מתכונת 2 בלשון ובעברית (שאלון 011281) - פתרון מלא
שאלון עיקרי (הבנה, הבעה ולשון) · שאלון 011281 · במבנה של הבגרות · 16 שאלות · 3 שעות
מבחן מתכונת בלשון במבנה של בחינת הבגרות. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא - פתרו בזמן של הבחינה, ורק אחר כך פתחו את הפתרונות.
מבנה המתכונת
א. משך הבחינה: שלוש שעות.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני חלקים.
חלק ראשון – הבנה והבעה – 50 נקודות
חלק שני – לשון – 50 נקודות
פרק א: שם המספר ואותיות השימוש
פרק ב: תחביר / פרק ג: מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר (נספח 2).
ד. הוראה מיוחדת: יש לענות על השאלות בגוף שאלון זה לפי ההוראות.
שימו לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
נספחים: נספח 1 – מאמרים; נספח 2 – דף עזר.
חלק ראשון – הבנה והבעה
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
קראו את המאמרים 1–3 שבנספח 1 המצורף, וענו על כל השאלות 1–5 שלפניכם.
הקפידו על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
(נספח 1 – מאמרים: לפניכם שלושה מאמרים. קראו אותם, וענו על השאלות בשאלון המחברת המצורף.)
שאלה 1 · הערות של טועמים – לפי ממצאי המחקר
בשיעור מדעים ערכו תלמידי כיתה י"א ניסוי טעימה של מים, בדומה למחקר שמתואר במאמר 1. לפניכם שתי הערות שכתבו שני תלמידים על אחת הכוסות.
הערה 1
המים בכוס הזאת צוננים מעט יותר מן המים בכוסות האחרות, ונדמה לי שעולה מהם ריח חלש של כלור. בטעם עצמו קשה לי למצוא הבדל, ואני לא בטוח שהייתי מזהה אותם אילו טעמתי אותם שוב. בפה הם מרגישים קלים, כמעט בלי טעם לוואי.
הערה 2
אלה מים טהורים וטבעיים, ומרגישים מיד שהם בריאים יותר. הם מזכירים לי מים ממעיין צלול בהרים. כאלה מים הייתי רוצה לשתות כל יום, ואני מבין למה אנשים מוכנים לשלם עליהם יותר.
על פי פסקה ד במאמר 1, קבעו בנוגע לכל אחת משתי ההערות אם היא נכתבה בשלב שבו הטועם ידע מאילו מים נמזגה הכוס או בשלב שבו הטועם לא ידע זאת, והקיפו את התשובה הנכונה. (2 נקודות)
הערה 1: הטועם ידע / הטועם לא ידע
הערה 2: הטועם ידע / הטועם לא ידע
בחרו באחת מן ההערות, ונמקו את קביעתכם על פי פסקה ד. העתיקו מן ההערה שבחרתם משפט אחד שישמש דוגמה לנימוק שכתבתם. (4 נקודות)
ההערה שבחרתי: הערה 1 / הערה 2
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
הערה 1: הטועם לא ידע.
הערה 2: הטועם ידע.
הדרך: קוראים את פסקה ד במאמר 1 ומוצאים בה את ההבדל בין התיאורים שכתבו המשתתפים בשני שלבי המחקר, ואז בודקים לאיזה שלב מתאימה כל הערה.
לפי פסקה ד, בשלב הראשון (כוסות לא מסומנות) התיאורים "עסקו בעיקר בתכונות מוחשיות של המים – הטמפרטורה, הריח והתחושה בפה – ורבים מהם ציינו שקשה להם להבחין בהבדל כלשהו". בשלב השני (המשתתפים ראו את הבקבוק או את הברז) "המשתתפים הרבו להשתמש במילים כמו 'טהורים', 'טבעיים' ו'בריאים', והתייחסו הרבה פחות לתכונות שחשו בפועל".
טעות נפוצה: להחליט לפי סוג המים ("ריח כלור – אז אלה מי ברז, ולכן הטועם ידע"). השאלה אינה על סוג המים שבכוס, אלא על אופן התיאור, שלפי פסקה ד משתנה בין השלבים.
סעיף ב
תשובה אפשרית א – הערה 1 (הטועם לא ידע):
נימוק: ההערה מתארת תכונות מוחשיות של המים – טמפרטורה, ריח ותחושה בפה – והטועם מציין שקשה לו להבחין בהבדל. לפי פסקה ד, כך תיארו את המים המשתתפים בשלב הראשון, שבו הכוסות לא היו מסומנות.
דוגמה: "המים בכוס הזאת צוננים מעט יותר מן המים בכוסות האחרות, ונדמה לי שעולה מהם ריח חלש של כלור." (או: "בטעם עצמו קשה לי למצוא הבדל, ואני לא בטוח שהייתי מזהה אותם אילו טעמתי אותם שוב." / "בפה הם מרגישים קלים, כמעט בלי טעם לוואי.")
תשובה אפשרית ב – הערה 2 (הטועם ידע):
נימוק: ההערה משתמשת במילים של תדמית כמו "טהורים", "טבעיים" ו"בריאים", ואינה מתארת תכונות שהטועם חש בפועל. לפי פסקה ד, כך תיארו את המים המשתתפים בשלב השני, כשראו מאיזה בקבוק או מאיזה ברז נמזגו המים.
דוגמה: "אלה מים טהורים וטבעיים, ומרגישים מיד שהם בריאים יותר." (או: "הם מזכירים לי מים ממעיין צלול בהרים.")
מה נדרש – שלושה רכיבים: (1) לסמן הערה; (2) נימוק שמקשר בין מאפיין של ההערה לבין ממצא בפסקה ד; (3) משפט אחד מועתק מן ההערה שמדגים את המאפיין.
איך בונים את הנימוק: פותחים במאפיין של ההערה ("ההערה מתארת טמפרטורה, ריח ותחושה בפה" או "ההערה משתמשת במילים כמו טהורים, טבעיים, בריאים") וממשיכים במה שנאמר בפסקה ד על השלב המתאים ("בשלב שבו הכוסות לא היו מסומנות התיאורים עסקו בתכונות מוחשיות" / "כשהמשתתפים ראו את הבקבוק הם הרבו להשתמש במילים כאלה").
איך בוחרים דוגמה: הדוגמה חייבת להתאים לנימוק. אם הנימוק הוא "תכונות מוחשיות", מעתיקים משפט שמתאר ריח, טמפרטורה או תחושה; אם הנימוק הוא "מילים של תדמית", מעתיקים את המשפט עם "טהורים וטבעיים". מעתיקים משפט שלם אחד, במדויק ובמירכאות.
טעות נפוצה: לנמק בלי להתבסס על פסקה ד ("כי ההערה נשמעת כנה"), או לנמק ב"תכונות מוחשיות" ולהעתיק את המשפט האחרון של הערה 2 ("כאלה מים הייתי רוצה לשתות כל יום..."), שאינו מדגים את הנימוק.
שאלה 2 · הביקורת על ההעדפה של מים בבקבוקים
על פי מאמרים 1–3, מהי הביקורת בנוגע להעדפה של מים בבקבוקים על פני מי הברז?
הקיפו את התשובה הנכונה. (5 נקודות)
(1) מי הברז בישראל אינם עומדים בתקנים, ולכן הצרכנים נאלצים לקנות מים.
(2) רוב הצרכנים קונים מים בבקבוקים לפחות פעם בשבוע.
(3) ההעדפה נשענת בעיקר על תדמית שיוצר השיווק, ולא על הבדל ממשי באיכות המים.
(4) המים בבקבוקים אינם מכילים מינרלים, ולכן אין להם ערך בריאותי.
◂ פתרון מלא לשאלה 2
(3) ההעדפה נשענת בעיקר על תדמית שיוצר השיווק, ולא על הבדל ממשי באיכות המים.
התשובה: (3).
למה: זו הביקורת המשותפת לשלושת המאמרים:
למה לא האחרות:
טעות נפוצה: לבחור תשובה שהיא נתון או עובדה (2) במקום ביקורת, או תשובה שנכונה לגבי מאמר אחד בלבד. השאלה מבקשת ביקורת המשותפת לשלושת המאמרים.
שאלה 3 · הילה של טוהר – הוכחה והסכנה שבה
בפסקה ד במאמר 2 נכתב כי השיווק קושר לבקבוק המים הילה של טוהר.
העתיקו ממאמר 3 משפט אחד המוכיח זאת. (4 נקודות)
על פי תמר לביא, כותבת מאמר 3, הסבירו מהי הסכנה בהילת הטוהר שנקשרת למים בבקבוקים. (5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
"הפרסומות מציגות את מי הבקבוק כאילו נשאבו זה עתה ממעיין צלול בלב ההרים, והמסר הסמוי שלהן ברור: מה שזורם בברז שלכם מלוכלך."
או: "על התוויות מתנוססות מילים כמו 'טהור' ו'טבעי', אבל איש אינו מזכיר שגם מי הברז שלנו עוברים בדיקות קפדניות."
או: "הצרכנים קונים לא רק מים, אלא גם תחושה של ניקיון ושל ביטחון."
