מתכונת 5 בלשון ובעברית (שאלון 011281) - פתרון מלא
שאלון עיקרי (הבנה, הבעה ולשון) · שאלון 011281 · במבנה של הבגרות · 16 שאלות · 3 שעות
מבחן מתכונת בלשון במבנה של בחינת הבגרות. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא - פתרו בזמן של הבחינה, ורק אחר כך פתחו את הפתרונות.
מבנה המתכונת
א. משך הבחינה: שלוש שעות.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני חלקים.
חלק ראשון – הבנה והבעה – 50 נקודות
חלק שני – לשון – 50 נקודות
פרק א: שם המספר ואותיות השימוש
פרק ב: תחביר / פרק ג: מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר (נספח 2).
ד. הוראה מיוחדת: יש לענות על השאלות בגוף שאלון זה לפי ההוראות.
שימו לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
נספחים: נספח 1 – מאמרים; נספח 2 – דף עזר.
חלק ראשון – הבנה והבעה
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
קראו את המאמרים 1–3 שבנספח 1 המצורף, וענו על כל השאלות 1–5 שלפניכם.
הקפידו על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
(נספח 1 – מאמרים: לפניכם שלושה מאמרים. קראו אותם, וענו על השאלות בשאלון המחברת המצורף.)
שאלה 1 · השוואה בין גן התצוגה למרכז לשימור מינים: מטרות ותנאי חיים
בטקסטים מתוארים שני סוגים של גני חיות: "גן התצוגה" וגן החיות שהוא "מרכז לשימור מינים".
השוו בין שני סוגי גני החיות מן הבחינות האלה: המטרות של גן החיות ותנאי החיים של בעלי החיים בו.
את תשובתכם עליכם לכתוב באופן לכיד ומקושר (לא בטבלה ולא בנקודות). (8 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 1
"גן התצוגה" נועד בעיקר לבידור הקהל: מטרתו הייתה להציג למבקרים כמה שיותר מינים, רצוי גדולים ומרשימים, וכיום יש גני חיות כאלה שמטרתם העיקרית היא למכור כרטיסים. לשם כך הוחזקו בעלי החיים בכלובים קטנים של בטון וסורגים, שנבנו כך שהקהל יראה אותם היטב מכל צד. בתנאים כאלה בעלי החיים השתעממו וסבלו, ורבים מהם פיתחו "התנהגות חזרתית" – למשל דוב הצועד הלוך ושוב לאורך הסורגים – שהיא סימן מובהק למצוקה.
לעומתו, גן החיות שהוא "מרכז לשימור מינים" מבקש לשמור על מינים בסכנת הכחדה: הוא משתתף בתוכניות רבייה משותפות, משיב בעלי חיים לטבע כשהדבר אפשרי, מחנך את הקהל להגן על הטבע ותורם להגנה על בתי הגידול. בהתאם לכך, בעלי החיים חיים בו במתחמים גדולים הדומים לבתי הגידול הטבעיים שלהם, ומקבלים "העשרה סביבתית": המזון מוחבא כדי שיחפשו אותו, המתחם משתנה, והם יכולים לבחור אם להיחשף לקהל או להסתתר. משום כך הם רגועים ופעילים יותר, וההתנהגות החזרתית פוחתת.
מה נדרש: השוואה בין שני סוגי גני החיות בשני ממדים בדיוק – המטרות ותנאי החיים של בעלי החיים – כתובה כטקסט רציף אחד, לא בטבלה ולא בנקודות.
איסוף החומר:
בניית התשובה: פסקה ראשונה – גן התצוגה (מטרה ← ולכן תנאים); פסקה שנייה נפתחת במילת ניגוד (לעומתו / ואילו / לעומת זאת) ומציגה את מרכז השימור באותו סדר. המילים "לשם כך" ו"בהתאם לכך" מראות שהבנו שתנאי החיים נובעים מן המטרה.
טעות נפוצה: לכתוב רק על תנאי החיים (שהם הבולטים בטקסטים) ולשכוח את המטרות, או לתאר את מרכז השימור במשפט כללי ("הוא טוב יותר לבעלי החיים") בלי פרטים מן הטקסטים.
שאלה 2 · הצגת בעלי חיים ושימור מינים – מה ישן ומה חדש?
הקיפו את המשפט שהנאמר בו נכון על פי טקסט 1. (2 נקודות)
(1) המנהג להחזיק בעלי חיים פראיים כדי להציג אותם החל רק במאה ה־19, עם פתיחת גני החיות הציבוריים.
(2) המנהג להחזיק בעלי חיים פראיים כדי להציג אותם עתיק מאוד, ואילו התפיסה של גן החיות כמקום לשימור מינים התפתחה רק בעשורים האחרונים.
(3) גני החיות נועדו מראשיתם לשמור על מינים בסכנת הכחדה, ורק מאוחר יותר הפכו למקומות בילוי.
(4) מאז סוף המאה ה־20 חדלו גני החיות להציג בעלי חיים לקהל, והם עוסקים במחקר בלבד.
◂ פתרון מלא לשאלה 2
(2) המנהג להחזיק בעלי חיים פראיים כדי להציג אותם עתיק מאוד, ואילו התפיסה של גן החיות כמקום לשימור מינים התפתחה רק בעשורים האחרונים.
התשובה: (2).
היכן זה כתוב: טקסט 1, פסקה ג: "הרצון להחזיק בעלי חיים פראיים ולהציג אותם אינו חדש. כבר בעת העתיקה החזיקו מלכים ושליטים בעלי חיים נדירים"; ובסוף הפסקה: "השינוי הגדול התחולל רק בעשורים האחרונים של המאה ה־20, כשגני חיות רבים החלו לראות את עצמם... גם כמקום של מחקר, של חינוך ושל שימור מינים בסכנת הכחדה".
למה לא האחרות:
טעות נפוצה: לבחור ב־(4) משום שהפסקה מדגישה את השינוי. צריך לשים לב לצירוף "לא רק... אלא גם", שמשמעו הוספה ולא החלפה.
שאלה 3 · "תפסת מרובה – לא תפסת" – צמצום מספר המינים בפארק
לפניכם פתגם ידוע: "תפסת מרובה – לא תפסת".
הביאו מטקסט 2 דוגמה להתנהלות ההולמת את הפתגם הזה, והסבירו כיצד הפתגם בא לידי ביטוי בהתנהלות זו. (5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 3
הדוגמה: פארק החיות "נוף הגליל" צמצם את מספר המינים שהוא מחזיק מיותר ממאה לכשלושים בלבד (טקסט 2, פסקה ז).
ההסבר: כל עוד ניסה הפארק להציג מינים רבים ככל האפשר ("תפסת מרובה"), הוא החזיק אותם במתחמים קטנים ולא יכול היה לתת להם תנאים טובים או להתמקד בשימורם ("לא תפסת"). כשהבין זאת, ויתר על חלק מן המינים, חילק את השטח שהתפנה בין המינים שנשארו ובנה בעבורם מתחמים גדולים הדומים לבתי הגידול הטבעיים, ואף ריכז את מאמצי הצוות בתוכניות הרבייה שלהם. התוצאה: בעלי החיים נראים רגועים ופעילים יותר. כלומר, הוויתור על הכמות אפשר לפארק להצליח במה שחשוב באמת.
הדרך: קודם מבינים את הפתגם – מי שמנסה להשיג יותר מדי בבת אחת, אינו משיג דבר; מי שמתמקד במעט, מצליח בו. אחר כך מחפשים בטקסט 2 מי שניסה להחזיק "הרבה", נכשל, ובחר להתמקד ב"מעט".
היכן זה כתוב: טקסט 2, פסקה ז: הפארק "הציג בעבר יותר ממאה מינים במתחמים קטנים"; ההנהלה "החליטה לצמצם את מספר המינים לכשלושים בלבד"; "בנו בעבורם מתחמים גדולים"; "הצוות מרכז את מאמציו בתוכניות הרבייה שלהם"; בעלי החיים "נראים רגועים ופעילים יותר".
מבנה תשובה מלאה (שני רכיבים):
1. "תפסת מרובה – לא תפסת" – המצב שלפני: ריבוי מינים בשטח קטן, ולכן תנאים ירודים ואין אפשרות להתמקד בשימור.
2. ("תפסת מועט – תפסת") – המצב שאחרי: צמצום המינים ← מתחמים גדולים, מיקוד בתוכניות רבייה ובעלי חיים רגועים.
