מתכונת 10 בלשון ובעברית (שאלון 011281) - פתרון מלא
שאלון עיקרי (הבנה, הבעה ולשון) · שאלון 011281 · במבנה של הבגרות · 16 שאלות · 3 שעות
מבחן מתכונת בלשון במבנה של בחינת הבגרות. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא - פתרו בזמן של הבחינה, ורק אחר כך פתחו את הפתרונות.
מבנה המתכונת
א. משך הבחינה: שלוש שעות.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני חלקים.
חלק ראשון – הבנה והבעה – 50 נקודות
חלק שני – לשון – 50 נקודות
פרק א: שם המספר ואותיות השימוש
פרק ב: תחביר / פרק ג: מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר (נספח 2).
ד. הוראה מיוחדת: יש לענות על השאלות בגוף שאלון זה לפי ההוראות.
שימו לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
נספחים: נספח 1 – מאמרים; נספח 2 – דף עזר.
חלק ראשון – הבנה והבעה
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
קראו את המאמרים 1–3 שבנספח 1 המצורף, וענו על כל השאלות 1–5 שלפניכם.
הקפידו על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
(נספח 1 – מאמרים: לפניכם שלושה מאמרים. קראו אותם, וענו על השאלות בשאלון המחברת המצורף.)
שאלה 1 · תרשימים: אפקט הבעלות והדחף להשלמה
לפניכם שני תרשימים. אחד מהם מתאר את "אפקט הבעלות" והאחר – את "הדחף להשלמה", המוזכרים במאמרים.
תרשים 1
[תרשים: לוח של שתים־עשרה משבצות, בשלוש שורות של ארבע משבצות. באחת־עשרה משבצות מודבקות מדבקות, ועל כל אחת מהן תג מחיר קטן: "1 ₪". משבצת אחת ריקה, ובתוכה סימן שאלה גדול. מן המשבצת הריקה יוצא חץ עבה אל מדבקה גדולה המצוירת מחוץ ללוח. על המדבקה הגדולה תג מחיר גדול: "50 ₪", ולידה הכיתוב "חייב להשיג!".]
תרשים 2
[תרשים: מאזני כפות. בכל כף מונח ספל, ושני הספלים זהים לגמרי. על הספל שבכף הימנית תווית "שלי", ועל הספל שבכף השמאלית תווית "של מישהו אחר". הכף שבה מונח הספל "שלי" שוקעת למטה, והכף האחרת מתרוממת. ליד הספל "שלי" תג מחיר: "40 ₪", וליד הספל "של מישהו אחר" תג מחיר: "20 ₪".]
ציינו איזה מן התרשימים מתאר את "אפקט הבעלות" ואיזה מהם את "הדחף להשלמה". (4 נקודות)
תרשים 1: ______ תרשים 2: ______
בחרו באחד מן התרשימים, והסבירו כיצד בתרשים בא לידי ביטוי האפקט או הדחף שציינתם. (4 נקודות)
מהי ההשפעה המשותפת של "אפקט הבעלות" ושל "הדחף להשלמה" על האספן?
הקיפו את התשובה הנכונה. (3 נקודות)
(1) שניהם עוזרים לאספן להעריך באופן מדויק את ערכם הכספי של הפריטים באוסף.
(2) שניהם גורמים לאספן לייחס לפריטים מסוימים ערך גבוה מן הערך שאחרים מייחסים להם.
(3) שניהם גורמים לאספן להיפרד בקלות מפריטים כדי לפנות מקום לפריטים חדשים.
(4) שניהם סותרים זה את זה, ולכן אינם יכולים להשפיע על אותו אספן.
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
תרשים 1: הדחף להשלמה.
תרשים 2: אפקט הבעלות.
הדרך: קוראים בכל תרשים מה מצויר בו ומה כתוב בו, ומשווים להגדרות שבמאמרים.
תרשים 1 – הדחף להשלמה. בתרשים לוח של סדרה (12 משבצות), ובה פריט אחד חסר – המשבצת הריקה עם סימן השאלה. החץ מוביל מן המשבצת הריקה אל המדבקה החסרה, שמחירה 50 ₪ ולידה הכיתוב "חייב להשיג!", בעוד שכל אחת מן המדבקות שכבר בלוח מתומחרת ב־1 ₪. כלומר, דווקא הפריט החסר נעשה החשוב והיקר מכולם. זו ההגדרה במאמר 1, פסקה ד: "כל עוד חסר פריט אחד בסדרה, האספן חש אי־שקט... דווקא הפריט החסר נעשה בעיניו החשוב מכולם", ובמאמר 2, פסקה ג: "סדרה שחסר בה פריט אחד אינה נותנת לו מנוחה".
תרשים 2 – אפקט הבעלות. שני ספלים זהים לגמרי, וההבדל היחיד ביניהם הוא התווית: "שלי" או "של מישהו אחר". הכף של הספל "שלי" כבדה יותר, ומחירו כפול (40 ₪ לעומת 20 ₪). כלומר, הבעלות לבדה מעלה את ערכו של החפץ. כך מוגדר האפקט במאמר 1, פסקה ג: "אנו מייחסים לחפץ ערך גבוה יותר רק משום שהוא שייך לנו" (ושם מתואר גם ניסוי הספלים), ובמאמר 2, פסקה ב: "הנטייה שלנו להעריך חפץ יותר משום שהוא שלנו".
ההבדל שעוזר להכריע: אפקט הבעלות נוגע לפריט שכבר יש לנו (הספל "שלי"), ואילו הדחף להשלמה נוגע לפריט שחסר לנו (המשבצת הריקה).
סעיף ב
תשובה אפשרית א – תרשים 1:
בתרשים 1 הלוח מייצג סדרה של פריטים, והמשבצת הריקה עם סימן השאלה מייצגת את הפריט החסר בה. החץ היוצא מן המשבצת הריקה מוביל אל הפריט החסר, שמחירו 50 ₪ ולידו הכיתוב "חייב להשיג!", ואילו כל אחד מן הפריטים שכבר נמצאים בלוח מתומחר ב־1 ₪ בלבד. כך התרשים מראה שכל עוד הסדרה אינה שלמה, הפריט החסר נעשה בעיני האספן החשוב והיקר מכולם, אף שהוא אינו שונה משאר הפריטים.
תשובה אפשרית ב – תרשים 2:
בתרשים 2 שני הספלים זהים לגמרי, וההבדל היחיד ביניהם הוא התווית – "שלי" או "של מישהו אחר". אף על פי כן, הכף שבה מונח הספל "שלי" שוקעת, כלומר הוא "כבד" יותר בעינינו, ומחירו (40 ₪) כפול ממחירו של הספל השני (20 ₪). כך התרשים מראה שאנו מייחסים לחפץ ערך גבוה יותר רק משום שהוא שייך לנו.
מה נדרש: הסבר של התרשים, לא רק של המושג. התשובה צריכה לקשר בין רכיב בתרשים (משבצת ריקה, חץ, תג מחיר, תווית, כף המאזניים) לבין רכיב בהגדרה של האפקט או הדחף.
איך בונים את התשובה (תרשים 1):
1. מה מייצג הלוח – סדרה; מה מייצגת המשבצת הריקה – הפריט החסר.
2. מה מראים החץ ותגי המחיר – הפריט החסר "שווה" 50 ₪ ו"חייב להשיג", ושאר הפריטים 1 ₪ בלבד.
3. המסקנה – הפריט החסר נעשה החשוב מכולם, אף שערכו אינו שונה; זה הדחף להשלמה (מאמר 1, פסקה ד; מאמר 2, פסקה ג).
איך בונים את התשובה (תרשים 2):
1. מה זהה – שני הספלים; מה שונה – רק התווית "שלי" / "של מישהו אחר".
2. מה מראים המאזניים ותגי המחיר – הספל "שלי" כבד יותר ויקר פי שניים.
3. המסקנה – הבעלות לבדה מעלה את הערך; זה אפקט הבעלות (מאמר 1, פסקה ג – ניסוי הספלים; מאמר 2, פסקה ב).
טעות נפוצה: לכתוב רק את ההגדרה מן המאמר (מהו אפקט הבעלות) בלי להתייחס כלל לתרשים – למשבצת הריקה, לחץ, לתגי המחיר ולמאזניים. תשובה כזאת אינה עונה על השאלה.
סעיף ג
(2) שניהם גורמים לאספן לייחס לפריטים מסוימים ערך גבוה מן הערך שאחרים מייחסים להם.
התשובה: (2).
למה: במאמר 1, פסקה ג, בעלי הספלים דרשו מחיר "גבוה בהרבה – לעיתים פי שניים – מן המחיר שמשתתפים אחרים היו מוכנים לשלם בעבור ספל זהה". בפסקה ד האספן מוכן לשלם בעבור הפריט החסר "מחיר שאדם אחר לא היה משלם לעולם, אף שערכו אינו שונה מערכם של שאר הפריטים". בשני המקרים התוצאה זהה: האספן מעריך פריט (זה שכבר שלו, או זה שחסר לו) יותר ממה שאחרים מעריכים אותו.
למה לא האחרות:
שאלה 2 · מחלוקת בין חוקרים – השוואה
במאמר 2 מתוארת מחלוקת בין חוקרים בנוגע לסיבה שבגללה אנשים אוספים.
