מתכונת 6 בלשון ובעברית (שאלון 011281) - פתרון מלא
שאלון עיקרי (הבנה, הבעה ולשון) · שאלון 011281 · במבנה של הבגרות · 16 שאלות · 3 שעות
מבחן מתכונת בלשון במבנה של בחינת הבגרות. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא - פתרו בזמן של הבחינה, ורק אחר כך פתחו את הפתרונות.
מבנה המתכונת
א. משך הבחינה: שלוש שעות.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני חלקים.
חלק ראשון – הבנה והבעה – 50 נקודות
חלק שני – לשון – 50 נקודות
פרק א: שם המספר ואותיות השימוש
פרק ב: תחביר / פרק ג: מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר (נספח 2).
ד. הוראה מיוחדת: יש לענות על השאלות בגוף שאלון זה לפי ההוראות.
שימו לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
נספחים: נספח 1 – מאמרים; נספח 2 – דף עזר.
חלק ראשון – הבנה והבעה
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
קראו את המאמרים 1–3 שבנספח 1 המצורף, וענו על כל השאלות 1–5 שלפניכם.
הקפידו על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
(נספח 1 – מאמרים: לפניכם שלושה מאמרים. קראו אותם, וענו על השאלות בשאלון המחברת המצורף.)
שאלה 1 · סתירה בין פסקה ה לפסקה א במאמר 1
במאמר 1 עמדת הכותב בפסקה ה בנוגע למטרה של בחירת מקצוע סותרת תפיסה המוצגת בפסקה א.
הסבירו את הסתירה. (5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 1
בפסקה ה הכותב טוען שבחירת מקצוע אינה צריכה לקבע את האדם במסלול אחד, אלא לשמש נקודת פתיחה בלבד: מה שמעניק ביטחון תעסוקתי הוא היכולת ללמוד ואומץ לשנות כיוון, כלומר הנכונות להשתנות.
עמדה זו סותרת את התפיסה שרווחה בעבר (פסקה א): הבחירה במקצוע נועדה להבטיח יציבות – לעסוק באותו מקצוע (ולעיתים באותו מקום עבודה) עד הפרישה; מעבר לתחום אחר נחשב לסימן של הפכפכות, ואילו התמדה במסלול קבוע נחשבה לבגרות.
הסתירה: לפי התפיסה בפסקה א הביטחון בא מן ההתמדה במקצוע אחד, ואילו לפי הכותב בפסקה ה הביטחון בא דווקא מן הנכונות לשנות מקצוע.
מה נדרש: להציג את שתי התפיסות באותו תבחין – מטרת הבחירה במקצוע / מקור הביטחון התעסוקתי – ולהראות שהן הפוכות.
צד אחד – פסקה ה (עמדת הכותב): "בחירה כזאת אינה צריכה לקבע אותנו במסלול אחד, אלא לשמש נקודת פתיחה"; "דווקא הנכונות להשתנות היא שמעניקה לאדם את הביטחון התעסוקתי". כלומר: השינוי הוא מקור הביטחון.
צד שני – פסקה א (התפיסה שרווחה בעבר): הבחירה "נועדה להבטיח דבר אחד: יציבות"; מי שעזב את מקצועו "נחשב להפכפך", ו"התמדה במסלול קבוע נחשבה לסימן של בגרות". כלומר: הקביעות היא מקור הביטחון.
האירוניה שהכותב מצביע עליה: הנכונות להשתנות מעניקה את הביטחון שה"מקצוע ביד" הבטיח "ולא תמיד עמד בהבטחתו".
מבנה תשובה מומלץ: "בפסקה ה הכותב טוען ש... לעומת זאת, בפסקה א מוצגת התפיסה ש... הסתירה היא ש..."
טעות נפוצה: להשוות בין שני תבחינים שונים – למשל "בפסקה א בחרו מקצוע בגיל צעיר, ובפסקה ה המקצועות נעלמים". זו אינה סתירה בנוגע למטרת הבחירה; הציר הוא קביעות / יציבות מול שינוי / גמישות, והתשובה נמצאת בסוף פסקה ה.
שאלה 2 · טענת האחרים ועמדת הכותב; הסכמת כותבי מאמרים 2–3
כותב מאמר 1 מציג בפסקה ד טענה של אחרים הקשורה במעבר בין מקצועות, ומביע את דעתו עליה.
(1) נסחו במשפט אחד את הטענה של האחרים. (3 נקודות)
(2) כתבו במשפט אחד את דעתו של כותב המאמר על טענה זו. (3 נקודות)
האם כותבי המאמרים האחרים (מאמר 2 ומאמר 3) עשויים להסכים עם דעתו של כותב מאמר 1? בססו את דבריכם על שני המאמרים (2–3). (3 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
(1) הטענה של האחרים: מי שמחליף מקצוע מגלה חוסר התמדה ופזיזות.
(2) דעת הכותב: ייתכן שיש מי שמחליף מקצוע מתוך שעמום או קושי, אך ברוב המקרים המעבר מעיד על נכונות ללמוד, להתפתח ולהסתגל לעולם משתנה, ואף על אומץ.
איך מזהים את טענת האחרים: פסקה ד נפתחת בשאלות "חוסר התמדה? פזיזות?" – הכותב משמיע כאן את קולם של המבקרים, כאילו שואל בשמם. זו הטענה שהוא עומד להשיב עליה.
איך מזהים את דעת הכותב: "ייתכן שיש מי שמחליף מקצוע מתוך שעמום..." – הודאה חלקית; "ועם זאת, ברוב המקרים המעבר מעיד על דבר אחר לגמרי: על נכונות ללמוד, להתפתח..." – הסתייגות, ובה עיקר עמדתו. זהו מבנה של הודאה והסתייגות: הכרה בטענה הנגדית ודחייתה.
ניסוח: בכל סעיף משפט אחד שלם, במילים שלכם. ב־(2) כדאי לכלול את שני הרכיבים: ההודאה ("ייתכן ש...") וההסתייגות ("אך ברוב המקרים...").
טעות נפוצה: ב־(2) לכתוב רק "הוא לא מסכים" בלי להסביר מה עמדתו, או להשמיט את ההודאה ולכתוב שלדעת הכותב איש אינו מחליף מקצוע מתוך שעמום.
סעיף ב
כן, כותבי המאמרים האחרים עשויים להסכים עם דעתו של כותב מאמר 1: גם הם רואים במעבר בין מקצועות ובנכונות ללמוד מחדש יכולת חשובה ולא חולשה.
ביסוס ממאמר 2: "מי שכבר עבר ממקצוע למקצוע פעם אחת, יתמודד ביתר קלות עם השינוי הבא, שכן הוא כבר יודע כיצד לומדים מחדש" (פסקה ה). (אפשר גם: "מי שמכיר כמה תחומים יכול לחבר ביניהם ולהציע פתרונות חדשניים" – פסקה ה; "הגמישות... אינה ההפך מן ההתמחות, אלא תנאי לשמירה עליה" – פסקה ו.)
ביסוס ממאמר 3: "מי שיידע ללמוד מחדש ולהחליף כיוון, ימצא את מקומו גם בשוק העבודה של מחר" (פסקה ז). (אפשר גם: "מי שיפתח כישורים אלה יוכל לעבור ממקצוע למקצוע לפי הצורך" – פסקה ה.)
מה נדרש: עמדה ברורה (מסכימים / לא מסכימים) + ביסוס מכל אחד משני המאמרים, בציטוט מדויק במירכאות או בפרפרזה עם ציון המקום.
למה "כן": דעת כותב מאמר 1 היא שהמעבר בין מקצועות מעיד בדרך כלל על נכונות ללמוד ולהסתגל, ולא על חוסר התמדה.
הערה: תשובה של הסכמה חלקית יכולה להתקבל אם היא מבוססת – למשל, שכותבת מאמר 2 מסכימה שיש בגמישות ערך, אך מזכירה גם את מחירו של המעבר (אובדן ותק ושכר, ידע שטחי – פסקאות ג–ד). העיקר הוא ביסוס נכון משני המאמרים.
טעות נפוצה: להביא ביסוס ממאמר אחד בלבד, או להעתיק דוגמה (המרכזניות, הרופא שלא התעדכן) במקום משפט המבטא את עמדת הכותב.
שאלה 3 · טבלת השוואה: התמחות וגמישות מקצועית (מאמר 2)
כותבת מאמר 2 משווה בין התמחות מקצועית ובין גמישות מקצועית.
על פי מאמר 2, השלימו את הטבלה שלפניכם: כתבו מה המשותף להתמחות ולגמישות, וציינו שני הבדלים ביניהן. (6 נקודות)
| התמחות | גמישות | |
|---|---|---|
| המשותף | ||
| ההבדלים | ||
◂ פתרון מלא לשאלה 3
| התמחות | גמישות | |
|---|---|---|
| המשותף | למידה מתמדת | למידה מתמדת |
| ההבדלים (1) | העמקה בתחום צר | הרחבת הידע לתחומים רבים ומגוונים |
| ההבדלים (2) | יציבות לטווח ארוך | הסתגלות מהירה לשינויים בשוק העבודה |
היכן במאמר: כל המידע נמצא בפסקה ב של מאמר 2: "בדומה להתמחות, גם הגמישות המקצועית... מחייבת למידה מתמדת. ואולם המומחה לומד כדי להעמיק בתחום צר, ואילו העובד הגמיש לומד כדי להרחיב את הידע שלו לתחומים רבים ומגוונים. יתרה מזו, ההתמחות מבטיחה יציבות לטווח ארוך... ואילו הגמישות מאפשרת להסתגל במהירות לשינויים".
