מתכונת 8 בלשון ובעברית (שאלון 011281) - פתרון מלא
שאלון עיקרי (הבנה, הבעה ולשון) · שאלון 011281 · במבנה של הבגרות · 16 שאלות · 3 שעות
מבחן מתכונת בלשון במבנה של בחינת הבגרות. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא - פתרו בזמן של הבחינה, ורק אחר כך פתחו את הפתרונות.
מבנה המתכונת
א. משך הבחינה: שלוש שעות.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני חלקים.
חלק ראשון – הבנה והבעה – 50 נקודות
חלק שני – לשון – 50 נקודות
פרק א: שם המספר ואותיות השימוש
פרק ב: תחביר / פרק ג: מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר (נספח 2).
ד. הוראה מיוחדת: יש לענות על השאלות בגוף שאלון זה לפי ההוראות.
שימו לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
נספחים: נספח 1 – מאמרים; נספח 2 – דף עזר.
חלק ראשון – הבנה והבעה
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
קראו את המאמרים 1–3 שבנספח 1 המצורף, וענו על כל השאלות 1–5 שלפניכם.
הקפידו על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
(נספח 1 – מאמרים: לפניכם שלושה מאמרים. קראו אותם, וענו על השאלות בשאלון המחברת המצורף.)
שאלה 1 · קנייה אימפולסיבית וצריכה ראוותנית: השוואה ויישום על קטע
כותבת מאמר 1 מבחינה בין שתי תופעות צרכניות: קנייה אימפולסיבית וצריכה ראוותנית.
במה שונה המניע לקנייה האימפולסיבית מן המניע לצריכה הראוותנית? כתבו עד שני משפטים. נסחו את תשובתכם באמצעות השוואה. (4 נקודות)
לפניכם קטע. קראו אותו, וענו על השאלות שאחריו.
בתחילת שנת הלימודים הבחין נועם, תלמיד כיתה י', כי כמעט כל בני השכבה שלו נועלים נעלי ספורט של מותג מסוים. אף שנעליו הישנות היו עדיין במצב טוב, החליט נועם לחסוך את דמי הכיס שלו ואת שכרו מעבודה בחופשה. כעבור שלושה חודשים קנה את הנעליים ב־700 שקלים – פי שלושה ממחירן של נעליים דומות בלי סמל המותג. ביום שבו הגיע לבית הספר בנעליים החדשות העלה את תמונתן לרשת החברתית. "סוף סוף הרגשתי שאני חלק מהחבר'ה", סיפר.
(מעובד על פי אלמוג, ת' (נובמבר, 2024). הנעליים של כולם.)
(1) איזו משתי התופעות באה לידי ביטוי בקטע זה? הקיפו את התשובה הנכונה. (2 נקודות)
– קנייה אימפולסיבית
– צריכה ראוותנית
(2) הסבירו כיצד התופעה שהקפתם בסעיף (1) באה לידי ביטוי בקטע. (5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
המניע לקנייה האימפולסיבית הוא דחף רגשי רגעי – רצון עז להשיג את המוצר מיד וליהנות ממנו כאן ועכשיו, בלי לשקול אם צריך אותו, ואילו המניע לצריכה הראוותנית הוא הרצון להציג את המוצר לעיני אחרים כדי להשתייך לקבוצה, לזכות בהערכה ולהפגין מעמד חברתי.
היכן במאמר: פסקה ב: הקנייה האימפולסיבית היא רכישה "שלא תוכננה מראש", ו"מקורה של התופעה בדחף רגשי רגעי"; הקונה "חש התרגשות ורצון עז להשיג אותו מיד". פסקה ג: בצריכה הראוותנית הקונה "אינו נענה לדחף של רגע. הוא מבקש להשתייך לקבוצה, לזכות בהערכה ולהפגין מעמד חברתי", והמוצרים נקנים "כדי להציג אותם לעיני אחרים".
מה נדרש: השאלה שואלת על המניע – מה גורם לאדם לקנות – ולא על סוג המוצר או על התוצאה. בשתי התופעות קונים מוצר שאולי אין בו צורך, ולכן זה אינו ההבדל. ההבדל הוא למה קונים: בראשונה בגלל דחף פנימי להנאה מיידית, בשנייה בגלל הרצון להיראות בעיני אחרים.
ניסוח השוואה: משפט אחד, שני צדדים ומילת ניגוד ביניהם: "ואילו", "לעומת זאת", "בעוד ש...". גם שני משפטים מתקבלים, אם בשני מופיעה מילת השוואה ("לעומת זאת, המניע לצריכה הראוותנית...").
טעות נפוצה: לכתוב שני משפטים נפרדים בלי מילת השוואה, או לחבר ב"ו" בלבד – זו אינה השוואה מנוסחת. טעות נוספת: להסביר את ההבדל במוח של המתבגרים (מערכת התגמול) כאילו זה המניע לשתי התופעות – הסבר זה שייך רק לקנייה האימפולסיבית.
סעיף ב
(1) צריכה ראוותנית.
(2) נועם לא קנה את הנעליים בדחף של רגע: הוא תכנן את הקנייה וחסך לקראתה שלושה חודשים, וגם לא היה זקוק לנעליים, שכן נעליו הישנות היו במצב טוב. הוא קנה אותן משום שכמעט כל בני השכבה נועלים נעליים של מותג זה, כלומר כדי להשתייך לקבוצה. הוא שילם פי שלושה רק בעבור סמל המותג – מוצר יקר וממותג – והעלה את תמונת הנעליים לרשת כדי להציג אותן לעיני אחרים, ורק אז הרגיש "חלק מהחבר'ה". זו בדיוק צריכה ראוותנית כפי שהיא מוגדרת במאמר 1: רכישת מוצרים יקרים או ממותגים כדי להציג אותם לאחרים, להשתייך לקבוצה ולזכות בהערכה.
(1) למה צריכה ראוותנית ולא קנייה אימפולסיבית: קנייה אימפולסיבית היא "רכישה ספונטנית שלא תוכננה מראש" (פסקה ב). אצל נועם הקנייה תוכננה וחסך לקראתה זמן רב – ההפך מספונטניות. לעומת זאת, כל פרטי הקטע מתאימים לפסקה ג: מוצר ממותג ויקר, רצון להשתייך ("כל בני השכבה"), הצגה לעיני אחרים (התמונה ברשת) ו"כרטיס כניסה" לחבורה ("חלק מהחבר'ה").
(2) איך בונים הסבר מלא (5 נקודות): שלושה רכיבים, וכל אחד מעוגן בקטע ובמאמר:
1. אין כאן דחף רגעי ואין צורך אמיתי: הקנייה תוכננה (חיסכון של שלושה חודשים) והנעליים הישנות היו תקינות.
2. המניע – השתייכות והערכה: הקנייה באה בעקבות מה שנועלים בני השכבה, והתחושה בסוף היא "חלק מהחבר'ה" – המוצר שימש "כרטיס כניסה" לחבורה (פסקה ג).
3. מוצר יקר וממותג המוצג לעיני אחרים: המחיר הכפול פי שלושה נובע רק מסמל המותג, והתמונה ברשת היא הצגה לעיני אחרים (וגם פסקה ד מתארת את הרשת כ"חלון ראווה אישי").
טעות נפוצה: לספר מחדש את הקטע ("נועם חסך וקנה נעליים והעלה תמונה") בלי לקשר כל פרט להגדרת התופעה. טעות נוספת: לבחור "קנייה אימפולסיבית" רק משום שהקנייה הייתה מיותרת – הבזבוז משותף לשתי התופעות; מה שמכריע הוא שהקנייה תוכננה ונועדה להצגה.
שאלה 2 · מאפייני סגנון עיוני־מידעי במאמר 1
מאמר 1 הוא מאמר עיוני־מידעי. לפניכם רשימה של חמישה מאפיינים של כתיבה.
הקיפו שלושה מאפיינים של סגנון כתיבה עיוני־מידעי הבאים לידי ביטוי במאמר 1. (3 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 2
מה בודקים: מאמר מידע נועד להסביר ולתאר, לא לשכנע. מחפשים במאמר 1 סימנים של הסבר ותיאור, ופוסלים סימנים של מאמר עמדה.
הנכונים – ועדות מן המאמר:
הפסולים:
שאלה 3 · ניסוי לוינסון ועמדת כותב מאמר 2; השוואת עמדות מאמרים 2 ו־3
כותב מאמר 2 מתאר את הניסוי של ד"ר מאיה לוינסון (פסקה ה).