מה פירוש "הילה של טוהר": דימוי של ניקיון וטבעיות שנקשר למוצר, בלי קשר לשאלה אם הוא באמת נקי יותר ממוצרים אחרים.
היכן במאמר 3: שלושת המשפטים נמצאים בפסקה ב, וכל אחד מהם מראה שהשיווק מייחס לבקבוק טוהר:
מעתיקים משפט אחד, שלם, במירכאות.
טעות נפוצה: להעתיק משפט ממאמר 2 (שם מופיע הביטוי "הילה של טוהר" עצמו) במקום ממאמר 3, או להעתיק משפט ממאמר 3 שעוסק בתוצאות של ההילה ולא בהילה עצמה ("כך נחלשת התשתית הציבורית...").
סעיף ב
הילת הטוהר מלמדת אנשים לפקפק במי הברז, והחשדנות הזאת עוברת גם אל המערכות הציבוריות שמספקות את המים. מי שאינו שותה מן הברז מפסיק להתעניין בתחזוקת הצנרת ואינו דורש מן הרשויות להשקיע בה, ולכן התשתית הציבורית נחלשת. מי שנפגע מכך יותר מכול הוא מי שאין לו כסף לקנות מים. כך, מי שמחליף את הברז בבקבוק מוותר בשקט על הדרישה למים טובים לכולם. (נוסף על כך ההרגל לקנות מים משאיר אחריו פסולת פלסטיק רבה.)
היכן במאמר 3: פסקה ג (העיקר), ובהשלמה פסקה ה.
שרשרת ההסבר (סיבה ← תוצאה):
1. הפרסומות משדרות שמי הברז מלוכלכים (פסקה ב), ו"התחושה הזאת מחלחלת הרבה מעבר למדף במרכול" (פסקה ג).
2. אנשים שלומדים לפקפק במים "לומדים לפקפק גם במערכות הציבוריות שמספקות אותם" (פסקה ג).
3. מי שאינו שותה מן הברז "אינו מתעניין בשאלה אם הצנרת בשכונה מתוחזקת כראוי, ואינו דורש מן הרשויות להשקיע בה" – ולכן "נחלשת התשתית הציבורית" (פסקה ג).
4. הנפגעים העיקריים: "מי שאין לו כסף לקנות מים" (פסקה ג). בסיכום: מי שבוחר בבקבוק "מוותר בשקט על הדרישה למים טובים לכולם" (פסקה ה).
לניקוד מלא: לא די לכתוב "זה פוגע בציבור". צריך להסביר מה נפגע (האמון במערכות הציבוריות, התשתית, מי שאין לו כסף) ואיך (הציבור מפסיק להתעניין ולדרוש תחזוקה). פסולת הפלסטיק (סוף פסקה ג) היא תוספת נכונה, אך אינה מספיקה לבדה, כי אינה קשורה להילת הטוהר עצמה. מנסחים במילים שלכם.
טעות נפוצה: לכתוב את החסרונות שבמאמרים 1–2 (המחיר הגבוה, חלקיקי הפלסטיק במים) – השאלה מבקשת את דברי כותבת מאמר 3 ואת הסכנה שבהילת הטוהר דווקא.
שאלה 4 · שאלות במאמרים ותפקידן – שאלה רטורית
בשלושת המאמרים הכותבים משתמשים בשאלות מסוגים שונים שתפקידיהן שונים.
לפניכם ארבע שאלות מן המאמרים.
(1) האם יש הבדל ממשי בין מים מינרליים לבין מי ברז? (מאמר 1, פסקה ב)
(2) אם כן, מדוע צרכנים רבים מעדיפים לשלם על מים בבקבוק? (מאמר 1, פסקה ג)
(3) כיצד הפכו המים, המשאב הזמין ביותר, למוצר שמשלמים עליו? (מאמר 2, פסקה ב)
(4) האם יש משהו טבעי יותר מכוס מים מן הברז? (מאמר 3, פסקה ד)
מבין ארבע השאלות הקיפו את השאלה יוצאת הדופן מבחינת התפקיד שלה במאמר. (2 נקודות)
נמקו את קביעתכם. (3 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
(4) האם יש משהו טבעי יותר מכוס מים מן הברז? (מאמר 3, פסקה ד)
הדרך: בודקים לגבי כל שאלה אם הכותב או הכותבת עונים עליה בהמשך.
סעיף ב
שאלה (4) היא שאלה רטורית: הכותבת אינה מצפה לתשובה ואינה עונה עליה, משום שהתשובה מובנת מאליה – אין דבר טבעי יותר ממי הברז. היא משתמשת בשאלה כדי להביע את עמדתה ולשכנע את הקוראים לחזור לשתות מי ברז. לעומת זאת שאר השאלות הן שאלות "אמיתיות": הכותבים משיבים עליהן במאמר, ובכך הן מציגות את הנושא ומובילות את הקוראים אל המידע שבהמשך.
מבנה הנימוק: (1) מה סוג השאלה היוצאת דופן ומה תפקידה; (2) מה תפקידן של שאר השאלות. ההשוואה ביניהן היא לב התשובה.
שאלה רטורית היא שאלה שהתשובה עליה מובנת מן ההקשר, והיא משמשת אמצעי שכנוע: טענה בלבוש של שאלה. במאמר 3, פסקה ד, "האם יש משהו טבעי יותר מכוס מים מן הברז?" פירושה "אין דבר טבעי יותר ממי הברז". כך הכותבת הופכת על פיה את המילה "טבעי" שהפרסומות מצמידות לבקבוק (פסקה ב), ומיד עוברת להצעות מעשיות לחזרה אל הברז.
שאר השאלות הן שאלות שהכותבים מעלים כדי להציג נושא או לעורר עניין, ומיד משיבים עליהן (שאלות פתיחה / שאלות מנחות).
טעות נפוצה: לכתוב רק "זו שאלה רטורית" בלי להסביר מה פירוש הדבר ובלי לציין במה שונות ממנה שאר השאלות. הנימוק חייב לכלול את ההשוואה.
שאלה 5 · מטלת כתיבה: סקירה – הסיבות להעדפת מים בבקבוקים והבעיות שבכך
מטלת כתיבה (25 נקודות)
לקראת יום הסביבה בבית ספרכם התבקשתם לכתוב סקירה בנושא צריכת מים בבקבוקים.
על פי מאמרים 1–2, כתבו סקירה, והציגו בה את הסיבות שבגללן אנשים מעדיפים לשתות מים בבקבוקים ואת הבעיות שבצריכת מים בבקבוקים.
כתבו בהיקף של 100–200 מילים.
הקפידו על דרכי מסירה מקובלות ועל אזכור מקורות המידע בגוף הסקירה ובסופה (ביבליוגרפיה).
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 5
מים בבקבוק: מדוע קונים ומה המחיר
מים בבקבוקים הם כיום מן המשקאות המבוקשים ביותר בעולם (ברזילי, 2025). סקירה זו מציגה את הסיבות להעדפתם על פני מי הברז ואת הבעיות הכרוכות בצריכתם.
לבחירה במים קנויים כמה סיבות. סיבה אחת היא הנוחות: אפשר להשיג בקבוק כמעט בכל חנות ולקחת אותו לכל מקום (גלעדי, 2025; ברזילי, 2025). סיבה אחרת נוגעת לטעם ולאיכות: יש הנרתעים מריח הכלור שבמי הברז או חוששים מצנרת ישנה וממכלים מוזנחים על הגגות (גלעדי, 2025). נוסף על כך יש הורים הרואים במים בבקבוק תחליף בריא לשתייה מתוקה (ברזילי, 2025). ולבסוף, הפרסום מעניק למים הקנויים דימוי של טוהר ובריאות (גלעדי, 2025; ברזילי, 2025), אף שבטעימה עיוורת רוב המשתתפים לא הבחינו בינם לבין מי הברז (גלעדי, 2025).
עם זאת, לצריכה זו יש מחירים. ראשית, המים הקנויים יקרים פי מאות ממי הברז, ורוב התשלום מממן אריזה, הובלה ופרסום (גלעדי, 2025; ברזילי, 2025). שנית, ייצור הבקבוקים צורך נפט ואנרגייה והובלתם מזהמת את האוויר, ורבים מהם אינם ממוחזרים ומצטברים ביבשה ובים (גלעדי, 2025; ברזילי, 2025). שלישית, במים אלה נמצאו חלקיקי פלסטיק זעירים שהשפעתם על הגוף עדיין אינה ברורה (ברזילי, 2025).
נמצא אפוא שהנוחות והדימוי של המים בבקבוק מלווים בעלויות כלכליות, סביבתיות ובריאותיות ניכרות.
ביבליוגרפיה
ברזילי, מ' (מאי, 2025). המשקה השקוף שכבש את המדפים.
גלעדי, א' (פברואר, 2025). מה באמת יש בכוס?
(מספר מילים: 182, בלי הכותרת ורשימת המקורות.)
1. מה המטלה דורשת – שני תבחינים: (א) הסיבות שבגללן אנשים מעדיפים לשתות מים בבקבוקים; (ב) הבעיות שבצריכת מים בבקבוקים. רק על פי מאמרים 1 ו־2. לא נדרשת עמדה אישית, ואין להביא מידע ממאמר 3 (למשל הטענה על היחלשות התשתית הציבורית).
