מתכונת 4 בלשון ובעברית (שאלון 011281) - פתרון מלא
שאלון עיקרי (הבנה, הבעה ולשון) · שאלון 011281 · במבנה של הבגרות · 16 שאלות · 3 שעות
מבחן מתכונת בלשון במבנה של בחינת הבגרות. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא - פתרו בזמן של הבחינה, ורק אחר כך פתחו את הפתרונות.
מבנה המתכונת
א. משך הבחינה: שלוש שעות.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני חלקים.
חלק ראשון – הבנה והבעה – 50 נקודות
חלק שני – לשון – 50 נקודות
פרק א: שם המספר ואותיות השימוש
פרק ב: תחביר / פרק ג: מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר (נספח 2).
ד. הוראה מיוחדת: יש לענות על השאלות בגוף שאלון זה לפי ההוראות.
שימו לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
נספחים: נספח 1 – מאמרים; נספח 2 – דף עזר.
חלק ראשון – הבנה והבעה
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
קראו את המאמרים 1–3 שבנספח 1 המצורף, וענו על כל השאלות 1–5 שלפניכם.
הקפידו על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
(נספח 1 – מאמרים: לפניכם שלושה מאמרים. קראו אותם, וענו על השאלות בשאלון המחברת המצורף.)
שאלה 1 · סתירה בין פסקה ה לפסקה א במאמר 1
במאמר 1 עמדת הכותבת בפסקה ה בנוגע לבסיס של אמון הציבור במדע סותרת תפיסה המוצגת בפסקה א.
הסבירו את הסתירה. (5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 1
בפסקה ה הכותבת טוענת שאמון הציבור במדע צריך להישען על הבנה: על היכרות עם הדרך שבה המדע פועל, עם מגבלותיו ועם יכולתו לתקן את עצמו. אמון כזה נבנה כשהמדענים משתפים את הציבור, מודים בספקותיהם ו"יורדים ממגדל השן", והוא יציב יותר מאמון הנשען על סמכות בלבד.
עמדה זו סותרת את התפיסה שרווחה בעבר (פסקה א): האמון במדע נשען על סמכותם של המדענים ועל הפער בינם לבין הציבור; המדע היה עולם סגור ("מגדל שן"), ומן הציבור ציפו לקבל את קביעות המדענים בלי לשאול שאלות.
הסתירה: לפי פסקה א האמון נשען על סמכות ועל ריחוק, ואילו לפי הכותבת בפסקה ה האמון היציב נשען דווקא על הבנה, על פתיחות ועל קרבה בין המדענים לציבור.
מה נדרש: להציג את שתי התפיסות באותו תבחין – על מה נשען האמון במדע – ולהראות שהן הפוכות.
צד אחד – פסקה ה (עמדת הכותבת): "אמון הנשען על סמכות בלבד הוא שביר... אמון הנשען על הבנה... עמיד הרבה יותר"; "דווקא כאשר המדענים מודים בספקותיהם ויורדים מ'מגדל השן', הם זוכים באמון יציב ועמוק יותר". כלומר: אמון שמקורו בהבנה ובפתיחות.
צד שני – פסקה א (התפיסה שרווחה בעבר): "האמון במדע נשען על סמכותם של המדענים ועל הפער בינם לבין ההדיוטות – מה שהמדען קבע, יש לקבל בלי לשאול שאלות". כלומר: אמון שמקורו בסמכות ובריחוק.
האירוניה שהכותבת מצביעה עליה: ההודאה בספק, שנראית כאילו היא מחלישה את המדענים, היא שמעניקה להם אמון יציב יותר מן הסמכות.
מבנה תשובה מומלץ: "בפסקה ה הכותבת טוענת ש... לעומת זאת, בפסקה א מוצגת התפיסה ש... הסתירה היא ש..."
טעות נפוצה: להשוות בין תבחינים שונים – למשל "בפסקה א המדענים לא הסבירו את עבודתם, ובפסקה ה האמון במדע חשוב לכולם". זו אינה הסתירה בנוגע לבסיס האמון; הציר הוא סמכות וריחוק מול הבנה ופתיחות, והתשובה נמצאת בהמשך פסקה ה.
שאלה 2 · טענת האחרים ועמדת הכותבת; הסכמת כותבי מאמרים 2–3
כותבת מאמר 1 מציגה בפסקה ד טענה של אחרים הקשורה בהסברת המדע לציבור, ומביעה את דעתה עליה.
(1) נסחו במשפט אחד את הטענה של האחרים. (3 נקודות)
(2) כתבו במשפט אחד את דעתה של כותבת המאמר על טענה זו. (3 נקודות)
האם כותבי המאמרים האחרים (מאמר 2 ומאמר 3) עשויים להסכים עם דעתה של כותבת מאמר 1? בססו את דבריכם על שני המאמרים (2–3). (3 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
(1) הטענה של האחרים: הסבר פשוט של המדע לציבור הוא פשטני, פוגע בדיוק ומזלזל במדע (עלול להביא להבנה חלקית ומעוותת).
(2) דעת הכותבת: נכון שההסבר הפשוט מוותר על חלק מן הדיוק, אך הוא חשוב, משום שהוא מגשר בין המדע לציבור ומאפשר לכל אדם להבין את המידע ולשקול אותו בעצמו.
איך מזהים את טענת האחרים: פסקה ד נפתחת בשאלות "פשטנות? זילות של המדע?" – הכותבת משמיעה כאן את קולם של המבקרים, ומיד מפרטת: "יש מדענים החוששים שהציבור יבין את הדברים באופן חלקי ומעוות".
איך מזהים את דעת הכותבת: "אכן, כל הסבר פשוט מוותר על חלק מן הדיוק" – הודאה חלקית; "ואף על פי כן, ההסבר הפשוט הוא גשר..." – הסתייגות, ובה עיקר עמדתה. הפסקה מסתיימת בהכרעה: הוויתור על פרטים הוא "מחיר סביר בעבור הבנה כזאת".
ניסוח: בכל סעיף משפט אחד שלם, במילים שלכם. ב־(2) כדאי לכלול את ההודאה ("נכון ש...") ואת ההסתייגות ("אך...").
טעות נפוצה: ב־(1) לכתוב "המדענים לא רוצים להסביר" – הטענה עוסקת בנזק שבפישוט, לא ברצון של המדענים; ב־(2) להשמיט את ההודאה ולכתוב שלדעת הכותבת אין בהסבר הפשוט כל ויתור על דיוק.
סעיף ב
כן, כותבי המאמרים האחרים עשויים להסכים עם דעתה של כותבת מאמר 1: גם הם סבורים שחשוב שמדענים יסבירו את עבודתם לציבור בשפה פשוטה.
ביסוס ממאמר 2: "מדען המסביר בשפה פשוטה כיצד הגיע למסקנותיו ומה עדיין אינו ידוע, אינו פוגע במדע, אלא מאפשר לנו לשאול את השאלות הנכונות" (פסקה ו).
ביסוס ממאמר 3: "על המדענים לצאת מן המעבדות ולהסביר את עבודתם בשפה שכל אחד מבין" (פסקה ז). (אפשר גם: "מאמרים מדעיים נכתבים בשפה מקצועית שרק מומחים מבינים... כך נפער פער בין המעבדה לבין הציבור" – פסקה ה.)
מה נדרש: עמדה ברורה + ביסוס מכל אחד משני המאמרים, בציטוט מדויק או בפרפרזה עם ציון המקום.
למה "כן": דעת כותבת מאמר 1 היא שההסבר הפשוט חשוב, גם אם יש בו ויתור על דיוק, כי הוא מגשר בין המדע לציבור.
הערה: תשובה של הסכמה חלקית יכולה להתקבל אם היא מבוססת היטב – אך שני המאמרים תומכים בעמדה בבירור, ולכן התשובה הצפויה היא "כן".
טעות נפוצה: להביא ביסוס ממאמר אחד בלבד, או להביא משפט שאינו עוסק בהסברה לציבור (למשל על כיב הקיבה או על המאה העשרים).
שאלה 3 · טבלת השוואה: ספקנות והכחשה (מאמר 2)
כותב מאמר 2 משווה בין ספקנות ובין הכחשה.
