מתכונת 7 בלשון ובעברית (שאלון 011281) - פתרון מלא
שאלון עיקרי (הבנה, הבעה ולשון) · שאלון 011281 · במבנה של הבגרות · 16 שאלות · 3 שעות
מבחן מתכונת בלשון במבנה של בחינת הבגרות. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא - פתרו בזמן של הבחינה, ורק אחר כך פתחו את הפתרונות.
מבנה המתכונת
א. משך הבחינה: שלוש שעות.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני חלקים.
חלק ראשון – הבנה והבעה – 50 נקודות
חלק שני – לשון – 50 נקודות
פרק א: שם המספר ואותיות השימוש
פרק ב: תחביר / פרק ג: מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר (נספח 2).
ד. הוראה מיוחדת: יש לענות על השאלות בגוף שאלון זה לפי ההוראות.
שימו לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
נספחים: נספח 1 – מאמרים; נספח 2 – דף עזר.
חלק ראשון – הבנה והבעה
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
קראו את המאמרים 1–3 שבנספח 1 המצורף, וענו על כל השאלות 1–5 שלפניכם.
הקפידו על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
(נספח 1 – מאמרים: לפניכם שלושה מאמרים. קראו אותם, וענו על השאלות בשאלון המחברת המצורף.)
שאלה 1 · הנושא המרכזי המשותף לטקסט 1 ולטקסט 2
מהו הנושא המרכזי המשותף לטקסט 1 ולטקסט 2?
הקיפו את התשובה הנכונה ביותר. (3 נקודות)
I. תחייתה של השפה העברית בעת החדשה.
II. היעלמותן של שפות והאפשרות לשמור עליהן.
III. השפעת הטכנולוגיה על לימוד שפות זרות.
IV. העברת שפה מדור לדור בתוך המשפחה.
◂ פתרון מלא לשאלה 1
II. היעלמותן של שפות והאפשרות לשמור עליהן.
הדרך: הנושא המרכזי המשותף צריך לכסות את שני הטקסטים כולם, ולא רק פסקה אחת או טקסט אחד. בודקים כל אפשרות מול שני הטקסטים.
לכן II מתאימה לשניהם.
למה לא האחרות:
טעות נפוצה: לבחור ב־IV, משום שהסיפור על הסבתא ונכדתה פותח את טקסט 2 ונחרת בזיכרון – אבל זו רק נקודת הפתיחה של טקסט אחד.
שאלה 2 · השוואה בין העבר להווה בטקסט 1 ובטקסט 2
בכל אחד מן הטקסטים: טקסט 1 וטקסט 2, יש השוואה בין העבר ובין ההווה.
כתבו פסקה ובה השוו בין העבר ובין ההווה מבחינת קצב ההיעלמות של שפות (מטקסט 1) ומבחינת האופן שבו שפה עוברת מדור לדור (מטקסט 2). את תשובתכם כתבו באופן לכיד ומקושר (לא בטבלה ולא בנקודות). (6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 2
שני הטקסטים מתארים תמורה שחלה במצבן של שפות קטנות בין העבר להווה. מבחינת קצב ההיעלמות, לפי טקסט 1, שפות נעלמו גם בעבר, אך בקצב איטי בהרבה. לעומת זאת, בעשורים האחרונים הקצב גדל מאוד: כיום נעלמת בממוצע שפה אחת בכל כמה חודשים, כלומר כמה שפות בכל שנה, וכ־40% מן השפות בעולם נמצאות בסכנת הכחדה. מבחינת האופן שבו שפה עוברת מדור לדור, לפי טקסט 2, בעבר הילדים רכשו את שפת הקהילה באופן טבעי, משום שזו הייתה השפה היחידה שסביבם – בבית, בשוק ובחגים – וכל מבוגר שימש להם מורה. ואילו היום ילדים בקהילות קטנות שומעים את שפת המשפחה רק בבית, ובשאר שעות היום הם מוקפים בשפה הרווחת במדינה; לכן רבים מהם מבינים את שפת המורשת אך אינם מדברים בה, ואינם יכולים להעביר אותה לילדיהם. אם כן, בהווה שרשרת ההעברה של שפות קטנות נחלשה, וזו אחת הסיבות לכך שהן נעלמות מהר יותר מבעבר.
מה נדרש: שני היבטים של השוואה – (1) קצב ההיעלמות של שפות: עבר מול הווה (טקסט 1); (2) האופן שבו שפה עוברת מדור לדור: עבר מול הווה (טקסט 2) – בפסקה רציפה ומקושרת.
היכן המידע:
איך בונים פסקה לכידה:
1. משפט פתיחה (משפט מארגן) המציג את שני תחומי ההשוואה.
2. תחום ראשון – עבר מול הווה, במילות ניגוד ("בעבר... לעומת זאת, כיום...").
3. תחום שני – עבר מול הווה ("ואילו היום...").
4. משפט סיכום המקשר בין שני התחומים (ההעברה בין הדורות נחלשה ← שפות נעלמות מהר יותר).
לקבלת מלוא הנקודות צריך שבכל תחום יופיעו שני צדי ההשוואה (עבר והווה), ולא רק תיאור ההווה.
טעות נפוצה: לכתוב רק את מצב ההווה ("היום שפות רבות נעלמות") בלי לציין מה היה בעבר; להביא מטקסט 1 את מספר השפות (כשבעת אלפים) במקום את הקצב; לכתוב בנקודות או בשני משפטים נפרדים בלי מילות קישור.
שאלה 3 · ביקורת ד"ר הדס אורן; תפקיד הדוגמה של העברית
בטקסט 1 בפסקה ג מוצגת אזהרה של הבלשנית ד"ר הדס אורן בנוגע למה שאובד כאשר שפה נעלמת.
איזה מן המחקרים המתוארים בטקסט 1 מבסס את האזהרה של ד"ר אורן? הקיפו את התשובה הנכונה ונמקו אותה. (5 נקודות)
I. המחקר של ד"ר יונתן בר־זיו (פסקה ה)
II. המחקרים שבדקו אילו שפות חדלו להתקיים (פסקה ב)
III. המחקר שנערך בכפרים באזור של יערות גשם (פסקה ד)
הנימוק: ______
בטקסט 1 בפסקה ט הכותב מזכיר את השפה העברית כדי לחזק טענה.
הקיפו את הטענה שהכותב רוצה לחזק. (3 נקודות)
I. העברית היא כיום שפת היום־יום של מיליוני בני אדם.
II. שפה שאינה משמשת שפת אם נעלמת בהכרח.
III. אפשר להחיות כל שפה שנמצאת בסכנת הכחדה.
IV. היעלמותה של שפה אינה בהכרח בלתי הפיכה.
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
III. המחקר שנערך בכפרים באזור של יערות גשם (פסקה ד).
הנימוק: ד"ר אורן טוענת שבשפות של קהילות קטנות שמור ידע שאינו כתוב בשום מקום – למשל שמות של צמחי מרפא – וכשהדוברים עוברים לשפה אחרת, חלק ניכר מן הידע הזה נשכח. המחקר בכפרים הראה שמשתתפים שדיברו בעיקר בשפה הרווחת זיהו הרבה פחות צמחים מקומיים ושימושים בהם מאשר בני גילם שדיברו בשפת הקהילה. כלומר, המעבר לשפה אחרת אכן לווה באובדן של ידע על הסביבה הטבעית, וכך המחקר מאשש את אזהרתה.
הדרך: קודם מנסחים את טענתה של ד"ר אורן, ואחר כך בודקים איזה מחקר מראה תוצאה שמתאימה לה.
טענת ד"ר אורן (פסקה ג): "היעלמותה של שפה איננה רק אובדן של מילים"; בשפות קטנות שמור ידע "כמו שמות של צמחי מרפא"; כשהדוברים עוברים לשפה אחרת, "חלק ניכר ממנו נשכח".
המחקר בכפרים (פסקה ד): "משתתפים שדיברו בעיקר בשפה הרווחת זיהו מספר קטן בהרבה של צמחים מאשר משתתפים בני אותו גיל שדיברו בשפת הקהילה". זו בדיוק התוצאה שד"ר אורן מזהירה מפניה – מעבר לשפה אחרת ← אובדן ידע על הסביבה. גם המילה "ואכן" בפתיחת הפסקה מסמנת שבאה ראיה התומכת בטענה הקודמת.
למה לא האחרים:
בנימוק צריך לקשר במפורש בין טענת ד"ר אורן ובין ממצא המחקר.
טעות נפוצה: לבחור ב־II משום שהוא מציג נתונים מדאיגים על היעלמות שפות – אבל האזהרה של ד"ר אורן עוסקת בתוכן שאובד, לא במספר השפות.
סעיף ב
IV. היעלמותה של שפה אינה בהכרח בלתי הפיכה.
הטענה מופיעה במשפט הראשון של פסקה ט: "לא פעם בהיסטוריה נדמה היה ששפה עומדת להיעלם, ובדיעבד התברר שגורלה לא נחרץ". הדוגמה של העברית – שלא שימשה שפת אם במשך דורות רבים, ובכל זאת חזרה להיות שפת דיבור של מיליונים – היא ראיה היסטורית לטענה זו: שפה שנראתה כמי שאבדה יכולה לשוב לחיים.