2. איסוף החומר:
מסמנים את הפריטים המשותפים (נוחות, תדמית, מחיר, נזק סביבתי) – הם הבסיס למיזוג.
3. מבנה הסקירה:
4. מילות קישור ששימשו: "סיבה אחת", "סיבה אחרת", "נוסף על כך", "ולבסוף", "אף ש", "עם זאת", "ראשית", "שנית", "שלישית", "נמצא אפוא". הן מסמנות את המנייה בתוך כל תבחין, את הוויתור ("אף ש"), את המעבר בין התבחינים (ניגוד: "עם זאת") ואת הסיכום.
5. עמידה בתבחינים:
6. טעויות אופייניות:
חלק שני – לשון
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
בחלק זה שלושה פרקים. ענו על שני פרקים: על פרק א – חובה, ועל אחד מן הפרקים ב–ג.
פרק א: שם המספר ואותיות השימוש – חובה (10 נקודות)
בפרק זה ענו על שאלה 6.
לפניכם שני פרקים: פרק ב – תחביר, פרק ג – מערכת הצורות.
בחרו בפרק שלמדתם: בפרק ב – תחביר או בפרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרתם ענו על השאלות לפי ההוראות.
פרק ב: תחביר (40 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 7–11 (לכל שאלה – 10 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
פרק ג: מערכת הצורות (40 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 12–16 (לכל שאלה – 10 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
שם המספר ואותיות השימוש
שאלה 6 · שם המספר ואותיות השימוש
לפניכם משפטים, ובהם מספרים מודגשים וכן אפשרויות להגיית שם המספר ואותיות השימוש.
כתבו במילים את המספרים המודגשים (אין צורך לנקד), והקיפו את הצורה הנכונה מבין האפשרויות המוצעות להגיית שם המספר ואות השימוש.
לפניכם שלט שנתלה בחנות הדבש של החווה.
"רק אצלנו! שתים עשרה סוגים של דבש טבעי, וחמש עוגות דבש בכל מגש."
בשלט יש שני שמות מספר, אך אחד מהם שגוי.
כתבו את הצורה התקינה של שם המספר השגוי. ______
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
הכלל הבסיסי: במספרים 3–10 (וגם באחדות שבתוך מספר מורכב) שם המספר "הפוך" למין שם העצם: עם שם עצם זכר – צורה עם ה' (ארבעה, תשעה, שישה); עם שם עצם נקבה – צורה בלי ה' (ארבע, תשע, שש). תמיד מתחילים בשאלה: מה מינו של הנספר?
1. שנת אלפיים ושמונה עשרה. בשנים המספר נקרא בצורת נקבה (שָׁנָה – נקבה): 18 = שמונה עשרה (בזכר היה "שמונה עשר"). 2000 = אלפיים (צורת הזוגי של אלף).
2. שִׁשִּׁים וּשְׁתַּיִם כוורות.
3. פי ארבעה. אחרי "פי" (כפולות) בא שם המספר בצורת הזכר הנפרדת: פי שניים, פי ארבעה, פי עשרה. "דבש" אינו שם עצם נספר שקובע את המין.
4. עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה סוגים. "סוג" – זכר (סוג אחד, סוגים), ולכן האחדות בצורה עם ה': תִּשְׁעָה ולא תֵּשַׁע. ו' החיבור לפני ת' בחיריק – וְ רגילה (בלי דגש בת').
5. חמש הכוורות. "כוורת" – נקבה, ולכן חמש. בנקבה צורת הנסמך זהה לצורת הנפרד (חוץ מ־שתיים ← שתי), ולכן גם לפני שם עצם מיודע: חמש הכוורות (ולא "חמשת הכוורות", שהיא צורת נסמך של זכר).
6. השנה החמש עשרה. מספר סודר מ־11 ומעלה נאמר כמספר יסודי מיודע, הבא אחרי שם העצם ומתאים לו במין. "שנה" – נקבה, ולכן החמש עשרה (ולא "החמישה עשר"). ה"א הידיעה מצטרפת למספר: "השנה ה־15" ← "השנה החמש עשרה".
7. בִּשְׁמוֹנָה בספטמבר.
8. שלושה עשר אלף חמש מאות ארבעים ושש צנצנות. מפרקים את המספר לפי הסדר ובודקים את המין של כל רכיב:
טעות נפוצה: "שלוש עשרה אלף" (המין של האלפים נקבע לפי "אלף", לא לפי הצנצנות); "חמשת הכוורות"; "השנה החמישה עשר"; "פי ארבע".
סעיף ב
שנים עשר סוגים
שני שמות המספר: "שתים עשרה סוגים" ו"חמש עוגות".
טעות נפוצה: לתקן את "חמש עוגות" ל"חמישה" – "עוגה" היא נקבה, ושם המספר בנקבה בא בלי ה'.
תחביר
שאלה 7 · סוגי משפטים, "הם" אוגד ונושא, קשר של סיבה ותוצאה
לפניכם שלושה משפטים.
(1) לעיתים קרובות עובדי משמרות הלילה הם אנשים שסובלים מקשיי שינה משום שהשעון הביולוגי שלהם משתבש. ______
(2) מסכי הטלפונים החכמים מפיצים אור כחול, ולכן הם עלולים להקשות על ההירדמות. ______
(3) תאונות דרכים רבות נגרמות עקב עייפות של נהגים. ______
ציינו ליד כל משפט את הסוג התחבירי שלו.
ציינו מעל כל אחת מן המילים המסומנות בקו במשפטים (1) ו־(2) את תפקידה התחבירי.
ציינו מהו הקשר הלוגי המשותף לכל המשפטים. ______
הקיפו בכל משפט את המילה המצביעה על הקשר הלוגי שבו.
המירו את משפט (2) במשפט מסוג תחבירי אחר שישמור על הקשר הלוגי.
______
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
(1) משפט מורכב
(2) משפט איחוי (מאוחה)
(3) משפט פשוט
סעיף ב
(1) הם – אוגד
(2) הם – נושא
במשפט (1) הנושא הוא "עובדי (משמרות הלילה)" והנשוא הוא השם "אנשים" – נשוא שמני. "הם" מקשר בין הנושא לנשוא השמני ומתאים לנושא במין ובמספר – אוגד. אפשר להשמיט אותו ("לעיתים קרובות עובדי משמרות הלילה – אנשים שסובלים...") והמשפט נשאר שלם.
במשפט (2) "הם" עומד במקום "מסכי הטלפונים החכמים" באיבר השני, ועליו נאמר הנשוא "עלולים להקשות" (מי עלולים להקשות? הם) – נושא. כאן אי אפשר להשמיט אותו בלי לפגוע במבנה.
איך מבחינים: אוגד בא בין נושא לנשוא שמני; כשכינוי הגוף הוא היחיד שעליו נאמר הנשוא – הוא הנושא.
טעות נפוצה: לסמן את שני ה"הם" כנושא – במשפט (1) כבר יש נושא ("עובדי").
סעיף ג
סיבה ותוצאה (סיבתיות)
בכל אחד מהמשפטים חלק אחד מציין סיבה והחלק האחר את התוצאה שלה:
לכן הקשר המשותף הוא סיבה ותוצאה.
סעיף ד
(1) משום ש
(2) (ו)לכן
(3) עקב
שימו לב: אותו קשר לוגי מתבטא בכל סוג משפט באמצעי לשוני אחר – מילת שעבוד, מילת קישור או מילת יחס.
סעיף ה
משפט מורכב: מסכי הטלפונים החכמים עלולים להקשות על ההירדמות מכיוון שהם מפיצים אור כחול.
(או משפט פשוט: מסכי הטלפונים החכמים עלולים להקשות על ההירדמות בגלל האור הכחול שלהם.)
משפט (2) הוא משפט איחוי של סיבה ותוצאה ("ולכן"). אפשר להמיר אותו:
בכל המרה בודקים שהסיבה נשארה סיבה והתוצאה נשארה תוצאה.
טעות נפוצה: לכתוב "מכיוון שהמסכים עלולים להקשות על ההירדמות, הם מפיצים אור כחול" – זה הופך את הסיבה והתוצאה ומשנה את המשמעות.
שאלה 8 · זיהוי נשואים, חלקים כוללים ויצירת נשוא כולל
לפניכם קטע, ובו שישה נשואים. סמנו קו מתחת לכל הנשואים שבקטע.
ברור כי מקומה של המוזיקה בבית הספר בסכנה. אף על פי שלימודי הנגינה חשובים להתפתחות הילדים, אין מספיק שעות לימוד למקצוע. עם זאת, מספר התלמידים בחוגי הנגינה הולך ועולה, ובעתיד כל ילד יוכל לנגן בכלי אחד לפחות.
לפניכם שלושה משפטים.
I. המורה למוזיקה כתבה ועיבדה את השיר לקראת הטקס.
II. המנגינה המוכרת חוזרת ומושמעת בכל טקס בית ספרי.
III. הקונצרט השנתי והחגיגי נערך באולם בית הספר.
בשניים מן המשפטים יש חלק כולל.