על פי מאמר 2, השלימו את הטבלה שלפניכם: כתבו מה המשותף לספקנות ולהכחשה, וציינו שני הבדלים ביניהן. (6 נקודות)
| ספקנות | הכחשה | |
|---|---|---|
| המשותף | ||
| ההבדלים | ||
◂ פתרון מלא לשאלה 3
| ספקנות | הכחשה | |
|---|---|---|
| המשותף | אי־קבלה של טענות כמובנות מאליהן | אי־קבלה של טענות כמובנות מאליהן |
| ההבדלים (1) | פתיחות לראיות ונכונות לשנות דעה | דחייה מראש של ראיות הסותרות את העמדה |
| ההבדלים (2) | בחינת הטענה לגופה, על סמך נתונים | הישענות על אמונות קודמות ועל אינטרסים |
היכן במאמר: כל המידע נמצא בפסקה ב של מאמר 2: "בדומה לספקנות, גם ההכחשה אינה מקבלת טענות כמובנות מאליהן. ואולם הספקן פתוח לראיות ומוכן לשנות את דעתו... ואילו המכחיש דוחה מראש כל ראיה הסותרת את עמדתו. נוסף על כך, הספקן בוחן את הטענה לגופה, על סמך הנתונים, ואילו המכחיש נשען על אמונותיו הקודמות, ולעיתים גם על אינטרסים".
סימני הלשון שמכוונים: "בדומה ל... גם" – המשותף; "ואולם", "ואילו", "נוסף על כך" – ההבדלים.
כללי מילוי טבלת השוואה:
1. כל הבדל נכתב באותה שורה ובאותו תבחין לשני הצדדים (היחס לראיות; הבסיס לשיפוט).
2. כותבים בצירופים קצרים, בשמות פעולה ובשמות מופשטים ("פתיחות", "דחייה", "בחינה", "הישענות"), לא במשפטים שלמים.
3. במשותף כותבים דבר שנכון לשני הצדדים.
טעות נפוצה: לכתוב משפטים שלמים או להעתיק את הפסקה; לכתוב בשורה אחת שני תבחינים שונים (למשל "פתיחות לראיות" מול "אינטרסים"); לבחור במשותף את "מתחפשת לספקנות" (פסקה ג) – זה מאפיין רק את ההכחשה.
שאלה 4 · "עומד על כרעי תרנגולת" ועמדת כותבת מאמר 3
לפניכם ציטוט מפסקה ו במאמר 3: "על רקע זה נשמעת בשנים האחרונות שוב ושוב הטענה כי אמון הציבור במדע עומד על כרעי תרנגולת".
הסבירו את הביטוי "עומד על כרעי תרנגולת" בהקשר של נושא המאמר. (3 נקודות)
מהי דעתה של כותבת מאמר 3 על הטענה שבציטוט? הקיפו את התשובה הנכונה. (2 נקודות)
I. היא סבורה שהטענה מוגזמת, שכן האמון במדע יציב כפי שהיה תמיד.
II. היא מקבלת את הטענה ורואה בציבור, המעדיף תשובות פשוטות, את האחראי העיקרי לכך.
III. היא מקבלת את הטענה, אך סבורה שהאחריות אינה מוטלת בעיקר על הציבור.
IV. היא דוחה את הטענה, משום שטענות דומות נשמעו כבר בעבר.
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
בהקשר של המאמר הביטוי פירושו שאמון הציבור במדע ובמדענים רעוע ולא יציב, ועלול לקרוס – בעיקר בגלל המידע הכוזב שמתפשט ברשת ובגלל הפער בין המדענים לציבור.
פירוש כללי: "עומד על כרעי תרנגולת" = עומד על בסיס רעוע ודק, לא יציב, עלול ליפול בכל רגע (כרעיים = רגליים; רגלי התרנגולת דקות).
בהקשר של המאמר: השאלה מבקשת לקשר לנושא – אמון הציבור במדע. בהמשך הפסקה מובא סקר שבו "כשליש מן הנשאלים אמרו שהם סומכים על המדענים פחות", והכותבת מסבירה שמידע כוזב "מתפשט במהירות שלא הייתה כמותה". לכן כאן: האמון במדע חלש, מתערער ועלול להתמוטט.
טעות נפוצה: להסביר רק את המשמעות הכללית ("משהו לא יציב") בלי לומר מה אינו יציב (האמון במדע) ובלי לקשור להקשר שבמאמר; או לפרש "כרעי תרנגולת" כפחדנות.
סעיף ב
III. היא מקבלת את הטענה, אך סבורה שהאחריות אינה מוטלת בעיקר על הציבור.
התשובה: III.
היא מקבלת את הטענה: "אכן, האמון נסדק, ואין להקל בכך ראש"; "נדמה שכיום התופעה רחבה מאי־פעם" (פסקה ו).
האחריות אינה בעיקר על הציבור: "אבל הציבור אינו האשם העיקרי: הוא נקלע להצפה של מידע בלי שקיבל כלים להבחין בין עיקר לטפל, ובלי שהמדענים טרחו להסביר לו את עבודתם" (פסקה ו). גם בפסקאות ד–ה היא מצביעה על תקשורת המדע ועל המדענים עצמם.
למה לא האחרות:
טעות נפוצה: לבחור ב־IV בגלל המשפט על העבר, בלי לקרוא את ההסתייגות שאחריו.
שאלה 5 · מטלת כתיבה: סקירה על היחס הדו־ערכי לאמון הציבור במדע
מטלת כתיבה (25 נקודות)
לקראת שבוע המדע שעתיד להתקיים בבית ספרכם, התבקשתם לכתוב לעלון בית הספר סקירה על היחס הדו־ערכי לאמון הציבור במדע. בסקירה הציגו את חשיבותו של אמון הציבור במדע ואת ההסתייגויות מאמון זה.
התבססו על מאמרים 1 ו־2.
הקפידו על דרכי מסירה מקובלות ועל אזכור מקורות המידע בגוף הסקירה ובסופה (ביבליוגרפיה).
כתבו בהיקף של 100–200 מילים.
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 5
אמון במדע – בעיניים פקוחות
אנו נעזרים בידע מדעי כמעט בכל תחום בחיינו, ובכל זאת שאלת האמון במדע מעוררת דיון ער. לצד הנימוקים לחשיבותו של אמון זה נשמעות גם הסתייגויות ממנו.
האמון במדע חשוב, ראשית, משום שאיש אינו יכול לבחון בעצמו את כל הידע שהוא נעזר בו בחיי היום־יום, למשל בתחום התרופות או המזון, ובלעדיו לא הייתה החברה המודרנית מתנהלת כראוי (אברמוב, 2023). שנית, סוגיות של בריאות, של סביבה ושל טכנולוגיה משפיעות על כלל הציבור (לוינסון, 2024), ובעתות חירום, כמו מגפה, האוכלוסייה נדרשת לפעול על פי הנחיות המבוססות על הידע המדעי העדכני (אברמוב, 2023). כשהאמון נחלש, הציבור נוטה שלא לציית להוראות, והמחיר עלול להיות כבד (אברמוב, 2023).
עם זאת, יש המסתייגים מאמון בלתי מסויג במדע. מדענים עלולים לשגות, וממצאים והמלצות מתעדכנים עם הזמן (אברמוב, 2023; לוינסון, 2024). זאת ועוד, תוצאותיו של מחקר שמומן בידי גוף בעל עניין עלולות להיות מוטות, וכלי התקשורת מציגים לעיתים ממצא ראשוני כאמת מוחלטת (אברמוב, 2023). משום כך, אמון שמקורו בסמכות המדענים בלבד הוא אמון שביר, העלול להתערער בעקבות טעות אחת (לוינסון, 2024).
נמצא אפוא שהאמון במדע הכרחי לחברה, אך ראוי שילווה בבחינה ביקורתית.
ביבליוגרפיה
אברמוב, ג' (יוני, 2023). בין ספקנות להכחשה.
לוינסון, ת' (מאי, 2024). לא בשמיים היא.
