מתכונת 3 בלשון ובעברית (שאלון 011281) - פתרון מלא
שאלון עיקרי (הבנה, הבעה ולשון) · שאלון 011281 · במבנה של הבגרות · 16 שאלות · 3 שעות
מבחן מתכונת בלשון במבנה של בחינת הבגרות. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא - פתרו בזמן של הבחינה, ורק אחר כך פתחו את הפתרונות.
מבנה המתכונת
א. משך הבחינה: שלוש שעות.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני חלקים.
חלק ראשון – הבנה והבעה – 50 נקודות
חלק שני – לשון – 50 נקודות
פרק א: שם המספר ואותיות השימוש
פרק ב: תחביר / פרק ג: מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר (נספח 2).
ד. הוראה מיוחדת: יש לענות על השאלות בגוף שאלון זה לפי ההוראות.
שימו לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
נספחים: נספח 1 – מאמרים; נספח 2 – דף עזר.
חלק ראשון – הבנה והבעה
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
קראו את המאמרים 1–3 שבנספח 1 המצורף, וענו על כל השאלות 1–5 שלפניכם.
הקפידו על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
(נספח 1 – מאמרים: לפניכם שלושה מאמרים. קראו אותם, וענו על השאלות בשאלון המחברת המצורף.)
שאלה 1 · השוואה בין הקלדה לכתיבה ביד: למידה, מהירות ונוחות
בטקסטים מתוארות שתי דרכי כתיבה: הקלדה וכתיבה ביד.
השוו בין שתי דרכי הכתיבה מן הבחינות האלה: ההשפעה על הלמידה של הכותבים והמהירות והנוחות של הכתיבה.
את תשובתכם עליכם לכתוב באופן לכיד ומקושר (לא בטבלה ולא בנקודות). (8 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 1
ההקלדה היא דרך כתיבה מהירה ונוחה: המקלדת מתקנת בעצמה שגיאות כתיב, ואפשר למחוק, לערוך, להעתיק, לחפש ולשלוח טקסט שלם בלחיצה אחת. אולם דווקא המהירות פוגעת בלמידה: מי שמקליד יכול להעתיק את דברי המרצה מילה במילה בלי לחשוב עליהם, ולכן הוא מבין פחות את הרעיונות; ילדים שלמדו אותיות בהקלדה מזהים אותן פחות טוב, משום שכל האותיות נוצרות באותה לחיצה על מקש; ואת מה שהוקלד לא תמיד זוכרים.
לעומת זאת, הכתיבה ביד איטית ומסורבלת יותר: היד מתעייפת, ואת מה שנכתב אפשר למחוק רק בקו. ואולם ההאטה הזאת היא יתרונה הגדול בלמידה: מי שכותב ביד נאלץ לחשוב לפני שהוא כותב, לבחור מה חשוב ולנסח את הדברים במילים שלו, ולכן הוא מבין וזוכר טוב יותר; גם ילדים שכותבים אות בעיפרון זוכרים את צורתה טוב יותר, כי התנועה משאירה במוח עקבות. נוסף על כך, הכתיבה ביד מרחיקה את הכותב מהסחות הדעת שבמסך.
מה נדרש: השוואה בין שתי דרכי הכתיבה בשני ממדים בדיוק – ההשפעה על הלמידה והמהירות והנוחות – כתובה כטקסט רציף ומקושר, לא בטבלה ולא בנקודות.
איסוף החומר:
בניית התשובה: פסקה ראשונה – ההקלדה (נוחות ← אבל מחיר בלמידה); פסקה שנייה נפתחת במילת ניגוד (לעומת זאת / ואילו) ומציגה את הכתיבה ביד באותו סדר. המילים "אולם" ו"ואולם" בתוך כל פסקה מראות את היחס ההפוך בין שני הממדים: מה שנוח פחות מועיל יותר ללמידה. זו ההשוואה העמוקה שהשאלה מכוונת אליה.
טעות נפוצה: לכתוב רק על ממד אחד (בדרך כלל רק על הלמידה), או לתאר את שתי דרכי הכתיבה בשתי רשימות נפרדות בלי מילת השוואה. גם תשובה בנקודות או בטבלה, בניגוד להוראה, פוגעת בציון.
שאלה 2 · החשש מטכנולוגיות כתיבה – חדש או ישן?
הקיפו את המשפט שהנאמר בו נכון על פי טקסט 1. (2 נקודות)
(1) החשש שטכנולוגיה חדשה של כתיבה תפגע בחשיבה התעורר לראשונה עם הופעת המחשבים.
(2) החשש מפני טכנולוגיות כתיבה חדשות ישן מאוד, אך כיום המצב שונה, כי ההקלדה מחליפה את הכתיבה ביד כמעט לגמרי.
(3) החשש שהובע בחיבור "פיידרוס" התממש, והכתב פגע בזיכרונם של בני האדם.
(4) ההקלדה מתווספת לכתיבה ביד ואינה מחליפה אותה, ולכן אין סיבה לדאגה.
◂ פתרון מלא לשאלה 2
(2) החשש מפני טכנולוגיות כתיבה חדשות ישן מאוד, אך כיום המצב שונה, כי ההקלדה מחליפה את הכתיבה ביד כמעט לגמרי.
התשובה: (2).
היכן זה כתוב: טקסט 1, פסקה ג: "הדאגה שטכנולוגיה חדשה של כתיבה תפגע בחשיבה מלווה את האנושות כבר אלפי שנים" – והדוגמה היא החיבור "פיידרוס" של אפלטון. בהמשך הפסקה: "ואולם המצב כיום שונה במידה מסוימת: ההקלדה אינה מתווספת לכתיבה ביד, אלא מחליפה אותה כמעט לגמרי".
למה לא האחרות:
טעות נפוצה: לבחור ב־(3) משום שהפסקה מתארת את החשש בפירוט. צריך לקרוא את הפסקה עד סופה: המשפט שאחרי התיאור קובע שהחשש לא התממש.
שאלה 3 · "טובים השניים מן האחד" – שילוב של כתיבה ביד ומחשב
לפניכם פסוק ידוע מספר קהלת: "טובים השניים מן האחד".
הביאו מטקסט 2 דוגמה להתנהלות ההולמת את הפסוק הזה, והסבירו כיצד הפסוק בא לידי ביטוי בהתנהלות זו. (5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 3
הדוגמה: יצרני המכשירים הדיגיטליים פיתחו מחשבי לוח שאפשר לכתוב עליהם בעט דיגיטלי, ותוכנות ההופכות כתב יד לטקסט מוקלד (טקסט 2, פסקה ז).
ההסבר: במקום לבחור בין הכתיבה ביד להקלדה, היצרנים שילבו את שתי הדרכים במכשיר אחד, וכך המשתמש נהנה מיתרונות שתיהן יחד: מן הכתיבה ביד הוא מקבל את התנועה, את ההאטה ואת הניסוח האישי, המסייעים לחשוב ולזכור; ומן המחשב הוא מקבל את האפשרות לחפש מילה בתוך מאות עמודים, לגבות את הכתוב ולשתף אותו. השילוב טוב מכל אחת מן הדרכים לבדה – "טובים השניים מן האחד".
(תשובה אפשרית נוספת: תיכון "גבעת אלון" קבע שהתלמידים יסכמו ביד בשיעורים העיוניים ויכתבו עבודות ופרויקטים במחשב. כך כל דרך משמשת למה שהיא טובה בו – "במחשב הם עורכים, מחפשים מקורות ומשתפים, ובמחברת הם חושבים" (פסקאות ח–ט) – והשילוב טוב מבחירה בדרך אחת בלבד. גם המצטרפים למגמת "החזרה אל הדף" (פסקה ה) מתאימים: הם ממשיכים להקליד מכתבים, עבודות והודעות, ושומרים את הכתיבה ביד לסיכום, לתכנון ולכתיבה אישית.)
הדרך: קודם מבינים את הפסוק – שני דברים יחד טובים יותר מאחד לבדו. אחר כך מחפשים בטקסט 2 מישהו שאינו בוחר בין הכתיבה ביד להקלדה, אלא משלב ביניהן ומרוויח מן השילוב.
היכן זה כתוב: טקסט 2, פסקה ז: היצרנים "פיתחו מכשירים המשלבים את שני העולמות"; "כך נשמרים יתרונות הכתיבה ביד – התנועה, ההאטה והניסוח האישי – ולצידם גם יתרונות המחשב". (גם פסקאות ח–ט מתאימות: בתיכון "גבעת אלון" מסכמים ביד וכותבים עבודות במחשב, והמורה אומר: "לא צריך לבחור צד".)
מבנה תשובה מלאה (שלושה רכיבים):
1. הדוגמה – מי עשה מה (היצרנים פיתחו עט דיגיטלי ומחשבי לוח).
2. "השניים" – מהם שני הדברים המשולבים: הכתיבה ביד וההקלדה/המחשב.
3. "טובים... מן האחד" – מה מרוויחים מן השילוב: יתרונות של שתי הדרכים יחד (חשיבה וזיכרון + חיפוש, גיבוי ושיתוף).