הסבירו כיצד מסקנת הניסוי תומכת בעמדתו של כותב מאמר 2 בנוגע לחינוך פיננסי בבית הספר. (4 נקודות)
האם עמדתה של כותבת מאמר 3 בנוגע לחינוך הפיננסי בבית הספר עולה בקנה אחד עם עמדתו של כותב מאמר 2 בנוגע לחינוך הפיננסי בבית הספר? הוכיחו את קביעתכם באמצעות ציטוט אחד מכל אחד מן המאמרים:
מאמר 2 ומאמר 3. (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
מסקנת הניסוי היא שהידע שנרכש בכיתה כמעט אינו משפיע על ההחלטות הכלכליות עצמן: בוגרי הקורס ידעו יותר, אך כשנדרשו לבחור בין סכום קטן מיד לסכום גדול יותר כעבור חודש, הם נהגו בדיוק כמו מי שלא למדו. כותב מאמר 2 מתנגד לחינוך פיננסי בבית הספר, וטוען שהרעיון מבוסס על הנחה פשטנית – שאם התלמידים יֵדעו, הם יתנהגו בתבונה – ושבפועל ההחלטות הכלכליות נקבעות בידי הרגש, ההרגל והלחץ החברתי ולא בידי הידע. הניסוי מספק ראיה לטענה זו: אם הידע אינו משנה את ההתנהגות, שיעורים בחינוך פיננסי אינם משיגים את מטרתם, ולכן אין טעם להקדיש להם שעות לימוד.
שלב 1 – מה מסקנת הניסוי? פסקה ה: "המסקנה היא שהידע שנרכש בכיתה אינו משפיע כמעט על ההחלטות הכלכליות עצמן". הבסיס: שיעור הבוחרים בסכום המיידי "היה כמעט זהה בשתי הקבוצות", אף ש"בוגרי הקורס ענו טוב יותר על שאלות ידע".
שלב 2 – מה עמדת הכותב? הוא מתנגד לחינוך פיננסי בבית הספר: ההתלהבות "נשענת יותר על תקווה מאשר על ניסיון" (פסקה א), והיא מבוססת על ההנחה "אם התלמידים יֵדעו, הם יתנהגו בתבונה" (פסקה ב); "אין זה הידע שמכריע, אלא הרגש, ההרגל והלחץ של החברים" (פסקה ג); "שיעור נוסף במערכת השעות רק יעניק לנו את התחושה הנעימה שעשינו משהו" (פסקה ח).
שלב 3 – הקישור (עיקר הניקוד): הניסוי מראה שידע ≠ התנהגות ← ההנחה שעליה מבוסס החינוך הפיננסי מתבררת כשגויה ← השיעורים אינם משיגים את מטרתם. כך הניסוי משמש ראיה לטענת הכותב.
טעות נפוצה: לתאר את מהלך הניסוי (שתי קבוצות, סכום קטן או גדול) בלי לנסח את המסקנה ובלי להראות את הקשר לעמדה נגד החינוך הפיננסי. שאלת "כיצד תומך" דורשת את שלושת השלבים. טעות נוספת: לכתוב שהניסוי מוכיח שבוגרי הקורס "לא למדו כלום" – הם דווקא ידעו יותר; הבעיה היא שהידע לא השפיע על ההחלטה.
סעיף ב
לא. עמדתה של כותבת מאמר 3 אינה עולה בקנה אחד עם עמדתו של כותב מאמר 2: כותב מאמר 2 מתנגד לחינוך פיננסי בבית הספר, ואילו כותבת מאמר 3 תומכת בו.
ציטוט ממאמר 2: "שיעור נוסף במערכת השעות רק יעניק לנו את התחושה הנעימה שעשינו משהו" (פסקה ח).
ציטוט ממאמר 3: "בית הספר הוא בדיוק המקום שבו כל התלמידים יכולים לקבל הזדמנות שווה" (פסקה ד).
(ציטוטים אפשריים נוספים – מאמר 2: "אולם ההתלהבות הזאת נשענת יותר על תקווה מאשר על ניסיון"; "בית הספר אינו יכול, וגם אינו צריך, להחליף את המשפחה בתחום אישי כל כך"; "במקום לחנך לצרכנות נבונה, אנחנו מכשירים את הצרכנים של המחר"; מאמר 3: "המסקנה המתבקשת היא ללמד טוב יותר, ולא לוותר על ההוראה"; "השארת התלמידים בלי ידע אינה עמדה ניטרלית; היא בחירה בצד".)
שלב 1 – קביעה ברורה: "לא, העמדות אינן עולות בקנה אחד" + ניסוח של כל עמדה: מאמר 2 – נגד (כבר הכותרת: "שיעור בכלכלה לא יציל אותנו מעצמנו"); מאמר 3 – בעד (הכותבת מציגה את נימוקי המתנגדים כדי להשיב עליהם).
שלב 2 – ציטוט מכל מאמר: הציטוט חייב להוכיח את העמדה, ולא רק להזכיר את הנושא. במאמר 3 צריך להיזהר: הכותבת מביאה גם את נימוקי המתנגדים ("ידע אינו משנה התנהגות, ולכן אין טעם ללמד את הנושא", פסקה ג; "הרגלי הכסף נרכשים בבית", פסקה ד). ציטוטים כאלה מבטאים את עמדת המתנגדים ולא את עמדתה. גם במאמר 2 יש מלכודת: "אינני טוען שהבנה כלכלית אינה חשובה" (פסקה ח) אינו מוכיח את התנגדותו לשיעורים בבית הספר.
שלב 3 – ציטוט מדויק: במירכאות, מילה במילה, ורצוי לציין את הפסקה.
טעות נפוצה: לצטט ממאמר 3 את נימוקי המתנגדים כאילו הם עמדת הכותבת, ומכאן לקבוע בטעות ששני הכותבים מתנגדים לחינוך הפיננסי.
שאלה 4 · דרך הטיעון במאמר 3
כותבת מאמר 3 מביעה את עמדתה בנוגע לחינוך הפיננסי בבית הספר.
מהי הדרך העיקרית שבה משתמשת כותבת מאמר 3 להצדקת עמדתה?
הקיפו את התשובה הנכונה. (3 נקודות)
– היא מתארת את התפתחות החינוך הפיננסי בעולם.
– היא מביאה ממצאים של מחקר שערכה בבתי ספר.
– היא מפריכה את נימוקי המתנגדים לחינוך הפיננסי.
– היא מדגישה שהחינוך לניהול כסף הוא תפקידם של ההורים.
◂ פתרון מלא לשאלה 4
היא מפריכה את נימוקי המתנגדים לחינוך הפיננסי.
איך מזהים: בפסקה ג הכותבת מכריזה על המבנה: "בשורות הבאות אתמודד עם שתי טענות מוכרות של מי שמתנגדים לחינוך הפיננסי". אחר כך:
זהו מבנה של טיעון־נגד והפרכה.
למה לא האחרות:
שאלה 5 · מטלת כתיבה: סקירה – מהו חינוך פיננסי ונימוקי המתנגדים לו
מטלת כתיבה (25 נקודות)
חינוך פיננסי נועד להכין את בני הנוער לחיים הכלכליים של המבוגרים, אולם הוא שנוי במחלוקת.
לקראת ערב בנושא "בני נוער וכסף" שמארגנת מועצת התלמידים בבית ספרכם, התבקשתם לכתוב סקירה בנושא החינוך הפיננסי בבית הספר.
בסקירה הסבירו מהו חינוך פיננסי, והציגו את נימוקי המתנגדים לו. התבססו על מאמרים 2 ו־3.
כתבו בהיקף של 100–200 מילים.
הקפידו על דרכי מסירה מקובלות ועל אזכור מקורות המידע בגוף הסקירה ובסופה (ביבליוגרפיה).
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 5
חינוך פיננסי בבית הספר: מהו ומדוע מתנגדים לו
חינוך פיננסי הוא לימוד שיטתי של ניהול כספים במסגרת בית הספר. התלמידים לומדים לתכנן הוצאות, לחסוך, להכיר סוגים שונים של הלוואות ולהבחין בפרסומות המנסות להטעות אותם (דרורי, 2024; שגיא, 2023). מטרתו להכין את בני הנוער להחלטות הכלכליות שיידרשו להן בחייהם הבוגרים, למשל להבנת תלוש השכר (דרורי, 2024).
אף על פי שהרעיון נשמע מועיל, יש המתנגדים לו בתוקף. נימוקם המרכזי הוא שידע אינו מוביל לשינוי בהתנהגות: ברגע הקנייה מכריעים רגשות, הרגלים ולחץ חברתי, ולכן בני נוער ממשיכים לקנות בדחף גם לאחר שלמדו את הנושא (דרורי, 2024; שגיא, 2023). נוסף על כך נטען כי הרגלי צריכה נרכשים במשפחה, ולכן האחריות להקנות אותם מוטלת על ההורים ולא על בית הספר (דרורי, 2024; שגיא, 2023).