למה לא האחרות:
טעות נפוצה: לבחור ב־I – להתבלבל בין הדוגמה (מה קרה לעברית) ובין הטענה הכללית שהיא מבססת; או לבחור ב־III ולא לשים לב למילה "כל".
שאלה 4 · יתרונות הטכנולוגיה על פני מורה אנושי; מה הפתיע את החוקרים
על פי טקסט 2, ציינו שלושה יתרונות שונים שיש לשימוש בטכנולוגיה לשמירה על שפה ולהעברתה על פני היעזרות במורה אנושי. (3 נקודות)
I. ______
II. ______
III. ______
בטקסט 2 בפסקה ז כתוב: "הופתענו לגלות".
הסבירו מה הפתיע את החוקרים ומדוע. (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
(שלושה מן האפשרויות)
I. ההקלטה זמינה בכל שעה ובכל מקום.
II. אפשר להאזין להקלטה שוב ושוב, בלי שהמספר יתעייף.
III. מאגר דיגיטלי אחד יכול לשמש בבת אחת אלפי לומדים בארצות שונות.
אפשרויות נוספות: קולו של הדובר והמילים שהקליט נשמרים גם אחרי מותו של הדובר האחרון; יישומון מאפשר לכל לומד להתקדם בקצב שלו (ולתרגל במשחקים ובחידונים), בלי צורך במורה, בכיתה ובשעות קבועות.
היכן: טקסט 2, פסקה ה: "לטכנולוגיה יש יתרונות שאין לשום מורה אנושי. הקלטה... זמינה בכל שעה ובכל מקום, ואפשר להאזין לה שוב ושוב בלי שהמספר יתעייף. מאגר מילים דיגיטלי אחד יכול לשמש בעת ובעונה אחת אלפי לומדים הפזורים בארצות שונות. וגם כשהדובר האחרון כבר לא יהיה בין החיים, קולו והמילים שהקליט יישמרו". ופסקה ו: יישומונים מאפשרים "לכל לומד להתקדם בקצב המתאים לו", בעוד "בעבר נדרשו לשם כך מורה, כיתה ושעות קבועות".
שימו לב ל"שונים": "זמינה בכל שעה" ו"זמינה בכל מקום" הם יתרון אחד (זמינות). כדאי לבחור שלושה יתרונות מתחומים שונים: זמינות, חזרה ללא הגבלה, היקף הלומדים, שימור לאחר מות הדובר, קצב אישי.
טעות נפוצה: לכתוב יתרון שאינו מן הטקסט (למשל "הטכנולוגיה זולה"), או לכתוב יתרון של שיחה עם דובר ותיק – שהוא דווקא יתרון של המורה האנושי.
סעיף ב
מה הפתיע: החוקרים גילו שאפילו משתתפים שלמדו ביישומון ולא הצליחו לענות על שאלה פשוטה בשיחה עם דובר ותיק היו בטוחים שהם כבר מסוגלים לשוחח בשפה בחופשיות (ובאופן כללי – מי שלמדו ביישומון העריכו את יכולת השיחה שלהם גבוה יותר ממי שלמדו בשיחות עם דוברים ותיקים).
מדוע: משום שהייתה סתירה ברורה בין ההערכה העצמית שלהם ובין יכולתם בפועל – הם נכשלו בשיחה פשוטה, ובכל זאת חשבו שהם שולטים בשפה. לפי החוקרים, הנקודות וההצלחה בחידונים נתנו להם הרגשה שהם יודעים את השפה, אף שהכירו רק את המילים שלה, ושיחה חיה דורשת הרבה יותר מכך.
מה נדרש: שני חלקים – (1) מה הפתיע (הממצא); (2) מדוע זה מפתיע (הפער בין היכולת בפועל ובין מה שהמשתתפים חשבו על עצמם).
היכן: פסקה ז: "הופתענו לגלות שאפילו משתתפים שלא הצליחו לענות על שאלה פשוטה בשיחה עם דובר ותיק היו בטוחים שהם כבר מסוגלים לשוחח בשפה בחופשיות". המילה "אפילו" מסמנת את המקרה הקיצוני והמפתיע.
ההסבר למה זה מפתיע נשען על פסקה ח: "הנקודות, הכוכבים וההצלחה בחידונים נותנים ללומדים הרגשה שהם שולטים בשפה, אף שבפועל הם מכירים רק את שלד המילים שלה. שיחה חיה דורשת יותר מכך".
טעות נפוצה: לכתוב רק "מי שלמדו ביישומון העריכו את עצמם גבוה יותר" בלי להסביר מה מפתיע בכך – שהם לא הצליחו לנהל אפילו שיחה פשוטה.
שאלה 5 · מטלת כתיבה: סקירה על מצב שפות המורשת בקרב בני הנוער בישראל ועל השלכות היעלמותן של שפות
מטלת כתיבה (26 נקודות)
לקראת "יום השפות" שייערך בבית ספרכם, כתבו על פי טקסטים 1 ו־3 שקראתם, סקירה שתשמש בסיס לדיון.
בסקירה כתבו על מצב השמירה על שפות המורשת בקרב בני הנוער בישראל, ופרטו את ההשלכות של היעלמותן של שפות.
הקפידו על דרכי מסירה מקובלות ועל אזכור מקורות המידע בגוף הסקירה ובסופה (ביבליוגרפיה).
כתבו בהיקף של 100–200 מילים.
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 5
שפות המורשת בישראל ומה שאובד כשהן נעלמות
בעולם מדברים כיום אלפי שפות, אך לפי ההערכות, כ־40% מהן עלולות להיעלם (לביא, 2023). גם בישראל ניכרת התופעה בקרב בני הנוער.
על פי סקר שנערך בקרב 800 בני נוער, רק 38% מבני הנוער שסביהם גדלו בשפה שאינה עברית יכולים לשוחח בשפה זו, אף שרובם (71%) מבינים אותה לפחות בחלקה. בני נוער הגרים בקרבת הסבים שולטים בשפה כמעט פי שניים מאחרים. הסיבות העיקריות לכך שהשפה אינה נשמרת הן העברית השולטת בבית, מיעוט הזדמנויות לשמוע את השפה והתחושה שהיא לא תועיל בעתיד (קורן, 2024).
להיעלמות שפות יש השלכות אחדות. מצד אחד, יחד עם השפה נשכח ידע שלא תועד בכתב, כגון היכרות עם צמחי מרפא, ומחקר אף מצא כי צעירים שעברו לשפה הרווחת מזהים פחות צמחים מקומיים. כמו כן נפגע מגוון הדרכים לחשוב על העולם. מצד אחר, שליטה בשפה רווחת מסייעת לצעירים לרכוש השכלה ולהשתלב בעבודה (לביא, 2023). עם זאת, מחקר הראה כי ילדים יכולים לשלוט בשתי השפות גם יחד (לביא, 2023).
נמצא אפוא שבני הנוער מבינים את שפת סביהם יותר משהם מדברים בה, ולכן חשוב לבחון כיצד אפשר לשמור עליה.
ביבליוגרפיה
לביא, ע' (מרץ, 2023). שפות שנעלמות בשקט.
קורן, נ' (פברואר, 2024). רק 38% מבני הנוער מדברים בשפת הסבים.
(מספר מילים: 160, בלי הכותרת ורשימת המקורות)
1. מה המטלה דורשת – שני תבחינים:
אין לכלול עמדה אישית, ואין צורך במידע מטקסט 2 (המטלה מגדירה טקסטים 1 ו־3).
2. מבנה:
3. לכידות ומילות קישור: "אף ש", "מצד אחד... מצד אחר", "ואף", "כמו כן", "עם זאת", "נמצא אפוא", "ולכן". המשפט "להיעלמות שפות יש השלכות אחדות" הוא משפט מעבר בין התבחין הראשון לשני.
4. מיזוג ואזכור מקורות: המידע מנוסח במילים שלנו, בלי להעתיק משפטים מן הטקסטים. אזכור בגוף הסקירה – (שם משפחה, שנה) בסוף המשפט; בסוף – ביבליוגרפיה בסדר אלפביתי (שם משפחה, אות ראשונה, חודש ושנה, כותרת).
5. לשון: משלב ענייני, גוף שלישי, בלי "אני" ובלי שאלות רטוריות; הנתונים המספריים מדויקים כמו בטקסט.
טעויות נפוצות: לכתוב רק על אחד התבחינים, או להביא רק את ההשלכות השליליות ולהשמיט את התועלת שבשפה הרווחת; לבלבל בין הנתונים (למשל לכתוב ש־22% מבינים את השפה); להעתיק משפטים שלמים מן הטקסט; לשכוח את הביבליוגרפיה או את האזכור בגוף הסקירה; להוסיף עמדה אישית ("לדעתי כל אחד צריך ללמוד את שפת סבו"); לחרוג מטווח המילים.
חלק שני – לשון
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
בחלק זה שלושה פרקים. ענו על שני פרקים: על פרק א – חובה, ועל אחד מן הפרקים ב–ג.
פרק א: שם המספר ואותיות השימוש – חובה (10 נקודות)
בפרק זה ענו על שאלה 6.
לפניכם שני פרקים: פרק ב – תחביר, פרק ג – מערכת הצורות.