טעות נפוצה: להביא את הדוגמה בלי להסביר מהו היתרון של השילוב, או להביא דוגמה של בחירה בדרך אחת בלבד (למשל עדי שטרן, שעברה מסיכום במחשב לסיכום ביד) – זו העדפה של אחד על פני השני, ולא שילוב של שניים.
שאלה 4 · המצב הרצוי ומטרת הציטוט בטקסט 2
בפסקה האחרונה בטקסט 2 כתוב: "כדאי לשאול את עצמנו שאלה פשוטה אחת: האם אני רוצה רק לשמור את הדברים האלה במהירות, או שאני רוצה שהם ייכנסו לי לראש? מי שעונה על השאלה הזאת לפני שהוא מתחיל לכתוב, יידע מתי להקליד ומתי להחזיק עט".
על פי דברים אלה, כתבו מהו המצב הרצוי בעיני הכותב של טקסט 2. (5 נקודות)
בפסקות ב–ג בטקסט 2 הכותב מצטט את דבריו של ד"ר רון אביטל.
מהי מטרת ציטוט זה? הסבירו את תשובתכם. (5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
המצב הרצוי בעיני הכותב הוא מצב שבו אנו בוחרים את כלי הכתיבה באופן מודע, על פי מטרת הכתיבה, ואיננו נגררים אוטומטית אחר המקלדת: כשרוצים רק לשמור מידע במהירות (או לשלוח, לערוך ולשתף) – מקלידים; וכשרוצים להבין ולזכור את הדברים – כותבים ביד. כך שתי הדרכים נשארות בחיינו, וכל אחת משמשת למה שהיא מתאימה לו.
הדרך: השאלה שבציטוט בנויה משתי חלופות ("האם... או ש..."), אבל כאן – בשונה משאלה רטורית רגילה – שתי החלופות לגיטימיות. המצב הרצוי אינו בחירה באחת מהן, אלא ההרגל לשאול את השאלה ולהתאים את הכלי לתשובה. כך עולה מן המשפט שאחרי השאלה: "מי שעונה על השאלה הזאת... יידע מתי להקליד ומתי להחזיק עט".
המשפט הפותח את הפסקה מחזק את הקריאה הזאת: "המקלדת לא תיעלם מחיינו, וגם אין סיבה שתיעלם" – הכותב אינו מבקש לוותר על המקלדת.
תשובה מלאה כוללת שלושה רכיבים: (1) בחירה מודעת של הכלי; (2) על פי המטרה; (3) פירוט – הקלדה לשמירה מהירה, כתיבה ביד להבנה ולזיכרון.
טעות נפוצה: לכתוב שהמצב הרצוי הוא "לחזור לכתוב ביד" או "להפסיק להקליד". הכותב אומר במפורש שאין סיבה שהמקלדת תיעלם; הוא רוצה שנדע מתי להשתמש בכל כלי.
סעיף ב
מטרת הציטוט היא להסביר את ממצאי המחקר ולתת להם תוקף ואמינות באמצעות דבריו של מומחה – ד"ר רון אביטל, חוקר למידה. בפסקה ב מתואר מחקר שבו סטודנטים שהקלידו רשמו יותר מילים אך הבינו פחות. אביטל מסביר מדוע זה קרה: מי שמקליד מעתיק בלי לחשוב, ואילו מי שכותב ביד חייב לבחור, לקצר ולנסח במילים שלו, וכך המידע נקלט טוב יותר בזיכרון. כשמומחה ללמידה אומר זאת, הקורא משתכנע שליתרון הכתיבה ביד יש בסיס מדעי ולא רק התרשמות של הכותב. יתרה מזו, ההסתייגות של אביטל ("אין לראות בכתיבה ביד תרופת פלא") מוסיפה לטקסט אמינות, כי היא מראה שהדברים מוצגים בזהירות ובאיזון.
הדרך: כששואלים "מהי מטרת הציטוט", בודקים מי מצוטט (מה מעמדו), מה הוא אומר, ומה התרומה של דבריו לטקסט.
תשובה מלאה כוללת שני רכיבים: (1) המטרה – הסבר הממצא ותוקף/אמינות; (2) ההסבר – מי הוא, מה הוא אומר ומה זה מחזק בטקסט.
טעות נפוצה: לסכם את תוכן הציטוט ("הוא אומר שמי שמקליד מעתיק") בלי לומר מה המטרה של הבאתו; או לכתוב "כדי להוסיף מידע" בלי להזכיר את מעמדו של אביטל כמומחה ללמידה.
שאלה 5 · מטלת כתיבה: סקירה על מגמת החזרה לכתיבה ביד והרקע להתפתחותה
מטלת כתיבה (25 נקודות)
לקראת יום עיון שיתקיים בבית ספרכם ויעסוק בדרכי למידה בעידן הדיגיטלי, כתבו סקירה על מגמת החזרה לכתיבה ביד ועל הרקע להתפתחותה. בכתיבת הסקירה התבססו על שלושת הטקסטים 1–3 שקראתם.
הקפידו על דרכי מסירה מקובלות ועל אזכור מקורות המידע בגוף הסקירה ובסופה (ביבליוגרפיה).
כתבו בהיקף של 100–200 מילים.
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 5
חזרה אל העט
בעידן המחשבים והטלפונים החכמים נדמה שהמקלדת השתלטה על הכתיבה. אולם בשנים האחרונות מסתמנת מגמה הפוכה: חזרה לכתיבה ביד.
ברקע המגמה עומדת דעיכתו של כתב היד. ההקלדה, המהירה והנוחה, דוחקת את הכתיבה ביד בבית, בעבודה ובבית הספר, ובני נוער רבים כותבים ביד רק בבחינות (גלבוע, 2025; פרלמוטר, 2024). בד בבד התברר שלוויתור על העט יש מחיר: ילדים זוכרים טוב יותר אותיות שלמדו בכתיבה ביד, משום שתנועת היד משאירה במוח עקבות (פרלמוטר, 2024), וסטודנטים שהקלידו את ההרצאה רשמו יותר מילים, אך הבינו פחות את רעיונותיה (קורן, 2025).
המגמה החדשה אינה דוחה את הטכנולוגיה. המצטרפים אליה ממשיכים להקליד, אך שומרים את הכתיבה ביד לסיכומים, לתכנון ולכתיבה אישית (קורן, 2025). בתיכון אחד, למשל, מסכמים ביד בשיעורים ומקלידים עבודות, ויצרני המכשירים פיתחו עטים דיגיטליים המשלבים את יתרונות שתי הדרכים (קורן, 2025). לדברי גלבוע (2025), הכתיבה האיטית מאלצת לחשוב לפני שכותבים, ולכן הוא מציע לקיים בכל בית ספר שבוע בשנה בלי מקלדת, כדי שהתלמידים יחוו בעצמם כתיבה כזאת.
נראה אפוא שהשאלה כבר איננה אם לכתוב ביד או להקליד, אלא מתי לבחור בכל אחת מן הדרכים.
ביבליוגרפיה
גלבוע, ע' (ינואר, 2025). שבוע בלי מקלדת.
פרלמוטר, נ' (ספטמבר, 2024). האם כתב היד הולך ונעלם?
קורן, י' (מרץ, 2025). חזרה אל הדף.
(מספר מילים: 156, בלי הכותרת ורשימת המקורות)
1. מה המטלה דורשת – שני תבחינים: (א) תיאור המגמה – מהי "החזרה אל הדף", מה עושים המצטרפים אליה ומי עוד מאמץ אותה; (ב) הרקע להתפתחותה – דעיכת כתב היד בגלל ההקלדה, והממצאים על המחיר של הוויתור על העט. יש להתבסס על שלושת הטקסטים.
2. איסוף החומר – מה לוקחים מכל טקסט:
מידע משותף (בני נוער כותבים ביד רק בבחינות – טקסטים 1 ו־3) מובא פעם אחת עם אזכור כפול; מידע ייחודי מובא עם אזכור של מקורו בלבד.
3. מבנה הסקירה:
4. מילות קישור ששימשו: "אולם", "ברקע... עומדת", "בד בבד", "אך", "ו־" (הוספה), "ולכן", "לדברי", "אפוא", "כבר איננה... אלא". הן מסמנות את הסדר (רקע ← מגמה ← סיכום) ואת היחסים הלוגיים (ניגוד, הוספה, סיבה ותוצאה, מסקנה).
5. עמידה בתבחינים:
6. טעויות אופייניות:
חלק שני – לשון
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
בחלק זה שלושה פרקים. ענו על שני פרקים: על פרק א – חובה, ועל אחד מן הפרקים ב–ג.
פרק א: שם המספר ואותיות השימוש – חובה (10 נקודות)
בפרק זה ענו על שאלה 6.
לפניכם שני פרקים: פרק ב – תחביר, פרק ג – מערכת הצורות.
בחרו בפרק שלמדתם: בפרק ב – תחביר או בפרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרתם ענו על השאלות לפי ההוראות.
פרק ב: תחביר (40 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 7–11 (לכל שאלה – 10 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
פרק ג: מערכת הצורות (40 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 12–16 (לכל שאלה – 10 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
שם המספר ואותיות השימוש
שאלה 6 · בחירת הצורה הנכונה של שם המספר
במשפטים שלפניכם הקיפו את הצורות הנכונות של שם המספר מבין האפשרויות הנתונות.