המתנגדים מצביעים גם על חסרונות נוספים. ראשית, השעות המוקדשות לנושא באות על חשבון מקצועות היסוד, כמו מתמטיקה ומדעים (דרורי, 2024; שגיא, 2023). שנית, התלמידים שוכחים את החומר, שכן רבים מן הנושאים יהיו רלוונטיים בעבורם רק בעוד שנים רבות (שגיא, 2023). זאת ועוד, תוכניות המופקות בשיתוף גופים מסחריים עלולות להכשיר את התלמידים להיות לקוחות של גופים אלה במקום צרכנים נבונים (שגיא, 2023).
ביבליוגרפיה
דרורי, מ' (ינואר, 2024). כסף אינו סוד.
שגיא, א' (ספטמבר, 2023). שיעור בכלכלה לא יציל אותנו מעצמנו.
(מספר מילים: 172, בלי הכותרת ורשימת המקורות)
1. מה המטלה דורשת – שני תבחינים: (א) מהו חינוך פיננסי – הגדרה, מה לומדים בו ומה מטרתו; (ב) נימוקי המתנגדים לו. לא נדרשים: התשובות של דרורי למתנגדים, הניסוי של לוינסון כסיפור מפורט, או עמדה אישית.
2. איסוף החומר:
3. המלכודת במאמר 3: דרורי תומכת בחינוך הפיננסי; היא מציגה את נימוקי המתנגדים כדי להשיב עליהם. בסקירה לוקחים ממנה רק את הנימוקים ומייחסים אותם למתנגדים ("נטען כי...", "המתנגדים מצביעים על..."), ולא כותבים שדרורי מתנגדת. גם את התשובות שלה (פער בין ילדים, "ללמד טוב יותר") אין להכניס לרשימת הנימוקים.
4. מבנה הסקירה:
5. מילות קישור ששימשו: "למשל", "אף על פי ש...", "נוסף על כך", "ולכן", "גם", "ראשית", "שנית", "שכן", "זאת ועוד" – מסמנות הדגמה, ויתור, הוספה, סיבה, תוצאה ומנייה.
6. עמידה בתבחינים:
7. טעויות אופייניות:
חלק שני – לשון
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
בחלק זה שלושה פרקים. ענו על שני פרקים: על פרק א – חובה, ועל אחד מן הפרקים ב–ג.
פרק א: שם המספר ואותיות השימוש – חובה (10 נקודות)
בפרק זה ענו על שאלה 6.
לפניכם שני פרקים: פרק ב – תחביר, פרק ג – מערכת הצורות.
בחרו בפרק שלמדתם: בפרק ב – תחביר או בפרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרתם ענו על השאלות לפי ההוראות.
פרק ב: תחביר (40 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 7–11 (לכל שאלה – 10 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
פרק ג: מערכת הצורות (40 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 12–16 (לכל שאלה – 10 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
שם המספר ואותיות השימוש
שאלה 6 · שם המספר ואותיות השימוש
לפניכם משפטים ובהם אפשרויות להגיית שם המספר ואותיות השימוש וכן מספרים מודגשים.
הקיפו את הצורה הנכונה מבין האפשרויות להגיית שם המספר, וכתבו במילים את המספרים המודגשים.
לפניכם הודעה שנשלחה לקבוצת הווטסאפ של מועדון השחמט, ובה נעשה שימוש בשם מספר.
"חברי המועדון, שימו לב: טורניר החורף שלנו ייערך השנה בעשירי בינואר, באולם הספורט של בית הספר. אל תשכחו להביא שעון שחמט!"
האם השימוש בשם המספר תקין? ______
אם לא, תקנו אותו: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
הכלל הבסיסי: במספר היסודי 3–10 (וגם באחדות שבתוך מספר גדול) שם המספר "הפוך" למין שם העצם: עם שם עצם זכר – צורה עם ה' (שישה, שמונה עם קמץ: שְׁמוֹנָה); עם שם עצם נקבה – צורה בלי ה' (שש, תשע). לכן שואלים תמיד: מה מינו של שם העצם הנספר, והאם הוא מיודע?
1. של שֵׁשׁ כיתות. "כיתה" – נקבה, ולכן שֵׁשׁ. שם העצם אינו מיודע, ולכן אין צורך בצורת הנסמך. שֵׁשֶׁת (נסמך) ושִׁשָּׁה (נפרד) הן צורות הזכר.
2. שמונה לוחות. "לוּחַ" הוא שם עצם זכר (לוח אחד, לוח חדש), אף שצורת הרבים שלו מסתיימת ב־ות (לוחות). לכן שמונה בצורת הזכר – שְׁמוֹנָה (ולא שְׁמוֹנֶה).
3. במשחק האַרְבָּעָה עָשָׂר. מספר סודר מ־11 ומעלה נאמר כמספר יסודי מיודע, הבא אחרי שם העצם ומתאים לו במין. "משחק" – זכר, ולכן 14 בזכר: אַרְבָּעָה עָשָׂר. אַרְבַּע עֶשְׂרֵה – נקבה; אַרְבָּעָה עֶשְׂרֵה – צירוף שגוי של זכר ונקבה.
4. עשרים ושבעה אלף משחקים. במספרים שמעל עשרת אלפים המילה "אלף" נשארת ביחיד, והמספר שלפניה מתאים ל"אלף" – שהוא שם עצם זכר – ולכן שבעה (ולא שבע). העשרות (עשרים) זהות בשני המינים.
5. תְּשַׁע הפתיחות. "פתיחה" – נקבה; שם העצם מיודע (הפתיחות), ולכן צריך צורת נסמך. בנקבה צורת הנסמך היא תְּשַׁע (שווא בת'). תֵּשַׁע (צירה) היא צורת הנפרד; תִּשְׁעַת – נסמך של זכר ("תשעת הימים").
6. שולחן מספר שָׁלוֹשׁ. אחרי המילה "מספר" ה־3 אינו סופר שולחנות אלא מציין מספר מזהה – שם מספר סתמי. המספר הסתמי נאמר תמיד בצורת נקבה: מספר אחת, מספר שתיים, מספר שלוש – גם כשהמילה שלפניו זכר (שולחן).
7. בשנת אלפיים וּשְׁבַע עֶשְׂרֵה. בשנים המספר נאמר בצורת נקבה (שנה – נקבה), ולכן 17 = שְׁבַע עֶשְׂרֵה. ו' החיבור לפני שווא נהגית וּ (שורוק): וּשְׁבַע. לכן לא וְשְׁבַע (שני שוואים ברצף בתחילת מילה אינם אפשריים), ולא שִׁבְעָה עָשָׂר (זכר); ו"וּשִׁבְעָה" שגויה פעמיים – גם זכר וגם שורוק לפני אות שאינה בשווא.
8. פי ארבעה. אחרי "פי" (בכפל: פי שניים, פי שלושה) שם המספר נאמר בצורת זכר: פי ארבעה – ולא "פי ארבע".
טעות נפוצה: לכתוב "שמונֶה לוחות" (בגלל הסיומת ־ות); "הארבע עשרה" למשחק; "מספר שלושה"; "וְשְׁבַע"; "פי ארבע"; "תֵּשַׁע הפתיחות" (צורת נפרד לפני שם מיודע).
סעיף ב
לא.
תיקון: עשרה ("בעשרה בינואר").
הכלל: בתאריך, היום בחודש נאמר במספר יסודי בצורת זכר (על משקל "יום"): בעשרה בינואר, בעשרים ושלושה במרץ. בעברית התקנית אין משתמשים במספר הסודר (שלישי, עשירי) לציון היום בחודש – זו השפעה של לשון הדיבור ושל לשונות אחרות.
לכן: "בעשירי בינואר" – שגוי; התיקון: "בעשרה בינואר" (בַּעֲשָׂרָה).
שימו לב: צריך גם לענות "לא" וגם לכתוב את התיקון. "בעשר" (נקבה) – שגוי, כי היום בחודש בא בצורת זכר.
טעות נפוצה: לענות שהשימוש תקין משום ש"בעשירי" נשמע טבעי; או לתקן ל"בעשר בינואר".
תחביר
שאלה 7 · סוגי משפטים; חלקי דיבור ותפקידים תחביריים
לפניכם שלושה משפטים, ובכל אחד מהם מסומנת מילה.
I. המתנדבים עבדו שעות ארוכות תחת שמש חמה, עם זאת לדעת רובם, עבודה פיזית בחפירה היא חוויה מהנה. ______
II. כאשר המתנדבים מוצאים חרס עתיק, הם מעבירים אותו מיד לארכאולוגים העוסקים בתיעוד הממצאים. ______
III. את הממצאים מן החפירה מיינו סטודנטים לארכאולוגיה לאחר ניקוי זהיר של כל פריט. ______
ציינו ליד כל אחד מן המשפטים את הסוג התחבירי שלו.
