היא תחילית של המשקל); לבחור ב"רקיע" כמילה שאולה משום שהיא "נשמעת גבוהה".
שאלה 16 · שמות פעולה ובניינים, צורות בינוני כחלקי דיבור
לפניכם ארבעה צירופים, ובכל אחד מהם שם פעולה מודגש.
ציינו ליד כל צירוף את הבניין ששם הפעולה המודגש שייך אליו. (4 נקודות)
לפניכם שלושה משפטים, ובכל אחד מהם פועל מודגש.
כתבו ליד כל משפט את שם הפעולה של הפועל המודגש. (3 נקודות)
לפניכם משפט ובו שתי מילים מודגשות בצורת בינוני.
(1) ציינו מעל כל מילה מודגשת את חלק הדיבור שלה. (2 נקודות)
(2) ציינו את הבניין של המילה מַשְׁקִיפִים. ______ (1 נקודה)
◂ פתרון מלא לשאלה 16
סעיף א
מה צריך לזכור – משקלי שמות הפעולה: קל – קְטִילָה; נפעל – הִקָּטְלוּת; פיעל – קִטּוּל; הפעיל – הַקְטָלָה; התפעל – הִתְקַטְּלוּת. (לבניינים הסבילים פועל והופעל אין שם פעולה.)
טעות נפוצה: לכתוב לְ"הסתנוורות" בניין הפעיל (בגלל ה' שבתחילתה) – יש בה ת' של התפעל וסיומת ־וּת; לכתוב לְ"היחשפות" בניין התפעל – אין בה ת', והתבנית היא הִקָּטְלוּת של נפעל.
סעיף ב
שלב 1 – מזהים את הבניין של כל פועל:
שלב 2 – מציבים במשקל שם הפעולה של הבניין:
טעות נפוצה: לכתוב "חִלּוּף" (שם הפעולה של פיעל – חִלֵּף) במקום הַחְלָפָה; לכתוב "תְּלוּנָה" – זה שם מן אותו שורש, אבל אינו שם הפעולה של התפעל.
סעיף ג
(1) מַשְׁקִיפִים – שם עצם; נוֹפְלִים – שם תואר.
(2) הפעיל.
הרקע: צורת הבינוני (ההווה) יכולה לשמש פועל, שם עצם או שם תואר. מכריעים לפי התפקיד שלה במשפט.
(1) חלקי הדיבור:
(2) מַשְׁקִיפִים – הפעיל. מ' בפתח + יו"ד בין האות השנייה לשלישית = תבנית מַקְטִיל – בינוני של הפעיל (הִשְׁקִיף – מַשְׁקִיף). שורש ש-ק-ף.
טעות נפוצה: לכתוב "פועל" לשתי המילים, משום שהן "בהווה"; לכתוב לנוֹפְלִים "שם עצם" (בצירוף "כוכבים נופלים" היא מתארת את הכוכבים, ואינה מציינת דבר בפני עצמה).