טעות נפוצה: להביא רק את הדוגמה ("הפארק צמצם את מספר המינים") בלי להסביר מה היה הכישלון של "המרובה" ומה הרוויח הפארק מן הצמצום. צריך להראות את שני הצדדים של הפתגם.
שאלה 4 · גן החיות הרצוי ומטרת הציטוט בטקסט 2
בפסקה האחרונה בטקסט 2 כתוב: "מבחנו של גן חיות אינו מספר המבקרים בשעריו או מספר המינים שהוא מציג, אלא התרומה שלו לרווחתם של בעלי החיים שבו ולהישרדותם של המינים בטבע".
על פי משפט זה, כתבו מהו גן החיות הרצוי בעיני הכותב של טקסט 2. (5 נקודות)
בפסקות ב–ג בטקסט 2 הכותב מצטט את דבריה של ד"ר יעל בן־חיים.
מהי מטרת ציטוט זה? הסבירו את תשובתכם. (5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
גן החיות הרצוי בעיני הכותב הוא גן שאינו רודף אחרי קהל רב או אחרי מספר גדול של מינים, אלא תורם בשני תחומים: (1) לרווחת בעלי החיים שבו – הוא מעניק להם תנאי חיים טובים, כמו מתחמים גדולים הדומים לבית הגידול הטבעי; (2) להישרדות המינים בטבע – הוא משתתף בתוכניות רבייה, משיב בעלי חיים לטבע כשאפשר ומלמד את הקהל מדוע חשוב להגן עליהם. גן כזה אינו רוכש בעלי חיים רק משום שהם מושכים קהל.
הדרך: המשפט בנוי במבנה של ניגוד "אינו... אלא...". החלק שאחרי "אינו" הוא מה שהכותב דוחה כמדד להצלחה, והחלק שאחרי "אלא" הוא מה שרצוי בעיניו.
כדי לכתוב תשובה מלאה, ממלאים את שני הרכיבים בתוכן מן הטקסט: רווחה – מתחמים גדולים ובעלי חיים רגועים (פסקה ז), הנמר הבוחר מתי להיראות (פסקה ט); הישרדות – תוכניות רבייה וספר עדר (פסקה ד), השבה לטבע וחינוך הקהל (פסקה ה). המשפט הקודם באותה פסקה ("יש גני חיות שממשיכים לרכוש בעלי חיים רק משום שהם מושכים קהל") מראה מה אינו רצוי.
תשובה מלאה כוללת את שני הרכיבים החיוביים, ורצוי גם את הניגוד למדדים הנדחים.
טעות נפוצה: להעתיק את המשפט כמות שהוא, או לכתוב רק רכיב אחד (בדרך כלל רק רווחת בעלי החיים) ולהשמיט את התרומה להישרדות המינים בטבע.
סעיף ב
מטרת הציטוט היא לתת תוקף ואמינות לטענה שהעולם הטבעי נמצא במשבר, ובכך להצדיק את התפקיד החדש של גני החיות כמרכזים לשימור מינים. ד"ר יעל בן־חיים היא אקולוגית העוסקת בשימור מינים, כלומר מומחית בתחום. היא מסבירה מדוע מינים נעלמים – הרס בתי גידול, ציד בלתי חוקי ושינויי אקלים – וקובעת שכאשר אוכלוסייה מצטמצמת מאוד, אוכלוסייה שגדלה בשבי עשויה להיות הדבר היחיד שמציל את המין. כשמומחית אומרת זאת, הקורא משתכנע שהצורך בגני חיות לשימור מינים אמיתי, ולא רק עמדה של הכותב. הציטוט גם משמש גשר בטקסט: הוא עונה על הביקורת שבפסקה א ("בשביל מה בכלל צריך גן חיות?") ומכין את הקורא לתפיסה החדשה המוצגת בפסקה ד.
הדרך: כששואלים "מהי מטרת הציטוט", בודקים מי מצוטטת, מה היא אומרת, ומה התרומה של דבריה למהלך הטקסט.
תשובה מלאה כוללת שני רכיבים: (1) המטרה – תוקף/אמינות והצדקת התפקיד החדש של גני החיות; (2) ההסבר – מי היא, מה היא אומרת ומה זה מחזק בטקסט.
טעות נפוצה: לסכם את תוכן הציטוט ("היא אומרת שמינים נכחדים") בלי לומר מה המטרה של הבאתו; או לכתוב "כדי להוסיף מידע" בלי לציין את מעמדה כמומחית ואת הקשר לתפיסה החדשה של גן החיות.
שאלה 5 · מטלת כתיבה: סקירה על גן החיות כמרכז לשימור מינים והרקע להתפתחותו
מטלת כתיבה (25 נקודות)
לקראת ביקור שכבתי בגן חיות, כתבו לעיתון בית הספר סקירה על גן החיות כמרכז לשימור מינים ועל הרקע להתפתחותה של תפיסה זו. בכתיבת הסקירה התבססו על שלושת הטקסטים 1–3 שקראתם.
הקפידו על דרכי מסירה מקובלות ועל אזכור מקורות המידע בגוף הסקירה ובסופה (ביבליוגרפיה).
כתבו בהיקף של 100–200 מילים.
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 5
מגן תצוגה לתיבת נח
גני חיות רבים עוברים בעשורים האחרונים שינוי עמוק: ממקומות בילוי הם הופכים למרכזים לשימור מינים בסכנת הכחדה.
במשך דורות שימשו גני החיות בעיקר "גני תצוגה": מטרתם הייתה להציג לקהל מינים רבים ככל האפשר, ובעלי החיים הוחזקו בכלובים קטנים (ליבוביץ, 2024). בתנאים כאלה פיתחו בעלי חיים רבים התנהגות חזרתית המעידה על מצוקה, והכליאה עוררה ביקורת גוברת (ורדי, 2024; ליבוביץ, 2024; שגב, 2024). בה בעת התברר כי עשרות אלפי מינים נמצאים בסכנת הכחדה בשל הרס בתי גידול, ציד ושינויי אקלים (ורדי, 2024).
על רקע זה התפתחה תפיסה חדשה. גני חיות במדינות רבות משתפים פעולה בתוכניות רבייה, השומרות על אוכלוסיות בריאות ומגוונות בשבי, ומטרתן להשיב בעלי חיים לטבע, וכך ניצלו, למשל, הראם הערבי והיחמור הפרסי (ורדי, 2024). במקביל הוגדלו מתחמים, והונהגה בהם העשרה סביבתית המחזירה לבעלי החיים התנהגות טבעית (ורדי, 2024; ליבוביץ, 2024). שגב (2024) מוסיף כי גן חיות ראוי גם מסביר למבקריו מה מאיים על המינים בטבע ומשקיע בהגנה על בתי גידולם, וכך הופך ביקור לשיעור על הטבע. לדבריו, סגירת גני החיות רק תשאיר מינים בלי מקלט אחרון.
נמצא אפוא שגן החיות המודרני מבקש לשמש תיבת נח למינים בסכנה.
ביבליוגרפיה
ורדי, א' (יוני, 2024). תיבת נח המודרנית.
ליבוביץ, מ' (פברואר, 2024). מן הכלוב אל בית הגידול.
שגב, י' (אוגוסט, 2024). למה אני עדיין לוקח את ילדיי לגן החיות.
(מספר מילים: 160, בלי הכותרת ורשימת המקורות)
1. מה המטלה דורשת – שני תבחינים: (א) תיאור התפיסה – גן החיות כמרכז לשימור מינים: מה הוא עושה (תוכניות רבייה, השבה לטבע, חינוך, רווחת בעלי החיים) ודוגמאות; (ב) הרקע להתפתחותה – גן התצוגה ותנאיו, הביקורת עליו ומשבר המינים בטבע. יש להתבסס על שלושת הטקסטים.
2. איסוף החומר – מה לוקחים מכל טקסט:
מידע משותף (הביקורת על הכליאה – כל שלושת הטקסטים; ההעשרה והמתחמים הגדולים – טקסטים 1 ו־2) מובא פעם אחת עם אזכור כפול או משולש; מידע ייחודי מובא עם אזכור של מקורו בלבד.
3. מבנה הסקירה:
4. מילות קישור ששימשו: "במשך דורות", "בתנאים כאלה", "בה בעת", "על רקע זה", "וכך", "למשל", "במקביל", "מוסיף כי", "לדבריו", "נמצא אפוא". הן מסמנות את הסדר (רקע ← תפיסה חדשה ← סיכום) ואת היחסים הלוגיים (זמן, סיבה ותוצאה, הדגמה, הוספה, מסקנה).