(מספר מילים: 173, בלי הכותרת ורשימת המקורות)
1. מה המטלה דורשת – שני תבחינים: (א) חשיבותו של אמון הציבור במדע; (ב) ההסתייגויות מאמון זה (מגבלותיו, הסכנה שבאמון עיוור). הסקירה מציגה את שני הצדדים כמידע מן המאמרים, בלי עמדה אישית.
2. איסוף החומר:
פריט שמופיע בשני המאמרים (מדענים טועים והמלצות משתנות) הוא הבסיס למיזוג.
3. מבנה הסקירה:
4. מילות קישור: "ובכל זאת", "לצד", "ראשית", "שנית", "עם זאת", "זאת ועוד", "משום כך", "נמצא אפוא", "אך". הן מסמנות מנייה, ניגוד ומעבר מחשיבות להסתייגויות, הוספה, סיבה ותוצאה, וסיכום.
5. עמידה בתבחינים:
6. טעויות אופייניות:
חלק שני – לשון
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
בחלק זה שלושה פרקים. ענו על שני פרקים: על פרק א – חובה, ועל אחד מן הפרקים ב–ג.
פרק א: שם המספר ואותיות השימוש – חובה (10 נקודות)
בפרק זה ענו על שאלה 6.
לפניכם שני פרקים: פרק ב – תחביר, פרק ג – מערכת הצורות.
בחרו בפרק שלמדתם: בפרק ב – תחביר או בפרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרתם ענו על השאלות לפי ההוראות.
פרק ב: תחביר (40 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 7–11 (לכל שאלה – 10 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
פרק ג: מערכת הצורות (40 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 12–16 (לכל שאלה – 10 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
שם המספר ואותיות השימוש
שאלה 6 · שם המספר ואותיות השימוש
לפניכם משפטים, ובהם אפשרויות להגיית שם המספר ואותיות השימוש וכן מספרים מודגשים.
הקיפו את הצורה הנכונה מבין האפשרויות המוצעות להגיית שם המספר ואותיות השימוש, וכן כתבו במילים את המספרים המודגשים (אין צורך לנקד).
בסוף השנה שאלו את חברי חוג הדבוראות מה עניין אותם יותר מכול בעולם הדבורים.
לפניכם טבלה, ובה כמה מתוצאות הסקר.
| הנושא | הפקת דבש | ריקוד הדבורים | האבקת פרחים | מבנה הכוורת |
|---|---|---|---|---|
| שיעור הבוחרים בנושא | 41% | 29% | 12% | 6% |
עיינו בטבלה, וענו על שתי השאלות (1)–(2). על כל אחת מן השאלות כתבו תשובה מלאה, ואת המספרים מן הטבלה כתבו במילים.
(1) כמה אחוזים מחברי החוג בחרו בנושא "האבקת פרחים"?
(2) כמה אחוזים מחברי החוג בחרו בנושא "מבנה הכוורת"?
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
הכלל הבסיסי: במספר היסודי 3–10 (וגם באחדות שבתוך מספר מורכב) שם המספר "הפוך" למין שם העצם: עם שם עצם זכר – צורה עם ה' או ת' (חמישה, חמשת); עם שם עצם נקבה – צורה בלי ה' (חמש, שש). לכן תמיד שואלים קודם: מה מינו של שם העצם הנספר?
1. בשנת אַלְפַּיִם וּשְׁתַּיִם.
2. בְּשִׁבְעָה במאי. היום בחודש נקרא כמספר יסודי זכר (כמו "יום"): שִׁבְעָה במאי. שֶׁבַע היא צורת הנקבה, ו"שְׁבִיעִי" הוא מספר סודר, שאינו משמש בתאריך.
3. שנת הפעילות העשרים וארבע. מספר סודר מ־11 ומעלה מובע במספר יסודי מיודע, המתאים במינו לשם העצם. "שנה" – נקבה, ולכן האחדות בצורת הנקבה: "וארבע" (ולא "וארבעה"). הה' באה לפני המספר: "ה־עשרים וארבע".
4. ארבעת אלפים שלושים ושש תמונות.
5. חֲמֵשֶׁת הכללים. "כלל" – זכר, ולכן הצורה היא חֲמִשָּׁה. לפני שם עצם מיודע ("הכללים") באה צורת הנסמך – חֲמֵשֶׁת. "חָמֵשׁ" ו"חֲמֵשׁ" הן צורות נקבה (נפרד ונסמך).
6. פי שלושה. אחרי "פי" (כפל) בא שם המספר בצורת הזכר: פי שניים, פי שלושה, פי עשרה.
7. ארגז מספר שתיים. כאן "2" אינו סופר ארגזים אלא מספר מזהה (מספר סתמי, אחרי המילה "מספר"). במספר הסתמי משתמשים תמיד בצורת הנקבה: מספר אחת, מספר שתיים – גם כשהמילה שלפניו (ארגז) היא זכר.
טעות נפוצה: לכתוב "ארגז מספר שניים"; לכתוב "שלושים ושישה תמונות" (תמונה – נקבה); לכתוב "שנת הפעילות העשרים וארבעה" (שנה – נקבה); לכתוב "ארבע אלף" במקום "ארבעת אלפים".
סעיף ב
(1) שנים עשר אחוז (או: שנים עשר אחוזים) מחברי החוג בחרו בנושא "האבקת פרחים".
(2) שישה אחוזים מחברי החוג בחרו בנושא "מבנה הכוורת".
מה נדרש: תשובה מלאה – משפט שלם שחוזר על השאלה – והמספר במילים.
"אחוז" – שם עצם זכר, ולכן:
טעות נפוצה: לכתוב "שתים עשרה אחוז" או "שש אחוזים" (כאילו "אחוז" נקבה), או לענות במספר בלבד בלי משפט שלם.
תחביר
שאלה 7 · סוגי משפטים, וי"ו החיבור, דיבור ישיר ועקיף
לפניכם שני משפטים.
I. אחרי שהכוורן יבדוק את מצב הכוורות בחצר, כדאי שנשאל אותו איך הדבורים מתמודדות עם החום. ______
II. כל מבקר יכול לטעום דבש טבעי מתוך הכוורות שבחוות הדבורים העירונית בזמן הסיור המודרך. ______
ציינו ליד כל אחד מן המשפטים את הסוג התחבירי שלו.
אם המשפט מורכב, תחמו את הפסוקית/הפסוקיות שבו, וכתבו את התפקיד התחבירי של כל פסוקית;
אם המשפט הוא משפט איחוי, תחמו את איבריו.
לפניכם משפט ובו פעמיים וי"ו החיבור.
הדבורים מאביקות פרחים רבים, ובחודשי האביב והקיץ הן אוספות צוף בשקידה רבה.
ציינו אֵילו חלקים במשפט וי"ו החיבור מחברת בכל פעם.
הוי"ו לפני המילה "בחודשי" ______
הוי"ו לפני המילה "הקיץ" ______
לפניכם משפט בדיבור ישיר.
אנחנו מבקשים מבעלי הגינות בשכונה: "סַפְּרוּ לנו באילו חומרים ריססתם את הצמחים ליד הכוורות שלנו!"
המירו את המשפט במשפט בדיבור עקיף.
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
I. משפט מורכב.
[אחרי שהכוורן יבדוק את מצב הכוורות בחצר] – פסוקית תיאור זמן;
כדאי [שנשאל אותו [איך הדבורים מתמודדות עם החום]] – [שנשאל...] פסוקית נושא, ובתוכה [איך הדבורים מתמודדות עם החום] – פסוקית מושא.
כלומר: [אחרי שהכוורן יבדוק את מצב הכוורות בחצר], כדאי [שנשאל אותו [איך הדבורים מתמודדות עם החום]].
II. משפט פשוט.
שיטה: סופרים נשואים ומחפשים מילות שעבוד (ש־, אחרי ש־, איך, מה...). כל נשוא נוסף הבא אחרי מילת שעבוד פותח פסוקית. אחר כך שואלים על כל פסוקית את השאלה שהיא עונה עליה ביחס למשפט העיקרי.
משפט I – מורכב, ובו שלוש פסוקיות־משנה (אחת מהן משובצת בתוך אחרת).