מהי המחלוקת? כתבו עד שני משפטים. נסחו את תשובתכם באמצעות השוואה. (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 2
החוקרת רותם גלעדי טוענת שאנשים אוספים בגלל צורך בשליטה ובביטחון: העולם מורכב ובלתי צפוי, ואילו האוסף הוא עולם קטן שהאספן שולט בו לגמרי. לעומתה, החוקר אלון מזרחי טוען שהסיבה העיקרית לאספנות היא צורך חברתי – הרצון להשתייך לקהילה ולזכות בהכרה ובהערכה על האוסף.
מה נדרש: (1) לזהות את שני הצדדים במחלוקת – גלעדי ומזרחי; (2) לכתוב את עמדת כל אחד מהם בעניין הסיבה לאספנות; (3) לנסח כהשוואה – עם מילת ניגוד/השוואה ("ואילו", "לעומת זאת", "לעומתה", "בניגוד ל..."); (4) לא יותר משני משפטים.
היכן זה בטקסט:
אפשר גם במשפט אחד: "לפי גלעדי אנשים אוספים כי האוסף מעניק להם תחושת שליטה וביטחון בעולם בלתי צפוי, ואילו לפי מזרחי הסיבה העיקרית היא הרצון להשתייך לקהילה של אספנים ולזכות בהכרה."
שימו לב: המחלוקת היא על הסיבה. דברי גלעדי בפסקה ד (האספנות היא "דרך בריאה" להתמודד עם חוסר אונים) וממצאו של מזרחי על חברי המועדונים הם הרחבה ותימוכין, ואינם מחליפים את הסיבות עצמן.
טעות נפוצה: לחבר את שתי העמדות ב"ו" או ב"או" (גלעדי טוענת ש... ומזרחי טוען ש...) – זו אינה השוואה. נדרשת מילה שמבטאת ניגוד: "ואילו", "לעומת זאת", "לעומתה".
שאלה 3 · טענה רווחת והסתייגות
במאמר 2 בפסקות ו–ח הכותב מציין טענה רווחת ומסתייג ממנה.
כתבו את הטענה הרווחת. (3 נקודות)
כתבו את ההסתייגות של הכותב מטענה זו. (3 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
הטענה הרווחת היא שאספנות היא תחביב יקר המתאים רק לבעלי אמצעים: פריטים נדירים נמכרים במכירות פומביות במחירים של מאות אלפי דולרים, ולכן מי שאין בידו כסף רב אינו יכול להשתתף בעולם האספנות.
איך מזהים טענה רווחת: מחפשים ביטוי שמראה שרבים מחזיקים בה. בפסקה ו: "בציבור רווחת דעה אחת: אספנות היא תחביב יקר, המתאים רק לבעלי אמצעים". הכותב מנגיד אותה לדעות החוקרים ("החוקרים אולי חלוקים... אך בציבור...") – זו דעה של רבים, לא של חוקר מסוים.
הנימוק שמלווה אותה (פסקות ו–ז): "מדי פעם מתפרסמות ידיעות על מכירות פומביות שבהן נמכרים מטבע עתיק, בול נדיר או כרטיס ספורט במחירים של מאות אלפי דולרים"; "ידיעות כאלה יוצרות את הרושם... שמי שאין בידו כסף רב אינו יכול להשתתף בו".
תשובה מלאה כוללת את הטענה (האספנות יקרה ומתאימה רק לעשירים) ואת הבסיס שלה (המחירים הגבוהים של פריטים נדירים).
טעות נפוצה: לכתוב את המחלוקת בין החוקרים (פסקות ג–ה) – זו אינה "טענה רווחת", אלא עמדות של חוקרים מסוימים, והיא גם אינה בפסקות ו–ח.
סעיף ב
ההסתייגות: תמונה זו נכונה רק לחלק קטן מעולם האספנות. רוב האוספים – אבנים, צדפים, גלויות, פקקים או כרטיסי כניסה – כמעט אינם עולים כסף, וערכם נמדד בהנאה, בסיפור ובמאמץ שהושקעו באיסופם, ולא במחיר.
איך מזהים הסתייגות: מחפשים מילת ניגוד או ויתור אחרי הטענה. פסקה ח נפתחת במילה "אולם": "אולם תמונה זו נכונה רק לחלק קטן מעולם האספנות".
הנימוק: "רוב האוספים בעולם – אבנים, צדפים, גלויות, פקקים או כרטיסי כניסה – כמעט אינם עולים כסף. ערכם... אינו נמדד במחיר... אלא בהנאה, בסיפור ובמאמץ".
הכותב אינו מכחיש שיש פריטים יקרים מאוד ושוק של סוחרים ומשקיעים, אלא מצמצם את הטענה: היא נכונה רק ל"חלק קטן" מן האספנות. זה ההבדל בין הסתייגות לבין הפרכה.
שאלה 4 · גורם נוסף המעודד אספנות
במאמרים 1 ו־2 מוצגים גורמים המניעים אנשים לאסוף ולצבור פריטים.
כותבת מאמר 3 מעלה גורם נוסף. מהו גורם זה, וכיצד הוא מעודד אנשים לקנות ולאסוף? (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 4
הגורם הנוסף הוא אסטרטגיות השיווק של החברות המייצרות פריטי אספנות, כמו "מהדורה מוגבלת" ו"קופסה עיוורת". המהדורה המוגבלת יוצרת מחסור מלאכותי ותחושת דחיפות, ולכן הקונה ממהר לרכוש את הפריט לפני שייגמר; הקופסה העיוורת מסתירה מן הקונה איזו דמות יקבל, ולכן כדי להשיג את הדמות שהוא רוצה הוא קונה שוב ושוב, ונמשך אחר ההתרגשות שבפתיחת הקופסה, הדומה להתרגשות שבמשחקי מזל.
מה נדרש: שני רכיבים – (1) מהו הגורם; (2) כיצד הוא מעודד קנייה ואיסוף.
שלב 1 – מה כבר הוזכר במאמרים 1 ו־2: אפקט הבעלות, הדחף להשלמה, הקשר לזיכרונות ולזהות (מאמר 1); הצורך בשליטה ובביטחון (גלעדי) והצורך החברתי בהשתייכות ובהכרה (מזרחי) (מאמר 2). גורם "נוסף" הוא גורם שאינו ברשימה הזאת – וכל הגורמים שם נובעים מן האספן עצמו.
שלב 2 – מה חדש במאמר 3: גורם חיצוני – החברות המייצרות. פסקה ג: "חלק גדול מפריטי האספנות מיוצרים מלכתחילה כדי שיאספו אותם"; פסקה ד: "החברות מפעילות אסטרטגיות שיווק שנועדו לעודד את הקונים להמשיך לקנות" – "מהדורה מוגבלת" ("מחסור מלאכותי כזה יוצר תחושת דחיפות") ו"קופסה עיוורת" ("כדי להשיג את הדמות שהוא רוצה, הוא קונה שוב ושוב... התרגשות הדומה להתרגשות שבמשחקי מזל").
(הדחף להשלמה מוזכר גם במאמר 3, פסקה ה, אבל הוא אינו "גורם נוסף", כי הוא הוצג כבר במאמרים 1 ו־2; במאמר 3 הוא מופיע כמנגנון שאסטרטגיות השיווק מנצלות.)
טעות נפוצה: לתאר רק את הקופסה העיוורת ("קונים קופסאות בלי לדעת מה בתוכן") בלי לציין במפורש שהגורם הוא אסטרטגיות השיווק של החברות. השאלה שואלת "מהו גורם זה" – יש לשיים אותו, ורק אחר כך להסביר כיצד הוא פועל.
שאלה 5 · מטלת כתיבה: סקירה על התועלות של האספנות
מטלת כתיבה (25 נקודות)
לקראת יריד אספנים שמארגנת מועצת התלמידים בבית ספרכם, התבקשתם לכתוב לעיתון בית הספר סקירה על התועלות של האספנות. התבססו על מאמרים 1 ו־2.
כתבו בהיקף של 100–200 מילים.
הקפידו על דרכי מסירה מקובלות ועל אזכור מקורות המידע בגוף הסקירה ובסופה (ביבליוגרפיה).
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 5
האספנות – יותר מתחביב
ילדים ומבוגרים רבים אוספים בולים, מטבעות, אבנים או גלויות, ומקדישים לכך זמן ומחשבה. מעבר להנאה שבאיסוף, האספנות מעניקה לאספנים תועלות רבות ומגוונות.
ראשית, האספנות היא מקור ללמידה ולפיתוח כישורים. איסוף בולים מקנה ידע על מדינות שונות ועל ההיסטוריה שלהן, ואיסוף אבנים מעורר עניין במדעי כדור הארץ (אלוני, 2024). אספנים רציניים רוכשים גם כישורי מחקר: הם בודקים את מקורו של כל פריט ולומדים להבחין בין פריט מקורי לבין חיקוי (לנדסמן, 2023). נוסף על כך, מיון הפריטים ותיעודם מפתחים סדר והקפדה על פרטים (אלוני, 2024).