5. עמידה בתבחינים:
6. טעויות אופייניות:
חלק שני – לשון
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
בחלק זה שלושה פרקים. ענו על שני פרקים: על פרק א – חובה, ועל אחד מן הפרקים ב–ג.
פרק א: שם המספר ואותיות השימוש – חובה (10 נקודות)
בפרק זה ענו על שאלה 6.
לפניכם שני פרקים: פרק ב – תחביר, פרק ג – מערכת הצורות.
בחרו בפרק שלמדתם: בפרק ב – תחביר או בפרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרתם ענו על השאלות לפי ההוראות.
פרק ב: תחביר (40 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 7–11 (לכל שאלה – 10 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
פרק ג: מערכת הצורות (40 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 12–16 (לכל שאלה – 10 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
שם המספר ואותיות השימוש
שאלה 6 · שם המספר – בחירת הצורה הנכונה
במשפטים שלפניכם הקיפו את הצורות הנכונות של שם המספר מבין האפשרויות הנתונות.
◂ פתרון מלא לשאלה 6
השאלה הראשונה בכל פריט: מה מינו של שם העצם הנספר? במספרים 3–10 (וגם באחדות שבתוך מספר מורכב) שם המספר "הפוך" למין שם העצם: עם שם עצם זכר – צורה עם ה' (שלושה, תשעה); עם שם עצם נקבה – צורה בלי ה' (שלוש, תשע). במספרים 11–19: זכר – "שלושה עשר, שנים עשר"; נקבה – "שלוש עשרה, שתים עשרה". יש גם מקרים קבועים: מספר סתמי, שנים, גיל ותאריך.
1. שלושה עשר אלף עצים. הנספר כאן הוא "אלף" – שם עצם זכר (אלף, אלפים), ולכן "שלושה עשר אלף". המין נקבע לפי "אלף" ולא לפי "עצים".
2. תשעה אחוזים. "אחוז" – זכר, ולכן "תשעה" (עם ה'). "תשע" היא צורת הנקבה (תשע שנים).
3. חמישה תלמידות ותלמידים. כשהקבוצה הנספרת מעורבת – זכרים ונקבות – משתמשים בצורת הזכר, גם אם המילה הקרובה למספר היא בנקבה: חמישה.
4. מאתיים חמישים ואחת. אחרי המילה "מספר" בא מספר סתמי – מספר מזהה של התוכנית, לא ספירה של תוכניות. במספר הסתמי משתמשים בצורת הנקבה: "ואחת" (ולא "ואחד").
5. אלף תשע מאות שבעים ושלוש. את השנים קוראים בצורת נקבה ("שנה" – נקבה): ושלוש. "ושלושה" היא צורת הזכר.
6. בשבעה בפברואר. את היום בחודש קוראים במספר יסודי בצורת זכר (כמו "יום" – זכר): שבעה בפברואר. "שבע" היא צורת הנקבה.
7. ששת השתילים. "שתיל" – זכר, ולכן הצורה היא "שישה". לפני שם עצם מיודע ("השתילים") באה צורת הנסמך: ששת. "שש" היא צורת הנקבה.
8. בני שתים עשרה. גיל נאמר בצורת נקבה (מתכוונים ל"שנים" – נקבה): "בני שתים עשרה", גם כשמדובר בבנים. פי שלושה. אחרי "פי" (כפל) בא שם המספר בצורת הזכר: פי שניים, פי שלושה.
9. במאה התשע עשרה. מספר סודר מ־11 ומעלה מובע במספר יסודי מיודע, המתאים במינו לשם העצם. "מאה" – נקבה, ולכן "תשע עשרה". ה' הידיעה באה לפני המספר: "המאה התשע עשרה".
טעות נפוצה: לקבוע את המין לפי "עצים" ולא לפי "אלף"; לכתוב "מספר מאתיים חמישים ואחד" – אחרי "מספר" באה צורת נקבה; לכתוב "בני שנים עשר" – גיל נאמר בנקבה; לכתוב "חמש תלמידות ותלמידים" לפי המילה הקרובה – בקבוצה מעורבת בוחרים זכר.
תחביר
שאלה 7 · משפט מורכב ומאוחה, "יש" קיומי ומודלי, נשוא פועלי ומורחב
לפניכם שני משפטים.
I. אלמלא יצאנו לדרך מוקדם בבוקר, היינו נתקעים בחום הכבד של הצהריים. ______
II. המטיילים הצעירים בחרו במסלול התלול של הנחל, ואילו המטיילים המבוגרים העדיפו את השביל המוצל. ______
ציינו ליד כל משפט את הסוג התחבירי שלו.
לפניכם שני משפטים ובהם המילה "יש" מסומנת בקו.
I. לכל מסלול בשמורה יש סימון בצבע אחר.
II. השמורה היא אתר טבע רגיש שיש לשמור עליו.
ציינו את המשמעות של המילה "יש" במשפט I, ואת המשמעות של המילה "יש" במשפט II.
במשפט I: ______ במשפט II: ______
לפניכם שני משפטים, ובכל אחד מהם נעשה שימוש במילה "הספיקו".
I. בקבוקי המים הספיקו לכל המטיילים.
II. המטיילים הספיקו לטפס לפסגה לפני השקיעה.
(1) בכל אחד מן המשפטים מתחו קו מתחת לנשוא, וציינו מעל כל נשוא את סוגו.
(2) מהי משמעות המילה "הספיקו" בכל משפט?
המשמעות במשפט I: ______
המשמעות במשפט II: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
I. משפט מורכב: [אלמלא יצאנו לדרך מוקדם בבוקר,] היינו נתקעים בחום הכבד של הצהריים. – פסוקית תיאור תנאי.
II. משפט מאוחה (איחוי, מחובר) – קשר של ניגוד (עימות, השוואה).
משפט I – מורכב. "אלמלא" היא מילת שעבוד של תנאי (= "אילו לא"): תנאי בטל – בפועל יצאנו מוקדם. הפסוקית "אלמלא יצאנו לדרך מוקדם בבוקר" עונה על "באיזה תנאי היינו נתקעים בחום?" ← פסוקית תיאור תנאי; נגמרת בפסיק. המשפט העיקרי: הנשוא – "היינו נתקעים" (צורת "היה" + בינוני מבטאת תנאי בטל), והנושא – "אנחנו", המובלע בצורת הפועל.
משפט II – מאוחה. שני איברים עצמאיים: (1) "המטיילים הצעירים בחרו..."; (2) "המטיילים המבוגרים העדיפו...". מילת הקישור "ואילו" מעמידה זה מול זה שני דברים שונים (קבוצה אחת עשתה X, האחרת – Y) ← ניגוד / עימות. אין כאן ויתור (אין "ציפייה שהופרה").
טעות נפוצה: לתחום את איברי המשפט המאוחה במקום לכתוב את הקשר הלוגי מעליו (לא נדרש לתחום); לסמן את "אלמלא" כוויתור או כסיבה.
סעיף ב
במשפט I – קיום / שייכות ("יש" קיומי: קיים לכל מסלול סימון).
במשפט II – המלצה / חובה, מודליות ("יש לשמור" = צריך לשמור).
משפט I – "יש" קיומי: "לכל מסלול בשמורה יש סימון בצבע אחר" = קיים לכל מסלול סימון משלו. "יש" כאן הוא נשוא מסוג פועל־מעין (יש/אין), והנושא – "סימון". אחריו בא שם עצם.
משפט II – "יש" מודלי: "אתר טבע רגיש שיש לשמור עליו" = שצריך / שראוי לשמור עליו. "יש" בא לפני שם פועל ("לשמור") ויחד הם נשוא מורחב/מודלי המבטא חובה או המלצה, ולא קיום.
סימן היכר: "יש" + שם עצם ← קיום; "יש" + שם פועל ← מודליות (חובה/המלצה).
טעות נפוצה: לכתוב "נשוא" בשני המשפטים בלי משמעות, או לפרש את "יש" במשפט II כקיום.
סעיף ג
(1)
I. בקבוקי המים הספיקו לכל המטיילים. – נשוא פועלי.
II. המטיילים הספיקו לטפס לפסגה לפני השקיעה. – נשוא מורחב.
(2) במשפט I – היו בכמות מספקת, היה די בהם (לכולם).
במשפט II – הצליחו לעשות זאת בזמן (עד השקיעה).