◂ פתרון מלא לשאלה 6
השיטה: לכל מספר שואלים שתי שאלות: (1) מה המין הדקדוקי של שם העצם הנספר? (2) באיזה סוג מספר מדובר – מספר יסודי שסופר, מספר סודר ("ה..."), תאריך, או מספר מופשט (סתם מספר, בלי שם עצם נספר)? כלל היסוד: במספרים 3–19 לזכר יש ה"א בסוף (ארבעה, תשעה עשר), ולנקבה אין (ארבע, תשע עשרה). כלומר הצורה ה"קצרה" היא דווקא הנקבה.
1. בשנת אלפיים וארבע עשרה – המספר מתאים ל"שנה", שם עצם בנקבה (שנה אחת), ולכן ארבע עשרה (בלי ה"א).
2. תשעים ושישה אחוזים – "אחוז" זכר (אחוז אחד), ולכן ספרת האחדות שישה (עם ה"א). העשרות (תשעים) אינן משתנות לפי המין.
3. עשרים ותשע פעמים – "פעם" נקבה (פעם אחת), ולכן תשע (בלי ה"א).
4. שלוש המשימות – "משימה" נקבה. כשהמספר מיודע ובא לפני שם עצם מיודע ("שלוש המשימות" = המשימות שמספרן שלוש), צורת הסמיכות של הנקבה זהה לצורה הנפרדת: שלוש. "שלושת" היא צורת הסמיכות של זכר (שלושת השלבים, שלושת הגלגלים).
5. בדקה החמש עשרה – זהו מספר סודר (הדקה שבתור היא חמש עשרה). מעל עשר אין צורות סודר מיוחדות (שני, שלישי... עשירי), ולכן משתמשים במספר היסודי המיודע, המתאים במינו לשם העצם: "דקה" נקבה → החמש עשרה.
6. בתשעה עשר במרץ – בתאריך המספר מתייחס ליום (היום התשעה עשר בחודש), ו"יום" זכר → תשעה עשר (עם ה"א).
7. זירה מספר שבע – אחרי המילה "מספר" בא מספר מופשט (שם של מספר, לא כמות של דברים). המספר המופשט נאמר תמיד בצורת הנקבה: שבע (כמו "אוטובוס מספר חמש").
8. פי ארבעה – הביטוי "פי..." (כמה מונים) בא בצורת הזכר: פי שניים, פי שלושה, פי ארבעה.
9. מאה שמונים ושתיים שעות – "שעה" נקבה (שעה אחת), ולכן ספרת האחדות שתיים. במספר מורכב (עשרות + אחדות) הספרה האחרונה באה בצורה הנפרדת (שתיים) ולא בצורת הסמיכות (שתי). המאות והעשרות אינן משתנות לפי המין.
10. שמונה עשר אלף תמונות – כאן סופרים אלפים. המילה "אלף" זכר, ולכן המספר שלפניה מתאים לה, ולא ל"תמונות": שמונה עשר אלף (כמו "אחד עשר אלף", "חמישה עשר אלף"). המין של "תמונות" אינו משפיע על המספר שסופר את האלפים.
טעות נפוצה: להתאים את המספר שלפני "אלף" לשם העצם שבסוף ("שמונה עשרה אלף תמונות"); לחשוב שהצורה עם ה"א (ארבעה, תשעה) היא הנקבה – זה הפוך: ארבעה, תשעה לזכר.
תחביר
שאלה 7 · סוגי משפטים, תפקידים תחביריים, המרה למשפט פשוט
לפניכם שלושה משפטים.
I. אף שהדבורה היא חרק זעיר, ידוע שדווקא עליה נשען חלק ניכר מן החקלאות. ______
II. בעשורים האחרונים גברה הדאגה של מדענים רבים להישרדות הדבורים בעולם. ______
III. גידול דבורים על גגות הבתים הוא תחביב מרתק, אך עבור אנשים אלרגיים לעקיצות הוא אינו בטוח. ______
(1) ציינו ליד כל אחד מן המשפטים את הסוג התחבירי שלו.
(2) ציינו מעל כל אחת משלוש המילים המסומנות בקו במשפטים את התפקיד התחבירי שלה.
לפניכם משפט מורכב בעל פסוקית תיאור.
כשהטמפרטורה בכוורת עולה, הדבורים מאווררות אותה בתנועות כנפיים מהירות.
המירו את המשפט הנתון במשפט פשוט בעל אותה משמעות.
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
(1)
I. משפט מורכב: [אף שהדבורה היא חרק זעיר] – פסוקית (תיאור) ויתור; ידוע [שדווקא עליה נשען חלק ניכר מן החקלאות] – פסוקית נושא.
II. משפט פשוט.
III. משפט איחוי (מאוחה/מחובר): [גידול דבורים על גגות הבתים הוא תחביב מרתק] – איבר א; [אך עבור אנשים אלרגיים לעקיצות הוא אינו בטוח] – איבר ב.
(2) עליה – מושא; להישרדות – לוואי; בטוח – נשוא.
(1) שיטה: סופרים נשואים ומחפשים מילות שעבוד (ש־, כי, אף ש...) ומילות איחוי (אך, ו־, אבל...).
משפט I – מורכב, שתי פסוקיות.
משפט II – פשוט. נשוא אחד בלבד: "גברה"; הנושא: "הדאגה" (מה גברה?). "של מדענים רבים" ו"להישרדות הדבורים בעולם" הם לוואים של "הדאגה"; "בעשורים האחרונים" – תיאור זמן. אין כאן פסוקית ואין איחוי.
משפט III – איחוי. שני משפטים עצמאיים מחוברים במילת הניגוד "אך": כל איבר יכול לעמוד בפני עצמו ("גידול דבורים על גגות הבתים הוא תחביב מרתק"; "עבור אנשים אלרגיים לעקיצות הוא אינו בטוח"). התוחמים: הפסיק ו"אך" פותחת את איבר ב.
(2) תפקידים:
טעות נפוצה: לסמן את "שדווקא עליה נשען..." כפסוקית מושא (אין פועל שדורש מושא; "ידוע" דורש נושא); לסמן את "להישרדות" כמושא של "גברה"; לסמן את "בטוח" כלוואי.
סעיף ב
בעת עליית הטמפרטורה בכוורת, הדבורים מאווררות אותה בתנועות כנפיים מהירות.
(אפשר גם: בזמן עליית הטמפרטורה בכוורת, ... / עם עליית הטמפרטורה בכוורת, ...)
הניתוח: [כשהטמפרטורה בכוורת עולה] – פסוקית (תיאור) זמן, יש בה נשוא ("עולה") ונושא ("הטמפרטורה").
ההמרה: כדי לקבל משפט פשוט צריך לבטל את הנשוא של הפסוקית. מחליפים את מילת השעבוד "כש־" בצירוף יחס של זמן ("בעת", "בזמן", "עם") ואת הפועל "עולה" בשם הפעולה שלו – "עלייה" (עליית הטמפרטורה). הפסוקית הופכת לתיאור זמן (צירוף שמני), ובמשפט נשאר נשוא אחד: "מאווררות".
בדיקה: התפקיד נשמר (תיאור זמן), המשמעות נשמרה ולא נוסף מידע.
טעות נפוצה: להשאיר פועל נטוי בתיאור ("בזמן שהטמפרטורה עולה..." – זו עדיין פסוקית), או לפרק לשני משפטים.
שאלה 8 · פסוקית תנאי (קיים ובטל), פסוקית מושא, זיהוי נשואים
לפניכם שני משפטים מורכבים.
I. אילו היה לפודקאסט של בית הספר מגיש קבוע עם קול נעים, המאזינים היו חוזרים אליו בכל שבוע.
II. פרקים חדשים יעלו לרשת בכל חודש אם המורים יאשרו לנו להשתמש באולפן ההקלטות של בית הספר.
(1) בכל משפט יש פסוקית תנאי. תחמו את הפסוקית בכל אחד מן המשפטים.
(2) מהו ההבדל בין שתי פסוקיות התנאי מבחינת המשמעות? ______
(3) נסחו מחדש את משפט I: התחילו במילה "אִם".
אם ______
(4) לפניכם משפט מורכב נוסף.
בסקר בדקנו אילו פרקים של הפודקאסט עוררו את העניין הרב ביותר.
תחמו את הפסוקית, וציינו את התפקיד התחבירי שלה.
לפניכם קטע קצר.
תלמידי שכבה י"א מעלים לאוויר פרק חדש של הפודקאסט בכל שבוע. זוהי יוזמה שמחברת בין תלמידים מכל השכבות. הפודקאסט נעשה לבמה של קולות צעירים. אין עוד תוכנית שנותנת לבני נוער הזדמנות כזאת.
סמנו קו מתחת לכל הנשואים בקטע.
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
(1) I. [אילו היה לפודקאסט של בית הספר מגיש קבוע עם קול נעים], המאזינים היו חוזרים אליו בכל שבוע.