שנית, לאספנות יש תועלת חברתית. בשני המאמרים מודגש כי במועדוני אספנים נרקמות חברויות בין אנשים בעלי עניין משותף, אף שהם שונים זה מזה בגילם (אלוני, 2024; לנדסמן, 2023). יתרה מזו, האספנות מועילה גם לחברה כולה: אספנים פרטיים שומרים פריטים המתעדים את חיי היום־יום בעבר (לנדסמן, 2023).
לבסוף, האספנות תורמת לרווחה הרגשית. העיסוק באוסף מרגיע ומטפח סבלנות (אלוני, 2024), והאוסף עצמו משמר זיכרונות ומעניק לבעליו קשר לעבר, ממש כמו יומן אישי או אלבום זיכרונות (אלוני, 2024; לנדסמן, 2023).
נמצא אפוא שהאספנות מעשירה את העוסקים בה בידע, בכישורים, בחברים ובזיכרונות.
ביבליוגרפיה
אלוני, מ' (ינואר, 2024). מה מניע את האספנים?
לנדסמן, ע' (אוקטובר, 2023). למה אנחנו אוספים?
(מספר מילים: 171, בלי הכותרת ורשימת המקורות)
1. מה המטלה דורשת – תבחין אחד בלבד: "התועלות" של האספנות. לא המניעים לאספנות (אפקט הבעלות, הדחף להשלמה, המחלוקת בין גלעדי למזרחי), לא העצות לאיסוף נבון ולא עמדה אישית. את המניעים אפשר להזכיר לכל היותר במשפט רקע, ועדיף לוותר עליהם.
2. איסוף החומר – היכן נמצאות התועלות:
כדאי לסדר את הפריטים בטבלה של שתי עמודות (מאמר 1 / מאמר 2) ולסמן פריטים משותפים – למידה/מחקר, חברה, זיכרונות – הם הבסיס למיזוג.
3. מבנה הסקירה:
(א) למידה וכישורים – למידה וארגון (אלוני) לצד כישורי מחקר (לנדסמן).
(ב) תועלת חברתית – חברויות במועדונים (פריט משותף, ולכן מובא פעם אחת עם אזכור כפול), ואחריה התרומה לחברה כולה (לנדסמן).
(ג) רווחה רגשית וזיכרונות – רוגע וסבלנות (אלוני), זיכרונות וקשר לעבר (משותף).
4. מילות קישור ששימשו: "מעבר ל־", "ראשית", "גם", "נוסף על כך", "שנית", "אף ש", "יתרה מזו", "לבסוף", "ממש כמו", "נמצא אפוא". הן מסמנות את הארגון (מנייה של תועלות) ואת הקשרים הלוגיים (הוספה, ויתור, השוואה, הסקה).
5. עמידה בתבחינים:
6. טעויות אופייניות:
חלק שני – לשון
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
בחלק זה שלושה פרקים. ענו על שני פרקים: על פרק א – חובה, ועל אחד מן הפרקים ב–ג.
פרק א: שם המספר ואותיות השימוש – חובה (10 נקודות)
בפרק זה ענו על שאלה 6.
לפניכם שני פרקים: פרק ב – תחביר, פרק ג – מערכת הצורות.
בחרו בפרק שלמדתם: בפרק ב – תחביר או בפרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרתם ענו על השאלות לפי ההוראות.
פרק ב: תחביר (40 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 7–11 (לכל שאלה – 10 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
פרק ג: מערכת הצורות (40 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 12–16 (לכל שאלה – 10 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
שם המספר ואותיות השימוש
שאלה 6 · שם המספר ואותיות השימוש
לפניכם משפטים ובהם אפשרויות להגיית שם המספר ואותיות השימוש וכן מספרים מודגשים.
הקיפו את הצורה הנכונה מבין האפשרויות להגיית שם המספר, וכתבו במילים את המספרים המודגשים (אין צורך לנקד).
באולם זה מוצג פריט מספר 253 ______, כד חרס עתיק ונדיר.
◂ פתרון מלא לשאלה 6
הכלל הבסיסי: במספרים 3–10 (וגם באחדות שבתוך מספר מורכב) שם המספר "הפוך" למין שם העצם: עם זכר – צורה עם ה' (שלושה, חמישה); עם נקבה – בלי ה' (שלוש, חמש). לכן שואלים תמיד: מה מינו של שם העצם הנספר?
1. בְּאַחַד האולמות. לפני שם עצם מיודע ברבים ("האולמות") באה צורת הנסמך: אַחַד (זכר) / אַחַת (נקבה). "אולם" – זכר (אולם גדול), ולכן אַחַד, ולא אֶחָד (צורת הנפרד, הבאה אחרי שם העצם: אולם אֶחָד). הסיומת ־וֹת אינה הופכת את "אולמות" לנקבה.
2. פריט מספר מאתיים חמישים ושלוש. אחרי המילה "מספר" המספר אינו סופר פריטים אלא מזהה פריט אחד – זהו מספר סתמי, והוא נאמר תמיד בצורת נקבה: שלוש (ולא שלושה), אף ש"פריט" זכר.
3. אלפיים וּשְׁמוֹנֶה. "שנה" – נקבה, ולכן בשנים קוראים את המספר בנקבה: שְׁמוֹנֶה (ולא שְׁמוֹנָה, צורת הזכר). ו' החיבור לפני אות בשווא (שְׁ) נהגית וּ (שורוק): וּשְׁמוֹנֶה. הצורה וְשְׁ – שני שוואים בתחילת מילה – אינה אפשרית.
4. מאתיים שישים ושלושה כלי חרס. "כלי" – זכר (כלי חרס שבור), ולכן שלושה (עם ה'). "מאתיים" ו"שישים" זהים לשני המינים.
5. תְּשַׁע הכתובות. "כתובת" – נקבה, ולכן צורת הנקבה. לפני שם עצם מיודע ("הכתובות") באה צורת הנסמך: תְּשַׁע (בשווא), ולא תֵּשַׁע (נפרד: תֵּשַׁע כתובות). תִּשְׁעַת היא צורת הנסמך של הזכר (תִּשְׁעַת החודשים) – לא מתאימה.
6. פי שלושה. אחרי "פי" (כפולה) המספר בא בצורת זכר: פי שניים, פי שלושה, פי ארבעה.
7. בתערוכה השתים עשרה. מספר סודר מ־11 ומעלה הוא מספר יסודי מיודע הבא אחרי שם העצם ומתאים לו במין. "תערוכה" – נקבה: התערוכה השתים עשרה (ולא "השנים עשר").
8. ארבעים ושבעה חוקרות וחוקרים. כשנספרים יחד זכרים ונקבות, ההתאם הוא לזכר, ולכן שבעה (צורת זכר), גם אם שם העצם הקרוב ("חוקרות") בנקבה.
9. שִׁשָּׁה עָשָׂר במאי. בתאריך, הימים בחודש נקראים בצורת זכר (כמו "יום"): שִׁשָּׁה עָשָׂר. שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה היא צורת הנקבה; שִׁשָּׁה עֶשְׂרֵה מערבת זכר (שישה) ונקבה (עשרה) ושגויה.
10. ארבעה עשר אחוזים. "אחוז" – זכר, ולכן ארבעה עשר (ולא ארבע עשרה).
טעות נפוצה: לכתוב "פריט מספר מאתיים חמישים ושלושה" (התאמה ל"פריט" במקום מספר סתמי בנקבה); לבחור "אֶחָד האולמות" או "שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה במאי"; לכתוב "ארבעים ושבע חוקרות וחוקרים" (התאמה לשם העצם הקרוב בלבד).
תחביר
שאלה 7 · סוג המשפט, תחימת פסוקיות ואיברים, תפקידים תחביריים
לפניכם שני משפטים.
(1) אם תצטרפו לצוות שכותב את עיתון בית הספר, תכירו תלמידים שמתעניינים בעיתונות מגיל צעיר. ______
(2) העורכים הצעירים ראיינו את מנהלת בית הספר על התוכניות לשנה הבאה, ולכן הגיליון האחרון היה הצלחה גדולה. ______
ציינו ליד כל משפט את הסוג התחבירי שלו.
ציינו את התפקיד התחבירי של המילים והצירופים המסומנים בקו.
במשפט (1): בית הספר ______
בעיתונות ______
מגיל צעיר ______
במשפט (2): הצלחה ______
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
(1) משפט מורכב.
(2) משפט איחוי (מאוחה / מחובר).
שיטה: מסמנים בכל משפט את הנשואים. אם יש יותר מנשוא אחד – בודקים איך החלקים מחוברים: מילת שעבוד (אם, ש־, כי, כאשר...) פותחת פסוקית התלויה במשפט העיקרי – משפט מורכב; מילת קישור של איחוי (ו־, אבל, לכן, ולכן...) מחברת שני איברים שווי מעמד – משפט איחוי.
משפט (1): הנשואים – "תצטרפו", "כותב", "תכירו", "מתעניינים". "אם" ו־"ש" הן מילות שעבוד, והחלקים שהן פותחות אינם יכולים לעמוד לבדם. המשפט העיקרי הוא "תכירו תלמידים" → מורכב.
משפט (2): הנשואים – "ראיינו", "היה הצלחה". כל חלק הוא משפט שלם בפני עצמו ("העורכים הצעירים ראיינו את מנהלת בית הספר..."; "הגיליון האחרון היה הצלחה גדולה"), והחלקים מחוברים ב"ולכן" – מילת קישור של איחוי → איחוי.