(1) הנשוא:
(2) המשמעות: אותה צורה, שתי משמעויות:
המשמעות השנייה היא שהופכת את "הספיקו" לפועל עזר שמצריך השלמה – ולכן הנשוא מורחב.
טעות נפוצה: להתעלם מן ההוראה למתוח קו ורק לכתוב את הסוג; לסמן במשפט II רק את "הספיקו".
שאלה 8 · פסוקיות מושא, המרה להסגר, חלקים כוללים
לפניכם שני משפטים מורכבים, ובכל אחד מהם פסוקית אחת.
I. תגובות הקהל מראות כי ההצגה השנתית של שכבת י"א הצליחה מאוד.
II. "עבודה על הצגה מחזקת את הביטחון העצמי של התלמידים שלנו", אומרים מורי התיאטרון בבית הספר.
(1) תחמו את הפסוקית בכל אחד מן המשפטים.
(2) ציינו את התפקיד התחבירי המשותף לפסוקיות שתחמתם. ______
(3) המירו את משפט II במשפט פשוט בעל הסגר.
לפניכם שלושה משפטים, ובכל אחד מהם יש חלק כולל.
I. ההצגה זכתה לביקורות אוהדות בעיתונות המקומית והארצית.
II. לדברי הבמאית, ההצגה אינה מסתיימת בסוף טוב, אלא משאירה את הקהל עם שאלה פתוחה.
III. עדיין לא הוחלט אם ההופעה החגיגית תתקיים באולם בית הספר או במתנ"ס השכונתי.
השלימו את הטבלה שלפניכם – העתיקו את החלק הכולל בכל משפט, וציינו את התפקיד התחבירי שלו ואת הקשר הלוגי שבו.
| החלק הכולל | התפקיד התחבירי של החלק הכולל במשפט | הקשר הלוגי בחלק הכולל | |
|---|---|---|---|
| משפט I | |||
| משפט II | |||
| משפט III |
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
(1)
I. תגובות הקהל מראות [כי ההצגה השנתית של שכבת י"א הצליחה מאוד].
II. ["עבודה על הצגה מחזקת את הביטחון העצמי של התלמידים שלנו",] אומרים מורי התיאטרון בבית הספר.
(2) מושא (פסוקית מושא).
(3) לדברי מורי התיאטרון בבית הספר, עבודה על הצגה מחזקת את הביטחון העצמי של התלמידים שלהם (או: שלנו).
(אפשר גם: "לדעת / לטענת / לפי מורי התיאטרון...")
(1)–(2)
(3) המרה למשפט פשוט בעל הסגר: הופכים את "אומרים מורי התיאטרון בבית הספר" לצירוף בלי נשוא, שאינו קשור תחבירית לשאר המשפט: "לדברי מורי התיאטרון בבית הספר" (גם: "לדעת...", "לטענת...", "לפי..."). את הציטוט הופכים לתוכן המשפט עצמו, בלי מירכאות; ומאחר שהדברים אינם מצוטטים עוד מפי הדוברים, מתאימים את הכינוי לגוף שלישי – "שלהם" (גם "שלנו" מתקבל). מפרידים את ההסגר בפסיק. נשאר נשוא אחד – "מחזקת" – ולכן המשפט פשוט.
טעות נפוצה: לכתוב "מורי התיאטרון אומרים שעבודה על הצגה..." – זו מסירה עקיפה, ועדיין משפט מורכב. או להוסיף הסגר חיצוני ("לדעתי") ולהשאיר את "אומרים".
סעיף ב
| החלק הכולל | התפקיד התחבירי | הקשר הלוגי | |
|---|---|---|---|
| משפט I | המקומית והארצית | לוואי | הוספה (ריבוי) |
| משפט II | אינה מסתיימת (בסוף טוב), אלא משאירה (את הקהל עם שאלה פתוחה) | נשוא | ניגוד |
| משפט III | באולם בית הספר או במתנ"ס השכונתי | תיאור (מקום) | ברירה |
מהו חלק כולל: שני רכיבים (או יותר) באותו תפקיד תחבירי, הקשורים לאותה מילה במשפט ומחוברים במילת קישור. מזהים את מילת הקישור, ושואלים מה התפקיד של כל אחד מן הרכיבים.
טעות נפוצה: ב־II לכתוב "משפט איחוי" – אין כאן שני נושאים ושני משפטים שלמים, אלא נשוא כולל לנושא אחד. ב־III לכתוב "מושא" בגלל שהצירופים באים אחרי הפועל במילת יחס.
שאלה 9 · תמורה וביטוי מכליל, תפקידים תחביריים
לפניכם קטע.
סימון שבילי הטיול, עבודתם העיקרית של המתנדבים, כולל צביעה של סימנים על סלעים, הצבת שלטים ועדכון של מפות. נוסף על כך המתנדבים מנקים את השבילים מפסולת. פעולות אלה מבטיחות למטיילים את שני הדברים החשובים ביותר: בטיחות והנאה.
(1) העתיקו מן הקטע שתי תמורות.
תמורה: ______
תמורה: ______
(2) לאחת מן התמורות בקטע יש ביטוי מכליל.
(3) בחרו באחת מן התמורות שבקטע, וכתבו משפט שמני באמצעותה ובאמצעות המילה/המילים שהיא ממירה. התמורה תהיה הנושא במשפט השמני.
לפניכם שלושה משפטים, ובכל אחד מהם צירוף המסומן בקו.
בכל משפט ציינו מעל הצירוף המסומן בקו את התפקיד התחבירי שלו.
I. לפי הסקר שערכנו בכיתה, רוב התלמידים מעדיפים מסלולי טיול קצרים.
II. בטיול השנתי החלוקה לקבוצות היא לפי גיל המשתתפים.
III. בכל בוקר המדריך קובע לפי תחזית מזג האוויר את מסלול ההליכה.
לפניכם משפט פשוט.
את קבוצות המטיילים הגדולות המדריכים מציידים במפות מעודכנות.
נתחו את המשפט: ציינו מעל המילים את התפקידים התחביריים שלהן.
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
(1) תמורה: עבודתם העיקרית של המתנדבים.
תמורה: בטיחות והנאה.
(2) • הביטוי המכליל: הדברים (שני הדברים החשובים ביותר).
(3) עבודתם העיקרית של המתנדבים היא סימון שבילי הטיול.
או: בטיחות והנאה הן שני הדברים החשובים ביותר.
(מתקבל גם משפט זהות בסדר ההפוך, למשל: סימון שבילי הטיול הוא עבודתם העיקרית של המתנדבים – בתנאי שיש בו אוגד המתאים לנושא.)
מהי תמורה: צירוף שמני שבא אחרי שם עצם, מתייחס לאותו דבר בדיוק וממלא אותו תפקיד תחבירי. בדרך כלל היא מופרדת בפסיקים (או בנקודתיים, כשלפניה ביטוי מכליל). בדיקה: אפשר להחליף את המומר בתמורה והמשפט עדיין נכון.
(1)
(2) ביטוי מכליל: מילה כללית שהתמורה מפרטת את תוכנה. "הדברים" – מה הם? "בטיחות והנאה" (שני פריטים שהם תמורה כוללת). התפקיד של "הדברים" במשפט: מושא של הנשוא "מבטיחות" (מבטיחות את מה? את הדברים). התמורה ממלאת אותו תפקיד – גם היא מושא. "למטיילים" – מושא נוסף (למי?).
(3) משפט שמני: משפט שהנשוא בו אינו פועל, ובין הנושא לנשוא בא אוגד (הוא/היא/הם/הן) המתאים לנושא במין ובמספר. משתמשים בתמורה ובמומר שלה – הם "אותו דבר", ולכן אפשר להפוך אותם לנושא ולנשוא של משפט זהות.
טעות נפוצה: להעתיק את "צביעה של סימנים על סלעים..." כתמורה; לכתוב שהתפקיד של הביטוי המכליל הוא נושא; לכתוב משפט שמני בלי אוגד, או עם אוגד שאינו מתאים לנושא ("עבודתם העיקרית... הוא", "בטיחות והנאה הם").
סעיף ב
I. לפי הסקר שערכנו בכיתה – הסגר.
II. לפי גיל המשתתפים – נשוא.
III. לפי תחזית מזג האוויר – תיאור.
הרעיון: אותו צירוף ("לפי...") יכול למלא תפקידים שונים – קובעים את התפקיד לפי הקשר שלו לשאר המשפט, לא לפי צורתו.