בחרו בפרק שלמדתם: בפרק ב – תחביר או בפרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרתם ענו על השאלות לפי ההוראות.
פרק ב: תחביר (40 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 7–11 (לכל שאלה – 10 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
פרק ג: מערכת הצורות (40 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 12–16 (לכל שאלה – 10 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
שם המספר ואותיות השימוש
שאלה 6 · שם המספר ואותיות השימוש
לפניכם משפטים ובהם אפשרויות להגיית שם המספר ואותיות השימוש וכן מספרים מודגשים.
הקיפו את הצורה הנכונה מבין האפשרויות להגיית שם המספר, וכתבו במילים את המספרים המודגשים (אין צורך לנקד).
◂ פתרון מלא לשאלה 6
הכלל הבסיסי: במספר היסודי מ־3 עד 10 (וגם באחדות שבתוך מספר מורכב) שם המספר "הפוך" למין שם העצם: עם שם עצם זכר – צורה עם ה' בסוף (שלושה, שישה, תשעה); עם שם עצם נקבה – צורה בלי ה' (שלוש, שש, תשע). לכן תמיד מתחילים בשאלה: מה מינו של שם העצם הנספר?
1. אֶלֶף תְּשַׁע מֵאוֹת אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה.
2. לִשְׁנֵי המתנדבים.
3. ב־23 במרץ – עשרים ושלושה. בתאריך, היום בחודש נקרא כמספר זכר (כמו "יום"): עשרים ושלושה במרץ, ולא "עשרים ושלוש".
4. תֵּשַׁע קבוצות; ארבעים וחמש שעות.
5. אַרְבַּע המשימות. "משימה" – נקבה, ולכן אַרְבַּע. בנקבה צורת הנסמך זהה לצורת הנפרד (חוץ משתיים – שתי), ולכן גם לפני שם עצם מיודע אומרים "ארבע המשימות" ולא "ארבעת המשימות". (אַרְבַּעַת היא צורת הנסמך של הזכר – "ארבעת הימים".)
6. המחזור החמישה עשר. מספר סודר מ־11 ומעלה נכתב כמספר יסודי מיודע, הבא אחרי שם העצם ומתאים לו במין. "מחזור" – זכר, ולכן: החמישה עשר (כמו "הכבש השישה עשר").
7. שישה בתי ספר. "בית" – זכר (בית ספר – זכר), ולכן שִׁשָּׁה (עם ה').
8. משימה אחת. "אחד/אחת" בא אחרי שם העצם ומתאים לו במין, כמו שם תואר. "משימה" – נקבה: משימה אחת.
9. חדר מספר שתיים. כאן "2" אינו סופר חדרים אלא מציין מספר מזהה (שם המספר הסתמי, אחרי המילה "מספר"). במספר הסתמי משתמשים תמיד בצורת הנקבה: מספר אחת, מספר שתיים, מספר שלוש – גם כשהמילה שלפניו זכר.
טעות נפוצה: לכתוב "חדר מספר שניים" (כאילו המספר מתאים ל"חדר"); לכתוב "ארבעים וחמישה שעות" (שעה – נקבה); לבחור "ארבעת המשימות"; לכתוב "החמש עשרה" במספר הסודר בלי לבדוק את מין "מחזור".
תחביר
שאלה 7 · סוגי משפטים וחלקים כוללים; המרה לתנאי; ניתוח תפקידים
לפניכם שני משפטים, ובהם חלקים כוללים.
I. המתנדבים בעמותה דואגים לכלבים הנטושים ולחתולי הרחוב. ______
II. מספר המתנדבים בעמותה גדל מאוד בשנה האחרונה, ולכן העמותה מספקת עכשיו מזון וטיפול רפואי לכל הכלבים בכלביה. ______
(1) ציינו ליד כל אחד מן המשפטים את הסוג התחבירי שלו.
(2) בכל משפט סמנו קו מתחת לחלק הכולל.
(3) ציינו את התפקיד התחבירי המשותף לחלקים הכוללים בשני המשפטים. ______
לפניכם משפט פשוט.
בעזרת תרומות קבועות מן הציבור נוכל לבנות כלביה חדשה ומרווחת.
המירו את המשפט במשפט מורכב בעל קשר לוגי של תנאי.
לפניכם משפט פשוט.
בשל צפיפותה של הכלביה היא מורחבת בימים אלה.
נתחו את המשפט: ציינו מעל המילים את התפקידים התחביריים שלהן.
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
(1)+(2)
I. משפט פשוט: המתנדבים בעמותה דואגים לכלבים הנטושים ולחתולי הרחוב.
II. משפט איחוי (מאוחה/מחובר): [מספר המתנדבים בעמותה גדל מאוד בשנה האחרונה,]איבר א [ולכן העמותה מספקת עכשיו מזון וטיפול רפואי לכל הכלבים בכלביה.]איבר ב
(3) מושא
משפט I – משפט פשוט. יש בו נשוא אחד בלבד: "דואגים" (נושא: המתנדבים; "בעמותה" – לוואי של "המתנדבים").
החלק הכולל: "לכלבים הנטושים ולחתולי הרחוב" – שני רכיבים שווי תפקיד, המחוברים בו' החיבור, ושניהם משלימים את אותו פועל. שואלים: "דואגים למי?" – זה מושא (מילת היחס "ל" מוצרכת על ידי הפועל "דואג").
משפט II – משפט איחוי. שני נשואים: "גדל" ו"מספקת". כל חלק יכול לעמוד כמשפט עצמאי, והם מחוברים ב"ולכן" – מילת קישור של איחוי המבטאת תוצאה (משום שמספר המתנדבים גדל – העמותה יכולה לספק יותר).
החלק הכולל: "מזון וטיפול רפואי" – שני רכיבים בתפקיד זהה, מחוברים בו' החיבור. "מספקת מה?" – מושא (ישיר). "לכל הכלבים" – רכיב אחד בלבד, ולכן אינו חלק כולל.
(3) התפקיד המשותף – מושא. בשני המשפטים החלק הכולל משלים את הפועל: דואגים ל..., מספקת (את)...
טעות נפוצה: לסמן במשפט II את "לכל הכלבים בכלביה" כחלק הכולל; לזהות במשפט II את "המתנדבים" כנושא של "גדל".
סעיף ב
אם נקבל תרומות קבועות מן הציבור, נוכל לבנות כלביה חדשה ומרווחת.
(אפשר גם: "אם הציבור יתרום לנו באופן קבוע, נוכל..." / "במקרה שנקבל תרומות קבועות מן הציבור, נוכל...")
שלב 1 – מה הופך לפסוקית: הצירוף "בעזרת תרומות קבועות מן הציבור" מבטא את האמצעי/התנאי לתוצאה. שם העצם "תרומות" הופך לפועל נטוי – "נקבל תרומות" (באותו גוף כמו "נוכל", אנחנו) או "הציבור יתרום".
שלב 2 – מילת השעבוד: תנאי מובע ב"אם" (או "במקרה ש"). הפסוקית נפתחת ב"אם", ואחריה פסיק לפני המשפט העיקרי:
[אם נקבל תרומות קבועות מן הציבור,]פסוקית תיאור תנאי נוכל לבנות כלביה חדשה ומרווחת.
בדיקה: שני נשואים (נקבל, נוכל לבנות), פסוקית אחת התלויה בעיקרי – משפט מורכב; התוכן לא השתנה.
טעות נפוצה: לבחור מילת סיבה ("מפני ש", "בזכות ש") במקום תנאי, או להשאיר צירוף שמני בלי פועל נטוי ("אם בעזרת תרומות...").
סעיף ג
בשל צפיפותה – תיאור (סיבה); של הכלביה – לוואי (של "צפיפותה"); היא – נושא; מורחבת – נשוא; בימים – תיאור (זמן); אלה – לוואי (של "ימים").
שלב 1 – הנשוא: הפועל "מורחבת" (הופעל, הווה).
שלב 2 – הנושא: "מה מורחבת?" – "היא" (כינוי גוף שמחליף את "הכלביה"). ההתאמה: היא – מורחבת (נקבה, יחידה).
שלב 3 – המשלימים:
המבנה: [תיאור + לוואי] [נושא] [נשוא] [תיאור + לוואי].
טעות נפוצה: לסמן את "הכלביה" כנושא (היא חלק מצירוף יחס שמתאר את "צפיפותה"); לסמן "בימים אלה" כמושא.
שאלה 8 · פסוקיות: תחימה ותפקיד, המרות לפסוקית נושא ולפסוקית תנאי
לפניכם שלושה משפטים מורכבים, שבכל אחד מהם נתחמה פסוקית הפותחת במילת השעבוד "כי".
כתבו מעל כל פסוקית תחומה את התפקיד התחבירי שלה.
I. מורים רבים לשפות טוענים [כי תרגול יומי קצר עדיף על שיעור ארוך אחת לשבוע].
II. לומדים מבוגרים מתקשים לעיתים לקבל את העובדה [כי המבטא שלהם לא יהיה מושלם].
III. כדאי להתחיל ללמוד שפה זרה כבר בגיל צעיר, [כי ילדים קולטים צלילים חדשים בקלות רבה].
לפניכם משפט מורכב, ולאחריו שתי הצעות I–II לתחימת הפסוקיות בו.
(1) הקיפו את המספר של המשפט שהתחימה בו נכונה.