טעות נפוצה: לקבוע שמשפט (2) מורכב משום שיש בו קשר של סיבה ותוצאה. הקשר הלוגי אינו קובע את סוג המשפט; מה שקובע הוא אם יש מילת שעבוד או מילת איחוי. "ולכן" אינה פותחת פסוקית – אחריה בא משפט שלם.
סעיף ב
(1) [אם תצטרפו לצוות [שכותב את עיתון בית הספר,]פסוקית לוואי]פסוקית תנאי תכירו תלמידים [שמתעניינים בעיתונות מגיל צעיר.]פסוקית לוואי
(2) [העורכים הצעירים ראיינו את מנהלת בית הספר על התוכניות לשנה הבאה,]איבר א' [ולכן הגיליון האחרון היה הצלחה גדולה.]איבר ב'
משפט (1) – שלוש פסוקיות, אחת מהן בתוך אחרת:
בדיקה: פסוקית לוואי באה מיד אחרי שם העצם שהיא מתארת ונפתחת ב־ש; אפשר להמיר אותה בשם תואר או בצירוף ("תלמידים המתעניינים בעיתונות").
משפט (2) – שני איברים:
איבר א': העורכים הצעירים ראיינו את מנהלת בית הספר על התוכניות לשנה הבאה (נושא: העורכים; נשוא: ראיינו).
איבר ב': ולכן הגיליון האחרון היה הצלחה גדולה (נושא: הגיליון; אוגד: היה; נשוא: הצלחה).
"ולכן" שייכת לאיבר השני ופותחת אותו; הקשר הלוגי ביניהם – סיבה ותוצאה.
טעות נפוצה: לסגור את פסוקית התנאי אחרי "לצוות" ולפתוח פסוקית לוואי נפרדת – כך נוצר רושם ששתי הפסוקיות שוות מעמד, אבל פסוקית הלוואי היא חלק מן התנאי. טעות נוספת: לשכוח את פסוקית הלוואי השנייה [שמתעניינים בעיתונות מגיל צעיר].
סעיף ג
במשפט (1): בית הספר – לוואי; בעיתונות – מושא; מגיל צעיר – תיאור.
במשפט (2): הצלחה – נשוא.
טעות נפוצה: לכתוב "נשוא" ל"היה" ו"מושא" ל"הצלחה" – "היה" אינו מתאר פעולה, אלא רק מקשר בין הנושא לנשוא ומציין את הזמן (עבר). טעות נוספת: לכתוב "תיאור" ל"בעיתונות" – בלי השלמה זו הפועל "מתעניינים" אינו שלם במשמעותו.
שאלה 8 · פסוקיות נושא, נשוא מודאלי והסגר; המרה לאיחוי; תפקיד מילות שאלה
לפניכם שני משפטים מורכבים, ובכל אחד מהם יש פסוקית.
I. אפשר שמשחק השחמט אינו משפר את ההישגים של הילדים במתמטיקה.
II. ידוע שמשחק השחמט מלמד את הילדים סבלנות ותכנון מראש.
(1) ציינו את התפקיד התחבירי המשותף לשתי הפסוקיות במשפטים. ______
(2) בין שני המשפטים I–II יש קֶשֶׁר לוגי. ציינו מהו. ______
(3) ציינו מעל כל נשוא של החלק העיקרי במשפטים I–II את משמעותו מבין האפשרויות האלה:
הבעת רגש, הבעת ספק, ברירה, הבעת ודאות.
(4) לפניכם משפט פשוט, ובו הסגר.
השחמטאית הצעירה תנצח בוודאי בטורניר הקרוב בזכות האימונים הרבים.
לפניכם משפט מורכב.
השחקן הפסיד בשלושה משחקים רצופים בלי שאיבד את מצב רוחו הטוב.
המירו את המשפט במשפט איחוי (מאוחה/מחובר).
לפניכם שלושה משפטים ובהם מילות שאלה. ציינו את התפקיד התחבירי של מילת השאלה בכל משפט.
I. את מי תפגוש האלופה בגמר? ______
II. מה הפתיע את הצופים בתחרות? ______
III. היכן הטורניר השנתי של המועדון? ______
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
(1) פסוקית נושא
(2) ויתור / ניגוד / הסתייגות
(3) I. אפשר – הבעת ספק. II. ידוע – הבעת ודאות.
(4) • השחמטאית הצעירה תנצח בוודאי בטורניר הקרוב בזכות האימונים הרבים.
(1) פסוקית נושא. בשני המשפטים החלק העיקרי הוא מילה אחת – "אפשר", "ידוע" – שהיא נשוא. שואלים: "מה אפשר?" – [שמשחק השחמט אינו משפר את ההישגים...]; "מה ידוע?" – [שמשחק השחמט מלמד את הילדים...]. הפסוקית עונה על שאלת הנושא, ולכן היא פסוקית נושא. אפשר להמיר בשם: "ידועה התרומה של משחק השחמט לסבלנות של הילדים".
ניתוח: [ידוע]נשוא [שמשחק השחמט מלמד את הילדים סבלנות ותכנון מראש.]פסוקית נושא
(2) ויתור / ניגוד. המשפט הראשון מודה באפשרות שמחלישה את ערכו של השחמט (ייתכן שאינו משפר את ההישגים במתמטיקה), והשני קובע טענה הפוכה בכיוונה (ידוע שיש לו תועלת). אפשר לחבר ביניהם ב"אולם" או ב"אף על פי ש...": "אף על פי שאפשר ש..., ידוע ש...".
(3) משמעות הנשואים. "אפשר (ש)" מביע שהדובר אינו בטוח – הבעת ספק. "ידוע (ש)" מביע שהדובר בטוח – הבעת ודאות. אלה נשואים מודאליים: הם אינם מתארים פעולה אלא את עמדת הדובר כלפי התוכן שבפסוקית.
(4) ההסגר – "בוודאי". הסגר הוא מילה או צירוף שאינו קשור תחבירית לשום חלק במשפט ומביע את עמדת הדובר; אפשר להשמיט אותו והמשפט נשאר שלם: "השחמטאית הצעירה תנצח בטורניר הקרוב בזכות האימונים הרבים". "בוודאי" = בטוח – הבעת ודאות, כמו "ידוע" במשפט II.
טעות נפוצה: ב־(1) לכתוב "פסוקית מושא" כי הפסוקית באה אחרי המילה העיקרית; ב־(4) לסמן "בזכות האימונים הרבים" (זה תיאור סיבה, חלק מן המשפט) כהסגר.
סעיף ב
השחקן הפסיד בשלושה משחקים רצופים, ובכל זאת לא איבד את מצב רוחו הטוב.
(אפשר גם: "...למרות זאת / ואף על פי כן / ועם זאת לא איבד את מצב רוחו הטוב".)
שלב 1 – הקשר הלוגי: הפסוקית [בלי שאיבד את מצב רוחו הטוב] מתארת מצב שהיינו מצפים שלא יתקיים: מי שמפסיד שלוש פעמים ברצף צפוי לאבד את מצב רוחו – ובכל זאת השחקן לא איבד אותו. זה קשר של ויתור (בניגוד לציפייה).
שלב 2 – המרה לאיחוי: שני איברים עצמאיים, ובראש השני מילת קישור של ויתור באיחוי: "בכל זאת", "למרות זאת", "אף על פי כן", "עם זאת". הפועל "שאיבד" הופך לפועל עצמאי עם שלילה: "לא איבד".
[השחקן הפסיד בשלושה משחקים רצופים,]איבר א [ובכל זאת לא איבד את מצב רוחו הטוב.]איבר ב
טעות נפוצה: לכתוב "למרות ש..." או "אף על פי ש..." – אלה מילות שעבוד, והמשפט נשאר מורכב.
סעיף ג
I. מושא
II. נושא
III. נשוא
השיטה: עונים על השאלה במשפט שלם, ובודקים את תפקיד המילה שמחליפה את מילת השאלה.
I. (את) מי – מושא. תשובה: "האלופה תפגוש את השחקנית מחיפה בגמר". הנושא הוא "האלופה" (היא תפגוש), ו"את מי" הוא מי שהיא תפגוש – מושא ישיר (מסומן ב"את").
II. מה – נושא. תשובה: "המהלך הנועז הפתיע את הצופים". "מה" הוא מי שגרם להפתעה; "את הצופים" הוא המושא (מסומן ב"את"), ולכן "מה" הוא נושא. ההתאמה: מה – הפתיע (זכר, יחיד).
III. היכן – נשוא. במשפט אין פועל; זה משפט שמני. תשובה: "הטורניר השנתי של המועדון באולם הספורט". מה נאמר על הטורניר? היכן הוא נערך – זה הנשוא (נשוא שמני, צירוף יחס). "הטורניר" הוא הנושא, "השנתי" ו"של המועדון" – לוואים.
טעות נפוצה: ב־III לכתוב "תיאור (מקום)" כי "היכן" שואלת בדרך כלל על מקום. כאן אין פועל שהתיאור יכול להשלים – "היכן" מוסרת את העיקר שנאמר על הנושא, ולכן היא נשוא.
שאלה 9 · "יש" קיומי ומודלי, תפקידי מילות שאלה, חלק כולל
לפניכם שני משפטים, ובכל אחד מהם המילה "יש" מסומנת בקו.