I – הסגר. "לפי הסקר שערכנו בכיתה" מוסר את מקור המידע (דרך מסירה), אינו קשור תחבירית לאף חלק במשפט ומופרד בפסיק. אם נשמיט אותו – המשפט שלם ונכון ("רוב התלמידים מעדיפים מסלולי טיול קצרים"). נשוא המשפט: מעדיפים.
II – נשוא. במשפט שמני: "החלוקה" – נושא, "היא" – אוגד, ו"לפי גיל המשתתפים" – מה נאמר על החלוקה? – נשוא (צירוף יחס בתפקיד נשוא). אין פועל אחר במשפט. "בטיול השנתי" – תיאור; "לקבוצות" – לוואי של "החלוקה".
III – תיאור. הנשוא הוא "קובע"; "לפי תחזית מזג האוויר" מתאר איך / על סמך מה קובע המדריך את המסלול ← תיאור (אופן). הוא קשור לנשוא ואינו מופרד בפסיק כמו הסגר. "את מסלול" – מושא.
טעות נפוצה: לסמן את שלושת הצירופים כהסגר או כתיאור רק משום שהם מתחילים ב"לפי"; במשפט II לסמן את "היא" כנשוא (זה אוגד).
סעיף ג
את קבוצות – מושא
המטיילים – לוואי (של "קבוצות")
הגדולות – לוואי (של "קבוצות")
המדריכים – נושא
מציידים – נשוא
במפות – מושא
מעודכנות – לוואי (של "מפות")
שיטה: מוצאים את הנשוא, את הנושא המתאים לו, ואחר כך את המשלימים; לבסוף – הלוואים בתוך כל צירוף.
למה "במפות" מושא ולא תיאור: מילת היחס ב' נקבעת על ידי הפועל (מציידים מישהו ב־משהו), ואי אפשר להחליף אותה במילת יחס אחרת; הצירוף אינו עונה על איפה, מתי או איך, אלא משלים את הפועל עצמו. זה סימן של מושא.
טעות נפוצה: לסמן את "המדריכים" כמושא בגלל מיקומם באמצע; לסמן "במפות" כתיאור; לסמן את "הגדולות" כלוואי של "המטיילים".
שאלה 10 · מבנה "אין... אלא": חלקים כוללים, קשרים לוגיים, נשואים
לפניכם שלושה משפטים במבנה "אין... אלא...".
I. עבודת צוות אינה פשרה מתמדת אלא דרך יעילה להגיע להישגים. ______
II. חברי צוות טובים אינם רק מקשיבים זה לזה אלא גם תומכים זה בזה. ______
III. הצלחה של צוות אינה אלא סכום המאמצים של כל חבריו. ______
(1) שניים מן המשפטים הם משפטים בעלי חלקים כוללים.
סמנו קו מתחת לחלק הכולל בכל אחד מן המשפטים האלה.
(2) ציינו את התפקיד התחבירי המשותף לחלקים הכוללים בשני המשפטים. ______
(3) ציינו ליד כל אחד מן המשפטים בעלי החלקים הכוללים מהו הקשר הלוגי בחלק הכולל.
(4) כתבו את משפט II מחדש בלי להשתמש במבנה "אין... אלא...". שמרו על משמעות המשפט הנתון.
(5) כתבו את משפט III מחדש בלי להשתמש במבנה "אין... אלא...". שמרו על משמעות המשפט הנתון.
לפניכם שלושה משפטים. בכל משפט סמנו קו מתחת לכל נשוא בו.
I. חברי הצוות יצליחו לעמוד ביעדים כאשר הם ישתפו זה את זה במידע.
II. אין כמעט מקום עבודה שעבודת צוות אינה נדרשת בו.
III. בעקבות הסדנה היינו צוות מגובש יותר.
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
(1) I. עבודת צוות אינה פשרה מתמדת אלא דרך יעילה להגיע להישגים.
II. חברי צוות טובים אינם רק מקשיבים זה לזה אלא גם תומכים זה בזה.
(2) נשוא
(3) I – ניגוד; II – הוספה.
(4) חברי צוות טובים מקשיבים זה לזה וגם תומכים זה בזה. (או: גם מקשיבים זה לזה וגם תומכים זה בזה / הן מקשיבים... הן תומכים...)
(5) הצלחה של צוות היא סכום המאמצים של כל חבריו. (אפשר גם: הצלחה של צוות היא בסך הכול / רק סכום המאמצים של כל חבריו.)
מה זה "אין... אלא": מבנה הדגשה. יש לו שני שימושים:
(1) משפטים I ו־II בעלי חלקים כוללים:
(2) תפקיד משותף – נשוא: בשני המשפטים החלקים הכוללים הם נשואים של אותו נושא (נשוא כולל) – ב־I נשואים שמניים, ב־II נשואים פועליים.
(3) הקשר הלוגי:
(4) משפט II מבטא הוספה, ולכן ממירים במילת הוספה: "חברי צוות טובים מקשיבים זה לזה וגם תומכים זה בזה" (או: "גם... וגם...", "הן... הן..."). משמיטים את "אינם".
(5) ב־III "אינה אלא" = "היא" + הדגשה. בלי המבנה: "הצלחה של צוות היא סכום המאמצים של כל חבריו" (אפשר להוסיף הדגשה אחרת, למשל "היא בסך הכול..."). לא להפוך לשלילה: "הצלחה של צוות אינה סכום המאמצים" הופך את המשמעות.
טעות נפוצה: לסמן את III כבעל חלקים כוללים; ב־(3) לכתוב "ניגוד" גם ל־II (המילים "לא רק... אלא גם" מסמנות הוספה); ב־(5) להבין את המשפט כשלילה.
סעיף ב
I. חברי הצוות יצליחו לעמוד ביעדים כאשר הם ישתפו זה את זה במידע.
II. אין כמעט מקום עבודה שעבודת צוות אינה נדרשת בו.
III. בעקבות הסדנה היינו צוות מגובש יותר.
(מקבלים גם סימון של האוגד יחד עם הנשוא: היינו צוות.)
הכלל: במשפט מורכב יש נשוא בעיקרי ונשוא בכל פסוקית – צריך לסמן את כולם.
טעות נפוצה: לסמן ב־I רק "יצליחו" (הנשוא המורחב כולל את שם הפועל); ב־II לשכוח את "אין" או לסמן את "אינה"; ב־III לסמן את "היינו" לבדו כנשוא (הוא אוגד), או לסמן את "מגובש" כנשוא.
שאלה 11 · פיסוק ופירוק משפט מורכב
לפניכם קטע ואחריו הנחיות. הוסיפו לקטע סימני פיסוק לפי הנחיות אלה.
ריצה היא פעילות זולה ונגישה וכל אחד יכול להתחיל בה כמעט בכל גיל. בשנים האחרונות קבוצות ריצה שכונתיות צוברות פופולריות רבה. בקבוצות אלה המשתתפים נהנים מאוויר צח מתנועה ומחברה טובה. עמית לוי מאמן הקבוצה בשכונת הפרחים אומר כל ריצה מתחילה בצעד אחד קטן. לדבריו כאשר אנחנו רצים יחד עם אחרים קל לנו יותר להתמיד באימונים.
לפניכם משפט מורכב.
האימונים שאנחנו משתתפים בהם בפארק נערכים בשעות שמתאימות לרוב התושבים.
פרקו את המשפט לשלושה משפטים פשוטים.
(1) ______
(2) ______
(3) ______
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
ריצה היא פעילות זולה ונגישה, וכל אחד יכול להתחיל בה כמעט בכל גיל. בשנים האחרונות קבוצות ריצה שכונתיות צוברות פופולריות רבה. בקבוצות אלה המשתתפים נהנים מאוויר צח, מתנועה ומחברה טובה. עמית לוי, מאמן הקבוצה בשכונת הפרחים, אומר: "כל ריצה מתחילה בצעד אחד קטן". לדבריו, כאשר אנחנו רצים יחד עם אחרים, קל לנו יותר להתמיד באימונים.
שיטה: לכל הנחיה מוצאים בקטע את המבנה המתאים ומוסיפים את הסימן שלו. (הסימנים שנוספו מודגשים בתשובה.)
טעות נפוצה: לשים רק פסיק אחד סביב התמורה (צריך לפניה ואחריה), לשכוח את המירכאות הסוגרות, או לשים פסיק לפני "ומחברה טובה".