(2) במשפט שהתחימה בו נכונה, ציינו את התפקיד התחבירי של כל פסוקית.
כשהמורה בדקה את המילים שהתלמידים זכרו מן השיעור, התברר כי הם זוכרים בעיקר מילים מתוך שירים.
I. [כשהמורה בדקה את המילים [שהתלמידים זכרו מן השיעור]], התברר [כי הם זוכרים בעיקר מילים מתוך שירים].
II. [כשהמורה בדקה את המילים] [שהתלמידים זכרו מן השיעור], התברר [כי הם זוכרים בעיקר מילים מתוך שירים].
לפניכם משפט מורכב.
תלמיד שמתרגל שפה זרה בכל יום יוכל לנהל בה שיחה פשוטה כבר בתוך כמה חודשים.
(1) תחמו את הפסוקית במשפט, וציינו את התפקיד התחבירי שלה.
(2) כתבו מחדש את המשפט הנתון: המירו את הפסוקית בפסוקית נושא.
(3) כתבו מחדש את המשפט הנתון: המירו את הפסוקית בפסוקית תנאי.
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
I. פסוקית מושא
II. פסוקית לוואי
III. פסוקית (תיאור) סיבה
הרעיון: אותה מילת שעבוד ("כי") יכולה לפתוח פסוקיות שונות. קובעים את התפקיד לפי השאלה שהפסוקית עונה עליה בתוך המשפט העיקרי.
טעות נפוצה: לסמן את II כפסוקית מושא ("לקבל את העובדה" – המושא הוא "העובדה", והפסוקית רק מתארת אותה).
סעיף ב
(1) I
(2) [כשהמורה בדקה את המילים שהתלמידים זכרו מן השיעור] – פסוקית (תיאור) זמן;
[שהתלמידים זכרו מן השיעור] – פסוקית לוואי (בתוך פסוקית הזמן);
[כי הם זוכרים בעיקר מילים מתוך שירים] – פסוקית נושא.
(1) למה I: הפסוקית "שהתלמידים זכרו מן השיעור" מתארת את שם העצם "המילים" (אילו מילים?), ו"המילים" נמצא בתוך פסוקית הזמן ("בדקה את המילים" – מושא של "בדקה"). לכן פסוקית הלוואי צריכה להיות תחומה בתוך פסוקית הזמן – פסוקית משועבדת לפסוקית. בתחימה II פסוקית הזמן נקטעת אחרי "המילים", ואז נראה כאילו פסוקית הלוואי שייכת ישירות למשפט העיקרי – וזה שגוי.
(2) התפקידים:
טעות נפוצה: לסמן את "כי הם זוכרים..." כפסוקית מושא – "התברר" אינו פועל שמקבל מושא, ואין לו נושא אחר, ולכן הפסוקית היא נושאו.
סעיף ג
(1) תלמיד [שמתרגל שפה זרה בכל יום] יוכל לנהל בה שיחה פשוטה כבר בתוך כמה חודשים. – פסוקית לוואי.
(2) מי שמתרגל שפה זרה בכל יום יוכל לנהל בה שיחה פשוטה כבר בתוך כמה חודשים. (או ברבים: מי שמתרגלים שפה זרה בכל יום יוכלו לנהל בה שיחה פשוטה...)
(3) אם תלמיד מתרגל שפה זרה בכל יום, הוא יוכל לנהל בה שיחה פשוטה כבר בתוך כמה חודשים.
(1) הפסוקית "שמתרגל שפה זרה בכל יום" באה אחרי שם העצם "תלמיד" ומתארת אותו (איזה תלמיד?) → פסוקית לוואי. הנושא של המשפט העיקרי הוא "תלמיד", והנשוא – "יוכל לנהל" (נשוא מורחב).
(2) פסוקית נושא: מבטלים את שם העצם "תלמיד" ומעבירים את תפקיד הנושא לפסוקית עצמה. משתמשים במילים "מי ש־": [מי שמתרגל שפה זרה בכל יום] – הפסוקית כולה היא עכשיו הנושא של "יוכל לנהל". חשוב להתאים את המספר: מי שמתרגל... יוכל (יחיד) / מי שמתרגלים... יוכלו (רבים).
(3) פסוקית תנאי: הקשר הלוגי הסמוי הוא תנאי: אם תלמיד מתרגל בכל יום – אז הוא יוכל לנהל שיחה. בונים פסוקית במילת התנאי "אם" (או "במקרה ש"), ובמשפט העיקרי מוסיפים נושא – כינוי "הוא" – כי "תלמיד" עבר לפסוקית. מפרידים בפסיק בין פסוקית התנאי (שבאה ראשונה) למשפט העיקרי.
טעות נפוצה: ב־(2) לכתוב "תלמיד שמתרגל..." עם שינוי קטן – זו עדיין פסוקית לוואי; ב־(3) לשכוח את הנושא "הוא" במשפט העיקרי.
שאלה 9 · נושא, נשוא ואוגד; הסגר, מושא כולל ותמורה; פסוקית בתוך פסוקית
לפניכם חמישה משפטים, ובכל אחד מהם יש מילה המסומנת בקו.
I. אימוץ כלבים מעמותות היה בשנים האחרונות מגמה רחבה בקרב משפחות צעירות.
II. הם עשויים לפתח אצל ילדים אחריות ואכפתיות.
III. במקלטים רבים, לדוגמה, אין מספיק מקום לכל הכלבים הנטושים.
IV. אחד הגורמים החשובים להצלחת האימוץ הוא ההתאמה בין אופי הכלב לאורח החיים של המשפחה.
V. בשנה האחרונה היו בעירנו ימי אימוץ רבים, מפגשים פתוחים בין כלבים למשפחות.
(1) מיינו בטבלה שלפניכם את המילים המסומנות בקו במשפטים לפי התפקיד התחבירי.
| נושא | אוגד | נשוא |
|---|---|---|
(2) העתיקו מן המשפטים I–V דוגמה אחת לכל אחד מן התפקידים שלפניכם.
נשוא מורחב: ______
הסגר: ______
מושא כולל: ______
תמורה: ______
לפניכם משפט מורכב, ובו שתי פסוקיות.
הטענה של מאמנים רבים היא כי מה שמרגיע כלב חדש בבית, הוא שגרה קבועה של טיולים וארוחות.
תחמו את הפסוקיות במשפט, וציינו את התפקיד התחבירי של כל אחת מהן.
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
(1)
| נושא | אוגד | נשוא |
|---|---|---|
| הם (II) | היה (I), הוא (IV) | אין (III), היו (V) |
(2)
נשוא מורחב: עשויים לפתח (II)
הסגר: לדוגמה (III)
מושא כולל: אחריות ואכפתיות (II)
תמורה: מפגשים פתוחים בין כלבים למשפחות (V)
(1) איך מכריעים: אוגד מקשר בין נושא לבין נשוא שמני ואין בו משמעות משלו מלבד זמן/גוף. אם אחרי המילה אין נשוא שמני – היא אינה אוגד.
(2)
טעות נפוצה: לסמן "הוא" (IV) כנושא, או לסווג את "היה" (I) ואת "היו" (V) באותו תפקיד – בודקים אם יש אחריהם נשוא שמני: ב"היה מגמה" יש (אוגד), ב"היו ימי אימוץ" אין (נשוא של קיום).
סעיף ב
הטענה של מאמנים רבים היא [כי [מה שמרגיע כלב חדש בבית]פסוקית נושא, הוא שגרה קבועה של טיולים וארוחות]פסוקית נשוא.
שלב 1 – העיקרי: "הטענה של מאמנים רבים היא..." – נושא: הטענה; אוגד: היא; והנשוא חסר – הוא כל מה שבא אחרי "כי". לכן [כי ... טיולים וארוחות] היא פסוקית נשוא: היא אומרת מהי הטענה. הפסוקית נמשכת עד סוף המשפט.
שלב 2 – פסוקית בתוך פסוקית: בתוך פסוקית הנשוא יש מבנה של נושא–אוגד–נשוא: "[מה שמרגיע...] הוא שגרה". מה הוא שגרה קבועה של טיולים וארוחות? – "מה שמרגיע כלב חדש בבית" – זה הנושא, ולכן [מה שמרגיע כלב חדש בבית] היא פסוקית נושא ("הוא" – אוגד, "שגרה" – נשוא).
איך מתחמים: פסוקית הנושא מתחילה ב"מה ש" ונגמרת בפסיק; פסוקית הנשוא מתחילה ב"כי" וכוללת את פסוקית הנושא.
טעות נפוצה: לסגור את פסוקית הנשוא בפסיק (אחרי "בבית") – כך נשאר "הוא שגרה קבועה..." בלי מקום. הפסיק סוגר רק את הפסוקית הפנימית.
שאלה 10 · תמורה; חלק הדיבור והתפקיד של "תומכים"
לפניכם משפט, ובו תמורה.
בשבילי האופניים החדשים יוצבו בקרוב אמצעי בטיחות מתקדמים, כמו רמזורים חכמים, מעקות מגן ותאורת לילה.
(1) העתיקו מן המשפט את התמורה. ______
(2) העתיקו מן המשפט את המילה או הצירוף שהיא ממירה. ______
(3) ציינו את התפקיד התחבירי של המילה או הצירוף שהתמורה ממירה. ______
לפניכם ארבעה משפטים, ובכל אחד מהם המילה "תומכים" מסומנת בקו.