לפניכם טבלה, ובה המילים המסומנות בקו במשפטים I–III. כתבו ליד כל מילה בטבלה מהו חלק הדיבור שאליו היא שייכת ואת התפקיד התחבירי שלה.
| חלק הדיבור | התפקיד התחבירי | |
|---|---|---|
| פיזית (משפט I) | ||
| עוסקים (משפט II) | ||
| סטודנטים (משפט III) |
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
I. משפט איחוי (מאוחה / מחובר): [המתנדבים עבדו שעות ארוכות תחת שמש חמה,]איבר א [עם זאת לדעת רובם, עבודה פיזית בחפירה היא חוויה מהנה.]איבר ב
II. משפט מורכב: [כאשר המתנדבים מוצאים חרס עתיק,]פסוקית תיאור זמן הם מעבירים אותו מיד לארכאולוגים [העוסקים בתיעוד הממצאים.]פסוקית לוואי
III. משפט פשוט.
שיטה: מסמנים את הנשואים. נשוא אחד – משפט פשוט. יותר מנשוא אחד – בודקים אם יש פסוקית התלויה בעיקרי (מורכב) או שני איברים שווי מעמד המחוברים במילת קישור של איחוי (איחוי).
משפט I – איחוי. שני נשואים: "עבדו" ו"חוויה" ("היא" – אוגד, "חוויה (מהנה)" – נשוא שמני). כל חלק הוא משפט עצמאי, והחלקים מחוברים ב"עם זאת" – מילת קישור של ויתור/ניגוד הפותחת איבר שני ואינה משעבדת. איבר א: נושא – המתנדבים; איבר ב: נושא – עבודה (פיזית בחפירה). "לדעת רובם" הוא הסגר בתוך האיבר השני, לא איבר נפרד.
משפט II – מורכב, שתי פסוקיות.
משפט III – פשוט. נשוא אחד בלבד: "מיינו". נושא: סטודנטים (לוואי: לארכאולוגיה); מושא: את הממצאים מן החפירה (מוקדם, לפני הנשוא); תיאור: לאחר ניקוי זהיר של כל פריט. "ניקוי" הוא שם פעולה ולא פועל, ולכן אין כאן פסוקית.
טעות נפוצה: לא לזהות את פסוקית הלוואי שבמשפט II, משום שהיא פותחת בה' הזיקה ולא ב"ש"; לראות במשפט III משפט מורכב בגלל "לאחר ניקוי"; לראות במושא המוקדם (את הממצאים...) את הנושא.
סעיף ב
| חלק הדיבור | התפקיד התחבירי | |
|---|---|---|
| פיזית (משפט I) | שם תואר | לוואי |
| עוסקים (משפט II) | פועל (בינוני) | נושא + נשוא (ה' הזיקה – נושא, עוסקים – נשוא בפסוקית הלוואי) |
| סטודנטים (משפט III) | שם עצם | נושא |
פיזית – שם תואר, לוואי. מתאר את שם העצם "עבודה" ("איזו עבודה? – פיזית") ומתאים לו במין ובמספר.
עוסקים – פועל, נושא + נשוא. זו צורת בינוני של הפועל "עָסַק" (שורש ע-ס-ק, בניין קל). בתוך פסוקית הלוואי [העוסקים בתיעוד הממצאים] ה' הזיקה שבראשה מחליפה את "ש" ומייצגת את שם העצם "ארכאולוגים" – היא הנושא של הפסוקית, ו"עוסקים" הוא הנשוא שלה ("ארכאולוגים ש[הם] עוסקים"). לכן במילה "העוסקים" יש גם נושא וגם נשוא.
סטודנטים – שם עצם, נושא. שואלים "מי מיינו?" – סטודנטים. ההתאמה מאשרת: "מיינו" ברבים כמו "סטודנטים". הנושא בא אחרי הנשוא, והמושא "את הממצאים" הוקדם לראש המשפט.
טעות נפוצה: לכתוב ש"עוסקים" הוא שם תואר בתפקיד לוואי. צורת הבינוני כאן היא פועל עם משלים ("עוסקים בתיעוד"), ויחד עם ה' הזיקה היא יוצרת פסוקית.
שאלה 8 · פסוקיות לוואי והחלק העיקרי; משמעויות "יש"
לפניכם שני משפטים מורכבים.
(1) התקופה שבה קראתי ספרים רבים במיוחד הייתה חופשת הקיץ של כיתה ו'.
(2) בני נוער הקוראים ספרים בקביעות מרחיבים את אוצר המילים שלהם.
משפט (1): ______
משפט (2): ______
לפניכם שלושה משפטים, ובכל אחד מהם המילה "יש" מסומנת בקו.
(1) יש לשמור על השקט באולם הקריאה.
(2) בספרייה העירונית יש אוסף גדול של ספרי קומיקס.
(3) הספרנית הזכירה לקוראים שיש להחזיר את הספרים עד סוף החודש.
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
(2) בני נוער [הקוראים ספרים בקביעות] מרחיבים את אוצר המילים שלהם.
משפט (2): בני נוער מרחיבים את אוצר המילים שלהם.
שלב 1 – מוצאים את הנשואים: (1) "קראתי", "חופשת" (נשוא שמני עם האוגד "הייתה"); (2) "הקוראים", "מרחיבים". בכל משפט שני נשואים – שתי פסוקיות.
שלב 2 – תחימה ותפקיד:
שלב 3 – החלק העיקרי = המשפט בלי הפסוקית:
טעות נפוצה: לחשוב שבמשפט (1) יש פסוקית זמן בגלל המילים "התקופה" ו"שבה" – הפסוקית מתארת את שם העצם ולכן היא פסוקית לוואי (פסוקית זמן עונה על "מתי?" לגבי הנשוא ונפתחת במילה כמו "כאשר"); לתחום את הפסוקית עד "הייתה".
סעיף ב
שלוש משמעויות של "יש":
משפט (2) – יוצא הדופן. אחרי "יש" בא שם העצם "אוסף": בספרייה העירונית קיים אוסף גדול – משמעות של קיום (מי שכתב "שייכות" – לספרייה יש אוסף – או "קיום / שייכות" יקבל את מלוא הנקודות: בשני המקרים "יש" בא לפני שם עצם). "יש" הוא הנשוא, ו"אוסף" – הנושא.
משפטים (1) ו־(3) – מודליות. ב־(1) "יש לשמור" = צריך / חובה לשמור; ב־(3) "יש להחזיר" = צריך / חובה להחזיר. בשניהם אחרי "יש" בא שם פועל, ו"יש" + שם הפועל יוצרים נשוא מורחב (מבע מודאלי + שם פועל).
טעות נפוצה: לבחור במשפט (3) כיוצא דופן בגלל ה־ש' שלפני "יש" – זו ש' הפותחת פסוקית מושא (הזכירה מה?), והיא אינה משנה את משמעות "יש"; המבחן הוא מה בא אחרי "יש": שם עצם (קיום/שייכות) או שם פועל (מודליות).
שאלה 9 · הסגר ותרומתו, המרה לפסוקית מושא, פירוק משפט
לפניכם שני משפטים ובכל אחד מהם יש הסגר.
(1) לדברי חוקרי חינוך רבים, קריאה בקול לילדים מעשירה את אוצר המילים שלהם.
(2) רבים מבני הנוער בכיתה בחרו, למרבה ההפתעה, בספר מודפס ולא בספר דיגיטלי.
במשפט (1): ______
במשפט (2): ______
לפניכם משפט מורכב.
ספרים שאנו קוראים בילדותנו יוצרים בנו סקרנות, שמלווה אותנו גם בבגרות.
פָּרקו את המשפט לשלושה משפטים פשוטים.
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
(2) רבים מבני הנוער בכיתה בחרו, למרבה ההפתעה, בספר מודפס ולא בספר דיגיטלי.
במשפט (2): הבעת עמדת הכותב – הפתעה: הכותב מציג את הבחירה כדבר בלתי צפוי.
(אפשר גם: אומרים / סבורים / קובעים / מציינים כי...)
מהו הסגר: מילה או צירוף שאינם קשורים תחבירית לאף חלק במשפט, ומוסיפים את עמדת הכותב או את מקור המידע. אפשר להשמיט אותם בלי לפגוע בתקינות המשפט, ולרוב הם מופרדים בפסיקים.