(1) לשינה עמוקה יש השפעה חיובית על הזיכרון.
(2) רופאים רבים סבורים שבימי הבחינות יש להקפיד על שעות שינה קבועות.
כתבו את המשמעות של המילה "יש" במשפט (1) ואת המשמעות של המילה "יש" במשפט (2).
המשמעות של "יש" במשפט (1): ______
המשמעות של "יש" במשפט (2): ______
לפניכם שני משפטי שאלה. בכל אחד מן המשפטים ציינו מעל כל מילת שאלה את התפקיד התחבירי שלה.
(1) ממה סובלים בני נוער שאינם ישנים די צורכם?
(2) מתי בני הנוער צריכים לכבות את הטלפון?
לפניכם משפט בעל חלק כולל.
הסוד לשינה טובה אינו מזרן יקר אלא שגרה קבועה, ולכן רופאים ממליצים ללכת לישון בכל ערב באותה שעה.
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
במשפט (1): קיום / שייכות ("יש" קיומי – קיימת לה השפעה).
במשפט (2): המלצה / חובה / הכרח – מודליות ("יש ל־" = צריך, חייבים).
"יש" בשני תפקידים:
איך מבחינים: "יש" + שם עצם → קיום/שייכות. "יש" + שם פועל → מודליות (חובה, המלצה).
טעות נפוצה: לכתוב "קיום" בשני המשפטים, או לכתוב רק "נשוא" – השאלה שואלת על משמעות, לא על תפקיד.
סעיף ב
(1) [ממה]מושא סובלים בני נוער שאינם ישנים די צורכם?
(2) [מתי]תיאור (זמן) בני הנוער צריכים לכבות את הטלפון?
השיטה: למילת שאלה יש אותו תפקיד כמו התשובה שתבוא במקומה. עונים על השאלה ובודקים את תפקיד התשובה.
טעות נפוצה: לכתוב "מילת שאלה" (חלק דיבור) במקום תפקיד תחבירי; לסמן את "ממה" כתיאור (סיבה) – "סובלים מ־" היא השלמה של הפועל, כלומר מושא.
סעיף ג
מהו חלק כולל: שני רכיבים (או יותר) הממלאים אותו תפקיד תחבירי ומתייחסים לאותו רכיב במשפט; הם מחוברים בפסיק או במילת קישור (ו־, או, אבל, לא... אלא).
איתור: באיבר הראשון של המשפט: "הסוד לשינה טובה אינו ___ אלא ___". "הסוד" – נושא ("לשינה טובה" – לוואי); "אינו" – אוגד (שלילי). מה נאמר על הסוד? – שהוא לא "מזרן יקר" אלא "שגרה קבועה". שני הצירופים האלה ממלאים יחד את תפקיד הנשוא (נשוא שמני) – ולכן הם החלק הכולל: "מזרן יקר אלא שגרה קבועה".
הקשר הלוגי: המבנה "לא (אינו)... אלא..." מבטא ניגוד: דוחה אפשרות אחת ומעמיד במקומה את האחרת. זהו גם מבנה הדגשה – הוא מבליט את הרכיב שאחרי "אלא".
(המשפט כולו הוא משפט איחוי: ", ולכן רופאים ממליצים..." הוא איבר שני בקשר של סיבה ותוצאה. החלק הכולל נמצא באיבר הראשון.)
טעות נפוצה: לכתוב "נושא" או "מושא" במקום "נשוא"; לכתוב קשר של "ויתור" במקום "ניגוד"; למתוח קו גם תחת "הסוד לשינה טובה אינו".
שאלה 10 · הסגר ותרומתו; תמורה
לפניכם שני משפטים, ובכל אחד מהם יש הסגר.
I. שתיית מים מספקת משפרת את הריכוז, לדברי חוקרים רבים בתחום התזונה.
II. כנראה רוב בני הנוער לא שותים די מים במהלך יום הלימודים.
(1) מתחו קו מתחת להסגר בכל אחד מן המשפטים.
(2) הסבירו את תרומתו של ההסגר בכל משפט.
משפט I: ______
משפט II: ______
לפניכם שני משפטים, ובכל אחד מהם יש תמורה.
I. הדיאטנית המליצה על שלושה מזונות עשירים בחלבון: עדשים, אגוזים ודגים.
II. ביום שלישי, ביום הראשון של שבוע הבריאות, יחלקו המורים לתלמידים פירות טריים.
השלימו את הטבלה שלפניכם – העתיקו מכל משפט את התמורה ואת המילה שהיא ממירה, וציינו את התפקיד התחבירי של המילה שהתמורה ממירה.
| התמורה | המילה שהתמורה ממירה | התפקיד התחבירי של המילה שהתמורה ממירה | |
|---|---|---|---|
| משפט I | |||
| משפט II |
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
(1)
I. שתיית מים מספקת משפרת את הריכוז, לדברי חוקרים רבים בתחום התזונה.
II. כנראה רוב בני הנוער לא שותים די מים במהלך יום הלימודים.
(2)
משפט I – ההסגר מציין את מקור הדברים (מי טוען זאת).
משפט II – ההסגר מביע את עמדת הדובר: הוא מעריך שהדבר סביר אך אינו בטוח בו (השערה, אי־ודאות).
הסגר הוא מילה או צירוף שאינם קשורים תחבירית לשום חלק במשפט (אינם נושא, נשוא, מושא, תיאור או לוואי). אפשר להשמיט אותם, והמשפט יישאר שלם. ההסגר מוסיף מידע על הדובר – מקור הדברים או יחסו אליהם.
I – "לדברי חוקרים רבים בתחום התזונה". אם נשמיט אותו – "שתיית מים מספקת משפרת את הריכוז" – המשפט שלם. תרומתו: מציין את מקור הטענה, ובכך מייחס אותה לחוקרים ומחזק את אמינותה. יש לסמן את כל הצירוף, לא רק את "לדברי".
II – "כנראה". בלעדיו: "רוב בני הנוער לא שותים די מים במהלך יום הלימודים" – משפט שלם. המילה מבטאת את יחס הדובר לתוכן – הוא משער שהדבר נכון אך אינו בטוח בכך (מבע מודאלי של אפשרות/סבירות).
טעות נפוצה: לכתוב ש"כנראה" מביע ודאות; לסמן רק את "לדברי"; לכתוב תרומה כללית ("מוסיף מידע") בלי לפרט מהו המידע – מקור הדברים או עמדת הדובר.
סעיף ב
| התמורה | המילה שהתמורה ממירה | התפקיד התחבירי של המילה שהתמורה ממירה | |
|---|---|---|---|
| משפט I | עדשים, אגוזים ודגים | מזונות (גם: שלושה מזונות עשירים בחלבון) | מושא |
| משפט II | ביום הראשון של שבוע הבריאות | ביום שלישי | תיאור (זמן) |
תמורה היא מילה או צירוף הבאים מיד אחרי חלק במשפט, מפרטים או מבהירים אותו, ומתייחסים לאותו דבר בדיוק. אפשר להחליף ביניהם: להשמיט את המומר ולהשאיר את התמורה, והמשפט יישאר תקין. לתמורה אין תפקיד משלה – היא "יורשת" את תפקיד המילה שהיא ממירה.
I. "שלושה מזונות עשירים בחלבון" – אילו? "עדשים, אגוזים ודגים" (התמורה, אחרי נקודתיים). הנשוא: "המליצה"; הנושא: "הדיאטנית". על מה המליצה? על מזונות – הפועל "המליץ על" מחייב משלים, ולכן "(על) מזונות" הוא מושא. בדיקה: "הדיאטנית המליצה על עדשים, אגוזים ודגים" – תקין.
II. "ביום שלישי" – איזה יום הוא? "ביום הראשון של שבוע הבריאות" (התמורה, בין פסיקים). הנשוא: "יחלקו"; הנושא: "המורים". "ביום שלישי" מציין מתי יחלקו – תיאור זמן. בדיקה: "ביום הראשון של שבוע הבריאות יחלקו המורים לתלמידים פירות טריים" – תקין.
טעות נפוצה: להחליף בין העמודות – לכתוב את התמורה בעמודת "המילה שהתמורה ממירה"; לכתוב ב־I שהמילה המומרת היא "חלבון" (החלבון אינו העדשים והאגוזים – המזונות הם); לכתוב בעמודה השלישית מילים מן המשפט במקום תפקיד.
שאלה 11 · חלקים כוללים וקשרים לוגיים; נשוא כולל; פירוק משפט
לפניכם שני משפטים, ובהם חלקים כוללים.
(1) בתחנת המידע בכניסה לשמורה מקבלים המבקרים מפה או הסבר קצר על המסלולים. ______
(2) המטיילים הצעירים ארזו בתרמיליהם מים רבים אך מעט מזון. ______
לפניכם שני משפטים.
(1) השביל החדש בשמורה מתחיל ליד המעיין.
(2) השביל החדש בשמורה מסתיים בתצפית על העמק.
על פי שני המשפטים, נסחו משפט אחד בעל נשוא כולל.
לפניכם משפט.
בסיור שהתקיים בשמורה הראו המדריכים לתלמידים ציפור נדירה שהקן שלה נמצא בין הסלעים.