I. תומכים רבים של המיזם הגיעו לטקס הפתיחה של שביל האופניים החדש.
II. תושבים רבים תומכים בהרחבת רשת השבילים בעיר.
III. רוכבים צעירים זקוקים להורים תומכים ולמדריכים סבלניים.
IV. יש בעיר כמה ארגונים התומכים בהפיכת הרכיבה לדרך תחבורה מרכזית.
כתבו מהו חלק הדיבור ומהו התפקיד התחבירי של המילה "תומכים" בכל אחד מן המשפטים.
משפט I: חלק הדיבור ______; התפקיד התחבירי ______
משפט II: חלק הדיבור ______; התפקיד התחבירי ______
משפט III: חלק הדיבור ______; התפקיד התחבירי ______
משפט IV: חלק הדיבור ______; התפקיד התחבירי ______
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
(1) כמו רמזורים חכמים, מעקות מגן ותאורת לילה
(2) אמצעי בטיחות מתקדמים
(3) נושא
מהי תמורה: צירוף שבא מיד אחרי רכיב אחר במשפט ומפרט, מגדיר או מסביר אותו. אפשר להחליף ביניהם – הרכיב והתמורה שלו מתייחסים לאותו דבר. לתמורה המפרטת נלווות לעיתים מילים כמו "כמו", "כגון", "למשל", או נקודתיים.
(1) התמורה: "כמו רמזורים חכמים, מעקות מגן ותאורת לילה" – היא מפרטת אילו אמצעי בטיחות יוצבו.
(2) הרכיב המומר: "אמצעי בטיחות מתקדמים" – זה מה שהתמורה מפרטת.
(3) תפקידו של הרכיב המומר: הנשוא הוא "יוצבו" (פועל סביל). "מה יוצבו?" – אמצעי (בטיחות מתקדמים) – נושא. ההתאמה מאשרת: יוצבו (רבים, זכר) – אמצעי (רבים, זכר). הנושא בא כאן אחרי הנשוא, כי המשפט נפתח בתיאור המקום "בשבילי האופניים החדשים" ("בקרוב" – תיאור זמן; "בטיחות" ו"מתקדמים" – לוואים).
כלל: התמורה עצמה "יורשת" את התפקיד של הרכיב שהיא ממירה, ולכן השאלה מבקשת את תפקידו של הרכיב המומר.
טעות נפוצה: להשמיט מן התמורה את המילה "כמו" או את אחד מן הפריטים; להעתיק ב־(2) רק "אמצעי" בלי הלוואים; לכתוב ב־(3) "מושא" – בגלל מקומו של הצירוף אחרי הפועל. בפועל סביל מה שהפעולה נעשית בו (הדבר שמוצב) הוא הנושא, והפועל מתאים לו במין ובמספר.
סעיף ב
משפט I: חלק הדיבור – שם עצם; התפקיד התחבירי – נושא
משפט II: חלק הדיבור – פועל; התפקיד התחבירי – נשוא
משפט III: חלק הדיבור – שם תואר; התפקיד התחבירי – לוואי
משפט IV: חלק הדיבור – פועל; התפקיד התחבירי – נושא + נשוא (ה' הזיקה = אשר – נושא הפסוקית; תומכים – נשוא)
הרעיון: צורת הבינוני (תּוֹמֵךְ, תּוֹמְכִים) יכולה לשמש פועל, שם עצם או שם תואר. ההקשר קובע.
משפט I – שם עצם, נושא. "תומכים" = אנשים שתומכים (בעלי עמדה), והוא שם דבר: שם התואר "רבים" מתאר אותו כמו כל שם עצם ("אנשים רבים"), ו"של המיזם" מציין למי הם שייכים – אין לו השלמה של פועל. "מי הגיעו?" – תומכים – נושא ("רבים" ו"של המיזם" – לוואים). הנשוא: "הגיעו".
משפט II – פועל, נשוא. "תומכים" מציין פעולה בהווה של הנושא "תושבים" (מה עושים התושבים? – תומכים בהרחבת רשת השבילים) – נשוא. אפשר להעביר לעבר: "תמכו" – סימן לפועל. "בהרחבת" – מושא.
משפט III – שם תואר, לוואי. "הורים תומכים" – איזה הורים? תומכים (כלומר מעודדים, נותנים גיבוי), בדומה ל"מדריכים סבלניים". המילה מתארת תכונה של שם העצם ומתאימה לו במין ובמספר – לוואי. אין לה השלמה, ואי אפשר להעביר אותה כאן לעבר.
משפט IV – פועל, נושא + נשוא. "ארגונים התומכים בהפיכת הרכיבה..." = ארגונים אשר תומכים בהפיכת הרכיבה. ה' הזיקה לפני בינוני פועלי פותחת פסוקית לוואי: ה' (= אשר) היא נושא הפסוקית, ו"תומכים" (עם ההשלמה "בהפיכת") הוא נשוא הפסוקית. סימן לפועל: יש לו השלמה ("בהפיכת"), ואפשר לומר "אשר תמכו בהפיכת...".
טעות נפוצה: במשפט IV לכתוב "שם תואר, לוואי" (בגלל ה' הידיעה כביכול). מבחן ההחלפה ב"אשר" מראה שזה פועל בפסוקית לוואי. במשפט I – לכתוב "פועל" בגלל הדמיון למשפט II (כאן אין ל"תומכים" השלמה, ומתארים אותו שם תואר וצירוף שייכות – סימנים של שם עצם).
שאלה 11 · "לא... אלא", מילות שאלה וחלקי דיבור
לפניכם משפט במבנה "לא... אלא..."
המבקרים לא התעניינו בתערוכה הקבועה אלא בתערוכת הצילום החדשה.
נסחו מחדש את כל המשפט בלי להשתמש במבנה "לא... אלא...". שמרו על משמעות המשפט.
______
לפניכם שלושה משפטים, ובכל אחד מהם מילת שאלה מסומנת בקו.
ציינו מעל כל מילת שאלה את התפקיד התחבירי שלה.
I. מתי נפתחת התערוכה החדשה?
II. מי צילם את התמונות בתערוכה?
III. איזו תמונה הרשימה אתכם במיוחד?
לפניכם שלושה משפטים, ובהם מילים מסומנות בקו.
I. בכניסה למוזיאון פגשנו שומרים במדים כחולים.
II. תלמידי השכבה שומרים על הסדר באולמות התצוגה.
III. מדריכים מוכשרים הסבירו לנו על כל תמונה.
בטבלה שלפניכם ציינו את חלק הדיבור ואת התפקיד התחבירי של כל אחת מן המילים המסומנות בקו במשפטים.
| המשפט | המילה | חלק הדיבור | התפקיד התחבירי |
|---|---|---|---|
| I. | שומרים | ||
| II. | שומרים | ||
| III. | מוכשרים |
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
המבקרים התעניינו בתערוכת הצילום החדשה ולא בתערוכה הקבועה.
המבנה "לא... אלא" הוא מבנה הדגשה: קודם נשלל מה שאינו נכון, ואחר כך מודגש הנכון. שני הרכיבים ("בתערוכה הקבועה", "בתערוכת הצילום החדשה") הם חלק כולל (מושא כולל של "התעניינו") בקשר של ניגוד.
הדרך: מעבירים את החלק המחויב לפני החלק השלול, ומקשרים ב"ולא": "המבקרים התעניינו בתערוכת הצילום החדשה ולא בתערוכה הקבועה". המשמעות זהה: העניין – בתערוכה החדשה; לא – בקבועה.
טעות נפוצה: לכתוב "המבקרים התעניינו בתערוכה הקבועה ולא בתערוכת הצילום החדשה" – המשמעות מתהפכת; או להשאיר "אלא" במשפט.
סעיף ב
I. מתי – תיאור (זמן)
II. מי – נושא
III. איזו – לוואי
הכלל: מילת שאלה מקבלת את התפקיד של הרכיב שהיא שואלת עליו. מנסחים תשובה – והתפקיד של התשובה הוא התפקיד של מילת השאלה.
I. מתי – תיאור זמן. תשובה: "בשבוע הבא נפתחת התערוכה החדשה" – תיאור זמן. (בתוך המשפט: "נפתחת" – נשוא, "התערוכה" – נושא.)
II. מי – נושא. תשובה: "צלם צעיר צילם את התמונות" – "צלם" הוא הנושא של הנשוא "צילם". ("את התמונות" – מושא.)
III. איזו – לוואי. "איזו" מתארת את "תמונה" (איזו תמונה?). תשובה: "תמונה שחור־לבן הרשימה אותנו" / "התמונה הגדולה" – לוואי. "תמונה" עצמה היא הנושא של "הרשימה".
טעות נפוצה: לסמן את "מי" כמושא (כי מילת שאלה באה בתחילת המשפט) – יש לבדוק מי מבצע את הפעולה "צילם"; לסמן את "איזו" כנושא – הנושא הוא "תמונה".