סעיף ב
(1) אנחנו משתתפים באימונים בפארק.
(2) האימונים נערכים בשעות מסוימות.
(3) השעות האלה מתאימות לרוב התושבים.
שלב 1 – ניתוח: במשפט שלושה נשואים:
שלב 2 – פירוק: כל פסוקית הופכת למשפט עצמאי. משמיטים את מילת הזיקה "ש", ובמקום הכינוי או הנושא המובלע מציבים את השם שהפסוקית מתארת: "בהם" → "באימונים"; "ש(מתאימות)" → "השעות".
שלב 3 – בדיקה: שלושה משפטים, בכל אחד נשוא אחד, בלי מילת שעבוד – פשוטים, והתוכן נשמר. במשפט (2) מוסיפים "מסוימות" כדי שהמשפט יהיה שלם בלי לחזור על המידע של משפט (3).
טעות נפוצה: להשאיר "ש" באחד המשפטים, או לחזור על אותו פריט מידע בשני משפטים.
מערכת הצורות
שאלה 12 · שורש ובניין של פעלים; שמות פעולה ופעלים בהווה
לפניכם קטע, ובו פעלים מודגשים.
יש שיַצִּיעוּ לוותר על הבישול בבית ולקנות מאכלים מוּכָנִים. ובכל זאת, ארוחה ביתית היא הזדמנות למפגש משפחתי: סבים וסבתות מוֹרִישִׁים את המתכונים שלהם לנכדים, וכולם יחד מְקַשְׁקְשִׁים ביצים לבצק של הכופתאות. את הכופתאות מבשלים במים רותחים עד שכל כופתה תָּצוּף, ואחר כך מטגנים אותן בשמן חם מאוד, כדי שהשמן לא יספיק לְהִסָּפֵג בבצק. בסוף הערב הסבים והסבתות רוֹוִים נחת מן הנכדים.
בטבלה שלפניכם נתחו את הפעלים המודגשים – ציינו את השורש ואת הבניין של כל פועל.
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| יַצִּיעוּ | ||
| מוּכָנִים | ||
| מוֹרִישִׁים | ||
| מְקַשְׁקְשִׁים | ||
| תָּצוּף | ||
| לְהִסָּפֵג | ||
| רוֹוִים |
לפניכם צירופי מילים, ובהם שמות פעולה מודגשים.
הוֹשָׁבַת האורחים, הִתְיַשְּׁבוּת סביב השולחן, יִשּׁוּב ויכוח משפחתי, הֲשָׁבַת הסירים לשכנים
(1) מבין שמות הפעולה המודגשים, הקיפו את שם הפעולה היוצא דופן מבחינת השורש.
(2) ציינו את השורש של שם הפעולה היוצא דופן. ______
ליד כל אחד מן הצירופים שלפניכם – כתבו פועל בהווה, יחיד, מאותו השורש ובאותו הבניין של שם הפעולה המודגש.
(1) יִשּׁוּב ויכוח משפחתי ______
(2) הֲשָׁבַת הסירים לשכנים ______
◂ פתרון מלא לשאלה 12
סעיף א
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| יַצִּיעוּ | נ-צ-ע | הפעיל |
| מוּכָנִים | כ-ו-ן | הופעל |
| מוֹרִישִׁים | י-ר-ש | הפעיל |
| מְקַשְׁקְשִׁים | ק-ש-ק-ש | פיעל |
| תָּצוּף | צ-ו-ף | קל |
| לְהִסָּפֵג | ס-פ-ג | נפעל |
| רוֹוִים | ר-ו-י/ה | קל |
השיטה: מורידים אותיות תבנית (סימני גוף בעתיד, ל' של שם הפועל, מ' של הבינוני, סיומות), מזהים את סימני הבניין ומשחזרים אותיות שורש שנעלמו. בספק – מעבירים לעבר, נסתר.
טעות נפוצה: לנתח "מקשקשים" כשורש ק-ש-ש; "רווים" כשורש ר-ו-ו או כצורה של שם התואר רָווּי; "תצוף" כפועל בהפעיל; "יציעו" כשורש צ-י-ע או י-צ-ע; "מוכנים" כפועל בהפעיל.
סעיף ב
(1) הֲשָׁבַת (הֲשָׁבָה)
(2) ש-ו-ב
השיטה: מוצאים לכל שם פעולה את הפועל שלו, ומשם את השורש.
לכן שלושה שמות פעולה הם מן השורש י-ש-ב, והֲשָׁבָה יוצא דופן.
טעות נפוצה: לחשוב ש"הושבה" ו"השבה" הם מאותו שורש כי שניהם בהפעיל ובמשקל הַקְטָלָה; או לבחור "התיישבות" כי הבניין שלו שונה – השאלה היא על השורש.
סעיף ג
(1) מְיַשֵּׁב (או: מְיַשֶּׁבֶת)
(2) מֵשִׁיב (או: מְשִׁיבָה)
(1) יִשּׁוּב – פיעל, י-ש-ב. משקל קִטּוּל הוא שם הפעולה של פיעל. הווה פיעל: מְקַטֵּל ← מְיַשֵּׁב (כמו מְיַבֵּשׁ). בפיעל הי' של השורש נשמרת כעיצור, והדגש באות השנייה (ש').
(2) הֲשָׁבָה – הפעיל, ש-ו-ב. משקל הַקְטָלָה הוא שם הפעולה של בניין הפעיל. הווה הפעיל בגזרת ע"ו: מֵקִים ← מֵשִׁיב (צירי במ', יו"ד אחרי האות הראשונה הנראית; הו' של השורש אינה נראית).
טעות נפוצה: לכתוב ל־(1) "מתיישב" (התפעל) או "מושיב" (הפעיל); לכתוב ל־(2) "שב" (קל) או "מושיב" (שורש י-ש-ב); לכתוב צורת עבר (יישב, השיב) במקום הווה.
שאלה 13 · שורשים ופעלים מאותו שורש; זוגות מילים בעלות שורש משותף; הגייה נכונה
לפניכם קטע, ובו שלוש מילים מודגשות.
בשמורת הטבע מצאו הפקחים ציפור פְּצוּעָה ליד הנחל. הפקח הסביר לנו שאזור התְּפוּצָה של הציפור הזאת הצטמצם בשנים האחרונות, ושעמותה מקומית מְפַצָּה חקלאים שמשאירים בשדותיהם פינות מחסה לציפורים.
ציינו ליד כל מילה את השורש שלה, וכתבו פועל מאותו השורש על פי ההנחיות.
לפניכם משפטים, ובהם מילים מודגשות וממוספרות.
מבין שבע המילים המודגשות צרו שלושה זוגות של מילים, שלכל זוג שורש משותף. ציינו את מספרה של כל מילה, וכתבו את השורש המשותף לכל זוג.
זוג I: ______ , ______ השורש המשותף: ______
זוג II: ______ , ______ השורש המשותף: ______
זוג III: ______ , ______ השורש המשותף: ______
לפניכם משפט, ובו זוג פעלים מודגש. הקיפו את צורת הפועל התקינה בהקשר של המשפט.
◂ פתרון מלא לשאלה 13
סעיף א
שלוש מילים דומות במראה – בכולן פ' וצ' – אבל לכל אחת שורש אחר. מבחינים ביניהן לפי המשקל, לפי המשמעות ולפי משפחת המילים.
טעות נפוצה: לכתוב ל"תפוצה" שורש ת-פ-ץ (הת' אינה אות שורש) או נ-פ-ץ (מן "נפץ"); לכתוב "פִּצַּתִּי" במקום פִּצִּיתִי (השמטת היו"ד); לכתוב פועל בגוף או בזמן אחר מן הנדרש.
סעיף ב
זוג I: (1) יִגַּע, (5) הִגִּיעוּ – השורש המשותף: נ-ג-ע.
זוג II: (2) יָגַעְתִּי, (6) מְיַגֵּעַ – השורש המשותף: י-ג-ע.
זוג III: (3) גָּוְעוּ, (7) גְּוִיעָה – השורש המשותף: ג-ו-ע.
(המילה (4) גָּעַשׁ – מן השורש ג-ע-ש – אינה שייכת לאף זוג.)
(סדר הזוגות אינו חשוב.)
הקושי: בכל המילים מופיעות האותיות ג-ע, ושתי מילים אף נכתבות כמעט באותו אופן (יגע / יגעתי). צריך להיעזר במשמעות, בניקוד ובמבנה כדי לזהות את השורש.