סימני הלשון שמכוונים: "בדומה ל... גם" – מסמן את המשותף; "ואולם", "ואילו", "יתרה מזו" – מסמנים את ההבדלים.
כללי מילוי טבלת השוואה:
1. כל הבדל נכתב באותה שורה ובאותו תבחין לשני הצדדים (היקף הידע; יציבות מול הסתגלות).
2. כותבים בצירופים קצרים, בשמות פעולה ובשמות מופשטים ("העמקה", "הרחבה", "יציבות", "הסתגלות"), לא במשפטים שלמים ולא בהעתקת שורות.
3. במשותף כותבים דבר שנכון לשני הצדדים – "למידה מתמדת".
טעות נפוצה: לכתוב משפטים ארוכים בתאים; לכתוב בשורה אחת שני תבחינים שונים (למשל "העמקה" מול "הסתגלות"); לקחת את ההשוואה מפסקה א ("השכלה כללית") – זו השוואה בין התמחות להשכלה כללית, לא לגמישות; לכתוב במשותף "שכר גבוה" – זה מאפיין רק את ההתמחות.
שאלה 4 · "הכתובת כבר על הקיר" ועמדת כותב מאמר 3
לפניכם ציטוט מפסקה ו במאמר 3: "למרות כל הדוגמאות מן העבר, רבים טוענים היום כי הכתובת כבר על הקיר".
הסבירו את הביטוי "הכתובת כבר על הקיר" בהקשר של נושא המאמר. (3 נקודות)
מהי דעתו של כותב מאמר 3 על הטענה שבציטוט? הקיפו את התשובה הנכונה. (2 נקודות)
I. הוא מסכים שמקצועות רבים ייעלמו או ישתנו, אך אינו רואה בכך סיבה לייאוש.
II. הוא דוחה את הטענה, משום שחששות דומים נשמעו כבר בעבר ולא התממשו.
III. הוא מסכים עם הטענה ורואה בטכנולוגיה החדשה סכנה שיש לבלום את התפתחותה.
IV. הוא סבור שהטענה מוגזמת, שכן הטכנולוגיה אינה משפיעה על מקצועות הדורשים השכלה.
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
בהקשר של המאמר הביטוי פירושו שהסימנים לכך שמקצועות רבים של היום ייעלמו, ויוחלפו בידי מכונות ומערכות בינה מלאכותית, כבר ברורים וגלויים לעין – ולכן אפשר לצפות שהמקצוע שצעירים חולמים עליו לא יתקיים בעתיד.
פירוש כללי: "הכתובת על הקיר" = סימנים ברורים לכך שאסון או שינוי קשה עומד להתרחש; הדבר כבר גלוי, ורק צריך לראות אותו.
בהקשר של המאמר: השאלה מבקשת לקשר לנושא – עתיד התעסוקה. מיד אחרי הביטוי מובאים הסימנים: סקר שבו יותר ממחצית התלמידים חוששים שמקצועם העתידי לא יתקיים, ומערכות בינה מלאכותית שכבר "כותבות טקסטים, מתרגמות..." – "נדמה שאין עוד מקצוע שמובטח שיישאר בידי בני אדם". לכן "הכתובת על הקיר" כאן = הסימנים שמקצועות רבים עומדים להיעלם בגלל הטכנולוגיה כבר ברורים.
טעות נפוצה: להסביר רק את המשמעות הכללית ("סימן לאסון שיבוא") בלי לקשור לעולם התעסוקה ולטכנולוגיה, או להסביר את הביטוי מילולית (כתובת גרפיטי על קיר).
סעיף ב
I. הוא מסכים שמקצועות רבים ייעלמו או ישתנו, אך אינו רואה בכך סיבה לייאוש.
התשובה: I.
הוא מסכים: "ואולם הפעם השינוי מהיר ורחב מכל מה שהכרנו... סביר להניח שמקצועות רבים אכן ייעלמו או ישתנו מן היסוד" (פסקה ו).
אך אינו מתייאש: "האם יש סיבה לייאוש? אינני סבור כך. מקצועות ייעלמו, אך במקומם ייוולדו אחרים" (פסקה ז); הפתרון בעיניו הוא הכנת הדור הבא ל"עולם שבו לומדים כל החיים".
למה לא האחרות:
טעות נפוצה: לבחור ב־II בגלל המשפט על החששות שלא התממשו בעבר, בלי לקרוא את ההסתייגות שאחריו.
שאלה 5 · מטלת כתיבה: סקירה על היחס הדו־ערכי למעבר בין מקצועות
מטלת כתיבה (25 נקודות)
לקראת ערב הכוונה מקצועית שעתיד להתקיים בבית ספרכם, התבקשתם לכתוב סקירה על היחס הדו־ערכי למעבר בין מקצועות במהלך החיים. בסקירה הציגו את היתרונות של המעבר בין מקצועות ואת ההסתייגויות ממנו.
התבססו על מאמרים 1 ו־2.
הקפידו על דרכי מסירה מקובלות ועל אזכור מקורות המידע בגוף הסקירה ובסופה (ביבליוגרפיה).
כתבו בהיקף של 100–200 מילים.
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 5
שינוי מקצוע – הזדמנות או סיכון?
בעבר נהגו אנשים לעסוק במקצוע אחד כל ימי חייהם, ואילו כיום רבים פונים לתחום חדש במהלך חייהם. התופעה זוכה ליחס מעורב.
למעבר בין מקצועות יתרונות לא מעטים. ראשית, הוא מאפשר לאדם להסתגל לתמורות בשוק עבודה שבו מקצועות נעלמים ונוצרים (ברק, 2023; שחם, 2024). שנית, מי שמחליף תחום אינו מתחיל מאפס: הוא מביא איתו כישורים וידע מעיסוקו הקודם (שחם, 2024), ויכול לשלב בין התחומים ולהגיע לפתרונות חדשניים (ברק, 2023). נוסף על כך, מי שעבר פעם ממקצוע למקצוע יסתגל ביתר קלות לשינוי הבא (ברק, 2023), ולעיתים קרובות גם מגלה בעיסוק החדש תחושת משמעות (שחם, 2024).
עם זאת, יש המסתייגים מן המעבר בין מקצועות. בעבר נחשב מי שעזב את מקצועו לאדם הפכפך, ויש הרואים בכך עד היום חוסר התמדה (שחם, 2024); אף חלק מן המעסיקים מפקפקים ביציבותו של מועמד שהחליף תפקידים רבים (ברק, 2023). זאת ועוד, המעבר כרוך במחיר: ויתור על ותק, על מעמד ועל שכר, ולעיתים גם סיכון כלכלי למשפחה (ברק, 2023). לבסוף, דילוג תכוף בין תחומים עלול להותיר את העובד בעל ידע שטחי (ברק, 2023).
אם כן, המעבר בין מקצועות פותח אפשרויות חדשות, אך הוא גובה מחיר שאין להתעלם ממנו.
ביבליוגרפיה
ברק, נ' (ספטמבר, 2023). עומק או רוחב?
שחם, א' (מרץ, 2024). מה תהיה כשתהיה גדול?
(מספר מילים: 179, בלי הכותרת ורשימת המקורות)
1. מה המטלה דורשת – שני תבחינים: (א) היתרונות של המעבר בין מקצועות; (ב) ההסתייגויות ממנו (הביקורת, החסרונות והמחיר). "דו־ערכי" = יחס שיש בו גם צד חיובי וגם צד שלילי. הסקירה מציגה את שני הצדדים כמידע מן המאמרים, בלי עמדה אישית.
2. איסוף החומר:
פריטים שמופיעים בשני המאמרים (הסתגלות לשוק משתנה; התפיסה שמחליף המקצוע אינו יציב) הם הבסיס למיזוג.
3. מבנה הסקירה:
4. מילות קישור: "ואילו", "ראשית", "שנית", "נוסף על כך", "עם זאת", "אף", "זאת ועוד", "לבסוף", "אם כן", "אך". הן מסמנות מנייה, הוספה, ניגוד ומעבר מיתרונות להסתייגויות, וסיכום.
5. עמידה בתבחינים:
6. טעויות אופייניות:
חלק שני – לשון
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
בחלק זה שלושה פרקים. ענו על שני פרקים: על פרק א – חובה, ועל אחד מן הפרקים ב–ג.
פרק א: שם המספר ואותיות השימוש – חובה (10 נקודות)
בפרק זה ענו על שאלה 6.
לפניכם שני פרקים: פרק ב – תחביר, פרק ג – מערכת הצורות.
בחרו בפרק שלמדתם: בפרק ב – תחביר או בפרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרתם ענו על השאלות לפי ההוראות.
פרק ב: תחביר (40 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 7–11 (לכל שאלה – 10 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
פרק ג: מערכת הצורות (40 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 12–16 (לכל שאלה – 10 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
שם המספר ואותיות השימוש
שאלה 6 · שם המספר ואותיות השימוש
לפניכם משפטים ובהם מספרים מודגשים וכן אפשרויות להגיית שם המספר ואותיות השימוש.
כתבו במילים את המספרים המודגשים (אין צורך לנקד), והקיפו את הצורה הנכונה מבין האפשרויות להגיית שם המספר.
◂ פתרון מלא לשאלה 6
הכלל הבסיסי: מ־3 עד 10 (וגם באחדות שאחרי העשר ואחרי העשרות) שם המספר "הפוך" למין שם העצם: עם שם עצם זכר – צורה עם ה' (שישה, שלושה), עם שם עצם נקבה – צורה בלי ה' (שש, שלוש). לכן קודם בודקים את מינו של שם העצם הנספר.
1. ב־9 בנובמבר – בתשעה. בתאריך, היום בחודש נקרא במספר זכר (כמו "יום"): בתשעה בנובמבר, ולא "בתשע בנובמבר".