II. פרקים חדשים יעלו לרשת בכל חודש [אם המורים יאשרו לנו להשתמש באולפן ההקלטות של בית הספר].
(2) במשפט I – תנאי בטל (התנאי לא התקיים ואינו מתקיים), ובמשפט II – תנאי קיים (התנאי עשוי להתקיים).
(3) אם יהיה לפודקאסט של בית הספר מגיש קבוע עם קול נעים, המאזינים יחזרו אליו בכל שבוע.
(4) בסקר בדקנו [אילו פרקים של הפודקאסט עוררו את העניין הרב ביותר]. – פסוקית מושא.
(1) תחימה. פסוקית התנאי מתחילה במילת התנאי (אילו / אם) ונגמרת לפני המשפט העיקרי (במשפט I – לפני הפסיק; במשפט II – בסוף המשפט). מה שנשאר הוא המשפט העיקרי ("המאזינים היו חוזרים אליו בכל שבוע"; "פרקים חדשים יעלו לרשת בכל חודש").
(2) תנאי בטל לעומת תנאי קיים.
(3) המרה לתנאי קיים. מחליפים את "אילו" ב"אם", ומחליפים את צורת "היה" בעתיד בשני החלקים: "היה לפודקאסט" ← "יהיה לפודקאסט"; "היו חוזרים" ← "יחזרו". שימו לב: אם משאירים "היו חוזרים" – המשפט אינו תקין.
(4) פסוקית מושא. המשפט העיקרי: "בסקר בדקנו" (נשוא: בדקנו; נושא נסתר: אנחנו; בסקר – תיאור). שואלים: מה בדקנו? ← "אילו פרקים... עוררו את העניין הרב ביותר" – הפסוקית היא תוכן הבדיקה, כלומר מושא של "בדקנו" (שאלה עקיפה). מילת השאלה "אילו" (אֵילוּ = which) משמשת מילת שעבוד. בתוך הפסוקית: פרקים – נושא, עוררו – נשוא, את העניין – מושא. בדיקה בהמרה: "בסקר בדקנו את מידת העניין בכל פרק".
טעות נפוצה: לכתוב ש"אילו" במשפט (4) היא מילת תנאי (כאן זו מילת שאלה); לכלול את "בסקר בדקנו" בתוך הפסוקית; לכתוב בהבדל רק "באחד יש אילו ובשני אם" בלי להסביר את המשמעות.
סעיף ב
תלמידי שכבה י"א מעלים לאוויר פרק חדש של הפודקאסט בכל שבוע. זוהי יוזמה שמחברת בין תלמידים מכל השכבות. הפודקאסט נעשה לבמה (של קולות צעירים). אין עוד תוכנית שנותנת לבני נוער הזדמנות כזאת.
כלומר שישה נשואים: מעלים לאוויר (מתקבל גם סימון של "מעלים" בלבד); יוזמה; מחברת; לבמה (של קולות צעירים); אין; נותנת.
שיטה: עוברים משפט אחרי משפט, ומחפשים נשוא בכל משפט עיקרי וגם בכל פסוקית (כל "ש־" שאחריו פועל פותחת פסוקית שיש בה נשוא).
1. "מעלים לאוויר" – נשוא פועלי (צירוף כבול: העלה לאוויר = שידר). הנושא: תלמידי (שכבה י"א).
2. "זוהי יוזמה" – משפט שמני: "זו" – נושא, "היא" – אוגד (זוהי = זו + היא), "יוזמה" – נשוא שמני.
3. "שמחברת" – בפסוקית הלוואי ("יוזמה שמחברת...") הנשוא הוא מחברת.
4. "נעשה לבמה" – הפועל "נעשה (ל־)" משמש כאן אוגד (כמו "היה ל־", "נהפך ל־"), והנשוא הוא "לבמה" (עם הלוואי "של קולות צעירים"). הנושא: הפודקאסט.
5. "אין" – נשוא של קיום (יש/אין). הנושא: תוכנית.
6. "שנותנת" – בפסוקית הלוואי ("תוכנית שנותנת לבני נוער הזדמנות כזאת") הנשוא הוא נותנת.
טעות נפוצה: לסמן רק את נשואי המשפטים העיקריים ולשכוח את הנשואים בפסוקיות (מחברת, נותנת); לסמן את "זוהי" כנשוא במקום "יוזמה"; לסמן את "נעשה" כנשוא במקום "לבמה"; לא לזהות את "אין" כנשוא.
שאלה 9 · תפקידים תחביריים, פסוקיות, המרה למשפט עם הסגר
לפניכם משפט פשוט.
לדעתי, רוב בני הנוער מאזינים מדי יום למוזיקה מגוונת.
נתחו את המשפט: ציינו מעל המילים את התפקידים התחביריים שלהן.
לפניכם שני משפטים מורכבים.
I. ידוע לכל המורים שהמקהלה מגבשת את תלמידי השכבה.
II. מנצחת המקהלה אמרה: "ההופעה השנתית תתקיים באולם העירוני בסוף החודש".
(1) בכל אחד מן המשפטים – תחמו את הפסוקית, וכתבו את התפקיד התחבירי שלה.
(2) המירו את משפט II במשפט פשוט בעל הסגר. אין להוסיף מידע.
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
לדעתי – הסגר
רוב בני הנוער – נושא (הגרעין: בני; רוב – לוואי, הנוער – לוואי)
מאזינים – נשוא
מדי יום – תיאור (זמן)
למוזיקה מגוונת – מושא (מגוונת – לוואי)
שיטה: נשוא ← נושא ← שאלות על שאר המילים.
טעות נפוצה: לסמן "לדעתי" כתיאור או כמושא; לסמן "רוב" כנושא.
סעיף ב
(1)
I. ידוע לכל המורים [שהמקהלה מגבשת את תלמידי השכבה.] – פסוקית נושא.
II. מנצחת המקהלה אמרה: ["ההופעה השנתית תתקיים באולם העירוני בסוף החודש".] – פסוקית מושא.
(2) לדברי מנצחת המקהלה, ההופעה השנתית תתקיים באולם העירוני בסוף החודש.
(אפשר גם: לפי / על פי / לדעת מנצחת המקהלה, ...)
(1) משפט I – פסוקית נושא. העיקרי: "ידוע לכל המורים": "ידוע" – נשוא, "לכל המורים" – מושא. מה ידוע? – "שהמקהלה מגבשת..." – הפסוקית היא הנושא של "ידוע". בדיקה: "הגיבוש שהמקהלה יוצרת ידוע לכל המורים". בתוך הפסוקית: נושא – המקהלה, נשוא – מגבשת, מושא – את תלמידי השכבה.
משפט II – פסוקית מושא (דיבור ישיר). העיקרי: "מנצחת המקהלה אמרה" (נושא – מנצחת, נשוא – אמרה). מה אמרה? – הציטוט, ולכן הוא המושא. נקודתיים ומירכאות מסמנים את הדיבור הישיר.
(2) המרה למשפט פשוט עם הסגר. מבטלים את "אמרה" ומעבירים את מקור הדברים להסגר: "לדברי מנצחת המקהלה,". מורידים את המירכאות. נשאר נשוא אחד – "תתקיים" – ונושא אחד – "ההופעה".
טעות נפוצה: לכתוב "מנצחת המקהלה אמרה שההופעה..." – דיבור עקיף הוא עדיין משפט מורכב; לזהות את הפסוקית ב־I כמושא בגלל "לכל המורים".
שאלה 10 · תמורה וביטוי מכליל
לפניכם שלושה משפטים שיש בהם תמורה.
I. מאכלים מארצות רבות – מעיראק, ממרוקו ומאתיופיה – מוגשים בפסטיבל האוכל השכונתי.
II. השף המליץ לנו על שתי מנות: מרק עדשים ופשטידת ירקות.
III. בשוק נמכרים פירות עונתיים רבים, כגון תאנים, ענבים ורימונים.
השלימו את הטבלה שלפניכם: העתיקו מכל משפט את התמורה, העתיקו את המילה או המילים שהיא ממירה, וציינו את התפקיד התחבירי שלהן.
| המשפט | התמורה | המילה או המילים שהתמורה ממירה | התפקיד התחבירי של המילה או המילים שהתמורה ממירה |
|---|---|---|---|
| I. | |||
| II. | |||
| III. |
לפניכם שני משפטים.
מכיוון שסבתי רצתה לשמור על מסורת המטבח של המשפחה, היא לימדה אותנו הכנת לחם בבית ובישול איטי על אש קטנה. שתי המיומנויות האלה מלוות אותנו עד היום בכל ארוחה משפחתית.
(1) במשפט השני יש ביטוי מכליל שהפירוט שלו מצוי במשפט הראשון. מתחו קו מתחת לביטוי המכליל במשפט השני.
(2) מן המשפט השני ומן הפירוט שבמשפט הראשון, כתבו משפט שיש בו תמורה.
______
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
| המשפט | התמורה | המילה או המילים שהתמורה ממירה | התפקיד התחבירי |
|---|---|---|---|
| I. | מעיראק, ממרוקו ומאתיופיה | מארצות רבות | לוואי |
| II. | מרק עדשים ופשטידת ירקות | על שתי מנות | מושא |
| III. | כגון תאנים, ענבים ורימונים | פירות עונתיים רבים | נושא |
תמורה = רכיב שבא אחרי רכיב אחר במשפט, מפרט או מבהיר אותו, ומקבל את אותו תפקיד תחבירי. אפשר להציב אותה במקום הרכיב המומר. סימנים: פסיק, קו מפריד, נקודתיים, "כגון", "כלומר".