סעיף ג
| המשפט | המילה | חלק הדיבור | התפקיד התחבירי |
|---|---|---|---|
| I. | שומרים | שם עצם | מושא |
| II. | שומרים | פועל | נשוא |
| III. | מוכשרים | שם תואר | לוואי |
הבחנה בין חלקי הדיבור של צורות בינוני: אותה צורה (בינוני) יכולה להיות פועל, שם עצם או שם תואר – קובעים לפי התפקוד במשפט.
I. שומרים – שם עצם. "פגשנו שומרים במדים כחולים": המילה מציינת בני אדם (אנשים שתפקידם לשמור), לא פעולה, והיא מתוארת בלוואי ("במדים כחולים" – אילו שומרים?), כמו "פגשנו חיילים במדים כחולים". את מי פגשנו? – שומרים: מושא של הנשוא "פגשנו" (הנושא – "אנחנו", בגוף הפועל). ("בכניסה למוזיאון" – תיאור מקום.)
II. שומרים – פועל. "תלמידי השכבה שומרים על הסדר" – מציין פעולה בהווה (אפשר להטות בזמן: "שמרו על הסדר"), והוא הנשוא של הנושא "תלמידי (השכבה)". "על הסדר" – מושא; "באולמות התצוגה" – תיאור מקום.
III. מוכשרים – שם תואר. "מדריכים מוכשרים" – צורת בינוני (הופעל, כ-ש-ר) שמתארת את שם העצם "מדריכים" (אילו מדריכים?) ומתאימה לו במין ובמספר; לכן היא לוואי. הנשוא במשפט הוא "הסבירו".
טעות נפוצה: לכתוב "פועל" לכל שלוש הצורות כי כולן בצורת בינוני; או לסמן ב־I "נושא" – הנושא של "פגשנו" הוא "אנחנו".
מערכת הצורות
שאלה 12 · שורש ובניין של פעלים; משפחות מילים
לפניכם טבלה, ובה משפטים שבהם פעלים מודגשים.
נתחו בטבלה שלפניכם את הפעלים המודגשים: ציינו את השורש ואת הבניין של כל פועל.
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| בערב נֵשֵׁב כולנו על הספסלים שבגינה הקהילתית. | ||
| הגינה מֻשְׁקֵית בכל בוקר בעזרת צינורות טפטוף. | ||
| הילדים הוֹשִׁיטוּ יד לעזרה בשתילת הפרחים. | ||
| בסוף יום העבודה הִזְדַּמְּנוּ לגינה כמה עוברי אורח. | ||
| לקראת האביב הוּזַן מצע האדמה בדשן טבעי. | ||
| רכזת הגינה מוֹדָה למתנדבים על עזרתם. |
לפניכם ארבע מילים (1)–(4).
(1) רָבוּ (הילדים רבו על המעדר) ______
(2) הִרְבָּה (הוא הרבה לבקר בגינה) ______
(3) מְרֻבָּע (שולחן מרובע) ______
(4) הִקְרִיבוּ (המתנדבים הקריבו מזמנם הפנוי) ______
לכל אחת מן המילים (1)–(4) התאימו מילה שנגזרה מאותו השורש מבין המילים שלפניכם.
רִבִּית, קָרוֹב, רִיב, רֶבַע
◂ פתרון מלא לשאלה 12
סעיף א
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| נֵשֵׁב | י-ש-ב | פעל (קל) |
| מֻשְׁקֵית | ש-ק-י/ה | הופעל |
| הוֹשִׁיטוּ | י-ש-ט | הפעיל |
| הִזְדַּמְּנוּ | ז-מ-ן | התפעל |
| הוּזַן | ז-ו-ן | הופעל |
| מוֹדָה | י-ד-י/ה | הפעיל |
השיטה: מורידים את אותיות הגוף והזמן, מזהים את סימני הבניין ומשחזרים את אותיות השורש החסרות. כשיש ספק – מעבירים לעבר, נסתר, ומחפשים מילים מאותה משפחה.
טעות נפוצה: "נשב" – נפעל (בגלל הנ'); "הוזן" – הפעיל, או שורש ה-ז-ן; שורש ז-ד-מ-ן או ד-מ-ן ל"הזדמנו"; שורש מ-ד-י או ד-ו-ה ל"מודה".
סעיף ב
(1) רָבוּ – רִיב (ר-י-ב)
(2) הִרְבָּה – רִבִּית (ר-ב-י/ה)
(3) מְרֻבָּע – רֶבַע (ר-ב-ע)
(4) הִקְרִיבוּ – קָרוֹב (ק-ר-ב)
המלכודת: בכל ארבע המילים יש ר' ו־ב', אבל השורשים שונים. מוצאים לכל מילה את השורש לפי התבנית:
טעות נפוצה: להתאים את "רבו" ל"ריבית" (בגלל הי') או את "הרבה" ל"ריב" רק לפי הדמיון החיצוני.
שאלה 13 · שורשים משותפים, תפקיד הנו"ן, בינוני בתפקיד שם עצם
לפניכם צירופי מילים, ובכל אחד מהם מודגשת מילה.
מִבְנֶה עתיק, תְּבוּאַת השדה, מְבוֹא הכפר, תַּבְנִית אפייה
מיינו את המילים המודגשות לזוגות על פי השורש, וציינו את השורש המשותף לכל זוג מילים.
הזוג: ______ , ______ השורש: ______
הזוג: ______ , ______ השורש: ______
לפניכם שלושה משפטים, ובכל אחד מהם מודגשת מילה.
ציינו ליד כל משפט את התפקיד של האות נו"ן המוגדלת בכל מילה מודגשת: שורשית או מוספית.
לפניכם משפט, ובו מילים בצורת הבינוני.
בסוף השבוע מארחים תושבי הכפר את המבקרים, ומדריכים ותיקים מובילים אותם בין הבתים העתיקים ומספרים להם על המתיישבים הראשונים.
העתיקו מן המשפט את שלוש צורות הבינוני המשמשות בתפקיד שם עצם, וכתבו ליד כל אחת מהן את הבניין שממנו היא גזורה.
צורת הבינוני בתפקיד שם עצם: ______ , הבניין: ______
צורת הבינוני בתפקיד שם עצם: ______ , הבניין: ______
צורת הבינוני בתפקיד שם עצם: ______ , הבניין: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 13
סעיף א
הזוג: מִבְנֶה, תַּבְנִית – השורש: ב-נ-י/ה.
הזוג: תְּבוּאַת, מְבוֹא – השורש: ב-ו-א.
הדרך: מורידים את האותיות הנוספות של המשקל (מ' או ת' בתחילת המילה, ־ית בסוף) ובודקים מה נשאר. בכל ארבע המילים יש ב', ולכן אי אפשר להסתמך על אות אחת – צריך לבדוק את השורש כולו.
טעות נפוצה: לזווג מבנה עם מבוא (שתיהן מתחילות במ') ותבנית עם תבואה (שתיהן מתחילות בת') – כלומר מיון לפי האות הראשונה במקום לפי השורש; לכתוב לתבואה ולמבוא שורש ב-א-י/ה.
סעיף ב
נוֹטְעִים – שורשית.
נוֹעֲדוּ – מוספית.
מְנֻסִּים – שורשית.
הדרך: מוצאים את השורש של כל מילה. אם הנו"ן היא אחת מאותיות השורש – שורשית; אם היא תחילית של הבניין (נִ־ / נוֹ־ של נפעל) – מוספית.
הבחנה בין נוֹטְעִים לנוֹעֲדוּ: שתיהן מתחילות ב־נוֹ, אבל בראשונה זו תבנית קוֹטְלִים של קל, והנו"ן היא האות הראשונה של השורש; בשנייה זו תבנית נוֹלְדוּ של נפעל בפ"י, והנו"ן נוספה לשורש.
טעות נפוצה: לקבוע שכל נו"ן בראש מילה היא שורשית, או שכל נוֹ־ היא של נפעל; לזהות את "מנוסים" מן השורש נ-ו-ס (מנוס = מפלט).
סעיף ג
(ה)מבקרים – פיעל.
מדריכים – הפעיל.
(ה)מתיישבים – התפעל.
הדרך: מסמנים את כל צורות הבינוני במשפט (מארחים, המבקרים, מדריכים, מובילים, מספרים, המתיישבים), ובודקים איזו מהן מציינת אנשים (מי?) ומשמשת כשם עצם – ואיזו מציינת פעולה (נשוא).
שמות עצם:
לא שמות עצם: "מארחים", "מובילים" ו"מספרים" – פעלים בתפקיד נשוא (מארחים – הנשוא של "תושבי (הכפר)"; מובילים ומספרים – נשוא כולל של "מדריכים"). "תושבי" – שם עצם, אבל אינו צורת בינוני (תּוֹשָׁב – משקל של שם עצם עם ת' נוספת); "ותיקים" – שם תואר, לא בינוני.
טעות נפוצה: להעתיק "מובילים" או "מספרים" (פעלים); להעתיק "תושבי" (שם עצם שאינו בינוני); לכתוב למבקרים בניין קל.
שאלה 14 · השלמת פעלים ושמות לפי שורש
לפניכם קטע שחסרים בו פעלים. כתבו בכל מקום ריק את הפועל המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
כל מי ש______ (ר-כ-ב) על אופניים בעיר צריך להכיר את כללי הבטיחות. הנה כמה כללים שנועדו ______ (ש-מ-ר) על ביטחונכם.