2. כִּשְׁמוֹנִים דקות. המספר שְׁמוֹנִים פותח בשווא (שְׁ). כ' השימוש (כאן במשמעות "בערך") לפני שווא נקראת בחיריק: כִּשְׁ־, משום שאי אפשר לפתוח מילה בשני שוואים. לכן כְּשְׁמוֹנִים שגויה.
3. בשנת 2014 – אלפיים וארבע עשרה. שנים נקראות בנקבה ("שנה"): ארבע עשרה ולא "ארבעה עשר". אלף כפול = אלפיים.
4. 35 שעות – שלושים וחמש. "שעה" – נקבה, ולכן האחדות בלי ה': חמש. העשרות זהות לשני המינים.
5. שולחן מספר 7 – שבע. אחרי המילה "מספר" המספר סתמי – הוא אינו סופר שולחנות אלא מציין מספר מזהה. במספר הסתמי משתמשים תמיד בצורת הנקבה: מספר שבע, גם ש"שולחן" הוא זכר.
6. 63 אחוז – שישים ושלושה. "אחוז" – זכר, ולכן שלושה (עם ה').
7. 6 סוגים – שישה. "סוג" – זכר, ולכן שישה. (שימו לב: סופרים כאן את ה"סוגים", ולא את ה"כלים".)
8. וְתֵשַׁע מלכודות. "מלכודת" – נקבה, ולכן תֵּשַׁע (בלי ה'). "מלכודות" אינו מיודע, ולכן באה צורת הנפרד תֵּשַׁע, שהאות הראשונה בה מנוקדת צירה – לא שווא. ו' החיבור נהגית וּ רק לפני שווא או לפני בומ"ף; כאן היא נהגית בשווא כרגיל: וְתֵשַׁע. (וּתְשַׁע – זו צורת הנסמך של תשע, והיא באה רק לפני שם עצם מיודע, למשל "וּתְשַׁע המלכודות"; וּתֵשַׁע – וּ באה רק לפני שווא או בומ"ף.)
9. חֲמֵשׁ הפתיחות. לפני שם עצם מיודע ("הפתיחות") שם המספר בא בצורת הנסמך, ושתי האפשרויות הן צורות נסמך. בוחרים ביניהן לפי המין: "פתיחה" – נקבה, ולכן צורת הנקבה, בלי ה': חֲמֵשׁ (הנסמך של חָמֵשׁ, כמו "חֲמֵשׁ הבנות"). חֲמֵשֶׁת היא צורת הנסמך של הזכר ("חֲמֵשֶׁת הימים"), ולכן אינה מתאימה כאן.
10. פי 3 – שלושה. אחרי "פי" (כפל) משתמשים בצורת הזכר של המספר: פי שניים, פי שלושה, פי עשרה.
טעות נפוצה: "שולחן מספר שבעה" (המספר הסתמי תמיד בנקבה); "שישים ושלוש אחוז" (אחוז – זכר); "חמשת הפתיחות" (פתיחה – נקבה); "בתשע בנובמבר" (בתאריך – זכר); "פי שלוש".
תחביר
שאלה 7 · סוגי משפטים, תפקידים תחביריים, המרה למשפט פשוט
לפניכם שלושה משפטים.
I. מכיוון שחקלאים רבים משתמשים בחומרים שפוגעים בחרקים מאביקים, אוכלוסיות הדבורים באזורים רבים בעולם הצטמצמו מאוד בעשורים האחרונים. ______
II. בחווה החקלאית של בית ספרנו עומדות כוורות מעץ בצל עצי האקליפטוס. ______
III. דבורת הדבש מאביקה גידולי חקלאות רבים, אך היא רגישה מאוד לשינויים בסביבתה. ______
(1) ציינו ליד כל אחד מן המשפטים את הסוג התחבירי שלו.
(2) ציינו את התפקיד התחבירי של המילים המסומנות בקו בכל אחד מן המשפטים.
I. בחרקים ______
II. מעץ ______
III. רגישה ______
לפניכם משפט מורכב.
לאחר שהוצבו הכוורות במטע, גדל יבול השקדים באופן ניכר.
המירו את המשפט במשפט פשוט בעל אותה המשמעות.
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
(1)
I. משפט מורכב: [מכיוון שחקלאים רבים משתמשים בחומרים [שפוגעים בחרקים מאביקים]פסוקית לוואי,]פסוקית סיבה אוכלוסיות הדבורים באזורים רבים בעולם הצטמצמו מאוד בעשורים האחרונים.
II. משפט פשוט.
III. משפט איחוי: [דבורת הדבש מאביקה גידולי חקלאות רבים,]איבר א [אך היא רגישה מאוד לשינויים בסביבתה.]איבר ב
(2) I. בחרקים – מושא; II. מעץ – לוואי; III. רגישה – נשוא.
שיטה: מסמנים נשואים. נשוא אחד – פשוט. יותר מאחד – בודקים אם חלק אחד תלוי בחלק אחר (מורכב) או שהחלקים שווי מעמד ומחוברים במילת איחוי (איחוי).
משפט I – מורכב, עם פסוקית בתוך פסוקית. נשואים: "משתמשים", "פוגעים", "הצטמצמו".
משפט II – פשוט. נשוא אחד: "עומדות". הנושא "כוורות (מעץ)" בא אחרי הנשוא (מה עומד? – כוורות). "בחווה החקלאית של בית ספרנו" ו"בצל עצי האקליפטוס" – תיאורי מקום של הנשוא.
משפט III – איחוי. שני נשואים: "מאביקה", "רגישה". "אך" היא מילת קישור של איחוי (ניגוד), ושני החלקים עומדים כל אחד בפני עצמו – לכל אחד נושא ונשוא משלו. איבר ב: נושא – היא, נשוא – רגישה.
(2)
טעות נפוצה: לתחום ב־I רק את פסוקית הלוואי, או לסגור את פסוקית הסיבה לפני "שפוגעים". ב־(2) לכתוב ש"מעץ" הוא תיאור או מושא – שואלים למה הוא מתייחס: לשם "כוורות", ולכן לוואי.
סעיף ב
לאחר הצבת הכוורות במטע גדל יבול השקדים באופן ניכר.
(אפשר גם: "אחרי הצבת הכוורות במטע...", "בעקבות הצבת הכוורות במטע...")
שלב 1 – זיהוי הפסוקית: [לאחר שהוצבו הכוורות במטע] – פסוקית זמן ("לאחר ש..."), ובה נשוא בסביל: "הוצבו".
שלב 2 – המרה לצירוף שמני: כדי לקבל משפט פשוט מבטלים את הנשוא שבפסוקית והופכים אותו לשם פעולה: "הוצבו" (הֻפְעַל של הִצִּיב) ← "הצבת" (שם הפעולה של בניין הפעיל: הַצָּבָה; בסמיכות – הַצָּבַת). מילת השעבוד "לאחר ש" הופכת למילת היחס "לאחר". כך הפסוקית נעשית תיאור זמן: "לאחר הצבת הכוורות במטע".
בדיקה: נשאר נשוא אחד בלבד – "גדל" – ולכן המשפט פשוט, והמשמעות (סדר הזמנים) לא השתנתה. גם "אחרי הצבת..." מתקבל; "בעקבות הצבת..." מתקבל אם המשמעות נשמרת.
טעות נפוצה: להשאיר פועל נטוי ("לאחר שהציבו את הכוורות...") – זה עדיין משפט מורכב.
שאלה 8 · פסוקיות נושא, לוואי ותכלית; חלקים כוללים
לפניכם שני משפטים מורכבים, ובהם פסוקיות המסומנות בקו.
I. מי שמתאמן בכדורסל מגיל צעיר, רוכש מיומנויות תנועה וקואורדינציה המועילות לו גם בענפי ספורט אחרים.
II. כדי שהקבוצה תנצח במשחק הגמר, חשוב שכל השחקנים ישמרו על כושר גופני.
(1) מהו התפקיד התחבירי המשותף לשתי הפסוקיות המסומנות בקו? ______
(2) בכל אחד מן המשפטים I ו־II יש פסוקית נוספת, שאינה מסומנת בקו.
בכל משפט תחמו את הפסוקית הנוספת, וציינו מעליה את התפקיד התחבירי שלה.
לפניכם שני משפטים, ובכל אחד מהם יש חלק כולל.
I. לקראת משחק הגמר תרגלו שחקני הקבוצה כדרור, מסירות וקליעות לסל.
II. המאמנת בחרה בשחקן לא בגלל הגובה שלו אלא בגלל הקליעה המדויקת שלו.
(1) מתחו קו מתחת לחלק הכולל בכל אחד מן המשפטים.
(2) השלימו את הטבלה שלפניכם – ציינו את התפקיד התחבירי של החלק הכולל בכל משפט ואת הקשר הלוגי שבחלק הכולל.
| משפט | התפקיד התחבירי של החלק הכולל במשפט | הקשר הלוגי בחלק הכולל |
|---|---|---|
| משפט I | ||
| משפט II |
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
(1) פסוקית נושא.
(2)
I. מי שמתאמן בכדורסל מגיל צעיר, רוכש מיומנויות תנועה וקואורדינציה [המועילות לו גם בענפי ספורט אחרים.]פסוקית לוואי
II. [כדי שהקבוצה תנצח במשחק הגמר,]פסוקית תכלית (תיאור תכלית) חשוב שכל השחקנים ישמרו על כושר גופני.
(1) פסוקית נושא – בשני המשפטים.
(2) הפסוקיות הנוספות:
טעות נפוצה: לזהות את פסוקית התכלית כפסוקית סיבה או תנאי; להשאיר את המילה "כדי" מחוץ לתחימה; לא לזהות את "המועילות..." כפסוקית משום שאין בה "ש".