פרקו את המשפט הנתון לשלושה משפטים פשוטים.
משפט 1: ______
משפט 2: ______
משפט 3: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
(1) בתחנת המידע בכניסה לשמורה מקבלים המבקרים מפה או הסבר קצר על המסלולים. – ברירה
(2) המטיילים הצעירים ארזו בתרמיליהם מים רבים אך מעט מזון. – ניגוד
התפקיד המשותף: מושא (מושא כולל).
(מתקבל גם סימון של הגרעינים בלבד: "מפה או הסבר"; "מים... מזון".)
מהו חלק כולל: שני רכיבים (או יותר) שווי תפקיד, המתייחסים לאותה מילה במשפט ומחוברים במילת קישור (ו', או, אך) או בפסיק.
(1) הנשוא: "מקבלים"; הנושא: "המבקרים" (מי מקבלים?). שואלים: מה מקבלים המבקרים? – מפה או הסבר (קצר על המסלולים). שני הרכיבים משלימים את הפועל "מקבלים" – מושא כולל. "קצר" ו"על המסלולים" הם לוואים של "הסבר" ונכללים בחלק הכולל. מילת הקישור "או" מבטאת ברירה (אחת מן האפשרויות). "בתחנת המידע בכניסה לשמורה" – תיאור מקום, ואינו חלק כולל.
(2) הנשוא: "ארזו"; הנושא: "המטיילים (הצעירים)". מה ארזו? – מים רבים וגם מעט מזון. שני רכיבים שמשלימים את "ארזו" – מושא כולל. מילת הקישור "אך" מעמידה את שני הרכיבים זה מול זה (הרבה מים – מעט מזון) – ניגוד.
התפקיד המשותף: בשני המשפטים החלק הכולל הוא מושא.
טעות נפוצה: לכתוב במשפט (2) "הוספה" כי המטיילים ארזו את שני הדברים – המילה "אך" מבטאת ניגוד; לסמן במשפט (1) את "המבקרים" או את "בתחנת המידע" כחלק מן החלק הכולל.
סעיף ב
השביל החדש בשמורה מתחיל ליד המעיין ומסתיים בתצפית על העמק.
(אפשר גם בסדר הפוך: "השביל החדש בשמורה מסתיים בתצפית על העמק ומתחיל ליד המעיין.")
שלב 1: מזהים את המשותף לשני המשפטים – הנושא "השביל החדש בשמורה".
שלב 2: מזהים את מה ששונה – שני הנשואים עם המשלימים שלהם: "מתחיל ליד המעיין" ו"מסתיים בתצפית על העמק".
שלב 3: כותבים את הנושא פעם אחת ומחברים את שני הנשואים ב־ו' החיבור:
השביל החדש בשמורה [מתחיל ליד המעיין] ו[מסתיים בתצפית על העמק] – נשוא כולל.
בדיקה: נושא אחד ושני נשואים שווי תפקיד – משפט פשוט בעל נשוא כולל. אם חוזרים על הנושא או מוסיפים כינוי ("והוא מסתיים"), נוצר משפט איחוי.
טעות נפוצה: לכתוב "...והוא מסתיים בתצפית על העמק" – זה משפט איחוי ולא נשוא כולל.
סעיף ג
משפט 1: הסיור התקיים בשמורה.
משפט 2: המדריכים הראו לתלמידים ציפור נדירה. (אפשר גם: "בסיור הראו המדריכים לתלמידים ציפור נדירה.")
משפט 3: הקן של הציפור נמצא בין הסלעים. (אפשר גם: "קן הציפור נמצא בין הסלעים.")
(סדר המשפטים אינו מחייב.)
שלב 1 – מוצאים את הנשואים: "התקיים", "הראו", "נמצא" – שלושה נשואים, ולכן שלוש פסוקיות:
בסיור [שהתקיים בשמורה]פסוקית לוואי הראו המדריכים לתלמידים ציפור נדירה [שהקן שלה נמצא בין הסלעים]פסוקית לוואי.
שלב 2 – כל פסוקית נהפכת למשפט עצמאי:
שלב 3 – בדיקה: בכל משפט נשוא אחד בלבד, ואין בו מילת שעבוד (ש', כי, אשר).
טעות נפוצה: להשאיר כינוי שאינו מפנה לדבר ("הקן שלה נמצא בין הסלעים") או להשאיר את ש' הזיקה ("שהתקיים בשמורה") – אלה אינם משפטים עצמאיים.
מערכת הצורות
שאלה 12 · שורש ובניין של פעלים בהקשר
לפניכם טבלה ובה משפטים. בכל משפט יש פועל מודגש.
השלימו את הטבלה – ציינו את השורש ואת הבניין של כל אחד מן הפעלים המודגשים.
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| במהלך החפירה החוקרות מְנַסּוֹת לשחזר את חיי היום־יום ביישוב העתיק. | ||
| כל הממצאים קֻטְלְגוּ (קוטלגו) בקפידה במחסן המשלחת. | ||
| החוקרים מקווים שהממצאים יוֹסִיפוּ מידע חדש על תושבי המקום. | ||
| שכבות האדמה באתר מִשְׁתַּנּוֹת מתקופה לתקופה. | ||
| החום הכבד מַשְׁבִּית את העבודה באתר בשעות הצהריים. | ||
| אחרי חופשת החורף המשלחת שָׁבָה לאתר. | ||
| הארכאולוגית הִשְׁוְתָה את כלי החרס לכלים שנמצאו באתרים אחרים. |
◂ פתרון מלא לשאלה 12
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| מְנַסּוֹת | נ-ס-י | פיעל |
| קֻטְלְגוּ | ק-ט-ל-ג | פועל |
| יוֹסִיפוּ | י-ס-ף | הפעיל |
| מִשְׁתַּנּוֹת | ש-נ-י | התפעל |
| מַשְׁבִּית | ש-ב-ת | הפעיל |
| שָׁבָה | ש-ו-ב | פעל (קל) |
| הִשְׁוְתָה | ש-ו-י | הפעיל |
השיטה: מורידים את אותיות התבנית (מ' של הבינוני, י' של העתיד, סיומות ־וּ / ־וֹת / ־ָה / ־תָה), מזהים את סימני הבניין, משחזרים את אות השורש החסרה, ובודקים בצורת העבר, גוף נסתר ("הוא...").
טעות נפוצה: לכתוב ל"משתנות" שורש ש-ת-נ (בלי לזהות את השיכול); ל"קוטלגו" – שורש ק-ט-ל או בניין פיעל; ל"משבית" – ש-ב-י (כאילו הת' היא סיומת); ל"שבה" – ש-ב-ה / ש-ב-י; ל"השוותה" – ש-ו-ת או ה-ש-ו.
שאלה 13 · שמות מן השורש ט-ו-ס; דרכי תצורה בחידושי מילים
חברת תעופה קטנה ערכה תחרות לבחירת שם לאפליקציה החדשה שלה להזמנת טיסות. לפניכם ארבעה מן השמות שהוצעו, ולכולם שורש משותף.
יָטִיס, מֵטִיס, מָטוֹס, תָּטִיס
(1) ציינו את השורש המשותף לארבעת השמות. ______
(2) הקיפו את השם שאינו פועל.
(3) ציינו את הבניין המשותף לשלושת הפעלים. ______
(4) מבין שלושת הפעלים ציינו את הפועל היוצא דופן מבחינת הזמן, וציינו את הזמן שלו.
הפועל: ______ , הזמן: ______ .
(5) כתבו פועל מאותו השורש ומאותו הבניין של שלושת הפעלים, הנוטה בציווי, נוכח. ______
במועדון הלשון של בית הספר הציעו התלמידים חלופות עבריות לשם הלועזי של המכשיר "אייר פרייר" – סיר חשמלי שמטגן מזון באוויר חם, כמעט בלי שמן. ארבע מן ההצעות היו: טִגְוִיר, מַפְרֶכֶת, חַמְסִיר, מַשְׁחֶמֶת.
בסופו של דבר נבחרה המילה טִגְוִיר, כי היא קצרה ומזכירה בבירור את שתי המילים שמהן נוצרה.
(1) ציינו את דרך התצורה של המילה טִגְוִיר. ______
(2) • מבין שלוש המילים שלא נבחרו: מַפְרֶכֶת, חַמְסִיר, מַשְׁחֶמֶת – העתיקו מילה אחת שדרך תצורתה שונה מזו של המילה טִגְוִיר. ______
אם דרך תצורתה של המילה שהעתקתם היא שורש ומשקל – ציינו את משמעות השורש ואת משמעות המשקל; אם דרך תצורתה היא בסיס וצורן סופי – ציינו את הבסיס ואת משמעות הצורן הסופי; אם דרך תצורתה היא הלחם בסיסים – ציינו את שני הבסיסים.
לפניכם שתי מילים.
שְׁמַרְטַף ______ , מַצְנֵם ______
ליד כל אחת משתי המילים כתבו אחת מן ההצעות: מַפְרֶכֶת, חַמְסִיר, מַשְׁחֶמֶת שנוצרה באותה דרך תצורה.
◂ פתרון מלא לשאלה 13
סעיף א
(1) ט-ו-ס (מקובל גם ט-י-ס).
(2) מָטוֹס.
(3) הפעיל.
(4) הפועל: מֵטִיס, הזמן: הווה (בינוני).