ראשית, ______ (ש-י-ם) קסדה על הראש לפני כל רכיבה! קסדה מתאימה ______ (י/ו-ר-ד) במידה ניכרת את הסיכון לפגיעת ראש.
שנית, ______ (ש-מ-ש) בשבילי האופניים, ואל ______ (ד-ב-ר) בטלפון בזמן הרכיבה. לפני כל פנייה ______ (ס-מ-ן) לנהגים בידכם, וכשאתם מתקרבים להולכי רגל – ______ (צ-ל-צ-ל) בפעמון.
ולסיום, ______ (ב-ד-ק) את הבלמים לפני היציאה לדרך. אם הבלמים שחוקים, כדאי ______ (ק-נ-י) חדשים.
לפניכם קטע שחסרים בו שמות. כתבו בכל מקום ריק את השם המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
בשנים האחרונות העירייה משקיעה ב______ (ב-נ-י) של שבילי אופניים חדשים, ובמרכז העיר הוקצו ______ (ק-ו-ם) חנייה מסודרים לאופניים. לאורך השבילים הוצבו ______ (ג-ד-ר) נמוכות, המפרידות בינם לבין הכביש. בעקבות זאת חל ______ (ג-ד-ל) ניכר במספר הרוכבים.
עם זאת, ה______ (ס-כ-ן) העיקרית לרוכבים עדיין קיימת – מכוניות שאינן שומרות מהם מרחק. לכן ארגוני הרוכבים דורשים ______ (י/ו-ס-ף) של שבילים מופרדים גם בשכונות.
◂ פתרון מלא לשאלה 14
סעיף א
1. רוכב / ירכב (ר-כ-ב)
2. לשמור (ש-מ-ר)
3. שימו / תשימו (ש-י-ם)
4. מורידה / תוריד (י/ו-ר-ד)
5. השתמשו / תשתמשו (ש-מ-ש)
6. תדברו (ד-ב-ר)
7. סמנו / תסמנו (ס-מ-ן)
8. צלצלו / תצלצלו (צ-ל-צ-ל)
9. בדקו / תבדקו (ב-ד-ק)
10. לקנות (ק-נ-י)
השיטה: לכל מקום ריק שואלים שלוש שאלות: (א) מה הצורה הנדרשת – פועל נטוי או שם פועל? (אחרי "שנועדו", "כדאי" – שם פועל); (ב) מה הזמן והגוף – לפי הנושא והמילים שסביב ("ביטחונכם", "בידכם" – פנייה לרבים, ולכן ציווי רבים); (ג) מה הבניין – לפי המשמעות (פעולה רגילה, גרימה, פעולה חוזרת).
1. רוכב – הנושא "כל מי" (יחיד), פעולה כללית בהווה. קל: רוֹכֵב (מתקבל גם עתיד: "כל מי שיִּרְכַּב").
2. לשמור – אחרי "שנועדו" בא שם פועל; קל: לִשְׁמֹר (לשמור על).
3. שימו / תשימו – פנייה ישירה לקוראים (המשפט מסתיים בסימן קריאה), ציווי רבים. קל, ע"י: שִׂימוּ (או עתיד בהוראת ציווי: תָּשִׂימוּ).
4. מורידה / תוריד – הנושא "קסדה" (נקבה יחידה); גורמת לסיכון לרדת – הפעיל, פ"י/ו: מוֹרִידָה (הווה) או תּוֹרִיד (עתיד).
5. השתמשו / תשתמשו – ציווי רבים. התפעל; בשורש הפותח ב־ש' – שיכול: הִתְשַׁמְּשׁוּ ← הִשְׁתַּמְּשׁוּ.
6. תדברו – אחרי "אל" – שלילת ציווי: אל + עתיד. פיעל: אַל תְּדַבְּרוּ.
7. סמנו / תסמנו – ציווי רבים. פיעל: סַמְּנוּ (מן סִמֵּן).
8. צלצלו / תצלצלו – ציווי רבים. שורש מרובע, פיעל: צַלְצְלוּ (מן צִלְצֵל).
9. בדקו / תבדקו – ציווי רבים. קל: בִּדְקוּ.
10. לקנות – אחרי "כדאי" – שם פועל; קל, ל"י: לִקְנוֹת.
טעות נפוצה: לכתוב "התשמשו" בלי שיכול; לכתוב "אל דברו" – אחרי "אל" לא בא ציווי אלא עתיד: "אל תדברו"; לכתוב "לקנוא" או "לקנה" במקום לקנות; לכתוב "מורדת" (קל) במקום "מורידה" – הקסדה אינה יורדת אלא גורמת לסיכון לרדת, ולכן הפעיל.
סעיף ב
1. בנייה / בינוי (ב-נ-י)
2. מקומות (ק-ו-ם)
3. גדרות (ג-ד-ר)
4. גידול (ג-ד-ל)
5. (ה)סכנה (ס-כ-ן)
6. תוספת / הוספה (י/ו-ס-ף)
השיטה: בודקים מה ההקשר דורש – מין ומספר (לפי שם התואר או הפועל המתאימים לשם), יידוע וסמיכות – ומחפשים שם מוכר מן השורש שמתאים למשמעות.
1. בנייה – "משקיעה ב______ של שבילי אופניים": פעולה. מן ב-נ-י: בְּנִיָּה (שם הפעולה של קל, קְטִילָה בגזרת ל"י).
2. מקומות – "______ חנייה מסודרים": שם התואר "מסודרים" מחייב זכר רבים. מן ק-ו-ם: מָקוֹם (המ' – תחילית של המשקל) ← מקומות.
3. גדרות – "הוצבו ______ נמוכות": "נמוכות" – נקבה רבות. מן ג-ד-ר: גָּדֵר (שם בנקבה) ← גְּדֵרוֹת.
4. גידול – "חל ______ ניכר": "חל" ו"ניכר" – זכר יחיד. מן ג-ד-ל: גִּדּוּל (משקל קִטּוּל) – עלייה במספר. ("גדילה" אינה מתאימה – היא בנקבה.)
5. הסכנה – "ה______ העיקרית": "העיקרית" – נקבה יחידה מיודעת. מן ס-כ-ן: סַכָּנָה (משקל קַטָּלָה).
6. תוספת / הוספה – "דורשים ______ של שבילים": שם המציין הוספה. מן י/ו-ס-ף: תּוֹסֶפֶת (הוֹ' באה במקום הי' של השורש) או הוֹסָפָה (שם הפעולה של הפעיל – הוֹסִיף).
טעות נפוצה: לכתוב פועל או שם פועל במקום שם עצם ("לבנות", "להוסיף"); לא להתאים במספר ובמין לשם התואר ("מקום חנייה מסודרים", "גדר נמוכות"); לכתוב "גדילה" – אינה מתאימה ל"ניכר" בזכר.
שאלה 15 · שמות פועל ובניינים; שם פעולה; נטייה; שורש
לפניכם חמישה משפטים, ובהם שמות פועל מודגשים.
(1) התלמידים לומדים לְגַדֵּל ארנבות, ובכל הפסקה הם ממהרים לָרֶדֶת לפינת החי של בית הספר.
(2) בלילות הקרים הארנבות אוהבות לְהִתְכַּסּוֹת בערימת קש.
(3) בחופשה יעזרו ההורים לְהָקִים סככה מוצלת מעל המכלאה.
(4) בעוד חודש עתידים לְהִוָּלֵד (להיוולד) גורים חדשים בפינת החי.
(5) לפעמים קשה לְהַסְפִּיק את כל עבודות הניקיון בשעה אחת.
מיינו בטבלה שלפניכם את שמות הפועל המודגשים לפי הבניין.
| פעל (קל) | נפעל | הפעיל | פיעל | התפעל |
|---|---|---|---|---|
מן השורש של שם הפועל לְהָקִים כתבו שם עצם במשקל שם הפעולה בבניין פעל (קל).
______
לפניכם ארבעה שמות. הקיפו את שני שמות הפעולה של שם הפועל לְהַסְפִּיק.
הַסְפָּקָה, סִפּוּק (סיפוק), סַפָּק, הֶסְפֵּק
לפניכם ארבעה פעלים. הקיפו את הפועל שהוא בצורת העבר בגוף נסתר של שם הפועל לְהִוָּלֵד (להיוולד).
הוֹלִיד, נוֹלַד, יָלַד, יִלֵּד (יילד)
מהו השורש של שם הפועל לְהִתְכַּסּוֹת?
הקיפו את התשובה הנכונה.
כ-ו-ס, ת-כ-ס, ה-ת-כ-ס, כ-ס-י/ה
◂ פתרון מלא לשאלה 15
סעיף א
| פעל (קל) | נפעל | הפעיל | פיעל | התפעל |
|---|---|---|---|---|
| לָרֶדֶת | לְהִוָּלֵד | לְהָקִים, לְהַסְפִּיק | לְגַדֵּל | לְהִתְכַּסּוֹת |
זיהוי הבניין לפי תבנית שם הפועל:
טעות נפוצה: לשבץ את לְהִוָּלֵד בהפעיל או בהתפעל בגלל לְהִ־ שבראשו – הדגש באות הראשונה של השורש (וּ) והצירה לפני האחרונה הם סימני נפעל; לשבץ את לְהָקִים בנפעל או בקל.