(1) הקיפו את מספרי המשפטים שיש בהם חלק כולל.
(2) כתבו מעל כל חלק כולל את התפקיד התחבירי שלו.
לפניכם שני משפטים.
I. לימודי נגינה משפרים את יכולת הריכוז של התלמידים.
II. לימודי נגינה מחזקים את הביטחון העצמי של התלמידים.
על פי שני המשפטים נסחו משפט אחד בעל נשוא כולל.
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
ברור כי מקומה של המוזיקה בבית הספר בסכנה. אף על פי שלימודי הנגינה חשובים להתפתחות הילדים, אין מספיק שעות לימוד למקצוע. עם זאת, מספר התלמידים בחוגי הנגינה הולך ועולה, ובעתיד כל ילד יוכל לנגן בכלי אחד לפחות.
הנשואים: ברור; בסכנה; חשובים; אין; הולך ועולה; יוכל לנגן.
שיטה: עוברים משפט אחר משפט, ובכל פסוקית מחפשים את מה שנאמר על הנושא. זכרו שנשוא אינו תמיד פועל: הוא יכול להיות שם תואר, צירוף יחס, "יש/אין" או נשוא מורחב.
1. ברור – נשוא המשפט העיקרי (שם תואר). מה ברור? [כי ... מקומה של המוזיקה בסכנה] – פסוקית נושא.
2. בסכנה – נשוא הפסוקית: הנושא הוא "מקומה (של המוזיקה)", ומה נאמר עליו? שהוא "בסכנה" – נשוא שמני (צירוף יחס), בלי אוגד. "בבית הספר" – לוואי של "המוזיקה" (או תיאור מקום), ואינו הנשוא.
3. חשובים – נשוא שמני (שם תואר) בפסוקית הוויתור [אף על פי שלימודי הנגינה חשובים להתפתחות הילדים]; הנושא: "לימודי".
4. אין – נשוא "דמוי פועל" (יש/אין); הנושא: "שעות (לימוד)".
5. הולך ועולה – הנושא "מספר"; "הולך ו..." מבטא תהליך מתמשך, והצירוף כולו הוא נשוא אחד (לא נשוא כולל, כי אין כאן שתי פעולות נפרדות).
6. יוכל לנגן – נשוא מורחב (פועל מודלי + שם פועל); הנושא: "ילד".
טעות נפוצה: להחמיץ את הנשואים השמניים "ברור", "בסכנה" ו"חשובים" כי אינם פעלים; לסמן רק "יוכל" בלי "לנגן" (בנשוא מורחב מסמנים את שני חלקיו); לסמן את "מקומה" או את "מספר" (אלה הנושאים).
סעיף ב
(1) משפטים I ו־III.
(2) משפט I: "כתבה ועיבדה" – נשוא כולל.
משפט III: "השנתי והחגיגי" – לוואי כולל.
מהו חלק כולל: שני רכיבים (או יותר) שווי תפקיד, המחוברים ב־ו' החיבור (או בפסיק), ושניהם מתייחסים לאותו רכיב במשפט.
משפט I – נשוא כולל. לנושא "המורה" שני נשואים: "כתבה" ו"עיבדה". אלה שתי פעולות שונות – המורה כתבה את השיר, וגם עיבדה אותו. כל אחד מהם מתאים לנושא לבדו, ושניהם חולקים את המושא "את השיר".
משפט III – לוואי כולל. לשם העצם "הקונצרט" שני לוואים: "השנתי" ו"החגיגי". שניהם מתארים את הקונצרט (איזה קונצרט? – השנתי, וגם החגיגי).
משפט II – אין חלק כולל. "חוזרת ומושמעת" נראה כמו שני נשואים, אבל אין כאן שתי פעולות: "חוזר ו־" הוא צירוף שמבטא חזרה (= מושמעת שוב ושוב). כלומר זהו נשוא אחד, כמו "הולך ועולה" בסעיף א. מבחן: אי אפשר לומר "המנגינה חוזרת" כמשפט עצמאי באותה משמעות.
טעות נפוצה: להקיף את משפט II בגלל ו' החיבור. ו' החיבור לבדה אינה מעידה על חלק כולל – בודקים אם יש שני רכיבים שווי תפקיד ונפרדים במשמעות.
סעיף ג
לימודי נגינה משפרים את יכולת הריכוז של התלמידים ומחזקים את הביטחון העצמי שלהם.
(אפשר גם: "...ומחזקים את הביטחון העצמי של התלמידים", "...וגם מחזקים...", או בסדר הפוך: "לימודי נגינה מחזקים את הביטחון העצמי של התלמידים ומשפרים את יכולת הריכוז שלהם.")
שלב 1: מזהים את מה שמשותף לשני המשפטים – הנושא "לימודי נגינה".
שלב 2: מזהים את מה ששונה – הנשואים (עם השלמותיהם): "משפרים את יכולת הריכוז של התלמידים" ו"מחזקים את הביטחון העצמי של התלמידים".
שלב 3: כותבים את הנושא פעם אחת ומחברים את שני הנשואים ב־ו' החיבור (קשר של הוספה). כדי לא לחזור על "של התלמידים" אפשר להחליף אותו בכינוי "שלהם":
לימודי נגינה [משפרים את יכולת הריכוז של התלמידים] ו[מחזקים את הביטחון העצמי שלהם] – נשוא כולל.
בדיקה: במשפט יש נושא אחד ושני נשואים שווי תפקיד המתייחסים אליו – זהו משפט פשוט בעל נשוא כולל, ולא משפט איחוי (משפט איחוי היה חוזר על הנושא: "...והם מחזקים...").
טעות נפוצה: לחזור על הנושא או להוסיף כינוי ("והם מחזקים") – זה הופך את המשפט למשפט איחוי ולא לנשוא כולל.
שאלה 9 · חלקי דיבור ותפקידים, סוגי פסוקיות, פירוק משפט
לפניכם קטע, ובו מילים מודגשות.
בשנים האחרונות גדל במדינות רבות מספר הצופים במשחקי כדורגל של נשים. מועדונים רבים מקימים קבוצות נוער לבנות, שבהן השחקניות נדרשות לאימונים קבועים ולמשמעת גבוהה. בקבוצות אלה המניע העיקרי אינו רק הרצון לנצח, אלא גם ההנאה מן המשחק המשותף.
לפניכם טבלה, ובה המילים המודגשות בקטע. כתבו ליד כל מילה בטבלה מהו חלק הדיבור שאליו היא שייכת ואת תפקידה התחבירי על פי הקטע שלעיל.
| המילה | חלק הדיבור | התפקיד התחבירי |
|---|---|---|
| צופים | ||
| נדרשות | ||
| גבוהה | ||
| מניע |
לפניכם שלושה משפטים מורכבים, שפסוקיותיהם נתחמו.
I. ברור לכל השחקניות [כי הכושר הגופני משתפר בהדרגה].
II. הטענה [כי בנות אינן נהנות ממשחקי כדור] אינה מקובלת עוד.
III. השחקניות נחו יום שלם, [כי המשחק נמשך עד שעה מאוחרת בלילה].
כתבו מעל כל פסוקית את התפקיד התחבירי שלה.
לפניכם משפט מודגש.
השחקנית שנבחרה לנבחרת הנוער סיפרה אתמול שהסיבה לבחירתה היא ההופעה המרשימה שלה בטורניר הקיץ.
על פי המשפט המודגש, כתבו שלושה משפטים פשוטים, וסדרו אותם בסדר הכרונולוגי של האירועים.
משפט 1: ______
משפט 2: ______
משפט 3: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
| המילה | חלק הדיבור | התפקיד התחבירי |
|---|---|---|
| צופים | שם עצם | לוואי |
| נדרשות | פועל | נשוא |
| גבוהה | שם תואר | לוואי |
| מניע | שם עצם | נושא |
חלק הדיבור נקבע לפי המילה בהקשר; התפקיד – לפי הקשר שלה למילים אחרות במשפט.
טעות נפוצה: לכתוב ש"מניע" הוא פועל (מניע = מזיז, גורם לתנועה) – כאן יש לו ה' הידיעה ואחריו שם תואר, ולכן הוא שם עצם. ב"צופים" לכתוב "פועל" – אחרי הנסמך "מספר" בא שם עצם.
סעיף ב
I. פסוקית נושא.
II. פסוקית לוואי.
III. פסוקית סיבה.
המלכודת: בשלושת המשפטים הפסוקית נפתחת ב"כי", אבל התפקיד שונה. המילה הפותחת אינה קובעת – קובעת השאלה שהפסוקית עונה עליה.
טעות נפוצה: לכתוב "פסוקית סיבה" בכל שלושת המשפטים בגלל המילה "כי". בדיקה: אפשר להחליף את "כי" ב"מפני ש"? – רק אז זו פסוקית סיבה.
סעיף ג
משפט 1: השחקנית הופיעה הופעה מרשימה בטורניר הקיץ. (או: השחקנית הופיעה באופן מרשים בטורניר הקיץ.)