סעיף ב
(1)
I. לקראת משחק הגמר תרגלו שחקני הקבוצה כדרור, מסירות וקליעות לסל.
II. המאמנת בחרה בשחקן לא בגלל הגובה שלו אלא בגלל הקליעה המדויקת שלו.
(2)
| משפט | התפקיד התחבירי של החלק הכולל במשפט | הקשר הלוגי בחלק הכולל |
|---|---|---|
| משפט I | מושא | הוספה (ריבוי) |
| משפט II | תיאור (סיבה; די לכתוב "תיאור") | ניגוד |
חלק כולל – שני רכיבים או יותר שממלאים אותו תפקיד ונקשרים לאותו נשוא, מחוברים בפסיק או במילת קישור.
משפט I. הנשוא: "תרגלו"; הנושא: "שחקני (הקבוצה)". מה תרגלו? "כדרור", "מסירות", "קליעות לסל" – שלושה רכיבים שווי תפקיד, המשלימים את הפועל היוצא "תרגל", ולכן החלק הכולל הוא מושא. הקשר ביניהם – הוספה (מנייה בפסיק וב־ו' החיבור). "לקראת משחק הגמר" – תיאור זמן, אינו חלק מן החלק הכולל.
משפט II. הנשוא: "בחרה"; הנושא: "המאמנת"; "בשחקן" – מושא. מדוע בחרה בו? "(לא) בגלל הגובה שלו" ו"(אלא) בגלל הקליעה המדויקת שלו" – שני רכיבים שווי תפקיד: תיאור (סיבה). המבנה "לא... אלא" מציין ניגוד בין הרכיבים: הרכיב הראשון נשלל, והשני בא במקומו (לא זה – אלא זה). זהו גם מבנה הדגשה: הוא מבליט את הסיבה האמיתית לבחירה. את הקו יש למתוח על שני הרכיבים, כולל "לא" ו"אלא".
טעות נפוצה: לכתוב בטבלה את החלק הכולל עצמו במקום את תפקידו (מושא / תיאור); לסמן במשפט II את "בשחקן" כחלק מן החלק הכולל; לכתוב שבמשפט I החלק הכולל הוא תיאור.
שאלה 9 · נשוא, אוגד, "יש" ו"אין", חלקי דיבור, המרה לפסוקית תנאי
לפניכם שלושה משפטים.
I. התפאורנים עשו את התפאורה מקרטון ממוחזר.
II. ההצגה הצנועה של שכבת י"א נעשתה לאירוע המרכזי של השנה.
III. בשנים האחרונות הבמאית הצעירה עושה חיל בתחום התיאטרון לילדים.
בכל משפט מתחו קו מתחת לנשוא.
לפניכם שני משפטים, ובכל אחד מהם המילה "יש" מסומנת בקו.
– לפני תחילת ההצגה יש לכבות את הטלפונים הניידים. ______
– בהצגה יש ארבע תמונות: בשוק, בנמל, בארמון ועל חוף הים. ______
כתבו ליד כל משפט מילה שיכולה להחליף את המילה "יש" בלי לשנות את משמעות המשפט.
לפניכם שני משפטים, ובכל אחד מהם מילה המסומנת בקו.
– באולם הישן אין מיזוג אוויר. ______
– הבמאי של ההצגה אינו שחקן מקצועי. ______
כתבו ליד כל משפט את התפקיד התחבירי של המילה המסומנת בקו.
לפניכם דו־שיח משעשע בקופת האולם לפני ההצגה.
– הקופאית: אוי, המחשבון בקופה לא מחשב!
– הבמאי: נכון, הוא מחשבון, לא מחשב.
(1) לאיזה חלק דיבור שייכת המילה "מחשב" בדברי הקופאית? ______
(2) לאיזה חלק דיבור שייכת המילה "מחשב" על פי תשובת הבמאי? ______
לפניכם משפט פשוט. המירו אותו במשפט מורכב בקשר לוגי מתאים.
ההצגה תועבר לאולם הספורט במקרה של ירידת גשמים בערב.
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
I. התפאורנים עשו את התפאורה מקרטון ממוחזר.
II. ההצגה הצנועה של שכבת י"א נעשתה לאירוע המרכזי של השנה.
III. בשנים האחרונות הבמאית הצעירה עושה חיל בתחום התיאטרון לילדים.
הרעיון בשאלה: אותו שורש (ע-ש-ה) בשלושה תפקידים שונים.
I – הנשוא: עשו. פועל במשמעותו הממשית (ייצרו, בנו). "את התפאורה" – מושא; "מקרטון ממוחזר" – תיאור (החומר שממנו נעשתה).
II – הנשוא: לאירוע המרכזי של השנה. "נעשה ל..." הוא אוגד (כמו "נהפך ל", "היה", "נהיה"): הוא קושר בין הנושא "ההצגה" לבין מה שנאמר עליה, ואינו מציין פעולה. מה שנאמר על הנושא הוא "האירוע המרכזי של השנה", ולכן הוא הנשוא (נשוא שמני). בדיקה: "ההצגה – האירוע המרכזי של השנה".
III – הנשוא: עושה חיל. זהו ניב (צירוף כבול) שמשמעו "מצליחה מאוד". המילים בניב אינן מתפרקות לתפקידים נפרדים, ולכן כל הניב הוא הנשוא. "בשנים האחרונות" ו"בתחום התיאטרון לילדים" – תיאורים.
טעות נפוצה: לסמן במשפט II את "נעשתה" כנשוא (היא אוגד), ובמשפט III לסמן רק "עושה" ולראות ב"חיל" מושא.
סעיף ב
משפט 1: צריך / חובה / חייבים (גם: הכרחי, נדרש).
משפט 2: קיימות (גם: ישנן, מופיעות).
משפט 1 – "יש" מודאלי. "יש" + שם פועל ("יש לכבות") מבטא חובה, ויחד הם נשוא מודאלי. לכן מחליפים במילה מודאלית: "צריך לכבות", "חובה לכבות", "חייבים לכבות".
משפט 2 – "יש" של קיום. "יש ארבע תמונות" פירושו "קיימות ארבע תמונות"; "יש" הוא נשוא (מילה דמוית פועל), ו"תמונות" הוא הנושא. ההחלפה צריכה להתאים לנושא במין ובמספר: קיימות (נקבה רבות, כמו "תמונות"). מתקבלת גם הצורה הנטויה ישנן, המתאימה לנושא במין ובמספר.
טעות נפוצה: במשפט 2 לכתוב "קיימים", "קיים" או "ישנם" בלי התאמה לנושא (תמונות – נקבה רבות), או להחליף בשני המשפטים באותה מילה.
סעיף ג
"אין" – נשוא.
"אינו" – אוגד.
"אין" – נשוא. "אין" הוא ההפך של "יש" של קיום: "אין מיזוג אוויר" = "לא קיים מיזוג אוויר". הוא הנשוא (מילה דמוית פועל), והנושא הוא "מיזוג (אוויר)"; "באולם הישן" – תיאור מקום.
"אינו" – אוגד. "אינו" היא מילת שלילה בנטייה (אינני, אינך, אינו, אינה) העומדת בין הנושא לנשוא השמני: נושא – "הבמאי (של ההצגה)", נשוא – "שחקן (מקצועי)". היא מתאימה לנושא במין ובמספר (הבמאי – אינו), כמו אוגד ("הבמאי הוא לא שחקן מקצועי").
טעות נפוצה: לכתוב ששתי המילים הן "מילות שלילה" – נדרש התפקיד התחבירי, והוא שונה בשני המשפטים.
סעיף ד
(1) פועל.
(2) שם עצם.
(1) פועל. הקופאית אומרת "המחשבון לא מְחַשֵּׁב" – כלומר המחשבון אינו עורך את החישוב. "מְחַשֵּׁב" היא צורת בינוני של הפועל "חִשֵּׁב" (שורש ח-ש-ב, בניין פיעל), והיא הנשוא במשפט ("המחשבון" – נושא).
(2) שם עצם. הבמאי עונה "נכון, הוא מחשבון, לא מחשב", כלומר הוא מבין את המילה כ"מַחְשֵׁב" – שמו של מכשיר אחר – שם עצם. ההומור נוצר מן הכפל: בכתיב בלי ניקוד אותה צורה כתובה היא גם פועל (מְחַשֵּׁב) וגם שם עצם (מַחְשֵׁב).
טעות נפוצה: לכתוב "שם עצם" גם ב־(1). בדברי הקופאית "מחשב" מציין פעולה שהמחשבון אמור לעשות, ולכן הוא פועל בבינוני.
סעיף ה
ההצגה תועבר לאולם הספורט אם ירדו גשמים בערב.
(אפשר גם: "...במקרה שירדו גשמים בערב" / "...אם ירד גשם בערב".)
שלב 1 – זיהוי הקשר: "במקרה של ירידת גשמים בערב" הוא תיאור תנאי: ההעברה לאולם הספורט תתרחש רק אם יתקיים התנאי.
שלב 2 – הפיכת הצירוף לפסוקית: מחליפים את שם הפעולה "ירידת" בפועל נטוי ("ירדו"), "גשמים" נעשה הנושא של הפסוקית, ומוסיפים מילת שעבוד של תנאי ("אם", "במקרה ש"). מתקבל משפט מורכב: העיקרי "ההצגה תועבר לאולם הספורט" + [אם ירדו גשמים בערב] – פסוקית תיאור תנאי.
בדיקה: יש שני נשואים ("תועבר", "ירדו"); הפסוקית תלויה בעיקרי; המשמעות נשמרה.