זוג I – נ-ג-ע (מגע; הגעה):
זוג II – י-ג-ע (עבודה קשה, עייפות):
זוג III – ג-ו-ע (מוות, כמישה):
המילה המיותרת – (4) גָּעַשׁ (= סער, רתח), מן השורש ג-ע-ש (גַּעַשׁ, הַר גַּעַשׁ).
איך מבחינים בין (1) ל־(2)? במילה יִגַּע יש חיריק בי' ודגש בג' – הי' היא סימן העתיד, והדגש מחליף את הנו"ן של השורש; במילה יָגַעְתִּי יש קמץ בי' ואין דגש – זה עבר, והי' היא אות שורש. גם המשמעות מכריעה: "לא ייגע בפרחים" (מגע) לעומת "יגעתי ומצאתי" (התאמצתי).
טעות נפוצה: לשבץ את "געש" באחד הזוגות; לחבר את (1) ואת (2) לזוג אחד בגלל הכתיב הדומה; לכתוב ל"הגיעו" שורש ג-י-ע (בלי הנו"ן שנטמעה).
סעיף ג
נִבְנֶה
הרמז במשפט: "בימים אלה" ו"העבודות צפויות להסתיים בעוד כשנה" – הבנייה עדיין נמשכת עכשיו, ולכן נדרשת צורת הווה (בינוני).
הכלל: בבניין נפעל בגזרת ל"י צורת העבר וצורת הבינוני נבדלות רק בתנועה האחרונה: עבר – קמץ (נִרְאָה, נִבְנָה = נבנה בשנה שעברה והושלם); הווה – סגול (נִרְאֶה, נִבְנֶה = נמצא בבנייה עכשיו).
לכן: "בימים אלה נִבְנֶה בשמורה מרכז מבקרים חדש".
טעות נפוצה: לבחור נִבְנָה מתוך הרגל. אפשר להיעזר בפועל המוכר "נִרְאֶה" ("הוא נראה עייף עכשיו") ולהקיש ממנו.
שאלה 14 · שמות פעולה, מילים מן השורש ק-ו-ם, בניינים פיעל ופועל
לפניכם שני שמות פעולה.
כתבו ליד כל אחד משמות הפעולה את השורש שלו ואת צורת הבינוני יחיד שלו באותו הבניין.
הוֹבָלָה: השורש ______; צורת הבינוני יחיד באותו הבניין ______
הַקְנָיָה: השורש ______; צורת הבינוני יחיד באותו הבניין ______
לפניכם משפט, ובו מודגש שם פעולה.
הִתְקוֹמְמוּת התושבים נגד סגירת הספרייה השכונתית הובילה לביטול ההחלטה.
(1) ציינו את השורש של המילה הִתְקוֹמְמוּת. ______
(2) מן השורש של המילה הִתְקוֹמְמוּת כתבו מילים, על פי ההנחיות שלפניכם:
(1) לפניכם משפט, ובו פועל מודגש.
הכרזות לפסטיבל השכונתי צֻיְּרוּ בידי ילדי הגן.
השלימו את המשפטים שלפניכם.
(2) לפניכם שני משפטים. הקיפו את המשפט שבו המילה צִיּוּר מציינת פעולה.
(3) לפניכם חמש מילים מן השורש צ-י-ר. הקיפו שלוש מילים בצורת הבינוני.
צַיָּר, מְצַיֵּר, צִיּוּרִי, מִצְטַיֵּר, מְצֻיָּר
◂ פתרון מלא לשאלה 14
סעיף א
הוֹבָלָה: השורש י/ו-ב-ל; צורת הבינוני יחיד באותו הבניין – מוֹבִיל (נקבה: מוֹבִילָה)
הַקְנָיָה: השורש ק-נ-י (ק-נ-ה); צורת הבינוני יחיד באותו הבניין – מַקְנֶה (נקבה: מַקְנָה)
שלב 1 – הבניין: שם הפעולה של בניין הפעיל הוא הַקְטָלָה (הַזְמָנָה). בגזרת פ"י/ו ה' מנוקדת בחולם (הוֹבָלָה, כמו הוֹשָׁבָה), ובגזרת ל"י באה י' לפני הסיומת ־ָה (הַקְנָיָה, כמו הַפְנָיָה). כלומר שני השמות בבניין הפעיל.
שלב 2 – השורש:
שלב 3 – בינוני יחיד בהפעיל:
טעות נפוצה: לכתוב ל"הקניה" שורש ק-נ-ן או לכתוב בינוני "מַקְנִי"; לכתוב ל"הובלה" שורש ה-ב-ל או בינוני "מְהוֹבִיל".
סעיף ב
(1) ק-ו-ם (ק-ו/י-ם)
(2) שם פעולה בבניין פעל (קל): קִימָה
שם פעולה בבניין הפעיל: הֲקָמָה
צורת הבינוני בבניין פעל (קל), זכר יחיד: קָם
(1) השורש: הִתְקוֹמְמוּת = שם הפעולה של התפעל (הִתְקַטְּלוּת). מסירים הִתְ־ ו־וּת ונשאר "קוֹמֵם" – תבנית פּוֹלֵל של ע"ו בהתפעל: חולם אחרי האות הראשונה והכפלת האחרונה (הִתְעוֹרֵר, הִתְקוֹמֵם). לכן השורש ק-ו-ם (ולא ק-מ-ם). המשמעות: מחאה נגד משהו (קָם נגדו).
(2) מילים מן השורש ק-ו-ם:
טעות נפוצה: לכתוב שורש ק-מ-ם (בגלל שתי המ"מים); לכתוב "קוֹמֵם" כבינוני של קל – זו צורת פיעל (פּוֹלֵל); לכתוב "קוּם" (צורת ציווי) במקום שם פעולה.
סעיף ג
(1) הפועל צֻיְּרוּ נוטה בבניין פֻּעַל. המילה צִיּוּר היא שם הפעולה של בניין פִּעֵל.
(2) "צִיּוּר הכרזות נמשך שבוע שלם." (המשפט השני)
(3) מְצַיֵּר, מִצְטַיֵּר, מְצֻיָּר.
(1) צֻיְּרוּ: קובוץ באות הראשונה + דגש באות השנייה – תבנית קֻטְּלוּ, עבר של פֻּעַל (כמו סֻדְּרוּ). הכרזות צוירו = מישהו צייר אותן – סביל. שם הפעולה צִיּוּר בא במשקל קִטּוּל – שם הפעולה של פִּעֵל (צִיֵּר – צִיּוּר, כמו סִדֵּר – סִדּוּר). לבניין פֻּעַל אין שם פעולה משלו.
(2) שם פעולה מציין פעולה כשאפשר לשאול "מי עשה את הפעולה?" ולהמירו בפועל. "ציור הכרזות נמשך שבוע" = ציירו את הכרזות במשך שבוע – פעולה שנמשכת זמן. במשפט הראשון "הציור... נתלה בכניסה" – תמונה, חפץ שאפשר לתלות: תוצאה של הפעולה ולא הפעולה עצמה.
(3) צורות בינוני – צורות של הפועל בהווה:
צַיָּר – שם עצם במשקל קַטָּל (בעל מקצוע), וצִיּוּרִי – שם תואר שנוצר מן הבסיס "ציור" + הצורן ־ִי; אין אלה צורות פועל.
טעות נפוצה: לכתוב "פיעל" ב־(1) לשני המשפטים, או לבחור ב־(3) את "צַיָּר" (משקל בעלי מקצוע, לא בינוני).
שאלה 15 · משקלי הבינוני בנקבה; חלקי דיבור; נִטַּע – עבר ועתיד
לפניכם שמות עצם מודגשים הנוטים במשקלי הבינוני בנקבה.
שׁוֹטֶרֶת, מְצַלֶּמֶת, רוֹקַחַת, מַדְרִיכָה, מְתַרְגֶּמֶת, מוֹצִיאָה לאור
סדרו את שמות העצם בשלושה זוגות לפי הבניין, וציינו את הבניין של כל זוג.
הזוג: ______ , ______ הבניין: ______
הזוג: ______ , ______ הבניין: ______
הזוג: ______ , ______ הבניין: ______
לפניכם קטע, ובו מודגשות מילים.
ציינו מעל כל אחת מן המילים המודגשות את חלק הדיבור שלה.