משפט II – פשוט. יש בו נשוא אחד בלבד: "יכול לטעום" (נשוא מורחב/מודאלי: יכול + שם פועל). נושא – "כל מבקר". "דבש" – מושא של "לטעום"; "טבעי" – לוואי; "מתוך הכוורות..." ו"בזמן הסיור המודרך" – תיאורים. המילה "שבחוות" אינה פותחת פסוקית: אחרי ש־ אין נשוא, אלא צירוף יחס (ש + ב + חוות) – זהו לוואי של "הכוורות".
טעות נפוצה: לתחום את "שבחוות הדבורים העירונית" כפסוקית לוואי ולקבוע שמשפט II מורכב; לסגור את פסוקית הנושא לפני "איך הדבורים..." כאילו הפסוקיות עומדות זו לצד זו; לזהות את "אחרי שהכוורן..." כפסוקית תנאי.
סעיף ב
הוי"ו לפני המילה "בחודשי" – מחברת בין איברי משפט מאוחה (בין שני משפטים עצמאיים: "הדבורים מאביקות פרחים רבים" ו"בחודשי האביב והקיץ הן אוספות צוף בשקידה רבה").
הוי"ו לפני המילה "הקיץ" – מחברת בין חלקים כוללים (האביב והקיץ).
הדרך: בודקים מה עומד משני צדי הוי"ו – שני משפטים שלמים (לכל אחד נושא ונשוא משלו), או שתי מילים/צירופים באותו תפקיד תחבירי.
הוי"ו לפני "בחודשי": מצד אחד – "הדבורים מאביקות פרחים רבים" (נושא: הדבורים, נשוא: מאביקות); מצד שני – "בחודשי האביב והקיץ הן אוספות צוף..." (נושא: הן, נשוא: אוספות). שני משפטים עצמאיים המחוברים בוי"ו ← איברי משפט מאוחה (קשר של הוספה).
הוי"ו לפני "הקיץ": "האביב" ו"הקיץ" ממלאות אותו תפקיד – שתיהן נסמכות של "חודשי" (לוואי) – ולכן הן חלקים כוללים (לוואי כולל). אין כאן נשוא חדש.
טעות נפוצה: לכתוב ששתי הווי"ו מחברות חלקים כוללים, או לכתוב שהוי"ו לפני "בחודשי" מחברת בין "פרחים" ל"חודשי".
סעיף ג
אנחנו מבקשים מבעלי הגינות בשכונה שיספרו לנו באילו חומרים הם ריססו את הצמחים ליד הכוורות שלנו.
(אפשר גם: אנחנו מבקשים מבעלי הגינות בשכונה לספר לנו באילו חומרים הם ריססו את הצמחים ליד הכוורות שלנו.)
השינויים בהמרה מדיבור ישיר לעקיף:
1. מוחקים את הנקודתיים, המירכאות וסימן הקריאה, ומסיימים בנקודה.
2. מוסיפים מילת שעבוד: הציטוט נעשה פסוקית מושא – "ש־" (שיספרו). אפשר גם להפוך את הבקשה לשם פועל: "לספר".
3. ציווי → עתיד (או שם פועל): "סַפְּרוּ" ← "שֶׁיְּסַפְּרוּ".
4. התאמת הגוף לנקודת המבט של המוסר: הדוברים פונים אל בעלי הגינות בגוף שני ("אתם ריססתם"), ובדיבור עקיף מדברים עליהם בגוף שלישי: "ריססתם" ← "(הם) ריססו". הכינויים "לנו" ו"שלנו" נשארים, כי הם מתייחסים לדוברים עצמם (אנחנו).
תוצאה: משפט מורכב שבו [שיספרו לנו [באילו חומרים הם ריססו את הצמחים ליד הכוורות שלנו]] – פסוקית מושא, ובתוכה פסוקית מושא נוספת.
טעות נפוצה: להשאיר "ריססתם" או "ספרו" (גוף שני); להשאיר מירכאות; לכתוב "שיספרו להם" או "הכוורות שלהם".
שאלה 8 · פסוקיות הפותחות ב"כי"; ניתוח משפט פשוט
לפניכם שלושה משפטים מורכבים, ובהם המילית כי.
(1) אבא הזכיר לנו כי חלק מדמי הכיס מיועד לחיסכון.
(2) ההחלטה של המשפחה היא כי כל ילד יקבל את דמי הכיס בתחילת החודש.
(3) נועם ויתר על המשחק החדש כי הוא חוסך כסף לקניית אופניים.
בכל אחד מן המשפטים תחמו את הפסוקית הפותחת במילית כי, וציינו מעל כל פסוקית שתחמתם את התפקיד התחבירי שלה במשפט.
לפניכם משפט פשוט.
בסוף החודש מתלוננים ילדים רבים על מחסור בכסף.
נתחו את המשפט: ציינו מעל כל מילה את התפקיד התחבירי שלה.
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
(1) אבא הזכיר לנו [כי חלק מדמי הכיס מיועד לחיסכון.]פסוקית מושא
(2) ההחלטה של המשפחה היא [כי כל ילד יקבל את דמי הכיס בתחילת החודש.]פסוקית נשוא
(3) נועם ויתר על המשחק החדש [כי הוא חוסך כסף לקניית אופניים.]פסוקית (תיאור) סיבה
העיקרון: המילית "כי" יכולה לפתוח פסוקיות שונות. לפעמים היא שקולה ל"ש" ("הזכיר לנו שחלק מדמי הכיס...") ולפעמים ל"מפני ש". התפקיד נקבע לפי השאלה שהפסוקית עונה עליה במשפט העיקרי.
(1) פסוקית מושא. המשפט העיקרי: "אבא הזכיר לנו" (נושא – אבא; נשוא – הזכיר; לנו – מושא). אבא הזכיר מה? – "כי חלק מדמי הכיס מיועד לחיסכון". הפסוקית משלימה את הפועל "הזכיר" ואפשר להמיר אותה בשם: "אבא הזכיר לנו את זה" / "הזכיר לנו את ייעודו של חלק מדמי הכיס לחיסכון" → מושא. "כי" כאן = "ש".
(2) פסוקית נשוא. המשפט העיקרי: "ההחלטה של המשפחה היא..." – יש בו נושא (ההחלטה) ואוגד (היא), אבל אין נשוא. מהי ההחלטה? – "כי כל ילד יקבל את דמי הכיס בתחילת החודש". הפסוקית ממלאת את מקום הנשוא, ולכן היא פסוקית נשוא. סימן ההיכר: אוגד (הוא/היא) שאחריו באה פסוקית.
(3) פסוקית תיאור סיבה. המשפט העיקרי שלם: "נועם ויתר על המשחק החדש". הפסוקית עונה על השאלה מדוע ויתר? – כי הוא חוסך כסף לקניית אופניים. "כי" כאן = "מפני ש", ולכן זו פסוקית (תיאור) סיבה.
טעות נפוצה: לכתוב בכל המשפטים "פסוקית סיבה" רק בגלל המילה "כי". הדרך הבטוחה: להחליף את "כי" ב"ש" או ב"מפני ש" ולראות מה מתאים, ואחר כך לשאול את השאלה המתאימה (מה? / מהו? / מדוע?).
סעיף ב
בסוף – תיאור
החודש – לוואי (של "בסוף")
מתלוננים – נשוא
ילדים – נושא
רבים – לוואי (של "ילדים")
(על) מחסור – מושא
בכסף – לוואי (של "מחסור")
שלב 1 – נושא ונשוא: מי מתלוננים? – ילדים (נושא); מתלוננים – נשוא פועלי (מתאים לנושא: זכר, רבים). הנשוא בא כאן לפני הנושא – סדר המילים אינו משנה את התפקידים.
שלב 2 – משלים של הפועל: "מתלוננים" מחייב השלמה במילת היחס על (מתלונן על משהו): מתלוננים על מה? – על מחסור → מושא. בלי המשלים הפועל אינו שלם במשמעותו.
שלב 3 – תיאור: "בסוף (החודש)" עונה על השאלה "מתי?" – תיאור (זמן). הפועל אינו מחייב אותו.
שלב 4 – לוואים: "החודש" – סומך בצירוף "סוף החודש" → לוואי של "בסוף". "רבים" – שם תואר המתאר את "ילדים" (אילו ילדים? כמה?) → לוואי. "בכסף" – מפרט במה המחסור (מחסור במה?) ומצטרף לשם העצם "מחסור" → לוואי.