טעות נפוצה: לכתוב משפט איחוי ("ירדו גשמים, ולכן ההצגה תועבר...") או להשאיר שם פעולה ("אם תהיה ירידת גשמים") – אז הפועל בפסוקית אינו מבטא את הפעולה עצמה, וההמרה אינה מלאה.
שאלה 10 · תמורה וביטוי מכליל; צירוף משפטים בקשר סיבה; תפקיד מילות שאלה; פסוקיות ב"כי"
לפניכם משפט.
במועדון הקולנוע השכונתי נהנים המבוגרים מהקרנת סרטים ישנים, כגון סרטים אילמים ומחזות זמר קלאסיים.
לפניכם שני משפטים.
(1) הסרט החדש זכה בפרס הקהל בפסטיבל.
(2) הצופים התרגשו מאוד מן הסיפור האמיתי של הגיבורה.
המירו את שני המשפטים במשפט מורכב ובו קשר לוגי מתאים.
לפניכם שני משפטים ובהם מילות שאלה. כתבו ליד כל משפט את התפקיד התחבירי של מילת השאלה.
(1) את מי ראיין העיתונאי אחרי ההקרנה? ______
(2) מה הצחיק את הקהל באולם? ______
לפניכם שני משפטים מורכבים, ובכל אחד מהם המילה כי פותחת פסוקית.
(1) השמועה כי הקולנוע השכונתי ייסגר בקרוב הדאיגה את התושבים.
(2) הצופים יצאו מן האולם באמצע הסרט כי הקול לא נשמע היטב.
בכל אחד מן המשפטים תחמו את הפסוקית, וציינו את התפקיד התחבירי שלה.
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
מהי תמורה: רכיב שבא אחרי רכיב אחר, ממלא את אותו תפקיד ומפרט או מבהיר אותו. תמורה פותחת לא פעם במילים "כגון", "למשל", "כלומר", ומופרדת בפסיק.
התמורה: "כגון סרטים אילמים ומחזות זמר קלאסיים" – אלה דוגמאות ל"סרטים ישנים". אפשר לבדוק: "נהנים מהקרנת סרטים אילמים ומחזות זמר קלאסיים" – המשפט נשאר הגיוני, כי התמורה ממלאת את מקום הביטוי המכליל.
הביטוי המכליל: "סרטים (ישנים)" – הכלל שהתמורה מפרטת.
התפקיד – לוואי: הנשוא הוא "נהנים", הנושא – "המבוגרים", ו"מהקרנת" הוא המושא (נהנים ממה?). "סרטים" הוא הסומך של "הקרנת" (הקרנה של מה?) – כלומר לוואי בתוך צירוף המושא. התמורה מקבלת את אותו תפקיד.
טעות נפוצה: לכתוב שתפקיד הביטוי המכליל הוא "מושא" – "מהקרנת" הוא המושא, ו"סרטים" הוא לוואי בתוכו.
סעיף ב
הסרט החדש זכה בפרס הקהל בפסטיבל, כי הצופים התרגשו מאוד מן הסיפור האמיתי של הגיבורה.
(אפשר גם: "מפני ש / משום ש / כיוון ש..."; או: "מאחר שהצופים התרגשו מאוד מן הסיפור האמיתי של הגיבורה, זכה הסרט החדש בפרס הקהל בפסטיבל".)
שלב 1 – הקשר הלוגי: משפט (2) מסביר מדוע קרה מה שבמשפט (1): פרס הקהל ניתן לפי בחירת הצופים, והם התרגשו מן הסרט. זה קשר של סיבה ותוצאה ((2) = הסיבה, (1) = התוצאה).
שלב 2 – משפט מורכב: משפט מורכב נבנה במילת שעבוד – לסיבה: "כי", "מפני ש", "משום ש", "כיוון ש", "מאחר ש". הסיבה הופכת לפסוקית תיאור סיבה:
הסרט החדש זכה בפרס הקהל בפסטיבל [כי הצופים התרגשו מאוד מן הסיפור האמיתי של הגיבורה.]פסוקית תיאור סיבה
טעות נפוצה: "ולכן" או "לפיכך" – אלה מילות איחוי, והתוצאה היא משפט איחוי ולא מורכב; או קשר הפוך ("הצופים התרגשו כי הסרט זכה בפרס").
סעיף ג
(1) מושא
(2) נושא
השיטה: עונים על השאלה במשפט שלם, ובודקים את תפקיד המילה שמחליפה את מילת השאלה.
(1) את מי – מושא. תשובה: "העיתונאי ראיין את הבמאית אחרי ההקרנה". הנושא הוא "העיתונאי" (הוא ראיין – התאמה בגוף, במין ובמספר), ו"את מי" הוא מי שהעיתונאי ראיין – מושא (מסומן גם ב"את").
(2) מה – נושא. תשובה: "הסצנה האחרונה הצחיקה את הקהל". "מה" הוא הגורם לפעולה; "את הקהל" הוא המושא (מסומן ב"את"), ולכן "מה" הוא נושא.
טעות נפוצה: ב־(1) לכתוב "נושא" כי מילת השאלה בראש המשפט – אבל הנושא הוא "העיתונאי", שבא אחרי הנשוא; ב־(2) לכתוב "מושא" כי "מה" נשמע כמו דבר שעליו פועלים.
סעיף ד
(1) השמועה [כי הקולנוע השכונתי ייסגר בקרוב]פסוקית לוואי הדאיגה את התושבים.
(2) הצופים יצאו מן האולם באמצע הסרט [כי הקול לא נשמע היטב.]פסוקית סיבה (פסוקית תיאור סיבה)
הנקודה: המילה "כי" משמשת בשני תפקידים – כמו "ש" (פותחת פסוקית תוכן), או כמו "מפני ש" (פותחת פסוקית סיבה). מכריעים לפי השאלה שהפסוקית עונה עליה. בדיקה טובה: להחליף את "כי" ב"ש" או ב"מפני ש" ולראות מה נשאר הגיוני.
(1) פסוקית לוואי. החלק העיקרי: "השמועה... הדאיגה את התושבים" (נושא: השמועה, נשוא: הדאיגה, מושא: את התושבים). הפסוקית באה מיד אחרי שם העצם "השמועה" ומפרטת את תוכנה: איזו שמועה? – [כי הקולנוע השכונתי ייסגר בקרוב]. כאן "כי" = "ש" ("השמועה שהקולנוע ייסגר..."). פסוקית שמתארת שם עצם היא פסוקית לוואי. שימו לב שהפסוקית מסתיימת לפני הנשוא "הדאיגה".
(2) פסוקית סיבה. החלק העיקרי: "הצופים יצאו מן האולם באמצע הסרט". "מדוע יצאו?" – [כי הקול לא נשמע היטב]. כאן "כי" = "מפני ש". הפסוקית מחליפה תיאור סיבה ("בגלל הקול הגרוע") – פסוקית תיאור סיבה.
טעות נפוצה: לתחום ב־(1) עד סוף המשפט (כולל "הדאיגה את התושבים") – "הדאיגה" הוא נשוא החלק העיקרי; או לכתוב ב־(1) "פסוקית סיבה" רק בגלל המילה "כי".
שאלה 11 · קשרים לוגיים, מבנה "לא... אלא", תמורה
לפניכם שני משפטים.
I. חיסכון במים לא רק מקטין את חשבון המים של המשפחה, אלא גם שומר על משאבי הטבע. ______
II. הפתרון לבעיה אינו הגבלה מלאכותית של הצריכה, אלא שינוי הרגלים בבית. ______
(1) ציינו ליד כל משפט את סוג הקשר הלוגי שבו.
(2) כתבו את משפט I מחדש בלי להשתמש במבנה "לא... אלא...". שמרו על הקשר הלוגי במשפט.
לפניכם שלושה משפטים ובכל אחד מהם יש תמורה.
I. בבית הספר התקיים דיון על הייצור של מוצרים עתירי מים, כמו בגדי כותנה ובשר.
II. אנו הצרכנים נושאים באחריות לחיסכון במים.
III. המדריכה הציעה שנאמץ הרגלים פשוטים: מקלחת קצרה, סגירת הברז בזמן צחצוח השיניים והפעלת מדיח כלים מלא בלבד.
(1) בכל אחד מן המשפטים – סמנו את התמורה.
(2) ציינו את התפקיד התחבירי של המילה/המילים שהתמורה ממירה בכל משפט.
משפט I ______
משפט II ______
משפט III ______
לפניכם קטע מתוך כתבה בעיתון מקומי.
בשנים האחרונות מתרבות הקריאות לחסוך במים. אך מיזם חדש של קבוצת סטודנטים עורר עניין רב במיוחד. "טיפה לטיפה" מציע לתושבים חיישן זול שמתריע: "הברז שלכם דולף!".
על פי מידע מהקטע, נסחו משפט אחד פשוט ובו תמורה. אין להשתמש בכל המידע שבקטע.
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
(1) I. ריבוי / הוספה. II. ניגוד.
(2) חיסכון במים מקטין את חשבון המים של המשפחה ושומר על משאבי הטבע.
(אפשר גם: "...מקטין את חשבון המים של המשפחה, וגם / ונוסף על כך שומר על משאבי הטבע.")
(1) משפט I – ריבוי (הוספה). "לא רק... אלא גם..." – שתי התוצאות נכונות יחד: החיסכון גם מקטין את החשבון וגם שומר על הטבע. "גם" מסמנת הוספה.
משפט II – ניגוד. "אינו... אלא..." – החלק הראשון נשלל ("הגבלה מלאכותית" אינה הפתרון) ובמקומו מוצג החלק השני ("שינוי הרגלים"). אין "גם".
ההבדל בקצרה: "לא רק X אלא גם Y" – X וגם Y (ריבוי); "לא X אלא Y" – Y במקום X (ניגוד).