בעקבות ההצלחה המְהִירָה של הסרט התיעודי, עוֹרְכִים מעיתונים שונים כּוֹתְבִים עליו כתבות, ויוצריו זוֹכִים בפרסים רבים. גם אנשי קולנוע ותיקים, שעוֹרְכִים מדי שנה את רשימת הסרטים המומלצים, שיבחו אותו.
לפניכם צירופים, ובהם מודגשים ארבעה פעלים בזמן עבר.
העץ נִטַּע לפני מאה שנה, הענף נִשְׁבַּר ברוח, הסב נִזְכַּר בשמו, התלמיד נִכְנַס לכיתה
(1) ציינו את הבניין המשותף לארבעת הפעלים המודגשים. ______
(2) בהקשר אחר – אחד מארבעת הפעלים הוא גם פועל בזמן עתיד. העתיקו פועל זה. ______
(3) ציינו את הבניין של הפועל שהעתקתם, כאשר הוא בזמן עתיד. ______
◂ פתרון מלא לשאלה 15
סעיף א
שׁוֹטֶרֶת, רוֹקַחַת – קל (פעל)
מְצַלֶּמֶת, מְתַרְגֶּמֶת – פיעל
מַדְרִיכָה, מוֹצִיאָה (לאור) – הפעיל
סימני הבינוני בכל בניין:
שימו לב: "מוֹצִיאָה" פותחת במ' ובחולם, ולכן היא נראית כמו קוֹטֶלֶת של קל; אבל המ' היא תחילית הבינוני, השורש הוא י-צ-א (יָצָא, הוֹצִיא), והחיריק המלא (צִי) הוא סימן של הפעיל.
טעות נפוצה: לשבץ את "מוציאה" עם קל בגלל החולם, או לחשוב שהמ' בה היא אות שורש; לשבץ את "מתרגמת" עם התפעל בגלל הת'.
סעיף ב
המהירה – שם תואר
עורכים (הראשון) – שם עצם
כותבים – פועל
זוכים – פועל
עורכים (השני) – פועל
הלקח: צורת בינוני יכולה להיות פועל או שם עצם; מכריעים לפי התפקיד במשפט ולפי האפשרות להטות בזמן.
טעות נפוצה: לכתוב "שם פועל" (שם הפועל הוא צורה עם ל': לערוך, לזכות) או "תואר הפועל"; לסמן את שני ה"עורכים" באותו חלק דיבור; לכתוב "פועל" ל"המהירה".
סעיף ג
(1) נפעל
(2) נִטַּע
(3) קל (פעל)
(1) נפעל: ארבעתם בתבנית נִקְטַל של עבר נפעל: נִשְׁבַּר (ש-ב-ר), נִזְכַּר (ז-כ-ר), נִכְנַס (כ-נ-ס), ו־נִטַּע (נ-ט-ע) – בפ"נ הנ' השורשית נפלה ובמקומה דגש בט': נִנְטַע ← נִטַּע.
(2)–(3) נִטַּע – גם עתיד של קל: מן השורש נ-ט-ע בבניין קל: נָטַע – עתיד יִטַּע, ובגוף מדברים נִטַּע ("מחר נִטַּע עצים בחצר"). גם כאן הנ' השורשית נפלה (נִנְטַע ← נִטַּע), והנ' שבתחילת המילה היא תחילית העתיד (אנחנו); בגלל הע' הגרונית בסוף התנועה פתח (כמו נִסַּע).
למה לא האחרים: העתיד של קל בגוף מדברים הוא נִקְטֹל, בחולם: נִשְׁבֹּר, נִזְכֹּר, נִכְנֹס – צורות שונות מן העבר של נפעל (נִשְׁבַּר, נִזְכַּר, נִכְנַס בפתח).
טעות נפוצה: לבחור "נכנס" או "נזכר" (בכתיב חסר הן נראות כעתיד); לזהות את נִטַּע כעתיד אבל לכתוב בניין נפעל או פיעל.
שאלה 16 · דרכי תצורה; צורנים סופיים ומשמעותם; משמעות המשקל
לפניכם קטע, ובו מילים מודגשות.
בחופשת הקיץ נסענו לחוף הים. בבוקר יצאנו להפלגה (הַפְלָגָה) קצרה בסירה, ומן הסירה ראינו להקות של דגיגים (דְּגִיגִים) במים הרדודים. אחר כך טיפסנו על חולית (חוֹלִית) גבוהה והבטנו בספינות (סְפִינוֹת) שעגנו בנמל. אחי הצעיר התאמן בשחייה (שְׂחִיָּה) ליד סוכת המציל, ואני קניתי בחנות הסמוכה מזכרות (מַזְכָּרוֹת) קטנות. בערב ישבנו סביב מדורה ושמענו סיפורים (סִפּוּרִים) על יורדי ים.
מיינו בטבלה את המילים המודגשות לפי דרכי התצורה שלהן.
| שורש ומשקל | בסיס וצורן סופי |
|---|---|
המילים מִפְרָשִׂית (סירה המונעת בכוח הרוח) ויַמַּאי (מי שעובד על ספינה) נוצרו בדרך של בסיס וצורן סופי.
לכל מילה ציינו את הצורן הסופי שלה ואת משמעותו.
מפרשית הצורן הסופי ______ משמעותו ______
ימאי הצורן הסופי ______ משמעותו ______
על הספינה עובדים נַוָּט, צַבָּע ורַתָּךְ.
(1) ציינו את השורש של כל אחד מן השמות.
נַוָּט ______ צַבָּע ______ רַתָּךְ ______
(2) ציינו את המשקל המשותף לשלושת השמות ואת משמעותו. ______
◂ פתרון מלא לשאלה 16
סעיף א
| שורש ומשקל | בסיס וצורן סופי |
|---|---|
| הפלגה, ספינות, שחייה, מזכרות, סיפורים | דגיגים, חולית |
שיטה: את דרך התצורה של שם קובעים לפי צורת היחיד שלו (ספינות ← סְפִינָה, מזכרות ← מַזְכֶּרֶת, דגיגים ← דָּגִיג, סיפורים ← סִפּוּר). בכל מילה בודקים אם אפשר לזהות בה מילה קיימת שלמה (בסיס) ואחריה צורן סופי (־ִי, ־ִית, ־ִיג, ־וּת, ־ָן...). אם כן – בסיס וצורן. אם אי אפשר, ומה שנשאר אחרי הוצאת השורש הוא תבנית של תנועות ותוספות – שורש ומשקל.
בסיס וצורן סופי:
שורש ומשקל:
טעות נפוצה: לשבץ את "ספינות" ואת "מזכרות" בבסיס וצורן בגלל הסיומת ־וֹת – זו סיומת ריבוי, ובצורת היחיד (ספינה, מזכרת) אין בסיס קיים שאליו נוסף צורן. להפך: לשבץ את "דגיגים" בשורש ומשקל – בתוכה נשמעת המילה השלמה "דג", והסיומת ־ים שייכת רק לריבוי.
סעיף ב
מפרשית: הצורן הסופי – ־ִית; משמעותו – כלי (כלי שיט / כלי רכב).
ימאי: הצורן הסופי – ־אַי; משמעותו – בעל מקצוע / עיסוק (מי שעיסוקו בים).
טעות נפוצה: לכתוב ל־־ִית את המשמעות "נקבה" (כמו "תלמידה – תלמידית") – מפרשית אינה צורת נקבה של מילה אחרת; לכתוב ל"ימאי" את הצורן ־ִי – הצורן הוא ־אַי (שתי אותיות: א + י).
סעיף ג
(1) נווט – נ-ו-ט; צבע – צ-ב-ע; רתך – ר-ת-ך.
(2) המשקל: קַטָּל; משמעותו: בעל מקצוע.
(1) השורשים: מוצאים לכל שם פועל או שם קרוב מאותה משפחה.
(2) המשקל והמשמעות: מציבים את אותיות קט"ל במקום אותיות השורש ושומרים על התנועות: פתח באות הראשונה, דגש וקמץ באות השנייה – קַטָּל (כמו נַגָּר, זַמָּר). משקל זה משמש בעיקר לשמות של בעלי מקצוע – מי שעיסוקו בפעולה הקבועה בשורש: נַוָּט – מי שמנווט את הספינה, צַבָּע – מי שצובע, רַתָּךְ – מי שמרתך.
טעות נפוצה: לכתוב ל"נווט" שורש נ-ו-ו-ט או נ-ט-ט – בכתיב המלא הו' הכפולה מייצגת ו' עיצורית דגושה אחת; לכתוב משקל "קַטְלָן" – אין כאן סיומת ־ָן.