משפט 2: היא נבחרה לנבחרת הנוער.
משפט 3: היא סיפרה זאת אתמול. (או: אתמול היא סיפרה על סיבת בחירתה.)
שלב 1 – פירוק לאירועים: במשפט שלושה תכנים: (א) סיפרה אתמול... (העיקרי); (ב) [שנבחרה לנבחרת הנוער] – פסוקית לוואי; (ג) [שהסיבה לבחירתה היא ההופעה המרשימה שלה בטורניר הקיץ] – פסוקית מושא, ובה מידע על אירוע שקרה קודם – ההופעה בטורניר.
שלב 2 – סדר כרונולוגי: קודם הופיעה בטורניר (הסיבה), אחר כך נבחרה לנבחרת (התוצאה), ולבסוף סיפרה על כך אתמול. סדר הכתיבה במשפט המקורי שונה מסדר האירועים.
שלב 3 – משפטים פשוטים: בכל משפט נשוא אחד בלבד; את שם הפעולה "ההופעה" הופכים לפועל "הופיעה". במשפט 3 משתמשים במילה מפנה ("זאת") או בצירוף שמני ("על סיבת בחירתה") כדי שלא יהיה צורך בפסוקית.
טעות נפוצה: לכתוב משפט 3 עם פסוקית ("היא סיפרה שנבחרה בגלל...") – זה כבר אינו משפט פשוט; או לסדר לפי סדר המשפט המקורי ולא לפי סדר האירועים.
שאלה 10 · הסגר ותרומתו, המרה לפסוקית מושא, פיסוק
לפניכם שני משפטים ובכל אחד מהם יש הסגר.
I. לדברי מדריכת חוג הצילום שלנו, אור הבוקר המוקדם מתאים במיוחד לצילום נופים.
II. יש ללא ספק יתרונות רבים לצילום בטלפון הנייד לעומת צילום במצלמה מקצועית.
(1) סמנו קו מתחת להסגר בכל משפט, וכתבו את תרומתו של ההסגר למשפט.
משפט I ______
משפט II ______
(2) המירו את משפט I במשפט מורכב בעל פסוקית מושא.
לפניכם קטע. הוסיפו לו סימני פיסוק לפי ההנחיות שלפניכם.
(במסגרת)
דנה צלמת טבע ותיקה מן הגליל מלמדת כבר שנים רבות צילום לבני נוער. לדבריה העין של הצלם חשובה יותר מן המצלמה. בסדנה האחרונה היא אמרה לתלמידיה משפט שנחרט בזיכרונם אם תעצרו תתבוננו בסבלנות ותחכו לאור הנכון כל טיול קצר יהפוך לאלבום מרגש.
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
(1) I. לדברי מדריכת חוג הצילום שלנו, אור הבוקר המוקדם מתאים במיוחד לצילום נופים.
תרומתו: מציין את מקור הדברים – מביא את הדברים בשם אומרם / מבסס את הטענה על דברי בעלת ניסיון בתחום.
II. יש ללא ספק יתרונות רבים לצילום בטלפון הנייד לעומת צילום במצלמה מקצועית.
תרומתו: מבטא את עמדת הכותב – ודאות / החלטיות; מציג את הטענה כדבר שאין עליו עוררין.
(2) מדריכת חוג הצילום שלנו אומרת כי אור הבוקר המוקדם מתאים במיוחד לצילום נופים.
(אפשר גם: טוענת / מסבירה / סבורה / מציינת ש...)
מהו הסגר: מילה או צירוף שאינם קשורים תחבירית לאף חלק במשפט, ומוסיפים את עמדת הכותב או את מקור המידע. אפשר להשמיט אותם בלי לפגוע בתקינות המשפט, ולרוב הם מופרדים בפסיקים.
(1)
(2) המרה לפסוקית מושא: הופכים את המקור (המדריכה) לנושא של משפט עיקרי עם פועל של אמירה/חשיבה (אומרת, טוענת, סבורה), ואת הטענה – לפסוקית מושא שנפתחת ב"כי" או ב"ש": מדריכת חוג הצילום שלנו אומרת [כי אור הבוקר המוקדם מתאים...]. מוחקים את "לדברי" ואת הפסיק. זהו דיבור עקיף; אפשר גם דיבור ישיר: מדריכת חוג הצילום שלנו אמרה: "אור הבוקר המוקדם מתאים במיוחד לצילום נופים".
טעות נפוצה: לסמן כהסגר ב־II את "יש" או את "לעומת צילום במצלמה מקצועית"; לכתוב תרומה כללית ("מוסיף מידע") בלי לומר איזה מידע (מקור / עמדה).
סעיף ב
דנה, צלמת טבע ותיקה מן הגליל, מלמדת כבר שנים רבות צילום לבני נוער. לדבריה, העין של הצלם חשובה יותר מן המצלמה. בסדנה האחרונה היא אמרה לתלמידיה משפט שנחרט בזיכרונם: "אם תעצרו, תתבוננו בסבלנות ותחכו לאור הנכון, כל טיול קצר יהפוך לאלבום מרגש".
כל הנחיה והמקום שלה:
שימו לב: הנקודה שבסוף הקטע נכתבת אחרי המירכאות הסוגרות. "שנחרט בזיכרונם" היא פסוקית לוואי צמודה לשם העצם "משפט", ואין לפניה פסיק.
טעות נפוצה: לשים פסיק אחד בלבד אחרי התמורה ("דנה צלמת טבע ותיקה מן הגליל,") – תמורה באמצע המשפט נסגרת בשני פסיקים; לפתוח את המירכאות לפני "בסדנה" או לפני "היא אמרה".
שאלה 11 · פיסוק, פירוק משפט מורכב למשפטים פשוטים
לפניכם קטע שאין בו סימני פיסוק. פסקו את הקטע על פי ההנחיות שאחריו.
לקראת התחרות הארצית נערך ריאיון עם מאמנת נבחרת הרובוטיקה של בית הספר המהנדסת דנה כהן בריאיון סיפרה המאמנת כי רוב החלקים שהתלמידים משתמשים בהם מודפסים במדפסת תלת־ממד לדבריה בנבחרת יש צוותים לתכנות לעיצוב לבנייה ולהצגת הפרויקט בעבר נפגשה הנבחרת רק בשעות אחר הצהריים אולם השנה היא מתאמנת גם בשעות הבוקר
לפניכם משפט מורכב.
מאות הצופים שהגיעו לתחרות התפעלו מן הרובוט שתלמידי הנבחרת בנו במשך כל השנה.
פרקו את המשפט לשלושה משפטים פשוטים על פי סדר הגיוני.
(1) ______
(2) ______
(3) ______
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
לקראת התחרות הארצית נערך ריאיון עם מאמנת נבחרת הרובוטיקה של בית הספר, המהנדסת דנה כהן. בריאיון סיפרה המאמנת כי רוב החלקים שהתלמידים משתמשים בהם מודפסים במדפסת תלת־ממד. לדבריה, בנבחרת יש צוותים לתכנות, לעיצוב, לבנייה ולהצגת הפרויקט. בעבר נפגשה הנבחרת רק בשעות אחר הצהריים, אולם השנה היא מתאמנת גם בשעות הבוקר.
שלב 1 – גבולות המשפטים (נקודות). מחפשים היכן נגמר רעיון שלם עם נשוא משלו: "...נערך ריאיון... המהנדסת דנה כהן." / "בריאיון סיפרה... במדפסת תלת־ממד." / "לדבריה... ולהצגת הפרויקט." / "בעבר נפגשה... בשעות הבוקר." – ארבעה משפטים.
שלב 2 – כל הנחיה:
שימו לב – איפה אין פסיק: אין פסיק לפני "כי" ("סיפרה כי..." – פסוקית מושא צמודה לנשוא), ואין פסיק לפני "שהתלמידים" (פסוקית לוואי מצמצמת: אילו חלקים? אלה שהתלמידים משתמשים בהם).
טעות נפוצה: לשים פסיק לפני "כי"; לשכוח את הפסיק לפני התמורה "המהנדסת דנה כהן"; לשים פסיק לפני "ולהצגת"; לסיים את המשפט הראשון לפני התמורה.
סעיף ב
(1) תלמידי הנבחרת בנו רובוט במשך כל השנה.
(2) מאות צופים הגיעו לתחרות.
(3) מאות הצופים האלה התפעלו מן הרובוט הזה.
(אפשר גם להחליף את הסדר בין (1) ל־(2), כי שני האירועים קדמו להתפעלות; המשפט "התפעלו" בא בסוף.)
שלב 1 – מוצאים את כל הנשואים: התפעלו (המשפט העיקרי), הגיעו (בפסוקית הלוואי "שהגיעו לתחרות"), בנו (בפסוקית הלוואי "שתלמידי הנבחרת בנו..."). שלושה נשואים ← שלושה משפטים פשוטים.