(2) שומרים על הריבוי בעזרת ו' החיבור או "וגם / נוסף על כך": "חיסכון במים מקטין את חשבון המים של המשפחה ושומר על משאבי הטבע" (משפט פשוט עם נשוא כולל).
טעות נפוצה: לכתוב "ניגוד" למשפט I בגלל "אלא", או לכתוב ב־(2) "אבל" – זה משנה את הקשר לניגוד.
סעיף ב
(1)
I. ...של מוצרים עתירי מים, כמו בגדי כותנה ובשר.
II. אנו הצרכנים נושאים באחריות...
III. ...הרגלים פשוטים: מקלחת קצרה, סגירת הברז בזמן צחצוח השיניים והפעלת מדיח כלים מלא בלבד.
(2) משפט I – לוואי. משפט II – נושא. משפט III – מושא.
מהי תמורה: צירוף שמני שבא אחרי שם אחר, מתייחס לאותו דבר ומפרט או מזהה אותו, ותפקידו זהה לתפקיד המילה שהוא ממיר. לכן ב־(2) קובעים את תפקיד המילה המומרת.
משפט I: "כמו בגדי כותנה ובשר" מפרטת את "מוצרים עתירי מים". "של מוצרים" הוא לוואי של "הייצור" (הייצור של מה?). לכן – לוואי.
משפט II: "הצרכנים" מזהה את "אנו". "אנו" הוא הנושא של "נושאים" (מי נושאים באחריות? – אנו). בדיקה: "הצרכנים נושאים באחריות..." – התמורה עומדת במקום הנושא.
משפט III: אחרי הנקודתיים מפורטים ההרגלים – תמורה (בצורת חלק כולל) של "הרגלים". "הרגלים" הוא המושא של "נאמץ" (נאמץ מה?). המשפט כולו מורכב: "המדריכה הציעה" + [שנאמץ...] – פסוקית מושא, והתמורה נמצאת בתוכה.
טעות נפוצה: לכתוב ב־II "תיאור" או לסמן "אנו הצרכנים" כולו כתמורה; לכתוב ב־I "מושא" בגלל "על הייצור" – המילה המומרת היא "מוצרים", לוואי של "הייצור".
סעיף ג
המיזם "טיפה לטיפה" מציע לתושבים חיישן זול.
(אפשר גם: "המיזם החדש, 'טיפה לטיפה', עורר עניין רב במיוחד.")
שני תנאים: משפט פשוט (נשוא אחד, בלי פסוקית) ובו תמורה.
איך בונים: "מיזם חדש" ו"טיפה לטיפה" הם שני שמות לאותו דבר. מצמידים: "המיזם "טיפה לטיפה"" – שם המיזם הוא תמורה של "המיזם". מוסיפים נשוא אחד: "מציע לתושבים חיישן זול" או "עורר עניין רב במיוחד".
בדיקה: נשוא אחד, אין מילת שעבוד. משמיטים את "שמתריע: '...'" – פסוקית לוואי (ובתוכה דיבור ישיר) שהייתה הופכת את המשפט למורכב.
טעות נפוצה: להשאיר "חיישן זול שמתריע..." – והמשפט נעשה מורכב.
מערכת הצורות
שאלה 12 · שורש ובניין; תי"ו שורשית ומוספית; שורש ובניין של מוֹלֵךְ
ציינו ליד כל אחד מן הפעלים שלפניכם את השורש ואת הבניין שלו.
נְדַקְלֵם השורש: ______ הבניין: ______
נוֹקִיר השורש: ______ הבניין: ______
מְשֻׁמָּן (משומן) השורש: ______ הבניין: ______
מֵכִיל מים השורש: ______ הבניין: ______
לפניכם שני משפטים, ובכל אחד מהם מודגשת המילה "תָּלוּשׁ".
בכל משפט ציינו את חלק הדיבור של המילה המודגשת (פועל, שם עצם, שם תואר), והקיפו את האפשרות הנכונה בנוגע לתפקיד האות תי"ו במילה: מוספית או שורשית.
(1) אדם תָּלוּשׁ מסביבתו מתקשה ליצור קשרים חדשים.
חלק הדיבור: ______, האות תי"ו היא: מוספית / שורשית.
(2) אם תָּלוּשׁ את הבצק היטב, הלחם יצא רך ואוורירי.
חלק הדיבור: ______, האות תי"ו היא: מוספית / שורשית.
לפניכם משפט, ובו מודגש פועל.
במטבח של סבתא מוֹלֵךְ סדר מופתי.
הקיפו את התשובות הנכונות מבין האפשרויות הנתונות.
הפועל מוֹלֵךְ במשפט זה נגזר מן השורש ה-ל-ך / מ-ל-ך, ונוטה בבניין קל / הפעיל.
◂ פתרון מלא לשאלה 12
סעיף א
נְדַקְלֵם – השורש: ד-ק-ל-ם, הבניין: פיעל
נוֹקִיר – השורש: י/ו-ק-ר, הבניין: הפעיל
מְשֻׁמָּן – השורש: ש-מ-ן, הבניין: פועל (פֻּעַל)
מֵכִיל – השורש: כ-ו/י-ל, הבניין: הפעיל
שימו לב: בשני הפעלים הראשונים יש נ' בתחילת המילה, והיא סימן עתיד (מוספית); במְשֻׁמָּן הנ' היא אות שורש. ובמֵכִיל – המ' היא סימן הבינוני ולא אות שורש.
טעות נפוצה: לכתוב שורש נ-ד-ק-ל-ם (כאילו הנ' אות שורש) או בניין נפעל ל"נדקלם"; ל"נוקיר" – שורש נ-ק-ר (כאילו הנ' אות שורש) או בניין נפעל; ל"משומן" – בניין פיעל (זהו הסביל שלו – פועל); ל"מכיל" – שורש מ-כ-ל (כאילו המ' אות שורש).
סעיף ב
(1) חלק הדיבור: שם תואר; האות תי"ו: שורשית.
(2) חלק הדיבור: פועל; האות תי"ו: מוספית.
משפט (1): "אדם תָּלוּשׁ מסביבתו" – המילה מתארת את שם העצם "אדם" (איזה אדם? – תלוש, מנותק) – שם תואר (בצורתה זו צורת בינוני פעול של קל, אבל כאן היא אינה מציינת פעולה – היא מתארת תכונה קבועה של האדם, כמו "מנותק"). השורש ת-ל-ש (תָּלַשׁ, תְּלִישָׁה), במשקל קָטוּל (כמו סָגוּר, שָׁבוּר) – ולכן הת' היא שורשית. (ריבוי: תְּלוּשִׁים, נקבה: תְּלוּשָׁה – הת' נשמרת בכל הנטיות.)
משפט (2): "אם תָּלוּשׁ את הבצק" = אם (אתה) תעבד את הבצק בידיים. זהו פועל בעתיד, גוף נוכח, מן השורש ל-ו-ש (לָשׁ, לָלוּשׁ – "לש בצק"), בניין קל: אָלוּשׁ, תָּלוּשׁ, יָלוּשׁ, נָלוּשׁ. הת' היא סימן העתיד של גוף "אתה" – ולכן מוספית. (אפשר לבדוק בהחלפת גוף: "אם נָלוּשׁ", "אם יָלוּשׁ" – הת' מתחלפת, כלומר אינה חלק מן השורש. ויש גם מושא: "את הבצק" – סימן לפועל.)
הכלל: אות שמתחלפת כשמשנים גוף או זמן – מוספית; אות שנשארת בכל הנטיות – שורשית.
טעות נפוצה: לכתוב במשפט (2) "שם תואר" רק משום שהצורה זהה; לא לשים לב ש"תלוש את הבצק" הוא פעולה שאתה עושה.
סעיף ג
השורש: מ-ל-ך; הבניין: קל.
משמעות: "במטבח מוֹלֵךְ סדר" = הסדר שולט, הוא "המלך" במקום (מָלַךְ – שלט).
התבנית: מוֹלֵךְ = מ־וֹ־ל־ֵ־ך בתבנית קוֹטֵל – בינוני פועל של בניין קל (כמו כּוֹתֵב, שׁוֹמֵר). המ' כאן היא אות שורש, לא סימן בינוני: עבר – מָלַךְ; שם פועל – לִמְלֹךְ; שמות – מֶלֶךְ, מַלְכָּה.
למה לא ה-ל-ך בהפעיל? הפועל "הוֹלִיךְ" (הוביל, גרם ללכת) נוטה בהפעיל כמו גזרת פ"י, ובינוני הפעיל בא בתבנית מוֹקִיל – עם חיריק ויו"ד אחרי האות השנייה: מוֹלִיךְ, כמו מוֹרִיד, מוֹשִׁיב. במילה מוֹלֵךְ יש צירי ואין יו"ד – ולכן זו אינה צורת הפעיל.
טעות נפוצה: לזהות את המ' כסימן בינוני ולבחור ה-ל-ך / הפעיל (בגלל הדמיון ל"מוליך").
שאלה 13 · שמות מאותו שורש; תפקיד המ"ם; דרכי תצורה
בבית הספר נערכה תחרות לבחירת שם למבצע התרומות השנתי. לפניכם ארבעה שמות שהוצעו, ויש להם שורש משותף.
נָרִים, מֵרִים, תְּרוּמָה, תָּרִים
(1) ציינו את השורש המשותף לארבעת השמות. ______
(2) הקיפו את השם שאינו פועל.
(3) ציינו את הבניין המשותף לשלושת השמות שהם פעלים. ______
(4) מבין שלושת הפעלים ציינו את הפועל היוצא דופן מבחינת הזמן, וציינו את הזמן שלו.