טעות נפוצה: לכתוב "מושא" ל"בכסף" (בגלל מילת היחס ב־) – הרכיב מצטרף לשם העצם "מחסור" ולא לפועל, ולכן הוא לוואי. טעות נוספת: לכתוב "נושא" ל"החודש" או ל"בסוף" משום שהם באים בראש המשפט.
שאלה 9 · תמורה וביטוי מכליל; ניתוח משפט פשוט
לפניכם שלושה משפטים. בשניים מן המשפטים יש תמורה.
I. בעבר, בתקופת המנדט הבריטי, שימש הבניין של המוזיאון שלנו כתחנת משטרה.
II. במוזיאון מוצגים כלי חרס, מטבעות עתיקים, תכשיטים ופסלים קטנים.
III. בתקופות מסוימות, כמו בחנוכה או בחופשת הקיץ, המוזיאון מציג לקהל ממצאים נדירים מן המחסן.
(1) הקיפו את מספרו של המשפט שאין בו תמורה.
(2) סמנו קו מתחת לתמורה בכל אחד משני המשפטים האחרים.
(3) ציינו את התפקיד התחבירי המשותף למילים שהתמורה ממירה בשני המשפטים. ______
(4) המירו את המשפט שאין בו תמורה במשפט שיש בו תמורה. הוסיפו ביטוי מכליל.
לפניכם משפט פשוט.
בכל המוזיאונים השמירה על הממצאים מחייבת טכנולוגיה מתקדמת.
נתחו את המשפט: ציינו מעל המילים שבמשפט את התפקידים התחביריים שלהן.
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
(1) משפט II
(2) משפט I: בעבר, בתקופת המנדט הבריטי, שימש הבניין של המוזיאון שלנו כתחנת משטרה.
משפט III: בתקופות מסוימות, כמו בחנוכה או בחופשת הקיץ, המוזיאון מציג לקהל ממצאים נדירים מן המחסן.
(3) תיאור (זמן)
(4) במוזיאון מוצגים ממצאים מסוגים שונים: כלי חרס, מטבעות עתיקים, תכשיטים ופסלים קטנים.
(אפשר גם: ממצאים רבים / ממצאים מגוונים / פריטים שונים: ...)
מהי תמורה: צירוף שבא מיד אחרי חלק במשפט, ממלא אותו תפקיד ומציין אותו דבר במילים אחרות (מפרט, מדגים או מבהיר). אפשר להשמיט אותה, והמשפט נשאר תקין. בדרך כלל היא מופרדת בפסיקים או בנקודתיים.
(1)–(2):
(3) בשני המשפטים המילים שהתמורה ממירה ("בעבר", "בתקופות מסוימות") הן תיאור – תיאור זמן (מתי?). גם התמורה עצמה מקבלת את אותו תפקיד.
(4) ביטוי מכליל: מוסיפים לפני הפירוט מילה/צירוף שכולל את כל הפריטים – "ממצאים מסוגים שונים" (או "ממצאים רבים", "פריטים מגוונים") – ואחריו נקודתיים והרשימה. עכשיו הביטוי המכליל הוא הנושא של "מוצגים", והרשימה היא תמורה לו.
טעות נפוצה: לסמן את "בעבר" עצמו כתמורה (התמורה היא הצירוף השני); לסמן ב־III רק "בחנוכה"; ב־(4) להוסיף ביטוי מכליל בלי נקודתיים או בסוף הרשימה.
סעיף ב
בכל המוזיאונים – תיאור (מקום) [המוזיאונים – הגרעין; בכל – לוואי (כמת)]
השמירה על הממצאים – נושא [השמירה – הגרעין; על הממצאים – לוואי]
מחייבת – נשוא
טכנולוגיה מתקדמת – מושא [טכנולוגיה – הגרעין; מתקדמת – לוואי]
שיטה: נשוא → נושא (מתאים לנשוא במין ובמספר) → משלימים → לוואים.
טעות נפוצה: לסמן את "על הממצאים" כמושא (הוא קשור ל"השמירה" ולא לפועל), או לסמן את "מתקדמת" כנשוא.
שאלה 10 · קשרים לוגיים והמרה לאיחוי; ניתוח משפט פשוט בתחימה
לפניכם שני משפטים.
(1) בהצגות לילדים השחקנים פונים אל הקהל ישירות, ואילו בהצגות למבוגרים הם מתעלמים בדרך כלל מנוכחותו.
(2) למרות מחירי הכרטיסים הגבוהים התיאטרון העירוני מושך קהל רב בכל ערב.
משפט (1): המילה המציינת את הקשר הלוגי: ______ סוג הקשר הלוגי: ______
משפט (2): המילה המציינת את הקשר הלוגי: ______ סוג הקשר הלוגי: ______
במשפט שלפניכם נתחמו המילים.
[להקת [התיאטרון [הצעיר]]] [התחילה להופיע] [באולמות [של ערי [הדרום]]].
נתחו את המשפט: ציינו מעל המילים התחומות את התפקידים התחביריים שלהן.
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
משפט (1): ואילו – השוואה / עימות (ניגוד).
משפט (2): למרות – ויתור / הסתייגות.
המרה: מחירי הכרטיסים (בתיאטרון העירוני) גבוהים, אף על פי כן (למרות זאת / בכל זאת / עם זאת) התיאטרון העירוני מושך קהל רב בכל ערב.
(אפשר גם: אומנם מחירי הכרטיסים גבוהים, אבל / אך התיאטרון העירוני מושך קהל רב בכל ערב.)
הקשרים:
המרה לאיחוי: במשפט איחוי, קשר של ויתור מבוטא במילת קישור הפותחת את האיבר השני: "אף על פי כן", "למרות זאת", "בכל זאת", "עם זאת" (או בזוג "אומנם... אבל/אך"). כדי לבנות איבר ראשון שלם הופכים את הצירוף "מחירי הכרטיסים הגבוהים" למשפט: "מחירי הכרטיסים גבוהים" ("גבוהים" נעשה נשוא).
[מחירי הכרטיסים גבוהים,]איבר א [אף על פי כן התיאטרון העירוני מושך קהל רב בכל ערב.]איבר ב
טעות נפוצה: להשתמש ב"אף על פי ש..." או "למרות ש..." – אלה מילות שעבוד, והתוצאה משפט מורכב ולא איחוי. טעות נוספת: "אבל" לבדו, בלי "אומנם" – זה קשר של ניגוד, לא ויתור.
סעיף ב
[להקת [התיאטרון [הצעיר]לוואי]לוואי]נושא [התחילה להופיע]נשוא מורחב [באולמות [של ערי [הדרום]לוואי]לוואי]תיאור.
כלומר: להקת התיאטרון הצעיר – נושא; התיאטרון הצעיר – לוואי (של "להקת"); הצעיר – לוואי (של "התיאטרון"); התחילה להופיע – נשוא מורחב; באולמות של ערי הדרום – תיאור (מקום); של ערי הדרום – לוואי (של "באולמות"); הדרום – לוואי (של "ערי").
שיטה – מן הגדול אל הקטן: קודם מזהים את התפקידים של שלוש התיבות הגדולות (החלקים העיקריים של המשפט), ואחר כך את התיבות הפנימיות – כל תיבה פנימית מתארת את המילה שלפניה.
התיבות הגדולות:
התיבות הפנימיות – לוואים:
טעות נפוצה: לכתוב ש"של ערי הדרום" הוא תיאור מקום נפרד – הוא אינו מתייחס לפועל אלא לשם "אולמות", ולכן לוואי. טעות נוספת: לסמן רק "התחילה" כנשוא ואת "להופיע" כמושא – "התחילה להופיע" הוא נשוא מורחב.
שאלה 11 · פיסוק ופירוק משפט מורכב
לפניכם קטע ואחריו הנחיות. הוסיפו לקטע סימני פיסוק לפי הנחיות אלה.