I. בין שני קווים מפרידים: "מעיראק, ממרוקו ומאתיופיה" – מפרט את "מארצות רבות". "מארצות רבות" מתאר את "מאכלים" (מאכלים מאילו ארצות?), ולכן תפקידו לוואי – וגם התמורה לוואי. (נשוא – מוגשים; נושא – מאכלים; בפסטיבל – תיאור מקום.)
II. אחרי הנקודתיים: "מרק עדשים ופשטידת ירקות" – מפרט את "שתי מנות". "על שתי מנות" משלים את הפועל "המליץ על" – מושא. (שימו לב: מעתיקים את הרכיב כולו, כולל מילת היחס "על".)
III. אחרי "כגון": הרשימה מפרטת את "פירות עונתיים רבים". מה נמכר? פירות – נושא ("נמכרים" – נשוא; "בשוק" – תיאור מקום).
טעות נפוצה: לציין את התפקיד של התמורה כ"תמורה" במקום התפקיד של הרכיב המומר; במשפט I לכתוב "מאכלים" כמומר, או לציין "תיאור" במקום לוואי; במשפט III לסמן "פירות" כמושא, כי הוא בא אחרי הנשוא.
סעיף ב
(1) שתי המיומנויות האלה
(2) שתי המיומנויות האלה – הכנת לחם בבית ובישול איטי על אש קטנה – מלוות אותנו עד היום בכל ארוחה משפחתית.
(אפשר גם: שתי המיומנויות האלה: הכנת לחם בבית ובישול איטי על אש קטנה, מלוות אותנו...)
(1) ביטוי מכליל הוא כינוי כללי המתייחס לפריטים שהוזכרו קודם. "שתי המיומנויות האלה" מסכם שני פריטים מן המשפט הראשון: "הכנת לחם בבית" ו"בישול איטי על אש קטנה".
(2) בניית התמורה: מציבים את הפירוט מייד אחרי הביטוי המכליל ומפרידים בסימן מתאים (קווים מפרידים, נקודתיים או פסיקים). כך הפירוט מקבל את התפקיד של הביטוי המכליל – נושא (מה מלווה אותנו עד היום?) – והופך לתמורה של נושא. שאר המשפט השני נשאר כמות שהוא.
טעות נפוצה: לסמן את "מסורת המטבח של המשפחה" או "כל ארוחה משפחתית" כביטוי המכליל; או לכתוב את הפירוט במקום הביטוי המכליל (בלעדיו) – אז אין תמורה.
שאלה 11 · קשרים לוגיים, המרה לאיחוי, פיסוק, מילות שאלה
לפניכם שלושה משפטים.
I. ילדים קטנים לומדים שפה זרה בעיקר בעזרת משחקים ושירים, ולעומתם מבוגרים נעזרים יותר בכללי דקדוק.
II. על אף הקושי הרב בכתיבת התווים הסיניים תלמידים רבים בוחרים ללמוד סינית.
III. לשם תרגול השפה בשיחה חיה בית הספר מזמין לשיעורים אורחים דוברי השפה.
(1) העתיקו מכל אחד משלושת המשפטים את המילה המציינת את הקשר הלוגי, וציינו את סוג הקשר הלוגי.
משפט I: המילה המציינת את הקשר הלוגי: ______ סוג הקשר הלוגי: ______
משפט II: המילה המציינת את הקשר הלוגי: ______ סוג הקשר הלוגי: ______
משפט III: המילה המציינת את הקשר הלוגי: ______ סוג הקשר הלוגי: ______
(2) המירו את משפט II במשפט איחוי בלי לשנות את הקשר הלוגי.
לפניכם משפט, ובו שתי מילות חיבור מודגשות, אך רק לפני אחת מהן מסומן פסיק.
בשיעורי השפה אנחנו צופים בסרטים קצרים או בסדרות מקוריות, והמורה מבקשת מאיתנו לסכם אותם בכתב.
מדוע יש פסיק לפני וי"ו החיבור, אך אין פסיק לפני מילת החיבור "או"?
בתשובתכם השתמשו במונחים תחביריים.
לפניכם שלושה משפטי שאלה, ובכל משפט מילת שאלה המסומנת בקו.
I. כמה שפות זרות לומדים התלמידים בבית ספרכם? ______
II. מתי התחלתם ללמוד ערבית? ______
III. במה נעזרתם בהכנה לבחינה בעל פה? ______
ציינו ליד כל משפט שאלה את התפקיד התחבירי של מילת השאלה שבו.
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
(1)
משפט I: ולעומתם (לעומתם) – השוואה / עימות.
משפט II: על אף – ויתור / הסתייגות.
משפט III: לשם – תכלית.
(2) כתיבת התווים הסיניים קשה מאוד, ובכל זאת תלמידים רבים בוחרים ללמוד סינית.
(אפשר גם: "...קשה מאוד, אף על פי כן / למרות זאת / עם זאת תלמידים רבים בוחרים..."; "אומנם כתיבת התווים הסיניים קשה מאוד, אך תלמידים רבים בוחרים ללמוד סינית.")
(1)
(2) המרה לאיחוי: במשפט איחוי, קשר של ויתור מבוטא במילת קישור באיבר השני: "ובכל זאת", "אף על פי כן", "למרות זאת", "עם זאת" (או בזוג "אומנם... אך"). כדי לבנות איבר ראשון שלם הופכים את הצירוף "הקושי הרב בכתיבת התווים" למשפט: "כתיבת התווים הסיניים קשה מאוד" ("קשה" נעשה נשוא).
[כתיבת התווים הסיניים קשה מאוד,] [ובכל זאת תלמידים רבים בוחרים ללמוד סינית.]
טעות נפוצה: להשתמש ב"אף על פי ש..." או "למרות ש..." – אלה מילות שעבוד, והתוצאה משפט מורכב. או לבחור "אבל" בלבד – זה קשר ניגוד, לא ויתור.
סעיף ב
לפני וי"ו החיבור יש פסיק משום שהיא מחברת בין שני איברים של משפט איחוי (שני משפטים שווי מעמד, לכל אחד נושא ונשוא משלו), ואילו לפני "או" אין פסיק משום שהיא מחברת בין שני רכיבים של חלק כולל (שני רכיבים באותו תפקיד – מושאים של הפועל "צופים") בתוך איבר אחד.
ניתוח:
ה־ו' מחברת שני איברים של משפט איחוי – ובין איברי איחוי שמים פסיק (גם לפני ו').
"בסרטים קצרים או בסדרות מקוריות" – שני רכיבים באותו תפקיד (שניהם מושאים של הפועל "צופים": צופים במה?), הקשורים לאותה מילה: זהו חלק כולל בקשר של ברירה. בין שני האחרונים בחלק כולל, לפני מילת החיבור, אין פסיק.
טעות נפוצה: להסביר בלי מונחים ("כי זה משפט חדש") – השאלה דורשת "משפט איחוי", "איברים", "חלק כולל".
סעיף ג
I. כמה – לוואי.
II. מתי – תיאור (זמן).
III. במה – מושא.
שיטה: מילת השאלה ממלאת את התפקיד של התשובה. עונים על השאלה ובודקים את תפקיד התשובה.
טעות נפוצה: לכתוב ש"כמה" הוא מושא – הוא רק מכמת את "שפות"; או ש"במה" הוא תיאור (אמצעי) – הפועל "נעזר" דורש את ההשלמה, ולכן זה מושא.
מערכת הצורות
שאלה 12 · ניתוח פעלים וצורת ציווי; חלקי דיבור של בינוני; אות מ"ם בשורש
לפניכם שני משפטים, ובהם פעלים מודגשים.
I. רץ מתחיל מַשְׁלִים בדרך כלל את המרוץ הראשון שלו בקצב איטי.
II. רצים רבים מַשְׁלִים את עצמם שהם יכולים לרוץ מרתון בלי אימון.
בטבלה שלפניכם נתחו כל אחד מן הפעלים על פי ההוראות. בעמודה האחרונה כתבו צורת ציווי של כל אחד מן הפעלים באותו השורש, באותו הבניין ובגוף נוכח.
| הפועל | השורש | הגוף | צורת הציווי באותו השורש, באותו הבניין, בגוף נוכח |
|---|---|---|---|
| מַשְׁלִים משפט I | |||
| מַשְׁלִים משפט II |
לפניכם שני משפטים, ובהם מודגשות צורות בינוני.
כתבו מעל כל אחת מצורות הבינוני המודגשות את חלק הדיבור שאליו היא שייכת.
רץ המַּנְחֶה קבוצת מתחילים צריך סבלנות מְרֻבָּה.
המתחילים מַקְשִׁיבִים להוראות של המַּנְחֶה.
לפניכם ארבע מילים.
מְזִיגָה, מְזֻיֶּפֶת, מָשׁוֹב, מַתְקִינָה
(1) הקיפו את המילה שבה האות מ"ם היא אות שורש.