הפועל: ______ הזמן: ______
(5) לפניכם הסיסמה שנבחרה למבצע, ובה מודגש פועל נוסף מאותו השורש.
הָרֵם את תרומתך – גם מטבע אחד חשוב!
ציינו את הבניין ואת הזמן/הדרך של הפועל המודגש במשפט.
הבניין: ______ הזמן/הדרך: ______
לפניכם שלושה משפטים, ובכל אחד מהם מודגשת מילה.
ציינו ליד כל משפט את התפקיד של האות מ"ם המוגדלת בכל מילה מודגשת: שורשית או מוספית.
לפניכם שמות של שלושה כלים ממעבדת המדעים של בית הספר.
מַגְדֶּלֶת, מַדְחֹם (מדחום), מַשְׁפֵּךְ
(1) הקיפו את המילה היוצאת דופן מבחינת דרך התצורה שלה.
(2) ציינו את דרך התצורה של המילה היוצאת דופן, ופרטו אותה.
דרך התצורה: ______
פירוט: ______
(3) ציינו את דרך התצורה המשותפת לשתי המילים האחרות. ______
◂ פתרון מלא לשאלה 13
סעיף א
(1) ר-ו-ם.
(2) תְּרוּמָה.
(3) הפעיל.
(4) הפועל: מֵרִים, הזמן: הווה (בינוני).
(5) הבניין: הפעיל, הזמן/הדרך: ציווי.
(1) השורש: בכל המילים חוזרות האותיות ר' ו־מ', וביניהן תנועת i או u – סימן של גזרת ע"ו/י (האות האמצעית נעלמה או באה כתנועה). השורש ר-ו-ם (רם, הֵרִים, רוֹמֵם).
(2) השם שאינו פועל – תְּרוּמָה: ת' + רוּם + ־ָה, משקל תְּקוּמָה (תְּנוּעָה, תְּשׁוּקָה) – שם עצם (תרומה = מה שמרימים ונותנים לטובת אחרים). הת' היא חלק מן המשקל ולא אות שורש. בשלושת האחרים יש תחיליות נטייה של פועל (נָ־, מֵ־, תָּ־) ותנועת i של הפעיל.
(3) הבניין המשותף – הפעיל: בגזרת ע"ו הפעיל נוטה: עבר הֵרִים, הווה מֵרִים, עתיד אָרִים / תָּרִים / יָרִים / נָרִים (כמו הֵקִים – מֵקִים – יָקִים). החיריק המלא בהברה האחרונה הוא הסימן.
(4) יוצא הדופן בזמן – מֵרִים: נָרִים (אנחנו נרים) ותָּרִים (אתה / היא תרים) – עתיד; מֵרִים – הווה (בינוני), עם התחילית מֵ־ של הבינוני (מֵקִים, מֵבִין).
(5) הָרֵם – הפעיל, ציווי: הציווי של הפעיל בע"ו בא בתבנית הָקֵם, הָבֵן: ה' בקמץ וצירי ← הָרֵם. הציווי נגזר מן העתיד (תָּרִים) בהשמטת התחילית והוספת ה'. בסיסמה זו פנייה ישירה אל הקורא ובקשה לעשות מעשה – סימן נוסף של ציווי.
טעות נפוצה: לכתוב שורש ת-ר-ם (בגלל "תרומה") או ר-י-ם; לכתוב בניין קל; ב־(5) לכתוב "עבר" (בעבר – הֵרִים, בצירי ובחיריק).
סעיף ב
נִמְשַׁךְ – שורשית.
מוֹכְרִים – שורשית.
מוּכָנִים – מוספית.
הדרך: מוצאים את השורש של כל מילה. אם המ"ם היא אחת מאותיות השורש – שורשית; אם היא תחילית של בינוני (מְ־, מוּ־, מֵ־) – מוספית.
הבחנה בין מוֹכְרִים למוּכָנִים: בראשונה חולם (וֹ) ושווא – תבנית קוֹטְלִים של קל, והמ"ם בתוך השורש; בשנייה שורוק (וּ) וקמץ – תבנית מוּקָמִים של הופעל, והמ"ם תחילית. בדיקה: בפועל קרוב לכל מילה – מָכַר (המ"ם נשארת), הֵכִין (אין מ"ם).
טעות נפוצה: לכתוב שבכל מילה שמתחילה במ"ם המ"ם מוספית; לחשוב שב"נמשך" המ"ם היא תחילית (נ־מ־) של בניין.
סעיף ג
(1) מַדְחֹם.
(2) דרך התצורה: הלחם בסיסים. פירוט: מד + חום.
(3) שורש ומשקל.
הדרך: לכל מילה בודקים: האם אפשר לזהות בה שורש של שלוש אותיות ותבנית קבועה (משקל) – או שהיא מורכבת משתי מילים שלמות שחוברו.
לפירוט מלא: צריך לציין את שני הבסיסים – מד וחום.
טעות נפוצה: לחשוב שמדחום נוצר בשורש ומשקל (ד-ח-ם, משקל מַקְטֵל) בגלל הדמיון למשפך; לכתוב בפירוט "מדידה + חום" בלי לזהות את הבסיס "מד".
שאלה 14 · השלמת פעלים ושמות עצם לפי שורש
לפניכם קטע שחסרים בו פעלים. כתבו בכל מקום ריק את הפועל המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
רעיון האופניים השיתופיים ______ (י-צ-ר) בעירנו לפני כעשר שנים, אבל המערכת ______ (ק-ו-ם) על ידי העירייה רק לפני חמש שנים. למערכת מטרה ברורה – ______ (י-ס-ף) לתושבים דרך נסיעה זולה וירוקה.
פעם בשבוע כל זוגות האופניים ______ (ק-ר-צ-ף) ונשטפים במים. כשרוכב מגלה תקלה בבלמים, הוא מדווח עליה ביישומון. המידע ה______ (ר-ש-ם) במערכת ______ (ש-ד-ר) מייד לצוות התיקונים. היישומון יכול גם ______ (ס-מ-ן) על המפה את התחנות שיש בהן אופניים פנויים ו______ (ש-מ-ר) עבור המשתמש אופניים לרבע שעה.
לפניכם קטע שחסרים בו שמות עצם. כתבו בכל מקום ריק את שם העצם המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
לפני שנה ערכה העירייה סקר בקרב המשתמשים, כדי לבדוק אם חל ______ (ש-נ-י/ה) בהרגלי הנסיעה שלהם. אלפי ______ (מ-נ-י/ה) של המערכת ענו על שאלות הסקר. רוב ה______ (ג-ו-ב) היו חיוביות, ובעקבות הסקר הוחלט על ______ (ש-ל-ב) של עשרות תחנות חדשות במערכת ועל ______ (ש-פ-צ-ר) התחנות הוותיקות.
מהנדסי העירייה בחרו את מקום התחנות החדשות לפי ______ (ס-פ-ר) של העוברים והשבים בכל רחוב, וכל תחנה סומנה במספר ובצבע משלה. התברר שגם ב______ (ק-צ-י/ה) העיר יש ביקוש רב לאופניים.
◂ פתרון מלא לשאלה 14
סעיף א
נוצר (י-צ-ר)
הוקמה (ק-ו-ם)
להוסיף (י-ס-ף)
מקורצפים (ק-ר-צ-ף)
הנרשם / הרשום (ר-ש-ם)
משודר / שודר (ש-ד-ר)
לסמן (ס-מ-ן)
ולשמור (ש-מ-ר)
הדרך: לכל משבצת שואלים: (1) איזה זמן או צורה נדרשים (עבר, הווה, שם פועל)? (2) מי הנושא – ומה מינו ומספרו? (3) האם הנושא עושה את הפעולה (פעיל) או שהפעולה נעשית לו (סביל) – רמז חשוב: "על ידי".
טעות נפוצה: לכתוב "הקימה" (פעיל) למרות "על ידי"; לכתוב "מקרצפים" (פעיל) או "מקורצף" ביחיד – הנושא "זוגות האופניים" ברבים, והפעולה נעשית להם; לכתוב "משדר" (פעיל) במקום "משודר".
סעיף ב
שינוי (ש-נ-י/ה)
מנויים (מ-נ-י/ה)
התגובות (ג-ו-ב)
שילוב (ש-ל-ב)
שיפצור (ש-פ-צ-ר)
ספירה (ס-פ-ר)
בקצות / קצוות / קצה (ק-צ-י/ה)
הדרך: בוחרים שם מן המשפחה של השורש שמתאים למשמעות, ובודקים התאמה במספר ובמין למילים שסביבו.
טעות נפוצה: לכתוב "תגובה" ביחיד אף שהנשוא "היו חיוביות" ברבים; לכתוב "מספר" או "סיפור" במקום "ספירה" – "מספר" אינו פעולה, ו"סיפור" אינו מתאים למשמעות; לכתוב "שינויים" אחרי "חל" ביחיד; לכתוב "שיפוץ" – הוא נגזר משורש בן שלוש אותיות (ש-פ-צ), ואילו השורש הנתון מרובע.
שאלה 15 · מילים בתפקיד פועל ובתפקיד שם; שני שורשים; מיון לפי בניין
לפניכם ארבע מילים.
תַּדְפִּיס, תַּלְמִיד, תַּכְתִּיב, תַּדְרִיךְ
(1) איזו מן המילים אינה יכולה לשמש הן בתפקיד פועל הן בתפקיד שם? ______
(2) בחרו באחת משלוש המילים המשמשות הן בתפקיד פועל הן בתפקיד שם, והשלימו את הטבלה.
| המילה שבחרתם | ניתוח המילה בתפקיד פועל: שורש | בניין | גוף | ניתוח המילה בתפקיד שם: שורש | משקל |
|---|---|---|---|---|---|
למילה מוּשָׁב שתי משמעויות, כפי שאפשר לראות בשני המשפטים שלפניכם.