ההסגר ותרומתו
המרה לפסוקית מושא: הופכים את המקור (חוקרי החינוך) לנושא של משפט עיקרי עם פועל של אמירה או חשיבה (טוענים, סבורים), ואת הטענה – לפסוקית מושא שנפתחת ב"ש" או ב"כי": חוקרי חינוך רבים טוענים [שקריאה בקול לילדים מעשירה את אוצר המילים שלהם]. מוחקים את "לדברי" ואת הפסיק. הפסוקית עונה על השאלה "מה טוענים?" – ולכן היא פסוקית מושא.
טעות נפוצה: לסמן במשפט (2) את "ולא בספר דיגיטלי" כהסגר – זה חלק מן המושא ("בחרו בספר מודפס ולא בספר דיגיטלי"); לכתוב תרומה כללית ("מוסיף מידע") בלי לומר איזה מידע (מקור / עמדה).
סעיף ב
שיטה: מאתרים את כל הנשואים – כל נשוא יהיה משפט פשוט נפרד. אחר כך מחליפים כל מילת שעבוד (ש־) בשם העצם שהיא מתייחסת אליו.
ניתוח:
הפירוק: שלושה נשואים → שלושה משפטים. במקום ה־ש' של כל פסוקית כותבים את שם העצם: "ספרים", "הסקרנות". בפסוקית הראשונה ה־ש' היא המושא, ולכן שם העצם עובר למקום המושא: "שאנו קוראים בילדותנו" ← "אנו קוראים ספרים בילדותנו". רצוי ליידע את שם העצם כשהוא חוזר במשפט הבא ("הספרים", "הסקרנות"), כדי לשמור על הקשר בין המשפטים.
בדיקה: בכל משפט נשוא אחד, אין מילות שעבוד, ולא נוסף ולא חסר מידע.
טעות נפוצה: להשאיר את ה־ש' ("שמלווה אותנו גם בבגרות") – זה עדיין לא משפט עצמאי; לפרק לשני משפטים בלבד.
שאלה 10 · חלקים כוללים ותמורה; נושא ונשוא; צירוף משפטים בקשר סיבה
לפניכם משפט בעל שני חלקים כוללים.
לשמירה על הבריאות, להתמצאות בשטח ולהתמודדות עם תקלות בדרך מצטיידים המטיילים בציוד בסיסי, כגון מים, כובע ומפה.
(1) ציינו את הסוג התחבירי של המשפט. ______
(2) אחד מן החלקים הכוללים מסומן במשפט. ציינו את התפקיד התחבירי שלו. ______
(3) חוץ מן החלק הכולל המסומן, יש במשפט חלק כולל נוסף, שתפקידו תמורה.
לפניכם שלושה משפטים. ציינו את הנושא ואת הנשוא של כל משפט.
I. בכל שמורת טבע יש שילוט ברור לאורך השבילים.
הנושא: ______ הנשוא: ______
II. נקודת המפגש של הקבוצה היא ליד שער השמורה.
הנושא: ______ הנשוא: ______
III. המטיילים צריכים לסיים את המסלול לפני השקיעה.
הנושא: ______ הנשוא: ______
לפניכם שני משפטים.
I. הליכה בטבע יכולה להפחית תחושות של לחץ.
II. השהות במרחב ירוק ושקט מרגיעה את מערכת העצבים.
המירו את שני המשפטים במשפט מורכב ובו קשר לוגי מתאים.
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
(1) משפט פשוט
(2) תיאור (תכלית)
(3) • התמורה הכוללת: כגון מים, כובע ומפה
(1) משפט פשוט. נשוא אחד בלבד – "מצטיידים" (נושא: המטיילים; הנושא בא אחרי הנשוא). "שמירה", "התמצאות", "התמודדות" הם שמות פעולה, לא פעלים נטויים.
(2) תיאור (תכלית). שלושת הרכיבים המסומנים – "לשמירה על הבריאות", "להתמצאות בשטח", "להתמודדות עם תקלות בדרך" – שווי תפקיד, מחוברים בפסיק ובו' החיבור, ועונים על השאלה "לשם מה מצטיידים המטיילים?" – תיאור תכלית.
(3) התמורה. תמורה היא רכיב שבא אחרי רכיב אחר, באותו תפקיד, ומפרט אותו. "כגון מים, כובע ומפה" מפרט את "ציוד בסיסי" – אלה דוגמאות לציוד. התמורה כוללת שלושה רכיבים (מים / כובע / מפה) המחוברים בפסיק ובו' – לכן היא חלק כולל.
הביטוי המכליל: "ציוד (בסיסי)". תפקידו: "מצטיידים במה?" – "בציוד". הפועל "הצטייד" מצריך את מילת היחס ב', ולכן "בציוד" הוא מושא ("בסיסי" – לוואי). התמורה מקבלת את אותו תפקיד – מושא.
טעות נפוצה: ב־(2) לכתוב "מושא" (כי הרכיבים מתחילים ב־ל'); ב־(3) להעתיק כביטוי המכליל את "המטיילים" – התמורה מפרטת את סוגי הציוד, לא את המטיילים.
סעיף ב
I. הנושא: שילוט (ברור); הנשוא: יש.
II. הנושא: נקודת (המפגש של הקבוצה); הנשוא: ליד שער (השמורה). ("היא" – אוגד)
III. הנושא: המטיילים; הנשוא: צריכים לסיים.
I – נשוא קיומי. "יש" מציין קיום ומתפקד כנשוא (דמוי פועל). שואלים "מה יש?" – "שילוט" (ברור – לוואי). "בכל שמורת טבע" – תיאור מקום, "לאורך השבילים" – תיאור מקום.
II – נשוא שמני ואוגד. אין פועל. מחלקים בין מה שמדברים עליו לבין מה שנאמר עליו: מדברים על "נקודת המפגש של הקבוצה", ונאמר עליה שהיא "ליד שער השמורה" – נשוא שמני (צירוף יחס). "היא" – אוגד, המקשר בין הנושא לנשוא ומתאים לנושא (נקודת – היא, נקבה).
III – נשוא מורחב. "צריכים" לבדו אינו מוסר את המידע; זו מילה מודאלית (חובה), והיא נשלמת בשם הפועל "לסיים". יחד הם נשוא מורחב: "צריכים לסיים". הנושא: "המטיילים"; ההתאמה: המטיילים – צריכים (זכר רבים). "את המסלול" – מושא, "לפני השקיעה" – תיאור זמן.
טעות נפוצה: ב־I לכתוב "בכל שמורת טבע" כנושא; ב־II לכתוב "היא" כנשוא, או "המפגש" כנושא ("המפגש" הוא סומך – לוואי של "נקודת"); ב־III לכתוב רק "צריכים", או לסמן את "לסיים" כמושא.
סעיף ג
הליכה בטבע יכולה להפחית תחושות של לחץ, כי השהות במרחב ירוק ושקט מרגיעה את מערכת העצבים.
(אפשר גם: "מפני ש / משום ש / כיוון ש..."; או: "מאחר שהשהות במרחב ירוק ושקט מרגיעה את מערכת העצבים, הליכה בטבע יכולה להפחית תחושות של לחץ".)
שלב 1 – הקשר הלוגי: משפט II מסביר מדוע משפט I נכון: השהות בטבע מרגיעה את מערכת העצבים, ולכן ההליכה בו מפחיתה לחץ. זה קשר של סיבה ותוצאה (II = הסיבה, I = התוצאה).
שלב 2 – משפט מורכב: משפט מורכב נבנה במילת שעבוד – לסיבה: "כי", "מפני ש", "משום ש", "כיוון ש", "מאחר ש". הסיבה הופכת לפסוקית תיאור סיבה:
הליכה בטבע יכולה להפחית תחושות של לחץ, [כי השהות במרחב ירוק ושקט מרגיעה את מערכת העצבים.]פסוקית תיאור סיבה
טעות נפוצה: "ולכן" או "לפיכך" – אלה מילות איחוי, והתוצאה היא משפט מאוחה ולא מורכב; או קשר הפוך ("כי הליכה בטבע מפחיתה לחץ").
שאלה 11 · מילות שאלה, פירוק משפט מורכב, פיסוק
לפניכם שלושה משפטים ובהם מילות שאלה. בכל משפט ציינו מעל כל מילת שאלה את התפקיד התחבירי שלה.
(1) היכן נערכה תחרות השחמט הארצית?
(2) את מי ניצחה האלופה הצעירה בגמר?
(3) איזה מהלך הכריע את המשחק?
לפניכם משפט מורכב.
חידות השחמט שאנו מתאמנים בהן בחוג מפתחות כישורים שעוזרים לנו גם בלימודים.
פָּרקו את המשפט לשלושה משפטים פשוטים.
(1) ______
(2) ______
(3) ______
לפניכם משפט. הוסיפו לו סימני פיסוק על פי ההנחיות שאחריו.