האפליקציה של הספרייה העירונית מציעה אלפי ספרים דיגיטליים והקוראים יכולים לשאול אותם בכל שעה. באפליקציה אפשר למצוא רומנים ספרי עיון וספרי קומיקס. לטענת רבים ספרים דיגיטליים לא יחליפו לעולם את הספר המודפס. נועה שגיא מנהלת הספרייה מסבירה הספר הדיגיטלי מצטרף למדף ואינו בא במקומו. אם תבקרו בספרייה בשבוע הבא תוכלו להשתתף בסדנת היכרות עם האפליקציה.
לפניכם משפט מורכב.
הסדנה שהספרנית העבירה לנו עסקה בספרים שנכתבו בידי סופרים צעירים.
פרקו את המשפט לשלושה משפטים פשוטים.
(1) ______
(2) ______
(3) ______
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
האפליקציה של הספרייה העירונית מציעה אלפי ספרים דיגיטליים, והקוראים יכולים לשאול אותם בכל שעה. באפליקציה אפשר למצוא רומנים, ספרי עיון וספרי קומיקס. לטענת רבים, ספרים דיגיטליים לא יחליפו לעולם את הספר המודפס. נועה שגיא, מנהלת הספרייה, מסבירה: "הספר הדיגיטלי מצטרף למדף ואינו בא במקומו". אם תבקרו בספרייה בשבוע הבא, תוכלו להשתתף בסדנת היכרות עם האפליקציה.
שיטה: לכל הנחיה מוצאים את המבנה בקטע ומוסיפים את הסימן המתאים. (הסימנים שנוספו מודגשים בתשובה.)
טעות נפוצה: להשמיט את הפסיק השני של התמורה, לשים פסיק לפני "וספרי קומיקס", או לשכוח את המירכאות.
סעיף ב
(1) הספרנית העבירה לנו סדנה.
(2) הסדנה עסקה בספרים מסוימים.
(3) הספרים האלה נכתבו בידי סופרים צעירים.
שלב 1 – ניתוח:
שלב 2 – פירוק: כל פסוקית נעשית משפט עצמאי: משמיטים את "ש" ומציבים את השם המתואר – בפסוקית הראשונה "הסדנה" היא המושא החסר ("העבירה לנו סדנה"); בשנייה "הספרים" הם הנושא ("הספרים נכתבו").
שלב 3 – בדיקה: שלושה משפטים, נשוא אחד בכל אחד, אין מילת שעבוד; התוכן נשמר ואינו חוזר.
טעות נפוצה: לכתוב "הספרים שנכתבו בידי סופרים צעירים" כמשפט (3) – זה צירוף עם פסוקית, לא משפט פשוט.
מערכת הצורות
שאלה 12 · שורש ובניין של פעלים
לפניכם טבלה ובה שבעה משפטים. בכל משפט יש פועל מודגש.
ציינו בטבלה את השורש ואת הבניין של כל אחד מן הפעלים המודגשים.
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| דגי הגופי מוֹלִידִים דגיגים חיים, ולא מטילים ביצים. | ||
| הצלחת הגידול באקווריום מֻתְנֵית (מותנית) בניקיון המים. | ||
| דגים חדשים צריכים כמה ימים כדי לְהִסְתַּדֵּר באקווריום. | ||
| עם הדלקת האור בבוקר, דג קטן מִתְעוֹרֵר ושוחה אל פני המים. | ||
| הקישוט שבתחתית האקווריום עָשׂוּי מאבן טבעית. | ||
| בסוף החודש אבא יְשַׁפְשֵׁף את דופנות הזכוכית. | ||
| מעל האקווריום נִתְלוֹת מנורות קטנות. |
◂ פתרון מלא לשאלה 12
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| מוֹלִידִים | י/ו-ל-ד | הפעיל |
| מֻתְנֵית | ת-נ-י/ה | הופעל |
| לְהִסְתַּדֵּר | ס-ד-ר | התפעל |
| מִתְעוֹרֵר | ע-ו-ר | התפעל |
| עָשׂוּי | ע-ש-י/ה | קל (פעל) |
| יְשַׁפְשֵׁף | ש-פ-ש-ף | פיעל |
| נִתְלוֹת | ת-ל-י/ה | נפעל |
השיטה הכללית: מורידים את אותיות התבנית (מ' של הבינוני, ל' של שם הפועל, סימני גוף ועתיד, סיומות ־ים/־ות/־ית), מזהים את סימני הבניין (תנועות, דגש, ה' או ת' של התבנית) ומשחזרים את אותיות השורש שנעלמו. כשיש ספק – מעבירים את הפועל לעבר, נסתר (הוא).
טעות נפוצה: לכתוב שורש ס-ת-ד-ר או ת-ס-ד-ר ל"להסתדר" – בגלל השיכול; שורש ע-ר-ר ל"מתעורר"; ל"נתלות" – שורש נ-ת-ל (כאילו הנ' אות שורש); ל"מותנית" – בניין התפעל (כאילו הת' סימן בניין); בניין קל ל"מולידים" או ל"מותנית".
שאלה 13 · שמות מן השורש כ-ו-ן; דרכי תצורה ומשקלים
אפליקציה חדשה עוזרת לתלמידים בלמידה לקראת מבחנים. בתחרות לבחירת שם לאפליקציה הוצעו ארבעה שמות: תָּכִין, נָכוֹן, יָכִין, מֵכִין. כל השמות האלה הם צורות פועל בעלות שורש משותף.
(1) כתבו את השורש המשותף לפעלים אלה. ______
(2) מהו הבניין של הפועל נָכוֹן? ______
(3) מהו הבניין של שאר הפעלים? ______
לפניכם ארבעה שמות פרטיים.
רוֹנְאֵל, לִירוֹן, רוֹנְלִי, רוֹנִית
(1) הקיפו את השם יוצא הדופן מבחינת דרך התצורה שלו.
(2) ציינו את דרך התצורה של השם יוצא הדופן. ______
לפניכם ארבעה שמות.
חֶסְרוֹנוֹת, נִצְחוֹנוֹת, יִתְרוֹנוֹת, עֶפְרוֹנוֹת
(1) הקיפו את השם יוצא הדופן מבחינת המשקל.
(2) מהו המשקל של השם יוצא הדופן? ______
(3) מהו המשקל של שלושת השמות האחרים? ______
לפניכם ארבעה שמות.
תִּרְדֶּמֶת, תּוֹחֶלֶת, תּוֹעֶלֶת, תּוֹמֶכֶת
(1) הקיפו את השם יוצא הדופן מבחינת המשקל.
(2) מהו המשקל של שלושת השמות האחרים? ______
(3) מהו השורש של השם יוצא הדופן? ______
לפניכם ארבעה שמות.
שְׁבוּרָה, שְׁכוּנָה, קְשׁוּרָה, סְדוּקָה
(1) הקיפו את השם יוצא הדופן מבחינת המשקל.
(2) מהו המשקל של השם יוצא הדופן? ______
(3) בשלושת השמות האחרים הה"א היא צורן נטייה. הסבירו זאת על פי אחד השמות.
______
◂ פתרון מלא לשאלה 13
סעיף א
(1) כ-ו-ן (כ-ו/י-ן)
(2) נפעל
(3) הפעיל
(1) בכל ארבעת השמות חוזרות האותיות כ' ו־ן', וביניהן תנועה (חיריק/חולם) – סימן לשורש שהאות האמצעית שלו ו/י. השורש: כ-ו-ן (הֵכִין, הֲכָנָה, מוּכָן).
(2) נָכוֹן – נפעל. נ' בקמץ + חולם אחרי האות השנייה – תבנית נפעל בגזרת ע"ו (נָקוֹם, נָבוֹן, נָאוֹר). משמעות מקורית: מוכן, מבוסס; היום בעיקר: מדויק, אמיתי.
(3) תָּכִין, יָכִין, מֵכִין – הפעיל. חיריק מלא (־ִי־) אחרי האות השנייה – סימן הפעיל בגזרת ע"ו: יָקִים, תָּקִים, מֵקִים.
עבר: הֵכִין.
טעות נפוצה: לכתוב שורש כ-י-ן (בגלל החיריק המלא – הי' היא סימן הפעיל); לסמן "תכין" ו"יכין" כבניין קל.
סעיף ב
(1) רוֹנִית
(2) בסיס וצורן סופי (רוֹן + ־ִית)
איך מבחינים: מפרקים כל שם לחלקיו ובודקים אם החלקים הם מילים עצמאיות (הלחם בסיסים) או מילה + צורן שאינו מילה (בסיס וצורן).