(5) הָטֵס.
(1) השורש: בכל השמות חוזרות האותיות ט' ו־ס', ובאמצע תנועת i או o – סימן של גזרת ע"ו/י. השורש ט-ו-ס (טס, טיסה, הטיס).
(2) השם שאינו פועל – מָטוֹס: משקל מָקוֹם (מ' + טוֹס) של שם עצם (מטוס = כלי שטס). בשלושת האחרים יש תחיליות נטייה של פועל (יָ־, מֵ־, תָּ־) ותנועת i של הפעיל.
(3) הבניין המשותף – הפעיל: בגזרת ע"ו הפעיל נוטה: עבר הֵטִיס, הווה מֵטִיס, עתיד יָטִיס / תָּטִיס (כמו הֵקִים – מֵקִים – יָקִים). הֵטִיס = גרם לכלי טיס לטוס – משמעות גורמת של הפעיל לעומת טָס בקל.
(4) יוצא הדופן בזמן – מֵטִיס: יָטִיס (הוא יטיס) ותָּטִיס (היא / אתה תטיס) – עתיד; מֵטִיס – הווה (בינוני), עם התחילית מֵ־ של הבינוני (מֵקִים).
(5) ציווי נוכח: הפעיל בע"ו – הָקֵם, הָשֵׁב; לכן הָטֵס ("הָטֵס את המטוס בזהירות!"). צורת הציווי נגזרת מן העתיד (תָּטִיס) בהשמטת התחילית והוספת ה' בקמץ, והתנועה הופכת לצירי.
טעות נפוצה: לכתוב שורש מ-ט-ס או י-ט-ס; לכתוב בניין קל (בקל ההווה הוא טָס, בלי מֵ־); לכתוב בציווי "הָטִיס" או "תטיס".
סעיף ב
(1) הלחם בסיסים (טיגון + אוויר).
(2) • מַפְרֶכֶת (או: מַשְׁחֶמֶת).
מַפְרֶכֶת – שורש פ-ר-ך, משמעות השורש: פריכות (מזון פריך, "קריספי"); משקל מַקְטֶלֶת, משמעות המשקל: כלים / מכשירים.
או: מַשְׁחֶמֶת – שורש ש-ח-ם, משמעות השורש: השחמה, צבע שחום (המזון מקבל צבע חום־זהוב); משקל מַקְטֶלֶת, משמעות המשקל: כלים / מכשירים.
(1) טִגְוִיר = טיגון ("טִגְ") + אוויר ("וִיר") – המכשיר מטגן באמצעות אוויר חם. חלקים משתי מילים קיימות הולחמו למילה אחת ← הלחם בסיסים.
(2) המילה ששונה בדרך התצורה:
שתיהן נוצרו בדרך שורש ומשקל – אפשר לבחור באחת מהן.
לפירוט מלא צריך: שם דרך התצורה + משמעות השורש + משמעות המשקל.
טעות נפוצה: להעתיק את "חמסיר" (גם היא הלחם); לכתוב למפרכת "בסיס וצורן סופי" (מפרך + ־ת); לכתוב רק את השורש בלי משמעות המשקל.
סעיף ג
שְׁמַרְטַף – חַמְסִיר.
מַצְנֵם – מַפְרֶכֶת (או: מַשְׁחֶמֶת).
שְׁמַרְטַף = שומר ("שְׁמַר") + טף (ילדים קטנים) – מי ששומר על ילדים קטנים. חלקים משתי מילים הולחמו למילה אחת ← הלחם בסיסים, ולכן מתאימה לה חַמְסִיר (חם + סיר), שנוצרה גם היא בהלחם.
מַצְנֵם = שורש צ-נ-ם (צנים – פרוסת לחם קלויה) במשקל מַקְטֵל (משקל של כלים, כמו מַפְתֵּחַ, מַזְלֵג) – שורש ומשקל, ולכן מתאימות לה מַפְרֶכֶת או מַשְׁחֶמֶת.
טעות נפוצה: לחשוב שמַצְנֵם נוצרה בהלחם (מכשיר + צנים) בגלל משמעותה – אבל אין בה חלקים משתי מילים, אלא שורש צ-נ-ם ומשקל מַקְטֵל; או לחשוב ששמרטף נוצרה משורש מרובע ש-מ-ר-ט.
שאלה 14 · שמות פועל ובניינים; שמות פעולה; נטייה; פעלים בגזרות
לפניכם קטע, ובו שמות פועל מודגשים.
בשכונה שלנו הוקמה גינה קהילתית. כל משפחה מקבלת ערוגה, ועליה לַעֲדֹר את האדמה ולְיַשֵּׁר אותה לפני השתילה. ועד הגינה החליט לָתֵת לכל משפחה ברז מים משלה, ומינה מתנדב ותיק לְנַהֵל את לוח התורנויות. לפני כל החלטה חשובה חברי הוועד צריכים לְהַסְכִּים ביניהם על הכללים. תושבים מן השכונות הסמוכות באים לְהִתְרַשֵּׁם מן הגינה, וכל מי שמבקר בה יכול לְהִוָּכַח בעצמו כמה היא משגשגת.
(1) מיינו בטבלה שלפניכם את שמות הפועל המודגשים לפי הבניין.
| פעל (קל) | נפעל | הפעיל | פיעל | התפעל |
|---|---|---|---|---|
(2) כתבו שם פעולה באותו השורש ובאותו הבניין של שם הפועל לָתֵת. ______
(3) מן השורש של שם הפועל לְהִתְרַשֵּׁם כתבו שם פעולה בבניין נפעל. ______
(4) לפניכם ארבעה שמות. הקיפו את שני שמות הפעולה של שם הפועל לְהַסְכִּים.
הַסְכָּמָה, סִכּוּם, הֶסְכֵּם, סְכוּם
לפניכם ארבעה פעלים. הקיפו את הפועל שנוטה בזמן עבר בגוף נסתר של שם הפועל לְהִוָּכַח.
הוֹכִיחַ, נוֹכַח, נָכַח, יוּכַח
לפניכם משפט, ובו שני פעלים מודגשים.
בשבת אֵרֵד לגינה מוקדם בבוקר, ולכן הערב אִישַׁן מוקדם.
(1) כתבו את הבניין ואת הגוף המשותפים לשני הפעלים המודגשים במשפט.
הבניין: ______ ; הגוף: ______
(2) כתבו כל אחד מן הפעלים המודגשים בזמן הווה באותו הגוף.
אֵרֵד: ______
אִישַׁן: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 14
סעיף א
(1)
| פעל (קל) | נפעל | הפעיל | פיעל | התפעל |
|---|---|---|---|---|
| לַעֲדֹר, לָתֵת | לְהִוָּכַח | לְהַסְכִּים | לְיַשֵּׁר, לְנַהֵל | לְהִתְרַשֵּׁם |
(2) נְתִינָה
(3) הֵרָשְׁמוּת
(4) הַסְכָּמָה, הֶסְכֵּם
(1) זיהוי הבניין לפי תבנית שם הפועל:
(2) שם הפעולה של קל: משקל קְטִילָה – מן השורש נ-ת-ן: נְתִינָה. בשם הפעולה הנ' הראשונה חוזרת (כמו נְסִיעָה, נְשִׁיקָה).
(3) שם הפעולה של נפעל: משקל הִקָּטְלוּת. כשפ' השורש היא ר' אין דגש, והחיריק מתארך לצירה (תשלום דגש): הֵרָשְׁמוּת (כמו לְהֵרָשֵׁם – להירשם לחוג).
(4) שמות הפעולה של הפעיל: לבניין הפעיל שני משקלים של שם פעולה – הַקְטָלָה: הַסְכָּמָה, והַקְטֵל: הֶסְכֵּם (כמו הַסְבָּרָה – הֶסְבֵּר, הַסְפָּקָה – הֶסְפֵּק). הֶסְכֵּם משמש גם לתוצאת הפעולה (מסמך שהצדדים הסכימו עליו), אבל המשקל שלו הוא משקל שם הפעולה של הפעיל, ולכן הוא אחד משני שמות הפעולה. סִכּוּם – שם הפעולה של פיעל (סִכֵּם); סְכוּם – שם עצם במשקל קְטוּל (כמות של כסף, תוצאה של חיבור), ואינו שם פעולה.
טעות נפוצה: לשבץ את לְיַשֵּׁר בהפעיל (בגלל הי') או את לָתֵת בפיעל; לכתוב ב־(3) שם פעולה של התפעל ("הִתְרַשְּׁמוּת") במקום של נפעל; לבחור ב־(4) את סִכּוּם, שהוא שם פעולה – אבל של פיעל, או את סְכוּם, שאינו שם פעולה כלל.
סעיף ב
נוֹכַח
לְהִוָּכַח הוא שם הפועל של נפעל משורש י-כ-ח. כשפ' השורש היא י', העבר בנפעל בא בתבנית נוֹקְטַל: הי' של השורש מתחלפת בו' (נוֹלַד, נוֹדַע). לכן העבר בנסתר: נוֹכַח ("הוא נוֹכַח לדעת שצדקנו").
טעות נפוצה: לבחור "הוֹכִיחַ" כי היא מאותו שורש – אבל זה פועל פעיל בהפעיל, ולא נפעל.