רוני אבירם מאמנת נבחרת השחמט של בית הספר אומרת לתלמידיה כל טעות שאתם עושים על הלוח מלמדת אתכם משהו חדש.
– פסקו תמורה.
– פסקו דיבור ישיר.
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
(1) היכן – תיאור (מקום)
(2) (את) מי – מושא
(3) איזה – לוואי
שיטה: למילת שאלה יש אותו תפקיד כמו החלק שיבוא במקומה בתשובה. עונים על השאלה במשפט מלא ובודקים את תפקיד המילה שהחליפה את מילת השאלה.
טעות נפוצה: ב־(2) לכתוב "נושא" – ה"את" מסמנת מושא, והנושא הוא "האלופה"; ב־(3) לכתוב "נושא" – הנושא הוא "מהלך", ו"איזה" רק מאפיין אותו.
סעיף ב
(1) אנו מתאמנים בחידות שחמט בחוג.
(2) חידות השחמט מפתחות כישורים שונים.
(3) הכישורים עוזרים לנו גם בלימודים.
(אפשר גם במשפט (2): "חידות השחמט מפתחות כישורים".)
שלב 1 – ניתוח: במשפט שלושה נשואים, כלומר שלושה משפטים בכוח:
שלב 2 – פירוק: כל פסוקית הופכת למשפט עצמאי. משמיטים את "ש" ומציבים את השם שהפסוקית מתארת: "בהן" ← "בחידות שחמט"; "ש(עוזרים)" ← "הכישורים".
שלב 3 – בדיקה: בכל משפט נשוא אחד ואין מילת שעבוד – שלושה משפטים פשוטים, והתוכן נשמר. במשפט (2) אפשר להוסיף "שונים" כדי שהמשפט יישמע שלם, אבל גם "חידות השחמט מפתחות כישורים" תקין.
טעות נפוצה: להשאיר "ש" או "בהן" באחד המשפטים ("אנו מתאמנים בהן בחוג" – לא ברור במה), או לחבר שני משפטים ב־ו'.
סעיף ג
רוני אבירם, מאמנת נבחרת השחמט של בית הספר, אומרת לתלמידיה: "כל טעות שאתם עושים על הלוח מלמדת אתכם משהו חדש".
(הסימנים שנוספו מודגשים בתשובה.)
טעות נפוצה: לשים פסיק רק לפני התמורה ולשכוח את הפסיק שאחריה, לשים את הנקודתיים לפני "לתלמידיה", או לשכוח את המירכאות הסוגרות.
מערכת הצורות
שאלה 12 · שורש ובניין של פעלים; שורשים של שמות
לפניכם קטע ובו פעלים מודגשים.
בכל שבוע נפגשים עשרות בני נוער לחזרות של מקהלת העיר, ומי שמבקש לְהִצְטָרֵף אליה עובר מבחן שמיעה קצר. במהלך החזרה הזמרים מִתְבּוֹנְנִים בתנועות הידיים של המנצחת, ושוב ושוב הם מוֹכִיחִים שאפשר לשיר יחד בהרמוניה מלאה. ההופעה השנתית של המקהלה נִצְפֵּית בידי מאות בני משפחה וחברים. לקראת ההופעה הקרובה המקהלה תְּזַמְזֵם בתחילת כל חזרה את המנגינה החדשה, והזמרים מקווים שהחזרות הרבות יָנִיבוּ הופעה מרשימה.
בטבלה שלפניכם נתחו את הפעלים המודגשים שבקטע – ציינו את השורש ואת הבניין של כל פועל.
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| לְהִצְטָרֵף | ||
| מִתְבּוֹנְנִים | ||
| מוֹכִיחִים | ||
| נִצְפֵּית | ||
| תְּזַמְזֵם | ||
| יָנִיבוּ |
לפניכם חמש מילים.
כתבו מעל כל מילה את השורש שלה.
רִשּׁוּי, הוֹרָשָׁה, רֵאשִׁית, הַרְשָׁאָה, מוֹרֶשֶׁת
◂ פתרון מלא לשאלה 12
סעיף א
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| לְהִצְטָרֵף | צ-ר-ף | התפעל |
| מִתְבּוֹנְנִים | ב-י/ו-ן | התפעל |
| מוֹכִיחִים | י/ו-כ-ח | הפעיל |
| נִצְפֵּית | צ-פ-י | נפעל |
| תְּזַמְזֵם | ז-מ-ז-ם | פיעל |
| יָנִיבוּ | נ-י/ו-ב | הפעיל |
(בשורש ל"י מתקבל גם הרישום בה': צ-פ-ה.)
הדרך: מסירים תחיליות וסיומות של נטייה, מזהים את תבנית הבניין לפי הניקוד ולפי אותיות השימוש, ומשלימים אותיות שורש שנעלמו או שהשתנו.
טעות נפוצה: להצטרף – שורש צ-ט-ר-ף או ט-ר-ף (הט' באה במקום ת' ההתפעל); מתבוננים – ב-נ-ן או ב-נ-י; תזמזם – ת-ז-מ-ז-ם; יניבו – לחשוב שהנ' היא אות שימוש.
סעיף ב
רִשּׁוּי – ר-ש-י
הוֹרָשָׁה – י/ו-ר-ש
רֵאשִׁית – ר-א-ש
הַרְשָׁאָה – ר-ש-י
מוֹרֶשֶׁת – י/ו-ר-ש
(בשורש ל"י מתקבל גם הרישום בה': ר-ש-ה.)
הדרך: בכל מילה מפרידים בין אותיות המשקל לבין אותיות השורש, ובודקים משמעות ומילים קרובות.
טעות נפוצה: הרשאה – ר-ש-א; ראשית – ר-ש-ת; מורשת – ר-ש-ת (הת' היא אות המשקל); הורשה – ר-ש-י (בגלל הדמיון להרשאה).
שאלה 13 · כינוי וכיוון: מיון לפי שורש; רצתה/רצה בעתיד
לפניכם רשימת מילים.
כִּנּוּי (כינוי), מָכוֹן, תְּכוּנָה, מְכַנֶּה, כִּוּוּן (כיוון), כִּנָּה, מְכֻוָּן (מכוון)
בטבלה שלפניכם מיינו את המילים שברשימה לפי השורש.
| כ-נ-י/ה | כ-ו-ן |
|---|---|
לפניכם טבלה ובה שלושה משפטים. בכל משפט מודגש פועל.
השלימו את הטבלה: ציינו את השורש של כל פועל מודגש והקיפו פועל נוסף באותו הבניין ובאותו הגוף של הפועל המודגש, אך בזמן עתיד.
| הפועל | השורש של הפועל | פועל באותו הבניין ובאותו הגוף אך בזמן עתיד |
|---|---|---|
| הספורטאית הצעירה רָצְתָה לשבור את השיא שלה. | תָּרוּץ, תִּרְצֶה, תַּרְצֶה | |
| הספורטאית הצעירה רָצָה עשרה קילומטרים בכל בוקר. | תִּרְצֶה, תָּרִיץ, תָּרוּץ | |
| המאמן שלה רָצָה לראות אותה על הפודיום. | יָרוּץ, יַרְצֶה, יִרְצֶה |
◂ פתרון מלא לשאלה 13
סעיף א
| כ-נ-י/ה | כ-ו-ן |
|---|---|
| כִּנּוּי, מְכַנֶּה, כִּנָּה | מָכוֹן, תְּכוּנָה, כִּוּוּן, מְכֻוָּן |
הדרך: מסירים את הצורנים (תחיליות כמו מְ־, תְּ־, מָ־; סופיות כמו ־ָה), ובודקים מה נשאר:
כ-נ-י/ה:
כ-ו-ן:
טעות נפוצה: לשבץ את "מְכֻוָּן" עם "מְכַנֶּה" בגלל הדמיון בצורה (מְ־ בהתחלה ואות דגושה באמצע); לשבץ את "כִּוּוּן" עם "כִּנּוּי" בגלל משקל קִטּוּל המשותף; לחשוב שהנ' בסוף "מָכוֹן" או "כִּוּוּן" היא הנ' של כ-נ-י/ה – בכ-נ-י/ה הנ' באה מיד אחרי הכ' ואחריה אות שלישית (י/ה).
סעיף ב
| הפועל | השורש | עתיד (להקיף) |
|---|---|---|
| הספורטאית הצעירה רָצְתָה לשבור את השיא שלה. | ר-צ-י/ה | תִּרְצֶה |
| הספורטאית הצעירה רָצָה עשרה קילומטרים בכל בוקר. | ר-ו-ץ | תָּרוּץ |
| המאמן שלה רָצָה לראות אותה על הפודיום. | ר-צ-י/ה | יִרְצֶה |
הדרך: קובעים את המשמעות לפי ההקשר, ממנה את השורש, ואז בוחרים את צורת העתיד של אותו שורש באותו בניין (כאן – קל) ובאותו גוף. בכל שורה יש מסיח מאותו שורש בבניין אחר (הפעיל), ומסיח מן השורש הקרוב.