טעות נפוצה: לחשוב שגם ב"רונית" יש שתי מילים, או לכתוב "שורש ומשקל" לרונית.
סעיף ג
(1) יִתְרוֹנוֹת
(2) קִטְלוֹן
(3) קִטָּלוֹן
כלל חשוב: את המשקל קובעים לפי צורת היחיד של השם. בצורת הרבים הניקוד משתנה, ולכן חוזרים תמיד ליחיד.
במשקל קִטָּלוֹן יש דגש באות השנייה וקמץ אחריה; במשקל קִטְלוֹן האות השנייה בשווא.
טעות נפוצה: לקבוע את המשקל לפי צורת הרבים – שם כל ארבעת השמות נראים כמעט זהים (נִצְחוֹנוֹת, יִתְרוֹנוֹת).
סעיף ד
(1) תּוֹמֶכֶת
(2) תִּקְטֶלֶת
(3) ת-מ-ך
שלושת השמות – תִּקְטֶלֶת: ת' בתחילת המילה היא חלק מן המשקל, ואחריה שלוש אותיות השורש:
יוצא הדופן – תּוֹמֶכֶת: כאן הת' היא אות שורש – ת-מ-ך (תָּמַךְ, תְּמִיכָה). המילה היא בינוני פעל בנקבה ("תּוֹמֶכֶת" – אישה שתומכת), במשקל קוֹטֶלֶת (כמו כּוֹתֶבֶת), ולא בתבנית תִּקְטֶלֶת.
טעות נפוצה: לחשוב שהחולם ב"תומכת" זהה לחולם ב"תוחלת" וב"תועלת" ולכן להוציא דווקא את "תרדמת". צריך לבדוק אם הת' היא אות שורש.
סעיף ה
(1) שְׁכוּנָה
(2) קְטוּלָה
(3) למשל: שְׁבוּרָה = שָׁבוּר + ־ָה. הה"א מציינת שהמילה היא בלשון נקבה (צורת הנקבה של שם התואר שָׁבוּר), כלומר היא צורן נטייה של מין. (וכך גם קְשׁוּרָה = קָשׁוּר + ה, סְדוּקָה = סָדוּק + ה.)
הבחנה: בשלושה מן השמות אפשר להוריד את ה־ה' ולקבל מילה שלמה באותה משמעות, בלשון זכר:
אלה שמות תואר במשקל קָטוּל (בינוני פָּעוּל), והה"א היא צורן נטייה – היא רק מטה את המילה לנקבה ואינה יוצרת מילה חדשה.
יוצא הדופן – שְׁכוּנָה: אין "שָׁכוּן" ששְׁכוּנָה היא צורת הנקבה שלו. שְׁכוּנָה היא שם עצם (חלק של עיר או של יישוב; מן ש-כ-ן – שָׁכַן, שָׁכֵן) במשקל קְטוּלָה (כמו שְׁבוּעָה, אֱמוּנָה). כאן הה"א היא חלק מן המשקל.
(3) מבנה התשובה: שם אחד + פירוקו (בסיס + ה) + משמעות הה"א (נקבה) + צורת הזכר.
טעות נפוצה: לחשוב שגם שְׁכוּנָה היא צורת נקבה של שם תואר, כי צורתה זהה לשְׁבוּרָה; צריך לבדוק אם יש צורת זכר באותה משמעות. או לכתוב ב־(3) "הה"א מציינת שם עצם" (זו בדיוק משמעות הה"א ביוצא הדופן).
שאלה 14 · שמות פעולה לפי בניינים; צורות בינוני
לפניכם רשימה של שמונה שמות הנוטים במשקלי שמות הפעולה.
הַגְדָּרָה, הִתּוּךְ, הֶרְכֵּב, כַּפָּרָה, הוֹקָרָה, שִׁכְפּוּל, הַקְלָטָה, שִׁבּוּץ
מיינו בטבלה שלפניכם את השמות על פי בניינים.
כתבו את הבניין בראש כל עמודה.
לפניכם משפט.
גולשים צעירים מתנסים בשיטות אימון מחודשות.
השלימו את הטבלה שלפניכם: העתיקו מן המשפט שלוש צורות בינוני, ציינו את הבניין, את השורש ואת חלק הדיבור של כל אחת מן המילים שהעתקתם.
| צורות הבינוני | בניין | שורש | חלק דיבור |
|---|---|---|---|
◂ פתרון מלא לשאלה 14
סעיף א
| הפעיל | פיעל |
|---|---|
| הַגְדָּרָה | הִתּוּךְ |
| הֶרְכֵּב | כַּפָּרָה |
| הוֹקָרָה | שִׁכְפּוּל |
| הַקְלָטָה | שִׁבּוּץ |
השיטה: לכל בניין פעיל יש משקלים קבועים לשם הפעולה:
הפעיל:
פיעל:
טעות נפוצה: לשבץ את "היתוך" בהפעיל בגלל הה"א שבתחילתו, ואת "כפרה" כמשקל נפרד שאינו שייך לבניין.
סעיף ב
עמודה אחת: הפעיל (הַגְדָּרָה, הֶרְכֵּב, הוֹקָרָה, הַקְלָטָה).
עמודה שנייה: פיעל (הִתּוּךְ, כַּפָּרָה, שִׁכְפּוּל, שִׁבּוּץ).
שמות הבניינים נכתבים בראש העמודות לפי המיון בסעיף א. בדיקה: מעבירים כל שם לפועל בעבר – הִגְדִּיר, הִרְכִּיב, הוֹקִיר, הִקְלִיט (הפעיל); הִתֵּךְ, כִּפֵּר, שִׁכְפֵּל, שִׁבֵּץ (פיעל). הפועל בעבר מאשר את הבניין.
טעות נפוצה: לכתוב בראש העמודה את המשקל ("הַקְטָלָה", "קִטּוּל") במקום את שם הבניין.
סעיף ג
| צורות הבינוני | בניין | שורש | חלק דיבור |
|---|---|---|---|
| גּוֹלְשִׁים | קל (פעל) | ג-ל-ש | שם עצם |
| מִתְנַסִּים | התפעל | נ-ס-י/ה | פועל |
| מְחֻדָּשׁוֹת | פוּעל | ח-ד-ש | שם תואר |
איתור צורות הבינוני: בינוני הוא צורת ההווה של הפועל (בקל – תבנית קוֹטֵל; בבניינים האחרים – עם מ' בראש המילה, חוץ מנפעל). "צעירים" אינו בינוני (שם תואר במשקל קָטִיל), ו"שיטות" ו"אימון" הם שמות עצם.
טעות נפוצה: לכתוב "פיעל" ל"מתנסים" (כי יש בו דגש באות השנייה) – המ' + ת' הן סימן התפעל; לכתוב "פועל" כחלק הדיבור של כל צורות הבינוני.
שאלה 15 · חלקי דיבור; דרך תצורה; בסיס מיוחד; ראשי תיבות
לפניכם קטע ובו מודגשות מילים.
ציינו מעל כל אחת מן המילים המודגשות את חלק הדיבור שלה.
בשל העלייה החַדָּה במספר הצעירים שנוֹסְעִים לשמורות הטבע בחופשות, מְטַיְּלִים ותיקים מַזְהִירִים מפני פגיעה בצמחייה שלאורך השבילים שהמבקרים מְטַיְּלִים בהם.
(1) לפניכם רשימה של מילים.
הקיפו את המילה היוצאת דופן מבחינת דרך התצורה שלה.
כִּשָּׁלוֹן (כישלון), שִׁירוֹן, פִּדְיוֹן, דִּמְיוֹן
(2) מהי דרך התצורה של המילה היוצאת דופן? ______
לפניכם שני שמות שנוצרו בדרך של בסיס וצורן סופי: מָתֵמָטִיקַאי, דַּחְפּוֹרָן.
ציינו מה מיוחד בבסיס של כל אחת מן המילים.
מָתֵמָטִיקַאי ______ , דַּחְפּוֹרָן ______
לפניכם משפט, ובו מודגשת מילה.