סעיף ג
(1) הבניין: פעל (קל); הגוף: ראשון יחיד/ה (מדבר / מדברת).
(2) אֵרֵד: יוֹרֵד / יוֹרֶדֶת
אִישַׁן: יָשֵׁן / יְשֵׁנָה
(1) שני הפעלים בעתיד עם תחילית א' – גוף מדבר/ת (אני ארד, אני אישן).
(2) הווה (בינוני) באותו הגוף: בהווה אין צורה מיוחדת לגוף מדבר – הצורה נקבעת לפי מין ומספר (אני יורד / אני יורדת).
טעות נפוצה: לכתוב לאִישַׁן הווה "יוֹשֵׁן" או "מְיַשֵּׁן"; לכתוב לאֵרֵד שורש "ר-ד-ה".
שאלה 15 · צורות בינוני: חלק דיבור ובניין; סביל ופעיל; משקלים ודרכי תצורה
לפניכם משפט, ובו מודגשות מילים.
(1) ציינו מהו חלק הדיבור המשותף לכל המילים המודגשות. ______
(2) לפניכם שתיים מן המילים המודגשות. כתבו את צורת הפָּעִיל של כל אחת מהן (שמרו על אותו הגוף והזמן).
רְצוּיִים ______
מוּכָנִים ______
לפניכם קטע, ובו מודגשות מילים שנגזרו מצורות הבינוני של הפועל.
(במסגרת)
יום עבודה ראשון במקום חדש הוא חוויה מרגשת, אך גם מַלְחִיצָה. כדאי שלצד כל עובד חדש יעמוד מְלַוֶּה קבוע העוֹנֶה על שאלותיו. כמו כן, מומלץ להעניק לעובד דף נהלים כָּתוּב ולוח זמנים מְסֻדָּר לשבוע הראשון.
בטבלה שלפניכם נתחו את צורות הבינוני המודגשות בקטע – ציינו את חלק הדיבור ואת הבניין של כל אחת מהן.
| צורת הבינוני | חלק הדיבור | הבניין |
|---|---|---|
| מַלְחִיצָה | ||
| מְלַוֶּה | ||
| עוֹנֶה | ||
| כָּתוּב | ||
| מְסֻדָּר |
לפניכם רשימת מילים מעולם הכדורגל.
צוֹפִים, מְאַמְּנִים, כַּדּוּרַגְלָן, חָלוּץ, שׁוֹפֶטֶת
(1) מבין המילים ברשימה הקיפו שתי מילים הגזורות באותו המשקל.
(2) מבין המילים ברשימה העתיקו את המילה היוצאת דופן מבחינת דרך התצורה, וציינו את דרך התצורה שלה.
המילה: ______ דרך התצורה שלה: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 15
סעיף א
(1) שם תואר
(2) רְצוּיִים – רוֹצִים; מוּכָנִים – מְכִינִים
(1) כל המילים מתארות את שם העצם "אנשים" (אילו אנשים? רצויים, מקובלים...) ומתאימות לו במין ובמספר – הן שמות תואר. הן נגזרו מצורות בינוני של פעלים סבילים, אבל כאן הן משמשות לתיאור שם העצם, לא לפעולה.
(2) המרה לפעיל – שומרים על השורש, על הגוף (נסתרים, רבים) ועל הזמן (בינוני):
טעות נפוצה: לכתוב "מוכינים" או "מכנים" במקום מְכִינִים; לכתוב צורת עבר ("רצו", "הכינו") – הוראת השאלה היא לשמור על הזמן.
סעיף ב
| צורת הבינוני | חלק הדיבור | הבניין |
|---|---|---|
| מַלְחִיצָה | שם תואר | הפעיל |
| מְלַוֶּה | שם עצם | פיעל |
| עוֹנֶה | פועל | קל (פעל) |
| כָּתוּב | שם תואר | קל (פעל) |
| מְסֻדָּר | שם תואר | פועל |
איך מבחינים: צורת בינוני יכולה לתפקד כפועל (מתארת פעולה, לעיתים עם משלים; אפשר להחליף בעבר/עתיד), כשם תואר (מתארת שם עצם, באה אחריו ומתאימה לו) או כשם עצם (מציינת בעל תפקיד או חפץ ומשמשת כשם – נושא, מושא וכדומה).
טעות נפוצה: לסמן "העונה" כשם תואר או כשם עצם בגלל ה' הידיעה – הוא שומר על המשלים "על שאלותיו" ולכן פועל; לסמן "מלווה" כפועל.
סעיף ג
(1) צוֹפִים, שׁוֹפֶטֶת
(2) המילה: כדורגלן, דרך התצורה שלה: בסיס וצורן סופי
(1) קובעים את המשקל לפי צורת היחיד (ובזכר):
שתיהן במשקל קוֹטֵל (בינוני קל שהפך לשם בעל תפקיד), אף שהן נראות שונות (רבים מול נקבה, ל"י מול שורש שלם).
(2) ארבע המילים האחרות נוצרו בשורש ומשקל. כַּדּוּרַגְלָן נוצרה מן הבסיס "כַּדּוּרֶגֶל" + הצורן הסופי ־ָן (המציין בעל מקצוע או עיסוק, כמו ספורטאי שעוסק בענף). אין לה שורש של שלוש אותיות – המילה "כדורגל" כולה נשמרת בתוכה. ("כַּדּוּרֶגֶל" עצמה היא הלחם של כדור + רגל, אבל "כַּדּוּרַגְלָן" נוצרה ממנה בהוספת צורן סופי.)
טעות נפוצה: לבחור "צופים" ו"מאמנים" כאותו משקל בגלל צורת הרבים (קוֹטֵל מול מְקַטֵּל); לקבוע את המשקל של "שופטת" כ"קוֹטֶלֶת" בלי להעביר לזכר יחיד.
שאלה 16 · דרכי תצורה; צורת בינוני; משקל ומשמעותו
לפניכם מילים וביטויים מתחום המחשב והטלפון החכם.
תִּקְשׁוֹרֶת, מִסְרוֹן (SMS), תפריט נִשְׁלָף (דרופ־דאון), גְּלִישָׁה ברשת,
תִּיקִיָּה (פולדר), גִּבּוּי קבצים, צַלְמִית (אייקון), חֶשְׁבּוֹנִית דיגיטלית
(1) מיינו בטבלה שלפניכם את המילים המודגשות לפי דרך התצורה.
| שורש ומשקל | בסיס וצורן סופי |
|---|---|
(2) מבין המילים המודגשות הקיפו מילה שהיא צורת בינוני, וציינו את הבניין שלה.
______
לפניכם משפט ובו שתי מילים מודגשות.
באולפן ההקלטות של הלהקה עומד מַגְבֵּר ישן, ולידו מַצְבֵּר שמספק לו חשמל בהופעות בחוץ.
(1) ציינו את השורש של כל אחת מן המילים המודגשות.
מַגְבֵּר – ______ מַצְבֵּר – ______
(2) ציינו את המשקל המשותף לשתי המילים ואת משמעותו.
המשקל: ______ משמעותו: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 16
סעיף א
(1)
| שורש ומשקל | בסיס וצורן סופי |
|---|---|
| תִּקְשׁוֹרֶת, נִשְׁלָף, גְּלִישָׁה, גִּבּוּי | מִסְרוֹן, תִּיקִיָּה, צַלְמִית, חֶשְׁבּוֹנִית |
(2) נִשְׁלָף – בניין נפעל.
איך מבחינים בין דרכי התצורה:
שורש ומשקל:
בסיס וצורן סופי:
בכולן הבסיס הוא מילה שמשמעותה ניכרת בתוך המילה החדשה.
(2) צורת בינוני – נִשְׁלָף. נ' בחיריק, שווא באות השורש הראשונה וקמץ לפני האות האחרונה – בינוני של נפעל (נִקְטָל, כמו נִכְתָּב). המשמעות סבילה: תפריט ששולפים אותו, שנפתח כלפי מטה.
טעות נפוצה: לשבץ את "תִּקְשׁוֹרֶת" בטור בסיס וצורן בגלל הסופית ־ֶת – כאן ־ֶת היא חלק מן המשקל תִּקְטֹלֶת; ולשבץ את "חֶשְׁבּוֹנִית" בטור שורש ומשקל בגלל השורש ח-ש-ב – המילה נבנתה מן המילה השלמה "חשבון" (כולל ־וֹן שלה).
סעיף ב
(1) מַגְבֵּר – ג-ב-ר; מַצְבֵּר – צ-ב-ר.
(2) המשקל: מַקְטֵל; משמעותו: כלי / מכשיר (שמבצע את הפעולה שבשורש).
(1) השורשים. מורידים את המ' שבתחילת המילה ואת התנועות:
(2) המשקל ומשמעותו. מציבים ק-ט-ל במקום אותיות השורש: מַגְבֵּר / מַצְבֵּר ← מַקְטֵל. המ' בפתח והצירה לפני האות האחרונה – משקל מַקְטֵל. משמעות המשקל: כלי או מכשיר שעושה את הפעולה (כמו מַזְלֵג, מַסְרֵק, מַגְהֵץ).
טעות נפוצה: לכלול את המ' בשורש (מ-ג-ב-ר); לכתוב שהמשקל מציין מקום או בעל מקצוע.