I. הציוד מוּשָׁב למחסן בסוף כל אימון.
II. התינוק מוּשָׁב בכיסא בטיחות בכל נסיעה.
כתבו את השורש של המילה מוּשָׁב בכל אחת משתי המשמעויות שלה.
השורש במשפט I: ______; השורש במשפט II: ______
לפניכם רשימת פעלים. מיינו את הפעלים בטבלה שלפניכם על פי הבניין.
נוֹבֵחַ, נוֹסִיף, נוֹדָע, נוֹטֵר, נוֹסָף, נוֹרִיד
| פעל (קל) | נפעל | הפעיל |
|---|---|---|
◂ פתרון מלא לשאלה 15
סעיף א
(1) תַּלְמִיד
(2) אחת מן האפשרויות:
| המילה | פועל: שורש | בניין | גוף | שם: שורש | משקל |
|---|---|---|---|---|---|
| תַּדְפִּיס | ד-פ-ס | הפעיל | נוכח (או נסתרת) | ד-פ-ס | תַּקְטִיל |
| תַּכְתִּיב | כ-ת-ב | הפעיל | נוכח (או נסתרת) | כ-ת-ב | תַּקְטִיל |
| תַּדְרִיךְ | ד-ר-ך | הפעיל | נוכח (או נסתרת) | ד-ר-ך | תַּקְטִיל |
(1) תַּלְמִיד – שם עצם במשקל תַּקְטִיל (שורש ל-מ-ד). אין פועל "הִלְמִיד" בהפעיל (לימוד הוא "לָמַד" או "לִמֵּד"), ולכן "תלמיד" אינה יכולה להיות צורת עתיד ("אתה תַּלְמִיד").
(2) שלוש המילים האחרות – בכל אחת מהן התי"ו היא סימן עתיד בפועל ותחילית של המשקל תַּקְטִיל בשם, והשורש זהה:
הגוף בפועל: תַּקְטִיל בעתיד מתאים ל"אתה" (נוכח) וגם ל"היא" (נסתרת); שתי התשובות נכונות.
טעות נפוצה: לכתוב לשם שורש בלי הת' ולפועל שורש עם הת' (או להפך); בשני התפקידים הת' אינה אות שורש.
סעיף ב
במשפט I (מוּשָׁב = מחזירים אותו): ש-ו-ב.
במשפט II (מוּשָׁב = מושיבים אותו): י/ו-ש-ב.
בשני המשפטים "מוּשָׁב" הוא בינוני של בניין הֻפְעַל – מ' + שורוק (מוּ־) + קמץ באות השנייה. אבל המשמעויות שונות, ולכן צריך לבדוק לכל אחת את הפועל הפעיל שלה.
משפט I – ש-ו-ב: "הציוד מוּשָׁב למחסן" = מישהו מחזיר אותו (מֵשִׁיב אותו). הפעיל: הֵשִׁיב – מֵשִׁיב; הופעל: הוּשַׁב – מוּשָׁב (כמו הוּקַם – מוּקָם, הוּבָא – מוּבָא). זו גזרת ע"ו: הו' שבאמצע השורש אינה נראית. מאותו שורש: שָׁב, תְּשׁוּבָה, הֲשָׁבָה.
משפט II – י/ו-ש-ב: "התינוק מוּשָׁב בכיסא" = מישהו מושיב אותו. הפעיל: הוֹשִׁיב – מוֹשִׁיב; הופעל: הוּשַׁב – מוּשָׁב (כמו הוּרַד – מוּרָד). זו גזרת פ"י/ו: השורוק בא במקום אות השורש הראשונה. מאותו שורש: יָשַׁב, יְשִׁיבָה, מוֹשָׁב.
הדרך: מעבירים לפעיל ומחפשים מילים קרובות במשמעות – למשמעות I "הֵשִׁיב", "הֲשָׁבָה" (בלי י'); למשמעות II "הוֹשִׁיב", "יָשַׁב" (עם י').
טעות נפוצה: לכתוב את אותו שורש לשתי המשמעויות, או לכתוב שורש מ-ש-ב (המ' היא סימן הבינוני ואינה אות שורש באף אחת מהן).
סעיף ג
| פעל (קל) | נפעל | הפעיל |
|---|---|---|
| נוֹבֵחַ, נוֹטֵר | נוֹדָע, נוֹסָף | נוֹסִיף, נוֹרִיד |
הקושי: כל הפעלים פותחים ב"נוֹ". צריך לברר אם הנ' היא אות שורש (קל), סימן נפעל, או סימן עתיד בגוף מדברים (הפעיל), ולהיעזר בתנועה של האות השנייה ובחיריק המלא שאחריה.
קל (בינוני פוֹעֵל – צירי באות השנייה):
נפעל (נוֹקְטָל בפ"י/ו – קמץ באות השנייה):
הפעיל (עתיד, גוף מדברים – הנ' סימן גוף, ואחרי האות השנייה חיריק מלא):
ההבחנה בין נוֹסָף לנוֹסִיף: אותו שורש (י-ס-ף), אבל קמץ באות השנייה (נפעל, בינוני) לעומת חיריק מלא אחריה (הפעיל, עתיד).
טעות נפוצה: לשבץ את כל המילים בנפעל בגלל הנ' בתחילתן, או לשבץ את "נוסף" ואת "נוסיף" באותו בניין משום שהשורש שלהן זהה.
שאלה 16 · צורנים סופיים, הלחם בסיסים ושאילה מלעז
לפניכם משפט, ובו שתי מילים מודגשות שנוצרו בדרך של בסיס וצורן סופי.
קַמְצָנוּת אינה תכונה רצויה, אבל תקציב מִשְׁפַּחְתִּי מתוכנן היטב חוסך כסף רב.
כתבו ליד כל אחת מן המילים את הבסיס שלה ואת משמעות הצורן הסופי.
קַמְצָנוּת: הבסיס ______; משמעות הצורן ______
מִשְׁפַּחְתִּי: הבסיס ______; משמעות הצורן ______
לפניכם רשימת שמות.
מֵידָע, כַּסְפּוֹמָט, מִסְחָר, מַחֲזֶמֶר, עֲרָפִיחַ, מִכְרָז
(1) הקיפו את השמות שדרך התצורה שלהם היא שורש ומשקל.
(2) ציינו את דרך התצורה המשותפת של השמות האחרים. ______
לפניכם שני צירופי מילים ובכל אחד מהם מודגשת מילה, שדרך התצורה שלה היא בסיס וצורן סופי.
בַּנְקַאי ותיק ______
פיקדון דּוֹלָרִי ______
(1) מה המשותף לבסיס של שתי המילים המודגשות? ______
(2) כתבו ליד כל מילה את המשמעות של הצורן הסופי שלה.
◂ פתרון מלא לשאלה 16
סעיף א
קַמְצָנוּת: הבסיס – קַמְצָן; משמעות הצורן ־וּת – שם עצם מופשט (תכונה, הפשטה: התכונה של מי שהוא קמצן).
מִשְׁפַּחְתִּי: הבסיס – מִשְׁפָּחָה; משמעות הצורן ־ִי – שם תואר (ייחוס/שייכות: של המשפחה, הקשור למשפחה).
השיטה: מפרקים את המילה מן הסוף: מורידים את הצורן הסופי ובודקים איזו מילה שלמה נשארת – זה הבסיס. אחר כך שואלים: מה הצורן הוסיף לבסיס?
טעות נפוצה: לכתוב לקמצנות בסיס "קמץ" או שורש (הבסיס הוא המילה השלמה "קמצן" – יש בה ־ָן, כמו בעצלנות ← עצלן); לכתוב לצורן ־ִי משמעות "שלי" (כינוי קניין) – כאן הוא יוצר שם תואר.
סעיף ב
(1) מֵידָע, מִסְחָר, מִכְרָז.
(2) הלחם בסיסים (כַּסְפּוֹמָט = כֶּסֶף + אוֹטוֹמָט; מַחֲזֶמֶר = מַחֲזֶה + זֶמֶר; עֲרָפִיחַ = עֲרָפֶל + פִּיחַ).
השיטה: מנסים לפרק כל שם לשתי מילים מוכרות. אם הפירוק מצליח – הלחם בסיסים; אם לא – מחפשים שורש ומשקל.
שורש ומשקל:
הלחם בסיסים – שתי מילים שהתחברו למילה אחת:
טעות נפוצה: לחשוב ש"מחזמר" נוצר משורש ומשקל בגלל המ"ם בתחילתו (מִקְטָל), או לחפש ל"כספומט" שורש. גם בהלחם האות מ' יכולה לפתוח את המילה.
סעיף ג
(1) הבסיס של שתי המילים הוא מילה שאולה מלעז (שאילה מלעז): בַּנְק; דּוֹלָר.
(2) בַּנְקַאי – הצורן ־אי: בעל מקצוע / עיסוק.
דּוֹלָרִי – הצורן ־ִי: שם תואר (ייחוס/שייכות) – פיקדון שקשור לדולר, שהוא בדולרים.
(1) הבסיס: מסירים את הצורן הסופי ובודקים מה נשאר:
המשותף: הבסיסים שאולים מלעז – הם אינם בנויים משורש עברי. (גם מילים לועזיות יכולות לקבל צורנים עבריים.)
(2) משמעות הצורנים:
טעות נפוצה: לכתוב ב־(1) "שניהם שמות עצם" או "שניהם מאותו שורש"; לכתוב לצורן ־ִי "שלי" (כינוי קניין) – ההקשר ("פיקדון דולרי") מראה שזה שם תואר.