המַנְכָּ"לִים של שלוש החברות נפגשו לישיבה משותפת.
(1) מהי דרך התצורה של המילה מַנְכָּ"לִים? ______
(2) כתבו את הצירוף שממנו נוצרה המילה. ______
◂ פתרון מלא לשאלה 15
סעיף א
החדה – שם תואר
נוסעים – פועל
מטיילים (הראשון) – שם עצם
מזהירים – פועל
מטיילים (השני) – פועל
הלקח: צורת בינוני יכולה להיות פועל או שם עצם; מכריעים לפי התפקיד במשפט ולפי האפשרות להטות בזמן.
טעות נפוצה: לכתוב "שם פועל" (שם הפועל הוא צורה עם ל': לטייל, להזהיר) או "תואר הפועל"; לסמן את שני ה"מטיילים" באותו חלק דיבור.
סעיף ב
(1) שִׁירוֹן
(2) בסיס וצורן סופי (שִׁיר + ־וֹן)
הדרך: מסירים את הסיומת ־וֹן ובודקים מה נשאר – מילה קיימת (← בסיס וצורן) או שורש בלבד שיצוק בתבנית (← שורש ומשקל).
לכן שירון יוצאת דופן: רק בה הסיומת ־וֹן נוספה למילה שלמה, ובשלוש האחרות ־וֹן היא חלק מתבנית המשקל.
טעות נפוצה: לבחור "פִּדְיוֹן" או "דִּמְיוֹן" בגלל הי' שלפני הסיומת – הי' היא אות השורש השלישית (ל"י); לכתוב ב־(2) את המשמעות ("חוברת שירים") במקום את דרך התצורה.
סעיף ג
מָתֵמָטִיקַאי – הבסיס שאול מלעז (מתמטיקה).
דַּחְפּוֹרָן – הבסיס נוצר בהלחם בסיסים (דחפור = דחף + חפר).
הלקח: המילים נוצרו בשתי "קומות" – קודם נוצר הבסיס (בשאילה או בהלחם), ואחר כך נוסף לו צורן.
טעות נפוצה: לכתוב משמעות ("בעל מקצוע") במקום מה שמיוחד בבסיס; לכתוב שבסיס "דחפורן" הוא שורש ד-ח-פ-ר.
סעיף ד
(1) ראשי תיבות
(2) מנהל כללי (ברבים: מנהלים כלליים)
הדרך: את דרך התצורה של שם קובעים לפי צורת היחיד שלו: מַנְכָּ"לִים ← מַנְכָּ"ל. הסיומת ־ִים היא רק סימן הריבוי ואינה חלק מן התצורה.
טעות נפוצה: לכתוב "הלחם בסיסים" – בהלחם מצטרפים חלקים של שתי מילים לכדי מילה רגילה, ובראשי תיבות לוקחים רק אותיות מראש המילים ומסמנים אותן בגרשיים; לקבוע את התצורה לפי צורת הרבים ולכתוב "בסיס וצורן" בגלל הסיומת ־ִים.
שאלה 16 · חלופות לקולאז': שורש ומשקל, הלחם, משמעות משקל; משמעויות של סופיות; משקל קִטָּלוֹן
בחוג אמנות התבקשו המשתתפים להציע חלופה עברית למילה הלועזית קוֹלָאז', שמשמעותה יצירה הנוצרת מהדבקה של פיסות נייר, תצלומים ובדים על משטח אחד.
לפניכם שלוש מן ההצעות שהעלו המשתתפים: דְּבֹקֶת, נִיּוּר, גַּזֶּרֶת.
(1) ציינו את השורש ואת המשקל של המילה דְּבֹקֶת. השורש: ______ ; המשקל: ______
(2) ההצעה נִיּוּר פירושה "ציור מפיסות נייר". את דרך התצורה של המילה נִיּוּר אפשר לנתח הן על דרך שורש ומשקל הן על דרך הלחם בסיסים.
פרטו את שתי דרכי התצורה האפשריות של המילה נִיּוּר.
(3) משקל המילה גַּזֶּרֶת יכול לרמוז על תופעה שלילית. הסבירו מדוע.
לפניכם שני משפטים, ובכל אחד מהם מילה מודגשת.
(1) ציינו את משמעות הסופית במילה המודגשת בכל משפט.
I. בתערוכת החוג הוצג קולאז' בנושא בִּטְחוֹנִי: חיילים, מגדלי שמירה ושלטי גבול.
משמעות הסופית ־ִי: ______
II. כל משתתף הדביק במרכז הקולאז' מַפִּית נייר צבעונית.
משמעות הסופית ־ִית: ______
(2) הבסיס של המילה בִּטְחוֹנִי הוא בִּטָּחוֹן.
לפניכם מילים בצורת הרבים. הקיפו שלוש מילים שהמשקל שלהן זהה למשקל המילה בִּטָּחוֹן.
שִׁלְטוֹנוֹת, שִׁגְעוֹנוֹת, רַעְיוֹנוֹת, גִּלְיוֹנוֹת, בַּלּוֹנִים, חֶזְיוֹנוֹת
◂ פתרון מלא לשאלה 16
סעיף א
(1) השורש: ד-ב-ק; המשקל: קְטֹלֶת (קטולת).
(2) • שורש ומשקל: שורש נ-י-ר, משקל קִטּוּל.
(3) המשקל קַטֶּלֶת הוא משקל של שמות מחלות (אַדֶּמֶת, חַצֶּבֶת, דַּלֶּקֶת, סַכֶּרֶת), ולכן המילה גַּזֶּרֶת נשמעת כמו שם של מחלה – כאילו הקולאז' הוא תופעה מזיקה.
(1) דְּבֹקֶת: האותיות ד-ב-ק חוזרות במילים דָּבַק, הִדְבִּיק, דֶּבֶק – השורש ד-ב-ק. התבנית: שווא באות הראשונה, חולם אחרי השנייה וסגול לפני ת' סופית = קְטֹלֶת (כמו כְּתֹבֶת, כְּתֹנֶת) – משקל של שמות עצם.
(2) נִיּוּר – שתי דרכים:
שני הניתוחים נדרשים יחד: זה בדיוק מה שהופך את נִיּוּר להצעה מעניינת – היא נשמעת כמו מילה רגילה במשקל קִטּוּל, ובו בזמן מזכירה את שתי המילים נְיָר וצִיּוּר.
(3) גַּזֶּרֶת: השורש ג-ז-ר (גָּזַר, גְּזִירָה) מתאים לגזירת פיסות הנייר, אבל המשקל קַטֶּלֶת משמש בעברית בעיקר לשמות מחלות (אַדֶּמֶת, חַצֶּבֶת, דַּלֶּקֶת, סַכֶּרֶת). לכן המילה "נשמעת" כמו שם של מחלה, ורומזת שהקולאז' הוא תופעה שלילית.
טעות נפוצה: ב־(2) לכתוב רק אחת משתי הדרכים, או לכתוב בהלחם "נייר + ור"; ב־(3) להסביר את משמעות השורש (גזירה) במקום את משמעות המשקל.
סעיף ב
(1)
I. ייחוס – "קשור ל־ / השייך לתחום": נושא שקשור לביטחון (הסופית יוצרת שם תואר משם העצם בִּטָּחוֹן).
II. הקטנה – מַפִּית היא מַפָּה קטנה.
(2) שִׁגְעוֹנוֹת, גִּלְיוֹנוֹת, חֶזְיוֹנוֹת
(1) לכל סופית משמעות משלה. כדי למצוא אותה, מנסחים את המילה מחדש בעזרת הבסיס – והתוספת שבניסוח היא משמעות הסופית:
(2) המשקל של בִּטָּחוֹן: קִטָּלוֹן (חיריק, דגש באות השנייה, קמץ, ־וֹן). ברבים הקמץ נחטף והדגש נעלם (בִּטְחוֹנוֹת), ולכן מחזירים כל מילה ליחיד:
טעות נפוצה: לבחור שִׁלְטוֹנוֹת – ברבים היא נראית כמו שִׁגְעוֹנוֹת, אבל ביחיד שִׁלְטוֹן אינו במשקל קִטָּלוֹן; או לפסול את חֶזְיוֹנוֹת בגלל הסגול.