סעיף ב
קִימָה
שלב 1 – השורש: לְהָקִים – הפעיל בגזרת ע"ו, ש' ק-ו-ם (קָם, מֵקִים, הֲקָמָה).
שלב 2 – שם הפעולה של קל בגזרה זו: בגזרת ע"ו שם הפעולה של קל בא בתבנית קִילָה – כמו רָץ ← רִיצָה, טָס ← טִיסָה. לכן מן קָם: קִימָה ("קימה מוקדמת בבוקר").
טעות נפוצה: לכתוב "הֲקָמָה" – זהו שם הפעולה של הפעיל (הַקְטָלָה), לא של קל.
סעיף ג
הַסְפָּקָה; הֶסְפֵּק
לְהַסְפִּיק הוא שם פועל של הפעיל. לשמות הפעולה של הפעיל שני משקלים: הַקְטָלָה (הַסְפָּקָה – כמו הַזְמָנָה) והֶקְטֵל (הֶסְפֵּק – כמו הֶסְבֵּר, הֶסְכֵּם).
טעות נפוצה: לבחור סִפּוּק משום שהוא מוכר ושכיח – אבל הוא שייך לבניין אחר.
סעיף ד
נוֹלַד
לְהִוָּלֵד הוא שם הפועל של נפעל מן השורש י-ל-ד. בנפעל פ"י העבר בא בתבנית נוֹקְטַל: הי' של השורש מתחלפת בו' (נוֹסַד, נוֹצַר). לכן העבר בנסתר: נוֹלַד.
טעות נפוצה: לבחור "הוֹלִיד" כי גם הוא נפתח בחולם אחרי האות הראשונה, כמו נוֹלַד – אבל זו תבנית הִקְטִיל של הפעיל, ובנפעל העבר נפתח בנ'.
סעיף ה
כ-ס-י/ה
מסירים את התחילית לְהִתְ־ (התפעל) ואת הסיומת ־וֹת, ונשארים עם כַּסּ־: אותיות השורש כ' וס' (הדגש בס' הוא דגש הבניין). שם פועל שמסתיים ב־וֹת אחרי שתי אותיות שורש מעיד שהאות השלישית היא י/ה, שנעלמה: כ-ס-י/ה (כִּסָּה, כִּסּוּי, מִכְסֶה).
טעות נפוצה: לבחור ת-כ-ס – הת' שאחרי הה' היא חלק מן התחילית לְהִתְ־.
שאלה 16 · משמעות צורנים סופיים, משקל וחלק דיבור, דרכי תצורה
לפניכם משפט, ובו שלוש מילים מוגדלות, שהצורן הסופי מודגש בהן.
ציינו את משמעות הצורן הסופי המודגש בכל אחת מן המילים.
(1) אִישִׁיּוּת ______
(2) אִישִׁיּוֹת ______
(3) אִישִׁי ______
לפניכם שני משפטים, ובכל אחד מהם מילה מודגשת.
(1) מהי המשמעות המשותפת לצורן הסופי שבשתי המילים המודגשות? ______
(2) כתבו כל אחת מן המילים המודגשות כצירוף של שתי מילים, בעזרת המילה "של".
אִמּוּנֵיהֶם ______
מְאַמַּנְתָּהּ ______
לפניכם שני משפטים, ובכל אחד מהם מודגשת המילה יְצִיבָה. ציינו ליד כל משפט את המשקל של המילה המודגשת בו ואת חלק הדיבור שלה.
(1) הקבוצה שומרת כבר חודשיים על הובלה יְצִיבָה בטבלת הליגה. המשקל: ______ חלק הדיבור: ______
(2) יְצִיבָה נכונה בזמן האימון מונעת כאבי גב. המשקל: ______ חלק הדיבור: ______
לפניכם שלוש קבוצות מילים. בכל קבוצה –
(1) הקיפו את המילה היוצאת דופן מבחינת דרך התצורה.
(2) ציינו את דרך התצורה המשותפת למילים האחרות.
◂ פתרון מלא לשאלה 16
סעיף א
(1) אישיוּת – שם מופשט (תכונה).
(2) אישיוֹת – ריבוי (נקבה ברבים).
(3) אישִי – שם תואר של ייחוס (הקשור לאדם עצמו, שייך לו).
(1) אִישִׁיּוּת (-iyut): "מכלול התכונות של אדם" – מילה חדשה בעלת משמעות אחרת, הנגזרת מן הבסיס "אישי" + ־וּת ← משמעות הצורן: שם מופשט (כמו יַלְדוּת, אַחְדוּת).
(2) אִישִׁיּוֹת (-iyot): רבות של "אישית" (תוכנית אישית ← תוכניות אישיות). הסיומת ־וֹת אינה יוצרת מילה חדשה אלא רק מציינת שמדובר בכמה ← משמעותה ריבוי (רבות).
(3) אִישִׁי: איש + ־ִי ← שם תואר שמשמעו "הקשור לאדם עצמו, המיועד לו" ← משמעות הצורן: שם תואר של ייחוס / שייכות (כמו ביתי, עירוני).
שימו לב: בכתיב ללא ניקוד "אישיות" (1) ו"אישיות" (2) נראות אותו דבר; ההקשר והניקוד (וּ / וֹ) מכריעים.
טעות נפוצה: לכתוב "ריבוי" גם באישיוּת, או "שייכות" בלי לציין שנוצר שם תואר.
סעיף ב
(1) שייכות (כינוי קניין).
(2) אִמּוּנֵיהֶם – האימונים שלהם; מְאַמַּנְתָּהּ – המאמנת שלה.
(1) אִמּוּנֵיהֶם = האימונים שלהם; מְאַמַּנְתָּהּ = המאמנת שלה. הסיומות ־ֵיהֶם ו־ָהּ מצטרפות לשם ומציינות למי הוא שייך – הן כינויי קניין, ומשמעותן שייכות.
(2) מפרקים את המילה: מחזירים את השם לצורתו הרגילה עם ה' הידיעה, ואת הכינוי מבטאים במילה "של" בגוף המתאים:
טעות נפוצה: לכתוב "האימון שלהם" (ביחיד) – הסיומת ־ֵיהֶם מראה שהשם ברבים; לכתוב "המאמנת שלו" – ההקשר (השחיינית) והמפיק בה' מראים גוף נקבה.
סעיף ג
(1) המשקל: קָטִיל; חלק הדיבור: שם תואר.
(2) המשקל: קְטִילָה; חלק הדיבור: שם עצם.
(1) "הובלה יציבה" – המילה מתארת את "הובלה" (איזו הובלה? – יציבה, שאינה משתנה) ← שם תואר. זו צורת הנקבה של יָצִיב, ולכן המשקל נקבע לפי הצורה הבסיסית (זכר יחיד): קָטִיל (כמו עָשִׁיר, נָעִים: יָצִיב ← יְצִיבָה).
(2) "יציבה נכונה ... מונעת" – אופן העמידה והישיבה של הגוף ← שם עצם (נושא המשפט; "נכונה" מתארת אותו). זו מילה בפני עצמה, לא נקבה של שם תואר, ולכן משקלה קְטִילָה (כמו פְּגִישָׁה, כְּתִיבָה).
הכלל: משקל של שם תואר נקבע לפי צורת הזכר היחיד שלו; משקל של שם עצם – לפי צורתו כפי שהיא.
טעות נפוצה: לכתוב קְטִילָה גם במשפט (1).
סעיף ד
קבוצה 1: סִפְרָן = סֵפֶר + ־ָן; רַפְתָּן = רֶפֶת + ־ָן; כִּנּוֹרָן = כִּנּוֹר + ־ָן ← בסיס וצורן סופי (בעל מקצוע). רַקְדָן – אין כאן מילה קיימת שנוספה לה ־ָן (שם העצם הקרוב הוא רִקּוּד, ורִקּוּד + ־ָן אינו נותן רַקְדָן); זה שורש ר-ק-ד במשקל קַטְלָן (כמו שַׁקְדָן, רַגְזָן) ← שורש ומשקל, יוצא דופן.
קבוצה 2: פַּחְמֵימָה = פַּחְמָן + מַיִם; חַמְשִׁיר = חָמֵשׁ + שִׁיר; קַטְנוֹעַ = קָטָן + נוֹעַ ← הלחם בסיסים. מַחְסוֹם – שורש ח-ס-ם (חָסַם, חסימה) במשקל מַקְטוֹל (כמו מַחְסוֹר, מַזְמוֹר) ← יוצא דופן.
קבוצה 3: שִׁגָּעוֹן, זִכָּרוֹן, חִסָּכוֹן – שורשים (ש-ג-ע, ז-כ-ר, ח-ס-ך) במשקל קִטָּלוֹן ← שורש ומשקל. גַּנּוֹן = גַּן + ־וֹן (גן קטן לפעוטות) ← בסיס וצורן, יוצא דופן.
שיטה: בכל מילה שואלים – האם אפשר לזהות בה מילה שלמה קיימת (בסיס) שנוספה לה סיומת או מילה נוספת? אם כן – בסיס וצורן או הלחם; אם רק אותיות שורש בתבנית קבועה – שורש ומשקל.
טעות נפוצה: לשכוח להקיף את המילה היוצאת דופן, או לכתוב את דרך התצורה של המילה היוצאת דופן במקום של האחרות.