שלב 2 – כותבים כל משפט כמשפט שלם ועצמאי:
שלב 3 – סדר הגיוני: קודם התלמידים בנו את הרובוט (במשך כל השנה), אחר כך הצופים הגיעו לתחרות, ובסוף הם התפעלו מן הרובוט. גם סדר שבו הגעת הצופים באה ראשונה ובניית הרובוט שנייה מתקבל – העיקר ששני המשפטים האלה באים לפני ההתפעלות, שהיא התוצאה. במשפט השלישי מוסיפים מילות הפניה ("האלה", "הזה") כדי לקשור אותו למשפטים הקודמים ולא לחזור על הפסוקיות.
טעות נפוצה: להשאיר במשפט אחד ש־ ("הצופים שהגיעו...") – כך המשפט אינו פשוט; לכתוב את המשפטים לפי סדר הופעתם במשפט המקורי ולא לפי הסדר ההגיוני; לכתוב "הם בנו רובוט" בלי לציין מי.
מערכת הצורות
שאלה 12 · נוצרת, תקנו, צורות בינוני
לפניכם משפט, ובו מודגשת מילה.
הקיפו את התשובות הנכונות בקטע שלפניכם.
המילה נוֹצֶרֶת שבמשפט גזורה מן השורש י-צ-ר / נ-צ-ר, ונוטה בבניין קל / נפעל.
אילו דובר במשפט על כמה סבתות, היינו אומרים: הסבתות נוֹצָרוֹת / נוֹצְרוֹת בליבן זיכרונות רבים.
לפניכם שני משפטים, ובכל אחד מהם יש פועל מודגש.
לכל פועל מודגש – ציינו את השורש שלו, את הבניין שלו וכתבו את שם הפועל שלו (באותו השורש ובאותו הבניין).
(1) אל תִּקְנוּ כרטיסים לטיסה באתרים לא מוכרים.
השורש: ______, הבניין: ______, שם פועל באותו השורש ובאותו הבניין: ______.
(2) הטכנאים תִּקְּנוּ את המזגן בתוך שעה.
השורש: ______, הבניין: ______, שם פועל באותו השורש ובאותו הבניין: ______.
לפניכם קטע, ובו שלוש צורות בינוני.
בשבוע הספר עלה מאוד מספר הנרשמים לספריית השכונה. הספרייה מחלקת לכל ילד חדש כרטיס צבעוני, והשבוע בחרו הילדים המרוגשים את ספריהם הראשונים.
העתיקו את שלוש צורות הבינוני מן הקטע, ולכל צורת בינוני – ציינו את הבניין שלה, ואת חלק הדיבור שבו היא משמשת בקטע.
(1) צורת הבינוני: ______, הבניין: ______, חלק הדיבור: ______.
(2) צורת הבינוני: ______, הבניין: ______, חלק הדיבור: ______.
(3) צורת הבינוני: ______, הבניין: ______, חלק הדיבור: ______.
◂ פתרון מלא לשאלה 12
סעיף א
המילה נוֹצֶרֶת גזורה מן השורש נ-צ-ר, ונוטה בבניין קל.
הסבתות נוֹצְרוֹת בליבן זיכרונות רבים.
משמעות תחילה: "נוצרת בליבה זיכרונות" – שומרת אותם, מחזיקה בהם (כמו "נוצר סוד"). המשמעות היא "לשמור", מן נ-צ-ר. יש גם מושא ישיר ("זיכרונות") – סימן לפועל פעיל ולא לנפעל.
הבניין: נוֹצֶרֶת – תבנית קוֹטֶלֶת (כמו שׁוֹמֶרֶת, כּוֹתֶבֶת) – בינוני של קל, והנו"ן היא אות שורש. ברבות: נוֹצְרוֹת (קוֹטְלוֹת, כמו שׁוֹמְרוֹת).
המלכודת: אותה צורה בדיוק, נוֹצֶרֶת, היא גם בינוני של נפעל מן י-צ-ר ("בעיה חדשה נוצרת" = נוצרת, נבראת) – תבנית נִקְטָל בפ"י/ו: נוֹלָד – נוֹלֶדֶת, נוֹצָר – נוֹצֶרֶת. ההבדל נשמע ברבות: בנפעל – נוֹצָרוֹת (קמץ בצ', כמו נוֹלָדוֹת). בנפעל הנו"ן היא אות הבניין והו' באה במקום י' השורש. משמעות זו אינה מתאימה ל"נוצרת בליבה זיכרונות".
טעות נפוצה: לבחור נוֹצָרוֹת (נפעל, י-צ-ר) – כלומר להתבלבל בין "לשמור" לבין "להיווצר".
סעיף ב
(1) השורש: ק-נ-י, הבניין: קל (פָּעַל), שם הפועל: לִקְנוֹת.
(2) השורש: ת-ק-ן, הבניין: פיעל, שם הפועל: לְתַקֵּן.
ההקשר מכריע. בכתיב ללא ניקוד שתי הצורות זהות (תקנו) – אבל אלה שני פעלים שונים:
(1) "אל תקנו כרטיסים" – רכישה (קנייה). "אל" + עתיד = ציווי שלילי. התי"ו היא תחילית העתיד (אתם), כמו "אל תִּבְנוּ": תִּ + קְנ + וּ. הי' האחרונה של השורש נעלמה לפני הסיומת ־וּ, כדרך גזרת ל"י. השורש ק-נ-י, בניין קל (תבנית תִּקְטְלוּ). שם הפועל: לִקְנוֹת.
(2) "הטכנאים תיקנו את המזגן" – הצורה היא עבר, גוף "הם" (הסיומת ־וּ), והתי"ו היא אות שורש: ת-ק-ן. חיריק באות הראשונה ודגש באות השנייה (תִּקְּנוּ, כמו דִּבְּרוּ) – פיעל. שם הפועל: לְתַקֵּן.
בדיקה: מחליפים גוף. ב־(1): "אל יִקְנוּ" – הת' נעלמה ← אות שימוש. ב־(2): "הוא תִּקֵּן" – הת' נשארת ← אות שורש.
טעות נפוצה: לכתוב שם פעולה (קנייה, תיקון) במקום שם פועל; לכתוב בסעיף (1) שורש ק-נ-ה בלי לזהות את הת' כתחילית – או שורש ת-ק-ן גם במשפט (1).
סעיף ג
(1) נרשמים – בניין נפעל, שם עצם.
(2) מחלקת – בניין פיעל, פועל.
(3) מרוגשים – בניין פוּעל, שם תואר.
הדרך: מחפשים צורות הווה של פעלים, ואז בודקים את תפקידן בקטע.
מילים שאינן בינוני: מספר, כרטיס, צבעוני, חדש, הראשונים – שמות עצם ושמות תואר שאינם צורות הווה של בניין. "עלה", "בחרו" – פעלים בעבר.
טעות נפוצה: לכתוב שמרוגשים בבניין התפעל; לסמן "מספר" (שם במשקל מִקְטָל) כבינוני; לכתוב שנרשמים הוא פועל בגלל צורתו.
שאלה 13 · השלמת פעלים ושמות עצם על פי שורש
לפניכם קטע שחסרים בו פעלים. כתבו בכל מקום ריק את הפועל המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
מעבר דירה הוא אחד האירועים המלחיצים ביותר בחיי משפחה. ככל שהאריזה מתקדמת, ______ (י/ו-ס-ף) עוד ועוד ארגזים בסלון. גם ההתארגנות בבית החדש עלולה ______ (ק-ש-י/ה) על בני המשפחה, ולכן כדאי לתכנן אותה מראש. ביום המעבר המובילים ______ (י/ו-ר-ד) את הרהיטים במדרגות, וכלים שלא נארזו כראוי עלולים ______ (ש-ב-ר) בדרך. להלן כמה עצות למי שעומדים לעבור דירה: ______ (ק-נ-י/ה) ארגזים חזקים, אל ______ (ש-ל-ך) חפצים לפני שבדקתם אם הם נחוצים, ותנו לילדים זמן ______ (ס-ג-ל) לשכונה החדשה.
לפניכם קטע שחסרים בו שמות עצם. כתבו בכל מקום ריק את שם העצם המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
"לפני שבוחרים דירה ב______ (שׂ-כ-ר), כדאי לערוך ______ (ש-ו-י/ה) בין המחירים בשכונות שונות", ממליצה יועצת לענייני דיור. "חשוב לבדוק גם את התחבורה הציבורית באזור ה______ (ג-ו-ר) ואת המרחק מבית הספר של הילדים".
בני משפחה שעברו דירה לאחרונה מספרים כי ______ (ק-ב-ל) הפנים שערכו להם בבניין הפתיעה אותם. "ה______ (שׁ-כ-ן) הוותיקים עזרו לנו ב______ (ר-כ-ב) הרהיטים, ואחרי כמה שבועות כבר הצטרפנו ל______ (ק-ו-ם) ועד הבית", הם אומרים. "ה______ (ר-ג-ל) לסביבה חדשה לוקחת זמן, ובלילה הראשון בחרנו ב______ (ל-י-ן) אצל קרובי משפחה, כי הדירה עוד הייתה מלאה בארגזים".