(2) מעל כל אחת מן המילים האחרות כתבו את השורש שלה.
◂ פתרון מלא לשאלה 12
סעיף א
| הפועל | השורש | הגוף | צורת הציווי באותו השורש, באותו הבניין, בגוף נוכח |
|---|---|---|---|
| מַשְׁלִים משפט I | ש-ל-ם | נסתר | הַשְׁלֵם (נוכחת: הַשְׁלִימִי; נוכחים: הַשְׁלִימוּ) |
| מַשְׁלִים משפט II | ש-ל-י (ש-ל-ה) | נסתרים | הַשְׁלֵה (נוכחת: הַשְׁלִי; נוכחים: הַשְׁלוּ) |
הקושי: שתי מילים זהות בכתיב ובניקוד, אבל הן שייכות לשני שורשים. ההקשר והנושא מכריעים.
משפט I – "רץ מתחיל ... מַשְׁלִים". הנושא "רץ" – יחיד, ולכן מַשְׁלִים כאן היא צורת יחיד: מַ + שְׁל + ִים, כשהמ"ם הסופית היא אות שורש: ש-ל-ם (מן "שָׁלֵם"; להשלים = לסיים עד הסוף). התבנית מַקְטִיל – בינוני הפעיל (כמו מַזְמִין). הגוף: נסתר (יחיד). ציווי הפעיל לנוכח: הַקְטֵל ← הַשְׁלֵם (כמו הַזְמֵן).
משפט II – "רצים רבים ... מַשְׁלִים". הנושא "רצים" – רבים, ולכן זו צורת רבים: ־ִים היא סיומת ריבוי. השורש ש-ל-י (מַשְׁלֶה ← מַשְׁלִים, כמו מַרְאֶה ← מַרְאִים); להשלות את עצמו = לטעות באשליה, להאמין במשהו שאינו נכון. הגוף: נסתרים. ציווי הפעיל ל"י לנוכח: הַשְׁלֵה (כמו הַרְאֵה): "אל תשלה את עצמך".
בדיקה בעבר: I – הוא הִשְׁלִים את המרוץ; II – הם הִשְׁלוּ את עצמם.
טעות נפוצה: לכתוב לשני הפעלים אותו שורש, או לכתוב במשפט I שורש ש-ל-י ובגוף "נסתרים" רק בגלל הסיומת ־ים. מתחילים תמיד מן הנושא: יחיד או רבים?
סעיף ב
הַמַּנְחֶה (משפט 1) – פועל
מְרֻבָּה – שם תואר
מַקְשִׁיבִים – פועל
הַמַּנְחֶה (משפט 2) – שם עצם
מבחנים לצורת בינוני:
טעות נפוצה: לכתוב לשני ה"מנחה" אותו חלק דיבור. ההכרעה לפי ההקשר: עם מושא – פועל; אחרי "של" ובלי השלמה – שם עצם.
סעיף ג
(1) מְזִיגָה (שורש מ-ז-ג).
(2) מְזֻיֶּפֶת – ז-י-ף; מָשׁוֹב – ש-ו-ב; מַתְקִינָה – ת-ק-ן.
השיטה: בודקים אם אפשר להוריד את המ"ם ולקבל שורש מוכר, ומחפשים מילה מאותה משפחה שאין בה מ"ם.
טעות נפוצה: לחשוב שב"מתקינה" ה־ת' היא סימן התפעל ולכתוב שורש ק-י-ן או ק-נ-ן; לכתוב מ-ש-ב ל"משוב".
שאלה 13 · עוני ועשייה; זוגות שורש; דרכי תצורה במילים חדשות
לפניכם משפט, ובו מודגשים שמות.
ציינו את השורש של המילה עֹנִי ______ , וכתבו שם תואר משורש זה ______.
ציינו את השורש של שם הפעולה עֲשִׂיָּה ______, את המשקל שלו ______, וכתבו שם פועל באותו שורש ובאותו בניין ______.
לפניכם שלושה זוגות מילים.
רק בשני זוגות השורש של שתי המילים הוא זהה.
ציינו את השורש המשותף ליד כל זוג שהשורש של שתי המילים בו זהה.
מִלּוּי – מִלּוּאִים ______
כְּלִיאָה – כִּלָּיוֹן ______
מַרְאֶה – רְאִיָּה ______
לפניכם רשימת מילים מעולם המחשב והמידע.
מַקְלֶדֶת – לוח המקשים שבעזרתו מקלידים טקסט במחשב
סוֹרֵק – מכשיר שמעתיק דף מודפס או תמונה ויוצר מהם קובץ במחשב (בלועזית: סקנר)
יִשּׁוּמוֹן – יישום קטן לטלפון חכם (בלועזית: אפליקציה)
נַתָּב – מכשיר המכוון את תעבורת הנתונים בין מחשבים ברשת (בלועזית: ראוטר)
מֵידְעָן – מי שעוסק באיסוף, בארגון ובאחזור של מידע
| שורש ומשקל | בסיס וצורן סופי |
|---|---|
◂ פתרון מלא לשאלה 13
סעיף א
עֹנִי – שורש: ע-נ-י (מתקבל גם ע-נ-ה); שם תואר: עָנִי (או: עֲנִיָּה, עֲנִיִּים, עֲנִיּוֹת).
עֲשִׂיָּה – שורש: ע-ש-י (מתקבל גם ע-ש-ה); משקל: קְטִילָה; שם פועל: לַעֲשׂוֹת.
עֹנִי – משקל קֹטֶל בגזרת ל"י (כמו יֹפִי, דֹּמִי): הי' בסוף היא אות שורש. שורש ע-נ-י. שם תואר: עָנִי ("משפחה ענייה", "אנשים עניים").
עֲשִׂיָּה – שם פעולה של בניין קל במשקל קְטִילָה בגזרת ל"י (כמו בְּנִיָּה, קְנִיָּה): ע-שׂ + יָּה, כשהי' של השורש מוכפלת (בכתיב מלא: עשייה). החטף בע' במקום שווא – בגלל הגרונית. השורש ע-ש-י. שם הפועל של קל: לַעֲשׂוֹת.
טעות נפוצה: לכתוב שמשקל "עשייה" הוא קְטָלָה – הסימן הוא החיריק אחרי האות השנייה (עֲשִׂ־); לתת שם פועל מבניין אחר (להיעשות – נפעל); לכתוב לעוני שם תואר שאינו מן השורש ("דל").
סעיף ב
מִלּוּי – מִלּוּאִים: מ-ל-א
מַרְאֶה – רְאִיָּה: ר-א-י
(כְּלִיאָה – כִּלָּיוֹן: שורשים שונים – כ-ל-א לעומת כ-ל-י.)
מִלּוּי – מִלּוּאִים: שניהם מן הפועל מִלֵּא (פיעל) – "למלא": מ-ל-א. ב"מילוי" הא' של השורש אינה נכתבת ונראית כאילו זו מילה מגזרת ל"י (כמו גִּלּוּי), אבל המשמעות – מילוי של דבר עד שיהיה מלא – מוכיחה שהשורש הוא מ-ל-א, כמו במילואים.
מַרְאֶה – רְאִיָּה: "מראה" (איך דבר נראה) – משקל מַקְטֶה בגזרת ל"י, מן ר-א-י (רָאָה); "ראייה" – קְטִילָה בגזרת ל"י, מאותו שורש ר-א-י.
כְּלִיאָה – כִּלָּיוֹן: "כליאה" (הכנסה לכלא, כלוא) – מן כ-ל-א; "כיליון" (השמדה, סוף – כמו "כָּלָה", "כִּלָּה") – מן כ-ל-י, במשקל קִטָּלוֹן. משמעות שונה ושורש שונה – זה הזוג היוצא דופן.
טעות נפוצה: לבחור לפי הצורה החיצונית ("כליאה" ו"כיליון" נראות קרובות) ולא לפי המשמעות; לכתוב למילוי שורש מ-ל-י.
סעיף ג
| שורש ומשקל | בסיס וצורן סופי |
|---|---|
| מַקְלֶדֶת – מַקְטֶלֶת | יִשּׁוּמוֹן – הקטנה |
| סוֹרֵק – קוֹטֵל | מֵידְעָן – בעל מקצוע |
| נַתָּב – קַטָּל |
הדרך: לכל מילה מחפשים אם היא "מילה קיימת + סיומת" (בסיס + צורן) או שורש בתבנית (משקל).
שורש ומשקל:
בסיס וצורן סופי:
טעות נפוצה: לשבץ את "נתב" בטור של בסיס וצורן; לכתוב שמשמעות ־וֹן ב"יישומון" היא "מקום" או "אוסף" – ההגדרה "יישום קטן" מלמדת שזו הקטנה; לשכוח לכתוב את המשקלים והמשמעויות.
שאלה 14 · השלמת פעלים ושמות לפי שורש
לפניכם קטע שחסרים בו פעלים. השלימו בכל מקום ריק את הפועל המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
בשנים האחרונות ______ (פ-ת-ח) דפוסי עבודה חדשים, ועובדים רבים נאלצו ______ (ש-מ-ש) בשיחות וידאו כדי לקיים ישיבות. בחברות רבות העובדים ______ (צ-י-ד) על ידי מקום העבודה במחשבים ניידים ובמסכים.