איך מבחינים בין שני ה"רָצָה": הצורה הכתובה זהה, ולכן מכריעים לפי הנושא ולפי המשמעות: "הספורטאית רָצָה" (נקבה – עבר של ר-ו-ץ) לעומת "המאמן רָצָה" (זכר – עבר של ר-צ-י/ה).
טעות נפוצה: להקיף "תָּרוּץ" בשורה הראשונה בגלל ההקשר הספורטיבי; להקיף "תַּרְצֶה" או "יַרְצֶה" – אלה פעלים בבניין הפעיל; לכתוב שורש ר-ו-ץ בשורה השלישית.
שאלה 14 · השלמת פעלים ושמות עצם לפי שורש
לפניכם קטע, שחסרים בו פעלים. קראו אותו, וכתבו בכל מקום ריק את הפועל המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
בחודש שעבר ______ (ב-ש-ר) מועצת התלמידים על פתיחת מבצע לאיסוף מזון למשפחות במצוקה לקראת החג. תלמידי השכבה ______ (ק-ב-ל) על עצמם לאסוף מאה סלי מזון.
שלטים רבים ______ (ת-ל-י/ה) במסדרונות ועודדו את כולם לתרום, ובזמן האיסוף ______ (פ-נ-י) התלמידים את המחסן של בית הספר כדי שיהיה מקום לקרטונים.
המצרכים שנאספו ______ (מ-י-ן) לפי סוגים, ופתק עם איחולים לחג ______ (ד-ב-ק) על כל סל. גם הורים רבים ______ (ש-ת-ף) במבצע, ובסוף החודש ______ (מ-ס-ר) הסלים למשפחות.
לפניכם קטע, שחסרים בו שמות עצם. קראו אותו, וכתבו בכל מקום ריק את שם העצם המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
המבצע הוא כבר חלק מן ה ______ (י-ר-ש) של בית הספר. השנה כללו הסלים ______ (ג-ו-ן) רחב של מצרכים: אורז, שמן, קטניות ומוצרי ניקיון. על לוח המודעות מוצגות ______ (כ-ר-ז) צבעוניות שהכינו תלמידי כיתה ז'.
את ה ______ (ר-כ-ש) של המצרכים החסרים מימנו ה ______ (כ-ס-ף) שהעבירה העירייה, ובזכות ה ______ (ת-ר-ם) הנדיבות של ההורים הצליח המבצע במיוחד.
המשפחות שולחות ______ (ב-ר-ך) לתלמידים, ורבות מהן מצרפות ______ (ג-ל-י/ה) מצוירות. בשנה שעברה זכה המבצע ב ______ (פ-ר-ס) עירוני מיוחד.
◂ פתרון מלא לשאלה 14
סעיף א
1. בישרה
2. קיבלו
3. נתלו (מתקבל גם: תולו)
4. פינו
5. מוינו (מתקבל גם: ממוינים)
6. הודבק (מתקבל גם: נדבק)
7. השתתפו
8. נמסרו
השיטה: לכל מקום ריק בודקים (1) מה הזמן לפי ההקשר; (2) מי הנושא – ומכאן המין, המספר והגוף; (3) האם המשמעות פעילה, סבילה או חוזרת – ומכאן הבניין.
1. בישרה – עבר ("בחודש שעבר"), נושא: "מועצת התלמידים" (גרעין הנושא "מועצת" – נקבה יחידה), פעיל – פיעל: בִּשְּׂרָה (על הפתיחה).
2. קיבלו – עבר, נושא: "תלמידי השכבה" (זכר רבים), פעיל – פיעל: קִבְּלוּ ("קיבלו על עצמם").
3. נתלו – עבר, נושא: "שלטים (רבים)" (זכר רבים), והוא בא לפני הנשוא. השלטים לא תלו דבר – מישהו תלה אותם: משמעות סבילה → נפעל בגזרת ל"י: נִתְלוּ. (גם הסביל של פיעל, תֻּלּוּ, מתקבל.)
4. פינו – עבר, נושא: "התלמידים", פעיל, ויש מושא (את המחסן) – פיעל בגזרת ל"י: פִּנּוּ (כמו נִסּוּ, שִׁנּוּ); האות השלישית י/ה נעלמת לפני הסיומת ־וּ.
5. מוינו – עבר, נושא: "המצרכים" (זכר רבים). מישהו מיין אותם – סביל של פיעל → פוּעל: מֻיְּנוּ (כמו סֻדְּרוּ). (גם הבינוני "ממוינים" – המצב שבו נמצאים המצרכים – מתקבל.)
6. הודבק – עבר, נושא: "פתק (עם איחולים לחג)" (זכר יחיד). מישהו הדביק אותו – סביל של הפעיל → הופעל: הֻדְבַּק. ("נדבק" בנפעל מתקבל גם הוא.)
7. השתתפו – עבר, נושא: "הורים רבים" (זכר רבים), משמעות של לקיחת חלק → התפעל. בשורש שאותו הראשונה ש' – שיכול: הת+שתפו → הִשְׁתַּתְּפוּ.
8. נמסרו – עבר, נושא: "הסלים" (זכר רבים). הסלים לא מסרו דבר – מסרו אותם: סביל של קל → נפעל: נִמְסְרוּ.
טעות נפוצה: "התשתפו" (בלי שיכול); "תלו", "מיינו" או "מסרו" (בניין פעיל במקום סביל, כשהנושא הוא השלטים, המצרכים או הסלים); "הודבקו" (התאמה ל"סל" או ל"איחולים" במקום לנושא "פתק"); "בישרו" (התאמה ל"התלמידים" במקום ל"מועצת").
סעיף ב
1. (ה)מורשת (מתקבל גם: (ה)ירושה)
2. מגוון
3. כרזות
4. (ה)רכישה (מתקבל גם: (ה)רכש)
5. (ה)כספים
6. (ה)תרומות
7. ברכות (מתקבל גם: ברכה)
8. גלויות
9. (ב)פרס
השיטה: קובעים לפי ההקשר איזה שם עצם נדרש (שם פעולה? חפץ? מושג?), בודקים את ההתאמה למילים שסביבו (מין, מספר) ומתאימים לו משקל מוכר בשורש הנתון.
1. מורשת – "המורשת של בית הספר" – מה שעובר מדור לדור; משקל מַקְטֶלֶת בגזרת פ"י (מוֹרֶשֶׁת, כמו מוֹלֶדֶת). ("ירושה", משקל קְטוּלָה, מתאימה גם היא.)
2. מגוון – "מגוון רחב" (זכר, כמו התואר "רחב"); משקל מִקְטָל (מִגְוָן), והו' היא אות השורש השנייה (ג-ו-ן, כמו גָּוֶן).
3. כרזות – "מוצגות ... צבעוניות" (נקבה רבות); משקל קְטָלָה (כְּרָזָה – כְּרָזוֹת).
4. רכישה – שם פעולה של קל במשקל קְטִילָה (רָכַשׁ – רְכִישָׁה): "הרכישה של המצרכים" (מתקבל גם "הרֶכֶשׁ", משקל קֶטֶל).
5. הכספים – הנשוא "מימנו" ברבים מחייב נושא ברבים: כֶּסֶף (משקל קֶטֶל) – כְּסָפִים.
6. התרומות – התואר "הנדיבות" בנקבה רבות; משקל קְטוּלָה (תְּרוּמָה – תְּרוּמוֹת). הת' היא אות שורש (תָּרַם).
7. ברכות – משקל קְטָלָה (בְּרָכָה, כמו כְּרָזָה).
8. גלויות – "מצוירות" (נקבה רבות); משקל קְטוּלָה בגזרת ל"י (גְּלוּיָה – גְּלוּיוֹת), והי' היא האות השלישית של השורש.
9. פרס – "זכה בפרס עירוני" (זכר, כמו התואר "עירוני"); משקל קֶטֶל (פֶּרֶס, כמו כֶּסֶף).
טעות נפוצה: "הכסף" (ביחיד, שאינו מתאים ל"מימנו"); "גלויה" או "תרומה" ביחיד למרות התואר ברבים; "התורמים" במקום "התרומות" – התואר "הנדיבות" בנקבה רבות מחייב שם עצם בנקבה רבות.
שאלה 15 · חלקי דיבור של צורות בינוני; שורש; פעלים סבילים
לפניכם קטע, ובו צורות בינוני מודגשות.