◂ פתרון מלא לשאלה 13
סעיף א
ככל שהאריזה מתקדמת, נוספים / מתווספים עוד ועוד ארגזים בסלון... עלולה להקשות על בני המשפחה... המובילים מורידים / יורידו את הרהיטים במדרגות, וכלים... עלולים להישבר בדרך... קנו / תקנו ארגזים חזקים, אל תשליכו חפצים... ותנו לילדים זמן להסתגל לשכונה החדשה.
השיטה: לכל מקום ריק שואלים שלוש שאלות: (1) מה הנושא, ובאיזה מין ומספר? (2) מה הזמן או הצורה הנדרשים (עבר/הווה/עתיד, שם פועל אחרי "עלולה", "עלולים", "זמן", ציווי או "אל" + עתיד בעצה)? (3) האם המשמעות פעילה או סבילה – ומכאן הבניין.
טעות נפוצה: "נוספות" ("ארגזים" הוא זכר); "לשבור" במקום "להישבר" (המשמעות כאן סבילה); "אל תשליך" ביחיד או "לא תשליכו"; "להתסגל".
סעיף ב
"לפני שבוחרים דירה בשכירות, כדאי לערוך השוואה בין המחירים..." "...באזור המגורים...".
...כי קבלת הפנים שערכו להם בבניין הפתיעה אותם. "השכנים הוותיקים עזרו לנו בהרכבת הרהיטים, ...הצטרפנו להקמת (גם: למקימי) ועד הבית"... "ההתרגלות לסביבה חדשה לוקחת זמן, ובלילה הראשון בחרנו בלינה אצל קרובי משפחה...".
השיטה: בכל מקום ריק בודקים (1) את ההתאמה במשפט – מין ומספר ("הפתיעה" → נקבה; "הוותיקים", "עזרו" → זכר רבים; "לוקחת" → נקבה), והאם השם נסמך לשם שאחריו; (2) איזה שם מן השורש מתאים למשמעות – לרוב שם פעולה של הבניין המתאים.
טעות נפוצה: "קבלה הפנים" (בלי צורת הנסמך); "הרגל" במקום "התרגלות" ("הרגל" זכר ואינו מתאים ל"לוקחת", ומשמעותו שונה); "השכנות" במקום "השכנים" ("הוותיקים" בזכר); "הרכבה הרהיטים".
שאלה 14 · שמות פעולה ובניינים; נִגְלֶה/נִגְלָה; שֻׁתָּפוּת
לפניכם קטע שנעשה בו שימוש בשמות פעולה.
לחם ביתי דורש סבלנות. אחרי שקילה מדויקת של הקמח מגיע שלב הלישה. כדי למנוע התייבשות של הבצק, כדאי לכסות אותו במגבת לחה. השארת הבצק במקום חם לשעה מבטיחה תפיחה טובה, ובסוף, אחרי קישוט הכיכר בשומשום, מכניסים אותה לתנור.
העתיקו מן הקטע ארבעה שמות פעולה מבניינים שונים, וציינו ליד כל אחד משמות הפעולה שהעתקתם את הבניין שלו.
שם הפעולה: ______ הבניין: ______
שם הפעולה: ______ הבניין: ______
שם הפעולה: ______ הבניין: ______
שם הפעולה: ______ הבניין: ______
לפניכם משפט, ובו שני זוגות מילים מודגשות. הקיפו בכל זוג את הפועל המתאים להקשר.
הנוף שנִגְלֶה / נִגְלָה לעינינו עכשיו מן הגג מרהיב בדיוק כמו הנוף שנִגְלֶה / נִגְלָה לעיני סבתי כשעלתה לכאן לראשונה לפני שישים שנה.
לפניכם משפט, ובו מודגשת מילה שנוצרה בדרך של בסיס וצורן סופי.
הערב במטבח חיזק את תחושת השֻׁתָּפוּת בין חברי הקבוצה.
(1) כתבו את הבסיס של המילה שֻׁתָּפוּת. ______
(2) כתבו את הצורן הסופי של המילה שֻׁתָּפוּת. ______
(3) ציינו את משמעות הצורן הסופי. ______
(4) מבין המילים שלפניכם הקיפו שתי מילים שנוצרו באותה דרך התצורה של המילה שֻׁתָּפוּת.
יַלְדוּת, תַּכְלִית, שְׁכֵנוּת, רְשׁוּת, תַּפְנִית
◂ פתרון מלא לשאלה 14
סעיף א
שקילה / לישה / תפיחה – קל (פעל)
קישוט – פיעל
השארה (השארת) – הפעיל
התייבשות – התפעל
(מכל שורה – שם פעולה אחד.)
שמות הפעולה בקטע לפי בניין (משקל שם הפעולה):
צורת נסמך (השארת) היא אותו שם פעולה; את המשקל קובעים לפי צורת הנפרד: הַשְׁאָרָה.
מה אינו שם פעולה: "לחם", "סבלנות" (שם מופשט: סַבְלָן + ־וּת), "מגבת", "כיכר", "שלב".
טעות נפוצה: להעתיק "סבלנות" בגלל הסיומת ־וּת; להעתיק שני שמות פעולה מבניין קל (למשל שקילה ולישה); לכתוב "התפעל" ל"השארה" בגלל הה' בתחילתה.
סעיף ב
הנוף שנִגְלֶה לעינינו עכשיו ... כמו הנוף שנִגְלָה לעיני סבתי ... לפני שישים שנה.
הכלל בנפעל ל"י: בבינוני (הווה) הסיומת בסגול – נִגְלֶה (כמו נִבְנֶה); בעבר נסתר הסיומת בקמץ – נִגְלָה (כמו נִבְנָה).
(השורש ג-ל-י/ה, בניין נפעל: הנוף נגלה = נחשף, נראה.)
סעיף ג
(1) שֻׁתָּף
(2) ־וּת
(3) הפשטה (שם מופשט)
(4) יַלְדוּת, שְׁכֵנוּת
(1) הבסיס – "שֻׁתָּף": כשמסירים את הסיומת נשארת מילה קיימת ושלמה, שקשורה במשמעותה: שֻׁתָּף + ־וּת = שֻׁתָּפוּת.
(2) הצורן הסופי – ־וּת.
(3) משמעות – הפשטה: הצורן ־וּת יוצר שם מופשט – מושג שאינו מוחשי: המצב או היחס של מי שהם שותפים (כמו אנושיוּת, אחריוּת).
(4) יַלְדוּת ו־שְׁכֵנוּת – גם הן נוצרו ממילה קיימת + ־וּת: יֶלֶד ← יַלְדוּת; שָׁכֵן ← שְׁכֵנוּת.
המילים האחרות נוצרו בדרך של שורש ומשקל: רְשׁוּת (ר-ש-י/ה, משקל קְטוּת של ל"י – הת' בה היא חלק מן המשקל), תַּכְלִית (כ-ל-י/ה) ותַּפְנִית (פ-נ-י/ה) – משקל תַּקְטִית, שהת' שבראשו וה־ִית שבסופו הן חלק מן המשקל. אין בהן מילה קיימת שנוסף לה צורן: הן נגזרות מן השורש (הִרְשָׁה, כִּלָּה, פָּנָה).
טעות נפוצה: לכתוב בסיס "שותפו" וצורן "ת"; לכתוב משמעות "שייכות" או "ריבוי"; לבחור "רשות" רק בגלל הסיומת ־וּת, או "תכלית" ו"תפנית" בגלל הסיומת ־ִית.
שאלה 15 · צורות בינוני: חלקי דיבור ופעלים סבילים; בחירת פועל לפי ההקשר
לפניכם קטע, ובו מודגשות צורות בינוני.
בכל קיץ נקבות מְבֻגָּרוֹת של צבי ים יוצאות אל חופי ישראל כדי להטיל ביצים. הנקבה חופרת גומה בחול, והביצים נִקְבָּרוֹת בה עד שהגורים בוקעים. בלילות הבקיעה מְצַלְּמִים חובבים מְצַלְּמִים את הגורים בדרכם אל המים. חופים מְלֻכְלָכִים מסכנים את הגורים, ולכן גורים שנלכדו בפסולת מֻחְזָרִים אל הים בידי מתנדבים.
(1) ציינו מעל כל אחת מצורות הבינוני המודגשות את חלק הדיבור שאליו היא שייכת.
(2) מבין צורות הבינוני המודגשות העתיקו שלושה פעלים סבילים בבניינים שונים, וציינו את השורש ואת הבניין של כל אחד מהם.
הצורה: ______ ; השורש: ______ ; הבניין: ______
הצורה: ______ ; השורש: ______ ; הבניין: ______
הצורה: ______ ; השורש: ______ ; הבניין: ______
לפניכם שני משפטים, ובכל משפט זוג פעלים מודגש.
הקיפו את הפועל המתאים על פי ההקשר בכל משפט.