כבר בחודשים הראשונים של המעבר ______ (ג-ל-י/ה) העובדים גם קשיים: הרעש בבית הפריע להם להתרכז, והשעות הארוכות מול המסך גרמו לכאבי גב. ובכל זאת, גם כיום עובדים רבים ______ (ר-ב-י/ה) לעבוד מן הבית. מומחים ממליצים שכל עובד ______ (ש-י-ם) כרית קטנה מאחורי הגב, ושיקפיד ______ (ק-ו-ם) מן הכיסא ולהתמתח לפחות פעם בשעה.
לפניכם קטע שחסרים בו שמות. השלימו בכל מקום ריק את השם המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
בזכות ______ (ק-ד-ם) הטכנולוגיה, חלק גדול מן המים ל______ (צ-ר-ך) ביתית בישראל מגיע כיום ממתקני התפלה שעל חוף הים. ______ (י-ב-ל) המים מן המתקנים לאזורים רבים בארץ נעשית במערכת ארוכה של צינורות.
עם זאת, גם ה______ (ד-י-ר) נדרשים לחסוך במים בבתיהם. בבתים ישנים יש לעיתים ______ (ד-ל-ף) רבות בצנרת, ולכן מומלצת ______ (ב-ק-ר) תקופתית שלה. מומחים ממליצים גם על שימוש ב______ (ת-ק-ן) חוסכים בברזים. הם מביעים ______ (ק-ו-י/ה) שהציבור ימשיך לשמור על משאב יקר זה.
◂ פתרון מלא לשאלה 14
סעיף א
בשנים האחרונות התפתחו (מתקבל גם: פותחו) דפוסי עבודה חדשים; נאלצו להשתמש בשיחות וידאו; העובדים צוידו על ידי מקום העבודה; כבר בחודשים הראשונים גילו העובדים גם קשיים; גם כיום עובדים רבים מרבים לעבוד מן הבית; שכל עובד ישים כרית קטנה; ושיקפיד לקום מן הכיסא.
שיטה: לכל מקום ריק שואלים שלוש שאלות: (1) מה הזמן והגוף – לפי הנושא ולפי ההקשר; (2) איזה בניין מתאים למשמעות (פעיל / סביל / חוזר); (3) מה מיוחד בגזרה (אות שנעלמת או מתחלפת).
1. התפתחו (פ-ת-ח) – הנושא "דפוסי עבודה" (זכר, רבים), עבר ("בשנים האחרונות"). הדפוסים אינם מפתחים דבר – הם גדלים ומשתנים מעצמם: התפעל, הִתְפַּתְּחוּ (מתקבל גם הסביל של פיעל, פֻּתְּחוּ – אם מבינים שמישהו פיתח אותם).
2. להשתמש (ש-מ-ש) – אחרי "נאלצו" בא שם פועל. "להשתמש ב..." – התפעל: לְהִשְׁתַּמֵּשׁ. שימו לב לשיכול: הת' של הבניין באה אחרי הש' (לְהִתְשַׁמֵּשׁ ← לְהִשְׁתַּמֵּשׁ).
3. צוידו (צ-י-ד) – הנושא "העובדים" (זכר, רבים), עבר. "על ידי מקום העבודה" מראה שמישהו אחר עשה את הפעולה – לכן סביל: פֻּעַל, הסביל של פיעל (צִיֵּד ← צֻיְּדוּ). הי' של השורש היא עיצור ונשמרת.
4. גילו (ג-ל-י/ה) – הנושא "העובדים" (זכר, רבים) והמושא "קשיים": העובדים עשו את הפעולה, ולכן פעיל – פיעל: גִּלּוּ (גִּלָּה – מצא דבר שלא היה ידוע). עבר, כמו שאר הסיפור על "החודשים הראשונים של המעבר". בגזרת ל"י האות השלישית נעלמת לפני הסיומת ־וּ.
5. מרבים (ר-ב-י/ה) – הנושא "עובדים רבים" (זכר, רבים), הווה ("גם כיום"). "מרבים לעבוד" = עובדים הרבה – הפעיל: מַרְבִּים. בבינוני של ל"י הה' האחרונה נעלמת לפני הסיומת ־ִים (מַרְבֶּה ← מַרְבִּים).
6. ישים (ש-י-ם) – אחרי "ממליצים שכל עובד" בא עתיד, גוף שלישי יחיד. קל בגזרת ע"י: יָשִׂים – הי' של השורש משמשת תנועה (חיריק מלא), כמו יָשִׁיר, יָרִיב.
7. לקום (ק-ו-ם) – אחרי "שיקפיד" בא שם פועל. קל בגזרת ע"ו: לָקוּם – הו' של השורש משמשת תנועה (שורוק).
טעות נפוצה: לכתוב "פיתחו" (פעיל – הדפוסים אינם מפתחים דבר); "להתשמש" בלי שיכול; "הצטיידו" במקום "צוידו" ("על ידי מקום העבודה" מחייב סביל); "התגלו" במקום "גילו" (יש מושא – "קשיים" – והנושא הוא העובדים); "ישימו" במקום "ישים" (הנושא "כל עובד" – יחיד).
סעיף ב
בזכות התקדמות (או: קידום) הטכנולוגיה; מן המים לצריכה ביתית; הובלת (או: תובלת) המים; גם הדיירים נדרשים; יש לעיתים דליפות רבות; מומלצת ביקורת (או: בקרה) תקופתית; שימוש בהתקנים (או: במתקנים) חוסכים; מביעים תקווה.
שיטה: קובעים לפי ההקשר איזה סוג שם נדרש (שם פעולה? שם של בעל עיסוק? צורת נסמך?), ומתאימים לשורש משקל של שם קיים. בודקים גם התאמה במין ובמספר ("צריכה ביתית", "דליפות רבות", "ביקורת תקופתית", "התקנים חוסכים").
1. התקדמות / קידום (ק-ד-ם) – "בזכות ... הטכנולוגיה" – שם פעולה בנסמך. הִתְקַדְּמוּת – משקל הִתְקַטְּלוּת (התפעל: הִתְקַדֵּם); או קִדּוּם – משקל קִטּוּל (פיעל: קִדֵּם). שניהם מתאימים.
2. צריכה (צ-ר-ך) – "המים ל... ביתית" – שם נקבה ביחיד ("ביתית"). צְרִיכָה – משקל קְטִילָה (שם הפעולה של קל: צָרַךְ).
3. הובלת / תובלת (י-ב-ל) – "... המים ... נעשית" – שם נקבה בנסמך. הוֹבָלָה – משקל הַקְטָלָה של הפעיל (הוֹבִיל) בגזרת פ"י: הַ־ נעשית הוֹ־; בנסמך: הוֹבָלַת. מתקבל גם תּוֹבָלָה (תַּקְטָלָה בפ"י) ← תּוֹבָלַת.
4. דיירים (ד-י-ר) – "הדיירים נדרשים לחסוך בבתיהם" – אנשים, זכר רבים. דַּיָּר – משקל קַטָּל (כמו נַגָּר, צַיָּר); הי' של השורש היא עיצור ומקבלת דגש. ברבים: דַּיָּרִים.
5. דליפות (ד-ל-ף) – "רבות" מחייב שם נקבה ברבים. דְּלִיפָה – משקל קְטִילָה (קל: דָּלַף) ← דְּלִיפוֹת. הצנרת דולפת מעצמה, ולכן שם הפעולה של קל.
6. ביקורת / בקרה (ב-ק-ר) – "מומלצת ... תקופתית" – שם נקבה ביחיד. בִּקֹּרֶת – משקל קִטֹּלֶת (מן בִּקֵּר – בדק ופיקח); מתקבל גם בַּקָּרָה – משקל קַטָּלָה.
7. התקנים / מתקנים (ת-ק-ן) – "התקנים חוסכים" – זכר רבים. הֶתְקֵן – משקל הֶקְטֵל (הפעיל: הִתְקִין) ← הֶתְקֵנִים; או מִתְקָן – משקל מִקְטָל ← מִתְקָנִים. בשתי המילים הת' היא אות שורש.
8. תקווה (ק-ו-י/ה) – "מביעים תקווה ש..." – שם מופשט ביחיד. תִּקְוָה – ת' המשקל + ק-ו, והאות השלישית (י/ה) של ל"י נעלמה.
טעות נפוצה: לכתוב "דליפה" ביחיד לפני "רבות"; "הובלה" במקום צורת הנסמך "הובלת"; "צורך" (זכר) לפני "ביתית"; "ביקור" (זכר) לפני "מומלצת ... תקופתית"; "הדלפות" – הַדְלָפָה היא גרימה של דליפה בידי מישהו, ואילו כאן הצנרת דולפת מעצמה.
שאלה 15 · צורות בינוני; זָרָה; עֲמִידָה – סיומת ומשקל
לפניכם משפט, ובו מודגשות צורות בינוני.
בשבוע הספר מַסִּיעִים אוטובוסים מיוחדים אלפי קוֹרְאִים אל היריד שבכיכר העיר, המְּחַפְּשִׂים בין הדוכנים ספרי ילדים מְנֻקָּדִים ורומנים חדשים.