סקר שערך מוזיאון המדע העירוני מצא כי כמחצית מן הבאים למוזיאון מְבַקְּרִים בו יותר מפעם אחת בשנה. עוד עולה מן הסקר כי רוב המְבַקְּרִים מגיעים עם ילדיהם. מנהלת המוזיאון ציינה כי בשנה האחרונה הצטרפו למוזיאון מאות מְנוּיִים חדשים, וכי זהו נתון מְשַׂמֵּחַ המלמד על הסקרנות של הציבור.
(1) ציינו מעל כל אחת מצורות הבינוני המודגשות את חלק הדיבור שבו היא משמשת בקטע.
(2) לפניכם שני משפטים ובכל משפט מודגשת צורת בינוני. ציינו ליד כל משפט את השורש של צורת הבינוני המודגשת בו.
לפניכם כותרת של כתבה בעיתון המקומי:
(1) מהו חלק הדיבור של המילה מִתְחַלֶּפֶת שבכותרת? ______
(2) מבין המילים שלפניכם הקיפו את המילה שהיא מאותו השורש של המילה מִתְחַלֶּפֶת.
חֲלוֹם, תַּחֲלוּפָה, מְחִילָה, חֲלֻקָּה
לפניכם קטע, ובו פעלים סבילים.
בשנה שעברה חוּדשו האולמות במוזיאון, ואגף חדש נוסף לבניין. לאגף הוּבאו דגמים של חלליות, והמדריכים הסבירו למבקרים כיצד הן פועלות. מנהלת המוזיאון מקווה שבקרוב ייפָּתח בו גם מצפה כוכבים, ובינתיים תלמידים רבים שואפים להשתתף בסדנאות.
הקיפו בקטע ארבעה פעלים סבילים, וציינו מעל כל פועל סביל שהקפתם את הבניין שלו.
◂ פתרון מלא לשאלה 15
סעיף א
(1)
מְבַקְּרִים ("...מן הבאים למוזיאון מבקרים בו") – פועל.
הַמְבַקְּרִים ("רוב המבקרים") – שם עצם.
מְנוּיִים – שם עצם.
מְשַׂמֵּחַ – שם תואר.
(2)
(1) צורת הבינוני משמשת שלושה חלקי דיבור. ההכרעה לפי תפקידה במשפט:
(2) אותה צורה – שני שורשים.
בזכר רבים של ע-ל-י ובזכר יחיד של ע-ל-ם הצורות זהות; כשמשנים את המספר הן נבדלות: מנהל מַעֲלִים – מבקר מַעֲלֶה.
טעות נפוצה: לכתוב "שם פועל" או "תואר הפועל" במקום פועל או שם תואר; לכתוב לשני המשפטים אותו שורש.
סעיף ב
(1) שם תואר.
(2) תַּחֲלוּפָה
(1) שם תואר. "מִתְחַלֶּפֶת" היא צורת בינוני בהתפעל, ובכותרת היא מתארת את שם העצם "תערוכה" (איזו תערוכה? תערוכה מתחלפת – שמוצגת לזמן מוגבל ואחר כך מוחלפת באחרת). לכן היא משמשת שם תואר (לוואי).
(2) תַּחֲלוּפָה. מִתְחַלֶּפֶת: מִתְ־ – התפעל; אחרי הורדת התחילית ואת סיומת הנקבה ־ֶת נשארות ח-ל-ף. השורש: ח-ל-ף (הֶחֱלִיף, הַחְלָפָה, חִלּוּפִים). תַּחֲלוּפָה – מאותו השורש, במשקל תַּקְטוּלָה (כמו תַּחְבּוּרָה, תַּזְמוּרֶת): הת' היא תחילית של המשקל, והמשמעות היא החלפה חוזרת ("תחלופה של עובדים").
למה לא האחרות: חֲלוֹם – ח-ל-ם (חָלַם); מְחִילָה – מ-ח-ל (מָחַל = סלח); חֲלֻקָּה – ח-ל-ק (חִלֵּק).
טעות נפוצה: לבחור "מחילה" בגלל האותיות ח-ל שבה, או "חלוקה" בגלל הדמיון בצליל; לפסול את "תחלופה" בגלל הת' שבראשה – זו ת' של משקל, לא אות שורש.
סעיף ג
חוּדשו – פועל
נוסף – נפעל
הוּבאו – הופעל
ייפָּתח – נפעל
פועל סביל מתאר פעולה שנעשתה על ידי מישהו אחר לנושא. הבניינים הסבילים: נפעל (לרוב סביל של קל), פועל (סביל של פיעל) והופעל (סביל של הפעיל). לכן מחפשים פעלים בבניינים האלה ובודקים במבחן "על ידי".
מה אינו סביל: הסבירו (הפעיל, פעיל), פועלות (קל, פעיל), מקווה (פיעל, פעיל), שואפים (קל, פעיל), להשתתף (התפעל – פעולה שהנושא עושה בעצמו). המילים "חלליות", "מצפה", "סדנאות" הן שמות, לא פעלים.
טעות נפוצה: להקיף פעלים פעילים (הסבירו, פועלות) או את "להשתתף"; לזהות את "הובאו" ולכתוב לו בניין הפעיל; לקרוא את "נוסף" כשם תואר (נוֹסָף) – כאן זה פועל: האגף נוסף לבניין.
שאלה 16 · דרכי תצורה (שורש ומשקל / בסיס וצורן); בינוני ושם פעולה; בניינים
לפניכם מילים וביטויים מתחום המטבח.
מַקְצֵף ביצים, מַקְלֵף ירקות, מַטְחֵנָה לפלפל, כּוֹסִית, מִלְחִיָּה, סֻכָּרִיָּה, בִּשּׁוּל איטי, הַמְתָּקַת משקאות, בשר צָלוּי, חציל מְטֻגָּן
(1) בטבלה שלפניכם מיינו את המילים המודגשות לפי דרך התצורה.
| שורש ומשקל | בסיס וצורן סופי |
|---|---|
(2) מבין המילים המודגשות העתיקו מילה אחת שהיא צורת בינוני. ______
(3) מבין המילים המודגשות העתיקו מילה אחת הנוטה במשקל של שם פעולה. ______
לפניכם שלוש מילים.
שָׁטוּף, נִשְׁטֹף, נִשְׁטָף
(1) הקיפו את המילה היוצאת דופן מבחינת הבניין.
(2) ציינו את בניינה. ______
(3) ציינו את הבניין המשותף לשתי המילים האחרות. ______
◂ פתרון מלא לשאלה 16
סעיף א
(1)
| שורש ומשקל | בסיס וצורן סופי |
|---|---|
| מַקְצֵף, מַקְלֵף, מַטְחֵנָה, בִּשּׁוּל, הַמְתָּקַת (הַמְתָּקָה), צָלוּי, מְטֻגָּן | כּוֹסִית, מִלְחִיָּה, סֻכָּרִיָּה |
(2) צָלוּי / מְטֻגָּן
(3) בִּשּׁוּל / הַמְתָּקַת (הַמְתָּקָה)
הכלל: אם אפשר להוציא שורש ולהציב את המילה במשקל מוכר (ק-ט-ל), זו דרך שורש ומשקל. אם המילה בנויה ממילה קיימת שלמה (בסיס) ועוד סופית, זו דרך בסיס וצורן. את הדרך קובעים לפי צורת היחיד הנפרדת (הַמְתָּקַת ← הַמְתָּקָה).
שורש ומשקל:
בסיס וצורן סופי:
(2) צורת בינוני: צָלוּי (בינוני סביל של קל) או מְטֻגָּן (בינוני של פועל).
(3) שם פעולה: בִּשּׁוּל (קִטּוּל – פיעל) או הַמְתָּקָה (הַקְטָלָה – הפעיל).
טעות נפוצה: לשבץ את "כוסית" בשורש ומשקל (כאילו שורש כ-ו-ס) – בתוך המילה רואים את המילה השלמה "כוס"; לשבץ את "מטחנה" בבסיס וצורן בגלל הסיומת ־ָה – היא חלק מן המשקל מַקְטֵלָה.
סעיף ב
(1) נִשְׁטָף
(2) נפעל
(3) קל (פָּעַל)
הדרך: לשלוש המילים אותו שורש – ש-ט-ף – ולשתיים מהן נ' בתחילתן, ולכן בודקים את התבנית ואת התנועות, לא רק את האותיות:
לכן שָׁטוּף ונִשְׁטֹף – שתיהן בבניין קל, ונִשְׁטָף – בנפעל.
טעות נפוצה: לשייך את "נשטוף" לנפעל בגלל הנ' שבתחילתו – נ' יכולה להיות תחילית עתיד בגוף מדברים.