I. בעונת ההטלה הקינים יְסַמְּנוּ / יְסֻמְּנוּ בשלטים בידי פקחים.
II. בקיץ הבא המתנדבים יִלְמְדוּ / יְלַמְּדוּ את ילדי השכונה כיצד לשמור על הקינים.
◂ פתרון מלא לשאלה 15
סעיף א
(1)
מְבֻגָּרוֹת – שם תואר
נִקְבָּרוֹת – פועל
מְצַלְּמִים (הראשון) – שם עצם
מְצַלְּמִים (השני) – פועל
מְלֻכְלָכִים – שם תואר
מֻחְזָרִים – פועל
(2)
הצורה: נִקְבָּרוֹת; השורש: ק-ב-ר; הבניין: נפעל
הצורה: מֻחְזָרִים; השורש: ח-ז-ר; הבניין: הופעל
הצורה: מְבֻגָּרוֹת; השורש: ב-ג-ר; הבניין: פועל
או: הצורה: מְלֻכְלָכִים; השורש: ל-כ-ל-ך; הבניין: פועל
(1) צורת בינוני יכולה לשמש פועל, שם עצם או שם תואר – ההכרעה לפי התפקיד שלה במשפט:
(2) שלושה סבילים בבניינים שונים:
אף שבקטע מְבֻגָּרוֹת ומְלֻכְלָכִים משמשות שמות תואר, מבחינת הצורה הן בינוני סביל של פועל – והשאלה מבקשת שלושה בניינים סבילים שונים, ולכן השלישי חייב להיות מבניין פועל.
טעות נפוצה: לסמן את שתי ההופעות של מְצַלְּמִים באותו חלק דיבור; לכתוב למֻחְזָרִים שורש "מ-ח-ז-ר"; לבחור שני סבילים מאותו בניין.
סעיף ב
I. יְסֻמְּנוּ
II. יְלַמְּדוּ
I. הקינים אינם מסמנים דבר – מסמנים אותם, והפקחים הם מבצעי הפעולה ("בידי פקחים"). לכן צריך פועל סביל: יְסֻמְּנוּ – פועל, עתיד, נסתרים, שורש ס-מ-ן (קובוץ ודגש באות האמצעית). יְסַמְּנוּ – פיעל, פעיל ("הפקחים יסמנו את הקינים").
II. המתנדבים מעבירים ידע לילדים – "את ילדי השכונה" הוא מושא שמקבל את הלימוד. לכן צריך יְלַמְּדוּ – פיעל, עתיד, נסתרים, שורש ל-מ-ד (לימד = הורה). יִלְמְדוּ – קל (לָמַד = רכש ידע), ואינו מתאים למשפט שבו המתנדבים מלמדים אחרים.
טעות נפוצה: בחירה לפי הצליל, בלי לשאול מי עושה את הפעולה ועל מי היא מופעלת.
שאלה 16 · משקלי מקום ומשקלי בעלי מקצוע; משקל קַטֶּלֶת; תפקיד האות ת'
לפניכם רשימת מילים שמשמעותן המשותפת היא מקום.
מִבְצָר, מִסְפָּרָה, מִפְעָל, מִסְתּוֹר, מִכְבָּסָה, מִכְרֶה, מִשְׁתָּלָה
(1) בטבלה שלפניכם מיינו את המילים שברשימה על פי המשקל.
| מִקְטָל | מִקְטוֹל | מִקְטָלָה |
|---|---|---|
(2) כתבו לכל אחת מן המילים: מִסְפָּרָה, מִכְבָּסָה, מִפְעָל שם עצם מאותו השורש במשקל כלשהו שמשמעותו היא בעל מקצוע או תפקיד. שימו לב: על כל שם עצם להיות במשקל אחר.
מִסְפָּרָה ______, מִכְבָּסָה ______, מִפְעָל ______
בקמפיין של מועצת התלמידים בבית ספר נגד הפצת שמועות ברשתות החברתיות נכתב:
כותבי הקמפיין גזרו את המילה רַכֶּלֶת במשקל נפוץ.
(1) מהו המשקל? ______
(2) המשקל של המילה סייע לכותבי הקמפיין להעביר את המסר. הסבירו קביעה זו באמצעות שימוש במונחים לשוניים.
באותו קמפיין נכתב גם המשפט:
(1) ציינו את השורש ואת המשקל של המילה תַּשְׁמֵצָה.
השורש: ______ המשקל: ______
(2) מבין המילים שלפניכם הקיפו שתי מילים שתפקיד האות תי"ו בהן זהה לתפקיד האות תי"ו במילה תַּשְׁמֵצָה.
תְּנוּמָה, תְּלִישָׁה, תִּסְפֹּרֶת, תַּבְלִין, תְּקִיפָה
◂ פתרון מלא לשאלה 16
סעיף א
(1)
| מִקְטָל | מִקְטוֹל | מִקְטָלָה |
|---|---|---|
| מִבְצָר | מִסְתּוֹר | מִסְפָּרָה |
| מִפְעָל | מִכְבָּסָה | |
| מִכְרֶה | מִשְׁתָּלָה |
(2) מִסְפָּרָה – סַפָּר (קַטָּל); מִכְבָּסָה – כּוֹבֵס (קוֹטֵל); מִפְעָל – מַפְעִיל (מַקְטִיל).
(כל צירוף נכון של שלושה בעלי מקצוע או תפקיד מאותם השורשים, בשלושה משקלים שונים, מתקבל.)
(1) הדרך: מזהים את השורש, ומשווים את המילה לתבנית תוך התחשבות בשינויים שהגזרה גורמת.
מִקְטָל:
מִקְטוֹל:
מִקְטָלָה:
(2) בעלי מקצוע או תפקיד – במשקלים שונים:
שימו לב לדרישה "במשקל אחר": גם פּוֹעֵל הוא בעל תפקיד מן השורש פ-ע-ל, אבל הוא במשקל קוֹטֵל – כמו כּוֹבֵס; לכן ל"מפעל" בוחרים מַפְעִיל (או, אם בוחרים פּוֹעֵל, צריך למילה האחרת משקל שלישי).
טעות נפוצה: לשבץ את "מכרה" במִקְטָלָה בגלל הסיומת ־ֶה (זו סיומת ל"י, לא סימן נקבה); לכתוב לשתי מילים בעלי מקצוע באותו המשקל (למשל כּוֹבֵס ופּוֹעֵל).
סעיף ב
(1) קַטֶּלֶת.
(2) משקל קַטֶּלֶת הוא משקל המציין מחלות (אַדֶּמֶת, שַׁפַּעַת, צַהֶבֶת, דַּלֶּקֶת). הבחירה לגזור את המילה "רַכֶּלֶת" (מן השורש ר-כ-ל, כמו רְכִילוּת) במשקל זה מציגה את הפצת הרכילות כמחלה מדבקת, ובכך מחזקת את המסר בדבר הנזק שבהפצת שמועות – כמו שגם המילים "מתפשטת" ו"ההדבקה" מבהירות.
(1) רַכֶּלֶת: השורש ר-כ-ל (רְכִילוּת, רַכְלָן), התבנית: פתח באות הראשונה, דגש וסגול באות השנייה, סגול לפני האות האחרונה וסיומת ־ֶת – קַטֶּלֶת.
(2) מה נדרש: שני רכיבים – (א) משמעות המשקל: קַטֶּלֶת מציין מחלות; (ב) הקשר למסר: המילה מעבירה את המשמעות של מחלה אל תופעת הרכילות, ומציגה אותה כמשהו מזיק ומדבק שעובר מאדם לאדם – כך הקמפיין מזהיר מפני הפצת שמועות. המילים "מתפשטת" ו"ההדבקה" בהמשך המשפט מחזקות את הדימוי.
זוהי מילה מחודשת שנגזרה בדרך של שורש ומשקל, וכוחה נובע מכך שהקורא מזהה מיד את המשקל ומשייך אותה למשפחת שמות המחלות.
טעות נפוצה: לכתוב רק שקַטֶּלֶת הוא משקל של מחלות בלי להסביר מה זה תורם למסר (הנזק, ההדבקה), או להפך – להסביר את המסר בלי לציין את משמעות המשקל.
סעיף ג
(1) השורש: ש-מ-ץ; המשקל: תַּקְטֵלָה.
(2) תְּנוּמָה, תִּסְפֹּרֶת.
(1) תַּשְׁמֵצָה: מורידים את התי"ו שבראש המילה ואת הסיומת ־ָה ונשארות ש-מ-ץ (שֶׁמֶץ, הַשְׁמָצָה, מַשְׁמִיץ). התבנית: תַּ + קְ + טֵ + לָה – תַּקְטֵלָה (כמו תַּרְדֵּמָה, תַּדְהֵמָה). "תשמצה" – הפצה של השמצות; גם זו מילה מחודשת של הקמפיין.
(2) תפקיד התי"ו: בתשמצה התי"ו היא חלק מן המשקל (תחילית של משקל), לא אות שורש. מחפשים מילים שגם בהן התי"ו אינה אות שורש:
האחרות – התי"ו היא אות שורש: תְּלִישָׁה (ת-ל-ש, קְטִילָה), תַּבְלִין (ת-ב-ל – תִּבֵּל, מְתֻבָּל), תְּקִיפָה (ת-ק-ף, קְטִילָה).
טעות נפוצה: לכתוב שורש מרובע (ת-ש-מ-ץ); לכתוב משקל מִקְטָלָה; לבחור את "תבלין" כי התי"ו בראשו נראית כתחילית – אבל היא נשארת גם בפועל תִּבֵּל, ולכן היא אות שורש.