(1) ציינו מעל כל אחת מצורות הבינוני המודגשות את חלק הדיבור שלה.
(2) כתבו את השורש של כל אחת מן המילים האלה:
מַסִּיעִים ______ , קוֹרְאִים ______ .
לפניכם משפט, ובו מילה מודגשת.
הסופרת כתבה את ספרה הראשון בשפה זָרָה.
(1) במשפט זה המילה זָרָה היא שם תואר. ציינו את השורש שלה. ______
(2) במשפט אחר המילה זָרָה יכולה לשמש בתפקיד פועל.
נתחו את הפועל זָרָה. השורש: ______ הבניין: ______
(1) לפניכם שני משפטים, ובהם המילה עֲמִידָה.
I. אחרי שעה של עֲמִידָה בתור לדוכן של הסופר האהוב, שמחו המבקרים לקבל ממנו חתימה.
II. כריכת הספר עשויה מחומר מיוחד, והיא עֲמִידָה במים ובלכלוך.
באחד המשפטים I–II הסיומת ־ָה במילה עֲמִידָה מציינת נקבה. הקיפו את המילה הזאת, וכתבו מעליה את צורת הזכר שלה.
(2) השלימו את הטבלה שלפניכם.
ציינו את המשקל של המילה עֲמִידָה ואת המשמעות של המשקל בכל אחד מן המשפטים.
| המשקל | משמעות המשקל | ||
|---|---|---|---|
| I. | אחרי שעה של עֲמִידָה בתור לדוכן של הסופר האהוב... | ||
| II. | כריכת הספר עשויה מחומר מיוחד, והיא עֲמִידָה במים ובלכלוך. |
◂ פתרון מלא לשאלה 15
סעיף א
(1) מסיעים – פועל; קוראים – שם עצם; (ה)מחפשים – פועל; מנוקדים – שם תואר.
(2) מסיעים – נ-ס-ע; קוראים – ק-ר-א.
(1) צורת בינוני יכולה לשמש פועל, שם עצם או שם תואר. מכריעים לפי תפקידה במשפט:
(2) השורשים:
טעות נפוצה: לכתוב שורש ס-י-ע או ס-ו-ע ל"מסיעים" (הי' היא סימן הפעיל); לכתוב ל"קוראים" שורש ק-ר-י או ק-ו-ר; לסמן את "מנוקדים" כפועל.
סעיף ב
(1) ז-ו-ר (ז-ו/י-ר)
(2) השורש: ז-ר-י/ה; הבניין: קל (פעל).
(1) שם התואר זָרָה – "שפה זרה" = שפה של עם אחר, לא שפת האם. זו צורת הנקבה של זָר ("ספר זר"). זָר בא בתבנית של גזרת ע"ו (כמו רָם, קָם): הקמץ אחרי האות הראשונה, והו' האמצעית אינה נכתבת. בנקבה: זָר → זָרָה, וה־ָה היא סיומת הנקבה. השורש ז-ו-ר (מוּזָר, זָרוּת).
(2) הפועל זָרָה – "האיכר זָרָה זרעים בשדה" = פיזר. זה קל עבר, נסתר, בגזרת ל"י (כמו בָּנָה, קָנָה): השורש ז-ר-י/ה (לִזְרוֹת, זוֹרֶה, "לזרות מלח על הפצעים"). כאן הה' בסוף היא האות השלישית של השורש (י/ה), ולא סיומת נקבה.
הדרך להכריע: משבצים את המילה במשפט ומעבירים לזכר יחיד: שם התואר – "ספר זָר" (ז-ו-ר); הפועל – בהווה "זוֹרֶה", בעתיד "יִזְרֶה" (ז-ר-י).
טעות נפוצה: לכתוב לשתי הצורות אותו שורש; לכתוב לשם התואר ז-ר-י/ה או ז-ר-ר; לכתוב "פעולה" או "עבר" במקום שם הבניין.
סעיף ג
(1) המילה במשפט II: עֲמִידָה – צורת הזכר: עָמִיד (הסיומת ־ָה מציינת נקבה).
(2)
| המשקל | משמעות המשקל | ||
|---|---|---|---|
| I. | אחרי שעה של עֲמִידָה בתור... | קְטִילָה | שם פעולה |
| II. | ...והיא עֲמִידָה במים ובלכלוך. | קָטִיל (+ סיומת הנקבה ־ָה) | תכונה / שם תואר: שאינו נפגע, שעומד בפני דבר (כמו יָצִיב, גָּמִישׁ) |
שתי מילים זהות במראה, שונות במבנה:
הבדיקה: אם אפשר להחליף את המילה בצורת זכר והמשפט נשאר תקין – הסיומת מציינת נקבה. "הכריכה עמידה" → "הבד עמיד" ✓. "שעה של עמידה" → אין צורת זכר.
טעות נפוצה: להקיף את המילה במשפט I (כי ה־ָה נראית כסיומת נקבה), או לכתוב לשתיהן את המשקל קְטִילָה.
שאלה 16 · דרכי תצורה; משמעות הצורן; משקל
לפניכם רשימת מילים.
תְּלִיָּה (תלייה), צַרְכָנִיָּה (צרכנייה), קְנִיָּה (קנייה), מַסְגֵּרִיָּה (מסגרייה)
(1) בטבלה שלפניכם מיינו את המילים לשתי קבוצות, לפי דרך התצורה שלהן.
| שורש ומשקל | בסיס וצורן סופי |
|---|---|
(2) בחרו באחת מן המילים שדרך התצורה שלהן היא בסיס וצורן סופי, וכתבו מהי משמעות הצורן הסופי.
______
(1) לפניכם שתי מילים שנוצרו בדרך של בסיס וצורן סופי: שְׁבוּעוֹן (שבועון), צְרִיפוֹן (צריפון).
ציינו את הבסיס של כל מילה ואת משמעות הצורן ־וֹן בה.
שְׁבוּעוֹן – הבסיס: ______ משמעות הצורן: ______
צְרִיפוֹן – הבסיס: ______ משמעות הצורן: ______
(2) הקיפו שלוש מילים שהמשקל שלהן זהה למשקל של המילה שַׁתְקָן (שתקן).
לַמְדָן, מִנְיָן, סַבְלָן, רִפָּיוֹן, שַׁקְרָן, קַצָּב
(3) מהי משמעות המשקל של המילה שַׁתְקָן? ______
◂ פתרון מלא לשאלה 16
סעיף א
(1)
| שורש ומשקל | בסיס וצורן סופי |
|---|---|
| תְּלִיָּה, קְנִיָּה | צַרְכָנִיָּה, מַסְגֵּרִיָּה |
(2) צרכנייה / מסגרייה – הצורן ־ִיָּה מציין מקום (חנות, בית מלאכה).
הדרך: שואלים אם אפשר לזהות במילה מילה קיימת + סיומת (בסיס וצורן), או שהיא נוצרה משורש בתבנית (שורש ומשקל).
(2) משמעות הצורן ־ִיָּה: מקום – צרכנייה היא חנות שבה קונים הצרכנים מצרכים, ומסגרייה היא בית המלאכה של המסגר (כמו נגרייה, מאפייה).
טעות נפוצה: לשבץ את תְּלִיָּה ואת קְנִיָּה בבסיס וצורן בגלל הסיומת ־ִיָּה; בהן הסיומת היא חלק מן המשקל קְטִילָה בגזרת ל"י.
סעיף ב
(1) שְׁבוּעוֹן – הבסיס: שָׁבוּעַ; משמעות הצורן: כתב עת שיוצא פעם בשבוע (תדירות הופעה).
צְרִיפוֹן – הבסיס: צְרִיף; משמעות הצורן: הקטנה (צריף קטן).
(2) לַמְדָן, סַבְלָן, שַׁקְרָן
(3) בעל תכונה (אדם שמאופיין בתכונה מסוימת – שַׁתְקָן: אדם שנוטה לשתוק).
(1) אותו צורן ־וֹן, משמעויות שונות:
בשתי המילים הבסיס נשמר כמעט בשלמותו, ולכן דרך התצורה היא בסיס וצורן סופי.
(2) המשקל של שַׁתְקָן: שורש ש-ת-ק, ומציבים את אותיות קט"ל: קַטְלָן – פתח באות הראשונה, שווא בשנייה, קמץ וסיומת ־ָן. באותו משקל: לַמְדָן (ל-מ-ד), סַבְלָן (ס-ב-ל), שַׁקְרָן (ש-ק-ר).
הדרך הבטוחה: מציבים את אותיות השורש במקום ק-ט-ל ובודקים את התנועות, את הדגש ואת הסיומת.
(3) משמעות המשקל קַטְלָן: בעל תכונה – אדם שמאופיין בנטייה מסוימת: שַׁתְקָן שותק הרבה, לַמְדָן לומד הרבה, סַבְלָן סובל ומתאפק בסבלנות, שַׁקְרָן משקר.
טעות נפוצה: לבחור מִנְיָן בגלל הסיומת ־ָן – אבל החיריק באות הראשונה מעיד על משקל אחר (קִטְלָן).